פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



2
הוועדה המיוחדת לצמצום פערים חברתיים בפריפריה
27/01/2025


21/06/2025
10:57
מושב שלישי



פרוטוקול מס' 37
מישיבת הוועדה המיוחדת לצמצום פערים חברתיים בפריפריה
יום שני, כ"ז בטבת התשפ"ה (27 בינואר 2025), שעה 10:03



סדר היום:
 << נושא >> אתגרים בקידום התחבורה הציבורית בפריפריה << נושא >>  


נכחו:
חברי הוועדה: 
אברהם בצלאל – היו"ר
דבי ביטון


חברי הכנסת:
ששון ששי גואטה
יוסף עטאונה


מוזמנים: 
	עמיחי לוי
	–
	מנהל אגף רישוי ותפעול, הרשות הארצית לתחבורה ציבורית, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

	מורן יונה ברק
	–
	מנהלת אגף רישוי והפעלה רכבות, הרשות הארצית לתחבורה ציבורית, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

	טל עופר
	–
	מנהלת אגף מתקני תשתית תחבורה ציבורית, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

	משה קונינסקי
	–
	ראש עיריית כרמיאל, ויו"ר הוועדה לתחבורה, מרכז השלטון המקומי

	רז שגיא
	–
	ראש עיריית ראש העין

	אלי זעפרני
	–
	חבר מועצת העיר, קריית שמונה

	ד"ר אביבה זריהן ויצמן
	–
	חברת מועצת העיר, קריית שמונה

	עומר חיים בן יעקב
	–
	יו"ר ועד העובדים בדרום, דן בדרום

	ראאד משעל
	–
	יו"ר ועד העובדים, אלקטרה אפיקים

	עבד מחיסן
	–
	נציג ועד העובדים, סופרבוס ירושלים

	תמר אוחנה ורקנטין
	–
	ראש ענף תחבורה, כוח לעובדים

	אמיר שניידר
	–
	מנכ"ל, פורום חברות התחבורה התחרותית

	בקי כהן קשת
	–
	עו"ד, הפורום למאבק בעוני

	יעל שכטר סיטמן
	–
	עו"ד, לוביסטית ציבורית, לובי 99

	איתי גורדון
	–
	עו"ד, מנהל מדיניות, תנועת אור

	רועי ברק
	–
	רכז תחבורה, עמותת סיכוי-אופוק

	מאור שלג
	–
	מנהל תחום שותפים והזדמנויות, רשת צעירי הגליל

	אוראל שמיאן
	–
	יו"ר, מועצת התלמידים והנוער מחוז דרום

	עדי גרשון
	–
	נציגה, מועצת התלמידים והנוער הארצית

	רינת דקל קינן
	–
	דודתו של שגיא דקל חן שחטוף בעזה, משפחות החטופים

	חנה כהן
	–
	דודתה של ענבר הימן שנרצחה בנובה וגופתה נחטפה לעזה, משפחות החטופים

	לי סיגל
	–
	אחיו של קית' סיגל שחטוף בעזה, משפחות החטופים

	יותם כהן
	–
	אחיו של נמרוד כהן שחטוף בעזה, משפחות החטופים




משתתפים באמצעים מקוונים:
	אלי לנקרי
	–
	ראש עיריית אילת




מנהלת הוועדה:
בת שבע פנחסוב

רישום פרלמנטרי:
ליאור ידידיה, חבר תרגומים


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי -דיוקים והשמטות.


 << נושא >> אתגרים בקידום התחבורה הציבורית בפריפריה << נושא >>  


 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >>  

בוקר טוב. אנחנו נמצאים ביום כ"ז בטבת, התשפ"ה, ה-27 בינואר 2025. היום יום השואה הבין-לאומי. אנחנו, במדינת ישראל, חווינו שואה לפני שנה וכמה חודשים; לפני 479 יום. אני חושב שצריכים, אולי, להכניס את זה בתוך זה או לעשות יום שואה אחר למה שחווינו פה. 

דווקא בשבוע הזה, אנחנו רוצים קצת לשמוח בשובן של החיילות, התצפיתניות, האזרחיות – כל אחד ואיך שהוא יקרא להן. היה מרגש מאוד לראות את זה. כל אחת ואחת היא עולם ומלואו. אני גם שמח ומודה לראש הממשלה ולצוות, שעבדו קשה ועמלו ב-24 השעות האחרונות בכדי להביא לעוד חטופות וחטופים שיחזרו מוקדם מהמתוכנן – אני מקווה שעוד לפני סוף השבוע, או עד סוף השבוע, עוד שישה חטופים וחטופות יחזרו. 

זה מרגש מאוד שישראל עמדה איתנה וחזקה, ולא ויתרה עד שהיא הביאה לדבר הזה, ואני מקווה מאוד שכל החטופים והחטופים, חיים ושאינם חיים, יחזרו כמה שיותר מהר. אני רואה שנמצאים פה גם האחים של חלק מהחטופים – משפחת קית' היקרה, משפחת כהן ומשפחות אחרות. כולנו מחכים לראות את כולם פה, כמה שיותר מהר. 

כהרגלנו, לצערי, אנחנו שומעים קודם את משפחות החטופים. הבנתי שיש איזה סרטון שרוצים להתחיל בו, אז אני אשמח מאוד. יש לי בקשה קטנה, עת אנחנו עוברים מוועדה לוועדה, ויש הרבה ועדות היום – להשתדל לדבר בקצרה, אם אפשר, כי יש לנו עוד הרבה דיונים ואנחנו רוצים להספיק היום הרבה דברים. חשוב לי לשמוע כל אחד ואחד מכם, אז רק להשתדל לדבר בקצרה, אם אפשר. בבקשה.

(הצגת סרטון)

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >>  

מרגש מאוד.

 << אורח >> רינת דקל קינן: << אורח >>  

כן. בוקר טוב. אני רינת ואני דודה של שגיא דקל חן, שחי, ועדיין חטוף בעזה. היום, אנחנו בבוקר אופטימי של החזרת העסקה למסלולה, ובשורות על החזרת עוד שישה חטופים לחיק משפחותיהם עוד השבוע.

אנחנו בתקופה מורכבת – עסקה שלא הייתה יכולה לצאת לדרך ללא החיילים שלנו, שנלחמו בכל אמונתם, ולצערנו הרב, רבים מהם לא איתנו היום. כבת למשפחה שכולה כבר 51 שנים, יודעת אני שהשכול, כשהוא דופק בדלת – הוא נשאר. הוא מלווה את המשפחה ביום-יום במשך שנים ארוכות מאוד. בנוסף, שחרור האסירים, המחבלים, שהופך את הבטן של כולנו וממלא בדאגה לעתיד הצפוי. 

ועם כל זה, אנחנו בימים מלאי תקווה ובשורות טובות; ימים מלאי אושר, לראות הורים מחבקים את בנותיהן השבות, ואנחנו מחכים, מלאי תקווה מודאגת, שגם תורנו יגיע. העסקה הזו היא פיל בחנות חרסינה, והפיל עומד במרכז החנות ומקבל דחיפות מכל הצדדים.

התפקיד של כולנו פה הוא לשמור על הפיל – על העסקה – שכן כבר ראינו השבוע כמה היא שבירה; כמה כל שינוי קטן מטלטל אותה, ואת כולנו, למקום הזה שנקרא "אי-ודאות". אנחנו נושמים לאט-לאט, מקשיבים ומצפים רק לטלפון של הקצינה, שהוא היחידי שנותן לנו את האינדיקציה הנכונה, ומתפללים חזק, ובאמונה מלאה, שנזכה בקרוב לחבק את שגיא שלנו.

שחר מזל, הבת של שגיא ואביטל, שנולדה חודשיים לאחר החטיפה, כבר אומרת: "אבא, בוא". היא כבר בת שנה וחודשיים וטרם פגשה את אביה. והעסקה? היא לא תהיה שלמה עד שאחרון החטופים יחזור הביתה. עד שכל החיים יזכו לחיבוק המיוחל, והמתים – לקבורה הראויה להם. 

אני מאחלת לכולנו שהעסקה הזו תהיה מלאת פעימות ברצף, כמו פעימות לבנו, עד לאחרון החטופים. רק אז נוכל להתחיל בריפוי ובשיקום. תודה.

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >>  

תודה. גברת חנה כהן, בבקשה.

 << אורח >> חנה כהן: << אורח >>  

שלום לכולם. שלום, חבר הכנסת אברהם בצלאל. זו ענבר היימן, שנחטפה ממסיבת הנובה ונרצחה. הרצח שלה יושב לנו בראש 24/7. מאז ה-07 באוקטובר, אנחנו מוגדרים כמתים החיים. יצאה פעימה לדרך, וכל כך שמחנו – פעימת הנשים, שהייתה צריכה להיות הפעימה הראשונה, ולזעזוע שלנו – לא ראינו את ענבר ברשימה, למרות שהיה ידוע כבר אז שישנם חללים בתוך הפעימה הזו. לא בנשים, אלא בתוך הפעימה עצמה.

כיום, מדברים על שמונה חללים, ואני שואלת את עצמי – לאן נעלמה ענבר? היא שקופה? היא עשויה מזכוכית? אולי לא רואים אותה? אולי היא בלתי נראית? איפה ענבר ברשימה? זו לא רק ענבר; ישנן עוד שתי נשים – יש את עפרה קידר ואת ג'ודי ויינשטיין, שהן בנות 70, ויש את ענבר היימן, שהיא בת 27. כולן, שלושתן, היו צריכות לצאת בעסקת הנשים.

למה החליטו לגרוע אותן משם? אני באמת שואלת את עצמי. בינינו, במשפחה, גם המשפחה המורחבת, אנחנו די מתלבטים, כי אנחנו מסתכלים כל הזמן על התמונה כדי לוודא שענבר היא באמת אישה; אולי היא משהו אחר, ופשוט לא שמנו לב אף פעם? אבל המסקנה של כולנו, בלי יוצא מן הכלל, הייתה חד-משמעית: ענבר היא אישה, וזו עסקת הנשים, ויוצאים חללים. 

איפה ענבר? אני לא מבינה איפה ענבר. היא צעירת הנשים. איפה היא? היא לא זכאית להגיע לקבר ישראל? אין לה הורים שמחכים לה? אני עוד לא ראיתי אותה; אנחנו עוד מתחבטים גם בשאלה הזו – האם היא בכלל באמת לא בחיים? עד שאתה לא רואה – המוח מתעתע. זה קשה מאוד לקלוט דבר כזה, שבן-אדם שהיה כל כך עוצמתי בחיים שלך – נעלם ביום אחד, ואתה לא יודע לאן הוא נעלם ומה עלה בגורלו; אם הוא חי או מת. 

קבורה זה תהליך פסיכולוגי חשוב מאוד, מעבר לזה שהוא תהליך דתי. בינתיים, סבתא של ענבר נפטרה משברון לב, אמא של ענבר מרגישה לא טוב, ואבא של ענבר הולך ודועך. בינתיים, אני הבן-אדם היחיד שמרים את כל הבית על הכתפיים שלו, אבל אני רוצה את הילדה. אני רוצה את הילדה חזרה לקבר ישראל.

אני לא רוצה לחכות. אני רוצה אותה עכשיו. אני חושבת שהיא ראויה להיות בתוך הפעימה הזו. מה הסיבה שלא, גם כשיוצאים חללים? מה הסיבה שלא? לא מצאתי את התשובה. חבר הכנסת בצלאל, אולי לך יש תשובה עבורי? אני לא צוחקת. כי אני, את התשובה – לא מצאתי. אולי תעזור לי אתה למצוא אותה.

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >>  

אנחנו היינו רוצים מאוד שכולם יהיו.

 << אורח >> חנה כהן: << אורח >>  

לא. אני מדברת על הפעימה הזו.

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >>  

אני עונה. היינו רוצים שכולם יהיו בפעימה הזו, אבל לא אנחנו מנהלים את זה. אני מאמין שמי שניהל את זה השתדל לעשות הכול כדי להחזיר כמה שיותר. מה היו השיקולים? לא הייתי בחדרים ואני פשוט לא יודע, בדיוק כמוך. 

 << אורח >> חנה כהן: << אורח >>  

שיקולים זרים. חמאס היה מוכן לתת את ענבר, ואני יודעת את זה.

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >>  

אני לא סומך על שום דבר ועניין עם האויבים האלה. חשוב לי מאוד להגיד את הדבר הזה: בכוונה הדגשתי שאנחנו נמצאים היום בציון יום השואה הבין-לאומי. אלה אנשים שעשו לנו שואה. אנחנו לא מאמינים לאנשים שעשו לנו שואה, אפילו אם הם יגידו שיום עכשיו. אני לא מאמין שהם רצו להוציא, כי בינתיים ראיתי גם את הצורה שהם הוציאו בה כשהם הוציאו.

 << אורח >> חנה כהן: << אורח >>  

אבל הם מוציאים חללים, אז מה הסיבה שהיא לא תצא? היא, עפרה, שירי?

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >>  

אני אומר עוד פעם: אני מדבר עכשיו על זה שאמרת שהם רצו להוציא אותה. אני לא הייתי שם. אני לא מאמין למה שהם אומרים, גם כשהם אומרים שהם מוציאים, כל עוד אני לא רואה את האנשים פה, כמו שראינו עכשיו. בשבת שעבר הייתה צריכה לצאת גם ארבל יהוד והיא לא יצאה. אני לא מאמין לשום מילה שלהם.

 << אורח >> חנה כהן: << אורח >>  

אז בוא נלך לפי הקו שלך. אני לא מאמינה לשום מילה שלהם, אבל ענבר אפילו לא הייתה ברשימה.

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >>  

אמרתי, אני לא יודע למה מקבלי ההחלטות החליטו את זה - -

 << אורח >> חנה כהן: << אורח >>  

אז זה משהו אחר, מקבלי ההחלטות.

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >>  

- - אבל אני כן מאמין שעשו את כל מה שרק אפשר בשביל להחזיר אותם. כך אני מאמין. במציאות, אנחנו רואים שמתחילים לחזור אנשים. כנראה שלא הגיעה העת; לא הייתי בחדרים האלה, אבל אני כן סומך את ידיי, ברמה האישית, בהבנה שלי מול מקבלי ההחלטות, וכמפלגת ש"ס, שעושה הכול – אנחנו היינו בעד עסקה מהרגע הראשון. אני יודע שיושב-ראש התנועה שלנו עשה ועושה, בכל יום ויום, את כל מה שרק אפשר בשביל להחזיר אותם. 

לכן, כולנו תקווה שגם ענבר תחזור כמה שיותר מהר, ואני מקווה שכמו שהשבוע היה איזה נס כלשהו – נס בתוך נס; עצם זה שהם חזרו זה ניסים, אבל גם הנס הזה שמחזירים עוד יותר ממה שתוכנן מראש – גם ענבר תיכנס פתאום. הקדוש ברוך הוא יכול לעשות הכול, וכולנו ביחד מקווים שהם יחזרו כמה שיותר מהר, גם החיים וגם שאינם חיים.

 << אורח >> חנה כהן: << אורח >>  

אתה אמרת תשובה באמת יפה. אני מנסה להזדהות איתה אבל אני לא מקבלת אותה. מצטערת. אתה יודע שאתה אחד האנשים השקולים בכנסת, בעיניי, שאני סומכת עליהם, ולצערי, את התשובה הזו – אני לא מקבלת. 

זה בא מגרונך, אבל עם מר בנימין נתניהו – הראש שלו מדבר ועושה דברים אחרים. השיקולים שלו הם לא השיקולים שלך. אני לא מוצאת שום סיבה שילדה שעונה על כל הקריטריונים – לא תצא בעסקה הזו. 

אולי היא לא מייצרת לו מספיק לייקים; אולי היא לא מייצרת לו מספיק "כל הכבוד לך, הוצאת את ענבר", אבל רגע, בעצם, מי כל כך מכיר את ענבר בכלל? בסדר, זה בזכותנו.

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >>  

כולנו. יש לה דודה יקרה שלא עוזבת רגע-רגע.

 << אורח >> חנה כהן: << אורח >>  

כן, אבל אני לא אתן לו למרוח אותי. אני אומרת לך שוב: אני לא אתן לו למרוח אותי. אני כבר שמעתי כל מיני סיבות שבגללן שלושת הנשים האלה לא יוצאות. אני מעדיפה לא להגיד אותן, כי זו בדיחה אחת גדולה; בדיחה שלא מצחיקה אותי, אלא מרגיזה אותי.

השיקולים של ראש ממשלת ישראל הם לא השיקולים שלך. הם שיקולים שנוגעים בדברים זרים. אני לא מאמינה לו. אני לא מאמינה בו. ואתה יודע למה אני אומרת את זה? מעל בימת האו"ם, כשאמא שלה נסעה איתו, הוא הבטיח לאמא שלה – הוא הקריא את השם של ענבר. "ענבר היימן, הבת של יפעת היימן, אנחנו מחזירים אותה הביתה במהרה". 

זה הצטייר יפה והומני מאוד; כולנו הזדהינו עם הקריאה הזו שלו. בפועל, הוא עשה הפוך – הוא גרע אותה מרשימת השבים; מרשימת אלה שצריכות לחזור. זו אישה, בת 27, וכולנו יושבים ומחרישים. כולנו יושבים ושותקים, ואומרים: "אל תדאגי, היא תחזור"; "אל תדאגי, היא תשוב". אני דואגת. אני דואגת מאוד. תודה.

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >>  

תודה, חנה. משפחת קית'. 

 << אורח >> לי סיגל: << אורח >>  

כן, אנחנו משפחת קית'. זה באמת נכון. אנחנו נשנה את השם. משפחת קית' ואביבה. אנחנו גם משפחה – אומנם רחבה – לאחיין שלנו, אליה כהן, הבן של מומי וסיגלית. אנחנו מחכים שגם הוא יחזור. אביבה חזרה אחרי 51 יום, והסרטון הזה מחזיר אותי להתרגשות, רעד וצמרמורת.

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >>  

ותקווה.

 << אורח >> לי סיגל: << אורח >>  

זה מוסיף תקווה, אבל זה מחזיר אותי ליום ה-51. תדעו לכם שסרטון הוא חזק – זה לא חיבוק עם האהובים. תדעו לכם שדרגת השמחה והאושר – תכפילו אותה בכל מספר שתרצו להכפיל ולא תגיעו לחרדה, לחשש ולמועקה של כל המשפחות שיקיריהן עדיין בעזה.

לפי ההסכם, אלה שצריכים לחכות להם – אף אחד לא יודע כמה זמן יקח עד שיחזרו. אני במצב הזה, ואני לא יכול לתאר את הרגשות של אלה שמחכים לשלב הבא. איך יכול להיות שלקית' ולשגיא, עם אזרחות אמריקאית, יש איזו שהיא עדיפות, כביכול, והממשלה שלנו לא דואגת להחזיר את כולם, בלי קשר לאזרחות? 

איך יכול להיות מצב כזה שנשיא של ארץ אחרת – ארצות הברית היא ארץ גדולה, עוצמתית וחזקה, אבל עדיין – כנראה דואג יותר מהממשלה שלנו להתחיל מתווה ולסיים אותו? העשייה שלכם איתנו היא בלתי רגילה, ואנחנו מודים לכם, אבל עדיין, יש עוד עבודה. 

סרטונים זה לא מספיק; שלבים זה לא מספיק. אפשר, מחר בבוקר, לקבל החלטה אמיצה: לקחת את ההסכם ולקצר את הזמן שלו. שעד יום שבת – כל החטופים בבית. גם ענבר. כולם. אין סיבה שלא. את המלחמה – צריכים לסיים אתמול; את החיילים – צריכים להוציא, כדי שלא יהיו חשופים, חס וחלילה, לסיכון חיים. אין שום סיבה לתעתע בכל המדינה עם שלבים.

נכון, הגענו להסכם הזה – בסדר גמור. מי שירצה – וזה מתחיל עם ראש הממשלה והקואליציה – ידע לסכם עם אויב אכזר, שמחזיק בחטופים, לשחרר אותם. אין מישהו אחר שיכול לשחרר אותם. זה האויב שלנו – אנחנו לא סומכים עליהם ואף פעם לא סולחים להם; הם אכזריים בצורה שאין לתאר, אבל הם אלה שמשחררים חטופים. צריך לסכם איתם: "הגענו למסקנה שאפשר להעביר את ההסכם לשבוע ימים, ולהחזיר את החיים לשיקום ואת אלה שלא בחיים – לקבורה ראויה בארצם". תודה.

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >>  

תודה. 

 << אורח >> יותם כהן: << אורח >>  

אני אדבר בקצרה כי כבר אמרו פה הכול, ולא אחזור על הדברים. אני יותם, אחיו של נמרוד כהן. נמרוד הוא חייל שריון שנלחם ב-07 באוקטובר, מהטנק הבוער המפורסם, ונחטף. הוא היחיד מהצוות שלו ששרד את ה-07 באוקטובר ונותר בחיים. 

גם נמרוד, כמו שאמרו פה, לא נמצא בשלב הזה. דיברו פה לפניי על מה אנחנו מרגישים, אז אנחנו מרגישים חוסר ודאות וחרדה ברמה הכי גבוהה, אבל אנחנו גם בתקווה שגם אנחנו נחווה את מה שהיה פה בסרטון. 

כמו שאמרו פה, יש עסקה, והדרך היחידה שבה אנחנו נראה את נמרוד בבית, כמו שמגיע לו, היא שהעסקה הזו תימשך ויגיעו גם לשלב ב'. אין שום סיבה שנמרוד, שנלחם ב-07 באוקטובר ביחד עם החברים שלו והצליח לשרוד בשבי עד עכשיו, לא יחזור הביתה גם כן. 

הוא רוצה לחזור בדיוק כמו שאר החטופים, למרות שאין לו אזרחות אמריקאית, אזרחות אירופאית או כל דבר כזה או אחר. הוא אזרח ישראלי, וזה צריך להיות הדבר הכי שווה בישראל. לא יכול להיות שאזרח ישראלי יהיה האזרחות הכי "פושטית" בשבי. זו תעודת עניות לממשלה הזו ולמדינה הזו. לכולנו.

כמו שאמרו פה, הסיעה שלך הייתה מאלה שיותר תמכו בעסקה; אני מאמין שהעסקה הזו קרתה גם בזכותכם, ויש להגיד על זה תודה, אבל זה לא נגמר עד שזה לא נגמר – עד שנמרוד וכל שאר החטופים לא יחזרו. 

כדי שנמרוד יחזור, כדי שענבר תחזור, כדי ששגיא יחזור, אליה וכולם – צריך להגיע לשלב השני. אין שום דרך אחרת להחזיר אותם הביתה. רצינו שתהיה עסקה כוללת ולא הייתה עסקה כוללת. זו המציאות כרגע. אנחנו מסתכלים בצורה ריאלית. כדי שזה יקרה – אני מבקש ממך: אתה והסיעה שלך, תמשיכו להפעיל את הלחץ שהפעלתם. יש את הקיצוניים מהצד השני שעושים בלגן; הם עושים הכול כדי שזה לא יצליח. 

אני מבקש ממך, בתור אחד מהקולות היותר שפויים בקואליציה הזו: תפעילו לחץ מהצד שלכם, כדי שבעוד חודש – גם אני אהיה בסרטון הזה שמראים פה, ושכל אלה שלא יכולים להיות בסרטון הזה – שיזכו לקבור אותם ולעשות להם הלוויה כמו שצריך, כי באמת מגיע להם; לכולם; לכל אזרח ישראלי שהיה פה. 

כמו שאמרת פה, היה פה את יום השואה הבין-לאומי. אח שלי חווה שואה כבר מעל שנה. זו לא שואה שהייתה ונגמרה – הוא חווה את זה עכשיו. הוא מוחזק עכשיו במנהרות בתנאים מזעזעים. כדי שנוכל לציין ימי שואה שקרתה בדיעבד – צריך לסיים אותה בשביל שזה יתחיל. תודה.

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >>  

תודה רבה. תודה לכולם. 

 << אורח >> רינת דקל קינן: << אורח >>  

תודה. מצפים לבשורות טובות.

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >>  

כולנו. שנבוא לפה להודות בקרוב על כולם, בעזרת השם.

 << אורח >> חנה כהן: << אורח >>  

אמן.

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >>  

אנחנו עוברים להמשך הדיון שלנו. הדיון הפעם הוא על אתגרים בתחבורה הציבורית בפריפריה. הוועדה שלנו נועדה לצמצום פערים חברתיים בין הפריפריה למרכז, ויש דברים גדולים שקשה לנו לעשות אותם, או שלוקחים הרבה מאוד זמן – תעסוקה, בריאות, חינוך. 

יש הרבה פערים בין הפריפריה למרכז, אבל אני חושב שהכלי היחיד שהוא קריטי זה תחבורה ציבורית כמו שצריך, כי בסוף היום, כמה שהתחבורה הציבורית תהיה יותר נוחה וטובה – היא תוכל לחבר בין הערים ולקשר בין מקומות עבודה לתושבים עצמם. 

	לצערנו, אנשים צריכים ללכת לבתי חולים ולרפואה, ואין להם במקומות שבהם הם נמצאים. בסוף, התחבורה הציבורית היא כלי חשוב מאוד, והציבור שמשתמש בה, ברובו, הוא ציבור מאנשי מעמד הביניים ומטה.

	מדברים על פקקים ועל כל מיני דברים. לדעתי, בתחושה שלי – ואני חושב שזה דבר ברור – כשתהיה תחבורה ציבורית כמו שצריך – אנשים פחות ייסעו ברכבים. אני גר בפריפריה של ירושלים, בשכונת נווה יעקב. כשהתחתנתי, לא היה לי רישיון, וגם לא לאשתי, ושנינו מחזיקים רכבים היום.

	כמוני יש הרבה שכנים ותושבים בשכונה. אני זוכר את שכונת נווה יעקב לפני 25 שנה כמעט. אני חושב שכמות הרכבים הכפילה, שילשה או ריבעה את עצמה, ואם לא יותר מזה, בגלל שאין תחבורה ציבורית כמו שצריך. בסוף, בן אדם צריך להגיע למקומות. בן אדם שמרגיש שהתחבורה הציבורית לא משמשת אותה – פשוט עושה רישיון וקונה רכב. 

	לכן, כשתהיה תחבורה ציבורית כמו שצריך, יהיו פחות רכבים בכביש ויהיה פחות זיהום. התוצאות הן גדולות מאוד, ולכן החלטתי שאני לוקח את זה בצורה רצינית מאוד. זה רק דיון ראשון היום. אני מודה לכל מי שהגיע – ראשי רשויות; אנשים מארגונים חשובים; ראש עיריית ראש העין, שנמצא איתנו פה; ראשי מועצה אחרים; אנשים שנמצאים גם בזום, שביקשו להצטרף. 

	אני מתלבט אם להתחיל את הדיון איתי או עם הציבור. אולי נתחיל עם האנשים. נשמע אתכם קודם. הכנתי דברים שאני חושב שהם חסמים גדולים מאוד, אבל אני דווקא רוצה יותר לשמוע. זה דיון ראשון מתוך סדרת דיונים. אני אשמח שכולם ישתתפו, וכמה שיותר, כי בסוף היום – אני חושב שחייבים להביא לזה תוצאה.

	כתושב ירושלים, אני יכול להגיד שיש שינוי בחודשים האחרונים. היה פעם את אגד, וזה היה מונופול של אגד לבד, אבל ברגע שנכנסו עוד חברות – אני שומע מאנשים וגם מרגיש שיש שיפור; גם יש לי ילדים שנוסעים בתחבורה ציבורית באופן קבוע, וטוענים שהם מרגישים שיפור, וגם אני עולה מדי פעם על איזה אוטובוס, כי זה מעניין אותי לראות איך זה הולך. 

	אני לא מדבר על בעיות אחרות שיש בתחבורה ציבורית – מדוחות ועד התנהגות לא הולמת של פקחים וכו', אבל זה לא לדיון הזה. הנושא של התחבורה הציבורית הוא נושא חשוב מאוד וכאוב מאוד, אבל הוא נושא שיכול להועיל, לחבר, לקשר ולעזור בהרבה היבטים בחיים. אני אשמח לשמוע. כן, בבקשה.

 << אורח >> משה קונינסקי: << אורח >>  

בוקר טוב. משה קונינסקי, ראש העיר כרמיאל, יו"ר הוועדה לתחבורה בשלטון המקומי ויו"ר מועצת הגליל. אני רוצה להתייחס בדבריי לשני דברים: האחד זה התשתיות הפיזיות, והשני, כמובן, התחבורה הציבורית, או הצורך בנגישות לתחבורה ציבורית.

בימים האלה, התחילו במכרז להארכת כביש 6. זה מבורך מאוד, אבל אנחנו רואים שזה מאוחר מדי, וזה לא יוצר נגישות לתושבים בצפון. מה שמדאיג אותנו עוד יותר זה שהמקטע מצומת אבליים ועד הקצה הצפוני של המדינה הולך להיות בתשלום, להבדיל מהדרום. אם מדברים על הנגשה – זו ההנגשה הראשונה שצריך לטפל בה, כדי שזה יהיה אפשרי לכולם. 

הנושא השני זה הרכבת לקריית שמונה. אכן מדובר עכשיו, אחרי סיום כל הסטטוטוריקה, להתחיל לעבוד על תכנון, אבל מדברים על הרכבת לקריית שמונה כבר 20 שנה וזה לא קורה, וזה קורה מעט מדי ומאוחר מדי.

אנחנו נמצאים עכשיו בדיוק בזמן הנכון כדי לכנס את כל הכוחות והמשאבים, במסגרת תוכנית הצפון שכולנו עובדים עליה, כדי לסיים את המקטע הזה ולחבא את החלק הצפון-מזרחי של מדינת ישראל למרכז. 

אני אתן לכם דוגמה את העיר כרמיאל מבחינת נגישות, או היעדר נגישות. העיר כרמיאל, כרגע, היא התחנה הצפונית ביותר של רכבת ישראל. לצערנו, יש רק שתי רכבות בשעה, ורק אחת מהן היא ישירה. יש צורך להעלות את הדחיפות ואת מספר הרכבות שמגיע לאזור המרכז. גם כרגע, מכרמיאל לתל אביב, זה שעתיים ורבע, אז יש צורך גם להתחיל לחשוב על קיצור הזמנים.

אני רוצה להתייחס לתוכניות התחבורה הציבורית. ככלל, היום, יש חוסר סנכרון בין הקווים הבין-עירוניים והקווים העירוניים. זה אחד מהדברים היותר משמעותיים שצריך לתת עליהם את הדעת. אנחנו רואים היעדר סנכרון במיוחד בפריפריה, וזה בעייתי מאוד.

נושא נוסף הוא אך ורק שתי תחנות, או שתי ערים בישראל, כרגע, שמפעילות את כל התחבורה הציבורית באופן חשמלי – כרמיאל ודימונה. אחרות בדרך, אבל שוב, אפשר לראות את הפער בין המרכז לבין הצפון. 

גם בנושא של תחבורה מטרופולינית, מדובר על פיילוט באזור תל אביב ובאזור ירושלים. מה עם הצפון? מה עם הדרום? גם אנחנו יודעים לעשות את העבודה, אז אפשר גם לחשוב על להגיע אלינו. בסוף, צריך להבין שהתחבורה הציבורית מנגישה את האפשרות של אנשים שחיים בצפון להגיע ולעבוד במקומות אחרים, והפוך – להגיע לצפון.

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >>  

אני, ברמה האישית, חושב שצריכים לעבוד בצפון עצמו ולא להגיע למרכז. 

 << אורח >> משה קונינסקי: << אורח >>  

אני מסכים איתך.

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >>  

כך אני חושב שצריך להיות. בסוף, זה גם גורם לאנשים לא לגור בצפון. הם מתחילים לעבוד בתל אביב אז כבר נשארים שם.

 << אורח >> משה קונינסקי: << אורח >>  

אתה צודק. עוד פעם, להנגיש את התחבורה לאזור הצפוני זה אומר שגם יותר רכבות חייבות לצאת מאזור המרכז לאזור כרמיאל, ואחר כך, בכלל, אולי לקריית שמונה, ולהנגיש עובדים מהמרכז לצפון. אני רק רוצה לסיים ולהגיד: זו עת הגליל; זו עת הצפון. אם אנחנו מדברים על הנגשה של שירות של תחבורה ציבורית היום, בפריפריה – זה הזמן להכניס את זה כסעיף מרכזי מאוד בתוכנית הצפון. תודה.

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >>  

תודה, ראש עיריית כרמיאל. חברת הכנסת, אני מתנצל. בעיקרון, אנחנו מתחילים עם חברי כנסת.

 << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >>  

פשוט יש לנו ועדות נוספות. הייתי שמחה להיות בהכול. תודה, כבוד היושב-ראש. כמי שגדלה וצמחה בשדרות – אומנם היא כבר עיר, אבל אני שומעת את ראש עיריית כרמיאל וכל-כך מזדהה עם כל מילה. אומנם התפתחנו, ועשו לנו רכבת, אבל גם השביתו את הרכבת בגלל המצב הביטחוני.

אני יכולה לתת דוגמה, שזה אבסורד: למשל, אוטובוסים לירושלים – אצלנו זה מצרך נדרש מאוד, אבל אני חושבת שיש אולי שניים, כל אחד בשעה. במיוחד מעיק עליי הנושא של הנגשות לאנשים עם צרכים מיוחדים ואנשים מבוגרים. למיטב ידיעתי, רוב האוטובוסים הבין-עירוניים אפילו לא מונגשים. יש אפילו תחנות שהן לא מונגשות. אלה דברים שיש צורך לקחת אותם בחשבון, כי מגיל מסוים אנחנו - - -

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >>  

לכן אני מזכיר שזה רק דיון ראשון, כי יש כל כך הרבה נושאים ודברים. אנחנו נתמקד בנושאים יותר ספציפיים בכל דיון ודיון.

 << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >>  

בדיוק. הנושא של תכנון עירוני, לפעמים, הוא לא תמיד מותאם. למשל, אני יכולה להסתכל אצלנו: העיר גדלה, אבל התשתיות – אומנם מנסים ליצור עכשיו – הן אותן התשתיות. בסוף, התחבורה העירונית והבין-עירונית יוצרת ברדק. 
	
	כמו שנאמר כאן – אני לא אחזור – אני חושבת שיש צורך בהגברת התדירות ושעות הפעילות; בהנגשה ציבורית; בהכשרה של נהגים. יש מה לעשות. זה הזמן, אגב, כי אם אנחנו רוצים לקרב את הפריפריה למרכז – לא מספיק שיש רכבת, כי ראינו איזה מה קרה ברכבת – לאיזה אורך היא הושבתה ואנשים בכלל לא יכלו לנוע.

	אגב, יש הרבה מאוד אוכלוסיות שהן לא ניידות; אין להן רכבים; הן תולות את עצמן רק בתחבורה הציבורית, והגיע הזמן, ב-2025. זה אפילו מקומם שיש צורך לעשות היום דיונים בנושא הזה, בכלל. אני מודה לך על הדיון החשוב; אני מתנצלת וסומכת - - -

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >>  

אני מכיר את היום הזה פה.

 << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >>  

תודה רבה.

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >>  

תודה, דבי. ראש עיריית ראש העין, רז שגיא, בבקשה. 

 << אורח >> רז שגיא: << אורח >>  

קטונתי. אם זו השוואה בין כרמיאל לבין ראש העין – אני חוזר בי. הם קודם, וקודם הדרום, אבל אחר כך, צריך לזכור שעד ה-29 בנובמבר 2019, היה קו מטרו מתוכנן לראש העין, שכלל שש תחנות ונגמר בנחשונים. 

לראות את ראש העין כעיר בת 80,000 תושבים – זו עובדה, אבל שכנה לה כפר קאסם עם 30,000, ואלעד, מדרום, עם 50,000. לגבי כל נושא כביש 6, היינו שמחים לחנות בראש העין ולעלות על כביש 5 או 471, לוותר על הפקקים ולנסוע במטרו, מתחת לקרקע, בלי זיהום, בלי להפריע, בלי פקקים, לגוש המרכז. 

אגב, זה נכון בהלוך וזה נכון בחזור. העובדה שהקו הזה נקטע, ושאפילו, סטטוטורית, לא נכנס לתוך התוכניות – זו תקלה, ואת זה ראש העין צריכה לתקן. ראש העין זה אני. אני מודה לך על הדיון הזה, כמובן. אני חושב שהוא חשוב לנו לא פחות מאשר לצפון. לתושביך לוקח שעתיים ורבע להגיע לתל אביב, ולתושביי לוקח שעה ושלושת רבעי. חצי שעה לכאן ולכאן. ההבדל הוא שאצלך זה בקילומטרים ושאצלי – בפקק אחד ארוך.

 << אורח >> משה קונינסקי: << אורח >>  

זה ברכבת; אם אני נוסע ברכב – זה ארבע שעות.

 << אורח >> רז שגיא: << אורח >>  

כן. כל מה שאנחנו מבקשים זו בקשה פשוטה: יש מטרו שמגיע לפתח תקווה. תחזירו חזרה את המקטע בן ששת הקילומטרים שמגיע לראש העין, ומשם לקבל תחנה שמחברת את הארץ, וגם מחברת את המסילה המזרחית למסילה המערבית. כך זה תוכנן במקור, והחזרה לתוכנית הזו תיטיב עם ראש העין, עם אלעד, עם תושבי המועצה האזורית דרום השרון, עם תושבי השומרון, שיגיעו לראש העין ולא יצטרכו - - -

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >>  

כביש 5.

 << אורח >> רז שגיא: << אורח >>  

כביש 5 יוכלו להגיע אלינו, וכך כולם יהנו. תודה.

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >>  

תודה, ראש עיריית ראש העין. אנחנו נעבור לראש העיר אילת. אלי לנקרי נמצא איתנו בזום. אומנם הוא לא פה פיזית, אבל הוא איתנו בזום. אלי, אצלכם בטח הכול טוב, לא?

 << אורח >> אלי לנקרי: << אורח >>  

הכול נפלא. אין שום בעיות. 

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >>  

אנחנו שמחים לראות אותך. אנחנו סולחים לך שלא הגעת פיזית. בסוף, אילת היא לא כזו קרובה לפה. גם נשמח לראות אותך פה, אבל כולם פה בקשב.

 << אורח >> אלי לנקרי: << אורח >>  

האמת היא שזה מה שרציתי להגיד, ולכן אני לא נמצא כאן איתכם, אדוני היושב-ראש. קודם כול, אני רוצה לברך על הקיום של הדיון הזה – הוא דיון חשוב מאוד. תודה גם שאתם מאפשרים לי להשתתף בזום. בשבילי, להגיע למרכז הארץ – או בשביל כל תושב אילת – המשמעות היא יממה שלמה. כולם יודעים את זה.

אילת היא העיר המנותקת ביותר, אם תרצו – המרוחקת, הפריפריאלית. כולם יודעים; כולם מכירים את הדרכים לאילת, מאחר וכ-3 מיליון ישראלים עושים את זה בכל שנה, ו-70,000 תושבי אילת, ועוד 10,000 תושבי הערבה, עושים את זה מספר פעמים בשבוע, ונדרשים להגיע בדרך לא דרך.

למה אני אומר "דרך לא דרך"? כי שתי האפשרויות, כרגע, הן כביש הערבה או כביש 12, ולחילופין – הטיסות. כולם מכירים את הבחירה בהגעה דרך הכביש ואת המשמעות שלה; ממשיכים לשדרג את כביש הערבה, אבל כולם יודעים שזה כביש מסוכן. 

העבודות שנעשות בימים הללו בכביש הן אדירות ומתקדמות יפה מאוד, ואני רוצה לברך לשרת התחבורה, את המנכ"ל שלה ואת המשרד על כך. זה ימנע תאונות, ואנחנו יודעים להגיד באופן ודאי כמה תאונות נחסכו בשנים האחרונות, מאז שקטעי כביש לאורך כביש הערבה שודרגו לכבישים רחבים, דו-נתיביים, עם קו הפרדה. זה מציל חיים. 

עדיין, תושבי אילת מתמודדים עם אתגרים נוספים – אתגר הבריאות הוא האתגר הגדול ביותר של העיר אילת. תושבים נדרשים להגיע למרכזים רפואיים במרכז הארץ לכל צורך – לבדיקה, לניתוח, לטיפול, לאשפוז – כי השירותים הרפואיים באילת הם בפער עצום ממה שקורה במרכז וגם בצפון. 

צר לי להגיד את זה, זה עצוב, אבל אני לא יכול אפילו לבקש מתושבי אילת, או לאפשר לתושבי אילת, לטוס בשעה 06:30 כדי להגיע בזמן למרכז רפואי במרכז הארץ. למה? כי אין טיסות בשעות האלה. למה? חברות התעופה לא רוצות לטוס, כי לא נמצא הפתרון הכספי וכו'.

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >>  

אלה דברים ששינויים – לפעמים שינויים קטנים – יכולים לעזור מאוד. ראש עיריית אילת דיבר פה על דבר שהוא בסיסי ואלמנטרי מאוד – בסוף, אנשים רוצים להגיע לעבודה בזמן. אני חושב שקצת שינוי מבחינת שעות הטיסה יכול להועיל מאוד. זה נושא חשוב.

 << אורח >> אלי לנקרי: << אורח >>  

זו הסדרה שאנחנו מנסים לקדם עם משרד התחבורה, אדוני היושב-ראש. השרה מנסה לעזור, כמובן, ככל האפשר, וגם המנכ"ל, אבל נכון לעכשיו – אין פתרון מושלם; אין הסדרה קבועה. הטיסות היו אמורות להיות, לכאורה, התחבורה הציבורית של העיר אילת בין אילת למרכז. 

הייתה הסדרה לקבוע את מחירי הטיסות לתושבי אילת כמחיר של תחבורה ציבורית. אני רוצה להגיד תודה לשר האוצר ולשרת התחבורה על הסיוע כדי להגיע למצב הזה, אבל עדיין – כל זה מקרטע. צריך להגיע להסדרה קבועה.

הדבר האחרון, אני רק ממחיש את המצוקה הגדולה של תושבי אילת ואת ההתמודדות היום-יומית בכל מה שקשור לתחבורה – הנושא של רכבת. 

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >>  

כבר הרבה מאוד שנים מדברים על רכבת.

 << אורח >> אלי לנקרי: << אורח >>  

ידידי, משה קונינסקי, דיבר על הרכבת לקריית שמונה. אני לא מעיר הערה למשה קונינסקי, אבל צריך לזכור שהחיבור צריך להיות חיבור של כל מדינת ישראל, מאילת ועד קריית שמונה. קריית שמונה חשובה מאוד – יש לי פה עוד 2,500 מפונים מהצפון ומקריית שמונה, וחשוב, כמובן, לטפל בכל המצוקה שלהם – אבל אסור לשכוח את אילת ואת האתגרים הגדולים שהיא מתמודדת איתם. תודה.

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >>  

בבקשה, תמר אוחנה.

 << אורח >> תמר אוחנה ורקנטין: << אורח >>  

שמי תמר אוחנה, מארגון כוח לעובדים. אני ראש ענף תחבורה. אנחנו מייצגים מעל 5,000 נהגים בחברות סופרבוס, אלקטרה אפיקים – יש פה שני נהגים מהחברות, עבד וראאד, ואת עומר, תושב נתיבות שעובד בדן בדרום, שגם ידבר אחריי. רצינו להגיד כמה מאתגרי התחבורה הציבורית בפריפריה. 

קודם כול, תודה ליושב-ראש. אנחנו עומדים איתו בקשר רציף על הנושא הזה, והדיון הזה הוא דיון חשוב. אנחנו יודעים כמה המחויבות שלך לנושא הזה היא חשובה, כי התחבורה הציבורית היא סמל לחיבור הזה וליכולת לשירות ציבורי משמעותי לצמצום הפערים, שהם אדירים, לצערנו.

(הצגת מצגת)

אנחנו רואים שתחבורה ציבורית, בכלל, היא מפתח לקידום היכולת לצמצום פערים, אבל באופן ספציפי, אנחנו מייצגים נהגים. דיברתם על מקומות עבודה, ואנחנו רואים שהרבה מאוד עובדים מגיעים למקומות האלה מרחוק. אנשים שמגיעים לעבוד בראש העין, לצורך העניין, מגיעים מפה, ממזרח ירושלים. היכולת של תחבורה ציבורית היא גם להוות מקור עבודה משמעותי של אלפים. 

יש תנופה גדולה מאוד במקצוע במיוחד בפריפריה, וזה פוגע בשירות – נהגים פחות מנוסים נכנסים. אנחנו מיפינו את הבעיות המרכזיות, ואני אעבור עליהן בקצרה. עשינו סקר, שענו עליו 800 נהגים, שבו הם אמרו מה הבעיות שהם רואים. 

כמו שאתם רואים, הדבר הראשון הוא סידורים צפופים. לאחר מכן, בעיות בטיחות, מחסור בתשתיות ואלימות כלפי נהגים. בסידורים, נהגים יכולים לעבוד עד 12 שעות ביום. יש את תקנה 168, שמשרד התחבורה עובד לשנות אותה, יחד איתנו, כי היום מבינים, לצערנו, שלא עומדים בתקנה הזו. 

היום, אפשר לפזר את חצי שעת ההפסקה שאמורים לתת לנהגים, ונותנים לנהגים 10 דקות פה ו-10 דקות שם. כולנו יודעים מה זה הדבר הזה, ולכן אנחנו חושבים שצריך לשנות את זה. יש גם מחסור בתשתיות – גם ראשי הערים פה מכירים את זה ודיברו על זה.

התשתיות, במיוחד בפריפריה, הן לא מספיק טובות. ראש העיר אילת גם נגע בזה. אומנם משרד התחבורה שם על זה יותר ויותר דגש, אבל בעיות הבטיחות הן אקוטיות, והן לא רק מחסור בנתיבי תחבורה ציבורית שציינו – גם אוטובוסים ישנים ותקולים, שגורמים לתאונות רבות, לצערנו.

בעיקר בפריפריה, אנחנו רואים מחסור בחדרי נהגים ושירותים. שוב – גם עמיחי יודע – יש יותר ויותר חדרי שירותים שהותקנו; אנחנו כן רואים את העבודה של משרד התחבורה, אבל יש מחסור בעיקר בפריפריה - - -

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >>  

תנו לי לשמוע מהם איך הם רואים את זה.

 << אורח >> תמר אוחנה ורקנטין: << אורח >>  

עדיין יש פערים. אני אעבור על הדברים האחרונים. 

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >>  

אני רוצה, בכוונה, שתדגישו ממש בקצרה, כי בסוף, אנחנו בדיון ראשוני ולא הולכים לצלול לכל נושא עד הסוף. תציגי את הבעיות האקוטיות בכלליות, בכותרות.

 << אורח >> תמר אוחנה ורקנטין: << אורח >>  

בגלל זה אני חייבת להשלים את זה מהר מאוד. שתי כותרות אחרונות. בין המכרזים יש איפוס ותק. היום, שינו את זה כך שיש זכויות חלקיות, אבל לא חייבים לקלוט את הנהגים. אני אעבור לנקודה האחרונה, שהיא חשובה ורלוונטית בעיקר בפריפריה, ואז עומר יציג אותה – הוא נהג.

אנחנו רואים את זה בעיקר בזמן המלחמה, אבל אנחנו יודעים שזה לא רק בזמן המלחמה – יש בעיה אקוטית מאוד של מחסור במיגון. יש הרבה מאוד מסופים, בצפון הארץ ובדרום, שבהם אין שום מיגון, לא לנוסעים ולא לנהגים. 

מספר נהגים כבר נפצעו, גם תוך כדי נסיעה, במטרונית בחיפה, אבל גם יש לנו נהג מאגד בקריית שמונה שנחת טיל ממש לידו; לא היה לו לאן לברוח, ושמונה אוטובוסים נפגעו. הוא בעיקר לקה בחרדה – הפגיעות שלו הן יותר בנפש ולא בגוף, אבל זה משהו אקוטי.

התשובה שאנחנו קיבלנו לעניין הזה ממשרד התחבורה, לפני שבועיים במייל, היא שנושא המיגון לא נתון לפתחו של משרד התחבורה. הדבר נדחה על ידי אגף התקציבים בטענה שנושא מיגון נהגי התחבורה הציבורית לא נתון לפתחה של המדינה. אני לא יודעת מי אמור להיות אחראי על זה - - -

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >>  

לא לפתחה של המדינה? אז לפתחה של מי? מדינה קרובה?

 << אורח >> תמר אוחנה ורקנטין: << אורח >>  

בדיוק. בגלל זה, בעיקר, רצינו לבוא לפה. עומר ישלים את הדברים.

 << אורח >> עומר חיים בן יעקב: << אורח >>  

שלום לכולם. לי קוראים עומר בן יעקב. אני נהג בדן בדרום, בעיר נתיבות. אני רוצה להגיד שני דברים מרכזיים – אני לא אאריך הרבה, למרות שיש הרבה על מה לדבר פה. כולם מדברים על כבישים; כולם מדברים על תחנות; כולם מדברים על אזרחים. אף אחד לא מדבר על הנהג. 

בינינו, הדבר שהכי מבטא את ההתייחסות של הציבור לנהגים זה השאלה שאנחנו תמיד שומעים: "סליחה, נהג, איזה קו אתה?". אני עונה להם: "אני קו ממש עבה". זו התשובה שלי. ההתייחסות של הציבור לנהגים היא כאילו אני חלק מהאוטו – יש מנוע, יש הגה, יש כיסא ויש נהג. אפשר לעשות מה שרוצים. 

נהגים חווים אלימות; נהגים חווים סידורי עבודה שלא נותנים להם את האפשרות אפילו להתפנות; שלא נותנים להם את האפשרות לתת את השירות בצורה הכי טובה שיכולה להיות. אני תמיד אומר לנהגים אצלי, ואני משמש כחבר בוועד הנהגים של דן בדרום של כוח לעובדים: "עם אותו חיוך שאיתו אתה מגיע בבוקר – אני רוצה שתלך הביתה". 

ברגע שיש לנו נהג מרוצה – הוא סבלני; הוא נותן את העבודה שלו כמו שצריך; הוא נותן שירות כמו שצריך; הוא מחייך לנוסעים. היו אצלי ילדים שכשהם היו עולים לאוטובוס בבוקר – הם היו מחכים, כי הם לא היו מוכנים לעלות לאף אוטובוס עד שאתה מגיע. אנשים מבוגרים מחכים לקו רק בשביל שתגיד להם: "בוקר טוב, מה שלומכם?". אלה נהגים מוכשרים.

אם יש תחלופה, והנהגים לא יכולים לעמוד בעומס של העבודה כל הזמן – לא יעזרו תחנות; לא יעזרו הנגשות; לא יעזרו אוטובוסים חדשים; לא יעזור שום דבר. אם מובילי הדרך לא יקבלו יחס כמו שצריך – הן מבחינת אלימות והן מבחינת תנאי עבודה – לא יהיה מי שיוביל את הדרך. תודה לכם.

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >>  

תודה. דיברת דברים חוצבי להבות. בבקשה, גבירתי.

 << אורח >> יעל שכטר סיטמן: << אורח >>  

תודה רבה. יעל שכטר מלובי 99, הלובי הציבורי. הכשלים של התחבורה הציבורית בפריפריה הם חמורים – אין ויכוח עליהם. אגב, גם אנחנו לוקחים חלק בשינוי תקנה 168. הנהגים הם חשובים, וחוויית הלקוח בהחלט תלויה בהם, אז אנחנו רוצים שיהיה להם טוב.

אני רוצה לדבר על הפתרון. למשרד התחבורה יש את "תוכנית אסטרטגית 2050", שנכתבה על ידי מיטב המומחים, ושנגזרות ממנה גם תוכניות יעדים כמו "תוכנית אסטרטגית 2030", והיא אמורה, בעצם, לפתור את כל בעיות התחבורה בארץ. 

זו תוכנית היררכית שעושה סדר בכל המערכת – מתכנון מחדש של רשת האוטובוסים בכל הפריפריה ועד לטיפול בעומס שמתנקז למרכז, וזה גם אמור לפתור את חוסר הנגישות וחוסר השוויוניות שיש בין הפריפריה למטרופולינים, שהם היעד המרכזי ברמה הארצית.

אם, לדוגמה, תהיה רכבת בכל חמש דקות בין המטרופולינים – גם הרכבות הפרבריות יוכלו להיות בתדירות גבוהה יותר. יש כאן שורה של פרויקטים תשתיתיים קריטיים, שנותנים מענה לצורך, שמתעכבים כבר שנים או שלא ברור אם בכלל מתכוונים ליישם אותם. 

אנחנו, בלובי 99, פועלים רבות בתחום בתחבורה הציבורית – זה אחד מהנושאים שהכי מעסיקים את הציבור – אבל צריך להפנים שהכשלים הם כל כך עמוקים שאי-אפשר לבנות כאן טלאי על טלאי; אי-אפשר לעשות כאן תיקונים קטנים. 

אנחנו מדברים על הזנחה פושעת של עשרות שנים. אנחנו נמצאים בפער של מאות מיליארדים בהשקעה בתשתיות ממדינות המערב, אז השינוי כאן צריך להיות מהיסוד. אגב, הרשות לתחבורה ציבורית עושה לאחרונה - - -

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >>  

אני רק רוצה להגיד מילה אחת על השר לשעבר ישראל כ"ץ, שעשה רבות מאוד. רואים את השינוי המהותי בהרבה ערים.

 << אורח >> יעל שכטר סיטמן: << אורח >>  

באמת רציתי גם להגיד שאנחנו רואים שהרשות לתחבורה ציבורית עושה, לאחרונה, הרבה מהלכים טובים וחשובים לטובת שיפור השירות באוטובוסים; אנחנו גם עובדים איתם על זה וממשיכים לעבוד איתם על זה, וזה שינוי חשוב ומבורך, אבל השינוי צריך להיות בכלל מערכות התחבורה.

אין סיבה שלא תהיה תחבורה ציבורית איכותית ל-100%; שתהיה נגישות לתחבורה ציבורית טובה. צריך לוודא שהפרויקטים לא מתמסמסים ושכולם יוצאים לפועל, ומה שאנחנו מבקשים מהוועדה זה לדרוש שהתוכנית האסטרטגית, שנותנת מענה לכל הבעיות האלה, תצא לפועל על כל שלביה. תודה.

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >>  

תודה. חבר הכנסת יוסף עטאונה, בבקשה.

 << דובר >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר >>  

תודה רבה, כבוד היושב-ראש. אני בטוח שאתה יודע על מה אני הולך לדבר. 

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >>  

על הפזורה הבדואית, בוודאי.

 << דובר >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר >>  

נכון. אני חושב שהמצב הכי קשה, כשמדברים על תחבורה ציבורית, הוא לגבי הכפרים הלא מוכרים בנגב – כ-100,000 תושבים, אזרחים, שחיים באי-הכרה ואין להם גישה לא לתחבורה ציבורית ולא לשום שירות אחר – לא לבריאות, לא לתעסוקה ולא למשרד הפנים. הם צריכים את התחבורה הזו ואין אותה.

לכן, אנשים, ובמיוחד נשים, נאלצים לחפש טרמפ או ללכת ברגל מרחקים גדולים מאוד. ב-2022, עם שרת התחבורה דאז מרב מיכאלי, התחילו במהלך לשים תחנות בכפרים הלא מוכרים, ובהמשך זה נעצר. כיום, המציאות היא קשה מאוד.

לכן, כשבאים ומדברים על תחבורה ופריפריה – אני חושב שהפריפריה שבפריפריה היא שם. אשמח לקבל התייחסות ותשובות. מה עושים?

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >>  

כמו שאמרתי בהתחלה, זה רק דיון ראשון שאני עושה, והולכים להיות הרבה דיונים בנושא הזה. לא נעזוב את זה. אני רואה את זה כדבר שהוא גם אסטרטגי וגם קריטי בעת הזו במדינת ישראל, וחייבים לטפל בזה. אני כן רוצה לשמוע דווקא את משרד התחבורה.

 << אורח >> אמיר שניידר: << אורח >>  

כבוד היושב-ראש, אני מייצג את פורום חברות התחבורה הציבוריות. אולי אדבר ממש בקצרה, כי חבל לי שאחר כך משרד התחבורה - - -

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >>  

אוקיי, בבקשה.

 << אורח >> אמיר שניידר: << אורח >>  

אמיר שניידר, מנכ"ל פורום חברות התחבורה הציבוריות. הפורום מאגד 95% מכלל החברות, חוץ מאגד ודן, כולל החברים שיושבים איתנו פה. 

 << אורח >> רז שגיא: << אורח >>  

אז איך הגעת ל-95%?

 << אורח >> אמיר שניידר: << אורח >>  

כי הורדתי את אגד ודן. אגד ודן הם הסכמים אחרים – הסכמים שמקבלים יותר, משנים שעברו. אנחנו מאגדים 95% מהחברות התחרותיות. זה ההבדל – תחרותיות ולא תחרותיות. זה גם הבדל בתקציב המדינה, אבל אולי הרשות תרצה להרחיב על זה. 

אנחנו גם נשלח את זה מסודר, כמובן, ונשמח גם לדבר במרוכז. הנושא של הנהגים הוא נושא קריטי. אני יכול להגיד, ממעוף הציפור, שיש מחסור נהגים – זה משהו שמלווה אותנו הרבה מאוד שנים. הרשות כן - - -

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >>  

מה הסיבות לזה? מעניין אותי מאוד לדעת. אני כן מרגיש את זה, ומעניין אותי לדעת על מה אתם שמים את האצבע.

 << אורח >> אמיר שניידר: << אורח >>  

זה מחסור קבוע.

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >>  

הבנתי פה שיש תחלופה גדולה בפריפריה, כמו שהיא אמרה. השאלה היא אם זה נכון, או שיש עוד דברים מהותיים?

 << אורח >> אמיר שניידר: << אורח >>  

לא. דווקא בפריפריה יש. זה מחסור קבוע בכל הארץ. זה לא רק במקצוע של נהגים – יש לנו הרבה מקצועות שיש בהם מחסור. תמיד יורדים לרזולוציה של הכמה שקלים הנוספים לשעה, שזה חשוב, אבל בסוף – יש מחסור בידיים עובדות במדינה. זה ידוע. 

בתחבורה הציבורית, המחסור בנהגים גורם להשלכות רוחב חמורות מאוד. בסוף, כמו שכולם אמרו פה, חוויית השירות נובעת ממכלול גדול, אבל החוסר בנהגים גורם לכך שיש קווים בזמינות נמוכה יותר, ולכך שאין הפסקות; בסוף, כשאין נהגים – אין הפסקות, כי התחבורה הציבורית ממשיכה. זה יוצר מכלול גדול.

כן הייתה תוכנית לעידוד הכשרות נהגים בשנתיים וחצי האחרונות, שעשתה מהלכים מדהימים והוסיפה עוד כ-2,500 נהגים – זה יחסית הרבה במכלול הגדול. קטונתי, אבל אם אני הייתי ממליץ לוועדה – הייתי אומר לה לדבר עם הרשות על איך ממשיכים אותה, כי היא נגמרה ב-2024, ועל איך מרחיבים אותה, כדי להגדיל את העידוד של הזרמת נהגים לתחבורה הציבורית.

דבר שני, אלימות נגד נהגים. זה נושא שכמה שנראה שהציבור חשוף אליו – הוא לא חשוף אפילו לקצה הקרחון. אני יכול להגיד לך שאנחנו מקבלים מהחברות, על בסיס יומי, עשרות דיווחים על אלימות נגד נהגים. זה אירוע קשה מאוד.

יש כבר מהלך של הקמת יחידת אבטחה מיוחדת, שהרשות ומשרד התחבורה מקדמים, אבל זה תקוע. גם פה, אם הוועדה הייתה יכולה לברר ולגשש – אני חושב ששני הצדדים רוצים אבל זה איטי. 

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >>  

אוקיי.

 << אורח >> אמיר שניידר: << אורח >>  

מעבר לזה, החוסר בתשתיות – הקמת תחנות ריענון זה משהו שכולנו רוצים. כלומר, אני לא יודע במה אפשר לעזור פה, אבל כן אם יש פלונטרים כאלה שקשורים. בסוף, לנהגים חסרות תחנות ריענון – זה ודאי, וזה לא משהו שמישהו לא רוצה. אין חיה כזו שמישהו אומר "אני לא מוכן". יש פה בעיות בירוקרטיות, ואני חושב שעם איגום משאבים – אפשר לתחזק אותן. זהו.

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >>  

אוקיי, תודה רבה. אני כן רוצה לשמוע את משרד התחבורה - - -

 << אורח >> רועי ברק: << אורח >>  

אפשר גם להגיד כמה מילים לפני שעמיחי ממשרד התחבורה מתייחס?

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >>  

כן.

 << דובר >> קריאה: << דובר >>  

כולם רוצים לדבר לפני עמיחי, כדי שהוא יוכל להתייחס אחר כך.

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >>  

אני לא חושב שהוא יוכל להתייחס לכל מי שמדבר פה. דווקא מה שאמרו לובי 99 נגע בי. רציתי, תוך כדי, לשמוע מה התוכניות הגדולות שיש ואיפה הן עומדות. אני חושב שזה יכול להרגיע גם את כרמיאל ואולי גם את אילת. 

בסוף, כשמדברים על 2050 ו-2030 – יש תוכניות גדולות. יש עיכובים גדולים? איפה זה עומד? אני חושב שאנחנו צריכים להשקיע שם את המירב. יש הרבה מאוד דברים שהם חשובים, אבל הם תוך כדי, ובסוף אנחנו צריכים להסתכל בראייה גדולה – איפה זה עומד ואיך אנחנו מקדמים את זה הלאה, מניעים את זה ועוזרים? 

לפני כמעט שנתיים קיימתי דיון הצעה לסדר במליאה בנושא הכביש למודיעין עילית, שמדברים עליו שנים, לצערי הרב, ואתה רואה שזה עדיין עומד כמעט באותו המקום. לפעמים או שעוצמים עין בטעות, או שלא בודקים את הפרויקטים בצורה רצינית מאוד, או ששמים את הכסף אבל לא עוקבים מקרוב ולא דוחפים את זה.

בסוף, אנחנו צריכים להניע פה, וזה להניע דבר גדול מאוד, אז אני כן רוצה לשמוע אילו תוכניות גדולות יש, בגדול. אני אומר עוד פעם: זה דיון ראשוני, אבל לפחות בואו נדע קצת אבני דרך; איפה אנחנו נמצאים.

 << אורח >> עמיחי לוי: << אורח >>  

אני עמיחי לוי, ואני מנהל את אגף הרישוי והתפעול ברשות הארצית לתחבורה ציבורית. נמצאות איתי פה גם מורן יונה מאגף הרכבות וטל עופר מאגף תשתיות תחבורה ציבורית. נגעו פה בהרבה מאוד נושאים, ויש עוד גורמי מקצוע ממשרדי התחבורה שלא נמצאים פה – נושא התעופה, המטרו, כביש 6; דברים גדולים מאוד שהם חשובים בכלל, ולפריפריה בפרט.

<< יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >>  

מעניין לראות שזו לא ועדה סטטוטורית, מצד אחד, אבל יש כל כך הרבה נושאים ודברים. זה רק מראה עד כמה יש לנושא חשיבות, והוא נוגע לכל אחד בבטן הרכה שלו ובהסתכלות שלו. אני חושב שאפשר לעשות פה דיונים יום-יום, ואולי נתחיל לעשות; ניקח חודשיים-שלושה כדי להתמקד רק בנושא הזה, ואז אני מאמין שיגיעו עוד חבר'ה ממשרד התחבורה, כמו שהזכרת – אנשים שלא נמצאים איתנו.

בסוף, אני חושב שצריך להניע משהו וצריך שדברים יקרו. מי שמכיר אותי יודע שאני לא אוהב סתם דיבורים; לעשות דיונים ודיוני סרק. חבל על הזמן של כולנו. יש פה אנשים שהגיעו מהצפון ומהדרום הרחוק – כל אחד ממקומו הוא. איך הוא אמר? ברכב זה אפילו ארבע שעות. אנשים טרחו והגיעו, והם מדברים מדם לבם. כל אחד פה מייצג כמות גדולה של תושבים במדינת ישראל, וחייבים לעשות משהו אמיתי. 

נעשו דברים בעבר, ואין לי ספק שגם לשרה יש דברים שעומדים בסדר העדיפויות שלה, וודאי שהיא עושה; זה משרד שמתפקד, כי אם לא – אני לא יודע מה היה קורה. שם, הם שמים את הנקודות החשובות במקומות החשובים, ומניעים את זה בצורה רצינית. לכן, אני כן אשמח לשמוע.

 << אורח >> עמיחי לוי: << אורח >>  

אז אני אתייחס יותר לדברים עצמם. נתחיל מהטווח הרחוק. כמו שציינה פה הנציגה של לובי 99, יש תוכניות ארוכות טווח למערכות הסעת המונים במרחבים השונים – בצפון, בדרום – אבל אלה דברים שהם לשנים ארוכות.

בטווח הנראה לעין, אנחנו רוצים יודעים שאפשר לעשות שינויים ברמה המקומית, ואנחנו עושים את מירב המאמצים לעשות את זה. למה אני מתכוון? ראינו שהפערים הגדולים בפריפריה הם דווקא השירות בערים – בתוך הערים הקטנות והבינוניות. 

נמצא פה ראש עיריית כרמיאל שיכול להעיד אצלו, למשל, שיש פער בשירות העירוני, ועכשיו התחיל קידום של תוכנית שנועדה לשפר בדיוק את זה. יש ערים שזה כבר בוצע בהן, כמו צפת או אופקים, למשל; גם התוכנית של השירות העירוני באילת אמורה לצאת לפועל בשנה הקרובה. 

לפעמים, דברים קטנים שאנחנו עושים במקומות האלה – כבר נותנים הרבה מאוד מענה ליום-יום של האזרחים שצריכים לנסוע לעבודה או ללימודים. בדרך כלל, אלה נסיעות שנעשות בטווח הקרוב. צריך לציין שבשנה הקרובה יש תקציב של 250 מיליון שקלים למה שאנחנו קוראים "תוספות שירות" – כלומר, תוספות של קווים ותדירויות בתחבורה הציבורית ברחבי הארץ. זה צעד משמעותי מאוד.

צריך להזכיר גם את הרפורמה בתעריפים. החלק הראשון שלה יצא לפועל השנה והחלק השני צריך לצאת בשנה הקרובה, וגם שם יש הנחות משמעותיות לתושבי הפריפריה. יש עוד הרבה מאוד נושאים. אני אתייחס לנושא של הנהגים, כי אנחנו רואים עין בעין עם הארגונים את החשיבות של - - -

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >>  

אם זה תמרוצים לנהגים, איפה אנחנו רואים את זה? כמו שאמרו פה מקודם, יש חוסרים גדולים בהרבה דברים – ברופאים, בחינוך מיוחד והרבה מקומות. בסוף, בלי תחבורה ציבורית כמו שצריך – לא יהיה כלום במדינה. אני אומר את זה ברצינות. 

 << אורח >> עמיחי לוי: << אורח >>  

אבל בשביל תחבורה ציבורית כמו שצריך – צריך שיהיה מישהו שיושב מאחורי ההגה ונוהג בבטיחות ובסבלנות, ושגם רואה בזה לא כעבודה זמנית. אחת הבעיות שראינו זו תחלופה גדולה מאוד של נהגים, כי יש שחיקה גבוהה. לכן, יש שלל דברים שצריך לטפל בהם. 

דיברו על נושא חדרי הרענון, שהוצבו כבר 98 מהם, ויש עכשיו מכרז לעוד כמה מאות חדרים. אפשר לצלול לכל נושא ולהרחיב, אבל אולי זה לא הזמן.

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >>  

כן. כשאתה נוגע בנושא של הנהגים, שזה חשוב מאוד, מעניין אותי איפה אתם, כמשרד, רואים את הבעיה בהסתכלות שלכם? את המציאות – אנחנו מכירים. יש תחלופה; יש חוסר בנהגים; רואים את זה, ואני מאמין שגם הרבה קווים לא יוצאים בגלל זה. אין ספק בזה. השאלה היא, בסוף, איך אנחנו כן משמרים ודואגים להביא אותם - - -

 << אורח >> עמיחי לוי: << אורח >>  

זו מעטפת שלמה. זה תנאי עבודה; זה תנאי שכר; זה תנאים פיזיים. צריך להגיד: חלק מהדברים הם גם באחריות החברות המעסיקות. מבחינת יחסי עובד-מעביד, לא הכול בידי המדינה, אבל אנחנו עובדים בשיתוף פעולה גם עם ארגוני הנהגים וגם עם החברות כדי לתת מענים לכל הפערים האלה.

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >>  

אוקיי. זה דיון ראשון; אחרי זה נעשה דיונים מעמיקים בכל נושא ועניין.

 << אורח >> יעל שכטר סיטמן: << אורח >>  

כן חשוב להבהיר שיש 80,000 נהגים בעלי רישיון ורק 16,000 שעובדים בענף, אז אין באמת צורך להכשיר נהגים חדשים; הם קיימים. הבעיה היא בשימור. כאן, יש אחריות גדולה מאוד גם לחברות.

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >>  

לחברות עצמן.

 << אורח >> יעל שכטר סיטמן: << אורח >>  

בטח.

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >>  

אני מאמין שהן יהיו פה בדיון ספציפי שנעשה על זה, ונשמע אותן. 

 << אורח >> עמיחי לוי: << אורח >>  

אני חושב שצריך להגיד, במילה: חלק גדול מתושבי הפריפריה, בדרום ובצפון, הם תושבים בדואים וערבים. אנחנו אחרי שתי תוכניות חומש של כל משרדי הממשלה, אבל גם בתחום התחבורה הציבורית הושקעו השקעות גדולות מאוד ביישובי המיעוטים בדרום ובצפון.

יש שם פערים תשתיתיים קשים יותר ממקומות אחרים, לפעמים, ואנחנו באמת מנסים למצוא את הדרך לתת גם שם את השירות הראוי, כמו לכל יישוב אחר.

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >>  

תודה. נמצא איתנו חבר הכנסת ששי גואטה. רוב הזמן אתה בטיסות, בטח, כמפונה באילת. ראש עיריית אילת, אלי לנקרי, נמצא איתנו בזום. אתה יכול להגיד לו מילה.

 << אורח >> אלי זעפרני: << אורח >>  

אלי לנקרי צריך לקבל "יקיר קריית שמונה".

 << דובר >> ששון ששי גואטה (הליכוד): << דובר >>  

אלי לנקרי הוא אחד מראשי הערים הטובים. בן אדם שקיבל אותנו, ואני תושב שלו כבר שנה וחודשיים. 

 << אורח >> משה קונינסקי: << אורח >>  

רגע, ששי, אתה לא הולך להצביע בעוד שלושה שבועות בבחירות בצפון?

 << דובר >> ששון ששי גואטה (הליכוד): << דובר >>  

אם הייתי צריך להצביע, אפילו שהייתה לנו רשימה של הליכוד באילת – הייתי מצביע לאלי לנקרי. בן אדם שקיבל אותנו, פתח את מערכות החינוך, פתח לנו חוגים – אתם יודעים איזה חוגים אנחנו מקבלים? מה שאנחנו מקבלים מעיריית אילת – לא היה דבר כזה. השירות שמקבלים, הופעות – עיריית אילת כולה בשביל המפונים, 24/7, ומה שהוא מקבל מהמדינה זה כלום. צריך לתת לו הרבה, הרבה יותר ומגיע לו. אלי, תודה.

 << אורח >> אלי לנקרי: << אורח >>  

תודה רבה, ששי היקר. זו זכות גדולה מבחינתנו, וגם חובה, כמובן, ואנחנו אוהבים אתכם. יש כאן חיבור מדהים ואהבה גדולה בין הצפון לבין הדרום, ואתם אנשים נפלאים. 

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >>  

ששי, איך אתה רואה את התחבורה באילת, בהסתכלות שלך? דווקא בתעופה, כי אתה צריך להגיע לפה לוועדות בבוקר. דיברו פה מקודם על זה שיש חוסר - - -

 << דובר >> ששון ששי גואטה (הליכוד): << דובר >>  

אני אסביר לך. בנושא של אילת, אחד מהדברים שגם הייתה לי שיחה עם השרה לגביו זה שלפעמים יש עיכובים בטיסות. בגלל שאנחנו באמת רוצים לקדם את אילת – אנחנו רוצים לקדם גם את הרפואה באילת וגם לפתח את העיר כדי שיבואו לשם חבר'ה – אנחנו חייבים לדאוג שתהיה הוראה מלמעלה, ושיהיו טיסות בלי עיכובים. 

זה לא שיש עיכוב של חצי שעה או שעה – להוציא טיסה ב-06:00, כשיודעים שב-06:00 יוצאת טיסה מאילת לכיוון המרכז ושתהיה שעה קבועה של טיסה חזרה. לא להתעכב. לפעמים, הילדים שלי - - -

 << אורח >> אלי זעפרני: << אורח >>  

במוצאי שבת קבעו לי טיסה חזרה לתל אביב ופתאום דחו לנו את הטיסה ל-22:00. זה כל הזמן הולך ובא.

 << דובר >> ששון ששי גואטה (הליכוד): << דובר >>  

כן, אבל אנחנו צריכים להבין גם את העסקים. אם יש עיכוב פה ושם – זה בסדר, אבל צריך לקבוע שתי טיסות בשעות מסוימות, ההלוך וחזור, שגם אם יש עליהן בן אדם אחד – הן צריכות לצאת. כך, אנחנו נוכל להביא הרבה - - - לעיר אילת - -

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >>  

יותר אנשים.

 << דובר >> ששון ששי גואטה (הליכוד): << דובר >>  

- - ולקדם את אילת. זה יעשה טוב לכולנו. אבל יש לנו פה עוד ראשי עיר.

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >>  

ברור. הוא היה פה ודיבר.

 << דובר >> ששון ששי גואטה (הליכוד): << דובר >>  

אחלה משה. חבר טוב מאוד, שכן ועוזר. 

 << אורח >> אלי זעפרני: << אורח >>  

הולכים לחבר את הרכבת מכרמיאל לקריית שמונה.

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >>  

הוא דיבר גם על הרכבת, גם על הקטע שהולכים להרחיב את כביש 6 אבל זה הולך להיות בתשלום, ואין סיבה שזה לא יהיה באותו המחיר לכולם כדי שכולם יוכלו לנסוע. ראש עיריית כרמיאל דיבר פה על דברים רציניים מאוד.

 << דובר >> ששון ששי גואטה (הליכוד): << דובר >>  

דיברתם כבר על התחבורה - - - בפריפריה?

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >>  

אתה מגיע באיחור של שעה. אתה רוצה לשאול אם דיברנו או לא דיברנו? עוד פעם, זה דיון ראשון ואני אשמח שיהיו כמה שיותר אנשים, ואנחנו נמקד יותר על דברים ספציפיים שיהיו רלוונטיים. בסוף, חייבים לקדם את הדבר הזה.

 << דובר >> ששון ששי גואטה (הליכוד): << דובר >>  

חייב. זו המשימה.

 << אורח >> אלי זעפרני: << אורח >>  

מה שחשוב זו התחבורה הציבורית. אלי זעפרני, חבר מועצת העיר בקריית שמונה. נמצאת איתנו פה גם ד"ר אביבה זריהן ויצמן, חברת מועצת העיר בקריית שמונה.

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >>  

שיהיה בהצלחה בבחירות, לכל אחד באשר הוא.

 << אורח >> אלי זעפרני: << אורח >>  

לפני שאגיד כמה מילים, מילה אחת לאלי לנקרי, ראש עיריית אילת: הוא צריך לקבל "יקיר העיר של הצפון" על מה שהוא עשה עבור תושבי קריית שמונה בפרט, ועבור המפונים בצפון. אין ראשי ערים בישראל שעשו למען המפונים כמו אלי לנקרי. אין דבר כזה "לא" אצלו – הכול "כן" ובאהבה. הוא מגיע לבקר את המפונים בכל שבוע עם הצוות שלו ועם המנכ"לית שלו, והוא ממש קשוב. איש ציבור למופת.

לגבי התחבורה הציבורית, חברים, קריית שמונה וכל אזור הגליל העליון צריכים לשנות את הפאזה מבחינת התחבורה הציבורית, מקצה לקצה. זה אומר שצריכים להיות שאטלים לקריית שמונה; שאוטובוסים צריכים להיות זמינים לא כל שעה או שעתיים, אלא כל חצי שעה. 

אנשים רוצים ללכת למקום עבודה או לצאת מקריית שמונה, וצריך שתהיה להם אפשרות להיות זמינים כל הזמן, ולא לקחת מוניות, טרמפים או את המכוניות שלהם כדי לנסוע לאזורים מסוימים. הדברים האלה צריכים להיפתר, וצריך לסייע בתחבורה הציבורית בקריית שמונה, ובכלל בגליל העליון. זה דבר חשוב מאוד שצריך לשים עליו דגש.

נפגשתי בשבוע שעבר עם השרה מירי רגב, והיא מקדמת את כל הנושא של הרכבת. בחודש הבא הולכים לעשות הנחת אבן פינה, וסגרנו איתה שהעבודות של הרכבת יתחילו גם מכרמיאל וגם מקריית שמונה באותה העת – זה יפתור את הזמן של הבנייה של תשתיות הרכבת. חייבים לשים דגש על הדבר הזה.

 << אורח >> משה קונינסקי: << אורח >>  

כן, יש לנו תאריך. אנחנו יודעים. 

 << דובר >> ששון ששי גואטה (הליכוד): << דובר >>  

אבל יש עוד משימה אחת: בכל פעם שאנחנו יושבים בוועדות, אומרים: "איך אנחנו מוצאים את האופציה לקרב את הפריפריה למרכז?". המשימה היא לא לקרב את הפריפריה למרכז, אלא איך להביא את המרכז לפריפריה. איך אנחנו מקדמים שם תעשייה איכותית, ומביאים חברות הייטק? 

יש לנו אחלה ראשי רשות. בצפון, יש לנו אחלה חבורה – משה, רונן בנהריה ומשה דוידוביץ'. יש קבוצה של ראשי רשויות שאפשר לעבוד איתם ולעשות איתם דברים. איך אנחנו מביאים לצפון את כל החברות הגדולות, ואת כל התעשייה האיכותית? אני אומר לך שהוא ישתף פעולה בכל מה שתרצו, ויהיה איתכם כדי לבוא ולקדם. 

אם החברות האלה ישבו בצפון – נוכל להביא גם חומר אנושי איכותי – מהנדסים וכל מיני חבר'ה טובים – שיגורו בפריפריה. אני לא רוצה שתהיה לי תחבורה קלה כדי להגיע למרכז; אני רוצה שיהיה לי את הכול בפריפריה.

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >>  

צריך לקשר. אם לא תהיה תחבורה ציבורית כמו שצריך - - -

 << דובר >> ששון ששי גואטה (הליכוד): << דובר >>  

זה נכון, אבל - - -

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >>  

בסוף, היום, אנשים קונים רכבים ויש פקקי ענק. הכול תוצאה של כך שאין מספיק תחבורה ציבורית נאותה. כל אדם אוהב לעלות על רכבת, לנסוע ולהגיע בנחת למקום העבודה, עם פחות עצבים, פחות פקקים ופחות זיהום אוויר. כשתהיה תחבורה כמו שצריך – אנחנו נראה את הכול עובד אחרת.

 << אורח >> אלי זעפרני: << אורח >>  

כשאנחנו מדברים על כלכלה וצמיחה, הרכבת, התחבורה הציבורית, תוכל להביא את הצעירים להשתקע בקריית שמונה. שהתעשייה האווירית תהיה בקריית שמונה; שהתעשיות הביטחוניות יהיו בקריית שמונה; עכשיו יש לנו את האוניברסיטה בקריית שמונה. הדברים האלה יכולים להתחבר ביחד, ואז כל מי שלא יכול לקנות בית במרכז הארץ – יכול לבוא לגור בקריית שמונה. הדברים האלה יכולים לספק תעסוקה איכותית.

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >>  

אני לא רוצה שאנשים שלא יכולים יבואו, אלא שאנשים יבואו, בראש ובראשונה, לגור דווקא במקומות האלה. תודה. מאור הגיע במיוחד מהצפון. נשמח לשמוע אותו.

 << אורח >> מאור שלג: << אורח >>  

שלום, צוהריים טובים לכולם. מאור שלג. קודם כול, בראש ובראשונה, אני צעיר שמגיע מהצפון. השתחררתי לפני ארבע שנים משירות קבע בצה"ל, אחרי 15 שנות שירות - - -

 << אורח >> אלי זעפרני: << אורח >>  

"הצפון" זה גדול. איפה זה "הצפון"?

 << דובר >> ששון ששי גואטה (הליכוד): << דובר >>  

הוא בא מאחד המושבים הכי איכותיים, עם אנשים איכותיים מאוד שיוצאים משם. זה אחד מהבחורים היותר טובים שיש לנו. הוא גאווה בשבילנו.

 << דובר >> קריאה: << דובר >>  

אנחנו נשאיר אותו במרום הגליל. גם שם צריך להשפיע.

 << אורח >> מאור שלג: << אורח >>  

תודה רבה. אני מגיע ממושב עלמה, שהוא במרום הגליל, על גבול לבנון. 

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >>  

מה המצב? שקט?

 << אורח >> מאור שלג: << אורח >>  

שקט. לפעמים שקט מדי אפילו, אבל בסדר. השתחררתי לפני ארבע שנים, אחרי 15 שנות שירות כקצין בצה"ל. ב-15 השנים שבהן שירתי בצבא לא גרתי בצפון, בגלל התפקידים הצבאיים, ובשש השנים האחרונות גרתי בתל אביב. 

באיזה שהוא שלב, החלטתי לסיים עם השירות הצבאי ולחזור הביתה. ידעתי שאני הולך לאיזה שהוא אתגר; בסופו של דבר, אחרי שש שנים בתל אביב, לחזור ליישוב פריפריאלי זה מאתגר, אבל בסוף זה הבית שלי, ושם ההורים שלי, ולי – זה חשוב.

כשהגעתי, חוויתי מציאות לא פשוטה בכלל. מתוך 36 חברים שלי מהתיכון – רק שניים נשארו באזור. זאת אומרת, הגירה שלילית מטורפת שהייתה מהאזור. יחד עם עוד חברים, הצלחנו ליצור איזו שהיא רשת צעירים על-אזורית – צפת, חצור, ראש פינה, יישובים בסביבה – כהסתכלות של איזה שהוא מטרופולין אחד. 

כך, הבנו שיש יותר אפשרויות והזדמנויות לצעירים פה, בסביבה. היום היא עומדת על 600 חבר'ה צעירים בני 20 עד 40. בתקופת המלחמה, הוקם גם ארגון שנקרא "מצפינים", שעובד ופועל למען הסתכלות אזורית ושיתוף הציבור.

ממש לאחרונה, הקמנו ארגון שעושה שיתוף פעולה בין "מצפינים" לבין ארגון שנקרא "ישראל 2050" לקידום מדיניות ציבורית בקרב צעירים, כדי שישמעו את קולנו.

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >>  

מה אתה רוצה להשמיע בקטע של התחבורה?

 << אורח >> מאור שלג: << אורח >>  

יפה. קודם כול, אני מניח - - -

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >>  

כל מה שאתם עושים הוא משהו מבורך. אני חושב שזה חשוב.

 << אורח >> מאור שלג: << אורח >>  

תודה רבה. נכון. אם הייתי מגיע בתחבורה ציבורית, אגב – לא הייתי מגיע לדיון בכלל. התחבורה הציבורית לא הייתה מגיעה בזמן לישיבה פה. קודם כול, הנושא של הרכבת כבר הועלה, מן הסתם, והגיע הזמן, בשנת 2025, אחרי כל כך הרבה שנות קיום למדינה, תהיה שם רכבת. אנחנו יודעים שכבר בתקופה העות'מאנית הייתה שם רכבת, אז באמת הגיע הזמן ואני שמח לשמוע שהדברים האלה קורים.

הייתי רוצה לגעת בנושא של אוטובוסים שנוסעים ריקים, לצערי. יש אוטובוסים ביישובים ובמקומות מסוימים, אבל הרבה פעמים – הם נוסעים ריקים, בגלל שהם נוסעים בשעות קבועות. אני מציע איזה שהוא פיילוט, בשיתוף ציבור, כדי לראות מה הצרכים של התושבים עצמם. יש דברים כאלה בעולם, והם קרו גם בארץ. 

אני גם מציע לראות את מביאים נושאים טכנולוגיים לתוך העולם של התחבורה הציבורית בצפון ובפריפריה בכלל. זה גם יחסוך משאבים וגם ייעל את האפקטיביות ואת השירות לציבור. הרבה פעמים, אוטובוסים עושים סיבובים של שעות רק בשביל להגיע ממקום א' למקום ב'.

ניקח את אמא שלי, לדוגמה: בשביל להגיע לצפת – זו נסיעה שאמורה לקחת רבע שעה – היא עושה קרוב לשעה באוטובוסים. גם סנכרון בין הגעה של רכבות ואוטובוסים זה נושא חשוב מאוד. הרבה פעמים, משום מה, יש אי-סנכרונים בין - - -

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >>  

מישהו פנה בנושא הזה? פניתם? קיבלתם תשובות?

 << דובר >> ששון ששי גואטה (הליכוד): << דובר >>  

חבר'ה, תסלחו לי, אני הולך להצבעה בוועדת הכנסת, אבל מה שהוא רוצה – אני מצביע בעד, בלי לשמוע.

 << אורח >> מאור שלג: << אורח >>  

אני רק אגיד עוד שתי שורות אחרונות, שהן לב העניין, אולי: ההסתכלות האזורית היא חשובה מאוד באזור הצפון, שהוא רשותי מאוד – יש הרבה מאוד רשויות. זה טוב, ולכל אחת יש את האיכויות שלה, אבל צריך לראות איך מסתכלים בראיה על-אזורית. זה דבר ראשון. הדבר השני זה שיתוף ציבור – לראות מה כואב לאנשים עצמם ואיך מגיעים גם אליהם, ולא רק מהדרגים של הנציגים שלנו. 

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >>  

מאור, תודה.

 << אורח >> יעל שכטר סיטמן: << אורח >>  

התוכנית האסטרטגית – מה שהוא אמר – נותנת פתרון.

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >>  

שמעתי שהוא אמר "2050".

 << אורח >> יעל שכטר סיטמן: << אורח >>  

רק שיהיה ברור: כל מה שהוא אמר – מתקיים בתוכנית הזו. רק חשוב לי להגיד, לגבי מה שנציג משרד התחבורה אמר, שזה נכון שמדובר בתוכנית לטווח ארוך – היא אכן אמורה לפתור את כל הבעיות, וזה לוקח זמן, אבל יש כבר פרויקטים שנמצאים בפועל ואמורים לפתור, והם מעוכבים כבר שנים – המסילה הרביעית; פרויקט החשמול; מסילה 5 ו-6 נמצאות רק בתכנון.

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >>  

ניכנס לזה יותר בוועדת הבאות.

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >>  

ב-2030 היא כבר אמורה להתקיים.

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >>  

ניכנס לדיונים ספציפיים יותר, ונשמח לשמוע ולראות איפה עוד יהיה קשה.

 << אורח >> יעל שכטר סיטמן: << אורח >>  

שניה, רק נקודה אחת: ב-2030 כבר אמורות להיות משהו כמו 40 רכבות, במקום ה-14 שקיימות היום, אם הפרויקטים האלה יצאו לפועל. זה מה שחשוב לקדם.

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >>  

אוקיי. בבקשה, אדוני.

 << אורח >> רועי ברק: << אורח >>  

תודה רבה. אני רועי ברק מעמותת "סיכוי-אופוק" – עמותה משותפת ליהודים וערבים שפועלים לקידום שוויון ושותפות. אני גם מרכז את ועדת התחבורה של ועד ראשי הרשויות הערביות. עמיחי נגע בתוכניות החומש לחברה הערבית. החברה הערבית, רובה ככולה, היא בפריפריה בישראל, כמובן – גם הגיאוגרפית וגם החברתית. 

בתוכניות הללו מוקצים מאות מיליוני שקלים לטובת תחבורה ותחבורה ציבורית, אלא שהניצול הוא ניצול חסר, ולעיתים גם הוא מנותב לא באופן מיטבי – אני אנסח את זה בעדינות. אני אגע בשלוש נקודות.

לתוספות שירות לתחבורה ציבורית מוקצים 350 מיליון שקלים למשך שנות התוכנית – לחמש שנים; 70 מיליון שקלים לשנה. אז אם בשנת 2022, 80% מההקצאה השנתית נוצלה – של 64 מיליון שקלים – לאחר מכן, ב-2023, כבר ירדנו ל-40% ניצול בלבד של ההקצאה השנתית – מתוך 58 מיליון שקלים נוצלו רק 40%. 

עבור שנת 2024, משרד התחבורה לא פנה לאוצר על מנת לקבל את ההקצאה השנתית של האוצר, שעומדת על 30 מיליון שקלים. האוצר נותן 30 מיליון שקלים, ואת היתר – משרד התחבורה מקצה ממקורותיו. 

ב-2024, למשרד התחבורה לא היו תוספות שירות, ולכן הוא לא הקצה ממקורותיו, אבל באוצר כן יש את ההקצאה של 550 שעדיין ממתינה – 30 מיליון שקלים לתוספות שירות. עבור 2025, כמו שעמיחי אמר, יש 250 מיליון שקלים. אני לא יודע כמה יוקצה – האם בהתאם להקצאה או לא. 

הדבר השני, כמובן, הוא תשתיות תחבורה ציבורית. תשתיות התחבורה הציבורית הן קריטיות לתחבורה ציבורית – בלעדיהן היא לא יכולה להתקיים. למסופים מוקצה סכום של 300 מיליון שקלים, אלא ש-134 מיליון שקלים, מתוך 300 מיליון השקלים שמוקצים לשנות התוכנית, מיועדים לחנה וסע ראש העין צפון – חניון של 4,000 מכוניות פרטיות שאמור לשרת שאטלים לתל אביב, וזה מתוך תקציבי החברה הערבית לקידום החברה הערבית.

אמרתי: "ראש העין צפון זה ליד כפר קאסם. אני אסתכל, אולי זה מיועד לכפר קאסם?", אז הסתכלתי בכל הדיונים שנעשו בוועדות התכנון השונות, עם מילות חיפוש "כפר קאסם". היו מספר לא מבוטל של ישיבות, וכפר קאסם הוזכרה בהן פעם אחת. חצי מההקצאה הולכת לראש העין צפון – חניון חנה וסע.

הנדבך השלישי הוא נתיבי תחבורה ציבורית, שבלעדיהם קשה מאוד לתחבורה הציבורית להיות אטרקטיבית. הוקצו 200 מיליון שקלים לשנות התוכנית, ועד היום נוצלו אפס שקלים, שלוש שנים לתוך תוכנית החומש, ואני גם לא כל כך רואה איך הם ינוצלו בשנתיים שנוצלו. אני מקווה מאוד שכן.

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >>  

יש מישהו שיכול לענות? האם באמת לא נוצל שום דבר מתוך 200 מיליון שקלים? איפה זה עומד? לגבי המקרה השני שהוא דיבר עליו, שמשרד התחבורה עצמו לא קידם תוספות - - -

 << אורח >> עמיחי לוי: << אורח >>  

ציין רועי, ובצדק, שבשנת 2024 לא היו תוספות שירות בכלל, בכל רחבי הארץ. לגבי נתיבי התחבורה הציבורית, אני לא רוצה לשלוף פה תשובה. זה מצריך בדיקה. יש פה הרבה מאוד נושאים והרבה אנשי מקצוע.

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >>  

בגלל שזה דיון ראשוני – אני לא חושב שנפתור פה עכשיו את הבעיות. כן הייתי רוצה שתעבירו לוועדה עצמה, כמו שאתה אומר, את הנושאים שהבאת עכשיו. לובי 99, אני גם אשמח לקבל בצורה מסודרת את ההסתכלות של התוכניות של 2030, שאת אומרת שאפשר לקדם אותן ולעשות.

 << אורח >> יעל שכטר סיטמן: << אורח >>  

התוכניות האלה פורסמו בחלקים. אין לציבור את התוכנית המלאה. צריך לקבל את זה ממשרד התחבורה. אני כן יודעת שעובדים עכשיו על לאגד את כל התוכניות ביחד, אבל לנו אין את כל התוכנית.

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >>  

אוקיי. בקצרה.

 << אורח >> בקי כהן קשת: << אורח >>  

אני אקצר הפעם – ממש בשני משפטים. אולי בפעמים אחרות אני ארחיב. בקי כהן קשת מהפורום למאבק בעוני. אני רק רוצה לציין שאחד הדברים שקצת מדאיגים אותנו בשיח על תחבורה זה שלפעמים מתמקדים באופן שבו נעביר את האנשים שיש להם רכב לכך שהם לא ישתמשו ברכב, כי תחבורה ציבורית היא כל כך הרבה יותר מהירה ויעילה.

זה בוודאי נושא חשוב מאוד, אבל חשוב לא פחות, ובמקביל לכל החשיבה הזו והתוכניות האלה, להתמקד באנשים שנוסעים בתחבורה הציבורית כי אין להם רכבים והם זקוקים לתחבורה הציבורית.

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >>  

זה מה שאמרתי בתחילת הדרך – שרוב המשתמשים בתחבורה הציבורית הם אנשים שאין להם.

 << אורח >> בקי כהן קשת: << אורח >>  

בדיוק.

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >>  

זה ה-א'-ב' שלהם; אלה לא מותרות.

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >>  

נכון מאוד, אז אני פשוט רוצה לבקש שזה כל הזמן יעמוד לנגד עינינו, כי לפעמים השיח הופך ל-"כל הכסף הולך כדי לשים חניונים". 

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >>  

במשך שנים, גם אני הייתי מנוי על החבר'ה האלה, שנוסעים רק בתחבורה ציבורית. אני מכיר את זה מקרוב.

 << אורח >> בקי כהן קשת: << אורח >>  

אני מגיעה לפה רק בתחבורה ציבורית, אבל אני רוצה לציין שמי שחי בעוני – אין לו כסף לחנות במגרש הזה. לכן, כששמים כל כך הרבה כסף על החניון ולא לשים, במקביל, תחנות במקומות רחוקים, כמו שהזכיר חבר הכנסת עטאונה – מדובר על לשים עמוד ושהאוטובוס יעצור שם, בתחנה, ליד יישוב עני ולא מוכר – צריך שכל הדברים יעמדו לנגד עינינו, ולא אחד על חשבון השני. תודה.

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >>  

אוקיי. בבקשה.

 << אורח >> איתי גורדון: << אורח >>  

עו"ד איתי גורדון, מנהל מדיניות בתנועת "אור" – ארגון החברה האזרחית שפועל לקידום הנגב והגליל בכל מיני היבטים מזה 23 שנים, פחות או יותר. אני רוצה להתחבר למה שאמר חבר הכנסת גואטה בתגובה לאמירה, ששומעים הרבה מאוד פעמים, של לקרב את הפריפריה אל המרכז.

מהמקום שלנו, מותר לחלום ולדבר על להפוך את המדינה למדינה של שלושה מרכזים. אנחנו שמנו יעד שאפתני מאוד, של 2048, ששני האזורים האלה הופכים למרכזי חיים תוססים, חזקים ומוקדי ביקוש מרכזי לאוכלוסייה. 

הרשינו לעצמנו אפילו לקבוע יעדי אוכלוסייה – מה שהמדינה די נמנעת מלעשות, רוב הזמן. בסוף, לתפיסתנו – ואני חושב שאין חולק על זה – הנושא של תחבורה ציבורית, רשתות של הסעת המונים, הוא יסוד הכרחי באפשרות לממש את הנושא הזה. 

כשמדברים על פתרון של בעיות נוכחיות אל מול תוכניות אסטרטגיות – ואני רוצה להתחבר פה למה שאמרה נציגת לובי 99 – זה נכון שמדובר על 2030, 2040 ו-2050, אבל החשיבות של להתחיל לתכנן ולממש את התוכניות האלה, ולהניח את התשתיות הגדולות, היא עכשיו. ההסתכלות הזו לכמה שנים קדימה היא חשובה, אבל זה עכשיו.

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >>  

אנחנו יודעים שיש הרבה עיכובים מאז שמדברים ועד שעושים. זה יכול להיות גם כמה עשורים. אני יכול להגיד שהמסילות לרכבת בנווה יעקב נמצאות כבר שנים, אבל רק עכשיו אנחנו מתחילים לראות את הרכבת מתחילה לזוז, וכנראה שיתחילו לעבוד ממש בזמן הקרוב.

 << אורח >> איתי גורדון: << אורח >>  

זו הקריאה שלנו. אני אתחבר מאוד למה שמאור אמר: בנייר שהגשנו לוועדה – והוא מבוסס על Guidebook מקצועי שכתבנו על תכנון אזורי, שמתייחס גם לנושא התחבורה – התייחסנו לרשתות האזוריות והמטרופוליניות, ולחשיבות לייצר רשתות פנים-מטרופוליניות שהופכות את המרחבים למרחבים מתפקדים. כמובן שגם לקשר ולחבר אותן למרכז, אבל החשיבות היא להסתכל על המטרופולינים עצמם.

הגשנו לוועדה גם רשימה של פרויקטים עם תיעדוף שאנחנו קוראים למדינה לאמץ - - -

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >>  

ראיתי את הרשימה של הפרויקטים – ממסילת רכבת בבאר שבע ועד - - -

 << אורח >> איתי גורדון: << אורח >>  

ממש רשימה, וגם כתבנו את התיעדוף. כמובן שאפשר לעשות תיעדוף אחר, אבל הקריאה המשמעותית ביותר היא להתחיל לממש את התוכניות האלה ולא לחכות ולדחות אותן. אנחנו נשמח להיות וללוות לאורך הדיונים החשובים מאוד. תודה.

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >>  

תודה. אחרון הדוברים. 

 << אורח >> אוראל שמיאן: << אורח >>  

שלום לכולם. אני אוראל שמיאן. אני בן 16 וחצי מאשקלון, תלמיד כתה י"א במקיף ה' דרכא, יושב-ראש מועצת התלמידים והנוער של מחוז דרום ונציג במועצת התלמידים והנוער הארצית. אני מנוער מהפריפריה – אני מאשקלון. אנחנו נתקלים בקשיים יום-יומיים עם התחבורה הציבורית. המציאות שלנו לא באמת מאפשרת לנו להתנייד ממקום למקום.

אנחנו בני נוער. עד גיל 16 ותשעה חודשים, לפי החוק, אנחנו לא יכולים להוציא רישיון, וזה גם המינימום. אין לנו רישיון נהיגה, אז מלבד ההורים שלנו, שגם הם עובדים עד שעות מאוחרות במקרים מסוימים, ולא תמיד יכולים להסיע אותנו – אין לנו דרך התניידות אחרת חוץ מהתחבורה הציבורית.

אצלי, באשקלון, אני יכול להגיד שאין בעיה בתדירות אלא בהגעה בפועל של הקווים, כי יש הרבה מאוד קווים שמתבטלים בהודעה של כמה דקות מראש, וקווים שמתבטלים ומבריזים – כלומר, אין לנו הודעה מראש על הביטול של הקווים האלה. יש גם מקרים שבהם הקווים מקדימים, ואז אנחנו מפספסים אותם, ויש מקומות שבהם הקו הבא מגיע רק בעוד שעה וחצי, אז אין לנו את הדרך להגיע.

מעבר לכך, בשעות הערב והלילה – המצב שלנו רק הולך ומתדרדר. האוטובוסים – אצלנו, לפחות – פועלים עד השעה 23:00-23:30 במקסימום, וזה משאיר אותנו מנותקים מיציאות עם חברים או ממפגשים של תנועת הנוער שלנו. התחבורה הציבורית לא נגישה לדברים האלה.

בנוסף, התדירות של הרכבות, בהרבה מאוד מקומות בפריפריה, היא נמוכה מאוד. במקרה הכי טוב, לאזור מרכז הארץ וצפונה – יש רכבת פעם בחצי שעה או פעם בשעה. לדוגמה, אם אני עולה על רכבת מדימונה לאשקלון – התדירות שלה היא ארבע פעמים ביום, ומעבר לשתי החלפות שאני צריך לעשות, גם בבאר שבע וגם בלוד, וזה שזה לוקח שלוש שעות נסיעה – אני גם צריך שקווי האוטובוסים שלי לא יאחרו או יתבטלו. אם כן – אין לי תחלופה אחרת, ובהצלחה לי למצוא כזו.

חשוב לי להגיד שהרבה מאוד דברים שעושים בפועל – כל התוכניות, 2030, 2040, 2050 – לא באמת מגיעים לשטח. אנחנו לא רואים את זה מיושם אצלנו, בפריפריה. אנחנו לא רואים שיפורים כלשהם בתחבורה הציבורית – אנחנו רואים רק התדרדרות של המצב בשטח.

בראש ובראשונה, אנחנו חושבים שצריך להעלות את התדירות של הקווים, במיוחד בשעות הערב והלילה, כי בני נוער משתמשים בתחבורה הציבורית כל הזמן, ולא רק בשביל להגיע לבית הספר. אל תשכחו שאנחנו גם בעידן טכנולוגי – 2025. יש את ה-AI, בינה מלאכותית, ועוד הרבה מאוד דברים. 

אפשר להשתמש בטכנולוגיה בצורה עוד יותר טובה ולשפר את המערכת של Moovit, אוטובוס קרוב, רב-פס ואפליקציות כאלה ואחרות, כדי לייעל את העבודה והמטרה שלהן, ולהתקין את זמני ההגעה של האוטובוסים בזמן אמת. זה משהו שאנחנו לא רואים שהוא קורה, והרבה מאוד קווים מתבטלים בגלל זה.

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >>  

דווקא בירושלים יש מקומות - - -

 << דובר >> קריאה: << דובר >>  

גם בתל אביב.

 << אורח >> עומר חיים בן יעקב: << אורח >>  

בפריפריה זה בעייתי מאוד. בזמנו, קיבלנו תשובה על זה מהשרה – אני מדבר איתך על לפני כמה שרות – שיש בעיה למשרד התחבורה לעדכן אוטובוסים בזמן אמת כי התנועה כבר לא צפויה. אני יכול לומר לך, מהכבישים אצלנו, שתמיד פקוק בימי חמישי, אבל ביום חמישי בשבוע שעבר – היה ריק; ביום רביעי היה פקוק. אנשים העבירו את הקניות שלהם מפה לשם, כי היה מבצע פה ומבצע שם, אז זה השפיע.

תחבורה ציבורית זה לא דבר צפוי. אני יכול להגיד לך שקו צריך לצאת ולעבור פה, בתחנה ב-08:10, אבל רכב בסיבוב תקע את כל התנועה. אני כבר שרפתי את הקו הבא; אני לא אצא אליו, כי אני כבר באיחור של חצי שעה לקו אחריו. אלה לא דברים שאפשר לעדכן.

 << אורח >> אוראל שמיאן: << אורח >>  

אפשר למצוא חלופה. לדוגמה, שנהגים ינסו לעדכן בזמן אמת את המשרד ואז להחזיר את זה למערכת של Moovit. בסופו של דבר, אנחנו כן צריכים לעבוד פה, כולנו, כל הגורמים, בשביל למצוא את כל הפתרונות שבאמת אפשר ליישם ולהביא לשטח, כדי שיראו את זה, ולהביא לשינוי ולשיפור התחבורה הציבורית בפריפריה. תודה רבה על ההקשבה, ואני אשמח אם זכות הדיבור שלי תעבור גם לעדי.

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >>  

אוקיי, אז רק בקצרה, אם אפשר, כי אני ממהר לעוד כמה דיונים. 

 << אורח >> עדי גרשון: << אורח >>  

כן, אני אעשה את זה קצר.

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >>  

אני מעריך מאוד את אוראל ועדי על כך שהגעתם. זה חשוב מאוד לשמוע צעירים עם מוטיבציה ועם רצון לשפר – לא לעצמכם אלא לכמות גדולה של תושבים. אנחנו שמחים לשמוע אתכם.

 << אורח >> עדי גרשון: << אורח >>  

שלום לכולם. אני עדי גרשון, נציגה של מועצת התלמידים והנוער הארצית. לפני שאדבר, יש לי שאלה: מישהו יודע איפה זה מאיר שפיה?

 << אורח >> אלי זעפרני: << אורח >>  

כן. ליד זכרון. שכנים שלי למדו שם.

 << אורח >> עדי גרשון: << אורח >>  

יפה. כמו שאמרתי, אני עדי. אני גרה במאיר שפיה, שזה במועצה האזורית חוף הכרמל. אני בכיתה י' ולומדת בבית הספר המשותף חוף הכרמל. תחנת האוטובוס שהכי קרובה לבית שלי היא במרחק של קילומטר, בעלייה תלולה, כשכל הזמן עוברים שם תנים וחזירי בר. 

אני מודה: זה מפחיד ללכת שם, ואם אתם חושבים שזה נשמע מפחיד – תדמיינו איך זה ללכת שם בחושך, בלילה. אין לי תחבורה ציבורית בהישג יד, אז יש לי שתי אופציות – או לקחת טרמפים ולעלות על רכבים עם אנשים זרים שאני לא מכירה, ואין לי מושג איך זה יגמר, או לשנות להורים שלי את כל סדר-היום בשביל שאני אוכל ללכת לדברים כל כך בסיסיים כמו יציאות עם חברים או ללכת לתנועת הנוער שלי, כי אני תלויה בתחב"צ. 

כמו שאוראל אמר קודם, אני לא בגיל כדי להוציא רישיון. אני מתניידת נטו עם התחב"צ. אני יכולה להגיד שאפילו היום, בדרך לכאן, אבא שלי הקפיץ אותי לזכרון כדי שיהיה לי קו ישיר לרכבת. באפליקציה היה כתוב שהוא מגיע בעוד חמש דקות, הגעתי לתחנה ובשלט היה כתוב שהוא מגיע בעוד חצי שעה. 

אם הייתי עולה על הקו הזה – הייתי מאחרת את הרכבת, שוב, לאבא שלי לא הייתה ברירה – הוא הקפיץ אותי לרכבת. בנוסף, יש גם את עניין הבגרויות. אני גרה במועצה אזורית, כך שאם יש בגרות ארצית, שמתחילה, לצורך הדוגמה, ב-13:00 – ההורים שלי צריכים להקפיץ אותי לבגרות, כדי שאבוא ואבחן, כי אין לי הסעות; יש לי רק את ההסעה של הבוקר כדי להגיע לבית הספר, אבל לבגרות – אין.

בנוסף, אנשי הפריפריה, בעיקר, חווים בדרך כלל מצבים סוציו-אקונומיים יותר נמוכים מאנשי המרכז. התחבורה הציבורית, כשמה, מיועד לציבור; היא צריכה להיות מיועדת לכולם, לכלל האוכלוסיות, כי היא ציבורית, לכולם, ואני חושבת שההתייקרות הזו היא באמת קשה. זהו, תודה על ההקשבה.

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >>  

אוקיי. תודה לכולם. דבר ראשון, אני רוצה להגיד שזה דיון ראשון, כמו שאמרנו. חשוב לי להדגיש שלראות פה את ראשי הערים, מאילת ועד כרמיאל, ומועמד בקריית שמונה – מראה את ההיענות ואת החשיבות שראשי ערים רואים בזה; גם הארגונים נמצאים פה; גם לובי 99 נמצאים פה; גם תושבים. 

זה דיון חשוב, בהסתכלות שלי, אבל הוא דיון ראשוני. אנחנו נעמיק בדיונים יותר קונקרטיים על דברים ספציפיים, ביחד עם מנהלת הוועדה שנמצאת פה, לצדי, ונשלח הזמנות לחברים. אני אשמח שמי שיכול להגיע – יגיע, וגם מי שיכול לשלוח חומרים לוועדה עצמה, כדי שנוכל יותר להתמקד במהות ולהביא פתרונות. רק בשביל לקדם אפילו צעד אחד – עשינו הרבה, אבל אני מקווה לכמה צעדים, יחד עם התושבים.

 << אורח >> מאור שלג: << אורח >>  

אגב, פתרונות צריכים להעלות גם לתושבים. 

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >>  

בסוף, אמרת שזה התושבים עצמם; לשמוע אותם. כמו שאמרתי, יש אוטובוסים ריקים שמסתובבים. שמעתי פה הרבה; אני יכול לחזור כמעט על כל מה שדיברו פה; הקשבתי בקשב רב. אנחנו נשב ונעשה עבודת מטה אצלנו, וננסה לקדם כמה שיותר עם הוועדה עצמה. 

משרד התחבורה, תתחילו להכין את עצמכם, אולי עם שקי שינה, כי אנחנו הולכים להיות פה – גם להביא תשובות וגם להביא פתרונות אמיתיים. אין לי ספק שעושים דברים טובים, אבל יכול להיות שאנחנו, כמפקחים על עבודת הממשלה, כן צריכים לבוא ולפקח; לראות מקרוב איפה צריכים להניע יותר או איפה צריכים, אולי, להוריד את הרגל מהגז, במקומות אחרים שהם פחות חשובים ופחות קריטיים כרגע, ולקדם את הדברים הרציניים והגדולים.

אין חולק בשולחן הזה שיש פערים גדולים מאוד, במצב התחבורה הציבורית במדינת ישראל, בין המציאות שצריכה להיות לבין המציאות שקורית כרגע, ואנחנו חייבים לקדם את זה ולעשות הכול בעניין הזה.

 << אורח >> אלי זעפרני: << אורח >>  

אני חייב לציין עוד דבר אחד: שתמיד קיבלתי פתרון לכל בקשה שהפניתי ללשכת השרה מירי רגב בנושא תחבורה ציבורית. גם הנציגים שלכם ברשויות, או במועצה האזורית - - -

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >>  

כן, אבל בסוף, אי-אפשר לעשות הכול, ואי-אפשר להביא לכל אחד תחבורה ציבורית עד לבית שלו. בסוף, כל דבר שנקדם הוא חשוב; אפילו דברים קטנים, כמו היחס בין התחבורה הציבורית לבין הרכבת – לפעמים, מספיק לראות שהם מגיעים באותו הזמן, ושלא צריך לחכות עוד שעה. אלה פתרונות שהם פתרונות קלים מאוד, לפעמים – פשוט להעלות איזה רחפן מלמעלה, לראות איפה הבעיות, למקד ולתקן אותן.

אני מקווה שנעשה דיונים טובים ופוריים, בעזרת השם, גם בדיונים הבאים. תודה רבה לכולם.


 << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 11:42. << סיום >>