פרוטוקול של ישיבת ועדה הכנסת העשרים-ושתיים הכנסת 13 ועדת הכספים 05/02/2020 מושב ראשון פרוטוקול מס' 49 מישיבת ועדת הכספים יום רביעי, י' בשבט התש"פ (05 בפברואר 2020), שעה 10:30 סדר היום: << נושא >> תקצובו של המיזם הלאומי לביטחון התזונתי << נושא >> נכחו: חברי הוועדה: משה גפני – היו"ר ינון אזולאי קרן ברק אחמד טיבי מרדכי יוגב מיקי לוי אורלי לוי אבקסיס מיכאל מלכיאלי אבי ניסנקורן מנסור עבאס אורית פרקש הכהן חברי הכנסת: ישראל אייכלר סעיד אלחרומי אילן גילאון מיקי חיימוביץ' אורלי פרומן איציק שמולי עאידה תומא סלימאן מוזמנים: יעל אגמון – רכזת רווחה, אגף התקציבים, משרד האוצר גל לנדו – רפרנט בריאות ביטוח לאומי וקליטה, החשב הכללי, משרד האוצר חנן פריצקי – סמנכ"ל תקציבים, מנהל אגף בכיר תקצוב וכלכלה, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים רועי בן נעים – מנהל קשרי כנסת-ממשלה, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים גיל חורב – דובר זרוע רווחה, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים פרופ' דב צ'רניחובסקי – יו"ר, המועצה הלאומית לביטחון תזונתי פרופ' רונית אנדוולט – מנהלת המחלקה לתזונה, משרד הבריאות ד"ר מירי אנדוולד – מנהלת אגף מחקר כלכלי, מינהל מחקר, המוסד לביטוח לאומי עו"ס ענבל חרמוני – יו"ר איגוד העובדים הסוציאליים, ההסתדרות החדשה עו"ס ענת שחר – צוות איגוד, אחראית שיתופי פעולה, ההסתדרות החדשה מוריה בהגלי – עו"ס נושמים לרווחה, עיריית ירושלים שירה רוזנברג – עו"ס משפחות, עיריית ירושלים לאה ליאת חיים – רכזת מרכזי עוצמה אזור צפון י-ם, אגף הרווחה, עיריית ירושלים לאה לוי – סומכת משפחות, עיריית ירושלים שירה פולצ'ק – עו"ס משפחות, עיריית ירושלים טל אוחנה – ראש המועצה, מועצה מקומית ירוחם גדעון (גידי) כרוך – מנכ"ל, לקט ישראל רוית דינמז יחזקאל – קשרי ממשל, לקט ישראל אבי דאבוש – מנכ"ל, רבנים למען זכויות אדם הרב יחיאל גריינימן – חבר הנהלה, רבנים למען זכויות אדם בקי כהן קשת – רבנים למען זכויות אדם + פורום מאבק בעוני נעמה ירדני – מנהלת תכניות הסיוע הישיר והמחקר, ארגון לתת מיטל אשור – מנהלת תחום שינוי מדיניות, ארגון לתת מיכל איאש – עו"ס משפחה, איגוד העובדים הסוציאליים שיר מימון – רכזת מרכז עוצמה בלשכת רווחה שכונתית בירושלים, איגוד העובדים הסוציאליים עו"ס קרן אונגר – איגוד העובדים הסוציאליים עו"ס יסמין מקס – איגוד העובדים הסוציאליים חסיה בבושקין – לקוחה בלשכת הרווחה, איגוד העובדים הסוציאליים גאולה אביטבול – לקוחה בלשכת הרווחה, איגוד העובדים הסוציאליים יורם מועלמי – יושב-ראש, העמותה לצמצום פערים חברתיים שמואל דוד – יועץ, שתי"ל רן מלמד – נקודת מפנה, המרכז לקידום מדיניות רווחה אליהו יצחק – פעיל חברתי מיה חממי – אזרחית שני יהב – רכזת קשרי ממשל, עמותת עו"סים שינוי דוד דהאן – הארגונים החברתיים בכנסת ישי מנוחין – מנהל התוכניות בישראל, מזון – התגובה היהודית לרעב ירדן חיים – שדלן/ית (אימפקט ל.א.ב בע"מ), מייצג/ת את ארגון לתת ייעוץ משפטי: שגית אפיק שיר שפר מנהל הוועדה: טמיר כהן רישום פרלמנטרי: אירית שלהבת << נושא >> תקצובו של המיזם הלאומי לביטחון התזונתי << נושא >> << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> בוקר טוב. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת הכספים. אני מתחיל את הדיון בסעיף הראשון בסדר היום: תקצובו של המיזם הלאומי לביטחון תזונתי. רבים מחברי הוועדה, וכאלה שאינם חברי ועדה, ביקשו לקיים דיון על העניין הזה. אני יודע שאנחנו נמצאים בתקופה שבה יכול משרד הרווחה, או יכולה הממשלה לומר שיש בעיות רבות, לא רק הביטחון התזונתי, יש בעיות רבות שנצטרך לדון בהן. אכן ביקשתי מוועדת ההסכמות לקיים דיון עם החשב הכללי: מה הוא עושה בוועדת החריגים, מה קרה בינתיים מאז 1 בינואר, מה הוא עשה בוועדת החריגים, את מי הוא אישר, כמה הוא אישר, מה הם הנושאים שלא אושרו וכולי וכולי. אני מחכה עכשיו לתשובה ואנחנו נקיים את הדיון הזה. אני מקווה שוועדת ההסכמות תאשר את זה. בעבר ערכנו דיון סוער כזה, שכל חברי הכנסת השתתפו בו. מטבע הדברים כשיאשרו לנו אנחנו נקיים את הדיון הזה במלוא רמת הפיקוח שאנחנו יכולים לפקח על הפקידים שהיום מנהלים את הדברים. מעבר לכל הדברים שאמרתי, אנחנו דנים על הביטחון התזונתי, שהוא פרויקט שמי שמוביל אותו מבחינת הממשלה הוא משרד הרווחה, שיש לו פרויקטים נוספים, ככל הנראה זה גם ייאמר כאן, אבל אנחנו מדברים על הביטחון התזונתי. דיברנו גם על הילדים עם האלרגיה, שבסופו של דבר מצאנו להם תקציב, וזה עזר. אני שומע גם דרישות שלום ממעונות, ממקומות כאלה, שיש סייעות שלא פוטרו בגלל זה ולילדים האלה יש פתרון. גם אז היינו יכולים לומר: רגע, יש המון בעיות, זאת לא הבעיה היחידה. אבל אנחנו דנים עכשיו על הבעיה הזאת. אני כמובן אאפשר לדבר למי שהציע את הנושא לדיון. נתחיל עם חבר הכנסת איציק שמולי, אתה הראשון שפנית בנושא הביטחון התזונתי – הפסקת המימון. << דובר >> איציק שמולי (העבודה-גשר): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני מודה לך על עצם קיום הדיון. מדובר בדיון באמת חשוב מאוד, הגם שאנחנו נמצאים בתקופת מעבר. לכולנו ברור המחיר החברתי של השיתוק הפוליטי המתמשך במדינת ישראל, אבל זו באמת אחת העוולות הקשות ביותר. אנחנו ממילא נמצאים במצב שבו מדינת ישראל מובילה בשיעורי העוני, וכאן במיזם הזה מדובר על אנשים ועל משפחות, בתוכן גם ילדים רבים, שנמצאים ברובד העמוק ביותר של העוני, הם ממש טובעים מתחת לקו העוני. צריך להבין על מה אנחנו מדברים, אדוני. מדברים על "פקקטה" 500 שקל: 250 שקל בתלושים, 125 שקלים בסל מזון של פירות וירקות ועוד 125 שקלים של מזון קשיח. על זה מדובר. כאשר באה ממשלת ישראל, גם אם זה בשם השיתוק הפוליטי ולא מתוך איזה רוע-לב, ובעצם מקפיאה מזה שמונה שבועות את הדבר הזה, זה ניתוק של בלון החמצן של אותן משפחות. מה אנחנו נגיד לילדים האלה שהולכים היום לבית הספר בלי הזנה? מה נגיד להם? שיחזיקו את הבטן חזק חזק חזק עד שאנחנו הפוליטיקאים נסיים את משחק הכיסאות שלנו? מה נגיד לאותם קשישים שקיבלו עוד פעם 6 שקלים עלובים לקצבה וחיים מ-1,500–2,000 שקל? שיתאפקו וישמרו חזק חזק עד שנצליח לסיים את הבחירות האלה? אדוני היושב-ראש, זו מדינה שהעיפה חלליות לירח. זו מדינה שהפריחה את השממה. זו מדינה שהיא מובילה בהייטק, בטכנולוגיה, במדע. היא לא יכולה פעם אחר פעם לקחת את אותה קבוצה, את אותם ילדים, את אותן אוכלוסיות ולהוציא אותן ממעגל החיים, לנתק אותם מסיפור ההצלחה של מדינת ישראל. אנחנו חייבים היום לקבל החלטה חד-משמעית, שהתקצוב של הפרויקט הזה יימשך. זה דבר שכרוך בדיני נפשות. אתם יודעים מה: זה החיים עצמם, לא מסע צילומים באפריקה, זה החיים עצמם – הילדים האלה והמשפחות האלה, שעכשיו אנחנו צריכים לדאוג להם. אני מודה לך, אדוני היושב-ראש, ובזה אסכם, שפעם אחרי פעם, למרות שיש פה שיתוק פוליטי, גם בעניין של הילדים עם האלרגיות, גם אתמול כשהתעוררה סוגיה על זריקה של ילדים, של פעוטות עם צרכים מיוחדים ממעונות שיקומיים, בכל פעם מחדש האוזן שלך קשובה והלב שלך רגיש לנושאים הללו. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> תודה רבה. אילן גילאון, בבקשה. << דובר >> אילן גילאון (המחנה הדמוקרטי): << דובר >> אדוני, ראשית, אני רוצה להודות לאבי דאבוש שמארגן את העניינים ולכל העוסקים האחרים במלאכה. מדובר על האנשים הכי חלשים שישנם כאן. אצלנו אומרים: "אל נא תרע לתמימים". השכבה הכי חלשה של אנשים הם פה. אני לא רוצה להודות לך על הדיון הזה. אני רוצה להגיד לך שהדיון הזה כלל לא היה צריך להתקיים למען האמת. זה דחיפות, שהמציאות יוצרת מצב – הדיון הזה כלל לא היה צריך להתקיים, אני ממש בוש ונכלם שאני בכלל צריך להגיע לכאן ולדון על פת הלחם של העניים, של התמימים, של המסכנים, של הכי מסכנים. יש נטייה לומר שאצלנו שדה התעופה מלא בטסים לחוץ לארץ כי יש טיסות לואו-קוסט אבל האנשים האלה, 2 מיליון אנשים, לחלוטין לא נמצאים בדבר הזה. לכן אני אומר שהכסף הזה חייב להימצא לפני שהוא נמצא למטוס לראש הממשלה ול-4 מיליארד לאינטל ולכל מיני תקציבים בסכומים כאלה. אני יכול להציג 100 דברים שנקבעו כאן בוועדת העבודה והרווחה שהיו פחות חשובים מן הדבר הזה. לכן אני אומר, חייבים למצוא את הפתרון ולא להמתין ולו דקה אחת. 500 שקל למשפחה, שמסתכמים בתקציב של 30 מיליון שקל. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> זה לא 30 מיליון שקל. << דובר >> אורלי פרומן (כחול לבן): << דובר >> 20 מיליון שקל של משרד הרווחה. << דובר >> אילן גילאון (המחנה הדמוקרטי): << דובר >> אנחנו בסך הכול נותנים לפחות מה שהיינו צריכים לתת להם מבחינת הביטחון התזונתי שאנחנו חושבים עליו. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> תודה רבה. איימן עודה לא נמצא. אורלי פרומן, בבקשה. << דובר >> אורלי פרומן (כחול לבן): << דובר >> בוקר טוב. אני מצטרפת לחבר הכנסת גילאון. הייתי רוצה להודות תמיד על דיון, אבל צר לי שהגענו למצב, אפילו בתקופה הפוליטית שבה אנו נמצאים, כשאין תקציב מדינה, אני מרגישה שיש איזו אטימות. איבדנו את הנשמה היתרה. בסדר, מה שבבסיס התקציב רץ 1/12. יש הנחיה לגבי הפרויקטים שאינם בבסיס התקציב, שהם לא רצים. אבל אחרי ההנחיה הכוללת עוברים ומסתכלים. אני אומרת את זה כמי שהייתה מנכ"לית במספר תקופות כאלה. רואים האם ההחלטה הגורפת היא הגיונית ומי הנפגעים ממנה. הנתון על 840,000 ילדים רעבים – זה נתון שפורסם הבוקר – לא יכול להתקבל על הדעת אצל אף בר דעת שיש לו נשמה, לא יכול. משרד הרווחה עם משרד האוצר היו צריכים להגיע לישיבת הממשלה, להפוך שם שולחנות ולהגיד: אנחנו לא ניתן לזה לקרות. ילדים היום הולכים לגן או לבית ספר ואין להם מה לאכול כאשר אחרים אוכלים? באמת איבדנו צלם של אנושיות. לכן, חברים, את הדיון הזה צריך לסכם במילה אחת: להחזיר את התוכנית. 20 מיליון שקלים של משרד הרווחה – על מה אנחנו מדברים? אל מול זה יש 35 מיליון שקל של תורמים ועוד 5 מיליון שקל של השלטון המקומי. תורמים צריכים לרחם על ילדי ישראל? זו חובתה הבסיסית של מדינת ישראל, לדאוג לאזרחיה, לדבר הכי בסיסי, וזה ביטחון תזונתי. חשוב לדעת שמתוך 11,000 המשפחות שנתמכות בפרויקט הזה, 50% מן המשפחות אלו אנשים עובדים. זאת אומרת, יש פה בעיה כפולה: שני בני הזוג עובדים ואינם מסוגלים בשכר שהם מרוויחים לכלכל את ילדיהם. אומרת אימא: אני צריכה לבחור האם לתת לו היום פרוסה עם גבינה או מרק עוף. מה זה, או-או? מישהו מהיושבים פה מתדיין עם עצמו או-או? אנחנו אומרים: גם וגם וגם וגם, וגם חלק גדול נזרק אחר כך לפח. אני מבקשת וקוראת מפה לממשלת ישראל ולראש הממשלה: תתעשתו. צריך לדאוג לאזרחים האלו שנמצאים במצוקה העמוקה הזאת ולילדים הרעבים ובאופן מיידי להחזיר את התקציב לכל שנת 2020. אחר כך ידברו גם על הגדלת התקציב, אבל באופן מיידי להחזיר את התקציב שעליו אנחנו מדברים, שאיננו גדול כל כך. << דובר >> מיקי חיימוביץ' (כחול לבן): << דובר >> תודה רבה לך, יושב-ראש הוועדה, על התשובה לפניות האלה ועל כינוס הוועדה הזאת. אני רוצה להקריא לכם מה הוא ביטחון תזונתי. הוא מצב שמתקיים כאשר "לכל האנשים כל הזמן יש נגישות חברתית, פיזית וכלכלית למזון מספק, בטוח ומזין, בכמות מספקת לצרכיהם על מנת לקיים חיים פעילים ובריאים". זאת ההגדרה של ביטחון תזונתי. מדינת ישראל עוד רחוקה מלספק את הביטחון התזונתי של אזרחיה. המיזם הזה שאנחנו מדברים עליו פה הוא פסיק קטן ביכולת שלנו ובהתחייבות שלנו כמדינה לספק ביטחון תזונתי. זה המינימום שבמינימום. אני שותפה לתחושה של חברי הכנסת עמיתיי, לתחושה של: על מה אנחנו מדברים למען השם? באמת, זה סכום כל כך פעוט, כל כך מגוחך, והוא כל כך משמעותי לאנשים, שזה מה שבאמת ישנה את החיים שלהם, בין היכולת לספק קצת פירות וירקות לשולחן שלהם, קצת אוכל. המיזם הזה בנוי בצורה כזאת שהוא מספק אוכל בריא, זה לא סתם. יש פה חשיבה איך אנחנו לא משתמשים בכסף הזה על מנת לקנות דברים שהם אוכל מזיק, טבק או דברים אחרים, אלא אוכל בריא ומזין. זה באמת מה שמבדיל ונותן קצת אוכל בריא על שולחנם של האנשים הכי נזקקים והכי נצרכים. הדיון הזה צריך להיות קצר, לעניין. בואו נעביר את הדבר הזה ונעשה את כל מה שצריך כדי שהכסף הזה יועבר, לא היום אלא אתמול. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> הדיון הזה היה גם לפני ארבע שנים. << דובר >> אורלי פרומן (כחול לבן): << דובר >> עצוב מאוד. << דובר >> מיקי לוי (כחול לבן): << דובר >> זו מלחמה אין-סופית. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> צריך לשנות את החוק. החוק נותן כוח, עם הקריטריונים העלובים האלה. בעניין הביטחון התזונתי – זה קריטריון עלוב. פשוט לא להאמין שחברה מתורבתת חיה עם הקריטריון הזה. << דובר >> אורלי לוי אבקסיס (העבודה-גשר): << דובר >> וזה תמיד בסוף סדר העדיפויות של המושכים בחוטים. תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. אל תיטעו, חברי הכנסת, לא היה קל לקיים את הדיון הזה. נכון, הגיעו גם פניות של יחידים ליושב-ראש הוועדה, ולא נענו. זה הזמן לשבח את החברים ששמו בצד את המחלוקות הפוליטיות, את השיוך לגרף הפוליטי והפעלנו את הסעיף בתקנון שמחייב את הוועדה להתכנס כדי לדון. זה לא היה קורה אם לא היינו משתפים פעולה – ימין, שמאל, מרכז, איך שתקראו לזה – כי זה נושא שבקונצנזוס. זה התפקיד שלנו כאן. אמשיך ואטען לגבי נושאים נוספים ופרויקטים נוספים של רווחה, של אנשים שנמצאים בקצה הרצף של החברה בישראל. יש שם ילדים עניים וילדים רעבים וילדים שנמצאים בסיכון, והפרויקטים האלה תקועים בגלל הפלונטר הפוליטי. אני מודה שחברי הכנסת ידעו לשתף פעולה ולהביא לכך שהדברים יזוזו, אבל לא נשיג כלום אם לא נצא מפה היום עם בשורה. אציג היסטוריה קטנה וגם נעבור להצעות פרקטיות, אדוני היושב-ראש. המיזם עבר מספר שלבים של פיילוטים, ראשית מהג'וינט ואשל ירושלים. אשל ירושלים כמיזם משותף. הרחבה מ-40 ל-60 מיליון שקלים, שבתוכם יש כסף גם של תורמים, זה חלק הארי של התקציב, יש כסף של השלטון המוניציפלי, זאת אומרת כל עיירה שמשתתפת או מועצה כזאת או אחרת נותנת את חלקה. בל נשכח שזה גדל, היום תודה לאל אנחנו מדברים על 48 רשויות מקומיות שלוקחות חלק בפרויקט הזה. 11,000 משפחות – תזכרו: רק עם ילדים – שנמצאות ממש ממש בקצה, חלקם גם הורים עובדים. לצערי הרב מסתבר שעבודה במדינת ישראל לא מחסנת מעוני ולא מוציאה מעוני. האנשים שנכנסו לפרויקט הזה הם אנשים שעברו את כל המשוכות ואת כל המבחנים של ההכנסה ושל היכולת להם לספק את הדבר הבסיסי ביותר לקיום. תחשבו על הילד הפרטי שלכם שאתם שולחים לבית הספר. תחשבו מה הן אותן האופציות האחרות שיש לנו. בואו נזכור גם את כבוד האדם, כאשר אותו הורה, אב למשפחה, גם אם חי בעוני, הולך עם הכרטיס. הוא בוחר לעצמו מה נכון למשפחה שלו, הוא בוחר מה הוא יעשה ב-500 השקלים האלה בחודש. חבר'ה, זה לא הרבה כסף אבל יש משפחות שבשבילן זה המון. זה שהוא יכול לעמוד בקופה כמו כל אחד אחר ולשלם עם הכרטיס הזה בלי לחכות לחבילות שבהן יחליטו אם לשים לו קמח או לחם או ממרח השחר, כי הממרחים האחרים קצת יותר יקרים. בואו נזכור שיש פה גם את העניין של ללכת עם הילדים וללמד אותם תרבות: ללכת עם רשימה מה צריך ומה לא. אנחנו צריכים לזכור שהמיזם הזה לווה במחקר שהוכיח את היעילות שלו, את נחיצותו ואת האפקטיביות שלו. אותו מחקר הביא למסקנה אחת ברורה: שהתקציב צריך לגדול ומספר הנהנים צריך לגדול. אני רוצה להציע לעתיד לבוא: המיזם הזה חייב לעבור לאחריות מלאה של המדינה. אנחנו לא יכולים להיות תלויים בתקציבים שסימן שאלה גדול מאוד מרחף מעליהם, בין אם זה תורמים פרטיים, שאיננו יודעים מה הצפי, מה היכולת, מה האופק של אותן תרומות. והמיזם הזה חייב להיות בבסיס התקציב, כך שגם אם יש פלונטר פוליטי וגם אם יש עיכובים כאלה ואחרים המיזם הזה צריך להיות מתוקצב בשוטף כמשהו בסיסי. היום צריך לזכור שאין עוד הרבה מענים, אבל גם המענים האחרים, חלקיים ככל שיהיו, ניתנים רק ברשויות מקומיות מסוימות. קחו למשל את מיזם ההזנה בבתי ספר – הוא חלקי, הוא רק במקומות שבהם יש יום לימודים ארוך והוא כלל לא קיים לילדים מכיתה ז' ומעלה. האם ילדים מפסיקים לאכול כשהם עוברים לחטיבת הביניים? אדוני היושב-ראש, המיזם של ההזנה נגמר בכיתה ו'. ילדים עניים ממשיכים להיות עניים גם כשהם עלו לכיתה ז'. אם אנחנו לא נותנים להם, לא את ההזנה בבית הספר ולא את הפרויקט הזה, שנותן את הבסיס למשפחה להחליט מה יתנו לילד, גם אם זה כריך – ולצערי הרב אנחנו יודעים שהתזונה של המשפחות העניות היא תזונה דלה. לא נראה פה ילדים שמתים מרעב אבל בהחלט תזונה לא בריאה שאנחנו נשלם עליה אחר כך במערכת הבריאות, כי קל להשביע תיאבון עם פחמימות, עם לחם וממרח, עם לחם ומרגרינה אם צריך, הילד לא ימות אבל בהחלט הוא לא יקבל את כל אבות המזון. דרך אגב, משרד הבריאות ממליץ לנו על הרבה מאוד צבעים בסלטים. לכמה אנשים יש כסף לעשות שולחן כזה ערוך יפה וצבעוני? אם אנחנו אומרים שזה בריא אז בואו נדאג לאלה שלא שפר עליהם גורלם, אבל זו חובתנו. גם מבחינה כלכלית, ככל שנצמצם זה יהיה מניעה לעתיד. אדוני היושב-ראש, אני מסיימת בכך שאני רוצה לומר לך שאני פונה לוועדת ההסכמות כדי שלא נצטרך להביא עוד פעם חתימה של X חברי כנסת מתוך הוועדה כדי לאפשר את הדיון. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> זה לא תלוי במספר חברי הכנסת שמבקשים. צריך את ועדת ההסכמות. אמרתי לך. << דובר >> אורלי לוי אבקסיס (העבודה-גשר): << דובר >> בוודאי, כל אחד מפה יפנה לוועדת ההסכמות כדי לזכור שיש עוד פרויקטים חשובים מאוד כמו תפעול תחנות לטיפול משפחתי, פרויקטים שעומדים בסימן שאלה ולא מתוקצבים, מרכזי קשר, פעולות התנדבות, מרכזי אלימות במשפחה, אסור לנו לשכוח: טיפול בשורדות זנות, מסגרת יום לבעלי מוגבלויות, התוכנית הלאומית לילדים בסיכון – יש שם פרויקטים שנמצאים בסכנה ולא מתוקצבים. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> אם את אומרת את כל הפרויקטים אז הפרויקט הזה לא יהיה. << דובר >> אורלי לוי אבקסיס (העבודה-גשר): << דובר >> אני מציעה לעשות ועדה, שייתנו לנו דין וחשבון לגבי כל הפרויקטים הללו. היו"ר משה גפני: את זה ביקשתי. אורלי לוי אבקסיס (העבודה-גשר): על זה דיברנו. אנחנו מעלים את זה כדי שזה גם יירשם בפרוטוקול, שנזכור שהיום אנחנו מטפלים במשהו אבל אנחנו לא זונחים את כל אותם אנשים, שאם לא ניתן להם את השירות הזה דרך המדינה אז לא יהיה להם בכלל. היו"ר משה גפני: תודה רבה. פרופ' דב צ'רניחובסקי, יושב-ראש המועצה הלאומית לביטחון תזונתי, בבקשה. אם אפשר, בקצרה. יש הרבה דוברים. << אורח >> דב צ'רניחובסקי: << אורח >> תודה, כבוד היושב-ראש וחברי הכנסת. רוב הדברים נאמרו. אני רוצה לומר שלפי הערכות שלנו – פה מדובר בפרויקט של 11,000 – יש 130,000 משפחות כאלה בישראל. התחלנו עם פרויקט ניסיוני כדי לשפר אותו במשך השנים, בתקווה שלא יהיה בכלל צורך בפרויקט כזה בישראל. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> אין דבר כזה בעולם. התורה אומרת: "כי לא יחדל אביון מקרב הארץ" ועלינו החובה לעזור להם ולא להפסיק פרויקט כזה. << אורח >> דב צ'רניחובסקי: << אורח >> כדי לשפר אנחנו גם מנסים לראיין את המשפחות עצמן, שלא יושבות פה, אף אחת מהן לא יושבת פה. << אורח >> שיר מימון: << אורח >> יש פה נציגי משפחות. << אורח >> דב צ'רניחובסקי: << אורח >> סליחה, אני מתנצל. היו"ר משה גפני: לקחת סיכון גדול כשאמרת שלא נמצאים פה בכנסת כאלה. כולם באים בסוף. דב צ'רניחובסקי: מן הסתם. אומר רק שניים–שלושה משפטים, ובזה אני מסיים, שמנסים לייצג את המחקר שלנו מן המפגש עם המשפחות. יש כאן מחקר של המשרד עצמו, לפיו הביטחון התזונתי של המשפחות עלה בצורה מובהקת מבחינה סטטיסטית. יושבת פה החוקרת, ד"ר מירי אנדוולד. שביעות הרצון מהחיים עלתה לרמת שביעות הרצון הכללית של האוכלוסייה – זה מחקר לפי מיטב הכלים המדעיים. אבל בואו נעזוב לרגע את המספרים היבשים. אקרא עוד שלושה משפטים מתוך ראיונות שנערכו עם המשפחות עצמן. שלוש דוגמאות. "פותחים את הארונות ויש אוכל. למה זה נותן בי אושר? נותן קצת אוויר. רואה ארבעה מטרנה בבית ואני שקטה, רגועה וזה מביא לי אושר." בואו נסתכל מעבר לפרוסת המזון. אימא אחת אמרה: "איזה כיף זה להיות מסוגלת לקנות מעדן או חטיף לילד ולא תמיד להגיד שאי אפשר." אנחנו לא בעד חטיפים אבל בכל זאת, לתת לאנשים האלה קצת אור. אסיים באמירה השלישית של אחת המשתתפות: "אתה יודע שאתה מקבל איזשהו סכום, איזו עזרה ואתה מרגיש שיש מישהו שדואג לך ומסיר דאגה מסוימת." אני חושב שצריך לראות את הצד האנושי של הדברים האלה, מעבר למזון. לכן הפרויקט הזה הוא הרבה מעבר לאספקת מזון גרידא. תודה רבה. << דובר >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש, אני רוצה קודם כול להודות לך על עצם קיום הדיון. כפי שנהגת גם בעבר לומר, היכולת של הכנסת היום להיכנס ולטפל בסיפור הזה היא מוגבלת, לצערנו הרב. זה מצטרף לעוד דברים חברתיים ממדרגה ראשונה שהכנסת לא יכולה, אין לנו סנקציות קשות מול משרד האוצר. זה מצטרף לנושא החינוך המיוחד שנידון כאן. אני חושב שאנחנו כחברי ועדה – ואני חושב שהיושב ראש צריך לעשות את זה בשם כולם – צריכים לפנות למשרד האוצר ולומר שיש דברים שבהם אנחנו בוועדה הזאת פֶה לאנשים שאין להם פֶה. להגיד לילד בדיוק מה שחברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס אמרה, שעד כיתה ו' הוא כן ראוי ומכיתה ז' עליו להתארגן בכוחות עצמו – זה דבר שלא מתקבל על הדעת. אני מצפה שגם משרד האוצר, המשרד הרלוונטי, ייתן מענה לדבר הזה. תודה רבה. היו"ר משה גפני: תודה רבה. ראש מועצת ירוחם, טל אוחנה, בבקשה. << אורח >> טל אוחנה: << אורח >> תודה לכולם. אני מבקשת להרחיב את היריעה ולהבין איך הדבר הזה משתקף בחייה של עיירה קטנה, בשמם של כל ראשי הערים, בעיקר בפריפריה החברתית והגיאוגרפית של מדינת ישראל, שכל מה שאנחנו נדרשים לו בחודשים האחרונים, כבוד הרב, הוא לכתת רגלינו אל משרדי הממשלה, אל משרד האוצר, בניסיון להציל התחייבויות שנחתמו ב-31 בדצמבר 2019. התחילה שנת הכספים הנוכחית ואז הגיעו מכתבים חדשים מהחשבים של המשרדים: חברים, עצרו הכול, מה שנחתם אין לו תוקף. אתם צריכים עכשיו לעבור תהליך מטורף של ועדת הסכמות וועדת מכרזים, להגיע לחשב הכללי ולהצדיק ולנמק למה צריך מדריכים לנערים בסיכון שמסתובבים ברחוב ולמה בישוב שנמצא בראש טבלת האבטלה לא צריך יותר מרכז תעסוקה. תחכו עד שתהיה ממשלה. בואו נדבר על הצרכים הבסיסיים. אני אומרת לך כאן בכנות, כבוד הרב, אני את בעיית ירוחם פתרתי בעניין של ביטחון תזונתי. אני כאן כדי לזעוק את זעקותיהם הרבות והגדולות של החברים שלי. ירוחם אולי מספיק קטנה שיכולנו להביא תורם שיכסה את חלקה של המדינה. זה לא אמור להיות כך, אבל לא הייתי מוכנה לישון לילה אחד בידיעה שאנשים לא יקבלו את מה שהם צריכים לקבל. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> לא היית צריכה להגיד את זה. הממשלה תראה פטור בזה שאת מוכשרת ודאגת לתורם. << דובר >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר >> יתרימו אותך גם לערים נוספות. << אורח >> טל אוחנה: << אורח >> ממש לא. ירוחם היא פשוט עיר מספיק קטנה שפתרה את הבעיה. אני רוצה לומר לך, הבעיה הזאת מתרחבת וגדלה כל יום. כל יום מגיע אליי מכתב חדש שאומר לי: אין ביצוע של כספים. חבר'ה, מה שהיה הוא שיהיה. לא מדובר על דברים שהם מעבר לבסיס התקציב. אומר לי מנכ"ל המשרד לפיתוח הנגב והגליל כשאני מדברת איתו על סגירתם של מרכזי הצעירים: זה בתוך ה-300 מיליון שקל לבסיס שלי, לא מעבר לזה. ואומרים במשרד האוצר – אגב שיש להם יתרות של 4 מיליארד שקלים רק מינואר האחרון – שהם לא מוכנים לאשר את זה ושיש לחכות לספטמבר שתהיה ממשלה. הדבר הזה לא יכול להימשך. לוקח לנו שנים למצוא אנשי מקצוע, חודשים להכשיר אותם. אורלי לוי אבקסיס (העבודה-גשר): השאלה אם הם ישלמו את זה רטרואקטיבית. טל אוחנה: עכשיו צריך לשים הכול ב-hold כי מישהו לא עובר את ועדת ההסכמות. כך לא יכוסה הגירעון של מדינת ישראל. כשתהיה ממשלה תחליטו אתם במה אתם רוצים לקצץ. עד אז, מה שהיה צריך להמשיך להיות. מדובר בדיני נפשות. אני מבקשת ממך, כבוד הרב, להילחם את מלחמת הצדק הזאת שלנו כפי שעשית בעבר. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> תודה רבה. אמרתי קודם, בטח שמעת, פניתי לוועדת ההסכמות. אני רוצה לקיים את הדיון עם החשב הכללי שידבר על כל הדברים האלה, שיגיד מה נותנים ומה לא נותנים. << אורח >> טל אוחנה: << אורח >> על הכול. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> ההתנהלות הזאת ואיפה שאנחנו נמצאים – זה משהו עלוב מאוד. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> שלום, אדוני היושב-ראש, ולכולם, יישר כוח על הדיון. אמנם ביקשנו אותו כבר לפני חודש. הנושא של המיזם הלאומי לביטחון תזונתי, אנחנו מדברים על 11,000 משפחות, ואומר פה הפרופסור שזה כבר הגיע ל- כמה? << אורח >> דב צ'רניחובסקי: << אורח >> 130,000 משפחות. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> ל-130,000 משפחות שזקוקות. אנחנו מסתכלים על 500 שקלים – הרי אנחנו יודעים מה היקף הקניות שאנחנו עושים ביום-יום. 500 שקלים הרי זה סכום ממש זעום. << אורח >> יורם מועלמי: << אורח >> אתה מדבר על קנייה שבועית ופה מדברים על סכום קנייה חודשית. צריך להבין את הפרופורציות: 500 שקל בשבוע לעומת 500 שקל בחודש. ינון אזולאי (ש"ס): זה בדיוק מה שאני אומר. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> יש פה הרבה חברי כנסת והרבה אורחים שרוצים לדבר. אני מבקש לא לקיים דיאלוג. בינתיים לא הייתה אפילו מחלוקת. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> זה לא מחלוקת. מדובר בסך הכול על 500 שקלים למשפחה. זה סכום זעום שאי אפשר להתקיים ממנו. אנחנו לא מדברים על חטיפים. אנחנו מדברים על לחם וחלב, ואפילו לחם עם מרגרינה שאי אפשר לקנות ב-500 שקל בחודש. בדרך לכאן, בתוכנית של רינו צרור הוא העלה לשידור אדם שנתמך מן התוכנית הזאת. רינו צרור שאל מה הוא רוצה. האדם סיפר על מצב המשפחה, עד כמה זה קשה בלי 500 השקלים האלה, שגם כך אנחנו אומרים שזה סכום זעום. שאל אותו רינו צרור: אם יושב-ראש ועדת הכספים עכשיו היה שומע אותך, מה היית אומר לו? האדם אמר: הייתי מבקש ממנו שינסה לעשות הכול כדי להחזיר את זה ושיילחמו בעוני. אבל מסכן אותו אדם, ומסכנים אותם אלה שיושבים פה. זה תמימות. הרי במשרד האוצר יושב החשב הכללי שעושה ככל העולה על רוחו. סליחה שאני אומר את זה – הוא עושה מה שהוא רוצה. הוא מסתכל עלינו ולועג לנו. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> לא צריך להגיד כך. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> אני אגיד את מה שאני חושב להגיד, שלועגים לנו ולועגים לעם ישראל, לועגים לחברי הכנסת. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> תשנה את החוק. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> נכון, אנחנו צריכים לשנות את החוק. כשאתה בא לשנות את החוק אז הם קופצים לך בהוצאה. תראה לי מה הם כן מסכימים? אנחנו יודעים מה הם עושים פה. ראינו מה הם עשו בכל דיוני התקציב שערכנו פה על כל ההעברות, וגם כשהעברנו משהו ואילו להם לא העברנו הם דאגו להעביר להם את זה בצורה אחרת, ואתה יודע בדיוק אל מה אני מתכוון. דבר אחרון שאני אומר, הפגיעה שאנחנו פוגעים במיזם הזה היא לא פגיעה רק באוכל. זה פגיעה בבריאות, אבל זה גם פגיעה בחינוך, כי ילד רעב לא לומד, וכשילד רעב לא לומד הוא הולך לחפש מאיפה להביא אוכל, וכשהוא הולך לחפש מאיפה להביא אוכל הוא הולך לפעמים גם למקומות לא כשרים, לגנוב. החינוך שלנו ירוד רק בגלל זה. הגיע הזמן שאנחנו ננער את משרד האוצר כמה שאפשר, עד כמה שביכולתנו על מנת לסייע קצת למשפחות האלה, כי אלה משפחות שמגיע להן בזכות ולא בחסד. הם שלחו אותנו לפה כדי להילחם בזכות ולא בחסד. מגיע לכם את זה. היו"ר משה גפני: תודה. פרופ' רונית אנדוולט ממשרד הבריאות, בבקשה. << אורח >> רונית אנדוולט: << אורח >> קודם כול, אני מברכת על הדיון הזה, אני חושבת שהוא דיון קריטי. אנחנו שותפים למועצה לביטחון תזונתי בראשותו של פרופ' דב צ'רניחובסקי. דאגנו שהתזונה תהיה בריאה. אנחנו לא מזלזלים בתזונה בריאה כי יש לנו בעיות קשות מאוד. ד"ר מירי אנדוולד ואנוכי פרסמנו מאמר שבדק את המצב הרפואי של המשפחות האלה, והם פי שניים או פי שלושה יותר חולים גם בסוכרת, גם במחלות לב וכלי דם ואחרות. לכן לספק להם מזון בריא זה קריטי. המזון שמסופק הוא מזון בריא. התרומות הן של מזונות בריאים, לא מרגרינה אלא דברים באמת בריאים, בכדי שהם יהיו חזקים ובריאים ויוכלו ללמוד כפי שצריך. לתזונה בריאה יש תפקיד משמעותי מאוד. עם התלושים הם יכולים לקנות מה שהם רוצים, אבל אנחנו עושים תוכנית של חינוך תזונתי, שישתמשו בקטניות ובדגנים מלאים, בכדי שבאמת יהיו להם כלים להשתמש במזונות יותר בריאים, מתוך דאגה אמיתית לבריאות של האוכלוסייה. כפי שדב צ'רניחובסקי אמר כאן, לא מדובר ב-11,000 משפחות אלא ב-150,000 משפחות. אם כבר פותחים את הדיון, צריך להרחיב את הדיון לכל מי שזקוק וזכאי במדינה מתוקנת כמו שלנו לקבל תמיכה. אנחנו ניתן את הגיבוי המקצועי התזונתי, והגיבוי הכלכלי באמת חייב לבוא מפה. << דובר >> סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש, על קיום הדיון החשוב הזה. הפרויקט הזה מצטרף למספר פרויקטים שתקועים בגלל המצב הפוליטי שאליו נקלענו, אבל זה לא אומר שלא צריך לטפל בנושאים חשובים מאוד כאלה, בנושא שנוגע לאלפי משפחות, או עשרות אלפי משפחות. אני מתייחס נקודתית למשפחות שכבר נמצאות בפרויקט, ל-11,000 משפחות. זה חוצה מגזרים. מדובר על משפחות שהן במצב הסוציו-אקונומי הכי נמוך שיכול להיות. הפגיעה תהיה קשה מאוד אם אנחנו לא נמהר ונפתור את הסוגיה. אל מי לא פנינו? גם לכבודו, גם למנכ"ל משרד הרווחה. הכול מתנקז אצל חשב משרד האוצר. אנחנו צריכים למצוא פתרון מהר מאוד. ועדת הסכמות – אתה, אדוני היושב-ראש, צריך להיכנס לזה בצורה חדה יותר. אני חושב שזה חוצה מפלגות. אין כאן פוליטיקה. היו"ר משה גפני: תגיד לי רק מה לעשות, אני מוכן להיכנס בכל הכוח. תגיד לי מה. סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): זה דבר שקשור – אני רוצה להרחיק לכת ולהגיד – גם לחיי אדם. משפחות כאלה, שמקבלות 500 שקלים לדברי מזון בסיסיים, אם אנחנו כחברי כנסת מכל המפלגות לא יכולים לקבל החלטה להעביר את זה אז חבל לנו על כל ההתכנסויות שלפעמים מחטיאות את המטרה, בלשון המעטה. תודה אדוני. << אורח >> שני יהב: << אורח >> באו לפה משפחות ואולי כדאי לשמוע אותן. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> האמת היא שאני מחפש עבודה אחרת. את רוצה להחליף אותי כיושב-ראש הוועדה? זה דווקא רעיון. חשבת שלא אתן להם לדבר? חברת הכנסת קרן ברק, בבקשה. פשוט דילגתי על כמה שלא נמצאים. << דובר >> קרן ברק (הליכוד): << דובר >> קודם כול, אני מברכת על הדיון. גם אני נרתמתי לפנייה של אבי דאבוש, שבאמת צריך להחזיר את התקציב למיזם הזה. לכן גם נעניתי לפנייה של חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס שיזמה את הדיון הזה, הצטרפתי לפנייה שלה. אני חושבת שזה מיזם מדהים. למען גילוי נאות, בכובעי הקודם הייתי חלק ממי שיזם. העלינו כל מיני רעיונות איך להעביר את הכסף למשפחות. אז בכובעי הקודם הרעיונות שלנו היו קצת שונים אבל הסכומים נשארו אותם סכומים. בימים אלה צריך להגיד כל הזמן "למען גילוי נאות", אז הנה אני מודיעה: היה לי פה עניין אישי בכובעי הקודם. זה נולד בחבלי לידה מאוד מאוד קשים. פה צריך לתת את הקרדיט לחבר הכנסת חיים כץ, שהרים את הכפפה והלך על הפיילוט הזה. << דובר >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר >> יש לך חסינות על הדבר הזה. << דובר >> אורלי לוי אבקסיס (העבודה-גשר): << דובר >> האומר דברים בשם אומרם מקדם את הגאולה. חייבים לזכור לו גם את הדברים הטובים והחשובים שהוא עשה. כל הכבוד, קרן. << דובר >> קרן ברק (הליכוד): << דובר >> זה לגמרי נולד אצלו. היו אצלו הרבה מאוד פרויקטים. הוא הבין את החשיבות. אני אומרת עוד פעם בגילוי הנאות שלי: הוא לא בחר בפרויקט שאני ביקשתי אבל הוא בחר בפרויקט של כרטיסי המזון ועשה לדעתי מהלך מדהים ונתן בשורה. אין ספק שאנחנו חייבים לשמור על זה. אני פה כי אני חושבת שזה טיפה בים, אבל את הטיפה הזאת אנחנו חייבים לשמר מכל משמר. מכאן רק נלך ונגדל ונגדל, כי אנחנו רואים שכל מה שטענו לפני כן שלשם זה יוביל, שזה יוביל לחינוך טוב יותר ולתזונה בריאה יותר ולמשפחות שמרגישות טוב יותר, למדד העושר, כל מה שטענו לפני כן שלשם זה יוביל – זה באמת הוביל. אז הפרויקט הזה הוא הצלחה מסחררת ואנחנו צריכים לשמר ולהרחיב אותו. פה אני רוצה לבוא עם בשורה, אחרי שאמרנו את כל הברכות לחיים כץ. השר שנכנס לתפקיד לפני שבוע או שבועיים, השר אופיר אקוניס, זה אחד הנושאים הראשונים שהוא ביקש לתקצב. הוא ישב עם אנשי משרד האוצר ויימצא תקציב לשלושה חודשים. את זה אני יכולה להגיד, שוחחתי איתו. אני משוחחת איתו בכל יום כי יש לנו עוד כמה דברים שאנחנו עושים ביחד במסגרות אחרות. אני יושבת לו על הווריד בעניין הזה. הוא אמר שאפשר לומר את זה. הוא ישב עם אנשי משרד האוצר. יהיה תקציב לשלושת החודשים הקרובים. היו"ר משה גפני: השאלה אם זה פותר את הבעיה בגלל שיכול להיות שאחרים לא יתנו. קרן ברק (הליכוד): התקציב יהיה ביחד עם משרד האוצר, בתיאום. זה הנושא הראשון שהוא נדרש אליו והוא יביא את הכסף. אנחנו גם צריכים לחשוב על הדלתא של אחרי שלושת החודשים. היו"ר משה גפני: כשאני דיברתי איתם הם אמרו לי שהם כנראה הולכים לכיוון הזה. קרן ברק (הליכוד): הוא נתן לי אישור להגיד את זה. היו"ר משה גפני: אנחנו דנים בזה, בסדר גמור. תודה. מיה חממי, שהיא נתמכת, בבקשה. << אורח >> מיה חממי: << אורח >> שלום לכולם. שמי מיה חממי. אני תושבת שדרות, אימא חד-הורית. אני נתמכת כרגע במיזם לביטחון תזונתי. אני באה בתור אימא שמייצגת את עצמה. באתי ממקום שאני לא יכולה להיות יושבת-ראש של איזו עמותה אבל אני באה ממקום שאכפת לי מכל האנשים שנתמכים במיזם הזה. כשקיבלנו הודעה שמפסיקים את המיזם זה מאוד היכה בי. כרגע אני לא מסוגלת לעבוד. עברתי צנתור בגלל המצב הביטחוני, הייתי בפוסט-טראומה, היה לי דופק מהיר, ומשם הכול הלך והידרדר. עבדתי הרבה שעות. כרגע אני לא יכולה, וכבר שנתיים אני מקבלת סיוע מן המיזם. עוד פעם, אני אישה שעבדה 12–13 שעות ביום במרפאת שיניים. כרגע אני מקבלת הבטחת הכנסה. גם כך זה כרוך בבירוקרטיה, שאני מתקשה לקבל את מה שמגיע לי לפי חוק בגלל שאני צריכה להמציא כל מיני אישורים, בגלל הרגל שלי שהיא לא בסדר בגלל רשלנות כלשהי. אני כבר בלחץ, לא מסוגלת כרגע לעבוד. כשלקחו לי ולעוד עשרות אלפי אנשים כמוני, במצב שלי, את הדבר הזה, זה קושי בלתי – אי אפשר להסביר את זה במילים. אני קצת מתרגשת כי בכל זאת לא בכל יום מתכנסים כך אנשים. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> מבינים אותך לגמרי. << אורח >> מיה חממי: << אורח >> באתי לומר את הזעקה שלי. קל וחומר, אני גם משדרות. עוד פעם, לא באתי במובן של פוליטיקה. באתי בגלל המיזם הזה. אבל אם כבר אני כאן, אכן קשה לנו מאוד. ינון אזולאי (ש"ס): טיבי, לא כדאי לך פה להגיד נגד. היו"ר משה גפני: תשמע אותה, לא כדאי לך להגיד נגד, זה נכון. קריאה: כולם בעד. מיה חממי: אני מאוד טעונה, מאוד. קריאה: תשחררי. מיה חממי: אני אשחרר, בשביל זה באתי. אנחנו כבר רגילים לזה. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> מיה חממי, הדברים שלך פשוט מזעזעים. זה כתם על המדינה, גם שאת תושבת שדרות, גם כל הבעיות שתיארת, וגם להפסיק את הביטחון התזונתי – כתם על המדינה. ש << דובר >> אורלי לוי אבקסיס (העבודה-גשר): << דובר >> תשאל אותה על מה היא נאלצת לוותר. בואי, שאנחנו נבין, על מה את נאלצת לוותר? << אורח >> מיה חממי: << אורח >> יש לי שני ילדים בוגרים עם פוסט טראומה. לאחד מהם יש בעיה של לחץ בגולגולת. הוא היה בצבא ונשר, הוא לא יכול להמשיך. הוא לא יכול לעזור לי לקיים בית נורמלי כרגע, לא שהוא לא רוצה. אני לא יכולה לצאת לעבוד בגלל מצב כזה או אחר, שזה יכול להימשך חצי שנה עד שנה. אני לא חושבת שאשב בבית בחוסר מעש אבל בכל זאת כרגע אני לא יכול לצאת לעבוד. גם אם ארצה לעבוד בתחום מסוים בישיבה, אני לא יכולה. עוד פעם, בשדרות אי אפשר לצאת לכל מקום, גם אין הרבה מקומות שיקבלו אותי בגיל שלי ובמצב שלי. מבחינתי לא רואים אותנו, אפילו לא ממטר. כשהילד שלי מפחד ללכת לגן השעשועים ואני מפחד שירד מהבית, בגלל שאולי איזשהו קסאם ייפול או איזשהו בלון, זה מזכיר לי שלפני שבעה חודשים הילדים שלי, למזלי הטוב אף אחד לא היה בגן השעשועים כי שם נפל הקסאם. עכשיו אני חושבת אם הילד שלי יכול ללכת לבית ספר או לא, אם היה בלון לפני, או קסאם יום לפני, אם הוא יכול ללכת בכלל לבית ספר. ואז מתקשרים אליי מבית הספר ושואלים למה הבן שלי לא הגיע. למה? כי אני מפחדת לשלוח אותו. אז הכול כמכלול. בשדרות עוד יותר קשה. גם כך החיים לא קלים, כפי שאתם יודעים. אני לא באה ממקום שאני בוכה, אני אוהבת את שדרות, יש לי ראש עירייה מהמם, אני מאוד מעריכה ומעריצה אותו כי באמת יש עם מי לדבר על כל דבר. עד לפני שנתיים הייתי גם במיזם שנקרא "נושמים לרווחה". זה פרויקט מדהים שהסתיים עבורי לפני שבוע. עזרו לי ממש בצורה מדהימה, אנשים מדהימים, אבל זה לא מספיק לי ולעוד רבים כמוני. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> תודה רבה. אני מודה לך שבאת ואני מודה לך על הדברים שאמרת. זה מביא לידי ביטוי את מה שכולנו חושבים. חברת הכנסת אורית פרקש, בבקשה. את חתומה על המכתב. << דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן): << דובר >> אני חתומה על המכתב. אני מצטרפת לכל מה שנאמר אבל אין לי מה להוסיף מעבר לזה. << דובר >> מיקי לוי (כחול לבן): << דובר >> אני מצטרף לכל מה שנאמר. אני לא רוצה לחזור על הדברים. מי פה מהחשב הכללי? עכשיו בגלל הגזרה של 1/12 נוצר קיצוץ וחסכו 4 מיליארד שקל בתקציב השוטף. אם אתם רוצים, אעזור לכם ואומר מהיכן אפשר לקחת את הכסף הזה שדרוש. לפני כחודש גם עצרנו עוד 66 מיליון שקל לאיזה מטוס שעוד לא טס בשמיים. אתם רוצים שאגיד לכם עוד מקורות תקציביים? אתם רוצים שאנחנו נקבע את סדר העדיפויות? אין לנו בעיה לקבוע. אדוני, גם במלחמה הגדולה שעשינו כולנו בסיום שנת התקציב הקודמת, שהובלתי אותה, בנושא החינוך המיוחד החרדי לא עמדו בהבטחות. היו"ר משה גפני: המוכר שאינו רשמי. זה לא חינוך חרדי. מיקי לוי (כחול לבן): אני מקבל את התיקון. לא עשו שום דבר. כל ההבטחות ירדו לטמיון. לא ועדה, לא הזמינו אותי. מיכאל מלכיאלי (ש"ס): הבטיחו שיינתן מענה תוך שבועיים, קבעו זמן. מיקי לוי (כחול לבן): בגלל ה-1/12 קיצצו. ינון אזולאי (ש"ס): מיקי לוי, אתה זוכר שאמרתי לך שזה לא יהיה, ואתה אמרת שאתה סומך עליהם. << דובר >> מיקי לוי (כחול לבן): << דובר >> אבל זה היה כבדרך אגב. ינון אזולאי (ש"ס): אחר כך אתה שואל למה אני משתלח במשרד האוצר ובחשב הכללי. מיקי לוי (כחול לבן): אם אתם לא תתקצבו את זה אז חבריי ואני לא נעביר פה שום דבר. אולי יש לכם עכשיו כוח עם 1/12, אבל כבר הוכחנו בסיבוב הקודם, בסוף שנת התקציב, שהפלתי את כל התקציבים של משרד האוצר. לכו הביתה ותביאו את הכסף. כרגע בגלל ה-1/12 נחסך כסף מכל מיני נושאים. אל תספרו לנו סיפורים. אם אתם רוצים, אקח את הדוחות הכספיים, אני יודע לקרוא אותם. אני לא בא אליכם, אני מתנצל, זה לא מופנה אליכם, שירה. תלכו לחשב, תלכו לרוני חזקיהו ותגידו שישיג כסף לעניין הזה, לא מחר אלא היום. ועדת הכספים חיה, קיימת, נושמת. הבחירות ייגמרו בצורה כזו או אחרת. לכו ותעבירו את המסר לרוני חזקיהו, תביאו את הכסף מייד, מייד. ה << דובר >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר >> המסרים הקודמים לא עזרו. ילדי החינוך המיוחד עדיין סובלים, זו האמת. שיקרו כאן פעם אחר פעם. על מי אתה בונה? שיעבירו למי? << דובר >> אורלי לוי אבקסיס (העבודה-גשר): << דובר >> היינו צריכים לעצור כבר אז את כל ההעברות, כשהייתה לנו יכולת. << דובר >> מיקי לוי (כחול לבן): << דובר >> חבר'ה, אני החזקתי את הקלפים אצלי, אני יודע, שכנעו אותי, אני מודה. << דובר >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר >> הם שיקרו לנו, ישבו כאן ושיקרו לנו. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> עם כל הכבוד, אף אחד לא תמים. מישהו חושב אחרת? << דובר >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר >> אני הייתי תמים. אני חשבתי שכן. << דובר >> מיקי לוי (כחול לבן): << דובר >> יש חיסכון, בגלל ה-1/12, של 4 מיליארד שקלים. אם אתם רוצים אגיד לכם עוד כמה תקציבים. לכו תבקשו, תגידו לרוני חזקיהו, אנחנו לא נותנים הוראה, שוועדת הכספים מבקשת לשים את הסכום הזה. זה סכום מזערי לילדים רעבים. זה מה שאנחנו רוצים. אם לא ישימו את הכסף הזה – הבחירות נגמרות בעוד חודש, ואני לא רוצה להישמע מאיים. << דובר >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר >> - - - היו"ר משה גפני: עובדת סוציאלית ענבל חרמוני מן ההסתדרות, בבקשה תתקרבי לשולחן. << אורח >> ענבל חרמוני: << אורח >> אני עובדת סוציאלית ויושבת-ראש איגוד העובדים הסוציאליים. אמרו פה הרבה דברים נכונים, חכמים, מובנים מאליהם, יש לומר. אני לא רוצה לחזור עליהם. אני רוצה לעשות לרגע זום-אאוט על הסוגיה הזאת. שירותי הרווחה בישראל נמצאים במשבר שמדינת ישראל לא ידעה כמותו. אנחנו נמצאים היום במצב שקרוב ל-1,000 משרות עומדות ריקות במחלקות לשירותים חברתיים של הרשויות המקומיות. חלק מן הסיבה לסיפור הזה היא כי לעובדים אין כלים לתת ואיך לעבוד עם האוכלוסייה שנמצאת במצוקה. הסיפור הזה הוא באמת ללכת לקצה של הקצה. אנחנו כבר בקיצוצים. דרך אגב, שומעים פתאום משם קיצוץ, משם קיצוץ. אף אחד לא טורח להבהיר מה באמת קורה, שזה חמור בפני עצמו. אבל הסיפור הזה של הביטחון התזונתי זה ללכת לקצה של הקצה, לפגוע באוכלוסיות המוחלשות ביותר ולגרום גם לעוד עובדים סוציאליים – למשל הפרויקט "נושמים לרווחה", מה שסיפרה מיה, פרויקט שמי שמפעיל אותו בשטח זה עובדים סוציאליים. מה שקורה הוא שמדינת ישראל השאירה בחזית את אותם עובדים סוציאליים, כל האחריות על הכתפיים שלהם, אבל אין להם משאבים, אין להם מה לתת. התסכול גדול מאוד מאוד מאוד. עוד מעט כבר לא יהיה יותר על מי להטיל את האשמה, שזה על העובדים השטח, כי הם כבר לא נמצאים שם. צריך לקחת בחשבון שכל מכה כזאת מורידה עוד את שירותי הרווחה, שנמצאים במצב ירוד ומזעזע ממילא. אני רוצה להגיד עוד דבר אחרון, ברשותך. המשפחות האלה לא מסכנות והאנשים האלה לא מסכנים. אלה אנשים שהם גיבורים והם מסתדרים עם החיים הרבה יותר טוב ממני ומהרבה אנשים אחרים שיושבים פה. הטרמינולוגיה, להגיד על האנשים האלה שהם מסכנים, לא מקובלת עליי בכל מקרה ואני בטוחה שחברותיי וחבריי העובדים הסוציאליים שיושבים פה מסביב, וגם המשפחות עצמן, יסכימו איתי. אלה אנשים לא מסכנים. אלה אנשים שהם הרבה יותר גיבורים, אמיצים ותפקודיים מהרבה אנשים שיושבים פה, ובוודאי בממשלת ישראל ובכנסת ישראל. לכן אני מבקשת להוציא את המילה "מסכנים" מן הלקסיקון. מדובר בגיבורים. היו"ר משה גפני: הוצאנו את המילה. תודה רבה. << דובר >> מיקי לוי (כחול לבן): << דובר >> אני מסכים למשפט האחרון שלך. אנחנו עובדים קשה גם בשביל זה. << אורח >> ענבל חרמוני: << אורח >> אז אתם גיבורים, אבל קצת פחות. << דובר >> מיקי לוי (כחול לבן): << דובר >> לא, לא, אנחנו לא גיבורים. אנחנו עושים את עבודתנו. ענבל חרמוני: אמרתי שהם גיבורים. << דובר >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר >> המסכנים הם חברי ועדת הכספים, שעומדים מול משרד אוצר ולא מצליחים להתקדם מולם בכלום. << אורח >> ענבל חרמוני: << אורח >> לא, שולחים את האנשים האלה לספוג את כל האש. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> גברת, תעזבי את הטרמינולוגיות האלה, זה לא רלוונטי. כל אחד צריך לעשות את עבודתו. אנחנו עושים את עבודתנו. אם אנחנו לא עושים אותה נכון לא מצביעים עבורנו. << אורח >> ענבל חרמוני: << אורח >> לא קשור. אמרתי רק: לא לקרוא להם מסכנים. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> אנחנו עושים את מה שאפשר לעשות בנתונים הקיימים. האמיני לי, אנחנו נמצאים בעצם בפגרת בחירות כאשר יש לנו עבודה אחרת. << אורח >> ענבל חרמוני: << אורח >> לא זלזלתי. היו"ר משה גפני: לדיון הזה תראי כמה חברי כנסת הגיעו. ענבל חרמוני: זה מצוין ונהדר. זה לא מה שאמרתי. היו"ר משה גפני: תודה רבה. מוטי יוגב, בבקשה. << דובר >> מרדכי יוגב (הבית היהודי – האיחוד הלאומי): << דובר >> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, ותודה רבה על כך שהגיעו לכאן כל כך הרבה חברי כנסת מכל סיעות הבית. אין פה מי שהוא נגד, חבר הכנסת אחמד טיבי, כולנו בעד. << דובר >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר >> עכשיו אני נאלץ לומר, כדי שלא תהיה אי-הבנה, יקירי, הוא שאל אותי מה עשה לי אתמול בלילה אבי ניסנקורן ואמר לי שעל כל הצעה שלי תהיה הצבעה נגד ולכן זה יצא כך. אני מתנצל אם הייתה אי-הבנה. << דובר >> מרדכי יוגב (הבית היהודי – האיחוד הלאומי): << דובר >> כולנו באמת בעד החובה המוסרית הבסיסית, כפי שהציגה כאן גם יושבת-ראש איגוד העובדים הסוציאליים וכפי שאמרו אחרים, כולל אנשים מן השטח, ראש עיריית ירוחם טל אוחנה ואחרים. צורך בסיסי חיוני שגם למדינה יש בו חלק וחובה. הוא מוטל על משרד הרווחה, אבל לא יעלה על הדעת שמשרד האוצר ישלוט בכיפה ויסרס מענה לצורך חיוני כזה, כמו גם צרכים חיוניים נוספים שהוצגו פה על ידי חבריי. הבעיה שלנו, איך אנחנו משיגים את אותם מנופים כדי שהדבר הזה יקרה, איך הוא יקרה, איך נמלא את אותה חובה בסיסית, וכפי שנאמר פה גם על ידי יושב-ראש המועצה לביטחון תזונתי יש צורך הרבה יותר גדול, יותר מפי עשרה מן הנאמר. לכן אני חושב – אתה רואה פה את הנוכחות – שיש צורך, או שאנשי משרד האוצר יבינו לבד, וזה המסר שגם אמר פה חברי חבר הכנסת מיקי לוי. תבינו לבד ותתחילו להכין את התקציב הנדרש לאותם פרויקטים חיוניים. זה הראשון כפיילוט. בואו נחשוב על עוד שלושה או עשרה פרויקטים חברתיים חיוניים כאלה, שהם לפעמים עניין של חיים ומוות. שמענו פה על מקרים פשוטים, כמו של שדרות כך יש מקרים שונים, כל מקרה הוא לגופו של עניין והוא קשה. גם אני מכיר משפחות שבהן הילדים הולכים עם כאב שיניים לבית הספר, אז בוודאי שגם אין להם כוח לאכול, הם לא יכולים ללעוס כי גם את טיפול השיניים הם לא זכו לקבל, וכך זה בכל המגזרים. בשורה התחתונה, תחשוב אתה. אין חכם יותר ממך פה בניהול ועדת הכספים. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> אני לא חכם יותר מכם. אנחנו נמצאים בצרות גדולות. << דובר >> מרדכי יוגב (הבית היהודי – האיחוד הלאומי): << דובר >> יכול להיות שיש צורך לקיים פה ישיבה בכל שלושה ימים, בדרך שאני קיימתי בוועדות המשנה שטיפלתי בהן, בכל שלושה חודשים, למשל בוועדת המשנה לשיפור שירותי הבריאות בפריפריה או בוועדת המשנה ליו"ש ודברים אחרים. בעוד שלושה ימים לדרוש מן החשב הכללי, ולאחר מכן ממנכ"ל משרד האוצר, ולא רק מן הרפרנטים, גם מן הממונה על התקציבים וסגנית הממונה על התקציבים, לדרוש מכולם להתייצב פה, גם משר האוצר, לצורך העניין, למרות שאנחנו בתקופת בחירות, ואנחנו נתייצב פה ונבין מהם יחד, קבל עם ועֵדה, לא להסתפק ברפרנטים אלא לזמן ישיבה בתחילת השבוע הבא, ביום ראשון הקרוב. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> מוטי יוגב, אתה יודע, אני לא יכול כמו בימים רגילים לקבוע ישיבה ביום ראשון ולקיים דיון על מה שאני רוצה. << דובר >> מרדכי יוגב (הבית היהודי – האיחוד הלאומי): << דובר >> תהיה על זה הסכמה. נמצא פה חבר הכנסת ניסנקורן, יושב-ראש ועדת ההסכמות. נדמה לי שעל הדברים הללו יש הסכמה. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> מוטי יוגב, אתה יכול להגיד. זה בסדר, אבל הישיבה לא תתקיים. אגיד לך למה. פניתי לוועדת ההסכמות בבקשה לדעת מה עושה ועדת החריגים של החשב הכללי. ביקשתי ואני מקווה שאקבל הסכמה. ברגע שיש הסכמה אני צריך ארבעה ימים כדי לכנס את הוועדה. הדבר הזה עומד על סדר היום אבל הוא רק עכשיו התחיל. אני מקווה שנתקדם בזה. << דובר >> מרדכי יוגב (הבית היהודי – האיחוד הלאומי): << דובר >> את המינימום הנדרש. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> אי אפשר להגיד "תערוך ישיבה ביום ראשון". הלוואי וזה היה המצב. מרדכי יוגב (הבית היהודי – האיחוד הלאומי): אני אומר לחברי חבר הכנסת אבי ניסנקורן. אנחנו צריכים להיפגש ולהגיע לתוצאות. היו"ר משה גפני: עד היום כשביקשתי מאבי ניסנקורן לערוך דיונים כאלה, שהם דיונים חשובים, קיבלתי הסכמה ממנו וממיקי זוהר. אני מקווה שגם פה זה יהיה. זה יהיה דיון קשה, זה לא יהיה דיון פשוט. << אורח >> טל אוחנה: << אורח >> כבוד הרב, רק שההחלטה בגין מה הוא שירות חיוני ומה הוא לא שירות חיוני תהיה אצל נבחרי הציבור ולא אצל אנשי הציבור, שאני מלאת הערכה אליהם. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> גם אני מלא הערכה, במיוחד שיש להם הרבה כוח. בסדר, אם הדיון הזה יתקיים לפחות נדע ונוכל לקבוע איזשהו סדר עדיפות. << אורח >> רן מלמד: << אורח >> שלום. הייתי רוצה לקחת את הדיון למקום שהוא אולי פרקטי וגם לשאול שאלות, שאולי בעזרתך אפשר יהיה לקבל תשובות. ב-21 בינואר קיבלתי תשובות בכתב מאנשי משרד הרווחה, שאמרו: "קיימנו הרבה פגישות בנושא, הצלחנו לגייס 4 מיליון שקלים נוספים כדי לתת לתוכנית זמן". אף אחד מן המפעילים לא יודע על כך עד היום שום דבר, לא ידוע שכסף הועבר. בהמשך לאותה התכתבות קיבלתי אמירה נוספת: "אנחנו עושים פתרון ביניים, שהמשמעות שלו לדאוג להמשך תקצוב התוכנית עד סוף הבחירות, ולאחר מכן להכניס את הכסף לתקציב של משרד הרווחה". כאשר שאלתי כמה זמן זה ייקח, אמרו לי: "זה ייקח שבועיים, ובתום השבועיים אנחנו נדאג לעשות את הפעולות הבירוקרטיות". ברור לך, אדוני, שהשבועיים עברו. כסף לא רואים. ממה שאני יודע, משרד האוצר מתנגד לתוכנית. מה שמשרד האוצר עושה, הוא בעצם ממסמס את התוכנית כדי לא לתקצב אותה. אני חושב שפה יש לקות. המקום לקבוע אם תוכנית מן הסוג הזה צריכה להיות או לא צריכה להיות הוא רק של אנשי המקצוע במשרד הרווחה. אנשי משרד האוצר צריכים לעזור למשרד הרווחה להפעיל אותה ולא לשים מקלות בגלגלים. עוד שני משפטים, בבקשה. האחד, 4 מיליון שקלים מספיקים אולי לחודשיים. תזכרו שכבר בחודש ינואר המשפחות לא קיבלו את הכסף. בחודש פברואר סביר להניח שהן גם לא יקבלו את הכסף. זה אומר שצריך לדאוג לפתרון הבעיה מהר. אני חושב שצריך לתקצב בין 8–12 מיליון שקל. הארגונים יודעים להביא את החלק שלהם. משפט אחרון: אני מחזיק פה סרטון מדיון בוועדת הכספים בשנת 2003. מכל האנשים שיושבים פה יש רק שניים שהיו באותו דיון: טמיר כהן ואתה אדוני היושב-ראש. זה היה דיון עם ויקי כנפו, כאשר יושב-ראש הוועדה היה הירשזון, שבו אתה אדוני היושב-ראש וחברי כנסת נוספים אמרתם: "אנחנו רואים שאנחנו עושים טעות, וטעויות צריך לתקן". את הטעויות של 2003 עוד לא תיקנו. אני ממש מבקש ומתחנן בפניך - - - היו"ר משה גפני: אני לא הייתי היושב-ראש. רן מלמד: לא, אתה היית חבר כנסת. היושב-ראש היה הירשזון. אבל אתה מופיע ומדבר בישיבה. אשמח להראות לך. אני מתחנן ממך, תדרוש את התשובה, קודם כול מה קורה עם 4 מיליון השקלים, אם יש אותם או אין אותם. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר >> כבוד היושב-ראש, אני חושבת שכל מי שיושב בחדר הזה מסכים ומבין את החשיבות של המיזם הזה. מיותר לחזור ולבקש ממשפחות – למרות שהקול שלהן הוא הכי חשוב במקרה הזה, אבל אני חושבת שכולנו מסכימים. עכשיו צריך לנסות להבין את אפקט הדומינו שנקלענו אליו, שמשליך לא רק על הפרויקט הזה אלא גם על פרויקטים אחרים. בשבוע–שבועיים האחרונים אני מקבלת שיחות טלפון מעובדים סוציאליים בשטח, ממדריכי נוער, מכל מיני אנשים שמקבלים התרעות מן הרשויות המקומיות שבהן הם עובדים שהם עלולים להיות מפוטרים כי הפרויקטים שלהם עדיין לא קיבלו מימון. למשל הפרויקטים של טיפול באלימות דרך הרשות למאבק באלימות, סמים ואלכוהול – הקיצוץ הגדול שעשו בוועדת החריגים לתוכנית הזו משליך גם כן בצורה חמורה מאוד על השטח, על העובדים הסוציאליים, על הנוער שאמור לקבל את השירות הזה. בנוסף לכך, אני מנסה לבדוק ולהבין – 62 מרכזי טיפול בנפגעות תקיפה מינית בארץ, עדיין מסומן בסעיף התקציב שלהם אפס. אנחנו מדברים על הוסטל ועל דירות מעבר. בסופו של דבר התוכניות הללו שמופסקות פוגעות באוכלוסייה הכי חלשה. יסתיימו הבחירות, נחזור לכנסת, נרצה לאשר תקציב – נצטרך לאסוף את השברים ואת התוצאות של העיכובים בתקציבים הללו ויהיה מצב אפילו חמור יותר בבעיות שאנחנו מטפלים בהן. לא יכול להיות שהכול מתנקז אצל אנשי המקצוע במקרה הזה. לא מובן לי, כאשר מדברים על 1/12, למה. אני מבינה שיש פרויקטים שהם פיילוט, אבל לפחות להמשיך בפרויקטים, ב-1/12, עד שנחליט שסדרי העדיפויות הם אחרים וצריך פרויקטים אחרים. אני חושבת שצריך לקיים את הדיון. אני מקווה שוועדת ההסכמות תאפשר לך, כבוד היושב-ראש. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> אז נקיים את הדיון הזה, בוודאי. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר >> לקיים אותו על מכלול הפרויקטים, למרות שזה פרויקט חשוב מאוד, אבל גם שאר הדברים חשובים. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> ביקשתי מוועדת החריגים לקיים דיון על כל הנושאים. הרי הם דנים. יש שהם מאשרים ויש שהם לא מאשרים. זה לא על פרויקט מסוים. גדעון כרוך, מנכ"ל לקט ישראל, בבקשה, אם אפשר בקצרה כי אנחנו רוצים להתקדם. << אורח >> גדעון כרוך: << אורח >> מאוד בקצרה, אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת. יש לי רק שני דברים, כי נאמרו פה הרבה מאוד דברים חשובים, שאני מקווה שיפלו על האוזניים הנכונות והקשובות. קודם כול, יש פה אי-שוויון בסיסי, שצריך לחשוב האם זהו מחיר הדמוקרטיה. כלומר, יש פה אנשים שמשלמים את מחיר הדמוקרטיה יותר מאשר אחרים. אני חושב שזו בעיה בפני עצמה שצריך לקחת בחשבון. דבר שני, אתם מדברים פה על 500 שקל של תמיכה. בואו נסתכל על הפירוט, מה זה ה-500 שקל: 160 שקלים ממומנים על ידי הממשלה, 45 שקלים ממומנים על ידי הרשויות המקומיות, והשאר על ידי העמותות, ביניהן גם לקט ישראל. זה התסכול הגדול שלנו. זאת אומרת, האם העמותות יותר מוכשרות ויותר יכולות לגייס את הכספים האלה מאשר הממשלה? << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> אתה לא יודע כמה נכון אמרת – אנשים שמשלמים את מחיר הדמוקרטיה, על פי רוב זה החלשים. << אורח >> גדעון כרוך: << אורח >> אני רוצה להצטרף גם לדבריו ולקריאה של חברי רן מלמד. אם מתקצבים, צריך לתקצב את זה נכון, לתת לחצי שנה. אנחנו יודעים שתהליך הרכבת הממשלה ייקח זמן, זו הדמוקרטיה. צריך לתקצב את זה למינימום שישה חודשים – 10 מיליון שקלים, זה הכול. תודה. << דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן): << דובר >> רציתי בכל זאת להביא איזו זווית. בהמשך למכתב שהצטרפתי אליו, רציתי לומר משהו בפרספקטיבה של שנה בוועדת הכספים, אדוני היושב-ראש. היו"ר משה גפני: את עושה סיכומים עכשיו? << דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן): << דובר >> סוג של. כן. אלה בחירות שלישיות אז תרשה לי לשקף לך את התחושה שלי. ישבנו בוועדת הכספים שעות על שעות לדון בהעברות תקציבים של מיליארדי שקלים. כל פעם כשאנחנו עורכים דיונים מן הסוג הזה, כמעט תמיד זה נוגע לאותם נושאים: זה נוגע לאוכלוסיות מוחלשות, זה נוגע לחינוך מיוחד במוכש"ר, זה נוגע לילדים עם אלרגיות, עכשיו זה נוגע למיזם תזונתי. לי ברמה האישית זה משקף תמונה שלא הייתי מודעת אליה. לכסף גדול תמיד יש דחיפות, תמיד יש בהילות. אגף התקציבים ומשרד האוצר והממשלה דוחפים אותנו לאשר את התקציבים בבהילות רבה, כי אם לא אז המדינה קורסת – מיליארדים לתחבורה, מיליארדים לפרויקטי תשתיות, מיליארדים למשרד הביטחון. כפי שאתה יודע, אני גם תומכת בדברים האלה. אבל למה תמיד כשמגיעים לנושאים האלה, של האוכלוסיות המוחלשות, ודרך אגב גם של אנשי עוטף עזה, של הקולות האלה, שהם קולות של אוכלוסיות, מה שנקרא: פחות כסף גדול בחיים שלנו, תמיד אותו סיפור. הם לא בבסיס התקציב, הם רודפים אחרי הממשלה משנה לשנה, כמו עניים בפתח. בעיניי זה סיפור של אובדן סדר עדיפויות לאומי. בעצם בהתנהלות הזאת שאני חווה של הממשלה בוועדת הכספים איבדנו את תשומת הלב לסדר עדיפויות אמיתי. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> אני לא אוהב את המשפט הזה בגלל שאת היית שותפה, בעניין עוטף עזה, כאשר אנחנו נלחמנו נגד הממשלה כדי לתת סיוע למסעדנים ולבעלי האולמות שפשטו את הרגל בעוטף עזה. אנחנו עשינו את זה. אורית פרקש הכהן (כחול לבן): אדרבה. היו"ר משה גפני: את רוצה שאביא לך את כל הרשימה? הילדים עם האלרגיות – הממשלה גם לא נתנה את זה. נלחמנו על זה וקיבלנו. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> כשרואים מישהי כמו ראש עיריית ירוחם שאומרת להם "אני מגייסת כסף" – אתה מבין, היא חזקה ומגייסת כסף – אז הם מרשים לעצמם. וכל הכבוד לה. אורית פרקש הכהן (כחול לבן): בדברים שלך רק חיזקת אותי. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> אורית פרקש הכהן, אני מקבל את מה שאת אומרת, אבל עלול להתקבל הרושם שאנחנו מסכימים עם הדרך הזאת, של לעזור לחזקים. לא. << דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן): << דובר >> לא, חס וחלילה, להיפך. ניסיתי לומר שבעבודת הוועדה הזו אנחנו תמיד דוחפים פילים ומפעילים לחצים ו"מתאבדים" תמיד על הנושאים האלו. למה? גם בנושא עוטף עזה, אני רוצה להזכיר לך, עד שאתה לא יזמת "על הראש" של הממשלה את התקנות, רק אז פתאום הגיעו וסידרו את זה, רק כשהצגנו לרשות המסים תקנות של פיצויים. << דובר >> אורלי לוי אבקסיס (העבודה-גשר): << דובר >> גם לגבי הילדים עם האלרגיות, אנחנו סימנו את הכסף מתקציב הכנסת, השאלנו מן התקציב של הפעילות השוטפת של הכנסת כדי לפתור את הבעיה של הילדים עם האלרגיות בגנים. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> גם מצאנו את הפתרונות, גם הבאנו להם את הכסף. << דובר >> אורלי לוי אבקסיס (העבודה-גשר): << דובר >> אני חושבת שבושה וחרפה שכך מתנהל משרד האוצר, עם חשבים, עם כלכלנים, כמי שיש לו את כל היכולת. להזיז תקציב של מיליונים בודדים הם לא מסוגלים עד שאנחנו, חברי הכנסת, מסמנים להם מאיפה לאיפה? מישהו פה מתרשל בתפקידו. << דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן): << דובר >> להיפך. ההערה שלך – לזה התכוונתי. היו"ר משה גפני: שלא יתקבל הרושם כאילו אנחנו מקבלים שיש לעזור לחזקים ולא לחלשים. זה לא בדיוק הצד של ועדת הכספים. << דובר >> אורלי לוי אבקסיס (העבודה-גשר): << דובר >> כשרוצים כסף הם מביאים את המנכ"ל ואת החשב הכללי ואת כולם. היו"ר משה גפני: אני מסכים איתך. אורלי לוי אבקסיס, תני לה להשלים. אני רוצה להגיע עכשיו לנציגי הממשלה. << דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן): << דובר >> הביקורת שלי היא פחות כלפי הדרג המקצועי של אגף התקציבים, אתה מכיר אותי, אלא יותר כלפי מי שאחראי על המדיניות, כלפי שר האוצר. יש שר אוצר. שר האוצר החליט שהוא לא עוסק בענייני המשרד – שיתכבד ויפנה את מקומו. לא ייתכן שאנחנו יושבים פעם אחר פעם, אנחנו מסתכלים לאנשים האלה בעיניים ואומרים להם: ממשלת מעבר. אז מה אם זו ממשלת מעבר? יש שר אוצר. אם אפשר לדחוף לנו ספינים כאילו מספחים מחר בבוקר את בקעת הירדן אז אפשר לטפל במיזם של ביטחון תזונתי. זאת האמירה שלי, שלא מופנית כלפיך, אדוני היושב-ראש, אלא נובעת מן התסכול העמוק שלי, שיש ממשלה שלא עסוקה בסדר עדיפויות חברתי אזרחי. דווקא בגלל שאני מן העולם של התשתיות ושל האנרגיה ושל הנושאים האלה, אני אומרת לך שבעניין הזה נפתחו לי העיניים פה בוועדה. זו ביקורת וזו נקודה שמעידה על חולשתה של הממשלה. הדברים שעשינו כאן בוועדה הם בעזרתך, הם בעזרת כולנו. כל פעם שהם לא מתייחסים אתה אומר: אני כותב תקנות. מפעילים לחץ על שר האוצר. זה לא צריך להיות כך כי הכסף שאנחנו מדברים עליו – אתה יודע היטב כמוני שאנחנו מעבירים עשרות מיליארדי שקלים. אורלי לוי אבקסיס חברה איתי בוועדה המשותפת של כספים וביטחון, שם בכלל אני לא רוצה אפילו לפתוח את הפה לגבי הקלוּת שבה עוברים שם מיליארדי שקלים, מעבר לזה אני לא יכולה להגיד, ועם תקציבי הכיבוד שלהם מה אנחנו יכולים לעשות. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> זה דווקא סיכום חלקי, בגלל שזה לא הסיכום המלא על כל השנה בוועדת הכספים. אורית פרקש הכהן (כחול לבן): כרגע עשיתי לך סיכום חלקי. << אורח >> חנן פריצקי: << אורח >> אני מנהל אגף התקציבים במשרד העבודה והרווחה. אנחנו נמצאים בעולם של תקציב המשכי. זה תקציב מאתגר מאוד מבחינתנו. אנחנו צריכים לתת מענים לעשרות שירותי רווחה, כפי שאתם יודעים. כל הנושאים האלה הם בסדרי הגודל הכי מרכזיים של מדינת ישראל. הפרויקט הספציפי שעליו מדובר הוא פרויקט שלא נמצא בבסיס תקציב המשרד, הוא תקציב תוספתי. << דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן): << דובר >> למה הוא לא בבסיס התקציב? למה כל הנושאים האלה תמיד הם לא בבסיס התקציב? זה שאלת הבהרה. תמיד כל הנושאים האלה הם לא בבסיס התקציב. כל שנה צריך לתקצב אותם מחדש. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> לו לא אכפת שזה יהיה בבסיס התקציב, מה אכפת לו, תביאי לו עוד, אבל זה פיילוט. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> אני אומר לכל חברי הוועדה: אני רוצה להתקדם לסיכום. בדיון הזה אני לא הולך לפתור את הבעיות של מדינת ישראל. יש המון בעיות. אני רוצה לדבר על הפרויקט הזה. על זה החברים ביקשו את הדיון, על זה גם אני ביקשתי את הדיון – שתיפתר עכשיו הבעיה של הביטחון התזונתי. יש הרבה מאוד בעיות, ותיכף נשמע מפריצקי, הוא יגיד לנו את כל הבעיות שיש במשרד הרווחה. על זה נקיים דיון אחר. אני מקווה שנקבל את האישור ונקיים את הדיון עם החשב הכללי, עם כל מה שנלווה לעניין. אני רוצה עכשיו פתרון לביטחון התזונתי, זהו, שאני אוכל להגיד לך כשתעשי סיכום: הנה, גם את זה הסדרנו. יש הרבה דברים שהסדרנו. << דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן): << דובר >> אבל הביקורת שלי היא למה הם צריכים להיות פה כעניים בפתח בצורה לא מכבדת. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> בגלל שאנחנו עניים בפתח. << דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן): << דובר >> לא, אנחנו לא. זה עניין של סדרי עדיפויות. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> את תעברי גם 30 בכנסת, כמוני, ובעזרת השם את תראי איך אנחנו עניים בפתח בתקופה כזאת. זה לא תקופה שאני יכול להתקשר בטלפון לחשב הכללי ולהגיד לו: תשמע, אתה רוצה בשבוע הבא א', ב', ג'? לא ניתן לך. אורית פרקש הכהן (כחול לבן): לשר האוצר. היו"ר משה גפני: לשר האוצר. מה זה משנה. זה לא המצב. הכול בידיים שלהם והם יכולים לעשות מה שהם רוצים. אני רוצה פתרון לפרויקט הזה. בבקשה. << אורח >> חנן פריצקי: << אורח >> לכן, כפי שאמרתי, המצב מורכב יותר בסיפור זה. יחד עם זה, אנחנו עסוקים כל הזמן בתעדוף פרויקטים ואנחנו נתעדף את הפרויקט הזה. כרגע המענה שאנחנו יכולים לתת, כפי שהזכירו פה, מדובר על 4 מיליון שקל על מנת לתת פתרון כרגע עד שנראה איך להגיע בסופו של יום לתקציב סופי. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> זה לא מספיק. זה רק לחודשיים. << דובר >> אורלי לוי אבקסיס (העבודה-גשר): << דובר >> אתם מודעים לכך שלפני ספטמבר כנראה לא יהיה פה תקציב מדינה מאושר בגלל הפלונטר הפוליטי? זה אומר שגם בתחילת שנת הלימודים הבאה לא יהיו לנו התקציבים האלה. אתם מודעים לזה? כאשר אתם נותנים פתרון לחודשיים זה לא פותר כלום. אנחנו ניכנס לאותה סיטואציה, נצטרך עוד פעם להפעיל את התקנון ולא נמצא שום דבר. זה מין טחנות טוחנות. << אורח >> חנן פריצקי: << אורח >> אנחנו מודעים לכל הפרויקטים. יחד עם זה, אנחנו צריכים במסגרת העדיפויות שלנו לתעדף דברים. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> חנן פריצקי, תקשיב לי בבקשה. עוד לא החליפו אותי בראשות הוועדה אז בבקשה תקשיב לי. 4 מיליון שקל זה לא מספיק. אני יודע את הבעיות, אני יודע את הכול. זה לא מספיק. ה << דובר >> אורלי לוי אבקסיס (העבודה-גשר): << דובר >> העלויות לחודש הן 5.5 מיליון שקל. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> אני יודע. אני מבקש שיהיה יותר כסף, ואני רוצה שהכסף יתבצע, ושהוא יתבצע מייד. אני מבקש שזה לא יהיה 4 מיליון שקל אלא קצת יותר. אז נעשה את החשבון לכמה חודשים זה. בסוף החודשים האלה נראה מה קורה במדינה ואז נקיים דיון נוסף. אבל 4 מיליון השקלים האלה תלויים גם בכך שהרשויות המקומיות יתנו את חלקן ושהתורמים יתנו את חלקם. זה תמונת המצב. אני מבקש תשובה. << דובר >> אילן גילאון (המחנה הדמוקרטי): << דובר >> בכל התקציב, אדוני, לא ראיתי שכאשר מדובר על ביטחון יש את החוסר הזה. דווקא לביטחון תזונתי אין את הכסף. << דובר >> מיקי חיימוביץ' (כחול לבן): << דובר >> זה סכום מגוחך. << אורח >> חנן פריצקי: << אורח >> אני מהישיבה פה נוסע לתל אביב לפגישה עם השר, שבה אנחנו צריכים לתעדף את הפרויקטים שלנו. הבקשה שלך נשמעה. נראה מה נוכל לעשות. << דובר >> איציק שמולי (העבודה-גשר): << דובר >> חנן, כמה כסף יש בסעיפי הרזרבה של המשרד אחרי ההעברות התקציביות האחרונות? << אורח >> חנן פריצקי: << אורח >> אין לנו ברזרבה ולו שקל. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> אל תשאל את השאלה הזאת. אני מבקש לא להסתפק ב-4 מיליון שקל, אני מבקש מאוד. נושא הביטחון התזונתי – יכול להיות שאתה תגיד - - - ה << דובר >> אורלי לוי אבקסיס (העבודה-גשר): << דובר >> אדוני היושב-ראש, אני חושבת שהכתובת לא נכונה. אתה פונה למשרד הרווחה, זאת אומרת שמשרד הרווחה יצטרך לקחת מפרויקט כואב מאוד אחר. למה אנחנו לא פונים למשרד האוצר? מאיפה הם ייקחו? מנערות בזנות? מפעוטות בסיכון? מה יותר כואב? היו"ר משה גפני: אין בעיה, תיכף נדבר עם האנשים של החשב הכללי. אורלי לוי אבקסיס (העבודה-גשר): למשרד האוצר יש רזרבות. בבקשה תשנו. אנחנו פונים למשרד הרווחה במקום למשרד האוצר ואנחנו נותנים להם רשת הגנה כי אנחנו לא באים אליהם בטענות? מכל מקום שמשרד הרווחה ייקח זה יהיה כואב. היו"ר משה גפני: אורלי, אבל לא קיבלת עכשיו רשות דיבור, עם כל הכבוד. אורלי לוי אבקסיס (העבודה-גשר): אבל אנחנו באים בטענות למשרד הרווחה במקום למשרד האוצר. היו"ר משה גפני: אני לא בא בטענות, לא שמעת ממני שום טענה. אורלי לוי אבקסיס (העבודה-גשר): ממי הם ייקחו ברווחה? בואו נהיה אינטליגנטים. מאיפה הם ייקחו? << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> חנן פריצקי, אני חוזר על בקשתי. זו בקשה של כל חברי הוועדה. צריך יותר זמן כדי להתמודד עם הדבר הזה. אנחנו מבקשים לתעדף עכשיו את הביטחון התזונתי ביותר מ-4 מיליון שקלים. << דובר >> אבי ניסנקורן (כחול לבן): << דובר >> אני רוצה להצטרף לבקשה. הרי בסופו של דבר יהיה תקציב במהלך 2020. אורלי לוי אבקסיס (העבודה-גשר): הוא יהיה רטרואקטיבי. אורלי פרומן (כחול לבן): עד שיהיה ייקח זמן. היו"ר משה גפני: תנו לבן אדם לדבר, ריבונו של עולם. אבי ניסנקורן (כחול לבן): אני עדיין עומד על דעתי. יהיה תקציב במהלך שנת 2020 כי מדינת ישראל חייבת תקציב. אנחנו מבינים שזה לא בבסיס ולכן יש פה בעיה, אבל יש פה אוכלוסייה קשת-יום ומדובר פה על 4 מיליון שקל, או קצת יותר, לחודש במהלך החודשים האלה. אתם לא יכולים לתקצב כבר את כל שנת 2020 אבל החשב הכללי מצפה לבקשה לוועדת החריגים. הוא אמר שהוא יראה את זה בחיוב אם תגיע אליו בקשה. כל עוד לא מגיעה בקשה ממשרד העבודה והרווחה הוא לא יעשה את זה. לכן אני חושב שכרגע זה לפתחו של משרד הרווחה, שהוא יעביר בקשה לחשב הכללי. << דובר >> אורלי לוי אבקסיס (העבודה-גשר): << דובר >> כלומר אפילו לא ביקשו עדיין מהרווחה? << אורח >> רן מלמד: << אורח >> אני מחזיק מסמך שאומר שביקשו. << דובר >> אבי ניסנקורן (כחול לבן): << דובר >> דיברתי עכשיו עם החשב הכללי. זה מתואם כמובן עם גפני, שגם דיבר היום עם החשבות הכללית. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> לא דיברתי עם החשב הכללי. אמרו לי שהחשב הכללי נמצא בחו"ל. עכשיו הוא מודיע שהוא כנראה קבע איתי פגישה. דיברתי עם הסגנית שלו. ביקשתי את הכסף הזה. << דובר >> אבי ניסנקורן (כחול לבן): << דובר >> דיברתי עם החשב הכללי עצמו. הוא אמר לי שהנושא הזה רגיש. הוא אמר לי: כל עוד לא הגישו לי בקשה אני לא יכול לאשר. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> עכשיו הוועדה תגיש בקשה פורמלית. << דובר >> אורלי לוי אבקסיס (העבודה-גשר): << דובר >> משרד הרווחה עד עכשיו לא הגיש בקשה לתקצוב? היו"ר משה גפני: מה את רוצה? אמרת שלא נדבר נגד הרווחה. אורלי לוי אבקסיס (העבודה-גשר): כאשר צריך להגן עליהם אני אגן עליהם, אבל כאשר הם לא עושים את עבודתם לא אגן. האם משרד הרווחה לא הגיש בקשה לתקצוב? << אורח >> חנן פריצקי: << אורח >> זה לא מה שנאמר. נאמר שלא הוגשה בקשה לוועדת חריגים. ועדת חריגים היום היא ועדה שכל תקציב אליה צריך לצאת ממקום כלשהו. לא הוגשה בקשה כי לא היה תקציב לעניין. כאשר אין תקציב – אנחנו לא הגשנו בקשה. << דובר >> אורלי לוי אבקסיס (העבודה-גשר): << דובר >> אם חברי הכנסת לא היו דואגים אתם לא הייתם עושים את תפקידכם, את המינימום הדרוש? האם תגידו למשרד האוצר שאין בעיה? << אורח >> חנן פריצקי: << אורח >> היום אי אפשר לעשות שום פעולה בלי להפנות אותה לוועדת החריגים. אנחנו לא העברנו פנייה כאשר אין לנו תקציב. << דובר >> קרן ברק (הליכוד): << דובר >> הוא אומר שהוא לא מתכוון להגיש, שזו לא הפרוצדורה. הוא סתם אמר משהו כדי לגלגל הלאה. היו"ר משה גפני: בסדר, בשביל זה אנחנו פה מקיימים דיון. << דובר >> אבי ניסנקורן (כחול לבן): << דובר >> הרי כל מה שבבסיס – לא צריך להגיש בקשה כי זה כבר בבסיס. אתם לא נותנים לי לסיים. עם כל הכבוד לכל חברי הכנסת, אני לא הפרעתי לאף אחד לדבר. כל מה שבבסיס לא צריך לבקש כי זה בבסיס. אנחנו מדברים פה על תוספת, שהעוול הראשוני הוא שהיא בכלל לא בבסיס. משרד הרווחה ומשרד האוצר לא סיכמו בתקציב 2018–2019 שהדבר הזה יהיה בבסיס. אם היו מסכמים שזה בבסיס לא היינו יושבים פה. מראש סיכמו שזה תוספת שהיא לא בבסיס. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> הכול עובר לוועדת חריגים. אפילו הבסיס עובר לוועדת החריגים. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> ינון אזולאי, זה לא בסדר. אני קורא אותך לסדר בפעם הראשונה. אני לא מסכים לזה. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> חבל שלא קוראים לי אורלי לוי... << דובר >> אבי ניסנקורן (כחול לבן): << דובר >> כל מה שבבסיס הוא אוטומטית 1/12 בצמוד למדד. קריאה: לא. אבי ניסנקורן (כחול לבן): אני אומר את עמדתי. בסדר? << אורח >> טל אוחנה: << אורח >> יושבים פה חבר'ה של החשב הכללי ואומרים שזה לא נכון. על הכול צריך את ועדת החריגים. היו"ר משה גפני: תיכף אבקש מנציג החשב הכללי להגיד. << דובר >> אבי ניסנקורן (כחול לבן): << דובר >> בסדר, תנו לי להשלים את הדברים שלי ואחר כך תגידו לא. החשב הכללי לא יכול לגבי תוספת שבבסיס להגיד שהוא לא נותן אותה, הוא לא יכול. מה שהוא 1/12 בבסיס – ניתן. לא משנה אם זה אישור פורמלי או לא פורמלי – זה פורמלי. כל מה שהוא 1/12 עובד ממודד, אחרת לא היה לנו תקציב, לא הייתה לנו בכלל פעילות. הפעילות ממשיכה. שורש הבעיה הוא מה שלא בבסיס. זאת תוספת שהיא לא בבסיס. בשביל שהחשב הכללי בכלל ידון בזה בוועדת החריגים – ולזה בדיוק יש את ועדת החריגים – הוא צריך לקבל בקשה מן המשרד. כל עוד המשרד לא מבקש החשב הכללי לא יכול לדון. הוא לא ייזום דיון בעצמו. עד עכשיו המשרד לא ביקש. אני חושב שזה מונח כרגע בפתחי המשרד ושר הרווחה. הם צריכים להחליט שזה מספיק חשוב, עם כל המורכבות של משרד הרווחה, ואנחנו מכירים את המורכבות, לקחת את הנושא הזה, שעלותו לא גבוהה, ולהחליט שהם מבקשים ועדת חריגים בנושא הזה. אני אומר שברגע שתוגש פנייה לוועדת החריגים החשב הכללי יראה את זה בחיוב. הוא אמר לי את זה בצורה פורמלית עכשיו. היו"ר משה גפני: תודה רבה. נציג החשב הכללי, בבקשה, מר לנדו. << אורח >> גל לנדו: << אורח >> שלום. אני רכז רווחה בחשב הכללי. לגבי תקציב המשכי – כפי שחנן פריצקי אמר, אנחנו מתנהלים לפי תקציב המשכי מכוח סעיף 3(ב). זה אומר: תקציב 2019 ממודד. צריך לזכור שתקציב 2019 נקבע בסוף שנת 2017. זה ברמת כלל המדינה, כלומר זה סך מגבלת ההוצאה שמותר למדינה להוציא. זה מחולק 1/12 לכל חודש נתון. זה יוצר פחות או יותר בסביבות 40 מיליארד שקל בחודש. גם לגבי פעילויות שנמצאות בבסיס התקציב, הן לא מאושרות אוטומטית. כל פעילות צריכה להגיע לוועדת החריגים, למעט החזרי חוב, שכר, תשלומים לפי חוק, כמו גמלאות שונות של ביטוח לאומי וכדומה, אבל גם התקשרויות, שירותים שונים שהם לא מכוח חקיקה ראשית ונמצאים בבסיס התקציב צריכים להגיע לוועדת החריגים ולקבל את אישורה. החלוקה, על אף שמחלקים את זה 1/12 ברמת כלל תקציב המדינה, זה לא אומר בהכרח שכל משרד מקבל את הנתח שלו ב-2019 ממודד, כי יש משרדים שהצורך שלהם עלה באופן לא פרופורציונלי למדד, נגיד: השתתפות המדינה בתקציב הביטוח הלאומי עולה הרבה יותר מקצב המדד, וכך גם השתתפות המדינה בתקציב מערכת הבריאות, בתקציב משרד החינוך, בתקציב משרד הביטחון. לכן מן הסתם זה פוגע במשרדים אחרים. אני יכול להגיד שמשרד הרווחה מתועדף. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> תודה על התיאור הכללי. זה בסדר. אתה יכול לדבר על הביטחון התזונתי? בבקשה. את כל הדברים האחרים אנחנו מכירים, עשינו שיעורי בית כבר לפני שנים רבות. לגבי הביטחון התזונתי. << אורח >> גל לנדו: << אורח >> משרד הרווחה מקבל במסגרת התקציב ההמשכי תעדוף גבוה מאוד מבחינת משרד האוצר. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> תגיד לי, אתם הולכים לפריימריז, שאתה עכשיו אומר לי מה משרד האוצר עושה? גל לנדו, בבקשה, אני מבקש תשובה. הבנו את כל הדברים: משרד האוצר הוא המשרד הכי טוב שיש על פני הגלובוס. בסדר גמור, סיימנו את החלק הזה. עכשיו אני רוצה לדעת: יש פרויקט שנקרא הביטחון התזונתי. אני רוצה לדעת איפה החשב הכללי עומד עם הפרויקט הזה. לא עם המשרד אלא עם הפרויקט. << אורח >> גל לנדו: << אורח >> בנוגע לפרויקט הזה, במסגרת התקציב הניתן למשרד הוא צריך לעשות תעדוף. ככל שתוגש בקשה, כפי שחבר הכנסת ניסנקורן אמר, ועדת החריגים תדון בזה, ואני מאמין שיימצא - - - << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> אומר חנן פריצקי שהוא לא יכול להגיש בקשה, המשרד לא יכול להגיש בקשה מכיוון שאין לעניין הזה תקציב. איך מתגברים על זה? << אורח >> גל לנדו: << אורח >> בסוף המשרד יצטרך לעשות תעדוף במסגרת התקציב שניתן לו. כל תקציב שיינתן כרגע למשרד יבוא על חשבון משרד אחר. << דובר >> מיקי לוי (כחול לבן): << דובר >> שיוציא מהם דחוף היום, נראה. << אורח >> גל לנדו: << אורח >> אין לממשלה עודפים היום. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> אבי ניסנקורן, הבנת את מה שהוא אומר? לפי החשב הכללי, משרד הרווחה - - - << דובר >> מיקי לוי (כחול לבן): << דובר >> תן לי להבין, לא הבנתי. אתה רוצה שמשרד הרווחה יעשה עכשיו שינוי בסדר העדיפויות שלו? זה בדיוק מה שאורלי לוי אבקסיס אמרה. שייקח מזנות? שייקח מנשים מוכות? ממה? קריאה: אדוני היושב-ראש, אין הבור מתמלא מחולייתו. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> אומר נציג החשב הכללי דבר פשוט: הוא לא מוסיף כסף. שמשרד הרווחה ייקח מנשים מוכות, או לא חשוב ממי, ויעביר לביטחון התזונתי. << דובר >> אורלי לוי אבקסיס (העבודה-גשר): << דובר >> זה מה שאמרתי לכם מן ההתחלה. למה אנחנו לא באים למשרד האוצר? זה מהות הבעיה. היו"ר משה גפני: אני רק רוצה להבין מאיפה 4 מיליון השקלים מגיעים. << אורח >> חנן פריצקי: << אורח >> בדיוק מאיפה שאמרת. אנחנו מחפשים בתוך תקציב המשרד, מתעדפים פרויקט א' על חשבון פרויקט ב'. זה מה שאנחנו עושים כל הזמן. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> החשב הכללי לא יודע להעביר כסף לדבר הזה? << אורח >> גל לנדו: << אורח >> אנחנו בשנה ללא תקציב. אין עודפים בתקציב המדינה. כל העדפה למשרד בהכרח תבוא על חשבון משרד אחר. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> אז אין כסף לעניין הזה? << דובר >> אורלי לוי אבקסיס (העבודה-גשר): << דובר >> גפני, אתה זוכר שהיה פה דיון בעבר. זה לא נכון. הם מחויבים להוציא לפחות את מה שהוצא בשנה הקודמת, כולל את מה שתוקצב מעבר לבסיס. לכן יש לכם עודפים. כאשר אתם אומרים שאין עודפים אתם משקרים לוועדה ועושים מניפולציות במספרים. לפי חוק התקציב בשנה שאין תקציב אתם מחויבים להוציא את מה שהוצא בשנה שעברה, כולל התוספות. הם עושים מניפולציות על הוועדה. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> אורלי, אני לא מסכים. פריצקי, אתה יכול להגיד לי: מה שביקשתי ממך, שזה יהיה יותר מ-4 מיליון שקל – אתם מגישים בקשה למשרד האוצר? מה אתם עושים? << אורח >> חנן פריצקי: << אורח >> עד נכון לרגע זה שהגעתי לפה התכוונו למצוא 4 מיליון שקל ולתעדף אותם מתוך תקציב המשרד. היו"ר משה גפני: זה לא מספיק. << דובר >> אורלי פרומן (כחול לבן): << דובר >> צריך לתקצב לחצי שנה. << אורח >> חנן פריצקי: << אורח >> אני שומע את הבקשה שלך. אמרתי: מכאן אני נוסע לתל אביב להיפגש עם השר. היו"ר משה גפני: אתם מגישים בקשה למשרד האוצר, לחשב הכללי? חנן פריצקי: נגיש בקשה לוועדת החריגים ברגע שיהיה לנו מקור תקציבי. ועדת החריגים מבחינתנו זה הליך טכני ברגע שנמצא תקציב לעניין. << דובר >> אורלי לוי אבקסיס (העבודה-גשר): << דובר >> אדוני, ועדת חריגים – זה אומר: רק אחרי שהמשרד מצא תקציב, אז הם רוצים שיאשרו להם את התקציב. לא, אדוני, צריך להכניס כסף מן האוצר. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> בסדר, אבל מה הסיסמאות האלה עכשיו? אני רוצה לנסות להגיע לפתרון. << דובר >> אורלי לוי אבקסיס (העבודה-גשר): << דובר >> זה לא סיסמאות. אנחנו לא ניקח מפעוטות בסיכון, לא ניקח מנערות בזנות. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> אתם תקיימו דיון בוועדת החריגים בעקבות הבקשה של חנן פריצקי? << אורח >> גל לנדו: << אורח >> כן. היו"ר משה גפני: בסדר. מי נמצא פה מאגף התקציבים? אורלי לוי אבקסיס (העבודה-גשר): הוא צריך לסמן לכם את המקור התקציבי? היו"ר משה גפני: יעל אגמון, הנה את. סוף-סוף יש מישהו שיכול לפתוח את הארנק. << דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן): << דובר >> גם משרד הרווחה לא ביצע מיליון דברים, כפי שראינו. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> נציגת אגף התקציבים, מה שהולך לקרות הוא שככל הנראה – אני מכיר את משרד הרווחה, ואם חנן פריצקי אומר שהם יביאו את הכסף אז הם יביאו את הכסף. הם יביאו את הכסף וזה יהיה על חשבון פרויקטים אחרים שנמצאים במשרד הרווחה, פרויקטים חיוניים, שהם לכל הדעות חברתיים מן המדרגה הראשונה. זה יפגע באנשים הכי חלשים בחברה הישראלית. אני שואל אותך: האם אגף התקציבים יכול לתת חלק מן הכסף? << דובר >> יעל אגמון: << דובר >> אני רכזת רווחה באגף התקציבים. כפי שגם גל לנדו וגם חנן פריצקי הסבירו, אנחנו נמצאים בשנה ללא תקציב. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> אמנם אנחנו חברי כנסת אבל אם מסבירים לנו לאט אנחנו מבינים מהר. הבנו איפה אנחנו נמצאים. עכשיו אני שואל אותך: תגידי, לאור כל הנסיבות שקרו, האם אתם מוכנים לתת חלק מן הכסף? הרי אתם חוסכים כסף כל הזמן. << דובר >> יעל אגמון: << דובר >> לאור כל הנסיבות שקרו, אין רזרבות במסגרת תקציב המשכי. << דובר >> אורלי פרומן (כחול לבן): << דובר >> לא יכול להיות, זה לא הגיוני. גם תקציב 2019 לא מוצה, גם ב-2020 חצי שנה לפחות לא מוצה. לא הגיוני שאין רזרבות. אל תספרו לנו סיפורים. לא יכול להיות. << דובר >> אורלי לוי אבקסיס (העבודה-גשר): << דובר >> מה הוא חוק התקציב לגבי שנה שבה עדיין לא נקבע תקציב? האם זה ההוצאות של השנה שעברה? היה פה ויכוח, והייתה פה מיכל עבאדי. בסוף אני צדקתי והכספים האלה, שדובר שם במיליארדים, היו. היו שם עודפים והצלחנו להעביר אותם לפרויקטים חשובים. היו"ר משה גפני: מה התשובה? התשובה היא שלילית: אגף התקציבים לא מוכן לתת כסף לביטחון תזונתי. << דובר >> יעל אגמון: << דובר >> אגף התקציבים לא יכול לתת. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> לא רוצה לתת. הוא יכול. תיקחו אותי כמתנדב לאגף התקציבים ל-10 דקות, אביא לכם את הכסף. 4 מיליארד שקל אתם חוסכים בחודש. << דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן): << דובר >> לדעתי גם במשרד הרווחה. לא באמת התרשמתי מכמה שהם מנצלים את התקציבים שלהם ועושים את העבודה. היו"ר משה גפני: בסדר, לא חשוב. חבר הכנסת אייכלר, הגעת מאוחר אבל ביקשת לדבר. << דובר >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, אני רוצה להתייחס לנושא שהוא ממש אותו הנושא, נדמה לי שאפילו אותם אנשים – חנן פריצקי בוודאי היה. בוועדה לפניות הציבור, שלא קיימת לצערי כבר כמעט שנה, דנו בנושא שנקרא סלי המזון, שזה בדיוק אותם אנשים של ביטחון תזונתי. בכל שנה הייתה בעיה עם זה. היו"ר משה גפני: העברנו כסף לסלי המזון. ישראל אייכלר (יהדות התורה): נכון. לשבחכם - - - היו"ר משה גפני: לשבחם של כל חברי הוועדה. ישראל אייכלר (יהדות התורה): אחרי הרבה הרבה מאמצים ועוול גדול מאוד שנעשה בכל שנה, שלא מתקצבים את זה בבסיס, נמצאו, אפילו בשנה שעברה כשהיינו בפגרת בחירות אישרו 18 מיליון שקלים לסלי המזון. מיקי חיימוביץ' (כחול לבן): זה רק אומר שיש כסף. << דובר >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << דובר >> השנה פניתי גם לשר האוצר וגם לשר הרווחה, כולל החדש, ואמרתי שלא ייתכן שעכשיו אנחנו מגיעים לפני פסח ושוב אותו סיפור, אנחנו נהיה במצב של בחירות, שלא ייתנו לפחות את מה שניתן בשנה שעברה ובשנים קודמות. אם אני שומע בדיון הזה שאין כסף, קראתי בעיתון שחסכתם בחודש אחד 4 מיליארד שקלים במשרד האוצר. נכון? היו"ר משה גפני: אמרתי את זה. ישראל אייכלר (יהדות התורה): אז מי יגיד לי ש-18 מיליון שקל ועוד 4 מיליון שקל אין לכם? אי אפשר להגיד למשרד הרווחה להביא מתקציבו, כפי שאמרו היושב-ראש והחברים, כי יש שם דברים חשובים מאוד, מאוד מאוד חשובים, וחסרים. יש לנו הרבה ויכוחים עם חנן פריצקי בוועדה שלנו, האם משרד הרווחה נועד לתת רווחה או רק לבנות כלים ממשלתיים ופקידים שצריכים לעשות את זה אבל לא את התקציב עצמו? בסופו של דבר הוא נעתר, וגם משרד האוצר נעתר. יעל אגמון, את היית שם בשנה שעברה? כן, סליחה שלא הזכרתי את שמך. הבאתם 18 מיליון שקלים. אני בסך הכול מבקש שמה שהיה בשנה שעברה יהיה גם השנה. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> רבותי, אני מבקש לסכם. פריצקי, רצית להגיד עוד משהו? חנן פריצקי: לא. היו"ר משה גפני: אני רוצה לסכם כדלהלן. ראשית, אני מבקש שזה יהיה לא 4 מיליון שקל אלא יותר, בגלל שעם 4 מיליון שקל אנחנו לא מגיעים לשום מקום. צריך להגיע לאיזו נקודת זמן במהלך השנה הזאת, אם זה מסתיים, שאנחנו נוכל לקיים דיון מבעוד מועד ושלא יהיה פער כזה שפתאום אין כסף. << דובר >> אורלי פרומן (כחול לבן): << דובר >> תנקוב בחצי שנה. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> אני לא רוצה להגיד סתם זמן. פריצקי הבין, הוא יודע מה ההשלכות אם זה לא יקרה. הוא יודע, הוא מכיר את זה והוא עתיר ניסיון בעניין. אני מבקש שתיפנו לוועדת החריגים, לחשב הכללי, ותבקשו ממנו – וזה חוסך מאיתנו את הפנייה, שהוא לא יגיד אחרי זה, כפי שהוא אמר לאבי ניסנקורן, שלא פנו אליו. לפנות לחשב הכללי ולבקש את האישור לעניין הזה. דבר נוסף שאני מבקש ודורש בשם הוועדה, שהממונה על התקציבים, שאגף התקציבים יוסיף כסף לעניין הזה. אני רוצה לבקש מהתורמים ואני רוצה לבקש מן השלטון המקומי להגדיל את התקציב שהם נותנים בגלל המצב הפוליטי שאנחנו נמצאים בו מבלי שיש תקציב למדינה, שהתורמים ייתנו עכשיו יותר כסף ושהשלטון המקומי ייתן יותר כסף ממה שהוא נותן בשנה רגילה. << דובר >> אורלי פרומן (כחול לבן): << דובר >> המדינה מבקשת נדבות? מה אנחנו מבקשים? חברים, 10 מיליון שקלים, זה מה שאנחנו צריכים לדרוש כרגע מן הממשלה. אנחנו לא מתביישים לבקש נדבות מן הרשויות המקומיות? << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> הבנתי. מה לעשות, אני מוכן להתבזות בשביל המשפחות האלה. זה הכול. אני יודע עם מי אני עוסק. תבואו אתם במקומי, דברו עם אגף התקציבים ותראו על מה מדובר. << דובר >> אורלי לוי אבקסיס (העבודה-גשר): << דובר >> אנחנו נדרשים לעזור להם - - - אנחנו נבחרי הציבור. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> לא הוועדה מבקשת אלא אני מבקש. הפרויקט מורכב משלושה גורמים: משרד הרווחה, דהיינו תקציב ממשלתי, תורמים מוגדרים מאוד והשלטון המקומי, 40 וכמה רשויות מקומיות. לעת הזאת, שאנחנו נאלצים לקיים את הדיון הזה, אנחנו מתבזים בכל הדיון הזה. אנחנו חברה – אני לא רוצה להגיד מילים קשות – נוראה. שמעתם את מיה משדרות, שמעתם על מה אנחנו מדברים. הכתם לא יימחה. לאור הבקשה שלי – זה לא כל הוועדה, יש מי שאומרים שביזיון לבקש את זה. << דובר >> אילן גילאון (המחנה הדמוקרטי): << דובר >> כל הדיון הזה הוא ביזיון. << דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן): << דובר >> לפחות לחצי שנה. אורלי לוי אבקסיס (העבודה-גשר): לא להאמין על אילו סכומים מדברים בוועדת הכספים. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> היות ומדובר על פרויקט משותף, חנן פריצקי בשם משרד הרווחה יעשה את כל מה שנדרש בעניין הזה, על כל פנים להגדיל את ה-4 מיליון שקל. הוא יפנה גם לחשב הכללי, הוא יפנה למשרד האוצר. אני פונה לגורמים הנוספים שהם חלק מן הפרויקט הזה ואני פונה לאגף התקציבים ומבקש שתוסיפו כסף. יש 4 מיליארד שקל. << דובר >> קרן ברק (הליכוד): << דובר >> לא תבקש. תדרוש. היו"ר משה גפני: אני יכול לדרוש עד מחר בלילה. מה דעתך? << דובר >> אילן גילאון (המחנה הדמוקרטי): << דובר >> הוועדה תפנה למי שצריך. אנחנו דורשים את הכסף לפרויקט הזה. אני לא מבין למה אין. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> תגיע עת שאנחנו נעשה - - - קרן ברק (הליכוד): הם לא יכולים לעשות מה שהם רוצים, זה לא עובד כך. צריך לדרוש. אילן גילאון (המחנה הדמוקרטי): לא ראיתי אף פעם שתפסו את שר האוצר במרתף של משרד האוצר והפקידים הרביצו לו מכות. הם לא קובעים פה. אתה מבין? זה הכול. << דובר >> אורלי לוי אבקסיס (העבודה-גשר): << דובר >> אילן גילאון, לצערי הרב אנחנו הפכנו להיות פיקציה והם הקובעים. הם אפילו יושבים פה ולא נותנים דיווח כפי שצריך. נוח לעשות "וי": היינו פה, שתקנו, נתנו לדיון לעבור. אילן גילאון (המחנה הדמוקרטי): זה תמיד אותו הדבר. היו"ר משה גפני: אני מבקש ודורש שאגף התקציבים יוסיף כסף לפרויקט הזה כדי שנוכל לדעת בתוך שלושה–ארבעה ימים האם הפרויקט הזה מתחדש, כמה כסף יש לו. אגף התקציבים לא יעמוד מן הצד. בוויכוח בין החשב הכללי לבין אגף התקציבים מי אשם בבעיות האלה, בעניין הזה אנחנו יודעים מי האשם. החשב הכללי ישתף פעולה. אם הוא לא ישתף פעולה אז נגיד שהוא אשם. משרד הרווחה ישתף פעולה. עכשיו צריך את אגף התקציבים. אתם לא יכולים לעמוד מן הצד ולהגיד: אין לנו עודפים. מה זה "אין לנו עודפים"? תיקחו אותי כמתנדב לעשר דקות, אביא לכם את העודפים. תודה רבה, אני מודה לכולם על הדיון. הישיבה ננעלה בשעה 12:10.