פרוטוקול של ישיבת ועדה הכנסת העשרים-וארבע הכנסת 42 הוועדה המיוחדת לזכויות הילד 13/09/2021 מושב ראשון פרוטוקול מס' 5 מישיבת הוועדה המיוחדת לזכויות הילד יום שני, ז' בתשרי התשפ"ב (13 בספטמבר 2021), שעה 10:00 סדר היום: << נושא >> פתיחת שנת הלימודים במסגרות יום לפעוטות << נושא >> נכחו: חברי הוועדה: מיכל שיר סגמן – היו"ר מופיד מרעי עלי סלאלחה יסמין פרידמן חברי הכנסת: מיכל וולדיגר משה טור פז אימאן ח'טיב יאסין עאידה תומא סלימאן מוזמנים: גלי סרניי – ראש מטה באגף למעונות יום, משרד הכלכלה אורנה פז – מנהלת אגף חינוך קדם יסודי, משרד החינוך שלומית גרינפילד גילת – יועצת משפטית, משרד המשפטים חנן דגן – מנכ"ל, איחוד גני הילדים יעל שמרגד – מנכ"ל העמותה, נשי חירות משתתפים (באמצעים מקוונים): ורד כרמון – מפקחת ארצית לילדים בסיכון, משרד הרווחה והשירותים החברתיים סימה חדד – סגנית יו"ר המועצה לגיל הרך, משרד החינוך אביעד שוורץ – רפרנט תעסוקה באגף התקציבים, משרד האוצר יפית יצחקי – אחראית תחום בקרב בריאות התלמיד, משרד הבריאות רות דיין מדר – מנהלת מחלקת חברה, מרכז השלטון המקומי מיטל בק – ראש תחום חינוך, בריאות ורוחה, המועצה הלאומית לשלום הילד לוסי חדידה – מנכ"לית גנים ברמה אחרת קרן אוחנה איוס – מנכ"ל חיבה - איגוד הגנים הפרטיים יניב בר אור – התאחדות מעונות היום הפרטיים ייעוץ משפטי: תמי סלע מנהלת הוועדה: תמי ברנע רישום פרלמנטרי: רויטל יפרח << נושא >> פתיחת שנת הלימודים במסגרות יום לפעוטות << נושא >> << יור >> היו"ר מיכל שיר סגמן: << יור >> בוקר טוב. היום ה-13.9.2021, ז' בתשרי התשפ"א. אני רוצה לפתוח את הדיון בנושא: פתיחת שנת הלימודים במסגרות יום לפעוטות. יש לנו דיון מאוד-מאוד עמוס היום, הרבה מאוד משתתפים, הרבה מאוד דוברים, ולכן אני מבקשת מראש מכל אחד לקצר ולדבר ממש בקצרה כדי שכמה שיותר גופים יוכלו לדבר. אני רוצה לפתוח עם משרד הכלכלה – חגי פורגס או גלי, מישהו ממשרד הכלכלה, אני רוצה להתחיל בסקירה של כמה מעונות נפתחו, כמה לא נפתחו, כמה ילדים לומדים? תנו לנו איזו שהיא סקירה כדי שנוכל לקבל תמונת מצב של מה שקורה היום. גלי, בבקשה. דרך אגב, חגי פה, בזום. << יור >> היו"ר מיכל שיר סגמן: << יור >> בבקשה, גלי. << אורח >> גלי סרניי: << אורח >> אני ראש מטה באגף למעונות יום במשרד הכלכלה. אז סקירה מלמעלה - - << יור >> היו"ר מיכל שיר סגמן: << יור >> כן – כמה מסגרות נסגרו, האם יש תורים? שנקבל תמונת מצב. << דובר_המשך >> גלי סרניי: << דובר_המשך >> כמו שאתם יודעים, בפברואר האחרון אושרו תקנות הפיקוח. אחד הסעיפים בו היה מתן רישיון הפעלה למעונות יום. התוקף שלו החל מה-1 בספטמבר 2021 כאשר אנחנו יודעים על כ-5,200 מעונות. עד כה הגישו כ-2,000 מעונות בקשות לרישיון. זה נעשה כמובן בהליך של בדיקת רישום פלילי, בדיקת המסמכים שצריך, וזה בנוגע למה ששאלת על הרישיונות. << יור >> היו"ר מיכל שיר סגמן: << יור >> אנחנו יודעים שכבר מצאתם בעבר שכ-10% לא קיבלו רישיונות. << דובר_המשך >> גלי סרניי: << דובר_המשך >> אני לא יודעת להגיד לך כי שוב, זה התחיל רק באוגוסט, ההגשה של ה - - - זה עדין נמצא בבדיקה. << יור >> היו"ר מיכל שיר סגמן: << יור >> למה כל-כך מאוחר לקראת פתיחת שנת הלימודים? << דובר_המשך >> גלי סרניי: << דובר_המשך >> - - - רק בפברואר, אני מזכירה. היו כל מיני תקלות טכניות של מערכות מידע, עד שנבנתה מערכת שמקוונת - - - שתוכל לקבל את הנתונים שמתקבלים - - - << יור >> היו"ר מיכל שיר סגמן: << יור >> אבל מה אמורים ההורים לעשות בינתיים? פתיחת שנת לימודים וההורה לא יודע אם הוא שולח - - << דובר_המשך >> גלי סרניי: << דובר_המשך >> לא, הרישום למעון נעשה בפברואר. יש רישום למעונות שההורים נרשמים, שזה נעשה בפברואר, ויש את הנושא של רישיון הפעלה של מעונות. רישיון ההפעלה היה באוגוסט - - - ובפברואר היה הרישום של ההורים למעונות יום. << דובר >> מופיד מרעי (כחול לבן): << דובר >> אז יש רישומים בלי היתרים. אני אומר שיש נרשמים אבל אין להם היתרים להרשמה. << דובר >> מיכל וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> אני רוצה לחדד את השאלה של חברי: כמה מעונות נפתחו פיזית? כלומר, האם יש לכם רישום כמה נפתחו פיזית מתוך ה-5,200 שאמרת שיש? כמה נפתחו וכמה לא נפתחו, הן כי אין להם רישיון, הן כי אין להם מספיק מטפלות וסייעות או מכל מיני סיבות? << אורח >> גלי סרניי: << אורח >> שוב, אני לא יודעת להגיד לכם את הנתון, אנחנו בפתיחת שנת הלימודים. << יור >> היו"ר מיכל שיר סגמן: << יור >> נכון ל-1 בספטמבר, שבו ילדים היו אמורים ללכת לגן – מתוך ה-5,200 האלה, כמה היו צריכים להיות? זה מה שאתם יודעים שנפתחו. כמה מתוכם נפתחו עם רישיון זמני, כמה עם רישיון קבוע, כמה לא נפתחו בכלל? היו אמורים להיפתח אבל לא נפתחו בסוף בגלל מחסור בכוח אדם, בגלל... << דובר_המשך >> גלי סרניי: << דובר_המשך >> אני לא יודעת לענות לכם. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר >> הם לא יכולים לדעת. << אורח >> גלי סרניי: << אורח >> אני לא יודעת לענות לך על זה כרגע אבל מה שאני כן יכולה להגיד לך זה שהגשת הבקשות החלה רק באוגוסט, ולכן יש - - << יור >> היו"ר מיכל שיר סגמן: << יור >> הגשת הבקשות לרישיון, אבל יש רישיון זמני. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר >> לא, רישיון זמני אחרי שמגישים את הבקשה, הם מקבלים זמני עד שדנים בקבוע. << דובר >> קריאות: << דובר >> לא, לא. << יור >> היו"ר מיכל שיר סגמן: << יור >> לא, זה תהליך שמתחיל עוד קודם לכן. << אורח >> גלי סרניי: << אורח >> אז אני רוצה להסביר: כל מעון מגיש בקשה לרישיון. אם יש לו X נתונים, הוא מקבל רישיון זמני. אם יש לו יותר מה-X נתונים – הוא מקבל רישיון קבוע. סליחה, לא קבוע, מקבל רישיון הפעלה. << דובר >> תמי סלע: << דובר >> אבל התהליך שלו היה אמור להתחיל בשנת הלימודים הקודמת. << אורח >> גלי סרניי: << אורח >> זה אישור ראשוני, זה לא משנה. << דובר >> תמי סלע: << דובר >> אז כמה מהם פועלים עם אישור ראשוני? או שיש כאלה שגם עם זה לא... << אורח >> גלי סרניי: << אורח >> 5,200 עם אישור ראשוני. הבנתי מה את שואלת. << יור >> היו"ר מיכל שיר סגמן: << יור >> את ה-5,200 אנחנו יודעים. << דובר >> תמי סלע: << דובר >> לא, אבל יש פה איזו בקרה על-ידי המשרד לתנאים הבסיסיים האלה. << דובר_המשך >> גלי סרניי: << דובר_המשך >> הבנתי, את שואלת על האישור הראשוני, לא על הרישיון הזמני. << דובר >> תמי סלע: << דובר >> לא, היא שואלת גם וגם. << יור >> היו"ר מיכל שיר סגמן: << יור >> אני שואלת גם וגם. החלק הטכני הוא לוודא שההורים והילדים יודעים מה קורה ב-1 בספטמבר ומה קורה עם החיים שלהם. את יודעת, זו שאלה שהיא בסיסית לכל ילד ולכל הורה, ומבחינה טכנית, מה שקורה במשרדי הממשלה, פחות מעניין את ההורים או את הילדים. אז אני רוצה בסוף להבין מה קורה בשטח. << אורח >> גלי סרניי: << אורח >> החל מה-1 בספטמבר 2020, בשנה שעברה, היה אישור ראשוני. אתם קוראים לזה רישיון זמני, אז אני הבנתי שרישיון זמני זה כאילו רישיון הפעלה. אישור ראשוני קיבלו 5,200 מעונות. כאשר נרשמו ההורים בפברואר למעונות היום – אם זה מעונות עם סמל, מוכרים למשרד – אז הבינו שיש להם אישור ראשוני. אם זה פרטי – הם לא נרשמים דרך האגף אלא הם נרשמים באופן ישיר למעון הפרטי. << יור >> היו"ר מיכל שיר סגמן: << יור >> כמה נסגרו בשנה שעברה? << דובר_המשך >> גלי סרניי: << דובר_המשך >> אני לא זוכרת את הנתון הזה בעל פה. << דובר >> מרינה רבינוביץ: << דובר >> אני ממחלקת המחקר והמידע של הכנסת. 2,000 זה מעונות מוכרים. << דובר_המשך >> גלי סרניי: << דובר_המשך >> נכון מאוד. אז ככה – צווי סגירה שניתנו: ב-2021 – 11, ב-2020 – 27, כאשר אנחנו - - - << אורח >> חנן דגן: << אורח >> של המוכרים בלבד. << אורח >> גלי סרניי: << אורח >> לא, לאו דווקא של המוכרים בלבד. יש פרטי, יש סמל. << יור >> היו"ר מיכל שיר סגמן: << יור >> מתוך אלה שלא נפתחו, מתוך עלה שנסגרו – מה הייתה הסיבה העיקרית? << דובר_המשך >> גלי סרניי: << דובר_המשך >> יש כמה סיבות: יש חינוך, טיפול ובטיחות, חשד לפגיעה בקטינים או עובדות מסורבות, אי הגשת בקשה לאישור ראשוני, בריאות, פטירת פעוטה היה מקרה אחד. << יור >> היו"ר מיכל שיר סגמן: << יור >> טוב. אנחנו עוד נחזור בהמשך הדיון. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר >> אפשר לשאול על החלוקה בין - - << יור >> היו"ר מיכל שיר סגמן: << יור >> אפשר לשאול אבל אני רוצה שקודם נסיים את הסקירות כי תאמינו לי שיצוצו לכם המון שאלות. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> זה חלק מהסקירה לומר כמה מהאישורים, אפילו הזמניים שנתתם, הם למעונות יום שפועלים באוכלוסייה הערבית? << יור >> היו"ר מיכל שיר סגמן: << יור >> מריה ממחלקת המחקר והמידע – את רוצה להשלים את השאלה הזאת? << דובר >> מריה רבינוביץ: << דובר >> על-פי הנתונים שיש לנו על הילדים בחברה הערבית במעונות יום פרטיים ובמעונות יום - - - השיעור שלהם נע סביב שישה לשבעה אחוזים. זה לא ישיב לשאלתך כמה מעונות יש וכמה מעונות הגישו אישור אבל אנחנו יודעים את השיעורים של הילדים שמשתתפים עד גיל שלוש, לא כולל גיל שלוש – זה בין שישה לשבעה אחוזים, ואנחנו יודעים שעל-פי נתונים של הלמ"ס, כ-24% מהאוכלוסייה הכללית הם ילדים ערבים בגילאים האלה. אז יש פה תו ייצוג של ילדים מהחברה הערבית במעונות. << דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ - רשימת האיחוד הערבי): << דובר >> בהמשך לאותה אינפורמציה, זה בדיוק מה שרציתי לוודא – כמה בסך הכל, לא רק בתוך החברה הערבית וזה מאוד חשוב – אני רוצה לעמוד על זה וכאילו להדגיש את זה אבל ה-5,000 שדיברת עליהם, כמה זה מסך כל הילדים באותה שכבת גיל? כמה ילדים יש לנו באותה שכבת גיל? << דובר >> מריה רבינוביץ: << דובר >> סך הכל יש - - - עד גיל שלוש, לא כולל. זאת אומרת, מלידה עד גיל שלוש, ומעונות מוכרים יש סדר גודל של 140,000. כל השאר – אנחנו לא יודעים. על פי הלמ"ס יש עוד כ-200,000 - - - << דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ - רשימת האיחוד הערבי): << דובר >> ומתוך ה-140,000, את אומרת שזה אותו אחוז, מה שאמרת עכשיו, שישה אחוז? << דובר >> מריה רבינוביץ: << דובר >> כן, מתוך הילדים האלה זה שישה, שבעה אחוזים. << דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ - רשימת האיחוד הערבי): << דובר >> אז אני חושבת, כבוד היושבת-ראש, שאלה נתונים שצריכים להדליק לנו מנורה אדומה ולהסב את תשומת ליבנו ועינינו לשכבה הזאת, ולראות איך אנחנו יכולים לקדם ולתת שירות לכלל הילדים בגיל הזה. << דובר >> מיכל וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> באותו הקשר – אני הייתי שמחה לשמוע על נתונים מבחינת חרדים - - << יור >> היו"ר מיכל שיר סגמן: << יור >> רגע, שנייה, אני מבינה. אני שוב חוזרת ואומרת שיהיו כאן עוד הרבה מאוד שאלות, אנחנו לא עוזבים את הנושא הזה. << דובר >> מיכל וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> זה פשוט באותו הקשר שהיא שאלה, אז אם כבר מדברים על אחוזים של לפלח את האוכלוסייה - - << דובר >> מופיד מרעי (כחול לבן): << דובר >> את יודעת מתי לא יהיו שאלות? כשהיא תיתן סקירה מלאה - - << יור >> היו"ר מיכל שיר סגמן: << יור >> אין סקירה מלאה. סקירה מלאה נמצאת במחלקת המחקר והמידע, ובמשרד הכלכלה עוד לא קיבלו את הסקירה כנראה. אני רוצה לעבור ליעל שמרגד, בשם הארגונים המפעילים. בבקשה, יעל. << אורח >> יעל שמרגד: << אורח >> איזו סקירה? ממה להתחיל? << יור >> היו"ר מיכל שיר סגמן: << יור >> אנחנו הרי שוחחנו. יש בעיה שלא צפה בסקירה של משרד הכלכלה, אני מבינה. בואו נבין לרגע מה קורה היום במעונות היום. << דובר_המשך >> יעל שמרגד: << דובר_המשך >> אנחנו לא יכולים לפתוח אחרי החגים את מעונות היום. אנחנו למעלה מ-12 שנה מחכים שהמדינה תיתן את הדעת לנושא של החינוך בגיל הרך. אלה השנים הכי חשובות בגידולו של ילד, של אדם, ולכן כשמישהו אומר "לידה עד שלוש" – זה השנים הכי חשובות. בעולם, במדינות ה-OECD, על כל ארבע תינוקות יש מטפלת. במדינת ישראל, על כל שישה תינוקות יש מטפלת וכן הלאה. החינוך בגיל הרך נמצא במצב של חוסר עדכון של סל התשומות, ממנו מרכיבים את תעריף הילד לתשלום למעון. סל התשומות מורכב משכר מטפלות, מזון, חומרי עבודה, חומרי ניקיון, וכל הדברים שנכללים בפנים. אנחנו לא יכולים להמשיך לצעוק את הצעקה שלנו, שלדאבוני אנחנו לא מוצאים שום גורם שנענה לנו. לדאבוני, שרים רבים, במספר הממשלות האחרונות, כפי שאני אומרת למעלה מ-12 שנה, וזה הרבה – אפשר להגיד שרק השר חיים כץ נתן לנו מעט פירורים אבל הוקמה בזמנו ועדה בין-משרדית לבחינת כל הנושא של הגיל הרך. זה היה לפני למעלה משנתיים. המסקנות התמוססו או נעלמו, אני לא יודעת, ולא פורסמו המסקנות עד היום, וזה המצב הכי עגום. כבר הייתה ועדה שהוקמה על-ידי ממשלות קודמות, לפני כשנתיים-שלוש, ולכן אני לא רוצה להגיד איזו ממשלה, אני לא זוכרת. אין לנו מטפלות. יש לי מעון חדש בתל-אביב, ארבע כיתות, שלוש קומות, שתי מעליות, ואין לי אף מטפלת. במקרה מצאתי מנהלת אבל אין לי אף מטפלת - - << יור >> היו"ר מיכל שיר סגמן: << יור >> הורים נרשמו לגן הזה? << דובר_המשך >> יעל שמרגד: << דובר_המשך >> יש לי הורים ברשימת סטנד-ביי אבל הם רוצים לפגוש את המטפלות שיטפלו בילדים שלהם. אין לנו אפשרות – לא רק לי אלא לכל הארגונים – לקלוט מטפלות כי השכר שנכנס בתוך סל התשומות הזה הוא שכר מינימום. אנחנו העלינו, כל הארגונים, טיפה מעבר אבל כל זמן שאנחנו לא מקבלים על כך את התקצוב מהמדינה, אנחנו לא יכולים – הרי הילדים ברובם מסובסדים. כשנרשמים למעון, צריכים להביא שני תלושי שכר בהתאם להכנסת המשפחה פר נפש. ככל שהשכר נמוך יותר, הסבסוד של המדינה גובר. בקטע של עידוד נשים לצאת למעגל העבודה – יש המון נשים שרוצות. אנחנו לא יכולים לעמוד בזה. << יור >> היו"ר מיכל שיר סגמן: << יור >> זה לא רק עידוד נשים ליציאה לעבודה, זה ההבנה של מדינת ישראל שילדים הם לא נטל. ילדים הם העתיד של המדינה הזאת, ועל כל שקל שישקיעו מלידה עד שלוש ובכלל בילדים, גם בגילאים מבוגרים יותר, המשק ירוויח מזה, אם כבר מדברים על משהו כלכלי. זאת הבנה ששאר מדינות העולם הגיעו אליה מזמן, אגב - - << דובר_המשך >> יעל שמרגד: << דובר_המשך >> יש מחקרים בעולם שמוכיחים - - << יור >> היו"ר מיכל שיר סגמן: << יור >> אצלנו עדין לא. << אורח >> יעל שמרגד: << אורח >> - - דולר בגיל הרך חוסך 10 דולרים בגיל בוגר יותר. << דובר >> מיכל וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> אני גם חייבת להגיד, מיכל, שהנקודה עם המטפלות-סייעות היא שיש להם את האלטרנטיבה להיות סייעות בגנים. ואז בגנים העירוניים הן מרוויחות 40% מעל השכר הזה, - - << אורח >> יעל שמרגד: << אורח >> זה ברשויות המקומיות. << דובר >> מיכל וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> נכון. אז מה שקורה זה שאין סייעות, אין מטפלות שמוכנות להגיע כי השכר מאוד עלוב. הן הולכות לעיריות ושם הן מקבלות... זה גורם גם תחלופה כי אלה שכבר כן מגיעות - - << אורח >> יעל שמרגד: << אורח >> שליש מהעובדות מתחלפות אצלי כל שנה. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר >> אצלנו זה הפוך – למה לא לקבל לעבודה מטפלות ערביות? יש עודף של מטפלות ערביות. << אורח >> יעל שמרגד: << אורח >> אז יש לי חדשות בשבילך: יש לי מספר מעונות שיש לי מטפלות ערביות ודרוזיות, אפילו במרכז שנקרא ראש העין, הן מכפר קאסם, ואנחנו קולטים אותן. עוד מעט נביא עובדים זרים, זה בסדר. << דובר >> מיכל וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> אבל עדין ברור לכם שהחברה החרדית רוצה מטפלות חרדיות. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר >> למה? מה זה משנה לתינוק אם יש לו מטפלת אוהבת ומוסמכת ויודעת לעשות את העבודה ויודעת לדבר את השפה? מה הבעיה? אנחנו מדברים על תינוקות עד גיל שלוש. היא לא באה ללמד אותו תורה ולא תנ"ך ולא כלום. << אורח >> יעל שמרגד: << אורח >> אני לא מסכימה אתך אבל זה לא הנושא. << יור >> היו"ר מיכל שיר סגמן: << יור >> זה לא הדיון כרגע. אני מסכימה אתך שאפשר לבוא - - << דובר_המשך >> יעל שמרגד: << דובר_המשך >> - - - אין לי שום אפליה – יש לי גם ערביות וגם דרוזיות. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר >> אני חושבת שאפשר לעשות מסע הסברה - - << אורח >> יעל שמרגד: << אורח >> הדבר החשוב ביותר הוא שהנושא לא מתוקצב על-ידי המדינה בנושא של הגיל הרך. הזניחו את הגיל הזה. יש לנו כובעים שכתוב עליהם: ילד לא נולד בגיל שלוש. << יור >> היו"ר מיכל שיר סגמן: << יור >> אנחנו תכף נשמע, יש לנו כאן נציגים ממשרד האוצר שיוכלו להעיר גם על זה. אני רוצה לעבור למיטל בק מהמועצה לשלום הילד בזום. << אורח >> מיטל בק: << אורח >> תודה רבה לחברת הכנסת מיכל שיר שקבעה את הדיון החשוב הזה בפגרה ובתקופת החגים. ישבנו אצלך לפני חודש וחצי, וביקשנו יחד עם נציגות הקואליציה לחינוך - - - לקיים את הדיון הזה. אנחנו יודעים שבשנים האחרונות נחקקו מספר חוקים שמבטלים את ההכרה של המדינה באחריות כלפי הגיל הרך. החוקים האלה - - -, אנחנו יודעים את זה לאחר מאבק ארוך שנים ולצערנו, למרות המאמצים הרבים של כל השותפים, עולה ל - - - באופן מלא. אנחנו מדברים גם על יישום של חוק הפיקוח וגם של התקנות שעכשיו נכנסו, גם של חוק המצלמות וגם של מערך האכיפה, שבראש כל הדבר הזה, חשוב לומר, סוגיית התקציב עומדת ומרחפת מעל הכל כי אחת המטרות המוצהרות של הדיון היום היא להגדיל את סל התקציב שמוענק ליישום של החוק והתקנות. אנחנו מדברים פה גם על תקינה, גם על שכר מטפלות, גם על מימון של הכשרות – הכל מתחיל ונגמר בתקציב. התקנות אושרו - - << יור >> היו"ר מיכל שיר סגמן: << יור >> אני מתקנת אותך – הכל מתחיל ונגמר בכוונה, וכרגע הדבר שהכי חסר לי בכל הדיונים ובכל הפגישות זה העניין של הכוונה. אני לא רואה שום התייחסות רצינית ואמתית לכל תחום הילדים במדינת ישראל, לא רק בגנים אלא בכלל, בכל התחומים. כל תחום הילדים במדינת ישראל מפוזר, מפוצל, מוזנח. המשרדים השונים לא מדברים אחד עם השני. כשאומרים ילדים – כולם אומרים בוודאי, הילדים הם העתיד שלנו אבל בסוף, בשורה התחתונה, אני לא רוצה להשתמש במילים קשות מדי אבל לא כך מדינה מתקדמת בשנת 2021 צריכה להיראות בכל הנוגע לילדים. << דובר_המשך >> מיטל בק: << דובר_המשך >> נכון. אז הקצאה מתאימה של משאבים יכולה לענות על הסטנדרטים, יכולה לשפר את המצב גם מבחינת איכות הטיפול לפעוטות. כמובן ששכר מטפלות – הכל מתחיל ונגמר שם. אנחנו רוצים לקבל תשובות ממשרד האוצר לעניין הזה וגם לשמוע מה המאמצים של האגף להבין איך הוא הולך ליישם את התקנות שנכנסו לתוקף לפני שבועיים. יש לנו בעיה עוד קודם לכן בחוק הפיקוח, ביישום שלו. אנחנו יודעים שרק רבע מהמסגרות הגישו בקשה לקבלת אישור ראשוני. יש פה בעיה של מיפוי. יש כשל גדול מאוד במיפוי של המסגרות – המון-המון מסגרות קיימות מתחת לרדאר, וכתוצאה מזה גם יש בעיה באיכות הטיפול - - << יור >> היו"ר מיכל שיר סגמן: << יור >> כשיש רק 23 מפקחים זאת לא הפתעה גדולה. << דובר_המשך >> מיטל בק: << דובר_המשך >> נכון, נכון. אז גם מערכי האכיפה לוקים בחסר. 23 מפקחים בכל הארץ – זה מספר מגוחך. אנחנו יודעים שיצא מכרז להעסקת בודקים נוספים שיגדילו את המערך הזה. לא קיבלנו תשובות מהאגף מתי הבודקים צריכים להיכנס לעבודה וכמה עובדים יכהנו במערך הזה. נשמח לקבל תשובות מהאגף גם לעניין הזה. חשוב לציין, כמו שאמרתי שגם חוק המצלמות נגזר מהיעדר מיפוי. ברגע שיהיה מיפוי משמעותי של המסגרות אפשר יהיה גם ליישם את חוק המצלמות אבל לא כאן נגמרת הבעיה כי גם מערך הסבסוד של המצלמות נותן מענה מצומצם מאוד או לא נותן תמריץ להתקנה של המצלמות, ואנחנו יודעים שההיקף של יישום החוק הוא נמוך מאוד במיוחד בקרב מסגרות באוכלוסיות מוחלשות, בפריפריה החברתית-גיאוגרפית, גם בחברה הערבית. הכל נגזר משם, מאותו מיפוי שלא ממש קיים. את מערך האכיפה הזכרת וגם את התקציב. אני רוצה עוד שתי מילים על מערך ההכשרות, שבטח ידובר עליו עוד הרבה היום בדיון: הוא נקבע גם בחוק, הוא נקבע גם בתקנות, ואנחנו יודעים שעדין אלפי מטפלות בתחום עובדות בלי שעברו הכשרה כלשהי לפני תחילת העבודה או במהלכה. אין צורך להרחיב בחומרת העניין ואנחנו רוצים לשמוע תשובות גם בעניין הזה, להבין איפה מערך ההכשרות עומד היום וגם עניין התקציב למערך ההכשרות. לגבי המועצה לגיל הרך – אני לא יודעת אם זה הוזכר כי הזום עלה אצלנו באיחור אבל המועצה, משחוקק חוק והחלה לגבש תכניות – אנחנו יודעים שהיא עובדת ללא ועדת שרים שמלווה. היא יכולה ובסמכותה לאשר את התכנית הרב-שנתית שגיבשה המועצה, ובלי זה יש פה עבודה שאין לה שום שיניים ושום משמעות בפועל, וגם לא אושר תקציב למועצה הזאת. אז אנחנו גם רוצים להבין איפה המועצה נמצאת היום, מה התכנית ומתי יאושר תקציב למועצה בוועדת השרים. אני לא יודעת אם כאן הזמן לדבר על העברה כי אנחנו כבר מכניסים המון בדיון אחד אבל אנחנו יודעים שההעברה ממשרד החינוך אמורה לצאת לפועל בעוד שלושה חודשים וחצי. אני חושבת שהוועדה לזכויות הילד, מתוקף האחריות שלה לפיקוח על כל התחום הזה, צריכה לקיים דיוני מעקב ולהבין איפה המעבר הזה, איפה הוא נמצא היום ומי מבצע אותו, איזו תכנית כבר קורמת עור וגידים – כן או לא, כיצד המשרד נערך לזה ומי הצוות שאחראי לזה? אנחנו רוצים לקבל תשובות וגם להבין איזה משאבים מוקצים למהלך הזה כדי שהמעבר יהיה בצורה הכי חלקה וטובה שניתן. << יור >> היו"ר מיכל שיר סגמן: << יור >> תודה רבה. אני רוצה לעבור בבקשה לסימה חדד, סגנית המועצה לגיל הרך. << אורח >> סימה חדד: << אורח >> בוקר טוב. אני רוצה להתייחס למקום שבו נאמר בין - - - לכוונות – אז חשוב לומר שהתקציב חשוב וגם הכוונות וגם התפיסה החינוכית. ואכן, המועצה לגיל הרך הוקמה כדי לתת מענה לפיצול שיש בין המשרדים, ולהתייחס לאיכות הטיפול בילדים בגיל הרך. וכל מה שנאמר כאן – אתם מתייחסים רק למסגרות חינוך-טיפול ורק למטפלות ורק להכשרה. המועצה לגיל הרך, במהלך השנתיים האלה, שהיו שנתיים מאוד מורכבות, של שינויים פוליטיים רבים – עברנו ארבעה שרי חינוך, בלי תקציב, ובכל זאת, גיבשנו תכנית לאומית שנוגעת בכל תחומי ההתפתחות והטיפול בילדים. המשמעות היא לא רק מסגרות החינוך. אני יודעת שמה שבוער כרגע זה המעבר ומעונות היום אבל לילד יש גם הורים ומשפחה, ולילד יש קהילה. ואם כבר מדברים על טיפול בילדים במדינת ישראל, צריך להתייחס למכלול המעגל שעוטף את הילד. יש לנו כבר תכנית לאומית. היא הונחה על שולחנה של השרה. שוב, אני חוזרת ואומרת שבמהלך שנתיים היו ארבעה שרי חינוך וכל פעם מחדש צריך להתחיל ולהביא בפניהם את הדברים. כרגע, לאחר מספר ישיבות עם השרה, אני יכולה לומר לכם שנקבעה ישיבה עם המועצה ועם השרה לאישור הדוח. הדוח של השנתיים האחרונות מוכן, וגם ועדת השרים נמצאת בתהליכי הקמה. אני מאוד מקווה ואני חושבת שכל השיח המשותף הזה, של אלה שתומכים בגיל הרך, יקדם אותנו אבל אני מאוד מבקשת להתייחס לזה לא רק מנקודת המבט של מסגרות חינוך אלא להתחיל להסתכל על זה רחב, כפי שמדינות אחרות בעולם עושות את זה. זה נכון שמי שחשוב במקום הראשון – אתם תאמרו כרגע, הקבוצה שנמצאת כאן שזה המטפלות, כמי שנמצאות שעות רבות אבל אנחנו רוצים לחזק ולהיות יחד כדי לקדם את כלל התכנית בשלושת המעגלים שלה. << יור >> היו"ר מיכל שיר סגמן: << יור >> תודה רבה. משרד הכלכלה, יש משהו להוסיף על השאלות שנשאלו כאן, לפני שאני עוברת למשרד האוצר? << דובר >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר >> אולי היא רק תיתן סקירה על המשפחתונים ומה המצב כי גם אלה מסגרות... << אורח >> גלי סרניי: << אורח >> אז ברשותך, נחכה רגע למיטל וליעל, ותוך כדי סיכמתי כדי שלא אשכח: אז יעל – אני לגמרי מסכימה, ואת יודעת שאנחנו אתכם. הייתה לא מזמן פגישה עם שרת הכלכלה, היה דיון שהמשיך לאוצר. האוצר ידע לעדכן יותר טוב ממני - - << אורח >> יעל שמרגד: << אורח >> האוצר לא מדבר אתנו, אנחנו לא קיימים. הגיל הרך לא קיים. הם לא מדברים. אין שום משא ומתן, אין שום דבר. בשביל מה? << אורח >> חנן דגן: << אורח >> אני מפורום הגנים הפרטיים. דרך אגב, מאוד חשוב לדעת שאותה בעיה של כוח אדם קיימת גם במגזר הפרטי, שמשלם יותר כסף. זאת אומרת, אנחנו נמצאים בכלל בחוסר של כוח אדם, שאם לא נבוא ונתחיל להכשיר, נתחיל לתת תמריצים לעובדים - - << יור >> היו"ר מיכל שיר סגמן: << יור >> חנן, שניה, הסקירה שלך גם תגיע אז לפני שאתה מדבר - - << דובר_המשך >> חנן דגן: << דובר_המשך >> כן, רק בתחום הזה חייבים לעשות משהו בגדול. << יור >> היו"ר מיכל שיר סגמן: << יור >> הכל חייב להיות גדול, וזאת הסיבה שאנחנו עושים את הדיון הזה מלכתחילה. בבקשה. << אורח >> גלי סרניי: << אורח >> אז תודה למיטל. באמת כשנפגשנו איתה ועם עתר, זה היה עוד לפני שהיה כל הנושא של פיקוח במיקור חוץ. עכשיו כבר ממש התקדמנו, יש תכנית ואנחנו נמצאים בשלב של להתניע את זה במערכת מידע, שכל הפיקוח יהיה תחת מערכת מידע אחת, וזה עתיד להתחיל בינואר. בעזרת השם, שנגיע למשרד החינוך, זה כבר יתחיל משם. זה התכנון. << יור >> היו"ר מיכל שיר סגמן: << יור >> מה קורה עד אז? << אורח >> יעל שמרגד: << אורח >> עד אז לא יהיו מעונות. אנחנו לא נוכל לפתוח את המעונות אחרי החגים. אני לא יודעת איך עכשיו פתחנו – לא נוכל, פשוט לא נוכל. << אורח >> גלי סרניי: << אורח >> אנחנו מדברות על שני דברים שונים. << אורח >> יעל שמרגד: << אורח >> שני דברים שונים אבל בסך הכל זה פתיחת המעונות. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר >> אנחנו מדברים על זה שמשרדי הממשלה והממשלה לא הכינו את עצמם לפתיחת שנת הלימודים. השאירו את מעונות היום ואת המשפחתונים בחוסר ודאות ולא יודעים. הם שייכים למשרד החינוך אבל משרד החינוך לא בודק בינתיים, עד תחילת השנה. משרד הכלכלה – עוד לא נפתחו כל מערכות המחשוב, ואז ההרשמה לא נעשית ממש. זה המצב. << דובר >> מיכל וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> ויש עוד משרד אחד – משרד הרווחה. יוצא שכל המשרדים – כל אחד זורק את תפוח האדמה הלוהט הזה למשרד אחר והוא לא נוגע בעניין, וזה פשוט הזוי. << יור >> היו"ר מיכל שיר סגמן: << יור >> אני חושבת שבשבועיים האחרונים אין אמא ואבא לילדים במדינת ישראל. ככה זה מרגיש, ככה זה נראה, אין תשובות. יש גלגול של אחריות. הכל מסתכם למשרד האוצר. כל ועדה, כל משרד, כל נושא באשר הוא, מגידול בננות ועד לטנקים שאנחנו מייצרים ועד לילדים – זה הכל משרד האוצר. אין משהו שהוא לא משרד האוצר, אבל בסוף בתחום האחריות שלכם, משרד הכלכלה, היה ועודנו גיל לידה עד שלוש, וזה לא מטופל כמו שזה צריך להיות מטופל. אלה הילדים שלנו, של כולנו, ואין מענה. לגלגל אחרי ה-1 בספטמבר את האחריות לאוצר – לא ידעתם שאין מספיק סייעות? הפתעה? ה-1 בספטמבר הוא הפתעה? הרי כולם ידעו שה-1 בספטמבר מגיע. ככה לימדו אותי בגן, שאחרי יולי מגיע אוגוסט ואחרי אוגוסט מגיע ספטמבר. אולי זה השתנה. זאת לא הפתעה שה-1 בספטמבר מגיע, זאת לא הפתעה שהילדים צריכים ללכת לגן, זאת לא הפתעה שההורים שלהם צריכים לצאת לעבודה. זאת לא הפתעה שחלקם זקוקים לסבסוד, זאת לא הפתעה שאין מספיק תקציב. שום דבר הוא לא הפתעה. איפה משרד הכלכלה היה עכשיו? לא הארגונים צריכים ללכת למשרד האוצר לבקש את התקציבים האלה, אתם צריכים לעשות את זה. איפה הייתם? << דובר >> מיכל וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> מיכל, אני רוצה להוסיף: אני חושבת שמשרד הכלכלה גם חושב שהוא יוצא החוצה מהמשחק ב-1 בינואר אבל זה לא נכון, כי משרד הכלכלה נשאר - - << דובר >> קריאות: << דובר >> - - - << יור >> היו"ר מיכל שיר סגמן: << יור >> את יודעת מה? אני אגיד לך יותר מזה: גם אם באמת המעבר היה חד והם היו מעבירים את הדגלים, כמו בטקס – עדין בשנה הקרובה, בשנתיים הקרובות, משרד הכלכלה עדין היה מעורב כמו בכל חפיפה שהיא שמתבצעת. בדיון אחד חשבתי שאולי לא באו מוכנים, בדיון שני אמרתי – זה משהו שחוזר על עצמו. משרד הכלכלה נראה מנותק מהאירוע, וזאת הבעיה. אתם נראים מנותקים מהאירוע. ועכשיו אני רוצה שתצליחו לשכנע את הוועדה שאתם לא מנותקים מהאירוע ושאתם לא ישנים בלילה עד שאחרון הילדים לא מקבל את מה שראוי לו במדינת ישראל – כל הילדים, מכל המגזרים, מכל הארץ. זה באחריותכם, ואתם לא נותנים תשובות. זה מתנהל בין אפתיות לאדישות מוחלטת ואין מענה. אין לכם תשובות. בכל פעם לגלגל את זה למשרד אחר, ואנחנו תכף נשמע את משרד האוצר. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר >> אני חושבת שאנחנו גם נותנים הנחה למשרד החינוך. << יור >> היו"ר מיכל שיר סגמן: << יור >> אנחנו לא עושים הנחה למשרד החינוך. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> איך יכול להיות שנותנים להם את האחריות אבל הם אומרים: בינתיים תפתחו את שנת הלימודים, אנחנו לא בעסק עד תחילת השנה. מה זאת אומרת עד תחילת השנה? למה עד 2021? מי מפקח בינתיים? << יור >> היו"ר מיכל שיר סגמן: << יור >> אנחנו נדבר עם משרד החינוך, ואני מסכימה איתך. ראינו גם בדיונים קודמים שמשרד החינוך עדין לא מוכנים למעבר, והמעבר כרגע הוא תיאורטי. וכמו כל דבר, ואני חוזרת למשרד הכלכלה בהיבט הזה, יש פער עצום בין התכניות והכוונות וההצהרות והדיונים וההחלטות לבין מה שקורה בשטח, כי בשטח לא רואים את התוצאות. בשטח אנחנו אחרי ה-1 בספטמבר, אנחנו עדין בתוך כל נושא הקורונה והבעיות שמתלוות, גם אם הכל היה מושלם – ואין מענה. אני עוברת למשרד האוצר אבל אני מבקשת שתבדקי בינתיים למה הארגונים צריכים לפנות למשרד האוצר. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר >> אולי היא תגיד משהו על המשפחתונים. בסופו של דבר, זה המסגרות שנמצאות בהן הילדים והם לא יהיו מפוקחים כי הם מתחת לשבעה ילדים, וזה משאיר כ-3,500 מסגרות כאלה, של משפחתונים שנמצאים בארץ, שגם לא יודעים - - << יור >> היו"ר מיכל שיר סגמן: << יור >> חברת הכנסת תומא סלימאן, לא רק השבעה ילדים ומטה, שאף אחד לא יודע כמה יש, מי פותח. שבעה ילדים ומטה, מה שנקרא – נתפלל כולנו לטוב. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אבל זה מסגרות ששייכות לך. << יור >> היו"ר מיכל שיר סגמן: << יור >> בוודאי, בוודאי. הבעיה היא בשבעה ילדים ומעלה, שגם על זה אין מענה. עם 23 מפקחים אתם לא יכולים להגיד לי כמה עובדים מתחת לרדאר. אתם לא יכולים להגיד לי איפה הילדים נמצאים? אין גם סקר, אתם לא יודעים לתת את התשובות האלה, זה לא נמצא אצלכם בכלל. אם אני רוצה תשובה, אני אפנה למחלקת המחקר והמידע. וגם מחלקת המחקר והמידע תגיד לי: תשמעי, אלה נתונים שהם לא מעכשיו כי אף אחד לא טרח לבדוק את זה. ואני שואלת: ילדי ישראל, לידה עד שלוש – מופקרים? << אורח >> גלי סרניי: << אורח >> קודם כל, אני אתחיל בזה שאמרת קודם שעם 23 מפקחים זה לא הגיוני - - - את בעצמך אמרת שזה לא הגיוני, ואני הסכמתי אתך אבל תרשי לי להמשיך בקו הזה ולהגיד שממש צר לי לשמוע שזה הרושם שיוצא - - << יור >> היו"ר מיכל שיר סגמן: << יור >> זה הרושם שיוצא, חד-משמעית. << דובר_המשך >> גלי סרניי: << דובר_המשך >> אני חייבת להגיד לך שמהיום שהתקנות אושרו, באופן אישי אני אומרת לך, כאמא, ודרך אגב, מיכל שיר, סתם שתדעי אוף דה רקורד - אני חייבת להגיד לך שמהיום שאושרו התקנות האגף לא ישן. הוא עובד יום יום, אנחנו עובדים בשולחנות עגולים עם המעונות הפרטיים והסמך. << אורח >> יעל שמרגד: << אורח >> רק אתנו לא. << דובר_המשך >> גלי סרניי: << דובר_המשך >> רגע, תרשו לי ברשותכם, בסדר? אנחנו עושים שולחנות עגולים, אנחנו עושים פגישות עם כל מי שמופיע פה ומכיר אותי היטב והוא יודע שאנחנו מנסים לתווך ולעשות אתר אינטרנט שמאגד את כל המידע על-מנת שיהיה נגיש לכלל הציבור, הן לארגונים, הן למפעילים, הן להורים. באמת, אנחנו כל-כך משתדלים. מהיום שאושרו התקנות יש תכנית סדורה של איך אנחנו מיישמים את התקנות האלה בשטח. אני יכולה להגיד לך שכל מה שיש בתקנות, עם התוקף שלהם – כבר שלושה חודשים קודם אנחנו באוויר מה שנקרא, עם נושא של המלצה על מדריכה חינוכית, בכל הנושא של ההכשרות, בכל הנושא של עזרה ראשונה והתנהלות בטוחה, כל הנושא של מחשבון תפוסה – כל-כך הרבה עשינו השנה, באמת, וצר לי וכואב לי כראש מטה, כמי שמובילה את הנושא הזה של חוק הפיקוח, שזה הרושם. זה ממש ממש לא ככה. האגף הזה עובד עם אפס משאבים – סליחה, לא אפס, מינוס-מינוס-מינוס מהמשאבים. זה אגף שמונה כ-50 עובדים, את מבינה? כולל ה-23 מפקחים. << יור >> היו"ר מיכל שיר סגמן: << יור >> אבל זה בדיוק חלק מהבעיה. << דובר_המשך >> גלי סרניי: << דובר_המשך >> נכון, בגלל זה אמרתי שהתשובה שלך הייתה כמה דקות קודם, שאת אמר שזה לא הגיוני ולא מצופה מאתנו – באמת שהאגף הזה יורק דם ליישם את התקנות האלה ולעמוד בתוקף שלהן, ויותר מהכל לתת חינוך וטיפול טוב יותר לילדים שלנו. << יור >> היו"ר מיכל שיר סגמן: << יור >> כמה תקציבים אתם ביקשתם? << אורח >> גלי סרניי: << אורח >> אז הנה, הוא פה, אז בואו נשמע ממשרד האוצר. << יור >> היו"ר מיכל שיר סגמן: << יור >> לא, אני רוצה לדעת כמה את ביקשת? כמה ביקשתם להגדיל את התקציב לסייעות והמטפלות? האם ביקשתם להגדיל את המפקחים? האם ביקשתם להגדיל כוח אדם? האם ביקשתם להוסיף משהו לאתר האינטרנט? << דובר_המשך >> גלי סרניי: << דובר_המשך >> בהחלט שכן. << אורח >> יעל שמרגד: << אורח >> ביקשתם בשעתו לפרסם את מסקנות הוועדה הבין-משרדית שפעלה לפני למעלה משנתיים? << אורח >> גלי סרניי: << אורח >> כן, כן. אביעד כאן וזה לא הוגן מבחינתי לענות בשמו. << אורח >> חנן דגן: << אורח >> אני חייב לחזק את גלי בעבודה משותפת שאנחנו עושים כבר לאורך שנתיים, עם המון-המון בדיקות עבודה לראות איך מתקדמים אבל אני חייב גם לשים את הדברים על דיוקים: אני איפה שהוא מרגיש שהאגף עצמו הוא כמו פר מסורס. אנחנו לא יכולים להתקדם, הם כל הזמן עם חשש לזוז, עם כל הזמן עם בעיות לזוז ואי אפשר לטפל בדברים. אנחנו צריכים איפה שהוא לבוא ולתת להם את הכלים להתחיל לעבוד יחד אתנו, והם עושים את זה. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר >> לא, החליטו להפסיק את הסובסידיה, הנחיתו עליהם את זה ולקחו את הכסף והעבירו למקום אחר. כשהחליטו להפסיק את הסובסידיה לנשים החרדיות, שאלו - - - << אורח >> גלי סרניי: << אורח >> אני רק רוצה להגיד לך שלכולן יש את הנייד של כל מנהלי היחידות באגף הזה. הם מתכתבים, הם שואלים, אין דבר כזה שמישהו לא יודע ולכן, אני כל-כך יוצאת מגדרי כי זה לא מדויק מה שאת אומרת - - << אורח >> יעל שמרגד: << אורח >> בל גלי, את לא הגורם האופייני באגף כי הלוואי והיה אפשר לקבל מענים כמו שמקבלים ממך... << דובר >> קריאות: << דובר >> - - - << דובר >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר >> זהה לא מדויק מה שאת אומרת. זה לא עניין שהדרג המקצועי לא עושה את העבודה. יכול להיות שהם לא עושים את העבודה פרפקט כי יש מחסור אבל יש החלטות פוליטיות בדרג הפוליטי שצריך לקבל - - << דובר >> מיכל וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> יש סדרי עדיפויות - - - << דובר >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר >> נכון. - - ואני לא חושבת שהחלטות שקשורות בחינוך ילדים צריכות להיות פרופר בידיים של האוצר. יש דעה שצריך שמשרד החינוך ייתן את דעתו עליה, יש דעתו של הדרג המקצועי ויש דעתם של אלה שמבצעים את העבודה אבל לא יכול להיות שהאוצר מחליט והאוצר מקצץ ואין לנו אמירה. אנחנו, ככנסת, צריכים להיות עם אמירה מאוד ברורה – בשבילנו זה בסדר עדיפות עליונה, הילדים והעתיד שלהם, ואנחנו רוצים שכן יהיו תקציבים ואנחנו רוצים לשפר את המצב. << דובר >> מיכל וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> אני לגמרי מסכימה ואני רוצה להוסיף: אני חושבת שהאוצר, בכלל, מסתכל תמיד דרך החור שבגרוש ומסתכל על כל דבר כהוצאה ובעיני, וכבר אמרתי את זה, מדובר בהשקעה. וכמו שאמרה פה קודם יעל – אם אנחנו נשקיע דולר אחד היום, נחסוך 10 דולר ולדעתי לא נחסוך אלא להיפך, נביא עוד כסף למשק כי יגדלו פה נוער ואזרחים הרבה יותר חסונים עם משמעות, עם יכולת להעשיר את הקופה ולא לקחת ממנה ולכן, בעיני מדובר בהשקעה ומשרד האוצר צריך להבין את זה ואנחנו, כפוליטיקאים, כחברי כנסת, צריכים להגיד מספיק. כלומר, מי שצריך לקבוע פה את סדר העדיפויות זה אנחנו ולא נערי האוצר. << יור >> היו"ר מיכל שיר סגמן: << יור >> באופן כללי, אם מדינת ישראל הייתה חושבת על כל שקל שהיא היום נותנת וחוסכת 10 דולר בעוד כמה שנים על כל שקל, ההתנהלות הכלכלית בכלל של מדינת ישראל הייתה אחרת. לצערנו הרב, משרד האוצר לא חושב ככה - - << דובר >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר >> יש פוליטיקאים שחושבים על הרגע הזה ולא על עוד 10 שנים. << יור >> היו"ר מיכל שיר סגמן: << יור >> לא, אבל גם האוצר בעצמו. לפני שאנחנו שומעים את האוצר, אני רוצה לתת את רשות הדיבור לחנן מאיחוד גני הילדים. בבקשה מאוד בקצרה כי אנחנו מאוד קצרים בזמן. אחריו, לוסי חדידה ואחריה יניב בר אור – שתי דקות ואת קרן. ואז נשמע את משרד האוצר. << אורח >> חנן דגן: << אורח >> אני אעשה את זה זריז ואני אגע בכמה נקודות: אנחנו מרגישים, למרות שאנחנו עובדים בשיתוף פעולה, אנחנו מתעסקים רק בבירוקרטיה בשנתיים האחרונות. הענף הזה, כדי לפתור את הבעיות וכדי להיכנס לבירוקרטיה – יש עוד הרבה הוליסטיקה מסביב שצריך לטפל בה. אם ניגע ונגענו קודם בכוח אדם – יש לנו תחלופה אדירה של כוח אדם כאשר עובדים לא רוצים להגיע לעבוד, ועוד היום לפי דרישות המשרד צריכים להכשיר אותם – עובדים לא רוצים לעבור הכשרה והם עוברים לענפים אחרים. זאת אומרת, במקום לסגור את הפער אנחנו מגדילים את הפער. אנחנו צריכים בכל דרישה לבוא ולראות את ההשלכות שלה מסביב, לראות איך אנחנו מתמודדים עם ההשלכות, איך אנחנו מכניסים עוד כוח אדם במקרה הזה, ואיך ההתמודדות הקטנה לפעמים – הרי אומרים זה דבר פשוט וטריוויאלי ואנחנו רוצים אותו – הוא הופך להיות בלתי אפשרי. לכן, צריך לבוא ולהחיל את זה בצורה יותר רחבה למרות שדיברנו על הדברים האלה וכבר היו לא מעט דיונים על כוח אדם אבל אין לזה פתרון. כדי להגיע לבירוקרטיה, אנחנו צריכים קודם לפתור את בעיית כוח האדם, שיהיה כוח אדם איכותי יותר. אנחנו רוצים לשפר אותו ואנחנו רוצים לראות איך מעלים את השכר וגם במגזר הפרטי להוריד עלויות כדי שנוכל לבוא ולהוסיף שכר לעובדים ולקבל עובדים הרבה יותר איכותיים, וכולנו רוצים את זה. זה מצד אחד. מצד שני, אנחנו מרגישים לכל אורך הדרך ואפילו בתקופת הקורונה אנחנו מרגישים סוג של התעלמות מהמגזר הפרטי לחלוטין. גם במעונות היום יש סוג של התעלמות – גיל שלוש ואילך. מה קורה עד גיל שלוש – אין שום התייחסות. בעיה שאנחנו נתקלים בה עכשיו וניתקל בה בצורה יותר קשה ב-1 באוקטובר, שבה בטל התו הירוק ואנחנו מגלים עובדים שלא רוצים להתחסן חיסון שלישי. למה? כי אין להם שכר. מי שיש לו תו ירוק והגן נכנס לבידוד עקב ילד, אותה קבוצת עובדים לא מקבלת שכר לעומת עובדים שלא מתחסנים – הם יכולים כן לקבל שכר בהשתתפות הביטוח הלאומי. << דובר >> קריאה: << דובר >> זה לא מדויק. << אורח >> חנן דגן: << אורח >> יש פה מצב אבסורדי והפוך לגמרי: אם העובד עם תו ירוק, אין השתתפות של המדינה. אנחנו רוצים לעודד אותם, ופה אנחנו נלחמים בצורה קשה, והמצב הזה הולך להחמיר כבר עכשיו, ב-1 באוקטובר. זאת אומרת, אנחנו צריכים יותר התייחסות ויותר מגע עם השטח, ולא רק התעסקות עם הבירוקרטיה, ואני מבין שהם "טובעים" בתוך הבירוקרטיה ואני רואה שגם שחררו את האתר עצמו ממש בסוף אוגוסט, כשזה היה צריך להיות לפני, ואני יודע באיזה לחץ הם עבדו עליו כי הייתי מעורב אתם בשיח הזה. אנחנו חייבים פה הסתכלות אחרת על כל הענף הזה ובעיקר על המגזר הפרטי, עם כל הבעיות שיש לנו בשטח – אם זה בעיות תכנון ובנייה, שעכשיו בחוק ההסדרים צריכים כולם לשים את היד ולפתור אותה, אם זה הבעיות בכוח אדם, אם זה הבעיות של הקורונה. בכל דבר אנחנו מרגישים שאנחנו נלחמים במאבק מאוד קשה על כל פיפס שצריך להיות ברור וטריוויטלי ואנחנו חייבים לשים לזה סוף. << יור >> היו"ר מיכל שיר סגמן: << יור >> תודה. חברת הכנסת מיכל וולדיגר צריכה לצאת אז היא תאמר כמה מילים ממש בקצרה. << דובר >> מיכל וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> תודה. אני רוצה להתחיל עם מה שאמר חנן, ובהחלט אני רוצה להסתכל על פני עתיד לא כל-כך רחוק, שזה מינואר, שאז החלק הפדגוגי עובר למשרד החינוך. ומה שקורה, שכל הדבר הזה יהיה פרוש על פני שלושה משרדים: רווחה, חינוך וגם כלכלה, ובעצם ככה נופלים בין הכיסאות. זה מתכון מדויק ליפול בין הכיסאות, ואני חושבת שצריך להתחיל, ויפה שעה אחת קודם, וזה ממש שעה, כי אנחנו רחוקים משם ממש מרחק קצר מאוד ולכן, צריך לטפל בזה כבר עכשיו ולדעת שיש לנו שלושה משרדים וצריך שמישהו יתכלל את זה, וזה יהיה האבא והאמא של הנושא הזה, ולא שזה ייפול בין הכיסאות כי אנחנו מכירים מנושאים אחרים שכשדברים מחולקים לכמה משרדים - זה כמו שאמרתי בהתחלה, זה הופך לתפוח אדמה לוהט. אז זה בעניין של ה-1 בינואר. אני כן אגיד בקצרה לגבי הנושא שדיברה עליו קודם יעל לגבי השכר המאוד נמוך של המטפלות והסייעות ולכן אי אפשר להשיג מטפלות וסייעות, ומה שקורה בעקבות זה, שגם יש תחלופה מאוד-מאוד גדולה באגף ולכן גם לא משקיעים בהם, כי לא שווה להשקיע ואז אנחנו מקבלים מטפלות שהן ללא הכשרה כמו שצריך כי לא משקיעים כי הן מתחלפות מהר מדי. אני רוצה גם לדבר בעניין של הקורונה – הבנתי שיש בעיה רצינית מאוד ואין בדיקות לילדים. << אורח >> יעל שמרגד: << אורח >> גם עכשיו אין לנו הוראות ברורות לכל המצב הזה. << דובר >> מיכל וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> - - מלידה עד שנה, הילדים גם לא יודעים ללכת אז יש מבוגר שמכניס אותם לגן. מה ההוראות הברורות? הוא צריך להראות תו, הוא לא צריך להראות תו? אין שום התוויה, שום מדיניות במה עושים עם הסיטואציה הזאת. אותו דבר גם עם החזר הכספים – הורים לילד מבודד, צריך להחזיר להם כסף. המעונות רוצים להחזיר כסף אבל הם לא מקבלים שיפוי ואין שום התוויה ברורה מה קורה עם העניין הזה וזה פשוט הולך לאיבוד. << יור >> היו"ר מיכל שיר סגמן: << יור >> אנחנו נשמע את האוצר בנושא הזה. תודה. << דובר_המשך >> מיכל וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> זה פחות או יותר ממש בקצרה. תודה לך מיכל, ותודה על דיון החשוב הזה. << יור >> היו"ר מיכל שיר סגמן: << יור >> חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין, בבקשה. << דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ - רשימת האיחוד הערבי): << דובר >> בוקר טוב לכולם. אין ספק שזה דיון חשוב מאוד אבל לצערי הרב, כל פעם אנחנו מוצאים את עצמנו עסוקים בכיבוי שריפות. הנושא של הגיל הרך, אני חושבת שאין אף אחד שחולק על כך ששלושת השנים הראשונות הן הכי חשובות בהתפתחות של הילדים שלנו. הילדים שלנו זה העתיד שלנו. ואם אנחנו ניקח נתון אחד, שישראל כל הזמן משווה את עצמה למדינות ה-OECD, ואם נבדוק מה ההשקעה של מדינת ישראל בילדים - - << יור >> היו"ר מיכל שיר סגמן: << יור >> מעט מאוד. מעט מאוד באופן יחסי ל-OECD. << דובר_המשך >> מיכל וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> - - וזה לא מגיע ל-20%, 23% ממה שמשקיעות המדינות האחרות. ועוד יותר – אם אני אדבר ספציפית על החברה הערבית, אז המצב קטסטרופלי ביותר. ואם אני אלך דרומה, ואני חייבת ללכת דרומה ולהסתכל, ואני מזמינה את כולכם ללכת ולשם ולבקר ולראות איפה הילדים שלנו נמצאים ומיכל, את באופן ספציפי תלכי לשם ותבקרי, ותראו באיזה תנאים הם חיים ונגיד לעצמנו – איפה אנחנו חיים? האם יכול להיות שזה קורה במדינה הזאת? אי אפשר להמשיך עם העוול הזה, צריכים לתת לו פתרון. ואגב נשים וילדים – אם אנחנו מדברים על נשים ועל צמיחה כלכלית, אז אני חושבת שאחד הקריטריונים, לצערי הרב, כי עדין נשים וילדים זו אותה חבילה ולא יכולים להפריד באחריות ולהגיד שילדים זה באחריות הנשים. אם אנחנו רוצים לצאת למקום אחר, זה מקדם מאוד-מאוד חשוב לתת מענה לילדים בגיל הזה כדי שהנשים יוכלו להתפתח יותר. ונקודה אחרונה – אני לא חושבת שאני יכולה להכיל פה את כל הדברים שאני רוצה להגיד, במיוחד שאני הייתי שותפה לעבודה שנמשכה שנה שלמה במכון "מנדל" על כל הנושא של החינוך בגיל הרך, מגיל לידה עד גיל שלוש, ועל חינוך בגיל הרך ולא רק על טיפול בגיל הרך. על המעבר משמירה על הילדים – אגב, גם אנחנו לא מצליחים לשמור עליהם ואז אנחנו פתאום רוצים להעביר את זה למשרד החינוך ולדבר על education ועל caring. אז איך אנחנו נעשה את זה? אני חושבת שצריך לקחת את כל החבילה הזאת ולהסתכל גם על הילדים, גם על המשפחות וגם על המטפלות. צריך לעשות נוסחה שתשרת את היעד שאנחנו רוצים להגיע אליו, ואני אשמח מאוד להיות שותפה לחלק הזה כמישהי שגם עברה את התהליך הזה באופן מאוד-מאוד עמוק. אני חייבת לצאת, גברתי היושבת-ראש. << אורח >> יעל שמרגד: << אורח >> אנחנו בפירוש אומרים שהן מחנכות ומטפלות. << דובר_המשך >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ - רשימת האיחוד הערבי): << דובר_המשך >> מחנכות ומטפלות אבל בואו נסתכל בפועל מה יש. תודה. << יור >> היו"ר מיכל שיר סגמן: << יור >> נכון, נקודה חשובה – יכול להיות מחנכים ומטפלים ולא רק מחנכות ומטפלות. << דובר_המשך >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ - רשימת האיחוד הערבי): << דובר_המשך >> עד שנגיע לזה... << יור >> היו"ר מיכל שיר סגמן: << יור >> עד שנגיע לזה, בדיוק כמו שנגיע לשלב של החינוך ולא רק של הטיפול. לוסי חדידה, בבקשה. אני רוצה לסיים עם הגנים הפרטיים ואז נשמע את משרד האוצר. בבקשה בקצרה. << אורח >> לוסי חדידה: << אורח >> בוקר טוב. אני מנכ"לית ארגון גנים ברמה אחרת. אני מברכת על הוועדה ועל המקום שניתן לנו להשמיע את הקול שלנו. כמו כן, תיקון לקודמי שאמרו לגבי העובדות והצוותים המחוסנים: מנכ"ל הביטוח הלאומי עדכן אותי אישית שכן יש החזר של ימי עבודה לגבי עובדים מחוסנים, אז ניתן לבדוק את זה לעומק והוא גם שלח לי קישורים, אז זה לגבי צוותים מחוסנים, שיכולים לקבל למרות שהם לא חוזרים לגן כי הגן סגור באותם ימי בידוד. דבר שני, שהוא מאוד-מאוד חשוב, כפי שציינו קודמי, לגבי חוסר שיפוי מהמדינה או בכלל, שימת דגש על הנקודה שהכי מערימה קשיים עלינו, בעיקר בהתנהלות מול הורים, שפשוט זרקו את השטח של בעלי גנים אל מול הבידוד, שזה פשוט כאוס אחד מוחלט. כמות הבידודים שנוצרים בכל גן היא על תקן יום-יומי, שעה-שעה, בכמויות אדירות, ואם זה לא ממש מילדי הגן זה מהאחים, ואני חייבת לציין שזו קטסטרופה שאין מאחוריה שום גיבוי מהמדינה וזה יוצר מערכת יחסים מאוד צורמת מול ההורים, שאנחנו אמורים להתנהל מולה. בכל מדינה מתוקנת זה לא אמור להיות כי באמת, כמו שאתם יודעים, הטיפול בילד דורש מאתנו משאבים נפשיים כל-כך גדולים, עזבו את הפיסיים אבל משאבים נפשיים כל-כך גדולים להכיל את הילד שהוא הכי חשוב פה, ואנחנו נאלצים כבעלי גנים, בשטח, להוסיף על עצמנו עוד מתח כדי לתת מענה להורים, ואין יכולת כלכלית והשטח נמצא בחוסר ודאות כלכלית ועתידית לגבי הקיום של מעון היום, שהמהות של המעון הזה זו אהבה ענקית לילדים, וזו השליחות וזה התפקיד שלנו ביום-יום, אין פה תפקיד אחר. התפקיד שאנחנו הגענו אליו זה לעבוד מאהבה ונתינה לילד, שהוא הכי חשוב פה במערכה, ולמדינת ישראל. זה האוצר שגדל פה. זה דבר אחד לגבי הבידודים. << יור >> היו"ר מיכל שיר סגמן: << יור >> תודה. << אורח >> לוסי חדידה: << אורח >> לגבי כוח האדם – אני נתתי בכמה וכמה פגישות עם הגורמים אפשריות כמו שירות לאומי, עבודה מועדפת, סטודנטים לחינוך שיעשו סטאז' אצלנו. באמת, כל מה שאפשר – תמרוץ מהמדינה על כוח אדם צעיר, רענן, איכותי, שעובר הכשרות בזק בזרוע העבודה בשירות התעסוקה – כל מענה שיזרים אלינו כוח אדם רענן, צעיר, עם אנרגיות טובות, שיבואו וייטיבו עם הילדים, עם איכות הטיפול, שזה הדבר הכי חשוב פה. אז מבחינת המדינה זה לפתוח את האפיקים האלה ולהגיד שזה לא עבודה מועדפת, שזה לא שירות לאומי. כל מה שמציעים כדי להיטיב עם השטח ובאמת לתת את הכל לילד – הכל נסגר בדלתות שונות בין גורמי הממשל, שזה באמת מתסכל מאוד. דבר שלישי ואחרון – כשאנחנו מוכרים כמוסד חינוכי ועושים את המעבר למשרד החינוך, אז כמוסד חינוכי אנחנו לא אמורים לשלם את המע"מ וכול המיסוי כמו מוסדות חינוכיים במדינה. את כל הכסף הזה אנחנו, כבעלי גנים, נתרום למהות הכי חשובה שהיא הילד. ננתב את הכסף הזה לילד. השימוש החורג וכל מה שנדרש מאתנו כמוסד חינוכי פרטי, שזה ממש לא קשור למוסד חינוכי של המדינה, שאנחנו באמת בהתהוות לעשות את השינוי המיוחל הזה ובדרך לשם – אז בדרך לשם קצת לצאת מהקופסה וקצת להבין ולהתאים את זה לשטח הפרטי, ולהקל עלינו את ההקלות הבירוקרטיות וכל הרגולציה שנדרשת מאתנו כדי שאנחנו נמנף את כל התקציב וההון הזה בילד ובאיכות הטיפול שלו, בכוח אדם ראוי ואיכותי. זה הכי-הכי-הכי חשוב. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיכל שיר סגמן: << יור >> תודה לוסי. בקצרה, קרן איוס או יניב בר אור. בבקשה. << אורח >> קרן אוחנה איוס: << אורח >> תודה רבה. שלום ליושבת-ראש הוועדה, אני לא אוסיף על הדברים שנאמרו קודם. אני מחזקת את חנן, שיושב לצדכן בשולחן. אני רק רוצה להסב את תשומת לבכם להחלטה של ראש הממשלה אתמול, בשיתוף עם שרת החינוך, לנסות להימנע מבידודים קולקטיביים כאשר מתגלה ילד מאומת אלא רק לבודד את הילד הספציפי, ולתגבר בבדיקות יומיות את מוסדות החינוך. ומה שאני מבקשת, יושבת-ראש הוועדה, זה שהוועדה תדרוש שגם בגילאי לידה עד שלוש יינתנו כאלה בדיקות על בסיס יומי כדי שנימנע מהבידודים החוזרים ונשנים האלה, שגורמים לנו אי-יכולת כלכלית ומובילים לסגירה של מסגרות פרטיות, וזה בטווח הקצר. בתכניות לטווח ארוך – אני סומכת על הוועדה שתדון שוב בתקנות חוק הפיקוח ותעזור לנו לגייס אל השולחן הזה גם את השלטון המקומי בדברים שחשובים לנו מאוד - - << יור >> היו"ר מיכל שיר סגמן: << יור >> יהיו כאן דיונים רק על חוק הפיקוח בהמשך. << דובר_המשך >> קרן אוחנה איוס: << דובר_המשך >> אז אני סומכת על הוועדה שתעשה את הדברים האלה. כרגע, בטווח הקצר, מאוד חשוב לנו שתהיה התייחסות לכוח האדם ולהתמודדות עם הבידודים החוזרים ונשנים. בינתיים נבקש לתקצב אותנו בבדיקות יומיות מהירות, שזה לא ייפול על ההורים ולא על המסגרות הפרטיות. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיכל שיר סגמן: << יור >> תודה. יניב בר אור, בבקשה, מהתאחדות מעונות היום הפרטיים בישראל. << אורח >> יניב בר אור: << אורח >> נכון ותודה רבה על זכות הדיבור. בתחילת הדיון דובר על כך שמעטים מאוד נרשמו לאישור ההפעלה הזמני ובכך שרבים קיבלו גם צווי סגירה. ואני שואל: איך יכול להיות שאנשים מקבלים צווי סגירה בזמן שמעולם - - - בתקשורת, בצורה מסודרת ושיטתית וברורה כדי לנסות ולהגיע לכל אותם מעונות שאנחנו עדין לא יודעים שהם קיימים. עדין לא מצאנו - - - של מהלך של פרסום לנושא הזה, ומה הפלא שמעונות היום הפרטיים מפחדים להירשם ולהעלות ולצוף מעל הקרקע, שכמו שאמרו קודמיי, ברקע יש את הנושא של שימוש חורג ויש את הארנונה והמיסים, והתיקון לחוק המצלמות שהשאירו אותם כעבריינים של חוק התכנון והבנייה, חשודים מראש בחוק המצלמות, בלי אפשרות לפקח על העובדים שלהם. השאירו אותם נטולי זכויות אל מול מעונות הסמל. אנחנו רוצים להגיע למצב שבו הורה שרוצה לרשום את ילדו למסגרת חינוכית וזכאי להטבות מהמדינה, יוכל לבחור אם הוא רוצה לחנך את הילד שלו ב"ויצו", "נעמ"ת", "אמונה", "נאות מרגלית" או "רשת המתנ"סים" או אצל ורדה, בגן הפרטי שלה, ויוכל להשתמש בזכויות שלו, ובכך אנחנו נוכל לשפר את איכות הטיפול אצלנו. אנחנו מדברים על הצורך בהסדרת הנושא של מקלטים וממ"דים. במקום שידרשו מאתנו לבנות ממ"דים במאות-אלפי שקלים ואחר-כך ממילא במצב מלחמה המעונות סגורים, והדבר הזה משמש כאבן שאין לה הופכין – אם המדינה רוצה להגן על הילדים זה יפה וטוב אבל למה להטיל את כל העלויות האלה על הגננות הפרטיות? אנחנו מדברים על הסדרת מעמד המטפלות, על העלאת שכר המינימום – אם אנחנו לא נביא הקלות למעונות הפרטיים, כמו שאמרו קודמי, לא יהיה לנו מאיפה להעלות את השכר למטפלות. אנחנו צריכים לדאוג, כפי שהמדינה ידעה בעבר לטפח את המהנדסים ולטפח רופאים ואחריות, ולגרום לאנשים לרצות לעבוד בתחום הזה, אנחנו צריכים לשנות את הנרטיב ואת התפיסה שלנו ואת הזווית שעליה מונחת העין על העדשה, ובמקום להסתכל על הנשים המדהימות והגברים שעובדים בתחום הזה כעל מתעללים ומתעללות, אנחנו צריכים להסתכל עליהם כעל מחנכים ומטפלות, ואנחנו צריכים להסתכל על האנשים האלה כאל אנשים שאנחנו רוצים לראות אתנו גם בשנים הבאות, ולרצות שכולם יעברו בשער וכמה שפחות צווי סגירה ואיומים וקנסות והיטלים. אנחנו צריכים לחבק את הגנים הפרטיים כיוון ש-77% מהילדים במדינת ישראל מתחנכים במגזר הפרטי, וחשוב לזכור את זה. אם אנחנו רוצים שהגנים הפרטיים ילכו לפיהם מתוך הבנה שלמדינה אין פתרונות חלופיים, אנחנו צריכים - - << יור >> היו"ר מיכל שיר סגמן: << יור >> תודה, יניב. המסר עבר. תודה רבה. מריה, ממש בקצרה – כמה גנים פרטיים נסגרו? כמה גני פרטיים לא נפתחו מלכתחילה? בואי נדבר על הסטטיסטיקות שיש לנו. << דובר >> מריה רבינוביץ: << דובר >> אז נכון לתחילת שנת הלימודים הזאת עוד אין לנו סטטיסטיקות אבל בשנה שעברה עשינו מעקב ויש לנו שלושה מסמכים, שלנו, של מחלקת המחקר והמידע, על המצב במעונות יום פרטיים ומוכרים ומשפחתונים. מהערכות של הארגונים שמאגדים את הגנים הפרטיים, אנחנו יודעים שבשנה שעברה נסגרו סדר גודל של 20% מכלל הגנים הפרטיים - - << יור >> היו"ר מיכל שיר סגמן: << יור >> 20% מכלל הגנים הפרטיים נסגרו בשנה שעברה? << דובר_המשך >> מריה רבינוביץ: << דובר_המשך >> כן, זה ההערכות של הארגונים. << יור >> היו"ר מיכל שיר סגמן: << יור >> כמה מתוכם הצליחו להתאושש ולהיפתח השנה, אנחנו עדין לא יודעים? << אורח >> חנן דגן: << אורח >> אלה שנסגרו, נסגרו סופית. השנה הרבה מהגנים מדדים ובקושי מצליחים לשרוד, בעיקר בידוד אחרי בידוד אחרי בידוד ואנחנו מגלים עוד כאלה שנסגרים ועוד כאלה שלא פתחו את השנה. אנחנו כרגע לא חשים את זה כי חלק גדול מההורים לא חזרו למקומות העבודה בגלל החל"ת, וחלק מההורים מחכים לספטמבר, לאחרי החגים, בשביל להירשם. אני מניח שבספטמבר וכאשר ייגמר החל"ת, אנחנו נתחיל לראות מצוקה מאוד-מאוד קשה בכמות הגנים. כל יום אני שומע על גן שנסגר, שלא מצליח לשרוד, וזה בקצב מסחרר לדעתי. << יור >> היו"ר מיכל שיר סגמן: << יור >> מצוקה כי ההורים לא עובדים ואין כסף לממן? << דובר_המשך >> חנן דגן: << דובר_המשך >> כי הם לא שורדים כלכלית. כל גן שנסגר, ויש לי גנים שמתחילת השנה כבר נסגרו פעם שלישית ועוד לא התחילו את השנה בגלל הקורונה. יש ילד מאומת – כל הגן נכנס לבידוד ואין מה שיפצה אותם. הם לא יכולים להתמודד עם המשך ההוצאות של הגן והן סוגרות את הגן. << יור >> היו"ר מיכל שיר סגמן: << יור >> והמענקים לא הגיעו בזמן? << דובר_המשך >> חנן דגן: << דובר_המשך >> היה מענק אחד שקיבלנו אותו במאי, לפני שנה ומשהו, ומאז לא היה שום דבר שפיצה את הגנים הפרטיים, והנזק הוא נזק שהולך ומתגבר יום-יום. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר >> גם צריך לזכור שחלק מההורים לא נרשמו כי הם לא יודעים אם יהיו מסובסדים או לא. << אורח >> יעל שמרגד: << אורח >> נכון לעכשיו עוד אין לאף אחד את דרגת הסבסוד שלו. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר >> אין לאף אחד. אני התחננתי חודשיים לשר העבודה והרווחה, לפני שהעבירו את הגנים, ואחר-כך פניתי לשרת הכלכלה, שתחתמו ותוציאו את ההוראות והמנכ"ל היה צריך לחתום. לקח לכם זמן, וזה אומר שלושה שבועות עד שהמערכת התחילה לעבוד. רק עכשיו אפשר להתחיל להבין מה קורה בנושא הזה. זו עוד תקלה שנמצאת בדרך ומקשה יותר ויותר על מעונות היום. << אורח >> חנן דגן: << אורח >> חברת הכנסת תומא סלימאן עברה אתנו את כל השלבים הראשוניים שהיו בתחילת המשבר של הקורונה והיא ראתה את כל הקושי. הקושי הזה רק הלך והעמיק כי האנשים גמרו את כל מה שהיה להם בצד כדי להתמודד עם המשבר הכלכלי - - << דובר >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר >> והיו צריכים להוסיף את המצלמות באותה תקופה. מעל לכל ההפסד, היו צריכים גם... << אורח >> חנן דגן: << אורח >> אני מתייחס באמת לדברים האלה כקטנים. אני מתייחס לדברים הגדולים, שרואים היום כהוצאה שאי אפשר לעמוד בה יותר והמצוקה נוראית. << יור >> היו"ר מיכל שיר סגמן: << יור >> תודה רבה חנן. מריה, ואנחנו עוברים למשרד האוצר. << דובר >> מריה רבינוביץ: << דובר >> אני רק רוצה להוסיף משהו קטן לגבי המעונות והמשפחתונים המוכרים: שם אנחנו לא יודעים מה מספר המסגרות שנסגרו, וזה לשאלתך, חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. אנחנו לא יודעים מה מספר המסגרות שנסגרו עקב משבר הקורונה, ההשלכות של משבר הקורונה - - << יור >> היו"ר מיכל שיר סגמן: << יור >> העובדה שמדינת ישראל לא יודעת להגיד איפה הילדים שלה נמצאים, באיזה גן, מה מצבו של הגן – פתוח, סגור? מאושר, לא מאושר? זה לא נתפס. אין מילה שיכולה לתאר את זה. << אורח >> יעל שמרגד: << אורח >> אז רק שתדעו, שבמסגרות המפוקחות שלנו הייתה ירידה של כ-30% בכמות הילדים, וכך גם המחזור שלנו נפגע – גם המחזור שלנו ירד ב-30%. << דובר >> מריה רבינוביץ: << דובר >> שהפסיקו לבקר בגנים בגלל הקורונה. << דובר >> עלי סלאלחה (מרצ): << דובר >> אבל יש יותר ילדים. << דובר >> קריאות: << דובר >> סליחה? הם יושבים בבית. << אורח >> חנן דגן: << אורח >> ומה יהיה כשהם יחזרו, איך נתמודד עם זה? פה תהיה הבעיה. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר >> צריך לזכור שגם עכשיו, אפילו שיש הורים עובדים – אני לוקחת לדוגמה את הבת שלי: היא אומרת לי שהיא לא רוצה לשלוח אותם למסגרות כדי לא להיכנס אתם לבידוד. << יור >> היו"ר מיכל שיר סגמן: << יור >> אני רוצה שמריה תסיים ונפנה למשרד האוצר. << דובר_המשך >> מריה רבינוביץ: << דובר_המשך >> אני סיימתי. עוד משהו קטן לגבי המעונות והמשפחתונים המוכרים: מדובר בתחום דינמי של מסגרות שנפתחות ונסגרות כל הזמן מכל מיני סיבות אבל ספציפית בגלל השלכות הקורונה, אנחנו לא יודעים כמה כאלה נסגרו ונפתחו. << יור >> היו"ר מיכל שיר סגמן: << יור >> תודה רבה. משרד האוצר, אביעד שוורץ, בבקשה. << אורח >> אביעד שוורץ: << אורח >> אתחיל וכמובן שאם יהיו עוד שאלות, אני אוסיף בהמשך. אנחנו נמצאים בקשר עם המעונות הפרטיים וגם עם מעונות הסמל. ללא ספק, זה אחד הצעדים שאנחנו מקדמים בחוק ההסדרים הקרוב, שנעשה בשיתוף פעולה הדוק עם מעונות היום ובקשר אתם בשביל להקל על המעונות הפרטיים. מצד אחד, כי הרגולציה לא תמיד מוטלת עליהם והצורך ב - - - לשימוש חורג כיוון שאין אפשרות אחרת למעון יום לפעול כרגע, כשרובם פועלים במבני מגורים, וזה יוצר עלויות מאוד-מאוד כבדות ובירוקרטיה שלא תמיד אפשרית. אנחנו הבנו את המצב הזה ולכן אנחנו פועלים אתם על שינוי המצב הזה ותיקון שלו בחוק ההסדרים הקרוב. זה תוכנן כבר קודם אבל לא היה חוק הסדרים בשנה שעברה. חלק גדול מהמטרה של זה הוא להציף את הרוב על פני השטח. כמו שעלה פה בדיון לגבי הרישום, אנחנו לא יודעים מה קורה לגבי מעונות פרטיים, אם קיימים או לא קיימים, איפה, כמה ילדים יש ומי הילדים שנמצאים שם. חלק מהמטרה הוא בדיוק שככה נוכל לעקוב והמעונות יצטרכו בשביל ההיתר הזה לעשות איזה שהוא תהליך רישום ברשות המקומית ובמקביל לעשות תהליך רישום באגף למעונות יום ולקבל את אישור ההפעלה שם. וכך נדע על המעונות הנוספים, שכיום אנחנו לא יודעים מה קורה בפעילות שם. במהלך הקורונה כן ניתנו מענים למעונות היום. בשנה שעברה, בפרט שהיו גלי תחלואה והיו לא מעט סגרים שהשפיעו מין הסתם על פעילות המעונות, ולכן ניתנו מענים. אנחנו כן מנסים להבין וגם נשב עם מעונות היום כדי להבין מה שנת הלימודים הנוכחית – עם אילו קשיים הם מתמודדים, לנסות להבין את המצב ולראות מה יש אבל באופן כללי, מעונות היום הפרטיים נהנים מכל דבר שיש בכלל המשק. זאת אומרת, כל הצעדים, כל המענקים שניתנו לכלל המשק חלו גם על המעונות הפרטיים והם היו זכאים להם באותה מידה כמו שאר העסקים במשק. << יור >> היו"ר מיכל שיר סגמן: << יור >> אביעד, אני מזכירה לך שהייתי חברה בוועדת הכספים בקדנציה הקודמת. מענקים לא הגיעו בזמן להרבה מאוד עסקים. פה מדברים על מענק אחד, שגם הוא הגיע באיחור. אני יכולה להחזיר אותך אחורה לכל הדיונים בוועדת הכספים – מה שאתה אומר, איך לומר, אתה מדבר איתי כאן על הכוונה ולא על הביצוע. אני רוצה לשמוע על הביצוע כי כרגע 20% מהגנים הפרטיים נסגרו וכרגע, אלה שכן נמצאים בפיקוח תחת זרוע הכלכלה – איך לומר? לא נמצאים במצב מי יודע מה. אז אני לא רוצה לשמוע על הציפיות שלך, מה היית רוצה שיהיה, אני רוצה לדעת את הנתונים מה קורה היום ומה אתם מתכוונים לעשות בנושא הזה בהמשך? כי זאת לא תשובה מה שאתה נותן כאן. במקרה השתתפתי בדיונים בוועדת הכספים אז אני יודעת את האמת. << דובר_המשך >> אביעד שוורץ: << דובר_המשך >> טוב, אני לא חושב שמה שהצגתי לא נכון. ניתן אמנם מענק אחד שהוא ייחודי למעונות הפרטיים, מעבר למענקים הרגילים ניתן מענק ייחודי אבל באופן כללי, המענקים שניתנו לכלל העסקים כמו מענק בגין הוצאות קבועות – הם היו זכאים להם באותה מידה, בהתאם לירידת המחזור שהושפעה מהסגרים שהיו, וזה המענה שניתן לכלל המשק ולמעונות היום, כחלק מאותו מענה. בסוף, ניתן מענק ייחודי למעונות היום. גם לגבי הסקירה והנתונים – אני מוכרח להודות שאלה נתונים שלא תמיד המספרים שאנחנו מצליחים להשיג בהכרח משקפים את המציאות. הנתונים על סגירת העסקים ברשות המיסים מצביעים על זה שנסגרו קצת פחות עסקים ממה שנסגרו ב-2019. ואם מדברים על 20% ממעונות היום, לפי המספרים מדברים רק על כמה אלפים וזה נשמע מספר שהוא גבוה ביחס למה שאנחנו רואים במקומות אחרים ולכן, קשה לי להגיד מה הבסיס של המספר הזה וכמה ניתן לסמוך עליו. << יור >> היו"ר מיכל שיר סגמן: << יור >> אתה שוכח דבר אחד – לסגור עסק במדינת ישראל זה דבר שהוא מאוד ארוך, מאוד מסורבל, על סף הבלתי-אפשרי, זה אם אתה עוסק מורשה ואני לא מדברת אפילו על חברה. זה שעסקים סגרו כי הם לא מסוגלים להחזיק את הראש מעל המים, נכנסו לחובות ולבירוקרטיה כמעט בלתי אפשרית בהתנהלות של עסק – הוא בסופו של דבר לא עובד. זה שאתה לא רואה את זה בדוח שחור על גבי לבן, לא אומר שהעסק הזה עובד. זה אומר שהעסק הזה גוסס והוא פשוט עדין לא סגר את התיק. אלה שני דברים שונים לחלוטין, אז אני מציעה לאוצר לרדת לרחוב, לראות את העסקים ולהבין על מי מדובר. זאת עובדה ש-20% נסגרו. << דובר_המשך >> אביעד שוורץ: << דובר_המשך >> לא, זאת לא עובדה. יגידו שזאת הערכה של - - - << יור >> היו"ר מיכל שיר סגמן: << יור >> אפשר לנסות להזמין לוועדה את ה-20% האלה, אולי אז נוכל לראות גם פרצופים. << דובר >> עלי סלאלחה (מרצ): << דובר >> אפילו גם גן אחד ייסגר – זה ילדים. מה זה חשוב כמה? << דובר >> קריאה: << דובר >> חשוב מאוד כמה. << אורח >> אביעד שוורץ: << אורח >> לא, כמו שנאמר פה, כל הזמן עסקים ומעונות נסגרים ונפתחים, ואנחנו מנסים ואפשר לומר שאנחנו המשרד העיקרי שמנסה לתמוך, כמו שאמרתי, בחוק ההסדרים בצעד שהמעונות הפרטיים חושבים שזה צעד נכון, וחנן התחיל את זה. זה צעד שנועד להקל עליהם ולתמוך בהם ולאפשר להם את הפעילות בעלויות יותר סבירות, גם להם וגם להורים. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר >> מה אתם עושים כדי שהעלויות תהיינה יותר סבירות? מה אתם עושים עם הסל של העלויות שנמצא במעונות היום באופן כללי? מדובר על מצוקה אמתית של המעונות האלה ובקיום שלהם במה שנמצא. האם אתם מתכננים איזו שהיא עליה? מה אתם הולכים לעשות בעניין הסובסידיה שלקחתם מהמשפחות? תן תשובות מאוד ברורות. אנחנו לא מקיימים עכשיו דיון כמה חשוב החינוך. אתם האוצר, דברו בשפה שלכם, כמה תקציבים אתם מקצים? האם יש עליה? תשנו את התעריפים או לא? מה אתם הולכים לעשות עם הסובסידיה? זה מה שאנחנו רוצים לדעת. << דובר_המשך >> אביעד שוורץ: << דובר_המשך >> לגבי הסובסידיה – פורסמו הטבלאות העדכניות לשנת הלימודים והן דומות לטבלאות של שנה קודמת מבחינת היקף התמיכה בסבסוד. לגבי דברים אחרים ששאלת – אני אגיד שיחד עם חוק הפיקוח ובהחלטת הממשלה, הוקצה סכום לנושא. << יור >> היו"ר מיכל שיר סגמן: << יור >> כמה? << אורח >> אביעד שוורץ: << אורח >> 40 מיליון, 25 תוספתי ו-15 מתוך תקציב המשרד - - - << דובר >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר >> מה יעשו עם ה-40 מיליון האלה? << דובר_המשך >> אביעד שוורץ: << דובר_המשך >> בנוסף, כחלק מהמעבר לחינוך הוקצו - - << יור >> היו"ר מיכל שיר סגמן: << יור >> רגע, 40 מיליון הוקצה למעבר - - << דובר_המשך >> אביעד שוורץ: << דובר_המשך >> לא, לא. אני אחדד: יחד עם חוק הפיקוח הוקצו 40 מיליון לטובת יישום החוק ובנוסף, במעבר למשרד החינוך, הוקצו עוד 200 מיליון עכשיו לטובת המעבר למשרד החינוך, מה שהוסכם - - << דובר >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר >> אפשר לשאול שאלה? יש 23 מפקחים על אלפי מעונות יום. האם יש הקצאה והחלטה להוסיף מספר המפקחים במשרד הכלכלה, שזה התפקיד של משרד הכלכלה לעשות את זה? החינוך אחראי על הפדגוגיה והפיקוח על הפדגוגיה – אתם מקצים לו 200 מיליון. מה אתם מקצים למשרד הכלכלה, שנפל עליו פתאום התיק הזה? << דובר_המשך >> אביעד שוורץ: << דובר_המשך >> אז לגבי הפיקוח – הוקצו 40 מיליון בנוסף ל-10 תקנים שהוקצו יחד כשהועבר חוק הפיקוח. ה-40 מיליון נועדו - - << יור >> היו"ר מיכל שיר סגמן: << יור >> עוד 10 תקנים? << דובר >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר >> 10 תקנים למפקחים במשרד הכלכלה? << אורח >> אביעד שוורץ: << אורח >> כן, הוקצו 10 תקנים למשרד הכלכלה. << יור >> היו"ר מיכל שיר סגמן: << יור >> אביעד, אפשר לקבל דוח מפורט של ה-40 מיליון האלה, איך הם מחולקים? לאן הם הולכים? גם של ה-200 מיליון של המעבר? דוח על 240 מיליון שקלים, לדעת לאן כל שקל הולך. אפשר לראות את זה? << דובר_המשך >> אביעד שוורץ: << דובר_המשך >> ה-200 מיליון עדין לא, זה רק לאחר אישור התקציב וזה יהיה במשרד החינוך. לגבי הכסף של חוק הפיקוח – אני יכול להגיד שהאגף למעונות יום יוכל לתת את הפירוט. חלק ממנו הוקצה למכרז שגלי תיארה, ולמכרז הפיקוח שאמור לצאת לפועל – הוקצה לו כסף, הוקצה לטובת קורסי עזרה ראשונה. הוקצה כסף עבור הדרכה למעונות היום אבל אפשר - - << דובר >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר >> הכל ב-40 מיליון? << אורח >> אביעד שוורץ: << אורח >> כן. << דובר >> קריאות: << דובר >> אתה מדבר על כסף קטן, אנחנו מדברים על שכר מטפלות ותקינה. << יור >> היו"ר מיכל שיר סגמן: << יור >> זה 40 מיליון לא בעלויות של מדינת ישראל. << דובר_המשך >> אביעד שוורץ: << דובר_המשך >> 40 מיליון זו הייתה ההחלטה שהועברה. אמנם האוצר לא מקצה את הכספים מהכיס שלו, אלה כספים שהממשלה מקצה אותם והממשלה החליטה לעשות את ההקצאה הזאת. זו לא החלטה שלנו, זו החלטה של הממשלה, והממשלה יכולה לקבל החלטה אחרת ולהקצות יותר כסף. אמרתי שעם המעבר הוחלט גם להקצות 200 מיליון - - - << יור >> היו"ר מיכל שיר סגמן: << יור >> אביעד, כמה כסף הוקצה לשכר מטפלות? << דובר_המשך >> אביעד שוורץ: << דובר_המשך >> השכר עצמו – אנחנו לא מתקצבים את המטפלות באופן ישיר. כמו שנאמר, רוב מעונות היום הן מסגרות פרטיות והם משלמים את השכר. << יור >> היו"ר מיכל שיר סגמן: << יור >> הם כרגע נסגרים, ואני תכף אגיע אליהם. כמה הוקצה לשכר מטפלות? לתקינה? << דובר_המשך >> אביעד שוורץ: << דובר_המשך >> אנחנו לא מתקצבים ישירות שכר. זה לא מורים של משרד החינוך שמועסקים על-ידי משרד הכלכלה או משרד אחר. מעונות היום לא מתוקצבים, יש סבסוד להורים וזה התקציב שניתן ולא תקציב שהוא ישירות למעונות היום. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר >> סבסוד ההורים שאתם קצצתם פה – אז אתם אומרים שקיצצתם בשנה שעברה 55 מיליון, שזה הקיצוץ בעלות שעשיתם בסובסידיה, והעברתם את הסובסידיה הזאת לטובת דבר שאני לא יכולה להתלונן עליו, על כל תוספת למאבק באלימות נגד נשים אבל האוצר החליט שהוא מוריד מהסובסידיה של הילדים ומעביר את זה לפרויקטים לטיפול באלימות נגד נשים – החלטה מאוד מקצועית, ומשאיר עם מחסור של 55 מיליון שקל, שהיו יכולים לעבור למעונות ולמסגרות הילדים. איך אתם מגשרים על הפער הזה שנוצר? 55 מיליון, אתם נותנים 40 לפיקוח. << דובר_המשך >> אביעד שוורץ: << דובר_המשך >> לא, ה-55 מיליון זה כסף של סבסוד שניתן להורים. הסיבה לחיסכון הייתה השינוי בקריטריונים של הסבסוד. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר >> אתם נותנים להורים ואתה יודע טוב מאוד שזה לא לכיס של ההורים. זה נכנס ומכסה את העלות של הילד בתוך הגן, זה לא שהם מקבלים את זה בחשבון הבנק שלהם. אז זה ירד מההכנסות של אותם מעונות יום כי ההורים לא יצליחו לשלם את זה. הורדתם 55 מיליון, למה אתם לא משקיעים אותם באמת במעונות יום ובמסגרות לילדים, ותוסיפו כסף לטיפול בנשים? זאת השאלה. << דובר_המשך >> אביעד שוורץ: << דובר_המשך >> אז אני אחדד שוב: את צודקת, הכסף מגיע להורים והוא מכסה את שכר הלימוד. יש מחיר במעונות בעלי סמל, מחיר מפוקח שנקבע, וזה התשלום שההורים צריכים לשלם. להורים שזכאים לסבסוד – הם מקבלים הנחה מאותו תשלום והוא מועבר ישירות למעון. ההורים משלמים פחות כסף. נניח שהסבסוד לזכאים הוא 1,000 שקל והתשלום הוא 2,000, אז ההורה ישלם 1,000 שקל והמעון יקבל עוד 1,000 שקל מהמדינה, שישלימו לו את הפער הזה למחיר המפוקח. הסבסוד הזה תלוי בקריטריונים שההורים צריכים לעמוד בהם. לא כל הורה זכאי לסבסוד, זה תלוי במצב הסוציו-אקונומי של ההורה והעמידה בתנאים שנדרשו. כיוון שהיה איזה שהוא שינוי בתנאים והדרישה למיצוי כושר ההשתכרות של משק הבית, לכן נוצר חיסכון בסבסוד, והוא נוצר בשנה שעברה לטובת מה שאמרת והועבר לטובת מאבק באלימות. זה לא כסף שעכשיו יש פחות למעונות יום, זה אותם הורים שקיבלו את הסבסוד - - - יצטרכו לשלם סכום מלא ללא מיצוי כושר השתכרות. << יור >> היו"ר מיכל שיר סגמן: << יור >> יש פחות כסף למעונות יום. ברור. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר >> אז הילדים שלהם ישבו בבית, אם הם לא יוכלו לשלם. << אורח >> חנן דגן: << אורח >> אני חושב שצריך להפריד – יש תקצוב שנותנים אותו לסבסוד ההורים וצריך להיות תקציב שמיועד לאגף כדי לתפקד, כדי לבוא ולשפר את החינוך. אנחנו באים ואומרים שאנחנו סבסדנו את ההורים אבל זה לא מספיק, עם מה הם יעברו? עם מה אנחנו נקדם? עם מה אנחנו נכשיר עובדים? עם מה נפתור את הבעיות? צריך להפריד – זה תקציב אחד, זה תקציב שני. אי אפשר לכלול את שניהם יחד. << יור >> היו"ר מיכל שיר סגמן: << יור >> חנן, הבעיה הגדולה ביותר בסוף זה שאין שום דבר שמאגד את כל נושא הילדים במדינת ישראל. אלה מעונות מפוקחים, אלה פרטיים, פה זה הכסף הלך לשם, זה בכלל שייך לרווחה ופה נכנס לי השלטון המקומי. המון גופים, המון משרדים, אוצר אחד שלא יודע לאן הכסף הולך לדעתי ומוציאים כסף מילדים ונותנים לנשים. אין שום דבר שמאגד את הילדים, והגענו ל-1 בספטמבר אביעד, בלי הכסף, בלי המענקים משנה שעברה לפרטיים ולכן גנים נסגרו, בלי כסף לסייעות ולמטפלות ולכן גנים לא נפתחים או נפתחים בחוסר, שזה אגב לא פחות חמור כי גם ככה במדינת ישראל אנחנו מדברים על מספר עצום של ילדים על מעט מאוד מטפלות, ואנחנו קודם עשינו את ההפרדה בין טיפול לחנוך, ויש הבדל בין טיפול לחינוך. אנחנו ערב תקציב ואני אומרת כבר עכשיו: אם לא יקום צוות של משרד האוצר, הכלכלה, החינוך, הרשות המקומית והרווחה ביחד, וידונו על נושא הילדים במדינת ישראל עכשיו, ביחד – כמה ילדים יש לי במסגרות, למען השם? לא יודעים לענות לי על השאלה הבסיסית הזאת. לאן הם הולכים בבוקר? האם ההורים שלהם מסוגלים לממן אותם? האם יש מטפלות, ואם יש מטפלות, האם הן עברו איזה שהוא סוג של סינון? למי יש רישיון, למי אין רישיון? אף אחד כאן לא יודע לדבר האחד עם השני, ובסוף צריך לדעת לתקצב את זה. בוודאי שאי אפשר לתקצב את זה. אתם יודעים, הגעתי מהשוק הפרטי. ניהלתי חברה – מנהל חברה, אתה יודע, יש לך דברים ואתה יודע לתמחר אותם, אתה יודע לנהל את העסק. אי אפשר לנהל כזה עסק, זה בלגאן אחד שלם. זה פשוט ברדק. כל מה שקשור לילדים במדינת ישראל מנוהל בברדק. תייצרו צוות של כל המשרדים הנוגעים בדבר, שבו ותמפו – קודם כל מיפוי. קודם כל, תראו על כמה ילדים מדובר. אתם לא יודעים לדבר איתי על כמה ילדים – אני רוצה למכור כוס, אני יודעת אם יש לי אחת או חמש. כמה ילדים יש? איפה הם יושבים? מה הדרישות של כל אחד, מה הצרכים? ילדים במדינת ישראל, מעבר למשבר הקורונה שגם ככה מייצר לחץ, גם כך ההורים לא יודעים מה לעשות עם עצמם. יש כאלה שלא רוצים לעשות בדיקות לילדים כי זה מפחיד את הילדים, ילדים פוחדים מהבדיקות. יש הורים שפוחדים לשלוח בכלל לגן. כן בידוד, לא בידוד, זה כבר נושא אחר ואנחנו לא שם. הברדק הזה היה קיים גם אם הקורונה לא הייתה מגיעה לעולם, בואו נודה על האמת. אנחנו לא דנים פה במשבר קורונה, אנחנו דנים פה במשבר שנוגע לילדים במדינת ישראל. שבו ביחד, תקימו צוות בין-משרדי, קודם כל תתחילו במיפוי הילדים ואחר-כך תתחילו לעשות סדר, ובסוף לתקצב את זה. אני רוצה לדעת כמה כסף הולך לשכר? כמה כסף הולך לעסקים הפרטיים של הגנים הפרטיים? כמה מענקים קיבלו, לא קיבלו, יקבלו? אפשר תמונת מצב? אי אפשר להבין כאן שום דבר. מישהו כאן, בדיון הזה, הצליח להבין מהפאזל המטורף הזה מה קורה עם הילדים? אנחנו פה בדיון כבר שעה וחצי. זה מצב שאסור לו להתקיים בישראל, שנת 2021. אני מודיעה שזה לא הולך להמשיך ככה. שבו עכשיו, כל המשרדים הנוגעים בדבר, כולם, ותתחילו במיפוי, תסיימו בבעיות של כל אחד מהמיפויים האלה, תתקצבו את זה ותביאו את זה לכאן, לוועדה, לפני התקציב. לפני התקציב. ילדי ישראל הם לא הפקר. יש כאן הורים שלא יודעים מה הם עושים מחר בבוקר. יש כאן ילדים שלא מקבלים את המענה שלהם, לא הרגשי, לא הטיפולי, ואתה יודע מה? אני אפילו מתחילה לדבר עם הפריפריות הרחוקות יותר. אני לא מתחילה לדבר אפילו על המגזר הלא-יהודי, ששם זה כמעט ולא קיים. זה פשוט לא קיים. אין אמא ואבא לילדים בישראל, והגיע הזמן שיתחילו להיות פה. שבו ביחד ותייצרו את הכתובת האחת שהורים וילדים יכולים לפנות אליה, כולל הוועדה הזאת, ולקבל תשובות מסודרות. אי אפשר להמשיך בצורה כזאת. אי אפשר. אני לא רופאה, אני לא שמה פלסטרים, והוועדה הזאת לא באה לשים פלסטרים. תתחילו לעבוד כמו שצריך. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר >> אני מסכימה עם כל מילה שאמרת, כבוד היושב-ראש, אבל אני חושבת שהגיע הזמן להגיד שהממשלה צריכה להחליט אם הממשלה שקמה סוף-סוף במדינת ישראל, מקבלת על עצמה את האחריות על הילדים. או ככה, או שהכאוס שהיה עד היום ימשיך להתקיים. << יור >> היו"ר מיכל שיר סגמן: << יור >> לכן, הכאוס הזה מפסיק עכשיו. עכשיו. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> כן, יש לנו התלמדות. אנחנו בנקודת זמן שמהווה סוג של צומת דרכים. עכשיו יש החלטה שמעבירים לא רק בעניין הקורונה – יש החלטה שמעבירים את זה סוף-סוף לאחריות של משרד החינוך. אני הייתי מעדיפה שיעבירו את הכל למשרד אחד. << יור >> היו"ר מיכל שיר סגמן: << יור >> אני אגיד לך יותר מזה: ילדים זה לא רק חינוך. גם המעבר למשרד החינוך, גם בתחומים אחרים שהם לא מעונות היום או גני הילדים – אנחנו רואים כמה נושאים כמו פגיעות מיניות, אלימות והרבה מאוד נושאים אחרים, שוב הכל מפוצל ושוב צריך לרדוף אחרי הרוח. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> כן, אבל את מדברת על הניהול. עצם העובדה שמחלקים את זה על שלושה משרדים, זה נותן מלכתחילה את הגושפנקה שכל משרד, כשיתושאל, יזרוק את זה על המשרד השני. במקום שיהיה גוף אחד אחראי – יש מועצה לחינוך. למה לא מקימים ועדת שרים מהמשרדים שנוגעים בעניין, שמלווה את העבודה של המועצה, שמקבלת החלטות. המועצה לא יכולה רק לייעץ, היא צריכה שיהיו לה שיניים ולקבל החלטות, ולהחלטות האלה כן יהיו אחראים. אני מסכימה אתך שהם צריכים לשבת. אני הייתי מציע שכמו שהוועדה הזאת בקדנציה הקודמת, עם היושב-ראש הקודם, דוקטור יוסף ג'בארין, ישב על המדוכה עד שיצאו התקנות, אני הייתי מציעה שהוועדה תעשה את זה ממש ואפילו לקיים כמה ישיבות אחת אחרי השנייה, שיבוא כל משרד ויגיד מה התכניות שלו לתקופה הקרובה. האוצר לא יכול להתחמק מהאחריות הזאת. לצערי הרב, היום האוצר מתווה את הקו ואת המדיניות תוך כדי – או שפותחים את השיבר או שסוגרים. את עשרת התקנים שדובר עליהם, שהוספתם – אלה לא תקנים של מפקחים. אני הבנתי שהתקנים האלה הם תקנים שהם יותר מתוך המערכת, כדי לגבות את המערכת כדי לעבוד במשרד הכלכלה. האם הם תקנים של מפקחים? לא. אנחנו צריכים לדעת איך כל משרד מתכנן לנהל את העניינים וכמה תקציב הוא הוקצה. מה המשרד דרש ומה האוצר נותן? לא יכול להיות שהכל יוחלט באוצר. תסגרו את המשרדים האחרים ותנהלו אתם את המדינה. מה קרה? אני חושבת שלא נגענו גם במצב בחברה הערבית, ואני מציעה כבוד היושבת-ראש – המצב באוכלוסייה הערבית ובמיוחד בנגב קטסטרופלי. << יור >> היו"ר מיכל שיר סגמן: << יור >> בנגב לא הייתי, הייתי בצפון. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אם הצפון נראה ככה, תתארי לעצמך איך הדרום נראה. אני מבקשת לקיים דיון מיוחד על המצב בתוך האוכלוסייה הערבית, על הילדים הערבים, מה מצבם, ויש קואליציה שגם יכולה לגבות במידע שיכול להיות שלמשרדים אין אותו. << דובר >> עלי סלאלחה (מרצ): << דובר >> אני מצטרף אליך בדרישה. << יור >> היו"ר מיכל שיר סגמן: << יור >> חבר הכנסת טור פז, בבקשה. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> שלום לכם, צהריים טובים. אני חייב להצטרף לתסכול של חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן כי הנושא הזה באמת מאוד מתסכל, כמו שנאמר. נתון אחד שתפס אותי כשלמדתי קצת לקראת הוועדה הזאת – כשאתה בודק ילדים בגיל שלוש, כשהם מגיעים לגיל חינוך, הפער בין ילד ממשפחה חזקה או מוחלשת למשל באוצר מילים הוא בין 1,200 במשפחה חזקה לבין 300 מילים במשפחה מוחלשת. כלומר, הפער החינוכי מתחיל כשמגיעים לגן הילדים פי ארבע באוצר המילים, זה פער שכבר כמעט בלתי אפשרי לסגור אותו, אפרופו מה שאמרו כאן קודם. אני מרגיש סוג של מרגל פה כי באתי מוועדת החינוך אבל באתי גם כאיש חינוך כדי ללמוד על המצב במעונות היום לאור ההיערכות הצפויה בסוף דצמבר, ובאמת כפי שאמרה כאן יושבת-הראש, שנת 2022 היא שנת מעבר. היעד להעברת אחריות מלאה על התחום למשרד החינוך כולל כל מיני דברים שלא באים לידי ביטוי בתקציב – אותם 200 מיליון שקלים שהוזכרו כאן אל מול הערכה שביצעתי לפני מספר שנים, תחזיקו חזק, שדיבר על 13.5 מיליארד שקלים. זה בערך היחס של לקיחת אחריות מלאה של מדינת ישראל על ילד בגיל הרך, על כל 550,000 הילדים. בחישוב פשוט, דרך אגב, בא מאזורי כלכלת חינוך. << יור >> היו"ר מיכל שיר סגמן: << יור >> לידה עד שלוש. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> לידה עד שלוש. אני רוצה לומר כאן משהו מאוד בולט, ויושבת-הראש התייחסה לזה - - << יור >> היו"ר מיכל שיר סגמן: << יור >> זה קרוב ל-40 מיליון, לא? << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן, באזור. גם לא 200 מיליון. מאוד בולטים בהעדרם נתונים, ועברתי בעיון על החוברת שהופצה כאן לפני כן ממחלקת המחקר והמידע של הכנסת, ונראה לי שהיחידים שיכולים היום לספק נתונים אבל הם מסרבים לעשות את זה, זה מס הכנסה, וחבל. למס הכנסה יש נתון על כל מעון שמדווח אליו, שלא עובד ב"שחור", וזאת בעיני נקודה מאוד מהותית שבמעבר לא תיפטר, וחייבים להתייחס אליה. לדעתי אנחנו צריכים לדרוש פתרונות ממס הכנסה. << יור >> היו"ר מיכל שיר סגמן: << יור >> ברור. בעצם העובדה שמדינת ישראל עושה סקר לפי הורים שיוצאים לעבודה ולא סקר על ילד, איזה ילד הולך לאיזה גן ואיפה הוא נמצא במהלך שעות היום – זה בעצמו מחדל. זה לבד. רק אופן המיפוי ואופן המיפוי זה לוודא אם ההורה יוצא לעבודה או לא ואם יש לו ילדים קטנים או לא. זאת אומרת, לא בודקים את הילדים, בודקים אם ההורה הולך לעבודה. החשיבה ההתחלתית מעוותת. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> נכון. אני רוצה לומר כאן שאני גם מודאג כי אני לא רואה – יש פה בנתונים מבט רב-שנתי אבל ממה שבדקתי עם משרד החינוך, הצוות שעוסק בהתחלה של הכנסת מעונות היום וכל גילאי הלידה עד שלוש רק קם עכשיו, ובוודאי בשלושה חודשים הוא לא יספיק לעשות את כל העבודה. אני חושב שאנחנו, הכנסת, צריכים לדרוש תכנית היערכות רב-שנתית של משרד החינוך, שהיעד הסופי שלה זה אחריות מספרית, כמו שאמרת, עד הילד האחרון. הייתי בתוך מערכת החינוך, במשרד החינוך, בהנהלת משרד החינוך, כשחוק חינוך חובה הורחב מגיל חמש לגיל שלוש. הוא עבר בסך הכל לפני כשבע שנים, ולקיחת האחריות שם הייתה לא רעה בכלל. כלומר, בלעו שני שנתונים בתוך שנתיים, והדבר הזה דרש הרבה עבודה, הרבה היערכות. שוב, בואו נזכור שעד לפני שבע שנים חוק חינוך חובה בישראל היה החל מגיל חמש. החל מלפני כשבע שנים, נדמה לי ב-2014, החוק הורחב לגיל שלוש. אנחנו כרגע, להבנתי, בשלב ביניים שאני חושב שחייב לקרות, של לקיחת אחריות מלאה מגיל לידה. שלב הביניים הזה הוא קריטי כשאנחנו מדברים על 550,000 פעוטות עם גידול של ארבעה אחוז בשנה וכמו שאמרה יושבת-הראש, הרבה מאדו נמצא בשלושה משרדים. אי אפשר לקחת אחריות בשלושה משרדים. אני חושב שהכותרת למעבר הזה צריכה להיות: מעבר מבייביסיטר לחינוך. וכפי שאמרת יפה, זה לא רק חינוך, זה כל המרכיבים מסביב. והדבר היחיד שאפשר לומר חיובי בדיון מאוד מתסכל זה שהכי חשוב זה לפני עלות השחר. אז שיהיה לנו בהצלחה. << יור >> היו"ר מיכל שיר סגמן: << יור >> תודה רבה. בקצרה, אנחנו מסיימים את הדיון בעוד 20 דקות ויש לנו עוד הרבה דוברים. << דובר >> מריה רבינוביץ: << דובר >> רק התייחסות לרשות המיסים – בשנה שעברה פנינו לרשות המיסים וביקשנו מהם לתת לנו - - - << יור >> היו"ר מיכל שיר סגמן: << יור >> תודה. << אורח >> גלי סרניי: << אורח >> אני חייבת לשאול כי זו נקודה שעלתה כמה פעמים, סליחה ברשותכם: פנית לביטוח לאומי לקבל מספר של ילדים, לא הורים, ילדים. קיבלת? << דובר >> מריה רבינוביץ: << דובר >> פניתי מספר פעמים ו - - - << יור >> היו"ר מיכל שיר סגמן: << יור >> לכן לא הצעתי ואני אומרת שיקום צוות בין-משרדי של כולם, ואז לא צריך לרדוף אחרי אף אחד. << אורח >> גלי סרניי: << אורח >> אנחנו על זה. << יור >> היו"ר מיכל שיר סגמן: << יור >> אוקי. אגב, בנוסף גם החוק של ועדת שרים לענייני הגיל הרך - - - מי יכול לענות לי על זה? << דובר >> קריאות: << דובר >> מוטי אלישע. איפה הוועדה? למה לא פרסמו את המסקנות שלה? << אורח >> גלי סרניי: << אורח >> אני מדברת פה על משהו קצת יותר גדול. << דובר >> קריאה: << דובר >> מתי תעשו? << יור >> היו"ר מיכל שיר סגמן: << יור >> רות דיין מדר מהמרכז לשלטון מקומי, בבקשה. << אורח >> רות דיין מדר: << אורח >> שלום. אני מלווה את הנושא הזה 10 שנים יחד עם כל יושבי-הראש שנכחו בנושא הזה. התקדמנו, אבל אני חושבת שהלכנו גם אחורה אבל בגדול אני חושבת שבשלב הזה אנחנו עומדים בפני עלות השחר, כמו שחבר הכנסת אמר, והעיניים שלנו נשואות קדימה לשינוי ולמעבר שייעשה באופן תקין ונכון, והשלטון המקומי כבר מצפה לשבת יחד ולדון במעבר כי אין ספק שהשלטון המקומי יהיה משמעותי מאוד במעבר ובעצם המהות של המעבר למשרד החינוך. היינו שותפים בגילאי שלוש, ארבע, במעבר לחוק חינוך חובה לגילאי שלוש, ארבע, ובתוך חצי שנה ניהלנו את המעבר הזה. אני לא מאמינה שכרגע ניתן לעשות עוד משהו באגף הקיים. אני מאמינה שכל המשאבים שלנו צריכים ללכת, כל המשאבים ותשומת הלב שלנו צריכים ללכת למעבר למשרד החינוך, לראות שהמעבר מתקיים באופן נכון ותקין, ונבנה עם יסודות נכונים ובאופן מיטבי עבור הילדים שלנו. אנחנו נמצאים. אנחנו נמצאים במועצה, יש לנו נציגה של השלטון המקומי במועצה, מיכל מנקס, שהיא סמנכ"ל החינוך אצלנו, ואנחנו ממתינים שיקראו לנו לדגל. << יור >> היו"ר מיכל שיר סגמן: << יור >> תודה רבה. אני רוצה לעבור למשרד הבריאות על מתווה הקורונה. יש לנו מישהו ממשרד הבריאות? << דובר >> תמי ברנע: << דובר >> דוקטור צימרמן, מנהלת המחלקה לאם ולילד. << יור >> היו"ר מיכל שיר סגמן: << יור >> דוקטור צימרמן איתנו? אני רוצה שאלה לאביעד ממשרד האוצר. אתה עדין איתנו, עד שנמצא את נציג משרד הבריאות? אביעד שוורץ עדין איתנו ממשרד האוצר? אביעד, שאלה: כמה סך כל התקציבים לידה עד שלוש, על סעיפיו ואגפיו השונים ומשרדי הממשלה השונים שמטפלים בו – כמה סך כל תקציב מוקצה ללידה עד שלוש מטעם המדינה? << אורח >> אביעד שוורץ: << אורח >> זאת שאלה מורכבת. אני מתעסק בתקציב של זרוע העבודה, שכולל גם את האגף למעונות יום אז אני יכול להגיד על התקציב שלהם אבל על תקציבים אחרים שקיימים – אני יודע על תקציבים גם ברווחה ואני מעריך שגם במשרדים אחרים ועליהם אני לא יודע להגיד מה גובה התקציב. << יור >> היו"ר מיכל שיר סגמן: << יור >> אוקי, כמה לידה עד שלוש לזרוע העבודה? << דובר_המשך >> אביעד שוורץ: << דובר_המשך >> לזרוע העבודה התקצוב של האגף למעונות יום הוא כמיליארד וחצי, אפילו קצת יותר, כשעיקר התקציב זה סבסוד להורים למעונות יום. זה החלק הגדול של התקציב. עוד כסף שהוקצה לבינוי מעונות יום, זה החלק הגדול, ולפעילות עצמה של אגף ההפעלה, של האגף עצמו. << יור >> היו"ר מיכל שיר סגמן: << יור >> איפה עומדת הבקשה של משרד הכלכלה למשרד האוצר לסיוע למטפלות? << דובר_המשך >> אביעד שוורץ: << דובר_המשך >> מה שהיה בדיוני התקציב זה שיש את התקציב שנקבע כבר בהחלטת הממשלה. תקציבים מעבר, בסדרי העדיפויות שאני מכיר, זה לא משהו שבסוף בא לידי ביטוי כרגע בתקציב הנוכחי. חלק מזה גם בגלל המעבר לחינוך, של חלק גדול מהפעילות ולכן, כמו שאמרתי, הגיעה תוספת תקציב לחינוך כי הפעילות אמורה לעבור לשם. << יור >> היו"ר מיכל שיר סגמן: << יור >> אבל המעבר מתקיים באמצע השנה, והשנה נפתחה כבר. כרגע צריך כסף למטפלות ולסייעות, כרגע זה נמצא בחוסר והייתה פנייה ממשרד הכלכלה אליכם. השאלה שלי היא על התוספת של החצי מיליארד – האם דנו בזה? << דובר_המשך >> אביעד שוורץ: << דובר_המשך >> לא, התוספת של החצי מיליארד זה הייתה העלות של שינוי יחס התקינה, אם זה מה שאת מתכוונת, בדיונים שהיו על התקנות במעונות יום. שוב, אני אומר שזו החלטה שצריכה להתקבל בממשלה, זה סכום כסף שהוא גדול. בסוף, צריך למצוא מקור לאותם חצי מיליארד, ויתכן שזה עוד יקרה בעתיד. אם כן, אני מעריך שזה כבר יקרה במשרד החינוך אבל יתכן גם מאוד - - << יור >> היו"ר מיכל שיר סגמן: << יור >> זה לא יכול לחכות למשרד החינוך כי אם זה יחכה למשרד החינוך, אנחנו נמצאים כבר בינואר, כלומר לפני פברואר, מרץ – שנת הלימודים הלכה. היא לא קיימת בעצם. השאלה שלי היא איך פותרים את זה עכשיו? << דובר_המשך >> אביעד שוורץ: << דובר_המשך >> הבעיה היא, כמו שעלה, יש פה קושי בגיוס מטפלות. שינוי יחס התקינה אומר שנצטרך לגייס מספר מטפלות רב יותר. כלומר, זה יקשה כרגע על המצב, אנחנו מדברים על המצב כיום של קושי בגיוס מטפלות, הן במסגרות בעלות הסמל והן במסגרות הפרטיות - - << יור >> היו"ר מיכל שיר סגמן: << יור >> אני עוצרת אותך, זאת לא בעיה של גיוס, וכמו בהרבה מאוד מקרים שצצים ועולים, יש כאן עניין של שכר. יש הרבה מאוד מטפלות, ויש גם הרבה מאוד מטפלות אגב שלאו דווקא נמצאות במרכז, גם ממגזרים שונים, שלא לדבר על פתרונות יצירתיים אחרים. בסוף, זה נופל על העובדה שאם לא משלמים לאדם מספיק כסף, לא שווה לו לצאת מהבית. נכון להיום, השכר שם הוא שכר נמוך, מה גם שהמקבילים שלהם יכולים לקבל שכר גבוה יותר, וברגע שיש תחרות באותו תחום והמדינה משאירה את השכר שלה נמוך, יעדיפו לעבוד באותו מקום עבודה שמשלם להם יותר. בסוף, זאת הבעיה. המועצה המקומית, הרשות המקומית משלמת יותר, ופה משלמים פחות. << אורח >> יעל שמרגד: << אורח >> בגנים של הרשויות המקומיות, הן הולכות מאיתנו לשם. << יור >> היו"ר מיכל שיר סגמן: << יור >> ברור. זאת לא בעיה של גיוס עובדים, זאת לא בעיית השמה. << דובר_המשך >> אביעד שוורץ: << דובר_המשך >> אני רק אחדד שבדיונים שהיו גם עם מעונות יום של התנועה הקיבוצית, שנחשבים במצב יותר טוב, גם להם יש קושי בגיוס מטפלות. הקושי הזה חוצה כל מעון יום. כל מעון יום שדיברתי איתו העלה את הקושי הזה, גם במעונות הפרטיים שיכולים לשלם כמה שהם רוצים, גם במקומות שהם יכולים לגבות שכר לימוד מאוד גבוה – עדין גם להם קשה לגייס מטפלות. << אורח >> חנן דגן: << אורח >> אז מה עושים עם זה? << אורח >> אביעד שוורץ: << אורח >> פקטור אחד בתוך השיקולים של אנשים לפי מה הם רוצים גם צריך התאמה של אנשים לנושא ורצון של אותם אנשים ללכת לתחום הזה. השכר הוא ללא ספק פקטור, אבל הוא לא הפקטור היחידי, ובאמת צריך לחשוב פה על פתרונות נוספים. וכמו שאמרתי, השכר לא נקבע על ידי הממשלה. גם במעונות סמל, שבהם יש מחיר מפוקח, הרכיב של השכר שם הוא לא רכיב נמוך ואפילו בחלק מהמקרים, בבדיקות שנעשו, מטפלות מקבלות פחות מהרכיב, לכאורה, שמשויך לשכר בתוך זה. לכן אני אומר שגם המעונות הפרטיים שלא תלויים במדינה בשום צורה וגובה השכר נקבע על-ידם בלבד – עדין גם להם יש קושי בגיוס מטפלות. << אורח >> יעל שמרגד: << אורח >> אז מה אתה אומר בזה? מה אתה אומר בזה? איזה פתרון יש לך לעזור? << דובר_המשך >> אביעד שוורץ: << דובר_המשך >> אני אומר שהפתרון הוא לא רק תוספת תקציב לנושא, במיוחד שכרגע זה לא תקצוב קיים. אין פרמטר לתקצוב שכר למטפלות באופן ישיר, אין לנו תקצוב, בטח לא למעונות שלא בעלי סמל וגם למעונות סמל - - << יור >> היו"ר מיכל שיר סגמן: << יור >> כי אף אחד לא נותן את הדעת לילדים בישראל. תודה, אביעד. אני שוב חוזרת ואומרת, לא רק לאביעד אלא לשאר משרדי הממשלה באשר הם: הוועדה הזאת לא תחשוש לעצור הצבעות וללכת לכיוונים גם יותר קיצוניים. אנחנו לא נחשוש מזה. אני כבר מודיעה, אנחנו ערב תקציב. כל הנושא של לידה עד שלוש נמצא בתחום הפקר יש בלגן, יש ברדק, המשרדים לא מדברים אחד עם השני. ועדת שרים לגיל הרך ולתקציב לא התכנסה, אין שום שיח בממשלה וגם לא בין שאר הצוותים – אני לא מדברת על שרים – גם ברמת העובדים של המשרדים. צריך ללקט מידע. אף אחד לא יודע להגיד אם המידע הזה מדויק, אף אחד לא יודע לעשות מיפוי, ולאחר המיפוי הזה כמובן שאף אחד לא יודע לתקצב אותו, וזו כנראה גם הסיבה העיקרית שזה לא הגיע עד למשרד האוצר, לכל נושא חוק ההסדרים. בחרו להגיד שלכל משרד יש איזה שהוא סעיף קטן שקוראים לו בגיל לידה עד שלוש – אז זה סעיף אחד מיני רבים, אז ברור שגם ככה זה נראה. אני מצפה שיקום צוות בין-משרדי, של כל המשרדים שהזכרתי קודם לכן. שבו, תדברו, תמפו, תתקצבו, וועדת השרים שצריכה – תכף נשאל את המועצה לגיל הרך מה קורה עם זה כי הם עובדים על זה. את התוצר של המיפוי הזה אנחנו צריכים בהקדם האפשרי. זה אומר שאתם מיד יושבים, מיד עושים את המיפוי ואני רוצה לראות את המסקנות, אני רוצה לראות את התקציבים לדברים האלה, ואני די בטוחה שהישיבה הזאת גם תאיר את עיניכם בכמה דברים כי חייבים למצוא לזה פתרון. כל משרד מנסה לתרץ למה המשרד שלו לא עושה או איך המשרד שלו מנסה לעשות מספיק. הפתרון הוא מאוד פשוט: שבו, תדברו, תייצרו כתובת אחת. אני רוצה לדעת, כשאני מכנסת את הוועדה בנושא הזה ובכלל, בכל נושא הילדים, שיש לי כתובת ואני יודעת אצל מי לדפוק בדלת. היום אין לי אצל לדפוק בדלת. ואם לי אין אצל מי לדפוק בדלת, להורים ולילדים בטח שאין. אז אני שוב חוזרת – זה לא עוד דיון ולא ייצא מכאן מכתב מנומס שיבוא ויעשה נו-נו-נו למשרדי הממשלה. אני מצפה לתוצאות, ואני מצפה לתוצאות מהר. צוות בין-משרדי, שיעשה את המיפוי ולקבל את התשובות. תודה. אני רוצה לשאול את המועצה לגיל הרך מה קורה עם ועדת שרים. סימה חדד, בבקשה. << אורח >> סימה חדד: << אורח >> גברתי היושבת-ראש, אני שוב רוצה לחזור ולומר שבמועצה לגיל הרך יש 22 חברים שכוללים את כלל משרדי הממשלה והארגונים השונים שנוגעים בילדים בגיל הרך. << יור >> היו"ר מיכל שיר סגמן: << יור >> ועדין אף אחד לא יודע לענות לי כאן על שאלה פשוטה. << דובר_המשך >> סימה חדד: << דובר_המשך >> אף אחד לא ביקש מאתנו לפחות להציג בוועדה הזאת אבל אני אשמח להציג בפניך את הנתונים. כן נעשה מיפוי, אמנם לפני למעלה משנה וכפי שאמרתי קודם נבנתה גם תכנית. היא לא מתוקצבת כולה אבל יש הערכה תקציבית, ואני אשמח להציג את זה בהזדמנות הבאה. << יור >> היו"ר מיכל שיר סגמן: << יור >> אני אשמח לקבל את זה אלי כדוח. << דובר_המשך >> סימה חדד: << דובר_המשך >> הדוח עדין לא פורסם, הוא מונח על שולחנה של השרה וברגע שהיא תאשר הוא יפורסם. << יור >> היו"ר מיכל שיר סגמן: << יור >> טוב. מישהו כאן מודע לעוהגנ שאנחנו כבר אחרי פתיחת שנת הלימודים? << דובר_המשך >> סימה חדד: << דובר_המשך >> לדוח אין קשר לפתיחת שנת הלימודים. לדוח יש קשר לראיה הכוללת של הגיל הרך, כפי שאת הגדרת את זה נכון ומדויק. המועצה לגיל הרך בונה תכנית אסטרטגית על-פי החוק לגיל הרך במדינת ישראל. בדיון הזה יש גם עיסוק בפתיחת השנה, שזה נושא אחר, לבין המהות הכוללת שלשמה קמה המועצה לגיל הרך. << יור >> היו"ר מיכל שיר סגמן: << יור >> בסדר גמור. אני אשמח לקבל את הדוח ברגע שהשרה תאשר וכמובן שהוועדה תקבל את הסקירה. << דובר_המשך >> סימה חדד: << דובר_המשך >> אני גם אשמח להציג את זה בפניך. << יור >> היו"ר מיכל שיר סגמן: << יור >> תודה רבה. אנחנו ממש לקראת סיום. אני יודעת שיש עוד הרבה מאוד גורמי מקצוע שרוצים לדבר. אני לא אספיק לתת לכולם, אני מתנצלת מראש. אני רוצה לשמוע את רכזת האוכלוסייה הערבית בקואליציה לחינוך מלידה. אין מענה. חבר הכנסת סלאלחה, אתה רוצה לדבר? בבקשה. << דובר >> עלי סלאלחה (מרצ): << דובר >> חברים, אני שמעתי, האזנתי ונפעמתי לשלילה מכל מה שקורה בנושא הזה. לפני שנכנסתי לכנסת הייתי לוקח את הנכדים שלי לגן, וכל הגנים בבית ג'אן לדוגמה ובשאר הכפרים, נמצאים מתחת לבתים, במרתפים, במצבים שלא ראויים להיות גנים לילדים שלנו. ולכן, אני חושב שיש מקום לקחת את הנושא הזה של הערבים, של המיעוטים, של הפריפריות ולהתייחס אליהם אחרת ממה שיש במרכז הארץ. המצב לא טוב גם במרכז הארץ והיחס לא מספיק טוב אז על אחת כמה וכמה בפריפריה ואצל המיעוטים, שהם אנשים עניים, מצב סוציו-אקונומי 2, המצב הטוב ביותר זה 3. הורים שאין להם דרך לשלם, הורים שחלקם לא עובדים, ואם הם עובדים הילדים שלהם לא מקבלים את מה שצריך לקבל. ולכן, אני מבקש שהנושא הזה גם יילקח בחשבון ולתת למגזרים האלה ולאזורים האלה העדפה מתקנת, לא רק מה שמקבלים השאר ואלה שנמצאים במרכז הארץ והיד שלהם משגת אלא העדפה מתקנת, לתגמל אותם ולהביא את הילדים שלנו למצב שידעו 300 מילים, מה שאמר חברי, חברי הכנסת, אלא שיהיו להם 2,000 מילים, לכלל ילדי מדינת ישראל. כשכולם יהיו באותו במצב, הרי שכולם בסופו של דבר יהיו בצבא, יהיו בכלכלה, יהיו באוניברסיטאות, הם יהיו אלה שיבנו את המדינה – ערבים, דרוזים, יהודים, פריפריה ומרכז הארץ. אז אני מאחל לכולנו הצלחה. אני מסכים אתך, כבוד היושבת-ראש, שלפני ההסכמה או ההצבעה על התקציב, יש לתת תשובה לכל מה שיש פה. << יור >> היו"ר מיכל שיר סגמן: << יור >> מסכימה אתך מאוד וכך גם נעשה. תודה רבה. דוקטור צימרמן ממשרד הבריאות – מתווה הקורונה. בבקשה. יש לנו כאן נציג ממשרד הרווחה? ורד כרמון, בבקשה. << אורח >> ורד כרמון: << אורח >> בוקר טוב גברתי היושבת-ראש. אני נמצאת פה יחד עם סוזן, היא עובדת יחד איתי בגיל הרך. אני חושבת שפתחנו את שנת הלימודים בעיקר עבור אוכלוסיית פעוטות בסיכון. זה לא סוד שאומר שמדובר בכ-20,000 פעוטות, ולנו יש רק הסתמכות על המסגרות הקיימות האוניברסאליות. פעוטות בסיכון זה פעוטות שמוצאים מהבית בגלל מצבי משבר במשפחה, קשיים בתפקוד ההורי, צורך בהעשרה ואפילו ביטחון תזונתי, ובמצב של המעונות, כפי שתואר היום בדיון הזה ובכלל בשנים האלה, זה לא מיטיב עם הפעוטות בסיכון, שזאת האלטרנטיבה שהמדינה קבעה בשבילם בחוק. אני כן יכולה לומר שיש לנו תקציב מכובד לסבסוד ההורים האלה, בדרגות שמאפשרות השמה במסגרת. יש לנו תכניות עבודה וטיפול עם הורים, לא לכולם אבל לחלקם. ואני גם כנציגת הרווחה שותפה במועצה ואני מצטרפת לכל התקוות שעלו כאן היום בדיון, שבאמת תקום ועדת השרים שתיתן את התקציב המתאים. לא יתכן שיהיו תקנות ויהיו תכניות אבל שלא יהיה תקצוב לצידן, ואני אשמח להיות שותפה לוועדה שתקום. אני כן אגיד שהייתי שותפה בוועדה הקודמת, שדעת המשרד הייתה במיעוט. מסגרות של מעונות יום הן לחינוך וטיפול, לא רק להוצאת הילדים לבייביסיטר כשההורים בעבודה, ואני מאוד מעוניינת שהקול הזה יישמע, וחזק. תודה. << יור >> היו"ר מיכל שיר סגמן: << יור >> תודה רבה. נועה שאואר מאיגוד מטפלות המשפחתונים, בבקשה. << אורח >> נועה שאואר: << אורח >> שלום ותודה רבה. אנחנו מאיגוד מטפלות המשפחתונים וכוח לעובדים. אני מקשיבה לכל הדיון, וזה דיון מאוד מעניין ומאוד חשוב, וזה יותר מהכל מאוד-מאוד חשוב לשים במקום את משרדי הממשלה במקומם ולהגיד להם שהם צריכים לעשות את העבודה שלהם ולספק את הנתונים ולעשות סדר. דבר אחד שהרגשתי שאולי שווה להוסיף לדיון וקצת נעדר ממנו זה מטפלות המשפחתונים. אנחנו מדברות רוב הדיון על מעונות היום הגדולים, המפוקחים ועל מה שקורה בהם, ולא כל-כך דיברנו על 3,400 מטפלות משפחתונים מפוקחים על-ידי משרד העבודה והרווחה. המטפלות בבית של עצמן, חמישה ילדים, ילדי עבודה או ילדי רווחה. כרגע, במצב פתיחת שנת הלימודים, בנוסף לכל מה שהזכרתם עד עכשיו, קיים מצב אדיר של חוסר ודאות מכיוון שמשרד הכלכלה לא פתח את המערכת להגשת בקשות לסבסוד להורים, וזה בגלל המבחנים החדשים של משרד האוצר לקבלת סבסוד. זאת אומרת, מערכת שלמה, שכל המהות שלה, שליבת העניין זה סבסוד, כרגע לא מתקיימת עם סבסוד. מערכת שלמה שחלק מהמטרות שלה זה עידוד יציאת נשים לעבודה, מחזירה את הנשים הביתה בגלל שיש חוסר ודאות לגבי קבלת הסבסוד, מתי הוא יתקבל, אם הוא יתקבל. נשים לא יכולות לשלוח את הילדים שלהן לגנים, לא ברור להן גם אם הן יוכלו לממן את המסגרת לפעוטות. ונשים שפתחו עסק בבית שלהן, כחלק מעידוד המערכת לעבודת נשים, נאלצות לסגור את המשפחתונים שלהן או לחילופין לעבוד ללא משכורת עד להודעה חדשה, עד שמשרד הכלכלה יפתח את המערכת להגשת בקשות לסבסוד או עד שיצאו הנחיות אחרות. ויותר מכל, נפתחות כמו פטריות אחרי הגשם מסגרות פיראטיות, ממש מחסני ילדים בערים מסוימות, שכרגע עולות על הגל שנסגרים המשפחתונים המפוקחים ונפתחות מסגרות פיראטיות שבהן הילדים נערמים. יש ממש דיווחים של מטפלות של המסגרת המפוקחות שמספרות שבשכונה שלהן נסגרו כל המשפחתונים המפוקחים, נפתחו שלושה משפחתונים פיראטיים, שזה משהו שכרגע מחליף את הדבר שאמור היה להיות המסגרת המפוקחת והבטוחה לילדים ולפעוטות מגיל אפס עד שלוש בבתים פרטיים, במסגרת קטנה לעומת המעונות שזה מסגרות יותר גדולות. הפתרונות שהמדינה מציעה כרגע למצב הביניים הזה ולחוסר הוודאות הזה, היא אומרת למטפלות המשפחתונים שהמשכורת שלהם היא הסבסוד – תבקשו מההורים את הכסף וזה לא יעלה על הדעת כי הרי הורים ששולחים את הילדים שלהם למסגרת משפחתונים מסובסדים או למסגרת החינוך המסובסדת בכלל, הם לא יכולים לשלם מלכתחילה את הכסף. זאת אומרת, שוב המדינה מפקירה את המעונות וגם מפקירה את המשפחתונים המפוקחים להילחם על פת לחם עם ההורים, שגם הם נלחמים על פת לחם כדי לקבל איזה שהוא סבסוד ותמיכה, ובסוף מי שנפגעים מזה זה הילדים שנשארים בבית ללא מסגרות מפוקחות ובטוחות. << יור >> היו"ר מיכל שיר סגמן: << יור >> תודה. את צודקת בהחלט, אנחנו גם דנו בזה. משרד החינוך, אורנה פז בבקשה. אורנה ישבה והנהנה כאן כל הדיון. << אורח >> אורנה פז: << אורח >> צהרים טובים. אני מנהלת האגף לחינוך קדם-יסודי. הדיון הזה הוא בהחלט חשוב ולדעתי מכונן. אין ספק, מה שאמרת גברתי היושבת-ראש, שיש פה הזנחה – אני אומרת של 73 שנים של הגיל הרך במדינת ישראל, והגיע הזמן לעשות את השינוי המיוחל. אנחנו רואים במשרד החינוך רגע היסטורי ומהלך היסטורי לקבל את ה... זו זכות גדולה מאוד מבחינתי ומבחינתנו לקבל את המעבר של ילדים בגיל לידה עד שלוש. דיברו והכבירו במילים עד כמה הגיל הזה חשוב, כמה הוא משמעותי בהתפתחותו של אדם. אנחנו התחלנו במהלך של חשיבה, של עבודה, יחד עם זרוע העבודה, לנסות להבין מה יש, מה אין? יש הרבה "אין" ויש לנו הרבה מאוד עבודה. אנחנו מלווים בחברת ייעוץ, בפרויקטורית שמינה המנכ"ל, והמינהל הפדגוגי הוא זה שמתכלל את כל המהלך הזה. הצבנו יעדים לטווח הארוך והקצר כאשר הקצר הוא – קיבלתי תיקון – לפני ה-15, ב-31 באוקטובר, להחלטת הממשלה. נצטרך עד אז להציג לממשלה את תכנית העבודה. אנחנו התחלנו בחלוקה של צוותים – זה לא בדיוק מדויק מה שאמרו, שרק הפדגוגיה עוברת אלא הכל עובר, גם הבינוי, גם הרישוי – יש לנו את המנגנונים שלנו. יש לנו צוותי משימה, כמו שאמרתי, מנהל משימה, שיתחילו ויציגו את תכנית העבודה עד ל-31 באוקטובר, וב-1 בינואר, יש לנו את התכנית הנוספת, שאנחנו נקבל כבר את המעונות. כמו שאמרו פה, זה 200 מיליון שקל, וזה מעט. << יור >> היו"ר מיכל שיר סגמן: << יור >> זה מעט מאוד. הרגע חבר הכנסת טור פז אמר שמדובר על 13.5 מיליארד שקלים כדי לתת לילדים מלידה עד שלוש את כל המענים שהם באמת זקוקים להם במדינת ישראל. אנחנו רחוקים משם שנות אור. << דובר_המשך >> אורנה פז: << דובר_המשך >> לכן התכנית היא תכנית רב-שנתית ולא תכנית של שנה אחת. ב-200 מיליון שקלים האלה אנחנו מתכוונים קודם כל להקצות את המשאבים האלה לפיקוח, הדרכה ופיתוח מקצועי של האנשים שקיימים בשטח. זה הדבר הראשון שאנחנו נרצה לעשות. << יור >> היו"ר מיכל שיר סגמן: << יור >> אנחנו נתחיל במיפוי כי עוד לא יודעים כל-כך מה להציג לכם. אנחנו עוד בשלבים טרומיים. << דובר_המשך >> אורנה פז: << דובר_המשך >> אני רוצה להדגיש שהמהלך הוא חינוך וטיפול, ולא רק טיפול. דבר שני – להפסיק עם הפרדיגמה הזאת שהילדים נמצאים במסגרות כדי שאימהות או הורים יצאו לעבודה. << יור >> היו"ר מיכל שיר סגמן: << יור >> נכון. << דובר_המשך >> אורנה פז: << דובר_המשך >> צריך להפסיק עם זה כי ילדים מלידה צריכים חינוך וטיפול איכותי ומיטבי בזכות עצמם. << יור >> היו"ר מיכל שיר סגמן: << יור >> לכן, הצעד המבורך של שרת החינוך להעביר את כל התחום הזה ממחשבה של אישה צריכה לצאת לעבודה אז בגלל שמדובר על עבודה, זה יהיה במשרד הכלכלה, שזאת צורת מחשבה די מעוותת אני חייבת להודות, מבלי להעליב כמובן את משרד הכלכלה, אלא באמת להתייחס לנושא הזה כאל חינוך ילדים, ובאופן כללי להתחיל לרכז את כל נושא הגיל הרך במקום אחד, ובכלל את נושא הילדים כי אני שוב אומרת שמשרד החינוך הוא חשוב, משרד החינוך תורם הרבה מאוד. הוא לוקח אחוז לא מבוטל, מאוד גדול בחייו של הילד ובחייו של הפעוט, ועם זאת לא הכל מתחיל ונגמר במשרד החינוך וגם על משרד החינוך אי אפשר להפיל את כל מה שקורה לילד גם ברבדים אחרים וגם בסביבה אחרת. << דובר_המשך >> אורנה פז: << דובר_המשך >> אנחנו נרצה לייצר רצף של לידה עד שש שנים כך שיהיו שש שנים ביסודי ושש שנים בעל-יסודי – 18 שנים שילדים נמצאים במסגרת שלנו. שיהיה לנו בהצלחה. << יור >> היו"ר מיכל שיר סגמן: << יור >> שיהיה בהצלחה. איפה תכנית העבודה עומדת כרגע, אגב? עוד בשלב המעבר? כי היו כאן דיונים קודמים שבהם היו נציגי משרד החינוך והם לא ידעו לענות לנו על שאלות. זה היה עדין – יש את המעבר, אנחנו עדין מתכוננים, אנחנו עדין לא יודעים איך זה יראה. << דובר_המשך >> אורנה פז: << דובר_המשך >> אז כמו שאמרתי – עד ה-31.10 תהיה תכנית עבודה שנציג אותה לממשלה. << יור >> היו"ר מיכל שיר סגמן: << יור >> אוקי, בתחילת נובמבר. אחרי התקציב. << אורח >> יעל שמרגד: << אורח >> צר לי להגיד שהמעונות לא ימתינו עד אז. << יור >> היו"ר מיכל שיר סגמן: << יור >> תודה רבה. משרד הבריאות, בבקשה. יפית יצחקי, נשמח לשמוע על מתווה הקורונה. יש כאן הרבה מאוד מעבר לפן הכלכלי, התקצובי, פיקוח וכל שאר היופי ששמענו עליו בוועדה, יש גם את מה שלא קשור לשם שינוי בקורונה אלא כן תלוי מדינת ישראל בכללותה, בהתנהלותה. נוסף הפן של הקורונה, כמו שאמרנו – עובדים עם "תו ירוק", עובדים ללא "תו ירוק", כן סגרים, לא סגרים, כן בידודים, לא בידודים. גן שלם כן הולך או לא הולך. נשמח לשמוע קצת יותר ממך מה קורה במשרד הבריאות ואת ההתייחסות שלכם לנושא הזה. << אורח >> יפית יצחקי: << אורח >> בסדר גמור. שלום לכולם. אני מתנצלת, הייתי חייבת ללכת ואני יודעת ששלחו לכם הודעה על כך, וגם עכשיו יש לי דיון נוסף אבל אני אבהיר את הנקודות ואם יהיו שאלות אני אענה גם עליהן. בעיקרון, תקנות החינוך תקפות גם על מעונות היום. אני אחדד את הדברים שקשורים יותר למעונות היום. מבחינת העובדים – העובדים עובדים ב"תו ירוק", כלומר מחוסנים, ומי שלא מחוסן נדרש לעשות שתי בדיקות שבועיות ולהציג אותן למנהל המוסד. גם כניסה של אנשים מחוץ למוסד – יכולים להיכנס רק עם "תו ירוק". קרי, הורים, מפעילים חיצוניים מחוסנים או אחרי ביצוע שתי בדיקות. יש פה איזו שהיא הרחבה שמנהל המוסד יכול לתת לכאלה שלא באים במגע עם עובדים נוספים ולא עם הילדים, ואז הם לא נדרשים להציג "תו ירוק". לדוגמה, עובד משק או עובד אחר שעובד כשהמעון סגור ולכן הוא לא בא במגע עם אנשים אחרים בתוך המוסד. גם כאן, המטפלים צריכים להיות עם מסכה על הפנים במקום סגור. יש אפשרות להיות גם עם משקף שקוף על הפנים במקום מסכה כדי שהילד יוכל לראות את השפתיים. ההבנה של השפה זה חלק מההתפתחות השפתית של הילד. מגבלות ההתקהלות חלות גם כאן – אסורה התקהלות כמו במקומות אחרים: במבנה סגור עד 50 ובמקום פתוח עד 100 אנשים. בתקופת ההסתגלות ניתן לאפשר להורים להיכנס גם ללא "תו ירוק" אבל אז ההורה יכול להיות בחוץ, בחצר, ולא בתוך המבנה הסגור יחד עם הילד ולאפשר לו את ההסתגלות. מבחינת תחלואה – אם יש מצב של מטפלת או עובד אחר במעון או שילד עצמו חולה, אז נעשית בדרך כלל חקירה אפידמיולוגית, מזהים את המגעים. המגעים לרוב זה הכיתה שבה נמצאת המטפלת או התלמיד ולכן, הכיתה הזאת צריכה להיכנס לבידוד. מאחר ומדובר בילדים לא מחוסנים – רובם יצטרכו ללכת לבידוד, אלא אם כן יש ילדים שכבר עברו את המחלה והם נחשבים כמחלימים – הם יהיו פטורי בידוד. לגבי הצוות – צוות מחוסן, צוות מחלים הוא פטור בידוד והוא לא יצטרך ללכת לבידוד. במקרים חריגים בהם יש לנו תחלואה מאוד-מאוד גדולה ומספר כיתות בתוך המעון, כי המעון הרי מחולק לכיתות – יתכן ואנחנו נבקש לסגור את המעון עד שהתחלואה שם מוכלת, ואפשר יהיה לפתוח את המעון וזה יהיה בסמכותו של הרופא המחוזי. << יור >> היו"ר מיכל שיר סגמן: << יור >> עלתה כאן הטענה של חנן עוד מלפני כן לגבי עובדים עם "תו ירוק"? << אורח >> חנן דגן: << אורח >> לגבי עובדים עם "תו ירוק" – אומרים לי פה שזה לא בדיוק נכון אבל עדין אנחנו בבדיקה של הנושא, מה קורה עם עובדים עם "תו ירוק", הם לא מקבלים את תעודת המחלה כשהם פונים. מעבר לזה, מעונות היום, כאשר הם מתקשרים למשרד הבריאות ושואלים מה נעשה כאשר מתגלה ילד חולה, שולחים אותם מאחד לשני והם לא מקבלים תשובות ברורות, הם לא יודעים מה לעשות. הגעתי למצב שהיום אנחנו המנחים העיקריים של הגנים ואומרים איך לפעול, מתי לסגור, מתי לזוז, ואין להם תשובות ראויות. אני חושב שמין הראוי היה שיהיה מוקד שאליו יכולים לפנות אותם גנים פרטיים או מעונות ולקבל הוראות איך להתנהל הלאה. הרי ההתנהלות שם שונה מבן אדם פרטי, והמוקדנים שלכם לא יודעים איך להנחות אותם לפעול ומה עושים במקרה של בדיקה גבולית, מה שנקרא. פנו אלי עכשיו, תוך כדי, בשאלה מה עושים, ואין תשובות מה לעשות. איך אנחנו מדווחים לכלל אלה שאמורים להיות בבידוד? הרי אותה חקירה אפידמיולוגית שנלחמים עליה לא קיימת כאשר אנחנו כלי מצוין לשמש לזה להעביר לכם את המידע, ואתם לא מנצלים את זה קדימה כדי לפעול בדרך נכונה. << אורח >> יפית יצחקי: << אורח >> אוקי. אז קודם כל, יש לנו את מוקד "קול הבריאות" לגבי תשובה של "גבולי" או כל מיני דברים גבוליים והם יודעים לתת את המענה המקצועי. << אורח >> חנן דגן: << אורח >> הם מפנים הלאה. הם מפנים לגורמים אחרים. הם אומרים: תתקשר לנפה המקומית, ובנפה המקומית אומרים תתקשר לפיקוד העורף, פיקוד העורף אומר לפנות למשרד הבריאות וכך חוזר חלילה. אין להם תשובות, וזה חד-משמעי שאין להם תשובות. << אורח >> יפית יצחקי: << אורח >> אני אשמח לדעת מי הדובר? << אורח >> חנן דגן: << אורח >> אני, חנן דגן, מפורום הגנים הפרטיים. << אורח >> יפית יצחקי: << אורח >> בעיקרון, לשכות הבריאות הן האמונות ויש את מספרי הטלפון גם באתרים. אני מוכנה לחדד את ההנחיות אבל הן האמונות על הביצוע והחקירה האפידמיולוגית ומתן המענים מה עושים – האם כל הכיתה הולכת לבידוד? כמו שהסברתי כרגע, עושים את החקירה ונותנים את המענה. הם מוציאים את ההנחיות ומסבירים לגננת מהן הן ההנחיות שצריכות להיות והיא מפיצה את זה לילדים בגן. << אורח >> חנן דגן: << אורח >> אני מאוד מקווה, ודרך אגב, אנחנו היינו שמחים שלפני שבאים וקובעים איזו מדיניות של התנהלות בתוך הגנים, היו יושבים אתנו לראות בפועל מה קורה. אני אתן דוגמאות פשוטות: כמו שמבקשים לעבוד עם משקף, אבל עם כל הכבוד לכולם, תינוק לא יכול בלי החיבוק והנשיקה, זה לא כמו ילדים גדולים וזה לא גנים גדולים. זה גנים של תינוקות ואנחנו מבינים את הסיכון אבל היחס צריך להיות בהתאם, מצד אחד. מצד שני, אנחנו צריכים למנוע הרבה דברים נוספים כמו כניסת הורים, כמו הנחיות ששם אנחנו יכולים לבוא ולהחמיר כדי למנוע - - - << דובר_המשך >> יפית יצחקי: << דובר_המשך >> אז לגבי כניסת הורים אמרתי – הורים יכולים להיכנס רק עם "תו ירוק". << אורח >> חנן דגן: << אורח >> אני חושב שזה בכלל לא נכון כי לא צריך להעמיד את הגן בפני הסיכון הזה, ולכן אני אומר מראש שכאשר באים וקובעים דברים, צריך לשבת עם השטח. זאת אומרת, לא לקבוע דברים שהם בלתי אפשריים ולא להגיד שצריך לשמור את המרחק מהתלמידים. כמובן שאי אפשר לעשות את זה עם ילדים קטנים כי צריך לחתל אותם וכדומה, צריך לחבק אותם וזה אחרת. אני רוצה בהתייחסות הזאת, לפני שמגיעים להחלטות, שישבו עם אנשי השטח ויראו מה הצרכים באמת של לגדל ילדים בגיל הזה. << יור >> היו"ר מיכל שיר סגמן: << יור >> יש היום מישהו שאמון על הגילאים האלה, על התינוקות, על המספר המצומצם יחסית של תינוקות או פעוטות? יש איזו שהיא התייחסות ספציפית של משרד הבריאות לנושא? << דובר_המשך >> יפית יצחקי: << דובר_המשך >> כן, בוודאי. יש לנו התייחסות, יש לנו את דסק החינוך וחלק מזה זה גם למעונות היום. לא אני אישית אבל היה מי שישב עם הגופים, עם הארגונים, ועל סמך זה יצאו ההנחיות. לא אמרנו לא לחבק את הילדים, אנחנו מודעים לצורך הרגשי וההתפתחותי שלהם אז אני מבינה שאי אפשר עם משקף אבל אפשר באותו רגע לעשות את זה עם מסכה כי בכל זאת, אנחנו צריכים להגן גם על המצב הבריאותי של הילדים הרכים האלה. << יור >> היו"ר מיכל שיר סגמן: << יור >> אוקי. מילה על נושא ההסתגלות – הגדרתם שבעה ימי הסתגלות. אנחנו רואים שבתקופת הקורונה, עם כל הבידודים, רואים את העומס שיש על זה. החוק הקיים מדבר על שבעה ימי הסתגלות - - << דובר >> תמי סלע: << דובר >> מתחילת הפעילות. זה באמת לא נותן מענה מלא לצורך בהסתגלות כי גם חוזרים מבידודים, גם מחופשות וצריך להגדיר את זה בצורה יותר מחוברת למציאות. << אורח >> יפית יצחקי: << אורח >> אני לא מכירה את החוק הזה של - - - אני מוכנה לבדוק. << דובר >> תמי סלע: << דובר >> לא, זה נמצא בתקנות שדיברת עליהן, של החינוך בקורונה, שמגדיר מי מלווה ובאיזה נסיבות מלווה שהוא לא עובד, שיכול להיכנס. אז אחד החריגים זה כדי ללוות ילד בתקופת הסתגלות, רק שתקופת הסתגלות, הימים מוגדרים כשבעה ימים מתקופת הפעילות ובתקופה כזו של חגי ספטמבר פלוס בידודי קורנה, זה לא נותן מענה מספיק טוב. << אורח >> יפית יצחקי: << אורח >> אוקי, אני אבדוק את זה. << דובר >> תמי סלע: << דובר >> אפשר עוד שתי שאלות בהקשר של התקנות? << יור >> היו"ר מיכל שיר סגמן: << יור >> בטח. << דובר_המשך >> תמי סלע: << דובר_המשך >> יש גם הוראה שמדברת על חובה של צוותים, כשיש ילד שהוא כבד שמיעה או חירש, מספיק אחד בקבוצה, להיות עם מסכה שקופה כדי לאפשר לו לראות את השפתיים. השאלה אם זה מקוים גם בצוותים בגנים ובמעונות? זה אמור להיות משהו שמנהל המסגרת מספק לצוותים וזה מחייב לפי התקנות היום. דבר נוסף – אני יודעת שבמשרד החינוך דובר ועדין לא בוצע אבל תקצוב של נאמני קורונה, בדיוק אפרופו ההתעסקות הלא-הגיונית והיומיומית עם דיווחים ולדעת מה בדיוק התקנות המעודכנות ועם הפניות של ההורים, דברים שהצוותים לא אמורים להתעסק אתם – האם זה מתוקצב גם במעונות היום ובמסגרות האלה? הדבר האחרון של הפרות – מה קורה במקרים של הפרות כי אני יודע שאין לזה, ובצדק, קנסות ואכיפה פלילית-מינהלית במסגרות האלה אבל מה כן בעלי המסגרות יכולים לעשות כשאיש צוות נכנס לא עם "תו ירוק"? מה הציפייה וכמה יש על זה תלונות? האם הם עומדים בתקנות? << אורח >> יפית יצחקי: << אורח >> אז לגבי ילדים כבדי שמיעה – הם יכולים להיות עם משקף, כמו שאמרת. אמרתי שהם יכולים להיות עם משקף גם בלי שום קשר לילדים עם בעיות חריגות כאלה ואחרות. אחר-כך הייתה לך שאלה – תזכירי לי? << דובר >> תמי סלע: << דובר >> על מינוי של נאמני קורונה. << דובר_המשך >> יפית יצחקי: << דובר_המשך >> נאמני קורונה – כרגע זה מתוקצב - - - << יור >> היו"ר מיכל שיר סגמן: << יור >> יכול להיות שהמשרדים האחראים צריכים לתת את התשובה. << אורח >> גלי סרניי: << אורח >> אני מצטערת שאני קוטעת אותך אבל בנקודה הזאת של משקף שקוף, אני מבקשת לשקול לאו דווקא לילדים כבדי שמיעה כי זה גיל שהם לומדים לדבר. << אורח >> יפית יצחקי: << אורח >> אני אמרתי שהם יכולים להיות - - - יחד עם משקף. << אורח >> גלי סרניי: << אורח >> לא, אבל לא כרשות. כן לשקול את זה שכל ילד היום צריך לראות את השפתיים, זה הגיל שמתחילים לדבר, ועם משקף כזה לא רואים, גם אנחנו, המבוגרים. אנחנו מורידים בשביל שיבינו אותנו. לי יש ילדה כבדת שמיעה, ואני אומרת לך שזה מאוד-מאוד קריטי לילדים... זה עוד יותר מחזק את זה שתהיה חובה לכל המטפלות, שיהיה להן משקף שקוף. זה חשוב. << דובר >> תמי סלע: << דובר >> - - - בתקנות הבאות שצריכות להגיע ביום ראשון, הרי מאריכים את זה כל פעם. << אורח >> גלי סרניי: << אורח >> אני מאוד מבקשת לשקול את זה לחיוב שזו תהיה חובה. << אורח >> חנן דגן: << אורח >> במעון יום הילדים נמצאים בגן 10 שעות. זאת אומרת, זה יותר מאשר הם נמצאים בפעילות היומית שלהם בבית. בבית, כמובן, לא מבקשים מההורים להיות עם מסכות בגיל הזה, בטח ובטח בגיל אחר. הפעילות, זה לא שהוא בא לגן לחמש, שש שעות במקסימום. כל הפעילות פה זה תא משפחתי. צריך לקחת בחשבון שאי אפשר לצפות מהעובדים לעבוד עם מסכה במשך 10 שעות, כשהם לא יכולים לצאת כי גם במנוחה שלהם הם משגיחים על הילדים וגם בטיפול עצמו. יש פה אבסורד וצריך להסתכל על זה אחרת. יש הבדל בין גילאים, צריך להכיל את הגיל הזה בצורה אחרת ולהתייחס אליו. אני מבין, משרד הבריאות, אתם אלופים בבריאות ואנחנו אלופים בלגדל ילדים. אי אפשר לבוא ולקחת את כל הדברים האלה בלי לראות יחד איך עושים את זה בדרך הנכונה ביותר. זה לא עובד ככה. << דובר_המשך >> יפית יצחקי: << דובר_המשך >> אני רוצה להרחיב לגבי ימי ההסתגלות – אם אתם מבקשים לשנות את ימי ההסתגלות, אנחנו נבחן את זה. לגבי המשקף – שמעתי, בסדר. לגבי נאמני קורונה שמוקצים כרגע – זה במשרד החינוך ובמוסדות החינוך וכרגע זה עוד לא תוקצב למעונות היום. אם מבקשים לתקצב את זה גם למעונות היום אז צריך לבחון ולשקול את התקציב לכך. << יור >> היו"ר מיכל שיר סגמן: << יור >> סליחה, מה לא תוקצב למעונות היום? << דובר >> תמי סלע: << דובר >> נאמני קורונה. << אורח >> יפית יצחקי: << אורח >> נאמני קורונה – כמו שמתקצבים כרגע במשרד החינוך. << דובר >> קריאה: << דובר >> לא תוקצב גם בגני הילדים. << דובר >> תמי סלע: << דובר >> מעבר לטיפול בילדים, להתעסק גם ב... << יור >> היו"ר מיכל שיר סגמן: << יור >> לא, כי באופן כללי לידה עד שלוש לא קיים כל-כך במדינת ישראל. בסדר, תודה רבה. אני נועלת את הישיבה. אני רק רוצה לעבור לסיכום הוועדה: הוועדה קובעת שאין כתובת אחת לנושא חינוך וטיפול לפעוטות בגיל הרך, וקובעת שיש להקים צוות שיכלול נציגים של משרד הכלכלה, משרד החינוך, משרד האוצר, משרד הרווחה, המרכז לשלטון מקומי, למיפוי הנושא כלומר, מספר הילדים, מספר המסגרות בחתך לפי סוגי המסגרות – הצוות הזה צריך לטפל בכל ההיבטים הקשורים לתחום כולל קביעת תקציב הולם בתום המסקנות שאותו צוות יגיע אליהן. כרגע, הנושא הזה סובל מהזנחה ומכדרור. יש מילה כזאת שקוראים לה "כדרור", כרגע מכדררים את הילדים ואת ההורים ואנחנו לא עוסקים פה בספורט, אנחנו עוסקים פה בילדים. הוועדה דורשת לקבל את מסקנות הצוות האמור ואת ההערכה התקציבית לטיפול בו עוד לפני אישור התקציב בכנסת. זה אומר שלא נשאר לכם הרבה זמן כדי לכנס את הצוות הבין-משרדי הזה, לנהל את השיח, לעשות את המיפוי, להגיע למסקנות, לתקצב אותו כמו שצריך ולהביא אותו כאן, לוועדה. הוועדה מבקשת ממשרד האוצר דיווח מפורט לגבי סעיפי התקציב שנוסף לטובת חוק הפיקוח ולסכום שהוקצב לטובת המעבר – כלומר, ה-40 מיליון ולטובת המעבר 200 מיליון. הוועדה דורשת להקים ועדת שרים לעניין חינוך – טיפול לגיל הרך, שתלווה את פעולת המועצה לגיל הרך, מה שהיה אמור לקרות כפי שהחוק קובע וטרם קרה. קיצצו 55 מיליון שקלים מהסובסידיה – זה נכנס למעון לכיסוי העלות של הילד בגן. בקיצור – פירוט בדיוק מה קרה עם הכסף, לאן הוא הלך, מה הולכים לעשות, עבור מה מיועדים התקנים? הוועדה דורשת לקבל ממשרד החינוך תכנית רב-שנתית לנושא חינוך טיפול לפעוטות. דיברנו על זה ומיד כשאתם תסיימו להציג אנחנו נשמח לקבל את הסקירה הזאת כאן, בוועדה. נושא ההסתגלות – בתקנות חינוך קורונה הוגדרו שבעה ימי הסתגלות. תלונות ההורים והמטפלים אומרים שהזמן הזה לא מספיק. בחינה מחודשת של כל תנאי ההסתגלות. הוועדה מבקשת מהמשרדים להתאים את ימי ההסתגלות למצב החופשות, החגים והבידודים. לבחון חובה למשקף שקוף לכל המטפלות בגילאים הרכים על מנת שאותו ילד יוכל לקרוא את השפתיים ולראות את הפנים של אותו מטפל, דבר שהוא חיוני להתפתחות שלו – לבחון את הנושא. ואת כל נושא תקצוב נאמני קורונה – מאחר וראינו עד כמה לידה עד שלוש סובל מהזנחה ממדינת ישראל בעשורים האחרונים ובפרט בשנים האחרונות, ואנחנו רואים איך צריך ללקט מידע ואין מענה ראוי, הכל נופל על מטפלות מה גם שאין מספיק והן לא יכולות להיות אחראיות גם על נושא הקורונה. זאת בקשה שהיא לא סבירה והיא לא תקרה. אפשר להגיד שנותנים להם לעשות את זה רק שזה לא יקרה בפועל, ומי שיפגע מזה זה הילדים שלנו. אז אני מצפה לתשובות לתקצוב ונאמני קורונה לידה עד שלוש, כל מה שקשור למעונות ולגני הילדים. תודה רבה. ישיבה זו נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 12:32. << סיום >>