פרוטוקול של ישיבת ועדה הכנסת העשרים-וחמש הכנסת 2 הוועדה המיוחדת לצמצום פערים חברתיים בפריפריה 30/01/2025 מושב שלישי פרוטוקול מס' 38 מישיבת הוועדה המיוחדת לצמצום פערים חברתיים בפריפריה יום חמישי, א' בשבט התשפ"ה (30 בינואר 2025), שעה 11:00 סדר היום: << נושא >> סיור בצפון << נושא >> נכחו: חברי הוועדה: אברהם בצלאל – היו"ר חברי הכנסת: צביקה פוגל מוזמנים: ליאת כהן – מנהלת אגף בכיר תכנון ואסטרטגיה, מנהלת תנופה לצפון, משרד ראש הממשלה יוני נוטקיס – סגן חשב משרד התיירות, סגן חשב, החשב הכללי, נציג של משרד התיירות, משרד האוצר שמואל כהן – פקיד שומה צפת, נציג קרן הפיצויים במס רכוש, רשות המיסים משה יפרח – סמנכ"ל אגף השמה ומעסיקים, שירות התעסוקה משה ניסים – מנהל המחוז הצפוני, שירות התעסוקה יוסי קקון – ראש עיריית צפת ארקדי ברסט – סגן ממלא מקום ראש עיריית צפת צפריר רוזן – מנכ"ל עיריית צפת ד"ר אורית דגני דיניסמן – מתמודדת לראשות מועצה אזורית, גליל עליון מירב יוסף – מנהלת מחלקת רישוי עסקים, מועצה אזורית מעלה יוסף אושרת זהבי – מנהלת תיירות, אשכול גליל מערבי רן אגוזי – מנהל מרכז מעברים, גליל מערבי משה אלון – בעל יקב, צפת קרן אלון – בעלת יקב, צפת דני חלפה – בעל חנויות בעיר העתיקה, צפת ראובן שדה – בעל גלריה, צפת איתן לבל – מייסד ובעלים, חוות בת יער טל ישועה – בעלים של רשת מלונות, מטיילים יניב גיגי – מנהל, רפטינג נהר הירדן ענבר בזק – חברת כנסת בדימוס, מנכ"לית, החברה הכלכלית לפיתוח הגליל העליון אייל ריס – מייסד, מרכז הקבלה צפת יוסי גלנט – עיריית צפת מנהלת הוועדה: בת שבע פנחסוב רישום פרלמנטרי: מעיין שבתאי, איטייפ רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> סיור בצפון << נושא >> (1. סיור ביקב צפת) << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> בוקר טוב וחודש טוב. אנחנו בראש חודש שבט, ראשי תיבות שנבשר בשורות טובות, שנתבשר בשורות טובות. רגעים מאוד מרגשים עוברים עלינו כעם ואומנם באנו היום לצפת – עיר חשובה לנו מאוד – אבל ליבנו גם בעזה עם החיילים וגם עם משפחות החטופים ועם התצפיתניות ששבו. זכיתי לראות את אגם ברגר בדרך הביתה וזה היה מרגש מאוד. הגבורה שלהן, לראות כל אחת מהן עומדת מוקפת חמאסניקים כה רבים, בחורה בת 20, ששרדה 482 ימים – זה בלתי נתפס לראות אותה הולכת על הרגליים. אנחנו מברכים אותה, את המשפחה ואת ממשלת ישראל שעמלה נשא פרי מבורך. כולי תקווה לראות היום גם את ארבל יהוד וגדי מוזס, שתמונתם מתחבקים אחרי השבי הארוך ריגשה את כולנו. מכאן אנחנו נושאים תפילה להשבת כל החטופים, ולסיום המלחמה בניצחון וישועה לעם ישראל. אני מברך גם את ידידי צביקה פוגל שיושב פה לשמאלי, הוא דווקא יד ימיני. איש מסור, רציני עם ניסיון מאוד גדול. יסודי מאוד ושקול. יישר כוח שאתה איתנו פה, כבוד גדול לנו. נפתח עם ראש העיר צפת, כבוד גדול לנו להתארח אצלכם. צפת היא אחת מארבע ערי קודש. כראש עיר בכלל, ובתקופה הזו בפרט, ניצבים בפניך אתגרים לא פשוטים כלל, ואתה עומד בהם וצולח אותם בגאון, ברצינות, בנחישות, עם תקציבים שהבאתם גם בתקופה האחרונה לעיר הזו, בזכות המאמצים הגדולים שלך, אדוני ראש העיר. יישר כוח גדול, אני מדבר גם בשם תושבי צפת, שוודאי רוצים להודות לך. תודה כמובן גם ליקב ולאנשיה שמארחים אותנו כאן. כבוד בעל האכסניה – בעל יקב זה משל לקדוש ברוך הוא, יישר כוח גדול גם לבעל היקב שכאן, על המקום היפה והאווירה הטובה. הוועדה שמחה להתארח פה. כללית, הוועדות כמעט שלא יוצאות לסיורים, אבל זה ערך חשוב לבקר ולהתרשם ממראה עיניים, כמו שנעשה היום פה, ובעוד מקומות באזור. כאשר שבים לאחר סיור אל אולם הישיבות בכנסת, מרגישים את התרומה של הסיורים לדיונים, להבנת האתגרים העומדים לדיון בוועדה. כולי תקווה להפיק מהסיור היום את התובנות הדרושות להתמודדות עם האתגרים הגדולים העומדים בפנינו כאן. העבודה שלנו כשליחי ציבור היא לא רק לנאום ולדבר אלא לפעול ולעשות יום-יום את כל מה שאפשר לקדם את הצרכים של העם ואני מקווה שנהיה לכם שליחים טובים . << דובר >> יוסי קקון: << דובר >> יישר כוח גדול. ברוכים הבאים לכל חברי הוועדה היקרים שהגיעו עד לפה. כפי שאמרו היושב-ראש וחבר הכנסת פוגל, טוב מראה עיניים ממשמע אוזניים. מה שאנחנו נבוא ונספר לכם בוועדה שעתיים, אפשר לראות פה בעשר דקות. אתם תראו ותחוו את זה. אין מילה טובה לתאר את צפת מהמילה צמצום, בעיקר בהקשר ההשוואה למרכז הארץ ולירושלים. אנחנו בפערים גדולים מאוד. צפת היא מעין מדינה אחרת, עוד לפני המלחמה, לא כל שכן אחריה. הגענו לתחתית. רואים לפעמים את השאיפות של התושבים שלנו, גם שם ניכר הצמצום. יש פערים וצמצום מוחין, וזה צריך להשתנות. אנחנו אחרי מלחמה לא פשוטה, מקווים מאוד שסיימנו אותה. אנחנו שואפים לקרב את צפת לאזור המרכז מבחינה דמוגרפית, כיישוב בפרט וכבירת הגליל בכלל. חזרתי מכנס משתחררים, יש לנו פה 40-30 חיילים וחיילות לקראת שחרור. עשו להם סדנה של ארבעה מפגשים. שאלתי מי יישאר בצפת? אף אחד לא הרים את היד. לא רק שלא הרימו את היד, כולם היו שם טעונים התחיל לצעוק את טיעוניהם לעזוב את העיר. רק לאחרונה התחלתי שולחן עגול עם בית ספר רב-תחומי בית ספר כללי על-יסודי שפועל פה, להבין את הצרכים, והם הרבה מעבר לפערים של חרדים-חילונים או פערים שונים המוכרים לנו מכל מיני מקומות. הכנסת והממשלה צריכות להחליט מה יהיה בצפת. אני משוכנע שאף אחד לא מאחל לצפת להישאר פריפריה, או לתושבי צפת להיחשב למעמד סוציו-אקונומי 2 לעד. הכול רוצים לראות את הצפון פורח, רוצים למשוך לפה אוכלוסייה איכותית ולתרום בכך לצמצום פערים חברתיים באזור. כדי שזה יצליח צריכים לפעול במקביל בכמה תחומים. היעד לשינויים צריך להיות מיידי עד כמה שאפשר, ולא להתפרס על פני שנים קדימה כי אז חלילה כל ההשקעה תרד לטמיון. פיתוח התיירות, ואפשרויות התעסוקה הם המפתח. עכשיו בונים פה כפר אקדמי 210 דונם, נושא ההייטק בתנופה, אנחנו עכשיו לפני הסכם-גג, תוכנית מתאר, הכול כדי למשוך תיירות. מנהל התיירות, אילן, מתחיל מהפכה מאוד משמעותית בתיירות. צריך להניע את הכול במקביל, לא אחד-אחד. צריך הכול במקביל כדי לשגשג אוכלוסייה חזקה, דיור לתושבים, תעסוקה, תשתיות. הכול מעגל אחד שלם. אנחנו פועלים בעירייה ברמה מקצועית ביותר. הגעתי מתחום המקצועי יותר מאשר הפוליטי, ואני שואף לפעול בכמה ערוצים במקביל. כולנו נשקיע את מלוא כטחנו ומרצנו כדי שבשנים הקרובות נראה את צפת במקום טוב יותר ונשמח לעזרה שלכם, בכנסת ובממשלה. ברוך השם, רוב השרים כבר היו פה ומבינים את הצורך. אנחנו שולחים להם חומרים מקצועיים באופן שוטף. כיום אנחנו יושבים על מסמך עבודה לשיקום הצפון, מה אנחנו בצפת צריכים לטובת שיקום הצפון מהמלחמה. זה כולל עסקים, פערי חינוך, חוסן, מיגון, אביזרים – תוכנית של 200 מיליון שקלים. השקענו מאות אלפי שקלים להכין את התוכניות האלה. אני מקווה שבשבוע הבא אעלה לכנסת לתת את התוכנית הזו לכל הנוגעים בדבר. מקווה להיענות חיובית וזריזה. אתם יושבים במבנה כל כך היסטורי, גדול ומשמעותי, בכניסה לכל הנושא של תיירות. ראיתם איך הוא נראה מבחוץ, ותכף תראו אותו גם מלמעלה. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> כמה שנים יש למקום הזה משה? << דובר >> משה אלון: << דובר >> 90 שנה. מהנדסי בניין שבאים לפה, משתאים על הקורות. אין מבנה שבנוי עם קורות כאלה. איזו עוצמה וחוזק יש להן. << דובר >> אייל ריס: << דובר >> אלה הבריטים עשו. << דובר >> יוסי קקון: << דובר >> אנחנו שמחים מאוד לקבל אתכם פה ומזמינים אתכם תמיד לבוא, לראות, לשמוע, ולחוש בעצמכם את המקום. תודה רבה. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> תודה לכם. בוועדות אנחנו נוהגים לתת לחברי הכנסת לדבר ראשונים לכן נעבור לח"כ צביקה פוגל בבקשה. << דובר >> צביקה פוגל (עוצמה יהודית): << דובר >> אני מודה לך על הזכות להצטרף לסיור היום. הצטרפתי אליו קודם כול כי ראיתי שאתה מוביל אותו ויש לנו חברות ארוכת שנים אבל גם כי ראיתי מי מצטרפים לסיור מראש העיר ועד משרדי ממשלה רבים. אני גר באזור, אומנם לא בצפת, אלא במשמר הירדן. צפת היא העוגן של האזור, היא עיר הבירה שלנו. צפת חזקה, כולנו חזקים. אני לא עושה דברו של יוסי או של מישהו אחר. אני אומר את זה כאחד שגר פה. צפת חזקה, כולנו חזקים – מבית ספר לרפואה עבור דרך תעסוקה, ועד תיירות ועד בכלל. פעם בחודש אשתי לוקחת אותי לסיור בצפת, לקבל רוח, לשאוף מעט מהקדושה. אני לא איש דתי אבל כולם יכולים להזדהות עם התחושה. אם כל אחד פה יעשה מאמץ קטן לחזק את צפת, כל האזור ירוויח. כל המועצות האזוריות מסביב ייהנו. תודה. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> תודה. נעבור למשה אלון כי אנחנו כוועדה נישאר ונדבר עוד על הכול בהמשך. אבל אנחנו פה כאורחים ונשמח לשמוע ממך על המקום, מתחילתו ועד היום, ובפרט בשנה וארבעה חודשים האחרונים. << דובר >> משה אלון: << דובר >> אני פה בצפת 30 שנים. לפני כן גרתי בתאילנד חמש שנים, הייתי סוחר יהלומים, שם חזרתי בתשובה ובאתי לצפת ולמדתי את השיעורים בישיבה, ותוך כדי הקב"ה סובב את הסיבות עבורי להתחיל לעשות יין. << דובר >> צביקה פוגל (עוצמה יהודית): << דובר >> זה גם דומה ליהלומים. << דובר >> משה אלון: << דובר >> זה היהלום העיקרי. מי שיראה מאחורה את הגפן, כל הכרם שלי בנוי כך. זה הכרם היחידי בעולם שבנוי על פי חוכמת הקבלה. מה שאתה רואה מאחורה. הכול התחיל בבריאת העולם, הכול רמוז שם. הגעתי לפה לעבד את הכרם שלי ובניתי אותה – "אתה חסד, אתה גבורה ואתה תפארת" – אתה רואה את האות עי"ן, כך בניתי אותו. לבנות כרם זה קשה מאוד בארץ. עשיתי צבא, אשתי הייתה גם צפט"ית בצבא. << דובר >> קרן אלון: << דובר >> אני חשבתי שתקרא לי היהלום האמיתי. - - - תתחיל מההתחלה. - - - << דובר >> משה אלון: << דובר >> אשתי היקרה היא זו שהובילה ברוך השם. כמה שנים לקח לי לבנות את הכרם ואשתי התמודדה פה לבד עם גידול הילדים. ברוך השם, יש לנו שמונה ילדים. יש לי שני זוגות של תאומים וזה קשה מאוד. אשתי הייתה עם התאומים, הייתי הולך לכרם ובונה את הכרם עץ-עץ. הייתי יוצא ב-07:30, וחוזר בלילה. כך זכינו לנטוע פה כרם. חכם שלום, הבאתי לו יין לבן, הוא מסתכל עלי ואומר לי, גם אתה יש לך זקן לבן. אלה הילדים שלי, שמעון כמובן נכנס בפנים והוא מנהל את העניינים, את הדו-שיח. אתם מכירים אותו, הוא גם נמצא אצלכם בוועדות, שמעון אלון. אני זכיתי ומודה לשם, שעם אשתי ביחד לקחנו את הילדים שלנו והקמנו את כל הבית, בית של תורה, ישיבות. אספר לכם סיפור קטן על יין שלום בית. אני עושה פה טעימות של יין. אנשים באים, אני גובה 35 שקלים לשלוש טעימות. בא זוג, לא שמתי לב, הם שמו מצלמה קטנה והתחלתי למזוג. אני חוזר לבר לקחת יין אחר, אני שומע אותו אומר לה, מה, הוא מזג לנו ואת שותה לפניי? אני מסתובב אליו ואומר לו אתה יודע למה אתה מדבר כך? כי עוד לא טעמת מהיין שלום בית שלי. שניהם נבוכו, הבאתי להם את היין שלום בית, והתחלתי לקרוא להם מה כתוב מאחורה. ביין שלום בית כתוב כך. "היין טועם מתוק ויבש גם יחד, כמו בנישואין. בהתחלה הכול מתוק, לאחר זמן קצת מתייבש. החוכמה לזכור ולהרגיש שבהתחלה הכול היה מתוק ואז לאזן, לשמור את המתוק והיבש ביחד. אין משהו אחר". הם היו שמחים, יצאו זוג מסדרת טלוויזיה חתונמי. << דובר >> קרן אלון: << דובר >> לבסוף יהיו להם תאומים גם. << דובר >> משה אלון: << דובר >> סדרת טלוויזיה בערוץ 13, הם התקשרו לאשתי, ביקשו לפרסם את זה. אשתי לא הסכימה בהתחלה. למה קרן? << דובר >> קרן אלון: << דובר >> כי שאלתי אותה מה היא הולכת לפרסם, היא לא הסכימה להגיד. התקשרו אליי שוב, ביקשתי שירמזו לי. אמרו לי שזה היה יהיה מכבד. << דובר >> משה אלון: << דובר >> אישה התקשרה אליי ואמרה לי "אני רוצה לקנות את היין רק בגלל מה שכתוב פה". << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> ספר על האתגרים קצת, משה. << דובר >> משה אלון: << דובר >> מה שקורה פה עם העבודה. העבודה שלנו היא מול ציבור שרובו מגיע מבחוץ בדרך כלל. אם זה הציבור הישראלי ואם מחוץ לארץ. לקבוצות שהיו מגיעות, הייתי פותח פה 60-50 מקומות. אנחנו עושים פה סרט. לאחרונה הייתה פה קבוצת מפקדים מחיל האוויר. אתם הבאתם אותם. << דובר >> קרן אלון: << דובר >> אנחנו הבאנו לראש העיר את המידע שקיבלנו. היה חשוב לנו שזה יהיה בעיריית צפת. << דובר >> משה אלון: << דובר >> כן, כי הפרצוף שלנו זה צפת, העיר, זו העירייה. הם באו לפה, אמרו לי "החייתם אותנו". אסור היה להם לשתות. הבאתי לכולם לטעום, בעזרת השם גם לכם. הבאתי להם לטעום קצת יין. התחילו לקבל שמחה, יצאו מפה מאושרים. נכון שהם באו לחזק אבל יצאו מחוזקים, וזה מה שאנחנו עושים עם כל מי שמגיע לפה. אנחנו משתדלים לשמח אותם. << דובר >> קרן אלון: << דובר >> ברשותך בעלי היקר, אני רוצה לדבר על אתגרים שיש לנו פה בתחום של התעסוקה, את המנהלים. כמו שבעלי אמר, בשנים הראשונות שהקמנו את העסק והיה לנו כרם, היינו מתחת לקו העוני. הייתי הולכת לקחת סלי מזון, הייתי קונה לילדים בגדים בהשאלה, היינו בגמ"ח של תרכובות מזון לתינוקות. לפחות עשר שנים כך, אם לא יותר. הייתי חותמת הבטחת הכנסה. היו לנו חמישה תינוקות בבית, המצב שלנו לא היה פשוט. משה, שיהיה בריא, הוא איש עם חזון ולא נתן למצוקות בבית לשגע אותו וקידם את הקמת היקב והכרם. מה שהיה לנו אז זו רווחה מאוד חזקה ובחלק מהרווחה היה לנו מרכז עוצמה, אם שמעתם עליו. לקחו מספר משפחות שראו שיש להן פוטנציאל לצאת ממעגל העוני. המטרה שלנו, של הוועדה היא להרים אנשים כמוני, לשבור את תקרת הזכוכית הזו. בזכות מרכז עוצמה, שלקחו אותי באופן אישי ועזרו לי ללמוד, הלכתי ללמוד אימון אישי, למדתי ארבע שנים דרך קרן. הייתה לי פגישה עם גבי אשכנזי. יצאנו מזה במידה רבה מאוד בזכות הרווחה. כפי שאמר ראש העיר, יש עבודה מנטלית שצריך לעשות עם בן-אדם. - - - נשים חרדיות, הפוטנציאל פה הוא עצום, יש הרבה אנשים מוכשרים. יש פה אנשים שהעסקים שלהם קורסים וקשה להם גם מנטלית. עניין של רווחה חזקה ומרכז עוצמה כמו שהיה לנו אז, שידע להציל. עוד 20 נשים שהיו איתי אז בקבוצה, כולן יצאו ממעגל העוני, הפכו להיות יצרניות. במקום להיות נסמכות על רווחה, אפילו בעיות נפשיות, הכול נפתר. זה היה מדהים. אם אני לא הייתי רואה את זה בעיניים לא הייתי מאמינה. גרתי בכיכר המדינה שש שנים, היה לי משרד תיווך, חזרתי בתשובה. הגעתי למצב בגלל שהיינו בתהליך הזה, גם לחוות קושי מתחת לקו העוני וגם את העניין של הצמיחה אחר כך. העניין פה מי הראשון שעושה את הצעד, האזרח שמאוד חלש ויבואו אליו בטענה כל הזמן, "למה אתה לא מזיז את עצמך?" או הרשות. הרשות היא החזקה פה. צפת צריכה תקציבים, רווחה חזקה, מרכז עוצמה, מאמנים, מאמנות. יש פה מאמנות מדהימות בביטוח לאומי ולשכת התעסוקה. כמה כוח כבר יש להן? הציבור צריך מענה גדול אבל קורים דברים, קורים שינויים מהותיים. - - - העוני, גם הדור שלי יוצא כי בדרך כלל זה דור שני ושלישי. כפי שאמר פרופ' רון צביקה, הכלכלה של המדינה שלנו נשענת - - - לא על משפחות הון שלטון. מי שמחזיק את הכלכלה במדינת ישראל אלה 600,000 עסקים קטנים. אם אנחנו גם כרווחה וכשליחות עוזרים לאנשים, לא רק לצאת ממעגל העוני אלא גם לפתוח עסקים ולתת להם מעוף. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> משה, רק במשפט אחד. האתגרים שאתם עומדים בשנה וארבעה חודשים האחרונים. תספר לי מה היה לפני כן, מה קורה עכשיו ואם אתם רואים שינוי מאז הפסקת האש. << דובר >> משה אלון: << דובר >> יש סנוניות. באו מחיפה, אמרו לי, פחדנו ללכת לקריית אתא כי היו שם התרעות. הם עזרו אומץ והגיעו לפה. יום שישי ראיתי פה תנועה יפה של אנשים. הם שואלים למה הכול סגור, כל הגלריות, כל העסקים. אין להם מה לפתוח כי הציבור שהיה מגיע אליהם וגם אליי, כבר לא מגיע לארץ. הציבור הישראלי, יש סנוניות קטנות שמתחילות להגיע. עסקים שהם לא ממש תיירותיים, יכולים גם לפתוח ובעזרת השם גם להם יגיעו. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> קיבלתם פיצויים בשנה וארבעה חודשים אלה? << דובר >> משה אלון: << דובר >> הגשנו את המסמכים, חלק קיבלנו. ברוך השם זה עזר מאוד. הכול לפי מה ההוצאות שלך, תשלומים ששילמנו. << דובר >> קרן אלון: << דובר >> - - - חוזרים לרווחה. יש לו חרדות מזה. הוא לא מסוגל לחשוב בכלל - - - << דובר >> משה אלון: << דובר >> העמדתי את כולם ביחד, אמרתי "רבותיי, אי אפשר לחיות כמו שהיינו יכולים לחיות אז, חייבים לצמצם". הם לא קיבלו את זה. << דובר >> ענבר בזק: << דובר >> במאי חידשו את הפיצויים, נכון? מינואר עד מאי לא היה ואז במאי. חשוב להגיד לפרוטוקול שיש עסקים שפשוט - - - << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> בינואר עד מאי היה רק לעסקי תיירות. << דובר >> דני חלפה: << דובר >> דני חלפה, יש לי פה שתי חנויות בעיר העתיקה. נגעת בנקודה של הפיצויים. התהליך של הפיצויים היה מורכב מאוד. בתור אחד שעזר לבעלי עסקים להגיש, הם עברו תהליך של כל מיני גלגלים שהם לא אמורים לעבור, בטח לא במשבר, כי עד שפתחו את הפיצויים הראשונים, את שלושת החודשים הראשונים, פתחו, אוקטובר, נובמבר, דצמבר. אחר כך צפת הייתה מינואר עד מאי באוויר. לאחר מכן יוסי נלחם, הגיע מענק הוצאות מזכות. עכשיו, נתנו מענק מחזורים. זה ההיגיון, העסקים שלנו סגורים, זה לא כי אנחנו רוצים שהם יהיו סגורים. אנחנו רוצים לעבוד, אין לנו על מי לפתוח את החנות. לשבת כל היום בחנות ריקה ולהתחיל להוציא את התסכול בבית, לא בשביל זה פתחנו את העסקים ולא בשביל זה אנשים השקיעו פה את כל החיים שלהם. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> יש לך עובדים בחנות? << דובר >> דני חלפה: << דובר >> כן. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> ומה איתם כל השנה וארבע חודשים האלה, פיטרת אותם? החזקת אותם? << דובר >> דני חלפה: << דובר >> החזקתי את העובדים לאורך כל הדרך. אני לא יכול לפטר את מי שאיתי כברת דרך. אני משמר את העובדים שלי בכל מצב, גם אם זה היה לקחת הלוואות כדי לשמור עליהם. - - - מחזורים, החזירו אותנו להוצאות מזכות. בחודש נובמבר, דצמבר, יגידו לך כל בעלי החנויות, זה החודש הכי חזק של הגלריות. יש פה עסקים שעובדים חודשיים, שלושה בשנה וסוחבים את כל השנה. באמצע שנה יש להם פה מכירה, שם מכירה, אבל אלה חודשים חזקים ובתור משלם מיסים והכול בזמן, אני לא רואה שום היגיון שבחודשים שאני מרוויח יותר, אני לא מקבל את מה שמגיע לי. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> אתה חושב שכן צריך להגיע, לחזור למחזוריות. << דובר >> דני חלפה: << דובר >> חודשים נובמבר, דצמבר אצלנו, אנחנו עובדים לפי התאריכים באמריקה. כשיש חופש בארצות הברית באים לפה התיירים. כך זה עובד, חודש דצמבר הוא החודש הכי חזק בגלריות. זה כמו חודשים יוני-יולי, שיש להם חופש, הם באים במספרים גדולים יותר. אנשים סופגים הפסדים ומנסים להישאר באוויר. יש פה הרבה קולגות שלי שסגרו את העסקים שלהם. לצערי אני אומר את זה, לא כיף לראות עסק נסגר על כל המשתמע. אחרי שנה וחצי שאתה לא רואה אופק, אנשים מתייאשים. אני רוצה לראות את הפיצויים, לראות שנלחמים על צפת, שתחזור למחזורים לפחות עד שיהיה אופק, עד שיחזרו טיסות ויתחילו לחזור התיירים לארץ. צפת צריכה השקעה גדולה בכל הנושאים. יוסי קיבל עיר עם אתגר הכי קשה שיש. אם אני הייתי במקומו, לא בטוח שהייתי עושה את המאמץ. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> זה מה שאמרתי, עצם זה שהגיש את עצמו למועמדות. << דובר >> דני חלפה: << דובר >> הוא קיבל עיר על סף קריסה. הוא עשה הכול. כמו שהוא אמר, צריך להתאמץ על צפת, לקבל פה הרבה החלטות בכל הנושאים ולא טיפין-טיפין, אם זה בחינוך, רווחה, כבישים, תשתיות. צפת נותנת מענה לכל האזור. בית החולים שלנו נותן מענה לכול. המכללה שלנו נותנת מענה להשכלה. יש פה הרבה דברים בצפת שכל האזור תלוי בהם. תשקיעו בבקשה, תודה. << דובר >> ענבר בזק: << דובר >> אפשר להוסיף משהו על הפיצויים? ענבר בזק, מנכ"לית חברה כלכלית גליל עליון, חברת כנסת לשעבר. אני רוצה להגיד ממעוף הציפור על כל העסקים, בדגש על תיירות. כל העסקים של האזור. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> חייב להגיד שהרבה בזכותה אנחנו בסיור הזה. זו האמת שהסיור נולד מהוועדה, היא אמרה "בואו נלך". << דובר >> ענבר בזק: << דובר >> אמרתי יותר מזה, שמאוד קשה לבעלי העסקים להגיע לירושלים בבוקר ואולי אתם תבואו אליהם במקום לגרור אותם לירושלים. אחת הבעיות הכי גדולות שהיו במלחמה הזאת, זו האי-ודאות. בניגוד לקורונה, שאז קבעו מתווה והמתווה היה ברור ורץ פה כל כמה חודשים, לא סתם שאלתי אותו על מאי ועל אפריל. הייתה אי-ודאות גדולה וכל פעם שקבעו מתווה, קבעו אותו אחורה. אמרו "בסדר, מגיע פיצוי על אפריל, מאי", אבל קיבלו את ההודעה על זה ביוני. העסקים קיבלו אחורנית. כל הכבוד לך ששמרת עובדים. הרבה עסקים לא ידעו, כן לשמר את העובדים? לא לשמר את העובדים? בגלל האי-ודאות. כל נושא המתווים, שכל ראש עיר נלחם על התושבים שלו, נוצר חוסר צדק רב ביחס השונה, גם כלפי העסקים פה לעומת עסקים במקומות אחרים – תכף אתן את הדוגמה של אילת למשל – וגם הבדלים בין עסקים, בין תיירות ללא תיירות. אני רוצה להציע דברים פשוטים. בכנסת אוהבים דברים פשוטים. אילת וים המלח הוכרו כרשויות מוטות תיירות והיה להן מתווה ברור שהתקבל באפריל והוא רץ. היה ברור שעיר שהפרנסה שלה באחוזים גדולים מוטת תיירות, צריכה לקבל מתווה אחר. את אותו מתווה בדיוק שקבעו לאילת וים המלח, צריך להשית על הגולן, על הגליל, לא רק על צפת, על כל הגליל. צריך להבין שהגליל והגולן וכמובן צפת, אלה יישובים או מועצות מוטות תיירות שחלק גדול מהתושבים מתפרנסים מתיירות ולנסות רגע לעשות השוואה ולפצות את העסקים. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> לדעתי יש קצת שוני. גם אילת, לקח זמן עד שהכניסו אותה למתווה בעקבות המלחמות הגדולות שהיו. אילת כמעט כולה היא רק על תיירות חוץ. כל העסקים שלה, אני שואל אם יש שוני, אולי בצפת ובמקומות אחרים גם. את אומרת משהו כוללני, של כל הגולן. - - - אני אסביר, שואלים אותי מה קרה שפתאום המע"מ עלה בכל מיני דברים. בתחילת המלחמה, היושב-ראש אמר לי, דרעי, באחת מישיבות הסיעה הוא אמר "חברים, מישהו יצטרך לשלם את זה". כולם צריכים פיצויים, וכולנו עברנו שואה גדולה. עד היום אנחנו חווים ואנחנו לא יודעים מה אנשים עוברים שם. רק קצת יודעים. קשה לתאר מה קורה שם. דברים שלא נתפסים ולא היינו חולמים שאנחנו בשנת 2025 נחיה עם המצב הזה ונעבור את מה שעברנו. אנחנו לא מעצמה שיש לה כסף בלי גבול. יש עוגה, צריך לחלק אותה. זה גם מושת חזרה לתושבים ולעסקים כי הם צריכים לשלם. << דובר >> יוסי קקון: << דובר >> להשאיר עסק חי. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> הרי הוא לא רוצה להישאר סוציו-אקונומי מספר 2. גם אנחנו לא רוצים לרדת, לא בדירוג ולא בדברים אחרים. לכן אני מנסה להבין אם יש קצת שוני במקומות מסוימים. איך אמרת? הכנסת אוהבת דברים פשוטים, אני רוצה להבין איך אתם רואים את פני הדברים האלה. << דובר >> ענבר בזק: << דובר >> אגיד לך מה ההבדל הכי גדול שאני רואה בין אילת לבין הגליל. אני זוכרת את התאריך המדויק של ההחלטה שהתקבלה באפריל, כי כשהיא התקבלה הייתי באילת בכנס גדול מאוד. באפריל אילת פחות או יותר חזרה לשגרה. בגליל עד עכשיו, למרות הפסקת האש, לא חזרו לשגרה. אתה צודק שאילת היא מוטת תיירות, עיר שכולה מוטת תיירות חוץ. באילת נכון, הייתה ירידה, היו כמה חודשים, החודשים הראשונים שירו מתימן. אבל מאפריל אילת חזרה לשגרה, יש שם כנסים, אף שאין טיסות, התיירים הישראלים מגיעים לאילת. הצפון עדיין משותק וזה ההבדל העיקרי. אני מסכימה איתך עם דימוי העוגה. כדי להחזיר את הצפון לשגרה וכדי להחזיר לפה את התושבים שפונו וגם את הצעירים שראש העיר מדבר עליהם, יש ארבע רגליים – ביטחון, תעסוקה, חינוך ובריאות. כרגע גם מי מהתושבים שרוצים לחזור וגם כשצה"ל מבטיח לנו שהכול בסדר והרחיקו את החיזבאללה ויש הסכמים, אנשים באים ואין פה פרנסה. אם לא ישקיעו עכשיו בפרנסה, האזור הזה לא ישתקם ולמדינה יעלה הרבה יותר כסף, חבל ארץ שלם יקרוס מבחינה כלכלית. אתה צודק בעוגה הקטנה. הכסף הזה, כסף שיושקע עכשיו בעסקים הקטנים ובתעסוקה, זה כסף שיחזיר את עצמו כי האזור יחזור לשגשג. אם לא יעשו את זה, יש פה אזור שלם שיקרוס כלכלית. - - - << דובר >> צביקה פוגל (עוצמה יהודית): << דובר >> צריך לזכור דבר אחד חשוב מאוד, כשאנחנו משווים את עצמנו ואני חלק מהתושבים פה, לאילת. אילת לא פונתה. האזור הזה פונה. פה אתה גם צריך לעסוק בלהחזיר אנשים לפה. תזכור שחלק לא קטן מהאוכלוסייה פה נחשף למקומות אחרים. זה פיתוי, במיוחד עבור אותה אוכלוסייה חזקה. קח את הקיבוצים, המושבים. אני גר בהרחבה במושב, אני בקשר עם כמעט כל הקיבוצים והמושבים בצפון. בכל המקומות האלה האנשים החזקים חושבים פעמיים לחזור לפה, כי יש להם את היכולת ויש להם את הפיתוי. לכן ההשקעה פה לעתים קרובות בסדר העדיפויות, הרבה יותר חשובה ממילא, כי פה אתה רוצה להחזיר את התושבים. שם אתה רוצה להעסיק אותם. פה אתה רוצה להחזיר אותם קודם. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> ענבר, יש לי שאלה קטנה. בואי נגיד שיש כסף עכשיו, איפה היית משקיעה? באיזו נקודה את משקיעה עכשיו כדי שהתיירות, לחזק, לתת את הדחיפה, איך שתקראו לזה? << דובר >> ענבר בזק: << דובר >> הייתי עושה שני דברים. דבר ראשון, כן נותנת מענקי שיקום. מענקי שיקום זה עסק שהיה סגור שנה, צריך כסף כדי להחזיר אותו לפעול. עסק שהיה מוזנח, בעיקר באזורים המפונים אבל לא רק, כי יש צימרים שהיו סגורים שנה, אז מענק שיקום. דבר שני, עידוד תעסוקה. דיברתי על זה גם בוועדה שלך, נושא של הכפלת מענק עבודה מועדפת לצעירים שיחזרו לגליל ולעוטף למשך חמש שנים, להחליט שהמענק הזה יהיה כפול בעוטף ובגליל. זה צעד שיביא הרבה מאוד צעירים לעבוד בתיירות, חקלאות ותעשייה. קודם כל זה ייתן את התשובה לצעירים שלא רוצים לחזור. אם בן צפת ידע שהוא חוזר הביתה ומועסק במלון ויקבל מענק כפול, יכול להיות שהוא יחזור. גם אם יחזור לחצי שנה, הוא חזר, אחרת ילך ויעבוד במלון באילת או במלון בים המלח. אם הייתי צריכה לבחור שני דברים, אלה שני הדברים. << דובר >> צביקה פוגל (עוצמה יהודית): << דובר >> כדי לא לבנות בסיס חדש, תחיה את הבסיס הקיים, יש פה. צריך רק להחיות אותו. << דובר >> יוסי קקון: << דובר >> אני רוצה להוסיף עליה, שבמלחמות שניהלנו מול הממשלה והכנסת, כל פעם הייתה תחושה כאילו שאנחנו עובדים על מישהו, מרמים. תחושה כזו של חוסר אמון משווע, שאנחנו כביכול מחפשים לעקוץ פה מישהו. יש פה עסקים סגורים. << דובר >> ענבר בזק: << דובר >> החליטו שמסעדות הן לא תיירות. << דובר >> דני חלפה: << דובר >> שאנחנו כביכול באים לרמות את המערכת. << דובר >> יוסי קקון: << דובר >> גם עכשיו, מה שנאמר על המחזוריות. דיברתי עם משרד האוצר. "ב-20 ומשהו הייתה הפסקת אש. עד אז היו לכם רק ארבע אזעקות. דצמבר יש הפסקת אש". אתם רוצה שיחיו או שימותו? לא הבנתי. << דובר >> דני חלפה: << דובר >> צפת נפלה בין הכיסאות, יחסית. גם לא פינו אותנו, אני לא צר עין, מגיע לכל מי שפונה ועזב את ביתו וגר בדירת חדר, מגיע להם לקבל. תראו לנו לפחות שכל הסבל שלנו מהשנה וחצי של המלחמה לא עובר מתחת לרדאר, האזעקות, החברים שאיבדנו בדרך, החטופים, יש לי חברים חטופים. בואו תראו לנו שאתם רוצים, שאתם מאמינים בנו. שנשארנו ונלחמנו לא לחינם. << דובר >> יוסי קקון: << דובר >> אמרתי לראש הממשלה, בפגישה שהייתי אצלו, המפונים קיבלו מענקים אין-סופיים בזמנים שהם לא היו במקום, הם הולכים לקבל את זה גם עוד כמה חודשים. במצטבר אלה 18 חודשים מענקים כל החודש. אמרתי לו "תן לתושבים שלי חודש. מה שנתת 18 חודשים, הם נשארו פה, שמרו על הגליל בכל המצב המורכב הזה. תן להם חודש, שבועיים. מה שנתת שם, אותו הדבר לפי מספר נפשות. תן שבועיים אפילו לתושבים, משהו, אוויר". כלום, לא קיבלתי כלום, היינו במלחמה כל התקופה. תמיד אמרתי בתקשורת "אני לא קריית שמונה ולא קריית אונו". מצד אחד אני לא שגרה, הכול סגור לי פה. מוסדות חינוך נסגרים ונפתחים. טילים כל היום, אזעקות כל היום, ומצד שני אתה לא מפונה, לא מקבל שום דבר. כמו שהוא אמר, עיני לא צרה, לא על זה ולא על זה. אבל תכירו בריק הזה שאנחנו נמצאים בו, לא מכירים בנו. << דובר >> ראובן שדה: << דובר >> אני ראובן שדה, בעל גלריה בצפת. אעשה את זה בתמצית, ענף התיירות פשוט בקריסה. אנחנו הגלריה הראשונה בצפת. אני מחזיק נכון להיום כ-17 עובדים. צפת בגסיסה. אנחנו לא לפני גסיסה, אנחנו כבר בגסיסה. המדינה לא עוזרת לצפת וכמובן לא עוזרת לבעלי העסקים. אני למשל, קיבלתי מענק אחד והיום קיבלתי מכתב מרשות המיסים, שהם דורשים שאחזיר את זה עם ריבית והצמדה מכיוון שאין קשר בין צפת למענקים. הציעו לי, "או שאתה מפטר את העובדים או שאתה שולח אותם לאבטלה". אבטלה אין להם סיכוי לקבל, הם לא קיבלו. << דובר >> ענבר בזק: << דובר >> הם גם לא היו זכאים לחל"ת כי הם לא מפונים. רק המפונים היו זכאים לחל"ת. << דובר >> ראובן שדה: << דובר >> אני צריך או לפטר אותם עכשיו או לעשות שינוי, לעבור מצפת. צפת בנויה על התיירות. הכול מסביב, הכול נחמד, יפה. התיירות היא המנוף, האוויר, החמצן של העיר הזו. בתקופות הטובות היו מגיעים לצפת 50-40 אוטובוסים ביום, תיירים. לא מאשים את המדינה אבל במקביל אתם לא יכולים שלא לשחרר לנו - - - << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> אנחנו נברך פה רק הגפן, "ברוך אתה אדוני אלוהינו מלך העולם" - - - לחיים, חודש טוב. שמואל מרשות המיסים, בבקשה. << דובר >> שמואל כהן: << דובר >> שמואל, פקיד שומה צפת. - - - מעבר למה שנשמע, אני מסכים עם חלק ניכר עם הדברים שנאמרים פה, ברמה האישית כאזרח של המדינה. עדיין חשוב להבין שרשות המיסים עשתה את המרב במסגרת יכולותיה ואנחנו לא עובדים מדינית. חלק מהטענות שנשמעו פה, למה אנחנו לא עושים כך, לא נותנים אחרת, הוצאות מזכות - - - בכנסת, בממשלה, ומשרד האוצר למעלה. אנחנו רק מבצעים מדינית. יש בערך כ-45,000 תביעות בסך הכול באזור הזה, באופן כללי, 10% מתוכם במסגרת תיירות. 90% - - -. כמות ההשגות, כלומר אי-ההסכמה בינינו לבין האנשים שתבעו, בסביבות 4-3%. כלומר, בסך הכול - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אבל הכסף משוחרר. << דובר >> שמואל כהן: << דובר >> הכסף משוחרר מתי? לא יודע עניינית ספציפית - - - נתתי פה את הפרטים שלי - - - באופן כללי, הטענה פה, ואמרתי פקיד השומה צפת גויס לטפל בנושא הפיצויים, קרן הפיצויים. זו לא עבודה שגרתית שלנו - - - אנחנו לא אמורים להכניס כספים, עכשיו אנחנו משחררים כספים. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> הכנסתם הרבה שנים, עכשיו תחלקו אותם. << דובר >> שמואל כהן: << דובר >> כל עובדי המשרד התגייסו, חלק ניכר מתושבי צפת. - - - האזור היה סגור אז גם אנחנו הושבתנו. עבדנו כמובן - - - ההנחיות היו מקלות מאוד. - - - אמיר דהאן וגם - - - העובדים, זה להקל, לא לחפש את האנשים ולהגיד למה לא ולמה לא. << דובר >> יוסי קקון: << דובר >> זה אחרי שנתנו אישור לתת להם 1 שקל. לא אתה האשם. אני רק אומר, תודה רבה באמת. << דובר >> שמואל כהן: << דובר >> הם אומרים ענף תיירות זהX עסקים - - << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> את הסיפור של ראובן תוכל לבדוק? נתנו לו? אני שומע את זה לא פעם ראשונה שאנשים צריכים פתאום להתחיל להחזיר, עד שכבר היו בתחושה. << דובר >> שמואל כהן: << דובר >> אסביר מאיפה זה נובע. מתחילת הדרך, כדי לא לעכב. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> אני יודע, שהורידו טפסים, פחות או יותר. נתנו מקדמות. << דובר >> שמואל כהן: << דובר >> נתנו מקדמות, אחרי זה אמרו אותו הדבר גם בקורונה, מי שזוכר. לבדוק את כולם באופן מיידי, בטח בתחילת המלחמה, אוקטובר, נובמבר, דצמבר - - -. יש לנו מקדמות וככל שחולף הזמן, אנחנו בודקים. אמנם בירור של מספר חודשים, ואז אתה מגלה, אני יכול להעיד במקרים שאני אחראי עליהם, לא מעט מקרים, קרוב ל-50%, של אנשים שלא מגיע להם. ברוב האזורים המובהקים, אישור העסקות, אי-הסכמה - - - << דובר >> יוסי קקון: << דובר >> גם היד הקלה על ההדק, הייתה אולי חיסרון. << דובר >> שמואל כהן: << דובר >> כן, אבל אני חושב שעדיף יד קלה על ההדק מאשר - - - << הפסקה >> (הישיבה נפסקה בשעה 11:42 ונתחדשה בשעה 11:52.) << הפסקה >> (סיור בעיריית צפת) << דובר >> יוסי קקון: << דובר >> (הצגת מצגת) אנחנו מברכים בברכת ברוכים הבאים את הוועדה המיוחדת לצמצום פערים חברתיים בפריפריה, - - - צריכים להרים את צפת. - - - רוצים את צפת אחרת. לנצל את המלחמה כהזדמנות, לצמוח מתוך המשבר הזה, "ממעמקים קראתיך". מלמטה לעלות למעלה, רוצים את צפת בצמיחה - - - יש פה ממש צוות קומנדו בעירייה. - - - הפוליטיקה תופסת מקום קטן מאוד במועצת העיר ובתוך המחלקות, בעיקר המקצועיות, להגדיר מטרות, אסטרטגיה ברורה - - - שכל אחד מחברי הקואליציה, בשונה מערים אחרות שהספקתי להכיר, כל אחד פה - - - מבוקר עד ערב - - - ורואה את העירייה יותר מאשר רואה את הבית, בטח ובטח הפרטים המקצועיים, שהמנכ"ל שנכנס לפני כמה חודשים - - - מכיר את כל נבכי העירייה כבר, מטפל ביד רמה ברוך השם. עובדים פה קשה. אני שמח על הזכות להיות ראש עיר, למרות כל הקושי והמורכבויות. שעות על גבי שעות, אתמול בדקתי, מאז שנכנסתי לתפקיד קיימתי 2,200 פגישות, כל הסיורים והפגישות. אני לא לבד אבל הצוות שיש לנו פה, קצת מצומצם בוודאי אין לנו פה את הצבא האמיתי שצריך כדי לנהל עיר כזו מורכבת, אבל הצוות המצומצם שיש לנו פה, הבכירים שיש לנו פה, עובדי העירייה, מנהל התיירות אילן, שנכנס לתפקיד לפני כמה חודשים ועושה שם מהפכה מאוד גדולה ומשמעותית. אנחנו רוצים לקחת את העיר הזו למקומות טובים, חד-משמעית. זה לא אולי, לא בערך. אולי זו שאלה של זמן, כמה זמן ייקח, אבל החלטנו שתהיה פה מהפכה. קצת על צפת, אנחנו 42,000 תושבים. שטח השיפוט שלנו 30,000 דונם. אולי מי שמכיר קצת את השטחים, זה כמו נתניה, 30,880 דונם, יותר גדולה מאיתנו רק בכמה מאות דונם, אבל השטח הבנוי הוא רק 8,500 דונם. 12,000 בתי אב. מרחק מהגבול 12 קילומטרים. - - - פה אתם רואים המרחק שלנו מלבנון הוא 11 קילומטרים. סוריה מהצד השני - - -. אם אנחנו הולכים לגבול השטח המוניציפלי שלנו, לגבול השטח המוניציפלי של לבנון, לפחות שהיה, אנחנו עומדים על פחות מעשרה קילומטרים, עדיין אנחנו לא נכנסים ל-9-0 לכן כל הקריטריונים, הכול שונה כאילו שאנחנו מדינה אחרת. מ-7 באוקטובר עד 27 בנובמבר הייתה הפסקת אש ו-350 אזעקות. כשאני אומר 350 אזעקות זה אומר שהפוטנציאל היה שבכל שנייה תהיה אזעקה ו"תתנהגו בהתאם". אתה הולך לסופר, עין אחת על העגלה, עין אחת לאיפה אני רץ כשיש פה אזעקה. כל דבר, או שאתה לוקח את הילד או שאתה לא לוקח את הילד, שתהיה לו מיגונית. למעלה מ-2,000 טילים שוגרו לעבר העיר. הטילים שוגרו ממש לעבר העיר עצמה ולא לסביבותיה, רובם יורטו. בכל פעם שיש מטח גדול אתה רואה את הטבעת מסביב לעיר, תלוי איפה הטילים האלה, הנקודות, השריפות והנזקים בעיר. הייתה לנו פה חיילת הרוגה באחד השלבים. פגיעות ישירות שהיו פה. כשנכנסתי לתפקיד ישבתי עם פיקוד העורף יום אחר יום וסיפרו לי קצת - - - שמצפים פה לצפת, הכניסו אותי לסוג של היסטריה כי דיברו על מאות טילים, על שבועות ארוכים בתוך מקלט וממ"ד. דיברו על עלטה, על בניינים שקורסים, על גדודים שלמים שנמצאים פה לטובת הדברים האלה. כשניתחתי את המצב, למשולש הזה שלוש צלעות שמנהלות את המלחמה. צלע אחת, רמת הטילים שהגיעו לפה. כמה הגיעו, כמה יורטו, כמה נפלו? זה משהו שלי אין השפעה עליו. אנחנו סומכים על הקדוש ברוך וכוחות הביטחון. לא הייתה לי השפעה על זה. הצלע השנייה היא המיגון שלי בעיר, ההשפעה שלי שם הייתה מאוד מזערית - - - להרים מיגונית פה, מיגונית שם, אלה פלסטרים אבל לא הייתה לי השפעה על המיגון, התושב, יש לו אזעקה בתוך הבית ואין לו מיגון. אין לי איך לעזור לו. הצלע השלישית זו התגובה שלנו כעירייה, למקרה שכבר התרחש ושם שמנו את כל הכוח. כל מה שאתם רואים פה במצגת, זה איך אנחנו מצליחים להגיע למצב שיש כבר אירוע, שיש נפילה. כשיש צורך, איך אנחנו הכי מוכנים, הכי טובים, מקצועיים, עם האמצעים הכי טובים שיש והבאנו לפה פילנתרופיה כי אנחנו בגירעון - - - רכשנו ציוד - - - ועשו משלטים בכל העיר וציוד מיגון, ומערכות שאנחנו בנינו לתוך בתי הכנסת, מערכות כריזה. כל מה שיכולנו עשינו, מיגוניות, הכול כמובן. בדיור יש לנו 40% ללא מיגון. ההבדל בין מיגון ללא מיגון מעבר לאם חס וחלילה נופל טיל, זו רמת טראומה שיש. אם אני בבית שלי, יש לי ממ"ד, יש לי ביטחון, אם יש אזעקה אני נכנס לממ"ד וסוגר אותו. אנשים רוצים משהו שהכי מוגן. הייתי עושה הרבה שיחות, חצי פסיכולוג כבר נהייתי. אתה שומע את התושבים, את ההיסטריה שיש למשפחה עם שש, שבע נפשות, שיהיה להם ממ"ד. אין להם מקלט, אין להם לאן לרוץ. מוסדות החינוך 50% ללא מיגון, עסקי העיר ברובם ללא מיגון בכלל, כל העיר העתיקה כמובן. נושא העסקים דיברנו - - - בסיור. יש עסקים שנפתחו רק בשביל תיירות, מה שדיברתם באילת, לכן העסקים האלה מייד נסגרו ועכשיו מנסים להתאושש. - - - יש עסקים שגם וגם. גם תיירות וגם פחות תיירות, נפגעו קצת פחות או קצת יותר. אם נשווה עיר עפולה למשל, או את מגדל העמק שגדלתי שם, כשפיצה פותחת, - - - אתה לא יכול לעשות 60 פיצות במגדל העמק, 60 פיצות בירושלים. בירושלים צריכים 60 - - - 20. כאן העסקים נפתחים בראש, על דעת זה שיש פה בין 1 מיליון ל-1.5 מיליון תיירים שמסתובבים פה. הוא לא פותח את זה בגלל 42,000 תושבים. ראיתי את זה גם ברמה של עסקים שלא פה. שכונת ירושלים היום מוכרת כמו כל ירושלים - - - אתגרי הרשות, דיברת על זה, תיכף ניגע בזה גם פה. יש לנו אתגרים מאוד גדולים בנושא של החינוך. - - - הרבה כיתות, עשרות כיתות, מאות כיתות אפילו שחסרות. תשתיות ישנות - - - הסתובבתם קצת, ראיתם. מחסור בכוח אדם, אנחנו בתת תקינה בעירייה. - - - גם צריכים להגיש - - - ולזכות בו ואתה צריך לממן משהו ראשוני, גם את זה אין לך. כמובן שהמלחמה בחירום לא הוסיפה כסף לקופה ולא הוסיפה דברים טובים, רק הוסיפה על כל הקושי. רווחה במשבר, כשנכנסתי לתפקיד קיבלתי רווחה עם חוסר באיוש, לא בתקנים, באיוש של 50% מכוח האדם, כ-15 עובדים סוציאליים שחסרים. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> אין תקנים ואין לך את האנשים? << דובר >> יוסי קקון: << דובר >> חוסר באיוש, לא בתקנים. כשאמרתי קודם מחסור בכוח אדם, זה חוסר בתקנים. הרווחה זה חוסר באיוש. לא מגיעים, לא מצליחים להניע את הדבר הזה, אנחנו כבר שנה בתוך זה. שר הרווחה שכבר היה פה וביקר, הגדיר אותנו כמחלקה במשבר. קיבלנו הרבה הטבות, מקווים שנצליח מפה להניע ולהחזיר את העיר הזו - - - שלא מצליחה להניע, אף אחד לא רוצה לבוא לפה. << דובר >> צפריר רוזן: << דובר >> העבודה פה היא רבה. הסוציו-אקונומי פה הוא 2. << דובר >> יוסי קקון: << דובר >> בערים אחרות הרווחה זה משהו קטן בתוך העיר לכל מיני משפחות. פה לא יודע אם זה רוב, אבל משפחות רבות זקוקות לשירותים האלה ואין לנו אותם. מגוון האוכלוסייה, דיברת על ירושלים, אנחנו דומים מאוד לירושלים גם בנושא של העיר העתיקה. חוץ מכותל שאין לנו פה. המגזרים, יש לנו פה שכונה ערבית, אכברה, 500 תושבים. יש לנו פה כל החסידויות שאתם רוצים, כל כיוון, כל חסידות ומוסדות, עם אדמו"ר, עם הכול. כל החבילה. ברסלב ברוך השם, יש פה את כל הסוגים. חב"ד. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> זה דבר חיובי. << דובר >> יוסי גלנט: << דובר >> חייבים שיהיו כל הסוגים בצפת. << דובר >> יוסי קקון: << דובר >> לכולם. גם לכל החסידים, ברסלב, לכל הש"סניקים. יש לנו פה ספרדים, מסורתיים, ליטאים, ציונות דתית, עוצמה יהודית, חלק מאנשי בנט. << דובר >> ארקדי ברסט: << דובר >> יש גם עולים. << דובר >> יוסי קקון: << דובר >> יש עולים, יש לנו שני מרכזי קליטה, בית משפט, בית חולים - - - אפילו יותר מירושלים. מגוון אוכלוסייה גדול אבל בירושלים זה מתחלק לפי 100,000 מכל סוג אז זה נותן לו את המענה. פה אתה בתוך 42,000 לכל הדבר הזה. באופן ניסי העיר עובדת. שכר ופנסיה יש אתגרים רבים, אנחנו עיר ותיקה מאוד, סוחבים עלינו פנסיות רבות, שארים וכל מיני דברים שמכבידים עלינו מאוד. לא אלאה אתכם, איש מקצוע - - - את השקופית הזו, לא אכניס אתכם בפנים, רק אספר בגדול. בעשר שנים האחרונות הייתה לנו נזילת הוצאות שלא הייתה לנו השפעה עליהן. כמו שאתם רואים סייעות רפואיות, פנסיות, רווחה. שירותי רווחה שגדלו פה, הסכמי שכר, פינוי אשפה וירידה בהכנסות. מי שמכיר את - - - עירוניים, הורידו 12 מיליון שקל בשנה. הנחות בארנונה שגדלו שוב, מאותה מגירת הוצאות של רווחה. אנחנו מדברים על 45 מיליון בממוצע לשנה, שנגזרו לנו בעשר שנים האחרונות. לפני עשר שנים היו לנו 45 מיליון שקלים יותר בעירייה, היום אין לנו אותם. מורכב מאוד. תעודת זהות החינוך בצפת, יש לנו בערך בין 1,000-800 בכל שכבת גיל, 15,000 פעוטות, ילדים ונוער מאפס ועד 18. 190 מוסדות. בכל מקום נורמלי יש לך 500 בכל מוסד, אתה עומד על 30 עובדות. פה אתה עומד על 186 - - - החינוך שלו, הסוג שלו - - - זה טוב וזה ממומן ונראה כמו שזה נראה וכו'. 31 מעונות, 170 גנים. - - - היום יש לנו 250 כיתות שעובדות, הן לא נקראות כיתות פנויות. כיתות - - - ציבור. - - - שנים לא טיפלו בזה, לא באו לפה לבית ספר אחד. אנחנו עכשיו נכנסים לאירוע - - - ביקשנו ממשרד החינוך שיורידו מאתנו את כל - - -. לקחת את העיר הזו - - - ממשלה, לעשות פה תוכנית רב שנתית של חמש שנים, עשר שנים ולסגור את הפער הזה. הפער הזה הוא מטורף, מסגרות מוסדות החינוך פה פשוט זוועה. חלקם בתוך מבנה מגורים, חלקם בקומת עמודים, במקלטים, במתנ"סים. - - - מקום לא מצליח להחזיק את עצמו. או שלא נעזור למוסד שיש בו 150 ילדים עם כל הכבוד, או שיתאחדו - - - נעמוד בקריטריונים. אנחנו לא נוכל לתת מענה לכולם. - - - תצטרפו. 48 בתי ספר - - - סמינרים, זו החלוקה של כל ה-15,000. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> מה מצב בנות הסמינרים פה? << דובר >> יוסי קקון: << דובר >> אין פה בעיות של אפליה. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> אין בעיות של אפליה, ברוך השם. << דובר >> יוסי קקון: << דובר >> צפת בצמיחה, אנחנו כרגע בבנייה, בפיתוח, לקראת סיום. חלק מהדיירים נמצאים במקום של שכונת מצפה הימים, גם שם נכנסתי לתפקיד - - - של הפיתוח קיבל 0.5 מיליארד שקלים לפיתוח השכונה. בחיים לא - - - והעירייה לא ביקשה ממנו שום דבר והוא עושה מה שבא לו בשטח. כמובן שזה מיד הופסק, העירייה פה - - - פעם בחודש. הכנסנו פרויקטור משלנו, התחלנו לעקוב אחרי השכונה. רק עכשיו אנחנו מטפלים במבנה הציבור שלהם. היה שם פשע אחד גדול בשכונה הזאת, ברוך השם נכנסנו בכל הכוח. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> אין איזו בעיה - - - בבניית מבנה ציבור? התאמה של צורכי הציבור? << דובר >> יוסי קקון: << דובר >> לא מעונות, לא גנים ולא כלום. זה אמור להיות - - - מראש. סוג אירועים שאי אפשר להשאיר ליד גורל, "מה שיקרה, יקרה". צריך להשתלט עליהם, להבין את האירוע. אני יצרתי תוכנית מתאר מאוד גדולה שהייתה לפני חתימה והסכם גם. תשעה חודשים שאני עוצר אותם. הבאתי פה חברת יועצים. יושבת פה יומם ולילה, עשו עבודה נפלאה. אני לא אחתום על ההסכמים האלה עד שיהיו לטובת התושבים עוד 30 שנים. הייתה פה תוכנית - - - שהרסה לי את העיר - - -. בעזרת השם גם זה וגם זה ייחתם אני מקווה, בזמן הקרוב, ותהיה פה בשורה גדולה של שכונת שער דרומי, 4,500 יחידות דיור, אתם יכולים לראות פה - - - בית חולים. - - -89. רק מחלף עולה 300 מיליון שקלים, וכאן תהיה שכונה חדשה. גם פה הפרוגרמה הייתה שתיים, אנחנו העלנו אותה לפי ארבע כי זו אוכלוסייה חרדית שתהיה באזור הזה. יש לנו נוספים, עוד 1,500-200 יחידות דיור לציבור הכללי. נושאים לדיון, חינוך - - - לפתח יותר, לשאול יותר, חינוך והשכלה. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> תעסוקה מאוד מעניינת אותנו כרגע. << דובר >> יוסי קקון: << דובר >> עוד שניה אגיע לזה. בחינוך - - - 55 מיליון שקלים, זה פרק אחד בתוך שיקום הצפון, נושא של חינוך ופערי למידה. בצפת, אני חושב שיש את זה בעוד כמה ערים, בחמש שנים האחרונות, בממוצע הייתה למידה פחות שנה כמעט. אם ניקח, נחבר את כל ימי הקורונה, כל ימי המלחמה, לחבר ממוצעים כאלה שלא חזרו למרות שכולם חזרו, כל מיני פחדים וכו'. פערי הלמידה מטורפים. התראיינתי לתקשורת פעם אחת. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> רק בגלל המסכות שלבשו. << דובר >> יוסי קקון: << דובר >> מלון בתקשורת ואמרתי שאני רוצה לעשות - - - צפת. שנה אחת, לסגור את הפער. תואר לכולם. יש פה פערי למידה מטורפים ועשינו תוכנית מאוד מקצועית. שולחנות עגולים כמעט חודשיים להכין אותה, עכשיו מגישים אותה לממשלה. 55 מיליון שקלים רק בנושא הזה, של חוסר ופערי למידה, זה לגבי נושא של חינוך. בריאות ורווחה, אנחנו משקיעים רבות בנושא בריאות. יש לנו מנהל תחום בריאות ברשות, אלחנן שחבר אלינו מטעם ספירה, בר אילן, שינינו אותו אצלנו פה. אני מביא תיק בריאות בכל האשכול. אני סגן יושב-ראש השלטון המקומי של ועדת הבריאות, אני בעצמי חובש - - - הרבה שנים. יש לנו בית חולים, יש לנו פקולטה לרפואה. הכול בשביל להרים את הרפואה בכל האזור, לאו דווקא בצפת, אלה גם אתגרים. - - - לבריאות הנפש. תחבורה ותשתיות. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> אחד הדברים העיקריים החשובים שקיימים במלחמה. << דובר >> יוסי קקון: << דובר >> נכון. - - - מתקדם מאוד יפה. תחבורה ותשתיות, אנחנו עיר שמאוד זקוקה לתחבורה, מאוד משתמשים בה. גם עובדים יפה מול שרת התחבורה, סגן שר התחבורה, המנכ"ל עצמו, עושים פה שיפור כל הזמן. יש לנו רכבת, עובדים עליה, לא נלאה אתכם יותר מדי. דיור, התחדשות עירונית דיברנו. יש לנו חמישה מתחמים של התחדשות עירונית שאנחנו הולכים לקראת התחדשות עירונית פה בעיר, זה חלק גם מהסכם גג, בית תעסוקה ופיתוח כלכלי - - - עסקים שלנו, הממשלה צריכה להגיע להבנה, תובנה, להפסיק לחשוב, לעשות פרשנויות ולהכביד. אנחנו מבקשים דבר אחד, - - - איך אנחנו מצליחים להביא למצב שעסקים פורחים בחזרה, כל עסק לגופו. אולי עסק אחד יצטרך 10 שקלים ועסק אחד 20,000. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> כמה חודשים אתם מצליחים לפתוח - - - חצי שנה, המדינה תשקיע. שיחזרו הטיסות. << דובר >> יוסי קקון: << דובר >> בנושא של המלחמה כן, בלי קשר עושים פה - - - גדולה שיצטרכו לדעת משהו יותר גדול. כרגע בעניין המלחמה, לא נתחיל לריב כל פעם על עוד 1 שקל ועוד 1 שקל. שיבואו לפה אנשי מהרשות, יסיירו פה יומיים, שלושה, שהם יגידו מה, אני לא רוצה כלום מהרשות בנושא הזה. הייתי רוצה אבל עזבו אותי. לכו לעסקים. יש פה עסקים של מסעדות שסגרו. יש לך פה - - - מענק. - - - מביא עובדים ואז הוא סוגר עוד הפעם, הוא פותח. מפוצץ פה את הדעת איך מצליחים להגיע למצב שקודם כל הם קיימים. אפשר לחשוב על תעסוקה נוספת, אפשר לחשוב על עוד דברים נפלאים בשירות התעסוקה. הם נמצאים פה, גם החלפנו כמה מילים. קודם כל איך מגיעים למצב שהעסקים. אם אני בעל עסק בצפת, תבואו ותראו מה המצוקה שלי, יכול להיות - - - תראו מה המצוקה, תנו לו מענה, תנו לנו לחזור להיות בנושא הזה לפחות אולי כמו ב-6 באוקטובר. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> מבחינת ההייטק, איפה אתם רואים התפתחות? - - - << דובר >> יוסי קקון: << דובר >> אנחנו מקדמים עכשיו את הקמת פארק הגליל, בסביבות 210 דונם - - - פקולטה לרפואה - - - הרפואה שנמצאת היום בתוך צפת - - - היעד שעשו פה החלטת ממשלה עם הפקולטה לרפואה. עשו מחקר וראו ש-5% נשארים פה. ש-5% אלה לא מגיעים גם לפקולטה בתל אביב. אנחנו צריכים להוציא אותה מהקסבה שהיא נמצאת היום. סטודנט מגיע מרחוק לצפת כי הוא חייב לבוא ללמוד, הוא לא מוצא סביבה, מה שדיברנו על חיילים בבוקר. אנחנו מוציאים אותם לכפר אקדמי באזור מצפה הימים. משהו מטורף עם נוף. בכפר הזה, תהיה בו גם את הפקולטה עצמה, גם מעונות, מחקר, מרפאות שעשו בהן התמחות מי שמסיימים את הלימודים. פרויקט דגל של צפת שעכשיו כבר מתחיל להניע, קיבלנו עכשיו פרויקט מקרן בלומר - - - לא רק לזה, גם אנרגיה, עובדים פה ברוך השם, יש פה תוכניות גדולות. הייטק לא יהיה בצפת עצמה. יש משהו מאוד גדול שצח"ר מקדם. צפת-חצור-ראש פינה מאוד קרוב, על הדיור של האנשים האלה - - - 4,000 עובדים שהולכים להגיע למפעל הענק הזה להייטק. משהו מאוד גדול שמתקדם. הם יהיו בתוך צפת, הם היו - - - כינרת, באזור שהוא 2 קילומטרים מראש פינה או אפילו פחות - - - לעלות אותו כיתה, כמה כיתות. במקום כזה או אחר בשנות האלפיים, סוף שנות ה-1990. - - - ממוצע, - - - בעירייה, נמצאים במקום כזה או אחר בשנות האלפיים, סוף שנות התשעים. כל שנה להתקדם חמש, עשר שנים קדימה. אנחנו עושים פה עבודה קשה - - - << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> מי נמצא ממשרדי הממשלה אתנו פה? אני רוצה לשמוע - - - << דובר >> משה יפרח: << דובר >> משה יפרח, סמנכ"ל שירות תעסוקה. נמצא איתי משה, הוא מנהל המחוז הצפוני. א', אני מברך על הסיור. יצאנו מהמשרדים ובאנו לפה, עולם אחר לגמרי. שוחחנו עם כמה בעלי תפקידים פה. שירות תעסוקה נמצא פה בשביל לתת מענה מתוך הבנה שתעסוקה זה מרכיב אחד משלל מרכיבים שהם גרים בכפיפה אחת. יש לנו פה מנהלת חדשה, זה זמן ליצור שיתופי פעולה. לא מעט משרות נכנסות בתקופה האחרונה. אנחנו רואים גידול במשרות. כשאנחנו מדברים על גידול במשרות זה לאו דווקא בתוך העיר אבל המענה שאנחנו נותנים לתושבי העיר יכול להיות גם מסביב. דיברת על צח"ר, יש עוד לא מעט מקומות אחרים. נשמח לסייע ככל שניתן. אנחנו לא יכולים לעזור בלהוסיף תקנים איפה שחסר. איפה שיש לך תקנים בתוך העירייה ויש חוסר באיוש, כמובן שאנחנו כתובת מצוינת. << דובר >> צפריר רוזן: << דובר >> והפוך? << דובר >> משה יפרח: << דובר >> קודם כול הכול אפשרי. << דובר >> צפריר רוזן: << דובר >> אם יש לנו תושבים שפונים ומוצאים תעסוקה הרבה מאוד זמן, האם אפשר לתת להם איזו אפליה מתקנת, עדיפות בלהתקבל למקומות עבודה? << דובר >> משה יפרח: << דובר >> זו מדיניות ממשלתית ופחות המנדט של שירות התעסוקה. אבל כן, שירות התעסוקה, הייעוד שלו הוא לסייע לאוכלוסייה, להגיע לעולם העבודה, להגדיל את הפריון ולא שתהיה דלת מסתובבת כמו שאנחנו רואים באוכלוסייה גם פה בצפת. לא רק תעסוקה, יש לנו עולמות נוספים, גם הכשרה מקצועית, גם חסמים קלים שאנחנו פותרים, ייעוץ תעסוקתי ופסיכולוגי ועוד מגוון של כלים, אדרבה, אנחנו הרבה יותר מאשר שמח לעשות את זה. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> חיבור לעשות, כמו שאמרה, מאוד קנו אותי המשפטים שאמרה קרן, כאחת שבאה מהקושי והאתגרים והצליחה לעשות את מה שהיא עשתה. היא דווקא דיברה על כל הלימודים האלה וכל הדברים האלה מאוד הוסיפו ונתנו להם. השאלה אם יש מצב שמשרד התעסוקה ישים יד רצינית פה בצפת, ויביא תוכניות מיידיות, דווקא לאוכלוסייה פה בהתאמה. << דובר >> משה ניסים: << דובר >> זה קיים ואנחנו עושים את זה ביתר שאת ונלך ונגביר את הפעילות הזו פה בתוך האזור. אנחנו עושים סדנאות, אימונים, מקנים יועצים פסיכולוגים למי שצריך, תעסוקתיים. << דובר >> צפריר רוזן: << דובר >> ואיפה הדברים האלה מתפרסמים? << דובר >> משה ניסים: << דובר >> באתר של שירות התעסוקה, פנים מול פנים בתוך שירות התעסוקה. כמעט בכל מקום שאפשר. << דובר >> משה יפרח: << דובר >> סיכמנו שנעבוד בשיתוף עם העירייה שנוכל להוציא את הדברים החוצה, שאנשים יכירו מה קיים, כי המגוון לקידום מאוד רחב. אנשים לא בהכרח מכירים את זה. << דובר >> צפריר רוזן: << דובר >> בציבור החרדי, הזמינות והנגישות לאינטרנט ולטלפונים כשרים, אתם מכירים את העולם הזה. << דובר >> משה יפרח: << דובר >> בוודאי. << דובר >> צפריר רוזן: << דובר >> הם לא נחשפים. יש הרבה מאוד מידעונים שמוציא ראש העיר בכוונה בכתוב - - - כדי להסביר. הם לא נגישים לזה. אם אתה מפרסם את עצמך, ובלי לפגוע, באינטרנט בשירות תעסוקה, הם לא רואים את זה, הם לא חשופים לזה בכלל. << דובר >> משה יפרח: << דובר >> אז סיכמנו שאנחנו ממש בקרוב נקיים שולחן עגול של עירייה יחד עם הרווחה ויחד עם שירות תעסוקה. << דובר >> משה ניסים: << דובר >> אנחנו הגענו לאורך השנים לאוכלוסייה הזו בכל מיני אמצעים, כולל כל מיני עמותות וגופים שפועלים פה בתוך העיר. אנחנו פה כי אני רוצה את הקשר הישיר איתך, שלא יהיה בכלל ספק. אנחנו נקדם אותו והוא יהיה ברמה גבוהה כפי שיש לנו גם בערים אחרות עם ראשי ערים. השבוע קלטתי מישהי מצפת ללשכה בחצור. זה פתח לי חזית עם קבסה אבל רק שתדע, אנחנו קולטים אנשים ויש פה אוכלוסייה נהדרת, אנחנו מקדמים אותה ככל שניתן. רק כדי לסבר את האוזן, אנחנו היום נמצאים במצב שאנחנו מטפלים פה בלשכה בסדרי גודל של 850 דורשי עבודה. זה זהה למה שהיה פה לפני המלחמה. היה גידול, בשיא זה הגיע לכמעט 1,300 וזה הלך וירד. היום אנחנו במספרים שהיינו לפני המלחמה. חשוב לציין את זה. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> לכן אנשים לא הספיקו לבוא לבקש, זה גם אי אפשר לדעת. אנשים פתאום מתחילים להבין באיזה מצב הם נמצאים. יש אנשים שלא הספיקו ללכת לבנק, לא הייתה להם את הפניות וההבנה, מה הם צריכים לעשות - - - לכן אני אומר, המספר, אני לא רואה אותו כסוף פסוק. << דובר >> משה יפרח: << דובר >> אין ספק שמספר האנשים שנמצאים אצלנו הוא לא משקף את המספר האמיתי של העובדים, כי מי שמגיע לשירות תעסוקה הוא בעיקר, לא רק, מקבלי קצבאות, ועוד אנשים שלא מקבלים קצבאות ומאמינים ביכולות של שירות התעסוקה, לקבל את הכלים. ברור שהמצב הוא הרבה יותר קשה ממה שאנחנו יודעים לשקף. עם הניסיון של משה, איפה שיש חיבור של העירייה וחיבור של ראש העיר לתוך הלשכה והאינטרסים הם משותפים, אפשר לעשות הרבה דברים, צריך לדעת להתחבר ולעשות. לפי מה שאנחנו מבינים יש פה קרקע פורייה לעשות את זה, אנחנו נשמח מאוד. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> עוד משרדי ממשלה. << דובר >> ליאת כהן: << דובר >> אני ליאת כהן, מינהלת מפעל הצפון, משרד ראש הממשלה. אנחנו פה כי כבוד יושב-ראש הוועדה הזמין אותנו. עם זאת חשוב לי להגיד מהתחלה, שהמנדט של מינהלת תנופה הוא רק 9-0, אני מכירה את הפער הזה. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> צריך לשנות. או 9-0 לכתוב - - - << דובר >> ליאת כהן: << דובר >> כן, אני גרה במצפה הילה, הילדים שלי לומדים בכפר הוורדים 9.2, תקן שהוא האזור תעשייה הכי גדול במרחב שלנו, 9.3 כך שבתור תושבת אני מכירה - - - << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> כשרואים את השטח, לאנשים שנפגעו מכל הכיוונים, לא פונו, היו ב-350 אזעקות. << דובר >> ענבר בזק: << דובר >> אבל היא לא קובעת. אתם קובעים. היא מבצעת מדיניות. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> הלוואי ואני קובע. << דובר >> ליאת כהן: << דובר >> גם 9-0, כל היישובים שלא פונו מעבר ל-3.5 קילומטרים, עברו שנה קשה מאוד. אני גרה באזור הזה, אנחנו סובלים שנה וחצי סוללת תותחים מאחורי הראש שלנו, סגרנו ביישוב שלי פעם ראשונה, אז זה במקרה מיד ראשונה כל מה שכבוד ראש העיר מדבר עליו. בהחלטת הממשלה שאנחנו קיבלנו, כ-15,000 מיליארד שקלים לשיקום הצפון, 12 מיליארד במה שנקרא תורה שבעל פה, נסגרו ב-9-0 ו-3 מיליארד דרומית לתשע. יש חוות דעת ביטחונית שהגיעה למשרד ראש הממשלה שנבחנת עכשיו והיא כנראה תסגור את העניין של 9-0, השרים יוכלו להתחיל לבחון איך הם רוצים לתקצב את ה-3 מיליארד הנוספים, ברור שצפת היא חלק. צפת צריכה החלטת ממשלה משלה. אני מלווה את צפת שנים רבות, גם בתפקידים הקודמים שלי. לא נעים לי להגיד, בתור חיילת הייתי בבית חולים זיו, גם שירתי בהר מירון כך שאני מכירה לעומק את האתגרים. << דובר >> צפריר רוזן: << דובר >> באותה חלוקה נקבעו קריטריונים? << דובר >> ליאת כהן: << דובר >> לא לפה ולא לפה. צריכים לבוא מוכנים. ה-9 מיליארד בתוך ה-9-0. - - - << דובר >> משה ניסים: << דובר >> 12 ו-3. << דובר >> ליאת כהן: << דובר >> התחלתי להמציא דברים על 9 קילומטרים. << דובר >> ענבר בזק: << דובר >> בואו לא ניגע ב-12 ונוסיף לכם. << דובר >> ליאת כהן: << דובר >> פעם אחת, בתור ליאת כהן, ברור לי שצפת צריכה החלטת ממשלה, אני ממש מקווה שתצליחו. פעם שנייה ב-3 מיליארד, אם אני השר סמוטריץ' שאמון על ה-3 מיליארד, הפקולטה לרפואה היא חיונית ביותר להשקעה בטוחה. ראיתי את התוכנית של המושבה האקדמית, לגמרי מסכימה. אין לי שום יכולת להשפיע בתוך הדבר הזה. אני בטוחה כבוד ראש עיר, אם תעבוד נכון בפוליטיקה הנדרשת מול השר סמוטריץ' ומקבלי ההחלטות שם, תוכל לקבל את הנתח בתוך ה-3 מיליארד לפיתוח. רוב ה-3 מיליארד ילכו לפיתוח, לא לשיקום. ה-200 מיליון שאתה מדבר על שיקום הם כסף קטן ל-120 חברי הכנסת. לא מבינה למה זה לא מתקדם. << דובר >> יוסי קקון: << דובר >> עוד מעט נעלה את זה ל-300 מיליון. << דובר >> ליאת כהן: << דובר >> אבל זו אני, ליאת כהן. אין לי שום מנדט להגיד את הדברים האלה. ב-3 מיליארד ברור לי שהפיתוח והצמיחה, הצלחתם לאורך השנים לקבל לפה מנופים, עוגנים מרכזיים כמו בית החולים וכמו הפקולטה. אם תדעו לדרוש נכון, זה יהיה המקום לקבל בו משאבים משמעותיים מה-3 מיליארד. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> תודה רבה ליאת. אתן לצביקה חבר הכנסת, להגיד כמה מילים. אני רוצה מאוד לשמוע את כולם אבל אנחנו באיחור רב לסיור הבא. אני מתחייב לעשות ועדות אצלי בכל נושא ועניין לגבי העיר צפת וכל מה שמסביב. אומנם - - - ראש העיר צפת ואורחים חשובים פה, וכמו שחברה כלכלית חשוב להסתכל עליה, על כל האזור. אנחנו נדבר על הכול ונשב על הכול, נעשה כל שביכולתנו, ולא בלחיצת כפתור או קשקוש על דף. זה ממש לא כך, - - - אתם מכירים את היכולות שלנו אבל תמיד צריך לחשוב קדימה ולתת את כל מה שאפשר ואנחנו נעשה הכול, כל מה שהעיר צפת צריכה לקבל, כמו שאמרנו נצמיח ישועה. - - - שני אלה נפגשו יחד בשביל לקדם את זה כמה שיותר. צביקה בבקשה. << דובר >> צביקה פוגל (עוצמה יהודית): << דובר >> אסתפק בכמה מילים. אני מכיר את המשפט שבדרך כלל נוהגים לומר במשרדי הממשלה, "אנחנו לא רוצים לתת דגים, אנחנו רוצים לתת חכה". אתה לא יכול לתת חכה למישהו שחי ליד שלולית כי הוא לא ידוג שום דבר. צריך לייצר לו ים, לייצר לו את האפשרויות ואז לתת לו את החכה. אחד הדברים שנראה לי שאנחנו טועים בהם כל הזמן, אני חלק מהטעות הזו, אני היום נמצא בכנסת, זה שאנחנו לא מסתכלים על התמונה המלאה. אתן לך דוגמה כאיש ביטחון או כמי שגדל במערכת הביטחון כל חייו. ה-9-0 הזה זו שטות. מרכז הסיכון הגדול ביותר בישראל הוא צפת. למה? כי מצד אחד יש לה את מירון, מצד שני יש לה את פיקוד צפון, מצד שלישי מוקפת בימ"חים, שדה תעופה מחניים. אין מקום שהוא יותר מאוים מצפת. אני אומר לך את זה כאיש צבא שגדל לפיקוד צפון, גדל לפיקוד דרום, מכיר את כל המקומות. זה מטורף - - - זה פשוט לא נכון. צריך להסתכל על העניין הזה אחרת וכדאי שאנחנו - - - בשפה אחרת. << דובר >> ליאת כהן: << דובר >> הגענו כבר עד חיפה. זה כמו משהו שמאוד קל להגיד. העבירו את משרד הביטחון ואת הצבא תשעה מדורי גהינום עד שקיבלו חוות דעת ביטחונית שעדיין תומכת ה-9-0. זה לא אומר שלא עוד מקומות, אני מרמת גן. אני הייתי במלחמות גם ברמת גן… ה-9-0 זה טוב לכולנו שהוחלט עליו. זה מאפשר לנו עכשיו, להתמודד עם האתגרים ב-3 מיליארד, אחרת נשארנו כמו שהיה. << דובר >> צביקה פוגל (עוצמה יהודית): << דובר >> הייתי במערכת שהגדירה את זה, 9-0. את לא היית שם, אני הייתי שם. << דובר >> ליאת כהן: << דובר >> בסדר גמור, אני לא באה בטענות. << דובר >> צביקה פוגל (עוצמה יהודית): << דובר >> אני הייתי במערכת שהגדירה 9-0 ואני אומר לך שזו טעות. מותר לנו גם להודות בטעויות. << דובר >> ליאת כהן: << דובר >> וזה נשאר גם היום, וזה אושר מחדש. << דובר >> צביקה פוגל (עוצמה יהודית): << דובר >> אני הייתי שם. הייתי בעבר איש צבא מאוד בכיר שהגדיר 9-0. טעות, זה לא נכון. צריך להסתכל על האזורים ולהגדיר, מה באמת שם ולא להסתכל על זה אחרת - - - הכנסתי אותה גם כשותפה לעניין הזה. זה עוגן, את זה צריך לפתח. זה הים, צריך להביא לשם מפעלים, לחזק, הם השותפים העיקריים. זה יחזק את כל האזור. לשים שם גם הכשרה מקצועית, דיבר על זה נכון ראש העיר. צפת היא גם מרכז חינוך, יש לה את הפקולטה לרפואה. יש לה פה נציגות מכללה, נציגות של בר אילן. הכלה שלי סיימה פה בהצטיינות תואר במשפטים ועושה חיל בהרבה מאוד מקומות. זה חלק מהעניין שאנחנו צריכים לעשות. היא מרכז הבריאות, גם את זה צריך להבין. אין פה היום מקומות אחרים חוץ מפורייה שנותן מענה. אי אפשר להסתכל על צפת כל הזמן, רק בהיבט הנוסף הזה. בואו נודה על האמת, כמי שהיה פה 13 שנים, מפקד יחידת חילוץ גולן וחילץ הרבה מאוד מטיילים ותיירים, מרכז התיירות האמיתי הוא בצפת, לא בשום מקום אחר. זה שאנשים הולכים לטייל בנחל הזה או בנחל ההוא זה בסדר. כמות המטיילים, התיירים, הגדולה ביותר, גם מהארץ וגם מחו"ל, היא בצפת. יש פה עוגנים. אני הצטרפתי לסיור ושמח ומודה על ההזדמנות הזו. אני לרשותך, אני יודע מה אנחנו צריכים לתת ולעשות כדי לשנות, ואין סיבה שלא נצליח. יש פה אוכלוסייה חשובה ביותר ואנחנו צריכים לשמור אותה. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> תודה צביקה, גם על זה שהגעת וגם המילים החמות. << דובר >> צביקה פוגל (עוצמה יהודית): << דובר >> סליחה על ההפרעה, חשבת להקים פה שכונה ולשקם? יש? << דובר >> יוסי קקון: << דובר >> כן. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> אני מודה לכם על הביקור הזה, בשם כל הוועדה עצמה - - - הוועדה תעשה כל מה שאפשר ואת כל מה שצריך כדי לקדם את העיר הזו, את כל האזור מסביב. התרשמנו רבות היום - - - לשמוע את התושבים עצמם, לשמוע את האנשים ולראות מה קורה. אתה רואה מקומות שלא נגעו בהם זמן רב, זה לא משהו שאפשר היה לטייח אותו. אתה רואה מקומות שהיו סגורים ועדיין סגורים בהרבה מקומות. אל תשכחו שפותחים עסקים, ולא יודעים בכלל אם הם ימכרו עשירית ממה שהם מכינים היום. כשלעצמו זה מתסכל. - - - לא מכסה את המינימום, איך משלמים לעובדים ואיך מתפתחים הלאה. אנחנו צריכים לנסות להיאבק להחזיר את הסיפור הזה של המחזוריות ולא כמו שנוהגים עכשיו - - - מקבלי החלטות בדבר הזה ואני מקווה לפעול לגבי איך אנחנו בנושא הזה, לשנות את זה. - - - ראש עיר כמוך, צעיר ונמרץ שמאחד את כולם בפנים - - - לכל התושבים. - - - אתה עושה את זה ואנחנו שמחים להיות פה ומקווים שיחד איתם ועם השרים נתקדם כמה שיותר מהר וכמה שיותר קדימה. אני אומר לכולם, נעשה עוד דיונים אצלי בוועדה. בעזרת השם נקבע כמה דיונים מסודרים. לא רק בנושא התעסוקה, בכל מה שעלה פה. אשמח, אני יודע שקשה להגיע לירושלים, אבל לבחור נציגויות כראש עיר, לשלוח אנשים שיבואו ויתארו את הצרכים, אנחנו נשתדל לדחוף כמה שאפשר. אני רוצה להודות בהזדמנות הזו גם למנהלת הוועדה, ליועצים שלי גם, שטרחו בנושא. לראש העיר, שחשבת ששעה אחת יכולה להספיק. אני מתנצל שלא כולם דיברו, אנחנו ממהרים, אנחנו באיחור של קרוב לשעה, למקום הבא. אני מקווה להיות פה שוב, בעזרת השם. נבוא ונתארח, נשתדל לעקוב אחר הצמיחה של העיר הזו ביחד. תודה רבה. << הפסקה >> הישיבה נפסקה בשעה 12:32 ונתחדשה (בשעה 12:42.) << הפסקה >> (סיור חוות בת יער) << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> צוהריים טובים, אנחנו ממשיכים את הסיור שלנו. הוועדה לצמצום פערים חברתיים. אנחנו שמחים להתארח פה אצל האיש היקר איתן, ששומר 40 שנה על אדמת ארץ ישראל. אתה שומר פה על שטח לא קטן. עושה דברים רבים, אין אחד שלא מכיר מה זו חוות בת יער, או שמגיע לכאן לטיפולים ברכיבה על סוסים, דבר מאוד חשוב בריאותית. אני יודע שקבוצות רבות ואנשים רבים מגיעים לפה, והמקום מושך אליו תיירות הן למסעדה והן לשאר המקומות. הסתובבנו מעט וראינו את ההשקעה, את המקום המטופח. האווירה פה והאוויר הצח שהזכיר לי את שוויץ. היה תענוג לטייל פה. אני שמח שידידי חבר הכנסת צביקה פוגל נענה והגיע לסיור החשוב הזה. היינו בצפת ובמקומות אחרים. ראינו מקרוב את הקשיים והאתגרים. אני מאמין שגם אתם חווים אתגרים כל הזמן, בפרט בתקופה הזאת של המלחמה. אחרי ישיבות שעשינו בכנסת, באנו לפה לראות מקרוב. גם ענבל שליוותה אותנו בוועדה והעלתה את הרעיון של הסיור. אנחנו נמצאים פה כרגע ובאנו לשמוע. אתן את רשות הדיבור לצביקה ידידי, לדברי פתיחה, ונשמע אחריו את בעלי העסקים פה באזור, את איתן שקצת שמענו אבל נשמח לשמוע קצת יותר נקודות. נמצאים פה חלק ממשרדי הממשלה שמגיעים לשמוע. אני אומר מראש, אנחנו חוזרים למשכן הכנסת, לוועדות אחרות בנושאים האלה, להבין איפה אנחנו צריכים להתמקד ובמה אנחנו צריכים להיאבק ולעזור, אנחנו נשתדל לעשות הכול בעניין הזה. בבקשה. << דובר >> צביקה פוגל (עוצמה יהודית): << דובר >> ציינת בדברי הפתיחה שלך דבר חשוב וערכי מאוד, העובדה שאיתן הוא חלק מהאנשים ששומרים פה על השטח, אני אומר לך את זה גם מנקודת מבטו של מי שהיה פה ראש מועצה הלא קלה שנמצאת פה באזור, חמש שנים בטובא זנגריה, אני יודע על אחת כמה וכמה להעריך את הנוכחות והמיקום שלו פה. באופן אישי אני מלווה את איתן משנת 1986, מוניתי פה להיות מג"ד, עברתי לגור בדפנה ואני רואה איך המקום הזה הולך וגדל. אם דיברנו על צפת של עוגן אזרחי גדול, חוות בת יער היא עוגן תיירותי. כך צריך להתייחס אליה, זה שם דבר בכל מקום. המקום מושך אליו הרבה מאוד אנשים ומפרנס לא רק את איתן, אלא עוד אנשים רבים פה בסביבה. כשראיתי שגם באים לבקר פה, אמרתי שחבל שהוא לא יכול לארח אותנו לארוחת צוהריים אבל אני אשלים את זה אחר כך. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> מי מכם שרוצה לפתוח, לפי הסדר או מי שרוצה. << דובר >> ענבר בזק: << דובר >> בהקשר הזה, יש פה כל מיני שאלונים ויש פה - - - שמרכזת את התיירות בגליל המערבי. כל הקשיים שאיתן מציין קשיים, אני רוצה להזכיר שזה עסק של 40 שנה, וקרוב ל-200 עובדים. << דובר >> איתן לבל: << דובר >> 200 ושנתיים. בספטמבר 2023, היו פה 106 עובדים. << דובר >> ענבר בזק: << דובר >> אני רק רוצה שתכניסו להקשר - - - << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> איפה הם עכשיו? מפוטרים, בחל"תים? אין חל"תים. << דובר >> איתן לבל: << דובר >> זה סעיף 2. בקורונה המדינה נהגה בחוכמה, השאירה את העובדים בחל"ת וביום שהקורונה הסתיימה התייצבו כולם והיה שגשוג ושפע לכל אתרי התיירות ובכלל. מה שקרה השנה, הוצאנו את העובדים לחל"ת, נשארנו פה ארבעה עובדים, כל השאר יצאו לחל"ת. אחרי חצי שנה המדינה לא משלמת יותר דמי אבטלה. כולם יצאו לדרך חדשה. פתחנו בתחילת ינואר, אנחנו בלי עובדים. עד שנצליח לגייס, להכשיר, לאמן, ללמד, הנשמה תצא. פעם אחת אנחנו מדפיסים, החודש הזה, ינואר השנה לעומת ינואר 2023, בערך 40% מהמחזור, ו-60% פחות מיסים שאני משלם, מעבר לצרה הנפשית שאנחנו מתמודדים איתה. העובדים, כל אחד דאג לעצמו, חלקם עזבו את הצפון, חלקם עובדים בעבודות אחרות. גם כך הרי שילמו חצי שנה דמי אבטלה. אם היו משאירים את העובדים אצל המעסיקים ואני הייתי משלם להם את השכר, זה היה עובד. זה לא קרה. כל הצפון, כולם ודאי באותה בעיה, רוצים כבר לעבוד, אין עובדים. << דובר >> ענבר בזק: << דובר >> בכוונה נתתי אותו כדוגמה, כי איתן הוא דוגמה של עסק חזק ומצליח. 40 שנה, 100 עובדים. דמיינו את כל העסקים הקטנים, אלה שפחות יציבים. אם הוא מתמודד עם כזה קושי, עם מה מתמודדים אחרים? אני עובדת במשרד של המועצה בקריית שמונה. ניסיתי שבוע שעבר לעצור לאכול במקום כזה או אחר ארוחת צוהריים, הכול סגור, אין עובדים. ארומה סגור, מסעדות סגורות, אין עובדים, לא מצליחים, אותה בעיה שהוא נתקל פה. עכשיו אנשים רוצים לחזור לצפון, לא מצליחים למצוא עובדים, לא לתיירות, לא למסעדות. תבינו שיש פה חתיכת אירוע ודיברתי על זה גם בוועדה, רציתי שתשמעו פה מהאנשים. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> בבקשה תציגי את עצמך. << דובר >> אושרת זהבי: << דובר >> שמי אושרת זהבי, אני מנהלת התיירות באשכול גליל מערבי. מייצגת את מרבית הבעיות של התיירנים. משבר התעסוקה הוא אחד מהמשברים הגדולים ביותר. גם מי שכבר רוצה להניע, אנחנו יכולים לחלק את זה לכמה וכמה חלקים. משבר התעסוקה גם למי שכבר התגבר על זה שהוא לא קיבל כסף מרשות המיסים שהתעכבו והצליח בכל זאת לשמר חסכונות ולפתוח, אין עובדים על מנת לפתוח. מאוד חשוב לנו שתשגררו את הבעיה הזו ותגיעו לכדי פתרון של עבודה מועדפת בתנאים אחרים מתל-אביב. בחור צעיר אחרי צבא, אם יש לו את אותם תנאים לעבודה מועדפת, יעדיף לעבוד בתל-אביב או באילת, לבדל אותנו. אנחנו אחרי מלחמה של שנה וחמישה חודשים, אי אפשר להתייחס אלינו לא במענקים, לא בתמריצים, לא בשום דבר אחר, כמו במרכז הארץ. אי אפשר, חייבים לבדל אותנו לפחות לחמש שנים הקרובות, לתת לנו את הקביים להתרומם. אנחנו לא רוצים להיות מסכנים, רוצים להמשיך ולהתקיים. החשיבות שלנו בגבול כבר ידועה, כולם מדברים על זה ואנחנו לא צריכים לחזור לספר את זה. אנחנו מברכים על זה שאתם מגיעים לכאן, כי רק דרך הרגליים תלמדו מה אנחנו עוברים ומה אנחנו חווים ביום-יום. האתגרים הם לא מעטים. גם עם רשות המיסים, קיימתי כאן שלוש פעמים כנסים עם רשות המיסים. זה מחזיר אותי לשנות הצנע. אתה רואה את בעלי העסקים פה עומדים על הדלת, וכמו שהמתינו לתלושי מזון כדי שמישהו יעזור להם לפתור את הבעיות. אנחנו אזור חקלאי, מספיק שיש בעל עסק שהוא חקלאי עם צימר, הוא לא מסוגל להתמודד עם הדבר הזה, לא מסוגל. לא מצליחים ואין עם מי לדבר, הם מדברים - - - אז כשהם מגיעים אלינו לצפון ויורדים וזו עבודה מוערכת, אנחנו יודעים שזה קשה להם. יודעים שהם עמוסים, הם מצליחים לפתור פה בעיות. פתרון הבעיות זה לחם הביתה, להביא להם את הלחם הביתה. אלה אנשים שלא רוצים לפנות לרווחה, אלא רוצים לקבל את מה שמגיע להם. חייבים להבא, המלחמה עוד לא הסתיימה, אני מקווה מאוד שאותם אנשים שקמים ורוצים לפתוח את העסק מחדש, יש פה טפטופים ויהיו פה טפטופים לפתח מנגנון שהוא מנגנון פיצוי מיידי. איך בעל מלון או בעל מסעדה שממלא את המלאים לקראת חג מסוים שהוא בתפוסה מלאה, מספיק טיל אחד או אזעקה, כמה אזעקות והכול מת ואנחנו חוזרים. כשזו מלחמה יש עוד מנגנונים, כשזה אירוע פה ואירוע שם, אין שום מנגנון פיצוי. חייבים ללמוד לשמר אותנו. אנחנו כאן מתוך ציונות ורוצים להיות כאן. תעזרו לנו לעזור לכולם. לא במסכנות אלא לפתח מנגנונים שונים ממרכז הארץ. מנגנונים לתעסוקה, לפיצוי, להכשרות, להביא לכאן את כל היצירתיות שרק אפשר כדי שנצליח לעמוד על הרגליים. זו בקשתי, אני מודה לכם שהגעתם לכאן. חשוב להגיע לכאן, ללמוד ולראות. אני מזמינה אתכם לגליל המערבי. אנחנו מדברים גליל כי אנחנו מאמינים שהגליל הוא גליל. המוטיבים דומים והמצוקה גדולה אצל כולנו. הדבר הטוב ביותר שיצא מהמלחמה הזו הוא שלמדנו לדבר בשפה אחת של שיתוף פעולה. למדנו לדבר בשפה אחת וזה חשוב, חשוב שתשגררו אותנו. אנחנו מגיעים לכנסת, לא תמיד ניתנת לנו הזכות לדבר, כי ראשי הרשויות לפנינו, אבל אנחנו מדברים את השטח, מדברים את האנשים, בוכים את המצוקות שלהם וחשוב לנו שתהיו איתם. << דובר >> צביקה פוגל (עוצמה יהודית): << דובר >> הדיבור המשותף הוא גם של חקלאים? << דובר >> אושרת זהבי: << דובר >> של כולם. חקלאות ותיירות הן ממשק. תיכף אבקש ממירב שתוסיף בעניין, אנחנו מדברים על בעיה שהיא אקוטית בשימושים בקרקע, חקלאי שרוצה לעשות שינוי או תוספת לסככה אפילו, לא יכול. הנה, תדבר על זה מירב, אני לא בקיאה כמוה. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> מילה אחת על שימור עובדים. - - - לא מצליחים למצוא עובדים, כי מה? איפה הם נמצאים? מה קרה איתם בשנה וארבעה חודשים האלה? << דובר >> יניב גיגי: << דובר >> אני ביררתי בנהר הירדן, אתר של 400,000 מבקרים בשנה. מאות עובדים בשנה עובדים בשיתוף פעולה עם איתן ועוד אטרקציות רבות באזור. אנחנו עובדים על בסיס קבועים בשיתוף פעולה. העניין של העובדים, העובדים סיימו את החל"ת שלהם, את המנהלים והאנשים החשובים. הפסקנו גם אנחנו לשלם להם משכורות. החזקנו אותם עוד חודש ועוד חודש, בסוף לא יכולתי להמשיך לשלם להם משכורת כשהם יושבים בבית, מצד אחד. מצד שני, אני רוצה תעסוקה, שנה אני יושב בבית. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> עכשיו כשמתחילים לחזור חזרה, אני שואל איפה הם? << דובר >> יניב גיגי: << דובר >> לא חוזרים חזרה. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> אתם כעסקים. << דובר >> יניב גיגי: << דובר >> אנחנו כמועצה, אני בגליל עליון, שגם מקשה עלינו - - - לחזור לשגרה. אנחנו רואים פה, לא עידוד אלא להיפך, עוד יותר מקשים. אני לא יודע להתמודד עם הדבר הזה. זה לא עכשיו שהם הגיעו אז יש או משהו. מקשים לחזרה. לא דיברתי על עזרה, שמקשים בכל מיני דברים. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> על העובדים עצמם, אני שואל מה קורה אתם? זה מה שאני מנסה להבין. << דובר >> יניב גיגי: << דובר >> העובדים עצמם הלכו לעבוד במפעלים, תחנות דלק, הרבה עזבו את הצפון. אני בכל במה מבקש שישוו את - - - למלונאות. מבחינת עובדים זרים, גם מבחינת עבודה מועדפת. חבל, הצעירים עוזבים את הצפון. הבת שלי עוד מעט משתחררת, היא מעדיפה לעבוד בעבודה מועדפת במרכז הארץ או עבודה מועדפת גם פה בצפון, אבל אין הרבה. << דובר >> מירב יוסף: << דובר >> מה שאושרת התחילה, אני רוצה לסיים את זה ואז תמשיכו הלאה. שמי מירב יוסף, אני מנהלת מחלקת רישוי עסקים במועצה אזורית מעלה יוסף. ראש המועצה הוא שמעון גואטה. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> בהצלחה שתהיה לו. << דובר >> מירב יוסף: << דובר >> תודה, אמסור לו. אני רוצה דווקא להתחיל מהסוף ולתת דוגמה למצב קיים, לדברים שקורים בשטח מול בעלי עסקים, מול מפעלים. יש לי אזור תעשייה, יושב שם מפעל לציפויים, נקרא אגם ציפויים. מפעל שמצפה חלקים לכל מיני מכשירים שצה"ל מבקש ממנו והוא יושב בתוך מבנה עם היתר בניה, אבל השימוש שרשום, השורה שרשומה בהיתר, רשום גידול פטריות, ולכן תקשיב טוב, הוא לא יכול לקבל רישיון עסק, לא יכול לקבל אישור כיבוי אש למרות שהשקיע במתזי מים ומטפים וכל מה שצריך. הוא לא יכול לקבל היתר רעלים. אנחנו בטירוף כדי להשיג לו את הרישיונות ומלווים אותו יד ביד כדי - - - << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> כמועצה לא מבקשים שינויים, כמו שעושים בכל מקום. שינוי בין חום לירוק, שינוי בייעוד. רואים את זה כל הזמן. << דובר >> מירב יוסף: << דובר >> העניין של שינוי, שימוש או שימוש חורג, זה תהליך מאוד ארוך, מאוד מורכב. המבנה לא שלו. זה לא מציאותי. דוגמה נוספת ותיכף אני אנסה להציע פתרונות - - - << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> אני שואל, למה מצפים? אני מבין את הבעיה, אני גם הייתי סגן ראש עיר, דיברתי ברשויות, אני יודע מה זה - - - מה שקורה והכול, וירושלים זו עיר גדולה מאוד. << דובר >> מירב יוסף: << דובר >> אני רוצה לחדד את עניין הרפורמה של הלולים, שזה אותו דבר. נטפלים ללולים להיתר בניה, בעלי החקלאים אצלנו כבר לא חקלאים. יש להם מבנים מול העיניים עם היתר בניה ולא יכולים לעשות שום שימוש במבנה מלבד חקלאות. היום אין חקלאים כמעט. רוצים מסעדות, מסחר, תעשייה ומלאכה. מה שאנחנו מבקשים זה שאולי עם החלטת ממשלת ואושרת כבר התחילה תהליך מול כל מיני ועדות. << דובר >> אושרת זהבי: << דובר >> ביקשנו את זה, את כל הנושא של הקלה ברגולציה. אנחנו צריכים שיבואו. הרבה עזבו בעקבות הפינוי, לא יחזרו לכאן. התקווה שלנו שיבואו אחרים. כדי שיבואו אחרים הם צריכים שישתלם להם לבוא לפה. זה לא עסק לגור כשכל היום רעש תותחים באוזניך. אנחנו צריכים להקל ברגולציה. משקיעים, לא יכולים, לא יבואו לכאן אם הם צריכים רק לאישור של היתר תשע שנים. לא יגיעו לכאן. << דובר >> מירב יוסף: << דובר >> לא רק זה, יש שם חוות נרחבות במעלה יוסף ובכלל בגליל. מה יעשו הצעירים כשמתפנים להם מבנים מול העיניים והם לא יכולים לעשות בהם שום דבר מלבד חקלאות? אנחנו רוצים להשאיר אותם אצלנו, רוצים את הילדים שלנו פה. << דובר >> אורית דגני דיניסמן: << דובר >> אני רוצה להעלות כיתה ולהגיד משהו יותר רחב. אורית, מתמודדת לראשות המועצה האזורית גליל עליון, באה מעולם הליווי עסקים ועסקים קטנים ובינוניים ובמהלך השנה האחרונה פעלתי רבות גם בכנסת לקדם את כל הנושא של הפיצויים, היערכות, מתווים ועסקים קטנים ובינוניים. יש לנו הזדמנות עכשיו לעשות שינוי אמיתי. אנחנו לא מדברים פה על צה"ל או כל מיני זרועות, אלא שינוי אמיתי שדרוש זה א', מסלול ירוק לכל העסקים הקיימים וחדשים בתקופה של שלוש שנים הקרובות. מסלול ירוק כלומר, כמו שהתייחסו לממ"דים במסלול מהיר יותר וכולי, בכל הרגולציה אבל גם בהיתרים. זה מקום אחד. המקום השני, לשקול אזור ללא מע"מ בתקופה הזו, לפחות כמה שנים כדי לתת פה הטבה משמעותית כולל מה שקראנו מענקי עידוד, חזרה לעבודה, גם בתחום של תיירות ולא רק בתקופת מלחמה, גם בשנים שאחרי. אנחנו נמצאים בשלב של מעבר מחמצן לפיצויים, לשרוד את העסק לבין להקים מחדש. אני מכירה לא מעט בתי עסק שאומרים "אורית, לא משתלם לי היום, אקח את הפיצויים שלי ואני סוגר את העסק". אין לו יכולת להרים את העסק מחדש. אלה עסקים רבים בצפון, אני לא מדברת על אלה ששרדו במהלך המלחמה והיום פתוחים עד 14:00 או 15:00. אני מדברת על עסקים שנסגרו וקשה להם עכשיו להתרומם מחדש. בשביל זה צריך משהו אחר מהותי, לא פה תוספת קטנה וכהנה פלסטרים. צריך משהו מהותי, אם המדינה לא תיכנס לאירוע, לא יהיה פה שינוי מהותי. חלק מהחזרה של התושבים לאזור או ההישארות של התושבים, אלה גם השירותים. כשאני מסתובבת משעה 14:00, 15:00, כבר אין איפה לאכול או אין איפה לקנות כי הכול סגור, אנשים אומרים רגע, בואו נחכה שהאזור יחזור. האזור לא יחזור בלי שהעסקים יתחילו לפעול. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> אם כל התושבים יחזרו והכול. האם אתם רואים שכן יש שינוי מהותי שיקרה? או שאת אומרת, ברגע שכבר המצב שאנחנו נמצאים בו, לא יחזור - - - << דובר >> אורית דגני דיניסמן: << דובר >> אני טוענת שעסקים קודם. - - - קודם העסקים, אסיים את המשפט. ראינו את זה דוגמה, אצלנו פתחו את אזור ביג, כמה חנויות. ברגע שפתחו אנשים מתחילים להרגיש שהכלכלה אומנם לאט-לאט, אבל מתאוששת. עם כל פתיחה של עסק, מתחילים להרגיש שיש פה חזרה לשגרה. העסקים והשירותים צריכים לחזור ראשונים. מערכות חינוך, עוד נושא. זה לא להיום אבל כל מה שייפתח ראשון, יעזור לתושבים לקבל את ההחלטה לחזור לפה. יש כאלה שנשארו פה כל הזמן וסובלים תקופה ארוכה מאוד ושורדים. הם יצטרכו גם את כוח האדם אבל גם צריכים לראות שכל הכלכלה מתרוממת. זה יביא גם את התושבים לחזור הנה. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> תודה. בבקשה. << דובר >> טל ישועה: << דובר >> טל, אני בעלים של רשת מלונות מטיילים. יש לנו שבעה מלונות לאורך כל קו הגבול. היום אנחנו פותחים את השניים הראשונים - - - ובדפנה. קרה פה דבר מופלא בתהליך. אני לא מהאזור אבל אנחנו כל הזמן בקשר. הייתה פה התארגנות מדהימה. צוות שעבד, כתב תוכניות, עשה, שלח בשביל שהממשלה - - - זה אולי אחד הדברים הטובים שקרו פה. << דובר >> אושרת זהבי: << דובר >> תגיד לו על איזה צוות אתה מדבר. זה צוות שהוביל פורום קו עימות יחד עם הג'וינט כדי שיכינו את התוכניות ליום שאחרי. << דובר >> טל ישועה: << דובר >> זה התחיל בצוות - - - של כל מנהלי התיירות פה, כינסנו אותם ועבדנו. אחר כך הצטרפנו - - -. ניסינו לאבחן את הבעיות המרכזיות ולאן זה הולך. נושא של כוח אדם, אנשים לא עבדו 15 חודש. אצלנו שני מנהלים ששמרנו להם על המשכורת, עכשיו כשהתחלנו לעבוד, עזבו. ההנעה נפגעה, לא קרה אי-פעם בישראל שאזור שפונה, לא עבד, קיבל כסף מהמדינה. זה היה לחודשיים, פה זה ל-15 חודשים. לחזור להניע את המהלך הזה, זה מהלך נורא ואיום. מנטלית זה אירוע לא פשוט. מנקות שלא עבדו קיבלו כסף, כל העבודה הפשוטה שהיא בסיס התיירות, התרגלו לעבוד בבית, להרוויח כפול, לעבוד קצת בשחור, בירוק, לבן, עכשיו צריכים לחזור לעבודה הרגילה. זה לא מניע. זה קשה מאוד ודורשים מחירי עתק. מחירי ההנעה דורשים מאיתנו, אין עובדים ומה שיש זה מחירים שקפצו. האזור מנוהל על ידי כמה קבלני עבודה, בעיקר קבלני ניקיון, המחיר פי 1.5 משהיה קודם. זה משהו נורא. פנינו לפני ארבעה חודשים. << דובר >> אורית דגני דיניסמן: << דובר >> רובם בהישרדות בעצמם ולכן מקפיצים מחירים. << דובר >> טל ישועה: << דובר >> פנינו לפני ארבעה או חמישה חודשים למשרד התיירות ואמרנו, "תביאו לפה עובדים זרים לתקופה", כדי שיהיה עם מי להניע. אנחנו תיארנו שהמצב עומד להימשך לפחות בחצי שנה הראשונה, עד שהדבר הזה יעבור, עד שאנשים יתרגלו לעבוד. לא קיבלנו תשובה. יש פחד גדול. לזכותה של המדינה ייאמר, מרשות המיסים קיבלנו. החלשים נפלו כי הטווח הזה היה נורא ואיום. החזקים שרדו. למזלנו, הבנו שעומדת להיות מלחמה ושמרנו כסף למלחמה במשך שנתיים קודם לכן. לא ידענו שזה יימשך 15 חודשים, חשבנו שהיא תהיה חודשיים, שלושה. זה אפשר לנו זמן לשמור את ההתחלה. זה נושא אחד של כוח אדם. הדבר היותר מסוכן שקרה כאן, זה אובדן הלקוחות המקצועיים. בכל הגליל יש עשרה שפים טובים. עשר מסעדות - - - << דובר >> ענבר בזק: << דובר >> ואחת מהן פה בבת יער. << דובר >> טל ישועה: << דובר >> רובן נעלמו. לא פתחו. בדפנה לא נפתחו. - - - פשוט לא מניעים. אין מי שיאכיל את האנשים. התופעה הזו כשאתה מגיע, זה כמו להגיע לחו"ל למקום שאתה מגיע אליו ב-17:00 ואין איפה לאכול, אתה לא חוזר לשם. אין מי שיאכיל את האנשים. זה השוק של התיירים שעכשיו הולכים - - - << דובר >> אורית דגני דיניסמן: << דובר >> אצלנו ב-14:00, לא ב-17:00. << דובר >> טל ישועה: << דובר >> לפני המלחמה היה פה אזור שוקק. היית בא, היית שם את הרכב בעיר, היה מה לעשות, היה איפה לבלות. היום אין, השמש שוקעת והאזור שוקע. זה עצוב. אנחנו הצענו, שייתנו מענקים. כמו שיש מענקים לרופאים, תנו מענקים לתיירנים מקצועיים, לשפים. תפתרו אותם מרגולציה לשלוש שנים, מה יקרה? תעשו את הרגולציה כמו בגרמניה, למשל, לא ממש בלי. שלוש שנים, תנסו ותראו. מי שפותח עסק, מי שפותח מסעדה, תפטרו אותו מרגולציה. מה יקרה? יהיה פה פחות ספרינקלר מים אחד? פחות אנשים יעשו על זה כסף? תנו לאזור הזה יכולת שיקום. צריך לשקם את האזור, זה לא אזור שיקום מעצמו. אנשים יחזרו אחרי שנה וחצי, אנשים עברו ועכשיו יהיו פה מאות או אלפי בתים גדולים לצערי. באזור הזה לא היה בית אחד לרפואה, אי אפשר לשקם עובדים. היום אתה יכול לשכור פה ב-1.5 שקלים כמה שאתה רוצה. זו המציאות, אנשים לא רוצים לחזור, הסתדרו כבר, מצאו מקומות אחרים - - - פחות, כמה אוכלוסייה ריקה חסרה כאן. תעודדו את האנשים, תבטיחו מענקים, מענקי מיסוי, לאנשים שיחזרו לגור כאן. תנו את זה, זה לא יעלה למדינה כלום, רק המע"מ פטור מהאזור הזה. הוא עושה בערך 1 מיליארד שקלים בשנה מחזור - - - << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> על מענק חזרה זו הטבה. << דובר >> אורית דגני דיניסמן: << דובר >> זה לא לעסקים. תעשה מענק חזרה לעסק. << דובר >> טל ישועה: << דובר >> התיירות שמגיעה לכאן, היא מחליפה תיירות שהולכת לחו"ל. זו אופציה, זה הגליל. 1 מיליארד שקל הם 200 מיליון שקל מע"מ. המע"מ הולך עכשיו ליוון ולאוסטריה ולגרמניה. הכסף הזה, תשקיעו אותו פה, זה יביא הרבה יותר כסף הרבה יותר קידום בכל האזור הזה. אם תהיה פה תוכנית של הכרה ברגולציות דרמטית ואנשים יגיעו, אני אפתח פה את המסעדה כי פה לא ישבו לי על הראש כמו בתל-אביב. אם יהיו מענקים לבעלי מקצוע, לשפים, למי שרוצה לפתוח מסעדה - - - הרבה יותר חשוב ממני. לי יש את - - - פה אבל אני צריך את המסעדה שלו. << דובר >> איתן לבל: << דובר >> זו המסעדה והאטרקציה. << דובר >> טל ישועה: << דובר >> את הדבר הזה צריך להניע. אחד כזה שהולך לאיבוד זו סכנה מאוד גדולה. << דובר >> אושרת זהבי: << דובר >> התפיסה הייתה בעבר, שאתה קודם כל בונה מלון ואחרי זה את מה שמסביב. היום לא. היום ייבנה מלון רק אם יש מה לעשות מסביב, בטח ובטח בגליל, כי אתה מגיע לכאן לצימרים ובונה על כל מה שיש לעשות פה. זה מה ששונה מתל אביב, זה לא שאתה יורד מהמלון, יש לך מנעד רחב. צריך שזה יהיה פה וזאת הייחודיות שלנו ואנחנו גאים על הייחודיות הזאת, רק שהוא התמוסס במלחמה הזאת, תעזרו לנו להחזיר את זה, להחזיר את אלה שנשארו בתל-אביב כי הבינו שהחיים קלים יותר, מרוויחים שם פי שישה ויש להם תרבות, רפואה כמו שצריך. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> הם גם משלמים מחירים שם לא קלים, לכן אני חושב שאנשים יחזרו. גם אותו אחד שהסתכל על תל-אביב אבל יודע גם כמה עלויות, מה זה לגור שם ומה זה העלויות שם. << דובר >> יניב גיגי: << דובר >> אם העסקים לא ייפתחו כאן בצפון, העסקים הגדולים והקטנים, לא תהיה תעסוקה, אנשים לא יישארו פה. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> כן, בבקשה. << דובר >> רן אגוזי: << דובר >> רן, אני מנהל מרכז מעברים גליל מערבי. מרכז מעברים הוא גוף שמתכלל תעסוקה, סיוע לעסקים קטנים וקהילה. אתמקד בכל מה שקשור בעסקים ובתעסוקה. אני פה בכובע של שתי רשויות, גם מטה אשר, גם מעלה יוסף. 55 קיבוצים ויישובים. למעלה מ-45,000 תושבים. אזור שעבר שבר אמיתי וזה בלשון המעטה. אני רוצה לדבר בכמה וקטורים, אדבר לגבי עובדים. אנחנו שואלים מאיפה העובדים? יש כאן מישהו שיש לו ביום בערך 100 משרות, יש משרות רבות, גם בתחום התיירות אבל גם לתעסוקה. כל המעסיקים כרגע במצוקה באזור, אני צריך עובדים. העובדים קיבלו החלטה אחת כרגע, שהם לא מקבלים החלטה. חוסר הוודאות כרגע, כולם לקחו צעד אחורה. אנחנו כרגע לא יודעים מה אנחנו רוצים. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> אנחנו לא לפני חצי שנה. אנחנו כבר בתחושה והבנה שלא נראה שהולכת להיות מלחמה בזמן הקרוב פה באזור. << דובר >> אורית דגני דיניסמן: << דובר >> בבוקר היו אזעקות. << דובר >> רן אגוזי: << דובר >> עדיין עובדים מחכים בתחושה של רגע, אני אחכה, לא ממהר. אפילו שיש משרה טובה הם לא ממהרים כרגע. הם לוקחים את הזמן. לחלקם יש עדיין מענקים שזה יוצר סוג של תמריץ שלילי, חלקם עדיין בחל"תים. << דובר >> ענבר בזק: << דובר >> אתה צריך להסביר את זה. המפונים ממשיכים לקבל מענקים. הלא מפונים הפסיקו לקבל - - - << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> אני מרגיש, דווקא בגלל שהמדינה נותנת הרבה כסף, אז גורמים לאנשים שלא לחזור. אסביר, המפונים קיבלו כל כך הרבה כסף ועיני לא צרה. בהתחלה היה לחץ, חייבים לתת להם ונתנו ונתנו וזה דווקא גורם לאנשים לא לחזור, אין שום סיבה. השאלה היא אם אנחנו לא מנסים עכשיו להמשיך ולעודד, במקום אחר זה יגרום - - - << דובר >> ענבר בזק: << דובר >> מה כולם אומרים, אני חייבת לעשות את ההבחנה, כי אתה שאלת כמה פעמים, חשבתי שכבר ענינו על זה. מתווה הפיצויים הוא למי שפונה עד 3.5 קילומטרים. מי שגר מעבר לזה, גם אם הוא עובד בעסק מפונה, גם אני תושבת חצור הגלילית ואני עובדת בקריית שמונה, ממאי אין לי חל"ת. אתה שואל לאן העובדים הלכו? אנשים לא ישבו בבית וחיכו בלי חל"ת, בלי אבטלה, בלי כלום. הלכו, חלק עזבו את האזור ומצאו פרנסה במקום אחר. על אחת כמה וכמה שפים ואנשים שיש להם מקצוע מבוקש, עזבו את האזור והם כבר עובדים במקום אחר. אתה צודק במה שאתה אומר, זה ששילמו לאנשים לשבת בבית, כבר בקורונה הבינו שזה גרוע. אנחנו לא מדברים עכשיו על תשלמו לאנשים לשבת בבית. אנחנו אומרים תעשו הפוך. << דובר >> אורית דגני דיניסמן: << דובר >> תתחילו להניע את הכלכלה. << דובר >> ענבר בזק: << דובר >> תתנו פיצוי רק למי שחוזר. שיבוא איתן ויוכל להגיד לעובדים שלו, מי שעכשיו חוזר מקבל מענק חד פעמי על זה שחזרת אלי, במקום שהוא יצטרך - - - << דובר >> אורית דגני דיניסמן: << דובר >> מענקי שיבה גם לעובדים. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> כמו מענק חזרה שמדברים, לתושבים לחזור. << דובר >> אורית דגני דיניסמן: << דובר >> גם לעובדים. << דובר >> ענבר בזק: << דובר >> לא לתושבים, לעובדים. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> אני אומר, כמו שמדברים על מענק חזרה. << דובר >> ענבר בזק: << דובר >> מענק חזרה לעובדים. << דובר >> אורית דגני דיניסמן: << דובר >> גם לעובדים אבל גם לעסק עצמו. << דובר >> רן אגוזי: << דובר >> אנחנו צריכים ליצור תמריצים חיוביים למה לחזור לעבודה, בכל דבר וזה מניע. לדוגמה, אני בקיבוץ חניתה, 2,000 מטר, היה שם מעסיק, עדשות חניתה, שנים. עזב. יש לי 2,000 תושבים אני מנסה להביא סטארט-אפ, איזו חברה. יצרנו קשר, שיבואו, שייצרו לנו פה מקומות עבודה איכותיים. נמאס לי לשמוע שיש שם עובדים טובים שאומרים, איזו משרה איכותית? חוץ מלעבוד כפועל ייצור, מה אתה יכול להציע לי באזור גליל מערבי? אני רוצה להביא את Nvidia שיפתחו שלוחה בגליל המערבי, למה הם לא באים לפה? הוא אומר לי, ישבנו אתם. איזה תמריצים יש לי היום לבוא - - - מה אני יכול לקבל? אנחנו צריכים פה מכפיל כוח כדי להבין שאם אנחנו לא נייצר פה משהו שייתן להם - - - << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> עשינו את זה בדיונים לא אחד ולא שניים. כל הסיפור, לקרב את זה. זה לדאוג לתעסוקה ושאנשים ירצו להישאר. << דובר >> רן אגוזי: << דובר >> זה לא קורה. גם עסקים שעוזבים, שהוא הודיע לך חד-משמעית, אני עוזב. אני מסתכל על הגליל המערבי. אנחנו מדברים על מרחב שהוא כפרי. העסקים הקטנים, יש להם גם תפקיד שהוא קהילתי. זה עוגן. אם אני תושב קיבוץ ואותו בית קפה שהוא העוגן וכולם יודעים שיש לו אלמנט קהילתי, והוא לא חוזר. הוא 20 שנים פה, לא חוזר ואף אחד לא רוצה את המקום הזה. זה המקום שאני הולך לחזור אליו? יש פה אלמנטים של פסיכולוגים שמחייבים ראייה שהיא יותר הוליסטית וקהילתית, להבין איך אנחנו נותנים פה תמריץ, למה הם צריכים לחזור ואיזה מצב ייווצר. אולי מה שאני אומר זה לא נחמד, ייווצר מצב שמי שיחזור הוא החלש. מי שחזק דיו לא יחזור. להפסיק להילחם על אלה שקיבלו החלטה שהם עוזבים, כי המלחמה הזו הייתה גורם, הם חשבו על זה כבר לפני. הרבה אנשים פה רכבו על הגל. החלק המכריע כנראה יחזור ואנחנו לא רוצים את החלשים, אני רוצה את החזקים. אנחנו צריכים אחת, לתת תמריצי חזרה לעבודה. שתיים, לסייע לעסקים הקטנים, לתת להם תמריצים. זה יכול להיות פטור מארנונה לתקופה או הטבות אחרות, כל דבר אפשרי כדי להתניע ובמקביל מתוך ההבנה שזה משהו שמניע. << דובר >> אורית דגני דיניסמן: << דובר >> מענק שיקום. << דובר >> רן אגוזי: << דובר >> העסקים, התעסוקה. זה מניע כלכלה, מניע קהילה, זה הכול ביחד. כדי להתניע את זה אנחנו צריכים לבוא עם חשיבה אסטרטגית, איך אנחנו מביאים מעסיקים חזקים כמו רפאל, כמו תעשייה אווירית, Nvidia, הייטק, ממת"ם. לייבא מודל של שלוחות. אל תעבירו, אני לא רוצה לפגוע במקומות עבודה. בואו, אתן להם כזה תמריץ לאורך שנים שהם יגידו, "עכשיו אני בא לפה". << דובר >> אורית דגני דיניסמן: << דובר >> אם תמשיך לייצר את אותן זכויות כמו ביוקנעם גם לעובדים וגם לעסק, הם לא יבואו. << דובר >> רן אגוזי: << דובר >> לא אותן זכויות. צריך פה מכפיל כוח. << דובר >> טל ישועה: << דובר >> אם המדינה רוצה להתנהל כמו מדינה, הייתה צריכה לעשות מהאזור הזה אזור עדיפות לאומית. אנחנו רוצים לתת לאנשים. זה אירוע שלא היה. אף אחד מאיתנו לא יודע לחזור, לא יודע לצפות. אנחנו בחברה שלנו מעסיקים שני עובדים סוציאליים רק כדי שידברו עם עובדים. הם מנהרייה - - - << דובר >> רן אגוזי: << דובר >> תנסה לגייס עובד סוציאלי היום, אין. << דובר >> טל ישועה: << דובר >> כי הם בטראומה, זה אמיתי. יש פה אזור שעבר טראומה. דה-פקטו, מי שעזב, זו טראומה. מי שנשאר פה ירו עליו שנה וחצי, ירו עליו כל הזמן. יש משהו שקרה כאן, משהו גדול שקרה. יש לנו כוח פנימי שאומר מייד חוזרים, מניעים את העסקים, אבל לא כל האזורים חזרו, שזה הדבר הכי מפחיד. מי שמניע, אלה אותם מאות עסקים קטנים שהם מניעים את האזור. הם נותנים קפה, הם נותנים את התחושה. הסטודנטים לא חזרו, - - - הם לא חוזרים - - - << דובר >> אורית דגני דיניסמן: << דובר >> אנחנו עכשיו עובדים עם מכללת תל-חי, מענקים. << דובר >> טל ישועה: << דובר >> הם לא חזרו, הם יחזרו באוקטובר. הם גם היו חלק מכוח הקנייה וחלק מכוח העבודה. צריך להגדיר את האזור הזה כאזור עדיפות לאומית. להגדיר מה זה, ולהגיד ארבע, חמש שנים, מה שאנחנו רוצים. הרי מדינה כלכלית תרוויח מזה הרבה יותר מאשר שהיא תשאיר את זה כך ותיתן לדברים לקרות מעצמם. << דובר >> ענבר בזק: << דובר >> צריך הוראת שעה, זה תהליך פשוט יותר. גם אמרנו עבודה מועדפת כדי להביא צעירים. גם אפשר לעשות הוראת שעה להטבות מס. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> אתה אמרת שאתה מהאוצר בצורה כזו או אחרת? << דובר >> יוני נוטקיס: << דובר >> אני יוני נוטקיס, אני סגן חשב משרד התיירות, סגן חשב עובד החשב הכללי, נציג של משרד התיירות ומייצג את המשרד עצמו. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> בהסתכלות שלי, תמיד כשאתה מגיע לאוצר, הם כל הזמן מנסים לחשוב איך שומרים על הכסף שנמצא. הם לא חושבים שדווקא אם תוציא עכשיו, או כמו שהוא אמר פה, תיתן עכשיו יותר הטבות, זה יזניק לך את הצמיחה הרבה יותר קדימה. אני אומר את זה כל הזמן, באתי מתחום החינוך, הייתי מחזיק תיק חינוך בירושלים ותמיד אמרתי שמניעת הנשירה, כשאתה שם 1 שקל במניעת נשירה זה פי עשרות שתצטרך לשים אחר כך בנשירה עצמה. אם נדע לתת לאנשים, לעסקים האלה, לחזור חזרה למעגל, הרי אף אחד פה לא אומר לך, "אני רוצה לשבת בבית ולקבל משכורת". הם מתים לעבוד, רק תנו לנו, תעזרו לנו לשקם את המצב שאנחנו נמצאים בו. אני מנסה להבין איפה האוצר במחשבה הזו לפחות. כל פעם מסתכלים מהחור של הגרוש. הוצאנו? לא הוצאנו? איך אומרים? בשקל. מה יקרה לקופת המדינה? אנחנו צריכים שהעסק יצמח, הוא לא יצמח בלי שניתן מענקים. אם אתה לא מצליח להביא עובדים, המקום, כמה שנראה יפה והכול, לא יכול להחזיק מעמד בלי עובדים זמן רב. תחשוב שמחר מגיעים לפה חברים שרוצים להסתובב פה, לחווה, למסעדה. איך הוא יכול להחזיק את זה בלי שיהיו עובדים? אם לא יהיו תמריצים לעובדים, לחברות עצמן, לאן נגיע? נתכנס פה עוד שנה ומה נגיד אז? << דובר >> יוני נוטקיס: << דובר >> לעניין ביצוע התקציב, אגף חשב כללי, התפקיד שלנו לבצע את התקציב. ברגע שהתקציב מאושר, התפקיד שלנו הוא לדאוג שהוא יבוצע באופן מלא ושלא יישארו עודפים. שהוא יבוצע באופן יעיל, נכון, ושהוא משיג את המטרות שלו. זה על עצם הטענה שלך וגם נוגע לטענות שהעלית מוקדם יותר היום שהשמיכה קצרה ומה שתמשוך לשם לא יישאר פה. מבחינת איך שאני רואה את משרד התיירות, אני שם חודשיים, משרד התיירות משקיע הרבה, גם בעזרה ליזמים של בינוי, של מלונות ושל מתקני אחסון לתיירות וגם בפיתוח של תשתיות. חיפשתי פה במייל, ראיתי שבדצמבר אושרו ברשויות המקומיות עשרות מיליוני שקלים לפיתוח, בדיוק מה שדיברת. הרשויות המקומיות הן אלה שיוזמות את הפרויקטים, כל אחת. אם אלה טיילות, אם זה מצפים, כל רשות לפי מה שהיא מוצאת שנכון אצלה. << דובר >> אושרת זהבי: << דובר >> גם אנחנו כרשויות מגישים את הקולות הקוראים והגשתי. השערות הלבנות שלי, רובן מוסתרות, א', בלזכות בקול קורא הזה. אחרי שזכית בקול קורא, לקבל את הכסף בפועל. אתם מוציאים את המיץ, לא בא להגיש קולות קוראים. אנחנו שכביכול בצד שלכם, שבאים כדי לקדם ולסדר את זה - - - << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> לבירוקרטיה את מתכוונת? << דובר >> אושרת זהבי: << דובר >> הבירוקרטיה, זה לא הטופס הזה. << דובר >> ענבר בזק: << דובר >> אנחנו במועצה ב-2020 סיימנו לבנות, אני עדיין משלמת הלוואה מהבנק. ב-2024 קיבלתי שליש מהכסף. זה כסף שכבר אושר ונצבע - - - << דובר >> אושרת זהבי: << דובר >> אתן לך דוגמה חיה מעכשיו. אני זכיתי בקול קורא של משרד התיירות, אחרי שכבר קיצצתי אותו לפני שנה שעברה ואמרו לי תגישי חלקים וכו'. זכיתי, קפצתי משמחה. אמרו לי עוד לא הגיעה לך הרשאה בטוחה, אבל זכיתם בקול קורא. פתאום אני מקבלת אתמול הרשאה, הזמנת עבודה לחמ"ת. עבדתי חודש על להוציא מכרז למתכנן. איך החלטתם בשבילי? למה זה צריך להיות לא ברור? נתתי את הדוגמאות האלה, משרד - - - << דובר >> יוני נוטקיס: << דובר >> הביצוע של הפרויקט הוא דרך חמ"ת ולא - - - לזה את מתכוונת? << דובר >> אושרת זהבי: << דובר >> אני הוצאתי כבר מכרז למתכנן, לא אמרתם את זה בשום דרך. אני לא אלאה אתכם בסיפורים. רק רציתי להמחיש. גם אנחנו כעובדי ציבור שמגישים את הקולות קוראים האלה, גם לנו זה קשה, לקבל את הכסף עוד יותר קשה, על אחת כמה וכמה לבעלי עסקים פרטיים. כמה קשה להם לקבל מענק כזה או אחר. אני מוכרחה לציין משהו לטובה במלחמה הזאת, שמשרד התיירות פתאום ירד לשטח, עם כל הצבא, זה הוריד אתכם לשטח. סוף כל סוף אתם חיים אותנו אז יותר קל לדבר. זה ייאמר לזכותם. תעזרו לנו, תקלו ברגולציה. לא רק לנו, לבעלי העסקים. לא באנו כי אישרתם לנו קול קורא. לקחתם חברות חיצוניות שלאשר את הביצוע הזה, בלתי אפשרי. זה לא יכול להיות. ללמוד להקל עלינו. המטרה שלנו זה להחיות פה ביחד, כולם. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> כשאני נכנסתי לקדנציה, שאלו אותי מה אתה רוצה לעשות בכנסת. אמרתי שאחד הדברים החשובים לי ביותר זה לפשט את הבירוקרטיה. ראיתי אותך יוני, אני אחרי שנתיים ומתעסק בנושאים רבים של בירוקרטיה. מדינת ישראל רק מקשה ונהיה יותר קשה כדי להגיש דברים. נכון שהיא אמרה שמשרד התיירות משתתף מעט במקום של המלחמה ממש, מעט יותר. אין שום סיבה, איך היא אומרת? אנחנו באותו צד. כנבחרי ציבור, כשליחי ציבור, רוצים לעזור לתושבים ולאנשים, כדי להניע את זה, למה הם צריכים להיתקל בכל כך הרבה משוכות? << דובר >> טל ישועה: << דובר >> בשביל להבין, להקטין את הבירוקרטיה אתם צריכים לקחת אחריות. מה שקרה, במשרדי הממשלה, השרים אמרו, העברנו את כל האחריות על הבירוקרטיה ליזמים הפרטיים. מי שעצמאי – לבד בפני עצמו, משרד הבריאות עצמאי. כל אחד הוא עצמאי. אין גורם מתכלל אחד, - - - אני צריך לעבור פה 14 משרדים, וכל אחד צריך לאשר את האישור שלו ואחרי זה אני צריך לעשות שוב. אתה יודע כמה זמן לקח לי לעשות? נכנסנו למקום, מסתבר שלכמה עובדים לא היה אישור בנייה. באנו למועצה ואמרנו שנטפל בזה, כל הכסף וכן הלאה. מינינו פרויקטור. ארבע שנים עבד פרויקטור כדי לקבל אישור. מבנים שכבר נבנו בעבר, רק לעשות להם הסדרה מרצון. ארבע שנים. אי אפשר, זה מעגל בלתי אפשרי. אם רוצים הסדרה, שר התיירות צריך להגיד, הנה הפרויקטור שלי, כל מי שרוצה לאשר מלון או כל מי שהוא עסק תיירותי, שיבוא אליו, לא אליי. שיבוא אליו. מישהו אחד, שיבדוק אותו. << דובר >> יוני נוטקיס: << דובר >> זו חקיקה, צריך לשנות חקיקה שזה לא ישב במשרד הבריאות ובמשרד - - - << דובר >> ענבר בזק: << דובר >> כמו שעשו עם הממ"דים. מצאו דרך לעשות מסלול ירוק וקצר לממ"דים. צריך לעשות מסלול ירוק וקצר - - - << דובר >> טל ישועה: << דובר >> כשיריב לוין היה שר התיירות ביקשנו חוק אחד, שתהיו אתם אחראים על הרגולציה של התיירות. זה הדבר הכי הגיוני, אתם משרד התיירות, וכשאני אבוא לאשר מלון אני אלך למהנדס מטעם משרד התיירות והוא יראה אם אני עובד נכון או לא נכון. אבל מהנדס אחד. אי אפשר, אתם הממשלה, פירקתם לגורמים, אף אחד לא רוצה לקחת אחריות. למה שאיש הכיבוי - - - הרי הוא מסכן את עצמו. כל אחד שולח לי 700 דברים. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> אני גם רוצה לשמוע את החברים של התעסוקה קצת. << דובר >> יניב גיגי: << דובר >> בעניין של משרד התיירות. אנחנו מתייחסים רק למלונאות, אטרקציות. ראית פה בבת יער, אטרקציה, מסעדה. אנחנו לא קשורים למשרד התיירות. אנחנו קשורים אליהם שבאים שמים - - - << דובר >> יוני נוטקיס: << דובר >> זו השאלה לי, אני חדש. אין לכם שיח? << דובר >> יניב גיגי: << דובר >> יש לנו נציגה - - - את כולם במשרדים אנחנו מכירים. אין לנו מפעל מאושר, אין מנוע לעובדים זרים, אין עבודה מועדפת, אין לנו שום דבר שיש במלונאות. כמו שאמרו פה שזה מחבר. אם אני רפטינג נהר הירדן 400,000 מבקרים בשנה - - - השנה לא יפתחו, מי יבוא לצפון? זה המגנט של הצפון, לא שום דבר אחר. בת יער, אגמון החולה, חרמון, בחורף. אם אני לא עובד בתור רפטינג נהר הירדן בקיץ, המלונות יהיו סגורים. מי יגיע אליהם, מי ימלא את המלונות? - - -. אומרים שאנחנו מוצר משלים. אם אנחנו מוצר משלים, תתייחסו אלינו. << דובר >> איתן לבל: << דובר >> לא רק משלים, אתה מוצר מושך. << דובר >> יניב גיגי: << דובר >> אנחנו מגנט של התיירות. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> תודה, כן. << דובר >> משה יפרח: << דובר >> משה יפרח, סמנכ"ל שירות התעסוקה. אתחיל מהסוף, אנחנו כאן כדי לסייע. אני רוצה להיכנס לנישה המצומצמת אבל חשובה של תעסוקה. פחות בירוקרטיה, פחות מענקים. למרות שידענו, למי שזוכר, את חוק עידוד תעסוקה של הקורונה. ידענו לפשט את הבירוקרטיה לאפס. לא היו צריכים הרבה טפסים, אנשים קיבלו מענקים. אלה היו מענקים מהמעסיקים. אני מסכים שצריכים להיות פה מענקים לעובדים. אולי המעסיקים צריכים מענקים אחרים. צריכים לעודד את - - - . מעסיקים הם הכוח המרכזי שלנו, הכוח החשוב ביותר. אם בעבר התפיסה הייתה שאנחנו מתעסקים בעובדים או שבאנו לחקור, או לקבל הכשרות או קצבאות, מבחינתנו הלקוח המרכזי הוא המעסיקים. אני שם את זה פה, בטוח שזה לא נכון לכולם, אל תיקחו את זה בצורה אישית. אנחנו מזהים, משה נמצא איתי, הוא מנהל מחוז הצפון. לקחנו את הצפון כפרויקט מיוחד. דאגנו לקיים את כנס תוכניות עבודה של שירות התעסוקה, לפני שבועיים בגליל העליון. מתוך הוקרה לצפון, נכנסנו לבית מלון שייפתח אחרי 14 חודשים, וגם מתוך זה שרצינו שהעובדים שלנו יבינו שאנחנו רוצים להיות מחוברים לצפון ומסייעי הצפון. אנחנו נושאים באתגרים. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> כל משרדי הממשלה צריכים לעשות את זה, זה אחד מהדברים החשובים. זה האל"ף-בי"ת של נופשים וכדומה. להראות שאנחנו פותחים בצפון. << דובר >> משה יפרח: << דובר >> לקחנו את זה הלכה למעשה. היה מרגש לראות את העובדים של אותו מלון, שאנחנו היינו האורחים הראשונים, איזה כיף היה להם לחזור לעבודה ולארח אותנו. יחד עם זאת צריך להבין, אני לא מכליל את כולם. אנחנו נתקלים בלא מעט אנשים שנמצאים אצלנו, שהוצאו לחל"ת או שפוטרו מעבודה ואתם שואלים למה הם לא חוזרים? דיברו פה על אי ודאות, זה נכון. אי ודאות היא גם של העובדים אבל גם של המעסיקים. זו ביצה ותרנגולת. מעסיקים לא יכלו לקחת עובדים כי אין להם עבודה, הם לא יכלו להחזיק אותם. אותו עובד, אין לו את הודאות שיחזיקו אותו והוא יקבל משכורת, נהיה פה אתגר שהוא מאוד גדול. לא רוצה להיכנס לנישה הזו של המענקים. אם היו עוזרים לבעלי העסקים להחזיק את העובדים בתקופה הזו של האי ודאות, כשאין להם הכנסות, כשההכנסות שלהם נמוכות, אז לא היינו נכנסים לסיפור הזו של אנשים שלא נמצאים או שלא יכולים לחזור. זה נכון, החזקים אהבו את המרכז, שלא תהיינה אי הבנות. יהיה מאוד קשה להחזיר אותם ויש להם פה פרויקטים שאנחנו הולכים לעשות, כשנגיע לזה נעשה את זה. יש פה עניין של עובדים שנמצאים אצלנו שאומרים, רגע, למה אני אחזור למעסיק לנהר הירדן אם אין לו עבודה ואולי הוא מוכן לפטר אותי? יש גם מעסיקים, בעיקר בבתי מלון שבאים אלינו ואנחנו שואלים אותם, למה אתם לא חוזרים לעבוד? כי המעסיקים טוענים שהם צריכים עובדים. לא כל בתי המלון כמובן. חוזרים לבתי המלון, אומרים לא, אנחנו כרגע לא צריכים עובדים. כשאני פונה למשרד התיירות או להתאחדות בתי המלון, אני שומע אמירות שאני לא אוהב לשמוע. הגשנו קול קורא, זה לא קשור לוועדה הזו, קשור לוועדה אחרת. קול קורא לעובדים זרים. אנחנו מחכים לזרים, פחות רוצים את הישראלים, בעיניי זה מזעזע. << דובר >> אושרת זהבי: << דובר >> אנחנו ביקשנו הקצאות לעובדים זרים באזור, לעשות דירוג שונה, שיהיה גם לצימרים. יש בעל צימר, הוא גם עובד בחקלאות. השילוב, הוא גם עובד בחקלאות וגם בעל צימרים, שיהיה מדרג לעובדים זרים למכסות. הוא לא רוצה להשתמש בעובד של החקלאות, לניקיון החדרים של הצימרים. ביקשנו מדרג מכסות לעובדים זרים, שונה - - - << דובר >> משה יפרח: << דובר >> זה בסדר גמור. אנחנו לא נגיד עובדים זרים, אבל אסור שזה יבוא על חשבון הישראלים. אבוי לנו אם נתרגל לעובדים הזרים. << דובר >> ענבר בזק: << דובר >> השאלה אם יהיו לנו מספיק עובדים ישראלים שרוצים לעבוד. << דובר >> משה יפרח: << דובר >> יש אתגר. האתגר הוא לא רק עכשיו אחרי המלחמה. << דובר >> יניב גיגי: << דובר >> סטודנטים חסרים פה עכשיו עד אוקטובר, מה עושים עם זה? << דובר >> משה יפרח: << דובר >> נכון. אנחנו נמצאים עם - - - של עובדים ולא עם - - - של מעסיקים. האתגר בבתי מלון ובכלל בענף התיירות הוא עוד לפני המלחמה. אנחנו מכירים את זה ולא רק באזור הצפון, בכל הארץ. אנחנו עבדנו, כמו שאמרתי, לא רוצה לעכב. אנחנו פה בשביל לסייע, יש לנו את מחוז הצפון שמוביל למשה. יש לנו לשכות שפרוסות פה ואנחנו צריכים לתת מענה. תפנו אלינו אנחנו נעזור לכם בגיוס עובדים, ויש אנשים שמחפשים עובד, תתפלאו לשמוע. יש עשרות אלפי דורשי עבודה שרשומים במחוז הצפון, ואלפים רבים מהם נמצאים באזור הזה, אנשים רוצים לעבוד. אמרו פה, המענקים, הקצבאות, כן מפונה, עדיין מקבל מענק חלף אבטלה או לא. יש כאלה שנמצאים אצלנו ומעדיפים לחזור לעבוד כי תמיד לעבוד זה יותר טוב מבחינה כלכלית וגם כולם מקבלים אבטלה. יש אתגר, אני לא אומר שלא. קשה לקבל עובדים אבל תעזרו בנו, בשביל זה אנחנו נמצאים. << דובר >> טל ישועה: << דובר >> חסרים לי 130 עובדים. התחלתי את המלחמה עם 160 וקצת. עכשיו אנחנו מגייסים. יש היום שתי בנות שמראיינות ומחפשות עובדים. חלק לא גרים פה, הם מדברים על עתיד, על לחזור. הסטודנטים לא קיימים. זו הייתה מסת עבודה גדולה, הם יחזרו רק באוקטובר. יש כאן מצוקה מאוד גדולה. עשינו פנייה למשרד התיירות ואמרנו לחצי שנה, עובדים זרים, עד שיחזרו הסטודנטים, אין מי שיחליף אותם. התיירות מניעה. מגיעים המפונים, הם לא עבדו. - - - ישבו בתל-אביב ובבתי מלון, עכשיו צריכים להתחיל לעבוד, זה לא אירוע פשוט, הם לא גרים פה, הם צריכים להגיע. רשות המיסים משלמת את הכסף הזה, אנחנו בהסדר, זה לא כסף שנחסך מהמדינה. ככל שאנחנו עובדים יותר המדינה חוסכת כסף, הרבה כסף. צריך להחליט, ממחר כל מי שמגיע מקבל סבסוד על העבודה שלו. מקבל משהו. - - - חצי שנה. כל - - - מקבל מהמדינה עוד 20 אגורות או 20 שקלים על כל שעה שהוא עובד. - - - הם צריכים לנסוע לפה, זה קשה להם. מישהו גר פה אבל בפועל הוא גר בטבריה, הוא צריך כל יום לנסוע. צריך דיוק של המהלך הזה. צריך להכיר איך מעגל העבודה פה. מעגל העבודה הקבלני פה הוא קצת - - -. זה לא פשוט להעסיק כאן. צריך להיכנס פנימה, ללמוד את העניין כדי להביא לערך אמיתי, זה מה שאני מבקש. תבואו, שבו בנחת, תלמדו את המהלך ואז אפשר להציע פתרונות - - - << דובר >> משה יפרח: << דובר >> שיהיה ברור אנחנו לא מתיימרים, לפתור את בעיות של כוח האדם, בבתי המלון, בתיירות, לא בצפון ולא במרכז, ולא במקומות אחרים. אבל יש לנו יכולת לסייע, לפחות להטמיע משהו. יש לנו לשכות שפרוסות באזור פה, שמשוועות למעסיקים שירצו עובדים. תיעזרו בנו, ניתן לכם שירות ככל שניתן. אם משה רוצה להוסיף עוד משהו קטן. << דובר >> משה אלון: << דובר >> אני לגמרי מתחבר לכל מה שנאמר, תשתמשו בשירותים שלנו. הבוקר ציינתי, רק פה בצפת סדרי גודל של 900 דורשי עבודה. בחצור 700 דורשי עבודה. אני יודע להציע להם אבל אם אין לי את הזמן או - - - אין לי מה להציע. לכן בואו תשתמשו בשירותים שלנו, זה מה שאנחנו רואים. << דובר >> יניב גיגי: << דובר >> איך יוצרים קשר? << דובר >> משה אלון: << דובר >> אתן לכם את הפרטים שלי - - - << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> אני רוצה לתת לאיתן לדבר אולי לפני שאתה מסכם, אני רוצה לשמוע אותו כי אני רוצה שאתה תהיה מסכם. לא חושב שכל אחד פתח כך את שעריו, היינו גם באיחור רב, אנחנו מעריכים את זה מאוד. << דובר >> שמואל כהן: << דובר >> שמי שמואל כהן, פקיד שומה צפת בשוטף. מתחילת המלחמה נרתמנו לסייע למוקד הפיצויים, מקרן הפיצויים. מי שלא יודע, קרן הפיצויים זו יחידה, שהייתה מאוד קטנה, ברשות המיסים. למזלנו בשוטף לא היו יותר מדי אירועים. חשוב להבהיר לאור מה ששמעתי כאן מי שקובע את המדיניות של תשלום המיסים, או את הפיצויים, למעשה, זו לא רשות המיסים, אלא ממשלת ישראל או משרד האוצר, הכנסת. אנחנו מבצעים, - - - או משנים את מה שמותר בחוק. גם אם אני חושב שצריך או לא צריך, העמדה האישית שלי לא רלוונטית. אם בחוק יש אטרקציה שלא מוכרת, אנחנו לא משנים, אין מה לעשות. אני לא מכיר, ויש לנו ניסיון מהקורונה וגם - - - אני לא מכיר מסלולים מהירים חופשיים, תשלום פיצויים. יש שתי אפשרויות. או לבדוק פרטנית אחד-אחד ואז כנראה נקבל בימינו פיצוי כזה או אחר. כי לבדוק אחד-אחד מכוח אדם שיש לנו זה כמעט בלתי אפשרי. או לבוא ולתת נוסחה כלשהי, יותר טובה, פחות טובה אבל נאמר פה מספר פעמים, אני מניח שיש מגמות תקציביות. - - - עם האוצר. << דובר >> אושרת זהבי: << דובר >> למה ההשגה לוקחת שמונה חודשים? זה החוק. << דובר >> אורית דגני דיניסמן: << דובר >> כבר עברו יותר משמונה חודשים. << דובר >> שמואל כהן: << דובר >> לא יודע - - - של רשות המיסים כי מה שנאמר פה לגבי תעסוקה זה חל גם ברשות המיסים לפני מלחמת לבנון. גם אז נמצאו במחסור אדיר - - - סטודנטים ועובדים, אף אחד לא בא ולא מצא את עצמו. אני יודע שמרבית העובדים שלי מתגייסים לנושא הזה. אני גר בעצמי, אנחנו שכנים בגליל מערבי. << דובר >> אושרת זהבי: << דובר >> היית אצלנו באשכול, אז תודה. << דובר >> שמואל כהן: << דובר >> אני גר בנווה זיו. גר קרוב לגבול, מכיר הכול מקרוב. חשוב להבהיר שגם עובדים של רשות המיסים חיים במדינה הזו, הם לא חיים במקום אחר. כל הקשיים - - - המיסים. גם עובדים מפונים, גם עובדים שפחדו להגיע. זה לא גוף נפרד שלכאורה אפשר לבוא, לעשות מה שרוצים וכולם יתגייסו - - -. יחד עם זאת, אנחנו עובדי משרד - - -. הרשות עצמה כולה מגויסת כדי לתת את המענה. מדובר פה רק באזור שלנו, 45,000 פניות. בכל הארץ אלה מאות אלפים. תמיד יש תקלות - - - << דובר >> אושרת זהבי: << דובר >> עשינו לך עוול כי אתה לא הבנת את הכוונה שלנו. אין לנו טענה אליכם. הרצון שלנו שישנו את הדבר הזה. אתה צודק שזו חקיקה וזה לא אתם. אתם קורעים את עצמכם מתחילת המלחמה, אין לנו חצי טענה אליכם. אבל הגיע הזמן להוריד את הבירוקרטיה, לחזור אחורה ולתת לכם את הכלים. אתם הורגים את עצמכם. קיבלתם ממני את מלוא המחמאות, ירדתם לשטח, אתם עושים כנסים, אין לי טענה אליכם, אתם סך הכול מבצעי החלטות. הגיע הזמן למדינת ישראל להקל בהחלטות. נראה לי שעשינו לך עוול כי לא הבנת אותנו נכון. << דובר >> שמואל כהן: << דובר >> הבנתי מצוין. הרבה אנשים עם בעיות תקציביות ועדיין אי אפשר לתת לכולם כמה שהם רוצים, איך שבא לכולם. אם ניתן למישהו, זה יילקח ממישהו אחר. << דובר >> אושרת זהבי: << דובר >> לא הולכים לקיצון. << דובר >> טל ישועה: << דובר >> לזכותכם, אני מסתכל על עבודת הפקידות תפקדה מעולה. לי אין טענות אליכם. עבדתם יפה. היו לנו הרבה טענות בתהליך החשיבה, הארגון, אבל האנשים בשטח, דיברתם, היו אצלנו, היו נגישים, פתרו בעיות, רואה לזכות. עבדתם מאוד יפה. << דובר >> אושרת זהבי: << דובר >> אני מסירה בפניכם את הכובע. << דובר >> ענבר בזק: << דובר >> הבעיה התקציבית שכל הזמן מדברים עליה, יש פה טעות בהבנה. אנחנו לא נותנים עכשיו כסף, מפזרים את הכסף לשמיים. אנחנו משקיעים. כל הכסף שיושקע עכשיו בתיירות ובתעסוקה בגליל, זו השקעה כדי שהאזור יחזור לפרוח, האזור ישגשג וישלמו מיסים. אמר נכון טל, הגליל הוא פחות מוקד תיירות חוץ. פחות מגיעים לכאן תיירים, חוץ מנצרת ואולי גם קצת צפת. הגליל העליון, הגליל המערבי, אבל הם מקום התיירות מספר אחת לישראלים. לא חושבת שיש ישראלי אחד בארץ שלא פעם בשנה עושה חופשה בגליל. זה כסף שנשאר פה. הכסף הזה ימשיך. אם אנחנו לא ניתן להם את האופציה, לא ניתן להם את המסעדות, המלונות, והם ייסעו כי כמו שאמרנו, יותר זול היום לנסוע ליוון או קפריסין לכמה ימים. הכסף הזה במקום שיישאר בארץ, ילך לחו"ל. צריך להבין שכשפה יהיו עסקים זה יחזור למדינה, זו השקעה שהמדינה מקבלת בחזרה במיסים. << דובר >> איתן לבל: << דובר >> במיידי זה כל מה שנאמר. לעזור, לתמרץ. עבודה מועדפת וכדומה. אבל אנחנו למודי קרבות, רואים כמה הפסקת האש הזאת שברירית. אני מציע שני דברים שצריך ללמוד קדימה וברמה הכי גבוהה שיש. התחילה המלחמה, אחרי שבועיים יצאה בשורה לעם ישראל, יש פיצוי גורף לכל המדינה. אמרנו נהדר. סגרנו, נאמר לנו בוועדת הכלכלה, "פיקוד העורף אמר לכם לסגור? לא. למה סגרתם? תחזרו לעבוד". אמרתי בסדר, הבנתי שזה הולך להיות ארוך. ידעתי שאני מקבל 75% החזר שכר על מה שאני משלם. אני צריך לשלם רק 25%. בינואר החלטתי שאני פותח את המסעדה. אחרי שחודש וחצי כל הפיקוד אכל פה את מה שנשאר לי במחסנים, זה היה מאוד נחמד, אני רק קונה את זה בכסף ומחלק את זה בלי. אמרתי אני אפתח, לא צריך לעבוד ב-100%, אני אעבוד ב-30%. אשמר את העובדים, אני מקבל את השכר 75%. נהדר, זה הולך להיות ארוך, היה לנו ברור. פתחתי את המסעדה ב-1 בינואר. בסוף ינואר הבנו שהמתווה לא ממשיך. זה חלם, כלומר הכול גם אחורה, עוברים חודשים ואתה לא יודע אם יש פיצוי. אחרי זה אומרים יש או אין. פתחתי בינואר בידיעה שאני מקבל על כל 1 שקל שאני משלם לעובד, 75 שקלים ו-75 אגורות חזרה. כמות ההכנסה שלי ירדה ב-80% בינואר ובפברואר כשעבדתי, אבל הייתי שורד אם המתווה היה ממשיך. אם מישהו היה אומר שהמתווה לא הולך, לא הייתי פותח, זו הייתה התאבדות. אחרי מה שהיה, עבדתי ינואר-פברואר, סגרתי ב-1 במרס עם הלשון בחוץ. עוד הפעם, מחסנים מלאים, הכנסה שירדה ב-80% ואין פיצוי. חייבת הממשלה, המדינה, ללמוד לעבוד אחרת. תגידו קדימה, וגם אם התשובה היא שלילית זה בסדר, אני כמעסיק אדע איך להתנהל. במלחמה הזו הוצאתי 1 מיליון שקלים מהכיס על כל התקלות האלה. עכשיו כבר אין לי רשת ביטחון כזו ואני פשוט שורד, אני פה. הבנו שהבעיה היא שאני לא בתוך תשעת הקילומטרים. אם הייתי בתוך הטווח של תשעה קילומטרים, החיים תותים. אבל אני לא אדום, אני לא ירוק, לא ורוד, אני כלום. לכאורה, אמרו בוועדת הכלכלה, לא סגרו אותך, תעבוד. אמרתי קדימה, נחזור. באזור מרס, אחרי מלחמה עם ראשי הרשויות וכל מי שרק אפשר היה, החליטו על מתווה מיוחד לתיירות. ינואר, פברואר, מרס, אפריל. נשמתי לרווחה. אני שילמתי רק 250,000 שקלים משכורות בינואר על הכנסה שהייתה זעומה. אמרתי בסדר, עכשיו יהיה מתווה, לפחות אני איישר קצת את הקו. מתווה התיירות היה לעסקי תיירות ולאטרקציות תיירותיות. רפטינג נהר הירדן, בת יער, זו אטרקציה תיירותית. אני יודע ש-40 שנים אני אטרקציה. אטרקציה זה מרכז שיודע לעשות פעילויות Audio, יודע לעשות טיולי סוסים, טיולים ברגל. אנחנו עושים מחפשים את המטמון בצפת ועושים טיולי ג'יפים ביקבים. אורח שבא, בזמן כזה או אחר חייב לאכול. תעשה אטרקציה בלי אוכל, לא יבואו לאטרקציה. אישרו את המתווה לינואר, פברואר, מרס, אפריל. שמחתי. הגשתי, חזרו אליי. אמרו לי "אדוני, האטרקציה זה רק הסוסים, על כל השאר אתה לא מקבל שקל כי את המסעדות לא אישרו, את המסעדות אישרו רק במאי". << דובר >> אושרת זהבי: << דובר >> זה גם אחרי מאבקים. << דובר >> איתן לבל: << דובר >> ואחרי מאבקים, נכון. מאחר שאנחנו יודעים שהפסקת האש היא שברירית ויחזרו עוד עימותים כאלה ואחרים, צריך להכיר באטרקציות התיירותיות כעסק. ברפטינג, האטרקציה זה הקיאקים, אבל אנשים אחרי הקיאקים אוכלים, אי אפשר להפריד. במלון הלינה מוכרת וחדר האוכל לא מוכר? הכול מוכר. רק האטרקציות יצאו נפסדות. במקום לקבל 100%, קיבלתי 40% רק על הצד של הסוסים ואין מה לעשות. רשות המיסים, אנשים נהדרים, אבל הם לא קובעים את המדיניות. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> חברים, שמענו, התרשמנו מאוד. חסר לי משרד האוצר וחבל שהם לא היו פה היום, צריכים להביא אותם לכאלה מקומות. אמרתי את זה לחברי צביקה שאנחנו מגיעים לוועדות ואתה רואה את האנשים אטומים, אין מה לדבר איתם. מה שאמר פה כרגע איתן זה דבר מאוד פשוט. זה העסק שלו. זה לא שיש לו שלושה-ארבעה עסקים. זה העסק שלו. כשאתה אומר לו "רק ב-40 מטרים אלה אתה יכול לקבל פיצויים ופה להשכיר". מה זה, הם בנים חורגים? זה דבר שלא נתפס. אני איתכם בכאב, אני מרגיש מעט חסר אונים אפילו. איך אנחנו נראים? אני לוקח אחריות כחלק מהכנסת, אומנם אני לא מהממשלה, אבל חבר כנסת. אלה דברים שהיו צריכים לפתור אותם מזמן. מעל הכול, מה התוכנית הלאה? אנחנו למודי מלחמות ומקווים שלא יהיו עוד אבל לצערנו תמיד יקרה משהו כזה או אחר וצריך שתהיה תוכנית מגירה שמוציאים אותה. תוכנית צפי, מה קורה בכאלה מקרים, איך עובדים ומה עושים עם זה? אני מתפלא מאוד שאין את זה עד היום. כשנגיע לירושלים חזרה נשתדל לטפל ולהיאבק בדברים האלה. שמענו הרבה היום, התרשמנו הרבה מאוד. << דובר >> צביקה פוגל (עוצמה יהודית): << דובר >> אני יכול להיגד משפט ברשותך? << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> כמובן, אתה מסכם. << דובר >> צביקה פוגל (עוצמה יהודית): << דובר >> לא, אתה מסכם, אתה יושב-ראש. אני גר פה וחייב להגיד לכם שאני מאוד שמח על המפגש הזה כי מסתבר אפילו שאני מכיר חלק נכבד מהבעיות, נתתם לי מכה רצינית מאוד. הרצף המטורף הזה, ממרס 2020 כשהתחילה הקורונה ועד היום, זה רצף שפגע בנו קשה ביותר. האוכלוסייה בדיוק כמו שציינת, אוכלוסייה חלשה הוחלשה עוד יותר, החזקה לא תחזור לפה. מדינת ישראל צריכה להבין שהשכפ"ץ שלה הולך ומתמוטט. אני חוזר ביום ראשון לכנסת יחד עם היושב-ראש של הוועדה. אני מבטיח לכם, אנחנו נלך להפוך כל שולחן אפשרי כדי לנסות להסביר לכולם. אני לא רוצה להיכנס לכל פרט שהעליתם פה. המסגרת חייבת להיות כזו, שמגדירה את האזור הזה כאזור עדיפות לאומית, לא שום דבר אחר. אין שום פתרון אחר שיכול לתת לזה מענה אלא רק הסתכלות כוללת של המדינה על האזור הזה. << דובר >> אורית דגני דיניסמן: << דובר >> שינוי מהותי ולא קוסמטי ורק אחורנית. << דובר >> צביקה פוגל (עוצמה יהודית): << דובר >> נכון. ולך, שאנחנו מכירים לא מהיום ואני יודע עד כמה קשה העבודה שאתם עושים, צריך לראות איך חלק מהדברים, או הנוסחות משמשים אבל רק לחלק מהמקומות. אנחנו צריכים להאציל סמכויות לרשויות. אני אומר לך את זה כאחד שהיה ראש רשות, אומנם לא התעסקתי בדברים האלה אבל אני יודע כמה הרשות יכולה לעזור לאותם עסקים ולאותן בעיות. לא התכוונתי לפרוטקשן כמובן. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> אני רואה את הרשויות כמאריכות הזרוע של הממשלה כזרוע מבצעת. הן הוכיחו גם בקורונה וגם בזמנים אחרים שהן מכירות את השטח ויודעות לעשות את זה על הצד הטוב ביותר. גם כשאנחנו רוצים לקבל החלטות ולעשות אותן, מישהו יידע לבצע אותן ורואה בעין את העסקים, האנשים, התושבים. רוב הדברים מגיעים לרשויות, הן בקולות קוראים והן בביצועים והכול. הן חיות את השטח. לא מצפה ש-120 חברי כנסת יישבו ויידעו כל דבר. כן צריך לעשות פה את הרשויות יותר חזקות, כשיושבים פה אנשים מהרשויות. << דובר >> אושרת זהבי: << דובר >> צריך גם את האשכולות. יש רשויות חזקות. צריך את האיזון הזה. << דובר >> צביקה פוגל (עוצמה יהודית): << דובר >> זו עדיין רשות. << דובר >> אושרת זהבי: << דובר >> יש רשויות חזקות שמצליחות להתמודד עם זה והחלשות צריכות עזרה. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> דווקא לשמוע אותן. << דובר >> אושרת זהבי: << דובר >> לא להיות קיצוני. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> גם כדי לקבל את ההחלטות צריך להיות איתן, בהבנה שלהן, בהסתכלות שלהן. אם היו יושבים עם ראשי רשויות ושומעים את זה בזמן, יכול להיות שלא היו עושים את הדבר הזה של העובדים עם החל"ת וכל הדברים האלה. יכול להיות שהיינו מוצאים את עצמנו במקום אחר היום. כי גם בלי להיות מבין גדול, אין ספק שזו הייתה טעות. << דובר >> ענבר בזק: << דובר >> זה מאפריל. אני בכנסת ממרס אומרת להם אם זה לא יקרה אנחנו נהיה פה. חזיתי את מה שקורה היום. << דובר >> אורית דגני דיניסמן: << דובר >> ציינו את זה פה בינואר. << דובר >> ענבר בזק: << דובר >> ממרס אנחנו מבקשים "תאריכו את החל"תים", ותראו לאן הגענו. << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> אנחנו כמו שאמר צביקה ידידי, נחזור ביום ראשון וניאבק יחד בכל הנושאים שעלו פה אבל מעל הכול זה הראייה הרחבה והגדולה. אם לא תהיה תוכנית מסודרת, ניפגש פעם אחר פעם ונישאר באותו מקום. לא לזה באנו עד הצפון בשביל להישאר באותו מקום, אלא חיפשנו ואנחנו רוצים להתקדם ולקדם, זו המטרה של כולנו. החכמנו רבות, אבל כאמור אין לי מילים. אתה מוצא את עצמך במצב מגוחך. בירוקרטיה היא אל"ף-בי"ת, אני אומר בשיא הרצינות. איך ב-2025, כאשר הכול היום דיגיטלי וחדשני, לא מצליחים לקיים מתווה פשוט ויעיל? אני שומע מאנשים רבים שהגישו ושמונה חודשים לא קיבלו תשובות. בהתחלה הם קיבלו סכום קטן, ראשוני, אחר כך לא הצליחו. מה זה, חברים? << דובר >> ענבר בזק: << דובר >> יש הנחת יסוד שכולם, כביכול, מרמים. בגלל הנחת יסוד הזאת מעמיסים במקום להקל. צריך לעשות הפוך, קודם תיתנו ואחר כך תבדקו מי שמרמה תיקחו ממנו את המענק בחזרה. גם הרשויות, מה שאושרת פה תיארה, המיץ יוצא לנו המיץ עד שאנחנו מקבלים כסף חזרה. אלה כספי הציבור, לא אני משלמת את הריבית בבנק על הלוואה שאנשים - - - << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> משנת 2020 ואת עדיין משלמת. אני מתנצל. תודה רבה למארח. רוצים להודות גם למנהלת הוועדה, כמובן ליועצים שלי ולכל העוזרים. אני נועל את הישיבה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 13:54. << סיום >>