פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



2
הוועדה לביטחון לאומי
06/04/2025


מושב שלישי



פרוטוקול מס' 371
מישיבת הוועדה לביטחון לאומי
יום ראשון, ח' בניסן התשפ"ה (06 באפריל 2025), שעה 11:15



סדר היום:
 << נושא >> תקנות כלי הירייה (אגרות רישיון)(תיקון), התשפ"ה-2025 << נושא >>   


נכחו:
חברי הוועדה: 
בועז ביסמוט – היו"ר




מוזמנים: 
	דוד ויצמן 
	–
	מנהל, אגף בכיר רישוי ופיקוח כלי ירייה, המשרד לביטחון לאומי

	אורי בוצ'צקי 
	–
	מנהל, מועדון איירסופט 

	דניאל ברינר
	–
	ראש אגף א חברות אבטחה ודמויי כלי ירייה, המשרד לביטחון לאומי

	אסתר בוכשטב
	–
	אמא של יגב בוכשטב ז"ל, משפחות החטופים

	נופר בוכשטב
	–
	אחותו של יגב בוכשטב ז"ל, משפחות החטופים

	חנה כהן
	–
	דודתה של ענבר הימן ז"ל, משפחות החטופים





ייעוץ משפטי: 
עידו בן יצחק – סגן
אסף היזלר

מנהלת הוועדה:
לאה גופר

רישום פרלמנטרי:
ניצן רביב, איטייפ 



רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.
 << נושא >> 
 << נושא >> תקנות כלי הירייה (אגרות רישיון)(תיקון), התשפ"ה-2025 << נושא >>   


 << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >>   

לפני שנפתח בישיבה אני רואה שיש פה נציגים של המשפחות  

 << דובר >> אסתר בוכשטב: << דובר >>   

שמי אסתר בוכשטב, מ-7 באוקטובר אני מציגה את עצמי כאסתר אמא של יגב בוכשטב, יש לי עוד שני ילדים צעירים. יגב נשוי לרימון, הוא הבן הבכור שלי, ב-7 באוקטובר הם נחטפו מהקיבוץ שלנו – קיבוץ נירים. אני הייתי בקיבוץ באותן שעות יחד עם הבעל שלי בבית אחר. הם נחטפו בבוקר מוקדם ב-8:15 הטלפון שלהם ניתק.

רימון יצאה בעסקה הראשונה ויגב נשאר במנהרות החמאס. לפי התחקיר הצבאי ב-14 בפברואר חיל האוויר הפגיז את אזור המנהרה, ויגב ושאר החטופים שהיו שם הוצאו להורג. את זה סיפר לנו התחקיר הצבאי. 

אני מספרת את זה בכאב גדול מאוד כי אני חושבת שצריך להבין שהחטופים בעזה נמצאים בסכנה כל דקה כל שנייה כי אף אחד לא יודע מה יקרה בהפגזות צה"ל, אף אחד לא יודע איך יתנהגו החוטפים. לחוטפים יש קודים של התנהגות אחרים משלנו והחשש והפחד של כל חטוף שם הוא נורא. 

אני רוצה לדבר על התחקיר הצבאי של מה שקרה בקיבוץ נירים, אני שמחה שאתה נמצא פה כי אני רוצה לשאול שאלות, אנחנו דיברנו על זה הרבה לפני. היה לנו תחקיר צבאי, אני שמעתי אותו שלוש פעמים כך שאני שמעתי אותו בקשב רב. 

פעם אחת שמעתי אותו כשעשו את התחקיר רק לי ולאורן הבעל שלי, פעם שנייה שמעתי אותו שהציגו אותו לי ולהנהלת הקיבוץ שאני חלק ממנה, פעם שלישית שמעתי אותו שעשו אותו פתוח לקיבוץ הגעתי לשם לשמוע כדי להיות עם הבן שלי הצעיר, שלא יהיה לבד בתחקיר, חששתי לו. 

התחקיר סיפר דקה אחר דקה שנייה אחר שנייה מה קרה בנירים, את לוח הזמנים של האירוע, משעה 6:29 עד שעות הערב שנייה אחר שנייה מה קרה בנירים, רוב הפרטים היו ידועים לי מראש כי הייתי שם , המחבלים היו מסביב לבית שלנו, ידעתי באיזה שעה ניתק הקשר עם יגב ורימון, ידעתי באיזה שעה חטפו את חנה ואת נדב מהבית שלהם, ידעתי מתי רצחו את מור ודורון בבית שלהם, הייתי חלק מצוות החרום אני קיבלתי את ההודעות והעברתי אותם למוקד.

מה שלא הבנתי ואני עדיין מחכה לתשובה זה למה זה קרה ואיפה הייתה המדינה, לא איפה היה הצבא, הבנתי שהצבא קרס, איפה הייתה המדינה בשעות האלה. 

אח שלי היה בפולין בתערוכה ב-7:30, הוא כבר ידע מה קרה בנירים, הוא הלך ברחוב ומההודעות בטלפון הוא הבין מה קורה בנירים. הוא הבין מה קורה בנירים, הוא הבין מה קורה בבארי, הוא הבין מה קורה בניר עוז, הוא הבין מה קורה בעוטף וכשאני דיברתי עם דובר ראש הממשלה הוא אמר לי "הוא לא ידע", אני מנסה להבין אני רוצה לדעת ולקבל תשובות איפה הייתה המדינה ב-7 באוקטובר ולמה הופקרנו, אני לא קיבלתי עדיין תשובה, אתה הבטחת לי שאתה תיתן לי תשובה, אני עדיין מחכה לוועדת חקירה ממלכתית. 

אני רוצה להסביר לאנשים שיושבים פה, אני לא יודעת אם זה מעניין אתכם או לא, אני בכל זאת אספר לכם. אני ב-7 באוקטובר 6:29 האמנתי למדינה. שהתקשרתי בפעם הראשונה להודיע, שהיה צבע אדום ראשון שלא הפסיק, אני הייתי בדרך מהחדר שינה למ"מד והתקשרתי למוקד של המועצה שמחובר לצבא להודיע שיש ירי של נשק קל מאחורי הבית שלי ולא פחדתי ולא נלחצתי.

התקשרתי כי האמנתי שאני מודיעה והצבא מגיע, בעוד התשובה שניתנה לי שהם כבר יודעים. אמרתי את מספר הבית אמרו לי לא צריך אנחנו כבר יודעים, 6:29, ולא הגיע צבא. אני האמנתי שתוך 25 דקות מגיעה צבא כי זה מה שתמיד אמרו לנו בתרגילים של הצוות חרום "25 דקות הצבא אצלכם".

אני האמנתי באותו בוקר, מאותו בוקר אני מרגישה מופקרת, אני מרגישה את ההפקרה שתושבי העוטף מרגישים, משפחות החטופים, המשפחות השכולות אנחנו מרגישים מופקרים כי אין תשובות למה זה קרה, ולמה זה ממשיך לקרות ולמה החטופים בעזה עדיין מופקרים. 

בתחקיר השלישי ששמעתי השתתף גם אלוף פיקוד דרום לשעבר, הוא אמר לנו שהוא מכבד אותנו בנוכחותו כי חשוב היה לו להיות שותף שלנו ביום הקשה שאנשים ישמעו את מה שהיה בנירים. בנירים היה צבא שהגיע, מח"ט החטיבה הגיע כי הפרצה הראשונה בגדר הייתה בנירים, הוא ושני חיילים ניסו להילחם, היו טנקיסטים שהיו בגדר, אבל לא היה מספיק וכולם קרסו. אלוף פיקוד הדרום אמר שהוא בא להשתתף איתנו והוא בא לבקש סליחה והוא מרגיש שהם כשלו. 

יחד עם זה הוא אמר את המשפט, שאני מרגישה שהמדינה ככה חושבת עלינו, שנמנע אסון כבד יותר. אני רוצה לספר לכם שלא נמנע אסון כבד, היה אסון, בכל רגע בעוטף היה אסון, לי היה אסון שהבן שלי נחטף יחד עם אשתו, ואסון נוסף שהבן שלי נרצח, ואסונות נוספים שנרצחו בעוטף ונחטפו ממנו, אבל היה גם אסון לא רק הנרצחים והחטופים היה גם אסון שילד קטן שישב בממ"ד ויצא ומהיום הזה פגוע נפש זה אסון, הכל זה אסון.

מי שלא לוקח אחריות באמת אומר שנמנע אסון כבד, לא נמנע אסון כבד, היה אסון ביום 7 באוקטובר וכל אחד שאחראי שהייתה לו סמכות באותו יום – היה צריך לקחת אחריות על זה. מבחינת הדרג המדיני, אף אחד לא לוקח באמת אחריות ואני לא סולחת כי אני מרגישה שאף אחד לא בא לדבר איתי בעניים.

אני באה לפה כל שבוע כדי לדבר אתכם, אף אחד לא בא לדבר איתי ולהסביר לי מה קרה בקיבוץ נירים ב 6:29. בכל המדינה הופקרו אנשים, הופקרו אנשים, והתחקירים הצבאים לא מכסים את זה, התחקרים הצבאים מסבירים לנו את לוח הזמנים של האירועים, לא מסבירים לנו למה זה קרה ומי אחראי על זה. 

אני חושבת שמי שהיה בעל הסמכות הוא האחראי ואף אחד לא יספר לי סיפורים אחרים כל מי שהייתה לו סמכות באותו יום היה צריך לקחת אחריות על האירוע ולעשות מעשה, אני לא רוצה להגיד מה, אבל קודם כל לבוא לדבר איתנו. 

כשאתם באתם לשבעה וזה מכובד, סיפרתי לכם שראש הממשלה עדיין לא שלח לי איגרת תנחומים, כפי שמקובל במדינת ישראל. אני לא צריכה את האיגרת תנחומים ממנו אבל אני צריכה שיבוא להסתכל לי בעניים ויגיד לי למה הבן שלי נרצח, ילד בן 35 נרצח.  אני לא היחידה לצערי הרב.

אני רוצה לדבר על מצב משפחות החטופים שנמצאים עדיין בעזה, כי זה האירוע הכי חשוב. אני מוכנה לחכות עם ועדת החקירה ועם התשובות אחרי שיחזרו החטופים כי בעיניי זה האירוע החשוב, זה האירוע שצריך לעשות הכול בשבילו, בגלל זה אני נמצאת פה. 

משפחות החטופים שנמצאות בעזה בפחד, בחרדה, באי וודאות, באובדן עמום לאורך חודשים. אנחנו 548 יום היום, זה מטורף, זה אנשים, משפחות שלא ישנות בלילה, שדואגות ודואגות. החטופים שחזרו הביאו אותות חיים אבל אותות חיים מפחידים. זה מפחיד החזרה שלהם, העניים שלהם, של החטופים. 

מישהו ראה את הסרטון של אביתר וגיא וישן בלילה אחר כך? מישהו שהוא בעל אחריות ישן בלילה אחרי שהוא ראה את הסרטון הזה? אני לא אחראית ואני לא ישנתי בלילה. ראיתי את העניים של גליה דוד אמא שלו ולא נרגעתי, ראיתי את העניים של ויקי אמא של נמרוד כהן ולא יכולתי להירגע. אני רציתי להוריד מהפעילות שלי ולא הצלחתי, כי אני רואה את העניים של הבנים שלהם ואני רואה את העניים של המשפחות של החטופים החיים. 

איך אפשר עוד להציל אותם לפני שיהיה מאוחר? אני רוצה לדבר גם על משפחות החללים. אני לא יודעת כמה מכם מכירים את הסיפור האישי שלנו על יגב. יגב היה בחיים כשרימון הייתה איתו, הוא יצא מהמנהרה הוא היה בחיים, היא העבירה לנו אות חיים, היא והחטופים והחטופות האחרות שיצאו. 

בחודש מרס, ללא שום הכנה קיבלנו סרטון של החמאס באמצע עצרת בתל אביב, הטרור הפסיכולוגי של החמאס עובד מצוין. לפתע מקבלים סרטון, תמונה שכתוב מתחת שיגב לא בין החיים, כתוב שיגב מת מחוסר מזון וחוסר תרופות. פחד אלוהים, אני לא יודעת להגיד לכם אם היה רגע בחיים שלי שפחדתי כמו הרגע הזה. הצבא הרגיע אותנו ואמר שאין על זה אינדיקציות, שכנראה שזה לא הוא, כנראה זה לא נכון. 

החלטנו להאמין לצבא ולהמשיך במאבק עם פחד מאוד גדול, בחודש מאי, קראו למשפחה להתכנס והודיעו לנו שיגב לא בין החיים. המשפט הבא אמר שיגב לא בין החיים אבל אסור לדבר על זה, כי יש בעיית מודיעין. אנחנו אנשים מאוד ממושמעים ולא דיברנו על זה. שבועיים הלכנו, עם פנים, אני לא רוצה להגיד לכם איך הם נראו וכל מי שפגש אותנו שאל אותנו מה קרה, אמרנו הכול בסדר, לא רצינו להדליף, לומר מילה על המצב כי יש ידיעה מודיעינית שאסור לדבר עליה. 

אחרי שבועיים, ביקשנו מהצבא פגישה נוספת, הם אמרו שהם מתנצלים ושהסיפור לא חלוט, זה לא וודאי ואין לנו שום הוכחה שיגב לא בין החיים. נשמנו עמוקות שמחנו, התקווה חזרה אלינו, אך אחרי חודשיים שהלכנו עם הפחד הנוראי אבל עם התקווה, הודיעו לנו שיגב לא בין החיים. 

עשינו שבעה עשינו טקס פרידה, התנהגנו כמו שמצופה מאיתנו, אבל אני יכולה להגיד לכם, בלב המשכתי להאמין שיגב בחיים, כי הם כבר טעות אחת, אפשר לעשות טעות נוספת ולמה שלא יוכלו להגיד לעשות טעות אחת נוספת לזכותנו. אחרי חודש התקשר אלינו הקצין שלנו באמצע הלילה, אמר שהיה מבצע חילוץ, חילצו את החטופים, במנהרה של יגב, את יגב כבר זיהו במנהרה. אולי בגלל שהוא צעיר, אני לא יודעת, לא שאלתי אפילו מרוב תדהמה. 

יגב הובא לקבורה בבית שלנו בנירים. רק שהארון היה באמבולנס וראיתי את הארון הבנתי שיגב לא בין החיים, הבנתי שברגע זה אבדה לי התקווה. אני מספרת את הסיפור הזה לא כדי שתזדהו עם הכאב שלי, כדי שתבינו את חנה והאחרים, והמשפחות האחרות.

עד שהחטוף יחזור הביתה כחלל הם לא יבינו שזה הסוף, האובדן העמום הזה וחוסר הוודאות מטריפים, את המשפחות, והמשפחות לא יכולות להגיע לוודאות עד שהן לא יראו את הארון, עד שהן לא ידעו בוודאות שזה זה. לכן חייבים לעשות הכל כדי להציל את 59 החטופים שעוד שם, את החיים ואת החללים, תודה. 

 << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >>   

בבקשה 

 << דובר >> חנה כהן: << דובר >>   

זאת ענבר, ענבר התנדבה במסיבת הנובה, הייתה ילדה מבריקה עולם ומלואו. היא הופקרה ב-7 באוקטובר נורתה ונחטפה לעזה. מחר זה שנה וחצי, שנה וחצי שאני באה לפה פעמיים בשבוע לכנסת, שום דבר לא קורה. לא קיבלנו את ענבר. שנה וחצי שההורים שלה לא מתפקדים, שנה וחצי ואח שלה גם נפל, הוא לא מה שהוא היה בגלל הרצח של אחותו. 

שנה וחצי שבעלי ואני צריכים להרים בית נוסף מהבית שלנו וזה מאוד מורכב וזה מאוד קשה, וזה שנה וחצי שאנחנו עושים את זה אנחנו עזבנו מקומות עבודה למטרה הזו. שנה וחצי מר בנימין נתניהו שומע אותי ושנה וחצי לא קורה כלום, ביקשנו להיפגש ביחידות, גם זה לא קרה, אין לו זמן עבורנו, שלא לדבר על כך שכשענבר נרצחה טלפון לא קיבלנו ממנו, כשאחרים כן קיבלו. זה פוגע מאוד.

אם לא מתקשרים לאף אחד אתה אומר שזו המגמה, אנחנו נבין שהוא עסוק ונקבל את זה. אך כשאתה עושה איפה ואיפה מתקשר לשניים ולאחר לא, אין שום הסבר לזה פרט לעובדה שאחרי שהילדה נרצחה אולי הפכנו באמת לסוג ז' מבחינתו. 

אני ואחי יושבים ליד שר שאומר לנו שעל גופות אנחנו לא משלמים. מזל שאחי ישב לידי כי אני באותו רגע לא ראיתי בעניים. איך אתה מעז לקרוא לבת שלנו גופה, איך אתה מעז, איך אתה מעז להתמקח איתנו על מכירה של הילדה שלנו במסחר, מה קורה פה ריבונו של עולם, זה להוסיף חטא על פשע. 

השמיים נפלו באותו רגע, לא יודעת איך עמדתי בכלל. אחי בכלל לא עיכל מה הוא שומע, חזרנו לרכב ורק אז הכל נפתח. היינו בהלם ממה שמענו ועשינו עצירה של כמה פעמים בדרך חזרה הביתה. שר בממשלת ישראל אומר לאבא שהילדה החטופה שלו נרצחת דבר כזה. 

אני רציתי לענות לו ועניתי לו. המחיר שאנחנו משלמים, זה נשמע כאילו אנחנו קונים עגבניות מלפפונים, או רהיט. המחיר שאנחנו משלמים הוא על מחיר ההפקרה, מדינת ישראל הפקירה את הילדים האלה, ואין לזה מחיר. 

אנחנו איבדנו את ענבר, איבדנו אותה, ענבר הייתה הכול בשביל ההורים שלה, היא הייתה ילדה מוצלחת מאוד, מוצלחת מאוד ואתה יושב ומדבר איתי על מחיר, על כמה היא עולה. השבוע פגשתי חבר כנסת, שאמר לי שכן לא כולם מוכנים להחזיר בעד מחבלים חיים, הם רוצים להחזיר בעד גופות של מחבלים. הייתי בשוק, על מה אתם מדברים איתי? על מה אתם מדברים איתי? הילדה שלנו הייתה בת 27, הופקרה על ידי מדינת ישראל, באים ומדברים איתי על כמה היא שווה. 

 אנחנו מקבלים מכה אחר מכה, ואני מגלה כמה שאני חזקה אחרי כל מכה כזו, אני פשוט נכנסת להלם והודפת את זה הצידה כי יש לי פה מלחמה יותר קשה. לשכנע אנשים, לא משפחות, משפחות הם כמונו, הם איתנו. לשכנע אנשים שלצד החיים, חשוב מאוד להביא גם את החללים למשפחות שלהם, כי הם חושבים שזה אולי סתם איזה חפץ שהשארנו שם בעזה, אולי איזה רכב שגנבו לנו מהחנייה והכניסו פנימה. אפשר לוותר עליו נכון? כבר לא בחיים. 

זה זוועה, רק משפחה שעוברת דבר כזה יכולה להבין את עוצמת הכאב, את עוצמת הטרגדיה. אסתר יכולה להבין, היא הייתה שם והיא עדיין שם. גם אחרי שנקבל אותה אנחנו נחייה בתוך האפלה הזאת כל החיים שלנו, בתוך האבל הזה בתוך הריק בתוך האין. 

חבר הכנסת ביסמוט, אני שואלת שוב כמו שאני שואלת תמיד. בגלל שעברה כבר שנה וחצי, וההוכחה היחידה שהייתה לנו לגבי המוות של הילדה זה סרטון, ובגלל שאין סגירת מעגל, המוח שלנו מתעתע בנו, אנחנו פתאום החלטנו אולי הילדה בחיים, זה קופץ לנו לראש, אנחנו לא ראינו סרטון, לא ראינו כלום.

 לא ראינו שום דבר, לא ראינו את הילדה מתה לא ראינו את הגופה שלה חוזרת, לא ראינו כלום שיכול להוכיח שהילדה שלנו לא בין החיים, כלום. אמרו לנו לא בין החיים היינו ממושמעים ישבנו שבעה עשינו כל מה שצריך לעשות באבלות ואחר כך תפסנו את הראש ואמרנו מה עשינו בעצם, לא קיבלנו את הילדה איך ישבנו שבעה, מה אנחנו מטומטמים. 

היום אני רוצה הוכחה לא בתמונות גם לא בווידאו. הם אשפי הלוחמה הפסיכולוגית ולכן אני לא מסתפקת בזה, אני רוצה לראות את הילדה, לפני שאנחנו נשתגע כי אנחנו פסע משם. זה אסון נוראי. בן אדם לא יכול להישאר שפוי אחרי טרגדיה כזו, גם לאבד ילד וגם לא לקבל אותה לקבורה.

לאסתר אומרים פעם ככה ופעם אחרת, הכל מבלבל, הכל מבלבל ולא שפוי. אנחנו רוצים לראות את הילדה, אנחנו רוצים לקבל את הילדה שלנו בחזרה הביתה. מדינת ישראל אחראית לרצח של הילדה שלנו, גם לקבל אותה חזרה אתם לא נותנים לנו אותה, לקבור אותה. אני ממש לא יודעת מה להגיד, אני לא מאמינה שאני נמצאת במציאות הזאת, לא מאמינה איך ייתכן שזה לא מעניין אף אחד. 

איך יתכן שיצאה עסקה הומניטרית ששחרה את כל הנשים, גם נשים שהיו לא בין החיים וגם גברים מבוגרים שהיו לא בין החיים, ואת הבת שלנו שהיא צעירת הנשים השאירו שם, את ג'ודי ועופרה השאירו שם, איך ייתכן ששלוש נשים, הופקרו בעסקה הזאת. זו פעם שנייה של הפקרה, פשוט שכחו אותן, ועכשיו פעם שלישית שאנחנו לא מקבלים את הילדה הביתה, לא את הילדה ולא את שאר החטופים. 

חבר הכנסת ביסמוט, 59 חטופים בעזה, מה יהיה הסוף? אני יודעת בן אדם עושה פשלה, אני לא יודעת מי אחראי על המחדל הזה, אני לא באה ומאשימה את הממשלה, עוד לא היה תחקיר אני לא יכולה להאשים אף אחד, אבל היה מחדל, אנחנו יודעים שהיה פה מחדל.

מדינת ישראל עשתה מחדל, אתם צריכים לצאת מגדרכם להחזיר לנו את הילדים האלה, כי אנחנו הקורבנות של המחדל הזה, הם הקורבנות של המחדל. אם אני עושה טעות אני אצא מגדרי, אני אצא מגדרי לפצות את הבן אדם שעשיתי בפינו את הטעות. אין שום השתדלות פה, להפך מקשים עלינו, מתאכזרים אלינו. חבר הכנסת ביסמוט, אני לא יודעת כמה זמן נחזיק מעמד, אני לא יודעת כמה זמן המשפחה שלי תחזיק מעמד. אני לא יודעת מה יהיה הסוף. אולי יש לך תשובה מה יהיה הסוף? 

 << דובר >> נופר בוכשטב: << דובר >>   

אעשה את זה קצר כי אין לי הרבה מה להוסיף אחרי מה שאמא שלי וחנה דיברו. אני נופר אחות של יגב אשר נחטף ונרצח בעזה. הדבר העיקרי שאנחנו לא מדברים עליו, זה לא מה קורה לנו המשפחות אנחנו בתוך הדבר הזה כבר שנה וחצי ואנחנו חיים את זה יום-יום. בוועדה הקודמת שי סיפרה על 41 החטופים שנרצחו בשבי ותוך כדי שהיא סיפרה הבנתי כמה הסיפורים האלה פשוט רצים אצלי בראש הלוך ושוב. אנחנו מכירים את כל המשפחות את כל החטופים, לשמחתנו, מי שחזר בחיים ולצערנו, גם מי שלא. 

אנחנו חיים את זה יום-יום כבר שנה וחצי אבל אנחנו לא הסיפור פה, הסיפור פה, הוא שיש שם 59 חטופים שעדיין שם ואנשים במדינה הזאת שהפכו קהי חושים. אנחנו יודעים שברגע זה יש אנשים שנמצאים מתחת לאדמה סובלים ואנחנו פשוט ממשכים בחיינו כאילו הכל כרגיל.

אנחנו לא יכולים לאפשר לזה לקרות, אנחנו לא יכולים להמשיך ככה, אנחנו לא יכולים להיות מדינה שמתעלמת מזה שאנשים שלנו נמצאים בצרה. אני יודעת שלכולם זה כואב, לכולם זה אכפת, לנו, לכם לכולם. אבל זה לא מספיק אנחנו חייבים להגיד חייבים לעצור את זה, הגיע הזמן לסיים את המלחמה ולהחזיר אותם הביתה.

אולי זה להיות קצת אמיץ אולי זה להיות טיפה יוצא דופן, בתוך המפלגה בתוך הקואליציה, בממשלה, אבל זו אמירה שחייבת להיאמר, המדינה שלנו מתפרקת מבפנים, אנחנו לא אנשים שחיים בתחושה של- -. שנה וחצי של מלחמה זה יותר מידי וחייבים לעצור את זה חייבים להחזיר אותם הביתה, 59 חטופים שמחכים שמישהו יציל אותם. 

אנשים יכולים לחזור בחיים ומי שכבר לא – חייבים להחזיר לקבורה. בבוקר בדרך לפה קראתי פוסט של חייל מילואים, ששואל עד מתי הוא יצטרך לבחור בין המשפחה שלו לבין להגן על הארץ. אנשים חייבים לחזור לחיים שלהם, חייבים להתחיל את השיקום, חייבים לחזור למציאות קצת יותר שפויה ונורמלית. 

אני שואלת אותך, עוד כמה נצטרך לחכות פה? עוד כמה נצטרך להמשיך במציאות שהיא לא מציאות? שנה וחצי של מלחמה. זה לא רק אנחנו המשפחות, זה לא רק החטופים שעדיין שם זו מדינה שלמה שחייבת להתחיל את השיקום שלה והיא לא יכולה כשיש 59 חטופים שסובלים שם, היא לא יכולה כשחיילי המילואים יוצאים כל בוקר להילחם. 

להילחם בתחושה שהם יוצאים להגן על המדינה להחזיר את החטופים אבל זה לא קורה, זה יקרה רק כשתהיה החלטה מדינית מספיק אמיצה כדי להגיד בוא נחזיר את כולם הביתה .ואני שוב שואלת אותך, מתי נגיע לזה? זה שאלה כל כך פשוטה.

 << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >>   

תודה. יש לנו הזדמנויות רבות לדבר ולא רק בפלטפורמה הזו. אנחנו מחויבים לכם. לי יש את הנטייה ואתם יודעים את זה היטב, גם היום כחבר כנסת וגם אתמול כעורך עיתון עם משפחות של קורבנות, חללים, חטופים, פצועים. אז עוד לא היו חטופים. 

אני לא מתווכח, אני מכיל, מחבק, מקבל. מקבל הכול בהכנעה. כמעט כל הדברים או כל הדברים שאמרתן הם דברים כל כך נכונים וחזקים, חוץ מדבר אחד ואל תכעסו עליי, אתן בטח לא לבד והציבור פה הוא לא קהה חושים. כאשר אני כינסתי את הוועדה הזו, כמובן יש פה נושאים חוקים, החלטות, תקנות, שאנחנו צריכים להצביע עליהם היום, אבל בתת מודע שלי ידעתי היטב שמשפחות תהיינה כאן, את אסתר, את חנה אני רואה בלי סוף. 

 << דובר >> אסתר בוכשטב: << דובר >>   

אנחנו מתנצלות שאנחנו מגיעות לפה.

 << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >>   

לא, לא, להפך זה מה שאני אומר. כשאני מכנס את הוועדה, אני רוצה שתהיו כאן על מנת להזכיר את מה שהציבור לא שוכח, להזכיר את מה שהציבור הישראלי לא שוכח כי כולם איתכם. זה הדבר היחידי מכל מה שאמרתן בבוקר שקשה לי, כי אני יודע, אני מסתובב בארץ, אני מסתובב כל הזמן. לא רק במסגרת התפקיד הזה, אבל אני מסתובב בדרום, בצפון ובמרכז. 

אנשים לא משנה מה הם הצביעו באמת לא אכפת, כאלה שתומכים בי כאלה שמקללים אותי, מה מחבר בין כולם, שלושתכן במקרה הספציפי הזה, מה מחבר בין כולם? לא כולם חושבים אותו דבר לא כולם אוהבים אותו דבר, מחבר בין כולנו הרצון לראות במקרה שלך, כמובן חנה, זה את ענבר חוזרת, וזה כבר אני רואה את האבא ואי אפשר יותר. 

במקרה של אמא שלך נופר, את אסתר שאני רואה פה בלי סוף יש פה שני אנשים שאני ברמה האישית מאוד מאוד פתוח עם אמא שלך ועם הרב דנינו יש לי קושי שאני אסחוב איתי שנים. עם אמא, ביום שני בבוקר אני זוכר שהיינו בספה כזאתי בפינה, וכן אמרתי לה את מה שמאוד קיוויתי לו שהבן יחזור, אבל לא ככה, לא כפי שהוא חזר, בדיוק מול הרב דנינו. כמובן יש כאב רב. 

	לגבי מה שאמרת עניין האסון, אמרת שיכול היה להיות אסון יותר גרוע, לא היה אסון כזה ולא יהיה אסון כזה ולאמא גם אם זה אירוע עם קורבן אחד, זה כבר האסון הכבד ביותר כי אנחנו משתייכים לעם שכל אחד - -. אני אומר יותר על העם שלנו, כי אם יש איש השנה בשנה הזו זה עם ישראל. 

	הייתי כתב זר הרבה מאוד שנים, ובצרפת ובארצות הברית גם שם יש חטופים ובני ערובה. יש נטייה שם שעד שהם לא משוחררים – לא מדברים. האכפתיות של עם ישראל, של חיילי צהל כשיוצאים לשם. 

אני ראיתי הרבה מאוד משפחות של קורבנות כמו למשל - - - אב המשפחה שושן שהאבא משמיע לי הקלטה של הבן, הבן לא חזר, הצטיין בכל דבר, סיירת נחל כל דבר הצטיין, נגן פסנתר מצטיין, בקרב מגע. הצטיין בהכול, בן מצטיין, נכד מצטיין.  נתנה הוראה להיכנס כדי לשחרר את החטופים, זאת אומרת אצל החיילים זאת המטרה. עם ישראל מאוחד בעניין הזה  והחיילים נכנסים לשם עד היום חדורי מטרה וחדורי קרב כדי להחזיר אותם הביתה, אנחנו מחויבים לכם, ואין יום - - -

 << דובר >> אסתר בוכשטב: << דובר >>   

מי זה אנחנו? 

 << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >>   

שנייה אחת אני מסיים. אנחנו – זה כולנו זה כולנו זה כמובן מי שעוסק במקצוע שאני עוסק בו ,אבל כולם, כל מי שמסביבי, עם ישראל. עם ישראל הזה הוא עם נפלא.  

 << דובר >> אסתר בוכשטב: << דובר >>   

	כבר שנה וחצי. 

 << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >>   

לגביכם את צודקת ואין מחיר. את מכירה את דעותיי,  אמרתי את זה כבר שנה, אני אמרתי את זה כל הזמן, אני אומר –  להחזיר את החטופים. לא רק אני אומר את זה, עם ישראל אומר את זה. יום שישי האחרון הייתי בשוק התקווה ואי אפשר להגיד שאין לי שם תומכים, תופסים אותי בצד לוקחים אותי הצידה ואומרים "חבר הכנסת ביסמוט, להחזיר את כולם". 

לכן תבינו לא רק שאתם, לא לבד כל הציבור הישראלי איתכם.  יש סדיסטים, יש נבלות, אתם יודעים את זה, אבל המדינה מחויבת והצבא מחויב, אנחנו מחויבים לכם. גם תוך כדי כשאתה מעצים את המערכה יש משא ומתן שמתנהל.

אני משתייך גם לוועדה אחרת קוראים לזה בכנסת, בלי להיכנס לפרטים זה ממש מודיעין. אני רואה את המאמצים. מצד אחד אני מסתובב ואני רואה את המחויבות של עם ישראל. אני רואה מאחורי הקלעים, שנעשה כל מאמץ אפשרי. אני מבין שאנחנו לא יכולים לשקוט עד ש- 59 החטופים יחזרו, הסיפור הזה לא יגמר, לא ייפתר, ויפה שעה אחת קודם. אני מבין אתכם. 

 << דובר >> אסתר בוכשטב: << דובר >>   

בועז, אני האמנתי לדברים האלה לפני שנה. אני לא מאמינה היום הממשלה לא עושה הכול.

 << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >>   

אסתר, אני לא - - -

 << דובר >> אסתר בוכשטב: << דובר >>   

אני חייבת לומר את מה שאני מאמינה. אני אומרת שוב הממשלה לא עושה הכול, אחרת החטופים היו פה מזמן. אני חושבת שראש הממשלה לא מתייחס אלינו, לא שם עלינו, ובהתאם להתנהגותו נראה שהחטופים לא בראש שלו. צר לי להגיד, אני הייתי אדם מאוד ממלכתי, אני כבר לא. 

עד שהחטופים לא יהיו פה אני לא אאמין, עד שלא תהיה וועדת חקירה ממלכתית אמיתית, כמו שהייתה בעבר, כמו שראש הממשלה ידע לדאוג ולומר בכל מקרה אחר שצריכה להיות ועדת חקירה ממלכתית, גם היום אני רוצה שתהיה ועדת חקירה ממלכתית. 

לגבי החמאס שמעבר לגדר, לא צריך לספר לי מה הם, אני הייתי בנירים אני הייתי חלק מהאירוע  הזה אני לא צריכה שאף אחד יגיד לי כמה הם סדיסטים, אני יודעת. אני רוצה שראש הממשלה ייקח אחריות ויחזיר את החטופים עכשיו, ולא יספר סיפורים, כי אני מרגישה שמתחילים לספר סיפורים.  

 << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >>   

תודה. 

 << דובר >> נופר בוכשטב: << דובר >>   

לי יש שאלה אחת. 

 << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >>   

כן נופר, בבקשה.

 << דובר >> נופר בוכשטב: << דובר >>   

האם היום יש שיח על עסקה שתחזיר את כל החטופים הביתה, לא עסקה שתחזיר אחד או שניים או חמישה. 

 << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >>   

כל הזמן. 

 << דובר >> נופר בוכשטב: << דובר >>   

זה לא מה ששומעים. 

 << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >>   

כל הזמן יש מגעים, אני אומר את זה שוב, משא ומתן גם בזמן קרבות ומלחמה. כל הזמן כל הזמן.

 << דובר >> חנה כהן: << דובר >>   

חבר הכנסת ביסמוט, צריך לקחת בחשבון שמה שידענו על החטופים, אני כרגע אדבר על ענבר, מה שידענו על ענבר לפני חצי שנה אנחנו לא יודעים היום. אני חושבת שזה מספיק מסוכן כדי לגרור עוד ועוד זמן, כמו שאמרתי המשפחה שלי לא תחזיק מעמד. אוי ואבוי אם אנחנו לא נמצא את ענבר, אני לא סתם אומרת את זה. לכן אתם צריכים למהר ולהחזיר את כולם, אין פה יותר זמן, באמת שאין יותר זמן. 

אם היית אומר לי לפני שנה וחצי כשהיא נחטפה, שזה ייקח שנה וחצי, הייתי יורה לעצמי כדור בראש אני לא צוחקת. אי אפשר לעמדו בזה, אי אפשר לעמוד בכאב הזה יותר, אי אפשר, אתם לא מבינים כמה שזה קשה. אני מקווה שאתה מעביר את זה הלאה, כי אם אתה מעביר את זה הלאה ואתה אומר שאתה מעביר, ולא קורה כלום זה באמת גרוע, זה מוכיח לי שהדברים שאני אומרת נופלים על אוזניים ערלות. לא אליך אני מתכוונת אתה יודע, לא קורה כלום שנה וחצי, שנה וחצי אני פה פעמיים בשבוע אתה יודע את זה. 

 << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >>   

תודה. ניקח הפסקה. 

 << הפסקה >> (הישיבה נפסקה בשעה 11:55 ונתחדשה בשעה 12:10.) << הפסקה >>   

 << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >>   

קצת קשה לחזור לדיון עצמו. מותר להודות בזה, רגש זו לא תכונה שלילית של בן אדם. המשפחות המקסימות לא איתנו, זה עצוב לחשוב שהם עדיין לא משוכנעים שאנחנו במיליארד אחוז איתם, כולנו. זה גם מה שמייחד אותנו, את העם הזה. זה מה שהופך איתנו לייחודים וטובים מאחרים. לא צריך להתבייש להגיד את זה. 

אנחנו עכשיו בדיון, טיוטת תקנון כלי ירייה, איגרות רישיון, תיקון התשפ"ה 2025.  הדיון יהיה יותר טכני אנחנו גם נצביע. אתה רוצה להציג את הדיון? אבל לפני שאתה מציג אתה מציג את עצמך. 

 << דובר >> דוד ויצמן: << דובר >>   

בוקר טוב אדוני היושב ראש, מכובדי, דוד וייצמן מנהל אגף רישוי ופיקוח כלי ירייה. 

כמו שציינת אדוני, עניין טכני לחלוטין באוגוסט 2024 נכנס לתוקפו תיקון 24 של חוק לירייה לגבי דמויי כלי ירייה הניתנים להסבה. חצי שנה לאחר מכן קרי 6 בפברואר 2025, נכנס לתוקפו גם הצו שאוסר את סוגיי דמויי כלי הירייה הניתנים להסבה שאסורים בהחזקה פרטית על ידי אזרחים. 

מכל מיני סיבות בירוקרטיות ורגולטוריות מבחינת ההחזקה לא ניתן מענה לציבור. חלק ממה שאנחנו מסדירים כרגע זו תקנת האגרות. מדיניות המשרד והאגף, היא לאפשר החזקה פרטית בזמן הקרוב, באמצעות מועדני קליעה – "אירסופט", ועל מנת שמועדון יוכל לקבל רישיון ולתת תעודות הרשעה הוא כמובן נדרש באגרות וזה מה שאנחנו מתקנים פה כרגע. 

חשוב לציין שעד לפני כשבוע וחצי, הונהגה מדיניות של אי הפללה על ידי היועצת המשפטית לממשלה, מיד לאחריה נפתח מרלו"ג מרכזי בבית שמש ששם אזרחי מדינת ישראל אשר מחזיקים בכלי ירייה הניתנים להסבה יכולים להפקיד שם את הכלים. זה הרקע אדון. 

 << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >>   

מי רוצה לתרום לדיון? יש לך משהו להגיד? 

 
<< דובר >> עידו בן יצחק: << דובר >>   
	
   אני רק רוצה לשאול. ניהלנו את הדיון לפני חודשיים, מאז החוק נכנס לתוקף. מי מפעיל את המרלו"ג? 


 << דובר >> דוד ויצמן: << דובר >>   

המרלו"ג הוא בפיקוח ובאחריות משטרת ישראל. אנחנו כמובן בדף הנחיתה שלנו ובכל אמצעי המדיה, פרסמנו שכל אזרח יכול לגשת שעות הפתיחה זה מ-9:00 עד 14:00 והמרלו"ג פתוח מראשון עד חמישי.

 << דובר >> עידו בן יצחק << דובר >>   

ומועדונים לא הביעו עניין עד כה? 

 << דובר >> דוד ויצמן: << דובר >>   

יש לנו מועדון אחד בראשון לציון שנמצא בתהליכים מתקדמים של רגולציה. יש כמובן את החסם העיקרי והיחידי מבחינת המועדונים האלה שזה תנאי מיגון שעד עכשיו לא היה להם. כמובן אדוני, זה הוגדר כצעצוע עד לא מזמן וכיום הוא נכנס תחת רגולציית האגף שלי. 
 
הוא בתהליכים מתקדמים וברגע שנסדיר גם את תקנת האגרות, ונתקן את התקנה שאזרחים יוכלו להחזיק באמצעות תעודת הרשאה, אני מאמין שאנחנו נסדיר את השוק. 


 << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >>   

מישהו רוצה להוסיף לתרום לדיון? לשיחה למרות שזה טכני לגמרי. בבקשה אדוני. 

 << דובר >> אורי בוצ'צקי: << דובר >>   

אורי בוצ'צקי, ממועדון מטווח פורטל ביוקנעם. אני מייצג חלק ממועדונים שנמצאים בעמדת המתנה. בדיוק כפי שאמר דוד, הדבר המכריע מבחינת הלקוחות שלנו אלה דרישות להחזקה פרטית. ברגע שיפרסמו מה יהיו התנאים ששחקן יכול להציג דמוי כלי ירייה, להשתתף איתו באימונים ותחרויות מחוץ למועדון – אנחנו נוכל לבדוק את הכדאיות הכללית.

השקעה במיגון והעברה של כל הדרישות הרגולטוריות כולל תשלומי אשרות למיניהם, מה שאתם מצביעים עליו היום זה חלק מהחלטה כלכלית. אם יהיו חמישה אנשים שמעוניינים להפקיד דמוי כלי ירייה – מבחינתי, לא יהיה כלכלי ואני אשלח אותם למרלו"ג. אם אני אראה חמש מאות – כמובן שהחישוב יהיה אחר לגמרי. 

רציתי רק למשוך את תשומת ליבכם לנושא אחר, נוצר תהליך של הפרדה של דמוי כלי ירייה, שזה חלק מכלי האיירסופט שניתנים להסבה. התהליך הזה של הפרדה בין חלק אחד וכל שאר האיירסופט, זה תהליך שהתברר ככואב. למשל כחלק מאסדרת היבוא של דמוי כלי ירייה נוצר פרט מכס חדש. 

כדי להפריד כדי שמועדון יוכל לייבא ספציפית פריטים מסוג דמויי כלי ירייה ולא יהיו וויכוחים במכס. זה תהליך שכולל פנייה למשרד לביטחון לאומי לאגף היבוא, כולל את האישורים של אגף רישוי כלי ירייה ודמוי כלי ירייה. תוך כדי התהליך הזה נמחק פרט מכס שעליו היו מיובאים חלקים של כלי האיירסופט רגילים שנשארו במשרד הכלכלה. 

	חלקים חמש ושבע התווספו ו- / שש נמחק מספר המכס. לי למשל יש משלוח שתקוע בים ואני מפחד מה יקרה. יש לי רישיון בתוקף של משרד הכלכלה אבל על פרט מכס של חלק / 6. בגלל שהתווספו פרטי מכס של /5 ו- /7 , 6 נמחק, בטעות כנראה. אנחנו כרגע בהתכתבות ובדיקה איך מחזירים. 

	דיברנו בוועדה קודמת שדמוי כלי ירייה אמור להתווסף למה שהיה קודם ולא לדרוס את מה שהיה קודם. כרגע יש בעיה טכנית ואצל יבואן אחר, "קליבר 0.45 מאשדוד", יש שלושה משלוחים שהם כרגע בארץ ולא מצליחים לעבור את המכס באופן טבעי כי מזינים את הפרט מכס לתוך המערכת ואומרים שפרט מכס לא קיים. יש לו רישיון בתוקף, הוא לא מצליח לשחרר. 

	אני מניח שמדובר בחבלי לידה של הפרדה בין העולמות האלה. אני רציתי לבקש שתשימו טיפה יותר תשומת לב לתהליך ההפרדה הזה. נצטרך כנראה עבודה גם מצד משרד הכלכלה, כי ברגע שאנחנו יודעים שכל מה שנשאר באחריותם אלה כלים שלא חשודים ביכולת ההסבה שלהם ובמיוחד כשמשרד לביטחון לאומי כמה שאנחנו יודעים אמור להשתתף בתהליך אכיפה משותף. המצב אמור להיות בטוח יותר, זאת אומרת שאפשר קצת לשחרר את העמדות. 

אני לא מדבר על אלה שמחפשים את הפרצה בחוק, אני מדבר על מועדונים שקל מאוד לפקח עלינו, יש לי כתובת יש לי טלפון יש לי פקחים שמגיעים ובודקים אותי. לבנות את התהליך הזה משוחרר קצת יותר, במיוחד שאנחנו יודעים שגם אלה שלא ירצו דמוי כלי ירייה, הם ירצו את הצעצועים המסוכנים - - - ולהדגיש שזה צעצוע, מרגע זה אנחנו כן יכולים לקרוא לזה צעצועים מסוכנים ולא לחשוד בהם כמשהו שעלול תוך פעולה מאוד פשוטה להפוך לכלי הריגה. 

	אנחנו מפרידים בין עולמות אלה, ואני מבקש להתייחס לאנשים שנשארים בעולם הוותיק של צעצועים טיפה יותר - - במיוחד שיש עכשיו יכולת לאכוף את הכללים בצורה יותר מקצועית. אני מדגיש את החלק המקצועי. תיקון 24 לחוק כלי יריה 49 , נבנה על בסיס הפרדה שהיא די טכנית – כלי מופעל גז וכלי מופעל חשמל. אני לא מחזיק כלים כאלה אצלי בעסק ואני מצפה שבן אדם שיגיע לאכוף את זה, הפקחים, אני מצפה שהוא ידע להבדיל ושהוא ידע לבדוק אותי ולשחרר אותי מדרישות מאוד נוקשות של כלים מסוכנים. 

המשטרה יודעת ומעבדה לזיהוי פלילים יודעת שאלה כלים שניתן להסב אותם. אני מחזיק אצלי בעסק רק צעצועים מסוכנים, צעצועים שלא ניתנים להסבה. הפחד שלי שנגיע לתהליכים של אכיפה, אנחנו ניתקע בוויכוחים ארוכים מאוד להוכיח אם זה כן או לא. כמובן אנחנו מוכנים ומחכים לשיתוף פעולה להזמין את אותם פקחים להסביר, לעבוד איתם ביחד, מראש לפני שיבואו עם צווי סגירה כאלה ואחרים. 

	אין לי בעיה נגיע למעבדה נבדוק את הכלים שיראו לאותם פקחים כחשודים להיות דומים לדמוי כלי ירייה. בסופו של תהליך אנחנו אמורים להגיע לסדר ומצב ברור יותר. יש לי ציפיות מאוד גבוהות לאותם אישורים שאמורים להנפיק לשחקנים שזה יהיה פעם ראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל, שהאיירסופט מחוץ למועדון יהפוך להיות מוכר וחוקי בקריטריונים. 

	תגידו מה הדרישות לאותו בן אדם. למשל, מחזיק ברישיון נשק רוצה מסיבה כזו או אחרת להתאמן עם דמוי אקדח איירסופט שמדמה את האקדח המבצעי שלו. באקדח המבצעי כדור עולה שלושה שקלים, אני מוכר 5,000 כדורים ב-50 שקלים. 

יש הבדל בין תחושת ביטחון וביטחון אמיתי. אקדח זה תחושת ביטחון, עד שבן אדם לא מפתח זיכרון שריר בכל הנושא של לקבל החלטה על שימוש בנשק להגנה עצמית. אני מדבר על אקדחים אמיתיים שאמורים להגן על בן אדם ואלה שמסביבו, להגן מסכנות אמיתיות. 

	כדי להפוך את הבן אדם למקור של בטיחות, הוא צריך להתלוות באימונים מאוד רצופים ואמינים. איירסופט מיועד לאימון זול ודומה ככל שאפשר. זה לא מאה אחוז כלי ירייה מבצעי, פחות רעש פחות רתע, רק 40 או 60 אחוז מהרתע. אבל עדיין זו אפשרות להתאמן בצורה זולה והכי דומה לנשק חם ולצבור מיומנות, בכל נושא נשק בישראל. במקרה הצורך, יהווה מקור לביטחון. 

אנחנו רואים שהצורך הזה, לא משנה מה נעשה עם משטרה וצבא, הפיגועים שקרו לאחרונה זה פיגועים ספונטניים, בן אדם מזהה מהאוטו, כמו שהיה ליד יוקנעם, כשהמחבל סטה מהכביש ופגע בבן אדם שישב בתחנה. אין דרך חוץ מאזרח חמוש שיכול להתערב ולעצור, להפוך פיגוע רגעי לאירוע מתמשך, שהיה יכול להיגמר בעוד ועוד הרוגים. 

	לכן, אנחנו רוצים להיות חלק מתהליך של צבירת מיומנות של נושאי נשקים, לספק להם את האפשרות להתאמן בצורה זולה ואיכותית ומבקשים את עזרתכם בנושא זה. 

 << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >>   

איך אתה מרגיע את האיש היקר הזה שאומר – איך אתה עובד איתי איך אתה משלב איתי, איך אתה מרגיע אותי במיוחד בתקופת המעבר?


 << דובר >> דוד ויצמן: << דובר >>   

אדוני, אמרת דברי טעם. אני חייב לפתוח ולומר שכל רגולציה חדשה בטח על עולם שעד לא מזמן הוגדר כצעצועים מסוכנים, מפחידה, מרתיעה. הערה טרמינולוגית קטנה – מפקחים ולא פקחים. לעניין הדברים שהעלתה, לא מיותר להגיד את המובן מאליו, כמובן שחטיבת הפיקוח באגף שלי עברה הכשרה והדרכה מאוד מאוד יסודית, גם על ידי גורמי מקצוע גם על ידי אנשי מעבדה של זיהוי פלילים במשטרת ישראל על מנת לתת להם את הכלים הפרקטים המקצועיים לדעת שאדוני אחראי על צעצועים מסוכנים וחבר שלך אחראי על דמויי כלי ירייה. 

אחת המטרות העיקריות שלי כמנהל האגף, לתת לך את הפינה השקטה שלך להמשיך בתחביב שלך בלי רעשי רקע מיותרים. יחד עם זה להכניס תחת רגולציה לפי מה שקבע המחוקק את כל מי שמחזיק בדמוי כלי ירייה הניתנים להסבה.

 אמרת אמת, שבתחילת הדרך נבצע אכיפה משותפת יחד עם משרד הכלכלה, על מנת שאנחנו כרגולטורים נדע למקד את הפיקוח שלנו במקומות הנכונים. במידה ואתה מחזיק בצעצועים מסוכנים בלבד אני משער לעצמי שפעם פעמיים כבר יגרמו לחטיבת הפיקוח להבין שאותך נפגוש רק בשמחות. זו הכוונה שלנו בעיקר. 

<< דובר >> דניאל ברינר: << דובר >>


שמי דניאל ברינר, ראש אגף א' חברות אבטחה ודמוי כלי יריה. אנחנו כבר מכירים. לגבי שלושה דברים שציינת. דבר ראשון, לגבי פרטי מכס, האגף והמשרד דאגו לפתוח את פרטי המכס הרלוונטיים לפעילות של האגף. מה שקרה בפריטים האחרים, מעניין לשמוע אבל - - - ממשרד הכלכלה וזה הציר שאמור לעבוד מולם. לגבי הבקשה לאפשר החזקה של דמוי כלי ירייה כמו שציין ראש האגף,  אנחנו נאפשר אבל דמוי כלי ירייה לא כולל בתוכו אקדחים, דמוי כלי ירייה כולל בתוכו רק כלים שדומים ל-16M. 


 << דובר >> אורי בוצ'צקי : << דובר >>   

כן, כן יש רשימה. 

 << דובר >> דניאל ברינר : << דובר >>   

לכן האימונים בחוץ, או כל אימון בצעצועים מסוכנים של איירסופט שמדמים אקדחים זה בציר מול משרד הכלכלה, שהוא שותף מאוד חשוב אבל פחות רלוונטי לפורום הזה. 

 << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >>   

תודה רבה, יש להם תיקון עכשיו? 

 << דובר >> עידו בן יצחק: << דובר >>   

יש כמה תיקונים שרצינו להכניס מראש אבל עוד תיקון שהם ביקשו להכניס. 


 << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >>   

 מי מקריא לנו את זה? אתה מקריא את הגרסה המתוקנת? 


 << דובר >> עידו בן יצחק: << דובר >>   

כן. 

 
 << דובר >> אסף היזלר: << דובר >>   

תקנות כלי ירייה (אגרות רישיון) (תיקון) התשפ"ה -2025 

	תיקון תקנה 1
	1.
	בתקנות כלי הירייה (אגרות רישיון), התשס"ו-2005  (להלן - התקנות העיקריות), בתקנה 1(א) –

	
	
	(1)
	בפסקה (1) במקום כלי יריה  "(סעיף 2(א) לחוק)" יבוא "כלי יריה או דמוי כלי ירייה "(סעיף 2(א) או סעיף 7ט(ב) לחוק, בהתאמה)";

	
	
	(2)
	בפסקה (2)-

	
	
	
	(א)
	ברישה, מקום "(סעיף 2(ב) ו-(ג) לחוק)" יבוא "(סעיף 2(ב) ו-(ג) או סעיף 7ט(ב) לחוק, בהתאמה)";

	
	
	
	(ב)
	בפסקת משנה (א) אחרי "כלי יריה" יבוא "או דמוי כלי ירייה";

	
	
	
	(ג)
	בפסקת משנה (ב) אחרי ,כלי יריה" יבוא "או דמוי כלי ירייה";

	
	
	(3)
	בפסקה (3) במקום "(סעיף 2(ב) ו-(ג) לחוק)" יבוא "(סעיף 2(ב) ו-(ג) או סעיף 7ט(ב) לחוק)";

	
	
	(4)
	בפסקה (4) במקום "בכלי יריה (סעיף 3 לחוק)" יבוא "בלי יריה או בדמוי כלי ירייה (סעיף 3 או סעיף 7ט(ב) לחוק, בהתאמה)";



 << דובר >> עידו בן יצחק: << דובר >>   

פה אנחנו נוסיף את התיקון שביקש עכשיו המשרד. אנחנו נתקן את פסקה 5 לתקנות. את רוצה אולי שנשאיר את זה לסוף? 




 << דובר >> לאה גופר: << דובר >>   

כן, תחזיר לי. 


 
 << דובר >> אסף היזלר: << דובר >> 
   

	
	
	(5)
	בפסקה (6) אחרי "מטווח קליעה" יבוא "או להקמת מועדון לדמויי כלי ירייה";

	
	
	(6)
	בפסקה (7)(א) אחרי "מטווח קליעה" יבוא "או לניהול מועדון לדמויי כלי ירייה";



(7) הרישה של טיוטת התקנות, מה שרשום "ואחרי "(סעיף 2(ב) לחוק)" יבוא "או דמוי כלי יריה לישראל" זו טעות בטיוטה ולכן אנחנו מדלגים על זה. 

	
	(7)
	(א)
	במקום "בכלי יריה (סעיף 3 לחוק)" יבוא "בכלי יריה או בדמוי כלי ירייה (סעיף 3 או סעיף 7ט(ב) לחוק, בהתאמה)";

	
	
	(ב)
	אחרי "שלפיו נוסף כלי ירייה" יבוא "או דמוי כלי ירייה"



כדי שתהיה התאמה, כל פעם יש כלי ירייה, יבוא לאחר מכן "דמוי כלי ירייה"

	
	
	(ג)
	אחרי "ייבוא כלי יריה" יבוא "או דמוי כלי יריה" ובמקום "(סעיף 2(ב) לחוק)" יבוא (סעיף 2(ב) או סעיף 7ט(ב) לחוק, בהתאמה)";



תיקנו במקום 7ט(ב) לחוק ל-7ט(ב), זו טעות טכנית.

	
	(8)
	בפסקה (10) – במקום "בכלי יריה (סעיף 3 לחוק)" יבוא "בכלי יריה או בדמוי כלי ירייה (סעיף 3 או סעיף 7ט(ב) לחוק, בהתאמה)" ואחרי "שלפיו נוסף כלי יריה" יבוא "או דמוי כלי יריה".



 << דובר >> עו"ד עידו בן יצחק סגן היועצת המשפטית לועדה: << דובר >>   

אז התוספת זה שנתקן גם את פסקה 5 אחרי לנשיאת כלי ירייה יבוא דמוי כלי ירייה. במקום סעיף 4 לחוק יבוא סעיף 4 או סעיף 7 טא לחוק בהתאמה. במקום סעיפים 9, 10, 10א' יבואו סעיפים 7 טג, 10, 10א 

	תיקון תקנה 4
	2.
	בתקנה 4 לתקנות העיקריות, אחרי "המבקש להחליף רישיון של כלי יריה" יבוא "או רישיון של דמוי כלי ירייה".



מכאן ועד הסוף אנחנו הוספנו כדי שתהיה התאמה שבכל מקום שיבוא "כלי יריה" יבוא לאחר מכן "דמוי כלי יריה", כך שיוצא "אחרי לכלי יריה חדש" יבוא "לדמוי כלי יריה חדש", אחרי "בעד אותו כלי יריה" יבוא "דמוי לכלי יריה".

אחרי "לכלי הירייה החדש" יבוא "לדמוי כלי הירייה החדש" ואחרי "כלי הירייה הקודם" יבוא "או דמוי כלי הירייה הקודם". זו התוספת.

<< דובר >> עידו בן יצחק: << דובר >>   

התוספת היא שאנחנו נתקן גם את פסקה 5, במקום סעיף 4 לחוק, יבוא סעיף 4 הוא הסעיף שיבטא את א' לחוק בהתאמה. במקום סעיפים 9,10 (א) יבואו סעיפים 7ט(ג), 10, 10(א).

 << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >>   

בסדר גמור. מקובל? לא נריב? 


 << קריאה >> קריאה: << קריאה >>   

חלילה. 

 << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >>   

אפילו לא להסכים? 

<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>   

עם עידו ואסף אני לא רבה . 

ב << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >>   

איזה הרמוניה כאן, אם אני מפריע אני יכול לצאת.  בכל מקרה אפשר להצביע נכון? מי בעד? מסתכל על חבריי כאן בהיסוס רב.  אחד בעד. מי נמנע בבקשה, מי מוכן? כרגיל אף אחד לא נמנע תודה רבה אף אחד. מי נגד? אף אחד. התקבל.

הצבעה
אושר
 
אני מאחל חג שמח לכולם, חג כשר. למשפחות נאחל שיקיריהם יחזרו והחללים יבואו לקבורה. כמובן החיילים שלנו, הצוות שלי שנמצא עכשיו בצפון ובדרום. אני חושב גם על הבת שלי מותר לי לחשוב גם עליה, המתוקה הזו. אני חושב על כל אחד מכם.

אני יושב ראש הוועדה הזאת לא יודע לכמה זמן עדיין, אבל כבר לא ילד אני כבר בן 60, ואני לא זוכר תקופה מאתגרת שכזו. המשפט האחרון שאני אומר כיושב ראש וועדה – אוי לנו, אוי לנו מלאבד את צדקת דרכנו, בלהסתכל במראה ולהיות גאים במה שאנחנו, חס ושלום שבחיים לא נתקוטט אחד עם השני,  זה הדבר הכי חזק שמאחד אותנו. 

תודה רבה לכולם וחג שמח. 


 << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 12:35. << סיום >>