פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



28
הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל
11/02/2025


מושב שלישי



פרוטוקול מס' 119
מישיבת הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל
יום שלישי, י"ג בשבט התשפ"ה (11 בפברואר 2025), שעה 14:00



סדר היום:
 << נושא >> סיכום פעילות הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל, בראשות חה"כ מיכאל מרדכי ביטון (ינואר 2023-ינואר 2025). << נושא >>  
1. סקירת פעילות הוועדה בתקופת כהונת היו"ר המייסד חה"כ מיכאל מרדכי ביטון.
2. התייחסות משתתפים.
3. סיכום היו"ר המייסד חה"כ מיכאל מרדכי ביטון, דברי תודה ופרידה.
4. החלפת יו"רים.


נכחו:
חברי הוועדה: 
מיכאל מרדכי ביטון – היו"ר
יצחק שמעון וסרלאוף (משתתף באמצעים מקוונים)
טטיאנה מזרסקי
עודד פורר
יסמין פרידמן


חברי הכנסת:
אברהם בצלאל
בנימין גנץ
מיקי לוי
מטי צרפתי הרכבי
יצחק קרויזר (משתתף באמצעים מקוונים)
אליהו רביבו
אלון שוסטר
פנינה תמנו 


מוזמנים: 
	גל סף
	–
	מנהל אגף קהילות חדשנות, משרד הכלכלה

	מירי כהן
	–
	מנהלת תחום בכיר קשרי ממשל ותוכניות לאומיות, משרד הבריאות

	יניב פרץ
	–
	ראש אגף מעסיקים, שירות התעסוקה

	משה דוידוביץ'
	–
	ראש המועצה האזורית מטה אשר, יו"ר פורום קו עימות

	שי זולדאן
	–
	משנה לראש העיר, עיריית קריית גת

	שי דוד
	–
	מתמודד לבחירות המוניציפליות, מועצת מיתר

	מלי פולישוק בלוך
	–
	חברת כנסת לשעבר, יו"ר קרן המוסיקה הישראלית

	דימה אפרצ'ב
	–
	מנהל אגף קשרי ממשל, מינהלת לשיקום הצפון

	ניסים בן דוד
	–
	יו"ר, רשת מרכזי הצעירים

	יפתח בנבנישתי
	–
	מנכ"ל, עמותת מרכז משאבים

	שמעון אלון
	–
	מנכ"ל, מכון ון ליר בירושלים

	יעל אליה מדי
	–
	מנהלת שיווק, בית מנדיס צפת

	זהר כהן
	–
	מנכ"ל, עד כאן - עושים סוף לפרוטקשן

	יוסי מלכה
	–
	מנכ"ל, מועצת מכינות אופק

	מרים סימבליסטה שמואלי
	–
	מנהלת תחום מדיניות, המועצה הישראלית להתנדבות

	אילן רובין
	–
	מנכ"ל, ארגון לב בגליל

	נועם קידר
	–
	ראש מטה חה"כ מיכאל ביטון




משתתפים באמצעים מקוונים:
	אלי לנקרי
	–
	ראש עיריית אילת

	אהרון גמזו
	–
	מייסד, פורום מגן עוטף ישראל

	ארז שני
	–
	מנכ"ל, חברת עמיגור


מנהל הוועדה:
אמל ביבאר

רישום פרלמנטרי:
ליאור ידידיה, חבר תרגומים


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי -דיוקים והשמטות.


 << נושא >> סיכום פעילות הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל, בראשות חה"כ מיכאל מרדכי ביטון (ינואר 2023-ינואר 2025). << נושא >>  


 << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>  

שלום לכולם. אני מתחיל את הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל. לצערי, זו תהיה הוועדה האחרונה בהובלתי – יש הסכם רוטציה באופוזיציה לחילופי ועדות. על אף שאת הוועדה הזו הקמתי ויצרתי – אני מכבד את ההסכמים האלה והיא תעבור לידיו האמונות של חבר הכנסת עודד פורר, שיוביל אותה. 

זה מפגש שקצת כואב, אבל מצד שני, אנחנו גאים מאוד בעבודה של הוועדה הזו, של חבריה ושל הצוותים המקצועיים. לפני שנתחיל בכלל את הוועדה, אני ממשיך בנוהג שלי, עד שיחזרו כל החטופים כולם. היום, אני רוצה לדבר על עומרי מירן, בן 46 מקיבוץ נחל עוז, שעדיין נמצא בעזה.

עומרי הוא גם הבן של דני מירן, שמתוך מסדרונות הכנסת ומתוך הכאב – נוצרה בינינו חברות וקשר אישי. אני מתפלל עבור דני ועבור לישי, אשתו, ועבור הבנות, רוני בת השנתיים ועלמה בת החצי שנה, שהן ישובו לביתן.

ב-07 באוקטובר, עומרי, לישי, רוני ועלמה נכנסו לממ"ד בנחל עוז. המחבלים פרצו לבית משפחת מירן בשעה 10:00, הרסו את הבית, צעקו ודרשו מעומרי ומשפחתו לצאת מהממ"ד, כשהם מכים בקתות נשקיהם על הדלתות. 

תומר, שכנם בין ה-17, שנרצח בהמשך אותו בוקר ונלקח על ידי המחבלים לעבור בית-בית, אמר למשפחה, בהוראת המחבלים: "בבקשה תפתחו את הדלת. אם תפתחו – יהיה בסדר. אם לא – יורים בי ואחר כך בכם".

עומרי ומשפחתו פתחו את הדלת והובלו בכוח לבית משפחת עידן בקיבוץ. בבית משפחת עידן, המחבלים לקחו את הטלפון של אם המשפחה, גלי, וצילמו את המתרחש בשידור חי בחשבון הפייסבוק שלה. בשעה 13:30, המחבלים אזקו את עומרי, צחי, יהודית ונטלי, והובילו את הארבעה לרצועת עזה.

לישי, אשתו של עומרי, הספיקה לומר לו: "אני אוהבת אותך. אני שומרת על הבנות שלנו. אל תהיה גיבור". ב-27 באפריל, חמאס פרסם סרטון של עומרי ושל החטוף קית' סיגל. דני, אביו של עומרי, סיפר ל-"כאן חדשות" על הקשר שלו עם בתו הקטנה, רוני. 

היא ילדה של אבא שלה. הם קמים בבוקר, הוא מכין לה דייסת שיבולת, שניהם אוכלים והוא לוקח אותה לגן. אחרי זה, הוא מוציא אותה מהגן ומטייל איתה בכל הקיבוץ. יש לה חיוך כמו שלו. 

בעזה נותרו 76 חטופים, חטופות, ילד ותינוק. הם שם כבר 494 ימים ולילות, והם בסכנת חיים. ראינו את המצב שבו הם חוזרים, ואיבדנו כ-30 בתוך השבי, שהיו חיים ונרצחו. אנחנו חייבים לעשות הכול כדי להחזיר אותם הביתה, את כולם יחד, מיידית. 

אנחנו מתחילים בדיון הסיכום של הוועדה לחיזוק הנגב והגליל. 

 << דובר >> אברהם בצלאל (ש"ס): << דובר >>  

אני יכול להגיד משהו אחד?

 << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>  

כן. אתה צריך ללכת?

 << דובר >> אברהם בצלאל (ש"ס): << דובר >>  

כן, אני ממהר אבל נכנסתי במיוחד. באמת מעבר חד. הקראת פה סיפור מזעזע, ואנחנו מקווים מאוד שהם באמת יחזרו כמה שיותר מהר. 

אני חושב שהחוברת הקטנה-גדולה הזו, שמונחת פה על השולחן, היא כאין וכאפס למה שידידי, חבר הכנסת מיכאל ביטון, עושה בבניין הזה; הוא עשה גם בעברו, כראש עיר, אבל עושה פה. אני קצת מצר, וכואב לי קצת, שלוקחים את המושכות מהידיים של איש יקר כמוך, שחי מהשטח; שבא מהרשויות; שאין דבר, מבחינת ההון האנושי, שהוא לא מכיר; כשבן-אדם מגיע מהרשויות – הוא באמת מכיר את הצרכים.

פעלת פה במשך למעלה משנתיים – עשרות דיונים, 300 שעות. אני חושב שזה מספר צנוע לשעות שבאמת הקדשת עבור תושבי הנגב והגליל, לחיזוק ולפיתוח, בסיורים שעשית, בנועם, ברצינות ובנחישות. נכנסתי לפה במיוחד כדי להגיד לך תודה רבה על כל מה שעשית, ואני מאמין שתמשיך לעשות. 

זה לא משנה אם אתה יושב-ראש הוועדה או לא יושב-ראש הוועדה – כמו שאני מכיר אותך, אתה לא עוזב דברים באמצע, ואין ספק שתמשיך לעשות את כל מה שאתה יכול למען הציבור בישראל, ובפרט הנגב והגליל. 

אתה מגיע משם; אתה חי ונושם את השטח, וכמו שהיית בעברך, בעירייה – גם פה אתה עושה את זה ביתר שאת וביתר עוז. אני מאחל לך הצלחה, תודה על כל מה שעשית, ואנחנו מקווים להמשיך, יחד, לעזור ולדאוג לאזרחי מדינת ישראל. 

כל חברי הכנסת היו אמורים לשבת פה, אבל אני רק דן אותם לכף זכות, כי אנחנו בהרבה מאוד דיונים, ורצים מדיון לדיון.

 << אורח >> משה דוידוביץ': << אורח >>  

כך מתייחסים לנגב ולגליל.

 << דובר >> אברהם בצלאל (ש"ס): << דובר >>  

לא. 

 << אורח >> משה דוידוביץ': << אורח >>  

כן. אתה יכול להגיד "לא" עד מחר.

 << דובר >> אברהם בצלאל (ש"ס): << דובר >>  

אני יכול להגיד לך שבאתי לפה באמצע דיון בוועדת החוץ וביטחון, וב-14:00 מחכים לי אנשים בלשכתי. 

 << אורח >> משה דוידוביץ': << אורח >>  

אנחנו שקופים. 

 << דובר >> אברהם בצלאל (ש"ס): << דובר >>  

אמיתי; אתה יכול לבוא לראות. 

 << אורח >> משה דוידוביץ': << אורח >>  

שקופים. 

 << דובר >> אברהם בצלאל (ש"ס): << דובר >>  

אני לא חושב שזה נכון.

 << אורח >> משה דוידוביץ': << אורח >>  

אני אומר לך. תבוא לצפון ותראה. שקוף.

 << דובר >> אברהם בצלאל (ש"ס): << דובר >>  

אוקיי. הייתי לפני שבוע וחצי בסיור, גם בצפת, מהוועדה שלי – הוועדה לצמצום פערים חברתיים. עשיתי שם דיון. גם הייתי בסיור בבת יער ביחד – ראיתי ונשמתי, והייתי עם המפונים גם כחבר ועדת הכלכלה, לא פעם, לא פעמיים ולא שלוש. אי-אפשר להגיד "שקופים". 

 << אורח >> משה דוידוביץ': << אורח >>  

אני אומר לך, כיושב-ראש פורום קו עימות – אנחנו שקופים בעיניכם. 

 << דובר >> אברהם בצלאל (ש"ס): << דובר >>  

אני שומע ומקבל את - - -

 << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>  

חבר הכנסת אברהם בצלאל, תודה שבאת ותודה על הדברים החבריים. אתה אח, ותמשיך את העשייה בוועדה שלך. 

 << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >>  

אדוני יושב-הראש, אני רוצה רק להגיד – אברהם, אנחנו תמיד בצמד, נכון? אז גם אני רוצה לנצל את ההזדמנות כדי להודות למיכאל. מיכאל, כולך לב ומחויב מטרה. זה כבוד שאתה היית יושב-ראש הוועדה המיוחדת בשנתיים וקצת האחרונות. 

אני חושבת שאתה מלמד את כולנו – אתה באמת המורה של כולנו – מהי נחישות, מהי רצינות, מהי חריצות ומהו נבחר ציבור שבא קודם כול עם הלב ואחר כך עם כל השאר.

 << דובר >> אברהם בצלאל (ש"ס): << דובר >>  

אני יכול להגיד רק מילה אחת? כשאני נכנסתי לכנסת, שאלו אותי, כחבר קואליציה: "את מי מהאופוזיציה אתה הכי אוהב?" – אתם יכולים לבדוק את זה, פה, בערוץ הכנסת – ואמרתי: "מיכאל ביטון". אני חושב שגם כעבור שנתיים - - -

 << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>  

אני אזמין את כולכם ללוויה שלי, אבל היום אנחנו מקצרים.

 << דובר >> אברהם בצלאל (ש"ס): << דובר >>  

זה מה שאמרתי. אתם יכולים לבדוק את זה.

 << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >>  

מיכאל, אם לא נבוא – לא תדע.

 << דובר >> אברהם בצלאל (ש"ס): << דובר >>  

גם כעבור שנתיים – אני אומר את אותו הדבר, מיכאל.

 << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>  

תודה, חבר הכנסת אברהם בצלאל; תודה, מטי. יש לי איזה שהם דברים לומר לסיכום הוועדה, אבל אני אגיד אותם בסוף, כי אני רוצה לתת לאנשים שבאו לכבד ולומר. 

אני גם מבקש מכם: התודה היא לכלל חברי הוועדה; התודה היא להנהלת הוועדה – לאמל, לצוותים שעבדו איתנו, לעובדים שלי; ויותר משנרצה לשמוע תודה – אנחנו רוצים שיונחו פה, על סדר-היום, הדברים שצריך להמשיך לטפל בהם מיידית, הלקחים והמחשבות לחצי השני של הכנסת הזו. 

אני לא יודע כמה זמן היא תחזיק, אבל כל עוד היא קיימת – שוועדת נגב-גליל תמשיך לשרת את הציבורים בנגב ובגליל. הייתי רוצה שתמקדו גם את העניין של לקחים, דגשים, תובנות מיידיות, דברים שהייתם רוצים שיעסוק בהם גם היושב-ראש הבא. הדברים האלה יירשמו ויופיעו, ואנחנו נהפוך אותם לתוכנית עבודה.

אני רוצה להזמין את יושב-ראש פורום יישובי קו העימות, חברי, ראש המועצה האזורית מטה אשר, משה דוידוביץ'. בבקשה.

 << אורח >> משה דוידוביץ': << אורח >>  

תראו, אנשים טובים – פתחתי לא טוב. אני רוצה להגיד לכם שאני מעריץ של מיכאל, באמת. אמיתי. 

 << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >>  

תעמוד בתור.

 << אורח >> משה דוידוביץ': << אורח >>  

אני מעריץ שלו. בסוף, כולנו נבחרי ציבור; קידוד בחירה. אנחנו בני אדם, ואם היינו מתנהלים כבני אדם – היינו חברה טובה יותר. ואם יש הוכחה שיש פה בני אדם בתוך הכנסת הזו – ואני לא בדיוק מעריך את מי שנמצא פה, סליחה שאני אומר לכם – זה יושב-ראש הוועדה המיוחדת לנגב והגליל. 

הוא לקח והקים אותה, בא, היה, בישל, וישן בתוך היישובים – לא בקו העימות, אלא בתוך יישובי הגדר. הוא שמר איתם בלילות בתוך המלחמה, כשהממשלה לא הייתה. כששרים לא באו – הם פחדו לבוא. זו לא בושה להגיד שהם פחדו לבוא – הוא היה שם. אני מדבר בלשון עבר, אבל הוא נמצא איתנו עד לרגע זה.

באמת, מיכאל, אני ביטלתי כנס באילת שהייתי צריך להרצות בו עכשיו – אמרתי לך את זה אתמול כששלחת לי. הייתי צריך להרצות בכנס של התאחדות האיכרים וההסתדרות – כנס במלון דן. 

אני ביטלתי והחלטתי לבוא לפה, כי אני חושב שזה כאין וכאפס אל מול התרומה שלך ושל הוועדה שאתה עומד בראשה, ושל כל מי שחבר בוועדה הזו, למה שהיה צריך לעשות, למה שנעשה ולמה שצריך להיעשות עבור הפריפריה; עבור החיזוק של שני אזורי הארץ שהם לא הבעיה של מדינת ישראל – הם הפתרון של מדינת ישראל.

אנחנו השכפ"ץ של המדינה. אנחנו המגן של המדינה. בלעדינו – אין מדינה. אנחנו גאים לחיות שם; אנחנו גאים לגדל את ילדינו שם; ואני שמח שיש אנשים כמוך בבית המחוקקים הזה. אני לא ארבה במילים – אני באתי רק להודות. אני בטוח שיחד – עוד נעשה הרבה דברים. תודה.

 << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>  

דוידוביץ', קודם כול – תודה אישית. ב', אנחנו מודים גם לך. קשה להנהיג קהילות מפונות במשך שנה וחצי במלחמה, עם אי-ודאות; עם משבר כלכלי, תפקודי, של חוסר, של טראומה. הרבה מאוד מזה מונח על כתפיך ועל הצוותים שלך. 

לא תמיד הממשלה עשתה את המעשה הנכון. הממשלה בוששה לפעול בצפון. היא קיבלה החלטות על הדרום, בהיבטים הכלכליים-אזרחיים, יחסית במהירות וביעילות, ולצפון – לקח לה שנה להביא פרויקטורים ולהחליף אותם. עד לרגע זה, גם אין תוכנית השקעות לצפון. 

הכאב שאתה מציג הוא אמיתי, ויש בו מקום גם בימים כאלה, שבהם יש לנו מבט והכרת הטוב. אנחנו רוצים לשים את הכאב כפי שהוא, כי זו העבודה שלנו. ואתה צודק – אנחנו מאוהבים בנגב ובגליל. אני אגיד לך משהו? אני רוצה לשים הצעת חוק: שיתווספו 40 ח"כים, שיהיו חייבים לגור בנגב ובגליל, והם ייצגו רק את הנגב והגליל. 

למדינת ישראל אין בחירות אזוריות. ברוב הפרלמנטים בעולם יש נציגים של האזור, והם צריכים לתת דין וחשבון, והם ייבחרו רק אם הם עשו את המעשה הנכון. גם לא יתעסקו עם הנגב והגליל אם יהיו שם 20 ח"כים בכל מקום. לא יתעסקו איתם. 

היו פעמים שבהן ראשי רשויות היו גם ראשי רשויות וגם חברי כנסת – גם בקריית שמונה, גם בשדרות, גם בדימונה, גם בכרמיאל. אלה הימים שבהם הכנסת ידעה לספור את קריית שמונה. וכשאין לה ראש עיר שהוא חבר כנסת – סופרים אותה פחות.

אני יודע על מה אתה מדבר, והכאב הזה צריך להיאמר. ובתוך כל הסביבה הזו, במקום שבו אין איש – היה איש. השתדלנו לעשות טוב, לנגוע ולהשפיע. תודה, דוידוביץ'. אלי לנקרי, ראש העיר אילת, בזום. 

 << דובר >> אמל ביבאר: << דובר >>  

הוא עדיין לא נכנס.

 << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>  

אוקיי, אז אנחנו נמשיך. יפתח בנבנישתי, מנכ"ל משאבים, מרכזי החוסן. 

 << אורח >> יפתח בנבנישתי: << אורח >>  

שלום. אני הגעתי לפה בעיקר בשביל להגיד – אני חושב שזה לא סתם; יש על זה קבלות – תודה ענקית על העבודה של הוועדה הזו בהובלתך, מיכאל. היה אימוץ ותקצוב ראשוני של מרכזי החוסן בצפון. הוא הגיע בזכות העבודה של פורום קו העימות והרשויות בצפון, שהניחו אצלך את המודל הזה לפני כמה שנים טובות, עוד כשהיית שר במשרד הביטחון, ומשם הדחיפה לכך שיהיה את המענה הזה, שלא היה לפני כן. 

למי שלא יודע, מרכזי החוסן בצפון, במימון של הממשל, לא היו – מרכז משאבים, ביחד עם הרשויות, אחרי 2006 עם פילנתרופיה, הלכה הפילנתרופיה. לא היה מענה יציב, ולא היה תקצוב ממשלתי כלל לעניין הזה.

יש בי הסתכלות על המרחב הזה; על האזור; על קו העימות כולו – על הגליל המזרחי והמערבי, על הגולן – על הרב-תרבותיות שם ועל המורכבות. ביחד, בזכות העבודה של ראשי הרשויות, שלך ושל הוועדה הזו – מרכזי החוסן קיימים. בזכות העמידה האיתנה של הוועדה הזו, רגע לפני פרוץ המלחמה, על כך שמרכזי החוסן בצפון ייכנסו תחת הגג המסודר של מרכזי החוסן בארץ, ושתהיה מדיניות.

אני זוכר את עצמי, כשמיכאל מביא את הוועדה לסיור בצפון, כמה חודשים לפני המלחמה, ואני אומר לו: "מיכאל, משהו לא קורה; משהו לא זז. יש החלטת ממשלה. משרד הבריאות אמור לקחת את מרכזי החוסן".

בתוך המרחב הזה, שם, מהסיור ועד לפגישות פה, ועמידה על כך שנציגי המשרדים יעשו את עבודתם בהתאם להחלטת הממשלה, יצא מצב שמה-01 ביולי – מרכזי החוסן מוכרים בפעם הראשונה תחת הגג הנדרש והראוי, אחרי גיבוש הקריטריונים. הצפון נמצא כראשון במעלה, וגם הצורך במרכזי החוסן, שעוסקים בכל המענה הפסיכו-סוציאלי – מענה ראשוני לטראומה ולחרדה וכל הדברים שאנחנו עוסקים בהם. 

בעצם, תראו איזה קטע – זה קרה ב-01 ביולי בזכות הלחץ של הוועדה הזו. עליתי לפה פעמיים, לדעתי, במאי וביוני 2023, והלחץ של הוועדה הוביל לכך שזה נעשה. מה היינו בלי זה ב-07 באוקטובר? ב-07 באוקטובר, התקצוב עדיין היה בסיסי - - -

 << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>  

אני אגיד לך, יפתח, שדוידוביץ', כיושב-ראש פורום קו העימות, הניח בפניי ובפני השר גנץ, חודש אחרי כניסתנו לתפקיד, בביקור – נכנסנו במאי והיינו אצלם ביוני – שלושה דברים: א', מיגון הצפון שלא בוצע; ב', הטבות המס – התקנה, שהיא הוראת שעה שנעלמת; ו-ג', הם ביקשו את מרכזי החוסן.

אנחנו טיפלנו בשלושת הדברים, אבל אני מצדיע להם, כי אני אמרתי להם: "אני לא מקים מרכזי חוסן בכל עיר ובכל מועצה. תובילו איתי, כשיש לי שניים לפי אשכולות", והם הלכו איתי על האשכולות ועל שותפות בין רשויות. 

זו הייתה דוגמה לכך שכשהרשויות הן ברזל יחד – אף אחד לא יכול מולנו. בגלל שמרכזי החוסן שירתו עשרות רשויות בהסכמה ובתיאום – אף אחד לא היה יכול לבלום אותנו. הבאנו כסף ראשוני ממשרד הביטחון, כדי להראות רצינות, אבל היום – יש הרבה כסף ממשרד הבריאות, הרווחה ואחרים. 

הדבר הזה קם גם בזכותכם וגם בזכותך, פרופ' מולי להד. ראינו מחדל; במלחמת לבנון השנייה היו מרכזי חוסן, תורמים קיבלו כסף – עמותות – וכשנגמר הכסף – הם ברחו. מצאנו שבדרום יש מרכזי חוסן ובצפון – אין.

הפעולה הזו, שהקמנו אותם לפני מלחמה, כשאתם טיפלתם באלפי אנשים – אי-אפשר לדמיין את האירוע הזה שבו בכלל לא היו מרכזי חוסן.

 << אורח >> יפתח בנבנישתי: << אורח >>  

בדיוק, ובזכות הפלטפורמה הזו, של רק תקציב להיערכות, והעובדה שהאשכולות כבר היו תחת משרד הבריאות ובהובלה ותמיכה של ראשי הרשויות – אין זמן להציג מצגת של סיכום השנה של מרכזי החוסן גליל מערבי ומזרחי, אבל אני אשלח אותה – היום, אנחנו בהיקפים פנומנליים. 

אם זה מצב של 40,000 שעות טיפול; אם זו מינהלת שמסייעת לעשרות אלפי מפונים, שעדיין מפונים, ואיתם פחות או יותר מהרגע הראשון של המלחמה; ואם אלה שלוחות, כמו השלוחה במג'דל, כדוגמה – אבל באותה המידה יש לנו ארבע בכל אשכול – שנותנת מענה למג'דל ולארבעת היישובים - - -

 << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>  

התפקוד של מרכז החוסן, בלילה האיום והנורא הזה במג'דל – אני הייתי שם ב-01:00 וכבר הגיעו אנשי מקצוע. על הבוקר – הכול טופל.

 << אורח >> יפתח בנבנישתי: << אורח >>  

500 איש קיבלו מענה בשבוע וחצי.

 << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>  

זה משהו מטורף. תודה, יפתח.

 << אורח >> יפתח בנבנישתי: << אורח >>  

תודה רבה.

 << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>  

יוסי מלכה, מנכ"ל מכינות קדם צבאיות, חבר שלי מזה שנים רבות, בן העיר קריית שמונה. בבקשה. 

 << אורח >> יוסי מלכה: << אורח >>  

תודה, אדוני היושב-ראש. אני רוצה לדבר פה בשלושה כובעים: אחד הוא תושב הצפון, כמי שגדל בקריית שמונה ורוב משפחתו מתגוררת בקריית שמונה, שפונתה לתל אביב, אגב, מזה חודשים ארוכים, כפי שכולכם יודעים. הכובע השני שלי הוא כמנכ"ל מועצת "אופק" מכינות קדם צבאיות, והכובע השלישי הוא כמי שהקים את מרכז השיקום היחיד בבית החולים פוריה, ביחד עם הנהלת בית החולים. 

אדוני היושב-ראש, אני רוצה להתחבר לדבריו של ראש המועצה דוידוביץ'. מ-2017, לא זכינו ולא נהנינו משום תוכנית מקיפה לצפון. כולנו יודעים לדקלם, מתוך דוח מבקר המדינה על תוכנית 2017, מה הייתה טיבה, מה איכותה ומה היה ה-Impact שלה. 

הציפייה שלנו, כתושבי הצפון, היא שהאירועים הקשים שעברנו בשנה ומשהו שחלפה עלינו, ייצרו לא מציאות שהייתה אלא מציאות הרבה יותר טובה ומשמעותית, עם שירותים שיעלו באיכותם על אלה שנהנינו מהם עד אותה מלחמה ארורה שהתחילה ב-07 באוקטובר בדרום. 

הדבר הזה נוגע לכל המערכות כולן – בריאות, חינוך ותרבות. תושבי הצפון פגשו מערכות איכותיות, טובות, בזמינות גבוהה. הם לא יסתפקו בפחות מזה בצפון. אני חושב שאת המסרים האלה – שמענו דרכך ודרך חברי הוועדה לאורך כל התקופה. 

המבחן הגדול עוד לפנינו. אנחנו בהפסקת אש, ואנחנו מקווים מאוד שהיא תישמר ותאפשר לצפון לחזור לשגרה טובה ולצמיחה. המבחן הגדול של הממשלה יהיה לתת תקווה לתושבי הצפון, ורמת שירותים הכי טובה שמגיעה להם, בדיוק כמו לכל תושבי מרכז הארץ.

אני חושב שהמסרים האלה, שעלו בכל הישיבות שלך ובביקורים שלך בצפון, כולל הביקור במרכז השיקום החדש שכבר נפתח, לשמחתי – היו מסרים חשובים מאוד, שהם רוח גבית לממשלה לעשות את הדבר הנכון.

הדבר השני נוגע לתפקידי כמנכ"ל מועצת מכינות אופק – למי שלא יודע, אלה מכינות קדם-צבאיות חצי-שנתיות. מיכאל הוא שילוב של משרת ציבור ושליח ציבור, שיש לו DNA; עמוד שדרה. זה לא משנה באיזה תפקיד הוא היה.

אומרים הרבה מאוד פעמים שחברי כנסת מגיעים לבית הזה כדי לחשוב על התפקיד הבא בממשלה, ומיכאל הוא הוכחה שגם בתפקיד הזה – אפשר להשפיע, לשנות, לדחוף ולייצר סדרי עדיפויות נכונים. בכל התקופה הזו, מיכאל תמיד היה זמין, וידע לייצר את אותו מנוף של הוועדה כדי שמשרדי הממשלה יקבלו את ההחלטות הנכונות.

אני שמח מאוד לומר שבשנים שבהן הוא היה יושב-ראש הוועדה, הוא הצליח לייצר שיח בונה גם עם משרד הביטחון וגם עם משרד החינוך – שני המשרדים שתומכים במכינות אופק – גם לייצר בסיס תקציב וגם להגדיל את התקציב למכינות האלה.

אלה מכינות שנמצאות, היום, ממש בקו ראשון – המכינה בקריית שמונה חזרה לתפקד ועוזרת לעירייה; המכינה בשלומי פועלת עם המועצה, יד ביד, כדי לענות על צרכים שיש ועל עוד צרכים רבים שיהיו בעתיד, כשהמפונים יחזרו אוטוטו לביתם. 

יש מכינות באשקלון, בנתיבות ובעוטף, ולמכינות האלה יש שליחות ותפקיד חשוב מאוד ביצירת ובחידוש חוסר האמון של התושבים במנגנונים וביכולת להחזיר צעירים להתיישב ולהתגורר בחבלי הארץ הכל-כך יקרים האלה.

תמיד ביסודיות, בהעמקה, בשיח מכבד מאוד – אני חושב שמה שהוועדה הצליחה לעשות זה לייצר ביקורת כשצריך, אבל גם לרתום את משרדי הממשלה, ממקום נכון, בונה, קונסטרוקטיבי. השורה התחתונה היא שדברים אכן קרו, ושלשולחן הזה, ולוועדה הזו, יש, והיה, תפקיד חשוב מאוד.

זו גם הזדמנות לברך ולאחל הצלחה לחבר הכנסת פורר, שמקבל לידיו את מושכות הוועדה. השר פורר היה השר לפיתוח הנגב והגליל, אז הוא כבר מכיר מקרוב את הסוגיות הבוערות – הן רק העמיקו מאז ה-07 באוקטובר.

לכן, התפקיד שלך יהיה לקחת את הוועדה מהמקום הטוב שהיא נמצאת בו ולהוביל אותה, בנחישות ובשיתוף פעולה עם כל הגורמים, כולל ראשי הרשויות שמייצגים אותנו, על מנת שהצפון והדרום יגיעו למקום המיוחל של שגשוג, פריחה וצמיחה. תודה רבה.

 << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>  

תודה.

שר הנגב והגליל עד לא מזמן – היינו רוצים גם שהוא ימשיך. זה דווקא אירוע עצוב לנו, שהוא סיים את תפקידו; אנחנו ממש רוצים אותו בחזרה בתפקיד של נגב-גליל. הוא היה שותף שלי, שידע לבוא ולתת פה דין וחשבון שקוף, להתייצב וגם לקבל השפעות מהוועדה לאן ללכת ואיפה לשים את הכסף. אני גאה מאוד בשר הנגב והגליל. בבקשה, השר וסרלאוף.

הוא ירד? יש תקלה? בסדר. שי זולדאן, משנה לראש העיר קריית גת. חברי כנסת, מי שרוצה – שיסמן לי. אני מבקש מכולם להשתדל להיות תמציתיים, ובאמת לחשוב על הלקחים והיעדים; גם נמצא פה חבר הכנסת פורר, אז צריך לתת לו משימות ונושאים. המילה הטובה שקיבלתי מכם – כבר נכנסה לי ללב, אז לקצר. קדימה, זולדאן.

 << אורח >> שי זולדאן: << אורח >>  

נמצאים בחדר הזה אוהדים; מעריצים; אנשים שאוהבים את הדרך שחבר הדרך מיכאל ביטון עושה. אני הגעתי הנה רק כדי להגיד לך תודה. אני חושב שרוב מי שהגיע לפה יודע איזה קשוב אתה. הלוואי שכל 120 נבחרי הציבור היו דומים לך. הגענו לפה כל כך הרבה פעמים ומצאנו אותך כאוזן הקשבת; האיש שיודע להוציא את הדברים, כמו שצריך; כמו שכולם אמרו – מנוע אמיתי.

זו זכות גדולה שאתה נמצא; זו זכות גדולה בכלל להכיר אותך. על זה – אני אגיד לך תודה. תודה רבה על זה שאתה קיים.

 << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>  

אני אגיד שזולדאן הביא לפה נושא של מבנים משותפים שהיו בסכנת קריסה, שרשות לא יכולה להתערב בהם, לכאורה – זה היה אחד הנושאים הכי חמים במדינה לפני כמה שנים. מצאנו פתרון של התערבות של תשתית מתכת שמחזיקה עמודים – ב-100,000-200,000 שקלים – אתה מציל בניין מנפילה, ועזרה במימון לתושבים.

רשויות עשו את זה במבנה, ברעיון שאתה יזמת. עסקנו גם בבעיה של אנשים שצריכים לקבל קנאביס רפואי ולא קיבלו, ועוד הרבה מאוד דברים.

 << אורח >> שי זולדאן: << אורח >>  

כן. לא רציתי - - -

 << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>  

לא רצית לפרט, אבל אני מחמיא לך על העבודה.

 << אורח >> שי זולדאן: << אורח >>  

תודה רבה.

 << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>  

השר וסרלאוף חזר? עוד לא. קרויזר שם בזום? גם לא. 

 << אורח >> משה דוידוביץ': << אורח >>  

רק בשביל הסדר הטוב: הוא כבר לא שר.

 << דובר >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << דובר >>  

הוא סר וזעף.

 << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>  

בשבילי הוא שר. זהר כהן, מנכ"ל "עד כאן – עושים סוף לפרוטקשן", בבקשה.

 << אורח >> זהר כהן: << אורח >>  

אני אמשיך את מה שאמר קודמי. אני הגעתי לפה במיוחד כדי להגיד הרבה תודה והערכה, על תקופה קצרה, אומנם, שבה אנחנו פועלים ביחד בכל הסוגייה של הפרוטקשן – לפחות בצפון. אנחנו רוצים לראות אותך כסוס מנצח, והצטערתי לשמוע שמחליפים סוס מנצח בשיא מלחמה. 

מה שנשאר לי זה לקוות, ולברך את יושב-ראש הוועדה החדש, פורר, שישים מול עיניו את סוגיית הפרוטקשן, שהולכת להיות בעיה מרכזית בכל הקשור לצפון ולשיקום של הצפון, כי כבר עכשיו הם מתחילים להבעיר אותו ולחפש את ליטרת הבשר שלהם. 

אני אשמח, כמובן, בכל דרך ובכל צורה, לבוא ולהיות הקול של כל העסקים והתושבים בצפון. אני מקווה שזה גם יתרחב למרכז הארץ, שיבואו ויעשו את השינוי הזה של מלחמה בפרוטקשן בלי משוא פנים – בפנים גלויות, כמו שאומרים.

אני תמיד אשמח, כמובן, מיכאל, שאתה תהיה המצפן שלנו, איך לעשות את הפעולות הנכונות מול הכנסת ומול מוסדות המלחמה, כי במלחמה הזו – אנחנו יותר מחייבים לנצח. תודה רבה.

 << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>  

אני איתך, זהר. אנחנו לא הולכים; ממשיכים לעבוד. זה נושא שרק התחלנו בוועדה; אני הולך לעשות פגישת עבודה וחפיפה עם חבר הכנסת פורר, וזה יהיה אחד הנושאים. 

יעל אליה, מנהלת שיווק, בית מנדיס. בואי לשולחן.

 << אורח >> יעל אליה מדי: << אורח >>  

אני הגעתי במיוחד מהצפון הרחוק – מהגולן – בשביל להגיד לך, מיכאל, שאנחנו ממש גאים שיש אנשים כמוך בממשלת ישראל. אני הגעתי לכאן, לפגישות הוועדה הראשונות, נסערת מאוד וכעוסה מאוד בענייני הפיצויים לצפון, וקיבלתי פה אוזן קשבת ומענה ישיר באס-אמ-אסים – משהו שהוא לא מובן מאליו בכלל. 

באתי להגיד לך תודה. תודה גדולה והערכה על כל העבודה שלכם. כיף לראות אנשים שבאים לעבוד. תודה.

 << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>  

יעל, קודם כול, תודה שגם אמרת את זה בתמצית, אבל זו הנחישות שלכם לקיים עסקים בעיר צפת ולשרוד שנה וחצי. באנו לעיר שוממה, שלא קיבלה כסף – לא המסעדות שלה, לא הגלריות ולא עסקי הפנאי. אסרו על תלמידים לטייל בצפת, אסרו על תגלית להגיע לצפת, וטילים הגיעו לעיר צפת בשל בסיסים סמוכים – ועדיין היא לא נכללה בתוכנית הסיוע. 

הוועדה הזו ביקרה בעיר צפת, ונאבקנו למענה, למען הגולן, למען הגליל התחתון, למען הקריות – והכנסנו למעגל הזה מאות ואלפי מסעדות ועסקים. מי שרוצה להנות בצפת – נא להגיע למנדיס. אתם לא תאמינו איזה דבר איכותי יש שם. תודה רבה לך, יעל. 

דובי מילר, הקיבוץ הדתי, פה? 

 << דובר >> קריאה: << דובר >>  

הוא היה פה. הוא יצא.

 << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>  

אוקיי. ירון סלומון, תנועת המושבים? לא פה. נתן שכטר? גם לא. אהרון גמזו בזום. יש לך אותו? בבקשה.

 << אורח >> אהרון גמזו: << אורח >>  

דבר ראשון, אני מצטער מאוד שאני לא שם כדי להגיד תודה – סיבות אישיות. מיכאל, אתה היית הוועדה הראשונה שקיבלה אותנו. אם אנחנו מדברים על לקחים – לדעת לתת במה, בעיקר לאנשים שלא מכירים את הכנסת ואת הדברים שקורים מאחורי הקלעים. תודה על זה, דבר ראשון.

אירחת אותנו תמיד, ותמיד הבנת את הנושא של מה זה "לא מפונים" – זה צמד מילים מוזר מאוד בפני עצמו; אני לא משהו שאף אחד לא רוצה להיות. הבנת מאוד את הנושא ודחפת בכל הכוח כדי לעזור לנו; הגעת אלינו גם עם מנכ"ל משרד ראש הממשלה.

אני אהיה כנה – לא הגענו למקומות שרצינו; הנושא שלנו עדיין לא פתור. הליך בג"ץ עדיין מתנהל, כבר מה-01 בינואר 2024. חלילה אני לא מאשים; זה קורה במקום שבו אנשים חותמים על תצהירי כזב לבג"ץ, ומשרדים ממשלתיים פשוט אומרים דברים לא נכונים עלינו.

אתה ידעת להעמיד לפחות את חלקם במקום, אצלך בוועדה, ועזרת מאוד בתחום הזה. אני לא אמשיך את כל מה שקרה בשנה הזו, על איך נפלנו בין הכיסאות, אבל הרבה תודה על כל מה שעשית בשלושה חודשים האלה בשבילנו.

 << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>  

אהרון, תודה לך, כאזרח שיצא מהבית למען הקהילה שלו ולמען היישובים. לא סיימנו את המאבק הזה, ולכן הוא גם תלוי ועומד בבג"ץ, אבל ציידנו את בג"ץ באמירות החד-משמעיות של הכנסת – שלא יתכן שמועצה אזורית תפונה, וישאירו יישוב בלי בית ספר, בלי עבודות ובלי מועצה, ויגידו לו: "אתה לא זכאי לכלום". 

אני חושב שאו שבג"ץ יכריע – או שהממשלה תתעשת ותשפה באופן חד-פעמי. מדובר בקבוצת יישובים קטנה ובבעיה קטנה ביחס לכל הכספים שהממשלה הוציאה במלחמה. תודה רבה לך, שוב. 

אלי לנקרי, ראש העיר אילת, בזום. בבקשה. 

 << אורח >> אלי לנקרי: << אורח >>  

שלום לכולם; שלום לך, מיכאל היקר. לצערי, לא הצלחתי להגיע מאילת – אתם יודעים, אילת היא בכל זאת הפריפריה הרחוקה ביותר, ומבחינתי, להגיע לכנסת זה יום שלם; זה לא לקפוץ לשעה, שעתיים או שלוש. 

אבל מצאתי לנכון, כמובן, לעלות בזום – ואני שמח שאפשרתם את ההשתתפות בזום – כדי להגיד לך, מיכאל, מקרב לב: קודם כול, מבחינתי ומבחינת רבים, אני משוכנע, אתה דוגמה ומופת לשליח ציבור מהטובים שיש. 

קודם כול, כל הזמן מצאתי אצלך אוזן קשבת, וזה חשוב ביותר. גם ייעצת לי עצות מצוינות לאורך כל הדרך ונעזרתי בך הרבה מאוד, ואני אסיר תודה על כך, בשמי ובשם 70,000 תושבי אילת, הערבה ואילות. אני מלא הערכה על כך, וחשוב לי להגיד את זה באופן הכי ברור שרק אפשר.

אילת נופלת בין הכיסאות הרבה מאוד פעמים – אני חושב שכולכם שם יודעים את זה. וגם הפעם, במלחמה הזו, אילת עברה משבר גדול מאוד. גם עכשיו, תשומת הלב כולה הייתה צריכה להיות מופנית ליישובי העוטף, לדרום ולצפון, ונכון שכך נעשה; המיקוד בצפון עכשיו הוא מיקוד נכון. 

כולם יודעים איך אילת לקחה על עצמה משימה לאומית כאשר היא אירחה כאן 65,000 מפונים ומתפנים לאורך תקופה של חצי שנה, וזו הייתה זכות לעשות את זה, מבחינתי, וגם חובה – כמובן שבעזרתם של משרדי ממשלה לא מעטים.

אגב, הזכרת את השר לפיתוח הנגב והגליל, וסרלאוף, ואני מצטרף לכל מילה של שבח לשר הזה, שגם בתקופת המלחמה – היה כאן ונתן פתרונות ומענים. 

 << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>  

השארנו אותו שר. 

 << אורח >> אלי לנקרי: << אורח >>  

לסיכום, תודה גדולה. ולמרות שאני שב ואומר שזה נכון שתשומת הלב נמצאת שם – אל תשכחו את העיר אילת. העיר אילת מתמודדת עם אתגרים אדירים – אני לא רוצה לפרט עכשיו. אתגרים של שירותי הבריאות הנחותים בישראל; אתגרי תחבורה אדירים; אתגרי תעסוקה; גיוון מקורות התעסוקה – רק על זה דיברנו אתמול בוועדה אחרת, וייעצת לי עצה חכמה אתמול, מיכאל. 

שאילת לא תמשיך ליפול בין הכיסאות – זו הבקשה שלי. אני סומך לחלוטין על עודד פורר. אני מכיר אותו היטב – הוא עשה הרבה למען אילת, וגם העביר החלטת ממשלה חשובה ביותר בתחום של החקלאות הימית והביוטכנולוגיה הימית, ואני אסיר תודה על כך. זו החלטת ממשלה שממקדת את אילת כמרכז עולמי בנושא הזה, וזה היה בתקופתו כשר החקלאות. כמובן שאני אסיר תודה על כך.

תודה לכם. תמשיכו לעשות חיל; תמשיכו לעשות למען המדינה החשובה שלנו. תודה רבה.

 << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>  

אלי יקר ואהוב, תודה לך שפתחת את הבית של אילת ואת הלב למפונים. ראינו אילו מטות ואילו מוקדים, ומה תושבי אילת עשו למען המפונים, במיוחד בימים הראשונים. אנחנו איתך באש ובמים, גם בהמשך – רק תגיד ואנחנו מתייצבים לצידך ונעבוד על מה שצריך.

השר וסרלאוף בזום, בבקשה. דוידוביץ', אתה צריך לשמוע את השר לפני שאתה הולך.

 << דובר >> יצחק שמעון וסרלאוף (עוצמה יהודית): << דובר >>  

הלב של כולנו נשאר בנגב ובגליל. כשנכנסתי לכנסת, אני חושב ששלחתי לך הודעה בשבוע הראשון שנכנסת לי ללב. לא היינו צריכים לדבר הרבה כדי להרגיש. מאז, עברו הרבה מים בנהר, וגילינו שלרעות בינינו יש יכולת לפרק בירוקרטיות, להביא מנועי צמיחה ולהביא תקווה לא רק לתושבי הנגב והגליל, אלא בכללי, לאזרחי ישראל, בצורה המכובדת, הממלכתית והעניינית שבה התנהלנו.

זכיתי לחבר ולמנטור, ויושב לידך גם משה דוידוביץ', שאני יכול לגמור את ההלל על שיתוף הפעולה, על האחווה, על החברות והרעות שיש בינינו. בכללי, אני מרגיש בנוח מאוד לדבר פתוח וגלויות, כי אתם לא אנשים ציניים; אתם אנשים רציניים מאוד, ולמדתי מכם רבות. 

על כך – הערכתי ותודתי הגדולה, ומי שנהנה מזה הכי הרבה אלה תושבי הנגב והגליל. מיכאל, אני לא יודע אם אי-פעם ידעו בציבור כמה אתה ייעצת ועזרת לי, לפני הקלעים ומאחורי הקלעים, שרוצים שיידעו ושלא רוצים שיידעו – כמה התייעצתי איתך על נאומים, על קולות קוראים, על מכרזים ועל כנסים.

היית אוזן קשבת עבורי בשעות לא-שעות, גם כשהייתי צריך לפרוק, לפעמים – כשרצו לקצץ אותי בתקציב, וכשהייעוץ המשפטי לא אישר לי לעזור לזה כי יש בעיה שוויונית עם זה. ידעת להיות שם עבורי בכל הדברים הללו, לתת עצה טובה, ולא רק לתת עצה טובה, אלא גם להניע אותי הרבה פעמים, כשהגעתי למבוי סתום ולא ידעתי מה אני עושה ואיך מתקדמים. 

למשל, אתם זוכרים את ההאקתון. אתה היית המנוע מאחורי הקלעים; אתה הבאת את הרעיון, וזה ירד לביצוע מהר. וגם כשהיו קשיים, אמרת לי: "אתה השר. דפוק על השולחן". ברוך השם, זכינו, ועוד נזכה, לעשות דברים גדולים ומשמעותיים למען עם ישראל.

 << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>  

אמן.

 << דובר_המשך >> יצחק שמעון וסרלאוף (עוצמה יהודית): << דובר_המשך >>  

אולי אני אגיד עוד משפט לחבר הכנסת פורר, שזכיתי להחליף אותו במשרד לפיתוח הנגב והגליל. כמעט שילמתי היטל השבחה על מה שהוא עשה שם. הוא הביא את המשרד ליכולות ביצוע, ונהניתי מאוד מהנדוניה שקיבלתי. 

הוא בן אדם מקצועי מאוד ומוכשר מאוד, שיודע לתת עבודה, ועם ישראל זכה באנשים איכותיים שנמצאים במקומות הנכונים. אני לא יכול להתחייב על כולם, אבל לפחות החבר'ה שנמצאים בוועדה, שאני מדבר עליהם. אני עומד מאחורי המילים שלי.

אני מאחל לך הרבה מאוד בהצלחה, עודד. אני חבר בוועדה, כמובן, לעת עתה, ואני מקווה להשתתף בדיונים מעמיקים ולהשפיע על סדר-היום בנגב ובגליל. יש עוד הרבה דברים שהייתי שמח שנעשה בתחום החקיקה, שלא יכולתי לעשות כשר, ואני בטוח שנעשה את זה יחד. תודה רבה לכולם.

 << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>  

תודה.

 << דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >>  

תודה רבה.

 << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>  

תדע לך, השר וסרלאוף, ואני אומר לחבר הכנסת פורר, שקיבלנו החלטה והוא קיבל את הדין – שמשרד נגב-גליל מפוקח על ידי הוועדה הזו, נותן לה דוחות ונותן לה תשובות.

 << דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >>  

אין לי ספק.

 << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>  

זה היה לטובת כל הצדדים, תאמין לי.

 << דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >>  

מההיכרות איתך – אתה פיקחת לא רק על המשרד הזה. 

 << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>  

יש משרד שלא רצה לבוא לוועדה, אבל אנחנו לא נגיד את השם שלו. הוא סירב להראות פניו. שוסטר, בבקשה.

 << דובר >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << דובר >>  

אני רוצה לשבח ולחדד, אחר כך, לטובת עודד, את הייחוד של האזור. מיכאל, אתה מנהיג מובהק שמיישם את המילים בנות האלמוות של לינקולן בגטיסברג – "שלטון של העם, בידי העם, למען העם". אתה בא מירוחם, ואתה מרחם, במובן ההוקרתי, הנכון, על הציבור הזה של ישראלים, יהודים וערבים, שנגזר עליהם, בדור הזה, להתמודד עם ניסים ותלאובות. 

אתה עושה את זה בנאמנות מיוחדת – כך זה כשהלב חובר לראש, והם חוברים ביחד לניסיון ארוך ועשיר ולאחריות גדולה. המשימה של כולנו פה, בירושלים – אני עובר לעודד – זה לזכור, מתוך החמ"לים, מתוך הניאונים, שאנחנו מחויבים למי שנמצא בחזיתות; באיברים שמרוחקים מהלב ומהמוח.

זה לא חייב להיות כך, אבל הנגב והגליל הם קווי עימות; הם פריפריות כלכליות – אם תרצו, בריאותיות, חינוכיות, תרבותיות; הם צמתים של רוב ומיעוט – לפעמים, אתה לא יודע מי הרוב ומי המיעוט, ברמה הלאומית, האתנית, עם קשיי אספקת מים ועם גיאוגרפיה מאתגרת.

זה לא תמיד כך, אבל פה, אצלנו, זה מתלכד. התלכדות הזירות – זה הסיפור. לכן, יפה עשתה הכנסת, ויפה עשית, מיכאל, ששמת את עצמך והבנית את הצוות, ביחד עם ההנהלה. זו המחויבות שלנו. 

אני רוצה להודות לך, מיכאל, גם בשם הכנסת, על העשייה הגדולה לשם שמים ולשם ארץ. אני מאחל לעודד הצלחה גדולה. אנחנו פה.

 << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>  

תודה, שוסטר, מורנו ורבנו, חבר שלי. חבר הכנסת קרויזר, שותף שלי למאבק למען הלומי קרב, נכי צה"ל והגליל והנגב, ואני מרגיש שאתה גם חבר שלי. בבקשה.

 << דובר >> יצחק קרויזר (עוצמה יהודית): << דובר >>  

קודם כול, תודה רבה על הזכות לעלות כאן בזום. אני מתנצל שאני לא יכול להיות נוכח בוועדה, בדיון החשוב הזה. קודם כול, בהזדמנות, מול כולם ומול אלה הנוכחים שם באולם, אני רוצה לפרגן, להוקיר ולהכיר את כל העשייה שלך; של הצוות; של הלשכה; של נועם; של צוות הוועדה – אמל וכל החברים שהיו שותפים להצלחה.

התלבטתי עם עצמי אם עם ישראל מצא אותך בוועדה בתקופה הכל-כך קריטית עבור הנגב והגליל, או שאתה מצאת את עצמך במקום הזה, בתקופה הכל-כך קשה. אני חושב שכל מי שצופה וכל מי שנוכח בדיון בוועדה יסכים על כך שאין חבר כנסת יותר ראוי ממך בעת הזו, בוועדה הזו, להוביל את הנגב והגליל. 

אני חושב שאין רשות בנגב ובגליל, או נושא של אזרחים במרחב הכפרי של הנגב והגליל, שלא מצא את דלתות הוועדה פתוחות אצלך, בכל נושא; בכל דבר; בכל עניין. ואם לא הגיעו לוועדה – הוועדה הגיעה לשטח. 

זו ועדה שהגיעה ונגעה בנושאים הכי בוערים ובנושאים הכי חשובים, כמו שאמרתי בפתח הדברים, והצלחת לאחד, בכל דיון ובכל נושא, מכלל הסיעות. לא לחינם אתה אומר "שני חברים", שהם באמת חברים – כך אני מרגיש איתך; ממש חבר ומנטור, כח"כ חדש כשנכנסתי לכנסת. 

שמחתי להוביל איתך גם את השדולה למען הלומי הקרב והמשפחות שלהם ועוד דברים רבים וטובים שעשינו יחד; לאחד סביב נושאים בקונסנזוס של קואליציה ואופוזיציה, ולפעול עבור כלל האזרחים. הייתה לי זכות גדולה להיות חבר בוועדה כשאתה ניהלת אותה, ואני בטוח שנמשיך לעשות עוד דברים טובים ביחד.

 << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>  

תודה, חבר הכנסת קרויזר. אנחנו נמשיך להיאבק למען הלומי קרב ונכי צה"ל; למען הגליל והנגב; למען היישוב "נטור" בגולן, שאתה מייצגו נאמנה. אנחנו שותפים לדרך ארוכה. אנחנו מקדמים בברכה את יושב-ראש המחנה הממלכתי, שר הביטחון לשעבר, בני גנץ. עוד מעט תגיד כמה מילים.

חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי, חברה שלי, שותפה שלי; נאמנה, חרוצה, אוזן קשבת; אנחנו ביחד בסיורים ובכל מקום. בבקשה.

 << דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >>  

תודה, מיכאל. באתי לשמוע איך מפרגנים לך – ואתה משיב. אתה בן אדם מדהים. אני מעריכה אותך מאוד, גם כבן-אדם; כאיש; כחבר כנסת; כנבחר ציבור; ואת הניסיון המקצועי שלך, שהבאת לכאן, לכנסת, לבית הנבחרים.

תקבל, בבקשה, את הערכתי, ותודה. למדתי ממך הרבה מאוד בעבודה המשותפת, גם בכנסת הזו וגם בכנסת הקודמת, כשניהלת את ועדת הכלכלה. עשינו לא מעט ביחד, גם למען תלמידי נעל"ה וגם למען תושבי הגליל.

אני רוצה להודות לך על כל ההישגים. אתה לא רק עובד ועושה רוח ורושם – אתה משיג תוצאות, והעשייה שלך מלאה בפירות ותוצאות. תבורך על כל מה שאתה עושה, עשית ותמשיך לעשות. אנחנו לא נפרדים ממך; אתה רק משנה את התפקיד שלך ומפנה את התפקיד שלך לאיש לא פחות ראוי – עודד פורר. אני עובדת איתך גם בוועדת העלייה והקליטה.

הכנסת באמת זכתה לאנשים טובים שעושים למען הציבור, ואני שוב אדגיש: אתה יודע לדבר עם כל אחד בגובה העיניים, אתה יודע להקשיב ואתה משנה את המציאות שלנו. תבורך. אתה עוד תמשיך לעבוד בשביל המדינה ובשביל אזרחי ישראל, אבל אני חושבת שהשם שלך רשום בהיסטוריה שלנו – גם של הכנסות הקודמות וגם של הכנסת הזו. אני מאחלת לך עוד שנים רבות של עשייה עם תוצאות.

 << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>  

תודה, טטיאנה, חברת אמת של הוועדה הזו; לוחמת למען הגליל ותושביו ולמען האזרחים, בכלל, ושותפה אמיתית בכל השנתיים הללו. אני רוצה להזמין את ארז שני בזום, מנכ"ל עמיגור. תראה אם הוא זמין. ארז, בבקשה.

 << אורח >> ארז שני: << אורח >>  

שלום לכולם. קודם כול, אני מתרגש מאוד. נתנו לי רגע אחד לדבר על הוועדה לנגב-גליל, אבל אני רוצה לדבר דווקא על הדיור הציבורי ועל תפקידו של חבר הכנסת ביטון בנושא הזה. אני רוצה להגיד שאני נחשפתי אל חבר הכנסת ביטון לפני יותר מ-35 שנים, בעת היותי בתחילת שירותי הצבאי, בסדרת תעודה יוצאת דופן של הערוץ הראשון דאז – "להיות קצין". 

זו סדרת תעודה על מיכאל עם עוד שתי דמויות מדהימות – אחת מהן זה האלוף יהודה פוקס. הוא סוקר בסדרה "להיות קצין", וכבר אז, מיכאל היווה, לי ולרבים מחבריי, דמות מופת ממש. איך מישהו מהפריפריה צומח ומגיע להיות קצין. אני זוכר עד היום את החלק שבו מדברים את החלק שבו מדברים על - - - ז"ל, בגאווה גדולה.

מיכאל, אני רוצה להודות לך על כל מה שאתה עושה ועשית למען דיירי הדיור הציבורי. הנושא שאתה לימדת אותנו רבות הוא נושא החמלה. אני לא מכיר דמות יותר מלאת חמלה ממך בכנסת ישראל, ואני חושב ששמך צריך להיות חרוט באותיות של זהב בספר דברי הימים של הדיור הציבורי.

אנחנו לא נפרדים עדיין, ואתה ממשיך בכנסת, לשמחתנו. אני חושב שיש לנו אתגרים אדירים, אבל תודה רבה על האוזן הקשבת, על הזמינות הרבה ועל מה שאתה עושה למען החלשים בחברה הישראלית, ובטח בדיור הציבורי – לקשיש; לאם החד-הורית; למשפחה; לעולים החדשים. הרבה מאוד תודות.

 << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>  

ארז, ידידי, אני גם רוצה להודות לך. אומנם חברת עמיגור היא לא הגדולה ביותר או המסיבית ביותר בדיור הציבורי, אבל בשבילי – היא הטובה ביותר. גם המנכ"ל הקודם, עליו השלום, שזרע את התפיסות, וגם אתה – מראים שאפשר לעשות דיור ציבורי מכבד; שאפשר לייצר יזמות של דיור מוגן לקשישים שהוא בליגת-על.

לצערי, בתחומים אחרים, אתם תלויים בממשלה, במדיניות ובתקציבים, והנושא הזה לא מקבל קדימות – הוא יכול היה לשרת גם זוגות צעירים, גם בפריפריה וגם את יוקר המחייה. אני עוד עובד על הנושא יחד איתך, ואנחנו בערוץ ישיר, אבל תודה גם לך, על הסטנדרט של חברת עמיגור, שמובילה את כל הנושא של איכות ושירות בדיור הציבורי. תודה רבה.

שמעון אלון, נציג עסקים, בבקשה.

 << אורח >> שמעון אלון: << אורח >>  

קודם כול, מיכאל, אני שומע שכולם אומרים לך כאן תודה, אבל אני אגיד לך תודה בשם עשרות ומאות משפחות שלא התגרשו ולא נפלו לרווחה בגללך. אתה היחיד, מהראשונים, שפשוט תפס את ועדת הכספים בידיים, וצעקת למשרד רוה"מ שיתחילו לשחרר תקציבים, כי מינואר ועד אפריל – לא קיבלנו כלום; רק מאפריל, מהפגישות איתך, התחלנו לקבל תקציבים לצפת. 

האמת היא שעכשיו קיבלנו עוד מכה, כשעשו איתנו משחק במשרד האוצר והביאו לנו הוצאות מזכות במקום מחזורים, שזה הבדל משמעותי לעסקים. ברוך השם, 90% מהעסקים של צפת כבר קיבלו את הכספים שלהם, אבל ה-10% הנותרים – זה מה שחשוב. 

זו אישה חולת סרטן, שקיבלה מייל להחזיר את הכסף ולא שמה לב לזה – היא עוברת ניתוחים וכבר מעקלים לה את החשבונות – ועוד עשרות משפחות שתקועות בדברים האלה. מיכאל היה איתנו, יד ביד, וכבר כשדיברתי איתו על כך שחסר כוח אדם ברשות המסים – הוא אמר שהוא הולך להגיש על זה שאילתה ולהתחיל לעבוד על זה.

מיכאל לא מסיים איתנו, ומיכאל איתנו. הכוח שלך הוא כוח אדיר; האפשרויות שלך פה, בכנסת, לאגד את כולם – את כל המפלגות ביחד – זה כוח שאתה נתת לנו. העיר הזו חייבת לך הרבה מאוד; העסקים, בפרט, חייבים לך הרבה מאוד; והיחס האישי שלך, שלא משנה באיזו צורה ובאיזה דבר – אתה תמיד איתנו. נתת את היד הגדולה ואנחנו לא מוכנים לוותר עליך. אתה לא תסיים את זה, ואנחנו מקווים שנוכל להמשיך גם עם פורר.

 << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>  

בוודאי.

 << אורח >> שמעון אלון: << אורח >>  

כבר נפגשתי איתו פעמיים, ומיכאל אמר לי שהוא אחד העובדים הכי טובים פה. אני מקווה שנמשיך כך, אבל מיכאל, אתה תמשיך להיות איתנו; זו לא ועדת סיום. אתה איתנו ותמשיך.

 << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>  

בוודאי. שמעון, קודם כול – תודה לך. תודה להורים שלך שגידלו אותך, שיש להם יקב וכרם בצפת. הם נחושים, וגם הם הביעו את הכאב שלהם, כשראינו שצפת ננטשה במלחמה. הצלחנו להביא את האוצר להבין את זה, ואני חייב לציין ששר האוצר, בשיחות שלי איתו, הבין את העניין הזה. גם בגולן, גם בצפת, גם בגליל התחתון וגם בקריות – הרחבנו את מעגל הסיוע, ואני מקווה שהצלנו כמה עסקים.

 << אורח >> שמעון אלון: << אורח >>  

הצלת הרבה מאוד. אני רק אוסיף מילה אחת על מה שאמרת: אני לא באתי לכאן בכוונת מכוון, אלא ברגע שראיתי אישה בוכה לאמא שלי על הכתף ואומרת לה: "קרן, אין לי כסף לחתן את הבן שלי". היא רצתה להלוות מהשוק האפור, ואמא שלי אמרה לי: "עוף לכנסת ותתחיל לעשות את הדברים האלה".

בזכותך, כי אין אנשים שבאמת מעניינים אותם העסקים – סליחה שאני אומר את זה, אבל זה לא מעניין הרבה אנשים פה, או שהם לא יודעים מה לעשות עם העסקים. העסקים הם מנוע הצמיחה של העיר. 

בעיר הזו, קיבלנו ארנונה פי 2 בגלל חשב מלווה שגר באיזה שהוא מקום, שלא באמת משנה לו; בגלל משרד הפנים, שלא באמת שינה לו שהעסקים בעיר קורסים, כשמישהו שסגור במשך שנה – צריך לשלם ארנונה וארנונה כפולה בגלל חשב מלווה, ועוד הרבה מאוד תקלות שמיכאל איתנו בהן, וימשיך לעזור לנו בהן.

 << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>  

תודה, שמעון. חברת הכנסת יסמין פרידמן, שהיא שותפה שלי גם בדיור הציבורי וגם בנגב – אנחנו עובדים בכל נושא יחד. בבקשה.

 << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >>  

אני באתי לכמה דקות כדי לומר תודה. אנחנו נדירים פה בכנסת, אנשי הנגב, ונורא קל לנו להתחבר, כמי שמגיעים מהנגב ומבינים את האתגרים העמוקים והסופר-חשובים שהנגב מתמודד איתם – למרות שעסקנו פה לא מעט גם בצפון, אבל מה לעשות.

אני חושבת שנוהלו כאן דיונים חשובים, עמוקים, שהצליחו להוביל לשינוי אמיתי במספר נושאים. זה שאנחנו גם חולקים את התשוקה שלנו והרצון שלנו לדיור ציבורי הרבה יותר רחב, הוגן וצודק – עזר לנו להתחבר. 

למי שלא יודע, כרגע אנחנו מנהלים מאבק, מלחמה רצינית בקרן העושר, כדי להביא עוד ועוד כספים, משאבים ומנועי צמיחה לנגב, ואני נאלצת לחזור. אני בטוחה שנמשיך לשתף פה פעולה בכנסת הקרובה, בכל הנושאים שקרובים לליבנו, שנושקים מאוד, לי ולך.

תודה ענקית על השנתיים האלה ועל דיונים שנתת לי לנהל ולהוביל. זה לא מובן מאליו. בהצלחה גדולה לחבר הכנסת עודד פורר. אנחנו נהיה כאן יחד איתך גם. תודה וסליחה שאני עוזבת. אני ממש מתנצלת.

 << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>  

בסדר, אני גם אגיד כמה מילים – חשוב לי מאוד לומר את זה גם כשיושב-ראש המחנה הממלכתי נמצא איתנו, ואני אתן לו לדבר. אחרי שאני אגיד את הדברים שלי – אנחנו ניתן לעוד אנשים. צריך לבדוק אם יושב-ראש הכנסת בא לחילופי ועדות, או מישהו, כי המועד שנקבע להעברה זה 15:45. נועם, צריך לבדוק מי צריך להיות פה – שיהיו פה ב-15:30 ושנעשה את זה. 

אני אגיד כמה דברים, ברשותכם, אבל אחרי זה יהיה זמן להשלמות עד שנעשה את ההעברה רשמית. חברות וחברי כנסת נכבדים; יושב-ראש המחנה הממלכתי; שרות ושרי ממשלה שכיבדו אותנו כאן; ראשי ערים ורשויות; תושבי הנגב והגליל, הגולן.

אנחנו מתכנסים כאן לרגל ישיבתה האחרונה של הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל – רגע שמסמל סיום של שנתיים של עשייה פורייה, אינטנסיבית, במסירות של כלל חברי הוועדה, של ההנהלה שלה ושל הצוותים שתומכים במערכת של הכנסת. 

את כל זה – עשינו למען האזרחים. הקמנו את הוועדה ולא ידענו שהאזורים האלה יהיו האזורים הכי חשובים והכי נפגעים במלחמה קשה. הוועדה הזו נדרשה להגיב, להתאים את עצמה, להיות רלוונטית למלחמה ולפעול באופן אינטנסיבי. הצרכים היו אין-סופיים.

בראשית הדברים, כשהקמנו את הוועדה הזו, פתחתי בפסוק שמופיע בעובדיה, והסיום שלו זה נבואה לא ידועה: "וגלות ירושלים אשר בספרד יירשו את ערי הנגב". גלות ירושלים אשר בספרד - יירשו את ערי הנגב. כך הנביא עובדיה אמר.

מתוך גלות ספרד וגירוש ספרד – הוגלו מאות אלפים לצפון אפריקה, במעבר גיברלטר. הדרך הכי קלה לברוח מפורטוגל ומספרד – הייתה דרך המעבר הימי הזה של גיברלטר, והם הלכו וגרו בתוניס, במרוקו, בלוב ובכל צפון אפריקה.

אותם גולי ספרד – ירשו את ערי הנגב. הם הקימו את ירוחם, את דימונה, את שדרות, את אופקים ואת מצפה רמון, וגם הקימו את קריית שמונה, שלומי, חצור, כרמיאל ועוד. הם לא היחידים שהקימו – הראשונים ממש שהקימו את קריית שמונה ואת ירוחם היו רומנים. אנחנו מכלילים אותם איתנו. הם באו איתנו באש ובמים, כולל הרומני המפורסם סינגולדה, שהוא נגן גיטרה, שהוא נכד למייסד ירוחם.

אנחנו חלק מהנבואה. אנחנו חלק מהתגשמות החזון, וההתיישבות בנגב ובגליל זו התיישבות ערכית של עליות מכל העולם. אנחנו רואים בהורים שלנו מתיישבים וחלוצים – בלי מרכאות ובלי סימני שאלה. 

כך פעלנו, מתוך אהבה אדירה לנגב ולגליל, אבל ידענו שיש כאב – ידענו שהנגב סובל מחצי משירותי הבריאות שהוא צריך לקבל; מזה שחגיגת ההייטק לא הגיעה אליו; והכבישים, התשתיות והרכבות לא הגיעו לאילת ולקריית שמונה.

הנגב סובל, אבל יש לו את האנשים הכי טובים, שהם ילדי עולים, כמו ההורים שלי, שעלו. כמו אבא שלי, שהלך לעבוד בכור האטומי; כמו אמא שלי, שהייתה פועלת ניקיון וגידלה תשעה ילדים. היא איבדה בן בצבא; היא איבדה אח בצבא ובני דודים. 

הם אהבו את ירוחם. כשאבא שלי יצא לפנסיה מקמ"ג – הוא גר ליד בית כנסת שהוא הקים, במרחק עשרה מטר. הוא אף פעם לא התלונן ולא האשים. הוא אמר: "הגעתי לגן עדן". כך אבא שלי ראה את ירוחם – כגן עדן. הם גידלו שמונה ילדים שהיו לוחמים – שבעה לוחמים ואח שנהרג.  

לקחתי על עצמי להקים את הוועדה הזו ולשרת את הציבור. עבדנו פה נמרצות, יחד עם אמל המדהים, שקיבלתי אותו, עם שם מיוחד. הוא בן אדם צנוע, אבל הוא קצין בצבא, ושנינו מחוברים – יורשי בן שלום, איכשהו. 

בזכות הושע בן שלום אני נהייתי לוחם וקצין בגולני, וגם אתה משמעותי עבורו, והדרך שלנו הצטלבה. בזכות אמל עשינו פה דיונים על החלטות הממשלה של הדרוזים, ווידאנו שיש 100% ביצוע של כל סעיף תקציבי. אני רוצה להודות לך, אמל, ולכל הצוות. 

אני מסיים את התפקיד שלי בוועדה בצער – האמת היא שאני לא רוצה לעזוב את התפקיד. לא ידעתי שיש רוטציה, אבל גם הסכמים צריך לכבד, והוא הולך לידיים האמונות של עודד פורר. אני אעשה איתו חפיפה ונעשה מעקבים. יש לנו נושא דחוף עכשיו, של ה-3,000 איש שלקחו להם כסף של ינואר-פברואר של החזרי אכלוס. הם התחייבו בפנינו לטפל בזה בתוך שבועיים, ואנחנו נעשה תיאום ונעבוד ביחד.

אני רוצה להודות לחברי הוועדה שהיו איתי – לוואליד אלהואשלה; ששון גואטה; ניסים ואטורי; יצחק וסרלאוף; טטיאנה מזרסקי; יונתן משריקי; ארז מלול; משה סולומון; יוסף עטאונה; עודד פורר; יסמין פרידמן; ומשה רוט.

תודה לצוות הנפלא של הוועדה; לחוקרי הממ"מ; לייעוץ המשפטי; לדוברות הוועדה; לאמל ביבאר, מנהל הוועדה המסור שניצח על כל המקהלה ולא פחד לצאת איתי לשטח. אני אמרתי למזכיר הכנסת: "אני חייב שתביא לי סוס דוהר שאני צריך לעצור אותו, כי פרות עצלות – זה מתכון למריבה, וגם פרים עצלים".

הוא אמר לי: "יש לי מישהו אחד". ואיך ידעתי שאמל איתי? הייתי אומר לו: "אמל, בשבוע הבא עולים לאביבים" – "אין בעיה"; "חניתה" – "אין בעיה"; "לוחמי הגטאות" – "אין בעיה". עשינו 20 סיורים בצפון, ואמל הלך איתי תמיד, לכל מקום שרצינו.

תודה לוועדות השונות על שיתופי פעולה. ידענו לעשות מיזמים משותפים ולדון בדיונים משותפים – ועדת החינוך של יוסי טייב; ביקורת המדינה של מיקי לוי; ועדת העבודה של אייכלר; ועדת הכספים של גפני. הוא לא עושה דיונים משותפים, אבל את כל מה שביקשתי – קיבלתי מגפני בשנתיים האלה, ואני מודה לו.

הוועדה למעמד האישה בראשות חברתי, פנינה תמנו שטה, שעשינו דברים גדולים ביחד – גם למען נשות המילואים וגם למען הפריפריה. רק לאחרונה עשינו דיון של נשות קו הגבול – איזה מחיר שילמו נשים של רבש"צים; נשים של חברי כיתת כוננות, שהבעלים שלהן לא היו בבית שנה וחצי.

תודה לצוות האישי שלי – לליאור קמחי, גל רייך, פרח לילך, נועה תמיר, שמעון שטרית, אביחי אלמו ונועם קידר – על שסייעו לי בהכנת הדיונים. אין לי את כל העובדים האלה – חלקם במילואים וחלקם סיימו, אבל הם היו איתנו בוועדה הזו.

תודתי העמוקה נתונה לכם, תושבי הנגב, הגליל והגולן, על החוסן, האומץ והנחישות לעמוד יחד בתקופה המאתגרת הזו, ולתת אמון בוועדה שתעבוד למענכם. בחלקם של הדברים הצלחנו ובחלקם אנחנו באמצע, אבל לא נזנח שום נושא שהתחלנו לעבוד בו.

אנשי הממשלה שאיתי – חלקם פה – יודעים שאני איש קשה בוועדה. מחוץ לוועדה אני האיש הכי מרגרינה, ובוועדה – אני קשה. אני קשה כי כואב לי שיש עוול, אבל אני גם מעריץ פקידי ממשלה פה שעבדו במלחמה, נסעו איתי לסיורים ולא פחדו מטילים; הם לא היססו לבוא איתי לרמת הגולן, לאביבים, בזמן שהיא מותקפת, ולכל מקום שאליו הלכנו יחד. אני רוצה להודות לכל אנשי הממשלה שעבדו עם הוועדה.

הנגב, הגליל והגולן הם חלק בלתי נפרד מהדנ"א שלי וכך זה יימשך. פעם שאלו אותי מה המטרות של החיים שלי, אז אמרתי: "לעבוד למען ירוחם". עשיתי את זה ואני ממשיך לעשות את זה. המטרה השנייה היא הנגב והגליל; השלישית היא צמצום פערים בחברה; הרביעית היא לשמור על מדינה הזו ועל ביטחונה; והחמישית היא להיות אבא סביר, ולאחרונה – סבא סביר. 

זה כל הייעוד שלי בחיים, וזה לכל החיים, כי המשימות הן אין-סופיות. אנחנו לא נפסיק לעבוד למען הנגב והגליל. תודה רבה לכולכם. יושב-ראש המחנה הממלכתי, בבקשה.

 << דובר >> בנימין גנץ (המחנה הממלכתי): << דובר >>  

שלום לכולם. מיכאל, חברי, שמעתי את הדברים, הסתכלתי על הרשימות ושמעתי אותך מדבר. מבחינתי, חשוב להדגיש את הנקודות הבאות: קודם כול, הנגב והגליל הם חבלי ארץ חשובים מאוד במדינת ישראל – בעבר, בהווה ובוודאי שבעתיד. אני רוצה לאחל לך, עודד, בהצלחה במשימה מכאן ואילך, ולהודות לך, מיכאל, על העשייה עד עכשיו. 

צריך להבין: במלאות 100 שנה למדינת ישראל, אנחנו נהיה 16, 17 או אולי 18 מיליון אנשים. אם אנחנו לא מעבירים 25% מהאנשים צפונה ו-25% מהאנשים דרומה – אנחנו לא נוכל לקיים את מדינת ישראל, כי במקרה כזה, האזורים של הנגב והגליל יהיו נחשלים והמרכז יהיה סתום. מה שנקרא, "זה לא יהנה והשני – יהיה חסר" – הפוך מהפתגם, כביכול.

לכן, העשייה הזו היא עשייה חשובה מאוד – לפתח את הנגב והגליל. בשביל שאנשים יבואו לשם, אתה צריך שיהיו לך תשתיות, מקורות תעסוקה, מקורות חינוך, תרבות, חיים. הדברים האלה חשובים מאוד. דווקא אנחנו, במדינת ישראל, צריכים לנצל את העובדה שאנחנו מדינה קטנה ולסגור את העניין הזה.

לימד אותי גבי נעמן משלומי שאת כביש 6 היו צריכים לבנות משלומי, ולא מתל אביב. הוא צודק, ואני הוספתי עליו שבצד השני – זה היה צריך להיות בניצנה. אז, היו מכווצים את המדינה. שיקולי הפיתוח וההשקעה בנגב ובגליל הם חשובים מאוד מבחינה לאומית ואסטרטגית ארוכת-טווח, ולעתים זה פוגש קושי כלכלי שוטף.

זאת אומרת, אם נעשה את השיקולים רק דרך השיקול הכלכלי – יהיה קשה מאוד לעשות את זה, אבל אם נכניס נדבכים של שיקולים לאומיים ואסטרטגיים – אני חושב שאנחנו הולכים לכיוון הזה. אני חושב שהנושא הזה מובן לך, מיכאל, בצורה ברורה, ומובן לחברי הוועדה ולחברי כנסת בכלל, ואני שמח על העשייה שנעשתה בתחום החשוב הזה.

בשנה האחרונה, החשוב הזה גם היה דחוף בגלל המלחמה. כל העזרה שאתם נתתם, וכל הנושאים שבהם אתם עסקתם – מהתנהגות אישית שלך לפני המלחמה, במסדר הדר בדרום, ובמהלך המלחמה בחניתה; גם ברמה של הדוגמה האישית, ובכלל. אני חושב שלקחתם את שכבת ה-"דחוף" והנחתם אותה על שכבת ה-"חשוב", והדבר הזה הוא רב-ערך.

יש פה את כל הנושאים שמדובר בהם – חירום, מלחמה, דיור ציבורי, התיישבות, בריאות, עסקי, חקלאי וחינוך – אבל מה שבאמת משך אותי בדפים האלה זה דווקא הסייפה – האנשים שפגשנו בדרך. בעיניי, מיכאל, זה הייחוד שלך. 

זאת אומרת, אתה יכול לעסוק, באותה נשימה, במשהו גדול, חשוב ופומפוזי, ברמה הלאומית – לא בלשון של ציניות – אבל אתה תראה את הבן-אדם. אני חושב שרק בן אדם שמגיע ממקום של בן אדם – רואה את הבן-אדם ויודע להתנהג איתו כמו בן אדם. אפילו בנאום הקצר שנשאת, רשימת האנשים שאמרת להם תודה, מהראשון ועד האחרון – אי-אפשר שלא להתרשם מהעניין הזה.

לראות אותך, בכל פעם, עובר ליד המשרד שלך ומנשק את פועלת הניקיון - - 

 << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>  

נטלי הטובה.

 << דובר >> בנימין גנץ (המחנה הממלכתי): << דובר >>  

- - מסביר את כל מה שאני מנסה להגיד. נשיקה קטנה אחת וחיבוק חם ואוהב, של להיות בן אדם בגובה של בן אדם, ועל כך – הרבה תודה. זהו, כמו שאמרת, אנחנו נמשיך ונהנה ממך גם במקומות האחרים, בדיוק כמו שנהנינו קודם בוועדת הכלכלה, במשרד הביטחון ובירוחם. מדינת ישראל תמשיך להנות ממך וממה שאתה מייצג כל כך הרבה שנים קדימה, אז תודה רבה לך, מיכאל.

 << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>  

תודה, וגם על הגיבוי בכל מה שצריך ברגעים החשובים. 

יושב-ראש הוועדה לביקורת המדינה, שפתח לנו דלת, וכששרים לא רצו לבוא לפה – הבאנו אותם לשם בשותפות, כי חייבים לבוא לביקורת המדינה. חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה.

 << דובר >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר >>  

אני באתי רק לכבד אותך ולהודות לך על העבודה החשובה מאוד שעשית; על זה שהבאת נושאים כל כך חשובים, ובנינו יחד דיונים מועילים מאוד לטובת הציבור בוועדה לביקורת המדינה. 

לוועדה לביקורת המדינה יש יתרון – שהיא יכולה להוציא צווי הבאה, ולא מנסים להתעסק איתה, אז כולם באים. אני לא מנופף בדגל הזה, אלא כל כוונתנו היא לעסוק בלשרת את הציבור, ואתה בהחלט משרת ציבור אמיתי. תודה רבה על שיתוף הפעולה ובהצלחה בהמשך הדרך.

 << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>  

תודה רבה. יניב פרץ משירות התעסוקה. אנחנו נשתדל לתת לכמה שיותר אנשים שעוד פה ורוצים לומר מילה. שכל אחד יהיה תמציתי – דקה ולעניין. יניב.

 << אורח >> יניב פרץ: << אורח >>  

יו"ר הוועדה מיכאל היקר, במסגרת 60 השניות שלי, כמו שאתה מכיר אותי, אני רוצה לנצל את ההזדמנות כדי להודות לך בשני הכובעים שלי – אחד כנבחר ציבור, חבר מועצת העיר שדרות. הנגב בוער ופועם בך; כולנו יודעים שלא רק צמחת משם, אלא כמה עשית בשביל הנגב בכלל, ושדרות והגליל בפרט. תודה רבה לך.

בכובע השני, כנציג משרד ממשלה – ויותר מכול, אני חושב שלא רק אני אלא כל מי שמכיר אותך ונפלה בחלקו הזכות – אני יודע עד כמה אתה איש ענו וצנוע. אתה לא באמת זקוק לקומפלימנטים ולמחמאות שאנחנו נותנים לך, כי אתה איש מיוחד; יש לך מנוע בערה שפועל מכוח האינרציה שמניעה אותך, ולכן אתה לא זקוק לכל המחמאות האלה.

אצלך, מיכאל היקר, המצפן הערכי, המוסרי, המקצועי – נמצא בדיוק במקום הנכון. אני חושב שאתה דוגמה ומופת לרבים, וביניהם גם לאנוכי הצנוע. בחוברת העשייה שצירפת מנית רק 23 עמודים, אבל כל מי שמכיר אותך יודע שזה רק חלק מהענווה והצניעות שלך – זה יכול היה להיות ספר רב-עמודים ועב כרס בדיוק באותה המידה, אבל זה מעיד על מי שאתה באמת.

אני גם רוצה להגיד שעליך נאמר בדיוק מה שאמרו חז"ל: "דע מאין באת, לאן אתה הולך". אתה איש שמעולם לא שכח מאין הוא בא ותמיד ידעת לאן אתה הולך, וזה לא ברור ומובן מאליו. 

אני גם רוצה לנצל את ההזדמנות כדי להודות לאמל, מנהל הוועדה, ולצוות שסבב אותך. זכיתם האחד בשני. אני לא ממש מופתע – אנשים טובים באמצע הדרך פוגשים אנשים טובים לצידם. אני חושב שזו הייתה זכות וכבוד להכיר אותם.

אני אסיים במשפט אחרון, מיכאל היקר, ואגיד שאם הייתי צריך לסכם אותך במשפט אחד – למרות שזה קשה מאוד – הייתי אומר שאתה איש של אנשים, ואצלך, יותר מכול, אנשים הם לפני הכול. תודה רבה לך על הזכות. שמחתי. עונג וכבוד רב.

 << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>  

תודה, יניב. דימה, חבר שלי, ראש העיר קצרין לשעבר, והיום – מוביל בצפון את המינהלת לשיקום הצפון. 

 << אורח >> דימה אפרצ'ב: << אורח >>  

מיכאל, קודם כול, אני נמצא כאן בשלושה כובעים. אני רוצה לשים בצד דברים פורמליים, כי ההיכרות איתך היא היכרות רבת שנים. היית מנטור שלי במשך 11 שנים – רבים לא יודעים את זה – גם כשהיית ראש רשות וגם לאחר מכן. 

החוברת הצנועה הזו בהחלט לא משקפת את כל העשייה שלך, ואין ספק שבשנתיים שהיית יושב-ראש הוועדה כאן – לא היית זקוק לצווי ההבאה של כל מי שרצית שיבוא לכאן. גם אני ניסיתי לברוח כמה פעמים ולא הצלחתי.

 << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>  

האמת היא שהסטטיסטיקה היא שכולם באו למעט אחד, אז נגיד מילה לטובה על כל מי שבא, כולל שרים. האחד – לא נגיד את השם שלו.

 << אורח >> דימה אפרצ'ב: << אורח >>  

כן. אני רוצה מאוד להודות לך, ואני באמת שמח שבתקופה הקשה כל כך מאז פרוץ המלחמה – היית כאן בשביל לפקח על הדברים. ידעת להוכיח גם למי שיש לו ספקות לגבי היעילות או היכולות של ועדות בכנסת להוציא דברים לפועל – כי זה מישור ממשלתי, בדרך כלל – שכן אפשר, ועוד איך. 

היית כתובת לציבור וידעת גם לדרוש ולכבד בו-זמנית. הביקורת הקשה הייתה מכבדת מאוד, וגם ברור לי לגמרי, כפקיד ממשלתי, שהוועדה עוברת לידיים הנאמנות של עודד פורר. יש כאן העברת שרביט טובה מאוד, ואני אומר את זה עכשיו כתושב רמת הגולן. 

לכן, בטוח שלא יהיה קל, אבל שיהיה מכבד מאוד כמו שזה היה עד עכשיו. שיהיה לך הרבה מאוד תודה והצלחה, ואני גם שמח שאתה ממשיך להיות חלק מהוועדה. בהצלחה לעודד.

 << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>  

תודה, דימה. גם על כתפיך משימה אדירה בשנים הקרובות – לשקם את הצפון. אנחנו מאחלים לך הצלחה במשימה הזו. חברתי, יושבת-ראש הוועדה לקידום מעמד האישה, חברת הכנסת פנינה פנטה תמנו שטה. 

 << דובר >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << דובר >>  

קודם כול, אני רוצה לברך אותך, מיכאל. לא סתם אותו מוטיב חוזר על עצמו, אדוני ראש המפלגה, לגבי החבר היקר שלנו – שהוא איש של אנשים. אתה איש שתמיד רואה אנשים ונשים, והאדם הוא זה שעושה את התפקיד.

אתה שם במרכז את היכולת שלך לראות בכנות את הכאב ולהביא גם דברים אמיתיים. גם כשלא פשוט, גם כשקשה – מיכאל תמיד יגיד את האמת. נכון שמרבית העבודה – ורואים את זה בתוך החוברת שהכנת – היא לגבי נגב-גליל, אבל במקביל, עשית עוד דברים של חסד; של לראות את האנשים הכי מוחלשים שלא כולם רואים אותם.

אני זוכרת שיום אחד נכנסתי לשדולה למען נכי צה"ל – דווקא הנכים שהם מתמודדי נפש. אני זוכרת שיצאתי משם המומה, ואמרתי: "איך הוא מצליח להתמודד עם זה?". בסוף, הבנתי שאלה רק אנשים שיכולים להכיל את הכאב ולהיות שם בלי טיפת זיוף. 

לכן, מיכאל, בכל תפקיד שבו תהיה – אתה תמשיך לעשות למען הציבור בישראל, בעיקר אלה שזקוקים לנו; שנמצאים במצוקה. היה כיף לחלוק איתך את החדר. עודד, אני רוצה לברך אותך על הכניסה שלך. גם אתה עשית עבודה לא קטנה בוועדת העלייה והקליטה; ודימה – איכשהו, עם ישראל קטן. כולנו מתחברים.

אני רוצה לומר לך, יושב-ראש המחנה הממלכתי: יש לך במה להתגאות. תודה. 

 << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>  

תודה, פנינה המקסימה. מימי סימבליסטה, המועצה להתנדבות. 

 << אורח >> מרים סימבליסטה שמואלי: << אורח >>  

המועצה הישראלית להתנדבות, ארגון הגג שמקדם את ההתנדבות בישראל. בתוך המלחמה, אתה זימנת דיון על ההתנדבות, גם בדרום וגם בצפון, וזה לא מובן מאליו. היינו פה כדי לתת את הנקודות של הדברים שבהם צריך סיוע – גם בחקלאות וגם בדברים אחרים, ואני רוצה להודות לך על זה. 

הלוואי שנצליח להביא, בעוד ועדות בכנסת, גם את ההצלחות אבל גם את האתגרים של תחום ההתנדבות בישראל. תודה על זה. זה לא מובן מאליו.

 << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>  

תודה, מימי. שי דוד, איש הנגב, מתנדב ואיש ציבור. בבקשה.

 << אורח >> שי דוד: << אורח >>  

מיכאל, אומרים שלא אומרים בשבחו של אדם בפניו, אז אני אגיד בשבחך על המעשים שאתה עושה, ועל מה שעשית בפני הקהל הגדול הזה והקהל של האנשים שצופים בנו. אני רק אגיד שבנושא חירום ומלחמה – פעלת להצטיידות כיתות הכוננות; ליווי הקמת מינהלות תקומה; ומאבק להקמת מינהלת דומה לשיקום הצפון. 

הייתה לך השפעה ישירה על מבנה ותוכן החלטות ממשלה; ליווי קהילות מפונות, בדגש על חוסן; צ'יפור מועצות אזוריות בגין עלויות פינוי תושבים. מנעת את סגירתן והבטחת את המשך פעילויות חוסן; היית הראשון לעסוק בפריסת הצופרים ביישובים הבדואים בדרום; מנעת פינויים של דיירי הדיור הציבורי; שימור מפעלים והעסקים הקטנים, הבינוניים והגדולים אשר נמצאים במרחבים סמוכי-גדר שפונו.

דאגת לסיוע לסטודנטים משרתי מילואים; המאבק על קריסת ענף התיירות, המסעדנות, העסקים בצפון – פיצוי רטרואקטיבית ממשרד האוצר. את כל זה עשית; פתרון לעלויות קבורה; בריחתם של הצעירים מהצפון – פעלת ואתה עדיין פועל כדי שזה לא יקרה; חוסן והתמודדות עם טראומה – אני יכול להמשיך ולהמשיך.

 << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>  

אישה מקריית שמונה שהלכה למרכז – זכאית לקבר חינם בקריית שמונה, מקום מגוריה. היא הלכה לראשון, או לאיזה מקום, וביקשו ממנה 50,000 שקלים כדי לקבור את בעלה שמת במלחמה. גם על זה עשינו דיון, והבאנו החלטה, עם משרד הדתות, שבכל מקום שבו מפונה נמצא, כולל הקשישים – אם מישהו נפטר, לא עלינו, הוא זכאי לקבר במקום שבו הוא נמצא. גם בזה עסקנו.

 << אורח >> שי דוד: << אורח >>  

כן, וגם בגיבוש תוכנית ממשלה מורחבת - - -

 << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>  

זהו, מספיק.

 << אורח >> שי דוד: << אורח >>  

רגע, יש עוד דבר אחד קטן – פעלת כמו שצריך בתחום הדיור הציבורי. ואני רוצה להגיד כאן, בפניך ובפני כולם, שלא הייתה פעם אחת שבה אני פניתי אליך – בשם ציבור; לא בשמי הפרטי – שלא נענית; שלא כתבת לי, גם ב-01:00, ב-02:00 או ב03:00, שאתה תהיה שם ותעשה. כמו שאמרו כאן כולם, אתה באמת איש של אנשים, ועל זה – אני מודה לך.

 << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>  

תודה, שי. עכשיו, חבר'ה, אני הולך פה לפי הסדר. מישהו שרוצה ולא נרשם – בבקשה.

 << אורח >> גל סף: << אורח >>  

אני אדבר 12 שניות. אני גל סף, מנהל אגף קהילות חדשנות במשרד הכלכלה. אנחנו פועלים הרבה, גם בצפון, גם בדרום, ובכלל, בפריפריה – מרכזי חדשנות, שיקום, צמיחה וכו'. בשם משרד הכלכלה, אני רוצה להגיד תודה ליושב-ראש הוועדה ולחבריה על התרומה והעשייה המשמעותית מאוד.

 << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>  

תודה רבה. בבקשה.

 << אורח >> מירי כהן: << אורח >>  

מירי כהן, משרד הבריאות, מנהלת קשרי ממשל. הסתכלתי קודם ברשימה של התשובות שהעברנו לוועדה, וראיתי כמה נושאים הוועדה עשתה שנוגעים רק למשרד הבריאות. הרשימה היא ארוכה מאוד – מבית החולים סורוקה ומרכז פוריה, שהוזכר; קריית שמונה והמוקד הרפואי בקריית שמונה; התחנה בטבריה, והרשימה עוד ארוכה.

אני חושבת שאחד הנושאים שהכי זוהו אצלנו עם הוועדה זה הנושא של מרכזי החוסן, כפי שציין קודם יפתח. אני רוצה לומר שמבחינתנו, זה אולי אחד ההישגים הגדולים של הוועדה, ובכלל, שהגענו ל-07 באוקטובר כשיש לנו תשתית מוכנה של מרכזי חוסן, לא רק בדרום אלא גם בצפון.

כנראה שהיינו עושים את זה גם בלי זה, אבל אני חושבת שהדחיפה, הסיוע וההתעקשות של הוועדה תרמה לזה מאוד. אני חושבת שזו התרומה הגדולה מאוד של הוועדה למערכת הבריאות, ובכלל – זה לא רק לבריאות, אז תודה.

 << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>  

אני רוצה להודות לכם – א', על כך שידעתם לבנות את זה כשותפות בין משרדי ממשלה, בלי אגו, ולהכיר בעוצמה של המגזר האזרחי ובידע המקומי, ולגבות אותם. אני חושב שהגענו מוכנים למלחמה בהיבטים של מרכזי חוסן, ואפילו הגדלתם את התקציבים בזמן המלחמה, ואני מצדיע לכם על הדבר הזה. בבקשה.

 << אורח >> ניסים בן דוד: << אורח >>  

שלום, ניסים בן דוד. אני יושב-ראש רשת מרכזי הצעירים בישראל. קודם כול, אני רוצה להודות לך על כך שהיית בין החלוצים של תחום מרכזי הצעירים ודחפת אותו. ברמה האישית, אני רוצה להודות על הנגישות והזמינות – לא הייתה פעם שבה פניתי אליך ולא ענית ישר. עזרת לנו גם כשהיית שר במשרד הביטחון, כשרצו לקצץ תקציבים לחיילים משוחררים. תודה רבה לך.

 << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>  

תודה, ניסים. מרכזי הצעירים זה בנשמה שלי. אני תמיד אומר שמי שחושב שזה מספיק שנעשה חינוך טוב בנגב ובגליל – טועה, כי אז אנחנו הופכים ליצואני הון אנושי למרכז הארץ; אנחנו יוצרים צעירים מדהימים והם עוזבים.

התשובה לחינוך טוב זה שימור הון אנושי והפיכתו להון חברתי, והון חברתי – זה מרכזי צעירים עם קבוצות התיישבות של בני המקום ושל חדשים, ושל שותפות בין בני המקום לבין חדשים. תודה, ניסים. 

 << דובר >> בנימין גנץ (המחנה הממלכתי): << דובר >>  

אני נאלץ לעזוב. מיכאל, תודה רבה, ותודה רבה לכם על הדברים שאתם אומרים למיכאל. זה לא מובן מאליו – להגיד תודה נהיה מוצר במחסור, שלא בצדק, ויש רגעים שבהם זה קיים. יש לי רק הערה אחת: אני מבין למה אתה עזרת בנושא הקבורה – כי זה מגיע עם קץ התביעות. 

 << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>  

זה סופי. זו בקשה סופית. תודה. בבקשה.

 << אורח >> אילן רובין: << אורח >>  

אילן רובין, ארגון "לב בגליל". אי-שם, כיועץ העיר, מיכאל היה פרסונה שלמדתי ממנה רבות. אני רק רוצה להתייחס לאמירה אחת שמיכאל אמר פה. לצערי, לא לקחתי חלק בדיונים פה יותר מדי, בעקבות סבבי מילואים כאלה ואחרים; אפילו הייתי בגזרה באזור חניתה, כשהיית, אבל לא נפגשנו לצערי. 

מיכאל, קודם אמרת פה את התפיסה – שמדינת ישראל יצרה פה חסך של עשרות שנים, שבו הגליל והנגב נמצאים בשוליים ועיקר תשומת הלב נמצא במרכז המדינה. כתושב הגליל, אני חושב שהתפיסה שלך, שאתה מוביל, היא תפיסה אדירה. למרות שיש חילוקי דעות בין הגליל והנגב, הרבה פעמים, על כל מיני מנועי צמיחה כאלה ואחרים – אני חושב שהמדינה צריכה להתייחס לזה אחרת. 

כך מיכאל מוביל את התהליכים שלו – בדיוק הפוך. המדינה צריכה להתחיל מהנגב והגליל, ואת השאריות – לזרוק אי-שם בגוש דן. זה נכון ששם נמצאים רוב התושבים, אבל העתיד הרחוק, בעוד 20-30 שנה – נמצא באזורים האלה; בנגב ובגליל.

אתמול אפילו הייתי בדרום – הלכתי ללמוד מפרסונות דרומיות כל מיני מודלים שעבדו בדרום, בשביל לנסות ליישם אותם בצפון. ההון האנושי נמצא שם והעתיד נמצא שם, ועל התפיסה הזו, חבר הכנסת ביטון – תודה גדולה. אני לומד ממנה הרבה מאוד לאורך כל מה שאני מנסה לעשות.

 << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>  

תודה רבה. בבקשה.

 << אורח >> מלי פולישוק בלוך: << אורח >>  

שמי מלי פולישוק, חברת כנסת לשעבר. נפגשנו בשדרות לא מזמן, אתה זוכר?

 << אורח >> אילן רובין: << אורח >>  

כן.

 << אורח >> מלי פולישוק בלוך: << אורח >>  

באנו בענייני חינוך עם כמה מתנדבים. 

 << דובר >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר >>  

יושבת-ראש הוועדה לביקורת המדינה.

 << אורח >> מלי פולישוק בלוך: << אורח >>  

נכון, גם חינוך וגם מדע. אתה בן אדם מדהים – זה כבר נאמר פה, ואני שותפה לעניין הזה. אני רוצה להדגיש דבר אחד: אם התקשורת הייתה מדברת עליך, ולא על התופעות הפחות טובות שיש בבית הזה – אולי הציבור היה יותר מעריך את מה שעושים בכנסת.

הכנסת והדמוקרטיה הישראלית יקרות מאוד עבורי, ואדם כמוך מעלה את היחס החיובי למקום הזה. אני מקווה מאוד שידעו להעריך ולהשמיע את מה שנעשה פה, ובמיוחד את מה שאתה עושה.

 << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>  

תודה רבה.

 << אורח >> מלי פולישוק בלוך: << אורח >>  

עוד משפט אחד: אני גם עומדת בראש קרן המוסיקה הישראלית, ואני חושבת – ובזה אני כבר פונה להבא בתור שלך, עודד פורר – שצריך להחזיר את התרבות, ובעיקר את המוסיקה, לפריפריה בצפון ובדרום. יש לנו תוכניות לעשות את זה, ואני אשמח להביא את זה לישיבות הבאות.

 << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>  

קודם כול, תודה, מלי. אנחנו מצדיעים לך על כך שאת לא מפסיקה להתנדב למען הציבור מאז, ומובילה הרבה מאוד מיזמים חברתיים. כל חברי הכנסת שפה, ואחרים, עושים עבודה של אלפי שעות בכנסת – גם של חוקים וגם של מאבקים – אבל שומרים על פה מכבד ועל שותפויות.

אולי לא נעשה כותרות בחוץ; אולי נקבל פחות חשיפה תקשורתית, אבל העבודה היסודית והאמיתית של חברי כנסת היא כאן. אם השפענו על ציבור, אם הבאנו חוק ואם עזרנו למישהו – זה השכר האמיתי. תודה לך, מלי. 

בבקשה, עוד מישהו? אוקיי, אני רוצה להזמין את יושב-ראש הוועדה לעלייה ולקליטה – עדיין לא עשיתם את ההחלפה; שר החקלאות לשעבר; ותיק ומנוסה במשכן; יושב-ראש סיעת ישראל ביתנו. עשינו דברים ביחד והוא מחליף אותי, ואני חושב שאלה ידיים אמונות. אני רוצה לכבד את חבר הכנסת עודד פורר בכמה דברים. בוא, שב פה לידי. אז, נעשה הצבעה על העברת התפקיד, בתקווה שמזכיר הכנסת יהיה פה, כי היושב-ראש לא יכול לבוא.

 << דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >>  

ראשית, מיכאל, השתדלתי להגיע כדי לשמוע כמעט את כל מה שנאמר עליך פה, בסיכום. אני חייב להגיד ששום דבר לא הפתיע אותי – אני מכיר אותך כבר כמה שנים בעשייה בכנסת, וגם את העשייה הציבורית הקודמת שלך. 

לגבי הלב שלך, אני לא חושב שיש פה מישהו שיש לו מחלוקת על הגודל שלו; כמה שאתה רחב – הוא יותר רחב ממך. אני חייב לומר: עשית פה דברים, ומבחינת איך שהבאת את עצמך לתפקיד – יהיה קשה מאוד להיכנס לנעליים האלה.

אני יכול לומר דבר אחד, ואני אומר את זה גם לנוכחים כאן: אנחנו לא באותה מפלגה, ואנחנו גם לא חושבים אותו הדבר על כל הדברים, אבל אני יכול להגיד דבר אחד לגבי מיכאל, ואני חושב שזה המבחן שבו אני בוחן את האנשים שאני בוחן באופן כללי: אם אני יוצא לקרב – אני יוצא את מיכאל לידי. 

איתך – אני מוכן לצאת לקרב, ואני בטוח שאנחנו נצא ביחד לקרבות למען הנגב והגליל. זה לא משנה אם אני אהיה יושב-ראש הוועדה או אתה – הנושא הוא העניין, ואני בטוח שנדע לשלב ידיים כדי להביא לנגב והגליל את מה שמגיע להם; בטח אחרי ה-07 באוקטובר, אבל מגיע להם בדין עוד לפני כן.

זה לא שצריך להשקיע עכשיו בנגב ובגליל בגלל המלחמה – הנגב והגליל צריכים להיות מרכז, והם צריכים להיות אלה שקולטים את מירב המשאבים כדי להפוך להיות מרכזים עצמאיים שעומדים בפני עצמם. זה היה נכון לפני ה-07 באוקטובר וזה נכון שבעתיים כעת, עם כל מה שדחוף כדי לשקם את מה שנהרס, ואני בטוח שנמשיך ונעשה את זה יחד.

תודה רבה על מה שעשית ועל מה שעוד תעשה – אני בטוח שעוד תעשה הרבה.

 << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>  

אנחנו נעבוד ביחד. יש לנו מה לעשות ביחד. חבר הכנסת רביבו "דפק כניסה" בדיוק כשסיימנו את הנאומים, אבל היית במקום חשוב. חבר הכנסת רביבו, אתה תקשיב למנהל הוועדה – בדרך כלל הוא לא מדבר, אבל אני מסיים את תפקידי כיושב-ראש הוועדה הזו היום, ואני רוצה שהוא גם יגיד כמה דברים, כמנהל הוועדה. אחר כך – אתה תגיד. בבקשה, אמל.

 << דובר >> אמל ביבאר: << דובר >>  

תודה. לא נהוג שמנהלי ועדות מדברים, אבל אני מנצל את ההזדמנות. למדתי רבות, וכל מה שאומר ואוסיף על מה שדובר כאן – רק יגרע. הרצון; העוצמות; החוזקות שלך; הדחף לדחוף קדימה ולהביא לתוצאות – לא היה מובן מאליו.

לוועדה הזו היו הרבה מאוד הישגים, ואני הופתעתי. אנחנו ועדה מיוחדת, וראיתי את משרדי הממשלה התייחסו אלינו – כוועדה קבועה לכל דבר. הם הגיעו לדיונים, השתתפו, סיפקו תשובות – ואנחנו קידמנו נושאים.

כל הדברים האלה הם לא בזכותי, אלא בזכות מי שהוביל את הוועדה. מי שהוביל אותה זה יושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון. זה בזכותו, וגם בנגב ובגליל מודים לו רבות. תודה לך על ההזדמנות.

 << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>  

זה בזכותך – על עבודה יסודית; על התחלה בזמן, על הדקה, ובזכות כל חברי הוועדה שהיו כאן. אי-אפשר לנצח לבד – זו עבודת צוות; זה קונצרט משותף. חברי, חבר הכנסת רביבו, שגם איתו עשינו דיונים משותפים, עבודה משותפת וסיורים בשטח. בבקשה, חבר הכנסת רביבו.

 << דובר >> אליהו רביבו (הליכוד): << דובר >>  

תודה רבה, חברי, רעי ואחי היקר. אני ידעתי, עד היום, שכשנבחרים לוועדה מגיעים לברך, אבל אם נהוג כך או לא – במקרה שלך אין כללים. זו הזדמנות מיוחדת להודות לך על כל מה שהשקעת לאורך כל התקופה שבה עמדת בראשות הוועדה הזו; על החריצות, הנכונות והמעורבות הגבוהה שלך. בכל נושא שאפשר להתערב בו שמקיש לנגב-גליל – אתה שם, אם קוראים לך ואם לא קוראים לך; אם מבקשים לשתף אותך וגם אם לא.

במקרה שלך, אתה אהוד, רצוי ואהוב על כולם, על כל חלקי הבית, ולכן זה דבר שיכל לעודד את שיתופי הפעולה בינינו ובין שאר הוועדות. אתה דוגמה מופלאה לכך. היום, גם אני מסיים את תפקידי כיושב-ראש הוועדה המיוחדת לעובדים זרים, וההגדרה "מיוחדת" אומרת "לא מחוקקת", כמו שאמר מנהל הוועדה. 

זו ועדה לא קבועה, אבל ההתנהגות שלך, המסירות שלך, החריצות שלך, הירידה לפרטים, ההסתכלות בעיניים של האתגר וההתמודדות איתו – גם בנסיעות, גם בקיום דיונים, בשיחות שלא באמצעות הדיון הרשמי – היא הוכחה מופלאה לכך שמי שבונה את הוועדה, ואת המשמעויות וההשפעה שלה על חיי האזרח, זה לא ההגדרה, ה-Title או המעמד, אלא הנשמה שמגיעה עם יושב-ראש הוועדה כדי להטביע חותם של ממש. 

אני משוכנע שכל אחד מאיתנו, בנפרד ובמשותף, ימשיך לקדם את הנושאים הפתוחים שלמדנו תוך כדי הדיונים, בכובעינו השונים, גם כש-Title כבר לא מתקיים. לפחות יש לך משהו אחד – שאני עדיין יושב-ראש השדולה למען שיקום יישובי ותושבי הצפון. חלק מפועלך עבר כחוט השני גם בפעילות הזו, אז יש לך עוד במה להמשיך להשפיע ולתת מעצמך. 

תושבי כלל מדינת ישראל זקוקים לך – בטח ובטח בנגב ובגליל. בהצלחה מרובה.

 << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>  

	תודה, חברי, חבר הכנסת רביבו. אנחנו סיירנו בשטח. לא הייתי אצלך בסיום, אבל אתה הטבעת חותם. לקחת ועדה עם שם לא קל – עובדים זרים – אבל עשית סדר בברדק. עשית הוגנות ושקיפות, עזרת לענפים בקריסה, פישטת תהליכים והורדת אגרות. היית הגון עם כולם, והעדפת שקודם כול יהיו עובדים מקומיים, ורק כשהוכח לך שאי-אפשר להביא עובד ישראלי – היה מה לדבר על עובדים זרים.

תודה על השותפות; על הנסיעה לנגב; על הנסיעה לפניציה - - -

 << דובר >> אליהו רביבו (הליכוד): << דובר >>  

יהיו עוד.

 << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>  

יהיו עוד, אבל תגיד משהו גם לחדש.

 << דובר >> אליהו רביבו (הליכוד): << דובר >>  

מעניין לעניין באותו עניין: מי שיודע ומי שפחות, עודד הוא אחד המוערכים כאן, בבניין. הגישה הפרגמטית שלך היא כזו שיודעת ליצור גשר בין כל חלקי הבית. אני מספר פה למי שלא יודע שאני גאה לעבוד איתך בשיתוף פעולה, וכשחוקים שלנו נפגשים ביחד, אנחנו יודעים למצוא את המכנה המשותף – בחלק לא קטן מהמקרים מעל המצופה והמשוער, ומעל חברי הסיעות או הצד הקואליציוני או האופוזיציוני שלנו.

הגישה הפרגמטית שלך, החריצות, הנכונות, ההבנה, הירידה לפרטים. סיימנו לא מזמן חקיקה משמעותית. כל כך התגאיתי עם עצמי שהצלחנו לראות עין בעין, כי אתה הרבה יותר ותיק ממני בבית הזה, ואתה גם כיהנת כשר. אתה מנוסה ומשופשף, וידעת להזיז את כל הערפל ולהגיד: "אין פה שיקול של קואליציה-אופוזיציה". 

אני חושב שנכון לסיים את זה כך. בשביל זה – אני מוכן להקדיש מעצמי ולהקריב עוד מסיבת עיתונאים או ספין כזה אחר; רק לטובת השגת המטרה. באנו לפה לחוקק ולפקח, וזה מה שאנחנו רוצים לעשות. 

לצערי, לא כולם ראו כמונו, אבל בוודאי ובוודאי ששיתוף הפעולה הזה הסביר לי עד כמה אתה פרטנר נכון, אמיץ, ציוני, ערכי, שמאמין באמונה שלמה לפחות בחלק גדול ממה שאני מאמין בו והגעתי לפה כדי לקדם. אני סמוך ובטוח שבנועם השיח שלך ובתקשורת הבין-אישית הגבוהה שלך, שיודעת לקרב אליה אנשים, אתה תצליח להשפיע גם כאן, בוועדה הזו.

נשמח להגיע לכאן, ללמוד ממך ולעבוד איתך בשיתוף פעולה, כאן ובכלל. ישר כוח עצום ובהצלחה.

 << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>  

הרב אליהו, אתה לא הולך כי אתה ח"כ – אתה מחזיק לנו את הנר פה, בחילופים. מכבד אותנו בנוכחותו מזכיר הכנסת. אני נועל את הישיבה הקודמת. אנחנו עושים הפסקה של כמה שניות. נחכה לאופיר כץ, יושב-ראש ועדת הכנסת ונעשה את החלק הפורמלי של מינוי עודד פורר ליושב-ראש הוועדה. 


 << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 15:48. << סיום >>