פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



18
ועדת העבודה והרווחה
22/01/2025


מושב שלישי

פרוטוקול מס' 349
מישיבת ועדת העבודה והרווחה
יום רביעי, כ"ב בטבת התשפ"ה (22 בינואר 2025), שעה 9:47


סדר היום:
 << הצח >> הצעת חוק הגנה על עובדים בשעת חירום (תיקון מס' 5 והוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון מס' 3), התשפ"ה-2024 (מ/1830) << הצח >> 

נכחו:
חברי הוועדה: 
ישראל אייכלר – היו"ר
דבי ביטון

מוזמנים: 
	אושרה גדרון
	–
	ראשת תחום ממשל, מנהלת החטופים, הנעדרים והשבים, משרד ראש הממשלה

	מאיר דוד
	–
	מנהל מנהל הסדרה ואכיפת חוקי עבודה, משרד העבודה

	גאולה צמח
	–
	עו"ד, לשכה משפטית, משרד העבודה

	רות רוזנצוויג
	–
	אגף אסטרטגיה, משרד העבודה

	תמנע מזרחי חיים
	–
	מנהלת שירות, נפגעי מלחמת חרבות ברזל, משרד הרווחה והביטחון החברתי

	אולגה פרישמן
	–
	עו"ד, ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

	לוטם הכהן
	–
	עו"ד, לשכה משפטית, משרד הביטחון

	שרית דמרי-דבוש
	–
	עו"ד, לשכה משפטית, המוסד לביטוח לאומי

	יהודה הריס
	–
	עו"ד, לשכה משפטית, המוסד לביטוח לאומי

	ויוי ויץ
	–
	עו"ד, לשכה משפטית, האגף לאיגוד מקצועי, ההסתדרות החדשה

	מוטי עזרן
	–
	עו"ד, מנהל תחום משפט קיבוצי, התאחדות התעשיינים בישראל

	מאיר טוויג
	–
	אב שכול של יפתח דן טוויג הי"ד שנרצח במסיבת הנובה ב-7 באוקטובר 2023

	קרן טוויג
	–
	אחות שכולה של יפתח דן טוויג הי"ד שנרצח במסיבת הנובה ב-7 באוקטובר 2023

	ענת בן-עמי
	–
	אם שכולה של שני בן-עמי ז"ל שנרצחה במסיבת הנובה ב-7 באוקטובר 2023

	יורם יהודאי
	–
	אב שכול של רון יהודאי ז"ל שנרצח במסיבת הנובה ב-7 באוקטובר 2023

	ליעד ברעם
	–
	אב שכול של סמ"ר נטע ברעם ז"ל שנפל ב-7 באוקטובר 2023

	רוקסן סער
	–
	דודתה של גלי טרשצ'נסקי ששבה משבי חמאס בעזה

	יצחק שפיר
	–
	נציג, משפחות שכולות



משתתפת באמצעים מקוונים:
	נעם עידן בן-עזרא
	–
	אחותו של צחי עידן שנחטף מקיבוץ נחל עוז ב-7 באוקטובר 2023 



ייעוץ משפטי: 
נעה בן שבת

מנהלת הוועדה:
ענת כהן שמואל

רישום פרלמנטרי:
א.ב., חבר תרגומים

רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.

<< הצח >> הצעת חוק הגנה על עובדים בשעת חירום (תיקון מס' 5 והוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון מס' 3), התשפ"ה-2024 (מ/1830) << הצח >>


 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

בוקר טוב, ברוכים הבאים לישיבת ועדת העבודה והרווחה, כ"ט בטבת התשפ"ה, 22.01.2025. הנושא שאנחנו עוסקים בו היום הוא הצעת חוק הגנה על עובדים בשעת חירום, תיקון מס' 3. אנחנו מדברים על עובדים שהם מפונים, עובדים שהם חטופים או בני משפחה של חטוף או נעדר, עובדים שהם בני זוג של חיילים בסדיר ובקבע, והגנה על פדויי שבי ששוחררו עד ה-31.12.2024. זה הנושא של הדיון היום. 

לפני שניגש לנושא אנחנו נאפשר למשפחות שהגיעו לכאן. 

 << אורח >> סער רוקסן: << אורח >> 

תודה רבה על זכות הדיבור. שמי רוקסן סער, אני הדודה של גלי טרשצ'נסקי בת ה-13 שנחטפה לבדה מקיבוץ בארי, וחזרה אל המשפחה בדרך נס בעסקה הראשונה. אנחנו כמשפחה בשבועיים האלה נמצאים בסוג של דז'ה וו, בסוג של פוסט טראומה, ואנחנו שמחים לראות שעוד חטופות וחטופים אמורים לחזור. אנחנו מייחלים לזה כבר יותר משנה ושלושה חודשים. אני גם דודה של ליאור טרשצ'נסקי, האח הגדול של גלי שנרצח בקיבוץ בארי באותו יום ארור, קצת לפני שימלאו לו 16. לקח כמעט שלושה שבועות עד שליאור זוהה והמשפחה קיבלה הודעה על כך שהוא נרצח. אני גם הגיסה של נוי שוש שהוא הבעל של גיסתי השנייה, שגם כן נפל בקיבוץ בארי בזמן שניסה להגן על משפחתו בממ"ד, משפחתו-אשתו שהייתה בתחילת ההיריון הרביעי, ועל שלושת ילדיהם הקטנים. נוי לא שרד את ההתקפה. ביתו הקטנה יהב נולדה חצי שנה אחרי ה-7 באוקטובר. יהב כבר לא תכיר את אבא שלה. 

אסון ה-7 באוקטובר זה האירוע הנורא ביותר שקרה לעם היהודי מאז השואה. זה אירוע האיבה הגדול ביותר שקרה לאזרחי ישראל מאז הקמת המדינה. 251 גברים, נשים, ילדים וקשישים נחטפו באכזריות. 1,816 איבדו את חייהם, ביניהם גם בני המשפחה שלי. אין היום דרישה צודקת יותר שרוב העם תומך בה, הדרישה להקמת ועדת חקירה ממלכתית לאסון ה-7 באוקטובר. אנחנו כמשפחה ועוד הרבה משפחות יחד איתנו דורשים תשובות. אנחנו דורשים שתהיה הסקת מסקנות. אנחנו דורשים לקיחת אחריות, ואני רוצה להגיד שתהיה ועדת חקירה ממלכתית. הבקשה שלי לכולכם, לכל מי שאמור להצביע על החוק, להיות בצד הנכון של ההחלטה הזאת, אחרת ההחלטה הלא נכונה על כך שלא תהיה ועדת חקירה ממלכתית ירדוף אתכם ואותנו, כי אנחנו לא מתכוונים לוותר ואנחנו נילחם לזה כל עוד אנחנו חיים כאן. אני אימא לשתי בנות. אני בהיריון עם הילדה השלישית שלי. אני רוצה להבטיח לבנות שלי שכאן המדינה הזאת, המדינה שלהן תדאג להם, תיתן תשובות למשפחות ותיתן להם לסגור את המעגל, ותיתן להם איזו שהיא נחמה כדי שיבינו מה קרה, והכי חשוב, שדבר כזה לא יקרה לנו יותר. תודה רבה.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

תודה רבה.

ליעד גברעם.

 << אורח >> ליעד ברעם: << אורח >> 

בוקר טוב, תודה שקיבלתם אותנו. כל דרך היא סיפור וכל צעד הוא מילה. כשתגיע לסוף הדרך תבין את הסיפור כולו ואת הדרך שעברת. תחשבו שנייה על המשפט הפיוטי הזה, המרשים הזה, מעורר ההשראה הזה. כתב אותו נער בן 18 וחצי שסיים את לימודי התיכון שלו אחרי פרק מאוד משמעותי. הוא עבר בתיכון, לאו דווקא בבית ספר. הוא היה מש"צ מצטיין. הוא הוביל, הוא הדריך קורסים, הוא ניהל קורסים. הוא חיבק ונתן דוגמה להרבה נערים ונערות שהלכו אחריו. הנער הזה היה מלא בערכים לאהבת הארץ, בעיקר האחריות, ואני שואל איפה האחריות של חברי הכנסת, של הממשלה? מה אתם רוצים להשאיר אחריכם בבוא היום? איזה מורשת, שילדים וילדות ונערים ונערות וחיילים וחיילות ייקחו וימשיכו את העתיד של המדינה הזאת? איזה דוגמה, ומתי תאזרו אומץ להרים את היד ולהצביע בעד הקמת ועדת חקירה ממלכתית?

שמי ליעד ברעם, אני אבא של סמ"ר נטע ברעם שנפל במוצב נחל עוז, מפקד צוות הבלונאים ב-7 באוקטובר, באותה שבת שחורה וארורה. ניחשתם נכון, אני מניח. את המשפט הזה כתב הבן שלי על אלבום שהוא הכין לעצמו כשהוא חיכה בקוצר רוח לגיוס, וכשהוא התגייס הוא נלחם להעלות פרופיל ולהיות חייל קרבי, והוא אכן הצליח בכך. הוא עשה את כל המסלול של חייל קרבי בצוות איסוף בגדוד 414. הוא קצת היה מבואס מהיישום של מה שהוא למד, כי זה לא היה הכי קרבי ומשמעותי בעיניו, ממשימות מבצעיות, אז במקום ללכת אחורה הוא בחר להמשיך קדימה ולצאת לקורס מפקדים, והוא הצטיין שם. הוא קיבל לפקד על צוות הבלונאים במוצב נחל עוז. ב-7 באוקטובר הוא נלחם עם אלרואי בן שטרית, עם דניאל שפרבר, עם אמיר איל ועם שמעון לוגסי. כל החמישה נלחמו בתחתונים ובגופיות ויחפים, כי לא ניתנה להם שום התרעה. אף אחד לא שמע על ההתרעות שלהם, לא רק שלהם, של התצפיתניות הגיבורות, של הצוות ממודיעין. במילים שלי ובקיצור, הם הופקרו. פשוט הופקרו. זלזלו בהתרעות שלהם. זלזלו בהם. הפקירו אותנו ארבעה וחצי ימים, ואף אחד לא ליווה אותנו עד שקיבלנו את הדפיקה בדלת הנוראה מכל.

אני חושב שמה שקורה בכנסת, כמו שלימדו אותי והייתי גם מורה לאזרחות תקופה קצרה, הרשות המחוקקת והרשות המבצעת לא ממלאים את תפקידם לחקור, ללמוד ולהמשיך את המדינה הזאת, והיא ממשיכה להיות מופקרת. עד שלא יחקרו בוועדת חקירה ממלכתית, זה לא יתוקן ולא יהיה מזור ומרפא לנו, למשפחה, למשפחות, לעם, לחברה, למדינה, לכולם. 

הבת הגדולה שלי בשנת שירות. אין לי מושג איך היא מתגייסת. בעוד מספר חודשים, חצי שנה, משהו כזה צריכה להתגייס. היא רוצה להתגייס, והיא רוצה להתגייס לשירות קרבי. כשהיד שלי ושל אשתי הייתה על הדף שצריך לחתום להם גם על מיונים לשירות קרבי, היא רעדה כמו שהיא לא רעדה מעולם. בבוא היום, אני לא יודע ואמרנו לה. אני לא יודע מה נגיד לך כשתרצי, לא כי אני לא רוצה שחלילה יקרה עוד אסון, כי אני לא מאמין כרגע. אנחנו לא מאמינים. העם חסר אמון במקום הזה, ועד שלא תוקם ועדת חקירה ממלכתית האמון הזה לא יושב. 

היום תעלה הצעת חוק להקמת ועדת חקירה ממלכתית. על מצפונכם, כל 120 חברי הכנסת להצביע. אם יצביע נגד, על מצפונכם העתיד של החברה, העתיד של המדינה, העתיד של כל האנשים, כי מדינה בנויה בסופו של דבר מאזרחים. כל הערכים האלה שהבן שלי נלחם ונפל עבורם, מבחינתי מתנקזים להיום אחר הצוהריים. תודה רבה שהקשבתם. תודה על הזמן.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

תודה רבה.

בן עמי ענת, בבקשה.

 << אורח >> ענת בן-עמי: << אורח >> 

אני אימא של שני בן-עמי שנרצחה במסיבת הנובה. אני רוצה קצת לספר עליה בכמה מילים כדי שנבין מה הילדה הזו הייתה. הילדה הזו למדה מוסיקה. היא הייתה בת 27. ביום שישי בערב היא אמרה לי, אימא, אני הולכת למסיבה, המסיבה הארורה הזו. היא חבקה אותי בשתי ידיים ואמרה, אימא, תתגעגעי אליי? אמרתי לה, "בטח". אני זוכרת עד היום את החיבוק שלה. אני זוכרת את המילה "בטח" ואני זוכרת, היא הלכה ולא חזרה. 

אני שואלת את עצמי כל הזמן, איך זה קרה? מה היה? מה לא היה? תספרו לי, תגידו לי. אחרי ארבעה ימים קיבלתי את גופתה לקבורה. הילדה נרצחה עם עוד ארבעה חברים שלה שהיו עובדים במלצרות במסעדה ידועה בתל אביב. הם החליטו כל החבר'ה לצאת למסיבה הזו. הם הלכו למסיבה וישבו ונהנו. הכול היה טוב עד שהתחיל המטח של הרקטות. היא ברחה עם החברים שלה לתוך הרכב, ארבעה לתוך הרכב. הם יצאו ביציאה. שניים מהם נורו לידה. היא הייתה בתוך הרכב. החברים שלה כבר ירויים. שתי הבנות האחרות, היא ועוד חברה שוכבות במושב האחורי והן מסתתרות. החלונות נעולים. אי אפשר לפתוח כי יתפסו אותן. אי אפשר לנשום. החברים שלהן כבר מתים. מה היא עושה? היא פותחת את הדלתות ורצה למיגונית הקרובה ביותר, לכביש 232, ושם היא פוגשת שני אזרחים שנכנסו במקרה להתמגן שם. נכנסת למיגונית והיא פוגשת שם את השניים האלה. הם חובקים אותה עם עוד חברה, מכסים עליה כדי שהיא לפני המוות שלה לפחות תהיה אסופה. הם יורים בה בתוך המיגונית הקטנה ביותר, וזהו. זה הסוף שלה המר. 

אני שואלת את עצמי כל הזמן איך זה קרה? מה היה? זה שיגעון? השתגעתם או מה? הילדה שלי יצאה ועוד כמה, ורבים וטובים ויפים ומוכשרים יצאו לחגוג, יצאו ליהנות, לבלות את חייהם ולא חזרו? אני מבקשת שתקום היום ועדת חקירה ממלכתית כדי שאני אדע את כל האמת, מה היה ומה עוד ניתן לשפר. זהו, זה מה שאני דורשת. 

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

תודה רבה.

קרן טוויג, אחות שכולה.

 << אורח >> קרן טוויג: << אורח >> 

בוקר טוב, אני קרן טוויג. אני אחות של יפתח דן טוויג ז"ל שנרצח בנובה. אני פה היום עם אבא שלי. אבא שלי כבר מתקרב לגיל 80. הוא גם אח שכול מלפני 70 שנה. אולי הוא קצת יספר על יפתח. 

 << אורח >> מאיר טוויג: << אורח >> 

שלום לכם, אני טוויג מאיר, האבא של יפתח דן טוויג שנרצח בנובה. כפי שאמרה הבת שלי, אני לא צעיר. אפשר להגיד שתי מילים. הבן שלי יפתח הצעיר אותי קרוב ל-30 שנה, ולעת זקנה הוא ציער אותי מאוד מאוד אולי עד סוף ימיי. יפתח היה שלוש שנים בצבא. היה ברמת הגולן, בשריון. לא ישנו בלילות, אני ואשתי, שוש. השתחרר, התחיל לעבוד בלדים. עשה לדים ברמה גבוהה ביותר. היה מפיק אירועים. הוא יצא לרקוד בנובה. דרך אגב, אני הייתי שם בנובה, אני ואשתי וגיסתי ואח שלי. דרך אחים שכולים שעשו לנו טיול בנובה, בבארי ורעים, עוטף עזה. עשו לנו טיול. היכן שהלכנו המדריכה אומרת, כאן זה גן עדן. אין מקום יותר בטוח מהמקום הזה. יש פה הרחבה ואנשים רוצים לגור כאן ואין לנו מקום. כל כך בטוח לגור שם. אין מקום יותר בטוח מהמקום הזה. 

הוא אמר לי שהוא נוסע לתל אביב. הם אמרו שהם נוסעים לעוטף עזה. מה זה עוטף עזה? זה המקום הכי בטוח בעולם. מה אני אגיד לו, שלא ייסע? שילך לרקוד. קרה מה שקרה והבן שלי יצא עם ארבעה חברים הכי טובים שלו מהיישובים של המועצה האזורית גזר. הם היו מכיתה א' עד י"ב, בצבא, עבודה ביחד והכול. ארבעת החברים שלו נפגעו כבר ב-08:30. הוא התחיל לרוץ והוא נפצע ברגל והגיע למכולה. בשעה 08:30 הגיע למכולה עם ארנון, הבן של יורם. הם היו שם במכולה עד 11:47 ולא היה מי שיעזור להם. לא היה צבא. לא היו מטוסים ולא היו מסוקים. הוא ביקש מהחבר הכי טוב שלו, איפה המסוקים, הוא אומר? איפה הצבא? לא יודע איפה הם, כל האלופים למיניהם. הם כולם ישנו. אני לא יודע איפה הם היו האלופים האלה כשהיו צריכים להיות כולם יחד שם, לרוץ לשם. לא היה מי שיעזור. בשעה 12:30, משהו כזה, הגיע הצבא, אבל לפני זה הם היו שם כמו שאמרתי, ארבע וחצי שעות, וארבע וחצי השעות האלה נכנס מחבל למכולה ויפתח צעק, הנה המחבלים הגיעו. הוא קפץ על שתי בנות, הציל אותן וזהו. אני מבקש שתהיה ועדת חקירה ממלכתית היום ולא מחר. אני לא ישן בלילה, לא אשתי ולא אני. אני לא בגיל צעיר, אמרתי כבר. אנחנו רוצים שתהיה ועדת חקירה ממלכתית. זה מה שאני רוצה להגיד. 

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

תודה רבה.

יורם יהודאי.

 << אורח >> יורם יהודאי: << אורח >> 

אדוני היושב-ראש, תודה רבה על ההזדמנות. שמי יורם יהודאי, אני הולך לספר את מה שאני מספר עכשיו, אם לא מאות פעמים, לפחות עשרות גם פה ובכל מיני הזדמנויות אחרות. אני אביו של רון יהודאי. רון יהודאי בן 24. זה רון. זה הילד, עלם חמודות הזה, בן 24 בהירצחו. הלך למסיבת הנובה עם עוד שבעה חברים לרקוד, לשמוח. הוא רק חזר מהטיול הגדול. הוא כל כך נהנה שם והיו לו כל כך הרבה תוכניות לעתיד. רון הגיע למכולה הצהובה, מכולת המוות, מכולה 616, זה מספרה. בשעה 08:28 לאחר שהוא כבר הגיע לכביש 232 עם חברים שלו ברכב, ירו לעברם. הם נטשו את הרכבים ורצו לכיוון שטח המסיבה. לברוח מזרחה כבר אי אפשר היה. כל מי שחצה את הכביש בשעה הזאת, כנראה שכבר לא היה נשאר בחיים. רון הגיע למכולה בשעה 08:28. יש לי את זה בסרטון מתועד בווידאו. הם נשארו במכולה הזו במשך כל היום, הסתתרו, דיווחו, התחננו לעזרה. 

הם היו בתוך המכולה הזו 17 ילדות וילדים מדהימים, ביניהם גם יפתח ששמענו עכשיו בקול חנוק את אביו מאיר. הם דיווחו. הם התחננו לעזרה. החברים שלהם בבית הקימו חמ"ל כדי לנסות לכוון לשם כוחות, אבל כוחות צריך לכוון אם יש כוחות, לא אם אין כוחות, ולא היו כוחות. לא היה שום דבר שיגיע לשם כדי להגן עליהם ולהציל אותם. בשעה 09:20 בדיוק התחולל טבח נורא מסביב למכולה. נרצחו שם עשרות. כל יושבי המכולה שמעו את הטבח, שמעו את הצרחות של החברים שלהם בחוץ, שמעו את צעקות אללה ואכבר. כל זה מוקלט וכל זה מתועד. זה מה שהם שמעו מבפנים והם ידעו שהגורל שלהם קרוב, הגורל האכזר שלהם מתקרב. למזלם הטוב, הרע, אני לא יודע, המחבלים לא נכנסו למכולה בשעה הזאת, וחלפו הלאה להמשיך במסע הטבח, מסע ההרג באזור המסיבה. בשעה 11:47 בדיוק נכנס מחבל בודד לתוך המכולה וירה בתוכה. מהירי הזה נרצחו תשעה, ביניהם הבן שלי, רון, יפתח טוויג ועוד שבעה, בנות ובנים יפים, צעירים, מוכשרים. ניצלו שבעה, פצועים חלקם בגוף וכולם גם בנפש. זו הטרגדיה של היום הזה. כל דקה ביום הזה זה מחדל בפני עצמו. כל דקה, כל שנייה. 

אנחנו התכתבנו עם הבן שלנו עד השעה 11:39. ב-11:39 הוא עוד כתב לנו "יהיה בסדר. אוהב" עם לב צהוב, עם כל כך הרבה אופטימיות שהנה, צה"ל הולך להציל אותו, אבל שעה לפני כן הוא שלח לי עוד הודעה מתוך כל ההודעות שיש לנו במהלך היום. בשעה 10:54 - "אבא, אני לא מבין איך הצבא עוד לא הגיע לחלץ אותנו מפה. מה קורה פה? מה זה הביזיון הזה?". זו ההודעה היחידה המטרידה שהוא שלח לי באותו יום. בכל מהלך היום הוא ניסה לשמור עלינו ולהגן עלינו ולא לספר לנו את האמת שקורית מסביב. לא יודע אם לקרוא לזה אסון. לא יודע אם לקרוא לזה מחדל. אני לא יודע אם כבר יש איזה שהוא שם להמציא ליום הנורא הזה, לאירוע הנורא הזה. 

לרון היו הרבה חלומות. הוא רצה ללמוד מוסיקה והוא רצה ללמוד לקעקע, להקים סטודיו. היו לו כל כך הרבה חלומות שנגדעו. לרון יש עוד שני אחים גדולים ממנו. אני רוצה אותם פה, שיקימו את המשפחות שלהם פה, שהדורות הבאים יהיו פה, לא בחו"ל, לא באירופה ולא בשום מקום אחר ולא באמריקה. פה איתנו, איתי. שני הילדים האלה, היו להם קריירות, אפרופו ועדת העבודה והרווחה. לאחד היה בחו"ל ולאחות היה בארץ. שניהם עזבו הכול ונשארו איתנו בבית כדי להגן עלינו, כדי לשמור עלינו, כדי לוודא שאנחנו בסדר. הם ויתרו על החיים שלהם. הם לא ילדים. הם בני 33 ו-31. אני רוצה אותם פה. אני רוצה לגדל אותם פה, וכדי להבטיח להם שאני אוכל לתת להם את הביטחון פה, אני צריך להיות בטוח שכל מקבלי ההחלטות יעשו את מה שצריך כדי למנוע את האירוע הבא. כל מה שצריך, ולא משנה במה זה יהיה כרוך. הדרישה שלנו היום גם כהורים וגם כמועצת אוקטובר שהתאגדה לצורך העניין הזה, זה ועדת חקירה ממלכתית, לא לאומית ולא פוליטית ולא של העם, ולא חיצונית ולא קיצונית ולא אולימפית. ועדת חקירה ממלכתית. 

היום תעלה הצעה בקריאה טרומית לוועדת חקירה ממלכתית, כלשונה בחוק. לא שהפוליטיקאים יבחרו את החוקרים ולא שיהיה בה נציגי הורים ולא שיהיה בה נציגי אני לא יודע מי. אני לא מבקש. דורש שהאצבע שלכם תרעד אם תחליטו שאתם מתנגדים לוועדת חקירה ממלכתית. כל מי שיתנגד לוועדת חקירה ממלכתית הזו, זה יהיה על מצחו לדראון עולם. אנחנו לא נוותר. אנחנו נרדוף כל אחד ואחד שיתנגד לוועדת חקירה ממלכתית עד מתי שצריך. אנחנו כבר הפסדנו את שלנו. אנחנו נמשיך להיאבק. נכון, יש מקרים שבהם מועצת חכמים או מועצת הגדולים צריכים להחליט החלטות. יש דברים שכל אחד על פי מצפונו צריך לקבל את ההחלטה, ואני חושב שפה כל אחד על פי מצפונו. אף אחד לא צריך להחליט לאף אחד אחר איך הוא מצביע בעניין הזה. באסון מירון הנורא הייתה ועדת חקירה ממלכתית. הסיקו מסקנות, הפיקו לקחים. האירוע במירון הבא היה אחרת. כך צריך להיות. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

תודה רבה לך.

כפי שאמרנו, הנושא שלנו היום, הגנה על עובדים ממשפחות של פדויי שבי, של מפונים, חטופים, חיילים. משרד העבודה, מי מציג?

 << אורח >> גאולה צמח: << אורח >> 

עו"ד גאולה צמח מהלשכה המשפטית במשרד העבודה. מדובר בבקשה להארכת הוראת שעה שכרגע בתוקף עד ה-07.02.25, שנותנת הגנה מפני פיטורים למספר קבוצות שלא קיימות בחוק הקבוע לאור המצב הביטחוני. המפונים, עובדים שהילדים שלהם במוסדות חינוך שנסגרו עקב הוראה של רשויות מקומיות, חטופים ובני משפחותיהם, בני ובנות זוג של אנשי כוחות הביטחון וההצלה. עכשיו אנחנו מציעים גם להוסיף את הקבוצה של חטופים ששוחררו ובני המשפחות שלהם. למעשה זה אותה קבוצה של החטופים, ואנחנו ממשיכים לגביהם את ההגנה לתקופה נוספת, בעזרת השם ברגע שהם ישובו. 

בהוראת השעה אנחנו מציעים גם לקבוע תקופות הגנה שונות לכל קבוצה, כי יש להם קצת מאפיינים שונים. לגבי חלק מהקבוצות שלא קיבלו את התקופה הארוכה המקסימלית שאפשרית מבחינת הוראת השעה, גם סמכות לשר העבודה להאריך את התקופה בתקופות נוספות של ארבעה חודשים. 

 << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> 

אני חושבת שאולי כדאי לשמוע את משרד המשפטים. אם אני מבינה נכון, אדוני, מצד אחד יש לנו הארכה כוללת של הצעת החוק עד 30.06.26. לאחר מכן יש לנו לגבי כל קבוצה של עובדים תקופה אחרת של הגנה. לגבי העובדים שהם מפונים עד 06.06.25 עם אפשרות הארכה בצו, באישור הוועדה עד 31.12.25. עובדים שהם חטופים ובני משפחה של חטוף או נעדר עד 31.12.25. עובדים שהם בני זוג של חיילים בסדיר או בקבע או בני זוג של עובדים שהם מנויים בסעיף 11 לחוק, שיש עימם ילד עד גיל 14, עד תום ההכרזה על מצב מיוחד בעורף או עד 06.06.25, לפי המוקדם, זאת אומרת שאם ההכרזה על מצב מיוחד בעורף פוקעת לפני כן, ההגנה מסתיימת. גם פה יש אפשרות להאריך את המועד הזה בצו עד 31.12.25 או עד תום ההכרזה על מצב מיוחד בעורף, לפי המוקדם. מוצע להוסיף פה גם הגנה לפדוי שבי, חטוף ששוחרר אם הם משוחררים עד 31.12.25 וגם לבן זוג או הורה של פדוי שבי או לבן משפחה אחר שלו שהצהיר שבשל כך הוא נעדר מעבודה, הוא לא מבצע אותה, וזה במשך שישה חודשים מיום השחרור, וזה מתייחס למי ששוחרר עד 31.12.25. זה בקצרה ההוראות שבהצעת החוק המקורית. אולי אפשר לבקש ממשרד המשפטים להבהיר למה נבחרו התאריכים האלה.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

יש לנו את החוק של חברת הכנסת דבי ביטון. אי אפשר לשלב את זה? 

 << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> 

זה חללים, אנשים שנרצחו. פה זה חטופים. 

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

אז זה נושא אחר. 

 << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> 

חטוף שחלל, המשפחה שלו תיכנס.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

הוא נכנס לחוק.

 << אורח >> אושרה גדרון: << אורח >> 

אושרה ממנהלת החטופים. לגבי חטוף חלל, השאלה היא, נעה, מתי חולטים את המוות? כי אם הגופה חוזרת וחלטו את המוות לפני שנה, אז הוא לא נכנס לחוק של דבי ביטון וכן צריך לתת לו הגנה בחוק הזה, לבני המשפחה כמובן. 

 << אורח >> מאיר דוד: << אורח >> 

מאיר דוד ממשרד העבודה. מי שעדיין לא שב הוא בגדר של החטוף, אז הוא נמצא פה בתוך ההגנה של החטוף. אנחנו מדברים על החטופים שיחזרו לצערנו לא בחיים. החוק של חברת הכנסת דבי ביטון לדעתנו ייתן את המענה, כי גם סביר שבן אדם שחוזר לארץ, יום הקבורה, מאז תחל שנת האבל הראשונה או שנת האבל של אותה משפחה כי הם כבר יהיו פחות עסוקים בלהחזיר, אלא יותר להתאבל והשיקום שלהם, כך שהחוק שלה אמור לתת את הפתרון וכך אנחנו גם רואים את זה. 

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

מה קורה עם משפחה שכבר הודיעו לה שאיננו בחיים, עדיין יש להם את ההגנה של החטוף?

 << אורח >> גאולה צמח: << אורח >> 

בגלל שהסיטואציה לא הובאה לבחינה שלנו לפני כן, אז לא בחנו ולא בדקנו אם ניתן מענה כרגע בהצעת חוק לגבי המשפחות שכולות. אני לא יודעת מה קורה שם מבחינת ההגדרות, אבל גם אם זה כרגע לא נכנס וצריך לבחון את זה, יכול להיות שצריך תיקון ספציפי לחוק של הצעת משפחות שכולות כי זה יותר נוגע לשכול ולא למצב חירום שזה בעצם כל המטריה של החוק הזה, שנוגע לחירום. 

 << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> 

יש הרבה משפחות שקיבלו הודעה לכאורה שהבן נרצח, אבל הם גם לא מקבלים את הגזירה. הם רוצים לדעת, לראות, לקבל. 

 << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> 

זה בדיוק מה שהם הסבירו. כל עוד החטוף הוא עדיין חטוף, המשפחה נכנסת להגנה שניתנת בחוק הזה. 

 << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> 

הם יכנסו בהתאם למצב נכון לאותו רגע. לא הייתי מנתקת את זה, כבוד היושב-ראש, כי גם אם בעזרת השם בשבוע הבא נעלה את החוק של שנת שכול, אז מי שזה יתאים ולא יהיה בו בעיה, הוא יכנס לשם, אבל בהנחה שזה לא מתאים, אז שיהיה להם נישה של הגנה והם לא יתחילו גם במצב הנורא הזה - - - 

 << אורח >> מאיר דוד: << אורח >> 

גבירתי, חברת הכנסת, ההגנה כאן בחוק הזה היא לשישה חודשים, וההגנה בחוק שאת מקדמת הוא לשנה. זה יותר מתאים למישהו שחזר חלל, שהמשפחה זכאית להגנה לצורך השיקום שלה בחוק שלכם. 

 << אורח >> אושרה גדרון: << אורח >> 

אבל יכול להיות שהם לא יקבלו לא את זה ולא את זה.

 << אורח >> גאולה צמח: << אורח >> 

צריך לקדם תיקון להצעת חוק הפרטית שנוגעת לנושא הספציפי.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

זה מה שאנחנו צריכים לעשות כדי שהם לא יפלו בין שני החוקים. שיהיו או פה או פה.

 << אורח >> מאיר דוד: << אורח >> 

שזה יכנס כתיקון בחוק שהוא הרבה יותר הגיוני והוא גם הרבה יותר מתאים מבחינת התכלית שלו, החוק של חברת הכנסת דבי ביטון. 

 << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> 

אין לי כרגע נוסח לתיקון במיוחד שהחוק השני, החוק של חברת הכנסת דבי ביטון צריך עדיין לעלות לקריאה שנייה ושלישית. אנחנו לא יכולים כרגע לתקן אותו. נראה לי שבאמת יותר הגיוני לעשות תיקון מאוד ספציפי בחוק הזה. 

 << אורח >> גאולה צמח: << אורח >> 

אני אולי אסביר את הרציונל של ההגנה בחוק. חוק הגנה על עובדים בשעת חירום, המטרה שלו לכתחילה היא להגן על עובדים רק בשעת חירום בסיטואציה מסוימת. בגלל הסיטואציה הכואבת והקשה הוכנסו גם החטופים כי היה צריך להסדיר אותם באיזה שהוא חוק כלשהו. הם הוכנסו על אף שהרציונל סביב ההגנה שלהם הוא שונה והוא לא נוגע לשעת חירום הספציפית אלא לסטטוס מסוים שהם נמצאים בו. כנ"ל לגבי החטופים שישובו ושיוכרו כפדויי שבי. 

 << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> 

השאלה הנשאלת ממתי אתה מתייחס אליו כחלל, אם מהרגע שהוא נרצח שם או שהוא מגיע לפה? לדעתי מהרגע שמוכרז כאן במדינת ישראל, אם הגופה חזרה, כי מן הסתם אז תהיה הקבורה הנכונה. מרבית המשפחות גם לא ישבו 'שבעה'. הם קיבלו אנשים. אני הייתי בכמה משפחות כאלה שאין גופות, שרק מידיעה. אגב, הם רוצים גם הוכחה. זה לא בדיוק שהם יודעים שהוא - - - 

 << אורח >> אושרה גדרון: << אורח >> 

גם אם החטוף חלל וגם אם החטוף חי, הן עדיין חלק מהמאבק.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

העבודה היא על המנסחים. 

 << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> 

זה לא רק בעיית נוסח אלא יש לנו קצת ערבוב של הדברים. 

 << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> 

בעזרת השם, אמרו לי שהוא יעלה ביום שלישי אז יהיה לנו כבר חוק. יכול להיות שנוכל להכניס איזה שהוא סייג בהערות, בהנחה שיתנו לסעיף ככה וככה. הוא יהיה כפוף לחוק שלנו. בגלל שעכשיו אין חוק, היא לא יכולה לציין את זה כחלק מהוראת שעה. 

 << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> 

אני חושבת שפה כרגע התמקדנו בנקודה חשובה מאוד, אבל אולי אנחנו קודם צריכים להבין את כל ההגנות שניתנות פה בחוק ולדבר על הקבוצות השונות, כי גם הזכאות שניתנת פה - - - ולמשפחתו, צריך לראות את הפירוט שלה. אולי קודם נעשה את זה ואז נוכל להגיע לנקודה הזאת ולהשלים אותה. יכול להיות שאנחנו ממילא נצטרך עוד דיון.

 << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> 

אני חושבת, אדוני היושב-ראש, שאפשר שנאשר את הכול, ובהנחה שאנחנו נשארנו עם הלקונה שעולה כאן, שמהווה בעיה, אז אחרי ההצבעה שתהיה שבוע הבא נעה נוכל להוסיף עוד תיקון. אנחנו צריכים לאשר אותו גם, לא? 

 << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> 

זה רוויזיה. אם אני מבינה נכון, את מציעה קודם לאשר את הצעת חוק כמו שיהיה היום ואז לעשות רוויזיה ולעשות תיקון.

 << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> 

בדיוק, ואז להוסיף את החוק כשכבר יהיה חוק.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

רוויזיה על החוק הזה שאת רוצה לעשות עכשיו.

 << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> 

על החוק הנוכחי, כן. 

 << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> 

קודם כל שנעבור אותו כדי שלא נעכב אחר כך - - - 

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

בסדר, אז בואו נתחיל. אני רוצה להתחיל דווקא עם מקרה ספציפי שבאופן חריג אישרנו את העניין שזה יהיה בזום, כי נעם עידן בן עזרא שבה לעבודה. אנחנו לא רצינו שכשהיא שבה לעבודה, שהיא תפסיד יום עבודה ותגיע לכאן, אז אנחנו אפשרנו בזום. 

גברת נעם נמצאת איתנו. 

 << אורח >> נעם עידן בן-עזרא: << אורח >> 

תודה רבה. אני אחות של צחי עידן, חטוף בעזה, ואני גם נמצאת בצוות קידום מדיניות במטה החטופים, ועובדת יחד עם המנהלת באופן צמוד. הייתי רוצה להעלות פה כמה דברים בנוגע להצעה. אני רוצה קודם כל להגיד תודה גם על ההתייחסות וגם על השולחנות העגולים שהתבצעו סביב הנושא הזה. זה לא מובן מאליו, הרצון והנכונות לעזור ולמצוא את הפתרון המתאים ביותר לאירוע הבלתי נסבל. 

אני רוצה כמה נקודות שעלו מההצעה. האחד זה לדבר על זה שיש בתוך ההצעה תאריך שעלה, וזה יוחל על חטוף שיוחזר עד ה-31 בדצמבר 2025. אני חושבת שצריך להשקיע פה עוד קצת מחשבה. הלוואי וכולם יחזרו. הלוואי ואנחנו נמצאים בסצנריו הזה שאפשר יהיה להחזיר את כולם עד התאריך הזה, אבל מה אם לא? האם המשפחות האלה לא יכללו בהוראה הזאת או בהצעת חוק הזו? אני אשמח לתשובות. 

אני כן רוצה להתייחס למה שהעליתם יחד עם חברת הכנסת דבי ביטון לגבי המשפחות השכולות. אצלנו הם נקראים משפחות הנרצחים שהושבו לקבורה. יש להם את הצורך המאוד מיוחד לאירוע הזה ברגע שהחלל שב, לעשות את סגירות המעגל שלהם. הם צריכים את התמיכה ואת העזרה ואת השיקום, לכן הם צריכים להיכנס להוראה הזו לדעתי. זאת ההמלצה שלנו אחרי שהם עושים את כל המאבק הזה. חלקם גם לא יכולים לחזור לצורת עבודה רגילה ותקינה כמו שמצופה מהם, בעוד יש עדיין חטופים שנמצאים בעזה. זאת הנקודה השנייה שלי. 

יש התייחסות בחוק לגבי מערכת שיקומית או שיתייחסו לזה כהצעה שיקומית שלכם לתת למשפחות? אני תוהה אם זה שיקומי, האם זה נכון להגביל את זה בזמן? איך אנחנו יודעים לקבוע מה היא המערכת השיקומית המתאימה למי? 

נקודה נוספת לגבי עצמאים. האם הם נכללים פה? מה המענה שהם יקבלו? איך הם יוכלו לחזור לעסק אם העסק שלהם יתרסק? אף אחד מאיתנו לא חשב שזאת תהיה הסיטואציה, שהיא תיארך כל כך הרבה זמן.

אחרון חביב זאת אני כמייצגת שכירים שצריכה לחזור לעבודה ונמצאת בין המעגלים האלה, וחוזרת לעבודה כי אני רוצה לשמור על מקום העבודה שלי, אבל ההגנה מפיטורים היא רק חלק אחד ולא בהכרח נותנת את המענה המיטבי, ולפעמים אפילו יוצרת אי נעימויות מול המעסיק. הייתי שמחה אם היו חושבים פה על מענה קצת יותר גמיש ולראות איך אפשר לגשר בין המעסיק לבינינו בצורה יותר מיטבית. אני חושבת שאמרתי את כל הנקודות. גם שלחנו אותן לוועדה. אשמח להתייחסות. תודה רבה שבזמן כזה קצר גם העלית אותי.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

תודה רבה. אנחנו אכן נבקש גם מהמעסיקים, גם מהביטוח הלאומי וגם מהאוצר את ההתייחסות שלהם, ותוכלי להמשיך ולראות את התוכנית באתר שלנו, אם את רוצה לקבל את התשובות.

יש פה נציג המעסיקים? 

 << אורח >> מוטי עזרן: << אורח >> 

כן, אדוני.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

אני רוצה שתתייחס לדברים של נעם בקשר ליחסים עם המעסיקים לגבי השיקום של האנשים האלה. שמעת את הדברים שלה. 

 << אורח >> מוטי עזרן: << אורח >> 

כן. אני לא חושב שהיא התייחסה לעניין השיקום אל מול המעסיקים במובן של ההגנה. 

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

היא דיברה על כמה נקודות.

 << אורח >> מוטי עזרן: << אורח >> 

אני לא יודע איך מעסיקים קשורים לשיקום, אבל לגבי ההגנה מפני פיטורים היא ציינה את העובדה שההגנה חלה עד סוף 2025. גם בעבר ההגנה הוארכה בתקופות קצרות יחסית. כרגע ההארכה, אני חושב שהיא הארכה ארוכה שהייתה מאז תחילת המלחמה. במלחמה עצמה לפני הפסקות האש ההגנות היו קצובות למספר חודשים בודד. כרגע ההארכה היא ארוכה יותר ואני מאמין שככל שיהיה צורך, אדוני ידע לכנס את הוועדה ולבחון את המצב, ואם יש צורך, להאריך אותו.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

כן. אני חושב שזה מופיע בחוק, שהוועדה תוכל להאריך מפעם לפעם.

 << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> 

רק לחלק מהדברים. לגבי עובדים שהם מפונים יש אפשרויות הארכה, ולגבי עובדים שהם בני זוג של חיילים בסדיר או במילואים. כל השאר, כרגע אין פה סמכות להארכה בצווים.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

מאיזה סעיף אין פה?

 << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> 

בסעיף למשל לגבי העובדים שהם חטופים או בני משפחה של חטוף או נעדר, וגם לגבי ההגנה - - - 

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

להם את נותנת עד ה-31.12.25.

 << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> 

לגבי פדוי שבי ששוחרר עד 31.12.25. זה תאריך שהוא קבוע. הוא ניתן להארכה כמובן בתיקון חקיקה, אבל לא באמצעות צו.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

אי אפשר להוסיף שאפשר להאריך אם יהיה צורך?

 << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> 

אפשר בהחלט, אבל לשמוע מדוע הממשלה מלכתחילה לא בחרה בחלק מהדברים לאפשר צו להארכה, ומדוע במקרים אחרים לא?

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

בואו נשמע אותם.

משרד המשפטים, בבקשה.

 << אורח >> אולגה פרישמן: << אורח >> 

אני אשמח להתייחס. אולגה פרישמן, משרד המשפטים. העניין הוא שמדובר כאן בהוראה שקשורה למלחמה ובמצב החירום הנוכחי, וקניין של מדיניות, בגלל אופי ההסדרים הרלוונטיים למלחמה, כל הוראות המלחמה שמחוקקים היום כהוראות שעה הן נקבעות לתקופה של עד סוף 2025 בגלל הצורך בבחינה של הדברים האלה מעת לעת. זה לא אומר שלאחר מכן לא יהיה צורך לבחון את הדברים שוב, בתקווה שלא נצטרך. כמדיניות, התפיסה של הממשלה בהקשר הזה זה היא לקבוע את ההוראות עד סוף 2025.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

מה יהיה אחר כך?

 << אורח >> אולגה פרישמן: << אורח >> 

בהתאם לצורך. 

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

בהתאם לצורך יהיה אפשר לתת צו ובאישור ועדת העבודה והרווחה, או שצריך חקיקה חדשה מהתחלה?

 << אורח >> אולגה פרישמן: << אורח >> 

יהיה צריך חקיקה חדשה מהתחלה בהקשר הזה.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

זאת החלטה שלכם או שזה המלצה שלכם? התפיסה מובנת. אתם רוצים להאמין שבסוף השנה זה ייגמר כבר ואנחנו נהיה אחרי הכול, וגר זאב עם כבש במזרח התיכון, אבל מה יקרה אם לא? 

 << אורח >> אולגה פרישמן: << אורח >> 

כמו שגם היה קודם לכן. גם פעם קודמת הוראת השעה הייתה לתקופה של שנה והגענו אליכם עם הוראה מעודכנת שיותר רלוונטית למצב הנוכחי. התפיסה היא אותה תפיסה. זה נכון שלגבי הנושא של החטופים זה סיטואציה שהיא יותר מורכבת, קצת שונה. רוב הקבוצות שמעוגנות בהוראת השעה הזאת הן קבוצות שקשורות בקשר יותר הדוק למהלך המלחמה ולמה שקורה במהלכה, לכן התקופה לגביהן ולגבי כל הוראת השעה היא לתקופה של שנה. זאת התפיסה של הממשלה בהקשר הזה.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

מה אומר הביטוח הלאומי? בבקשה, גברת שרית.

 << אורח >> שרית דמרי-דבוש: << אורח >> 

שלום, עו"ד שרית דמרי מהלשכה המשפטית בביטוח לאומי. אנחנו כן נגיד שיש עבודה של מנהלת החטופים היום כן לקדם איזו שהיא מעטפת נוספת לבני המשפחה של חטופים ששוחררו, איזו שהיא מעטפת של טיפולים מתוך ההבנה שיש צורך לתת להם לתקופה נוספת. אנחנו מבינים שיש צורך משמעותי לאחר התקופה הזאת לתת הגנה נוספת לבני המשפחות. אנחנו כן חושבים שהשנה הזאת לימדה אותנו שדברים הם צריכים להיות גמישים יותר. אנחנו נשמח ככל שיהיה אפשר לכלול גם את הקבוצה הייחודית הזאת של חטופים ששוחררו בהגנה המיוחדת. כפי שהציעה היועצת המשפטית, יכול להיות שאולי נקדם ואז נעשה רוויזיה ואולי נמצא את ההסדר היותר מדויק שאפשר להתייחס לקבוצה המצומצמת הזאת.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

אוקיי. קודם כל בואו נתקדם ונתחיל להקריא את החוק. גם זה לוקח הרבה זמן. אני מקווה שנוכל להספיק היום. אם לא, אז בדיון הבא. חוק הגנה על עובדים בשעת חירום (תיקון מס' 5), התשפ"ה.

 << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> 

חוק הגנה על עובדים בשעת חירום (תיקון מס' 5 והוראת שעה – חרבות ברזל)

 << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> 

	אנחנו עושים לו תיקון. זה תיקון לאותו חוק.

תיקון 
סעיף 3		1. בחוק הגנה על עובדים בשעת חירום (תיקון מס' 5 והוראת שעה – חרבות 				ברזל), התשפ"ד-2023 (להלן – החוק העיקרי), בסעיף 3 – 

(1) ברישה, במקום "עד יום ט' בשבט התשפ"ה (7 בפברואר 2025) (להלן – תקופת הוראת השעה)" יבוא "עד יום ט"ו בתמוז התשפ"ו (30 ביוני 2026)".

 << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> 

זה החוק כולו ואני מבינה שהוא מוארך בחצי שנה מעבר ל-31 בדצמבר 2025 כדי להתייחס לאותה חצי שנה שניתנת למשפחות החטופים ששוחררו. 

 << אורח >> גאולה צמח: << אורח >> 

כן. למעשה אם בעזרת השם נניח וחטוף שוחרר ב-31 בדצמבר 2025, אז כך שתהיה גם לו וגם לבני המשפחה שלו את ההגנה המלאה של החצי שנה ולא עוד יום נוסף - - -

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

ואלה ששבים קודם, מתחילה הספירה ממתי שהם שוחררו. 

 << אורח >> גאולה צמח: << אורח >> 

הספירה מתחילה מיום השחרור. 

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

הבנתי. הלאה. 

 << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> 

(2) בפסקה (1) – 

(1) בפסקת משנה (א), במקום "עקב סגירת מוסד החינוך בשעת התקפה" יבוא "עקב סגירת מוסד החינוך בתקופה הקובעת, בשעת התקפה";

 << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> 

אנחנו מדברים כאן על הגנה שניתנת בסגירה של מוסד חינוך. זה הוראה קבועה שקיימת בחוק. התיקון שנעשה במסגרת תיקון 5 אמר שאם סגירת מוסד החינוך נעשית בגלל החלטה של מנהל מוסד החינוך, גם אז תהיה הגנה לאותו הורה שנאלץ להיעדר מעבודתו או לא לבצעה.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

סגירת מוסדות חינוך יש כמעט בכל אזעקה, לא? 

 << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> 

אני חושבת שאז לא נסגר.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

לא אזעקה בודדת מתימן. אנחנו בעלי ניסיון משנים שהיו פה תקופת אזעקות והיו סוגרים ערים שלמות את בתי הספר. 

 << אורח >> גאולה צמח: << אורח >> 

כן, אבל אני חושבת שחלק מהעניין היה שחלק מבתי הספר, למרות שהיה להם מקלטים, לא נערכו. מה שהם עשו למיטב זכרוני, נגיד כיתות א' עד ג' באו שלושה ימים כי היה מקלטים, ואז אם היה אזעקה, הכיתות האלה נכנסו והכיתות האחרות נשארו בבית. בחלק מהמוסדות זה היה המצב. בחלק בכלל לא פתחו, אז היה שוני מאוד גדול, ולכן היה צריך גם להסדיר את האופציה הזאת שמוסד החינוך נסגר על ידי הרשות המקומית או בית הספר ולא רק על ידי הוראה של פיקוד העורף. 

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

שזה גם מקומי. למשל במקום מסוים שראש העיר החליט לסגור, אז תהיה הגנה להורים.

 << אורח >> גאולה צמח: << אורח >> 

נכון.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

אוקיי. 

 << אורח >> ויוי ויץ: << אורח >> 

אדוני, אפשר לשאול משהו? 

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

בבקשה.

 << אורח >> ויוי ויץ: << אורח >> 

עו"ד ויוי ויץ מההסתדרות החדשה. החוק הזה, בסופו של דבר צריכים עובדים להבין אותו. האנשים שהוא מתייחס אליהם ומקנה להם את ההגנה צריכים להבין מה הזכויות שלהם. נראה לי שהמבנה הזה שלכל סעיף בנפרד כתוב "בתקופה הקובעת", והתקופה הקובעת עצמה מוגדרת בסוף בסעיף אחר זה נורא מבלבל. זאת לא הערה מהותית. זה לא משנה את מהות החוק אלא את אופן הניסוח שלו. האם יש אפשרות שהתוקף לגבי כל סעיף יירשם בסעיף עצמו כדי שאנשים יוכלו להבין מה הן הזכויות שלהם? לא כל אחד צריך לקחת עורך דין על ידו כדי להסביר לו ולהבין. אם לי זה היה קשה להבין, אז מה יגידו אנשים שהם לא עורכי דין? זה נורא מסורבל. תודה. רק אם יש אפשרות. 

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

אני אתרגם את זה במשפט אחד. היא רוצה שבכל סעיף יהיה כתוב התאריך ולא בסוף, כדי שכל עובד שעובד במקום מסוים, למשל בתי ספר או דברים כאלה, שיהיה כתוב עד איזה תאריך, לא בסוף.

 << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> 

המבנה שכותב פה "התקופה הקובעת" ואחרי זה קובעים מה היא התקופה הקובעת זה מאוד מבלבל. אולי אפשר לשמוע מה אומרים המשרדים, למה זה לא נכתב בצורה יותר קלה? 

 << אורח >> גאולה צמח: << אורח >> 

אני אסביר. האמת היא שכשאנחנו עבדנו על הנוסח, אז באמת זה היה גם לנו מורכב, אבל בסוף בגלל שמדובר בהוראת שעה ואולי חלק מההוראות, בגלל שהן פוקעות אז הן נעלמות, אנחנו היינו צריכים לוודא שכשחלק מההוראות נעלמות כי הן כבר לא בתוקף, אז שכן ההוראה עדיין תישאר בנוסח עצמו. מה שכן, אחרי שהתיקון הזה יעבור, אנחנו כן גם מעדכנים בצורה יותר מופשטת וברורה לציבור את ההסבר, כל אחד לגבי תקופות ההגנה שלו, ואנחנו מעדכנים את זה גם מידי פעם כשאנחנו מאריכים או אם תהיה הוראה אחרת.

 << אורח >> ויוי ויץ: << אורח >> 

הבנתי. מה זה משנה אם זה כתוב בסוף החוק או זה כתוב בכל סעיף?

 << אורח >> גאולה צמח: << אורח >> 

זה עניין של הנוסח. גם הוסבר לנו על ידי מחלקת נוסח במשרד המשפטים, שעבדנו על הנוסח הזה הרבה מאוד שעות כדי לוודא שבסוף הנוסח לא - - - 

 << אורח >> ויוי ויץ: << אורח >> 

המשבצות והמגרות שמשרד המשפטים מכיר ויודע, גובר על הצורך של הציבור להבין? שאני אבין רק למה. אפשר לפעמים לצאת מהשטנץ שרגילים אליו. 

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

הבקשה שלך הובנה. אנחנו צריכים לשמוע את התשובות. משרד המשפטים.

 << אורח >> אולגה פרישמן: << אורח >> 

בתקופה הקובעת, כמו שאתם יכולים לראות, זאת אמירה יחסית שהיא מורכבת. זה אומר או עד התאריך הזה או עד תום ההכרזה על מצב החירום, ואם יש הארכה אז בהתאם להארכה.

 << אורח >> ויוי ויץ: << אורח >> 

צריך את תאריך הסיום.

 << אורח >> אולגה פרישמן: << אורח >> 

התאריך הוא לא מספר שאפשר לכתוב אותו פה כרגע. 

 << אורח >> ויוי ויץ: << אורח >> 

אני לא מסכימה. 

 << אורח >> מאיר דוד: << אורח >> 

אנחנו נבהיר את זה. אנחנו נכין אחרי זה מודעה גם לעיתונות, לאתר של המשרד, בדיוק את ההגנות, את התקופות לגבי כל אחת מקבוצות העובדים וגם נעביר את זה לארגונים. 

 << אורח >> ויוי ויץ: << אורח >> 

מאיר, אני יודעת מהפניות אלינו שאנחנו באים ואומרים, זה קיים באתר של משרד העבודה, אתם יכולים לראות את זה שם. אנשים לא יודעים. 

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

הדברים שלך מאוד מובנים והם בסיסיים. השאלה היא ניסוח משפטי. הרי אנחנו לא מחוקקים את החוק הראשון במדינה הזאת. בחוקים אחרים אתם נוהגים לפרט תאריכים בתוך הסעיפים?

 << אורח >> אולגה פרישמן: << אורח >> 

כשיש חוקים עם תקופה קובעת נהוג לכתוב בצורה הזאת.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

אז תכתבו גם פה. 

 << אורח >> אולגה פרישמן: << אורח >> 

זה כמו שכתוב פה. נהוג לכתוב כמו שמופיע פה. 

 << אורח >> גאולה צמח: << אורח >> 

זה כללי נוסח. 

 << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> 

למשל, יש לנו הרבה פעמים הוראות שעה שאומרים, בתקופה שמיום כך וכך עד כך וכך יקראו את החוק בצורה מסוימת. לא תמיד רואים בתוך הסעיף עד מתי הוא חל. אני מבינה את המורכבות. גם לי היה מאוד מסובך.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

אם זה היה לך מסובך, אז איך משרד העבודה יוכל להסביר את זה לציבור?

 << אורח >> גאולה צמח: << אורח >> 

בהסבר אנחנו פשוט נרשום כפי שויוי מציעה, לעשות את זה בתוך החוק עצמו.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

למרות שזה לא מופיע פה בסעיף עצמו, אתם תפרסמו את זה על כל סעיף וסעיף בנפרד, מה התאריך שלו.

 << אורח >> גאולה צמח: << אורח >> 

אנחנו נפרסם בתחילת כל סעיף וקבוצה מה התאריך ההגנה שלה, ונעדכן אותם.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

יכול להיות שזה הפתרון.

 << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> 

אנחנו עוברים לפסקת משנה (ב).
 
(2) בפסקת משנה (ב) – 
	
(1) בסעיף קטן (ב1) המובא בה - 

(1) בפסקה (1) – 

(1) ברישה, במקום "בתקופת הוראת השעה" יבוא "בתקופה הקובעת";

 << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> 

סעיף קטן (ב1) עוסק במפונים.

(2) אחרי פסקת משנה (ג) יבוא: 

"(ד) הוא חטוף כאמור בפסקת משנה (ג) ששוחרר עד יום י"א בטבת התשפ"ו (31 בדצמבר 2025);

(ה) הוא הורה, בן זוג, אח או אחות של חטוף כאמור בפסקת משנה (ג) ששוחרר עד יום י"א בטבת התשפ"ו (31 בדצמבר 2025), או ילדו שמלאו לו 18.";

 << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> 

פה יש לנו קבוצה נפרדת. אני מתנצלת, אני התבלבלתי קודם בסעיף קטן (ב1). יש לנו שלוש קבוצות. יש לנו גם את המפונים, גם את ההורה של בן זוג או חטוף וגם את החטוף, ועכשיו נוסף לזה גם הנושא של חטוף ששוחרר או בן המשפחה שלו. 

לגבי בן המשפחה, מה שהוצע במקור דיבר על כך שידובר על אותה קבוצה שקיימת היום, זאת אומרת שזוכה היום להגנה לגבי החטוף. זה ההורה, בן הזוג או מי שהוא בן משפחה אחר של פדוי שבי שהגיש הצהרה חתומה בכתב ידו כי נמנע ממנו להתייצב לעבודתו או לבצעה מחמת היות בן משפחתו פדוי שבי. דבר ראשון, בנוסח שקראתי עכשיו אנחנו שינינו את המונח. זה לא פדוי שבי. יש לזה מונחים קצת שונים, אז זה חטוף ששוחרר. מבחינת קבוצת בני המשפחה יש לנו את ההורים או בני הזוג, אבל יש גם אחים ואחיות וילדים. הייתה עוד קבוצה שזה בן משפחה אחר שמקבל מענק לפי חוק המימון, שזה אותו מישהו שהוא מצהיר שהוא גם פעיל ופועל בקידום השחרור. השאלה הייתה אם זה שייך כאן? כרגע בנוסח לא מופיע אותו בן משפחה אחר, פרט לאחים ולילדים שמלאו להם 18.

 << אורח >> גאולה צמח: << אורח >> 

נכון. אנחנו הצענו להוריד את זה כי בדיעבד אחרי בדיקה שעשינו עם מנהלת החטופים, שהם גם בדקו עם משרד הביטחון וביטוח לאומי, נראה שמבחינת החוק שלנו מדובר בקבוצה ריקה, כי ממה שעולה מהבדיקה הקבוצה הזאת כוללת אחים של חטופים שקיבלו פשוט מענק כנראה יותר גבוה ממה שמגיע להם במסגרת אותו חוק, ואצלנו האחים מופיעים כבר באופן מפורש, לכן לא היה צריך להתייחס באופן נפרד לקרוב משפחה אחר. 

 << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> 

מה קורה אם יש חטוף או מישהו שהוריו נרצחו, או אין לו אחים, שהאחים גם נרצחו? איך אנחנו מתייחסים אליהם?

 << אורח >> גאולה צמח: << אורח >> 

אנחנו מפנים לקרוב משפחה אחר שמשולם לו מענק לפי סעיףX לחוק מימון הוצאות למשפחות שבויים.

 << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> 

הוא חייב להיות קרוב משפחה?

 << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> 

השאלה עכשיו מה המטרה של ההגנה? מה מייצגת ההגנה? מזמן שאדם הוא חטוף אנחנו יודעים שכל המשפחה במצב מאוד מסובך ועסוקים. כשהם חוזרים יש שיקום, אז השאלה עד כמה זה משפיע על כל המעגלים, או שיש חזרה לשגרה? זה שאלה יותר מקצועית או שיקומית. 

 << אורח >> גאולה צמח: << אורח >> 

אנחנו ניסינו לבדוק אם ההגדרה הזאת בכלל רלוונטית, אם בכלל קיימים בתוכה אנשים שמקבלים. אולי שרית תרצה להרחיב, אבל נראה שמי שמשתמשים עבורו בסעיף הזה כיום, זה רק אחים של אותם חטופים, והאחים כבר אצלנו נמצאים בצורה מפורשת, לכן אני לא צריכה להפנות להגדרה אחרת גם ביחס לפדויי שבי. 

 << אורח >> אושרה גדרון: << אורח >> 

הכוונה שאין סבא או סבתא או דוד שמקבל מענק. זה האמירה. אם אין הורים, יש אחים שמקבלים במקומם. בגלל זה זו קבוצה ריקה כי הם התלו את זה במי שמקבל מענק ולא כל בן משפחה שמצהיר שהוא חלק מהמאבק, לכן כמו בחוק הקודם, הבנו שזה קבוצה ריקה והיא ירדה. 

 << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> 

אין לנו מקרים שאנחנו מכירים של משפחות לאור האירועים שהיו, שאחים נרצחו ואין לנו אחים?

 << אורח >> אושרה גדרון: << אורח >> 

אין משפחה שממש אין לה אף אחד במעגל הראשון. תמיד יש אח או הורה. 

 << אורח >> שרית דמרי-דבוש: << אורח >> 

בתחילת המלחמה היו לנו משפחות שחולק המענקים. הגענו כבר לסבא, סבתא ודודים. עם הפעימה הראשונה של השחרור, המשפחות המורכבות, כבר שוחררו בני המשפחה והיום חלוקת המענקים היא משתרשרת בעיקרה להורים, בני זוג, אחים וילדים, ואין לנו מעבר לקבוצות האלה. 

 << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> 

ההגדרה של ה-31 בדצמבר, עלתה כאן הערה חשובה, מה יקרה אם הוא לא משתחרר ב-31? 

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

נשאיר את זה לדיון הבא. אני רואה שלא נספיק היום לסיים את זה. בואו נתקדם בנוסח.

 << אורח >> מאיר דוד: << אורח >> 

אדוני היושב-ראש, רק לענות בקצרה לחברת הכנסת. אנחנו מודעים לכך, לצערנו, שיכול להיות שעד ה-31 לא כולם ישובו הביתה. אנחנו נשוב ונבחן לגבי אותה קבוצה שעדיין לצערנו תישאר שם, איך אנחנו מאפשרים להם הגנה נוספת. זה ידוע לנו שיכול להיות שנצטרך לבחון לגביהם.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

תבחנו את זה. יש לכם זמן עד לדיון הבא להביא לנו תשובות. 

 << אורח >> מאיר דוד: << אורח >> 

אנחנו נבחן את זה לא עכשיו. אנחנו נבחן את זה קדימה לקראת הפקיעה של החוק, מה הרלוונטיות וכמה צריך - - - . 

 << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> 

למה לא צו לאפשרות של הארכה? כבר עכשיו לקבוע סמכות להארכה מעבר למועד. 

 << אורח >> אולגה פרישמן: << אורח >> 

בסוף אנחנו קובעים הוראת שעה שהיא בחקיקה ראשית. הפעילות של הארכה של חוק בצו היא דבר שהוא מורכב והוא פוגע בסמכות של הכנסת, אז הדרך הנכונה היא שהדברים האלה יבואו לכנסת וייבחנו על ידי הכנסת שהיא הריבון. הוא הגורם שאמור להחליט, ולא במנגנון המאוד חריג של הארכה של חקיקה או בצו. 

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

טוב. אנחנו נמשיך את הדיון הזה בפעם הבאה. אני חושב שנצא עכשיו להתכונן למליאה. יש לנו עוד תשע דקות. אני רוצה להודות לכולכם. אנחנו נזמן אתכם לישיבה הבאה ונמשיך מאותו מקום שעצרנו. 

תודה רבה. ישיבה זו נעולה. 


 << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 10:52. << סיום >>