פרוטוקול של ישיבת ועדה הכנסת העשרים-וחמש הכנסת 11 הוועדה לביטחון לאומי 28/05/2023 מושב ראשון פרוטוקול מס' 24 מישיבת הוועדה לביטחון לאומי יום ראשון, ח' בסיון התשפ"ג (28 במאי 2023), שעה 10:00 סדר היום: << נושא >> סיור ועדה - בית הסוהר עופר << נושא >> נכחו: חברי הוועדה: צביקה פוגל – היו"ר מוזמנים: איתן גולדפלם – ראש אגף שכר וארגון, המשרד לביטחון לאומי גלי קרן – סגנית בכירה ליועמ"ש, המשרד לביטחון לאומי אביב ישראלי – ע' יועמ"ש, המשרד לביטחון לאומי מיכל לוינשטיין – המשרד לביטחון לאומי חנה הרבסט-שכטר – רע"ן תקשורת, דוברות שב"ס אביחי בן חמו – מפקד מחוז מרכז, שב"ס חגי דוד – מפקד כלא עופר שני נקש – קצינת אסירים, בית הסוהר עופר אדל ששון – מנהלת מרפאה, בית סוהר עופר יוסי מימון – עו"ד, כלא באר שבע יקותיאל צפרי – דובר הוועדה ייעוץ משפטי: עידו בן יצחק מנהלת הוועדה: לאה גופר רישום פרלמנטרי: סמדר לביא, חבר תרגומים רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> סיור ועדה - בית הסוהר עופר << נושא >> << אורח >> אביחי בן חמו: << אורח >> בוקר טוב לכולם, ברוכים הבאים לשירות בתי הסוהר, לכלא עופר. לי קוראים אביחי, אני מפקד מחוז מרכז. בזמן שיש לנו, אני לא אתייחס למזג האוויר, כלא עופר ידע חורפים משמעותיים יותר, זה קיץ פה עכשיו, אבל בזמן שיש לנו נדבר קצת על שירות בתי הסוהר באופן כללי, נצלול קצת במספרים, קצת על מגמות כלליות ולאחר מכן אני אפנה פה את הבמה לחגי, מפקד כלא עופר, שבימים הקרובים, בדיוק סיפרתי לחבר הכנסת, מסיים את תפקידו כאן כמפקד כלא עופר ועובר לאתגר הבא, כמפקד כלא רימונים אופק שנמצא שם באזור גוש השרון על כביש 4. המצגת פה מדברת על לא מעט מהדברים, אני פחות אצמד אליה ויותר נדבר, אבל תרגישו חופשי תוך כדי לשאול, לברר דברים וכו'. קצת תעודת זהות. שירות בתי הסוהר, ארגון הכליאה הלאומי של מדינת ישראל, ארגון הכליאה היחיד. היה ב-2009 איזה שהוא ניסיון של המדינה להפריט ולבנות בית סוהר מופרט במחוז הדרום, בבאר שבע, לא הצליח. הסיפור הזה לא פעל, מכל מיני שיקולים וכל מיני סיבות. יש מקומות בעולם, וראינו גם שבתי הסוהר המופרטים עובדים בצורה כזו או בצורה אחרת, בישראל הנושא הזה לא צלח וכאמור בית הכלא בבאר שבע לא הופעל כבית סוהר פרטי למרות כבר הסתיימה הבנייה והזכיין זכה וכו'. הוא היה תקופה ריק ואז הוא נקנה מהזכיין על ידי המדינה לכלא אלה במתחם בתי הסוהר בבאר שבע. לדקלם את השקף הזה עכשיו נראה לי פחות נכון, אבל מה שכן פה אתם הולכים לראות בעיקר זה משהו קצת שונה מהעולם שחווינו כולנו כצעירים, כמתבגרים, כאנשים שחיים במדינה, שראו את אוז, שראו את זינזנה, שראו את הסרט הבריחה הגדולה, או את הסרט חומות של תקווה או כל מיני דברים אחרים. אחזקה במשמורת חוקית זה הבסיס המרכזי והחוקי של כל הפעולות שאנחנו עושים, ובתוך העולם הזה נכנס גם למנוע פשיעה, למנוע טרור, פנים וחוץ, מבתי הסוהר החוצה ומחוץ לבתי הסוהר פנימה. אנחנו רואים בשנים האחרונות שככל שהאיום משתכלל בחוץ האיום הזה גם זולג לתוך בתי הסוהר. חלון אני פותח לכיוון של העולם הפלילי. יריבויות שיש בעולם הפלילי, חיסולים שיש בין סכסוכי כנופיות או סכסוכי משפחות, בעיקר קורה במגזר הערבי בין משפחות, רלוונטי ותקף וממשיך בתוך בתי הסוהר. חלק מהאמנות של שירות בתי הסוהר היא לא לייצר מפגשים שכאלה, לייצר הפרדה מוחלטת בין המשפחות השונות, בין כנופיות הפשיעה השונות מחד, מאידך ככל שאנחנו מזהים שבחוץ נרקמת איזה שהיא קואליציה בין ארגוני פשיעה בגלל אינטרסים כלכליים, אינטרסים עברייניים, שום דבר פה הוא לא נורמטיבי, מחובתנו גם כשירות בתי הסוהר לא להעמיק את אותה החברותא שמתקיימת בחוץ ולנהוג בהם בשיטת הפרד ומשול. זו עבודה שוטפת, סיזיפית, של מפקדי בתי הסוהר, של אנשי המודיעין בתוך בתי הסוהר הפליליים. אנחנו רואים את זה קורה. תיכף נצלול לעולם הביטחוני בכלא עופר. שירות בתי הסוהר הוא ארגון ביטחוני עם ייעוד חברתי. מה זה הייעוד החברתי הזה? כנראה שלכל אסיר משוחרר יש תאריך שחרור, ופעם הייתה איזה קלישאה שאומרת שאולי במקומות מגורים מסוימים אין פשיעה, או יש ממש באחוזים זעומים, כמי שפיקד על ארבעה בתי הסוהר ואחד מהם היה בית המעצר שקמה באשקלון, כל האוכלוסיות מגיעות. אין תעודת חסינות לאף מגזר או לאף אוכלוסייה, החל מדרי רחוב, בקצה התחתון של הפירמידה ועד – << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> חברי כנסת. << אורח >> אביחי בן חמו: << אורח >> ומעלה, כן. היום הקלות שבה יכול למצוא עצמו אדם עצור ל-24 שעות, או טיפה פחות, עד שהוא רואה שופט או עד שקצין המשטרה מחליט שזה מספיק, בגלל ריב עם שכנים, ויכוח בין איש לאשתו, אמירה מסוימת שיכולה להתפרש כאיום כזה או אחר, אנחנו רואים הכול והכול באים בשערינו. לצד שירות בתי הסוהר מפעיל גם הארגון שלנו מערך של חלופות כליאה, מערך של עבודות שירות. אסירים שנדונו על ידי בית המשפט לעונשים של עבודות שירות על שישה חודשים, תשעה חודשים, בדיוק עכשיו אנחנו בתפר החוקי הזה, מרצים את עונשם אנשים שלא בתוך מתקני הכליאה, אלא בתוך החברה האזרחית כאסירים עובדי שירות. יותר קשה בעיניי להיות אסיר עובד שירות כי לכאורה אתה בסביבה הטבעית שלך, אתה ישן כל יום בבית, עוד לא השתחררת, תלוי מה סוג העבירה, מה הרגלים העברייניים שלך ואתה צריך פתאום לבוא מהבית, לקום כל בוקר, להתייצב במקום העבודה, לעשות את מה שאומרים לך, להיות זמין וערוך לביקורות של אנשי הפיקוח על עבודות השירות ועל כל הפרה כזו או אחרת אתה נקרא לשיחת בירור או שיחת אזהרה. כלא הוא במובן מסוים יותר ברור, כי אתה בפנים ואתה לא בחוץ אז יותר קל לך להתנהג כאסיר. אנחנו רואים גם הפרות לא מעט בתוך הסיפור הזה של מערך עבודות השירות. בנוסף יש בשירות בתי הסוהר את מערך הפיקוח על האיזוק האלקטרוני, אסירים שנמצאים תחת איזוק, אם כעצורים שמנהלים משפט ואחר כך גם עליהם עושה שירות בתי הסוהר פיקוח. בנוסף יש לנו גם את יחידת צור, יחידה לפיקוח על עברייני מין משוחררים. לכל עבריין מין טרם שחרורו מתכנסת ועדה שקובעת רמת מסוכנות, בהתאם לכך נקבעת בעניינו חבילת פיקוח, פיקוח הוא הן סמוי והן גלוי. נפגשים המפקח והמפוקח ביום השחרור, מתאמים, שלום, זה אני, זה אתה, זה מותר לך להיות, אסור לך גני ילדים, אסור גני שעשועים, אסור מקומות בילוי המוניים, כל אחד לפי רמת הפיקוח שלו, וגם שם יודעים אנשי היחידה הזאת, יחידת צור, עוצרים אנשים רגע לפני, בעיקר רגע לפני פגיעה בקטינים. שם זה רווח מאוד האופי של העבירות החוזרות או האופי של העבירות שלמעשה הכניסו אותם לתוך בתי הסוהר. יחידת הליוויים, מערך של יחידת נחשון, כל יום נעים על גלגלים בישראל קרוב ל-900 או 1,000 אסירים ועצורים. למה זזים? לבתי משפט הלוך וחזור. תקופת הקורונה הולידה איתה משהו נהדר וזה עולם ה-VC, ניהול דיונים באמצעים חזותיים, אלא מה? עדיין יש לעצור, לאסיר, את הזכות לבקש דיון חזותי ואז הוא נלקח לבית המשפט. זה לא משהו שלשירות בתי הסוהר יש יכולת שכנוע, או מניעה או החלטה, אם האסיר או העצור רוצה או בא כוחו, והמערך הזה שהופעל בתוך בתי הסוהר, מערך של אמצעים חזותיים הופעל בנוסף לסיפור החזותי. אז אם רכב של יחידת נחשון מגיע לבית הסוהר ופעם היה לוקח עשרה עצורים לבית משפט מחוזי לוד, אז גם אם הוא ייקח חמישה עדיין זה אותו רכב ליווי ואותם אנשים ואותו נחשון ועדיין נפתחות בתוך בתי הסוהר העמדות של ההיוועדות החזותית באמצעים ממוחשבים. כמו כל ארגון ביטחוני גם שירות בתי הסוהר מחולק לשלושה מחוזות, אחר כך נראה גם את מפת האגפים. מחוז מרכז שאנחנו נמצאים בו הוא המחוז הגדול ביותר, אתם רואים את הסעיפים כולם. בתוך מחוז מרכז נמצא מספר 20, כלא עופר, כאן אנחנו מתארחים. זה למעשה העוגן הביטחוני המשמעותי ביותר שיש למחוז מרכז. מחוז דרום הוא הביטחוני בשירות בתי הסוהר ועדיין יש לו את ארבע היחידות במתחם באר שבע שהן יחידות פליליות. מחוז צפון הוא מחוז קטן, הקטן ביותר מבין שלושת המחוזות. גלבוע הביטחוני, זכור לכולנו מהשנה וחצי האחרונות, כמעט שנתיים, ועם הפרסומים של שבוע שעבר. כשאומרים על מחוז מרכז, ולא בגלל שאני עומד פה, אמרו את זה לפניי וגם אחריי, שהוא המחוז המורכב ביותר והמאתגר ביותר, לא בכדי. כלא השרון זה בית הסוהר המרכזי בישראל לאסירים טעוני הגנה. טעוני הגנה כשמם כן הם, אם אסירים פליליים רגילים נפלטו מהחברה הנורמטיבית כי הם עבריינים אז אסירים טעוני הגנה נפלטו מהחברה הנורמטיבית כי הם אסירים והם נפלטו מהחברה העבריינית כי הם טעוני הגנה. טעוני הגנה זה לפעמים לא כמו מה שחושבים, על מישהו שהוא עד מדינה, שוטר סמוי וכל מיני דברים כאלה, לפעמים בתרגילי חקירה פשוטים כששניים ביצעו איזה שהיא עבירה ואחד מהם סיפר על שותפו את מה שהם עשו באותו מעמד והוא הופך להיות עד תביעה שלו מטבע הדברים הוא יהיה טעון הגנה כדי שלא ייפגש עם זה שהוא היה שותף איתו או עם חבריו, שותפיו, משפחתו וכן הלאה. כלא רימונים אופק, כלא שאוחד בשנה שעברה, הם היו שני בתי סוהר נפרדים, גם רימונים וגם אופק, לשם הולך חגי לפקד, כלא אופק הוא בית הסוהר היחיד לנוער פלילי. יש לנו כאן גם נוער ביטחוני, לנוער פלילי. נוער עד גיל 18 פחות יום הולדת ומטה. כל מגוון העבירות, כל סוגי הפשעים לרבות מעשי רצח, לרבות מעשי אונס, עבירות פליליות קשות. ידענו תקופה לפני בערך שנה שמצבת הקטינים איפה שהוא הייתה סביב ה-85-80 לאורך תקופה לא קטנה, כמעט שנה, ומשהו בשנה שחלפה הגדילה את המספר שם לבערך 120-110, באחוזים כאלה. יודע חגי לומר, בהיותו מפקד כלא אופק בעבר, שהמספרים שם גם הגיעו למעל 200, 200 ו-220. שינוי תפיסה שלם שעשו גם בבתי המשפט בעיקר לענישה לקטינים, גם בכל סוגיית המעצרים, הובילה לירידה במספרים האלה. אנחנו יודעים לראות שהמספרים של השנה האחרונה, העלייה, בעיקר מדובר על בני מיעוטים תושבי שטחים שמבצעים עבירות פליליות שונות, בין אם שהייה בלתי חוקית בלבד או שהייה בלתי חוקית בתוספת של עבירה פלילית כזו או אחרת, שם המספרים עלו. כלא מעשיהו. ידוע, כלא פלילי, בעברו הרחוק היה מה שנקרא בית סוהר לצווארון לבן, הוא כבר מזמן לא כך. בתוך בית סוהר מעשיהו גם ארבעה אגפי עצורים, עצורים פליליים, תום הליכים והחלטה אחרת שמנהלים משפט, נרחיב על הסיפור הזה אחר כך, על ההסבה שעבר שירות בתי הסוהר באגפים רבים ובמקומות רבים מאגפי ביטחוניים או מאגפי שפוטים פליליים לאגפי עצורים פליליים. יש לזה גם לא מעט סיבות. במעשיהו יש גם אגף קשישים, של כל שירות בתי הסוהר, קולט אליו אסירים מבוגרים עם תחלואה מרובה ובעיות רפואיות מורכבות. קשיש אחד נפטר אתמול בבוקר, מישהו שהיה מאושפז במשך חודשים ארוכים, מאושפז, משתחרר, מאושפז ומשתחרר. לא נעים, תושב חולון, שפוט על עבירות מין 15 שנה ועוד חצי שנה היה אמור להשתחרר. מג"ן ניצן. אלה שני בתי סוהר שגם הם אוחדו אי אז לפני 15 שנה בתהליך התייעלות. בית סוהר מג"ן, מרכז גוף ונפש, או בעברית פשוטה בית החולים של שירות בתי הסוהר. בית חולים שעובד כבית חולים מלא, עם רופא תורן ועם אחים ואחיות תורנים ועם סגל רפואי מורכב, כל סוגי התחלואה, כולל תחלואה קשה, כולל כל הטיפולים. כל אסיר שנמצא במר"ש, זה במקום שהוא יהיה מאושפז בבית חולים ברחבי ישראל ויתפוס מיטה. חד וחלק. צמוד למבנה מר"ש, יש את מג"ן, שזה המבנה שמופעל על ידי משרד הבריאות והוא בפיקוד של שירות בתי הסוהר. מין יצור כלאיים כזה שפועל עם אגף טעוני פיקוח וטעוני פיקוח מוגבר. רק לאחרונה הכנסנו לאוכלוסיית טעוני הפיקוח שם איזה שהיא תעסוקה במפעל שוקולד שפתחנו שם כדי לייצר איזה שהיא שגרת פעילות נוסף למסגרות הטיפוליות שיש שם. בית סוהר גבעון, בית סוהר למוחזקים ומוחזקות בלתי חוקיים שממתינים לגירוש, מכל רחבי העולם, בעיקר כאלה שמגיעים למטרת עבודה ללא היתר, עבודה לא חוקית. הם ממתינים לגירוש לארץ המוצא שלהם. לא מדובר על אפריקאים, לא מדובר על אותם אנשים שהוחזקו אי אז במתקן חולות וסהרונים בדרום, אלא בעיקר מהגרי עבודה שהגיעו מכל מיני סיבות. זה בית מעצר, בשמו הקודם מגרש הרוסים בירושלים, בית מעצר בשמו הקודם אבו כביר בתל אביב, מתקן החקירות שיש של שירות הביטחון בתחנת משטרת פתח תקווה, שמופעל על ידינו בשיתוף פעולה מלא איתם. זה מחוז מרכז. אם לסקור פה את העוגנים המרכזיים הרי שאנחנו יכולים על כל יום להוסיף עוד שלושה-ארבעה פרטים, אבל ב-49' הוקם הארגון כגוף עצמאי ולמעשה הופרד ממשטרת ישראל. אני אכניס פה, וזה לא רשום במצגת, בשנת 1958 מרד כלא שטה. המדינה בת עשר שנים. בעברי כסגן מפקד הכלא קיימנו ב-2008 איזה שהוא אירוע של 50 שנה למרד, 50 שנות לימוד, אבל נדמיין איזה שהוא מצב מזעזע שבו אסירים פורצים את חדרי הנשק, היו חדרי נשק בתוך בתי הסוהר, משתלטים על סוהרים, 66 אסירים בורחים, בעיקר לירדן, הם רצו לשם בריצה רגלית, שני סוהרים נרצחו במרד הזה מיריות, יוסף שבח ואלכסנדר יגר. האירוע הזה נצרב אז. כשעבדנו על סיפור מורשת המרד מצאנו את ספר הזיכרונות של מי שהיה נציב בתי הסוהר אז, ד"ר דוד חרמון, שהוא מתאר בכתובים מה קורה לו בנסיעה מתל אביב לעמק ושומע במהדורות החדשות, המדינה בת עשר, אין סלולריים ולא מכשירי קשר ולא שום דבר, הוא רק שומע במהדורות החדשות מה קורה אצלו בארגון. 2007-2006, החלטתו של ראש הממשלה המנוח אריאל שרון להקים רשות כליאה לאומית, או בעברית בכל מקום שבו יש אסיר או עצור שיהיה סוהר. לא חייל ולא שוטר. אני שירתי 12 שנה במשטרה הצבאית בכל בתי הסוהר של החיילים, כלא 4 וכלא 6, הייתי פה ב-2002 בפתיחה בחומת מגן ולאחר מכן ב-2003 בקציעות בצבא, עוד כמה שנים בכלא מגידו, מגיל 18.5 אני בבתי סוהר, אבל בצד מסוים של הסורגים, ועבר התהליך הזה עם הקליטה של המתקנים, הן המשטרתיים והן הצה"ליים והכפפתם לשירות בתי הסוהר. זה מבנה יחיד פה, הכלא הזה, כלא עופר, שגם כשיסתיימו פה עבודות השיפוץ זה עדיין יזכיר לכולנו חצי בסיס צבאי. כלא קציעות בדרום, עליו פיקדתי שלוש שנים, נראה שלושת רבעי בסיס צבאי, עם ב"ח גבעתי מלמעלה והחטיבה המרחבית והחולות מסביב, משהו בגיאוגרפיה עושה את ההבדלים. אז דיברתי על 2013, על מתקן חולות שנפתח לשוהים בלתי חוקיים. המתקן הזה נסגר בתחילת 2018, אחרי החלטת בג"צ לסגור אותו ובחלק מסוים של הזמן היו במתקן כמעט 3,000 מוחזקים. זה היה מתקן פתוח, הייתה שם סביבה אורבנית לחלוטין, עם דוכנים ובסטות מחוץ לחולות, הם כידוע היו במתקן פתוח שהיו יכולים לצאת ולחזור בערב. << דובר >> קריאה: << דובר >> היום זה עדיין שייך לשב"ס? << אורח >> אביחי בן חמו: << אורח >> זה עדיין שייך לשב"ס, מתקן שהוא לא בר אכלוס. הוא נבנה במאפיינים של מקום פתוח וב-2018 הוא נסגר וכלא קציעות רק מאבטחים אותו. ב-2007 בג"צ שטח המחיה, ידוע ומוכר, לעבור בהתחלה למרחב של 3.5 מטר ואחר כך ל-4.5 מטר, שזה נדחה עד 2027. אי שם בתחילת הדרך בבתי סוהר ישנים מתקופת המנדט ודומיהם, התחלנו במינימום ממרחב מחיה של 2.20 מטר לאדם, צפוף בכל קנה מידה. הקורונה הולידה איתה את ההיוועדות החזותית ודיון באמצעים דיגיטליים. אם נעשה חתך ואנחנו שואלים לא מעט אסירים פליליים שאנחנו פוגשים אותם, שאני פוגש אותם בבתי הסוהר בסיורים התקופתיים שלי, מה אתה מעדיף, VC או לנסוע לבית המשפט אז התשובות משתנות. יש כאלה שאומרים מה שעורך הדין יגיד, יש כאלה באופן גורף אומרים לא, תן לי רק VC, אלה שאומרים את התשובה הזאת הם בעיקר כאלה שצריכים לצורך ההגעה לבית המשפט גם לקום בבוקר, להתארגן, לעלות לרכב הליווי, לשהות לפעמים איזה לילה במעבר, אם הם לא בבית סוהר שהוא קרוב לאזור השיפוט שבו הם נשפטים, וחזרה אחר כך בשעות לא שעות. ויש כאלה שמעדיפים ללכת לבית המשפט עדיין ולהשמיע את קולם ולהיות מול השופט ומול עורך הדין ומול כולם. ספטמבר 2001, 6 בספטמבר, ערב ראש השנה, ששת האסירים שברחו מבית סוהר גלבוע, עם הצלקת המאוד משמעותית שהאירוע הזה השאיר על שירות בתי הסוהר עצמו, ואנחנו עכשיו גם בתוך הסיפור הזה של מכליאה לקהילה, משמורת קהילתית, איך שהסיפור הזה נקרא, תחום שמובילים אותו אגף האסיר אצלנו ולמעשה לייצר את המעבריות הזאת בין עולם שירות בתי הסוהר, נגיד בקיצוניות, אולי לריק שמחכה באופן יחסי לכל אחד ביום שחרורו. היינו הבוקר באיזה שהוא טקס בנווה תרצה, של השקת מערכת טכנולוגית. ישבה בשעה שמונה בבוקר אזרחית שנראית כמו חתך ממוצע של הנשים כאן בחדר. שלום, גברת, מי את? באתי להסגיר את עצמי, בודקים, תראי תעודת זהות, דברים כאלה, במערכות לא מופיעה ולא שום דבר. בודקים מול בתי המשפט, האם יש איזה שהוא משהו, זימון שהתפספס, משהו, שום דבר. מי את? למה את פה? והכול קורה תוך דקות. ולא נראית, לא נראית דרת רחוב, בגדים מסודרים, שיער מסודר, תיק קטן והכול, מה הסיפור? אני יודעת שיעצרו אותי כי אני לא שולחת את הילדים שלי לבית הספר, אז בואו תכניסו אותי כבר עכשיו, נחסוך לכם את התהליך. יש לא מעט אנשים במדינת ישראל, ואני אומר את זה בחיבור הישיר של כליאה לקהילה, יש לא מעט אנשים בישראל, במדינת ישראל 2023 ודורות אחורנית, ששירות בתי הסוהר הוא במובן מסוים הפתרון בשבילם, הפתרון לאוכל, למגורים, ללינה, לאיזה שהיא משענת, לאיזה שהיא תחושת ביטחון. יש לא מעט אנשים כאלה. הגוף הזה, המחלקה הזאת שפתחה הנציבה, מחלקת קשרי קהילה, למעשה אמונה על לייצר את הקשר בין שירות בתי הסוהר לבין מעסיקים בחוץ שיסכימו לקלוט אסירים משוחררים, לבין גורמי הרווחה בחוץ, למסגרת הטיפולית, למעטפת הטיפולית שנתן שירות בתי הסוהר לאותו אחד לצורך יצירת אותה המשכיות גם בחיים אחרי המאסר. בקצה הפחתת רצידיביזם, זה מה שעומד מאחורי הקמת המחלקה הזאת של קשרי קהילה. זה אנחנו, הנציבה והסגן. לא הייתי ערוך לשקף הזה. שלושת מפקדי המחוזות משמאל, שני ראשי האגפים, או ליתר דיוק, יקי, ממלא מקום ראש אט"ל והוא גם היה רח"ט לוגיסטיקה, והוא גם עוזב אותנו ביום רביעי הקרוב לטובת עבודה אחרת, אז למעשה מיום רביעי הקרוב גם ראש אגף משאבי אנוש וגם ראש אגף התכנון והלוגיסטיקה הם ללא ראשי אגפים והנושא הזה בוודאי על שולחנה של הנציבה ושל השר. אילה, כראש אגף האסיר שאחראית גם על חלופות הכליאה, האיזוק, יחידת צור, הפיקוח האלקטרוני ועבודות השירות ועל מחלקת קשרי קהילה. בכניסתה לתפקיד הובילה הנציבה את פרויקט קברניט וכל אחד מאיתנו, הגונדרים, קיבל גם בנוסף לתפקידו עוד תחום שלם לעסוק בו, לפתח אותו, להביא רעיונות חדשים פורצי דרך, אני הייתי ועודני ראש הצוות לניהול ההון האנושי. עברנו בתהליך הזה בשנתיים וחצי באמת תהפוכות משמעותיות מאוד. אלה תחומי הפעולה המרכזיים של קברניט. אתם רואים את הון אנושי במרכז, ולא במחוז מרכז אלא במרכז העשייה של שירות בתי הסוהר. מכליאה לקהילה, דיברנו. חזון וערכים, כמובן בהובלת הצוות שנקבע אז, אבל אני רוצה לגעת בשני הדברים, השני והשלישי, שהם בעצם מדברים אחד עם השני, שתי הקוביות האלה. שירות בתי הסוהר עד לא מזמן היה ארגון ידני, יומנים ידניים, כתב יד, אתה צריך למצוא פעולה שקרתה בבית סוהר מסוים בזמן מסוים, בשעה מסוימת, אתה הולך ונובר ביומנים, מנסה להבין מהכתב, מנסה לדלות בדיוק את השורה והסעיף והפסקה. היום בבוקר השקנו בבית סוהר נווה תרצה את מערכת שולחן העבודה למפקד משמרת. מפקד משמרת זה הזרוע במשמרת של בית הסוהר, משמרת מתחלפת, יש לזה שקפים נפרדים. לכל בית סוהר יש שלושה מפקדי משמרות, תחתיו יש לו סגל משלו שעובדים 24-48, 24 שעות בכלא, 48 שעות אחר כך בבית. שולחן עבודה למפקד משמרת שלמעשה מנגיש לו את כל הפעולות, את כל התנועות, את כל הקליטות והשחרורים והאירועים החריגים שקורים לו מתחת ליד. במקביל מתרחשת בשירות בתי הסוהר לא פחות ממהפכה. מדמה את זה באמצעים הכי פשוטים, אסיר רוצה לבקש בקשה מיוחדת לרכוש זוג נעליים, להוציא כסף מהפיקדון למשפחה, לצאת לחופשה, אלה שזכאי חופשה או חופשות חריגות או כל דבר אחר, הוא היה ממלא טופס בקשה ידני, עם הטופס היה הולך למנהל האגף שלו, מנהל האגף מתייק את טופס הבקשה והנושא הזה רץ בין המשרדים השונים עם חוות דעת של כל אחד ובסוף מגיע למפקד או לסגן מפקד בית הסוהר שקורא את כל חוות הדעת ומחליט את החלטתו. מאחורינו. בשלבים מתקדמים הסיפור של ההטמעה של תיק ניהול בקשות ממוחשבות על ידי מנהלי אגפים. עד היום הסיפור הזה קורם עור וגידים בתוך בית הסוהר, ואני אומר בגלוי, לא מפתיע אותנו הלהט של הסוהרים, של מנהלי האגפים להשתמש בכלי הזה, שלא לדבר על מה קורה עם הנייר הזה אחרי שמולאו בו חמש או שש או שבע חוות דעת ובסופו של דבר הולך לאיבוד באחת מתיבות הדואר ואז צריך מחדש להתחיל לרוץ על הסיפור הזה. אפשר לסמן בגאווה, מאחורינו. עד שנה שעברה לכל אסיר במדינת ישראל, נזכור אי פעם אותנו באים לקופת חולים ומוציאים לנו את הקלסר שלנו מהמדף, תיקי האסירים עד שנה שעברה היו ככה. וככל שאתה אסיר שבאת לתקופת זמן קצרה אז תיק האסיר שלך נראה דבר כזה וככל שאתה אסיר שגם מרצה מאסר ממושך, אבל גם מגיש בקשות רבות ועובר בין בתי סוהר רבים ומגיש עתירות רבות וכו', אז התיק שלך נראה בערך ככה, עם תיק מספר 7 או תיק מספר 11 או תיק מספר, מה השיא? 14 תיקים עבי כרס. כל זה מאחורינו. כבר בשנה שעברה סיימנו את פרויקט סריקת התיקים. כל תיקי האסירים ממוחשבים. רק נדמיין על האופרציה הזאת של יחידת נחשון שלוקחת עכשיו 20 אסירים לבתי סוהר וצריכים 20 תיקי אסיר ללכת איתם בתוך בתי המשפט ולהתחיל לדפדף ולעלעל, היום הם הולכים עם פקודת המאסר שהיא האסמכתא החוקית לאותו אסיר, הכול ממוחשב, הכול נמצא במחשבים. ואלה שני דברים שהגורל הביא בתכנית קברניט להשית על בית ספר גלבוע אי שם במרץ 21', מרץ-אפריל, כשחתמנו את התכנית של בית סוהר חכם. רצה הגורל וכל הדברים המבצעיים האחרים, שגם עם גלבוע הייתה את אותה בריחה, אבל הסיפור הטכנולוגי של בית סוהר גלבוע, אלא בכלל של בתי סוהר חכמים ושל התשתיות המתקדמות אלה היו שני עוגנים בתוך תכנית קברניט. בתוך הסיפור הזה יש חתיכת דילמה ושאלה, ואדוני הח"כ, כל מי שהיה יומיים באיזה שהוא תפקיד מבצעי, הקלישאה המוכרת היא שאין תחליף לעין האנושית ולאיש במגדל ולנהג ברכב הסיור ולכל העמדות האנושיות, ועדיין אלו צריכים גם תשתית תומכת דיגיטלית חכמה מאוד שתוכל לאפשר להתמודד באופן ברור יותר ונחוש יותר עם האיומים המתקדמים. רק בשבוע שעבר שני רחפני נפץ, אחד בנתניה והשני בג'לג'וליה, אם הרחפנים הממולכדים ייכנסו לתוך בתי הסוהר, חד משמעית כן, רק השאלה מתי ולאיזו מטרה, יש לנו בתוך בתי הסוהר שלנו סגל שעובד בעיקר בבתי הסוהר הפליליים, בעיקר, סגל שנחשף לאיומים של אסירים, איומים משמעותיים, ושירות בתי הסוהר מקצה לאנשים האלה בשיתוף משטרת ישראל סל אבטחה שלם. האם הרחפנים הממולכדים האלה יוכלו גם לפגוע באנשי סגל? לצערנו, חד משמעית כן, אנחנו צריכים וחייבים להקדים את המענה המבצעי לסיפור הזה של רחפנים. כל השיטות הישנות עדיין קיימות, רק ביום חמישי הם עשו סביב מעשיהו עוד איזה שהוא כדור טניס מלופף באיזולירבנד שחור, חבלן משטרתי בא, פותח, שקיות מוכנות עם מנות של סם. עוד זריקות שאנחנו מזהים אותן מחוץ לבתי הסוהר, או בתוך בתי הסוהר, לפעמים טלפונים סלולריים, אביזרים סלולריים וכו'. טלפון סלולרי שאנחנו מדברים עליו זה לא כזה, טלפון סלולרי זה חצי מזה, משהו כזה, ככה. מכשיר סלולרי והמחיר שלו בכלא יכול להגיע גם לאלפים וגם לעשרות אלפים, תלוי במצאי, תלוי בצורך. לפעמים נהוג לומר שככל שהעולם מתקדם, הפשע והטרור שלובי זרועות ממציאים איום פרימיטיבי יותר ועתיק יותר ופשוט יותר. עיינו ערך המנהרות, חשפו בפנינו את כל עולם התת קרקע, וזה רק במילותיים לסיפור הזה של בית סוהר חכם ותשתיות. מה משפיע ודיברתי על בתי הסוהר שהפכו לבתי מעצר, אגפי שפוטים שהפכו לאגפי עצורים. שני דברים. אחת, מדיניות מעצרים, מדיניות של משטרת ישראל, ששירות בתי הסוהר אגב נשאב לתוכה ומיישם את מדיניות המעצרים הזאת בעל כורחו. במשטרת ישראל הקימו בעבר את אגף סי"ף לסיכול פשיעה במגזר הערבי. הייתה להם תכנית שלמה להקמת תחנות במגזר הערבי, בערים הערביות וביישובים הערביים, שירות בתי הסוהר קיבל אפס שקלים, אפס תקציב, אפס תקנים, כתוצאה מהשינוי הסופר דרמטי הזה. פשוט לא היינו בכלל בתוך התכנית הזאת, אלא כל המשאבים הופנו למשטרה, והיו צריכים להיות מופנים, אבל גם אי אפשר לוותר על הרגל המסיימת שהיא שירות בתי הסוהר. עוד דבר שקשור לבתי המשפט, מה מדיניות השפיטה. אם לפני עשור נעצרו 100 אנשים וממוצע השפיטה שלהם היה תוך שנה והיום נעצרים 100 אנשים, אבל ממוצע השפיטה שלהם הוא שנתיים, זה אומר שיש לנו כפול אסירים למשך זמן שמנהלים משפט וזה משהו שהוא נסתר מן העין. לא באמת עכשיו יש לשירות בתי הסוהר איזה שהיא אמירה של אוה, התיק הזה נמשך יותר מדי, זה הכול בעולמו של בית המשפט וכבודו במקומו, אבל אנחנו כן יודעים לראות בהחלט עלייה דרמטית במספרי העצורים עד תום הליכים או בהחלטה אחרת שנשארים בתוך בתי הסוהר, משפיעים באופן ישיר על יכולת ההשמה שלהם, היות שהעצירים חייבים להיות בנפרד מהשפוטים. כתוצאה מהסיפור הזה יש גם פחות שפוטים, ולמה? כי הבן אדם עצור למשך תקופת זמן ארוכה יותר והעונש הוא אותו עונש, אז הוא הופך למשך זמן פחות מזה להיות שפוט אחרי תום ניהול משפטו. זה במתמטיקה פשוטה כל התורה כולה והיא מוכחת. רק אצלנו במחוז מרכז בשנתיים שאני בתפקיד, עוד שני אגפים ברימונים, שני אגפים זה 160 אנשים, 80 ועוד 80, עוד שני אגפים במעשיהו, שזה עוד 70 ו-70, עוד אגף בגבעון שזה עוד 80, רק זה במחוז מרכז בשנתיים האחרונות וכתוצאה מאילוץ, לא מאיזה שהיא יוזמה או רצון לייחד מקומות לעצורים בלבד, אלא כתוצאה מאילוץ שבהם יותר ויותר עצורים פליליים מוצאים את עצמם מנהלים משפט. << דובר >> קריאה: << דובר >> אתה יכול להגיד משהו רק על הקשר של זה לסיכוי שלהם לעבור שיקום? << אורח >> אביחי בן חמו: << אורח >> פעם צחקתי, אני אישית, שבית הסוהר המופרט, אחד מהדברים שהכשילו אותו במדינת ישראל זה בעצם שהיזם היה אמור לקבל כסף, היו שם 800 מיטות, אבל הוא היה אמור לקבל כסף פר אסיר, לא פר מיטה. זאת אומרת האינטרס שלו היה צריך להיות שבית הכלא שלו יהיה מלא כמה שיותר, כי הפלורסנט שדולק בחדר של אחד או בחדר של ארבעה הוא אותו פלורסנט, אז עדיף לו כמה שיותר אנשים. ולעצם העניין, ככל שמשך המאסר ארוך יותר, בארבעת בתי הסוהר שפיקדתי, הייתי גם מפקד כלא שטה וכלא אשל, בתי סוהר פליליים, ביטחון מרבי, אז אפשר לראות שככל שהאסיר שפוט לתקופת זמן ממושכת יותר כך יש יותר זמן לשירות בתי הסוהר לעשות איתו משהו, להתקדם, לעקור הרגלים, לעשות תכניות ארוכות טווח ובאמת לעקור הרגלים מושרשים שהיו לו בחיים האזרחיים שלו שהובילו אותו למאסר. יש פעילות תקונית גם לעצורים, אנחנו לא מתחילים אותה ביום שהוא נשפט, אנחנו מתאימים מסגרות טיפול, מסגרות תקוניות, correction, גם במשך תקופת המעצר. אליה וקוץ בה, העצור גם עסוק בניהול המשפט שלו, אנחנו רואים את זה בבתי המעצר. הוא משתתף בתכניות טיפול, הוא משתתף בתכניות תקוניות, הוא רוצה לצאת לתעסוקה, הוא רוצה לרכוש השכלה וחינוך ויתרת המאסר שלו ככל שהיא קצרה יותר ככה משאירה לנו הרבה פחות זמן להתקדם איתו בתהליכים משמעותיים. זה מה שאמרתי בדברים שלי, יש לנו את אותם מקומות כליאה, לשמחתנו אנחנו נמצאים בכלא עופר והרעשים פה הם חלק מבג"צ שטח המחיה של הרחבת בית הסוהר בארבעה אגפים נוספים של 120 מקומות כל אחד ובסך הכול 480 מקומות. 480 מקומות חדשים, אבל בתוך התהליך גם אנחנו מרווחים פה את בית הסוהר שלא עומד בתקן של 4.5, אז יתווספו פה בערך עוד 300 מקומות. אנחנו בפרויקט אדיר בכלא אלה בדרום, בבאר שבע, שגם אותו מרחיבים בארבעה אגפים, ויושבים ממש בימים האלה על אישור התכניות, נצבע הכסף של התכנון, לעוד ארבעה אגפים נוספים במעשיהו, אגפים חדשים. בנינו גם אגפים בנפחא לביטחוניים והם גם בשלבים מתקדמים של אכלוס, אבל לחפש מפה כותרת? שירות בתי הסוהר לאור בג"צ שטח המחיה ולאור ריבוי המעצרים ולאור הגדילה חובה שיהיו לו עוד בתי סוהר חדשים, מתקדמים, וניפרד אולי בשאיפה בעתיד מבתי הסוהר מתקופת המנדט הבריטי שעדיין קיימים ומתפקדים היטב. זה העולם שלנו. מספר שמונה, האפידמיולוגיה, שהיינו בטוחים שזה איזה שהוא משהו רחוק, באה לכולנו, לכל העולם, הקורונה סטרה לכולנו בפנים והבנו שהאיום הזה הוא איום משמעותי ביותר. ניכנס בראש אחורה לפברואר 2020 עם הקורונה והפיראט האדום ומי נגע עם מי ומי השמות של מי ואיפה הוא היה ומה הוא היה, איך מנהלים בית סוהר, שאתה צריך מצד אחד לעשות חיפושים לאסירים, להיות איתם במגע, לעשות ספירות, לעשות את כל היציאות, כניסות, בתי משפט והכול, אבל אתה צריך לשמור מרחק ולשים כפפות ולשים מסכות וחלוקים ומשקפי מגן והכול, וככה פעלנו. ניהלנו את בתי הסוהר, הייתי מפקד כלא, גם כלא קציעות באותה תקופה, תחת סימן שאלה אחד משמעותי מאוד של מה ולאיפה הולכת המגפה הזאת. טורקיה חוותה, שהיום הסיבוב השני בבחירות, רעידת אדמה לפני חצי שנה. מה קורה אם יש רעידת אדמה בשבר סורי אפריקאי, בית מעצר קישון, כלא שטה גלבוע, מה קורה אותם? מי ניגש אליהם לסייע ואם לכוחות החילוץ וההצלה יש את הדילמה אם ללכת לבית חולים העמק או לבית הספר בבית שאן או לכלא שטה גלבוע, לאן יילכו? מה בדיוק הסיפור פה? רק נגעתי בשני הדברים הללו. זה הוביל אותנו לכדי הצורך המשמעותי להכשיר את סוהרי הביטחון שלנו, מלבד מקצוע סוהרוּת, שהם יהיו מומחים גם, חלקם, כלוחמי אש, כי לא בהכרח ניידת כיבוי האש הראשונה תגיע לפנינו, אנחנו שם במקום, להיות מוסמכי חילוץ קל. הסוהרים שלנו עוברים הסמכות והדרכות בפיקוד העורף, להכשיר את הסוהרים שלנו, חלקם כמובן, לא כל הביצים בסל אחד, אבל מעבר למערך הרפואי שיש לנו להגדיר גם כאלה כחובשי עתודה וכמוכשרים לתת עזרה רפואית ראשונית, להכשיר סוהרים כפרמדיקים. להכשיר סוהרים שלנו בהגנה עצמית, לשכלל את מערך הסייבר שלנו ובכלל להיות עם יכולות משמעותיות בטיפול בהפרות סדר. הפרות סדר, אז בתוך שירות בתי הסוהר, בתוך הכלא, האגף, התא, מאוד ברור מי נגד מי ומה גבולות הגזרה. מה עושה שירות בתי הסוהר, במקרה הזה מחוז מרכז אצלי, לפני שלושה שבועות בערך, כשבאים קרוב ל-300-250 חרדים בשערי כלא מעשיהו ומתחילים לזרוק אבנים לתוך הכלא כי הם רוצים להביע הזדהות עם עצור שהוא עצור על רקע של שריפת חנות לממכר סלולר לא כשר בחברה החרדית? הם תומכים בו שהוא שרף את החנות הזאת כי הם לא רוצים שיהיו אצלם טלפונים לא כשרים, הוא בכלל לא נמצא במעשיהו, אלא הוא נויד למקומות אחרים ועדיין באים 250 אזרחים ומתחילים להתפרע מחוץ לחומות בית הכלא ומנערים את השער, לא שני אנשים, 250, וזורקים אבנים ונתלים על החומות והגדרות, מה סמכויותיו של שירות בתי הסוהר, מה הוא יכול לעשות בדילמה הזאת? בשבוע שעבר קיימתי שיחה עם הסוהרים שנפגעו באירוע הזה, אחד מהשלכת אבן לכתף, שנייה מהשלכת אבן לרגל, שלישי מהשער שנדחף עליו והכול. לא פשוט. אומרים האנשים, אנחנו יודעים בתוך בית הסוהר מה עושים, אבל איך אנחנו ומה אנחנו יכולים לעשות בחוץ וגם הם שואלים איפה היית המשטרה. ואין בעיה, יש לנו משטרה נהדרת ואני לא חלילה בעניין של ביקורת, אני בשיתוף פעולה מלא עם אבי ביטון, המקביל שלי כממ"ז המרכז המשטרתי, ועדיין בסופו של דבר הניידת בלוד שצריכה לבוא עכשיו לטפל ב-250 מתפרעים, זה לא אותו דבר. והם מגיעים לכל מקום, הם מגיעים לבית מעצר הדרים ולבית מעצר תל אביב והם באים לכל מקום שבו הם חושבים שהם יוכלו להביע את ההזדהות עם אותו אחד. לשמחתנו זה קצת שכך בעת האחרונה, אבל זה רק בקובייה של הפרות הסדר. קצת על ההון האנושי כאן. אנחנו בערך, כמו שאתם רואים במספרים מעל הקובייה, 9,300 אנשי סגל, פחות או יותר, מרביתם הגבוה, מעל 8,800, אנשי קבע, עוד קצת מעל 500 סוהרי חובה. סוהרי חובה חיילים, התקנה כאמור עד אוגוסט הקרוב חיילים שעושים את שירות החובה שלהם בתוך שירות בתי הסוהר. הם עושים אותו כחלק מהאמנה, אפרופו המעבר אז של בתי הסוהר הביטחוניים לידי שירות בתי הסוהר. נכתבה אמנה בין משרד הביטחון, לבשעתו המשרד לביטחון פנים, צה"ל ושירות בתי הסוהר שלמעשה הסדירה את השירות של החיילים, בדומה לשח"ם, שירות חובה במשטרה. << דובר >> עידון << דובר >>עידו בן יצחק: זה לא אמנה, יש חוק שמסדיר את הדבר הזה. << אורח >> אביחי בן חמו: << אורח >> כן, בוודאי, יש חיילים מועסקים בשירות בתי הסוהר. << דובר >> עידון << דובר >>עידו בן יצחק: הכוונה שזה יותר מאמנה, יש חוק. << אורח >> אביחי בן חמו: << אורח >> ברור, אבל מה שהוביל לחוק זו אותה אמנה שנכתבה ומתוך אותה תפיסה, אגב, שאוקיי, בתי הסוהר – כשכלא קציעות הופעל, היינו שם סגן אלוף, שמונה רבי סרנים, בשעת השיא כמעט על 3,000 אסירים, ו-400 חיילים. שב"ס הבין וגם המשרד לביטחון פנים בשעתו, שהוא לא יוכל לתת עכשיו 400 תקני קבע על 400 החיילים ושם זה נולד. אותו דבר כאן בכלא עופר, אלה המספרים. אנחנו רואים חיילים שלאורך השנים יצאו לקצונה. יש לנו היום חיילים בשירות בתי הסוהר שהתחילו בדרגת רב כלאי, יש שניים שהגיעו לדרגת סגן גונדר, מקביל לסגן אלוף. התחילו את דרכם כסוהרי חובה. הסיפור, שאנחנו מאוד מקווים שייחקר לעומקו, הסיפור של כלא גלבוע ופרשת הסוהרות וכל הדברים האלה, גם הוא חתיכת עננה וכתם מעל הסיפור הזה, החל מראשיתו דרך הפרסום, דרך ההכחשות וכל מה שהיה אז ולא צריך להרחיב בעניין הזה. כמעט 70% עוסקים בביטחון בשירות בתי הסוהר ועוד 11 אנשים בתחום האסיר. תחום האסיר, כל תחום, מה שאמרתי מקודם, העובדים הסוציאליים, החינוך, התעסוקה, חלופות הכליאה וכו'. אתם רואים את החלוקה, שליש אקדמאים בארגון, זה לא רק בקצונה ולא רק בקצונה הבכירה, אלא גם בדרגי השטח שלנו. הגיל הממוצע של תחום הביטחון הוא 37. ואולי אם לסיים בסטטיסטיקה האחרונה, קצת מעל מחצית מהסוהרים שלנו או קצת פחות מחצי מהאנשים שלנו הם פחות מעשר שנים בארגון. אנחנו מתמודדים, ולא רק הצוות שעמדתי בראשותו, אם שוק עבודה דינמי, מתחלף, מציע, לא בהכרח הסוהרים שמתפטרים, ורק אותי במחוז מרכז עזבו בשנה שעברה 200 סוהרים, גם בגלל היצע העבודה שיש במחוז, גדרה-חדרה וכו', אבל עזבו סוהרים עם ותק של שלושה שבועות ועזבו סוהרים גם עם ותק של עשר שנים שהבינו בעולם התעסוקה המתפתח והמתחדש שיש עוד דברים לעולם להציע להם חוץ ממקצוע הסוהרוּת. סגל בית סוהר באופן כללי, ונוח לי להתייחס אליהם בראשונה כי הם העיקר שלנו והם הלב של שירות בתי הסוהר. לבית סוהר יש מפקדה, מפקד, סגן וקציני מטה בכל התפקידים, יש לו אנשי עבודת יום שמגיעים לכל אחד מהמערכים שלו ויש לו בנוסף שלוש משמרות ביטחון. משמרת ביטחון, משמרת בפיקודו של קצין בדרגת רב כלאי, תלוי בגודל בית הסוהר, משמרת ביטחון בבית סוהר קטן יכולה למנות 20 סוהרים ובבית סוהר גדול יכולה למנות 70 גם, תלוי, בקציעות היא מונה 90, שהם באים ל-24 שעות ויוצאים ל-48 שעות. בדרך כלל התחלופה תשע וחצי, עשר, עשר וחצי, תלוי הגעה באוטובוסים והכול. במשמרת של 24 שעות הסוהר עובד באופן פיזי, לא ער כוננות במועדון, עובד פיזית באזור 22-21 שעות. עובד פיזית. בשביל זה אחר כך הוא מקבל מהמדינה את ה-48 שעות בבית, זה לא רק בגלל אופי העבודה הקשה, אלא גם בגלל שעות העבודה. כ-40% מאנשי הביטחון שלנו נוהגים יותר מ-80 קילומטר לכל כיוון. מקודם ראינו את מפת המחוזות, במחוז צפון, קל, פשוט, 100% מהמשרתים במחוז צפון גרים בצפון. כשאני אומר לכם מחוז צפון זה לא חדרה, חדרה כבר נשאבים אליי, למחוז מרכז, זה קו יקנעם ועתלית וצפונה מזה, 100% מהם. בתוך מחוז מרכז יש לי במחוז מקצה לקצה בערך 2,900 אנשי סגל, בערך 1,400 מהם גרים בחיפה צפונה. חיפה צפונה זה אומר שהסוהר שאחרי משמרת ששם הוא היה ער 22-21 שעות ויצא הביתה, גם אם הוא יוצא מהמתחם של כלא הדרים, רימונים, אופק בכביש 4 אחרי תל מונד, וגם אם הוא יוצא מרמלה או מירושלים או מכלא עופר, הוא מבלה שלוש-שלוש וחצי שעות בדרכים בצורה קלה. זה העולם שלהם, ככה הם חיים. דיברתי על איום הביטחון האישי. כמי שבאחד התפקידים היה מאוים בדרגה משמעותית למשך חצי שנה, לא נעים בכלל. לא נעים, לא סיורי המשטרה ליד הבית ולא בדיקת הרכב, והמאוימות אצלנו היא לא רק בדרגים הגבוהים, היא גם בדרגי השטח אצל סוהרי הביטחון. לפעמים החלטה או תשובה שלילית שנתן סוהר לאסיר שמרגיש שמגיע לו לקבל על זה תשובה חיובית ולא בהכרח שמותאמת על פי הפקודות, אלא סוהר שעובד על פי הפקודות והחזיר לו תשובה שלילית יכול להיקלע למעגל הזה של המאוימות. חוסר הכבוד העברייני שאנחנו רואים אותו בעולם החיצוני, של פגיעה בנשים, פגיעה בילדים, מטענים מתפוצצים, כל מיני דברים כאלה, זולג גם הוא לתוך בתי הסוהר. לרוב לא מצד עבריינים ברובד עברייני גבוה, מה שנקרא עבריינים אמיתיים, אלא עברייני רחוב כאלה, קבוצת שוליים, הן בחברה היהודית והן בחברה הערבית, שחושבות שמגיע להם להעתיק את הדפוסים לתוך בתי הסוהר ועל זה אנחנו שמים משמורת חזקה ונחושה מאוד. סביבה לא נורמטיבית, לחץ מתמיד, מרחק נסיעה, כל הדברים האלה הופכים את עבודתו של הסוהר בבית הסוהר לעבודה ייחודית שלא מתאימה לכל אחד. ויכולתי לעמוד ולדבר פה עוד שעות רק על תפקיד הסוהר. דיברתי בפתיח שלי, ויש שקף על מפוקחי צור, איזוק אלקטרוני, עבודות שירות. שימו לב למספרים, מעל 5,600 אסירים בחלופות מאסר. שב"ס אחראי ביחד איתם, ביחד עם ה-15,800, על למעלה מ-21,000 אסירים ועצורים. 15,810 אסירים בתוך בתי הסוהר, תקן הכליאה שלנו 14,500. ועדיין גם ב-14,500 יש 1,300 אסירים מעל התקן, בהצפפה דורסים את ה-4.5 מטר, לא דורסים את ה-3.5. << דובר >> קריאה: << דובר >> דורסים, דורסים. << אורח >> אביחי בן חמו: << אורח >> את ה-3.5 כמעט שלא, רק בקליטות שאנחנו נאלצים בבתי המעצר שלנו, שמים דרגשים ומיטות מתקפלות וכל הפתרונות האלה של מלחמת השחרור. זאת תקופת המאסר של השפוטים. שימו לב למספרים, 65% בביטחוניים שפוטים מעל חמש שנים, רק שליש בפליליים. אפרופו תקופת המאסר ששאלת ולאיזה תקופות נשפטים, רק שליש מהאסירים הפליליים נשפטים מעל חמש שנים, שזה מה שנקרא משאיר זמן. גם הרבע, ה-25% שנשפטים עד חמש שנים מאוד מאוד קשור כאן ותלוי מה משך המשפט. אנחנו רואים הליכים משפטיים שנמשכים גם שנים. עיקר העבירות, עוד פעם, 11% אסירים בעבירות מין ועוד 11% בעבירות רכוש. שלוש העבירות הראשונות, שהן כמעט 50%, כולן בצורה כזאת או אחרת קשורים לאלימות. אפשר להסתכל על זה בגוונים שונים, אנחנו מסתכלים בעיקר על סעיף העבירה הראשון שמופיע ברשימת הסעיפים, אבל עבירות חיי אדם, עבירת אלימות ובטח ביטחון וקשור לעבירות בנשק, קשורות בזה וזה רק האסירים הפליליים, אלימות אלימות אלימות. קצת על ההשוואה שלנו ותסתכלו על שתי העמודות האמצעיות, האירופאית וישראל ללא ביטחוניים. האוכלוסייה הביטחונית היא ייחודית מאוד במדינת ישראל כמעט מול רוב מדינות העולם. מסה כזאת של אסירים ביטחוניים לא קיימת במקומות האחרים. מספר האסירים ל-100,000 תושבים אנחנו קצת יותר, שיעור האסירות לעומתנו הוא נמוך מאוד מאוד. כלא נווה תרצה, ממנו באתי הבוקר, הוא הכלא היחיד לנשים במדינת ישראל. איפה שהוא סביב ה-160, 170, 180 אסירות ועצורות והמגמה נשארת. מאחורי אישה שנכנסת לכלא יש סיפור טרגי משמעותי בעשרות מונים אל מול גבר שנכנס לבית סוהר. אנחנו רואים שם סיפורים נוגעים ללב, קשים מאוד. אישה במדינת ישראל, כמובן בהסכמת שירותי הרווחה וכו', יכולה להחזיק את התינוק/תינוקת שלה עד גיל שנתיים בבית הסוהר. מצד אחד זה נשמע משהו מזעזע, תינוק בבית סוהר, מצד שני הוא במעטפת 24/7 של אמא שלו. אז יתרונות וחסרונות כנראה לכל דבר, אבל זה העניין שם. שימו לב לשיעור העצורים אל מול המדינות. אנחנו עם כמעט קרוב ל-40% אל מול מחצית כמעט, 21% מהמדינות האירופאיות, אפשר אחר כך להעמיק עוד במספרים האלה. << דובר >> קריאה: << דובר >> אתה יכול להתייחס לשיעור תפוסה? << אורח >> אביחי בן חמו: << אורח >> יש לנו אפים חדשים שעוד לא פתחנו אותם והם נכנסו פה לטובת הסיפור הזה. יש את הקטינים שהם נמצאים בשלושה אגפים בבית סוהר אופק, אבל הם לא ממלאים שלושה אגפים והם עדיין צריכים איזה שהוא מרחב אחר מהבגירים. זה הסיפור של התפוסה. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> ממה נובע הפער האדיר בשיעור ההתאבדויות אצלנו? הוא מאוד נמוך יחסית לאירופה. טוב שה כך, אבל – << אורח >> אביחי בן חמו: << אורח >> שירות בתי הסוהר עשה עבודה משמעותית מאוד לאורך שנים, זה לא נתון רק של שנה שעברה. נשים משפט בקצה לפני שאני אגיד את הדברים, מי שרוצה להתאבד יצליח להתאבד ועכשיו נדבר על תאי חללית שהושמו, תאים מרופדים, מצולמים, שהותקנו בכל בתי הסוהר הפליליים שלנו, לפעמים יותר מאחד בתוך בית סוהר, תלוי בגודל של בית הסוהר. מערך שלם של אסירים תומכים, שזיהינו את היכולת הזאת והכשרנו אסירים, הם מקבלים גם שכר על זה, לתמוך באסירים חלשים יותר. מערך של תאים מצולמים, בבית סוהר מג"ן ניצן יש לנו אגף ארצי שהוא נקרא אגף מרחבים. באגף הזה מנותבים אליו מקרי קיצון, הרוצח של אשתו --- נמצא שם, אנשים עם פרופיל תקשורתי גבוה לאור נסיבות העבירה, מותקנים בתאים האלה בכל האגף שם מערכת שנקראת 'נפש פעילה'. 'נפש פעילה' בתא שירותים ומקלחת, אם מזהה המערכת שאין תנועה של האדם בערך 25-20 שניות מצפצפת אזעקה אצל הזקיף והוא ישר יודע שבתא הזה יש משהו, יש מישהו שלא זז בשירותים ובמקלחת. למה זה לא קיים בעוד מקומות? כסף, כסף, כסף. אלה האתגרים המרכזיים בעניין של הפליליים, האחרון ניצול תקופת המאסר לשיפור הסיכוי להשתלבות בחברה. ככל שהוא ארוך יותר יש יותר סיכוי, אבל נשים את הדברים בעיניים. לו כל אחד מכם ומשפחתו מנהל מפעל משפחתי, ביתי, קטן ומצליח, לא דיברנו עכשיו על עלית, והוא צריך מפעיל מלגזה ובאים אליו שני חבר'ה בהנחה ששניהם שירתו בצבא, באותו מקום מגורים, לשניהם יש רישיון מלגזה, שניהם עם פרופיל רפואי תקין ואחד מהם גם ישב שנה בבית סוהר כי אתם דורשים להביא ר"פ. אחד גם ישב שנה בבית סוהר על עבירות, בוא נגיד זה מלגזה אז לא עבירות נהיגה, עבירות רכוש או עבירות אלימות. ברור שניקח את השני ולא את אותו אחד שזה פתח לצרות. זה בדיוק הסיפור של המחלקה הזאת שנפתחה, כדי לייצר את החיבור הזה, לעודד את החיבור. ועוד פעם, אנחנו רואים ניצנים בחברה שלנו, יש לנו בתוך שירות בתי הסוהר פליליים מערך תעסוקה, בין אם זה מפעלים של שירות בתי הסוהר, בין אם יזמים פרטיים שנכנסים ומפעילים שם את העסק שלהם ואסירים עובדים שם ומשתכרים מדי חודש בתגמול ואת התגמול הזה, ככל שתקופת המאסר ארוכה יותר, אנחנו יודעים גם על אסירים שמשאירים לעצמם כמה מאות שקלים לחודש בשביל קנטינה וקניות בסיסיות בכלא ומוציאים כסף למשפחה, להורים, לאישה, לילדים שנשארו מאחור. יש לנו בקצה הכי חיובי של הסיפור הזה גם אגפי שיקום שיוצאים, קמים בבוקר ויוצאים מחוץ לבית הסוהר לעבוד במפעלים אזרחיים וחוזרים בערב לישון בבית הסוהר, זה הרף הכי גבוה של השיקום רגע פני שחרור. אנחנו רואים גם במפעלים האלה רצון לקלוט את האסירים הללו אחרי השחרור שלהם כעובדים מן המניין בתוך המפעל. נצלול לביטחוניים, ותיכף אני אפנה לך, חגי, את הבמה. כל ארגוני הטרור פה נמצאים, כמו שאתם רואים. ארגון הפתח הוא הארגון עם הרוב, ולמה הוא עם הרוב? לא כי ארגון הפתח מעודד יותר טרור משאר הארגונים, ממש לא ככה. אנחנו עדים לכל התופעה הזאת כפי שהשתרשה בעגה הביטחונית במדינת ישראל של מפגע בודד, מחבל בודד. אלו כשהם נעצרים בשטח הם מגיעים לכאן, לכלא עופר, לאגף הקליטה הראשוני, עצורי שטח. אנחנו לא מאפשרים נוכחות קבועה של אסירי חמאס באגפים הללו, כי הרי לא כולם שם חדשים, יש שם תחלופה ויש שם עדיין מי שצריך בסוף לחלק את האוכל ולתקשר איתנו. אנחנו לא נותנים לחמאס או לג'יהאד האיסלמי דריסת רגל קבועה שם כדי לא לגייס את כל אותם מה שנקרא מפגע בודד לשורותיהם. זה הסיפור פה מאחורי המספרים. משמורת לתקופת המאסר, ריבונות ושמירת הסדר, סיכול מניעת טרור מתוך בתי הסוהר, דלתות פתוחות, לצה"ל, למשטרה, לקליטת אסירים ועצורים, בעיקר עצורי שטח, וחיזוק המאבק הלאומי נגד הטרור ואני רוצה לומר פה שני משפטים. בתוך שירות בתי הסוהר מעל 5,000 אסירים ועצורים ביטחוניים שחיים כמו כולנו את המאה ה-21, חיים ויודעים מה זה חיי שפע וחיי קדמה וטכנולוגיה ורשתות חברתיות וכל מה שנלווה לכך. הם גם יודעים ומכירים את מגבלות החוק, את מגבלות הכוח ואת המציאות שאליה הם נכנסים. הם יודעים שלסוהר ולשוטר בחוץ ולחייל בחוץ אסור להפעיל כוח מופרז ולא מידתי, אין פה ספר חוקים נפרד בסדר הדין הפלילי על אסירים ועל עצורים בתוך בית הסוהר וגם על הסגל, גם הוא חל. אנחנו רואים יותר ויותר אסירים ועצורים מתלוננים ביאח"ס, ביחידה הארצית לחקירות סוהרים, על אנשי הסגל שלנו ומביעים בדיוק את התרעומת שלהם או את התלונות שלהם. לא מזמן היה כאן בכלא עופר אותו ירדני שנעצר במעבר הגבול עם מה שהוא הביא וכל הדברים הללו. קיבלנו פנייה בהולה כדי לבדוק מה מצבו הרפואי, כי הוא עם חבלות ועניינים. כשביקרו אותו האנשים הירדנים והכול פתחנו פה את המסמכים בתוך שירות בתי הסוהר וכבר ביום הקליטה שלו מתועד בפירוט שהוא הגיע עם חבלה מעל עין ימין ובצוואר ופה והנה תמונות פה ותמונות שם, וזה מה ששומר עלינו, שומר על שירות בתי הסוהר ושומר על מי שעושה את העבודה המאוד משמעותית כאן, כמו שדיברתי, שומר עלינו מפני החוק כדי שלא חלילה יהיה לאיזה מישהו פתחון פה או תלונה שיכולה להיות על התנהגות לא מידתית או לא נאותה. עוד מילה על הביטחוניים. האסירים הביטחוניים מהווים את אחד ממוקדי הנרטיב החזקים ביותר בעם הפלסטיני. הרגישות אליהם ברורה, ידועה, משתנה בעוצמות שלה אל מול מה שקורה גם ברחוב בחוץ וגם בתוך עולם שירות בתי הסוהר. אנחנו יודעים, ואני כמי שחי אסירים ביטחוניים משנת 94' בכלא מגידו, הצבאי אז, גם יודעים לראות את השינויים שחלו בחברה הזאת וברגישות אליה. זה שאין בתוך שטחי הרשות הפלסטינית אוהלי מחאה עם עצרות ועם מאהלים של משפחות ודברים כאלה, זה כי כל אחד חי את חייו, ועדיין כמעט שאין משפחה ברחוב הפלסטיני שאין לה איזה שהוא קשר, ישיר או עקיף, לאסיר בהווה או בעבר. כמעט שאין דבר כזה, זה חוצה שם משפחות, מגזרים, חמולות וכפרים וערים וכל מה שנלווה לכך. קרה דבר דרמטי בחודש האחרון בעולם האסירים הביטחוניים והוא מותו של שובת הרעב של הג'יהאד האיסלמי, חאדר עדנאן שהחזיר נשמתו. חאדר עדנאן היה ידוע כשובת רעב לאורך תקופות ממושכות בכל פעם שנעצר במעצר מנהלי. רצה הגורל וכנראה גם הקב"ה שהפעם הוא בכלל היה עצור עד תום ההליכים עם כתב אישום וביום השני למעצרו הוא החליט שהוא גם שובת רעב והוא לא חזה את הסיפור הזה של כתב אישום עוד בהיותו עצור ימים. עשינו איתו פעולות, הוא היה מוחזק אצלנו בתאים לשובתי רעב מיוחדים במר"ש, בניצן, מופרד כמובן מיתר האסירים הביטחוניים שם, וכל הניסיונות להסביר לו ולפנות אותו לבתי חולים, תשתף פעולה והמצב הרפואי שלך מידרדר, הוא כנראה לא חזה שזה יילך עד הקצה ועד הסוף והוא מת. הסיפור הזה מטלטל את האסירים הביטחוניים כי האחרון שמת בשביתת רעב בתוך בתי הסוהר היה בתחילת שנות ה-90. לאורך השנים ידענו שביתות רעב פרטניות של אסירים בודדים, בעיקר עצורים מנהליים, אבל גם שפוטים ועצורים אחרים שבאקט כזה או באקט אחר הופסקו השביתות. דווקא כאן כל הניסיונות הרפואיים של אנשי המר"ש, מרכז רפואי שב"ס, של בית מעצר ניצן, של אנשי המודיעין שם, להסביר לו שהוא הולך בכיוון לא נכון, שאין שום טעם בשביתת הרעב שלו. בעבר גם לא היינו מידברים איתו, הוא היה יודע, אבל פה זה היה איזה שהוא סיפור אחר ואנחנו כארגון שגם אחראי על שלומם וביטחונם וגם רפואתם של כל מי שנמצאים אצלנו, לא הועיל ולא שום דבר, מפקד הכלא שם אפילו נתן הנחיה פנימית שלו שכל חצי שעה נכנסים אליו לתא, גם בלילה, כדי לראות אותו, הוא אחראי על החיים שלו, אחראי על שלומו וביטחונו. נכנסו באחת בלילה וראו בסדר, באחת וחצי בלילה, ראו בסדר, ראו אותו יושב, יושב, עומד והכול ונכנסו בשתיים ומצאו אותו על הרצפה, ואז ניסיונות החייאה וכל הדברים שלא צלחו. איך ישפיע הדבר הזה על שובתי הרעב העתידיים בשירות בתי הסוהר? אני אומר לכם חד משמעית ישפיע וישפיע דרמטית. בטח בטווח הקצר, פה נלמד את הזיכרון שלהם עד כמה הוא לטווח ארוך, אנחנו יודעים שכן, אבל זה אירוע משמעותי מאוד שהוא שיח בקרב האסירים הביטחוניים גם עד עכשיו. << דובר >> קריאה: << דובר >> היתרון הגדול שהיה לשב"ס בסיפור הזה זה הגיבוי המלא שהיה כמה ימים לפני כן בנושא הזה. << אורח >> אביחי בן חמו: << אורח >> חד משמעית, אי אפשר לעשות את הדברים האלה לבד, זה לא בחלל ריק, וגם העובדה שאנחנו, אני כמפקד מחוז דרשתי שבכל פעם שטיפה יהיה שינוי מדדים, קדימה, בית חולים, עניינים והכול, כדי שלא תהיה טענה וחצי טענה אלינו. אנחנו עושים את אותו דבר עכשיו. אני עושה כרגע את אותו דבר עם וליד דקה, מסיבות אחרות, הוא לא שובת רעב, הוא חולה אונקולוגי שמה לעשות, קרה מה שקרה והוא נקלע למחלה הזאת וכנראה – גם עכשיו, בשעות האלה, הוא פונה לפנות בוקר לבית חולים, הוא עכשיו בבית חולים, ייצא משם, לא ייצא משם, זו שאלה, ואנחנו עושים הכול כדי לעמוד על החוק ועל התפקיד שלנו בעניין החוקי הזה והוא לשמור על שלומם ובריאותם של האסירים. יחידות מיוחדות שלנו. אז דיברנו על יחידת נחשון, יחידת הליווי. יחידת מצדה, יחידה מטכ"לית. זו יחידת התערבות מטכ"לית שמקיימת פעולות גם מחוץ לבית הסוהר. יחידת דרור, היחידה למאבק בפשיעה, היחידה למאבק בסמים בתוך שירות בתי הסוהר, אבל גם בחוץ, או יחידות שעובדות בשיתוף פעולה מלא גם עם משטרת ישראל, גם עם שירות הביטחון הכללי, בכל מיני פעולות בחוץ. יחידת צור, פיקוח על עברייני מין, דיברתי. קצת על התפתחות בסיס התקציב שלנו בשנים האחרונות. מ-2019 עד 2022, בדיוק דיברנו, אדוני, על הימים המשמעותיים שאנחנו נמצאים בתוכם אחרי האישור בשעה טובה בשבוע שעבר. אנחנו מצפים ומחכים כוחנו לבשורות משמעותיות בעניין הזה. ניטור רב ממדי. דיברנו גם תת הקרקע, גם הניטור העילי, עם כל הסיפור של בית סוהר חכם. על כל אחד מהשקפים פה אפשר לעשות יום עיון, אבל נזרום על זה. דיברתי על מערכת הספירות ועל הפיקוד והשליטה למפקד בית הסוהר ולמפקד מחוז, על היומנים הדיגיטליים דיברנו, על הביומטריה והאנליטיקה שגם מתקדמות בעניין הזה עם התיק הממוחשב, עם דיגיטציה למפקד משמרת, כמובן שהוא במרכז עם כל הסיפור הטכנולוגי. חגי, אליך, ואם יש שאלות עכשיו לפני שאני מתיישב אני אשמח להשיב. תודה. << אורח >> חגי דוד: << אורח >> חברים, אנחנו תיכף נצא לסיור, ממש בקצרה כדי להכניס אתכם לאווירה של כלא עופר אני אדבר קצת על המתקן שלי. כלא עופר היום יושב על 76 דונם, פשוט הפכנו למפלצת, משהו גדול, אנחנו נראה את זה בסיור. הכלא למעשה נמסר, כפי שצוין, מצה"ל ב-2006. בהיסטוריה של הכלא הזה הוא גם היה בסיס תחנה ירדנית. יש בהיסטוריה של המקום הזה גם כמה אירועים של בריחה, למען הדיוק תשעה אירועים, אבל כולם קרו בצבא. האירוח האחרון היה ב-2006 היה איזה שהוא עצור שבזמן הקבלה של המתקן ממש קרוב לכאן טיפס על מספר גדרות וניסה לצאת החוצה וכמובן שסוכל. קצת על ההרחבה, אני אעשה את זה קצר כדי שנתחבר לסיפור הזה. כלא עופר הישן, מה זה הישן? יש לזה כמה גלגולים. אנחנו קיבלנו את המתקן כשכולו אוהלים, אפילו בית המשפט הצבאי, הייתה לי שיחה עם צבי, נשיא בית המשפט, לפני שבועיים ודיברנו על הזיכרונות שלו, על האוהל הראשון ששימש כאוהל דיונים. כל האזור הזה היה רווי באוהלים בשני מתחמים והיום כולו כספות, שישה במספר, 12 אגפים גדולים וכיום האגפים החדשים שנבנו וטרם הוכנסו, אנחנו ממש לקראת, זה עוד שני אגפי כספות מאוד גדולים, 240 מקומות כליאה, לצד הסיפור הזה יש אגף בידוד חדש וגם מעון צוות. זאת ההרחבה של כלא עופר. נעבור עוד שקף ונראה עוד משהו מעניין. כלא עופר לא מטפל רק בבית הסוהר, חשוב שנכיר בזה, כלא עופר מטפל גם בבית המשפט הצבאי, מה שלא קורה באף מתקן אחר בשירות בתי הסוהר. יש לנו פה ימים של אפילו 180 פליליים, זה יותר מיחידת נחשון. בית המשפט נמצא מחוץ לחומות, הוא ממוקם בתוך הבסיס, אני בכל בוקר מוציא מפה משאית של כלואים וכמה שאטלים, יש לי פה צוות שמפעיל את המקום הזה. אנחנו מקיימים את הדיונים המשפטיים בתשעה אולמות, זה חתיכת אתגר, יש לנו לפעמים מעורבות גם של נפגעי עבירה, גם של הפגנות, אפילו הגענו לרמה של קטטות בין עורכי דין שייצגו עצורים, גם זה קרה לנו. קצת על אירועים מרכזיים. אני לא אגע בכולם, אבל ממש ממש בקצרה. אנחנו מתמודדים לא מעט עם תפיסה של רט"נים. הממ"ז דיבר על רט"נים, זה נקרא בעגה שלנו - - - זה הסרסור וזה ה - - - אלה הטלפונים, מאוד מאוד קטנים, הם מגיעים בדחיפה, אל תדאגו, זה אחרי חיטוי וזה בא בתוך בלון. אבל שיטות ההסלקה הן מאוד מגוונות. הכוסות אלה היו בתוך אריזה מקורית בחדר שלהם. אתם רואים איפה הטלפון הונח? אין לזה סוף. קוראן שנראה תמים. תסתכלו. הם מדברים על הקוראן וספר קדוש וכו' ויש עוד עשרות רבות, אבל זה רק דוגמאות קטנות כדי לתת לכם פרספקטיבה על מה שקורה אצלנו. אנחנו מתמודדים גם עם דברים נוספים. יש גם רצון של העצורים כל הזמן לייצר בריחות, לייצר אירועים. חבר'ה, השרטוט הזה נמצא כאן בתוך בית הסוהר. לפני כשנה מי שמצא את זה היה סוהר חובה שלי בשם ירין פז, הוא קיבל צ'ופר ויצא לקורס חובשים, הוא גם ייכנס לשירות קבע. הוא עשה חיפוש בתא ומשהו לא הרגיש לו טוב בבטן. אחרי שהוא סיים את החיפוש הוא חזר חזרה לאותו ארון ספרים והוא מצא מפה שמשרטטת את כל מעגלי האבטחה. מסתבר שהאסירים למדו טוב מאוד את המרחב, אחד מהם טיפס על איזה שהוא ארון כיבוי אש, כתוצאה מהסיפור הזה סגרנו להם את כל הפתחים. אין לזה סוף, זו מלחמה אין סופית, כל הזמן אנחנו עליהם, אבל תזכרו דבר אחד, האסירים 24/7, יש להם את כל הזמן שבעולם, הם עושים מעקבים אחרי אנשי סגל, יש להם רשומות על התנהלויות שלנו, על הנשים שלנו, על תורפות שלנו. אני חושב שבעניין הזה הם מאוד חזקים, אנחנו כל הזמן מקדימים ונותנים מענה גם לעניין הזה דרך המעגלים האבטחתיים שלנו. אנחנו לא מתמודדים רק עם האסירים, אנחנו מתמודדים גם עם אזרחים שמגיעים לפה. הגברת הזאת, שימו לב, אנחנו סועדים כאן באמצעות חברת ליבר, היא הגיעה לפה בכיסוי, היא תושבת של אחד הכפרים פה באזור, ברמאללה, הקמ"ן שלי בתחקור הראשוני עושה לה תחקור ומשהו לא מסתדר. הוא מבקש את תעודת הזהות ומזהה ששכפלו את הזהות שלה, הגברת הזאת מתגוררת ברהט והגיעה לפה של תושבת רהט למרות שבמקור היא ברמאללה. היא נישאה שם למישהו, יש שם איזה שהוא סיפור. המעגלים של ההשפעה, ונשאלתי שאלה על ידי יו"ר הוועדה במשרד, על מה המשמעויות ואיך מתבטאת ההשפעה של האירועים בחוץ בתוך בית הסוהר. אוניברסיטת ביר זית לפני מספר חודשים, בחירות, גם עכשיו לפני מספר שבועות סבב נוסף של בחירות, מה שקרה זה שאחד הסטודנטים התחיל לדבר בשבחי החמאס ובגנות הפתח. הבחור הזה נעצר על ידי הרשות ושוחרר ולאחר מכן גם נעצר על ידינו והגיע לכאן, הוא נכנס לאחד האגפים שעבר היה אגף פתח והתחיל לדבר דברי שבח על אבו מאזן ואנשיו. אומרים לו אנשי אבו מאזן לשתוק והוא לא שותק, בקיצור התפתח עימות בבית הסוהר שגרם לקרע בתוך הארגונים, העימות הזה הוביל לגלים גם בחוץ, אי אפשר להתעלם מהקשר של הפנים לחוץ, זה מתקיים כל הזמן. אנחנו מזהים את זה תוך כדי עבודה שלנו בשוטף. דיברנו על מגמות. אנחנו מזהים באופן מובהק, אני יכול להגיד לכם שהדוברים של הפתח דיברו כל הזמן על מגמת ההתחזקות של החמאס. הם מלינים על המדיניות שלנו, של מדינת ישראל, כלפי הפתח וגם כלפי ההתנהלות שלנו מול החמאס. הם אומרים שישנם לא מעט עצורים על עבירות קלות שנעצרים. בסופו של תהליך זה מאדיר את החמאס וזה מנתק את הרחוב הפלסטינאי מהרשות ולמעשה הם מאבדים את הרחוב באמצעות הפעולות הישראליות שלנו, המעצרים וכל מיני פעולות פנימיות. רואים את הטלטלה, יש להם חוזי שלהם, הם צופים שהרשות לא תחזיק מעמד לאורך זמן אם המגמה הזו תימשך. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> יש לך פה בכלא אנשים של הג'יהאד האיסלמי. כשאנחנו חיסלנו עכשיו במהלך 'מגן וחץ' את אותה שישייה זה גרם למשהו בכלא לאותם אלה? הם מחאו כפיים או מה? << אורח >> חגי דוד: << אורח >> מה שבחוץ בחוץ, מה שבפנים בפנים. להגיד לך שלא חייכתי כשנכנסתי לאגפים, בענווה חייכתי, אבל אנחנו משתדלים לא לערבב את המעגלים, האסירים מכירים את הסטטוס קוו. בדרך כלל כשיש עניינים בחוץ אתה תראה אותם אפילו שקטים לגמרי. << אורח >> אביחי בן חמו: << אורח >> נשאל רק שאלה, מבצע 'מגן וחץ', ממה הוא התחיל? מהירי מעזה. ממה התחיל הירי? מעדנאן חאדר. זה מעגל כזה, זה בדיוק הסיפור. << אורח >> חגי דוד: << אורח >> ניצול מצב, וזה הסיפור, רבותיי. זיהינו הברחה שמתקיימת כאן בבית המשפט. קצין המודיעין שנמצא כאן, ביצע איזה שהיא פעולה של תחבולה. לקח את אותה חבילה, אספנו את אותם ניידים שהיו בחבילה, שמנו חבילה אחרת, איזה שהיא פעולה מסוימת עם יחידה נוספת של שירות בתי הסוהר, כולל הקלטה וכל מה שנדרש וזה הבשיל לתפיסה ואפילו כתב אישום של אותם מעורבים. גם זה קרה אצלנו וזה ממש לא מזמן. הגיע לפני כשבועיים מבקרת. הסיפור שלה הוא כזה, היא הגיעה לפה על רקע כספי, הבן שלה נמצא בביקורים והיא גוללה בפנינו שיש לה סכין בתוך התיק. עשינו חיפוש ומצאנו את הסכין ושאלנו אותה מה המניע, מה הסיפור, מסתבר שיש לה איזה שהוא חוב בתוך המשפחה והיא רצתה להיעצר. אז גם עם זה אנחנו מתעסקים, הבאנו לפה את משטרת ישראל וכעבור יום או יומיים היא שוחררה. אחד מהדברים המרכזיים שצריך להכיר אותם זה המרחב שלנו. המיקום הגיאוגרפי שלנו מאוד מאוד מאתגר. יש את הכפר ראפאת ואת הכפר ביתוניא שהם ממש סמוכים אלינו. הכפרים הללו גוררים גם – וצריך לזכור, רבותיי, בשומר החומות היו פה גם טנקים שפעלו במרחב. האזור שלנו מתוצפת, אי אפשר להתעלם מהעובדה שגם לעתים מהמסגד יש איזה שהוא סנוור לייזר וכל מיני כאלה. זה לא מרחב סימפטי ואנחנו כל הזמן גם על הדבר הזה. הכוח שלנו זה שיתוף הפעולה עם החברים. נמצא פה יחיעם מהשירות ויש את החבר'ה של צה"ל ומתפ"ש, אנחנו ממש בקשר כמו משפחה ומייצרים פה לא מעט פתרונות בתוך בית הסוהר הזה באמצעות החבירה הזו. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> הם עדיין קוראים לכלא הזה כלא ביתוניא? << אורח >> חגי דוד: << אורח >> האסירים פחות. תלוי מה הרקע של אותו כלוא, בדרך כלל זה הוותיקים, זה משויך לשם. הדור הצעיר ממש לא מחובר. אז דיברנו על תקן הכליאה. בגדול כלא עופר מאוד מאוד מלא, מפוצץ. שני, קצינת האסירים שלי, מחייכת, אנחנו מתמודדים עם זה על בסיס יום יומי, אנחנו גם מלינים על הרצפה כי אין ברירה. בגדול בית הסוהר עומד ממש בתקינה שלו וכשאנחנו נורחב אנחנו נגיע לאזור ה-1,400 ויותר, אפילו 1,500. מבחינת החלוקה יש פה נתח מאוד מאוד משמעותי של עצורים מנהליים, למעשה ל-350 כלואים מנהליים שנמצאים כאן בבית הסוהר, חלקם אפילו חברי פרלמנט, שהולך וחוזר ואחרים. לא מזמן אבו טיר השתחרר מכאן ממש לפני הרמדאן ויש לזה באמת משקל אדיר בתוך בית הסוהר כי הם בדרך כלל הוותיקים, השורשיים, אפילו אבא של בן החמאס חסן יוסף נמצא פה, הוא תושב חוזר, כל פעם יוצא בחוץ וחוזר חזרה. הוא גר פה בביתוניא, אנחנו אומרים לו שחבל על החבר'ה של הצבא, שיבוא ברגל ונכניס אותו פנימה. האיזון בין הארגונים, גם את זה חשוב לומר. הפתח יותר מיתר הארגונים, גם לנו יש אינטרס לשמר ככה את האיזונים הללו. עכשיו תגידו לי איך אני שולט בנתונים, מאוד פשוט, יש פה לא מעט עצורים שמגיעים לכאן ללא שיוך, הם מגיעים כי יש להם אינטרסים נוספים, הם רוצים את המשכורות של הרשות, יש כאלה שיש להם בעיות בבית, הם מגיעים לכאן והשיוך שלהם לא ברור. אנחנו באופן שיטתי מכווינים את השיוך שלהם לארגון הפתח, איך אנחנו עושים את זה? האסירים שנמצאים בתוך האגפים, החוליות, גם בקרב קטינים וגם בקרב אגפי מעבר, הם מאסירי הפתח ולא הקיצוניים וכו'. ארגוני הקצה, הג'יהאד והחמאס, ירצו לקחת אותם אליהם ואנחנו נעשה את הכול כדי שזה לא יקרה. מעטים מהקבוצה הזו מגיעים לארגונים האחרים. אנחנו דיברנו על בית המשפט, אפשר לראות שזה משפיע מאוד על התנועות שלנו, אבל צריך לזכור שאנחנו בית מעצר, תראו לא מעט שחרורים, אנשים שממש ברוטינה נכנסים ויוצאים. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> זה שנתי? << אורח >> חגי דוד: << אורח >> כן. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> 11,000 תנועות לדיונים משפטיים? << אורח >> חגי דוד: << אורח >> יש לנו פה בית משפט צבאי. בממוצע יש ימים של 90-80 ויש ימים גם של 180. זה דינמי לחלוטין. זה גם תלוי מבצע, אם אני יודע שיש עכשיו איזה שהיא עבודה של החבר'ה של יחיעם או הצבא או וואט אבר - - - << דובר >> קריאה: << דובר >> אלה עצירים שהם בהכרח פה, בית המשפט? << אורח >> חגי דוד: << אורח >> בית המשפט נמצא בחוץ. מי שתופס את האחריות הביטחונית על בית המשפט זה אני, אנחנו תיכף נראה את זה, וזה משפיע עליי מאוד, גם על התנועות. יש לנו לא מעט אסירים דומיננטיים שנמצאים פה. דיברתי על עטון חבר הפרלמנט, יש לנו את הצעקן המתמיד חסן יוסף, יש לנו את בסאם א סעדי, אגף 17. בסאם א סעדי הוא תושב ג'נין, הוא הגיע אליי מיד אחרי המבצע, מאוד דומיננטי בקרב האגף. אני יכול להגיד לכם שבתוך בית הסוהר הדינמיקה היא שונה, מה זאת אומרת? גם בתוך האגף אתם תראו שהמקום שלו פחות מרכזי. יש מרכיבים שונים בתוך בית הסוהר ופה אומרים לו שהוא זקן ולא תמיד שומעים לו. יש דמויות חוזרות, אבו טיר, ששוחרר רק לאחרונה, כבר הפסקנו לספור את המעצרים שלו, הזקן כבר לא כתום. הדובר הכללי שלנו זה אבו סעיד, שהוא גם ותיק מאוד, הוא מהתקופה של האינתיפאדה השנייה. מוג'הן ויליאם , אנחנו נפגוש את הדמויות האלה בהמשך. דיבר מפקד המחוז על שביתות הרעב ועל סוגיית המנהליים. כל הדמויות שאתם רואים כאן, האיורים הללו, הם מתוך הרשתות החברתיות שלהם, כל הדמויות הללו עברו דרך כלא עופר וההשפעות הן מאוד גדולות. כפי שצוין ב'מגן וחץ', ראיתם את התהודה של האירוע האחרון, אבל אני יכול להגיד לכם שגם אחרים קודם לכן, חליל עוביידה ושמות נוספים, ביקרו אצלנו. קוואסמה. אתם שמעתם את זה מהתקשורת, הם עוברים בעיקר דרך כלא עופר. אז חלק מהממצאים הוצגו לכם, אני יכול לומר לכם שלנו בתוך בית הסוהר יש לא מעט עבודה גם עם גורמי חוץ. מעבר לעובדה שאנחנו מסכלים לא מעט החדרות של פלאפונים, וצריך לזכור, בגלל המיקום שלנו אנחנו עלולים לשמש כספק עיקרי מאוד לבתי הסוהר ולכן יש פה לא מעט ניסיונות. יש גם לא מעט כסף שעומד מאחורי הסיפור הזה. נייד בבית הסוהר יכול להגיע לעשרות אלפי שקלים. אנחנו על הסיפור הזה 24/7 ויש לנו המון המון הצלחות. כמות האכזבות שלנו בתוך האירוע היא מאוד מאוד נמוכה, אני יכול להגיד את זה באחריות רבה, איך אנחנו יודעים? התסכולים של האסירים של כלא עופר והבקשות שלהם לעבור למקומות אחרים, הם אומרים שבכלא עופר לא כיף, והסיפור הזה של מנגנון שיצרנו בתוך בית הסוהר עם אמצעים מסוימים עובד בצורה מצוינת כבר שנה וחצי ונותן את אותותיו. אני אוסיף משפט על העניין הזה. צריך לזכור שאנחנו עובדים גם עם הגורמים החברים, יש פה גם חוליות טרור שסוכלו, יש פה מחסני נשק ואמצעי לחימה שהידיעות יצאו מכאן החוצה ותורגמו לפעולות אופרטיביות. על ה-4.5 דיברנו, אנחנו גם נראה את זה בלייב. דיברתי על בית המשפט, אני רק אומר דבר אחד נוסף שחשוב לי מאוד בבית המשפט. הנקודה הזו של בית המשפט היא מאוד מאוד רגישה מסיבה אחת פשוטה, אני מקבל תושבים אזרחים, תושבי השטחים מהצד האדום, ונקודת החיכוך שלהם בפעם הראשונה היא אצלי בתוך בית המשפט. זאת אומרת החיפוש הראשון מתקיים אצלי בבית המשפט, הם מגיעים מהצד האדום דרך שרוול ושם מתקיים הבידוק הראשוני. לפני שלוש שנים כמעט מבקרת הגיעה לשם עם סכין במטרה לבצע פיגוע דקירה. יש מורכבות נוספת של העובדה שזה בית משפט צבאי עם ריבוי של אוכלוסיות מגוונות, דיברתי על עורכי דין, חלקם תושבי שטחים, חלקם תושבי ישראל, משפחות כלואים, נפגעי עבירה, שזה חתיכת אתגר, יש דיונים שהם מאוד טעונים לעתים וכל המורכבות הזאת מחייבת אותנו לאבטחה טובה של הדברים. שתי מילים, ועם זה נצא לסיור, זה על מעטפת האסיר. גם בסיפור הזה יש לנו לא מעט עבודה. קודם כל חינוך, תגידו לי מה, חינוך, ביטחוניים? כן, יש פה נערים והחינוך שלנו הוא בהתאם לתכנית היל"ה של משרד החינוך בבקרה מלאה שלנו, מורים שלנו של משרד החינוך וחשוב לומר את זה. גם העניין הרפואי זה עניין של רפואת מאסט מה שנקרא, אנחנו נותנים את הטיפול הבסיסי לכלואים, מי שצריך יוצא כמובן לבית החולים, בקליטה פוגש אותו רופא, בעיקר את העצורים המנהליים ובהתאם לצורך אנחנו מעניקים טיפול. עו"ס, עובד סוציאלי. גם זה קורה, בשנה שעברה התאבד לנו אחד כאן בתוך בית הסוהר. יש גם כלואים שמגיעים על רקע פלילי, אלא מה? סעיף העבירה שלהם הוא בהתחלה ביטחוני. עד שבית המשפט משנה את הסעיף הם נמצאים כאן בכלא עופר, ולכן חלקם על רקע סמים, גניבות רכב וכיוצא בזה, אל מול סעיף העבירה הנוסף. האסירים האלה מעסיקים אותנו לא מעט, אנחנו משתדלים לתת להם את המיטב כדי למנוע מקרים של אובדנות. אנחנו יוצאים כרגע לסיור. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> ברשותכם, רגע לפני שאנחנו יוצאים, לכל אלה שלא מכירים אותנו. אז קודם כל לי קוראים צביקה פוגל, אני יושב ראש הוועדה וחבר כנסת ושניהם זמניים, השם הוא צביקה פוגל. הוועדה שלנו, יש לה שני תפקידים עיקריים שאת אחד מהם באנו פה להתחיל ללמוד. התפקיד העיקרי שלנו הוא לפקח ולבקר את הפעולות של המשרד לביטחון לאומי דרך היחידות שלו, גם לבקר את המשרד עצמו. זה נשמע קצת מוזר שאני מהמפלגה של איתמר צריך לבקר אותו, אבל כן, אני מתכוון לעשות את זה ובדרך הטובה ביותר, ולבקר ולפקח על פעולות היחידות המבצעיות שאתם חלק מהן. החלק השני שלנו הוא לא פחות חשוב, אבל הוא חלק קצת יותר קטן בתחולת העבודה שלנו, זה לחוקק. זאת אומרת אם באמת עולה לכם פה משהו ואתם מרגישים צורך מיוחד שחסר לזה חוק או תיקון לחוק או כל דבר אחר, בשביל זה אנחנו נמצאים פה, אם אתם צריכים את זה אז נא להשתמש בנו. באנו לכאן כדי ללמוד את הנושא של אסירים ביטחוניים, מאוד מעסיק אותנו בתקופה האחרונה, אנחנו נדבר על זה כשנחזור לכאן אחרי זה ונשאל את אותן שאלות שמעניינות אותנו כי בחלק מהמקרים אנחנו כבר נמצאים בתהליך של חקיקה ובחלק מן המקרים אנחנו סתם נמצאים במקום שבו אנחנו רוצים ללמוד מה זה אסירים ביטחוניים. קודם כל תודה רבה ששניכם פיניתם זמן, אני מתנצל מראש שבאנו והפרענו לך לטקס ההחלפה, אבל אנחנו מאוד שמחים שפגשנו אותו, כי בפער בין מטאטא חדש למטאטא שיודע איפה הלכלוך אנחנו מעדיפים את המטאטא הישן. << אורח >> חגי דוד: << אורח >> ברשותכם אנחנו נתחיל את הסיור באגפים ולאחר מכן נגיע לרחבה. (בישיבת סיכום) << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> זה הזמן לשאלות, להתעניינות. ברשותכם, כמה דברים שמעניינים אותי. מעבר למלחמה הבלתי פוסקת שאתם מנהלים על הברחות של מה שראיתי פה בתערוכה של הטלפונים הסלולריים, למה אנחנו למשל לא מקימים פה איזה שהוא אמצעי שיחסום דרכי התקשרות סלולריים? << אורח >> אביחי בן חמו: << אורח >> ב-2019 המשרד לביטחון פנים דאז, שב"ס, החל בפיילוט של חסימה סלולרית בבתי הסוהר הביטחוניים. הפיילוט כלל אגף בכלא קציעות ואף בכלא רמות. אני הייתי באותן שנים מפקד כלא קציעות אז אני מכיר את הסיפור על בוריו. השב"ס התקין חסמים סלולריים, האסירים מבחינתם הביעו התנגדות למהלך הזה שבסופה של ההתנגדות כמובן גם, אחרי חודשיים ימים בערך של עמידה אינטנסיבית, גם הייתה הפרת סדר המונית. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> איך הם מתנגדים למשהו שהם לא יודעים שקיים? << אורח >> אביחי בן חמו: << אורח >> אחת, הם רואים שקיים, המערכת הותקנה באמצעים חזותיים, קופסאות כאלה בתוך האגף, אבל גם אם לא, הם יודעים שפתאום הסלולרי שיש ברשותם במוברח פתאום לא פעיל, אז לא צריך לראות. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> אתה יודע את מה זה מזכיר לי? את ההוא שרוצח את ההורים שלו ואחרי זה מבקש הקלה בדין כי הוא יתום. << אורח >> אביחי בן חמו: << אורח >> גם זה ראינו. בשיאה של הפרת הסדר הזאת נדקרו שני קצינים, אחד מהם בצוואר, דקירה קשה מאוד, אסיר שאחר כך קיבל כתב אישום על ניסיון לרצח, פונו אסירים וסגל באותו לילה במסוקים לבית חולים סורוקה ובסופו של דבר סוכם בין השר לביטחון פנים דאז לבין ראש המל"ל, לבין ראש הממשלה, שבשני האגפים האלה שהותקנו בהם חסמים סלולריים יותקנו גם טלפונים ציבוריים. סיכום בחסות ראש הממשלה והשרים שמניתי אותם, שב"ס היה מחוץ לסיפור. כאן בכלא עופר, כחלק מהפיילוט הזה, הותקנו גם חסמים סלולריים בצמד האגפים 21 ו-22, צמד האגפים הגדול יותר מבין האגפים הישנים. הותקנו שם גם טלפונים ציבוריים כחלק מאותו הסכם. לא החסמים ולא הטלפונים הציבוריים, שניהם לא מופעלים. האם ניתן להפעיל אותם מבחינה טכנית? כן, את שניהם ביחד. האם ניתן להפעיל רק אחד מהם? רק את החסמים? זה נוגד את אותו סיכום שהושג אז, בין משרדי, בחסות ראש הממשלה. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> מה העמדה שלכם? אתם אנשי המקצוע, אתם חיים את זה יום יום, מישהו יודע יותר טוב מכם? מה העמדה שלכם? << אורח >> אביחי בן חמו: << אורח >> העמדה שלנו, של שב"ס, היא שהחסמים האלה עם הטלפונים הציבוריים הם פתרון. יושבים בשירות הביטחון הכללי על חלק, בטוח, לא על כל השיחות שיוצאות מקציעות ויש להם גם את האפשרות שלהם להפיק מזה גם מודיעין גולמי. ברור שצריך בשביל זה משאבים ואמצעים להאזין לכל הסלולריים, בסופו של דבר יודעים, דוחות המודיעין שכאן, ונמצא פה קצין המודיעין של כלא עופר, על היעדר כמעט, אפשר להגיד, היעדר הכוונת פח"ע מתוך בתי הכלא החוצה, לא מתעסקים בזה. יש משהו? << דובר >> קצין המודיעין: << דובר >> יש את המקרה האחרון של החזית העממית, אבל בחקירות עולה שרק הזכירו את השמות שלהם בתוך ה - - - אבל הוכח שזה לא קשור. << אורח >> אביחי בן חמו: << אורח >> וזה לא היה מטלפונים ציבוריים? זה היה מטלפונים מוברחים? << דובר >> קצין המודיעין: << דובר >> לא היה בכלל קשר טלפוני. << דובר >> קריאה: << דובר >> אחד מחברי החוליה השתמש בשם של וליד דקה בתוך החקירה, זה הסיפור. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> מה אתה חושב על הפתרון הזה של חסמים וטלפונים ציבוריים? << דובר >> קצין המודיעין: << דובר >> אני שותף של מפקד המחוז גם בראייה המודיעינית שלי שצריך להפעיל טלפונים ציבוריים ובקרה שלנו, במקביל להפעיל את החסמים. << אורח >> חגי דוד: << אורח >> אני אוסיף עוד משפט. יש מקורות מידע נוספים שהם יכולים להפעיל אותם. אני חושב שהטלפון הציבורי יכול להפוך למשאב וליתרון יחסי, כי יש עדיין עורכי דין ואולמות בית משפט ששם אפשר להעביר מסרים. הסיפור המשולב יכול לסייע לנו לא מעט. << אורח >> אביחי בן חמו: << אורח >> חשוב לזכור גם שהטלפונים הפכו להיות גם כלי שליטה. קורה אירוע בבית ספר, קורית התרחשות חריגה בחוץ, בבית סוהר אחר, אוטומטית מורידים את הטלפונים. האסירים גם הבינו שבאגפים הללו לא כדאי להם להשתתף באקטים המוניים כי הדבר הראשון שיורד זה הטלפונים הציבוריים. הטלפונים הציבוריים שווה במשוואה קשר עם החוץ, קשר עם הבית, עם האבא, עם האמא, עם הסבתא, עם כל אחד אחר. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> דיברנו באוכל, אתם לא הייתם עדים לזה, אבל דבר מאוד חשוב, מאוד מקורי, על הפיתוח של כוח אדם, איך מגייסים ואיך מפתחים כוח אדם. עשו פיילוט על גיוס ישיר לכלא, זאת אומרת מפקד הכלא, במקרה הזה חגי, מראיין אנשים, הם באים עם תנאי סף, מוצא חן בעיניו? הוא מגייס אותו לכלא שלו לשרת אצלו. זה משהו שלא קיים, נדמה לי, בשום מערכת אחרת, עד כמה זה יופעל גם בבתי הכלא האחרים? << אורח >> אביחי בן חמו: << אורח >> אצלי במחוז זה מופעל בכל בתי הסוהר במחוז. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> כל מפקד כלא רשאי לעשות את זה? << אורח >> אביחי בן חמו: << אורח >> כן. הוא כמובן עובר דרך משרד הגיוס המחוזי שפתחנו ואלה בממשקים ישירים מול לשכת הגיוס, אבל זה תהליך שמותנע מתוך היחידות. בשבוע הבא, לדעתי, או שבוע לאחר מכן, אני אמור להציג את הפיילוט הזה בפני הנציבה והספק הבכיר שלנו עם התובנות המאוד משמעותיות. המספרים אצלי בראש כי קיימנו כמה דיונים בשבוע שעבר, 134 סוהרים גייסנו רק במסגרת הסיפור הזה, לא קשור מה שקיבלנו גם מלשכת גיוס, 134 סוהרים שכבר עלו על מדים, הם אנשי קבע שיכולים לשרת אצל כל אחד ממפקדי הכלא שראיין אותם ואמר שמתאים לו. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> זאת האיכות שרצית שתהיה? << אורח >> אביחי בן חמו: << אורח >> חשוב לדעת, בהליך הזה נפסלו על ידי המפקדים, אחרי שהביאו אישור ואמרו רוצה אני וכל הדברים האלה, נפסלו 110, על ידי המפקדים. זה אחד המדדים שהיה לי לדעת שהסיפור הזה מצליח, כי הם לא קיבלו 100% או אפילו לא 90% מהם, קצת יותר ממחצית נפסלו על ידי המפקדים עצמם, אדם בא בשעריהם והם אמרו: אנחנו מזהים שפחות מתאים. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> אתה בחרת את כל האנשים שהתאימו לך באמת, בלי פשרות? << אורח >> חגי דוד: << אורח >> כולם רואיינו על ידי, כולם. אחרי סיור ביחידה, ריאיון עמוק של לא מעט זמן, המלצה של אחד מאנשי הסגל שמכיר אותו באופן אישי וממליץ עליו כאדם איכותי וראוי, נתונים שהביא איתו, המלצות מהעבר, שירות צבאי. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> יש לכם נוהל כזה של חבר מביא חבר? << אורח >> אביחי בן חמו: << אורח >> זה מה שהפעלנו עכשיו. זה פרויקט שהיה קיים בעוצמות שונות לאורך השנים ועדיין נכנס לתוך המשפך הזה שנקרא לשכת גיוס עם התבחינים והתהליכים שם. את התוצרים של הפיילוט הזה לטעמי אנחנו נראה איפה שהוא ברבעון הראשון של 24', בתום שנה מהתחלת הפרויקט כדי לראות כמה החזיקו מעמד לעומת המתגייסים דרך לשכת גיוס, כמה הודחו מקורסי סוהרים, כמה נשרו, כמה התפטרו, כל הדברים האלה. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> היחידות המיוחדות. << אורח >> אביחי בן חמו: << אורח >> נחשון, מצדה, דרור, צור. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> כל ארבע היחידות האלה ניזונות מאנשים פנימיים שלהם או יכול להיות מישהו מכלא עופר שיעבור מחר לשרת במקום אחר? << אורח >> אביחי בן חמו: << אורח >> לצור ולדרור בעיקר הם מזהים מתוך בתי הסוהר, סוהרים שכבר עברו איזה שהיא כברת דרך. בצור אגב זה רק קצינים, בגלל החוק של פיקוח עברייני מין. נחשון מגייסים ישיר אבל גם מקבלים מאיתנו, מבתי הסוהר, במצדה גיוס ישיר בעיקר. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> אחד הדברים שלמדתי, וזה צריך לרשום אצלנו, לאה, מנהלת הוועדה, שערי אברהם, מסתבר שיש להם מרכז הדרכה, קורסים וכאלה. כמו שאמרנו שנלך לבקר אצל המשטרה, אני אלך לבקר גם אצלם. אחד הדברים שאני מתעסק בהם, גם בשבוע הקרוב, זה כל הנושא של טיפול רפואי לאסירים ביטחוניים. << אורח >> אביחי בן חמו: << אורח >> מחר. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> מחר, הנה, הוא בקי. אנחנו מנסים, וזאת גם המדיניות של השר ואני שמח שהיא כזאת, לראות שבאמת אסיר ביטחוני שמגיע לפה מבין שהוא אסיר ביטחוני, לא קייטנה, כמו שקורא לזה איתמר. בתוך הטיפולים הרפואיים יש לכם דוגמאות לטיפולים רפואיים שהם מקבלים היום בגלל סל הבריאות שלא היו צריכים לקבל? << אורח >> אדל ששון: << אורח >> אין לנו בדרך כלל טיפולים שאסירים ביטחוניים מקבלים שלא בסל התרופות. במידה שהאסיר נזקק, אני אתן לך דוגמה של רואקוטן, אז הוא משלם כסף, יש שם רופא עור, הוא משלם כסף, אנחנו גובים ממנו את הכסף הזה, מביאים את זה מבית מרקחת, או חיצוני או שלנו. לדוגמה אביזר רפואי אורתופדי או משקפיים או כל משהו שהוא זקוק לו, גם על חשבונו בהמלצת רופא אורתופד, בהמלצת אופטומטריסט. אני אקדים ואומר שמגיעים לפה רופאים מומחים. כל ההמלצות של רופאים מומחים, אם הם בסל התרופות אנחנו מספקים, מה שלא בסל התרופות אנחנו לא מספקים, הם משלמים. הם יכולים גם לבחור לא לשלם, זכותו המלאה. לדוגמה יש לי אסיר עכשיו שנזקק לחבישה ברגל. גם אם היא עולה 30 שקלים וגם אם מוכרים אותה במפעל בשדרות, אני אשלח גם לשדרות להביא לו את זה מהמפעל. אז הוא ישלם את ה-30 שקלים האלה, כי זה לא בסל התרופות, וזה בסדר ואני אתן לו את כל הטיפול שמגיע לו גם אם זה על חשבונו, והם מסכימים, הם משתפים פעולה. << אורח >> אביחי בן חמו: << אורח >> חשוב רק לציין בנקודה הזאת, אין הבדל בחוק בין הטיפול הרפואי שיכול לקבל או שזכאי לקבל הפלילי והביטחוני בשירות בתי הסוהר. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> זה בדיוק מה שאנחנו מנסים לעשות עכשיו, לראות אם יש סיבה לעשות את זה כחוק. אני לא רוצה ללכת לקיצוניות של אסיר שמבקש לעבור ניתוח שינוי מין, כי זה לא מציל חיים עד כמה שאני יודע, או אסירה שרוצה עכשיו טיפולי פוריות, שהיא לא אמורה לקבל את זה, או לפחות היא לא אמורה להיות פורייה בזמן שהיא אצלנו בכלא כאסירה ביטחונית, האם יש סעיפים מסוימים שהיית אומרת: את זה לאסיר ביטחוני לא צריך כי זה לא מציל חיים. << אורח >> אדל ששון: << אורח >> קודם כל טיפולי פוריות ברור שלא. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> אני לקחתי דוגמאות קיצוניות במכוון. << אורח >> אדל ששון: << אורח >> לא, גם קשה לי קצת, עם כל זה שהוא מחבל והוא ביטחוני, כרגע אני לא רואה משהו שאני לא אתן לו. מה שכן, אני פועלת על פי החוק, שמה שבסל התרופות הוא ישלם ומה שלא בסל התרופות אני אתן לו, מעבר לזה אני לא רואה טיפול. הם עושים פה ניתוחים כמו ניתוח סגירת מחיצה או ניתוח הוצאת גידול מהאף או ניתוח הוצאות אבנים מכיס מרה. להגיד לך לבטל את זה? << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> אני לא רוצה לבטל, אני פשוט לא רוצה לתת לו מעבר למה שמגיע לו כרוצח. מבחינתי הוא רוצח. אני אתן לך סתם דוגמה, לא משהו שקרה, מחבל שהלך ופוצץ מטען באוטובוס, מתו שם 20 איש והוא נפצע ונקטעה לו היד, אני צריך לשים לו פרוטזה? << אורח >> אדל ששון: << אורח >> לא, זה על חשבונו, הוא רוכש אותה. זה אני לא נותנת לו. אני אעשה לו את הניתוח והכול בסדר, עד הפרוטזה. עד כל הטיפול המשלים שזה על חשבונו. << אורח >> אביחי בן חמו: << אורח >> אגב אנחנו רואים מקרים של מחבלים שנעצרו במסגרת תקריות מול חיילי צה"ל, בין אם נטרול, או ירי אחרי פיגוע והכול, והם מובאים ישירות בכלל למר"ש, למרכז הרפואי, לאגף הביטחוני שם וכאלה שיהיו שם חודשים ואפילו שנים אחר כך בגלל המצב הרפואי. << אורח >> אדל ששון: << אורח >> גם אונקולוגים. יש לי אסיר כרגע שהוא נמצא במר"ש, בבית החולים של שב"ס, שהוא מקבל טיפול אונקולוגי אחת לשבוע, כולל כל הבדיקות הנלוות. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> ואם הוא ירצה לעשות ניתוח אף כי האף שלו לא מתאים לו? לא. זאת אומרת יש דברים שאנחנו יכולים - - - << אורח >> אדל ששון: << אורח >> זה אסתטיקה. אין טיפולי אסתטיקה. גם ניתוח שהוא פלסטי, מוגדר פלסטי אבל זה הוצאת גידול על העור, הוצאת גידול על האף, הוצאת גידול על הרגל, או דברים כאלה. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> אם זה עשוי להציל חיים אני איתך. << אורח >> אדל ששון: << אורח >> בדיוק, לא אסתטי. אין אסתטי בבית הסוהר ובביטחוניים בכלל לא. << אורח >> אביחי בן חמו: << אורח >> אני גם לא חושב שאצל פליליים. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> אני מדבר רק על ביטחוניים. << אורח >> אדל ששון: << אורח >> יכול על חשבון החופשה שלו אולי או – << דובר >> קריאה: << דובר >> אסיר ביטחוני שמבצע פיגוע בגלל מצב רפואי אונקולוגי, שהוא לא יקבל את הטיפול או שהטיפול ברשות פחות טוב, והוא יעשה את זה בארץ כדי לקבל טיפול יותר טוב? << אורח >> אדל ששון: << אורח >> אכן. הם נעצרים. לי באופן אישי בקדנציה הקודמת שלי פה היה אסיר שהיה עם פסוריאזיס מפושטת. << דובר >> קריאה: << דובר >> ומה העמדה שלכם לגבי נגיד מקרה ספציפי כזה, שבסופו של דבר בן אדם עשה פיגוע במטרה לקבל טיפול טוב יותר? << אורח >> אביחי בן חמו: << אורח >> אנחנו אנשי חוק. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> אני רוצה לחוקק. << אורח >> אביחי בן חמו: << אורח >> בשמחה. אנחנו אנשי חוק, אנחנו לא יכולים גם לשים את עצמנו בצד של התביעה, לא הצבאית ולא הפלילית, אלא כמיישמי החלטות שיפוטיות של בתי המשפט. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> ומפה לשאלה לפני אחרונה, מה אני יכול לעשות בשבילכם? תקציבים, סדר עדיפויות, חוקים. דברו, זה בדיוק התפקיד שלי. << אורח >> חגי דוד: << אורח >> קודם כל לייצג את שב"ס בפני מקבלי ההחלטות שאנחנו גוף - - - << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> אני יכול להגיד לך שקניתם אוהד נוסף. << אורח >> אביחי בן חמו: << אורח >> תודה. << אורח >> חגי דוד: << אורח >> אני אגיד במשפט, שירות בתי הסוהר, שלא בצדק, נחבט גם מהציבור, גם מהתקשורת וגורמים אחרים, אני חושב שאם יש משהו שאנחנו צריכים כרגע יותר מהכול זה להחזיר אותנו למרכז הבמה כי אנחנו ראויים להיות שם. אתה דיברת, ואני אומר לך כאחד שהיה בשירות קבע גם עם מפקד המחוז, היום זקיף בשירות בתי הסוהר יש לו את האחריות של מ"פ בצבא, לא פחות, גם מוטת השליטה וגם מה שקורה בתוך האגף. הגיע הזמן שהציבור יבין את זה ושגם אנחנו כאנשי המטה נקבל את המקום שלנו. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> חוקים, משהו, חסר לכם? אתם רוצים לראות? << אורח >> יוסי מימון: << אורח >> כן, אני מכיר את שב"ס מ-2007, הייתי שופט במתקן סהרונים. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> זה הדבר היחיד שאני חושב שאני יכול להגיד, שאני מכיר את שב"ס לפניך. הייתי יחד עם אביחי בקציעות. << אורח >> יוסי מימון: << אורח >> הייתי יום יום שם במשך חמש וחצי שנים, אז אני מכיר אותם, זה גוף בעל יכולות ביצועיות מדהימות. להקים את מתקן חולות, ניסינו להקים אותו על ידי רשות האוכלוסין וההגירה, על ידי צה"ל, הפער היה בין חמש שנים לשבע שנים, שב"ס הקים את זה בחצי שנה. אף אחד לא מכיר את שב"ס. אני זוכר את שב"ס, כי הייתי בצבא, כחבורה של בריונים שמרביצים מכות. זה לא זה, יש שם איכויות מדהימות של אנשים, רק בשנתיים האחרונות המודיעין של שב"ס משתדרג מאגף מודיעין לסוכנות מודיעין, רוב המודיעין האמיתי של מדינת ישראל, הפנימי, נמצא בבית הזה. הציבור לא יודע את זה ואני חושב שבאמת, אני גם מכיר את היכולות, להוציא את דיבתם החוצה, דיבתם הטובה, אנחנו שומעים רק דברים לא טובים ויש שם המון דברים מעולים. כל הסיפור הזה של החסמים, אני מתמקד בזה כי זה פרויקט שאני מכיר אותו מ-2019, זה פרויקט סופר משמעותי והחסימות זה לא רק האנטנות והחסימות הפיזיות שרואים האנשים, כי זה הרבה פעמים גם משבש את החיים של הסוהרים עצמם, יש שיטה הרבה יותר מתקדמת ואם נקבל את ההחלטה זה גם מחייב את חברות הסלולר לשתף פעולה ולהגיד לנו אם יש שיחות שיוצאות מבתי הכלא החוצה, זה יהיה החסם, ואז אתה יכול לדעת. אלה דברים שבאמת אסור לעצור בהם היום, צריכים לקבל החלטה לבצע, לחשוב איך אנחנו מבצעים את זה ולעשות הכי טוב לשב"ס ולמדינת ישראל. היום גיליתי שיקי, שעבדתי איתו שלוש שנים, עוזב. איש סופר מוכשר, הוא הפך את בזק ליחידה מעולה, כל מאגרי המידע של בזק נמצאים במקום אחד, עכשיו הוא הולך לעשות רה ארגון לביטוח. אנחנו מפספסים אנשים בגלל דברים טכניים וחבל. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> אוקיי. יש עוד? כדי שיהיה לי באמת עמדה מוצקה לגבי היכולות והפרגון שמגיע לשב"ס אחרי הביקור הזה מה הכלא הבא שאתם ממליצים לי לבקר בו, חוץ משערי אברהם שזה לא כלא? << אורח >> אביחי בן חמו: << אורח >> שים אצבע על איזה שתרצה באיזה שעה שתרצה, בין אם פתע ובין אם מתוכנן, ותגלה נפלאות. אני לא אובייקטיבי, אני אגיעד לך לבוא אליי למחוז. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> ביטחוני הייתי, פלילי לאן ללכת? << אורח >> אביחי בן חמו: << אורח >> במתחם רמלה אפשר לייצר שם ביקור של בית המעצר ניצן ומר"ש וטעוני הפיקוח ביחד עם כלא איילון, מה שהיה כלא רמלה בעבר ולראות אסירי עולם, לראות את מערכת התעסוקה, ומשם לכלא הנשים נווה תרצה. יש תור לסיורים האלה, אבל אני מכניס אותך בלי התור. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> תודה. דברי סיום רצית. << אורח >> אביחי בן חמו: << אורח >> קודם כל תדע שכלא עופר, היחידה הזאת מורגלת בביקורים משמעותיים בארגון. ביקר פה לפני שנה ראש הממשלה שהיה אז לפיד עם כל הפמליה שלו, גם מתוך הזדהות עם שירות בתי הסוהר. אנחנו עושים עבודה עם אוכלוסייה שהיא החצר האחורית של מדינת ישראל, החצר האחורית של החברה, עם אוכלוסייה שלא מעניינת אף אחד, לא רוצים עם אף אחד קשר וקרבה, ועדיין יש כאן צוות, לא רק פה, בכל בתי הסוהר ובמטות, צוות שעובד מכל הלב והנשמה. זה מסוג העבודות בחיים, אני טוען, שאם אתה לא רוצה לעשות אותן, יש הרבה עבודות שאפשר לעשות על הדרך, לקום בלי חשק, לעבוד בלי חשק, ללכת הביתה בלי חשק, אבל אתה לא יכול להיות סוהר או איש טיפול או איש רפואה או איש בתחום האסיר, או איש אג"מי בשירות בתי הסוהר אם אתה לא קם בבוקר ואתה דלוק על המשימה. ותודה לך על הדברים שהשמעת במהלך הביקור ותודה לכל הפורום הנהדר פה. << אורח >> חגי דוד: << אורח >> תודה רבה. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> חבריי היקרים בשב"ס, אני חייב להגיד לכם שהפכתם את עורי כמעט. הגעתי לכאן עם דעה אחרת. ככה אנחנו, בני אדם, באים עם דעה קדומה, דעה מוקדמת, כל אחד יקרא לזה איך שהוא רוצה. מהרגע שנחתתי במגרש החניה ועד רגע זה, אמרתי גם לכם, למפקדים, צריך לוודא שיש באמת אנשים כמוכם גם למטה כי זה עושה רושם נהדר. אני לא חסיד המצגות, אני אוהב לגעת באנשים, אני אוהב לראות את השטח, אני אוהב לראות את הדברים, והתרשמתי מאוד מהדרך שבה זה מתוכנן, מהדרך שבה זה מתוחזק, מהדרך שבה זה מתופעל. הראש המבצעי הביטחוני נראה פה באמת כמשהו מאוד משמעותי, הלוגיסטיקה, הניקיון, אני מאוד התרשמתי מזה. שוב פעם, עומד ביחס הפוך למה שחשבתי שאני אראה פה, ואני מודה לכם שהצלחתם לשנות את דעתי ולו באמת בשל תפקידי. אני בין השאר אחראי על בקרה ופיקוח, אמרתי לכם, על היחידות המבצעיות של המשרד לביטחון לאומי ושמחתי להיות פה ולהכיר אתכם, אתם אנשים נהדרים, מחויבים למשימה שגם מזה מאוד הופתעתי. הייתי בטוח שאני אפגוש פה הרבה יותר אנשים שהם פה כי מישהו צריך לעשות את העבודה הזאת ונפגשתי פה עם אנשים שרוצים לעשות את העבודה הזאת וזה משהו שהוא מאוד דומה למה שהכרתי בצבא. אני בא מהעולם הזה כך שהיה לי קל מאוד להתחבר. תודה רבה, תמשיכו לעשות את מה שאתם עושים הכי טוב, אני אנסה לעזור לכם מהמקום שבו אני נמצא. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 14:00. << סיום >>