פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



26
ועדת החינוך, התרבות והספורט
13/01/2025


מושב שלישי



פרוטוקול מס' 344
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שני, י"ג בטבת התשפ"ה (13 בינואר 2025), שעה 10:27



סדר היום:
 << נושא >> בקשה לפי סעיף 111 (ה) לתקנון הכנסת לקיים דיון בנושא: האתגרים החברתיים של ילדי עולים במערכת החינוך << נושא >> 


נכחו:
חברי הוועדה: 
יוסף טייב – היו"ר
יבגני סובה – מ"מ היו"ר 
סימון דוידסון
צגה מלקו


חברת הכנסת:
צגה מלקו


מוזמנים: 
	טירה אמרוסי גלינויר
	–
	מנהלת אגף קליטת תלמידים עולים, משרד החינוך

	ורד גיל
	–
	ממונה אקלים חינוכי מיטבי ומניעת אלימות, שפ"י, משרד החינוך

	ד"ר שרי פייר
	–
	סגנית מנהל חטיבת רשויות, ארגונים וקהילה, משרד העלייה והקליטה

	דניאל אלמו
	–
	הרשות הלאומית לביטחון קהילתי, המשרד לביטחון לאומי

	אליס יפימוב
	–
	מנהלת תחום קליטת עלייה, עמותת לובי המיליון

	קונסטנטין שוויביש
	–
	מנכ"ל, איגום - ארגון מורים עולים

	רון טפר
	–
	נציג, מועצת התלמידים והנוער הארצית

	חגי לוין
	–
	ראש מערך הבריאות, מטה משפחות החטופים

	ענבר גולדשטיין
	–
	אחותו של נדב גולדשטיין ז"ל שנרצח בכפר עזה ב-7.10.2023

	צביקה מור
	–
	אביו של איתן מור החטוף בעזה

	בועז מירן
	–
	אחיו של עמרי מירן החטוף בעזה

	יואב אנגל
	–
	אביו של אופיר אנגל ששב משבי חמאס בעזה

	אבירם מאיר
	–
	דודו של אלמוג מאיר ג'אן שחולץ משבי חמאס בעזה

	יוסף אבי יאיר אנגל
	–
	סבו של אופיר אנגל ששב משבי חמאס בעזה

	אמיר השכל
	–
	פעיל, משפחות החטופים




מנהלת הוועדה:
אתי דנן

רישום פרלמנטרי:
א.ב., חבר תרגומים

רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.

<< נושא >> בקשה לפי סעיף 111 (ה) לתקנון הכנסת לקיים דיון בנושא: האתגרים החברתיים של ילדי עולים במערכת החינוך << נושא >>


 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח את ועדת החינוך, התרבות והספורט. י"ג בטבת התשפ"ה, 13 בינואר 2025, בקשה לפי סעיף 11 לתקנון הכנסת לקיים דיון בנושא האתגרים החברתיים של ילדי עולים במערכת החינוך, של חבר הכנסת יבגני סובה ועוד מספר חברי כנסת. 

משפחות החטופים, בבקשה, פרופ' חגי לוין.

 << אורח >> חגי לוין: << אורח >> 

שלום לך, אנחנו בדיון על ילדי עולים ואני רוצה שנדבר על עולה שעלה לישראל בגיל 13 מעיראק, שלמה מנצור החטוף המבוגר ביותר, ששרד את שואת הפרהוד. איזה מורשת, יושב-ראש הוועדה, אנחנו ננחיל לילדים שלנו? מה נוכל לספר לילדים במערכת החינוך כשיש 98 חטופים שנמצאים 465 ימים שם מתחת לאדמה בתנאים לא אנושיים של רעב וצמא, של סניטציה בלתי נסבלת שמסכנת אותם במחלות מדבקות מסוכנות, של התעללות פיזית, נפשית ומינית שאין לשאת על הדעת?

יצא אתמול מכתב של ראשי בתי החולים הפסיכיאטריים בישראל בהמשך למכתב של מנהלי בתי החולים הממשלתיים. צריך להבין, אנחנו אנשי הבריאות במדינת ישראל אומרים בקול ברור, כל החטופים בסכנת מוות. כולם מקרים הומניטריים. כל הסכם שצריך להביא אותו כמה שיותר מהר, חייב בסופו של דבר להביא את כולם הביתה. אנחנו מלווים, אני כראש מערך הבריאות של מטה המשפחות את המשפחות מתחילת המלחמה. הסיוט והגיהינום שהם עוברים גובה מחיר מאוד כבד בבריאותם, ולצערי במספר מקרים אף בחייהם. זה נכון לגבי המשפחות של החטופים החיים, זה נכון גם לגבי המשפחות של החטופים החללים, לכן כמדינה כדי לדאוג לחינוך ולתרבות ואפילו לספורט, כדי לדאוג לבריאות של הציבור כולו, מה שצריך עכשיו לעשות זה להביא את כולם הביתה. 

אני פונה אליך, יושב-ראש הוועדה, ומסתכל עליך. אני יודע שהלב שלך במקום הנכון אבל זה לא מספיק רק הלב. אתה נבחר ציבור וחברי הכנסת האחרים שכאן בבית. אתם צריכים לשים את הכוח הפוליטי שלכם כפי שעושים לצערי אנשים שקדושת החיים היא לא נר לרגלם, ולהגיד על זה ייהרג ובל יעבור, על זה שכולם יחזרו הביתה. אנחנו לא נוכל לתמוך בהמשך המצב הקיים אם לא נממש את ההזדמנות, וההזדמנות היא ממש עכשיו כדי להביא את כולם הביתה. תודה רבה.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

תודה רבה.

יואב אנגל, בבקשה.

 << אורח >> יואב אנגל: << אורח >> 

שמי יואב אנגל, אבא של אופיר שנחטף מבית חברתו בקיבוץ בארי יחד עם אבא שלה, יוסי שרעבי. באותה שבת נוראית נחטף מביתו בבארי גם אלי, אח של יוסי, ועוד רבים אחרים. אופיר חזר אלינו לאחר 54 ימים של גיהינום שלו שם וגיהינום שלנו כאן. יותר מ-400 יום חלפו מאז שאופיר חזר, ויש עדיין 98 חטופים ומשפחות בגיהינום. לאחר שאופיר חזר אלינו ועד היום, הרבה אנשים ניגשים ואומרים לנו, איזה נס היה לכם. אני חושב, האומנם נס? זו לא הייתה החלטה? זה לא היה בעסקה? והיום, 400 יום אחרי אין החלטה ואין עסקאות, ובעיקר בונים על הרבה ניסים וקצת טראמפ, או למעשה היום זה קצת הפוך. 

אנחנו קצת אחרי חנוכה, חג הניסים, ולצערנו לא קרה נס. חברים, לא צריך לחכות לנס. צריך החלטה ומעשה. ניסים צריך כשאין פתרון, כשאין החלטה. לשחרור החטופים והחטופות יש פתרון. אפשר וצריך לקחת החלטה. אפילו יש משוואה ידועה, הפסקת לחימה פלוס שחרור מחבלים פלוס יציאה מהרצועה, שווה החזרת החטופים. במידה ויש משוואה אחרת, מקובל, בכבוד רב, בצעו. כל המשוואות והניסיונות האחרים שנוסו ב-400 יום האחרונים מאז העסקה ועד היום, כשלו ורק גרמו למותם של חטופים וחטופות. 

אופיר ישב עם יוסי 53 ימים בחדרים קטנים עם שומרים חמושים 24/7 בתנאים קשים מאוד. מה שהחזיק אותם בחיים זה קצת אוכל, קצת מים, קצת אוויר ובעיקר תקווה. לאחר 97 ימים הודיעו לנירה והמשפחה שיוסי נרצח מהפצצה של צה"ל שפגעה בבית בו ישבו. האומנם נרצח? על ידי מי? נכון שהוחזק בידי בני תמותה, אך היה ניתן והיה צריך לשחרר אותו ועוד רבים לפני מותם, ולהשיבם בחיים. 

לכם, חברי כנסת ובעיקר לעומד בראשה אני אומר, אל תתבלבלו. תתעוררו. האחריות עליכם. כל יום שאופיר וכל חטוף שישב בשבי, עליכם. כל יום נוסף שחטוף ממתין לשחרור מהשבי, עליכם. כל חטוף שסיים את החיים בשבי ולא שוחרר בחיים, עליכם. כל יום שמשפחה של חטוף חיה בגיהינום, עליכם. דעו לכם שאנחנו המשפחות כולם מגובשים ומאוחדים מתמיד ולתמיד. גם אחרי חזרת יקירנו לא נפסיק לרגע להיות שותפים במאבק ולדרוש את החזרתם של כולם עד החטוף האחרון, את החיים ואת אלה שכבר לא. כולם עד האחרון, וזה הזמן. תודה.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

תודה, יואב.

ענבר גולדשטיין, בבקשה.

 << אורח >> ענבר גולדשטיין: << אורח >> 

בוקר טוב לכולם, אני ענבר גולדשטיין. אני אשתדל לא לקחת אוויר כי אוויר כבר אין לי הרבה זמן. אחי הבכור נרצח בביתו בכפר עזה עם ביתו הבכורה, ים. מכת הבכורות של המשפחה שלי. מאותו ממ"ד נחטפה גיסתי יחד עם שלושת ילדיהם, אגם, גל וטל. שוחררו ביום ה-51 בנובמבר שעבר. ההורים שלי איבדו את הבית שלהם לחלוטין. הם ניצלו כי למזלנו הם נסעו לחו"ל, אז הם לא היו בבית, אבל אין בית, אחרת היינו מנהלים שיחה אחרת לגמרי. ההריסות של הבית כבר נהרסו עוד יותר ופונו. 

המקום שגדלתי בו הוא כרגע משטח חסר ערך ורגשות. כפר עזה בעיניי היא מוות. כפר עזה היא כעס. אני הולכת היום ברחוב בתל אביב. לפעמים אני מריחה את ריח יערת הדבש וזה ריח שתמיד מזכיר לי את הבית. בדיוק בתקופה הזאת הייתי מסתובבת בחוץ, ואת ריח יערת הדבש החליף ריח של מוות. פשוט ככה. אתמול חגגנו יום הולדת לאגם. היא הייתה בת 19, ילדה גיבורה שנחטפה, שהיא הייתה צריכה לעשות צעד מעל אבא שלה שזה עתה נורה ירייה בחזה, כשהוא שותת דם ונושם את נשימותיו האחרונות. אגם העבירה 51 יום בשבי עם שני האחים שלה הקטנים שנחטפו בגילי 8 ו-11. 

אנחנו פה לדבר על חינוך ועל ילדים. זה הדור ואלה הילדים והם אלה שכותבים בידיהם את ספרי ההיסטוריה שילדי העתיד ילמדו אותם, אבל הם לא היחידים שכותבים את ההיסטוריה הזאת, כי זה לא באחריותם לכתוב את ההיסטוריה. הם ההיסטוריה. מי שצריך לכתוב אותה ולדייק אותה ולעשות איזו שהיא מידת רחמים או מידת צדק, זו ממשלת ישראל שבמשמרת שלה האסון הזה קרה, אבל גם במשמרת שלה ככל הנראה האסון הזה יגמר, אני מקווה, ויפה שעת אחת קודם. 

אנחנו מדברים פה על חינוך. על איזה ברכיים אנחנו מחנכים את ילדנו? חנוך את הילד לפי דרכיו, אחלה. את ילדיי העתידיים אני אשמח לחנך על גבורתם של האחיינים שלי, אבל איזו דוגמה אישית יקבלו בני הנוער פה ממה שקורה ממש כאן במשכן הזה, משכן שעסוק הרבה פעמים בהתבטאויות וכותרות שלוחות רסן, חסרות רגישות, אינטרסנטיות שאינן רואות את טובת הכלל, דיבורים לגופו של אדם ולא לגופו של עניין? ממש חינוך לפי דוגמה אישית. מדהים. משכן שמתחולל בו איזה שהוא מחול שדים פוליטי סביב איזו מדורה? המדורה של הבית שלי? של הילדות שלי, של החיים שלי, של כל מה שהכרתי? על הדם של מי? איזו שלולית דם אנחנו שואפים להגדיל פה? בשם אילו מטרות נאצלות, שלא נאמר נאלחות?

400 מחיילינו נפלו ברצועת עזה בקרבות, מעל כמעט 850 סך הכול מתחיל המלחמה. איזה קל זה להגיד מספרים. היום ה-465, 98 חטופות וחטופים עדיין בעזה, 30 חטופים שנחטפו חיים ונרצחו או נהרגו בהיותם חטופים. 38 גופות שחזרו אלינו בשקיות. מספרים זה קל, אבל אני מבקשת להזכיר לכל מי שיושב בחדר הזה שלפני המספרים האלה יש שמות, וכל שם הוא עולם וכל עולם כזה נשאר עם חסר עצום ובלתי נתפס שאי אפשר למלא. 

אני אתמול חלמתי פעם ראשונה על ים, על האחיינית שלי שנרצחה בעודה בת 20. פעם ראשונה שהיא באה אליי בחלום. אני הרגשתי את החלום הזה בכל הגוף שלי. הייתי שמחה להרגיש אותה, לחבק אותה. אני כבר לא אוכל. את ים ואת נדב אני לא יכולה להחזיר. אף אחד לא יכול להחזיר. לא תהיה דפיקה בדלת לעולם והם לא יכנסו לשום חדר. יש לנו עוד חטופים שאפשר וצריך וחובה להשיב בחיים, וגם יש לנו חטופים שכבר איחרנו. יש כאלה שאיחרנו כבר ב-7 באוקטובר כשלא הייתה מדינה, ויש כאלה שאנחנו מאחרים כל יום בעוד שהם שם. 

קשה לי כבר לדבר על עם חפץ חיים ועל קדושת החיים. אני מרגישה שהפסדנו את הזכות לעשות את זה, אז אני לא אעשה את זה, ואני גם יכולה לדבר יותר על זכות מוסרית, חובה מוסרית. אני לא יכולה. נמאס לי. זה כבר מילים חלולות. זה כבר נופל על אוזניים ערלות, וגם אם זה על אוזניים כרויות ועל אנשים שבאמת רוצים, בסוף זה נמדד במעשים. 

אדוני יושב-הראש וחברי הכנסת היקרים שפה, בשלה העת, אני לא אמשיך עם זה, אבל זה זמן למופת אישית, לדוגמה אישית על איך לפעמים טובת הכלל עולה על טובת הפרט. אני יכולתי לנופף לשלום לכל המשפחות כבר בנובמבר ולהמשיך בחיי. אין לי חיים. אין לי עבודה, אין לי פרנסה, אני לא זכאית לדמי אבטלה. אין לי הכנסות. אני חיה מאפס כסף ואני חיה בכבוד כי אני יודעת שהמטרה שלשמה אני נלחמת היא גדולה ממני, הפרט. אולי זה כי גדלתי בקיבוץ, אבל האסון הזה קרה לקהילות. גם הנובה זה קהילת הטרנס. זה אסון שקרה לקהילות. 

קהילות יודעות לשקם את עצמן אבל קהילות גם יודעות לא לוותר על חבריהן. כל ישראל אחים? תוכיחו. בוא נשים בצד את כל האינטרסים, את כל המניירות, את כל הפופוליזם. בואו נשים על סדר-היום את הדבר היחיד שחשוב. תחזירו את החטופות ואת החטופים. הם לא יחזרו מעצמם. ראינו מה קרה למי שניסה לחזור לבד. ראינו מה קרה לאלון שמריז, לסאמר טלאלקה וליותם חיים. הם ניסו לחזור. הם נורו בשוגג על ידי חיילי צה"ל. שמעתי קודם את מירב סבירסקי, אחותו של איתי מדברת על איך הוא ניסה להציל את עצמו ואת נועה ארגמני. הוא נורה בידי השובה שלו שחש איום כי צה"ל לחם באזור. הלחץ הצבאי הורג את חיילינו, הורג את חטופינו, מפלג בינינו ולא מחזיר חטופים בשורה התחתונה הביתה. בבקשה ממך אדוני היושב-ראש, עשה כל שביכולתך. אני יודעת שליבך וכוונותיך במקום הנכון. אני שמעתי אותך גם מתבטא בנושא. דיברנו מספיק, קברנו מספיק. זה הזמן לעשות. תודה. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

תודה רבה.

אמיר, בבקשה.

 << אורח >> אמיר השכל: << אורח >> 

תודה. יש דיווחים בתקשורת על פעילות רבה כדי להביא לעסקה לשחרור חטופים. ככל הנראה מדובר בעסקה חלקית. לחמאס יש מנוף אחד על ישראל, זה החטופים, ומכאן נובע לפחות לפי ההיגיון שלי שהחמאס לא יחזיר את אחרון החטופים כל עוד צה"ל ברצועה. עסקה חלקית היא גזר דין מוות למי שיישאר במנהרות החמאס, לדעתי. 

עכשיו אני מבקש מכולנו, בואו ננסה רגע לדמיין מה עובר לחטוף שלא ישוחרר אם תהיה עסקה חלקית, במנהרה. אנחנו 465 יום אחרי החטיפה. אחרי 50 יום שוחררו מספר חטופים בעסקה הראשונה. מה אותו בן אדם מדמיין לעצמו? שכנראה בעוד 50, עוד 70 יום גם הוא ישוחרר, אבל בינתיים עברנו 465 ימים. עכשיו ישוחררו עוד חלק מהחטופים ואז מה קורה לו? הוא אומר, מתי אני ישוחרר? שמענו מה מצבם הפיזי. אני חושב שלא פחות מדאיג זה מה מצבם הנפשי. 

איציק סעידיאן, לוחם גבעתי שסבל מהלם קרב בעקבות מבצע צוק איתן, נלחם עבור הכרתו בנכותו. ב-12 אפריל 2021 הוא הצית את עצמו מול אגף השיקום, והובא לבית חולים ובנס ניצל. שישה ימים מאוחר יותר אחרי שהוא הצית את עצמו, היה הפגנה של 20,000 נכי צה"ל. חסמו את נתיבי איילון, ובאותו יום הוחלט באגף השיקום לעשות רפורמה מקיפה באגף. הגדילו את תקציב האגף ב-1.2 מיליארד שקל והיום אנחנו נמצאים במקום אחר. אני מתפלל. אני מקווה בכל ליבי שלא נגיע למצב דומה אם אחד מבני המשפחות שירגיש שכלו כל הקיצין יעשה מעשה כזה, ואז אולי אנחנו נתעורר, אז בבקשה, שלא נגיע לרגע הזה. עשו מעשה. תודה.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

בועז מירן, בבקשה, פורום תקווה.

 << אורח >> בועז מירן: << אורח >> 

שלום, אני בועז מירן, אח של עמרי שנחטף מנחל עוז מול אשתו ושתי בנותיו הקטנות. בעיקרון מדברים פה על עסקה. מהתקשורת אפשר להבין, זה אחד הדברים הדי בטוחים בה, שהיא תהיה בפעימות, בשלבים. אני נגד עסקה כזאת אבל אני חושב שהדבר המינימלי אם הולכים לעסקה כזאת, זה שממשלת ישראל צריכה לדרוש קודם כל לפני כל התחלה של משא ומתן, דוח מצב, רשימה של כל 98 החטופים שנותרו, מצבם הרפואי והוכחות שזה באמת מצבם הרפואי. שום התקדמות לא יכולה להיות לפני שיש לנו את הנתונים האלה. 

אני חושב שכולנו לא יודעים מה פרטי העסקה, ולכן אני אגיד מה היא לא יכולה לכלול. היא לא יכולה להיות עסקה בחלקים אלא עסקה אחת שמשחררת את כל 98 החטופים בפעימה אחת. לא יכול להיחתם הסכם שבסופו חמאס נשאר לשלוט בעזה. בסיטואציה כזאת לא נקבל לעולם את כל החטופים. שחמאס יישאר ריבון ברצועה, זאת אומרת שלא נוכל להגיע לאחרון החטופים. לא יכולה להיות נסיגה של צה"ל משום חלק ברצועה לפני חזרת כל החטופים. לא יכולה להיות חזרה של אוכלוסייה, יש שמועות כאלה, לצפון הרצועה ולשאר שטחי הרצועה לפני חזרת כל החטופים. זה אחד המנופים החזקים של ישראל, חזרת האוכלוסייה לבתיהם. לא יכול להיות שהם יחזרו לבתים שלהם והחטופים והיקירים שלנו לא יחזרו. ממשלת ישראל לא בכיוון הנכון. היא טועה. היא הולכת באותו כיוון כבר מעל עשרה חודשים. הכיוון הזה מבזבז את הזמן של היקירים שלנו. רק הכרעה צבאית ושלטונית של חמאס תביא להחזרת יקירינו. תודה.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

תודה רבה.

יוסף אנגל, בבקשה.

 << אורח >> יוסף אבי יאיר אנגל: << אורח >> 

נגמרו לי המילים. אטימות מזעזעת שיוצאת מהבית הזה. 465 ימים מאז יום השואה של ה-7.10 כש-98 ישראלים עדיין חטופים במרתפי הארגון שהתחזק ועדיין מתחזק בעזרתו האדיבה של מר הפקרה, ובשיתוף עם ידידתו הגדולה קטאר, ואתם כאן בכנסת לא מביאים את הנושא העצוב והמסוכן לפירוקה של החברה הישראלית לדיון בוועדה כל שהיא. רק נושאים הרבה פחות חשובים בעת הזאת מעניינים אתכם ועליהם אתם מבזבזים את זמנכם. עד מתי? 

שמי יוסף אבי יאיר אנגל, אב שכול כבר 28 שנים, והסבא של אופיר שנחטף מבית חברתו בבארי יחד עם אביה, יוסי שרעבי. אופיר חזר אחרי 54 ימים בעסקה, ויוסי נהרג אחרי 97 ימים מאש כוחותינו. לא החטוף היחיד שנהרג מאש כוחותינו, ומי יודע כמה עוד מצאו או ימצאו את מותם מהפצצות הצבא? מי לוקח אחריות על המצב הנורא הזה? מי מכם יכול להסתכל בעיניים של חנה שרעבי שבנה יוסי נהרג, ובנה אלי עדיין אי שם במעמקי אדמת עזה? תסתכלו לאימא הזאת בעיניים ותחשבו על האימא שלכם. 

חברי הכנסת, מתי אוכל אני ומשפחתי לדעת מה קרה ומי אחראי על חטיפתו של הנכד היקר שלי מבית חברתו בבארי, שמאז שחזר נוקף מצפונו כל הזמן מדוע הוא חזר ויוסי נשאר שם אחרי שהיו יחד במשך 54 ימים? מדוע אתם פוחדים מהקמת ועדת חקירה ממלכתית שתחקור את כל מה שהוביל ל-7.10, ומה שקרה באותו יום נורא? עד מתי נחיה כולם נהיה באי ודאות המרסקת אותנו? מה יש לכם להסתיר? האם לא עלה לכם בראש שיתכן שמר הפקרה עושה את כל התרגילים כדי שהחטופים לא יחזרו, ודאי לא בחיים כדי שעם ישראל לא יראה את מצבם? האם לא נראה הגיוני כפי שנאמר על ידי יודעי דבר ומביני עניין כמו עורך דין אורי סלונים, כבר בתקופה הראשונה מאז ה-7.10, שעסקת חטופים צריכה להיעשות מייד, כי ככל שהזמן יחלוף האפשרות להחזרת כל החטופים תתרחק? 

מה אנו מקבלים היום אחרי 465 ימים? חיילינו האמיצים מסכנים את חייהם ורבים מידי מאבדים אותם כדי להשיב עוד גוויית חטוף הביתה. האם לא ברור לכם שככל שהזמן עובר במציאות העגומה בה אנו חיים, החמאס רק מתחזק בעזה ובעולם כולו כי לא דאגתם לאלטרנטיבה? מר הפקרה והשר כ"ץ, לא חיסלתם את החמאס ואנחנו לא נמצאים כפסע מחיסולו כפי שנטען על ידיכם כבר חודשים רבים, כי הנוסחה שטבע מר הפקרה, חיסול החמאס ושחרור החטופים, הייתה שגויה מראשיתה, ואתם חברי הכנסת עצמתם את עיניהם ולא התקוממתם. 

יפה מאוד שיש מביניכם שאומרים בין היתר לרבנים שלכם שאתם בעד עסקה לשחרור 98 חטופים, אבל להגיד זה לא מספיק. בידיים שלכם כנבחרי העם לעשות כדי לשחררם, ואם אחרי 465 ימים ההנהגה לא הצליחה, אז תנו למישהו אחר לנסות. יותר גרוע כבר לא יכול להיות. להחזיר את כולם עכשיו. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

תודה.

צביקה מור, בבקשה.

 << אורח >> צביקה מור: << אורח >> 

שלום, בוקר טוב, אני רוצה לדעת מי ערב לי שהבן שלי יחזור הביתה. אם עושים עסקה חלקית וחמאס מקבל כבר ביום השביעי את הדבר שהכי חשוב לו להמשך המשילות שלו בעזה, חזרת מיליון עזתים לצפון, איך הבן שלי שלא אמור לחזור בפעימה הזאת? איך הוא יחזור, כשהשר דרמר דיבר איתנו שחמאס מתכונן לעשר שנים של משא ומתן "לבשל" אותנו המשפחות ואת החברה הישראלית כולה? מהתנ"ך ועד אנטבה זה היה ברור שכשחוטפים לך, אתה נלחם על החטופים. אתה לעולם לא משאיר חטופים מאחור. אתה נלחם עליהם. אתה לא מדבר עם האויב, אתה לא משלם לו, והנה 76 שנים של מדינת ישראל ועדיין לא למדנו את שפת המזרח התיכון. מי שמבקש לעשות פה שלום מקבל מלחמה. מי שמבקש הסכם, הסדרה, עסקה, נתפס כחלש ולכן הוא תמיד יפסיד. 

יש לי שכנים, עולים מרוסיה. הם לא מבינים איך אנחנו מתנהגים פה אחרי מה שעשו לנו. הם קיבלו שם חינוך טוב בקטע הזה של איך מדברים עם אויב. הם לא מבינים אותנו. זה לא יצליח, ומה יהיו המחירים? אנחנו מבינים שהחטופים האחרונים, הגברים הצעירים והחיילים הולכים להישאר שם לעדי עד חס וחלילה? אנחנו מבינים שאנחנו משלמים המון ומקבלים מעט, ומדינת ישראל הולכת לבנות חטיבת נוח'בה חדשה בעזה בשחרור של מי יודע כמה מחבלים, וכמה מחבלים כבדים מאוד עם מאסרי עולם? ההורים של הנרצחים יצטרכו לראות אותם מחייכים ומסמנים ויקטורי. מה קורה לנו? הילדים שלנו והנכדים שלנו מסתכלים עלינו בעיניים כלות. תגמרו עם הסיפור הזה כבר. אנחנו לא רוצים להיחטף עוד עשר שנים. מה יהיה פה? איך אפשר לקיים כאן את מדינת ישראל כשלצידנו המפלצות האלה, הפסולת האנושית הזאת של עזה? רק שבוע שעבר, בטח אתם גם שמעתם, שני מחבלי נוח'בה רבו, אז אחד פשוט נשך את השני ותלש לו את הלחי. זה הוא עשה לאח שלו, אז מה יהיה פה? אולי נעצור את זה כבר? החטופים שלנו צריכים לחזור לפה בפעם אחת, לא בסלקציות, והם צריכים להיות החטופים האחרונים בהיסטוריה של מדינת ישראל, וזה לא יקרה בדרך הזאת. תודה. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

תודה רבה.

 << אורח >> אבירם מאיר: << אורח >> 

יש עוד בקשה אחת. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

כן, בבקשה.

 << אורח >> אבירם מאיר: << אורח >> 

שמי אבירם, אני דוד של אלמוג. אלמוג נחטף בנובה וחזר במבצע ארנון. אלמוג חי את חייו, הביא לנו הרבה שמחה. קרה לנו נס, חד משמעית. הביא הרבה שמחה, מביא הרבה שמחה ויביא עוד הרבה שמחה למשפחה, ואני מקווה שגם הרבה מעבר לזה. אני דוד שלו. יכולתי להיות עכשיו בבית. יש פה ארבעה בני משפחה שאני מזהה, של חטופים לשעבר, והנה אנחנו פה. הנושא זה צרוב. אנחנו יודעים שאם נושא החטופים לא יגמר, אני באופן אישי לא אצליח לחזור לעבוד ולנהל את חיי בצורה מושכלת כפי שעשיתי עד לפני כן. אני יודע שגם האחרים. כולנו פה מתמודדים. אני יודע שבעצם החזרת החטופים, אני לא אגיד לממשלה באיזה אופן להביא. אני לא אתן להם עצות. אני רק אגיד להם להביא, אגיד לכם להביא, וזה יהיה מזור לפתור את כל שאר סופר האתגרים שיש לפנינו, סופר אתגרים שכולנו רוצים לפתור. 

לסיום עוד בקשה אחת. ממשלה, תגידו לנו, לאזרחים שאתם לוקחים אחריות עלינו ומטפלים בנו, בלי להילחם בכם. תחושת המלחמה של הממשלה באזרחים, בטח במשפחות שיש להן הרבה מאוד צרכים עכשיו, בכלל נפגעי ה-7 באוקטובר, לאו דווקא עכשיו חטופים, תחושה של מלחמה. להיפך. תרתמו אותנו, טפלו בנו, קבלנו אותנו זרועות פתוחות. זה יעשה פלאים בכל האתגרים החברתיים שיש לנו. פשוט תנו תקווה. תנו תקווה בהכלה, באחדות. תודה.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

תודה. 

טוב, במעבר חד - - - 

 << אורח >> ענבר גולדשטיין: << אורח >> 

רגע, לפני מעבר חד, אדוני היושב-ראש, כי המעברים החדים האלה הם כואבים לנו מאוד לשמוע אותם. אני אשמח אם אנשי המקצוע והאזרחים שיושבים פה, אם תוכלו גם אתם להתייחס לזה בדבריכם כדי שאנחנו נדע שאנחנו לא לבד, נרגיש שאנחנו לא לבד, שזה חשוב גם לכם. כל אחד מכם, אני אשמח. אני מזמינה אתכם לפתוח את דבריכם בהתייחסות למצוקה הזאת. אנחנו מביעים פה כאב אמיתי לא כדי שיהיה מעבר חד, תשתו מים, תתרעננו ותעברו לסדר-היום, אז אם אפשר גם מילה שלכם בבקשה עבורנו. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

טוב, אני אגיד בקצרה את מה שאני חושב, וכמובן נתחיל בדיון. אני אומר את זה כמעט בכל ועדה. אמרתי את זה לאמיר, אמרתי את זה ליוסף. יואב, אגב, כשדיברת סגרתי את העיניים. היה נשמע לי לרגע שאני שומע את אבא שלך. אין דבר חשוב יותר מהחטופים. אני אמרתי את זה, אני אומר את זה. אני חוזר על הדברים שאני אמרתי בחדרי חדרים ואני אומר את זה גם פה. אני לא מונח בכל הפרטים, מה שצביקה אמר. אני לא יודע אם אותה עסקה שאנחנו מדברים עליה היא בפעימות, היא פעם אחת. אנחנו רוצים לראות את כולם. לא אכפת לי באיזה דרך, הרואית, עסקה. 

אין דבר גדול יותר מפדיון שבויים. אני לא אומר את זה מהשפה אל החוץ. אני באמת מאמין בזה. אנחנו לא נצליח לשקם את עצמנו כחברה כל עוד חטופינו לא נמצאים פה איתנו. הדרך, יכול להיות שחלוקים. יכולים להיות חלוקים בדרך, אבל התוצאה היא צריכה להיות תוצאה אחת, כלל חטופינו נמצאים פה איתנו. אנחנו צריכים לפעול למען זה, פועלים למען זה, אם זה ברמה הבין-לאומית, אם זה ברמה הפנימית, אם זה ברמה המפלגתית, אם זה ברמה הרוחנית. אני חושב שהרבנים הראשיים, הרב יצחק יוסף, היוצא והנכנס, הרב דוד יוסף, אמרו את הדברים בצורה ברורה ביותר. על פי דרכם אנחנו הולכים. על פי דרכו של הרב עובדיה יוסף אנחנו הולכים. זו עמדתנו ועם זה אנחנו הולכים, ואני מקווה שכמה שיותר מהר, עוד היום נוכל להתבשר בבשורה אמיתית שאומרת, חטופינו חזרו אלינו או בדרך אלינו, וזה רק תחילת השיקום. אנחנו נצטרך לטפל בהם ובמשפחות ובעצמינו. 

אנחנו עם אחד ויש פה צלקות שייקחו שנים רבות כדי לרפא אותן, אם בכלל. החובה שלנו כממשלה, ככנסת, נציגי ציבור, סתם כחברה, כאזרח במדינה הזו היא לבוא לקראת המשפחות, לקראת החטופים. אמירות, ואני לא אחזור עליהן, אמירות הזויות כלפי משפחות החטופים שהן משתייכות לצד אחד של המפה הפוליטית כזו או אחרת, אני התנערתי מהן, גיניתי אותן. אנחנו עם אחד, וכעם אנחנו צריכים לדאוג אחד לשני, לתמוך אחד בשני, להרגיש את הכאב של השני, וכך לפחות אני משתדל גם להנהיג פה בוועדה. 

מישהו קודם בא ושאל אותי, כמה זמן צריכים לדבר על החטופים? אמרתי לו, אצלי אין הגבלה, ואני מנסה גם בפרקטיקה ליישם את זה לא רק מן השפה אל החוץ. אני מקווה שהייתי ברור. אני חושב שיותר ברור מזה אני לא יכול להיות. תמיד אפשר לבוא בביקורת ולהגיד, לא עשית מספיק. אני מקבל את הביקורת. אני לא אומר שאני עושה מספיק, ויכול להיות שיכולתי לעשות יותר וכנראה יכולתי גם לעשות יותר. אני מדבר בשם עצמי. אנחנו יום-יום, ערב-ערב, לפחות אני משתדל לעשות איזו שהוא חשבון נפש כלפי מה עשיתי באותו יום, לא משנה אם זה למען החטופים או למען החברה בכלל, ולא משנה אם אותם אזרחים בחרו בי או לא בחרו בי. אני מסיים עם המשפט שהרב עובדיה יוסף היה תמיד אומר. אני שמעתי את זה מהשר בן צור. הוא אמר לו לפני הבחירות, אתה נציג ש"ס. אחרי הבחירות אתה נציג של כלל אזרחי מדינת ישראל, וככה אנחנו משתדלים לפעול. 

יבגני, בבקשה.

 << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> 

אני גם אתייחס לסוגיה. בנושא של חטופים לא צריכה להיות ולא יכולה להיות אופוזיציה/קואליציה. אנחנו נפגשים כמעט כל שבוע עם משפחות. אני מייצג את סיעת ישראל ביתנו. אני גם סגן יו"ר הכנסת. הסוגיה הזאת עולה מידי פעם גם בישיבות הנשיאות. שבוע שעבר היינו עדים למקרה מאוד מצער. אני שמח שגם אנחנו העלינו את זה בפני יו"ר הכנסת שבוע שעבר, ואכן הוא פגש את עינב והנושא הזה טופל. אני גם חשבתי שנכון להשמיע את עמדתנו, ואנחנו משמיעים את עמדתנו. אם את לא שומעת את זה כאן בוועדות, אז אפשר לשמוע את זה גם במליאה. אנחנו בישראל ביתנו משתדלים גם לארח בישיבות סיעה משפחות. פרופ' לוין היה מספר פעמים אצלנו. 

במשך שנה אנחנו היינו מאוד עקביים בעמדה שיש את צוות המשא ומתן בראשותו של אלוף ניצן אלון. אני חושב שיש כבוד והערכה לאיש הזה, וגם ראש המוסד וראש השב"כ. אמרנו את זה אלף פעם גם בקריאה לראש הממשלה ולממשלה. מינית את האנשים האלה, תן להם לעבוד ואל תטרפד את העבודה שלהם. בערך לפני חודשיים גם הוספנו עוד מסר נוסף למסר הכללי שלנו. אנחנו בעד עסקה אחת בפעימה אחת, ובוודאי שנה ושלושה חודשים לאחר החטיפה ותחילת המלחמה לא יתכן שהעסקה תהיה בשלבים. יכול להיות שלבים של כמה ימים אבל לא שלבים שאנחנו עכשיו הולכים לעשות את המעשה הגדול ונקבל שליש מהחטופים. זה לא מקובל עלינו. אנחנו אומרים את זה בריש גלי ובכל ראיון. גם ראש המפלגה שלי, אביגדור ליברמן, מתראיין ואומר את זה, וגם כל חברי הסיעה. אנחנו משמיעים את עמדתנו.

כמו שאמרתי, לחברי הכנסת, ואני אומר את זה כמובן באירוניה, יש את הלוקסוס לדבר כי הם לא מצביעים, אז מי שמצביע זה הקבינט המדיני-ביטחוני ולאחר מכן הממשלה. הדבר הזה לא יובא לכנסת. גם בשיחות שלי עם המשפחות אני תמיד אומר, אתם רוצים להפעיל לחץ? אתם חייבים להפעיל לחץ, קודם כל דברו עם הממשלה. כנסת היא גוף שמפקח על הממשלה, אבל בנושא של החטופים אני לא חושב שיש בכלל חברי כנסת שיודעים יותר ממה שאתם יודעים, כי גם אתם המשפחות מעודכנים, וגם בוועדת חוץ וביטחון שגם שם אני יושב, הנושא הזה, לא שזה לא עולה, זה עולה אבל חברי הוועדה הם לא מעודכנים כמו שמעודכנים שרים ובטח כמו שמעודכן ראש הממשלה ושר הביטחון, לכן חבר כנסת, כמה שפחות ידבר, יכול להיות שיהיה יותר טוב במיוחד בשבוע הדרמטי הזה. אנחנו כולנו מייחלים שנדע כבר בימים הקרובים בשורות טובות. לזה אנחנו מתפללים ואנחנו מקווים לראות את כולם בבית.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

אמן. מישהו מהח"כים רוצה להתייחס? 

 << אורח >> ענבר גולדשטיין: << אורח >> 

תודה רבה לכם על זה. מאוד מוערך. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

בבקשה, יבגני, מי שעומד בראש הדרישה לדיון.

 << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> 

הנושא של הדיון שאני ביקשתי, אני מודה לחבריי לוועדה שחתמו. ביקשתי לקיים את הדיון בוועדת החינוך בנושא האתגרים החברתיים של ילדי עולים במערכת החינוך. אני רק אציג מספר דברים קצרים ולמה בעצם ביקשתי לכנס את הוועדה בנושא הזה. מחודש מרץ 2022, בערך שבוע וחצי מאז פרוץ מלחמת אוקראינה, כשרוסיה פלשה לאוקראינה, למדינת ישראל הגיעו למעלה מ-100,000 עולים. 23,000 מהם זה ילדים בגילי בית ספר, תלמידים. 19,000 עולים, כך לפחות לפי הפרסומים, ילדים עולים ממדינות ברית המועצות לשעבר. 

מה שאני רואה בשנה האחרונה וגם לפני זה, בשנה האחרונה זה פחות בלט כי ננקטו מספר צעדים על מנת גם לקלוט אותם וגם לעשות את התהליך של קליטת חלק מהמשפחות שלא קשורות בכלל לחוק השבות. בשנת 2024 מאוד בלט הנתון שאני אשמח לשמוע גם מהגורמים המקצועיים, שכבר ניתן לראות עד כמה המערכת קלטה את הילדים האלה, עד כמה הם נקלטו ומה הן הבעיות גם בקליטת ילדים עולים וגם האם יש דברים שאפשר להשתפר. אני אתחיל מכמה דברים שראיתי במספר כתבות. קודם כל מחסור חמור בשעות של לימודי השפה. אני רואה שש שעות שכרגע חוזר מנכ"ל מאפשר לתלמיד בשנה הראשונה מאז העלייה, ותלמידי חטיבה ותיכון במשך שנתיים מאז העלייה. בעיניי לא מספיק. אני אומר את זה חד וחלק. לא מספיק שש שעות בשבוע. אני רואה את זה מהמפגשים שלי, אני רואה את זה מהפגישות שלי עם העולים שאנחנו עושים כחברי כנסת. אני רואה שההורים מלינים כל כך שהם בעצמם חיכו חודשים בשביל להיכנס לאולפן, אבל הילדים בבתי הספר מאוד מתקשים. ככל שהגיל שלו עולה, ככה הקושי יותר גדול. 

היו לי מפגשים עם הורים לילדים בכיתות א', ב', ג'. מאוד היו לחוצים. אמרתי, אתם, אל תהיו לחוצים. א', ב', ג' זה ממש לא בעיה. אפילו לא צריך שש שעות. אמרתי את זה בצחוק כמובן. כעבור שנה כשאני פוגש את ההורים האלה, הילד כבר שכח את שפת האם שלו. אחרי שנה, שנה וחצי ילד בכיתה א'-ב' כבר מדבר לגמרי והשתלב. הבעיה מתחילה כאשר יש את הגיל, התפר מה שנקרא, 12, 13, 14 ובמיוחד כשאנחנו מדברים על תלמידי תיכון. אני רואה שהבעיה הזאת היא בעיה שתגרום גם לפגיעה משמעותית בציונים, שלא יאפשרו לאותם תלמידים להיות תחרותיים בכניסה למערכת ההשכלה הגבוהה, ובמיוחד גם לקראת הגיוס לצה"ל. אם עכשיו תלמיד בגיל 15–16, אחרי שנתיים מאז שהוא עלה הפסיקו לתת לו את השעות הנוספות, בוודאות הוא עדיין מתקשה בלימודי השפה. 

יש מספר הצעות חוק שקשה לקדם באופוזיציה. אולי אתה, אדוני היושב-ראש, יחד איתנו תעשה את זה על מנת להגדיל את שעות הלימוד של השפה העברית בבתי הספר. במקום שש שעות להגדיל את זה משמעותית ולעשות אולפנים נוספים, וככה לאפשר להם במקום שש שעות, לקבל יותר שעות. כמובן גם לשנות את ההגבלה של השנה, למרות שכמו שאמרתי, שנתיים בעיניי זה גם לא מספיק. צריך להגדיל את זה, שתלמיד שהגיע בגיל 14, גם בגיל 17 הוא יוכל לקבל את שעות האולפן שלו בבית הספר. 

דבר נוסף שאני רוצה להלין בדיון הזה, ואני גם אשמח לשמוע, זה גם מספר כתבות שפורסמו על הבעיות של הקליטה של התלמידים, כאשר ילד מרגיש בודד, ילד שמרגיש מנותק, ילד שמרגיש שמדירים אותו וילד שמתייחסים אליו כילד מוגבל, בעייתי, כשזה לא הדבר. זה שילד מתקשה בשפה, זה לא אומר שהוא מוגבל. זה שילד סגור קצת ולא משתף את המורה, זה לא אומר שהוא מוגבל. לא צריך להגיד שיש לו בעיות חברתיות כאשר הבעיה מתחילה מזה שפשוט קשה לו להבין את מי ש"מסובב" אותו, ואז זה יוצר בעיות. 

לא צריך להסביר לכם, במיוחד לאנשי מקצוע, שבעולם שלנו היום מספיק שאתה טועה במילה אחת וכבר כל הכיתה יכולה לצחוק עליך, ואז הילד הזה חוזר בדמעות הביתה, וטוב שהוא חוזר בדמעות. לפעמים זה גם יכול להיגמר במכות בבית הספר. יש גם מקרי אלימות שאנחנו גם מקבלים כפניות, וההורים מבקשים להעביר לבית ספר אחר ואי אפשר משום שזה בית ספר לפי הרישום, וכו', לכן אני אשמח קודם כל לשמוע את הנתונים. אני מקווה מאוד שהדיון הזה הוא יהיה רק דיון ראשון ואנחנו נמשיך לעשות את המעקב. כמו שאמרתי, הנתון הנוסף שמאוד הפריע לי ובעצם גרם לי לבקש את כינוס הדיון הזה, זה הנתון שפורסם על נתוני הירידה בשנת 2024. 82,000 איש ירדו ממדינת ישראל, חלקם בגלל המלחמה, חלקם גם מסיבות כאלה ואחרות. 

 << דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> 

סליחה, ירידה באופן כללי, לא עולים. 

 << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> 

לא אמרתי עולים. אמרתי ירידה באופן כללי. הנתון שפורסם בעבר לפני הנתון הזה, ששליש מהעולים שהגיעו בשלוש השנים לא מצאו את מקומם בארץ, כלומר מתוך 100,000 עולים, שליש מסיבות כאלה ואחרות או שחזרו או שנמצאים בתהליך שהם לא מתכוונים להישאר. זה נתונים גדולים מאוד. אם אני לוקח את הנתונים האחרונים, רק בקיץ ראיתי ש-900 תלמידים נוספים, רק בחודשי הקיץ של 2024 נוספו למספר לעולים, כלומר העולים ממשיכים להגיע אמנם לא בכמויות גדולות כמו שזה היה, אבל עדיין סביב 20,000–22,000 עולים כל שנה, לכן אני כמובן מודה לחבריי גם שחתמו וגם הצטרפו. אתם לא יודעים, אבל גם סימון דוידסון עולה חדש. הוא בגיל שנתיים עלה, צגה וסימון. כמובן שאנחנו רוצים לשמוע את הנתונים וגם לראות כיצד ניתן לשפר את המצב. תודה.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

משרד החינוך, בבקשה, טירה. ברוכה הבאה.

 << אורח >> טירה אמרוסי גלינויר: << אורח >> 

ברוכים הנמצאים.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

לפני שאת מתחילה לדבר, אני רוצה להגיד לך, יבגני וצגה, יש לנו במשרד החינוך באמת נציגה שבאמת נלחמת בשביל העולים. 

 << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> 

מכירים אותה. ברור. זה לא פעם ראשונה שאנחנו נפגשים.

 << דובר >> יוסף טייב (ש"ס): << דובר >> 

גם במשרד הקליטה. יש לנו פה את שרי. אגב, זה לא הדיון הראשון, זה הדיון השני. בדיון הראשון ביקשתי כמה דברים. חלק, קיבלנו כבר את המענה במכתב. חלק, יש עדיין עבודה. אנחנו יכולים לצאת באמירה משותפת אחת. שש שעות לא מספיק. זה לא קשור אליך. אנחנו צריכים לתגבר את הנושא הזה בצורה כזו או אחרת. אני יודע שיש תוכניות נוספות, אבל בתוך בית הספר זה לא מספיק, ובפרט בבית ספר שפתאום מגיע לך עולה אחד ולא קבוצת עולים. יש לך בית ספר שיש לו קבוצת עולים ומסה, אז הוא יודע להסתדר עם השעות והוא בונה את זה כקבוצות, לא משנה אם זה לפי גיל, אבל כשיש לך בית ספר שמקבל פתאום עולה אחד, שניים, בדרך כלל זה לא הולך. את הנושא זה אנחנו גם צריכים לפתור. 

בבקשה, טירה.

 << אורח >> טירה אמרוסי גלינויר: << אורח >> 

אני מצטערת, אני פשוט התכוננתי באופן כללי ולאו דווקא ספציפית לעולים שהגיעו בעקבות המלחמה. גם עולים חדשים וגם נמלטי מלחמה, לכן אין לי את הנתונים המדויקים. אני רק יכולה להגיד שממה שאני מכירה זה קצת אחר ממה שנאמר. אני מכירה 68,000 מגיעים, והמספרים של הילדים ובני הנוער היו יותר קטנים ממה שציינת.

 << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> 

68,000 באיזו תקופה?

 << אורח >> טירה אמרוסי גלינויר: << אורח >> 

2022–2023 בלי 2024, אבל אפשר לבדוק את זה. 

 << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> 

הרבה יותר. 2024, תוסיפי עוד כמעט 27,000, משהו כזה. אנחנו מדברים על כמעט 100,000 איש.

 << אורח >> טירה אמרוסי גלינויר: << אורח >> 

אני התכוננתי לאתגרים בכלל של הילדים העולים.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

כמה מתוך מספר העולים שהוא כ-100,000 בשנתיים האחרונות, זה ילדים שנמצאים בתוך מערכת החינוך? 

 << אורח >> טירה אמרוסי גלינויר: << אורח >> 

אנחנו סופרים תלמידים עולים עשר שנים, כשאת אתיופיה ובני מנשה אנחנו סופרים כ-15 שנה. סך הכול היום אנחנו עומדים על קצת פחות מ-50,000 תלמידים עולים. גם אנחנו ראינו עזיבה בקרב תלמידים עולים. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

מה אחוז העזיבה?

 << אורח >> טירה אמרוסי גלינויר: << אורח >> 

המספרים הם לא גדולים אבל אני חושבת שזה למעלה מ-5%. 

 << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> 

עזיבה, את מדברת על ירידה מארץ או נשירה?

 << אורח >> טירה אמרוסי גלינויר: << אורח >> 

אני לא מדברת על נשירה, אני מדברת על עזיבה את הארץ.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

5% את מדברת בשנתיים האחרונות, שנה אחרונה.

 << אורח >> טירה אמרוסי גלינויר: << אורח >> 

בעיקר מהמלחמה ראינו שהייתה עזיבה קצת יותר גדולה. כן אני יכולה להגיד שגם חזרו אחרי מספר חודשים. ראינו תנועה חזרה אבל אי אפשר להתעלם ממה שהמלחמה עושה.

 << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> 

סליחה, אני אוסיף. כאשר הייתה עזיבה והעזיבה הייתה מורגשת בחודשים הראשונים כשפרצה מלחמת חרבות ברזל. זה הכוונה. אני צריך לבדוק את המספר הזה. 50,000 בעשר שנים זה נראה לי מספר קטן מאוד. 

 << אורח >> טירה אמרוסי גלינויר: << אורח >> 

תלמידים?

 << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> 

סך הכול תלמידים שמוגדרים כעשר שנים עולים, 50,000 סך הכול? 

 << אורח >> טירה אמרוסי גלינויר: << אורח >> 

כן.

 << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> 

מכיתה א' עד י"ב?

 << אורח >> טירה אמרוסי גלינויר: << אורח >> 

אני חייבת להגיד שגם אנחנו ראינו שבעקבות המלחמה הגיעו קצת פחות משפחות עם ילדים. אני יכולה לתת לכם בדיוק נתון מדויק.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

במשך הדיון נשמח לקבל את הנתון.

 << דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> 

אני רוצה להתייחס, אדוני היושב-ראש. קודם כל זה באמת דיון מאוד חשוב. במיוחד אנחנו שעלינו, אנחנו יודעים את הצורך של השפה עברית במיוחד בגילים האלה. לא רק את השפה העברית, את האווירה, ההתאקלמות. זה לא פשוט. אני עליתי בגיל 16.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

אגב, נראה לי ששלושתנו עלינו באותו גיל. 

 << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> 

17.

 << דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> 

יחד עם זאת אני מצפה ממשרד החינוך שיהיה להם נתונים כמה עולים, כמה תלמידים. 

 << אורח >> טירה אמרוסי גלינויר: << אורח >> 

בטח שיש. פשוט רק על השיח שהוא פתח בו - - - . באתי לדיון אחר. 

 << דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> 

הייתי רוצה לשמוע נתון מדויק כדי שנוכל לנהל את זה.

 << אורח >> טירה אמרוסי גלינויר: << אורח >> 

איזה נתון, עולים?

 << דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> 

כן.

 << אורח >> טירה אמרוסי גלינויר: << אורח >> 

כמה תלמידים עולים במערכת?

 << דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> 

את אמרת למשל, יש תקופה של עולים מארצות נגיד אתיופיה, בני מנשה זה 15 שנים. משרד הקליטה מגדיר את זה, ואחרים, עשר שנים. איזה גילים? אנחנו צריכים לדעת את זה. אני לא רואה נתון. אני אוהבת לראות מספרים. 

 << אורח >> טירה אמרוסי גלינויר: << אורח >> 

אני אתן לך מספרים אבל לא בחתך כרגע של ארצות מוצא. אני יכולה להגיד לך שיש לי 49,129 תלמידים עולים במערכת החינוך. אני יכולה להגיד לך ש-5,366 מתוכם הם בגני הילדים. הקבוצה הכי גדולה שלנו היא ביסודי והיא עומדת על 22,360 תלמידים.

 << דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> 

עולים, כמה שנים?

 << אורח >> טירה אמרוסי גלינויר: << אורח >> 

10 ו-15. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

עד 10 ו-15 שנים כמו שהם מוגדרים.

 << דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> 

כמו שהם מוגדרים. בעל-יסודי יש לנו 21,400 שזה כולל תלמידי נעל"ה. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

בגלל השאלה ובגלל הנקודה שהעלה חבר הכנסת יבגני סובה על נושא שעות, הרי אנחנו יודעים שנושא השעות הוא שנה ראשונה.

 << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> 

לא. חטיבה, שנתיים. 

 << אורח >> טירה אמרוסי גלינויר: << אורח >> 

בעל-יסודי זה שנתיים.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

נכון, שנתיים בעל-יסודי ושנה ביסודי. אנחנו נשמח לקבל את הפילוח הזה של כמה תלמידים נמצאים במערכת החינוך בשנה הראשונה, ועד שנה שנייה בתוך התיכון כדי לדעת מה מספר התלמידים ומה הפילוח.

 << אורח >> טירה אמרוסי גלינויר: << אורח >> 

אין בעיה. אני רק אגיד שזה לא הסיוע היחיד שהתלמידים העולים מקבלים. כשתלמיד מקבל את הזכאות לשעות אולפן שלו, ככה זה נקרא, זה הזכאות שהוא מקבל אותה או בשנה הראשונה ביסודי או בשנייה. יש גם תוכניות המשך. אנחנו מבינים שבשביל ללמוד שפה ברמה אקדמית נדרש קצת יותר עבודה תמידית ועזרה מתמשכת, מה שנקרא. משרד החינוך נותן תוכניות המשך על האולפן, ולצד זה יש לנו את השותפים הנאמנים והטובים שלנו שזה משרד העלייה והקליטה, שגם הם ממשיכים לסייע לנו. אגב, לא פעם הם לא מסייעים לבני עולים שעדיין מתקשים בשפה כי הם באים מבית דובר שפה.

 << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> 

איזה סיוע משרד העלייה נותן לילד שסיים שנה באולפן?

 << אורח >> טירה אמרוסי גלינויר: << אורח >> 

שרית תרחיב על התוכניות. כשתלמיד במערכת החינוך מסיים את הזכאות לשעות אולפן, ברור שאם המוסד החינוכי מבין שהילד לא השלים את תהליך הרכישה, כי אנחנו מבינים שבתהליך של העלייה יש הרבה מאוד היבטים נוספים שהם רגשיים, שפתאום הסדר בבית השתנה, פתאום ההורים הרבה פעמים מחליפים תפקידים עם הילדים. זה ברור לנו. אנחנו מקיימים שלוש פעמים בשנה ועדות חריגים. כשבית הספר מעיד שהילד לא השלים את התהליך, אנחנו מקצים זכאות נוספת. לצד זה יש לנו עוד לא מעט תוכניות שאנחנו מקצים למוסדות החינוך בשביל להמשיך ללוות את הילד בהיבטים של קידום שפה וקשרים חברתיים. יש לנו את שע"ל ויש לנו את "משעולים" ויש לנו את "עוגן". לציבור הדתי בנוסף על שלושת אלה יש לנו גם את על"ה וטלי"ה.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

את יכולה רק בקצרה לתת לנו כל תוכנית, מה היא אומרת? נשמח לקבל את הפירוט של מה שהזכרת וגם התייחסות שלך לגבי הגיל הרך.

 << אורח >> טירה אמרוסי גלינויר: << אורח >> 

בסדר גמור. אני רק רוצה להגיד על שש השעות. בואו רגע נלך כל אחד לבית שלנו. אם הייתי נותנת לילד שלי שש שעות שבועיות באותו תחום דעת, כל אחד מאיתנו היה שולח את הילד הפרטי שלו לשיעור פרטי שש פעמים בשבוע. היינו רואים התקדמות, היינו רואים שזה מסייע לו. זה מקדם אותו. 

 << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> 

זה הולך לפי שישה שיעורים או הולך לפי שלושה שיעורים, כל שיעור שעתיים?

 << אורח >> טירה אמרוסי גלינויר: << אורח >> 

זה תלוי. זה לא חייב להיות כל יום שעה. הילד מקבל שש שעות שבועיות לאורך שנה.

 << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> 

זה אומר שלוש פעמים בשבוע, שעתיים. 

 << אורח >> טירה אמרוסי גלינויר: << אורח >> 

זה גם יכול להיות שלוש פעמים או אחרת. אנחנו בחרנו שש שעות. המשרד לא המציא את זה. נעזרנו במחקרים, נעזרנו באקדמיה שדה. המשרד עשה חשיבה עם האנשים שהכי מבינים בהגירה לצד פדגוגיה, לראות איך אפשר לקדם את העולים החדשים. יש על זה עוד הרבה דברים שהם לאו דווקא מסת המשאב הספציפי שאתה שם.

אני רק רוצה להביא לתשומת ליבנו שיש עוד הרבה דברים שגם עלינו כמערכת הם מאוד מאתגרים. לעומת שנות ה-50' שגרו במעברות והעברית הייתה חייבת להיות שפה מקשרת, עכשיו צורת המגורים החדשה היא מהווה אתגר מאוד גדול, כי הרבה פעמים היא מייתרת את הצורך ואת המוטיבציה ללמוד את השפה העברית. גרים בשכונה אתנית, כל השירותים ניתנים בשפת הבית. בית הספר הפך להיות גם שרוב שעות היום מדברים בשפת הבית. אני חושבת שזה שיח שאנחנו צריכים לנהל לא רק דרך החור של הגרוש, אם ניתן עוד שעות או לא ניתן עוד שעות. אני חושבת שזה שיח שמדינת ההגירה צריכה כמדינה קולטת עלייה להקדיש לזה זמן בשביל לנהל שיח שהוא מקצועי, עם שותפים נוספים, ולראות את ארבעת האתגרים הגדולים שעומדים לפתחנו כמדינה קולטת עלייה, ואיך ביחד אנחנו עושים את זה בצורה המיטבית ביותר, כי עוד כסף, אני אומרת לכם, לא ישנה. 

 << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> 

טירה, לפני המצגת אני רוצה עוד משפט להעיר לך על מה שאת אומרת. שש שעות בשבוע ביחס לאולפן א' שמקבל עולה חדש, שזה 300 שעות, זה מעט שעות. אם את לוקחת אולפן א', תקני אותי אם זה שישה חודשים?

 << אורח >> טירה אמרוסי גלינויר: << אורח >> 

חמישה.

 << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> 

300 נחלק בשש, 50 אנחנו מקבלים? זה אומר שבשנה שלמה הילד מקבל מה שבאולפן א' מקבלים בחמישה חודשים, לכן צריך להגדיל את השעות של בית הספר. 

 << אורח >> טירה אמרוסי גלינויר: << אורח >> 

יכולת הלמידה של הילדים היא אחרת משל בן אדם מבוגר כמונו. הילדים פוגשים את החברה הישראלית לפני ההורים שלהם. בבית הספר יש ילדים שמדברים עברית. אם נלך ביחד לאולפן, אתה תראה שרוב באי האולפן מדברים פחות או יותר באותה שפה, וזה לא כמו בבית הספר.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

למה לא לתת אולפן אינטנסיבי, אז הוא לא יצטרך חמישה חודשים, יצטרך שלושה חודשים, אבל אני יודע, הוא מגיע לבית הספר, יש לו רצף של שלושה חודשים, מקבל בוסט והוא נכנס אחרי זה למערכת.

 << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> 

אותו ילד שיושב בשיעור מדעים, הוא לא מבין, אז הוא מעתיק. הוא מקבל ציון שהוא לא תואם את היכולת שלו. 

 << אורח >> טירה אמרוסי גלינויר: << אורח >> 

אני לא חולקת עליכם. אני רק מזמינה אותנו לחשיבה אחראית ומקצועית עם שותפים נוספים. אני לא אומרת מה נכון ומה לא נכון. אני אומרת, בואו, יש לנו שעת רצון טובה ואפשר לעשות את זה יותר טוב.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

זה שהח"כים עכשיו מעלים את זה, זה חשוב מאוד. אנחנו מעריכים את עבודת חברי הכנסת, אבל האם המשרד כגורם מקצועי הרים ברקס שנייה אחת ואמר, רגע, אני רוצה לבחון? אנחנו נתנו שש שעות שבועיות לתלמיד בשנה ראשונה ביסודי ושעתיים בתיכון, האם זה עובד?

 << אורח >> טירה אמרוסי גלינויר: << אורח >> 

אנחנו בברקס על זה. אנחנו בודקים מודלי הפעלה שהם שונים ממה שקורה עכשיו. אנחנו לקראת ישורת אחרונה, ובהזדמנות הראשונה שיתאפשר אחרי שנקבל את האישורים העקרוניים, נוכל גם לשתף אתכם.

 << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> 

לפחות העברתם את אישור התעודות למשרד העלייה והקליטה אחרי שנתיים, נכון? 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

על ההכרה אתה מדבר.

 << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> 

הכרה בתעודות. לפחות עשיתם את זה, מהלך נכון.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

בסדר, זה בתהליך.

 << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> 

אני רק אומר, עד שבוחנים ועד שמביאים. תקשיבו לפעמים לח"כים פה. עברנו על בשרנו את כל הדבר הזה. 

 << אורח >> ורד גיל: << אורח >> 

אני יכולה רק להוסיף למשרד החינוך?

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

כן, בבקשה.

 << אורח >> ורד גיל: << אורח >> 

שמי ורד גיל ואני מהשירות הפסיכולוגי-ייעוצי של משרד החינוך. ההגדרה של הוועדה היא סביב הנושאים החברתיים והרגשיים, ורגע אני רוצה להוסיף לך על הדברים של טירה. אתם דיברתם הרבה מאוד על השעות שהעולים מקבלים לשפה. אני רוצה להוסיף שיש מענים נוספים שניתנים בבתי הספר סביב הנושאים החברתיים, סביב הלכידות החברתית, סביב קידום השייכות של אותם תלמידים, גם סביב המענים הפרטניים, גם סביב הקשר עם ההורים וגם איך תלמידי הכיתה מקבלים את התלמידים העולים אליהם. זה עוד נדבך מעבר לשעות שהם מקבלים, שהם שעות של שפה.

 << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> 

זה הם מקבלים מהיועץ החינוכי?

 << אורח >> ורד גיל: << אורח >> 

באופן עקרוני הם מקבלים את זה מהיועצת החינוכית, והיועצת החינוכית גם נותנת איזו שהיא הדרכה ומענה למחנכת של הכיתה. יש את שיעורי כישורי חיים שהם גם חלק מהמארג של קידום שייכות, של היכרות עם התלמיד החדש שמצטרף. יש עוד חשיבות במערכת החינוך ברגע שתלמיד מצטרף לכיתה, האם לשלב אותו עם תלמיד נוסף עולה חדש, אם קיים בכיתה, אם לא? זה מהלכים שאנחנו כל הזמן חושבים מה נכון יותר, מה פחות, אבל היה לי חשוב לציין שיש מהלכים נוספים. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

המהלכים האלה קיימים גם ברשתות החרדיות?

 << אורח >> שרי פייר: << אורח >> 

גם אצלנו. אני אתייחס לזה או לפני או אחרי המצגת, כי אנחנו בכל הרשתות, גם הממלכתי, גם הממלכתי-דתי, גם החרדי. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

זה התוכניות התוספתיות.

 << אורח >> טירה אמרוסי גלינויר: << אורח >> 

כל מוסד חינוכי שמאפשר לנו להיכנס להדריך ומוציא את הצוותים החינוכיים להכשרות מקצועיות, מקבל כל מה שהמוסד צריך. מי שלא משתף פעולה, אי אפשר בכוח. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

זאת אומרת שבהכשרות הכלליות יש פרק שמדבר על קליטת עולים?

 << אורח >> טירה אמרוסי גלינויר: << אורח >> 

זה הכשרות מקצועיות שמיועדות לקליטת תלמידים עולים.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

בבתי הספר של המוכש"ר כמה מורים משתתפים באותן הכשרות?

 << אורח >> טירה אמרוסי גלינויר: << אורח >> 

אנחנו פתחנו עכשיו שתי הכשרות בהתמדה ונחישות, וככה גם הצלחנו להקצות משאבים לבתי הספר, כמובן ובתנאי שתיכנס גם הדרכה על מנת שהילדים יקבלו הוראה איכותית יותר, מקצועית יותר.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

כמה מורים מתוך זה כן הגיעו להכשרות?

 << אורח >> טירה אמרוסי גלינויר: << אורח >> 

אני לא יודעת להגיד במדויק. אני רק יודעת להגיד שכל הכשרה מקצועית - - -

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

את יודעת שאני אוהב נתונים.

 << אורח >> טירה אמרוסי גלינויר: << אורח >> 

אתה יודע שאני מעולה בנתונים. אני רק צריכה שתבקשו קודם ואני אדע למה להתכונן.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

טוב, אז אני אשמח לקבל את הנתונים האלה.

 << אורח >> טירה אמרוסי גלינויר: << אורח >> 

אין בעיה.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

כמה בכללי מורים משתתפים באותן הכשרות?

 << אורח >> טירה אמרוסי גלינויר: << אורח >> 

בהכשרות שלנו למעלה מ-3,400 מורים. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

אוקיי. אני אשמח לקבל את הנתונים כמה מתוך המוכש"ר, לא משנה אם זה בני יוסף, החינוך העצמאי, אכן גם משתתפים. 

 << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> 

גם מספר תלמידים. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

זה כבר רשום, אבל אני צריך לדעת גם כמה מורים כן משתתפים בהכשרות האלה. 

 << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> 

זה נקבל בהמשך?

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

כן. טירה תדאג להעביר לנו את זה. 

 << אורח >> ורד גיל: << אורח >> 

אני אוסיף משפט אחרון. בשבוע שעבר השר שלנו השיק את התוכנית "קול לכולם", שזה מתחיל ממענה טלפוני לילדים, לבני נוער, להורים ולצוותים סביב נושאים חברתיים ורגשיים. יש לנו גם מענה באמהרית, צרפתית, רוסית ואנגלית, וזה גם חלק מהמענים שאנחנו נותנים, שזה משהו יותר ספציפי בנוסף לכל המענים שאנחנו נותנים בבתי הספר.

 << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> 

ורד, יש לך נתונים על התלונות שאתם מקבלים? 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

חשוב להגיד שזה נפתח בשבוע שעבר ביום ראשון בלילה.

 << אורח >> ורד גיל: << אורח >> 

יש לנו נתונים של השבוע הזה. אם תירצו אנחנו נוכל לתת ספציפית.

 << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> 

כל אחד יכול לפנות?

 << אורח >> ורד גיל: << אורח >> 

כל אחד יכול לפנות. זה מפורסם באמצעי התקשורת, "קול לכולם". תלמידים פונים. גם תלמידים, גם הורים, סבתות פונות כדי לקבל מענים, ויש לנו מענים ממש בשפות.

(היו"ר יבגני סובה)

 << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> 

תגידי לנו את מספר הטלפון, פניות באינטרנט. איך אפשר לעשות את זה? זה חשוב מאוד. אנחנו נמליץ גם למי שפונה אלינו לפנות אליכם.

 << אורח >> ורד גיל: << אורח >> 

בוודאי. אני כבר אומר את המספר.

 << דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> 

אולי תפרסמו את זה דרך לפ"מ, שאנשים יפנו אליכם. 

 << אורח >> ורד גיל: << אורח >> 

יש פרסומים גם ברדיו וגם בערוצים השונים.

 << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> 

בדרך כלל מי שעושה את זה זה לא לפ"מ. זה המשרד שעושה את זה דרך לפ"מ.

מי מציג את המצגת?

 << אורח >> טירה אמרוסי גלינויר: << אורח >> 

אני אתחיל. ורד תציג את החלק שלה. 

(הצגת מצגת)

קצת רקע. כמובן שמדינת ישראל היא מדינת עלייה שחווה כל הזמן גלים מגוונים לאורך כל השנים. כמובן שהתלמידים מתוך העלייה מתמודדים עם קשיים ייחודיים שזה קשיי שפה, הבדלים לימודיים, אתגרים בהשתלבות חברתית והתמודדות עם תחושת זרות. אנחנו במשרד החינוך מנסים כל הזמן לייצר סביבות חינוכיות תומכות ומכילות, וכל הזמן בהשתדלות להשתפר. 

זה מה שהתכוננו, תוכניות שנותנות מענים חברתיים לתלמידים העולים. אני אתחיל ב"עוגן" ולא ב"מעורבות חברתית", כי "עוגן" היא תוכנית גם חברתית וגם רגשית שנותנת לתלמידים מענה תוך-בית ספרי. יש לנו קרוב ל-400 קבוצות שמשתתפים בהם כמעט 3,500 תלמידים בעל-יסודי. "מעורבות חברתית", שנכתב בה עבור העולים חוזר מנכ"ל ייעודי שמתאים ומכיר בכישורים שלהם וביכולות שלהם. מצאנו שזו פלטפורמה נפלאה לחזק את הקשרים ואת תחושת השייכות גם בין הקולטים לנקלטים.

 << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> 

נניח מישהו נרשם לתוכנית, כמה זה, שעה בשבוע, שעה בחודש?

 << אורח >> טירה אמרוסי גלינויר: << אורח >> 

מדובר על X שעות שנתיות.

 << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> 

זה קורס כללי כזה.

 << אורח >> טירה אמרוסי גלינויר: << אורח >> 

כן. זה 'פול' שעות שכל תלמיד אמור לעשות. זה משתנה משנתון לשנתון. משתתפים בה כל התלמידים מכיתה י' עד י"ב. כמו שאתם רואים, זה למעלה מ-12,600 תלמידים. "מחבקים את העולים" זה תוכנית שאנחנו עושים עם אגף של"ח במינהל חברה ונוער ביחד עם המש"צים, שזה מנהיגות צעירה, וזה גם מפגשים של ילידי הארץ עם תלמידים עולים – יציאה לטיולים, הכנות לטיולים. זה כמובן מחזק את השייכות והכרת הארץ. גם בתוכנית הזאת משתתפים למעלה מ-3,600 תלמידים. כחלק מהתמיכות שהמשרד נותן, גם יש לנו מגשרים בשש שפות שהם מהווים גשר איתן בין הבית למסגרת החינוכית. 

יש לנו תוכנית שהכנסנו השנה, "חיים בשותפות", מתוך כל מה שגם אנחנו רואים. זו תוכנית בית-ספרית שאיתרנו במשותף עם המחוזות, בתי ספר קולטי עלייה. ביחד אנחנו בונים תוכנית - - - 

 << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> 

למה זה רק לעשרה בתי ספר, "חיים בשותפות"?

 << אורח >> טירה אמרוסי גלינויר: << אורח >> 

כי אנחנו בשלב הפיילוט. 

 << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> 

איפה זה? באיזה אזורים?

 << אורח >> טירה אמרוסי גלינויר: << אורח >> 

יש לנו בנתניה. זה פרוס בכל הארץ. יש לנו בכרמיאל, בנוף הגליל. יש לנו מגוון רחב של רשויות שנכנסו לעשרה בתי הספר. בכוונה גם פיזרנו את זה על כל רחבי מדינת ישראל גם בשביל שמה שנאסוף מהפיילוט יהיה מדויק בראיה ארצית ולא לוקאלית. 

יש לנו תוכנית נוספת שזה "סיפורי עלייה", שגם הילדים משתפים. גם ילידי הארץ פתאום מגלים לא אחת שהמשפחה שלהם גם אצלם. חלק מהמערך התומך, יש לנו בנות שירות לאומי בבתי הספר שנותנות מענה גם בסיוע. הן נותנות גם סיוע לימודי, גם חיבורים - - - 

 << דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> 

בעברית זה כמו מורות חיילות?

 << אורח >> טירה אמרוסי גלינויר: << אורח >> 

בדומה.

 << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> 

זה שינשיניות?

 << אורח >> טירה אמרוסי גלינויר: << אורח >> 

לא, זה לא שינשיניות. 

 << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> 

אתם משתמשים גם בשינשיניות?

 << אורח >> טירה אמרוסי גלינויר: << אורח >> 

יש גם שינשיניות. לנו פחות יש בהקצאה ישירה שינשינים, אבל אם הם נמצאים בבתי הספר שתלמידים עולים נמצאים, הם גם מסייעים לטובת התלמידים העולים. כמובן שיש לנו גם מורות חיילות שעוסקות גם בסיוע בלמידת השפה וגם בהכנה לצה"ל וזהות ושייכות. 

 << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> 

אני חייב להגיד ש-156 בנות שירות זה ממש מעט. אני אתם לכם דוגמה, נוף הגליל, העיר שקלטה 5,000 עולים רק בשנתיים. בערך, פחות או יותר זה המספר. הזכרת כרמיאל, עיר גם שקולטת. אני חושב שצריך למקד את העבודה דווקא מול העירייה. אחרי הבחירות שהיו להם יש להם עוד חמש שנים של תוכניות. אי אפשר להאשים אותם בזה שהם מחפשים רק כותרת לפני הבחירות. זהו, הבחירות עברו, עכשיו אפשר לעשות את העבודה. אני חושב שצריך פה יוזמה יותר רחבה. 

 << אורח >> טירה אמרוסי גלינויר: << אורח >> 

תיראו, אנחנו עובדים אסטרטגית. 62% מהתלמידים העולים גרים ב-20 רשויות. אני יכולה לשלוח לכם את כל הנתונים, למרות שכל התלמידים העולים גרים ב-169 רשויות. אנחנו פועלים באופן כזה שמיקדנו לנו עשייה ברשויות קולטות עלייה שיש בהן למעלה מ-600 ו-500 תלמידים עולים. אגב, נוף הגליל לא נכנסת, לפחות בסטנדרטים של המשרד - - - 

 << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> 

כי יש שם ראש עיר חזק, לכן הוא לא צריך אולי. הוא עושה את זה לבד. אולי זאת הסיבה.

 << אורח >> טירה אמרוסי גלינויר: << אורח >> 

אין שם ביחס למספר תלמידים. 

 << דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> 

יש לי שאלה. 20 ערים איפה שיש ריכוז גבוה, הולכים, אבל יש עולים שאין ריכוז גבוה. 

 << אורח >> טירה אמרוסי גלינויר: << אורח >> 

זה לא מה שאמרתי. אמרתי שיש עולים ב-169 - - -

 << דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> 

סליחה, לא שאני נגדך אבל פשוט אני רוצה להבין את זה. בדרך כלל מתפספסים איפה שאין ריכוז, למשל כשיש אנשים בעליית הנוער או במרכזי קליטה. במקומות האלה יש סיוע כי יש ריכוז גבוה, אבל איפה שיש מספר מועט יש פספוס. מה אתם עושים לאלה?

 << אורח >> טירה אמרוסי גלינויר: << אורח >> 

אין תלמיד עולה שלא מקבל את מה שמגיע לו ואת הליווי שהוא זקוק לו. הרבה פעמים במקום שהוא מועט עולים, אנחנו רואים שהם מסתדרים מצוין. איפה שצריך, אנחנו נמצאים שם כמובן. בסוף בת שירות באה מתוך בחירה. אני לא יכולה להכריח בת שירות לבוא לעשות קליטת עלייה. עכשיו אנחנו אחרי יומיים של יריד של בנות שירות. אני יכולה להגיד שכל צוות המטה התגייס להגיע ליריד הזה בשביל לעודד בנות לבוא ולשמוע ולראות. בסוף אנחנו לא יכולים להכריח בת שירות לבוא להתנדב באגף קליטת תלמידים עולים. אנחנו נשמח לרעיונות.

 << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> 

עברנו שנה קשה לא רק בארץ עם מלחמה, גם בתפוצות. דיברנו הרבה על עליית אנטישמיות עולמית. דיברנו על זה שהרבה משפחות גם בצפון אמריקה, גם בצרפת, גם במדינות חבר העמים לשעבר פותחות תיקי עלייה. יש אנשים שמתעניינים. יש אנשים שבודקים. אני חושב שצריך לנצל את זה. אמרת, לא כל בת שירות רוצה להתעסק עם עלייה, אבל יכול להיות שבת שירות תרצה להתעסק עם התפוצות ותראה משפחה שעלתה מאמריקה ופתאום היא תשפר גם את האנגלית שלה וגם תשפר את הקליטה של אותה משפחה. אני חושב שאתם צריכים לצאת עם יוזמות. היוזמות זה כמובן לפנות גם לרשויות הצבא, גם לשירות לאומי. 

יש היום לא מעט אנשים שרוצים לתרום, להתנדב. גם עולים אפילו. יש לא מעט עולים שהגיעו אחרי גיל הגיוס אבל רוצים להתגייס, רוצים לעבור את ההכשרות. אפשר היום לעשות את זה ואז כל אחד שעבר את התוכנית, כמו שהולכים מתנדבים במשטרה או בכל מיני ארגונים, אז הוא גם יתנדב במשרד החינוך. זה מזכיר לי את הסיפור של הקורונה כאשר אנחנו כאן בוועדת החינוך דיברנו על כך שלא מעט מקצועות צריכים לעבור הכשרה במשרד החינוך, כמו מורי דרך למשל. מורה דרך שאיבד פרנסה, אמרנו, לך למשרד החינוך, תקבל הכשרה ותהיה מורה לגיאוגרפיה, מורה להיסטוריה, ואז ראינו שיש קיר ובסוף מספרים מאוד קטנים עברו את ההכשרה הזאת. התפקיד שלנו זה להוריד את הקירות האלה, לגרום לאנשים להתעניין בדבר ולתת להם הרגשה שהם עושים עבודה חשובה למען כלל הציבור. זה מה שאני רוצה להבין. 

אני רוצה שתהיה יוזמה, לא רק דיווח לוועדה. לא רק שאתם תבואו ותגידו, אנחנו עושים. אני מאמין וסומך עלייך שאתם עושים, אבל צריכה להיות יוזמה. כמו שצגה אומרת, יש לא מעט מקומות שבהם העולים מרגישים מבודדים, למה? כי מספר העולים קטן שם. צריך לראות איך אפשר לשלב את זה במועצה אזורית. אני לא רוצה להגיד את השמות של המקומות, אבל ההורים אולי יהיו מוכנים להסיע אותו לעיר אחרת, שם הוא יקבל את הנדרש.

אני מציע, תשבו איתנו. יש פה בכנסת חברי כנסת שעברו את זה. נשמח לתת לכם רעיונות, ובאמת נעביר גם את הפניות כי אנחנו מקבלים פניות. כמו שאמרה ורד, אנחנו בהחלט נפרסם את המוקד שלכם ואנשים יוכלו לפנות ולקבל סיוע. זה מאוד חשוב מה שאתם עושים. שיהיה לכם בהצלחה. 

בבקשה, משרד העלייה והקליטה. רק תגידי לפרוטוקול את שמך, בבקשה.

 << אורח >> שרי פייר: << אורח >> 

שלום, שמי ד"ר שרי פייר, סגנית מנהל חטיבת רשויות, ארגונים וקהילה במשרד העלייה והקליטה. אני מאוד מברכת על הדיון הזה. הוא דיון מאוד חשוב. הוא חלק מליבת העשייה של המשרד בכלל ושל החטיבה בפרט. החטיבה נותנת תוכניות תוספתיות לתגבור לימודי ולתגבור העברית בשותפות מלאה עם משרד החינוך. אנחנו מאוד בעד סינרגיה ובהחלט מובילים את הדברים יחד. 

אתה דיברת קודם על עולים יוצאי חבר מדינות העמים לשעבר. אני תיכף אתייחס גם אליהם. יש לנו שתי תוכניות דגל מובילות, האחת, תוכנית יע"ל, ילדים עולים לומדים, לתלמידים בכיתות א' עד ו'. יש בה כיום כ-2,000 ילדים עולים כשהזכאות שלנו היא בדיוק כמו הזכאות במשרד החינוך, ולעיתים כשיש צורך בכך, גם לבני עולים אם הקונטקסט מצריך את זה. יש לנו תוכנית פל"א, פעילות לימודית אחרת לילדים בעל-יסודי שיש בה כיום 3,500 ילדים עולים. כל התוכניות הללו הן בפריסה ארצית כשבפל"א אנחנו נותנים שמונה שעות שבועיות, שתיים מתוכן הן זכות, שייכות, העצמה אישית והעצמה חברתית.

 << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> 

כל זה בבתי הספר.

 << אורח >> שרי פייר: << אורח >> 

בבתי הספר או יש ועדות היגוי. לפעמים בבית הספר יש מעט מידי ילדים, אז אנחנו מקבצים אותם למקום אחד, למשל לאיזה מרכז קהילתי או משהו כזה, אבל כן, זה אחרי שעות הלימודים בתחום החינוך הבלתי פורמלי. ביע"ל יש לנו שש שעות שבועיות כששתיים מתוכן הן מענה רגשי. אתה דיברת קודם על הילדים העולים שעלו במלחמת רוסיה-אוקראינה. ראינו שבעצם זה טראומה כפולה. אתה באת ממלחמה, אתה שוב חוו מלחמה. גם כשבאת ממלחמה היית צריך איזה שהוא חוסן, אז אנחנו העברנו גם למדריכים סדנאות חוסן. גם להורים העברנו סדנאות חוסן בשפות - - -

 << דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> 

זה במסגרת שש שעות?

 << אורח >> שרי פייר: << אורח >> 

לא, זה חוץ מזה. אני מדברת על תקציב מאוד גדול של למעלה מ-35 מיליון שקל לשנה לטובת הנושא הזה, כי המשרד והשר, חבר הכנסת אופיר סופר, מייחסים לנושא חשיבות מרבית. השר גם הגדיל כעת את התוכנית.

 << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> 

אני מקווה שזה לא יקוצץ ב-2025.

 << אורח >> שרי פייר: << אורח >> 

לא, לא.

 << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> 

התייחסת עכשיו על תקציב עתידי שאמור לעבור עכשיו.

 << אורח >> שרי פייר: << אורח >> 

התייחסתי למשהו שגם ב-2024 וגם ב-2025.

 << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> 

זה חשוב. זו בשורה טובה. לא נוגעים בתקציב הזה. אין שם פלאט, אין כלום.

 << אורח >> שרי פייר: << אורח >> 

הפלאטים זה פחות התחום שלי, אבל אני כן יכולה - - - 

 << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> 

שלא נראה בוועדת כספים בסעיפים הקטנים שפתאום יש את הקיצוץ, לא בדיוק 35.

 << אורח >> שרי פייר: << אורח >> 

אני כן יכולה להגיד שתמיד אנחנו באמת מהגורן ומהיקב גם אם צריך, אנחנו את התוכניות האלה - - - 

 << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> 

אם יש בעיה, תגידי, ואנחנו נדרוש שלא יהיה. נגן על התקציב הקטן הזה. 

 << אורח >> שרי פייר: << אורח >> 

השר שלנו בהחלט נלחם על כל חלק בתקציב הזה. 

דיברנו על עולים מחבר מדינות העמים לשעבר. אם אני מסתכלת על התפלגות לפי שפות אם, אז בכלל תלמידי יע"ל, התלמידים היסודיים, 45% דוברים את השפה הרוסית. אם אני מסתכלת לפי ותק בארץ, 20% מהעולים שהם עד שנה בארץ הם דוברי רוסית.

 << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> 

היום צריך להפריד גם בין רוסית לאוקראינית אחרי המלחמה. זה משהו שפעם לא היינו עושים את זה. עצם זה שלא מפרידים פוגע באותם עולים.

 << אורח >> שרי פייר: << אורח >> 

זה נכון. בכלל בכל הסדנאות אנחנו מאוד רגישים לעניין הזה. 

 << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> 

אני אספר בקצרה למרות שאין לנו זמן. במרץ 2022 נשלחנו על ידי הכנסת לגבול אוקראינה-הונגריה. ראיתי אנשים שם שעברו חמישה-שישה ימים באוטובוס תחת הפגזות. לעולם לא אשכח את החוויה הזאת. אני מדבר גם אוקראינית וגם רוסית, ואז אני פונה אליהם באוקראינית ואני רואה שבאים אליי אנשים ואומרים, אל תדבר בשפת האויב. אני נורא התעצבנתי כי אמרתי, בארץ, אני לא יכול להגיד בשם כולם אבל רוב גדול של העולים מאוד מחכים להם והם מדברים רוסית, לכן אני מבקש מכם, את האמירות האלה תשאירו כאן, אז הם התנצלו. אמרתי, כל מי שמגיע לארץ ומדבר רוסית, זה לא בגלל שזה לא שפת האויב. אני מבקש שפה תשאירו את החוויה הקשה הזאת. תבואו לארץ ותתייחסו לכל שפה שאתם מבינים, כי הם מבינים הרי רוסית. רובם שם מבינים רוסית. מבחינתי זאת הייתה טראומה כי ראיתי פתאום שיש פה יחס לשפה בגלל מה שקורה. צריך פה רגישות כמו שאת מתארת. הרגישות מאוד חשובה פה. 

 << אורח >> שרי פייר: << אורח >> 

אנחנו עבדנו על זה. 

בהמשך לשאלתך, מתוך תלמידי פל"א, 51% הם דוברי רוסית. כמובן שאנחנו נותנים מענה לכל השפות – צרפתית, אנגלית, אמהרית, ספרדית וכו'. 

אני כן רוצה לומר שאנחנו תומכים ברשויות המקומיות ומאפשרים לעשות, והדברים נעשים, גם הכנה לכיתה א' לעולים, גם העצמת עברית ברשויות. אנחנו חילקנו עד עכשיו למעלה מ-3,000 מחשבים לילדים עולים כדי שזה יסייע להם. 

דבר נוסף, פתחנו בכ-40 רשויות מועדוני נוער "מחוברים", מועדון חברים, כי כשעולים מגיעים בהתחלה הם רוצים להיות עם אנשים שהם עולים לפני שהם יוצאים לכל הדברים, וכמובן שיש גם פתרונות לנוער בסיכון, תוכנית "במעלה" שלנו. 

אני מאוד מברכת גם על הדיון כי הוא מאוד חשוב, ובטח על שיתוף הפעולה עם משרד החינוך.

 << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> 

תודה רבה, שרי. 

כן, בבקשה.

 << אורח >> אליס יפימוב: << אורח >> 

שלום לכולם, אני אליס יפימוב מעמותת לובי המיליון. אנחנו עובדים בקידום זכויות של ישראלים דוברי רוסית. זה דיון באמת מאוד חשוב. אנחנו עושים כל שנה סקר. מהסקרים שאנחנו עושים, 50% מהעולים שיש להם ילדים מדווחים שהם מרגישים שהילדים שלהם לא נקלטו חברתית. הסיבה העיקרית שהם אומרים שהם לא נקלטים חברתית זה קשיי שפה. 

בהמשך לדיון הקודם אני אומרת שכן דיווחתם שיש מחסור במורים. אני חושבת שבאמת לעשות איזה שהוא מיפוי, כי אנחנו כן מקבלים דיווחים שיש בתי ספר שהילדים לא מקבלים את שש השעות.

 << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> 

אז הנה, עכשיו יש לנו את מה שורד אמרה. יש לנו עכשיו אפשרות גם לפנות. אני מבקש גם ממך, אליס, תרכזי את הפניות האלה. תעבירי לנו לוועדה או גם באופן אישי אליי. אני אשמח לרכז, ובדיונים הבאים אני אציג את זה גם לנציגים של המשרדים. תודה.

 << דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> 

מישהו מפקח על שש השעות? כמו שאת מציגה עכשיו, את אומרת ששש השעות, לא מקבלים אותם. יש פיקוח?

 << אורח >> טירה אמרוסי גלינויר: << אורח >> 

אם אני לא יודעת על משהו, אני לא יודעת לבדוק אותו. 

 << דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> 

איך אתם מפקחים על זה, הנתונים שהיא מציגה, שההורים אומרים שלא מקבלים את שש השעות האלה?

 << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> 

צריך לפנות למנהלת בית הספר, לפנות לרשות המקומית. יש דרכים. מה שאני רוצה להגיד, מוקד חרמות זה 6312*, מי ששומע אותנו. אנחנו גם נדאג לפרסם את זה, של משרד החינוך, מוקד חדש שנפתח. באיזה שפות?

 << אורח >> ורד גיל: << אורח >> 

אמהרית, צרפתית, רוסית ואנגלית.

 << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> 

מצוין. מכסה לא את הכול אבל רוב העולים שמגיעים. בוודאי אנחנו בהמשך גם נקבל עדכון לגבי כמה קיבלתם פניות, כמה טופלו פניות. 

 << אורח >> אליס יפימוב: << אורח >> 

אני רק אוסיף עוד משהו אחד, שגם אנשים שאמרו שיש להם כן את המגרשים החינוכיים וכן הם משתתפים בתוכניות כמו פר"ח, הילדים שם משתלבים בצורה הרבה יותר טובה. 

 << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> 

נציג מועצת התלמידים והנוער הארצית, רון טפר, בבקשה, דקה, כי אנחנו צריכים לסיים כבר כי יש דיון הבא. 

 << אורח >> רון טפר: << אורח >> 

תודה לפחות על הדקה הזאת. לגבי ילדי העולים, אצל ילדי העולים עכשיו יש כמה בעיות. כמו שציינת קודם והרבה ציינו, יש את העלייה מאוקראינה. נראה לי שקצת פספסו את העניין שאצל חלקם נשארו בני משפחה שם. מבחינה נפשית גם לבוא ללמוד וגם לדעת שיכול להיות שעכשיו מפגיזים את אבא שלך או סבתא שלך שנשארו שם, זה משהו שצריך לקחת בחשבון ולתת להם מעטפת נפשית שהיא מעבר.

יש גם בעיה של הגדרה של עולה חדש שהיא קצת בעייתית ולדעתי היא מעורפלת. יש תלמידי תיכון וחטיבות ביניים שלא יודעים עברית. כנראה שזה נובע מזה שבבית מדברים שפה שהיא לא עברית, וההורים הם עולים חדשים ולא בטוח שהם גם יודעים עברית ברמה מספקת, אז גם את זה צריך לקחת לתשומת לב, שיכול להיות שצריך לשנות את ההגדרה של מי מקבל עזרה, כי יכול להיות שזקוקים לא רק מי שמוגדר כעולה חדש. 

 << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> 

מאיפה אתה?

 << אורח >> רון טפר: << אורח >> 

אני מכרמיאל. 

 << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> 

איזה כיתה?

 << אורח >> רון טפר: << אורח >> 

י'. 

 << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> 

ואתה גם עולה?

 << אורח >> רון טפר: << אורח >> 

לא. אני נולדתי בארץ. 

 << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> 

תודה לך, רון. באמת אין לנו זמן. בהמשך אתה בוודאי תוזמן לדיונים הבאים. 

נשיא איגום, אין לנו זמן. אני מבטיח שלך, שוויביש, שאני אתן לך.

 << אורח >> קונסטנטין שוויביש: << אורח >> 

רק מילה אחת. הגיל הרך.

 << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> 

לגיל הרך אנחנו נקדיש בדיונים הבאים. אני מכיר את יו"ר הוועדה היטב, חבר שלי, ואני בטוח שהוא גם מקדיש לנושא הזה המון זמן. אנחנו נתכנס לסיכום. 

צגה, את רוצה להוסיף משהו? אני חייב לסכם.

 << דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> 

מה שחסר לי פה, בפרוטוקול שאני רוצה שיירשם, איפה שאין ריכוז גבוה של תלמידים עולים בודדים, האם מקבלים סיוע? באמת יש אנשים כאלה. מצד אחד רוצים להשתלב, לא רוצים לגור ביחד, ומצד שני מפספסים את זה. זו נקודה מאוד חשובה שחוזרת על עצמה, עניין של פיקוח. זה פיקוח חשוב. תצאו בפרסום דרך משרד החינוך, משרד הקליטה, דרך לפ"מ. תצאו לפרסם בחמש השפות האלה שדיברת עליהן. בעוד כמה זמן הייתי רוצה לראות כמה פניות היו.

 << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> 

תודה, צגה. 

אנחנו ניכנס לסיכום. הוועדה שולחת קודם כל תנחומים למשפחות החללים, איחולי החלמה מהירה לפצועים. הוועדה מתפללת לחזרתם במהרה של כלל החטופים והחטופות.

הוועדה ערה למצוקת העולים החדשים, קשיי שפה, תרבות, הקושי להשתלב בלימודים ובחברה. יש לייצר עבורם סביבה חינוכית תומכת ומכילה. הוועדה דורשת ממשרד החינוך להמשיך לקדם פעילות חינוכית משותפת לילדים עולים ולתלמידים ישראלים.

הוועדה דורשת ממשרד החינוך להגדיל את מכסת שעות לימוד השפה העברית לתלמידים עולים, לפחות להכין את ההגדלה הזאת כי בכל זאת זה מצריך חקיקה, אז נעשה את זה גם בחקיקה, ולאורך כל שנות הלימוד. שש שעות בשבוע לא מספיקות. אני מדגיש שזה לא מספיק לפי התלונות שאנחנו מקבלים. 

הוועדה מבקשת לקבל ממשרד החינוך את הנתונים, כמה תלמידים עולים חדשים ביחס לכלל העולים הגיעו לארץ מאז המלחמה. תעשו הפרדה גם ממלחמת אוקראינה שזה פברואר 2022 וגם את ההפרדה מתחילתה של מלחמת חרבות ברזל, 7 באוקטובר 2023. אגב, טירה, אם יש לכם נתונים גם כמה עזבו, גם תעשו לנו תמונה מלאה.

הוועדה מבקשת לקבל ממשרד החינוך כמה מורים משתתפים בהכשרות המיועדות לקליטת עולים, בפילוח. הוועדה דורשת ממשרד החינוך לפעול להכשרת הצוותים החינוכיים להתמודדות עם קשיי הקליטה של העולים החדשים כדי להבטיח את שילובם המיטבי בחברה.

הוועדה דורשת ממשרד החינוך להגדיל את מספר בנות השירות הלאומי. אתם תכינו את התוכנית להגדלה לפעילות בבתי הספר בקרב תלמידים עולים, ולצאת עם יוזמות חדשות להתנדבות בקרב העולים, ועוד. כמו שאמרתי, לא לפחד לקחת יוזמה. להציע לנו וגם אנחנו נדאג שהדבר הזה יהיה לא רק בכנסת אלא גם בחקיקה, אם הדבר הזה יידרש.

אני מודה לכולם על זה שבאתם, ונמשיך לעקוב. 

ישיבה זו נעולה. תודה. 


 << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 12:01. << סיום >>