פרוטוקול של ישיבת ועדה הכנסת 3 ועדת הכלכלה 22/12/2020 הכנסת העשרים-ושלוש הכנסת 03/02/2021 11:04 מושב שני פרוטוקול מס' 162 מישיבת ועדת הכלכלה יום שלישי, ז' בטבת התשפ"א (22 בדצמבר 2020), שעה 9:30 סדר היום: << הצח >> הצעת חוק החזר מקדמה בשל ביטול אירוע (נגיף הקורונה החדש), התשפ"א–2020, של חברי הכנסת הילה שי וזאן, יעקב מרגי ומשה גפני << הצח >> נכחו: חברי הוועדה: יעקב מרגי – היו"ר יבגני סובה הילה שי וזאן – באמצעים מקוונים חברי הכנסת: תהלה פרידמן מוזמנים: אתי ליבמן עפאים - ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים עו"ד רני נויבאור - משרד המשפטים ירון מלינסקי - נציגי התאחדות בעלי אולמות וגני אירועים מוזמנים באמצעים מקוונים: ארז קמיניץ – משנה ליועץ המשפטי לממשלה, משרד המשפטים גל ברנס – רפרנט תעשייה ומסחר באגף תקציבים, משרד האוצר הראל שליסל – רכז תעשייה ומסחר באגף תקציבים, משרד האוצר שירה קפלן – מלווה עסקים קטנים ובינוניים, משרד הכלכלה והתעשייה דליה שיליאן – מנהלת אגף מחקר ופיתוח, כלכלית, הרשות להגנת הצרכן והסחר ההוגן חנה טירי – יועמ"ש הרשות, הרשות להגנת הצרכן והסחר ההוגן אמיליה אניס – מנהלת האגף לאפידמיולוגיה, משרד הבריאות טל וינר שילה – לשכה משפטית, משרד הבריאות ניר שפר – יו"ר, התאחדות בעלי אולמות וגני אירועים ליאור כהן – יו"ר, התאחדות בעלי אולמות וגני אירועים אבירם אלון – מנכ"ל, התאחדות בעלי אולמות וגני אירועים עמית קאופמן – נציג התאחדות בעלי אולמות וגני אירועים יעל גויסקי – יועצת רגולציה, התאחדות בעלי אולמות וגני אירועים שלומית קאופמן – נציגת התאחדות בעלי אולמות וגני אירועים שלום קאופמן – נציג, התאחדות בעלי אולמות וגני אירועים רפי פומרוק – נציג, התאחדות בעלי אולמות וגני אירועים קדוש מתן – נציג, התאחדות בעלי אולמות וגני אירועים נועם לוי – יו"ר, התאחדות בעלי אולמות וגני אירועים אליס חזן – נציג, התאחדות בעלי אולמות וגני אירועים אהוד בן סירה – חוות רונית, התאחדות בעלי אולמות וגני אירועים רון שפירא – יועץ משפטי, התאחדות בעלי אולמות וגני אירועים רועי כהן – עו"ד ונשיא להב, לה"ב- לשכת ארגוני העצמאים והעסקים בישראל הגר יהב – מנכ"לית, נשיאות המגזר העסקי דובי אמיתי – יו״ר, נשיאות המגזר העסקי אסף שמיר – זוג צעיר, נציגי זוגות צעירים ליאב רוזנברג – ראש מטה, מטה מאבק חתונות הקורונה לירי עוזר – זוג שנפגע, מטה מאבק חתונות הקורונה נגה רץ – ראש מטה, מטה מאבק חתונות הקורונה שיר חנין – נציג במטה, מטה מאבק חתונות הקורונה אור עוזר – נציג במטה, מטה מאבק חתונות הקורונה אורית עמית – רכזת ענפים, התאחדות בעלי המלאכה והתעשייה ישראל ברדוגו – ראש תחום מדיניות, איגוד הצלמים הישראלי גיא שרייבר – מזכיר, איגוד הצלמים הישראלי משה שי – יו"ר האיגוד, איגוד הצלמים הישראלי יעל כהן שאואט – סגנית יועמ"ש, המועצה הישראלית לצרכנות, ארגוני צרכנים ירון גינדי – נשיא לשכת יועצי המס, לשכת יועצי המס חופית ולר – ראש לשכת נשיא הלשכה, לשכת יועצי המס ירון גינדי – יועץ כלכלי, לשכת יועצי המס אלעד רון – תקליטן, נציגי תקליטנים יניב שפירא – ההסתדרות החדשה ייעוץ משפטי: איתי עצמון מנהלת הוועדה: עידית חנוכה רישום פרלמנטרי: סיגל גורדון << נושא >> הצעת חוק החזר מקדמה בשל ביטול אירוע (נגיף הקורונה החדש), התשפ"א–2020, פ/1709/23 כ/862 << נושא >> << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> שלום לכולם, אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת הכלכלה של הכנסת, 22 בדצמבר 2020, ז' בטבת התשפ"א, הנושא על סדר-היום: הצעת חוק החזר מקדמה בשל ביטול אירוע (נגיף הקורונה החדש), התשפ"א-2020, של חברת הכנסת הילה שי וזאן, של חבר הכנסת יעקב מרגי ומשה גפני. חברת הכנסת הילה שי וזאן, תתחבר בזום. בפתח הדברים אני אומר, הלוואי ולא היינו צריכים לחוקק את החוק הזה, זה לא מובן מאליו, בדרך כלל יש חוקים שנותנים מענה בשגרה לאירועים צרכניים כאלה, אלא שמשבר הקורונה הכתיב לנו מציאות בעייתית בתחומים רבים וכנראה גם בתחום של דיני החוזים, כלומר, גם בתחום המשפטי - למה שנצמצם את זה לדיני החוזים? - גם במישור המשפטי. כפי שאמרנו בדיונים קודמים, נוכחנו לדעת שמשרד המשפטים חווה זאת וקיים דיונים בתוך עצמו, עם גורמים כאלה ואחרים, איך מתייחסים לסוגיות כאלה בעידן הקורונה. כפי שאמרנו גם בסוגיות אחרות, בפרט בסוגית התעופה, אני לא חושב שהאזרח צריך להיות חברת אשראי, לא של עסקים במשבר ולא של המדינה. אם העסקים במשבר, יש מדינה שתתמוך בהם ואנחנו נעשה הכול שתתמוך בעסקים האלה, כפי שעשינו בדיונים הקודמים כשהייתה מצוקה לבעלי האולמות ונכתב מתווה מיוחד. אני חושב שלא לחינם אנחנו שומעים שקט מהאזור הזה, נכון, שקט כואב, שקט שמייחלים שהוא יסתיים אבל אנחנו רואים רגיעה מהבחינה הזאת. אני מבין את הכעס של בעלי האולמות אבל אני לא מבין גישה שאומרת: מה אתה רוצה ממני? אבל יש כסף של הזוגות אצלך, האירוע לא התקיים. אני חושב שהצעת החוק כפי שהוגשה ושופצה באמצעות ההתייעצויות שהיו גם עם משרד המשפטים, נותנת מענה מאוזן, אפילו לא מובן מאליו. הצעת החוק מתכתבת עם המציאות ולכן היא גם חריגה, היא אפילו מתפשרת עם בעלי האולמות, מביאה איזשהו מתווה שתהיה בו נחיתה רכה. אני מקווה שהזוגות יבינו, שהמתווה, הם משלמים משהו במתווה הזה אבל לפחות הם מצילים את רוב כספם וכך צריך שיהיה. נמצאת אתנו חברת הכנסת הילה שי וזאן, היא מובילת הצעת החוק. כמנהגנו בחקיקה, המציע אומר במספר משפטים מה הרציונל, לאחר מכן נאפשר למשרד המשפטים לומר דברים שחייבים לרפד את הצעת החוק הזאת, הן בפרוטוקול, הן בדברי ההסבר של החקיקה ולהסביר את הרציונל. תרשי לנו לאחל לך, שתעברי את החיוביות שלך בחיונית ותחזרי אלינו בריאה ושלמה. << דובר >> הילה שי וזאן (כחול לבן): << דובר >> תודה רבה, כבוד היושב-ראש, תודה על הדיון החשוב הזה לקראת הקריאה השנייה ושלישית בהצעת החוק הזאת. אני חושבת שהיום אנחנו מבינים יותר מכל, גם בתוך כל הכאוס הזה שאנחנו נמצאים, מה החשיבות של הדאגה לפרט, דאגה לאלה שאין להם לובי ואין להם יחסי ציבור, יש להם רק את עצמם ואת החיים שלהם, והאמת, הם לא מבקשים הרבה, הם רק מבקשים את האפשרות לקיים את חייהם בשלום ובטוב, ומאתנו הם מבקשים לעשות צדק. אז החוק הזה, מטרתו קודם כל לעשות צדק במובן הצרכני הבסיסי ביותר. בוועדת המשנה לצרכנות של ועדת הכלכלה אנחנו תמיד אומרים באופן ברור, הצרכן, האזרח, לא יעלה על הדעת שהוא ישלם על שירות שהוא לא קיבל בפועל. עלינו, כנבחרי הציבור, לדאוג לבעלי העסקים דרך פיצויים מהמדינה, דרך מוקדים כאלה ואחרים, אבל דבר אחד ברור, מי שלא צריך לשאת על גבו, לא החלטות ממשלתיות, לא הנחיות ולא כל דבר אחר, זה ודאי לא הצרכן, לא האזרח שגם כך מצוי בקשיים מאוד גדולים. במקרה הספציפי הזה אנחנו מדברים על אנשים שאנחנו רואים גם במשבר, שהם אלו שנפגעו מהמשבר הזה יותר מכול, השכבה הצעירה, הזוגות בתחילת חייהם ועל כן באה הצעת החוק הזאת. עם זאת, כפי שאמרתי לזוגות, חשוב מאוד שייעשה מצד הזוגות ניסיון לקיים חוזה. דינו של חוזה בבסיסו להתקיים. על כן קבענו בחוק את המסגרת בה אנחנו דורשים משני הצדדים לעשות מאמץ לקיים את החוזה. לצערי, על פי הנתונים שעומדים בפנינו, על פי הנתונים שעומדים בפני המועצה לצרכנות, לפי הנתונים שעומדים גם בפני משרד המשפטים, אנחנו יודעים שלמעלה מ-90% מהמקרים לא הגיעו להסכמות ולא נעשה סיכום בין הצדדים, ולכן הדבר מחייב אותנו להביא את הצעת החוק הזאת, לסיים אותה. עם זאת, עלינו גם לדאוג לבעלי האולמות. אמרתי להם, המתווה שאותו העברנו בוועדת הכספים כדי לפצות, אכן לא היה מספק, אני מבינה את זה, הם גם לא קיבלו פיצויים על חודש ינואר ופברואר, שאלה החודשים שלמעשה הם הכינו את הקרקע לקראת אירועי חודש מרץ. צריך לדאוג להם לפיצוי נוסף, אנחנו ודאי נפעל, גם עכשיו, אם אכן הכנסת תתפזר היום, גם בכנסת המעבר, גם בוועדת הכספים, התחייבתי ואני מתחייבת לזה, גם דיון מהיר שאני עצמי יזמתי, וגם חבריי שנמצאים פה סביב השולחן, גם בוועדות אחרות, נמשיך ונדאג לכך. ודאי היושב-ראש כיוון בדבריו, שאכן נעשה זאת. אבל, אני אומרת בצורה ברורה, לא ניתן שזה יהיה על גבם של הזוגות הצעירים. את הזוגות הצעירים אנחנו מוציאים מהמשוואה. אנחנו מחזירים להם את הכסף שלהם, אנחנו לא נותנים להם שום דבר מעבר. מי שעשה את המאמץ, אכן יקבל את כספו בחזרה, ומי מהזוגות שבוחר שלא לעשות את המאמץ, אכן יצטרך לשאת בסכום הביטול כפי שייקבע פה בדיון. אני רוצה להודות ליושב-ראש על ההובלה, על העזרה והשותפות, גם אתמול וגם היום, בעזרת השם נעשה ונצליח ונסיים את זה לטובה ולברכה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, ארז קמיניץ, בזום, בבקשה. << אורח >> ארז קמיניץ: << אורח >> בוקר טוב, אדוני היושב-ראש וחברי הכנסת ותודה על ההזמנה לדיון. ארצה לומר דברים כלליים ואחר כך, אם תהיינה שאלות, נענה. אומר כמה מילים כלליות כדי רק להיכנס לעיקרו של דיון, ברשותך, היושב-ראש. בצוות שהקמנו במשרד המשפטים כדי לבחון את ההשלכות של מגפת הקורונה על קיום חוזים, הגענו למסקנה עקרונית אחת, שנוכח המורכבות של הנושא אנחנו דורשים מהצדדים לחוזה לעשות כל מאמץ לתקן את החוזה או לעשות משא ומתן מחודש שיתאים את החוזה לנסיבות המשתנות. לא ניכנס לכל הסיבות שהגענו למסקנה הכללית הזאת. יש סוגים שונים של שווקים, ביחס לשוק על האירועים הגענו למסקנה יותר קונקרטית, מכל הפניות שקיבלנו מכל הצדדים הבנו שהשוק הזה סוער יותר ודורש יותר התייחסות. ייצרנו איזשהו מתווה שנשען על הרעיון שאמרתי קודם, הרעיון לנסות להגיע למצב שבו מנסים לקיים את החוזה ולא מהר מהר להשתחרר ממנו. נכון שהקורונה היא אירוע לא צפוי, אף אחד לא צפה מגפה שכזאת, אבל זה שזה לא צפוי זה לא אומר שאפשר להשתחרר מהחוזה בקלות כזאת, צריך לעשות ניסיון להגיע להסכמות מחודשות. אמרנו את הדבר הזה גם ביחס למתחתנים. כמובן שנקודת המוצא היא, אירוע שלא מתקיים, לא צריך לשלם עליו, בוודאי לא עשרות אלפי שקלים במצבים מסוימים שבהם שולמה מקדמה, יש גם מקרים שכאלה. זו נקודת המוצא, אירוע שלא מתקיים, לא צריך לשלם עליו כמובן שאם הוצאו הוצאות מיוחדות כאלה ואחרות של האולם, צריך להחזיר, אבל אנחנו בעצם מדברים לפעמים על מקדמות גבוהות - שכך נהוג בשוק או בחלק מהאולמות - שאם לא מתקיים אירוע אז לא צריך להשאיר את הכסף בידיו של בעל האולם, עם כל הסימפטיה וההבנה את הקושי של התחום שספג מכה קשה, אין מחלוקת על כך. אז זו נקודת המוצא, נקודת המוצא היא של השבה בחריגים ובסייגים, אבל בכל זאת, אחרי שאמרנו את נקודת המוצא הזאת ועל בסיס הרצון שלנו בכל זאת לתמרץ, להגיע להסכמות, אמרנו שביחס לקבוצת המתחתנים מסוג מסוים, שהייתה קבוצה רחבה בשעתו, ביוני-יולי, שנדרשנו לנושא לראשונה, רק ביחס לקבוצה הרחבה הזאת אנחנו מנסים לתמרץ אותה להגיע להסכמות מחודשות עם בעל האולם לכשיתאפשר האירוע. הסכמות מחודשות אומר: יום אחר בשבוע, אומר תאריך אחר, אומר קצת לשנות את תמהיל המנות. אני לא יודע אם אנשים זוכרים, היה שיח על כמה מותר, אם תכננתי חתונה ל-400 איש, עכשיו מותר רק 250, מה המשמעות למחיר המנה. רצינו שאת הדברים האלה יציפו שני הצדדים, גם בעלי האולמות וגם המתחתנים וינסו להגיע להסכמות. כדי שלמתחתנים יהיה תמריץ להגיע להסכמות ולא להגיד, ביקשתי יום חמישי ועכשיו נותנים לי יום רביעי, לנסות להגיע למצב שבו שני הצדדים יושבים סביב שולחן המשא ומתן, ייצרנו תמריץ בדמות אמירה, שאם המתחתנים לא יעשו את זה, הם צפויים לדמי ביטול כפי שקבענו בשעתו. אנחנו נמצאים היום משהו כמו חמישה חודשים, חצי שנה, מיום שקבענו את המתווה בשעתו וקרו שני דברים. דבר אחד שקרה, חלוף הזמן הופך את הצורך בתמרוץ זוגות מתחתנים להגיע להסכמות עם בעל האולם לצורך פחות. זה כבר פחות נכון משפטית, מנימוקים לא משפטיים או כלכליים חברתיים, לבוא לזוג שלא התחתן בחודש אפריל ולהגיד לו, עכשיו אני מתמרץ אותך להגיע לאיזה שהיא הסכמה ביחס לחתונה שאולי תתקיים בינואר פברואר. זה נשמע פחות הגיוני ולכן הקבוצה שאתה מתייחס אליה ורוצה לתמרץ אותה להגיע להסכמות, הולכת ופוחתת, הולכת וקטנה. בעצם אנחנו מדברים על זוגות שהיו אמורים להתחתן בחודש חודשיים שלפני שאנחנו דנים עכשיו ויש אופק של חתונה שהוא רלוונטי לגביהם. בהקשר הזה, הקבוצה כפי שהוגדרה, הוגדרה בצורה נכונה ונותנים תקופת זמן לנסות ולהגיע להסכמות. אז קודם כל, הקבוצה מאוד הצטמצמה. אני גם לא יכול לעמוד מאחורי אמירה, שתמריץ בסדר גודל של 10,000 שקלים הוא רלוונטי לתקופה הכול כך ארוכה שבה לא היו אירועים. ושוב, אין בלבי, יש בי כל הסימפטיה והאמפתיה לבעלי האולמות, שהם סגורים תקופה כל כך ארוכה, אבל באמת, כמו שנאמר קודם, זה יצטרך למצוא פתרון במקום אחר. זה דבר אחד. אז צריך עדיין לתמרץ, אנחנו מסכימים שצריך לתמרץ, אבל הקבוצה היא קטנה יותר והמחיר בתמרוץ צריך להיות אחר. דבר שני, אנחנו מבינים שלמרות הניסיון שלנו לתמרץ את הצדדים להגיע להסכמות ולהבנות, ובניגוד לשווקים אחרים, למשל גני הילדים, ששם יש לנו אינדיקציה להרבה יותר הסכמות, כאן אנחנו רואים, גם מהנתונים שלנו, גם מהנתונים של המועצה, אפילו מהנתונים שהביאו בעלי האולמות, יש פלח גדול שלא הגיע להסכמה, או פלח משמעותי שלא הגיע להסכמה ולכן מסתבר שהאופן שבו בנינו את התמריצים לא עבד בצורה נכונה ולכל אחד יכולים להיות חשדות, במירכאות, לגבי מדוע המשאים ומתנים לא כל כך עלו יפה. בכל מקרה אנחנו אומרים, מי שכבר הגיע להסכמה, בוודאי לא נפתח אותה, אנחנו מסתכלים ביחס לעתיד. יש קבוצה מסוימת שאנחנו חושבים שצריך לתמרץ, נותנים תקופת זמן להגיע להחלטה, מה שתחליטו לגבי המחיר של התמריץ הזה, למשל דמי הביטול, ככל שדמי הביטול גבוהים יותר, התמריץ רציני יותר. אבל צריך לזכור, דמי ביטול גבוהים עלולים להביא לתוצאה שלא יהיו הסכמות, ולא את זה אנחנו מבקשים. לכן, אני חושב שהמתווה המוצע פה בהצעת החוק של חברת הכנסת, הוא מתווה נכון. נקודת המוצא, השבה. קבוצה מסוימת, צריך לתמרץ אותה, לנסות להגיע להסכמות מחודשות, המחיר צריך להיות נמוך יותר ממה שאנחנו קבענו בשעתו, שהיה נכון לשעתו במתווה שהוצאנו החוצה. כמו שתקבעו, צריך להיות תמריץ, צריך להיות רציני אבל לא נכון במחיר שאנחנו קבענו, שאולי היה נכון לפני חצי שנה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. שאלה לחבר הכנסת יבגני סובה, בבקשה. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> ארז, בוקר טוב, אני מקדים את המחלוקות שמן הסתם נשמע עכשיו מצד בעלי האולמות. אתה בעצם בא ואומר, שאין את המתווה שלך, כלומר, חוק זה מחליף את המתווה, כי היה ניסיון הידברות אתך, וזה לא קיים. כלומר, אף אחד לא יכול להסתמך על השם שלך, על המתווה שלך, זה כבר לא קיים. אתה אומר, שכל מה שאתה רצית, הכנסת לתוך החוק הזה, נכון? אני מבין אותך נכון? << אורח >> ארז קמיניץ: << אורח >> לא, רגע. המתווה שלנו הוא מתווה לא מחייב, הוצאנו את חוות הדעת שלנו, המתווה הזה הוא מתווה שבו כך אנחנו ראינו את הדברים, קראנו לחקיקה בהקשר הזה, זה לא קרה עד היום בעצם, עד עצם ימינו אנו. ברור שחוק ישנה את ההמלצה שלנו, חוק הוא ברמה יותר גבוהה מהמלצה. אנחנו לא יכולים לחייב את השוק הפרטי, בקושי את משרדי הממשלה אנחנו מצליחים. בסופו של דבר, בוודאי שהחוק יחליף את המתווה אבל מי שהגיע להסכמות בעבר, זה דיני חוזים, אנחנו לא נפתח את ההסכמות שהגיעו אליהן לאחר מרץ, אפריל, לאחר פרוץ הקורונה. זאת אומרת, מי שהגיע להסכמות על רקע הנתונים של מצב משברי כמו קורונה, והגיע להסכמות עם בעל האולם ואמר, אני מבטל ותחזיר לי כך וכך, או אני רוצה את האירוע שלי בעוד שנה ונגיע להסכמות בהמשך, מי שהגיע להסכמות מהסוג הזה - - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> זה לא מעורר את זה מחדש. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> זה מביא אותי לשאלה נוספת, אתה אמרת שיש כמות גדולה של זוגות, השאלה, האם אתה יודע מספרים? כי המספרים שמוצגים מכל הצדדים הם שונים. שמעתי נתון של 900 זוגות, בסך הכול מדובר ב-12 מיליון שקלים חובות. זה לא נראה לי סכום גדול - - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אם אתה מוותר על סכומים מ-1,000 שקלים עד 10,000 שקלים- - - << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> לא, כשאני מסתכל על הסכום הזה שהוא בסך הכול מכסה את הוויכוח הזה. לעומת זאת, הוויכוח שלך והחשש שלך מפני תרבות החוזים, מה שהבעת פה ואמרת שצריך להתקיים דיון בעניין הזה כי זה יכול להקרין לענפים אחרים, אז זה די תמוה כי אני חושב שהמדינה כן יכולה למצוא פה את הסכום של 12 מיליון שקלים - - - << דובר >> הילה שי וזאן (כחול לבן): << דובר >> יבגני, זה לא הסכום. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> ולמנוע את האפשרות שאנחנו פה, מצד אחד, אנחנו עם הזוגות, אני מסכים, לא צריך לשלם על אירוע שבוטל. מצד שני, שלא ייווצר מצב שכל צד ינצל את זה לטובתו ובסופו של דבר גם הזוגות ייפגעו כי אתה בכל זאת עומד על כך שהם צריכים להגיע להסכמה. אז אולי תשיב לגבי המספרים, מה המספרים? << אורח >> ארז קמיניץ: << אורח >> קודם כל לעניין המספרים, יש נתונים, ראיתי את מה ששלחו התאחדות בעלי האולמות, מהנתונים שנשלחו לוועדה ראיתי 1,200 זוגות. אנחנו עשינו סקר, זה לא מדגם, זה סקר, כל מי שרצה נכנס, יכולות להיות הטיות לכאן או לכאן, מההיכרות שלנו, שמענו גם מהמועצה לצרכנות, אנחנו מבינים שחלק מהשוק לא הצליח להגיע להסכמות וזה לא חלק זניח. האם בגלל זה צריך לעשות חקיקה, כן או לא? אני אישית חושב, שאם כבר יש הצעת חוק פרטית שהוצעה על ידי חברי הכנסת ויש שיעור מסוים באוכלוסייה שלא מגיע להסכמות ויצטרך לבלות את ימיו בבית המשפט, במיוחד שמדובר באוכלוסייה, זה לא אנשי עסקים, אנחנו עוסקים בצרכנות, בצרכנות הרבה פעמים אנחנו מטפלים יחסית בפלח קטן של האוכלוסייה. אם זה כבר עולה לכנסת ואפשר לסדר את האירוע הזה ולמנוע התדיינויות משפטיות גם בפלח הזה בעולם של צרכנות, אז צריך לעשות את זה. לגבי השיח השני, השפעה על חוזים אחרים וכו', אפשר להיכנס לזה. תראו, בסופו של דבר זה בוודאי משהו שהטריד אותנו גם בדוח ומי שייקרא את הדוח שהוצאנו ביוני-יולי, ראה שזאת אחת הנקודות המרכזיות, אנחנו לא רוצים להתערב בחוזים, במקום שבו אי אפשר, אבל צריך להבין שקרה פה משהו, קרה אירוע קולוסאלי, הקורונה היא אירוע בלתי צפוי שמחייב חשיבה איך לנסות לעזור לציבור לצלוח אותו. ניסינו להעביר את הנטל הזה, לא בגלל שאנחנו חושבים שהממשלה צריכה להתחמק מאחריות. בדיני חוזים אני לא עוסק בפיצוי לאולמות. בדיני חוזים דבר ראשון אתה מנסה שהצדדים יגיעו להסכמות, אבל צריך להכיר בעובדה, שכנראה יש כאלה שלא יגיעו להסכמות, אנחנו בעולם צרכני שבו יש צרכן מול ספק, זה לא שני צדדים עסקיים שאני מצפה מהם להגיע להסכמות, הציפייה שלי היא הרבה יותר משמעותית שיגיעו להסכמות. בסוף יש פה צרכן ויש ספק ויש עולם שלם של דיני צרכנות. כנראה בשוק הזה לא יצליחו להגיע למספיק הסכמות ביחס למספיק מתחתנים ולכן אני חושב שיש הצדקה לייצר הסדר שהוא בעיניי הוגן. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. הרשות להגנת הצרכן וסחר הוגן, בבקשה. << אורח >> דליה שיליאן: << אורח >> שלום, שמי ד"ר דליה שיליאן, אני הכלכלנית הראשית של הרשות. נמצאת כאן גם היועצת המשפטית, חנה וינשטוק. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> מה עמדתכם לחוק? << דובר_המשך >> דליה שיליאן: << דובר_המשך >> אנחנו תומכים בו ומתואמים עם משרד המשפטים בעניין הזה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. לגברת וינשטוק, יש מה לומר? << דובר >> חנה וינשטוק: << דובר >> לא, אדוני היושב-ראש, אין לי מה להוסיף, אנחנו תומכים בהצעת החוק. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. נעבור לרון שפירא, היועץ המשפטי, התאחדות בעלי האולמות וגני האירועים. << אורח >> רון שפירא: << אורח >> בוקר טוב, כמה דברים, אני רוצה להתחיל בדברים שאמר המשנה ליועץ, ארז קמיניץ. אנחנו חושבים קודם כל שיש בעיה בעצם ההתערבות ביחסים חוזיים בדיעבד, מכמה בחינות, אני אסביר. יש דיני חוזים ודיני החוזים קובעים את העקרונות שעו"ד קמיניץ דיבר עליהם. בעיקרון, חוזה שבוטל, צריך להשיב את עיקר הסכום, זה נכון. בעיקרון, הצדדים צריכים לנהל משא ומתן בתום לב, זה גם נכון. דיני החוזים נכתבים לפני שיש חוזה. כאשר אני עושה חוזה עם מישהו אחר, אני מכיר את דיני החוזה, אני מכיר את כללי המשחק לפני כן ואני מחלק את הסיכונים בין שני הצדדים לחוזה לתרחישים עתידיים שרובם בלתי צפויים. יכולים לבוא אליי שני אנשים לאולם האירועים שלי, אדם א', אני גובה ממנו מחיר א', אדם ב' אומר, אני אתן לך 10% במזומן מראש אבל אתה תיקח את הסיכון לתרחיש עתידי כזה או אחר, או אני אקח את הסיכון לתרחיש עתידי. לסעיף הזה קוראים סעיף כוח עליון. יש לנו עשרות סעיפי כוח עליון באלפי חוזים שונים והם מנוסחים באופן שונה. מה שהחוק הזה עושה, הוא אומר, אני מתייחס באותו אופן לאדם שאומר, אני, מזמין האירוע, לוקח על עצמי את הסיכון לתרחיש עתידי בלתי צפוי, או אתה, בעל האולם, לוקח על עצמך את הסיכון או את הביטוח לתרחיש עתידי בלתי צפוי. הצדדים חשבו על זה מראש. בדרך כלל לא חשבו על זה מראש, בדרך כלל הם הלכו לפי תבניות נתונות מראש, אבל הם לא עשו בדיוק את אותו חוזה. המשמעות של החוק הזה היא לבוא ולהגיד, אנחנו לא רוצים לעבור אחד אחד ולבדוק את הנתונים, אירוע במרכז, אירוע בפריפריה, אירוע בצפון, אירוע בדרום וכן הלאה אלא במקום זה אנחנו באים ואומרים, מחיר אחיד לכולם. לא אכפת לי מי עשה את האירוע, מי לא עשה את האירוע. הפצנו חוות דעת כבר לפני חודשיים, גם משרד המשפטים ראה אותה וגם אחרים ראו אותה, גם חברי הוועדה הנכבדים. אנחנו חושבים שהחוק הזה הוא לא חוקתי. האמת, למשל בחוקת ארצות הברית יש סעיף ספציפי, סעיף 8 בחוקה שאומר, התערבות בדיעבד ביחסים חוזיים היא בניגוד לחוקה, אני מבקש שתשקלו זאת. אני חושב שחובתכם כחברי כנסת היא קודם כל כאשר אתם עושים את הצעד הזה, שגם משרד המשפטים מספר לכם שהוא צעד חריג ויוצא דופן, לפחות חריג ויוצא דופן, אולי נדיר שבנדירים, אתם צריכים לבדוק שני דברים: קודם כל לבדוק את התשתית העובדתית. באה חברת הכנסת שהציעה את הצעת החוק הזאת ואומרת, ההנחה העובדתית שלי היא, ש-90% מהזוגות לא יתפשרו. זאת הנחה עובדתית מאוד מאוד משמעותית. ככה היא פתחה היום את הדיון. אם ההנחה הזאת שגויה לגמרי, שגויה בסדרי גודל, אם זה לא 90% אלא 9%, זה דבר שאתם חייבים לדעת אותו לפני שאתם מרימים יד בכנסת בקריאה ראשונה, שנייה ושלישית, ליל אחד ערב הבחירות. אתם אמורים לבדוק היטב את העובדות - - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> פרופ' רון שפירא, מגודל הצעקה של הזוגות ובעלי האולמות וגני האירועים אני מבין שמדובר בכמות גדולה. הם הביאו בפנינו עמדה, שאם החוק הזה יעבור, אנחנו גוזרים גזירה לקהל הענף הזה, אני מבין שזה סכום גדול וכמות גדולה. << דובר_המשך >> רון שפירא: << דובר_המשך >> אני מניח, כבוד היושב-ראש, שהמחוקק, את הנתונים שלו אוסף לא לפי גודל הצעקה של מי - - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> לא, גם הלכת בין 9% ל-90%. << דובר_המשך >> רון שפירא: << דובר_המשך >> למחוקק יש כלים לברר עובדות והשאלה אם זה 9% או 90% או 4% או 2%, או 2.8% כמו במסמך שאנחנו הגשנו, שלמיטב ידיעתי הוא הסקר היחיד שלא סובל מהטיית משיבים מבין כל החומר העובדתי שבפניכם, היא שאלה רלוונטית כאשר אתם הולכים לעשות דבר שגם משרד המשפטים מגדיר אותו כיוצא דופן. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אני מציע שתהיה אתנו בהליך החקיקה, אולי תשנה, אולי תוסיף לנו, אולי תעיר את הערותיך, אבל במהלך החקיקה. << דובר_המשך >> רון שפירא: << דובר_המשך >> אני רוצה לדבר רגע על סעיפים ספציפיים. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> כשנגיע לחקיקה, כשנגיע להקראת הסעיפים. אני רוצה לשמוע את יעל כהן שאואט, בבקשה, גברתי. << אורח >> יעל כהן שאואט: << אורח >> שלום אדוני, אני רוצה להתייחס לקבוצה שהגדיר עו"ד קמיניץ, כקבוצה שכבר ניהלה משא ומתן, יכול להיות שכבר הגיעה להסכמות וקבעה תאריך נוסף, והחתונה והאירוע לא יכלו להתקיים בגלל המגבלות שהיו אז. בעצם כל התהליך של המשא ומתן שרוצים לתמרץ בהצעת החוק כבר התקיים והצדדים הגיעו למסקנה שאי אפשר באמת לקיים את האירוע. אני לא רואה בהצעת החוק התייחסות לקבוצה מאוד גדולה של - - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> הם כבר הגיעו להסכמות? << דובר_המשך >> יעל כהן שאואט: << דובר_המשך >> יש חלק מהם שהגיעו להסכמות - - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> מי שהגיע להסכמה, עשה את זה ברצון ובחפץ לב. הצעת החוק לא מעירה אותם, זו לא הכוונה. << דובר_המשך >> יעל כהן שאואט: << דובר_המשך >> אני רוצה להבין אם החוק הזה יחול על כל אותם צרכנים שכבר ניהלו משא ומתן? כי החוק דורש לנהל משא ומתן תוך חודש ימים או חודשיים מתחילת החוק. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> גברתי, תהיה התייחסות - - - << דובר_המשך >> יעל כהן שאואט: << דובר_המשך >> לא ברור אם נצטרך לעשות את התהליך עוד פעם - - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> הבנו, במהלך החקיקה תשמעי התייחסות לזה. חגי כהן, בעל אולם אירועים. << דובר >> חגי כהן: << דובר >> בוקר טוב לכם, יושב-ראש הוועדה מרגי וחברי הכנסת. אני חגי כהן, מראשון לציון, בן 53, אני גרוש עם שלושה ילדים, אני רוצה לספר לכם את הסיפור שלי כדי שתבינו בדיוק איך הדברים נראים מהצד שלנו, מלמטה. יש לי הרגשה, שאתם יושבים למעלה, באמת אני לא משתחצן ולא יהיר, אבל אתם לא רואים את המציאות הקיימת ומה שקורה כאן במדינה. בפברואר 2020 פתחתי אולם אירועים, השקעתי את כל החסכונות שלי, את כל הכספים שלי, אני ועוד שני שותפים, שיפצנו את המקום, סגרתי אירועים קדימה בכדי שיהיו לנו הכנסות עתידיות. כמובן שבתחילת מרץ המדינה סגרה אותנו בצו מדינה. נכון להיום אני לא עובד כבר עשרה חודשים. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> חגי, ברשותך, אני מזדהה עם המצב אבל אני רוצה לשאול אותך שאלה. זה שהמדינה צריכה להיכנס ולבדוק את סוגית בעלי האולמות כקבוצה עסקית ולפצות אותם, לפי המתווה שהיא קבעה, עקרונות שהיא קבעה בתוכנית הכלכלית, סיוע לעסקים, זה מחויב המציאות והיא עשתה זאת, יכול להיות לא מספיק, צריך לנסות לראות מה מתאים יותר לבעלי האולמות, אבל זה עדיין לא מקנה לך את הזכות להחזיק כסף של בן אדם שלא קיבל את התמורה. << דובר_המשך >> חגי כהן: << דובר_המשך >> היושב-ראש מרגי, אני רוצה להגיד לך דבר אחד, אני לא פשעתי ולא עשיתי שום דבר, אני פתחתי עסק במטרה להתפרנס בכבוד, גם ליצור מקומות עבודה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> זה לא נכון לגבי הזוגות. << דובר_המשך >> חגי כהן: << דובר_המשך >> אני הקשבתי לכולם, תן לי את הזכות לדבר. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אני אתן לך שתי דקות לדבר כי אתה לא רוצה להגיע – אתה רוצה להביע את עמדתך? תביע, בבקשה, אני לא אפריע לך. << דובר_המשך >> חגי כהן: << דובר_המשך >> אני רוצה להביע את עמדתי ביחס למה שמדובר כאן. אנחנו מתמודדים בבתי משפט עם בעל נכס בפינוי, אני צריך לשלם עשרות אלפי שקלים שכירויות, הוצאות חשמל, ארנונה, עדיין לא קיבלתי שקל אחד מהמדינה. ומאיפה אני אמור להביא את הכסף הזה כדי להחזיר מקדמות? מה שאתם עושים כאן, אתם מרימים אצבע כדי לקבור אותי יותר עמוק באדמה. גם ככה אין לי מה להפסיד. אין לי מה להפסיד, אני נמצא במצב הכי גרוע שהייתי בחיים שלי ואני בן 53, יש לי שני בנים חיילים בצה"ל היום, נכון להיום אין לי כסף לקנות אוכל במכולת. אני רואה זוגות שביטלו את האירוע אצלי כי אמרו לי, יש קורונה, אנחנו לא יכולים לעשות את האירוע והזוגות האלה נמצאים בסיישל או בדובאי. אני יש לי כסף לדובאי? אין לי כסף לחיות. מאיפה אתם רוצים באמת שאנחנו נביא את הכסף? << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אני מזדהה עם המצוקה שלך - - - << דובר_המשך >> חגי כהן: << דובר_המשך >> אני בעל אולם אירועים, אני מתבייש להגיד את זה היום שאני נמצא במצב הכי גרוע, אין לי מה להפסיד, אם לא היו לי שלושה ילדים, מזמן הייתי חותך ורידים, מזמן. מאיפה אתם רוצים שנביא את הכסף, מה, נלך לשדוד בנק? אתם מקבלים משכורת כל 1 בחודש. אתם חושבים שאני יכול לשלם 100,000 שקל כל חודש? איפה? לקחת עוד הלוואות ועוד הלוואות מהשוק האפור? אתם יודעים למי אני חייב כסף? << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. << אורח >> ירון מלינסקי: << אורח >> נעים מאוד, אני ירון, אני בעלים של אולם אירועים מזה עשר שנים, כל חיי נמצאים שם, השקעתי את כל כספי וכל מה שהיה לי בחיים כדי לפתוח את האולם ולהגשים את החלומות שלי, אנחנו עושים את זה כבר עשר שנים. יש לי שלושה ילדים, הקטן ביניהם בן שבעה חודשים, נולד בצל הקורונה. אני חייב להגיד פה משהו. אנחנו לא כועסים, אני לא בא לדיון הזה כעוס, אני לא בא לדיון הזה טעון, אני בא בסך הכול להגן על הזכויות שלי. אין פה כעס. הדיון הזה לא אמור להוציא מאתנו אמוציות וכעסים, אני אומר לך את זה בלב שלם וזאת המטרה שלי פה כרגע, אנחנו נקיים פה את הדיון מבחינתי על הצד הטוב ביותר והרגוע ביותר. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> ברשותך, אני רוצה לתרום לדיון, זה מה שניסיתי עם חגי. אני מתקשה בשבועיים שלושה שהחוק הזה מתהווה, מתקשה לנהל שיח רציונאלי עם נציגויות שלכם. לית מאן דפליג, צריך לפצות את בעלי האולמות. קיימנו כאן דיונים, הלכנו אתם לוועדת הכספים, לחצנו את האוצר, שיפרו את המתווה, תקנו. לא מספיק, יכול להיות שצריך יותר. אבל אני לא רואה את הגישה, אתה מבין את הגישה: אני רואה אותם בדובאי או באיי סיישל? זה לא לעניין. << אורח >> ירון מלינסקי: << אורח >> אבל זאת מצוקה, אתה לא יכול להתעלם מהמצוקה הזאת. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> זה לא העניין. יש מצוקה של בעלי האולמות. לגבי דמי מקדמה, אני רוצה לשמוע - אתם מנותקים - אני לא שמעתי בעל אולם אחד שבא ואומר, אתה צודק, לא התקיימה החתונה, אני חושב שמתוך זה מגיעה לי מקדמה כזאת וכזאת, פיצוי – אבל אני שומע גישה, לא משנה אם שילם 2,000, 10,000 או 30,000, מה שאצלי שלי. גישה כזאת לא נותנת לי מקום ולא נתנה לי מקום לנהל אתכם שיח, לנסות להביא לפה את הדבר הכי מאוזן, אגב, עשינו את זה עם המחלקה המשפטית ומשרד המשפטים, כדי לנסות להביא משהו מאוזן. אני לא שומע את הגישה הזאת. אני מכיר את הענף הזה, תאמין לי שאני מכיר אותו לפני ולפנים, אני יודע מה העלויות, מה ההשקעות, מה התחרות בענף הזה, אני יודע כמה לשדרג אולם וכל כמה שנים צריך – אני יודע מה המצוקה אבל זה לא אומר שאם מחוקקים חוק שבא להגן על זוגות צעירים לקבל את כספם, בין אם הוא רב, בין הוא מועט, על פי הדין, זה לא אומר שאנחנו מנותקים, זה לא אומר שמישהו פה רוצה לחסל את הענף. << דובר_המשך >> ירון מלינסקי: << דובר_המשך >> אז ברשותך, בוא ננסה לעשות פה איזשהו תיקון, בוא ננסה ללכת יד ביד ובוא נראה איך מהדבר הזה אנחנו יכולים לצאת לדרך. כמו שאמרתי, את הכעסים השארתי בחוץ – שאגב, לא היו – הם מחוץ לתחום. אתחיל בזה, אנחנו בעד הזוגות, אסביר לך גם למה, מאוד פשוט, אולם אירועים בלי הזוגות, לא שווה כלום. אני בתור בעל אולם לא שווה כלום בלי הזוגות. אם מחר בבוקר לא יהיו זוגות, אין לי עסק. אין לי עסק, אין לי הכנסה, אין לי אוכל לילדים, אין לי עתיד, כנראה שאחפש מקצוע אחר. אז נתחיל בזה שאנחנו והזוגות ביחד, גם אם נרצה וגם אם לא. זאת אומרת, אנחנו שמים פה על השולחן את הדבר הזה שנקרא זוגות ואנחנו צריכים להיות מאוחדים וביחד. הזוגות, יש להם את הצד שלהם, הצד של הזוגות הוא צד מאוד מאוד מובן. זאת אומרת, אני מבין אותם, אני מבין את הזוגות ששמו כספים ולא התקיימה להם החתונה. ואני מבין את הזוגות שיש להם עשרות אלפי שקלים – אגב, ואני אומר את זה פה מול המצלמות, אולם שמחזיק לזוגות עשרות אלפי שקלים, זה לא תקין, לא תקין. אני אומר לכם, זה אולם שמבחינתי הוא פושע. אני שם בצד, אם זה נכון או לא נכון, לכל אחד יש את הצד שלו, יכול להיות שיש לו את הזכויות שלו ויכול להיות שהוא יצטרך לשים את הכסף, אבל להחזיק לזוג צעיר עשרות אלפי שקלים, מבחינתנו זה לא תקין, זה צריך לחזור לזוגות וצריך לחזור לזוגות אתמול. אני שם את הדברים על השולחן כדי להבין, אני מדבר כרגע מהלב, גם אני הייתי זוג, גם התחתנתי, אני עדיין נשוי, נשוי באושר, הייתי במקום הזה לפני עשר שנים כשהתחתנתי. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אני מוטרד מהמשפט: אני עדיין נשוי. << דובר_המשך >> ירון מלינסקי: << דובר_המשך >> אני עדיין נשוי באושר ואשתי בזום ורואה אותי עכשיו מדבר. אני אומר בצורה הכי אמתית שיש, אנחנו מבינים את הזוגות וצריך למצוא פתרון. יש פה בעייתיות קשה. חגי עלה ודיבר מהלב. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אני לא דן אותו. << דובר_המשך >> ירון מלינסקי: << דובר_המשך >> אני יכול להגיד לך, לפעמים בעלי אולמות אירועים חושבים על משהו אחד ויוצא להם משהו אחר כי הם קורסים. אני יכול להגיד לך, שיש בעלי אולמות אירועים שהם בפשיטת רגל. אני יכול להגיד לך, שיש בעלי אירועים שבעלי הנכסים מפנים אותם, שולחים להם סוללות של עורכי דין, רוצים את הנכסים שלהם בחזרה כי הם אומרים, יש לנו פה מומנטום, יש לנו פה עסק שהשקיעו בו עשרות מיליוני שקלים, בוא ניקח את העסק, נוציא את השוכר כי הוא לא יכול לשלם לנו ונכניס מחר בבוקר מישהו חדש, נמקסם. אנחנו גם מתמודדים עם זה. אנחנו מתמודדים מול סוללה של אנשים שלצערי הם לא אתנו. אנחנו רק מבקשים דבר אחד, שמי שנמצא פה בחדר, אני מדבר על כבודו, על קמיניץ, על משרד האוצר, תבינו אותנו ותהיו גם אתנו, אנחנו גם הקורבן פה, כמו הזוגות, אותו הדבר. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אין ספק. << דובר_המשך >> ירון מלינסקי: << דובר_המשך >> זאת הייתה הקדמה ואני חייב להגיד שזאת הקדמה שאני חייב לשים אותה על השולחן, ומה שהיה, אני לא שופט אף אחד, אני לא שופט גם את הזוגות. אגב, היו זוגות שלא הסתדרנו אתם, זה נכון, שבא זוג לבעל אולם אירועים ואומר, אני לא מעניין אותי, אני רוצה ריקודים ואני לא יכול להתחתן אצלך כי אין ריקודים, ויום למחרת אני רואה אותו עושה מסיבה בוילה של 250 איש כי אצלי הוא יכול לעשות רק 100 איש. הוא הכניס לי את הסכין והוא לא מנהל אתי משא ומתן בתום לב. למה? כי יש לו את האפשרות להתחתן בוילה כי הממשלה או מי שזה לא יהיה, לא יכול לאכוף את הדברים האלה. אגב, אני גם לא יכול לבוא אליו בתלונות, הוא רוצה להתחתן, כל האמצעים כשרים, כל עוד יש וילה שמארחת אותו. אני לא יכול לעשות את זה, למה? כי אני כל בוקר, מהרגע שהתחיל הסגר, הטלפון הראשון שקיבלתי זה ממרחב ירקון, משטרת תל אביב שאמרה לי, אם אתה פותח את האולם, זאת עבירה פלילית, אתה יכול ללכת לכלא. ככה פתחתי את הבוקר. ואני לא יכול לשחק את המשחק, בוא תעשה אצלי אירוע, נעשה אירוע של 250 איש. לא. אז אני אומר, יש שני צדדים וצריך להבין את שני הצדדים. יש זוגות שבאו ואמרו, חבר'ה, אתם צודקים, ליוויתם אותנו, הייתם אתנו חצי שנה, שנה, טעמתם, אירחתם אותנו עשרות פגישות, שיגענו אתכם – שיגענו במובן הטוב – מגיע לכם לקבל את ההוצאות שלכם, מגיע לכם לקבל משהו. זוג כזה שבא אליי, אני חיבקתי אותו, אמרנו לו, פייר, בוא נדבר על משהו שיהיה טוב לכם וטוב לנו. כי אם נבוא ונגיד: לכם לא טוב ולנו לא יהיה טוב ובסוף רק צד אחד ינצח, הצד השני לא יוכל לחיות עם זה. כבודו, הבקשה שלי, אנחנו צריכים לעשות, אם הלכנו להצעת חוק – אני באופן אישי לא הולך לדבר על הצעת החוק, יש פה את כל המומחים, אני לא עו"ד ואני לא משפטן – אני מבקש שני דברים. הראשון, שיהיה חוק מאוזן, שיהיה חוק שלא מפלה אותנו, שיהיה חוק שדואג לכל קבוצת בעלי אולמות האירועים. אגב, אפשר להגיד שאנחנו עושים את המיטב אבל בסוף אנחנו הולכים לישון, מתחת לשמיכה אנחנו לבד, ולא רק שאנחנו לבד, אנחנו מול הבנקים, מול בעלי הנכסים. אחד, אני רוצה הצעת חוק מאוזנת, אם הולכים להצעת חוק. דבר שני, אין לנו כרגע כסף לשלם ולא להחזיר שקל. כל שקל היום מעל אפס, מבחינתנו, גם אם זה אלפי שקלים, מאות אלפי שקלים, זה כסף, זה הרבה כסף שאין לנו מאיפה להביא. היום אנחנו רצים בין הבנקים. אגב, אני חייב להגיד משהו, אני באופן אישי יש לי 200 עובדים, אבל יש 150,000 איש שמתפרנסים מהתחום הזה, יש פה די.ג'י, יש פה מעצבים, יש תאורנים, יש פה אנשים שלא מסיימים את החודש, כולל בעלי אולמות. חלק מהמקדמות שאני לקחתי הולך אליהם כדי לשריין אותם. אני מבקש, שתהיה פה הוגנות. אנחנו כרגע לא יכולים להחזיר כסף. דבר אחרון, יש פה את משרד האוצר, אם באמת רוצים לבוא ולעזור לנו, בואו תעזרו לנו להחזיר את הכספים, אתם אנשים יצירתיים, תודה רבה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אני מאוד מודה לך. תראה, זאת ועדת הכלכלה, זה הבית של הצרכנות. החוק הזה הוא פשרה מבחינתנו, שתבין, כי בעיקרון אני פה משית קנס – זה לא נכון מבחינה משפטית – אנחנו פה, הפוך, הולכים נגד חוקים קיימים בגלל המצב. נכון שהמשבר אצלכם הוא גדול וזה לא מרצה אותך, אבל חשוב שתבינו, לפחות שתדעו את המציאות. כפי שאמרתי לך בתחילה, התחושה הייתה שאנחנו מדברים ואין מי שמבין אותנו. אני שמח על הגישה שלך, אני מבין את המצוקה, אנחנו מחויבים לכם כנבחרי ציבור לעמוד מול האוצר ואנחנו נשמע גם את האוצר. אם המתווה מבחינתם, אפשר עוד לשפר אותו, אדרבא ואדרבא, אנחנו נוביל לשם. תודה. נגה רץ, אחרונת הדוברים, לפני שניכנס להליך החקיקה, בקצרה. << אורח >> נגה רץ: << אורח >> ממש בקצרה ובצורה מאוד ברורה. הכנתי כמה מילים לפני אבל קרו פה דברים תוך כדי אז אתחיל מזה. כשירון התחיל לדבר, קיבלתי הודעה מכלה של ירון, שמספרת שהוא מחזיק בידיו 45,675 שקל מחודש מרץ. אז אני רק רוצה להניח את זה על השולחן. << אורח >> ירון מלינסקי: << אורח >> אני אשמח לראות את זה. << אורח >> נגה רץ: << אורח >> אני אתקדם. הדבר הבא שאני אשמח להתייחס אליו, הנתונים שהציג חבר הכנסת סובה, אני מבינה שאלה נתונים שקיבלת מבעלי האולמות - - - << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> לא קיבלתי נתונים, שאלתי שאלות. << אורח >> ירון מלינסקי: << אורח >> נגה, את התחתנת בווילות, בוא לא נשכח את זה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> ירון, פה בוועדה לא מתפרצים. תוכל להגיב אחר כך, אם תרצה. << אורח >> נגה רץ: << אורח >> נתונים שאתה הצגת, שהגיעו אליך, לא אמרתי שזה נתונים שלך. אתה אמרת שיש 12 מיליון ₪ מקדמות בחלוקה פשוטה עבור 700 אולמות. מדובר בהחזר של 17,142 שקל, שצריך בממוצע לעשות כל אולם, לא סכום שבעלי האולמות לא היו עומדים בו אם באמת אלה היו הסכומים, אז רק בואו נסבר את האוזן. יתרה מזאת, היינו בסרט הזה בשבוע שעבר, אנחנו לא מתנגדים ואנחנו לא נגד בעלי האולמות, שיקבלו את מה שמגיע להם מהמדינה. אנחנו לא המדינה. אמר יושב-ראש הוועדה, אנחנו לא חברת אשראי. חברים, אנחנו הפכנו להיות הבנק הכי משתלם בארץ ישראל. אני לא מכירה אף בנק שנותן הלוואה על סך למעלה מ-20 מיליון שקלים עם אפס ריבית, וכשהוא יקבל את הכסף בחזרה הוא כבר מאבד מהערך של הכסף כי בזמן הזה הוא היה יכול להרוויח ריבית. תעשו חשבון, זוג ששילם 50,000-45,000, כמה הוא ירוויח ריבית על זה בבנק בזמן הזה? יתרה מזאת וכמו שאמרת היום – בזה אסכם את הדברים שלי – דיברנו כל כך הרבה פעמים בדרך על פשרות, אנחנו דיברנו כל כך הרבה פעמים בדרך ושמעו את זה כל היושבים בחדר וכל הנמצאים בזום, על זה שאנחנו מוכנים להתפשר, לא כי אנחנו לא חושבים שכל הכסף לא מגיע לנו, כי ברור לנו שאין מה לעשות, גם כצרכנים אנחנו הולכים לאכול אותה אבל אף פעם לא היה לנו עם מי לדבר. לשלוח לפה היום את ירון, אני מכירה את האולמות שלך וזה מקומות שאני מאוד אוהבת ומאוד מעריכה ואתה גם מדבר בצורה שמאוד נוגעת ללב אבל בואו נדבר עם נתונים. שלחו אותך היום פה בשביל לרגש, בשביל לא לשמוע את ניר שפר צועק ואולי בשביל לגעת לאנשים בלב. אתה יכול לגעת לאנשים בלב ואתה באמת צריך לקבל עוד סיוע מהמדינה, זה לא צריך לבוא מהכיס שלי. ואני התחתנתי בגינה פרטית בקיבוץ של המשפחה שלי, הגינה עלתה לי אפס שקלים, אתה מוזמן לפנות לקיבוץ - - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> נגה, אבל אי אפשר להתעלם מזה שהיה פסק זמן בגל הראשון, שגם האולמות הפרו את ההנחיות יחד עם הזוגות, לא כולם, אנחנו מדברים בהכללה. לא נסתר מעיניי, מה לעשות, אני גר במושב, ראיתי את ההפקרות מכמה בעלי נחלות, איך הם ניהלו ועשו כסף - - - << דובר_המשך >> נגה רץ: << דובר_המשך >> אנחנו יצאנו נגד זה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> צריך לומר את הדברים. ראינו אותם חוגגים בחזירות, בניגוד לכל ההנחיות וההוראות, זה לא באולם, והמשטרה – אין. << דובר_המשך >> נגה רץ: << דובר_המשך >> אתה צודק, ושתדע באופן הכי גלוי שיש, אנחנו יצאנו נגד כל החגיגות הפרטיות, כאלו שהפרו הנחיות. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> נגה, לא צריך לגרור תגובה, אני שמתי את העובדות. << אורח >> ירון מלינסקי: << אורח >> ברשותך, אני חייב לדבר. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אתה חייב, תקבל, לא עכשיו. << דובר_המשך >> ירון מלינסקי: << דובר_המשך >> כי דיברו אישית עליי וחשוב שאשמיע את דעתי. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> ירון, הבטחתי לך שתגיב, תקבל. << דובר_המשך >> ירון מלינסקי: << דובר_המשך >> אני מבקש, משפט אחרון. תן לי משפט. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אתה לא תעמוד במשפט. << דובר_המשך >> ירון מלינסקי: << דובר_המשך >> אני אעמוד במשפט ואגיד את זה ב-10 שניות. נגה, שלא תתקפי אותי אישית כי באתי לפה בפשרה. אבל אם את תוקפת אותי אישית על המקומות שלי, את התחתנת נגד ההנחיות בווילה. בואו נספר סיפורים, לא פה, אני גם אשלח את הסרטונים אם צריך ויש לי עוד אלפי סרטונים של זוגות אבל עדיין, הזוגות צריכים לקבל את הכסף ואני שם את זה בצד, לא דיברתי על זה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה, ירון. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> היא מאשימה אותך שאתה מחזיק 45,000 שקלים ואתה אומר שאתה לא צריך להחזיק את הכסף. << אורח >> ירון מלינסקי: << אורח >> אם אני מחזיק כסף כזה, אני גם אחזיר אותו ותבדקו אותי. אני יכול להגיד לכם, אני הסתדרתי והחזרתי כספים ל-100 זוגות. תבדקו אותי. יגבני, אני באופן אישי אשלח לך - - - << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> לא הבנת אותי. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> ירון, תודה. איתי, בבקשה. << דובר >> איתי עצמון: << דובר >> לפני שנגיע להקראת הצעת החוק ולדיון בסעיפים, אני רוצה להגיד כמה משפטים קצרים לגבי עמדתנו, בין היתר בעקבות הדברים שנשמעו כאן. עמדתנו, בייעוץ המשפטי של הוועדה, שההסדר כפי שמונח כרגע על שולחן הוועדה הוא אכן הסדר מאוזן, לאור הנסיבות המאוד חריגות שאנחנו מצויים בהן. אני אגיד כמה דברים לגבי ההתערבות או השיקולים שעומדים מאחורי ההתערבות של המחוקק בענף הזה. שמענו כאן על המצוקה המשמעותית בענף, על עלויות העסקאות, על הסכומים הנכבדים ששילמו זוגות עבור תמורה שהם לא שילמו. ובסוף בסוף, כפי שאמרת אדוני, מדובר בעניין צרכני, בעצם חוק צרכני שאמור להגן על אותם אנשים ששילמו ממיטב כספם ובסוף לא קיבלו את השירות הזה. אני אגיד גם, שבדיני הסיכול הישראליים אין עניין של אשם. כלומר, החוזה שנחתם לא קוים בשל נסיבות מאוד חריגות, לא צפויות. איש לא צפה אירוע כזה שקורה אולי פעם ב-100 שנה ולכן ההסדר הזה הוא מאוד מאוד נחוץ. אני אגיד עוד כמה שיקולים שלדעתנו תומכים בהסדר החקיקתי, חוסר הוודאות בדיני החוזים, מה שנקרא בדיני הסיכול הישראליים. אם העניינים האלה יגיעו לבתי המשפט, מעבר לעומס שייווצר על הערכאות, אין ודאות מה בתי המשפט יפסקו. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אני אומר לך, מניסיון, בתי המשפט ישלחו אותם להסתדר. << דובר >> איתי עצמון: << דובר >> להתפשר. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> להתפשר. מה שהם לא עשו לפני כן ולא השגנו כלום. לכן החקיקה הזאת תיתן מוטיבציה גם לבעלי האולמות להסתדר לפני כן, גם לזוגות להסתדר לפני כן. זה הערך המוסף הראשון של הצעת החוק. << דובר_המשך >> איתי עצמון: << דובר_המשך >> אכן. וכמובן שמענו כאן גם על פרקטיקות לא הוגנות שהתנהלו בענף הזה, על פערי הכוחות בין הצדדים ואנחנו בהחלט מסכימים עם העמדה של משרד המשפטים, במסגרת הצוות הבין-משרדי שעסק בקיום חוזים בתקופת הקורונה, שאין הצדקה משפטית להשית את אותן עלויות על הזוגות המתחתנים. הצעת החוק יוצאת מנקודת מוצא של קיום החוזה, כפי שגם דנו בכך בעת הצעת החוק לקריאה הראשונה. המטרה היא לתמרץ את הצדדים בכל זאת להגיע להסכמות אבל משלא הגיעו להסכמות - אני מזכיר, שאנחנו בנקודת זמן כרגע, כפי שאמר עו"ד ארץ קמיניץ, כמעט חצי שנה לאחר שהמתווה הזה, מתווה של משרד המשפטים פורסם – אנחנו לאחר חודשים ארוכים שבהם חלק משמעותי מהזוגות לא הגיעו להסכמות עם בעלי האולמות ולכן יש הצדקה להסדר החקיקתי. הנוסח שמונח על שולחן הוועדה הופץ ביום ראשון, הוא כולל הערות ותיקונים שונים שהוסכמו בישיבה מקדימה עם חברת הכנסת הילה שי ווזאן, ונציגי משרד המשפטים. הנוסח הוא מתואם, יש עוד כמה דקויות שאני אגע בהן תוך כדי ההקראה. אתמול גם פורסם הסקר שערך משרד המשפטים, פורסם והופץ לחברי הוועדה, כך שיש תשתית עובדתית, איזה שהם נתונים שעומדים כרגע בפני חברי הוועדה גם של משרד המשפטים, גם חומרים שהגיעו מבעלי האולמות. אדוני, אגש להקראת הצעת החוק. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> במקרה הזה, נתחיל לקרוא, אם תרצה לעצור להסביר תוך כדי, או לסיים ולאחר מכן לפתוח לדיון. << דובר_המשך >> איתי עצמון: << דובר_המשך >> אני מציע בכל זאת שאקרא ואעשה הפסקה מכיוון שיש כאן כמה סעיפים יותר מורכבים. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> מצוין. << דובר_המשך >> איתי עצמון: << דובר_המשך >> "הצעת חוק החזר מקדמה בשל ביטול אירוע (נגיף הקורונה החדש), התשפ"א-2020. הגדרות 1. בחוק זה – "אולם אירועים" – אולם שמחות, גן אירועים או עסק אחר שנערכים בו אירועים; "אירוע" – אירוע משפחתי או אירוע פרטי אחר שמועדו המתוכנן היה מיום ט"ז באדר התש"ף (12 במרס 2020) ואילך והחוזה לגביו נכרת לפני המועד האמור; אני אגיד, שההגדרה הזאת קובעת לנו את מסגרת התחולה של הצעת החוק. למעשה מדובר על אירועים שהיו אמורים להתקיים לאחר תחילת ההגבלות שהוטלו על ידי הממשלה בשל נגיף הקורונה והחוזים נכרתו לפני כן. כלומר, הצדדים לא צפו ולא יכלו לצפות לתוך האירוע בעת חתימת החוזה. "הגבלות נגיף הקורונה" – איסורים והגבלות שנקעו לפי דין על פעילות יחידים ועסקים עקב נגיף הקורונה; "המועד המקורי" – המועד לקיום אירוע שעליו הסכימו מזמין האירוע ומפעיל אולם אירועים בעת כריתת החוזה לעריכת האירוע". למעשה זה המועד שהוסכם לראשונה בין הצדדים על קיום האירוע. "מזמין אירוע" – מי שהתקשר בחוזה לעריכת אירוע עם מפעיל אולם אירועים; "מקדמה" – תשלום מראש של מחיר האירוע, כולו או חלקו, לפני עריכת האירוע: "נגיף הקורונה" – נגיף הקורונה החדש 2019. "השר" – שר המשפטים; << אורח >> רון שפירא: << אורח >> בהנחה שהחוק ממשיך הלאה, אני חושב שצריך להוסיף שני דברים לסעיף ההגדרות. קודם כל, שהוא לא חל לגבי חתונה שסוכמה לאחר תחילת הקורונה. זאת אומרת, אם הקביעה של החתונה הייתה לאחר הקורונה, צריך להוסיף בהגדרת אירוע, שזה לא אירוע שהחוק חל עליו. אירוע שמתוכנן להתקיים החל מ-12 במרץ, הצדדים כבר ידעו שיש קורונה - - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> שני הצדדים ידעו. << דובר_המשך >> רון שפירא: << דובר_המשך >> הם ידעו איך הם רצו לחלק את הסיכומים, לגבי האנשים האלה, צריך להוציא אותם מהגדרת אירוע. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> טוב. מה עוד? << דובר_המשך >> רון שפירא: << דובר_המשך >> השאר לא לסעיף ההגדרות. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אוקי, אז אנחנו מצביעים על סעיף ההגדרות. << אורח >> נגה רץ: << אורח >> אפשר רגע הערה לגבי סעיף ההגדרות? << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> לא. << דובר_המשך >> נגה רץ: << דובר_המשך >> בעלי האולמות יכולים להעיר הערה על הסעיף ואנחנו לא? << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> מה את רוצה להוסיף? אני אקפיד, לסעיף ההגדרות. << דובר_המשך >> נגה רץ: << דובר_המשך >> ממש רק לסעיף ההגדרות. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> בבקשה. << דובר_המשך >> נגה רץ: << דובר_המשך >> בעניין מועד על מי חל החוק, גם אחרי 12 במרץ נחתמו חוזים, לפחות בחלק הראשון של הקורונה, שהם ללא סעיפי קורונה למיניהם. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תגידי, וההגדרה לא מדברת על זה? << דובר_המשך >> נגה רץ: << דובר_המשך >> לא. הרגע ביקש - - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> עזבי מה שהוא ביקש. << דובר_המשך >> נגה רץ: << דובר_המשך >> אני רק רוצה לחדד את זה, שהחוק צריך לכסות גם כאלה שאין להם סעיפי קורונה וחתמו אחרי ה-12 במרץ. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> כתוב: אירוע משפחתי או אירוע פרטי אחר שמועדו המתוכנן היה מיום ט"ז באדר התש"ף, 12 במרץ 2020. << דובר_המשך >> נגה רץ: << דובר_המשך >> כן, אבל הוא ביקש עכשיו להכניס - - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אז מה אם הוא ביקש? << דובר_המשך >> נגה רץ: << דובר_המשך >> אוקי, מצוין. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> לכן אמרתי לך, לא. << דובר_המשך >> נגה רץ: << דובר_המשך >> תודה. << דובר >> איתי עצמון: << דובר >> והחוזה נכרת לפני המועד הזה. << אורח >> נגה רץ: << אורח >> על זה דיברתי. על זה אני מעירה, על זה אנחנו רוצים להעיר, שגם חוזה שנכרת אחרי 12 במרץ אבל כן בתקופה שקרובה לזה, בחלק הראשון של הקורונה, הוא ללא סעיפי קורונה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אני לא משפטן, אני אענה לך. אחרי התאריך הזה הקורונה הייתה ידועה לנו ובכל זאת הלכת את והספק או בעל האולם, כרתם חוזה. אם לא הגנת על עצמך בחוזה שאת עושה אתו והוא לא הגן על עצמו, יש קיצור שהיו אומרים לנו בצבא, זבש"כם. אם מדברים על איזון, זה האיזון. הוא לקח את הסיכון, את לקחת את הסיכון. << דובר >> איתי עצמון: << דובר >> הדין הכללי יחול בהקשר הזה. אלה הוראות מיוחדות, כפי שאמרתי, בסיטואציה חריגה שבה אנחנו נמצאים. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אנחנו נכנסנו איפה שלא הייתה אי ודאות, אף אחד לא ידע שזה יחול. הצבעה. מי בעד סעיף ההגדרות? הצבעה סעיף ההגדרות התקבל << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אין מתנגדים, אין נמנעים, סעיף ההגדרות אושר. סעיף 2, בבקשה. << דובר >> איתי עצמון: << דובר >> סעיף 2, שזה בעצם סעיף הליבה של הצעת החוק. הסכמה על דחיית אירוע 2. על אף האמור בכל דין או חוזה לעניין מקדמה - וחובת החזר מקדמה בשל ביטול אירוע הוספנו את התוספת "לעניין מקדמה", כדי להבהיר שההוראה לא גוברת על זכויות הצדדים לפי דין או חוזה בהקשרים אחרים, למשל אם נגרמו נזקים למיניהם. (1) התקשרו מזמין אירוע ומפעיל אולם אירועים בחוזה לעריכת אירוע באולם אירועים שלפיו שולמה למפעיל האולם מקדמה ובשל הגבלות נגיף הקורונה האירוע בוטל, ינהלו הצדדים משא ומתן בתום לב, בתוך חודשיים מהמועד המקורי או מיום תחילתו של חוק זה, לפי המאוחר, כדי להתאים מועד אחר לאירוע שייערך בתוך פרק זמן סביר ובתנאים שייקבעו בתום לב; חובת ההוכחה כי התאים לקיום האירוע במועד אחר שהציע מפעיל אולם האירועים למזמין האירוע במהלך המשא ומתן הוצעו בתום לב – תוטל על מפעיל האולם; לעניין זה, "פרק זמן סביר" – תקופה שלא תעלה על שלושה חודשים מהמועד המקורי או מיום תחילתו של חוק זה, לפי המאוחר; זאת ההוראה האופרטיבית הראשונה, הסדר צופה פני העתיד שלמעשה קובע שהצדדים ינהלו משא ומתן כדי לנסות בכל זאת לקיים את החוזה, להסכים על מועד אחר לקיום האירוע, כמובן בתנאים שייקבעו בתום לב, ללא הצבת תנאים בלתי סבירים בנסיבות העניין וכיוצא בזה. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> מה זה פרק זמן סביר? << דובר >> איתי עצמון: << דובר >> אמרנו, פרק זמן סביר זו תקופה שלא תעלה על שלושה חודשים מהמועד המקורי או מיום תחילתו של החוק, כי מעבר לשלושה חודשים, לגישתם של מציעי הצעת החוק זה כבר פרק זמן לא סביר. << אורח >> ירון מלינסקי: << אורח >> בדיוק על זה אני רוצה לדבר, לפני שעוברים לסעיף הבא. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> מאחר ואתה מבין באולמות ואני מבין בניהול ועדה, רשות דיבור מבקשים ממני ואני נותן. הבנתי, שמעתי, תקבל כשאחליט. כרגע אנחנו מקריאים את כל הסעיפים הקטנים ונפתח דיון על כל סעיף 2. בבקשה. << דובר >> איתי עצמון: << דובר >> (2) הסכימו הצדדים על מועד אחר לעריכת האירוע כאמור בפסקה (1) – כאן אנחנו נחדד שמדובר גם על הסכמה לפני תחילת החוק – או החליט מפעיל אולם האירועים שלא לנהל משא ומתן או ניהל משא ומתן שלא בתום לב בניגוד לאמור בפסקה (1) – כאן אני מוחק את לרבות לפני יום תחילתו של חוק זה – ישיב מפעיל אולם האירועים למזמין האירוע את המקדמה ששילם בתוך חודש מהמועד המתוכנן לעריכת האירוע אם הסכימו על מועד אחר כאמור, ואם החליט מפעיל אולם האירועים שלא לנהל משא ומתן או ניהל אותו שלא בתום לב, חובת ההשבה תהיה בתוך חודש מיום פנייתו בכתב של המזמין אליו; המפעיל אינו רשאי להפחית סכום כלשהו מהמקדמה שישיב, למעט סכום הוצאות מיוחדות כאמור בפסקה (4). אני אסביר וגם אוסיף עוד הוראה, בין היתר בעקבות שיחות שהיו לנו לפני הדיון והערה גם שנשמעה כאן מנציגת המועצה לצרכנות. הפסקה הזאת עוסקת למעשה במצב שבו בתום המשא ומתן הסכימו הצדדים על מועד חלופי לעריכת האירוע וגם האירוע הזה בוטל בשל הגבלות נגיף הקורונה. אנחנו יודעים שזה אירוע מתמשך עם אותן הגבלות לצערנו. במקרה הזה, אם גם האירוע החלופי בוטל, יש חובת השבה בתוך חודש. מסכום המקדמה שיושב, המפעיל אינו רשאי להפחית כל סכום, למעט סכום של הוצאות מיוחדות, שהוצאות מיוחדות מוגדרות בפסקה 4, שתיכף אגיע אליה. עכשיו מדובר על הוצאות לשם מפגש, מה שנקרא ערב טעימות או מפגש טעימות, וגם שם יש תקרה לסכום: ההוצאות שיופחתו לא יעלו על 1,000 שקלים חדשים או סכום שהתקבל ממכפלה של מחיר המנה, כפי שסוכם בחוזה, במספר המשתתפים במפגש, לפי הנמוך. אני רוצה להוסיף כאן עוד תוספת לגבי מצב שבו הצדדים הסכימו על מועד חלופי, כלומר, ההסכמה הייתה לפני תחילת החוק, הם כבר ניהלו משא ומתן לפני שהחוק נכנס לתוקף והאירוע החלופי הזה בוטל בשל הגבלות הקורונה. במקרה כזה לא תהיה חובה שוב לנהל משא ומתן וחובת ההשבה תהיה בתוך חודש מיום התחילה. זאת תוספת חשובה, בין היתר בעקבות ההערות שנשמעו כאן. אני ממשיך לפסקה (3). פסקה (3) עוסקת במצב שבו הצדדים לא הגיעו להסכמה על עריכת האירוע במועד אחר, למעשה, לא הגיעו להסכמה על קיום החוזה. (3) לא הסכימו הצדדים על עריכת האירוע במועד אחר או החליט מזמין האירוע שלא לנהל משא ומתן כאמור בפסקה (1), ישיב מפעיל אולם האירועים למזמין האירוע את סכום המקדמה ששילם בתוך חודש מיום פנייתו בכתב של המזמין אליו – כלומר, נדרשת כאן פנייה בכתב של מי מהזוגות המתחתנים לבעל האולם – המפעיל אינו רשאי להפחית מסכום המקדמה סכום כלשהו, למעט סכום ההוצאות המיוחדות כאמור בפסקה (4) – כפי שאמרתי קודם לכן, הסכום הזה עניינו במפגש טעימות – וכן, למעט דמי ביטול שלא יעלו על 3,000 שקלים חדשים או 5% ממחיר האירוע שסוכם בין מפעיל אולם האירועים לבין מזמין האירוע בעת כריתת החוזה לקיום האירוע, לפי הנמוך מביניהם. כאן זו תוספת לעומת הנוסח שאושר בקריאה הראשונה. (4) הוציא מפעיל אולם האירועים הוצאות מיוחדות לפי החוזה לשם מפגש שמטרתו בחירת המזון והמשקאות שיוגשו באירוע, רשאי הוא להפחית הוצאות אלה מסכום המקדמה שישיב למזמין; סכום ההוצאות שיופחת לא יעלה על 1,000 שקלים חדשים או על הסכום שיתקבל ממכפלה של מחיר המזון והמשקאות לאדם כפי שנקבע בחוזה במספר המשתתפים באותו מפגש, לפי הנמוך מביניהם. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> הערות, התייחסויות לפסקאות סעיף 2. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> חשוב שהחוק הזה יעבור. אני בעד הזוגות, שתבינו את זה. אני רק רוצה שתבינו, אם אפשר לעשות פה דברים שתהיה התייחסות רצינית, שלא נראה ויכוחים באולם, מחוץ לאולם הוועדה כי אנחנו לא נשמע את הוויכוחים האלה. אז אני מבקש, אדוני היושב-ראש, בוא נעלה את הסכום הזה מ-1,000 שקלים ל-2,000 שקלים. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> על איזה סעיף? << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> סעיף (4). אני לא רוצה לפגוע בחוק בכך שנגיש הסתייגויות ואז זה ימשוך זמן כי אנחנו מבינים שהיום זה היום האחרון של הכנסת, אבל 2,000 שקלים, מבחינת הזוג, זה גם נותן לזוג, הוא מבין שהוא צריך לדבר ולהגיע להסכמות, ומבחינת האולם זה לא הרבה כסף, כך שיש כאן הבדל. אני חושב שאפשר להעלות את זה ל-2,000 שקלים, כך אני מציע, זאת ההצעה שלי. << דובר >> איתי עצמון: << דובר >> אני מבקש להבין את ההצעה, אתה מדבר על סכום הטעימות. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> כן, כן. << אורח >> רני נויבואר: << אורח >> אבל אדוני, זה הוצאות שהוצאו בפועל, כלומר, זה לא תיאורטי. אם אני מחר מתחתנת, אני מביאה שישה אנשים, זוג הורים משני הצדדים, אז זה הוצאות שהוצאו בפועל, מחיר המנה כפול מספר האנשים. הם לא יכולים לגבות 2,000 שקלים. התקרה יכולה לגדול – מאחר שכבר ראינו את המשחק עם הסכומים, שאם אומרים סכום, אז הנחת המוצא, שהולכים על הסכום הזה. צריך להיות מדויק: הוצאות שהוצאו בפועל. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> האם הדברים נאמרים בצורה ברורה? אם באמת היא באה עם כל השבט שלה או שלא. << אורח >> רני נויבואר: << אורח >> אז התקרה תעלה ל 2,000. אם היא באה רק היא בעצמה, כי ההורים בחו"ל והם שלחו אותם לערוך את הטעימות, אז המשמעות היא שזה יהיה --- << דובר >> איתי עצמון: << דובר >> רגע, אולי יש כאן אי הבנה. מה שהקראתי הוא, שהתקרה היא 1,000 שקלים, או הסכום שהתקבל מהמכפלה של מחיר המנה ומספר המשתתפים, לפי הנמוך. אני מבין שחבר הכנסת סובה מבקש, שהתקרה תהיה 2,000 במקום 1,000. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> כן. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> ואז המכפלה - - - << דובר >> איתי עצמון: << דובר >> לא, או המכפלה, לפי הנמוך. << אורח >> רני נויבואר: << אורח >> אבל זה חייב להיות בעצם עוקב להוצאות בפועל עד תקרה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> וזה מוכח לפי הוצאות הפועל. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אני מסכימה כבוד היושב-ראש, נשמע לי הגיוני. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> חן חן גברתי. אנחנו מזיעים פה ואת מסכימה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אני מנסה לא להפריע. אתה עושה את זה מצוין בלעדיי. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, אנחנו מבינים, כמו שאתה אמרת ואני מצטט אותך, שהמדינה צריכה לסייע לאולמות שהם במצוקה. שוב, הדבר הזה, אם הוא יעבור בחוק ויעשה את הפרדה, אני לא יודע כמה אולמות יש שנפתחו ב-2020. אתה פתחת ב-2020, נכון? לא קיבלת כלום. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> לא הוא, חגי. << אורח >> ירון מלינסקי: << אורח >> אני לא פתחתי, אני יכול לענות לך שיש - - - << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> סליחה, חגי, עלה בשידור. << אורח >> ירון מלינסקי: << אורח >> יש 12 אולמות שפתחו בשנת 2020. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> 12 אולמות בלבד? << אורח >> ירון מלינסקי: << אורח >> כן, שפתחו ב-2020. יש עוד עשרות אולמות שלא קיבלו מענק במהלך אפריל. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> מה שאני רוצה להגיד, דיברנו פה בעניין סוכני הנסיעות ובעניין הטיסות שבוטלו. כל פעם מנסים פה, בוועדת הכלכלה, לזעוק את הזעקה, אבל שולחים אותם לאוצר ולא יודעים מה קורה. אני שואל, בכך שתזעק את הזעקה, אני לא רוצה חלילה לפגוע בזוגות אבל אני גם רוצה שיתייחסו לזה. לא היה פה אפילו נציג של האוצר. למשל, כל הנושא של דמי ביטול כהכנסה, שיקבלו עד 12 במרץ, זה דבר שהוא טריוויאלי, זה לא פוגע בזוגות. אז בוא ניתן אמירה חזקה, שמצד אחד תגן על הזוגות, מצד שני תיתן איזשהו מענה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אני אענה לך. אמרתי בדברי הפתיחה שלי, אני מכיר את בעלי האולמות עוד לפני שהיה מתווה הסיוע, את העוצמות של הזעקה, ואחרי מתווה הסיוע. התחושה היא, שהייתה הרגעה של העסק. אני מאמין שזה יכניס את בעלי האולמות ללחץ ולעבודה מול האוצר, יחד אתנו, להביא מתווה שיביא פתרון ל-2020, שאם היו הוצאות שלא נלקחו בחשבון, שיילקחו, אבל זה לא הדיון כרגע. כרגע אנחנו מדברים על חקיקה לגבי הזוגות. אני גם לא מתנגד לשנות ל-2,000 שקלים. << דובר >> איתי עצמון: << דובר >> אני רק אזכיר, שסכום ההוצאות המיוחדות בכל מקרה מופחת. כלומר, זה לא בהכרח מה שיתמרץ את הצדדים להגיע. התמרוץ בעצם נעוץ בדמי הביטול כי סכום ההוצאות המיוחדות בכל מקרה מופחת, אלה הוצאות שהוצאו במסגרת ההסדר המאוזן שמונח כאן, להבנתנו אלה הוצאות שצריך להשאיר אצל בעלי האולמות. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אין בעיה. << דובר >> איתי עצמון: << דובר >> אז אתה מקבל את ה-2,000 שקלים? << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> כן. << דובר_המשך >> איתי עצמון: << דובר_המשך >> בסדר. יש עוד הערות? << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> עוד הערות? << אורח >> ירון מלינסקי: << אורח >> יש לי הערות לכמה סעיפים. נתחיל בסעיף 2(1). אנחנו מדברים על סעיף 2, פסקה (1). נניח והחוק יוצא ב-1.1.2021, זאת אומרת, יש לנו חודשיים מהרגע שהחוק הזה יוצא, כלומר עד ה-28.2, להגיע להסדר. מה שאתם אומרים, שאתם נותנים לנו עוד חודש. מה זה אומר פרק זמן סביר? תקופה שלא תעלה על שלושה חודשים מהמועד המקורי או מיום תחילתו של חוק זה, לפי המאוחר. אני אומר דבר כזה, כל ילד, גם הבן שלי, בן חמש יודע, שבשלושה חודשים הקרובים, מיום שייצא החוק, אנחנו למעשה לא נוכל לקיים אירועים. כלומר, אם לא נוכל לקיים אירועים, אנחנו יודעים את זה, במקרה הטוב אנחנו נקיים אירועים בקיץ. אף לא יעשה אירועים, לא בינואר, לא בפברואר ולא במרץ. לכן אתם לא יכולים להגיד לנו שלושה חודשים כי אנחנו כבר עכשיו מכשילים את החוק הזה. מה שאנחנו צריכים - - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> מה אתה מציע? << דובר_המשך >> ירון מלינסקי: << דובר_המשך >> אני מציע 12 חודשים מיום הצעת החוק ואני אסביר גם למה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> לחברות התעופה - - - << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> נתנו 30 יום. << דובר >> הילה שי וזאן (כחול לבן): << דובר >> זה לא מחובר לקרקע בכלל. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> הילה, רגע. << אורח >> ירון מלינסקי: << אורח >> אני מאוד מחובר לקרקע. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> ירון, תקשיב, כשאתה מדבר יש גורם נוסף שמקשיב לך והדברים נרשמים בפרוטוקול, לכן אני מבקש שתדבר אליי וזה יהיה לפרוטוקול. דבר מה רצית לומר. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> לא, אדוני היושב-ראש, אני מבקש שאתה תיתן אמירה חזקה, שאתה תוכל להגן עליהם מול האוצר כי הדלת של משרד האוצר סגורה בפני האנשים האלה. אני אומר לך, זה היום האחרון של הכנסת. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אמרתי, נתתי פעמיים, שלוש ואני מוכן, תאתגרו אותי. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אני אומר שוב, אנחנו עוסקים פה בשני נושאים שונים. הנושא של הזוגות זה חשוב, אבל תבטיח לו שאנחנו נעמוד - - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אתה הבטחת לו ואני הבטחתי לו, אני לא יודע מה צריך יותר מזה. ירון, אתה תהיה ספציפי, אתה הצעת 12 חודשים. << דובר_המשך >> ירון מלינסקי: << דובר_המשך >> אני מסביר לך, יש פה היגיון, חייבים להבין את ההיגיון. אם אני רוצה לנהל משא ומתן עם הזוג בתום לב, אני לא יכול לנהל אותו כשאני צריך לדחות את האירוע עד חודש מרץ, למה? כי אנחנו יודעים שלא יהיה אירוע. לכן, הסעיף הזה מלכתחילה הוא כישלון. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> ירון, אתה לא תיתן יום עיון על כל סעיף, לא נגמור. הערת, נשמע, נחליט, יכול להיות ששכנעת אותנו, או במלואו או במקצתו. הערות נוספות? << אורח >> ירון מלינסקי: << אורח >> יש לי. לגבי סעיף 2(2), אנחנו מבקשים דבר מאוד פשוט, שהתום לב יהיה לשני הצדדים. זאת אומרת, אי אפשר לבוא ולהגיד, תום של בעלי האולם ולא תום לב של בעלי הזוגות. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> מה זה אומר תום לב של הזוגות? << דובר_המשך >> ירון מלינסקי: << דובר_המשך >> תום לב של הזוגות זה אומר שהזוג יושב אתי ונמצא בתום לב ורוצה לדחות את האירוע שלו ורוצה למצות אתי את כל המשא ומתן ולא מסתכל על דברים אחרים שמסיתים אותו, סתם לדוגמה, על חתונה שהוא יכול לעשות עם ריקודים של 250 איש. אני רוצה תום לב של שני הצדדים. אם אני צריך להיות בתום לב וזה בחוק, אני רוצה הדדיות. חבר'ה, זה פייר בחוזים, הדדיות, זה מה שאני מבקש. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תקבל תשובה. הלאה, עוד הערה? << דובר_המשך >> ירון מלינסקי: << דובר_המשך >> כן. סעיף 2(1) הוא סעיף סופר קריטי, מאיפה נביא את הכסף? אין בעיה, כולנו רוצים להחזיר את המקדמות, יש חוק, אנחנו מחויבים לחוק, מאיפה אני אחזיר את הכסף? מאיפה בעלי האולמות יחזירו את הכסף? אין כסף. זה לא שעכשיו אנחנו יכולים לשדוד בנק - - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אני חוזר לטענה הראשונה שלך, צריך לתת לך אורך זמן להתחיל לגלגל את העסק. << דובר_המשך >> ירון מלינסקי: << דובר_המשך >> זאת לא הטענה הראשונה, אני אומר, חבר'ה, אין בעיה, סיכמנו על החוק, תנו לי זמן, אני חוזר, אני צריך לעמוד על הרגליים, אני צריך להכניס כסף, אני צריך לפתוח את העסק, ואז בוא נקבע זמן שהוא סביר מבחינתכם ומבחינתנו ומבחינת הזוגות להחזר הכסף. זאת אומרת, אני רוצה פריסה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. הערות נוספות? << דובר_המשך >> ירון מלינסקי: << דובר_המשך >> כן. לגבי הסעיף של הטעימות, נתחיל אתו. בישיבה הקודמת, שלא הייתי נוכח בה, דיברנו על מה שקורה בערב הטעימות – אגב, טעימה זה קודש הקודשים של הזוגות, אין זוג שמגיע אחד או שניים, כולם מגיעים עם הרבה מאוד אנשים, ואם המשפחה בחו"ל, הם באים עם היועצים, עם האחות ועם הדודה וזה רגע מאוד מרגש. טעימה, אם אנחנו הולכים על מחיר המנה, שהמחיר הממוצע הוא 350-400 שקלים - - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אל תעשה ממוצע, למה אתה דופק את עצמך? יש לך בחוזה מחיר מנה - - - << דובר_המשך >> ירון מלינסקי: << דובר_המשך >> אז אנחנו מכפילים את זה ב-6. אם לצורך העניין מדובר בשישה אנשים ובחוזה אני קובע 600 שקלים, מגיע לי 3,600 שקלים מהזוג. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אל תלעגו לי, אתה נותן לי שש מנות של 600 שקלים? << דובר_המשך >> ירון מלינסקי: << דובר_המשך >> אני יכול להסביר לך, שטעימה עולה לי, אני מדבר על עצמי, 3,700 שקלים לשישה אנשים, זאת העלות שלי ואני אסביר לך למה. בטעימה יש לי תפריט, אני נותן שם 30 מנות. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תקשיב, שאלתי שאלה, ענית לי משהו אחר. אתה רוצה להגיד לי 6 מנות כפול 600 שקלים? << דובר_המשך >> ירון מלינסקי: << דובר_המשך >> בוודאי, יש גם מנות של 1,000 שקלים. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תרשה לי לא להגיד מה אני חושב - - - << דובר_המשך >> ירון מלינסקי: << דובר_המשך >> זה העניין, צריך להבין פה משהו ואני חייב להתעכב על זה. התחום של אולמות אירועים וחתונות, יכולה להיות מנה ב-50 שקלים ויכול להיות ב-1,000 שקלים. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> ירון, תתמקד בסעיפים. << דובר_המשך >> ירון מלינסקי: << דובר_המשך >> לגבי המקדמות, זה צריך לעלות. לגבי הטעימות, לא צריך לעשות תקרה נמוכה, צריך לחשב כמה שעולה כפול מספר המנות. אם זה יוצא 1,000 שקלים, שיהיה 1,000. אם זה יוצא 3,000, שיהיה 3,000. לא צריך להגביל את זה כי זה דברים שהם מאוד ברורים, יש חוזה, אנחנו יודעים כמה באו לטעימות, כל זוג יודע כמה הוא שילם למנה ואת זה נכפיל. אגב, מבחינתנו זה עולה יותר ממה שרשום בחוזה כי זה מתחלק על כמות נמוכה. זה לגבי הטעימות. לגבי סעיף (3), 3,000 שקלים. חד וחלק זה לא מכסה את ההוצאות שלנו. הסכום הזה צריך לעלות והוא צריך לעלות ל-6,000 שקלים. יש לי גם הסבר. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> למה? << דובר_המשך >> ירון מלינסקי: << דובר_המשך >> אני אסביר, האולמות מבחינתנו, זה לא שבאים וקונים במכולת. אנחנו למעשה מלווים את הזוג חצי שנה לפני שמתחיל האירוע. יש פגישה ראשונה, פגישה שנייה, פגישה שלישית, פגישה על החוזה שיכול להיות שעות, יש ערב פרזנטציה, כל הזוגות באים, בא די.ג'י, בא תקליטן, יש לנו הרבה מאוד הוצאות. יש טעימות ממכירות, יש טעימות אחרות שהם מהאירוע עצמו. העלויות שלנו לזוג הן לא 3,000 שקלים וזה צריך לעלות. אם אנחנו מדברים על משהו סביר, זה צריך לעלות מ-3,000 שקלים ואני מבקש להסתכל על הדברים האלה. כמו שהבנתם, שסעיף הטעימות מרע אתנו וצריך לעלות אותו, אני מבקש שגם בסעיף הזה אתם תתחשבו כי האולמות שלנו זה לא עסק רגיל, יש לו חצי שנה של עבודה מול הזוג, משקיעים הרבה מאוד כספים. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. קראנו ארבע פסקאות, הערת שמונה הערות. << דובר_המשך >> ירון מלינסקי: << דובר_המשך >> הערה אחרונה לסעיף 4. 10,000 שקלים, דרש מזמין האירוע בכתב את השבת סכום המקדמה שהוא זכאי לחוק זה והמפעיל לא שילם את הסכום חודש מיום הדרישה, רשאי בית המשפט לפסוק פיצויים שאינם - - - << דובר >> איתי עצמון: << דובר >> רגע, עוד לא הקראתי את הסעיף הזה, אתה מעיר על סעיפים שהוועדה עוד לא דנה בהם. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> התייחסויות. << דובר >> איתי עצמון: << דובר >> אני רוצה להגיד שני דברים לעניין דחיית מועד אירוע לפרק זמן סביר, אני מסכים שיכול להיות שצריך לחשוב על פרק זמן ארוך יותר משלושה חודשים כי אנחנו מבינים שההגבלות לא הולכות להיות מוסרות בקרוב, כנראה להיפך. זו נקודה אחת. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> עשינו זאת גם בתעופה, הארכנו והארכנו. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> שלוש פעמים. << דובר >> הילה שי וזאן (כחול לבן): << דובר >> אני רוצה שנשים לב, יש לנו 60 יום שבהם הם צריכים להגיע להכרעה ועוד שלושה חודשים שאנחנו מצפים מהזוגות לדחות. זוג שרוצה לדחות, עוד שלושה חודשים, צריך לקחת בחשבון שיש הרבה זוגות שבכלל לא קבעו עדיין תאריך חדש ובחוק הזה אנחנו מחייבים אותם – וזה בסדר – לעשות עוד השתדלות לקבוע. הזוג שהיה אמור להתחתן לפני כמה חודשים ועכשיו צריך עוד שלושה חודשים, זה מעל ומעבר. הציפייה מהם לדחות מעל זה, זה לא הגיוני. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> הילה, זה לא בנוסף. << דובר_המשך >> הילה שי וזאן (כחול לבן): << דובר_המשך >> מה זאת אומרת לא בנוסף? אם עכשיו זוג היה אמור להתחתן באפריל או במאי ולא עשה מאמץ לקבוע תאריך, אנחנו בחוק אומרים לו, אתה חייב לעשות את זה מעכשיו, מרגע זה, אתה חייב עוד שלושה חודשים קדימה. זה המון זמן, חברים. אנחנו יודעת שרובנו זקנים כבר, אבל בואו ניזכר מה זה בשביל זוג, אני בכלל לא מדברת - - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> הילה, תאטי את הקצב. בסוף אנחנו רוצים שהחוק הזה ימומש. את לא שמה לב, עם כל הקו הלוחמני של ירון, הוא נתן הצהרת כוונות שהוא רוצה לקיים את החוק. הוא אומר, אני רוצה אבל אל תאלצו אותי לעבור על החוק. אומר איתי, היועץ המשפטי, ובצדק, אנחנו יודעים שבשלושה חודשים הקרובים עשינו את זה עם חברות התעופה. לא יהיה מחזור כספי, לא יהיה תזרים, לא יחודשו האירועים. אנחנו מקווים שעם החיסונים ועם הירידה בתחלואה, שהעסק יתחיל לעבוד לאחר שלושה חודשים, תתחיל הזרמה. זה הצליח עם חברות התעופה. << דובר_המשך >> הילה שי וזאן (כחול לבן): << דובר_המשך >> אז שלושה חודשים ואילך, אין בעיה, אבל אנחנו לא יכולים לחייב זוג שנחנק ורוצה להיות כבר ביחד, חלקם גם דתיים ולא יכולים להיות ביחד. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> הילה, תודה. נגה, בבקשה. << אורח >> נגה רץ: << אורח >> אני אקריא את ההערות ברצף ואז תעשו עם זה מה שאתם רואים לנכון, כדי לא לבזבז פה זמן יקר. ההערה הראשונה שלנו זה בעניין פרק הזמן שהכסף צריך לחזור לזוגות, שהוא חייב להיות מידי וזה משהו שחייב לשים אליו לב. כבר בעבר הצענו בכל הצעות הפשרה שלנו, תתייחסו לזה, אנחנו כבר הסכמנו בעבר שיחזירו את זה בתשלומים. הצענו לכם את זה עוד לפני הצעת החוק. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> הלאה. << דובר_המשך >> נגה רץ: << דובר_המשך >> מצוין. אי אפשר לדחות את זה בעוד שנים קדימה. אי אפשר לצפות מזוגות שהיו אמורים להתחתן כבר בחודש יוני, יולי, מאי, מרץ, אי אפשר לצפות מהם לפתוח מחדש את המשא ומתן ואולי להתחתן אלוהים יודע מתי. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> למרות שאני חתום על החוק הזה אני אגיד לך טענה שעלתה גם בחקיקת חוק התעופה. יש עשר ציפורים על העץ - - - << דובר_המשך >> נגה רץ: << דובר_המשך >> אני לא מחפשת לתפוס את כולן. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אפילו לא אחת תתפסי. אני אגיד לך, העניין שלנו צריך להתנהל פה באחריות, אין שני צדדים. כרתם חוזה, אתם צד אחד, תרצו או לא תרצו – איך אמרו לנו בצבא כשהתלוננו על הטרטורים, אמרו, אם לא תהיו תלויים אחד בשני, תהיו תלויים אחד ליד השני – יש פה טענה ואני מאמין לה, אם במשך שלושה חודשים אין מחזור עסקי, ואנחנו רוצים שיהיה - את יודעת, לא בעלי האולמות, כמה צרכן מתקשה היום לתבוע את מה שמגיע לו מהעסקים - יש פה חוק שעומד להיחקק ואנחנו רוצים שהוא יתקיים, לאפשר לבעלי האולמות אכן לפעול לפי לשון החוק. אני חושב, שאפשר לחרוג משלושה חודשים, נגיע להסכמה עם הילה, לכמה, התשלום המידי זאת אמירה יפה, זה מתבקש, הכול נכון, אבל אני חושב שמה שמוצע פה הוא סביר. הרי אם יכולת לגבות את הכסף הזה, לא היית באה לבקש סעד מאתנו, נכון? << דובר_המשך >> נגה רץ: << דובר_המשך >> חד משמעית. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אנחנו מנסים ליצור פה ערוץ - - - << דובר_המשך >> נגה רץ: << דובר_המשך >> אני בעד שהם יחזרו להתגלגל כלכלית ואז יהיה להם מאיפה להחזיר. חשוב להגיד, שמרבית האולמות כבר מוכרים את האירועים של 2021 וכבר מכניסים כספים, אפשר לבדוק את זה מול משרד האוצר. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. << אורח >> רני נויבואר: << אורח >> אנחנו מבחינתנו, יכול להיות פרק זמן סביר ארוך יותר, כמו שאמר היועץ המשפטי של הוועדה, אבל צריך להיות ערים לזה שיש מתחתנים שהם כבר בסיפור הזה הרבה זמן ויש כאלה שהם פחות זמן אז צריך שיהיה כאן איזה פתרון הוגן. אפשר להאריך את זה בעוד איזה שהיא תקופה, אפשר לתת תקרה לגבי מתחתנים שכבר רוצים לבוא ולומר שזה המקסימום, לגבי איזה קבוצת מתחתנים שכבר נשרכת ממרץ, שהאירוע שלהם היה אמור להיות באפריל שנה שעברה, אז אפשר גם לקבוע כמו למשל: לא יעלה על. << דובר >> איתי עצמון: << דובר >> אבל השאלה בסוף בסוף המציאות ובמציאות אנחנו יודעים שהגבלות ההתכנסות לא הולכות לפוג בתוך שלושה חודשים. << אורח >> רני נויבואר: << אורח >> אני אגיד לך מה הסוגיה האחרת. ראשית, אם יש אדם שהוא תם לב ובר לבב, מה שהוא יעשה, יבוא וינהל את המשא ומתן מהר עם בעל האולם, יסגור את הסיפור הזה ויקבע תאריך. אם יש מישהו שלא בא באותה גישה, המצב הוא כזה שאנחנו לא רוצים לשחק על הגבולות הקיצוניים כי אנחנו כבר הבנו שהשוק הזה – הרי שמנו על השולחן המלצה, תגיעו למשא ומתן. חברי הכנסת, אחרי המענקים שעברו פה אמרו, המציעה אמרה, בואו, תשבו אתי בשולחן עגול. היו ניסיונות להגיע, שהכסף כבר יתחיל לחזור. אז צריך להיזהר איפה אנחנו שמים את התווכים הגבוהים, אבל שלושה חודשים זה בהחלט תקופה שמבחינתנו אפשר להאריך אותה. הרצון להאריך אותה יותר על המידה. אני מניחה שאם נגיד משהו כמו שישה חודשים, המשמעות היא, שנגיע לאביב. אני כבר אעיר לעניין תום לב, יש כאן המון ידיעה שנמצאת אצל בעלי האולמות. יש כאן צרכן שיש לו מעט ידיעה, רובם מתחתנים פעם אחת, ויש כאן אנשים שזה הביזנס שלהם. לכן, חובת תום הלב היא מאוד מוטלת על בעל האולם משתי סיבות. האחת, מחיר היציאה של העסקה הזאת לצרכן, מבחינה משפטית, היה אמור להיות באפס, ואמרנו לו 3,000 שקלים, בסדר. << דובר >> איתי עצמון: << דובר >> יש פערי כוחות. << אורח >> רני נויבואר: << אורח >> פערי כוחות. והדבר השני, הידיעה, יושב כאן רון ואומר, זה עולה לי ככה וזה עולה לי ככה, הוא יודע כמה זה עולה לו, אם הוא אדם ישר, הוא אומר את האמת. אם הוא אדם אחר, הוא יגיד משהו אחר. לכן, כל מה שאנחנו רוצים לומר, אתם תהיו דוברי אמת. זה עונה על העניין למה אנחנו נותנים דגש על תום לב, בגלל שהנחת המוצא אותו הדבר לעניין מחירי המנות. כלומר, גם אם יהיה אירוע במאי, יכול להיות שהוא יגיד 150 אנשים במקום 600. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אני אעמוד באמצע, בין הילה לבינכם ואני אקבע חמישה חודשים, לא שישה חודשים. תודה, הילה. אני נדיב. << דובר >> הילה שי וזאן (כחול לבן): << דובר >> לא כל כך. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תסמכי עלינו. תראי, נגה לא קפצה עד התקרה, היא יודעת על מה אני מדבר. בבקשה. << אורח >> נגה רץ: << אורח >> נגה פגועה אישית מזה שאנחנו לא האנשים הקטנים באמת בסיפור הזה וזה נורא מרתיח. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> נגה, היינו בדיונים, דיברנו. הלאה. << דובר >> איתי עצמון: << דובר >> מה החלטות הוועדה לגבי דמי הביטול? << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> לגבי 2,000 – סיכמנו. << דובר_המשך >> איתי עצמון: << דובר_המשך >> מציע תקרה של 2,000 שקלים. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> יפה. הגדלנו את התקופה לחמישה חודשים. << דובר_המשך >> איתי עצמון: << דובר_המשך >> נכון, פסקה (3), דמי ביטול. << אורח >> ירון מלינסקי: << אורח >> מה סוכם לגבי הפריסה? יש פה פריסה, אנחנו צריכים כסף כדי להחזיר - - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אין בעיה, מידי, פריסה. << דובר_המשך >> ירון מלינסקי: << דובר_המשך >> מה זה מידי? << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תשלום מידי כפי שנהוג עד עכשיו ופריסה עד שישה חודשים. מקובל עליך? << דובר_המשך >> ירון מלינסקי: << דובר_המשך >> תן לי להבין עוד הפעם. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אני אומנם לא בעל אולם, לא משפטן, אבל כשהלכתי עם אבי, עליו השלום, לשוק, ידעתי להתמקח. << דובר_המשך >> ירון מלינסקי: << דובר_המשך >> מה שאתה אומר, מהרגע שאנחנו חוזרים, שישה חודשים - - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> לא, מרגע שסוכם או שהחוק הזה חל עליך במצב שלא סוכם, תשלום מידי והחוב יתפרס לשישה תשלומים. << דובר_המשך >> ירון מלינסקי: << דובר_המשך >> אז אתה אומר, או מידי או שישה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> מידי בפריסה או שישה חודשים להיערך להחזר. חמישה חודשים, לא שישה. << דובר_המשך >> ירון מלינסקי: << דובר_המשך >> אני בא להגיד משהו שהוא קריטי ואתם חייבים להבין את זה. נניח והסכמנו על כל הסעיפים. מחר בבוקר בעל אולם צריך ליישם את החוק. בחמישה חודשים של פריסה הוא לא יכול ליישם כי לא יהיה לו כסף. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> ירון, שמענו. << דובר_המשך >> ירון מלינסקי: << דובר_המשך >> כבודו, לא נוכל ליישם את החוק. אנחנו צריכים תזרים, לחזור ואז לפרוס. זה קריטי, אם לא, לא נוכל ליישם. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> ירון, תודה, שמענו את החשש. אני חושב שאנחנו חייבים להכריע, זה תפקידו של נבחר ציבור, להצביע ולהכריע והכרענו. << דובר >> איתי עצמון: << דובר >> לא הבנתי, אדוני. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> חמישה חודשים. << דובר_המשך >> איתי עצמון: << דובר_המשך >> אני רגע מפנה את תשומת הלב לכך, שבפסקה (2) ופסקה (3), יש חובת השבה בתוך חודש או מיום הפנייה או מהמועד המתוכנן לעריכת האירוע, אם הסכימו על מועד חלופי. פסקה (3), אם אין הסכמה בכלל אז יש חובת השבה בתוך חודש מיום פנייתו של הזוג אל בעל האולם. השאלה, מה החלטת הוועדה, במקום חודש, מה ייכתב? << אורח >> רני נויבואר: << אורח >> אני רוצה לדייק מבחינה משפטית, הפריסה היא, יש סיכוי שזאת הסיטואציה שבה אנחנו נמצאים, של דברים בלתי צפויים, שבעצם הכלל הבסיסי הוא שיש חובת השבה. הדין פוסק, שבית המשפט מוסמך להשיב, שני הצדדים השיבו אחד לשני ובעצם אותו צד נפגע, שפה זה המתחתנים, יכול לקבוע את כל דמי הקיום של החוזה. זה נתפס, אומנם אין בזה אשם אבל זה הדין הישראלי היום, יכול להיות שהם אפילו צריכים לפצות יותר. אנחנו מבחינתנו, 30 זה מעל ומעבר לדמי השבה. אם רוצים לעשות פה פריסות, אני מציעה אולי לבעלי האולמות, שאם הם רוצים לקבל במקום דמי ביטול, ויש פה מחלוקת, אז לקבל 2,500. הם רוצים יותר פריסה, אז יגידו לזוג, שהם מוכנים לקבל פחות מ-3,000 שקלים ושיפרוס להם את זה. בהשבה אנחנו נשאיר את זה לצדדים. לא נראה לי נכון, אדוני, שהכנסת תתחיל לחלק את פריסת התשלומים. זה צריך להיות חודש. חודש זה ממש יפה, בהרבה חובות בדין כתוב, שצריך לבצע את החיוב שמוטל עליך בדין בתוך זמן סביר, 30 יום זה הכי סביר שבעולם, אנחנו מבינים את האילוצים, אנחנו מבינים איפה אנחנו חיים, אבל בסוף יש גם צד שצריך לקבל את הכסף שלו ואי אפשר לפרוס. << דובר >> איתי עצמון: << דובר >> בברירת המחדל אני אומר, ככלל, מדובר על ניהול משא ומתן ולאחר מכן, אם לא הייתה - - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אנחנו דיברנו קודם על שלושה חודשים מהמועד. שאלת, אז זה נכנס לדיון. << דובר >> איתי עצמון: << דובר >> לא, יש פה שתי תקופות שונות. << אורח >> רני נויבואר: << אורח >> לכן רציתי להבהיר. זה תקופות שונות, תקופת ההשבה ותקופת החתונה. תקופת האירוע תהיה חמישה חודשים, אדוני הכריע. ו-30 ימים להחזר הכסף, לא הגעתם לסיכום, תחזירו את הכסף תוך 30 ימים, זה מספיק זמן. << דובר >> איתי עצמון: << דובר >> אני גם חושב כך. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אוקי. << אורח >> ירון מלינסקי: << אורח >> אני חייב לומר משפט, חבר'ה, אתם עושים טעות קשה ואני אסביר לכם למה, כי אתם מוציאים כסף למי שאין והוא לא ילך למכור את הילדים שלו, אין, איך אתם רוצים - - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> ירון, תודה, שמענו. << דובר_המשך >> ירון מלינסקי: << דובר_המשך >> תקשיב, זה מהותי, אין פה כסף, לא יחזירו. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אתה חושב שאני לא מבין עברית? << דובר_המשך >> ירון מלינסקי: << דובר_המשך >> אז בוא נתאמץ, נגה, גם לך אני אומר, אני אומר את זה הכי פתוח, אולי יש אולמות שכן יחזירו. רוב האולמות לא יחזירו והזוגות לא יראו את הכסף. תקשיב, זה קריטי, אם רוצים לקבל את הכסף, אני אומר לך, שבעלי אולמות, לא תהיה להם ברירה, הם לא יחזירו את הכסף. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אתה רואה שלא התייחסתי למה שאמרה נגה, על היומנים עם הפתקים שכבר מתמלאים, נכון, לא באותו קצב, יש חיים, יש חיים כלשהם. ירון, זה לא הצרות שלך, הצרות שלך יותר גדולות, יש לך צרות אחרות עם הספקים. << דובר_המשך >> ירון מלינסקי: << דובר_המשך >> זה מה שאני בא להגיד, עזוב, מחר בבוקר החזרנו את כל הכסף, תבינו משהו - - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> הבנו. זה האוצר, זה לא הזוגות. << דובר_המשך >> ירון מלינסקי: << דובר_המשך >> האוצר, אנחנו מנסים לדבר אתו כבר חצי שנה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> ירון, תודה, נגמר. << דובר_המשך >> ירון מלינסקי: << דובר_המשך >> בלי פריסה, החוק הזה יהיה כקליפת השום, לצערי. ושמתי את התמרור הכי גבוה פה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. אנחנו מצביעים על סעיף 2 כולו, עם השינויים כפי שהוצעו כאן. מי בעד. הצבעה סעיף 2 התקבל << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אין מתנגדים, אין נמנעים, סעיף 2 אושר. עוברים לסעיף 3. << דובר >> איתי עצמון: << דובר >> הסעיף הבא עניינו סייג לתחולה, שבעצם נותן מקום, כפי שאמרתי גם בפתח הדברים, מקום להסכמת הצדדים, אם הגיעו אכן להסכמה אחרת ביניהם, כל עוד היא מפורשת בכתב. אני אקריא את הסעיף. סייג לתחולה 3. הוראות סעיף 2 לא יחולו אם האירוע במועד המקורי בוטל כאמור באותו סעיף והצדדים לחוזה הגיעו להסכמה אחרת ביניהם לעניין החזר המקדמה – זה חידוד שהוספנו לעומת הנוסח שאושר בקריאה הראשונה – לאחר יום ט"ז באדר התש"ף (12 במרס 2020), ובלבד שהסכמה כאמור הייתה מפורשת, בכתב ובנפרד מכל הסכמה אחרת בין אותם צדדים. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> הערות לסעיף 3? << אורח >> ירון מלינסקי: << אורח >> יש לי הערה. צריך שתהיה הסכמה בכל אמצעי שהוא, להוסיף גם דיגיטאלי. << דובר >> איתי עצמון: << דובר >> בכתב. << אורח >> ירון מלינסקי: << אורח >> אני רוצה להוסיף דיגיטאלי, שיבינו. << אורח >> רני נויבואר: << אורח >> אדוני, בכתב, יכול להיות בכל אופן בכתב. אם זה SMS, כנראה תהיה בעיה כי לא תמיד - - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> יש הגדרות משפטיות וככה זה עובד. חוק, אם צריך להתברר, יתברר בבית משפט. << אורח >> ירון מלינסקי: << אורח >> אנחנו לא רוצים להגיע לשם, אבל בסדר. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> זה מה שכתוב, מבחינתך תחשוב שכתוב דיגיטאלי. תודה. מי בעד סעיף 3, אם אין הערות. הצבעה סעיף 3 התקבל << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אין מתנגדים, אין נמנעים, סעיף 3 אושר. פיצויים לדוגמה. << דובר >> איתי עצמון: << דובר >> זה סעיף שהתווסף בעקבות דין ודברים שהיה לנו עם המציעים ועם משרד המשפטים, בדומה לחוקים צרכניים אחרים, חוק הגנת הצרכן, גם חוק שירותי תעופה. מוצע לקבוע כאן מנגנון של פיצויים, לדוגמה, שבית משפט יהיה רשאי לפסוק, מה שנקרא פיצויים שאינם תלויים בנזק. פיצויים לדוגמה 4. (א) דרש מזמין האירוע בכתב את השבת סכום המקדמה שהוא זכאי לו לפי חוק זה והמפעיל לא שילם את הסכום בתוך חודש מיום הדרישה, רשאי בית המשפט לפסוק, פיצויים שאינם תלויים בנזק (בסעיף זה – פיצויים לדוגמה), בסכום שלא יעלה על 10,000 שקלים חדשים. (ב) בקביעת פיצויים לדוגמה רשאי בית המשפט לשקול, בין השאר, את חומרת ההפרה, היקפה הכספי ונסיבותיה. החוק לא כולל אמצעי אכיפה, כפי שיש לנו בחוקים של רגולציה שהוועדה מכירה. למעשה, האכיפה היחידה שיכולה להיעשות כאן היא מה שנקראת במירכאות, אכיפה עצמית, באמצעות תביעות לבתי משפט, שאנחנו מקווים להימנע מהן. אבל אם העניינים יגיעו להכרעת הערכאות השיפוטיות, בית משפט יוכל לפסוק את הפיצויים כפי שהקראתי כעת. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> הערות. << אורח >> ירון מלינסקי: << אורח >> לא התייחסנו לסעיף הראשון של דמי הביטול של 3,000 שקלים שרשומים כאן, ואני ביקשתי להעלות את הסכום, אני מבקש לנהל שיח ביניהם על הדבר הזה. זה דבר ראשון, אני לא מפרט יותר על זה, אני אמרתי את דעתי. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> זה הוצבע ואושר. << דובר_המשך >> ירון מלינסקי: << דובר_המשך >> 3,000? << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> כן. << דובר_המשך >> ירון מלינסקי: << דובר_המשך >> אז אחרי זה אני אגיד מה שאני חושב על זה. לגבי סעיף 4, הרצחת וגם ירשת, כולם מכירים את המשפט הזה. 10,000 שקל זה הרצחת וגם ירשת. אני באתי לדיון הזה הכי פתוח. מה שאתם עושים, בוא נלך לבית קברות, תקברו את העסקים, די. עכשיו אני כן אדבר, זה לא הגיוני. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> ירון, תקשיב, בסעיף (ב), בקביעת פיצויים לדוגמה, רשאי בית המשפט לשקול, בין השאר, את מה שהוא שוקל, בין השאר? את כל הטיעונים שהעלית, את חומרת ההפרה, את היקפה הכספי ונסיבותיה. << דובר_המשך >> ירון מלינסקי: << דובר_המשך >> אז אתה רוצה שנלך לבית משפט? << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> לא, אם תחזיר, לא יהיה לא 10,000 ולא בית משפט. << דובר_המשך >> ירון מלינסקי: << דובר_המשך >> אז אם אתם חושבים שהחוק הזה הוא חוק שצריך לכבד אותו שני הצדדים, אתם לא יכולים לשים מקלות בגלגלים כי אז יבוא בעל עסק, יקריס את החברה שלו במקום לשלם. הוא יגיד, במשוואה שלי, 400,000 – 10,000, בוא נקריס את החברה - - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> ירון, חשבתי שרק בבית הזה שני צדדים זה מושג של צד אחד. הרבה פעמים אנחנו מדברים פה על חופש הביטוי, כשמישהו מדבר על משהו שלא נוח לו אתו, נגמר חופש הביטוי באותו רגע. אתה אומר, שני צדדים ואתה מדבר כאילו יש רק צד אחד. << דובר_המשך >> ירון מלינסקי: << דובר_המשך >> כי דיברת על צד אחד. החזר המקדמות - - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תקיים את לשון החוק, הוא גמיש, לא תגיע לבית משפט - - - << דובר_המשך >> ירון מלינסקי: << דובר_המשך >> אבל אני כבר לא יכול לקיים את החוק כי אני לא יכול להחזיר את הכסף, תבינו. יש 700 אולמות, מתוכם בערך 300 עם מקדמות, הם לא יכולים להחזיר את הכסף. אני אומר לך ואני מצהיר ואני מתעקש. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> בטירונות אמרו לי, לא יכול, לא רוצה. << דובר_המשך >> ירון מלינסקי: << דובר_המשך >> זה לא הגיוני, תן לבן אדם תזרים ואז תפרוס לו, זה יעזור לכולם, אתה חייב להבין. איתי, תבין, אתה רוצה שהחוק הזה יצליח? חייבים את הפריסה, אני מתעקש על זה, מתעקש. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> ירון, תודה. << דובר >> איתי עצמון: << דובר >> אני רוצה להגיד, שיש לנו את סעיף 3 להצעת החוק שאושר, שקובע למעשה שהצדדים יכולים להגיע ביניהם להסכמה. אני מניח שאתם יכולים להגיע להסכמה גם על פריסה. לגבי המקדמה - - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> כל אי הסכמה ביניכם עוקרת את כל החוק. << אורח >> ירון מלינסקי: << אורח >> חבר'ה, אין הסכמה שיש חוק. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> הפוך, החוק הזה נולד להביא אותך להסכמה. << דובר_המשך >> ירון מלינסקי: << דובר_המשך >> לא כשהוא מכשיל אותי מראש, עם 10,000 שקל שאני לא יכול להחזיר. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> הוא לא יכשיל אותך, הוא לא רוצה שתגיע לשם. << דובר_המשך >> ירון מלינסקי: << דובר_המשך >> מחר בבוקר בא אליי זוג, אתה יודע מה, אני בא לזוג, מחבק אותו ואומר לו, בוא נכבד שנינו את החוק הזה, אני עומד בחוק של 5,000 שקל אבל מה, אני לא יכול להחזיר לך את הכסף. זה קריטי, חבר'ה, אתם לא מבינים? שהאוצר יעניק לנו סיוע להחזרת הפיצויים והזוגות יקבלו מחר בבוקר. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> ירון מלינסקי: << דובר_המשך >> חבר'ה, פריסה, בלי זה לא יהיה חוק. אתם מפספסים פה את הנקודה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. מי בעד סעיף 4. הצבעה סעיף 4 נתקבל << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אין מתנגדים, סעיף 4 אושר. עוברים לסעיף ביצוע. << דובר >> איתי עצמון: << דובר >> ביצוע 5. השר ממונה על ביצוע חוק זה. השר זה שר המשפטים והוא כמובן יהיה רשאי להתקין, ככל שיהיה צורך בכך, תקנות לביצוע החוק, לפי הסעיף המוצע. תחילה 6. תחילתו של חוק זה ביום י"ז בטבת התשפ"א (1 בינואר 2021). << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> יש הערות לסעיפים? התאריך סביר, 1 בינואר 2021. אם אין הערות, נצביע על הסעיפים. מי בעד סעיפים 5 ו-6, יצביע. הצבעה סעיפים 5 ו-6 אושרו << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> סעיפים 5 ו-6 אושרו. נציג האוצר אתנו? תוכנית הסיוע לאולמות, אל תגיד לי חל"ת ואל תגיד לי ארנונה, תאמר לי מעבר לזה. << אורח >> גל ברנס: << אורח >> אני יכול לתת גם נתונים, ביקשנו נתונים מרשות המיסים על כמות המענקים שניתנה. בסך הכול עד היום ניתנו כ-200 מיליון שקל לאולמות אירועים. בממוצע, על כל דו חודשי מקבלים כ-600 אולמות אירועים מענק ממוצע של כ-100,000 שקל. בסך הכול אנחנו רואים כי המענקים ניתנים ובהיקף מאוד משמעותי. גם בוועדת הכספים, שדנו בחוק, נתקבלו שתי החלטות מאוד משמעותיות של אולמות אירועים, האחת, מגבלת מחזור של 20 מיליון למגבלת מחזור של 400 מיליון, זה יכניס לא מעט אולמות אירועים נוספים. וגם ההגבלה של 400,000 בהחזר מענק גדלה ל-500,000. זה היה עיקר ההערות שעלו בוועדת הכספים. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תגיד לי, ל-2020 מצאתם מענה? עסקים שנפתחו ב-2020. << דובר_המשך >> גל ברנס: << דובר_המשך >> לגבי זה אין לנו עדיין מענה, אנחנו עדיין בוחנים את העניין. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> זו בעיה רוחבית, לא רק לבעלי האולמות. << אורח >> גל ברנס: << אורח >> זו בעיה רוחבית, אנחנו בוחנים אותה. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> לגבי דמי ביטול, הכרה בדמי ביטול כהכנסה, ביקשו את זה כאן, עד ליום 12 במרץ רשות המיסים תכיר בסכום דמי הביטול שנשארו אצל מפעיל האולם כאמור לעיל כהכנסה שמועד דיווחה היה עד ליום 12 במרץ, בהתאמה למועד קבלתה אצל מפעיל האולם. כלומר, שיכירו בכסף הזה על ידי רשות המיסים. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> מה, כהוצאה? << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> לא. זו ההצעה של בעלי האולמות. << אורח >> ירון מלינסקי: << אורח >> אנחנו ביקשנו שיכירו את זה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> מה יכירו? כשקיבלת מקדמה הוצאת חשבונית? << דובר_המשך >> ירון מלינסקי: << דובר_המשך >> כשאני קיבלתי מקדמה, אני מוציא קבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> קבלה, זה נחשב כהכנסה, נכון? אתה מדווח עליה. << דובר_המשך >> ירון מלינסקי: << דובר_המשך >> לא, קבלה זה לא נחשב כהכנסה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> עדיין לא, עד שאתה מוציא חשבונית. מתי אתה מוציא חשבונית? << דובר_המשך >> ירון מלינסקי: << דובר_המשך >> ברגע שמתקיים האירוע או ברגע שביטלתי את האירועים ואני צריך להחזיר את הכסף לזוג, אני מוציא לו חשבונית על דמי ביטול ואני רוצה שיכירו בזה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> בוא נאמר שלא היינו מחוקקים את החוק הזה והיית גובה את כל ה-5,000 שקלים מקדמה אליך, היית מגדיר אותה כהכנסה, נכון? מוציא חשבונית. << דובר_המשך >> ירון מלינסקי: << דובר_המשך >> נכון. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אתה שומר חוק, משלם מס הכנסה, מע"מ. זה פחות מדמי הביטול. מה עשית עכשיו? << דובר_המשך >> ירון מלינסקי: << דובר_המשך >> אתה מבין שאתה שותף שלי למקדמות כי יש לך 17% שהוא לא כסף שלי. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אבל עדיין. אדם צריך לדעת, כשהוא יוצא לקו הגבול, לשדה מוקשים, הוא צריך להחליט אם הוא עולה על מוקשים או הולך באזורים - - - << דובר_המשך >> ירון מלינסקי: << דובר_המשך >> באתי לפה במיוחד לא לעלות על מוקש. אגב, אני חייב לדבר לגל - - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> רגע, ירון. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> תן לאוצר להגיב בעניין הזה. << אורח >> גל ברנס: << אורח >> צריך לפנות לרשות המיסים, אני לא יודע להתייחס ברמה המקצועית מה מוכר ומה לא מוכר - - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. רבותיי, הילה, את רוצה לומר משפט? << דובר >> הילה שי וזאן (כחול לבן): << דובר >> משפט כי גם יזמתי דיון מהיר בנושא ופניתי לאוצר בנושא. האולמות לא קיבלו פיצוי עבור חודשים ינואר פברואר. בחודשים האלה הם כן הכינו את האולמות לאירועים של מרץ. דיברנו על זה גם בוועדת הכספים. אני מבקשת, בואו נראה איך אנחנו יכולים כן להכיר להם במתווה הפיצויים גם לגבי ינואר פברואר. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> גל, אתה שומע? אנחנו דורשים התייחסות לוועדה, תן לנו תשובה. תשלח תשובה לוועדה, גם מה התוכניות שלך לגבי עסקים שנפתחו ב-2020, וגם לגבי פיצוי לחודשים האלה. תודה. << דובר >> הילה שי וזאן (כחול לבן): << דובר >> תודה רבה ליושב ראש-הוועדה על העזרה, על לעשות צדק, על להביא פה בשורה להרבה מאוד זוגות וגם לסייע לאולמות. זה התפקיד שלנו גם בתקופה כזאת מוזרה בה אנחנו מאבדים את אמון הציבור. מאוד מרגש, תודה לכל החברים, יישר כוח. << אורח >> ירון מלינסקי: << אורח >> אני רוצה להגיד להילה משהו. קודם כל, אני אשמח אם תעזרו בינואר פברואר לעסקים החדשים. << דובר >> הילה שי וזאן (כחול לבן): << דובר >> אני עובדת על זה, הגשתי בקשה לדיון מהיר. << אורח >> ירון מלינסקי: << אורח >> את צריכה להכניס לדיון המהיר עוד דבר אחד, איחוד עוסקים, מרץ אפריל לא קיבלו מענק, ועסקים מעל 20 מיליון מחזור ב-2019 לא קיבלו - - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> ירון, אני מנדב את אולם הוועדה לקיים ישיבת עבודה עם הילה ועם חברי הכנסת, מה שתרצו. תודה רבה, אני מודה לצוות המשפטי של משרד המשפטים, לזוגות, למועצה לצרכנות, וסחר הוגן ובראש ובראשונה לצוותי הוועדה, ליועצים המשפטיים של הוועדה, מנהלת הוועדה וצוותה, ליועצים ולדוברים שעשו עבודה נהדרת. תודה רבה לכולם, הישיבה נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 11:20. << סיום >>