פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



3
ועדת הכנסת
04/03/2025


מושב שלישי



פרוטוקול מס' 218
מישיבת ועדת הכנסת
יום שלישי, ד' באדר התשפ"ה (04 במרץ 2025), שעה 13:20



סדר היום:
1. קביעת ועדה לדיון בהצעות חוק הבאות:
1. << הצח >> הצעת חוק גירוש מסתננים תומכי המשטר במדינת אריתריאה ומסתננים שביצעו עבירות במדינת ישראל, התשפ"ה-2024 (פ/5278/25), של חה"כ יצחק קרויזר וקבוצת חברי כנסת.
2. << הצח >>הצעת חוק גירוש מסתננים תומכי המשטר במדינת אריתריאה ומסתננים שביצעו עבירות במדינת ישראל, התשפ"ה-2025 (פ/5327/25), של חה"כ אליהו רביבו. << הצח >> 
2. העברת סעיף 15 (ביטול איחוד עוסקים) שפוצל מתוך הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת התקציב 2025), התשפ"ה-2024 (מ/1822), מוועדת הכספים לדיון בוועדת הכנסת, לשם מיזוגו עם הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית.
3. בקשת הממשלה להקדמת הדיון בהצעת חוק תוספות לתגמולים ולהטבות לבני משפחה של חטופים ונעדרים (תיקוני חקיקה), התשפ"ה-2025 (מ/1843), לפני הקריאה הראשונה.
4. המלצה לבחירת סגן ליושב ראש הכנסת במקום סגן שהתפטר מטעם סיעת יש עתיד, לפי סעיף 2(א) לתקנון הכנסת.
5. בקשת יושב ראש ועדת העבודה והרווחה למיזוג הצעות החוק הבאות:
1. << הצח >>הצעת חוק הרשות הלאומית למאבק בעוני, התשפ"ד-2024 (כ/1025), של חה"כ ינון אזולאי וקבוצת חברי הכנסת. << הצח >> 
2. << הצח >>הצעת חוק הרשות הלאומית למאבק בעוני, התשפ"ד-2023 (פ/4013/25), של חה"כ יונתן מישרקי. << הצח >> 
6. << נושא >> חילופי אישים בוועדת המשנה של ועדת הכנסת לעניין אבטחת חברי הכנסת וסמכויות קצין הכנסת. << נושא >> 



נכחו:
חברי הוועדה: 
אופיר כץ – היו"ר
ינון אזולאי
עמית הלוי
משה סעדה
משה רוט
שמחה רוטמן

חברי הכנסת:
מיכאל מרדכי ביטון


נוכחים: 
	תום עופר
	–
	יועמ"ש אגף משפחות, מורשת והנצחה, משרד הביטחון

	חנה כהן
	–
	דודתה של החטופה ענבר היימן ז"ל שגופתה מוחזקת בעזה

	יזהר ליפשיץ
	–
	בנו של החטוף עודד ליפשיץ ז"ל שנחטף ונרצח בעזה

	גיל דיקמן
	–
	בן דודה של החטופה כרמל גת ז"ל

	מרב סבירסקי
	–
	אחותו של איתי סבירסקי ז"ל שנחטף ונרצח בעזה בשבי חמאס

	רינת דקל חן
	–
	דודתו של שגיא דקל חן ששוחרר מהשבי

	יחיאל יהוד
	–
	אבא של דולב יהוד ז"ל שנרצח ב-7 באוקטובר, ואבא של נטע וארבל




ייעוץ משפטי: 
ארבל אסטרחן

מנהלת הוועדה:
נועה בירן - דדון

רישום פרלמנטרי:
רעות חביב, חבר תרגומים


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.



בקשת יושב ראש ועדת העבודה והרווחה למיזוג הצעות החוק הבאות:

<< נושא >> הצעת חוק הרשות הלאומית למאבק בעוני, התשפ"ד-2024 (כ/1025), של חה"כ ינון אזולאי וקבוצת חברי הכנסת << נושא >> 

 << נושא >> הצעת חוק הרשות הלאומית למאבק בעוני, התשפ"ד-2023 (פ/4013/25), של חה"כ יונתן מישרקי << נושא >> 

 << יור >> היו"ר אופיר כץ: << יור >> 

שלום, צוהריים טובים. אתם רוצים להציג את הסרטון או לדבר קודם?

 << אורח >> גיל דיקמן:<< אורח >> 

אנחנו נשמח להקרין אותו בפני חברי הכנסת, ולא כשריק פה. 

 << יור >> היו"ר אופיר כץ: << יור >> 

מה אתה רוצה שאני אעשה?

 << אורח >> גיל דיקמן:<< אורח >> 

אני רואה שדחינו ברבע שעה את הדיון. אנחנו חיכינו פה עשרים דקות – אפשר לחכות פה עוד זמן עד שיצטרפו חברי כנסת. 

 << יור >> היו"ר אופיר כץ: << יור >> 

אני לא יכול לחכות. אז אני אתקדם ונמשיך אחרי זה, אם יבואו. 

את סעיף 2 אני מסיר מסדר היום כרגע.

יושב-ראש ועדת עבודה ורווחה, לא צריך אותו? רק להקריא? 

 << אורח >> נועה בירן - דדון: << אורח >> 

ארבל, את רוצה להגיד על זה מילה? רק תקריא את הנושא. 

 << יור >> היו"ר אופיר כץ: << יור >> 

בקשת יושב ראש ועדת העבודה והרווחה למיזוג הצעות החוק הבאות: הצעת חוק הרשות הלאומית למאבק בעוני, התשפ"ד-2024 (כ/1025), של חה"כ ינון אזולאי וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הרשות הלאומית למאבק בעוני, התשפ"ד-2023 (פ/4013/25), של חה"כ יונתן מישרקי. הבקשה היא למזג את שתי ההצעות. 

מי בעד? 3. 

הצבעה
אושר
 
 << יור >> היו"ר אופיר כץ: << יור >> 

הצבענו עכשיו על המיזוג של סעיף 5, ואושר.





קביעת ועדה לדיון בהצעות חוק הבאות:


<< נושא >> הצעת חוק גירוש מסתננים תומכי המשטר במדינת אריתריאה ומסתננים שביצעו עבירות במדינת ישראל, התשפ"ה-2024, פ/5278/25 << נושא >> 

<< נושא >> הצעת חוק גירוש מסתננים תומכי המשטר במדינת אריתריאה ומסתננים שביצעו עבירות במדינת ישראל, התשפ"ה-2025, פ/5327/25 << נושא >> 


 << יור >> היו"ר אופיר כץ: << יור >> 

אנחנו עוברים לסעיף 1. קביעת ועדה לדיון בהצעות חוק הבאות: הצעת חוק גירוש מסתננים תומכי המשטר במדינת אריתריאה ומסתננים שביצעו עבירות במדינת ישראל, התשפ"ה-2024 (פ/5278/25), של חה"כ יצחק קרויזר וקבוצת חברי כנסת; הצעת חוק גירוש מסתננים תומכי המשטר במדינת אריתריאה ומסתננים שביצעו עבירות במדינת ישראל, התשפ"ה-2025 (פ/5327/25), של חה"כ אליהו רביבו.

רגע, יש חוק כזה שכבר עבר לוועדת הפנים, לא?

 << דובר >> ארבל אסטרחן: << דובר >> 

נכון, דומה. 

 << יור >> היו"ר אופיר כץ: << יור >> 

של יוליה, ועדת הפנים, וזה גם לוועדת הפנים. אוקיי, מי בעד?

הצבעה
אושר
 
 << יור >> היו"ר אופיר כץ: << יור >> 

אושר פה אחד, עובר לוועדת הפנים. 

עוברים לנושא הבא. 

 << אורח >> גיל דיקמן:<< אורח >> 

תגיד, אפשר להעביר ככה גם עסקאות חטופים וכאלה, אם אנחנו כבר מעבירים דברים פה אחד על הדרך?



<< נושא >> חילופי אישים בוועדת המשנה של ועדת הכנסת לעניין אבטחת חברי הכנסת וסמכויות קצין הכנסת << נושא >> 

 << יור >> היו"ר אופיר כץ: << יור >> 

חילופי אישים בוועדת המשנה של ועדת הכנסת לעניין אבטחת חברי הכנסת וסמכויות קצין הכנסת: במקום חברת הכנסת שרון ניר, יכהן חבר הכנסת עודד פורר, מטעם 'ישראל ביתנו'. 

מי בעד?

הצבעה
אושר

 << יור >> היו"ר אופיר כץ: << יור >> 

אושר. 

 << אורח >> גיל דיקמן:<< אורח >> 

יושב-ראש הוועדה, אם אנחנו כבר מעבירים דברים פה אחד, אז אפשר גם להעביר כל מיני החלטות שקשורות לחטופים? כבר ננצל את ההזדמנות. 

 << יור >> היו"ר אופיר כץ: << יור >> 

הסעיף הבא קשור לחטופים. למשפחות החטופים. 

 << אורח >> גיל דיקמן:<< אורח >> 

אוקיי. מה? זה הפטור?

 << יור >> היו"ר אופיר כץ: << יור >> 

עוברים לסעיף הבא. 





<< נושא >> המלצה לבחירת סגן ליושב ראש הכנסת במקום סגן שהתפטר מטעם סיעת יש עתיד, לפי סעיף 2(א) לתקנון הכנסת << נושא >> 


 << יור >> היו"ר אופיר כץ: << יור >> 

כן, המלצה לבחירת סגן ליושב ראש הכנסת במקום סגן שהתפטר מטעם סיעת יש עתיד, לפי סעיף 2(א) לתקנון הכנסת. חבר הכנסת משה טור פז התפטר אתמול מתפקידו כסגן יושב-ראש הכנסת. בהתאם להוראות התקנון, ההתפטרות תיכנס לתוקף 48 שעות לאחר שכתב ההתפטרות הוגש ליושב-ראש הכנסת. מוצע כי עם כניסת ההתפטרות לתוקף יכהן חבר הכנסת סימון דוידסון כסגן יושב-ראש הכנסת. 

מי בעד?

הצבעה
אושר
 
 << יור >> היו"ר אופיר כץ: << יור >> 

גם זה אושר פה אחד. 

 << אורח >> גיל דיקמן:<< אורח >> 

ברכות. 

 << יור >> היו"ר אופיר כץ: << יור >> 

עוברים לסעיף 3. 































 << נושא >> בקשת הממשלה להקדמת הדיון בהצעת חוק תוספות לתגמולים ולהטבות לבני משפחה של חטופים ונעדרים (תיקוני חקיקה), התשפ"ה-2025 (מ/1843), לפני הקריאה הראשונה << נושא >> 

 << יור >> היו"ר אופיר כץ: << יור >> 

בקשת הממשלה להקדמת הדיון בהצעת חוק תוספות לתגמולים ולהטבות לבני משפחה של חטופים ונעדרים (תיקוני חקיקה), התשפ"ה-2025 (מ/1843), לפני הקריאה הראשונה. 

נציג משרד הביטחון, כן. יש פה בקשה להקדים את הדיון. אני בדרך כלל לא מאשר הקדמות דיון, אני מבקש מהממשלה שתעשה את העבודה שלה בזמן ולא תכניס אותנו כל הזמן ללוחות זמנים בלתי אפשריים. במקרה הזה אני כמובן מבין את הדחיפות, לכן אנחנו הולכים לאשר את הפטור, וגם להניח את זה היום על סדר היום של המליאה, הוא יהיה חוק ראשון. בתקווה שהוועדה גם תטפל בזה מהר ונביא את זה לקריאה שנייה ושלישית, עם תיקונים חשובים שיש. אני חושב שבוועדה אפשר עוד קצת לשפר ואני מאמין שחברי הכנסת יעשו את זה. אז, בבקשה, תנמק, אדוני. 

 << אורח >> תום עופר: << אורח >> 

שלום, תודה, אדוני. תום עופר, יועמ"ש אגף משפחות, מורשת והנצחה במשרד הביטחון. מדובר בהצעה שהונחה לבקשת מינהלת החטופים במשרד ראש הממשלה, והיא בתיאום ובשיתוף פעולה של כל המשרדים הרלוונטיים. כלומר, גם משרד האוצר, גם משרד העבודה והרווחה, ביטוח לאומי. המצב החוקי היום הוא שמשפחות החטופים זכאים לכל הזכויות לפי חוק משפחות, עד המועד שבו שב יקירם מהשבי. כפועל יוצא, באבחה אחת פשוט מופסקת להם מעטפת של הטבות, שאותן ההצעה מבקשת להמשיך תקופה לאחר החזרה, מתוך ההבנה שהמשפחה עצמה נדרשת לשיקום לאחר תקופת השבי, ושהשיקום של יקירם, שחזר מהשבי, מכרוך גם בשיקום של המשפחה. אנחנו מדברים על הטבות בתחום של שיקום תעסוקתי, בתחום הרפואי, בתחום פסיכו-סוציאלי. מתוך זה באה ההצעה. 

בנוסף, במסגרת ההצעה יש התייחסות לתיקוף עקיף של חוק מימון הוצאות למתן מענק התארגנות ראשוני למשפחות, והגדלת מענקים מסוימים שקיימים כיום כמענקי סיוע. אני חושב שלא צריך להרחיב מילים לגבי הדחיפות והחשיבות של מתן הסיוע שעליו אנחנו מדברים, או המשך הסיוע שעליו אנחנו מדברים. 

 << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> 

והרחבה של הסיוע גם. 

 << אורח >> תום עופר: << אורח >> 

והרחבה של הסיוע. יש כבר נקודות שאני יודע שעלו להרחבה, וכבר דיון שהתקיים היום לגבי הסכמות להרחבות מסוימות. אבל, החשיבות ברורה מאליה ומובנת מאליה. 

 << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> 

יש גם בעיות גם עם משפחות שנרצחו להן בשבי, או שתוך כדי האירוע עצמו ב-7 באוקטובר, שיש שלושה בני משפחה ולא נותנים. ויש לי, אגב, הצעת חוק בעניין הזה. אנחנו יודעים שזה לא מטופל. אנחנו יודעים שמשפחות כאלה, של אחים שכולים, לא קיבלו את המעטפת. למרות שאנחנו רואים, כמו שנתנו אצל החטופים גם לבני המשפחה הקרובים, שזה חשוב מאוד – שם פחות נתנו. 

אולי זה הזמן לנצל את זה, ועל זה אני מדבר – להרחיב את הסיוע. כי הסיוע שנמצא, נכון, התחלנו מכמה גרושים ועלינו, הרי בסופו של דבר אנחנו לא נותנים להם משהו שירפא להם את הכאב, זה משהו שבסך הכול יעזור להם להתמודד עם הכאב. וזה ההבדל. כי לרפא להם את הכאב – זה כאב שאין לו ריפוי. לפחות, התפקיד שלנו הוא לעזור לנסות להתמודד עם הכאב, שלא יצטרכו להתמודד עם טיפולים, שלא יצטרכו להתמודד עם בעיות של פרנסה. הוא חוזר מהשבי ועכשיו הוא צריך להתחיל לחפש. זה לא להפסיק לו, זה להגדיל לו. 

סליחה שאני אומר את זה בציניות הכי גדולה שיש – לא יכול להיות מצב שכשהוא בשבי המשפחה יקבלו יותר מאשר כשהוא חזר ואז יתחילו לקבל פחות. אין מצב כזה, דבר כזה לא יכול לקרות. נגיד שהוא היה 500 ועכשיו ניתן לו עוד יומיים - כל יום בשבי, כל יום אצל המנובלים האלה, אני חושב שצריך לקחת כמה שנים קדימה. אף אחד מאיתנו לא היה רוצה להיות שם. לכן אני אומר, זה הזמן להגדיל את הסיוע הזה ולעשות את זה באמת בראייה רחבה. יש דברים שעליהם לא צריך לחלוק. צריך לדאוג לכספים האלה ולא מעניין מאיפה. חייב להביא אותם. זה הזמן להרחיב את הסיוע הזה. זה מה שחשוב. אנחנו נהיה פה לכל מה שצריך. 

 << יור >> היו"ר אופיר כץ: << יור >> 

גם כשהיינו קרובים ל-7 באוקטובר, ולמען האמת, לקח זמן, דיברו על איזה חוק להביא בשביל לסייע, באמת לפחות במעטפת הכלכלית. אלה משפחות שהפסיקו את החיים שלהן וגם צריכים סיוע וגם עזרה, וגם כמובן כלכלית. כי אמרנו שהם בעצם מפסיקים את העבודה שלהם. אני חושב שבכנסת עשינו, לעומת מה שהממשלה רצתה להביא, אנחנו בוועדה התעקשנו שזה יוכפל. הם לא עכשיו באים להתעשר מזה, זה בשביל הקיום היום-יומי, כי הם ניתקו את החיים שלהם מכל מה שהם היו רגילים עד עכשיו. 

 << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> 

יש חקיקות פרטיות שאתה הבאת.

 << יור >> היו"ר אופיר כץ: << יור >> 

עשינו את זה בחקיקה פרטית, כי הממשלה התעכבה עם זה. עשינו את זה בחקיקה פרטית עם מעל 80 חברי כנסת. וגם פה, אני חושב שברגע שהם חוזרים, המצב הוא רחוק מלהיות טוב. אני לא חושב שיש איזה אבא או אמא של חטוף שברגע שהבן שלהם חזר ביום שבת, ביום ראשון הוא חוזר לעבודה. החיים עדיין נעצרים. צריכים לטפל, לשקם. גם החטוף שחזר, גם הם בעצם צריכים טיפולים. וגם אני לא רואה איך האנשים האלה בזמן מיידי, לא קרוב ובטח לא מיידי, חוזרים לעבודה. אני חושב שגם על זה צריך לתת את הדעת וצריך להרחיב פה יותר את האירוע הזה. הוועדה הוכיחה שהיא יודעת לשנות ולענות על הצרכים. גם פה זה יהיה המקרה. 

 << אורח >> חנה כהן: << אורח >> 

אני יכולה להגיד משהו?

 << יור >> היו"ר אופיר כץ: << יור >> 

שנייה, אני רוצה רק להצביע על זה. 

 << אורח >> חנה כהן: << אורח >> 

בנוגע לזה אני רוצה להגיד משהו קטן. מה קורה עם משפחות החללים באמת?

 << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> 

כן, זה מה שאמרתי בדיוק. 

 << אורח >> חנה כהן: << אורח >> 

על הסיוע שהם צריכים לקבל. 

 << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> 

זה מה שאמרתי לו שצריך תוך כדי, בוודאי. זה מה שצריך להרחיב בחוק הזה. 

 << אורח >> חנה כהן: << אורח >> 

נכון. 

 << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> 

או שתביאו לנו משהו אחר, תגידו, הנה, אנחנו שמנו לכם. 

 << יור >> היו"ר אופיר כץ: << יור >> 

לא, אבל, בסיוע הכלכלי, כל זמן שהוא מוגדר חטוף אין הבדל.

 << אורח >> חנה כהן: << אורח >> 

לא, אני מדברת על כשהם חוזרים. 

 << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> 

לא, יש חללים שתוך כדי ה-7 באוקטובר, אני מטפל - - -

 << יור >> היו"ר אופיר כץ: << יור >> 

לא, אם הם שם זה על אותו עיקרון. 

 << אורח >> חנה כהן: << אורח >> 

לא, לא, לא. 

 << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> 

לא, לא כשהם שם, כשהם חזרו. אני שמתי הצעת חוק בעניין הזה והיא תקועה כי הממשלה לא מאשרת. עבר טרומית, נמצא בוועדת העבודה והרווחה. יש חללים. עזוב, יש משפחות שאיבדו. 

 << אורח >> חנה כהן: << אורח >> 

נכון, נכון. 

 << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> 

ולא הרבה כאלה, יש משפחות שאיבדו שלושה בני משפחה. הורה עם שני הילדים. אנחנו רואים דברים כאלה, ואין הרבה כאלה. אבל, זה בסופו של דבר - - -

 << אורח >> מרב סבירסקי: << אורח >> 

במקרה אנחנו פה. 

 << אורח >> גיל דיקמן:<< אורח >> 

במקרה יש איתנו מישהי. 

 << אורח >> מרב סבירסקי: << אורח >> 

אנחנו פה. אני יכולה לתת לכם את הדוגמה האישית. מה קורה כשחלל חטוף חוזר, הוחזר ונקבר. 

 << יור >> היו"ר אופיר כץ: << יור >> 

מרב, אני עוד רגע נותן לך, כי אני צריך קוורום לזה כדי להצביע. 

 << אורח >> גיל דיקמן:<< אורח >> 

לא, אבל אנחנו לא רוצים שהם ילכו מייד אחרי זה כי יש אחר כך - - -

 << יור >> היו"ר אופיר כץ: << יור >> 

אז חברי הכנסת, בבקשה, תישארו. רק שמחה חייב ללכת, יש לו ועדה. האחרים, מבקשים שתישארו המשפחות, אם אתם יכולים, עד שהם יסיימו כמובן לדבר. 

 << אורח >> חנה כהן: << אורח >> 

כן, יש לנו מה להגיד בנוגע לזה. 

 << יור >> היו"ר אופיר כץ: << יור >> 

אז נצביע ונמשיך. מי בעד מתן הפטור? בקריאה ראשונה. 

הצבעה
אושר 

 << יור >> היו"ר אופיר כץ: << יור >> 

אושר פה אחד. אני פשוט רוצה להעלות את זה למליאה היום, אז אני לא רוצה שזה יתעכב. 

 << דובר >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר >> 

תודה לכולם. 

 << יור >> היו"ר אופיר כץ: << יור >> 

תודה לך. מירב, בבקשה. 

 << אורח >> גיל דיקמן:<< אורח >> 

חבר הכנסת רוטמן, האם ראית את הקטע שביקשנו?

 << דובר >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר >> 

כן. 

 << אורח >> גיל דיקמן:<< אורח >> 

לא נתן את הפירוט. אנחנו נשמח, אם ככה, להציג את זה פה בפני חברי הכנסת. זה מוכן להקרנה? קטע של אלי שרעבי, מראיון שכל אדם חייב לראות. אני מקווה שכבר ראיתם. 

[הקרנת סרטון, להלן הדברים:]

פיזית, המקום שבסוף מביאים אתכם אליו אחרי ההליכה הזאת, בתוך ההריסות, איך הוא נראה?

אתה יורד בפיר נוראי שסוגר עליך, אתה לא מאמין שתשרוד את הלילה הראשון שם.

למה?

אתה 50 מטר מתחת לאדמה, התנאים הסניטריים שם פשוט נוראיים, אתה מתקלח בסופו של דבר פעם בחודש עם בקבוק מים, עם חצי דלי של מים קרים, זאת המקלחת.

כל התקופה.

כל התקופה, פעם בחודש מקלחת. 

בשלב הזה אזוקים?

שרשראות הרגליים לא עוזבות אותי מהיום שאני בעזה ועד היום האחרון.

כל הזמן?

כל הזמן הזה. אני זכיתי בתענוג הזה, יש כאלה שהיו חלק מהזמן, אני שנה וארבעה חודשים אזוק ברגליים עם שרשראות שעוטפות אותי, עם מנעולים מאוד מאוד כבדים שקורעים לך את הבשר. כל צעד שאתה עושה, צעד, אם אפשר לקרוא לזה צעד, יש בערך 15 ס"מ רווח בין הרגליים, אתה הולך ככה, כל צעד שלך הוא לא יותר מ-10 ס"מ, כשאתה הולך לשירותים שנמצאים 20 או 30 מטר, לוקח לך בערך כמה דקות להגיע לשירותים.

וגם שם לא מורידים לך את זה.

מה פתאום? אין.

לא לילה, לא יום.

לא לילה, לא יום, הכול, אתה ישן עם זה, אתה קם עם זה, אתה מתפלל עם זה, אתה מתאמן עם זה כשאתה עוד אוכל יותר מפיתה וחצי ליום. אתה כבר לא שם לב לפצעים שיש לך סביב הרגליים ולצלקות מהדבר הזה, זה כבר לא מטריד אותך באיזשהו שלב. הכאבים, אתה כבר עוזב אותם ואתה מתעסק כבר בדברים היותר רציניים כמו אוכל.

כי אוכל זה היה דאגה יותר גדולה?

אילנה, את יודעת מה זה לפתוח מקרר? שאנשים יחשבו טוב-טוב בבית כשהם פותחים מקרר, זה עולם ומלואו. זה עולם ומלואו לפתוח מקרר. המושג הזה בכלל של אדם חופשי שיכול לקחת משם פרי או ירק או ביצה או מים, פרוסת לחם. על זה אתה חולם כל יום. לא אכפת לך מהמכות שאתה חוטף, ואתה חוטף מכות, ושוברים לי צלעות. לא אכפת לי, תן לי עוד חצי פיתה.

אפשר להסביר את התחושה של הרעב? מה זה?

אי אפשר.

זה הבטן שנדבקת לגב?

בטן שנדבקת לגב, אבל אתה כבר רואה את הבטן שלך ממש נכנסת פנימה באיזשהו שלב, אתה לא מאמין שזה קורה לגוף שלך.

בתקופות הגרועות זה אומר שמה אוכלים?

בתקופות הגרועות אוכלים פעם ביום קערת פסטה.

וזה האוכל לכל היום.

שזה 250-300 קלוריות.

ליום.

ליום, שזה עשירית ממה שאני צריך. ואם זה קורה יום, יומיים, זה לא נורא. במשך חצי שנה אנחנו אוכלים את הכמויות האלה, חצי שנה, יום-יום. כשאתה מבקש עוד משהו ופתאום זורקים עליך איזה תמר יבש, זה נראה לך כמו הארוחה הכי טובה בעולם.

 << אורח >> גיל דיקמן: << אורח >> 

תודה לכם שצפיתם ולמי שדאג לא להתעסק בדברים אחרים ובאמת לצפות בדבר הזה, ושלא היו לו דברים חשובים יותר לעשות. הוא אמנם צולם לפני כמה ימים ושודר לפני כמה ימים, אבל אנחנו מדברים פה על משהו שייחרט בדפי ההיסטוריה בתור העדות הנוראה למה שקרה. 

ולחשוב שיש אנשים שעוברים בזה הרגע את הדבר הזה עכשיו בעזה, וזה קורה במשמרת שלכם. של כל מי שיושב כאן. ובזמן שהם עוברים את הדבר הזה, אנחנו אתמול רואים שבני המשפחות שלהם חוטפים פה מכות מאנשי משמר הכנסת. איזה שפל? אין לי אפילו מילים לתאר את הדבר הזה. איך אתם חושבים שזה ייזכר בהיסטוריה, הרגע הזה, שבו מתן אנגרסט נמצא בשבי, מתפרסמת תמונה שלו על המכות שהוא חטף, רואים אותו כולו חבול ומצולק, באותו היום אבא שלו וסבא שלו מקבלים מכות כאן מאנשי משמר הכנסת. 

אנחנו מבקשים קודם כול את ההתייחסות שלך לעניין, בתור יושב-ראש ועדת הכנסת. איך עושים שהדבר הזה לא יקרה יותר? אנחנו דרשנו מיושב-ראש הכנסת להתנצל, לא שמענו התנצלות. לא שמענו שום דבר. 

 << דובר >> משה סעדה (הליכוד): << דובר >> 

שמעתי שהוא ביקש לבדוק לאלתר, ובצדק. חייבים לבדוק את האירוע הזה. אני חושב שהמשפחות האלה ראויות לחיבוק, צריך לעטוף אותן. הנושא הזה צריך להיבדק לאלתר. 

 << אורח >> גיל דיקמן: << אורח >> 

אבל, זאת לא הפעם הראשונה, לצערי. אנחנו כבר ראינו אלימות שחוו משפחות. גלעד קורנגולד, אבא של טל שהם, ששוחרר רק לפני כמה ימים, ודני אלגרט, שקבר את אחיו אתמול, גם הוא חווה אלימות מזעזעת מכאן. אנחנו כבר לא יכולים להגיד שיש פה איזו נפילה. זאת מדיניות, והיא מדיניות מכוונת. המדיניות הזאת היא פגיעה אנושה לא במשפחות אלא במקום הזה. 

איך אתם לא מתביישים לבוא לפה בבוקר ולהעביר פה דברים כאילו זה יום רגיל? אנחנו עכשיו בתוך סטגנציה. אין עסקה, אין לחימה, אין החזרת חטופים, אין נסיגה, אין כלום. שמעתי שאומרים שיש דד-ליין של עוד עשרה ימים. זה אומר שבעשרת הימים האלה מה? שום דבר? ובינתיים האנשים שנלחמים פה על החיים של האהובים שלהם ועל הזכות לקבור אותם, כמו המשפחה של ענבר ועוד 34 משפחות אחרות, חוטפים כאן מכות במקום הזה. 

מסתכלים עלינו בעולם ותראו מה רואים. עמדו פה דקות דומייה. שמעתי שראש הממשלה ביקש דקת דומייה במשפט שלו כדי שניזכר במי אנחנו נלחמים. על משפחת ביבס אנחנו לא צריכים דקות דומייה, אנחנו צריכים שתעשו את העבודה שלכם ותחזירו אותם. אנחנו צריכים שיום אחרי שקרה דבר כזה, לא יעברו על זה לסדר היום ולא יתעסקו בשום דבר אחר. רק באיך אבא של מתן לא חוטף שום מכה מאף אחד, וחשוב יותר ודחוף יותר, שהבן שלו וכל שאר החטופים יהיו כאן. 

ואני מבקש לא לתת לאף אג'נדה אחרת ולאף עיסוק בנושא אחר לתפוס את המקום שלנו פה כמשפחות. אנחנו רואים את הדברים האלה מזדחלים פנימה, את מי שמנסים תוך כדי להכניס פתאום כל מיני דברים שעוסקים בנושאים אחרים. אין דבר חשוב יותר מהחטופים, וכל מי שלוקח את המקום הזה שמגיע למשפחות ולחטופים ומתעסק בדברים אחרים, עושה עוול לחטופים ולמשפחות שלהם. 

 << יור >> היו"ר אופיר כץ: << יור >> 

תודה. מרב, בבקשה. 

 << אורח >> רינת דקל חן: << אורח >> 

נראה לי, הצעה לסדר, שכל חבר כנסת היום שעולה למליאה יפתח את דבריו בהתנצלות לחגי אנגרסט. באמת. זה לא משהו ארוך. 

 << יור >> היו"ר אופיר כץ: << יור >> 

לא, אני לא חושב שיש מדיניות. אני חושב שהמקרה שראינו אתמול זה מקרה שאסור שנראה אותו. המשפחות לא צריכות לבוא ולהיקלע לאירועים אלימים. הסדרנים - - -

 << אורח >> רינת דקל חן: << אורח >> 

לא נדבר על מדיניות, אבל התנצלות לפחות מחברי כנסת. 

 << יור >> היו"ר אופיר כץ: << יור >> 

הסדרנים פה באמת, אני רואה אותם, את המקרים האלה שיש – הם עובדים ומתייחסים בשיא הרגישות ובשיא ההבנה. אני לא חושב שהם באים במטרה להרביץ למשפחה של חטוף או משפחה שכולה, חלילה. 

 << אורח >> גיל דיקמן: << אורח >> 

נכון, זאת לא אשמתם. 

 << יור >> היו"ר אופיר כץ: << יור >> 

זו לא אשמתם. 

 << אורח >> גיל דיקמן: << אורח >> 

זאת אשמת המדיניות של יושב-ראש הכנסת. 

 << יור >> היו"ר אופיר כץ: << יור >> 

אין מדיניות כזאת, נו באמת. 

 << אורח >> גיל דיקמן: << אורח >> 

יש. 

 << יור >> היו"ר אופיר כץ: << יור >> 

אתה לא מאמין למה שאתה אומר עכשיו. 

 << אורח >> גיל דיקמן: << אורח >> 

סליחה. 

 << יור >> היו"ר אופיר כץ: << יור >> 

מה הוא אומר להם? תרביצו למשפחות שכולות. נו, די, אל תגזימו. מה נראה לכם, שיושב-ראש הכנסת אומר "תתייחסו אליהם באלימות"? נו. 

 << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> 

אופיר, אני חושב שלפעמים יש שיקול דעת מוטעה. יכול להיות שהיה שיקול מוטעה. 

 << יור >> היו"ר אופיר כץ: << יור >> 

מה שקרה לא צריך לקרות ואני בטוח שהם יודעים. זה אסון שאנחנו עם תמונות כאלה. אבל, מדיניות?

 << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> 

אתה חושב שאנחנו לא מתביישים שיוצאות כאלה תמונות?

 << יור >> היו"ר אופיר כץ: << יור >> 

ואמיר אמר לבדוק את זה. כולם מבינים. כל הבית מבין. 

 << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> 

אני לא רק כואב, גם מתבייש. 

 << יור >> היו"ר אופיר כץ: << יור >> 

מה שראינו לא צריך לקרות. 

 << אורח >> רינת דקל חן: << אורח >> 

יופי, אז שכולם יתנצלו. 

 << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> 

אנחנו אומרים את זה בפה מלא, אנחנו כחברי כנסת, אני מתבייש. 

 << אורח >> רינת דקל חן: << אורח >> 

זה בדיוק מה שאני באה להגיד. 

 << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> 

מתבייש וכואב. 

 << אורח >> מרב סבירסקי: << אורח >> 

מה שהתכוונו במדיניות, יש מדיניות כבר שנה להכניס 15 משפחות. ידעו שאתמול יש אירוע - - -

 << אורח >> רינת דקל חן: << אורח >> 

אנשים, לא משפחות. 15 אנשים.

 << אורח >> מרב סבירסקי: << אורח >> 

סליחה, 15 אנשים. אתמול ידעו טוב מאוד באיזה רגע הולך להיות, ידעו במה הדיון במליאה עוסק וידעו גם שמועצת אוקטובר מגיעה הנה. אז מישהו כאן הקטין ראש, שלא חשב על זה, שלא ענה לבקשות שלהם להיכנס. זו מדיניות. 

 << אורח >> גיל דיקמן: << אורח >> 

ואז יושב-ראש הכנסת אומר לסלק אותם משם.

 << דובר_המשך >> מרב סבירסקי: << דובר_המשך >> 

זו מדיניות שלא מביטה בעיניים למשפחות במובן הזה. שלא מוכנה. מה הבעיות לתת למשפחות להיכנס? מה הבעיות? למה לראש הממשלה כל כך קשה להסתכל להם בעיניים? וגם אני אגיד משהו, סליחה, אני אצטט את עופרי, אחות של ירדן, או גם את ירדן בעצם – 'סליחה, בלי אחריות, בלי לקיחת אחריות, לא שווה כלום. סליחה, בלי שמשנים את ההתנהגות, לא שווה כלום'. אז אנחנו גם צריכים להיזהר מבקשות הסליחה, כי סליחה יכולה להיות גם רק מילה חלולה אם היא לא מכילה בתוכה לקיחת אחריות. 

 << אורח >> יחיאל יהוד: << אורח >> 

אופיר, אני רוצה לתת לך שני מקרים לפני שאני אתחיל את הדברים שלי. בקיץ, באזור יולי, הייתי עם גילת ועם רינת, הדודות של שגיא דקל חן, ורצינו להיכנס ליציע המליאה. אמרו לנו "רק 15 נכנסים. אם מישהו יוצא אתם יכולים להיכנס". ואתה יודע, ישבנו שם על הרצפה כמו ילדים טובים וחיכינו. כל פעם שמישהו נכנס, או גילת נכנסה או רינת או אני. ועד ששלושתינו היינו בפנים, 5 דקות אחרי זה, אופיר – 25 בנות אולפנה נכנסו ככה. 25, הנה, היא יושבת לידי. 

 << אורח >> רינת דקל חן: << אורח >> 

כן, סיורי כנסת יכולים להיכנס. 

 << אורח >> יחיאל יהוד: << אורח >> 

עכשיו, אני לא אמרתי אז מכוון או לא מכוון – עובדה. ב-28 באוקטובר היה טקס הנחת אבן הפינה לגלעד הנרצחים בכנסת. אני ויזהר ליפשיץ ועופרי ביבס לוי הוזמנו, והיו עוד - - -

 << אורח >> רינת דקל חן: << אורח >> 

אנחנו נשארנו בחוץ ולא נתנו לנו להיכנס. 

 << אורח >> יחיאל יהוד: << אורח >> 

נשארו בחוץ. עכשיו, אני באתי רק עם השלט של ארבל, שכתבתי עליו מאחורה "שחרר את בתי". אמרתי שאני קם כאשר ראש הממשלה ידבר, רק את זה אני אפנה אליו. כי רציני להגיד, אתה יודע, לא לפגוע בו, לא שום דבר, להגיד את השם של דולב, הבן שלי שנרצח ב-7 באוקטובר, שיופיע על גלעד הנרצחים, אנא ממך, שחרר את בתי, שהיא לא תופיע. 

התנפלו עליי. אתה ראית מה היה. התנפלו עליי שלושה סדרנים וגם עוד איזה אחד שהוא מאבטח. הם כולם באו אחר כך לבקש סליחה. אבל, רצו לקחת ממני את התמונה של ארבל. למה? למה? אז באמת, אני לא יודע אם טעו בשיקול דעת, לא טעו בשיקול דעת – מה שהיה אתמול זה היה אחד לאחד מה שהיה לי. רק ששם, אתמול, זה יצא מכלל שליטה. באמת. אני לא יודע אם זו מדיניות או לא מדיניות, אבל זה קורה בכנסת. 

 << יור >> היו"ר אופיר כץ: << יור >> 

זה לא צריך לקרות. 

 << אורח >> יחיאל יהוד: << אורח >> 

אוקיי. 

 << יור >> היו"ר אופיר כץ: << יור >> 

כולנו מסכימים לזה. ואני אבדוק את העניין הזה. 

 << אורח >> רינת דקל חן: << אורח >> 

יש באמת כל כך הרבה סיפורים, שסילקו אותנו מהגלרייה. זה לא נגמר, כמות הסיפורים שהיו לנו שם. היה דיון 400 חתימות, קודם. הדיון היה על עניין החטופים. הגענו והיינו שם, המשפחות, אבל אז כל אחד מחברי הכנסת שצעק למטה בקומה, עלה למעלה לגלרייה. הם התחילו לעשות בלגן. עכשיו, דני אלגרט באותו יום איבד הכרה. הוציאו את כולנו מהגלרייה ולא יכולנו להיות נוכחים ביום הזה של הדיון הזה, שנגע רק בעניין החטופים. פשוט סילקו את כולנו. אלה עדויות, כל הזמן חוזרות ונשנות, שאנחנו לא מקבלים את זכותנו להיות שם. 

 << אורח >> גיל דיקמן: << אורח >> 

הסדרנים לקחו ממני את התמונה שעליה מופיעה כרמל ושכתוב שהיא מופקרה למוות בשבי. כל פעם שאני נכנס עם החולצה הזו שואלים אותי "פעם הכניסו אותך עם החולצה הזאת?". עכשיו, אתה יכול להעלים עין מזה שמדובר במדיניות, אבל אז זה הופך אותך לחלק מהמדיניות הזאת. אם יש מדיניות ואתה מעלים ממנה עין ולא לוקח אחריות - - -

 << יור >> היו"ר אופיר כץ: << יור >> 

אני לא מכיר שיש הגבלה לחולצות למשפחות חטופים ולמשפחות שכולות. 

 << אורח >> גיל דיקמן: << אורח >> 

אז אין אחדש לך שגם חולצות וגם שלטים, מאיזשהו שלב לא נותנים לנו להיכנס. 

 << אורח >> מרב סבירסקי: << אורח >> 

אם זה לא בפורמט מאוד ספציפי שלא אומר כלום. 

 << אורח >> גיל דיקמן: << אורח >> 

ואגב, לפורומים אחרים נותנים להיכנס עם כל מיני דברים. לא צרה עיני באף פורום, אבל אני אומר, את המינימום של לבוא עם מי שאנחנו איבדנו בשבי, שהופקר למוות שם, שהופקרה למוות שם, כמו איתי וכמו כרמל וכמו רבים אחרים. זה מינימום. ואני אומר לך שוב, היות שאתה בעל תפקיד כאן, להגיד "אני לא יודע אם יש מדיניות" – העלמת עין הופכת אותך לחלק מהאחריות לדבר הזה. 

 << יור >> היו"ר אופיר כץ: << יור >> 

לא, אמרתי שאני לא מסכים עם מה שאמרת, שיש פה מדיניות, עם מה שהיה אתמול עם הסדרנים מול המשפחות. על זה אמרתי שאני לא מסכים, שאין מדיניות כזאת. 

 << אורח >> גיל דיקמן: << אורח >> 

זה עליך לשנות את זה, לא רק להגיד - - -

 << יור >> היו"ר אופיר כץ: << יור >> 

אני לא צריך לשנות מדיניות שלא קיימת. זה שאתה קבעת - - -

 << אורח >> גיל דיקמן: << אורח >> 

אז זה ימשיך לקרות. אז מה נעשה כדי שזה לא ימשיך לקרות?

 << יור >> היו"ר אופיר כץ: << יור >> 

זה לא ימשיך לקרות. זה אירוע יוצא דופן, אירוע גרוע שהיה, לא אמור לקרות. 

 << אורח >> גיל דיקמן: << אורח >> 

את ההגבלה של 15 אנשים על היציע?

 << יור >> היו"ר אופיר כץ: << יור >> 

על ההגבלה והחולצות אמרתי שאני אבדוק, אני לא מכיר. אני גם רואה לפעמים יותר. אני אבדוק את זה. 

 << אורח >> גיל דיקמן: << אורח >> 

תודה. 

 << יור >> היו"ר אופיר כץ: << יור >> 

לזה התכוונתי. על המדיניות אמרתי שאני לא מסכים איתך. 

 << אורח >> יחיאל יהוד: << אורח >> 

אני רוצה להמשיך את הדברים שלי כי אנחנו רוצים ללכת הלאה לוועדה הבאה. עכשיו, כל התקופה, מה-7 באוקטובר, אתה לא יכול להגיד "בוקר טוב", אתה לא יכול להגיד "ערב טוב", אבל היום, אופיר, גם בפעם הקודמת, היה מאוד טעון פה, מאוד קשה, אבל, היום אתה פוגש אותי עם חיוך. אתה פוגש אותי עם חיוך כי ארבל חזרה. אני אב שכול אבל ארבל חזרה ואני מחייך. 

 << אורח >> קריאה: << אורח >> 

כולנו עם חיוך. 

 << אורח >> יחיאל יהוד: << אורח >> 

תודה, ואני מחייך. אבל, אתה יודע, אופיר, אני אומר גם לאחרים, גם לינון ולמשה ולכולם, אני אומר שאני רוצה שהחיוך הזה יהיה גם על הפנים של לואיס, אבא של אריאל, בן זוגה של ארבל. אבא של דוד. אני רוצה שהחיוך הזה יהיה, להבדיל, גם על הפנים של חיים, אבא של ענבר, שמחכה לה. הם גם זכאים לזה, לחיוך הזה, להקלה הזו במשהו. 

אני רוצה להגיד לך שכשאנחנו מסתכלים על כל התקופה, למעלה מ-20 פעמים ביבי נתניהו טרפד את המשא ומתן. אף אחד לא יכול להגיד לי שום דבר אחר. יש לי את זה בעובדות. ועכשיו הוא רואה את ה-31 במרץ מול העיניים, את האישור של התקציב – גם הפעם הוא מטרפד. אין שום הסבר אחר למה אנחנו הולכים לדבר הפשוט, שהוא באמת להביא אותנו למקום אחר. למקום אחר מבחינת המשבר של בני ערובה. 

עכשיו, ככל שאנחנו נקדים להבין את המקורות של הרוע של החמאס, את יצר ההישרדות של ביבי, אנחנו נוכל להתייצב מול זה. אנחנו נוכל לשנות את פני העתיד במדינה. אתה יודע, בניגוד להרבה אחרים בניר עוז, בקהילה, שאומרים "למה ביבי לא בא?" – אני מתנגד שהוא יבוא לניר עוז. אני לא רוצה שרגליו יטמאו - - -

 << אורח >> קריאה: << אורח >> 

גם אופיר עדיין לא היה בניר עוז. 

 << אורח >> יחיאל יהוד: << אורח >> 

שנייה. אני לא רוצה שרגליו יטמאו את האדמה שספוגה בדם של הבן שלי. הוא לא ראוי לזה. אני מתנגד לזה. וחס וחלילה, אם הוא יגיע לניר עוז, אני אעמוד ואני אנסה לחסום אותו. אני בין אלה שמתנגדים. אני יודע שבקהילה רוצים שהוא יבוא. 

עכשיו, ארבל, הבת שלי, היא כואבת כאב עצום את מותם של החיילים. באמת. יש בה כעס אדיר על המדינה שהפקירה אותה 482 יום. אבל, היא בוחרת לתעל את הכעס הזה למאבק על אריאל, למאבק על דוד, למאבק על יתר בני הערובה. שלא היא ולא ירדן ולא סשה, שאתה יודע, הם חלק מהסביבה החברתית שלה, הם לא יכולים לשוב לחיים שלהם. הם לא יכולים להתחיל את מסע השיקום שלהם בלי שיתר בני הערובה שנמצאים שם חוזרים אלינו. הם לא יכולים. פשוט לא יכולים, זה ברור להם. בגלל זה הם נרתמים למאבק. 

עכשיו, היא, כל השבי, היא הבינה מהתחלה, למרות ש-3 שעות אחרי שהיא נחטפה היא הופרדה מאריאל, היא הבינה שהיא נכס. היא הבינה שהיא שם עבור אסירים. זה מה שנטע בה את התקווה שהיא חוזרת הביתה בריאה ושלמה. זה היה ברור לה לגמרי, שהיא חייבת לשרוד. שהיא שם תמורת האסירים שלהם. ובאמת, מהבחינה הזאת, כמו יתר בני הערובה שנמצאים, הם גילו כוחות מדהימים. גם המניפולציות שהפעילו עליה בקטע של "שחטנו את כולם בניר עוז, שרפנו את ניר עוז" – היא נתנה לזה לעבור ליד. אפילו שהשובים שלה אמרו לה ב-3 ביוני, כשהתפרסם בישראל שנמצאו שרידיו של דולב, היא התרסקה לכמה ימים אבל היא הייתה חדורת אמונה שהיא חוזרת, שהיא חשובה להם. גם את הקטע הקשה הזה של השחרור שלה, שכולכם ראיתם, עדיין ישב לה בראש שהיא יוצאת מזה חייה, כי השובים אמרו לה שבוע קודם, סיפרו לה על כל העניין של נצרים, איך עצרו את ציר נצרים עד שהיא חוזרת.

אז תמיד יש להם, לאלה שנמצאים בשבי, איזשהו שביב של תקווה. אתה יודע, כשהיא חזרה היא לא הבינה איך הממשלה הפקירה אותה, איך זה יכול להיות. מה פתאום אין שרים עם מצפון, עם עמוד שדרה. איך זה יכול להיות. היא אומרת לי "אבא, מה? כולם הפכו שם ל"יס-מן"? אמרתי לה שלא כולם, אבל רובם. לאורך כל התקופה שאנחנו פה וגם בלשכות שלכם, נפגשים איתכם אחד על אחד, אנחנו רואים שבאמת יש אחד שקובע, לצערנו. אחד שקובע – בנימין נתניהו. וכולכם, ללא יוצא מן הכלל, שרים וחברי קואליציה, מתיישרים. אני אומר בעניין הזה, אם יחשיך נתניהו, לא יאיר נתניהו, אלא יחשיך נתניהו היה במנהרות, וביבי היה אומר לשרה, אשתו, קודם נמוטט את החמאס, מהצעקות שלה כבר היה לו "סטרוק" במוח. לא סטרוק ליד ישיבת הממשלה. הוא לא היה עושה חשבון לשום "סמולטריץ'". לשום "סמולטריץ'" הוא לא היה עושה. אם הבן שלו היה שם. ובזה אני אסיים. תודה רבה. 

 << יור >> היו"ר אופיר כץ: << יור >> 

חנה, בבקשה. 

 << אורח >> חנה כהן: << אורח >> 

זאת ענבר. ענבר היא האחיינית שלי, שנחטפה ונרצחה, והיא כבר שנה וחצי בשבי מתחת לאדמת עזה, בלי קבורה מכובדת, בלי קבורה יהודית. זרקו אותה לתוך בור כמו שזורקים כלב. ענבר הייתה רק בת 27, היו לה הרבה שנים לחיות. ילדה מבריקה. אנחנו איבדנו ברמה האישית נכס. נכס איבדנו. נכס. ההפקרה של מדינת ישראל היא שגרמה לרצח ולחטיפה של הילדה שלנו. כרגע אני לא נכנס אם זה הממשלה, אם זה הצבא, אם זה השב"כ. זה עוד ייחקר, אני לא נכנסת לשם כרגע. אבל, הילדה שלנו הופקרה ב-7 באוקטובר ונרצחה. הילדה שלנו עד היום לא חוזרת. 

מה הסיבה? אני יכולה להבין מה הסיבה? הילדה שלנו היא אחת משלוש נשים שהשארתם בשבי חמאס. ענבר, עופרה וג'ודי. מה הסיבה ששלוש נשים לא חוזרות מהשבי? איך עושים דבר כזה, אני רוצה להבין. ויצאו גם חטופים חללים. יצאו גם חללים. 

מה הסיבה שענבר לא יוצאת אם יצאו גם חללים? אז אמרו לי שהחללים הללו לא היו חלוטים, וענבר הייתה חלוטה, וגם עופרה וגם ג'ודי. אבל, באותה הנימה אמרו לי שידוע שיצאו שמונה חללים. אז אני שואלת את עצמי, אם ידוע, ממשלת ישראל ידעה שיצאו שמונה חללים, וידעו, אני דיברתי עם מקבלי ההחלטות – מה הסיבה שענבר ועוד שתיים לא יצאו משבי חמאס. 

אני שומעת בתקשורת "יצאו כל הנשים", שזה עוד יותר מרתיח לי את הדם. מה הסיבה? מישהו יכול להסביר לי באמת? מר בנימין נתניהו הוא אח שכול בעצמו - הוא לא יודע מה היא חשיבות של קבר להורה? ההורים שלו איבדו ילד צעיר. ההורים של יפעת איבדו ילדה צעירה. הם הורים, זו, ילדה שלהם. 

שבוע שעבר הם הלכו ורכשו חלקת קבר לענבר ועוד שתיים – ענבר באמצע, אמא בצד שמאל, אבא בצד ימין. היום הם הלכו לרכוש מצבה ורודה, כי ענבר רצתה תמיד להינשא עם שמלה ורודה. השם שלה הוא "פינק" כי היא הייתה אמנית גרפיטי. אז רכשו לה קבר ורוד, לענבר. אני לא יכולה להסביר פה באיזו שואה חיים ההורים שלה, ההורים של ענבר. עלינו השמיים נפלו ב-7 באוקטובר ועד היום. כל יום אנחנו נרצחים. כל יום עוד קצת ועוד קצת ועוד קצת. 

אנחנו רוצים את ענבר לקבורה בבית. אנחנו לא יכולים לדבר עם אף אחד כבר כי כולם אומרים לנו "כן, אתם צודקים". אני באה לפה שנה וחצי ובסופו של דבר שכחו את ענבר בעזה. מה הסיבה? מה הסיבה שראש הממשלה של ענבר לא יחזיר את ענבר הביתה. הוא החזיר חללים אבל את ענבר לא. למה? למה? בגלל שההורים של ענבר, אולי בגלל שההורים של ענבר ילדים טובים, לא עושים בלגן. באמת אני שואלת את עצמי. אני לא רואה סיבה אחרת שענבר לא חוזרת הביתה, ואנחנו מחכים לטרגדיה במשפחה שלי.

ההורים שלה לא יצליחו לסבול את זה עוד הרבה זמן. תהיה פה טרגדיה. טרגדיה רצינית, אני אומרת לך. תמסור בשמי למר בנימין נתניהו שאם הילדה שלנו לא חוזרת עכשיו הביתה, הדם שיישפך אצלי בבית על הראש שלו. תמסור שהדודה של ענבר אמרה את זה. באמת, חבר הכנסת סעדה, אני מבקשת להגיד את זה בשמי. ואתה תעביר לו את זה, בבקשה. בשמי. אם ענבר שלנו לא חוזרת הביתה במהרה, הדם שיישפך אצלי בבית יהיה על הראש שלו. 

הסבתא כבר נפטרה משברון לב לפני חודש. האמא לא מרגישה טוב. אין לנו ילדה בבית. להורים אין יותר ילדה. נשאר לה אח אחד, שהוא קרס נפשית. הוא באשפוז יום היום. כן. אנחנו עוברים חורבן הבית. באמת, אם יקרה עוד משהו למשפחה שלי, אני כבר לא יודעת איך אני אתנהג, אני כבר לא אשב פה בשלווה. ואז אני אאשים את ראש הממשלה שלי. 

כי עד היום במוות של ענבר, אתה יודע, אני מחכה, אני ממלכתית מאוד, אנחנו משפחה ממלכתית, לא מאשימים אף אחד, מחכים לוועדת חקירה, שהיא תחליט. אבל, אם יקרה משהו למשפחה שלי באמת זה יהיה על הראש של מר נתניהו. לא, אני לא אומרת חס ושלום. כן, כי אנחנו בדרך לשם. אני אאשים את מר בנימין נתניהו פה. ואז אני באמת אפתח בחקירה כי הוא ידע את זה. הנה, עכשיו הוא שומע את זה. הילדה שלנו היא צעירת הנשים שטמונה כיום בעזה. צעירת הנשים. שיחזיר לנו אותה הביתה, אני מבקשת מכם. שיחזיר לנו את הילדה שלנו הביתה לקבורה. אמא שלה לא רוצה הרבה, היא רוצה רק לשבת על ספסל ליד הקבר של הילדה שלה. זה כל מה שהיא מבקשת. היא מתכננת את עצמה יושבת שם ומדברת אליה. לאן הגענו? גם את זה אין לה. זהו. אני ביקשתי ממך את זה אישית, שתעביר לו. תודה רבה לך. תודה רבה על ההקשבה. 

 << יור >> היו"ר אופיר כץ: << יור >> 

תודה. יזהר. 

 << אורח >> חנה כהן: << אורח >> 

ואני מתנצלת, אני הולכת לוועדה אחרת, יזהר, מתנצלת שאני יוצאת. 

 << אורח >> רינת דקל חן: << אורח >> 

אני רוצה להמשיך פה את מה שראינו קודם בסרטון של אלי. סרטון – עדות מזעזעת. עדות חזקה של אלי שרעבי. אני כמובן דודה של שגיא, שחזר בחיים, כמו אלי. מהעדויות של השבים הבנו שקרה לנו נס שקיבלנו את שגיא בחזרה בחיים. הבנו שקרה נס שבאותו יום, כשלקחו אותו לעזה, המון עזתי לא התנפל עליו ועשה בו לינץ'. הבנו שקרה לנו נס כשהוא נכנס לבית חולים וטיפלו בו והצילו את חייו. הבנו שקרה לנו נס כשבכל המעברים, שהעבירו אותו ממקום למקום, המון עזתי לא תפס אותם ועשה בהם לינץ', או לחלופין, צה"ל לא הרג אותו בשוגג. הבנו שקרה לנו נס שהוא לא נהרג מהפצצות צה"ל. הבנו שקרה לנו נס שהשובים שלו לא התנקמו בו, והיו להם הרבה סיבות למצוא נקמות. הבנו שקרה לנו נס, שמעט האוכל שהם קיבלו החזיק אותו בחיים. מעט המים שהם קיבלו החזיקו אותו בחיים. 

הבנו שקרה לנו נס, שהוא מצא משהו להיאחז בו. שהוא מצא יום-יום, דקה-דקה, מחשבות שהחזיקו אותו בחיים. מחשבות שנתנו לו להישאר בחיים את היום הבא. או כמו שאלי שרעבי אמר, וזה לא בסרטון הזה, שהם חיכו יום-יום שישחררו אותם אולי היום. יום-יום הם חיכו במשך, שגיא שלנו כמעט 500 ימים, שיבואו וישחררו אותו. הבנו שקרה לנו נס שטראמפ נבחר. הבנו שקרה לנו נס שחתמו על עסקה. והבנו שקרה לנו נס ששגיא היה ברשימה. כל הניסים הללו שספרתי, יש עדיין 24 בחיים שמחכים לנס הזה. על 21 קיבלנו אותות חיים עכשוויים, עדכניים. 24 בחיים שמחזיקים את הניסים הללו יום-יום, מנס לנס. אבל, זה לא ייתכן שהזמן עובר ועובר ושום דבר לא קורה. 

בנוסף לאותם 24 יש 35 שאנחנו יודעים שהם לא בחיים, שהכריזו עליהם שהם לא בחיים, וגם הם צריכים לחזור. חנה פה דיברה על מה זה לחכות שיחזירו חלל חזרה הביתה. כמה הציפייה הזאת קשה. אז לנו קרה נס. שגיא שלנו חזר הביתה. הוא משתקם. 

אנחנו פה, המשפחה, אני בחרתי להמשיך את המאבק עבור גלי וזיוי, זוג תאומים מכפר עזה שעדיין מחכים לנס הזה יום-יום, דקה-דקה. הבנו איך הם סופרים את הדקות, כי זה מה שיש להם לעשות, לספור דקות. וזה לא היה סיפור של אחד ולא שניים. דקה-דקה הם מרגישים שהם שם, מחכים שיוציאו אותם כבר מהגיהינום הזה. אז גלי וזיוי מחכים. 59 מחכים לחזור הביתה. יפה שעה אחת קודם. 

 << יור >> היו"ר אופיר כץ: << יור >> 

יזהר, חזרת.

 << אורח >> יזהר ליפשיץ: << אורח >> 

מה זה חזרנו? בגדול. 

 << יור >> היו"ר אופיר כץ: << יור >> 

לא היה לי ספק. 

 << אורח >> יזהר ליפשיץ: << אורח >> 

אתה יודע, כבר אי אפשר להגיד לי גם שהיו מתנהגים כמוני כי יש לי חטוף בעזה – עכשיו אנחנו מיישרים קו. חטופים זו הבעיה שלי ושלך אותו דבר, וגם של ראש הממשלה, הוא אמר לי את זה. שאלתי אותו "מה היית עושה אם הבן שלך היה שם או האבא שלך?", הוא אמר לי "לא הייתי מנהל את האירוע". אמרתי שאני מבין את התשובה הזאת, יש בה גם את ההיגיון שלה, וזהו. האבא שלי לא שם, אני פה, אז עכשיו תנהל אותו, ואני אנהל אותו ביכולות שלי. אבל, לא ממקום של התנשאות, הייתי עושה כמוך אם הייתי במצבך, או לא הייתי מנהל את זה או דברים כאלה, אלא זהו, חטופים הם של כולנו. הבעיה של החטופים היא שלו כמו שהיא שלו. יש 14 מניר עוז שעדיין בפנים, 4 חיים. 59 בסך הכול. בין 21 ל-24 שיודעים שהם חיים. לא יודע בדיוק, יש ספירות שונות. אבל, האירוע פתוח. 

בפעם הקודמת, ביום ה-54 לא עברנו. הפעלנו עוד קצת לחץ כדי לקבל יותר חטופים, היו כמה הפרות, וזה נסגר רק ב-460. עד אז חיכינו. חיכינו שיחתמו על משהו שמחזיר חטופים באופן נקי. מרצחים, שטח – תמורת חטופים חיים, הלב הפועם של עם ישראל. חיכינו כל כך הרבה. והנה, עכשיו פחד, אולי אנחנו צריכים עוד פעם לחכות הרבה ועוד פעם להיכנס לסבב הזה, למרות שיש מסגרת של פעימה שנייה. ואני לא מביע את דעתי כי רב הנסתר מן הגלוי, מבחינתי. אבל, בשבילי, האמריקאים זה לא נס. יש לנו ממשלה והיא קובעת, ויש לנו צוותי משא ומתן, ואני לא צריך עבודת אלילים מבחוץ. שיסתכל במראה. אנחנו פה, הוא פה – לא להחזיר חטופים זו בעיה כלל ארצית, מדינית, יהודית. אני חייב להגיד שזכיתי לכל-כך הרבה כבוד לאבא שלי. 

יחד עם זאת, יש כאב בטן – אף אחד לא זוכר איך קוראים לחמשת החיילים האחרונים שנהרגו מאיזו תאונה. או כשחיכינו להסכם הזה חודשיים היו 20 הרוגים או 30, 150 פצועים. אפילו לא זוכרים את השמות שלהם. אז עם כל הכבוד שלי, אתה מרגיש אשם אפילו. וכשאתה שומע את ענבר, מה קורה למשפחה שמתפרקת, אני חושב על מה שעובר על אבא שלי בתוך הארון, הוא גם מתפרק. אז הכול קצת עקום פה. צריך פשוט להחזיר אותם, ליישר קו ואחרי זה להילחם עם הטנקים. אם זה לא הולך עם הפגזים, להכניס את האגזוזים למנהרות עד שיצא עשן לבן ויהיה הסכם שלום. אבל, כרגע זה עקום, זה כואב, זה מרסק. אז אני שוב פעם מנצל את זה בשביל להגיד תודה לכל אלה שהיו ונתנו לנו את כל הכבוד הזה, אבל יחד עם זה, כמה אנשים שילמו פה, כמה משפחות סועדות פצועים עכשיו שאולי גם לא יתעוררו לעולם, ומשלמות מחיר גדול בהרבה ממני ברמה האישית, למרות שאני משלם מחיר גדול מאוד. 

אז אני רוצה להגיד להם תודה, לכל מי שנלחם, ולאיחוד הצלה ולמשטרה ולחיילים ולאזרחים ולמתנדבים, ולרועים הבדואים שנשחטו ישר בהתחלה, ולגששים שנלחמו עד חורמה. פה אנחנו חיים. זהו, פשוט לא לשכוח. אי אפשר לתפקד ככה. זה נראה, זה כאילו. אבל, מי שחי את הפילטר האמיתי של הכאב, ישבתי קודם בוועדה והיה קשה לשבת – סון הר מלך קיבלה את ההודעה שרוצחי בעלה, משפחתה, שהיא זיהתה אותם בעיניים שלה - - -

 << דובר >> משה סעדה (הליכוד): << דובר >> 

היא הייתה שם באירוע. 

 << אורח >> יזהר ליפשיץ: << אורח >> 

רגע, אני אומר, אני הייתי שם. היא ראתה והיא עזרה, בגלל שהיא מכירה את הפרצופים שלהם, לזהות. וככה תפסו אותם. והם שוחררו. והיא העבירה חוק מדהים שמחבר בין אינוס למעשי סדום. חוק שהיא יזמה. והיא התפרקה שם. אז להגיד לה שהכאב שלה, לפחות אותי גם קצת פירק. וזהו, אנחנו במרקם אחד. 

צריך פשוט לגמור את הסיפור הזה ואז להמשיך הלאה. אי אפשר עכשיו למשוך. ומי שרוצה להתחיל היום מצור – התרענו על זה ביום הראשון – בואו לא נילחם, פשוט נעשה מצור. עכשיו להתחיל מצור, כשיש להם שם מנהרות מלאות במנות קרב מלאות? בשביל מה? בשביל שנראה תינוקות רעבים? זה לא מעניין אותם. 

ב-2008 הם הראו את הפרצוף האמיתי שלהם. הם רצחו, כמו שהם עשו לנו, לבני עמם. רשות פלסטינאית הוחלפה, נזרקה מהגגות, נטבחה, נורתה בברכיים, נאנסה והרגו ילדים. הם לא השתנו. פשוט נתנו להם זמן אז הם התרבו. יותר ויותר אנשים נהיו כאלה ועכשיו המפלצת נוראית. 

בואו נחזיר את החטופים ונראה מה עושים עם זה. אי אפשר להשאיר אותם ככה. זהו, מהמקום שלי אני חושב שצריך לעבור לפעימה שנייה. מהמקום שנמצאים צוותי המשא ומתן, שיביאו את התוצאה הכי טובה. אבל, אנחנו משלמים פה כל יום מחיר שהוא מאוד-מאוד יקר, ואני לא בטוח שיותר ממה שמשלם החמאס שנמצא שם. תודה רבה. 

 << יור >> היו"ר אופיר כץ: << יור >> 

תודה. הישיבה נעולה. 


 << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 14:10. << סיום >>