פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



15
ועדת הפנים והגנת הסביבה
18/03/2025


מושב שלישי



פרוטוקול מס' 352
מישיבת ועדת הפנים והגנת הסביבה
יום שלישי, י"ח באדר התשפ"ה (18 במרץ 2025), שעה 9:14



סדר היום:
 << נושא >> במסגרת יום העו"ס הבין לאומי - "תפקידה של העבודה הקהילתית והמעורבות הקהילתית ברשויות בסיוע בהתמודדות עם חוסן" << נושא >>, דיון ביוזמת חה"כ מיכל מרים וולדיגר לרגל יום העו"ס הבין לאומי


נכחו:
חברי הוועדה: 
ארז מלול – היו"ר
מיכל מרים וולדיגר



מוזמנים: 
שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי
	ינון אהרוני
	–
	מנכ"ל משרד הרווחה והביטחון החברתי

	לימור מוסייל
	–
	מנהלת שירות, השירות לעבודה קהילתית, משרד הרווחה והביטחון החברתי

	ליאת יורב
	–
	מנהלת משאבי קהילה, מועצה אזורית גולן, משרד הרווחה והביטחון החברתי

	נגה אדלר שטרן
	–
	מנהלת תחום פיתוח אורגני קהילתי במינהל שירותים, משרד הרווחה והביטחון החברתי

	אסתי אליאס
	–
	מנהלת תחום, משרד הרווחה והביטחון החברתי

	תאיר ראבוחין
	–
	רפרנטית רווחה, אגף תקציבים, משרד האוצר

	חוי כהן
	–
	עו"ס, מפקחת ארצית רווחת עולים, משרד העלייה והקליטה

	ברהן מלכה
	–
	עו"ס, מפקח ארצי אגף רווחה, משרד העלייה והקליטה

	ליליה אולידורט
	–
	עו"ס, מפקחת מחוז דרום וירושלים, משרד העלייה והקליטה

	הדס רוחם
	–
	עו"ס, מנהלת מרכז חוסן שומרון, הקואליציה הישראלית לטראומה, ומנהלת מקצועית יחידת חוסן, איחוד הצלה 

	אלי גל
	–
	הסתדרות לאומית, ארגון העו"ס הלאומי

	שרי קרנידאן
	–
	עו"ס קהילתית במרכזי חוסן, ארגון העו"ס הלאומי

	רבקה ליאון זדה
	–
	עו"ס, איגוד העובדות והעובדים הסוציאליים

	מיכל גומל בלנק
	–
	עו"ס, איגוד העובדות והעובדים הסוציאליים

	שני צברי
	–
	עו"ס קהילתית לאזרחים ותיקים, עיריית מעלה אדומים, איגוד העובדות והעובדים הסוציאליים

	רונית זיקרי
	–
	מנהלת האגף לשירותים חברתיים, קריית גת, איגוד מנהלי שירותי רווחה

	מלכית שפיגל
	–
	עו"ס, אגף שירותים חברתיים, מועצה אזורית שער הנגב

	אבנר חי 
	–
	עו"ס, מנהל האגף למשאבי קהילה, עיריית שדרות

	יעל בן נון גובר
	–
	מנהלת מח' משאבי קהילה והתנדבות, עיריית נס ציונה

	בלה חבל
	–
	עו"ס, שירותי רווחה, בני ברק

	מלכה קרונוביץ
	–
	עו"ס, שירותי רווחה, בני ברק

	חמדת קב
	–
	עו"ד, מנהלת קשרי ממשל, עמותת 'אותי'

	אגמית גלב
	–
	ראש תחום בריאות הנפש, אימהות בחזית

	איתי סיגל
	–
	אחיין של קית' סיגל ששוחרר מהשבי, משפחות החטופים

	חנה כהן
	–
	דודה של ענבר הימן ז"ל שנרצחה ומוחזקת בעזה, משפחות החטופים

	יוסי כהן
	–
	אבא של עמית כהן ז"ל, משפחות החללים




מנהלת הוועדה:
לאה קריכלי

רישום פרלמנטרי:
חבר תרגומים, יפית גולן


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.



 << נושא >> במסגרת יום העו"ס הבין לאומי - "תפקידה של העבודה הקהילתית והמעורבות הקהילתית ברשויות בסיוע בהתמודדות עם חוסן" << נושא >> 


 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

אני פותח את ישיבת הפנים והגנת הסביבה במסגרת יום העובדים הסוציאליים הבינלאומי, בנושא תפקידה של העבודה הקהילתית והמעורבות הקהילתית ברשויות בסיוע בהתמודדות עם חוסן. היום יום שלישי, י"ח – חי – באדר התשפ"ה, 18 למרץ 2025. 

אני רוצה להתחיל עם אב שכול, ברשות השר. יוסי כהן, בבקשה.

 << אורח >> יוסי כהן: << אורח >> 

יוסי כהן, אבא של עמית כהן ז"ל. הכלה שלי, נורל מנצורי, ואחותה רויה, היו איתם, נרצחו ביחד.

אני פונה לחברי הכנסת ולשר, יש עוד משפחות שכולות שהן לא מועצת אוקטובר. אנחנו הרוב אפילו. הן אספו חתימות של ילדים, אחים, שכנים, חברים, ועד של הבניין, וצירפו אותם לרשימות. הן באות ומייצגות את עצמן ולא מייצגות אותנו. הן איתנו בשכול, אבל הן לא מייצגות אותנו בדרישות שלהן. 

הן רוצות ועדה ממלכתית. אנחנו הרבה משפחות שאתם לא רגילים לדבר הזה, מוכנים לשפוך את הדם שלנו, גם פה וגם בבית משפט עליון. ועדה ממלכתית לא תקום. תקראו לה ממלכתית מהיום והלאה, אבל לא שופט בית משפט עליון. הוא לא ממנה, הוא לא בפנים, לא כלום. על רבע ממה שהוא עשה, אנשים גמרו קריירה בעבודות קטנות. רבע ממה שהוא עשה. הוא לא אמין, לא מקובל עלינו, לא כלום. 

הוא צריך להיחקר, לטענתנו יש לו חלק גדול במה שקרה, ושגם אותנו ישמעו. אנחנו לא נוותר הפעם. אני בא לפה להגיד כי גם יש צדדים אחרים, כמו שיש משפחות חטופים שבאות, שהכנסת נהייתה שלהן, אזורים שלהן, הכל, גם לנו יש מעמד. אנחנו קברנו, אנחנו לא חיים מאז. להם יש עוד תקווה. הם מתוגמלים, אנחנו לא מתוגמלים. כל העמותות נותנים להם כספים, קטאר, כל זה יש להם. לנו אין. אבל אנחנו בני אדם, לנו יש לב. אם צריך לשפוך את הלב פה, נשפוך את הלב פה. ועדה ממלכתית לא תקום. 

 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

אנחנו קודם כל משתתפים בצערכם.

 << אורח >> יוסי כהן: << אורח >> 

 אני אולי מתלהם, אבל אני זה מישהו מהצד השני, שבאים לפה ומונעים ממשפחות שכולות מהצד שלנו לדבר. המשפחות של החטופים ומועצת אוקטובר. אין אף אחד היום, אם היו פה זה היה נגמר אחרת, באחריות. 

 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

 אני שמח שהקול שלך ושל עוד הרבה משפחות, נשמע גם הצד השני. חבל שדיונים, ערוצי תקשורת, מבליטים רק צד אחד ולכם לא נותנים במה. 

 << אורח >> יוסי כהן: << אורח >> 

אותנו מונעים לגמרי. 

 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

חבל שכך. אבל באמת, העניין צריך להיבדק. אבל כמו שאתה אומר, צריך להיחשב גם אתם, השכול שלכם לא שונה משכול אחר. ועוד פעם, אנחנו משתתפים בצערכם, ובעזרת השם המוות הזה לא היה לריק, ואנחנו ננצח. ואם דיברתי על ניצחון, אני באמת רוצה לברך את חיילינו עכשיו, שנכנסו עוד פעם ללב עזה, לשיא הקרב, לאחל להם בהצלחה, ובעזרת השם גם חטופינו יחזרו בשלום. תודה רבה לך.

נחזור לנושא שבשמו התכנסנו, יום העובדים הסוציאליים. למען הגילוי הנאות, אשתי מנהלת אגף דיור בעלי שיח ויש לה קשר יומיומי, שעתי, 24/7, כולל שישי שבת, עם עובדות סוציאליות שמטפלות באוכלוסייה המיוחדת, המתבגרת, שזקוקה להרבה טיפול. ואני לא מדבר רק על האוכלוסייה הזאת המיוחדת, אני מדבר גם על המעטפת, על המשפחה מסביב, שהעובדים הסוציאליים והעובדות הסוציאליות עושים עבודת קודש. 

אני אומר את זה כי אני רואה את זה בעיניים. ואני שמח, ואת הזכות גם ששנה שעברה עשיתי יום בשיא המפונים, שיא המלחמה, שיא הבאלגן מה שנקרא, ועשיתי באודיטוריום, לדעתי זה היה הכנס הראשון או השני שאפשרו מאז המלחמה בגלל חשיבות העניין, להוקרה לעובדים הסוציאליים. אני דיברתי על השגרה במה שקשור לעבודה שאני מכיר, אבל מה שהם עשו מה-7 לאוקטובר לא יסולא בפז. איזו מסירות, איזו עבודה עם משפחות השכול, משפחות החטופים, המפונים. 

אבל כמובן, עם כל הפירגון והעידוד והתמריץ, אני חייב לציין שאילולא השר, ידידי, אמרתי גם מורי ורבי ואני לא מתבייש בכך, באמת, מאז שנכנסתי הוא מלווה. 

 << דובר >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << דובר >> 

התלמיד גבר על המורה.

 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

איך הוא מנהל את האירוע, אין לו לא יום ולא לילה מה-7 באוקטובר. גם מול משרדי האוצר, שזה לא פשוט להשיג תקציבים, לשמר תקציבים עם כל הקיצוצים, וגם ביחס האישי עם העובדים והעובדות הסוציאליים. 

 << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> 

ארז, אני אגלה לך סוד, זה גם היה לפני ה-7 באוקטובר. זה פשוט באופי שלו, הוא לא יכול להיות אחרת. 

 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

נכון, אבל זה ביתר שאת, ואני אגיד לכם למה. מלבד זה שהוא אדם טוב, הוא גם בא משם. מי שבא מהשכבות החלשות, מהמצוקה, יש לו יותר יכולת להבין, ויש לו יותר הישגים ויכולות להביא הצלחות. פעם הוא אמר לי את המשפט – השבע לא מבין את הרעב. אבל הוא יודע את החשיבות של העובדים הסוציאליים בקהילה, את העזרה למשפחות, להתמודדויות עם כל הקשיים, ויש הרבה קשיים. וזה לא משנה גם היום מעמד כלכלי. נכון שבמעמד הסוציו הנמוך זה יותר קשה, אבל היום עם הקשיים בכל בית, ההתמודדויות עם הנוער המתבגר קשות מאוד, וברוך השם, השר זה האיש הנכון במקום הנכון. 

אני רוצה רק לפני זה שניתן עדיפות לחנה. היא דודה של חטופה בעזה, שאנחנו כבר ידידים, וכל פעם היא מרגשת מחדש. תתחילי את.

 << אורח >> חנה כהן: << אורח >> 

תודה רבה. שמי כהן חנה, ואני הדודה של ענבר הימן. ענבר הייתה הלפרית במסיבת הנובה, ועם חדירת המרצחים ברחה לכביש הדמים, נחטפה שם ונרצחה באכזריות. שנה וחצי היא מוחזקת בשבי חמאס. אני מגיעה לפה במהלך השנה וחצי פעמיים בשבוע, לפעמים גם שלוש, בכדי לדרוש את המגיע לנו, כמובן מאליו, את ענבר ואת שאר החטופים שלנו שנשארו בעזה. 

ב-7 לאוקטובר, מדינת ישראל הפקירה. אני אומרת הפקירה, אני לא נכנסת למי, ממשלה, שב"כ, חיילים, צה"ל. זה עוד ייחקר, אני לא מאשימה אף אחד בשלב זה. אבל מדינת ישראל הפקירה את הילדה שלנו, את ענבר, ואת שאר החטופים. 

ענבר, כל העתיד היה לפניה. היא הייתה ילדה צעירה, הייתה ילדה מוכשרת, ילדה מחוננת, אומנית רב תחומית. ואנחנו הפסדנו כמשפחה. לאחיה הייתה ילדה אחת, יש לו עוד ילד, והוא איבד אותה. הוא איבד את הילדה שלו, שהיא הייתה כל עולמם. ומאז בעצם השמיים קרסו. 

דונלד טראמפ הבטיח ששערי הגיהינום ייפתחו בפני עזה, אבל אתמול בלילה נפתחו שערי הגיהינום בפני משפחות החטופים. אני לא יודעת אם לעזה זה מזיז, אבל אנחנו, משפחות החטופים, קיבלנו את זה בהפתעה מוחלטת. יש לנו שם חטופים חיים, והרוב שם הם חללים. אנחנו כבר לא יודעים את מי אנחנו נקבל בחיים, מהחיים, ולצערי אנחנו לא יודעים מי מבין 40 החללים אנחנו נקבל לקבורה. ופה אני באתי היום להתנצל בפני ענבר. כשלתי. 

 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

את לא כשלת בכלל. איתי סיגל. 

 << אורח >> איתי סיגל: << אורח >> 

קוראים לי איתי סיגל. אני אחיין של קית' ואביבה סיגל שנחטפו מביתם, ומדינת ישראל, בעזרת הסכם, מתווה, הצליחה להחזיר אותם. אני מחזיק פלקט עם תמונות של חטופים. חלקם חזרו, חלקם לא. וכל יום שאני נאלץ להחזיק את השלט הזה, אז אנחנו נכשלנו. אנחנו נכשלנו בתור חברה. כי ענבר כרגע נמצאת בעזה, וחנה נמצאת פה. ואתם רואים מה עובר על חנה. חנה בגיהינום. 

אנחנו 528 יום בסיוט הזה, ואתמול בערב בהליכה לילית פגשתי חבר שחזר הביתה. קצת דיברנו, ואמרתי לו, אנחנו עוד רגע חוזרים ללחימה. רואים את זה ברור כשמש. והנה, בוקר למחרת הפצצנו בעזה, ובדרך לפה ברדיו, אני שומע את השדרנים מדברים על זה שהאם אנחנו חוזרים ללחימה או לא חוזרים ללחימה. 

אז אנחנו לא הפסקנו את הלחימה. הלחימה זה לא רק באמצעות מטוסים ורובים וחיילים. הלחימה קורית גם בשולחן משא ומתן. הלחימה קורית פה, שלי ושל חנה ושאר משפחות. וגם לחימה שלכן, מי שכאן, עובדות סוציאליות, נכון? נלחמות יום ולילה. חלקכן אולי אפילו מתעסקות עם משפחות, אנשים, ילדים, שנפגעו מה-7 ועדיין נפגעים. 

ואני רוצה להגיד לכן תודה על כל העבודה הקשה שלכן, על כל מה שאתן עושות לחברה שלנו. ואני באמת לא מתפלא שהרוב פה הוא נשים, כי נשים זו עוצמה, נשים זו הובלה, נשים זה לב, והלוואי שהיו נשים חזקות כמוכן שמובילות את המדינה שלנו. כי אני חושב שאם היו נשים כמוכן שמקריבות את הכל, ואני יודע מה זה להיות עובדת סוציאלית, יש לי בנות דודות ויש לי חברות שהן עובדות סוציאליות, אני יודע מה אתן נותנות, אני חושב שאנחנו היינו במקום אחר. אני חושב שחנה, היו מוציאים מהגיהינום ממזמן, את ענבר, את אלון, את עידן, את כל ה-59. 

ושאף אחד לא יטעה, אנחנו לא נצליח להשתקם, לא משנה איזה תקציב נעביר, לא משנה איזו ממשלה תעבור, לא משנה איזה חוק יעבור. אנחנו לא נצליח לחזור לשגרה, אנחנו לא נוכל להשתקם, אם בספר הספרים, כי הספר ממשיך להיכתב, העם היהודי חי וקיים, ואם יהיה כתוב שם שחטופינו הופקרו, אני לא יודע מה הטעם של העם הזה. אז אני מבקש מכם נבחרי הציבור, חזרנו עכשיו ללחימה, הפצצנו. יכול להיות שזה מוצדק, ויכול להיות שצריך את זה, אבל העובדה היא שכל יום שעובר, אתם ואנחנו נכשלים כי הם שם בגיהינום. 

 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

תודה רבה. באמת, באת בזמן הנכון להכיר, והזכות. ועוד פעם אני חוזר, חנה, את עושה הרבה, מעל ומעבר. ויש לך כוחות נפש ואנחנו מחזקים אותך, אל תרפי, תמשיכי. 

 << אורח >> חנה כהן: << אורח >> 

לא, אני לא ארפה. 

 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

אל תרפי. הנה, אני אומר לך. וכל פעם שאני שומע אותך, הדמעות זולגות. ובעזרת השם, יחזרו בקרוב. 

כבוד השר. 

 << דובר >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << דובר >> 

בוקר טוב. קודם כל, התנצלות על העיכוב. אני אתחבר קודם כל לדברים שנאמרו כאן. אין ספק שכל עוד יישאר אחד בגיהינום, אנחנו נכשלנו. חנה, אנחנו נכשלנו. לריבון לא צריך להיות שום תירוץ, והוא הריבון. צריך לעשות הכל, להביא את כולם, את כולם בלי יוצאים מן הכלל, חיים, חללים. הלב נשבר יחד איתכם, וזה לא דומה. אנחנו מתאמצים באמת להרגיש עם הדמיון המוגבל שלנו מה הם מרגישים שם, ואנחנו מחויבים לזה. 

הגעתם ביום הוקרה לעובדים הסוציאליים. אני אתמול קיבלתי טלפון, באתי עכשיו למנכ״ל, אלוף משנה במילואים, שהוא מעל 500 יום במילואים. אני לא אגיד מאיפה ומי, כי הוא הרגיש צורך לספר לחבר שלו על עבודתו של משרד הרווחה מהיום הראשון. בשורה, במוקד האחוד 105, והוא מספר לו על כל התחקירים שהוא קורא ורואה, והוא מחייך לו בפנים. אז הוא אומר לו, למה אתה מחייך? הוא אומר לו כי אני מכיר את השר, אני מכיר את העבודה הזאת. והוא התעקש לחבר אותו, והוא סיפר. 

אנחנו נמצאים היום ביום ההוקרה לעובדים הסוציאליים. העובדים הסוציאליים, אני יכול לומר את זה בהקצנה, אבל עד ה-7 באוקטובר עבדו בצל. כשהיה אירוע, ראיתם את מד"א, את זק"א, את כיבוי האש, את המשטרה. אחרי כמה דקות, הכל מתפוגג, מתנקה. יש אחת שנשארת איתם ומלווה את זה, זו העובדת הסוציאלית. אבל היא שקופה. 

וראינו אותם במלוא עוזן, במלוא כוחן במלונות. אני אישית, ב-8 בחודש עשינו הערכת מצב שנייה, ב-9 כבר הייתי במלונות. הן נפרסו שם. חלקן מפונות בעצמן, חלקן חוו את התופת, רובן הבעלים שלהן גויסו. ולא ראיתי לאורך כל תקופת המלחמה משיכת כתף אחת של 'אני לא יכולה, קשה לי'. כי גם להן יש ילדים בלי מערכת חינוך, הבעל במילואים. 

ואנחנו ביום הזה, ואני שמח שהוא חוזר על עצמו. אני חייב לומר ליו"ר, תודה על השנה שעברה, שארגן את היום הזה, ועוד תודה גדולה לחברת הכנסת מיכל וולדיגר, שנמצאת איתנו, והיא מלווה את היום הזה על חשבון המכסה שלה, מכסת סיעתה, ומחויבת לנושא הזה. לא רק ביום הזה, לאורך כל הדרך. 

אני חושב שהיא צמצמה את עצמה, הגבילה את עצמה אפילו בעשייה הפרלמנטרית ברגע שהיא שמה את התווית הזו על הנושאים. היא התחייבה לנושאים האלה של בריאות הנפש, של העבודה הסוציאלית, וזה טבעי שהיא הסכימה. זה לא היה קל, יש מכסות לימים כאלה. 

אז אנחנו ביום כזה שבאים ואומרים, באמת, רואים אתכן, מכירים, מוקירים, וזה לא מספיק. אתם יודעים, יש אמרה שמעלה חיוך בכנסת. כשאומרים על סקטור מסוים, עושה עבודת קודש. אתם יודעים מה ההגדרה של עבודת קודש? עבודה קשה עם תגמול נמוך. ולא עוד. אני אומר לכם לא עוד. אנחנו ממוקדים מטרה לשפר את מעמדה, את שכרן, ולהביא את המקצוע הזה של העבודה הסוציאלית אל קדמת המקצועות המבוקשים במדינה. 

 << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> 

כבוד השר, אני חושבת שהמקצוע הזה כבר נמצא שם. 

 << דובר >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << דובר >> 

לא מספיק. 

 << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> 

לא מבחינת משכורת, אבל מבחינת קדמת הבמה. 

 << דובר >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << דובר >> 

אני רוצה שכשתשאלי את הנכד שלך מה הוא רוצה להיות כשהוא יהיה גדול, הוא יגיד לך עובד סוציאלי, אז אני יידע שהצלחתי. זה תלוי לא רק בשכר.

 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

איתי הזכיר את הנושא של נשים וגברים. אנחנו רוצים כן לראות יותר גברים, לעודד. ואם השכר יעלה, אני בטוח שגברים, כמו בהוראה שפעם זה היה 'המורה', היום יש מורים ומורות והכל. 

 << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> 

גם יש לכם לאן להתחבר לרגש. 

 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

אני אומר, גם בעובדים הסוציאליים יש, אני מכיר עובדים סוציאליים. אני רואה, גם להם יש לב, איתי, וגם הם יודעים להעניק והכל. אבל חייבים לעודד את זה, והשכר זה פקטור כדי להכניס את האוכלוסייה של הגברים. 

 << דובר >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << דובר >> 

בטרם אני מעביר למהות, למנכ"ל, אני רוצה רק להתייחס. זה לא רק שכר, אנחנו חייבים לפעימה השנייה. בנוסף לפעימה השנייה, במשא ומתן עם האוצר, הסכים, מי שמבין הפעימה השנייה היא 200 מיליון ₪. אנחנו השגנו מעבר ל-200, עוד 30 מיליון ₪ שהם יהיו תוספת ייעודית לעובדות הסוציאליות. לא מוחאים כפיים בכנסת. 

 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

באודיטוריום תמחאו. יהיה זמן למחיאות כפיים, כל דבר יש לו את הזמן שלו. 

 << דובר >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << דובר >> 

למי שישרת במחלקות, כי העומס הרב נמצא שם. לא רק שכר, אנחנו גם בסביבת העומסים מטפלים. העומסים בלתי נסבלים, גם בזה אנחנו מטפלים. וסביבת העבודה. לא ייתכן שמחלקות הרווחה בשלטון המקומי ייראו חצר אחורית של השלטון המקומי. מחלקות רווחה ייראו כמו משרדי העבודה של חברות הייטק. 

ואני אומר לכם את זה, כי אודות לקשב הרב שאני זוכה באוצר, אני הופתעתי. אני נחרדתי כשקיבלתי את התפקיד. אני מכיר את הכנסת שנים רבות, מכיר את הממשלה שנים רבות. זה לא תפקיד מיניסטריאלי ראשון. לא רציתי את התפקיד, חרדתי ממנו. כי אני יודע, תמיד אני נאמתי בפאתוס, מייבשים את השירותים החברתיים. 

יש עוד צורך, אבל אני רואה שמדינת ישראל נמצאת כמעט בכל מקום. כל נושא. ואני זוכה לקשב מהאוצר כבר שנה שלישית, עם תוספות תקציביות, וגם ה-30 מיליון האלה זה לא מובן מאליו. ופה צריך לומר תודה, יש לנו אחות בבית המלך, באוצר, באגף התקציבים, קוראים לה תאיר. 

באמת יש קשב. ברגע שיש קשב באוצר ויש אמון עם המשרד, והכל בשקיפות, אז אני אומר לך אנחנו על הדרך המלך. סביבת עבודה, שכר, עומסים ומקצוענות. אז אני באמת רוצה להודות למארגנת תחילה, חברת הכנסת מיכל וולדיגר. לידידי. לא לחינם אנחנו אנשים אמינים, הוא החליף את יו"ר הוועדה היום, באילוץ וזה אבל כנראה שזה מגיע. 

 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

אני צריך להיות בוועדת חוקה, אתם יודעים מה הולך שם. אבל שמעתי את כותרת הנושא, אמרתי אני בא לפה. 

 << דובר >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << דובר >> 

אז אני לא רוצה לקחת את כל הזמן, אני צריך לקפוץ גם לוועדת הבריאות ועוד ועדות אחרות. אני מתנצל על הצרידות, הייתה אופציה או להישאר במיטה או לבוא, באתי. אז שוב תודה, ואני מודה, לשמאלי נמצא מנכ"ל המשרד, מר ינון אהרוני. אתם אולי לא יודעים, לא מכירים אותו כפי שלא מכירים אותי אחרי הרבה שנים. כמי שעסוק בעבודה יומיומית 24/7, אין לו זמן לפרסום וטוב שכך. 

מישהו פעם אמר לי אל תצטער. אמרתי לו למה? הוא אומר לי אתה יודע מתי מכירים פוליטיקאי ברמה טובה? זה כשהוא עשה את הפשלה הגדולה שלו בחיים, כנראה עוד לא עשית אותה. אז יש לנו כאן את המנכ"ל, אחד המנכ"לים המוערצים והמבוקשים במשרדי הממשלה, שמצעיד את שירותי הרווחה, וכולו לב למרות שהוא לא אישה. 

 << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> 

ולמרות שהוא לא עובד סוציאלי. 

 << דובר >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << דובר >> 

והוא לא עובד סוציאלי. זה כמעט כפירה במשרד. אז שוב תודה, אני אלך מכאן למקומות אחרים, לעשות לכם חיילים. 

 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

רק תשים לב, השר, לפני שאני מכבד את חברת הכנסת מיכל, בדרך כלל המשפחות, בגלל העבודה ויש ועדות, אומרות את שלהן וממשיכים הלאה. פה בגלל השר, בגלל שהן רצו לשמוע את השר, בגלל שהן מכבדות, ואני יודע שהן מכבדות את השר, הן נשמעו ובאמת כל הכבוד לכם. יישר כוח לכם. חברת הכנסת מיכל וולדיגר. 

 << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> 

תודה. אני אגלה לכם שהיו"ר ביקש ממני לעשות את זה מהר כי אין זמן, אז אני נענית לבקשתו ואני לא אחזור על הדברים. אני כן אומר, שבעיניי החוסן הקהילתי הוא באמת הבסיס לכל חברה איתנה, ובעיקר בעתות משבר, שאז אנחנו צריכים את זה עוד יותר. ומי שמעניק ומחזיק את כל החוסן הקהילתי זה העובדים הסוציאליים ברשויות המקומיות, וזה פשוט לראות את זה, לחבק. 

ואני מסכימה עם כל מה שאמר השר לפניי, מגיע לכן הרבה, הרבה, הרבה יותר. ואני יודעת שיש כאן שניים שיושבים לצידי, שזה השר והמנכ״ל, מכירה אותם אישית, תאמינו לי, אני עובדת איתם צפוף. לפעמים הם אומרים מה היא רוצה מאיתנו, האישה הזו? ואני יודעת שהם כל כך מחוברים, ועושים את הכל, הכל, הכל, על מנת באמת לקדם את הנושא ואת התחום. 

וחלק מהיעדים שלי, ודיברתי לפני הישיבה פה עם ינון המנכ״ל, זה באמת שבכל לשכה, בכל רשות מקומית יהיה תקן, יהיה תפקיד של עו"ס בריאות, שיחזיק גם את הנושא של בריאות הנפש, שהיום לא מוצאים מענה במוניציפלי, אלא נאלצים ללכת לארצי ולא מוצאים את עצמם. וכן את כל הנושא הזה שכבר מוחזק היום, אבל צריך יותר לעבות אותו, את העניין של החוסן. שזו לא רק איזו מילה, אלא זה באמת בסוף מה שנותן לנו גם, כמובן, להתמודד עם משברים, אבל לא פחות גם לצמוח ולהתפתח. 

אז תודה לכם, עובדים ועובדות סוציאליות יקרות. אנחנו עושים את היום הזה בהחלט, וזה לא רק יום כהוקרה, זה יום לעשייה ולהמשיך הלאה קדימה, ויהיה הרבה קדימה. אז תודה לכם. 

 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

תודה רבה. רק בגלל שאנחנו באמת התעכבנו, אתם ראיתם מה זה, ויש עוד ועדות, יש יום פעילות, אז כל הדוברים, ואין הרבה, לקצר, להיות ממוקדים. בכבוד, המנכ״ל. 

 << אורח >> ינון אהרוני: << אורח >> 

תודה רבה, היו"ר. באמת תודה לשר ותודה למארגנת, חברת הכנסת וולדיגר. 

 << דובר >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << דובר >> 

אני פספסתי את מנהלת הוועדה, תפרגן גם לה.

 << אורח >> ינון אהרוני: << אורח >> 

כן, גברת לאה קריכלי, אפילו הכרנו קצת בכניסה לפה. רק ברשותך היו"ר, אני רוצה להגיד ממש דקה אחת, כי בכל זאת הדיון הוא על עבודה קהילתית, שזה ענף מאוד מאוד משמעותי בעבודה סוציאלית. ולאורך השנים אנחנו, וגם אני בעצמי, קצת הזנחנו אותו, לא הבנו עד הסוף את החשיבות שלו. ואני חושב שהמלחמה, אם היא העלתה את קרנם ואת חשיבותם של העו"סים בשדה, בחברה בכלל, אז המלחמה העלתה את העבודה הקהילתית בתוך העבודה הסוציאלית כענף שהוא מאוד משמעותי ודרמטי. 

ואני אגיד רק משפט אחד. במכת בכורות, לא מזמן קראנו את זה בפרשת שבוע, כתוב שם – 'כי אין בית אשר אין בו מת'. וזה המצב במדינת ישראל. אין בית שאין לו קשר ישיר או עקיף עם האירועים האחרונים, אם נסכום את כולם, אין בית כזה בישראל. 

אבל אני אגיד גם משהו, שאין לנו דרך להתמודד עם הדבר הזה ללא עבודה קהילתית חזקה ומשמעותית, שבעצם מסייעת לקהילה לעזור לעצמה בכוחות עצמה. ותפקידנו כעובדים סוציאליים, או תפקידן של העובדות הסוציאליות, הוא להקים את הקהילות האלה, לחבר אותן, לייצר להן חוסן וכלים אמיתיים ומקצועיים לעזור לעצמן. כי התרופה ומה שהקהילה צריכה, מה שהפרטים בקהילה צריכים, זו קהילה חזקה, ואת זה העבודה הסוציאלית עושה. 

ויש פה את גברת לימור מוסייל והצוות שלה, שמובילות את זה במשרד שנים רבות. ואני יכול להגיד, אדוני, השר דיבר על אגף תקציבים באוצר, אז בתקציב השנה, תקצבנו את התחום הזה בצורה משמעותית, מתוך הבנה שזה אולי אחד הנושאים הכי מרכזיים בשנים הקרובות בתוך שדה העבודה הסוציאלית. אני רוצה להגיד מפה תודה רבה לכל העבודות הסוציאליות שנמצאות כאן ושלא נמצאות כאן על כל העבודה שלהן מתחילת המלחמה, גם לפני וגם על מה שמצפה לנו. תודה רבה.

 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

אני מודה לך שלא עזבת לביטוח לאומי. לימור, בקצרה.

 << אורח >> לימור מוסייל: << אורח >> 

בוקר טוב. לימור מוסייל, מנהלת השירות לעבודה קהילתית במשרד הרווחה, גאה להיות עו"סית קהילתית כבר 27 שנים. עבדתי במחלקות לשירותים חברתיים כמפקחת, ועכשיו במטה משרד הרווחה. 

(הצגת מצגת)

הכנו מצגת מאוד יפה על מה זה בכלל עבודה סוציאלית קהילתית, שזו פרופסיה, ומה המטרה שלה, באמת לחזק קהילות שיוכלו לקחת אחריות על חייהן ולפעול לשיפור איכות החיים שלהן בכל התחומים למעשה; ועל כמה התשתיות שלנו רחבות, 650 עובדים סוציאליים קהילתיים ב-200 מחלקות לשירותים חברתיים, כאשר 50 תקנים ניתנו על ידי משרד הרווחה במלחמה. ובתוך האירוע הזה רצינו גם לדבר על מה זה חוסן קהילתי, אז אתם יכולים לראות כאן את המרכיבים של החוסן הקהילתי. 

ומה שחשוב לי לשתף היום, ביום הזה, זה שלמעשה מתחילת המלחמה עובדים סוציאליים קהילתיים נמצאים שם, מפעילים את תשתיות החוסן הקהילתיות, את קבוצות הפעילים, את צוותי הצח"י והצח"ש, נמצאים במלונות, בעבודה עם המפונים, במכלול אוכלוסייה. 

אנחנו גם במטה המשרד דאגנו להביא את הנושא הזה של חוסן קהילתי. החשיבות של לתת תקציבים לנושא הזה היא מאוד משמעותית. וממש דאגנו לפתח מתחילת המלחמה, גם לעבות את צוותי החוסן היישוביים, שזה מודל שעובד, מבוסס על פעילים שעובדים בהתנדבות במגזר הכפרי, סביב הנושא של שעת חירום, וכמובן, מתרגלים את זה בשגרה. 

וממש בזכות מנכ״ל המשרד והשר הגדלנו תקציבים משמעותיים להקמה של צח'שים, צוותי חוסן שכונתיים ברחבי מדינת ישראל ב-118 רשויות, וכמובן שלכולם הענקנו מעטפת מקצועית. המשמעות של הצוותים האלה לא תסולא בפז. זה אומר שכל קהילה, בכל שכונה, יש בה תושבים מתוך השכונה שלומדים לקחת אחריות, פועלים בשגרה כדי לעזור לקהילה ולעזור לעצמם במהלך החירום. 

במהלך המלחמה, מטה המשרד, השירות לעבודה קהילתית, פיתחנו גם מענים בהתאם לצרכים שראינו. אז הכנסנו לתוך המלונות מגשרים, כי ראינו שיש הרבה מאוד קונפליקטים שהתגלו בקרב משפחות וקהילות. ראינו קהילות שבאות מאורגנות כקהילות, וראינו תושבים שבאו כקהילות לא מאורגנות, והיה צורך לייצר שיח ולבנות מנגנונים. 

פיתחנו מיזמים משותפים עם קרן שחף לאורך כל המלחמה, שעסקו בנושא של חיזוק החוסן הקהילתי במלונות. אחר כך עבודה עם התושבים שהתפזרו בקהילות, כי האנשים התפזרו, עבודה עם קהילות מפוצלות. 

וממש בימים אלו אנחנו עוסקים במיזם משותף בצפון, על תהליכי השיבה הביתה וחיזוק החוסן הקהילתי, ועל תהליכי השיקום, ההחלמה והצמיחה. וחייבים להבין שנדרשים כאן תהליכי החלמה וצמיחה, בניגוד למה שאנחנו רגילים. נכנסנו לעולמות חדשים של תהליכי טיפול קהילתיים, אם תרצו, והצמחת מרחבי טיפול קהילתיים. כמובן, יחד עם מרכזי החוסן, ושותפים רבים ומשרדי ממשלה נוספים, משרד הבריאות, ועוד שותפים רבים וטובים. 

אני אגיד שבמהלך המלחמה גם הנושא של הפגיעה הכלכלית עולה וצף, הנושא של הפגיעה הכלכלית התעסוקתית. והקמנו ממש מענה לעשרת יישובי תקומה שלא חוזרים הביתה, של עובדות סוציאליות קהילתיות-תעסוקתיות שמסייעות להם בתהליכי החזרה לעולם העבודה בהקשר של הטראומה. ושוב, בגלל קוצר הזמן, אז אני ממש מקצרת, אני אגיד שהעובדים הסוציאליים הקהילתיים לאורך כל המלחמה נכנסו לתחומים רבים, זיהו קהילות חדשות. 

 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

הרשויות משתפות פעולה בעניין?

 << אורח >> לימור מוסייל: << אורח >> 

 העובדים הסוציאליים הקהילתיים שלנו פועלים ברשויות בתוך מחלקות הרווחה, בוודאי, עם מערכת של פיקוח. השכר הוא מהרשות המקומית, אבל אנחנו הרגולטור, אנחנו איש המקצוע. 

 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

כמו העובדים הסוציאליים הרגילים, כמו מה שאנחנו מכירים. 

 << אורח >> לימור מוסייל: << אורח >> 

כן. זה העובדים הסוציאליים הקהילתיים, הם חלק ממחלקת הרווחה, מאגף הרווחה, לגמרי. הם עובדים בשותפויות בתוך המחלקה, קודם כל עם רכזת ההתנדבות ועם עו"סיות המשפחה ועו"סיות אזרחים ותיקים, עובדים בשותפויות בתוך הבית. וגם בשותפויות במרחב, כשהם כל הזמן דואגים לחבר את התושבים והקהילות למשאבים, לזכויות, מנגישים להם את הזכויות שלהם, ויוצרים למעשה תוכניות קהילתיות שהקהילה מתגייסת לפעול למען עצמה. 

כי בסוף, בזמן חירום, מי שנמצא כאן בקצה זה לא אנחנו אנשי המקצוע, עם כל הכבוד לנו. מי שנמצא זה השכן, מי שנמצא זו השכנה מלמעלה. בקורונה ראינו איך יחידת הבניין הפכה להיות ליחידה קהילתית סופר משמעותית. 

ביקשנו, בגלל שאחד העקרונות שלנו זה שאנחנו אומרים 'Nothing about us without us', אז אחד העקרונות שלנו שאנחנו עובדים בשותפות גם עם התושבים בקהילה, גם עם הארגונים וגם עם העובדים הסוציאליים הקהילתיים שלנו במחלקות לשירותים חברתיים. ביקשתי גם מאבנר חי, מנהל היחידה לעבודה קהילתית בשדרות, ומליאת יורב ממועצה אזורית גולן, לבוא ולשתף קצת מהעשייה בשטח ולתת דוגמה לאיך זה נראה עבודה קהילתית בחירום. אז בבקשה. 

 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

תודה רבה. אבנר משדרות. תראי, זה גם חינוך לדור הבא, שייראו מה זה שיתוף, מה זה לתרום למען השני. איך אומרים? Win-Win. כולם מרוויחים מזה.

 << אורח >> אבנר חי: << אורח >> 

שמי אבנר חי, אני מנהל את מחלקת משאבי הקהילה בעיר שדרות. אני עושה את זה בתשע השנים האחרונות. אני גם נרגש, אבל גם קצת כועס על זה שאני כל פעם צריך להוכיח מחדש למה עבודה קהילתית היא חשובה. והסיבה היא שאנחנו במדינת ישראל כבר שנים על גבי שנים, נמצאים במצבי חירום כאלה ואחרים, אבל לא רק. גם משפחה שחווה אובדן, זה סוג של חירום. וגם בית שנשרף, הוא סוג של חירום. 

 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

גם בשגרה יש חירום, יש התמודדויות. אמרתי.

 << אורח >> אבנר חי: << אורח >> 

 משפחה שחולה בסרטן, היא גם נמצאת בסוג של חירום. וכל אותן פונקציות כאלה, אותם אנשים, אותם מקרים, נזקקים בסוף למעטפות קהילתיות שאותן אנחנו נדרשים לייצר. ומה זה אומר? זה אומר שבמקום שבו לאותן משפחות שאין להן משפחה, או אין להן קהילה, או אין להן מישהו שיבוא ויחזיק להן את היד, התפקיד שלנו כעובדים סוציאליים, ובפרט עובדים סוציאליים קהילתיים, הוא לראות איך מייצרים להם גב כזה. 

וזה משהו שכל פעם אנחנו עושים את זה כחלק משגרת יומנו, ורק בחירום קרננו עולה, כי אנחנו צריכים לעשות את זה ברובד הרבה יותר רחב, הרבה יותר גדול והרבה יותר מוגזם. מה שאני רוצה לבוא ולהגיד, זה שבאמת אני מנהל את היחידה בשדרות, אני עברתי, כפי שאתם יכולים רק לתאר, עשרות, אם לא המון, אין-ספור חירומים בהקשר הזה, בטח ובטח סביב ה-7 לאוקטובר.

אם ב-06:29 פרצה המלחמה, ב-06:30 הפלאפון התחיל לעבוד. ותושבים ועובדים קהילתיים מכל הסוגים, גם בארגונים, וגם בלשכות, וגם התנדבות, וגם צח"ש, וגם פעילים, וכן הלאה וכן הלאה, וכולם התחילו לטפטף, ושואלים, אבנר, מה עושים? ובהקשר הזה אני רוצה לבוא ולהגיד, זה היה פשוט מדהים לראות את זה. איך אנשים שמאומנים, שמוכשרים, תושבים, בסדר? לוקחים אחריות ופועלים עבור השכנים שלהם. 

אני יכול להגיד עוד הפעם, בהקשר הזה שדרות היא באמת מקרה קצה, שבה באמת הרשות רואה בערכה של העבודה הקהילתית, ובאמת רואה את הכוח המשלים שבה לצרכים הרשותיים. ואת זה באמת אנחנו עשינו לאורך כל המלחמה, כולל בפינוי, כולל בחזרה, וכולל עכשיו, וכולל היום. 

 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

יישר כוח. המנכ"ל אמר, הזנחנו את זה. אתה צודק, אבל עכשיו הוא נכנס ואני מבטיח לך שגם אני נכנס לעובי הקורה בעניין הזה. יהיה לכם גב חזק פה.

 << אורח >> אבנר חי: << אורח >> 

אני ממש אשמח. וכל מי שנמצא באותם פיבוטים, באותן נקודות שמחברות בין אנשים לבין קהילה, לבין ממסד, לבין רשות, לבין אמון בין תושב לרשות שלו, שם נמצאים העובדים הקהילתיים, וזה מקומנו. 

 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

בוא נשמע גם את ליאת. יישר כוח, אבנר. 

 << אורח >> ליאת יורב: << אורח >> 

שלום לכולם. אני ליאת יורב, מנהלת משאבי קהילה במועצה אזורית גולן. במועצה שלנו יש 33 יישובים, 22,500 תושבים, כאשר השטח הוא מאוד רחב, מעל 1.1 מיליון דונם של שטח, שיש לזה משמעות כמובן גם בשגרה וגם בחירום. 

במלחמת חרבות ברזל קלטנו 1,800 מפונים. היו לנו גם אזעקות, 675. מעל 2,000 נפילות. גם חווינו לצערי רצח, נפילה והורים שנהרגו. ודווקא מתוך המורכבות הזאת, חשוב לי להגיד באמת על המשמעות של העבודה הסוציאלית הקהילתית, גם ברמה הארצית, גם ברמה המועצתית וגם ברמה של התושב.

אנחנו רואים איך זה בעצם מגיע להרבה מאוד תושבים. אנחנו עוסקים גם בגישור, גם במוגנות, גם בוועדות לעזרה הדדית, ואני רוצה דווקא להדגיש את הנושא של הצח"י היישובי. יש לנו מעל 900 פעילים בתחום של החוסן ביישובים, ותחשבו על מוטת ההשפעה הגדולה של הפעילים. 

זאת אומרת, יש גם את הפעיל שפעם אחת הוא מרגיש משמעותי, והוא מרגיש שייך לקהילה, והוא מחזק את הסולידריות, וגם הם משפיעים הלאה בקהילה. אז יש לנו השפעה מאוד רחבה על הקהילה. ובאמת הם נותנים מענה ברמה של גם בעלי צרכים מיוחדים, גם נשות מגויסים, גם אנשים שחוו אובדן. בכלל, לא היה בית ספר, ילדים, נוער, ככה ממש לקשת רחבה של אוכלוסייה. 

ובמקביל גם כל תקופת המלחמה הייתה עבודה מאוד משמעותית. הם הראו מנהיגות, אחריות. ועכשיו כשאנחנו ככה מסכמים את האירועים, באמת אנחנו שומעים מהתושבים על התחושה של האמון והביטחון שהם נתנו להם, הצח"י היישובי, וזה חשוב מאוד לשמר אותו ולהמשיך עם זה הלאה. 

יש לי פה מכתב, קצר, ש"כבר הרבה זמן אני מתכננת לנסח את מכתב התודה הזה," – זה לצח"י – "רציתי להודות על כל העשייה שלכם לאורך כל חודשי המלחמה, עשייה של הרבה רצון טוב, של חשיבה, של אכפתיות, של יוזמה, מקצועיות, מעורבות מדודה שנתנה לי מענה, תמיכה, הרגשת ביטחון מהמקום שיש על מי לסמוך. על כל אלה תודה."

והיא אמרה שהיא העדיפה להישאר בגולן. 

 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

יש לי את המכתב הזה.

 << אורח >> ליאת יורב: << אורח >> 

 כן, אפילו שהייתה מורכבות. ובאמת, היום אנחנו ממשיכים בלמידה. תודה רבה. 

 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

יופי. כל הכבוד, יישר כוח. שרי. 

 << אורח >> שרי קרנידאן: << אורח >> 

שלום, קוראים לי שרי קרנידאן. אני עובדת סוציאלית קהילתית במרכזי חוסן, ואני פה מטעם ארגון העו"ס הלאומי. אנחנו רוצים לדבר על שינוי של השיח, משיח שאירוע טראומטי שווה פוסט טראומה לכלל, ולחזק דווקא את האמירה שאנחנו יכולים לצמוח. אנחנו רואים צמיחה פוסט טראומטית, ואנחנו רוצים לחוות בעצם חוסן להמונים. 

את הדרך שלנו לעשות את זה, זו באמת עבודה על הנרטיב. נרטיב שבונה את החוסן, שלא מעורבב בשיקולים אחרים. שמדבר הרבה על זה שאנחנו יכולים לצמוח גם עם משברים. אנחנו רואים את זה, אנשים חיים בתוכנו.

 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

חבל שאני לא יכול לשמוע אותך הרבה. את מדברת באמת, את אומרת את זה בקצר, אבל כל מילה פה היא בסלע. 

 << אורח >> שרי קרנידאן: << אורח >> 

שני דגשים אחרונים כדי לסיים. אחד, שהעובד הקהילתי נמצא גם בשגרה והוא בונה את הקהילה, וחשוב לבנות נרטיב שבונה ומחזק את הקהילה ואת החוסן. ומצד שני, מה שאני אומרת, זה קשור לציבור הכללי. ברור לנו שיש משפחות שכולות ומשפחות חטופים, שהתהליכים שם הם ארוכים יותר. תהליכים השיקום וההחלמה. אבל הם קיימים והם אפשריים.

 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

תהיה לכם עוד הרבה עבודה. טוב, מיכל. 

 << אורח >> מיכל גומל בלנק: << אורח >> 

אני מיכל גומל בלנק, עובדת סוציאלית, נציגת איגוד העובדות והעובדים הסוציאליים. אנחנו מציינים היום את יום העו"ס, ובאמת היו פה הרבה ברכות לעובדות ולעובדים הסוציאליים, שבאמת עושים ועושות עבודה מאוד מאוד מקצועית וחשובה. 

חשוב להגיד ביום הזה, לצד ההערכה והמילים הטובות ששמענו, אנחנו פה בבית המחוקק, להגיד למחוקק שאנחנו צריכים וצריכות כדי לעשות עבודה מקצועית ולשקם את החברה הישראלית, אנחנו צריכים עוד כוח אדם ועוד משאבים. לימור הציגה את העבודה המדהימה של השירות לעבודה קהילתית, ואני מסירה את הכובע, כי זה נעשה בתקציב זעום של 12 מיליון שקל, כמעט הוכפל. 

 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

מסכים איתך. המסר הובן. המנכ״ל והשר התחייבו. 

 << אורח >> מיכל גומל בלנק: << אורח >> 

המנכ"ל והשר לא פה. אני מגלה לכל מי שכאן, כי לא נאמר המספר הזה, 12 מיליון שקל בשנה. אמנם במלחמה כמעט הוכפל, אבל באופן זמני. זה לא סביר וצריך להעלות את התקציבים, ואני מבקשת לסיים ולחזור ולהוקיר את העבודה של העובדות והעובדים הסוציאליים, העבודה המקצועית. תיתנו לנו, המחוקק והמדינה, את היכולת לתת שירות אפילו עוד יותר טוב. 

 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

מסכים. הדס.

 << אורח >> הדס רוחם: << אורח >> 

אני הדס, עובדת סוציאלית, מנהלת מרכז חוסן של הקואליציה הישראלית לטראומה. 

 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

כתוב לי פה איחוד הצלה? 

 << אורח >> הדס רוחם: << אורח >> 

בעבודה; ובהתנדבות אני מנהלת את יחידת חוסן באיחוד הצלה. 

 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

וואו. ירבו כמותך בישראל. 

 << אורח >> הדס רוחם: << אורח >> 

תודה. יש כאן הרבה כמוני, יש לציין. אבל רק להגיד, באמת, כבשורה כזאת על יחידת חוסן, זו יחידה של עובדים סוציאליים ופסיכולוגיים, הרוב כמובן הם עובדים סוציאליים, שנמצאים גם בחזית שם ומגיעים לזירות אסון. 

השר דיבר על הנושא שבזירות אירוע נמצאים שם הכוננים הראשונים, המגיבים הראשונים, ואחר כך מי שנשאר. אז אנחנו מגיעים לזירות טראומה ואסון כדי לתת את המענה המאוד ראשוני. זאת אומרת שגם שם העובדים הסוציאליים נמצאים בחזית, לא רק של הטרור הגדול והמוכר, אלא גם באירועים סך הכול קטנים. 

 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

תודה רבה. אחרונת הדוברים, אגמית.

 << אורח >> אגמית גלב: << אורח >> 

קודם כל, תודה לכל מי שיושב פה, אני מאוד מעריכה. אני אגמית גלב מאימהות בחזית. אנחנו ארגון של 70,000 אימהות לחיילים בעבר, בעתיד ובהווה. אני רוצה להגיד משהו אחד נורא חשוב. בתחילת המלחמה אנחנו התעסקנו הרבה במשרתים, בנשות המילואימניקים. אני גם אחות ללוחם, אז זה מאוד ברור לי. 

מה ששכחנו זה את המשפחות הגרעיניות, את האימהות לחיילים סדירים, את האימהות למילואימניקים הצעירים, את האחים בבית שסובלים מזה קשות. אנחנו ראינו שאנחנו הפכנו להיות שקופות, כי היו הרבה מאוד צרכים. 

אני רוצה רק להגיד במילה אחת אחרונה. לצורך הזה אנחנו הקמנו את חזית בריאות הנפש והחוסן. קלטנו לתוכנו מאות ואלפי אימהות שהיו צריכות מענה כאן ועכשיו בתחילת המלחמה. הקמנו קורס הכשרה. 

 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

באיזו מדינה בעולם יש דבר כזה? 

 << אורח >> אגמית גלב: << אורח >> 

זהו, שאנחנו היום עושות את זה מתרומות, ואנחנו צריכות לתת מענה לאימהות שלקחו חומרים משני תודעה, שהיו בסטרס נוראי, שאיבדו עבודה. אנחנו צריכות להבין את האימהות האלה.

 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

 נפגשתן עם המנכ״ל? עם השר?

 << אורח >> אגמית גלב: << אורח >> 

אנחנו מנסות. האימהות, אסור לשכוח אותן. האמא היא המשאב של הבית. אין בלי אמא. 

 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

אני אשתדל גם לעזור, והנה לימור פה, וחשוב שבאת לדיון והעלית את זה. 

 << אורח >> אגמית גלב: << אורח >> 

וגם הרשויות חייבות להתייחס. אנחנו מכשירות את הנשים האלה. 

 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

את עושה עבודת קודש, ובעזרת השם אנחנו נעזור להמשיך את העבודה הזו.

 << אורח >> אגמית גלב: << אורח >> 

ואנחנו מחזירות אותן לקהילה. זה Win-Win למדינה ולנו. 

 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 

בדיוק. מי מרוויח מזה בסוף? האזרחים והמדינה. 

תודה רבה לכולכן וכולכם שבאתם. אתם עושים עבודת קודש. אני מצטער שלא כולם יכלו לדבר, באמת מקוצר הזמן, ואתם ביום מאוד עמוס בכנסת. אבל באמת, אנחנו מחזקים את ידיכם, אנחנו עומדים לרשותכם, ובעזרת השם ביחד ננצח. 


 << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 10:02. << סיום >>