פרוטוקול של ישיבת ועדה הכנסת העשרים-וחמש הכנסת 14 ועדת הבריאות 24/02/2025 מושב שלישי פרוטוקול מס' 318 מישיבת ועדת הבריאות יום שני, כ"ו בשבט התשפ"ה (24 בפברואר 2025), שעה 12:00 סדר היום: << הצח >> הצעת חוק הצבת מכשירי החייאה במקומות ציבוריים (תיקון מס' 3) (הצבה ברכבת ארצית), התשפ"ה–2025, של ח"כ חוה אתי עטייה << הצח >> נכחו: חברי הוועדה: יונתן מישרקי – היו"ר אתי חוה עטיה מוזמנים: קטיה קיל – מנהלת תחום פיקוח ורישוי אמבולנסים, משרד הבריאות אודי גלשטיין – משרד הבריאות יואב סטשבסקי – רפרנט בריאות, משרד המשפטים תמי פרידמן – לשכה משפטית, משרד התחבורה איל סולומון – מנהל אגף בטיחות וניהול סיכונים באגף רכב, משרד התחבורה ד"ר נועם אופק – רופא הכנסת יצחק ליבוביץ – מנהל מחלקת מדיניות, מגן דוד אדום ישראל מרקו – סמנכ"ל בטיחות, רכבת ישראל רחלי שפיגל – לשכה משפטית, נת"ע – נתיבי תחבורה עירוניים פרופ' חגי לוין – יושב-ראש איגוד רופאים לבריאות הציבור איל קלדון – בן דוד של עופר קלדרון, מטה משפחות החטופים שמי קלדרון – דוד של עופר קלדרון, מטה משפחות החטופים אסתר בוכשטב – אימו של יגב בוכשטב ז"ל, מטה משפחות החטופים יהודה כהן – אביו של נמרוד כהן, מטה משפחות החטופים אורי ויזל – אח של אלקנה ויזל ז"ל, פורום הגבורה איציק בונצל – אביו של עמית ז"ל שנפל בעזה אמיר השכל ייעוץ משפטי: מיכאל קוסאשווילי מנהלת הוועדה: מיכל דיבנר כרמל רישום פרלמנטרי: איה לינצ'בסקי רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << יור >> הצעת חוק הצבת מכשירי החייאה במקומות ציבוריים (תיקון מס' 3) (הצבה ברכבת ארצית), << יור >> התשפ"ה–2025 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> שלום לכולם, אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת הבריאות. הנושא שנמצא על סדר היום הוא הצעת חוק הצבת מכשירי החייאה במקומות ציבוריים (תיקון מס' 3) (הצבה ברכבת ארצית), התשפ"ה–2025, של ח"כ חוה אתי עטייה. אנחנו פותחים את היום הזה כמובן כפי שאנחנו נוהגים תמיד בישיבות הוועדה בתפילה, בימים אלה של תקווה שרואים חטופים שחוזרים, אנחנו מקווים ומתפללים לסיום התהליך של החזרה של כולם, מי שזקוק לשיקום וכמובן החללים שצריכים להיקבר בקבורה ראויה. פתחנו גם בתפילה לרפואתם השלמה של כלל הפצועים במלחמה הקשה הזאת. נתחיל בדברי משפחות מטה החטופים ומשפחות שכולות לפני שניכנס לנושא שעל סדר היום. איל קלדרון בבקשה. << אורח >> איל קלדון: << אורח >> שלום לכולם, שמי איל קלדרון, בו דודו של עופר שחזר לאחר 484 ימים בגיהינום והוא כאן. כמו שציינת, התהליך החל והוא בעיצומו והתהליך הזה חייב להימשך. אנחנו נמצאים בוועדת הבריאות בדיון על מערכות החייאה, מערכות שאמורות להציל חיים, יש לנו את היכולת והאפשרות להציל 63 חטופים. מי שבחיים להחזיר באופן מיידי וכמובן שגם את החללים, כדי לאפשר למשפחות שלהם לסגור מעגל ולחזור לחיים. חייבים לסגור את המעגל הזה כדי לחזור לחיים כי הם מתים מהלכים. זה צריך להיות בראש של כולנו כי זה בידיים שלנו והחשש שלנו שמקבלי החלטות מתעלמים, לא מבינים את המשמעויות, לא רק למשפחות שנותרו אלא לחברה שלמה שמקדשת את החיים וזקוקה לסגירת המעגל הזו על מנת שנוכל להחיות את כל החברה שלנו ואת כל המדינה להחזיר למסלול. יש לי עוד בקשה, דרישה, בסוף השבוע האחרון חזרו אלינו ארבעה אנשים לא בצורה שהיו צריכים לחזור. שירי, אריאל, כפיר ועודד נכנסו לרצועת עזה על הרגלים והיו חייבים לחזור אלינו על הרגלים, אבל הם חזרו אלינו בארונות. הדבר היחיד הקטן שאפשר אולי להתנחם זה שהם חזרו והמשפחות שלהם בכאב גדול יוכלו לסגור מעגל ולנסות להתחיל להשתקם. אם יש משהו שהמשפחות מאוחדות סביבו ואני בטוח שאני מדבר בשם כולן, זה שאת שמם של היקירים שלנו ששבו בחיים, היקירים ששבו חללים ובוודאי היקירים שעדיין נמצאים בשואה בשנת 2025, את השמות שלהם אסור לאף פוליטיקאי, אף מקבל החלטות ובוודאי זה שעומד בראש המדינה, לשאת את שמם שלא למען מטרה אחת בלבד וזה הצלתם מהגיהינום, מהשואה בה הם נמצאים. לא למען שום מטרה אחרת, לא לנקמה, לא למלחמה, לא לשום דבר אחר. מותר להשתמש בשמם אך ורק למען הצלתם. זה חייב להיות ברור לכל בן אדם שנמצא כאן ובוודאי למקבל ההחלטות. כשהם יחזרו אנחנו נבקש את רשותם להשתמש בשמם לדברים אחרים. אבל עד אז לא להעז להשתמש בשמם אלא למען מטרה אחת. תודה. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> תודה איל. אורי ויזל בבקשה. << אורח >> אורי ויזל: << אורח >> שמי אורי ויזל, אח של אלקנה ויזל השם יקום דמו. אלקנה נהרג בעזה באירוע קריסת המבנים לפני קצת יותר משנה, י"ב בשבט 22 בינואר 2024. 21 לוחמי מילואים נהרגו באותו היום בפעילות הזו ובאירוע אחר בבוקר נהרגו עוד שלושה לוחמים, זה היום שנהרגו בו הכי הרבה לוחמי צה"ל מאז ה-7 באוקטובר, 24 לוחמים סך הכול. אני רוצה לפתוח במילים של אלקנה. אלקנה כתב מכתב לפני שיצא לפעילות, לפני שנכנס לעזה אשתו גלית בקשה ממנו לכתוב מכתב, הוא היה נשוי עם ארבעה ילדים ואת המכתב הוא פותח במילים האלה: "אם אתם קוראים את המילים האלה כנראה שקרה לי משהו. קודם כל, במקרה שנחטפתי בשבי החמאס, אני דורש שלא תעשה שום עסקה לשחרור של אף מחבל כדי לשחרר אותי. הניצחון המוחץ שלנו יותר חשוב מהכול. אז אנא פשוט תמשיכו לפעול בכל הכוח כדי שהניצחון שלנו יהיה כמה שיותר מוחץ". אני באמת מודה לקדוש ברוך הוא שלא עמדנו בניסיון הזה ושאלקנה לא נחטף כי אם הייתי צריך לעמוד בניסיון הזה אני לא יודע אם הייתי מצליח לקיים את מה שהוא כתב, אני אומר באמת. בחלק השני של הדברים שלו הוא דיבר על הניצחון המוחץ וכמה הניצחון המוחץ שלנו צריך להיות בראש סדרי העדיפויות שלנו. הניצחון המוחץ כפי שהממשלה הגדירה אותו במטרות המלחמה, הקבינט הגדיר בתחילת המלחמה זה השבת כל החטופים לביתם, גם החיים וגם החללים אבל גם מיטוט שלטון חמאס ברצועת עזה ושמדינת ישראל תדאג לזה שלא יישאר אדם אחד על פני הכדור ובטח בשטח רצועת עזה, שיש לו כוונה או יכולת להרוג יהודים, לטבוח, לאנוס ולשחוט כמו שעשו מחבלי החמאס ב-7 באוקטובר. כמשפחות שכולות שנושאים יום יום את הכאב שלנו ואת החוסר שלנו לא נוכל ולא נסכים לקבל מצב כזה שהמלחמה מפסיקה לפני שמדינת ישראל דואגת להשמדה המוחלטת של החמאס. אנחנו נמצאים עכשיו בימים היסטוריים. במשך שנה שלימה היו סיבות טובות למה לא לפעול יותר מידי כי חששו לחייהם של החטופים ובצדק ומפני שהיו לנו בעיות עם חימושים וכי היה ממשל בארצות הברית שעצר אותנו מלפעול, זו הייתה המציאות. היום המציאות שונה, יש ממשל בארצות הברית שתומך בגירוש העזתים, תומך במיגור החמאס, תומך בהשבת כל החטופים כולם בפעימה אחת. כשמחזירים רק חלק מהחטופים אז חלק נשארים מאחור. יש לי חבר שנמצא כבר 507 יום במנהרות עזה, קוראים לו איתן מור, למדנו ביחד, אני לא רואה סיבה שהוא יישאר מאחור כשאחרים יוצאים. כולם צריכים לצאת בפעם אחת ומדינת ישראל צריכה לדאוג לזה. יש עכשיו גיבוי בין לאומי די שזה יקרה, שכל החטופים יצאו בפעם אחת וגם לדאוג לזה ששלטון חמאס לא יחזור לשלוט ברצועת עזה. לא יהיה אדם אחד בגבולות שלנו בעזה, לבנון, סוריה ויהודה ושומרון, אדם אחד שיש בידו יכולת להרוג אותנו. הסיפור שהיה עם האוטובוסים ביום חמישי האחרון זה באמת נס מאוד גדול שברוך השם לא קמנו לבוקר של המון הרוגים ופצועים אבל מה אם זה כן היה קורה? איך יכול להיות שמגיע מחבל, מניח מטענים ומדינת ישראל לא פועלת באופן אקטיבי להרוג את המחבלים האלה בכלל לפני שהם יוצאים מהבית? אני אסיים בנקודה אחרונה על אלקנה. אלקנה היה בן 35, מחנך, מורה בבית ספר, חינך תלמידים והיה גם להטוטן. המון שנים הוא עסק בג'גלינג יחד עם איתמר אחיו התאום שהוא גם תושב שדרות וחווה את ה-7 באוקטובר. גם אני הייתי שם בעוטף עזה בשמחת תורה. אלקנה כל החיים שלו הצליח להכיל מורכבות כזו, מצד אחד היה מורה בעל סמכות וידע לעמוד מול התלמידים ולתפוס כיתה כמו שצריך. מצד שני הוא גם ידע לרדת לגובה ברכיים ולהסתכל לתלמידים שלו בעיניים, להיות איתם ברגעים שקשה להם ולדעת לנתב אותם בדרך הנכונה כדי לעזור להם. בנוסף, הוא היה להטוטן וכלהטוטן הוא הסביר לנו, אם אתה רוצה להיות להטוטן טוב, אתה צריך לשים לב למה שאתה זורק באוויר, לכדורים ולהסתכל כל הזמן למעלה, לא להסתכל למטה. כל הזמן לראות את התמונה הכוללת, כל הכדורים שאתה מלהטט באוויר. המסר הזה בעיני הוא מסר יותר מאיך לעשות ג'גלינג ואיך להתמקצע בזה, זה מסר בשבילנו, כן במדינה הזאת, להסתכל למעלה, להסתכל על הדברים הטובים שקורים, לעודד אותם ולזכור שהתמונה מורכבת. דברתי קודם עם איל קלדרון, שאין פה שני צדדים, אין ימין ושמאל, אין משפחות חטופים ומשפחות שכולות, יש פה עם אחד שרוצה את כל החטופים בבית אבל גם רוצה ביטחון אמיתי וניצחון אמיתי וזה מורכב. זה מורכב כי יש ערכים שמתנגשים, רצונות שמתנגשים ויש דרישות שמתנגשות וזה לגיטימי שאף אחד מהצדדים לא מוותר על הרצונות שלו. כנציג של פורום הגבורה אני רוצה לחזק מכאן את הכנסת והממשלה לפעול בעד מיטוט החמאס ובעד לשלוח את כולם מכאן כמה שיותר מהר כמוש הציע טרמאפ ובעד החזרת החטופים כמה שיותר מהר. אני מוכן לקחת את המכתב הזה על הלב שלי יום יום וללכת לישון כל לילה ולקום כל בוקר בידיעה שיש לי אח שישן באדמה בהר הרצל ואני לא אזכה לדבר אתו, לא אזכה לחיות אתו את החיים שלי. אני מוכן לעשות את זה בתנאי שאני יודע שיש לזה ערך. אני יודע שהערך שלמענו הוא נהרג זה הערך של חיי אדם, גם של חטופים שחוזרים וגם של שמירה על הגבולות שלנו ממחבלים, אנשים שרוצים להמשיך ולטבוח בנו. שני הדברים האלה צריכים להתקיים, כי בשבילי כאח זו תהיה הנחמה היחידה, לדעת שאלקנה יצא להילחם בשביל מטרה שהושגה ושהפעם אנחנו מנצחים את המלחמה הזאת באמת ובלי תירוצים. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> תודה רבה אורי. אני לא יודע איך לא הזכרת את הפרויקט של אלמנתו גלית, היינו שם לפני שבועיים, הקמה של בית טיפולי לגוף ונפש לזכרו. אני חושב שזה פרויקט מדהים שייתן מענה גם לחיילים, גם לאזרחים. זו הנצחה אמיתית לזכרו ואני רוצה להגיד מכאן תודה רבה לגלית אלמנתו על הזכות להשתתף בהנחת אבן הפינה בפרויקט המדהים הזה. אסתר בבקשה. << אורח >> אסתר בוכשטב: << אורח >> התכוונתי להגיד דברים אחרים אבל בעקבות הדברים שנאמרו פה אני אגיד שהבן שלי לא השאיר לי צוואה אבל אני יודעת מה היו המסרים בחייו. המסרים בחייו היו חיי אדם, קדושה של חיי אדם ואני אגיד שאני וכל בני משפחתי ואני מקווה שכל חבריי שנמצאים פה, ימשיכו להיאבק על החטופים, על כל החטופים החיים והחללים. להמשיך להיאבק על כולם כי אין לאף אחד זכות לוותר עליהם. החיים שלהם מקודשים בעיני. אנחנו חווינו הפקרה של המדינה ב-7 באוקטובר ולאף אחד אין את הזכות להמשיך להפקיר אותם. מה שנאמר פה זו הפקרה של החטופים. לאף אחד אין את הזכות הזאת להגיד את זה. ביקשתי מהמשפחה היקרה שאיבדה את בנה לא לדבר ככה בפנינו. נכון שזו צוואה של הבן, אבל יש לנו רגשות, אנחנו נלחמים להחזיר את כולם. נלחמנו על הבן שלי ולא הצלחנו. כתבנו על השלט שלו "היינו יכולים להציל אותו" כי אנחנו חושבים שגם לנו יש חלק באי ההצלחה הזו למרות שמי שאחראי זו המדינה והממשלה שלא לוקחת אחריות על החיים של החטופים. מי שלוקח אחריות אלה המשפחות. בכנסת אנחנו שומעים הרבה דברים קשים אבל יש גבול ליכולת שלנו לספוג. מנעד הרגשות שלנו הוא כל כך בעייתי, אנחנו חיים בין תקווה לייאוש. אני יכולה להגיד שהתחלתי את ה-7 באוקטובר ב-06:29 באמונה מאוד גדולה שהצבא עוד מעט רגע אלינו. הודעתי בנירים על החדירה ואמרו לי שעוד כמה דקות מגיעים אלינו, אני מאז באותו מקום. מי שמגיע לכנסת צריך להבין שמשפחות החטופים מופקרות המון זמן וגם לנו יש רגשות. תודה, מקווה שהייתי מובנת כי אני בסערת רגשות. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> היית מובנת. אנחנו בוודאי לא נשפוט בין משפחות השכול ולא נאמר דברים בעד או נגד מה שנאמר פה. לדעתי המעמד והמקום שבו אתם נמצאים, לא אני זה שיכול לשפוט. אני מבקש לא להיכנס כאן לוויכוחים, כל אחד זכאי ויכול לומר את דעתו המלאה, אבל בלי להאשים אחד את השני. איציק בונצל בבקשה. << אורח >> איציק בונצל: << אורח >> שלום, שמי איציק בונצל, אבא של עמית, מפקד ולוחם בסיירת צנחנים שנפל בעזה ב-6 בדצמבר 2023, נר ראשון של חנוכה. כמה רחובות משם לחם בני הבכור עם הצוות שלו, גם מפקד צוות בסיירת ורק לפני שלושה חודשים התגייסה הבת הצעירה שלנו עדי גם לסיירת צנחנים. יש דבר שאי אפשר להתווכח עליו והוא שכאשר המלחמה תסתיים ובעזרת השם החטופים יחזרו הביתה, רק אנחנו, משפחת השכול, נישאר עם הסיפור של המלחמה עד יום מותנו. עד יום מותנו נבכה שש, שבע פעמים ביום, למי שלא מאמין ככה חיה משפחה שכולה. עד יום מותנו ננסה להירדם ולא נצליח בגלל לחץ בחזה של כאב וגעגוע צורב לבנים וככה זה קורה כל לילה, מי שמצליח להירדם, הרוויח. אבל כל מי שיושב פה סביב השולחן לא יהיה אתנו בעוד חמש ועשר שנים והלוואי והסיפור הזה יסתיים בעוד חודש, אז נישאר לבדנו והרגע היחיד שתפגשו אותנו זו תהיה דקת הדומייה של 60 שניות שתשמע ברחבי הארץ ביום הזיכרון. 20 שניות אחר כך כולם ירוצו לברר מי קנה בשר ואם יש מספיק קבבים והמדינה תמשיך הלאה בחייה. אני מזכיר שגם אני הייתי ככה לפני, זה דרכו של עולם ועם דרכו של עולם אני לא מתווכח. אני חייב לעשות הכול שלמשפחת השכול לא יצטרפו עוד משפחות. תאמינו לי שזה דופק בדלת בלי לבדוק מה המצב הסוציו-אקונומי או הפוליטי של אותה משפחה. אם אתה רוצה ניצחון או לא רוצה ניצחון, הדפיקה הזאת לא עוזבת אותך 24/7 ואנחנו צריכים לעשות הכול שלא יצטרפו עוד משפחות. אם לא ננצח את המלחמה הזאת ולא ננצח את האויבים שלנו, יהיו באים בתור אחרינו, לא נהיה אחרונים. לא לעולם חוסן, שאף אחד לא יחשוב שאם הוא תומך בשלום או ביחסים עם הפלסטינים הוא יקבל חיסיון מהדפיקה בדלת. יש רק דרך אחת למנוע את כל מי ששומע אותנו או יושב סביב השולחן הזה להצטרף אלינו למשפחה, שאף אחד לא רוצה להצטרף אליה. גם אני לפני שנה ושלושה חודשים לא חלמתי לרגע, למרות שידעתי שאני בסיכון גבוה כי שני הבנים שלי לוחמים בסיירת, ולמרות ששלחתנו את בתנו הצעירה גם לשרת בסיירת, לא חלמתי שיום אחד זה ידפוק אצלי בדלת. כל מי ששומע אותנו בעם ישראל, משפחות החטופים, משפחות השבים, חברי כנסת, אזרחים, שמאל ימין, קפלן, צומת ירושלים, צומת סינמה סיטי, אתם הבאים בתור. אני אומר לכם שאתם הבאים בתור אם מדינת ישראל לא תנצח את המלחמה הזאת לטובת כולנו. היו חטופים, יהיו חטופים, היו ילדים מתוקים שנשחטו במיטות שלהם, כולם מכירים אתה שמות, כולם יודעים מה קרה בנהריה ומה קרה במלון פארק בנתניה בליל הסדר. אף אחד מאתנו, כשפתח את החדשות באותו ליל סדר ארור לא חלם שישב אי פעם בכנסת או שהבן שלו הקרוב שלו ייחטף או ייהרג במלחמה. המשימה של כולנו, כמובן שיש סדר, קודם כל להחזיר את כל החטופים, דבר ראשון ולפני הכול, זו אחת ממטרות המלחמה, אין פה בכלל ויכוח, בטח לא אתי, שלחתי את שני הבנים שלי להשיב את החטופים, אחד חזר ואחד לא חזר. בני הגדול, זו הייתה משימת חייו, כשקם מהשבעה לבש מדים וחזר לצוות שלו ולא עזר כלום. לא הצלחנו לשכנע אותו, גם לא ראש ממשלה שהתקשר אליו כאח שכול לא הצליח לשכנע אותו ורק לפני חודש הוא סיים מילואים וחזר ללימודים כי זה הדור שלנו ואלה הילדים שגידלנו. אני לא מפחיד אותכם ולא רוצה להלך אימים. תסתכלו עלי טוב, אני איציק, שלפני שנה ושלושה חודשים הייתי כמוכם. בדיוק כמוכם. שכל החדרים והמיטות בבית מלאים כולם ישנים והכול עובד והכול רגיל. אבל אם היו מנצחים במלחמות הקודמות והיו מחסלים את המחבלים במלחמות הקודמות ולא היו ממלאים את בתי הסוהר במחבלים שהיה צריך להרוג אותם מיד כשהם מניפים את הסכין, לא הייתי אב שכול היום. לכן אחים ואחיות יקרים שלי, זה לא שמאל, זה לא ימין. אם לא מנצחים עכשיו, אתם הבאים בתור, תודה. << אורח >> אסתר בוכשטב: << אורח >> אני רוצה לספר לך שיש מאחורי משפחות שכולות שהיו כבר קודם, זה לא דבר חדש. << אורח >> איציק בונצל: << אורח >> לא אמרתי שזה דבר חדש, אני לא רוצה שיהיו עוד. << אורח >> אסתר בוכשטב: << אורח >> אתה אומר אתם, אתם, עומדת פה נאווה שהיא אלמנת הרבש"צ של קיבוץ נירים מצוק איתן, עומדת חנה שהיא אחות שכולה. רציתי להגיד לך שהובן מהדברים שלך כאילו אנחנו לא מבינים מה זה משפחות שכולות. << אורח >> איציק בונצל: << אורח >> סליחה, אני אבהיר שוב. לא אמרתי את זה, לא התכוונתי לזה, כנראה רוצים לשמוע מה שרוצים לשמוע, אבל אני לא אתווכח אתך ועם אף אחד אחר. תפסיקו עם הוויכוח הזה אתנו, עם המשפחות השכולות, אנחנו בצד שלכם, אנחנו אחים שלכם, שלחנו את הילדים שלנו להביא את הילדים שלכם ואני שמח על כך. כולנו חיילים, לכל מי שיושב פה יש חייל ולכן אני מכבד את זה. אין ויכוח בינינו, צריך להבין שהיו משפחות לפני ואני לא רוצה שיהיו אחרי. אני בטוח שאת מסכימה אתי עם הדרישה הזאת, זו הזעקה שלי, זו הקריאה שלי. הקריאה שלי היא שלא יהיו עוד משפחות שכולות ואיך עושים את זה? מנצחים את האויב, אחרת יהיו עוד, זו ההיסטוריה. אני לא מתווכח, אני מחבק את כולם, קטונתי, אני לא בא מהמקום של כוח אלא מקום של ענווה ומהמקום הזה, שאתם יודעות מה זה לעמוד מול הקבר של הבן, הכאב העצום הזה שתיארתי, אתן יודעות מה זה, זר לא יבין זאת ואני לא רוצה שאף אחד אחר בעם ישראל יצטרף אלינו. שכל הילדים שלנו, הילדות, ההורים, הסבים והסבתות, כל מי שנמצא שם קודם כל יחזור הביתה שלם ובריא ומי שלא חי שיזכה לקבורה יהודית בארץ ישראל ובאדמת הקודש הזו, אין על זה ויכוח בכלל. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> תודה איציק. שמי קלדרון בבקשה. << אורח >> שמי קלדרון: << אורח >> שמי שמי קלדרון, דודו של עופר קלדרון ששב מהשבי. שבוע שעבר התייחסתי לבריאותו הלקויה של עופר כשהלכתי הביתה חשבתי על החטופים החיים ששם ובריאותם הלקויה וחשבתי על המשפחות של החטופים שנרצחו בעזה ונהרגו, גם הבריאות שלהם לקויה. אני חייב לומר אחרי הדברים של אסתר שבאים מהלב, שהיא דוגמה מבחינתי לאצילות נפש שלה ושל המשפחה שממשיכים להגיע לכאן ולומר את דברם ואת דברינו וזה לא מובן מאליו. אני מבקש מהיושבים כאן, אנשים חשובים בעיני, אם אלה אזרחים או באי הכנסת, אני מבקש להתייעץ, כי השבוע אנחנו קוברים בני משפחה, משפחה מורחבת שלנו ואני לא יודע מה להגיד לא ליוכי ולא לירדן שהיה עם עופר הרבה זמן. מה אגיד להם? סליחה? זה כבר אמרנו, זה לא מספיק. אם יש למישהו עצה מה לומר להם. הם היו שם חיים וכמו שאת ירדן יכלו להציל יכלו גם להציל אותם. את זה אנחנו יודעים. אז למה? מה נגיד להם? אתמול ראינו את צילום הווידאו המרושע עם אביתר וגיא מתחננים על נפשם. נכון הבימוי גרוע, כשהם יחזרו הם יבוא אלי ללמוד משחק, אבל יש להם שם אמירה מאוד נוקבת, הם חיים. שלחתי לאחים של אביתר הודעה שהם חיים, והיא אמרה תסתכלו על העיגולים השחורים סביב העיניים, תראו כמה הם סובלים. שוב צץ לי העניין של עופר שכשהיה חולה היה עוטף רופאים ובאנשים שטפלו בו, מה קורה לחיים שנמצאים שם ואין מי שיטפל בהם? אין זמן, נגמר הזמן. מה עוד צריך לראות שישכנע את מקבלי ההחלטות שאנחנו מדברים על חיים של חיילים, של מבוגרים, כאלה שאפשר להציל, אני מדבר גם על המשפחות של הנרצחים שגם אותם צריך להציל. לדאבוני אנחנו רואים גם בני משפחה שלא מחזקים מעמד וגם כשחזרו הם נוטלים את נפשם. רק השבוע היה מקרה כזה. אני מחכה לתשובה מה אני אגיד להם. אני מחכה לתשובה מתי החטוף האחרון פה. מישהו לא מבין מה קורה שם? איזה עדויות צריך עוד להביא? פרובוקציה או לא פרובוקציה אלה העובדות איך שלא נסתכל עליהם. די. הזמן אזל, לא אוזל – אזל, אני לא יודע מה יקרה עוד שעה לאביתר או לגיא, לגלי, לזיו, למתן ועוד. אלה אנשים חיים או ששמרו עלינו כחיילים או שנחטפו מהמיטות שלהם. אז איזה דיונים? מעשים. אני פונה לכל מי שיש לו יד בקבלת ההחלטות או לחץ על קבלת ההחלטות, שיעשה את זה עכשיו. לא ללכת הביתה לפני זה. תודה. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> תודה שמי. פרופסור חגי לוין בבקשה. << אורח >> פרופ' חגי לוין: << אורח >> אני רוצה להגיד לכם כרופא לשעבר בחטיבת הצנחנים וגם בן למשפחה שכולה ממלחמת השחרור, אנחנו מדברים פה בוועדת הבריאות על החייאה, לפני החייאה צריך קודם כל למנוע את המשך הפגיעה. בזמן שאנחנו מדברים כאן וחשוב שאתה מאפשר את הדיון הזה, אבל אי אפשר לנרמל את המציאות. ברגעים אלה ממש יש אנשים חיים שאולי זקוקים להחייאה ובטוח זקוקים להחייאה ברגע זה ואנחנו לא שם כדי לתת להם את מה שהם צריכים. כשאנחנו מטפלים באנשים בהחייאה בשדה הקרב או לא בשדה הקרב, אנחנו לא עושים חשבונות מה יקרה אחר כך, קודם כל מטפלים. דבר ראשון, לא משאירים פצוע בשדה, גם לא משאירים חלל בשדה, במחירים נטפל אחר כך, קודם כל החייאה. אני רוצה להקריא לכם מתוך התייחסות רפואית שכתבתי ואני מקריא כאן בפעם הראשונה לבקשת המשפחה של איתן הורן וזו דוגמה אחת למי שזקוק כרגע להחייאה ואנחנו לא שם כדי לתת לו אותה. אין לו ולכל החטופים זמן. מעדות ישירה שקיבלנו, איתן סובל ממחלה דלקתית כרונית שגורמת לזיהומים בעור. יש לו כרגע זיהומים חמורים בעור. בעבר כשזה קרה לו הוא קיבל טיפול מתאים כדי להינצל, יש לו דרגה חמורה של המחלה והוא צריך טיפול בכאבים העזים שהוא סובל מהם כל הזמן ואנחנו לא שם כדי לתת לו את הטיפול הזה. הוא צריך הגיינה שאין שם, אפילו לא מים זמינים והסכנה שהחיידקים יחדרו לתוך גופו, יגרמו לו לאלח דם שיהרוג אותו. לא הצלנו את יגב או את האחרים אבל עכשיו, היום, אנחנו יכולים להציל אנשים איך אנחנו יכולים לא לעשות את זה? איך נסתכל כחברה על עצמנו במראה כחברה כשיכולנו היום, ביום ה-507 להציל ולא עשינו את זה? אני לא מפרט את תנאי המחיה הקשים שהוא נמצא בהם, שגם הם יכולים להרוג אותו ואת כל החטופים. את הבריאות הנפשית, אני רואה את אלון אהל, לא רק שהוא בסכנת עיוורון, הוא לבד עכשיו אחרי שחבריו לשבי שוחררו, מה עובר עליו עכשיו? כולם בסכנת מוות, כולם הומניטאריים, אי אפשר להמשיך עם הסלקציה הזאת. אנחנו חייבים בהסכם אחד, שהוא אפשרי והנשיא טרמאפ נתן את הכיוון, יש לנו את כל הגיבוי ואת כל הכוחות מבחינת מערכת הביטחון שלנו שגם היא נותנת אור ירוק להתקדם ולהביא את כולם הביתה. אני אומר כולם ואלה החיים שזקוקים להחייאה ואלה החללים שהמשפחות שלהם זקוקות להחייאה. פרסמנו לפני כמה ימים את הדו"ח החמור, הקשה, מבוסס על ראיות ונתונים, על מצבם הקשה של משפחות החטופים החללים, כמה זמן עוד הם יוכלו להחזיק? יש כאלה שלא מחזיקים מעמד, שמתים, כי הם לא מקבלים את התרופה היחידה שיכולה להציל אותם וזה החזרת בני המשפחה שלהם עכשיו. גם להם אין זמן, גם הם הולכים ונעלמים. בעצב עמוק נציין מחר את הלווייתו של עודד ליפשיץ זכרו לברכה וביום רביעי ההלוויות של אריאל כפיר ושירי שסוף סוף יזכו למנוחה נכונה. אנחנו מחויבים לזה כיהודים, כישראלים. נצא החוצה לעמוד עם דגלי ישראל במסעות ההלוויה, אבל זה לא מספיק להביע צער. צריך לנקוט בפעולה עכשיו. עכשיו. יושב-ראש הוועדה וכל מי שנמצא כאן, אנחנו חייבים את זה בשביל ההחייאה שלנו כחברה הישראלית, תודה. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> תודה פרופ' חגי לוין. אמיר השכל בבקשה. << אורח >> אמיר השכל: << אורח >> הדיון הזה עוסק בהצעת חוק להצבת מכשירי החייאה בנקודות ציבוריים. חשוב מאין כמוהו. אני חושב שבמצב הנוכחי ליד המכשיר הזה צריך להציב מכשיר שיטפל במצב הנפשי של החברה שלנו. לפני שאני בא לדיונים האלה אני חושב מה לומר כדי לנסות ולהזיז עוד משהו. בחרתי להקריא היום קטע קטן שכתבה אילן סיגל בתו של קית' סיגל, את אחיו ראינו פה בכנסת, הוא גם נמצא היום. היא כותבת כך: "בין לבין המחשבות אני פתאום חושבת כמה עצב הביאה אתה החזרה של אבא. אבא שוחרר, נשמע מוזר, נכון? אני אמורה להיות מאושרת, השמחה אמורה להיות מטורפת, חתיכת הקלה. אבל אחרי כמה ימים של אופוריה הוא חזר והוא כאן, העצב התחיל להזדחל. עצב עליו קודם כל, על כל מה שהוא עבר שם, על כל כך הרבה רגעים של פחד, של אימה. עצב על מה שהוא עובר עכשיו, על תחושת הבלבול, על חוסר הידע והארגון של מה שהיה כאן בכל הזמן הזה וגם עצב עצום על מה שהוא עוד יעבור. על סיוטים שילוו אותו, על הטריגרים, על אובדן הביטחון, על החרדות, על פצעי הנפש שלעולם לא יגלידו. אני עצובה עלינו, החברה. כמה הפסדנו באותו יום שבת וכמה אנחנו מפסידים מאז ועד היום. משפחות ועוד משפחות שהחיים שלהם נשמטו ולא ישובו. אושר שלא יהיה אף פעם נקי כמו שהיה פעם. אוכל שלא יהיה טעים אף פעם כמו שהיה לפני. האובדן ירחף לנצח. יגע בכול. יורגש בכל רגע. השמח ביותר והעצוב ביותר". אם הייתי יכול, הייתי מסיים את זה בצעקה "די", בואו נשים סוף לטרגדיה הזאת. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> תודה. היום המעבר לא כל כך חד כי אנחנו מתעסקים בהצלת חיים והדברים ששמענו כאן מתעסקים גם בהצלת חיים. אז בשונה מדיונים אחרים המעבר לא יהיה כל כך חד. אני מודה לדוברים שהזכירו את ההקשר ואני רוצה לציין היום את יום הדפיברילטורים הלאומי, יום שעוסק בהצלת חיים. יום שאני זוכה, יחד עם מרפאת הכנסת ודר' נועם אופק רופא הכנסת שנמצא כאן, להוביל את היום הזה כאן בכנסת ולהנגיש קצת יותר את הידע בהצלת חיים על ידי ה"מפעם" לטובת כלל האוכלוסייה. זה מתחבר למה נאמר בסהנדרין "כל המקיים נפש אחת בישראל מעלים עליו כאילו קיים עולם מלא", זה מתחבר היטב לדברים שנאמרו לגבי הצלת החטופים. לגבי סיום השלבים של התהליך בו התחלנו להשבתם הביתה. אותם ימים של תקווה, שאנחנו רואים קצת אור, שנמשיך ונזכה לראות את כולם פה, כמו שנאמר בתחילת הדיון, מי לקבורה ראויה ומי לשיקום, לשיקום של כלל ישראל. אנחנו לקראת הצבעה לקריאה שניה ושלישית, בשלבים מתקדמים של הצעת החוק של חברת הכנסת אתי עטיה, אני אבקש מרופא הכנסת, דר' נועם אופק, לומר את דברו, בבקשה. << אורח >> דר' נועם אופק: << אורח >> תודה רבה. דבר ראשון אני רוצה להגיד שקטונתי מלהביע פה דעה ויש לי דעה, לדבר בכלל בפני משפחות החטופים, משפחות הנרצחים, הן האזרחים והן החיילים, המשפחות השכולות. גם אני שירתתי במילואים, אחי היה בעזה, בלבנון הפחד והדאגה בלב שלי היו עצומים ברוך השם כולם בחיים, העצב הדאגה והכאב שיש אצלי בלב מאז ה-7 באוקטובר לא משתווה בכלל למה שעובר אצלכם בלב ובחיים. המציאות פה היא לא נורמלית, אף אחד לא חושב שמשהו פה רגיל או חזר לנורמליזציה כלשהי. העצב נוכח כל יום. כמובן שקטונתי גם מלהשיא עצות למקבלי ההחלטות במדינה. בהמשך למה שאמר יושב-ראש הוועדה, אני רואה קו שמחבר, גם אם הוא נראה דמיוני, זו האסוציאציה שעלתה לי לראש, ב-7 באוקטובר ובכל ימי המלחמה אחר כך, אנשים קמו כמו גיבורים ונלחמו כדי להחזיר את החטופים, לחלץ את החברים שלהם, להגן עלינו, בידיעה שהם עלולים להיפצע ולמות. הם התגברו על מחסום הפחד כי הם ידעו שאין ברירה. אני יודע שהמעבר נשמע מלאכותי, אבל כשמדברים על שימוש בדפיברילטור, יש מחסום של פחד. אני רואה מכשיר חשמלי, איך אני אשתמש בדבר הזה? אין לי מושג ואפילו לא עברתי קורס עזרה ראשונה בסיסי, אני אתן שוק חשמלי לבן אדם? אז כן, בהחלט, זה הדבר שצריך לעשות. מדובר על מכשיר מאוד פשוט לשימוש, לא צריך הכשרה רפואית ואפילו לא קורס של שעתיים, רק צריך לדעת עברית ולעשות מה שצריך ובמקביל להתקשר למוקד 101 של מגן דוד אדום לקבל הנחיות. הדבר הכי חשוב זה לשבור את מחסום הפחד. יש לנו יכולת להציל חיים אם רק לא נפחד לעשות את זה ומהר, תודה. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> הצעת החוק המונחת בפנינו מבקשת להרחיב את החוק הקיים, הצבת מכשירי החייאה במקומות ציבוריים, גם על רכבות כבדות. הייתה הצעה טובה וראויה שעלתה לקדם הצבת מכשירים כאלה גם בבניינים רבי קומות בשביל אותה מטרה, הצלת חיים. אנחנו מבינים שהסוגיה עדיין לא בשלה ולכן אנחנו חוזרים להצעת החוק המקורית, כרגע נסיר מסדר היום את הצבת המכשירים בבניינים רבי קומות ואצהיר שמאוד נשמח שזה יגיע לוועדה לדון ולקדם את זה, כנראה שזה יקרה במסגרת הצעת חוק נוספת פרטית. ננסה לקדם את זה כמובן בהסכמות עם כל הגורמים הרלוונטיים. היות ואנחנו חוזרים להצעת החוק המקורית, אם יש למישהו הערה מוזמן להרים את היד. אם לא, אבקש להקריא את הנוסח ואז נשמע הערות, היועץ המשפטי בבקשה. << דובר >> מיכאל קוסאשווילי: << דובר >> נעבור להקראת הנוסח, כפי שהיושב-ראש אמר, ההצעה במהותה מבקשת להוסיף לרשימת המקומות חובה להציב מכשירי החייאה, גם ברכבות הארציות. בנוסח הנוכחי יש חידוד לעניין החובה להציב את מכשירי ההחייאה בתחנות רכת. הצעת חוק הצבת מכשירי החייאה במקומות ציבוריים (תיקון מס' ), התשפ"ה–2025 1. תיקון התוספת. בחוק הצבת מכשירי החייאה במקומות ציבוריים, התשס"ח–2008, בתוספת בפרט 6 - (1) האמור בו יסומן "(א)", ובסופו יבוא "וכן תחנות רכבת כאמור של רכבת מקומית שנמצאות בתוך מבנה סגור" (2) אחרי פרט משנה (א) יבוא: (ב) רכבת ארצית המשמשת להסעת נוסעים. (ג) בפרט זה, "רכבת ארצית" ו"רכבת מקומית" – כהגדרתן בפקודת מסילות הברזל )נוסח חדש), התשל"ב–1972. "רכבת מקומית" בשפה היום-יומית הכוונה לרכבת הקלה. << אורח >> תמי פרידמן: << אורח >> תמי פרידמן ממשרד התחבורה. הערה אחת, חוץ ממבנה סגור הוחלט על מקומות שמבקרים בהם מעל 500 איש, שזה קורה במקומות הסגורים. לכן מה שאנחנו מציעים, הסיפה של (1) יהיה: "בתוך מבנה סגור שמבקרים בהם כרגיל 500 איש לפחות ביום. זה מה שקורה בפועל אבל מאוד חשוב לנו החידוד, שזה יהיה מקום שעוברת בו כמות רבה של אנשים. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> בדרך כלל אנחנו מדברים על תחנות מתחת פני האדמה, נכון? << דובר_המשך >> תמי פרידמן: << דובר_המשך >> כן. << דובר >> מיכאל קוסאשווילי: << דובר >> כתבנו "וכן תחנות רכבת כאמור" זה אומר שבאותן תחנות רכבת, הצבה של מכשירי החייאה מוסדרות בהם בפרט 6 והנוסח עכשיו יהיה: "תחנות רכבת שמבקרים בהם כרגיל 500 איש לפחות ביום וכן תחנות רכבת כאמור". להבנתנו המילה "כאמור" מכילה גם את התנאי. << אורח >> פרופ' חגי לוין: << אורח >> כיושב-ראש איגוד רופאים לבריאות הציבור, קודם כל זה כמובן חשוב ומציל חיים. מניסיוננו עם ההחרגות האלה, עם התוספות כמו ה-500 ביום, אז מה, אם זה 499 ביום? האם יש לנו את הנתון הזה? באיזה ממוצע ובאיזו תקופה? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אבל כתוב בחוק מעל 500. << דובר_המשך >> פרופ' חגי לוין: << דובר_המשך >> אולי צריך להציב בכל התחנות וזהו. לא להוסיף החרגות שיוצרות מצב שבסוף יהיה מקרה חלילה שצריך ולא נמצא. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> כבר היום קבוע בחוק מה זה מקום ציבורי. << דובר_המשך >> פרופ' חגי לוין: << דובר_המשך >> אבל אנחנו מדברים על תחנות, הגדרנו תחנות בשונה מבניין מגורים שזה לא בכל בנייני המגורים, אבל תחנות, מקום ציבורי, בואו נשים בכולם. אלה שמוגדרות עכשיו בלי לשים החרגה שאחרי זה תבלבל, אותה תחנה שתוקם באופקים, אז שם לא ישימו כי החליטו שזה מעט מידי. בטח ובטח אם מדובר במקומות מתחת לאדמה, היכולת להביא לשם צוות, יש גם עניין של נגישות. דווקא במקומות עם מעט אנשים, הנגישות למכשיר אחר יותר מוגבלת, אז אני חושב שלא צריך לעשות את ההחרגות האלה. יש תחנות, בואו נשים בכל התחנות. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> יואב ממשרד המשפטים, אתה מסכים לפרשנות של היועץ המשפטי לוועדה? אני בד"כ סומך עליו, אני שואל אותך כדי לשמוע אם יש לך הערות. << אורח >> יואב סטשבסקי: << אורח >> אין לי הערה בנושא. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> אתה מסכים עם "הכאמור"? << דובר_המשך >> יואב סטשבסקי: << דובר_המשך >> כן. << אורח >> יצחק ליבוביץ: << אורח >> תודה אדוני היושב-ראש, ביום הדפיברילטורים שאנחנו מציינים היום, יזמת גם עמדות החייאה והדרכה בכנסת. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> אני חייב לומר שבשיתוף עם מד"א, זה רשום לי ברשימת התודות. הקדמת אותי. << דובר_המשך >> יצחק ליבוביץ: << דובר_המשך >> אנחנו בהחלט מציינים את היום הזה גם בכנסת אבל לא רק בכנסת, יש לנו מעל 200 מקומות ברחבי המדינה שמדריכים מתנדבים של מד"א מדריכים החייאה ושימוש בדפיברילטור כדי להעלות את המודעות וכדי שכל אזרח ותושב במדינה יבינו כמה הדבר הזה פשוט. לא צריך הדרכה לפני, רק לפתוח את המכשיר, המכשיר מדבר בעברית ומסביר בדיוק מה לעשות. כמובן שבכל בעיה מחייגים 101 ותוך מספר שניות יענה לכם תורן מוקד שהוא או חובש או פרמדיק, ידריך את האדם מה צריך לעשות, ינחה אותו כדי להגיע למכשיר הדפיברילטור הקרוב ככל שיש כזה זמין וכל שניה כאן קריטית ויכולה להציל חיים ככל שיש יותר מכשירים, ככל שהמכשירים האלה ישוקפו למערכות השליטה והבקרה של מד"א נוכל בעזרת זה להציל יותר ויותר חיים והמגמה מאוד ברורה. אני מודה גם לך חברת הכנסת אתי עטיה על הצעת החוק הטובה והמבורכת וכמו שאמרתי בפעם הקודמת, זו לא פעם ראשונה שאנחנו נתקלים בהצעות חוק חשובות שלך ונקווה שגם נוכל להרחיב את זה בקרוב לבתי מגורים, אני בטוח שזה יציל הרבה מאוד חיים במדינת ישראל, תודה רבה. << אורח >> תמי פרידמן: << אורח >> אני רוצה לעדכן שזה בסדר גמור, תודה. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> נהדר. << אורח >> פרופ' חגי לוין: << אורח >> הערה נוספת, אנחנו יודעים שהרפואה הכי טובה היא המניעה. הצבת הדפיברילטורים זו גם הזדמנות לקידום בריאות, אנשים עוברים ורואים את זה. חומר למחשבה, האם רוצים לשים בצמוד איזשהן המלצות לשמירה על הבריאות, למניעת התקפי לב לאוכלוסייה, בחוק או לא בחוק, זו הזדמנות שכדאי לנצל אותה. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> תודה רבה. לגבי היום הזה ושיתוף הפעולה עם מד"א ומרפאת הכנסת אני מוכרח לומר תודה רבה לד"ר נועם אופק ולאחות הראשית של הכנסת לריסה פריצקר שהובילה אותנו ליום הזה כאן. לאגף האירועים והטקסים של הכנסת, לארגון מד"א ולצוותי ההדרכה שפזורים פה. עברתי גם את ההדרכה לשימוש במכשיר, רבותיי, זה פשוט, זה קל וזה מציל חיים. אנחנו כוועדה קוראים לאזרחים שצופים בנו לקחת חלק בהדרכה הזו, לדעת להשתמש ולא לפחד כמוש נאמר קודם, זה מציל חיים. זה מביא אותי להודות לך, חברת הכנסת חווה אתי עטיה, יושבת-ראש הוועדה לעובדים זרים ושלל תארים נוספים שקבלת רק לאחרונה, תודה רבה על הגשת הצעת החוק הזו, ההובלה של זה וההתעקשות שלך לסיים אותה ככל הניתן במהירות. אם נרצה, כמו שנאמר, אני תומך מראש בהצבת דפיברילטורים גם בבניינים רבי קומות וכמובן שנצטרך להגיע להסכמות עם שאר הגורמים, איגודי בתים, משרד השיכון וכדומה, שנמצא כבר בתהליך של שיח, אבל החלטנו שלא לעכב את הצעת החוק הזאת. אז מילות סיכום שלך לפני שנעבור להצבעות, בבקשה. << דובר >> חוה אתי עטייה (הליכוד): << דובר >> תודה רבה. אני מודה לך על קידום הצעת החוק לקריאה שנייה ושלישית. אחרי שמעתי את משפחות החטופים וההורים השכולים, זו ישיבה שמהולה עבורי בעצב ושמחה. אנחנו עושים הכול כדי להציל חיים, אני שמחה שהחלטת לדון בהצעת החוק ולקדם אותה ביום ציון הדפיברילטורים הלאומי. אני גם מודה למד"א, מפעל הפיס, מרכז השלטון המקומי על קיום היום הזה. יש מיזם חשוב שנקרא "שמים לב" המעלה את המודעות וההנגשה של מכשירי ההחייאה ושכולל פעילות הסברתית באמצעות פרישה ארצית. המיזם פועל גם עם פלטפורמת "איפה דפי". להזכירכם, לפי הנתונים שיש לנו, כל שנה לוקים בדום לב 8,000 אנשים, 95% מהם לא שורדים את ההתקף. אני מייחלת שהצעת החוק תורחב בעוד מקומות, במרכזים בהם אין מכשיר באופן נגיש, כדי להציל חיים. אפילו שהצעת החוק נחשבת פשוטה, זה לא היה פשוט להעביר אותה. אפילו שזה 2 מיליון שקל ואין בה עלות תקציבית. אני מודה גם לנציג הרכבת שהסכים לתקצב את זה יחד עם משרד התחבורה. אני לא שוכחת להודות גם לשרת התחבורה, מנכ"ל משרד התחבורה, שר הבריאות, נציגת האוצר דנה דובר. תודה רבה לכולם, שנזכה שכל החטופים יחזרו במהרה. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> אמן. לימור פוליאנסקי ממשרד האוצר, מה העלות התקציבית של ההצעה? << אורח >> לימור פוליאנסקי: << אורח >> כשני מיליון ₪. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> משכך, היא איננה תקציבית. אם ככה אנחנו יכולים לעבור להצבעות. נתחיל עם הסתייגויות. << דובר >> מיכאל קוסאשווילי: << דובר >> להצעת החוק התקבלו מספר הסתייגויות בהתאם לסעיף 86ו' לתקנון. היות והמציעים של ההסתייגויות לא כאן, ברשות יושב-ראש הוועדה נקריא אותן ונצביע עליהן ולאחר מכן נצביע על ההצעה כולה. הסתייגות (1) מבקשת להוסיף סעיף מטרה לחוק ככה שמטרת חוק זה תהיה "שמירה על בריאות הציבור". << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> מי בעד ההסתייגות? מי נגד? הצבעה לא אושרה. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> ההסתייגות הוסרה. << דובר_המשך >> מיכאל קוסאשווילי: << דובר_המשך >> הסתייגות (2) מבקשת להוסיף לחוק רשימה של בעלי עניין בחברות של מכשירי החייאה. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> מי בעד ההסתייגות? מי נגד? הצבעה לא אושר << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> ההסתייגות הוסרה. << דובר_המשך >> מיכאל קוסאשווילי: << דובר_המשך >> הסתייגות מס' (3), בהמשך להסתייגות השנייה, מבקשת לחייב את השר הממונה על החוק לעדכן את רשימת בעלי העניין מידי שנה בתיאום עם רשויות המס השונות. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> מי בעד ההסתייגות? מי נגד? הצבעה לא אושר << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> ההסתייגות הוסרה. << דובר_המשך >> מיכאל קוסאשווילי: << דובר_המשך >> הסתייגות (4) מבקשת להוסיף לתוספת לחוק רכבות משא, "רכבת משא מכילה לכל הפחות 23 נוסעים". << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> מי בעד ההסתייגות? מי נגד? הצבעה לא אושר << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> ההסתייגות הוסרה. << דובר_המשך >> מיכאל קוסאשווילי: << דובר_המשך >> הסתייגות מס' (5) זו הסתייגות נוסחית, מבקשת לכתוב במקום המילה "סגור" בהצעה, את המילה "מקורה". << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> מי בעד ההסתייגות? מי נגד? הצבעה לא אושר << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> ההסתייגות הוסרה. << דובר_המשך >> מיכאל קוסאשווילי: << דובר_המשך >> הסתייגות מס' (6) מבקשת להוסיף רשימה מפורטת של רכבות מקומיות בתיאום עם משרד התחבורה והרשויות המקומיות ותיבחן האפשרות האם להכיל את המטרונית, הרכבת הקלה בירושלים, רכבלית והרכבת הקלה בתל אביב. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> מי בעד ההסתייגות? מי נגד? הצבעה לא אושר << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> ההסתייגות הוסרה. << קריאה >> חוה אתי עטייה (הליכוד): << קריאה >> שכחנו להודות למיכל מנהלת הוועדה וליועץ המשפטי של הוועדה. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> בהחלט מגיע להם. << דובר_המשך >> מיכאל קוסאשווילי: << דובר_המשך >> התקבלו בקשות רשות דיבור לסיעת ישראל ביתנו וכעת גם של סיעת רע"מ. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> ונוסיף גם את ש"ס, כדי שנוכל לברך אחר כך במליאה את חברת הכנסת אתי עטיה. לאחר שהוסרו ההסתייגויות, נעבור להצבעה על הצעת חוק הצבת מכשירי החייאה במקומות ציבוריים (תיקון מס'), התשפ"ה–2025, בקריאה השנייה והשלישית, כפי שהקריא היועץ המשפטי של הוועדה. מי בעד הצעת החוק? הצבעה אושרה << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> הצעת החוק אושרה פה אחד. << קריאה >> חוה אתי עטייה (הליכוד): << קריאה >> כן ירבו הצעות חוק לטובת עם ישראל. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> הצעות חוק פשוטות וטובות לטובת עם ישראל, אכן כך. תודה רבה לכולם, הישיבה נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 13:00. << סיום >>