פרוטוקול של ישיבת ועדה הכנסת העשרים-וחמש הכנסת 18 הוועדה המיוחדת לעובדים זרים 23/03/2025 מושב שלישי פרוטוקול מס' 133 מישיבת הוועדה המיוחדת לעובדים זרים יום ראשון, כ"ג באדר התשפ"ה (23 במרס 2025), שעה 13:45 סדר היום: << נושא >> חובות שצברו סטודנטים משתלמים בחקלאות נפגעי 7 באוקטובר << נושא >> נכחו: חברי הוועדה: חוה אתי עטייה – היו"ר חברי הכנסת: מטי צרפתי הרכבי מוזמנים: תמר ירדן – ראש מנהלת משתלמים בחקלאות, משרד החוץ זיו בילאוס – רח"ט קש"ח וזרים, משרד החוץ אליהו יפרח – סמנכ"ל האגף לעניינים קונסולריים, משרד החוץ יהודית כרמי – מנהלת תחום עבודה ועובדים זרים, משרד החקלאות וביטחון המזון גלית הררי – מנהלת תחום הדרכה חו"ל, משרד החקלאות וביטחון המזון אוסנת חיטרון – עו"ד, משרד המשפטים מיכל יוספוב – מנהלת אגף אוכלוסיות מיוחדות, רשות האוכלוסין וההגירה איציק עמרני – ראש מינהל אכיפה וזרים, רשות האוכלוסין וההגירה שמעון זיגזג – ראש אגף חקירות מעסיקים, רשות האוכלוסין וההגירה חיים אפרים – מנהל יחידת RSD מבקשי מקלט, רשות האוכלוסין וההגירה רום בר-אב – רפרנט תעסוקה באג"ת, משרד האוצר צורי זנזורי – עו"ד, מנהל תחום בכיר עיצומים כספיים, מינהל הסדרה ואכיפת חוקי עבודה, משרד העבודה שיר פורת – מרכזת, המוסד לביטוח לאומי אלי כהן מוגרבי מרכז חקלאות, מועצות אזוריות מרחבים ושדות נגב מאיר צור – ראש מועצה אזורית ערבה תיכונה ג'סיקה פרלמן – ראשת תוכנית מתמחים בחקלאות, מועצה אזורית רמת הנגב פיני אביבי – חבר ועד מנהל, המרכז להגירה בין-לאומית ולקליטה, CIMI מרק פקטורוביץ' – מנהל מחלקה ציבורית, המוקד לפליטים ולמהגרים סיגל רוזן – רכזת מדיניות ציבורית, המוקד לפליטים ולמהגרים ד"ר עדה גנזך – מטה משפחות החטופים סטנלי – קיבוץ עלומים ייעוץ משפטי: נעה בן שבת מנהלת הוועדה: דיקלה טקו רישום פרלמנטרי: אלדד כץ, דניאלה קאולי, איטייפ רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> חובות שצברו סטודנטים משתלמים בחקלאות נפגעי 7 באוקטובר << נושא >> << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> צוהריים טובים. היום יום ראשון בשבוע, כ"ג באדר התשפ"ה, 23 במרס, 2025. אני מתכבדת לפתוח את הישיבה בנושא חובות סטודנטים משתלמים בחקלאות נפגעי 7 באוקטובר. אני מקיימת את הישיבה לאור פנייתה ובקשתה של חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי, וגב' עדה גנזך גם פנתה אליה שתיזום את הדיון. במסגרת תוכנית המשתלמים של משרד החוץ, מגיעים לישראל אלפי סטודנטים ממדינות שונות בעולם, ללימודים עיוניים ומעשיים בלימודי החקלאות. סטודנטים רבים הגיעו ללמוד ולעבוד ביישובי העוטף, בין היתר במכללה בשדות נגב. הסטודנטים הזרים נקלעו ל"שבת השחורה" מעט לאחר שהגיעו לישראל. חלקם נרצחו, נפצעו, נחטפו, ואלו שלא נפגעו המתינו לחילוצם מהמקום. חלק מהמשתלמים חזרו לארצם בהוראה של המדינה שלהם, או מרצונם. כדי להגיע לישראל ולהשתתף בתוכנית שילמו הסטודנטים תשלומים כמו שכר הלימוד, כרטיס טיסה לישראל וההוצאות הנלוות. חלקם הגדול לקחו הלוואות לפני שהגיעו לישראל. את הסכומים שלקחו כהלוואות תכננו הסטודנטים להחזיר מהשכר שיקבלו בישראל, וכעת לא יוכלו להחזירם. מדובר בסכומים גבוהים מאוד עבור הסטודנטים, ביחס למדינה שממנה הם מגיעים. גם משפחותיהם נפגעו עקב ההלוואות. נשמע מגורמי המקצוע והנוכחים כאן בחדר, איך אנחנו יכולים לסייע לסטודנטים הזרים ולבחון פתרונות, ואולי גם פיצויים בשל אי-יישום הפרויקט. נמצא גם איתנו נציג האוצר. אני מעבירה את רשות הדיבור לחברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> תודה גברתי יושבת-הראש, אמרת את עיקרי הדברים. בעקבות 7 באוקטובר יש קבוצה של מתמחים שפונו מישראל על ידי מדינות המקור שלהם, בניגוד לרצונם והם לא נהנים משום הכרה שהיא. למיטב ידיעתי – ותכף אולי ירחיבו אחרים – חלקם הגדול לקח הלוואות עתק, במונחים שלהם, כדי להגיע לישראל, והעובדה שהם פונו בפרק זמן קצר מאוד, הותיר אותם במדינות היעד בחובות שהם לא מסוגלים להחזיר, והדיון הזה בא למצוא פתרונות לאיזה שהוא שיפוי, להבנתי חד-פעמי, כדי שהחיים שלהם לא ייהרסו במדינות המקור אליהן הם חזרו. הם מגיעים מאזורים קשים מאוד, חלשים מבחינה סוציו-אקונומית, וכמי שלא השלימו את 11 החודשים של השתלמות והכשרה – נותרו להם חובות גדולים. מחובתה של מדינת ישראל לעזור להם, וזה שוב מתחבר ליעדי הפרויקט, למדינת ישראל לא מדובר בכסף גדול, להחזיר להם את ההוצאות שהיו להם, כי הם פונו שלא לצורך. הם נקלעו למלחמה לא להם. הם הפסיקו את ההשתלמות שלא מרצונם, לא הייתה להם שום ברירה, ולכן מדינת ישראל צריכה לחשב ולדעת כמה כאלה יש, לחשב את העלות הנדרשת, ולמצוא בתוך סעיפי החוק, אם בנפגעי פעולות האיבה, אם ביטוח לאומי, איזשהו פיצוי חד-פעמי שלא יתרסק עתידם הכלכלי במדינות המקור, כי למעשה, זו המשמעות של זה. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> תודה רבה. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> ותודה לך גברתי, על קיום הדיון. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> ניתן את רשות הדיבור לד"ר גנזך עדה, ששותפה - - - << דובר >> עדה גנזך: << דובר >> שמי ד"ר עדה גנזך. אפתח בכמה מילים לחברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי. (אומרת דברים בשפה הנפאלית) המשמעות של המשפט בנפאלית היא "המילים שלך הן כמו אורז וחלב", כלומר, המתוקות והמשובחות ביותר שיש. הלוואי. אציג את עצמי – אני אזרחית ישראלית, שמכירה את נפאל זה יותר מ-40 שנה גם כאשת אקדמיה ומחקר בתחום חברה, כלכלה ותרבות, גם כעובדת שטח, אני בעיקר שם. במסגרת עמותה שהקמתי, ותחת ארגון לקט ישראל, עשינו פרויקטים בחינוך, בריאות וחקלאות, בכפרים מרוחקים, עם חברים נפאלים – שעד היום הם חברים קרובים – החל מאחרון האיכרים בכפרים מרוחקים, ועד לבכירים בממשלה הנפאלית כיום. מתוך הקרבה הזו, אני מנסה לחבר חיבורים ולגשר על פערים, בניסיון לסייע אם וכאשר צריך, ולכן אני מוצאת את עצמי כאן. כך, עם פרוץ המלחמה, התייצבתי בשגרירות הנפאלית הקטנה שכאן, להתנדב ולעזור. התבקשתי בין השאר לטפל בסטודנטים המפונים הנפאלים, שהגיעו לישראל שלושה שבועות בלבד לפני 7 באוקטובר ושאודותם אנחנו דנים כאן. בין שאר הדברים שעשיתי – הכרתי אותם באמת מקרוב ושמרתי איתם על קשר, עזרתי להם לאסוף את המזוודות שלהם מהקיבוץ תחת אש ולהעביר אותן לבית השגרירה, תיאמתי את העברות הכספים מקיבוץ עלומים – שהיו נפלאים, באמת אין מילים בפי לתאר את קיבוץ עלומים באותו הזמן – וגם הגעתי לקבוצה שפונתה, עם לא יותר מהבגדים שלבשו לעורם, והבאתי להם משחת שיניים, תחתונים, ושאר מצרכי היגיינה או מחייה בסיסיים, להסתדר עד שהם ידעו מה קורה איתם. כולם מודים לישראל על ההזדמנות הנפלאה שמאפשרת להם התוכנית - - - של משרד החוץ, ומספרים שהיו להם חלומות גדולים לתקופה בישראל, ולפרויקטים שיוכלו לעשות לכשיחזרו כמו שהיו לעמיתיהם בשנים הקודמות. עוד כמותם, הם היו צריכים גם לקחת הלוואה גדולה מאוד כדי להירשם, להתקבל ולהגיע לארץ. לשם כך נוצרה כבר לפני שנים מסגרת הלוואה מיוחדת בבנק נפאלי, באמצעות משרד החוץ והשגרירות שלנו בנפאל. נהוג שהם מחזירים את ההלוואה מהמשכורות הראשונות, אלא שהמשכורות שלהם מעולם לא הגיעו. הסטודנטים המפונים שאנחנו מדברים עליהם היום, הגיעו רק שלושה שבועות לפני 7 באוקטובר, פונו כמה ימים לאחר מכן, ונאנקים מאז תחת החזרי החובות האלו מאז ולעוד שנים רבות. החלומות שהיו פתח לעתיד טוב יותר הפכו לסיוט ולעול כבד, שלא מאפשר להם להמריא עוד שנים רבות. את הבעיה ומשמעותה לחייהם מתאר אחד הסטודנטים במכתבו אליי. יש לנו כאן ספר, שעשינו ביחד עם קיבוץ עלומים, לזכר חבריהם הנופלים – אני חושבת שלתמר כבר יש אבל אנחנו נשמח, ביחד עם הקיבוץ להשאיר אותו כאן. אפשר להבין מהספר כל אחד מהנופלים, אבל גם מחבריהם שתיארו אותם – מאיזה רקע הם באים. אחד מהם למשל, היה צריך לכבס את החולצה היחידה שלו בערב, כדי ללבוש אותה נקייה למוחרת בבוקר, או פראווין, שביקש את הנעליים שלו לפני שכרתו לו את שתי הרגליים. הוא אמר, "יש לי נעליים שחלמתי עליהן שנים, קניתי והבאתי אותן לקיבוץ והן נשארו שם". הבאתי לו אותן בשקית, ולא היה מאושר ממנו באותו היום, בעודו שוכב שם, פצוע קשה בבית החולים. אלה האנשים שעליהם אנחנו מדברים. ביקשתי מאחד מהם שיכתוב מכתב, יסביר את המצב שלו, במילים שלו. זה יעביר את המסר, את הבעיה שלהם, בצורה הכי פשוטה. זה מכתב ממשתלם נפאלי, שהוחזר לנפאל. היום הוא ממלצר באנגליה, כדי להחזיר את החובות, כי לא דבר אחר שהוא היה יכול לעשות, והוא כתב לי בדצמבר 2023, כאשר עוד היה בנפאל. נפגשנו כאשר ביקרו איתי את כל משפחות הנופלים יחד. הוא היה אז בקשר עם השגרירות, ורצה מאוד לחזור לישראל ולעבוד, ולא היה יכול. זה מה שהוא מסביר במכתבו – "האפשרות להגיע לישראל, ללמוד ולעבוד במשך 11 חודשים, הייתה הזדמנות נפלאה לשלב לימודים ועבודה, והחלטתי להצטרף אליה עם סיום הלימודים. לא היה לי די כסף להליך הרישום ולנסיעה, והייתי צריך ללוות כסף מהדוד, מחברים של אבא, מקרובי משפחה, שכנים וחברים. סכום ההלוואה שלי היה 300,000 רופי, שזה 8,550 שקל". בהמשך הוא מסביר למה הוא לקח את זה מהדוד ולא מהסידור בבנק – "לקחתי הלוואה מחברים ומקרובים, ולא מהבנק או במסגרת micro-finance, שקיימת בנפאל, מכיוון שלקיחת הלוואה ממוסדת לוקח זמן רב, ועבודת ניירת ואדמיניסטרציה רבה, וכדי להשתתף בתוכנית הישראלית הייתי זקוק לכסף באופן מיידי לצורך הבדיקות הרוויות מסמכים אדמיניסטרטיביים ולכרטיס הטיסה. בנוסף, למשפחה שלי אין די אדמה או רכוש כדי למשכן כערבות, ויתרה מכך, בהלוואות מסוג micro-finance נסגרת הלוואה שניתנת בריבית גבוהה מאוד, של 18% עד 26%, ואנחנו צריכים להתחיל מייד להחזיר את ההלוואה כל חודש, זאת לעומת הלוואה מחברים ומקרובים" – שזה מה שהוא עשה כמו שכולם עושים – "בשיעור 15% עד 17% בלבד. כמו כן, את ההלוואות האלו מחברים ומקרובים, ההלוואות בשוק הלא-פורמלי, אפשר להתחיל לשלם מאוחר יותר בתשלומים גמישים כפי המתאפשר, ולא באופן נוקשה כמו ההלוואות הפורמליות". הוא מסביר מה המשמעות של גובה ההלוואה בקונטקסט הנפאלי כמישהו מובטל, ואיך הוא לא יודע מה לעשות באותה תקופה – "אם הייתה לי עבודה בנפאל בשכר ממוצע של 30,000 רופי לחודש, שזה 851₪ לחודש, לשימושי האישי ועבור המשפחה, החיסכון המקסימלי כל חודש היה 20,000-15,000 רופי". כלומר, הוא היה חוסך מחצית מהמשכורת הזו, בערך 500,000 שקל, כל עוד אין הוצאות מיוחדות אחרות כמו חינוך או בריאות. כי כל הדברים האלה לא קיימים ברמה גבוהה מספיק במרחב הציבורי, ובדרך כלל מי שיכול ינסה לחסוך ולטפל בעצמו בריאותית בשוק הפרטי. משמעות ההחזרים לגביו – הוא אומר – "מכיוון שלצורך הלימודים באוניברסיטה הייתי צריך לקחת הלוואות כדי לשלם את שכר הלימוד, החיסכון החודשי שלי מהעבודה היה מספיק לשלם בקושי את הריביות של ההלוואה שלקחתי לשכר הלימוד ואת ההלוואה הגדולה שלקחתי כדי להגיע לישראל. החיסכון החודשי שלי מהעבודה היה מספיק לשלם בקושי את הריביות שהולכות ומצטברות, ואת הקרן היה לוקח לי שנים רבות לשלם. אם היו לי הוצאות נוספות כמו הוצאות בריאות ואחרות, לא הייתי כלל יכול להתקיים. איני יכול לשלם את ההלוואות האלה לאורך כל חיי בעתיד". יש לי את המכתב הזה, אעביר לכם אותו. בדף השני הוא מציין כמה הוא לקח, באיזו ריבית, ועל מה בדיוק היו ההוצאות שלו, כאשר מרבית ההוצאות הן הוצאות אדמיניסטרטיביות להגיע לארץ, ומעט דמי כיס להוצאות כגון החולצה הנוספת או הנעליים שהם חלמו עליהן, כי הם היו בטוחים שהם יוכלו להחזיר את העלויות האלו. האנשים האלה נאנקים תחת עול ההלוואות האלה, והעניין הזה של ההלוואות בשוק הלא-פורמלי – אני מדגישה כי ניסיתי בעבר לסדר משהו בשביל משפחות ההרוגים, והבנתי שיש עבודת אדמיניסטרציה וניירת רבה מאוד, כדי לקבל כספים מהמדינה, שזה בסדר מצד המדינה, אבל שם קשה מאוד להשיג, והם לא יצליחו להשיג את הניירות האלה, כי אלה הלוואות בשוק הלא-פורמלי. צריך לחשוב על העניין הזה בשיקולים ולבחון אם אפשר לתת להם איזשהו מענק, כדי שיוכלו לעמוד ולהמשיך בחייהם. אני מכירה את הילדים האלה. אני קוראת להם ילדים אבל אלה אנשים צעירים, הם היו מלאי חלומות כאשר הם הגיעו לכאן, והם כולם במצב קשה. תודה. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> תודה. אני רוצה להפנות שאלה אלייך, תמר. האם הגיעו אליכם פניות של סטודנטים רשומים בחקלאות על חובות והלוואות שלקחו, כדי להשתתף בתוכנית בקשה לעזרה? האם הגיעו אליכם פניות גם מטעם השגרירויות בנושא? << דובר >> תמר ירדן: << דובר >> על שתי השאלות התשובה היא שלילית. לא קיבלנו פניות. אציג את המספרים – ערב המלחמה היו פה בארץ 2,300-2,200 סטודנטים, מתוכם כ-460 פונו על ידי מדינות המוצא שלהם באופן חד-צדדי. אולי מעטים מהם ביקשו להתפנות – כמו שאלי הסביר על הקמבודיות – כל אדם שביקש לעזוב את ישראל ודאי, מרכז ההשתלמות סייע לרבים מאלה שביקשו לשוב. עם זאת, הרוב המכריע פונה באופן חד-צדדי על ידי מדינות המוצא. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אבל 460 זה המספר של אלה שפונו? << דובר >> תמר ירדן: << דובר >> בדיוק. שפונו ושעזבו ב-7 באוקטובר, בתוכם יש תאילנד, ויש נפאל כמובן. מנפאל יש 250. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> נפאל קבוצה גדולה. מנפאל היה מספר גדול. << דובר >> תמר ירדן: << דובר >> 250 כי היו 49 או 50 בשדות נגב אבל היו לנו גם במרכז ההשתלמות כינרת, וברמת נגב, אצל ג'סי. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> כמה היו בכינרת? << דובר >> תמר ירדן: << דובר >> בכינרת היו 100 לדעתי, וגם תאילנד פינתה, ופיג'י פינתה, וזמביה הצליחה לפנות את חלקם, ממש נגד רצונם. חשוב להבין על הנפאלים – הם פונו באישון לילה – באמת כל מה שהיה להם זה את הבגדים שלגופם, הם לא הבינו בכלל שהם חוזרים, בלי דרכונים, בלי כלום הם עלו על מטוס ששלחה ממשלת נפאל. מי שדאג להחזיר את המזוודות והציוד שלהם זה אנחנו. השגריר, שיצא בסתיו לנפאל, לקח איתו את הדברים במכולה האישית שלו. כאב לו הלב שהדברים שלהם יישארו פה, זה היה באמת נורא. ובכינרת, עד לאחרונה נשארו שם דברים. מתוך הקבוצה הזאת – כולל מהנפאלים – לא קיבלנו פנייה. לא מצד הסטודנטים ולא מצד מדינות המוצא. כלומר, לא מהשגרירויות שלהם פה, ולא מהנציגויות שלנו שם. << דובר >> עדה גנזך: << דובר >> אני אוכל לזקוף לזכות עצמי את המזוודות – אספתי אותן מבית לבית והבאתי לבית השגרירה. מבית השגרירה זה כבר לא היה עליי, אבל לבית השגרירה אני אספתי אותן מבית לבית. לפי החוזה של הסטודנטים עם מרכז ההשתלמות, במקרה של אירוע בטחוני מתחייבים להעביר אותם למקום בטוח. לא היה אז מקום בטוח בארץ. אני מכירה את הקבוצה של ה-50 שפונו מהעוטף, ומהעוטף של העוטף. הם פונו בלי כלום, באישון לילה לניצני עוז, לצריף במשתלת העגבניות, מחוץ לגדר היישוב, בלי שום הגנה, 200 מטר מגבול מצרים, בלי שום הגנה, בלי אף ישראלי. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> נראה לי שאת מתבלבלת - - - << דובר >> ג'סיקה פרלמן: << דובר >> ניצני סיני, לא צריף, מגורים מסודרים של עובדים. << דובר >> עדה גנזך: << דובר >> את היית שם? << דובר >> ג'סיקה פרלמן: << דובר >> ביליתי איתם שם לילות. בדקתי שלכולם יש חדרים ושמיכות. << דובר >> עדה גנזך: << דובר >> אני לא יודעת, כי אני הייתי שם והחזקתי להם ידיים בצריפים האלה, בצריף. היו להם מיטות והיו להם שמיכות, הם היו מחוץ לגבול היישוב. היו אזעקות, אני התחננתי שיכניסו אותם לתוך גבול היישוב, צעקו עליי וגירשו אותי משם. << דובר >> ג'סיקה פרלמן: << דובר >> ברמת הנגב לא הייתה מפרוץ המלחמה ולו אזעקה אחת. זה א'. ב' - - - << דובר >> עדה גנזך: << דובר >> אני משקרת? הייתה בניצני עוז. << דובר >> ג'סיקה פרלמן: << דובר >> ניצני סיני. - - - זו לא הטעות הראשונה שלך. כל השטחים החקלאיים וכל מגורי העובדים הם מחוץ ליישוב. << דובר >> עדה גנזך: << דובר >> הם באו אליי עם הטלפונים ואמרו, "עדה יש כאן אזעקה, מסתובבים טרוריסטים אצלנו בסביבה, מה עושים?" - - - << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> תודה לכן. זמננו קצר אז נזדרז. תמר – המשתלמים שעזבו בעקבות המלחמה – האם הם חזרו לתוכנית בשנת 2025 או בשנת 2026? והאם חשבתם על משהו יצירתי – לשחרר אותם, לקזז להם את הכספים ואת שכר הלימוד ששילמו כשהיו - - - ? << דובר >> תמר ירדן: << דובר >> כמה דברים חשובים להעמיד על דיוקם – דיברנו על מודל הפעילות, הם אמורים לשלם את כרטיס הטיסה שלהם הלוך, לצורך העניין מנפאל או מכל מדינה אחרת, המחיר יכול לנוע מ-500 דולר עד 700 דולר. אלה הסכומים, פחות או יותר. בנוסף לכך, החל מהחודש השני, הם אמורים להתחיל לשלם את שכר הלימוד, אותם 1,000 שקל בממוצע, שהזכרנו קודם. מאחר שהאנשים שעליהם מדובר הגיעו זמן קצר קודם לכן – שלושה שבועות, ארבעה שבועות, שבועיים, תלוי כל אחד מתי הוא הגיע לפני שפרצה המלחמה – למעשה, הם לא שילמו שכר לימוד למרכזי ההשתלמות. אז זו נקודה שחשוב להבין, ככל שהאנשים האלה לקחו הלוואה בשביל כרטיס טיסה - - - << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> וגם עוד הוצאות, לא? << דובר >> תמר ירדן: << דובר >> ככלל, אין להם הוצאות. הם אמורים להוציא דרכון, לעשות בדיקות רפואיות, שמחירן כמה עשרות דולרים וזהו. אם אדם בחר לקחת הלוואה בשביל לרכוש לעצמו – כמו שעדה אמרה – זוג נעליים מעט יקר יותר, או מחשב, או טלפון, זה לצערנו לא בשליטתנו. עבור התוכנית מדובר על סדר גודל של כמה מאות דולרים בודדים, כאשר שכר המינימום הוא בערך 5,800 שקלים בחודש. בשבועיים-שלושה הראשונים הם אמורים להיות מסוגלים להחזיר את העלות של כרטיס הטיסה, כי גם לא יורד להם שכר לימוד בחודש הראשון. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אבל בכל זאת, לאור מה שקרה, נשמע את האוצר, אי אפשר לתת להם איזה מענק? לכם אין תקציב? << דובר >> תמר ירדן: << דובר >> אני אגיד לך מה - - - - לנו אין תקציב, לצערי. - - - << דובר >> רום בר-אב: << דובר >> אני רום בר-אב ממשרד האוצר, אשמח להתייחס לזה, יושבת-הראש. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> כן, בבקשה. << דובר >> רום בר-אב: << דובר >> אמשיך את דבריה של תמר. כפי שיושבת-הראש יודעת מניסיונה האישי כי היא יושבת בוועדת הכספים, המדינה קובעת באופן ברור מאוד את הקריטריונים ואת המקרים שבהם מועבר שיפוי לאנשים השוהים בתחומי במדינה, בכל מיני נסיבות. הנסיבות האלה יכולות להיות מערכות ביטחוניות, כפי שכבר קרו בשנים קודמות, הן יכולות להיות גם הקורונה, והן בוודאי תקפות גם למלחמת חרבות ברזל – אתם ביליתם שעות באישור של כל התוכניות האלו – והשיפויים האלה נקבעים לרוב בחקיקה. ככל שהמקרה הזה לא עומד באחת מתוכניות השיפוי, ונקבעו לא מעט תוכניות כאלה בשנה וחצי האחרונות, הדבר הזה צריך לבוא לפתחו של המחוקק. זה לא משהו שמישהו מאיתנו יכול לבוא ולהחליט. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> בסדר, אפשר לבוא, אבל מה עם המקור התקציבי? אתה מוכן שאני אגיש הצעת חוק ואתה תעזור לי למצוא מקור תקציבי? << דובר >> רום בר-אב: << דובר >> כל סוגיה של מקור תקציבי תידון כמובן במסגרת החקיקה, זה גם לא נמצא בסמכות של אף אחד מאיתנו באופן אישי כמובן. - - - << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> יש כאן קבוצה של אנשים, שלכאורה היה להם הסכם העסקה, ובעקבות המלחמה בוטל להם הסכם העסקה. << דובר >> רום בר-אב: << דובר >> הוא לא בוטל. הם הלכו ביוזמה חד-צדדית. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> לא בגללם. הם הורחקו מאזור הלחימה, שלא ברצונם. איך קוראים לך? סליחה. << דובר >> רום בר-אב: << דובר >> רום. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> רום, בסוף אנחנו מדינה, שהם נקלעו בה למלחמה לא להם, ויש לפעמים מצבים בחייה של מדינה כל כך חבוטה, כמונו, שאנחנו לא צריכים לגרור איתנו 400 איש, שההלוואות שהם לקחו, ולא משנה אם 4,000 שקלים או 8,000 שקלים הרי אלה סדרי הגודל, מדובר כאן על אלפים בודדים, ואנחנו גוזרים עליהם עכשיו חובות של שנים קדימה באזורים נחשלים, במדינות עולם שלישי. ולכן הדיון הזה – שאני ביקשתי שיתקיים – מטרתו – כמובן במסגרת החוק – לדרוש מכל הפקידות המקצועית עם כל היצירתיות האפשרית לחשוב איך אפשר לעזור לאותם 460 משתלמים, שנקרעו מכאן בגלל הנסיבות. הם לא תכננו את זה. לפי התיאור המקיף שעדה מסרה – בנפאל מדובר ב-300,000 רופי, שזה 8,500 שקלים. האם אנחנו, כחברה חפצת חיים, כחברה שיש בה חמלה, מצפון וערכים שלאורם אנחנו פועלים, נגזור על אותם 460 סטודנטים – כי מבחינתם 8,500 שקלים זה כסף שאין להם אותו בנמצא, וזה מסבך אותם, ואת הוריהם, ואת משפחתם. אנחנו מוכרחים, כבעלי תפקידים, אם זה ביטוח לאומי, אם זה אוצר, אם זה לשכת האוכלוסין, אם זה משרד החוץ, אם זה משרד החקלאות, וכדומה, לחשוב בצורה יצירתית במסגרת מה שמאפשר החוק לסייע לאותם 460 אנשים, מדובר על סדרי גודל של 10,000 שקלים לכל היותר למשתלם, 4 מיליון שקלים בתוך ה-14 מיליארד כספים - - -. << דובר >> רום בר-אב: << דובר >> כפי שאמרתי, אני אשמח לענות. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> האינטרס שלנו הוא לראות איך עוזרים להם, לא איך - - - להגיד לא זה הכי קל. להגיד למה החוק לא מאפשר לנו, וידינו כבולות – אנחנו מצוינים בזה. האתגר שלנו, של היושבים פה, של המשרדים השונים הוא לחשוב איך אנחנו אומרים להם כן. איך אנחנו מסייעים בידם. << דובר >> רום בר-אב: << דובר >> נציגי משרד החוץ תיארו בצורה מדויקת מאוד את השתלשלות האירועים, וגם את היקף הכספים שהוצאו, והיקף הסכומים שמדובר עליהם בפועל. אנחנו מביאים הצעה לאיזשהו פתרון, שכן יאפשר להם לבוא ולהשלים את ההכנסה. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אלה שהיו כבר כמה חודשים פה, אולי תאפשרו להם להשתתף בתוכנית הבאה, בשנה הבאה? פה זה הישג. - - - << אורח >> תמר ירדן: << אורח >> זה משהו שרשות האוכלוסין וההגירה הסכימה לו מהרגע הראשון – באמת, מיכל התגייסה לזה מהרגע הראשון – כל אדם שפונה בעקבות 7 באוקטובר, ומעוניין בכך, יוכל לחזור, כמובן לא כופים על אף אחד ומרכזי ההשתלמות כבר מינו את האנשים - - - << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> 500 דולר? כמה עלה כרטיס טיסה? << אורח >> תמר ירדן: << אורח >> תלוי לאיזה יעד - - - << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> עכשיו הם יצטרכו לקחת עוד הלוואה? << דובר >> אלי כהן מוגרבי: << דובר >> אפשר, גברתי היושבת-ראש, להתייחס בכמה דקות? << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> כן, בבקשה – לפרוטוקול – שם. << דובר >> אלי כהן מוגרבי: << דובר >> אלי כהן מוגרבי, משדות נגב. עלו פה כמה נושאים, שיש לחדד ולהסביר אותם, כדי שאנשים יבינו בדיוק איך הפרויקט הזה פועל. יוצאים ממרכזי המשתלמים נציגים לראיין את המתמחים במדינות שהם נמצאים בהן, לרוב בחודשים מאי-יוני-יולי, כל מרכז מתנהל כמו שהוא צריך. ברגע שאנחנו גומרים את כל הראיונות, אנחנו מקבלים את הרשימות של החברים שאנחנו אמורים לקבל בישראל. אנחנו מעבירים לרשות ההגירה והאוכלוסין – למיכל – את הקבצים, אנחנו יודעים שהחברים צריכים לנחות בישראל, בתאריך מסוים שאנחנו קובעים. מראש, כל מרכזי המשתלמים מבטחים את המשתלמים בביטוח רפואי, שזה עולה 1,100 שקל, שהמרכז מממן ולוקח על עצמו. מרכז כמו שלי שילם 50 מתמחים כפול 1,100 שקל, סך הכול כמעט 60,000 שקל, לחברת הביטוח, לבטח אותם עד שיוכלו להגיע לישראל. כשהם נוחתים בישראל, אנחנו דואגים להם – להביא אותם, להסיע אותם, להלין אותם לפי כל הנהלים. בשבוע שעבר נשיא המכללה הנפאלית היה אצלי, ארבע פעמים שאלתי אותו, "כמה המשתלם שלך שילם בנפאל?", הוא אמר לי, "אלי, המשתלם שלי שילם את הבדיקה הרפואית, הוציא דרכון, וכרטיס טיסה". הרי את המשתלמים אנחנו מחזירים חזרה למדינת המוצא שלהם. אנחנו קונים בכל שנה במכרז כרטיס טיסה. כרטיס טיסה לנפאל לא עולה יותר מ-2,000 שקל או 2,100 אפילו 1,900-1,800 שקל, תלוי באיזו שנה. העלויות של כרטיסי הטיסה, עם כל מה שדיברו פה, הן על סך 3,000 שקל. אני לא יודע מאיפה הגיע המספר 8,000 שקל. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> אבל יש כאן, "עלות טופס קבלה, מסמכים בהגשה, כולל נסיעות, הרי הם מגיעים, 12,500 רופי, ראיון והדפסות מסמכים, כולל נסיעות, 15,000 רופי. בדיקות רפואיות" - - - << דובר >> אלי כהן מוגרבי: << דובר >> לא משלמים אגורה. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> לא לכם, ההוצאות שהיו לו כדי להגיע לישראל - - -. << דובר >> אלי כהן מוגרבי: << דובר >> צריך לשאול את השגרירות הישראלית בנפאל - - -. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> אני לא מדברת על הסכומים, אפשר לבדוק את הסכומים, אבל אני מדברת על העיקרון. - - - << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> רגע, אלי יסיים את דבריו, ואחר כך את, עדה. << דובר >> אלי כהן מוגרבי: << דובר >> לגבי השכר של המשתלמים, שהיו פה במדינת ישראל, היה לנו פה סיפור ואירוע עם הנרצחים. שתבינו, אתה לא יכול להעביר כסף לחשבון בנק של נרצח. זה אירוע לא פשוט, אירוע לא קל. ברגע שהמתמחה מגיע לישראל, באופן אוטומטי כל המרכזים פותחים לו חשבון בנק. בנתב"ג אנחנו מקבלים נציגים של בנקים, פותחים להם חשבון בנק, פותחים להם כרטיס אשראי, הם כבר מסודרים בקטע הזה של חשבון בנק. פה, באירוע הזה, קיבוץ עלומים, כבר ב-9 או ב-10 בחודש, כשהקיבוץ היה מפונה לנתניה, הם התקשרו אליי לשאול מה לעשות עם הכסף שלהם. אמרתי להם להקפיא את הכסף והתחלתי לברר. עם תמר ועם חנן גודרה – שגריר ישראל בנפאל – הנושא עדין ורציתי לבדוק. אפילו נפגשתי עם מנהל בנק ירושלים, שאמר שיש בעיה להעביר כסף לחשבון - - - אתה לא יכול להעביר למשפחות, כי הן לא בארץ, אלה יורשים ויורשות - - - << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> אלי אנחנו חייבים להיות ממוקדים בנושא כי אין לנו זמן כאן. << דובר >> עדה גנזך: << דובר >> באותו נושא, דבר שכואב לי מאז ועד היום. את הגופות ידעו לאן להעביר, ואת הכסף לא רצו להעביר, כולל קבורה ומצבה, בדיוק מאותה סיבה, ואני העברתי כסף – מכספי שלי – כדי שאנשים יוכלו לקבור את בניהם. - - - << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> הנרצחים והפצועים מטופלים, אסור לנו להסיט את הדיון. הנרצחים מטופלים על ידי המדינה, הפצועים מטופלים על ידי המדינה. אני מדברת על אותם 460 - - - << דובר >> אלי כהן מוגרבי: << דובר >> האם מדינת ישראל יודעת להמציא מאיפה מביאים את הכסף ל-460, אם זה בחזרה שלהם, אני מחכה להם פה - - - << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> בדיוק, זאת השאלה - - - << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> הנציג של ביטוח לאומי נמצא פה? אפשר לשמוע? << דובר >> שרית דמרי: << דובר >> עו"ד שרית דמרי, מהלשכה המשפטית בביטוח לאומי. כפי שחברת הכנסת ציינה, מי שמוכר כנפגע פעולות איבה, ומי שהוכר כמשפחה של חלל, מקבל את כל הזכויות לפי חוק נפגעי פעולות איבה, זהה כמו כל תושב מדינת ישראל באותם סכומים לרבות - - - << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> זה לא הדיון, אלי, הדיון הוא על אותם אנשים – האם יש משהו בסעיפי החוק שאנחנו יכולים להכיר בהם, נקודתית, חד-פעמית, משהו לאותם 460 שכרגע לא איתנו והם ממדינות עולם שלישי. << דובר >> שרית דמרי: << דובר >> אני מבינה שחלקם לא מאזור העוטף, אבל גם לפי הסכם 7 באוקטובר כל מי שהיה תושב היישובים המפונים, ונפגע, לרבות שדרות ואופקים – גם מי שאינו תושב יכול לקבל, במסגרת ההסכם, איזה שהוא תשלום חד-פעמי, לרבות עובדים זרים. << דובר >> אלי כהן מוגרבי: << דובר >> רק מי שהיה ביישובים מפונים - - - << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> מי שהיה, כמה קיבל? << דובר >> שרית דמרי: << דובר >> הם עכשיו יכולים להגיש את התביעה באתר הביטוח לאומי, אבל זה רק מי שהיה תושב - - - << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> זה כבר משהו, ומה השיפוי? מה הפיצוי? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> השאלה אם הם מכירים את הפרוצדורה, כי צריך להגיש חשבוניות, זה לא --- << דובר >> שרית דמרי: << דובר >> זה מענק חד-פעמי מהמדינה - - - זה הסכם בין ביטוח לאומי למשרד האוצר, אבל זה רק בכפוף לכך שהאדם היה תושב או נוכח ביישובים ביום 7 באוקטובר - - -. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> נוכח, אבל אם הוא לא היה תושב? << דובר >> אלי כהן מוגרבי: << דובר >> המתמחים היו בשדרות וביישובי העוטף. - - - << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אז בכמה מדובר? << דובר >> אלי כהן מוגרבי: << דובר >> כל מי שנפגע או נרצח חלילה – המשפחה שלו מקבלת את הקצבה. כל מי שנפצע מקבל את הקצבה שלו. מי שהיה בקיבוץ עלומים – שני משתלמים שניצלו – הם זכאים לקבל את הסכום שמדברים עליו. מי שהיה בשדרות – לאגרוסטביס היו משתלמים בשדרות – אני שמעתי בשיחה היום, ואני גם ידעתי שהם היו שם, גם הם זכאים. אני לא יודע מה המספרים שם. גם בנחל עוז, אם נמצא שם מישהו בנחל עוז, או באזור אשכול – הם זכאים. אבל מעבר לזה, משתלמים שהיו ברמת נגב או - - - הם לא זכאים. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> אתם יודעים למפות כמה מתוך ה-460 האלה, ויכול להיות שכאן, סליחה, שרית - - - << דובר >> שרית דמרי: << דובר >> כן צריך לוודא – זה אנשים שלא הגישו תביעה - - - << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> הם לא הגישו. - - - בואו נרים כאן איזה שהוא מתווה, נעזור להם. תמר, זה בפרוצדורה ביניכם. אני לא יודעת כמה - - - אני מניחה שה-460 האלה בכינרת פונו, זאת אומרת יכול להיות שברוב חלקי הארץ הם היו מפונים. - - - רק בעוטף. << אורח >> תמר ירדן: << אורח >> הם עזבו את הארץ. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> שרית, את יכולה להיכנס גם לסכומים? << דובר >> שרית דמרי: << דובר >> תלוי באיזה יישוב הם היו, הסכומים לאדם מעל גיל 18 יכולים לנוע בין 7,100 שקל עד בערך 28,000 שקל. זה נע בין שלוש מדרגות, זה תלוי באיזה יישוב אתה – שוב אני אומרת – בכפוף לזה שלא הוגשה תביעה לדרגת נכות. אם הוא הגיש תביעה לדרגת נכות, הוא יכול לקבל את התגמולים. << אורח >> תמר ירדן: << אורח >> זה רק בעוטף? << דובר >> שרית דמרי: << דובר >> יישובים שנפגעו ב-7 באוקטובר, יש רשימה מסודרת.. << דובר >> תמר ירדן: << דובר >> אנחנו נעשה מיפוי. << דובר >> עדה גנזך: << דובר >> אני יכולה להגיד כמה מילים? << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> כן בבקשה, - - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> יישובי הצפון לא נחשבים, אלה שפונו? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> לא, רק היישובים שנפגעו מאירועי 7 באוקטובר. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אז זה רק בדרום. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> לא כולל שדרות? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> כולל. - - - << דובר >> עדה גנזך: << דובר >> כמה מילים ברשותכם להסביר למה האנשים האלה לא הגישו. הם לא יודעים, כולם התפזרו, כל אחד לכפר אחר, במרחק של יומיים-שלושה נסיעה מקטמנדו, אני הייתי שם, אני מכירה את הבתים. גם בעניין של ההוצאות – אלה לא רק הוצאות רפואיות – כדי להגיע לרופא הם צריכים לנסוע כמה ימים, לעשות את בדיקות רפואיות, למסור את זה באוניברסיטה שלהם או בקטמנדו. זה יותר מההוצאות למצוא רופא ולהחזיר, ולכן אתם תראו בכל הסעיפים במכתב הזה – שיש לי כמה העתקים ממנו ואשמח להעביר למי שמעוניין – זה תמיד כולל הוצאות נסיעה לא זולות בשבילם. אנשים שהיו צריכים לאמת עם נוטריונים וכדומה, אלה דרישות שעולות כסף, ויש כאן טבלה של ההוצאות. הבחור שעשה את זה בשבילי בכלל לא האמין שהוא יקבל איזשהו החזר. זו הסיבה שהם לא הגישו. צריך לבנות מנגנון שיגיע אליהם, דרך האוניברסיטה שלהם, או דרך התארגנות. תמר, את בטח תוכלי לעזור. << דובר >> תמר ירדן: << דובר >> זה החלק הכי פחות מסובך. << דובר >> עדה גנזך: << דובר >> עוד דבר, בכל מסגרת התחיקה לסיוע למפונים בשנה וחצי האחרונות זו קטגוריה ספציפית, שצריך לתת לה מחשבה מיוחדת ולעשות אולי איזו תוספת לחוק, כדי שיהיה אפשר לשפות אותם, ולא להרוס להם את החיים מכאן ואילך. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אוקיי, תודה. תמר, כמה זמן ייקח לכם לעשות את המיפוי? << דובר >> תמר ירדן: << דובר >> את המיפוי? עד שבוע. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> שבוע, ואז תתנו לנו את ההתייחסות - - -. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> הצפנו כאן סוגיה, כולנו יודעים שאנחנו רוצים לסייע כמדינה. עלתה כאן אפשרות שכל היישובים ,שנמצאים ברשימה המוכרת, יכולים למלא בגינם את אותו שיפוי חד-פעמי. ופה אנחנו צריכים להיות מספיק אחראיים שלא להפנות אותם לאתר הביטוח הלאומי, אלא לעשות את - - - ואז להעביר להם את התשלום. יש עוד קבוצה, שהורחקה והיא לא נמצאת ברשימת היישובים המוכרים. במקרה הזה העליתם בהגינות רבה את האפשרות שהם יחזרו. צריך לדאוג ליידע אותם שהם יכולים לחזור ולקום מהאירוע הזה, ויכול להיות שיש מקום לחשוב על איזשהו פתרון, בשביל שהם לא ייקחו עוד הלוואות. הם ילכו ויעבדו ויחזירו, אבל איזשהו גישור שכאשר הם חוזרים, והם צריכים לקנות כרטיס, אולי קניית כרטיס טיסה, שאחר כך הם יחזירו אותו לכם, בצורה מסודרת. << דובר >> אלי כהן מוגרבי: << דובר >> תסבירי לה, תמר, מה שדיברנו קודם. << דובר >> תמר ירדן: << דובר >> אסור למרכזי ההשתלמות לממן כרטיס טיסה, כי אנחנו לא רוצים שיהיה ניצול לרעה, שחלילה – לא מרכזי השתלמות כאלה אבל נגיד – שעל גבם של המתמחים יעשו איזשהו רווח - - - << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> במקרה הזה מדובר על קבוצה מאוד צבועה, של כאלה שחוזרים. כי בדרך כלל אין חוזרים - - - אתם נדרשים לחשוב על נוהל - - - << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> תעשו מיצוי זכויות. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> כדי לאפשר להם לחזור. << דובר >> ג'סיקה פרלמן: << דובר >> השאלה מה מונע מהם לבוא ולהגיש מקלט ביום אחרי שהם נוחתים בארץ? - - - << דובר >> עדה גנזך: << דובר >> יש את הקבוצה שלא יחזרו, כי עברו שנתיים מאז, הבנות בטח התחתנו, הם נמצאים במקום אחר, חלק נסעו ללמוד או למלצר בחוץ לארץ כדי להחזיר את החובות. צריך גם לחשוב עליהם ועל החובות שלהם, גם אלה שלא יחזרו. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> אני חושבת שבדיון הבא שלנו יהיה לנו מיפוי יותר מדויק על המספרים ועד אז גם אתם תעשו את שיעורי הבית שלכם בין המשרדים השונים. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> עוד משהו לפני שאני נועלת את הדיון? אני רוצה לסכם. בבקשה לא דיברת. << דובר >> צביקה פורת: << דובר >> בשולי הנושא ולא קשור ישירות לנושא של הכסף אלא להתייחסות האישית. דבר ראשון, אנחנו עומדים בקשר ישיר עם החטוף ג'ושי. פעם בשבוע אנחנו מדברים עם המשפחה שלו בנפאל. עוסקים בעניין הזה באופן קבוע. דבר שני, נושא ההנצחה, ולא רק ההנצחה של העשרה האלה אלא אף 12 ההרוגים התאילנדים. הם שרפו את המבנה על יושביו. אנחנו מתכוונים לבנות אותו בתקציבי תקומה, וגם מכספים שלנו, לבנות. הם הרסו בית ישן, אנחנו בונים בית חדש בהיקפים גדולים יותר, גם אם זה יעלה יותר כסף, כי אנחנו חושבים שהסיפור הזה של הרוע הטהור – אם אפשר להגיד את שתי המילים ביחד – מול הסיוע שלנו, זה לא סיפור לאומי, זה סיפור בין-לאומי, ואת הסיפור הזה צריך לספר בכל העולם. ודבר אחרון, אנחנו בונים חדר הנצחה שיעסוק בעניין הזה, ובעניין הזה עדה היא העוזרת הראשית. במילה אחת – יחד איתה חיברנו שני ספרים. עדה כתבה, הייתה, ביקרה, אנחנו דיברנו גם עם התאילנדים. שני ספרים שעוסקים בעניין הזה של ההנצחה של כל אחד ואחד מהם, חלומותיו, חייו, איפה הוא היה, מה הוא רצה לעשות, ואיך אנחנו עוזרים לו בכך. אפשר להראות את הספרים האלה, וזה המעט מן המעט שאנחנו יכולים לעשות היום. - - - << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> רצית להגיד משהו? << דובר >> ג'סיקה פרלמן: << דובר >> עם כל הרצון הטוב להחזיר את המשתלמים והיתכנות חזרתם, המדינה שלהם לא מוכנה לשלוח אותם לפה. אנחנו פתחנו בפניהם את הדלת, ואת כל המרכזים, והם לא מוכנים. כרגע גם לא נראה באופק - - - << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> כן? עם איזו מדינה ישבת? << דובר >> ג'סיקה פרלמן: << דובר >> מדברים על נפאל. היא מביאה עובדים זרים לסיעוד ולא מסכימה לשחרר את המשתלמים, והייתי מאוד שמחה אם היינו דבקים בעובדות, בשיח. כי העלו פה כמה נקודות שהן ברמת הפוגעניות כלפי האנשים שעסקו בנושא, מ-7 באוקטובר ובמשך חודש אחריו, בדם, יזע ודמעות - - -. העובדות לא יכולות להיות מסולפות. זה פשוט פשע כלפי אנשים כמו אלי, כמוני, וכמו כל שותפנו שבמו-ידיהם פינו אנשים למקומות בטוחים. << דובר >> סטנלי: << דובר >> אפשר משפט אחד? << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> טוב. << דובר >> סטנלי: << דובר >> סטנלי, מקיבוץ עלומים. חלק מהדברים הסתדרו, גם בעזרת כל האנשים פה. מתוך עשרת התאילנדים שלא נפגעו קשה – הם כולם חזרו לתאילנד – ושבעה מתוכם חזרו לעלומים חודשיים-שלושה לאחר מכן. והם רואים את עצמם כחלק מהשיקום של עלומים - - - וזה מראה שהקשר בינינו לבין העובדים הזרים והמשתלמים הוא לא רק כספי, אלא אנחנו ממש מסתדרים איתם יפה. << דובר >> צביקה פורת: << דובר >> ביום השנה עשינו טקס – סטנלי נסע לתאילנד והוא יספר בדקה וחצי. << דובר >> סטנלי: << דובר >> היה חשוב לנו מאוד. תיארנו לעצמנו שמשפחות של ההרוגים – 12 התאילנדים – שלחו את הבעל לישראל ואז הם לא יודעים כלום, היה חשוב לנו מאוד, ולצערי רק חשבתי על זה שבועיים-שלושה לפני כן, שהם ידעו שאנחנו חושבים עליהם. ארגנו טקס בארץ בשעה 16:00, בשעה 21:00 הבאנו 41 בני משפחה למלון בתאילנד, בבנגקוק. עשינו שם טקס של שעה וחצי, שהיה משודר בשידור חי בשני הכיוונים, ובמהלך היומיים שהיינו שם, היינו עם שני מתורגמנים, דיברנו עם המשפחות אחת-אחת, סיפורים מדהימים. חלקם ממש דיברו עם הבעל בוואטסאפ עד הרגע האחרון, שמעו אותו אומר שההוא נהרג, ושההוא נהרג, ושההוא כנראה הבא בתור. אנחנו רוצים לשמור על קשר עם המשפחות האלה. למוחרת הגיע נשיא המדינה לעלומים, והתאילנדים שידרו בשידור חי לאלה שהיינו איתם בבנגקוק, וזה מאוד הרשים אותם, אז לפחות הצלחנו לתת לבני המשפחות תחושה שזוכרים אותם ומעריכים אותם. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> תודה. - - - << דובר >> תמר ירדן: << דובר >> הנפאלים רצו לחזור ולא אישרו להם, תאילנד גם לא אישרה לחזור. - - - הזמבים חזרו. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> יש 14 שורדים שהיו בקו ראשון, ועדיין לא קיבלו את המענקים שלהם – חלקם אושרו ולא קיבלו מאז – הם מטנזניה. הדוח שצירפתי עוסק בזה, וחלקם - - - << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> הם עמדו בקריטריונים? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> חלקם קיבלו אישורים ולא קיבלו את הכסף - - - << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> תדבר עם שרית. תן לה את השמות, מי לא קיבל ותשב איתה בתום הדיון, תעביר לה את השמות. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> תודה רבה. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> טוב, אני רוצה לסכם, לומר לכם – אני ממש נהניתי מהדיון – גם מהראשון וגם מהשני, זה ממש מרתק. נבוא אליכם לביקור, וישר כוח לכל המרכזים, ולעדה, ולכל הנוגעים בדבר. << דובר >> עדה גנזך: << דובר >> ולקיבוץ עלומים. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> על הפעילות המבורכת שלכם למען העובדים, שידעו שיש להם גב, יש להם אבא, יש להם אימא. תודה רבה. אני מסכמת. אחת, הועדה מבקשת ממשרד החוץ למפות את המשתלמים הזרים, שהיו באזורים שפונו, ושזכאים לפיצוי בהסכם של ביטוח לאומי ומשרד האוצר, ולהעביר את הנתונים לוועדה בתוך שבוע. לאחר מכן, אנו מבקשים מנציגי משרד החוץ לעדכן את המתמחים הזרים על האפשרות להגיש בקשה, ולעזור להם בכך. שתיים, הועדה קוראת למשרד החוץ ליידע את המשתלמים הזרים שלא זכאים לפיצוי מהמדינה על האפשרות לחזור לתוכנית הלימודים כשיתאפשר להם. תודה רבה. הישיבה נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 14:34. << סיום >>