פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



23
הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי
11/02/2025


מושב שלישי

פרוטוקול מס' 132
מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי
יום שלישי, י"ג בשבט התשפ"ה (11 בפברואר 2025), שעה 11:08

סדר היום:
 << נושא >> תקופת שיקום לאלמנות ויתומי חללי צה"ל - שיפוי ופיצוי על אובדן הכנסה ומניעת פיטורין -  לציון יום למען אלמנות מלחמת חרבות ברזל << נושא >> 

נכחו:
חברי הוועדה: 
פנינה תמנו – היו"ר
שלי טל מירון
מטי צרפתי הרכבי


חברי הכנסת:
מתן כהנא
שרון ניר
אלון שוסטר


מוזמנים: 
	שירה אתגר
	–
	ראשת החטיבה לתגמולים ורווחה כלכלית, אגף משפחות, הנצחה ומורשת, משרד הביטחון

	דור הראל
	–
	אגף התקציבים, משרד האוצר

	אילת אטיאס סיון
	–
	עו"ד, הרשות לקידום מעמד האישה, המשרד לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה

	שרית דמרי-דבוש
	–
	עו"ד, לשכה משפטית, המוסד לביטוח לאומי

	שלומי נחומסון
	–
	מנכ"ל, ארגון אלמנות ויתומי צה"ל

	שלומית קלמנזון
	–
	אלמנת צה"ל, ארגון אלמנות ויתומי צה"ל

	אשירה גרינברג
	–
	אלמנת צה"ל, ארגון אלמנות ויתומי צה"ל

	ענבר חן-מאירי
	–
	עו"ד, מנהלת מחלקת מדיניות ציבורית וקשרי ממשל, ארגון נפגעי פעולות איבה

	ליאת קליין
	–
	עו"ד, מנהלת מחלקת מדיניות, עמותת "חמניות"

	ד"ר חנה קטן
	–
	המועצה הלאומית לבריאות האישה

	אורית מאיר ג'אן
	–
	אימו של החטוף אלמוג מאיר ג'אן ששב משבי חמאס בעזה

	ניצן בסן
	–
	לוביסט, ארגון אלמנות ויתומי צה"ל

	

	
	


משתתפת באמצעים מקוונים:
	רז טחן
	–
	אלמנת צה"ל 




מנהלת הוועדה:
דלית אזולאי

רישום פרלמנטרי:
א.ב., חבר תרגומים

רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.

<< נושא >> תקופת שיקום לאלמנות ויתומי חללי צה"ל - שיפוי ופיצוי על אובדן הכנסה ומניעת פיטורין לציון יום למען אלמנות מלחמת חרבות ברזל << נושא >>


 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

בוקר טוב, אני רוצה לפתוח את הדיון החשוב שאנחנו מציינים כאן היום. היום זה היום לציון למען אלמנות, נשות, נופלי וגיבורי ישראל במלחמת חרבות ברזל, שמוביל מתן כהנא, שר הדתות לשעבר יחד עם חברי כנסת אחרים. אנחנו 494 ימים מאז פרוץ מלחמת חרבות ברזל, מלחמת אין ברירה שנכפתה עלינו, תחושה של מלחמת קיום. התמונות הקשות, האירועים הקשים שעברו על העם שלנו מאז פרוץ המלחמה ב-494 ימים, בעל כורכנו, מובילים אותנו להתמודד יחד ולצלוח את התקופה הלא פשוטה הזאת שבה משפחות רבות משלמות מחיר על ההגנה על ארץ ישראל, עם ישראל בעת הזאת, לצד התמונות הקשות של האנשים שמשתחררים מהשבי, שלא ניתן, קשה להסיר אותן מעינינו, לראות אנשים, האחים והאחיות שמשתחררים כניצולי שואה, שואה שאויבנו מנסים להמית עלינו שוב ושוב ושוב. 

כמו שאמרתי, אנחנו נתגבר על התקופה הזאת ביחד עם כל הקשיים. אני יכולה לומר בנימה אישית שכשנכנסתי לתפקיד, נכנסתי בימים של שגרה לתפקיד יושבת-ראש הוועדה לקידום מעמד האישה. כמובן צוות הוועדה בראשותה של המנהלת עוסקות בזה כבר 20 שנה. ראיתי בזה זכות לעסוק בקידום מעמד האישה שבשגרה. לא תיארתי ולא דמיינתי שבתקופה הזאת אני אפגוש כל כך הרבה נשים ישראליות, מצד אחד לביאות, אמיצות, מדהימות, אבל בכאב הגדול ביותר שאפשר לדמיין, בין אם זה אימהות שהילדים בשבי, בין אם זה אתן שנמצאות כאן, נשים שהבעלים שלכן לא היססו ואמרנו הנני, יצאו לקרב ולא חזרו הביתה, כשמאחור נותרים ילדים, נשים יקרות שמדינת ישראל התחייבה לעמוד לצידן. בכל מחיר הייתי מוכנה לוותר על התקופה הזאת ועל התפקיד, אבל מנגד אני אומר לכם שגיליתי את האישה היהודייה, את האישה הישראלית, את הכוח של נשים לעזור אחת לשנייה במקום הכי קשה ופצוע, ובמקום שקורא לנו ביחד להשתקם.

שלומית, אני רוצה להודות לך על החברות מתחילת הדרך. אין דרך להכיר את הסוגיות או את האתגרים ומה באמת מקבלי ההחלטות צריכים לעשות, אלא מהשטח, מהמציאות, מהחיים עצמם.

אשירה היקרה, פעם שנייה שאת איתנו פה בוועדה. תודה שאת נמצאת כאן. שלומי נחומסון, מנכ"ל ארגון אלמנות ויתומי צה"ל. אנחנו נגיע לכולם. אורית מאיר, אימא של אלמוג מאיר ג'אן. חיבוק גדול. איך הוא? 

 << אורח >> אורית מאיר ג'אן: << אורח >> 

האמת שהוא בסדר. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

ברוך השם. מיוחד מאוד. 

 << אורח >> אורית מאיר ג'אן: << אורח >> 

יש לו הרבה חוזק נפשי. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

ברוך השם. 

עשינו סדרת דיונים בוועדה כשבחלק מהדברים הלכתי על התמקדות כל פעם בסוגיה כזאת או אחרת, כולל שיתופי פעולה עם "חמניות", ונמצאת איתנו ליאת קליין. אז זה היה עם הקייטנות. היה לנו את הסיפור של האופר שזה נפתר מבחינת התקנות של המדינה שלא אפשרו לתת אופר לאימהות, לנשים, לאלמנות שנותרו עם ילדים יתומים, ולא מעט. אנחנו רואים שזו מלחמה שיש בה הרבה מאוד ילדים יתומים, עם כל הקושי, וצריך להתאים. גם החוקים, לא כולם מותאמים. 

נציגת ביטוח לאומי נמצאת. שרית, ברוכה הבאה. נציג האוצר נמצא איתנו, דור. אתה מהאגף של תקציבי משרד הביטחון עם עלי בינג. אנחנו נמצאים הרבה בקשר מאחורי הקלעים, כשהצעת החוק האחרונה שאני הגשתי הייתה להסתכל בשנת 2023, 2024, 2025 על האישה כפרסונה כשהיא מאבדת את הקרקע היציבה, גם הכלכלית. הייתה פה מישהי שהיא אמרה, אני לא עושה אקזיט על בעלי. לא צריך להביא אותן למצב שהן מרגישות ככה, זה ברור. אנחנו את זה כבר ניקינו. תיכף נגיע אליך ואתה תספר איפה אנחנו נמצאים במקום הזה. 

שלומית, בבקשה.

 << אורח >> שלומית קלמנזון: << אורח >> 

קודם כל באמת תודה רבה על הזכות להיות פה, ושכל פעם את מביאה את המקום הזה. מלכתחילה הנעת אותנו לאיזה שהיא קבוצה לפעילות, לעשות, להשמיע את הקול שלנו. בסוף אנחנו בתחתית שרשרת המזון, בוא נגיד את זה בצורה הכי כנה. לאלמנות קשה מאוד להגיע. אנחנו פה רק שתיים מתוך מעל 300 אלמנות של המלחמה. קשה מאוד להגיע לפה. קשה מאוד לקום בבוקר. הכאב הוא כאב עמוק מאוד שבאמת העם שותף ורוצה, וחברי הכנסת נותנים, אבל יש הרבה מטלות ודברים שחייבים לאפשר לנו כדי שנוכל להמשיך הלאה. בסוף אף אחד לא יכול לבוא ולתת לנו מענים ביום-יום.

אולי אני אציג את עצמי קודם. אני שלומית קלמנזון, אלמנתו של אלחנן, נפל ב-8 באוקטובר בקיבוץ בארי אחרי שהוא חילץ ביחד עם אח שלו ואחיין שלו כ-100 מתושבי הקיבוץ.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

סיפור גבורה יוצא דופן שהם יצאו בעצמם, האחים. 

 << אורח >> שלומית קלמנזון: << אורח >> 

כן, יצאו על דעת עצמם. ביום-יום אלחנן ואני גידלנו חמישה ילדים, משפחה. שנינו עבדנו. הוא עבד במשהו ביטחוני ואני הייתי סגנית בית ספר, רכזת חינוך מיוחד, תפקיד עם אופק של קידום. אחרי שאלחנן נהרג לצערי, כמה שרציתי לחזור לעבוד לא יכולתי. כל יום אמרתי למנהל, כן, כן, אני אבוא, כן, אני רוצה, אני חוזרת. זה פשוט לא היה רלוונטי. הילדים צוחקים עליי שמסגנית בית ספר קודמתי מאוד מהר למנכ"לית בית יתומים. זה הבדיחה של הילדים שלי. ביום-יום אנחנו זקוקות להבנה שיש דברים שאנחנו צריכות שיתנו לנו. 

לצערי לא יכולות כרגע לחזור. אף אחד לא מתייחס למקום שלנו כנשים עובדות, ודווקא פה בוועדה לקידום מעמד האישה מתייחסים רק למשכורת של הגבר. בסוף גם אני הכנסתי משכורת הביתה. גם אני הכנסתי משכורת משמעותית.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

בגלל ההקרבה למדינה את נאלצת לוותר על ההכנסה הזאת. 

 << אורח >> שלומית קלמנזון: << אורח >> 

זה לא רק על ההכנסה, זה גם על המקום. בסוף זה המקום שלי כאישה, המקום שלי כאישה עובדת, המקום הרחב והביטחון. זה הדברים שהם מעבר למקום כלכלי. יש פה משהו שהוא משמעותי, שחשוב לנו. גם המקום של אובדן כושר השתכרות. בשנה הראשונה הרוב המוחלט של הנשים לא חזרו לעבוד בכלל, ומי שחזרה לעבוד הורידה מאחוזי המשרה. בהתחלה כשניסיתי לחזור לעבוד היה לי ברור שאני לא אחזור ל-100% משרה. זה פשוט לא רלוונטי עם חמישה ילדים. 

אני מבקשת פה מהמדינה, מבקשת מהאוצר לבוא ולשים את הדברים. בסוף אתם לא באים ביום-יום ועוזרים לנו בכל המטלות האין-סופיות שאנחנו צריכות לעשות. ישבנו פה בשדולה שהייתה ופירטתי את הדברים. אני לא נכנסת לזה שוב פעם, גם הביטחון וגם ההוצאה. אנחנו מבקשים מכם, הבעלים שלנו יצאו מתוך איזו שהיא תחושת שליחות למדינה, מתוך אידיאל גבוה, ועכשיו אין ברירה, צריך להביא את זה לעזרה אלינו ביום-יום. בסוף זה גם כן עזרה כלכלית. תודה רבה.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

תודה. אני רק אומר, דור, האבסורד הוא שנשות מילואים, אנחנו נלחמנו כאן שיהיה להן פיצוי ושיפוי על אובדן הכנסה כל עוד בן הזוג נמצא במילואים. הצלחנו להגיע להישג אדיר של 10,000 שקל בחודש. הן מקבלות 10,000 שקל על אובדן הכנסה, גם אם בן הזוג יהיה שנתיים. אני שמתי בהצעת החוק שלוש שנים. חשוב לי לומר, אנחנו לא נקבל תקופת זמן שהיא לעג לרש או שהיא מבזה את כבוד המשפחות הקדושות האלה. 

נמצאת איתנו רז היקרה בזום, חלק מהקבוצה שהוקמה והחיבור המיוחד שיש לנשים מכל קצוות החברה הישראלית.

אשירה, בבקשה.

 << אורח >> אשירה גרינברג: << אורח >> 

אני קודם אציג את עצמי. קוראים לי אשירה גרינברג, אני בת 33, אימא של ארבל בת חמש ואשתו ואלמנתו של סא"ל תומר גרינברג, מפקד גדוד 13 בגולני שנהרג בדצמבר 2023 בסג'עייה. אני פה לייצג את עצמי אבל גם לייצג את שאר החברות האלמנות שלי שנפגעו אנושות במלחמה זו.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

סליחה שאני קוטעת אותך. אני עכשיו מבינה, תומר גיבור ישראל, שאגב, מנהלת הסיעה שלנו, מיכל דור, והחיילים שלו כולם, גם הדברים שהוא אמר, וכמה משפחות, הוא באדיקות היה שם בשבילן. 

 << אורח >> אשירה גרינברג: << אורח >> 

הוא עדיין פה איתי, הביא אותי לפה, למרות שהסיפור שלי היום זה לא הסיפור של תומר. אני עובדת מגיל עשר. הסתובבתי עם דלי ביישוב. מכרתי פרחים. אחר כך עבדתי בשמרטפות, מלצרות, בתי קפה. עבדתי בקניון. תמיד השתכרתי. התחלקתי בהוצאות עם ההורים. מימנתי לעצמי רישיון נהיגה ותואר. ביום שסיימתי שירות לאומי חתמתי על חוזה עבודה וטופס 101, ועבדתי 12 שנים נהדרות ברשות הטבע והגנים. זה מקום שמהווה לי עוגן ובית ואני שם בחסד, אוהבת את העבודה שלי. אני אחראית על הכספים. קשרים עם הקבוצות, ענייני כוח אדם, וחיכיתי לנהל את מרכז המבקרים. 

יום העבודה האחרון שלי היה היום שבו תומר נהרג. לאורך כל ה'שבעה' הייתי בחרדה קיומית מה קורה ביום שבו אני חוזרת, איך ממשיכים את החיים? יש לי משכנתא, יש לי בית לעבור אליו, יש לי ילדה לדאוג לה, יש הוצאות. אני רק בת 32 אז, וכל החיים לפניי. אני חייבת להתאפס על עצמי ומהר. הקושי, אי אפשר להכניס אותו במשפט או במילים של ועדה, אז אמרתי, מייד אחרי ה'שלושים' אני אלך לעבוד. אני אחזור. אני אמצא את הכוחות. גם היום, שנה וחודשיים אחרי שתומר נהרג אני לא חזרתי לעבוד, למקום עבודה שטוב לי בו ושאני אהובה בו, אז אני לא מתפרנסת, אני אפילו לא מפרישה פנסיה, אני פוגעת בקרן השתלמות שלי, בגמול. זה פגיעה שהיא גם עכשיו וגם בעתיד שלי, ואני לא היחידה. יש לי חברות רבות שלא מוצאות את הכוחות לחזור לעבוד. 

אני אבהיר את עצמי. אני מאוד תפקודית. הילדה קמה בבוקר והולכת לגן עם חיוך, והיא מתלבשת והיא אוכלת טוב וישנה טוב, והיא מתקלחת וגם אני דואגת לעצמי. אני לא יצרנית. אני לא מסוגלת ליצור. אני דואגת לשוטף, דקה-דקה, שעה-שעה ומה קורה היום. אני לא יודעת מה קורה מחר. אני דואגת להרגע. הלילה כמעט ולא ישנתי. לילדה שלי היה סיוטים, אז גם היא כמעט ולא ישנה, ואני עדיין מתייצבת פה, ופה אני מצליחה להשמיע את הקול שלי, ואחר כך אני אחזור הביתה ואני אתפרק. אז לעבודה, איך אני אעשה את זה, שזה דורש מחויבות להגיע יום-יום או לפחות חלקיות משרה? אני הרגע לא רואה את עצמי חוזרת לעבודה. הזמן שלי מלא בטיפולים, טיפול פרטני, טיפול קבוצתי, טיפול להורים שכולים, טיפול לילדה. רק על זה נלקח לי חצי שבוע שהוא חשוב ואני מקדישה לו כל זמן וכל רגע, אבל לא רק אני הסיפור. אני רק סיפור של בן אדם פרטי. אני רק אשירה גרינברג, אשתו של קצין שנהרג בניסיון לחלץ חטופים ולהשיב את הביטחון של כולנו. יש עוד נשים רבות שכן חזרו לעבוד והתקרה שלהן נפגעה. הן לא חזרו למשרה מלאה. יכולת הקידום שלהן נפגעה. שלומית ציינה את עצמה כדוגמה, אז גם הפנסיה שלהן נפגעת וגם היכולת התעסוקתית וההתקדמות שלהן נפגעת. מישהו רואה את זה? אנחנו לא במציאות של פעם שבה נשים היו בבית, ניהלו את משק הבית והגברים פרנסו. זה 2025.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

שלא רואים אותן ואת ההקרבה שלהן ואת מה שהן משלמות. זה כאילו מובן מאליו שאפשר לבטל. זה בעיה. זה תהליך חינוכי שגם המדינה, הממשלה חייבת לעבור אותו. 

 << אורח >> אשירה גרינברג: << אורח >> 

אני אלמנה במשרה מלאה. אני לא מקבלת שכר על ההורות שלי, על ההתמודדות היום-יומית שלי, וטיפול בארבל ובבית ובשוטף ובצער ובקושי שלי. לא אני ולא יתר החברות האלמנות שלי, ומישהו צריך להתעורר ולראות את זה. אנחנו זקוקות לדעת שיש לנו תמיכה, שיש לנו גיבוי, שאנחנו יכולות לקחת את הזמן הזה, כמה זמן שיידרש מהחיים שלנו. לעצור רגע, כי גם ככה הם נעצרו לא מבחירה. לטפל בעצמנו כדי שיהיה לנו את הכוחות לחזור. ברצוננו לחזור לעבוד, להיות הנשים היצרניות והעובדות והמתפתחות שהיינו לפני כן. גם לנו יש חלומות ושאיפות, בין אם זה בן אדם שכיר או עצמאי, אבל גם זה נלקח מאיתנו ואנחנו זקוקות לדעת שיש לנו גיבוי, שיש לנו תמיכה כלכלית, שלא נהיה בחרדה קיומית ומה יהיה מחר, איך אני אסגור את המשכנתא? איך אני ארכוש בית? איך אני אחליף רכב? איך אני אשלח את הילדה שלי לבית ספר טוב, טיפול רפואי מתאים? זה דברים בסיסיים ואנחנו זכאיות אליהן. שלא יילקחו מאיתנו בנוסף לאובדן ולקושי היום-יומי שלנו עם ההתמודדות עם השכול. תודה.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

תודה, אשירה. אני גם אומר לך שבן דוד שלי שלצערי נפל ב-7 באוקטובר, אדיר אישטו בוגלה, הוא היה חייל ואני יודעת כמה תומר דאג לפני שהוא נפל, לגדעון ולאורטל, ההורים. יצא לנו לאחרונה לדבר, אז בשם המשפחה גם תודה. 

רז יקרה, מה שלומך?

 << אורח >> רז טחן: << אורח >> 

ככה וככה. לא חשבתי שנמשיך להיפגש. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

קודם כל אנחנו נמשיך להיפגש גם אחרי הדיונים. לא למחוק את החברות מהר. 

 << אורח >> רז טחן: << אורח >> 

לא בנסיבות האלה. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

בדיוק, בנסיבות אחרות. בבקשה, תציגי את עצמך לפרוטוקול. 

 << אורח >> רז טחן: << אורח >> 

אני רז טחן. אני אשתו של רני טחן שנהרג ב-18 בנובמבר. אני אימא של יונתני שבשבת יחגוג עשר, של אלוני בן שמונה וחצי, של נטע רחל בת שש ושל נעה אסטלה בת שלוש. אני נורא עצובה להגיד שאין לי דברים לחדש. אנחנו מתכנסות פה כבר כמעט שנה ואני מאוד מעריכה, וכולנו, אני יכולה להגיד מאוד מעריכות את המאמצים ואת הניסיונות ואת הזמן. מה קורה? הזמן עובר ולא קורה כלום. האבא והאימא שנכפו עליי, שזה מדינת ישראל, נטשו אותי ונטשו את הילדים שלנו, וזה לא ההסכם. איפה אתם? איפה אתם בלהבטיח לנו שיהיה בסדר? אנחנו עושות את מה שאנחנו יכולות. אנחנו לא יכולות הכול. אנחנו לא גיבורות ואנחנו לא לביאות. אנחנו בני אדם ואנחנו בנות זוג של אנשים שנהרגו, ואנחנו אימהות לילדים רכים עם נשמות שבורות ואנחנו צריכות עזרה. אל תטפלו בילדים שלנו אבל תנו לנו את הכלים, את האמצעים הכלכליים לשמור עליהם. אנחנו לא יכולות לבד. חובת ההוכחה היא על מדינת ישראל. תוכיחו לנו שאהובינו ליבנו, שההורים של הילדים האלה לא מתו סתם, שהערכים שהוציאו אותם מהבית מתקיימים במדינת ישראל. זה זכות קיומית. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

תודה. 

שלומית, את אמרת שאנחנו האחרונות בשרשרת המזון, אז אני רוצה לומר, על פי ערכי היהדות אתן ראשונות בסדר העדיפויות. 

 << אורח >> שלומית קלמנזון: << אורח >> 

לצערי אנחנו לא רואים את זה. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

גם אלמנות וגם יתומים. עברו פה כל כך הרבה חוקים. אגב, אני בכל זאת אביא גם נקודות אור. אחד מהחוקים שהצלחנו להעביר, חברת הכנסת דבי ביטון ואנוכי, זה החוק שאוסר פיטורים של משפחות נופלים בשנה הראשונה, ושל נפגעי פעולות איבה. לצד זה דווקא החוק שאמור לסייע בשנה הראשונה לא עבר, לכן הדברים של רז טחן צריכים להדהד ואנחנו חייבים להתקדם כפי שכתוב. כל יתום ואלמנה לא תענון. משיכת הזמן זה גם עינוי. יש הרבה דברים לכרוך, אלמנות ויתומים בהיבטים יותר רחבים, אבל פה יש את השנה הראשונה. צריך להתקדם. זה גם למשרד הביטחון, זה לא רק למשרד האוצר, כי ברור לי שהוויכוח הוא בין שני הגורמים. זה לא ברמה האישית של מי שיושבים כאן, אבל צריך להתקדם. 

אורית, קודם כל תודה שאת כאן ממשיכה להילחם על החטופים והחטופות, נושא אחר אבל בכל זאת מאוד חשוב לי לאפשר.

 << אורח >> אורית מאיר ג'אן: << אורח >> 

האמת שלא באתי בשם משפחות החטופים.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

נכון. זה אמנם בהקשר אחר, אבל אנחנו יום-יום נותנים מקום למשפחות החטופים והחטופות עד שכל ה-76 חטופים והחטופות שנשארו מאחור - - -. היום לצערי התבשרנו ששלמה מנצור, החטוף המבוגר ביותר נרצח בשבי. הדסה אחותו נוהגת לבוא לפה. הלב שלנו איתה ועם כל משפחת מנצור שאתמול גם פגשנו את הבת שלו. אנחנו משתתפים בצער המשפחה וקיבוץ כיסופים על אובדנם הגדול ואובדן של כל עם ישראל. יש דחיפות מאוד גדולה בהצלת נפשות.

שלום חבר הכנסת מתן כהנא, ומטי שנמצאת איתנו לאורך כל הדיון. 

בבקשה, אורית מאיר, אימא של אלמוג מאיר ג'אן ששב מהשבי. 

 << אורח >> אורית מאיר ג'אן: << אורח >> 

אני הגעתי לכאן עבור נשות החללים היקרות. כאם לבן שהיה חטוף בעזה ושב הביתה בזכות גבורתם של חיילי צה"ל וכוחות הביטחון, אני מבקשת להביע את תודתי העמוקה והערכתי האין-סופית לכל אחת ואחת מכן. הכאב והאובדן שאתן חוות הם מעבר למילים, והכוחות שלכן הם עדות לעוצמה הפנימית שלכן. בזכות גבורת יקיריכן ילדינו זכו לשוב הביתה. אני מאחלת לכן שתמצאו נחמה בזיכרונות יפים, ושיהיה להן את הכוחות להמשיך ולהעניק לילדיכן ומשפחותיכן הפרטיות את האהבה והתמיכה שהם זקוקים לה. החוסן שלכן הוא השראה לכולנו ואנו עומדים לצידכן בכל צעד בדרך. 

אני ממשיכה לזעוק שיש עדיין 76 חטופים בעזה שסובלים יום-יום מתת תזונה, תנאים סניטריים קשים, ללא אור יום ובאיום תמידי, שחייבים להוציא אותם חזרה הביתה. ללא חזרתם אין תקומה ושיקום לעם שלנו. תודה.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

תודה על הדברים המאוד מרגשים שלך. 

חברת הכנסת מטי צרפתי, בבקשה.

 << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> 

קודם כל תודה, גבירתי, שאת תמיד מדייקת בנושאים שעולים פה בדיון, וכמובן למתן שהעלה את החשיבות על סדר-היום. בשנה וארבעה חודשים האחרונים החברה שלנו נמדדת ביכולת שלנו לתת את המענים לכל המעגלים שהושפעו מאירועי ה-7 באוקטובר. זה כל כך הרבה מעגלים, כל כך הרבה ממשקים. אנחנו חייבים כמדינה לוודא שאנחנו לא מפספסים כלום. אנחנו חייבים את זה לכולם, ל-76 החטופים שעוד שם. התבשרנו היום ששלמה מנצור, ניצול שואת הפרהוד, בן 86. אנחנו רואים פה את הדסה אחותו עוברת ועדה-ועדה. אנחנו חייבים את זה לכולם. אנחנו חייבים לראות שמי שכאן איתנו משתקם, ואנחנו כחברה בעצם משתקמים, כי אם אנחנו לא נדאג לכולם, לא תהיה לנו תקומה באמת. 

אני משתתפת בצער כל המשפחות. בטח גבירתי יודעת, אני עצמי יתומת צה"ל.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

לא, אני לא ידעתי את זה.

 << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> 

כן, אני עצמי יתומת צה"ל. היום אני כמעט בת 63. שכלתי את אבא שלי כשהייתי בת שנה. השכול לא פוסח על אף משפחה שהחליטה שהיא שותפה ונושאת בנטל של שמירה על המדינה. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אפילו לא נטל. בזכות לשרת.

 << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> 

אולי זו גם הזדמנות לקרוא לכולם.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

שליחות של הנני.

 << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> 

נכון.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

הם אפילו לא הרגישו שזה נטל. הם הלכו.

 << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> 

ממש. אנחנו חבים הכול למי שמשרת בצבא ונושא בנטל. אולי זאת גם הזדמנות לקרוא לכולם לשאת בנטל של השמירה על המדינה הכול כך מיוחדת שלנו. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

מטי, לא ידעתי שאת יתומת צה"ל. חיבוק גדול. זה כול החיים. בסוף זה לגדול בלי אבא. 

 << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> 

השכול בסוף מלווה אותי כל חיי, ובכל תחנות חיי זה ברקע.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אז את מבינה כמה חשוב לפעול למען.

 << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> 

זה ברקע ואני גם מבינה כמה חשוב שאלמנות יקבלו את כל המעטפת בכדי שהן תהיינה חזקות מספיק לקיים משפחה שמחה, ושהילדה תלך לגן בשמחה ותדע להתמודד עם האתגרים. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אמן.

 << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> 

ליבי עם כולכן. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

תודה. 

חבר הכנסת מתן כהנא, אתה רוצה עכשיו לדבר או לשמוע את יו"ר ארגון אלמנות ויתומי צה"ל?

 << דובר >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר >> 

אני אדבר בקצרה. גבירתי, יושבת-הראש וכל מכובדיי, אני ביקשתי להעלות את נושא אלמנות ויתומי צה"ל לסדר-היום של הכנסת מתוך תסכול על זה שאנחנו לא מצליחים להביא את הנושא הזה לכדי כניסה לתקציב המדינה בתקציב הקרוב. למרות שהייתה על זה ועדת רובינשטיין ולמרות שיש פה הצעות חוק של ארבעה ח"כים שונים, אם לא יותר, מכל קצווי הבית, אנחנו פשוט לא מצליחים להכניס את זה לחקיקה. אני אומר לך שהלשכה שלי כל שבוע מתקשרת לבדוק האם השבוע זה יכנס לוועדת שרים לענייני חקיקה, וכל שבוע מסיבות אחרות זה לא עולה לוועדת שרים לענייני חקיקה. יש כבר הסכמות ולכאורה כבר היה איזה סיכום בין האוצר לבין משרד הביטחון, וכל פעם זה נדחה. זה בעיניי בלתי נתפס שנושא שהוא כל כך חשוב לא יבוא לידי ביטוי בתקציב המדינה. היום פה אנחנו מדברים על האלמנות. שלומית סיפרה לנו פעם קודמת כשהיא הייתה כאן, שהקריירה שלה הייתה בנסיקה חדה, סגנית מנהלת בית ספר עם הפנים קדימה למנהלת בית ספר. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אתה פספסת מה שהיא אמרה. זה היה מאוד קשה לשמוע שהילדים עם הומור שחור אומרים לה שהיא התקדמה והפכה להיות עכשיו מנהלת בית יתומים, שזה משפט שכנראה אני לא אשכח אותו עד סוף ימי חיי. 

 << דובר >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר >> 

במקום להיות מנהלת בית ספר היא הפכה למנהלת בית יתומים. כל מה שהיה פעם, שבו הגבר היה המפרנס העיקרי והאישה פחות, אז היום זה שונה ולנשים יש קריירות, לפעמים קריירות מובילות, והקריירות האלה נעצרות באחת כאשר הבשורה המרה מגיעה. לא יתכן שאנחנו ממשיכים עם חוק משנות ה-50' שהוא כל כך לא תואם את המציאות שלנו. זה בהקשר של אלמנות. 

בהקשר של יתומים, 93% מיתומי צה"ל אלה יתומים מעל גיל 21 שבעצם המדינה לא מכירה בקיומם, שזה פשוט הזיה. כמו שאמרתי קודם, הייתה ועדה. הוועדה קיבלה החלטות. צריכים להחיל את ההחלטות האלה על כלל היתומים ולהתקדם עם הדבר הזה. פה את ואני וגם שוסטר, אנחנו באופוזיציה. אנחנו יכולים לצעוק עד מוחרתיים. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אני לא שותפה לתפיסה הזאת. אנחנו נשיג את מה שצריך בדין כי זה מגיע להן. נציג האוצר תיכף יחזור. הוא הולך להגיד שיש בשורה. השאלה היא מה הבשורה. 

 << דובר >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר >> 

אני מקווה מאוד. הקריאה שלי פה, צריכים שמונה חברי כנסת מהקואליציה שחלקם הם חלק מהשדולות הרלוונטיות, שיגידו שהם לא יצביעו בעד תקציב שאין בו התייחסות לאלמנות ויתומי צה"ל, כי זה לא נתפס שבשעת מלחמה כאשר כל כך הרבה אלמנות ויתומים חדשים מתווספים למשפחת השכול הכול כך קשה הזו, עדיין אנחנו לא מצליחים להכניס את הדבר הזה לתקציב. בלתי נתפס בעיניי. אני שמח על זה שאת מעלה את זה כאן, ואנחנו צריכים לדחוף בכל הכלים שיש ברשותנו. תודה. 

 << אורח >> שלומית קלמנזון: << אורח >> 

תודה רבה על מה שאמרת, אבל זה לא הגיוני שזה עניין של קואליציה ואופוזיציה. אני חושבת שזה ברור לכולם שכולם נלחמים כתף אל כתף. כולם נמצאים, כולם משרתים. אין פה בכלל עניין של קואליציה ואופוזיציה. משרד האוצר פה שבקואליציה, אין שום סיבה שזה לא יעבור. אני באמת לא מצליחה להבין את זה.

 << דובר >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר >> 

שלומית, אני מסכים איתך לחלוטין, אבל בסוף האצבעות שלנו הן לא אלה שיצליחו לשנות את המצב. את צודקת. אגב, הם כולם מבינים את זה, אבל בפועל שבוע אחרי שבוע זה לא עולה לוועדת שרים לענייני חקיקה, ושבוע אחרי שבוע מספרים לנו כל מיני סיפורים. אם יש פה בשורות של האוצר, אני מאוד אשמח לשמוע אותן.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

תודה רבה לחבר הכנסת אלון שוסטר שהצטרפת אלינו. אתה רוצה להקשיב או קודם לדבר? איך שנוח לך.

 << דובר >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << דובר >> 

אני הקשבתי למציאות בשנה האחרונה ואני אשמח להקשיב פה כמובן. קודם כל אני עוסק בנושא מילואים. נושא הסיוע למשרתי המילואים, כל ח"כ וטוב להצעת חוק. אומרת הממשלה, בואו נעשה סדר. אני מזכיר שהעלינו הצעת חוק לסיוע דרך מעסיקים, ואמרה ועדת שרים לחקיקה, תנו לנו להתארגן. פה זה מתחבר עם הנושא. תנו לנו להגיש הצעת חוק אחת קוהרנטית. אין יותר מסודר, אסטרטגי ממני, אני חושב שמאיתנו, ומוכנים לקבל. האוצר אחר כבוד הפנה אותנו למשרד הביטחון. הגעתי למשרד הביטחון, לא שמענו על הוועדה הזאת. עכשיו העבירו אותנו למשרד הכלכלה. 

אני בא מסביבת חיים שמוקירה את הצדקה ברמה האישית, וחושבת שתפקיד המדינה הוא לדאוג במידת הצדק, להיזהר ולהישמר שחס וחלילה גם בתחום הזה של השכול אנחנו ניגרר לפתרונות סקטוריאליים של הפרטה, של פתרונות מגזריים, מי שיש לו קשרים ומי שאין לו קשרים. זה בדיוק כמו בחינוך, כמו ברווחה, כמו בתחבורה, כמו בבריאות. תפקיד המדינה לזהות מה הם הרכיבים שאי אפשר בלתם ולטפל באופן מערכתי, לכן היושבת-ראש, אני חושבת שמה שאנחנו תובעים מכולנו, לקחת את הנושא הזה, שמה הוא? הוא לא רק ההדהוד של התרבות היהודית העמוקה, של ההיסטוריה שלנו שלא לעשוק את האלמנה והיתומים, אלא זה הוא חיבור מהותי של יצירת חוסן, סולידריות בתוך החברה הישראלית למי שנמצא ברגעים הקשים ביותר שלו. הם התחילו קשה והם ימשכו, והתפקיד שלנו במסע הבלתי נגמר הזה שסופו ללוות כל הזמן, במקרה הזה את האלמנות והיתומים. אנחנו נהיה כאן כדי לוודא שהדבר הזה קורה. תודה.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

תודה, אלון.

שלומי נחומסון, מנכ"ל ארגון אלמנות ויתומי צה"ל. תודה רבה על כל הפעילות שלך, על שיתוף הפעולה, על שימת הנושא על סדר-יומה של הכנסת והממשלה. 

 << אורח >> שלומי נחומסון: << אורח >> 

תודה רבה לך, גבירתי היושבת-ראש. תודה רבה לך, אדוני חבר הכנסת, מתן כהנא, יושב-ראש השדולה לאלמנות ויתומי צה"ל וכוחות הביטחון. אתם הזרוע הפרלמנטרית המאוד נחושה שלנו כאן. אנחנו מבינים, מוקירים את המאמצים היום-יומיים שלכם ומאוד מעריכים אותם. היה ונגיע לתוצאות בתקופה הקרובה, ואני מאמין שזה יקרה כי זה צריך לקרות, המון בזכותכם, אז תודה ענקית. 

אמנם לא בפעם הראשונה, אבל מאוד התרגשתי לשמוע את שלומית, את אשירה ואת רז מדברות, אבל מעבר להתרגשות זיהיתי דבר נוסף. זיהיתי ניצנים של ייאוש. את המלודיה הזו של הייאוש אנחנו מכירים היטב. אנחנו מכירים אותה לא רק ממלחמת ה-7 באוקטובר אלא גם ממלחמת 6 באוקטובר 1973. ממלחמת יום הכיפורים נוספו לנו אלפי אלמנות ויתומים חדשים שאת כולם אנחנו מלווים עד היום. אני יודע מחבר הכנסת כהנא שמקבל טלפונים ו- SMSעל בסיס יום-יומי, שמביעים את הייאוש ואת הכעס הזה כלפי המדינה שנטשה אותם, שלא הייתה שם איתם בשנים המכוננות ולא אפשרה להם לבנות מחדש את התא המשפחתי ואת החוסן האישי שלהם באופן כזה שיאפשר להם 50 שנה לאחר מכן להיות אנשים זקופים שיודעים שעל אף הפגיעה הכול כך קשה שהם והמשפחה שלהם חטפו, הם יכולים להגיד שמדינת ישראל הייתה שם עבורם. זה לא היה המצב אז, זה לא המצב היום וזה חייב להשתנות. יש כאן הזדמנות. 

אנחנו נמצאים בחודשים הכי חשובים לשיקום התא המשפחתי והחוסן האישי של האלמנות והיתומים. כששואלים אותי מה עובר על משפחה שכולה, אני מרבה להשתמש בדימוי של בית, של קונסטרוקציה שעומדת על שני עמודי תווך, שני ההורים. בעקבות מה שקורה עמוד תווך אחד קורס ועמוד התווך השני, וזה מה שאנשים לא מבינים וכל כך חשוב להמחיש היום. עמוד התווך השני חוטף מכה מאוד קשה בעצמו וכל הקונסטרוקציה הזו תלויה עליו. ארבל תלויה עליו, מבשר תלוי על עמוד התווך הזה. אם אנחנו לא נהיה שם כדי לחזק את המבנה הזה במלט, ביסודות, בברזלים, בכל מה שצריך כדי שהמבנה הזה יהיה מפואר כמו שהאבא היה רוצה שהמבנה הזה יהיה וכמו שמגיע לאימא ולילדים שהמבנה הזה יהיה, אז אנחנו יודעים מיתומי 1973 שהמבנה הזה יישאר רעוע ובמקרים מסוימים הוא גם עלול לקרוס. זה הזמן. הזמן הוא היום. משרד הביטחון, משרד האוצר, אתם צריכים להתכנס ולראות מה צריך. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

הם התכנסו כל השנה. יש להם זמן.

 << אורח >> שלומי נחומסון: << אורח >> 

איזה חומרי בניין צריך כדי לשקם את התא המשפחתי שלהם. צודקת יושבת-ראש הוועדה. אין פה הפתעות. כולנו יודעים ואם אנחנו לא יודעים, אז אני בשמחה אעביר את רשימת המלאי הזו. אנחנו יודעים שהאלמנות והיתומים צריכים את העזרה שלנו. לא יתכן שמאז תחילת המלחמה הכול תקוע למעט החוק שמונע פיטורים, שהוא עזרה גדולה אבל הוא לא מושת על המדינה, הוא מושת על המעסיקים. המדינה למעשה עד עכשיו לא לקחה על עצמה שום אחריות נוספת, נחוצה, הכרחית מאז תחילת המלחמה, והכול על השולחן, הכול ידוע. מדינת ישראל מזניחה את האלמנות והיתומים לפחות 50 שנה. אני מבקש מהאוצר להבין מה קורה. יש הסכמות? אין הסכמות? על מה יש הסכמות? 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

תודה. רק חשוב לי למסגר. אני כאן נותנת דגש על הנשים. יש הרבה מאוד היבטים שקשורים ליתומים. אני מדברת ספציפית בנוגע לאלמנות. אני ביקשתי בחוק שלוש שנים שבהן המדינה יודעת להיכנס ולתת את השיפוי והפיצוי או המענק, איך שלא תקראו לזה. אני מבינה ששלוש שנים מבחינתכם זה לא בא בחשבון. אתם דיברתם איתי על שנה ואני מוכנה ללכת אתכם להתדיינות, אבל די, זה כבר מלא זמן כי היה לנו ב-04.11.2024 דיון. ב-13 בנובמבר היה לנו עוד דיון. אני בחרתי לבטל גם דיונים כי לא רציתי לטרטר את הנשים היקרות. אנחנו צריכים תשובות. 

עו"ד ליאת קליין, "חמניות", בבקשה, קצר, ממוקד כי אני רוצה לעבור למשרדי הממשלה. 

 << אורח >> ליאת קליין: << אורח >> 

קודם כל תודה רבה על הדיון. תודה רבה לכם על הדברים ובעיקר תודה לכן, שלומית, אשירה ורז. אני שומעת את הדברים שהן אומרות פה היום וזה מצטרף לשורה ארוכה של עדויות שמצטברות גם אלינו ב"חמניות", שמלווים את היתומים והאלמנות בכל הארץ, וזה עדויות שאנחנו שומעים כל הזמן, על הקושי להחזיק במקום העבודה, על המשמעות של זה, החיים הפרטים שלהן, של האלמנות ועל החיים על כל המשפחה. אנחנו כן הלכנו פה כברת דרך בחקיקה. אני אדבר נורא ממוקד על הפתרונות ולא על הקשיים שהועלו פה בצורה מאוד מדויקת וחזקה. אני רק אגיד ברמת הפתרונות.

ציינת שהחוק למניעת פיטורים עבר לפני שבועיים, שזה הישג מאוד גדול, מאוד משמעותי. צריך גם לתת את ההשלמה שלו כי אנחנו שומעים את הקול המאוד ברור שעולה פה על מקום העבודה. כמובן שאני חושבת שאנחנו צריכים להעביר פה - - - 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אבל איפה האחריות של המדינה?

 << אורח >> ליאת קליין: << אורח >> 

נכון. אני אגיד עוד לפני כל הסאגה שבוודאי צריכה להסתיים, משרד האוצר, אנחנו חייבים להסדיר את החוק הזה, את המהלך הזה של השיפוי ואובדן ההכנסה למי שלא מסוגלות לעבוד, אבל יש לנו גם אחריות לסייע למי שרוצה להמשיך לעבוד, שהיא בנתה את החיים שלה ואת הקריירה שלה ושזה חלק מהליך השיקום שלה. לא מספיק רק שלא נפטר אותן, אלא גם שניתן להן התאמות מתאימות. יש בחוק דבר שנקרא שעת אם, שעת הורות שנותנים לנשים אחרי לידה ארבעה חודשים. אני חושבת שלנשים בשנות האבל, וזה תיקון חקיקה שאנחנו עובדים עליו לתקן אותו. לנשים בשנת האבל הראשונה ואולי גם אחר כך לאור הדברים שאני שומעת, לפרק זמן קצת יותר ארוך צריך לתת התאמות גם בשעות העבודה כדי שהן יוכלו להמשיך לעבוד. הן רוצות להמשיך לעבוד. הן מסוגלות להמשיך לעבוד, אבל הן זקוקות להתאמה בשעות העבודה כדי לצאת לקחת את הילדים, להסיע אותם לטיפולים. זה דברים שהם אפשריים. 

התפקיד שלנו, ושלומי אמר את זה מאוד חזק וזה באמת הקולות שאנחנו שומעים. הן הדבר היחיד שנשאר לילדים היתומים, האימהות האלה. הן צריכות להחזיק את הבית, לטפל בהם, אבל דבר ראשון גם לבנות את עצמן, ובשביל זה אנחנו חייבים לתת להן כלים. זה לא מסובך. אנחנו פועלים בתקופה האחרונה גם מול נציבות שירות המדינה לייצר התאמות לעובדות בשירות המדינה. אני חושבת שגם בחקיקה לתת להן התאמות. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

כן, אבל זה צריך להיות אצל כולם.

 << אורח >> ליאת קליין: << אורח >> 

אני מדברת על אפילו שעה פחות כדי שיאפשר להן לצאת להוציא את הילדים, כמו ילדים קטנים, לקחת אותם לטיפולים. לתת להן התאמות כדי שהן יוכלו לשקם את החיים שלהן. זה משהו שהוא אפשרי. גם זה לא עולה הרבה כסף לקופת המדינה וזה רק דורש מכולנו התגייסות. זה אנשים שיצאו לקרב בשביל שאנחנו נוכל לשבת כאן היום, וזה האחריות המוסרית והבסיסית ביותר שלנו כחברה לאפשר להן, וזה גם יכול להבטיח שוק עבודה הרבה יותר צודק, הרבה יותר מכיל. אני חושבת שזה החובה שלנו לקדם את התיקונים האלה.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

תודה. את הנושא של הליווי או כל המעטפת והזכויות, אני רוצה, אילת, שאת תשבי עם הארגון וגם עם הנשים ותנסו להביא החלטת ממשלה שהיא רלוונטית. זה דברים קטנים ופתירים. אנחנו לא מדברים על חוקים יותר גדולים שיש בהם השלכות תקציביות. תשבי עם ליאת קליין. אפשר לדאוג לשעה בשנה הראשונה, שעה באיחור, שעה ביציאה. יש דברים שאפשר לעזור במעטפת. 

משרד האוצר, תציג את עצמך.

 << אורח >> דור הראל: << אורח >> 

דור הראל, אגף תקציבים, משרד האוצר. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

שמנו אתכם ראשונים, אז זה מחייב.

 << אורח >> דור הראל: << אורח >> 

כבוד הוא לנו. לאחר סדרה של דיונים פה בוועדה וסדרה של שיחות מאחורי הקלעים, עשינו תהליך ומשרד האוצר מבין ומכיר את הקושי של האלמנה לחזור מ-day 1 לעבוד, ומשרד האוצר אומר, צריך לשפות את על אובדן ההכנסה של האלמנה. כתוצאה ממלחמת חרבות ברזל ועוד מימים ימימה יש סדרה של הטבות ותיקוני חקיקה שמשרד האוצר עם משרד הביטחון נכונים לקדם. ככה מגיעים בחבילה אחת, וכל יום שעובר אנחנו מגיעים לעוד ועוד הסכמות, מגשרים על יותר ויותר פערים בין המשרדים כדי לקדם ולהביא את כל הבשורה הזאת ביחד.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

מתי הבשורה תגיע, לפני או אחרי שהממשלה תיפול? אתם מבינים שהזמן הוא קריטי במיוחד כשאנחנו מדברים על השנה הראשונה של האבל. 

 << אורח >> דור הראל: << אורח >> 

אנחנו מבינים שהזמן הוא קריטי ושהצורך בשטח הוא בהול, ואנחנו מקדמים את זה בפועל יום-יום, ונכונים לסיים את הסיפור הזה ולהביא תיקון חקיקה שלם מצד הממשלה.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

תוך כמה זמן זה יקרה?

 << אורח >> דור הראל: << אורח >> 

אני לא יודע להתחייב עכשיו על מסגרת זמנים.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אומדן.

 << אורח >> דור הראל: << אורח >> 

האומדן שאני יודע לתת הוא מספר שבועות.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אני רוצה לדעת שזה בא לפני התקציב, כי התקציב הוא אירוע פוליטי הרבה פעמים וזה אירוע לא פוליטי. 

 << דובר >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר >> 

התקציב הוא גם לשנתיים. אם זה לא יעבור לפני ה-31 במרץ, שנתיים אין את הדבר הזה. פשוט אתם עובדים עלינו, סליחה. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

דור, הרבה מהדיונים הם מאחורי הקלעים. זה ההשתדלות שלי. אני חושבת שזה לוקח הרבה מידי זמן. אני יודעת שלא הכול תלוי בכם. תיכף נגיע גם לנציגת משרד הביטחון. לצד זה אני מאמינה בכוחם של מי שעוסקים במלאכה יום-יום, לעיתים יותר ממקבלי ההחלטות. לא חלילה שאני מזלזלת בשרים. 

 << דובר >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר >> 

אם אתם תדאגו להכניס את השורות האלה לתקציב, הן יהיו שם. יהיה קשה מאוד להוציא אותן משם. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אני לא רוצה שזה יהיה בתקציב. אני רוצה לפני. 

 << דובר >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר >> 

שזה יהיה חלק מחוק ההסדרים אפילו. מה זה משנה, העיקר שייכנס. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אתה מאמין שזה יבוא לפני התקציב? 

 << אורח >> דור הראל: << אורח >> 

אני לא רוצה לדבר על אמונות ועמדות אישיות.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אתם בהתקדמות מספקת בשביל שזה יגיע עד סוף פברואר?

 << אורח >> דור הראל: << אורח >> 

אנחנו בהתקדמות מספקת, ומקצועית אנחנו רוצים ונכונים להעביר את זה כמה שיותר מהר, ולשים את כל זה מאחורי.

 << דובר >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר >> 

שאלה מקצועית של ידע. מה עוצר אתכם? 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

מה עוצר אותם? הם עוסקים ברובים וטנקים ובזה, והם צריכים להגיד לשר הביטחון, תשב, ולשר האוצר, תשב, תחתמו על הדבר הזה. 

 << דובר >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר >> 

השאלה אם הדירקטיבה היא, תפתרו את הבעיה הזאת, תמצאו פתרון לאלמנות וגם ליתומים, אבל בדיון אחר, מה שנקרא, או שעכשיו זה כאילו, אנחנו יודעים איך זה עובד. היינו שרים. זאת השאלה. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

דור, אנחנו נשים לכם הנחיה גם של הוועדה. יהיה סד זמנים מאוד ברור. היו פה הרבה ויתורים. אני ויתרתי בחוק שלי, וחבר הכנסת אופיר כץ התקדם. לא הייתי מוכנה בשום פנים ואופן להתקדם בלי נושא השיפוי והפיצוי והמענק לנשות הנופלים. אף אחד לא עושה להן טובה. זה משהו שאנחנו גם צריכים להתקדם, להיות מעודכנים. אני כן רוצה לברך שבאת עם אמירה מאוד מפורשת שאתם מבינים באוצר שצריך. זה לקח תהליך של יותר משנה בזכות גם הנשים היקרות שגם הגיעו לפגישה עם שר האוצר וגם עשינו פה שיתופי פעולה קואליציה/אופוזיציה, אבל לצד זה תחנות הצדק צריכות להיות יותר מהירות בטח בנושא הספציפי הזה, לכן אנחנו אולי נקיים דיון שבוע הבא. יכול להיות שאנחנו נעשה את זה בזום. אולי זו תהיה ישיבת עבודה. 

נציגת משרד הביטחון, בבקשה. 

 << אורח >> שירה אתגר: << אורח >> 

שירה אתגר ממשרד הביטחון, אגף משפחות, מהיחידה לתגמולים ורווחה כלכלית, מתעסקת בנושא של המעטפת הכלכלית. רוצה רגע להגיד משהו ברמה האישית כי אי אפשר לשבת פה ולא להגיד משהו ברמה האישית. התייחסת למעגלים שזה בעצם נוגע בכולנו. בשבוע שעבר השתתפנו בלוויה של עובדת המשרד שאיבדה את בעלה. היינו ב'שבעה'. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

מישהי שנוהגת לבוא לוועדה שלנו?

 << אורח >> שירה אתגר: << אורח >> 

לא. מעבר לזה שאנחנו מלווים את המשפחות השכולות מידי יום ביומו, אנחנו כאגף, גם את החברות שלנו האירוע של חרבות ברזל פגש באופן אישי. אי אפשר גם להתעלם, כל אחד, מזה שהוא אזרח במדינה והוא חווה את הדבר הזה, אז כמובן ברמה האישית אין מה להוסיף. 

העמדה של משרד הביטחון ברמה המקצועית היא ברורה ואנחנו מבינים את הדרישה ואת הצורך, ולפחות ממה שאני ביררתי אנחנו נמצאים ממש בשלבי - - - 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

מה זה מבינים את הצורך? אתם צריכים לא להבין. לדרוש את הצורך. 

 << אורח >> שירה אתגר: << אורח >> 

מבינים את הדרישה ומבינים את הצורך. אנחנו נמצאים בשלבים ממש מתקדמים של להגיע להסכמות.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

מה זה מתקדמים? אנחנו כבר שנה באירוע. יש פה נשים שאיבדו את הבעלים שלהן ב-7 באוקטובר, ואני אגיד לך את האמת? זה יותר על הכתפיים שלכם מאשר של האוצר. דור, לא להתבלבל. זה לא שאני מסירה אחריות, אבל זה יכול להיות. זה לא מכבד שאנחנו הצלחנו להביא פיצוי ושיפוי לנשות המילואים, 10,000 שקל כל חודש, גם אם זה צריך שנתיים, ואתם נלחמים על זה שהאישה שמאבדת את הפרנסה שלה אחרי שכל עולמה הלך, החצי השני שלה, נשארת לבד עם הילדים - - - . אתם חייבים לזוז, להתקדם. אני יודעת שאתם מדברים על חודשים. אני רוצה שתגידו לי על כמה חודשים אתם מדברים. 

 << אורח >> שירה אתגר: << אורח >> 

לפחות לפי מה שאני יודעת הגיעו להסכמה של שלושה חודשים.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

תקשיבו טוב, לא נקבל שלושה חודשים. 

 << דובר >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר >> 

שלושה חודשים זה אחרי התקציב. זה כל כך פשוט. מה כל כך קשה פה להבין? 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

לא נקבל שלושה חודשים. אתם יודעים מה זה? בואו אני אגלם לכם. זה כאילו נתתם מענק של 30,000 שקל. מה זה? אנחנו הבאנו חוק של שלוש שנים. לא נקבל ולא יתקבל על הדעת שלושה חודשים. זה בושה. אני אומרת לכם, נשות מילואים מקבלות שנתיים ויותר. אתם תלכו, תשיגו את הכסף. לא נקבל פחות משנה. 

 << אורח >> שירה אתגר: << אורח >> 

אני רק חייבת להגיד שבתוך התזכיר של החוק שלתוכו הוספנו גם את הנושא של השלושה חודשים של תגמול נוסף - - - 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אמרה לי פה היועצת שלי ובצדק, ואני לא רציתי להגיד את המשפט הזה. זה פשוט ניצול, כי את הגברים של נשות המילואים אתם כנראה עדיין צריכים. לצערנו הגברים של הנשים היקרות האלה, החיילים גיבורי ישראל כבר לא איתנו, וזה לא בסדר. 

 << אורח >> שלומית קלמנזון: << אורח >> 

הגברים שלנו במילואים לכל החיים, ואת אמרת שאת בעצם המקור של התמיכה שלנו, של המשפחות השכולות, אז איך להעביר את זה עוד שלושה חודשים? כמו שחבר הכנסת מתן כהנא אמר, עוד שלושה חודשים זה לא רלוונטי. מה שאת אומרת פה זה שנתיים. 

 << אורח >> שירה אתגר: << אורח >> 

לא עוד שלושה חודשים להגיע להסכם. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

הם רוצים לתת אובדן הכנסה על שלושה חודשים, בין אם עובדת ובין אם לא, בלי מבחני הכנסה. 

 << אורח >> שלומית קלמנזון: << אורח >> 

אני כבר עברתי את השנה הזאת. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

הסיפור הוא רטרו.

 << אורח >> שלומית קלמנזון: << אורח >> 

גם אם זה רטרו, מה זה? 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

שלושה חודשים זה בושה.

 << אורח >> שלומית קלמנזון: << אורח >> 

אני אומרת לך עכשיו, אז שנה זה היה נראה לי עוד המון זמן. אמרתי, וואו, עוד שנה. זה היה נראה לי מעבר להרי החושך, והיום כשאני שנה אחרי אני אומרת, אין סיכוי.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

שלומית, אני אסביר. אנחנו ביקשנו תקופה של אי-עבודה.

 << אורח >> שלומית קלמנזון: << אורח >> 

אני הבנתי את זה. היום אני אומרת שפעם שנה זה היה נראה לי מלא, שאין לי שום סיכוי שאני אצליח להתמודד שנה. את אומרת שלי שלושה חודשים היום. איפה?

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

היא הבינה יותר טוב מאיתנו. שלושה חודשים, את עוד לא פתחת את העיניים והתפקחת. 

 << אורח >> שלומית קלמנזון: << אורח >> 

זה בדיחה. את אומרת שאת התמיכה. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

המינימום שבמינימום זה שנה, ואני אומרת לכם, מצידי לא יודעת מה תעשו. תפתחו קרן מיוחדת.

 << אורח >> שירה אתגר: << אורח >> 

העמדה שלנו הייתה יותר משלושה חודשים. אני רק רוצה להגיד בנוסף, שבתוך התזכיר אנחנו הוספנו גם דברים שאנחנו נותנים היום שלא במסגרת החוק אלא במסגרת ועדות החריגים, שזה גם מתכתב לסיוע שניתן לאלמנות עם הילדים, כל הנושא של הטיפול בילדים שהכנסנו לתוך תזכיר החוק, שלא היה קודם, אז יש דברים נוספים מעבר - - - 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אותי לא מבלבלים. אני יודעת במה עוסקת הוועדה שלי. עכשיו אני אגיד לכם את האמת. אני בטוחה שגם את, שירה, וגם אתה, דור, רוצים לעזור, אבל שלושה חודשים, באתם לברך, יצאתם מקללים. מבטיחה לכם. אל תעשו להן טובה. שלושה חודשים לא יעבור, ואני קוראת לשר סמוטריץ', שר האוצר שהבטיח לי גם בתוך המליאה, ועשיתי את זה מאוד מכובד, כולל שאילתות, כולל פגישות, כולל הכול. עשינו איתו את כל התהליך. שלושה חודשים זה מה שאתה רוצה לתת לאלמנות? 

 << דובר >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר >> 

הן נמצאות פה. בואו נשאל אותן איך הן מרגישות. האם אחרי שלושה חודשים הן כשירות לחזור לאותה קריירה שהייתה להן קודם? 

 << אורח >> אשירה גרינברג: << אורח >> 

אני אגיד לך איך עוברים שלושה חודשים. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

שלושה חודשים אפשר לחתום בביטוח לאומי. תיכף נגיע לשרית היקרה מביטוח לאומי. אשירה, זה עבודה בעיניים. 

 << אורח >> אשירה גרינברג: << אורח >> 

תחילה פדיתי את כל ימי החופשה שלי, לא על ימי כיף עם ארבל ולא על ימי חופש ופנאי לעצמי. פדיתי את כל ימי החופשה שצברתי ושנותרו לי מתוך 12 שנות תעסוקה ברשות הטבע והגנים. כשנגמרו ימי החופשה פדיתי את כל ימי המחלה על תשישות נפשית. מה עשיתי כשנגמר גם הפתרון הזה? יצאתי לחל"ת. זו לא תשובה. שלושה חודשים זה לא מענה וזה לא תשובה. זה עבודה בעיניים.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

לא צריך את השלושה חודשים שלהם. נלך לביטוח לאומי, הם יחתמו. לא צריך אתכם אם זה ככה. מה זה, צדקה? זה פירורים? 

 << אורח >> שרית דמרי-דבוש: << אורח >> 

בחוק החדש שלך ושל דבי ביטון קבענו שזה גם זכאות לאבטלה. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

בדיוק. אז מה, אתם עובדים עלינו? כמה כסף זה? זה כלום. אל תעשו את זה כי אני לא רוצה לספור אלמנות. לא נקבל פחות משנה, ואם צריך, נצא לקמפיין, כל חברי הכנסת בבית הזה. אני מצטערת שאני מוותרת בשמכן אבל זה בושה. לא צריך את השלושה חודשים שלהם. זה לבוא ולהגיד, אתן קבצניות. לא, לא, זה הנשים הכי חשובות במדינת ישראל שצריך להביא להן בכבוד את מה שהן מבקשות. 

 << דובר >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר >> 

אני שואל את הנשים שפה האם אחרי שנה אתן בשלות להמשיך בקריירה שלכן?

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

שמעת את שלומית. 

רז טחן, רצית להגיב. בבקשה.

 << אורח >> רז טחן: << אורח >> 

אתם מדברים כל הזמן על הזמן שעובר והזמן שעובר. הזמן שעובר מעמיק את הבור. הוועדה הראשונה שהייתה באפריל או במאי 2024, היא לא דומה לזמן של פברואר 2025. תקשיבו, אנחנו בהישרדות. איפה אתם? אז עוד חודשיים, עוד שלושה. אתם לא באירוע. אתם לא מבינים על מה מדברים. אמרה החטופה שחזרה, שתהיה בריאה, שהיא חשבה שמטריפים אותה פסיכולוגית כשמספרים לה, שמדברים על החטופים כאינטרס פוליטי. אנחנו לא אינטרס פוליטי. אנחנו בני אדם. אנחנו אנשים בשר ודם. אנחנו לא קופסה. אנחנו לא חפץ שמעבירים מיד ליד. סליחה שאני מרימה את הקול. זה החיים שלנו. זה עתיד ילדנו. זה עתיד קיום המדינה שלנו. תתביישו לכם. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

האמת שהבושה והחרפה היא כי זה בעצם מענק חד-פעמי ואתם יודעים כמה זה? אני אומרת לכם, אני מתביישת שאנחנו נלחמים על זה. לשנה זה פחות מ-50 מיליון. זה חד-פעמי 50 מיליון, לא יותר. על מה אנחנו נלחמים פה? אתם רוצים, אני אקח אתכם יד ביד לוועדות אחרות, כמה מיליארדים שם עפים על כספים קואליציוניים.

 << אורח >> ליאת קליין: << אורח >> 

לא רק שזה חרפה. זה בסוף יחזור אלינו עם נזקים כל כך ארוכים לאותן משפחות שלא מטופלות ולא משוקמות, ובסוף זה חוזר לקופת המדינה בנזקים ארוכי טווח. זה הרבה יותר משתלם למדינה להשקיע בשיקום, לתת להם את התקציבים בזמן. הן לא מבקשות פה צדקה. זה חובה בסיסית שלנו להעניק את זה. זה גם הרבה יותר נכון בכל היבט שאנחנו מסתכלים עליו כמדינה. ההצעה הזאת היא לא רק לעג לרש, היא גם בסוף תחזור אל המדינה ותשית עליה הוצאות הרבה יותר חמורות. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אני מזועזעת. אז אמרת שזה 80 מיליון. אגב, זה פחות. זה קרוב ל-50. זה מאוד מבאס לשמוע שלושה חודשים. 

חברת הכנסת מירון, בבקשה.

 << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> 

תודה, גבירתי היושבת-ראש. אתמול כשישבנו פה בוועדה שלך, אמרתי לך שלפחות את מקיימת דיון בנושא חשוב בין שלל הדיונים שקורים פה בימים האחרונים בזמן שהאדמה רועדת לנו ואנחנו שומעים שהאחים והאחיות שלנו בשלשלאות ועם רסיסים בעיניים, ומורעבים ובכלובים כמו חיות. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אורית, תודה רבה שבאת . 

 << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> 

אורית, אימא של אלמוג היקר שחזר. אני חוזרת רגע לדברים שלי. קשה לנו בימים האלה. לי קשה להיות בדיונים בכנסת שמתעסקים בשטחי מרעה ועוד איזה סעיף על בנקאות. לפחות בוועדה הזאת אנחנו עוסקים במה שבאמת חשוב. 

אני הסתכלתי על רז בזום. ראיתי את רז פה בכנסת כבר כמה פעמים. איך אני יודעת שאנחנו צריכים להתבייש יותר ויותר? כי השיער שלה כל פעם אורך. בפעם הראשונה שראיתי אותה היה לה שיער מאוד קצר ועכשיו השיער שלך ארוך, ואנחנו עדיין באותו מקום והיא עדיין לא מקבלת מה שמגיע לה לקבל, ועדיין הנשים המופלאות האלה לא מקבלות את מה שמגיע להן לקבל ואני ממש מתביישת. אני מתביישת שהבית הזה מתעסק כל היום בדברים, באמת אין לי מילים. אנחנו מתעסקים בשום דבר ובכלום, ובקרבות בלימה של הזיות מהלכות.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אם נשים היו צריכות לחלק את התקציב, תאמינו לי, לא היה רבע שעה של דיון על הדבר הזה. זו האמת. כנראה מנותקים מהחיים עצמם. את זוכרת את הדיון על האופר. היה צריך להיאבק שאישה שרוצה לקחת אופר, שהיא אלמנה, תוכל לקבל, כי במדינת ישראל, לא, רק לקשישים, אבל לאישה אלמנה עם ארבעה, חמישה ילדים, עם שלושה, עם שניים שלא מצליחה לתפקד אחרי שהגבר שלה נפל בקרב, אתם אומרים לה לא? 

 << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> 

אני רוצה קודם כל להתנצל כי זה מגעיל אותי. באמת זה מגעיל אותי עצם העיסוק הזה, ואני חושבת שכשאנשים רוצים לעבוד ולעשות, הם יודעים לקדם את הדברים במהירות. בקצב המהירות שמאות המיליונים עוברים למשרד של סטרוק בשנה הזאת, זה אומר שזה אפשרי וכשרוצים אז מעבירים.

 סליחה שאתן באות לפה כל פעם. סליחה. זה מגעיל אותי. זה דוחה אותי. זה כבר היה צריך להסתיים מזמן. תודה לאל שיש פה כמה שנלחמים על מה שנכון וראוי, אבל זה לא צריך להיות ככה. זה צריך להיסגר ומייד. אני מאחלת לנו לא להגיע לפה לעוד דיון שנשב פה והן יפסידו עוד יום בחיים שלהן כדי לבוא לפה כדי לטחון מים ולא להגיע להישגים. בושה למדינת ישראל. אנחנו נעשה הכול. אנחנו נהפוך את הבית הזה. אין פה אופוזיציה וקואליציה, וזה לא מעניין בכלל. אנחנו נהפוך את הבית הזה, וכשאנחנו מחליטות משהו אי אפשר לעצור אותנו עד שהן יקבלו מה שמגיע להן. 

 << דובר >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר >> 

אין פה קואליציה ואופוזיציה. יש פה רק אופוזיציה. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אם יש חברי כנסת שיושבים בחדרים ובמקרה צופים בדיון הכול כך חשוב הזה שמופיע בלו"ז, מוזמנים להגיע לוועדה. 

תודה לחברת הכנסת שרון ניר שהגעת לכאן. ניצן, לוביסט של ארגון אלמנות ויתומי צה"ל. בקצרה.

 << אורח >> ניצן בסן: << אורח >> 

תודה על העדכון. זה לא אישי, דור. אתה בחור נפלא. אני רק רוצה להגיד את הדבר הבא. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

האמת שכל האגף של הביטחון הם נפלאים, אבל אתם צריכים יותר לתת. אני מכירה את היכולות שלכם. 

 << אורח >> ניצן בסן: << אורח >> 

זה לא הנקודה. כרגע בירכו את דור על זה שלפחות יש עמדה משרדית שתומכת ומבינה את הצורך, אז אני רוצה לחזור לדיון ב-13 בנובמבר, ציטוט של דור מהסיכום של הוועדה. "אנחנו מכירים את הצורך בשיפוי אלמנות באובדן הכנסה, ובהתאם לכך שני המשרדים, האוצר והביטחון בדיונים שוטפים כדי להגיע להסכמות ולקדם את התיקון הזה". 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

את מבינה, חברת הכנסת שרון ניר, שאת היית יוהל"מית בצה"ל, מכירה את משרד הביטחון. האמת, כמה דיונים שוטפים יש לכם? אלוהים. 

 << אורח >> ניצן בסן: << אורח >> 

אני רוצה להגיד על הדבר הזה. ההמשך של אותו ציטוט זה שריקי מורד שגם היא נפלאה, אומרת: "אנחנו נקדם את זה במסגרת", "קודם כל נניח את הממשלתית". מה זה ממשלתית? "לא הונחה". "אמרת מקודם שהשרים יסכמו ביניהם". "השרים סיכמו ביניהם על הממשלתית. משום מה הסיכום הזה התפוצץ. עד היום הממשלתית לא הונחה". אני שואל, מה מחדש הדיון? זה לא בא אליך בטענות. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

זה שני השרים שלא מתעסקים בזה כהוא זה. אם הם היו מתעסקים, הם לא היו מעיזים להביא שלושה חודשים כשהם יודעים שיש את הביטוח הלאומי ושאפשר לחתום אבטלה. זה בדיחה. שישבו ושיפסיקו לצייץ ולהתראיין ולהיות בגבולות, ושכפ"ץ ואני גבר. סליחה, יש לנו חיילים גיבורי ישראל שלא חזרו. תסתכלו על הנשים שלהן בעיניים. 

 << אורח >> ניצן בסן: << אורח >> 

זו באמת השאלה, האם אנחנו צריכים כארגון אלמנות ויתומי צה"ל להתחיל להגיע לוועדת חוץ וביטחון ושם להתחיל לנהל את האירוע, כלומר כשאתם מכינים את הדיונים של התמריצים למשפחות המילואים, שם לריב עם האוצר על הכסף?

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

טוב, אני מבקשת ממנהלת הוועדה להוציא הזמנה רשמית לשר הביטחון. כמו כן לשר האוצר. להזמין גם את הנשים היקרות ואת הארגונים הרלוונטיים. אני רוצה לראות מי מהם יחרים את הנשים. 

חברת הכנסת שרון ניר, בבקשה. 

 << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> 

גבירתי, קודם כל תודה רבה על הדיון. אני רוצה להגיד שכנראה משהו מעוות קורה לנו בסולם הערכים אם אנחנו לא עשינו אדפטציה והבנה לאן מלחמת ה-7 באוקטובר הביאה אותנו. היקף האלמנות והיתומים שהלך וגדל, שהחובה של כולנו ובטח בראש ובראשונה החובה של ממשלת ה-7 באוקטובר זה להתבונן להן בעיניים ולאפשר להן לחזור לשגרת חיים עד כמה שניתן בהיבט של שיקום. חלק משיקום זה תעסוקה, אבל כדי להגיע לזה אנשים צריכים לבנות קודם כל ולהביא את עצמם למקום שהם יוכלו להיות במקום של תעסוקה. אותן אלמנות ויתומים שצריכים להיות באמת בעניין הזה בראש סדר העדיפויות שלנו, חייבים לקבל את המענה החקיקתי. 

אנחנו מריצים פה חוק. במקרה הזה אני שותפה של חברי, חבר הכנסת מתן כהנא שמדבר על זכויות לאלמנות ויתומים. החקיקה הממשלתית, בגלל משחקי כוח בין משרד האוצר למשרד הביטחון לא מתקדמת. אנחנו לא נוכל לסבול שיתומים לא יקבלו את הזכויות שלהם, שאלמנות לא יזכו בשיפוי המגיע להן כתוצאה מהאובדן הכי יקר שלהן בעולם. אני חושבת שעצם העובדה שלא מביאים את זה בטיימינג הנכון, עכשיו, כעת, 16 חודשים אחרי המלחמה כשהאבדות הן עצומות, זה פשוט אוזלת יד. 

אני מכאן אומרת ומעבירה את המסר למשרדי הממשלה בדגש על שר האוצר שזה אצלו, ואני יודעת שזה אצלו, בטח החקיקה שקשורה גם ביתומים אבל לא רק. אני אומרת לכם, כשמסתכלים גם על האתגרים שיש לנו כרגע בשבע זירות פתוחות וגם על האתגרים לעתיד, אנחנו חייבים לשאול את עצמנו מה אנחנו עושים בשביל המשפחות האלה ששילמו את המחיר היקר מכל? לדאבוני אני אומרת לכם, הנושא הזה לא יכול להידחק לקרן זווית. אלמנות ויתומי צה"ל זה אנשים ששילמו את המחיר הגדול ביותר. זה משפחות שבזכותן אנחנו פה מתקיימים. המינימום שניתן לעשות זה לתת להן את המעטפת הראויה כדי להתפרנס בכבוד, וזה הציפייה שלי כרגע גם ממשרד האוצר וגם ממשרד הביטחון. אנחנו לא נניח לזה. לדעתי אנחנו שלחנו כבר למעלה משלושה מכתבי תזכורת לשר האוצר בהקשר הזה, והחקיקה עוד לא הגיעה לרמת בשלות. אני אומרת את זה כאן עוד פעם. אני מבקשת שהנושא יגיע לוועדה. אני מבקשת שיסתכלו באופן שהוא לא ערל לב על אותן אלמנות ויתומים, ויתנו להם את הזכויות המגיעות להם. תודה.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

תודה רבה.

עו"ד ענבר חן, מנהלת מחלקת מדיניות ציבורית וקשרי ממשל, ארגון נפגעי פעולות איבה שהחוק חל גם עליהם. 

 << אורח >> ענבר חן-מאירי: << אורח >> 

בדיוק. זה מה שחשוב לי להגיד. את כל מה שחברת הכנסת שרון ניר אמרה אנחנו רוצים גם להחיל על - - - .

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

זה חל. ברור, זה אותו חוק. 

 << אורח >> ענבר חן-מאירי: << אורח >> 

מעולה.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

תודה.

שרית, ברוכה הבאה. אתמול חיכינו לך. קיבלת הנחיה לא להגיע, אז אנחנו שמחים שהחרם של הביטוח לאומי הוסר, כאילו אפשר להחרים אותנו. לא, זה חוקי מדינת ישראל. דמוקרטיה ישראלית. אי אפשר להחרים את הכנסת. אנחנו שמחים שאת כאן. אנחנו שמחים שגם הנושא לובן. בסך הכול כמו שאמרתי, אנחנו עושים את עבודתנו ולפעמים השאלות קשות ולא תמיד קל לנציגים שמגיעים, אבל אנחנו גם יוצאים מנקודת הנחה שהנציגים שמגיעים לכאן הם הנציגים הכי מקצועיים שיש, הנציגים שהכי מוכשרים להגיע לכנסת והכי בעלי סמכא ובעלות סמכא בשביל לתת לנו תשובות. לפעמים זה לא מתקבל כי אנחנו צריכים לעשות את העבודה שלנו.

בבקשה, שרית, מה שאת יכולה להוסיף בהיבטים השונים.

 << אורח >> שרית דמרי-דבוש: << אורח >> 

אני אגיד שהביטוח הלאומי כן העביר את כל הנתונים. כמובן נכלול את כל נפגעי פעולות איבה ואת כל האלמנות ואלמני איבה בחוק המאוד חשוב. גם העמדה שלנו המקצועית כמו משרד הביטחון, שצריכה להיות תקופה משמעותית. אני כן אגיד שלצערנו בנפגעי איבה, בטח באירועי 7 באוקטובר יש לנו אלמנות ואלמנים שהם בשכול מרובה, שהן לא רק אלמנות, הם גם הורים שכולים. תהליך הריפוי והתהליך השיקומי הוא מאוד ממושך. אנחנו רואים את זה בשטח ואנחנו כמובן נתמוך בכל תיקון חקיקה משמעותי שייתן להם את המענה הזה. אני כן אזכיר לגבי האבטלה. החוק איפשר להם זכאות לאבטלה, לאלמנות ולבני המשפחה.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

גם של צה"ל.

 << אורח >> שרית דמרי-דבוש: << אורח >> 

גם של צה"ל. שכולים, בשנה הראשונה של השכול אם הם מתפטרים, ייראו את זה כדין מפוטר לפי החוק.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

ואז כל השנה הם יוכלו לקבל - - - 

 << אורח >> שרית דמרי-דבוש: << אורח >> 

בהתאם לזכאות. יש זכאות לדמי אבטלה בהתאם לחוק של אבטלה.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אבל זה לא יכול להיות שנה דמי אבטלה. 

 << אורח >> שרית דמרי-דבוש: << אורח >> 

לא שנה. זה תלוי בגיל. יש אנשים שיכולים להיות זכאים ל-180 ימים, יש כאלה שזכאים ל-120 ימים. זה תלוי בגיל ובמספר הילדים. זה חוק אבטלה. השאלה אם רוצים לתקן את חוק האבטלה. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

לא. זה יכול לפגוע להם בזכויות עוד יותר. אנחנו רוצים שמשרד הביטחון יביא את הפיצוי והשיפוי.

 << אורח >> שרית דמרי-דבוש: << אורח >> 

אנחנו כן חושבים שהפתרון הוא לא באבטלה, כי המטרה שלהם זה כן להחזיר אותם לשוק העבודה.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

זה לא התכלית הראויה, את אומרת.

 << אורח >> שרית דמרי-דבוש: << אורח >> 

אנחנו לא בהכרח חושבים שהם רוצים להיכנס בשלב הזה לשוק העבודה. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

יש משהו שאתם יכולים לעזור דווקא בדברים שאמרה עו"ד ליאת קליין, אולי במעטפת? אני יודעת שיש לכם גם קרן מיוחדת שלפעמים אתם משקיעים בתקציבים של הדירקטוריון שלכם.

 << אורח >> שרית דמרי-דבוש: << אורח >> 

נכון. יש קרנות הביטוח הלאומי שאנחנו כן תומכים בגופים שעושים פעילויות שונות. יש גופים שספציפית נותנים תמיכות לגופים שעוסקים ביתומים. אני יודעת שיש המון תמיכות בהקשר הזה, אבל אני אגיד שביחס לאלמנות ויתומים כן יש לנו ועדת חריגים, ועדת למ"ד שאני יודעת שבמהלך השנה כן הוספנו והרחבנו הרבה זכויות למשפחות גם באופן פרטני וגם כהחלטות רוחביות בדומה למה שמשרד הביטחון עשה. עד שיהיה פתרון סדור בחוק, אנחנו כן ננסה לפעול בהתאם למה שקיים היום כדי להרחיב כמה שיותר את המענים.

 << אורח >> ליאת קליין: << אורח >> 

אתם עושים ממש הרבה במסגרת ועדת חריגים, מה שאפשר בחסות החוק, אבל זה לא צריך להיות חריגים. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

לא הכול על הכתפיים של ביטוח לאומי. כרגע זה משרד הביטחון. 

לפני שאני מסכמת את הדיון, אני רוצה לאפשר למתן כהנא שמציין היום בכנסת ישראל בכמה ועדות את היום המיוחד לאלמנות.

 << דובר >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר >> 

אני דיברתי. אין לי מה להוסיף. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

מישהו רוצה לסכם מחברי הכנסת? מישהי מהנשים היקרות? 

 << אורח >> שלומית קלמנזון: << אורח >> 

אני אשמח לבקש. באמת תסתכלו עלינו, נשים חזקות, נשים שיכולות, נשים שעשינו המון בחיים של לפני והחיים התפרקו ונשברו. בהינתן שהמדינה אמרה, אנחנו נותנים תמיכה לחללים שנפלו במלחמה, אני מצפה שתיתנו תמיכה אמיתית ולא מתאימה ל-1950. תסתכלו עלינו ותבינו שאנחנו ב-2025 וזה לא תואם בשום אופן את השנה. מבקשת שעם זה תצאו מפה. על זה תחשבו וביניכם תפתרו את הבעיות. אני באמת לא הצלחתי להבין איך אתם אומרים פה את השלושה חודשים. לא הצלחתי להבין בכלל איך שום דבר פה לא התקדם.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אחרת, אני מעלה את השלוש שנים. תביכו את השרים שלכם ואני רוצה לראות מי מחברי הכנסת לא יצביע על זה. יש גם את החוק של כהנא ושל שרון ניר. 

שלומי, לסיכום.

 << אורח >> שלומי נחומסון: << אורח >> 

אני רוצה להוסיף משהו למה ששלומית אמרה. רגע לפני היא ביקשה ממני להתקרב והיא שאלה אותי, רגע, אז שוב פעם לא קורה כאן שום דבר? חבר'ה, אי אפשר. הן לא יכולות לכתת רגליים לירושלים פעם אחרי פעם בציפייה שמשהו ישתנה. ניצן פה הוכיח שבדיון האחרון בנובמבר נאמרו בדיוק אותם דברים ועדיין שום דבר לא השתנה, ונאמרים בדיוק אותם דברים. הציפייה שלכם זה שאנחנו נאמין לכם שמשהו הולך להשתנות בזמן הקרוב, אז אנחנו לא מאמינים. הישיבה הזאת היא יריקה בפרצוף שלהן ואנחנו לא מוכנים לקבל את זה. די. אתם נחמדים, אתם הכול טוב ויפה. אתם מקצועיים והכול. שתדעו לכם שבשורה התחתונה זה יריקה בפרצוף שלהן ואנחנו לא נקבל את זה. 

 << אורח >> ניצן בסן: << אורח >> 

אנחנו דורשים בהקשר הזה מיידית את החקיקה הממשלתית, לקדם אותה. נמאס. אנחנו כבר חודשים ממתינים לדבר הזה. על זה אמרו שאין חילוקי דעות למעט 120 מיליון שקלים. למה זה לא קורה? הדבר השני לגבי שלושה חודשים, אנחנו לא נקבל את זה. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אולי הם טעו. היה כתוב שלוש שנים. אולי שינו את השנים לחודשים.

 << אורח >> שלומי נחומסון: << אורח >> 

שלומי נחומסון לא עומד פה וכועס עליכם. שוו לנפשכם את אלחנן קלמנזון עומד פה, את תומר גרינברג עומד פה ומבין שככה אתם מתייחסים לנשים שלהם. אין לכם את הפריבילגיה לעשות את זה. אתם כאן בזכותם. אין לכם את הפריבילגיה הזו. קדימה, תתחילו לעבוד, תביאו תוצאות. אנחנו לא נקבל פחות מזה. 

היושבת-ראש הסכימה להתפשר על שנה. אם יש לכם איזו שהיא מחשבה שאנחנו נסכים לקבל פירור פחות משנה שגם זה לא מספיק, אז תתבדו מהמחשבה הזו. תומר גרינברג ז"ל עומד פה. אלחנן קלמנזון ז"ל עומד פה והם דורשים שתעשו צדק עם הנשים שלהם ועם שאר אלמנות צה"ל ויתומי צה"ל. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

תודה על הדברים החשובים. 

חבר הכנסת כהנא, בבקשה. 

 << דובר >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר >> 

גבירתי היושב-ראש, בעצם מה שאנחנו רואים כאן זה שמשרד הביטחון ומשרד האוצר גורמים לאלמנות צה"ל להגיע כמו עניות בשער ולבקש צדקה, וזה פשוט בלתי נתפס. הסיפור הזה גם שמושכים אותנו וגם שהם באים פה עם הצעה של שלושה חודשים זה פשוט מבזה. זה משפיל ואנחנו חייבים לשים סוף לדבר הזה. הן מבקשות את המינימום כדי לשקם את החיים שלהן, ואנחנו מביאים אותן לפה כדי לאסוף פירורים.

 << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> 

זה פשוט פשיטת רגל מוסרית. צריך להגיד את זה למשרדים. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אני רוצה לסכם את זה. תוך שבוע ימים אם אתם לא באים עם תשובה, ולא רוצים בכלל לשמוע על השלושה חודשים ולא פחות משנה. אם אתם לא באים עם תשובה, אנחנו נעלה למאבק הרבה יותר רציני, גם ציבורי, גם פרלמנטרי ואני חושבת שפשוט אתם תגרמו לפגיעה בתדמית מדינת ישראל ואובדן אמון ציבורי, וזה חבל. זה ציבור כל כך יקר. 

אני רוצה להודות לכן שוב. אל ייאוש. אני רוצה לסיים דווקא בנימה חיובית. עם ישראל חי. אתן נשים חזקות. אנחנו אוהבים ואוהבות אתכן ואתן לא לבד. בנימה חיובית אני אומרת לכן, אני סומכת על הפקידים שיושבים פה. לכו, תעשו עבודה. מותר לטעות, אבל תהיו יותר נחושים. 

תודה רבה, אני סוגרת את הוועדה. הישיבה נעולה.


 << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 12:30. << סיום >>