פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



40
ועדת העבודה והרווחה
03/02/2025


מושב שלישי


פרוטוקול מס' 360
מישיבת ועדת העבודה והרווחה
יום שני, ה' בשבט התשפ"ה (03 בפברואר 2025), שעה 12:30


סדר היום:
 << נושא >> הצעת תקנות שירותי רווחה לאנשים עם מוגבלות, התשפ"ד-2024 << נושא >>  


נכחו:
חברי הוועדה: 
חוה אתי עטייה – מ"מ היו"ר 
דבי ביטון
טלי גוטליב
מיכל מרים וולדיגר
חילי טרופר
מאיר כהן


חברי הכנסת:
אימאן ח'טיב יאסין


מוזמנים: 
	רקפת בן גיא
	–
	סמנכ"לית בכירה מנהל מוגבלויות, משרד הרווחה והביטחון החברתי

	מארק שמיס
	–
	מנהל אגף בכיר הערכה והכרה, מינהל מוגבלויות, משרד הרווחה והביטחון החברתי

	מיכל ילובסקי
	–
	עוזרת ראשית, לשכה משפטית, משרד הרווחה והביטחון החברתי

	תאיר ראבוחין
	–
	רפרנטית רווחה באגף תקציבים, משרד האוצר

	תמר דורסט
	–
	מנהלת תחום חיים בקהילה, נציבות שוויון לאנשים עם מוגבלות

	יחיאל מחדון
	–
	מתכלל חוק שירותי רווחה לאנשים עם מוגבלויות, מרכז השלטון המקומי

	גיא שמחי
	–
	הממונה על תעסוקת אנשים עם מוגבלות בהסתדרות הכללית

	ד"ר עדית סרגוסטי
	–
	אחראית קידום מדיניות, ארגון "בזכות"

	רותם אייזיק
	–
	עו"ד, ראש תחום חינוך ורווחה באגף לקשרי ממשל, אלו"ט

	יעל וייס רינד
	–
	מנכלת עמותת אופק לילדינו

	יהודה מרמורשטיין
	–
	מייסד ומנכ"ל רשת "עלה עזר לילד המיוחד"

	דקלה מאיר
	–
	עו"ד, יועצת משפטית, עמותת איל"ן

	ד"ר עמיחי תמיר
	–
	יו"ר ארגון הנכים, זכויות הנכים

	סיגל פרץ יהלומי
	–
	מנכ"לית אקי"ם ישראל

	מוריה כהן בקשי
	–
	יועצת משפטית, אקי"ם ישראל

	איריס ברלה
	–
	יו"ר ועד הורים ארצי, אקי"ם ישראל

	נירית שלוביץ
	–
	עו"ד, יועמ"שית המרכז לעיוור בישראל

	אילון גולן
	–
	פעיל חברתי בארגון לינק 20 וארגון "בזכות"

	אסתר קרמר
	–
	חברת ועד מנהל, עמותת לשמ"ה - עמותה לשילוב מתמודדים בהעצמה בבריאות הנפש

	לילך רון לוי
	–
	יו"ר עמותת אמ"א

	תמר גלפנד
	–
	ועד פורום צמיד, פורום משפחות נכים

	עמנואל כהן
	–
	אורה לבן אוטיסט

	עפר גרוסו
	–
	יו"ר "צמד"

	מנחם ניאזוב
	–
	יו"ר תנועת "קולנו", התנועה הארצית לאנשים עם מוגבלות

	

משתתפים באמצעים מקוונים:

	רויטל לן כהן
	–
	עו"ד, מנהלת קשרי ממשל וחברה בצוות המנהל, קואליציית הורים לילדים עם צרכים מיוחדים

	אוראל גל אור
	–
	מוצעת התלמידים והנוער הארצית

	אסתר אברהם
	–
	רכזת קהילה בהתנדבות, קהילה נגישה ארצית





ייעוץ משפטי: 
אילת וולברג 

מנהלת הוועדה:
ענת כהן שמואל

רישום פרלמנטרי:
חבר תרגומים, מיטל פורמוזה



רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.



 << נושא >> הצעת תקנות שירותי רווחה לאנשים עם מוגבלות, התשפ"ד-2024 << נושא >>  


 << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>  

צוהריים טובים לכולם, שלום לכולם. יום שני בשבוע, ה' בשבט התשפ"ה, 3 בפברואר 2025. אני מתכבדת לפתוח את ועדת העבודה והרווחה בעניין הצעת תקנות שירותי רווחה לאנשים עם מוגבלות, התשפ"ד-2024. 

בראשית דבריי אני מברכת על הגשת התקנות לוועדה ליישום חוק שירותי רווחה לאנשים עם מוגבלות. התקנות יתנו תוקף לזכותם של אנשים עם מוגבלות לחיים עצמאיים בקהילה וישפרו את רווחתם ואיכות חייהם. נוסף לכך, אני מברכת את השר יעקב מרגי, את המנכ"ל ינון אהרוני, את מינהל המוגבלויות, על קידום התקנות. משנת 2022 הם עמלים על כך בהליך שיתוף עם הציבור. ההליך סייע רבות, אך עדיין נותרו עוד הערות חשובות שעלו על ידי הארגונים והשטח והם יוצגו לפנינו בדיון היום. 

חוק שירותי רווחה לאנשים עם מוגבלות עבר בכנסת בחודש יוני 2022 התשפ"ב, כאשר במהלכו מוזגו הצעות החוק הפרטיות של השר יעקב מרגי, שלי ושל עוד כמה חברי כנסת. אני שמחה שיש לי את הזכות להיות שותפה לחוק החשוב הזה. 

אנחנו ניתן את רשות הדיבור לנציגי הרווחה, מינהל המוגבלויות שיציגו את התקנות. טלי, את רוצה לפני או שאת רוצה לחכות לסקירה שלהם?

 << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >>  

לא, אני אומרת שהתקנות מאוד ארוכות. בתוך הרזולוציות יש דברים שצריך לתת עליהם את הדעת. 

ראשית, אני רק רוצה לומר לכל הנציגים, כמובן סליחה שאני אצא באמצע, בגלל שאנחנו בוועדות חסויות. אז היה חשוב לי לומר שקודם כל אין הצבעות על התקנות הללו וצריך להבשיל אותם. קיבלנו את כל ניירות העמדה. התקנות יש להן רעיון מצוין. אני כשלעצמי חושבת שהחוק הספיק. כי כאשר יש חוק בלי תקנות יותר קל ליישם אותם. כי זה משאיר שיקול דעת אצל הפקידים השונים. 

לכן אני חושבת, בכל הכבוד, עובדתית, שהחוק היה בשנת 2022, אנחנו בשנת 2024. מבקשת לשקול בכובד ראש להסיר את התקנות מהשולחן. אמנם לא כל החוכמה נמצאת בידיים שלי, ממש לא, זה לא אומר שאני בהכרח צודקת. יש בהם המון רעיונות. אם לא הייתי מכירה את המורכבות של קביעת מוגבלות ועבודה מול משרדים שונים אז אולי לא הייתי יודעת לומר את זה. אבל אני באמת חושבת שהחוק כפי שנחקק הותיר בסופו של דבר, ראשית מציאות שהכרנו. ב', אפשר שיקול דעת של כניסה של כל מיני מוגבלויות שיכלו להיות תחת כותרת אחת ולא אחרת או תחת אחרת ולא אחת. או בתוך קבוצה אחת עם מקרים מאוד יוצאי דופן שהיו נופלים בין הכיסאות וניתן היה למצוא להם פתרונות פרשניים של כל מיני הגדרות. 

אני אומרת, קודם כל התקנות לא עולות היום להצבעה, זה עולה פעם ראשונה לדיון כאן בוועדה. כבודן של התקנות מקומן מונח. אני בטוחה שהשר, כתוב גם בפתח התקנות, ישב עם ארגונים שונים. כשלעצמי, אחרי שעברתי גם בהקשר של לקויות ראייה, גם על המנעדים של מקרים יוצאי דופן שלא נמצאים פה בתוך התקנות. גם כשראיתי דברים שקשורים לניידות. נכון, נכון מאוד. תודה רבה על התמיכה. 

 << אורח >> קריאה: << אורח >>  

איך את יודעת מה הוא אמר?

 << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >>  

כי אני יודעת. אני יודעת שהוא מסכים, אני מכירה אותו. הוא יושב כאן. גם אם הוא לא מדבר, הוא מדבר. 

לא לשאול אותי איך אני יודעת מה הוא אמר, כי הוא יושב כאן בוועדות. זה אחד האנשים, דרך אגב, יש לו קושי של דיבור, הוא יודע בדיוק להביע את מה שהוא רוצה. והוא כמוני, מביע תרעומת על חלק מההגדרות שנמצאות כאן בתקנות. 

לכן אני רק מבקשת להוסיף בהקשר הזה, יש לי קושי גדול עם השינוי בתבחיני אוטיזם. יש לי קושי בדרישה הכפולה של רופא פסיכיאטר או רופא נוירולוג ילדים, כמעט ולא מצליחים למצוא את זה. הורים נופלים בין הכיסאות. ועם כל הכבוד, פסיכולוג קליני, די בו להגדיר אוטיזם. בטח ובטח אוטיזם בתפקוד הנמוך והבינוני. אנחנו לא צריכים לגרור הורים שהילד שלהם בוודאות אוטיסט בתפקוד נמוך לשני בודקים, לפי התקנות. שני בודקים. לא אחד. רוב האנשים נבדקים על ידי בודק אחד שיש רשימה על פי התקנות. ודווקא באוטיזם אני נמצאת עם שני בודקים שאחד מהם הוא פסיכיאטר או רופא נוירולוג ילדים. מאוד קשה להשיג כאלה. באמת, עם כל הכבוד. בטח ובטח שתבחיני הבדיקה של אוטיזם הם מבחנים מאוד סדורים שמאוד קל לדעת האם זה כך או אחרת. 

לכן צריך פה לשקול האם אנחנו לא מסתפקים בפסיכולוג קליני או פסיכולוג התנהגות. אפשר אפילו לצד קלינאית תקשורת, שהן מבחינתי אוטוריטה בהקשר הזה. אני משאירה את זה ב-"צריך עיון". 

אני מבקשת רק להבהיר לכם, זה לא עולה היום להצבעות. תאמרו כל אחד את הדקויות שלו. כדי שכל קבוצה תאמר בדיוק את הדקות שחסר לה. זה נמצא בתוך הפרוטוקול. אני קיבלתי את כל ניירות העמדה, התייחסתי, אגב, גם לשאלות שלי, לתהיות שלי הספציפיות ביחס לשימוש בסמכות לפי סעיף 39(א)(1). למה דווקא משתמשים רק לקביעת הגורם המאבחן וכו'. אני לא אחפור לכם. אני בעצמי אשב על זה עם השר עצמו. 

בסוף החוק הוא חוק מצוין שנותן מקום מצוין ונכון ומתקדם לתפיסת אנשים מאותגרים. אני מזכירה שלא כולם יכולים להיות משולבים בחברה. אני מזכירה שלא כולם יכולים לעמוד על שתי רגליהם בהקשר של לחיות את החיים בזכות עצמם, עם עצמם. לכן צריך בסוף לשים לב, אנחנו לא עושים טובה לאף אחד והמדינה הזאת לא צריך להגיד לה מחיאות כפיים סוערות בגלל שהיא דואגת למאותגרים. זו חובתנו, זו תפארת חברתנו. ולכן פה אנחנו נהיה קשובים לכל קושי. מי שרוצה להעביר לי ספציפית על תקנה ספציפית כדי שאני אבדוק אותה איך זה מתכתב. 

 << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >>  

יש יושב-ראש לוועדה הזאת. 

 << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >>  

אני מסיימת. 

 << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>  

בואי נעשה סדר, את מסיימת את דברייך ואחר כך, מאיר, אתה. 

 << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >>  

תודה. 

 << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>  

אנחנו רוצים לאפשר לכולם, לשמוע את כולם. לא יהיה לנו זמן. 

 << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >>  

רק שנייה. תודה גברתי היו"רית, ותודה לחברי מאיר על החוק החשוב הזה שאתה חוקקת. זה חוק שלך וחוק שעשה שינוי. אני חושבת שזה חוק שיש לך בו חלק מאוד מאוד גדול, יש לך עשייה מאוד ברוכה בו. אבל זה לא משנה, אתה לא אחד שצריך מחמאות, אני גם לא ממהרת להחמיא. 

מה שחשוב לי לומר, בסוף אנחנו מחויבים במתן מענה מדויק. לכן אם למישהו יש צורך להתייחס לתקנה ספציפית על ההתכתבות שלה עם המצב הקיים. הרי מורכבות התקנות היא שיש דברים שנופלים לכמה תקנות. ואם זה נופל לכמה תקנות אני עלולה לפגוע בזכות שאני נותנת לו או במה שאני נותנת לו, איך שלא נגדיר את זה. לכן כל מי שיש לו משהו ספציפי תעבירו לי, הווטסאפ שלי גלוי. אני בדרך כלל קוראת כל יום את כל הווטסאפים ועונה בהתאם לבירור שאני עושה. 

צר לי אם אני אצטרך לצאת. רק תהיו רגועים, זה עולה לראשונה. זה לא בהצבעות. ואני מאחלת בהצלחה לכולם. תודה לכולם. 

 << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>  

זה התקנות. 

 << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >>  

התקנות עולות לראשונה. כן. 

 << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>  

כן, היום. מיוני 2022, תדגישי. 

 << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >>  

בסדר. לכן אני אומרת, צריך להקדיש לתקנות, לעיסוק בתקנות האלה זמן. באמת לשמוע ברצינות מוחלטת. כי כל מוגבלות היא עולם ומלואו ורק מי שמכיר אותה ספציפית יודע לדברר אותה, להסביר אותה, כי הוא חווה את זה על גופו, על משפחתו, על ילדיו. 

אני מתנצלת שהתפרצתי לתוך השיח וכמובן אני זמינה בכל מה שקשור לתקנות הללו ובכלל. סליחה גברתי היו"ר. 

 << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>  

לא, כדי שנאפשר לכולם לדבר. ב-14:00 אנחנו צריכים לנעול את הדיון. מאיר, בבקשה. 

 << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >>  

תודה רבה. שלום לכולם, גברתי יושבת-הראש אתי, אני כל כך שמח שאת נמצאת. 

 << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>  

אני כל כך שמחה שגם אני שותפה. ההצעה שלי גם התמזגה. 

 << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >>  

כן. את שותפה לחוק. 

 << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>  

הודות לך, אתה הובלת, זה היה במשמרת שלך. 

 << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >>  

עושה טוב שאנשים שהיו חלק מהחוק הזה נמצאים כאן ומבינים את המשמעות. אני רוצה להגיד תודה רבה לכל, איפה אנשי משרד הרווחה? אני רוצה להגיד משהו, זה חוק שלקח לנו זמן, לקח לנו שנים להעביר אותו. ואני מראש רוצה להגיד, בוודאי ובוודאי שאין התקנות, לא נוכל לייצר תקנות שישביעו את רצונם של כולם. אבל התקנות האלה הן אחרי עבודה באמת יוצאת מן הכלל. 

רקפת, אני רוצה להגיד לך תודה רבה. תודה ענקית, באמת תודה ענקית. אנשים לא מכירים כל כך את החברה שיושבים עם כאבי הלב ולהשיג ותקציבים ולהתווכח ולפעמים להיות האנשים הלא סימפטיים של כל העניין. אבל אנחנו כולם שותפים לחוק הזה. כולנו נהיה שותפים לאישור התקנות. כמו שטלי אמרה, אנחנו נתווכח עליהם. אבל עשו לי טובה, אני מראש אומר לכם, אין זמן לאנשים לחכות לוועדות המכובדות שיתחילו לבלבל את המוח. יש תקנות, נתקן מה שצריך לתקן בשיא המהירות ונצא לשטח. אנשים מחכים לזה. המשפחות מחכות לזה, העמותות מחכות לזה. האנשים בעצמם מחכים לזה. 

אם אנחנו נחשוב שאנחנו מתחילים את הכול מבראשית לא עשינו כלום. וכן, יהיו כאלה אנשים שלא יסכימו איתנו, מה לעשות? אבל זו הפעם הראשונה מאז הקמתה של המדינה שבאמת יש רצון לצאת מתוך הקופסאות ומתוך התחושה הזאת של דינו של אדם נגזר ורק מטי מעט יכולים להחליט. 

החוק הזה והתקנות האלה עושים את הדבר החשוב ביותר: הולכות עם חלום של אנשים שאנחנו אוהבים לקרוא להם בכל מיני שמות, מוגבלויות ועוד. גם להם יש חלומות, גם להם יש רצונות. ואני, משאת נפשי הייתה ונשארה תמיד להוציא כמה שיותר מתוך, אני לא רוצה להגיד בתי הכלא, לא צריך שיכעסו עליי. מהמסגרות הענקיות האלה. רובם הגדול יכולים להיות בתוך הקהילה, יכולים לקבל מעטפת. 

אני אחזור על הסיפור שאני סיפרתי כל הזמן. כל הזמן היה לי סיפור שסיפרתי אותו שהלכתי עם החוק הזה. אתי, את מכירה את זה. עליתי לארץ ב-1962 ולקחו אותנו למעברה בירוחם. הייתי שם 10 שנים. וכאשר הגענו כעולים חדשים למעברה היה בית ספר שקראו לו בית ספר נשיא, שהוא עדיין קיים, חילי מכיר אותו, הוא היה אחרי זה הממונה על החינוך בירוחם. לקחו את כל ילדי העולים והכניסו אותנו לכיתה אחת. 

זאת הייתה כיתה שהיום מתגאים בכיתות כאלה, רב גילית, משלבת. והיה איתנו בחור צעיר. הוא היה גדול מאתנו בשנה-שנתיים. קראו לו חברון. כך בחרו ההורים לקרוא לו, שם נהדר, כך קראו לו. הם היו עולים מצפון אפריקה. הוא נכנס איתנו לכיתה. הוא לא דיבר, הוא היה מעוות קצת בידיו. אבל אנחנו הסתכלנו עליו התלמידים והבנו שהוא בכיתה. במשך שנתיים הוא היה איתנו בכיתה. הוא ישב והקשיב. וכשהוא רייר אז אמא שלי, עליה השלום, תפרה לנו כאלה מפיות. היינו מביאים מפיות לארוחת 10:00. מי זוכר את זה? כולכם צעירים. מפיות 10:00. אז אמא שלי תפרה ואמרה לי כשחברון הוא קצת מרייר, אז תנגב לו את הפה. 

הוא שיחק איתנו כדורגל. הוא היה השוער הכי טוב, כי הוא זינק ממקום למקום. אף קבוצה לא הפסידה כשחברון היה. בערך ב-1964-1965 הוא נעלם. לימים הסתבר שאז כתבו את חוק הסעד או משהו דומה לזה, שמוציא את האנשים האלה מהקהילה. הוציאו את האנשים האלה מהקהילה. אני חושב שזה היה אחד מהרגעים האפלים של מדינת ישראל. איך לא חשבו להיות הרבה יותר סובלניים, הרבה יותר טולרנטיים, הרבה יותר מתחשבים, הרבה יותר מכילים. 

רק כשאנחנו באנו, וגם כאלה לפניי, לא חלילה, זה לא מכובד. מאות אנשים דיברו איתי על הצורך ועל החשיבות לנסות להחזיר אותך לתוך הקהילה. אין לי שום ספק שאם חברון היה נשאר איתנו התפתחותו הייתה אחרת. אגב, הוא נלקח למסגרת כזאת ומת שם. הוא הגיע לזקנה, כשאני יודע שבמסגרות האלה תחולת החיים היא הרבה יותר נמוכה מאשר אצל סיגל באקי"ם. 

לכן תבינו את החשיבות של החוק הזה ונהיה סובלניים אחד לשני במהלך התקנות. אף אחד לא בא לריב עם אף אחד. בסופו של דבר יש לנו כל כך הרבה מחלוקות סביב זה. אנחנו מתקנים, אין מחלוקות. 

אתי, שוב אני מודה לך מקרב לב שאת מובילה את זה ושאת נמצאת כאן. 

 << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>  

תודה רבה. 

 << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >>  

זה חשוב לי. ודבי, וכל האנשים הנהדרים. תודה גדולה לכם. אנחנו מתחילים את הדרך, ואיך אומרים אצלנו המרוקאים? יאללה, לריב. 

 << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>  

חה"כ חילי, בבקשה. 

 << דובר >> חילי טרופר (המחנה הממלכתי): << דובר >>  

אצלנו האשכנזים לא אומרים יאללה לריב. תודה שוב לכולם, למאיר, אתי, דבי וכל השותפים. גם לאנשים ממשרד הרווחה, גם הייתה לנו ישיבה מקדימה. אף פעם אין חוק מושלם. אגב, אין בעניין הזה שני צדדים. גם האנשים שניסחו את החוק לא חושבים שהוא מושלם. יש איזה שהיא הבנה בסיסית שחייבים להתחיל את התנועה. אני אומר לכולם, גם אני קיבלתי כמה הערות וגם לי בטח יהיו הערות ומשרד הרווחה עוד יעשה תיקונים בדרך. 

 << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>  

כל חוק לא יוצא כמו שהוא נכנס. 

 << דובר >> חילי טרופר (המחנה הממלכתי): << דובר >>  

נכון. אבל פה, בעיניי, ופה אני מתחבר לדברים של מאיר, כולם צריכים לנסות להיות במקום של תנועה כל הזמן קדימה. כלומר, כל עוד נקפא אז כולם יפסידו. לכן יש ערך בזה שהמומנטום והדינמיקה הם מתקדמים, מתקדמים במעלה הדרך. מה שמצליחים לפתור עכשיו פותרים עכשיו, מה שאחר כך פותרים אחר כך. החוק חשוב מידי בכדי שהוא ייתקע. 

תודה רבה ושיהיה בהצלחה. 

 << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>  

אמן. חה"כ דבי ביטון. 

 << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >>  

תודה יושבת-הראש. תודה לכולם כאן. אני לא אחזור על מה שנאמר, אבל אני בהחלט מאוד נרגשת. כבר הייתי נרגשת כאשר חוקקו את החוק, שאתה מגיע עם זה כשאתה מגדל ילדים עם מגבלה ואתה מבין איך החברה הסתכלה עליהם בעבר לעומת היום שאנחנו רואים שינויים. אבל עם זאת, זה לא מספיק והתקנות והחוק הנפלא הזה אמור באמת להעצים את כל מי שיש לו מגבלה כזו או אחרת. 

אני מאוד גאה להיות בוועדה. אני באמת רוצה להודות לרקפת, לינון, למנכ"ל באמת על הפגישות המקדימות. זה היה חשוב. ואני תמיד מציינת שאולי אני הייתי האמא המשלבת הראשונה. היום קוראים לזה משלבת. אני סך הכול לא הסכמתי שבתי הגדולה, שכיום היא עורכת דין ואמא ומובילה את כל התביעות של קיבוץ כפר עזה, כי היא חברת קיבוץ כפר עזה. בכיתה א' נדרשתי לקחת אותה למסגרת מיוחדת, היא לא יכלה ללמוד בשדרות. כשהגעתי, היו שם ילדים נפלאים, עם שיתוק מוחין, פיגור ודברים שאני שאלתי את המנהלת, בצדק, 'אבל הבת שלי וורבלית. היא סך הכול לא רואה'. אז היא אמרה לי את המשפט שאני לא שוכחת, ואני אולי גאה, כי יכול להיות שבגלל המשפט הזה אני כאן, כדי להילחם את המלחמות האלה. היא אמרה לי 'הבת שלך נכה, כנראה שגם את עיוורת'. המשפט הנורא הזה גרם לי לקחת את הילדה ולהילחם. מורס למדה בבית ספר רגיל. היא בת 38. אני מזכירה, לא היו רשתות חברתיות, לא היה לך למי מפנות. זה מאבק של הורים בלבד. 

אז החלטתי שזה לא יהיה המאבק האישי שלי, זה מאבק שחשוב להכניס. וכמה נפלא שהיא השתלבה והתגייסה לצה"ל והיא הלכה לאקדמיה. והיא אמא נפלאה. והיום, דווקא אנשים שזקוקים לה, היא זו שבאה. עכשיו, זה לא הסיפור האישי שלי, זה סיפור של המון המון משפחות וילדים, והורים שלא תמיד ידעו איך להתמודד בסיטואציה כזו או אחרת. 

אני באמת מודה לראש הממשלה לשעבר יאיר לפיד, לחה"כ מאיר כהן, לעדי שלנו כאן שביחד הובילו חוק מקסים. אנחנו נהיה כאן, כפי שמאיר אמר, נצטרך תיקונים, נעשה מה שנוכל. אבל בסוף, שאלה אותי אמא 'האם אפשר שזה יהיה רטרואקטיבית?' בי בוער לה עכשיו. אז הבטחתי שאנחנו נשתדל לעשות את זה מהר. באמת, קודם כל לשחרר את הוואקום הזה ולהיות שם בשבילכם. תודה רבה. 

 << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>  

תודה. אני רוצה להעביר את רשות הדיבור למינהל המוגבלויות. הגב' רקפת, אני שמחה מאוד שבסוף התפנית מכל עיסוקייך והגעת. אני מציעה שתציגי את התקנות. אחר כך נשמע את כל הדוברים כאן. ותרשמי, אם את יכולה לתת לנו התייחסות לכל הטיעונים כאן, במה הדברים עומדים. תודה. 

 << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >>  

ותודה למרגי, שר הרווחה. 

 << אורח >> רקפת בן גיא: << אורח >>  

אני אתייחס לזה, ברשותך מאיר. 

 << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>  

עשית עבודת קודש, את והמינהל שלך. עבודה מבורכת. 

 << אורח >> רקפת בן גיא: << אורח >>  

אני לא חושבת שיש מישהו שלא מכיר אותי. ואני לא התפניתי מכל עיסוקיי, כי זה עיסוקיי. 

 << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>  

לא, ברור. 

 << אורח >> רקפת בן גיא: << אורח >>  

בצד הזה של השולחן יושבים אנשים שבשנתיים האחרונות אוכלים ונושמים חוק ותקנות. אבל אני כן רוצה להתייחס למילייה. אני ברוב עוונותיי עובדת סוציאלית. עשיתי כמעט את כל התפקידים במשרד, אבל במקור שלי אני עובדת סוציאלית ואני מאוד מאמינה בשני דברים: אחד, בתהליך ושתיים ברוח. אני חייבת להגיד שהחלטתי לבוא, אבל אני כן רוצה, אם מותר לי לפרוטוקול, להביע איזה שהיא מחאה. 

זו תקופה ציבורית מאוד קשה. אני חושבת שלפלס בתוך התקופה הציבורית הזאת שנתיים של עבודה על תקנות ולמצוא את הנפח שהציבור ראוי היה מאוד קשה. אני מצפה באיזה שהוא אופן, ואם אני טועה, אני מוכנה לקבל, שתהיה פתיחה חגיגית לאירוע הזה. זה דורש את זה. יש פה אנשים, כמעט רובם סביב השולחן, ששנתיים, למרות שאנחנו בשנים של מלחמה, הגיעו לפחות פעמיים שלוש בשבוע למשרד ועבדו על התקנות. ואני שמחה מאוד על ההערות שאמרו פה על ידי חברי הכנסת, חוק אף פעם לא יהיה מושלם. 

אני גם למדתי הרבה, אני מציע לכולם ללכת, 75% מהחקיקה בכנסת אין לה תקנות. ויחד עם זאת, היה פה מינהל ששקד על התקנות כי הוא האמין בתהליך. הוא האמין בשתי דרכים: אחד, הוא האמין בתהליך והוא האמין בשיתוף הציבור. נעשה פה שיתוף ציבור שאני מוכנה להתמודד עם כל שיתוף ציבור שנעשה עד היום בכנסת ולהגיד לכם אנחנו לא מתחילים מהתחלה. 

 << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >>  

לא, אין כוונה להתחיל. 

 << אורח >> רקפת בן גיא: << אורח >>  

רגע, אני רוצה להגיד. אני חושבת שהיה ראוי לעשות פתיחה חגיגית ושיישב פה השר שלנו, שאני נמצאת אצלו לפחות שלוש פעמים בשבוע על החוק. והמנכ"ל וגם האנשים שהיו שותפים בעשייה, היו ראויים לבמה הזאת. אני מבינה שעשינו את זה מהר וזה בסדר. ואין לי כוונה, דרך אגב, להתחמק משום סייג, למרות שכבר השבנו על 500 שאלות של שיתוף ציבור ולמרות שהחוק די סגר אותנו וחשוב שמי שלא יודע ואמר אתם חייבים בשיתוף ציבור, אתם חייבים אחרי שיתוף הציבור 11 ארגונים מרכזיים שאתם תשמעו אותם. עשינו שינויים מהותיים. 

אני גם מבקשת כראש המינהל הזדמנות, לא היום, אבל בצורה מסודרת שנעשה את זה, להציג. החוק התחיל לרוץ. התקנות אמנם לא, אבל החוק התחיל לרוץ. אני קיבלתי כסף ואתם מתבקשים לבדוק אותי, לא החזרתי שום אגורה לאוצר. אני לא יכולה לחכות. אין לי גם הרבה שנים. ואני מודה למאיר. הוא ב-12 שעות נתן לי זמן לקבל החלטה אם כן או לא. ואני ממש מבקשת שיינתן גם למינהל הזדמנות לבוא לפה ולהציג מה שעשינו בתוך התהליך. אני חושבת שהוא משמעותי. הוא מבטא את רוח המינהל. הוא מבטא את רוח החוק, דרך אגב. כי החוק מדבר על זכותו של האדם. כמובן לא יכולנו לשתף מיליון ומשהו אנשים אבל אנחנו קשובים ואנחנו באים לפה עם נפש חפצה ולב פתוח. 

אבל אני כן רוצה להגיד את הגבולות שלי, ככל שאני אוכל לקבוע אותם. אנחנו לא יכולים ללכת אחורה. זו שנה שנייה של החוק. אנחנו צריכים ליישם דברים. אנחנו נתייחס לזה אם תינתן לנו הפלטפורמה. בחוק יש המון מתנות, אבל הוא נכתב בצורה מאוד בעייתית, כי קיבלנו כסף יחד עם 'מחר בבוקר תבצעו את החוק'. והפלטפורמה לא הדיגיטלית, לא החשיבתית, לא קיימת. אני חושבת שחשוב שמי שעוסק בזה יכיר את זה יותר לעומק. החברים שהשתתפו איתנו בדיונים מכירים את זה, הם יודעים את הפערים. 

דבר אחרון ואז אני אסיים. אני חושבת שצריכה כן להתקבל החלטה ואני פתוחה. איך הולכים לנהל את הדיונים על החוק? זה שבע תקנות. הן יורדות, כמו שאמרה חה"כ גוטליב, הן יורדות לרזולוציות די עמוקות. אני לא בטוחה שאפשר להחזיר כל דבר לתוך הפרוטוקול של הוועדה. אני לא אגיד לכנסת איך להעביר. אבל אני חושבת שבאמת עליי, מהצד שלי ושל המינהל, מוטלת אחריות לבצע. אנחנו קיבלנו כסף לצורך זה. ויש לנו כוונה מלאה. 

 << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >>  

האם תוכלו גם לתת לנו פריסה, יושבת-ראש הוועדה, של התקציבים? איך, כמה? 

 << אורח >> רקפת בן גיא: << אורח >>  

כן. אם תינתן לנו פלטפורמה להציג אנחנו גם נציג איך הוצאנו. 

 << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >>  

יושבת-הראש, זה 2.5 מיליארד שקלים שאנחנו צריכים לדעת. 

 << אורח >> רקפת בן גיא: << אורח >>  

לגמרי. אנחנו הצגנו את זה גם - - -

 << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >>  

אם מותר לי להגיד עוד משהו. אולי חלק יסכימו וחלק לא יסכימו. אולי גם אתם לא תסכימו. אבל אסור לנו לשכוח את הדוח של השופטת דותן. רבותיי, זה דוח חשוב מאוד. זה דוח שמסתכל בלבן של העיניים לקושי הגדול הזה של המסגרות הגדולות האלה וממליץ להתחיל בסגירתן. וזה מתיישב עם החוק הזה. 

לכן רקפת, אני פונה אלייך. נגמור את התקנות האלה, אני אתעסק עם זה. כי אסור לנו לקחת דוח מצוין שנכתב. זה אחד הדוחות שאני יכול להגיד עליהם שהוא נכתב בדם. אנשים מתו. וצריך ליישם את ההמלצות האלה. כמובן בשיתוף עם משרד הרווחה. 

 << אורח >> רקפת בן גיא: << אורח >>  

אז אני עוד יותר מחזקת ואומר שאני חושבת שצריך לתת למשרד להציג מה הוא עשה. אני משערת שכולכם יודעים שקמה ועדה בין משרדית. משרד הרווחה קיבל כסף ותקציב לחוק וגם עושה פעולות בחוק. אבל החוק הוא הרבה יותר מאשר רק משרד הרווחה. וכדי ליישם את דוח דותן וגם כדי ליישם את החוק צריך עוד משרדי ממשלה. דרך אגב, הכנסת מקבלת דיווח כל שנה. אנחנו מחויבים על 30% הוצאה. טומי רוצה להגיד, אני יודעת. טומי גם יגיד, אני משערת. כחלק מההצגה של המינהל אני מציעה שאנחנו גם נציג את מה שהצגנו לכנסת בכתיבה, שזה התוכנית שלנו חמש שנתית להוצאת אנשים ממסגרות גדולות. אבל אני משערת שאתם תשמעו פה. 

 << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>  

רקפת, את יכולה בבקשה להציג את התקנות?

 << אורח >> רקפת בן גיא: << אורח >>  

אתם רוצים שאני אציג את התקנות?

 << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>  

בוודאי. 

 << אורח >> רקפת בן גיא: << אורח >>  

רגע, אז בואו נקבע רגע פרוצדורה אחרת. א', התקנות לא כולן - - -

 << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>  

לא, מה שאושר עד כה. מה שהובא. 

 << אורח >> רקפת בן גיא: << אורח >>  

תכף אני אתן לאנשי המקצוע. מה שעולים פה, התקנות הראשונות, זה התקנות שבעצם נוגעות לאוכלוסיית היעד, לגורם המכיר. התקנות עוד לא הסתיימו, אני גם רוצה לומר, מתוך שבע התקנות הונחו חמש תקנות שקיבצנו אותן לארבע, שעוסקות בעצם בתהליך כניסה לתוך מינהל מוגבלויות. אני לא בטוחה שכדאי שנגיע לרזולוציה של התקנות. 

אני אתן לאנשי המקצוע שעבדו על זה. הייתה ועדה ספציפית אצלנו שהתנהלה שנתיים, שהיא עסקה בתקנות הספציפיות האלה. אני משערת שאלו התקנות שיעלו כרגע. אבל אני גם מעלה כסימן שאלה, אנחנו תוך חודש וחצי מסיימים גם את שתי התקנות הנוספות, מתנהלות ועדות כרגע עליהן. שהן התקנות של היקף השירותים. בסוף רוב האנשים יושבים פה כדי לדעת את היקף השירותים. 

אני לא מתנגדת שיתחילו לדון בתקנות, זה ייקח באמת זמן. אבל אני אומרת, בסופו של דבר זו חבילה אחת. יש דברים בתקנות שהגשנו היום שהם קשורים. 

 << דובר >> אילת וולברג: << דובר >>  

את מציעה שהוועדה בעצם תמתין עד שסט התקנות יוגשו לוועדה?

 << אורח >> רקפת בן גיא: << אורח >>  

אני מציעה שאם ממילא היום התחלנו, א' יינתן לנו זמן באמת, כמינהל שעסק שנתיים בעניין להציג מה עשינו. כי אני חושבת שזה מאוד חשוב. 

 << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>  

אז זה מה שביקשנו. 

 << אורח >> רקפת בן גיא: << אורח >>  

רגע, לא, אני לא מציגה מה אני עשיתי בלי שיישב פה השר שלי והמנכ"ל שלי. 

 << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>  

בסדר. אז חבל שהם לא פה. 

 << אורח >> רקפת בן גיא: << אורח >>  

אני אומרת, זו המלצתי. אני גם חושבת שזה ראוי. 

 << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>  

אז למה לא עדכנת את הוועדה?

 << אורח >> רקפת בן גיא: << אורח >>  

אני פשוט ממליצה שכמו שאני מכירה בדרך כלל, והייתי במקומות כאלה, אני מציעה שכן תהיה איזה שהיא פתיחה חגיגית לדבר הזה. בכל זאת, הונחו. 

 << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>  

כשנברך על המוגמר אז זה יהיה חגיגי. 

 << אורח >> רקפת בן גיא: << אורח >>  

אני לא ביקשתי מצלתיים. אני אומרת, מבחינתי חגיגי זה ששר ומנכ"ל יושבים פה. 

 << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>  

בסדר, אז הם יהיו בהמשך. כשתסיימו את עוד שתי התקנות. 

 << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >>  

רקפת, אני יכול להתערב? 

 << אורח >> רקפת בן גיא: << אורח >>  

כן. 

 << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >>  

תראו, רקפת, את צריכה להבין שזו הכנסת. זו ועדת הכנסת. היא זו שמכתיבה את נהלי הדיון בוועדה. יש את ענת, יש את אתי, יש את היועצת המשפטית. אנחנו לא יכולים להחליף את זה בטקסיות. אנחנו נמצא את הזמן. את צודקת, אבל עכשיו צריכים להתחיל לעבוד. 

 << אורח >> רקפת בן גיא: << אורח >>  

בסדר גמור. 

 << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >>  

תודה. 

 << אורח >> רקפת בן גיא: << אורח >>  

אז אני רק אעביר לדקה לאנשים שלי שיגידו איזה תקנות עכשיו הוגשו. 

 << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>  

בבקשה. 

 << אורח >> רקפת בן גיא: << אורח >>  

לא לתוך התקנות עצמן. 

 << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>  

בסדר, בכללי. ויש לי גם לשמוע את כל מי שהגיע לדיון. 

 << אורח >> רקפת בן גיא: << אורח >>  

כולם מכירים את מארק. 

 << אורח >> מארק שמיס: << אורח >>  

שלום, אני אציג את עצמי. 

 << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>  

אנחנו רוצים לשמוע את אלה שהשתתפו בדיון. משתתפים. 

 << אורח >> מארק שמיס: << אורח >>  

שלום, שמי מארק שמיס, מנהל אגף הערכה והכרה בתוכניות, מינהל מוגבלויות. אני הובלתי צוות ביחד עם חלק מהיושבים כאן שהיו שותפים לכתיבת ארבע-חמש תקנות, שער הכניסה זה נקרא. אני אפרט כרגע מה יש בהן. 

סט ראשון מתייחס לסוגי מוגבלויות. כאשר אנחנו בחוק הגדרנו בצורה יחסית רחבה כל אחת מהמוגבלויות ולא ירדנו לפרטים. התקנות של סוגי מוגבלויות נותנות פירוט לגבי סף כניסה של כל אחת מסוגי המוגבלויות. 

הסט השני מתייחס להליך האבחון. זה נקרא תקנות גורם מאבחן. שגם שם בעצם יש פירוט של מה שנקבע בחוק. הפירוט מתייחס לאנשי מקצוע שמוסמכים לאבחן כל אחד מסוגי מוגבלויות שיש בחוק, שמוגדרים בסט התקנות הראשון. אנחנו בעצם מדברים על כך שהתקנות מנסות כמה שיותר לפתוח מאשר לסגור. 

הסט השלישי מתייחס להליך ההכרה. כאשר אנחנו מדברים על כך שכל אדם שאמור לקבל שירותי רווחה אמור לעבור איזה שהוא הליך כדי להיות מוכר. כלומר, אנחנו חייבים איזה שהיא סמכות כדי להחליט מי כן ומי לא. לכן בעצם החוק הגדיר בחקיקה ראשית צורך בהגדרה של גורם מכיר. על כך מדבר הסט השלישי. 

כמו כן יש התייחסות לסט של דרך הגשת בקשה להכרה, שבעצם מספרת על כל ההליכים של איך מגישים בקשה. אנחנו בעצם שילבנו בתקנות גורם מכיר את ההתייחסות לנושא רמות תמיכה, כדי לאפשר בעצם את מה שהחוק ביקש. לאפשר שירותים לאנשים לא בהתאם לסוג מוגבלות, אלא בהתאם באמת לרמת סיוע, רמת תמיכה שהם צריכים. 

כן נגיד שהתהליך היה, אני חושב ששנה וחצי-שנתיים, אנחנו בעצם התחלנו לעבוד חודשיים שלושה אחרי סיום החקיקה ביוני 2022. בתהליך החקיקה היה צוות שהיה מורכב מכ-22 אנשים ממגזרים שונים, מעמותות שנותנות שירות, מארגונים מסנגרים, מרשויות מקומיות, מארגוני נותני שירותים מתחומים מקצועיים, משרדי ממשלה אחרים. כאשר בעצם הליך העבודה, אני חושב שכן חשוב להגיד את זה, לפרט למה שרקפת אמרה. 

 << אורח >> קריאה: << אורח >>  

גם הורים. 

 << אורח >> מארק שמיס: << אורח >>  

חד משמעית, תודה. גם הורים וגם אנשים עם מוגבלות כמובן, חד משמעית. כמו שאמרתי, צוות גדול. 

ההליך היה מעניין. כלומר, אנחנו ניסינו להגיע להסכמות. אבל כמו בכל דבר בחיים אתה חלק מגיע, חלק לא. חלק זה עניין של פשרות. אני בטוח שעל כל סעיף שיש בתקנות האלה, ואלה תקנות שבאמת היו עליהן המון התייעצויות, אפשר להתווכח ואפשר להציע משהו יותר טוב. מה שהצענו כרגע זה התוצר הטוב ביותר שיכולנו. כן אני רוצה להגיד שלגבי חלק מהדברים אנחנו ממשיכים בעבודה. יש סעיפים שאנחנו רוצים לדייק אותם ואנחנו מדייקים אותם עכשיו, כחלק מהתובנות. אבל בעצם מה שמונח לפניכם הוא תוצר אחרי הרבה מאוד דיונים ודיונים צדדיים ומפגשים עם ארגונים נפרדים בנפרד וכך הלאה וכך הלאה. עשינו את המיטב. 

 << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >>  

אני רק אומר שאחד הדברים שצדו את עיניי תקנה 35, בסעיף השלישי. אתם יודעים כמה שהיה חשוב וכמה נלחמנו על זה, לשתף את האדם או אדם מטעמו בתוך כל קבלת ההחלטות. כל כך הרבה פעמים דנו במעמדו ובזכויותיו בלי שהוא יהיה שם ובלי שמישהו מטעמו. והפעם אנחנו מקפידים, וזו אחת התקנות הכי חשובות. 

 << אורח >> מארק שמיס: << אורח >>  

דבר נוסף אולי ברשותכם להגיד, התקנות קובעות לראשונה אולי, אני מרשה לעצמי להגיד בהרבה מאוד שירותים שהמשרד מספק הוא מקבל לוחות זמנים. זאת אומרת, התקנות קבועות ממש לוחות זמנים לגבי אספקת שירות. אנחנו באמת עשינו כל מה שיכולנו כדי להיות הכי שקופים שאפשר. כלומר, לוחות זמנים מרגע הגשה עד לרגע תשובה. כל החלקים האלה שהיום, אני לא בטוח שמישהו מהיושבים כאן יודע מה הלו"ז שהוא צריך לקבל תשובה מהמשרד, מהגופים. אז יש פירוט מאוד ברור בתקנות. אז באמת הניסיון היה להגיע לשקיפות מרבית, לכמה שיותר להיות מוכווני - - - כמו שהחוק דורש, מחייב אותנו. וזה הכיוון. ועדיין, אני אומר, יהיו דברים שאולי חלק יחשבו שזה לא מספיק. אבל זה טבע הדברים. תודה. 

 << דובר >> אילת וולברג: << דובר >>  

רציתי רק להעיר הערה מתודולוגית. בעצם התייחסת לכמה סטים של תקנות. רק חשוב לי להבהיר שבעצם מה שהוגש לוועדה היה סט אחד של תקנות, שבתוך התקנות האלה בעצם כלולים פרקים וכל פרק מתייחס בעצם לאחד הנושאים שאתה ציינת. רק כדי שנדע כולנו מה מונח על השולחן. 

 << אורח >> מארק שמיס: << אורח >>  

ברור. 

 << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>  

תמר דורסט, בבקשה. נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות. 

 << אורח >> תמר דורסט: << אורח >>  

תודה רבה. נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות כמובן מברכת על ההתכנסות היום ואנחנו שותפים גם לכתיבת החוק החשוב הזה שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, אנחנו - - - חוק שירותי רווחה. כדי שחוק שירותי רווחה יבוא לידי ביטוי משמעותי בשטח אנחנו חייבים לקדם את נושא התקנות באופן מיידי. מאוד חשוב לנו שהישיבות הבאות יתקיימו ברצף, שבאמת ידונו כמו שצריך בכל תקנה. יש עדיין, היינו שותפים בכל ועדות ההיגוי שבהן נדונו הדברים, כמו שרקפת אמרה, היו הרבה שותפים. עדיין כמובן גם לנו יש הערות. אנחנו בשיח מתמשך מול משרד הרווחה ואנחנו כמובן נגיע לכל הפגישות ונהיה שותפים מלאים. 

חשוב שהדיונים יהיו רציפים ואפקטיביים. וכמו שאנחנו עושים פה, שקיפות מלאה כלפי כל הציבור. וכאשר נגיע לגופו של עניין אז נעיר על הנקודות הרלוונטיות. כמובן שאנחנו יודעים שכולנו פה במחויבות עמוקה לקידום זכויות של אנשים עם מוגבלות בישראל וחשוב לנו מאוד לקדם את התחום. וגם, כמו שמאיר אמר, לשתף גם את האנשים עם מוגבלות, את המשפחות ואת כל השותפים שלנו. 

 << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>  

תודה רבה. אוראל גל, מועצת התלמידים והנוער הארצית. 

 << אורח >> אוראל גל אור: << אורח >>  

שלום לכולם, אני אוראל גל אור, בן 16 מבת ים, נציג מועצת התלמידים והנוער הארצית. אני רוצה שתדמיינו בן נוער עם מוגבלות שהולך למערכת הלימוד ולומד במסגרת שלו. הוא מסיים את יום הלימודים ב-15:15 או ב-16:45, תלוי מתי הוא יסיים, אבל מה? הוא תמיד חוזר לביתו ונגמר יומו. התלמיד רוצה וחפץ להשתלב בחברה הכללית אבל הוא לא מצליח כי נגישות המקום לא טובה לו. היחס שהוא מקבל מהחברה הכללית במגוון תחומים: חינוך, שירותים חברתיים, תעסוקה ועוד. בן נוער שרוצה להתקבל לעבודה הסיכויים שלו להתקבל הם נדירים, כי מבחינת החברה הישראלית, לצערי, בן נוער עם מוגבלות צריך למיין ברגים, סכינים ומזלגות. 

היציאה מהמסגרות השונות אל הקהילה חשובות מאוד, כי הן מעצימות את בן הנוער עצמו והוא רוצה לקחת חלק כמו כולם בחברה הכללית. ישנן יוזמות מקומיות מדהימות של מרכזי תעסוקה לאנשים עם מוגבלות ועוד יוזמות מושקעות מכספם הפרטי של אנשים במקום של עזרה עבור האנשים המדהימים האלה. 

בשנה האחרונה אני מוביל הליך ארצי משותף בנושא של שילוב בחינוך הבלתי פורמלי, ביחד עם אגף א' לחינוך מיוחד במינהל חברה ונוער במשרד החינוך. המדינה צריכה לחזק אותם ולתת להם מקום בתקצוב ובחקיקה. ובעיקר לחזק את עצם השילוב בקהילה בכל התחומים. כי אנחנו, החברה הישראלית, צריכה להכיל אותם ולקבל אותם כמו שרוצים שיקבלו אותנו. תודה רבה. 

 << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >>  

תודה רבה. 

 << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>  

תודה. נעבור לד"ר עדית סרגוסטי, בזכות. בבקשה. 

 << אורח >> ד"ר עדית סרגוסטי: << אורח >>  

תודה. קודם כל, אפרופו רגע חגיגי, אנחנו בהחלט מרגישים שאנחנו ברגע חגיגי, גם אם השר והמנכ"ל לא כאן. הרגע הזה שהגענו - - -

 << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>  

יושב-הראש אייכלר. 

 << אורח >> ד"ר עדית סרגוסטי: << אורח >>  

מבחינתנו מי שכן כאן מספיק כדי להפוך את זה לרגע חגיגי. באיחור של כשנה מאז שהתקנות האלה אמורות היו להסתיים אנחנו סוף סוף מתחילים לדון בהם ואני חושבת שזה בהחלט רגע חגיגי. עשרות אלפי אנשים עם מוגבלות מחכים שהתקנות האלה ייכנסו לתוקף, שהם יוכלו להתחיל לקבל שירותים בהתאם למה שהחוק קובע. 

ארגון "בזכות" היה שותף גם לתהליך של החקיקה. אני חושבת שהטבענו את חותמנו בשלבים שקדמו לזה שהדיון הגיע לכנסת, בהליך שקרה בכנסת. היינו שותפים מלאים בדיונים הרבים מאוד, שעות על שעות של דיונים שהתנהלו בוועדות שונות של משרד הרווחה סביב הנוסח של התקנות. עדיין נשארו חילוקי דעות, מן הסתם, מבחינתנו, בין משרד הרווחה בינינו לגבי הנוסח שהגיע לדיון ואנחנו מקווים שבסופו של הדיון שיתנהל כאן בוועדה אנחנו נצמצם את הפערים האלה. 

אני רוצה להזכיר שהתקנות נועדו כמובן לפרוט איך החוק הזה אמור להיות מיושם. אחת המטרות העיקריות, בעינינו זו המטרה העיקרית של החוק, זה להבטיח את זכותו של כל אדם עם מוגבלות לחיים עצמאיים ואוטונומיים בקהילה, בהתאם להוראות האמנה שעליה מדינת ישראל חתומה. ואנחנו צריכים לוודא שבסוף הנוסח של התקנות אכן יבטיח את הדבר הזה. גם הנוסח של התקנות שכבר הגיעו לדיון ובעיקר אולי התקנות שהניסוח שלהן עדיין לא הושלם ועדיין לא הובאו לדיון בכנסת. 

אני רוצה לסמן כמה נקודות עקרוניות משמעותיות שנותרו שנויות במחלוקות: החרגה של קבוצות של אנשים בתוך התקנות מהזכות לקבל שירותים. ההליך של קביעת הזכאות וקביעת רמת התמיכה, שבעינינו אפשר לעשות אותו הרבה יותר פשוט מבחינה בירוקרטית. ברגע שייקבע שהכרה על ידי ביטוח לאומי מספיקה לגבי כל קבוצות האנשים. כרגע זה לא נכון לגבי כל קבוצות המוגבלויות. שאפשר להסתמך על הכרה קיימת בביטוח לאומי כדי להכיר באדם כזכאי לקבל שירותים. 

מבחינת קביעת רמת התמיכה יש לנו הערות לגבי האופן שבו זה ייקבע, השקיפות שנדרשת שם. ערר על החלטות האלה ועוד נקודות שאני לא רוצה להיכנס אליהן כרגע. אני אדבר עליהן בהמשך. 

הערה אחת לגבי הניסוח של התקנות. אני לא חלילה, אני מבינה את התהליך ואיך הגענו למצב שהגענו אליו, אבל אני חושבת שהנוסח של התקנות מסורבל ברמה שאני רואה בעתיד דורות על דורות של אנשים יושבים ושוברים את הראש ומנסים להבין מה לעזאזל כתוב בתקנות האלה. אני אשמח אם בתוך התהליך, בדיון בוועדה, נצליח גם לפשט את התקנות כך שהניסוח שלהן יהיה ברור לכל אדם בר דעת. אנשים שיצטרכו בסוף לעבוד עם זה. 

 << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >>  

אני חושב שאת עושה קצת עוול לכל התקנות. רובן הגדול ברורות ונהירות. מה שאפשר לתקן, נתקן. אבל תראי, עבדו, אני תמיד אומר, למען ההגינות, יש הרבה אנשים שעובדים במשרדי ממשלה ועושים עבודה מצוינת. ישבו כאן שנתיים, עשו עבודה יסודית. התלבטו, שיתפו את כולם. לשבת כאן ולהגיד שלדעתי התקנות לא ברורות ושנים על גבי שנים. לא, מה שצריך לתקן, נתקן. אבל זה מעט מאוד. ואני קצת מבין בתקנות של משרד הרווחה. אז צריך להגיד את הדברים, זה לא הוגן. 

 << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>  

בסדר. סיימת? שנאפשר לכולם לדבר. 

 << אורח >> ד"ר עדית סרגוסטי: << אורח >>  

כן, כן. דבר אחרון, חה"כ כהן הזכיר את דוח ועדת דותן. הוא לא כלול ישירות בתקנות, אבל אני חושבת, בקשה לוועדה, שיתקיים כאן דיון שיוקדש כולו לדוח. הוא עוד לא הוצג ציבורית. הוא כן פורסם באתר של המשרד, אבל אני חושבת שראוי, זה דוח מעמיק, מקיף, מקצועי, שראוי להקדיש לו דיון נפרד בוועדה הזאת. 

 << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>  

תודה רבה. מאלו"ט עו"ד רותם אייזיק, בבקשה. 

 << אורח >> רותם אייזיק: << אורח >>  

תודה רבה. אני עו"ד רותם אייזיק, מאגף לקידום זכויות באלו"ט. באמת כמו שנאמר פה, אני מניחה שרוב האנשים פה בשולחן שותפים לתהליך. ובאמת משרד הרווחה היה מאוד קשוב והרבה מאוד שינויים ודברים שעלו לאורך הדרך נעשו ונכנסו. בסופו של דבר הנוסח שפורסם עכשיו הוא כן שונה מסיבות מסוימות ממה שהוצג לנו בעבר וממה שעברנו. 

אני אגיד באמת בכללי, כדי שיהיה זמן לדבר. יש פה איזה שהיא בעייתיות עם החלק של אבחון אוטיזם, אבל זה אני מניחה שנעבוד באופן פרטני מול משרד הרווחה כדי לא להלאות כאן עכשיו. אבל בסופו של דבר יש פה איזה שהיא בעייתיות שעלולה לפגוע בהרבה מאוד אנשים. גם במה שקשור לסוגייה של הכרה מוקדמת בביטוח לאומי. כרגע בעצם התוספת לתקנות קובעת שהכרה מוקדמת צריכה להסתמך בעצם על אבחון שתואם את התקנות, מה שלא רלוונטי לגבי אוכלוסייה מאוד גדולה. בעצם כל המטרה שלנו להגיד אם כבר יש גוף מוסמך מטעם המדינה שהכיר באוטיזם או הכיר בכל מוגבלות אחרת, אין סיבה עכשיו לערער את זה. 

אני חושבת, וכמו שעדית אמרה, שצריך להסדיר את כל העניין הזה של הכרה מוקדמת מול ביטוח לאומי. אם יש איזה שהיא בעייתיות לגבי ההתנהלות של ביטוח לאומי או הכרה בביטוח לאומי – זה כבר סוגייה אחרת. אבל בסופו של דבר לא צריך לגרום לאותם אנשים לעבור עוד תהליך ארוך אחרי שהם כבר עברו את זה מול ביטוח לאומי. 

אני אגיד בהקשר הזה גם על העניין של רמות התמיכה. בסופו של דבר, גם החלוקה לאשכולות יוצרת סיטואציה שיכולה לפגוע בלא מעט אנשים. אצלנו במיוחד בהקשר של הניידות ואיך שבעצם ייחשבו את כל הניקוד שם. יש עדיין חלקים בתקנות שלא פורסמו ואנחנו יודעים שהם בעבודה. אני מניחה שבקרוב זה גם יקרה. אבל בסופו של דבר אין לנו עדיין את התמונה המלאה. למשל בתחום של אוטיזם, בגלל סוגייה של ניידות יכול להיות שיש אוכלוסייה מאוד גדולה שלא תצליח לעבור בכלל את הניקוד של רמה שלוש או רמה ארבע. זה בעצם אומר שכנראה הרבה מאוד מהשירותים לא יהיו נגישים עבורם. צריך להבין איך אנחנו עושים את זה בצורה שהיא יותר מתחשבת בכל אדם ובמוגבלות וצרכים שלו ולא איזה משהו רחב שבעצם יכול למנוע מאוכלוסיות שלמות לקבל את המענים. 

אלה הנקודות העיקריות ואני מניחה שנעבוד על הכול עוד בהמשך. 

 << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>  

תודה רבה. עמותת "אופק", יעל וייס. 

 << אורח >> יעל וייס רינד: << אורח >>  

שלום, תודה. קודם כל אני מודה לוועדה ולחברי הכנסת הרבים שנמצאים פה. אופק לילדינו זה ארגון ארצי של הורים לילדים עם לקויות ראייה ועיוורון בישראל. אנחנו לא היינו חלק מהתהליך. אני גם יודעת שקולגות שלנו והמרכז לעיוור גם לא היו חלק מהתהליך. אמנם אנחנו נפגשנו עם משרד הרווחה, אבל מבחינתנו התוצר והנוסח שהגיע לוועדה, ואנחנו גם העלינו את זה בפגישות מול משרד הרווחה, אנחנו רואים פה כמה נקודות שהן בעייתיות. אנחנו העברנו נייר עמדה יחד עם המרכז לעיוור גם לחברי הכנסת, לדבי, למאיר ואחרים, שמדאיגים אותנו. 

אנחנו חוששים מאוד שלפחות לפי ההגדרות שנמצאות כרגע בתקנות תהיה פגיעה בקבוצה גדולה של אוכלוסייה. כמו שרותם אמרה, יש פה מורכבות של המוגבלות בתחום הראייה, שההגדרה לא מצליחה לבטא אותה ולהתייחס אליה. אז אנחנו מאוד חוששים שתחת ההגדרות הנוכחיות יהיו קבוצות, אני מדברת בשם הילדים, אבל קולגות שלי פה מארגוני העיוורים יוכלו לדבר יותר על בגירים. לא יהיו זכאים יותר לשירותים שהיום הם זכאים אליהם וחיוניים לצורך התפקוד שלהם והשיקום התפקודי שלהם. אנחנו כן נבקש בהמשך שיהיה דיון ספציפי להתייחס לדברים האלה. 

דבר נוסף, ואני קופצת אולי לטבלה בסוף, יש התייחסות באמת להכרה של ביטוח לאומי וחוק מעונות יום שיקומיים. משום מה לפחות הטבלה פה מתייחסת עד גיל 7, שאנחנו יודעים שחוק מעונות יום שיקומיים עד גיל 3. יש ילדים שעד גיל 3 עדיין אין אבחון לגבי לקות הראייה שלהם. ואז מה קורה עד גיל 7? אנחנו העלינו את הדברים האלה ואנחנו נשמח לדון בהם יותר לעומק בהמשך, כדי שבאמת לא יפלו פה בין הכיסאות ילדים שהיו אמורים. רקפת, את התייחסת לזה שכבר התחלתם לעבוד לפי התקנות. ויש כמה מקרים - - -

 << אורח >> רקפת בן גיא: << אורח >>  

לעבוד על פי רוח החוק. 

 << אורח >> יעל וייס רינד: << אורח >>  

בסדר גמור, על פי רוח החוק. אבל אנחנו מקבלים עכשיו בעת האחרונה יותר מקרים, ילדים שבעבר כן היו זכאים ונכנסו למשל למעון יום שיקומי בגלל לקות ראייה. פעוטות מתחת לגיל שנה, שזה גיל קריטי, גילאים קריטיים שילדים יקבלו את הטיפול השיקומי, הצלת שרידי ראייה. 

 << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >>  

מה זה קשור לחוק?

 << אורח >> יעל וייס רינד: << אורח >>  

לא, אני אומרת - - -

 << אורח >> רקפת בן גיא: << אורח >>  

רק להבהיר, זה חוק נפרד. 

 << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >>  

אנחנו מדברים על החוק, לכל אחד יש מה להגיד על אלף ואחת עוולות. אנחנו מדברים על החוק. 

 << אורח >> קריאה: << אורח >>  

היא מדברת על זה כתנאי כניסה לחוק הזה. 

 << אורח >> רקפת בן גיא: << אורח >>  

רגע, אבל אין קשר. 

 << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >>  

לא, לא, אני מצטער. 

 << אורח >> רקפת בן גיא: << אורח >>  

אלה שני חוקים שחיים, אין קשר בכלל. 

 << אורח >> יעל וייס רינד: << אורח >>  

אנחנו נשמח מאוד אם זה באמת יהיה כך. 

 << דובר >> אילת וולברג: << דובר >>  

היא צודקת שבתוספת כן מפנה בעצם לחוק מעונות יום שיקומיים. 

 << אורח >> יעל וייס רינד: << אורח >>  

התוספת כן תדיר ותוציא. 

 << דובר >> אילת וולברג: << דובר >>  

לכן כמובן אנחנו לא יורדים עכשיו לרזולוציות, כי אנחנו בדיון פתיחה. אבל מה שהיא מציינת, הקשר לחוק מעונות יום שיקומיים כן כיום קבוע בתוספת לגבי מוגבלות ראייה. אחד מהתנאים לגבי קטין שטרם מלאו לו 7 שנים זו החלטת הוועדה שפועלת - - -

 << אורח >> רקפת בן גיא: << אורח >>  

אבל זה בעניין ההכרה, זה לא בעניין קבלת שירותים במעונות יום שיקומיים. 

 << דובר >> אילת וולברג: << דובר >>  

נכון. אבל זה הקשר שיש. 

 << אורח >> יעל וייס רינד: << אורח >>  

אנחנו מסמנים כרגע דברים שאנחנו חוששים שיביאו לפגיעה בהמשך. ואנחנו נשמח באמת כאשר נתכנס סעיף-סעיף להתייחס אליהם. אני מודה לכולם על זכות הדיבור ועל הדיון הזה. 

 << אורח >> מיכל ילובסקי: << אורח >>  

קוראים לי מיכל ילובסקי שדה, אני יועצת משפטית במינהל מוגבלויות. אני רק אבהיר שכל המסמכים שמפורטים, נראה לי יש פה אולי איזה חוסר בהירות. כל המסמכים שמפורטים בתוספת הראשונה הם בעצם מסמכים שעליהם אפשר להסתמך לשם בקשה שמסתמכת על הכרה קודמת. זאת אומרת, לצורך העניין אם יש החלטה של הוועדה שפועלת מכוח מעונות יום שיקומיים להשמה, אפשר להשתמש בה כדי לקצר את התהליך ולבסס את ההכרה על סמך המסמך הזה. 

 << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >>  

זאת הבהרה מאוד חשובה. לא רק שזה לא מקשה, זה מקל. 

 << אורח >> מיכל ילובסקי: << אורח >>  

זה נועד לטובת האוכלוסיות - - -

 << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >>  

זה עושה בדיוק את הדבר ההפוך. 

 << אורח >> רקפת בן גיא: << אורח >> 

אבל אם זה לא ברור מספיק, אז אולי משהו בניסוח. אבל זה בדיוק הפוך. 

 << אורח >> יעל וייס רינד: << אורח >>  

אני שמעתי את זה מעוד ארגונים שעוסקים בעוד מוגבלויות. 

 << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >>  

אם שמעת מעוד ארגונים יש בעיה בניסוח. 

 << אורח >> יעל וייס רינד: << אורח >>  

אז יהיה טוב באמת להבהיר את זה. ורק עוד נקודה אחרונה, ברשותכם. דיבר פה אריאל, נציג מועצת התלמידים. והדברים שהוא אמר מאוד נגעו לנו, כי ילדים עם לקות ראייה באמת מעבר, והיו לנו שיחות על זה גם באמת עם האנשים שעוסקים במלאכה במשרד הרווחה. ילדים עם לקות ראייה, להבדיל מהרבה מוגבלויות אחרות, אין כיום מסגרות שנותנות מענה לצרכים שלהם. והצורך באיזה שהוא, אני אגיד אינטגרציה או תיאום בין מערכת החינוך למערכת הרווחה זה דבר שהוא חיוני. 

היום ילדים עם לקות ראייה ועיוורון מקבלים מעטפת מאוד טובה ומקיפה במשרד החינוך. ברגע שהם גומרים את הלימודים בבית הספר הם נשארים בלי המענה לצרכים שלהם. בסדר, אני מדברת כרגע בשם האוכלוסייה שאנחנו מטפלים בה. והנושא של ההכרה ההדדית או איזה שהוא סנכרון בין הקריטריונים וההכרה במשרד החינוך, ילדים שזכאים לשירותי חינוך מיוחד, לבין משרד הרווחה, זה משהו שחשוב שתהיה לו התייחסות בתקנות. אני ממש אשמח שחברי הכנסת יחד עם המשרד, הדבר הזה יטופל. תודה. 

 << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>  

תודה. יהודה, בבקשה. 

 << אורח >> יהודה מרמורשטיין: << אורח >>  

שלום לכולם. אני אנסה קצת להוציא את החגיגיות, כי מדברים, אני מסכים שצריך לעשות חגיגה, זה בסדר גמור. אנשים עבדו שנתיים ומתכוונים ועושים. אבל רבותיי, אני חושב שצריכים גם להתחיל לעשות. יש דברים שאין עליהם ספק. יש דברים שאין עליהם ספק. אז מה שאין עליהם ספק, וכולם יודעים על מה אני מתכוון, ואני מייצג פה את האוכלוסייה המורכבת, הפגועה הקשה. אין עליהם ספק. גם דותן לא חושבת שהיא יודעת לטפל בהם בדירה אחת לשש והשטויות האלה. 

 << אורח >> קריאה: << אורח >>  

הרגזת את טומי. 

 << אורח >> יהודה מרמורשטיין: << אורח >>  

זכותו לכעוס. כי הוא מתאים אולי לדירה באחד בשש והכול מצוין. אני מייצג את האוכלוסייה שלא באים אפילו לכנסת והם לא יודעים מי הם חברי הכנסת והם לא יודעים להביע שום עמדה. והמשרד אין לו ויכוח איתי אם אני צודק או לא, כי מבחינתי שיוציאו את כולם לקהילה, אין לי שום בעיה. אבל אלו שאין ספק שהם צריכים להישאר במסגרת מעונית, למה צריכים לחכות כל כך הרבה זמן עד שיחליפו את התעריף? התעריף שלי ידוע, אני בחלק שש קוראים, נתנו לזה דירוגים וכדומה. מה מחכים? אני רוצה לפתוח מרכזי יום, אני בונה מרכזי יום. אין תעריף למרכזי יום. זה לעג לרש להחזיק במרכז יום אנשים קשים, קשי יום, מ-8:00 עד הערב ו-6,000 שקלים, רבותיי. אין חיה כזאת. מי שחושב שיש שיבוא וינהל את זה. 

אני אומר לכם, תהיו מעשיים. יש פה אנשים שהחיים תלויים בכם. ולחכות והתקנות לא ישנה את הדברים. ולכן אני חושב, אני אומר למאיר, הבטחת לי פה על השולחן הזה, כשאפרת רייטן ניהלה את הישיבה להכיר את החוק. ניגשת אליי והתחננת אליי תאשר לנו את החוק. תביא לחברי הוועדה. לא הסכמתי עד שהוא הבטיח כי הפיגור הקשה, הסיעודי המורכב, לא יקופח. אין משפט כזה לסגור את כל המעונות. מי שאומר כזה משפט הוא לא אנושי. 

לכן מי שצריך להיות בקהילה, לעשות את זה מהר, לעשות את השירותים. שיהיו להם מרכזי יום, תרבות, פנאי. אני שם אתכם. אבל מי שצריך להישאר בדיור לתת לו 24/7, לא שיגיע מצב שמשרד החינוך גומר ב-21 ואז עונש מוות מחדש. 

ואני פונה אלייך ולחברי הכנסת ולכל הארגונים, אנחנו לא נשתוק. אנחנו נהיה מחובקים, אבל נמשיך להילחם כל אחד על חלקו שהוא מייצג את הנערים האלו, את האנשים האלו. ואני לא מתכוון לשום דבר. אני מתכוון על החוק לראות את האדם באשר הוא. לא הם אמרו, הוא כל אדם ואדם. הזכירו פה את השמיעה, את הראייה. יש המון חורים. אבל פרה-פרה. אבל יש דבר שהוא בטוח, למה פוגעים בזה? למה מחכים? הנערים שלי חלקם בני 60 ומעלה. אני מחזיק אותם 42 שנה. למה רוצים? מה רוצים מהם? תודה רבה. 

 << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>  

רקפת, תוכלי בבקשה להתייחס לתעריף?

 << אורח >> רקפת בן גיא: << אורח >>  

אני רק אעשה את הקשר לתקנות, ברשותכם, כי להתחיל להתייחס עכשיו לתעריפי משרד רווחה. 

 << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>  

לא, אז תתני משהו - - -

 << אורח >> רקפת בן גיא: << אורח >>  

אין שום בעיה, אני אעשה את הקשר. 

יהודה, אתה כל יום, שלוש פעמים בשבוע אצלי על תעריף. אז אני רק אומר ככה: שהחוק מתייחס לסוגיות של יהודה בשלושה רבדים: רובד אחד זה הרובד של רמות התמיכה. בלי שום ספק, כשאנחנו נעבור לדבר על רמות התמיכה והיקף השירותים אז כל האוכלוסייה שהיא אוכלוסייה שנמצאת באמת ברמות התמיכה הגבוהות, יהיה לזה ביטוי תעריפי. 

 << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>  

מתי אתם אמורים לדון ברמות?

 << אורח >> רקפת בן גיא: << אורח >>  

רגע רבותיי. אני אסביר מה שמאיר אמר. בסוף כל שנייה תשמעי פה בקשה אחרת. בסוף אני רק מזכירה שהחוק הזה מוגבל בכסף והדילמה המרכזית שתצטרכו כולם להתעסק יחד איתי זה פיתוח לעומת שיפור לעומת גידול טבעי. זה בסוף תהיה השאלה. כמו שאמר יהודה, יש הרבה אנשים שממתינים. זו שאלה אם אתה נותן להם את המשאב, כי יש להם היום זכות. יש הרבה אנשים שצריכים לקבל זכאות יותר גבוהה ויש הרבה פיתוחים שצריך לעשות. צודק יהודה ועל זה המינהל שוקד. 

 << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>  

יש את הדיונים על התקציב משבוע הבא. 

 << אורח >> רקפת בן גיא: << אורח >>  

רגע, רגע. הדיונים על התקציב הם לא בעניין פה, מפני שפה החוק כבר קיבל את הכסף שלו. 

 << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>  

מעבר לתוספת. 

 << אורח >> רקפת בן גיא: << אורח >>  

אני רק אתן דוגמה טובה למה זה דיון מאוד מורכב. כי אמרתי, יש פיתוח שבאמת צריך להקים הרבה שירותים חדשים, כי זה יעד החוק. אנחנו רוצים להקים שירותים, לתמוך באנשים שייצאו לקהילה. אני לא רוצה רגע לדבר על הדיור, יהיה פה ויכוח שלם על הנושא הזה אני מניחה.

 << אורח >> יהודה מרמורשטיין: << אורח >>  

לאיזה קהילה הם ילכו? צריך להוציא ילדים למרכזי יום. לאן?

 << אורח >> רקפת בן גיא: << אורח >>  

אז אני אגיד לך משהו אדוני, אני גם לא מקבלת את המושג מרכזי יום. זה לא בחירה. לא יכול להיות, אחד התפקידים שלי כמינהל הוא להגיד יש מספר וריאציות של מרכזי יום. לא כל אחד צריך את אותו מרכז יום. וזה פיתוח. 

לכן אני אומרת צריך פיתוח. בשביל לעשות פיתוח אתה צריך מודלים שונים. אין היום במינהל מודלים שונים. אתה מכיר מרכז יום, בן אדם נכנס בגיל 21, יוצא, לא עלינו, כשהוא מת. יש וריאציות שונות שהיום תפקידנו לפתח. 

אבל אני רוצה להתייחס לזה, בסוף הדיון הזה על התקציב יהיה קשור לתקנה שעוד לא נכתבה של היקפי שירות. והקשר בין רמת התמיכה להיקף השירות. בלי שום ספק אתה כן תקבל מענה על אוכלוסייה סיעודית. כי אני מניחה שאוכלוסייה סיעודית תקבל, אני לא מניחה, אני כבר יודעת, כי עשינו פרקטיקום לכל רמות התמיכה. אוכלוסייה סיעודית טיפול ברמת תמיכה של שבע ויצטרכו להיות תעריפים מותאמים לשבע. כמו התנהגות מאתגרת, כמו דברים נוספים שנמצאים שם והיום לא מקבלים קשר למאפייני האדם ורמות התפקוד, זה מהות החוק, אלא מקבלים קשר להאם הוא אוטיסט או משה או שיקום. מה שזה ייגמר. באמת אדם יקבל על פי רמות התפקוד שלו. אבל אנחנו עוד לא שם. 

 << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>  

אבל אין לך צפי מתי זה יהיה? זה חשוב. 

 << אורח >> רקפת בן גיא: << אורח >>  

קודם כל הצפי הוא, אני תכף אכנס, הצפי הוא שהתקנות של היקף השירותים תוך חודש וחצי נסיים אותן. להגיד ששם נצליח לפתור את כל הדיאלוג הזה של היקף שירותים לעומת אנשים ממתינים – כשאתם תראו את הצגת התקציב שלנו, של שנה שעברה, שאני מזכירה לכם שרוב היושבים פה סביב השולחן חשבו שאנחנו לא ננצל תקציב של 430, נכון? ועדיין ניצלנו. אבל כשאני מסתכלת על הפרופורציות אנחנו רואים באמת בתקציב שהרבה מזה הלך לגידול טבעי. כי הרבה אנשים חיכו בתור. 

זאת כל הזמן תהיה הדילמה. והיא דילמה, דרך אגב, לא שלי, היא דילמה של כולנו. אנחנו מכירים את זה כמעט בכל תחום. אנחנו מכירים את זה בבריאות, אנחנו מכירים את זה בחינוך. 

אני כן רוצה לומר שבדבריו של יהודה יש דבר אחד נכון, אנחנו צריכים היום לעשות התאמה של תעריפים, תיקוני תעריפים, על פי רמות תמיכה. וזה כן יקרה. זה יקרה בחוק. 

 << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>  

את יודעת מתי?

 << אורח >> רקפת בן גיא: << אורח >>  

יש פה עוד דיונים שצריכים להתקיים על הנושא הזה. 

 << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >>  

רקפת, בעניין התקציב. 

 << אורח >> רקפת בן גיא: << אורח >>  

הנה, תספרי על תקציב, אחד ההישגים הגדולים שלך. אין כמו, מינהל מוגבלויות הקפיץ היחידי במשרד הרווחה ששינה את תעריף מדריכים. ואנחנו נמצאים במקום אחר. 

 << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >>  

אבל אנחנו אוכלים את זה מכיוונים אחרים. 

 << אורח >> רקפת בן גיא: << אורח >>  

זה לא בעיה שלי, למרות שאני עובדת של משרד הרווחה. אבל אני את שלי עשיתי. 

 << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >>  

אבל כן רקפת בתוך החוק הזה כן גם תקצבנו את אותם מתמודדי נפש, שהם עם מוגבלויות נוספות שנמצאים אצלכם. 

 << אורח >> רקפת בן גיא: << אורח >>  

כן, נכון. 

 << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >>  

ותקצבנו את זה בסכום מכובד ויפה, נדמה לי 250 מיליון שקלים, אני לא בטוחה. 

 << אורח >> רקפת בן גיא: << אורח >>  

נכון. 

 << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >>  

אז השאלה אם זה גם בא לידי ביטוי בתוך התקנות?

 << אורח >> רקפת בן גיא: << אורח >>  

כן. את תראי את זה. כשיוצג פה רמות התמיכה את תראי את הקשר בין מולטיפל של מוגבלויות, כי זה משפיע בצורה מאוד מהותית על רמות התמיכה. בצורה מאוד מהותית. 

 << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>  

עו"ד דקלה מאיר. 

 << אורח >> יהודה מרמורשטיין: << אורח >>  

רקפת, מילה אחת. למה את לא מעלה את התעריפים בחוק. מעט. הרי אין דיון על זה. 

 << אורח >> רקפת בן גיא: << אורח >>  

יהודה, אתה פעם הרכבת תעריף במשרד הרווחה?

 << אורח >> יהודה מרמורשטיין: << אורח >>  

לא. 

 << אורח >> רקפת בן גיא: << אורח >>  

אוקיי. אני לא מעלה תעריפים. 

 << אורח >> יהודה מרמורשטיין: << אורח >>  

אני יודע להקים מעונות ואני יודע לטפל בהם. 

 << אורח >> רקפת בן גיא: << אורח >>  

אני לא מעלה תעריפים. אני מסתכלת על תקציב ויש עוד גופים שאני צריכה להתמודד איתם והם יציגו פה את עמדתם. יש שלטון מקומי שמשלם 25% ממה שאתה מקבל. 

 << אורח >> יהודה מרמורשטיין: << אורח >>  

נכון. אני פונה למשרד שיפנו למי שיודע להעלות את התעריפים לא לחכות. 

 << אורח >> רקפת בן גיא: << אורח >>  

אני רוצה להגיד לך משהו, יהודה. אני חושבת שבבלנס בין לדבר על תעריפים לבין החזון של החוק הזה צריך פרופורציות. כי זה נהדר להעלות תעריפים, אבל זה חוק מוגבל בכסף. יעשה עדכון תעריפים, אתה העלית פה טענה שייעשה עדכון תעריפים, מפני שהוא ידבר רמות תמיכה. הוא ידבר על רמות תמיכה. 

 << אורח >> יהודה מרמורשטיין: << אורח >>  

על זה אני מדבר. אנחנו יודעים את רמות התמיכה. 

 << אורח >> רקפת בן גיא: << אורח >>  

רגע, רגע. יחד עם זאת, זה מאוד יפה לשבת פה, אבל אתה יודע יפה מאוד שישנם תהליכים שבלי התקנות כבר עשינו. בהוצאת אנשים לדירות. מעולם אדם לא היה בקהילה מטעמנו בדירות. והוצאנו ועשינו את התעריף הכי גבוה במשרד הרווחה היום. אין לו תקדים, יש לי עדים פה. 

 << אורח >> יהודה מרמורשטיין: << אורח >>  

בסדר. זה מצוין. 

 << אורח >> רקפת בן גיא: << אורח >>  

אבל אי אפשר את הכול. 

 << אורח >> יהודה מרמורשטיין: << אורח >>  

אם אתם יודעים, אז קדימה. בואו, תנו עוד רובד. 

 << אורח >> רקפת בן גיא: << אורח >>  

אנחנו יודעים. אבל זה תהליכים שלוקחים זמן ויש לנו שותפים ואנחנו צריכים ללכת פה באמת על בלנס שאתה רוצה תעריף. מצד שני בן אדם אחר רוצה מנגנונים של פנאי בקהילה. ואני רוצה לתת גם לזה וגם לזה. אבל בסוף, יהודה, מה שצריך לכוון אותנו זה היעדים המרכזיים של החוק. והחוק מדבר על האדם במרכז ואנחנו צריכים להרכיב פה שירותים שיותאמו לאדם. לכן הדברים האלה צריכים לבוא בסנכרון מלא לעניין של תעריפים. לא יהיה לכולם הכול. 

אבל לשאלתנו, הסיפור של היקף שירותים ייפתר בסיפור של רמות התמיכה. אף אחד לא ייצא פה מרוצה במאה אחוז. לא, לא ייצא, אני כבר אומרת את זה. 

 << אורח >> יהודה מרמורשטיין: << אורח >>  

90% זה בסדר. 

 << אורח >> רקפת בן גיא: << אורח >>  

לא, בוא. לך יש אנשים שכבר נמצאים בטיפול אצלך. ולי יש אנשים שהם ממתינים בחוץ ואני צריכה גם לדאוג להם. 

 << אורח >> יהודה מרמורשטיין: << אורח >>  

לכן את יושבת על הכיסא שלך ואני על הכיסא שלי. 

 << אורח >> רקפת בן גיא: << אורח >>  

נכון, נכון מאוד. 

 << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>  

עו"ד דקלה. 

 << אורח >> דקלה מאיר: << אורח >>  

תודה. מעמותת איל"ן. קודם כל, באמת לתודה על הדיון הזה. תודה למשרד הרווחה, למינהל מוגבלויות על התהליך שיתוף הציבור. 

אני כן רוצה לדבר רגע על התהליך. החוק מאוד חשוב והתקנות עוד יותר, אבל התהליך חשוב לא פחות. כי מבחינתי גם משרדי ממשלה אחרים נשואים לתהליך הזה ואני חושבת שהתהליך שמינהל מוגבלויות עשה הוא צריך להיות אבטיפוס לכל משרדי ממשלה אחרים. כך צריך לשנות מדיניות של משרד, בשיתוף ציבור ארוך, מעמיק ומשמעותי. זו הדרך הנכונה, הראויה. אולי לא הכי קצרה, אבל היא בטוח הכי יעילה והכי נכונה במדינה דמוקרטית שבו למגזר השלישי יש ביטוי. 

חייבים להגיד גם שגם לנו כשותפים לתהליך הזה, כמגזר שלישי, יש אחריות להמשיך כל הזמן לדחוף את המהלך קדימה ולא ללכת אחורה. אני חייבת להגיד שהדיון עד כה קצת מפתיע אותי, כי אני מרגישה שאנחנו הולכים צעד קדימה ושניים אחורה. ואוכלוסייה רבה של המוגבלות המוטורית שמשוועת שנים לשוויון בין מוגבלויות, לשירותים שיתאימו לצרכים שלהם ולא רק לצרכים של מוגבלויות אחרות, ייכנסו. וזה לא קורה. וזה יקרה רק אם התקנות האלה יעברו ומהר. 

לכן אני מאוד מבקשת שהוועדה תקצוב קבועי זמן מוגדרים, קבועים, אפילו מספר דיונים. אולי אפילו צוות קצת יותר מצומצם שיעבוד על הדברים, כדי שנתקדם ביעילות ולא נצטרך עוד שנתיים לאישור. 

 << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>  

אני מסכימה איתך, אין ספק. 

 << אורח >> דקלה מאיר: << אורח >>  

אני אגיד שגם אנחנו לא קיבלנו את כל תאוותנו בידינו. אבל אני לא חושבת שהדיון הזה זה המקום לפתוח תקנה-תקנה. צריך שיהיה צוות מצומצם, מקצועי. התקנות הן סופר מקצועיות. הן נכנסות לרזולוציה באמת מאוד מקצועיות שגם המומחים שיושבים פה ומייצגים מוגבלויות שונות עדיין היו צריכים לחזור לביתם וללמוד את החומרים, לפחות אנחנו. לכן אני חושבת שהדרך הנכונה היא לעשות קבוצות עבודה קטנות, קבועי זמן מאוד קצרים ולבוא עם תוצר יותר מדויק לוועדה לאישור. 

 << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>  

תודה. רקפת, אם התקנות יוגשו לוועדה רק בעוד חודש וחצי, אז איך אנחנו רואים את ההתקדמות.

 << אורח >> רקפת בן גיא: << אורח >>  

דקה. התקנות של היקף השירותים, על ארבע תקנות שהגשנו שהם חמש שחיברנו לארבע, ניתן לדון בהן. אם יהיו דברים, זה לא שהתקנות האחרות לא בעבודה. אנחנו עובדים. 

 << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>  

אבל אין לנו את התמונה הכוללת. 

 << אורח >> רקפת בן גיא: << אורח >>  

נכון. אבל יש תקנות, כבר אפשר לחתום אותן ולא תהיה בעיה עם זה. אני משערת שאחת התקנות הקשות ביותר יהיו פה אוכלוסיית היעד. את שומעת, זה עולה פה. גם שם הכנסת תצטרך, כמו שדקלה אמרה, בסוף מובן שככל שנגדיל אוכלוסיית המקור תקבל פחות. זה לא שאנחנו לא רוצים לתת בעצמנו גם. 

לכן אני אומרת שבסופו של דבר כאשר הגשנו את חמש התקנות שקיבצנו אותן לארבע, אפשר לדון בהן. זה לא מצב שלא ניתן לדון בהן. 

 << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>  

כמה את משערת, כמה זמן יהיה ניתן לדון בהן?

 << אורח >> רקפת בן גיא: << אורח >>  

תראי, אנחנו דנים שנתיים ואת רואה שיש אנשים שעוד לא מרוצים. כאשר פתחנו לשיתוף ציבור קיבלנו 500 הערות. ושמעת פה מאנשים, אני לא הייתי צריכה להעיד, שאנחנו שינינו. ואחרי שנפגשנו עם 11 הארגונים הגדולים שינינו באופן מהותי את התקנות. אנחנו יכולים אפילו להראות את זה. ואנשים יודעים פה ששינינו. בסוף צריך גם לקבל הכרעה. 

 << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>  

צריך להתקדם ולהוסיף תוך כדי תנועה. 

 << אורח >> רקפת בן גיא: << אורח >>  

נכון. לכן אני אומרת שלנו יש אינטרס, אנחנו צריכים, אני אתן דוגמה למשל על העניין של גורם מכיר. אנחנו צריכים להקים מערכת קשה מאוד של גורם מכיר שהמשרד, דרך אגב, הכול כמו שאת לוקחת היום מקופת חולים. בן האדם עומד ויכול לעשות את זה. זה מערכת שהמשרד צריך להרים אותה. כל עוד התקנה לא כתובה אני לא יכולה למנות גורמים מכירים, כי גורמים מכירים זה מינוי שר. אם אני לא יכולה לעשות מינוי שר כי התקנה לא מאושרת, אז אני במן לופ שאני לא יכולה. 

יש דברים שאני יכולה לעשות פיילוטים ולהגיד רצים על זה. אבל יש דברים שאני לא יכולה. חייבים להבין שהתשתית, זה מה שניסיתי להסביר קודם, התשתית היא שביום שהחוק נכנס לתוקף לכאורה זה שאני אוכל ליישם את החוק, כל מה שהייתי צריכה להקים, אני מקבלת כסף בחמש שנים, כבר היה צריך לעמוד כאילו. יש פה בעיה בתזרים פה. לכן אני אומרת, יש דברים שניתן לדון בהם. דרך אגב, גורם מכיר זה אחד הדברים שהייתי שמה אותם בתעדוף ראשון, למרות שאני חושבת שרוב האוכלוסייה תבקש פה אוכלוסיית היעד. אבל גורם מכיר לנו כמשרד מפריע גם לעבוד. 

 << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>  

אז איך את כרגע מיישמת? איך ניתנים כיום שירותי רווחה לאנשים ואיזה שירותים ניתנים? את יכולה לפרט? עד להתקנת התקנות. 

 << אורח >> רקפת בן גיא: << אורח >>  

כמו שהם ניתנו עד היום. אני כן אומרת שתוך כדי אנחנו עושים - - -

 << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>  

אמרת שאת פועלת לפי רוח החוק. 

 << אורח >> רקפת בן גיא: << אורח >>  

רוח החוק, כן. אם אני הוצאתי כבר 220 איש לדירות עם מורכבות גבוהה והבאתי תעריף שהוא בסדר גודל שלמשרד אין תעריף כזה, כי היה ברור שגם אנשים עם רמת תמיכה מאוד גבוהה זכאים לחיות בקהילה, אז כן, אני פועלת ברוח החוק לגמרי. 

 << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>  

מה התעריף שהבאת לאוכלוסייה שטענת עכשיו? מה התקציב, כמה נתתם?

 << אורח >> רקפת בן גיא: << אורח >>  

אני לא זוכרת מה התקציב. אבל מה התעריף לאדם? 

 << אורח >> קריאה: << אורח >>  

18. 

 << אורח >> רקפת בן גיא: << אורח >>  

ממש לא 18. הוא הרבה מעל. ואני גם אומרת, כבר עשינו לאנשים האלה פיצול. בעבר כולם היו במעון והתפיסה שלנו אמרה, אפרופו דוח דותן, שאנחנו לא רוצים שרק ספק שירות אחד, שותפנו היקרים, יראה את האדם. אז עשינו פיצול. הבן אדם מקבל 16 שעות ושמונה שעות הוא חייב לצאת למסגרת של קהילה. זאת אומרת שאני מבטיחה את זה שלפחות שני גורמים נותנים לאדם שירות. זאת אומרת, הוא מוסע בבוקר למסגרת. פיצלנו, לא אותו ספק. יהיו עדים פה אנשים שעובדים איתנו על זה. 

אני גם אגיד את זה, ואולי אנשים לא אוהבים את זה, אני בתוך מכרזים קיימים. הייתי צריכה להביא את השותפים שלי להסכמה איתי. כי הם יכלו ללכת איתי לבית משפט ולהגיד לי גברת, את בתוך מכרז. עד שאת מוציאה מכרז חדש אין. ועדיין בכל זאת עשינו את התהליך הזה וגייסנו אותם ויש לנו היום, זה יוצג לכם, יש לנו המון דירות בקהילה גם לאנשים. זה לוקח זמן עד שפותחים ועל זה נדבר אחר כך, אפרופו דוח דותן. אין דירות במדינת ישראל. מונגשות, שהקהילה לא נעים לי להגיד, אני מחר נוסעת לעיר במדינת ישראל שכל השכנים קראו לי לבוא אליהם וכותבים לי כל שישי שבת, כי אנחנו עשינו שם שתי דירות לאוטיסטים. מה לעשות?

 << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>  

איך תתמודדי באמת?

 << אורח >> רקפת בן גיא: << אורח >>  

אני אתמודד, כמו שכולנו נתמודד. נרגיל את הקהילה. אבל זה חתיכת משימה. אין מה לעשות, זו המשימה שלנו. 

 << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>  

נמשיך לדובר הבא, ד"ר עמיחי תמיר. 

 << אורח >> ד"ר עמיחי תמיר: << אורח >>  

תודה. תרשו לי לא לחגוג היום. ב-2015 החל מאבק הנכים, קצבת הנכות הייתה אז 2,342 ש"ח. שכר המינימום היה בדיוק כפול, 4,600 ש"ח. לכן פעיל מאבק הנכים באותם ימים משה רוטמן טבע את הביטוי "נכה לא חצי בן אדם". המאבק הזה העלה את קצבת הנכות, היום היא 4,556 ש"ח, נמוך באלפי שקלים משכר המינימום. הישג נוסף של מאבק הנכים היה הצמדה של הקצבה לשכר הממוצע במשק. למעשה מתיקון 200 משנת 2018 עצירה חלה בעלייה בבסיס הקצבה. העלייה האחרונה שכולם לוקחים עליה קרדיט היא בסך הכול אותה הצמדה שהצלחנו להשיג בבית ההסתדרות ובהמשך בתיקון 200. 

אנחנו כמובן תומכים בחוק, בתקנות. יהיו לנו הערות ברמה הפרטנית כשנגיע לכך. אבל להיות מאושרים אנחנו בוודאי לא. כך אי אפשר לחגוג. 

נקודה אחרונה שאני רוצה לציין, מדינת ישראל אשררה בעבר אמנה בין לאומית לשוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות. וזה לחלוטין לא המצב. בכל זאת, תודה. 

 << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>  

תודה רבה. איריס ברלה מאקי"ם, בבקשה. 

 << אורח >> איריס ברלה: << אורח >>  

אני מקווה ששומעים אותי. שמי איריס ברלה, אני אמא של דנה, עם מוגבלות שכלית ועיוורת. אני יושבת-ראש ועד ההורים הארצי בדיור החוץ ביתי של אנשים עם מש"ה, מוגבלות שכלית. מייצגת כ-80 מסגרות פרטיות, ציבוריות וממשלתיות. גם אני הייתי באחת הוועדות שדנה בהקשר של החוק ודנה בשיפור או התאמת השירותים הקיימים לרוח החוק. 

דבר ראשון אני רוצה לומר שאני שמחה מאוד על הגישה ועל התפיסות החדשות של החוק. ועדיין, אני זהירה מספיק ועל המשמר, לוודא שכל תקנות החוק באמת תבטאנה מיקוד באדם, ברצונות שלו, בבחירות שלו. תאפשרנה מקסום של הפוטנציאל שלו לעצמאות בכל היבטי החיים. 

כך גם בכל שלבי התהליך: גם בתהליך של האבחון, גם בתהליך של קביעת רמות התמיכה. גם בתהליך של היישום בפועל. אנחנו בעניין הזה כהורים מחפשים באמת את המעטפת השלמה שתהיה מיוחדת לאדם, את החליפה האישית שתיתן לו באמת את כל המענה שהוא צריך. 

אני כן רוצה להגיד עוד משהו, אני מעריכה מאוד את התהליך של שיתוף הציבור כמדיניות, שהיום אני כבר חווה אותה קורית בעוד כמה דברים ובעוד דיונים משותפים. זה דבר שהוא נכון עבורנו ואנחנו מוצאים שיש לנו לפחות את המקום לספר מה אנחנו מרגישים, חושבים, יודעים וכו'. 

המושג "מוגבלות", להבדיל מהמושג "פיגור", שלצערי הרב עדיין קיים בהרבה מאוד מסמכים של משרד הרווחה, לא מכתיב או מקבע את המסוגלות של האדם. המוגבלות היא בהחלט תלוית חברה. וחברה כזו שפותחת את הזרועות שלה, כמו סביב חוק כזה, היא באחת מצמצת את המוגבלות. אנחנו רואים בחוק, על כל התקנות שלו, מדיניות שתאפשר לחבר'ה שלנו להיות חלק בלתי נפרד מהחברה. לא מוחבא, לא מוחלש, לא מבוטל במחי יד של 'מה היא כבר מבינה?'. ולכן אנחנו רואים בתקנות החוק שהן צריכות בעצם למצות את הזכויות המגיעות לאוכלוסיות שלנו. את כל הזכויות בכל תחומי החיים האפשריים ולוודא באמת כל אחד ואחת מקבל את מעטפת השירותים המותאמת לה או לו. 

לוודא שכל הגופים הממשלתיים והרשויות המקומיות מכוונים לכך. אני חושבת שהוכרז על ועדה בין משרדית לפני חודשיים או שלושה. אני עד היום לא שמעתי אם היה לזה, כדי לקדם את החוק הזה. זה בדיוק חלק מהקשיים שמדברים פה. אני עד היום לא שמעתי אם ועדה כזאת קיימת בכלל, קמה בכלל. 

וכדי למצות את כל הזכויות בהכרח מבחינתנו התקנות צריכות לאפשר אפשרויות. כלומר, רצף של אפשרויות דיור, מגוון אפשרויות של ניידות, של תעסוקה, של פנאי ותרבות, בהלימה לרצון ולצורך של האדם. כך ביחס לכל האוכלוסיות שלנו. אלה שהם בתפקוד גבוה וגם אלה שהם בתפקוד סיעודי בתפקוד נמוך, חלקם מאתגרים. 

אני רוצה גם להזכיר אוכלוסייה נוספת שלא עלתה פה ואני רוצה שתקבל מקום, אני אשמח אם תקבל מקום בתקנות. האוכלוסייה של המזדקנים, שבשבילם צריך ללקט כל מיני תקנות ונהלים. כי אין שום התייחסות במאה ה-21. יש לנו אוכלוסייה הולכת וגדלה של מזדקנים. אני חושבת שאין פה עניין רק של אוורור התקציבים, יש פה עניין של אוורור התקציבים על פי רמות תמיכה, אלא גם אוורור של כוח אדם וכוח אדם מקצועי שאנחנו מכוונים אליו. 

והדבר האחרון שאני רוצה או אחד לפני האחרון שאני רוצה להדגיש זה שחשוב מאוד שהמשפחות תקבלנה מקום. מקום שבכל המשרדים ובכל המקומות יראו את החשיבות של המשפחות, את התפקיד שלהן ביחס לבני המשפחות שלנו בכל התהליכים. כי אין בעצם מי שמכיר את הבן או את הבת או את האח יותר טוב מכל גורם אחר וצריכים להיות קשובים למשפחות. אין מי שיכול לסנגר עליהם יותר בעצם מהמשפחה. היא הראשונה ששומרת על החבר'ה שלנו. היא הראשונה שמסנגרת עליהם ורוצה לעמוד על הזכויות שלהם. 

דבר אחד, חה"כ טלי גוטליב שפתחה פה אמרה החוק מספיק. היתר צריך לשיקול דעת אצל הפקידים. ממש לא. ממש לא. 

 << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>  

אני מסכימה איתה. 

 << אורח >> איריס ברלה: << אורח >>  

כהורים עם ניסיון מול פקידות שמפרשנת, באמת, שלוקחת את המקום של פרשנות אישית של זה. יש דברים שאם מגדירים אותם בתוך החוק בצורה מובהרת, בצורה מדויקת, מסייעים לנו מאוד. תודה רבה. 

 << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>  

תודה רבה. אני יכולה לתת למוריה כהן בקשי?

 << אורח >> איריס ברלה: << אורח >>  

ברשותכם, נמצאת פה גם מנכ"לית אקי"ם ישראל. 

 << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>  

יש לנו עוד דוברים ואנחנו צריכים לנעול את הישיבה ואני רוצה לתת לכולם. 

 << אורח >> סיגל פרץ יהלומי: << אורח >>  

אז אנחנו נדבר בשמה. שמי סיגל פרץ יהלומי, מנכ"לית אקי"ם ישראל. 

אני רוצה לפתוח, גברתי יושבת-הראש, באמת בתודה לכל מי ששותף לתהליך הזה. לשר הרווחה לשעבר, מאיר כהן, לשר הרווחה הנוכחי יעקב מרגי. חה"כ עטייה, אני זוכרת אותך יושבת בדיונים איתנו ותומכת ועוזרת. זה היה החוק היחידי אני חושבת בכנסת הקודמת שהייתה כזאת אחדות בין אופוזיציה לקואליציה וכך זה יימשך גם בחוק הזה, גם בתקנות הללו, אני בטוחה. כי זה באמת חוק שכולם, אין אחד שלא מבין כמה הוא חייב לתמוך בו. אז תודה לכל השותפים. במסגרת התודות, תודה גדולה מאוד למינהל המוגבלויות על הובלת שיתוף הציבור ולרקפת, ראש המינהל. התהליך הזה באמת יחיד במינו. יחיד במינו וראוי לציינו כאן בוועדה. 

מה שאנחנו רוצים לומר כאקי"ם, החוק הזה, התקנות הללו יושבות על שני נדבכים, שאם בסוף הם לא ייצאו לפועל לא עשינו כלום. ערך אחד, ערך השייכות. כל נפקמינה שיוצאת מהתקנות כאן צריכה לצאת להוביל אותנו למצב של שייכות לקהילה. אם אין לנו את זה לא עשינו כלום. אני מזכירה לכם שעל זה דיברנו, שייכות לקהילה. גם אנשים במצב מוגבלות מורכב וסיעודי יוכלו לגור בדירה בקהילה. היום הם לא יכלו לעשות את זה. 

 << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>  

ברור, זו מטרת החוק. 

 << אורח >> סיגל פרץ יהלומי: << אורח >>  

זו מטרת החוק. ורקפת סיפרה שבאמת התחיל המעבר מהמעונות לקהילה ויש באמת דירות של אנשים במצב סיעודי מורכב שיכולים, שמקבלים תמיכה לגור בקהילה ומקבלים תעריף גבוה. ולכאן אנחנו רוצים לשאוף. שכל אחד שיבחר לגור בקהילה כאדם עם מורכבות יוכל לעשות את זה וזה נושא מאוד מרכזי. 

הנדבך השני, הערך השני שהתקנות הללו חייבות להוביל זה זכות הבחירה של האדם על חייו. האוטונומיה, הריבונות שלו על חייו. כבר ראינו בדיונים בתוכנית המענים האישית, שזה גם תקנות שתגענה לכאן, שאנחנו חייבים לחזק את זה. את זכות הבחירה, את האפשרות שהאדם יתאים את החליפה האישית שלו ולאו דווקא כמו שרקפת אמרה, רק מרכז יום וכו'. 

עכשיו אני רוצה להגיד עוד דבר, מעבר לשני הערכים המאוד מרכזיים האלה, שכל תקנה שתבוא לכאן, זה העיניים שאנחנו נמדוד אותם, בשני הערכים הללו. אנחנו כמייצגים גם אנשים שעם מוגבלות שכלית, לנו היה את חוק הסעד ב-1969. והוא הקנה זכויות מסוימות לאנשים. אנחנו רואים שכרגע יש זכויות שאין לנו, שאנחנו חוששים שהם לא יבואו לידי ביטוי בתקנות כאן. אני רוצה לשים את זה בפתח הדברים בישיבה הזאת. אני בטוחה שאנחנו נסתדר עם זה, אבל אני עדיין, יש לנו את הדאגה. 

היום כל אדם עם מוגבלות שכלית זכאי לקבל מסגרת דיור לבחירתו ותוכנית יומית. בתקנות החדשות הוא יצטרך לקבל סיווג של רמת תמיכה, בין אחת לשבע, ואם הוא יוגדר לרמות תמיכה מסוימות רק אז תהיה לו האפשרות לקבל את הזכויות שיש לו היום באופן אוטומטי. אנחנו מאוד רוצים לוודא שרמות התמיכה שאנשים עם מוגבלות שכלית ייכנסו אליהם אכן יקבלו את הזכויות שמגיעות להם. וזה משהו שהוא מאוד משמעותי לנו. 

למשל זכות נוספת שקיימת היום זה הזכות לפנות לאבחון במרכזי אבחון חינם. צוות רב מקצועי ללא עלות שמאבחן את המשפחות שמגיעות עם הילדים בגיל הרך כבר ועושות את האבחונים הללו. חשוב לנו מאוד שזה יימשך במרכזי אבחון ללא עלות. גם את זה צריך להכניס בתקנות, זה לא נמצא כרגע. 

 << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>  

רקפת תתייחס לכך. 

 << אורח >> סיגל פרץ יהלומי: << אורח >>  

בהחלט. שלושת הדברים האלה, גם מארק ככה מכיר את זה, הם שלוש דוגמאות להבטחת הזכויות הקיימות. כמובן ההמשך שלנו שכל האנשים עם מוגבלות יוכלו לחיות בקהילה וכל האנשים עם מוגבלות יוכלו להיות בחיים באמת עם ריבונות על חייהם. 

ברשותך, גברתי יושבת-הראש, האם מנחם יוכל לדבר כיושב-ראש תנועת "קולנו", התנועה הארצית לאנשים עם מוגבלות?

 << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>  

בהמשך אם יהיה זמן אני אחזור אליו. 

 << אורח >> סיגל פרץ יהלומי: << אורח >>  

תודה רבה. 

 << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>  

עו"ד נירית, בבקשה, המרכז לעיוור בישראל. 

 << אורח >> נירית שלוביץ: << אורח >>  

שלום לכולם, אני נירית שלוביץ, אני מייצגת את המרכז לעיוור בישראל. 

אנחנו מברכים על העבודה של משרד הרווחה. יחד עם זאת, אנחנו מצרים לראות שישנן מספר תקנות שלי באופן אישי נוגדות לטעמי את רוח החוק ואת רוח המשרד. זה נוגע בנושא הגדרה של מוגבלות בראייה, בנושא של הכרה של אנשים מעל גיל 67. זה בנושא של מוגבלות שנובעת ממחלה ניוונית פרוגרסיבית. לא ברור לי המתווה שקיים שם, אני לא יכולה להסכים איתו. אני מצרה שאנחנו לא שותפנו בהליך. 

אני גם רוצה לומר שאני שותפה לחבריי שהביעו דעתם קודם לכן לגבי שלושת האשכולות של בסיסם ייקבעו שבע רמות תמיכה. במצב הנתון רמות התמיכה שעיוורים יקבלו הם יקובעו ברמת תמיכה מאוד מסוימת, שהמרחק ממנה לבין השיקום הראוי לה הוא מרחק שנות אור. לכן אני מבקשת לדעת מהם הכלים המקצועיים שאתם תשתמשו כדי לסווג הן להעריך את הסיווג או הציון או איך שנקרא לזה, הן לגבי רמות האשכולות, המיקום באשכול, הערכה בהתאם לאשכול. והן לגבי הקיבוע ברמת התמיכה שאנחנו נקבל. 

אני קיוויתי שהישיבה הזאת תהיה יותר קונקרטית. אני מצרה שיש כאן איזה שהוא בזבוז זמן. ואני אשמח אם באמת נוכל לייעל את הדיונים בעתיד, כדי שנוכל כולנו להשיג השגות מהירות יותר. יש כאן חבריי שרוצים לדבר גם כן. עפר, הוא יו"ר צמד. עפר, אתה רוצה לומר משהו?

 << אורח >> עפר גרוסו: << אורח >>  

צוהריים טובים, שמי עפר גרוסו, אני יושב-ראש עמותת "צמד", עמותת הנעזרים בכלבי נחייה. לרגליי ישן כלב הנחייה שלי טאגי. 

התקנות הללו מבחינתי כאדם לא רואה, אני יודע, לא רואים עליי שאני לא רואה, אבל אני לא רואה. לא נולדתי ככה. מבחינתי התקנות האלה כשאני מסתכל על המתעוורים החדשים, אם זה אחרי גיל 18 ואם זה מתעוורים אחרי גיל 67 זה לא תקנה, אלה הן תקלות. ואני מבקש להסביר. 

אני במהלך החיים, מאורח חיים רגיל, מראייה של 6/6, איבדתי את הראייה כתוצאה ממחלה ניוונית. ומחלה ניוונית מוחרגת פה ומועברת למשרד הבריאות, כאשר בעצם הכלים המקצועיים ואפשרויות השיקום. אני לא חולה, אני עם מגבלה. צריכים, כל העניין של המחלות הניווניות צריך להיות. ויש פה בעיה, ואני מדבר על מעל גיל 18. כנ"ל לדוגמה אדם שאחרי גיל 67 התעוור ורוצה כלב נחייה, אז הוא יצטרך לעבור ולהיות מטופל על ידי מינהל לאזרחים ותיקים. 

לגבי שיתוף הציבור, אז אני לפני שבוע הייתי במפגש ברכבת ישראל, באיזה שהוא שולחן עגול ואמרתי להם תשמעו, כשאתם מבקשים שיתוף ציבור אל תתייחסו לאנשים החזקים. ואני, ברוך השם, יכול לכתוב ווטסאפים וגם בהרבה מאוד עזרה לעשות עוד הרבה דברים אחרים. ואני זקוק לעזרה והתאמות, כי מצב הראייה שלי השתנה ועוד ישתנה. אני היום עוד רואה אור, אבל אני גם את זה לא אראה. לגבי שיתוף ציבור, אמרתי להם אל תשאלו את האנשים שמשתמשים ברכבת, תשאלו את האנשים שלא נוסעים ברכבת למה הם לא משתמשים. 

בהקשר הזה, שיתוף הציבור שנעשה היה לא נגיש מספיק ומאוד קשה. אני ישבתי עם סטודנט למלא אותו, בסוף זה עף מהמערכת. ואני מדבר פה, שוב, לגבי המוגבלות של אנשים לא רואים. כולל ביטול השירות לעיוור, שהוא שירות מקצועי. בעצם בזה שהשירות יינתן באופן מתכלל, אז בעניין הזה של עיוורים ולקויי ראייה, התקנות האלה, ותוסיפו את מה שנאמר פה על ידי השותפים יעל ונירית, רק מחמירים את המצב. תודה לכם. 

 << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>  

תודה. רקפת, האם נפגשתם עם נציגי העיוורים?

 << אורח >> רקפת בן גיא: << אורח >>  

כן. וגם זה לא פעם ראשונה שאנחנו משוחחים על הנושא. אם את רוצה אני אכנס לרזולוציה, אבל אני אומר שאת תראי פה בתוך הדיונים שעתידים לבוא שתי מגמות שלכאורה סותרות אחת את השנייה. החוק הזה, אפרופו ביטול השירות לעיוור. החוק הזה בא ואמר שאדם יקבל את היקף השירותים שלו דרך רמת התמיכה שלו, תפקוד שלו והצרכים שלו ולא דרך המוגבלות. וצודקים אנשים שהעלו פה שבמינהל מוגבלויות בעבר, שהיה מחולק לשלושה אגפים, היו תעריפים שונים לפי המוגבלות שאתה היית בה, אפרופו התעריפים.

החוכמה בהבנה של החוק הזה הוא שבאמת זה יורד לרמת הפרט ולא נכנס לתוך קטגוריה, אלא אתה ממש נבדק ברמת הפרט. חלק מתהליך השינוי פה של שנים, יש פה 50 שנה, ראית את סיגל שאמרה מצד אחד אנחנו אוהבים את החוק, אבל אנחנו דואגים נורא לאוכלוסייה הזאת. ואני שומעת את איל"ן אומרים. זה הדיון שאנחנו היינו צריכים להתדיין במשך השנתיים האלה. כי מצד אחד יש מומחיות שהיא מומחיות של האוכלוסייה של המוגבלות ומצד שני יש באמת הבדל, דמיון מאוד גדול בהרבה מקומות במענים שאדם צריך. 

לכן אנחנו נמצא את עצמנו דנים פה הרבה על סיפור רמות התמיכה. אני לא חושבת שזו הדרך ככה. אחת התקנות היא תקנת רמות התמיכה. אנחנו נצטרך להציג את זה, זה בכל זאת עבודה שנעשתה שנתיים. לא רק עבודה תיאורטית. היה מחקר שהוא תאם לארץ ישראל, היו בו 600 ומשהו אנשים מכל המוגבלויות. אנחנו נציג את זה פה ואנחנו יכולים גם להתנסות בזה. הוועדות שדנו אצלנו, שבע ועדות, התנסו בשאלון הזה. רמת תמיכה נקבעת לא רק על פי השאלון. יש דרכים נוספות, אנשים מכירים, מקבלים הכרות לאורך החיים שלהם. יש משרד החינוך, יש משרד הבריאות. אני אומרת שבגדול זה אחד הדיונים שיהיו פה. איך אני מחזיק מצד אחד את המומחיות, על מוגבלות שכלית, מצד שני, איך אני עובר למתן שירותים שהם שירותים יותר מותאמי אדם. 

זה יהיה דיון לא פשוט, אני מסכימה. אני מתנצלת מראש ואני באמת שאלתי את מארק. תהליך הבחירה של האנשים שיושבים בוועדות, אני חושבת שאנחנו נעשה את זה בפעם הבאה. אבל באמת היה פה תהליך מאוד מורכב. זה פורסם לציבור, אני מתנצלת שלא ידעתי את זה. אבל קשה לי להגיד שלא הקשבנו לנציגים שלכם. אתם נמצאים אצלנו בתדירות מאוד גבוהה, אנחנו מקשיבים, זה משפיע. אתם הגבתם לנו על התקנות. תראו, לא כולם יכלו לשבת בוועדות. בסוף הוועדות היו צריכות לעבוד. 

 << אורח >> מארק שמיס: << אורח >>  

בואו נדייק, ברשותך. את ואני לא נפגשנו. אבל אנחנו ישבנו עם ארגוני עיוורים יותר מאשר כל סוג מוגבלות אחרת, שיהיה ברור. 

 << אורח >> יעל וייס רינד: << אורח >>  

זה נכון מארק - - -

 << אורח >> מארק שמיס: << אורח >>  

אני אוכל להשלים? תודה יעל. אנחנו ישבנו עם נציגים ממרכז לעיוור, כולל עם זוהר עצמו. אנחנו ישבנו עם "אופק לילדינו", אנחנו ישבנו בפגישות משלימות עם עוד ארגונים, כולל עם ששת. אז אני בטוח שלא משנה מה נעשה, זה כנראה לא יהיה מספיק. 

אני רק אסיים ברשותך את מה שניסיתי להגיד, תודה. אני חושב שכן צריך לקחת בחשבון שיש איזה שהיא יכולת הכלה מסוימת שהמדינה יכולה לאפשר. אנחנו מדברים פה על גופים שדיברו בין היתר עכשיו, שדיברו על שיתוף מסוים. זה שאדם מסוים מגוף מסוים לא יהיה שותף לא אומר שלא נעשה שיתוף. זהו. 

 << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>  

רקפת, אפשר בבקשה להעביר לוועדה את השאלון?

 << אורח >> רקפת בן גיא: << אורח >>  

של רמות התמיכה?

 << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>  

כן, אפשר?

 << אורח >> מארק שמיס: << אורח >>  

אני כן אתייחס. קודם כל, התכוונו לדבר על זה בהמשך, אבל כיוון שעלו מספר שאלות אז כמובן נשמח להתייחס. מודל רמות תמיכה נבנה כתוצאה ממה שחוקק בחוק. כאשר הרעיון היה למנוע את מה שחלקית קורה עכשיו. כי בעצם אנחנו יודעים שכל אוכלוסייה יודעת שהמורכבות שלה היא גבוהה. וזה בסדר, אנחנו לא מתווכחים. הרעיון של מודל רמות תמיכה נבנה על סמך מודל של ארגון בריאות העולמי, ICF שלוקח בחשבון את הצורך של אדם בסיוע בתחומי חיים עיקריים, כפי שנקבע באותו מודל. 

הניסיון שלנו היה להשתמש בכלים מוכרים בעולם. נעשה מחקר ראשוני שהוכיח שזה לא עובד. זה לא עובד, כי קבוצות שאנחנו מבינים שנכנסות לתוך התהליך הן לא כמו שאנחנו חושבים. לכן בעצם נבנה מודל ישראלי שהשותפים בצוות, כפי שהצגתי, היו שותפים גם לאותו מודל שנבנה ולפידבקים ולמשובים. כך שבעצם הדברים האלה לוו על ידי כל מי שהיה שותף. המודל מתייחס לדיווח עצמי של האדם. אנחנו לא נציג כרגע כמובן את המודל, אנחנו נציג את זה כשנגיע לדיון. אבל בסופו של דבר מדובר במודל שמתייחס לכלל תחומי התפקוד האנושי והיקפי סיוע שונים שאדם זקוק להם בתחומים האלה. 

אני כן רוצה להגיד כבר, התפיסה בתקנות לא מדברת על כך שאדם ימלא וזה יוצא רמת תמיכה. זה לא מודל, אנחנו לא נמצאים בעולם הזה. זה כלי תומך כמו שקיים בעולמות מקצועיים. אין אף כלי שכפי שהוא נכנס כך יש חוות דעת. גורם מכיר הוא זה שקובע רמת תמיכה על סמך הרבה מאוד מרכיבים. זה מופיע בתקנות, זה מפורט בתקנות. הכלי הוא כלי תומך, הוא לא כלי בלעדי. 

 << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>  

תודה. אילון גולן בבקשה. 

 << אורח >> אילון גולן: << אורח >>  

אני חלק מקבוצת פעילים עם וללא מגבלה. לינק 20 וארגון "בזכות". אני קצת מתרגש, כי זו פעם ראשונה שאני מדבר בכנסת. תודה למשרד הרווחה ולוועדה על הדיון הזה. 

אנחנו גם מצפים להגיע וכמובן שעוסקים בשירותים עצמם, שיאפשרו לאנשים עם מוגבלות לחיות חיים עצמאיים ואוטונומיים בקהילה. אנחנו כאן כדי להזכיר את הבקשה של שום דבר עלינו בלעדינו. חשוב שהאדם עם המגבלה יישמע גם בדיונים עצמם על התקנות וגם בתוך התקנות. נמצא איתי פה עמי שהוא בחור מבריק. יש לו בעיה בתקשורת. וחשוב שהאנשים האלה יישמעו. אנשים שהקול שלהם בדרך כלל לא נשמע. חשוב לנו שבקביעת רמות התמיכה - - - קבלת השירותים ובכל השלבים יהיו מעורבים אנשים עם מוגבלות. תודה. 

 << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>  

הדובר הבא אסתר אברהם, בזום. 

 << אורח >> אסתר אברהם: << אורח >>  

תודה רבה לחברי הוועדה וחברי הכנסת. אני כבדת ראייה, אז לפעמים אני לא מסתכלת טוב על המסך. 

אני מצטרפת למרכז לעיוור בנושא של ההחרגות. אני רוצה לציין שאני כרגע מייצגת את כל סוגי המוגבלויות של קהילה נגישה ועוד 11 ארגונים שכתבנו נייר עמדה והגשנו אותו לוועדה. הבעיה העיקרית שלא ברור לנו כרגע ברגע שאתה מעבירים אנשים למסגרות אחרות, זאת אומרת, כולל אנשים מעל גיל 67. יש אנשים היום שמקבלים שירותים מעל גיל 67, שזה למשל תעודת עיוור. תעודת עיוור היום, כל מה שנובע ממנה וכל השירותים שנובעים ממנה זה כולל שיקום וכולל דברים נוספים שמקבלים אנשים עם מוגבלות. הם מתוך הרווחה. אין מנגנון היום שידוע לנו שהם תחת מנגנונים של אנשים עם מבוגרים ואזרחים ותיקים. לא ברור מה יקרה עם האנשים האלה, הם יפלו בין הכיסאות. זה סוג אחד של אנשים לדוגמה. 

אנשים עם מוגבלות שמיעה גם כן, רובם מבוגרים. כיום מגבלת הגיל לא מפריעה להם לקבל את השירותים. לא ברור מאין הם יקבלו את השירותים האלה. כנ"ל מחלות פרוגרסיביות יכולות ליצור פה אפליה מאוד רצינית בין אנשים עם מחלה או כתוצאה מתאונה. זאת אומרת, יכול להיות מצב שבגלל שהמחלה היא פרוגרסיבית, כמו שציין פה מצמד, יכול להיות אפילו אחים שאחד יקבל את השירותים והשני לא יקבל אותם. 

 << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>  

תודה. 

 << אורח >> אסתר אברהם: << אורח >>  

דבר נוסף שרציתי לציין, זה משהו שחשוב לציין, ריבוי מוגבלויות כרגע לא מוגדר בתוך התקנות. ואנחנו מאוד נודה אם יתייחסו לנושא הזה, כי יש הרבה דברים שמשלבים היום מוגבלויות וזה לא מוגדר בתקנות. אנחנו קבוצה שלא גדולה ולא הייתה - - -. תודה רבה לכם. 

 << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>  

תודה. לילך רון לוי, חצי דקה. 

 << אורח >> לילך רון לוי: << אורח >>  

שלום לוועדה. אני אעשה את זה קצר. אני לילך רון לוי, אמא של בחור בן 24, על הספקטרום האוטיסטי, שמתגורר בדיור חוץ ביתי ועבר התעללות קשה במעון בני ציון בראש העין, בדירה 15, בפרשה שהתפוצצה בתחילת 2022. מה שהוגדר אז על ידי שר הרווחה דאז מאיר כהן כרעידת אדמה. 

אני יו"ר של עמותה בשם אמ"א, ארגון משפחות ארצי למען זכויות לאנשים עם צרכים מיוחדים הגרים בדיור חוץ ביתי. העמותה שהמייסדות שלהן אימהות ואחיות מודאגות. מייצגת משפחות ממגוון מעונות והוסטלים של מפעילים שונים, פרטיים, עמותות ומקומות ממשלתיים. מטרתנו היא להיות הפה ולדבר בשם ילדינו ואחינו בכדי לדאוג בעבורם לזכות קיום כבני אדם שווים. לדאוג לזכויותיהם, לחיות בכבוד ובאיכות חיים טובה. 

לפי חוק שירותי רווחה לאנשים שיצא, שאנחנו יושבים פה על התקנות שלו, משר הרווחה ברוח החוק באמת אמור לצמצם מקומות מסוג מעון על ידי הוצאה לקהילה. בפועל, כמו שאני יודעת, למרות מה שרקפת אמרה, עד היום התהליך לא מתקיים. וזאת לאחר הדוח של דותן, של השופטת דותן. בנוסף, יש את שני הדוחות שפרסם מבקר המדינה ביולי 2024, שיש בו שני פרקים מאוד משמעותיים בנושא טיפול משרד הרווחה בבוגרים עם מוגבלות. 

אני חושבת שעם כל מה שעשו כאן, התקנות המוצגות, לא מביאות לנו את הבשורה שציפינו לה. המציאות היום יומית שלנו ושל בני משפחתנו היא בלתי נסבלת. לא מתקיים תהליך של ריווח וצמצום אנשים בהוסטלים ומעונות. ממשיכה קליטה של אנשים עם מוגבלות להוסטלים ומעונות. אין יציאה לקהילה אמיתית ונושאים מהותיים כמו השוואת תקני כוח אדם, הכשרתו ומתן שכר הולם עדיין לא מקבל טיפול נאות. 

כמו כן, הפיקוח על המסגרות הקיימות עדיין לוקה בחסר. בעצם יש איזה שהוא מצב אבסורדי שנוצר בשנים האחרונות במדינת ישראל בכל הקשור למסגרות המשך, דיור ותעסוקה לאנשים עם מוגבלות מעל גיל 21. בעצם יש פה איזה מעגל קסמים שאנחנו לא יוצאים ממנו. חודש פברואר הוא החודש להעלאת המודעות הציבורית ליצירת חברה מכלילה לאנשים עם מוגבלות. החודש הזה צריך להיות מוקדש לקידום הסובלנות, הבנה לצרכי אנשים עם מוגבלות, לעידוד ולשמירה על כבודם ועל הזכויות הבסיסיות של האנשים. אנחנו לא צריכים חודש כזה. מבחינתנו כל יום הוא יום בו אנחנו דואגים ליקירנו. מבחינתנו בכל שעה אנחנו חושבים על עתידם ומה יקרה להם כשכבר לא נהיה כאן. 

אני קוראת מכאן להאיץ את תהליך כתיבת התקנות ולפעול להסדרת תקנות חוק שירותי רווחה לאנשים עם מוגבלות, כך שיחייב רשויות מקומיות להקמת שירותי דיור ותעסוקה. תודה לכם. 

 << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>  

תודה רבה. עמנואל כהן, בבקשה. 

 << אורח >> עמנואל כהן: << אורח >>  

שלום לכם, אני עמנואל כהן, אבא של בחור עם אוטיזם בן 25. ואני פעיל מאוד והייתי שותף גם בוועדה המתכללת לקביעת התקנות. 

חשוב לי להגיד פה כהורה, בדרך כלל ההורים מצפים מהם הרבה פעמים, וגם אני בעברי הייתי כך כשהיה צריך, להיות יותר לוחמניים ויותר צועקים וכו'. אבל פה נעשה באמת תהליך נהדר בהובלה באמת של רקפת. ישבנו עשרות שעות בישיבות על התקנות האלה. תמיד יש הערות, גם לי בעצמי יכולה להיות הערה פה ושם. אבל אני חושב שבאופן כללי, ואני לא ארד כרגע לשום פרטים בגלל קוצר הזמן, אבל באופן כללי צריך להאריך את כל מה שנעשה. השתתפו בזה נציגים מכל התחומים, מהרשויות המקומיות, השתתפו נציגים כמובן ממפעילים וארגונים וכו'. 

אני חושב שלא צריך, בניגוד, הייתי כבר בוועדות כנסת, בניגוד למקרים אחרים, צריך לא להתחיל מאפס, אלא לקחת את העבודה שנעשתה, שהשתתפו בה באמת הרבה מאוד גורמים. ותמיד אפשר כמובן להעיר פה ושם, אבל לקדם את זה. לנו כהורים וגם לכל השאר מאוד חשוב שהדברים האלה ייכנסו. אנחנו כבר באיחור של שנה. שהדברים האלה ייכנסו מהר ויתחילו לעבוד. 

צריך לזכור, יש גם דברים שאפשר לתקן אחרי זה. נכון שזה לא רצוי שיהיו הרבה כאלה, אבל בסך הכול העבודה שנעשתה לדעתי פלוס מינוס, כמעט תמיד יש הערות ואולי באמת בתחומים מסוימים לא היה מספיק שותפות אז כן צריך לשמוע יותר. אבל חייבים לקבל את העבודה שנעשתה, פחות או יותר לאשר אותה. כמובן לשמוע הערות פה ושם. לעשות את כל התהליך הזה בצורה מהירה. ועם כל שיתוף הציבור ועם העבודה הסופר מקצועית של משרד הרווחה שנעשתה בנושא הזה, אני מאוד מבקש, באמת שכל מי שפה יחשוב על איך מזרזים ועושים את הדברים כמה שיותר מהר. 

 << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>  

אני גם חושבת כמוך. גיא, בבקשה. 

 << אורח >> גיא שמחי: << אורח >>  

תודה רבה. קודם כל, אני מברך על העבודה שבעצם מביאה נקודות מבט יפות וחשובות מאוד. שאלה שלי ממוקדת בעולם העבודה. אני אחראי בעצם מטעם ההסתדרות על הייצוג ההולם בשוק העבודה של אנשים עם מוגבלות. השאלה שלי, מארק, שער הכניסה שהוא ביטוח לאומי, הוא מתכתב עם הדרך שבה מודדים את היכולת של האדם? יש התכתבות בין המודל הרפואי שבוחן את המוגבלות ויוצר אובדן כושר עבודה לבין התהליך שאתם עושים? אתה יכול להבהיר קצת?

 << אורח >> מארק שמיס: << אורח >>  

הזכאות של אדם לקצבה בביטוח לאומי זה סף הרבה יותר גבוה מהזכאות שלו כאן. הזכאות של אדם מתוקף החוק, אדם עם מוגבלות ראייה. 

 << אורח >> גיא שמחי: << אורח >>  

לא, לא ראייה, אני מדבר בכלל. 

 << אורח >> מארק שמיס: << אורח >>  

אני שנייה רוצה להסביר. זה עלה, זה יעלה. אני לא רוצה להרחיב. אבל אין זהות שלמה בין ההכרה ביטוח לאומי, חינוך וכאן. כי המהות והמטרות של כל גוף היא שונה לכן אי אפשר להשוות. אני כן רוצה לבוא להגיד, אנחנו עשינו פה הרבה מאוד עבודה מול ביטוח לאומי וכן אני אומר, שוב, לגבי אוכלוסיות מסוימות יש פה סף כניסה שהוא הרבה יותר נמוך מאשר סף כניסה לקצבה. ויש אוכלוסיות שזה לא, כי המהות היא שונה. זה הסבר ארוך על כל סעיף, אין לי בעיה להיכנס לזה. 

 << אורח >> גיא שמחי: << אורח >>  

לא, בסדר, השאלה אם רמת הדיוק מבחינת השירותים שניתנים. כי הביטוח הלאומי, לי כתוב על המצח פה אני לא מסוגל לעבוד. ואז אני מקבל קצבה משום שאני עם מאה אחוז נכות רפואית. לא תפקודית. השאלה היא האם אתם יצרתם איזה שהוא קשר. 

 << אורח >> מארק שמיס: << אורח >>  

כן, זה מה שאמרתי. לא יהיה מצב שאדם שיוכר כאדם עם מוגבלות ראייה בביטוח לאומי בגין לקות ראייה לא יוכר כאן. יהיה הפוך. 

 << אורח >> גיא שמחי: << אורח >>  

אבל אז אתה תבחן את היכולת שלו. 

 << אורח >> ד"ר עדית סרגוסטי: << אורח >>  

לגבי מוגבלויות אחרות יש מצב כזה. 

 << אורח >> מארק שמיס: << אורח >>  

שנייה עדית, אני עם גיא. 

 << אורח >> גיא שמחי: << אורח >>  

השאלה היא, אתה בעצם במבחנים שאתה עושה אתה בודק יכולת תפקוד וצורך אישי בעצם. 

 << אורח >> מארק שמיס: << אורח >>  

שנייה, אני רוצה להסביר. 

 << אורח >> גיא שמחי: << אורח >>  

כן, זה חשוב. 

 << אורח >> מארק שמיס: << אורח >>  

יש פה שתי מדרגות ואני בטוח שאתם מכירים. יש את סף הכניסה. סף הכניסה הוא בגין אחת משבע סוגי מוגבלויות, בהתאם להגדרה של כל מוגבלות. 

 << אורח >> גיא שמחי: << אורח >>  

של ביטוח לאומי. 

 << אורח >> מארק שמיס: << אורח >>  

רגע. לא של ביטוח לאומי, של חוק שירותי רווחה. 

 << אורח >> גיא שמחי: << אורח >>  

כן, אוקיי. 

 << אורח >> מארק שמיס: << אורח >>  

חוק שירותי רווחה בחקיקה ראשית קבע שבעה סוגי מוגבלויות. התקנות מפרטות כל אחד מסוגי המוגבלויות. 

 << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>  

שבעה סוגי מוגבלות?

 << אורח >> גיא שמחי: << אורח >>  

שבעה, הם צמצמו את זה. 

 << אורח >> מארק שמיס: << אורח >>  

לא, לא, אנחנו הרחבנו. אבל עוד פעם, זה דיון אחר. 

 << אורח >> גיא שמחי: << אורח >>  

לא, אני אומר, מבחינת מוגבלויות יש יותר. אבל יש צמצום. 

 << אורח >> מארק שמיס: << אורח >>  

יש שבעה סוגי מוגבלויות. החוק התמודד עם השאלה הזאת מה ייכנס, מה לא. אני חושב שזה לא הזמן עכשיו. סף הכניסה, כלומר לתוך החוק, הוא הרבה יותר נמוך אצלנו מאשר ביטוח לאומי. הזכאות של אדם שצריך להגיע לסף מסוים לצורך קצבה היא הרבה יותר גבוהה. רמת המוגבלות היא הרבה יותר גבוהה. 

 << אורח >> גיא שמחי: << אורח >>  

השאלה אם הוא יגיע אליך אם הוא לא עבר דרך אותן ועדות. הוא מגיע אליך בלי קשר. 

 << אורח >> מארק שמיס: << אורח >>  

כן. הוא יכול להגיע אלינו בלי קשר לביטוח לאומי. 

 << אורח >> גיא שמחי: << אורח >>  

לבקש בעצם את השירותים על פי זכאות שאתם קובעים, שהיא בעצם יותר בוחנת אותו על פי תפקודו ולא על פי - - -

 << אורח >> מארק שמיס: << אורח >>  

אנחנו נבחן אותו במוגבלות ראייה אנחנו נבחן אותו - - -

 << אורח >> גיא שמחי: << אורח >>  

לא רק ראייה, אני דיברתי כללי. לא רק ראייה, אני מייצג את כל האוכלוסיות. 

 << אורח >> מארק שמיס: << אורח >>  

לא, לא. אני מזכיר שוב. יש פה סף כניסה ויש פה היקף השירותים שאדם מקבל. סף הכניסה הוא בהתאם להגדרות של כל אחד משבעה סוגי מוגבלויות. היקף השירותים הוא בהתאם לרמת תמיכה. הכוונה שאדם נניח עבר סף הכניסה, כי אדם עם מוגבלות ראייה, כי נגיד יש לו מוגבלות ראייה 6/24. עכשיו בעצם בהתאם לרמת תמיכה יקבל היקף שירותים מסוים. זה הרעיון. 

מה שאני כן מנסה להגיד שסף הכניסה הוא הרבה יותר נמוך מאשר ביטוח לאומי סף הכניסה לקצבאות, גם על מוגבלות ראייה. 

 << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>  

ברור. תודה. תמר, בקצרה. 

 << אורח >> תמר גלפנד: << אורח >>  

שמי תמר גלפנד, מפורום צרכים מיוחדים. מייעצת לעמותות, פעילה חברתית. אני קודם כל רוצה להודות לרקפת, שיש לה דלת פתוחה. היא האישה הכי ראויה שנבחרה לתפקיד והיא עושה עבודות קודש. ובאמת אני מצדיעה לה. 

לי יש ילדה בת 16 חסרת ישע. אני מאוד דואגת לכל חסרי הישע במדינת ישראל. ומה שקורה בגיל 21 בעצם רוב הילדים האלה נזרקים ממערכת של משרד החינוך למשרד הרווחה. יש מפעילים שעושים עבודת קודש ובעצם אין להם היום את כל ההקצאות, אין להם בכלל את כל היכולות לתת לצרכים מיוחדים. 

אני קוראת פה בוועדה לפתוח קאנטרי, לא יודעת איך תקראו לו, מרכז רב תחומי או קאנטרי, זה לא משנה מה השם, או המרכז לנכה, לארבע רשויות גדולות בארץ שבעצם במקום הזה יהיה כמו שיש קניון. אנשים הולכים לקניון. אז בעצם יהיה קאנטרי. יש שם בריכה, יש שם רפואה. יהיה שם קולנוע, יהיה שם חדר סלוזלם, כל מה שאתם חולמים, חדר מוזיקה, זה מה שהם צריכים. בעצם מטפל יכול לבוא לשם, למרכז. והרשות תקים את זה. אני כל עוד אני חיה בעולם הזה הילדה שלי לא תצא מהבית. זה המסע שלי בעולם הזה, שהיא תגור אצלי בבית והיא לא תיכנס לאף הוסטל. ולמה ההוסטלים כל כך מלאים? כי ההורים בעצם אין להם כסף להחזיר את הילדים בבית. אז גם אפשר לעשות אופציה בתקנות, שבעצם אותו תקציב שהולך להוסטל הסגור ייתן למשפחות והן יוכלו לגדל את הילד בתוך הבית. כי אין כמו אהבה של אמא בעולם. אף מטפל לא ייתן חיבוק לילד אחר, הוא לא ייתן נשיקה. אף אחד לא מריח אם הוא עושה קקי או לא עושה, סליחה על המילה. אבל זו המציאות היום. 

אני קוראת פה לוועדה, תתחילו לראות מה שקורה במציאות ולהתחיל לשנות. תודה רבה. 

 << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>  

תודה. 

 << אורח >> תמר גלפנד: << אורח >>  

יש לה אחים, ברוך השם. ואחרי 120 שנה שלי יש לה אחים שהם אמורים לדאוג לה. 

 << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>  

רקפת, רוב הדיון התייחסת. אבל אם יש איזה משהו לסכם. 

 << אורח >> רקפת בן גיא: << אורח >>  

אני רק אגיד דבר אחד מאוד מהותי לגבי ההערה של תמר, לא לגבי כמה שאני טובה, את זה נעזוב רגע. 

אני רוצה להגיד שיש פה משהו מהותי ואני רוצה להגיד שהמינהל לקח את זה על עצמו. הסיפור של המעבר, גילאי המעבר, העבודה עם ההורים, עם המשפחות, לפני שהם מגיעים לגיל 21 הוא אקוטי והוא אחד האתגרים המאוד גדולים. אני כבר רוצה לספר פה שכחלק מהחוק, ואמרתי, אנחנו עומדים להקים אגף ילדים, נוער ומשפחה, שלא היה במינהל מוגבלויות. ההסתכלות על הגיל שמגיל שלוש עד גיל 21 בעבודה עם הורים, בעבודה עם המשפחות. כי המשפחה, כמו שאת אמרת, הוא משהו שאנחנו צריכים להטמיע אותו כחלק מתפיסה. 

 << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>  

מתי הוא אמור?

 << אורח >> רקפת בן גיא: << אורח >>  

הוא כבר בצינורות. חלק מהאנשים מכירים כבר את האנשים שעוסקים בזה. יש לנו גם כמה דברים, פרויקטים שאחד הדברים שתמר יודעת, כל סיפור הארכות היום שאנחנו הולכים לשנות אותו ברמה של המהות. מועדוניות, כל הסיפור של הילדים המשולבים שלא מצליחים להגיע. אתם מבינים אבל שכל חזון כזה הוא גם כסף. וזה תמיד איפה אתה מוריד. אבל הקמה של אגף הוא תפיסתית הוא מהות החוק. כי זה בא ברעיון של מניעה. 

עכשיו הרבה מאמץ אנחנו נשקיע בשנים הקרובות על הוצאת אנשים מהדיור. אבל הרעיון הוא כמו שנתבקשו, כפי שאמרה פה האמא, לילך רון לוי, הרעיון הוא בסופו של דבר, ואם תשאלו אותי לאיפה אנחנו צריכים להגיע, הרעיון הוא שבסופו של דבר - - -

 << אורח >> לילך רון לוי: << אורח >>  

רקפת, את יודעת מה זה אומר, שלא התכתבנו מספיק בווטסאפ. 

 << אורח >> רקפת בן גיא: << אורח >>  

אני אומרת, בסוף הברכה האמיתית של החוק הזה צריכה להיות בהעתקת המשאבים לגילאים הצעירים, שנוכל למנוע את היציאה. להכין את האנשים בגיל צעיר יותר. להקים להם דירות אימון. ועוד פעם אני חוזרת ואומרת, אנחנו צריכים פה את הקהילה. הקהילה חייבת להיות פה. הרשויות המקומיות, הפרויקטים של קבלנים, שכל רשות מקומית אומרת במקום שאני אוציא החוצה אני אשאיר אותם בעיר. בלי זה משרד הרווחה יוכל לעשות את המהפכות שהוא - - -

 << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>  

ויש שיתוף פעולה עם כל המשרדים?

 << אורח >> רקפת בן גיא: << אורח >>  

אני אגיד שאני חושבת שהשלטון המקומי בעתיד, יש פה את יחיאל שיושב פה והוא מלווה אותנו בכל התהליך. אנחנו מחר יש לנו יום של הטעמה בשלטון המקומי, רק במחוז מרכז 200 מנהלים של מחלקות שירותים חברתיים באים מחר להטמעה של החוק. מדובר פה בטנק שצריך לשנות את הכיוון שלו. כי באמת, כמו שאמרה תמר, החשיבה, וזה מוכר בתחומים אחרים. גיל 21 מסגרת חוץ ביתית. ואנחנו צריכים לעשות פה מהפך חשיבתי גם במשפחות. ועדיין, הבחירה היא של אדם.

 << אורח >> מנחם ניאזוב: << אורח >>  

וגם ברמת המודעות של ההורים. 

 << אורח >> רקפת בן גיא: << אורח >>  

נכון, אתה צודק במאה אחוז. ואני משערת שזה יעלה פה. אנחנו השנה סגרנו כמה מסגרות גדולות עם הרבה דיירים. והקושי המרכזי היה הדיירים עצמם וההורים, לא רצו שנסגור את המסגרות. 

 << אורח >> גיא שמחי: << אורח >>  

אפשר הערה? ההסתדרות כגוף גדול, כתנועה חברתית גדולה, שיש לה הרבה אנשים שאנחנו יודעים להגיע, אפשר לעשות שיתוף פעולה מאוד יפה. צריך לדבר על זה. ממש להגיע לאנשים. 

 << אורח >> רקפת בן גיא: << אורח >>  

אני מקבלת תוך כדי הרבה מאוד ווטסאפים אנשים שרוצים לעזור לי מול הקהילה. אז קודם כל, אני במפורש חושבת שזה דבר שצריך לעשות. תמר מכירה את דעתי. אני גם אומרת לכם, אנחנו הולכים להכניס 200 תקנים של עובדים סוציאליים כל שנה במסגרת החוק. ומאה מהתקנים האלה יהיו - - -

 << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>  

יהיו עובדי משרד הרווחה?

 << אורח >> רקפת בן גיא: << אורח >>  

לא. הם יהיו עובדי רשות מקומית.

 << אורח >> מנחם ניאזוב: << אורח >>  

הוא אמר שלא צריך לחכות למשרד הרווחה לצאת לתעסוקה. שיש מישהו מוסמך מטעם משרד הרווחה הוא יכול להוציא לעבודה. אני רציתי להגיד כמה דברים. 

 << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>  

תכף נשאל אותו. התפרצת ואנחנו צריכים לנעול את הישיבה. 

 << אורח >> מנחם ניאזוב: << אורח >>  

שמי מנחם. 

 << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>  

יהיו עוד הרבה דיונים. 

 << אורח >> סיגל פרץ יהלומי: << אורח >>  

יהיו עוד הרבה דיונים, אבל שמנחם יציג גם מה התפקיד שלו, כי זה חשוב לציין את זה. 

 << אורח >> מנחם ניאזוב: << אורח >>  

שמי מנחם, אני מתנדב בעמותת אקי"ם. אני יושב-ראש בעמותת קולנו. ולי יש להגיד שלושה דברים: אחד, החוק החדש הוא חוק בסדר. אנחנו רוצים שימשיך כמו שהוא. אני באקי"ם מייצג גם בארצי מייצג 55 סניפים של המפגש. ומה שרציתי עוד להגיד, זה כמו שהוא אמר שכל אחד יחליט לעצמו מה לעשות ולא שהאחר יגיד לו ויקבע לו. 

 << אורח >> יחיאל מחדון: << אורח >>  

סליחה, אם אפשר ברשותכם משפט, אני ממרכז שלטון מקומי. השם הוא יחיאל. עיקר הנושאים שבתחום האחריות של מרכז שלטון מקומי או של הרשויות המקומיות יבוא לדיון בתקנות האחרות שלא נמצאות פה על השולחן. אני רוצה להגיד רק משהו במסגרת הדיון. אפשר למשוך את הדיון הזה בלי סוף, להיכנס לפרקים, לרדת לרזולוציות ולנסות לשחזר את כל הסיפור ולעשות אותו מחדש. זה יימשך עוד שנתיים. 

נעשתה פה עבודה לתפארת של שיתוף ציבור. באמת עבודה לתפארת. ואני מכיר עבודה של משרד הרווחה לאורך שנים בנושאים של חוקים שונים ותקנות שונות. אין תקדים לעניין כפי שנעשה פה.

החוק הוא לא מושלם והתקנות הן לא מושלמות. לא קיים מושג של חוק מושלם ולא קיים מושג של תקנות מושלמות. אבל צריך לשמור וצריך לזכור שלחוק יש גם מסגרת תקציבית, שהוא לא פתוח מהבחינה הזאת תקציבית. וצריך לשמור במקביל גם על המסגרות האחרות, גם של סוגי האוכלוסייה, לא לפרוץ את העניין הזה לטעמנו, וגם של טווח הגילאים. אנחנו מכירים כבר את כל הדרישות שחלקן אנחנו שמענו פה. 

יהיה לנו קושי בשלטון המקומי לשאת כבר במסגרת הזאת את החוק הזה, כי עיקר הביצוע של החוק יהיה באמצעות השלטון המקומי. גם מבחינה תקציבית כבר שמענו פה שיבנו כזה קניונים. 

 << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>  

אבל יהיו לכם גם תקנים. 

 << אורח >> יחיאל מחדון: << אורח >>  

יהיו תקנים, תגיד לך רקפת שיהיה להם קשה להדביק גם את הגידול הטבעי. קשה לגייס עובדים סוציאליים גם בתקנים שמאשרים. היום יש קושי בגיוס עובדים סוציאליים, כך שהמספרים לא מבטיחים את היכולת לתת את השירות בעומק האמיתי וברוח החוק. אז חשוב מאוד לשמור את המסגרות של סוגי האוכלוסייה, של טווח הגילאים. לקחת את העבודה שנעשתה פה, לעשות תיקונים שהם מינוריים ולא לפתוח את - - -

 << אורח >> תמר גלפנד: << אורח >>  

אדוני היקר, אפשר להוסיף תומכי עו"ס, לא חייב עובדים סוציאליים. 

 << אורח >> יחיאל מחדון: << אורח >>  

גם תומכי עו"ס זה חלק מהסיפור. 

 << אורח >> רקפת בן גיא: << אורח >>  

זה חלק מהתקצוב. 

 << אורח >> יחיאל מחדון: << אורח >>  

את צודקת, אי אפשר יהיה להריץ את הסיפור. 

 << אורח >> תמר גלפנד: << אורח >>  

לבת שלי יש חמישה עובדים סוציאליים ואף אחד לא נותן לה שירות, חמישה. 


 << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>  

תאיר, נציגת האוצר. 

 << אורח >> תאיר ראבוחין: << אורח >>  

שלום. אני תאיר, רפרנטית רווחה במשרד האוצר, באגף תקציבים. אני קודם כל אגיד שאנחנו, משרד האוצר, שותפים מלאים בתהליך הזה עוד מימי חקיקת החוק. זה עוד לפניי. ולאחר מכן גם בתהליך שיתוף הציבור ושיתוף לא רק של הציבור, אלא בין משרדי שהוא גם לא ברור מאליו הרבה פעמים בעבודה על החוק החשוב הזה. 

אני כן אציין, יש כרגע את קבוצת התקנות שבאמת כרגע נמצאת על שולחן הוועדה. בהמשך תגיע גם תקנה שזו תקנת היקף השירותים שהיא גם בהסכמת שר אוצר ולכן אנחנו מעורבים מאוד ועובדים בשיתוף פעולה משגשג כבר יותר משנתיים. 

אני רק אתייחס ממש בקצרה למספרים. החוק הוא חוק בעצם שהוא מגודר תקציבית. יש פרק בחוק, פרק ט', שמתייחס למימון של החוק. לטובת הדבר הזה גם נעשה קיצוץ רוחבי בקרב כל משרדי הממשלה כדי להקצות 2.15 מיליארד שקלים למשך חמש שנים לבסיס, אבל הם מוקצים בצורה הדרגתית של 430 מיליון שקלים כל שנה על פני חמש שנים, שבאמת אנחנו נמצאים בפתחה של שנת 2025, שנת היישום השנייה, שזה אומר שבעצם הוקצו כבר שתי פעימות של 430 מיליון שקלים. וכמו שרקפת התייחסה קודם, באמת המשרד עובד ולא מפסיק לרגע לפתח ולהתקדם בשירותים שיינתנו. במקביל עובדים על התקנות בתקווה שבאמת נצליח - - - ביחד. 

 << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>  

את אומרת שמעבר לשני מיליארד שקלים, תהיה הרחבה, יהיה תוספת של התקציב? 

 << אורח >> תאיר ראבוחין: << אורח >>  

אני התייחסתי לבסיס. התקציב שהוקצה בחוק זה 2,150,000,000 שיוקצו במשך חמש שנים. כי לוקח זמן לפתח. זה לא שבין יום יש שירותים בהיקף כזה שאפשר לספק. לוקח זמן לפתח את השירותים, כמובן להתקין את התקנות, למצוא את המפעילים. אז זה כרגע התקציב. 

אני כן אגיד שכבר, באמת התייחסו לזה בתחילת הדיון כשחה"כ וולדיגר הייתה כאן. מסגרת התקציב הזאת כבר הורחבה במסגרת תוספת משמעותית שניתנה לצורך הגדלת התעריפים ליצירה של תחום חדש, בעצם פרופסיה חדשה של תומך מקצועי לאדם עם מוגבלות. מה שבעבר נקרא מטפלים, מדריכים. שבעצם נתנה הגדלת שכר משמעותית מאוד, באמת כדי גם לתגמל בצורה טובה יותר את האנשים המסורים שעובדים בתחום הזה וגם כדי להגדיל את כמות האנשים שרוצים להגיע ולעבוד בתחום החשוב הזה. מדובר בתוספת של כ-1,500 שקלים לשכר החודשי, כאשר 500 מזה בעצם היה עבור הכשרה שהאנשים האלה עברו, אז זה גם היה משמעותי כדי לשפר באמת את השירות בפועל שניתן, שבעבר לא בהכרח כל עובד היה צריך לעבור איזה שהיא הכשרה לפני שהוא עוסק בתחום הזה. ;

 << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>  

תודה רבה. אני רוצה להודות לך, רקפת, אישית. 

רקפת, תודה רבה. הנוכחות שלך באמת תרמה המון. היינו חייבים אותך ותודה שהגעת. כל הצוות של מינהל מוגבלות עושים עבודה נהדרת, עבודת קודש. זה לא מובן מאליו לעסוק בתחום של מוגבלים. יש לכם כוחות על. 

 << אורח >> גיא שמחי: << אורח >>  

אנשים עם מוגבלות, לא מוגבלים. 

 << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>  

סליחה, אנשים עם מוגבלות. אני מתרגשת. אז רצינו גם לשנות את השם ולא נתנו לנו. אז היה גם דיון בפני עצמו, לשנות את השם של מוגבל. זה לא עבר בוועדה. 

 << אורח >> גיא שמחי: << אורח >>  

בסדר, אנחנו משנים את זה בעצמנו. 

 << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>  

אני מסכמת את הדיון. 

הייעוץ המשפטי של הוועדה יקיים פגישות תיאום עם המשרדים כדי להכין נוסח לישיבה הבאה של התקנות. ואז נתחיל בעבודה על התקנות שיוגשו כבר לוועדה. 

במקביל הוועדה ממתינה להגשה של שני סטים נוספים בעניין היקף שירותי הרווחה ולעניין קביעת שירותי רווחה מותאמים לזכאים ואופן ההכנה של תוכנית מענים אישית. 

אנו פונים לארגונים שתעבירו בכתב לוועדה הערות הנוגעות לגוף התקנות, על מנת שיובא להתייחסות בפגישות התיאום. 

תודה רבה, אני נועלת את הישיבה. 


 << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 14:40. << סיום >>