פרוטוקול של ישיבת ועדה הכנסת העשרים-וחמש הכנסת 6 ועדת החינוך, התרבות והספורט 18/03/2025 מושב שלישי פרוטוקול מס' 407 מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט יום שלישי, י"ח באדר התשפ"ה (18 במרץ 2025), שעה 13:30 סדר היום: << הצח >> הצעת חוק להנצחת זכרו של מנחם בגין (תיקון מס' 4) (יום להנצחת זכרו), התשפ"ה–2025, פ/4649/25, כ/1089, של חה"כ קטי קטרין שטרית << הצח >> נכחו: חברי הוועדה: קטי קטרין שטרית – מ"מ היו"ר מוזמנים: עינת אוחיון – מנהלת אגף מורשת חברה ורוח, משרד החינוך רחלי לוי – עו"ד, עוזרת ייעוץ משפטי בלשכה המשפטית, משרד החינוך רן טואיטו – ע' רמ"ד חקיקה, משרד הביטחון נעמה רוט – משרד המשפטים נתנאל מזאה – סמנכ"ל, משרד מורשת חנן ארליך – עו"ד, משרד מורשת הרצל מקוב – ראש מרכז מורשת בגין אריאל מורלי – מרכז מורשת בגין ניב כהן – חבר של החטוף אביתר דוד שגיא סלע – חבר של החטוף אביתר דוד ייעוץ משפטי: תמי סלע מנהלת הוועדה: אתי דנן רישום פרלמנטרי: אושרה עצידה רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> הצעת חוק להנצחת זכרו של מנחם בגין (תיקון מס' 4) (יום להנצחת זכרו), התשפ"ה–2025, של חברת הכנסת קטי קטרין שטרית, פ/4649/25, כ/1089 << נושא >> << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> שלום לכולם. אני פותחת את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט. על סדר-היום: הצעת חוק להנצחת זכרו של מנחם בגין (תיקון מס' 4) (יום להנצחת זכרו), התשפ"ה–2025. נמצאים פה חברים של החטוף אביתר דוד. ניב כהן, בבקשה << אורח >> ניב כהן: << אורח >> תודה רבה. כמו שאמרת, קוראים לי ניב כהן וכולנו חברים של אביתר דוד. באנו לפה היום כי אנחנו נמצאים בקצה. כבר 529 ימים אנחנו חיים באי-ודאות, בחוסר אונים וחרדות. עד לפני כמה שבועות לא ידענו בכלל אם הוא חי או מת, ויכולנו רק לדמיין איזה דברים הוא עובר. לפני מספר שבועות גם ראינו אותו לראשונה, יחד עם כל מדינת ישראל, בסרטון האכזרי שפרסם חמאס, כשרגע לפני שהוא צולם אמרו להם שהם משתחררים ושהם יוצאים עם החטופים. אביא, שאנחנו מכירים, לא נראה אותו אביתר שראיתם בסרטון. הוא נראה רזה, חלש, עם עיניים שחורות, מותשות וחרדות. אביתר שאני מכיר הוא חזק, איתן, חייכן, מלא הומור וחן. אנחנו רואים אותו פתאום שבור, וזה משהו שמאוד נגע לליבנו ושבר גם אותנו. הוא מתחנן שם על חייו, וזה מראה שבאמת הרג אותנו. במקום לחשוב עכשיו על בנות ולטייל בחו"ל, אנחנו נמצאים כאן מולכם וצריכים להילחם על החיים שלו. כשאנחנו מתחילים עכשיו גם לקבל עדויות מהאנשים שחזרו, מצטיירת לנו תמונת המצב, ובאמת כל מה שדמיינו הופך למציאות, וזה משהו שעוד יותר מקשה. כל הזוועות שיכולנו לדמיין, באמת קרו. בחודשים הראשונים הם היו כפותים ומכוסי עיניים במשך חודשיים, ובחודשיים האלה הוציאו אותם פעם אחת גם להמון עזתי. פשוט לקחו אותם להמון עזתי שיפוצצו אותם עם כל החפצים שרק יכולים. הם חזרו חבולים, מדממים בכל איבר בגוף. זה גם משהו שמאוד מאוד קשה לשמוע. הם עוברים התעללות פיזית ונפשית כל רגע נתון, וגם בזמן שאנחנו מדברים כרגע. הבוקר גם קמנו לגלות שחזרנו ללחימה, ואי-אפשר שלא לחשוב על אביתר שקם למכות ויריקות לפנים, והשפלות שקורות כל רגע בתוך המנהרה הצפופה, החנוקה והמגעילה. הם חיים בשתן וצואה מסריחה, ואי-אפשר שלא לחשוב על הפחד של אביתר, ועל זה שהוא כבר מאבד תקווה, וזה גם מדברים ששמענו. עברה יותר משנה בין העסקה הראשונה לשנייה. עכשיו, כשחוזרים ללחימה, לאביתר אין את השנה ואת החודש ואת השנייה הזו להישאר שם. הוא עדיין נרקב כל רגע במנהרה. אנחנו יודעים מעדויות שגם מצבו הנפשי הולך ומידרדר מיום ליום. אני מקווה שהוא יודע, קודם כול, עד כמה אנחנו עושים הכול ואוהבים אותו, ורוצים שהוא ישמע את זה. אנחנו, באמת, מתגעגעים ורוצים שיחזור. אנחנו ראינו המון חטופים שיכלו לחזור בעסקה הזאת ובעסקאות קודמות, ולצערנו, היום הם כבר לא בין החיים. אביתר ועוד 23 חטופים עדיין באמת בחיים, ואפשר להציל אותם. אנחנו מבקשים: אל תיפלו עוד פעם לאדישות. לכל אחד מהחטופים יש מעגל חברתי, משפחה וחיים שרק מחכים שיחזרו אליהם. הפעם האחרונה שבה אני ראיתי את אביתר הייתה במסיבה בנובה. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> היית במסיבה וניצלת? << דובר_המשך >> ניב כהן: << דובר_המשך >> הייתי איתו ואני ניצלתי. גיא ואביתר נחטפו. הם היו עוד עם שניים ברכב: עידן הרמתי ורון צרפתי. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> מאיפה אתם חברים? << דובר_המשך >> ניב כהן: << דובר_המשך >> מילדות, מהחטיבה. למדנו יחד, והיכרנו בכיתה ז', בחטיבת הבינים. עד היום כולנו פה חברים. משם הקשר. רון צרפתי ועידן הרמתי, זיכרונם לברכה, גם הגיעו איתם ברכב, ומה שקרה – קרה. המשפחות של רון ועידן לא מצליחות להחלים וליצור את החיים שלהן מחדש כשהאירוע הזה באמת עדיין לא נגמר. אז איך המדינה בכלל יכולה לקום מהרצפה כשהחטופים שלנו מוחזקים שם מתחת לאדמה? המדינה שלנו נמצאת בטראומה, וזה נוגע כבר לכל קטגוריה במדינה, בין אם זה משפחות החטופים, משפחות שכולות, האנשים שעדיין בלחימה ואזרחים שחיים פה. אין אחד שבאמת לא חי את זה. אנחנו עדיין נמצאים בעיצומה של הטראומה. כדי שנוכל להתחיל להחלים באמת, אנחנו מבקשים לסיים את הדבר המטורף הזה. להגיע לעסקה ואחר כך לסיים באיזה דרך שאתם רוצים את הלחימה. תעשו איך שבא לכם, אבל צריך, קודם כול, ובראש בראשונה, לשים את החטופים שלנו שנמצאים שם ושממשיכים לעבור התעללויות. גם עכשיו מורידים אותם על ארבע כמו כלבים. מפרקים אותם עוד פעם במכות, ושיריבו באמת על הפירור הבא שמביאים להם לאכול, וזה דבר נורא. במרבית הימים הם מקבלים חצי ליטר לשני אנשים ליומיים, וזה דבר מחריד. הם שותים אולי חצי כוס או כוס ביום. מעבר לזה, אנחנו כחברים, כמו המשפחות שכנראה שמעתם, מאוד מתגעגעים. אנחנו עוברים את הטלטלות הנפשיות האלה, בין אם זה דיכאון ובכי עליו, ואנחנו באמת מתגעגעים ומחכים שהוא יחזור. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> אמן. נמצא פה גם שגיא סלע. בבקשה. << אורח >> שגיא סלע: << אורח >> שמי שגיא סלע. אני גם חבר שלי אביתר. בגדול, אני פשוט אחזק את דבריו של ניב. אנחנו מאוד מאוד דואגים. אנחנו חרדים למצב שלו תקופה מאוד מאוד ארוכה, ובמיוחד אחרי שראינו איך הוא נראה בסרטון, כי הוא לא נראה אותו בן-אדם כמו שהוא היה לפני. זה בן-אדם אחר לגמרי. אתם יכולים לראות עד כמה הוא מבועת, מבוהל, מפוחד. העיניים שלו נראות כאילו הוא מפחד פחד מוות. ובמיוחד לאור העובדה שמראים לו את החברים שהיו איתו בשבי משתחררים באותו יום, וכשאמרו לו שהוא גם משתחרר. זה לא אנושי, והוא, באמת, לא צריך להישאר שם עוד דקה. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> קודם כול, אני חייבת להגיד לכם כל הכבוד. אתה יודע, כל אחד חוזר לעניינים שלו, אבל אתם ממשיכים להדהד ולספר את זה בכל מקום. אני חושבת שזו חברות מאוד מאוד יפה. אני מאמינה שבגלל האנרגיות הטובות שלכם כדי להחזיר אותו ובגלל הרצון העז שלכם, זה יקרה. וזה יקרה בקרוב. << אורח >> שגיא סלע: << אורח >> אנחנו סומכים עליכם. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> כולנו תפילה. אני חושבת שניב אמר את זה. אגב, יש לי אחיין בשם ניב, ואני מתה עליו. הוא חייל אמיץ מאוד. אני רוצה להגיד לכם שאף אחד מאיתנו לא חזר חזרה לימים שלפני 7 באוקטובר. אצל כולנו יש סוג של מועקה. אני אספר לכם שהייתי בנתיב העשרה לפני מספר ימים. אתה רואה את הפריחה היפה ואת הפרחים והבתים ששופצו, אבל אתה חש באווירה את העצב, כי זה כמעט בית כן, בית לא. התחוללה שם זוועה שאין כדוגמתה. שום דבר לא יחזור להיות כמו שהוא היה, וזה ברור לכם. אני גם ראיתי את הסרטון. תמיד חשבתי שיש סוג של גבול אצל הטרוריסטים המנוולים, הנאצים, האלו. אבל כל הזמן אתה רואה שיש יצירתיות. יש יותר אכזרי מאכזרי, ועוד יותר אכזרי ועוד יותר אכזרי, וזה לא נגמר. כמו שאמרתם, חייבים להחזיר אותם. אני בטוחה שכולם יחזרו. הייתה אתמול לחימה, ושמענו שהם כבר מבקשים עכשיו לחזור פתאום כי הם רואים שמופעל עליהם לחץ חזק מאוד. אני מאוד מקווה שמיידית, וכמה שיותר מהר, יחזרו לעסקה, ושישחררו את כולם. את כולם. אי-אפשר לעשות פה סלקציה ולהגיד זה כן וזה לא. את כולם להחזיר. כולם חייבים לחזור הביתה. בעיקר החיים, וגם המתים. גם המתים וגם החיים, כמה שיותר מהר כדי שחס וחלילה אנחנו נקבל משהו אחר, חוץ מהחיים האלה, שקשה לדמיין איך הם מחזיקים מעמד עוד יום ועוד יום ועוד יום. הלב פשוט איתם. הלב איתם. הלב בוכה. כמה שיותר מהר לחזור. קודם כול, אני באמת רוצה להודות לכם דווקא בשמו על זה שאתם ממשיכים להדהד, להזכיר ולזכור אותו בכל רגע. ותבינו. זה מאוד משפיע על כולנו, אין צל של ספק. תודה רבה לכם. ברשותכם, נחזור לדיון בחוק, אלא אם כן יש עוד מישהו שרוצה להגיד משהו. זה חשוב שחבר'ה צעירים נמצאים כאן. תודה רבה. אנחנו היום מחוקקים חוק להנצחתו של אחד מהמנהיגים הגדולים ביותר של המדינה הזו והוא מנחם בגין. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> תודה רבה. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> כמו שאמרתי, אני ממש נרגשת לשבת בדיון בקריאה שנייה ושלישית בחוק החשוב הזה. אני רוצה כמובן לחזור ולהודות לשר המשפטים חבר הכנסת יריב לוין, שהוא היוזם הראשוני של החוק הזה, ולמרכז מורשת בגין, בראשותו של הרצל הרצי מקוב ואריאל מורלי, שלא הפסיקו, אפילו לא לרגע קט, לפעול כדי שנוכל להנציח את המנהיג שהוא מבין המנהיגים הכי הכי חשובים שקמו במדינה הזו. אנחנו נמצאים באמת בתקופה ובימים מאוד טרופים. אפילו בראיונות שואלים אותי: מה, זה הדבר הכי חשוב עכשיו? אז אני אומרת: כן. בין יתר הנושאים החשובים שעומדים לנו על הפרק, הנצחת המנהיג הדגול הזה שופכת אור על העמידה של הכוח שלנו, על הזהות שלנו כאומה, ובעיקר בעת הזו, במלחמת התקומה שלנו. ושמענו את הבחורים הנפלאים האלה. אני אשתמש פה דווקא בציטוט של מנחם בגין, שלפעמים לא מצא חן בעיני האנשים מסביב מה שהוא אומר או מה הוא עושה. הוא אמר: אם יש כמה יפי נפש שהחליטו לעקם את האף שלהם, אז שיהיה להם אף עקום. אז לכל אלה שאומרים: מה, זה הזמן? עכשיו? אז כן. אני רוצה לפתוח בדברים שאמר פילוסוף דגול, איש צבא, בשם סון דזה, שחיבר ספר שנקרא "אומנות הלחימה". הוא אומר כך בספר שלו: הדבר החשוב למנהיג הוא שהוא ישמש כדוגמה, שהוא יקבע את הדוגמה. הדברים האלה נכונים כמובן לכל מה שקשור למנחם בגין. הוא התווה לנו ולהרבה לפניי באמצעות הדוגמה את הדרך כיצד לפעול. הרבה חבר'ה, ואנחנו שומעים דווקא מהאופוזיציה, אומרים לנו: תהיו בגין, תהיו בגין. בזכות בגין אני נמצאת פה, ואני אומרת את זה כל הזמן. בזכות המורשת שלו, בזכות תנועת הנוער שבה הוא פעל. אני עשיתי את הדרך דרך בית"ר, דרך תנועת חירות, ולאחר מכן תנועת הליכוד. זו הדרך שמנחם בגין התווה לכולנו. אני רוצה גם להדגיש את הנקודה הזו שהיא מאוד חשובה לי, וקורית הרבה עם מנהיגי הימין, שמשלמים מחירים כבדים מאוד מדי יום ומדי רגע רק בגלל שהם ממשיכים את המדיניות שלשמה הם נבחרו, וזה כול כך אקטואלי גם בימים אלו. מנחם בגין, שכל מנהיגי הימין גדלו עליו ועל המורשת שלו, סבל מיחס מבזה מצד מחנה אחר ושילם מחירים אישיים עצומים. כפי שבגין היה מוכן לשלם מחירים גדולים לצורך מימוש ערכיו, כך גם מנהיגינו כיום. חרה לי מאוד שמנהיג דגול כמו מנחם בגין לא זכה להנצחה עד היום. עבור האזרח הפשוט בישראל, הנצחת מנהיגים היא מושכלת יסוד. אך דווקא מנחם בגין לא זכה להנצחה בחוק, והגיעה העת, והיום אנחנו, בעזרת השם, נסיים זו, שמנחם בגין יזכה בחוק הנצחה. ההנצחה של מנחם בגין היא עבורי כבוד גדול. אבל לא רק עבורי, אלא עבור פלח לא מבוטל באוכלוסיות שעד הנהגתו לא זכו לפתחון פה או לקשב מהממסד. הזיכרון של בגין הוא זיכרון של כולנו. אני יכולה להגיד לכם שאני צמחתי בשכונה שעברה שיקום שכונות. זו הייתה שכונה מאוד מאוד קשה, אבל הפרויקט הזה של שיקום השכונות, שהוא יחד עם דוד לוי כשר חינוך התוו, גרמו להרבה מאוד אנשים להחזיר את הכבוד העצמי שלהם בעזרת השכלה ובטיפוח הסביבה. לתפיסתי, מחובתה של אומה חפצת חיים לשאת עיניים אל אלו שעיצבו את המורשת שלה, את המדיניות הביטחונית שלה, את המדיניות החברתית שלה שביססה את דמותה. אין ספק שבגין, שעשה שלום עם מצרים, שהשמיד את תוכנית הגרעין העיראקית בשנת 1981, שקידם מדיניות כלכלית ליברלית כפי שייצג והוביל מחנה שלם במשך שנות דור, נמנה לצד האישים האלה. אני חושבת שהיום אנחנו נוגעים טיפ-טיפה בהיסטוריה, ואנחנו מנציחים אותו כדי שכל חייל וכל ילד במדינת ישראל יידעו מי היה מנחם בגין. קודם כול, מחובתי להגיד תודה רבה על שזיכיתם אותי לעשות את החוק הזה. אני מרגישה שזה חלק מנתינה. אני קיבלתי כול כך הרבה, וזה חלק מהנתינה שלי כלפיו. תודה רבה. אני חושבת שאפשר להתחיל בהקראה, אלא אם כן יש איזשהן הערות. << דובר >> תמי סלע: << דובר >> ממש הערות קצרות. כיוון שאנחנו בשלב של הכנה לקריאה שנייה ושלישית, ואני מניחה שזה יהיה הדיון היחיד, נגיד בכל זאת כמה מילים שחוזרות בקצרה על דברים שאמרנו. כמובן שיש כבר היום חוק להנצחת זכרו, ואנחנו מתקנים בתוכו פרק שעניינו קביעת יום להנצחת זכרו. מכוח אותו חוק שקיים ושנחקק ב-1998, הוקם מרכז עם מועצה, והוא מקיים הרבה מאוד פעילויות. שמענו בישיבה הקודמת סקירה ממש מרתקת על הפעילויות הבאמת חשובות. אבל יום להנצחת זכרו של מנחם בגין באמת אין, וזה מה שמוצע כאן כסעיף בתוך החוק הקיים. דיברנו בקצרה, לא אכנס לזה, לגבי המודלים השונים של הנצחת זכרם של נשיאים וראשי ממשלה כי בעצם החוק היום. אנחנו לא מקימים פה משהו חדש. אבל יש לנו מודלים של תאגיד סטטוטורי, כמו כאן, ואז באמת יש בתוכו מוזיאון, אתר הנצחה, ארכיון וכל המנגנונים כדי לקיים את פעולות ההנצחה, וזהו. מעבר לזה, אפשר לקרוא את הסעיפים, ואם יש עוד הערות, אז נשמע אותן. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> בבקשה. << אורח >> הרצל מקוב: << אורח >> הרצי מקוב, ראש מרכז מורשת מנחם בגין. קודם כול, גברתי היושבת-ראש, וגם יוזמת החוק, אני רוצה להודות על ההזדמנות הזאת שהכנסת נותנת להנצחת זכרו מנחם בגין באמצעות יום זיכרון, כפי שבאמת ראוי. כפי שגברתי אמרתי, דמותו של מנחם בגין היא לא רק משהו נוסטלגי שאנחנו חוזרים אליו, אלא היא עד היום מופת ודגם לאנשים צעירים. עיקר הסיפוק שיש לנו בעבודה הוא מהמאות ואלפים בשנה של נוער צעיר שבא ומתרגש מדמותו. הגילים של החבר'ה הנהדרים, שראינו פה קודם, באים ומתרגשים במוזיאון. הם שומעים את הקטע מהנאום שאת ציטטת על האף העקום וקטעים אחרים. הוא בהחלט מבחינתנו מודל לנוער של היום ולדורות הבאים, ולכן יש לזה חשיבות רבה. אני גם רוצה להעיר לגבי העובדה שאת מודה לנו שזיכינו כביכול. אכן, כאשר נתכנסה הכנסת הזאת וכשחשבנו למי לנסות ולפנות מבין חברי הכנסת, את לא הזכרת, אבל העובדה שגם הבית, וגם תנועת הנוער, וגם כל הקריירה שלך, עשתה לנו את הבחירה מאוד מאוד קלה. ואנחנו מודים לך על העבודה החשובה הזאת. כבר ניסינו שלוש פעמים בעבר, והפעם, ברוך השם ובעזרת השם, אנחנו רואים שזה מגיע לכלל סיום. אני רוצה רק להעיר אולי שתי הערות טכניות לגבי החוק. דיברנו על זה עם היועצת משפטית. ההערה האחת היא לגבי הנושא של יום הזיכרון בשנה שהיא שנה מעוברת. למיטב ידיעתי, יש כלל עקרוני בעניין הזה שכל המועדים של אדר חלים באדר ב'. << דובר >> תמי סלע: << דובר >> לפי מה שאני בדקתי, זה באמת החגים והדברים ההלכתיים, אבל לא ימי זיכרון. רק עכשיו ההערה עלתה, ולכן לא בדקתי את זה. אבל לפי מה שקראתי, וממה שהצלחתי למצוא, אולי משרד מורשת יודע בעניין הזה, דווקא ימי זיכרון לא. << אורח >> הרצל מקוב: << אורח >> אני יכול לתת לך יום זיכרון. ז' אדר הוא יום פטירתו המשוער של משה רבינו, וזה עובר לאדר ב'. << דובר >> תמי סלע: << דובר >> כן, אבל נראה לי שזה יותר עם האירועים ההלכתיים. << אורח >> הרצל מקוב: << אורח >> אנחנו לא משווים את מנחם בגין - - - << דובר >> תמי סלע: << דובר >> חבל שההערה לא עברה אלינו קודם. היינו בודקים. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> האם יש פה עוד נציגות ממשרד מורשת? << אורח >> חנן ארליך: << אורח >> כן. חנן ארליך, יועץ משפטי של המשרד למורשת. האמת, אני לא יודע על כלל בעניין הזה. אני יודע שהיה כלל רחב שאומר שאדר ב' הוא החודש העיקרי בעולם היהודי, ביהדות. ולכן, לכל דבר. ימי הולדת, בר מצווה מצוין בשנה מעוברת באדר ב'. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> אז לא צריכה להיות בעיה. << דובר >> תמי סלע: << דובר >> אז אולי גם לא צריך לכתוב את זה. סתם נסתבך. או שזו תהיה פרשנות סבירה, אם זה הכלל. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> האם זה קורה אוטומטית? << אורח >> חנן ארליך: << אורח >> אני חושב שזה קורה אוטומטית. << אורח >> שי גליק: << אורח >> בשנים שיש בהן אדר ב', האירועים יצוינו באדר ב'. << אורח >> חנן ארליך: << אורח >> אני לא יודע אם יש דבר חקיקה שמצוין בו בצורה הזו. << דובר >> תמי סלע: << דובר >> אני לא מכירה דבר כזה. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> אתה אומר שאוטומטית כל האירועים עובר לאדר ב'? << דובר_המשך >> חנן ארליך: << דובר_המשך >> עד כמה שאני מכיר, שוב, אירועים בלוח השנה היהודי, כולל תאריכים אישיים, כמו שהוזכר פה, כמו בר מצווה, אז מי שנולד באדר, אז בר המצווה תהיה באדר ב'. << אורח >> הרצל מקוב: << אורח >> גם בפועל. השנה עלינו עם המשפחה לקברו של מנחם בגין באדר ב'. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> אני חושבת שכן לציין את זה, כי זה יכול ליפול בשנה מעוברת בגלל שלא ציינו את זה. אם יש אדר ב', אז זה פשוט נופל ואותו יום לא יונצח. << דובר >> תמי סלע: << דובר >> בשנה מעוברת יחול המועד באדר ב'. << אורח >> חנן ארליך: << אורח >> הבעיה היא כשזה הפוך. כשאירוע קורה באדר א', מה קורה בשנה שאין בה אדר א' אלא רק אדר אחד? אבל אנחנו לא מדברים על זה. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> אנחנו מדברים רק על שנה מעוברת. << אורח >> חנן ארליך: << אורח >> הכלל הוא מצוינים באדר ב'. אבל זה לא כלל משפטי. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> אבל אפשר להוסיף את המשפט הזה. << דובר >> תמי סלע: << דובר >> אני מציעה שנבדוק את זה. אנחנו נסכים שנכתוב סעיף כזה, אלא אם כן יתברר שיש כלל שחל על הדבר הזה מבלי הצורך. << אורח >> רחלי לוי: << אורח >> אני אחשוף את בורותי ואני אגיד שאני עשיתי גוגל. אני רואה שתאריך הפטירה של מנחם בגין הוא בכלל באדר ב', אז ממילא לא עולה שאלה. השאלה עולה כשמשהו קרה באדר א'. ואז כיוון שאין כל שנה אדר א', אז מה עושים עם מה שקרה באדר א'? הוא אומנם נפטר בשנה מעוברת, אבל באדר ב'. אדר ב', לית מאן דפליג, שהוא אדר רגיל. זאת אומרת, אין שאלה. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> האם תאריך הולדתו לא יכול להיות אלטרנטיבה? << אורח >> הרצל מקוב: << אורח >> לא. זה שבת נחמו. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> אז איך ננסח את זה? << דובר >> תמי סלע: << דובר >> נשמע לי שאם זה המצב, אז לא כדאי להגיד שום דבר כי אנחנו רק נייצר במקרה אחר הסדר שלילי. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> בסדר? מאה אחוז. << אורח >> הרצל מקוב: << אורח >> הערה שנייה, לפחות בדיון הקודם היה לנו קצת יותר דיון על נושא הצבא. אבל אני רואה שבנוסח של מוסדות החינוך כתוב: ככל שיחליט על כך שר החינוך. זאת אומרת, הוא יכול לא להחליט או להחליט שלא יהיה שום דבר. בצבא כתוב: כפי שיחליט. כפי לעומת ככל – זה הבדל משמעותי. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> זה הבדל שמיים וארץ. << דובר >> תמי סלע: << דובר >> זה לא במקרה. נמצאים פה נציגים ממשרד החינוך. << אורח >> רחלי לוי: << אורח >> עו"ד רחלי לוי, הלשכה המשפטית במשרד החינוך. אני אגיד שבכל ימי הציון שמוזכרים, זאת הפרקטיקה. << דובר >> תמי סלע: << דובר >> לאחרונה, בשנה האחרונה. לפני כן לא. זו המצאה חדשה. << אורח >> רחלי לוי: << אורח >> מאז שאני ב - - -, ככה אנחנו עושים. אין בזה כדי להעיד על איזושהי פחיתות חשיבות או דבר אחר, אלא ניסיון שלנו. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> את צודקת במה שאת אומרת, אבל את לא יכולה להבטיח שזה מה יקרה בשנים הבאות. אני מאחלת לך שתמשיכי לתפקידים בכירים יותר וכו'. מה נעשה עד אז? << אורח >> רחלי לוי: << אורח >> נעשה סדר. הסיבה שאנחנו מתנגדים לזה באופן מסורתי היא כדי לא לכבול את שיקול דעתו של שר החינוך בחקיקה ראשית. יחד עם זאת, יש כן התייחסות לא מבוטלת למנחם בגין, לפועלו ולמורשתו במערכת החינוך. נמצאת איתי פה גברת עינת אוחיון והיא תפרט בעניין הזה. << אורח >> הרצל מקוב: << אורח >> לא קיימנו דיון בפעם הקודמת כי לא הייתה לנו טענה למשרד החינוך. הטענה הייתה דווקא לצבא, ששם זה לא יתקיים. אבל אני חושב שכמו שאומרת יושבת-הראש בפועל של הוועדה, יכול לבוא שר. זה גם לא עניין של פקידים. הסמכות פה היא של השר. יכול לבוא שר ולהגיד: מנחם בגין הוא לא איש חשוב שצריך לשמור אותו. כל האישים האחרים, שהחקיקה שלהם לא התרחשה בשנה האחרונה, שבעקבותיהם אנחנו הולכים הם: בן גוריון, רבין, גנדי ואחרים, ובהם אין את המגבלה או את הקביעה הזו. << דובר >> תמי סלע: << דובר >> נכון, ברוב החוקים ההוראה מחייבת. גם אנחנו תמיד מעירים על העמדה הזו, שהיא באמת נאמרת בחוקים האחרונים, שלא כול כך נדרשת ההוראה בחוק. אם ההוראה אומרת "ככל שיחליט", הוא יכול להחליט גם בלי הוראה בחוק לציין ולקיים פעילויות לזכרו של מנחם בגין, וזה נעשה גם עד היום. המטרה של קביעה כזו היא באמת לקבוע איזושהי הוראה מחייבת. זה מוזר. אבל הערנו את זה גם במקרים הקודמים, ומשרד החינוך עמד על הדבר. << אורח >> עינת אוחיון: << אורח >> עינת אוחיון, מזכירות פדגוגית, משרד החינוך. ללא קשר לציון יום מיוחד, בגין – מורשתו, פועלו, נלמדים לאורך כל השנה, גם ללימודי ההיסטוריה וגם האזרחות, גם בחטיבת ביניים גם חטיבה עליונה. זה ללא קשר אם יצוין יום או לא יצוין. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> אני הייתי מורה, ובבית הספר שבו אני לימדתי לא חייבתי. אני עשיתי את זה. אני גם לימדתי את התלמידים שלי את שירי בית"ר. כשבודקים ובוחנים מוצאים שרוב התלמידים שלי למדו את שירי בית"ר כי השירים היו עם המון פאתוס על המדינה וכו'. אבל זה בגלל שזו אני. אבל יש גם אחרים שאולי לא. אולי הם מעדיפים לעשות דברים אחרים כשזה לא בחוק. << אורח >> עינת אוחיון: << אורח >> לא. כשהנושאים הם לבגרות, כולם לומדים אותם. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> כן, אבל את יודעת, אנחנו מדברים על נושאים לבגרות וזה שכבות מסוימות. מה עם הילדים הרכים יותר? מה עם הכיתות בחטיבת הביניים? אם זה לא יהיה מעוגן בחוק, זה לא יקרה. ולכן, אני חושבת שאולי רצוי שתשנו את הניסוח לניסוח יותר מחייב, כי כמו שאמרתי. בנות, אני הייתי ראש מטה של שר חינוך שלוש שנים. בשלוש השנים שבהן הייתי ראש מטה, הוחלפה כמעט מחצית מהמשרד, ואני מדברת על הבכירים. וזה בסדר, כי הם התקדמו לתפקידים בכירים יותר. כל אחד בא עם האג'נדה שלו ועם הרעיונות שלו. אתם היום עושים את זה כאילו זה בסדר, גם ככה לומדים. אבל מישהו אחר שיחליף אתכן כשאתן תהיו בתפקיד בכיר יותר, יכול להיות שלא יחשוב כך. ובוודאי במזכירות הפדגוגית, ואת יודעת כמה שינויים נעשים שם. כמעט יום-יום נעשים שינויים. זה לא משהו שהוא מוכתב, וזהו. << אורח >> עינת אוחיון: << אורח >> בנושא הזה – לא. כי לימודי היסטוריה, וללמד על המחתרות ועל הקמת צה"ל ואלטלנה והסכם השילומים, אלה נושאים שהם לא מה בכך. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> את מאלצת אותי לדבר פוליטית. להזכירך, בקדנציה הקודמת רצו לבטל הרבה מאוד מהנושאים האלה. הייתה שרה שדגלה בשיטת לימוד אחרת עם הרפורמה שהביאו. אני אומרת לך שזה בסדר. לכל שר שמגיע מותר להביא את הרפורמה שלו. פעם אמרתי שמרוב רפורמות, אין רפורמות. כי עד שאתה מתחיל באמת לממש את הרפורמה כבר מתחלפת הממשלה, ואז בא שר אחר. זה טירוף שאני מדברת עליו הרבה שנים. אבל אני אומרת שלצערי הרב אנחנו חייבים למסגר את זה בצורה כזו שחלילה לא יקרה מצב שיבוא מישהו אחר וישנה את זה כי ככה החוק מאפשר. << דובר >> תמי סלע: << דובר >> אגב, גם כשכותבים: כפי שיחליט על כך שר החינוך, זה משאיר מאוד מאוד מרחב שיקול דעת. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> נכון, זה לא כזה הבדל משמעותי. אבל עבור החוק זה מאוד משמעותי. << אורח >> רחלי לוי: << אורח >> אני רוצה להסב את תשומת ליבך ואת תשומת לב הפרוטוקול לזה שבהחלטת ועדת שרים מחודש נובמבר האחרון נכתב: בהתייחס ל - - - וללימוד בבתי הספר ייכתב "ככל שיחליט על כך שר החינוך". << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> אני אגיד לך מה שאומר יושב ראש ועדת כלכלה, שבה אני חברה: נכון, אבל אנחנו יכולים לעשות הצבעה ולא לקבל את זה. << דובר >> תמי סלע: << דובר >> נכון, זה לא מחייב את הוועדה. ועדת שרים היא יותר מול - - - << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> זה לא מחייב. אנחנו לא עושים שינוי קיצוני. זה לא שאני אומרת לך עכשיו שאני מבטלת את שיקול דעתו של השר – לא. << אורח >> רחלי לוי: << אורח >> לשיטתנו, זה הבדל משמעותי שכובל את שיקול דעתו. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> למה? תסבירי לי, תנסי לשכנע אותי, למה. << אורח >> רחלי לוי: << אורח >> מהסיבה הפשוטה שהמינוח "ככל" הוא פחות כובל את שיקול דעתו של השר לעומת המינוח "כפי", שהוא מאפשר לבחור את אופן הציון. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> תסבירי לי איך? אלו שתי מילים. << דובר >> תמי סלע: << דובר >> לא, הוא לא מחייב לקיים פעילויות. זה די פשוט. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> אבל זו בעצם מטרת החוק – כן לחייב. אני כן רוצה שבתי הספר במדינת ישראל, שבה יש אג'נדות שונות למנהלי בתי ספר. אני לא אזכיר לך מנהל בית ספר שמחליט לסגור את בית הספר ולהעביר את כל הילדים שלו להפגנה. למנהלים יש אג'נדות מסוימות. הוא יכול להגיד: אני לא מוכן לתת מקום למנהיג הזה. מבחינתי, הוא לא היה מנהיג. הוא יכול לעשות את זה. אז איזה שיקול דעת פה ישנה לו את זה? << אורח >> נעמה רוט: << אורח >> נעמה רוט, משרד המשפטים. אני רוצה להוסיף זווית חשובה נוספת בנושא כבילת שיקול הדעת של שר החינוך בהקשרים האלה. אנחנו רואים המון המון הצעות חוק, וכל פעם על הנצחת אישיות אחרת, שבה מבקשים לחייב לעשות פעילויות. ואז נוצר מצב שזה כבר לא איזושהי בחירה, אמירה, של המחוקק: יש לנו אישיות אחת, שם זה המקום. זאת אומרת, ברגע שזה כבר נהיה כול כך הרבה ימים שצריך לחייב בהם לעשות פעילויות, אז הכבילה היא כבר יותר משמעותית לעומת פעם כשזה היה כבילה יותר נדירה. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> האם אמרתם את זה גם לגבי בן גוריון ומנהיגים אחרים שהיו? זה המנהיג היחיד שמנציחים כראש ממשלה? עם כל הכבוד, את יודעת מה? יש יתרונות גם אצלנו, בצד הימני של המפה הפוליטית. בסך הכול, חמישה, אם את סופרת גם את ז'בוטינסקי. << אורח >> נעמה רוט: << אורח >> כמות חוקי ההנצחה שעברו פה בוועדה הזאת במושב הזה - - - << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> כן, אבל הם עברו לגבי רבנים. זה לא רק - - - << אורח >> נעמה רוט: << אורח >> וגם לגבי רבנים זה לא חשוב? << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> זה חשוב מאוד, אבל אנחנו מדברים על מנהיג שהיה ראש ממשלה והביא לכאן שלום ועשה דברים מדהימים. הוא הביא את המחנה הזה למקום אחר לגמרי, ושימש ומשמש דוגמה עבור דורות רבים. עם כל הכבוד, ונכון, ויש לי כבוד אדיר וגדול מאוד, אבל זה עניין של ראש ממשלה. זה לא רב וזה לא דמות אחרת שאת יכולה להגיד שהיא דמות שלא משקפת את מה שאת אומרת. אני מדברת על משהו אחר לגמרי. על ראש ממשלה שהתווה דרך, ושהיה שנים רבות פרלמנטר, שנים רבות, עד 1977, ושיש לו היסטוריה אדירה. אני לא חושבת שברגע שמביאים את זה רק לשיקול דעת של שר כזה או אחר. עובדה שהצבא כן השכיל להבין שכן צריך לדבר על זה, וכן צריך לעשות פעילויות בצבא. לא יקרה שום דבר למשרד החינוך, שאני מאוד מוקירה ומעריכה. אני באתי מהתחום. אני, חד-משמעית, אומרת לך שאף בית ספר – אם לא יאמרו לו שחייבים לעשות את זה, לא יעשה את זה. מעטים מאוד בתי הספר שיעשו את זה. << אורח >> נעמה רוט: << אורח >> אומרים שעושים כבר היום. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> כן, אבל עושים פעילות וולונטרית. סוג פעילות שהיא לא מחייבת. חוץ מאלה שניגשים לבגרות. אני לא יודעת. מה נכון לעשות במצב כזה? הרצי, בבקשה. << אורח >> הרצל מקוב: << אורח >> עצה של הדיוט בעניין הזה. הכנסת סוברנית להחליט. ודאי הוועדה סוברנית להחליט, בכל הכבוד לעמדה של המשרדים. הרי השאלה פה, הגברת רוט והייעוץ המשפטי של משרד החינוך, היא מי מחליט. השאלה היחידה היא האם הכנסת מחליטה או שהשר או מי מטעמו מחליט איזה אישיות צריך להנציח. << אורח >> נעמה רוט: << אורח >> כמובן שהכנסת מחליטה. << אורח >> הרצל מקוב: << אורח >> לא, כי מה שהם מבקשים עכשיו זה שהכנסת ממליצה והשר יחליט. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> העמדה הזו השתנתה בשנה האחרונה, ואני יכולה להבין את זה לגבי הרב דרוקמן, הרב עובדיה יוסף וחוקים אחרים. אבל אני חושבת שלגבי מנהיג, שהיה ראש ממשלה שנים רבות, והוא מנהיג דגול, צריך להשאיר את זה, בדיוק כמו שעשו את זה עם בן-גוריון. << אורח >> הרצל מקוב: << אורח >> תצביעי על זה. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> ברור. << דובר >> תמי סלע: << דובר >> לא קראנו עדיין את הנוסח. התחלנו להיכנס להערות. נקרא אותו, ובמקומות שיש בהם שינויים נזכיר. אנחנו מדברים על הוספת פרק ג'1. בחוק להנצחת זכרו של מנחם בגין, אחרי סעיף 35 יבוא פרק ג'1 יום להנצחת זכרו של מנחם בגין 35א (א) אחת לשנה, בד' באדר, יום פטירתו של מנחם בגין, יקוימו אירועי זיכרון להנצחת זכרו. ביום זה: (1) במחנות צה"ל יוקדש זמן להנצחת – ופה אני מציעה להנצחת זכרו, להתאים את זה לנוסח – וללימוד פועלו של מנחם בגין, כפי שיחליט ראש המטה הכללי של צבא ההגנה לישראל או מי שהוא הסמיך לעניין זה. (2) במוסדות החינוך יוקדש זמן ללימוד פועלו של מנחם בגין, ופה ההצעה היא שזה יהיה כפי שיחליט שר החינוך. כפי שיחליט שר החינוך. << אורח >> רחלי לוי: << אורח >> אנחנו עומדים על ה"ככל". << דובר >> תמי סלע: << דובר >> השאלה אם אתם עומדים על זה ברמה שתוגש הסתייגות על ידי השר? השר יבקש להגיש הסתייגות בעניין הזה? כדאי שתבדקו. << אורח >> רחלי לוי: << אורח >> אני אצטרך לבדוק את זה. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> תבדקו את זה כבר עכשיו. << דובר >> תמי סלע: << דובר >> כדאי שתבדקו. אפשר להצביע אם הוא מבקש להכניס הסתייגות לעניין הזה הזה, אבל נצטרך אחר כך מכתב. חל ד' באדר ביום חג, מנוחה או שבתון או ביום זיכרון או יום ציון ממלכתי, או ביום שלפני אחד הימים כאמור, יצוין היום להנצחת זכרו של מנחם בגין ביום – ופה ההצעה להגיד: ביום החול הראשון שאחרי אותו יום, ולאו דווקא ביום שלישי, כי יום שלישי אנחנו בדרך כלל מציינים כשזה גם ציון במליאת הכנסת. ואם לא, אז עדיף להיצמד ליום החול הבא לאחריו. יש לנו גם כמה הסתייגויות להצביע עליהן. אפשר להצביע בינתיים על ההסתייגויות ולהציג אותן. יש אישור להציג אותן ולהצביע עליהן בהיעדר. אלו הסתייגויות של סיעת יש עתיד. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> האם אנחנו דנים בהן גם אם הם לא נמצאים פה? << דובר >> תמי סלע: << דובר >> הם קיבלו אישור. אם הם פנו וקיבלו אישור, ניתן. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> קיבלו אישור – מאה אחוז. << דובר >> תמי סלע: << דובר >> הסתייגות אחת מתייחסת לשנה שלא מעוברת, וגם לציון היום בקהילות ישראל בתפוצות באמצעות נציגויות ישראל במדינות השונות– זו ההצעה. נצביע אחת-אחת. מצביעים על ההצעה הראשונה. הסברתי את ההסתייגות. אפשר להצביע על הראשונה. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> אוקיי. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה ההסתייגות לא נתקבלה. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> ההסתייגות נפלה. << דובר >> תמי סלע: << דובר >> ההסתייגות השנייה מבקשת להתייחס להיקף זמן הלימוד במחנות צה"ל, ולהגיד שהוא לא יפחת משעה אחת, ושהלימוד יהיה בתחומי המאבק לעצמאות ישראל, מדיניות החוץ והביטחון, השלום עם מצרים והמורשת החברתית שהנחיל. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה ההסתייגות לא נתקבלה. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> ההסתייגות נפלה. << דובר >> תמי סלע: << דובר >> ההסתייגות השלישית– חלק אחד זה מה ששינינו, שזה לא יהיה ככל שיחליט, אז זה כבר מיותר. והעניין השני הוא שזה בכל מוסדות החינוך המוכרים, בהיקף שלא יפחת מ-45 דקות לימוד. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה ההסתייגות לא נתקבלה. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> ההסתייגות נפלה. << דובר >> תמי סלע: << דובר >> ההסתייגות הבאה מדברת על כך שבמקום "ביום שלישי", "ביום החול הקרוב ביותר שלפני". "ואם לא ניתן, אז ביום החול הקרוב ביותר שאחרי". << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה ההסתייגות לא נתקבלה. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> ההסתייגות נפלה. << דובר >> תמי סלע: << דובר >> נתאים את זה לנוסח המעודכן – זה בסדר. ההסתייגות האחרונה אומרת שהממשלה תקצה תקציב ייעודי שנתי לטובת פעילויות חינוכיות וטקסים לציון יום זה, שיחולק בין המרכז למורשת בגין, משרד החינוך, משרד הביטחון והרשויות המקומיות לטובת הפעילויות השונות. כלומר, הקצאת תקציב ייעודי לפעילויות. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה ההסתייגות לא נתקבלה. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> ההסתייגות נפלה. << דובר >> תמי סלע: << דובר >> יש גם בקשות רשות דיבור שהוגשו לנו, ולא צריך להצביע על זה, של ישראל ביתנו ושל חד"ש-תע"ל. צריכים עכשיו רק תשובה לגבי משרד החינוך, ואם יש הסתייגות בעניין הזה או לא. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> הרצי, השר מתנגד. פשוט לא יאומן. << אורח >> הרצל מקוב: << אורח >> כן, לא יאומן. אגב, יש הסתייגות כזו, נדמה לי, של יש עתיד. את הקראת. << דובר >> תמי סלע: << דובר >> נכון, יש הסתייגות של יש עתיד בעניין הזה. << אורח >> הרצל מקוב: << אורח >> האם אפשר להצביע עליה פה ו - - -? << דובר >> תמי סלע: << דובר >> לא, צריך הסתייגות של השר כי זו הסתייגות מטעמם. << אורח >> הרצל מקוב: << אורח >> אבל זו אותה הסתייגות. << דובר >> תמי סלע: << דובר >> עדיין. קודם כול, הם דיברו על היקף מסוים של שעות לימוד במוסדות החינוך. << אורח >> הרצל מקוב: << אורח >> לא, זו הייתה הסתייגות אחרת. << דובר >> תמי סלע: << דובר >> לא, לא. זו אותה הסתייגות. היא מדברת על האופן שבו מוסדות החינוך מקיימים. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> אתה רוצה להצביע על זה? בוא נתייעץ לרגע. אני יוצאת להפסקה של שתי דקות. לא יותר מזה. << הפסקה >> (הישיבה נפסקה בשעה 14:17 ונתחדשה בשעה 14:22.) << הפסקה >> << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> אנחנו מתחילים את הדיון. משרד החינוך, הסגנון הזה של לכפות. אתם פשוט כופים עלינו מפני שאני רוצה להעביר את החוק הזה כמה שיותר מהר. נורא חרה לי. הייתה לי גם שיחה עכשיו עם השר. אני פשוט חושבת שמה שאתם הסברתם לו זה דברים שהם לא ראויים, כי פשוט הכנסתם אותו ללחץ שהוא לא מחליט ולא הוא זה שקובע מה יהיה ואיך יהיה. אני חושבת שכשיש לנו ראשי ממשלה אחרים שמונצחים בצורה אחרת, ודווקא את ראש הממשלה הזה לא, אז זו בעיה שנוצרה אצלכם. אני עבדתי במשרדים ממשלתיים ואני יודעת בדיוק איך זה עובד מול השרים. אני בדיוק יודעת איך הדרג המקצועי עובד מול שרים. ולבוא ולעשות את מה שעשיתם, כשמדובר בסך הכול בשינוי במילה. ויושב פה נציג של שר אחר, שהוא בעצמו כן מאשר את הנוסח שלו, ואתם באים ועושים את זה? זה נראה לי משחק מאוד ילדותי. וחשובה לי יותר ההנצחה שמנחם בגין מהורדת הידיים, כפי שאני חשה עכשיו. אני אומרת את זה בשיא הזעם והכעס. בואו נמשיך ונצביע על הנוסח. << דובר >> תמי סלע: << דובר >> אם כך, הנוסח יהיה: ככל שיחליט על כך שר החינוך. כלומר ב-35א(א)(2), ככל שיחליט על כך – הנוסח שפורסם, ללא שינוי. כי במה שהקראתי קודם, אמרתי עם שינוי. אם כך, זה הנוסח. למעשה, על ההסתייגויות הצבענו, אז אפשר להצביע לקריאה שנייה ושלישית על הצעת החוק כולה. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> אני צריכה להירגע קצת, אני ממש בכעס. אנחנו מצביעים על הצעת החוק להנצחת זכרו של מנחם בגין (תיקון מס' 4) – נכון? – התשפ"ה–2025. << דובר >> תמי סלע: << דובר >> כן. זה לפעמים משתנה. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה הצבעת החוק אושרה. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> הצעת החוק עברה ותעלה למליאה. אני לא יודעת. לשיקול הזה של הרביזיה – עזבי. תודה רבה. זה היה אמור להיות יום שמח, אבל, לצערי הרב, יש מי שיודע לשבש לנו את זה. תודה רבה, הישיבה נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 14:25. << סיום >>