פרוטוקול של ישיבת ועדה הכנסת 3 ועדת משנה לחינוך דתי 06/03/2022 הכנסת העשרים-וארבע מושב שני פרוטוקול מס' 4 מישיבת ועדת המשנה של ועדת החינוך, התרבות והספורט לחינוך דתי יום ראשון, ג' באדר ב' התשפ"ב (06 במרץ 2022), שעה 10:00 סדר היום: << נושא >> סיור במסגרות החינוך הממ"ד ברחובות << נושא >> נכחו: חברי הוועדה: משה טור פז – היו"ר מוזמנים: שושנה נגר – מ"מ ראש מינהל החינוך הדתי, משרד החינוך בועז קולומבוס – ממונה ארצי חמ"ד על יסודי, משרד החינוך אורלי בטיטו – מפקחת חמ"ד יסודי ועל-יסודי, משרד החינוך זהר בלום – ממלא מקום וסגן ראש עיריית רחובות רחל בן יצחק – מנהלת מחלקת חינוך על יסודי, עיריית רחובות אבי קיש – מנהל קרית החינוך עמוס דה-שליט, רחובות מרים חדד – רכזת חברתית, תיכון דה-שליט, רחובות אליחי דדי – מנהל חטיבת הביניים אמי"ת המר אבי שיש – מנהל בית ספר אמי"ת המר דוד פסטין – מנהל חטיבת הביניים, ישיבת אמי"ת אביחי שי גולדנברג – רכז אקו סיסטם, בית ספר אמי"ת המר תמר פרידמן – מנהלת בית ספר לוטם, רחובות דוד טברסקי – מנהל ישיבת הדרום, רחובות יעקב ארביב – ישיבת הדרום, רחובות פזית שני – מנהלת מרכז פסג"ה, רחובות צופית גולן – יו"ר הנהגת הורים רחובות, סגנית יו"ר הנהגת הורים ארצית זהבה לנצמן – יועצת ליו"ר ועדת המשנה לחמ"ד יובל וורגן – ראש צוות, מרכז המחקר והמידע של הכנסת לירון וייס – דוברת הוועדה משתתפים באמצעים מקוונים: אפרת צוקרמן – מנהלת אגף החינוך והנוער, עיריית רחובות סגנית מנהלת הוועדה: אתי דנן רישום פרלמנטרי: סמדר לביא, חבר תרגומים << נושא >> סיור במסגרות החינוך הממ"ד ברחובות << נושא >> << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> בוקר טוב, חברים. שמחים להיות כאן, איזה כיף, עיר הקודש רחובות. לרחובות קוראים ירושלים הקטנה. << אורח >> זהר בלום: << אורח >> יש לנו אחוז חרדים כ-24% בערך. זה מאז ומעולם, העיר רחובות הוקמה על ידי קבוצה של חרדים שעלתה, המוסד החינוכי הראשון היה תלמוד תורה, זה בית הספר הראשון בעיר. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> גם בציונות הדתית תמיד היו אומרים שהדתיים של רחובות דומים לדתיים של ירושלים בכל מיני מאפיינים. << אורח >> זהר בלום: << אורח >> כן, גם אחוז הדתיים הלאומיים יחסית גבוה, הוא גם עולה, מאוד מאוד מגוונת. הדבר היפה ברחובות, שהוא שונה מירושלים, זה שכולם חיים, מקצה לקצה אנחנו אומרים, כולם חיים ביחד, ללא מלחמות. נמצאת איתנו אפרת צוקרמן, מנהלת האגף, שחולה בקורונה. כמו המנהלת לחינוך יסודי שהייתה אמורה להיות פה וחלתה בקורונה, ומנהלת החינוך המיוחד, שהייתה אמורה להיות פה, חולת קורונה. בקיצור 50% מאלה שהיו בכנס חינוך באילת בשבוע שעבר חולים בקורונה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> שם הם נדבקו? << אורח >> זהר בלום: << אורח >> כן, שם הם נדבקו. אני הייתי, אבל לצערי הייתי שם חולה, לא יצאתי מהחדר. קיבלתי דלקת ריאות. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> זה הציל אותך מהקורונה. << אורח >> זהר בלום: << אורח >> לא, חליתי לפני שבועיים והחלמתי. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> חברים, אני אגיד כמה מילים לפתיחה וזהר, אני אעביר אליך. אז קודם כל נעים מאוד, תודה רבה, כיף לבוא, צוות ועדת המשנה לחינוך דתי. אנחנו ביקשנו לבוא לכאן לרחובות במסגרת העמקה שהוועדה עושה בנושא רישום בכלל, רישום דתי בפרט ומחשבה שאנחנו בונים יחד עם החמ"ד על מבט אזורי על רישום ואמרנו שאין טוב ממראה עיניים, לבוא ולראות את הדברים בעיר גדולה שגם יש לה יחסי ממשק ערים עם סביבותיה ובעצם לנסות לגזור מזה מסקנות למקומות אחרים. זה באמת מעניין שפגשתי פה בחוץ את צוות צביה ואת צוות החמ"ד של המחוז, גם את גדי וגם את ינקי ואחרים, והסוגיות האלה פוגשות אותנו בהמון מקומות. << אורח >> אורלי בטיטו: << אורח >> בועז נמצא פה, הוא תיכף יצטרף אלינו. בועז קולומבוס אחראי על העל יסודי בחמ"ד, ארצי. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> זה פוגש אותנו בנושא הרישום, זה פוגש אותנו בנושא הקמת בתי ספר. אנחנו באים עכשיו מדיון בבית ספר, לא במגזר הדתי, שקם השנה ולא קיבל רישיון ובאנו יו"ר ועדת החינוך ואני לבחון מקרוב את הטענות שלהם כלפי המשרד, האם הטענות שלהם צודקות. אני אומר לכם בהערת סוגריים, יש הרבה דברים צודקים. אז נושא הרישום, נושא הקמת בתי ספר, נושא בתי ספר קטנים ונושא תשלומי הורים, כולם כרוכים אחד בשני ולכן אנחנו חושבים שהנושא הזה הוא מפתח שאנחנו מנסים לחבר אותו. תודה על ההזמנה, ואנחנו יודעים, עם כל האילוצים שיש לכם זה מאוד משמח. אני מבין שאנחנו פותחים פה ואחר כך אנחנו עוברים לבית ספר 'המר', נכון? << אורח >> זהר בלום: << אורח >> כן. בכוונה בחרנו את בית ספר 'המר' כי הוא בית ספר מקיף, הוא ממלכתי דתי אבל הוא מקיף, הוא לא ישיבתי ושם אפשר לראות את השילוב, גם את קליטת העלייה, גם את הוותיקים, וזה היה בית ספר שהיה על סף סגירה לפני מספר שנים והיום יש לו חמש כיתות בשכבה. זה אומר איך עושים את השינוי בעיר שגדלה לעומת שתי ישיבות מאוד מאוד חזקות. << אורח >> אורלי בטיטו: << אורח >> אבל הוא מקיף מיוחד, כי הוא מקיף שקולט גם את החבר'ה החלשים ביותר, אבל בהחלט גם נותן מסלולים לחזקים. << אורח >> זהר בלום: << אורח >> הוא מאתגר עד מופת. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> שזה בנים? << אורח >> אורלי בטיטו: << אורח >> רק בנים. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> ומה המקבילה שלו לבנות? << אורח >> אורלי בטיטו: << אורח >> אמי"ת הלל. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> אז אתמול, תראה איזה עולם קטן, הייתה מכינה קדם צבאית אצלנו בקיבוץ ואני עושה תמיד סביב באיזה תיכון למדתם ומה החוויה שלכם, ואחת מהן אמרה שהיא למדה באמי"ת רחובות, ושאר הדיון התקדם, מה היה טוב, מה היה לא טוב. היה מאוד מעניין. אז יש לי מידע פנים, מה שנקרא. << אורח >> זהר בלום: << אורח >> כן, הוא המקביל והשינוי שם, תיכף נדבר על רחובות, זה שהייתה החלטה אסטרטגית לעשות שם י"ג-י"ד, שזה מה שחיזק הרבה מאוד תלמידים שראו את האופק, גם הצבאי וגם תעסוקתי, שחיל האוויר שותף שם. << אורח >> אורלי בטיטו: << אורח >> אצל הבנים. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> יפה מאוד. אוקיי, אנחנו שלכם, חברים. << אורח >> זהר בלום: << אורח >> קודם כל ברוכים הבאים. נעשה סבב היכרות. אני זהר בלום, ממלא מקום ראש העיר, מחזיק תיק החינוך, בימים אלה גם את הקליטה, אנחנו בהליך קליטה מאוקראינה, במהלך סוף השבוע אמורות להגיע שלוש משפחות, העירייה שכרה מספר דירות, יש לנו כבר תלמידים שאמורים לקלוט אותם מחר בחב"ד בנים. הצליחו לברוח מאודסה. זה חלק מהפרויקט. אבל כשמדברים על חינוך, אז החל מהבוקר כל בתי הספר אוספים ציוד על מנת שבסוף השבוע נוכל לשלוח ציוד בשיתוף פעולה של השלטון המקומי והסוכנות היהודית ומשרד החינוך. עכשיו אנחנו אוספים את כל הציוד בכל בתי הספר ובסוף השבוע נשלח למחנות הפליטים שם את כל מה שצריך. << אורח >> צופית גולן: << אורח >> אני צופית, אני יו"ר הנהגת ההורים העירונית של רחובות ואני סגנית יו"ר הנהגת הורים ארצית, שני כובעים. אני חייבת להגיד שאנחנו הנהגה ייחודית יחסית בנוף, כי אצלנו יש את הכול מהכול. אפרופו תשלומי הורים, אז הנציג לתשלומי הורים של המוכש"ר הוא רחובותי, הוא חרדי. הנציג החרדי לוועדות של תשלומי ההורים שהוקמו השנה - - - << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> איפה הילדים שלך לומדים? << אורח >> צופית גולן: << אורח >> במגוון. יש לי שניים ביסודי בעיר, אחד בתחכמוני ואחד בבראשית, שזה שני ממ"דים, והגדול יותר בקשת, המעורב דתיים-חילוניים במזכרת בתיה, הגדול שלי בוגר עמיחי ובוגר רוח השדה. << אורח >> רחל בן יצחק: << אורח >> לפני שאני אציג את עצמי, אפרת צוקרמן, דיברנו עליה קודם, מנהלת אגף החינוך והנוער. אפרת, את חסרה לנו כאן. אני רחל, אני מנהלת המחלקה לחינוך על יסודי בעירייה. אנחנו נציג איזה תהליך עשינו מול הממ"ד פה בעניין של לחבר אותם ולעשות התאמה בדיוק לתהליכים שעוברים בממלכתי. (המשך סבב היכרות). << אורח >> זהר בלום: << אורח >> אני אתחיל, אנחנו נשלב את שני הדברים ביחד, כי זה קשור אחד לשני, קצת סקירה על העיר רחובות. כשמדברים על העיר רחובות אנחנו מדברים על חינוך מקצה לקצה. אצלנו אין הפרדה בין ממלכתי, ממלכתי דתי או חרדי, ילד הוא ילד וכולם מקבלים שווה, לא חיכינו לחוק נהרי, שהחלו אותו לפני מספר שנים, אלא אמרנו שכל בית ספר שיהיה שותף מלא שלנו, בגרויות, ליבה והכול, בית הספר יקבל תקצוב מלא כמו כל בית ספר ממלכתי אחר. גם אם הוא לא בניהול עצמי אנחנו מחשיבים אותו כאילו הוא בניהול עצמי ונותנים לו את כל התקצוב, כמובן בשיתוף. יש הרבה מאוד רשויות שמחולק ממלכתי דתי לבד, ממלכתי וחרדי, אצלנו כולם ביחד. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> כמה בתי ספר לא נמצאים במשחק הזה? << אורח >> זהר בלום: << אורח >> אין לנו, אין בכלל, גם הפטור שותף מלא, בישיבות, ביקורים שלנו, הגעה. אין תכנית עירונית שהפטור לא יושב אצלנו. אחת לשבועיים כל מנהלי הפטור אצלי, רישום דרכנו. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> כמה כאלה יש? << אורח >> זהר בלום: << אורח >> יש לנו שני בתי ספר פטור. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> וישיבות קטנות לא? << אורח >> זהר בלום: << אורח >> ישיבות קטנות אנחנו התחלנו תהליך, אנחנו שותפים מאוד בליטאים. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> של קרעטשניף? << אורח >> זהר בלום: << אורח >> הקרעטשניף, אנחנו בפנים חזק. בנינו להם מבנה חדש, אנחנו היום אצל הליטאים, אנחנו בונים להם מבנה והם שותפים שלנו מלאים. לחב"ד יש ישיבה והיא מקבלת מאיתנו תחזוקה מלאה, עושים בגרות, התחלנו עכשיו. ברחובות החב"ד הוא ממלכתי דתי ולא במחוז החרדי. הישיבות, אנחנו לאט לאט מהדקים בישיבות קבועות, נכנסים אליהם, אני מסייר שם על מנת להכניס אותם חלק מהעיר. בסופו של דבר עדיין יוצאים החוצה. פה זה דיון שצריך להשקיע מחשבה עם המשרד. יש נתק מוחלט בין הצד הפדגוגי לצד שרואה צרכים עירוניים. אתה יכול לקבל החלטה בוועדה פדגוגית לפתיחת בית ספר ואתה בא למינהל ופתאום אומרים: עם כל הכבוד, מי אתם שתקבלו את החלטה? << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> אתה מדבר בהקשר של המחוז החרדי? << אורח >> זהר בלום: << אורח >> לא, בכלל, בכללי. אני נותן את זה בכוונה לחרדים, כי שם הם פחות, זה לא כמו הממלכתי או ממלכתי דתי. גם עם הממלכתי דתי יש לנו המון בעיות עם מינהל הפיתוח, באי ההכרה בצרכים או בשוני בין ממלכתי לממלכתי דתי, או לחרדי. הרי ממלכתי ברחובות, אין בעיה, בתי ספר ניזונים, יש לנו רישום פתוח, הכל טוב ויפה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> הרישום הפתוח הוא בתיכון? << אורח >> זהר בלום: << אורח >> בכול, מ-א' עד י"ב. בחטיבות בממלכתי דתי, מ-ז' עד י"ב, זה גם רישום פתוח. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> כל הורה בעיר יכול לרשום את ילדו לכל חטיבת בינתיים דתית? << אורח >> זהר בלום: << אורח >> כן. תיכף ניגע בזה. זה רישום ממוחשב, לא מגיעים לבתי הספר, לא מגיעים לכאן, הכול ממוחשב, עם שולחנות עגולים, עם חשיבה, עם הילדים המאתגרים, איך מחלקים אותם לכלל בתי הספר, מה אחוז העירוניים, כי ברחובות המיפוי הוא קצת יותר רחב. כל ילדי קרית עקרון לומדים ברחובות, ממלכתי, ממלכתי דתי וחרדי. << אורח >> רחל בן יצחק: << אורח >> זה המיפוי שלהם. << אורח >> זהר בלום: << אורח >> נס ציונה, ממלכתי דתי לומדים ברחובות, מזכרת בתיה ממלכתי דתי ברחובות. כל המושבים והקיבוצים לומדים פה, יד בנימין ועכשיו העבירו לנו את - - - << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> אבל ביד בנימין יש ישיבה תיכונית. << אורח >> זהר בלום: << אורח >> אבל הם באים לפה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> הם יכולים לבחור? אם אתה רוצה משהו אחר אתה יכול לבוא לרחובות? << אורח >> זהר בלום: << אורח >> כן. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> כשהרישום קיים, אני מתעכב על זה שנייה, כי זה לב עיסוקנו, אז אתה מקבל הסעה? הם מקבלים הסעות מהרשויות? << אורח >> זהר בלום: << אורח >> הם מקבלים הסעה, כן. << אורח >> רחל בן יצחק: << אורח >> מהרשות שלהם כן. << אורח >> זהר בלום: << אורח >> זה חלק מהמלחמה של ראשי המועצות שתהיה להם הסעה. << אורח >> רחל בן יצחק: << אורח >> בכל רשות יכולה להיות הסעה רק לשני מקומות. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> אז תסביר לי, אני לא יודע אם אתם יודעים, ביד בנימין, שיש שם ישיבה תיכונית של יועד אהרוני, זה לא הרישום או שזה אחד והם יכולים לבחור אחד? << אורח >> זהר בלום: << אורח >> אחד, הם יכולים לבחור גם את רחובות. אסקוזידו, ראש המועצה, נלחם על זה מאוד מאוד חזק, שרחובות יהיה המיפוי בעקבות צרכים שהתושבים שלו ביקשו להגיע לרחובות. << אורח >> רחל בן יצחק: << אורח >> ואז יש לו הסעה גם לכאן. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> כלומר יש לו מוסד שלו, יש לו מוסד ברחובות וההורים יכולים לבחור ביניהם. << אורח >> רחל בן יצחק: << אורח >> נכון. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> זה נפלא. << אורח >> זהבה לנצמן: << אורח >> מותר לבחור עוד אחד, חוץ מהמקומי שלך? << אורח >> זהר בלום: << אורח >> ברחובות אנחנו נותנים שלוש אופציות. << אורח >> אורלי בטיטו: << אורח >> לא, יש להם את המקום שלהם ועוד אחד. << דובר >> קריאה: << דובר >> עוד אחד שהוא פה, ברחובות. << אורח >> אורלי בטיטו: << אורח >> כן, אלא אם כן אין להם. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> עוד פעם אני שנייה מתעכב על זה, פלך קרית עקרון, העיר קרית עקרון מאפשרת מן הסתם רישום לפלך קרית עקרון. << אורח >> זהר בלום: << אורח >> אין להם כמעט בנות לקרית עקרון. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> אז כולם באות לרחובות. << אורח >> זהר בלום: << אורח >> הוא סלקטיבי, הוא יקר מאוד. אתה מדבר על קרית עקרון, הם סוציואקונומי קצת יותר נמוך. << אורח >> אורלי בטיטו: << אורח >> קרית עקרון, הרוב מגיעים לכאן. ממש מעל 95%. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> זה לא כאילו אתם, אבל ראש הרשות לא דרש כשהקימו את פלך קרית עקרון שהם יהיו חייבים לקבל את התלמידות של קרית עקרון? << אורח >> רחל בן יצחק: << אורח >> לא, אין שם כל כך הרבה תלמידות בקרית עקרון. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> לא משנה, אם יש חמש, יש שבע. << אורח >> זהר בלום: << אורח >> לא, אבל הן לא רוצות. הוא ראה בזה עוגן שיכול לשנות את פני היישוב. זה משנה, כי הם ב-100% בגרות, מאוד איכותי. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> זו הבדיחה, כשמפרסמים את מדד הרשויות בבגרויות קרית עקרון מקבלת 100, כולם יודעים שזה פיקציה, כי התלמידות של קרית עקרון זה כלום, זה רק פלך קרית עקרון. << אורח >> זהר בלום: << אורח >> אני אגיד לך יותר אבסורד, כשהם קיבלו את המעל 90% בגרות באו לצלם, רק הטלוויזיה לא ידעו, צילמו בית ספר יסודי כי אין להם תיכון, אין תיכונים בקרית עקרון. הם לומדים ברחובות, יש לנו כ-1,000 תלמידים מקרית עקרון שלומדים בעיר רחובות, ברחובות יש כ-40,000 תלמידים בסך הכול, לא כולל הישיבות. אנחנו גם מחילים בעיר רחובות, אמנם החוק יצא עכשיו מלידה עד גיל שלוש, אבל אנחנו כבר שלוש שנים עובדים על מלידה עד גיל שלוש, מכינים את זה ויש לנו קבוצה שמטפלת בזה על ידי אגף הגיל הרך שלנו, אנחנו כבר מטפלים לפני החוק. אנחנו מאוד מאוד מקווים שבקרוב יהיה גם תקצוב, שנוכל להקים את זה בצורה יותר מסודרת, בחשיבה, על מנת שנוכל להכין את הילדים. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> טוב, אני נותן לך לחזור להציג, יהיו לי עוד הרבה שאלות. << אורח >> זהר בלום: << אורח >> העיר רחובות, יש לנו כ-423 מוסדות חינוך, שזה גני ילדים ובתי ספר, לא כולל מעונות יום, שמהמצגת הבאה הם כבר יהיו בפנים, יש לנו עוד 60 עובדות. יש לנו 32 בתי ספר יסודיים, 14 חטיבות, 15 תיכונים וארבעה בתי ספר חינוך מיוחד, שזה הדגל העירוני. הדבר המרכזי שהעיר מדברת עליו זה על הילדים עם הצרכים המיוחדים, מציאת פתרון בעיר רחובות. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> מה ההבדלים ביניהם, בין בתי הספר לחינוך מיוחד? מה האופי שלהם? << אורח >> זהר בלום: << אורח >> יש לנו אחד בבית חולים קפלן, יש לנו את בית ספר עידוד, שהוא נקרא היסודי, את לוטם, זה מכיתה ז' עד גיל 21. יש לנו עוד בית ספר אחד, 'גשר' שקלטנו אותו, שעבר מחולון. אנחנו עכשיו בהליך הרחבה, 29 רשויות לוקחות חלק בבתי הספר בעיר רחובות. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> הן מושקעות גם בדברים נוספים? נגיד עכשיו אתה רוצה לטפל בפיזי, אז יש לך שותפים שם? << אורח >> זהר בלום: << אורח >> אין לי עזרה. משרד החינוך עד היום לא מצא את הדרך איך לשפות רשויות מקומיות. אומרים לך קח את ה-870, או בחינוך מיוחד את האגרה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> אגב, מבחינתנו, זה הצוות המקצועי, זה הסיפור. כי מה העניין? יש לנו מערכת לא אפשרית של 257 רשויות. רחובות היא סוג של עיר מחוז חינוכית ובחינוך מיוחד אומר לנו זהר, 29 רשויות שולחות לארבעה בתי ספר לחינוך מיוחד שמשרתים אותם. אם מחר בבוקר יש סתימה או צריך לבנות אגף, זה כאב ראש רק של העיר רחובות למרות ש-29 רשויות שולחות לשם. למה אין תפיסה אזורית? למה אין תפיסה שאומרת שזה צירוף של זה? וזה אותה חשיבה שאני חושב על החינוך המיוחד לחינוך הדתי. בואו נסתכל על זה אזורית ובואו נייצר מושג, יש מושג במשרד החינוך של בית ספר רב אזורי, אבל זה רק לענייני רישום, זה לא לענייני אחריות פיזית, זה לא לענייני הרשאות, זה לא לעניין שום דבר, זה מין נתק בתפיסה. << אורח >> זהר בלום: << אורח >> יש איזה אבסורד. כמו המקום הזה, עיריית רחובות בנתה את הפסג"ה בעלות של כמעט 20 מיליון שקל, הפסג"ה הזאת משרתת את מורי רחובות רק 40%, כל שאר ה-60% זה רשויות אחרות. אין אף אחד שמשתתף, לא באב בית, לא במזכירות, לא ניקיון, כל ה-100% נופל על העיר רחובות כי עוד לא מצאו את הדרך איך עושים את זה. אותו דבר זה המתי"א של החינוך המיוחד ברחובות-נס ציונה. 100% על העיר רחובות. נגעת בדבר מאוד משמעותי. כשמדברים על אגרת לימודי חוץ, זה 800 שקלים, על מה זה? השתתפות באב בית, חשמל, מזכירות, דברים מאוד מאוד בסיסיים. העיר רחובות משקיעה עוד כמעט 30 מיליון שקל בשעות תוספתיות, מה זה אומר? ברחובות לומדים יותר פיזיקה, כי הקמנו מרכז ללימודי פיזיקה שהוא ממלכתי וממלכתי דתי, כולם ביחד לומדים במכון וייצמן. אנחנו משקיעים ביותר מתמטיקה, יותר עברית. בכל השעות התוספתיות. מגמה עולה הרבה כסף. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> יש למה שזהר אומר רק צד אחד שני, אנשי רחובות, אלייך זה מכוון, הצד השני הוא שזה טוב להיות החזק כי החזק בסוף כן קובע את כללי המשחק. צריך לומר את זה בכנות, הוא גם משלם יותר, אני לא רוצה לומר מקבל יותר, אבל הוא בעצם קובע את המדיניות. זה היתרון שהוא המחוז. << אורח >> זהר בלום: << אורח >> לא תמיד. אנחנו עשינו שרירים עם קרית עקרון ואמרנו שהחל מ-1 במאי אין רישום, או שאתם מוסיפים כסף על אגרה נוספת או שלא, אין בעיה, תוותרו על המיפוי, תלכו למזכרת בתיה, לאן שאתם רוצים, לא רחובות יותר. כי לא יכול להיות שילד עולה לי כמעט 4,000 שקל ואני מקבל 850. אני לא מדבר, לא על שיפוצים, לא על מחשבים, לא על כלום, השוטף של ילד בבית ספר הוא כ-4,000 שקל. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> בכל העיר, או בבית הספר הזה? << אורח >> זהר בלום: << אורח >> בכלל העיר. הבאנו משרד רואי חשבון חקירתי - - - << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> בנוסף שמשרד החינוך נותן? << אורח >> זהר בלום: << אורח >> מעל מה שהמשרד נותן. << דובר >> קריאה: << דובר >> פי חמישה. << אורח >> זהר בלום: << אורח >> אתה נותן יותר שעות, אתה נותן יותר ניקיון, אב בית לא מוכר במשרד החינוך, אין יותר. מזכירים ושרתים זה נקרא, אבל זה כולל ניקיון. היום בשביל לנקות בית ספר, שכל היום יהיה ניקיון, נגמר לך כל המזכירות. על מזכירה אתה מקבל 70,000 שקל, היא עולה 140,000, 160,000 עלות מעביד. אז כל הדברים האלה, אמרנו, לא יכול להיות יותר ועצרנו, ומשרד החינוך חייב אותנו לקבל ואמרתי לא יתקבלו ושלחו אותנו לגישור. בגישור אנחנו קצת התכופפנו, אמרנו אין בעיה, אנחנו לא נעשה את זה. אפילו מלגות לפולין העירייה שלנו הייתה צריך לשלם לילדים כי לא יכול להיות שבאותה כיתה חלק יוצאים. מתנות למסיימי י"ב, עיריית רחובות מימנה 100%, אף אחד לא משתתף. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> כשאנחנו מדברים על פערים חברתיים פה יושבים המון פערים חברתיים ואתם מבינים, רחובות לוקחת אחריות על תלמידיה ועוד על תלמידים נוספים מסביב. מה קורה בג'סר א-זרקא או בחורה? בסוף בסוף ברוב המקרים היא לא תוסיף את ה-3,200 הנוספים והיא תיתן את מה שהמדינה מחייבת אותה לתת. על הפער הזה יושבים המון פערים בחינוך, על היחס בין 800 ל-4,000. 4,000 זה הממוצע העירוני שלך? << אורח >> זהר בלום: << אורח >> כן, ממוצע עירוני לילד. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> כלומר אתה מחשב 40,000 תלמידים, הצד הזה של מנהלה וכלליות - - - << אורח >> זהר בלום: << אורח >> ושעות. השעות זה הרבה מאוד. << אורח >> זהבה לנצמן: << אורח >> וזה גם ממוצע של גנים יסודי ותיכון? << דובר >> קריאה: << דובר >> וסייעות. << אורח >> זהר בלום: << אורח >> דיברתם על חינוך מיוחד, ההכרה היא הרי לכיתה בבית ספר סייעת אחת, אצלנו לכולם יש שתיים. איך יכולים להסתדר עם שמונה עד 12 ילדים קשים בבית ספר לוטם, רובם לא מדברים, אלימים. צריכים לפחות שתיים. הן לא מחזיקות מעמד. אני גם משלם להם יותר. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> באיזה עיר ראינו שראש העיר אמר לנו בגאווה שהוא הולך להקים סוף סוף בית ספר לחינוך מיוחד. << דובר >> קריאה: << דובר >> ברעננה, יש את בית ספר ליאור, הוא הקים כבר. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> לא, חדש, שהוא הולך להקים. זה היה רז בראשון? אני לא זוכר. אמרתי לעצמי, בואנה, חינוך מיוחד זה פריבילגיה, כאילו צריך, כולם צריכים חינוך מיוחד, הוא אומר לי: כן, אבל אתה יודע, אני הולך לשלם על זה המון כסף, אני לא אקבל שיפוי על חלק גדול מהכסף. << אורח >> זהר בלום: << אורח >> אבל זה נותן לך את הנשמה לכל המערכת. יש לנו כ-100 כיתות חינוך מיוחד בתוך בתי הספר הרגילים, יש לנו כ-68 גנים לחינוך מיוחד ברחובות שקולטות, יש לנו במגזר החרדי רשת עירונית. הם היו עמותות, הודענו להם, נגמר, הפכנו את כולם לממ"חים, וזה מלחמה מול שני מוסדות, חב"ד החזיקו את זה עצמאית והקרעטשניף, אמרנו להם שנגמר, שאנחנו הופכים להיות הבעלים של זה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> של מה? << אורח >> זהר בלום: << אורח >> של כל גני החינוך המיוחד של המגזר החרדי, שכל הילדים יקבלו שווה. תשמע, אף אחד לא חשב שיהיה משבר כזה שאין מטפלים, שבעצם 20% מגני הילדים היום לא מקבלים טיפולים. זה בעייתי, אבל זה ברמה ארצית, זה לא רק ברחובות. << אורח >> אורלי בטיטו: << אורח >> זה ברמה ארצית, חוסר באנשי מקצוע. << אורח >> זהר בלום: << אורח >> אין אנשי מקצוע היום בגני הילדים של החינוך המיוחד, לא בממלכתי, לא בממלכתי דתי, כל הפרא רפואי. << אורח >> אורלי בטיטו: << אורח >> גם בתוך בתי הספר יש קושי עם זה, לא רק בגנים. << אורח >> זהר בלום: << אורח >> כי זה עמותות מפעילות וזה מאוד קשה. בסופו של דבר כולם גוזרים את הקופון ובסוף אם המטפל לא מקבל את מה שהוא מצפה הוא הולך לפרטי ובשעתיים הוא עושה מה שהוא מרוויח ביום. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> ברמה התקציבית בעיניי זה יושב בפער בין ארגוני המורים לבין הרשויות המקומיות, למה? כי כשאתה מסתכל על תקציב החינוך, על ה-73 מיליארד שקלים של 2022 מה שגדל זה שעות התקן, עלות שעת התקן כל הזמן גדלה ושם המורים עשו עסקה מצוינת והם יעשו עוד עסקה כזו, אבל למי לא היה כוח כזה? כל הפרא רפואי, כל הסייעות, כל אבי בית ומזכירות, כל זה לא צמח באותה רמה. אז מה קרה לנו בעצם? הפערים החברתיים יושבים בדיוק במקומות האלה, כי מורה מקבל אותו דבר גם במרכז וגם בפריפריה, לפעמים בפריפריה הוא מקבל יותר, אבל סייעת בפריפריה, הרשות, אם היא לא יכולה לשלם, אז או שאין לה או שהיא משלמת לה 70,000 לשנה, אבל במרכז אתה משלם את העלות האמיתית. << אורח >> זהר בלום: << אורח >> אין סייעות היום. << אורח >> צופית גולן: << אורח >> אתה יודע שאצלנו מפעילים גנים גם כשאין גננות? גננת חולה או משהו כזה, אבל הרשות משלמת על זה והיא לא מקבלת על זה שיפוי. << אורח >> זהר בלום: << אורח >> בכל בוקר נתון יש חוסר של 30 גננות. למשרד החינוך אין מחליפה אחת, כי הן לא רוצות לבוא. הנה, הם קיבלו כסף לתקנים, לא נרשמות. ומה קורה? אז אני מביא שתי סייעות, ההורים כועסים עליי: מה פתאום פתחת עם שתי סייעות? אבל הדבר השני הוא לסגור. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> יש לנו דיון בימים הקרובים. אורית סטרוק רצתה להגיע, אבל בסוף היא רצה לכנסת לדיון אחר, אבל יש לנו דיון על הקב"סים. זו עוד דוגמה, הנה תחום שלם, כולה רק 730 אנשים בארץ שהם אחראים על כל הילדים הנושאים, יחס של 120 ילדים לכל קב"ס, שזה בלתי אפשרי לעבודה, וזה הפורמלי, יש הרבה יותר, ושם גם לא התקדמנו בשכר אז אין קב"סים. << אורח >> זהר בלום: << אורח >> איך יפה בן דוד קראה להם בכנס? שכחו אותי בבית. על הקב"סים. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> אף אחד לא חשב עליהם, השאירו אותם והם נשארו. << אורח >> זהר בלום: << אורח >> אבל כמוהם תחשבו, אין גננות, אין סייעות. 360 גני ילדים, כל בוקר, אנחנו משש בבוקר מחפשים כ-50 עובדים כל בוקר. עזבו את הקורונה, שזה בכלל מטורף, אבל לסגור גן או לא לסגור גן? אז אנחנו מעסיקים בחודש, אנחנו מחליפים כ-30 גננות ביום, בסוף החודש אנחנו לא מקבלים מהמדינה שיפוי, למה? כי הם אומרים לנו שהם יבואו לבקש את הכסף ממשרד החינוך. אף סייעת לא מוכנה שיהיה לה תיאום מס, היא עובדת רשות, לא רוצה, אלה אנשים פשוטים, הם לא רוצים להתחיל לרוץ לתיאומי מס. יוצא בפועל שעיריית רחובות בשנה בכמעט 2.5 מיליון שקלים מממנת את זה והמשרד לא משפה אותנו, כשבכלל הן עובדות מדינה, הן לא עובדות שלי. זה אבסורד. כמו שעושים בבתי ספר, המנהל יכול להביא כל מחליף, הוא רושם אותו והוא מקבל. זה דברים שצריך לחשוב לשנים הבאות. בשנה הבאה תהיה בעיה קשה, יש חוסר בגננות וסייעות. הסייעות חתמו על הסכם שהן יקבלו עכשיו תוספות. שוב, זה נופל על הרשות, אבל בסדר, אני חושב שצריך לתת את זה. אז אתם רואים את כל המגוון שיש לנו בגני ילדים, בבתי ספר. רחובות הולכת לפני פיתוח מאוד משמעותי, אנחנו נמצאים פה בקרית משה, אחת השכונות הקשות במדינת ישראל שנחתם הסכם גג לבינוי פינוי, שזה שונה מכל ההסכמים שהיו עד היום. אנחנו לא הורסים ובונים, אנחנו מתחילים לבנות עכשיו 4,000 יחידות דיור, מעבירים, הורסים, בונים, מעבירים והורסים. << דובר >> קריאה: << דובר >> זה חברות קבלניות? זה מכרזים? << אורח >> זהר בלום: << אורח >> כן, יצא מכרז של מינהל מקרקעי ישראל עכשיו ל-2,000 יחידות ראשונות, אמור להיות פה שישה בתי ספר יסודיים, שני תיכונים וקרוב ל-80 גני ילדים חדשים. << דובר >> קריאה: << דובר >> בשכונה הזאת? << אורח >> זהר בלום: << אורח >> בשכונה הזאת. מתחילים לבנות עכשיו, מ-2,000 יחידות ל-10,000, זה הולך להיות שינוי. זה עיר, זה 40,000 תושבים שיהיו רק פה בגוש הזה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> ואתה יודע לאפיין מגזרים, מי יגור פה? << אורח >> זהר בלום: << אורח >> קשה לנו עדיין לאפיין, אבל זה יהיה כמו כל העיר, האופי של העיר, יישאר, אני מעריך כמו בכל מקום. באזור המזרחי שאנחנו הולכים לבנות עוד 10,000 יחידות, שעכשיו אושר בתכנית ונחתם הסכם גג גם, זה עוד 10,000 יחידות. לדעתי שם יהיה יותר ציבור דתי לאומי, כי שם רוב מערכת החינוך היום הממלכתית דתית נמצאת באזור המזרחי של העיר. גם שם אנחנו הולכים לפתח ולעשות. יש לנו בשכונה הזאת בית ספר ממלכתי דתי חדש, שהוא פנימייתי, ישיבת מצפה יריחו פתחו פה שלוחה מאוד מאוד חזקה. זה עבר ועדה פדגוגית של משרד החינוך. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> פה בקרית משה? << אורח >> זהר בלום: << אורח >> בקרית משה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> ישיבה קטנה? << אורח >> זהר בלום: << אורח >> כן, מ-ט' עד י"ב, ממלכתי דתי. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> אבל הם עושים את רוב לימודי החול בי"ב, לא? << אורח >> אורלי בטיטו: << אורח >> לא, אחר הצהריים. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> איך אני יודע? שלמה קרעי הביא איזה יום את הבן שלו, אז תחקרתי את הילד, כמו שאני עושה תמיד, הילד בדיוק נבחן באותו יום למצפה יריחו, אז שאלתי אותו מה תכנית הלימודים, אז הוא אמר שהוא לומד עד ארבע לימודי קודש ומארבע לימודי חול. אז הם פתחו פה שלוחה? << אורח >> רחל בן יצחק: << אורח >> יש לנו כאן שלוחה. הילדים הם ברובם מבחוץ. השנה אפשרנו להם חמישה ילדים מרחובות. << אורח >> זהר בלום: << אורח >> התנאי שלנו היה עד 10% שיהיו תושבי העיר, היעד היה לחזק את השכונה ולא להרוס את בתי הספר, שהתחרות תהיה איטית, לא בבת אחת להכות בישיבת הדרום בעמיחי, על מנת שהם יוכלו להתארגן ולעשות, אבל גם להם אין כבר מקום, זה שלוש כיתות בשכבה, וזה עבר את הוועדה של משרד החינוך, הכירו בצורך. << אורח >> זהבה לנצמן: << אורח >> בועז אמר שיש ביקוש עולה למוסדות פנימייתיים לבנים. << אורח >> זהר בלום: << אורח >> כן, אבל לא מכירים, המינהל ההתיישבותי לא מכיר בפנימיות, אין תקצוב כרגע, הם בקושי שורדים כלכלית. ואז אתה בא למינהל הפיתוח ואתה אומר שצריך לבנות את בית הספר, אומרים לי: מי אישר לכם? אמרתי: אתם ישבתם בוועדה, לא התנגדתם, אישרתם סמל מוסד, אישרתם מנהל, אישרתם תקצוב. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> זה יהיה עם פנימייה? << אורח >> זהר בלום: << אורח >> זה עם פנימייה. העירייה משקיעה שם. << אורח >> זהבה לנצמן: << אורח >> אז איך יהיו לכם ילדים מרחובות? כי הרי הם גרים פה. << אורח >> אורלי בטיטו: << אורח >> מי שבוחר להיות במוסד הולך להיות בפנימייה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> משרד המנכ"לית האחרון, שמוסר על פתיחת רישום בתי ספר יסודיים במינהל לחינוך התיישבותי, כלומר זה שייך למחוז? << אורח >> זהר בלום: << אורח >> בית הספר שייך למחוז, הפנימייה כאילו אמורה להיות בהתיישבותי, אבל ההתיישבותי לא מוכן לקלוט. << אורח >> רחל בן יצחק: << אורח >> אורלי, הם לא היו אצלנו בוועדות. << אורח >> זהר בלום: << אורח >> ההתיישבותי היו בוועדה של הפתיחה והם הצביעו בעד. << אורח >> רחל בן יצחק: << אורח >> כן, אבל השנה בוועדה הם לא היו. << אורח >> אורלי בטיטו: << אורח >> בגלל שזה פנימייה זה משהו אחר. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> אז בית הספר הוא במחוז והפנימייה היא בהתיישבותי? << אורח >> זהר בלום: << אורח >> כן. << אורח >> אורלי בטיטו: << אורח >> כל הפנימיות זה ככה. << אורח >> זהר בלום: << אורח >> יש אבסורד. יש ועדה שמאשרת בית ספר, איך יכול להיות שאחרי זה, כשבאים לתקצוב לבינוי – הילדים האלה איפה ילמדו? או שתגידו שלא מאשרים, אל תפתחו. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> התקצוב הוא לבית הספר או לפנימייה? << אורח >> זהר בלום: << אורח >> לבית הספר, קודם כל שיהיה להם כיתות לימוד. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> ומי יממן את הפנימייה? << אורח >> זהר בלום: << אורח >> השאלה אם יגייסו תרומות. אין דרך אחרת. << אורח >> אורלי בטיטו: << אורח >> זו שאלה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> מינהל החינוך ההתיישבותי מממן בניית פנימיות? << אורח >> זהר בלום: << אורח >> לא, אין להם תקצוב כבר שנים. << דובר >> קריאה: << דובר >> אז המועצה היא שמממנת את בתי הספר? << אורח >> רחל בן יצחק: << אורח >> כרגע כן. << אורח >> זהר בלום: << אורח >> נכון לעכשיו אין מי שמממן. אנחנו מממנים כרגע את המבנה שלהם. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> שזה מבנה בית ספר? << אורח >> זהר בלום: << אורח >> מבנה בית הספר. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> ופנימייה? איפה הם ישנים? << אורח >> זהר בלום: << אורח >> הבאנו להם יבילים, קנינו עשרה יבילים עכשיו. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> הרשות? << אורח >> זהר בלום: << אורח >> הרשות, מה נעשה? הם כבר קיבלו. הם יודעים את עמדתי, אני התנגדתי כי ידעתי שזה מה שיקרה ואמרתי את זה בוועדה: לא, הכול בסדר, אל תדאג. ואז הגיע יום הדין, הגשנו את בקשות המינוי ל-2022, סירוב, הם לא ילדי רחובות. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> עשרה יבילים זה הרבה כסף. << אורח >> זהר בלום: << אורח >> כן, ועכשיו אני צריך עוד עשרה. << אורח >> אורלי בטיטו: << אורח >> בטח, צריך עוד, כי זה צומח. << אורח >> זהר בלום: << אורח >> על פי החוק מותר להם עד ארבעה ביביל לישון. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> זה בור בלי תחתית. << אורח >> זהר בלום: << אורח >> כן, הם כבר מעל 100 ילדים. << דובר >> קריאה: << דובר >> אז צריך לאסדר את זה, מי מתקצב את כל ה – << אורח >> זהר בלום: << אורח >> כן, אף אחד. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> אוקיי, בוא נמשיך. << אורח >> זהר בלום: << אורח >> אלה המבנה שלנו עם בתי הספר. בתי ספר חרדים, כפי שאמרתי, יש לנו לכלל המגזרים פה, עובדים כחלק אינטגרלי ממערכת החינוך העירונית. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> בוועדת המשנה האחרונה היה לנו דיון על מעברים בין מגזרים ודיברו אנשי הממ"ח ויש מעברים מסוימים הלוך וחזור, אתם גם רואים את זה? << אורח >> רחל בן יצחק: << אורח >> יש גם מהממ"ד לממלכתי, גם וגם. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> ברור. << אורח >> אורלי בטיטו: << אורח >> מהממ"ח לחמ"ד יש, בעיקר בסביבות סוף יסודי או ז', שאז הם מצטרפים לחמ"ד. << אורח >> זהר בלום: << אורח >> מ-ו' ל-ז', יש הורים שרוצים, אומרים שביסודי שלילד יהיה את הצביון הדתי ואחר כך שולחים אותו ל – בממ"ח יש מסגרות עירוניות היום שזה קצת לוקח מהחמ"ד. פתחנו אנתרופוסופי חרדי ממ"ח. << אורח >> רחל בן יצחק: << אורח >> באמת, אין מסגרת שאין פה. << אורח >> זהר בלום: << אורח >> שההורים אומרים שהם רוצים משהו ייחודי. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> אנתרופוסופי חרדי. << אורח >> רחל בן יצחק: << אורח >> יש פה דמוקרטי ממ"ד, אנתרופוסופי. << אורח >> זהר בלום: << אורח >> אנתרופוסופי ממ"ח, הוא יושב פה בחצר האחורית פה ממש. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> שהקהל שלו הוא ממלכתי דתי או חרדי? << אורח >> זהר בלום: << אורח >> הוא חרדי, ממלכתי דתי קצת יותר - - - << אורח >> רחל בן יצחק: << אורח >> בוא נגיד שיש לילדים שם אחים גם בממ"דים הרגילים וגם בקבוצת יבנה. << אורח >> זהר בלום: << אורח >> גם בחרדי. << אורח >> רחל בן יצחק: << אורח >> זה לא החרדי הרגיל. << דובר >> קריאה: << דובר >> זה החרד"ל יותר אולי. << אורח >> זהר בלום: << אורח >> מנגד פתחנו ממ"חים מתחרים לבית יעקב, שזה מלחמה ענקית, בנות ובנים. בנינו לבנים כבר בית ספר חדש, העברנו אותם, אבל המחאה של הרבנים - - - << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> איך באה לידי ביטוי המלחמה? << אורח >> זהר בלום: << אורח >> הם מתקשרים להורים. בעבר אם היית רוצה להתקבל לבית יעקב אין מקום, תמצאו. אז יבנה קולט לנו בשנה כ-60 בנים או בנות מרחובות. פתאום עכשיו כשיש את הממ"ח הם מוכנים לקלוט: תביאו לנו חמש, שש כיתות, העיקר שלא יילכו. מתקשרים להורים, מדברים. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> כלומר, בוא רק נסביר, יצרת תחרות עירונית בין הממ"ח לבין בית יעקב על ידי זה שפתחת ממ"ד. << אורח >> זהר בלום: << אורח >> אבל אם בן רשום לעץ חיים, שהוא ממ"ח, הבת לא יכולה להתקבל לבית יעקב. זה החלק הכי קשה. << דובר >> קריאה: << דובר >> זה הדרך שהם נלחמים בזה. << אורח >> זהר בלום: << אורח >> אבל החשיבות שלנו שיהיה ממ"ח ואנחנו עיר מובילה בתחום הממ"ח. אפרת, כמה גני ילדים יש לנו ממ"חים? << אורח >> אפרת צוקרמן: << אורח >> יש לנו שישה גני ילדים. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> שלושה בנים שלושה בנות? איך זה מתחלק? << אורח >> זהר בלום: << אורח >> לא, יש לנו גם את הקרעטשניף, את הקרעטשניף העברתי לממ"ח. << אורח >> אפרת צוקרמן: << אורח >> נכון. אני רוצה לעשות לכם סדר. קודם כל רואים שבאתם מהשטח, אז הרבה שאלות והרבה תהיות לגבי מה שקורה. אני אעשה קצת סדר. דיברנו על הרישום. זהר התחיל לדבר על פרס חינוך ארצי, זה פרס חינוך ארצי לעיר הזאת שהיא עיר גדולה ומסודרת עם לב של מושבה מפעם. נתחיל עם מספר המוסדות. 57 גני ילדים. יש לנו 47 גני ילדים ועוד עשרה גני ילדים של חב"ד. שימו לב למספר הילדים. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> פה חב"ד זה ממ"ח? << אורח >> אפרת צוקרמן: << אורח >> ממ"ד. << אורח >> זהר בלום: << אורח >> העברתי אותם, הם היו מוכר שאינו רשמי, אני הודעתי להם שאם לא אז אין תקצוב והם עברו. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> והם העדיפו ממ"ד על ממ"ח? << אורח >> זהר בלום: << אורח >> כן. << אורח >> רחל בן יצחק: << אורח >> גם היסודי וגם העל יסודי שלנו. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> לכאורה התקצוב אותו דבר, לא? << אורח >> זהר בלום: << אורח >> אני לא יודע עד כמה זה אותו דבר. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> את יודעת להגיד למה הם בחרו בממ"ד ולא ממ"ח? << אורח >> זהר בלום: << אורח >> לא היה ממ"ח פה. לא היה, זה היה תחילת הדרך של הממ"ח. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> לי בירושלים היו חב"ד ממ"ח. << אורח >> אורלי בטיטו: << אורח >> זה תלוי גם לפעמים ברשות. אני בשתי רשויות, בשתיהן החב"ד הוא בחמ"ד. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> סליחה, אפרת, תמשיכי. << אורח >> אפרת צוקרמן: << אורח >> תשעה בתי ספר יסודיים. כמעט כפול מספרי הילדים בבתי הספר היסודיים ואחר כך שבעה בתי ספר על יסודיים, כשיש לנו ירידה, ויש לנו ירידה דרמטית, ושמעתי אתכם ככה מדברים על זה, על זליגה של ילדים, 600 ילדים שזולגים לבתי הספר הממלכתיים, עוזבים את החינוך הממלכתי דתי ועוברים לבתי הספר הממלכתיים. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> אפרת, הנתון הארצי שיובל הציג לנו זה 14%, כלומר בין היסודי לעל-יסודי בחמ"ד 86% ממשיכים, 2% הולכים לחרדים, 12% הולכים לחילוני. זה לא רחוק מזה. זה די דומה. << אורח >> אפרת צוקרמן: << אורח >> ברחובות 13%-12%, זה הנתון. אנחנו רוצים לדבר על מודל הבחירה, רציתם לשמוע על הרישום, אז מודל הבחירה, אני מתחילה לדבר על מודל הבחירה בממלכתי. בשנת תשע"ח רחובות נכנסה לפיילוט שנקרא מרחבי חינוך, אתם בטח מכירים, אזורי בחירה מבוקרת, בעיר בתי הספר העל-יסודיים הם אזורי בחירה, כל אחד בוחר את מה שהוא רוצה, המרחב הוא פתוח. ביסודי זה היה מורכב. הפכנו את העיר לשישה אשכולות. לקחנו את בתי הספר היסודיים ואנחנו מאפשרים לילד או להורה להירשם לאשכול. לדוגמה נדבר על אשכול שלוש, רמת אלון, שז"ר ויבנאלי. הורים מהמרחב לקחו את כל המרחב וחילקו אותו לשישה אשכולות. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> ויש בית ספר על אזורי? << אורח >> זהר בלום: << אורח >> כן. << אורח >> אפרת צוקרמן: << אורח >> הורים מהמרחב יכולים לבחור להירשם איפה הם רוצים ללמוד לפי הייחודיות של כל בית ספר. המהלך הזה חיזק מאוד מאוד את בתי הספר, את השותפות עם ההורים וניכר שההצלחה מאוד מאוד גדולה. << אורח >> זהר בלום: << אורח >> אני רוצה לדבר רגע על אחד המרחבים. יש לנו את מרחב אחד שהוא מרחב של הרבה מאוד זוגות צעירים. מי בעצם מימן את כל התהליך הזה? משרד החינוך עם הרבה מאוד כסף, עם עובדים שלו והכול, והם הקימו את המרחבים. כשאתה בא למינהל הפיתוח הוא אומר: אני לא מכיר בזה, מה פתאום? מה החליט לעשות? אני אומר משרד החינוך, הוא יוזם את זה, הוא מממן את זה, ואז במרחב אחד, בניצני המדע יש לי שש כיתות א', פרחי המדע חמש כיתות א', פה ארבע. אני אומר להם שצריך להוסיף בינוי, כי ניצני המדע הוא ארבע, הם אומרים: אז התוספת, תשלח אותם למרחב שתיים. << אורח >> אפרת צוקרמן: << אורח >> לסמילנסקי, למרחב שתיים. << אורח >> זהר בלום: << אורח >> אני אומר להם שזה לא הגיוני, זה לא אותו מרחב, הם אומרים: אותנו לא מעניין, אנחנו לא מכירים את המרחבים האלה. וזה חלק מהעניין עוד פעם, שהפדגוגיה לא מדברת באותו משרד. אז מה קורה? הרשות צריכה לממן על חשבונה עוד פעם יבילים והיא תזרוק לחצר בית ספר, בית ספר מדהים, אם היה לכם זמן לראות שם, יבילים בחצרות. אין קשר באותו משרד, וכן נכון ללכת על פי פדגוגיה כי זה מה שעובד, לא משהו אחר. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> ושקלתם לאחד אשכולות? שיהיו פחות, נגיד שלושה ולא שישה? << אורח >> זהר בלום: << אורח >> לא, המרחקים. אני צריך לתת להם הסעות ליד הבית. זה גיאוגרפי. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> אפרת, תמשיכי. << אורח >> אפרת צוקרמן: << אורח >> אז כמו שהתחלתם לדבר, באמת יש לנו מגוון אפשרויות למגוון תלמידים בעיר, המון המון מסלולים. יש לנו רמת אלון, מסלול דמוקרטי, יש לנו את אותו מסלול דמוקרטי, תיכף נפגוש אותו, בממלכתי דתי, בבראשית, לראשונה במדינת ישראל מסלול דמוקרטי בבית ספר שהוא ממלכתי דתי. יש לנו אנתרופוסופי, בבית ספר בגין, יש לנו אנתרופוסופי גם בחרדי. ביבנאלי יש לנו את קשת, מסלול שלא כל כך מצליח להתרומם, ובשנה הבאה אנחנו פותחים מסלול חדש ביבנאלי, מונטסורי, ויש לנו את בית ספר השיטה. אנחנו עוברים לממלכתי דתי. בממלכתי דתי בתי הספר נכנסו לתוך מרחבי חינוך קצת יותר מאוחר. יש לנו בית ספר עוגן לכל ילדי העיר, זאת אומרת לכל ילד לפי הקרבה לבית, ויש לנו בתי ספר על אזוריים, נועם בנים, נועם בנות, תלמוד תורה הראי"ה, חב"ד בנים וחב"ד בנות, וכמו שהזכרתי קודם, מסלול דמוקרטי בבית ספר בראשית. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> אפרת, מה מאפיין את תלמוד תורה הראי"ה? מה מיוחד בו? << אורח >> אורלי בטיטו: << אורח >> זה בעצם תלמוד תורה, הוא היחיד פה בעיר שהוא תלמוד תורה והוא יושב פה בשכונה. גם מצפה רחובות שפתחנו יושב פה בשכונה. << אורח >> זהר בלום: << אורח >> יש לנו גם מכינה קדם צבאית. << אורח >> זהבה לנצמן: << אורח >> אז בתלמוד תורה אין ליבה? << אורח >> אורלי בטיטו: << אורח >> בטח שיש. << אורח >> זהר בלום: << אורח >> יש, הם לומדים הרבה יותר. << אורח >> אורלי בטיטו: << אורח >> נכון, הם לומדים יותר לימודי קודש, אבל בהחלט יש לימודי ליבה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> אפרת, נשאלתי שאלה לגבי בתי ספר בחמ"ד והחינוך המיוחד, האם חמשת הממ"דים העל אזוריים, יש בהם כיתות חינוך מיוחד? << אורח >> אפרת צוקרמן: << אורח >> כן. בכל בתי הספר, גם ביסודיים וגם בבתי הספר העל-יסודיים, לא בכולם, אבל ברובם יש כיתות חינוך מיוחד, נכון, אורלי? << אורח >> אורלי בטיטו: << אורח >> לא, לא מדויק. בחמ"ד, מבחינת הרשות כל שנה אנחנו פותחים במקום אחר ויש מסלולים, יש בית ספר שהוא מתמחה בתקשורתי, אז כיתות החינוך המיוחד בו הן תקשורת ו - - - << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> אבל זה גם בעל אזוריים? << אורח >> אורלי בטיטו: << אורח >> חד משמעי, כן. << דובר >> קריאה: << דובר >> אין שם כיתות, יש לך ילדים משולבים. << אורח >> אורלי בטיטו: << אורח >> לא, יש שם גם וגם. אבל בחב"ד אנחנו - - - כדי שיהיה לנו מענה לבנות וגם לבנות. << דובר >> קריאה: << דובר >> גם בדמוקרטי אין. << אורח >> זהר בלום: << אורח >> בדמוקרטי אין מבנה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> אני אומר לכם שוב, אורית סטרוק רצתה להגיע לסיור הזה והיא לא הצליחה, אבל היא אמרה לי שהיא מבקשת שנבדוק האם יש בתי ספר בתוך הציונות הדתית שבאופן שיטתי לא קולטים חינוך מיוחד כי זה לא - - - << אורח >> זהר בלום: << אורח >> אין בית ספר שמסרב. יש בתי ספר שאין להם כיתות, זו הבעיה שלהם. << דובר >> קריאה: << דובר >> ובחרדי שיהיה חינוך מיוחד? << דובר >> קריאה: << דובר >> לא, אין דבר כזה. << אורח >> אורלי בטיטו: << אורח >> זה תלוי גם במשרד, למי הוא נותן. המוסד בטח רוצה, יש מוסד שלא רוצה? << אורח >> רחל בן יצחק: << אורח >> לכולם אצלנו יש מב"ר ואתג"ר. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> אפרת, איך את כראש מינהל חינוך מתמודדת עם בתי ספר בחמ"ד שאומרים לך: לא מתאים לי מב"ר, לא מתאים לי אתג"ר, אני רוצה רק את היפים והאמיצים? << אורח >> אפרת צוקרמן: << אורח >> אנחנו תיכף נדבר, הנה, מודל הבחירה בעל-יסודי. אז מודל הבחירה בעל יסודי הוא מאוד מאוד מסודר בתוך אתר העירייה, התלמידים נרשמים, בוחרים עדיפויות ומקבלים לפי העדיפות שהם רוצים. מה שהיה לפחות כשאני הגעתי לפני ארבע שנים, קצת פחות, אני יכולה להגיד את זה בפורום הזה, כולם יודעים את זה, הרישום לעל יסודי הממלכתי דתי התקיים בבתי הכנסת בדרך כלל. << דובר >> קריאה: << דובר >> בבתי הספר ובבתי הכנסת. << אורח >> רחל בן יצחק: << אורח >> אני יכולה להתערב רגע, אפרת? << אורח >> אפרת צוקרמן: << אורח >> כן, בטח. << אורח >> רחל בן יצחק: << אורח >> אז קודם כל השאלה שלך לגבי החינוך המיוחד, בישיבת עמיחי יש כיתות תקשורת, איפה שיש תקשורת אין לקויי למידה. בישיבת הדרום ובהמר יש לקויי למידה, אצל הבנות יש לנו באמי"ת הלל כיתת לקויי למידה, באולפנה צביה אין וגם בחב"ד בנות אין. << דובר >> קריאה: << דובר >> בחב"ד בנות יכול להיות שבשנה הבאה ייפתח. << אורח >> זהר בלום: << אורח >> אין להם את המבנה עדיין. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> בצביה לא רוצים? << אורח >> רחל בן יצחק: << אורח >> בצביה רוצים, יש בעיה של מקום מאוד מאוד גדולה. אני כן רוצה לקחת אתכם טיפה אחורה. אפרת התייחסה ממתי שהיא נכנסה לתפקיד ואני נכנסתי חצי שנה אחריה, מה שהיה בחינוך הדתי זה היה פשוט – זה כאילו חיים במקום אחר. באמת. אני משם, אז אני מכירה את השפה. ואז התחלנו תהליך - - - << אורח >> זהר בלום: << אורח >> היינו מסתכלים ופתאום אנחנו רואים שאין לנו מקום בכיתות, רגע, עוד לא פתחנו את הרישום. << אורח >> רחל בן יצחק: << אורח >> בדיוק. ואז התחלנו תהליך של הבניה של העבודה מול הרשות. חשוב להגיד שהרשות היא באמת מפתחת תפיסה עירונית, זאת אומרת זה עוגן משמעותי, אגף החינוך הוא עוגן משמעותי ומפה זה מתפצל. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> אני צוחק כי אני שמעתי, כאילו סדנא דארעא חד הוא, היה לי ראש אגף חרדי וראשת אגף חילונית שהיה להם את אותה בדיחה. הוא היה אומר: אצלנו אתה מתכנן את הילדים לפי איפה אתה רוצה אותם בבית ספר, אז הוא היה אומר, אם אני רוצה בית יעקב מסוים, זה היה בירושלים, אני צריך לתכנן את הילדים לפי השנתונים. והיא הייתה אומרת לי את זה על כל מיני אנתרופוסופיים, היא הייתה אומרת: תקשיב, כדי להגיע לשם אתה מתכנן את הילדים לפי השנתון. ככה. << אורח >> רחל בן יצחק: << אורח >> אז התהליך היה תהליך מאוד לא פשוט, הם המון התנגדויות. זה הגיע למצב שעשינו שולחן עגול לפני שלוש שנים, כינסנו אותם. << דובר >> קריאה: << דובר >> לפני שלוש או ארבע שנים. אנחנו כבר כמעט ארבע-חמש שנים בתהליך. << אורח >> רחל בן יצחק: << אורח >> היו תלמידים שאף אחד לא רצה אותם, אז אמרנו אין בעיה, נתכנס ואחר כך נעשה חלוקה, זה ייקח את זה, זה ייקח את זה. זה היה צעקות, זה היה מטורף. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> בצבא קוראים לזה סנאט, מחלקים את הקצינים ואז השאלה איך מעבירים את אלה שלא. << דובר >> קריאה: << דובר >> אנחנו עברנו תהליך רחב. << אורח >> רחל בן יצחק: << אורח >> בשנה האחרונה בחוברת הרישום יש ימי חשיפה בממ"ד, ימי חשיפה בממלכתי, יש תהליך רישום והמקוון בממ"ד. ואני גם אמרתי להם, מי שלא ביצע רישום לא משובץ. << אורח >> זהר בלום: << אורח >> עוד דבר, קודם כל זה שיתוף פעולה באמת של המשרד והעירייה לשבת, זה תהליך, כי המנהלים והרשתות היו רגילים, כל אחד הראשון חוטף ומביא את הילדים, אבל לא נתנו להם גם השנה, יש כאלה שרצו להתחיל כמה ימים לפני, כלום, עצרנו להם, אמרנו להם - - - << אורח >> רחל בן יצחק: << אורח >> לא, אותו תהליך, אותו דבר. << אורח >> בועז קולומבוס: << אורח >> זה מהלך שהתחיל לפני עשר שנים בחמ"ד ברמה הארצית. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> בירושלים זה התחילה ב-2010. << אורח >> בועז קולומבוס: << אורח >> במיוחד גם סביב מוסדות על אזוריים, יצרנו לו"ז מחייב בין אלה שלא חייבים כלום לאף אחד ואז התחלנו במעגל של רשויות. << אורח >> רחל בן יצחק: << אורח >> אנחנו יצרנו את המהלכים של החמ"ד והתאמנו את זה לתהליכים. << אורח >> אפרת צוקרמן: << אורח >> יש לכם את זה במצגת. << אורח >> רחל בן יצחק: << אורח >> יש את זה. אתה יכול להעלות את חוברת הרישום? הפיק היה שהשנה המנהל של ישיבת עמיחי, שזאת ישיבה שהיא מאוד מבוקשת, הוא אמר לי: רחל, יש לי יותר מדי רישום, אני לא יכול לקלוט, כל מי שביצע רישום בשלב של הרישום, הוא אומר לי: אני לא בודק מי, מבחינתי את מי שאת רוצה את שולחת. הוא כל הזמן מתהדר בזה, כי הוא היה מאוד ממיין. אמרתי להם שאין אליטות ברחובות, אין דבר כזה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> זה גם חסך לו הרבה עבודה. << אורח >> צופית גולן: << אורח >> אני אגיד יותר מזה, לפני כמה שנים, לפני שהם נכנסו לתהליך, בתור מי שעברה את זה, הילדים שלנו קיבלו תשובה מבית ספר, ואז התחיל כל הרחש בחש, שבת זכור, זה היה תמיד: אני לא התקבלתי לאף בית ספר, זה היה קטלני. אין את זה יותר. זה לא קיים יותר. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> יש לי שתי הערות, בועז, בעניין הזה. דבר ראשון, יש לי גיסה שהיא ראש של שתי מדרשות מאוד מאוד מבוקשו בתל אביב, הם עכשיו חגגו 20 שנה, היא אמרה לי: אתה יודע מה עשה לי סדר? ברגע שהתחיל לי עודף רישום הודעתי ביום הראשון על הגרלה, וזה עזר. מי שלא מתאימה בעליל, אז זה – אבל נוצר מעגל של עודף רישום והיא כל הזמן גם מגדילה את המדרשות, אבל היא אמרה ברגע שאתה מסדר את זה מראש. בציונות הדתית זה היה עושה לנו סדר. << אורח >> רחל בן יצחק: << אורח >> יש לנו הגרלה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> תחשוב שנייה על נווה שמואל מקור חיים, וכל השאר. אם הייתה הסכמה של שני שלבים. שלב ראשון אתה מכניס את המעגל של מי שמתאים, בשלב שני אתה - - - בירושלים, בלי לפרט שמות, היו לנו כמה בתי ספר, גם בממלכתי, שהיה להם נוהל מיון, אמרנו שאנחנו לא יכולים להמליץ, יהיה יותר פשוט, בואו נגדיר תנאי סף שהם לא הכי גבוהים, שהם שתי דרגות מתחת, כלומר מי בכלל נכנס לאגן הניקוז של בית הספר שיכול להתמודד עם התכנית, ומי שנכנס הגרלה. ואז, באמת, תשמע, לא את כל אחד, אבל אתה בהחלט נותן הזדמנות שווה. << אורח >> זהר בלום: << אורח >> אני תיכף אדבר איתך על ההגרלה. הצטרפה אלינו פזית שהיא מנהלת הפסג"ה. << אורח >> פזית שני: << אורח >> שלום, ברוכים הבאים. << אורח >> זהר בלום: << אורח >> אני אגיד לכם על ההגרלה. למשל ביסודי, כשאנחנו מגדירים מראש כמה כיתות, יש בתי ספר שאנחנו עושים הגרלה, מבקר העירייה יושב איתנו, זה הכול חשוף, נציג הורים יושב בהגרלה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> טוב, בוא נדבר על הדברים הרגישים. איך עושים בחינת רמה דתית? אמרתי רגיש. << אורח >> רחל בן יצחק: << אורח >> זה בתי הספר. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> איך עושים בחינת רמה דתית? << אורח >> אורלי בטיטו: << אורח >> כל בית ספר במקום שלו מבחינת לימודי הקודש, שעות לימודי הקודש, עד איזה שעה הם לומדים, כל בית ספר. יש לנו בסך הכול כרגע את שלושת בתי הספר, ישיבת הדרום, אמי"ת עמיחי ואמי"ת המר. << אורח >> זהר בלום: << אורח >> וביסודי יש לנו את נועם - - - << אורח >> אורלי בטיטו: << אורח >> אנחנו מדברים רגע על החטיבות. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> שאלתי גם וגם. << אורח >> זהר בלום: << אורח >> צביה ונועם זה אותו דבר. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> אז איך הם קובעים רמה דתית? << אורח >> אורלי בטיטו: << אורח >> אין כזה דבר קובעים רמה דתית. יש ריאיון של בית הספר עם התלמיד. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> שהוא לתלמיד או להורים? << אורח >> אורלי בטיטו: << אורח >> לתלמיד. << אורח >> זהר בלום: << אורח >> ביסודי זה להורים, בכיתה א' בנועם זה להורים. << אורח >> צופית גולן: << אורח >> אני חייבת להגיד שאחד הדברים שמאוד מטרידים את ההורים בעיר, וזה לא סוד, הן יודעות, אנחנו ישבנו על זה לישיבה מאוד מאוד מקיפה, זה העובדה שאין קריטריונים שקופים של מה בדיוק ההגדרה ואז נשאלות שאלות שהן לא רלוונטיות להחלטה אם לקבל את הילד או לא. נבדקים ציונים שלא נבדקים בבתי ספר אחרים. בבית ספר ממלכתי, אם אני שולחת את הילד שלי לכיתה רגילה, לא למופת, אף אחד לא בודק את הציונים שלו במתמטיקה ובשפה ובאנגלית. אין לי בעיה שיבדקו ציונים בתנ"ך, בגמרא, במשנה, לגיטימי, זה בית ספר דתי, אתה רוצה מוגבר דתי. אחת הבעיות שעולות מאוד קשה מהשטח, כולם, כולל נועם, כולל חב"ד, כולל הכול והכול, זה שאין קריטריונים שקופים וברורים. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> אני אגיד לך מה עשיתי. כן, סליחה, בועז. << אורח >> בועז קולומבוס: << אורח >> א', האתגר פה יותר מורכב כי קריטריון הציון הוא לא תמיד רלוונטי. זאת אומרת תלמיד מצוין שאורח החיים בבית שלו הוא מסורתי הוא יקבל 100 בתנ"ך ומשנה כי הוא תלמיד טוב ובחור חרוץ. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> אז מה כן? << אורח >> צופית גולן: << אורח >> אז השאלה איזה שאלות אתה שואל ומה רלוונטי. אפשר לשאול את הילד אם הוא הולך לבית הכנסת בשבת, כל מיני שאלות על אורחות חיים ביתיות, אבל להתחיל לשאול אותו שאלות של מי החברים שלך ולאיזה תנועת נוער הם הולכים, כן או לא, לא בהכרח רלוונטי. << אורח >> רחל בן יצחק: << אורח >> זאת שאלה. << אורח >> צופית גולן: << אורח >> לא בהכרח רלוונטי. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> יש מושג של תקנון בית ספרי, זה המושג החוקי. דרך אגב, עשיתי את אותו דבר עם החרדים בית יעקב. בשלב מסוים עלו טענות לאפליה, עדיין עולות, ובצדק, באתי לבית יעקב ואמרתי להם: חברים יקרים, תראו את התקנונים שלכם, ובתקנון, אצלם אפילו מקפידים לתלות אותו בבית ספר, כדי שאף הורה שבא לריאיון לא יוכל להגיד שהוא לא ידע. בתקנון של בית יעקב, זה אנקדוטה, את מכירה את זה, למשל אסור ללעוס מסטיק. לעיסת מסטיק בתקנון בית יעקב זה עילה לא לקבל לבית ספר. אני לא נכנס שנייה למה, אלא אני נכנס לאיך. יש תקנון, התקנון אומר: זה בבית ספרנו לא קורה. אם אני אחפש אני אמצא את התקנון הזה, זה התקנון, ואתה יודע, זה מתאים לך או לא מתאים לך. << דובר >> קריאה: << דובר >> יש אורך החצאית ואורך השרוול. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> מה קורה? אחרי ששואלים השאלה הגדולה היא איך אתה בודק את זה, זה הרבה יותר מסובך. אני לא יודע אם אתם מכירים, יש עכשיו החלטה של משרד החינוך להפסיק את נוהל אחים ואחיות. גם זה אתגר. חבר'ה, מלפני שבועיים אין נוהל אחים ואחיות, יש כרגע בג"צ של הדמוקרטים מול המשרד, שרק עכשיו יצא לדרך, שבא ואומר שאתם לא מכירים במושג שנקרא קהילה. זה יושב על תפרים מאוד מאוד עדינים. << אורח >> זהר בלום: << אורח >> זו אחת הבעיות שלנו בדמוקרטי. אנחנו מכירים את זה. << אורח >> רחל בן יצחק: << אורח >> נכון, עכשיו אנחנו מתמודדים עם זה. << אורח >> זהבה לנצמן: << אורח >> אז בעצם אתם אומרים שעדיף שיהיה תקנון שקוף? << אורח >> צופית גולן: << אורח >> צריך שיהיו קריטריונים שקופים, אני לא יודעת איך. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> אני חושב שאת צודקת, צופית. << אורח >> אורלי בטיטו: << אורח >> אבל צריך להבין שזה לא כזה פשוט. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> אני אגיד לך משהו, הכנסת היא הראיה ששקוף זה לא תמיד טוב, כי בכנסת כל מה ששקוף נהיה ברדק. זה המצב, ככל שיש יותר מצלמות יש פחות ענייניות, אבל כשעוסקים בקבלת תלמידים לבית ספר אני חושב, בועז, וזה גם אליכם באמת, הנושא של תקנון ברור וגם השאלה איך אתה בודק אותו. עצם העובדה שהמוסד נאלץ להתמודד עם האמירה הזאת זה אומר שזו אמירה מאוד חשובה. << אורח >> בועז קולומבוס: << אורח >> אבל אליה וקוץ בה, כיוון שאם אני מדבר במעבר מ-ו' ל-ז', לחטיבת ביניים, על פי חוק כל בית ספר פתוח לכולם על פי רבעים. בוא נגיד שהגענו לאיזה שהוא מהלך עירוני שמאפשר בחירה. אם יש בחירה וכולנו בשולחן עגול בסופו של דבר מסכימים, אם אני יוצר קריטריונים אז באופן מובנה אני בעצמי מייצר פערים ובעיות. אותו תלמיד, שאם יש לו יכולות חלשות יחסית, ואני רוצה לייצר איזון בין בתי הספר ולחלק את הזכות לעבוד גם עם תלמידים מורכבים בין כמה בתי הספר, אבל אם הוא לא עומד לי בקריטריון של התקנון אז אני לא יכול לקלוט אותו. << אורח >> צופית גולן: << אורח >> אבל אם הוא לא דתי מספיק אין לך מה לקלוט אותו לשם. << דובר >> קריאה: << דובר >> אבל גם את זה קשה להגדיר, כמה דתי, כמה בדיוק דתי ואיך לבדוק. << אורח >> בועז קולומבוס: << אורח >> כן, אבל לפעמים בתי הספר משתמשים בזה, דווקא בתי הספר היותר תורניים משתמשים בזה כסנן. << אורח >> צופית גולן: << אורח >> אבל, בועז, עדיין יש סינון. יש ריאיון ועל בסיס הריאיון – אחר כך כשאני ארשום את הילד שלי אני ארשום את השלוש שביקשתי, אבל לא בהכרח אני אקבל את הראשון כי לא בטוח שעברתי שם את הריאיון. << אורח >> אורלי בטיטו: << אורח >> כי כנראה זה לא התאים לתקנון. << אורח >> צופית גולן: << אורח >> שנמצא איפה? << אורח >> אורלי בטיטו: << אורח >> ואנחנו כבר ממש כמעט לא נמצאים שם. << אורח >> רחל בן יצחק: << אורח >> אני קודם כל חולקת עלייך ואנחנו כבר ממש כמעט לא נמצאים שם. << אורח >> אורלי בטיטו: << אורח >> כמעט שאין מצב שילד לא מקבל את מה שהוא רוצה. << אורח >> רחל בן יצחק: << אורח >> בדיוק. << אורח >> אורלי בטיטו: << אורח >> אלא אם כן באמת חוסר התאמה. יש כאן כזאת פתיחות, גם מנהלי בתי הספר עברו מהלך מאוד רחב בלקבל גם אחרים. << אורח >> רחל בן יצחק: << אורח >> את מדברת על מה שהיה לפני שלוש שנים. << אורח >> צופית גולן: << אורח >> לא, אבל זה מה שיש פה עכשיו, אנחנו דיברנו על זה לפני חודשיים. << אורח >> רחל בן יצחק: << אורח >> אבל אני מסבירה לך שאנחנו לא שם. << אורח >> אורלי בטיטו: << אורח >> צופית, אנחנו ממש ממש לא שם. נעשה מהלך במהלך ארבע השנים האחרונות, אני חושבת שבעיר רחובות בפרט כמעט כל תלמיד מקבל את מה שהוא מבקש. אנחנו עושים את המקסימום, אלא אם כן באמת יש חוסר התאמה, מבחינה תורנית בעיקר אנחנו מדברים. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> או חוסר התאמה או עודף רישום. << אורח >> אורלי בטיטו: << אורח >> או עודף רישום שאין לנו ברירה. זה בוודאי. אבל אנחנו ממש משתדלים לתת את מה שמתאים לילד וגם את מה שהוא רוצה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> ובואו נזכיר שאנחנו מדברים על כיתה ז', כשעוברים לרישום לכיתה ט', אז כבר בכלל אנחנו באזור אחר. << אורח >> אורלי בטיטו: << אורח >> אנחנו כן נגיד שיש לנו שם - - - << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> הדתיים לא קולטים ב-ט'? << אורח >> רחל בן יצחק: << אורח >> בטח שכן, אני אגיד. קולטים ח'-ט' שלא בטובתנו, כי הרבה פורשים מהממ"ח ואנחנו נאלצים לקבל אותם וזה אתגר. << אורח >> זהר בלום: << אורח >> הבעיה הגדולה גם עם הבנות. << אורח >> רחל בן יצחק: << אורח >> ואנחנו לכאורה מחויבים לקלוט אותם. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> אין רשויות מסביב לרחובות שיש להם בתי ספר שהם מסיימים בסוף כיתה ח'? << אורח >> רחל בן יצחק: << אורח >> יש לנו גם פה. << אורח >> זהר בלום: << אורח >> יש לנו את נתיבות משה פה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> אני אסביר בירושלמית, אבל זה בטח נכון גם לרחובות. ירושלים עם כמה מועצות אזוריות מסביבה, גוש עציון ומטה יהודה ועוד. ברוב המועצות האזוריות בתי הספר מסיימים כיתה ח', שמונה שנתי, ואז בעצם כל תהליך הקבלה לבתי ספר שהוא מוסדר ב-א' או ב-ז', אין כללים בכיתה ט', וכאן אנחנו נכנסנו לתהליך התערבותי מול בתי הספר. << אורח >> זהר בלום: << אורח >> אצלנו זה בטל בשישים. אתה מדבר אולי על עשרה ילדים במחזור. << אורח >> רחל בן יצחק: << אורח >> אנחנו מדברים בעיקר על נתיבות משה, חרדי, שב-ח' הם מסיימים. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> בצביה אין קליטה ב-ט'? << אורח >> רחל בן יצחק: << אורח >> לא שאנחנו יודעים. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> לא מסיבית? אז בואו אני אספר לכם לדוגמה, בממ"ד, לא בממ"ח ולא ב - - - << אורח >> זהר בלום: << אורח >> אני אגיד לך גם למה, כי אין לנו בתי ספר באזור שמסיימים ב-ח'. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> אז מה קורה במועצה אזורית שהיא שכנה של עיר, המועצה האזורית מסיימת ב-ח', לפעמים הילדים נורא איכותיים, ואז בתי הספר בעיר מתחרים על הילדים האלה, זה כמו בצבא, היו אומרים 'משבח גדודים'. אז הם אומרים: אני ב-ז' קולט לפי כללי העיר, אבל ב-ט' אני יכול לבחור רק את הילדים שאני רוצה, אני גם עושה טובה, כי אלה ילדים מחוץ לעיר. ואז מה קרה? נכנסנו כרשות למשא ומתן מול בתי הספר האלה, כמה הם קולטים ב-ט', במרכאות או לא במרכאות על חשבון הילדים העירוניים. זה ממש משא ומתן. << אורח >> אורלי בטיטו: << אורח >> דווקא המצב הזה לא קורה לנו. מה שקורה לנו זה הפוך, הממ"ח שמסיימים פה ב-ח', שזה נתיבות משה, שאני מבינה שלאט לאט הוא קטן, שאנחנו צריכים לקלוט אותם ב-ט' ואז הם באים עם פערים וזה לא פשוט. << אורח >> זהר בלום: << אורח >> או בנות שהיו באולפנות או היו במגזר החרדי שמעיפים אותם איפה שהוא בין ז' ל-ט'. << אורח >> אורלי בטיטו: << אורח >> ושוב אנחנו צריכים לקלוט אותם אצלנו וזה לא פשוט. ואז גם אין מקום. << אורח >> רחל בן יצחק: << אורח >> עם הבנות יש לנו בעיה. << אורח >> זהבה לנצמן: << אורח >> הבעיה היא בפערים הלימודיים? << אורח >> אורלי בטיטו: << אורח >> גם פערים לימודיים, גם לפעמים פערים תורניים. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> נעשה הפסקה כמה דקות. << אורח >> זהר בלום: << אורח >> כמה דקות הפסקה, נכניס את המנהלים ואחר כך נמשיך. (בהמשך הסיור) << אורח >> רחל בן יצחק: << אורח >> אנחנו רוצים להציג לכם שיתופי פעולה שקיימים בין החינוך המיוחד לבין בתי הספר, יש לנו את המר, ממלכתי דתי. (סבב נוכחות). << אורח >> אבי קיש: << אורח >> אני מנהל קרית החינוך על שם עמוס דה-שליט, בית הספר התיכון הראשון ברחובות. תמר שהפכה להיות דה-שליט ברבות הימים. אנחנו בית ספר מאוד גדול, 2,400 תלמידים, שתי חטיבות ביניים ותיכון. נספר בהמשך על הקשר. << אורח >> מרים חדד: << אורח >> אני הרכזת החברתית של התיכון, תיכון דה-שליט. << אורח >> תמר פרידמן: << אורח >> מנהלת בית ספר לוטם, חינוך מיוחד על יסודי לתלמידים מקסימים שמתפקדים על הרצף האוטיסטי. (המשך סבב נוכחות). << אורח >> אורלי בטיטו: << אורח >> שים את הסרטון בבקשה ומשם נתחיל. << אורח >> זהר בלום: << אורח >> תראו משהו מיוחד. כשתראו משהו מיוחד, כשמדברים על שיתופי פעולה ממלכתי וממלכתי דתי, תראו מה יוצא ממשבר בין לאומי שהיה. (הקרנת סרטון). << אורח >> רחל בן יצחק: << אורח >> תודה. תמר, בבקשה, מנהלת לוטם. << אורח >> תמר פרידמן: << אורח >> האמת היא שאני עוד באנרגיות של הטקס האחרון שהתקיים בשבוע שעבר כי רואים, על פי שר החינוך, שעברו כמה שנים, וחשוב לי לומר שזו תכנית שהיא כבר שמונה שנים, מחזור תשיעי, וזה מאוד חשוב לציין. זו לא אופנה חולפת, אלא משהו עירוני שמשנה לשנה קיים. אנחנו מדברים על שותפות אמיתית בין שני בתי ספר, קרית המר, שזה ממלכתי דתי, ובית ספר לוטם, שהוא בית ספר על אזורי. יש פה תהליך מאחורי זה, זה לא הטקס עצמו רק לשמח את התלמידים ולשמח את המשפחות, אלא אנחנו עוברים ביחד תהליך שמתחיל באוגוסט ומסתיים השנה בחודש מרץ, שבוחרים תלמידים בהמר שיכולים ללוות את התלמידים שלנו. יש אפליקציות, יש תוכנות, שבעזרת האייפד ובעזרת כל הטכנו פדגוגיה אנחנו מכינים את התלמידים בעזרת הנערים, הם עוברים תהליך, הם עוברים שיח רגשי, יש שלבים, ההורים מקבלים תפקידים ואנחנו מדברים על טקס קהילתי שאי אפשר להירגע מזה. << אורח >> רחל בן יצחק: << אורח >> מרגש ביותר, כל שנה מחדש. << אורח >> תמר פרידמן: << אורח >> זה שמונה שנים שההנהגה העירונית, ראש העיר, זהר, כל אגף החינוך, הפיקוח, מגיעים מדי שנה, כל בית הכנסת מלא באנשים ורואים את הרווח ההדדי ורואים את הכוחות של התלמידים שלנו, הם על כל הרצף. אף תלמיד לא מפסיד את זה, הוא צריך להיות רק בן 13 כדי להגיע לזה וזה פשוט שותפות אמיתית ומשהו שבאמת מביא את המשפחות גם לרגעי שמחה והתלמידים שלנו מיישמים זכות הכי הכי בסיסית, זה לעלות לתורה על פי המסורת היהודית. << אורח >> זהר בלום: << אורח >> וכל זה נולד בעצם ממשבר בין לאומי לפני תשע שנים. אנחנו קיבלנו החלטה, אף אחד לא רצה לטפל בבר מצוות לילדים האוטיסטים ולקחו את זה בעצם הרפורמים. יזהר הס לקח, הוביל את זה, עם הרבה מאוד גיוסי תרומות, אבל מה לעשות, בבית הספר הזה היו חרדים והיו ממלכתיים דתיים והיו חילוניים והממלכתי דתי והחרדי אמרו שהם לא יעלו בבית ספר רפורמי והעירייה אמרה עד כאן, אנחנו רוצים אירוע עירוני. ואז נולד משבר ענקי, באמת משהו עצום, שנשיא המדינה ניסה להתערב ויזהר הס יצא נגדו בתקשורת. כל הקהילות היהודיות בעולם התחילו לכתוב נגד הרשות המקומית, לעצור לנו תרומות, ומזה נולד משהו מדהים. הגיע אליי רפי מיימון, מנהל בית ספר המר, ביחד עם תמר והרב גד, אמרו שהם הולכים לעשות משהו אחר, נבנה תכנית עירונית לבר מצוות שכולם ביחד. אבל אז אתה צריך למצוא בית כנסת שמוכן, שההורים והאימהות עולים איתם לתורה והכול באותו מבנה, והיה לנו את הרב בר אילן, שהוא רב בית הכנסת והוא אמר אין בעיה, במקרה הוא עשה גם את הבר מצווה שלי וגם את החתונה שלי, והוא אמר: אין בעיה אצלנו בבית הכנסת. ומזה נולד באמת אחד האירועים המדהימים, אני חושב, במדינה. לראות את ההתרגשות. חלק מהילדים בכלל לא מדברים אז היינו צריכים לבנות אפליקציה באייפד, שהם לוחצים על ציורים וזה מדבר בשמם. אבל לראות במשך כל השנה שילדי המר באים לבית ספר לוטם ועושים את הפעילות. זה לא משהו רגעי, זה שיתוף הממלכתי שאמרנו שברחובות אין גבולות. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> איזה סוג של פעילות? מה הם עושים. << אורח >> רחל בן יצחק: << אורח >> אליחי, תספר. << אורח >> אליחי דדי: << אורח >> אם אפשר רק קצת דברי הקדמה. שורש המילה נתן מיוחד מאוד בזה שאפשר לקרוא אותו משני הצדדים, גם מצד ימין וגם מצד שמאל, ומה שבעצם אני בא להגיד, שיותר ממה שהתלמידים שלנו נותנים הם מקבלים בחזרה. הרווח הנפשי, הרגשי, הפרופורציות בחיים בתהליך שהתלמידים מקבלים הוא רווחה מדהים. התלמידים עוברים מכרז כדי לחנוך תלמידים מלוטם. אנחנו מגיעים היום למצב, ברוך ה', שאנחנו עושים חשיפה לשכבה ט', בפני 130 תלמידים, מציגים להם את התכנית, תמר עולה, היועצת שלה עולה, אנחנו מדברים על התכנית, מקרינים להם את הסרטון ואומרים להם שמי שרואה את עצמו מועמד מתאים להוביל את התהליך הזה שיגיש מועמדות. עשרות תלמידים מגישים מועמדים עם קורות חיים ולמה הם מתאימים להוביל תהליך כזה. זה פשוט מדהים. זה תהליך שהתלמידים צריכים לוותר על לימודים, הם יוצאים בימי ראשון על חשבון כמה שעות לימודים, הם צריכים לדאוג להשלים את זה אחר כך. זה דורש מהם מחויבות מאוד מאוד גדולה ומסירות לתהליך והרווח העצום הוא רווח שלא ניתן לתאר אותו. אם אנחנו כאנשי חינוך לא נאפשר לתלמידים שלנו את המקום הזה של להיחשף לתלמידים עם צרכים מיוחדים מחינוך מיוחד אז איפה הם יגלו אמפתיה, איפה הם יגלו חמלה, איפה הם יגלו בעצמם תכונות שאם לא הבר מצווה הם לא היו מגלים. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> איך יצרתם את היוקרה הזו, שזה נחשב להגיע? מה גרם לזה, בעיניך? << אורח >> אליחי דדי: << אורח >> אני חושב שזה הרבה דברים ביחד. עצם הטקס, שמגיע ראש העיר וסגן ראש העיר וכל הפרסטיז'ה מסביב, אנחנו מאוד מוקירים ומעריכים ותמר מגיעה והיועצת שלה מגיעה. הם מגיעים לטקס. אגב, הם גם שותפים, בכיתות ז'-ח' אנחנו מדברים על זה בבית הספר וזה יוצר אימפקט. << אורח >> זהר בלום: << אורח >> גם המכרז הוא גם חלק מהיוקרה, שתלמיד צריך להתאמץ למשהו. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> אני מספר לכם מעולם אחר. בשבוע שעבר פגשתי שתי מכינות קדם צבאיות, דיברתי איתם על למה הם כל כך אוהבים את המכינה וכמעט כולם דיברו במה מכינה שונה מתיכון. הם אמרו שעצם העובדה שהם בחרו ובחרו בהם למקום הזה זה מייצר – אתם יודעים, יש עכשיו מחשבות במשרד החינוך על לייצר מכינה בתיכון, יש כמה פיילוטים כאלה שנעשו. << אורח >> אליחי דדי: << אורח >> לנו יש. לא חצי שנה, אצלנו זה שנה שלמה. זהר עזר לנו להביא ממש מתחם מיוחד עבור זה. << אורח >> רחל בן יצחק: << אורח >> יש באמי"ת המר פיילוט נפלא. כדאי לבוא ללמוד. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> זה מאוד מעניין, כי העניין הזה של יצירת יוקרה ושהילדים מרגישים שלא מפילים עליהם אלא הם בחרו, הוא סוד לא קטן בחינוך, זה סוד מאוד מאוד גדול. לכן שאלתי איך יוצרים את זה, זה לא מובן מאליו. << אורח >> אליחי דדי: << אורח >> יש גם הרבה מאוד פעולות של גאוות יחידה, שהם באים וכולם עומדים בתור, זה החלק היפה. זה לא מצביעים: אתה, אתה ואתה נכנסים, אלא לכל פרויקט בבית ספר יש תהליך של בחירה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> אפרופו, הילדים שלי לומדים בבית הספר המכיל הראשון בארץ בראשית גוש עציון ומשם לקחו את מודל האינקלו שמרחיבים אותו היום ושאלתי את אחד המארגנים: למה אתם כל כך אוהבים את זה, הוא אומר: זה נורא פשוט, כל השעות השוות זה של הילדים מהחינוך המיוחד, אבל לא נותנים להם את זה רק להם, אלא בונים קבוצות של ארבע, אם אתה זוכה אתה מצטרף לשעות שלהם, אז יש שעות נגרות, אתה לא תקבל אותם לבד, אתה תקבל אותם כחלק מקבוצה. אז כולם רוצים להיות, זה נקרא מרכזים וזה יוקרתי ואתה רוצה להיות שם. ואם אתה ממש זכית אז אתה מארח ילד אצלך בבית, זה כאילו נחשב ל – כל מיני דברים שמייצרים יוקרה להכלה ולשילוב וזה באמת לגדל ילדים אחרת לגמרי. << אורח >> תמר פרידמן: << אורח >> אני חושבת שמאוד מאוד משמעותי גם זה העבודה המערכתית בתוך התיכון. כביכול אם המנהל השנה שלח איזה שהיא איגרת, כי חלק מההכנות עשינו בזום כי אי אפשר היה לבוא באופן פיזי, והדבר השני, אני חושבת שאני מתרגשת מאוד מדי שנה זה לראות את הצוות והתלמידים שמשתמשים בכלים של החינוך המיוחד כדי ליצור קשר. זה האייפד, זה השפה, זה הברכה האישית, זה השילוב של המסורת עם הכלים של החינוך המיוחד וזה בעיניי מדהים. << אורח >> רחל בן יצחק: << אורח >> תציגו את הפרויקטים יחד עם מינהל חברה ונוער, בנושא של חיבורים בין ממלכתי וממלכתי דתי. << אורח >> אבי קיש: << אורח >> אנחנו כבר כמה שנים, טובות מה שנקרא, אני חושב שהרב זאב, שעומד בראש אולפנת צביה, אנחנו יצרנו קשר לפני חמש שנים, אנחנו מקפידים כל שנה לקיים פעילות של בנות שרצה. בדרך כלל זה משלחות שנפגשות שם, השנה כבר עשינו מהלך נוסף שהם נפגשו גם אצלנו בבית הספר. בדיאלוג שלנו קבענו איפה הגבולות ומה חשוב לדעת איך להכיל ויש מפגשים מרגשים מאוד. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> מסביב למה נפגשים? << אורח >> אבי קיש: << אורח >> מסביב לשיח. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> הנושא הוא שיח? << אורח >> אבי קיש: << אורח >> כן. אנחנו עובדים עם מינהל חברה ונוער אז אנחנו עובדים גם עם הדרכה מקצועית שבה בדרך כלל המפגש הוא אצלנו או המפגש הוא אצלם ואחר כך אנחנו יוצאים לטיול משותף בירושלים. לפעמים, למשל באחת השנים עשינו את השיח סביב ציור, הייתה תערוכה בכנסת, אפילו שר החינוך הקודם, לא אצל בנט, יש לנו בוגרת שהייתה עוזרת – מתקשרים אליי מתוך הלשכה ואומרים לי: הציור פה זה שלכם, כתוב 'דה שליט', מה קורה? אז התערוכה הזאת הייתה במשרד החינוך, אחר כך עברה לכנסת, ללשכת השרה, אז זה רץ כל הזמן. אבל אנחנו לא רק בשיח, אנחנו בשיח תמידי, זאת אומרת זה נהפך להיות, השיח של התלמידים זה העיקר, אבל גם אנחנו כמנהלים מתייעצים, עובדים, מה שלא היה קיים קודם. זאת אומרת יש שיח ואני רוצה להגיד לך שאנחנו גם כמנהלים מחוברים. יש קבוצת מנהלים ממלכתי ויש ממלכתי דתי, אבל עדיין יש שיח בינינו כבני אדם, כאנשים. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> מסביב למשהו? << אורח >> אבי קיש: << אורח >> פעם אחת היה לנו ניסיון, שלא צלח בסופו של דבר, ואנחנו מהשטח באים וקוראים, ואני מקווה שבמשרד החינוך התחלפו כל הפרסונות אז זה יקל עלינו יותר. היה לנו שיח של מנהלים, אני עשר שנים בתפקיד אז יש לי פרספקטיבה, של מנהלים מהדתי והחילוני, וישבנו ולמדנו את הרב קוק, הכנו טיול בעקבות תחנות 'הרב קוק בארץ ישראל'. בסוף הטיול עצמו לא הצליח, לא יצא לפועל נקרא לזה, אבל יש שיח ובאים מהשטח אנשים ואומרים: אנחנו רוצים קשר, לא מספיק לנו מה שיש. זה דבר מאוד יפה, מאוד מתחבר לרחובות, שבאמת יש כאן מגוון מאוד גדול. אני יכול להגיד לך שאצלנו יש 220 מורות ומורים, מתוכם יש לפחות עשר מורות חרדיות, יותר אפילו, בית ספר הכי הכי חילוני, יש מורות חרדיות בכל המקצועות, מכימיה ועד כל דבר, ומורות בממלכתי דתי ומורות כמובן חילוניות ואפילו כאלה שמגדירות את עצמם אתאיסטיות, אבל כולם יודעים לחיות ביחד ועובדים ביחד. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> מקסים. יש לי שתי הצעות אליכם, אחת אליך ואחת אליהם, גם לאפרת. הדבר הכי טוב שעשיתי בתור מנהל מחלקת חינוך זה שבשלב מסוים קיבלנו החלטה, קיצצנו כמה תכניות ותיקות מדי, זה היה כשנכנסתי לתפקיד, והודענו שכל הכספים והתוספות לפרויקטים חינוכיים מסוימים יתקיימו עם השתלמות מנהלים רב מגזרית. עשינו קול קורא, לא חייבנו אף אחד, כל המנהלים בעיר, יש לנו 700 בתי ספר אז הייתי חייב לבחור, לא יכולתי את כולם, אבל הגדרנו 50 בתי ספר ומראש קבענו מכסה לפי מגזר, שזה לא היה מקובל בעיר, היו 12 דתיים, 12 חילוניים, 12 חרדיים ו-12 ערבים והשארנו עוד שניים למי שירצה יותר. ואז עשינו את השתלמות המנהלים הראשונה על נושא הקהילה, זה היה נושא ניטרלי שמתאים לכולם, ובהשתלמות הראשונה נכנסנו לחדר 50 המנהלים הנבחרים ובסוף ההשתלמות הם אמרו: אתה יודע, זו פעם ראשונה שאנחנו יושבים באותו חדר, תמיד היה לנו לפי מגזר. גם היינו צריכים תרגום לערבים, כי לא כולם ידעו שפה ברמה מספיק גבוהה. וגם החרדים באו וישבו בחדר, כי זו הייתה השתלמות והיא הייתה מגובת תקציב, כלומר היה תקציב גם לבית הספר, אבל בתנאי שהמנהלים משתתפים בהשתלמות. ומאותו יום ייסדנו את הכיוון הזה. אז זו תובנה אחת, זה אליכם. התובנה השנייה, אני 35 שנה בעסק של מפגשים, מאז שהייתי תיכוניסט, אחר כך מדריך בגשר, אחר כך מדריך למורים מתנחלים ופלסטינאים ובסוף בתור מנהל בית ספר ומנהל מחלקת חינוך. פגשתי המון פרויקטים, כולם טובים, אני אגיד לכם בעיניי מה הכי טובה, היום יש בישראל 200 בתי ספר שנפגשים לא סביב מפגש אלא סביב למידה. זה מודל שלמדנו בצפון אירלנד. בקצרה, הצפון אירים הרגו אחד את השני הרבה יותר מאיתנו, הקתולים והפרוטסטנטים, למרות שכשאנחנו מסתכלים אנחנו לא מבדילים בין קתולי לפרוטסטנטי ובטח אי אפשר לזהות אותם, אבל הם הרגו אחד השני מאוד באכזריות עד שנת 1998, שנחתם הסכם שלום, ואז פרופסור לחינוך דווקא, שזה בא מהאקדמיה, זה לא קורה הרבה, הוא בא עם רעיון איך מחברים. הוא בא למנהלי בתי הספר והוא שאל אותם מה חסר להם, ונגיד הוא מצא שני בתי ספר שרצו להקים מעבדת כימיה ולהוסיף שעות כימיה כי לא היה להם במערכת, הוא אמר סבבה, הוא הביא תרומה או כסף עירוני ואמר: בסדר, אבל תקבלו רק אם אתם ביחד. כלומר הם התחילו להפגיש תלמידים סביב למידה. ואצלנו, אנגלית זה הנושא הכי חזק בישראל היום והיום יש 200 בתי ספר בישראל שנפגשים אחת לשבוע, לא כל התלמידים, אלא כיתה או שתי כיתות סביב למידה של משהו. היה עוד שינוי אחד שהם עשו, הם חייבו אותם לבוא לבית ספר אחד של השני, למה? כי כששאר הילדים, 2,200 הילדים, רואים בנות דתיות פתאום והן לא זומביות, הן לא חייזריות, הן כמונו, רק מבית ספר אחר. ובצפון אירלנד יש תלבושת אחידה אמיתית, לא כמו אצלנו, אז אצלם לפי הצבע של הז'קט אתה מזהה ילד מאיזה בית ספר הוא, אז הם באים עם הז'קטים, פתאום אתה רואה בבית הספר הקתולי ילדים עם ז'קטים פרוטסטנטים ולהיפך. וזה שבר להם – הם עשו מחקרים, כבר 14 שנה הם עושים את זה והחזון שלי הוא שזה יגיע לישראל. כלומר מסביב ללמידה. יש ועדה ששרת החינוך הקימה לפני שבועיים שעוסקת בחיים משותפים, עומד בראשה אבי דנון, משנה למנכ"ל משרד החינוך, שנועדה לבחון איך מחזקים את החיים המשותפים. קודם כל תעביר את התובנות שלהם, הן שוות לא פחות משלי, אבל אני אומר לכם שאם תצליחו לעשות משהו קבוע מסביב ללמידה שהיא צורך הדדי, ואולי יש לכם את זה כבר, בעיניי זה עוד מדרגה ואפשר להגיע לשם. << אורח >> מרים חדד: << אורח >> אני רוצה להגיד, קודם כל אני מאוד מסכימה איתך. כשעשינו את התערוכה על ירושלים בין הדתיים לחילוניים אז תוך כדי עבודה התלמידים למדו אחד על השני. זאת אומרת זה לא היה ברמת שיח, אלא זה היה ברמה של פתאום התלמידים מצביה נחשפו לזה שיש אצלנו נוצרים בבית הספר, ילדות רוסיות, בנות רוסיות שהן נוצריות. זה היה להם כזה מוזר פתאום לעמוד ולצייר את ירושלים מההיבט החילוני ומההיבט הדתי. אני חושבת שבאמת ממפגש למפגש הם למדו להכיר, ללמוד. וזה באמת, כשיש פרויקט משותף, המפגשים של שיח הם טובים, אבל כשיש פרויקט מאחד זה תהליך, אתה לומד להכיר ופתאום הילדה או הילד שישבו ליד, זה כבר לא איזה מפלצת שיושבת ליד, אלא זה ילד, בן אדם, זה קיבל משמעות אחרת לחלוטין. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> זה יפה. גם הקורונה עשתה לנו הרבה דברים רעים, אבל אחד הדברים שהיא עשתה טוב זה שבלמידה המשותפת, ככה נקרא הפרויקט הזה, 'למידה משותפת', אז כשאתה עושה את זה היברידי אתה חוסך הסעות וחוסך עוד. זה לא אותו דבר כמו פנים אל פנים, אבל הם התחילו לעשות חלק מהמפגשים כשהילדים יושבים בבית הספר ועושים קבוצתי או אישי במחשב. זו עוד דרך. << אורח >> אבי שיש: << אורח >> אגב, פדגוגיה היברידית זה בעצם דבר שמכנס סביב מקצוע, במיוחד בתיכון שיש מגמות ויש בחירה של תלמיד את מה שהוא רוצה ללמוד, ואם אתה מייצר סביבה כזאת אז ברור שהחיבורים יכולים להיות פה בין ממלכתי וממלכתי דתי. כמו שיש בפיזיקה, אבל זה לא היברידי. << אורח >> בועז קולומבוס: << אורח >> אני רק אגיד שיש פרויקט סביב מטלת הביצוע באזרחות שמאפשר בקול קורא לעשות את זה בשיתוף פעולה בין בתי ספר ממלכתיים וממלכתיים דתיים, כתפיסה. אפשר לבחור נושאים שקשורים לליבת הדיון וגם להגיע לשיח וגם לפעמים לקונפליקט, אבל בצורה מבוקרת ותהליכית סביב מטלת ביצוע באזרחות. ואם כבר יש תשתית של קשר אפשר לקחת את זה לשם. ועוד משפט אחד, להפגיש תלמידים זה קל יחסית, להפגיש צוותים זה יותר מורכב. אני חושב שגם על זה אסור לנו לוותר. מקום שבו התלמידים נפגשים צריך גם לייצר מרחב שהצוות נפגש ולפעמים זה עם ווליום קצת יותר מורכב, אבל גם על זה אסור לוותר בעיניי. << אורח >> אבי קיש: << אורח >> סיפרתי לך על מגוון האוכלוסייה של המורים אצלנו, אז במפגשים אצלנו, רחובות היא עיר גדולה, אבל עיירה קטנה, שטייטל, אז מה שאני רוצה להגיד זה שהמורים שמגיעים, תמיד יש אחד או שניים שמכיר, שיודע, שלמד, והחיבורים האלה כל כך יפים. אם לא יהיה חיבורים בצוות אז זה לא יקרה. << אורח >> זהר בלום: << אורח >> כשמדברים על רחובות, על סבלנות וסובלנות, שזה דבר שמאוד מאוד מאפיין, ואמרנו קודם על 13% או 14% שלא עולים בין ו' ל-ז', הם נכנסים בעצם לבתי הספר האלה. אני נותן בכוונה דוגמה של בית ספר שלא נמצא פה, בית ספר למדעים, אחוז מאוד מאוד מאוד גבוה מהציבור הדתי לאומי עם כיפה, עובר שם בין ו' ל-ז', אבל גם בין ט' ל-י', עוברים לממלכתי. לכן בית הספר אמר: אנחנו עם הסבלנות וסובלנות. למשל המסע לפולין הוא מסע שומר שבת, למרות שבית הספר הוא חילוני לחלוטין. אז הרבה מאוד החלטות עירוניות היו שאנחנו עושים מסע שומר שבת ועם כל הדברים האלה. גם אצל אבי, הדגש לקחת את הילדים ולישון בכוונה בקרקוב במרכז בשביל שכולם יוכלו לעשות ברגל את הכול, זה באמת כדי לכבד את כולם, שזה דבר שמאפיין את העיר. << אורח >> אבי קיש: << אורח >> אתה מבין את זה? זה בא מלמעלה, יש כאן איזה שהוא ציר של חשיבה, של התארגנות סביב הערך הזה שלא משאירים אף אחד. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> חברים, קודם כל שלום לכולם, לכל מי שהצטרף, שמי משה טור פז, כולם קוראים לי קינלי, חבר ועדת חינוך ובאתי בהזמנתו של זהר ושל החמ"ד, בועז והצוות שלו, קצת ללמוד את מערכת החינוך של רחובות בכלל והממלכתי דתי בפרט. אני ראש ועדת המשנה לחינוך דתי. יש לי נושא כללי שאני עוסק בו הרבה שנים, כאמור 35 שנה, אבל גם בכנסת, והוא החיבורים בחברה הישראלית. אני אמור לנסוע, אם נגמור הצבעה בכנסת, ביום שלישי עם חבר הכנסת פינדרוס מיהדות התורה לדובאי. החברוּת היא עוד מהיותי ראש מחלקת חינוך בעיריית ירושלים והוא היה חבר מועצה, סגן ראש עיר. אז זה רק מראה לכם, קואליציה, אופוזיציה, חרדים, דתיים, בסוף העולם הוא קצת יותר מורכב מזה ואנחנו הולכים לפגוש לבנונים, סורים ואמירתים בדובאי כי זה מדינות המזרח התיכון שמסביב לים התיכון. אני אומר כאן משפט כללי, שלא קשור לוועדה, בעיניי המשימה מספר אחת של מערכת החינוך, מספר אחת, יותר מבגרויות, יותר מציונים, יותר מנשירה, היא היום חיבורים בחברה הישראלית. אני יודע שרחובות היא עיר שהיא יחסית מפותחת בזה, אני קורא לכם, ללא קשר למגזרכם, מקומכם, לעשות כמה שיותר בעניין הזה. את חטאיי אני מזכיר היום, הייתי מנהל תיכון שש שנים, זה היה בית ספר דתי, הצלחתי לא רע בקשר הדתי חילוני, הצלחתי לא רע בקשר הקיבוצניקים, מושבניקים, בית שאנים, פתחתי אותו לילדי העיר בית שאן, זה בעיניי אולי ההישג הכי חשוב שלי כמנהל בית ספר, נגיד בציר היהודי ערבי והחרדי לא הצלחתי בכלל. כלומר לא הצלחתי שם לייצר חיבורים. בירושלים היה לי כבר יותר קשה, כי כמה שירושלים מקוטבת יש בה את כולם ואיכשהו זה הפך להיות הדנ"א. היום, עשר שנים אחרי שנכנסתי, זה כבר חלק מהדנ"א העירוני, אבל באמת אני אומר, 95% מהתלמידים בישראל מעידים שלאורך כל שנות לימודיהם הם לא יפגשו ילד ממגזר אחר, אלא אם כן הם עוברים, כמו שאתה אמרת, זהר. לכן אני חושב שזה ממש צו מוסרי, חברתי, ערכי ממדרגה ראשונה וכל בית ספר יעשה כחוכמתו והבנתו. אמרתי, הניסיון שלי, לפני 20 שנה יצאתי למבצע 'חומת מגן', הייתי אז מ"פ במילואים, לחמנו בטול כרם, חוויה קשה במובן הלוחמני של המילה, וחודש אחרי זה טסתי להנחות מעגל עבודה באנטליה של מורים מקדומים ומורים משכם. לא פרויקט שלי, אבל גייסו אותי לזה. ככה חודש אחרי 'חומת מגן' מצאתי את עצמי באנטליה עם 15 מורים כאלה ו-15 מורים כאלה. לא קל, לא עישנו מקטרת שלום ולא שעשינו הסכם שלום, המחלוקות נשארו, אבל ההבנה שזה חייב להיות היא הכרחית. (בהמשך הסיור) << אורח >> רחל בן יצחק: << אורח >> אנחנו נציג שני בתי ספר פה, את ישיבת הדרום וישיבת עמיחי, אנחנו נסיים פה ונעבור להמר. << אורח >> דוד פסטין: << אורח >> שלום, אני אעשה בקצרה איזה שהיא סקירה. אני דוד, מנהל חטיבת הביניים בישיבת אמי"ת עמיחי. אני אסקור בקצרה את הישיבה. זו המצגת שהצגנו בפרס החינוך המחוזי. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> אבל אם אתה יכול להגיד לי מיקוד גם בנושא הרישום זה יעזור. << אורח >> דוד פסטין: << אורח >> אוקיי. אלה עיקרי הדברים. בגדול תפיסת בית הספר, מה שנקרא החזון שלנו, הוא סביב להיות הולך וגדל, כלומר האמונה היא שכל מי שנכנס בשערי המוסד, בשערי הישיבה, צריך לגדול, כולל צוות, כולל תלמידים, ולא רק לגדול, אלא להיות הולך וגדל באמצעות תהליך של צמיחה וגדילה. לכן זו גם המתודה של ההצגה. אלה בגדול המספרים מבחינת זכאויות, מבחינת היחידות, מבחינת האכלוס, כמות התלמידים וכמות אנשי הצוות. לא נעלה את המספרים, אבל הם מוצגים למי שירצה להרחיב. מבחינת תעודות הבגרות, אלא היחידות שבהם אנחנו עוסקים, אלה האשכולות, המגמות. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> מעניין, אשכול ב', הערבים צריכים לבחור בין ערבית, מחשבים וסייבר, נכון? << אורח >> דוד פסטין: << אורח >> כן, זו אולי אחת הנקודות הרגישות היום המגמות. << דובר >> קריאה: << דובר >> משם מגיעים ל-8200. אלה כרטיסי הטיסה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> ב-8200 יגידו לך: רגע, למה אתה מחייב אותם לבחור בין ערבית לבין סייבר? << אורח >> דוד פסטין: << אורח >> השנה זה כבר לא יקרה כי אנחנו מבינים שיש נקודה מאוד רגישה, כאלה שרוצים ללמוד גם מחשבים וגם ערבית, כי זה בעצם זה מכניס אותם ל-8200 אז יוכלו ללמוד גם וגם. והתחלנו את זה כבר מכיתה ט', כלומר כבר בכיתה ט' הקמנו טרום מגמת ערבית כדי להכין. אלה בגדול הנושאים של ההצגה, אני לא אתעכב על כל הדברים. אלה בעיקר תמונות סביב הנושאים המרכזיים. אז בגדול הדבר המרכזי בישיבה זה כל מה שקשור לתורה, לתורה ואהבה. לימוד תורה שהוא לא רק מה שחייב, אלא גם לפני זה. דיברנו קודם על שיתופי הפעולה והדגשתם את הסיפור הזה של שיתוף סביב למידה. מה שאנחנו עושים היום בשיתוף סביב למידה זה שיתוף פעולה דווקא עם בתי הספר היסודיים סביב לימוד התורה, אנחנו קוראים לזה 'התורה המחברת'. יש לנו שלוש תקשורת בישיבה, כיתות נערים על הרצף האוטיסטי שהם אצלנו. הם אצלנו, לא צריך ללכת רחוק. יש זמן שבועי שבו לומדים ביחד, כלומר יש חברותא של תלמיד עם תלמיד מכיתת תקשורת ויש גם חברותא עם בתי הספר היסודיים. כיוון שיש בנות, אז הר"מ של הכיתה הולך להעביר שיעור לבנות והבנים הולכים לעשות חברותא עם התלמידים שלנו. זה החיבור שקורה פה סביב הדבר הזה. יש פה כל מיני פרויקטים, שלא נתעכב עליהם, אני עובר לעולם הפנימי הרגשי. פה אני מבקש להדגיש את הסיפור הזה של 'מרחבי הצמיחה'. כיוון שדיברנו על להיות הולך וגדל אז יש זמן מובנה במערכת שבו צומחים בתחומים שונים. צומחים בתחום של מוזיקה וצומחים בתחום נגרות ויש עוד המון המון קורסים. מה שעשינו זה פשוט שאלנו את המורים במה הם טובים, מה הם אוהבים, מה הדרייב שלהם, אז יש לנו אחד שאוהב קשתוּת, אחד שאוהב נגרות ואחד שאוהב - - - << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> כמה תלמידים יש לכם בכיתה ז' היום? << אורח >> דוד פסטין: << אורח >> 112. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> ומה הייתה האופציה השנייה שלהם? אם הם לא היו לומדים אצלך איפה הם היו לומדים? ומה השיקול שלהם? למה הם באים אליך? << אורח >> דוד פסטין: << אורח >> יצא לי לראיין לא מעט לאחרונה מתמודדים לכיתה ז' וזו שאלה שאני שואל תמיד, למה אתה מעוניין. << דובר >> קריאה: << דובר >> כמה ביקשו להגיע? כמה ראיינת? << אורח >> דוד פסטין: << אורח >> קרוב ל-300. << דובר >> קריאה: << דובר >> 300 התראיינו ו-112 הגיעו? << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> יש כאלה שאתה אומר להם לא? << דובר >> קריאה: << דובר >> לא הוא, הרשות אומרת. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> אתה אומר למישהו שרוצה להגיע לעמיחי שהוא לא יכול? << אורח >> זהר בלום: << אורח >> אם הוא לא תושב העיר. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> אוקיי, אבל תושב העיר שרוצה עמיחי יקבל בהכרח? << אורח >> רחל בן יצחק: << אורח >> מי שרוצה עמיחי ואין לנו בעיה של מכסה, אז - - - << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> אבל אני שואל, יש לך אובר ביקוש. << אורח >> רחל בן יצחק: << אורח >> יש אובר ביקוש ואז אנחנו עוברים להגרלה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> על סמך מה אתה ממיין אותם? << אורח >> דוד פסטין: << אורח >> אני לא באמת ממיין, אני יכול להמליץ לרשות. אני ממיין הישגים, תעודות. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> אבל בסוף איך נקבע? << אורח >> דוד פסטין: << אורח >> זו סוגיה שאנחנו עוסקים בה כעת. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> ב-112 יש גם כיתת תקשורת? << אורח >> דוד פסטין: << אורח >> לא, בנוסף יש תקשורת. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> אז זה ארבע כיתות? << אורח >> דוד פסטין: << אורח >> זה ארבע כיתות, שלוש פלוס תקשורת. << דובר >> קריאה: << דובר >> כמה מהעיר וכמה מבחוץ? << אורח >> דוד פסטין: << אורח >> 90% מהעיר, אבל בסוף יש לנו גם רשויות מהסביבה שאנחנו צריכים לתת להם מענה, כגון מזכרת בתיה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> שוב, כשאתה דוחה ילד על סמך מה אתה דוחה אותו? << אורח >> דוד פסטין: << אורח >> ילד שהוא תושב חוץ אני יכול להחליט כן או לא, מבחינת תושבי רחובות זו החלטה של הרשות. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> ועל סמך מה אתם דוחים? << אורח >> רחל בן יצחק: << אורח >> אנחנו לא דוחים בגדול. אם בית הספר מתריע על ילד ואומר: תשמעי, רחל, זה ילד שאני חושב שיהיה לו מאוד קשה להיות ביום לימודים כזה ארוך אז אני הרבה פעמים מזמינה ילדים ושואלת אותם. אם אני רואה שהם ממש מתעקשים הם נשארים, הם יקבלו. << אורח >> דוד פסטין: << אורח >> מה שקורה בדרך כלל שמי שמתעקש, למרות שאנחנו אומרים לו שהעומס הוא גדול מדי, הדרישה היא מאוד מאוד גדולה, בסוף הוא – << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> 112 ילדים זה ארבע כיתות? << אורח >> דוד פסטין: << אורח >> לא, שלוש כיתות מאוד מלאות. << אורח >> רחל בן יצחק: << אורח >> אולי תגיד להם איך אתם לומדים אצלכם, שיטת הלימוד היא אחרת. << אורח >> דוד פסטין: << אורח >> צריך להגיד שאנחנו לומדים במרחבים, אלה לא כיתות רגילות. יש לנו גוגיות. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> ילדים עוזבים אותך בין חטיבת ביניים לתיכון? << אורח >> דוד פסטין: << אורח >> יש עזיבה בין ח' ל-ט', אבל זה תמיד לפנימיות. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> כמה עוזבים אותך? << אורח >> דוד פסטין: << אורח >> אחדים. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> אבל אתה 470 בכל בית ספר. אם אתה 112, תכפיל 112 בשש היית צריך להיות קרוב ל-700. << אורח >> דוד פסטין: << אורח >> 112 זה חריג. זה בשנתיים האחרונות. << אורח >> רחל בן יצחק: << אורח >> זה הולך וצומח. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> השנתונים הגדולים שלך זה שתי כיתות? << אורח >> דוד פסטין: << אורח >> כן. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> ומי שעוזב אותך אתה מאבד תלמידים מאוד חזקים? << אורח >> דוד פסטין: << אורח >> לפעמים, כן. יש סיטואציה שתלמידים מאוד מאוד חזקים רוצים את הפנימייה, הם רוצים יום מלא של תורה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> אז אתה מאבד אותם. זה מחליש אותך לקראת ט'? לא. ואתה קולט גם ילדים ב-ט'? << אורח >> דוד פסטין: << אורח >> כן, מבחוץ בדרך כלל. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> לא, מאיפה הם באים? << אורח >> דוד פסטין: << אורח >> לרוב מיד בנימין. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> ביד בנימין לומדים עד ח'? << אורח >> דוד פסטין: << אורח >> לא, הם עוזבים שם והם באים לכאן. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> מיועד אהרוני הם באים אליך? << אורח >> דוד פסטין: << אורח >> כן. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> למה? מה פחות מתאים להם שם? << אורח >> דוד פסטין: << אורח >> ממה שאני שומע, הישיבה שם מצטיינת - - - << דובר >> קריאה: << דובר >> אני אענה לך. א', תמיד הדשא של השכן ירוק יותר, בלי שום קשר לשום דבר. ב', האוריינטציה שם מאוד מאוד ישיבתית. << אורח >> דוד פסטין: << אורח >> אנחנו מקום עם מצוינות לימודית מאוד גבוהה, בין אם התוצאות ובין אם זה שיטת הלמידה המיוחדת שלנו, זה עושה את השם, אנשים באים בשביל זה. << אורח >> אורלי בטיטו: << אורח >> מנהל בית הספר, הרב שמעון שושן, הוא הבין בשנתיים האחרונות שקבלה של תלמידים שהם לא בדנ"א הטבעי שלהם והם חלשים גם לימודים הם יכולים בהחלט להעצים אותם ולהרים אותם. << אורח >> רחל בן יצחק: << אורח >> לתת להם מענה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> יש החלטה לפתוח את הדלתות יותר? << אורח >> אורלי בטיטו: << אורח >> נכון. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> מי שלא מתקבל לא אליך ולא אליך, לאן הולך? << אורח >> רחל בן יצחק: << אורח >> אמי"ת המר. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> עוד שאלה, קורונה, נשירה סמויה, כמה אחוזים אצלך? << אורח >> דוד פסטין: << אורח >> קטנים מאוד. אבל עבדנו מאוד קשה בשביל זה. פשוט החלטנו באיזה שהיא החלטה אסטרטגית, בסבב הראשון, שאנחנו פשוט לא מוותרים על אף אחד, אם זה כולל ללכת לתלמיד הביתה, או להביא את ההורים שלו, אם זה מפגשים בחוץ, פשוט לא מוותרים על אף אחד. מה שקרה, כתוצאה מהדבר הזה לא איבדנו אף אחד. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> אף אחד? אין לך נשירה סמויה בבית הספר? << אורח >> דוד פסטין: << אורח >> לא היה לנו בתקופת הקורונה, בכלל. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> זה מאוד חריג, מאוד מאוד חריג. << אורח >> דוד פסטין: << אורח >> פשוט מיקדנו את כל המחנכים לדבר הזה, אנחנו בעצמנו, רוב הזמן מצאתי את עצמי - - - << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> לא היו קשיים רגשיים אצל תלמידים שלא - - - << אורח >> דוד פסטין: << אורח >> בוודאי שכן. << אורח >> אורלי בטיטו: << אורח >> ברוב בתי הספר שלנו בחמ"ד ברחובות לא הייתה נשירה סמויה עקב קורונה. << אורח >> רחל בן יצחק: << אורח >> אני יכולה להגיד לך שהמעברים שקורים לי זה כאלה שכבר לא דתיים ומבקשים לעזוב. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> כן, זה אני מכיר, אבל סביב רגשי? << אורח >> דוד פסטין: << אורח >> עד היום, עד עכשיו אנחנו מתמודדים עם קשיים רגשיים. << אורח >> אורלי בטיטו: << אורח >> נכון, יש יותר בעיות רגשיות, אבל מטופלות, זה לא שבגללן אנחנו מאבדים את התלמיד. << אורח >> דוד פסטין: << אורח >> צריך לומר בכנות, ההתמודדויות שיש לנו השנה, בכיתה ז' בעיקר, תלמידים שלא חוו את כיתה ה' בעצם סביב משמעת, סביב הרגלי למידה, סביב רגשי, זה משהו שאנחנו לא חווינו אף פעם. << אורח >> אורלי בטיטו: << אורח >> זה מורכב יותר. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> קיבלתם את הסל הרגשי עכשיו? << אורח >> דוד פסטין: << אורח >> כן, אנחנו משתמשים בו. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> ואת סל השתלמות צוות קיבלתם גם? לא זוכר איך קוראים לו, סל גמישות המנהלים להשקיע בצוות שלהם? << אורח >> דוד פסטין: << אורח >> כן, 'באים בטוב', בוודאי. אנחנו משתמשים בו, פיצלנו קבוצות, בגלל הכיתות הגדולות, הבאנו מורים נוספים כדי לפצל כיתות. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> אם בית הספר ממשיך ככה אז אתה מגדיל את עצמך בכמעט 50% בשנים הקרובות. << אורח >> דוד פסטין: << אורח >> נכון, זה אולי האתגר הגדול, אין לנו מקום פיזית. << אורח >> זהר בלום: << אורח >> זה חוזר למינהל הפיתוח שלא מכיר. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> אתה יודע מה אתה צריך לבקש ממינהל הפיתוח, אתה צריך לבקש שכמו ב-2018-2017 ייתנו לך לבנות על חשבון הרשות בהתחייבות שהם יחזרו לך. << אורח >> זהר בלום: << אורח >> לא, הם לא מוכנים להכיר בצורך, למה? כי הם אומרים שיש ילדים לא מהמיפוי לפעמים. << אורח >> דוד פסטין: << אורח >> אחד האתגרים שלנו עכשיו, הדבר שאנחנו שוברים עליו את הראש, זה איפה. << אורח >> אורלי בטיטו: << אורח >> איפה שמים אותם. << אורח >> דוד פסטין: << אורח >> אין לנו מקום. כיתות תקשורת הולכות לגדול. קיים סיכוי שנקבל כיתה נוספת. << אורח >> אורלי בטיטו: << אורח >> כיתה נוספת, כיוון שהם מוכשרים אצלנו לסיפור של תקשורת ברחובות. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> ניתן לך להציג מהר, אבל הבנת שאת השאלות שמעניינות אותי כבר שאלתי. << אורח >> דוד פסטין: << אורח >> אני כן רוצה לדבר רגע על הפדגוגיה, כי זה המענה שלנו. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> איך אתה מארגן 112 ילדים? << אורח >> דוד פסטין: << אורח >> אז יש לנו מרחב למידה, זה לא כיתה. זה מרחב מאוד גדול עם חלונות זכוכית, הלמידה בנויה על לנסות להוריד למינימום את שלב ההרצאה, כלומר אנחנו מנסים לבנות בית מדרש - - - << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> כמה מורים יש לך על 112 ילדים ברגע נתון? << אורח >> דוד פסטין: << אורח >> ברוב המקצועות יש לי מורה נוסף. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> כלומר ארבעה מורים על שלוש כיתות? << אורח >> דוד פסטין: << אורח >> יש אפילו מקומות עם חמישה. באנגלית ומתמטיקה יש חמש הקבצות. אנחנו משתמשים במשאבים שאנחנו מקבלים, בשעות תוספת וכדומה כדי להביא את המורים האלה, מתוך הבנה שאנחנו צריכים לעבוד בכיתות קטנות מאוד. ישנם מקצועות שלא, אבל רוב המקצועות, 85%, אנחנו עובדים עם מורה נוסף לפחות במרחבי למידה. מרחב למידה יכול לכלול למידה מגוונת, כלומר יש תלמידים שצריכים שנדבר אליהם אז נדבר אליהם, יש תלמידים שצריכים ללמוד בחברותא ילמדו בחברותא, תלמידים שצריכים הקניה עם מחשב יעשו הקניה עם מחשב. אנחנו משתדלים שכשיש שיעור גמרא יהיה שיעור גמרא לכולם, כלומר כולם נכנסים ביחד, בשיעור תורה כולם נכנסים ביחד, ויש שכבה לומדת. זה לא כיתה לומדת, זה שכבה לומדת. כך אנחנו נותנים מענה להיבט הזה של הכיתות הגדולות וגם יש פדגוגיה חדשנית. אנחנו מכשירים את המורים לעשות את הדבר הזה. אלה מרחבי הצמיחה שאנחנו בונים. קצת לסבר את האוזן מה קורה במרחבי הצמיחה. יש זמן בשבוע, חילקנו את זה למרחב לב ודעת. לב זה כל מה שקשור לטיפול הרגשי, למענה הרגשי, ודעת זה מיומנויות של המאה ה-21. זה פה שיעור קרטה. זה אני, אגב. בעוונותיי כשהייתי צעיר הייתי קרטיסט אז אני מלמד קרטה. יש פה קורס פרמדיקים, יש אמנות עץ, נגרות מה שנקרא בלעז. זה קורה במרחבי הצמיחה. זה שעות, זה כרגע שעתיים, אנחנו נרחיב את זה בעזרת ה' בשנה הבאה, שעות במערכת שבהם קורים דברים. רוב הדברים קורים על בסיס המורים שלנו, זה מורים שלנו שפשוט עושים ואז הם מלמדים מה שטוב להם. << אורח >> אורלי בטיטו: << אורח >> זה צמיחה גם לצוות. << אורח >> דוד פסטין: << אורח >> כי הוא מלמד את מה שהוא רוצה. דבר אחד שחשוב לי להגיד, כי שאלת על זה בהקשרים של קורונה. בקורונה פעלנו בשיטות המיפוי. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> תלמידים שהולכים לאיבוד ונראים לעתים רחוקות כמה יש לך כרגע בחטיבה? << אורח >> דוד פסטין: << אורח >> יש לי כחמישה על כל שכבה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> כלומר 5%. << אורח >> דוד פסטין: << אורח >> כן, אבל אנחנו עליהם לגמרי. בתקופת הקורונה הייתי עושה מיפוי כזה כל שבוע, לקחנו את התכנית של גמזו, רמזור אדום, צהוב וירוק, והיינו ממקמים את התלמידים. ידענו שהאדומים והצהובים, אליהם הלכנו הביתה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> כמה אדומים יש לך כרגע? << אורח >> דוד פסטין: << אורח >> אמרתי, חמישה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> זה ה-15? << אורח >> דוד פסטין: << אורח >> כן. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> ובחטיבה העליונה המצב דומה? << אורח >> דוד פסטין: << אורח >> לא, בחטיבה העליונה זה פחות. אנשים מתבגרים, תופסים את עצמם. << אורח >> אורלי בטיטו: << אורח >> הם לקראת בגרות, הם לא רוצים להפסיד. << אורח >> דוד פסטין: << אורח >> זה לא שאין, יש, אבל בחטיבה העליונה הכיתות קטנות יותר, אני מדבר על שניים בערך לכיתה. << דובר >> קריאה: << דובר >> כל הכיתות רגילות בחטיבה העליונה, או שיש גם כיתות מב"ר? << אורח >> דוד פסטין: << אורח >> יש כיתת תקשורת אחת. << אורח >> אורלי בטיטו: << אורח >> אין מב"ר. << אורח >> דוד פסטין: << אורח >> אנחנו לא מסלילים כיתות. כתפיסת עולם לא מסלילים כיתות. הם גם לא יקבלו, בקושי העיר מקבלת. << אורח >> אורלי בטיטו: << אורח >> הם לא יקבלו, הם לא עומדים בפרופיל. << אורח >> זהבה לנצמן: << אורח >> יש לכם תלמידים משולבים בכיתות? << אורח >> דוד פסטין: << אורח >> כן, המון. למעט בכיתה ז' יש לנו תלמידים משולבים. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> מה האתגר הכי גדול שעומד בפניך היום כמנהל חטיבה? << אורח >> דוד פסטין: << אורח >> האתגר הכי גדול שלי זה שכבת ז' השנה, הם מאתגרים אותנו באופן מיוחד בכל מה שקשור להרגלי למידה, משמעת. אני עוסק בדברים שלא עסקתי בהם בשלב הזה של השנה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> ה'-ו' הם היו בקורונה. << אורח >> דוד פסטין: << אורח >> והם גם כיתות גדולות. זה מאוד מעסיק אותנו. זה לוקח אותך באופן שוטף ליום יום התמידי ואתה מנסה לווסת את הפער בין להסתכל קדימה לבין היום יום. זה משהו שמאוד מאתגר אותנו. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> אוקיי. סיכום. << אורח >> דוד פסטין: << אורח >> סיכום הדברים, אני דווקא אסכם בפיתוח הצוות. פיתוח הצוות שלנו בנוי גם סביב נושא הבחירה, סביב נושא הצמיחה האישית, כי אנחנו מבינים שמה שעושים לצוות אוטומטית מוקרן, אתה לא צריך לעבוד גם עם תלמידים, ברגע שאתה עובד עם צוות הצוות עובד. הצוות שלנו, ברוך ה', הוא צוות מצוין, בגלל זה הביקוש הגדול כי הצוות מאוד מחויב לעבודה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> יישר כוח. << אורח >> רחל בן יצחק: << אורח >> תודה רבה רבה, הרב דוד, יישר כוח גדול. הרב טברסקי, בבקשה. << אורח >> דוד טברסקי: << אורח >> אני חושב שהאידיאל שלנו והחזון שלנו, עוד מעט נגיע לזה. דבר ראשון, קינלי, אנחנו עבדנו ביחד בירושלים. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> כן. << אורח >> דוד טברסקי: << אורח >> בקרית נוער, כשאני ניהלתי את החטיבה. איך אנחנו מדברים על מצוינות כשהגמרא היא אבן הדרך וכשאנחנו מדברים על לימוד תורני אנחנו מדברים על לימוד הגמרא. זאת אומרת לימוד הגמרא הישיבתי, כיתות בית מדרש, זה בדנ"א של הישיבה, איך אנחנו בסופו של דבר מחנכים אותם כשהם מגיעים לישיבות, 95% מגיעים לישיבות הסדר, ישיבות גבוהות, מכינות, אני חושב שמה שהוספנו בשנים האחרונות זה באמת לדבר על מצוינות בכל התפיסה. לא רק במקום הלימודי של גמרא. ישיבת הדרום דוגלת בחינוך, לאהבת תורה, לעבודת ה', באווירה מעצימה ומכילה על ידי בנייה ערכית ואישיותית מתוך חינוך לאחריות. מהמקום של אחריות ויצירת תחושת שייכות הם באמת מרגישים בישיבת הדרום, הסלוגן שלנו היה ישיבה שהיא בית. ארוחת הצהריים הישיבתית שעדיין קיימת שם, שבתות ישיבה שקיימות שם, החגים. ובכלל אנחנו רואים את ישיבת הדרום כמגדל אור תורני. פה אני רץ דווקא לסוף, יש הרבה אירועים שאנחנו עושים בישיבת הדרום שהם מגדל אור תורני לכל העיר. למשל הושענא רבא, יום העצמאות שאנחנו עושים לכל תנועות הנוער, ליל שבועות, מדרשת שבת. הבאתי פה רק כמה דוגמאות. הסלוגן שלנו: מישיבת הדרום תצא תורה. אותו דבר, פתחנו עכשיו חדר בריחה על נושא שמיטה, לכל העיר. השמיטה היא נושא כבד ללמד, העירייה בדיוק חנכה את זה, זהר היה שם בשבוע שעבר, איך אנחנו מלמדים את השמיטה בצורה חווייתית, לא רק אסור-מותר, אלא בצורה הרבה יותר כיפית ויותר נעימה. אז המקום הזה של ישיבת הדרום של משם יוצאת התורה. יש לנו רבנים של צהר שהם מחתנים גם את הבוגרים שלנו וגם מכל העיר, הדרכת חתנים מתוך הישיבה, גם הולך להיות לנו שיתוף פעולה עם מכון פוע"ה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> עוזבים אותך בין חטיבת הביניים לחטיבה העליונה? << אורח >> דוד טברסקי: << אורח >> זה אחד הדברים שעשינו, כמעט שלא, בודדים בודדים. ממש כמעט שלא, מדובר על תלמיד אחד או שניים. עשינו עבודה מאוד מסודרת בנושא הזה ובעיקר היינו צריכים להעלות את הרמה התורנית, שבאמת אין מה לחפש בישיבות אחרות בחוץ. עוד מעט נדבר על המחירים ששילמנו. << אורח >> זהבה לנצמן: << אורח >> אתה אומר שצמצמתם את המעברים בזה שהדגשתם את הרמה התורנית? << אורח >> דוד טברסקי: << אורח >> עברו הרבה לישיבות תורניות פנימייתיות. שם היה עקב אכילס שלנו והיינו צריכים להראות שהנה, יש פה היצע ישיבתי טוב, חזק מספיק. << דובר >> קריאה: << דובר >> האנגלית שם בחמש יחידות, זה 99%. << אורח >> בועז קולומבוס: << אורח >> צריך להבין, כ-21% מתלמידי החינוך הממלכתי דתי בארץ במעבר מ-ח' ל-ט' עוזבים את השש שנתי ועוברים לארבע שנתי. זה הנתון. השאלה מאיפה הם באים, אבל זה 70 ומשהו מוסדות פנימייתיים לבנים ובנות ארבע שנתיים, מאלוני הבשן, לחבר'ה שלא מצליחים, עד מקור חיים לחבר'ה שרוצים את ה – כל הרצף הזה. זה הנתון. לכן כשאנחנו מודדים התמדה במעבר מ-ח' ל-ט' אז זה נתון שלקחנו בחשבון. אנחנו כמדינה מאפשרים אותו, אז אנחנו לא יכולים לצפות לנתוני התמדה של 100%. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> ברור. << אורח >> דוד טברסקי: << אורח >> אז זה אחד הדברים שעשינו, א', להעלות את רמת המצטיינים שעבדנו עליה בצורה מאוד מאוד סדירה וטובה ואת הארבע-חמש יחידות מתמטיקה ואנגלית. כל מיני תכניות מצוינות ברמת הקודש. כל זה ברשות. אנחנו מדברים המון על מקום של הרשות בישיבה. יש לימוד לפני התפילה, אחרי התפילה, באמצע, סדר ערב, סדר בוקר, זאת אומרת יש המון דברים שאנחנו עושים במהלך הישיבה, רשות, מי שרוצה. שני מסלולים ראשיים יש בישיבה, ראינו שחבר'ה רוצים את המקום הישיבתי, אבל רוצים גם את הדבר הנוסף, תגבור תורני ותגבור תורני מדעי סייבר. היום הלכנו עם תכנית שביט של מכון וייצמן, מכון דוידסון, גם לתת את המקום המדעי. את סייבר נמצא ברשות אחרי הלימודים. פתחנו את זה לכולם, גם החבר'ה של התגבור התורני רוצים סייבר עם חברת סייבר פור יו ופתחנו את זה אחרי הלימודים. מגמות. פתחנו את זה ונתנו אפשרות. למרות שכולם אצלנו עושים חמש יחידות תלמוד, ואני מדגיש תלמוד, אנחנו נלחמים על זה ואנחנו סובלים מזה גם - - - << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> הגישה של לעשות תושב"ע וללמד לשמה יותר, זה לא מתאים לכם? << אורח >> דוד טברסקי: << אורח >> זה לא עובד. בדקנו את זה - - - << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> אני שומע את זה בהרבה מקומות, עד שלא נפצח את זה – << אורח >> יעקב ארביב: << אורח >> כשזה פנימייה וזה יותר ממוסגר יש אולי אפשרות להתחיל לשחק עם האפשרויות האלה. כשאתה בחור אקסטרני ואתה בחמש רוצה ללכת הביתה ויש לך עוד פעילויות - - - << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> היה לנו דיון השבוע על רפורמת הבגרויות. אנחנו כמדינה נכשלנו במושג של לימוד לשמה, לא רק בתורה, בכל דבר. המסר הוא מה שלא בוחנים לא לומדים. בזמנו, כששי פירון ניסה את רפורמת הלמידה, זה היה הרעיון שלו. עברנו כמעט עשור ולא התקדמנו הרבה. בוא נודה על האמת, אם אנחנו לא נפצח את האירוע הזה של לימוד לשמה, ושוב, לא רק בתורה, גם בדברים אחרים, אנחנו בבעיה. << אורח >> יעקב ארביב: << אורח >> בסופו של דבר כשאתם במשרד, לא אתה, המשרד בא ואומר שהוא נותן את אותו תגמול לזה ולזה, והילדים לא טיפשים, וההורים בטח לא טיפשים והם יודעים ורוצים לאפשר לילדים את הכי טוב הם יכולים לשלב הבא, אז אי אפשר לשחק עם זה ולתפוס את העגלה משני הקצוות. לשמה לשמה, אבל הם רוצים - - - << דובר >> קריאה: << דובר >> מה האחוז שעושים תושב"ע? << אורח >> דוד טברסקי: << אורח >> אצלנו עשרה תלמידים עושים תושב"ע. << דובר >> קריאה: << דובר >> השאר גמרא? << אורח >> דוד טברסקי: << אורח >> כולם תלמוד. אנחנו משלמים על זה מחיר לא פשוט. << אורח >> זהבה לנצמן: << אורח >> מה זה המחיר הזה? << אורח >> דוד טברסקי: << אורח >> דבר ראשון מספר המצטיינים. << אורח >> זהבה לנצמן: << אורח >> זה מוריד את מספר המצטיינים? << אורח >> בועז קולומבוס: << אורח >> ברור. << אורח >> אורלי בטיטו: << אורח >> זה ביחס לאחרים גם. << אורח >> בועז קולומבוס: << אורח >> זה מוריד את מספר המצטיינים, זה אומר גם כמה הם יכולים בסך הכול להשקיע. זו שאלה שאנחנו מתמודדים איתה יום יום, היא לא פשוטה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> אני חושב שהיינו צריכים, בועז, זה כבר אצלכם לגמרי – כשתלמידות שלי היו רוצות לעצבן אותי אז הן היו שואלות אותי, לימדתי גמרא לבגרות, אם השיעור הזה הוא לבגרות, אז הייתי אומר להן: לא, זה לחיים. לימדתי אותן שש שעות גמרא לבגרות ושעתיים גמרא לשמה. השעתיים לשמה היו הכי טובות בפער, אבל אם אנחנו לא נצליח לבצע את זה כמשהו בילד-אין, ואני יודע, זה בניגוד לרוח הדור, זה בניגוד לרוח משרד החינוך, זה בניגוד להכול, אני חושב שבלימודי הקודש אנחנו מפסידים בענק בגלל הבגרויות. בסוף בסוף התלמידים לא אוהבים את הבגרויות, הם עושים אותן כי הם צריכים ולימוד התורה לא יכול להיות בקטגוריה הזו. אני יודע, זה לחצות רוביקון, אבל האמת שאני לא חושב שהתלמידים שלנו יאהבו יותר גמרא אם הרמה של הבגרות תהיה יותר גבוהה, אני חושב שהם יאהבו את הגמרא אם נצליח להאהיב עליהם את הגמרא, וכנ"ל בתנ"ך וכנ"ל במחשבת. אנחנו באמת לא מצליחים בזה ובעיניי זה מצב נורא. דרך אגב, ישבתי עם חסיד בעלז ביום חמישי ודיברנו על האתגרים שלהם. הוא אמר לי שהם העבירו את כל הישיבות הקטנות שלהם למבחנים. כל שבוע עושים מבחן. אמרתי לו: תגיד לי, הם לא שונאים את זה? הוא אומר לי: לא, הם מתים על זה. אמרתי לעצמי שהם עשו טעות, הם היו צריכים להישאר בלימוד לשמה. הם עושים להם כל שבוע מבחן בגמרא כי הם רצו איכות. אני לא יודע, אני חושב שלא ככה משיגים איכות. << אורח >> זהבה לנצמן: << אורח >> אולי אפשר לעשות את זה, כמו שיש פרויקט מעורבות חברתית, אתה בעצם רוצה לחנך ילדים להיות מעורבים בקהילה ואתה נותן להם את נקודות הזיכוי. << אורח >> יעקב ארביב: << אורח >> זה נורא נחמד, אבל בסוף אין קרדיטציה. << אורח >> זהבה לנצמן: << אורח >> אז כן לעשות קרדיטציה בבגרות. << אורח >> יעקב ארביב: << אורח >> אבל מי ייתן? זה רק המשרד יכול או האוניברסיטאות יכולות. אנחנו לא יכולים להגיד, צריך להגיד לו: יישר כוח גדול, גדלת לתורה, עשית את מה שההורים שלך ציפו ממך. נחמד מאוד, אבל עם זה לא הולכים למכולת. << אורח >> זהבה לנצמן: << אורח >> זה כמו בלימודי אקדמיה, יש לך שלוש יחידות על משהו. << אורח >> יעקב ארביב: << אורח >> כן, שם יש קרדיטציה, בזה אין. תושב"ע ותלמוד זה אותו דבר. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> אתם מצליחים ללמד כסדר גמרא לשמה? על הסדר? << אורח >> דוד טברסקי: << אורח >> הבגרות בתלמוד היא לא על הסדר, לצערי. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> לא, אני מתכוון האם אתם מצליחים בשגרת התלמידים להכניס להם בשבוע ממוצע מעבר לגמרא לבגרות גם גמרא לשמה? << אורח >> דוד טברסקי: << אורח >> יש תלמידים שעושים דף יומי. << אורח >> יעקב ארביב: << אורח >> יש המון קבוצות שלומדות תורה לשמה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> באיזה אחוז? << אורח >> יעקב ארביב: << אורח >> בכיתות התורניות שלנו, כיתה ז', ח', ט', י', חוץ מגמרא עיון לומדים על מסכת בבקיאות, כל שנה. זה דברים שהם לומדים אקסטרה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> בי"א-י"ב לא? << אורח >> יעקב ארביב: << אורח >> בי"א-י"ב, בגלל התלמוד והם לחוצים על ה-22 דף אני לא יכול לתת להם גם זה. זה גם תוספות וגם הסוגיות. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> אני אגיד לכם משהו, זה לא עיקר דיוננו, ואנשי הוועדה, אני מתנצל שנכנסתי פה לדיון נישתי, אבל באמת אני בטוח שאנחנו צריכים לשנות כיוון. אני לא חושב שאנחנו נצליח להאהיב לימוד תורה ביותר ויותר בגרויות יותר ויותר קשות. איך משנים פה כיוון אני לא יודע. עסקתי בזה 15 שנה בשטח, בללמד וכמנהל בית ספר, אבל המקומות היחידים שהצלחנו זה כשהצלחנו להחדיר שעות לשמה בתוך שעות החובה. היה לי רב בית ספר שהיה מלמד בהפסקות, כל מה שהוא לימד בהפסקות היה התורה הכי משמעותית, כל מה שהוא לימד בשיעורים ממש לא. אי אפשר להצליח כשזה לבגרות, זה פשוט אי אפשר. << אורח >> אורלי בטיטו: << אורח >> זה נכון, מצד שני קשה יהיה להגיד שבמקצועות הליבה לא נמצא בכלל - - - << אורח >> דוד טברסקי: << אורח >> לכן הלכנו על זה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> זה עובד נהדר. << אורח >> בועז קולומבוס: << אורח >> אני רוצה להציג מודל אחר. תלמידים שבוחרים מגמות כמו סוציולוגיה, כמו פיזיקה, כבחירה במגמה, נבחנים לבגרות ברמה גבוהה ומספרים או נותנים ציונים גבוהים מאוד ברמת שביעות הרצון. זאת אומרת אלמנט הבחירה פה הוא לא פחות משמעותי מאלמנט הבחינה. ברגע שבחרת וגם לימדו אותך כמו שצריך – << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> אתה אומר להפוך את הקודש למגמות? << אורח >> יעקב ארביב: << אורח >> אתה צודק שאתה אומר לגבי פיזיקה, כי הוא נותן לו קרדיטציה אחר כך גם לדברים נוספים. << אורח >> בועז קולומבוס: << אורח >> אבל גם מי שהולך למגמת ארץ ישראל, שלא נותן קרדיטציה, אבל אם המגמה היא מגמה חווייתית התלמידים נהנים להיות בה. גם סוציולוגיה, וגם כאלה שלא שוות כלום, בינינו. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> חברים, זמננו הולך ותם ולא אמרתם כלום על הרישום. << אורח >> דוד טברסקי: << אורח >> אני אגיד ככה, אני פותח נושא. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> כמה ילדים יש לך בכיתה ז'? << אורח >> דוד טברסקי: << אורח >> 76. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> שתי כיתות? << אורח >> דוד טברסקי: << אורח >> שלוש. נפלה לנו כיתה בשנייה האחרונה. << אורח >> אורלי בטיטו: << אורח >> הוא פתח ואז נפלה לו כיתה. << אורח >> דוד טברסקי: << אורח >> היינו אמורים להות 77. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> איך אתה סוגר את שעות התקן? << אורח >> זהר בלום: << אורח >> הרשות עוזרת. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> מי נותן לך? << אורח >> דוד טברסקי: << אורח >> זהר נתן לנו, הרשת נתנה לנו. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> אבל למחנך, לר"מ, אין גמול חינוך. << אורח >> דוד טברסקי: << אורח >> נכון. אנחנו עוברים טלטלה בשנתיים האחרונות. לפני שלוש-ארבע שנים רצו לפתוח אצלנו מסלול שנקרא סנהדרין, לא הסכמנו שהוא ייפתח אצלנו. הוא נפתח בהמר. כתלמיד של הרב דרוקמן לא הסכמתי שהוא ייפתח אצלנו. מקום שהם דרשו הפסקות שונות, מורים שונים, גדר שונה, ארוחת צהריים. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> כאילו סיירת? << אורח >> דוד טברסקי: << אורח >> לא סיירת, מסלול נפרד. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> כן, אבל סיירת נפרדת. << דובר >> קריאה: << דובר >> כמו שהרב גורדין פתח באור עציון. << אורח >> דוד טברסקי: << אורח >> נכון. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> כאילו הסללה פנימית. << אורח >> דוד טברסקי: << אורח >> נכון. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> ולא הסכמת. << אורח >> דוד טברסקי: << אורח >> ולא הסכמנו. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> מסיבות אידיאולוגיות. << אורח >> דוד טברסקי: << אורח >> לגמרי. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> ואיבדת בגלל זה תלמידים. << אורח >> דוד טברסקי: << אורח >> ואיבדנו בזה המון תלמידים. היום אנחנו מתלבטים מה אנחנו עושים. << אורח >> זהר בלום: << אורח >> לא יודע אם המון. << אורח >> אורלי בטיטו: << אורח >> הם הולכים להמר. שם הם פתחו. << אורח >> דוד טברסקי: << אורח >> הם פתחו וברוך ה' מצליח להם יפה. הציבור הדתי לאומי עובר, אתה מכיר את זה הכי טוב, סוציולוגית לשני הקצוות, להיות המיינסטרים - - - << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> בשנה הבאה פותחים ישיבה. שוב, אני לא אכנס כאן למה דעתי על זה, אבל הם התייעצו איתי. תשמע, שוב, זה היפים והאמיצים של הציונות הדתית, זה מה שזה יהיה. << אורח >> דוד טברסקי: << אורח >> לגמרי. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> מה יכול לקרות כשאתה פותח כיתה אחת שהרב גורדין פותח אותה בהר עציון, מה אתה מצפה שיקרה? זה לא יהיה היפים והאמיצים? << אורח >> דוד טברסקי: << אורח >> זאת שאלה. כדי להיות המיינסטרים באמצע, אנחנו במצב סוציולוגי לא פשוט, אנחנו מנסים להרים את שני הדגלים של מצוינות ושל תורה, אנחנו עובדים קשה על הדבר הזה. בשנה הבאה, לא הייתה לנו ברירה, אנחנו פותחים כיתה ט' של מסלול פנימייתי בהדרכה של מקור חיים, בהשראה של מקור חיים. הבאתי ר"מ, 12 שנים במקור חיים, הרב מרדכי כהן, שהולך להקים את המסלול הזה. אני אומר את זה בחלום נהדר, כי אני חושב שזה יוסיף המון. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> מה אתם אומרים על זה? << אורח >> רחל בן יצחק: << אורח >> אני שמחה בזה. << אורח >> זהר בלום: << אורח >> דנו בזה לפני ביחד. << אורח >> רחל בן יצחק: << אורח >> אני חושבת שזה יפתח להם עוד רישום. << אורח >> דוד טברסקי: << אורח >> זה שזה יעזור לישיבה זה ברור. << אורח >> זהר בלום: << אורח >> זה קורה בלחדש ולהתחדש ולחשוב אחרת. << אורח >> דוד טברסקי: << אורח >> וכמו שאת אומרת, הרישום שם נפלא. << אורח >> בועז קולומבוס: << אורח >> אני אגיד דבר אחד, בעיר או בקבוצת אוכלוסייה מסוימת, בעיניי מה שחשוב זה לשמר איזה שהוא סוג של איזון בין מוסדות. אם נוצר מצב שבו יש מוסד אחד שברור שהוא קולט רק תלמידים מסוג מסוים ומוסד אחר הרבה הרבה פחות זו בעיניי הבעיה. ברגע שיש תחרות, כי אי אפשר להימנע ממנה, בטח לא בציבור הדתי, אבל ברגע שברור לכל המוסדות שהם שותפים במאמץ העירוני בגיוון האוכלוסייה, שותפים מלאים, אז אני אומר - - - << אורח >> רחל בן יצחק: << אורח >> נכון, והם שותפים מלאים כולם במאמץ העירוני. << אורח >> בועז קולומבוס: << אורח >> אז אני אומר, אז אני יכול להבין ולקבל גם תהליכים - - - << אורח >> זהר בלום: << אורח >> דרך אגב, זה נפתח רק מכיתה ט', לא הסכמנו לפתוח את זה מכיתה ו'. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> זה חכם מצדך. אני רוצה לומר משהו ברמה הערכית, אני חושב שזה נכון, ואני אסביר למה, התלבטתי בזה כל שנותיי כמנהל בית ספר וגם אחר כך כמנהל מינהל חינוך, אני חושב שזה נכון. באמת בתיכון לא כולם צריכים אותו דבר, אתה גם לא יכול לתת אותו דבר כשהפערים אצלך גדולים. כשזה מייצר הסללה של בית ספר לבית ספר אז זה באמת לא הוגן, אבל כשזה פנים בית ספרי ויש לך כיתה מסוימת ואתה לא שם גדר הפרדה, היא מסלול, אבל כולם יודעים שהמסלול הזה דורש יותר, אולי אפילו בדברים מסוימים נותן יותר למה שמתאים לילדים האלה, בעיניי זו אמירה לגיטימית בחברה. גם כמעט בלתי אפשרי לנהוג אחרת. אני יכול לומר לך שבכל פעם שבאו מנהלים, ובאו הרבה פעמים להתייעץ איתי, גם מנהלים חילוניים, אמרתי להם שיעשו את זה ואני אסביר לך למה, כי בסוף כשאתה מגיע למסקנה שאין לך ברירה זה כמעט מאוחר מדי. אם אתה לא עושה את זה אתה מאבד תלמידים למוסד אחר, שהוא בדרך כלל הרבה יותר סגרגטיבי, הרבה יותר ממיין, ואתה נשאר, מה לעשות, בלי השליש שהוא שליש חזק באיזה שהוא מובן, לא משנה אם תורני או לימודי. לכן הסללה פנים בית ספרית כשיש תחרות ואין ברירה היא נכונה כל עוד נוהגים במערכות יחסים, למשל משתפים, הקבצות, מגמות, פעילות חברתית, אבל גם יוצרים את תחושת הסיירת. אני כדי להילחם על בית ספר אזורי, שהיה בנים בנות, עשיתי כיתות בית מדרש, בסוף זה הציל את בית הספר. המנהלים שאחריי ביטלו את זה, אחרי שתי דקות ראו שהם בבעיה והחזירו את זה באופן אחר. ואני אגיד לך עוד דבר, ניסיתי להציל בית ספר חילוני בירושלים מאותו מצב, הוא לא הסכים, הוא בסכנת סגירה היום, לקח כמה שנים והוא כבר לא יכול להחזיק. כלומר יש בעניין של התחרות ושמירת האליטות כל הזמן דינמיקה בישראל, ומה לעשות, האליטות שלנו רוצות חינוך מעולה, במיוחד אנשים שחוזרים מחו"ל, זה תמיד מתסכל אותם, הם רואים ב-SAR בניו יורק או במיימונידס בבוסטון, לא משנה, כל מקום שממנו חזרו: למה קיבלתי כזה חינוך ופה לא? ואז הם רוצים משהו דומה. ובסוף אם לא תייצר את זה בתוך המוסד שלך זה יהיה פשוט מוסד נפרד וזה מה שיהיה. מקור חיים זה רעיון טוב, כי באמת מקור חיים פיצחו משהו בלימוד תורה, שהוא בעיניי נדיר מאוד בציונות הדתית, מאוד נדיר, ואני תמיד אומר לחבריי החרדים: אתם רוצים לראות לימוד תורה רציני, לכו תתחרו עם מקור חיים. לא הרבה יכולים להתחרות. << דובר >> קריאה: << דובר >> יש שם גם תורה, שאני חוויתי אותה שלוש שנים, עם הרב דב, תורה של החבורה. אני חושב שיש בה הרבה אמת. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> במסקנות הוועדה, המשפט שאני אמרתי עכשיו, זה משפט שאותי הוא מנחה, בואו נייצר מסלולים פנים בית ספריים ופחות חוץ ובית ספר נפרד. ככל שנוכל לעשות את זה אני חושב שהתלמידים שלנו יקבלו גם את הטוב וגם את המשותף. << אורח >> זהר בלום: << אורח >> ובמאמר מוסגר צריך לדעת שזה גם מסוכן. אנחנו היינו בהמון דיונים על זה, מה קורה לכיתות הנמוכות, מה זה עושה להם. << אורח >> אורלי בטיטו: << אורח >> הכול תלוי באיך מטפלים בהם. אנחנו נפגוש את זה עכשיו בהמר ואנחנו נראה שכל מסלול כזה מקבל את המענה המותאם. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> דרך אגב, מה שקורה למכון לב עם מסלול תלי"ה שבסוף זה יצר פנים ג'נטריפיקציה בחינוך, זה נכון. יש בזה סכנה, צריך לעבוד בזה מאוד קשה. << אורח >> בועז קולומבוס: << אורח >> נראה שבדרום זה יוצר לנו בעיות מסוג אחר לגמרי. פותחים מסלולים, אבל כל מסלול הוא כל כך מדולדל שהוא לא מחזיק את עצמו. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> אנחנו צריכים לסיים, משפט סיום שלך. << אורח >> דוד טברסקי: << אורח >> אז אני אומר, לנסות כמה שיותר להעלות את דגל התורה בעיר ובישיבה. עם פתיחת המגמות החדשות, פתחנו שש מגמות חדשות, ביו טכנולוגיה, פיזיקה, מדעי המחשב, לראות איך אנחנו מייצרים את שניהם ביחד עם בעיקר המון המון רשות, פה אני מתחבר למקום של הרשות, כמה שיותר דברי רשות. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> יישר כוח לשניכם. אני אגיד לך משהו, שוב, כי עברתי את התהליך הזה, הייתי גם בצד של החזקים וגם בצד של החלשים, טעמתי את כולם, בסוף יש איזה משהו שאתה צריך לדייק מה ההורים רוצים, אתה צריך לדייק את זה. אנחנו בדרך כלל חושבים שאנחנו יודעים, אבל הרבה פעמים כשאנחנו שואלים באמת, וכל פעם כשבאים אליי להתייעץ איתי על הקמת בתי ספר אני אומר – הייתי במרום הגליל אצל עמית סופר, אח של אופיר, ואמרתי לו: עמית, קח קבוצה של 15 הורים הכי חזקים ברשות שלך - - - << אורח >> אורלי בטיטו: << אורח >> שולחן עגול, לשמוע מהם. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> תשאל אותם. לא מה אתה חושב שהם רוצים ולא מה אתה חושב שהם יגידו, אלא מה הם רוצים, את זה תיתן להם. תיתן להם את זה הם יישארו אצלך, לא תיתן להם הם יברחו לך. שיהיה בהצלחה רבה, נעים מאוד לעסוק בחינוך. (בהמשך הסיור – בית ספר אמי"ת המר) << אורח >> אליחי דדי: << אורח >> צהריים טובים לכולם, ברוכים הבאים לקרית החינוך אמי"ת המר ברחובות. אנחנו נפתח בסרטון תדמית, לאחר מכן, אנחנו בחטיבת הביניים, נדבר על חמישה המסלולים, שישה מסלולים בעזרת ה' בשנה הבאה, כל תלמיד בוחר במסלול מסוים שמתאים לו לפי האישיות שלו והכישורים שלו ותכונות הנפש שלו. הרב אבי יציג את מרכז חברותא ואת המכינה לחיים, ושי, המנהל של אקו סיסטם אצלנו בבית הספר בקריה, ידבר גם על תכנית מדהימה שנקראת 24/7 וגם על העולם של net skills, שיתוף פעולה עירוני בין בתי הספר העירוני. נתחיל עם הסרטון. (הקרנת סרטון). << אורח >> אליחי דדי: << אורח >> אז זאת קרית החינוך אמי"ת המר וננסה בקציר העומר לתת לכם טיפה טעימה ממה שקורה בקרית החינוך. אני מנהל חטיבת הביניים. בחטיבת הביניים, בשלוש השכבות של ז' ח' ו-ט' יש לנו 18 כיתות, לאמור שש כיתות בכל שכבה. בכל שכבה יש לנו חמישה מסלולים כאשר מסלול אחד, מסלול יח"ד, מסלול שמיועד לתלמידים ההטרוגניים, ראשי תיבות של יזמות, חברה, דרך. אנחנו פותחים שתי כיתות הטרוגניות בכל שכבה. בשנה הבאה בעזרת ה' אנחנו הולכים לפתוח מסלול שלישי שייקרא רגבים, מסלול שמחבר אדם ואדמה, שיתוף פעולה יחד עם החוות בשילר ויחד עם החווה החקלאית שנועד, כמו במסלולי רגבים שיש בארץ, להוציא את התלמידים החוצה לעבר השדות, לעבר האדמה ולהרגיל אותם וללמד אותם על כל העולם הזה. 'יחד שבטי ישראל' זו התפיסה החינוכית. בקרית חינוך אחת אמורים להימצא כל התלמידים בקשת הדתית, התלמידים המצטיינים לימודית, התלמידים המצטיינים תורנית, התלמידים שמצטיינים בחדשנות פדגוגית ותלמידים מצטיינים בספורט או ביזמות או בכל תחום אחר, וגם תלמידים מכיתות קטנות עם לקות למידה, אבל בוודאות שיש להם עולמות תוכן רבים אחרים, ואותם אנחנו רוצים להפגיש. המפגש הישיר הזה, הבלתי אמצעי, יוצר קסם בתוכו, וזה על רגל אחת המהות של קרית החינוך אמי"ת המר. נעבור ממש בקצרה על המסלולים. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> זהר, אז הסנהדרין בעצם מתחרה ראש בראש עם הישיבה הקטנה החדשה? << אורח >> זהר בלום: << אורח >> זה מחזיר אותנו לפגישה הקודמת שישיבת הדרום אמרה: אני לא רוצה. אני חושב שנכון בית הספר עשה של לשנות קו. מי שלא יודע, לפני שבע שנים בית הספר היה על סף סגירה. ילדי רחובות לא רצו ללמוד פה, הוא היה על כמעט 39% הצלחה בבגרות, אבל ילדי רחובות לא, הוא הצטייר כקולט עלייה, רובם היו יוצאי העדה האתיופית, הרחובותים לא רצו ומהסביבה הגיעו. ואז באמת הגיע לפה צוות עם ברק בעיניים והם אמרו שהם הולכים למשהו אחר. כיתה אחת הייתה, אמרו שהם מקימים את כל המגמות האפשריות, העירייה והרשת הכניסו יד עמוק לכיס, אבל לא רק כספית, גם חשיבה. ובאמת, בשינוי הזה כשהלכו מכיתה ז' עד י"ד כבית ספר אחד, בחשיבה, ופה נכנס העניין שעד היום לצערנו במשרד החינוך לא מבינים את המהות של שינוי. אני עושה הפרדה בין הממלכתי דתי לממלכתי, כי בממלכתי ברחובות יש באמת, איך אני קורא לזה? היפרשוק ענק, אפשר לבחור הכול, אבל בשביל לעשות משהו ייחודי בממלכתי דתי ולחזק אותו צריך לפעמים להביא כאלה חזקים שלא תמיד במיפוי. וזה שאומרים לנו: אה, הבאתם שני ילדים במיפוי, תישארו עם שלוש הכיתות בשכבה שבנינו ולא שש כיתות, תסתדרו, לא מעניין אותנו. נכון להיום אנחנו מסיעים ילדים מפה, הסמל הזה, לומדים במרחק של יותר מקילומטר, או יבילים בכל החצר, או נמצאים פה, שזה שטח פרטי, זה בית כנסת פרטי שנבנה על ידי - - - << אורח >> רחל בן יצחק: << אורח >> לקחנו עוד מבנה כדי לתת ואז י"א-י"ב שם, אבל המורים כל היום רצים מפה לשם. << אורח >> זהר בלום: << אורח >> כן, אם ראיתם את המגמות, הקונדיטוריה והכול, זה בית ספר ממלכתי שהם אורחים שם. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> מאיפה מגיעים רוב הילדים שהם לא מרחובות? << אורח >> זהר בלום: << אורח >> עומדים היום בתור להיכנס לפה. << אורח >> אליחי דדי: << אורח >> יש הרבה תלמידים למשל מראשון לציון שמתחננים להגיע לפה כי בראשון לציון המענה הדתי שניתן להם הוא פחות טוב מאשר מקבלים פה. אז לסנהדרין ולמופת יש אוכלוסייה מאוד גדולה מראשון לציון. מנחל שורק, אין להם תיכון דתי מקיף, יש להם ישיבה תיכונית, צביה קטיף ביד בנימין, אבל אין להם תיכון דתי. אותו סיפור בגדרה, שאין לו תיכון שהוא בנים ובנות נפרד. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> ישיבת הדרום פותחים עכשיו מסלול של מקור חיים אצלם. << אורח >> אליחי דדי: << אורח >> מכיתה ט'. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> זה יתחרה בכם בסנהדרין? << אורח >> אליחי דדי: << אורח >> אצלנו זה מתחיל מכיתה ז', אצלם מכיתה ט'. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> אתה חושש שיעזבו אותך? << אורח >> זהר בלום: << אורח >> לא, שם זה פנימייה. גם מצפה רחובות וגם רשפי לב מדברים על פנימייה, פה זה אקסטרני. << אורח >> אורלי בטיטו: << אורח >> שם זה אולי יהיה מול מצפה רחובות, אף על פי שמצפה רחובות, שוב, זה לרוב לא מרחובות. << אורח >> אליחי דדי: << אורח >> אבל ברוך ה', כשעושים עבודה טוב יש עבודה לכולם. אני אומר בשיא הכנות והאמת, יש עבודה לכולם, ברוך ה', העיר פה רק גדלה ומתרחבת. << אורח >> אורלי בטיטו: << אורח >> אנחנו בצרות של עשירים פה, כי באמת תלמידים לא חסרים, רק צריך לתת את המענה הנכון והמדויק לכל אחד. << אורח >> זהר בלום: << אורח >> נכון, איך אני אומר? לכל תלמיד צריך לתפור את החליפה המתאימה שלו ושיהיה בעיר רחובות. זה היעד שלנו. << אורח >> אליחי דדי: << אורח >> אנחנו התחלנו, כמו שזהר אמר, בשתי כיתות לפני שמונה שנים, היום אנחנו בשש כיתות ואנחנו באמת לצערנו כל הזמן דוחים תלמידים מבחוץ שהם רוצים להצטרף לקרית החינוך, כי באמת המקום צר מלהכיל. יש פה בתוך הקריה למעלה מבנים יבילים. אני לא מדבר על זה שזה בית ספר לבנים דתי, שזה אומר שגם ככה הם צריכים את המרחב שלהם, את הספייס שלהם, וגם את זה אין להם, גם תלמידים שלומדים פה, למשל בכיתות סנהדרין ומופת, אנחנו משכנים אותם במבנים יבילים, שמצד אחד זה פתרון זמני, מצד שני אתה רוצה לזוז מעבר לכיתת הלימוד וזה באמת צורך מאוד מאוד גדול שאנחנו מעלים פה היום. אני רוצה לגעת בשתי נקודות, מעבר למסלולים. נקודה ראשונה זה 'החינוך בלב שלנו'. זה הלוגו שלנו בקרית החינוך אמי"ת המר. אנחנו מדברים על החינוך בלב שלנו. אני רוצה להגיד ביחס לזה שתי אמירות. אמירה ראשונה, אנחנו באמת באמת מאמינים שכשאנחנו מגיעים עם הלב אפשר לעשות הכול. מסירות הנפש שיש אצל מנהל הקריה ואצל הרשות ואצל הפיקוח ואצל הרשת, אנחנו גם זוכים לקבל מזה וזוכים להעביר את זה גם לתלמידים. זאת האמירה הראשונה. האמירה השנייה, תלמיד שלא פנוי רגשית הוא גם לא פנוי ללמידה. לכן כחלק מהתפיסה הזאת כ-90% מתלמידי חטיבת הביניים, לא משנה באיזה מסלול הם לומדים, גם תלמידים במסלולים יוקרתיים כמו סנהדרין או מופת, זוכים לתרפיה רגשית פעם בשבוע. פעם לפני שבע-שמונה שנים היינו קוראים לזה בשם מכובס, אימון, אולי פעילות, אולי חוג, היום תלמידים יכולים להגיד לך: המנהל, אפשר תרפיה עם כלבים? המנהל, אפשר תרפיה במוזיקה? זה תהליך שבמהלך השנים נוצר פה. יש לנו בבית הספר, בקרית החינוך, מרכז טיפולים משפחתי. 30 משפחות, 30 תלמידים עם המשפחות שלהם מגיעים לפה לטיפול משפחתי פעם בשבוע. תבינו, הרבה פעמים תלמיד עם הורים גרושים או עם איזה תקיעות אחרת מגיע לפה כשהדבר האחרון שמעניין אותו בעולם זה לימודים, אבל משהו במפגש הזה של הטיפול, של הביחד, של היועצת שפתאום נחשפת למה שעובר על התלמיד, פתאום נראה אחרת בכיתה לגמרי. לכן ברוך ה', אני יכול להגיד, באמת עם יד על הלב, שלמרות שזה בית ספר שמכיל פי שלושה מהגודל המקורי שלו ולמרות שזה בית ספר לבנים, ברוך ה' האקלים פה הוא אקלים מצוין והנתונים של התמונה החינוכית רק מראים את זה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> שאלתי קודם על נשירה סמויה בעקבות הקורונה, תן לנו אחוזים בערך, על כמה ילדים אנחנו מדברים? << אורח >> אליחי דדי: << אורח >> בחטיבת הביניים יש לנו סדר גודל נשירה סמויה של 15%, משהו כזה, בהערכה גסה. אני כן יכול להגיד, כחלק מהמשך המשפט הזה, שיש לנו פה מענים מאוד רחבים. דיברתי על התרפיות הרגשיות, דיברתי על מרכז הטיפולים המשפחתי, אני מדבר על קבוצות הורים שפועלות כאן בבית הספר. 60 משפחות כל שנה מהורי התלמידים בחטיבת הביניים והתיכון משתתפים בקבוצות הורים שמונחות על ידי היועצות שלנו וכמובן 'חדר מלא', מי שמכיר, שמאפשר לתלמידים בנשירה סמויה לקבל מענה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> כל אותם 15% אתה עליהם? << אורח >> אליחי דדי: << אורח >> אני אומר לך, תשאל את רחל, זו שנה ראשונה שאני התקשרתי גם לרחל וגם לאורלי, שמלווה אותנו בלי סוף ומרגיעה אותנו, אני חייב תאריכים לוועדות. לא להוציא, לא מוציא אף תלמיד, אבל תנו לי ועדות להתחיל להראות לתלמידים ולהורים שאנחנו לא מסוגלים. באמת התחלנו את השנה הזאת מאוד מאוד בלחץ, ברוך ה' אחרי ארבעה-חמישה חודשים זה נראה אחרת לגמרי, אבל תחילת השנה הייתה מאוד מאוד כאוטית, גם לנו כצוות חינוכי. פתאום כל הלחצים וכל חוסר המקום הזה בא לידי ביטוי. << אורח >> זהבה לנצמן: << אורח >> המשאבים של 'באים בטוב' עוזרים לכם? << אורח >> אליחי דדי: << אורח >> מאוד מאוד מאוד. כל התרפיות, כל הטיפולים הרגשיים, כל קבוצות ההורים, כל ההשקעה שיש, אם לא היינו בית ספר שיודע לקחת פרויקטים על עצמו אני לא יודע איך היינו מסתדרים. << אורח >> אבי שיש: << אורח >> אחד המענים בהקשר הזה זה תכניות אישיות. זה אני אומר בפרקטיקה. תכניות אישיות לתלמידים שאנחנו עושים, ותיכף נדבר גם על מרכז חברותא בקטנה, זה המקום שבחור יושב ויש לו תכנית אישית והוא מתחיל. אם בחור עכשיו נמצא במקום שהוא מגיע לבית הספר מעט אז עולים למעט פלוס, וכך לאט לאט אתה מגיע למצב שהוא חוזר לבית הספר. << אורח >> שושנה נגר: << אורח >> אז רק לשמח אתכם שבשנה הבאה בעזרת ה' התקציבים השקליים הולכים לגדול, תפיסת הגפ"ן תאפשר לכם יותר מרחב והגשמת חלומות. << אורח >> אליחי דדי: << אורח >> זה מאפשר לנו חמצן, באמת זה ממש ככה. יש לנו השנה שלושה תלמידים שהרסו לי כיתה. אורלי ורחל מכירות ומלוות, זה סיפור שהיה גם בבתי ספר אחרים, שלושה תלמידים שלומדים אצלנו השנה. כשיש לך כיתה של 30 בנים ויש לך תלמיד כזה בתוך הכיתה הוא הורס, פשוטו כמשמעו, את כל המרחב הלימודי בכיתה, גם ברמה הפיזית וגם ברמה התוכנית. תלמידים כאלה אנחנו בונים להם תכנית אישית, כל יום שלושה התלמידים האלה, שלוש מערכות שונות, כדי לעזור להם לבנות תכנית אישית כדי שיחזרו לכיתה. אם לא כל המענים והתרפיות והעזרה שיש איך היינו עושים דבר כזה? << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> צריך לומר בכנות שהגמישות הניהולית היא מעולה למעולים, היא טובה לטובים, אבל לבתי הספר החלשים, במיוחד חלשים לא בתלמידים, בהשקעות במיומנויות שלהם ויכולות הצוות, הכסף הזה ינוצל פחות טוב. << אורח >> זהר בלום: << אורח >> זה כנראה בכל דבר שתיתן. << אורח >> רחל בן יצחק: << אורח >> זה תפקיד הפיקוח, לראות למי אפשר לאפשר ולמי פחות אפשר. << אורח >> אליחי דדי: << אורח >> גם פה, בגלל המורכבות והחשיבה, לכן עיריית רחובות, מעבר לתקציב השוטף אנחנו נותנים פה כ-130 שעות שינשין שבועיות. << אורח >> אליחי דדי: << אורח >> שזה הצלה. << אורח >> זהר בלום: << אורח >> אתה מדבר על כ-1.3 מיליון שקל שאנחנו נותנים רק בשעות, לתת את הייחודיות, את הדברים המיוחדים. << אורח >> אבי שיש: << אורח >> זה גם גב, שיש לך גב שאתה יכול להתייעץ, לדבר, זה לא פחות מכסף. << אורח >> אליחי דדי: << אורח >> אולי לא ראוי להחמיא להן, אבל עדיין גם השתיקה היא לא ראויה, גם רחל וגם אורלי, באמת מתווים לנו את הדרך, איתנו יד ביד, בטח בשנה כזאת אחרי קורונה כשפתאום כל מה שהיה בשנה שעברה באוויר מתנפץ לך השנה. אם לא הליווי הזה אולי הייתה שיחה אחרת היום. << אורח >> שי גולדנברג: << אורח >> נעים מאוד, לי קוראים שי, אני שנה שנייה בבית הספר, נכנסתי כרכז אקו סיסטם של תכנית 24/7. אני רוצה להציג את התפיסה של האקו סיסטם העירוני שחוויתי אותה מאוד מהר עם הכניסה שלי. איך אני אסביר את זה? כשאני באתי לבית הספר והתחלתי להביא את התכניות שעוד מעט אני אפרט, של מה זה 24/7, אחד הדברים הראשונים שהתמודדנו איתם היה הקורונה. אנשים גם התלבטו, אם כדאי לעשות תכנית כזאת שהיא עם המון מענים והמון עמותות בזמן קורונה, בדיעבד אנחנו יודעים שזה עשה רק טוב לתלמידים פה ובכלל. אחד הדברים הראשונים שעלו לי בראש זה איזה שהוא רעיון שאני אציג בפניכם עכשיו של איך מתמודדים עם אתגרי הקורונה והופכים את הקורונה להזדמנות. כשהצגתי את הרעיון לרפי בתור מנהל הקריה הוא אמר לי שזה מתחבר עם התפיסה של האקו סיסטם העירוני. וישר נפגשתי עם אפרת ועם רחל ובאמת היה לי את הכבוד להיות חלק מהמשתתפים של ועדת הפרס ולזכות יחד עם העיר בפרס חינוך ארצי. הפלטפורמה של 24/7 שה- net skillsהוא תוצאה ישירה שלה יוצרת פלטפורמה שמאפשרת לראות את בית הספר, לקחת את בית הספר ולהפוך אותו לקהילה חינוכית שפועלת לא רק בשעות הבוקר, אלא גם בצהריים ואחר הצהריים ומערבת עוד כוחות חיצוניים. בעצם מרחיבים את התפיסה של מה זה כל הכוחות החינוכיים שפועלים בבית הספר. אנחנו נכנסים לשעות הליבה ומעשירים אותן על ידי עזרה של עמותות מבחוץ, אתם תראו את זה, זה דרך המורים עצמם, זאת אומרת המורים והעמותות עובדים בשיתוף פעולה, ואז אנחנו מוסיפים גם את מה שהוא באמת אתגר של כולנו, כי בסוף התלמיד נמצא 20% מהיום שלו בבית הספר ויש לו 80% אחרים, ושם אנחנו נכנסים ונותנים עבודה חינוכית גם בצהריים ואחר הצהריים וגם בחופשים. ככה נראית מערכת שעות מהזווית של הילד, זאת אומרת פתאום כל מה שקורה בכמה שעות של מערכת הליבה, גם התגבורים, גם לימודי הסייבר, לימודי חוץ, פעילויות, קיר טיפוס, טיולים וכן הלאה, זה איך שהתלמידים פה ברחובות ובאמי"ת המר מרגישים. אז מתוך האקו סיסטם הזה נולדה תכנית דגל עירונית שזה ה- net skillsשאנחנו בעצם יוצרים הזדמנות. אמרנו, אמנם אנחנו עכשיו בבתים, זה מחזיר אותנו אחורה קצת, אנחנו עכשיו ברוך ה' כבר לא שם, אבל ישבנו בבתים בסגרים, החלונות של הזום היו בעיקר שחורים, לא ראינו פנים הרבה פעמים, וחשבנו איך אנחנו מתגברים על האתגרים האלה ומנצלים את העובדה שכולם נמצאים בבתים שלהם, אנחנו יכולים לעשות שיעורים לקהל רחב יותר, אפשר לעשות את זה מכל מקום, והיה חסר לעורר מוטיבציה. אז הבנו את הצורך, הבנו שצריך להנגיש מענים חינוכיים רלוונטיים לבני הנוער מרחוק ואמרנו איך נעשה את זה? בעצם ניקח מתנדבים, אנשים מומחים בתחומם ונחבר בין אותם מומחי תוכן לבין הצרכנים שזה הילדים שרוצים לראות דברים שמעניינים אותם בזמן שמתאים להם. קצת כמו נטפליקס, מכאן השם, מכאן נהיה net skills. הצלחנו ליצור מודל של חמש על חמש, אמרנו שהמפתח לפיצוח קוד המוטיבציה מרחוק זה לעשות קבוצות קטנות, שהתלמידים יכירו אחד את השני, יפתחו את המצלמות ויפתחו גם את הראש ללמידה שמעניינת אותם. זה מה שעשינו ב-net skills. ככה, מעבר לתחום שהם רכשו, אם זה סדנה למומחיות שפת גוף או משהו אחר, הם יכלו לפתח מיומנויות שנדרשות למאה ה-21, לארגן את הזמן שלהם, ללמוד מתוך עניין, לפתח סקרנות, את כל הדבר הזה הם עשו דרך ה- net skillsובעצם העיר ממש לקחה את זה, יצרה תקן עירוני שלא היה קיים קודם לכן, זה פרויקט שהתחיל ברחובות וזה קורה רק ברחובות. << אורח >> זהבה לנצמן: << אורח >> כל התלמידים משתתפים? << אורח >> שי גולדנברג: << אורח >> כן, זה פתוח לכל הילדים בעיר, מ-ז' עד י"ב זה פתוח לכולם. זה עיקר העבודה שלנו כיום, לשווק את זה נכון, לפצח נכון איך בכל בית ספר להפעיל את זה, אבל בסוף בשנה שעברה, שזו השנה הראשונה, ואלה תוצאות יפות, כבר היו חמישה בתי ספר שמשתתפים, גם מדעים, גם קציר, גם רון ארד, גם אנחנו כמובן, והסדנאות נגעו בהמון תחומים, אם זה בישול ואפייה, מוזיקה, תכנות, אמנות וכתיבה. הייתה באמת התחלה נהדרת ואנחנו ממשיכים עם זה. זה ממשיך עכשיו לצמוח ולגדול. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> והכול וירטואלי? << אורח >> שי גולדנברג: << אורח >> כן. זו שאלה מצוינת, כי אם אנחנו מתחילים ב- net skillsובלמידה און ליין אנחנו רוצים שזה יתפתח גם ללמידה נוספת. דוגמה מצוינת לאיך היה אימפקט משמעותי זה פה. פה התחלנו עם קבוצה של חמישה חבר'ה שלמדו ערבית. הם רצו ללמוד ערבית, חשבו שזה ישרת אותם בצבא, עשו קורס עם מדריך מרחוק ואז הם באו אליי, בתור מי שמיישם את האקו סיסטם פה בקריה, ואמרו שהם רוצים קורס יותר ארוך. שאלתי אותם אם יש עוד תלמידים שירצו להשתתף, הם הביאו עוד 15 תלמידים ופתחנו קורס ערבית ל-20. פה. << דובר >> קריאה: << דובר >> זה לא לבגרות? << אורח >> שי גולדנברג: << אורח >> לא לבגרות, זה לחיים. אז באמת הבנו שאפשר ליצור יש מאין ולהסיק מסקנות. זה פרויקט עירוני מצוין. זו הזדמנות להגיד תודה לזהר ולרחל ולכל מי שמוביל את הפרויקט הזה. << אורח >> זהר בלום: << אורח >> זה ממש לא, שמענו על הרעיון, אמרנו שהעירייה מוכנה לממן ולהתחיל לעשות את זה לכולם. אני חייב לגעת בעוד נקודה אחת, שברחובות החלום שלי, וזה יהיה, רחובות עיר אוניברסיטאית, מה זה אומר? שילד שנרשם בבית ספר, לא משנה מה בית ספר האם שלו, הוא יוכל ללכת לכל מגמה ייחודית לכל בית ספר. << אורח >> אורלי בטיטו: << אורח >> אנחנו עושים את זה בשנה הבאה. << אורח >> זהר בלום: << אורח >> בשנה הבאה, נכון, מגמות עירוניות. אם במתמטיקה בית ספר המר יהיה חזק, מישיבת הדרום יבואו ללמוד פה. עשינו פיילוט לפני שנה, זה נקרא קומפני סיטי, יום בשבוע, כל כיתות ח' עוזבים את בית הספר שלהם, נרשמים לעשרות קורסים ומתחילים בבוקר בבית הספר שהם בחרו. יש כאלה שהגיעו לבית ספר עתיד, שזה מרכז נוער, רצו ללמוד אפייה. דווקא החבר'ה שלומדים פיזיקה ומתמטיקה. אז ארבע שעות הם היו שם ופעם ראשונה הם נחשפו בכלל לבית ספר שהוא מרכז נוער. והסתובבו אצלנו מאות ילדים, אנחנו היינו אחראים על ההסעות ולממן את כל השאר, אבל זה פרויקט מדהים, זה בעצם היה הפיילוט שממנו זה נולד ובשנה הבאה אנחנו מתחילים עם המגמות והמטרה היא להרחיב שבאמת כל רחובות תהיה אזור אחד פתוח בתיכונים. << אורח >> שי גולדנברג: << אורח >> זה בהחלט מדהים. ואם עושים זום-אין לאקו סיסטם המקומי, שאלת, אני חושב שזו שאלה מצוינת, בסוף יש דברים שאפשר לעשות ביתרונות של האון ליין ואין תחליף למפגש ולפעילות מתוך הקהילה החינוכית, בסוף אנחנו מאמינים שבית הספר הוא הלב של העשייה, הוא לב הנביעה, זה פה בבית הספר. ככה אני רואה את זה לפחות. בשנה שעברה כאן בבית הספר נתנו מענה דרך תכניות 24/7 לכל התלמידים בבית הספר, הוצאנו אותם ל-145 ימי פעילות מחוץ לכותלי בית הספר בשנת קורונה. השנה אנחנו עושים אפילו יותר מזה. הנתון שמבחינתי מאוד מאוד משמעותי זה זה, 45 מדריכים ומנטורים של פעילויות הכנה לצה"ל, של פעילויות תרבות, של פעילויות סייבר, נכנסים לתוך הקריה החינוכית והופכים להיות חלק מקואליציית המחנכים. זה סיפור סופר משמעותי, כי הם לא חיצוניים, אני לא ספק תוכן שמביא פעילות חוגים לבית הספר, ממש לא, כל הפעילות היא חלק מבית הספר. אני פה בבית הספר, אני חלק מההנהלה, אני יושב יחד עם המחנכים. << אורח >> אליחי דדי: << אורח >> בשבוע שעבר היה לנו טיול שנתי, ברור ששי והצוות שלו מצטרפים אלינו לטיול, הם חלק. הם יושבים בישיבות פדגוגיות. << אורח >> שי גולדנברג: << אורח >> זה לוקח את החזון של מה שאנחנו אוהבים לקרוא חיבור בין פורמלי לבלתי פורמלי. << אורח >> זהבה לנצמן: << אורח >> איפה תנועות הנוער פה? << אורח >> שי גולדנברג: << אורח >> תנועות הנוער זה השלב הבא, זה מורכב. << אורח >> אליחי דדי: << אורח >> יש לנו מקום בלב בבית הספר. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> 'נירים' למשל, זה משתלב לגמרי. << אורח >> שי גולדנברג: << אורח >> 'נירים' נמצאת בתוך הפעילויות החיצוניות שלנו, אבל את שאלת על מנהיגות קהילה, אני חושב שתנועות נוער צריכות להיות שם. זה חיבור משמעותי שצריך ליצור אותו. היום אנחנו עם בני עקיבא, צריך להגיד, יש לנו חבר'ה מצוינים שנמצאים פה בשלף, התחילה הפעילות של כיתות י"ב, פעילות מדהימה. זה מה שהיה בשנה שעברה. אני אוהב להראות את השקף הזה, אם תסתכלו, באמת התכניות הגיעו, התחיל פה איזה משהו חדש בבית הספר שהשנה כבר קורה בצורה הרבה יותר עמוקה. זאת אומרת אם בשנה שעברה אני הייתי צריך בתור 24/7, משהו חדש כזה בבית הספר, להביא סדנת גרפיטי של תרבות השנה מי שמוביל את זה זו הספרייה, הספרנית החליטה שהיא רוצה להוביל תהליך של שירה וגרפיטי ביחד עם הצוות של 24/7. קרן רמון, שייצגו אותנו בשבוע שעבר בגמר של תחרות שאם הם יזכו הניסוי שלהם טס לחלל בטיסת השיגור הקרובה, הלוואי שהם יזכו, הם חלק משיעורי המדעים. מי שמובילה את זה זו המורה למדעים, אבישג, ביחד עם מחנך הכיתה דניאל. זה תהליך שלם מדהים שקורה גם בבוקר וגם בצהריים ואחרי הצהריים ובחופשים. מחנה הקיץ ומדריכי י"ב, עם זה אני אסיים, זו בשורה מטורפת. בקיץ האחרון היה את כל המהלכים של בית הספר של הקיץ, חשבנו איך אנחנו יכולים להעשיר את החיים החברתיים של התלמידים שכל כך צריכים את זה במהלך הקיץ, הוצאנו אותם למחנה קיץ בכפר גלים, 65 חבר'ה מחטיבת הביניים, ומי שהדריכו אותם היו חבר'ה מי"ב, שעלו ל-י"ב, באו להיכנס למכינה לחיים 'כנפי רוח', שדיברתם עליה, ורצינו להעשיר אותם ביכולות הדרכה. << אורח >> רחל בן יצחק: << אורח >> עוד לא דיברנו עליה, תיכף הם יספרו קצת על 'כנפי רוח'. << אורח >> שי גולדנברג: << אורח >> עשיתי להם ממש פה מרכז הערכה, הכרחתי אותם לכתוב קורות חיים, ללמוד איך עושים את זה. << אורח >> רחל בן יצחק: << אורח >> שוב, זה מה ששמענו בבוקר, על מרכז הערכה, כתיבת קורות חיים, עמידה ביעדים. << אורח >> שי גולדנברג: << אורח >> דיברו קודם על חיבור בין המסלולים, אחד הדברים שאני הכי גאה בתכנית של רפואה וחדשנות זה שיש לנו תלמידים מכל המסלולים ביחד שיוצאים פעם בשבוע לבית חולים שיקומי אלי"ן ובעצם פוגשים שם חבר'ה שהמטרה שלהם היא להתאים אמצעים רפואיים לילדים עם מוגבלויות שונות. זאת אומרת ילד שיש לו קושי להניח תפילין, לומדים לייצר איזה שהוא פתרון באלי"ן והתלמידים שמתכננים את זה הם חבר'ה מכל המסלולים שנמצאים שם ביחד. באמת זה מדהים שלא היה קורה בלי העיר, בעיניי. רינת היא הרכזת העירונית, היא עוזרת גם מפה לנהל הרבה. בעצם המר זה האקסלרטור מבחינתי של העיר, אני רואה את זה שכל דבר שקורה פה אחר כך יכול לקרות בעיר בצורה מדהימה וזה מדהים להיות חלק מהמעבדה הזאת, מבחינתי, וככה אנחנו יכולים לראות את הנער כשלם, זאת התפיסה, גם בתחומי הדעת, גם בתחומי המיומנויות וההכשרות שלו, גם בתחומי העיר כחבר בקהילה העירונית. וכמו שאמרת, תנועות הנוער, אני לגמרי רוצה להיכנס לשם, רק צריך לראות איך עושים את החיבור הזה יותר טוב. בתחום התיווך הרגשי, אליחי דיבר על זה המון, אבל הכול קורה תחת קורת הגג של הקהילה החינוכית אז זה מתחבר עם מה שאנחנו הולכים לעשות בזירה של ה-net skills, אבל net skills הוא תוצר של הראייה של האקו סיסטם החינוכי העירוני. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> מה היה הדבר שגרם לפני ארבע-חמש שנים לניצוץ הזה של המר לעשות שינוי כיוון? << אורח >> זהר בלום: << אורח >> אני חושב שזה צוות, זה תמיד מתחיל מלמעלה. << אורח >> רחל בן יצחק: << אורח >> זה רק אנשים. << אורח >> זהר בלום: << אורח >> אנשים עם ברק בעיניים. << אורח >> אורלי בטיטו: << אורח >> התחלף מנהל, היה פה פיצול לבנים בנות. << אורח >> זהר בלום: << אורח >> אני קיבלתי לפני כמה שנים החלטה, הלכו נגדי פה דווקא הציבור הדתי, אבל היה לי יותר קל בתור חילוני להוביל אותה, שאני עושה הפרדה בין בנים לבנות ומקים גם את ישיבת עמיחי. אמרו לי שאני עושה הרס לחינוך הזה, אני אמרתי שברגע שתתחיל התחרות האמיתית ישיבת הדרום תתעורר, כי היא הייתה אז במשבר ענק, עם כל הבעיות שהיו שם, הכול, כולם עזבו ו-40% מהתלמידים לא למדו ברחובות, לא בבנים ולא בבנות, אבל אנחנו עושים את ההפרדה, משקיעים כסף, הרבה כסף, אני מדבר על מיליונים שאנחנו משקיעים היום בממלכתי דתי בשביל לחזק, גני ילדים נסגרו ברחובות והיום אנחנו כל שנה פותחים. הצוות פה היה עם ברק בעיניים ואמרנו להם: תרוצו, אנחנו הגב, תבואו עם דברים. לפעמים הם רצו מהר מדי ואין לנו הרבה מיליונים למצוא כיסוי, אבל בסדר, אלה דברים חיוביים. איפה ראינו שהצלחנו? כשהתחילו להתקשר אליי חברי כנסת וראשי רשויות: תעשה לי טובה, תעשה לי פרוטקציה להתקבל להמר, אמרתי וואו, פה הצלחנו. באמת היום נפתח הרישומון והוא נסגר ישר. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> המר היא בעודף רישום היום? << אורח >> אליחי דדי: << אורח >> כן. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> כמה ילדים בשכבת ז'? << אורח >> אליחי דדי: << אורח >> 135 תלמידים כשמצד התקינה האמיתית אנחנו יכולים לשכן פה ארבע כיתות ואנחנו כרגע על שש. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> ומבנה בית הספר בנוי על שלוש כיתות בשכבה? << אורח >> בועז קולומבוס: << אורח >> זה הכי חשוב מה שהוא אומר, מבנה בית הספר זה שלוש לשכבה. << אורח >> זהר בלום: << אורח >> יש פה אתגר. << אורח >> בועז קולומבוס: << אורח >> מה גודל של שכבת ו' בנים ברחובות, פחות או יותר? << אורח >> רחל בן יצחק: << אורח >> מהדתי, 230 בערך. זה בסביבות 500 וקצת, טיפה יותר לבנות. << אורח >> בועז קולומבוס: << אורח >> אז המתמטיקה לא מסתדר לי. << אורח >> זהר בלום: << אורח >> לא, אבל יש לך קרית עקרון, נס ציונה, מזכרת בתיה וכל המושבים. << אורח >> בועז קולומבוס: << אורח >> אז כמה זה יוצא איתם? << אורח >> רחל בן יצחק: << אורח >> יוצא שיש לנו שלוש כיתות. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> פה שש, עוד שלוש ועוד שלוש, זה 12 כיתות. << אורח >> זהר בלום: << אורח >> אל תשכח שגם חלק עוברים לממלכתי. << אורח >> רחל בן יצחק: << אורח >> 60-50 תלמידים עוברים מהדתי לממלכתי. << אורח >> אליחי דדי: << אורח >> זה בעיניי חלק מהאתגר שלנו, המשותף. << אורח >> זהר בלום: << אורח >> אני אגיד לך דווקא כמי שלא בצד הזה, מה הרבה הורים באים ואומרים לי? המשבר היום הוא בממלכתי דתי יסודי, הם אומרים שכל אחד מתקבל: אנחנו באים ואז יש כאלה חילוניים, באות עם גופייה, יום הולדת בימי שישי אחר צהריים וערב, אין הפרדה בשר וחלב, הם אומרים שזה לא מה שהם רוצים ואז הם מחפשים בתי ספר חדשניים. כך קם עוד בית ספר ועוד בית ספר ועוד בית ספר והורסים את האחרים. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> זו בעיה רצינית. << אורח >> אורלי בטיטו: << אורח >> כי ביסודי אנחנו מקבלים את כולם. << אורח >> זהר בלום: << אורח >> פעם היה תל"י בממלכתי, אין את זה היום, אז הייתי קצת מחזק את היהדות בכיתות האלה. אבל הרבה חילונים, מסיימים כיתה ו' והם מראש אומרים ש - - - << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> ב-ט' עוזבים אתכם לפנימיות? << אורח >> אליחי דדי: << אורח >> במסלול הסנהדרין התורני, מתוך כיתה של 30 תלמידים יש אולי חמישה תלמידים ובמקומם יש עוד 20 תלמידים שרוצים להיכנס ב-ט'. << אורח >> אבי שיש: << אורח >> אני אגיד שני דברים. אחת, אני משווה את זה כמו לזוגיות, שבהתחלה אנחנו כל אחד בתוך כור ההיתוך שלו ואז זה עובר לביחד. זה מה שקורה בין החטיבה לתיכון, בחטיבה הם עובדים במסלולים, כל אחד מקבל את גאוות היחידה שלו ובתיכון זה עובד בשכבות, זה גם הגיוני, סביב השפה שבסופו של דבר מגיעה לכיתה י"ב. אנחנו היום מבינים שהיכולת של בחירה של תלמיד והרצון שלו להגיע לקבל ערכים נוספים בתוך בית הספר, זה מה שמשאיר אותו עד הדקה האחרונה ופלוס. קודם שי דיבר על זה שבקיץ תלמידים מגיעים, מדריכי י"ב מגיעים להדריך תלמידים אחרים, זה אומר שבאמת הם מחוברים לבית הספר, הם קיבלו דברים נוספים. מכינת 'כנפי רוח', אנחנו עושים אותה במודל שנתי. שאלתם מקודם מה עזר לנו, אז הבגרויות הפנימיות מאוד עזר לנו. אם נרד איך זה עובד, יומיים בשבוע הם לומדים את מקצועות הליבה, שזה מתמטיקה, אנגלית, מגמות, ובשאר הימים הם לומדים את שאר המקצועות לחיים, כאשר מקצוע כמו בכ"מ, תושב"ע, שלומדים זוגיות, אז אנחנו מלמדים את זה דרך השפה של המכינה וככה הם נבחנים. אחד מהדברים שאמרתי, רציתי שכולם ישמעו את זה, ההכוון שלנו קפץ, אורלי ראתה את זה, זה לא ייאמן, בכפול. אם היינו באזור 50%-40% אנחנו מדברים על 80% הכוון ועוד היד נטויה. אין פה תלמיד שלא יילך לאיזה שהוא מקום בסוף י"ב, מבחינתנו זה אחד הדברים החשובים. מבחינת זכאות לבגרויות, אנחנו עומדים ברוך ה' על למעלה -90% זכאות לתעודת בגרות. << אורח >> אורלי בטיטו: << אורח >> ושהם מכילים את כולם, גם אוכלוסיות מורכבות. << דובר >> קריאה: << דובר >> איך מתמודדים עם האופציה לעבוד בפיצרייה ולהרוויח כסף כשהלימודים או החוויה במכינה היא לא לבגרות ולא חובה? << אורח >> אורלי בטיטו: << אורח >> כשנותנים להם משמעות. הם מדריכים שם, יש להם תפקידים. << אורח >> אבי שיש: << אורח >> יש יום בשבוע שהם יכולים לעבוד, זה נקרא ניהול עצמי והם עובדים. אז אנחנו נותנים לזה מקום, אנחנו משלבים את הדבר הזה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> יש יום בניהול עצמי? << אורח >> אבי שיש: << אורח >> יש יום אחד בניהול עצמי. יש לנו יומיים שנותנים את מקצועות הליבה, עוד יומיים של המכינה ועוד יום בניהול עצמי, סך הכול חמישה ימים. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> כשהיומיים של המכינה זה הצוות מחליט והיום העצמי זה הם מחליטים? << אורח >> אבי שיש: << אורח >> כן, אבל ביחד ובשיתוף עם צוות המכינה. יש להם קורס לדוגמה מנהיגי המחר, ולדוגמה באזרחות אנחנו הולכים לכל מיני מקומות. מה שלא היינו עושים אגב אם זה היה בגרות חיצונית. אצלנו זה עבד מדהים, דוגמה הולכים לבני ברק, הולכים לאחד הקיבוצים. << דובר >> קריאה: << דובר >> רואים את האזרחות בחיים. << אורח >> אבי שיש: << אורח >> ממש. זה דבר אחד. דבר נוסף שייצרנו פה בתיכון, גם לדעתי מודל ייחודי וחשוב, זה מרכז חברותא. זה מקום שתלמידים לומדים את המקצועות בלמידה עצמאית. לא סתם קראתי לזה חברותא, אני הגעתי מעולם ישיבות ההסדר לפני שהגעתי לפה, 13 שנים הייתי ר"מ בישיבת הסדר ואני רואה היום שזה ממש אותו דבר. הם לומדים בחברותות ופעם בשבוע הם אוספים את כל השאלות ויש להם שיעור, הם לומדים על גבי מסעות למידה, יש לנו פה אחד המורים שכותב את מסעות הלמידה, זה ממש תשתית מצוינת. מסע למידה, יש תמונה ששלחתי, זה אומר מסע שהתלמיד לומד בכוחות עצמו בתוך בית הספר, ומה עושה המורה בזמן הזה? המורה הוא מנטור, המורה עובר בין התלמידים, יש למידה דיפרנציאלית, הוא יכול גם לעשות שיחות אישיות בזמן הזה. 19 תלמידים בשכבה י' בחרה ללמוד ארבעה מקצועות בתוך מרכז חברותא. עשיתי מבחן רף שעבר את כל השכבה, הממוצע שלהם היה 88. למה? כי הם למדו כמה רמות מעל. אמר לי המורה שמלמד אותם: אני בשביל להעביר את השיעור אני צריך ללמד כמה רמות מעל כי הם לומדים את זה לבד, אז אני צריך להגיע לרמות הרבה יותר גבוהות. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> אבי, שוב, יומיים בשבוע ליבה, יומיים בשבוע מכינה ויום בשבוע ניהול עצמי. אני הכי בעד, אבל ישאל אותך מי שישאל איפה נעלמו השעות. << אורח >> אבי שיש: << אורח >> שאלה מצוינת, המון למידה עצמאית, מטלות, דברים שהם לומדים גם בבית. יש ימי תגבור. ימי שלישי זה ניהול עצמי, אבל בחור שצריך שעות נוספות כי קשה לו למידה עצמית אז הוא מגיע ל - - - << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> איך הסטת, בתור רכז מערכת לשעבר, שעות של מורים כך שהמכינה תיבנה? הרי בסוף השעות שלך בנויות אחרת. כשהתחלתם את המכינה, מתי זה היה? << אורח >> אבי שיש: << אורח >> בשנה שעברה התחלנו חצי שנה, השנה זה שנה שלמה. איך הסטנו את השעות? << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> לפני שנתיים היו לך פה שעות אחרות, לאן לקחת אותם? << אורח >> אבי שיש: << אורח >> אז אני אסביר. שני דברים. אחת, לקחתי את המחנכים ואם לדוגמה מלמדים בכ"מ, תמיד זה היה בכיתות אז תחשוב שהייתי נותן איקס שעות כפול ארבע כיתות, פה לקחתי את כל השעות ונתתי להם ואמרתי שמורה אחד מלמד בקבוצה יותר גדולה, כי זה מכיניסטים, אלה חבר'ה שבאים ללמוד, ואז מורים אחרים יכולים לעשות משהו אחר. זה פעם אחת, שעשינו את ההסטה הזאת. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> השכבה כולה בתוך הדבר הזה? << אורח >> אבי שיש: << אורח >> השכבה כולה, כולל חינוך מיוחד אגב, שזה הפתעה חבל על הזמן. << דובר >> קריאה: << דובר >> זה היה תהליך, בהתחלה זה היה מבוסס על בחירה. << אורח >> אבי שיש: << אורח >> בשנה שעברה זה היה חצי שנה, השנה זה שנה. << אורח >> אורלי בטיטו: << אורח >> יש כאן תכנית עם תשתית מצוינת. << אורח >> שי גולדנברג: << אורח >> אני מניח שכולנו היינו שמיניסטים, אז אתם זוכרים, י"ב זו שנה כזו שאנחנו לא - - - << אורח >> אורלי בטיטו: << אורח >> שגם ככה חלק לא באים וכן באים ופה הם נותנים להם מענה. << אורח >> אבי שיש: << אורח >> הדבר השני, בשנה שעברה, יש משפך בכיתה י"ב, אם התחלנו בחמישה ימים, היינו באזור היומיים שצריכים לסיים פרויקט במגמה וצריכים מתמטיקה ואנגלית, פה מה שקורה זה שזה נשאר חמישה ימים, ימים יותר מלאים והם באים יותר. אתה שואל מה קורה אחרי פסח? באים יותר, למה? כי השעות נשארות אותן שעות, הימים הם אותם ימים. << דובר >> קריאה: << דובר >> אנחנו מקווים שיבואו יותר. << אורח >> אבי שיש: << אורח >> אני אומר לך שהם באים. עם בגרויות חורף כבר סיימנו, הם באים. השנה הם פה כולם. זאת אומרת זה כבר קורה, זה ברור שזה מצליח. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> כשיטת עבודה זה בלי ספק יותר טוב. אתמול דיברתי עם מכיניסטים, מה אנחנו לא מצליחים להכניס בתיכון? אמון והנעה עצמית. פה יש הרבה יותר אמון והרבה יותר הנעה עצמית. אם זה יעבוד זה בסוף דגם כי בסוף באמת כיתה י"ב היא כיתה נפלאה, אבל זו כיתה שאנחנו לא ממצים אותה ואנחנו גם לא ממצים את שנות התיכון, אם לומר את האמת. מה שעשיתם פה זה העברתם הרבה יותר זמן שהם מניעים אותו והרבה יותר אמון. אם תצליחו פה זה יהיה מדהים. << אורח >> אבי שיש: << אורח >> אחד הדברים שעזר לנו זה מבנה אחר. זה היה בדיעבד, אבל בסופו של דבר זה שהלכנו - - - << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> עברתם מקום. << אורח >> אבי שיש: << אורח >> זה גרם להם להרגיש אחרת. << אורח >> שי גולדנברג: << אורח >> אני חושב שהמוטיבציה האינטגרטיבית עולה, זאת אומרת בסוף הם רוצים לבוא, הם באים ואז הם לומדים יותר טוב. אני רואה את זה. אני יכול להגיד לך שאני מלווה 14 תלמידים בי"ב שהם באים לפה ביום שלישי, הם מגיעים לפה לארבע שעות שכל אחד מהם מדריך צעיר של כיתות קטנות יותר ואז הם חלק מתהליך הלמידה, הם בעצם דמות לחיקוי עבור התלמידים הצעירים יותר. הם עושים את תנועות הנוער, אבל בזמן בית הספר. אותם חבר'ה גם מגיעים, מתמידים בלימודים, מצליחים. << אורח >> שושנה נגר: << אורח >> זה גם פתרון, מה שאתה אומר. מה אתה אומר? שאם נמנה מבוגר משמעותי לכל קבוצה של תלמידים, שאותו מבוגר משמעותי ילווה אותם, יבדוק מה שלומם, יגייס את המוטיבציה, אז תגיעו ל- - - << אורח >> שי גולדנברג: << אורח >> המחנכים עושים את זה. << אורח >> אורלי בטיטו: << אורח >> המחנכים עושים את זה ואז הם לוקחים מי"ב תלמידים שחונכים תלמידים בחטיבה. << אורח >> אבי שיש: << אורח >> שצריך להתקבל בשביל זה. << אורח >> אורלי בטיטו: << אורח >> בדיוק, זאת סיירת. זה מין מעגל כזה שמוסיף. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> יפה מאוד. בועז, אתם מכירים עוד בית ספר בסטטוס של מכינה שנה שלמה היום? << אורח >> בועז קולומבוס: << אורח >> סליגסברג בירושלים, לדעתי. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> בסליגסברג עושים חודש. << דובר >> קריאה: << דובר >> המר בבת ים. << דובר >> קריאה: << דובר >> בריאלי חיפה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> מעניין, זה התחיל לפני שש-שבע שנים וזה נפוץ כמו פטריות ועכשיו משרד החינוך חושב לאמץ את זה כגישה. זה מאוד מאוד קשה, גם אתם שנה שנייה באירוע הזה, אבל זה העתיד בלי ספק. המכינות הקדם הצבאיות פיצחו משהו ויש פה משהו. זה לא קל להעתיק הצלחה ממודל אחד למודל שני, זה לא קל לעבור מ-8,000 ל-150,000 או אפילו 100,000, אבל זה המקום. << אורח >> אליחי דדי: << אורח >> אני רוצה להגיד משהו, ברשותכם. אם אני מנסה להסתכל על בית הספר באיים הרבים שיש בו, מסלולים, שכבות, מכינה לחיים, 24/7, אחת הנקודות המשמעותיות שעולות לי זה קבוצת שייכות. אני חושב שאחד הדברים החזקים שאנחנו כאנשי חינוך צריכים לעשות זה לבנות קבוצות שייכות לתלמידים. כשתלמיד, כשצוות, שייכים לקבוצת שייכות הם הרבה יותר מניעים את העניין הזה, הם הרבה יותר מחויבים אליו וגם אחראים עליו והם בחרו ונבחרו להיות שם. האי של קבוצת שייכות זה משהו שחוזר על עצמו לאורך הקריה השכם והערב, בכל המסלולים, בכל הפרויקטים, בכל השכבות וזאת הבשורה הכי גדולה שאפשר היום ליצור. לא גיליתי לכם, היום מחנכים בחטיבת הביניים נמצאים כולם בסנסנה בתהליך שנקרא תצא"מ, תכנית צמיחה אישית מקצועית. כל המחנכים של חטיבת הביניים היום שם. זה תהליך של שייכות, של משמעות, של נראות, שבעיניי זה התפקיד הכי גדול שלנו כמורים. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> זהר, אתה רואה תיכון כמו דה-שליט. אתה לוקח את המודל הזה ועושה אותו גם כן. << אורח >> זהר בלום: << אורח >> כן, חד משמעית. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> מעניין אותי מאוד לראות איך תהליכים כאלה - - - << אורח >> זהר בלום: << אורח >> בייחוד במעורבות החברתית היום שיש להם, אני חושב שאפשר לעשות את זה. וגם פה, הם לא הדגישו את זה, אבל המעורבות החברתית בעיר רחובות של בית ספר המר היא ענקית. אין תחום, אין חג, אין פעילות שאתה לא רואה שהם קופצים ישר למים. << אורח >> אבי שיש: << אורח >> זהר, זה ליווי. יש פה מישהי שמלווה את זה וזה משמעותי. << אורח >> אורלי בטיטו: << אורח >> נכון, יש לנו כאן מישהי שמלווה יחד עם בתי ספר נוספים, מרגישים את החמ"ד פה בתחום הזה של המעורבות החברתית כל הזמן. << אורח >> זהר בלום: << אורח >> אני רוצה עוד שתי נקודות. אני עובד עם הרבה רשתות, אבל החלק הנכון שעושים, לרשת אמי"ת יש שלושה בתי ספר, הישיבות הקבועות של פעם בשבועיים-שלושה, באים מההנהלה הראשית, אנחנו יושבים וחושבים ומפתחים ועושים, מזה אפשר ליצור הרבה דברים. זה גם גורם לשאר הרשתות לרוץ קדימה ולחפש את הדברים החדשניים. ישיבת הדרום, חדר הבריחה, הדברים האלה, זה קם בעקבות זה שאומרים מה אנחנו עושים. אנחנו אומרים להם אל תעתיקו ותעשו אותו דבר, כי הכי קל היה לבוא ולעשות אותו דבר, ואמרנו להם שלזה הם לא יקבלו כסף, תעשו משהו אחר, שזה החלק החשוב. באמת, כי אחרת אתה הולך על דבר שהוא אותו דבר. לא הצגתי לכם דבר, אנחנו מדברים על רחובות קצה לקצה, הקמנו פה מודל יפה גם במגזר החרדי, ישיבה-טק. ישיבה של חבר'ה שחורים שלומדים הייטק, חמש מתמטיקה, חמש פיזיקה, עם עידוד גיוס לצה"ל. זה דבר שהוא לאט לאט צומח, אנחנו כבר בכיתה י"א עם 20 ומשהו ילדים. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> של מי זה? << אורח >> זהר בלום: << אורח >> נתנו עכשיו לאורט לנהל את זה, כי היה קצת קשה לעירייה. אז קראנו להם וביחד אנחנו עושים את זה, אז קראנו להם וביחד אנחנו עושים את זה. חברת הייטק מלווה אותנו בתוך התהליך הזה. << אורח >> זהבה לנצמן: << אורח >> זה רק של רחובות? << אורח >> זהר בלום: << אורח >> רק ברחובות. אם לא, הם היו ברחוב. << אורח >> אורלי בטיטו: << אורח >> וזה מדהים, כי יש הרבה רשויות שהמגזר החרדי, שלא מצליח לתפוס את עצמו, נופל. << אורח >> זהר בלום: << אורח >> עכשיו מתחילים להגיע אלינו מאשדוד, מהרבה מקומות. הילדים האלה, הם אמרו שהם לא רוצים כל היום ללמוד תורה, אנחנו רוצים גם זה וגם זה. אז הם מתחילים משמונה בוקר עד שבע בערב, משלבים את הכול. השנה הם ייגשו לחמש מתמטיקה, חמש אנגלית. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> זהר, יש היום ארבע ישיבות הסדר חרדיות, שתיים קרובות לפה יחסית, בגן יבנה, עצמאיות. השלב הבא, כשהם יגיעו לי"ב תפתחו להם ישיבת הסדר חרדית, יש קול קורא כזה היום במשרד הביטחון, זו אחת ההצלחות הכי גדולות. הם עושים שנתיים של לימודי תורה משולבים או עם לימודי טכנולוגיה, או לימודים אחרים, ואחרי שנתיים הם מתגייסים לשירות מלא בצה"ל, או בטכנולוגיה או בקרבי. זה אחד הדברים הכי מרגשים. << אורח >> זהר בלום: << אורח >> במכינה פה, מפקד חיל האוויר כבר ביקר פה כמה פעמים, לאף 35 הם לוקחים את הילדים האלה. הוא אומר: חבר'ה, זה היעד שלנו. הם באים ומשקיעים פה המון, חיל האוויר. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> טוב, זהר, תסכם. << אורח >> זהר בלום: << אורח >> קודם כל אנחנו שמחים לארח אתכם. אמנם זה היה הרבה זמן, אבל על קצה המזלג קיבלתם את מה שקורה במערכת החינוך ברחובות. אנחנו מדברים מקצה אל קצה, אבל באמת על השילובים, על הדברים הייחודיים, ולראות את כל מה שקורה. גם פה בבית הספר, יש פה מב"ר, אתג"ר, דברים שאתם לא תמיד שמים לב, אבל זה השילוב הזה של הכול ביחד ושמצליחים להוציא את המקסימום מהתלמידים, אני חושב שזה הדבר היפה פה. יש לנו הרבה תובנות, הרבה מאוד מחשבות, יש דברים שאני חושב שביחד צריך להוביל אותם בשביל לאחד בתוך משרד החינוך את הגופים שיחשבו בין התחום הפדגוגי לתחום הבינוי. אין קשר בין הדברים ואז מי סובל? זה הילדים. אני כבר סיימתי את הלימודים שלי. התלמידים סובלים. כשלא מכירים בצורך לבית ספר כזה, זה אומר אם הרשות לא הייתה לוקחת יוזמה ובאה לבית ספר ממלכתי וחותכת לו חצי מהחצר ואומרת להם: חבר'ה, הם ילמדו שם, אז פשוט לא היה פתרון, הם היו יוצאים מחוץ לעיר, כמו שהיה עד היום, סיני יבנה 60 בשנה, 40 בשנה, נוסעים לשם כי אין לי פתרון. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> תודה, זהר. מי עוד רוצה להתייחס? שוש? << אורח >> בועז קולומבוס: << אורח >> אני רק אגיד, אני גם מרגיש טעימה, אבל אני חושב שמלאכת החיבורים פה בין עיר, תפיסת חינוך, פיקוח, מחוז, משרד, בעיקר קשב לשטח ולמוסדות, יוצרים פסיפס שמסכם אופטימיות. התחלנו גם קצת לדבר ולשמוע גם על הראייה של העיר כאחראית וכשותפה למה שקורה מסביבה מבחינת יישובי הלוויין בהיבטים של אחריות משותפת ורישום, ודווקא הדגם של קרית עקרון שיצא לנו לדבר עליו, שווה לראות איך מרחיבים אותו. אז יש פה אקסלרטור מדהים, אגב גם לעיר וגם לאזור, גם לנו בחינוך הדתי, כדוגמה שאפשר לייצר חינוך אינטגרטיבי מצוין וגם לפרוץ לדרכים חדשות שאנחנו שמחים על זה ומחזקים אתכם בעניין. יישר כוח. << אורח >> זהר בלום: << אורח >> דווקא שצריך לחשוב עליו, ודווקא בחינוך הדתי, זה אצלי בראש הרבה, לעשות אגד יישובים. זה שונה מהממלכה. נס ציונה היא עיר של 50,000 תושבים והיא לא מסוגלת להקים בית ספר תיכון. היא צריכה לבוא אלינו ולהגיד: אנחנו משתתפים איתכם באגד יישובים. << אורח >> בועז קולומבוס: << אורח >> אז בואו נתחיל לעבוד על זה. << אורח >> זהר בלום: << אורח >> בממלכתי אני לא צריך, יש לי 30,000 תלמידים, אבל בממלכתי דתי, אם יעשו את זה ביחד אפשר למנף את זה לדבר באמת ענק. << אורח >> שושנה נגר: << אורח >> זאת הייתה המטרה של הביקור, לפחות מבחינתי היום, לראות את המודל שלכם כאן בעיר. לא זכיתי להיות בכל היום, אבל אני יכולה לומר שהמודל שלנו הוא מבחינתנו מודל ואני אסביר גם למה, כי מה שאתה מבין, אנחנו בחמ"ד, מבחינת הפיזור של האוכלוסייה, לא יכולים לייצר ריבוי של מוסדות וגם לא רוצים כי אנחנו לא חושבים שזה נכון, ולכן המודל של קמפוס אחד גדול שיודע לעבוד במסלולים, שיודע לתת מענה לכלל האוכלוסייה באופן מקצועי, זה הסיפור ולשם אנחנו מכוונים. הדבר השני, אני ממש ממש שמחה לראות את השותפות. כמו שאמר בועז, אנחנו אומרים שלושה שותפים לו לאדם, אז שלושה שותפים בחינוך, רשות מקומית חזקה, איתנה, משרד החינוך, שמענו כמה המפקחת היא משמעותית, כמה המפקח הארצי הוא משמעותי פה, והמוסד עצמו, הרשת, רשת אמי"ת והמוסד עצמו. אני חושבת שזה מספר סיפור גדול ושלם. דבר שלישי זה המכינה לחיים. אנחנו שמחים בהיותכם פורצי דרך. שמעתי את כל מה שהצגתם פה ואמרתי וואו, הייתי רוצה ששרת החינוך תהיה פה, שיושבת ראש המזכירות הפדגוגית תהיה פה, כי מה שהם מדברים אצלכם זה נפרט ביכולת שלכם לראות עתיד, לצפות עתיד ולפרוט את זה למעשה. יש פה סיפור גדול. אני בטוחה שאורלי תמשיך ותתווך את זה במשרד החינוך. ואני רוצה להגיד תודה לך, חבר הכנסת משה, ש-א', לקח על עצמו להקים את ועדת המשנה לחינוך הממלכתי דתי, ולא רק שאתה מוביל תהליכים אלא הגעת לשדה לראות את המציאות בתוך השטח ואני חושבת שיש פה סיפור גדול ותודה גדולה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> תודה. << אורח >> אבי שיש: << אורח >> אם אפשר להגיד משפט אחרון. הכוח הגדול הזה, אנחנו מקבלים אותו ממנהל הקריה, מרפי, הוא מחתן הלילה את הבת שלו, הוא חשב להגיע. כשמו כן הוא, אנחנו אומרים המר, ראשי תיבות הרב מיימון רפאל. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> עוד מישהו רוצה להתייחס? << אורח >> שושנה נגר: << אורח >> הסוד טמון באנשים, בסוף זה סיפור של האנשים. כשיש מנהיגות, כשיש הובלה הכול פתיר. זה פשוט מדהים כל פעם מחדש. << אורח >> זהבה לנצמן: << אורח >> אני רק רוצה להוסיף מילה, התכנית הזאת של בית ספר לחיים, איך אתם מתכננים לפגוש את הילדים אחרי הצבא? יש לכם איזה שהיא מחשבה לעשות אחרי חמש שנים ולראות איפה זה – << אורח >> אבי שיש: << אורח >> כן. אז קודם כל יש לנו מישהו שאחראי על קהילת הבוגרים ואנחנו מייצרים ערבים, קשור לחתך של שנים. בוא נגיד שזה גם אתגר כי עם השנים בחור שהלך להסדר או למקום כזה אז הוא מרגיש הרבה יותר קרוב להסדר מאשר לתיכון. אבל אנחנו מייצרים דבר כזה ואנחנו מאמינים שאם בחור יסיים בי"ב בצורה כזאת ברור שהוא ירצה לחזור הרבה יותר ממה שהיום זה קורה. << אורח >> שי גולדנברג: << אורח >> יש גם ילדים שאומרים שהם יחזרו להיות בתור מורים, יהיה מעניין לבדוק את זה. << אורח >> זהבה לנצמן: << אורח >> אחרי חמש שנים. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> יפה. עוד מישהו? אז אני רוצה לומר לכם תודה רבה. יש פה שלושה דברים שמבחינתי אני לוקח מהיום הזה. פעם אחת, למדנו לא מעט על נושא הרישום, הסיבה העיקרית שבגללה באנו, גם על מערכת יחסים של פנים ורשות בין בתי ספר ושאלנו שאלות לא קלות, איך בית הספר הזה מקבל ומה עושים בעודף רישום ומי פותח כיתה כזאת וכיתה אחרת. למדנו לא מעט והיה לנו פוקוס מעניין על החינוך דתי לבנים ברחובות והסביבה, שזה מאוד חשוב, וגם מערכת היחסים עם הרשויות פה מסביב שבועז הזכיר ומה המשמעות של זה, ובהחלט למדנו לא מעט כיוונים והערות והתובנה העיקרית שלי היא שאין שותפות בחינם, אם רוצים שכמה רשויות ישתתפו, גם המשרד וגם הרשויות צריכים להשתתף, מישהו לוקח אחריות ומישהו צריך להיות שותף גם בתשלום וגם להיות חלק בוועדת היגוי ועוד ועוד. אבל זה דבר שאפשר לייצר אותו והוא win win אם מצליחים לייצר מערכות יחסים, באמת, כמו ששוש אמרה, הכול תלוי באנשים. דבר שני, שלא היה במוקד, אבל שמענו פה הרבה מאוד יזמויות וחדשנות חינוכית. זה היה יפה מאוד לסיים עם המכינה לחיים כי זו באמת מכינה לחיים. זה שזה בתוך בית ספר זה מדהים וזה שאתם עושים את זה השנה שנתי זה גם מדהים, ובטח יהיו לכם הרבה תובנות. אין לי ספק שבהדרגה עוד ועוד בתי ספר וכנראה כל המערכת תלך לכיוון הזה וזה מאוד מרגש. לומדים מזה כל הזמן, אבל חדשנות היא מרגשת כשלעצמה, גם אם אחר כך זה עומד כשלעצמו, אבל יש לי תחושה שזה עוד יילך ויתרחב. הדבר השלישי, אפרופו מה שנאמר עכשיו, שזה כמו זריקה שאתה מקבל ואחר כך אני חוזר לכנסת, זה לא אחר כך, זה עוד שעתיים, מלא וגדוש, עם הרבה מחשבות והרבה רעיונות והרבה תובנות ואז השיח הוא הרבה יותר מעמיק והרבה יותר רציני, הרבה יותר מחובר למעשה. גם משפטים שאמרתם כאן, גם תובנות, גם מבטים, גם שיתופי פעולה, גם הנה זה אפשרי ועושים את זה בהמר למה שלא תעשו את זה גם? זה בהחלט מקום מאוד מאוד מעשיר, אז תודה רבה לכם. תודה לך, זהר, תודה לך, תודה לאנשי החמ"ד, תודה לכל אנשי הצוות שהצטרף, תודה לבית הספר שאירח אותנו מקסים, ושנעשה חינוך טוב בישראל. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 16:00. << סיום >>