פרוטוקול של ישיבת ועדה הכנסת העשרים-וחמש הכנסת 10 הוועדה לענייני ביקורת המדינה 05/05/2025 מושב שלישי פרוטוקול מס' 200 מישיבת הוועדה לענייני ביקורת המדינה יום שני, ז' באייר התשפ"ה (05 במאי 2025), שעה 9:40 סדר היום: << נושא >> חניכת תערוכה - יצירותיה של מרגריטה גוסק ז"ל שנרצחה בפסטיבל הנובה באירועי ה- 7 באוקטובר << נושא >> נכחו: חברי הוועדה: מטי צרפתי הרכבי – מ"מ היו"ר חברי הכנסת: קארין אלהרר ולדימיר בליאק סימון דוידסון חילי טרופר שלי טל מירון יואב סגלוביץ יסמין פרידמן מוזמנים: יובל חיו – מנהל החטיבה, משרד מבקר המדינה ד"ר ולנטינה גוסק – אמא של מרגריטה ז"ל תמר תשובה – אם שכולה רחל משה – אם שכולה גליה חושן – אם שכולה משה פייגלין – יו"ר מפלגת זהות ליאור יאדו – יועצת אסטרטגית, פורום דין וצדק ארקדי מוטר – יועצת אסטרטגית, פורום דין וצדק מנהלת הוועדה: פלורינה הלמן לוין רישום פרלמנטרי: אפרת שלמה, חבר תרגומים רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> חניכת תערוכה - יצירותיה של מרגריטה גוסק ז"ל שנרצחה בפסטיבל הנובה באירועי ה- 7 באוקטובר << נושא >> << יור >> היו"ר מטי צרפתי הרכבי: << יור >> שלום לכולם, היום יום שני, ז' באייר התשפ"ה, היום ה-577 למלחמה, 853 חללים לצה"ל, 929 אזרחים שנרצחו, 77 חללי משטרה וכוחות הביטחון שב"כ ו-59 חטופים אחים ואחיות שלנו שעדיין נמצאים בשבי החמאס. אני מתכוונת לפתוח את הישיבה הראשונה של הוועדה לענייני ביקורת המדינה לכנס הקיץ, אבל לצערי בפתח דבריי אני רוצה לשלוח בשם הוועדה וכל הנוכחים תנחומים למשפחות של שני חללי צה"ל: סרן נועם רביד זכרו לברכה וסמ"ר יהלי שרור זכרונו לברכה שנפלו בפעילות מבצעית בדרום רצועת עזה, יהיה זכרם ברוך. אני גם מבקשת להתנצל בשם יו"ר הוועדה חבר הכנסת מיקי לוי שהיה לו מאוד מאוד חשוב להיות כאן היום, ומסיבות אישיות הוא לא יכול להגיע, אז הוא ממש מתנצל. ועבורי זה כבוד גדול לפתוח את הדיון הזה, הדיון היום הבוקר הזה הוא לא דיון רגיל, הוא דיון שאנחנו חונכים תערוכה מרגשת של אומנית יוצרת מרגריטה גוסק זכרה לברכה אשר נרצחה במסיבת הנובה על ידי החמאס. למי שלא מכיר את הרקע לתערוכה אני רוצה לספר בקצרה: לפני מספר חודשים ולנטינה אמא של ריטה הגיעה לדיון פה בוועדה וזעקה מדם ליבה, על כך שאף אחד לא נענה לבקשות להציג את היצירות של ריטה של הבת שלה, חבר הכנסת מיקי לוי יו"ר הוועדה לא יכל להישאר אדיש לזעקה הזאת, זעקה שקרעה את הלב של כל הנוכחים והוא החליט שזה יהיה כבוד עבורנו הוועדה להציג כאן את היצירות של ריטה, לכן התכנסנו כאן היום ביום הראשון לכנס לפתיחת התערוכה ולהעלות את זכרה של מרגריטה האומנית, הפסלת, האדם, הבת, הילדה, החיילת, אזרחית מדינת ישראל עד כמה היא הייתה מיוחדת. כשהוועדה החלה לעבוד על הצגת התערוכה וככה עברו על כל היצירות של ריטה, באמת התגלה בפני הצוות עולם שלם של כישרון יוצא דופן ככה אתם אני מניחה שראיתם וגם החברים למדו, הצוות למד להכיר את ריטה את מי שהייתה, אז מרגריטה כונתה בפני מכריה ריטה, היא שירתה בחיל האוויר בתפקיד קרבי בהפעלת מכשירי תקשורת וציוד צפייה לאיסוף מודיעין אווירי, במהלך שירותה הצבאי היא השתתפה בקורס נתי"ב שם פגשה את בן זוגה סיימון, הם נרצחו יחד במתקפת הטרור במסיבת הנובה. ריטה נולדה בסנט פטרסבורג ועלתה לישראל כשהיא בת 10, הייתה נערה מבריקה אומנית מחוננת, ציירת, פסלת, שחקנית כדורעף, הצטיינה בלימודים ומיילדות היא חלמה להיות רופאה, ריטה התכוננה ללימודי הרפואה באוניברסיטה העברית והשיגה את הציון הדרוש במבחן הפסיכומטרי 730, אבל התוצאה של הפסיכומטרי הגיע אליה ב-10 באוקטובר שלושה ימים לאחר שהיא נרצחה, מדינת ישראל הפסידה אזרחית לתפארת אומנית מוכשרת וכנראה גם רופאה מצטיינת, אבדה קשה. ולנטינה היקרה אני יודעת כמה קשה לך הרגע הזה ואני רוצה להודות לך על שזעקת את זעקתך וכך אנחנו זכינו לראות את היצירות המופלאות של הבת שלך של ריטה, לעולם לא יהיה מזור לכאב שלכם לכאב הנורא, אבל אני מקווה שהאנשים הרבים שכאן ואנשים שיבואו לדיונים ויראו את הציורים של ריטה יכירו אפילו בקצת אותה ויביאו לך מעט נחמה. ריטה היא האומנית הצעירה ביותר שיצירותיה מוצגות בתערוכה בכנסת וזה כבוד גדול עבורנו עבור הוועדה ועבור הכנסת בית העם, יצירותיה ימשיכו להדהד את קולה, רוחה וחייה הקצרים שנגדעו. מכיוון שזו פעם ראשונה שמוצגת תערוכה כאן בוועדה לביקורת המדינה התהליך לא היה פשוט וחשוב לי להודות לכל עובדי הכנסת ובראשם אבי אוחיון, לכל הצוות צוות הוועדה ולכל הצוותים שפעלו על מנת להרים את התערוכה בזמן ליום הזה לפתיחת הכנס. ריטה הייתה בת 21 במותה יהי זכרה של מרגריטה גוסק ושאר נרצחי הנובה ברוך. << אורח >> ולנטינה גוסק: << אורח >> השם יקום דמם. << יור >> היו"ר מטי צרפתי הרכבי: << יור >> השם יקום דמם. אני אתן לוולטינה ואחר כך לשאר הנוכחים שיחפצו, ולנטינה בבקשה ותודה. << אורח >> ולנטינה גוסק: << אורח >> שמי ולנטינה, אני אזרחית פשוטה רופאת ילדים פשוטה, טובה משלמת מיסים, שולחת ילדים לצבא, בשבעה באוקטובר לא האמנתי שיכול לקרות דבר כזה אבל זה קרה, נהרס לנו הכל, נהרסו חיים ואמונה, אנחנו בהלם, אין לנו מילים לתאר את המצב שלנו גיהנום זה לא מילה, חלום רע זה לא מילה מאז ועד עכשיו, אבל לא בגלל זה באנו המטרה של התערוכה הזאת זה שתכירו את מי איבדנו. בתחילת הדיון שמענו את המספרים, בעזרת הכישרון של ריטולה אני רוצה שתדעו, זה לא המספרים זה לא המספרים, ילדים שלנו שנרצחו שם זה כל אחד עולם ומלואו, אז אפשר לעשות כפל ריטולה כפול 415 ילדים שנרצחו שם במסיבה, מישהו פושע ורע חילק את הילדים שלנו לסוג א' ולסוג ב', למי שמגיע הצלה למי שלא מגיע, אז משום מה היא נכנסה לסוג ב' שלא מגיעה לה הצלה, הצילו רק את אלו שנבחרים היא לא זכתה בהצלה, צבא, שב"כ, מדינה שלמה בגדה בילדים האלו ועוד ועוד אזרחים של המדינה. אני רוצה עכשיו לספר קצת עליה שזה לא יהיה כל כך רשמי כנראה כבר התרגלתם למילים הסוערות האלו, כבר לא נוגע בלב שלכם הדברים האלו, היא נולדה סנט פטרסבורג בעיר מאוד יפה אינטליגנטית עם המון מוזיאונים אז ניצלנו את ההזדמנות הזאת, היא קיבלה חינוך רחב של אמנות מגיל ארבע שנים, היינו חברות מועדון של מרינסקי, תיאטרון מרינסקי של אופרה של מוזיאון ארמיטאז' מוזיאון רוסי, מגיל ארבע שנים בערך היא התחילה לצייר וציירה את כל החיים התברר שזה הכישרון שלה. בגיל 10 שנים הכרתי את בעלי איגור החלטנו להתחתן ובאנו לפה, חשבתי שאני נותנת בשבילה עתיד טוב במדינה כזאת דמוקרטית טובה לא דומה לרוסיה שהיא טוטליטארית לחלוטין כבר לאחרונה ממש פושעת, אז זה העתיד שהיא קיבלה פה, היא גדלה פה עד גיל 21 וזה העתיד היא נרצחה בסוף, אז אני לא יודעת מה להגיד על המדינה הדמוקרטית הקטנה הטובה הזאת. (הצגת מצגת) אפשר לדפדף עכשיו זה טבע דומם שהיא ציירה, זה הכל עבודות שלה זה אמיתי זה מהתצוגה שהאומן שלה לימד אותה לצייר פה נחום אליישימוב, הוא שם את התצוגה וזה טבע דומם, זה ציורים שהיא ציירה תוך שעה שעתיים זה פלינר זה נקרא זה כעיקרון עוטף עזה, תראו איזה יופי זה אתם מכירים את התמונה כנראה, זה טיול בת מצווה שלה לפריז נוטר דאם דה פארי, עכשיו אפשר לקרוא לזה מסגד דה פארי. זה ירושלים נוף של ירושלים התמונה מוצגת פה, זה נוף ליד לטרון, זה דיוקן עצמי שמאוד חשוב לי שתסתכלו על העיניים שלה ותבינו את הגודל של הכישרון שלה, המבט שלה הוא מפנה בתוך הנשמה של כל הרואה כל מסתכל ובתמונה ליד בדיוקן עצמי, זה כעיקרון הוכחה שהיא ציירה את זה בגיל צעיר מאוד בגיל 12 דיוקן עצמי, זה הומאז' לאומנים מפורסמים, אני רוצה להגיד שריטולה הייתה מאוד מאוד ביקורתית ופרפקציוניסטית והיא לא חשבה שזה משהו, היא חשבה שהיא כן היא לומדת היא כן צריכה להתקדם, אבל זה לא נותן כסף אז היא תתעסק במשהו אחר בחיים, היא תלמד רפואה למשל, כל הדרכים היו ממש פתוחות בשבילה, אבל מישהו החליט שזה לא מגיע לה שהיא סוג ב', אז אני רוצה להגיד שהיא לא סוג ב' היא סוג א' ואת מה שאיבדתם את רואים עכשיו. זה סיפור מעניין, אנחנו אהבנו לטייל בעולם, המדינה האהובה עלינו היא איטליה, נראה לי שלכל אחד מכם איטליה זה משהו מדינה טובה, עוד לא יודעת יכול להיות שגם שם הכל יכול לקרות כמו פה, אבל היינו ברומא באחת מהכנסיות והיא פגשה שם אמנות של אמן מפורסם קרוואג'ו ואז היא החליטה שהיא צריכה לעשות העתק של התמונה המפורסמת, כל סנטימטר היא ציירה את זה תחת הדרכה של אומן שלה נחום אליישימוב, אני מצטערת שהם לא פה, זה באמת מעשה גבורה להגיע מכל רחבי הארץ לכנסת תוך כדי, סליחה לא אני רוצה לסיים, אז זה העתק מאוד מאוד דומה מקצועי, היא עשתה את זה בגיל 15, אז זה תמונה שמוכיחה את זה גם, אני מסתכלת על התמונות האלו אני לא יכולה להגיד עליהם בעבר, לא יכולה פשוט לא יכולה. כן אנחנו ממשיכים, זה נופר חברה שלנו זה דיוקן שלה, היא עשתה ממש לא מעט דיוקנים של חברים שלה, נופר היא תגיע היא מאחרת לצערי היא תגיע. זה נוף ים אשדוד, קיבלתי את זה במתנה לאחד מימי ההולדת והתמונה היא מוצגת שם, כן זה דיוקן עצמי שהיא ציירה בשירות בצבא פשוט, לא היה פשוט זה לא היה קל לילדה אומנית עם אופי, היא נותנת פקודות כאילו היא הייתה צריכה להקשיב לפקודות שם, היא הסתכלה והיא הייתה ממש גאה בתפקיד שלה והסתדרה איתו מצוין, אבל זו הייתה תקופה לא פשוטה וזה רגשות שלנו בחלק מהשירות. יש לנו חתולה בבית היא עדיין אצלנו, היא עדיין מחכה לריטולה, היא גרה בחדר שלה ושוכבת וישנה על המיטה של ריטולה, היא עשתה מספר תמונות הוצגו סדרה של תמונות שנקראת מלכה ואת מי שמשרת לה, מלכה זה החתולה כמובן, אז יש שם דיוקן שלי זה הומאז' של ליאונרדו דה וינצ'י יש לו תמונה מפורסמת של גברת וחמוס אם אתם מכירים, אז נראה לי שאתם רואים אני רואה ממש באיזו אהבה היא עשתה את הדיוקן שלי זה זיכרון מאוד יקר בשבילי. זה אח של ריטולה גם משרת מול עם החתולה שלנו, אז זה אתם רואים שאת האופן שהיא ציירה אותו זה יותר אימפרסיוניסטי, הדיוקן שלי זה קלאסי וזה יותר אמפרסיוניסטי, היא ממש ניסתה כל מיני טכניקות היא הייתה מאוד מופשטת, זה דיוקן עצמה שלה עם חתולה היא גם שירתה אותה כמובן. היא התעסקה גם קצת באומנות פוסט מודרנית, זה גם פרויקט שהיא עשתה עם חברה שלה אסיה, אני מקווה שהיא גם תגיע ותראה את התערוכה הזאת זה באמת מהפקקים. פה אנחנו רואים תמונה שלה בצבא ליד מערת המכפלה, אחר כך חצי שנה לפני המסיבה הזאת לפני האסון, היא וסיימון השתחררו מהצבא ועשו טיול אחרי צבא כמו שנהוג פה אצל ילדים שלנו, זה תמונה שלה באיטליה, זה גרפיקה זה בית עם סבא שלו איתן בגיל שנה, אתם רואים את הכישרון שלה, היא הייתה לא רק חכמה וכישרונית היא הייתה מאוד יפה אתם רואים, אני לא יכולה לדבר עליהם בעבר ממש לא יכולה, היא לא סתם יפה, היא יפה וחכמה. אבא שלה בחר את התמונות האלה, היא אהבה גם אנימציה ועם אבא שלה היא למדה יפנית ולימדה 2000 גאנג'י. זה סיימון האהוב שלנו והם נפגשו בנתי"ב, היא סיימה את הפסל שלו שבוע לפני הרצח לפני שהיא נרצחה, יש פה תמונה שלהם איזה זוג יפה, והשתמשנו בתמונה הזאת בשלט שם, אני רוצה שתתקרבו לשם ותקראו שוב פעם ושוב פעם את השיר של נתן אלתרמן מגש הכסף, זה מגש הכסף אני לא הייתי מסכימה למגש הזה לקורבנות שלום האלו אני לא מסכימה, אבל אף אחד לא שאל אותי, לקחו ממני כמו מיסים את הילדים שלי, אני לא מסכימה ואני לא אסכים ואני לא אסלח ולא אשכח לעולם, והורים של הילדים שנרצחו שם 415 גם לא ישכחו. אני רוצה לשתף אתכם במשהו מאוד מאוד אישי, שבת אחת כולם היו בבית גם הוא סיימון גם ריטולה כמו שאמרתי אהבנו לטייל והיינו מביאים כל מיני שטויות מכל מיני מדינות, את זה קניתי בברוג' בבלגיה ואת זה קנינו בגרמניה וישבנו ככה וריטולה אמרה לי, אימא למה את קונה כל מיני שטויות ואמרתי לה זה מזכיר לי את הספר של ז'ול ורן על כל מיני טיולים והכל ועשיתי להם ככה (מושמע קול רקע) והם צחקו גם סיימון צחק, הוא היה בחור ממש רציני הוא אהב פילוסופיה, הוא הביא לריטולה ספר של ניטשה לא נראה לי שהיא פתחה אותו לא הספיקה פשוט. למה עשיתי את זה? למה שיתפתי אתכם בזיכרונות כל כך אינטימיים? כדי שתבינו את מי איבדתם שזה לא מספרים, זה כל אחד עולם ומלואו כפול 415 ואנחנו זועקים, אנחנו עדיין לא מקבלים תשובות ובגלל זה אנחנו התחלנו את הדרך שלנו העצובה ביותר בדרישה לצדק. רק מילה אחת, לפני חצי שנה בערך ביום הולדת שלה אנחנו פתחנו תערוכה בחצור והייתה שם תערוכה ואלו דברי הפתיחה של התערוכה. << יור >> היו"ר מטי צרפתי הרכבי: << יור >> תודה רבה ולנטינה, לפני שנעבור לסרט קודם כל תודה רבה על ששיתפת אותנו ואפשרת לנו טיפה להכיר את ריטולה שלך ואת סיימון ואת הזוג היפה שהם היו והעתיד והחלומות לעתיד שלא יתגשמו, כל כך הרבה צעירים וצעירות ואזרחים ואזרחיות, אז תודה רבה ששיתפת אותנו. לפני שאנחנו נעבור לסרטון אני רוצה לתת את רשות הדיבור ואז נעבור ברשותכם ליובל חיו מנהל החטיבה ממשרד מבקר המדינה, אם אתה רוצה לומר משהו? << אורח >> יובל חיו: << אורח >> ולנטינה, גברתי יושבת הראש, אני נמצא בחדר הזה שנים רבות ואני לא מורגל בסיטואציה הזו, בדרך כלל אנחנו מגיעים פה כדי לדון על דוחות ביקורת והשיח שונה ולפעמים גם האווירה שונה ועדיין אני חושב שיש חשיבות עליונה בעצם זה שאנחנו מאפשרים בחדר הזה גם מפגש מהסוג הזה. אני ביום יום עוסק בביקורות, אני לא יודע איך לומר את זה אבל בין היתר גם אני עוסק בביקורת על הנובה, אני רוצה לומר שיש חשיבות עליונה ביומיום שאנחנו עוסקים בתהליכים ובבדיקות ובקשר עם הגופים המבוקרים ועם הדרגים השונים הצבאיים והמדיניים והפיקודים והאזרחים, בסוף יש חשיבות עליונה לזכור את האנשים ולהבין במה אנחנו עוסקים, אנחנו לא עוסקים במינהל אנחנו לא עוסקים בניתוח כזה או אחר אנחנו לא עוסקים בהוראת דין כזו או אחרת, בסוף בסוף אנחנו עוסקים באנשים ועבורי באופן אישי יש חשיבות עליונה, לשבת פה לשמוע אותך להכיר גם את ריטה ואני חושב שגם תשתית הרוחנית של דרך האומנות נותנת נדבך עוד יותר עמוק, אני חושב שיש לזה חשיבות עליונה ואני מודה לך על האפשרות הזאת. << יור >> היו"ר מטי צרפתי הרכבי: << יור >> תודה רבה נראה לי שבמקום הזה בוועדה הזאת מתחדדת הדרישה או החשיבות של ועדת חקירה ממלכתית כי לכולנו במיוחד - - - << אורח >> ולנטינה גוסק: << אורח >> אני לא מסכימה איתך, ועדת חקירה ממלכתית לא מתאימה למקרה, אני רוצה להסביר את עצמי, ועדת חקירה ממלכתית היא ממלכתית כביכול, ועדת חקירה שמשנת 1969 שראש הוועדה הוא ממונה על ידי השופט העליון, אז למקרה הזה זה לא מתאים, אנחנו לא מאמינים בו אנחנו לא מאמינים בבג"צ, בג"צ זה חלק מהאסון הזה, הוא חייב להיחקר כמו כל המוסדות, כמו כל הממשלה הזאת ושהייתה קודם, כמו שב"כ, כמו משטרה כולם צריכים להיחקר ובגלל זה אני ממש זועקת פה זעקה, תקשיבו לנו, תקשיבו ועד צריכה להיות מיוחדת למקרה כמו שהמקרה מיוחד. אנחנו הקמנו פורום דין וצדק עם עוד 150 משפחות שכולות שדורשות ועדת חקירה לאומית, אנחנו חייבים צדק אנחנו חייבים לקבל אמת, אם שופט עליון ימנה את ראש הוועדה אנחנו לא נקבל את האמת, אנחנו דורשים, אנחנו מבקשים, אנחנו מתחננים לכולם להקשיב לנו, אנחנו כבר דנו על זה, אנחנו ביקשנו מעורכי דין להרכיב הצעת חוק ואני רוצה בהזדמנות הזאת לתת לחברי הכנסת שעדיין חושבים שוועדה ממלכתית זה המענה, זה לא נכון, אני רוצה שתקראו את זה בבקשה. << יור >> היו"ר מטי צרפתי הרכבי: << יור >> תודה ולנטינה, לפחות נסכים על זה שמגיעות תשובות על מה שהיה, אז על זה לפחות נסכים תודה. << אורח >> ולנטינה גוסק: << אורח >> אני רוצה להגיד משהו, יש קונצנזוס לאומי לשני דברים, דבר אחד החזרת החטופים, הדבר השני לקבל תשובות, לקבל למה לקבל את האמת, השאלה הראשונה של החזרת החטופים היא לא תלויה בנו, היא תלויה באחוז מאוד מאוד גדול באויב שלנו בחמאס, לגבי ועדת חקירה אני חושבת שהשאלה תלויה ממש ב-120 חברי כנסת שיושבים פה וצריכים לענות לעם לענות להורים השכולים למה זה קרה, צריך לשבת בשולחן העגול הזה ולדון מה מתאים, מה ומי יהיה חוקר, ועדה ממלכתית לא מתאימה למקרה תסכימו לזה ותקראו את הצעת החוק, אפשר לדון על זה זו רק הצעה אבל תתחילו את הדיונים בבקשה. << יור >> היו"ר מטי צרפתי הרכבי: << יור >> תודה ולנטינה, מישהו שלי את רוצה לומר משהו? << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> אני חושבת שאולי קודם נראה את הסרטון. << יור >> היו"ר מטי צרפתי הרכבי: << יור >> אוקי. אני לא יודעת מה הלו"ז של האחרים, אנחנו כבר באיחור כי התחלנו באיחור, האם למישהו חשוב עכשיו לדבר? אם לא אנחנו נראה את הסרטון, בבקשה. << אורח >> ולנטינה גוסק: << אורח >> זה בקיבוץ חצור באוגוסט. (המשך הדברים להלן מתוך הקרנת הסרטון) חברים יקרים תודה שבאתם קודם כל, אני לא כל כך יכולה לדבר שוכבת לי אבן, מאז השבעה באוקטובר מאז השבת השחורה לא בא לנוח בחיים ואני לא חושבת שזה נקרא חיים את מה שאנחנו עוברים, אולי זה חלום רע, גיהנום, אני לא יודעת עוד מילים לתאר את המצב שלנו, אבל נגמר לנו האור בחיים. אני צריכה להגיד כמה מילים על המטרות של התערוכה, עשינו דרך מאוד מאוד כואבת וארוכה כדי להקים את התערוכה, במשך תשעה חודשים כמו זמן הריון כתבתי קורות חיים שלה של ריטולה בתי האהובה שלי וגם ליניצ'קה אימא של סיימון שנהרג עם הבת שלנו היא גם כתבה במשך תשעה חודשים במשך זמן הריון את הקורות חיים של סיימון. המטרה הראשונה של התערוכה זה לחלק חלק קטן של האור שלהם אתכם, אם מישהו זוכר אותה אם מישהו אוהב אות, אם מישהו שעדיין מתגעגע ורוצה שהיא תחזור וגם הוא יחזור, המטרה השנייה שלה התערוכה היא להראות לכולם באיזה סוג מלחמה אנחנו נמצאים כאן, זו מלחמה נגד תרבות, זו מלחמה של תרבות נגד אנטי תרבות, מי שהרג אותם הוא לא שווה אפילו ציפורן שלהם, הוא נולד וחונך כדי להרוג ולמות, סיימון וריטולה נולדו כדי לחיות ככה נקראת התערוכה, הם נולדו כדי לחיות, כדי לברוא כדי לייצר, כדי לרקוד, כדי לשמוח, כדי לבנות, כדי לטפל, כדי ללדת ילדים ואחר כך לקבל מהם את הנכדים שאנחנו כבר לא נקבל לעולם. המטרה השלישית של התערוכה זה להתנצל בפני דור הילדים שלנו, אני ממש מתנצלת מכל ילד קטן מכל ילד בן 20 או קצת יותר שעכשיו משרת בצבא ואנחנו גרמנו לחרא שקורה עכשיו. אני רוצה שכל דור של הורים תפקחו את העיניים, תדרשו תשובות לשאלה למה זה קרה למה הצבא לא בא 12 שעות ולא הציל אותם, למה המסיבה הזאת המטומטמת הייתה שם, תדרשו תשובות תדרשו דין משפט וכלא למי שאשם בזה, לקודקוד צבאי, לקודקוד ממשלתי. אני מציעה לכל אחד מכם קודם לקראו את קורות החיים שלהם של ריטולה ושל סיימון. << אורח >> ולנטינה גוסק: << אורח >> רציתי להודות למי שעזר לנו להקים את התערוכה שם. אני רוצה לציין עכשיו שהשאלות שנשאלו וכל המטרות האלו הם עדיין באוויר הם מפוצצים את האוויר, אנחנו לא קיבלנו תשובות, אנחנו עוד לא אפילו בתחילת הדרך לוועדת חקירה אפילו לא בתחילת הדרך. אנחנו הורים שכולים מפורום דין וצדק ושאר ההורים השכולים, אנחנו מרוסקים במיטות אבל מצאנו כוחות כדי להגיע לפה ולראות מה קורה פה בכנסת, מה אתם חושבים לעצמכם, אז גיליתי שיש שלוש דרכים: לא לעשות ועדה בכלל, ועדה ממלכתית דרך שנייה שכן קיים חוק ואפשר להשתמש בה אבל היא לא מתאימה, היא בכלל לא מתאימה, היא לא מתאימה בגלל שבג"צ צריך להיחקר, נראה לי שברור לכולם פה שהוא גם חלק גדול ממחדל שקרה והדרך הכי מסובכת זו ועדת החקירה הלאומית שאין עליה חוק אפילו והם לא מתחילים אפילו, בממשלה בינואר הוצג איזשהו פלקט על ועדת חקירה לאומית ומאז שם זה עומד, הדיון על זה נדחה. אני רוצה ממש להסביר נראה לי שאתם מבינים את זה אתם אנשים חכמים נבחרי ציבור, שאם לא תהיה בקרוב ועדת החקירה, אף אחד אף אחד לא ישמר את המקום שלכם פה. << יור >> היו"ר מטי צרפתי הרכבי: << יור >> תודה ולנטינה, אם יש מישהו מחברי הכנסת שרוצה לומר משהו? מישהו מהנוכחים? בבקשה. << אורח >> משה פייגלין: << אורח >> ולנטינה אני רק רציתי להגיד לך תודה. << אורח >> ולנטינה גוסק: << אורח >> תודה משה שבאת, אתה ממש לא אחרת. << אורח >> משה פייגלין: << אורח >> רציתי לומר לך שאת יודעת גם אני שייך למשפחת השכול, הצטרפנו שנינו למשפחה וחשבתי ש-נו מה כבר וולנטינה תוכל לחדש לי וחידשת לי הרבה מאוד. אני רוצה לומר לך עוד משהו אחד קצר, אנחנו כולנו בני אדם וכולנו בני חלוף כן בני תמותה, אבל העם שלנו הוא עם הנצח בשונה מעמים אחרים אנחנו עם נצחי וריטה נרצחה כחלק מהנצחיות של העם הזה, כחלק מהעם הזה וכחלק מהנצחיות של העם הזה ומתוך ברית הדמים הזו היא הייתה בתהליך של נתי"ב אבל היא קיבלה קיצור מהיר אל הגורל המשותף של עם ישראל ובכך הצטרפה גם לנצח ישראל, אז היא נצחית היא שייכת לעם הנצח והיא נצחית, תודה. << יור >> היו"ר מטי צרפתי הרכבי: << יור >> תודה רבה מר פייגלין. חבר הכנסת סימון דוידסון. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> אני ישבתי והקשבתי לכל מילה שלך קראתי כל מילה והסתכלתי על התמונות, אני רוצה להגיד לך כאבא לאימא שהיית ואת עדיין אימא מדהימה שזה הדבר הכי חשוב בעולם שלנו וגידלת ילדה שאנחנו מבינים כולנו איזה הפסד אדיר זה למשפחה שלך ולעם ישראל ואת צריכה להיות גאה בזה. אנחנו באנו לפה כדי קודם כל להקשיב להיות קשובים לסיפור ולחבק אותך, קודם כול כאזרחים כאבא לאימא כאימא לאימא וזה הדבר הכי חשוב שאנחנו כהורים יכולים להגיד לעצמנו, היינו הורים והיית אימא מדהימה למרגריטה ואת צריכה להיות גאה בענק בזה. << אורח >> ולנטינה גוסק: << אורח >> אני לא רוצה להיות גאה, אני צריכה תשובות למה זה קרה? תגיד לי תשובות תענה לי. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> לי אין את התשובות ולנו את התשובות ואנחנו צריכים לדרוש את זה ואנחנו נעשה את זה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אז למי יש את תשובות אפשר לדעת? << יור >> היו"ר מטי צרפתי הרכבי: << יור >> אנחנו לא פותחים את זה לדיון. << אורח >> רחל משה: << אורח >> למה? אנחנו רוצים לדעת. << יור >> היו"ר מטי צרפתי הרכבי: << יור >> כי אנחנו היינו אמורים לסיים את הדיון כבר לפני 20 דקות כי יש ישיבות אחרות וזה היה הלו"ז אני מצטערת אני לא קבעתי את מסגרת הזמנים אנחנו לא נפתח את זה לדיון, אני רק רוצה לציין שכל חברי הכנסת שהיו נוכחים - - - << אורח >> רחל משה: << אורח >> אני אימא שכולה גם לי רצחו את הילד ואת הבת זוג שלו. << יור >> היו"ר מטי צרפתי הרכבי: << יור >> בסדר, אני שאלתי אם מישהו רוצה לדבר, אני אתן לחבר הכנסת שמעון דוידסון לסיים ואם את תרצי אני אתן לך לדבר, אנחנו לא נפתח את זה לדיון כי מהות הדיון הזה הייתה באמת פתיחת התערוכה והסיפור של מרגריטה וסיימון, אפשר לפנות בבקשה לדיון אחר. << אורח >> תמר תשובה: << אורח >> קודם כל תודה רבה לכם זה לפני הכול זה לא מובן מאליו תודה רבה לכם חברי האופוזיציה, אנחנו מודים לכם באמת תודה. << יור >> היו"ר מטי צרפתי הרכבי: << יור >> זו הייתה ההתגייסות של יושב ראש הוועדה חבר הכנסת מיקי לוי להרים את התערוכה הזאת, למרות המורכבות לפתוח תערוכה כזו בכנסת ישראל מגיעה לו תודה ותודה לכל חברי האופוזיציה שהגיעו לשמוע את הסיפור להכיר לכבוד הגדול שלנו לשבת ולהקשיב ולשמוע את הסיפור של ריטולה שלך. << אורח >> ולנטינה גוסק: << אורח >> אני מודה לכולם. << יור >> היו"ר מטי צרפתי הרכבי: << יור >> היו כאן במקרה רק חברי האופוזיציה, וזה חשוב לדעת כי אני בהרבה מאוד מהדיונים במיוחד כשהם נוגעים בשכול ובאירועי השבעה באוקטובר, אנחנו הרבה פעמים נמצאים פה רק חברי אופוזיציה, אז אפשר לבדוק את זה ברשומות, תודה סימון. עוד מישהו מחברי הכנסת? גברתי את רוצה לומר משהו האימא השכולה? לפני שאני סוגרת את הדיון הדוברת האחרונה, תגידי רק את שמך לפרוטוקול. << אורח >> רחל משה: << אורח >> אני אימא שכולה, אני אימא של עוז עזרא משה שנרצח בנובה ביחד עם בת זוגתו נעמי בקר, אני רוצה תשובות אני רוצה לדעת מי לוקח אחריות על מה שקרה בשבעה באוקטובר? אני רוצה לדעת מי הבן אדם הזה שצריך לשבת בכלא אחרי סורג ובריח הוא ועוד מי שהיה יחד איתו ולא תקום ועדה ממלכתית, זה לא מה שאתם רוצים וקובעים זה גם מה שאנחנו רוצים. זה לא יכול להיות שאני כאם שכולה שמקבלת טיפולים מביטוח לאומי מפסיקים לי את הטיפולים נותנים לי לעוד שלושה חודשים, מורידים לי בשעות ועושים מאיתנו מה שרוצים, אני עד היום האחרון שלי לחיים להיות קבורה מעל עוז לא יפסיקו לי לדקה את הטיפול, לא לי ולא לילדים שלי ולא להורים השכולים ולא לאחים השכולים, אתם תטפלו בנו מה שאנחנו צריכים אנחנו צריכים לקבל פשוט לא לבקש, לקבל הכל ואוי ואבוי ויפסיקו לנו, אנחנו נצא לשביתות רעב, אנחנו נשב בביטוח לאומי עם אוהלים, אנחנו נעשה בלגן גדול אנחנו המשפחות לא שקופים. אז בבקשה לקחת את זה לתשומת ליבכם, כי ברגע שיפסיקו לי היום זה היום האחרון שנתנו לי, אני לא נוסעת לשום עו"ס ושום מקום, שיתנו לי את הטיפול שיבואו אליי הביתה כמו שבאו עד היום, אני לא מסוגלת לנסוע אני לא מסוגלת ללכת לשום מקום, עד שחזרתי לעבודה עכשיו זה מהעבודה לבית מהבית לעבודה בקושי אני חיה אני והמשפחה שלי, אז קחו את זה לתשומת ליבכם. << יור >> היו"ר מטי צרפתי הרכבי: << יור >> תודה, תודה רבה לך. << אורח >> תמר תשובה: << אורח >> אני גם אחות שכולה מהשבעה באוקטובר, קוראים לי תמר תשובה ואני גם מהפורום של דין וצדק נגד ועדה ממלכתית, אני מבינה שקשה לכם לשמוע את זה אבל אנחנו פה ואנחנו נילחם, לכן אני אומרת לחברי האופוזיציה שיושבים פה איתנו, לנו מגיע לסגור מעגל ואתם יודעים טוב מאוד מה שקורה בין המשפחות השכולות, נכון יש שני צדדים אבל אני חושבת שלנו לפני כולם מגיע תשובות, אנחנו נשארנו עם החוסר נשארנו מרוסקים, אימא שלי לא מתפקדת אני עם ארבעה ילדים שאתמול הבת שלי בת תשע ציירה את אחי וכתבה לה יומולדת שמח כי יש לה עוד שבוע יום הולדת שני והוא היה צריך להיות בן 30 ולי אין ליווי בתור אחות אין לנו שום סיוע, לא לי ולא לילדים שלי ואימא שלי חיה אצלי ואני צריכה לטפל גם בה ואני רוצה תשובות וצדק לא יבוא מוועדה ממלכתית ואנחנו יודעים את זה. אנחנו יודעים מה ועדה ממלכתית מה המטרות שלה ומה ההישגים שלה הם ידועים מראש, אנחנו רוצים ועדה אמיתית כמו שהיה באסון התאומים שהקימו ועדה מיוחדת לאסון הזה, השבעה באוקטובר הוא לא סתם מקרה, הוא מקרה שאתם צריכים להבין שאנחנו רוצים תשובות וכמה שיתנגדו לזה לא תהיה ועדה, לא זאת ולא זאת. אני מוכנה שנשב נדבר ונעשה ננסה להגיע להסכמים ולראות מי כן יהיה מקובל לנהל את הוועדה הזאת, יש שופטי בדימוס ויש שופטי מחוזי שיכולים לנהל את הוועדה הזאת וכל עוד שתהיה התנגדות לא תקום ועדה, אז תכבדו בבקשה אותנו אנחנו 150 משפחות של נרצחים מקרבה ראשונה ואנחנו באמת כבר אחרי שנה וחצי רוצים לסגור מעגל. << יור >> היו"ר מטי צרפתי הרכבי: << יור >> תודה רבה. << אורח >> ולנטינה גוסק: << אורח >> וגם אני רוצה לציין שגם פורום גבורה ופורום תקווה הם גם איתנו הם גם בעד ועדת חקירה לאומית, אני קוראת לדון אני קוראת לשבת, הכל כתוב יש עוד גרסאות יש עוד עורכי דין שעובדים, זו גרסה של זאב לב למשל את מה שהבאתי לכם לעיונכם, אז בבקשה בואו נשב בואו נדון. << יור >> היו"ר מטי צרפתי הרכבי: << יור >> תודה רבה ולנטינה. << אורח >> גליה חושן: << אורח >> שלום, אני רוצה להגיד כמה דברים. << יור >> היו"ר מטי צרפתי הרכבי: << יור >> אני חייבת לסיים את הישיבה, אנחנו באיחור של חצי שעה, בבקשה רק תגידי את שמך. << אורח >> גליה חושן: << אורח >> שמי גליה חושן, אני אימא של הדר חושן שהייתה בנובה, ברחה למיגונית ונרצחה במיגונית המוות, מיגונית שהכילה 41 אנשים אם מישהו יכול לתאר לעצמו מה זה אומר. יש לי שני דברים קטנים להגיד: שכחתם אותנו, אני רואה פה יש את הסיכה הצהובה אז כל מי שאנשים אני מרגישה שאנשים חושבים שאם הם ילכו עם הסיכה הצהובה זה אומר שהם בסדר שהם עושים למען שהם חושבים עליהם, כאילו אם אני לא הולכת עם הסיכה הצהובה אני לא חושבת על חטופים, ומה קרה בואו נצא מנקודת הנחה שכל החטיפים יחזרו ואז כולם יורידו את הסיכות הצהובות. ומה איתנו הסיכות השחורות? מה איתנו אתם לא הולכים עם שום סיכה שקשורה ל-1,200 הנטבחים, אנחנו עם הלבבות של הילדים שלנו פה אבל מה איתכם? מה אתם שכחתם אותנו אף אחד לא חושב עלינו, אז היה שבוע שעבר יום הזיכרון אנחנו זוכרים כל יום כל דקה כל שנה כל נשימה, אז כולם היה ימים קשים אתה מרגיש כל העם איתך, אבל אנחנו לא צריכים אתכם ביום הזיכרון, אנחנו צריכים אתכם 365 ימים בשנה. אני שמעתי רדיו ואני שומעת שאומרים שלכל מפקד בצבא לצערנו הגדול והרב יש כל כך הרבה נופלים שהם לא יודעים למי להתחלק, אי אפשר מפקד לא יכול להגיע באותו יום של זיכרון לכל משפחה כי זה מספר בלתי נתפס, אז אני עליתי לשידור באיזה רדיו אני אומרת להם לא ביום הזיכרון יש עוד מלא ימים בשנה תבואו, תבואו בימי השגרה כשאפור לנו שאף אחד לא דופק לנו על הדלת שלא מסתכלים עלינו, הקצבה של ביטוח לאומי בזה לא פתרתם את עצמכם. אתם שוכחים אותנו שכחתם את השבעה באוקטובר ואני כבר אמרתי את זה, צריך להקרין בלופים את הסרטונים של השבעה באוקטובר, אני יודעת רוצים להחזיר את החטופים הלוואי אני קיוויתי שהבת שלי חטופה, שאני אולי אזכה לקבל אותה ולחבק אותה, אז זה לא קרה ואני ליבי עם החטופים שכולם יחזרו, אבל מה עם הרוע? למה להפסיק מלחמה? מה עם אלו שרצחו לנו את הילדים שיצאו בלא כלום? מה זה שנהרגו כך וכך מחבלים זהו? צריך לחשוב קצת יותר בגדול ושוב אנחנו רוצים לדעת את האמת ושיעשה דין וצדק, יש אנשים שצריכים לשבת בכלא, אני אישית לא מאמינה כבר, אני חשבתי שמי שיושב למעלה ובוחר להיות בתפקידים החשובים, אף אחד לא הכריח, אף אחד לא מכריח מישהו להיות ראש ממשלה, אף אחד לא מכריח מישהו להיות שר ביטחון, אף אחד לא מכריח מישהו להיות רמטכ"ל או ראש אמ"ן או כל התפקידים שעל הכתפיים שלהם הביטחון שלנו, אף אחד לא מכריח לקחת את התפקיד, תישא באחריות, תעשה אותו ביושר למען העם. זה שליחות, זה לא ג'וב, ולכן אני לא מאמינה שאני רואה את כל הקלקולים ואת כל העיוותים ואת כל השחיתויות וכל התצהירים וכל התחקירים הקלוקלים האלו. אני מבינה שאני לא יכולה להאמין לשום דבר לשום ועדת חקירה קיימת לשום פרוצדורה קיימת, צריך לעשות משהו חדש להקים פה לא יודעת על ידי חוק לא יודעת על ידי מי, ועדה מיוחדת שתהיה מוסכמת עלינו שהמשפחות השכולות יהיו חלק ממנה ולחקור את האמת עד הסוף, שאף אחד לא יצא כשהוא לא יודע מה קרה ואנחנו לפני כולם, תודה. << יור >> היו"ר מטי צרפתי הרכבי: << יור >> תודה גליה. אני באמת בלב כבד סוגרת את הדיון, ומודה שוב לוולנטינה על השיתוף. הישיבה נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 10:37. << סיום >>