פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וארבע

הכנסת



52
ועדת החינוך, התרבות והספורט
15/05/2022


מושב שני



פרוטוקול מס' 142
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום ראשון, י"ד באייר התשפ"ב (15 במאי 2022), שעה 9:30



סדר היום:
 << נושא >> סיור במכון וינגייט << נושא >>  


נכחו:
חברי הוועדה: 
שרן מרים השכל – היו"ר
סימון דוידסון – מ"מ היו"ר
עלי סלאלחה
יוסף שיין


מוזמנים: 
	גלעד שץ
	–
	יועץ השר, משרד התרבות והספורט

	יקי אנוך
	–
	יו"ר מכון וינגייט

	שי אברהמי
	–
	מנכ"ל מכון וינגייט

	פני דרורי
	–
	סמנכ"לית כספים, מכון וינגייט

	שמשון שעתל
	–
	סמנכ"ל תפעול ותשתיות, מכון וינגייט

	דני אורן
	–
	מנהל היחידה לספורט הישגי, הוועד האולימפי

	אמיר טויטו
	–
	מנכ"ל איגוד השחייה

	גבע דבורקין
	–
	יועץ תקשורת, מכון וינגייט

	זאב ינאי
	–
	יועץ תקשורת, מכון וינגייט

	רוני לידור
	–
	נשיא המכללה האקדמית בווינגייט

	איציק בן מלך
	–
	מנהל המרכז למתודיקה, מכללת וינגייט

	שלמה בן גל
	–
	מנכ"ל המרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט

	לאה וייס
	–
	עו"ד רשות החברות בסוכנות היהודית

	אורית הראל
	–
	דוברת הוועדה






מנהלת הוועדה:
יהודית גידלי
מיטל אליהו – רכזת תחום פרלמנטרי בכירה

רישום פרלמנטרי:
סמדר לביא, חבר תרגומים



 << נושא >> סיור במכון וינגייט << נושא >>  



 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >>  

אנחנו נתחיל. בוקר טוב לכולם, פרופ' יוסי שיין, חברי היקר, איש הספורט הגדול מכולם. הוא היה שחקן כדורגל, דרך אגב. 

 << דובר >> יוסף שיין (ישראל ביתנו): << דובר >>  

במאה ה-19, כשהענף עוד לא היה מפותח. 

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >>  

גם היום הוא לא מפותח. אנחנו נעשה סבב שמות עוד רגע, אבל חשוב להסביר, אנחנו ועדת החינוך, יושבת ראש הוועדה הזאת היא חברת הכנסת שרן השכל, יוסי שיין ואני חברי הוועדה, אני יושב ראש ועדת המשנה לספורט, דבר שלא היה הרבה זמן בכנסת, ועדה מאוד מאוד פעילה. יוסי הוא גם יושב ראש ועדת המשנה ללימודים גבוהים. 

 << דובר >> יוסף שיין (ישראל ביתנו): << דובר >>  

להשכלה הגבוהה. אני לשעבר הייתי 40 שנה באקדמיה, לפני שהצטרפתי לכנסת, ואני בכנסת בוועדת המשנה להשכלה הגבוהה, אז מכיוון שהייתי גם חבר הוות"ת עסקתי גם בכם מכיוון שהפכתם למוסד אקדמי. 

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >>  

לא, זה המכללה, אנחנו נהיה שם. זה משהו אחר. 

 << אורח >> שי אברהמי: << אורח >>  

 יש לנו על זה שקף. 

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >>  

הסיור הזה היום לי באופן אישי מאוד מאוד חשוב, חצי שנה אני רוצה להגיע לפה עם ועדת חינוך, בסוף זה התאפשר ואני מודה לשרן באופן אישי ולחברי הוועדה ולחברי הכנסת כמובן. ואני אגיד לכם למה זה כל כך חשוב, בסוף מכון וינגייט הוא הלב של הספורט הישראלי. אני התחלתי פה את הפעילות שלי כשחיין צעיר בגיל שבע, עוד כשהייתה בריכה פתוחה. גם עכשיו היא פתוחה, לצערי, אבל היא הייתה פתוחה ובסוף האימון היינו צריכים לכסות אותה עם הפצפצים האלה, חורף קיץ, לא משנה. 

אני יודע שיש פה אנשים יקרים שבאמת עושים ימים כלילות כדי שהמכון הזה יצליח, אבל כמו שאנחנו מכירים ממשרדי ממשלה וכמו שאנחנו מכירים תפקוד של ממשלה, תמיד יש בעיות ותמיד יש קשיים, בעיקר תקציביים. אנחנו פה כדי לשמוע, התפקיד שלנו הוא לפקח על עבודת הממשלה. כשמדברים על חברי כנסת ועל ממשלה צריכים להבין שהוועדות וחברי הכנסת, תפקידם לפקח על המשרדים. 

אז אני רואה את עצמי כאחד שמפקח על משרד הספורט, אנחנו עובדים באופן מאוד מאוד צמוד ביחד, קשרים מאוד מאוד טובים. מי שמספר לכם סיפורים שיש איזה שהן מלחמות, זה לא נכון, מחוקקים ביחד, מעבירים תקנות ביחד, לפעמים אני גם נלחם על דברים שאני מאמין בהם, ורוב הזמן אנחנו מצליחים להגיע לפשרה כדי שזה יעשה טוב לספורט הישראלי. אנחנו פה כדי לעשות טוב לספורט הישראלי.

יש לנו גם את הפנימייה פה ויש לנו גם את הספורט ההישגי שיש שם בעיות בלי סוף, ויש במכון בעיות תקציביות ויש שכר מאוד נמוך פה לאנשים שעובדים וקשה להביא, ויש פה בעיה של מחקר שכבר הרבה מאוד שנים אין מחקר בווינגייט, פשוט אין מחקר, מה שהיה לפני 30 שנה לא קיים היום. ובסוף כשאומרים שמכון וינגייט צריך להיות הפרצוף של הספורט התחרותי ההישגי, אז אנחנו מצויים פה בהרבה מאוד קשיים. 

אני יודע כמה קשה לנהל את המכון הזה, זה אחד הדברים היותר מורכבים שיש בספורט הישראלי, ובכלל ניהול של מתחמים גדולים. אז יש לנו סיור מאוד מעניין, ובסוף הסיור מה שקורה כשוועדה מגיעה לסיור יש המלצות, ההמלצות האלה מגיעות לשר, נמצא גם האיש של השר, גלעד, הממשלה של משרד הספורט, הוא עובד באופן שוטף עם חברי הכנסת, איתי הרבה מאוד, עם הוועדה. גלעד רושם לעצמו דברים ואני אומר לכם שיש הרבה דברים שכשמגיעה ועדה דברים משתנים, כי פתאום מאירים עם פרוז'קטור על נושא מסוים. 

אי אפשר לתקן את הכול, גם אין תקציב לתקן את הכול, התקציב שלנו בספורט הוא זעום, הוא קטן, הוא אפילו מסכן, אנחנו עובדים עכשיו בכל הכוח כדי להגדיל את תקציב הספורט בתקציב הקרוב וזה יקרה, התקציב יגדל, חד משמעית, אנחנו לא נוותר על זה. יש לי כבר חתימות של 120 חברי כנסת, כולם בקונצנזוס למען הספורט הישראלי, מבינים את המשמעות של הספורט הישראלי, אני חושב שעכשיו יותר מתמיד. לא, יוסי? תקן אותי.

 << דובר >> יוסף שיין (ישראל ביתנו): << דובר >>  

אני לא יודע מה היה בעבר, אבל אם אתה אומר שעכשיו יותר מתמיד אז אני מקבל. 

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >>  

לפחות מדברים על הספורט, פעם לא דיברו על הספורט. 

 << דובר >> יוסף שיין (ישראל ביתנו): << דובר >>  

אין ספק שיש לנו ועדת משנה, סימון הוא המוביל אותנו לדיונים האלה הרבה יותר ממה שהובילו מקודם, כן. 

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >>  

אז אנחנו נתחיל עם שי, שהוא מנכ"ל מכון וינגייט.

 << דובר >> יוסף שיין (ישראל ביתנו): << דובר >>  

מה על האג'נדה, שי? 

 << אורח >> שי אברהמי: << אורח >>  

יש לכם שלושה חלקים, החלק הראשון זה פה בחדר ישיבות, נציג לכם את המכון, החלק השני זה סיור, אנחנו רוצים שתראו את המתקנים, את הפעילות שישנה, אנחנו גם נראה מתקני אימונים. אנחנו רוצים עוד לצפות באימון של ג'ודו נשים הבוגרות, נקווה שנספיק גם אותו. יש אימון באולם ברלין של ההתעמלות, בבריכות יש אימונים כרגע. אנחנו נגיע אחרי זה למתקן שהוא מרכז רפואת הספורט והמחקר שלנו, לראות את המקום הזה כי הוא מאוד מהותי. 

זה החלק שלכם איתנו במכון, שני הקטעים הללו. הקטע השלישי שלכם הוא במכללה, שהיא גוף נפרד.

(סבב היכרות).

 << אורח >> שי אברהמי: << אורח >>  

מה זה מכון וינגייט ולמה הוא כזה מורכב? השקף הזה הוא מנסה לספר את הסיפור המקצועי של מכון וינגייט, הלב של הפעילות של המכון זה ההתמקדות סביב הספורטאים, המאמנים והנבחרות הלאומיות כשהמכון, מה שהוא מספק לאותן נבחרות וספורטאים זה את התשתיות ואת המעטפת.

התשתית הראשונה, המהותית ביותר, זה מתקן אימונים איכותי. אנחנו נדבר על מתקני האימון הרבה מאוד, במיוחד מכון שהוקם ב-1957 ורוב המתקנים שפה הוקמו בשנות ה-60, 70 ו-80, והיום אנחנו הגענו לנקודת זמן שצריכים לשדרג חלק גדול מהמתקנים, אנחנו בעשייה מאוד גדולה, אני ארחיב על זה בהמשך. 

אז קודם כל זה לספק לספורטאים את המתקנים המתאימים לצרכים שלהם כמתקן אימונים איכותי ותואם לצרכים שלהם. אנחנו מדברים על ספורטאים ברמה הכי גבוהה ההישגית, הספורטאים האולימפיים של ישראל. אתם רואים פה גם בתמונות, תיכף נעשה לכם מבחנים אם אתם מזהים בכל תמונה ותמונה מי נמצא שם. 

החלקים המשלימים של המעטפת, פעם אחת זה רפואת הספורט, שזה מרכיב יום יומי אצל הספורטאים ברמות האלה. אני תמיד משווה את הספורטאים ההישגיים לסוג של מכוניות מרוץ. זה לא אוטו רגיל, בסדר, מגיע לטיפול שנתי, צ'ק והכול בסדר. ספורטאי הישגי ברמות הללו זה אנשים שמגיעים לרפואת הספורט, חלקם ברמה היום יומית, סוחבים פציעות, שיקום, למניעת פציעות, ואנחנו נראה את זה במרכז לרפואת ספורט שלנו.

המרכיב הנוסף השלישי של המעטפת זה המעטפת של תזונה ודיור. הספורטאים האולימפיים, רובם, גם אוכלים פה ולחלקם יש פה גם אפשרות למגורים. יש פה גם מלון קטן שמשמש בעיקר לאירוחים, למחנות אימון, יש פה גם מגורים במעונות. בעבר היה פה הרבה יותר, הייתה כאן שכונת קרוונים של 90 מיטות, היא כרגע לא קיימת ואני מקווה שבעתיד יהיה לנו פתרון טוב יותר לספורטאים שכאן זה יהיה מרכז הפעילות שלהם.

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >>  

תספר להם על זה שעכשיו יש ספורטאים אוקראינים במעונות. 

 << אורח >> שי אברהמי: << אורח >>  

יש לי על זה שקף בהמשך, אני אדבר על האוקראינים, בהחלט. מעבר למעטפת ולתמיכה, שזה חלק גדול מהפעילות שלנו פה במכון, יש עוד ארבעה מקצועות או תחומים ספורטיביים שהמכון עוסק בהם. גוף אחד מאוד גדול זה בית הספר להכשרת מאמנים, היסטורית זה היסודות של המכון הזה, זה גוף שמכשיר כל שנה מאמנים במגוון מקצועות של הספורט, נדרש על פי הרגולציה, על פי, נדמה לי, חוק הספורט, ויש עכשיו חוק חדש, חוק המאמנים, יכול להיות שהוא גם עבר דרככם. 

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >>  

עדיין לא. 

 << אורח >> שי אברהמי: << אורח >>  

בית ספר למאמנים, הוא מכשיר במדינה בשנה קרוב ל-4,000 פלוס הסמכות של מאמנים במגוון תחומים, מאמן שחייה, מאמן אתלטיקה, מאמן ג'ודו, כדורגל, כדורסל, וגם מקצועות שהם לאו דווקא תחרותיים, גם יש נניח אימון יוגה או פילטיס.

עוד מילה לגבי בית הספר למאמנים. עיקר הפעילות שלו היא כאן במכון, אבל יש לו גם שלוחות ברחבי הארץ, הגדולה היא בכפר המכבייה, של אזור המרכז, יש גם בצפון, בקריית אתא, יש שלוחה בירושלים, שלוחה בראשון, אנחנו פתחנו לפני למעלה משנה, בשיתוף פעולה עם גופים מגזריים, שלוחה למגזר החרדי ועוד שלוחה אחת למגזר הערבי, בבאקה אל גרבייה, במכללה שנקראת אלקאסמי. אנחנו בימים אלה בדיונים לפתוח שלוחה בבאר שבע גם.

היחידה לספורט הישגי. דני יושב פה. היחידה לספורט הישגי זה גוף מטה לאומי, הייתי אומר, לליווי כל הנושא הזה של הסגלים האולימפיים של ישראל, ליווי תכניות העבודה של הסגלים האולימפיים, תקצוב, קביעת קריטריונים, תחרויות מטרה, יחידת מטה מאוד איכותית. זו יחידה שהיסטורית שותפים בה הוועד האולימפי, משרד התרבות והספורט והמכון, ובמסגרת חוק המכון, שאני אדבר עליו בהמשך, היחידה, שגם קודם ישבה במכון, הפכה להיות חלק אורגני מהמכון.

גוף נוסף זה אתנה, המרכז לקידום ספורט נשים. פיזית ממש מאחורי הקיר שכאן, זה מקום של המרכז הזה. אתנה הוקמה באזור 2007 כפרויקט לאומי של משרד התרבות והספורט שנועד לתקן את האפליה המובנית שקיימת במעורבות והשתתפות של נשים בספורט. זה למעשה ילדות, נערות ונשים בספורט. זה פרויקט לאומי שזו בדיוק המטרה שלו, לתקן, לגרום לעידוד, תמרוץ של ילדות ונערות וגם ספורטאיות בוגרות להיות מעורבות בפעילויות בספורט ולהגיע להישגים. 

גם אתנה הפכה להיות במסגרת חוק המכון, היא עד אותה נקודת זמן ישבה כאן, אבל הייתה סוג של יחידה, פרויקט, של המשרד, ולמעשה במסגרת החוק היא הפכה להיות יחידה אורגנית של המכון, אבל פועלת על פי מדיניות ותכניות שנקבעות על ידי משרד התרבות והספורט.

הגוף החמישי שעוסק בתחום הספורט זאת הפנימייה של הספורטאים הצעירים המצטיינים, היא נקראת האקדמיה למצוינות. זאת פנימייה שיושבת כאן, 150 ספורטאים צעירים, גילאים 14 עד 18, בדרך כלל ח'-ט' עד י"ב, במגוון של מקצועות, לא כל המקצועות האולימפיים נמצאים פה, יש מגוון מסוים של מקצועות. פה הם חיים, זו הפנימייה שלהם, פה הם ישנים ופה הם אוכלים, אבל פה הם גם מתאמנים וזה הייחוד. הפנימייה זה פרויקט שהוא משותף למכון יחד עם האיגודים שעובדים איתנו. 

אנחנו כמכון אחראים, בדיוק כמו לספורטאים הבוגרים, לכל המעטפת, אבל כפנימייה כמובן גם למגורים שלהם ולכל הקיום שלהם, האיגוד אחראי על כל הצד המקצועי, כלומר להביא את צוות המאמנים, להתוות את התכנית המקצועית, לאמן את הספורטאים. יש לנו בין הבוגרים, נניח הבחור שם למטה בחדר האוכל זה ברוך שמאילוב, ג'ודוקא, מקום חמישי בטוקיו, אז הוא בוגר האקדמיה שלנו. 

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >>  

רק שתבין שמי שגדל פה זה יואל רזבוזוב למשל, יעקב תומרקין, אנסטסיה גורבנקו, כל הספורטאים הכי גדולים. זאבי לא גדל באקדמיה. 

 << אורח >> שי אברהמי: << אורח >>  

הוא כן חי פה הרבה שנים, אבל הוא לא גדל באקדמיה. בתחום השחייה זה באמת מאוד בולט. אגב, יש יתרון מאוד גדול לענף שהנבחרת הבוגרת שלו, כאן זה הבסיס שלה, שהנבחרת הצעירה, דור העתיד חי כאן בתנאי הפנימייה, אימונים צמודים, יש שיתוף פעולה של הצוות המקצועי.

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >>  

בזמנו זה היה גם אנדי רם ויוני ארליך, כל הטניסאים. 

 << אורח >> שי אברהמי: << אורח >>  

נכון מאוד, אולי אני אגיד על זה כמה מילים בהמשך. אתם רואים פה כמה תמונות של ספורטאים פה במכון ואני אראה לכם עוד תמונות. 

קונספט שנקרא בתים לאומיים, שהוא נשתרש בשנים האחרונות, אומר שנבחרת לאומית, מתקן הבית שלה, שהוא המתקן המרכזי לאימונים שלה, זה נקרא הבית הלאומי שלו, בהשאלה מהמושג של מה זה בית לאומי. בצד ימין אתם רואים את הנבחרות שהיום וינגייט משמש כבית הלאומי שלהם, נבחרות השחייה, נבחרות הג'ודו, טריאתלון, כדורעף. כל ענפי המים שהם אינדור, שחייה, כדור מים, שחייה אמנותית. התעמלות, נכנסו לכאן לפני שנתיים, אנחנו נדבר על זה כמה מילים, גם התעמלות מכשירים וגם התעמלות אמנותית, אתם רואים פה תמונות של שטילוב ושל ניקול זליקמן, כדורעף, רוגבי וסיף שנכנס בשנה האחרונה עם הישגים מאוד יפים. 

בתכנון שייכנסו לכאן בשני שלבים תוך כשנה נבחרות הטניס, ואני מקווה שאז נוכל להחזיר עטרה ליושנה גם בהקשר של הפנימייה. נבחרת הטיפוס, האתלטיקה, גם כן אמור להפוך להיות בית לאומי כאן במכון. בתכנית ארוכת טווח יותר, של ארבע שנים קדימה עם הקמה של מבנה חדש, יגיעו למכון גם נבחרות הכדורסל, כדוריד, טאקוונדו, הקשתות נמצאים למעשה כבר היום. 

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >>  

מה זה המבנה הרב תכליתי, הגבוה? 

 << אורח >> שי אברהמי: << אורח >>  

כן, אני תיכף אגיד עליו כמה מילים. כמה מספרים, אני לא אעבור על כל השקף הזה. תקציב המכון, עד שנת 2022 עמד רב שנתי בערך באזור ה-90 מיליון שקל. ב-2022 הוא הגיע ל-132 מיליון שקל בעקבות סדרה של פרויקטים שהמשרד תקצב ונתן כמשימה. כשאני אומר המשרד זה כמובן התרבות והספורט. המשרד הנחה את המכון לבצע עבורו, בין אם זה בספורט נשים, בתחום של הספורט ההישגי, להקים יחידה לאיתור וטיפוח ספורטאים צעירים ובתחומי המאמנים, שישה-שבעה פרויקטים.

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >>  

כשאתה מדבר על התקציב, זה כולל הקמת מתקנים? 

 << אורח >> שי אברהמי: << אורח >>  

לא, זה רק תקציבי תפעול, אני לא דיברתי פה על מתקנים, אני אחר כך אזכיר את זה. 

 << דובר >> יוסף שיין (ישראל ביתנו): << דובר >>  

התקציב הזה מגיע מאיזה סעיף, של שרת החינוך? 

 << אורח >> שי אברהמי: << אורח >>  

לא, מה שמגיע מהמדינה מגיע ממשרד התרבות והספורט. לא כל הסכום הזה מגיע מהמדינה, חלק מהתקציב שיש, בערך כ-40 מיליון שקל סדר גודל, זה מה שנקרא הכנסות עצמיות של המכון, מהשכרה של מתקנים. 

 << אורח >> פני דרורי: << אורח >>  

יותר. 

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >>  

אז כמה מגיע מהמשרד עצמו? 

 << אורח >> פני דרורי: << אורח >>  

מתוך ה-132 בערך מחצית, כ-65-64 מיליון זה ממשרד התרבות והספורט ועוד כ-60 מיליון זה הכנסות עצמיות, וזה חוץ מהפרויקטים, זאת אומרת זה שוטף. 

 << דובר >> יוסף שיין (ישראל ביתנו): << דובר >>  

הכנסות עצמיות ממה? 

 << אורח >> פני דרורי: << אורח >>  

מכל דבר שאנחנו יכולים. 

 << אורח >> שי אברהמי: << אורח >>  

בית ספר למאמנים זה גוף אחד שהוא ממש מוכר. 

 << דובר >> יוסף שיין (ישראל ביתנו): << דובר >>  

מקורסים בעיקר?

 << אורח >> שי אברהמי: << אורח >>  

כן, זה קורסים. יש לנו השכרות של מתקנים, יש לנו קצת פעילות בשוליים של בית נבחרות, שזה מלון קטן, מועדון מנויים, אירועים שאנחנו משכירים פה את המכון לשימושם של גופים שונים, אגודות שעושות פה אימונים על התשתית שקיימת ממילא לנבחרות הלאומיות. אז יש אגודות, בעיקר באזור של נתניה, בתחום ההתעמלות, השחייה, אתלטיקה, שמתאמנות כאן.

 << דובר >> יוסף שיין (ישראל ביתנו): << דובר >>  

כמה מתוך תקציבכם ב-2022 הולך לשכר? 

 << אורח >> פני דרורי: << אורח >>  

משכורות זה 42 מיליון. 

 << דובר >> יוסף שיין (ישראל ביתנו): << דובר >>  

שליש הולך לשכר. 

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >>  

הכנסות פה זה גם מנויים, של המועדון הפנימי?

 << אורח >> שי אברהמי: << אורח >>  

כן. 

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >>  

שזה עדיין קיים, הדבר הזה.

 << אורח >> שי אברהמי: << אורח >>  

כן. 

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >>  

אני רק אגיד, לפרוטוקול, שתבין, שהמטרה של וינגייט, ברגע שהוא ממומן על ידי המדינה, זה ספורט הישגי. זו המטרה שלו, ספורט הישגי. ברגע יש פה מנויים וכן הלאה זה פוגע בספורט ההישגי, למה? כי אותם מנויים לוקחים את השעות של אותם ספורטאים שרוצים להגיע כספורטאים הישגיים. זה לא פוגע בנבחרות, אבל זה פוגע באגודות ספורט תחרותיות. אני טועה במשהו? 

 << אורח >> שי אברהמי: << אורח >>  

אני אחדד דוגמה. 

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >>  

אני לא טועה, נכון? אלה דברים שעדיין קיימים. 

 << אורח >> פני דרורי: << אורח >>  

אנחנו רואים את השינוי בשנתיים-שלוש האחרונות, אפילו בתמהיל ההכנסות העצמיות. בעבר היינו עושים את זה הרבה יותר, אחוז ההכנסות העצמיות היה סביב ה-70%-65%, היום אתם יכולים לראות שזה חצי חצי כי בעצם כובד המשקל עובר לפעילות ההישגית. 

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >>  

כן, אבל עדיין אותם אנשים שמגיעים כפרטיים, לא כספורטאים הישגיים, תופסים מקום של הספורטאים ההישגיים.

 << דובר >> יוסף שיין (ישראל ביתנו): << דובר >>  

באיזה מובן? 

 << אורח >> שי אברהמי: << אורח >>  

הישגיים לא. 

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >>  

למשל, תקן אותי אם אני טועה, הנושא של בריכות השחייה. המנויים מגיעים ולוקחים מסלולים והאגודות - - -

 << דובר >> יוסף שיין (ישראל ביתנו): << דובר >>  

שמה, שלספורטאים המצטיינים אין יכולת להתאמן בגלל שאנשים - - -

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >>  

חוץ מהנבחרות, בנבחרות זה לא פוגע, אבל באגודות כן. 

 << אורח >> שי אברהמי: << אורח >>  

בהישגי זה לא פוגע, ההישגי זה נבחרות. 

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >>  

בנבחרות לא, אבל באגודות כן.

 << דובר >> יוסף שיין (ישראל ביתנו): << דובר >>  

שאלה, אני עד לפני שנה הייתי באוניברסיטה, עמדתי בראש בית הספר ליחסים בינלאומיים במדעי המדינה באוניברסיטת תל אביב, 40 שנה במקומות האלה במרכז הספורט של תל אביב, שם גם מתאמנים, אז אלה שמתאמנים, כמו שאתה אומר, הם באים על חשבון ספורטאים אחרים? 

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >>  

כן, חד משמעית. 

 << דובר >> יוסף שיין (ישראל ביתנו): << דובר >>  

האנרגיה, המאמנים, מה? 

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >>  

המקום, התפוסה, המתקנים. 

 << אורח >> יקי אנוך: << אורח >>  

יש משאב, אתה יכול לנצל אותו רק 100% ויש ביקוש יותר מ-100%.

 << דובר >> יוסף שיין (ישראל ביתנו): << דובר >>  

השאלה, גם ספורטאי, גם אלוף, מתאמן שש-שבע שעות ביום, השאלה אם אתה מנצל את המתקן או המתקן סגור אחר כך. 

 << אורח >> שי אברהמי: << אורח >>  

זה בדיוק העניין, הרעיון היה לנצל את התשתית שממילא קיימת ועל השוליים שלה לתת לזה למשתמשים הנוספים כדי באמת להחזיק את זה כלכלית. מה שסימון אומר, חבר'ה, בשביל השטויות של מועדון המנויים שלכם פה, שמביא לנו איזה שני מיליון שקל בשנה, אני לא מזלזל בזה, זה הרבה כסף. 

 << דובר >> יוסף שיין (ישראל ביתנו): << דובר >>  

אז סימון אומר שהם פוגעים. 

 << אורח >> שי אברהמי: << אורח >>  

היה יותר נחמד מבחינת הספורט ההישגי שלמלתחות או לסאונה למשל לא ייכנס אורי ששון יחד עם מנוי שמשלם, שיהיה רק לספורט ההישגי. לגיטימי.

עוד מספר. במכון קצת מעל 400 עובדים, אמנם בחלקיות משרה מאוד מאוד מגוונת, יש הרבה עובדים שהם בחלקיות משרה מאוד קטנה, בעיקר המרצים, יש גם מרצים שהם לא נחשבים עובדים, הם מרצים בחשבונית, זה עוד איזה שהוא מספר שנותן את סדרי הגודל של המכון. עוד מספר שחשוב לי לציין אותו, אנחנו מלווים כ-340 ימים בשנה שצוות רפואי שלנו יוצא ומלווה את הספורטאים בתחרויות או במחנות אימונים. 

בטוקיו, מי שראה, יכול היה לראות אותם, את ארבעה אנשי הצוות הרפואי שלנו, רופאים ופיזיותרפיה בעיקר ליוו את הסגלים שלנו בטוקיו וגם בשוטף זה קורה כל הזמן. 

כמה תמונות ככה בשביל לסבר את האוזן, שגיא מוקי בחדר הכושר, אורי ששון שפרש עכשיו עם פיטר פלצ'יק. זה תומרקין. כמה תמונות מעניינות של הספורטאים אצלנו, מישהו מזהה את הבחור בתוך הפיילה בצד שמאל למעלה? 

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >>  

זה הגולש. 

 << אורח >> שי אברהמי: << אורח >>  

נכון, שחר צוברי. לידו נמצאת ד"ר רותם כסלו, פיזיולוגית שלנו, הם בניסוי שמטרתו הייתה לראות איך אפשר לשלוט ולצנן מהר את טמפרטורת הגוף של הספורטאי. השייטים עושים כמה סבבים ביום, לשמור טמפרטורת גוף נמוכה זה מפתח כדי להצליח בסבב הבא של אותה תחרות. 

(היו"ר שרן מרים השכל)
 
 << יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >>  

שלום. מתנצלת ממש על ההגעה המאוחרת. אני רק אומר ככה בפתיחה, מזל טוב לחבר הכנסת סימון דוידסון, יום הולדת שמח. 

 << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >>  

שרן הזאת אלופה. זו חברת כנסת של פריימריז, היא יודעת להגיע לנקודות הקטנות. תודה, אתמול היה לי יום הולדת. 

אנחנו התחלנו, שי, מנכ"ל המכון, התחיל את הסקירה לגבי המכון, על כל התפקוד של המכון, מחלקות, יעדים וכדומה. אתה יכול רגע לחזור לשקף של התקציב? 

 << אורח >> שי אברהמי: << אורח >>  

היה שם רק מספר. 

 << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >>  

התקציב של 2022 זה 132 מיליון שקל, חצי מזה מגיע ממשרד הספורט וחצי מזה הכנסות של המכון. 

 << יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >>  

תרומות גם יש? 

 << אורח >> שי אברהמי: << אורח >>  

יש, אבל מעט. היה בעבר הרבה מאוד. 

 << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >>  

הייתה מחלקה שלמה שעבדה על תרומות. 

 << אורח >> שי אברהמי: << אורח >>  

נכון, סגרו אותה ב-2015. 

 << יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >>  

למה? 

 << אורח >> שי אברהמי: << אורח >>  

כי המקום הצטמצם ואנשים פרשו ולא חידשו אותה. אנחנו היום הקמנו אותה מחדש, בתהליכים של התנעה. התרומות הן גם היום בסדרי גודל של כמה מאות אלפי דולרים בודדים. יש, אבל הן בהיקף נמוך לעומת מה שאפשר. 

 << אורח >> פני דרורי: << אורח >>  

ורק לחדד, גם בעבר התרומות לא היו לפעילות שוטפת, הן היו להקמת בניינים בעיקר. 

 << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >>  

זה נורא מוזר, כי אם תסתכלי על אוניברסיטת תל אביב, יש שם תרומות מטורפות. רק השבוע הייתי בתל אביב, סילבן אדמס תרם 11 מיליון דולר להקמת בריכת שחייה חדשה שם. 

 << דובר >> יוסף שיין (ישראל ביתנו): << דובר >>  

כל מרכז הספורט על שמם. הם היו בחבר הנאמנים. כן, זו תרומה עצומה. 

 << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >>  

משפחת בלווטניק בנו שם עכשיו ב-25 מיליון דולר עוד איזה בניין. 

 << אורח >> שי אברהמי: << אורח >>  

המכון הזה נבנה בעבר מתרומות. הבניין שאנחנו נמצאים בו נקרא אולם הרשטריט. אולם י"א בברלין, נדמה לי שנתרמו מקהילת יהודי גרמניה.

 << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >>  

ויש איזה מחשבה, זו שאלה מאוד טובה, אני לא חשבתי על זה, השאלה של שרן היא אקוטית, כי בעצם כל הספורטאים הכי גדולים מתאמנים פה והעם היהודי בעיקר בארה"ב מתים על זה.

 << יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >>  

ספונסרים, גם קבועים, שיכולים באופן שוטף לסבסד באופן חודשי את העלות השוטפת של האימונים והכול, גם בארה"ב הספונסרים זה משהו מטורף. 

 << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >>  

נכון. 

 << אורח >> שי אברהמי: << אורח >>  

אז פה אנחנו מקבלים את זה ואנחנו התחלנו להקים את המחלקה, אבל צריך לזכור ששינינו את הכובע שלנו, אמרתי את זה בהתחלה, הפכנו תאגיד ממשלתי. כשהיינו עמותה, אני לא הייתי כאן, אבל כשהמקום הזה היה עמותה אז הרבה יותר מקובל לתרום ולגייס, כשהמקום פה הוא של המדינה היחס של תורמים הוא אחר, הם אומרים: ואיפה המדינה? אני לא אומר שהמדינה לא נותנת, המדינה נותנת הרבה מאוד בשנים האחרונות לטובת המכון, אבל כשהמעמד שלך הוא תאגיד ממשלתי זו סיטואציה אחרת.

בכל אופן אנחנו התחלנו להקים את המחלקה מחדש בשנה האחרונה, היא מתחילה ליצור את הקשרים, אנחנו מקווים לגייס תרומה מאוד מאוד גדולה, אני תיכף אדבר על מתחם הטניס, לגייס תרומות לטובת מתחם הטניס שאנחנו מקימים אותו. 

אני אמשיך. מי שאתם רואים אותו פה בתמונה משמאל למעלה זה שחר צוברי בניסוי שמטרתו לצנן את טמפרטורת הגוף של הספורטאי בצורה מהירה כדי שהוא יהיה אפקטיבי לסבב הבא של התחרות. בצד ימין, מי שלא מזהה את הבחור החתיך שם בתרגילים על הקרקע, זה פיטר פלצ'יק באימון באולם הג'ודו עם מדריך פיזיותרפיסט שלנו. האימונים לא סטנדרטיים, של גמישות וכוח ביחד. 

עוד כמה תמונות. מי שמזהה בצד שמאל, זה אותה רותם כסלו, הפעם עם קטי ספיצ'קוב, השייטת, גם בניסוי בים. שגיא מוקי, התמונה הזאת צולמה בזמן הקורונה כשהוא עבר טיפולי הידרותרפיה על ידנו, כחלק מניסיונות לשקם את הפציעות שיש לו בגב. בצד ימין הבחור שם במתקן בדיקת מאמץ, זה ארטיום דולגופיאט במרכז רפואת ספורט, בשיא הקורונה, בבדיקת מאמץ. עוד תמונות של הספורטאים, הראיתי גם מקודם. 

 << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >>  

מה שאת רואה בצד ימין זה האוהל שהקימו להתעמלות אמנותית. זה אוהל מיוחד, גבוה מאוד. 

 << אורח >> שי אברהמי: << אורח >>  

אני אגיד על זה שתי מילים. לקראת טוקיו, בסוף שנת 2019, הייתה יוזמה של משרד התרבות והספורט להעביר את נבחרות – מי שמכיר איפה לינוי התעמלה קודם בהדר יוסף, לינוי לא התעמלה באולם כשלצדה בין הרגליים ילדות בחוגים מתאמנות. ממש ככה.

 << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >>  

והתקרה הייתה נמוכה מדי. 

 << אורח >> יקי אנוך: << אורח >>  

התקרה הייתה נמוכה, החוגים היו לידה. 

 << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >>  

היא הייתה זורקת את הסרט והוא היה פוגע בתקרה. 

 << אורח >> שי אברהמי: << אורח >>  

אז בא המשרד ושם מטרה למכון, שנקים בצורה הכי מהירה שאפשר מתקן אימונים, שני מתקני אימונים. האחד זה האוהל, בסיור לא נספיק להגיע אליו, זה 2,000 מטר מרובע של בלון שגובה הבסיס שלו הוא 20 מטר, בדיוק כדי שכל האלות והסרטים יוכלו לעוף לעשרה, 12 מטר, למעלה ולנחות בחזרה.

 << יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >>  

זה מבנה קבוע עכשיו? 

 << אורח >> שי אברהמי: << אורח >>  

הוא די מבנה קבוע. 

 << אורח >> יקי אנוך: << אורח >>  

הוא נבנה לשבע שנים. כשהוא נבנה הוא היה האוהל הכי גדול במזרח התיכון, אני לא יודע מה היום, לא מעודכן. אוהל מדהים. 

 << יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >>  

ולמה רק לשבע שנים? זה בשכירות? 

 << אורח >> שי אברהמי: << אורח >>  

לא, אורך החיים של האוהל. 

 << אורח >> יקי אנוך: << אורח >>  

כך נקבע על ידי היצרן. 

 << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >>  

כמה הוא עלה? 

 << אורח >> שי אברהמי: << אורח >>  

האוהל עם התשתית שלו זה שבעה מיליון שקל בערך. בצד שמאל אתם רואים את שטילוב באולם שאנחנו נעבור דרכו בהמשך, אולם שנקרא אולם ברלין שעבר שיפוץ בהשקעה של כארבעה-ארבעה וחצי מיליון שקל. 

 << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >>  

רק אני אגיד שהוא צילם אותי כשהייתי פה סטודנט בווינגייט עוד, לפני הרבה מאוד שנים. אני מקווה שהמצלמה חדשה. 

 << אורח >> שי אברהמי: << אורח >>  

אולם ברלין זה האולם שארטיום מתאמן בו, זה האולם שהביא את המדליה. בדיעבד, רק בהקשר של המתעמלים אני אגיד את זה, בכלל של הספורטאים, המתקנים האלה היו מוכנים בתחילת 2020 והתחילו להתאמן בהם ואז פרצה הקורונה, במרץ 2020, עם כל ההשבתה של פעילות של מתקנים וספורט גם בארץ וגם בעולם. בדיעבד הדחייה של האולימפיאדה בטוקיו בשנה שלמה והעובדה שלספורטאים בארץ ובוודאי למתעמלים היה מתקן ואנחנו פעלנו ברציפות כל תקופת הקורונה, על חלק היו לנו אישורים מיוחדים כספורט הישגי, זה לא סתם מתקן של פנאי בבית.

הספורטאים אומרים שהעובדה שהיה להם פה את היכולת להתאמן ברציפות לאורך כל תקופת הקורונה, לינוי עברה לגור כאן, היא קיבלה חדר בבית הנבחרות, היא עברה לגור כאן כמעט שנה שלמה, זה היה אחד מהמפתחות של ההצלחה שלהם בסוף באולימפיאדה. היה להם את השקט ואת היכולת להתאמן ברציפות בלי הפרעה, מה שלספורטאים אחרים, בטח בארץ, אבל בטח בעולם, לא תמיד היה את זה.

 << יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >>  

מה בדרך כלל הם עושים תוך כדי? 

 << אורח >> שי אברהמי: << אורח >>  

מה זאת אומרת? 

 << יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >>  

הם עובדים תוך כדי? 

 << אורח >> שי אברהמי: << אורח >>  

לא, ספורטאים זה המקצוע שלהם. 

 << יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >>  

אבל אתה אומר שבתקופת הקורונה היה סוג של שקט, שהם יכלו להתרכז רק באימונים למשך שנה שלמה. 

 << אורח >> שי אברהמי: << אורח >>  

כל מי שעוסק בספורט אחר בארץ, המתקנים היו מושבתים בגלל הקורונה, המתקנים היו מושבתים, אי אפשר היה לצאת החוצה לפעילות, המתקנים היו סגורים לפעילות, לספורטאים האולימפיים של ישראל היה מתקן. בחלק מהזמן היינו היחידים בארץ, בטח בתור בריכה ציבורית, גם אולמות התעמלות וענפים אחרים, שהספורטאים למעשה היו כאן, יכלו להגיע כל יום או שגרו כאן והתאמנו כל יום בצורה רגילה. לא הפסידו, אולי למעט יום אחד או יומיים. 

 << אורח >> יקי אנוך: << אורח >>  

הפכנו את וינגייט לאי ירוק עם אישורים של משרד הבריאות, עם הגבלות של משרד הבריאות, והפעלנו את וינגייט כל תקופת הקורונה לטובת הספורטאים. 

 << יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >>  

יפה. 

 << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >>  

זה גם לזכותו של חילי, אפשר להגיד. 

 << אורח >> שי אברהמי: << אורח >>  

אני רוצה להגיד כאן מילה טובה, לקבל את כל האישורים ממשרד הבריאות, משרד התרבות והספורט היה מאוד מעורב בהשגת האישורים, וגם כשיצאו מסמכי רגולציה והנחיות, אז היה ממש סעיף נפרד לגבי מכון וינגייט. 

אז דיברנו על הקורונה, שבזמן הקורונה היינו אי ירוק של הספורט ההישגי. לא רק שהנבחרות הקבועות התאמנו כאן, גם נבחרות נוספות הגיעו במיוחד בתקופת הקורונה. אתם רואים פה את לונה צ'מטאי באצטדיון האתלטיקה שלנו. היא הגיעה לכאן לתקופה של כמה שבועות, או אפילו חודשים, להתאמן ברצף. בשגרה היא לא מתאמנת כאן.

גם האקדמיה, כי זו פנימייה של הספורטאים הצעירים, פעלה ברציפות כל התקופה. בית הספר להכשרת מאמנים עבר לזום, שזה פתח עולם חדש כמו להרבה אנשים בעולם. כמובן שבצדדים אחרים של הפעילות שלנו הייתה ירידה מאוד גדולה של הפעילות, כל מה שהוא לא ספורט הישגי ירדה הפעילות וגם הוצאנו לתקופה לא קצרה לא מעט מהעובדים לחל"ת. 

 << יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >>  

מתוך ההכשרות של המאמנים בישראל כמה מקבלים את ההכשרה שלהם פה בווינגייט? 

 << אורח >> שי אברהמי: << אורח >>  

אני מעריך באופן גס גס, 25% מהבוגרים של הכשרות מאמנים. דני, אולי לך יש מושג? 

 << אורח >> דני אורן: << אורח >>  

לא יודע. יש היום כל כך הרבה בתי ספר שנותנים תעודות. 

 << אורח >> שי אברהמי: << אורח >>  

יש עשרות בתי ספר להכשרות מאמנים. אנחנו אחד מהשניים הכי גדולים. אני מעריך שאנחנו באזור ה-25% מההיקף. 

ספורטאים מאוקראינה. אתם רואים כאן מצד שמאל שתי נבחרות. בצד שמאל למעלה, כמו שברור, זו נבחרת הג'ודו הצעירה של אוקראינה, שהיא עדיין מתאמנת במכון. למטה בצד ימין זאת המאמנת שהיא יהודייה של נבחרת הסיף של אוקראינה, הם היו כאן תקופה של חודש עד לתחרות שהייתה בדוחא. הם עזבו את הארץ, הם יחזרו שוב למחנה אימונים נוסף עם עוד נבחרות. 

אנחנו אירחנו בהתחלה כ-40 ספורטאים ברמות הלאומיות של נבחרות הסיף והג'ודו. היו דיונים על שיגיעו עוד נבחרות, אנחנו נערכים לאפשרות שנצטרך לקלוט עוד בשמחה. האירוח שלנו הוא שיתוף פעולה של המכון יחד עם האיגוד כמובן. אנחנו נותנים את המעטפת, אבל האיגוד מבחינה מקצועית הוא זה שמארח אותם ומקצה להם את מתקן האימונים שלו ולפעמים גם מתאמן איתם ביחד.

נעבור לדבר על תשתיות ומתקנים. בצד שמאל מה שאתם רואים, כמה שזה מביך לראות, ככה נראו מתקני המכון ב-2017. כן, זה מזעזע. זה אחד המתקנים הכי מזעזעים, זה בצד המערבי, קרוב לים, הוא חשוף לרוחות, למלח, לגשמים. אגב, התמונה הזאת מסבירה למה המדינה הלאימה את המקום, כי המכון לא הצליח להחזיק את עצמו כלכלית ולהשקיע בתשתיות. זה קמפוס של 430 דונם, 45,000 מטר מרובע של מתקנים, ספורט זה לא עסק כלכלי ולכן המקום לא הצליח להחזיק את עצמו וככה נראו המתקנים.

הפרויקט הראשון שיקי כיושב ראש קיבל לידיים שלו את המכון והוביל אותו זה הפרויקט של שיקום חזיתות המבנים, שחלקו בטיחותי וחלקו חזותי. ככה נראים היום חלק מהמבנים, בטח אלה שבמצב קשה, פרויקט של סדר גודל של כ-14-12 מיליון שקל. גם אני שמתי לב שיש עוד משהו קטן ששיפרנו במתקן הזה, פה רואים את הכניסות של מזגנים חדשים, התקנו בחצי מיליון שקל כמעט מזגנים חדשים באולמות הג'ודו. אתם יכולים לעבור דרך הבניין, בפנים לא השתנה הרבה, אבל בחוץ המבנה נראה מבנה ולא משהו מט לנפול כמו המבנה הזה.

פרויקט הדגל שלנו בשנתיים האחרונות, בהובלה, במימון ובתקצוב של משרד התרבות והספורט, זה נקרא פרויקט האצת הצמיחה. אותו פרויקט גדול של כל המשק של שיקום תשתיות לאומיות בשרשור הגיע גם אלינו, אנחנו מדברים על חמישה מתקנים מרכזיים שיעברו שיפוץ גדול במכון. 

מצד ימין למעלה זה שיקום אותו אצטדיון אתלטיקה הישן שלנו, שיהפוך להיות בתום השיפוץ הזה מתקן הבית של מרבית נבחרות האתלטיקה בישראל. קצת מודל הפעלה שונה מאשר נבחרת הג'ודו, כי נבחרת הג'ודו מגיעה לכאן כל יום, באתלטיקה כל פעם מגיעים לכאן נבחרות אחרות למחנות אימון, אבל זה קונספט הפעלה. זה פרויקט בהשקעה של קרוב ל-14 מיליון שקל.

מימין למטה זה שדרוג ושיקום מגרשי הטניס. יש מתחם של שמונה מגרשים מאוד ישן, מאוד מוזנח, במכון, גם כן פרויקט של סדר גודל של כ-15-14 מיליון שקל שבתוכו יהיו שמונה מגרשים חדשים מתוכם שלושה מגרשי חימר וחמישה מהמגרשים יהיו מקורים. אנחנו מדברים על מתקנים שמיועדים לאימון, גם בשמש. 

 << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >>  

הם מקורים בבלון? 

 << אורח >> שי אברהמי: << אורח >>  

לא בבלון, בקירוי גג קשיח. 

 << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >>  

זה יהיה סולרי? 

 << אורח >> שי אברהמי: << אורח >>  

אנחנו מקווים שכן. 

 << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >>  

אז מי מממן את זה, החברות הסולריות? גלעד, אתה זוכר שדיברנו על הנושא של הקירוי. צריך לבדוק את הנושא הזה של להתחבר לחברות. עושים את זה המון בעולם, חברות חותמות על הסכם להרבה מאוד שנים. 

 << אורח >> יקי אנוך: << אורח >>  

כן, הציגו לנו את זה. 

 << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >>  

זה דבר שהוא יכול להיות נפלא למתקני ספורט. 

 << אורח >> יקי אנוך: << אורח >>  

בסוף זה עניין כלכלי. מה שכלכלית יהיה הכי נכון, את זה נעשה.

 << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >>  

בודקים את זה? זה משהו שהוא על הפרק? 

 << אורח >> שי אברהמי: << אורח >>  

הכוונה שלנו, על הגגות האלה להתקין פוטו וולטאי. המתקן מצד שמאל למטה זה שרטוט של מתחם מגרשי כדורעף חופים. אין היום בישראל מתחם כדורעף חופים מקצועי. יש כל מיני אלתורים בחוף הים. זה הולך להיות המתקן של נבחרת ישראל בכדורעף חופים, הוא יהיה מורכב מחמש או שש זירות כדורעף, מתוכן אחת תחרותית. רוב המתקנים שלנו מיועדים לאימונים, לא מיועדים לארח תחרויות, למעט הבריכה הלאומית. המתחם של כדורעף החופים יהיה גם מתחם תחרותי, היחידי שיש בישראל למען האמת. 

 << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >>  

זה הרבה פעמים סטנדרט אחר שצריך לעמוד בו. 

 << אורח >> שי אברהמי: << אורח >>  

כן, טריבונות וזה רגולציה אחרת. בצד שמאל למעלה זאת הדמיה של הבריכה האולימפית. הבריכה האולימפית, הבריכה האולימפית זו בריכת ה-50 מטר הראשונה שהייתה במכון, במקור היא נבנתה בשנת 71'. אנחנו נעבור דרכה. הבריכה הזאת צריכה לעבור שיקום של תשתיות על סמך רגולציה של משרד הבריאות. תוך כדי תהליך הבדיקות נעשו בדיקות לגג המבנה, הסתבר שהגג המיושן הזה כבר לא עומד בדרישה ההנדסית, נאלצנו לפרק את הגג. 

 << אורח >> יקי אנוך: << אורח >>  

זה בטיחותית, זה לא דרישה הנדסית. 

 << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >>  

איפה זה עומד היום? אני הבנתי שלא היה תקציב לקירוי. 

 << אורח >> שמשון שעתל: << אורח >>  

יש, נכנס, נסגר. יש תקציב. 

 << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >>  

מה שקורה, כשאני הייתי ילד ושחיתי אז הייתה בריכה אחת, הבריכה הזאת הייתה פתוחה, לא היה לה גג. אחר כך עשו לה גג ועם הזמן בנו עוד בריכה של 25 מטר, היא יפהפייה, עברה שדרוג ויש בריכה חדשה, בנו את זה במעל 100 מיליון שקל, אחת הבריכות באמת היותר יפות ומהירות בבריכות מאירופה, אבל הבריכה הזאת נשארה ללא גג, מכיוון שהגג היה לא בטיחותי הורידו אותו ואז לא היה תקציב לקירוי. אני שמח עכשיו לשמוע שיש תקציב לקירוי כי בסוף ארבעה חודשים בשנה היא הייתה סגורה, לא יכלו להתאמן, זה על הים, יש רוחות, אי אפשר לשחות שם כשאין קירוי. 

 << אורח >> שמשון שעתל: << אורח >>  

סימון, איגודי המים מעדיפים גג ורסטילי, שהוא נפתח ונסגר. מתוקצב לנו במסגרת המשרד. 

 << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >>  

מתי זה יהיה? 

 << אורח >> שמשון שעתל: << אורח >>  

מתחילת חגי תשרי, באוקטובר 2022 מתחיל השיפוץ. 

 << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >>  

זאת אומרת שנה לא תהיה בריכה? 

 << אורח >> שמשון שעתל: << אורח >>  

לא, מתחיל השיפוץ. עד אז עובדים עם בריכה ללא גג. 

 << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >>  

את השיפוץ אתם עושים בקיץ או בחורף? 

 << אורח >> שמשון שעתל: << אורח >>  

בחורף, באוקטובר. 

 << אורח >> שי אברהמי: << אורח >>  

סך כל הפרויקט הזה שנקרא האצת הצמיחה, אמנם בשתי נגלות, עומד מאחורי כ-76 מיליון שקל שהמשרד תקצב את המכון. בנוסף לפרויקטים של המתקנים יש גם מתקן לנבחרת הטיפוס, גם תוקצב, כ-13 מיליון שקל, לטובת פרויקטי בטיחות, הנגשה, בקמפוס המאוד מיושן הזה, כדי להביא אותו לסטנדרט של הרגולציה בתחומים הללו. אתם תראו ברחבי הקמפוס כבר כעת את כל המאחזים והשלטים ושירותים מונגשים וכו' וכו'. 

המבנה הרב תכליתי, אולי פרויקט הדגל של - - - 

 << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >>  

אני יכול לספר מילה על זה? 

 << אורח >> שי אברהמי: << אורח >>  

כן. 

 << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >>  

שרן לא מכירה את זה, אבל אני אספר לכולם. לפני שנתיים יצאנו לסיור בהולנד ובאיטליה, לקחתי איתי את ראש מינהל הספורט ואת גיא אטיאס, כל ההנהלה של הספורט, והלכנו לראות מה קורה בעולם. אתה מכיר את הנושא הזה? 

 << אורח >> שי אברהמי: << אורח >>  

כן. 

 << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >>  

היום בהולנד כל הבנייה של מתקני ספורט היא לגובה, זה חוסך הרבה מאוד שטח ובונים לגובה, חמש אפילו שבע קומות, ואז יש לך מגרשי כדורסל, כל המתקנים בבניין אחד. זה דבר מדהים, זה חוסך הרבה מאוד שטחי חניה ושטחים של הבנייה עצמה ואני מאוד שמח שבסוף אישרו שניים כאלה, נכון, גלעד? 

 << אורח >> גלעד שץ: << אורח >>  

שלושה.

 << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >>  

שלושה אפילו. עכשיו הוא יסביר את זה, את תראי איזה דבר מדהים זה. נכנסים למתקן וכל המתקן הולך לגובה.

 << אורח >> שי אברהמי: << אורח >>  

כדי שנוכל לבנות לגובה כאן במכון אנחנו נצטרך לעדכן את התב"ע, זה לא תב"ע מקומית, זה תב"ע מקומית. כרגע התב"ע של וינגייט מאפשרת בנייה עד לגובה של 14 מטר בלבד, רק החלק של ההתעמלות האמנותית כבר גמרת את כל פוטנציאל הגובה של הבנייה. אנחנו נצטרך לעדכן את התב"ע ואז נוכל לקדם את הפרויקט הזה. אנחנו מדברים על סדר גודל של, השאיפה היא לקראת 15,000 מטר מרובע. 

 << יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >>  

אי אפשר לקבל אישור חריג לפרויקט אחד במקום לשנות את כל התב"ע? 

 << אורח >> שי אברהמי: << אורח >>  

יש אישורים באמת של ועדה, אבל זה ברמה של ועדה מחוזית. במסגרת הפרויקט הזה אנחנו מקווים לצרף למכון עוד נבחרות חדשות, יהיה סוף סוף מתקן בית לנבחרות הכדורסל בישראל, נבחרת כדוריד, סיף, הטאקוונדו יגיעו לכאן. הפרויקט הזה מתוקצב ב-160 מיליון שקל, אנחנו בשלבים סופיים של גיבוש הפרוגרמה. 

 << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >>  

כמה קומות זה יהיה? 

 << אורח >> שי אברהמי: << אורח >>  

אני עוד לא יודע להגיד לך, עוד לא הגענו לשלב התכנון האדריכלי, זה מאוד תלוי גם בתב"ע ובאפשרות לקבל היתרים חריגים. 

 << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >>  

אבל זה משנה את הסכום. 

 << אורח >> שי אברהמי: << אורח >>  

התמחור שיש כאן הוא פר בנייה. 	

 << דובר >> קריאה: << דובר >>  

המטרים קבועים, אם יהיו מטרים ככה או ככה. 
 
 << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >>  

אם אתה עושה חמש קומות או שלוש קומות זה – 

 << אורח >> שי אברהמי: << אורח >>  

אם לא זה יילך לרוחב. קח את כלל האצבע, אנחנו משתמשים בכלל אצבע של כ-12,000 שקל למטר מרובע. אגב, מרגע שהפרויקט הזה הותנע ועד היום, כולכם מכירים את זה, עלות הבנייה בישראל התייקרה מאוד, התקציב כמובן לא התעדכן, זה לא צמוד לאיזה שהוא מדד ואנחנו כנראה ניאלץ את השלב הראשון לצמצם מבחינת התכולה שלו כדי להתכנס לתקציב. 

 << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >>  

אבל אני חייב להגיד מילה על המבנים האלה. כל מה שראינו בהולנד ואיטליה, הכול חברת מירטה בונה היום בבנייה קלה, הכול בנייה קלה. יש לי סרטי וידאו, אני יכול להראות לכם, המחירים הם אחרים לגמרי. היום בונים חמש קומות בהולנד ב-20 מיליון יורו, במדינת ישראל כל מתקן שאתה בונה הוא תמיד יהיה כפול. המפלצת שבנו פה, של ה-110 מיליון שקל, בכל מקום בעולם בונים בחצי מזה.

 << אורח >> יקי אנוך: << אורח >>  

כן, אבל אתה צריך להגיד שזה לקח 12 שנה.

 << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >>  

הכול נכון, אבל אנחנו לא טובים בזה, אנחנו לא טובים בהקמת מתקני ספורט במדינת ישראל.

 << יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >>  

אז למה לא להביא מומחים מאירופה ולחסוך בעלויות? 

 << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >>  

א', מומחים מחו"ל חייבים להביא, כי הם עשו את זה והם יודעים לעשות את זה, ו-ב', הגיע הזמן שבמשרד הספורט תקום חברה שמתמחה בבניית מתקנים. כמו שיש במשרד התיירות, יש להם חברות בת שמפעילות כל מיני פרויקטים, גם במשרד הספורט צריך מישהו שיהיה מקצוען בדבר הזה, כי אנחנו לא טובים בזה. אני מבין את חברת גדיש, שעובדים כל כך הרבה שנים, אבל כל פרויקט של חברת גדיש בסוף לוקח הרבה יותר זמן והעלות שלו היא מאוד מאוד מאוד גבוהה. 

אתם מכירים את הדברים האלה, מי שמתעסק בספורט, יש בעולם מומחים שיודעים לעשות את הדברים האלה. רק לפרוטוקול הייתי מציע שיהיה פה ייעוץ מחברה בין לאומית שעשתה את זה כבר. 

 << אורח >> יקי אנוך: << אורח >>  

אנחנו בייעוץ שוטף עם יותר מחברה אחת, עם הגופים האלה באירופה, ואנחנו מתבססים, וגם בתכנון התבססנו על הרבה מאוד ידע שלהם.

 << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >>  

ואני מציע לך, יקי, לקחת את המנכ"ל ואת אנשי משרד הספורט ולנסוע לחו"ל, לראות בעיניים, אתה תראה דברים, אני אומר לך, אנחנו ראינו דברים – הרי בסוף אתה רוצה שיתאמנו פה, אתה לא צריך פה איזה משהו שהוא מפואר, אתה צריך בסוף שיהיה פרקטי לאימונים. ואפשר לבנות בהרבה פחות כסף מתקן הרבה יותר יעיל לספורטאים. צריך לראות את זה בעיניים, זה חובה.

 << אורח >> שי אברהמי: << אורח >>  

ברשותכם, אני ארוץ קדימה. עוד נושא אחד, מעבר למתקנים, זה פרויקט של משרד התחבורה, תת"ל 39, הרחבת כביש החוף, הוספת נתיבים, שבמסגרתו תועתק הכניסה הישנה של המכון, זאת שנכנסתם בה הבוקר, הכניסה מעת הקמתו, כניסה מאוד בעייתית, לכניסה מצד דרום, בערך קילומטר דרומה, ויוקם מחלף או מחלפון וינגייט. לנוסעים מדרום אתה עולה ישר על המחלף ונכנס ישר לכניסה החדשה מצד דרום, ויש גם יציאה לכיוון צפון. 

זה פרויקט, שוב, של משרד התחבורה באמצעות נתיבי איילון, פרויקט שישפיע עלינו מאוד משמעותית, מה שנקרא ישים אותנו מאוד מאוד נגישים, עוד יותר ממה שהיום, זה יכול לחסוך סדר גודל של רבע שעה נסיעה ביציאה ובהגעה למכון. אתה עולה על האיילון ואתה פשוט באמצע היום ב-20 דקות במכון. עם המחלף הזה יותר קל להגיע אלינו מאשר להדר יוסף בתל אביב. 

 << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >>  

ומה הצפי? 

 << אורח >> יקי אנוך: << אורח >>  

סוף 23', אמור. 

 << אורח >> שי אברהמי: << אורח >>  

לא, הכניסה החדשה ממש בסוף השנה הזאת, את המחלף, את הגשר, אתה כבר רואה את עבודות ההקמה שלו, אתה רואה את היציקה שלו בכביש, עובדים על זה במלוא המרץ. זה לא פרויקט שאנחנו מנהלים אותו. 

אני אדלג ברשותכם, כדי שנספיק להגיד כמה מילים על חוק המכון הלאומי. אז סיפרתי בהתחלה, המכון הזה היה עמותה, היא הוקמה בשנת 57', ב-2017 תהליכי חקיקה, נכנס לפועל יישום החוק ביולי 2018. על פי החוק יש למכון שלוש מטרות, פירמידת הספורט למעשה, מלמטה למעלה, לקדם את תרבות הספורט בישראל, לפתח ולקדם את פעילות הספורט בישראל בכל הענפים והרמות וליזום פעילויות כתשתית לפיתוח הספורט ההישגי, ושלוש, לקדם את הספורט ההישגי. 

פחות או יותר כל משימות הספורט של משרד התרבות והספורט מופיעים בסעיף הזה. אני אחדד שמתוך כל הפירמידה הזאת המכון מעורב גם ברבדים היותר בסיסיים של הפירמידה, אבל כמו שציינתי לאורך כל המצגת, רוב ההתמקדות שלנו זה ברובד השלישי של הספורט ההישגי, המעטפת והמתקנים שאנחנו מספקים.

לגבי המכון. בראש המכון יש מועצה, הדירקטוריון של מועצת המכון שמונה 11 חברים, מתוכם, כמו שאתם רואים בשורה העליונה, יש נציגות לשישה עובדי מדינה מתוך ה-11, חמישה מתוכם הם עובדי משרד התרבות והספורט.

 << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >>  

זה משהו מאוד חשוב, זה הפוליטיקה הכי חשובה. בוא נבין מה הולך פה, יש פה 11 חברים. 

 << יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >>  

זה שר התרבות ממנה?

 << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >>  

כן. אז יש את עופר בוסתן.

 << אורח >> שי אברהמי: << אורח >>  

נכון, ראש מינהל הספורט.

 << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >>  

ושלושה עובדי משרד, מי הם? 

 << אורח >> שי אברהמי: << אורח >>  

בסמכותו של השר למנות. 

 << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >>  

אז ארבעה כבר יש ממשרד הספורט. עובד המשרד על קידום, מה זה? 

 << אורח >> גלעד שץ: << אורח >>  

יש חמישה. ספורט נשים. 

 << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >>  

זה גם משרד הספורט. 

 << אורח >> גלעד שץ: << אורח >>  

ראש המינהל ושלושה עובדים. 

 << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >>  

זאת אומרת כל הדירקטוריון זה משרד הספורט.

 << יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >>  

כן, ברור, זה תאגיד ממשלתי. 

 << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >>  

כן, אבל נציגי ציבור למשל? 

 << אורח >> שי אברהמי: << אורח >>  

שלושה נציגי ציבור.

 << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >>  

שמי ממנה אותם? גם השר. 

 << אורח >> גלעד שץ: << אורח >>  

השר. כל המועצות שהן תחתנו המינויים הם מינויים של המשרד, ככה זה בכל התאגידים. הלשכה המשפטית שלנו היא גם זאת שדואגת לכל המינוי עצמו, הם ממלאים שאלונים, ניגודי עניינים, זה הכול קורה במשרד. 

 << אורח >> שי אברהמי: << אורח >>  

אני אגיד משהו לגבי השאלה שלך, סימון. יחסית המבנה הזה שבו יש שישה מתוך 11, שזה רוב, נציגי מדינה זה חריג. עשינו פעם בדיקה בנושא. 

 << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >>  

אבל, שי, זה לא שישה, זה יותר. זה יותר משישה, כי גם נציג התאחדות, 'אילת', זה הכול אנשי משרד. אין פה מישהו ש – אתה מבין? בשולחן כזה היית מצפה שיהיו גם אנשים שיהיו אופוזיציה, לא כדי לעצור תהליכים, אלא כדי להאיר דברים, וזה לא קורה בוועדה כזאת. 

 << יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >>  

זה אמור להיות נציגי הציבור. 

 << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >>  

אבל נציגי ציבור הם גם מינויים. 

 << אורח >> יקי אנוך: << אורח >>  

מאחר וזה לחם חוקי בחמש השנים האחרונות, המועצה הזו היא מועצה בלתי אפשרית לניהול. 

 << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >>  

אז אני לא טועה. 

 << אורח >> יקי אנוך: << אורח >>  

לא, אתה לא טועה בכלום, אתה נגעת בנקודה, בקצה הפרונקל של הפצע. א', בדקנו לרוחב בכל התאגידים הסטטוטוריים, אין דבר כזה, במקומות שיש דברים כאלה זה כשיש מספר משרדים מעורבים, אז כל משרד נותן נציג. מצב כזה שמשרד אחד שולט ללא מיצרים או מנסה לשלוט, כשהם כולם בניגוד עניינים, כולם, כי מצד אחד הוא יושב עם האיגודים ומצד אחד הוא יושב פה כשהאיגוד חייב לי כסף והוא צריך להתמודד עם איך אני מתנהל עם איגוד שחייב לי כסף כשהוא לא העביר כסף לאיגוד ובגלל זה האיגוד חייב לי כסף. אז זה בניגוד עניינים מוחלט. חסרים פה נציגי ציבור. יש פה שלושה נציגי ציבור.

 << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >>  

מי הם היום? 

 << אורח >> שי אברהמי: << אורח >>  

שלומית ניר טור. 

 << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >>  

שהייתה 25 שנה במשרד. 

 << יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >>  

חילי מינה או עוד מירי? מי מינה אותם? 

 << אורח >> יקי אנוך: << אורח >>  

הכול זה מינויים של מירי. 

 << אורח >> שי אברהמי: << אורח >>  

מ-2017. 

 << אורח >> יקי אנוך: << אורח >>  

יש מינוי חדש, אבל היה בחור בשם גבי קלמן, שהוא היה נציג ציבור, התחלף על ידי נציג ציבור חדש, שזה יואב, זה מינוי של חילי, חדש. אני נציג ציבור, אני נחשב נציג ציבור לצורך העניין. 

 << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >>  

היה את מרטין מהוועד האולימפי. 

 << אורח >> יקי אנוך: << אורח >>  

לא, מרטין הוא מהוועד האולימפי, כנרת החליפה אותו ויש נציג של 'אילת' והשאר זה נציגי משרד. כלומר גם אם אני הולך רחוק ואני צריך למנות למשל ועדת ביקורת, היא יכולה להכיל שני נציגי ציבור ואחד מהמשרד וליושב ראש אסור להיות בוועדת ביקורת, על פי חוק. זאת אומרת כבר שני נציגי הציבור בוזבזו לוועדת ביקורת ואין לי אותם בוועדות אחרות. 

מה שקורה, ועדות אחרות מקבלות משקל בעיקר של עובדי המשרד ומאותו רגע שזה ככה אתה לא יכול לעשות שום דבר בוועדה, הוועדה מוטית בדיוק למה שרצון העם. זה לא רצון המשרד, זה רצון האנשים במשרד, כי המשרד הוא לא הומוגני בעניין הזה שהוא נציג רצון המשרד. 

 << יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >>  

היושב ראש, מיהו? 

 << אורח >> יקי אנוך: << אורח >>  

אני. נציג ציבור.

 << יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >>  

בעצם מתוך נציגי ציבור? 

 << אורח >> שי אברהמי: << אורח >>  

זה על פי החוק. 

 << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >>  

בנושא הזה, אנחנו נצטרך לעשות שיחה בנושא הזה. 

 << אורח >> יקי אנוך: << אורח >>  

אין במועצה, צריך להיות נציג פראלימפי. 

 << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >>  

למה אין נציג? 

 << אורח >> יקי אנוך: << אורח >>  

כי אין בחוק, שכחו אותו בחוק. 

 << אורח >> שי אברהמי: << אורח >>  

המועצה חייבת לעבור רביזיה והמשרד יודע את זה, אנחנו בדיבור מאוד קרוב על העניין הזה, גם עם השר וגם עם המנכ"ל, ואני מבין שהם הולכים לאיזה שהוא תהליך. 

 << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >>  

אנחנו נבדוק מול השר. 

 << דובר >> יוסף שיין (ישראל ביתנו): << דובר >>  

מי זה מהאוצר יושב איתכם? אין לכם עכשיו מישהו? 

 << יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >>  

לא מאויש, כתוב.

 << אורח >> שי אברהמי: << אורח >>  

יש היום בחורה בשם נועה שוקרון מאגף התקציבים. 

 << דובר >> קריאה: << דובר >>  

היא לא נציגה שלנו, היא נציגה במועצה. 

 << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >>  

הרפרנט זה יואב, נכון? 

 << דובר >> קריאה: << דובר >>  

יש את יואב ויש את שירה עמיאל. 

 << אורח >> שי אברהמי: << אורח >>  

אני אגיד מילה לגבי נציג האוצר. נציגי האוצר הם מאוד מבורכים ב – יש להם ערך מוסף מאוד גדול, לצערנו מאז שאני פה בשנתיים וחצי המעורבות שלהם היא מאוד נמוכה, הם לא זמינים.

 << דובר >> יוסף שיין (ישראל ביתנו): << דובר >>  

לא היה אוצר עד עכשיו, בחייך. אנחנו שינינו את האוצר, היה כאוס באוצר, עכשיו יש תקציבים וצריך להתחיל לעבוד עם זה. לא היה אוצר, הייתה תחלופה, לא היה מנכ"ל, לא משנה, לא ניכנס למה, אתם יודעים מה היה פה במדינה. אז עכשיו צריך – כי האוצר פה הוא שחקן מאוד מאוד חשוב בכל הדבר הזה ורפרנט חזק וגם נציגים חזקים, זה מה שחשוב פה. 

 << אורח >> שי אברהמי: << אורח >>  

זה נושא המועצה. 

 << דובר >> יוסף שיין (ישראל ביתנו): << דובר >>  

יש לכם שר שהוא מאוד מאוד אוהד ספורט גם, שתדעו, זה חשוב מאוד להבין את זה. 

 << אורח >> יקי אנוך: << אורח >>  

יש לנו שר מדהים בכל מובן שהוא. 

 << אורח >> שי אברהמי: << אורח >>  

שני נושאים שאני אספיק בשתי דקות להגיד עליהם. אחת, נושא של כוח אדם. לשמחתי ביום חמישי האחרון, שתבינו שקרוב לעשר שנים כבר מתנהל המשא ומתן הזה, נחתם הסכם עבודה חדש פה לעובדי המכון, הוא הסדיר את סוגיות הליבה בתחום יחסי העבודה, מודל שכר מודרני, אני לא אלאה אתכם בפרטים הללו. 

נושאים פתוחים שחשוב שתדעו שהם בעייתיים לנו, כנראה לא רק לנו, תקינת כוח האדם במכון. למעשה אני עובד על פי תקן, כמו התקציב, שמאושר על ידי אגף התקציבים של האוצר. תקינת כוח האדם לא השתנתה במכון בארבע השנים האחרונות. היקפי הפעילות גדלו בצורה משמעותית, עוד נבחרות מגיעות, רוצים עוד פיזיותרפיסטים ועוד רופאים ועוד אנשי אחזקה למתקנים ותקינת כוח האדם קפואה. 151 תקנים, זה מה שעומד לרשותי. 

 << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >>  

לא רק התקנים. יש פה בעיה, יש כספים, אתה יודע אותם, שדאגתי שיועברו למאמנים, אתה יודע, כל הנושא הזה, דברים אחרים, דברים תקועים בגלל שאין מי שיעשה אותם. חסרים עובדים פה במכון והכי גרוע, השכר שמקבלים עובדי המכון הוא הבדיחה הכי עצובה בספורט הישראלי בטוח. יושב פה דני בשקט, ואני יודע מה קורה שם, אני יודע כמה קשה להשיג עובדים, אני יודע כמה קשה להשאיר אותם, אני יודע איזה סכומים הם מקבלים והדבר הזה, אף פעם לא דיברו עליו, אף פעם לא דיברו על זה שבמשך 20 השנה האחרונות אין כמעט מחקר כי קשה להביא אנשים כי אין כסף לשלם להם. אנחנו נלך למחלקת רפואת ספורט, אני אומר לכם שבגיאורגיה לפני 30 שנה הייתה רמה הרבה יותר גבוהה.

 << יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >>  

אבל גם מכוני המחקר שיש לך באוניברסיטאות הגדולות ביותר, יש שם חברות שם שנמצאות מאחורי זה ומסבסדות בעצם את המחקר הזה כי זה תורם להם. בישראל יש את המוחות, יש לנו את אנשי המקצוע, השאלה אם עובדים על זה גם כן. המחקרים, יש לזה עלויות מטורפות, זה מיליוני שקלים.

 << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >>  

יש היום מחלקת מחקר? 

 << אורח >> שי אברהמי: << אורח >>  

אין מחלקת מחקר. 

 << אורח >> יקי אנוך: << אורח >>  

יש ועדת מחקר. על פי חוק המכון הוקמה ועדת מחקר, היא עשתה עבודה במשך שנתיים והביאה למועצת המכון תכנית מחקר. לתכנית הזאת צריך להצמיד כסף כי בלי כסף אתה יכול להביא כל תכנית שאתה רוצה וכרגע אין את התקציב לממש את תכנית המחקר.

 << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >>  

אתם לא מדברים, אני יודע מה קורה פה, את הבעיות שיש, אתם לא מציפים אותן. דברו, דבר על הספורט ההישגי, דברו על התקציבים, דברו על נושא של שכר, שאנשים יבינו מה קורה בווינגייט.

 << אורח >> שי אברהמי: << אורח >>  

המכון, כחלק מכל התהליך שהוא עבר וגם שאלתם את זה בהקשר של התרומות, התמקד בשרידות, שרידות זה מה שלא מייצר הכנסות אני לא מחזיק אותו, מחקר זה לא משהו שמייצר הכנסות. אנחנו בשיח עם בית חולים איכילוב לעבוד בצורה משותפת בנושא המחקר, אז בא הרפרנט שם, פרופ' שפרכר, אומר: טוב, להתניע את זה תשימו 300,000 שקל, אנחנו נשים 300,000 שקל ונתחיל להתניע את הנושא. אז לאיכילוב כנראה לא בעיה לשים 300,000 שקל. אני לא יודע להביא 300,000 שקל למחקר ככה. 

 << יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >>  

פה זה מתחיל. אני אתן לך דוגמה, אני מכירה חוקר שהגיע מפרינסטון מארה"ב, רצה לחזור חזרה לארץ, אחד המוחות הטובים במחקר בסרטן, הגיע לאוניברסיטת בר אילן, לבר אילן לא היה כסף לעשות את המחקר הזה, הוא הביא את התורמים שהיו לו בפרינסטון לישראל, כמה מיליוני שקל כדי לתמוך במחקר הזה. זאת אומרת יש פה שילוב גם של הבאה של אנשי מחקר מקצועיים מחו"ל שהם שלנו, שהיום הם עובדים שם כי שם יש תקציבים, לנסות להביא אותם, הם יכולים להביא תורמים בעניין הזה, יש המון חברות שמחפשות את המחקרים האלה.

 << דובר >> יוסף שיין (ישראל ביתנו): << דובר >>  

אתם לא במשחק בכלל. אני יושב פה ואני מקשיב קשב רב, זה לא המשחק החזק של המחקר, אתם לא בהורייזן, אתם לא בתכניות האלה, אנחנו משקיעים למעלה 1.100 מיליארד שקל בהורייזן, 556 קיבלו, ראיתם את המודעות, את הפרסים האלה בכל המוסדות, וינגייט לא נמצא שם. אני לא יודע למה הוא לא נמצא, אני לא נכנס כביקורת, אני אומר שאתם לא במשחק שם. יש פה תחושה שהיא תחושה של משהו שהוא יותר כזה עתיק יומין, הוא לא משהו מחודש.

יש פה ambiance אדיר של טבע ושל שטח שהוא גדול והשאלה באמת, שהיא שאלה עצומה, זה לא שאלה של כמה יושבים, 13 פה ועוד פוליטיקאי וזה, האם באמת יש פה משהו בהישגיות באמת נהדרת שכולם מתברכים בה, והשאלה אם אנחנו cutting edge בספורט או לא, האם אנחנו באמת מתקדמים או שיש משהו שהוא יותר מקובע כזה לעבר. 

אני לא יודע, אני פשוט מנסה להבין מהנתונים האלה, כי 151 תקנים למה? מה זה 151? נתתם לנו מקודם שהיה לכם 600 עובדים, 470 פלוס 130 זה 600 עובדים לתקציב של 132 מיליון בשנה פחות או יותר, זה 70,000 שקל לבן אדם לשנה.

 << אורח >> שי אברהמי: << אורח >>  

לא, המספרים לא נכונים.

 << דובר >> יוסף שיין (ישראל ביתנו): << דובר >>  

לא משנה, אבל יש לכם פה full time employment של 151, מה הם עושים? לאיזה מטרות? האם יש פה תפוקות, איך התפוקות האלה מבוטאות? מחקר זה סיפור אחר לגמרי, סימון. אני יושב עם ד"ר ירון גרשוביץ, אתם מכירים אותו, הוא בוגר המכון, נכון? 

 << יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >>  

זה לא מחקר לצורך מחקר, אלא זה מחקר לצורך קידום. 

 << דובר >> יוסף שיין (ישראל ביתנו): << דובר >>  

נכון, אז אני אומר, ירון גרשוביץ שעוסק בספורט למאמץ, שהוא בוגר וינגייט, הוא מביא מכונים, האם אתם משתפים פעולה? אני פשוט לא יודע, זה המון נושאים שצריך להעלות אותם כי כרגע אנחנו מקבלים איזה תמונה כזאת, ואני לא בא בביקורת, אני אומר שזה משהו שנראה ככה סכמתי. 

 << יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >>  

זה ברור שאתם גם מתחילים פה סוג של בנייה מחודשת. 

 << דובר >> יוסף שיין (ישראל ביתנו): << דובר >>  

אז צריך לדעת מה החזון, איזה חזון יש פה, לאן אתם רוצים ללכת, מה המטרה שהיית אומר, תשמע, מכון וינגייט – אני כפרופסור לאוניברסיטאות, בכל האוניברסיטאות הטובות בארה"ב, אני בוגר ייל, היה לנו את כל הספורט בייל, הם עולים על כל הספורט בישראל בדקות, גם במדליות וגם – רק האוניברסיטה הזאת שיש בה בסך הכול 9,000. בוורמונט כשהייתי אז היה לנו ספורט לזה, בכל מיני מקומות, אבל פה זה כמו שהמדינה נבנתה. 

מצד שני יש התקדמות אדירה, תסתכלו מה קורה באוניברסיטאות, אנשים מבינים שספורט הוא דבר ענק במדינה הזאת והשאלה באמת אם התשתיות שלכם, החשיבה, אנשי התכנון, כמו שהוא אומר, לנסוע לחוץ לארץ לראות בתים, האם יש משהו שהוא מפוקס פה לתוך העסק הזה, והשאלה אם יש איזה תכנית של חזון איך היינו רוצים להראות במאה ה-21 וחצי. זה אנחנו עוד לא ראינו, ויכול להיות שיש, יכול להיות שאין, זה לא ביקורת, זו שאלה שצריך להציג אותה פה.

 << אורח >> שי אברהמי: << אורח >>  

ב-30 שניות המודל שלנו בנושא הזה הוא די לחקות את המקבילים המובילים שלנו בעולם. אנחנו לא עוסקים פה במחקר בסיסי, אלא במחקר מאוד אפליקטיבי. אנחנו מדברים לא על משהו מאוד מופרך, אנחנו מדברים על סדר גודל של חמישה עד שבעה חוקרים בתחומים של פיזיותרפיה, ביומכניקה, שיקום ספורטאים שמלווים את הספורטאים. 

יש לנו גם את הדאטה מהספורטאים עצמם שחיים ביום יום ומטופלים ברמה היום יומית, כמו שציינתי בהתחלה, ואז אתה מפתח שיטות מחקר, פתרונות שמותאמים אפליקטיבית להישגיות של הספורטאים האלה. זה לא מחקר מדעי בסיסי. זה לא סיפור בשמים, זה סיפור שאנחנו מעריכים אותו באזור של שני מיליון שקל בשנה.

 << דובר >> יוסף שיין (ישראל ביתנו): << דובר >>  

זה גם לא הכרחי לעשות מחקר, אתה יכול להישען על מחקר שיש. 

 << אורח >> שי אברהמי: << אורח >>  

אם אתה רוצה להיות cutting edge, בסוף ארטיום לקח את המדליה שלו עם אותו ציון כמו זה שהתחרה איתו באלפיות. זה בסוף כל ההבדל, האלפית זה מה שעושה את ההבדל. לכן המחקר הוא כן חשוב, לידע ולהישגיות. 

 << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >>  

אבל סתם שתדע, כשאנחנו מדברים על מדליות והישגים, בסוף מי שעושה את הספורט זה אגודות, זה השטח.

 << דובר >> יוסף שיין (ישראל ביתנו): << דובר >>  

ברור, לכן אני אומר. 

 << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >>  

אני אתן לך דוגמה, מדברים על המדליה של ארטיום, שהוא אלוף אולימפי, זה נס, בסך הכול במדינת ישראל יש 262 ספורטאים שרשומים בהתעמלות קרקע, בנים, 262 בכל המדינה, מתוכם יש אלוף אולימפי. שזה נס, זה לא יאומן שזה קרה, אבל התשתית שלנו היא בעייתית מאוד, אין לנו כמעט אגודות בעולמות מסוימים ואין לאן להתפתח, שזה בסוף הדבר החשוב ביותר בספורט במדינת ישראל.

 << אורח >> שי אברהמי: << אורח >>  

אם יש משהו שהייתי כן מבקש את העזרה שלכם זה הנושא של סיוע מול משרד האוצר בהגדלת תקינת כוח האדם של המכון. תקציבים וכסף, משרד התרבות והספורט יודע לתמוך בנו ובהגדלה, תקינת כוח אדם זה נושא שהוא פשוט תקוע והוא עוצר אותנו מלעמוד בצורך שלנו לתמוך בספורטאים ובסגלים האולימפיים שהלכו וגדלו בשנים האחרונות ושהם מגיעים גם יותר למכון.

 << יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >>  

אתה יכול להגיד בערך איך זה מחולק, התקנים שלכם? 

 << אורח >> שי אברהמי: << אורח >>  

כן, אני יכול לתת לך את הרשימה ברמה של עובד עובד, כמה יש בתחזוקה, כמה יש בבריכות, כמה יש ברפואת הספורט, בית ספר למאמנים, ספורט הישגי, אתנה, מטה. יש לנו, בוודאי, ברמה השמית של תפקיד תפקיד. 

 << דובר >> יוסף שיין (ישראל ביתנו): << דובר >>  

לפני שנכנסת, שרן, הם הראו לנו שקף שהראה לנו שיש להם 170 מרצים, אם אני זוכר נכון, בחשבונית, ויש להם 430 אנשים בכל מיני חלקיות משרה. זה מה שיש להם פה. זה כמות גדולה של אנשים, אבל בחלקיות משרה.

 << אורח >> יקי אנוך: << אורח >>  

כן, אבל זה כמו באקדמיה, יש מרצה שיכול להיות שהוא עובד יום בשבוע בתחום מאוד ספציפי, שהוא בא לבית הספר למאמנים, נותן את ההרצאה שלו והולך. זאת אומרת הוא במניין של ה-400, אבל חלקיות המשרה שלו היא מאוד קטנה. 

 << אורח >> שי אברהמי: << אורח >>  

כיוון שאנחנו לחוצים בזמן אני אגיד עוד משפט בנושא הזה ועוד נושא אחד אחרון. אנחנו נתקלים, כנראה כמו עוד גופים במשק וגם גופים ציבוריים, בקושי מאוד גדול בשימור עובדי מפתח במכון. סימון פה הזכיר, רק בחודשים האחרונים בתפקידי מפתח עזבו אותנו כי בשוק היום עדיין רצים אחר אטרקטיביות יותר וזה מאוד משמעותי, זה פוגע לנו ביכולת לקדם את הפרויקט שאנחנו עוד נדבר עליו. אני מוגבל בשכר, כי הממונה על השכר מכתיב לי מה רמות השכר שאני יכול להתמודד איתן או לאשר לעובדים.

 << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >>  

גלעד, זו בעיה שאי אפשר לתקן אותה דרך המשרד? 

 << אורח >> גלעד שץ: << אורח >>  

לא, זה הממונה על השכר. יש משאים ומתנים, אפשר לעשות משא ומתן, אפשר לנסות לפתוח כל מיני כל מיני דברים.

 << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >>  

זו לא החלטה של שר, נכון.

 << יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >>  

מה זה, מאמנים? 

 << אורח >> שי אברהמי: << אורח >>  

לא, אני מדבר על איש רכש, אני מדבר על יחידת ספורט הישגי שדני מתקשה לגייס ראשי תחומים.

 << אורח >> דני אורן: << אורח >>  

לא באים, לא רוצים לבוא. 

 << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >>  

מי יבוא לשכר הזה? 

 << אורח >> שי אברהמי: << אורח >>  

השכר ההתחלתי שהוא מציע למישהו שהוא ראש תחום אצלו, שאחראי על ענף אולימפי, 9,500, 10,000. זה מה שהוא יכול להציע בתור התחלה.

 << אורח >> דני אורן: << אורח >>  

אז מי יבוא? 

 << אורח >> פני דרורי: << אורח >>  

צריך להבין, כשסימון מדבר על השטח שבאגודות השכר יותר גבוה מאשר במכון וינגייט. אנחנו עברנו תהליך לא פשוט, שי תיאר, עשינו תהליך של הסדרה של הסכם ראשוני כשאחד מהצדדים במשא ומתן כמובן היה משרד האוצר, נלחמנו קשות כדי להעלות את גובה השכר בטבלאות. זה כמובן גם קשור למקור תקציבי, אבל מה שבסופו של דבר אישרו לנו הוא יותר טוב מעמדת הפתיחה, אבל הוא עדיין נמוך ביחס לשוק.

 << דובר >> יוסף שיין (ישראל ביתנו): << דובר >>  

השכר הוא למה? כשאתה אומר השכר, אני יודע שיש שכר לפרופסור מן המניין, יש שכר למרצה בכיר, יש שכר לאדמיניסטרטור כזה, אז השכר שאתה אומר, אני לא מבין מה זה, שכר למה? 

 << אורח >> שי אברהמי: << אורח >>  

אני אתן לך דוגמה נורא פשוטה, מנהל האגף לרפואת ספורט ומחקר, שכרו 18,000 שקל. אני מבין שהוא בעל תואר שלישי שיכול למצוא מקבילה. 

 << דובר >> יוסף שיין (ישראל ביתנו): << דובר >>  

והוא צמוד למה? הרי הוא צמוד למשהו, הוא צמוד לשכר המורים, למהנדסים? מה הוא, הסתדרות המח"ר? השכר הוא פונקציה של מה? 

 << אורח >> פני דרורי: << אורח >>  

לא, יש טבלה שנקבעה, היא נקראת מדרג וינגייט, הוא לא צמוד לשום דבר. 

 << דובר >> יוסף שיין (ישראל ביתנו): << דובר >>  

ומדרג וינגייט מה? אתה אמרת שיש לכם בעיה של התקינה.

 << אורח >> שי אברהמי: << אורח >>  

זה שתי בעיות שונות.

 << דובר >> יוסף שיין (ישראל ביתנו): << דובר >>  

ויש לכם בעיות של שכר, אתם לא אטרקטיביים לאנשים המקצועיים החזקים. זה מה שאתם אומרים, נכון? 

 << אורח >> שי אברהמי: << אורח >>  

נכון. 

 << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >>  

אני אגיד לך יותר מזה, הם לא אטרקטיביים גם למציל, למפעיל בריכה ולכל אחד. 

 << דובר >> יוסף שיין (ישראל ביתנו): << דובר >>  

אבל זה לא אומר לי כלום, סימון. 

 << יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >>  

אפשר לראות את טבלת תקינת וינגייט? 

 << אורח >> שי אברהמי: << אורח >>  

כן. אין לי אותה בשלוף, אני יכול להעביר אותה. 

 << דובר >> יוסף שיין (ישראל ביתנו): << דובר >>  

זה פשוט לא נותן את התמונה. מה שאני אומר, צריך לקבל תמונה איך וינגייט נראה. 

 << אורח >> שי אברהמי: << אורח >>  

נעביר לכם. 

 << אורח >> יקי אנוך: << אורח >>  

בחתימה על ההסכם הצלחנו להגיע שמשכורת התחלתית היא 6,500 שקל. ב-6,500 שקל אתה לא יכול לקבל עובדים. עם כל הרצון ועם כל זה אתה לא מקבל עובדים ב-6,500 שקל. 

 << אורח >> שי אברהמי: << אורח >>  

שני משפטים, ברשותכם, המכללה. כיוון שזה עלה. 

 << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >>  

אנחנו נהיה שם.

 << אורח >> שי אברהמי: << אורח >>  

כן, אני אגיד רק שני משפטים. המכללה זה גוף נפרד, הוא לא חלק מהמכון, זו מכללה שעוסקת בהכשרת מורים לחינוך גופני, היא יושבת כאן עשרות שנים, היא הגיעה לכאן כמה שנים לאחר שהוקם המכון. מצד אחד יש סינרגיה בתחומי התוכן מאוד גבוהה כי הם עוסקים בהכשרת מורים לחינוך גופני, מתחבר גם לרציונל שלשמו קיים המכון, הם גם משתמשים במתקני הספורט שיש במכון כמתקני האימון וההדרכה של המורים לעתיד לחינוך גופני.

כתהליך שהוסדר לפני כשנה אנחנו הגענו איתם להבנות לגבי חלוקת השטחים על הגבעה, נושא שגם היה בבסיס הדיונים כשחוקקו את חוק המכון, כמה שטח יעמוד לרשותם, הגענו להבנה והסכמות שסידרו את הנושא הזה, בסך הכול יעמדו לרשותם 20 דונם לקמפוס שלהם ואת המתקנים מקבלים מאיתנו. 

נושא שנשאר פתוח, ושווה שתכירו אותו, זה שמה של המכללה. כשהיא הייתה כל השנים המכללה האקדמית על שם זינמן, הוסיפו את זה שהם נמצאים פה בקמפוס, המכללה האקדמית על שם זינמן במכון וינגייט, או בווינגייט. עם השנים רוב האנשים, כולל אתה, כולל אני כשהגעתי לכאן, לא יודעים בכלל להבדיל שהמכללה זה גוף נפרד כי וינגייט זה וינגייט, המכללה בווינגייט. 

זה גוף נפרד לחלוטין, לאחרונה הם עברו מיזוג עם מכללת לוינסקי והם רוצים להתכנות בשם המרכז האקדמי לוינסקי וינגייט. אני מזכיר לכם שהכנסת חוקקה חוק שקבע מי זה מכון וינגייט. זה קצת מזכיר לי את הבדיחות של החומוסים באבו גוש, של אבו שוקרי המקורי ולא. כל מי שמכיר בעולם, יש מכון וינגייט, זה גוף אחד. המכללה, שנפרגן להם את תחום הפעילות שלהם, יש סינרגיה, היא גוף נפרד לחלוטין, הם נשענים על השם, בעיקר בגלל הפוטנציאל והזיקה המסחרית שהוא מביא להם כי המותג וינגייט הוא מותג חזק. 


(בהמשך הסיור)

 << אורח >> רוני לידור: << אורח >>  

שלום לכולם. ברוכים הבאים למכללה האקדמית בווינגייט שהייתה, כרגע אנחנו המרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט, ותיכף אני אספר על האיחוד ועל המשמעויות שלו. 

שמי רוני לידור ואני פרופסור מן המניין לתחום שנקרא התנהגות מוטורית, מרבית חיי עסקתי במדעי הספורט והתנועה, היו כמה שנים, לא כמה, אבל עבדתי גם באוניברסיטת חיפה ואני בתחום משנת 1991, כשסיימתי את הדוקטורט. אני נשוי, יש לי שלושה ילדים, יש לי בן בצבא שאני מקווה שהכול יהיה בסדר. אני תמיד אומר בכל הזדמנות כזאת, כי אתם פוליטיקאים, אתם מקבלים החלטות, אבל שלא יהיו בעיות והתקופה תהיה שקטה.

 << יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >>  

כמה שנים אתה במכללה? 

 << אורח >> רוני לידור: << אורח >>  

התחלתי ללמד פה בשנת 91', בגיל 30, כשסיימתי את הדוקטורט שלי, אז אני פה כבר הרבה זמן, עברתי את כל השלבים. הייתי איזה עשור באוניברסיטת חיפה, בפקולטה לחינוך, ואז קיבלתי הצעה לעמוד בראש המוסד הזה ונעניתי ברצון. למעשה 11 וחצי שנה הייתי נשיא ובחודשים האחרונים אני משמש סגן נשיאת המרכז האקדמי לוינסקי, מיד אני אציג את האיחוד שעברנו, כיום אנחנו מוסד מאוחד ואנחנו בדרך לוות"ת עוד כמה חודשים, יוסי. אם היית אולי זה היה כמה חודשים, עכשיו אולי זה יהיה קצת יותר, נראה כמה זמן זה ייקח. 

 << דובר >> יוסף שיין (ישראל ביתנו): << דובר >>  

הכול בסדר, סימון דוידסון איתנו. 

 << אורח >> רוני לידור: << אורח >>  

אנחנו נעשה סבב קצר, אני מאוד שמח על הביקור. בבקשה. 

 << אורח >> לאה וייס: << אורח >>  

אני עו"ד לאה וייס מרשות החברות בסוכנות היהודית. אני כאן כי המכללה הזו, כמו עוד שלוש מכללות, הן מכללות סוכנותיות, בבעלות הסוכנות היהודית והמגבית המאוחדת. בעצם רק כמה מילים של רקע, בשנות ה-70 הקימו הסוכנות והמגביות למעלה מ-1,500 מבני ציבור ברחבי הארץ, מתנ"סים, היכלי תרבות, מכללות, גם מכללות טכנולוגיות שיש לנו בכנרת ובתל חי, מכללות טכנולוגיות שהיו בעבר אזוריות ומכללות אקדמיות, גם לוינסקי וגם וינגייט שכיום הם ישות אחת, ויש לנו גם את מכללת קיי בדרום. אנחנו מלווים, ליווינו גם את תהליך האיחוד וגם מלווים את המכללות בפעילות שלהם. 

ׁ(המשך סבב היכרות).

 << דובר >> יוסף שיין (ישראל ביתנו): << דובר >>  

אני שמח להיות פה.

 << אורח >> רוני לידור: << אורח >>  

אנחנו הכרנו פעם אחת במגדלי בסר, יצאת מישיבה על מדעי הרוח. אני באתי לרבקה ודמני, היא הכירה בינינו. סחבת איתך תיק כמו עו"ד, מזוודה מלאת מסמכים.

 << דובר >> יוסף שיין (ישראל ביתנו): << דובר >>  

ישבנו שלוש שנים על מדעי הרוח ובסוף לא קרה כלום. אתם יכולים להבין באיזה יעילות היינו אז. אבל עשינו דברים אחרים. אני רק אומר, הנושא של האקדמיזציה של וינגייט כרגע הוא מאוד חשוב לנו, אני גם יושב כיושב ראש ועדת המשנה של ההשכלה הגבוהה, ששם אחד הנושאים שאנחנו מתחילים לדון, בדיוק דיברתי על זה עם שרן, זה מה קרה למכללות המורים או כל הדברים האלה, שזה דבר שהשתנה, מצד אחד זה העצים אותן, מצד שני אנחנו רואים את זה בוות"ת, זה די מחליש אותן. אנחנו יכולים לדבר על זה ונראה למה. 

(המשך סבב היכרות)

 << אורח >> שלמה בן גל: << אורח >>  

מנכ"ל המרכז האקדמי לוינסקי-ויגייט.

 << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >>  

קשה לי לשמוע את זה. 

 << אורח >> רוני לידור: << אורח >>  

למה? 

 << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >>  

קשה לי לשמוע לוינסקי-וינגייט, בשבילי וינגייט זה שיא הפאר, גדלתי על זה, חייתי על זה. 

 << אורח >> רוני לידור: << אורח >>  

גם אני בוגר המוסד. תיכף נשמע. 

(המשך סבב היכרות).

 << אורח >> רוני לידור: << אורח >>  

אז באמת ברוכים הבאים. אני מאוד שמח על כל ביקור שנעשה במכללה, בטח ביקור מהסוג הזה, אז באמת תודה שמצאתם את הזמן. נאמר לי על ידי עכשיו על ידי חברת הכנסת שיש לנו רבע שעה, ברבע שעה אני לא יודע ממה להתחיל. אני אתן הקדמה חמש דקות ואחר כך אם יש לכם שאלות לגבי המכללה אני מאוד אשמח כי בכל זאת זה פרק זמן בלתי סביר.

מה שאני רוצה לומר, גם בעקבות ההערה ששמענו כרגע, המכללה שלנו, המכללה בווינגייט, נוסדה ב-1944, ארבע שנים לפני קום המדינה, היא פעלה עד 57' בתל אביב, היכן שממוקם גן העצמאות, למעשה עד 59', בשנת 1957 קם מכון וינגייט ואז ב-1959 המכללה עברה הנה, לגבעה הזאת. זאת אומרת היא פה על הגבעה הזאת מ-1959 וכמוסד להכשרת מורים הוא עבר את כל הגלגולים.

אנחנו כמובן כבר מזמן גוף אקדמי כמו כל המכללות האקדמיות לחינוך, יש לנו תואר ראשון אחד, תואר שאתה סיימת, B.Ed, תואר ראשון בחינוך ויש לנו שלוש תכניות היום לתואר שני, הוותיקה, תואר שני בחינוך גופני MPE, זו התכנית היחידה במדינת ישראל במכללות האקדמיות לחינוך שיש לה הסמכה קבועה לתזה, קיבלנו הסמכה קבועה לתזה. זאת אומרת זה גם תכנית לתואר שני קבועה פלוס מסלול עם תזה קבוע, היחידה. 

יש לנו תואר שני יחסית חדש, שנה חמישית, שנקרא חינוך לאורח חיים פעיל ובריא, כרגע אנחנו הולכים לקבל את ההסמכה הקבועה, ממש טיוטות אחרונות עם הוועדה המקצועית של המל"ג, והחל מאוקטובר הקרוב אנחנו פותחים תואר שני נוסף, פעם ראשונה במדינת ישראל, תואר שני שעוסק במדעי האימון בספורט, תואר שני באימון. 

 << יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >>  

על זה שאלנו כמה פעמים בוועדה ואף אחד לא יכול היה לתת לנו תשובה לגבי תואר באימון.

 << אורח >> רוני לידור: << אורח >>  

אז הנה אני אומר לכם, זו פעם ראשונה. זה מתחיל באוקטובר הקרוב. 

 << יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >>  

כמה נרשמו? 

 << אורח >> רוני לידור: << אורח >>  

התחילה הרשמה לפני כמה חודשים, כרגע יש בסביבות 15. קודם כל אנחנו הולכים לקבל עד 30, יוסי יודע את התקצוב, עד 30 סטודנטים לכל תכנית, בתכנית הוותיקה שלנו אנחנו קצת שובבים, אנחנו מקבלים 50 וכמה, בחינוך לאורח חיים פעיל ובריא אנחנו מקבלים בסביבות ה-22-20 ופה אני צופה שנתחיל עם מספר די גבוה בגלל שהרבה מאוד אנשים רוצים לעשות תואר שני באימון ספורט.

 << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >>  

יהיה תואר ספציפי בענף מסוים? 

 << אורח >> רוני לידור: << אורח >>  

לא, זה תואר באימון, זה תואר אקדמי, יש לו כמה וכמה אשכולות, האשכול המתודולוגי סטטיסטי, האשכול התוכני, קורסים מתקדמים בפיזיולוגיה, פסיכולוגיה של הספורט, אימון. זה הרי תחום אקלקטי, זה כמו ניהול, זה כמו חינוך. יש דגש רב בתכנית הזאת על אימון ילדים, נערים ונוער, על אימון צעירים כי מרבית המאמנים במדינת ישראל עוסקים בעבודה עם צעירים, יש יותר מדריכים על פי חוק הספורט ופחות מאמנים. 

התואר הזה הוא תואר שאמור לשרת, א', את המורים לחינוך גופני שעוסקים באימון, לאו דווקא ברמה הכי גבוהה, אלא באימון ילדים ונערים במסגרות תחרויות, ו-ב', כל מי שיש לו תואר ראשון והוא עוסק באימון. 

 << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >>  

זאת אומרת מי שייכנס לתואר שני באימון זה מישהו שכבר יש לו הסמכה של מאמן בענף מסוים. 

 << אורח >> רוני לידור: << אורח >>  

לא, לא בהכרח. 

 << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >>  

אז הוא יכול לסיים תואר שני בלי הסמכה? 

 << אורח >> רוני לידור: << אורח >>  

כן, כי זה תואר אקדמי. זה תואר שני אקדמי, זה לימודים אקדמיים. אנחנו ניתן עדיפות, זה רשום בתכנית - - -

 << דובר >> קריאה: << דובר >>  

יגיעו אנשים שעוסקים באימון. 

 << אורח >> רוני לידור: << אורח >>  

אני מניח, אבל אם ירצה מישהו במדינת ישראל שהוא לא עוסק באימון, שיש לו חוג לשחייה והוא רוצה להרחיב את השכלתו, חוג, לא במסגרת תחרותית, לימוד שחייה, לא שחייה תחרותית, אז אם הוא ירצה להרחיב את השכלתו האקדמית ולהתקבל לתכנית הזו והוא יעמוד בתבחינים האקדמיים, תואר ראשון בחינוך גופני או במדעי הספורט והתנועה או תואר שקשור לזה, פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק וכדומה והוא לא מאמן הישגי, אנחנו נקבל אותו. אם הוא עומד בתבחינים האקדמיים בוודאי.

 << יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >>  

למה לא לפתוח תואר ראשון באימון? 

 << אורח >> רוני לידור: << אורח >>  

הנושא של תואר ראשון באימון, אנחנו כבר דנו בו מספר פעמים במכללה, גם הגשנו הצעה למל"ג, זה היה בשנה השלישית שהתמניתי לתפקיד. הגשנו בקשה לפתוח תואר ראשון באימון ספורט ותואר ראשון בניהול ספורט, אבל אני אגיד לך את האמת, אני לא בטוח שזה נכון, אני חושב שתואר ראשון של כל מי שעוסק בחינוך גופני, ספורט וכדומה, צריך להיות תואר במדעי הספורט והתנועה, כפי שמקובל בכל העולם. תואר אקדמי שייתן לסטודנטים את הבסיס האקדמי, את היסודות האקדמיים, החשיבתיים והמחקריים והאפליקטיביים של תחום הדעת ובתואר השני שיעשה את ההתמחות, התמחות בהוראת החינוך הגופני, זה ה-MPE שלנו, תואר שני באימון, תואר שני בבריאות ופעילות גופנית ותואר שני, חסר לנו ועכשיו אנחנו מביאים את זה, בניהול ספורט. 

האוניברסיטאות בישראל, יגיד לך יוסי, רוקנו כמעט לחלוטין תארים שהם גנריים. למשל תואר ראשון בחינוך כבר אין, בית ספר לחינוך באוניברסיטת תל אביב, תואר ראשון בניהול בפקולטה לניהול אוניברסיטת תל אביב. אלה תארים אקלקטיים כלליים מדי. אני מאוד מאמין בהנחת העבודה הזאת, אני חושב שמאמן בספורט, לפני שהוא מתעסק באימון הוא צריך להכיר את היסודות המדעיים, האקדמיים, החשיבתיים והאפליקטיביים של התחום שהוא עוסק, למידה מוטורית, התפתחות מוטורית, מבוא למחקר, סטטיסטיקה קצת, פסיכולוגיה קצת, סוציולוגיה קצת, היסטוריה של הספורט, פילוסופיה של הספורט, השכלה רחבה במדעי הספורט והתנועה כפי שמקובל בכל העולם. 

אז הכיוון שלנו, עקב המיזוג עם מכללת לוינסקי, הפכנו להיות המרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט, העצמאות של הקמפוס הזה נשארת לחלוטין, ובתכנית החומש, יוסי, זו פעם ראשונה שאנחנו רשאים להגיש תכנית לתכנית החומש כי עד כה המכללות האקדמיות לחינוך, אני מסתכל על יוסי כי הוא בעיניי יותר מחבר כנסת, הוא איש ההשכלה הגבוהה, אתה לא תצליח לשנות את דעתי. 

 << דובר >> יוסף שיין (ישראל ביתנו): << דובר >>  

אני לא מתנצל, הכול בסדר. 

 << אורח >> רוני לידור: << אורח >>  

אז אני פונה אליו, כי הוא גם היה חבר ות"ת, זו פעם ראשונה שאנחנו יכולים להגיש תכנית למל"ג לחומש הקרוב. 

 << דובר >> יוסף שיין (ישראל ביתנו): << דובר >>  

זה מה שניסיתי להסביר לך, שרן, בכניסה. 

 << אורח >> רוני לידור: << אורח >>  

בתכנית הזאת, עקב המיזוג ועקב המעבר להיות מרכז אקדמי אינטר דיסציפלינרי, רב דיסציפלינרי, ובדרך לתקצוב ות"ת, שאני חושב שזה הכרחי לכל המכללות האקדמיות לחינוך, כולם רוצים להיות שם, לא כולם מצאו פרטנר לאיחוד, אנחנו מוסדות קטנים מדי, אנחנו לא מוסדות גדולים, אנחנו טובים, נחמדים, סימון, אני מקווה שהוא חווה פה חוויה שהיא חיובית כסטודנט, אבל אנחנו גוף קטן ובתכנית החומש, בתכנית שאנחנו עכשיו כותבים ומגישים למל"ג, יש שלוש נקודות קריטיות לווינגייט. אחת, הפיכת התואר BED לתואר ראשון במדעי הספורט והתנועה, ל-B.Sc, Bachelor of Science. שתיים, תכנית לתואר שני חדשה, ניהול מערכות חינוך וספורט, ושלוש, פעם ראשונה שאני רוצה להעלות את זה בכתב, למרות שהם יעיפו אותי מכל המדרגות עכשיו, אבל זה לא אכפת לי, זה את הרעיון לפתוח במדינת ישראל תואר שלישי בתחום שלנו, במדעי הספורט והתנועה, בשיתוף עם אוניברסיטה. אני בטוח שכרגע אנחנו נעוף מכל המדרגות, אבל זו הצהרת כוונות ובסוף זה יהיה.

אז זה הכיוון, כך שהאיחוד הזה עם לוינסקי, שהתחלנו אותו בשנים האחרונות, הוא היה יכול להסתיים כבר מזמן, כי אלה מכללות שמשלימות אחת את השנייה, לנו יש את החוזקות שלנו, לקמפוס לוינסקי יש את החוזקות שלו, אני הלכתי על זה באמונה רבה, היו לי שיחות עם גלנט על זה ועם אחרים, מהסיבה הפשוטה, שאני חושב שבעולם ההשכלה הגבוהה אין כמעט מוסדות חד נישתיים, המודל הזה פאסה, אין מכללה לספורט בעולם. 

אני יודע שיש, יש שלוש-ארבע אוניברסיטאות לספורט בעולם, אחת בסין, אחת בנורבגיה ואחת בגרמניה. בארה"ב הגדולה ובקנדה, בריטניה, צרפת, בלגיה, אין אוניברסיטה אחת לספורט שמתמחה רק בספורט, כמו שאין אוניברסיטה אחת למקרא ואין אוניברסיטה אחת לכלכלה, ואם יש, ואני יודע שיש, זה מעט מאוד. לכן אני תמיד רציתי שאנחנו נהיה כחלק ממרכז אקדמי רחב. ניסיתי לקדם איחוד בעשור האחרון עם אוניברסיטת תל אביב, עם יוסי וכשאהרון שי היה רקטור, זה לא צלח. אהרון שי היה מאוד בעד, יוסי, אני חושב שלא הצלחנו לשכנע אותו שמדעי הספורט והתנועה זה תחום מחקר ראוי וחזק ורציני כדי שהוא ייכנס לאוניברסיטה. 

לכן כשעלתה ההזדמנות להתאחד עם לוינסקי הסכמנו. אתם יודעים, זו החלטת מדינה, זו לא החלטה שלי, יש מפת דרכים מפורסמת שמחייבת את המכללות האקדמיות לחינוך להתאחד, יש יותר מדי מוסדות, ואני חושב שבסיכומו של יום התועלת, רשימת הפלוסים תהיה ארוכה יותר מרשימת המינוסים. אני יכול להגיד לכם שאנחנו עובדים בהרמוניה מלאה עם קמפוס לוינסקי. 

למען ההגינות, למרכז יש קמפוס נוסף באילת שאנחנו עכשיו עמלים קשה כדי להכניס גם לשם הכשרת מורים לחינוך גופני, הכשרת מאמנים ומדריכים, והחוזק שלנו הוא בעוצמה האקדמית שיש לנו, תואר ראשון חזק מאוד, אנחנו מקבלים כל שנה כ-300 סטודנטים ויש לנו שלוש תכניות עכשיו לתואר שני. 

אנחנו, כמו הרבה מאוד מוסדות אחרים, כמו מכון וינגייט, גם עוסקים בהכשרת מאמנים ומדריכים. אני מאוד מקווה שבשנים הקרובות תימצא דרך לשיתוף פעולה עם המכון בנוגע לנושא של הכשרת מאמנים ומדריכים, כי על הגבעה הזאת יש שתי מסגרות שמכשירות מאמנים ומדריכים, כל ההכשרות של מכשירים ומדריכים זה לא ת"פ של משרד החינוך ולא ת"פ של המועצה להשכלה גבוהה, זה ת"פ של משרד הספורט ואלה שתי מערכות שונות. אנחנו מתוקצבים ממשרד החינוך, עוד מעט נהיה מתוקצבי ות"ת וכל הנושא של הכשרת מדריכים ומאמנים זה ת"פ של משרד הספורט. 

אבל אני גם אומר בגאווה, עם חיוך על השפתיים, שלמה, מנכ"ל המכללה, הוא הקים למעשה את בית ספר להשתלמויות והסמכות, איציק היה מעורב פה ומיכאל אשכנזי, ראש בית הספר, שהוא לא בדיון, מבחינת מספר המוכשרים שמוכשרים להיות מאמנים ומדריכים, הגוף הזה מספר אחת בארץ, 1,500 כל שנה, מכון וינגייט מספר שתיים, כ-700, וכל אותם 40-30 גופים בערך בין 20 ל-200-150 בוגרים כל שנה. 

 << אורח >> שלמה בן גל: << אורח >>  

רק הערה, יש בארץ כ-60 מוסדות להכשרת מאמנים. ברוסיה הגדולה יש 16. רק תבינו, אנחנו מעצמת על בתחום הזה, בגלל הרגולציה. 

 << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >>  

הפרצה הזאת עשתה רע מאוד לידע ולרמה של המאמנים והמדריכים בישראל.

 << אורח >> שלמה בן גל: << אורח >>  

נכון, מסכים איתך. 

 << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >>  

זה הפך להיות חאפרים, זה דבר שצריכים לטפל בו ולראות איך – בכדורגל עכשיו זה קורה עם התקנות שהעברנו בכנסת. זה דבר שצריך להתחיל לצמצם אותו, זה לא ייתכן שבכל יישוב במדינת ישראל אפשר ללמוד להיות מאמן או מדריך ואין פיקוח על זה. 

 << אורח >> שלמה בן גל: << אורח >>  

בעולם זה קיים או בהתאחדויות או במוסדות להשכלה גבוהה, אלה שני הגורמים שמכשירים. 

 << דובר >> יוסף שיין (ישראל ביתנו): << דובר >>  

מאמנים, קורסים לאימון? 

 << אורח >> רוני לידור: << אורח >>  

אין בית ספר למאמנים, בית ספר לאימון זו המצאה ישראלית. 

 << אורח >> שלמה בן גל: << אורח >>  

יש הרבה מוסדות שהרגולציה, משרד הספורט נותן, כל אחד שרוצה לפתוח קורס מאמנים בג'ודו, נותנים לו אישור, כי זה הפך להיות הכנסה כספית ולא הכנסה מקצועית. 

 << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >>  

המאמנים שהגיעו מברה"מ לשעבר לישראל ובעצם הקפיצו את הספורט, כמעט לכולם יש תואר ראשון בחינוך גופני ותואר שני באימון והגיעו מאמני שחייה, אתלטיקה וכו' עם תואר שני באימון והקטע המצחיק הוא שבסוף המדינה לא אישרה את כולם, הם צריכים לעבור איזה תהליך של להגיע לבית ספר למאמנים, לעבור את הקורס הזה של פעם בשבוע כדי לאשר את התעודות אחרי שהם עושים תואר שני שם. 

 << יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >>  

כאילו מה, אתה לא יכול להעביר אותם עכשיו תואר שני.

 << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >>  

לא, ברור שלא. 

 << אורח >> איציק בן מלך: << אורח >>  

אבל היום כולם כפופים לחוק הספורט. חוק הספורט נותן מגבלות שיוצרות בעיה, אבל מצד שני הוא מאפשר לפתוח לכל דכפין בית ספר, זאת אומרת אם מחר מישהו באשקלון מחליט שהוא עושה בית ספר לגלישה, הוא מבקש אישור ומקבל כי החוק הזה גורם לכך שיש 80 בתי ספר, כמו ששלמה אמר בהתחלה. 

 << יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >>  

יש לנו עכשיו את החוק של המאמנים. 

 << אורח >> רוני לידור: << אורח >>  

כן, ידוע לנו, אנחנו בעד, אנחנו שמחים על זה. 

 << אורח >> איציק בן מלך: << אורח >>  

אני חייב להגיד שכל החוק הזה, סימן שאלה גדול אם הוא לא גורם לבעיה בהמשך. 

 << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >>  

למה? החוק הזה דווקא מחזק את המאמן. 

 << אורח >> איציק בן מלך: << אורח >>  

לא, הוא גורם לבירוקרטיה כזו שבסוף האיכויות נופלות. 

 << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >>  

אתה מדבר על ארבע הרמות? 

 << אורח >> איציק בן מלך: << אורח >>  

כן. א', ארבע רמות זה לא לכל הענפים אותו מצב, ארבע רמות זו החלטה כללית ויותר מדי יומרנית. קח את הקשתות, איפה ארבע רמות בקשתות? ודבר שני, כל הקורסים הטובים הם אלה שלא בחוק הספורט. 

 << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >>  

כמו?

 << אורח >> איציק בן מלך: << אורח >>  

אם אנחנו עושים קורס מנכ"לים או קורס העשרה במדעי הספורט ותורת האימון או קורס מאמנים בכירים, למשל בשחייה, הבכירים הוא קורס מצוין, הקורס שלפי חוק הספורט, קורס מדריכים ומאמנים, יש כל כך הרבה בירוקרטיה ודרישות שהוא גורם לכך שהוא הופך להיות מסחרי, לא טוב. 

 << יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >>  

אני צריכה ללכת, אבל אני לא רוצה שנסיים את זה פה. מה שנעשה, אני קודם כל אקרא סיכום קטן ממה שהיה לנו כדי שזה ייכנס לפרוטוקול, ואני אבקש מסימון אם אתה יכול לבקש להוביל את הוועדה כדי לשמוע. בעיקרון, חוק הספורט, אנחנו אמורים לשבת. 

 << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >>  

חוק המאמנים. בשבוע הבא, לדעתי. 

 << יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >>  

כן. הוא אמור להגיע בשבוע הבא ואני אמורה לשבת עם הצוות של שר התרבות גם בשבוע הבא. אני אשמח שתיקחו רשמים מהאנשים המקצועיים לאיזה תיקונים או מה הבעיות ונשב ביחד, כי אני יודעת שיש לכם גם ניסיון, שילוב בין האקדמיה לבין עולם הספורט ולראות איך אנחנו מייצרים חוק טוב. זו תהיה ישיבה ראשונה, קצת לעבור, לעשות סקירה, ואחר כך אנחנו ניכנס לפרטים על איך אנחנו מביאים את החוק הכי טוב דרך הוועדה. 

נדרשים פה אנשי מקצוע שחיים את זה יום יום שיסבירו לנו איפה יש את הפערים בין מה שהמשפטנים קבעו לבין איך זה יהיה מתורגם בשטח, כי זו שאלה גדולה ואנחנו צריכים למצוא את האיזון. אני מניחה שבמשרד הספורט יש המון המון לחצים מהמון המון גופים והמון המון גורמים להעביר את זה בצורה מסוימת, אנחנו צריכים לעשות את הפיקוח והבקרה לראות שזה באמת מגיע מאוזן. אז אם תוכלו, בין אם זה לדבר עם אנשי אקדמיה וחינוך, ובין אם זה אנשי הספורט בשטח כדי לקבל את הרשמים האלה.

 << אורח >> רוני לידור: << אורח >>  

אם נוזמן אנחנו נביא את אנשי המקצוע, יש לנו הרבה. 

 << יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >>  

זו רפורמה ענקית, אז אנחנו בוועדה כמובן נזמין אתכם ואנחנו נשמח לשמוע את ההערות שלכם לכל סעיף וסעיף, אין פה שאלה. יש דברים שלפעמים הם גדולים, את הדברים האלה צריך לפתור מבעוד מועד אל מול השר, כי יש שם התנגשות של אינטרסים או דברים או לחצים. את הדברים המאסיביים, שזה לא תיקונים קטנים שנעשה בוועדה, אני רוצה לנסות לפתור לפני כן כדי שלא נבוא בוויכוח לתוך הוועדה, ולראות איפה העמדה שלנו. אני בעניין הזה סומכת המון על סימון שמכיר את עולם הספורט, הוא בלילה חולם על זה. 

 << אורח >> רוני לידור: << אורח >>  

הוא איש ספורט במהות. 

 << יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >>  

אז באמת פה יש לנו חברות טובה ושיתוף פעולה מדהים. ויוסי, שמכיר את עולם האקדמיה, שאני אולי קצת ככה מצליחה, עם כל הניסיון והידע שיש לו, ועלי שהיה גם מנהל בית ספר ואיש חינוך המון המון שנים. אז יש לנו פה צוות טוב של ועדת החינוך ואנחנו לא נפיל את החוק הזה בין הכיסאות, שפתאום יהיה יתר רגולציה ויתר בירוקרטיה, זה עיקרון אצלי.

 << אורח >> איציק בן מלך: << אורח >>  

אני חושב שצריך תמיד להיזהר מרגולציית יתר.

 << יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >>  

פה אני מסכימה איתך במאה אחוז, ואיפה שאתם מזהים את זה רק תגידו לי, כי המטרה שלי לראות איך אנחנו מסירים רגולציה וחסמים, לא מייצרים עודף בירוקרטיה. 

אז ככה, קודם כל הוועדה מבקשת מהמל"ג לאשר את תכנית המאמנים לתואר שני במכללה. 

 << אורח >> רוני לידור: << אורח >>  

לא, התכנית אושרה.

 << יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >>  

היא כבר אושרה? 

 << אורח >> רוני לידור: << אורח >>  

כן.

 << יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >>  

אז מה שעולה לוועדה במל"ג? 

 << אורח >> רוני לידור: << אורח >>  

לא, כרגע לתכנית החומש הקרובה אנחנו רוצים לבקש שימירו את התואר, עכשיו בעקבות המעבר לוות"ת.

 << דובר >> יוסף שיין (ישראל ביתנו): << דובר >>  

אני ממליץ, מהניסיון המל"גי, שהוועדה לא תמליץ למל"ג.

 << אורח >> רוני לידור: << אורח >>  

בדיוק, זה מה שרציתי לומר. 

 << דובר >> יוסף שיין (ישראל ביתנו): << דובר >>  

אם הוועדה תמליץ למל"ג המל"ג ידחה את זה לפני שהוא יסתכל על זה. המל"ג והוות"ת נקבעו כישויות מנותקות פוליטיקה ומנותקות אקדמיה, ולכן הן לא מדברות עם פוליטיקאים. ניסיתי לעשות משהו השבוע איתם, אני יכול להגיד לכם שעודד רצה לעשות דברים בנושא המדבור וזה וזה וזה, זרקו אותו מכל המדרגות, מזל שאני התערבתי אחרת שום דבר לא היה קורה. זרקו את השר מכל המדרגות, אמרו לו: אתה לא יכול לפתוח, אתה לא יכול ל - - - מחקר, כי זה סמכות לגלית של הוות"ת, רק היא תאשר. וזה חוק ישראלי מ-1958 וככה זה עובד.

אז אני מציע, אנחנו כמובן קולטים את הכול, נדון בוועדה, כמו שאת אומרת, יש פה נושאים מגוונים, צריך לראות מה אנחנו יכולים לקדם לגלית בדברים האלה, על מה אפשר לשים כסף, זה הקצאת הכספים הסמכותית, להיזהר בנושא של להגיד להם כי אם תגיד להם אז לא יהיה בכלל דיון. ראיתי השבוע את יושבת הראש עם היועצת המשפטית, מזל שאני הייתי צריך לנסוע לשם כמה פעמים ולדבר איתם וטלפונים להגיד להם איך שאנחנו בסדר, אחרת מחקו אותנו.

 << אורח >> רוני לידור: << אורח >>  

אני אגיד לך גם למה זה נכון, כי הם עוד לא יודעים על הבקשה הזאת, זאת אומרת הם יודעים באופן פורמלי ותכנית החומש רק תגיע אליהם. 

 << יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >>  

אני משאירה אתכם פה עם חברי הוועדה ואני מבקש שתדבר איתי ותסתמס איתי תוך כדי בדרך בשביל הסיכום והמסקנות ספציפית למכללה פה. מה שכן, בנוגע למכון וינגייט, קודם כל הוועדה מבקשת את טבלת תקינת וינגייט, שאמרנו בישיבה שם.

< דובר >> יוסף שיין (ישראל ביתנו): << דובר >>  

רוני, דבר אחד חשוב שניסינו להבין, שרן, את צריכה באמת ללכת, השילוב שלכם בתוך מכון וינגייט. מה ששמענו בשעה וחצי האחרונות, שמענו בנימה, אני אומר לך את זה דוגרי, שיש פה שתי ישויות שונות לחלוטין.

 << אורח >> רוני לידור: << אורח >>  

נכון.

 << דובר >> יוסף שיין (ישראל ביתנו): << דובר >>  

שלא רק זאת, אני שמעתי גם בנימה, אני יודע לשמוע נימה, שיש איזה ישויות שהן דווקא לא חברות אפילו. 

 << אורח >> רוני לידור: << אורח >>  

נכון.

 << דובר >> יוסף שיין (ישראל ביתנו): << דובר >>  

אז שמעתי נכון. זה ששמעתי נכון, זה מאיר לי, ואני אומר לך את זה, סימון - - -

 << דובר >> קריאה: << דובר >>  

ואין שום סיבה שזה יהיה ככה. 

 << אורח >> רוני לידור: << אורח >>  

סימון יודע, לדעתי. 

 << דובר >> יוסף שיין (ישראל ביתנו): << דובר >>  

בשעה וחצי הראשונות שהקשבתי שמעתי שיש נתק בין שתי הישויות ואפילו אולי יש עוינות, לא רציתי להגיד את זה, והוא אומר נכון, כי נזהרתי במילים שלי. אז אם ההתרשמות הראשונית שלי הייתה כזאת צריך לבדוק את כל החיבור הזה, מה עושה החיבור הזה, כי הוא חיבור קריטי לספורט הישראלי, המוסד הכי גדול בישראל להכשרה אקדמית כרגע של מורים, הוא לא יכול להיות מנותק מכל ההוויה וצריך לחשוב על זה. אנחנו לא נותנים עצות, אבל צריך לחשוב, האם זה ניהולי, האם זה תקציבי, האם זה חזוני. אני עוד לא יודע. 

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >>  

בסוף כשאתה נלחם על אותו קליינט אתה עושה דברים לא טובים. 

 << דובר >> יוסף שיין (ישראל ביתנו): << דובר >>  

כן, אתה לא נלחם, אני חושב, אני אומר את זה בזהירות - - -

 << דובר >> שרן מרים השכל (תקווה חדשה): << דובר >>  

אני חייבת לצאת. 

 << אורח >> רוני לידור: << אורח >>  

כן, רק בריאות. המכללה האקדמית בווינגייט מאחלת לך בריאות, אני מבקש שזה יהיה בפרוטוקול. זה הכי חשוב. 

 << יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >>  

אז ככה, קודם כל אני מבקשת את טבלת התקינה, שנוכל לבחון את זה מקרוב. אנחנו נעשה גם ישיבת המשך בוועדת החינוך, התרבות והספורט ספציפית לעניין וינגייט כדי שנוכל לראות איך אנחנו מסייעים להם גם מבחינת המתקנים וגם מבחינת השכר. אנחנו נזמן גם את הממונה על השכר ונראה איך אנחנו יכולים לעזור להם שם.

אנחנו מבקשים משר התרבות והספורט לעשות סוג של רביזיה או סוג של שיח פנימי בעניין הדירקטוריון של מכון וינגייט כדי לראות איך אנחנו מכניסים לשם אולי כוח יותר עוצמתי של אנשי שטח או אנשי ספורט שיכולים לדחוף או לאזן קצת את ההחלטות שמתקבלות שם. 

הדבר השלישי, הוועדה ממליצה למשרד התרבות והספורט לקבל ייעוץ מחברות בנייה בין לאומיות, לקבל תמחור וטכנולוגיות חדשות בשביל המתקנים כדי להעשיר את הקטלוג שלהם, גם של המתקנים שיש להם ברשויות המקומיות, לראות איך בונים יותר זו ובצורה יותר טכנולוגית. היום יש, אני מניחה, כמה מגרשים שאפשר לעשות באחד, עם כל מיני דברים, נפתחים, נסגרים. 

 << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >>  

בנייה קלה בעיקרון. 

 << יור >> היו"ר שרן מרים השכל: << יור >>  

עם מומחים מכל העולם ומאירופה שמכירים את זה ועל ידי כך להעשיר את הקטלוג שמשרד התרבות והספורט מציע לרשויות המקומיות לבנייה. 

אז אני אעצור כאן ואני אעביר את השרביט לחבר הכנסת סימון דוידסון שיוביל את המשך הישיבה הזאת. אני מתנצלת מראש ואנחנו נמשיך לעשות את דיון ההמשך בוועדה בכנסת. תודה לכם.


(היו"ר סימון דוידסון)

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >>  

איציק, אתה מכיר את החקיקה?

 << אורח >> איציק בן מלך: << אורח >>  

איך זה בנוי בעולם? כמו הכדורגל, אתה עושה עם המכללה או שאתה עושה מכון וינגייט או שאתה עושה עם אוניברסיטת תל אביב, זה הקורס הכי טוב. מה שקורה היום זה שהם מכתיבים לך, כאיגוד השחייה בסוף, למרות שנצר משתולל ורוצה לעשות, אבל בסוף הם מחליטים, דברים שהם לא תואמים את מה שצריך איגוד השחייה. הרי אתה צריך להחליט מה היית רוצה שיהיה, כמו שהכדורגל עושה עכשיו. הכדורגל יכולים להרשות לעצמם לעשות לבד, הם גם יעשו איתנו, אגב, עם המכללה.

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >>  

אוקיי. בוא נמשיך בנקודות שרצית להציג, כי זה יהיה רשום בפרוטוקול. 

 << אורח >> רוני לידור: << אורח >>  

אוקיי. כרגע המרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט זו עובדה, זה מרכז אקדמי שהוא כבר חי כמה חודשים, הוא נושם, הוא מנסה להציע תכניות לימודים חדשות, כפי שדיווחתי, בתחום הספורט ואני מקווה מאוד שתוך פרק זמן של שנה אנחנו גם נהפוך להיות מכללה או מרכז שמתוקצב ממשרד החינוך ותקצוב ות"ת. כל המהלך הזה היה כדי לעבור לתקצוב ות"ת ולהיות חלק מההשכלה הגבוהה האמיתית במדינת ישראל. 

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >>  

זה דבר שהוא אפשרי, יוסי? 

 << אורח >> רוני לידור: << אורח >>  

הוא נעשה, ודאי, אנחונ בדרך לשם. יש כבר ארבע מכללות אקדמיות לחינוך שעברו כבר לוות"ת.

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >>  

כלומר כל האיחוד הזה הוא למטרה הזאת? 

 << אורח >> רוני לידור: << אורח >>  

הוא למטרה הזאת, כן. 

 << דובר >> קריאה: << דובר >>  

זו גם הייתה הנחיה של משרד החינוך.

 << אורח >> רוני לידור: << אורח >>  

משרד החינוך והמל"ג, מפת הדרכים. מסמך מפת הדרכים, סימון, זה מסמך שמחייב, זה מסמך שנחתם על ידי מנכ"ל מל"ג-ות"ת בזמנו ומנכ"לית משרד החינוך בזמנו עם תמיכה של משרד האוצר. המסמך הזה אומר שכל המכללות האקדמיות לחינוך, היו 21, עכשיו נשארו 19, כי שתיים כבר עברו, הן צריכות להתאחד ביניהן כדי לעבור לתקצוב ות"ת.

זה שאנחנו, מוסדות אקדמיים, היינו שייכים למשרד החינוך רק פגע בהתפתחות האקדמית שלנו, נתפסנו כסמינרים, כבתי מדרש שמכשירים מורים, ויש פה כבר תואר ראשון ושלוש תכניות לתואר שני ובתכנית אחת עם תזה ויש פה מחקר ויש פה מרצים בכירים ופרופסורים וכדומה. 

כל המהלך הזה, עבדך הנאמן היה שותף לו, אני חושב שהוא מהלך נכון, שהוא מחזק את ההכשרה של מורים לחינוך גופני, וכדי להיות שם המתווה דרש ממכללות אקדמיות לחינוך להתאחד. למה להתאחד? כי אנחנו גופים קטנים מדי.

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >>  

זה מה שעשו אוהלו עם – עם מי הם התאחדו? 

 << אורח >> רוני לידור: << אורח >>  

עם תל חי. במקרה של אוהלו, זה אתה יודע, סימון, זו מכללה נחמדה מאוד ויש לנו שם הרבה חברים, מכללת אוהלו למעשה נמחקה, אין יותר אוהלו, יש מכללת תל חי ויש קמפוס אוהלו. במיזוג שלנו זה לא ככה, המיזוג שלנו מלכתחילה היה בנוי על מיזוג של 50-50, המרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט. יש הנהלה שהיא 50% מפה, מהקמפוס הזה, ו-50% מקמפוס לוינסקי, הכול בשיתוף פעולה. 

שני קמפוסים. המועצה להשכלה גבוהה אישרה מודל של שני קמפוסים. כל תכניות הלימודים שנמצאות כאן תמשכנה במרכז האקדמי ונהפוך הוא, סיפרתי לך עכשיו שאנחנו הולכים לבקש הגדלה של מספר תכניות. עד כה עסקנו רק בהכשרת מורים לחינוך גופני, תוך שנה, שנה וחצי, תקום פה פקולטה להוראת המדעים והבריאות. אני חושב שמורה לחינוך גופני, ואני מניח שתסכים איתי כמורה לחינוך גופני, שטוב יעשה המורה לחינוך גופני אם הוא יקדם בריאות בבית ספר, של התלמידים, של המורים. 

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >>  

לא רק מורים, גם גננות. 

 << אורח >> רוני לידור: << אורח >>  

גננות, נכון, בלוינסקי יש תכנית להכשרת גננות, לנו אין. 

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >>  

אנחנו דנים בנושא הזה של גננות כי אנחנו בסוף רוצים שהספורט יתחיל בגיל הרך. אני חושב שדיברתי איתך על זה פעם. בוועדת הספורט יהיה דיון בנושא של הכשרה של הגננות בנושא תנועה. לא נקרא לזה חינוך גופני.

 << אורח >> רוני לידור: << אורח >>  

כן, לא ספורט, תנועה ופעילות גופנית.

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >>  

שהגננת תדע, שיהיה לה את הידע להעביר שיעורי תנועה. 

 << אורח >> שלמה בן גל: << אורח >>  

זה הבסיס של התנועה של הילד.

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >>  

נכון, זה חייב להתחיל בגנים. זה לא קיים היום, היום היא לא עושה את זה, היא מזמינה מורי תל"ן שיגיעו מבחוץ כדי שיעבירו את השיעורים ויש בעיות וזה יקר. זה משהו שקיים במכללה? 

 << אורח >> רוני לידור: << אורח >>  

בלוינסקי יש תכנית להכשרה בגיל הרך. 

 << אורח >> שלמה בן גל: << אורח >>  

יש לנו תכנית הוראת החינוך הגופני בגיל הרך. 

 << אורח >> רוני לידור: << אורח >>  

יש לנו מגמת הגיל הרך בתכנית הלימודים.

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >>  

אני יודע שיש מגמה, השאלה היא האם גננת שמסיימת בלוינסקי את התואר שלה יהיה לה לימוד של תנועה. 

 << אורח >> רוני לידור: << אורח >>  

משנה הבאה כן, זה אחד היתרונות שבאיחוד. חד וחלק, אשכול של תנועה ופעילות גופנית, כל גננת תלמד קורסים בחינוך גופני. לא יעלה על הדעת, זו האג'נדה שלנו, שאיש חינוך בבית ספר, זאת אומרת מורה לחינוך גופני בבית ספר זה ברור, אבל כל איש חינוך שעובד עם ילדים, לא יעלה על הדעת, גם אם הוא מורה לתנ"ך וגם אם היא גננת או גנן, שלא יקבלו אשכול קורסים בפעילות גופנית ובתנועה. זה ייכנס לגננות.

דרך אגב, למען ההגינות, זה היה במכללת לוינסקי, היה להם דגש, היה להם אפילו אולם ספורט אחד במכללת לוינסקי. האולם נסגר והתכנית של הפעילות הגופנית נסגרה ואנחנו עם האיחוד הזה מחזירים את זה, לשמחתם הרבה. חד וחלק. כך שיש גם יתרונות. 

 << דובר >> יוסף שיין (ישראל ביתנו): << דובר >>  

איזה עוד מכללות היום נותנות תואר?

 << אורח >> רוני לידור: << אורח >>  

יש חמש מכללות. יש את מכללת קיי בבאר שבע בדרום, היא נותנת תואר B.Ed בחינוך גופני, מכללה שעושה עבודה יוצאת מן הכלל בקרב המגזר הבדואי. יש את מכללת גבעת וושינגטון שעושה עבודה יוצאת מן הכלל בהכשרת מורים לחינוך גופני בסקטור הדתי. יש את מכללת סמינר הקיבוצים בתל אביב, שיש להם גם מסלול די גדול, 60-50 כל שנה, לחינוך גופני. יש אותנו ויש את מכללת אוהלו שהתמזגה לתוך תל חי. 

 << דובר >> יוסף שיין (ישראל ביתנו): << דובר >>  

ויהיה להם גם קמפוס בגולן.

 << אורח >> רוני לידור: << אורח >>  

בהחלט, יש קמפוס אוהלו בקצרין. כל קמפוס קצרין זה קמפוס לא רק חינוך גופני, קמפוס של חינוך, תהיה שם הכשרת מורים בכל המקצועות, לא רק בחינוך גופני. 

 << דובר >> יוסף שיין (ישראל ביתנו): << דובר >>  

צריך לחשוב, מכיוון שאנחנו ארץ קטנה והנושא הזה של האקדמיזציה של החינוך הגופני הוא נושא, כמו שאתה אמרת, לא פשוט, כי מצד אחד זה מקצוענות, אתה אמרת גם דבר חשוב לגבי מי הם המאמנים המקצועיים, רואים את זה בכדורגל, רואים את זה בטניס, רואים את זה בכל מקום, שטילוב, אנשים שהיו במקצוע והם הופכים להיות היהלומים שבכתר מבחינת מאמנים. זה לא אומר שהם צריכים ללמוד, הם למדו כל חייהם את העסק הזה, לכן מצד אחד אתם עושים קונסולידציה של התואר האקדמי עם מכללה קלאסית למורים לוינסקי. 

אני גם מציע, אתה אמרת שניסיתם עם יוסי קלפטר באוניברסיטת תל אביב, אחת הבעיות שאני מזהה בכל הדברים האלה, ואני אמרתי את זה לשרן, שמאז המכללות, כולל המכללות שעובדות בספורט, נכנסו לוות"ת-מל"ג כוחן רק הלך ונחלש, לא הלך והתעצם, מהסיבה הפשוטה, שהמל"ג-ות"ת בנוי על מה שהם קוראים מצוינות אקדמית והמוסדות הגבוהים רואים בכל המכללות – 

 << אורח >> רוני לידור: << אורח >>  

סרח עודף.

 << דובר >> יוסף שיין (ישראל ביתנו): << דובר >>  

זה לא רק סרח עודף, הערך המחקרי שלהם הוא לא מה שעומד, כי האקדמיה עוסקת אך ורק בזה, לפי זה היא מדרגת, לפי זה היא מתקצבת. לא יודע אם אתם יודעים, אבל תקציב ההשכלה הגבוהה בישראל, שבעה מיליארד, הולך אך ורק למחקר, גם ה-ISF וגם ה-BSF וכל מה שאנחנו עושים עם הורייזן, שזה מיליארד, זה דברים עצום, מודל ההוראה הוא מודל הוראה ולכן אתם נפגעים, אתם לא זוכים. 

 << אורח >> שלמה בן גל: << אורח >>  

לא רק המכללות לחינוך, גם המכללות האזוריות.

 << דובר >> יוסף שיין (ישראל ביתנו): << דובר >>  

אמרתי, כולם. אני עסקתי בזה ואנחנו נעשה על זה דיונים בוועדת המשנה שאני עומד בראשה להשכלה הגבוהה, אחד הדברים שנוכל לעשות שם זה להתעסק גם בספורט, כי הספורט, המצוינות שלכם היא שונה לחלוטין, היא גם פופולרית ברמות אחרות. לכן השאלה ששאלתי אותך מראש, וסליחה על אריכות הדברים, זה הקשר שלכם עם מכון וינגייט, כי אי אפשר שמצד אחד אנחנו עכשיו נהיה עם כל הג'ודאים האולימפיים והשחיינים האולימפיים והמתאמנים האולימפיים, שהם לא יהיו חלק מבשרכם ווייס ורסה, זה חלק אינטגרלי. 

אסור שזה יהיה מנותק, לדעתי. אתם צריכים לשאוב ערך מוסף מהם, שהוא ערך מוסף ציבורי, ששם התגמול הציבורי הוא למצטיינים וגם וינגייט יקבל את הביטוי לאותה מצוינות שירצו אותו והם יקבלו את ההכשרה. שמענו שם ספורטאית שפנתה אליי עכשיו, שנרשמה לפיזיותרפיה באוניברסיטת תל אביב ובבאר שבע. תיכף תגיד לי איך קוראים לה. 

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >>  

עדן בלכר.

 << דובר >> יוסף שיין (ישראל ביתנו): << דובר >>  

אז הסטודנטית בלכר, שהיא סטודנטית מצטיינת, תוכל לקבל ערך מוסף מזה שהיא באה מהמקום הכי טוב לספורט. פה זה חיבורים שאין להם בכלל תשומת לב בתוך המערכת, היא צריכה להיות כמו ספורטאית מצטיינת נכנסת פנימה. צריך לעבוד על זה כי כרגע יש נתק, ולכן שאלתי על הנתק בתוך מכון וינגייט, צריך לדבר על זה, זה לא כאן המקום. אני מוטרד ממנו, ממה שראיתי, אני חושב שחייב להיות פה חיבור יותר הדוק. אני לא יודע למה זה, אם זה פרסונלי, מוסדי, היסטורי, הכול ביחד. 

 << אורח >> רוני לידור: << אורח >>  

היסטורי בעיקר. פרסונלי לא, ממש לא. 

 << דובר >> יוסף שיין (ישראל ביתנו): << דובר >>  

לא חשוב מה, אני לא נכנס לזה. 

 << אורח >> רוני לידור: << אורח >>  

לא, לא, ממש לא פרסונלי. 

 << דובר >> יוסף שיין (ישראל ביתנו): << דובר >>  

אבל צריך לחשוב, סימון, וגם אנחנו צריכים לחשוב על מנת להעצים את שתי הרמות, הרמה שאתה דיברת, המקצוענות הזאת וזה וזה, והרמה האקדמית, לחבר את זה, כי זה יהיה הערך המוסף. כי אם שרן תעשה דיון בתקנים לחבר'ה האלה שביקשו להגדיל את התקנים שלהם, זה לא קשור אליכם, לדעתי פקשוש אדיר בכל המערכת, אלה שתי מערכות שחייבות להיות חיות בסמיכות אחת עם השנייה. זה אני נותן כהערה כי האינסטינקטים שלי אומרים לי שפה חלק גדול מהבעייתיות בדבר הזה.

 << אורח >> איציק בן מלך: << אורח >>  

אני חושב שאני הכי הרבה שנים כאן בווינגייט, גם שם וגם פה. בעבר היה בכל תחום, מהאחראי על הדשא ועד הפיזיולוג, בן אדם שעובד בשני המוסדות והוא הרוויח משכורת יחסית שהייתה בין הגבוהות בארץ והיה קשה להתמודד וידעו שפה יש את האוטוריטה ובדרך כלל הוא היה בין הטובים בעולם, הכי טוב בישראל ואפילו לפעמים בין הטובים בעולם, כמו עודד בר אור וכאלה.

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >>  

אתה מדבר על המחקר? 

 << אורח >> איציק בן מלך: << אורח >>  

כל התחומים, אני מדבר מהמאמן רלף קליין שעבד פה ושם ועד טלקי בעבר, אבל גם אנשי המדע והרפואה היו, רוטשטיין עבד פה ועבד שם, וזה היה גוף אחד. אני חושב שמה שאתה אמרת הוא בינגו למה שהיה צריך לקרות. אני אומר את זה כבן אדם שהספורט בשבילי הוא הדבר מספר אחד. אני חושב שזה דבר שאני לא מבין איך לא פותרים אותו. 

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >>  

איך אפשר לפתור אותו?

 << אורח >> רוני לידור: << אורח >>  

יוסי, קודם כל אני חייב לציין שהתצפית שלך כאחד שלא נמצא פה היא תצפית מדויקת מאוד. 

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >>  

אל תראה אותו ככה, הוא בחור מאוד מוכשר.

 << אורח >> רוני לידור: << אורח >>  

כן? אני לא יודע, בשבילי פרופסור מן המניין, מוביל תחום באקדמיה שהולך לחיים הפוליטיים, אני שואל למה, סימון, מדוע, הוא רוצה לשנות? הלוואי. מאחל לכם רק הצלחה. 

 << דובר >> עלי סלאלחה (מרצ): << דובר >>  

אני רוצה להגיד. לפני 50 שנה הייתי בווינגייט, עשינו סדרת ספורט. 

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >>  

קיר המוות.

 << דובר >> עלי סלאלחה (מרצ): << דובר >>  

כן, לפני 50 שנה, וזו הפעם השנייה. אני אשמח לשמוע מה מצב הסטודנטים שלכם מהפריפריה, מיעוטים, בני מיעוטים, וספציפית דרוזים. האם יש לכם, האם מגיעים לכאן, האם מאז עד היום גדל מספרם, לא גדל מספרם, מגיעים ממקומות אחרים, גם מצטרפים לתואר ראשון, תואר שני, מתמקצעים. 

 << אורח >> רוני לידור: << אורח >>  

כן. יש לי דוקטורנטית אחת, מונא אבו רוכן.

 << דובר >> עלי סלאלחה (מרצ): << דובר >>  

מעוספייה?

 << אורח >> רוני לידור: << אורח >>  

כן. אתה מכיר את המשפחה? 

 << דובר >> עלי סלאלחה (מרצ): << דובר >>  

כן. 

 << אורח >> רוני לידור: << אורח >>  

אז בת אחת, קודם כל הן שתיהן בוגרות המכללה, יש לה אחות בשם סאוסן, הנחיתי אותה לתואר שני, היא עשתה דוקטורט בבר אילן ואחותה מונא היא סטודנטית שלי עכשיו לדוקטורט. אז אתה רואה, יש נציגות.

 << דובר >> עלי סלאלחה (מרצ): << דובר >>  

פה במכון? 

 << אורח >> רוני לידור: << אורח >>  

לא, במכללה. היא עושה את המחקר אצלי במעבדה, אבל התואר יהיה מאוניברסיטת חיפה. יש לי מינוי מאוניברסיטת חיפה אז אני יכול לתת דוקטורט, אבל אנחנו לא נותנים את התואר, אסור לנו. אנחנו מכללה, רק תואר ראשון ושני. 

 << דובר >> יוסף שיין (ישראל ביתנו): << דובר >>  

בוא תנסה להגיד לי, כיוון שאתה אמרת שזה בינגו, לפני שאנחנו מתפזרים, תן לי את ההבנה שלך כי אני חושב שזה גם יכול להכווין אותנו בצורה טובה בדיונים, אחרת הדיונים הם פרטניים. בלי חלילה לזלזל בשאלות האלה, שאלה של בינוי, שאלה של תקצוב ותקנים, זה, עוד פעם, פיצ'יפקס, זה לא נוגע בליבה, לכן אני אומר, תן לי איך אתה חושב, תן לנו קצת לדיונים ההמשכיים לחשוב על זה. 

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >>  

והאם ניסו פעם לעשות את ה – 

 << אורח >> רוני לידור: << אורח >>  

חיבור כזה.

 << דובר >> עלי סלאלחה (מרצ): << דובר >>  

יוסי, אני שאלתי ואני גם רוצה תשובה שלמה. אתה הזכרת שתיים.

 << אורח >> שלמה בן גל: << אורח >>  

לא, יש יותר. 

 << דובר >> עלי סלאלחה (מרצ): << דובר >>  

חשוב לי לדעת, אני כמנהל בית ספר מקיף והיו לי אנשים שהיו מעוניינים להגיע לווינגייט, האם הם מגיעים, משאר הכפרים גם, מרמת הגולן, מאוד חשוב לי. אם לא, אז מה אנחנו נלך לעשות בשביל לקדם את הנושא הזה, להביא את האנשים שלנו.

 << אורח >> שלמה בן גל: << אורח >>  

בגדול יש לנו בין שישה לשמונה כל שנה שאנחנו מקבלים מהעדה הדרוזית. בכלל יש לנו כ-20% מהמגזר הערבי. 

 << אורח >> רוני לידור: << אורח >>  

קצת יותר. 

 << אורח >> שלמה בן גל: << אורח >>  

כ-20%, 22%.

 << אורח >> רוני לידור: << אורח >>  

23% אפילו היום. 

 << אורח >> שלמה בן גל: << אורח >>  

מהדרוזים יש לנו כשישה-שמונה, אבל זה לא נתון מדויק. 

 << דובר >> יוסף שיין (ישראל ביתנו): << דובר >>  

מתוך כמה סטודנטים? 

 << אורח >> רוני לידור: << אורח >>  

אנחנו מקבלים כל שנה כ-280, משהו כזה, סטודנטים. 

 << אורח >> איציק בן מלך: << אורח >>  

יש לנו מבית ג'אן, אפילו מקליה.

 << אורח >> שלמה בן גל: << אורח >>  

בתחום הכשרת המאמנים והמדריכים יש לנו עשרות רבות שמגיעים להכשרת מדריכי כדורגל, כדורסל וכיוצא בזה, יש מספר רב.

 << דובר >> עלי סלאלחה (מרצ): << דובר >>  

אתם עושים פרסום בבתי הספר במגזר בחברה הדרוזית? 

 << אורח >> איציק בן מלך: << אורח >>  

יש מחורפיש אנשים, מבית ג'אן. 

 << אורח >> שלמה בן גל: << אורח >>  

יש לנו שלוחות ברחבי הארץ. 

 << אורח >> רוני לידור: << אורח >>  

מעוספייה.

 << אורח >> איציק בן מלך: << אורח >>  

וגם ממסעדה יש.

 << אורח >> שלמה בן גל: << אורח >>  

אני מעדיף שיראו את הסרט, אני רוצה לחבר את הנושא, יש לנו מעבדות מחקר מהמובילות בעולם ואתה איש אקדמיה. החיבורים שיכולים להיות זה המחקר, יש פה את החוקרים המובילים ואני מעדיף שתראו את הסרט בעניין הזה. 

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >>  

כי בעצם במכון המחקר כמעט ואיננו. 

 << אורח >> שלמה בן גל: << אורח >>  

כרגע יש לנו 33 מהעדה הדרוזית. 

 << אורח >> רוני לידור: << אורח >>  

יוסי, לגבי השאלה שלך, שלמה רוצה להראות לכם את הסרט, יש לנו סרט קצר על המכללה, כמה דקות ואנחנו נלווה אתכם באהבה רבה. 

 << אורח >> שלמה בן גל: << אורח >>  

אתם תקבלו תמונה כללית לגבי היכולות, כל הדברים האלה. 

 << אורח >> רוני לידור: << אורח >>  

אני רק רוצה לומר, יוסי וסימון, סימון, אתה גדלת פה, הסטודנט עצמו לא יודע שאין שיתוף פעולה בין הגופים בתוך וינגייט. אנחנו יודעים את זה, כמי שמוביל את המערכת. אני אשמח אם אתם תקיימו דיון, אתם ברמה שלכם, דיון על למצוא את שיתוף פעולה, איך אפשר לקדם שיתוף פעולה אמיתי. אין מלחמות פה על הגבעה.

 << דובר >> קריאה: << דובר >>  

אולי לא צריך.

 << אורח >> רוני לידור: << אורח >>  

לא, אל תגיד את זה. יוסי, שיתוף פעולה אמיתי בשני תחומים, אני לא סתם אומר לכם, יש לי ניסיון, כשחוק מכון וינגייט עבר, חוק מכון וינגייט, חוק התאגיד, הוא חוק חדש, חוק של שנתיים-שלוש, היו בוועדת החינוך של הכנסת שישה מפגשים, מרגי ניהל שישה מפגשים, אני חייב לציין שהוא ניהל אותם ביד רמה ונתן לנו לדבר והתייחס אלינו בכבוד והזמין אותנו הרבה פעמים אליו למשרד גם אחרי הישיבות, אבל שום טענה שלנו, יוסי, לא התקבלה. 

לא היה לנו שום דבר כמכללה נגד חוק מכון וינגייט, אבל היו לנו שני דברים שרצינו להעלות אותם שיהיה להם ביטוי בחוק וזה לא נכנס לחוק. האחד זה כל הנושא של הכשרת מאמנים ומדריכים, לעשות פעם אחת סדר. אני באופן אישי, יש אנשים שחולקים עליי, אבל באקדמיה מותר להביע דעות וגם להוביל מהלכים, כמו בכל תחום אחר, אני חושב שיש מקום לשיתוף פעולה בנושא של הכשרת מאמנים ומדריכים. זו הבעיה, יוסי. 

והבעיה השנייה זה של המחקר. המחקר הוא באקדמיה. זה נכון שבמדינת ישראל יש מחקר במכונים פרטיים, אבל כמו שאתה אמרת, המחקר הוא באקדמיה. וינגייט כמכללה היא מכללה ייחודית, יש לנו פה מחקר במדעי הספורט והתנועה, שזו אחת הסיבות שאהרון שי כרקטור האוניברסיטה בכלל הסכים לדבר איתנו, במרכאות, כי מה פתאום אוניברסיטת תל אביב צריכה איזה מכללה? האוניברסיטה אליטיסטית, אנחנו מכירים אותה.

אז יש שתי נקודות שלדעתי יכולות לגרום לשיתוף פעולה אמיתי בין שני הגופים ולא לפגוע בכל הפעילות הענפה, הפורייה והברוכה שנעשית במכון וכל הפעילות האקדמית שנעשית פה. זה עניין של שיתוף פעולה ברמה מחקרית, גם לעשות מחקר יישומי שישרת את הספורט בישראל, שישרת את הספורטאים. יש לנו עכשיו שלושה, מאמן ויו"ר איגוד הג'ודו, בטקס הקרוב של הענקת תארים, ב-24 ביוני, משה פונטי, שני הרשקו ואורן סמדג'ה עולים לבמה לקבל תעודת B.Ed, הם למדו אצלנו פה בחמש השנים האחרונות. במקום ללמוד שלוש שנים הם למדו חמש שנים, כי, אתם יודעים, חצי שנה הם בחו"ל, מטיילים, עובדים קשה החבר'ה, תחרויות וזה. הזכרת ספורטאים, לינוי אשרם היא סטודנטית של המכללה היום ויש לנו עוד כמה וכמה ספורטאים ברמה אולימפית בין לאומית. אז אם יהיה אפשר למצוא את הדרך. 

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >>  

יש הטבות לספורטאים האולימפיים?

 << אורח >> רוני לידור: << אורח >>  

חד וחלק, בוודאי.

 << אורח >> שלמה בן גל: << אורח >>  

הם מקבלים הנחות, 70% מהתכנית, ויש להם מתרגל צמוד, שבמידה שהם יוצאים למחנות אימונים הם מארגנים להם את החומרים, מצלמים להם, עוזרים להם, שיעורי עזר, כל הדברים האלה, נותנים להם תמיכה משמעותית, שזה לא קיים בשום מוסד אחר. 

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >>  

אני ביקשתי גם שתעלו את זה כאחת המסקנות של הסיור פה, שאנחנו נקיים בכנסת בוועדה דיון בנושא של מכון וינגייט והמכללה. 

 << אורח >> רוני לידור: << אורח >>  

נהדר.

 << אורח >> איציק בן מלך: << אורח >>  

אבל לפני זה אתם צריכים לשמוע את רוני. 

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >>  

אנחנו נשב לפני זה, אנחנו נעשה הכנה, נעשה את זה. 

 << אורח >> רוני לידור: << אורח >>  

אם סימון לא מכבד את המרצים שלו ואת המורים שלו מהעבר – לא רוצה להמשיך, משהו לא טוב בתהליך. התייחסנו אליו יפה, כיבדנו אותו, שמרנו עליו, הוא לא יכול שלא להתייחס אלינו יפה. 

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >>  

בוא נגיד שיצאתי מפה עם חיוך גדול, הגעתי למערכת והחיוך השתנה.

 << אורח >> רוני לידור: << אורח >>  

לא בגללנו.

 << דובר >> יוסף שיין (ישראל ביתנו): << דובר >>  

אני אתן לכם טיפ אחד לאן ללכת, שהוא טיפ לא קל, הדיסציפלינה שיש בה הכי הרבה עניין באנשי הספורט היא בבתי הספר לרפואה, רפואת ספורט, שיקום חולי לב. חברי ד"ר ירון גרשוביץ שאתה מכיר אותו.

 << אורח >> רוני לידור: << אורח >>  

בוודאי, עובד אצלנו. 

 << אורח >> שלמה בן גל: << אורח >>  

בוגר שלנו, בוגר התכנית לשיקום לב אצלנו. 

 << דובר >> יוסף שיין (ישראל ביתנו): << דובר >>  

ירון וסמדי הם אחים שלי דה פקטו, לא דה יורה, אני גדלתי איתם מגיל אפס, אנחנו חולקים את אותה – כמו אחים ממש, לכן אני מכיר את זה היטב, זה הנושא שלכם שאתם חייבים לשים לב אליו, הוא מתחבר היטב לכל מה שקורה במכון וינגייט מבחינת רפואת הספורט, שזה משהו רחב מאוד. באוניברסיטת תל אביב יש מגמת MA ברפואת ספורט, יש לנו בית ספר לרפואת ספורט. אתם חייבים להיות זוּם-אִין על הדברים האלה. 

במדינת ישראל כרגע עושים רביזיה בכל נושא בתי הספר לרפואה, כולל במכונים בבתי החולים ששם אתם יכולים להיות שחקנים. צריך לשאוף לשם. אתם הלכתם על מסלול של education, ה- education זה סיפור אחר כי ההילה של לימודי ה- education באוניברסיטאות היא מהנמוכות שישנן. תואר B.Ed הוא תואר נמוך באקדמיה ולכן צריך ללכת ל-B.Sc, שם אתה מקבל גם את התגמול. 

זו דרך ארוכה, סימון, שאתה צריך לחשוב עליה גם כן, כולל להגיד למכון וינגייט, שהשתולל פה ברמה של מה שקורה פה, שיש לו הזדמנות להתחבר לחבר'ה האלה בטוויסט בעלילה. הטוויסט בעלילה דורש מנהיגות, אני רואה שישפה את המנהיגות, אני לא אומר את זה בשביל להחמיא, אבל צריך לחשוב על זה היטב ולעשות את זה שם, כי אחרת מדשדשים בתוך המערכת ואין מערכת יותר טובה מהמערכת הישראלית בשביל לדשדש בה. זה דשדוש ארוך וזה עוד דור או שניים. 

אני נתתי לך טוויסט בעלילה, אני חושב שהקורונה הוכיחה את זה, וזה היה מאוד מאוד מעניין, כולל סטטיסטיקה של ספורט שהייתה פתאום וסטטיסטיקה של מחלות, וכל מי שהופיע בטלוויזיה, דיבר על סטטיסטיקה, איפה אנחנו וזה, אתם ממש בליבה. לכן הייתי אומר, זה צריך להיות גם החיבור עם מכון וינגייט.

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >>  

הבעיה, ראית שהתעכבתי שם בנושא של חברי הדירקטוריון, מי שמחזיק היום במכון וינגייט זה מינהל הספורט, במאה אחוז.

 << אורח >> איציק בן מלך: << אורח >>  

ולא תמיד זה טוב. 

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >>  

זה רע.

<< אורח >> איציק בן מלך: << אורח >>  

גם התאגיד זה בעיה. 

 << אורח >> רוני לידור: << אורח >>  

סימון, יכול להיות, כשאני חושב על זה עכשיו, שאתה בוגר המוסד והגעת למה שהגעת, יכול להיות שאתה יכול ליזום איזה מהלך כי אתה מבין את העסק. לא שאתה בעד צד אחד או שני, חלילה וחס. 

<< יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >>  

בהחלט שכן, אבל צריך גם פוליטית - - -

 << אורח >> רוני לידור: << אורח >>  

יכול להיות שאתה יכול לגרום לאיזה שינוי. 

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >>  

זה כלכלי, במיוחד של בית הספר למאמנים והשתלמויות, יש את הנושא של מינהל הספורט שמאוד אוהב להחזיק בכוח, אנחנו מכירים את זה. צריכים לשבת, קודם כל לעשות עבודת הכנה.

 << אורח >> איציק בן מלך: << אורח >>  

זה מה שהתכוונתי קודם, שהם הפכו את הכול עם רגולציה. גם התאגיד זה רגולציה, הוא הרי מגביל אותם בצורה בלתי רגילה, כל דבר שהם היו נותנים, נניח לקבלן משנה, אם זה מכללה או מישהו אחר, זה היה מתבצע עם איכויות הרבה יותר גבוהות, כי הם מוגבלים. תאגיד לא יכול למשל לשלם שכר, או ממשלה, הוא מוגבל. 
 
(הקרנת סרטון).

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >>  

במקום הקרוונים, שהיו חלק מהמעונות, בונים משהו חדש?

 << אורח >> רוני לידור: << אורח >>  

כרגע לא, הבניין הזה הוא על שטח שלנו, זה היה ליד הקרוונים, אבל את הקרוונים חיסלו.

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >>  

אז איפה עכשיו סטודנטים גרים? 

 << אורח >> רוני לידור: << אורח >>  

במעונות.

 << אורח >> שלמה בן גל: << אורח >>  

יש 90 מעונות. זה חלק מהשאלה לגבי פריפריה, לא יכולים לתת להם מעונות בסביבה, יש רק 90 מיטות. פעם זה היה 300 ומשהו.

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >>  

טוב, קודם כל אני מברך את המכללה על תואר שני באימון, זה באמת ברכה. כמי שהיה מאמן כל כך הרבה שנים זה דבר כל כך חשוב, דיברתי על זה הרבה פעמים בכנסת, אני חושב שזה מה שהיה צריך לקרות מזמן וטוב שזה קורה.

אנחנו נעשה סיעור מוחות, חברי הוועדה, לגבי הנושא שהעלית, שפרופ' שיין העלה, לגבי הנושא של שילוב הכוחות של המכון והמכללה. זה דבר שחייבים לראות איך פותרים אותו, זה יעשה טוב לשני הגופים, יעשה טוב בסוף למי שאוהב ספורט ורוצה להתחזק בספורט במדינת ישראל. אז קודם כל נעשה דיון ואחר כך נראה איך אנחנו מקדמים את זה לדיון בוועדה, או בוועדת החינוך או בוועדת המשנה לספורט, נראה איך עושים את זה. נצטרך אותך בזה כי זה נושא אקדמי. 

 << דובר >> יוסף שיין (ישראל ביתנו): << דובר >>  

טוב, זה חשוב מאוד. אני רק אומר דבר אחד, אין היום נושא חם יותר, בשום מקום, מאשר הסוגיה של מה שקוראים איכות חיים, אורך החיים עלה בצורה דרמטית ב-50 השנים האחרונות, כמעט ב-20 שנה, תוחלת החיים היא היום 84 ל אישה, 82-81 לגבר, אנחנו מהמובילים בעולם. ההבנה שיש נושאים של שמירת איכות החיים בנושאים של בריאות וספורט ותזונה, כל הנושאים של יוגה, כל הדברים האלה, אני חי את זה גם מהבת שלי שלמדה רפואה משלימה, כולנו מבינים את זה. 

 << אורח >> שלמה בן גל: << אורח >>  

יש לך את הכול במכללה. 

 << דובר >> יוסף שיין (ישראל ביתנו): << דובר >>  

השבוע נפגשתי עם סמי סגול, סמי סגול ששם עשרות מיליוני דולרים בלימוד המוח, עכשיו הוא שם עוד עשרות מיליונים במה שהוא קורא regeneration, להחייאת תאים, תאי לחץ שהוא עובד איתם, אין לי ספק שפה זה המקום. יש לכם את ה-ambience הכי יפה בארץ, יש פה חיות שאין באוניברסיטאות. יש את ההבנה הזאת ואני חושב שזה חזון שחייב להיות אצלך בראש גם כן. 

 << אורח >> שלמה בן גל: << אורח >>  

יש את המיתוג.

 << דובר >> יוסף שיין (ישראל ביתנו): << דובר >>  

אתם רדפתם אחרי מיתוג אחד, רדפתם אחרי מיתוג אקדמי, שם אין לך יתרון יחסי, שם אתה בא עם חיסרון. בלי לגנות חלילה, לכן אתה הולך ללוינסקי, שנותן לך ערך מוסף לתואר אקדמי. זו רדיפה שלדעתי יש בה מקח טעות. הרדיפה צריכה להיות אחרי ההבנה הזאת ואז ליצור את התחומים האלה תוך כדי שיחפשו אותך, אתה צריך להיות מחוזר, לא אתה צריך לחזר. 

שים לב מה אני אומר לך, זו ראייה אחרת לגמרי ואני חושב שיש מה לחזר אחריכם, אבל צריך לחשוב חדש כי כשאתה מסתובב פה אתה רואה ישן, אתה לא רואה חדש. אתה מריח בניינים ישנים, אתה מריח - - -

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >>  

זה המכון, זה שני דברים שונים. 

 << דובר >> יוסף שיין (ישראל ביתנו): << דובר >>  

לא משנה, אני אומר שאתה צריך להריח את הדברים החדשים שאתה אומר שעוד לא ראינו ונבוא לראות עוד פעם, אני אבוא.

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >>  

אבל בסוף זה נכון מה שהוא אומר, כי אתם מוצמדים למכון, אם המכון לא בסדר זה משליך עליכם.

 << אורח >> רוני לידור: << אורח >>  

ברור, חד וחלק, מסכים עם כל מילה. 

 << דובר >> יוסף שיין (ישראל ביתנו): << דובר >>  

לכן אני אומר לך, כמי שעשרות שנים באקדמיה האמריקאית והספורט באוניברסיטאות מוביל אותם, ולא להיפך, זה מה שצריך להיעשות.

 << אורח >> שלמה בן גל: << אורח >>  

רק הערה, עד 1999 המכללה והמכון היו תחת משרד החינוך, מ-1999 לא נבנה שום דבר כי הכיס של משרד החינוך לא היה עמוק, לא נבנה, חוץ מהבריכה שנבנתה שום דבר לא נבנה. הכול נבנה מכספי משרד החינוך מ-1999. 

 << דובר >> יוסף שיין (ישראל ביתנו): << דובר >>  

זה שאלות עצומות וגדולות שאי אפשר לפתור אותן. מהסיור הקצר שלי היום, ככה זה מצטייר לי, זה הגיג שאני לא יודע כמה הוא עמוק, אבל אני מרגיש אותו ולכן אני אומר, תחשוב על זה. צריך לעשות שיחות, סימון, מעבר להקצאת משאבים סמכותית שאנחנו נשב ועוד חברי כנסת, אם יתחלפו, ואני בטוח שעד שנגיע להקצאת המשאבים אני כבר אהיה במקום אחר.

 << אורח >> שלמה בן גל: << אורח >>  

אנחנו לא דורשים שום משאבים, תנו לנו לעבוד. 

 << דובר >> יוסף שיין (ישראל ביתנו): << דובר >>  

צריך לחשוב אחרת ולמתג אחרת. זה השמים הם הגבול כי המקום שלכם הוא באמת, אין דברים כאלה, גם מבחינת איפה שאתם נמצאים. אתה מסתכל רק על הסרטים שלכם, משוב הנאורות והנערות נמצא אצלכם. 

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >>  

אתה רוצה להגיד משהו, עלי? 

 << דובר >> עלי סלאלחה (מרצ): << דובר >>  

אני רוצה לקדם את הסטודנטים שלנו שיגיעו אליכם.

 << אורח >> שלמה בן גל: << אורח >>  

אין בעיה.

 << אורח >> רוני לידור: << אורח >>  

נשמח. 

 << דובר >> עלי סלאלחה (מרצ): << דובר >>  

ואם הסרטון שלכם קיים בהישג יד, איפה אפשר למצוא אותו?

 << אורח >> שלמה בן גל: << אורח >>  

כן, הוא באתר. אין בעיה, תביא את המייל שלך, תקבל את זה במייל.

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >>  

תודה רבה. 


 << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 13:30. << סיום >>