פרוטוקול של ישיבת ועדה הכנסת העשרים-וחמש הכנסת 24 ועדת החינוך, התרבות והספורט 13/05/2025 מושב שלישי פרוטוקול מס' 424 מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט יום שלישי, ט"ו באייר התשפ"ה (13 במאי 2025), שעה 14:30 סדר היום: << נושא >> תהליך ועדת זכאות ואפיון טרום עלייה לילדים בחינוך המיוחד << נושא >> נכחו: חברי הוועדה: יוסף טייב – היו"ר מוזמנים: טירה גלינויר – מנהלת אגף קליטת תלמידים עולים ותושבים חוזרים, משרד החינוך שירה קרפס ישעיהו – מדריכה מרכזת שיטות הוראה אגף קליטת תלמידים עולים, משרד החינוך חוי כהן – מפקחת ארצית פרט ומשפחה אגף רווחה, משרד העלייה והקליטה אתי וייסבלאי – מרכז המחקר והמידע, הכנסת עמוס תמם – יועץ בתחום החינוך המיוחד במש"מ, מרכז השלטון המקומי יוסף מימון – רכז תחום עידוד עלייה לקליטה עיריית ירושלים, מרכז השלטון המקומי נתן חנינה – מנהל תחום שילוב בחינוך, נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות טליה ארצי – מנהלת קליטה ורווחה, אזור דרום ביחידה לעלייה, הסוכנות היהודית דוד אוחיון – יו"ר, עמותות וארגונים למען אנשים עם מוגבלות עידו משה – חבר צוות חינוך מיוחד, הנהגת ההורים הארצית הדס טלר – מיצוי זכויות, ארגון חיים וחסד רחל מורגנשטרן – קשרי ממשל, ארגון חיים וחסד אריאל קנדל – מנכ''ל, קעליטה - ארגון עולי צרפת מיכאל קנדל – מתאם עלייה וקליטה של אנשים עם מוגבלויות, קעליטה - ארגון עולי צרפת נטע כ"ץ – ראש חטיבה, קליטה וקשרי ממשלה, ארגון "נפש בנפש" רחל כהן – רכזת תחום חינוך מחלקת קליטה עליסה קולמן – מנהלת קליטה עיריית בית שמש דוד ביטון – הוֹרֶה Glynnis Bitton – הוֹרֶה דני אלגרט – אח של איציק אלגרט ז"ל משתתפים באמצעים מקוונים: אתי אלאלוף – מנהלת תחום ילד נכה, המוסד לביטוח לאומי ייעוץ משפטי: צח בן יהודה מנהלת הוועדה: אתי דנן רישום פרלמנטרי: אושרה עצידה רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> תהליך ועדת זכאות ואפיון טרום עלייה לילדים בחינוך המיוחד << נושא >> << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> צוהריים טובים. היום יום שלישי, ט"ו באייר התשפ"ה, 13 במאי 2024. אני מתכבד לפתוח את ועדת החינוך, התרבות והספורט. על סדר-היום: תהליך ועדת זכאות ואפיון טרום עלייה לילדים בחינוך המיוחד. זהו דיון המשך לדיון שהיה אתמול על שיבוצים ועל תהליך שיבוץ של תלמידים בחינוך המיוחד בכלל, והיום אנחנו מתכנסים לדיון על ילדים עולים בחינוך המיוחד. כפי שנאמר אתמול, ובטח יחזרו על זה גם היום, הסמכות היא של הרשות המקומית על פי חוק. אנחנו נזכה היום לשמוע גם את עמדת השלטון המקומי. אני שמח שעמוס נמצא כאן כי אתמול היו בעיות תקשורת. היה לי חשוב לשמוע את עמדתכם, ולכן התעקשתי שתגיעו. אני מקבל המון המון פניות סביב שיבוצים של ילדי החינוך המיוחד, כפי שראיתם אתמול, ושל ילדים עולים בחינוך המיוחד. אני שם על השולחן שהוועדה תתנהל באפס סובלנות כלפי תלמידים של החינוך המיוחד שלא משובים, וביתר שאת כלפי ילדים עולים. כנציג עולים בכנסת, ובפרט עולים מצרפת, אני אולי בניגוד עניינים. הנושא הזה לא ירד מסדר יומה של הוועדה, ולכן אגיד את מה שבכוונתי לומר, אלא אם כן הדברים יתבררו אחרת על ידי המשרד והמשתתפים בדיון, שתחושתי היא שיש לשנות את הנוהל. אם זה לא מספיק בחוזר מנכ"ל, אז בתקנות. ואם לא, נקדם זאת בחקיקה. לא ייתכן שילדים יישארו בביתם מספר חודשים, ולפעמים שנה. בתקופה האחרונה טיפלתי במקרה ספציפי בנתניה. כמובן שלא נדון במקרה הספציפי הזה, אבל הוא נותן לנו מצפן ומראה לנו איך הדברים מתנהלים. לא ייתכן, ומכל סיבה שלא תהיה, שילד שעולה לארץ מתוך אהבת הארץ, החלטה והקרבה, גם של המשפחה, ולפעמים גם של הילדים, יימצא בסיטואציה כזו. אפשר לומר שאנחנו בשעת חירום. המצב באירופה לא מזהיר. לצערנו, האנטישמיות עולה. ארגוני השמאל ומפלגות כמו LFI ומפלגות נוספות בצרפת, וכמובן גם בשאר מדינות אירופה, מתעצמות. השיח נגד מדינת ישראל הוא ברור, אבל הוא גם נגד העם היהודי. יש ניסיון לכסות את זה בסוג של התנגדות למדינה או למדיניות כזו או אחרת של מדינת ישראל, וזה כבר נאמר מספר פעמים על יד מדינאים. אנטי ציונות היא אנטישמיות לכל דבר ועניין. לאור המצב הזה, אנחנו ערים שם לפתיחת תיקים רבים בסוכנות היהודית. וגם בארצות הברית. הסוכנות ומשרד העלייה והקליטה מודעים לכך, ואני מצפה שגם ששאר משרדי הממשלה יהיו ערים לכך, שאנחנו לקראת גל עלייה גדול מאוד. אנחנו ראינו ועברנו על מסמך המרכז המחקר והמידע, וכמובן שנקבל סקירה מאתי. מספר ילדי העולים שמגיעים לישראל הוא גדול. כאמור, עשרות פניות על ילדי עולים, בפרט מצרפת, ומכל העולם, מגיעות ללשכתי על כך שהם מגיעים לפה והם לא מצליחים לשבץ את הילדים שלהם. אני לא אעבור לסדר-היום על הדבר הזה. אני מקווה מאוד שאנחנו נקבל פה תשובות טובות. לא תשובות כדי לנסות להצטדק, אלא באמת תשובות טובות שיספקו אותי כיושב-ראש הוועדה ואת חברי הוועדה. ילד הוא ילד, וזה נכון בכל המגזרים, אבל הדבר הזה מודגש ביתר שאת, וראיתם את האמוציות אתמול בדיון, כשמדובר בילדי עולים. מעבר למוגבלות בתפקוד גבוה או נמוך שיש לילד העולה, יש למשפחה שלו מעמסה מאוד מאוד גדולה, ואי- השיבוץ שלו משפיע ישירות על הקליטה של ההורים שלו. מדינת ישראל משקיעה המון משאבים בעידוד עלייה. כישלון בקליטה הוא ביתר עוז ושאת ההפך מעידוד עלייה, ואת הדברים האלה אנחנו צריכים לפתור ולקדם. ואם הוועדה הזו לא תצליח לפתור את הדברים, אני אנהל שיח גם מול יו"ר ועדת העלייה והקליטה, מול שר הקליטה ומשרדי הממשלה. ואם נצטרך להעביר החלטה בכל צורה שהיא, בחקיקה, בהצעת החלטה, או בכל דרך אחרת, אנחנו נעשה זאת כדי לפתור את הדבר הזה. מבחינתי, הנושא זה צריך להיות פתור. אני מודיע כאן: מבחינתי, הנושא הזה צריך להיות פתור בשנת הלימודים תשפ"ו, בכלל לגבי כל ילד, ובמיוחד לגבי ילד בחינוך המיוחד, וביתר שאת לגבי ילד עולה. אני רוצה לקבל סקירה ממרכז המחקר והמידע בתחילת הדברים, ואחר כך נצלול. אתי, בבקשה. << אורח >> אתי וייסבלאי: << אורח >> תודה רבה. אנחנו עוד לא בדקנו את הנושא לעומק, אני רק אגיד כמה דברים בסיסיים. על פי נתוני משרד הקליטה, יש לנו אלפי עולים בשנה. בשנת 2024 – 5,574 עולים מגיל 3 עד גיל 18. אנחנו יודעים שבאופן כללי קצת יותר 10% מהילדים הם ילדים שזכאים לשירותי חינוך מיוחדים, וזה נתון לכלל האוכלוסייה. יכול להיות שאפילו בקרב ילדי עולים, זה טיפה יותר גבוה לפי בדיקות שנעשו כבר לפני כמה שנים. הזכאות של תלמידים לפי חוק חינוך מיוחד לשירותי חינוך מיוחדים נקבעת באמצעות ועדות זכאות ואפיון שפועלות ברשויות המקומיות. לפי לוח הזמנים של הוועדה, הוועדה מקבלת פניות עד 31 במרץ של השנה הקודמת עבור שנת הלימודים הבאה. כלומר, כדי לקבל שירותי חינוך מיוחדים או במסגרת חינוך מיוחד או בכיתה רגילה וכדי להיות משולבים, התלמידים צריכים לפנות לוועדה כבר בחודשים הראשונים של השנה הקודמת. יש אפשרות לוועדה חריגה, שהיא ועדה שלא במועד, כשאחרי הדיון בה ניתן לשבץ את התלמיד כבר באותה שנה. אחד הקריטריונים בחוזר המנכ"ל שמסדיר את כל נושא הוועדות בחינוך המיוחד שניתן בגינו לכנס ועדה חריגה זה נושא תלמידים עולים שמגיעים לאחר המועד של הפנייה לוועדה רגילה. תהליך השיבוץ של התלמיד לאחר הוועדה, כמו שאמר היושב-ראש, מוטל על הרשות המקומית, והיא צריכה להחליט איפה לשבץ את התלמיד. אם מדובר בוועדה חריגה, אז זה במסגרות שכבר נפתחו לפי מצבת התלמידים שקיימת ביישוב. אנחנו יודעים שבשנה הקודמת התקיימו כ-51,000 ועדות זכאות ואפיון, אבל אנחנו לא יודעים כרגע מה מספר הוועדות החריגות או כמה מביניהן היו עבור משפחות של עולים. אנחנו כן יודעים שבדיונים שהיו פה הועלו הרבה מאוד טענות, לא בהקשר של עולים אלא באופן כללי, על פעילות ועדות החריגות ועל העיכובים ודברים מהסוג הזה. אנחנו נרצה לשמוע על הדברים האלה. תודה רבה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תודה רבה. אריאל קנדל, מנכ"ל עמותת קעליטה, בבקשה. << אורח >> אריאל קנדל: << אורח >> כבוד היושב-ראש, ידידי יוסי, תודה רבה על הדיון. אגיד שני דברים. אני לא בא מהתחום, אתן לאנשים שהם יודעי דבר להגיד יותר טוב ממני. אבל בזמן האחרון אנחנו עדים ליותר ויותר מקרים של ילדים שלא משובצים. יש כל מיני מקרים. אתה יודע, זה לפי רשויות. יש כאלה שזה קורה, יש כאלה שזה אולי קורה, יש רשויות שבהן זה לא קורה בכלל, או שמחכים חודש, חודשיים, שישה חודשים. המקרה בנתניה, שקרה לפני כמה שבועות, הקפיץ לי את הפיוז באופן טוטאלי. התשובה הסופית של הרשות הייתה, והיא נאמרה לי באופן אישי, היא: תגיד למשפחה שהילד צריך ללכת ללמוד בעיר אחרת, אנחנו לא רוצים אותו פה. אני אומר את זה כי אמרו לי את זה בדרגים הכי בכירים של עיריית נתניה. אני לא מתבייש ולא פוחד להגיד את זה פה. לא יכול להיות שמגיעים למצב כזה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> האם הסיבה היא שלא היה מקום מתאים ברשות או משהו אחר? << אורח >> אריאל קנדל: << אורח >> שלא היה מקום, או שלא נמצא מוסד שהוא בדיוק מתאים לצרכים. צריך גם להבין את הצד של המשפחות. ברגע שמשפחות העולים שומעות דבר כזה, יש להן פחד גם להתעמת מול הרשות כי הן פוחדות שאולי במקרים אחרים ברשות אולי יעשו להם משהו כזה או אחר. ולכן, מתפקידי לבוא לפה ולהעלות את הנושאים האלה. אומר משהו לנוכחים פה כי פעם שאלו אותי מה ניתן לעשות בקדם עלייה. יש אנשים שאנחנו יודעים שיש להם כרטיס טיסה למטוס כבר בקיץ הקרוב. למשל, הרופאים. אני לא יודע אם יושבים פה חבר'ה של נפש בנפש. שלום, נעים מאוד. אבל למי שלא יודע, לרופא שעולה לארץ יש את מדקס. כל רופא שרוצה לעלות לארץ יוצר קשר היום עם המדינה, עם נפש בנפש, ויש ירידים בכלל העולם, וכולל היום בדרום אמריקה, באירופה ובצרפת, שזה יחסית חדש, ואתה יכול להתחיל את כל התהליך ההכרה בתעודה שלך לפני העלייה. ומי שיהיה תלמיד טוב, יקבל אפילו את ההכרה בתעודה לפני העלייה, בתנאי שהוא עולה לארץ. הוא יקבל מכתב ממשרד הבריאות שהוא יכול לבוא לארץ ולהיות רופא בישראל. ואכן, אם הוא יהיה עולה חדש ויהיה לו מספר זהות, אז ביום שהוא יקבל מספר זהות אז הוא יהפוך להיות רופא בישראל, כמובן עם הסתכלות ודברים נוספים שצריך לעשות. אני אתן דוגמה אחרת של פסיכומטרי בצרפת. אני היום בן 51, כשהייתי בן 17, לפני 34 שנים, נבחנתי לפסיכומטרי בפריז. זה אומר שאנשים ממדינת ישראל נסעו לפריז כדי לשבת שם באולם ולבחון אותנו כשאנחנו עושים פסיכומטרי בצרפת. אני אומר את זה כי יש אפשרויות. יש אפשרות גם לטוס. יש דבר כזה שנקרא מטוס, ואפשר להטיס אנשים. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אין דבר העומד בפני הרצון. << דובר_המשך >> אריאל קנדל: << דובר_המשך >> נכון. הרצל אולי לא טס לישראל. אבל אם הוא טס, אז כולם יכולים לטוס. לסיום, כפי שאמרת, המצב היום, לפחות בצרפת, נהיה יותר ויותר חמור. יש אפילו משפחות שלא עולות לארץ כי הן יודעות שהילד אולי יקבל מסגרת אולי לא, אולי בעוד שישה או עשרה חודשים. המשפחות הללו לא מוכנות לקחת את הסיכון הזה של להגיע לישראל כשהן לא יודעות מה יקרה עם הילד. לכן, אני מודה לך על כינוס הוועדה החשובה הזו היום. אנחנו מאוד מאוד מקווים שהנוהל בעתיד יהיה לכולם ולא רק לתלמידים הטובים או לרשויות הטובות שברוב טובן מסכימות לטפל בנושאים האלה. אנחנו ממש מודים לרשויות האלה, אבל זה צריך להיות בכלל מדינת ישראל עבור כל יהודי העולם שרוצים לבוא לישראל ולקבל את השירות הזה מהמדינה לפני שהם מגיעים לפה. תודה רבה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> מיכאל, בבקשה. << אורח >> מיכאל קנדל: << אורח >> שלום לכולם. שמי מיכאל, אני בן 54. אני אחיו הגדול. אני נשוי, אב לארבעה, וסב לשלושה. << אורח >> אריאל קנדל: << אורח >> גילוי נאות – הוא אחי הגדול, והוא הבכור. הוא מתנדב בעמותה בעניינים האלה. << אורח >> מיכאל קנדל: << אורח >> אני מתעסק בעלייה וקליטה של אנשים עם מוגבלות מורכבות כעשר שנים. בשמונה השנים האחרונות במסגרת של קעליטה. תודה ליושב-ראש על הוועדה הזו. זו ועדה חשובה מאוד. אני עובד בשיתוף פעולה עם משרד הקליטה ועם הסוכנות כבר הרבה מאוד זמן. חשיבות הוועדה הזו היא באמת על מנת להתמקד במה שניתן לעשות טרום עלייה בנושא ועדות השמה או ועדות חריגה. מבחינתי, זו הנקודה החשובה. אני רוצה להביא שתי דוגמאות: הדוגמה הראשונה היא באמת מקרה שקרה לא מזמן, וחלק מהאנשים מודעים אליה. אימא ביקשה לעלות לארץ עם זוג תאומים בני 13, כשאחד מהם הוא ילד עם פיגור שכלי מורכב. כמו שנאמר כאן, זה הגיע לעיריית נתניה. ניסינו לפנות טרום עלייה בעזרת משרד הקליטה, ונתקלנו במספר חסמים כמו: אין מספר תעודת זהות ולכן לא ניתן לטפל, או המסמכים הם באנגלית, ואנחנו לא מבינים אנגלית, ודורשים מסמכים בעברית. שוב, זה לא בכל הרשויות, אבל זה היה במקרה הספציפי הזה. ולכן, לא יכולנו לפעול. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אם המסמכים יתורגמו לעברית ויהיו חתומים על ידי נוטריון כמתבקש, הרשות כן מקבלת? מעבר לעלות שזה אבסורד בפני עצמו, האם הרשויות מקבלות את העמדה המקצועית של גורם מקצועי בחו"ל או שהן מחייבות עמדה של גורם מקצועי פה בארץ? << אורח >> מיכאל קנדל: << אורח >> לגבי התרגום – רוב הרשויות היום מסכימות לקבל גם מסמכים חתומים באנגלית. הרי משרד החינוך יודע לקרוא אנגלית כמובן, וגם משרד הרווחה, אז זה לא אמור להיות בעיה. אני עובד היום ואני בעיקר מבקש מסמכים באנגלית. ואם יש בעיה, אז אנחנו מתרגמים. עניין התרגום הוא לא בעיה כרגע. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> הרשות כן מקבלת את אותם מסמכים מגורם חיצוני בחו"ל שנעשים טרם עלייתם לארץ. << אורח >> מיכאל קנדל: << אורח >> על מנת לארגן ועדת השמה – כן, זה יכול לקרות בחלק מהרשויות. לא כולן. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> מבחינתך, אתה לא מכיר נוהל סדור בעניין הזה. << אורח >> מיכאל קנדל: << אורח >> ראיתי בנוהל מ-2019 נושא שמסדיר את העניין שהמסמכים צריכים להיות מתורגמים. אבל בדרך כלל אם הם מגיעים באנגלית, והם חתומים על ידי רופא, הם יכולים להתקבל. בסופו של דבר, האימא הזו הגיעה ב-18 לפברואר והילד הנורמטיבי התחיל ב-9 במרץ, וזה זמן בהחלט סביר ביותר, אבל התאום שלו עם המוגבלות לא התחיל. כמו שזה נאמר פה, ואני לא יודע אם קפץ לי הפיוז, זה מקרה מאוד מצער. הוא לא התחיל כי הוא עם מוגבלות – זאת הסיבה היחידה, אין עוד סיבה אחרת. אתה עם מוגבלות, אתה בעונש. אח שלך מתחיל ב-9 במרץ ואתה לא. בסופו של דבר, הוא התחיל ב-23 באפריל. זאת אומרת, הילד הזה נשאר יותר מחודשיים בבית, כולל בפסח. בסופו של דבר, הרשות המקומית התרצתה עם המסמכים, ואז הם הגיעו לארץ. ורק כשהם הגיעו לארץ, החליטו שמתכננים ועדת השמה. לקח עוד שבועיים-שלוש. רק אחרי ועדת ההשמה אמרו שהגיע הזמן לחפש מוסד שבו הוא יילמד עוד שבועיים-שלוש. אבל לא נמצא מוסד בנתניה. שלחו אותם לרעננה. ברעננה ניסו. המנהלים אמרו שהם מלאים, וגם זה לא הלך. הדרימו והלכו לתל אביב, ואז מצאו לו מקום בתל אביב. שעה הלוך, שעה חזור. האימא אמרה שהיא מתפשרת. אני הזמנתי את האימא. שוב, אתם חייבים להבין שהם פוחדים שהרשויות יתנכלו להם בחזרה ולכן הם מסרבים להגיע. כאמור, בסופו של דבר, מצאו בתל אביב, והילד התחיל ללמוד. בינתיים הוא כמובן מקבל הסעה מהרשות. זה בוודאי, בזה אין שום בעיה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תתפלא לשמוע שאתמול נודע לנו שיש מקרים שגם זה בעייתי. << אורח >> מיכאל קנדל: << אורח >> צריך גם להגיד אם זה עובד. אם משהו עובד, אני אומר שהוא עובד – זה בסדר. תקופת המתנה של חודשיים בבית לילד חינוך מיוחד עם פיגור היא תקופה לא סבירה. צריך להגיד שהמקרה הזה הוא כמובן מקרה חריג כי הוא הגיע באמצע השנה. כארגונים שקולטים עלייה ושמכינים עלייה וקליטה, אנחנו כמובן ממליצים למשפחות להגיע רק בסוף שנה. אבל לפעמים זה לא קורה, ולא משנה מה הסיבות, אם זה אנטישמיות, כמו שאתה אומר, והם צריכים מייד לארוז וללכת, או בעיות כאלה ואחרות. במקרה כזה אנחנו חייבים לתת תשובה, אבל לא לגרום לכך שילד יישאר בביתו. אולי משרד החינוך יבוא ויגיד: הוא הלך לתל אביב. אנחנו נעשה הפוך. אנחנו נאתר את המיקום על פי המסמכים, ואז אולי המשפחה תגיע לתל אביב אם זה בית הספר. לפני שלוש-ארבע הגעתי לפיקוח במשרד החינוך עם מקרה של ילדה עם סינדרום של אנגלמן, שהוא סינדרום מאוד מורכב ומאוד נדיר. יש מספר מוסדות בארץ שיודעים לטפל בזה. למשפחה הייתה רק בקשה אחת ממשרד החינוך והיא להיות שעה נסיעה מבית חולים שניידר שהוא המרכז המומחה לעניין הזה. אמרתי למשרד החינוך: תנו לי כתובת של בית ספר שיכול לקלוט את הילד, והמשפחה תלך לגור שם. משרד החינוך סירב. הוא אמר שלא ניתן לאתר מסגרת לילד כל עוד הוא לא קבע מגורים, ושאני צריך להגיד איפה הוא יגור. חברים, כל הנושא הזה היה מולכם, ומתועד אצלי באימיילים שביקשתם לדעת קודם כול איפה הוא יגור. לא הצלחתי לשכנע אתכם. הם דרשו להגיד איפה. אין בעיה, ההורים שכרו דירה בהרצליה. חזרתי אל הפיקוח בהרצליה והפיקוח מצא לו מקום בחולון. המשפחה לא עלתה לארץ, ובזה היה כישלון. אני אומר שנעשה אולי משהו אחר גם מבחינת האבחונים בארץ. יש לנו היום עוד חסמים בזה. אתם יודעים שברגע שילד של עולים מגיע לארץ, הוא צריך להמתין שנתיים עד שהוא מקבל אבחון פסיכו דידקטי. זה הנוהל של משרד החינוך. כמובן שיש חריגים, וזה כתוב שחור על גבי לבן. אבל יש מנהלים של שפ"חים של משרד החינוך שלקחו את זה מאוד מאוד ברצינות ואמרו: כתוב שנתיים. בשנתיים אנחנו לא נותנים שום אבחון ולא יהיה פה שום אבחון. ולמה? בגלל השפה, וזה נכון. אבל יש בארץ אנשים שהם פסיכולוגים מוסמכים של משרד החינוך שהם דו-לשוניים. אני חושב שזה מאד חבל. זה נמצא כרגע באתר של משרד החינוך, וזה סעיף שצריך להימחק ולהיות מתוקן ולתת אפשרות לעבור מבחן פסיכו דידקטי, אפילו אם הוא לא מדבר את השפה, בתנאי כמובן שמי שמאבחן אותו הוא דו-לשוני ויכול להביא דוח בעברית למי שצריך. לפני שנתיים הקמנו, בעזרת משרד החינוך ובעזרת משרד הרווחה והסוכנות ומשרד הקליטה, נוהל של תהליך של פעולות שניתן לעשות טרום עלייה עבור השמה מוסדית של מבוגרים וילדים, והנוהל עובד מצוין. הבקשה שלי היא שיוקם במשרד החינוך נוהל שיסדיר את הפעולות שניתן לעשות טרום העלייה על מנת שכשילד ינחת בארץ, או אפילו במקרים מסוימים שוועדת ההשמה תהיה בזום כשהילד עוד בחו"ל, או לפחות שוועדת ההשמה תהיה ברגע שהוא ינחת בארץ, ושתהיה אפשרות גם לאתר לו מסגרת עוד כשהוא בחוץ לארץ. תודה רבה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תודה רבה. דני, בבקשה. << אורח >> דני אלגרט: << אורח >> תודה רבה לכם, חברים. קודם כול, אני שמח שסוף-סוף כשאני נכנס לאחת הוועדות והדיונים, אני שומע דיון על ערכים, על מוסר ועל טיפול בחסרי ישע ובאנשים שזקוקים לעזרה וסיוע, ולהעלות אותם לארץ בצורה מסודרת ושיגיעו וייקלטו ויזכו לשיקום. האם אני מדבר על חטופים או על חסרי ישע? יש 58 חסרי ישע בעזה. גם אותם צריך לעלות לארץ, וגם אותם צריך לשקם. גם בהם צריך לטפל, וגם להם צריך שיהיה נוהל. גם הם צריכים להיות פה. אומרים קודם כול עניי עירך, לא? יש לנו 58 חסרי ישע בעזה. למה אין דיון על איך מעלים אותם ואיך מביאים אותם ואיך משקמים אותם. אתם יודעים אם היה נולד חסרי ישע בספרטה ובכל מיני מדינות כאלה, היו הורגים אותו. אסור שהוא יהיה כי הוא מחליש את החברה. היו פשוט ממיתים את כל חסרי ישע, והייתה רק חברה של לוחמים ספרטנים וכאלה. מי שנולד בעל מום או אם היה מישהו חסר ישע וכזה, הוא היה מופקר והיה לא נחשב. היום אנחנו דואגים לחסרי ישע, ואין יותר חסרי ישע מאותם חטופים שנמצאים שם במנהרות. אין יותר חסרי ישע מאלה. הם לא רק חסרי ישע סתם. זה לא שהגורל פגע בהם והם עכשיו נולדו חסרי ישע. ממשלת ישראל הפכה אותם להיות חסרי ישע. חברי קיבוץ ניר עוז היו חסרי ישע ב-7 באוקטובר. הם נחטפו, נהרגו, נשרפו, נתלו, נטבחו ונשחתו בניר עוז, לא באושוויץ. ואתה יכול להיות רגוע. אנחנו התחלנו לשחרר חסרי ישע באנגלית, לא צריך לתרגם. אתמול הוכיחו לנו שאפשר לעשות את זה גם באנגלית, אגב, התלבטתי אם לבוא לפה ולדבר באנגלית, כי כנראה שבאנגלית מבינים אותנו יותר ומשחררים את החטופים. אבל אמרתי שאולי בן גביר, סמוטריץ' ואלה יהיו פה והם לא יבינו אותי, אז עדיף שאני אדבר בעברית. אולי בכל זאת אני אצליח לשכנע אותם. אתמול מר סמוטריץ' הוציא פוסט וכתב: הצלחנו לשחרר את עידן אלכסנדר בלי לשלם מחיר. לא הספיקו לו אלפי חללים, לא הספיקו לו עשרות אלפי פצועים, לא הספיקו לו מאות אלפי מפונים מהבתים, לא הספיק לו כל מה ששילמנו עד עכשיו כדי לשחרר חטופים. הוא אמר אתמול: שחררנו את עידן. הוא שיחרר את עידן. הוא היה המתנגד הכי גדול לשחרור שלו. הוא איים שאם ישחררו לפני שיחסלו את החמאס, הוא יפרק את הממשלה. אתם יודעים, יש היום שתי מפלגות: עוצמה יהודית – בושה וחרפה על השם, והציונות הדתית. אני לא מדבר על הציבור שלהן, אני מדבר על שתי המפלגות שמנהלות את סדר-היום במדינת ישראל. הן קובעות מי לחיים, מי למוות, מי למלחמה, מי לשלום – הן קובעות הכול. האם אתם רוצים שאני אוכיח לכם? בקלות ובשנייה אני מוכיח לכם. דמיינו שמחר סמוטריץ' ובן גביר באים לראש הממשלה ואומרים לו: ביבי, תחזיר אותם. אנחנו לא מפילים את הממשלה. תוך כמה זמן אתם מאמינים שזה יקרה? אני מאמין שהם יהיו פה תוך חודש. לא מעניין את ביבי באמת החמאס יהיה בעתיד, ואם יהיה עוד פעם. מה שמעניין אותו זה לשמור על השלטון. וברגע שהוא שומר על השלטון אנחנו רואים שהוא עושה גם עסקאות, והכול בסדר. שני האנשים האלה, בן גביר וסמוטריץ', בעצם מחרבים לנו היום את מדינת ישראל מול העיניים. אבל הדבר הכי גרוע שאנחנו שילמנו אתמול בעסקה, לא הכי גרוע, כמובן שלא יותר גרוע מהחללים ומכל מי שהקריב את עצמו, אבל אחד הדברים הרי גורל למדינת ישראל במה שקרה אתמול זה שאנחנו שילמנו כדי לשחרר את עידן בריבונות שלנו. ואני שמח שהוא השתחרר והוא פה איתנו. אנחנו שילמנו את הריבונות שלנו אתמול למען שחרורו של עידן אלכסנדר. כמובן לא מרצון, אבל בא נשיא מדינה אחרת ופשוט שיחרר חטוף ישראלי על אפו ועל חמתו של ראש הממשלה שהתנגד לעסקה הזו, של שר הביטחון שהתנגד לעסקה הזו, של גל הירש שהוציא פוסט שהוא מתנגד לעסקה הזאת. הם ידעו מה המחיר של העסקה הזו, אבל טראמפ החליט שחאלס ובלי משחקים. ביבי אולי יכול לשחק עם הישראלים, ביבי יכול אולי לשחק איתנו, עם האמריקאים הוא לא ישחק יותר. הוא לא ראה אותו ממטר והחזיר את החטוף. יש לי כאילו רפרנס להשוואה. אחי, איציק אלגרט, שנחטף ונרצח בעזה הופקר על ידי ממשלת ישראל במנהרות שם, ופשוט גווע למוות שם. אחי היה גם אזרח דני, והייתה לו אזרחות דנית. כשאחי נרצח, ראשת ממשלת דנמרק שלחה שליח מיוחד לפה ללוויה עם מכתב ביד בכתב ידה, שר החוץ הדני שלח מכתב, השגרירות הדנית הגיעה ללוויה. שלחו זרים. היה כינוס אבל חירום של הפרלמנט הדני, ועיריית קופנהגן עשתה דיון בהקמת כיכר על שמו של אחי. אחי היה קיבוצניק ישראלי. היה לו גם דרכון דני כי הילדים שלו חיים בדנמרק. כל זה עשתה ממשלת דנמרק. מה אתם חושבים עשתה ממשלת ישראל? האם מישהו פה מוכן לנחש או שאתם כבר יודעים? אפס. לא נציג ללוויה, לא זר, לא טלפון – כלום, כלום. אחי נקבר, ומבחינת ביבי זה היה, מה שנקרא, וואלה, סוף-סוף כנראה התפטרתי משתי ציפורם: גם איציק, וגם עכשיו דני ירד מהסיפור, ויאללה, הרווחנו שתי ציפורים במכה אחת. אף אחד לא בא. טייב, היית בהלוויה וראית בעיניים שלך, נכון? אני ביקשתי מיוסי טייב להגיע ללוויה כי אני יודע שהלב שלו במקום הנכון. תבינו מה ואיפה הפער בין זה שאתה אזרח מדינת ישראל לבין זה שאתה היום אזרח זר. אבל כשמגיעות עצמות של חלל צה"ל קדוש אחרי 43 שנה, ראש הממשלה רץ להודיע למשפחה. הוא זה שמודיע למשפחה. האם הבנתם מה קרה פה? הוא זה שהלך להודיע למשפחה. יש כאן למעלה מ-50 חללים של המלחמה הזאת שהוא לא הרים אליהם טלפון. הוא הלך להודיע למשפחה. ולמה? כי הוא כנראה בעצמו, לבד, חילץ את העצמות. מחר או מוחרתיים הוא יגיד שראש המוסד עוכר ישראל, כמו שהוא אומר על ראש השב"כ. כאילו אף אחד לא עשה את זה, הוא עשה את זה. ולכן, אתמול הוא גם עמד ואמר. לימדו אותו לעשות את כל תנועות הגוף כשהוא נואם, והוא עשה ככה וככה ושילב אצבעות עם טראמפ. זה כמו הצבוע שמחכה שמישהו יטרוף את הטרף, ואחר כך הוא לאכול את השאריות. אז הוא פתאום נהיה: אני וטראמפ הבאנו. הם לא אומרים: החזירו. אומרים: עידן אלכסנדר שב מהשבי. מה זה "שב"? יעני, נמאס לו להיות שם, אז הוא שב. לא יגידו: נשיא ארצות הברית החזיר את עידן אלכסנדר, כמו שאומרים שראש הממשלה החזיר את, והחזרנו ככה וככה. הם החזירו, אבל כשזה לא הוא, אז הוא שב. למה? כי התנאים במנהרות לא טובים, אז הוא שב. זה לא במקרה. תסתכלו על כל התגובות של כל השרים בליכוד. כולם עם אותו דף מסרים: עידן אלכסנדר שב. טייב, אין לנו ברירה. אנחנו צריכים לעשות מעשה טראמפ כי מדינת ישראל הפכה להיות פה באזור לסוג של אפנדיציט. טייב, אתה יודע מה זה אפנדיציט? משהו שלא כול כך צריכים אותו, הוא סתם. קוראים לו "תוספתן". אנחנו הפכנו להיות סוג של אפנדיציט עכשיו. טראמפ הולך לכל המדינות באזור ולא מגיע לישראל. משחרר חטוף על פי איך שהוא רוצה ומנהל את העניינים מעל ראשו של ראש הממשלה. ואני חושב שזו הדרך שאנחנו צריכים לאמץ. פשוט להפסיק לראות את ראש הממשלה. לא לראות אותו. כמו שכל אירופה היום לא רואה אותו, כמעט כל העולם לא רואה אותו. אני קורא מפה לכל משפחות החטופים, למטה משפחות החטופים, להודיע שהוא מחרים את ראש הממשלה, שאנחנו לא רוצים שום קשר עם ראש הממשלה, לא פגישות, לא טלפונים, לא שום דבר, עד שהוא מחזיר את החטופים. כשהוא יחזיר את החטופים, נחבק אותו. עד שהוא מחזיר את החטופים, לא להיות איתו בקשר. להתעלם ממנו כמו שטראמפ התעלם ממנו. כי כשמתעלמים ממנו, הוא מחזיר. ואני מציע לתקשורת, שבלאו הכי הוא מחרים אותה, הוא הרי מתראיין רק לערוץ 14, שתפסיק להראות את כל דברי ההבל האלה והראווה והשקר שהוא כל הזמן מפיץ. שתפסיק לעשות את זה, שתפסיק להיות במתח מתי תהיה הצהרת ראש הממשלה. שיודיע לו : אנחנו לא משדרים אותך. אתם תקשורת פרטית. אם התאגיד חייב, אז שישדר. אבל התקשורת הפרטית פשוט להחרים אותו כי הוא מחרים אותה. וכל מי שאכפת לו מהחזרת החטופים ויש לו איזשהו קשר לראש הממשלה, צריך להחרים אותו. ראש הממשלה צריך להיות מוחרם במדינת ישראל עד שהוא מחזיר את החטופים. לא יכול להיות שאנחנו נשלים עם העובדה שאנשים שם מתים, נרצחים, מדינה זרה מתערבת ומחזירה לנו את האנשים. אנחנו מאבדים את הריבונות, מאבדים את האנשים. זה לא יכול להיות. אין דבר כזה. השבוע היינו במתח מטורף, טייב. אח של אחי נפצע בעזה. הבן שלי התגייס עוד פעם עכשיו לעוד סבב מילואים. לא יכול להיות שיחזיקו אותנו במשך שנה וחצי רצים למקלטים. הייתי בבית מלון בתל אביב ביום שבת בצוהריים והייתה אז אזעקה באמצע החיים. האם אתה חושב שרצתי למקלט? לא. מה זה? שנה וחצי הוא מריץ אותנו למקלטים, שנה וחצי אנחנו רצים לממ"דים, ולא מסיימים עם הדבר הזה. אנחנו משלימים ומכילים ומכילים את זה. כמה יכולים? כמה אפשר? חבר'ה, מספיק. תעצרו את הדבר הזה. אנחנו יכולים לעצור את הדבר הזה. והדבר היחיד שיכול להיות יותר חזק מהאיום של סמוטריץ' ובן גביר על ביבי זה שעם ישראל יודיע לו שהוא מוחרם, ושהוא לא ראש ממשלתנו עד שהוא מחזיר את החטופים. הוא לא ראש ממשלתנו עד שהוא מחזיר את החטופים. מספיק, כמה אפשר להבין וכמה אפשר להכיל וכמה אפשר לסלוח? תודה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תודה, דני. משתתפים בצערך, ואתה יודע שזה כנה. קצת קשה לעבור לסדר-היום. ארגון חיים וחסד, בבקשה. << אורח >> רחל מורגנשטרן: << אורח >> שלום רב. רחל מורגנשטרן, ארגון חיים וחסד. תודה רבה ליושב-ראש על ההתגייסות כל השנה למען רווחת העולים וסיוע מול משרד החינוך. ארגון חיים וחסד נוסד לפני כעשור מתוך חזון לסייע בקליטה מטיבה לעולים חדשים, להנגיש שירותים ציבוריים וללוות את קהילת דוברי האנגלית בישראל בהתמודדות עם הבירוקרטיה המורכבת בארץ. הארגון מעניק ליווי מקצועי ואישי בכל תחומי החיים, מלידה דרך בריאות, רווחה, חינוך ועד לשלב הזקנה. הנושא שלשמו התכנסנו היום: הכרה במוגבלות והשמה של עולים חדשים במוסדות חינוך, הוא נושא כאוב ואנחנו נדרשים אליו רבות. עולים חדשים המתמודדים עם גידול ילד מיוחד עם מוגבלות נמצאים בנקודת זמן מאתגרת מאוד. זה תהליך ההסתגלות למערכת חדשה של שפה, תרבות, מוסדות ושירותים ציבוריים, שאינו מוכר להם. נמצאים כאן משרדי ממשלה וארגונים מלווי עולים שמכירים את הנקודה ואת הנושא ומתגייסים אליו במשך כל השנה. עם חלקם אנחנו בקשר ועם חלקם אנחנו מקווים להיות בקשר. אציין את הנקודות העיקריות והיכן מוקדי הקושי. שנה שעברה הייתה נקודת השיא, ואנחנו התוודענו אליה, ומאז התחיל איזשהו הליך מול הוועדה ומול המשרדים. הדיון הזה הוא תוצאה של התהליך הזה. נקווה שגם יהיו תוצאות טובות. תהליך טרום עלייה הוא ארוך ומורכב במשפחה רגילה שעושה עלייה. כשיש לי בן משפחה עם מוגבלות, יש צורך בהיערכות עם אבחונים וטפסים והבירוקרטיה מורכבת. עניין ההשמה במסגרות הוא כול כך מורכב ומסורבל שגם במקרים שבהם המשפחה עשתה הכול מצידה והמסמכים הוגשו בזמן, הרשות ידעה שהעולה אמור להגיע, המידע הגיע ממשרד הקליטה, זה עדיין נתקע ברגע האמת. הנחיתה בארץ היא לרוב בתאריך ידוע מראש. אף אחד לא קם מהיום למחר ועולה על מטוס, יש התארגנות. המשפחות שהיו איתנו בקשר עשו מאמץ גדול כדי להגיע בזמן ומוקדם, בדיוק כמו שצריך, כדי שהילדים יוכלו להתחיל את הלימודים ב-1 בספטמבר. במבחן התוצאה המאמצים לא עוזרים, לא שליחת המסמכים, לא קשר עם משרד הקליטה, לא קשר עם הרשות. כל מה שהם עושים מגיע לאפס, וברגע שהם נוחתים כאן הם צריכים להתחיל את התהליך מההתחלה – זו החוויה שלהם. הם נמצאים בהמתנה לוועדות חריגים, בדיוק כמו כל ילדי הארץ שנמצאים בהמתנה. גם לאזרח הישראלי הקטן אין דרך ליצור קשר עם משרד החינוך, לעקוב אחרי הסטטוס של הטיפול, להבין איפה זה תקוע, אולי חסרים מסמכים ומה הולך, והוא לא יודע מה הוא אמור לעשות. הוא נמצא באמצע. סביבו משרד החינוך, הרשות המקומית, אולי משרד הקליטה וגורמים נוספים, והוא אבוד והוא לא יודע איך הוא יכול לנהל את האירוע הזה. אין היום מנגנון שמחייב שיתוף פעולה בין המשרדים והגורמים השונים. כל אחד בפלטפורמה שלו, במוגבלות שלו, בנהלים שלו, והוא לא רואה את הגופים השונים שקשורים לאותו תהליך, וזה יוצר את הקושי הגדול. אם היה איזשהו מנגנון שהיה יכול לסנכרן את הפעילות ולמקד את העבודה זה היה יכול מאוד לסייע. למעשה, זה מה שהארגונים מנסים לעשות. העומס הבירוקרטי שנופל על המשפחה בשלב האקוטי ביותר בתהליך הקליטה הראשוני, יכול לגרום להגירה שלילית, והוא גורם, לצערנו, כי אנשים שאין לילדים שלהם מסגרת לא יוכלו להישאר כאן. אסכם את הבעיות העיקריות: הדבר הראשון זה שמשרד החינוך לא יכול לקלוט מספר זהות של עולה חדש עד בערך חודש מתהליך העלייה. לא ברור למה רק משרד החינוך לא קולט את המספרים. כשפונים למשרד החינוך, התשובה שמקבלים היא: אנחנו נפיק להם מספר פיקטיבי ואז נוכל להעלות אותם למערכת. למה עולה חדש עם מספר זהות צריך מספר פיקטיבי? הוא אזרח ישראל. מספר הזהות נקלט בגופי ממשלה אחרים שאנחנו איתם בקשר כמו: ביטוח לאומי, משרד הפנים, משרד הקליטה, ממש מהימים הראשונים מרגע הנחיתה. זה הדבר הראשון שכבר יוצר סרבול במערכת. בנוסף, ועדות האפיון והזכאות לא מתקיימות טרם העלייה – אין דבר כזה. אתה יכול לשלוח נתונים, אתה יכול לשלוח מסמכים, אתה יכול לתרגם את המסמכים, כמו ששמענו פה קודם, אבל תהליך לא יהיה במערכת עד שתהיה כאן בארץ. ואז כבר המסגרות מלאו, ואז כבר אין מקום, משרד החינוך כבר לא יכול להסיע, התקציב מוגבל, ואז: תרד לתחתית הרשימה ונראה מה נעשה איתך. בינתיים שב בבית. מבקשים גם מהעולה ללכת לחפש מסגרת. למצוא מסגרת שבה הוא מעוניין, והם ינסו לקדם את זה. חווינו מקרה כזה בשנה שעברה. ברשות היושב-ראש, אציג את המקרה הזה בקיצור נמרץ. מדובר במשפחה שעשתה עלייה לבית שמש ביוני שעבר. הם היו בקשר בתחילת שנת 2023 עם משרד הקליטה, עם הרשות המקומית, והם אמרו שהם מתכוונים להגיע בקיץ. הם שאלו: מה אנחנו צריכים לעשות? אנחנו רוצים להגיע מאורגנים. יש לנו שלושה ילדים עם צרכים מיוחדים, אנחנו מבינים שזה אירוע, ואנחנו רוצים להיות מוכנים אליו. ואז: כן, מצוין. תשלחו אלינו את החומר והאבחונים שיש לכם. הם שלחו את החומר שיש להם. בפברואר הם הגיעו לארץ כדי לסייר במקומות ולהכיר את המסגרות. הם פגשו את אנשי המקצוע השונים והם באו לרשות. מבחינתם הם עשו באמת הכול, ומעל ומעבר. היינו מצפים שהם לא יצטרכו להגיע, אבל הם הגיעו. הם רצו לדעת שהכול יהיה מסודר. הם תכננו להגיע בסוף יולי. אמרו להם: לא, אם תגיעו ביוני יהיה לכם ועדה לפני והילדים יתחילו ב-1 בספטמבר – מצוין. הם שינו את התוכניות, הם הוציאו את הילדים מתוכניות קיץ שהם תכננו להיות בהן, והגיעו בתחילת יוני לארץ. הם מגיעים לארץ ואין קול ואין קשב. אין עם מי לדבר – לא, אין לנו כרגע ועדות. לא יודעים אם המסמכים הגיעו או לא, קיבלו או לא קיבלו. נגיש אתכם, יש עומס גדול. אנחנו מצטערים, בסוף אין מקום במסגרת שרציתם ונאתר לכם משהו חדש. ואז הגענו ליולי-אוגוסט שבהם המשרדים סגורים. משרד החינוך לא מתפקד. הוא לא ידע שאמורים להגיע עולים חדשים, זה סוד. הם פשוט נחתו כאן במטוס שלם של עולים. הם יושבים בבית עם שלושה ילדים עם צרכים מיוחדים, בלי משפחה, בלי חברים, בלי מסגרת לקיץ, בלי צפי להתחלה של בית ספר. שולחים מיילים, מתקשרים, והתשובה היא: צריך להתאזר בסבלנות. אני קיבלתי את התשובה שצריך להתאזר בסבלנות בערך עשרות פעמיים, לא פעם ולא פעמיים. יש לי את כל השרשורים. קיבלתי את התשובה הזו מכל מיני גורמים, לא רק מגורם אחד. שוב, זה קורה כי אין סנכרון בין המערכות. משרד החינוך לא עובד עכשיו, הרשות לא יכולה, משרד הקליטה עדיין לא יכול לקלוט אותם. זה דרש הרבה הרבה עבודה, ובסוף גיוס של המשאבים שקיימים ואנשים שהכרנו בתוך המערכת שבאמת יצאו מהקופסה ועשו מעל ומעבר, ונקבעה להם ועדה ב-1 בספטמבר. משרד החינוך אמר: כל הכבוד, אנחנו נתנו ועדה ב-1 לספטמבר. הם הראשונים, קידמנו אותם. המשפחה מתוסכלת עד כלות אחרי חודשים בבית בלי מסגרת, כמו שאמרנו. הייתה ועדה ב-1 בספטמבר, והייתה עוד ועדה לילד אחר באמצע ספטמבר. הם נכנסו למסגרות בסוף ספטמבר, וזה אחרי שכבר כל הילדים בכיתה התאקלמו, הכירו את המסגרת. כמו שאמרתם פה, הם פחדו להגיע היום למרות שביקשנו מהם לבוא, לדבר ולהשמיע את קולם שלהם. הם מייצגים עשרות משפחות שעברו את אותה טראומה כלשונם. זה לא המילה שבה אני משתמשת, זה מה שהאימא אמרה לי אתמול. היא אמרה: זו טראומה בשבילי לדבר על זה. זה השאיר לי טעם מאוד רע מכל תהליך העלייה. המטרה של כולנו פה היא אותה מטרה והיא שהליך הקליטה יהיה הכי נעים, מאיר פנים, מאפשר. ההד של הדבר הזה שאין לזה בכלל ערך. כשמשפחה עושה עלייה והמשפחה בחו"ל יודעת שהכול הסתדר להם ושנעים וטוב להם, זה מעודד עלייה. וכשהם שומעים מבני משפחה שהם תקועים בבית ושהם צריכים מהם עזרה ושהם אולי בכלל יחזרו, ושחבל שהם עשו את הצעד הזה, זה נזק לכולנו. אני מאוד מקווה שהדיון הזה ישנה את הנוהל ושנוכל לייצר מסלול ירוק למען העולים ושיהיה איזשהו סנכרון בין הגורמים שאחראים על התהליך. ואם אי-אפשר לעשות את זה, אז שיהיה מסלול ירוק של מסלול זמני. אם עולה חדש הגיע, תוך חודש הוא נמצא במסגרת לימודים זמנית. בינתיים המשרדים יעשו את התהליכים שלהם, יקלטו את מספר הזהות שלהם, ינפיקו להם מספרים פיקטיביים, וכל מה שהם רוצים. תודה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> הצעה מעניינת. תודה. ארגון נפש בנפש, בבקשה. << אורח >> נטע כ"ץ: << אורח >> שלום לכולם. נטע כ"ץ, ארגון נפש בנפש. האמת, אין לי הרבה להוסיף. אני כן רוצה לחזק את אריאל ואת רחלי שדיברו על הקשיים שיש לעולים. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> האם אתה מכיר את התופעה הזו? << אורח >> נטע כ"ץ: << אורח >> אני מכיר את התופעה הזו. אנחנו גם היינו שותפים לתהליך מול משרד הרווחה לגבי מי שצריך מוסד וכו'. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> האם זה סודר שם? << דובר_המשך >> נטע כ"ץ: << דובר_המשך >> בעיקרון, כן. יש תהליכים, והם עובדים יפה. אפשר ללמוד מהתהליך הזה ומתהליכים אחרים שכן עובדים. אריאל ציין את המדקס לרופאים ומקצועות הרפואה כפתרון טוב. הוא פתרון מעולה. לדעתי, הוא אפילו מרחיק לכת מדיי לדבר כזה שיחסית אמור להיות יותר פשוט. לדעתי, לא נדרש להרים כנס שלם בשביל משהו שהוא בייסיק. השתתפתי בהרבה ועדות בתהליכים אחרים, אם זה הכרה בתארים או תעודות בגרות וכל מיני דברים כאלה, שמדברים עליהם לאורך השנים שצריך לאפשר דברים כאלה מחו"ל, והיום זה לא מסובך. אנחנו עובדים במערכות ממומשקות, הכול דיגיטלי. אפשר לדבר עם אנשים לפני. ואם, לדוגמא, אפשר לקבל מספר פיקטיבי למישהו שמגיע, אז כמו שנאמר, אם מישהו מגיע ותאריך העלייה שלו ידוע מספר חודשים לפני, אפשר להנפיק את המספרים לפני. הכול מאוד לא אמור להיות מסובך במקרה הזה. והפוך, אני חושב שבמידה וכל הדברים האלה יקרו מראש, אז זה יוריד עומס מהמערכת לקראת תחילת שנת הלימודים, שגם כך היא סטרס על כל מערכת החינוך, ובמיוחד על בתי הספר, ובכל התהליכים האלה. דיברנו פה על כמה מקרים, ואני רוצה להוסיף מקרה אחד שהיה לנו של משפחה שלא רצתה להיקלע לקושי הזה בתחילת שנת הלימודים. היא עלתה בפברואר רק בשביל להשלים את תהליך העלייה כדי להכניס את עצמה למאגר ולהתחיל את התהליך בשביל ועדת השמה, והיא חזרה לחו"ל. היא חזרה לקראת ועדת ההשמה שלהם בתקופה הקיץ. לא לכולם יש את האפשרות הזו, בואו נגיד שהייתה להם. אני לא הולך לפתוח פה את כל המשמעויות של זה, אבל יש לזה המון השפעות על החיים שלהם אחרי שהם חוזרים לפה. הם החליטו לעשות את המהלך הזה בכל מקרה, אבל אני חושב שמשפחה לא אמורה לקחת על עצמה את כל המשמעויות האלה רק בשביל שהיא תיכנס למאגר ולא להיכנס ללחץ לקראת שנת הלימודים. מההיכרות שלי עם רבים מהיושבים בחדר הזה, אני בטוח שיש פתרונות ושאפשר לעשות את הדברים יותר חכמים ויותר ממומשקים בין הגופים, כמו שדיברו פה, ושהם ידברו האחד עם השני ושהדברים יוכלו לקבל מענה לפני. אני באתי יותר לשמוע כי אני בטוח שברגע שמשמיעים פה את שני הצדדים, אנחנו נראה שאנחנו הרבה יותר קרובים כבר לפתרון ממה שאנחנו חושבים. אני מקווה שנגיע לשם. יישר כוח לכולם. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תודה רבה. דוד אוחיון, בבקשה. << אורח >> דוד אוחיון: << אורח >> תודה ליושב-ראש, חבר הכנסת יוסי טייב, על הדיון. העמותה שלנו, עמותת ברכת אברהם, מטפלת מעל כארבע שנים בעולים ועוזרת ומלווה את העולים בהשתלבות במערכת החינוך. הגענו לדיון היום כי אנחנו מתמודדים הרבה עם קושי בכל מה שקשור לתלמידי החינוך המיוחד ובבירוקרטיה להשתלב במערכת החינוך. לא אדבר הרבה כי אני מזדהה מאוד עם כל מה שאני שומע פה משאר הארגונים. אני קיבלתי פנייה לפני כמה שבועות. ברשותך, היושב-ראש, אני אתן להורים, שהגיעו יחד איתי, לספר את הסיפור הספציפי שלהם על התלמיד בחינוך המיוחד ועל הקושי שלהם בהשתלבות שלהם במערכת החינוך. << דובר >> צח בן יהודה: << דובר >> אנחנו מזכירים שהדיון פה מצולם, משודר ומוקלט ושיש פרוטוקול. אנחנו מבקשים לשמור על פרטיות הקטינים. לא למסור פרטים שעשויים איכשהו לפגוע בהם, ולא לסכן משהו ושבעתיד יבקשו, ושיהיה יותר קשה למחוק או לתקן. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> דוד ביטון, בבקשה. << אורח >> דוד ביטון: << אורח >> שלום לכולם ותודה רבה. שמי דוד ביטון ולאשתי קוראים גלית. אנחנו עולים חדשים. באנו לארץ ביוני שעבר מטורונטו קנדה. אני לא מדבר עברית כול כך טוב, אבל אני אנסה. יש לי ארבעה ילדים שבאו לארץ בזמן מלחמה: שלושה בנים בני 16, 14, 12, והבת שלי היא בת 9. לבן שלי בן ה-12 יש אוטיזם והוא היה בבית ספר לצרכים מיוחדים בטורונטו. הגעתי לארץ בינואר 2023 והשכרתי בית ודאגתי לכל מה שהילדים צריכים לקראת הכניסה שלהם לבית הספר. דיברתי עם הגברת מנפש בנפש והיא אמרה שכל הדברים שקשורים לבית הספר צריכים להיות בינואר. אנחנו גרים ברעננה. שלחתי את כל הדברים של הילדים שלי ביוני, וביולי דיברתי עם הגברת בעיריית רעננה ואמרו לי לאיזה בתי הספר הילדים הולכים. היא אמרה לי שאין לילד שלי עם הצרכים המיוחדים בית ספר. שאלתי: למה לא? היא אמרה לי: מחילה, שכחתי. הוא כבר שנה בבית. זה קשה מאוד בשביל אשתי ובשבילי. השכרתי את כל הדברים, את העסק, בטורונטו ושמתי את כל הכסף פה בארץ. קיבלתי הרבה הרבה לחץ ועברתי מעקף משולש כי הילד שלי היה בבית כל השנה, בלי חברים, בלי לימודים ובלי שום דבר. גם לאבא שלי אשתי, בן 80, ולאשתי אין זמן לעשות דברים שהם צריכים. הוא נפטר בפורים. הוא גר בצפון עם אח של אשתי. עלייה זה דבר קשה מאוד. העירייה לא עשתה שום דבר. רק היום דיברנו עם העירייה והיא אמרה שיש מקום עכשיו. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> מעניין למה? << אורח >> דוד ביטון: << אורח >> שאלתי: למה לא קיבלנו מקום הרבה זמן? הם אמרו: זה וזה וזה וזה – הרבה הרבה סיפורים. למדתי על דבר שקוראים לו "פרוטקציה". אני יודע שאם אין לי פרוטקציה, הבן לא ילך לבית הספר. לא ידעתי שצריך ועדה ושצריך לעשות את כל הדברים עם הפסיכולוגים והפסיכיאטרים בארץ. עשיתי את כל הדברים בטורונטו, אבל הם אמרו שזה לא בסדר ושבארץ צריך חדש. סבבה, עשינו. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> האם ביקשו ממך לעשות אבחונים חדשים? << אורח >> דוד ביטון: << אורח >> לא. לא ידעתי. אף אחד לא אמר שצריך את זה בשביל הארץ. שלחתי את כל הדברים בינואר. לא ידענו שצריך את כל זה לפני שהם הולכים לבית ספר. לא ידעתי מה זה ועדה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> האם עלית דרך נפש בנפש? << דובר_המשך >> דוד ביטון: << דובר_המשך >> כן. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> האם לא עדכנו אותך שצריך? << אורח >> דוד ביטון: << אורח >> לא, לא ידעתי. רק אומרים שאם אתה רוצה ללכת לבית ספר בארץ, צריך לשלוח את כל הדברים. צריך כתובת ועיר. צריך לשלוח את הדברים למתאמי עלייה, והם מדברים ועושים את כל הדברים. שלחתי הכול. ואם שכחתי שיש לי ילד עם צרכים מיוחדים, והם אמרו: אין מקום בעיריית רעננה והאם אני רוצה שהילד שלי ילך למקום בכפר סבא. אבל בית הספר הזה לא היה בית ספר בשביל הילד שלי. בפעם הראשונה אמרתי שאנחנו רוצים לדבר עם מנהל בית הספר הזה, והגברתי בעירייה אמרה שאני לא יכול בגלל ביטוח. אמרתי שאני לא יכול לקחת את הבן שלי לבית ספר אם אני לא יודע איזה בית ספר זה. עשינו קבוצת פייסבוק ודיברתי עם הורים שהילדים נמצאים שם בבית הספר, ואשתי דיברה עם המנהל, והלכנו לראות. ראינו את הילדים מחוץ לבית הספר. זה לא בית ספר בשביל הילד שלנו, אבל הגברת בעירייה אמרה: לא, זה המקום שאליו הוא הולך. אמרנו: לא, הוא יהיה בבית והוא יעשה לימוד ביתי, ואנחנו נעשה את כל הדברים באופן פרטי. יש מורה באנגלית, בעברית, במתמטיקה, והכול לבד ועליי. רק היום דיברתי עם דוד אוחיון ואמרתי לו שאשתי דיברה עם הגברת ושיש עכשיו מקום. אבל זה אחרי שקיבלתי מעקף משולש וזה אחרי שסבא שלו נפטר ואחרי הרבה כספים ששילמתי על מורים פרטיים. ברוך השם, עשיתי עלייה. אני יודע שאין מקום אחר ושאין כמו הארץ עכשיו, אבל זו הייתה עלייה קשה. אני לא מבין למה לא ידעתי שצריך את כל הדברים שצריך, ולמה אחרי שעשינו את כל זה וקיבלתי את הוועדה בנובמבר, רק היום אני יודע שיש מקום בבית ספר בעיר רעננה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> קודם כול, אני שמח שהבעיה נפתרה. אומנם ארץ ישראל נקנית בייסורים, משרדי הממשלה, אבל אנחנו לא צריכים להוסיף על זה. יש מספיק. יוסף מימון, נציג אגף העלייה והקליטה בעירית ירושלים, בבקשה. << אורח >> יוסף מימון: << אורח >> אני יוסי מימון מהרשות לעידוד עלייה וקליטה בעיריית ירושלים. חשוב לי להדגיש את זה כי אני לא מאגף החינוך בעיריית ירושלים. אני עובד עם מועמדי עלייה ועוזר לעולים בקליטה עד עשר שנים. חשוב להדגיש שאני לא יכול להביא את הצד של אגף חינוך. ברשות היושב-ראש, חבר הכנסת יוסי טייב, זו הזדמנות עבורי להודות לך על האוזן הקשבת והדלת שתמיד פתוחה עבור סיוע ומענה לאתגרים העולים בכלל, ועל נושאי החינוך במסגרת הוועדה בפרט. לאחר דברי הפתיחה הברורים והנחרצים שלך היום בוועדה, אני באמת אופטימי שהדברים יתקדמו ושנגיע לפתרון בנושא הזה לטובת העולים. תודה רבה. אני אשתדל להיות כמה שיותר פרקטי, ואעשה זאת בקצרה. אני רוצה להעלות שתי נקודות בנושא הזה. כמובן שהנושא הבוער שעלה אצל כולם זה בעיות הבירוקרטיה והעיכוב שנוצר בקרב העולים שזכאים למסגרות חינוך מיוחד. המילים "החינוך המיוחד" הן מילים גדולות ורחבות. למעשה, יש לנו שני חלקים: יש לנו את המקרים המורכבים של נכות ומוגבלות פיזית, אוטיזם. לפעמים יש לנו גם שילוב של בעיות בריאות הנפש, ואז המקרה כבר נהיה הרבה יותר מסובך וקשה. ויש לנו את החלק השני, שהוא לכאורה פשוט יותר, והוא בעיות של ליקויי למידה, קשב וריכוז, דיסלקציה, שעקרונית ועדת זכאות בעירייה אמורה לדעת לפתור את זה בקלות. אבל גם בזה אנחנו לפעמים נתקלים בבעיות. חשוב לי להדגיש שלפני התפקיד שלי ברשות לעידוד עלייה וקליטה, הייתי חמש שנים בעמותה שדאגה לקליטה ולשילוב עולים במסגרות ובבתי ספר בירושלים. מניסיון ומסקר שלי, החינוך הוא הבעיה הראשונה, הקשה והחשובה ביותר עבור העולים, והיא עוד לפני התעסוקה. החינוך הוא משהו שהוא קריטי בשבילם, וקריטי להצלחה שלהם בשנים הראשונות. אני לא רוצה לצאת ממסגרת הדיון פה של הוועדה על החינוך המיוחד, אבל גם אם נצא מזה לחינוך הכללי של העולים וניקח ילד שיש לו בעיה בשנה הראשונה ובשנה שנייה, אז זה כבר פער בגיל 6–7 שיהיה מאוד קשה אחרי זה להשלים אותו. אחרי זה אנחנו נתקלים אפילו בבעיות פשוטות כמו שהוא לא יוכל לבחור את המוסד שאולי הוא היה רוצה או את המוסד שהוא יכול לבחור בחו"ל. אנחנו לא ממציאים את הגלגל. קיימים מענים, וברור שיש חשיבה שכבר קיימת בכל הנושא הזה. אני מאמין במאת האחוזים שזה בכלל לא שאלה שיש לכל האנשים הטובים שיושבים פה יש רצון טוב לקדם ולייעל את קליטת העולים. אגב, חסרים לי פה, בישיבה, גורמים מהרשות העירונית. אני בתחום מסוים. לידי יושבים עיריית בית שמש, ואני לא יודע אם אתם מהחינוך. אבל היה חשוב שיהיו פה גם כמה שיותר עיריות כי זה יכול ממש להשלים את התמונה, כי יש לנו פה את משרד החינוך, משרד המשפטים, משרד העלייה והקליטה ועוד. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> נמצא פה עמוס תמם, נציג השלטון המקומי. בתפקידו הוא מייצג את כלל רשויות המדינה. << אורח >> עמוס תמם: << אורח >> נועה פחימה מירושלים הייתה צריכה לעלות בזום. היא אמרה שהיא לא עלתה. היא מדברת קצת אחרת - - - << אורח >> יוסף מימון: << אורח >> אני רוצה להעלות שתי נקודות חשובות שהיו יכולות לקדם. ראשית, כמו שנאמר פה, עניין הסנכרון. קיימים מענים בכל מיני משרדים, אבל השרשרת לא עובדת וההפניה מגורם לגורם נתקעת. צריך סנכרון, שולחנות עגולים, ימי עיון, כמו שאנחנו יודעים לעשות את זה בנושאים אחרים, של גורמים ברשות העירונית, של המשרדים, שלנו. אני רואה את עצמי כקו הראשון שמקבל את העולים. זה יעבוד יותר טוב כשנעשה סנכרון. הדבר האחרון מתייחס למחסור הרב במידע. לנו, הקו הראשון, יש מחסור רב במידע. לפעמים זה פשוט מחוסר מידע איך לעשות את התהליך. אם אני, למשל, הייתי יודע יותר, הייתי יכול יותר לייעל את עבודתי. תודה רבה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תודה רבה. עמוס מהמרכז לשלטון מקומי, בבקשה. << אורח >> עמוס תמם: << אורח >> אחר הצוהריים טובים, אני אענה. אני מקווה שזה לא יכעיס ושייתנו לי לדבר. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אנחנו אף פעם לא כועסים. אמרתי לאיתי ממשרד החינוך שלאור זה שיש קצת תרבות אירופאית פה בחדר, אני מקווה ומאמין שהדיון יתנהל אחרת מאתמול. אלא אם כן כבר התקלקלו, אני לא יודע. << דובר_המשך >> עמוס תמם: << דובר_המשך >> אתמול לא זכיתי לענות. אתחיל באמירה מאוד מאוד ברורה. משרד החינוך הוא הרגולטור לכל מה שקורה במערכת החינוך המיוחד והכללי. משרד החינוך הוא הרגולטור והוא קובע את הכללים, ואנחנו, ברשויות המקומיות, מבצעים, גם אם אנחנו לא חושבים שזה נכון. אנחנו כמובן עובדים בשיתוף פעולה מלא. אנחנו יושבים בשולחנים עגולים לאורך כל הדרך. גם לקראת הדיון הזה, אני דיברתי נועה ודיברתי עם נתניה שוב. עניין אותי לדעת. תיקון חוק 11 לחינוך מיוחד העביר את הסמכויות ואת האחריות למשרד החינוך. כאשר אנחנו מקבלים מייל ממשפחה שאמורה לעלות לארץ לכל רשות מקומית, אנחנו מנחים אותה מה היא צריכה להביא. אנחנו לא מבקשים ולא מחייבים לתרגם את המסמכים, אף שזה היה רצוי כדי שנקלע. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> ברשותך, איך אתה מנחה אותם? איך אתה יודע מי הם? << דובר_המשך >> עמוס תמם: << דובר_המשך >> אמרתי כאשר פונים. אני לא רוצה להיות ספציפי לאנשים מסוימים, כי, לדעתי, כבוד היושב-ראש אם יש בעיה בנתניה או יש בעיה בזה, היו צריכים אולי להזמין אותם כאן לדיון ולשמוע. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> כן, אבל אמרתי בכוונה אמרתי בתחילת הדיון שאני לא רוצה להתמקד במקרים הספציפיים האלה. מבחינתי, הם אור אדום שכנראה מצביע על איזשהו תהליך לקוי שאנחנו צריכים לתקן. << דובר_המשך >> עמוס תמם: << דובר_המשך >> אנחנו, ברשויות המקומיות, נשמח לכל שולחן עגול. אני יכול לדבר מניסיוני, הייתי 15 שנים מנהל אגף חינוך מיוחד בפתח תקווה. אנחנו ידענו להגיד להורים שפנו מה הם צריכים להביא. היום, כשזה כבר לא ועדת השמה אלא זה ועדת אפיון וזכאות, אנחנו מנחים את ההורים ומסייעים בידיהם להעביר את החומר ליושב-ראש ועדת אפיון וזכאות. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אתה מדבר טרום עלייה או אחרי שהם עלו ארצה? << דובר_המשך >> עמוס תמם: << דובר_המשך >> בכל מקרה, כאשר פונים אלינו טרום עלייה – אם אדם יודע שהוא יגור בעיר מסוימת, העיר מסוימת פועלת. כאשר ועדת אפיון וזכאות מתקיימת, ולא משנה באיזה רשות, היא כלל ארצית. זאת אומרת, אתה יכול לקיים ועדה בירושלים, - - - << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> איך אתה יודע אם יש לך מוסד מתאים ברשות לאותו ילד אם עוד לא עשית ועדת חריגים ועוד לא טיפלת בו ואתה עוד לא יודע מה המקרה? << דובר_המשך >> עמוס תמם: << דובר_המשך >> אני רוצה לעשות הפרדה בין אנשים שפונים. בתפקידי, פנו אליי ואמרו: יש לנו ילד עם אוטיזם, או עם משכל גבולי נמוך כזה ואחר. הם שולחים את המסמכים ואנחנו יכולים לראות מה המסמכים שיש ולכוון אותם. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> האם אתה יודע לשריין מקום לפני העלייה לארץ? << דובר_המשך >> עמוס תמם: << דובר_המשך >> הרבה פעמים, כן. למשל, בפתח תקווה, שזה מאוד נפוץ בגלל ששניידר נמצא שם, זה מתערבב. אנשים מגיעים לפתח תקווה בגלל שהם רוצים את בית החולים. אנחנו בודקים את המסמכים. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> קודם כול, אני שמח שעיריית פתח תקווה פעלה כמתבקש. אני רוצה לחדד. האם יש נוהל מוסדר בין השלטון המקומי או האזורי למשרד העלייה הקליטה או הסוכנות היהודית, נפש בנפש וכל ארגון שמתעסק בעולים, שמנחה את העיריות מה הן יכולות לעשות, מה בסמכותן לעשות, האם הן מחויבות או יכולות לשריין מקום במקרה כזה או אחר? << דובר_המשך >> עמוס תמם: << דובר_המשך >> אני יכול לדבר רק על חינוך, ובפרט על חינוך מיוחד. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אני מדבר על החינוך, החינוך מיוחד. << דובר_המשך >> עמוס תמם: << דובר_המשך >> כן, יש. אנחנו יודעים לקבל, וכמו שאמרתי לך, אנחנו מעבירים את האחריות למשרד החינוך, ליושב-ראש, ורק הוא זה שמאשר אם כן תתקיים ועדה או לא תתקיים ועדה, אם המסמכים מתאימים או לא מתאימים. אנחנו משריינים. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> עמוס, אני בכוונה מחדד את השאלה. השאלות שלי מדויקות. האם קיים נוהל מוסדר? << אורח >> חוי כהן: << אורח >> אשמח להתייחס כמשרד העלייה והקליטה. << אורח >> עמוס תמם: << אורח >> יש לנו חוזר מנכ"ל שמנחה אותנו, ואנחנו עובדים לפי חוזר המנכ"ל. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אני מקווה שאתם לא נצמדים לסעיף 342 שילד תוך שנתיים לא יכול לקבל ועדה. << אורח >> עמוס תמם: << אורח >> שוב, את זה תפנה לאגף לחינוך מיוחד במשרד החינוך. הוא זה שקובע את הכללים. אנחנו נשריין מקום, ונשתדל לקיים ועדת אפיון וזכאות במהירות שאנחנו יכולים. ושוב, הנושא היותר משמעותי והיותר אקוטי הוא השיבוץ אחר כך. << אורח >> אתי וייסבלאי: << אורח >> חוזר מנכ"ל בנושא שיבוץ לא מדבר בכלל על שיבוץ לפני שהתקיימה הוועדה או כל דבר מסוג זה. << אורח >> עמוס תמם: << אורח >> נכון, הוא לא יכול. אם אין אפיון וזכאות ואין החלטה מה הוא צריך. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> הינה, הגענו לבעיה. צריך להקים ועדות אפיון טרום עלייה במדינה שממנה יוצא העולה. אתה לא יכול לעשות את זה, אבל להיות חלק מזה. יכול להיות שמשרד הקליטה והסוכנות היהודית צריכים להקים ועדות כאלה בשיתוף משרד החינוך. ואם זה כבר קיים, אז אני מתנצל. << אורח >> עמוס תמם: << אורח >> אני לא יודע אם זה קיים. אני חושב שחוזר מנכ"ל מחייב תעודת זהות עם מספר, כמו שנאמר כאן. בשלב ראשון אפשר לתת מספר חלופי. אבל אם לא נקיים את הוועדה בארץ ואנחנו לא נמצא את התחום או את המקום שמתאים לילד. כמובן שגם בחירת הורים משחקת. רציתי להגיד את זה אתמול. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> משרד החינוך כמפקח על יכול להקים ועדה בשיתוף משרד הקליטה. אפשר להקים ועדה כזו והיא תהיה ועדת על. קודם כול, היא תסתכל מה הלקות של הילד והיא תגיד: עם כל הרצון שלכם להגיע לנתניה, נתניה לא יכולה לתת לכם את המענה כי אין מוסד או אין מקום. ולכן, כדאי לכם להגיע לתל אביב, לירושלים או לאילת. << אורח >> עמוס תמם: << אורח >> כל המידע שעליו שאלת עכשיו קיים. זאת אומרת, כל אדם יכול להיכנס היום לכל רשות מקומית ולבדוק איזה מוסדות יש לה ואיזה מענה היא נותנת. שוב, מבחינה מקצועית אני מעריך שוועדות האפיון והזכאות מחו"ל לא יתפסו כאן והם לא יכולים. אנחנו צריכים את הוועדות של מדינת ישראל. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> למה לא יכולים? אני מדבר על ועדה של מדינת ישראל שתתקיים שם. << אורח >> עמוס תמם: << אורח >> בלי הילד. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> הפוך, עם הילד. משרד העלייה והקליטה ומשרד החינוך יודעים להגיע לירידים ולשכנע עולים להגיע למדינת ישראל, ואני מברך על כך. אפשר לתת גם - - - << אורח >> עמוס תמם: << אורח >> אם משרד החינוך יחליט ויאשר לקיים ועדות בלי שהילד הגיע לארץ, אז - - - << אורח >> טירה גלינויר: << אורח >> ברור, אנחנו גם עושים את זה. מה זה "אם"? << אורח >> עמוס תמם: << אורח >> אתם כן עושים את זה? << אורח >> טירה גלינויר: << אורח >> ברור. << אורח >> עמוס תמם: << אורח >> ועדות אפיון וזכאות? << אורח >> קריאה: << אורח >> בזום. << אורח >> טירה גלינויר: << אורח >> טרום עלייה ברשות שאנחנו יודעים. אבל ברגע שיגיע תורי, אני אדבר. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> טירה, אני אתן לך. << אורח >> עמוס תמם: << אורח >> היא תענה בינתיים. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> עמוס, לסיכום, מבחינתך, על מי חלה סמכות העל של השיבוץ? << אורח >> עמוס תמם: << אורח >> השיבוץ הוא של הרשויות המקומיות, וכמובן שהוא בשיתוף. בוועדה כזו יושבת מפקחת. זה לא נעשה רק על ידי מנהלי אגפי חינוך. בחירת ההורים קיימת. זאת אומרת, הורים בוחרים את סוג המסגרת. גם אתמול זה עלה בדיון על בית הספר. ההורים קצת מתבלבלים בין העניין: אני רוצה את בית ספר X ולא את בית ספר Y, שזה לא ניתן להורים. ניתן להם בהחלט לבחור את סוג המסגרת, שזו תהיה כיתת ליקויי למידה, ופעם היו קוראים לזה כיתות קטנות, כיתות לאוטיזם. הם יכולים לבחור סל אישי: הילד שלי ילמד בחינוך רגיל עם תמיכות, או לחלופין: הילד שלי ילמד במוסד כוללני – זה נתון ברשויות. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תודה רבה. טירה ממשרד החינוך, בבקשה. << אורח >> טירה גלינויר: << אורח >> קודם כול, אני רוצה להגיד ממש תודה על הדיון הזה. הוא מאוד מאוד חשוב, גם ברמה הערכית וגם ברמה הרבה יותר עמוקה של משפחה שמגיעה לפה עם כל הקשיים, ונכון יהיה שנמצא לילדים מקום הרבה קודם. אני רוצה להתחבר מהמקום האישי שלי. אני גם אימא לילד עם צרכים מיוחדים. זה אירוע כישראלית, ועל אחת כמה וכמה שאני מבינה את הקושי הנוסף שהעלייה מחבקת בתוכה ושנמצא. ראשית, אני שמחה, וגם קצת עצובה, שיש כזה ואקום ויש כול כך הרבה ארגונים שמטפלים באירוע. הדבר שהיה הכי עצוב לי לשמוע זה שאין עם מי לדבר במשרד החינוך כי הטלפון הפרטי שלי, לא של המשרד, מופיע באינטרנט בכל מקום, וצריך רק להקיש את שמי. כל מי שעובד איתי פה יודע שאני לא עובדת משמונה עד ארבע. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אני מעיד על כך. אני משתדל לא להפריע לך בלילות, אבל לפעמים זה קורה. << אורח >> טירה גלינויר: << אורח >> אני שמחה על זה, ומברכת על הזכות. אני רוצה להתחיל מהסוף. קודם כול, אני מבטיחה לקחת על אחריותי לקיים מפגש לכל הארגונים שמעודדים עלייה וגם לארגונים שתומכים פה בעולים החדשים ולהנגיש להם את כל מי שאנחנו כמשרד נותנים ומאפשרים. אני מבינה שש קושי להגיע למידע. אם נצטרך, נעשה אפילו יותר ממפגש אחד בזום או פיזית, כפי רצונכם, ונעשה זאת בשמחה ובאהבה גדולה. אשמח גם דרככם להגיע לעוד ארגונים כדי שנעשה את המפגש יחד, ובטח ובטח עם השותפים שלנו בסוכנות ובמשרד העלייה והקליטה. אני לוקחת את זה על אחריותי, ואנחנו גם נקיים את זה מבחינתי בחודש הקרוב, אם כולם יוכלו להתגייס, כדי שנוכל להעביר את זה לעולים, נטע, ולמי שאמורים להתארגן. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> עבודה מבורכת. << אורח >> טירה גלינויר: << אורח >> חשוב לי להסביר שהאחריות על השיבוץ היא של הרשויות המקומיות. אנחנו, במשרד החינוך, יודעים היום להנגיש ועדות אפיון וזכאות טרום עלייה, בהנחה שהמשפחה יודעת איפה היא הולכת לגור. צריך להבין שאנחנו באמת כמשרד מנסים להתאים את המסגרת לילד ולא את הילד למסגרת, וזה מאוד מאוד חשוב. צריך להבין שיש הרבה מאפיינים ושלכל ילד יש צורך ומענה אחר. כן, יכול מאוד להיות שילד יגור בנתניה וילך ללמוד בתל אביב או שילד יגור בחדרה וייסע ללמוד בנתניה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אני מסכים שיכולים להיות מקרי קצה, וצר לנו שזה קורה. אבל יכול להיות שאם הייתה מתקיימת ועדת השמה טרום עלייה, אותם הורים היו מחליטים שהם לא באים לגור בנתניה. << אורח >> מיכאל קנדל: << אורח >> השלב הראשון הוא שמשרד החינוך יכיר טרום עלייה בזכאות הילד ובמסמכים. השלב השני הוא השיבוץ. << אורח >> טירה גלינויר: << אורח >> ברגע שהילדים יעשו ועדת טרום עלייה, הכול יהיה הרבה יותר פשוט. אגב, גם בוועדות טרום עלייה אנחנו עושים את זה על מספר דרכון של הילד, וזה בסדר. אנחנו יודעים לעשות איחוד זהויות מהרגע שהילד נוחת. יש לנו את היכולת הזו. << אורח >> מיכאל קנדל: << אורח >> אני חושב שהרשויות לא יודעות על זה. << אורח >> טירה גלינויר: << אורח >> אז אמרתי שאנחנו לוקחים על אחריותנו. גם עם מלווי עולים ומשרד העלייה והקליטה, עם מנהלי מחלקות קליטה ברשויות, אנחנו נעשה חיבור וניתן מענים יותר רחבים. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אני רוצה לחדד. זה לא שהרשויות לא יודעות לעשות את זה. חלק מהרשויות כבר עושות את זה. אם אינני טועה, בעיריית ירושלים זה כבר קורה. << אורח >> טירה גלינויר: << אורח >> רוב הרשויות עושות את זה. יש לנו לקונות, אנחנו נהיה על זה. אגב, אני ממש הצטערתי לשמוע על המקרה ברעננה. רק הבוקר או אתמול בערב חוי העבירה לי את האירוע, וכשראיתי את המייל, לפני השעה שבע בבוקר, אנחנו כבר טיפלנו בזה וביקשנו שיציעו לכם. אני מבינה שדיברו איתכם. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> טירה, אמרתי שאני שמח שזה טופל. אבל תחשבי מה היה קורה אם הייתי עושה את הוועדה עוד חודשיים? הילד היה מסיים את השנה ללא מסגרת כי לא היו פונים אלייך. אני לא אומר שאת לא עובדת אלא שלא היו פונים אלייך. << דובר_המשך >> טירה גלינויר: << דובר_המשך >> ברור. אנחנו נחשוב איך אנחנו יכולים להנגיש את האירוע בצורה הרבה יותר רחבה, ואולי באיזושהי תיבה. אני אשמח להצעות. אני אשאיר פה את הטלפון ואת המייל שלי, שילחו לי הצעות. אולי נעשה פגישה עם הארגונים על מנת לחשוב איך אפשר להנגיש את זה בצורה יותר פשוטה. יש לנו נוהל מסודר. לפחות לגבי טרום עלייה, אנחנו, דרך חוק שמשרד העלייה והקליטה מקדם, עכשיו משדרגים ומשפרים אותו. האגף ממש רואה בילדי החינוך המיוחד באמת כיהלומים יקרים. שירה מלווה את הילדים האלה כפונקציה באגף, ואנחנו משקיעים בדבר הזה. אנחנו באמת לרשותכם במה שצריך בכל דבר ועניין. יש לנו מה לשפר, ונעשה את זה. זה יקרה הרבה יותר אם נעשה זאת יחד, וגם נדע לדייק את זה ברמה הרבה יותר נכונה ומדויקת לכלל הילדים והצרכים. אנחנו באמת עובדות בזה. אני לוקחת את זה. אני אגיד שיש לנו קשיים אובייקטיביים מול המוכשר כי הדברים עדיין לא סגורים עד הסוף, ויש שם קשיים לא פשוטים. חברים, אני מספיק כנה, ומיכאל יעיד על זה, שיש מקרים שבהם אנחנו באמת מתקשים לתת מענים כי אלו באמת מקרים מאוד מאוד מורכבים. אני לא יכולה לקחת על המצפון שלי שתגיע לפה משפחה עם תסמונת מאוד נדירה, עם לקות רב-מערכתית. למיטב זכרוני, הייתה שם גם לקות פיזית מאוד קשה וגם לקות שכלית. זה היה אירוע מאוד מאוד מורכב. אני חושבת עד כמה זה קשה למשפחות רגילות פה עם ילדים לצרכים מיוחדים, ועד כמה זה מאוד מאוד קשה ומורכב כשמדובר במשפחות עולים. לכן, אני באמת נזהרת בהמלצות שלי. אנחנו מנסים להיות הכי טובים בכל רגע. מבחינתנו, אנחנו לוקחים על עצמנו לקיים מפגש רב משתתפים ולהגיע לתובנות משותפות. חשוב לי שכל באי החדר יידעו שקיימת האופציה לוועדות טרום עלייה. אנחנו על זה, ואנחנו מנגישים את זה. אנחנו לא אחת גם נמצאים בתוך האירוע שהזום קורה והדברים באמת נעשים. מספר הזהות הוא לא בעיה. אף ילד במשרד החינוך לא יישב בבית בגלל תעודת זהות – זה לא אירוע. אם כן, אשמח לדעת נקודתית. הבאת כאילו המון המון מקרים בהם נתקלת. אנחנו לא נחשפים למקרים האלה, וזה מאוד עצוב לי. אני אשמח לדעת על מקרים קונקרטיים. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אם הוועדה הצליחה לעשות את החיבור בין הארגונים שעוסקים בעלייה ובקליטה לבין משרד החינוך, הרי זה שכרנו. << אורח >> מיכאל קנדל: << אורח >> אבל חשוב שייכתב נוהל כי כרגע יש עיריות שמבינות ויש עיריות שלא מבינות. צריך להיות נוהל ברור. << אורח >> רחל מורגנשטרן: << אורח >> טירה, כתבתי לך עשרות מיילים בשנה שעברה, שלחתי הודעות, התקשרתי. << אורח >> טירה גלינויר: << אורח >> האם את בטוחה שהם הגיעו למייל שלי? << אורח >> רחל מורגנשטרן: << אורח >> כן, את חתומה עליו. ניסיתי לברר עם אחרים מפיקוח אחר שאני מכירה במשרד אם אפשר להגיע, והם פנו בשבילנו. אני שמחה על החיבור, ואני מקווה שמהיום זה באמת יעבוד יותר טוב. אבל באמת שניסינו. << אורח >> טירה גלינויר: << אורח >> טלפון או ווטסאפ, פחות מייל. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אני מעיד שבווטסאפ זה עובד גם באמצע הלילה. << אורח >> רחל מורגנשטרן: << אורח >> אני לא מטרידה באמצע הלילה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> לפעמים אין לי ברירה. אני יושב לילה שלם במליאה ואני מטפל בפניות ציבור, וזה עובד. גם איתי יודע. << אורח >> טירה גלינויר: << אורח >> מקסימום אני אכתוב: אמשיך בבוקר – הכול טוב. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> חוי כהן, משרד העלייה והקליטה, בבקשה. << אורח >> חוי כהן: << אורח >> שלום. חוי כהן, עובדת סוציאלית, מפקחת ארצית על רווחת עולים פרט ומשפחה במשרד העלייה והקליטה. קודם כול, יש כאן נושא טרום עלייה ויש נושא עולים שכבר עולים שלא היו מודעיפ לתהליך או שלא היו להם מסמכים לפני העלייה, ולמעשה נמצאים פה בין מסגרות. יש מקרים, בעיקר מחבר העמים, של כאלה שלא היו מאובחנים שם. הם למדו שם במסגרת רגילה, ופה ישר אפשר לזהות שזה לא ילד של חינוך רגיל ושהוא צריך לעבור הליך אבחון. לגבי הליך האבחון – מעבר לקושי השפתי, וכמו שמיכאל אמר שלא נעשים ישר אבחונים דרך השפ"ח, צריך לקחת בחשבון שאפילו עם מאבחן בשפה ולאבחן ילד בתקופת הסתגלות שלו למקום ולאזור חדש, ובטח כשיש לו צרכים מיוחדים, יש לזה השפעה על האבחון, ולכן זה לא מומלץ. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אני חושב שאבחון בשפת אם יכול לפתור את זה. << דובר_המשך >> חוי כהן: << דובר_המשך >> הוא עדיין עובר עכשיו משהו הסתגלותי משהו מאוד מאוד ראשוני. למשל, ילדים שקשה להם להסתגל ויש להם צרכים מיוחדים – עדיין לא מומלץ לאבחן אותם ישר כשהם עברו גם דירה, מדינה ואזור, וכשההורים שלהם במצב משברי והם מנסים למצוא את הדברים. מתוך השטח ומליווי מאוד הדוק שאנחנו עושים בתוכנית קליטה מטיבה, שמלווה עולים במיצוי זכויות והורים שהגיעו בלי, אנחנו לפעמים איתם גם ממלאים את החסך של המחסור באבחון, וזאת במימון משרד העלייה והקליטה לאבחונים. דרך זה נחשפנו לצורך גדול. אנחנו יחד, ובעיקר מיכאל קנדל מקעליטה, והסוכנות היהודית ונפש בנפש, שמציפים כל הזמן את הצרכים, פיתחנו עם משרד הרווחה נוהל שעוסק בהכרה במינהל מוגבלויות במשרד הרווחה. יש הרבה ממשקים, כי לרוב אותם ילדים שאנחנו שישתבצו במסגרת חינוך, הם גם כאלה שיכולים להיות מוכרים במשרד הרווחה. על סמך טופס של מינהל מוגבלויות ומסמכים, מקבלים הכרה במינהל מוגבלויות. לפעמים ההכרה היא לצמיתות ולפעמים ההכרה היא זמנית, כי בארץ היו מתעקשים איתם על אבחונים נוספים, ומבינים שהם עולים ושהם צריכים עכשיו הקלות. זה גם נעשה באיזושהי הקלה לעולים. כשהכרה זמנית ניתנת, אז היא לשנתיים, ובמהלך השנתיים האלה אפשר להשלים אבחונים יותר מקיפים. נעשות גם השמות. זאת אומרת, אם יש ילד שצריך צריך להיות במוסד שהוא לחלוטין לא רק מוסד לימודי, אז זה נעשה היום טרום עלייה. גם מבוגרים. אבל אני מדברת בכוונה על ילדים כי זה הנושא פה. אחרי שעשינו הליך מוצלח ועברנו את קשיי הסתגלות איתו, היה ברור שאנחנו רוצים להרחיב את זה הלאה. וגם מיכאל יושב וקורא את הקריאה הזאת: בואו נרחיב ונעשה עוד דברים. כמובן שזה מצריך גם משאבים וגם פניות. הייתה לנו חשיבה. זה גם עלה בנושא אחר של משרד הבריאות, הרבה מאוד נושאים של בריאות הנפש וכל מיני צרכים, והייתה חשיבה לעשות נוהל עם כל משרד ומשרד. בהחלטת מנכ"ל משרד העלייה והקליטה הוחלט על החלטת ממשלה שתתייחס לכל משרד ומשרד. אני חייבת להגיד שמשרד החינוך, אם אני אדבר על מקרים פרטניים, הוא תמיד שותף. כל מקרה שאני מעבירה, הוא מקרה שתמיד מטופל. כמו שהתחילו ואמרו, ואמרו את זה כל הזמן, זה בסוף נופל על הרבה מאוד רשויות שיש ביניהן שונות מאוד גדולה באופן הטיפול בעולים. אני מקווה שהחלטת ממשלה שתעסוק בזה כן תוכל להביא לסטנדרטים ארציים וכוללניים. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> מה הצפי לסיום הנהלים האלה עליהם אתם מדברים? << אורח >> חוי כהן: << אורח >> כשפנינו עם ניסוח למשרד החינוך, כל ניסוח היה מקובל, ומייד היו שותפים ובעד. זה מתייחס לתיאום ועדות אפיון וזכאות טרום עלייה. אני חושבת שאנחנו צריכים עוד לפתח את הסעיפים ברמה הפרקטית איך זה יתבצע ומה יחייב את הרשות המקומית. אבל אנחנו ממש בישורת האחרונה של החלטת ממשלה. הסיכומים עם משרד הבריאות - - - << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> חשוב שתשבו עם הארגונים לפני שאתם מוציאים את הנוהל. << אורח >> עמוס תמם: << אורח >> גם איתנו, כי אני לא מכיר את העניין הזה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> ברור, בסוף אנשי השלטון המקומי צריך את זה. << אורח >> עמוס תמם: << אורח >> מעניין אותי אם החינוך המיוחד במשרד החינוך יודעים. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> חד-משמעית. << אורח >> עמוס תמם: << אורח >> יש לי הצעת ייעול. דיברתי בחוץ עם נציגי משרד הבריאות. כאשר יש מסמכים שמגיעים, האם אפשר שהמסמכים הלא מתורגמים יועברו – והם אומרים שזה קופות החולים, אני לא יודע מי – לשם שהמסמך יהיה מדויק על ידי רופא ומאבחן בישראל לפני הוועדה. << אורח >> חוי כהן: << אורח >> אני אשמח להתייחס. מבחינתנו, - - - << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> עמוס, אתה מבקש להוסיף בירוקרטיה. אני מנסה לפשט ואתה מעמיס. << אורח >> עמוס תמם: << אורח >> לא. אני חושב שזה הרבה יותר נכון לקבל מידע ממש מדויק. << אורח >> מיכאל קנדל: << אורח >> הנוירולוג בארצות הברית או בצרפת אמור להיות באותה רמה של נוירולוג בארץ. אם הוא כותב באנגלית, אז שני רופאים מדברים האחד עם השני. למה אתה רוצה להוסיף עוד תהליך? אתה רוצה גושפנקה של רופא ישראלי. << אורח >> עמוס תמם: << אורח >> בכל מקרה זה יגיע אחר כך לקופת החולים, ושם יעשו את זה תוך חודש-חודשיים. אני שואל האם אפשר מראש. << אורח >> מיכאל קנדל: << אורח >> לא מראש. אי-אפשר. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אני קיבלתי הארכה מיו"ר הכנסת וממזכיר הכנסת לאור הנושא החשוב. המליאה כבר נפתחה לפני עשר דקות ויש לנו פחות מארבע דקות לסיום הדיון, וחשוב לי לשמוע את הביטוח הלאומי. גילוי נאות, אני גם צריך לשבת מנכ"ל משרד הקליטה מייד אחרי הדיון. הוא ממתין לי כבר בחדר. << אורח >> חוי כהן: << אורח >> אני רוצה להתייחס לשפות. משרד העלייה והקליטה לוקח עליו בתוך ההחלטה הזאת את תרגום המסמכים, כשהציפייה היא כן שמסמכים באנגלית יוכרו בכל מקום, אנגלית ועברית, ויתר המסמכים, אם זה בספרדית, צרפתית וכו', יתורגמו על ידי מתרגמים מקצועיים שמשרד העלייה והקליטה יעסיק. אני חייבת להגיד שאנחנו עובדים ונמצאים בקשר קבוע עם ארגוני עולים. אני, לפחות, מכירה את הארגונים שבשולחן, למעט ארגון ברכת אברהם, שלא הכרתי. אבל כל אלה שאנו מכירים, גם שמעו ממני על החלטת ממשלה המתגבשת ובמה היא הולכת לעסוק באופן כללי. את הסעיפים עצמם אנחנו נביא בשלבים יותר מאוחרים. אנחנו כמובן כותבים אותה יחד עם הסוכנות היהודית. << אורח >> אריאל קנדל: << אורח >> מה הלו"ז? שנת הלימודים היא בספטמבר. האם אנחנו נחכה עוד שנה? << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> לא, אני כבר אגיד את המסקנות. זה לא יהיה סוף שנה. אני אשים גז, זה לא יהיה בניוטרל. << אורח >> אריאל קנדל: << אורח >> אני עוזר לך. אני גם יגיד לאביחי אחר כך, וגם אשאל אותו. הלו"ז פה הוא קריטי. << אורח >> חוי כהן: << אורח >> אנחנו מצפים מכל משרד שאיתו אנחנו עובדים שהדברים יתחילו כבר להיות מיושמים, ואפילו לפני ההחלטה, כי זה בסוף דרכי עבודה שאנחנו רוצים להטמיע. אני יכולה להגיד שבבריאות אנחנו כבר עושים את זה לגבי כמה סעיפים שהסכמנו עליהם. אנחנו נשב אחרי הוועדה החשובה הזאת. הוועדה גם חידדה לי עוד יותר את הצורך בלדייק את היישום. נשב עם טירה ונשתדל לעשות את זה בהקדם האפשרי. << אורח >> עמוס תמם: << אורח >> וגם איתנו כי אנחנו אמורים לבצע. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> ברור. תודה רבה. נציגת המוסד לביטוח לאומי, אתי אלאלוף, בבקשה. << אורח >> אתי אלאלוף: << אורח >> כעיקרון, כמדיניות, אנחנו לא עושים טרום עלייה, אבל אנחנו כן מנסים לתת עדיפות למקרים הללו. כפי שצוין, יש את החלטת הממשלה ואמרנו שנקבע דיון איך אפשר לייעל את התהליכים טרום עלייה. אנחנו מנסים לקבוע פגישה בהקדם. << אורח >> חוי כהן: << אורח >> נכון. ישבנו עם הרבה אגפים של ביטוח לאומי. סעיפי הביטוח הלאומי יחסית מגובשים בהחלטת ממשלה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> מברך על כך. ברשותכם, אני שולח תנחומים למשפחות החללים ואיחולי החלמה מהירה לפצועים. הוועדה מתפללת ומקווה להחזרתם לשלום במהרה של כלל החטופים והחיילים, וכמובן מברכים על החזרתו אתמול של עידן אלכסנדר. אנו מקווים שבימים הקרובים נוכל להתבשר בהחזרתם של חטופים נוספים. נוכח האנטישמיות הגוברת בעולם וגל העלייה בארץ, חשוב לדאוג שכל ילד עולה ישובץ במסגרת חינוכית שמתאימה לו ולצרכיו הייחודיים. הוועדה מביעה דאגה נוכח ריבוי המקרים של אי-שיבוץ תלמידי החינוך המיוחד בכלל, ושל ילדי עולים בפרט. הוועדה דורשת ממשרד החינוך וממרכז השלטון המקומי לקבוע נוהל שיסדיר את תהליך קביעת ועדת זכאות ואפיון ואיתור במסגרת לימוד לילדי עולים עם מוגבלויות לפני עלייתם לארץ בשיתוף עם משרד העלייה והקליטה. הוועדה רשמה לפניה את כוונת משרד החינוך לקיים מפגש עם כל הארגונים שהם מעודדי עלייה כדי להנגיש את המידע והזכויות לילדים העולים. הוועדה מבקשת ממשרד החינוך להעביר לה את התובנות שעלו במפגש זה תוך ארבעה שבועות מהיום. הוועדה קוראת להקים מנגנון שמחייב שיתוף פעולה בין משרדי הממשלה: חינוך, קליטה ושלטון מקומי כדי לייעל את תהליך הקליטה של אותן משפחות. הוועדה מציעה לייצר מסלול ירוק זמני לקליטת תלמידים עולים בחינוך המיוחד במערכת החינוך טרם עלייתם לארץ. הוועדה תמשיך לעקוב אחר הנושא. אני כבר מודיע בפני קהל עם ועדה שהוועדה תתכנס תוך חודש מהיום לדיון מעקב. ברשותכם, אני נועל את הדיון. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 16:15. << סיום >>