פרוטוקול של ישיבת ועדה הכנסת העשרים-וארבע הכנסת 2 ועדת העבודה והרווחה 07/03/2022 מושב שני פרוטוקול מס' 110 מישיבת ועדת העבודה והרווחה יום שני, ד' באדר ב' (7 במרץ 2022), שעה 9:00 סדר היום: << נושא >> לקראת הדיונים בתיקוני החקיקה של "עסקת החבילה" במשק: העלאת שכר המינימום, הוספת יום חופשה והסדר להשלמת שעות חסרות << נושא >> נכחו: חברי הוועדה: אפרת רייטן מרום – היו"ר יוראי להב הרצנו מופיד מרעי אוסאמה סעדי יצחק פינדרוס מיכל רוזין חברי הכנסת: משה אבוטבול ולדימיר בליאק אחמד טיבי נעמה לזימי גבי לסקי איימן עודה אביר קארה שלמה קרעי מוסי רז רם שפע נירה שפק מוזמנים: עידן כהן – מנהל תחום תכנון ואסטרטגיה באגף השכר והסכמי עבודה, משרד האוצר מחמוד רחמאן – סגן בכיר לממונה על השכר והסכמי עבודה, משרד האוצר אורי כץ – עורך דין בלשכה המשפטית, משרד האוצר נועה שוקרון – רפרנטית מו"פ והשכלה גבוהה באגף תקציבים, משרד האוצר דבורה ספיר אליעזר – יועמ"ש זרוע העבודה, משרד הכלכלה והתעשייה עילם שניר – עו"ד, משרד המשפטים רועי יעקב – מ"מ יו"ר ההסדרות, ההסתדרות החדשה אדם בלומנברג – סמנכ"ל אגף הכללה ויועץ כלכלי ליו"ר ההסתדרות, ההסתדרות החדשה אלכס מילר – הסתדרות החדשה ששי שדה – יו"ר האגף לאיגוד מקצועי, ההסתדרות הלאומית ד"ר רון תומר – נשיא התאחדות התעשיינים גלית הרשקוביץ – דוברת, נשיאות המגזר העסקי דובי אמיתי – יו"ר, נשיאות המגזר העסקי ניצן כהנא – מנהלת תחום ממשל, קרן ברל כצנלסון ד"ר עמיחי תמיר – יו"ר, ארגון הנכים זכויות נכים שמחה בניטה – מזור - נכים לטובת נכים אביעד הומינר-רוזנבלום – מנהל מדיניות, קרן ברל כצנלסון אלעד כהנא – עורך דין, קו לעובד ישי פולק – מנכ"ל, התאחדות האיכרים איתן בנימין – מייסד ומנהל שדולה קרן בן הרוש – עו"ד, הרשות לקידום מעמד האישה איתי סבירסקי – מנכ"ל משותף, כוח לעובדים אורי וולטמן – "מינימום 40" ייעוץ משפטי: נעה בן שבת טליה אידלס מנהלת הוועדה: ענת כהן שמואל רישום פרלמנטרי: יפעת קדם << נושא >> לקראת הדיונים בתיקוני החקיקה של "עסקת החבילה" במשק: העלאת שכר המינימום, הוספת יום חופשה והסדר להשלמת שעות חסרות << נושא >> << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >> בוקר טוב לכולם, אני פותחת את ישיבת ועדת העבודה והרווחה. היום ה-7 במרץ 2022, ד' באדר התשפ"ב, השעה 9:00 בבוקר. תודה רבה לכל המוזמנים שהגיעו לעסוק הבוקר לקראת הדיונים בתיקוני החקיקה של "עסקת החבילה" במשק: העלאת שכר המינימום, הוספת יום חופשה והסדר להשלמת שעות חסרות. הצעת החוק תונח היום על שולחן ועדת העבודה והרווחה, אבל למעשה כבר מעסיקה אותנו לא מעט חודשים. לא רק את חברי הכנסת ואת הגורמים בוועדה, גם את הגורמים בעולם התעסוקה כבר חודשים ארוכים. רק נבהיר ש"עסקת החבילה" זה חוק שכולל מספר תיקוני חקיקה חשובים שמשפיעים על המשק, על העובדים, על המעסיקים, על כולם. בשבועות ובימים האחרונים הוועדה וחברי כנסת מסוימים מקבלים אמרות מסוימות, שלא לומר עם ניחוח של מעין איומים, על כך שאם הכנסת תשנה פסיק בעסקה הזאת החוק יימשך חזרה אל הממשלה, ושאם לא נאשר את העסקה כפי שהיא מיליון ומשהו איש לא יקבלו את התוספת של ה-100 שקלים בקרוב, באפריל. ההסכמות בין הצדדים נחתמו כבר בחודש נובמבר. החוק עבר במליאה בקריאה ראשונה רק לפני כמה ימים, לכן כל ניסיון להטיל, לכאורה, איזו שהיא אחריות על הוועדה או על הכנסת פשוט נדחית, הניסיון נדחה בשאת נפש. כל ניסיון לכוחניות בלתי מקובל ונדחה מכל וכל על ידי כל חברי הוועדה. אין זכות לממשלה להפוך להיות הרשות המחוקקת. אנחנו גם לא ניתן שום יד לדריסת מהותה של הוועדה. מהות הוועדה והכנסת לחוקק ולפקח על עבודת הממשלה. כמובן שאנחנו מברכים על השולחן, על כך שהגורמים השונים במשק ישבו כבר בחודש נובמבר והגיעו להסכמות. אנחנו תמיד בעד הסכמות, זה דבר שהוא חשוב לא רק לנו כנציגי ציבור אלא לכל הגורמים במשק. הניסיון להגיע להסכמות, לשבת ביחד, למנוע שביתות ולמנוע דברים אחרים מבורך ואנחנו מברכים, אבל יש לתת את הדעת שמאז חודש נובמבר השתנו לא מעט דברים - הן נתוני האבטלה, הן הצמיחה, יוקר המחייה, עליית המחירים, דברים שיש לתת עליהם שוב את הדעת. חוק שכר המינימום נחקק לראשונה ב-1987, לאחר שנים ארוכות שבהן נקבע השכר במשק על פי הסכמים בין איגודי עובדים לארגוני מעסיקים. נבחרי הציבור הגיעו אז למסקנה - שלה הסכימה ההסתדרות - שעם כל הכבוד למקומם החשוב ביותר של ארגונים אלה, רף השכר המינימאלי במשק חייב להיות קבוע בחוק. שווה גם בנקודה הזאת להזכיר את יוזמת החוק חברת הכנסת אורה נמיר ממפלגת העבודה, יושבת ראש ועדת העבודה והרווחה לשעבר, שבנאומה לפני ההצבעה על החוק בקריאה השנייה והשלישית אמרה שחוק שכר מינימום הוא גולת הכותרת לחקיקה סוציאלית והחזרת כבודם העצמי וגאוותם של רבבות אנשים עובדים בישראל. אחד מדגלי החוק היה המנגנון לעדכון שכר המינימום שקבע עדכון אוטומטי בשיעור של 45% מהשכר הממוצע. עשור לאחר חקיקת החוק נקבע ששיעורו יעלה ל-47.5% מהשכר הממוצע. נאמר שמאז ועד היום לא פעם נשמעים הקולות והטענות על פיהם עצם חקיקתו ועדכונו של החוק יגרמו לסגירת עסקים, לפיטורים ועלייה בשיעורי האבטלה. אפילו הפרוטוקול מישיבות הוועדה משנות ה-80 מראה שעוד לפני חקיקת החוק איימו שאם ישנו את החוק המעסיקים יעבירו את מפעליהם לקוסטה ריקה. לאורך השנים שעברו לא מעט קולות הושמעו על אבטלה המונית, על תוספת של עשרות אלפי מובטלים למשק, על קשר ישיר בין שכר המינימום לשיעור האבטלה. ב-25 השנים שעברו מאז חקיקת החוק הנתונים הראו לנו שהקשר הזה לא קיים. במחצית הראשונה של העשור האחרון שכר המינימום בישראל עלה בצורה משמעותית, הרבה מעבר לרף של 47.5%, ואף הגיע לשיעור של 54% מהשכר הממוצע, כששיעור האבטלה לא רק שלא עלה, הוא אפילו ירד. אני מברכת על חזרתו של השולחן העגול בהשתתפות המדינה, ההסתדרות וארגוני המעסיקים. נבקש בוועדה לשמוע את הגורמים כולם, לתת את הדעת מתוך המקום האחראי והחיפוש הבלתי מתפשר אחר האינטרס הציבורי, כדי להוציא מכאן דברים שהם טובים וכולנו יכולים לחתום עליהם. אני מזכירה, לא באנו לעשות טובה לאף אחד, באנו לעשות כאן טוב, ולכן אנחנו מתייחסים גם לוועדה הזאת, לדיון הראשון ולשאר הדיונים שנקיים כאן בכובד ראש, באחריות ובזהירות המרבית. תחילה אני רוצה לשמוע את עיקרי ההצעה. << אורח >> דבורה ספיר אליעזר: << אורח >> החוק הוא תולדה של הידברות, שולחן עגול בין הממשלה לבין ההסתדרות הכללית החדשה וכלל ארגוני המעסיקים במשק. שני ארגוני גג של מעסיקים חתומים על העסקה. בתחום של דיני עבודה ויחסי עבודה אנחנו שואפים שהנורמות ייכתבו בהידברות ובהסכמה בין הצדדים. גם בתוך החקיקה יש התייעצויות עם ארגוני עובדים, עם ארגוני מעסיקים. הייתה הידברות והסכמות בין הארגונים האלה על שלושה נושאים עיקריים. הנושא הראשון הוא העלאת שכר המינימום ל-6,000 שקלים בדצמבר 2025, בפעימות שונות כפי שקבוע בחוק. הנושא השני קשור לחוק חופשה שנתית, להוסיף יום חופשה נוסף לעובדים שמועסקים עד חמש שנות עבודה במקום העבודה. הנושא השלישי הוא תיקון שעניינו מתן גמישות תעסוקתית במשק על ידי אפשרות להחסיר שעות והשלמתן על ידי שעות נוספות. << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >> דובי אמיתי, בבקשה. << אורח >> דובי אמיתי: << אורח >> הגענו ליצירת מנגנון, ואני באמת מאחל לכולנו גם בנושאים אחרים, של עבודה משותפת. חלק גדול מהמדינות המקבילות שלנו באיחוד האירופי מחויבות לשבת כל חצי שנה עם המעסיקים ועם העובדים כדי לנסות לגבש הסכמות ואסטרטגיות בצורה משותפת. אנחנו פה הצלחנו להגיע לעסקה מאוזנת לכל הצדדים. אני יכול לומר לחברי הכנסת שעל השולחן היו עשרות דברים מכל הצדדים. << דובר >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר >> חצי שקל לשעה זה מאוזן? << דובר >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר >> 64 אגורות. << דובר >> אביר קארה (ימינה): << דובר >> דווקא בעסקת חבילה היה צריך להוריד את זה. << אורח >> דובי אמיתי: << אורח >> הצלחנו להגיע למצב שכולנו יושבים סביב שולחן אחרי שנתיים של מגפה שהמגזר העסקי שילם ועדיין משלם מחיר כבד. אני חושב שהעסקה הזאת היא עסקה מאוזנת, עסקה שמביאה ליד ביטוי יצירת ודאות לכל הצדדים. אני חושב שהדיון הזה מבורך ולגיטימי. תפקידה של היושבת ראש ושלכם כחברי כנסת הוא לבקר את עבודת הממשלה, וזה בסדר גמור, לכן הגעתי לדיון הזה. מי שיצטרך לקבל את ההחלטות, אם בדרך כזאת או אחרת, יהיו הצדדים, ואנחנו מוכנים לשמוע את כל מה שיש להם לומר. כאחד שכבר למעלה משנתיים וחצי בתפקיד, אני יכול לומר שכ-90% מיוקר המחייה טמון במדינת ישראל. אנחנו מדברים כל הזמן עם המגזר העסקי, אנחנו כל הזמן אומרים שהריכוזיות היא זאת שפוגעת ביוקר המחייה, אבל עד היום אני לא רואה את הפתרונות. הרגולציה שמעמיסים על המגזר העסקי היא זו שפוגעת ביוקר המחייה. מה שקרה בשנתיים האחרונות, בין אם זה התובלה הימית או העלייה של חומרי הגלם, הוא זה שפגע ביוקר המחייה. האם המעסיקים הם אלה שצריכים לשלם היום את המחיר בהעלאת שכר המינימום כאשר הם עדיין ממונפים, כאשר הם עדיין ממשיכים בקצב של 100 בקשות כל שבוע לקבל הלוואות בערבות מדינה? אנחנו נמצאים היום עם למעלה מ-25 מיליארד שקל הלוואות, בין היתר כדי להמשיך להפעיל את העסק, לשלם את שכר העובדים ולראות שהעסקים שלנו ממשיכים לעבוד. ממש בשבוע האחרון, ובדקתי את זה עם החשב הכללי, עוד 100 בקשות ועוד 100 בקשות. מדובר בסכומים עצומים. אנחנו עדיין לא יצאנו מהמשבר. השאלה שהייתה מונחת לפנינו היא אם אותם אנשים, אותם עובדים שהם עובדים שלנו, לא עובדים של מישהו אחר, יכולים להסתדר עם השכר הנמוך, והתשובה היא לא. קשה לי עם זה. אתם צריכים להבין ששכר המינימום משפיע על כל שרשרת השכר במדינת ישראל, מלמטה עד למעלה. כל ההסכמים הקיבוציים קשורים במה שקורה במדרגה הנמוכה. ההצעה שהוצעה, ופה אתם צריכים לבוא לידי ביטוי, זה איך את השכבה למטה, אם דרך מס הכנסה שלילי או בדרך אחרת, מחזקים, זאת מבלי לגרום לכל השוק שלנו טלטלה אחת גדולה. נצטרך יחד אתכם, אם יש לכם את הכלים, ואני מאמין שיש לכם, למצוא את הכלים לשכבה למטה. למגזר העסקי חסרים כלים. 10% מהמעסיקים היום משלמים 90% מהמס. כולנו מתפארים בהייטק, והלוואי וימשיך להיות, אבל 10% משלמים 90% מהצמיחה שאנחנו רואים כרגע. אחרים לא נמצאים שם. לא המסחר, לא השירותים, לא החקלאות, לא התיירות. זה לא מצב שיכול לאפשר לנו להתגמש כמו שאתם או חלקכם התבטאתם בדרך כזאת או אחרת. אני אומר לך, גברתי היושבת ראש, הגעתי לכאן על מנת לשמוע. חשוב לי לשמוע, חשוב לי להיות בקשר עם חברי הכנסת ואיתך כיושבת ראש הוועדה, אבל אני חושב שצריך לשמור על השולחן העגול שיודע לקבל החלטות גם בלי שצריך להגיע לחקיקה. ב"שומר חומות" עשינו הסכם הבראה שהמדינה לא הרחיבה. גם בהבראה הלכנו לקראת. במקרה הזה חייבים חקיקה, כמו שתיארת, אבל יש דברים שכדאי ורצוי שיאפשרו לנו בעסקה משולשת להביא אותם לידי ביטוי בצורה הרבה יותר טובה. << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >> ד"ר רון תומר, נשיא התאחדות התעשיינים. << אורח >> ד"ר רון תומר: << אורח >> באתי לפה להגן על העסקה, ואני רוצה טיפה לצלול לתוכה. העסקה הזאת מעלה את שכר המינימום ב-14% בארבע שנים, בין 2% ל-3% כל שנה. צריך להבין שכששכר המינימום עולה אז הכל עולה במשק, גם המחירים ודברים אחרים, ויש עבודות כלכליות על זה. אם נעלה את שכר המינימום באופן חד יותר, גם המחירים יעלו יותר. מי שבא לדאוג לצדדים החברתיים צריך לזכור שממשלת ישראל לא מעדכנת ב-14% את הקצבאות למי שחלש באמת, לכן חשוב ששכר המינימום יהיה מדורג. זאת גם הדרך שלנו להכיל ולספוג אותו. יש לזכור ששכר המינימום משפיע על השכר השעתי בכל דרגות השכר. זה לא רק לעובדים החלשים, זה מעלה למי שמרוויח יותר מהשכר הממוצע במשק. מדברים כולם על זה שבמסגרת העסקה יצרנו ודאות לעובדים ולמעסיקים בכך שביטלנו לארבע שנים את מנגנון ה-47.5% שהצמיד את שכר המינימום לשכר הממוצע במשק. אם בודקים רק את ארבע השנים, רואים שהמתווה הזה הולך לפי כל הממוצעים. << דובר >> מוסי רז (מרצ): << דובר >> אז למה לבטל? אם זה אותו דבר, למה לבטל? << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> בדיוק, מה שווה עסקת החבילה אם אין בה שום תועלת? << אורח >> ד"ר רון תומר: << אורח >> ככה אתה יוצר ודאות. תזכרו שאנחנו עכשיו יכולים להיות במצב של האטה עולמית ואז אולי לא נגיע בסוף 2025 ל-6,000 שקל. << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >> אתה אומר שביטול המנגנון הוא לטובה והגנה על העובדים. << אורח >> ד"ר רון תומר: << אורח >> ביטול המנגנון זה עסקה בין שני צדדים, כשכל אחד לקח סיכון שזה יכול להיות לכיוון מסוים. הדלתא, לפי מה שמראה לנו מכון כצנלסון, מראה על הפסד של 1,500 שקל לעובד, וזה כשהוא טעה בחצי מזה כי הוא לקח את 2026 בחשבון. בעצם מדובר על 800 שקלים בארבע שנים. סך הכל הדבר הזה מאוזן, מנהל סיכונים. גם האפשרות של השעות הגמישות זה דבר שהוא טוב למעסיק. << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >> האם אתה אומר שבזה אתם מקדשים את הוודאות וההסתמכות? << אורח >> ד"ר רון תומר: << אורח >> זה חלק מההסכם. יכול להיות שאנחנו משלמים יותר, יכול להיות שאנחנו משלמים פחות, אבל בסוף אנחנו עולים ב-2% עד 3% כל שנה בשכר, ואסור לזלזל בזה. הגמישות היא דו צדדית, כי היא גם נותנת גמישות למעסיק וגם גמישות לעובד. כשעובד רוצה יום אחד לצאת שעתיים קודם כי יש לו חתונה של חבר - - << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >> איפה כתוב בחוק שמותר לו לבקש? << אורח >> ד"ר רון תומר: << אורח >> מותר לו לבקש תמיד. גם במקרים שהוא יוצא קודם הוא מקבל את זה. אם היום העובד יוצא אחרי שש שעות מהעבודה ואני נותן לו להשלים את השעתיים למחרת, אני צריך לשלם לו שעות נוספות. מכיוון שכמעסיק זה לא משתלם לי, אני אומר לו לעבוד שעתיים פחות באותו חודש. במצב הנוכחי, והמעסיקים מאוד קשובים לעובדים שלהם, אני יכול להגיד לעובד: אם אתה רוצה לצאת שעתיים קודם לחתונה של חבר, תצא, ותשלים - - << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >> זה כתוב בדיוק הפוך. << אורח >> ד"ר רון תומר: << אורח >> השבוע מבקרת במדינת ישראל קבוצה של 70 יצואנים מתורכיה. אני לא באתי לפגוש אותם, כי אני לא בא לקדם את הייצוא מתורכיה לישראל, אבל לאנשים שפגשו אותם הם אמרו: אנחנו יודעים לייצר את הדברים אצלנו יותר בזול. רבותיי, אנחנו חיים בעולם גלובאלי וזה בסדר שהממשלה מקדמת תחרות בינלאומית, אבל כשאתם רוצים להעלות שכר, חברת הכנסת לזימי, גם ל-40 שקל לשעה - - << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> הממשלה מעדיפה לייבא עובדים מהודו במקום לשלם לעובדים כמו שצריך בארץ. << אורח >> ד"ר רון תומר: << אורח >> אתם צריכים להבין שאנחנו מתחרים בכל העולם. חברי כנסת אחרים פה נלחמים, ובצדק, בשביל החקלאות הישראלית. צריך לזכור שהחקלאות הישראלית מעסיקה 90% עובדים זרים שגם הם צמודים לשכר המינימום. מה אתם אומרים? נעלה גם את התמיכות לחקלאים וגם את השכר? << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> למה זה? כי אין עובדים ישראלים. << אורח >> ד"ר רון תומר: << אורח >> יש פה הרבה עיוותים. אי אפשר להאשים את ההסתדרות שהיא פראיירית או שהיא מוותרת בקלות כי היא בעד המעסיקים. אם אני היום יושב עם ההסתדרות ועם המדינה על כל עסקה ואני יודע שכל סגירה שאני אסגור היא לא סופית, יישארו פערים יותר גדולים כי נדע תמיד שיהיה עוד סיבוב. << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >> החוק קובע שגם העסקה הזאת, כמו התיקונים של חוקים אחרים, מגיעים לאישור הכנסת. לא רוצים את זה, אפשר לתקן את החוק. כרגע זה החוק במדינת ישראל. כשנחתמה עסקת החבילה היו תנאים אחרים, ואני חושבת שהיום צריך להתייחס לתנאים השונים שיש – אינפלציה, אבטלה, צמיחה. יש דברים שהם שונים לחלוטין. אני רוצה שתתייחס לבקשה שלכם שהמשמרת בתחום התעשייה וההייטק תהיה 13.5 שעות במקום 12 שעות. איך ייתכן כזה דבר? << דובר >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר >> מה אתה אומר? חתמנו על העסקה, אל תתערבו לנו, תשבו בשקט. << אורח >> ד"ר רון תומר: << אורח >> אני אומר שזו העסקה הכי טובה שאני יכול לחתום עליה. << דובר >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר >> בסדר, אל תחתום. << אורח >> ד"ר רון תומר: << אורח >> זכות הכנסת לא לקבל את העסקה, אבל במידה והיא לא מקבלת אותה, העסקה הזאת, מבחינתי, לא תקפה. << דובר >> אביר קארה (ימינה): << דובר >> מה הציבור מרוויח מהעסקה? << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> הוא לא מרוויח. << אורח >> ד"ר רון תומר: << אורח >> אני רוצה לענות לך, גברתי היושבת ראש, לגבי התנאים שהשתנו. זה נכון שהמשק צומח, רק שהצמיחה לא אחודה. התנאים השתנו בזה שחומרי הגלם מתייקרים, האנרגיה מתייקרת. << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >> אני עוברת לנציג ההסתדרות. << אורח >> רועי יעקב: << אורח >> הדיבורים על העסקה הזאת התחילו כבר לפני שנה פלוס, עוד עם שר האוצר הקודם, ושם דובר על קיצוצים קשים מאוד לעובדים. לא היינו במגרש הזה, לא רצינו להיות בו, ומשם נוצר הנתק עם שר האוצר הקודם. שר האוצר החדש כשנכנס קרא לנו לשולחן ביומו הראשון בתפקיד, הושיב את שלושת הצדדים. רוב הזמן הינו שני צדדים, כשרון תומר לקראת הסוף הגיע. << אורח >> ד"ר רון תומר: << אורח >> היינו כל הדרך בתיאום עם האוצר, רק לא חשבנו שאנחנו צריכים לבלות בחדר כל הזמן. << אורח >> רועי יעקב: << אורח >> כהסתדרות אחראית הבנו את המצב במשק. העסקה נחתמה בנובמבר, כשהדיבורים עליה התחילו עוד הרבה לפני הדיונים עליה. העסקה הזאת התחילה הרבה יותר גרועה ממה שהיא היום. ככל שהמצב במשק השתפר והמצב של הצמיחה השתפר, כך גם העסקה הזאת השתפרה והגענו בנובמבר ביחד עם הצדדים לעסקת חבילה שהייתה מתאימה למצב לפני חצי שנה ולמצב היום. אנחנו בהחלט מבינים שיש שינויים במשק, שיש צמיחה מאוד גבוהה של 8%, שיש עודפי גבייה, כשהדבר העיקרי זה האינפלציה הגבוהה ויוקר המחייה שהתבשרנו עליהם בחודשיים האחרונים ואנחנו רואים ומרגישים אותם כולנו. אנחנו בהחלט מבינים שיש פה התאמות מסוימות שצריך לעשות בוועדה. אנחנו עומדים מאחורי כל מה שחתמנו עליו, כל מה שעשינו ועושים. לי היה ברור לאורך כל הדרך שחברי הכנסת הם לא חותמות גומי. הבנו כשהוצאנו משם עסקה שיכול להיות שיעשו בה התאמות כאלו ואחרות בוועדה שלך, גברתי היושבת ראש, אבל צריך לעשות את זה בשיתוף פעולה עם כל הצדדים. אנחנו מבינים את הצרכים של כל הצדדים בעניין הזה, לכן יהיה נכון לעשות את זה בהידברות איתם. << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >> למה עסקת החבילה היא לארבע שנים? << אורח >> רועי יעקב: << אורח >> שכר המינימום הוא לארבע שנים. << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >> איך הגעתם לארבע שנים? למה זה לא שנתיים? למה זה לא חמש? איך הגעתם ל-6,000 שקלים? << אורח >> רועי יעקב: << אורח >> מדובר על העלאה של 700 שקלים משכר המינימום היום. << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >> איך זה התגבש? << אורח >> רועי יעקב: << אורח >> העניין הזה התגבש בנקודת זמן שבה חשבנו שזאת התוספת המרבית שאפשר להוסיף, אם מול האוצר ואם מול המעסיקים, לכן הגענו לסכום הזה ולפעימות האלו. << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >> איך הגעתם ל-100 שקלים האלה, וכמה זה מהווה את ההתאמה לעומת יוקר המחייה, אינפלציה וכו'? << אורח >> רועי יעקב: << אורח >> ההקפאה של 47.5% הייתה נכונה לאותו זמן נתון שדיברנו וחתמנו על העסקה. זה היה בזמן ההשתוללות של השכר הממוצע במשק. אני לא יודע להגיד לכם היום אם זה דבר נכון להשאיר את ההקפאה הזאת או לנגוע בפעימות. כמו שאמרתי בתחילת דבריי, נצטרך לעשות את זה בהסכמה עם כל הצדדים ובשיתוף מלא אתכם, חברי הכנסת, כי אתם בסוף אלה שמקבלים פה את ההחלטות. << דובר >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר >> אני מתפלא שלא ברור לכולם שאנחנו נמצאים באירוע אחר. ההסכם נחתם בנובמבר, היום אנחנו נמצאים במרץ, והמצב שונה לחלוטין. דיברו בצורה כל כך יפה על כך שעלו המחירים, שחומרי הגלם עלו. מי צרך לספוג את זה? העובד המסכן שמקבל 5,000 שקל ושכר הדירה שלו הוא 80% מהשכר או 70% מהשכר שלו. למה הוא צריך לספוג את זה? כשיש בעיה בהובלה ימית, בעיה בחומרי גלם, בעיה בהעלאות מחירים, כשמדינת ישראל שותפה של מעל 50% בתוך כל העלאות האלו בכל מיני דרכים, מי צריך לספוג את זה? לא המסים שמדינת ישראל גבתה. דרך אגב, מדינת ישראל גבתה בשנה וחצי האחרונות כמעט 70 מיליארד שקל יותר ממה שהיא תכננה. אני זוכר את ה-140 מיליארד שקל שאמרו שיהיה גירעון ב-2021. רק בינואר השנה גבינו 18 מיליארד שקל. מי צריך לספוג את יוקר המחייה? אותו עובד קצה שמרוויח 5,000 שקל. יש לכם בעיה עם אלה שצמודים אליהם? תפתרו את זה במסגרת עסקת חבילה. עובד הקצה שמרוויח 5,000, 5,500 או 6,000 שקל לא יכול לספוג את זה. מילה אחת על הבשורה של השעות הנוספות. אני לא יודע מי חתם על זה, ואני גם לא יודע למה הוא חתם על זה, אבל כל מי שפעם עבד באיזה שהוא מקום יודע שאם לא רוצים לתת שעה נוספת לעובד לא נותנים לו. אתה מזמין אותו כשאתה צריך אותו. אם אתה צריך אותו, תשלם על זה כמו שעה נוספת. אם זה לא מתאים לך, אל תשכור אותו, אף אחד לא מכריח אותך לתת לו שעה נוספת. את ההיגיון בסיפור הזה אני בכלל לא מבין. אין ספק שהדבר הזה צריך להיפתח לא רק בגלל שצריך לכבד את הכנסת, גם בגלל העובדות, בגלל שמשהו השתנה. הכתובת היא חברי הכנסת, לא העובדים. הכתובת של התעשייה הישראלית לגבי עודף רגולציה, עודף מיסוי, גובה המיסוי, היא לא העובדים, הכתובת היא הממשלה. << דובר >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר >> זה שמביאים לנו מוצר מוגמר ואומרים לנו לקבל אחרת מושכים את כל ההסכם הזה, זה ביזיון לרשות המחוקקת. אנחנו פה מפקחים על העבודה של הממשלה, על כל מה שהיא עושה. זה שחתמו על הסכם ואומרים לנו שאסור לנו לשנות אפילו פסיק אחד, זה לא מקובל עלינו בכלל. עסקת החבילה היא בושה וחרפה. אנחנו אלה שנלחמנו לטובת העסקים בשנתיים האחרונות, לכן אל תטיפו לנו מוסר. עד היום אנחנו אומרים שצריך לפצות את העסקים הקטנים, את העסקים הבינוניים. כשהממשלה הקודמת הביאה משהו טוב, תמכנו בזה, לא משנה אם אנחנו באופוזיציה או בקואליציה. אל תבואו אלינו עכשיו ותאמרו לנו שאנחנו רוצים לחסל את העסקים. אם אנחנו מעלים את שכר המינימום בכמה מאות שקלים לאורך כמה שנים, זה מה שיחסל את העסקים? מה קרה? זה שההסתדרות חותמת על עסקת חבילה שנותנת 54 אגורות לשעה זו בושה. תתביישו. ניתן 100 שקל באפריל, באמת תודה רבה. << דובר >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר >> הדלק עלה פי שניים. << דובר >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר >> על מה זה יפצה? על החשמל? על הדלק? על הארנונה? מה זה יעשה? על דלק לוקחים היום 7.20 שקל לליטר. מה ה-100 שקלים האלה יעשו? הביקורת שלי היא בעיקר על הממשלה, לא עליכם. << דובר >> אביר קארה (ימינה): << דובר >> פופוליזם. << דובר >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר >> זה לא פופוליזם. יש פה יוזמה שמקדמים כמעט כל חברי הכנסת מכל הסיעות ל-40 שקל לשעה. << דובר >> אביר קארה (ימינה): << דובר >> למה לא 400? << דובר >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר >> אני לא רוצה 400. << דובר >> אביר קארה (ימינה): << דובר >> אני רוצה 400. << דובר >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר >> אתה לא רוצה כלום. כאשר אנחנו מעלים את זה ל-40 שקל זה לא פוגע בעסקים, זה כן מפצה את השכבות החלשות. << דובר >> אביר קארה (ימינה): << דובר >> זה יפגע בשכבות החלשות, תבדקו מחקר כלכלי. << דובר >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר >> כשהייתי עורך דין התמחיתי בדיני עבודה. העניין של שעות נוספות ויום חופשה זה ישראבלוף, זה בולשיט. זה שנותנים עוד יום חופש ושעה נוספת זה מה שהמעסיקים רצו – שזה יהיה על חשבון העובד. << דובר >> אביר קארה (ימינה): << דובר >> האם בעסקת החבילה לא היה צריך לשנות את חקיקת העבודה בישראל? << אורח >> אביעד הומינר-רוזנבלום: << אורח >> בכל הוראות השעה הקודמות שהעלו את שכר המינימום שכר המינימום היה גבוה לא רק מ-47.5%, שזה מה שאנחנו מדברים כאן, גם מ-50%. << אורח >> ד"ר רון תומר: << אורח >> ב-2015 הוא היה פחות מ-47.5%. << אורח >> אביעד הומינר-רוזנבלום: << אורח >> בין 2015 ל-2020 זה עלה מעל 50% מהשכר הממוצע במשק. אפילו כשזה היה מעל 50% מהשכר הממוצע במשק לא בוטל המנגנון האוטומטי. אם עושים חישובים לפי השכר הממוצע שהיה בשנת 2021, רואים שהוראת השעה הזאת קרובה לשכר הממוצע, ובחלק מהשנים גם יורדת מתחת אליו. אנחנו לא נביאים ואנחנו לא יודעים בדיוק מה יהיה, אבל אנחנו כן מכירים את הנתונים של הלמ"ס ואת הצריכה. אם הנתון של דצמבר האחרון שפרסם הלמ"ס ממש לפני שבוע ימשיך לאורך כל שנת 2022, שכר המינימום צריך לעלות ל-5,700 ש"ח, זאת בניגוד להעלאה של 100 שקלים לפי עסקת החבילה. << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >> מה המסקנה שלך מזה? << אורח >> אביעד הומינר-רוזנבלום: << אורח >> שכנראה שכר המינימום לפי עסקת החבילה יהיה נמוך מ-47.5% מהשכר הממוצע. << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >> בעוד שנה? << אורח >> אביעד הומינר-רוזנבלום: << אורח >> כבר בעוד שנה, כי השנה זה לא עולה בגלל הקפאת השכר הממוצע במשק. אם זה לא היה המצב, לא הייתה סיבה להקפיא את זה. הוראות השעה הקודמות לא הקפיאו את מנגנון העדכון האוטומטי, למרות שגם שם דובר על ודאות לעובד, למעסיק ולכולם. זה נכון שאנחנו במצב מיוחד של קורונה, אבל יותר ממחצית המדינות באיחוד האירופי העלו את שכר המינימום שלהן גם תוך כדי הקורונה, גם בשנת 2020 ובשנת 2021. גרמניה, לדוגמה, שבה יש מנגנון שלפי החוק מחייב שיתוף פעולה של המעסיקים ואיגודי העובדים בקביעה של שכר המינימום, עקפה את המנגנון הזה עכשיו ועד אוקטובר שכר המינימום יעלה שם ב-25%. << אורח >> ד"ר רון תומר: << אורח >> הפריון שלה גדול ב-40% מישראל. << אורח >> אביעד הומינר-רוזנבלום: << אורח >> נכון, אבל נתוני הצמיחה והאבטלה בגרמניה גרועים - - << אורח >> דובי אמיתי: << אורח >> תגיד רק מה נתנו שם. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> בדיוק, זה לא או או, זה גם וגם. << אורח >> אביעד הומינר-רוזנבלום: << אורח >> אם מודדים את שכר המינימום בישראל לפי כוח קנייה, אז הוא נמצא קצת מתחת למחצית ה-OECD. לפי פסיקת בתי הדין לעבודה מותר לתת שעות גמישות כמו ההסדר שמוצע בחוק, רק שזה צריך להיות בהסכמה של העובד ובהסכמה של המעסיק. לפי החוק הזה ההסכמה היא רק של המעסיק. זה לא דבר מחייב, וגם אי אפשר לאכוף את זה. אם רוצים לעשות את החוק הזה, צריך להכניס אליו גם את ההסכמה של העובד. ברוב מדינות ה-OECD שבוע העבודה וחודש העבודה קצרים משל ישראל. אם רוצים להשוות את המצב אליהן, צריך לקצר את שבוע העבודה וחודש העבודה בישראל. << דובר >> מוסי רז (מרצ): << דובר >> מי שהביאה לפני 35 שנה את הצעת החוק הזאת זו חברת הכנסת אורה נמיר כיושבת ראש ועדת העבודה והרווחה. << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >> זה מה שאמרתי. << דובר >> מוסי רז (מרצ): << דובר >> אמרת שהיא יזמה, כשזה היה מיזוג של חמש הצעות החוק הבאות: רע"ז של צ'רלי ביטון וסיעת חד"ש, שי"ז של אורה נמיר מהעבודה, שי"ח של רן כהן מרצ, שי"ט של יעקב ז'אק אמיר ממפלגת העבודה, וש"כ של חייקה גרוסמן וחברי סיעת מפ"ם. אני לא יודע אם עסקת החבילה שנחתמה לפני ארבעה חודשים הייתה במקומה אז, אבל מאז השתנה העולם. בחודשיים האחרונים בלבד מדד המחירים לצרכן עלה יותר מחצי אחוז, קצב שנתי של יותר מ-6% בשנה. אם תיקחו 6% מ-5,300, אנחנו מדברים על 318 שקל. מי שלא שם לב יש מלחמה בעולם וכנראה שהאינפלציה אמורה לעלות. הדברים האלה צריכים להביא אותנו לעסקה שבה אנחנו מגיעים תוך שנתיים ל-6,500 שקל, ובשנה שאחרי או שנתיים אחרי למימוש הצעת החוק שלנו. אנחנו יודעים שההשפעה של העלאת שכר המינימום על האינפלציה היא שולית. אנחנו אחרי 15 שנה של אינפלציה כמעט אפס בישראל, למרות עלייה דרמטית של שכר המינימום. במשך 15 שנה יש עלייה של אחד ורבע, אחד ושליש באינפלציה בישראל, שזה רצוי, ועלייה של יותר מ-50% בשכר המינימום. הטענות שעלו פה היו נכונות בשנות ה-80, כשלא ידעו על מה מדברים. היום אנחנו יודעים שזה לא נכון. מה יהיה אם אותו בן אדם שבמקום להשתכר 5,300, הוא ישתכר 7,000, ישתכר 6,500, ישתכר 7,280, ישתכר 6,000? הוא יקנה יותר אצל העצמאיים, הוא יכלכל אותם יותר. אנחנו יודעים טוב מאוד ממדעי הכלכלה שככל שההכנסה שלך יותר נמוכה אתה מוציא יותר על תצרוכת מתוך תוספת. << אורח >> ד"ר רון תומר: << אורח >> הוא יקנה יותר תוצרת תורכית - - << דובר >> מוסי רז (מרצ): << דובר >> אנחנו רואים במבחן היסטורי שהאבטלה לא רק שלא עלתה, היא ירדה בכל מקום שבו העלו את שכר המינימום. 23% מהנשים הן עניות, כ-18% מהגברים הם עניים. יש כאן גם ענין מגדרי מאוד מאוד חזק. אנחנו רוצים ששכר המינימום יוציא אנשים ממעגל העוני, אנחנו לא מוכנים שמי שעובד יישאר עני, פשוט לא מוכנים לזה. אנחנו לא ב-1987. האיומים האלה שלכם הוכחו כלא נכונים, זו עובדה. << אורח >> ד"ר רון תומר: << אורח >> תדבר על הכנסת מינימום, לא על שכר מינימום. << דובר >> מוסי רז (מרצ): << דובר >> תפסיקו לדבר כל הזמן על יוקר מחייה, על יוקר מחייה, על יוקר מחייה. צריך שאנשים שעובדים יוכלו לקנות. אם המחיר יהיה אחוז אחד יותר אבל לאנשים העובדים יהיה 10% יותר, אנחנו במצב יותר טוב. יעד האינפלציה בישראל פוספס כלפי מטה הרבה שנים, לכן לא נורא אם בשנת מלחמה הוא יהיה כמו באירופה. אנחנו ב-3% אינפלציה, שם מתקרבים ל-5%, ואני אפילו לא אמרתי ארצות הברית. לא להיבהל מכל איום חסר בסיס שבמשך 35 שנה של קיום החוק והעלאת שכר המינימום פעם אחר פעם התברר פשוט כלא נכון. אני רוצה להגיד למי שמייצג את העסקים הקטנים, אתם פוגעים בעסקים הקטנים כשאתם מתנגדים להעלאת שכר המינימום. << דובר >> רם שפע (העבודה): << דובר >> היועצת המשפטית של הכנסת תמכה, לשמחתי, באמירה כל כך עקרונית שטענו יחד עם עוד כמה מפלגות, באמירה שהכנסת היא הריבון. להגיע להסכמות מראש בלי הכנסת זה פשוט לא להבין את המבנה הדמוקרטי. אני סומך מאוד על האנשים שהיו חלק מהעסקה. גם על האנשים בהסתדרות, גם על דובי ושותפיו, גם על האנשים ממשרד האוצר שהם אנשים רציניים שחשבו שהם עושים את הדבר הכי טוב שאפשר, ואני אומר את זה במלוא הכנות. לחשוב מראש שאתה תכניס סעיף שיגרום לזה שהכנסת לא תשנה פסיק זה פשוט חוסר הבנה של איך דמוקרטיה מתנהלת, ולכן לא ניתן לזה לקרות. העסקה כפי שהגיעה כרגע היא לא רלוונטית, היא זזה מהשולחן, ועכשיו צריך לדבר על מה עושים, איך משפרים את העסקה. כמו שאמר דובי אמיתי, ואני מחזק אותו, כולם צריכים להיות חלק מזה. לאיזון במשק גם לנו יש הרבה אחריות. אף אחד פה לא מעודד קומוניזם, ידידי שלמה קרעי, אנחנו רוצים צמיחה. אנחנו מוכנים לדבר על הרבה דברים גם עם המעסיקים, אבל את זה עושים ביחד. כולם מדברים על הצורך בהעלאת שכר המינימום, ולראיה זאת העסקה. בליכוד, שתמיד קל לו לדבר שהוא לא בעד העלאת שכר המינימום, נתניהו עמד והתגאה באיך הוא העלה את שכר המינימום. הוויכוח פה הוא על האם אנחנו רוצים יותר מידי או לא רוצים יותר מידי. כולם מסכימים ששכר המינימום צריך לעלות, וכולם מסכימים גם על שאר המנגנונים שיש בתוך החוק. << דובר >> אביר קארה (ימינה): << דובר >> לא כולם. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> מיעוט שולי בכנסת. << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >> גם הנציגים של המעסיקים טוענים שצריכים להעלות את שכר המינימום, רק השאלה כמה. << דובר >> רם שפע (העבודה): << דובר >> אפשר בתוך עסקת החבילה להכניס הרבה מרכיבים שכרגע לא נמצאים שם. אם משרד האוצר, רון תומר וההסתדרות יגידו שהם מוכנים מחר בבוקר לשבת ולדון בשינויים, בעיני זה מצוין, מתקדמים קדימה. << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >> ששי שדה, ההסתדרות הלאומית, בבקשה. << אורח >> ששי שדה: << אורח >> הדיון הזה חשוב מאוד, כי עסקת החבילה הזאת היא מהלך פופוליסטי שנועד רק כדי להפחית את ההוצאות של המעסיקים על גבם של העובדים. אני בעד להפחית את ההוצאות של המעסיקים, רק לא על גבם של העובדים. רמת המחירים בישראל גבוהה בכ-25% ממדינות ה-OECD. יוקר המחייה גרם למחאות רבות של עובדים, הביא לוועדת טרכטנברג. אנחנו נמצאים בתקופה שהמדד עולה וגם המחירים עולים ועולים. אנחנו צפויים שיהיו עוד עלויות בהמשך, בטח בעקבות המלחמה באוקראינה. העלאת שכר המינימום לא מכסה על העלייה ביוקר המחייה. העלאת שכר המינימום בצורה הזאת תהווה פגיעה בכבוד האדם ובקיום בכבוד. הממשלה היא זאת שצריכה לפעול להורדת יוקר המחייה, בין אם בהורדת מחירי הדלק, מחירי הדיור וכו'. במקום לעשות את זה היא זורקת את האחריות על המפעלים הגדולים ומטשטשת את הבעיות הגדולות ביותר. ישראל צריכה להתאים את שכר המינימום ליוקר המחייה, לשכר הממוצע, היא צריכה להעלות אותו לפחות ל-7,000, ולא בפער של ארבע שנים, בפער של שנתיים או שנתיים וחצי גג. אנחנו סבורים ששינוי שיטת חישוב השעות הנוספות זאת פגיעה בזכות בסיסית של העובדים. דיברו כאן קודם על יציאה של שעתיים קודם. עובד שיוצא שעתיים קודם יוצא על חשבון ימי חופשה, לא על חשבון שעתיים שהוא יצטרך לעבוד יום אחר. אם המעסיק ירצה שתהיה עבודה נוספת הוא יבקש ממנו לעבוד שעות נוספות. זה לא בא במקום. באופן שבו מציעים את עסקת החבילה העובדים לא יהיו זכאים לשעות נוספות על ימים ארוכים, על ימים שהם יעבדו 10 או 11 שעות, כי יבקשו מהם לצאת קודם בימים אחרים. << דובר >> מופיד מרעי (כחול לבן): << דובר >> חברי הכנסת שיושבים כאן דנים כדי לוודא שהחלטות הממשלה מתבצעות, אנחנו הגוף שמאשר. אם לגוף הזה לא תהיה זכות הצבעה וזכות החלטה, כל עסקה או כל מה שיונח כאן לא יהיה רלוונטי מבחינתנו. << דובר >> איימן עודה (הרשימה המשותפת): << דובר >> מופיד, למה אתה אומר כך? אפשר להתנגד. דרך אגב, הקול שלך הכי משפיע, אתה חבר הכנסת ה-71. אם תחבור למקום האחר, השני, תבטל את התכנית. << דובר >> מופיד מרעי (כחול לבן): << דובר >> אני מדבר כרגע על תפיסה. לא יכול להיות שיביאו משהו לאישור של חברי הכנסת כאשר הם לא מעורבים בו, כאשר זה לא על דעתם. זכותם להתנגד, זכותם להביע את העמדה. << דובר >> איימן עודה (הרשימה המשותפת): << דובר >> אני קורא לך להתנגד. << דובר >> מופיד מרעי (כחול לבן): << דובר >> מה היעד של העלאת השכר? היעד זה אנשים חלשים, אוכלוסיות חלשות. מי הן האוכלוסיות החלשות? האוכלוסיות שנמצאות בפריפריה החברתית שלא יצרנו להן מקומות עבודה והן נאלצות לעבוד בעבודה שהשכר שלה הוא שכר נמוך. עליהן אנחנו מדברים, לשם אנחנו מכוונים. מעלים את שכר המינימום, אבל בעורף של העלאה של שכר המינימום נושף יוקר המחייה. אם נושף להם בעורף יוקר המחיה, אי אפשר להגיד שאנחנו לא מעלים את שכר המינימום. זה לא רק על חשבון המעסיקים. המעסיקים, הממשלה וכולם צריכים להתאגד כאן כדי לבנות מנגנון כך שיוקר המחייה לא יהיה קודם להעלאה בשכר המינימום. צריך להוריד את יוקר המחייה, אבל צריך להעלות את שכר המינימום. זה לא רק עניין של המעסיקים, של השכירים או של הממשלה לבד. כל הסכם שלא יהיה כאן על דעת כולנו הוא לא קביל, כשמבחינתי ההסכם צריך לשרת את העניים ואת הפריפריה. לגבי כל הסכם אחר אני לא במשחק. << דובר >> נירה שפק (יש עתיד): << דובר >> הכרזנו על דרך של שיח בהסכמה. גם ההסכמות האלו שהושגו היו בהסכמה, וגם השיח פה בוועדה צריך להיות בהסכמה. הורדת הידיים הזאת, או מי הכי מביא את הכותרת בתקשורת, זה לא רלוונטי. אנחנו דנים פה בחיים של אנשים, לכן אני מבקשת להתייחס לגופו של עניין. אני מברכת על זה שמ-2017 סוף סוף נעשה משהו, רק השאלה אם מה שנוצר הוא באמת הדבר הנכון והמתאים ביותר. יש כאן גופים מייצגים. גם אנחנו כוועדה גוף מייצג, גוף מחוקק שבא לבחון את הכל, לכן לגיטימי שנגיד את מה שיש לנו לומר. כולנו מדברים, אבל יש כאן שחקן ראשי שלא הציג. אני לא יכולה לבוא ולהגיד ימינה או שמאלה כשחסרים לי נתונים. לא הייתי חלק מהמו"מ, וגם מהגופים שדיברו כאן לא שמעתי את הפרטים. אני רוצה לדעת מהאוצר איך הגיעו ל-700, האם נבחנו חלופות. << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >> העלאה סך הכל מ-5,300. << דובר >> נירה שפק (יש עתיד): << דובר >> ההסכמים נחתמו בנובמבר. אני רוצה לדעת מהאוצר מה השתנה ואם זה שינה את התפיסה בין האופציות השונות שעלו. ברגע שאני לא מקבלת את המידע הזה חסר לי חומר שיכול לתת לי כח"כית לקבל החלטות. האם תוספת דיפרנציאלית לעבודות נבחנה? כשהגדרנו את העלאת גיל הפרישה לנשים, עשינו עבודה של חודשים על עבודות ברמות שונות. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> נירה, זה הסכמי שכר, זה לא קשור לשכר מינימום. שכר מינימום זו סוגיה בסיסית. << דובר >> נירה שפק (יש עתיד): << דובר >> זאת סוגיה בסיסית שאני רוצה ללמוד. << דובר >> אביר קארה (ימינה): << דובר >> היא שואלת אם היו עוד צדדים בעסקה, אם נשקלו עוד דברים בעסקה. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> צריך לשקול להעלות יותר. << דובר >> נירה שפק (יש עתיד): << דובר >> בפרויקטים שהייתי צריכה להעסיק עובדים בשכר מינימום אסור היה לי לעשות קיזוזי שעות נוספות, לכן אני תוהה מה קרה פה. מה קורה עם השעה שהם אמורים לתת להם לאכול, לנוח, לשתות? האם גם בזה נעשה משחק? אם זה נכון לקחת משעות נוספות ולקזז, אז אולי גם פה יגידו להם: אל תאכלו ארוחת צוהריים. << אורח >> ד"ר רון תומר: << אורח >> אין כזה דבר, וזה גם לא לשכר מינימום. זה אחד וחצי כפול שכר המינימום. << דובר >> נירה שפק (יש עתיד): << דובר >> איזה תמריצים מקבילים נעשו מטעם המעסיקים כהשלמת חבילה? איזה פעולות נעשו להגברת הפריון כדי שהוא יוכל לתת יותר? אי אפשר לראות רק חצי חבילה בהקשר הזה. אני מבקשת שנעשה דיון ייעודי לזה, כי האוצר כאן שותק. << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >> חבר הכנסת בליאק, בבקשה. << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> אני מברך על הדיון הזה ורוצה לחזק את דברייך לגבי זה שהכנסת הא סוברנית לחוקק חוקים ושאין להגביל אותנו בשום דבר בהקשר הזה. בשלושת הסגרים הראשונים העסקתי בין 15 ל-20 עובדים. כשאני שומע את חברי הכנסת אומרים באופן נחרץ שהעלאה בלתי מבוקרת של שכר המינימום לא תפגע בעסקים, על סמך מה הם אומרים את זה? האם הם העסיקו עובדים? האם הם חוו את החוויה הזאת? אני מכיר בצורך להעלות את שכר המינימום, אני רק מציע להעלות את זה במסגרת עסקה שקולה, מאוזנת, בהסכמה של כל הגורמים - מעסיקים, הסתדרות ומשרדי הממשלה. במקום לחמם עכשיו את גלגלי האינפלציה שהם מאוד חמים, בטח לאור כל מה שקורה במזרח אירופה, בואו נתרכז בהורדת יוקר המחייה, בהורדת רגולציה, בהקדמת רפורמת הייבוא, בהעברת הרפורמה בחקלאות, כי אני חושב שזה הרבה יותר מועיל והרבה יותר נכון. מי שמתנגד עכשיו לגמישות בשעות לא היה פה בשנתיים האחרונות. שוק העבודה, חברים, השתנה. אנחנו מדברים המון על עבודה מהבית, על עבודה היברידית. מכוח זה שהיתי מעסיק וחוותי את זה, אני יודע שהרבה מאוד עובדים ביקשו ממני את הגמישות הזאת. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> זה שהיית מעסיק טוב לא משליך על כולם. << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> אני חושב שהגמישות הזאת משרתת את שני הצדדים. היא הוגנת, היא נכונה, ובהחלט הגיע הזמן לעשות אותה. << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >> אני לא חושבת שיש מישהו שיושב בשולחן הזה שהוא נגד הגמישות. נהפוך הוא, כולם מחבקים את העיקרון של השעון הגמיש, הצורך של הגמישות. כולנו היינו פה בשנתיים האלה. רובנו היינו גם מעסיקים וגם שכירים, כך שאנחנו מכירים את זה היטב. העניין הוא האיך. קו לעובד, בבקשה. << אורח >> אלעד כהנא: << אורח >> אני אתמקד בעובדים בשכר שעתי, כי בדרך כלל אלה עובדים חלשים יותר. העובדים השעתיים, לשיטתנו, לא מקבלים את המקום שלהם בעסקה הזאת שרואה בעיקר את העובדים במשכורת חודשית. התוספת של ה-100 שקל בחודש לשכר המינימום מתורגמת ל-54 אגורות לעובד בשכר שעתי. שכר שעתי מחושב בחלוקת המשכורת החודשית במספר שעות העבודה בשבוע. איך שההצעה הזאת מנוסחת אפשר לראות שלא חשבו על עובד בשכר שעתי. לא ניצלו את הסיטואציה הזאת של עסקת החבילה בשביל לתקן אי התאמה מאוד בסיסית שקיימת כבר היום בחוק. לפי החוק מחשבים את 5,300 היום ב-186 שעות, למרות ששבוע העבודה קוצר ל-182 שעות. אגב, כשמדברים על השעון הגמיש, מדברים על 182, שזו רק דוגמה להראות איך במסגרת שכבר מתקנים דברים העובדים השעתיים נשארו מאחור. זה מה שהם מקבלים, 54 אגורות לשעה, ויום חופשה במתכונת חישוב מאוד מאוד מסובכת. כל מתכונת העסקה של עובדים בשכר שעתי היא מאוד מאוד מסובכת, יש פערים מאוד גדולים שכבר שנים נמצאים על שולחן הממשלה אבל לא סידרו אותם. מה שעושים כאן זה מתכונת העסקה גמישה, כשלא ברור בכלל איזה משקל יש לעובד או לעובדת. << אורח >> דובי אמיתי: << אורח >> הסיפור בין ה-186 ל-182 אושר, זה נמצא לקראת סגירה, ליבנו את זה. << דובר >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר >> גם בפברואר מחשבים לפי 186? << אורח >> אלעד כהנא: << אורח >> לפי החוק זה 186 שעות. << דובר >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר >> גרוע מאוד. << אורח >> אלעד כהנא: << אורח >> לגבי מתכונת העסקה הגמישה, כבר היום למעסיק, בטח אם אנחנו מדברים על עובדים בשכר שעתי, יש הרבה כוח, כי הוא יכול לא לאשר, הוא יכול כן לאשר. הוא גם יכול לקבוע משמרות ארוכות יותר משמונה שעות. אחד המנגנונים שנועדו לאזן עבודה מעבר לשמונה שעות, מתוך הנחה שזה משקף עבודה מעבר לפנאי, זה תשלום על שעות נוספות. אם מעסיק רוצה לקבוע דבר כזה, הוא ישלם יותר. ברגע שאנחנו מפחיתים את החסמים בפני המעסיקים לעשות את זה ולא נותנים שום כוח לעובד להגן על עצמו, לא מאפשרים לו להסכים שזה יהיה ביוזמתו, אנחנו פוגעים בנשים - משמרות ארוכות פוגעות בעיקר בנשים בשוק העבודה, כי מצופה מהן לצאת מוקדם כדי לטפל בילדים וכו' - ובעובדים בשכר שעתי, שאחד הדברים שמאזנים את התנאים הפחותים שלהם זה היכולת שלהם לקבל שעות נוספות בעבודה. << אורח >> ד"ר רון תומר: << אורח >> מי שמרוויח אחד וחצי כפול משכר המינימום זה לא העובדים החלשים. << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >> חבר הכנסת אביר קארה, בבקשה. << דובר >> אביר קארה (ימינה): << דובר >> את עסקת החבילה לא צריכה ההסתדרות לעשות עם ארגוני המעסיקים. את המדיניות צריך לקבוע בכנסת. היום גם אין דבר כזה ארגוני מעסיקים וארגוני עובדים. ההסתדרות היא מונופול בתחום העסקה במדינת ישראל, אין באמת גמישות בכל ההחלטות שהם מקבלים. אגב, הכל נקבע בהסכמים קיבוציים. אתה לא יכול להיות ארגון מעסיקים אם לא עשית הסכם קיבוצי מול ההסתדרות, אם לא קיבלת צו הרחבה, כאשר מתוקף צו ההרחבה הזה אתה גובה גם דמי חבר בכפייה. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> ממש כמו השולמנים. << דובר >> אביר קארה (ימינה): << דובר >> בשולמנים אין דמי חבר בכפייה ובסחיטה ואיומים. << אורח >> רועי יעקב: << אורח >> זה שהקמנו את פורום העצמאיים והזזנו לך קצת את הגבינה עם נושא השולמנים, לא אומר שאתה צריך לדבר רק על ההסתדרות. אנחנו מייצגים את העצמאים היום הרבה יותר ממך. << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >> אביר, גם מבחינת המעסיקים אתה כופר בייצוג שלהם? << דובר >> אביר קארה (ימינה): << דובר >> אני חושב שכל התחום הזה הוא מונופול עצום. ההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה הוא רעיון הזוי ורעיון בזוי. למה? כי כשיש עסקת חבילה הציבור לא מקבל ייצוג. בעסקת החבילה היו צריכים להיות עוד דברים מאוד גדולים, אבל לצערי הם לא שם. גמישות בשוק העבודה היא לא רק לצד אחד, היא תמיד צריכה לעבוד לשני צדדים. אנחנו צריכים שתהיה גמישות גם מן הצד השני, ואת זה לא ראיתי. אם המדינה רוצה לקבוע שכר מינימום ותנאי בסיס, מה שאני נגד, איפה היא נותנת גמישות בהעסקה בחוזה אישי? נניח שהעובד שלי רוצה לעשות שעות נוספות ומבקש שאני אשלם לו 18,000 שקלים בחודש, למה אתם צריכים לקבוע מה יהיו היחסים ביני לבינו, כמה ימי מחלה, כמה ימי חופשה? איפה הגמישות בתעסוקה? << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> אביר, אתה רוצה מדינת עבדים. << דובר >> אביר קארה (ימינה): << דובר >> נעמה לזימי רוצה להביא דוגמאות ממדינות סקנדינביה שברובן אין שכר מינימום, שכר המינימום לא נהוג. אחרי תקופה שבה המשק הישראלי סבל והעסקים סחבו את כל הכלכלה הישראלית על הגב שלהם, כשהמגזר הציבורי לא לקח פה שום חלק, הוא רק הלך והשמין בתקופה הזאת - - << דובר >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר >> איך דאגת להם בתקופה הזאת? << דובר >> אביר קארה (ימינה): << דובר >> אני חושב שבתקופה הזאת שבה הם סחבו את המשק על הגב היה ראוי ונכון לראות אם אנחנו בכלל רוצים להמשיך עם הרעיון הזה של שכר מינימום - - << דובר >> מיכל רוזין (מרצ): << דובר >> בוא נחזור לעבודת ילדים. << דובר >> אביר קארה (ימינה): << דובר >> צריך לשקול שהארגונים במדינת ישראל יהפכו להיות ארגונים וולונטריים בלי דמי חבר בסחיטה, כפייה וכאלה, ולייצר כמו במדינות הסקנדינביות הסכמים בין ארגוני מעבידים לארגוני עובדים. אני חושב שהיה ראוי לשקול בעסקת החבילה לעשות ביטול של שכר המינימום במדינת ישראל, לקבוע תנאי בסיס קבועים שמעליהם הכל ייקבע בין מעביד לעובד, בין מעסיק לעובד שלו, בין ארגוני מעסיקים לארגוני עובדים בחוזה עבודה. במצב שבו האינפלציה במדינת ישראל גבוהה מאוד, ואמנם אנחנו ברמה פחותה מהמדינות האחרות בעולם אבל מראש אנחנו נמצאים במדינה היקרה בעולם, זה רעיון גרוע להעלות את שכר המינימום, כי זה יפגע בחלשים ביותר בחברה הישראלית, זה יגרום לעוד עליית מחירים. אני מסכים עם מוסי שכשהאינפלציה נמוכה אפשר לתקן ולהעלות את שכר המינימום, אבל דווקא בתקופה הזאת אסור לעשות את זה, זה יפגע בחלשים ביותר בחברה, באנשים שאתם רוצים לשמור עליהם. << הפסקה >> (הישיבה נפסקה בשעה 10:28 ונתחדשה בשעה 10:40.) << הפסקה >> << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >> אני מחדשת את הדיון. חברת הכנסת נעמה לזימי, בבקשה. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> אני דווקא רוצה לדבר על דברים שלא נאמרו כאן. יש כאן אנשים שעובדים לפי אינטרסים זרים, כמו קהלת, קרן תקווה ועוד. << דובר >> אביר קארה (ימינה): << דובר >> מאיפה את מביאה את השטויות האלו? את עובדת בשביל אינטרסים זרים, את לא עובדת בשביל הציבור הישראלי. אני גאה בפורום קהלת, שזה מכון מחקר שיש בו כלכלנים שעובדים ומייצרים מחקר ומדיניות לכלכלה הישראלית. אתם מסתמכים על פופוליזם. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> אני גאה להיות פה בשם מיליון וחצי עובדים בשכר מינימום שלהם אין אף לובי. << אורח >> ד"ר רון תומר: << אורח >> איך הגעת למיליון וחצי עובדים בשכר מינימום? אפילו זה לא נכון. << דובר >> אביר קארה (ימינה): << דובר >> זה עוד אחד מהנתונים שהיא מביאה שהם לא נכונים. היא לא מתבססת על מכון מחקר, היא מתבססת על דברים שהיא ישבה וכתבה בבית. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> יש פה מצב שמאוד נוח למדינה ולאוצר. קל מאוד לא לדאוג לעצמאים ולבעלי העסקים הקטנים, כי תמיד אפשר לשסע בהם את העובדים בשכר הנמוך ביותר. זה משרת את מי שלא רוצה להשקיע בפריון, בצמיחה, בכלכלה ובחיי רווחה. במקום שנעמוד כתף אל כתף לשיפור תנאי התעשייה, העצמאיים, העסקים הקטנים שכבר זקוקים מזמן לרשת הגנה, הדבר היחידי שהאוצר נותן להם זה להגיד להם: אל תדאגו, אנחנו נשאיר את העובדים שלכם עניים, לא נעלה לכם שום דבר אחר מנגד. הגיע הזמן להגיד: לא, זה גם וגם, לא או או. מעל לשני שליש מהעובדים בסקנדינביה מאוגדים, קרוב ל-80%. בישראל, כשלא היה שכר מינימום, היו כ-70% עובדים מאוגדים. המצב פה השתנה, לכן טוב שיש הגנות בחוק שהממשלה הזאת יצרה. הייתי שמחה אם לא היינו צריכים שכר מינימום כמנגנון הגנה וש-80% מהעובדים היו מאוגדים במשק. הלוואי ונגיע ליום הזה, אמן. << אורח >> ד"ר רון תומר: << אורח >> מי שאיגד את העובדים סביב השולחן - - << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> ברגע שראו שהכנסת הבינה שיש כאן עסקה לא טובה לעובדים פשוט התחילו לאיים עלינו, שזה דבר שלא ייעשה. ברגע שהבינו שיש סיכוי שאנחנו אשכרה נתנגד, שזה מה שאמור לעשות הריבון בישראל כי זאת מדינה דמוקרטית, פשוט הפעילו עלינו סעיף. כשאמרנו על הסעיף הזה "לא", לשמחתי קיבלנו גיבוי משפטי חשוב שמקבע את מעמד הכנסת ואת המדינה כמדינה דמוקרטית. אמרנו גם בפה מלא, וכנראה זה מה שהבינו, שבין העסקה הקיימת לבין לא בכלל, אני כח"כית מעדיפה את הלא בכלל. אני כן מעדיפה פשרה טובה לעובדים מעל הכל, ואני גם רוצה שנגיע לזה, אבל בין החלופות הקוטביות האלו עדיף לנו בלי. ההצעה של שכר מינימום 40 ₪ לשעה הייתה בהעלאה הריאלית שהייתה בפעם הקודמת כשעלה שכר המינימום. << דובר >> אביר קארה (ימינה): << דובר >> לפני חמש שנים לא הצטלמת עם שלט של 30 לשעה? << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> הצטלמתי, וגם הצלחנו. << דובר >> אביר קארה (ימינה): << דובר >> אז מה קרה שאחרי חמש שנים זה 40? << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> בכמה עשרות אגרות פחות, אבל הצלחנו במאבק הזה. הפעם אנחנו בכנסת, לשמחתי. רון תומר, כשהתראיינו ביחד והתרברבת, ובצדק, שבתעשייה לא מרוויחים שכר מינימום, שאלתי אותך למה אתה כל כך מתנגד, אז אמרת לי שהשכר הריאלי יידחף מעלה. היום אנחנו מדברים על לזרוק מיליון פלוס עובדים בשכר רעב שלא מסיימים את החודש כי לא נוח להעלות שכר לעובדים אחרים. אתה בעצם אומר שלא אכפת לך שיש עובדים עניים בישראל. << דובר >> אביר קארה (ימינה): << דובר >> זה לא נכון. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> אמרת שאתה מעדיף לייבא עובדים לישראל, וזה מה שהמדינה עושה כי יש לה מחסור בעובדים. אנשים לא מוכנים לעבוד במקצועות שוחקים, בעבודות קשות, בשכר שלא מסיימים איתו את החודש. אנשים לא רוצים לעבוד ולראות שהם עדיין במינוס. << דובר >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר >> ומה עשיתם להם? העליתם להם מסים וגרמתם ליוקר המחייה להשתולל. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> עם כל הכבוד, שלמה קרעי, עליית המחירים בישראל הייתה - - << אורח >> ד"ר רון תומר: << אורח >> בעסקת החבילה רצינו להעלות למי שמרוויח מעט, לא להעלות אותו דבר לכולם, אבל ההסתדרות לא הסכימה. רצינו שתהיה הכנסת מינימום, שנעלה יותר למי שמרוויח מעט. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> תשכנע את האוצר. אנחנו מדברים על מה שקיים כרגע. ניוד שעות זה דבר שיכול להיות מאוד חיובי. << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >> זה גם קורה בפועל. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> בדיוק. << דובר >> אביר קארה (ימינה): << דובר >> את רוצה לקבוע מה מעסיק יוכל לעשות ומה הוא לא יוכל לעשות. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> מפריע לי שביחסי הכוחות בין מעביד לעובד אין סימטריה. << דובר >> אביר קארה (ימינה): << דובר >> נכון, אין סימטריה. הגעת פעם עם עובד לבית הדין לעבודה? << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> מקום מאוגד יכול להיות מעולה למגזר הציבורי, מקום עם ועד עובדים שמאפשר את חופש הבחירה כי יש הגנה על העובד יכול להיות אידיאלי ואני אפילו תומכת, אבל את זה צריך לאפשר רק לעובדים שמרוויחים פי שניים מהשכר הממוצע, אחרת אנחנו גוזרים על העובדים בשכר נמוך להיות בשכר עוד יותר נמוך ועם עוד יותר ניצול. חוק שעות ומנוחה נכתב בדם, בגב שבור של אנשים שעבדו שעות על גבי שעות. להגיד לבן אדם להישאר רגע כי העובד שמחליף אותו במשמרת איחר שלושת רבעי שעה ואז גם לא לתת לו שעות נוספות - דבר שלא ייעשה. כדי לטפל ביוקר המחייה צריך להשקיע בשירותים החברתיים, צריך להוריד את מחירי הדיור שעלו בעשור ב-250%, צריך לפרק את המונופולים כי סל הקניות שלנו עולה 50% יותר מבאירופה, כשהשכר חייב להיות חלק מרכזי בזה. פעימה ראשונה צריכה להיות משמעותית, לפחות 6,500 בשנתיים, אחרת אנחנו יורקים על העובדים החלשים במשק. << אורח >> ד"ר רון תומר: << אורח >> מה עם המעסיקים החלשים במשק? << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> צריכים להגן עליהם, אני מסכימה איתך, אבל אתה פשוט לא מקבל את זה שזה לא או או. << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >> חברת הכנסת מיכל רוזין, בבקשה. << דובר >> מיכל רוזין (מרצ): << דובר >> אני ממש מתקוממת על ה"אנחנו" ו"הם" בחדר הזה, כי כמעט בכל משק בית בישראל יש גם מעסיקים וגם מועסקים, בין אם באותו זמן, בין בזמנים שונים. כמו שהמעסיק מבין שהוא צריך לשלם משכורות בסוף החודש, שהוא צריך לשלם מע"מ, שיש עליו רגולציה וכדומה, כך הוא מבין שאשתו, הילד או הילדה שלו עובדים וצריכים להרוויח שכר סביר וראוי. כולנו פה רוצים משק פורה ומשגשג, אף אחד לא רוצה לפגוע במישהו. הגישה הזאת שבאים לפגוע בזה או בזה, אני חושבת שזאת טעות. לפני 2015 שכר המינימום לא זז שלוש שנים. כשהעלו אותו באפריל 2015 עד 2017 הממוצע היה כ-230 שקלים. כשאנחנו מסתכלים על העלאות עכשיו, אנחנו מדברים על בין 100 ל-200, וזה כבר נמוך ממה שהיה בעבר. אם לא יהיה ביטול המנגנון האוטומטי עדיף לנו שהכל ייפול. זה נכון שבשנה הראשונה לא יעלה, אבל לאחר מכן זה ישלים את עצמו עד ל-6,000 בשנת 2026, אפילו יותר מזה. עם מנגנון העדכון האוטומטי זה יהיה 6,067. צריך להבין מה עסקת החבילה הזאת נותנת, מה היא מאפשרת. אני חושבת שיש לנו פה הזדמנות לתקן את שבוע העבודה, הזדמנות לתקן את זה בחקיקה. אנחנו עובדים הרבה יותר מהעולם המערבי מבחינת שעות שבועיות, ואני חושבת שצריך לתקן את השעות החודשיות ואת השעות השבועיות. זה עוגן בצו הרחבה, לא בחוק. הגיע הזמן לעגן את זה בחוק. זאת ההזדמנות שלנו לעגן את זה בחוק שעות עבודה ומנוחה שכמו שאמרה חברתי נעמה זה אחד החוקים החשובים ביותר שהושג ביזע, דם ודמעות. לגבי הנושא של השעון הגמיש, אנחנו כולנו בעד שעון גמיש. אנחנו חיים בחברה אחרת שבה צורת העבודה השתנתה. ישבנו שעות על גבי שעות על כלכלת הפלטפורמות שנכנסה מאוד מאוד חזק. צריך לדאוג שתהיה גמישות למעסיקים בלי שזה יפגע בעובדים. צריך להבין את זה לשני הכיוונים. אם יש גמישות ויש הבנה בין שני הצדדים זה יכול לעבוד לטובה. עובד שעתי שיש לו התחייבות להיקף שעות בעבודה צריך ליהנות מהזכויות כמו עובד חודשי, בין אם זה דמי חופשה, מחלה, זכויות סוציאליות, דמי חגים. זאת הזדמנות מצוינת גם קצת לקצץ את העסקה השעתית או את כלכלת הפלטפורמות, להבין שמדובר בעבודה החדשה של ימנו. זאת העבודה של 2022. לא רק שזה לא הולך להשתנות, זה הולך אפילו להתקדם במובן הזה. חשוב לחדד בחקיקה שבמקרה והעובד נכנס להסדר של השעון הגמיש ויש לו עוד חוסר, לא יכול להיות שהמעסיק לא יאפשר לו לעבוד את אותן שעות השלמה לתקן מלא, אחרת מה שיקרה זה שאם באותו חודש המעסיק לא צריך אותו העובד יקבל פחות ולא יגיע לשכר המלא שלו. כמו שצריך לאפשר את הגמישות גם למעסיקים כי אנחנו חיים בעידן חדש, כך צריך לאפשר את הגמישות גם לעובדים, צריך לדאוג שהזכויות הבסיסיות לא ייפגעו. אני חושבת שככל שנדאג לזה כך המעסיקים ייהנו מעובדים פוריים, יצרנים, נאמנים. כשעובד בא שמח וטוב לב לעבודה גם המעסיק מרוויח. << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >> אורי וולטמן מ"מינימום 40", מאיפה הגעתם למספר 40? למה לא 50? למה לא 80? למה להגיע לשבעת אלפים ומשהו שקלים? יש שמכנים אתכם אפילו פופוליסטים. בואו תתנו איזה שהוא הסבר, כי אני חושבת שיש לא מעט אנשים שלא מבינים את הקמפיין המאוד מאוד מוצלח שלכם בחודשים האחרונים, אי אפשר היה להתעלם ממנו גם בכנסת וגם מחוצה לו. << אורח >> אורי וולטמן: << אורח >> כשהתחלנו באוגוסט את המערכה הציבורית להעלות את שכר המינימום ל-40 שקלים לשעה, אפשר היה לטעות ולחשוב שהנושא של הגדלת שכר המינימום הוא נושא שולי בציבוריות הישראלית, ובאמת הקשב הציבורי וסדר היום היה במקום אחר, גם רובה של המערכת הפוליטית היה במקום אחר. אני שמח שהיום זה לא המצב. אני שמח שהיום העלאת שכר המינימום היא במרכז סדר היום הציבורי והדיונים במערכת הפוליטית, ולראיה הדיון שיש כאן, לראיה העובדה שקרוב ל-50 חברי כנסת מהקואליציה, מהאופוזיציה ומסיעות שונות חתמו על הצעת החוק שלנו למינימום 40. עסקת החבילה שמובאת לדיון בכנסת כיום, אפשר לסכם את סעיף שכר המינימום שבה בארבע מילים: לאט מידי ומעט מידי. מעט מידי, משום שב-6,000 שקל לחודש פשוט אי אפשר להתקיים, ואני חושב שזה מובן וברור לכולם. משק בית שיש בו שני הורים שמפרנסים ב-6,000 שקל בחודש וצריכים מהכסף הזה לשלם שכר דירה של אלפי שקלים, לשלם הוצאות טיפול בילדים, שמתמודדים עם גל התייקרויות מחירים שהולך בעקבות המלחמה באוקראינה להתייקר אף יותר, והבוקר התפרסמו נתונים על כך שמחירי הנפט נמצאים בעלייה ובקרוב גם מחירי החיטה - - << דובר >> אביר קארה (ימינה): << דובר >> אתה מציע להוסיף נפט למדורה ולהעלות עוד יותר את הוצאות הממשלה. אין לך שום אחריות כמו חלק מחברי הכנסת כאן. בוא ניתן חינוך חינם, בואו נעשה הכל חינם. << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >> בוא נוריד לך את המשכורת לשכר מינימום ואז נראה אותך מדבר. << דובר >> אביר קארה (ימינה): << דובר >> אנחנו נמצא את הדרכים לממן את הכל בצורה טובה. לא תהיה העלאת מיסים, כי אתה חי בבועה של עצמך. בואו נזרוק סתם מספרים. << אורח >> אורי וולטמן: << אורח >> כוח הקנייה של שכר המינימום בישראל, אם בודקים אותו בהשוואה בינלאומית למקובל במדינות ה-OECD, הוא נמוך. העלאת שכר המינימום ל-40 שקלים לשעה, שהם 7,280 שקל בחודש למי שעובד במשרה מלאה, תביא את ישראל למצב גבוה מבין מדינות ה-OECD. לא הגבוה ביותר, אבל דומה למדינות כמו קנדה, אירלנד. לפני מספר שנים הייתה ועדת חריס משותפת למשרד המשפטים ולמוסד לביטוח לאומי שלראשונה ניגשה לשאלה: מה זה אומר קריטריונים לקיום מינימאלי בכבוד בישראל, וההמלצה של ועדת חריס, אם מתרגמים אותה למספרים של היום, נמצאת בהלימה עם הדרישה ל-7,280 שקל בחודש. אנחנו לא מציעים להעלות ל-7,280 שקל בחודש מחר בבוקר. ממפלגת העבודה בכנסת נשמעה הדרישה ל-6,500 שקל, יעד ביניים שבעינינו נראה ריאליסטי בעוד כשנתיים, כאשר כעבור שנה אפשר להתקדם למינימום 40. זה מאוזן, זה מדורג. מתווה פעימות שייקח אותנו לשם יהיה גם בהלימה עם מה שקורה בעולם. תראו מה קורה בארצות הברית, שם הנשיא ג'ו ביידן מבקש להכפיל את שכר המינימום הפדראלי ל-15 דולר. תראו מה קורה בגרמניה, שם הקנצלר שולץ מבקש להעלות את שכר המינימום באופן חד ל-12 יורו בתוך פחות משנה. אנחנו מבקשים פריסה ארוכה הרבה יותר משנה. << אורח >> ד"ר רון תומר: << אורח >> מה הפריון לעובד בגרמניה? << אורח >> אורי וולטמן: << אורח >> העלאת שכר המינימום למינימום 40 היא בהלימה למה שקורה בעולם. << דובר >> אביר קארה (ימינה): << דובר >> מה הפריון לעובד בארצות הברית? העיקר להתעלם מנתונים ולזרוק באוויר. שכר המינימום בישראל הוא לא מהנמוכים בעולם, אתם לא יכולים להתעלם מהדבר הזה. << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >> האם שכר המינימום בישראל נמוך באופן יחסי לעומת המדינות האחרות? << אורח >> אורי וולטמן: << אורח >> ביחס למדינות ה-OECD הוא בוודאי נמוך, לכן צריך להעלות אותו. << דובר >> אביר קארה (ימינה): << דובר >> מה פתאום, הוא במקום טוב באמצע. במדינות הסקנדינביות אין שכר מינימום. << אורח >> ד"ר רון תומר: << אורח >> אנחנו נשמח שהמ.מ.מ יציגו נתונים. << אורח >> אורי וולטמן: << אורח >> כשאנחנו אומרים שמתווה עסקת החבילה הוא מעט מידי ולאט מידי, אנחנו מתכוונים לכך שמדובר בהפחתת שכר המינימום במסווה של העלאה שלו. העלאה כל כך הדרגתית על פני כל כך הרבה שנים לסכום יעד כל כך נמוך כמו 6,000 שקל פירושה שחיקה ריאלית של השכר. נשיאות המגזר העסקי בנייר שהיא פרסמה אחרי חתימת עסקת החבילה התגאתה שמדובר בעלייה בשיעור נמוך מקצב שחיקת השכר במשק כתוצאה מהאינפלציה. << אורח >> ד"ר רון תומר: << אורח >> מישהו פרסם את זה, אבל זה לא נכון. << אורח >> אורי וולטמן: << אורח >> ארגוני המעסיקים מתגאים שעסקת החבילה שוחקת את שכר המינימום, שעסקת החבילה היא לשלם לעובדים 6,000 שקל בחודש ינואר 2026 שיהיו שווים פחות מאשר ה-5,300 שקל שכר מינימום כיום, ולכן דרושה העלאה אמיתית ומורגשת של שכר המינימום. ארגוני המעסיקים, ההסתדרות ונציגי האוצר, אני מקווה שאתם שמים לב מה הרוח שמנשבת מהדיון הזה, אני מקווה שאתם קוראים את המפה ומבינים שלא רק לעסקת החבילה במתכונתה אין רוב בציבור, גם אין לה רוב בכנסת, ולכן היא צריכה להשתנות כדי שתהיה העלאה אמיתית ומורגשת. << דובר >> אביר קארה (ימינה): << דובר >> אני לא חושב שזה משקף את רוח הציבור הישראלי. אני חושב שאתם מנותקים. פשוט יושבים פה הנציגים של מפלגת העבודה, לכן נראה לך - - << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >> מי שחתום על ההצעה שלו הם 50 חברי כנסת. הלוואי שלמפלגת העבודה היו 50 חברי כנסת. << דובר >> אביר קארה (ימינה): << דובר >> יש פה, לצערי, הרבה פופוליסטים. << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >> חבר הכנסת קרעי, בבקשה. << דובר >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר >> המצב שבו העלאות המיסים גרמו לגל של התייקרויות מחירים זה מצב שוק לא נורמאלי שדורש טיפול. << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >> עשית הקשר בין העלאת המיסים לבין יוקר המחייה והעלאת המחירים? << דובר >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר >> זה לא אני עשיתי את ההקשר. הממשלה תדלקה גל של העלאות מחירים, של סחרור כזה. << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >> שהשפיעו על כל העולם? << דובר >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר >> לא, שהשפיעו על המשק בישראל, שהשפיעו על מחירי המזון, על הצריכה הבסיסית של אנשים שהולכים לסופר, על מחירי החשמל שעלו, על הדלק שעלה ואפשר היה לנטרל אותו עם הפחתת מס בלו. יש כאן איזה שהוא סחרור שצריך לטפל בו. שכר המינימום של 5,300 שקל גבוה יותר מ-47.5% מהשכר הממוצע במשק, כי הפרשנות הייתה שהולכים לפי הגבוה ביניהם. אני לא חושב שכאן כתוב שזה מנטרל את ה-47.5%. << אורח >> רועי יעקב: << אורח >> יש מכתב של מנכ"ל משרד האוצר על כך שבמידה ותקרה הסיטואציה הזאת נתכנס לדבר. << דובר >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר >> כרגע החוק אומר שהולכים לפי הגבוה. << אורח >> דובי אמיתי: << אורח >> העסקה היא עסקה שנעשתה בין שלושת הצדדים, יצרה ודאות ושמה בצד את ה-47.5%. אני מציע שפעם אחת נבקש מהנציג של הממונה על השכר שיסביר איך המנגנון הזה עובד בחוק. << דובר >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר >> אנחנו יודעים. << אורח >> דובי אמיתי: << אורח >> לא, אתה לא יודע. << דובר >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר >> תאמין לי שאני יודע, כי העלינו פעמיים את השכר הממוצע. << אורח >> דובי אמיתי: << אורח >> כשישבנו סביב השולחן נעזרנו בכלכלנית הראשית של משרד האוצר, בממונה על השכר. הנחנו בפני כל הצדדים את הסיכונים, כשבסופו של דבר החלטנו ללכת על העסקה הזאת. ברגע שהתנאים ישתנו ניכנס לחדר ונדע להביא פתרון. כרגע זאת העסקה. המטרה הכי גדולה הייתה לייצר ודאות לכל הצדדים. << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >> ברגע שיש לך מנגנון של הצמדה זה גם ודאות. << אורח >> דובי אמיתי: << אורח >> אני לא רוצה שיהיה מצב שהמנגנון יהיה הפוך. << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >> הוא לא בחוק. בחוק יש לך מנגנון הצמדה שנותן לך ודאות. << אורח >> דובי אמיתי: << אורח >> בחוק יש מנגנון שמתעדכן אחת לשנה, אחת לשנה בתאריך מסוים. אנחנו פה הלכנו ועשינו תכנית כך ששכר המינימום עולה. הערכות של מיטב הכלכלנים היו שזה לא יפגוש. ההיפך, נתנו יותר על פי הערכות. והיה וזה יפגוש - - << דובר >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר >> עדיין הולכים לפי הגבוה, לכן כל הסיפור הזה של המדרגות מיותר לחלוטין. אני חושב שהשכר הממוצע במשק ייתר בשנה הבאה את המדרגות האלו, הוא יעלה בהצמדה הזאת של 47.5%. אם יש מכתב של המנכ"ל וסיכומים שינטרלו את העניין הזה, בשביל זה אנחנו כאן. כרגע כל העסקה הזאת היא ישראבלוף, כי יש מנגנון קבוע בחוק של 47.5% מהשכר הממוצע במשק. אני מאוד שמח, דובי, שאתה אומר שאתה, ההסתדרות והאוצר תיכנסו לחדר, אבל פה זה החדר היותר חשוב מבחינת אזרחי מדינת ישראל. הם בחרו אותנו כדי ליישם מדיניות שבסוף נרצה ליישם. << אורח >> דובי אמיתי: << אורח >> אמרתי בתחילת דבריי שנשמח להיכנס לכל חדר שתזמינו אותנו כדי לבחון את הדברים. אף אחד לא סגר את הדלת, אבל יש לכאן ולכאן. בתחילת הדרך שמנו על השולחן עוד הרבה דברים, על מנת שתהיה לנו היכולת לשלם את שכר המינימום. << דובר >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר >> בינתיים החדר הזה קבע את המנגנון הזה של 47.5%. << דובר >> גבי לסקי (מרצ): << דובר >> חוק שכר מינימום קובע את זה. << דובר >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר >> הוא מכיל בתוכו את האירוע הזה של עסקת החבילה שלא תשפיע כי היא תהיה נמוכה. << דובר >> אביר קארה (ימינה): << דובר >> חילקו פה מחמאות למי שקבע את זה. << דובר >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר >> באו בזמנו ואמרו שכשחילקנו מענקים פיזרנו כסף מהליקופטרים גם למי שלא היה צריך. מה שקורה בעסקת החבילה הזאת זה שלמי שצריך לא חילקתם. אותן נקודות זכות שנתנו רק למי שמגיע - - << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> זאת התכנית הכלכלית. << דובר >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר >> אני מדבר על התכנית המקיפה. << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >> התכנית הכלכלית, לא קשור לעסקת החבילה. << דובר >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר >> זה קשור גם לזה, כי באים ונותנים למי שלא צריך, לאלפיון העליון שייהנה מזה. לאותם אלה שמשתכרים שכר מינימום נותנים כמה עשרות שקלים בודדים בחודש. תסיטו את החלוקה הזאת ממי שלא צריך, מאותם שלושה עשירונים עליונים. << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >> מה אתה מציע ביחס לחוק שאנחנו מדברים עליו כאן, לעסקת החבילה? << דובר >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר >> אמרתי שהמדרגות האלו לא רלוונטיות כי ה-47.5% ינטרלו אותן. << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >> אתה חושב שצריך לחזור למנגנון ההצמדה בחוק? << דובר >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר >> לא צריך לחזור, הוא קיים בחוק. העניין של השעות הנוספות צריך להיות בהסכמת העובד. יש הרבה עובדים, סוכנים וכאלה שעובדים שעות ארוכות, או כאלה שמכריחים אותם לעבוד במשמרות של 12 שעות. הדבר הזה שמאפשר למעביד להסיט שעות ובעצם לפגוע בשכר זה משהו לא ראוי. אני חושב שהמנגנון של שכר המינימום לא צריך לחול על העובדים הזרים. אם מעסיקים עשרות אלפי עובדים סיעודיים שהשכר שלהם יעלה, הקושי של המשפחות לממן את הדבר יהיה כבד מנשוא. מה שחל על אזרחי ישראל לא צריך לחול על עובד זר. << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >> חברת הכנסת גבי לסקי, בבקשה. << דובר >> גבי לסקי (מרצ): << דובר >> עם הקמת מדינת ישראל נחקקו חוקי מגן שנחשבו לחוקים מאוד מאוד מתקדמים מבחינת היחס של המדינה כלפי העובדים. עם הזמן אותם חוקי מגן הלכו ונשחקו. עסקת החבילה הזאת זו שחיקת נוספת בחקיקת המגן. חוק שכר מינימום הוא חוק שנקבע בכנסת, אנחנו חלק אינטגרלי מהשיג ושיח בהגנה על העובדים, על המשק ועל התעשייה, לכן הדברים האלה צריכים לבוא דרך הכנסת. הניסיון להרתיע אותנו, לקפל אותנו או להגיד שהכנסת לא יכולה לשנות דבר בתוך ההסכם הזה, זה פשוט מנוגד לחוק. חוק שכר מינימום קובע את מנגנון העדכון האוטומטי. מה שאתם באים ועושים זה מרוקנים את אחד החוקים החשובים במדינת ישראל, מרוקנים אותו מתוכן. המנגנון הזה קיים בחוק, תתמודדו עם זה. אי אפשר היום לבוא ולהגיד: נסיר את זה כי זה נוח. << אורח >> דובי אמיתי: << אורח >> אנחנו שנתיים בהקפאת שכר, אנחנו נמצאים באירוע. חוק שכר מינימום וכל המנגנון איננו שנתיים. את זה אתם חוקקתם, לא אנחנו. << דובר >> גבי לסקי (מרצ): << דובר >> אנחנו רואים שהשכר הממוצע לא הוקפא, שהשכר הממוצע עולה. << דובר >> קריאה: << דובר >> השכר הממוצע מוקפא בהחלטת ממשלה לכל שנת 2022. << אורח >> ניצן כהנא: << אורח >> תוך התחייבות לח"כים ששכר המינימום לא ייפגע כי הוא יעלה בעסקת החבילה. << דובר >> גבי לסקי (מרצ): << דובר >> מה שקורה עם ההסכם הזה זה שבפועל השכר לא יעלה כי עם אותו כסף אנשים יוכלו לקנות פחות. המדינה הזאת מושתתת על המחשבה שאי אפשר להשאיר אנשים מאחור, מושתתת על סולידריות חברתית. זה לא שאנחנו לא אוהבים מעסיקים, זה לא שאנחנו לא רוצים שהם יצליחו, אבל יש אנשים שלא יכולים לחיות פה בכבוד. האנשים האמיתיים, האנשים שעובדים יהיו עניים, כי רוב הכסף שלהם הולך על שכר דירה ועל הוצאות אחרות. העסקה הזאת איננה מאפשרת חיים בכבוד. אני לא צריכה להזכיר לכם את הדגל של הרצל עם שבעת הכוכבים על שבע שעות עבודה, אבל משם אנחנו באים. אני באתי ממקסיקו, המדינה עם הפערים החברתיים הגדולים ביותר בין עניים לעשירים. כשאני עליתי לישראל ישראל לא הייתה אפילו קרובה למקסיקו. היום אנחנו קרובים מאוד להיות מקסיקו, אחת המדינות עם הפערים החברתיים הגדולים בין עשירים לעניים. איך אנחנו מצמצמים את הדבר הזה שהוא מתועב בכל חברה דמוקרטית? רק אם נעלה את שכר המינימום, לפעמים גם על חשבון הרווח של אחרים. << דובר >> אביר קארה (ימינה): << דובר >> זה לא על חשבון הרווח של האחרים. להיפך, אנחנו אומרים שזה דווקא יפגע בחלשים בחברה, זה יגדיל את הפערים. << דובר >> גבי לסקי (מרצ): << דובר >> אביר חושב שאנחנו מטומטמים. הרי אנחנו יודעים שאם אין עסקים, אז גם אין מעסיקים ואין עובדים. אף אחד לא רוצה למוטט עסקים. אנחנו רק צריכים לדבר על הוגנות ועל חיים בכבוד, ו-6,000 שקל זה לא חיים בכבוד. << דובר >> מיכל רוזין (מרצ): << דובר >> אין מטפלות בגנים בגלל השכר הנמוך הזה, אין מטפלות לילדים שלך ושל כל המעסיקים. << דובר >> אביר קארה (ימינה): << דובר >> אנחנו חושבים שזה ייצר יותר פערים, שזה יפגע בחלשים בחברה. << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >> שמחה בניטה, בבקשה. << אורח >> שמחה בניטה: << אורח >> יש יותר מ-100,000 עובדים זרים שכל מה שמחליטים פה באופן אוטומטי חל עליהם. אין לנו בעיה שעל עבודת הקודש שהם עושים יתנו להם גם 100,000 שקל בחודש, רק הבעיה שהקצבה שנותנים לנכים ולקשישים אף פעם לא מכסה את העלות הכוללת של עובד זר. ברגע שאתם מחילים את שכר המינימום על העובדים הזרים, אוטומטית זה נופל על הנכים או על הקשישים שאין להם ממי לקבל את התוספת, המדינה לא נותנת באופן ישיר את התוספת. לנכים ולחוליה החלשה ביותר בחברה הישראלית לא מוכנים להצמיד את הגמלאות, וכאן מדברים על הרחבה ותוספת. כשאני שומעת 6,000 ו-7,000 שקל אני כמעט מתעלפת. מאיפה נכים ישלמו את הסכומים האלה, את המשכורות האלו? גם ככה הנכים לא עומדים בסכומים של היום, גם ככה 90% מהנכים נתבעים או הילדים של הקשישים שנפטרים נתבעים. << דובר >> אביר קארה (ימינה): << דובר >> הם המעסיקים החלשים בחברה. << דובר >> מיכל רוזין (מרצ): << דובר >> הם לא צריכים להיות מעסיקים. בסוציאל דמוקרטיה המטופלים לא צריכים להיות מעסיקים. הגישה של ממשלות הימין הייתה להפוך אותם למעסיקים שצריכים לשלם ביטוח לאומי וביטוח בריאות לעובדים במקום שהמדינה תעסיק אותם. << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >> שמחה, מה הצעתך? לא לגעת בשכר המינימום? << אורח >> שמחה בניטה: << אורח >> אני לא רוצה לפגוע באזרחי המדינה, אני רק מבקשת שהכנסת תכניס לתודעה שיש להחריג אוכלוסייה מסוימת. << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >> כלומר? << אורח >> שמחה בניטה: << אורח >> את החקיקה שיש לגבי אזרחי מדינת ישראל לא להחיל על עובדים זרים שבאים מחו"ל. << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >> האם את אומרת שלעובדים זרים לא להעלות את שכר המינימום, להשאיר אותו כפי שהוא עכשיו? << אורח >> שמחה בניטה: << אורח >> אני לא אומרת לא להעלות. << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >> זה מה שאני מבינה שאת אומרת. << אורח >> שמחה בניטה: << אורח >> לא לכרוך כל העלאה או כל שינוי, לא רק את שכר המינימום. יש לך הסכמי חופשה, דמי הבראה, פנסיה, פיצויים. את כל הדברים האלה לנכים אין מאיפה לשלם. << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >> האם את טוענת שלעובדים הזרים צריך לשלול את הזכויות האלו? << אורח >> שמחה בניטה: << אורח >> יש לעשות הפרדה בין עובדים ישראלים שהם אזרחי ישראל - - << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >> שמה? << אורח >> שמחה בניטה: << אורח >> שאזרחי ישראל יקבלו את מה שמגיע להם. << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >> שעליהם נחיל את חוקי שכר המינימום ועל העובדים הזרים נחיל חוקים אחרים? << אורח >> שמחה בניטה: << אורח >> נכון, כמו שזה מקובל בכל העולם. העובדת שבאה אלי קיבלה באבו דאבי 300 דולר, אצלי היא מקבלת 1,500 דולר. לא צריך להיות פער כזה. כשאת מדברת על תוספת של שכר את צריכה לראות על מי את מפילה את העסקה. אנחנו הפכנו להיות מעסיקים בלית ברירה, אנחנו מעסיקים שהם לא יצרניים. << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >> הבעיה היא אולי בכך שהפכו אתכם למעסיקים. << אורח >> שמחה בניטה: << אורח >> יפה. << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >> זה משהו אחר. << אורח >> שמחה בניטה: << אורח >> יש כאן אנשים שמאלצים אותם, שמכריחים אותם להיות מעסיקים, ומפילים עליהם לשלם את כל הזכויות. << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >> זאת אומרת, את אומרת שאי אפשר להשוות בינך לבין, למשל, רון תומר. << אורח >> שמחה בניטה: << אורח >> נכון. << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >> קו לעובד, בבקשה. << אורח >> איתי סבירסקי: << אורח >> את סוגית הנכים צריך להגדיר בנפרד, והמדינה כאן צריכה להכניס את היד לכיס. אנחנו מייצגים 35,000 עובדים ברחבי המשק, רובם בשכר נמוך. מי כמונו יודעים שהסכמות זה דבר חשוב ביחסי עבודה ולכן אנחנו מעריכים את הניסיון להגיע להסכמות עם ארגוני המעסיקים, אבל גם התוכן חשוב. בוודאי כשמדברים על הסדר שהוא כלל משקי התוכן של ההסכמות הוא קריטי, לכן הכרחי וחשוב שהוא מגיע לכאן. התוכן כאן מחייב שינויים דרמטיים. ההסכם מבטא פגיעה בשכר מינימום. לא העלאה של שכר המינימום, אלא הורדה ביחס לשכר הממוצע. אנחנו חושבים שצריך להשאיר את ה-47.5% כרשת הגנה, ולהעלות את שכר המינימום ל-7,250. תיאר אורי וולטמן חברי את המקור, ועדה מקצועית ממשלתית של הלמ"ס יחד עם הביטוח הלאומי ומשרד המשפטים שקבעה מה הוא רף ההשתכרות שמאפשר קיום בכבוד. הרף הוא 7,250 כמינימום למשרה מלאה. בנושא גמישות השעות הנוספות יש כאן הסדר שהוא חד צדדי לטובת המעסיק. בשונה משכר המינימום שזה עניין של תוספות, בנושא של השעות הנוספות יש הסדר עקרוני. אנחנו חושבים שברגע שהוא יחוקק יהיה קשה מאוד להזיז אותו אחורה. ברגע שהוא יחוקק זה יהיה לדיראון עולם, לכן צריך לשים טוב טוב מה מחוקקים כאן. בהקשר הזה צריך את הסכמת העובד. מהניסיון שלנו קשה מאוד במקומות לא מאורגנים לדבר על הסכמת עובד, אי אפשר כמעט להשיג את זה, לכן אם זה בכלל יעבור זה צריך להיות על רף שכר מאוד מאוד גבוה, לפחות כפול אחד וחצי מהשכר הממוצע במשק. << אורח >> ד"ר רון תומר: << אורח >> אנחנו רואים בדיון פה כמה חשוב שתהיה עסקה מאוזנת, כשאני חושב שהמעסיקים, העובדים והממשלה הגיעו לעסקה מאוזנת. ברגע שאנחנו מעלים תוך ארבע שנים את שכר המינימום אנחנו גוררים עם זה את עליית השכר הממוצע במשק. << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >> ככה זה גם השפיע בכל השנים האחרונות? << אורח >> ד"ר רון תומר: << אורח >> בשנים האחרונות תמיד היה טקט אחד או שניים. << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >> היו שלוש. << אורח >> ד"ר רון תומר: << אורח >> הייתה ב-2015 עלייה אחת, אחרי זה ב-2017, וזהו. << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >> היו שם שלוש פעימות. << אורח >> ד"ר רון תומר: << אורח >> היו שתיים. כלכלית, אם תסתכלו על זה, העלייה המדורגת שנותנת ודאות לא יכולה להיות עם ה-47.5%, כי היא תגרום לגלגל הזה - - << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >> אבל ככה זה היה תמיד. << אורח >> ד"ר רון תומר: << אורח >> זה לא תמיד היה ככה. תמיד הייתה הסכמה על פעימה אחת או שתיים, ופה הלכנו על מתווה מדורג. << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >> מציעים לך לקצר את זה. אפשר לקצר את זה לשנתיים וחצי. << אורח >> ד"ר רון תומר: << אורח >> אבל אז העצימות של זה תהיה נמוכה יותר. << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >> בפעם הקודמת זה היה שנתיים וחצי על 1,000 שקל. << אורח >> ד"ר רון תומר: << אורח >> מבנה השכר בישראל השתנה. אני שמח שיש לנו תעשיית הייטק מבורכת שהמשכורות שם מטורפות, וטוב שיש מעסיקים שיודעים לשלם הרבה, אבל הצמדת השכר של המשק להייטק כאשר שאר העסקים במשק, לא רק תעשייה, גם בתחומים אחרים, לא צומחים באותו קצב, יוצרת פה אנומליה, לכן גם פה יש מקום להסתכל על פתרון כללי. צריך לדבר על הכנסת מינימום. הכנסת מינימום היא חשובה הרבה יותר, כי כשמעלים את שכר המינימום, מעלים את כל הדרג, גם למי שמרוויח 13,000, 14,000, 15,000, שזה יותר מהשכר הממוצע, עולה השכר. אם ההסתדרות תהיה מוכנה לדון בהכנסת מינימום ולהעלות את השכר רק למי שבאמת מרוויח מינימום, לא למי שצמוד אליו, אפשר לגלות פה גמישות גדולה יותר. העסקה שהגענו אליה היא מאוזנת, היא נכונה, היא טובה למעסיקים ולעובדים. אם הכנסת רוצה להיות אחראית, היא צריכה להבין שיש פה איזון נכון. אף אחד לא בא לבטל את הכנסת, אבל אנחנו כן מבקשים שתקבלו את העסקה כלשונה. היא מאזנת נכון, היא יוצרת יציבות וטובה לכולם. << אורח >> אדם בלומנברג: << אורח >> אני חושב שצריך להעלות את קצבת הנכות באופן מיידי, כדי להקנות להם איכות חיים טובה ונכונה. ביצענו מהלך בשנה האחרונה של הצמדת קצבת הנכות לשכר הממוצע במשק. << אורח >> שמחה בניטה: << אורח >> זה בוטל. << אורח >> אדם בלומנברג: << אורח >> צריכה להיות הצמדה לשכר הממוצע במשק ככה שלא תשחק את קצבת הנכות. כל אמירה של הפרדה בין עובדים זרים ופלסטיניים לעובדים ישראלים היא הפרה של אמנות בינלאומיות עליהן חתומה מדינת ישראל, לכן אי אפשר לעשות את זה. << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >> חבר הכנסת משה אבוטבול, בבקשה. << דובר >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר >> כבוד היושבת ראש, חברים יקרים, ארגונים וכל אלה שנמצאים כאן, אנחנו נמצאים במצב מאוד מביך. עכשיו הגעתי מוועדת הפנים, ושם, גברתי היושבת-ראש, היה דיון מאוד עמוק על זה שהפסיקו את כל כרטיסי המזון למשפחות ברוכות ילדים ולכל אלה שנזקקים לכך – יוזמה שהייתה של השר דרעי, שר הפנים לשעבר. אנחנו שומעים איך שהנזקקים נזקקים לחיזוקים. אנחנו חייבים למצוא לאותם עובדים, לאותם אנשים קשי יום, לאותם אלה שנמצאים פה מענים לחסכים שנוצרו. אנחנו שומעים פה שיוקר המחייה עולה בישראל ברמות מאוד גבוהות, ואני לא נכנס למי אשם, מי לא אשם, כי בסופו של דבר זה המצב שאנחנו נמצאים בו היום. אנחנו רואים שהזעקה באה מכל המגזרים, וזה לא קשור למגזר חרדי, דתי, לאומי, ערבי יהודי, זה קשור לכולנו. אתה רואה שזה כבר מגיע לפגיעה בכבוד האדם, בקיום בכבוד. המינימום שאדם נדרש לו זה היכולת לקנות במכולת, לסגור את החודש בצורה מאוזנת. אנחנו רואים שגם בנושא הזה רוצים לתת כל מיני פלסטרים במקום להגיע לפתרון אמיתי לאותם אנשים. היום אנחנו רואים שמחירי הדלק עולים, מחירי הדירות עולים, החשמל והארנונה עולים. אפילו באוזני המן יש 16% עלייה. אלה דברים שאנחנו לא יכולים לעמוד מנגד. אנחנו אמורים להביא גם עבודה וגם רווחה לציבור. את רואה את האנשים בזום, את האנשים שנמצאים פה שבסך הכל רוצים לחיות בכבוד. ברגע שעושים עסקה כזאת או אחרת במשק, דברים מהסוג הזה, צריכים לתת את הדעת על כך שלא יהיה מצב שניתן למישהו משהו ובסופו של דבר אפילו תודה הוא לא יגיד. ניירות העמדה שנשלחו אלינו אמורים לתת לנו קצת אינדיקציה מה חושבים עלינו מעבר לאותם אנשים שנמצאים פה. ברגע שיש פה מחאה כזאת של אנשים מכל מיני תחומים זה יכול להביא לשבר וקריסה חברתית במדינה שלנו, לכן אנחנו חייבים למצוא פתרונות מחוץ לקופסה. << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >> איתן בנימין, בבקשה. << אורח >> איתן בנימין: << אורח >> אני רוצה לדבר על 80,000 המעסיקים הדוממים שאין להם קול. אני רואה כאן שאף אחד לא הזכיר אותם, חוץ מחבר הכנסת קרעי. 80,000 המעסיקים שמעסיקים עובדים זרים חיים ברובם מקצבאות של הביטוח הלאומי, ואנחנו יודעים שהקצבאות האלו לא צמודות. מה שקורה במצב הקיים שרוצים להעלות את שכר המינימום זה שהגידול של ההוצאה הולכת וגדלה ב-13.20%, שרמת החיים של הקשיש יורדת כי הוא מוציא יותר כסף ולא מקבל כלום. יש פה שחיקה איומה שאף אחד לא נותן את הדעת עליה. 80,000 קשישים שלא יכולים לומר את מה שכואב להם זה גזר דין מוות. מה 13.20% אומר על הקשיש? שהוא צריך להוציא בין 1,020 שקלים ל-1,083 שקלים, תלוי אם העובד עובד ארבעה או חמישה שבתות בחודש. זאת הוצאה חודשית שהמעסיק של העובד הזר צריך להוסיף עכשיו כל חודש. << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >> במשך ארבע שנים. << אורח >> איתן בנימין: << אורח >> כן. רמת החיים שלו יורדת ב-1,000 שקלים, שזה גזר דין מוות, צריך להבין את זה. אני רוצה לתת לכם את ההשוואה של שכר המינימום והשכר הממוצע בין ישראל לבין אותן מדינות שמהן אנחנו מייבאים עובדים זרים. שכר המינימום במדינת ישראל הוא 1,705 דולר. באוזבקיסטן, למשל, שכר המינימום הוא 41 דולרים. << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >> מה זה רלוונטי לנו? ברור שמרוויחים שם פחות כסף, זאת מדינת עולם שלישי. << אורח >> איתן בנימין: << אורח >> מרכז החיים של העובדים הזרים הוא לא במדינת ישראל, מרכז החיים שלהם הוא בחוץ לארץ. << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >> אז מה ההצעה? << אורח >> איתן בנימין: << אורח >> אם אתם רוצים לדאוג לקשישים, תיקחו את כל הנושא של העסקה על המדינה. אין לי בעיה שתשלמו להם גם 10,000 שכר מינימום. תבינו, אני לא נגד עובדים זרים, אני רק רוצה לסדר את זה בצורה כזאת שגם אזרחי המדינה ותושביה יוכלו לחיות. << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >> אתה מעלה בעיה שצריך לתת עליה את הדעת. << אורח >> איתן בנימין: << אורח >> כתבתי תכנית שמהווה בסיס לוועדה הבין משרדית. אם המדינה לא מוכנה לקחת על עצמה את זה, לפחות לעשות החרגה של העובדים הזרים משכר המינימום, או ליצור להם שכר מינימום עם הצמדות אחרות. אם גם זה לא, אז אולי לבטל, כמו שאביר אמר, את הפנסיה. לא מגיעה פנסיה לפי אמנה 143 של האו"ם לעובדים זרים. עובדים זרים לא זכאים לביטחון סוציאלי. << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >> אנחנו נבחן את הדברים האלה. << אורח >> ד"ר רון תומר: << אורח >> זה משפיע גם על הבנייה וגם על החקלאות, כי שם יש כמות - - << אורח >> ד"ר עמיחי תמיר: << אורח >> אין ספק שהמצב הנוכחי מאוד מקשה על תכנית והסדרים. במסגרת תיקון 200 מוזגה הצעת חוק של קארין אלהרר להשוואת קצבת השר"ם לשכר המינימום. אני חושב שבצמידות לכל עלייה של שכר המינימום צריך גם לאמץ את הצעת החוק הזאת, מכיוון שכל נושא השר"ם נכנס בצורה שלומיאלית. הסיבה שהתנגדתי לכל ההסכמים האלה, כי הפתרון בוודאות הוא קצבת קיום של שכר המינימום לקשישים, לנכים ולכל מי שצריך במדינה הזאת. << יור >> היו"ר אפרת רייטן מרום: << יור >> אנחנו נסכם את הדיון הזה. זה כמובן היה הדיון הראשון. בזמן שישבנו כאן ועדת הכנסת החליטה לעביר את הנושא ואת החוק הזה לעבודת ועדת העבודה והרווחה. אנחנו נמצאים בשבוע האחרון של המושב. אני חושבת שהדיון הזה היה חשוב מעין כמוהו, כי עלו כאן סוגיות שצריכים לתת עליהן הדעת, כמו הסוגיה האחרונה שאיתן ושמחה דיברו עליה ועוד דברים נוספים ואחרים. הדיאלוג הזה, כפי שהציעו הצדדים כולם, גם המעסיקים, גם ההסתדרות, גם התעשיינים, הוא כדי לשבת היום סביב השולחן ולהגיע להסכמות. ההסכמות הן מבחינתי קשר בלתי מנותק גם מעבודת הוועדה הזאת. אני לא דוגלת בללכת על הראש ולקבוע דברים שהם לא מסוכמים ולא עושים אותם בשיתוף הפעולה, אני חושבת שיש בכך נזק. לא שהמצב הזה לא אפשרי, אבל אני חושבת שקודם כל צריך למצות את כל הפגישות והשיחות בינינו שרק התחילו בחודש האחרון, כשאני בטוחה שאנחנו נמצא את הפתרון הנכון ביותר והראוי ביותר מבלי לפגוע במעסיקים ובעובדים. אני רוצה להודות לכל מי שלקח חלק בדיון. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 11:45. << סיום >>