פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וארבע

הכנסת



21
ועדת העבודה והרווחה
20/06/2022


מושב שני




פרוטוקול מס' 143
מישיבת ועדת העבודה והרווחה
יום שני, כ"א בסיון התשפ"ב (20 ביוני 2022), שעה 10:10



סדר היום:
 << הצח >> הצעת חוק הכרה באחים שכולים ובזכויותיהם, התשפ"ב-2022, של ח"כ מיכל שיר סגמן << הצח >>  


נכחו:
חברי הוועדה: 
אפרת רייטן מרום – היו"ר
אלינה ברדץ' יאלוב
מופיד מרעי


חברי הכנסת:
מיכל שיר סגמן


מוזמנים: 
	הילה שר רגרמן
	–
	עו"ד, יועמ"ש אגף משפחות, משרד הביטחון - צה"ל

	ריקי מורד
	–
	אחראית תגמולים והטבות, אגף משפחות הנצחה ומורשת, משרד הביטחון - צה"ל

	אריה מועלם
	–
	ראש אגף משפחות הנצחה ומורשת, משרד הביטחון - צה"ל

	הגר יוסף
	–
	רע"ן קשר למשפחות במחלקת נפגעים אכ"א, משרד הביטחון - צה"ל

	עמית גולדנברג
	–
	עוזר היועמ"ש חתומכ"א ויועמ"ש נפגעים, משרד הביטחון

	דן נימני
	–
	רפרנט ביטחון אגף תקציבים, משאד האוצר

	טלילה דביר
	–
	עו"ד, האשכול החברתי, ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

	דן אורן
	–
	ראש האשכול החברתי, ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

	ענבר דוד
	–
	מנהלת אגף נפגעי פעולות איבה, הביטוח הלאומי

	שלומי מור
	–
	עו"ד, הביטוח הלאומי

	אלי בן שם
	–
	יו"ר ארגון יד לבנים

	אלי טהר
	–
	אח שכול, חבר הנהלה, ארגון יד לבנים

	יובל ליפקין
	–
	מנכ"ל ארגון יד לבנים ארצי

	פנינה צ'צ'יק מנקר
	–
	חברת הנהלה, ארגון יד לבנים

	נעמי שמואלי
	–
	אחות שכולה, ארגון יד לבנים

	אביבה גלעדי
	–
	אחות שכולה, ארגון יד לבנים

	אורית ברוך
	–
	אחות שכולה, ארגון יד לבנים

	אריאלה ידידיה ברגהש
	–
	אחות שכולה, ראש תחום אחים שכולים בירושלים, ארגון יד לבנים

	דן בן צבי
	–
	אח שכול, חבר הנהלה, ועדת אחים שכולים, ארגון יד לבנים

	אלי דבי
	–
	אח שכול, ארגון יד לבנים

	עומר כרמי
	–
	שדלנית ארגון יד לבנים, טרוגדור

	מאי סבח
	–
	שדלנית ארגון יד לבנים, טרוגדור

	רות פרמינגר
	–
	עו"ד, יו"ר ועדת חקיקה, ארגון נפגעי פעולות איבה

	אייבי מוזס
	–
	יו"ר הארגון, ארגון נפגעי פעולות איבה

	אכין צור
	
	



ייעוץ משפטי: 
שמרית גיטלין שקד

מנהלת הוועדה:
ענת כהן שמואל

רישום פרלמנטרי:
חיה הורביץ-בכר, חבר תרגומים



 << נושא >> הצעת חוק הכרה באחים שכולים ובזכויותיהם, התשפ"ב-2022, פ/2445/24 << נושא >>  


 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

בוקר טוב לכולם, אני מתכבדת לפתוח את ישיבת ועדת העבודה והרווחה של הכנסת, ה-20 ביוני 2022, כ"א בסיון תשפ"ב, השעה היא 10:10. אנחנו דנים הבוקר בהצעת חוק הכרה באחים שכולים ובזכויותיהם, התשפ"ב-2022, של חברתי, חה"כ מיכל שיר. 

שלום מיכל, בוקר טוב.

 << דובר >> מיכל שיר סגמן (תקווה חדשה): << דובר >>  

בוקר טוב.

 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

מילאת את השולחן.

 << דובר_המשך >> מיכל שיר סגמן (תקווה חדשה): << דובר_המשך >>  

עם הרבה מאוד אחים ואחיות.

 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

נרגשים, אני חושבת. כבר פנו אלינו הבוקר לא מעט אנשים שגם רצו להגיע ולא יכלו להגיע, ואני בטוחה שעוד תהיה להם בהמשך את האפשרות להשתתף בדיונים האלה, אבל לא בכדי חדר הישיבה התמלא כאן מפה לפה. בעצם, עשית פה מעשה שיהיה מעשה מכונן. שינית מציאות עבור רבים וטובים. 

 << דובר >> מיכל שיר סגמן (תקווה חדשה): << דובר >>  

בעזרת השם, ובעזרת הרבה מאוד חברים, גם מיד לבנים, אחים ואחיות שכולים, וכמובן משרד הביטחון. 

 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

שנתחיל כבר עכשיו להלל או שנחכה. 

 << אורח >> רות פרמינגר: << אורח >>  

מיכל, גם ארגון נפגעי פעולות איבה. 

 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

כמובן, רותי ואייבי, כולם נמצאים פה.

 << דובר >> מיכל שיר סגמן (תקווה חדשה): << דובר >>  

בוודאי. 

 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

אז אני רוצה לאפשר לך את רשות הדיבור, בבקשה מיכל.

 << דובר_המשך >> מיכל שיר סגמן (תקווה חדשה): << דובר_המשך >>  

תודה רבה. אני באמת אהיה קצרה, כי החוק עצמו הוא מה שחשוב, האירוע של להעביר את החוק. כפי שאמרת, לעשות היסטוריה זה דבר שהוא הכי חשוב. זה באמת מעמד מאוד מרגש לראות כאן את האחים ואת האחיות השכולים שזכיתי ללוות בארבע השנים האחרונות, ובאמת, בפעם הראשונה, לתת להם בעצם את ההכרה ואת המעמד שלהם הם ראויים. הם מפסיקים להיות שקופים, בפעם הראשונה.

בהתחלה אמרו לי שזה מאוד הצהרתי וזה מאוד סימבולי, וזה נכון, אבל הסימבוליות הזאת בציבוריות הישראלית היא כל כך חשובה, כל כך חשובה. הרי, רק בזכותן, בזכות המשפחות הנפלאות האלה לנו יש מדינה, וצריך לחבק לא רק ביום הזיכרון, צריך לחבק בכל יום ויום ולדאוג למשפחות עצמן, לדאוג לאחים עצמם, ובעצם זה הצעד. 

אני גם מברכת את משרד הביטחון שהגדיל לעשות ולקח את ההכרה, את חוק ההכרה, וממש התייחס גם לסעיפי הזכויות והרחיב והגדיל אותם, בין אם מדובר על לימודים שזאת הגדלה של שנות הלימודים מגיל 30 לגיל 40, ובין אם מדובר על הטיפול הפסיכולוגי שעד היום הם היו זכאים לו על פי חוק, אז היום להגדיל את סל השירותים הפסיכולוגיים כדי שתהיה עוד בחירה בטיפולים נוספים, ואלה צעדים שהם מבורכים. זה לא מובן מאליו שמשרד ממשלתי באמת בא ואומר שלא רק שהוא רוצה את הצעת החוק אלא שהוא אף מגדיל את מה שאנחנו רוצים לעשות.

 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

משווה ומעלה.

 << דובר_המשך >> מיכל שיר סגמן (תקווה חדשה): << דובר_המשך >>  

משווה ומעלה, בדיוק, וזה דבר שהוא מבורך, וזה באמת מעמד מאוד מרגש. זהו, אני לא רוצה להרחיב, זה סוג של "כל המוסיף גורע", אז באמת, אחים ואחיות יקרים, אתם מרגשים אותנו, ואני חושבת שגם במליאה אנחנו נראה את זה כמו שאנחנו רואים את זה כאן בוועדה, וההיענות המהירה של היו"ר באמת לכנס את הוועדה הזאת כמה שיותר מהר, וההיענות וההתייצבות של יד לבנים ושל משרד הביטחון, ושל כולכם כאן, באמת מראה עד כמה זה חשוב שהחוק הזה יעבור ויעבור כמה שיותר מהר. 

 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

ממש ככה, אז אני מצטרפת לכל מילה ומילה. בדרך כלל אני מבקשת מכל הנוכחים להירשם כדי לבקש את זכות הדיבור, ואני רואה שאתם עדיין עושים זאת, ואני באמת רוצה לשמוע אתכם. 

תראו, הוועדה הזו, ועדת העבודה והרווחה עוסקת כאן בנושאים שהם באמת לב ליבם של האזרחים ושל האזרחיות ושל המדינה שלנו. זה אולי הדבק הזה שמחבר בין כולם, וזה יכול להיות לפעמים אנשים עם מוגבלויות, זה יכול להיות הזכויות של האדם העובד, וכשאני מגיעה לכל הנושאים שקשורים לנכי צה"ל ולמשפחות השכולות, הדיונים שאנחנו עורכים כאן הם באמת, אני מרגישה שבאמת אין לא קואליציה ולא אופוזיציה, ולא שנאה ולא איבה, ולא כלום, באמת. 

זו זכות מאוד גדולה לעזור ולסייע לקדם גם את החוק הזה, ואנחנו נעשה את זה כמה שיותר מהר, מיכל, את יודעת שאני מתחייבת ואנחנו על זה. 

 << דובר_המשך >> מיכל שיר סגמן (תקווה חדשה): << דובר_המשך >>  

זה כדאי, כי אני ישבתי עם אלי דבי לפני ארבע שנים בבית קפה, ואני הבטחתי לו, אני הבטחתי לו שזה - - - 


<< דובר >> קריאה: << דובר >>  

צ'ק במעטפה.

 << דובר >> מיכל שיר סגמן (תקווה חדשה): << דובר >>  

בדיוק, מעטפה של הכרה. 

 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

מצוין, אז אני באמת משאירה לכם את רשות הדיבור. הנה, בבקשה, מי שרוצה שרק ירים את ידו ואני אפנה אליו. בבקשה. 

 << אורח >> אלי בן שם: << אורח >>  

אלי בן שם, יו"ר ארגון יד לבנים. אני חושב שזה יום היסטורי לעשרות אלפי אחים שכולים. 

 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

ממש.

 << דובר_המשך >> אלי בן שם: << דובר_המשך >>  

משנת 1950 שבו חוקק החוק הופיעו בו הורים, אלמנות ויתומים, והאחים היו שקופים, לא היו אחים בחוק הזה. זה עוול, באמת, של שנים. האחים איבדו פעמיים, פעם אחת הם איבדו את האח שלהם או את האחות שלהם, ופעם אחרת הם איבדו את ההורים שלהם. היום זה קצת אחרת, אצל המשפחות של הדור של 20 השנה האחרונות הנופל הוא חלק מהבית, אבל בשנים של יום כיפור וששת הימים ההורים שקעו בתוך עצמם, אני שומע את זה מאלפי אחים שכולים, לא היה שבת ולא חג, הם שכחו שיש עוד ילדים בבית והתעסקו עם הילד שמת ולא עם הילדים שחיים. 

אני מאוד שמח כי באים פה מעבר לכך, יש גם את השינוי בגיל של הלימודים לגיל 40, וגם את הטיפול הרגשי. לפני כן היה רק טיפול פסיכולוגי להורים ולאלמנות וליתומים, ויש עוד 17 סוגי טיפולים נוספים, ועכשיו נותנים את זה גם לאחים השכולים. 

החוק הזה ייתן לנו את מה שעד היום אין לנו, רשימות של אחים שכולים, וזה מדהים. רק לפני חודש, בהתערבות של מיכל בוועדת הילד, משרד הביטחון קיבל את רשימת האחים. אנחנו פנינו לשר המשפטים, והמנכ"ל אמר לנו שאנחנו לא יכולים לקבל את הרשימה כי אין אחים, האחים הם לא בחוק. עכשיו, ברגע שהם יהיו בחוק, נוכל לקבל את הרשימות.

אני באמת רוצה להודות למיכל וגם ליו"ר. ליו"ר, שבאמת תוך שבוע עשתה את הדיון, ולמיכל, שבאמת רצה איתנו שנים רבות. אני רוצה להודות גם לשר הביטחון, למנכ"ל ולאגף משפחות הנצחה שבאמת הרחיבו את החוק הזה, זה לא מובן מאליו. אני מקווה שנריץ את זה מהר, ונוכל לפחות להעביר את החוק הזה בימים טרופים אלה. 

 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

בהחלט, תודה רבה. אלי דבי, ראיתי שנרשמת, ואחר כך אייבי. 

 << אורח >> אלי דבי: << אורח >>  

בוקר טוב לכולם. אחי נהרג לפני 45 שנה במבצע ליטני, בשנת 1978. כשאני נפגשתי לראשונה עם מיכל, לפני ארבע שנים, אני עדיין הייתי בן למשפחה שכולה, בן להורים שכולים. היום, בימים אלה אני עובר טיפול פסיכולוגי, והיום אני מבין שההורים שלי לא נתנו לי מקום. זה מה שאני מבקש ממדינת ישראל, שיתנו לנו מקום. המקום הזה, לגיטימציה להיות אח שכול, להסתכל לך בעיניים ולהגיד לך "אח שלי נהרג", מה שלא היה לי לפני.

אני מודה שאף פעם לא חשבתי שזה יקרה, מדינת ישראל לא ראתה אותנו. נכון, היא נתנה זכויות, הכרה, אבל את המעמד, את הלגיטימציה ואת המקום להיות אח שכול, לא היה לנו. ביום כזה אני ממש מתרגש, אני מקווה שזה יעבור, וזה מקום היסטורי. 

אני רוצה להודות למיכל שלקחה את זה עד הסוף, היא הלכה על כל הקופה והלכה על זה עד הסוף. אני רוצה להודות לאלי בן שם וליובל שעשו כל מאמץ כדי להגיע ליום הזה, ולאריה מועלם שמחזיק בנושא הזה במשרד הביטחון. אני מקווה שגמרנו עם הסאגה הזאת. אנחנו לא מדברים על כסף ועל הטבות ועל שום דבר, אלא על הכרה בלבד. כששואלים אותנו מה אנחנו רוצים הכרה, זה מה שאני רוצה, לגיטימציה להיות אח שכול. תודה. 

 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

אתה מרשה לי לשאול אותך שאלה, אלי?

 << דובר_המשך >> אלי דבי: << דובר_המשך >>  

ודאי.

 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

למה זה כל כך חשוב?

 << דובר_המשך >> אלי דבי: << דובר_המשך >>  

כי זה נותן לי את המעמד הזה להיות אני. היום אני לא אח שכול, אני לא יכול להסתכל לך בעיניים, אני לא יכול לכאוב, אני בבית לא בוכה כי אין לי את הלגיטימציה הזאת. אני שומר על אמא שלי בת 95 כי אין לי את המקום להגיד לה "אמא, מגיע לי". אבא שלי, שנפטר לפני 20 שנה לא נתן לי את המקום, לא ממקום רע, אלא ממקום מגונן. אני חושב שמגיע לי להיות אח שכול ולבכות.

 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

כלומר, מתוך המקום שבו לא ראו את השכול ואת המקום שלך ושל יתר האחים השכולים, בעצם, המדינה לא שמה את הדגש שלה גם בקושי שלכם, של האחים?

 << דובר_המשך >> אלי דבי: << דובר_המשך >>  

זה מה שאנחנו מבקשים. 

 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

משם זה מגיע?

 << דובר_המשך >> אלי דבי: << דובר_המשך >>  

אם אני רוצה לבכות אני לא רוצה להתחבא, כי שואלים אותי מה קרה. כשאני רוצה, לצורך העניין, לקבל את הסמל של יום הזיכרון, אני לא רוצה שאמא שלי תקבל בשבילי, אני רוצה לקבל.

 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

ברור, תודה אלי. אייבי מוזס, בבקשה.

 << אורח >> אייבי מוזס: << אורח >>  

בוקר טוב, אייבי מוזס, יו"ר ארגון נפגעי פעולות האיבה. תודה למיכל שהרמת את הדגל. 

כשבאים להודיע לאח שכול או להורים שהאבא או החייל שנהרג, זה שוק שאני לא מאחל לאף אחד, אבל אצלנו, לצערי, כאזרחים, אני אתן לכם דוגמה שלי, של המשפחה שלי, כשהרכב בוער אני קופץ לרכב להוציא את המשפחה שלי מתוך הרכב הבוער, מוציא את הילדים, שני האחים הגדולים רואים את האח הקטן נשרף למוות, כאילו הם אחים שכולים, כן? והם רואים את האמא שלהם נשרפת למוות, והם בעצמם פצועים קשה, כשאני בעצמי פצוע קשה. 

אני מבין את הרגש הזה מה זה להיות אח שכול, כשאתה מבין שהילד הזה ששוכב ליד הבת שלי שלושה חודשים, מתייסר בכוויות, והיא רואה אותו כשהוא נפטר מול העיניים שלה. היא בת שמונה והוא בן חמש. תארו לעצמכם, היום היא בת 44 והיא עדיין חיה את זה, היא עדיין מזכירה את אח שלה, ואח שלה השני, הגדול, שגם הוא שרוף כולו. 

נכון, שקופים אמרת, אתה צודק, לא רואים אותם. הלוא, הם הסובלים, האחים האלה באמת סובלים יותר מההורים אפילו, כי ההורים מקבלים, הם נכנסים לעניין שלהם בבועה, הם לא יוצאים החוצה, והאחים צריכים לגדול, צריכים ללכת לבתי הספר, צריכים להתגייס, להרגיש כמו כל אחד מאיתנו, לא להרגיש כמוך שאתה יושב בצד בבית ואתה צריך לבכות לבד, אין דבר כזה. 

טוב שיש את ההכרה הזאת, ואני מודה למשרד הביטחון ולחברים שלי פה, באמת, לאלי בן שם וגם לאריה מועלם, שבאמת הרימו את הדגל הזה והולכים כמה צעדים קדימה. תראו כמה שנים עוברות בשביל להגיע לדברים הקטנים האלה, כמה שנים אנחנו צריכים להילחם בשביל להגיע. הלוא, אלה דברים שיודעים אותם, זה שאין רשימות של ילדים, זה אוי ואבוי. 

 << דובר >> מיכל שיר סגמן (תקווה חדשה): << דובר >>  

מעכשיו יהיו.

 << אורח >> אייבי מוזס: << אורח >>  

אוקיי, תודה. 

 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

תודה, אייבי, תודה לך. אריאלה ידידיה, בבקשה. 

 << אורח >> אריאלה ידידיה ברגהש: << אורח >>  

שלום לכולם, לאלי, יובל, אריה, הגר, כל האנשים שאת חלקם אני מכירה וחלקם הם האחים שלי כאן. כשפגשתי אותם פה לפני שנכנסנו הייתה לי תחושה אחרת, תחושה של משפחה, שיש מישהו לדבר איתו, שיש מישהו שמבין אותי, מעבר לסתם ללכת ברחוב ולא לזהות בנו את מה שאנחנו עוברים. זה באמת יום נרגש, זו שעה נרגשת. תודה למיכל, תודה ליו"ר הוועדה. 

זה פשוט יום שבו כל מדינת ישראל בעצם תצא נשכרת, אם אנחנו האחים נהיה יותר מוכרים. את שואלת למה? כי משהו אצלנו חסר לנו, משהו שהוא לא בגדר של הורים, להורים זה באמת אובדן, אבל אנחנו בעצם סופגים גם את האובדן של ההורים, כי הם נעלמו לנו קצת. אולי אחר כך הם חזרו, עם השנים, באמת, והם מסתכלים עלינו יותר, אבל התקופה הזו, ואני מדברת לא רק על עצמי אלא כמי שמכירה הרבה אנשים - - - 

יש אנשים מ-1948, הם נושאים משהו, שאם זה התחיל רק לפני 20 שנה בערך, אולי פחות, אז הם סופגים שנים על גבי שנים, ובעצם, כשנהיה יותר "אנחנו", כמו שאלי הזכיר, יותר משאנחנו נוכל להעצים את עצמנו יותר, גם הסביבה שלנו תרוויח יותר, גם המציאות של החיים פה תיראה לנו אחרת. 

גם אם מדובר בהמון אנשים, לא נגיד כמה, אבל בעצם הרווח יהיה גם האישי, הפרטי, שאפשר לבכות, שאפשר להגיד "כן, אני אחות שכולה" וזה בסדר, לא להרגיש שצריך להתחבא או משהו כזה, או להעלים את עצמי. בעצם, גם פה, כשאני באה לפה אני באה מכוח זה שאחי נהרג, ואחי היה דמות שממש מאצילה, שעושה למעני, אני מרגישה שהוא איתי כאן, וביחד אנחנו כולנו מבקשים את ההכרה הזו, שנוכל לנשום.

 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

תודה, אריאלה. כן, מיכל. 

 << דובר >> מיכל שיר סגמן (תקווה חדשה): << דובר >>  

אני רוצה לומר רק ממש משפט קצר, משפט שחזר על עצמו הרבה במפגשים שהיו לנו ביד לבנים, זה שהרבה מאוד אחים ואחיות, ופרידה היום לא הצליחה להגיע, אבל משפט שחרות לי בזיכרון שהרבה מאוד אחים ואחיות אמרו לי: "לקח שנים עד שהבנתי שקרה לי משהו", כי בדרך כלל האחים והאחיות נושאים על כתפיהם את כל המשפחה ואת ההורים. "תהיה חזק בשביל אבא", "תהיי חזקה בשביל אמא", "תשמרו על המשפחה". נותנים לילד, לילד בסוף, לשמור על המשפחה ולהחזיק משפחה שלמה על הכתפיים, ובאמת לוקח הרבה מאוד שנים הרבה מאוד פעמים עד שהם מבינים שלהם עצמם קרה משהו, ולכן האקט הזה של ההכרה הוא כל כך חשוב. 

 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

כן, של ריפוי. תודה, מיכל. אריה מועלם, משרד הביטחון, בבקשה. 

 << אורח >> אריה מועלם: << אורח >>  

תודה. אכן, זהו יום מרגש, יום היסטורי, ואני חושב שהצעת החוק זה תיקון עיוות של שנים לטובת האחים השכולים. אגב, בשנים האחרונות ההתייחסות של משרד הביטחון וצה"ל לגבי האחים השכולים השתנתה, אבל היום אני שמח שזה בא לידי ביטוי בחקיקה רשמית של מדינת ישראל. 

אנחנו מצטרפים בהחלט להצעת החוק בהתאם לרוח המפקד שלנו, של שר הביטחון ושל מנכ"ל משרד הביטחון, ביחד עם צה"ל, והוספנו, כפי שאמרה חה"כ מיכל שיר, תוספת משמעותית להכרה, או למעשה, אנחנו מביאים לידי ביטוי את ההכרה בעצם זה שאנחנו אומרים שהאחים השכולים, מכאן ואילך, יקבלו את שכר הלימוד ישירות, ולא באמצעות ההורים, מה שמתרגם את ההצהרה הזאת למעשים, ואין לי אלא לברך ולהודות לחה"כ מיכל שיר, לחבריי בארגון יד לבנים ובארגון נפגעי פעולות האיבה, ולמשרד, ובהחלט לברך על החוק הזה. 

 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

מצוין, אז אנחנו כבר נתחיל לקרוא, אלא אם כן יש למישהו עוד משהו לומר, עוד שניים שלושה דברים. אני רוצה באמת תכף להגיע להצבעה, אבל אריה, רק מילה שלך, בוא תגיד לנו בתור מי שכבר באמת כל כך הרבה שנים עוסק בזה, וכמובן שפורסם גם תזכיר חוק ממשלתי, בעצם הממשלה גם לוקחת את זה קדימה, ויש לזה חשיבות מאוד גדולה כי זה בעצם מסר ציבורי וערכי רחב של מדינה כמדינה. למה כל כך הרבה שנים המדינה לא הייתה מוכנה להסתכל על האחים השכולים?

 << דובר_המשך >> אריה מועלם: << דובר_המשך >>  

תראי, זה מסוג הדברים שהיה צריך לתקן אותם מזמן. האמת היא שבמשרד הביטחון לא המתנו להצעת החוק, ובשנים האחרונות, כפי שאמרתי, ישנם כנסים לאחים שכולים, ישנם היום יושבי ראש יד לבנים שהם אחים שכולים. השיח עם ארגון יד לבנים הוא שיח שכולל את האחים השכולים. 

אני רק רוצה להזכיר שבזמנו הממשלה הקימה ועדה, בראשות השופט שמעוני, שדנה במעמד האחים השכולים, האם לאחים השכולים צריך להיות ארגון יציג, והוועדה הזאת המליצה לממשלה שארגון האחים השכולים יהיה חלק מארגון יד לבנים, וכתוצאה מכך קמה ועדת אחים שכולים בראשותה של פרידה, בתוך ארגון יד לבנים. היה שיתוף פעולה עם פרידה. 

 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

אוקיי, אבל אתה אומר שזה תהליך שגם הגיע מהשטח?

 << דובר_המשך >> אריה מועלם: << דובר_המשך >>  

בהחלט.

 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

ואמנם לקח לזה יותר מידי זמן, אבל אנחנו צריכים לברך על זה?

 << דובר_המשך >> אריה מועלם: << דובר_המשך >>  

אבל מוטב מאוחר מאשר בכלל לא, ואין לנו אלא לברך.

 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

בדיוק.

 << דובר >> מיכל שיר סגמן (תקווה חדשה): << דובר >>  

ושוב, אחים שכולים כמעט ולא דיברו, זה לא הדור של היום.

 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

נכון.

 << דובר_המשך >> מיכל שיר סגמן (תקווה חדשה): << דובר_המשך >>  

זה הדור של פעם, הם לא דיברו. זאת אומרת, הם גם פחות הביאו את עצמם לידי ביטוי. 

 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

נכון. תודה, מיכל. בבקשה.

 << אורח >> יובל ליפקין: << אורח >>  

אהלן, יובל ליפקין, מנכ"ל ארגון יד לבנים, אני משמש כמנכ"ל הארגון מזה שמונה חודשים. האופן שבו הארגון ומשרד הביטחון רואים את האחים השכולים בתוך הארגון הוא פשוט מדהים, וזה שכולכם הגעתם לכאן, הרבה מאוד אחים ואחיות שכולים, לכאן לדיון הזה, להיות חלק מהדבר הזה, כמו שאמרת אפרת, זה מסביר הכל. 

באמת תודה רבה לך אלי היקר, על מה שאתה עושה ועל מי שאתה, ולך אריה, על מה שאתם עושים במשרד הביטחון עם המטה המדהים שלכם, ולך מיכל, על הדבר הזה שלקחת, ובחודשים האלה שבהם לפחות אני משמש כמנכ"ל את הרצת את זה קדימה מאוד חזק, ולשר הביטחון שאמר שניקח את הדבר הזה ונרחיב אותו וניתן הטבות נוספות שהן גם, מה שנקרא, עוד משהו משמעותי לאחים השכולים, שזה לא יהיה איזשהו נייר, למרות שהסוגייה הערכית היא סופר משמעותית, אבל נותנים משהו מעבר. 

ולך, אפרת היקרה, על זה שלקחת את הדבר הזה ובתוך שבוע וחצי הבאת את זה לכאן לוועדה, אני לא רואה את זה קורה במקומות אחרים אז אני מודה לך מאוד, ולכל מי שיושב פה סביב השולחן, אני מאוד מתרגש מהיום הזה, תודה. 

 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

תודה רבה, גם אנחנו. בבקשה. 

 << אורח >> דן בן צבי: << אורח >>  

דן בן צבי. אני רוצה לדבר על פן אחר בנוגע למה שנאמר כאן. אמרו את הדברים כולם, אלי בן שם אמר שכשהוא איבד את אחיו הוא איבד גם את ההורים, אז אני כמעט 48 שנים אח שכול, אחי נפל במלחמת יום הכיפורים. כפי שאמרתי, ליוויתי את הוריי במשך שנים, אבל אני כבר 20 שנה מנציח את אחי לבד, ואני עדיין נקרא בן להורים שכולים. הגיע הזמן שאני אקרא אח שכול, כי אני בן של מי? של הורים שאינם? לא יכול להיות לי מעמד עצמאי בנושא של ההנצחה, שאני מלווה אותה 48 שנים?

 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

אתה צודק, בהחלט ביטאת את זה בצורה הכי פשוטה וברורה. תודה רבה לך, דן. אז מילה אחרונה ואנחנו רוצים להתחיל להקריא. 

 << אורח >> פנינה צ'צ'יק מנקר: << אורח >>  

בדיוק משפט אחד. שמי פנינה צ'צ'יק מנקר, ואני רוצה רק לציין שהעובדה שמתקיים כאן כזה דיון, במשכן הכנסת במדינת ישראל, סוף סוף, גורם לי באופן אישי ואני בטוחה שגם לאחיי האחים, לזקוף את קומתנו. תודה.

 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

תודה רבה, זה משהו, את נתת לנו כוחות עכשיו, את יודעת? 

אני מבקשת משמרית היועצת המשפטית שתסיים לכתוב לי כאן את מה שהיא רוצה, ואז להתחיל להקריא את הנוסח. 

 << דובר >> שמרית גיטלין שקד: << דובר >>  

חה"כ מיכל שיר, אני רק רוצה לוודא, אנחנו לא מקריאים את סעיפים 6-1, אנחנו מקריאים את סעיף 7?

 << דובר >> מיכל שיר סגמן (תקווה חדשה): << דובר >>  

כן.

 << דובר >> שמרית גיטלין שקד: << דובר >>  

הצעת חוק הכרה באחים שכולים ובזכויותיהם, התשפ"ב–2022

	תיקון חוק משפחות חיילים שנספו במערכה
	7. 
	בחוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום), התש"י-1950 –

	
	
	(1)	בסעיף 1 – 

	
	
	
	(א)	בהגדרה "בן משפחה" במקום סעיף קטן (ד) יבוא:

	
	
	
	"(ד)	אחיו או אחותו של הנספה (להלן – אחי הנספה); 
ואולם, זכויות המפורטות בחוק זה, למעט לעניין הפרק השלישי1, יינתנו רק לאחי הנספה יתומים מאב ומאם, שטרם מלאו להם שמונה-עשרה שנה ואין להם אח או אחות העומדים ברשות עצמם, ואשר –

	
	
	
	
	(1)	נתייתמו לפני מותו של הנספה, ומחסורם היה על הנספה סמוך לפני מותו, ואין להם הכנסה כדי מחיתם; או

	
	
	
	
	(2)	נתיתמו לאחר מותו של הנספה, ואין להם הכנסה כדי מחיתם.";

	
	
	
	
	(ב)	בהגדרת "זכאי", לאחר המילה "לתגמולים" יבוא "או להטבות".


					
משרד הביטחון, אתם תרצו להסביר את הסעיף?

 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

כן, מי מדברת?

 << אורח >> הילה שר רגרמן: << אורח >>  

הילה שר רגרמן, היועצת המשפטית של אגף משפחות.

 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

בבקשה.

 << דובר_המשך >> הילה שר רגרמן: << דובר_המשך >>  

קודם כל, הנושא של תיקון ההגדרה, כפי שעלה כאן, זה באמת עניין סמלי ומאוד חשוב, שאחים יוגדרו כבן משפחה, אח או אחותו של הנספה, ויתר הפירוט שמופיע פה הוא בעצם עיגון המצב הקיים, המשך המצב הקיים מבחינת הזכויות, את זה לא משנים, אבל ההכרה הסמלית הסימבולית, באח או באחותו של הנספה כרגע מקבלת כאן ביטוי, ובהמשך אנחנו נראה גם איך זה בא לידי ביטוי בזכויות. 

 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

אוקיי.

 << דובר >> שמרית גיטלין שקד: << דובר >>  

כלומר, המשמעות בפועל היא רק לעניין הפרק השלישי1, לפרק ההטבות. נניח, ועדת למ"ד לא חל?

 << אורח >> הילה שר רגרמן: << אורח >>  

נכון, כל מה שקורה היום, כל מה שקיים היום יישאר בדיוק באותו אופן, למעט שאנחנו מגדירים היום כבן משפחה את אחיו או אחותו של הנספה כבן משפחה בפני עצמו. 

 << אורח >> דן אורן: << אורח >>  

דן אורן, ראש אשכול חברתי ממשרד המשפטים. הנוסח שמצביעים עליו עכשיו הוא בעצם הנוסח שהגיש משרד הביטחון לוועדה, נכון?

 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

לא, זה נוסח משולב. כרגע אנחנו דנים ועומדים להצביע על הנוסח שהציעה חה"כ מיכל שיר, הצעת חוק פרטית - - -

 << דובר >> מיכל שיר סגמן (תקווה חדשה): << דובר >>  

עם התיקונים של משרד הביטחון.

 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

נכון, עם תיקונים של המשרד.

 << אורח >> דן אורן: << אורח >>  

אוקיי, אז זה שילוב של שניהם?

 << דובר >> מיכל שיר סגמן (תקווה חדשה): << דובר >>  

נכון.

 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

נכון.

 << אורח >> אריה מועלם: << אורח >>  

משרד הביטחון מתואם עם חה"כ מיכל שיר. 

 << דובר >> מיכל שיר סגמן (תקווה חדשה): << דובר >>  

בדיוק, הנוסח מותאם. 

 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

תודה.

 << אורח >> רות פרמינגר: << אורח >>  

רותי פרמינגר, ארגון נפגעי פעולות האיבה. רק שאלה קטנה, אני רק רוצה לחדד ולשאול, כתוב פה בניסוח "נספה", ובזמנו אנחנו דיברנו על הנושא של "חללים". האם זה נשאר נספה? זה לא משונה לחלל?

 << דובר >> שמרית גיטלין שקד: << דובר >>  

לא, כרגע זה הנוסח בחוק משפחות חיילים, זה תיקון לחוק משפחות חיילים ואנחנו לא נוגעים בנוסח. 

 << דובר >> קריאה: << דובר >>  

זה הנוסח גם לחיילים. 

 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

אוקיי, אני מבינה מה את שואלת. היא כנראה מחזירה לדיון עקרוני בכלל את הסוגייה של ההגדרה. 

 << אורח >> רות פרמינגר: << אורח >>  

נכון.

 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

בתיקון הזה לא מתקנים באופן רוחבי את ההגדרה של "חלל" או "נספה", ככה אני מבינה. 

 << אורח >> הילה שר רגרמן: << אורח >>  

נכון.

 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

אני מניחה שאפשר יהיה לדון בזה בהמשך. 

 << דובר_המשך >> הילה שר רגרמן: << דובר_המשך >>  

משתמשים בטרמינולוגיה הנוכחית כרגע. 

 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

כן, ברור לי. 

 << אורח >> דן אורן: << אורח >>  

אם הוועדה רושמת בפניה גם, בשלב הזה של הדיונים לפני קריאה ראשונה, שזה נושא שיכול להידון בין הראשונה לבין השנייה והשלישית, אז זה גם אומר שאי אפשר להגיד שזה נושא שהוא חדש או משהו כזה. 

 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

בסדר גמור, אז קודם כל אפשר לשים את זה כבר. הנה, זה עלה כאן בדיון, תודה רבה על ההערה, דן. זה נמצא כרגע על השולחן, ואם נרצה להעלות את זה בהמשך, כאמור, אנחנו מבהירים שזה לא יהיה נושא חדש. תודה רבה. 

 << דובר >> מיכל שיר סגמן (תקווה חדשה): << דובר >>  

אנחנו בדקנו את זה, נכון.

 << אורח >> אריה מועלם: << אורח >>  

יש לזה השלכות שקשורות לאופן ההנצחה. 

 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

אנחנו לא נכנסים לזה, אבל הייתה חשובה ההבהרה הזאת מהבחינה המשפטית.


 << דובר >> מיכל שיר סגמן (תקווה חדשה): << דובר >>  

גברתי היו"ר, אחרי הקריאה הראשונה? אנחנו לא דנים בשום דבר בקריאה הראשונה?

 << אורח >> רות פרמינגר: << אורח >>  

נכון, שלא יהיה נושא חדש.

 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

אני אבהיר, מה שביקש לומר עו"ד אורן היה שהנושא הזה הועלה כאן רק כנושא, הוא לא נכנס עכשיו, אנחנו לא מתקנים פה שום דבר.


 << דובר >> מיכל שיר סגמן (תקווה חדשה): << דובר >>  

נכון כי יש לזה השלכות, זה לא שינויים - - -

 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

נכון, אבל כדי שלא ייטען כאן בהמשך "נושא חדש".


 << דובר >> מיכל שיר סגמן (תקווה חדשה): << דובר >>  

בסדר גמור.

 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

אם תרצו לגעת בזה בהמשך, אז בקריאות הבאות.

 << דובר >> שמרית גיטלין שקד: << דובר >>  

רגע, אם כבר זה נאמר אז לדייק, כי יכול עדיין להיטען "נושא חדש", ומי שיכריע בזה תהיה ועדת הכנסת, בסדר?

 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

בסדר, הבנו. 

 << דובר >> מיכל שיר סגמן (תקווה חדשה): << דובר >>  

שמרית, תודה. 

 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

אנחנו לא נכנסים לזה עכשיו, הכנסת אותנו לתקנון הכנסת עכשיו. טוב, בבקשה. 

 << דובר >> שמרית גיטלין שקד: << דובר >>  

אוקיי, הילה, רצית להרחיב על סעיף קטן (ב)?

 << אורח >> הילה שר רגרמן: << אורח >>  

כן, לגבי סעיף קטן (ב), בהגדרת "זכאי", מכיוון שכרגע, כפי שנאמר, אנחנו רוצים להגיע למצב שבו נוכל להעביר את המידע לגבי האחים השכולים לארגונים, זה טעון תיקון של החוק כדי שהם ייחשבו זכאים לצורך ההגדרה שקיימת בצו הגנת הפרטיות. לכן, כיום הם ייכנסו לזכאים. 

 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

נכון. "בהגדרת "זכאי", לאחר המילה "לתגמולים" יבוא: "או להטבות". זה בעצם התיקון.

 << אורח >> דן אורן: << אורח >>  

זה בעצם העברת הרשימות בסוף. 

 << אורח >> הילה שר רגרמן: << אורח >>  

זה יאפשר לנו להעביר את המידע. 

 << אורח >> אריה מועלם: << אורח >>  

זה יאפשר למשרד הביטחון, בהתאם לצו הגנת הפרטיות, להעביר את הרשימות. 

 << אורח >> דן אורן: << אורח >>  

משרד הביטחון יפנה לשר המשפטים כדי לתקן את צו הגנת הפרטיות.

 << אורח >> אריה מועלם: << אורח >>  

נכון.

 << אורח >> הילה שר רגרמן: << אורח >>  

נכון, בהמשך.

 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

בסדר גמור, יש פה עוד עבודה. 


 << אורח >> הילה שר רגרמן: << אורח >>  

נכון, קודם אנחנו נעשה את התיקון של החוק וזה יאפשר לנו את זה. 

 << אורח >> דן אורן: << אורח >>  

אנחנו פנינו, לא קיבלנו את התשובה עדיין. 

 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

טוב, 2. 

 << אורח >> אריה מועלם: << אורח >>  

היו פניות אבל אנחנו נענינו בשלילה, כרגע אנחנו מקווים שבעקבות תיקון החוק ניענה בחיוב, ונוכל להעביר את הרשימות. 

 << אורח >> הילה שר רגרמן: << אורח >>  

בדיוק, החוק הוא הבסיס לזה. 

 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

טוב, בבקשה. 

 << דובר >> שמרית גיטלין שקד: << דובר >>  

	
	
	(2)	בסעיף 15ד – 

		
	
	
	
	(א)	במקום המילה "לשכול" יבוא "לאחי הנספה";



 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

כן, שזו למעשה ההגדרה שבאמת דיברנו עליה. 

 << אורח >> אריה מועלם: << אורח >>  

נכון.

 << דובר >> שמרית גיטלין שקד: << דובר >>  

	
	
	
	
	(ב)	במקום המילים "בעד אחי הנספה שטרם מלאו להם 30 שנה" יבוא "ובלבד שהחל את לימודיו טרם שמלאו לו 40 שנה";



 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

עכשיו פה אני רוצה שנתמקד רגע בסעיף הזה, אני רוצה לקבל הסבר. זה לגבי האחים?

 << דובר >> מיכל שיר סגמן (תקווה חדשה): << דובר >>  

האחים. 

 << אורח >> הילה שר רגרמן: << אורח >>  

זה הסיוע במימון שכר לימוד. 

 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

שכר הלימוד. 

 << אורח >> אריה מועלם: << אורח >>  

אנחנו מרחיבים את הגיל שמאפשרים לממן את שכר הלימוד לגיל 40, ודבר שני, אנחנו נותנים את שכר הלימוד ישירות לאח, ולא באמצעות ההורים. 

 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

מצוין, תודה רבה. 

 << דובר >> שמרית גיטלין שקד: << דובר >>  

כן, זה לא משולם לשכול בעד האח, אלא זה משולם ישירות לאח עצמו, והתנאי הוא בלבד שהחל את לימודיו טרם שמלאו לו 40 שנה. 


 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

40 שנה, 100 אחוז. 

 << דובר_המשך >> שמרית גיטלין שקד: << דובר_המשך >>  

	
	
	
	
	(ג)	 בסיפא יימחקו המילים "בעד כל אחד מאחי הנספה".



זה קשור לאותו תיקון. עכשיו זה תיקון אחר. 

	
	
	(3)	בסעיף 15ז, בסעיף קטן (ד), אחרי "לאלמנה," יבוא "לאחי הנספה,".



בואו נקריא את סעיף קטן (ד) בסעיף 15ז רבתי היום. 15ז היום בעצם נותן זכאות: 

	
	
	
	15ז
	(ד)	 לשכול, לאלמנה, וכן ליתום כל עוד לא מלאו לו 30 שנה, סיוע במימון התערבויות לרווחה רגשית, כפי שיקבע שר הביטחון, במקום הסיוע המפורט בסעיף קטן (ג) וכל עוד הם זקוקים לסיוע זה.



הסיוע המפורט בסעיף קטן (ג) הוא סיוע במימון טיפול נפשי. התיקון הזה בעצם מוסיף קטגוריה נוספת, שבעצם נותן זכאות לאחי הנספה ללא הגבת גיל.

 << אורח >> אריה מועלם: << אורח >>  

נכון.

 << דובר >> שמרית גיטלין שקד: << דובר >>  

יוצא מצב בסעיף בעצם, שבו הזכאות של היתום מוגבלת רק כל עוד לא מלאו לו 30 שנה, ואחר כל אין לו התערבות לרווחה רגשית. 

 << אורח >> אריה מועלם: << אורח >>  

כן, אבל בעניין הזה אני רוצה להוסיף אולי, שכרגע, ממש בימים אלה, ועדה בראשות השופט רובינשטיין, שהוקמה על ידי שר הביטחון, עומדת להגיש את ההמלצות שלה לגבי תיקון ההכרה והזכויות של היתומים, ואני מבקש להמתין עד ששר הביטחון יקבל את ההמלצות. 

 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

כי מובן שמה שעולה מהסעיף הזה הוא באמת משאיר כאן תחושה שאנחנו לא נותנים כאן מענה כמו שצריך.

 << דובר_המשך >> אריה מועלם: << דובר_המשך >>  

ברור, נכון מאוד. 

 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

ומפלים למעשה את היתומים. 

 << דובר_המשך >> אריה מועלם: << דובר_המשך >>  

הוועדה דנה בזה, ועדת רובינשטיין דנה בנושא והתייחסה לזה. רוח הוועדה זה להרחיב את הנושא. 

 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

אתם רוצים שאנחנו נתייחס לזה בהמשך, כשיגיעו המלצות הוועדה כולה?

 << דובר_המשך >> אריה מועלם: << דובר_המשך >>  

כן, כששר הביטחון יאשר את המלצות ועדת רובינשטיין, הן יעברו בפני ועדת העבודה והרווחה. 

 << דובר >> מיכל שיר סגמן (תקווה חדשה): << דובר >>  

יש אפשרות אולי שזה יקרה לפני קריאה שנייה ושלישית, ואז נוכל אולי לשלב את זה בחוק הזה?

 << אורח >> אריה מועלם: << אורח >>  

לא. 

 << דובר >> מיכל שיר סגמן (תקווה חדשה): << דובר >>  

לא?

 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

לא. 


 << דובר >> מיכל שיר סגמן (תקווה חדשה): << דובר >>  

זה יהיה בנפרד?

 << אורח >> אריה מועלם: << אורח >>  

אין סיכוי כי זה חוק בנפרד. 

 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

תראה, אני יכולה לתת לך דוגמה, שעבדתי יפה מאוד עם משרד המשפטים, ודן אורן ידידי נמצא כאן כדי לאשר ממקור ראשון, שבדו"ח שהם מכינים לגבי התובנות הייצוגיות שעדיין לא הגיע, הוא עדיין לא הגיע, הם עובדים עליו גם באמת תקופה מאוד ארוכה ואני מכבדת אותם, וצריך לעשות בו תיקונים ושינויים כפי שאתם עושים, עדיין התעקשנו שיש דברים שאתם כבר יודעים, כמו הסעיף הזה, שיודעים שצריך לתקן אותם, ואמרנו 100 אחוז, בואו אנחנו כבר עכשיו נטפל בזה, למה להמתין לכל הדבר זה? כך זה היה עם משרד המשפטים והם הסכימו, ולכן יכולנו לעשות תיקונים כאלה. 

 << דובר_המשך >> אריה מועלם: << דובר_המשך >>  

הגם שאני חושב שהכיוון של ועדת רובינשטיין הוא לעשות את ההרחבה גם ליתומים, אני חושב שצריך לכבד את השופט ואת חברי הוועדה. 

 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

אנחנו מכבדים אותו לחלוטין, להיפך. 


 << דובר_המשך >> אריה מועלם: << דובר_המשך >>  

יש פה גם את נציג האוצר שהוא חלק מהוועדה. הוועדה לא סיימה את עבודתה, לא הגישה את ההמלצות לשר הביטחון, וברגע שההמלצות יוגשו לשר הביטחון - - -

 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

אז אני אומרת, אני שמעתי מעולה את מה שאמרת. 


 << דובר_המשך >> אריה מועלם: << דובר_המשך >>  

ויאשר אותן שר הביטחון, אז יהיה אפשר לעשות את זה. 

 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

תקשיב, אני ממש שמעתי מעולה, הבנתי גם היטב את מה שאמרת, ובכל זאת אמרתי את מה שאמרתי, לא סתרת את הדברים שאני אומרת. אנחנו מכבדים את השופט, ואת הדו"ח ואת הוועדה, זאת בכלל לא שאלה של לכבד או לא. אבל, אם כרגע, וממילא אנחנו כבר יושבים פה, וממילא אנחנו יכולים לסייע פה ולקדם דבר ספציפי אחד, ליתומים, תגידו לא?

 << דובר_המשך >> אריה מועלם: << דובר_המשך >>  

נבחן את זה במשרד. 

 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

אתם הייתם יותר נדיבים. 

 << אורח >> דן אורן: << אורח >>  

טוב, אנחנו ננהל שיח בין-משרדי בנושא. 

 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

100 אחוז, אני מקווה שלקריאה השנייה והשלישית כבר נהיה שם.

 << דובר >> אלינה ברדץ' יאלוב (ישראל ביתנו): << דובר >>  

ושהתחרות תעבוד לטובת זה.

 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

לא, באמת, יש דברים שהם נורא ברורים וקלים לביצוע. אני לא אומרת לקבל את כל הדו"ח, אבל זה עולה כבר, אז בואו נתקדם. 

 << דובר >> מיכל שיר סגמן (תקווה חדשה): << דובר >>  

כן, ועם זאת, גם עם הוועדה בכל זאת תרצה לסיים את עבודתה עם השופט, אנחנו לא עוצרים את החוק הזה שכן מדבר על להרחיב את הנושא הזה. 

 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

לא, לא, זה לא קשור.

 << דובר_המשך >> מיכל שיר סגמן (תקווה חדשה): << דובר_המשך >>  

אז היה חשוב לי לומר את זה. 

 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

טוב. 

 << דובר >> שמרית גיטלין שקד: << דובר >>  

אז בעצם סיימנו את ההקראה, אבל לפי הוראות התקנון, כשאנחנו מכינים הצעת חוק לקריאה ראשונה, אנחנו צריכים הערכת עלות ממשרד האוצר. 

 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

את כל זה הקראתם מההתחלה?

 << דובר_המשך >> שמרית גיטלין שקד: << דובר_המשך >>  

כן, אנחנו לא קוראים את סעיפים 6-1 כי אני מבינה שאלה הן ההסכמות בין חברת הכנסת לבין משרד הביטחון, ונתבקשתי להקריא רק את סעיף 7.

 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

אוקיי, 100 אחוז, תודה רבה לך. 

 << דובר_המשך >> שמרית גיטלין שקד: << דובר_המשך >>  

אז קראנו, ועכשיו אנחנו צריכים הערכת עלות. יש פה נציג של משרד האוצר?

 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

בבקשה. 

 << אורח >> דן נימני: << אורח >>  

מה השאלה?

 << דובר >> שמרית גיטלין שקד: << דובר >>  

הערכת עלות, לפי הוראות התקנון אנחנו צריכים הערכת עלות.

 << אורח >> דן נימני: << אורח >>  

דן נימני, רפרנט ביטחון אגף תקציבים, משרד האוצר. הערכת העלות של שני הצעדים הללו היא כארבעה מיליון שקלים, זה מתואם עם משרד הביטחון. 

 << אורח >> הילה שר רגרמן: << אורח >>  

ומאושר, בסדר. 


 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

תודה רבה, אז אנחנו ניגש להצבעה.

 << אורח >> רות פרמינגר: << אורח >>  

סליחה, רק שאלה פרוצדורלית, סליחה היו"ר, רותי פרמינגר שוב. אני מבינה שבוועדת השרים לחקיקה נאמר שהם ממתינים להצעה הממשלתית ואז הם דנים עליה ביחד ומביאים אותה לוועדת השרים לחקיקה?

 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

לא, כבר לא. 

 << דובר_המשך >> רות פרמינגר: << דובר_המשך >>  

כבר לא? יופי. 

 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

לא. אנחנו נצביע עכשיו על הצעת החוק אצלנו בהכנה לקריאה ראשונה. מי בעד שירים את ידו.

 << אורח >> דן נימני: << אורח >>  

רגע, סליחה, רק לגבי ההערה - - -

 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

חברים, אבל אי אפשר באמצע ההצבעה, אתה רוצה אחרי זה, תגיד, אבל אי אפשר להפריע. 

 << דובר_המשך >> דן נימני: << דובר_המשך >>  

רק בוועדת שרים - - -

 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

תמתין, תמתין. 

 << דובר >> מיכל שיר סגמן (תקווה חדשה): << דובר >>  

החוק יחזור לוועדת שרים ביום ראשון ואנחנו - - -

 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

רגע, מיכל, תכף אנחנו נדבר על זה בצורה מסודרת. כן, אי אפשר באמצע ההצבעה, זה לא מקובל. מי בעד שירים את ידו בבקשה.


הצבעה

בעד – 2
נגד – 0
נמנעים – 0
הצעת החוק אושרה

אני שמחה לומר לכם שהחוק התקבל פה אחד, אין מתנגדים ואין נמנעים.

 << אורח >> רות פרמינגר: << אורח >>  

יישר כוח. 

 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

בבקשה, משרד האוצר, רצית להוסיף משהו?

 << אורח >> דן נימני: << אורח >>  

רק לחדד על ההערה שניתנה פה, אני מכיר שהחוק כן עובר ועדת שרים לחקיקה. 

 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

כן, הוא חוזר לוועדת השרים, זה נכון, זה ההסכם. בסדר גמור, אני מאוד מודה לכולכם שהגעתם, השתתפתם.

 << דובר >> מיכל שיר סגמן (תקווה חדשה): << דובר >>  

תודה רבה.

 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

ונקווה בהחלט להמשיך לקדם את זה במהרה. 

 << אורח >> רות פרמינגר: << אורח >>  

ברכות, יישר כוח.

 << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >>  

ברכות, מיכל היקרה.


 << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 10:35. << סיום >>