פרוטוקול של ישיבת ועדה הכנסת העשרים-וארבע הכנסת 31 הוועדה הזמנית לענייני כספים 28/06/2021 מושב ראשון פרוטוקול מס' 40 מישיבת הוועדה הזמנית לענייני כספים יום שני, י"ח בתמוז התשפ"א (28 ביוני 2021), שעה 10:00 סדר היום: << נושא >> סקירת נשיא התאחדות התעשיינים ויו"ר נשיאות המעסיקים והעסקים, ד"ר רון תומר << נושא >> נכחו: חברי הוועדה: אלכס קושניר – היו"ר ינון אזולאי ולדימיר בליאק מאיר יצחק-הלוי יעל רון בן משה מוסי רז חברי הכנסת: ג'ידא רינאוי זועבי מוזמנים: עמיחי גרינוולד – מנהל תחום בכיר תעשייה, מינהל תעשיות, משרד הכלכלה ד"ר רון תומר – נשיא התאחדות התעשיינים בישראל, ויו"ר נשיאות המעסיקים והעסקים בישראל חגי אדרי – סמנכ"ל ורמ"ט נשיא, התאחדות התעשיינים בישראל רן ליאור – ראש אגף שיווק ותקשורת, התאחדות התעשיינים בישראל אבשלום (אבו) וילן – חכ"ל, מזכ"ל התאחדות חקלאי ישראל מרב דוד – סמנכ"לית, לובי 99 משה קאשי – לובי 99 פיטר סמיט – משקיף, המשמר החברתי משתתפים (באמצעים מקוונים): גל ברנס – רפרנט תעשיה ומסחר, אגף התקציבים, משרד האוצר ד"ר אופיר פינטו – סמנכ"ל מחקר ותכנון, שירות התעסוקה, משרד העבודה והרווחה ד"ר גל זהר – מנהל מחקר, שירות התעסוקה, משרד העבודה והרווחה נתנאל היימן – ראש אגף כלכלה, התאחדות התעשיינים בישראל מי-טל פרי – עו"ד, מנהלת, התאחדות התעשיינים בישראל הגר יהב – מנכ"לית, נשיאות הארגונים העסקיים אלון רדליך – סמנכ"ל מדיניות וכלכלה, נשיאות הארגונים העסקיים ורוניקה רוזנברג – מנכ"לית ארגון חברות הניקיון בישראל אביאל קורן – מנהל שירותי לשכת המסחר והתעשייה חיפה והצפון, איגוד לשכות המסחר ייעוץ משפטי: שלומית ארליך מנהל הוועדה: טמיר כהן רישום פרלמנטרי: אירית שלהבת << נושא >> סקירת נשיא התאחדות התעשיינים ויו"ר נשיאות המעסיקים והעסקים, ד"ר רון תומר << נושא >> << יור >> היו"ר אלכס קושניר: << יור >> בוקר טוב לכולם. היום 28 ביוני 2021, י"ח בתמוז התשפ"א. היום יהיו לנו שלושה דיונים. הראשון הוא הסקירה של ד"ר רון תומר, עוד מעט נדבר על זה כמובן, לאחר מכן נדבר על מתווה הסיוע למשפחות הנספים בטרגדיה בהר מירון, ואחר כך נעבור למינוי מנכ"ל בלשכת הנשיא הנבחר. יש כאן מעט ח"כים ואני מבין למה. רוב חברי הכנסת נמצאים בוועדה המסדרת. << דובר >> מוסי רז (מרצ): << דובר >> פה הרבה יותר מעניין. << יור >> היו"ר אלכס קושניר: << יור >> עושים שם כבר יומיים הטרלה של הכנסת. בנימה אישית אני חייב לומר שאני גם חבר בוועדה המסדרת ואני נמצא בקבוצה של חברי הכנסת שמתכתבים. ברגע שנקבע אתמול בוועדה המסדרת הדיון כאן ראינו הרבה מאוד תלונות על כך שמדובר בצום. עד כמה שאני יודע – רון תומר, אתה כנראה תוכל לתמוך במה שאני אומר עכשיו, לפחות עובדתית – הצום הזה הוא יום עבודה רגיל במשק ולכן לא כל כך הבנתי מה הייתה ההערה. << דובר >> מוסי רז (מרצ): << דובר >> זה צום מיוחד, שצריך ללכת לשרב בחוץ במאחז בלתי חוקי כדי לעבור אותו. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> זה צום בעקבות זה שנחרבו החומות. מוסי, אם אתם לא יודעים את האל"ף-בי"ת של היהדות וזו המדינה שאתם רוצים לעשות פה אז תבינו באיזה מקום אתם נמצאים. עד כמה עצוב שאין לך מושג מה הוא הצום הזה ואתה לא מקיים אותו. לא יודע במה מתבטא אצלך העם היהודי, המדינה היהודית. << דובר >> מוסי רז (מרצ): << דובר >> זה לא קשור לידיעת יהדות. כשאתה תומך בגנבים - - - << יור >> היו"ר אלכס קושניר: << יור >> עד כמה שאני יודע נהוג בוועדה לפחות לתת ליושב-ראש לגמור את דברי הפתיחה. אני בטוח שאנחנו נריב עוד הרבה אבל כרגע אני מבקש מכם - - - << דובר >> ג'ידא רינאוי זועבי (מרצ): << דובר >> אתה אמרת לינון אזולאי בשבוע שעבר שתתקיים ישיבת הוועדה, אז נמשיך בסדר היום. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> הוא לא התכוון לזה, אל תביני לא נכון. << יור >> היו"ר אלכס קושניר: << יור >> אני מבקש לסיים את דבריי. אני אומר שלא הבנתי את התרעומת, זה דבר אחד. דבר שני, אם כבר כל כך חשוב להיות בצום ולנוח אז למה להטריל את הוועדה עד שעה כל כך מאוחרת? לפני שאנחנו עוברים לסקירה של ד"ר רון תומר, אם יש לכם הצעות לסדר, חברים, אז בבקשה. ינון, בבקשה. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> למען האמת חשבתי להתחיל את הדיון ישר עם רון תומר, אבל דיברתם, אז אנחנו רק ניתן תשובה. "ואף אתה הקהה את שיניו" – מוסי, גם אתמול אחת מחברות האופוזיציה עלתה ואמרה: חם בחוץ, אנחנו בחום. לא מעניין אותנו חום או קור. כשיש צום, זו ההלכה היהודית, אנחנו נעשה את זה. אנחנו בוכים על חורבן הבית. אנחנו נלחמים שלא תהיה שנאת חינם. אתם באים לפה ורוצים לעשות שנאת חינם. אמרנו שלא מקובל, הווה אומר שיש כללים בכנסת – יש ימים שבהם לא עושים דיונים – ועל זה באה התרעומת. זה כמו שהיום ב-8:30 בבוקר התחיל דיון בוועדה המסדרת אבל חברי הקואליציה לא היו שם. אם אתם קובעים דיונים אז תהיו שם, אם אתם לא נמצאים אז אל תהיו שם. << יור >> היו"ר אלכס קושניר: << יור >> הייתי פה משעה 7:30. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> אם רוצים לעשות, ואתה אומר שאתמול סיימו מאוחר, אם כבר נמצאים אז נמצאים. אין בעיה, אנחנו בהתחלה גם החרמנו את הדיון בכלל. אחר כך כשבאתם ורציתם להוסיף עוד דברים אז אנחנו עושים את זה. אני מקווה שהוועדה בראשותך תלך לפי הכללים הנהוגים בכנסת. אני מקווה מאוד שפה אתה תשרה יותר אהבת חינם מאשר את שנאת חינם כפי שקורה בוועדות אחרות. אני חושב שזה מה שהיה עד עכשיו וזה מה שצריך להיות, הייתה התחשבות בכולם, ואני חושב שזה גם הקו שאתה תרצה להמשיך אותו כדי שתהיה פה אווירה טובה. אבל לא יכול להיות שיבואו כאלה ויגידו לי: י"ז בתמוז, חום או לא חום. עוד מעט בא תשעה באב, ובתשעה באב אני מקווה מאוד שלא תיתנו לעובדי הכנסת לעבוד באותו יום כי זה יום שגם כך הוא יום בחירה, זה יום שלא נוהגים לעבוד בו, אין ברכה בעשייה בו. << יור >> היו"ר אלכס קושניר: << יור >> זה יוצא בשבת. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> זה יוצא במוצאי שבת וביום ראשון. הצום עצמו הוא ביום ראשון. אלכס, אחר כך בארבע עיניים אתן לך עוד כמה תאריכים, ואני יודע שאתה בקיא ואתה יודע, אני מכיר את השורשים שלך. לכן אני אומר, עניין הצום לא נוגע לחום או לא חום, זה לא נוגע לצמא או לא צמא. אתמול כשהלכנו לאביתר הלכנו לחזק את היישוב היהודי, הלכנו לחזק עוד מאחז של היהדות שם על מנת שלא יבואו הכובשים והפולשים הפלסטינאים וירצו לקחת לנו את הביטחון של המדינה שלנו. הגיע הזמן שתבינו שגם שם זה המדינה היהודית, המדינה שלנו, לעד ולעולמי עד. << דובר >> מוסי רז (מרצ): << דובר >> לא שמענו שהחילו שם את החוק. << יור >> היו"ר אלכס קושניר: << יור >> תודה רבה, ינון. מי עוד? << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש, בוקר טוב. קודם כול, אני לא מתרגש מן העניין של 8:30. בכל חיי עבדתי מ-8:30 במגזר הפרטי, אני חושב שאין בזה שום דבר חריג. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> אני קם ב-5:30. << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> אם המשק היה פתוח ביום צום אז ראוי שגם אנחנו נעבוד, כך זה נראה לי לפחות. לעצם העניין, קיבלנו את תזכיר החוק לגבי המשך החל"ת אחרי 1 ביולי וטרם ברור מה יהיה עם המענקים לעצמאים, בעיקר בענף התיירות, ולא רק. אני מצפה ממשרד האוצר, מרשות המסים, לתת מענה גם לנושא הזה. תודה. << יור >> היו"ר אלכס קושניר: << יור >> לגבי מה שאמרת, אני חושב שאנחנו במהלך הדיון על החוק נשמע גם על מתווה של משרד האוצר בנושא ענף התיירות. זה כמובן ענף שצריך לקבל סיוע. באופן כללי, אני רוצה להגיד להמשך השבוע, במידה והצעת חוק הארכת החל"ת תעבור היום בקריאה הראשונה בכנסת אז אנחנו נצטרך להתאים את סדר היום, כי הצעת החוק הזאת חשובה מספיק כדי לתת לה קדימות מבחינת דיוני ועדת הכספים. בהמשך לדבריך, ינון, אני מקווה שהדיונים על הצעות החוק פה, שבסוף באות להיטיב עם הציבור, יהיו ענייניים ונשאיר את הפוליטיקה מחוץ לחדר. מכאן אני רוצה לעבור להמשך הסקירות שאנחנו עושים כאן. בשבוע שעבר שמענו סקירות בעיקר מגורמי ממשל, גם את ראש רשות המסים וגם את נגיד בנק ישראל והחשב הכללי. השבוע אנחנו עוברים למגזר הפרטי. גם אותו חשוב מאוד לשמוע. אם אנחנו רוצים להוציא את העגלה הזאת שנקראת כלכלת ישראל מן הבוץ שהיא נקלעה אליו אנחנו חייבים להיות כולם ביחד ולעבוד ביחד. אני רוצה להעביר את רשות הדיבור לד"ר רון תומר, נשיא התאחדות התעשיינים ויושב-ראש נשיאות המעסיקים והעסקים בישראל. בבקשה, הבמה לרשותך. << אורח >> רון תומר: << אורח >> תודה, כבוד היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים. קודם כול, אני רוצה לברך את הוועדה הזאת על הגישה הרצינית והמקצועית. הסקירות האלה, גם של רגולטורים וגם של מובילי המשק, חשובות כי בסוף כולנו עובדים ביחד למען מטרה אחת. הגישה המקצועית הזאת בהחלט מכובדת וראויה, והמון תודה שנקטתם בה ושאתם מכבדים אותנו בה. יש לי מצגת. אם אתם רוצים להקרין. אני יושב פה בעצם בשני כובעים: הכובע שלי כנשיא התאחדות התעשיינים והכובע שלי כנשיא נשיאות המעסיקים והעסקים. איתנו ביחד חברים גם איגוד לשכות המסחר, ידידי אוריאל לין אמור להיות בזום בדיון הזה, והתאחדות חקלאי ישראל, שידידי אבשלום אבו וילן נמצא איתנו פה, חבר הכנסת לשעבר. ביחד עם לשכת רואי החשבון בישראל הקמנו את איגוד המעסיקים הגדול בישראל. אנחנו מייצגים חברות שמעסיקות 2 מיליון אנשים. אם אנחנו אומרים שהסקטור הפרטי כולל 2.6 מיליון אנשים והסקטור הציבורי כולל 1.4 מיליון אנשים, אנחנו מייצגים 2 מיליון מתוך ה-2.6 מיליון מועסקים במשק. ומכאן כל הדברים שאציג בהמשך, שיעסקו גם בתעשייה וגם בכל המגזר, באים להגיד מה אנחנו צריכים כדי לקחת את המגזר הזה ולמנף אותו קדימה. סדר הדברים: נסקור את מצב התעשייה, נדבר על חסמים לפיתוח המגזר הפרטי וצעדים נדרשים לפיתוח מה שחשוב לחוסן הלאומי. החוסן הלאומי שלנו נגזר בהחלט מחוסן כלכלי. התעשייה בישראל – קודם כול תמונת מצב: אנחנו מעסיקים מעל חצי מיליון עובדים מכל התחומים, מהלואוטק ועד ההייטק. אנחנו מייצגים את כל התעשיות, כולל תעשיות ההייטק, סייבר, חומרה. אנחנו מייצאים מעל 100 מיליארד דולר בשנה. ההשקעות הישירות בתעשייה כל שנה הן 17.4 מיליארד דולר. ההשקעות במו"פ הן 19.4 מיליארד דולר. זה הרבה כסף שמגלגל את כל גלגלי המשק. << יור >> היו"ר אלכס קושניר: << יור >> לגבי השקעות, אם תוכל לתת פילוח, כמה זה הון שמגיע מחו"ל וכמה זה הון ישראלי. << אורח >> רון תומר: << אורח >> אין לי את המספר איתי אבל אני יכול להגיד שאמנם ההשקעות מחו"ל הולכות וגדלות אבל עדיין הרוב הוא כסף ישראלי. אני יכול לחזור אליכם עם התשובה המדויקת. << יור >> היו"ר אלכס קושניר: << יור >> אגיד לך למה אני שואל: עד כמה שאני מבין, אין לי נתון מדויק, אני יודע שהרבה מאוד כסף ישראלי, לצערי הרב, זולג החוצה למדינות אחרות. כנראה אנחנו לא מספיק אטרקטיביים. << אורח >> רון תומר: << אורח >> אגע בזה פה, מה יידרש כדי שנהיה יותר אטרקטיביים ונגביר את התעשייה. << דובר >> מוסי רז (מרצ): << דובר >> אתה יודע כמה מסים אתם משלמים בארץ? << אורח >> רון תומר: << אורח >> אין לי את המספר המדויק, אפשר למצוא את זה. אני יכול להגיד לך שבסך הכול התעשייה כאחד ממנועי הצמיחה הגדולים היא בין משלמי המסים הגדולים בישראל. אני לא יודע להשוות את זה. << דובר >> מוסי רז (מרצ): << דובר >> את זה אפילו אני ידעתי. << אורח >> רון תומר: << אורח >> אוכל לחזור אליכם עם המספר. הוא לא במצגת מולי אז אני לא רוצה להטעות כי מזיכרון קל מאוד לטעות. זה השקף אולי החשוב ביותר, וזה אחד השקפים שמראים למה החלטתי לקחת על עצמי את התפקיד הציבורי בהתנדבות כנשיא ההתאחדות. זה כמו משרה שנייה אבל זה בעצם משרה ראשונה לכל דבר שתופסת חלק גדול מזמני. היא השליחות שלנו כתעשיינים, השליחות החברתית שלנו להביא פה שוויון למדינה, ולא פחות חשוב להשוות גם בין פריפריה למרכז. התעשייה בישראל היום היא המעסיק הגדול ביותר בפריפריה, אולי פרט למגזר הציבורי, והיא גם מקדמת את הידע בפריפריה ומקדמת את השכר. נדבר עוד מעט על השכר בפריפריה. מעבר להשוואה בין מרכז לפריפריה והשליחות החברתית פה, אנחנו גם משווים בין כל מיני מגזרים ובין קבוצות שונות במשק. מבחינה מגדרית, התעשייה היום מקדמת נשים ומאפשרת להן להתקדם ולייצר שוויון גדול מאוד בתחומים רבים. אנחנו עושים היום עבודה חשובה מאוד, גם בהייטק וגם בתעשייה הרגילה, לקדם נשים משני מגזרים שאולי כנשים הן הכי פגועות במשק: המגזר החרדי והמגזר הערבי, להוציא אותן לשוק העבודה ולהגדיל בהן רווחה. התעשייה היא גם גשר בין כל הלאומים בארץ. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> מה הצעדים שאתם כאיגוד נוקטים? << דובר >> ג'ידא רינאוי זועבי (מרצ): << דובר >> אני רוצה לשאול לגבי השקף הזה: איזה סוג של תעשייה? יש גם הבדלים בין תעשייה מתקדמת והייטק לבין תעשייה מסורתית. << אורח >> רון תומר: << אורח >> אענה קודם כול לשאלה של חבר הכנסת אזולאי. חלק גדול ממה שאנחנו עושים, מצד אחד כמובן להציע הכשרות שנדרשות. אציג לכם דוגמה דווקא ב-High end, בהייטק: יש היום לא מעט פוטנציאל דווקא בחברה החרדית לנשים אנגלוסקסיות שיש להן שפת אם אנגלית, כאשר היום לא מעט מחברות ההייטק שלנו מוציאות פעילות שיווק ותמיכה לחו"ל כי אין להן מספיק דוברי אנגלית בארץ. נשים חרדיות יכולות לעבוד מן הבית או מסביבה מוגנת ומקובלת בחברה שלהן, יש להן אנגלית מצוינת, ההכשרה לא נמשכת שנים, אתה לא חייב להיות מהנדס כדי לתת לפחות את הבייסיק של התמיכה או למשל לעסוק במכירות. אנחנו עכשיו מקדמים דברים כאלה כדי שהעסק הזה יעזור. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> מיישמים אותם אחר כך גם בעבודה. << אורח >> רון תומר: << אורח >> כן, ברור. הצורך קיים. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> הן מגיעות לשכר גבוה? << אורח >> רון תומר: << אורח >> יהיה לי שקף נפרד על שכר בהקשר הזה. גם לחברה הערבית – אני הולך בשבוע הבא להפגיש את ראשי חברות הייטק עם ראש עיריית ירושלים בוואדי ג'וז, שאנחנו רוצים לעשות אותו עמק הסיליקון של ירושלים. יש פה המון פוטנציאל והתעשייה תהיה הגשר לפתח ולקדם את כל הדברים האלה. לגבי שכר – יש שקף אחרי זה על שכר, אבל התעשייה יש לה פילוח גדול מאוד. יש בהחלט תעשיות שהן לואוטק. היום תעשיית הטקסטיל נחשבת – למרות שיש היום גם טקסטיל מתקדם – תעשייה אולי מסורתית יותר, וגם המשכורות בה נמוכות יותר. אבל יש לנו בהמון מקומות, בהרבה עיירות פיתוח יש תעשיות מתקדמות, תעשיות אלקטרוניקה, מעגלים מודפסים. סעי למעלות תרשיחא, סעי למקומות אחרים, את תראי שנמצאות שם התעשיות הכי מתוחכמות ואנשים מן הפריפריה עובדים שם. יש פה מנעד גדול. אנחנו נגיע גם לשכר. השליחות החברתית שלנו והחשיבות של התעשייה בסופו של יום היא השקף הזה. אם היום נחליט לסגור את התעשייה, אני לא יודע למה, אז הפריפריה תקרוס כי ענפי השירותים שחזקים מאוד במרכז לא יפתחו בירוחם, במעלות תרשיחא או בישובים הערבים בצפון שום פעילות. לכן החשיבות הגדולה של התעשייה. השכר הממוצע בתעשייה הוא 15,000 ש"ח. רק לסבר את אוזניכם, זה 36% יותר מן השכר הממוצע במשק, שעומד על 10,500 ש"ח, והרבה יותר מן השכר החציוני במשק, שעומד על 8,500–8,600 ש"ח. כלומר כל עובד שנקלט בתעשייה לא רק שמקבל שכר גבוה יותר אלא יש לו גם אופק של צמיחה. << יור >> היו"ר אלכס קושניר: << יור >> מה השכר החציוני בתעשייה? << אורח >> רון תומר: << אורח >> אין לי את השכר החציוני, אבל את הממוצעים כן אוכל לתת לך, גם לפי ענפים. << דובר >> מוסי רז (מרצ): << דובר >> 15,200 ש"ח, כי השכר הממוצע עבר טלטלות. << אורח >> רון תומר: << אורח >> השכר הממוצע בתעשייה – בגלל הקורונה היה עיוות – עלה ל-18,000 שקל, זה לפני הקורונה. << דובר >> מוסי רז (מרצ): << דובר >> 18,000 שקל זה לפני הקורונה, כשהיה בערך 10,500 שקל במשק. << אורח >> רון תומר: << אורח >> היום השכר הממוצע בתעשייה הוא 18,000 שקל. בכוונה לא רשמתי אותו פה כי הקורונה עיוותה לנו את המדדים. אני רוצה לדבר על מה שהיה לפני הקורונה. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> היית רוצה שזה יגיע לשם אבל לא בגלל הקורונה. << אורח >> רון תומר: << אורח >> הוא יגיע אבל בשביל זה אני צריך גם אתכם, לחזק איתנו ביחד, כבוד היושב-ראש וכבוד חברי הכנסת, כדי שנגיע לדבר הזה. אני לא יודע להגיד מה השכר החציוני, חגי יודע. << אורח >> חגי אדרי: << אורח >> כמעט 9,000 שקל. << יור >> היו"ר אלכס קושניר: << יור >> לעומת 7,000 שקל במשק. << אורח >> רון תומר: << אורח >> בכל מקרה, בתעשייה השכר גבוה יותר. אראה לכם את זה גם בהמשך, יש לנו שקף לפי סוגי התעשייה השונים. גם בלואוטק כמו טקסטיל וכן הלאה אנחנו בכמה מאות שקלים בודדים מתחת לשכר הממוצע. התעשייה נותנת קריירה, התעשייה נותנת רווחה והתעשייה מצמיחה את כל מי שצריך לצמוח בהקשר הזה. חשוב להגיד על חדשנות, מחקר ופיתוח כי בסוף בתעשייה מה שאנחנו מייצרים פה הוא גם ידע. למה אני תמיד אומר שחשוב לייצר פה ולא לייבא? יש הרבה סיבות – תעסוקה, קבלת יותר מס הכנסה וכך הלאה. אבל, כבוד היושב-ראש, כאשר אתה מייצר פה מוצר הידע הוא פה. כאשר אתה מייבא מוצר מחו"ל הידע הוא שם. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> הקורונה גם הוכיחה לנו שאין חשוב כמו החוזק שלנו. << אורח >> רון תומר: << אורח >> ינון, אתה קורא את השקפים עוד לפני שהצגתי אותם. << יור >> היו"ר אלכס קושניר: << יור >> אמרתי שינון הוא אחד מחברי הכנסת המצטיינים בוועדה ואני בטוח שהוא התכונן כל הלילה. << דובר >> ג'ידא רינאוי זועבי (מרצ): << דובר >> אני מודיעה שאני הולכת להתחרות על הטייטל. << אורח >> רון תומר: << אורח >> ינון מאתגר אותי עם הרבה שאלות בתעשייה, אבל אני יודע שהכול מתוך כוונה לקדם ולעשות. << דובר >> מוסי רז (מרצ): << דובר >> עוד שאלה לגבי השכר: האם זה כולל את עובדי הקבלן או שהם מופרדים? << אורח >> רון תומר: << אורח >> מספר עובדי הקבלן בתעשייה הוא שולי למדי. זה מופיע בעיקר במקומות של ניקיון ובעובדים זמניים במקומות שעובדים לפי שיאים (פיקים). << דובר >> מוסי רז (מרצ): << דובר >> אתה יכול להגיד מספרים? או שאנחנו לא יודעים? << אורח >> רון תומר: << אורח >> יש את כל המספרים. אתה יכול לשלוח לי שאלות, אתן לך את כתובת האימייל שלי ועל כל שאלה תקבל תשובה. יש לנו בהתאחדות התעשיינים אגף כלכלה חזק מאוד. כל הנתונים במשק, גם אם הוועדה תרצה דברים אחרים, כבוד היושב-ראש, טמיר כהן יודע איפה למצוא אותי ותוך שעה הוא יקבל תשובה על כל דבר ועניין. קבלנים בתעשייה הם בעיקר במקומות כאלה: לניקיון משתמשים בעובדי קבלן וגם לעובדים זמניים לפיקים בייצור לפעמים. הבעיה שלנו עם עובדי קבלן, מעבר לשאלה אם נכון או לא להשתמש בעובדי קבלן, היא שעובדים בתעשייה זמן ההכשרה שלהם ארוך מאוד. גם עובד פשוט על קו ייצור, זה לא להגיד עכשיו לקבלן כוח אדם: תביא לי שלושה עובדים, נשים אותם על הקו. זה רגיש, זה זהיר, צריך להכיר את הקו. לכן מספר עובדי הקבלן שתפגוש היום בתעשייה נמוך מאוד. << דובר >> מוסי רז (מרצ): << דובר >> אתה מעריך שמתוך רבע מיליון זה 2,000, 20,000, 50,000? << אורח >> רון תומר: << אורח >> אני מעריך שזה לא יותר מ-10,000 או 20,000 בתעשייה בסך הכול. דרך אגב, המספר הכולל הוא חצי מיליון בכלל התעשייה. רבע מיליון זה בפריפריה. אני מניח שמדובר על סדר גודל של אחוזים בודדים. ללא קשר לשאלה מה נכון, אבל כל עובד בתעשייה שאתה קולט, לא תכניס אותו לשעריך לפני שהוא עבר הכשרה והכיר. זה פחות מתאים למבנה של עובדי קבלן. ניקיון כן. אני חושב שברוב התעשייה עובדי הניקיון הם עדיין עובדי קבלן, אבל מעבר לזה כמעט ולא תמצא עובדי קבלן. << דובר >> ג'ידא רינאוי זועבי (מרצ): << דובר >> זה בעיקר עובדות. << אורח >> רון תומר: << אורח >> יש יותר עובדות, זה נכון. << יור >> היו"ר אלכס קושניר: << יור >> מבחינת ההגנה על השכר, הם מוגנים? << אורח >> רון תומר: << אורח >> כל חוקי המדינה קיימים. גם המגבלה שאם עובד נמצא יותר מתשעה חודשים אתה קולט אותו. דרך אגב, אספר לך, חברת הכנסת זועבי, סיפור מעניין: יש לי היום ראש צוות. אולי לא הצגתי את עצמי: אני יצרן תרופות, יש לי מפעל תרופות בצפון הארץ, באזור יקנעם, מפעל גדול, מתקדם ומודרני. יש לי מקרה יפה מאוד של בחורה שהגיעה כעובדת קבלן לעשות מיון שהיינו צריכים ב-פיק מסוים וגילו שהבחורה באמת מסורה וראויה. היום היא ראש צוות במחלקת אריזה. לא רק עובדת על קו אריזה אלא ראש צוות. אני לא אפרסם את השכר של העובדים שלי בזום מול כולם אבל האמיני לי שהלוואי על הרבה עובדים שתוך שנה וחצי יגיעו לשכר כזה בתעשייה. חבר הכנסת רז, אז יש עובדים שמגיעים עם פוטנציאל ונקלטים הלאה. מספר עובדי הקבלן בתעשייה הוא מינימלי לגמרי. בשקף הזה אנחנו גאים מאוד: שנת הקורונה – המשכיות עסקית ועמידות לזעזועים. זה מראה עד כמה התעשייה היא עוגן חזק מאוד. << יור >> היו"ר אלכס קושניר: << יור >> אתה מציג פה נתונים מאוד מאוד יפים וחזקים. אז אולי לא צריך לעזור לכם? << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> זה בגלל שעזרנו לו עד עכשיו. << אורח >> רון תומר: << אורח >> תיכף אתייחס לזה. אתה יודע למה צריך לעזור לנו? כדי לעזור למדינה. בסוף יש לנו יחס חוב–תוצר. דווקא לשאלה של כבוד היושב-ראש, אספר לכם סיפור קצר, חצי בדיחה, שלא נהיה רציניים כל הזמן. שני מטיילים ישראלים טיילו בספארי באפריקה. שקט, יפה, הכול נעים. פתאום ראו בפינה הרחוקה צ'יטה. התלהבו וצילמו. הם לא הבינו שהצ'יטה רעבה. הסתכלו מסביב והבינו שהם החטיף, אין משהו אחר לאכול באזור. קלטו את זה, עם התיקים ועם הכול התחילו לרוץ. אבל הצ'יטה רצה מהר יותר, סוגרת לאט-לאט את הפער. פתאום אחד המטיילים הוריד את התרמיל מהגב, החליף את סנדלי השורש בנעלי ספורט. השני רץ ואמר לו: אידיוט, מה אתה עושה? אתה חושב שעם נעלי ספורט תרוץ מהר יותר מהצ'יטה? אמר לו: לא, אני ארוץ מהר יותר ממך. כבוד היושב-ראש, הסיבה שאני צריך את הכנסת הנכבדה ואת הממשלה איתנו ואת שר האוצר, שיש לנו שיתוף פעולה יפה ואנחנו עובדים על תוכניות קדימה, היא כדי לתת לנו את נעלי הספורט מול הצ'יטה הכלכלית. בסוף כל כלכלות העולם נפגעו. אם הכנסת והממשלה יידעו לתת לנו את נעלי הספורט אנחנו נרוץ מהר יותר מאחרים כי היוזמה הישראלית והחלוציות הישראלית תביא אותנו לצמיחה ולסגור את הפער ביחס חוב–תוצר. אם אני מדבר על היחס חוב–תוצר, שמאוד מעיק עלינו, ועל הגירעון, אגיד עוד מילה. תזכרו תמיד כשידברו אתכם פה על יחס חוב–תוצר ועל גירעון שיש מונה ויש מכנה. המונה זה החוב, המכנה זה התוצר. יש שתי דרכים לטפל. אתה יכול להקטין את המונה, להקטין את החוב. אבל איך מקטינים חוב? או בהעלאת מסים, שהיא לא רצויה, או בצמצומים חברתיים, על ידי צמצום תקציב המדינה ופגיעה בהרבה תקציבים חשובים. אבל אני מציע את הדרך של הגדלת התוצר ואז תוך שנה וחצי–שנתיים אנחנו יכולים לחזור להיות קרובים לכל המדדים של מאסטריכט: 60% חוב–תוצר, 3% גירעון. לא על ידי צמצום, לא על ידי פגיעה חברתית, לא על ידי הצעדים הלא נחוצים אלא דווקא על ידי גידול והאצה, ופה אנחנו נמצאים. לכן השקף הזה חשוב. במרץ בשנה שעברה אמרנו כולנו: אוי, אוי, אוי, מה יהיה? מפעלים יקרסו, חברות יפלו. באמת מרבית הצעדים שעשינו בהתאחדות, ועשינו איתכם פה בוועדת הכספים, ועשינו עם הממשלה – חלק תחת ביקורת על מה שהממשלה עשתה אבל את הביקורת אשאיר לעוד כמה שקפים קדימה – הביאו לתוצאה המדהימה הזאת. << דובר >> ג'ידא רינאוי זועבי (מרצ): << דובר >> ולמה הכוכבית? למה ללא יהלומים? בגלל שזה יורד? << אורח >> רון תומר: << אורח >> אסביר. קודם כול, התוצר צמח והפריון עלה. דרך אגב, הקורונה לימדה אותנו. הקורונה הביאה איתה גם קצת אבטלה טובה במקומות שבהם התייעלנו והצלחנו לייצר את אותו תוצר עם פחות עובדים. עכשיו המטרה שלנו היא למצוא תעסוקה לאותם עובדים, אבל בסוף גדלנו. למה הכוכבית? לא רק בגלל היהלומים. גדלנו בייצוא דולרי, אבל תזכרו שבשנה האחרונה הדולר נחלש, בסביבות 7% או 8%, ולכן לצערי כשאנחנו מסתכלים פה על מכירות – הרי בסוף אנחנו מוכרים פה, משלמים את השכר פה, עושים את הכול פה – הייצוא בשקלים ירד. בדולרים הוא גדל, שזה יפה, אבל בשקלים הוא ירד. ערך המטבע זה אחד האיומים הקשים מאוד עלינו. << יור >> היו"ר אלכס קושניר: << יור >> עוד שאלה לגבי צמיחה בתוצר התעשייתי: יש לכם חלוקה לפי ענפים? << אורח >> רון תומר: << אורח >> יש לנו חלוקה לפי ענפים. לדעתי היא לא פה אבל אוכל לספק לכם את זה. << יור >> היו"ר אלכס קושניר: << יור >> אני חושב שהמספר הזה מטעה מאוד. ראינו הרבה מאוד אנשים נפגעים. יש לך את הקטר של ההייטק והשירותים המתקדמים לצד התעשייה המסורתית. נכון שבהייטק הכול עלה, הייתה פה צמיחה יפה מאוד, אבל מצד שני התעשייה המסורתית חוותה הרבה מאוד קשיים. << אורח >> רון תומר: << אורח >> אין לי את המספרים המדויקים אבל בואו ניקח את תעשיית הבנייה ואת תעשיית המתכת, שאמנם יש בהן הרבה חדשנות אבל לכאורה הן תעשיות מסורתיות. התעשיות הללו צמחו, בשל כל מיני סיבות. ראשית, כי אנשים יותר שיפצו בתים, כי הברחות מן הרשות הפלסטינאית קטנו בגלל הקורונה ולא היו הברחות חזרה לארץ. אני לא מדבר על מסחר לגיטימי עם הרשות הפלסטינאית. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> אני הייתי מסתכל דווקא על הטקסטיל, שאנחנו יודעים שבתקופה הזאת החנויות היו סגורות, אנשים עשו הרבה קניות דרך האינטרנט והתוצר המקומי נפגע. הייתי מסתכל על התוצר הזה יותר מאשר על הבנייה, כי הבנייה המשיכה. << אורח >> רון תומר: << אורח >> אתה צודק, אבל גם כך הטקסטיל הוא לא חלק גדול מן העוגה של התוצר התעשייתי. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> רובו בחו"ל, נכון. אתם עושים היום משהו כדי להחזיר אותו לארץ? << אורח >> רון תומר: << אורח >> באמת יחשבו שהכנו את המצגת ביחד ... לא רק תעשיית ההייטק, שחשובה לנו מאוד, ויש לנו איגוד הייטק שצומח מאוד, ואנחנו עושים פה המון כדי שתעשיות התוכנה, סייבר ואלקטרוניקה יצמחו. יש לנו את זה במתכת ויש לנו את זה בבנייה ובהרבה מקומות אחרים. התעשייה צמחה למרות זה, וזה מראה את החוסן שלה, כמה היא בעצם כלי חיסון אמיתי למשק בהקשר הזה. מה כן למדנו מן הקורונה – קודם כול, כמה חשובה ההמשכיות העסקית. נלחמנו בחודש מרץ האחרון ביחד עם ראש הממשלה וביחד עם שר האוצר נגד משרד הבריאות שהיה קצת בלחץ ואפשרו לתעשייה להמשיך לעבוד. תארו לכם אם חס וחלילה התעשייה לא הייתה עובדת כל התקופה הזאת, באילו שיעורי אבטלה ובאיזו פגיעה בתוצר היינו עד היום. אז ייצבנו את התעסוקה ואת התוצר. החוסן הלאומי שלנו גם הראה שפתאום לא היו מסכות ולא היו ריאגנטים לבדיקות. פחדו שלא יהיה מספיק נייר טואלט כי הייבוא נתקע והרבה דברים אחרים. התעשייה התגייסה. בחודש מרץ, להזכירכם, עברתי אולפן-אולפן ואמרתי לאזרחים: אל תיבהלו, אני אחראי שלא יהיה חסר, אל תתנפלו על הסופרמרקט, אל תתנפלו על דוכני נייר הטואלט. לא ידעתי שזה המוצר הכי חשוב אבל מסתבר שכן. איך הסתדרו לפני המהפכה התעשייתית? אני לא יודע. לא היה חסר כלום. ודברים שאיבדנו את יכולת הייצור שלהם החזרנו לארץ. לכן התעשייה היא חלק מן החוסן הלאומי. כולם מדברים על חוסן לאומי = צבא. אף אחד לא מזלזל בצבא אבל החוסן הכלכלי החברתי זה התעשייה, רבותיי. כלי המדיניות חייבים היו להיקבע איתנו. אחת ההערות שלי לממשלה הקודמת: היו המון הצעות שהצענו לשר האוצר הקודם, שבהתחלה לא התקבלו, וגם באנו איתן לוועדה והוועדה נלחמה איתנו על זה. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> הם עלו כאן כהסתייגויות ורק אחר כך התקבלו. << אורח >> רון תומר: << אורח >> הן התקבלו רק ארבעה–חמישה חודשים אחר כך. דרך אגב, לא רק לתעשייה, לכל המגזר העסקי. << דובר >> ג'ידא רינאוי זועבי (מרצ): << דובר >> מה למשל? << אורח >> רון תומר: << אורח >> אציג לך דוגמה. למשל במקום לעודד תשלום עבור החזרת עובדים מחל"ת, שהיה לדעתי תשלום לא ראוי, בן אדם שהוציא עובד לחל"ת מקבל פרס כדי להחזיר אותו, מן ההתחלה אמרנו: בואו נציע תשלום למי ששמר על העובדים, מי שנפגע במחזור ושמר על העובדים. בהתחלה שר האוצר לא הסכים. אין שום סיבה שאם הוצאת עובדים לחל"ת המדינה תשלם. אני רוצה לעודד מצב שבו לא שולחים את העובדים הביתה, ששומרים על העובדים. << דובר >> ג'ידא רינאוי זועבי (מרצ): << דובר >> לעודד מעסיקים. << אורח >> רון תומר: << אורח >> פחת מואץ הגיע דווקא מהר יותר. נראה לכם תיכף שקף איזה יופי זה עשה. והיו עוד כל מיני כלים ורעיונות שלקח המון זמן להטמיע אותם, וחבל, יכלו לעשות אותם קודם. מערך ההכשרות המקצועיות לא תפקד. דווקא בתחילת הקורונה, אם היינו יכולים כבר אז לעבוד – לצערי זרוע העבודה לא עבדה היטב. פה אני חייב להגיד ששר האוצר הקודם זיהה את זה והקים מערך הכשרות נפרד לתעשייה ולהייטק אצלו במשרד. המערך הזה עובד מצוין, אבל הבעיה היא שעד שבנו מערכת כזאת היא נכנסה לעבודה מאוחר מאוד. אני מנהל שיחות עם שר האוצר הנוכחי איך לדאוג שההצלחה שלה לא תתפוגג, שהוא ישמור עליה, או אצלו במשרד האוצר או במשרד הכלכלה, כדי שנוכל להמשיך להצליח. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> אתה מתכוון למערך שהיה במשרד הכלכלה ובמשרד הרווחה ואז קם במשרד האוצר בגלל שהיה ויכוח עם משרד העבודה והרווחה ולא הצליחו להפעיל אותו? << אורח >> רון תומר: << אורח >> לא רק זה. צר לי להגיד שזרוע העבודה נכון להיום – ויש הרבה מה לשנות בה, ואני מקווה שהשר החדש ישנה בה – לא ייצרה הכשרות. היסטורית, עוד לפני הקורונה, היא ייצרה עובדים עם תעודה אבל בלי רצון לעבוד במקצוע, או לא מתאימים למקצוע. מה שבנינו כאן ביחד עם מינהל ההכשרות במשרד האוצר בשישה חודשים היה פנומנלי, אבל עכשיו צריך לשמור ולקדם את זה. בתחילת הקורונה לא היה מערך הכשרות. << דובר >> ג'ידא רינאוי זועבי (מרצ): << דובר >> כולל אלה שהם מעל גיל 45? << אורח >> רון תומר: << אורח >> ההכשרות הן לכולם. אגב, התעשייה אוהבת מאוד עובדים מבוגרים, בניגוד אולי לשאר המשק שיש קיפוח כלפי מבוגרים. אנחנו אוהבים אנשים עם ניסיון שיהיו שווים יותר, שיותר רוצים את העבודה. יש לנו מקום לצעירים ומקום למבוגרים, לגמרי. היו הרבה בעיות של רגולציה, שמנעה יישום של החלטות, כל מיני דברים שחזרו פה לוועדה הלוך וחזור. וכמובן השורה התחתונה שהיא חשובה מאוד ושר האוצר הנוכחי מכיר בזה: חייבים תקציב מדינה. תגידו לאיש עסקים לנהל את העסק שלו בלי תקציב, הוא יגחך. מה שהיה פה – ולא ניכנס למה זה היה, כולם יודעים – שנה ומשהו בלי תקציב, זה מטורף. << יור >> היו"ר אלכס קושניר: << יור >> שנתיים וחצי. << אורח >> רון תומר: << אורח >> אני מדבר על תקופת הקורונה. אתה צודק שהתקציב האחרון עבר ב-2018. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> כשאתה מדבר על תקציב מדינה, שכולנו מסכימים שצריך להיות, אתה מדבר על 21–22, או 21, 22, 23? << אורח >> רון תומר: << אורח >> 21–22 מספיק לדעתי. אני לא חושב שתקציב של 24 חודשים מראש זה נכון. זה אולי נותן יציבות פוליטית, לא משנה מי בשלטון, אבל השנה ברור שזה צריך להיות תקציב 21–22 כי יש שינויים והתאמות. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> כי שנת 21 כבר נגמרת. << אורח >> רון תומר: << אורח >> ובמיוחד עכשיו כשיש לנו שאלה מה יהיה - - - << יור >> היו"ר אלכס קושניר: << יור >> אנחנו בשידור חוזר. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> כדאי שישמעו את זה, שלא מומלץ שיועבר עכשיו תקציב לשנת 23. גם אם זה מייצב פוליטית, לא מומלץ שיועבר תקציב 23. הוא לא רוצה להתערב פוליטית, לכן הוא אמר רק את הדעה שלו. << יור >> היו"ר אלכס קושניר: << יור >> פוליטיקה זה בוועדה המסדרת. << אורח >> רון תומר: << אורח >> חבר הכנסת אזולאי, ככלל אני חושב שתקציב המדינה צריך להיות חד-שנתי, אלא אם כן נקלעים למצב שבגלל בחירות וכן הלאה כבר מאבדים חלק מן השנה. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> הבעיה היא שכל פעם עד שמעבירים תקציב זה חצי שנה, במקרה הכי טוב. << יור >> היו"ר אלכס קושניר: << יור >> כך זה היה בממשלה הקודמת. << אורח >> רון תומר: << אורח >> תראו את השקף הבא – זה בזכות הוועדה הזאת, שיחד עם שר האוצר ידעו להביא את נושא הפחת המואץ. באתי בזמנו לשר האוצר ואמרתי: אנחנו בתקופת משבר של קורונה, להרבה עסקים יש סימן שאלה. בוא ניתן להם את התמריץ הקטן הזה לקדם השקעות דווקא עכשיו. השקף משמאל הוא השקעה רבעונית בתעשייה. אנחנו רואים את תקופת הקורונה, הרבעון הראשון, בשני קצת עלה, בשלישי ירד. אז הכרזנו על הפחת המואץ. תראו מה קרה: אנשים קנו הרבה יותר ציוד. למה חשוב שיקנו ציוד? לא כדי שיהיו בעלי ציוד אלא הציוד הזה מביא פריון וייצור מתקדם. אתה קונה ציוד חדש, אתה מחליף ציוד ישן. הפחת המואץ עשה את העבודה. אחד הדברים שאנחנו אומרים למשרד האוצר כרגע, גם בדרישות לתקציב הבא, זה להאריך את נושא הפחת המואץ. כל מי שרוצה להשקיע, בואו נלטף אותו. ההשקעות במשק הן כלי הצמיחה. פריון – זה הכלי שיש לנו, אין כלי אחר. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> אגב, קיבלת תגובות על הפחת המואץ שנתנו פה שאושר לגבי המלחמה האחרונה? עשינו את זה לערים מעורבות שנפגעו, נתנו שם פחת מואץ. << אורח >> רון תומר: << אורח >> מוקדם מדי לדעת. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> מבחינת תגובות, אם זה עוזר או לא עוזר. << אורח >> רון תומר: << אורח >> זה יעזור לעסקים שצריכים להשתקם כי הם ממילא צריכים לקנות ציוד. מי ששרפו לו את המסעדה יצטרך לחדש את הכול. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> אבל אתה לא יודע אם באמת זה ייתן לו את הפיצוי. << אורח >> רון תומר: << אורח >> אני לא מאמין שזה ייתן את אותו דרייב. המטרה היא יותר לפצות את מי שמחדש את הציוד, שיוכל להפחית אותו. רגולציה, רגולציה, רגולציה – אני יודע ששר האוצר החדש, אחד היעדים הראשונים שהוא שם, ובצדק רב, הוא הפחתת הרגולציה. אחד הדברים שאני תמיד מציין את ראש הממשלה הקודם בראיית החזון, אבל לצערי הוא לא הצליח לבצע, הוא נאום הגרזנים שלו לפני שש–שבע שנים. בנימין נתניהו, אחד הנאומים שלו לפנתיאון היה נאום הגרזנים, איך צריך להסתער על הרגולציה בגרזנים כדי לעבוד במשק. << יור >> היו"ר אלכס קושניר: << יור >> אבל הגרזנים היו קהים, לא היו חדים. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> הם רצו להשתמש בהם, ועכשיו זה נפל והוא יוכל לקצור את ההצלחות שלו. << אורח >> רון תומר: << אורח >> אנחנו רואים את המספרים: נאום לפנתיאון, ביצוע לא היה קיים. אנחנו רואים מה קרה במדד הרגולציה. תראו את הגרף משמאל. התכלת זה איפה שהיינו לפני כ-15 שנים, היינו במקום 23 בעולם במדד הרגולציה של הפורום הכלכלי העולמי, וירדנו למקום 69. לא מתאים לישראל. ישראל צריכה להיות בחוד. שר האוצר הנוכחי, והבנתי שזה נכנס גם להסכמים הקואליציוניים, הולך לקדם באופן דרמטי את הורדת נטל הרגולציה. תזכרו את הסיפור עם נעלי ההתעמלות – הרגולציה היא החבל. תקשרו לי את הרגליים בחבל – אני בטח לא אדע לרוץ, גם עם נעלי התעמלות, ולנצח אף אחד אחר. לכן, כבוד היושב-ראש, התפקיד של הוועדה הזאת, ביחד עם משרד האוצר, יהיה לבוא ובלי רחמים – הרגולטורים יספרו לכם שהם צריכים את השליטה ואוי-אוי-אוי מה יקרה בלי רגולציה. אין בעיה, בואו נעשה אכיפה – כל מי שללא הרגולציה יעבור על החוקים תהיה אכיפה רצינית מאוד ועונשים. אבל בלי הרגולציה הזאת, שהיא הורגת, הורגת, הורגת. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> הבעיה הגדולה היא שקודם כול מסתכלים על האזרח או על התעשיין כרמאי ואחר כך אומרים: נשים עליו רגולציה כדי לבדוק. קודם כול תסתכל עליו כאדם אמין, אחר כך תבדוק אותו. אם פעם אחת הוא פישל תבדוק אותו. << אורח >> רון תומר: << אורח >> חבר הכנסת אזולאי, אני חושב שחלקם זכאים לפרס כי הם באמת הציונים האמיתיים שמקיימים פה את החברה ואת הכלכלה. אבל כפי שאתה אומר, ההסתכלות היא כל הזמן כאילו או-טו-טו-טו. צריך לשנות את זה. יש לנו המון תוכניות. << יור >> היו"ר אלכס קושניר: << יור >> אני לא חושב שהאנשים האלה צריכים פרס. הם צריכים שהמדינה תצא להם מן הווריד ותיתן להם לעבוד. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> זה הפרס. << אורח >> רון תומר: << אורח >> חבר הכנסת קושניר, לגמרי. תפקיד הוועדה הזאת הוא לא פחות משל משרד האוצר, לדחוף לזה ללא מנוחה. מחסור בהון אנושי – דיברו על זה הרבה. אני באמת מברך על ההחלטה, שהיא לכאורה לא פופוליסטית אבל היא ההחלטה הכי נכונה היום, לעצור את החל"ת. החל"ת הזה היה כמו מורסה בעור. אתה מדבר עם עסקים, דרך אגב לא רק בתעשייה, גם במסחר ובמסעדנות ובחקלאות: קשה לגייס ידיים עובדות. << יור >> היו"ר אלכס קושניר: << יור >> אתה שומע על שינוי עכשיו בעקבות זה שעוצרים את החל"ת? << אורח >> רון תומר: << אורח >> אני מתחיל להרגיש את הבאז. אני חושב שהשבוע יהיה השבוע הקריטי. אנשי מפנימים עכשיו שזה רציני, שזה לא סתם אמירה. אסביר לכם איפה זה פוגע. זה פוגע גם באנשים שעובדים. אציג לכם דוגמה אצלי במפעל. חסרים לי עובדים בקווים מסוימים. אצלנו עובדים בשלוש משמרות. מה אני עושה? אנחנו עובדים במשמרות של 12 שעות ו-12 שעות. כל העובדים שלי נהנים, הם עובדים שעות נוספות. << דובר >> ג'ידא רינאוי זועבי (מרצ): << דובר >> אבל יש שחיקה. << אורח >> רון תומר: << אורח >> בדיוק, יש שחיקה. בכנסת לפעמים עם הפיליבסטר אתם עובדים יותר מ-12 שעות, אבל תנסו לעבוד 12 שעות שישה ימים בשבוע. זה לא אנושי, זה לא בריא. לכן אני אומר שזה פוגע לא רק בעסקים אלא זה בעובדים הקיימים. העובדים מסורים לעסק. אני חייב להגיד שאפו גם לעובדים שלי ושל כולנו, הם נקראים לדגל והם עובדים, אבל יש לזה מחיר אישי קשה מאוד. לכן חייבים למלא את המשרות האלה וחייבים לבסס מערכת הכשרות כדי שיהיו עוד ועוד הכשרות נוספות. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> כמובן שצריך שזה יהיה בהדרגה. העלינו את זה אז בוועדה כשהיינו צריכים לאמץ את המודל הגרמני, זה היה הכי נכון, אבל אנחנו לא נמצאים שם. למשל התיירות – העלה את זה גם חבר הכנסת בליאק – יש דברים שכן צריך להסתכל עליהם. << אורח >> רון תומר: << אורח >> נכון, חבר הכנסת אזולאי. אני חושב שלתקופת מעבר זה צריך להיות, אבל לא לנצח. אם חס וחלילה התעופה תיפגע ויהיו לך 10,000 דיילות קרקע בלי עבודה, האם נמשיך לשלם להן חל"ת עד שהתעופה תתאושש? לא. ניתן להן הכשרות ונסב אותן למקום אחר. זה לא מקצוע לנצח. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> פרסמו תוכנית כלכלית אחר הצוהריים ב"כאן 11", שאלו את מנכ"ל חברת דנאל למשאבי אנוש והוא אמר שיש לו 2,000 משרות פנויות. הוא אמר: לא של שכר מינימום. אנשים לא באים. << אורח >> רון תומר: << אורח >> זה לכולנו. לכן זה מאוד מאוד חשוב. נושא חשוב מאוד שיגיע לפתחכם הוא יוקר המחיה בישראל. נורא קל להגיד: יקר פה, אז בואו נמכור יותר בזול. אבל הפתרון למכור יותר בזול – צריך לזכור מה מוביל ליוקר. דבר ראשון זה רגולציה, יקר לייצר, זה אחד הדברים שצריך לזכור. אחד היעדים, גם של משרד האוצר וגם של הוועדה הזאת, הוא לבדוק למה יקר לייצר פה ומה עושים כדי שיהיה פחות יקר. למשל ארנונה לעסקים: לא הגיוני שבניגוד לכל העולם – לא רציתי להביא לפה עד אין-סוף גרפים – הארנונה בישראל יקרה משמעותית מאירופה, ואני כבר לא מדבר על טורקיה או על סין. יש אי-יעילות ברשויות המקומיות. פעם הכניסו את מקדם היעילות. הורידו אותו, הוא כבר לא נכנס לחישוב הארנונה. הארנונה עולה כטייס אוטומטי בין התייקרות המדד להתייקרות השכר. כלומר כל פעם שמעלים שכר ברשויות אוטומטית העסקים משלמים. זה המפעלים הגדולים והחנויות וכולנו. זה בלתי אפשרי. יוקר המים: המים הולכים ומתייקרים עוד ועוד. אנחנו היום יקרים ב-26% יותר מאשר באירופה. אז אומרים לי: מחיר המילקי באירופה זול יותר. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> אם אני לא טועה השבוע הולכים להעלות את מחיר המים בעוד 4%. << אורח >> רון תומר: << אורח >> יש עוד עלייה. נאבקנו, הצלחנו להוריד חלק מן העלייה. אבל זה בלתי אפשרי. הדולר שמכה בנו – את השכר אנחנו משלמים פה בשקלים. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> אגב, אתם יודעים למה יש את יוקר המים? ידועה לכם הסיבה? אולי בגלל שיש יותר מדי תאגידים? << אורח >> רון תומר: << אורח >> זה הרצאה שלמה. גם בתאגידים צריך להתייעל, בהחלט. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> החוק קובע ש-50% מתאגידי המים צריכים להיסגר, זה חוק. << אורח >> רון תומר: << אורח >> אבל זה לא קורה. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> הממשלה החדשה תאכוף את זה. << אורח >> רון תומר: << אורח >> בקיצור, זו רק דוגמה אבל יש פה המון דברים שצריך לתקן. תזכרו עוד דבר, יש לנו עלויות נוספות. << דובר >> אבשלום (אבו) וילן: << דובר >> איך זה קשור? כי הוא חיבר את התעשייה למחיר לצרכן. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> מדברים על התאגידים שלא נסגרו. << אורח >> רון תומר: << אורח >> כבוד היושב-ראש, יש פה הרבה מה לתקן וצריך לתקן את זה כדי שנהיה תחרותיים, כי נורא קל להגיד שזול יותר בעולם. עוד דבר אני חייב להגיד: כשאתם מסתכלים על המוצרים במדינת ישראל ואתם רואים מה קורה בשרשראות השיווק – צריך לבדוק מה יקר: האם עלות המוצר יקרה או עלות שרשרת המכירות הקמעונאית, לשים את האצבע במקום הנכון. << יור >> היו"ר אלכס קושניר: << יור >> גם אי אפשר לברוח מסיפור הריכוזיות של התעשייה. << אורח >> רון תומר: << אורח >> חבר הכנסת קושניר, אני מוכן לאתגר אותך ושאתה תבוא ותציג לי שניים–שלושה ענפים, אבל לא ברמה הכללית של למשל מזון. בואו נראה אם הוא באמת ריכוזי. אני לא יודע אם החברות שלי יסכימו לגלות אבל תראה באיזה מחיר הן מוכרות את המוצר ובאיזה מחיר הוא נמכר לצרכן. השאלה אם הריכוזיות היא בייצור או בשיווק. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> הוא צודק. למשל בירקות החקלאים יכולים למכור את המוצר ב-30% מן הערך. זה מגיע לצרכן ובשרשרת שזה עובר עד שזה מגיע אליך למקרר אתה משלם עוד 70%. << אורח >> רון תומר: << אורח >> אם תוזיל את ה-30% ל-27%, זה יעשה את ההבדל? אני בעד, אם אפשר להוזיל יש להוזיל, אבל ה-70% זה הבעיה. צריך לשים לב לדברים האלה כי תמיד שמים את הזרקור על הייצור. << יור >> היו"ר אלכס קושניר: << יור >> אתה עושה נכון מאוד כשאתה משווה אותנו לעולם. אולי גם פה כדאי לעשות השוואה לעולם, מה עלות הייצור אל מול עלות המכירה. << אורח >> רון תומר: << אורח >> יש לנו עוד הרבה גרפים. כשתעשו דיונים בנושא אנחנו נשמח להציג. << יור >> היו"ר אלכס קושניר: << יור >> בשביל לפתור את הבעיה צריך להבין אותה. << אורח >> רון תומר: << אורח >> חבר הכנסת קושניר, אגיד רק עוד דבר אחד לחברי הכנסת הנכבדים. גם אם אתם חושבים שיש פה ריכוזיות בתחום מסוים, בואו נפתור אותה בתחרות מבית. נניח שחסרים פה מפעלים לייצור סודה, סתם אני אומר, ולכן מחיר הסודה בישראל יקר. ניתן תמריץ ונעלה את כמות יצרני הסודה ואז המחיר ירד. אפשר לפתור את זה אם יש באמת מקום של כשל שוק. יש לי הרגשה שהבעיה היא לא בהכרח בתעשייה כי ברוב מוצרי התעשייה יש תחרות. יכול להיות שיש מוצר מסוים, למשל שמישהו רוצה דווקא ז'קט מסוים, אבל במוצרי יסוד אני חושב שהמצב טוב. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> יש את הייבוא המקביל. הסתכלנו על פחית קוקה קולה. בקורונה נחשפנו לזה. אתה יכול לקנות את הפחית הזאת, עד עכשיו היית קונה אותה ב-4 שקלים. פתאום אתה מקבל 4 פחיות ב-10 שקלים. איך זה קרה? אומרים לך: לא, זה ייבוא מקביל. למה? מה שאני מייצר בארץ אני משלם עליו יקר יותר, ואתה מביא בייבוא מקביל? אני רוצה לחזק את הארץ, אני רוצה לחזק את התוצר המקומי. למה כשאני מביא בייבוא מקביל לפעמים אני משלם חצי מחיר? << אורח >> רון תומר: << אורח >> לפעמים ייבוא מקביל זה עניין של הזדמנויות ויש לך מלאי. שנית, לפעמים בייבוא מקביל יש כל מיני מגבלות שאין לך בארץ. מדינות מסוימות, כפי שאמרתי, תחרותיות יותר. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> אלה הדברים שצריך לפתור אותם פה. << אורח >> רון תומר: << אורח >> אני פה כדי לפתור. << יור >> היו"ר אלכס קושניר: << יור >> אבל לא על ידי חסימה של הייבוא המקביל. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> להיפך, זה חלק מן התחרות שצריכה להיות פה. << אורח >> רון תומר: << אורח >> כבוד היושב-ראש, אני חושב שבניווט כלכלי נכון אפשר להגיע למצב שייבוא מקביל יהיה יקר יותר מאשר הייצור המקורי, אבל בשביל זה בדיוק צריך לעשות את השינויים האלה. נעלי התעמלות ולא חבל – זה הכול, תזכרו. << יור >> היו"ר אלכס קושניר: << יור >> נעלי התעמלות של היצרן הישראלי או שאתה תביא נייק? << אורח >> רון תומר: << אורח >> לצערי לא מייצרים יותר נעלי התעמלות בארץ. << דובר >> ג'ידא רינאוי זועבי (מרצ): << דובר >> בנושא הארנונה העסקית אני רוצה להציע חשיבה. נכון שבמדינת תל אביב ארנונה עסקית זה טונות של מיליארדים בשנה, אבל הכנסה מניבה לרשויות המקומיות, במיוחד בפריפריה באשכולות סוציו-אקונומיים נמוכים, זה חמצן לקופת הרשות המקומית. לכן הייתי מציעה לעשות מתווה דיפרנציאלי. ברשויות עשירות לא צריך לעשות סובסידיה של ארנונה מניבה, ואילו ברשויות חלשות כן לתת אפשרות לקחת כמה שיותר ארנונה. << אורח >> רון תומר: << אורח >> את תצרי פה אנומליה כי תפגעי בעסקים שדווקא צריכים להגיע לרשויות החלשות. << דובר >> ג'ידא רינאוי זועבי (מרצ): << דובר >> אז צריך לשים תמריצים. אפשר לחשוב על זה. אבל בסופו של דבר בכל הנושא של עסקים וארנונה ושלטון מקומי, מי שמרוויח זה הרשויות החזקות. אני רוצה שאנחנו ניקח בחשבון את הרשויות החלשות. << אורח >> רון תומר: << אורח >> אני רוצה להסתכל על התמונה הכללית. החיזוק הכי גדול לרשויות החלשות הוא לייצר שם מוקדי תעסוקה שווים, שמשלמים שכר גבוה. לכן אל תנסי להסתכל על מוקד תעסוקה כפרה שצריך לחלוב ממנה את הכסף לרשות אלא למצוא את הדרך שהרשות תשגשג בין היתר על ידי זה שהאזרחים ירוויחו יותר והיא תפרח, אבל לא על ידי ארנונה. << דובר >> ג'ידא רינאוי זועבי (מרצ): << דובר >> צריך לתת תמריצים אבל גם להסתכל על זה בצורה יותר רחבה. << אורח >> רון תומר: << אורח >> דיברנו על פריון. זה שקף עמוס מאוד שמראה לכם את ממוצע הפריון ב-OECD ואיפה מדינת ישראל נמצאת. פריון זה תוצר למועסק. אנחנו חייבים להגדיל את התוצר למועסק. יש פה שתי דרכים: השקעות במיכון מתקדם יותר, יעיל יותר, מהיר יותר; והעלאת רמת המועסקים – הכשרות, הכשרות, הכשרות. כל מועסק שיש לו רמה גבוהה יותר מוציא יותר תוצר. דרך אגב, בזכות זה הוא יכול לקבל יותר שכר כי הערך שלו גבוה למעסיק ולכן זה Win-Win. זה אחד השינויים שצריך לעשות. << יור >> היו"ר אלכס קושניר: << יור >> יש כאן גם הרבה בעיה של תשתיות. << אורח >> רון תומר: << אורח >> יש גם בעיה נוראית של תשתיות אבל זה בכלל סרט אחר. כשאנחנו מסתכלים על שני פערי הפריון שאמרתי: נושא של הכשרות ונושא של השקעות, הגרף הימני מראה לכם מבחינת השקעות שישראל נמוכה בעשור האחרון לעומת כל המדינות המתקדמות בעולם בהשקעות במכונות וציוד, וכשאנשים אחרים משקיעים ואנחנו לא אז צריך להבין לבד מה קורה, ואותו דבר בחינוך המקצועי טכנולוגי. חינוך מקצועי טכנולוגי זה לא רק מה שאמרו פעם ללואו של הלואוטק. במקצועי טכנולוגי היום יש הרבה מקצועות – מפעיל מכונת CNC, רתך אורביטלי שמקבל היום שכר של מעל 20,000 שקל בשנה השנייה לעבודה שלו, זה הריתוך הקר שבו משתמשים היום בחברות ההייטק. יש המון תפקידים שווים שחייבים להכשיר אנשים אליהם. כשאין לך אנשים עם כישורים התוצר שלך יורד ואז אתה לא תחרותי. << יור >> היו"ר אלכס קושניר: << יור >> לגבי הכשרה במכונות וציוד, איך אתה מסביר את זה? למה לא משקיעים? זה בסוף החלטה של התעשייה. << אורח >> רון תומר: << אורח >> אסביר. בעשור האחרון, חלק מן הצעדים שמשרדי האוצר לדורותיהם עשו, הם דיכאו פה את התעשייה. כשאני מדבר עם הרבה תעשיינים, הם עובדים ומצליחים אבל הם לא בטוחים שיש אופק תעשייתי במדינת ישראל. אם אתה חולב את המפעל כמה שאפשר, ונחליט עוד חמש שנים אם הוא קורס, אם אתה תשקיע מחדש או לא, או אם אנחנו נשדרג כל הזמן – לאנשים יש כסף להשקיע אבל לרבים אין את התקווה שהמדינה מאחוריהם לטווח ארוך. כאשר אתה משקיע בציוד תעשייתי אתה לא רואה את ההחזר בשנה, שנתיים, שלוש אלא תוך שש, שבע, שמונה שנים. אם המחוקק והממשלה יתנו פה תקווה לאנשים אתם תראו את ההשקעות טסות למעלה. תראו אפילו, אמנם זה לא היה תקווה אבל זה היה הזדמנות, מה הפחת המואץ עשה. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> למה כוונתך בתקווה? במה? << אורח >> רון תומר: << אורח >> שיראו שלמדינת ישראל יש מדיניות כלכלית שתומכת תעשייה לאורך זמן, שהיא מורידה רגולציה, שהיא מחזקת, שהיא מעודדת רכש מקומי וכך הלאה, אז אנשים ישקיעו. יש להם כסף להשקיע. << יור >> היו"ר אלכס קושניר: << יור >> לא סתם שאלתי את השאלה. מה שאמרת הוא נכון, המדינה חייבת לעודד תעשייה באיזו תוכנית ברורה. המדינה חייבת לייצר מדיניות ארוכת טווח כדי שהתעשיינים ירגישו בטוחים שהם נמצאים כאן על קרקע יציבה ככל הניתן. יחד עם זה, אני חושב שאחת הסיבות להשקעה נמוכה בציוד היא גם היעדר תחרותיות. << אורח >> רון תומר: << אורח >> לא, לגמרי לא. בסוף רוב התעשיינים רוצים לייצר לעולם, לא לישראל. התחרות שלך היא לא במקום הזה. כדי לפרוץ לעולם אני בתעשיית התרופות מתחרה בהודים שמייצרים לאירופה וארצות הברית. אין לי אפשרות להעסיק חמישה אנשים על קו ייצור אז אני משקיע בציוד, שבקו האריזה שלי יש שני אנשים במקום חמישה שהיו פעם בקו הישן. להודים זה לא משנה כי שם ההוצאה לכוח אדם נמוכה. לכן תזכור שדווקא בתחרות עם העולם ישקיעו. אחד הגרפים הכי מדאיגים, שאתה רואה את כמות התעשיינים ב-15 השנים האחרונות שפתחו קווי ייצור בחו"ל. הכמות הזו הולכת וגדלה. חלק מן התעשיינים אמרו לי: ברגע שפתחתי קו ייצור בחו"ל, את הבא אני כבר על אחת כמה וכמה רואה כמה טוב שם וכמה קשה פה. אני באתי לפה, חלק מן השליחות הציבורית שלי היא לשנות כיוון. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> גם אם יידעו להשקיע במכונות הייצור ובציוד, במקום להחזיק חמישה אנשים יחזיקו שני אנשים. דיברנו קודם על כך שלשלושה האלה נצטרך לדאוג לעבודה. אתה מבין שאם אתה מגיע למצב הזה, בסופו של דבר תצטרך להפוך את האנשים למכונות. << אורח >> רון תומר: << אורח >> שני אנשים על קו הייצור שלי מרוויחים שכר גבוה יותר מאשר הרוויחו בעבר. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> עזוב את השכר, אני מדבר על העסקת עובדים. << אורח >> רון תומר: << אורח >> אותו אדם שנשאר מרוויח שכר גבוה יותר מאשר הרוויח בעבר. היה לי מפעל ישן עם שתי מכונות. החלפתי אותן לשתי מכונות חדשות, אפילו מהירות יותר. צריך להיות יותר תחרותי. אתה יודע מה קרה בשבוע שעבר? חנכנו את מכונת האריזה השלישית. כל מכונה זה 1.5 אירו. למה? כי גדל הביקוש ואני מוכר יותר. עכשיו צריך עוד שני אנשי על הקו החדש. בסוף זה הרעיון – הרעיון הוא לצמוח מחוזק ולא מאי-יעילות ואז גם מקבלים יותר שכר ואתה עומד לזמן ארוך יותר. << דובר >> מאיר יצחק הלוי (תקווה חדשה): << דובר >> אני רוצה להגיד את מה שאמרתי גם בדיונים קודמים. אני חושב שהקורונה, בצד הטלטלה שטלטלה את כולנו, הייתה גם הזדמנות מצוינת לחשיבה מחדש על כל נושא העבודה. אני רוצה להתייחס לעידוד הכשרה מקצועית. אני אומר את זה כמחנך. אין ספק שחלה נסיגה דרמטית במיתוג של מקצועות התעשייה. כבר במוסדות החינוך היום ללמוד מסגרות או רתכות – אתה נכנס לתוך סטריאוטיפ מאוד מאוד מורכב. ניסיתי לעשות את זה בעירי אילת, לעודד נתיבים טכנולוגיים. הראשונים שבלמו את זה הם ההורים כי נוח יותר להיות תלמיד שלומד במסלולי בגרות משובחים או בנתיבים טכנולוגיים מתקדמים מאוד, ואז פתאום הנישה הזאת מתחילה לייצר פה סטריאוטיפים. לכן אני חושב שהמשימה שלכם, ביחד עם משרד החינוך ומשרד העבודה, זו משימה חשובה מאוד, לראות איך מחזירים עטרה ליושנה. סיפר לי שר האוצר שאחד המקצועות הכי נדרשים זה חרטים, אין חרטים במדינת ישראל. << אורח >> רון תומר: << אורח >> חסרים רתכים. 15,000 שקל מקבל רתך בשנת עבודה שנייה שלו, ורתך אורביטלי מרוויח 25,000 שקל. << דובר >> מאיר יצחק הלוי (תקווה חדשה): << דובר >> היום כשאתה עושה את מיפוי הצרכים ואחרי זה אתה מציג את זה לבתי הספר, ברוב בתי הספר לימודים טכנולוגיים - - - << יור >> היו"ר אלכס קושניר: << יור >> זה גם עניין של המשגה. אל תקרא לזה רתך, תקרא לזה מנהל מערכת ריתוך, ותגרום לכך שזה יהיה תואר ראשון ואז בכלל הסתדרת. << דובר >> מאיר יצחק הלוי (תקווה חדשה): << דובר >> יש מערכת שלמה שצריכה לתקוף את העניין הזה ולמתג אותו נכון, וגם להראות מה נקודת הקצה. נקודת הקצה אומרת שאתה יכול להתפרנס מצוין ולתרום למדינת ישראל ולעודד תעשייה וכן הלאה. << אורח >> רון תומר: << אורח >> ראשית רציתי להגיד: ברוך הבא לכנסת. אני שמח שהצטרפת כי מניסיונך כראש עירייה אתה מביא הרבה ניסיון מן השטח, וזה חשוב. אתה צודק, אחד הנושאים הראשונים כשאפגוש את שרת החינוך בימים הקרובים הוא לראות איך אנחנו מחיים מחדש את החינוך הטכנולוגי. תראה כמה עורכי דין מסיימים תואר ואז או שאין להם עבודה או שהם עושים חוזים ברמת הסטנסילים, הכלום ובקושי מסיימים את החודש, ותראה לאן מגיעים עובדים בתעשייה. אנחנו צריכים לשנות את התפיסה. << דובר >> מאיר יצחק הלוי (תקווה חדשה): << דובר >> יש שני סוכני שינוי: ההורה והמחנך, המורה, מרכז השכבה. יש סוכני שינוי שצריך גם אצלם להטמיע את העניין הזה. << אורח >> רון תומר: << אורח >> את זה אנחנו בהחלט נעלה ונפתח. דווקא חיברת אותי לנושא קצת שונה, אבל הוא מתקשר לשקף הזה, וזה נושא חשוב מאוד. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> לשקף הקודם: שיעור הלומדים בחינוך מקצועי. ישראל נמצאת מתחת לממוצע ה-OECD. אתה מדבר על הלומדים? הרי אנחנו תמיד מתלוננים שאנחנו מייצאים מוחות. << אורח >> רון תומר: << אורח >> אני מדבר על הלומדים כרגע, לא על מי שנשאר בארץ. השקף הבא מתחבר למה שאמר ראש העירייה לשעבר. הקורונה לימדה אותנו שצריך לשנות חשיבה. אחת הבעיות הכי קשות בשוק העבודה בארץ היא נושא בתי הספר וחופשות התלמידים. אני יכול להגיד לכם בתור מעסיק, אמנם אני היום לצערי פחות נמצא במפעל בגלל התפקיד הציבורי שלי, בחודש יולי כשהילדים בחופשות ובקייטנות ואצל הסבא והסבתא חצי מן הזמן של העובדים, אם הם לא מוציאים ימי חופשה או חלילה ימי מחלה בשביל להיות עם הילדים, זה בשביל תיאומים טלפוניים. אתה רואה את העובדים שלך מבקשים לצאת לרגע מקו הייצור לצורך תיאומים: האם לקחת את הילד, מי אוסף אותו, איך אוסף. אי החפיפה בין החופש הגדול לחופשות של ההורים הוא נורא. השנה זה יהיה דרמטי כי ב-6 בספטמבר אנחנו יוצאים כבר לחופשות חגי ישראל. << יור >> היו"ר אלכס קושניר: << יור >> אני לא מבין בשביל מה לפתוח את שנת הלימודים ב-1 בספטמבר. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> בחינוך החרדי עשו בחוכמה: יוצאים לחופשה לפני תשעה באב, חוזרים בראש חודש אלול, ואז יש לך חודש של לימודים. << אורח >> רון תומר: << אורח >> זה בדיוק החוכמה של המגזר החרדי, שאני רוצה להביא אותה לכל המגזר הציבורי. אני טוען שהחופשים ארוכים מדי. זה לא טוב לילדים ולא טוב להורים. אני חושב שצריך לשנות את הקונספט של החופש הגדול. צריך לעשות חופש גדול באוגוסט ובתשרי. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> אגב, ביום-יום אין לכם את הבעיה הזאת, שהילדים מסיימים בשעה 13:00 ומגיעים הביתה? << אורח >> רון תומר: << אורח >> אז או שיש מסגרת אחרי הצוהריים, בצהרון או משהו כזה, ומסתדרים. אני חושב שמועד החופש הגדול צריך להשתנות לאוגוסט ותשרי, לא יולי ואוגוסט. יקוצר קצת החופש, יתגמלו את המורים כנדרש. להיפך, אני חושב שחשוב שניתן יותר הוראה, אבל לשוק העבודה זה יעלה את הפריון בצורה דרמטית. ביקש שר האוצר: בואו תבדקו מה אומרים. עשינו סקר גדול מאוד עם יותר מ-1,000 אנשים. 76% מן ההורים תומכים בהזזת החופש הגדול, 75% מן ההורים אומרים שהפער הזה בין החופש לימי העבודה פוגע בתפקוד שלהם. גם להורים זה לא קל, כשאתה בעבודה אתה לא רוצה את כל הבלגן הזה. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> הזזה וקיצור או רק הזזה? יש הבדל. << אורח >> רון תומר: << אורח >> ההורים רוצים גם לקצר, הזזה וקיצור. ההורים מעריכים, לפי התוצאות שקיבלנו, בכ-7,000 שקל את ההוצאה השנתית הממוצעת לאותן מסגרות שהם צריכים לתת. תארו לכם שבתי הספר עובדים ביולי. פעם דיברו על החום. קודם כול, חם גם בספטמבר, אבל רוב בתי הספר ממוזגים היום. מה שהיה נכון פעם לא נכון לעכשיו. תחשבו איזה יופי יהיה אם חודש יולי יהיה חודש עבודה רגיל, גם להורים וגם לילדים. באוגוסט כולם יוצאים לחופש, אחרי זה יש תקופה של חזרה ללימודים ואז חודש תשרי, שהוא גם כך חודש של חגים וגשרים ויוצא וחוזר, גם כך הוא חופש. זה יעלה פריון, זה יחסוך הרבה כסף להורים. זה דבר שאנחנו חייבים לבצע כאן ועכשיו. << יור >> היו"ר אלכס קושניר: << יור >> זה גם יתרום להוויה המשפחתית, שהמשפחה תהיה ביחד. << אורח >> רון תומר: << אורח >> בדיוק. גם הסבים והסבתות, שנהנים מאוד להיות עם הנכדים, רוצים לעשות את זה מתי שנוח להם ולא מתי שההורים נתקעים. אני חושב שזה יעשה טוב לכולם. אם רוצים לקחת פה הובלה, גם שר האוצר וגם ועדת הכספים ביחד יכולים לעשות את המהלך הזה. אני בטוח שאפשר למצוא פתרון שגם מורי ישראל יראו שזה לא נורא ויתוגמלו על השעות הנוספות שהם יעבדו. זה יהיה הישג עצום למשק. אם הקריאה היא למה שהכי מהר אפשר לעשות, שלא צריך לחכות לתקציב המדינה, זה הדבר הזה, כבוד היושב-ראש. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> יש לכם הערכת עלויות של זה? אתה אומר שלא צריך תקציב. << יור >> היו"ר אלכס קושניר: << יור >> אני בטוח שיש לזה הרבה מאוד עלויות. << אורח >> רון תומר: << אורח >> אנחנו בשיח עם שר האוצר. אני חייב להגיד לזכותו שהוא רוצה לקדם את זה. אנשי הממונה על השכר עשו תחשיבים. הם לא שיתפו אותי בתחשיבים. אני חושב שהם יודעים לעמוד בעלויות הללו. בניירות הפנימיים של האוצר, מבלי שנחשפתי למספרים המדויקים, נחשפתי לשורה התחתונה, שהתועלת למשק גדולה בהרבה מן העלות. אם משרד האוצר מוכן לשים את הכסף הזה אז כנראה זה – יש דברים שהם כל כך ברורים ולא קרו עד היום. אמרנו שינוי – בואו נעשה את השינוי, בואו נראה שאנחנו שוברים את הפרדיגמות שתקעו את המשק בהרבה דברים, שפגעו במשפחות, ונקדם את זה. ירידה בתמריצים ממשלתיים – כל הזמן הסיפור של נעלי ההתעמלות, אני אוהב את הסיפור הזה כי הוא חוזר לנו כמעט בכל שקף – יש לנו 30% מימון ממשלתי במו"פ לעומת ממוצע ה-OECD. אם תסתכלו על השקף הקטן: ממוצע תקציב רשות החדשנות מן התוצר וממוצע רשות ההשקעות מן התוצר. אנחנו רואים משמאל, שני החצים זה העשור הקודם, ורואים את הירידה בעשור האחרון. רשות החדשנות, שהיא כל כך חשובה, אומת ההייטק, אומת כל התארים, ובצדק, היום מקבלת פחות מ-1% מן התוצר, באזור 0.5% מן התוצר. זה מזעזע, חברים. מה שלא נשקיע היום לא נקטוף מחר. לא לנצח ישראל תהיה אומת החדשנות. נחמד מאוד שאנחנו מתפארים אבל אנחנו מתפארים היום במה שהשקענו בחדשנות לפני חמש ועשר שנים. אם לא נשקיע היום אז בעתיד המצב ישתנה. << יור >> היו"ר אלכס קושניר: << יור >> אני לא מבין את הנתון שבריבוע. מדינת ישראל משקיעה 30% לעומת 100% שמשקיעים ב-OECD? כלומר 70% פחות? << אורח >> רון תומר: << אורח >> אנחנו משקיעים שליש ממה שה-OECD משקיעים בחדשנות. << יור >> היו"ר אלכס קושניר: << יור >> ו-10.4% בישראל לעומת 32% במדינות ה-OECD. << אורח >> רון תומר: << אורח >> זה ממוצע התמריצים בנושא הזה. בואו נתקדם, השקפים הבאים הם לגבי העתיד. תקציב המדינה יגיע אליכם, אני מקווה שבמהרה בימינו. אני מקווה שבאמת סוף-סוף יועבר תקציב. << דובר >> מאיר יצחק הלוי (תקווה חדשה): << דובר >> יש לכם התייחסות לתקציב? << אורח >> רון תומר: << אורח >> הקמנו צוות ביחד עם משרד האוצר, המנכ"ל שלי עם המנכ"ל של משרד האוצר, רמי בלינקוב, שהוא מנכ"ל ראוי ואיש רב ניסיון. עם הצוותים המקצועיים אנחנו נבנה עבודה ביחד. אתה יודע, עם האוצר לא תמיד כל הדעות מתאימות. תפקיד הכנסת, תפקיד הוועדה הזאת לפעמים לאזן את הדברים מתוך ראייה ציבורית. אלה ששת הצעדים שינחו אותנו בכל דבר, גם בדיונים עם האוצר וגם פה בוועדה, תיכף אפרט אותם: חזק, זול, פשוט, חדשני, מקצועני וירוק. אלה ששת היעדים שאם נעמוד בהם בתקציב, גם לגבי הסקטור העסקי, גם לגבי התעשייה, לגבי המסחר ולגבי החקלאות אנחנו נצליח להגשים יעדים של חזרה. אתם זוכרים את המכנה והמונה שעליהם דיברתי? שהמכנה יגדל, התוצר יגדל ונגיע מהר מאוד חזרה ליעדי מאסטריכט. נעבור בשישה שקפים מה צריך לעשות פה. מבחינת חזק – אנחנו צריכים לחזק את החוסן הלאומי הכלכלי שלנו. יש פה חמישה פרטים. משיכת השקעות – גם השקעות מחו"ל, כבוד היושב-ראש, לשאלתך. בשביל להיות אטרקטיביים למשקיעים מחו"ל צריך לייצר פה את סביבת הרגולציה. חזרתי בשבוע שעבר מנסיעה לאבו דאבי ודובאי וזה פשוט מדהים. דובאי היא בירת הסחר, כולה מאוד מאירת פנים. אבל אבו דאבי – שם יושב הכסף. אתה רואה, לא חסר להם כסף, הם מתאבדים בשבילך. אני לא מדבר על אפס מס, אפס מס לא נוכל לתת פה. הם אומרים לך: תגיע לכאן עם כל השקעה שתביא לנו. משקיע ירד מן המטוס, יפגוש אותו נציג הממשל של אבו דאבי והוא יהיה איש קשר שלו. אתה צריך לפתוח חברה – הוא פותח את החברה; אתה צריך אישור, כמו בארץ, של השב"כ המקומי למשקיע זר – הוא דואג לך תוך שלושה שבועות שזה יהיה; אתה רוצה שטחים – תוך שבוע הוא יקרא את הצרכים, יכין לך מצגת ואתה תקבל את הכול; אתה צריך לסגור דברים, אתה צריך לגייס עובדים – הוא ידאג לגייס לך את העובדים. בן אדם אחד. << יור >> היו"ר אלכס קושניר: << יור >> גם בארץ זה קורה, לא? ... << אורח >> רון תומר: << אורח >> בארץ זה הפוך, בן אדם אחד עובד מול הרבה רגולטורים. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> כאן מחכים לך ביציאה, מתי תצא. << אורח >> רון תומר: << אורח >> כשבאתי לאבו דאבי אמרתי להם: דבר אחד נורא מדאיג אותי. אני באתי כנשיא התאחדות התעשיינים כדי לקדם שיתוף פעולה. אני מרגיש שאתם רוצים שאני אהיה נשיא ייצוא התעשייה, לא נשיא התאחדות התעשיינים. את זה הם הבינו ואמרו: לא, נעשה פסי ייצור שניים, נעשה פה האבים וכולי. אבל למען האמת, נורא מפתה. לולא הייתי ציוני הייתי מתפתה. ואני חושב שהציונות הכלכלית חשובה מאוד. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> יש גם מבחני תוצאה בסיפור המדהים הזה? << אורח >> רון תומר: << אורח >> זה תהליך ארוך. עם תעשיות ישראליות זה ייקח זמן. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> הסיפורים מדהימים, כמעט מרגשים. << אורח >> רון תומר: << אורח >> אני מסתכל על מה שקורה בעולם ואני רואה היום איך כל חברות התרופות שאני עובד איתן מן העולם, הכול נעשה דרך דובאי ואבו דאבי, כל ההאבים. גם אם הם מייצרים בהודו המחסנים עברו לאבו דאבי, ה-איי-פי רשום באבו דאבי או בדובאי, הקופרייט – אתה יודע כמה מתחרים הודים שלי פגשתי שיושבים היום בדובאי ועובדים משם? אתה רואה את זה. זה יעבוד עלינו גם. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> בגלל התמריצים? בגלל שכוח האדם זול יותר? << אורח >> רון תומר: << אורח >> בגלל השיטה, שהיא מאוד ידידותית לעסקים: רק תבוא ותעבוד. למה? כי מדובר שם על אמירויות, שלחלקן אין נפט, ובחלקן יודעים שהנפט ייגמר. הם מבינים שבסוף הכוח שלהם יבוא מכלכלה וצריך לקדם את זה. בישראל להיפך, בישראל מסתכלים על התעשייה ועל המסחר ואומרים: בואו נחלוב אותם. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> אתה יודע למה, כי בישראל מחכים לנפט. זה בדיוק הפוך ממה שאתה אומר שקורה שם. << אורח >> רון תומר: << אורח >> גם כשגילינו גז הוא עוד לא מגיע ליותר מחצי מן המפעלים. << יור >> היו"ר אלכס קושניר: << יור >> כמה רגולטורים צריך, 29 רגולטורים בשביל לקבל רישיון לגז? << אורח >> רון תומר: << אורח >> שיא הסיפור זה חיפה, יש שם ראשת עיר, מבלי כרגע לתת לה ציונים, שמאוד רוצה ירוק. מפעלי תעשייה בחיפה רצו להתחבר לגז, קיבלו אישור חפירה אבל נדרש אישור מיוחד כשרוצים לחפור מתחת לכביש. היא סירבה לתת להם. שאלו אותה: למה? את הרי רוצה ירוק. היא אמרה: לא, אני לא רוצה שיהיו פה המפעלים. אז היא מעדיפה שהם יעבדו על מזוט אבל היא לא תיתן לגז להגיע אליהם, ואני צריך לגשת בסוף, אחרי לחץ שלי, שוועדה עליונה במשרד האוצר תצטרך לעשות אובר-רולינג לראש עיריית חיפה ולתת אישור שיחפרו כדי שהגז יגיע למפעלים. זה ראש עיר ירוק שרוצה שהעיר תהיה כל כך ירוקה עד שהוא מונע את הגז. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> זה בגלל שהיא ראש עיר באמת ירוקה. << יור >> היו"ר אלכס קושניר: << יור >> אגיד בסוגריים, גם הגז הטבעי עדיין פולט הרבה מאוד פחמן. << אורח >> רון תומר: << אורח >> יש יותר ירוק ממנו אבל עדיין אפשר להתקדם. אנחנו מדברים פה על ייצור חוסן. אני לא רוצה לקחת יותר מדי מזמנכם. הגדלת ההשקעה במו"פ; חיזוק הייצוא – בסוף אנחנו מדינה של 9 מיליון אנשים. העולם הוא גדול. אם אנחנו נדע להיות תחרותיים מול העולם ולחזק ייצוא זה חשוב; תשתיות – אחד הדברים ששר האוצר רוצה להאיץ זה בניית תשתיות, גם כדי לייצר הגדלה של התוצר אבל גם, בין היתר, כדי שנוכל להיות ארץ יותר מתקדמת – תשתיות דיגיטליות, תשתיות בכבישים, תשתיות בתעבורה, כל הדברים האלה; העדפת תוצרת הארץ – רבותי, מדברים הרבה על העדפת תוצרת הארץ, אם נכון או לא נכון לעשות. קודם כול, הקורונה לימדה את כל העולם שצריך להעדיף תוצרת מקומית. טראמפ ידע את זה לפני הקורונה, ביידן המשיך את זה, אבל מרקל, ג'ונסון וכל האחרים עשו ניו-דיל כדי להגדיל תוצרת מקומית. אם נבנה פה תשתיות והכול ניתן ליזם סיני להביא מוצרים מסין, עשינו אחלה ניו-דיל לסין. גם כך הכלכלה שלה טובה. אנחנו צריכים לדעת לכוון את זה לפה. אם ניתן תעדוף לתוצרת הארץ, לא תעדוף גדול, זה כסף קטן שמחזיר את עצמו. אפשר לערוך על זה דיון שלם, כבוד היושב-ראש. הוא מחזיר את עצמו בשכר של עבודה, בנושא של מסים עקיפים אחרים שאנחנו משלמים ובזה שהתעשייה מתפתחת. אגיד גם דבר אחד לוועדה, וזו הגישה שלי קדימה: לא לנצח אני רוצה לחיות על חרבי, לא לנצח אני רוצה לחיות על העדפה. כשאנחנו נצליח להשיג את הורדת הרגולציה, את הורדת יוקר הייצור פה, אני בטוח שהתעשייה לא תצטרך העדפה. אבל כשהתחרות לא שווה ההעדפה הזאת חשובה מאוד. במשרד האוצר במסגרת הפקידות, הצוות המקצועי באגף התקציבים, אני יודע שיש לנו מחלוקת קשה מאוד. הם מסתכלים פר שקל. אבל דווקא הכנסת היא המקום לפעמים לאזן, להסתכל על המסר החברתי, על מסרים אחרים ולעשות איתנו את העסקה הנכונה, שלא נקבל העדפה עיוורת, לא נקדם פה אי-יעילות אבל נדאג שהמשק יהיה יעיל, ועד אז ניתן את ההעדפה כדי שלא נגיע למצב שהוא יהיה יעיל אבל כל התעשייה כבר לא פה. אנחנו מדברים על הגברת ביקושים בשוק המקומי. יש נושא חשוב מאוד שאני שמח ששר האוצר כנראה מתקדם אליו, וזה ביטול הפטור לייבוא, המע"מ לייבוא עד 75 דולר. היום יש עיוות נורא: אם אני קונה את הז'קט הזה מחו"ל והוא עולה 70 דולר אני לא משלם מע"מ, אך אם אקנה אותו מסוחר בדרום תל אביב בחנויות הטקסטיל אשלם מע"מ. זה נותן לי תמריץ לא לקנות בארץ, זה מעוות את העניינים, זה לא הגיוני בעליל. הוא גם נותן תועלת לא שווה מכיוון שלא כל אזרחי ישראל קונים באינטרנט: יש מגזרים שלא קונים באינטרנט, יש שכבות גיל שלא קונות באינטרנט, מבוגרים הרבה פחות קונים באינטרנט. אבל זה באמת פוגע בעסקים פה. למה שהדברים האלה יהיו בצורה לא שווה? הוא גם עולה היום 1.7 מיליארד שקל למדינת ישראל. << דובר >> מרב דוד: << דובר >> אני יכולה להעיר הערה קטנה? אני סמנכ"לית לובי 99. רק היום פורסמו נתונים של רשות הדואר על עלייה של יותר מ-100% בחבילות בגלל אותו פטור, של 75 דולר, דווקא באוכלוסייה חרדית, באוכלוסייה ערבית ובפריפריה. הפטור הזה בסופו של יום הוא לא בסכומים גדולים. הסכומים שהתפרסמו היום על חיסכון על ידי משרד האוצר הם, על פי כל הבדיקות שלנו, זניחים לחלוטין. << יור >> היו"ר אלכס קושניר: << יור >> 1.7 מיליארד שקל. << דובר >> מרב דוד: << דובר >> זה לא יחסוך הרבה, ומצד שני זה טריגר משמעותי מאוד לתחרות. הכי טוב לראות את זה בעולם של תחפושות לילדים לפני פורים. << יור >> היו"ר אלכס קושניר: << יור >> יש משהו במה שאת אומרת, אבל את מייצרת פה תחרות שאינה הוגנת. מצד אחד, יש לך יצרן - - - << אורח >> רון תומר: << אורח >> לא יצרן, אפילו סוחר שמביא את אותו מוצר מחו"ל. << דובר >> מרב דוד: << דובר >> נכון, אבל מי נלחם בזה? הקניונים ורשתות גדולות. << יור >> היו"ר אלכס קושניר: << יור >> לא, לא. << אורח >> רון תומר: << אורח >> לא, יש הרבה עסקים קטנים שנפגעים. << יור >> היו"ר אלכס קושניר: << יור >> חבר'ה, אני לא רוצה לפתוח את הדיון הזה פה. אני בטוח שנחזור לזה ונדבר על זה לעומק. אני מבין את המחלוקת. אנחנו נטפל בה. << אורח >> רון תומר: << אורח >> אגיד בקצרה, כן, נכון שאצל אוכלוסיות מסוימות ראו גידול אבל הם היו שוליים. לגדול מ-10 ל-20 זה קל, מ-2,000 ל-4,000 זה קשה. בגידול ב-100% הם עדיין שוליים. אבל אם את רוצה לתת את ההטבה הזאת – אני הצעתי לשר האוצר משהו אחר, ואני לא יודע אם הוא ירצה. משרד האוצר חושב שההטבה הזו מסתכמת ב-1.7 מיליארד שקל. 1.7 מיליארד שקל זה המע"מ שכל אזרחי ישראל משלמים על חשמל. בואו נחזיר את המע"מ הזה ונוריד את המע"מ על חשמל. זה ייתן לזקנים, זה ייתן לאוכלוסיות שלא מזמינות ופחות נגישות, לפריפריה שלא קונה. לא לרמת השרון ותל אביב, שהילדים שלי קונים ואלה המקומות שבאמת יש בהם צריכה מוגזמת. זה יהיה הרבה יותר שוויוני. את רוצה שוויון ולקדם – אין לי בעיה, בואו נחליט שמה שחסכנו פה יינתן למקום אחר. זה ייתן תחרות הוגנת, אבל אם נוריד מע"מ על חשמל אז – אנשים מבוגרים בני 70 ומעלה כמעט לא קונים באינטרנט היום, ולכן הם יקבלו את ההטבה הרבה יותר. מרב, אני מוכן להגיע גם להסכמה כזאת אם האוצר יהיה מוכן לגלגל את זה להטבה אחרת. בחשמל אין חשש שירמו, זה לא שמישהו יכול לסחור בהטבה. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> רק בתנאי שאתה מוריד עוד איזה משהו קטן גם מחברת החשמל. בחשמל אתה מפחד לגעת. אני רוצה להוריד גם מחברת החשמל עצמה, לא רק מן המע"מ. << אורח >> רון תומר: << אורח >> אני רוצה להוריד עלויות אנרגיה. ינון ומרב, תזכרו דבר אחד, אתם מדברים על תחרותיות – המע"מ זה מס של המדינה, זה לא של הסוחר. תדברי עם סוחרי הטקסטיל הקטנים ביפו ובדרום תל אביב, הם לא יכולים להתחרות עם הייבוא של המוצרים מסין. לכן זה יגרום לצדק. אני מקווה ששר האוצר יאמץ את זה. אני כן מוכן לניו-דיל, להחליף את זה בהטבת מע"מ במקום יותר חברתי, אפשר לעשות את זה כך. << דובר >> ג'ידא רינאוי זועבי (מרצ): << דובר >> לגבי רכש ממשלתי – הסתכלתי על זה קצת ברזולוציה של ערבים וחרדים. אין שם לא ערבים ולא חרדים. צריך להתייחס גם לסוגיה הזאת. << אורח >> רון תומר: << אורח >> אני מסכים. אני חושב שחלק מן השוויון בין האוכלוסייה הישראלית יהודית לאוכלוסייה הישראלית ערבית למשל צריך להיות בעידוד התעשייה באזורים ערביים. זה ייתן שם הרבה שוויון. יש לנו כל מיני הצעות על השקעה ועל פיתוח אזורי תעשייה באזורים ערביים. באזורים ערביים הרבה מן התעשייה נמצאת בתוך הערים חנוקה, מנצרת ועד ישובים אחרים. תפתחו אזורי תעשייה, אני מדבר על הממשלה, נוציא לשם תעשיות, נגביר שם תעסוקה. אצל החרדים זה שונה, אצלם זה לא התעשייה במרכזים החרדיים אבל כן להביא תעסוקה למרכזים החרדיים, שגם אם האישה לא תצא מן הישוב, כי זה אורח החיים החרדי, אפשר להנגיש אותה לעבודה מן הבית, אפשר להנגיש אותה לעבודה ממרכז באותה עיר, לא חייבים להיות במקום העבודה. זול – חייבים שישראל תהיה תחרותית, להוריד הוצאות מוניציפליות. אני מדבר גם על הורדת עלויות עבודה, אבל חס וחלילה אני לא מתכוון להורדת שכר או לשום דבר כזה. אני מדבר על כל מיני שינויים בחלק מחוקי העבודה שקשים מאוד היום. למשל חוק ימי מחלה באינטרנט – תעשו סקר ותראו בימי גשר, כאשר יש יום עבודה בין ערב חג לשבת, כמה אנשים מדווחים על מחלה, או כמה אנשים מדווחים על מחלה כאשר יש להם ויכוח עם המעסיק, לוקחים שבוע מחלה כדי לנוח. << יור >> היו"ר אלכס קושניר: << יור >> זה נושא למחקר של משרד הבריאות. << אורח >> רון תומר: << אורח >> זה לא רק נושא למחקר של משרד הבריאות. זה נושא כלכלי ישיר. עלויות המים, מסים, תמיכה ישירה בחקלאות ועוד הרבה דברים חשובים. פשוט – הורדת רגולציה; רישוי עסקים פשוט; RIA אמיתי; מדרג לעסקים קטנים ובינוניים כדי להקל עליהם, כי בעוד שעסק גדול יש לו מיליון יועצים והוא יודע להתמודד עם המכשולים, עסק קטן לא יכול; גוף שמתכלל את הרגולציה. חדשני – תזכרו דבר אחד: כולם מדברים על ישראל בתור סטרט-אפ ניישן. אני אומר קבל עם ועדה: אני לא רוצה להיות סטרט-אפ ניישן. סטרט-אפ ניישן ממציאה המצאות נפלאות, מוכרת אותן לעולם בהרבה כסף בהכנסה חד-פעמית והעולם נהנה מן הייצור שלהן. אני רוצה להיות סקייל-אפ ניישן. אני רוצה חברות שלמות שפיתחו את המוצר ולדאוג לזה ואפילו לחייב אותן, אם הממשלה השתתפה בפיתוח, לעשות את כל המסלול, שהייצור יהיה פה, ואז גם נהנה מן התוצר לאורך זמן. אתה לא רוצה אקזיט חד-פעמי, אתה רוצה לחיות ממנו בהמשך. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> לא כולם כך, יש מי שרוצים אקזיט חד-פעמי. << אורח >> רון תומר: << אורח >> האנשים, אבל לא המדינה. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> בעלי העסקים. אני מסתכל על ראש הממשלה שלנו – לקח אקזיט חד-פעמי והנה הוא ראש הממשלה. << אורח >> רון תומר: << אורח >> שילוב תשתיות דיגיטליות והגנת סייבר – המון עסקים היום לא מוגנים מספיק וההתקפות פה קשות. בואו נעודד את התעשייה הישראלית, שיש חזקה בסייבר וכולי; הגדלת השקעות במו"פ. מקצועני – דיברנו הרבה על הכשרות, לא אכנס לזה עוד פעם. יש לנו המון תוכניות להכשרות ואני מקווה שיש לנו פרטנרים בנושא הזה. ירוק – יש מחשבה שתעשייה לא רוצה להיות ירוקה, אז אני אתקן לכם. כשבאתי אמרתי דבר אחד: אני לא יודע מה היה, אני חושב שגם לא היו בעיות בעבר. אני הולך לעשות את התעשייה כמה שיותר שקופה וכמה שיותר ירוקה. אבל צריך לזכור: מס פחמן למשל, אני אומר תרתי משמע שאני בעד החלת מס פחמן במדינת ישראל, לא מתנגד, אך יחד עם זה צריך איזונים. מה זה איזונים? שאם היום אני מתחרה בישראל עם מוצר מפלדה, יש לי תחרות מטורקיה ושם אין מס פחמן. צריך, כפי שהאירופאים עושים, להטיל מס גבולות. כשאתה מביא מוצר ממדינה שלא מטילה מס פחמן – הרי הפחמן בסוף נזרק לכל העולם, זה לא שאם הוא פולט פחמן רק הטורקים סובלים אלא גם אני סובל – אז שיהיה מס גבולות שישווה את המחיר וכך המדינה תרוויח פעמיים: התחרות תהיה הוגנת ואת הכסף על מה שהוא מזהם בפחמן אנחנו ניקח אלינו למדינת ישראל. אותו דבר אופסט לייצוא – אם אני וטורקי מתחרים למשל על מכרז בניגריה שלא דורשת מס פחמן אבל היצרן שלי משלם מס פחמן אז רק על הייצור לניגריה הוא יקבל החזר על מס הפחמן שהוא שילם כדי שהוא יוכל להתחרות עם הטורקי שלא שילם. לכן אני אומר: אני בעד מס פחמן אבל לעשות את כל האיזונים בו-זמנית ולא אחר כך, כי זה לא יקרה. דרך אגב, זה לא המצאה שלי: אירופה עושה את זה, ארצות הברית עושה את זה. אני מפחד שבישראל נרוץ למס פחמן ונשכח את האיזונים ואת זה חשוב שהוועדה הזאת תדע לשמור. אקרא את השקף האחרון כי הוא אומר הכול: האתגר המרכזי כעת הוא החזרת המשק כולו לצמיחה ויצירת מקומות עבודה איכותיים. ענפי התעשייה, ההייטק, המסחר והחקלאות הינם מחוללי הצמיחה המרכזיים אשר יובילו את המשק לצמיחה ולשיקום שוק התעסוקה והעלאת הפריון. הם יגדילו את התוצר. אנחנו פה אתכם ביחד כדי להוביל את המשק לצמיחה. נשיאות המעסיקים והעסקים תהא שותפה של הוועדה, של הממשלה, לכל מהלך אשר יביא לכך. אנחנו גם נהיה המגדלור שיראה את הדרך. אני מקווה שלא כפי שהיה בקורונה, ההצעות שלנו יובן שהן באות לא רק מן האינטרס שלנו. נכון, אנחנו בעלי אינטרסים, אבל לפחות אני מחויב להסתכל על כל דבר גם בראייה משקית, ואני אומר את זה לפרוטוקול. אבוא ואציע ולפעמים יצטרכו קצת לעזור מול פקידי האוצר ומול הפוליטיקאים האחרים. אני מקווה שהוועדה שלכם תהיה רתומה לנושא כי אני יודע שהיסטורית ועדת הכספים לדורותיה ראתה איתנו דברים עין בעין. מהיכרותי, אמנם הקצרה, איתך אני בטוח שזה ימשיך כך. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> היית צריך להוסיף שקף: תודה על ההקשבה. << אורח >> רון תומר: << אורח >> ינון, כי אתם הייתם בהפרעת קשב, שאלתם אותי הרבה, וזה הרבה יותר טוב, דרך אגב, שתדע. << יור >> היו"ר אלכס קושניר: << יור >> רון תומר, המון תודה לך. קיבלנו הרבה מאוד מידע והרבה מאוד כיווני מחשבה. חברי הכנסת, אם אתם רוצים לומר כמה מילים לסיכום, בבקשה. << דובר >> ג'ידא רינאוי זועבי (מרצ): << דובר >> אני רוצה להתייחס אל מה שחבר הכנסת ינון אזולאי העלה בתחילת הדיון בנושא הסיור לאביתר ולהשתמש במילה "כובשים". אני רוצה להזכיר לך, אם שכחת, את פסק ההלכה של הרב עובדיה יוסף ז"ל על מסירת שטחים תמורת פיקוח נפש. זה חשוב מאוד. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> את רוצה לקרוא את כל פסק ההלכה? << דובר >> ג'ידא רינאוי זועבי (מרצ): << דובר >> לענייננו, לדיון הזה ובכלל, בתעשייה מילת המפתח היא Inclusion, כמה שיותר לשלב מגזרים בחברות ובתעשייה, אוכלוסייה שבאופן אינהרנטי מודרת שנים רבות, אם זה בפריפריה הסוציו-אקונומית, אם זה החברה הערבית, אם זה החברה החרדית. שם אפשר למצוא פנינים ואפשר לשפר את מצב המשק. << אורח >> רון תומר: << אורח >> אגיד בשתי מילים: המסר שלך הוא המסר שלי. יש לי הערה רק על המילה מודרת – הדרה בדרך כלל נעשית בכוונת מכוון. אני חושב שאין פה כוונת מכוון, אבל צריכה להיות היום כוונת מכוון הפוכה, לקחת את כל אותן אוכלוסיות שפחות משולבות ולהכניס אותן בכוח פנימה, לייצר את התעשייה שם, וכך הלאה. זו ההערה היחידה. << דובר >> מאיר יצחק הלוי (תקווה חדשה): << דובר >> מילת המפתח מבחינתי היא חינוך. צריך להשקיע כבר בראשית צמיחת הילד בנושא התעשייה. התעשייה סובלת מדימוי לא נכון. אני מדבר על התעשייה הרב-ממדית, רב-תכליתית. זה דבר אחד. דבר שני, אני רוצה לבקש ממך, אבקש את זה כמובן מחבריי בהמשך, אני בא מחבל ארץ שקוראים לו הערבה שמהווה 19% משטח המדינה, שבו גרים פחות מ-1%. בחבל הארץ הזה היום יש גם שדה ימי וגם שדה יבשתי שיודע לשנע ייצוא לכל העולם. אני חושב שהגיעה העת שגם אתם תהיו שותפים לעודד באזור הזה תעשייה וכך להפריח את השממה, לייצר עוד מקורות תעסוקה ולעשות את הדברים הטובים למדינת ישראל. הפיזור הזה יכול להיות טוב. יש היום את שדה רמון שיודע להטיס כל מטוס לכל יעד בעולם, ויש נמל שצריך לתת לו חיים. << אורח >> רון תומר: << אורח >> אני מבטיח להשתדל. אבקש פגישה אישית איתך, אנחנו נשב ונחשוב איך עושים את זה. החיסרון היחיד של הערבה, שהיא אזור מקסים, שירתי שם, אני חושב שזה האזור הכי יפה במדינת ישראל, הוא הנגישות שלו למרכז הארץ, גם מבחינת כבישים ולצערי גם מבחינת קו רכבת. היה רצוי שבמסגרת קידום התשתיות זה יידון כי אם יהיו תשתיות יהיה הרבה יותר קל. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> רק משהו קטן. בשקף 13, לגבי יוקר המים ב-26% לתעשייה לעומת אירופה, אני לא יודע אם מדובר על התעשייה או לא אבל אתמול יאיר ויינרב פרסם שמרכז המחקר והמידע של הכנסת מעלה כי מחירי המים בישראל בהשוואה ל-42 מדינות בעולם ירדו ב-8.8%. כלומר גם אחרי הירידה אנחנו עדיין יותר יקרים? << אורח >> רון תומר: << אורח >> כן. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> זה מדהים. ירדו מכל העולם ב-8.8% ואנחנו עדיין יוקר יקרים ב-26%. כלומר אם לא היו יורדים היינו יקרים כמעט ב-38%. << דובר >> ג'ידא רינאוי זועבי (מרצ): << דובר >> כל נושא התפלת מים לא מסייע? << אורח >> רון תומר: << אורח >> זה פחות רלוונטי בהקשר הזה כי התפלת מים היא רק למגזר מסוים, היא מגיעה הרבה יותר לחקלאות. מים מותפלים הם יקרים עוד יותר ולכן הגידול בהיקף ההתפלה לא יוריד את מחיר המים. מים מותפלים הם מים יקרים ורק באין ברירה אנחנו משתמשים בהם. << דובר >> מרב דוד: << דובר >> אדוני היושב-ראש הזכיר את שאלת הריכוזיות. אני רוצה להעלות משהו שרלוונטי ממש לימים הקרובים וגם אולי נותן תשובה כלשהי לנושא שנשיא התאחדות התעשיינים לא התייחס אליו למרות שיש השפעה גם על העלויות שלו, השפעה משמעותית. בימים הקרובים ממש, אולי בשבועות הקרובים, ייחתם מחדש הסכם הגז בין מאגר תמר לבין חברת החשמל. ההסכם שייחתם עדיין משאיר את מחיר הגז גבוה מאוד בהשוואה לכל המדינות כמונו שיש להן את כל הגז שהן צריכות ולא זקוקות להתבסס על ייבוא. אנחנו מדברים על מחיר שיורד מאזור ה-6 וקצת דולר לסביבות 5 דולר על רוב הכמות שתרכוש חברת החשמל. לדבר הזה יש כמובן השפעה על יוקר המחיה, יש השפעה על מחיר החשמל שכולנו משלמים, יש השפעה על המחירים שמשלמת התעשייה ובסופו של דבר על מחירי המוצרים. הממונה על התחרות קבעה רק לפני מספר שבועות שמונופול הגז, מאגר לווייתן, הפר את מתווה הגז. למונופול הגז מותר הכול – מותר לו להפר את חוק התחרות, מותר לו לסגור את הברז לחברת החשמל ולא לספק לה גז. הממשלה למרות זאת בכל השנים האלה המשיכה להתנהל על קצות האצבעות, וממשיכה להתנהל על קצות האצבעות מול המונופול. גם הוועדה, גם התעשיינים, ואולי תקראו לשר האוצר ולשרת האנרגיה, צריכים להתייחס לנושא הזה. כאמור, זה מקום שאפשר לטפל בו מאוד ביוקר המחיה. << יור >> היו"ר אלכס קושניר: << יור >> אני רוצה לסכם את הדיון בכמה מילים. קודם כול, שוב תודה רבה על הסקירה. היה ממצה ומלמד. זה גם עושה לנו חיבורים עם הסקירות ששמענו בשבוע שעבר. אני מנסה לסמן Action items. דבר ראשון, במשך הרבה מאוד שנים יצרנו פה בירוקרטיה לתפארת מדינת ישראל ובזה חייבים להילחם. אנחנו חייבים להפוך להיות – אמרת מושג שאהבתי מאוד: Business friendly. << אורח >> רון תומר: << אורח >> בירוקרטיה ורגולציה. << יור >> היו"ר אלכס קושניר: << יור >> נכון, בירוקרטיה ורגולציה ביחד. אם אני זוכר נכון, מבחינת נוחות בעשיית עסקים אנחנו נמצאים במקום 86 בעולם. << אורח >> רון תומר: << אורח >> השתפרנו קצת אבל זה היה בגלל שיפור ברשות המסים, אבל זה היה משהו נקודתי, זה לא היה משהו כללי למשק. << יור >> היו"ר אלכס קושניר: << יור >> את זה אנחנו חייבים לשנות. אם הישראלים בורחים החוצה ועושים עסקים בחו"ל זה אומר שאנחנו נכשלנו, לא הם אלא אנחנו. אנחנו נכשלנו או שאחרים הצליחו טוב יותר. אם לא נבין שיש פה תחרות על כל יזם, על כל בעל עסק, בסופו של דבר נישאר פה ללא תעשייה והכלכלה שלנו תקרוס. דבר נוסף שרשמתי לעצמי הוא הסיפור של יוקר הייצור. אנחנו צריכים לראות איך אנחנו יודעים להוזיל את הייצור. יחד עם זאת אנחנו חייבים לראות איך אנחנו מייצרים פה תחרות הוגנת גם כלפי חו"ל וגם בתוך הארץ ואיך אנחנו הופכים את הכלכלה שלנו לפחות ריכוזית. רשמתי עוד כמה נושאים אבל אציין עוד נושא אחד שהוא לפי דעתי חשוב מאוד, זה נושא הפריון הנמוך שיש כאן. זה קשור גם לתשתיות וגם לחופשות והתאמה לימי הפעילות של בתי הספר. בכל הנושאים האלה אנחנו חייבים לטפל. אני מקווה מאוד שהרבה מאוד מן הנושאים שציינו פה, שאתה ציינת וגם שמענו את נגיד בנק ישראל ועוד אנשים, נוכל לטפל בהם כבר בתקציב הקרוב, וגם אם לא אז נמשיך אחר כך. חברים, תודה רבה לכם. הישיבה נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 11:25. << סיום >>