פרוטוקול של ישיבת ועדה הכנסת העשרים-וחמש הכנסת 16 ועדת החינוך, התרבות והספורט 03/02/2025 מושב שלישי פרוטוקול מס' 366 מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט ופרוטוקול מס' 116 מישיבת הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל יום שני, ה' בשבט התשפ"ה (03 בפברואר 2025), שעה 9:02 סדר היום: << נושא >> הכרה בתואר אקדמי בלימודים של מדריכים המטפלים בנוער בסיכון בטיפולי טבע ושטח << נושא >> נכחו: חברי הוועדה: יוסף טייב – יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט – היו"ר מיכאל מרדכי ביטון – יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל מוזמנים: גליה מבורך – עו"ס ראשית, משרד הרווחה והביטחון החברתי בתיה אקלמן – ממונה בכירה, המועצה להשכלה גבוהה ערן בר עוז – דובר, המועצה להשכלה גבוהה ציון גבאי – מנכ"ל, דרך לוטן - לטיפול בנוער בסיכון נגב לשם – מנהל תחום מסעות קבוצתיים, עמותת דרך לוטן - לטיפול בנוער בסיכון ד"ר אדווה מרגליות – ראש תחום מדעים, הפקולטה לחינוך, המכללה האקדמית אחוה אסתר בוכשטב – אימא של יגב בוכשטב שנרצח בשבי גילת פיש – דודה של שגיא דקל חן שחטוף בעזה ענבר גולדשטיין – אחות של נדב גולדשטיין ז"ל שנרצח ב-7 באוקטובר לאה האריס – אימהות הלוחמים ייעוץ משפטי: ורד קירו זילברמן מנהלי הוועדה: אתי דנן – מנהלת ועדת החינוך, התרבות והספורט אמל ביבאר – מנהל הוועדה לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל מירב כהן – סגנית מנהלת ועדת החינוך, התרבות והספורט ענת רגב – רכזת תחום פרלמנטרי, ועדת החינוך, התרבות והספורט רישום פרלמנטרי: נועם כהן, חבר תרגומים רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> הכרה בתואר אקדמי בלימודים של מדריכים המטפלים בנוער בסיכון בטיפולי טבע ושטח << נושא >> << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> בוקר טוב. אני מתכבד לפתוח את ועדת החינוך, התרבות והספורט, ה' בשבט התשפ"ה, 3 בפברואר 2025, בנושא הכרה אקדמית בלימודים בתחום הטיפול בשטח, ישיבה משותפת עם ועדה מיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל של חברי מיכאל ביטון. סרטון ואז משפחות החטופים. (מוקרן סרטון) אין מרגש יותר מזה. ושנזכה לראות את כלל חטופינו חוזרים. אסתר, בבקשה. << אורח >> אסתר בוכשטב: << אורח >> שמי אסתר, אני פה כדי להזכיר שחייבים להמשיך בדרך הזאת של עסקה. אני אימא של יגב, ולא זכיתי לתמונות האלה, זכיתי להלוויה. ויגב היה בחיים, יגב היה עם חטופים שחזרו בשבת, הוא היה עם ירדן ועם עופר עד שהחמאס החליטו להפריד ביניהם מסיבות שאנחנו לא יודעים, אולי נדע בקרוב. ויגב ועוד חמישה חטופים שהיו ביחד במנהרה היו חיים, בפברואר שנה שעברה הם היו בחיים, והמדינה החליטה שהלחימה היא יותר חשובה וזאת הדרך להחזיר חטופים. אז לא, המדינה לא הצליחה להחזיר חטופים בדרך הזאת. הצבא, לפי התחקיר שלהם, הגיעו למנהרה, ומשיקולים שלא ברורים הם החליטו להפגיז את המנהרה. הם לא ידעו שיש שם חטופים, אבל גם לא ידעו איפה החטופים. ויגב ועוד חמישה הוצאו להורג על ידי החוטפים שלהם. וכמו שהצבא אמר לנו, בכל מקרה הם היו מתים, אם לא מהחוטפים, מהגזים של ההפגזות, זה מה שקרה לחוטפים. ואני פה כל שבוע כדי להזכיר למי שיש לו יד בעסקה, בהחזרת החטופים, שחייבים להחזיר את כולם בעסקה ואסור לעצור ואסור להתמהמה, כי לחטופים אין זמן ואי אפשר לדעת מה דרך המחשבה של החמאס ומה יקרה. וחייבים להחזיר את כולם, את כל מי שעוד נמצא שם, את החיים ואת המתים ואת החללים. תודה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תודה אסתר ותודה - - - << אורח >> אסתר בוכשטב: << אורח >> זה יגב. יגב ברגע של חסד, שמישהו יבין שאנשים שמתו הם אנשים. << אורח >> גילת פיש: << אורח >> בוקר טוב. אני דודה של שגיא דקל חן שחי וחטוף עדיין בעזה עוד מעט 500 ימים. שואלים אותי כל הזמן מה שלומי, מה שלום אחותי נעמית, איך אנחנו מחזיקים מעמד. כן, שגיא ברשימה, אבל הרשימה הזאת היא לא רשימה שאנחנו יודעים מי יגיע מתי, בכלל מי יגיע, ואנחנו בחרדה עדיין, כמעט 500 ימים, כמו מהיום הראשון אנחנו באותה חרדה לשלומו. ושום דבר לא יכול להבטיח את חזרתם של כולם, כל מי שעדיין אנחנו יודעים שבחיים בגלל שהעסקה הזאת לא נותנת לנו שום מידע מי יחזור מתי, בכלל מי יחזור. היום היום ה-16, המשמעות של היום ה-16 לתחילת העסקה היא שהיום חוזרים למשא ומתן. התחילה העסקה, הם התחילו לחזור, יש רגעים של שמחה שממלאים את הלב, אבל המון המון רגעים של חרדה, חרדה לכולם. חרדה של מה יקרה לאלה של השלב הבא, מי יהיה בכלל בשלב הבא כשהוא יהיה. הזמן הזה, הארוך הזה בין שבוע לשבוע, אחר כך לחשוב בין שלב לשלב הוא קשה, אין מילים לתאר את הקושי הזה שהמשפחות עוברות ביום-יום באי הידיעה הזה, יש אי ידיעה מוחלט מה קורה, מתי יגיעו. וכולנו מודים על זה שסוף-סוף הם באים, בהודיה מלאה לחיילי צה"ל שבאמת נלחמו וחירפו נפשם, מאות מהם, על מנת שנגיע לרגע הזה, לרגע שבו יש עסקה. אבל עכשיו, כשהגיעו לקטאר, היום ה-16, מאוד מאוד מאוד חשוב שכולנו נבין שחייבים, חייבים, אין אופציה אחרת לעם שלנו, אין אופציה אחרת אלא קודם כול להשיב אותם, כדי שנוכל לנשום, כדי שנוכל לישון בלילה, כדי שנוכל לצאת מהחרדה היום-יומית הזאת לגורלם, ולהשיב את כולם, גם כמובן את המתים לקבורה, ולא מאוחר, אלא מוקדם, את כולם כמה שיותר מהר. תודה. << אורח >> ענבר גולדשטיין: << אורח >> בוקר טוב לכולם, אני ענבר גולדשטיין, אני אחותו של נדב ודודה של ים שנרצחו בכפר עזה ב-7 באוקטובר, גיסתה של חן ודודה של אגם, גל וטל שנחטפו ושוחררו. תושבת הנגב, גדלתי בנגב, מדברים פה קצת על הנגב ועל הגליל ואין לנו חלוציות גדולה כמו זו, כמו שמירה על גבולות המדינה שלנו, גם יהודה ושומרון. בסוף כולנו עם אותה אג'נדה, ליישב את הארץ, לחיות בה בכבוד. אבל האדמה שלנו היא עדיין ריקה ובבחירה בין אדמה לאדם אני אבחר תמיד אדם, ויצאנו לדרך, יצאנו כבר לדרך. אנחנו מדברים הרבה על המחיר הכבד שאנחנו משלמים, וזה נכון, שילמנו בחייהם של הרבה יותר מדי מאחינו ומאחיותינו, גם מכוחות הביטחון, הלוחמים. זה זמן גם באמת להגיד תודה ללוחמים האלה ולמשפחות שלהם, למשפחות הנופלים, המשפחות השכולות. זו התמורה שאנחנו מקבלים, החיבוקים האלה, הסרטון המרגש שאי אפשר להישאר אדישים. אמרה פה קודם אסתר, "זכיתי להלוויה", זה משפט מצמרר אבל הוא נכון. גם קבורה ראויה היא הרבה יותר מזכות, היא חובה, היא מצווה, היא משהו שאנחנו חייבים לעצמנו. התחלנו, אם מישהו זוכר, הסתובבנו פה בשבוע שעבר עם הרשימות ואני אישית הצעתי לכל אחד לתלות אצלו רשימה כזאת איפה שאפשר ולסמן, לסמן וי על כל אחד שחוזר. אני מקווה שאתם עושים את זה. אני יודעת שאצלי בבניין תליתי אחד בכניסה ואפילו באחת הפעימות הגעתי וסימנו, מישהו אחר סימן. וזה רק ממחיש כמה הדבר הזה הוא אנחנו והוא של כולנו, המחויבות הזאת עד החטוף האחרון, החיים והחללים. יהונתן גפן בשירו הכבש ה-16 אומר שבכבש ה-16 הוא נרדם, הוא סופר כבשים והוא נרדם. אנחנו סופרים חטופים ואנחנו ערים והיום זה היום ה-16 וזה היום להתעורר עוד יותר ולהתפכח עוד יותר. אדוני היושב ראש, אני יודעת כמה אתה עושה וכמה חשוב לך וכמה ליבך במקום הנכון. אני רוצה לחזק את ידיך ולבקש שתמשיכו לתת את הביטחון לממשלה ליישם את שלב ב', להשלים את שלב א' ולהגיע לממש את שלב ב'. עם כמה שנדרש, המחיר הוא כבד, נכון, יש מחבלים עם דם על הידיים ואני לא מקילה בכך ראש, גם את אח שלי רצח מחבל. אבל אם לשחרר את המחבל שרצח את אח שלי יחזיר את שגיא או כל אחד אחר או גופה של חלל שיבוא לקבורה ראויה, תעשו את זה, מדינת ישראל חזקה מספיק כדי לדעת להתמודד עם זה. וכולנו למדנו את הלקח, אני מקווה, מ-7 באוקטובר. זה הזמן להתעורר. תודה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> לאה האריס, בבקשה. << אורח >> לאה האריס: << אורח >> בוקר טוב. דיברו פה על החיילים. אני לאה האריס, אימא של חמישה לוחמים, חמות לעוד שניים. אני גם רוצה לחזק את היושב ראש, אני הבנתי שאתה דואג לבן שלך שיקבל צו גיוס. אני רוצה להרגיע אותך, הבנים שלי הם בני תורה, הם התחזקו בצבא, יש הרבה מאוד בני תורה שמתגייסים ולוחמים וזה דבר שאפשרי. הילדים שלי, אף אחד לא הכריח אותם עם אקדח לראש שהם צריכים להתגייס, הם מבינים שזו מצווה, מצווה מאוד מאוד חשובה שהם עושים בשמחה. כמו כולם אני התרגשתי ומתרגשת לראות את החטופים שחוזרים, אני מאוד מאוד חוששת לגורלם של אלה שעוד לא ומתפללת לכך שכולם יחזרו, מי לשיקום, מי לקבורה ראויה. אך המחיר של העסקה שדיברו עליה הוא באמת כבד מנשוא, היא מפקירה כרגע שני שליש מהחטופים, מי יודע מתי נזכה לקבלם בחזרה? היא מחזקת את החמאס ונותנת רוח גבית לטרור כפי שכל בר דעת רואה מהחגיגות שלהם שמתפרסמות אצלנו בלופים. אני לא יודעת למה אנחנו חייבים לפרסם את החגיגות וההשפלות שלהם, זה דבר מזעזע שמחזק אותם ומחליש אותנו. זה ממסמס את רוב ההישגים שלנו במלחמה שעלו בדם רב של בנינו. ובנוסף, זה מעמיד את חיילינו ואזרחינו, אזרחי ישראל, בסכנה מיידית וקיומית. אנחנו נמצאים בצומת קריטי עכשיו וחשוב שנסתכל קדימה, איך אפשר להקטין את הסיכונים הרבים שעומדים לפתחנו. קודם כול, במציאות המורכבת הזאת נדרש יותר מתמיד מטכ"ל שמסוגל לחשוב אחרת, מחוץ לקופסה. וכדי לעשות את זה אין מנוס מלמנות חברים חדשים לדרג הבכיר של המטכ"ל, אנשים שמסוגלים לאתגר את החשיבה המקובלת, חשיבה שגרמה לאבדות כבדות מקרב חיילינו, בנינו. חשיבה זו נדרשת בכל הגזרות, צפון, דרום ויהודה ושומרון. אנחנו דורשות מפקדים שמבינים שחיי חיילינו תמיד קודמים לחיי אזרחי האויב. הבנה בסיסית זאת הייתה יכולה להציל את חייו של החייל הקדוש ליאם חזי, השם יקום דמו, אם היו נותנים גיבוי אווירי לפני שהוא נרצח ולא רק אחרי. לא יכול להיות שהפצ"רית, שהיא לא נבחרת ציבור, אלא סתם פקידה, תמשיך לכבול את ידי חיילי צה"ל. ובנושא דומה, לא יכול להיות שמשחררים מחבלים עם כל כך הרבה דם על הידיים אבל הפרקליטות תמשיך לעמוד על הרגליים האחוריות כדי לוודא שארי רוזנפלד המסוכן ישאר מאחורי סורג ובריח. כך מעודדים את בנינו ואת בניכם להתגייס לצה"ל? כך רוצים לנצח? צריכים לשנות ראש ולתת לצה"ל לנצח. תודה. << אורח >> אסתר בוכשטב: << אורח >> אפשר לשחרר אותו גם בעסקה, אליהם אבל. מה את רוצה שיעשו? << אורח >> לאה האריס: << אורח >> לארי רוזנפלד? להבין שהוא לא האויב. << אורח >> אסתר בוכשטב: << אורח >> יש בית משפט בשביל זה, יש בית משפט. << אורח >> לאה האריס: << אורח >> בסדר, ואם את עוקבת, כל הגורמים ענו שאין לו שום מסוכנות לציבור. << אורח >> אסתר בוכשטב: << אורח >> בית המשפט לא לגיטימי? << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל): << דובר >> חברים, אל תעשו עכשיו ויכוח. אם את מתמקדת בעניין החטופים וגורלם וגם לוחמי צה"ל - - - << אורח >> לאה האריס: << אורח >> כן, על הסכנה המיידים לאזרחי וחיילי ישראל. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל): << דובר >> כן, אבל אנחנו לא רוצים עכשיו, את כל הוויכוח שיש במדינה לא צריך להכניס באותו יום. בואי נתמקד בלשמור על חיילי צה"ל ועל החטופים, להשיב אותם. << אורח >> לאה האריס: << אורח >> אמן. הלוואי, הלוואי שיעשו את זה. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל): << דובר >> תודה רבה לכולם. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> בבקשה, מיכאל. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל): << דובר >> אנחנו עוברים לנושא של הדיון, שהוא חשוב מאין כמותו, במעבר חד. << אורח >> אסתר בוכשטב: << אורח >> את לא מתביישת? << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל): << דובר >> זה מיותר, חברים, זה לא מוסיף טוב לעם ישראל, הוויכוחים והמחלוקת בעת הזאת. יש דרכים שונות לחשוב על הנושא הזה וזה בסדר. אני בעצמי לובש חולצה של אילן וייס, בן 56, סגן ראש הצח"י של בארי שהלך לפתוח את הנשקייה ונפל בקרב והגופה שלו עדיין מוחזקת בחמאס, ואנחנו מתפללים ומקווים שכולם ישובו במהרה, גם החיים וגם המתים. אדוני היושב ראש, אני לא יודע אם אתה יודע, אבל עוד מעט רוצים שאני אפנה את מקומי בוועדה שהקמתי לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל בשם רוטציה באופוזיציה שלא ידעתי שהיא קיימת. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> פעם נגב גליל, תמיד נגב גליל. שם או לא שם, אתה מייצג את זה נאמנה. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל): << דובר >> כן, לא, אבל ברור שזה הנושא שלנו. אנחנו נקיים הסכמים, אבל אולי נזכה גם להקים, אני אקים ועדה אחרת מיוחדת וגם לה ניתן משמעות. אבל זאת הזדמנות שלי להודות לך על השותפות בינינו בשנתיים האחרונות בעשרות דיונים ונושאים שהוועדה בראשותך הייתה קשובה למצוקה ולעוולות ולעבוד ביחד. כמה יפה בכנסת שאנשים יודעים לעבוד ביחד ואיזו עוצמה יש לעבודה משותפת, והבאנו תוצאות, אני ואתה, גם למען אנשי המילואים, גם בסוגיות אחרות. אני רוצה לברך אותך על הרוח השותפותית והמכבדת והושטת היד לעבודה משותפת בכנסת. תודה, היושב ראש. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תודה רבה. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל): << דובר >> הנושא שאנחנו התכנסנו לשמוע הוא נושא חשוב מאין כמותו. אני יודע שיש פעולות ויש פוטנציאל כבר להתחיל פגישות עבודה עם הגופים בממשלה בנושא הזה והסמי-ממשלתיים. אני אגיד כמה מילים ואז אני אתן לאנשי המקצוע להציג. אתה יודע שאני לא גמרתי בית ספר, עזבתי ארבעה תיכונים. שואלים אותי הרבה פעמים מה נתן לי את הכוח להיות קצין בגולני למרות שבגיל 17 התגייסתי עם 11 שנות לימוד, מה נתן לי את הכוח לרצות אחרי צבא להשלים בגרות ותואר ראשון ותואר שני ותעודת הוראה וכולי. דברים פשוטים, ללכת לחוגי סיירות, לטייל במדבר, להיות חזק נפשית ומנטלית, להתגבר, לדעת להיות לבד בלילה בשק שינה. זאת עוצמה מטורפת, לעבוד עם אנשים, להיות עם אנשים בלי מסכים, בלי טלפונים, לדעת לתקשר, כל זה קורה במדבר. וההזדמנות הזאת שניתנה לי הופכת להזדמנות מדהימה באמצעות עמותת דרך לוטן שהיא אחת העמותות המובילות במדינה בנושא הזה של מתן הזדמנות לנוער וצעירים וגם מבוגרים באמצעות מסעות והישרדות וחווית המדבר. והאתגרים שטיול מדברי נותן מספקים הזדמנות לחינוך, לשינוי בחיים, גם עבור נוער בסיכון, גם עבור אנשים שהגיעו לקצה כמעט ורגע לפני כלא. והיום, במלחמה, אלפי אלפי ישראלים זקוקים לאיזה תהליך אישי של עיבוד הטראומה והפוסט טראומה. העמותה הזאת גדלה, מובילה, וכל שנה היא עושה כנס למידה ארצי שמגיעים אליו מהארץ והעולם ללמוד ולחלוק מידע סביב הסוגיות של חינוך והדרכה וסביבה דרך מסעות במדבר. ויש לנו חלום שהות"ת, המל"ג, האוניברסיטאות והמכללות יכירו ויקימו מסלולים ייעודיים לטיפול באמצעות האתגר בטבע, האתגר המדברי. יש התחלות של הדברים, יש ידע אדיר, העולם מכיר בזה, ואנחנו רוצים לפתוח פה דלת גם לחשוף את הנושא הזה וגם להגיע לסיכומים שבהם המוסדות מתחילים להיפגש ולבנות מסלולים ופיילוטים עד כדי תואר טיפולי. אתה יודע, הרבה אנשים לומדים תואר ראשון בפסיכולוגיה ואז עושים השלמה לטיפול באמנות, יש טיפול באוכל אפילו, טיפול בבעלי חיים, ביבליותרפיה, שזה טיפול באמצעות סיפור וספר. ואנחנו רוצים לייסד תחום טיפולי מוכר רשמית באקדמיה של ההתמודדות בטבע ובמדבר ואנחנו זקוקים לאלפי מטפלים בגלל הטראומה והפוסט טראומה, גם של אזרחים וגם של לוחמים. אני רוצה להעביר את השרביט למנכ"ל שהוא חבר, לציון גבאי, שבעצמו היה מנכ"ל על"ם, עמותה לנוער בסיכון, והיום הוא מנכ"ל דרך לוטן. אני רוצה להודות לאיריס וגל סלוין שאיבדו את בנם לוטן ולקחו את הכאב, את האובדן למתן חיים והזדמנויות לאלפי צעירים ובני נוער. ולכל הצוותים במדינה שעוסקים בטבע והדרכה וסביבה ככלי לטיפול נפשי, טיפול בטראומה, טיפול בפוסט טראומה, אלפים כאלה יש במדינה ואנחנו מצדיעים לכולם. בבקשה, ציון. << אורח >> ציון גבאי: << אורח >> (מוקרנת מצגת) תודה רבה. תודה על ההזמנה להיות פה. עמותת דרך לוטן, באמת כמו שחבר הכנסת ביטון אמר, זאת עמותה שהוקמה להנצחה של לוטן סלוין שנפל במלחמת לבנון השנייה ביולי 2006 והמשפחה שלו, ההורים שלו החליטו להקים עמותה להנצחה של הבן שלהם, והמטרה של העמותה הזאת היא לעשות מסעות טיפוליים לקבוצות של נוער בסיכון במדבר. היינו פה לפני כחודש בוועדה הזאת ודיברנו על הנושא של ארגוני הנוער בסיכון ואנחנו ממשיכים להיות פה. הנושא של היום הוא באמת לשים על השולחן את העניין של הכרה אקדמית בתואר של טיפול בשטח, דבר שקורה במדינות בעולם, אני אביא פה כמה דוגמאות שקורות בעולם, ואני חושב שהגיע הזמן שגם בישראל אנחנו נוכל, להמשיך להביא את זה לפה. זה לוטן שנפל במלחמה, וכמו שאמרתי, המשפחה עשתה את הכול להקים את העמותה הזאת, עמותה מדהימה שהיום כבר עובדת 16 שנה, עובדת עם כ-60 מסגרות של נוער בסיכון שיוצאים למסעות איתנו. שלא לדבר בתקופת המלחמה, אנחנו עושים תוכניות לטיפול בטראומה ועיבוד חוויות לחימה ללוחמים, ולגברים שחוו אובדן ושכול. מנצלים את המדבר ואת כל הכלים שהמדבר יכול לתת באמת לריפוי של החברה הישראלית מעבר לעבודה הרגילה שאנחנו עושים. החזון של העמותה, וזה חזון שנכתב כבר לפני 15 שנה והוא עדיין תקף גם היום, אנחנו רוצים להיות הגוף המוביל בישראל את הנושא של הטיפול בשטח, אנחנו לאט-לאט מתקדמים לנקודה הזאת. כמו שחבר הכנסת ביטון אמר, אנחנו עושים איזה כנס מאוד גדול שמתרחש במרץ, ממש עוד חודש, שמביא 350 אנשים, כולם מתחום הטיפול בשטח, שבאים לכנס מקצועי של שלושה ימים שמתרחש בערבה במדבר וזאת חוויה למי שרוצה לבוא לכנס מאוד משמעותי. והדבר הבא שבאמת צריך ללכת קדימה זה להפוך את המקצוע של טיפול בשטח למשהו יותר, נקרא לזה אקדמי, נדבר על זה עוד רגע. כמו שאמרתי, אנחנו יוצאים למדבר בעיקר בתקופת החורף, זו התקופה שבה אנחנו עובדים, כי המדבר לא מאפשר בקיץ להוציא קבוצות שכאלה. אנחנו יוצאים למסע של שבוע שהוא מראשון עד יום חמישי עם קבוצה של בערך 20 עד 30 בני נוער ממגוון של מסגרות של נוער בסיכון. אלה יכולים להיות בתי ספר לנוער נושרים וכפרי נוער ובתי ספר אתגריים וקבוצות של קידום נוער ובתים חמים לנערות, ממש כל המגוון, אלה הקבוצות שאיתן אנחנו יוצאים, ועם השנים אנחנו צוברים יותר ויותר מוניטין ויותר ויותר קשרים במסגרות האלה ואנחנו עושים את זה לאורך כל הזמן. עד היום יצאו למסעות שלנו מעל 10,000 בני נוער, נערים ונערות, למסעות האלה, מכ-60 מסגרות שונות. וגם צריך להגיד שאנחנו זכיינים של משרד הרווחה, אנחנו כבר שנה שמינית זוכים במכרז של טיפול בשטח לשירות מבחן לנוער, שירותים מבחן למבוגרים וחסות הנוער, ורק הפעילות של משרד הרווחה היא כ-250 פעילויות בשטח. באמת העמותה עובדת בהיקפים מאוד גדולים ואנחנו נמצאים כרגע בשלב שאנחנו היום מכשירים אנשים שעובדים בתוך דרך לוטן, יש לנו תהליך של הכשרה פנימית של הכשרה של אנשים. נכון, צריך להגיד שרוב האנשים שבאים לעבוד בדרך לוטן הם אקדמאים, כולם כבר עם איזושהי התנסות באיזושהי עבודה טיפולית, אבל כל הנושא של טיפול בשטח היום נעשה או בלימודי תעודה במספר מכללות בארץ, אבל לא כתואר שאנחנו חושבים שהגיע הזמן באמת למסד את זה כתואר פורמלי בישראל ולזה אנחנו שואפים ורוצים להציף את זה פה. צריך להגיד שאנחנו באמת בתחילת התהליך של לשים את זה על השולחן, אנחנו כבר התחלנו איזשהו תהליך של דיאלוג עם סמינר הקיבוצים, עם מכללת אחוה ואולי מכללות נוספות באמת בשביל להתחיל לקדם את כל העניין הזה, להביא את זה למל"ג בצורה מסודרת ובאמת נצליח לבנות את זה. אנחנו מכירים את הדיון שאומר האם מטפלים יכולים להיות בעלי תואר ראשון או צריך רק בתואר שני וזה דיון שהוא לגיטימי וצריך לשים אותו על השולחן. זו בהחלט יכולה להיות תכנית שהיא תוכנית לתואר שני אחרי שאתה בא מעבודה סוציאלית או פסיכולוגיה ויכול להיות גם מתואר ראשון, בעולם יש מקומות שהוא גם בתואר ראשון. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל): << דובר >> יכול להיות שהתואר ראשון הוא מדריך ותואר שני הוא מטפל, זה יותר נהוג בדרך כלל. << אורח >> ציון גבאי: << אורח >> נכון, בהחלט, אני מסכים עם הגישה הזאת שאומרת שיש פה דיסציפלינה שיכולה להחזיק גם את התואר הראשון וגם את התואר השני ונכון שתואר טיפול הוא בתואר שני ואין לנו שום דבר נגד הדבר הזה, רק באמת צריך להכניס את זה לתוך הדבר הזה. צריך להגיד שהתכניות מהסוג הזה מתקיימות בעולם, בארצות הברית, באנגליה, באוסטרליה, בעוד מקומות, ולא רק בלימודי תעודה, ואנחנו חושבים שהיום כבר בישראל, אנחנו כבר 15 שנה בתוך התחום הזה, יש לא מעט ארגונים ועמותות שפועלות בתחום של טיפול בשטח. יש גם פעילות ימית ויש פעילות במדבר ויש פעילות על אופניים ויש ממש מגוון של כלים, שלא נדבר על טיפולים בבעלי חיים וטיפולים אחרים כשהכול בסוף מתחבר לאותה דיסציפלינה ואפשר לעשות טיפול באמצעים שונים. ואני חושב שהנושא של הטיפול בשטח, או מה שנקרא בשפה המקצועית Wilderness Therapy או Adventure Therapy, יש שם מספיק ידע ומספיק חומר שיכול להחזיק את התואר הזה ואנחנו רוצים לשים את זה פה על השולחן. אנחנו מבקשים מהמל"ג לפתוח לנו את הדלת, לבוא לתהליך כזה עם אוניברסיטה, שתיים או שלוש או מכללות, להשקיע את המאמצים שנדרשים בצד האקדמי לפתח את תוכנית הלימודים הזאת, לבנות את חומרי הלימוד, להתחיל להכניס קורסים לתוך המקצועות הקיימים בשביל לפתח את הדבר הזה, ואנחנו מאמינים שתוך שנתיים-שלוש ניתן להגיע לתואר שכזה. זה הכנס, כמו שאמרתי, זה כנס שמביא 350 אנשים, כולם עוסקים בתחום של טיפול בשטח ובמדבר. זה כנס מעצים מאוד, זה כנס שמתקיים על טהרת ההתנדבות. כל מי שמעביר סדנה או מסע בכנס אלה אנשים שבאים בהתנדבות לספר על מתודולוגיות חדשות, על כלים חדשים, על התנסות שלהם, על - - -שמציגים שם, ממש מגוון של 40-30 סדנאות שונות שנמצאות בתוך המקום הזה. ד"ר אדוה מרגליות היא אחת מהמרצות בהתנדבות בכנס הזה, היא תספר על עצמה עוד רגע. זה כנס שמתקיים אחת לשנה, זו כבר השנה ה-16 שהכנס הזה מתקיים והוא ממש הולך וגדל ומעצים. אני רוצה להביא לפה שלוש דוגמאות משלוש אוניברסיטאות בעולם שמקיימות תואר שכזה ואני חושב שיש מה ללמוד גם מה קורה בעולם ולהביא את זה אלינו. הראשונה היא האוניברסיטה של ניו המפשייר, שם יש להם תואר שני בעבודה סוציאלית, אבל התואר השני בעבודה סוציאלית מתמקד רק ב-Adventure Therapy, זאת ההתמחות של אותם עובדים סוציאליים בתואר השני וכולם יוצאים לעבודה בתחום של טיפול בטבע וטיפול בשטח. צריך להגיד שבאוניברסיטה הזאת יש מגוון עצום של חומרים אקדמיים, זאת אוניברסיטה שעושה את זה כבר הרבה שנים והם די המובילים, הייתי אומר, בעולם בצד של החומרים התיאורטיים שיוצאים מתוך האוניברסיטה הזאת לטובת העשייה הזאת. תוכנית נוספת בפרסקוט קולג', גם שם זה נקרא Adventure Therapy, וגם שם יש התמחות למטפלים להתערבויות בטבע וזה תואר שני שניתן בפרסקוט. ואוניברסיטה שהיא פחות מוכרת, אבל אני חושב שהיא גם בין הטובות, זו אוניברסיטת נרופה, יש להם תואר שני לבריאות הנפש, גם שם לייעוץ טיפולי בשטח, לטיפול בשטח, גם פרטני וגם קבוצתי. מי שנכנס לאתרים של האוניברסיטאות האלה ורואה תוכניות לימודים, יש שם סילבוסים ויש שם קורסים וכל המידע שם ואפשר. בהחלט צריך להתאים אותו לישראל, לא להעתיק אותו כמו שהוא, אבל בהחלט יש פה מספיק ידע אקדמי שיכול לדחוף את התהליכים האלה בישראל. ואני רוצה להתחבר לצד של מה שקורה כרגע במציאות הישראלית. אנחנו מדינה בטראומה, יש פה צרכים אדירים, למשפחות, לנערים, למשפחות שכולות, לאחים יתומים. יש פה אין סוף של עשייה שצריך לעשות ויש מחסור גדול במטפלים ואני חושב שחלק מהאתגר שלנו הוא להכשיר יותר ויותר מטפלים שיכולים להביא דיסציפלינות שונות. אני אסיים את הדברים שלי בסיפור אחד. אחד העובדים של דרך לוטן היה בבארי. אשתו נחטפה, הוא ברח עם התינוקת שלו, אימא שלו נרצחה, אחותו נרצחה, והבחור הזה מקבל טיפול היום כבר שנה שלמה בקבוצה טיפולית של גברים שחוו שכול במלחמה הזאת. ואותו פסיכולוג שמטפל בו כבר שנה שלמה אומר, יש מגבלה לעבודה בחדר, יש מגבלה לעבודה בקליניקה, גם הפרטנית וגם הקבוצתית. וכרגע אנחנו ביחד איתו בונים תהליך לאותם עשרה גברים שחוו שכול במלחמה הזאת לאיזשהו תהליך של יציאה לטבע יחד איתו וכמובן יחד עם צוות שלנו, והדבר הזה מקבל יותר ויותר ביקוש. לפני שבוע נפגשנו עם משרד הביטחון לפתח תוכניות להורים וילדים, לאחים שכולים, לאחים יתומים, לאבות שכולים שלא מצליחים לפתוח את הלב ולדבר על מה שקורה להם. והמדבר הוא קסם, מתרחש משהו במדבר שלא מתרחש במקום אחר. והגיע הזמן שנביא את המתנה הזאת לכל מי שזקוק לה וזה מצריך אנשי מקצוע, זה דורש השקעה שלנו כחברה בדבר הזה. ואני ממש מקווה שהיום אנחנו משיקים את המהלך הזה ובעוד שנתיים-שלוש נראה את התואר הזה ונראה עוד מאות של מטפלים שמצטרפים לעשייה הכל כך חשובה הזאת בחברה הישראלית. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> ציון, אתה חושב שלהפוך את זה לתואר יוסיף מטפלים לנושא? << אורח >> ציון גבאי: << אורח >> כן, אני חושב שכן. צריך להגיד, הרבה אנשים רוצים לעבוד בתחום הזה, יש ביקוש מאוד גדול לעבודה בתחום הזה. צריך להגיד שזה מתאים לאנשים מסוימים וזה טוב מאוד, כי בסוף מי שרוצה לעבוד במדבר הוא לא מי שרוצה לעבוד בקליניקה פרטית, וזה בסדר גמור, יש מקום לזה ויש מקום לזה. אני חושב שאם תהיה הכשרה פורמלית למטפלים בשטח זה יביא יותר אנשים, יש ביקוש מאוד גדול לתחום הזה. אני רואה את הצמא בכנס, 350 אנשים באים לכנס, זה מטורף, זו כמות אדירה של אנשים, כל אחד שם הוא פוטנציאל ללמוד בתואר שכזה. ואני משוכנע שאם יהיו מסלולים כאלה באוניברסיטאות, צפון, דרום ומרכז, ויהיה מסלול שכזה, זה יכניס יותר מטפלים לתוך התהליך הזה ויביא יותר אנשים שיעבדו בתחום הזה. כמובן שזה יהיה טוב לנו כעמותות, יותר אנשי מקצוע שיכולים לעבוד, יש לנו מחסור אדיר בצוות לטובת הפעילות שאנחנו עושים. אחד מצווארי הבקבוק שלנו הוא צוות, יש היום הרבה יותר ביקוש ממה שאנחנו מסוגלים לעשות מבחינת המסעות וצריכים צוות שמיומן ויכול לעשות את העבודה הזאת. וגם למרות כל מה שיש בכל לימודי התעודה שיש באוניברסיטאות עדיין חסרים המון אנשים טובים שיכולים להביא את התהליך הזה. ואני חושב שאם הדבר הזה יקרה באוניברסיטאות בישראל וזה יקבל את המחקרים האקדמיים ומחקרי הערכה על מה שעושים, צריך להכניס את כל האלמנטים האלה כי זה גם מקדם את כל המקצוע ואת כל התחום ובוודאי את כל העשייה הזאת. אני מברך על הפגישה הזאת ובאמת מקווה שמפה אנחנו יוצאים לאיזושהי דרך בתחום הזה. תודה רבה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תודה רבה. ד"ר אדוה מרגליות, בבקשה, ראש תחום מדעים, הפקולטה לחינוך. << אורח >> ד"ר אדווה מרגליות: << אורח >> בוקר טוב לכולם. אני באמת מעורבת בעמותת דרך לוטן מספר שנים, ובמקביל, גילוי נאות, אני אימא של רן מרגליות שהקים את עמותת ברטלי – נוער בתנועה, והביא את הנושא של חינוך שטח על אופניים, ובאמת מאז 7 באוקטובר רץ לכל מרכזי המפונים וצייד איפה שאפשר ועכשיו מקימים מרכז גדול ברוחמה. בנוסף, במהלך תקופת הקורונה, בין 2019 ל-2022 הייתי דיקנית הפקולטה למדעים בסמינר הקיבוצים. בזמן הסגרים הבנו שאנחנו צריכים להכשיר סגל אקדמי להוראה בשטח, בחוץ, מפני שהסטודנטים שלנו בשלב מסוים לא יכלו יותר זום. ואני רוצה רגע להצביע על עוד תחום שבגללו אני בחרתי להגיע והוא הדאגה האמיתית שלי מכל הנושא של צורך בהכשרה של מורים למדעים. אין לנו מורים שמגיעים להוראת המדעים והחיבור שאני זיהיתי ואני מציעה למל"ג שנעבוד עליו ביחד הוא איזשהו חיבור של תואר ראשון שהוא תואר שקיים בהוראת המדעים, לכן גם הפניתי לסמינר הקיבוצים שהבינו ופתחו את הדלת. אנחנו הולכים היום, המל"ג, להסללה של שלוש שנים תואר במקום ארבע, וזה אומר שבסמינר הקיבוצים למשל אפשר לעשות שלוש שנים הוראת ביולוגיה על-יסודי, לתת שם באמת אילו שהם אלמנטים של מדריך שטח ולהוציא אותם, ממילא יוצאים לקמפוסים באזור חצבה ובמו"פ ערבה. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל): << דובר >> אני יכול להגיד לך שהייתי מדריך שבע שנים בחברה להגנת הטבע, וב-BA כללי שלי לקחתי קורסים בארכיאולוגיה וגיאוגרפיה וגיאולוגיה והדבר הזה הוא אושר אדיר למדריך בשטח שיודע את הדברים האלה. << אורח >> ד"ר אדווה מרגליות: << אורח >> נכון, המדבר הוא טקסט. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> זה תנאי סף אצלך להתקבל ללשכה? כי אני מבין שגם אביחי עשה שמה שנת שירות, לא? אביחי אלמו, היועץ פרלמנטרי שלך << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל): << דובר >> הוא כבר הספיק להיות מדריך, הוא צריך לקבל תואר כבוד. << אורח >> ציון גבאי: << אורח >> תואר מעשי יש לו, הוא צריך תואר הפורמלי. << אורח >> ד"ר אדווה מרגליות: << אורח >> אני אגיד, המדבר הוא טקסט, ואני בקיץ האחרון הוזמנתי לבהוטן, מרצה ישראלית ראשונה ויחידה בבהוטן, והכשרתי מורים להוראת מדעים בבהוטן, גם מדינה עם חוקי קיימות מאד קשוחים. אני ב-2004 כבר כתבתי לכנסת עבור נציב הדורות הבאים לשעבר מסמך בנושא חינוך בר-קיימא כששלושה חודשים הסתובבתי עם הסטודנטים בארץ ולא ידענו מה זה קיימות. היום יש תוכניות לתואר ראשון ושני בקיימות, יש לנו חינוך לקיימות גם בסמינר הקיבוצים. אני כבר לא שם אבל מבחינתי הם שלי כי הארץ היא שלי. ואני חושבת ששלוש שנים תואר בהוראת מדעים והמשך לתרפיה בשטח, זה חמש שנים תואר ראשון ושני, זה כיוון שהמל"ג הולך אליו. אני מאוד אהבתי את המסמך שבו אמרתם שצריך לפתח את הקורסים האלה בתהליך הדרגתי. אני חושבת שזה נכון, אני חושבת שאנחנו צריכים לחקור וללמוד מה קיים בעולם ואיך אנחנו מייצרים את ההקשר אצלנו. ואני חושבת שזה יהיה חיבור שמתאים גם למורים למדעים מפני שאני עכשיו גם מתנדבת בעמותת ניצוצות ורואה את המצוקה של תלמידים בתיכון. שאלתי תלמידי כיתות י', איך נראה בית הספר של העתיד שלכם? התשובה שלהם, בחוץ, במגרש, בנקודות שאנחנו יכולים לבחור את תחום העניין שלנו ולהתמקד בו ודי עם כיתות וטורים. אני נכנסת לכיתה עם טורים, אני אומרת, חבר'ה, תזיזו את זה. הם אומרים לי, מה את רוצה? אני לא יכולה ללמד שם. יש לנו Makers היום, יש לנו למידה מבוססת טכנולוגיה, למידה מבוססת מיקום. כל הדבר הזה מתכתב היטב עם טיפול שטח שבו מורה שיוצא עם התלמידים לא חייב מדריך של"ח על ידו, הוא האדם שלוקח את האחריות ההוליסטית על כל המצב של הילדים. גם הילדים היום אחרי קורונה ומלחמה והורים בחודשים של מילואים זקוקים לשטח בתור טקסט מטפל. ואני חושבת, שוב, שאנחנו נפגוש התעניינות רבה במכללות השונות. אני בקשר גם עם אורנים, עם קיי, עם מכללת חמדת הדרום בנתיבות. אני יכולה לראות אנשים שמרימים את התחום, מעוניינים לקחת אותו, וכן, זה דורש לצלול. אני התעסקתי ועבדתי על דו"חות המל"ג, דו"חות האיכות של הוראת המדעים בסמינר הקיבוצים ובאחווה. כלומר, אני רוצה להגיד, יש עבודה אקדמית לעשות ואנחנו צריכים לעשות אותה מפני שאנחנו בתוך משבר גם בנושא החינוך ואנחנו חייבים לפתוח תחומים חדשים ודרכי עבודה אחרות בשביל שנוכל לגייס את הצעירים בארץ לעשות את העבודה שנדרשת ולשקם את עצמנו. תודה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תודה רבה. מל"ג, בבקשה. << אורח >> בתיה אקלמן: << אורח >> שלום, בוקר טוב, נעים מאד, שמי בתיה, ממונה באגף האקדמי ואחראית בין היתר על כל נושא האקרדיטציה של תוכניות לימודים בתחום החינוך וההוראה, עיצוב ואמנויות, מדעי הרוח. אני מודה לכם שהזמנתם אותנו לדיון המקסים הזה והעלאת הנושא והמודעות של השטח שאתם מתמקדים בו היום, טיפול בשטח, שהוא בכלל גם מפעל הנצחה, שזה בטח מוסיף כאן ומאוד מרגש. אני אתייחס באופן ישיר ובאמת אציע כאן פתרון שיכול באמת לתת איזשהו איזון בין מה שאתם מבקשים לבין היכולת להפוך את התחום הזה לאקדמי באופן מלא. יש כמה כללים לפרדיגמה אקדמית, כמו שאתם כבר התחלתם לחקור ולהבין. צריכות להיות לזה אילו שהן מקבילות בחו"ל, צריך שיהיו מספיק חברי סגל אקדמי שמתמחים, חוקרים מפרסמים בבמות שונות על התחום הזה, לפחות, בואו נגיד, 15 חברי סגל בארץ. צריכים להיות לזה כתבי עת שמפרסמים את התחומים האלה, יכול להיות שזה כבר קיים בעולם. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> יש. << אורח >> בתיה אקלמן: << אורח >> ולצורך העניין, מל"ג לא מגדירה פרדיגמה טופ-דאון. בדרך כלל זה בא בוטום-אפ, וזה טוב שזה כך. במידה ומוסד אקדמי ירצה להגיש בקשה לתוכנית לימודים אקדמית מהסוג הזה, כמובן הדלת פתוחה בפניו לפנות למל"ג ולעבור את הליך האקדמיזציה והאקרדיטציה כמקובל. אני רק אתן כמה סייגים ואתן גם פתרונות שהם מועילים מאוד בטווח הקצר. אני לא יודעת, אין פה נציג ממשרד הבריאות, טיפול זה נושא שחייב להיות בתיאום מלא עם משרד הבריאות, בניגוד להתערבות שזה כבר משהו הרבה יותר רך. לטיפול יש כללים מאוד מאוד נוקשים ואי אפשר לשלוף את המילה טיפול בכל דרך. וכמו שראיתם גם בעולם, טיפול זה בדרך כלל ברמת תואר שני, ולא סתם. טיפול צריך לבוא באמת אחרי תשתית פסיכולוגית, לימודי פסיכולוגיה משמעותיים או עבודה סוציאלית עם השלמות בלימודי פסיכולוגיה, זה בסיסי, ככה זה מתנהג גם בתרפיות אחרות: טיפול באמנויות, ביבליותרפיה, מחול וכולי. באשר לחלק הזה שנקרא לו לצורך הדיון, כדי שנפשט את העניין, פדגוגיה טיפולית, שזה כלי פדגוגי שמטרתו באמת להעצים אוכלוסיות תלמידים מכל מיני סוגים, בטח אוכלוסיות של הזדמנות שנייה. זה באמת תחום שגם משרד החינוך יותר ויותר מכיר בו כפדגוגי, ככלי טיפולי. יש לנו אפילו מספר מקומות שמתמחים בזה, מכללות אקדמיות שמתמחות בפדגוגיה טיפולית. יש לנו שורה ארוכה של תוכניות בחינוך בלתי פורמלי באין סוף מקומות, בהרבה מאוד מכללות, אתם ציינתם את השמות האלו: אחווה, קיי, סמינר הקיבוצים וכיוצא בזה. אפשר בהחלט להציע התמחות בתוך אותם תארים של פדגוגיה באמצעות טיפול בשטח. אפשר ליצור שיתופי פעולה והכרה בלימודים לא אקדמיים ברמת תואר ראשון, עד רבע מנקודות הזכות בתואר ראשון, שזה לא מעט. 25% מלימודי התואר הראשון שאפשר לפי שיקול דעת המוסד להכיר בלימודים שהתקיימו באותה מסגרת על-תיכונית על בסיס לימודים אקדמיים. כך שיש פתרונות, אפשר לסלול את הדרך, אפשר להציע התמחות ברמת התואר הראשון בנושא הזה, אפשר להכיר בלימודים לא אקדמיים בנושא הזה. אם רוצים למסד את התואר הזה כתואר עצמאי מלא כמו שיש בתרפיות אחרות זה כבר נושא יותר אקדמי שדורש באמת תיאום מלא עם אנשים שמתעסקים בטיפול ואנשי האקדמיה. אבל בתור התחלה, אתם כבר עושים את זה, כבר פתחו לכם את הדלת. יש לכם את סמינר הקיבוצים, יש לכם את אורנים. אלה בדיוק השמות שגם אני הייתי מציעה בעצמי להתחיל לעבוד איתם בשיתוף פעולה. כל מה מה שצריך ברגע שאותו מוסד ירצה למסד התמחות כזאת, חטיבה, מוקד בתוך תואר, למשל בחינוך בלתי פורמלי, הדלת פתוחה בפניכם. כל מה שהוא יצטרך לעשות זה רק לדווח על כך למל"ג, הוא לא יצטרך לעבור איזושהי פרוצדורה ארוכה וביורוקרטית כדי לקבל את האישור על זה. תפנו למוסדות, תעבדו איתם בשיתוף הפעולה ותראו איך אפשר בשלב הראשון למסד את זה כתחום התמחות בחינוך בלתי פורמלי או בתואר אחר, אפשר גם בעבודה סוציאלית, זה גם יכול להיות מקום טבעי ומתאים לסוג כזה של תחום. טיפול, אני אומרת שוב, בערבון מוגבל, התערבות פדגוגית זה משהו שלדעתי נכון יותר ברמת תואר ראשון לקרוא לזה, או פדגוגיה טיפולית, זה אולי משהו שאפשר יותר לקבל את זה. זה בהיבט הזה. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל): << דובר >> בתיה, אני רוצה להסתכל על זה באופן שמאתגר את המערכת קצת יותר מהרגיל. כי לשלוח אותם לדברים הקיימים האפשריים, הם לא צריכים את הוועדה הזאת ולא את הדיון הזה. אנחנו רוצים קפיצת מדרגה בתחום. ואני מבין שזה סבוך, אבל את עצמך אמרת שדברים צומחים בוטום-אפ. ולדעתי, בשלו התנאים במדינה לבוטום-אפ כי באמת הנושא הזה אולי היה קטן בעבר, אבל השנה, אם אני בודק והייתי שר במשרד הביטחון ועשיתי את רפורמת נפש אחת ונוספו לנו 14,000 פצועי צה"ל והלומי קרב, והחלטנו שאנחנו מטפלים גם במשפחות של הלומי קרב ופצועי צה"ל, יחד איתם יש היום קרוב ל-120,000 נכי צה"ל. חצי מתוכם במשרד הביטחון וחצי בביטוח לאומי ועליהם אלפים אלפים של נפגעי פעולות האיבה. ואלה רק נפגעים ישירים ואלה בודדים. זאת אומרת, נניח אותם 150,000, אם המשפחה הממוצעת היא שלושה-ארבעה אנשים, זה 600,000 בטיפול ישיר כי קיבלנו החלטה בנפש אחת שאנחנו מטפלים במשפחות של נכי צה"ל, לא רק בנכה עצמו. תוסיפי לזה את הצפון, את האירועים בדרום, אנחנו הולכים להגיע לאירוע של או מאות אלפים או מיליוני ישראלים שצריכים תהליך טיפולי. ואנחנו רואים כמה מבקשים, הדבר הזה לא קורה רק בעולם הנוער בסיכון. היום הקמנו אולי עשר חוות לטיפול בטבע להלומי קרב. לפני 20 שנה לא היה כלום, לפני חמש שנים הייתה אחת. אנחנו באיזו קפיצה של אירוע לאומי שאני רוצה שתסתכלי עליו לא רק בצד של ביקשו ממני, אני אייעץ להם, אלא המל"ג עוזר למדינה לבנות תשתית. ודאי אני מסכים איתך שלא צריך לפרוץ כללים אתיים ואקדמיים שהיו. אם רוצים שעובדים סוציאליים, נעשה בעבודה סוציאלית, חוץ מהמסלול הקהילתי ומסלול ההתמכרויות יהיה מסלול טבע ואתגר כטיפול. מייד נכניס את זה, זה לא סיפור, מייד אפשר להכניס את זה בעבודה סוציאלית, ותואר ראשון כזה למדעים עם דגשים. והוא יהיה מדריך, הוא לא יהיה מטפל. הוא יעבור לתואר שני, יעשה השלמות כמו שעושים כל מי שמגיע לטיפול בביבליותרפיה או דברים אחרים שכן יש תואר כזה בחיפה, במקומות אחרים. אנחנו צריכים אותכם פרואקטיביים. אנחנו היינו רוצים לתת לכם חודשיים-שלושה לעבודה משותפת. הדימוי שלי הוא כזה, האוניברסיטאות והמכללות הן הכלות, החתן הוא דרך לוטן, אנחנו שדכנים, אתם אימא של הכלה. אנחנו צריכים שאימא של הכלה תאשר את החתונה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> והוא אהב מאד את חמותו, אל תיקחו את זה למקום לא טוב. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל): << דובר >> מאוד אהבתי, זה נכון. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> לא, באמת, אישה מיוחדת שעזבה אותנו לפני חודש, אישה מיוחדת. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל): << דובר >> ג'ודי סגל. נכון, גדולה מהחיים. אנחנו צריכים שתהיו ג'ודי סגל, שמחים ואוהבים. אבל איך אנחנו ניתן לכם חודשיים-שלושה ונעשה דיון מעקב פה ואז כבר תהיה מפה של הגופים, מי הסכים, מי רוצה, מי הגיש למל"ג, מי כבר נפגש איתכם. אנחנו רוצים סדרת עבודה פה על הדבר הזה. << אורח >> בתיה אקלמן: << אורח >> קודם כול, שוב, אני חוזרת ואומרת, גם הדוגמאות שהצגתם מחו"ל, זה מתנהג כהתמחות בתוך תואר ולא כתואר עצמאי. יכול להיות שבעתיד, ככל שיהיה יותר ויותר ידע אקדמי מחקרי וחברי סגל שמתמחים בזה תהיה באמת תשתית מציאותית לבוא ולהגיש תואר מלא בזה, והמל"ג לא חוסמת. יש סעיף מאוד מפורסם בחוק המל"ג, סעיף 15, שמדבר על חופש אקדמי, ושלמוסד יש חירות לנהל את ענייניו האקדמיים כראות עיניו. ואם יש מוסד שחושב שיש לו תשתית אקדמית מושגית וגם של חברי סגל שהוא יכול להציע תואר כזה מלא, הדלת פתוחה בפניו לבוא ולהגיש למל"ג בקשה והמל"ג לא חוסמת, המל"ג עובדת באמצעות מומחים שבוחנים את הנושא באופן אקדמי ענייני ומגישים המלצות ועל בסיס זה מקבלת המל"ג החלטות. המל"ג כגוף לא מקבלת החלטות לבד, היא נשענת על חוות דעת מומחים אקדמיים לפני שהיא מקבלת החלטות. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל): << דובר >> פעם הייתי יושב ראש ועדת תרבות של השלטון המקומי כראש עיר, הייתי אחראי על תחום התרבות ברמה הארצית בשלטון המקומי, ואמרו לי שיש רק איזה תרבות שרוצים תואר בתרבות והפקה, תוך חצי שנה הקמנו תואר כזה. << אורח >> בתיה אקלמן: << אורח >> יש באמת בספיר תואר בתרבות והפקה. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל): << דובר >> עשינו את זה תוך חצי שנה. << אורח >> בתיה אקלמן: << אורח >> אבל זה תואר, שוב, זה לא תואר שמכשיר אנשי הפקה. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל): << דובר >> לא, נתתי דוגמה שאפשר להתחיל לרוץ על רעיונות גדולים יותר מהקיים. לא אכפת לי שההישג הראשון שלנו תוך חצי שנה-שנה הוא שסמינר הקיבוצים יפרסם מדעים והדרכת טבע ואיזו עבודה סוציאלית יגיד, משנה הבאה התמחות בטיפול בטבע בעבודה סוציאלית, ונעבוד גם על תואר. יש תואר למשל בחינוך בלתי פורמלי, נכון? אנחנו יכולים שם להדביק לו את האתגרים. << אורח >> בתיה אקלמן: << אורח >> אני הצעתי את זה. הנושא הזה, כמו חינוך אנתרופוסופי, יש עכשיו הרבה מאוד בתי ספר לילדים, חינוך ביער ועוד דוגמאות כאלה, יש לנו את ההתמחויות האלה במוסדות שמציעים את זה בתוך תארים קיימים. למשל הכשרת מורים במסלול היסודי בדוד ילין, חינוך יער, יש להם התמחות גם בחינוך אנתרופוסופי. כך שזה יכול להתנהג, ככל שיש באמת למוסד את היכולת להרים את זה, לפחות בשלב ראשון כהתמחות, אנחנו - - - << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל): << דובר >> צריכים את העזרה שלכם, בתיה, צריכים שתבינו שזה יעד לאומי, לא איזה צורך מקומי. << אורח >> בתיה אקלמן: << אורח >> העזרה ניתנת, כל מוסד אקדמי יודע שכשהוא פונה, אנחנו נותנים לו את כל מה שאנחנו יכולים בשביל לעזור לו לקדם ככל שיש לזה תשתית וככל שזה באמת יכול להתרומם. אנחנו תמיד יושבים עם המוסדות, מוסד יכול לפנות אלינו, לשבת איתנו, אנחנו נקיים איתו את כל השיחות שצריך ונעזור לו לקדם את זה. אני באמת מציעה משהו מעשי, רוצים משהו בטווח הקצר? זה באמת יכול להתנהג כהתמחות, כחטיבה, כמוקד כבר ב - - - << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל): << דובר >> זו כבר יכולה להיות הצלחה לשנה הראשונה ונעבוד על התואר ועל המחקר ועל העוצמה האקדמית של הדבר הזה כדי להצדיק תואר שלם בתחום. אבל בואו ניקח איזה שלושה חודשים של עבודה אינטנסיבית ותספרו לנו אם יש לנו ניצחונות ראשונים. << אורח >> בתיה אקלמן: << אורח >> מחר בבוקר אם יש מוסד אקדמי שיש לו יכולת להרים כזאת התמחות, התמחות אגב יכולה להיות בין שישית לשליש מהתואר, שליש מהתואר יכולה להיות התמחות כזאת בתואר הראשון. בתואר השני אפילו יכולה להיות עד חצי מהתואר. אם יש מוסד אקדמי שיש לו יכולת להרים התמחות כזאת שזה עומד בכללי המל"ג מבחינת מספר חברי סגל ותוכן אקדמי מתאים, בבקשה. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל): << דובר >> נגיד שזה יעסוק בזה ומזה אל תנח ידך, נעסוק בניצחון הראשון של מסלולים קיימים עם הדגש הזה שיקבל שם ומקום ובולטות, ולצד זה נעבוד על התואר האקדמי. << אורח >> בתיה אקלמן: << אורח >> אין שום בעיה, אפשר גם לפרסם - - - ככל שהמוסד ירים את זה, ידווח על זה מראש למל"ג, ידווח, כן? ידווח זה לא אומר שהוא צריך להגיש בקשה שעכשיו תעבור מסלול בדיקות ארוך כמו שקורה בתואר מלא. הוא יוכל לצאת מזה גם בפרסום. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל): << דובר >> כבר לשנה הבאה. << אורח >> בתיה אקלמן: << אורח >> כבר לשנה הבאה. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל): << דובר >> יפה. << אורח >> בתיה אקלמן: << אורח >> רק שהמוסד יפנה, זה צריך לבוא מהמוסד, מאחת המכללות. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל): << דובר >> לדווח ולקבל אישור שלכם. אנחנו רוצים להאיץ את זה, אנחנו רוצים. << אורח >> בתיה אקלמן: << אורח >> הכדור חוזר למגרש של העמותה שתמצא דרך אקדמית ראויה שתרים את זה, תדווח על זה למל"ג ואפשר - - - << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל): << דובר >> אנחנו קוראים לכל המכללות ולכל האוניברסיטאות במדינה להבין את גודל השעה ולייצר את ההזדמנויות למדריכים ולמטפלים. << אורח >> בתיה אקלמן: << אורח >> אני רק מציעה הצעה מעשית, לטעמי זה יכול מאוד להתאים בתוכניות לחינוך בלתי פורמלי. לא יודעת אם בהוראת המדעים כמו שאמרת, אבל בחינוך בלתי פורמלי. זה יכול מאוד להתאים בתכניות לעבודה עם נוער בסיכון שיש לנו תוכניות B.Ed לנוער בסיכון, זה יכול מאד להתאים. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל): << דובר >> יש גם את העולם הזה שלא דיברנו עליו כלל של המורים לשל"ח, מה התואר שלהם? מה המומחיות שלהם? אנחנו צריכים את המורים לשל"ח להפוך למדריכי אתגר בטבע, והם עושים את זה גם ככה, מורים לשל"ח כבר דה פקטו עושים את הדברים האלה. << אורח >> בתיה אקלמן: << אורח >> יש לנו בבית ברל ובמקומות אחרים מסלולים כאלה של לימודי ארץ ישראל עם תעודת מורה לשל"ח, זה גם יכול להתאים. יש לכם אין סוף, באמת יש לנו לא מעט מכללות לחינוך שבאמת היו שמחות אגב לתת איזשהו עוד אדג', עוד ערך מוסף. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל): << דובר >> אנחנו לא רוצים רק מכללות לחינוך, אנחנו רוצים את האוניברסיטאות, רוצים את כולם. אולי נגב, שהיא עובדת בדרך לוטן וגדלה שם קצת, אולי היא תגיד לנו משהו. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> כמה מילים על מה זה בכלל. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל): << דובר >> קדימה, מה זה עושה לבן אדם ממה שאת רואה בשטח. << אורח >> נגב לשם: << אורח >> אני אגיד שקוראים לי נגב, עשיתי שנת שירות בעמותת דרך לוטן ב-2017, ומאז התגייסתי, יצאתי לקצונה, השתחררתי וחזרתי לעבוד בתחום הזה של טיפול דרך שטח. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל): << דובר >> איך היית בתיכון, בלימודי התיכון? << אורח >> נגב לשם: << אורח >> לא סיימתי תיכון כמו שצריך. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל): << דובר >> היית גרועה מאד. אתם יודעים שהיא הייתה סגן בצבא והיא מונתה להיות סמג"ד, סמג"ד זה בדרך כלל רב סרן. הכול בגלל שהיא הלכה לטיולים בשביל ישראל. אני אומר לכם, זה קסם, הדבר הזה. << אורח >> נגב לשם: << אורח >> בצבא בתפקיד האחרון שלי הייתי סמג"ד הכשרות, השתחררתי וחזרתי לתוך העולם הזה של טיפול בשטח. רציתי להגיד שאני שם, כלומר, קטונתי מכל מי שיושב פה ולהבין את הדברים הגדולים שכלולים פה למעלה, אבל אני מגיעה בעיקר מהשטח, אני פוגשת את הנערים, את הנערות, את הצוותים שלנו, את אנשי הצוות שיוצאים למדבר למסעות, וזה קורה וזה עובד וזה מדהים לראות. יצאו לי כמה מפגשים ממש מרגשים לאחרונה, לפגוש נערים שעשיתי איתם תהליך ארוך בשנה שעברה ופתאום יצא לי לראות אותם עכשיו לקראת סיומי צו בית משפט וגיוס למכינות וגיוס לצבא. וזה זה, המדבר מאפשר דברים מדהימים שלא קורים בחדר סגור בקליניקה. ואני אגיד שזה מעניין, הייתה לנו עכשיו השתלמות, לאנשי הצוות שלנו בשבוע שעבר, בחמישי-שישי, ודיברנו בדיוק על הדבר הזה, על התושב"ע הזאת שעוברת בתוך העמותה, שבסוף זו באמת הרבה תורה שבעל פה. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל): << דובר >> מה ראשי התיבות של תושב"ע? היושב ראש לא מכיר. << אורח >> נגב לשם: << אורח >> תורה שבעל פה, שיש אותה המון בעמותה. בסוף אנחנו עובדים 16 שנה, בתוך 16 השנים האלה גם העמותה עברה התפתחות מאוד גדולה בתחום הזה של טיפול בשטח עם הרבה למידה מבחוץ, הרבה אנשי צוות שלנו שיצאו החוצה וגם יצאו החוצה מגבולות מדינת ישראל ללמוד וחזרו והביאו דברים לתוך העמותה מידע אקדמי שלהם בחוץ. אבל בסוף זה נשאר בתוך העמותה שלנו, בתוך דרך לוטן. אנחנו מנסים לעשות שימור ידע עד כמה שאפשר בתוך העמותה ולעשות השתלמויות ולהעביר את הידע הזה לאנשי הצוות שלנו, אבל בסוף אנחנו מחזיקים מיומנות מאד טובה. אנחנו יודעים לעשות את זה בפועל, אנחנו עושים את זה, אנחנו פוגשים את הנערים, זה קורה, זה עובד ממש טוב. יש לנו גם כמויות די גדולות של אנשים שרוצים להצטרף לעבוד בדרך לוטן שעובדים, שאנחנו מכניסים כל הזמן לעמותה עוד ועוד עובדים. ובינתיים זה קצת נשאר אצלנו, הידע הזה, בתוך עמותת דרך לוטן. אני אגיד בתור אישה צעירה שבדיוק נכנסת לתוך עולם האקדמיה שזה נשמע לי מדהים לעשות תואר בטיפול דרך שטח והלוואי, אני מכירה עוד הרבה כמוני בטווח הגילאים שלי שהיו מאוד שמחים אם היית להם היכולת להרחיב את הידע שלנו בדבר הזה, כי אנחנו כבר עושים את זה. אין לי את הידע האקדמי של זה, אבל זה מה שאני עושה בשלוש השנים האחרונות והלוואי שגם הייתי יכולה להרחיב את הידע שלי, למקצע אותו ובאמת להיות במקום שאני יכולה להגדיר את זה כמקצוע שלי. הלאה, קדימה. תודה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תודה רבה. לקראת הסיכום, קודם כול אני רוצה להודות לחבר הכנסת מיכאל ביטון, יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל. כמו שאמרתי, פעם נגב גליל, תמיד נגב גליל, לא יעזור כלום, אתה לא תוכל לברוח מזה, לא ועדה מיוחדת, ואולי בסוף תהיה שר נגב גליל. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל): << דובר >> לא, לא רוצה שר, רוצה שיהיה טוב. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> הוכחת באמת בשנתיים האחרונות שאין אופוזיציה ואין קואליציה וכשיש דברים חשובים אנחנו יודעים לשתף פעולה. ובאמת אתה אחד הח"כים הבולדוזרים האמיתיים במשכן הזה, כשאתה רוצה משהו, אתה הולך איתו, מגיע למטרה, והנה הוכחת את זה היום עוד פעם בדיון הזה. הוועדות מברכות את השבים ואת השבות, מאחלות ומתפללות להחזרתם לשלום במהרה של כלל יתר החטופים. הוועדות שולחות תנחומים למשפחות החללים ואיחולי החלמה מהירה לפצועים. הוועדות מביעות הערכה רבה לפועלה הציוני והחברתי של עמותת דרך לוטן שנוסדה להנצחת זכרו של חלל צה"ל גיבור ישראל סגן לוטן סלוין זכרונו לברכה, ואשר משלבת בעשייתה אהבה למדבר ותרומה מיוחדת לנוער בסיכון ולצעירים בישראל. הוועדות מברכות את הצוותים הטיפוליים במדינה שעוסקים בטיפול נפשי בדרך הטבע. הוועדות קוראות למועצה להשכלה גבוהה לבחון בחיוב את בקשת עמותת לוטן להקמת מסלול ייעודי להכרה אקדמית בתחום הטיפול בטבע. הוועדות קוראות למל"ג לשתף פעולה עם עמותת דרך לוטן כדי למצוא את הדרכים להגיש את הבקשה בדרך הנכונה, שיחשב תואר מלא אקדמי לטיפול בשטח. וכמו שאמרנו, זה יכול להיות דרך מכללות לחינוך, חינוך בלתי פורמלי או נוער בסיכון, נתחיל. << אורח >> ערן בר עוז: << אורח >> כבוד היושב ראש, אם אפשר לקרוא למוסדות להצטרף. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל): << דובר >> בוודאי. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> כמובן, כשאני אומר המל"ג זה כולל את כל המוסדות. אתם הרגולטור מבחינתי, כולם תחתיכם. למרות שלפעמים אתם מנסים להתחמק מזה, אבל כולם תחתיכם. כמובן גם המוסדות, כן, ברור. הוועדות מבקשות לקבל דיווח תוך חודשיים מהיום, לראות את התקדמות הנושא. ברשותכם, אני נועל את הדיון. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 10:02. << סיום >>