פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



5
ועדת החינוך, התרבות והספורט
24/02/2025


מושב שלישי



פרוטוקול מס' 387
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שני, כ"ו בשבט התשפ"ה (24 בפברואר 2025), שעה 9:10



סדר היום:
 << נושא >> פתיחת תערוכה - מתוך השברים << נושא >>  


נכחו:
חברי הוועדה: 
יוסף טייב – היו"ר


מוזמנים: 
	יהודית גידלי
	–
	לשעבר מנהלת ועדת החינוך, התרבות והספורט

	חנן ארליך
	–
	לשכה משפטית, משרד המורשת

	שרית דמרי-דבוש 
	–
	לשכה משפטית, הביטוח הלאומי

	יהודה הריס
	–
	לשכה משפטית, הביטוח הלאומי

	אבישג בוכריס
	–
	ציירת, מכללת אמונה

	אורלי בוכריס
	–
	אמא של הציירת אבישג בוכריס

	אפרת גרוסמן
	–
	מכללת אמונה

	יותם כהן
	–
	אחיו של החטוף נמרוד כהן

	אלון שניר
	–
	אח שכול

	עמרי גולן
	–
	לשכה משפטית, המועצה להשכלה גבוהה




ייעוץ משפטי: 
תמי סלע

מנהלת הוועדה:
אתי דנן

רישום פרלמנטרי:
רעות חביב, חבר תרגומים


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.



 << נושא >> פתיחת תערוכה - מתוך השברים << נושא >>  

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

שבוע טוב. אני מתכבד לפתוח את ועדת החינוך, התרבות והספורט. היום כ"ו בשבט התשפ"ה, 24 בפברואר 2025. פתיחת התערוכה "מתוך השברים". תכף האומנית, אבישג, תצטרף אלינו. בפתיחת הדברים, בסוף השבוע, מצד אחד קיבלנו את החללים ומצד שני כאב גדול, שבר לאומי כשבצד השני פשוט חיות שרצחו ילדים, נשים וזקנים בדם קר. אז קודם כול, תנחומינו למשפחת ביבס, לירדן היקר. למשפחת ליפשיץ, ליזהר שנמצא פה איתנו כל שבוע. לבנו, דקל. 

הצעת החוק שאנחנו נדון בה בדיון הבא – חוק הזיכרון ל-7 באוקטובר, ואנחנו מקווים שנוכל מכאן ולהבא לקבל את חטופינו חיים, בריאים ושלמים, כפי שראינו בשבת, כמה שיותר מהר. ולשים סוף לסאגה הזו, שנוכל להתחיל להשתקם כמדינה, כעם. 

עד שתגיע אבישג, משפחות החטופים עם פתיחת הדברים. אלון שניר, בבקשה. 

 << אורח >> אלון שניר: << אורח >>  

אני לא משפחת החטופים, אני אח שכול. אני אלון שניר, תאום של סרן לירון שניר. יש לנו מטרה קדושה ועליונה, שזה להחזיר את החטופים. זה לא צריך להיות היום, זה היה צריך להיות לפני מעל 500 ימים. עם זאת, אנחנו חייבים להמשיך עד הניצחון. יש לנו הוכחה לזה גם מהשבוע האחרון, עם משפחת ביבס, ולאורך כל התקופה הזאת, עם מי יש לנו עסק. אחי התאום לא היה צריך להיכנס לעזה, אחי התאום התעקש להיכנס לעזה כי הוא רצה לקחת חלק במלחמה ולהחזיר את החטופים ולהגן על המדינה. 

אני אשמח להשמיע לכם הקלטה של 10 שניות, שכרמלה מנשה ראיינה אותו ממש כמה ימים לפני שהוא נכנס, וזה מה שהוא ענה לה. 

[הקלטה מושמעת, להלן הדברים:] "אנחנו עם ישראל, אנחנו חזקים. אנחנו מחכים כבר להיכנס לעזה, להחזיר את החטופים, להילחם, בעזרת השם לנצח. ומשם אם צריך אותנו, גם נעבור צפונה, נעשה מה שצריך. עם ישראל חזק, הלאה סיירת."

זה מה שלירון, אחי התאום, ענה לה. ואני רוצה עוד דבר אחד – לדבר על האחדות. בסוף אנחנו עכשיו במצב שאנחנו חייבים אחדות כולנו ביחד. אנחנו פה על הקיום שלנו. ברשותכם, אני אוכל להקריא משהו שאח שלי כתב לפני שהוא נכנס לעזה?

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

בבקשה.

 << אורח >> אלון שניר: << אורח >>  

ממש רבע שעה לפני שהוא נכנס הוא כותב: "זה סוף סוף קורה, כבר התחלתי לאבד תקווה שניכנס, וברוך השם יש לי את הזכות לקחת חלק במלחמה ולהיות בתוך עזה. להילחם, להחזיר את הכבוד של צה"ל ועם ישראל, ובעיקר לדאוג שלעולם לא עוד. מה שהיה זה לא מה שיהיה. אנחנו חזקים יותר, טובים יותר, מוסריים יותר, ולנו יש את התביעה האמיתית על החיים ועל הקיום שלנו בארץ ישראל. 

"זה הזמן לומר זאת בבירור לעצמנו ולכל העולם – עם ישראל חזק וכל מי שינסה או ירצה לפגוע בנו, יקרה לו מה שקרה לחמאס. יש עוצמות בעם, יש אחדות. כואב שהקדוש ברוך צריך להראות לנו את זה בדרך הקשה. אבל, אני שמח שמתגלות ויוצאות לפועל כל העוצמות ואחדות העם. עכשיו זה תורי להיות, להילחם, להעז ולפקד על הצוות בעת הזאת, במלחמה הזאת. בעוז וענווה אמלא את התפקיד ואוביל את הצוות בקרב. אנחנו חזקים ומלאים בעוצמות. שמח על הזכות לקחת חלק.

"אם, חלילה, יקרה לי משהו – אני אוהב את המשפחה שלי ובזכותם אני מי שאני. צריך לזכור להיות בגדלות, לאהוב את החיים ותמיד להוסיף טוב בעולם, לשמח אנשים, לראות את החלש ולעזור לו. לחייך לאנשים, לזרוק מילה טובה. להיות טוב זאת השאיפה, טוב לכול. וזה לא עולה לנו כלום להיות טובים ולעשות טוב. שמח על החיים ועל מה שעשיתי והייתי עבור העם שלי, עבור מי שהיה סביב לאורך השנים והצלחתי להשפיע עליו טוב. אנחנו צריכים להיות טובים ולעשות טוב.". 

אז הלוואי שנהיה טובים ונעשה טוב ונהיה מאוחדים, כי אנחנו במלחמה פה על הקיום שלנו, ורק ביחד נוכל לנצח. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

אמן. יותם, בבקשה.

 << אורח >> יותם כהן: << אורח >>  

תודה, אני יותם כהן, אחיו הגדול של נמרוד כהן, אחד מארבעת החיילים החיים שעדיין נמצאים בשבי חמאס. כמו שאנחנו יודעים, שלב א' כמעט ונגמר. הפעימה האחרונה בשבת הייתה הפעימה האחרונה של החטופים החיים בשלב הראשון, והשלב השני עדיין לא קבוע. למרות שבעסקה פרוטה שביום ה-16 מתחילים לדבר על שלב ב', עוד לא מדברים עליו והוא לא סגור, וכרגע אח שלי נשאר מאחור, נכון לעכשיו. שמעתי אתמול דיווח שמדינת ישראל רוצה להמשיך למשוך את שלב א' עוד טיפה במקום לחתום על שלב ב' ושנתחיל פעימות של חולים ואבות. אח שלי, אני מקווה, לא חולה, ממה שידוע לי, והוא גם לא אבא כי הוא בן 20 עדיין. מה לעשות שהוא רק חייל שנשלח על ידי המדינה להגן עליה. הגיוני שהוא יישאר מאחור, אחרון, נכון? סביר, תכלס, לא?

למה מדינת ישראל לא חותמת על שלב ב'? למה מדינת ישראל ממשיכה למשוך את זה, למרות ששמענו דיווחים שאפשר לשחרר את כולם בפעימה אחת, ולא לשחרר את שלי? אם גם ככה לא נכנסים ונלחמים בחמאס, גם ככה יש הפסקת אש, למה לא לשחרר את כולם בבת אחת? אני שואל ואני לא מצליח להבין. אדוני יושב-הראש, מאחוריך יש תמונות של אריאל וכפיר ביבס – הם נרצחו על ידי השובים שלהם. גם אח שלי יכול להירצח על ידי השובים שלו. וזה שהם לא נהרגו מהפצצת חיל אוויר, חוץ מנחמה לטייסים, שברוך השם הם לא גרמו להרג של חטופים, אין בזה נחמה. מה מונע מהחטופים גם לרצוח את אח שלי כשאנחנו מדברים עכשיו? אח שלי חייל, נחטף על מדים עם הסרבל שלו מהטנק הבוער, אני בטוח שכולכם ראיתם את זה.

למה עדיין אין שלב ב'? למה עדיין הוא לא חוזר? למה אין אף אחד בממשלה שיקום ויגיד "חייב להיות שלב ב'. אם אין שלב ב' אני לא נשאר בממשלה"? למה? בטוח שיתיישרו לפי זה. יהיה הסכם, יהיה שלב ב'. למה כל האיומים על פרישה מהממשלה זה או על חוק הגיוס או על חוק התקציב או על כל מיני דברים אחרים פה ושם? למה לא יכול להיות אחד שקם ואומר "אם הם לא חוזרים עד היום ה-50, עד היום ה-42 – תבחרו איזה יום שבא לכם, מה שבא לכם יפה – אני לא נשאר בממשלה"? כמה אח שלי צריך לחכות? כמה הוא צריך לחכות? למה הוא צריך להישאר מאחור? חייל צה"ל התגייס, שריונר, גדוד 77, חטיבה 7, טנקים. היה מחוץ לניר עוז, לא הצליחו להגיע לתושבי ניר עוז. היו טנק אחד מול 400 מחבלים – נחטפו. למה חיילי צה"ל צריכים להישאר אחרונים בשבי? אחרונים. אין שום הצדקה ואין שום סיבה. 

חזרו חטופים חיים, כולנו נהנינו וכולנו שמחנו – צריכים לחזור עוד חטופים חיים. וגם אחרי זה החללים. וכשאני רואה שנגמר שלב א' ושלב ב' לא חתום, אני לא יודע מה הולך להיות הגורל של אח שלי. זה מאכזב וזה כואב וזה מכעיס. אני מקווה מאוד, מקווה מאוד שגם מאחורי הקלעים נעשים מהלכים ושתצליחו לגרום לזה לקרות. אחרת לא יודע מה יקרה במדינה הזאת, אם שלב א' ייעצר, יחזירו עוד 3-4 חטופים וחיילי צה"ל יישארו להירקב מאחור. ארבעה חיילי צה"ל שעדיין בחיים. תודה. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

טוב, נשאר לנו רק להתפלל שנתבשר בשורות טובות. ואני איתך, יותם, אנחנו רוצים את כולם יחד בבת אחת, בלי יותר מידי זמן. 

 << אורח >> קריאה: << אורח >>  

להתפלל זה לא מספיק. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

נכון, אני מסכים איתך. 

אבישג בוכריס, בת 20, מפונה משלומי. מציירת מאז ילדותה, כיום היא סטודנטית לאומנות במכללת אמונה, המכללה האקדמית לאומנויות ועיצוב. מתגוררת במלון בירושלים, שם ממשיכה ליצור. האמנות שלך משמשת לך דרך לבטא את עולמך הפנימי, האתגרים שאת חווית, המחשבות שמלוות אותך, במיוחד בתקופה הזו. שמלוות את כולנו. בילדותה עברה חרם בבית הספר היסודי – חוויה שהותירה בה חותם עמוק והשפיע על היצירות שלה. הצבעוניות הבולטת בציורים שנמצאים פה על הקירות מבטאת כוח, תקווה, התמודדות. 

עבורך, אבישג, היצירה היא התחדשות, הפיכת הקנבס הריק לסיפור מלא משמעות, צמיחה מתוך אתגרים ותנועה מתמדת קדימה. קודם כול, מאחלים לך בהצלחה ומקווים חזרה מהירה ושיקום טוב בשלומי, בעזרת השם. הבמה כולה שלך, בבקשה.

 << אורח >> אבישג בוכריס: << אורח >>  

האומנות עבורי היא באמת דרך לספר סיפור בלי מילים בעצם, להביע רגש ולחבר בין אדם למקום. כל ציור בתערוכה הזאת הוא חלק ממסע של חיפוש, יצירה ומשמעות. הכנסת, כסמל לחברה הישראלית, היא זירה מרגשת להצגת עבודותיי ואני מודה על הזכות לחלוק את האומנות כאן. תודה לכל מי שהגיע, לאוצרות, לתערוכה, לכנסת ישראל, על ההזדמנות, ולכל האנשים היקרים שליוו אותי לאורך הדרך, גם מאחורי הקלעים. תמיכתכם היא חלק בלתי נפרד מהמסע שלי, תודה רבה. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

תודה רבה.

 << אורח >> אורלי בוכריס: << אורח >>  
 
קודם כול, תודה רבה על ההזדמנות הנהדרת. אני יודעת שחלק מטיפול זה חשיפה ולספר על מה שעברו. זהו, אני מודה לכם ממש. זה לא מובן מאליו בכלל. תודה רבה. 

אם אפשר להגיד משהו קטן לגבי השהייה שלנו בירושלים, שנתנה לנו חלון הזדמנויות מאוד גדול, גם עבור אבישג וגם עבורי וגם עבור הילדים. אם אפשר להציף את זה, על הילדים שנמצאים בכיתה י"ב וצריכים לסיים את השנה עם בגרויות וצריכים לחזור עכשיו הביתה. זו קצת בעיה וצריך לטפל בזה. זו באמת בעיה שאנחנו לא יודעים איך לפתור אותה. יש לי ילד בכיתה י"ב שצריך לעבור בגרות. עכשיו זה שיא הבגרויות. הלוואי והייתם מוצאים איזשהו פתרון לבעיה הזאת. להשאיר אותם עד סוף שנת הלימודים בלי לאבד את המענקים שאמורים לעזור לנו לשפץ ולטפל בבתים שנהרסו מכל המלחמה הזאת. הלוואי והייתה אפשרות כזאת. תודה. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

תודה רבה. אני רק אגיד שהוועדה מתכנסת פעם אחר פעם סביב הנושא הזה של המפונים. מפונים מרצון, יישובים שלא פונו. אנחנו בשיח מתמיד מול משרד החינוך כדי למצוא את הפתרונות הטובים ביותר כדי שהתלמידים ייפגעו כמה שפחות. אתגרים רבים עומדים בפני מערכת החינוך. הוועדה הייתה אמורה להתכנס בקריית שמונה שבעבר, ולאור המצב הפליטי והבחירות שנעשו במקום החלטתי לדחות את הסיור, אבל אנחנו נגיע גם לקריית שמונה וגם לשלומי, אני מקווה, בהמשך, לא משנה אם זה הוועדה או אני לבד, כדי לעקוב מקרוב על הנעשה. אני בשיח מתמיד עם השיח קיש ועם השר אלקין כדי למצוא את הפתרונות הטובים ביותר. ואני מקווה שהפתרונות שיינתנו אכן יתנו את המענה ההולם. כמו שאמרתי, אתגרים רבים עומדים בפנינו. 

הצעתי מספר חלופות, מתגבור לימודי ועד תגבור נפשי ומענים נפשיים. הנושא של התמיכה והעזרה למפונים, בסוף זו החלטה שנלקחה בממשלה עצמה. אבל, אנחנו צריכים יחד עם ההחלטה הזו לתת את המענה ההולם על מנת שתלמידים לא ייפגעו, וזה מה שאנחנו עושים. 

לסיום הדברים, אני רק רוצה לומר שהמנהג הזה של תחלופת תערוכות בוועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת, כוועדה שאחראית גם על התרבות, היוזמה הזאת שנלקחה על ידי המנהלת המיתולוגית של הוועדה, יהודית, לפני שעזבה אותנו. עזבה ולא עזבה, הנה היא פה. הבטחנו שאנחנו נמשיך עם זה ואנחנו ממשיכים. אני מודה גם לך וגם לצוות הוועדה, לאתי, לעינת, למירב ולכולם, על ההזדמנת לבוא ולתת לאזרחי ישראל מכל המגוונים, מכל המגזרים, יהודים ושאינם, בעלי מוגבלויות, אנשים נורמטיביים, ילדים וזקנים, עולים – לבוא ולתת את האפשרות להציג את היצירות שלהם פה בכנסת בוועדת התרבות של הכנסת. 

יהודית, כמה מילים, ברשותך. 

 << אורח >> יהודית גידלי: << אורח >>  

תודה לך, כבוד יושב-הראש, על המשך המסורת. תודה לאתי, שעושה את הנוהג הזה שכבר נמצא יותר מ-25 שנה. כפי שאמרת בדבריך, התערוכות האלה באות לכסות את כל מגזרי הציבור למיניהם. בשנה האחרונה התמקדנו יותר במלחמה, בילדים שציירו את המלחמה ותלמידים, וגם מתן שהיה פה, חייל שיצא מעזה. אז עכשיו באנו מזווית אחרת, ממפונים. אני מקווה שזו תהיה התערוכה האחרונה הנוגעת למלחמה. ואם ירצה השם, נעבור לדברים יום-יומיים, אחרי שכולם יחזרו כמובן, ונוכל להמשיך בשגרת החיים ובשגרת התערוכות. תודה רבה. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

תודה רבה. אני נועל את הדיון. 


 << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 09:28. << סיום >>