פרוטוקול של ישיבת ועדה הכנסת העשרים-וחמש הכנסת 16 הוועדה לפיקוח על הקרן לאזרחי ישראל 10/02/2025 מושב שלישי פרוטוקול מס' 77 מישיבת הוועדה לפיקוח על הקרן לאזרחי ישראל יום שני, י"ב בשבט התשפ"ה (10 בפברואר 2025), שעה 9:30 סדר היום: << נושא >> הצעת התקציב לשנת הכספים 2025 - סכום ההקצאה השנתי מהקרן לאזרחי ישראל – בינוי מגרשי ספורט במערכת החינוך << נושא >> נכחו: חברי הוועדה: ניסים ואטורי – היו"ר מיכאל מרדכי ביטון ירון לוי יסמין פרידמן חברי הכנסת: סימון דוידסון יוסף עטאונה מוזמנים: גיא דגן – מנהל תחום דעת וממונה על החינוך הגופני, משרד התרבות והספורט יואב רם – סגן ראשת מינהל הספורט, משרד התרבות והספורט רם רחמים נהרי – סגן מנהל מינהל הפיתוח ומנהל אגף בכיר מיפוי ותכנון, משרד החינוך ישי גרין – מנהל תחום מינהל כלכלה ותקציבים, משרד החינוך כנרת גרנית – מנהלת אגף בכיר אנרגיות מתחדשות, משרד האנרגיה והתשתיות אודי דרור – ראש החטיבה לגיוס מסלולים ייחודיים ותורניים, משרד הביטחון אסף וינינגר – מרכז המחקר והמידע של הכנסת נתנאל יהושע קופארק – מרכז המחקר והמידע של הכנסת יותם ארנסברג – כלכלן, מרכז השלטון המקומי ידידיה אברמוב – נציג, נוער פדואל אמיר השכל – אזרח, פעיל למען השבת החטופים מירב סבירסקי – אחות של איתי סבירסקי שנרצח בשבי וגופתו הושבה, משפחות החטופים דני אלגרט – אחיו של איציק אלגרט החטוף בעזה, משפחות החטופים מיכאל מור – דודו של איתן מור החטוף בעזה, משפחות החטופים טלי גואילי – אימו של רן גואילי החטוף בעזה, משפחות החטופים לוי בן ברוך – דוד של עידן אלכסנדר החטוף בעזה, משפחות החטופים ייעוץ משפטי: צביה בן דוד מוסקוביץ' מנהלת הוועדה: נטלי שלף רישום פרלמנטרי: ליאור ידידיה, חבר תרגומים רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> הצעת התקציב לשנת הכספים 2025 - סכום ההקצאה השנתי מהקרן לאזרחי ישראל - בינוי מגרשי ספורט במערכת החינוך << נושא >> << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> בוקר טוב לכולם. אנחנו פותחים את ישיבת הוועדה. בהמשך לדיונים קודמים, אנחנו דנים בנושא הצעת התקציב לשנת הכספים 05 – סכום ההקצאה השנתי מהקרן לאזרחי ישראל. בישיבה הזו, אנחנו נדון בבינוי מגרשי ספורט במערכת החינוך. משרד החינוך? << אורח >> רם רחמים נהרי: << אורח >> רם נהרי, מנהל אגף בכיר מיפוי ותכנון. << אורח >> גיא דגן: << אורח >> גיא דגן, המפמ"ר והממונה על החינוך הגופני. << אורח >> ישי גרין: << אורח >> ישי גרין ממינהל הכלכלה והתקציבים במשרד. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> יפה. מי רוצה להתחיל? << אורח >> אמיר השכל: << אורח >> אולי, לפני שמתחילים, אפשר איזו התייחסות קצרה? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> בטח, הצענו לכם בהתחלה ואמרתם שעוד לא. בסדר, שב. << אורח >> אמיר השכל: << אורח >> אני לא מהמשפחות, דרך אגב, אבל אם היית יכול לתת איזו שהיא התייחסות קצרה לתמונה - - - << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אני מתייחס בכל ישיבה, אבל אני נותן, בדרך כלל, לפעילים או למשפחות לדבר קודם כול – הם יגיעו עוד מעט וניתן להם לדבר – ומגיב להם. אני עושה את זה טוב, נראה לי. << אורח >> אמיר השכל: << אורח >> לאזרחי המדינה אין זכות לשמוע תגובה שלך? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> בוודאי, תמיד. הנה, בזכותך, אני גם אדבר עכשיו. אני פשוט לא רוצה לקחת את המושכות אליי כאשר זו הפינה שלכם, תמיד, מבחינת הוועדה. << אורח >> אמיר השכל: << אורח >> זו הפינה של כולנו. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אין בעיה, הכול בסדר. קודם כול, אני מביע את דעתי תמיד, בכל הזדמנות. אמרתי גם עכשיו שאנחנו רוצים את כולם בבית בהקדם, קודם כול. אני אומר "כולם", כי אני מאלה שחושבים על ימין; אני רואה את עצמי ימין-ימין, ואני אומר: המלחמה עם חמאס לא תיפסק – לא עכשיו, לא בעוד שנה ולא בעוד שנתיים. זה תהליך. גם מה שטראמפ הציע זה תהליך ארוך. לכן, אני חושב שצריך להחזיר את החטופים, קודם כול, את כולם, כי אנחנו נמשיך בלחימה. << אורח >> אמיר השכל: << אורח >> אנחנו נוכל להחזיר אותם רק אם נפסיק את הלחימה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אני לא מדבר, כרגע, על המצב הזה. אני אומר: צריך להחזיר את החטופים ולהמשיך את הלחימה לאחר מכן, כי היא תימשך לפחות חמש או 10 שנים. אני לא חושב שנחסל את החמאס – לא עכשיו, לפני החזרת החטופים. זה לא יקרה בחודש או חודשיים, וגם לא בשלושה. << אורח >> אמיר השכל: << אורח >> כלומר, להמשיך משלב א' לשלב ב'? זה מה שאתה אומר? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אני אומר: להחזיר את כולם, עכשיו. לעשות הסכם, להחזיר את כולם ולהמשיך בלחימה לאחר מכן. אנחנו צריכים להיות חכמים; לא צודקים. בטח לא עם חמאס. זו דעתי האישית. אני אומר אותה הרבה, דרך אגב, אז תקשיב. אני אומר אותה גם פה, בוועדה. << אורח >> אמיר השכל: << אורח >> אני שמח. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אני מחזק אותם. בעזרת השם, שירגישו טוב עד שיגיעו הביתה. גם בהסכם הזה, אנחנו רואים איך הם חוזרים - - - << אורח >> אמיר השכל: << אורח >> להרגיש טוב? שמענו את העדויות. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> שיחזיקו מעמד. אין לנו ויכוח, אנחנו חושבים אותו הדבר; אנחנו אולי אומרים את זה בדרך שונה. אני אומר: שירגישו טוב; שיחזירו הביתה. אנחנו לא רוצים שהם לא ירגישו טוב. ראינו איך הם חזרו. שלא יקרסו. << אורח >> אמיר השכל: << אורח >> נכון. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. משרד החינוך? אני אחכה ליזהר שיגיע. אולי הוא רוצה לדבר. << אורח >> גיא דגן: << אורח >> יש מצגת. (הצגת מצגת) מדברים פה על תקצוב בסך 15 מיליון שקלים – זה מה שאנחנו מבינים. אני אפתח ואגיד שאנחנו מברכים על כל תמיכה ותקציב לנושא כל כך חשוב. אנחנו יודעים שאנחנו נמצאים בתקופה של התפתחות טכנולוגית, שגורמת לכך שיש צורך גדול מאוד בהגברת הפעילות הגופנית של תלמידים, של בני נוער ושל בוגרים, ואנחנו לא מדינה שמשופעת במתקני ספורט. בתוך מערכת החינוך, כל בית ספר חדש שנבנה – בפרוגרמה שמאושרת יש גם את מתקני הספורט, שזה מגרשי ספורט לפי גודל בית הספר; קצת מתקני אתלטיקה קלה, כמו מסלול קפיצה למרחק; מסלול ריצה קצרה; ומשאירים תמיד מקום פנוי לבנות אולם ספורט, כי כשמשרד החינוך בונה בית ספר – אין לו תקציב לבניית האולם, אז משאירים מקום פנוי לבניית אולם כשיהיה תקציב לכך. << אורח >> אסף וינינגר: << אורח >> אסף וינינגר ממרכז המחקר של הכנסת. אם אתה כבר מציין את העניין של האולמות, רק לשליש מבתי הספר היום, בארץ, יש גישה לאולם ספורט. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> לאולם או למגרשים? << אורח >> אסף וינינגר: << אורח >> לא למגרשים; לאולם. גיא ציין שבפרוגרמה מקצים שטח להקמת האולם, אבל בפועל, ברוב המקרים – לא נבנה אולם. היום, המצב הוא שרק לשליש מבתי הספר יש גישה לאולם ספורט. כמו שגיא אמר, מגרשים נבנים, אבל לרוב הם לא מגרשים מקורים. << אורח >> גיא דגן: << אורח >> נכון. תודה על החיזוק של מה שאתה אומר. היו לא מעט דיונים בנושא של אולמות ספורט. כמדינה מפותחת, מבחינת מתקני ספורט בתוך בתי הספר – אנחנו במצב לא טוב יחסית למדינות המפותחות. הסיבה לכך היא כי שכשבונים בית ספר – בונים אותו ללא אולם, ורק מחייבים, בפרוגרמה, שיהיה מקום לבניית אולם ספורט כשיהיה תקציב, בין אם זה יבוא מכספי הטוטו, ממשרד התרבות והספורט, מפיתוח של הרשות המקומית, מהפיס וכך הלאה, אבל אלה סכומים הרבה יותר גדולים. זה לא מה שייתן לנו פה את המענה לאולמות ספורט. לכן, בסכום הזה – אנחנו לא מדברים על זה. בכל בתי הספר יש מגרשי ספורט ויש את המתקנים, כי הם מחויבים. יש בתי ספר ותיקים, ישנים, בפריפריה, שבהם יש צורך בשיקום של מתקנים קיימים, אז אנחנו חושבים שזה דבר שיכול להועיל. דבר נוסף זה קירוי של מגרשי ספורט. מאחר ואנחנו מדינה חמה, וחשיפה לשמש זה גם דבר שלא מועיל לבריאות. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אני באתי מהמדינה הקרה הבוקר – מאפס מעלות, בערך, אז אצלנו הסיפור הוא הפוך. בגלל זה אני בא מאזור שכמעט ואין בו אולמות; יש אחד בחיספין. << אורח >> גיא דגן: << אורח >> הסיפור של אולמות זה משהו שצריך להיפטר, אבל זה לא הדיון כאן, כנראה. זה דיון שכבר היה לא מעט – כלומר, אלה דיונים שמתקיימים, ואנחנו צריכים לראות איך פותרים את העניין הזה. משרד החינוך מעוניין מאוד, אבל הוא צריך תקציב כדי לתקצב את סיפור האולמות. כרגע, מבחינת מה שאנחנו רואים, זה נושא של שיקום מגרשי ספורט קיימים, ותיקים, שזקוקים לכך; קירוי של מגרשים – יש אפשרות לקרות או מגרש רב-תכליתי שלם או רק את חציו, שהוא זירת כדורסל, פחות או יותר; יש נושא נוסף, שזה מתחמי כושר גופני. כמו שאנחנו מכירים את מתקני הכושר הגופני בגינות הציבוריות – יש גם אופציה להקים מתחמים כאלה בתוך חצרות של בתי ספר, כדי שישמשו את התלמידים בבוקר ואת האוכלוסייה כולה אחר הצוהריים. זהו, פחות או יותר. אני חושב שאין לי למה לחזור כאן על החשיבות של הפעילות הגופנית והחינוך הגופני. לדעתנו, צריך ללכת על משהו שיהיה לו משמעות. אם זה יהיה משהו יקר מאוד, וזה יבוא למעט מאוד מקומות – יש לזה פחות Impact מאשר אם זה יהיה תקציב כזה שנוכל לסייע לרשויות רבות באמצעותו, כדי לשקם, לבנות או לעשות את מה שאמרתי קודם. אתם רוצים להוסיף? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> לגבי בניית אולם, מה המחיר, בערך? << אורח >> רם רחמים נהרי: << אורח >> אחת הסיבות שמשרד החינוך לא מתכנס לזה היא בעיקר סיבה תקציבית. לצורך העניין, רק בשביל להמחיש את הסיפור, להקים אולם ספורט משמעותי וגדול זה סדר גודל של 17-18 מיליון שקלים. הקטנים הם 7-8 מיליון שקלים, אבל ממעטים בלבנות אותם. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> בסדר, גם קטן טוב לפעמים. הגדול משמש לקבוצת כדורסל מקומית אולי – יש כל מיני שילובים – אבל לבית ספר – אני חושב שמספיק גם אולם סביר. << אורח >> רם רחמים נהרי: << אורח >> אין ספק שאולם ספורט זו התשתית הכי טובה, כי זה גם מקורה, זה גם סגור, זה גם חלל התכנסות, יש שם גם מתקני כושר – זה הכול מהכול, רק שיש לזה משמעויות תקציביות. זה התשומות הכי גבוהות. << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >> חשוב גם לציין שבסופו של דבר, אחר הצוהריים, אולם ספורט משמש לתחרויות, לאגודות, למשחקים ולהרבה מאוד דברים מעבר לפעילות השוטפת של בתי הספר. << אורח >> רם רחמים נהרי: << אורח >> בהחלט. מבחינת משרד החינוך, זה אך ורק עניין של תקציב. זאת אומרת, אנחנו יודעים לתכנן, לתת פרוגרמה ולתקצב אולמות ספורט ונכונים לעשות את זה. לכן, ההצעה שלנו לדבר הזה היא או טיפול במגרשים קיימים, במקומות שבהם בתי הספר או המוסדות הם ותיקים, ואז עברו על המגרשים הדורות וצריך לשפץ אותם. נניח שאנחנו הולכים על חלופה של שיפוץ מגרשי כדורסל חיצוניים – זה סדר גודל של משהו כמו 300 שקלים למטר, או משהו כמו 150,000 שקלים למגרש. זה יכול לתת שיפוץ של משהו כמו 100 מגרשים ברחבי הארץ, ואם אנחנו מדברים על שיפוץ של מגרש משולב, שהוא מגרש גדול יותר – אלה בעצם שניים של כדורסל – זה סדר גודל של 50 מגרשים. אם אנחנו מדברים על קירוי – זו תשתית שהיא כבר קצת יותר יקרה. במגרשים הקטנים של הכדורסל אנחנו מדברים על היקף של 20 מגרשים, או 20 קירויים, ובמגרשים הגדולים - - - << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> מה המחיר של הקירויים? << אורח >> רם רחמים נהרי: << אורח >> קירוי קשיח למגרש כדורסל עולה משהו כמו 600,000 שקלים. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> יש לנו איזו מחשבה. קיבלנו פה הצעות לפרויקט של קירוי ותאים סולאריים. אפשר לעשות את זה בשילוב. << אורח >> רם רחמים נהרי: << אורח >> אפשרי, זה יכול לעבוד. לא מעט רשויות עושות את זה ביחד, ואז זה גם רווחי ומשתלם. אגב, כשאנחנו מסתכלים על הרשויות בפריפריה, אנחנו רואים שפחות ניגשים לפרויקטים עם היקפים תקציביים גדולים. יכול להיות שדווקא לפריפריה, הפרויקטים האלה של הקירויים הם כן מענה יותר מתאים. קירוי של מגרש משולב כבר מגיע לסכומים של 1.2-1.3 מיליון שקלים, אז אנחנו מדברים פה על היקפים של 12 מגרשים משולבים. אלה המספרים, פחות או יותר. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. זהו? אז ניתן למירב סבירסקי לדבר. בבקשה. << אורח >> מירב סבירסקי: << אורח >> שמי מירב סבירסקי. בקצרה, שני הוריי נרצחו בבארי ב-07 באוקטובר. איתי, אחי, נחטף מהבית של אמא שלי ונרצח אחרי 99 ימים. ביום ה-97 קרס עליו מבנה כתוצאה מהפצצת חיל אוויר, ויומיים אחר כך – השובה שלו ירה בו, כנראה מהלחץ הצבאי שהתקרב אליהם. חבר הכנסת ואטורי, אתה יודע שברגע זה ישנם גברים במנהרות, קשורים בשלשלאות, מקבלים אולי חצי פיתה ביום? אולי פעם ביום נותנים להם לעשות את הצרכים שלהם. חלקם פצועים. אני לא ממציאה את זה. אם מישהו ראה אתמול חדשות – ראיתם את העדויות שיצאו עכשיו שהחטופים שיצאו בשבת פרסמו. ברגעים אלה. האם אתה יודע שזה באחריותך להוציא אותם משם? אתה נבחר ציבור שיושב, כרגע, בכנסת הזו; בקואליציה שמרכיבה את הממשלה; בסיעה שבה נמצא ראש הממשלה. ברגע זה – זה באחריותכם. באחריותכם, הם כרגע מוקרבים אל מותם. לא רק שאנחנו לא רואים איך השלב השני מתקרב – אנחנו רואים אותו מתרחק. אני בכלל לא מבינה איך הדיון הזה מתקיים כרגע. אני בטוחה שכל מי שפה, כל האזרחים שפה, נבוכים גם, מכך שהם צריכים להתעסק בזה כרגע, במקום בדבר היחידי שחשוב. אני לא מבינה איך אתה יכול לקיים ועדה, בכלל, או כל דבר אחר. הדבר היחידי שהייתם צריכים לעשות, כרגע, זה ללכת למשרד ראש הממשלה, לשולחן של ראש הממשלה, לדפוק על השולחן ולהגיד: "איך אתה מוציא אותם משם?". אנחנו יודעים מי האויב הרע והאכזר שלנו. אנחנו מצפים מהאויב הרע והאכזר שלנו שהוא זה שישמור עליהם? שהוא זה שיטפל בהם? אנחנו יודעים כמה הם רעים ונוראיים. האם גם אנחנו כאלה רעים ונוראיים? מי אחראי להוציא אותם משם? איך אתה יכול להסתכל לאימהות בעיניים? לי – כבר אין את מי להציל יותר. הגופה של איתי חזרה, חולצה. קברנו אותו. אני פה כתמרור אזהרה למה שיקרה כשתחזרו להילחם. אני לא מבינה איך יכול להתקיים כל דבר כרגע, בכנסת, חוץ מלמצוא דרך להחזיר אותם; למצוא דרך לממש את החלק השני של המתווה; בכלל, לכווץ אותו. מה זו ההתעללות הנוראית הזו? מה זו פריסת הזמן האין-סופית הזו? למישהו שם יש זמן עודף? ראינו את השלושה שחזרו השבוע – שניים מהם מהקיבוץ שלי, מבארי. בדקה ה-99. אני רוצה לדעת מה אתה הולך לעשות עכשיו, כנבחר ציבור שיושב בקואליציה שמרכיבה את הממשלה כרגע, כדי לוודא שמוצאים עכשיו דרך לממש את החלק השני של המתווה? לממש את ההחזרה של כולם? לא בעוד שבועיים; לא בעוד חודש; לא בעוד חצי שנה. לא למרוח את זה. במיידי. אני באמת רוצה לדעת – מה בכוונתך לעשות? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. קודם כול, אנחנו עושים הכול כדי להשיבם הביתה. << אורח >> מירב סבירסקי: << אורח >> מה זה "הכול"? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> זו עובדה שראש הממשלה לקח אחריות להחזיר אותם הביתה, והוא כן מחזיר אותם הביתה. גם על אלה שחוזרים עכשיו נאמר שלא עושים מספיק, לא עושים בכלל וכו'. העסקה הזו התבשלה בצורה הזו; זו הדרך הכי אפשרית להחזיר אותם, כרגע, וזה מה שעושים. << אורח >> מירב סבירסקי: << אורח >> ואז נדבר על כמה רע הם נראים, אבל נשכח שאותם – אפשר היה להחזיר במאי או ביולי. לפני חצי שנה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אם היה אפשר להחזיר אותם במאי – היינו מחזירים אותם במאי. << אורח >> מירב סבירסקי: << אורח >> הלוואי והייתי יכולה להאמין לך. הלוואי והייתי יכולה להאמין לדברים האלה, אבל אנחנו שומעים מבפנים. שמענו את בן גביר, שאומר בעצמו איך הוא מטרפד פה את העסקאות; איך הוא מפעיל לחץ פוליטי כדי לטרפד את העסקאות. אז אתה אומר לי שעושים הכול? אז כרגע אנחנו משהים? ראש הממשלה נסע להיפגש עם טראמפ. אנחנו היינו בטוחים שהוא חוזר משם עם מתווה חלק ב'. מה? לא מדברים על זה. הקבינט מתכנס מחר. מחר? ראיתם איך הם חזרו. מחר הוא יתכנס? אני רותחת. אני חושבת שכל מי שפה – רותח מזעם ולא מבין. אתם מנותקים מהעולם; אתם לא מבינים את האחריות שלכם. לאן המדינה שלנו התדרדרה? סבתא שלי, בת ה-98, יצאה מבארי; ניצלה משם. איזו בושה וחרפה על הדבר הזה. איך אני יכולה להסתכל לה בעיניים כשזו המדינה שלה כרגע? אתם לא מבינים איפה אתם נמצאים. זו אחריות שלך, ושל כל אחד שיושב בכנסת כרגע – בטח אם אתם בקואליציה. בטח אם אתם בסיעה שהממשלה מורכבת ממנה. האחריות שלך. עליך. גם הדם של אח שלי – עליך, ועל כל חברי הכנסת האחרים שנמצאים פה, ולא עשו מספיק. היה אפשר להחזיר אותם. שום דבר זה לא גזרת גורל. המצב שלהם זה לא גזרת גורל. והתשובה היחידה שתספק אותי היא לדעת שאתה עכשיו הולך ואומר: "אני דורש לעשות יותר"; לא יושב מהצד ואומר - - - << אורח >> אמיר השכל: << אורח >> הוא אמר לי את זה קודם, דרך אגב, לפני שאת נכנסת. << אורח >> מירב סבירסקי: << אורח >> שמה? << דובר_המשך >> אמיר השכל: << דובר_המשך >> שהוא בעד להחזיר את כולם מיד. << דובר >> קריאה: << דובר >> אבל הוא יושב בוועדה הזו. << אורח >> מירב סבירסקי: << אורח >> אוקיי, אני שמחה מאוד לשמוע את זה, אבל אתה הולך ודורש את זה מראש הממשלה? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אני רוצה להגיד לך דבר אחד: ראש הממשלה פועל כל הזמן כדי להחזיר את החטופים. את יכולה לא לאהוב אותו ואת יכולה לאהוב אותו, אבל תביני דבר אחד: פעם שאלו אותי מה אני עושה. לפעמים, לשתוק זו גם פעולה. למה? כי ראש הממשלה עושה את כל המשא ומתן, נותן לחץ כדי להחזיר אותם, ולא תמיד תדעו מה הוא עושה, וטוב שכך. טוב שאת לא יודעת מה הוא עושה עכשיו כדי להשיב אותם. זה שהוא ישב עם טראמפ – כן, הוא ישב עם טראמפ, והוא דיבר על החטופים, תאמיני לי. לפעמים אני יושב איתו גם בארבע עיניים, שומע את הדברים ושומע את הרצינות שלו – ואמרתי את זה להורים של התצפיתניות החטופות. גם דיברתי עם אבא של לירי לאחרונה; התמונה שלהם הייתה אצלי על השולחן בליל הסדר, תמיד, כדי שהבנות שלי יראו – יש לי בת חיילת גם כן. אני אומר לך דבר אחד: נתניהו עושה הכול, אבל אתם לא תדעו מזה, כי זה חלק מההצלחה – להחזיר אותם. יש פעולות שעושים שקצת עוזרות לחמאס, כי הוא רוצה שיהיה כאן בלגן, אבל דבר אחד: טוב שאתם פה; טוב ששומעים אתכם; ואנחנו נמשיך לעשות, גם כי צו החיים הוא צו שלנו. אנחנו נעשה את זה, ולא נגיד לאף אחד מה אנחנו עושים. גם אמרתי: פעם אמרו לי "מה?" זה וזה, ואמרתי: "אני לא אספר לכם, כי אם אני אספר לכם – אני מכשיל את העסקה", וזה מה שקרה עד היום. לפעמים, חברי כנסת, וגם שרים – כמו שאומרים אצלנו, בליכוד, צריכים "לשתוק; לא לדבר". ראש הממשלה עובד עכשיו, וכך צריך לעשות. לא צריך לדבר יותר מדי. << אורח >> מירב סבירסקי: << אורח >> בשבוע שעבר דיברנו בטונים אחרים. אתה יודע מה? כי אמרנו: "הנה, הדברים קורים". "הנה, סוף סוף. אתה יודע מה? רק נהיה כאן כדי להזכיר לכם שאנחנו פה ולא מרפים לרגע, כי אנחנו אחראים שהם יחזרו גם, כי זו מרגישה לי גם אחריות שלי". זה מה שעשינו בשבוע שעבר, אבל עכשיו, אחרי שביום שבת ראינו את המצב הנושא שבו הם נמצאים, אחרי שקיבלנו את העדויות, ובמקביל, אני שומעת שראש הממשלה לא נותן מנדט מלא לצוות המשא ומתן להתקדם לצוות השני? אתה יודע מה? יכול להיות שבסיטואציה אחרת – מה שאתה אומר הוא נכון, שהשתיקה טובה, אבל עכשיו? אחרי 493 ימים? אחרי 493 ימים, כשאנחנו לא יודעים מה עם חלק ב' של המתווה? עכשיו? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> השתיקה היא לא להתברבר יותר מדי בתקשורת; לא לברבר יותר מדי. לא לספר: "עכשיו אנחנו עושים כך, א', ב', ג'". הצד השני, האויבים המרים שלנו, הנבלות, לא צריכים לשמוע מה אנחנו עושים. << אורח >> מירב סבירסקי: << אורח >> בסדר, אתה יודע, הלוואי והייתי יכולה לסמוך, אבל אני אגיד לך משהו: אם ראש הממשלה היה רוצה באמת שנסמוך עליו – הוא היה דואג לעשות את זה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> הוא עושה. << אורח >> מירב סבירסקי: << אורח >> אתה יודע שאף אחד מהמפלגה שלך לא בא לרגע לבקש ממני סליחה? להשתתף בצערי? לקחת אחריות ולהגיד: "סליחה, זה קרה במשמרת שלנו"? אתה יודע שכל מה שקרה כאן – זה באחריות שלכם, כי במקרה ישבתם בממשלה? אתה מבין את זה? אף אחד לא לקח אחריות, אז אתה מצפה ממני שאני אסמוך? אני אסמוך כשאני אראה תוצאות. אך ורק תוצאות. ממה שאנחנו יודעים, היחידי שהיה לו אינטרס למשוך את המתווה הזה כל כך הרבה זמן הוא ראש הממשלה, כי הוא לא רוצה להגיע לסוף של המלחמה. הוא לא רוצה להגיע להחלטות. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> למרות ההתקפות – יש תוצאות. הן לא מספקות כמו שהיינו רוצים; את יודעת מה? היינו רוצים גם להחזיר את כולם בפעימה אחת, אבל זה בלתי אפשרי, כנראה. << אורח >> מירב סבירסקי: << אורח >> למה? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> לא משנה למה. עזבי את זה. << אורח >> מירב סבירסקי: << אורח >> אפשרי לגמרי. כי ראש הממשלה לא רוצה לסיים את המלחמה; כי הוא רוצה למשוך את זה לנצח; כי אולי עכשיו נגיע גם לשלב הטרנספר. מה זאת אומרת? כרגע, בגלל שטראמפ קפץ עם איזו שהיא הצעה, וכולכם רוצים להיאחז בה – אנחנו מושכים עוד יותר את הזמן? אלי, אוהד ואור חזרו בדקה ה-99. ראינו את זה עליהם. אתה מבין? אני חושבת שכולכם בטח ראיתם אתמול את הריאיון של עידית אהל, אמא של אלון אהל, שהבן שלו היה פה בשבוע שעבר. איך אתה יכול להגיד "עושים הכול"? הבן שלה, כרגע, בשלשלאות, פצוע, עם רסיסים בכל הגוף שלו. איך אתה יכול להגיד "עושים הכול", כשהוא בשלב ב' שלא מדברים עליו? הוא אפילו לא בהומניטרי. איך אפשר? איך אתם יכולים להגיד את הדברים האלה? לפחות כנות. אתה יודע מה? תגיד לי: "אני לא יודע". תגיד לי: "אני אלך לראש הממשלה ואדרוש את זה". משהו. אבל לא – "תסמכי על ראש הממשלה". באמת? איך אני יכולה לסמוך על זה כשאתם לא לוקחים אחריות לשנייה? אם היית לוקח אחריות – זה דבר אחר. אתם לא לוקחים אחריות לרגע, ואני אמורה לסמוך עליכם? כי שילמתי כבר את כל המחירים האפשריים? אז במה הדיון הזה אמור להמשיך להתעסק עכשיו? << דובר >> קריאה: << דובר >> שיהיה אולם ספורט לקפוץ בו. << אורח >> מירב סבירסקי: << אורח >> זה חשוב שיהיה אולם ספורט, אבל אם היינו ברגע אחר בחיים. אני כבר אגיד גם לכל מי שנמצא פה כרגע: זה על כולנו עכשיו לדאוג שהם יחזרו, ולייצר את הלחץ הזה, בכל מקום שאפשר; כל אחד במה שהוא יכול לעשות. אני לא התכוונתי להגיע היום, אבל לא יכולתי להישאר בבית, כי איך אפשר להישאר בבית? יש לכם ילדים. אני בטוחה שכולם כואבים את הכאב של המשפחות. אני לא בטוחה אם כולם מעזים להבין שהם היו יכולים להיות שם. אני, במקרה, הייתי יכולה להיות שם. במקרה, לא הייתי בבית של אמא שלי, עם הילדים שלי, ביום שבו חטפו את איתי. כולנו צריכים לעשות יותר ברגע הזה. זה רגע חירומי. << דובר >> קריאה: << דובר >> אפילו חברי הכנסת מבינים שאין להם מה לעשות בוועדה הזו. אין פה חברי כנסת. יסמין, שלום. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> יש חברי כנסת. יש לנו מה לעשות בוועדה הזו – זה כסף של אזרחי ישראל, ואנחנו מנסים להביא למצב שאזרחי ישראל ייהנו ממנו, לעתיד, לעוטף שנהרס. הדברים האלה חשובים. אתם לא הייתם פה בהתחלה, אבל הוועדה הזו, בראשותי, מתעסקת כרגע בלהביא חזרה לעוטף, ולתת משהו לדור העתיד. אנחנו כבר ספגנו את המכה הזו, ואני חושב שדור העתיד צריך להתפתח בצורה שונה. תודה רבה. חבר הכנסת ירון לוי, אתה רוצה לדבר? << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >> כן. אני רוצה להתייחס, בהמשך לדברים של מירב. כל מה שאנחנו עושים כאן – כל מה שנעשה כאן לקידום בני הנוער והדברים החשובים במדינה – נראה זניח וללא שום חשיבות עד שלא נחזיר את אחרון החטופים. אנחנו לא במסלול. מדינת ישראל לא תחזור. אני מדבר, והשמות והתמונות מהשחרור האחרון לא יוצאים לי מהראש, ואפילו לילדים. אני חושב שלא רק חברי הכנסת והממשלה, אלא הציבור כולו, כל אזרח במדינה, חייב לעשות הכול כדי שהם יחזרו. אם פעם סיפרו לנו שבית זה מקום בטוח, ושיש כאן ביטחון, במדינה הזו – ב-07 באוקטובר ניפצו לנו את זה. אנחנו לא יכולים לספר לילדים שלנו שבית זה מקום בטוח, כשיש אנשים שחטפו אותם מהמיטות שלהם ושחטו אותם. אני לא רוצה להרחיב על מה שהיה שם. אני חושב שכולנו מחויבים, וכל עוד הם לא חזרו – אף אחד מאיתנו לא עשה מספיק. והאחריות היא שלנו, של כולנו. אני מבקש סליחה. << דובר >> קריאה: << דובר >> סליחה לא תחזיר אותם. מעשים יחזירו אותם. << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >> אנחנו גם עושים, ואמרתי שזה אף פעם לא מספיק. כל עוד כולם לא חזרו הביתה לביתם – זה עדיין לא מספיק. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> לגבי הדיון עצמו, אנחנו סיימנו. חברת הכנסת יסמין פרידמן, את רוצה להגיד משהו? << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> אני עוד אדבר הרבה על הנושא של החטופים, אבל המילה היחידה שאנחנו יכולים להגיד, באמת, היא "סליחה". אין מילה אחרת שיש לנו להגיד חוץ מסליחה על כך שהם עדיין לא פה; שהם עברו את זה; שאנחנו נסחבים עם זה. אי-אפשר - - - << דובר >> קריאה: << דובר >> הזילות של המילה הזו, "סליחה". << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> אני מבינה מה אתה אומר, אבל זה עדיין הדבר היחיד שאני חושבת שאנחנו צריכים להגיד כרגע. סליחה שהם עדיין שם. סליחה שלקח כל כך הרבה זמן להחזיר את מי שעוד חזר. << דובר >> קריאה: << דובר >> כמו שהיא אמרה, את צריכה לפנות לחבר הכנסת ואטורי, שהוא מהקואליציה, ולדרוש ממנו שהדיון היחידי שיהיה היום הוא על איך מביאים את כולם הביתה, עכשיו. << אורח >> מירב סבירסקי: << אורח >> ואם אי-אפשר לעשות את הדיון הזה בציבוריות – לדרוש שיקיימו אותו בחדרי-חדרים, אבל לא לקיים משהו אחר בינתיים. לא יכול להיות שמתקיים משהו אחר בינתיים, וזה לא כי זה לא חשוב - - - << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> הדיון הזה הוא בפרהסיה בכוונה, והוא גם משודר, כדי שיראו לאן הכסף הולך. אני אמרתי גם בתחילת הדיונים – היה נראה שזה הולך להיות סעיף באוצר, ואמרתי: "לא, אלה כספי הגז, זה צריך ללכת לאזרחי ישראל". לכן אנחנו פה בשיתוף פעולה קואליציה-אופוזיציה, כדי להביא את הדברים האלה למטרות הנכונות. אנחנו עובדים בשביל זה, כדי שזה יגיע למקומות הנכונים. אני חושב שהעבודה הזו היא חשובה מאוד. << דובר >> קריאה: << דובר >> צריך לכנס את הקבינט עכשיו. << אורח >> מירב סבירסקי: << אורח >> זה ברור שהדיונים תמיד חשובים - - - << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אנחנו חברי כנסת קטנים; לא - - - << אורח >> מירב סבירסקי: << אורח >> לא, זה בדיוק העניין. גם אני "אזרח קטן", גם אני סתם אזרחית קטנה; אתם לא חברי כנסת קטנים – אתה חבר קואליציה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אנחנו לא חברי קבינט. << אורח >> מירב סבירסקי: << אורח >> זה לא משנה. אתה יכול לדרוש מראש הסיעה שלך, שהוא ראש הממשלה, שיכנס את הקבינט. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תראי, כל מה שאגיד – יהיה לך משהו נגד, אבל אני אומר דבר אחד: כשאני מדבר עם ראש הממשלה – זה מספק; כשאני תומך במשהו שהוא עושה, שרוב הבייס שלנו לא תומך בו – אני חושב שזה קצת בסדר. תודה רבה. אנחנו סיימנו את הדיון. מישהו רוצה לדבר על הדיון? << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >> אני אשמח לשאול שאלות. << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> הדיון הסתיים? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> הם דיברו, זהו. באו שלושה ממשרד החינוך. אנחנו צריכים למהר להמשיך לדבר הבא בעניין החטופים, כי אנחנו סתם יושבים פה עכשיו. שומעים אתכם – זה טוב; הם סיימו את הדברים שלהם. בואו נתקדם לדבר הבא. << אורח >> מירב סבירסקי: << אורח >> מה הדבר הבא? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> להמשיך לפעול. << אורח >> מירב סבירסקי: << אורח >> במה? ללכת לראש הממשלה ולהגיד לו: "תכנס כבר את הקבינט"? << דובר >> קריאה: << דובר >> תשלח את המשלחת עם מנדט אמיתי להמשיך את העסקה, כמו בהסכם שהוא חתם עליו. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> דרך אגב, הערה קטנה לגבי מה שדיברתם עליו, משרד החינוך – יש לנו נציג ממשרד האנרגיה, נכון? << דובר >> נטלי שלף: << דובר >> כן, גם משרד האנרגיה פה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אנחנו נעשה את זה בשיתוף. הדברים התערבבו, כי התחלנו את הדיון והם הגיעו רק לאחר מכן. << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >> אני רוצה לשאול בבקשה, כבוד היושב-ראש: אנחנו מדברים על 15 מיליון שקלים שאנחנו הולכים להקצות לטובת שיפוץ אולמות, נכון? << אורח >> גיא דגן: << אורח >> מתקני ספורט בכללי. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה מה שהם מבקשים. זה יוקצה. << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >> כן. זה מה שאתם מבקשים. << אורח >> גיא דגן: << אורח >> לגבי אולמות, בגלל שעלות אולם היא כל כך גבוהה, אמרנו שהסכום הזה יכול להיות הרבה יותר משמעותי אם נלך על הדברים האחרים שהצגנו קודם. שם, אפשר לתת את זה להרבה יותר, כמו שיפוץ מגרשים, קירוי מגרשים, מתחמי כושר גופני. << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >> הבנתי. הוועדה אמורה לקבל את ההחלטה לאן היא מנתבת - - - << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> בתהליך שעשינו – התחלנו מההתחלה; אנחנו כבר שבוע או 10 ימים בדיונים – אנחנו מנסים לקיים את החוק עצמו, ולהביא את הכסף הזה לעוטף, לנגב ולגליל, לתעסוקה, לדור הבא, לילדים, לחינוך – לכל מה שיקדם את דור העתיד. << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> ולהתייחס ללשון החוק. בלשון החוק, "מבנה ספורט" זה פחות חלק. הוועדה קיבלה בקשות – לדעתי כבר הגענו לסכום של מיליארד, ובסופו של דבר, יש 189 מיליון. << אורח >> ישי גרין: << אורח >> אני אבקש להתייחס למה שאמרת, אדוני חבר הכנסת. ישי ממינהל כלכלה ותקציבים. כמו גם בפרויקטים האחרים, אנחנו לא באים עם איזו שהיא רשימה סדורה של מי צריך לקבל מה, אלא צורת העבודה שלנו היא בקול קורא, שבו אנחנו נותנים תיעדוף לפי קריטריונים, גם המלצות של הוועדה וגם של הגורמים המקצועיים – בדרך כלל בדגש על דרום-צפון. כך עשינו גם בפרויקטים הקודמים. אני כן חושב שאנחנו עומדים במטרות החוק. מטרות החוק גם מופיעות פה, בסעיף הראשון – חברתיות, כלכליות וחינוכיות לדורות הבאים. לצערי, ברמה האישית, מעבר לחינוך הגופני, שהוא חשוב לחוסן ולבריאות של הילדים – אנחנו מדינה שיש לה מלחמות, וגם זה חלק מהבריאות אחרי זה. אם לא יהיה לנו חינוך גופני והתקרבות לבריאות – אנחנו - - - << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> חד-משמעית. זה חשוב. בשביל זה יש את משרד התרבות והספורט. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> מעבר למשרד הספורט, גם אתם וגם החינוך - - << אורח >> ישי גרין: << אורח >> עוד פעם, אנחנו לא מבקשים תקצוב לפרויקט התשתית. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> - - אנחנו On Top. זאת אומרת, יש את תקומה וכל מיני גופים לשיקום הדרום והצפון, שצריכים להיות מעבר. אנחנו לא מחליפים את זה. יש לנו מעט כסף להשקיע בנשמה באזורים האלה. << אורח >> ישי גרין: << אורח >> זה בתיאום איתם – עם תקומה ותנופה. אנחנו מלווים גם אותם בתקציבים, כמובן, ומוודאים שלא תהיה כפילות. כלומר, אם מקום מסוים מקבל תקציב מתקומה - - - << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> איזו כפילות? הם ישקיעו את הכסף הגדול. אנחנו רוצים להשקיע בנשמה. << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> זה יפה אם אתם יודעים כמה תקציב יש לתנופה, כי חברי הכנסת לא יודעים. << אורח >> ישי גרין: << אורח >> לצערי, גם אצלנו זה משתנה. כשנדע – הוא יבוא לאישור התקציב. זה חלק מהתפקיד של אישור התקציב. << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> אנחנו אפילו לא יודעים מה התוכניות לתנופה, כי לא הציגו בפנינו כלום. << אורח >> גיא דגן: << אורח >> ברשותכם, אם אפשר להוסיף – אני מקווה שאני לא חוזר על דברים שאמרתי קודם – נכנסנו לעניין של המשמעות של חינוך גופני בספורט גם בתקופה הזו. אחד הדברים שעסקו בחוסן ונתנו חוסן זה הפעילות הגופנית של בני הנוער, וגם, דרך אגב, כאלה שהיו חטופים. חטופות שחזרו בפעימה הראשונה – חזרו לשחק כדורעף בנבחרות של בית הספר ובטורנירים. << דובר >> קריאה: << דובר >> באיזה אזור? << אורח >> גיא דגן: << אורח >> באזור העוטף. יש משמעות גדולה מאוד לעניין הזה. כמו שאמרתי קודם, הלוואי והיו סכומים הרבה יותר גדולים, שאפשר היה לתת אותם לפרויקטים שהם הרבה יותר יקרים, אבל אין סכום גדול כדי לתת לפרויקט יקר, ולכן אפשר ללכת על דברים שיהיו משמעותיים מאוד גם כן. כמו שאמרתי, משרד החינוך בונה בית ספר ומגרש, אבל אם המגרש ישן וותיק, ויש סדקים – יש פה הזדמנות לשפץ אותו ואולי גם לקרות אותו. ויש משמעות גדולה מאוד למתקני הכושר הגופני בתוך חצרות בתי הספר, בעיקר בעל-יסודי – יש לזה גם משמעות של הכנה לצה"ל, שמירת הכושר הגופני והבריאות של בני הנוער. אלה הדברים, פחות או יותר. כמו שאמר ישי קודם, אפשר לתת את האפשרויות האלה בקול קורא, עם העדפה לאזורים שדיברנו עליהם קודם. אני מניח שמי שזקוק לזה – יצטרך להוכיח שהוא באמת זקוק לזה, ושם נתקצב. << אורח >> מירב סבירסקי: << אורח >> אתה יודע מה מפחיד אותי נורא? זה בדיוק העניין – השגרה הזו, ה-Casual הזה שקורה כל הזמן, שממשיכים, ותמיד יש כאן דיונים חשובים מאוד. זה בדיוק הנרמול הזה; שאומרים לנו: "עדיף לא לדבר. עדיף להיות בשקט. עדיף לא לצעוק כרגע". הנה, אפילו עכשיו, אנחנו כביכול בתוך מתווה – אני אומרת "כביכול", כי אף אחד מאיתנו לא יודע מה יקרה ביום שבת – ואז ממשיכים לדבר. הכול באמת חשוב מאוד, והנושאים שאתם מתעסקים בהם הם חשובים. הכול חשוב. גם אני צריכה לקום בבוקר ולשלוח את הילדים לגן ולבית הספר, אבל המקום הזה, כנסת ישראל – בבוקר, כששאלתי את עצמי מה אני הולכת לעשות, אמרתי: "אני צריכה לבוא למקום שבו מתקבלות ההחלטות". ואז תגידו שוב: "זה רק בקבינט"; "לא, זה רק ראש הממשלה" – לא. כל מי שפה הוא נבחר ציבור. נבחרי ציבור – זה באחריותכם. ואז, לא יכול להיות שהדברים מתנהלים כאילו אנחנו בשגרה, וזה לא כי זה לא חשוב, ברור שזה חשוב, אבל פה, בכנסת ישראל – לא יכול להיות שהדברים מתנהלים כשגרה. לא יכול להיות שראינו באיזה מצב נורא חזרו החטופים. מעבר למצב הנורא שהם חזרו בו, הם הביאו איתם עדויות שכרגע נמצאים שם גברים צעירים במצב נוראי. דברים שלא ידענו. אמהות שקיבלו עכשיו אות חיים ראשון, אבל לא רק אות חיים – אות חיים על הסבל הלא יתואר שהילדים שלהן נמצאים בו, וסכנת החיים המיידית שהם נמצאים בה. אנחנו זועקים את זה חודשים, אבל היינו צריכים לראות את זה בעיניים כדי שפתאום נאמין, נכון? מדהים. החודש האחרון לחיים של אח שלי היה בתנאי רעב; בתנאים מזעזעים, נוראיים, של תמר ופרוסת לחם ביום; מקלחת אחת ב-24 ימים. זה היה החודש האחרון לחיים שלו, ואנחנו מדברים על דצמבר עד ינואר. בספטמבר, כשהשישה נרצחו במנהרה, כולנו הזדעזענו. לא האמנו למשקל שהם הגיעו אליו. לא האמנו לתנאים. ראינו את בקבוקי השתן. איפה הדחיפות? איפה הבהילות? נמשיך לדבר בנועם, ברוגע; נחכה; נמשיך לנהל דיוני סרק, או לא סרק – לא משנה, גם אם הם חשובים מאוד? זה נרמול. ואז, בעוד חמישה חודשים, פתאום נתעורר כי נגלה שחטוף נהרג או נרצח, ולא נבין איך זה קרה לנו? זה קורה עכשיו. זה קורה הרגע, ברגע זה. אנחנו יודעים, ויש עדויות מלאות לזה. אז אי-אפשר לעשות שום דבר אחר חוץ מלדרוש את החזרתם. אני יכולה לדרוש את החזרתם, להביט לכם בעיניים וללחוץ. חברי הכנסת, בטח חברי הקואליציה, אמורים ללכת לראש הממשלה עכשיו ולהגיד לו: "תכנס את הקבינט עכשיו. תגיעו לחלק השני של המתווה עכשיו. זה עלינו". אתה לא רוצה לדבר על זה מבחוץ? אל תדבר. אתם לא רוצים בתקשורת? לא בתקשורת, אבל עכשיו ללכת לראש הממשלה ולהגיד לו: "הקבינט מתכנס עכשיו. תוציאו משלחת עכשיו. תמצאו דרך לממש את החלק השני של המתווה עכשיו, ולהחזיר את כולם, ודי כבר עם כל הפעימות הנמרחות האלה". סבל אין-סופי. אז אני, כשאני יושבת פה, לא יכולה לאפשר לנרמול להתרחש. לא יכול להיות שהכנסת ממשיכה להתנהל כאילו כלום. כאילו זה לא באחריותה. הכנסת צריכה לשבות היום, לעבור למשרד ראש הממשלה ולשבת שם. וכל דבר אחר – לא יכול להיות שמתקיים כרגע. המחשבה שאנחנו בתוך מתווה, אז גם צריך לשתוק עכשיו – זו עוד הרדמה של הציבור. נחכה שזה יתפוצץ אחר כך? תמיד, הדילמה הכי גדולה של המשפחות היא מה הקו האדום שלהן, כי יש הרבה מאוד פחד, והטרור הפסיכולוגי הוא משני הכיוונים. הקו האדום, הרבה מאוד פעמים, הוא שכבר מאוחר מדי. אז לא, אסור שיהיה מאוחר מדי. עבור אח שלי – זה מאוחר מדי. זה מאוחר מדי עבור המון אחרים שהיה אפשר להציל אותם; שהלחץ הצבאי הרג אותם; שההתמהמהות הרגה אותם; שהטרפודים הרגו אותם. עכשיו, אסור שזה יהיה מאוחר מדי, ועכשיו זה כבר מאוחר מדי לחלקם, אולי. כל שנייה שעוברת. אז נמשיך כרגיל? << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> לא, מירב, את צודקת. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תקשיבי, התחלנו דיון כבר אחרי שדיברת, ועכשיו את מדברת עוד פעם. את לא יכולה להפריע לנו בדיון בכל פעם. זה אחד. דבר שני, אנחנו לא בדיוני סרק – אנחנו דנים פה על איך להעביר את הכסף, ולדאוג לשאוב כספים שלנו, ששייכים לאזרחי ישראל, כדי להביא אותם לעוטף, כדי שהשבים הביתה יקבלו מגרשים, כמו שהוא אמר, וכדי שניתן דברים כדי לפתח את העוטף. זה חשוב מאוד, כדי שיהיה להם לאיפה לחזור בכלל כשהם יחזרו הביתה, אז אני לא חושב שאלה דיוני סרק. אמרתי לך גם את דעתי לגבי העסקה והכול – אני חושב שאין לנו פה ויכוח, אפילו, את מבינה? הדיון הזה הוא חשוב מאוד. אני יכול גם לסגור אותו, כי כמעט סיימנו אותו – נשאר פה עוד דובר אחד וזהו. עדיין, אנחנו עושים את כל הדיון הזה כדי שעדיין תמשיכי לדבר – זה בסדר, אנחנו רוצים לשמוע, אבל את מבינה את הקטע פה? כל מילה שאני אגיד עכשיו בדיון – את תגידי משהו. << אורח >> מירב סבירסקי: << אורח >> לא, אתה לא הבנת מה אני אומרת. הדיונים הם חשובים מאוד – מה שמסוכן זה הנרמול. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תני לחברי הכנסת להגיב על מה שאת אומרת לגבי החטופים. זה גם להביע דעה. << אורח >> מירב סבירסקי: << אורח >> בשמחה. אני אשמח. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אתה רוצה לדבר? בבקשה. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> כשאתה בא ואומר "דיוני סרק" – אני רוצה להסביר לך משהו: אתה אדם דתי. אני לא יודע אם ראית את התמונות, ביום שבת בבוקר, של שלושת החטופים - - - << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> ראיתי. עזבו אותי. תעשו לי טובה. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> אתה ראית אותם בערב. אם אתה היית רואה את זה בלייב - - - << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תקשיב, אני דיברתי פה מספיק - - - << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> תן לי, אני רוצה להגיד משהו. אני בן לניצולי שואה. כל המשפחה שלי נספתה בשואה. כשישבתי עם אמא שלי, אישה בת 85, והיא ראתה את התמונות האלה – לא היה שום הבדל בין ניצולי השואה שיצאו לעומת שלושת החטופים האלה. אין לנו זמן להשאיר אותם עוד דקה אחת. כבר היה אפשר לעשות את זה לפני, וכולם יודעים את זה. היה אפשר לעשות את זה לפני, והבניין הזה צריך להתעורר. כן, הכול דיוני סרק. ואין אדם שיותר חשוב לו הספורט ממני. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אלה דיוני סרק? אז אני סוגר את הישיבה. תודה רבה. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> זה הכי קל להגיד את זה. מה, קשה לכם לשמוע את האמת? << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 10:15. << סיום >>