פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



12
ועדת החוקה, חוק ומשפט
20/05/2025


מושב שלישי



פרוטוקול מס' 632
מישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט
יום שלישי, כ"ב באייר התשפ"ה (20 במאי 2025), שעה 9:00



סדר היום:
 << הצח >> הצעת חוק הבעת עמדה של נפגע או נפגעת עבירה בנוגע לשחרור על־תנאי ממאסר (תיקוני חקיקה), התשפ"ה–2025, של ח"כ חילי טרופר << הצח >>   


נכחו:
חברי הוועדה: 
יצחק קרויזר – מ"מ היו"ר
עופר כסיף


חברי הכנסת:
חילי טרופר
שלי טל מירון


מוזמנים: 
	נילי פינקלשטיין
	–
	משפטנית המחלקה למשפט פלילי, משרד המשפטים

	שמרית גולדנברג
	–
	משפטנית ייעוץ וחקיקה- פלילי, משרד המשפטים

	גלית יוספן
	–
	יחידת הסיוע הארצית לנפגעי עבירה, משרד המשפטים

	יפעת רווה
	–
	עו"ד המחלקה למשפט פלילי ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

	עדי פרץ
	–
	עוזרת משפטית ליעומ"ש בל"מ, המשרד לביטחון לאומי

	נועה עמור
	–
	ק' נפגעי עבירה שב"ס, המשרד לביטחון לאומי

	ענת הראל
	–
	מנהלת תחום פ"א נפגעי עבירה, משרד הרווחה והביטחון החברתי

	מוריה ארליך
	–
	עוזרת משפטית, משרד הרווחה והביטחון החברתי

	הילה דולינסקי
	–
	עוזרת יעוץ משפטי, משרד הרווחה והביטחון החברתי

	חנית אברהם בכר
	–
	עו"ד, הנהלת בתי המשפט

	אורלי רוזנטל-נעמן
	–
	ממונה ארצית נפגעי עבירה, פרקליטות המדינה

	גלית יוספן
	–
	פרקליטות המדינה

	שרי גולן
	–
	פעילה חברתית, איגוד מרכזי סיוע לנפגעות תקיפה מינית

	הלה נויבך
	–
	מנהלת התחום המשפטי, איגוד מרכזי סיוע לנפגעות תקיפה מינית

	מיה אוברבאום
	–
	היועצת המשפטית, איגוד מרכזי סיוע לנפגעות תקיפה מינית

	נטע גורי
	–
	מקדמת מדיניות וקשרי ממשל, איגוד מרכזי סיוע לנפגעות תקיפה מינית

	לרה צינמן
	–
	יו"ר, ארגון משפחות נרצחים ונרצחות

	גיל שפירא
	–
	מנהל מחלקת ייצוג אסירים, הסניגוריה הציבורית

	דניאלה סער
	–
	מנהלת קשרי ממשל, הלובי למלחמה באלימות מינ

	ליה קוק
	–
	מנהלת מרכז הליווי לילדים נפגעי עבירה, המועצה לשלום הילד

	אורי טל
	–
	אדוני, מוזמנים נוספים

	ניר שני
	–
	רע"ן חקיקה, משרד הביטחון


רינת קינן
מכבית מאייר
גילת פיש

ייעוץ משפטי: 
נועה ברודסקי לוי 

מנהל הוועדה:
איל קופמן

רישום פרלמנטרי:
הדס ליפמן


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.


 << נושא >> הצעת חוק הבעת עמדה של נפגע או נפגעת עבירה בנוגע לשחרור על־תנאי ממאסר (תיקוני חקיקה), התשפ"ה–2025, פ/3735/25 כ/1111 << נושא >>   


 << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >>   

בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח את הישיבה. יום שלישי, 20.5.25, כ"ב אייר התשפ"ה, על סדר-היום חוק מאוד חשוב: הצעת חוק הבעת עמדה של נפגע או נפגעת עבירה בנוגע לשחרור על־תנאי ממאסר (תיקוני חקיקה), התשפ"ה–2025, של חבר הכנסת חילי טרופר, חברת הכנסת שלי טל מירון, חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי, חברת הכנסת קטי שטרית. אקריא נוסח לפרוטוקול ואז אסביר איך נתחיל את הדיון. אני מקריא נוסח להקראה בתחילת ישיבה בהשתתפות קטינים או במקרים בהם יש צורך לחסות על פרטים מהפרוטוקול.

 כידוע, ישיבת הוועדה מוקלטת ומשודרת, והפרוטוקול, וגם שידור הישיבה, יפורסמו באתר האינטרנט של הכנסת ויישמרו במאגרי המידע של הכנסת. לאור העובדה שעלולים לעלות בישיבה נושאים הנוגעים לצנעת הפרט של קטינים אנו מבקשים את כלל הגורמים, כולל ההורים, להקפיד על שמירת פרטיותם ולהימנע מלחשוף מעבר לנדרש. כמו כן, אם יעלה דבר הנוגע לקטינות וקטינים ומקשר אותם לבדיקה, טיפול או אשפוז פסיכיאטרי וטיפול והשגחה של עובד סוציאלי לפי החוק וחלילה התאבדות או ניסיון התאבדות או להליך פלילי המתנהל בבית המשפט, חל איסור פרסום על פרטים מזהים שלהם ולכן הם לא יצולמו ולא יוקלטו ולא ייכללו הפרטים המזהים שלהם בפרוטוקול הדיון.

כמו כן, לאור האמור אני קובע כי בהתאם לסעיף 120 לתקנון הכנסת, ככל שתהיה בקשה מטעם חבר כנסת, שר או נציגו, או אם יעלה צורך לשם הגנה על קטין או חסר ישע, יימחקו מהפרוטוקול המפורסם לעיון הציבור פרטים מזהים של דובר או דוברת או קטין או קטינה לבקשתם או לבקשת משתתף אחר, אם העמדת הפרוטוקול לעיון הציבור עלולה לגרום להם נזק. אני מבקש, אם יש מישהו או מישהי שרוצה לתת בזכות הדיבור עדות, גם אם יש פה הדגשה לאיך לפנות אליו כדי שפרטיו לא ייחשפו, תעדכנו בבקשה. גם נבקש מערוץ הכנסת שהמצלמות כמובן לא יהיו כלפיהם.

אנו רוצים לפתוח את הדיון. אנו ביום ה-591 למלחמה הקשה עם 58 חטופים וחטופות שעדיין נמצאים בשבי ברצועת עזה, וחובתנו, חובת מדינת ישראל, ממשלת ישראל וכנסת ישראל, להשיבם הביתה, ודאי החיים, לחיק משפחותיהם ואת הנרצחים לקבורה. המלחמה הזו היא מלחמה קשה שגובה מחירים קשים מאוד. אתמול התבשרנו על נפילתו של סמל יוסף חיארק הי"ד, נפל בקרבות שמתנהלים כרגע ברצועת עזה במטרה להשמיד את ארגוני הטרור ולהשיב חזרה ארצה את החטופים. זו הזדמנות גם הבוקר להודות לחיילינו, לאנשי כוחות הביטחון על המסירות וההקרבה שלהם למען המדינה ולמען העם. כולנו בטוחים שהמסירות שלהם עוד תירשם בספרי ההיסטוריה של העם היהודי.

הבוקר, לצערנו הרב, שמענו אמירה קשה מאוד מפי יאיר גולן שהיה סגן הרמטכ"ל של צה"ל, אמירה קשה ומכוערת בגין האשמה של חיילינו הגיבורים שמוסרים את נפשם כמו הבשורה הקשה שהתבשרנו אתמול בלחימה מאוד קשה ומורכבת ברצועת עזה שמחד הצבא צריך לפעול בעוצמה אדירה כדי להכריע ולהשמיד את ארגוני הטרור, ומצד שני, לפעול בזהירות כדי ששערה משערות ראשו של אף חטוף לא תיפול ונוכל להשיב את אלו החיים חזרה הביתה בהקדם כי כל יום שהם נמצאים שם הוא ודאי מסכן אותם. אמירה קשה כזו היא אמירה שאנו כאן בכנסת ישראל מגנים אותה בכל תוקף. הגינוי לאמירה המכוערת והבזויה הזאת צריכה להישמע מקיר לקיר. האשמות של חיילי צה"ל ברצח של ילדים וילדות ברצועת עזה הוא דבר נפשע, ואני קורא מכאן ליועצת המשפטית לממשלה, מאחר שיאיר גולן אינו חבר כנסת ואין לו חסינות ולא נפתחו נגדו חקירות בגין אמירות קשות ומכוערות שכבר אמר בתקופה האחרונה, אני קורא מכאן ליועצת המשפטית לממשלה לפתוח בחקירה ולהעמידו לדין על האשמות קשות כנגד חיילי צה"ל. אמירות שאין להן מקום בשום שיח בחברה הישראלית, ודאי שלא בעת לחימה ובוודאי כשמדובר בשקר מוחלט והאשמה חמורה מאוד כנגד לוחמינו שנמצאים בשטח כרגע.

אני רוצה לפתוח את הדיון בחוק המאוד חשוב הזה, חבר הכנסת טרופר, חוק שאני חושב שיש לו הסכמה מקיר לקיר. רק להודות לך ולשאר חברי הכנסת שהצטרפו אליך לגבי דיוק של התיקון הזה. ראשית, נפתח עם נציגי משפחוות החטופים. בבקשה. מכבית, בבקשה.

 << דובר >> מכבית מאייר: << דובר >>   

שלום, אני דודה של גלי וזיוי ברמן, תאומים. תנסו – לא רוצה להכאיב לאף אחד מכם אבל רק תנסו לדמיין מה עובר במוח של אחותי, ששני בנים שלה שהיו ברחם החם נמצאים היום בגיהינום חייהם. נמצאים תחת לחימה, תחת קולות לחימה. 

אני מצטרפת לדברים שפתחת. עוד בוקר של הותר לפרסום, והכאב והעצב אין לו סוף. והאמירות שאתה דיברת, לא שמעתי אז לא אוכל להתייחס אבל נזרקות כל כך הרבה אמירות רעות השבוע. אנו קמים מדי יום להרבה אירוע. שמענו את האמירה של הסופרת עירית לינור שהחטופים הם טרגדיה פרטית, של ינון מגל שתקף את האימא המעונה של עידן אלכסנדר, את טלי גוטליב שהחטופים הם שטופי מוח. ודאי שהם שטופי מוח, כי הם נמצאים תחת טרור פסיכולוגי בכל שנייה שהם שם. אז אנחנו נחשפים להרבה רוע ואטימות לב. 

אני רוצה לשתף אתכם בכמה תמונות. אחות שלי לא מדברת, ציבורית. היא האישה הכי גיבורה שאני מכירה. אבל היא בנתה חומות הגנה ששומרות על השפיות שלה, על יכולת ההישרדות שלה עבורם. אבא של גלי וזיו הוא נכה במאת האחוזים. הוא לא יכול להשמיע את קולו, ולכן אני משמשת קול, וגם כול, עבורם. היום לצידי יושבות החברות, שותפות לגורל ובמקרה שלהן התקווה ניצחה. גילת ורינת, שהן תאומות, והן הדודות של שגיא דקל חן. ישבנו כאן ימים רבים, כאן ובעוד מקומות, וזעקנו ביחד, והיום הם כאן לצידי, בהזדהות, בסולידריות, בכל ערך שיש בו טוב, מחזק. הן כאן יושבות לצידי.

יש רק תמונת ניצחון אחת. אני בכוונה מפנה את זה אליך ולסיעה שאתה נמצא בה. זו תמונת הניצחון היחידה. אין אחרת. לפני מיטוט, לפני נקמות, לפני הרס, חורבן, מבצעים שכבר יש להם שם – חרבות, מרכבות, יש רק תמונה אחת, של אחות שלי חובקת את שני בניה בידיים ביום ההולדת האחרון שחגגה לפני שהם נחטפו. אין תמונה ולא תהיה תמונה אחרת, תמונת ניצחון.

אני רוצה להראות לך גם שתי תמונות של תקווה. אלה הבתים שלהם. זה מחנה השמדה. דור צעיר, כפר עזה. לכן אני לא צריכה עדויות וסרטונים כדי להבין בידי מי הם נמצאים.

אבל זאת התקווה, כי כשאחותי ראתה את הבתים שלהם, שמהם הם נחטפו, היא יצרה תקווה והיא בנתה להם בתים בקיבוץ שבו הם גרים, אצלי. היא גרה שם, דורון, עידן, ועכשיו יש גם לגילי וזיוי בתים. היא הביאה קבלן ובנתה להם בתים כי היא אופטימית ומלאת תקווה ואמונה שהם יחזרו ואין דרך אחרת. זה בידיים שלכם, שלך, של חברי הסיעה שלך, של הממשלה הזאת, להחזיר לה אותם, ותמונת הניצחון שהראיתי קודם, ולתת להם בית לחזור אליו. תודה רבה.

 << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >>   

תודה רבה, מכבית. גילת, דודתו של שגיא דקל חן.

 << דובר >> גילת פיש: << דובר >>   

בוקר טוב. אני דודה של שגיא שהושב אלינו בעסקה ביום ה-498. זה היה יום שנחשב בלתי נתפס, כשהיינו קרובים ליום ה-500. אנחנו קרובים ליום ה-600. קרובים. ושגיא חזר. שגיא שממלא אותנו, את המשפחה הקרובה ואני חושבת גם את עם ישראל בתקווה. שגיא שמנסה לחזור לשגרת יום, לחיות באיזה שמחת חיים עבור הבנות שלו, עבור הבנות שלא ראו אותו 498 ימים. שגיא היה בשבי עם דוד קוניו מניר עוז, אב לתאומות שגם כן לא ראו את אביהן כבר 591 ימים. כמעט 100 ימים מאז ששגיא השתחרר. 

אני פה כי ביום ה-500 שהיינו בכנסת יומיים אחרי שגיא חזר אמרתי שמעתה אני גם דודה של גלי וזיוי. יש להם עוד דודה. עוד דודה שהצטרפה למאבק להחזירם. עוד דודה שעדיין עם תקווה. מכבית, אנחנו עם תקווה שהם יחזרו כולם, כל ה-58. אנחנו רוצים שלעם הזה תהיה תקווה. שלעם הזה תהיה תקומה. אנחנו רוצים כבר לקום. כמות הימים הללו שאנחנו מסתובבים בין ייאוש לתקווה היא מזמן נהייתה בלתי נסבלת. ואנחנו צריכים כבר את התקומה. ושגיא מחבק את בנותיו. שגיא שר להן קרן שמש. זאת התקומה שלנו. ואנחנו רוצים לראות עוד משפחות שמחבקות. עוד משפחות שנושמות וישנות בלילה ומסתכלות קדימה על מחר. לא יודעת איך מכבית מחזיקה 591 יום. אני פה לעזור למכבית להחזיק את היום ה-591. מחר יהיה יום 592. אנחנו לא שומעים על שום דבר. כן מתקדמים, לא מתקדמים, נישאר בדוחא, לא נישאר, נדבר, לא נדבר. יהיה משהו. העם הזה רק צריך משהו אחד בשביל לראות ניצחון. רק דבר אחד בשביל לראות ניצחון – את החטופים בבית. זה הניצחון של כולנו. כבר מזמן הבנו שניצחון במלחמה פה הוא יימשך זמן רב. הבטיחו לנו מלחמה לזמן ארוך. אבל מה זה זמן ארוך? שנה וחצי זה כבר זמן ארוך מאוד. עד כמה? עכשיו התחלנו עוד מבצע, עוד חודש, עוד חודשיים? רק להחזיר את החטופים זה יהיה הניצחון. הניצחון של כולנו. 

אני באמת מודה לממשלה מקרב לב שהעבירו עסקה קודמת. שחררנו, הבאנו הביתה 34 חטופים. יש שם עוד 58. זה מספר בלתי נתפס. 58. אז יפה שעה אחת קודם. הם עדיין בדוחא. הם עדיין בדוחא. לא לפספס את זה. חייבים, חייבים. חייבים להחזיר אותם, כי זאת תהיה התקומה של המדינה שלנו. תודה רבה.

 << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >>   

תודה רבה. יש עוד נציג מהמשפחות שירצה לדבר? דקה הפסקה.

 << דובר_המשך >> גילת פיש: << דובר_המשך >>   

סליחה, קודם אמרת על יאיר גולן, הבעת זעזוע מדבריו. שמעתי את דבריה של טלי. כדודה לחטוף ששב, אני פשוט לא האמנתי. לא האמנתי איך אפשר להגיד על החטופים שהם דוברי חמאס, שהם מדבררים אותם. אני מבקשת, צד לצד. אתה רוצה לגנות? זה שווה גינוי. 

 << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >>   

הגינוי שלי לאמירות כלפי משפחות, ולא משנה מה תפיסת עולמן, זה לא רלוונטי – אני חוזר ואומר - אני מאוד עקבי בקו הזה. בכל פורום שאני נמצא אולי הייתי מחברי הכנסת הראשונים שהגיעו למטה המשפחות בתל אביב, למרות שכולם הרימו גבה – מאיזו סיעה אתה. אמרתי שם לפני כולם, גם מול המשפחות, גם מול מי שיותר אהבו לראות חבר כנסת מסיעת עוצמה יהודית שם וכאלה שפחות. חטופים הם לא פוליטיים. הם לא נחטפו כי הצביעו לקואליציה או לאופוזיציה או הם לא הצביעו בכלל. הם נחטפו כי הם אזרחי מדינת ישראל, נחטפו לרצועת עזה אזרחים יהודים, מוסלמים, עובדים זרים, סטודנטים ממדינות זרות שהגיעו הנה. החובה של מדינת ישראל להשיב אותם היא חובה ראשונה במעלה, ואיני רואה סתירה בין מיטוט ארגוני הטרור ומאמץ צבאי לבין השבת החטופים. זו מטרה אחת, לפי תפיסת עולמי. החטוף האחרון, יש לנו שם חייל בשם הדר גולדין שנמצא שם מ-2014 ואנו מחויבים להשיבו לקבר ישראל ותפיסת עולמי אומרת שאחרון החטופים ישוב אך ורק כאשר ארגוני הטרור יפורקו ויושמדו. זו המטרה שהיא שזורה – החזרת החטופים ומיטוט ארגוני טרור לא מטרות סותרות ולא נפרדות, כך אני רואה את הדברים. אני מאוד עקבי בזה.

 << דובר_המשך >> גילת פיש: << דובר_המשך >>   

אין לי שום סתירה לזה. אני אומרת, האם שווה גינוי, את דבריה של טלי גוטליב?

 << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >>   

לא משנה אם זה טלי או שמות אחרים שאמרת, לא משנה מאיזה צד, אם זה כשגינו חטופים שנסעו עם משלחות של הממשלה, זה לא רלוונטי. משפחות החטופים, כל משפחה תבחר את הדרך שהיא רואה לנכון לעשות ככל שהיא רואה לנכון בכל המאמצים והכלים שיש לה כדי להשיב את היקירים שלהם הביתה. לכן כל מי שמדבר בגנות או מנסה לייצר אמירה כנגד משפחות החטופים הוא ראוי לגינוי חד משמעית. פתחתי הבוקר עם גינוי יאיר גולן כי הוא אמר את הדברים הבוקר. כאשר אנשים אחרים דיברו, לא משנה מאיזה צד של המפה הפוליטית, או אנשי תקשורת, גיניתי אותם מייד כשאמרו דברים שהיו ראויים לגינוי. בזה אנו מסכימים לחלוטין.

 << דובר_המשך >> גילת פיש: << דובר_המשך >>   

תודה.

 << דובר >> מכבית מאייר: << דובר >>   

עוד שאלה ברשותך, כשאתה מדבר על כך ששתי המטרות הן אחת. אם הנתון, שני נתונים – האם הנתון ש-41 חטופים וחטופות נהרגו או נרצחו מלחץ צבאי, זה נתון שאי אפשר להתווכח איתו, והאם שמעת באוזניך את כל העדויות כולל האחרונה של עידן אלכסנדר, של ארבל יהוד אתמול בכנסת, מה הם הרגישו שם כשלחץ צבאי היה מעל ראשיהם – האם שמעת את העדויות האלה?

 << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >>   

שמעתי, נפגשתי, והראית קודם את התמונה של הצעירים בכפר עזה. בוקר 7.10 בנו של חבר טוב שלי נחטף מהדירות הללו. הייתי איתו בקשר טלפוני כשעדיין לא ידע שהבן שלו נחטף באותם רגעים לרצועת עזה, וצריך להיות ביושר. כל מהלך מסכן את החטופים.

 << דובר_המשך >> מכבית מאייר: << דובר_המשך >>   

האם אתה מוכן או מי מסיעתך שאתם מאוד ניצים בעניין הזה, גם ציונות דתית וגם הסיעה שלך, מישהו מכם מוכן באומץ לבוא לאחות שלי - מפאת כבודו של אבא שלהם לא מראה תמונה שלו - ולהגיד לה בעיניים שלחץ צבאי לא יסכן את ילדיה, שהם מוגנים? יש הערכות מודיעיניות. מישהו מכם מסוגל? כי אני לא יכולה.

 << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >>   

אם מישהו יגיד שלחץ צבאי לא מסכן את החטופים זה לא אמת. הישארות החטופים ברצועת עזה מסכנת אותם היום, גם לפני שהיה לחץ צבאי, גם עכשיו כשיש לחץ צבאי, גם כשהיו עסקאות – אלה שנשארו שם הם בסכנה. כל רגע שהחטופים לא חוזרים הביתה הם בסכנה קיומית.

 << דובר_המשך >> מכבית מאייר: << דובר_המשך >>   

אז כל עתידה של עזה כרגע מונחת על ראשיהם של 58 נשמות שנמצאות שם אזרחים, חיילים ואתם עדיין דבקים בזה. 


 << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >>   

כי היכולת להשיבם הביתה – הרי החמאס וארגוני הטרור לא חטפו אותם כדי שנחזור לנקודת ההתחלה.

 << דובר_המשך >> מכבית מאייר: << דובר_המשך >>   

כל מי שיצא עד היום יצא אך ורק בתמרון מדיני. אך ורק בעזרת טראמפ.

 << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >>   

שהגיע אחרי לחץ חזק מאוד של חיילינו הגיבורים שנמצאים גם עכשיו ומקריבים את חייהם.

 << דובר_המשך >> מכבית מאייר: << דובר_המשך >>   

על זה אין ספק שהם מקריבים את חייהם.

 << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >>   

להביא את ארגוני הטרור שמחזיקים בהם לידי שבירה, שהם מחזירים לנו את החטופים שלנו.

 << דובר_המשך >> מכבית מאייר: << דובר_המשך >>   

לא קורה.

 << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >>   

זה קורה כי עשרות חטופים חזרו.

 << דובר_המשך >> מכבית מאייר: << דובר_המשך >>   

ועשרות עדיין שם, ביניהם גלי וזיוי.

 << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >>   

חזרו ועוד יחזרו ולכן אני אומר שתפיסת העולם שלי שהדרך היחידה להשיב עד החטוף האחרון היא כשארגוני הטרור יפורקו ויוגלו משם לפי תוכנית ההגירה של טראמפ. היא הדרך היחידה להשיב עד החטוף האחרון. לא רואה דרך אחרת. אין אפשרות אחרת להשיב אותם. יכולים להתווכח על הדרך וזה לגיטימי ובריא והגיוני שגם לא נסכים. על המטרה שנינו מסכימים. אני מסכים איתך לגמרי שהתמונה שלהם חזרה בבית היא תמונת ניצחון. לא רק צבאי אלא ניצחון אזרחי למדינת ישראל. כך אנו צריכים להיראות, שהטרקטורים חוזרים לעבוד בשדות והחטופים חוזרים הביתה אך כדי לעשות את זה אנו צריכים להשמיד את אלה שפשעו בנו ב-7.10 ופשעו בנו לפני 7.10 ואם לא נשמיד אותם הם יעשו את זה לצערי בהזדמנות הבאה שרק תהיה להם.

 << דובר_המשך >> מכבית מאייר: << דובר_המשך >>   

גלי וזיוי יחזרו בארונות. איך אתם ישנים בלילה בכלל? כי אחות שלי לא ישנה בלי כדורים. וכשהכדורים מתפוגגים, חוזרים הסיוטים. אז זה עניין פרטי שלה, כמו שעירית לינור אמרה. זה הכאב הפרטי שלה ואף אחד, אפילו לא אני, לא יכולה להחליף אותו, לא יכולה לעזור לה, אבל אם הם יחזרו בארונות גם לך יהיה לך ק בזה ואתה צריך לדעת את זה ולהיות שלם עם המצפון שלך. 

 << דובר >> גילת פיש: << דובר >>   

דוח של המטה שמסכם.

 << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >>   

נצא לשתי דקות הפסקה ולאחר מכן נמשיך בדיון. תודה.


 << הפסקה >> (הישיבה נפסקה בשעה 09:28 ונתחדשה בשעה 09:30.) << הפסקה >>   


 << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >>   

נחזור לדיון בחוק.

 << דובר >> מכבית מאייר: << דובר >>   

זה אבא שלהם שלא יכול להשמיע את הקול. גם לא צריך כדור כדי להירדם בלילה. בכלל לא. רק צריך לשרוד כדי שהם יחזרו.

 << דובר >> חילי טרופר (המחנה הממלכתי): << דובר >>   

רק אפתח, מכבית, אומר מילה. קודם כל דודה מופלאה ומסורה בצורה יוצאת דופן שלא אוהבת שמדברים עליה. רק אומר שזה ממש לא בעיה פרטית שלך. התייחסת לזה. זה שאת הדודה, זה במקרה. גם אמר קרויזר – באו לחטוף יהודים באשר הם, והיו שם גלי וזיוי. המדינה שלא ידעה להגן עליהן ב-7.10 זו המדינה. זה לא תפקידה של מכבית. המדינה שלא שמרה עליהם זו המדינה שצריכה להשיב אותם הביתה. תודה.

כיוון שכבר דנו בחוק הזה רבות גם אני אקצר ומקווה שכך כולם. התיקון המרכזי שמייצר החוק הזה הוא ההחלטה לראות גם את הנפגעת או הנפגע, את הכאבים שלהם, הצלקות שלהם וגם את תהליך שיקומם ולא רק את תהליך השיקום של הפוגע. אני רוצה להודות למרכזי הסיוע, לנפגעות, ולמשפחותיהם האמיצות שהיו שותפות בתהליך, לכל השותפים בתהליך. תודה רבה.

 << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >>   

חבר הכנסת כסיף, בבקשה.

 << דובר >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר >>   

קודם כל אני רוצה לחזק את המשפחות. להצטרף למה שנאמר קודם לגבי אחריות המדינה, גם לעצם הטבח הנורא שהיה וגם להפקרה המתמשכת של החטופים. אני צריך גם לומר שבניגוד להשמצות השיטתיות שעולות לפה לצערי, מהרבה מקורות מהבית הזה, לא רק מהקואליציה, מי שבאמת דואג לחטופים אבל גם לחיילים הוא מי שאומר שהם לא צריכים להיות שם ולא מי ששולח אותם כבשר תותחים, פוצע אותם, הורג אותם נפשית ופיזית. אנו יודעים על אלפים רבים שחוזרים משם פצועים ונכים, פיזית ונפשית. מי שבאמת אכפת לו מהם הוא מי שמתעקש להפסיק את המתקפה המיותרת הזו שכולה פוליטית ולא מי ששולח אותם ואחר כך שופך דמעות תנין כאילו באמת אכפת לו מהם. הרי הוא יודע ששולח אותם לשם למטרה פסולה פוליטית, צביעות. 

לגבי החוק, כמובן אנחנו תומכים בו. רק רוצה בקצרה להעלות נקודה אחת שמבקש שתילקח בחשבון גם בהמשך הדיונים וגם בניסוח הסופי של החוק, וזה שאומר שוב, אנו תומכים בו. החוק במהותו ראוי, אך יש לקחת בחשבון שכל עוד מדובר בדין הפלילי, הדין הפלילי נוגע ליחסים שבין הפרט למדינה. ולכן יש פה או עשויה להיות פה בעייתיות בכך שהמשקל שיינתן לנפגע העבירה עשוי לפגוע בנקרא לזה לצורך העניין עיקרון הממלכתיות. שוב, החוק הוא ראוי. יש לתמוך בו אך יש גם לקחת בחשבון שחייבים להיות האיזונים הראויים כך שלא ייווצר מצב למשל, וזה גם הסנגוריה הציבורית, מניח שעלה, שלא ייווצר מצב שבו למשל בלי קשר למיהו הנאשם ומיהו הנפגע ומה אופי העבירה או הפשע, שלא ייווצר מצב בלתי מאוזן ובלתי מידתי ושנפגע כזה או אחר ייתן לרגשות הנקם להוביל אותו. אגב רגשות נקם במקרה כזה פסיכולוגית זה דבר טבעי. אבל הוא לא יכול להיכנס לשיקולים הפליליים והמשפטיים. לכן מה שצריך לעשות זה למצוא את האיזונים הראויים כדי שדבר כזה לא יהיה לו משקל שישפיע לרעה גם על שיקום הנאשם וכו'.

שוב, בשורה התחתונה החוק ראוי.

 << אורח >> יפעת רווה: << אורח >>   

מה התיקון שמוצע?

 << דובר >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר >>   

הייתי מציע למשל שאת החוק הזה ננחיל לתקופה מוגבלת נניח של שלוש שנים כהוראת שעה ובתקופה הזו אפשר יהיה לבחון איך הוא מתקדם ואיך הוא נאכף ומבוצע כפי שנעשה גם עם חוקים אחרים ואז לראות, אם יש מקום לתיקון. החוק ראוי. נצביע בעדו אך אני חוזר ואומר שצריך למצוא את האיזונים הראויים כדי שלא ייפגע פה לא ההליך ההוגן, לא יכולת השיקום של המורשע, ובד בבד- -

 << דובר >> חילי טרופר (המחנה הממלכתי): << דובר >>   

הוועדה שמחליטה על השחרור שוקלת כבר היום את השיקולים של- - כל החוק הזה מבקש להוסיף גם את שיקול הנפגע.

 << דובר >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר >>   

נכון. אבל שוב, גם השיקולים של הנפגע - לכן אני אומר, החוק במהותו חוק טוב, ראוי. יש פה סכנה גם מבחינת המניעים של הנפגע, לפעמים. לא תמיד. לפעמים נפגע – אני גם לא מתלונן על זה, זה דבר טבעי – לפעמים נפגע מה שיניע אותו כשיגיד שמתנגד לשחרור מוקדם זה יותר נקם ממשהו אחר.

<< דובר >> חילי טרופר (המחנה הממלכתי): << דובר >>   

אנחנו לא פסיכולוגים. יש מערכת.

 << דובר_המשך >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >>   

אם אתה מעלה את זה וזה נאמר בדף של הסנגוריה הציבורית, שבעוד ששוקלים את סיכויי השיקום של הפוגע, שברגע ששוקלים שיקולים כאלה יש גורמים מקצועיים, אבל - וזה אחד מהדברים שמעלים בצדק הסנגוריה הציבורית שאין ההיבט המקצועי – כשאתה אומר: אנחנו לא פסיכולוגים - היא הנותנת. צודק. מסכים איתך. לכן יש פה הבעייתיות שגם הסנגוריה הציבורית מצביעה עליה כאשר מדובר על המשקל וזה מה שהתכוונתי במניע של הנפגע. אני בעד החוק. חושב שכן צריך לתת לנפגעים את המשקל הראוי. ודאי את הזכות לומר את דעתם. רק יש למצוא מנגנונים כדי שהאיזון הראוי יישמר. זה הכול.

 << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >>   

בסדר גמור. נעבור לאורחים שהגיעו. רק לפני, כמה נקודות עבור משרד המשפטים שאני רוצה שתוכלו להתייחס בהמשך. אחת, בעניין חוק השיפוט הצבאי, ארצה שתתייחסו איך מחילים גם שם את החקיקה. שנית, יודע שיש הסכמות, חבר הכנסת טרופר, לגבי השנה וחצי. לצורך הבנה וגם לפרוטוקול, למה נדרשת שנה וחצי? יודע שדיברתם על זה בדיונים הקודמים. נושא של קטינים, לחדד את זה על המייצג, על ההורה, או מי שמגיע עם אותו קטין, קטינה. גם על הנושא אם אפשר להתייחס של להעלות ב-VC ולא להיות נוכח במתן הדעה. עוד נושא שהייתי שמח לשמוע, אם יש לנפגע או לנפגעת קושי גם בביטוי בעל פה, איך ההתייחסות למי שמגיע ויכול לייצג אותו בנושא בגיר, לאו דווקא קטין. אם יש התייחסות, או מישהו מהנפגעות שירצה להביע את העמדה שלו, יש לו בעיה להביע אותה, קושי, והתייחסות, מי שיכול לייצג אותו. אלה נקודות.

<< דובר >> חילי טרופר (המחנה הממלכתי): << דובר >>   

אוסיף נקודה שחשוב לי שתהיה בפרוטוקול, שמבקש שעם התקדמות החוק בקשר לשנה וחצי יש לבחון דרך אחרת ליידע את הנפגעות על זכותן להביע עמדה לא רק דרך מערכת מנע. יודע שיש לכם תהליך כזה שממילא בוחן את המערכת הזו. מבקש לבחון במהלך התקופה הזו האם יש דרך יותר אפקטיבי ליידע אותם.

 << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >>   

בסדר גמור.

<< דובר >> חילי טרופר (המחנה הממלכתי): << דובר >>   

האבא. כמובן לא נציג את השם.

דובר:

	תודה רבה. בוקר טוב, אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת קרויזר, חברי הכנסת מירון, כסיף וטרופר יוזם החוק. אפתח באמירה שהחוק ראוי. אני מהמקום של נפגעי העבירה. 

כתבתי כמה מילים כי יכולתי לדבר בעל פה אבל רציתי למקד את הרגשות שלנו כמשפחה. הבת שלי היא הנפגעת. כמשפחה תמכנו בה מההתחלה עד הסוף עם כל הקשיים וניסיתי להציף כמה שיותר את הדברים שלי בכתב. פתוח כמובן לשאלות, להבהרות ככל שעולה כאן. קודם כל תודה. קראתי לדברים שלי עולם של נפגעי העבירה.

	אני עומד כאן היום כהורה. כאבא שעולמו התהפך ביום שבתו נפגעה. כמי שחווה מקרוב את הפער העמוק בין זכויות העבריין לזכויות הנפגע במערכת המשפט הישראלית. לא לבד. מאחוריי עומדות אינספור משפחות, הורים, אחים ואחיות, שחוו את התופת הזו וחיים עם צלקות שלא יגלידו לעולם. אם מישהו מתבלבל, גם עבריין משתחרר, גם אחרי 10 שנים הצלקות יישארו וימשיכו להישאר.

	הקול שנלקח. זוכרים את הלילות חסרי השינה? את הבכי השקט בחדר? את המבט בעיניים שכבר לא מצליח לפגוש את שלכם? אני זוכר. זוכר שנים. זה מה שקורה כשהילדה שלי נפגע - משהו נשבר, לא רק בתוכה, לא רק בתוכי, אלא בכל המשפחה.

וכשסוף-סוף היה נדמה שאנחנו מתחילים ללמוד לחיות מחדש, הגיעה ההודעה – מערכת מנע דיברתם - הפוגע עומד להשתחרר. שמעתם נכון - לשחרר אותו מוקדם. "שיקום טוב," אמרו. "התנהגות טובה בכלא," הסבירו. אבל מי שאל את בתי? מי ביקש לשמוע את קולה בכלל?

מכתב אינו מספיק. אמרו לנו: "היא יכולה לכתוב מכתב". מכתב. כאילו אפשר לדחוס את האימה, את החרדות החוזרות, את הקושי לצאת מהבית, את הפוסט-טראומה - לתוך מכתב. לא יודע מי יכול לדמיין את זה. כשהפוגע עומד מול הוועדה, הוא מדבר. הוא מסביר. מתחנן. מראה שהשתנה. הקול שלו נשמע. אבל הקול של בתי - האדם שחייו נהרסו - נשאר על הדף במקרה הטוב.

להחזיר את השליטה. יודעים מה הכי קשה לנפגעי עבירות אלימות ומין? תחושת חוסר האונים. עוד מעבר לפגיעה הראשונית. אובדן המוחלט של שליטה. החוק הזה לא עוסק בנקמה, חבר הכנסת כסיף. בעיניי לפחות. הוא עוסק בהחזרת חלק קטן מהשליטה. במתן אפשרות בחירה - האם להיכנס לחדר ולהשמיע את הקול, או לשלוח מכתב. זוהי בחירה שהיא חלק מהשיקום של המשפחות.

עיניים בעיניים. כשבתי שמעה שיש אפשרות לתיקון בחוק – דיברתי איתה לפני שהופעתי כאן - היא אמרה משפט שלא אשכח אותו: "אבא, אולי אוכל להסתכל להם בעיניים ולהסביר מה זה לחיות עם זה כל יום. זה לא אותו דבר כמו לכתוב את זה". ואין אחד שהורה לא מכיר את זה, מהמכתב של המורה בבית הספר עד לאירוע החריג והחריף הזה, ואני שואל אתכם - אם היה מדובר בילד שלכם, האם לא הייתם רוצים שתהיה לו האפשרות הזו?

השיקום שלנו חשוב לא פחות. שמענו הרבה על שיקום עבריינים. וזה חשוב, אין חולק. אני לא מקל בכך ראש. אבל השיקום של בתי? של המשפחה שלי? של אלפי משפחות אחרות? האם השיקום שלנו פחות חשוב? כשפוגע משתחרר מוקדם בלי ששקלו איך זה ישפיע על תהליך ההחלמה של הבת שלי, של הנפגעים, זה עלול להחזיר אותנו שנים אחורה. פחדים חוזרים. סיוטים. התקפי חרדה. זהו מחיר כבד מדי.

בקשה אחת, פשוטה יש לי בשמי ובשם האחרים - אני מבקש מכם דבר פשוט - תנו לנפגעים, לנפגעת, לבתי, להחליט איך להשמיע את קולם. תנו להם את הכבוד הבסיסי להיות נוכחים בהחלטה שמשפיעה על חייהם. ממלכתיות דיברנו? אמרת חבר הכנסת כסיף, פרט מול המדינה? אז כרגע המאזן נוטה לכיוון המדינה. לא לפרט. לסיום ,תנו לוועדת השחרורים לשמוע לא רק על השיקום של הפוגע, אלא גם על ההשפעה על השיקום של הנפגע.

	כאבא שראה את בתו מנסה לבנות את חייה מחדש, כל יום, גם היום, יום אחרי יום, שעה אחרי שעה, החוק הזה עוסק בדבר הבסיסי ביותר - הזכות להישמע. הזכות לומר: "הנה אני, וזה מה שקרה לי, וככה זה משפיע עליי". החקיקה הזו היא לא עניין של נקמה, אלא עניין של צדק אנושי. היא על הזכות הבסיסית להרגיש בטוח. היא על היכולת שלנו כחברה להכיר בכאבם של מי שנפגעו, ולתת להם מקום. היא על כך שמדינת ישראל תראה בנו, הנפגעים, הנפגעות וההורים, בני אדם עם רגשות, שלא עובר דרך הנייר. פחדים ותקוות, ושלא נהיה רק תיק מסמכים. שלחנו, תייקנו איפה שהוא ונפתח את תיק המסמכים מתישהו.

אני מתחנן בפניכם, למרות ששמעתי שהכול הולך לקראת הסכמות שזה בסדר גמור. אני מתחנן בפניכם, חברי הכנסת, נבחרי הציבור שלנו: תנו לנו את הביטחון הזה. תנו לנו את היכולת להשמיע את קולנו. תאשרו את הצעת החוק הזו, שתהיה תמרור דרך מוסרי עבור כל נפגעת, כל נפגע בישראל. אל תיתנו לכאב שלנו להיות בלתי נראה או לפחות על הנייר. תודה על ההקשבה ואם יש שאלות, עומד לרשותכם.

 << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >>   

תודה רבה בשם כולנו להודות לך ולבתך על האומץ וכוחות הנפש האדירים לבוא לפה, לדבר ומתוך המצוקה שאתם הייתם בה לראות את הראייה הכללית של כלל הנפגעות והנפגעים. זה באמת הערכה בשם כולנו. 

יש לנו אורחת בזום, בבקשה.

 << אורח >> שרי גולן: << אורח >>   

שלום, אני נפגעת עבירת אונס שבהסדר טיעון הומרה לניסיון אונס של עבריין מין המורשע והמשוחרר כבר אלון קסטיאל. היו מעל 17 תלונות במשטרה נגדו, מעל 30 נפגעות שידוע למשטרה ובסופו של דבר רק אני נכנסתי לכתב האישום כעבירת מין חמורה לפי הגדרת החוק ועוד שלוש שנים הן עבירות מין קלות.

אני בכוונה מזכירה את זה כי חשוב שתבינו שעד שאנחנו מגיעים לשלב של שחרור מוקדם מדובר על דרך מאוד קשה שהנפגעות והנפגעים עובדות. הם בעצם בדרך הזו רק אובייקט, לא סובייקט. הם ראיה, והמשפט כולו מתנהל בין המדינה לבין העבריין. בתוך התהליך הזה, הוא מאוד קשה ומי שמצליח שהמקרה שלו ייכנס לכתב אישום ולא שעברה התיישנות ולא שהשמידו את ערכות האונס ולא הרבה דברים שיש קושי בתהליך וצריך עוד לתקנם, כבר נמצא בשלב שאני רוצה לחדד פה את הדברים שנאמרו, שהדבר לא רק שאנו צריכות להגיש את זה בכתב למרות שאני מאוד מודה לך האב שדיבר על הדברים – היה מאוד משמעותי ומרגש, אלא הדבר היותר קשה ביחס לנושא הזה זה שאם אנו מגישות בקשה מיוחדת ומגיעות לדבר בפני הוועדה, שני דברים קורים שם. קודם כל, הדבר הכי אבסורד זה שלוועדה אין שום הוראה בלשון החוק להתחשב במה שאנו אומרות. כלומר זה לא משנה עם זה בכתב או בעל פה. אין להם הוראה להתייחס למשקל כלשהו לדברי נפגעות העבירה או המשפחות שמייצגות, חלק מדובר ברצח נשים וכו' שהמשפחה מייצגת. לא תמיד לנפגעות עצמן יש קול או אם זה קטינות וקטינים שלא יכולים לדבר, אבל הדבר החמור הנוסף שאפילו אם זה יתוקן, יש לזכור שאם אנו כותבים מכתב ובתוכו כן מצרפים מכתב מפסיכולוג או פסיכיאטר או תהליכי שיקום נוספים, למשל - - -באסף הרופא כל הדברים הללו שיש להם חיסיון ברגע שנמצאים בפני הוועדה אנו חייבות לדבר עליהם בפני הפוגע. מה זה אומר, חבר הכנסת כסיף שדיבר על נקמה, תרשו לי לא להתייחס למילה הבזויה הזו. הדבר הכי חמור הוא שגם כשיש לנו דעות רפואיות מפסיכולוגים ופסיכיאטרים והמקום הרפואי אין לנו פה יכולת לדבר עליהם לא מול הפוגע. אני צריכה לבקש מהוועדה שתבקש מהעבריין המורשע שהורשע כבר בפגיעות מיניות סדרתיות במקרה שלי שייצא מהחדר, ואם מסכים לצאת מהחדר אני יכולה לדבר על הדבר הזה בפני הוועדה לא מולו. הוא יכול גם לא להסכים לא לצאת מהחדר ולהתעקש לשבת בזמן הזה בוועדה ולשמוע את כל הנתונים החסויים הרפואיים הפסיכיאטריים הפסיכולוגים על השיקום שלי. אז אמרת פה חבר הכנסת כסיף, וזה חבל מאוד כי היתיי פה בשני דיונים קודמים. לא ראיתי אותך פה אבל אני מאוד מעורה בלשון החוק והובלתי אותו ואני מאוד מודה לחבר הכנסת חילי טרופר ולאיגוד שאני עובדת איתם כבר שנים על הנושא הזה. בסופו של דבר היכולת שלנו אל"ף להשמיע את הקול בעל פה ולא בכתב לא קיימת בחוק. דבר שני, להביא דעות רפואיות שכן תומכות, כן מאנשי מקצוע, שמסדירות את הליך השיקום ועל המשמעות של שחרור מוקדם בשלבים מסוימים, אין להם יכולת לא לקחת בחשבון אותם דרך הוועדה את הדעות הרפואיות האלה, המקצועיות ואנו חייבות וחייבים לדבר על זה מול הפוגע וכמובן, אם כבר השמענו את הקול, עברנו את כל השפלה, דיברתי על כל הדברים החסויים שלי מול מי שפגע בי עדיין אין לוועדה שום יכולת לטפל בנושא.

במקרה שלי פרקליטות צפון ערערה פעמיים, שזה נדיר מאוד, לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי בנצרת דן בנושא הזה ובפסק הדין בסופו של דבר גם השופטת עמדה מולי שם ואמרה בבירור: אנו מבינים את מה שאת אומרת והדבר הזה חייב לחזור לכנסת.

בהמשך לדיון קודם, דובר פה על התקווה. בתור מי שארבעה בני משפחה שלי נרצחו בבארי ובתור מי שגדלה בנגב המערבי טראומה רודפת טראומה במדינה הארורה הזאת אני יודעת כבר משהו על התמודדות עם פוסט טראומה ועם פוסט טראומה מורכבת ואני רוצה לומר פה באופן מאוד ברור, בדיוק כפי שיש פה היכולת המאוד חשובה ויפה להשמיע את קולות המשפחות, לא ייתכן שהקולות של נפגעות ונפגעים שכבר עברו מסך של התעללות על ידי המדינה בהוכחה של הפגיעה שהם עברו וכבר הגיעו לשלב של הרשעה שזה רף מאוד גבוה שצריך להוכיח את הדברים ורף ענישה מאוד נמוך, לצורך העניין העבריין שסיפרתי לכם עליו כרגע, אלון קסטיאל בסופו של דבר השתחרר בפחות מארבע שנים מהכלא כלומר 17 תלונות, 30 ידועות למשטרה שחלק לא רצו להתלונן גם בגלל השימוש בסם אונס שהינה עכשיו אנו רואים שיש בו המשך שימוש גם על שבויות שחזרו מעזה, הדבר זה ממשיך וממשיך. אתם מדברים על חוסר הגנה של המדינה? זו עוד חוסר הגנה של המדינה וזה חייב להשתנות. החקיקה פה ישבו עליה המון זמן, כל הגורמים, ניסחו, אני בקשר והערבתי הרצאות לפרקליטים, לשופטים, לחוקרי משטרה בשנים האחרונות, כל זה כדי לייצר מצב שהם יבינו מה זה בכלל להביא מקום.

בסופו של דבר על שיחות הווידאו, על ה-VCR, מאוד חשוב שתינתן האפשרות הזו. מבחינתי החוויה של להיות בבית הסוהר הייתה חוויה קשה, משפילה, שגם הייתי צריכה להילחם כדי שתקרה אך גם בסופו של דבר הייתי צריכה לחכות 12 שעות בבית הסוהר בתנאים שאינם רחוקים מהתנאים של העבריין המורשע נמצא באותו זמן בלי תנאים בסיסיים של שהות של מים ושירותים נורמליים וכו'. לא כל אחת יכולה לעמוד בתנאים המאוד קשים האלה. כמובן השפעת הפוסט טראומה אחרי כל דיון כזה ואחרי כל דבר כזה היא מאוד קשה. בתור אימא לשני ילדים הדבר הזה הוא סיוט מתמשך שכל פעם זורק אחורה.

מבקשת מכם היום כמי שיכולה להשמיע את קולה ולחשוף את פניה כשרוב הנפגעות והנפגעים פה לא יכולים לעשות זאת, חלקם בעקבות התהליך הכה קשה הזה הגיעו למצב נפשי כזה שאין להם יכולת לעמוד ולדבר מולכם. חלקם בדרך כמוני כל המשפחה הקרובה שלי לא בקשר איתי. האבא פה שדיבר, אני מעריצה את התמיכה שלכם בבת שלכם כי רוב הנפגעות והנפגעים, אין להם הגב הזה. אין מי שיילחם בשמם. אגב בניגוד לפוגעים שבדרך כלל המשפחות מתייצבות מאחוריהם. לכן אני מבקשת מהמדינה, בסופו של דבר להפעיל כבר את החוק הזה. מערכת מנע זה מערכת שגם בדוח לינדנברג חוקרים, כפי שהזכיר חבר הכנסת טרופר, את נושא הבעיה של המערכת הזו אבל עד שימצאו מערכת אחרת לא הגיוני להודיע לנפגעות כפי שאני חוויתי פחות מ-24 שעות לפני הדיון כשאין להן שום יכולת להכין את המסמכים הכתובים, אין להם יכולת נפשית, פיזית להתכונן לחוויה כזו ובטח לא להגיש כל פעם מחדש בקשות משפפיות כדי להשמיע את קולם בעל פה. זה לא משהו שנפגעים ונפגעות צריכים להתחנן אליו.

ולסיום, וסליחה אם מישהו כבר שמע את את זה בעבר – חשוב לי לומר את זה. בתור מי שנעלו אותה, נעל אותי במחסן ונאנסתי בשלב שאף אחד לא יכול לשמוע ולבוא כולל חברים שלי ובן זוגי שהיו בחוץ ולא יכלו לשמוע אותי במקום הזה, להשמיע את הקול זה דבר שיש בו כשלעצמו אלמנט של ריפוי. להשמיע את הקול זה גם דבר שלא יהיה אפקטיבי אם לא ייקחו בחשבון את הקול שלנו. התיקונים שעוד צריך לעשות פה הם רבים, אך יש להבין שמי שלכתחילה מגיע לענישה כה נמוכה, לקצר בשליש רק בגלל שלמדינה אין יכולת לנהל את בתי הסוהר באופן שיהיה מספק זו לא תשובה. זה לא מענה וזו לא אנושיות.

מבקשת מכם אחרי המון דיונים בפרטי-פרטי החוק, שתאמינו לי אני בקיאה בהם כמו חברי הכנסת הנכבדים שיושבים מולכם, לקחת את ההמלצות של כל אנשי המקצוע ולתקן פה היסטורית תיקון שחשוב גם באופן ההשמעה של הנפגעות וגם בלקחת בחשבון את המילים שלהם. לא יכול להיות ששופטת בכירה אומרת לי: אנחנו שומעים אותך פה ואנחנו מחזירים את זה לוועדת שחרורים כדי להתחשב בקול שלך והם אומרים: אחלה, זה לא מה שאכפת לנו. לא יכול להיות שיכולתי להשמיע את קולי בבית משפט עליון עם ערעור ואני יכולה להשמיע את קולי פה אבל במסגרת הכי פשוטה שבסופו של דבר מקבלת את ההחלטה הזו אין יכולת לשמוע אותי ולהתחשב בדעות שאני מציגה ביחס לתהליך השיקום שלי ולא להתחשב בדעות המקצועית שמתקבלות כי אין הוראה בחוק להתחשב בזה. מילא אם עוררו את כל האמון שלי במערבת הטיפולית בזה שהפרו את כל החיסיון שלי שוב ושוב וגם בתהליך השחרור הפרו את החיסיון במקום הכי קדוש, הטיפול אבל לפחות אם הקול הופר קחו את המילים שלנו כחלק ממערך השיקולים. תודה לכם, מעריכה זאת מאוד.

היו"ר יצחק קרויזר: << יור >>   

תודה רבה וכפי שאמרתי לדובר הקודם, הערכה אדירה על פועלך וביחד עם האיגוד וחברי הכנסת לתיקון המאוד מבורך הזה. חבר הכנסת כסיף, אם אתה רוצה להבהיר את האמירות שלך קודם אבל ברשותך לא להיכנס פה לוויכוח. תסביר מה הייתה הכוונה.

 << דובר >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר >>   

מצטרף לגמרי לחיזוקים של הדוברים. זה התפרצות לדלת פתוחה כי אמרתי לכתחילה שאנחנו ואני לחלוטין בעד החוק. העליתי פה נקודה שיש לקחת אותה בחשבון. זה לא כחלק מהתנגדות לחוק. להפך. 

אני גם רוצה להוסיף על זה 2 נקודות מאוד קצרות. אחת, חד משמעית צריך שיינתן לקורבן העבירה, לנפגע שצריכה להינתן האפשרות שיתייחסו אליו כסובייקט או שקולו יישמע. אני רוצה שזה יהיה ברור. כשהשתמשתי במילה נקם זה לא היה כביקורת על הנפגעים. רק היה לקחת בחשבון שבמסגרת הכללית של הדיון, כשיש דיון על שחרור מוקדם, יש לקחת בחשבון, בין השאר, כל מיני משתנים שיכולים להיכנס ולפגוע בהליך. זה בשום אופן לא להוריד כהוא זה, נהפוך הוא. מהחשיבות של ההתייחסות אל הקורבן כסובייקט שחובה לשמוע אותו. לכן אנו בעד החוק.

יתרה מכך, ואני אומר זאת בעיקר לדוברת המכובדת האחרונה, אני אישית הגשתי הצעת חוק שחתומים עליה הרבה חברי כנסת, ואשמח בהזדמנות זו אם יהיו נוספים להוסיף לחוק העונשין – יש בו חוק שמדבר על פשעי שנאה, שמגדיר אותם. משום מה עבירות כנגד נשים בתוקף היותן נשים לא רשומות שם. לא נמצאות בסעיף הזה בחוק העונשין. הצעתי לפני שנתיים הצעת חוק שעוד לא נדונה במליאה שגם עבירות כלפי נשים מתוקף היותן נשים שזה כמובן בראש ובראשונה עבירות מין תיחשבנה כפשעי שנאה, וברגע שכך יהיה, זה לא רק ברמה הסמלית מחזק את המאבק כנגד עבירות פגיעה בנשים אלא גם על פי החוק הקיים כבר העונש הוא יותר כבד אוטומטית. לכן אני פונה פה לחברי הכנסת שנמצאים – תצטרפו להצעה הזאת. לא במקום החוק הקיים. בנוסף.

 << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >>   

תודה רבה. בבקשה.

דוברת:

אני כאן עם הלובי למלחמה באלימות מינית, אנחנו ארגון של נפגעים ונפגעות, ואנו קיימות והסיבה שאני כאן וגם בדיונים אחרים בגלל ההבנה, שמה שיש לנו לומר, הנפגעים והנפגעות, צריך להילקח בחשבון בכל מקום שבו מתקבלת החלטה לגבינו, אם זה דיונים בכסת ואם זה בוועדת השחרורים.

הדבר הזה חשוב. לא נקמה. מדובר פה בהחזרת האמון שלנו כלפי המדינה שבדרך כלל בעד מהלך ההליך הפלילי. הרבה פעמים נפגעות אחרות אומרות לי: איך הגעת על הסוף, להרשעה? כי ברוב המקרים זה אפילו לא מגיע להרשעה. איך הגעת לשם? זו התרגשות מטורפת. הגעתי עד הסוף, הוא נכנס לכלא, מרגישה שסיימתי עם זה ואז אומרים לי: יש לך עוד 24 שעות, הוא משתחרר, אם את רוצה להביא מכתב. 

הפגיעה שעברתי הייתה ממש קשה אך אני מרגישה שברגע שנפגעתי זה רק התחיל. התחושה היא שהקול שלי לא בא בחשבון גם כשנפגעתי. אף אחד לא שמע אותי וכשהפוגע שלי השתחרר אף אחד לא שמע אותי. המכתב שלי היה חסר משמעות. המידע הפרטי שלי הוא חסר משמעות. למה הפוגע שלי צריך לדעת שניסיתי להתאבד? זה לא עניינו. הוא יכול היה לבחור האם להיות בחדר או לא. אני לא יכולתי להחליט האם ישמע את המידע הזה או לא. בסוף הוא נכנס לכלא והיו לו הרבה יותר אפשרויות בחירה ממני.

מדובר פה על נקמה. זה קצת יצא מהקשר אבל עדיין חשוב לי לומר שחוסר המפגש וחוסר הדיבור אתנו הנפגעים והנפגעות, במיוחד נפגעות כמוני, שורדות זנות, שעברו יותר מפגיעה אחת בחיים, יש עלינו סטיגמה, הסתכלות של מניפולטיביות ושקרניות ומסוכנות ושיש לנו משהו, מניע נסתר או משהו להרוויח. הדיבור אתנו ישירות, המפגש אתנו, הצורך לשמוע אותנו הרבה פעמים משנה את הסטיגמה ואת היחס. לכן זה כל כך חשוב. תודה רבה.

 << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >>   

תודה רבה על הדברים. מיה מאיגוד מרכזי הסיוע.

 << אורח >> מיה אוברבאום: << אורח >>   

נשמח לדבר בסוף. מאוד רוצות שההצעה שלנו תעבור אז נשמח לאחר ההקראה.

 << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >>   

בשמחה. עו"ד ליה, בבקשה.

 << אורח >> ליה קוק: << אורח >>   

אנו כמובן שמחות ומברכות על הזכות למסירת עמדה בפני ועדת השחרורים גם בעל פה. אולי אני מקדימה את המאוחר כי עוד לא שמענו את שאר המשרדים אבל בהמשך למהלך החשוב הזה, לאור העובדה שלמיטב הבנתנו בשלב הזה לא הוסדר במסגרת החוק הנושא של אופן מסירת העמדה, כן חשוב להדגיש שנדרשות התאמות בכל הנוגע להגעת קטינים למתקני כליאה ככל שתהיה תקופה שבה לא יהיו הסדרים מתאימים. אנו מציעים ככל שתהיה תקופה כזו, שההתאמות הללו יהיו ברוח של נוהל נשיאת בית המשפט העליון 171, הסדר העבודה ביחס ל- - - קטינים נפגעי עבירה, למשל הקצאת מקומות המתנה ייעודיים, מתן קדימות בסדר הדיונים לדיון שבו צפוי להגיע קטין נפגע עבירה להביע עמדה וגם כל הנושא של חציצה בין האסיר לקטין.

שמענו פה את העדות של בגירים וגם של אב שאני מבינה שהייתה קטינה. כולנו יכולים לדמיין מה ההשפעה ומה המורכבות הנלווית למפגש כזה כשמדובר בקטינה או קטין שנדרשים להגיע לתוך מתקן כליאה. 

חשוב לי גם לומר בצורה ברורה שחייבים להיקבע הסדרים מיוחדים לגבי קטינים וניסינו לאורך הדרך להציע כאלה. למשל גם הנושא הועלה פה, מסירת העמדה באמצעות מערכת היוועדות חזותית או באמצעות פרקליט. ההצעות הללו לא הבשילו לקראת הדיון היום בסד הזמנים הנתון, אך כן חשוב שיוסדרו גם אחרי שהחוק יעבור לכל הפחות במסגרת תקנות או נוהל. נשמח על כך. תודה.

 << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >>   

תודה. לרה צינמן, בבקשה.

 << אורח >> לרה צינמן: << אורח >>   

שלום לכולם. אני לא רק יושבת-ראש הארגון אלא גם אימא לגנית שנרצחה בשנת 96' בחיפה בגיל 22. אני מאוד מעריכה את המאבק שניהלו נפגעות עבירות מין. מיה מאיגוד מרכזי סיוע, ומעריכה מאוד את עבודת חברי הכנסת שקידמו את הצעת החוק.

לנו כמשפחות היא גם חשובה ביותר. אני אישית השתתפתי במספר דיונים בוועדת שחרורים ומכירה מקרוב משפחות רבות שמתמודדות עם ההליך הזה. אומנם עושים לנו פריבילגיה, כן מאפשרים לנו בחלק מהדיונים לשאת דברים בעל פה אבל זה גובה מחיר נפשי עצום כי זה לא זכות שרשומה בחוק. אז אתה יושב שעות בהתמתנה ורועד מפחד, האם ייתנו לך לדבר או לא. זה נתון להחלטה של יושב-ראש הוועדה.

אני רוצה גם להתייחס לעניין הנקמה. אנו ממש כל המשפחות לא באות ברגשי נקמה אלא חשוב לנו להשמיע את קול הילדים שלנו. כפי שדיבר פה אב של בתו שנפגעה, יקירנו כבר אינם ואנו באים להשמיע את קולם ולהראות מה אבד לנו למדינה אפשר לומר מאובדן יקירינו ויקירותינו. זה דבר מאוד חשוב ומשמעותי.

אני רוצה גם להתייחס לכך שאני מבינה שכל השירות הזה יעבור להנהלת בתי המשפט, ויהיה דרך מערכת מנע. עד עצם היום הזה יש המון משפחות שלא משתמשות במערכת מנע. הרצח היה לפני עשרות שנים לפעמים כשעוד לא הייתה קיימת מערכת מנע. הן אפילו לא מכירות את קיומה. חשוב מאוד שיהיה גם גורם אנושי בהנהלת בתי המשפט שייקח על עצמו יידוע נפגעי עבירה. אחרת יהיו פספוסים מאוד כואבים וזה ירוקן את החוק.

 << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >>   

תודה רבה. נציגי משרד המשפטים. אם תוכלי להתייחס לשאלות ששאלו פה, ואז ככל שהדברים יהיו מסונכרנים, נתחיל בהקראה, אם יש פה עוד נציגי המשטרה, המשטרה, צה"ל. 

 << אורח >> נילי פינקלשטיין: << אורח >>   

במענה לדברים האחרונים של יושב-ראש הוועדה, בנקודות השונות אני יודעת שיש רלוונטיות לנציגים אחרים. ברשותך אפנה אליהם ואבקש את התייחסותם. 

באמת אתחיל בכמה דברים קצרים אך כלליים לגבי הצעת החוק. הנוסח שעבר כבר בקריאה ראשונה, מבטא נוסח שתואם בין הממשלה למציעים. המטרה המרכזית שלו, כפי שאמרו לפניי, היא לאפשר השמעת קול ישירה בעל פה בפני הוועדה לבחירת נפגע העבירה או הנפגעת. חשוב לנו להדגיש שהתוספת הזו היא עיגון זכות שהתאפשרה במקרים קונקרטיים בפרקטיקה על פי החלטת ועדה והחידוש הגדול בהצעה הזו היא לקבוע שזו הזכות של הנפגעת לבחור איך היא רוצה להביע את העמדה בפני הוועדה. יש אפשרות להגיש את העמדה בכתב. יש אפשרות להשמיע את העמדה בעל פה.

הנוסח כולל גם תיקון לחוק שחרור על תנאי. אבקש משותפה שלי להתייחס להיבט הזה של הנוסח ואחר כך נמשיך במענה לסוגיות הקונקרטיות.

 << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >>   

תודה רבה.

 << אורח >> שמרית גולדנברג: << אורח >>   

אתייחס בדברים גם לחששות שהעלה חבר הכנסת כסיף. כפי שצוין, תכלית הצעת החוק היא לתת קול לנפגעת העבירה. אנו עושים את זה בשתי דרכים – גם בגדר השיקולים שוועדת השחרורים תשקול. גם בעצם מתן האפשרות לבחור כיצד להביע את העמדה. אומר שהחשש או הצורך להבטיח את האיזונים ליווה אותנו גם בגיבוש הנוסח. בראייה שלי הנוסח הנוכחי מדייק את האיזונים הראויים ומבטיח אותם.

כאמירה כללית אומר, המוקד פה נפגעי העבירה אבל יש אינטרס ציבור שבמקרים מתאימים שאסיר עומד בדרישות לפי חוק שחרור על תנאי, שיזכה בשחרור על תנאי יש אינטרס חברתי שאסירים לא ישוחררו מהכלא במישרין לחברה לצורך השילוב המיטבי שלהם בחזרה בחברה בקהילה. יש יתרון לתהליך מבוקר, מפוקח ומלווה תחת תנאים כדי להשלים תהליכי שיקום לאנשים שבסופו של דבר מסיימים לרצות את עונשם וחוזרים לחברה.

לכן בהליך בוועדת השחרורים מי שעומד במוקד הוא האסיר. המסוכנות שלו, ההליך השיקומי שעבר במכלול השיקולים שהחוק פורט.

הצעת החוק הזו לא משנה את התנאים לשחרר על תנאי. הם נותרים כפי שהיו, אם זה הסיכון שצפוי גם לנפגע העבירה, סיכויי השיקום שלו וההתנהגות שלו. ההצעה גם לא משנה מהעובדה שנפגע העבירה לא הופך לצד להליך אבל היא כן מאפשרות שקולו יישמע לעניין הסיכון שנשקף לשיטתו אליו כתוצאה משחרור האסיר.

ועדת החרורים אמורה להביא את השיקול הזה בין כלל השיקולים שלה. הדעה שהביע נפגע העביר הופכת להיות אחד השיקולים. זו ועדה מינהלית מקצועית. היא אמורה בכל מקרה לשקלל בין מכלול השיקולים שנדרשים לעניין ולתת לכל אחד מהם את המשקל המתאים ולכן השינוי המשמעותי פה הוא היכולת ומתן האפשרות לנפגע העבירה לבחור כיצד הוא מציג את עמדתו. רוצה – יגיש עמדה בכתב. רוצה – יבוא בפני הוועדה, ילבש פנים. יהיה לו קול ויוכל להשמיע את הדברים בקולו במעמד הדיון. וכמובן השיקול הזה יילקח בחשבון. בראייה שלי הכללת השיקולים מבהירה מצב קיים, גם קודם העמדה שמוגשת צריכה להילקח בחשבון על ידי ועדת השחרורים אבל בסופו של דבר ההסדר הזה מאפשר דיוק של האיזונים והבטחה שגם קולו של נפגע העבירה יישמע מבלי לגרוע מהשיקולים ומהמתווה הכללי שחוק שחרור על תנאי קובע.

 << אורח >> נילי פינקלשטיין: << אורח >>   

אמשיך ואתייחס לדברים הקונקרטיים. התוספת שביקשנו להכניס בנוסח לעניין הודע שנפגע עבירה יעביר אם הוא בחר או בחרה להביע עמדתה בעל פה, תתבקש למסור הודעה על כך מראש. זה נדרש כדי להיערך נכון ולאפשר את כניסתה מבחינת רשויות שב"ס לבית הסוהר, כדי להגיע פיזית ולמסור את עמדתה בעל פה בפני הוועדה. זה תוספת לנוסח, שהיה לי חשוב להדגיש.

 << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >>   

יש התייחסות למקום? חייב להיות במקום מסוים? אם הוועדה מחויבת להתכנס במסגרת שב"ס או יכולה להיות במקום יותר נטרלי?

 << דובר_המשך >> נילי פינקלשטיין: << דובר_המשך >>   

הוועדות מתקיימות בסמוך, באולמות משפט שסמוכים לבתי הסוהר. הרשות שמסדירה את התנאים הפיזיים זה שב"ס. לכן הדברים נעשים מולם.

כן אתייחס כבר בהקשר הזה לשאלה שעלתה לגבי אפשרות לקיים את הדיונים באולמות בתי המשפט. זה שינוי שאנחנו דנו בו במסגרת צוות לבחינת אופנים לשיפור העברת עמדת נפגע עבירה לוועדות השחרורים והצוות הזה דן באפשרות להעביר חלק מהדיונים לאולמות בתי המשפט. יש פה מורכבויות ואילוצים ותקציבים ולכן עוד לא בשלים להודיע על כך אבל אני כן רוצה לשתף את הוועדה שיש חשיבה לכיוון הזה ואנו בשיתוף פעולה בין הרשויות בוחנים את הדרך לאפשר את זה. הנושא הזה וההמלצה המתגבשת הזאת היא לא משהו שבשל להתייחס אליו במסגרת הצעת החוק הזו אך זה כן יכול לתת מענה בהמשך גם לסוגיות שמתחדדות בעניין התאמות שנדרשות עבור קטינים כדי לאפשר להם הגעה מתאימה יותר.

היום במצב החוקי הקיים ההסדר שקיים בתקנות זכויות נפגעי עבירה לגבי קטינים יחול גם לגבי נוסח התיקון הזה כך שקטינים גם מתחת לגיל 14 וגם מעל גיל 14, יש אפשרות שההורה או האפוטרופוס יביע את העמדה במקום הקטין, אם זה בכתב או בעל פה. האפשרויות קיימות. ההסדרה של ההתאמות האלה לגבי קטינים קיימת כיום בתקנות, תקנה 18 לתקנות זכויות נפגעי עבירה. שוב, ככל שנגבש הסדרים מתאימים נוספים, אנו ניתן דגש במיוחד לענייני הקטינים ולצרכים הייחודיים שלהם.

נקודה נוספת שגם נתבקשתי להתייחס אליה ומראש דיברנו על זה, זה העניין של דחיית התחולה. אנו מבקשים דחיית תחולה משמעותית, לא מתכחשת לזה, ואבקש מנציגת הנהלת בתי המשפט לפרט בפני הוועדה על קצה המזלג את ההיערכות שנדרשת מצידם. באופן כללי אומר שהתקדמנו פה בצורה די מהירה בתמיכה ממשלתית להצעת חוק פרטית שהיא לא הצעה תיאורית. היא הצעה שדורשת מקרב רשויות רבות היערכות משמעותית כדי לאפשר את יישום ההצעה הזו. תוך כדי דיוני הוועדה עשינו הרבה מאוד תיאומים, והרשויות כבר החלו בהיערכות אך נדרשים צעדים נוספים. אבקש מחנית להתייחס לזה.

 << אורח >> חנית אברהם בכר: << אורח >>   

שלום, כאמור הנהלת בתי המשפט הסכימה במסגרת התיקון המוצע שמועדי הדיון יועברו על ידה למערכת מנע ולא כמו שהיה עד היום שאנחנו היינו מעבירים לשב"ס ושב"ס היו מעבירים את המועדים למערכת מנע. מדובר באפיון טכנולוגי מורכב. חשוב להדגיש שהנהלת בתי המשפט מקבלת משב"ס את הבקשות של האסירים ובהתאם לכך פותחת את התיקים כך שבהנהלת בתי המשפט אין הנפגעים אלא את בקשת האסירים. לכן בשל היעדר הנפגעים יש פה ממשק מורכב עם מערכת מנע לקבל ממערכת מנע את הנפגעים. יש מקרים שאין אפילו הפרטים המלאים של האסירים – מדובר בתעודות זהות פיקטיביות שלצערנו אנו עדיין מקבלים. אין הסיווגים הנדרשים של מין ואלימות כך שיש פה אפיון טכנולוגי. כמובן אנו לא חוזרים בנו חלילה משום הסכמות. לקחנו על עצמנו ואפילו הסכמות נוספות שכפי שנילי ציינה, יש הצוות הבין משרדי שלקחנו על עצמנו דברים נוספים במסגרת ההסכמות אך זה מצריך עבודה ופיתוח. יש השלב העסקי של הפיתוח האפיוני ולאחר מכן עובר לפיתוח המחשובי. כלל הדברים הללו מצריכים תקציב. כרגע לא קיבלנו שום תקציב. התקציב יינתן, בשאיפה, בשנה הבאה, ככל שיינתן וככל שיהיה במסגרת התקציב שיהיה שנה הבאה כך שכל הדברים הללו בתוספת שבאמת יש מערכת מנע, העמדה תוגש להנהלת בתי המשפט. המשמעות היא שיש צורך בהתאמת התקנות, התאמת טופס הבעת העמדה. כלל הדברים הללו מצריכים זמן ועבודה של משרדי הממשלה, עבודה שלנו מול המשטרה בממשקים השונים. לכן אנו מבקשים את דחיית התחולה של שנה ושישה חודשים.

 << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >>   

תודה רבה. משרד המשפטים. 

 << אורח >> נילי פינקלשטיין: << אורח >>   

שאלת לגבי התיקון לחוק השיפוט הצבאי.

 << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >>   

נשמח להתייחסות צה"ל ומשרד הביטחון, בבקשה.

 << אורח >> ניר שני: << אורח >>   

ביקשנו להצטרף להצעת החוק הזו כיד לעשות התאמות נדרשות גם בחוק השיפוט הצבאי כדי שיחילו אותן זכויות שמוחלות בחקיקה האזרחית. אציין שחוק זכויות נפגעי עבירה לא חל במישרין על ההליכים בצה"ל. לפני כמה שנים עשינו עבודה מאוד גדולה של להכניס פרק של זכויות נפגעי עבירה בתוך חוק השיפוט הצבאי בשינויים מחויבים של ההליכים שיש בצבא. בעצם מה שהצענו, העברנו גם הצעת נוסח לייעוץ המשפטי לוועדה, ולתקן את הסעיף שדן ביידוע נפגעים בפני הליכים של שחרור מוקדם ולאפשר זכות גם להביע את העמדה בעל פה. בצבא אין ועדת שחרורים. יש מוסד שנקרא ועדה לעיון בעונש. זה דומה – לא זהה. עקרונית אנו רוצים להחיל את אותה זכות. כבר היום נפגעים שמעוניינים בכך יכולים להופיע בעל פה ולהשמיע עמדתם בפני הוועדה. הועדה מאפשרת את זה. חשוב שיהיה עיגון בחוק.

אציין שכיום חוק השיפוט הצבאי לא מפרט את השיקולים שהוועדה שוקלת כמו שיש בחוק שחרור על תנאי ממאסר. פרסמנו לפני כמה חודשים תזכיר שאמור לעשות רפורמה משמעותית בהיבט הזה של הוועדה לעיון בעונש, להקים ועדות שחרורים צבאיות ששם כן יהיה פירוט של השיקולים, וכמובן אחרי שהחוק יעבור, נכניס גם לאותו תסקיר את השיקולים שמופיעים בתיקון כאן לחוק שחרור על תנאי ממאסר כדי שתהיה התאמה ודמיון בין השיקולים שיישקלו.

 << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >>   

תודה רבה. לכם נדרשת שנה ושישה חודשים או זה יגרור מההחלטה פה?

 << דובר_המשך >> ניר שני: << דובר_המשך >>   

אנחנו היום לא משתמשים במערכת מנע. עושים יידוע אישי טלפוני לנפגעים. אז אין לנו האילוצים הללו. לשיקול דעתכם. אנחנו מסוגלים לעשות את זה מיידית. בפועל גם מיידעים את הנפגעים.

 << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >>   

בשיפוט הצבאי אין צורך להמתין שנה ושישה חודשים אז השאלה האם אפשר לעשות הפרדה?

 << דובר >> נועה ברודסקי לוי: << דובר >>   

אפשר לעשות מועד תחילה שונה. השאלה האם מקובל גם מבחינת הממשלה.

 << אורח >> נילי פינקלשטיין: << אורח >>   

מבחינתנו זה בסדר אבל זה כן משהו שהוא ברגע האחרון, אז אם אתה צריך לבדוק את זה.

 << אורח >> ניר שני: << אורח >>   

כרגע אנחנו לא משתמשים במערכת מנע. יכול להיות שבעתיד נצליח טכנולוגית.

 << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >>   

נקריא את הנוסח עוד מעט. אם יש לך צורך לעשות בדיקה, אבל אם נוכל להחיל את זה לפחות בשיפוט הצבאי באופן מיידי, אני חושב שזה יהיה מבורך.

<< אורח >> ניר שני: << אורח >>   

אבדוק.

 << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >>   

אם משרד המשפטים יוכלו להתייחס להערה שלך, חבר הכנסת טרופר, לגבי ההתרעה על ההודעה המוקדמת.

 << דובר >> חילי טרופר (המחנה הממלכתי): << דובר >>   

לגבי מערכת המנע שמבקש שייבחן בתקופה הזאת. יש לכם שנה וחצי, אם אפשר בזמן הזה לבדוק האם אפשר לשפר את זה.

 << אורח >> נילי פינקלשטיין: << אורח >>   

העברת המידע למערכת מנע זה מה שחנית תיארה שכבר התחילו לעבוד על זה. לגבי אופנים אחרים להעברת מידע לנפגעי עבירה זה משהו שנבחן באופן כללי, כן דרכים להעברת המידע. יש התייחסות לדברים האלה גם בצוות שדן בשנים האחרונות ספציפית לגבי השלב של ועדת שחרורים. אנו ערים ושמענו מארגונים ונפגעים שהשמיעו את הדברים בפני הצוות. הצוות ממליץ על דרכים שונות. כרגע אין לנו יכולת להצביע על גורם אנושי באף אחת מהרשויות שיוכל במקום המערכת.

 << דובר >> חילי טרופר (המחנה הממלכתי): << דובר >>   

לכן הניסוח היה זהיר. מבקש שבשנה וחצי האלה תיבחן דרך אחרת ליידע. אם הצלחתם, מה טוב.

 << אורח >> נילי פינקלשטיין: << אורח >>   

הדברים כן יקבלו התייחסות ממילא במסגרת הדוח שיתפרסם על ידי הצוות במועד קרוב.

 << דובר >> חילי טרופר (המחנה הממלכתי): << דובר >>   

מצוין.

 << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >>   

נעבור להקראה.

 << דובר >> נועה ברודסקי לוי: << דובר >>   

יש לי כמה הערות קטנות. לפני שאקריא, הצעת החוק בדומה למה שעבר בנוסח שהיה בקריאה ראשונה שהוספנו את ההתייחסות לתיקון חוק השיפוט הצבאי, עם עוד כמה תיקונים שאקריא. הצעת החוק מתחלקת לעניין הוספת עמדה בלע פה על ידי נפגע עבירה. עד כה זה היה רק הבעת עמדה בכתב. אנו מוסיפים את האפשרות בעל פה. תיקון חוק שחרור על תנאי ממאסר, הוספת שיקול בדבר ההשלכות על שלומו ש נפגע עבירה והעברה של ההודעות לנפגע עבירה בנושא הזה של ועדת השחרורים להנהלת בתי המשפט. אקריא.

הצעת חוק הבעת עמדה של נפגע או נפגעת עבירה בנוגע לשחרור על־תנאי ממאסר (תיקוני חקיקה), התשפ"ה–2025. 1. תיקון חוק שחרור על־תנאי ממאסר. בחוק שחרור על־תנאי ממאסר, התשס"א–2001‏  – 

 (1) בסעיף 9, אחרי פסקה (10) יבוא: "(11)	 עמדתו של נפגע עבירת מין או אלימות, אם הובעה, בכתב או בעל פה, בהתאם להוראות סעיף 19 לחוק זכויות נפגעי עבירה, התשס"א–2001‏ , לעניין הסיכון הצפוי לשלומו וביטחונו משחרור האסיר."; (2) בסעיף 19ב(א) – (א)	ברישה, במקום "(1) עד (8) ו־(10)" יבוא "(1) עד (8), (10) ו־(11)"; (ב) אחרי פסקה (2) יבוא:	"(3) בפסקה (11), המילים "או בעל פה" – לא ייקראו."

כאמור הוספנו כאן את השיקול שוועדת השחרורים מקבלת עמדה, תוכל להביא את זה בחשבון ברשימת השיקולים שלה. זה כן חשוב ברשימת השיקולים שתוכל להביא בחשבון כי עד כה, למרות שאפשר היה להביע עמדה בכתב זה לא היה רשום בסמכות הוועדה לשקול שיקול חשוב בדבר עצם הסיכון לשלומו וביטחונו של נפגע העבירה.

2. תיקון חוק זכויות נפגעי עבירה. בחוק זכויות נפגעי עבירה, התשס"א–2001‏  – (1) בסעיף 19 – (א) בסעיף קטן (א) – (1)	ברישה, במקום "בכתב לפני היחידה לשחרור ממאסרים קצרים או הוועדה, לפני העניין, במועד ובדרך שיקבעו השרים, לענין הסיכון הצפוי משחרור הנידון" יבוא "לעניין הסיכון הצפוי משחרור הנידון לשלומו וביטחונו של נפגע העבירה, כמפורט להלן,  ולפי העניין";

 (2) בפסקה (1), לפני "הודעה" יבוא "לעניין הבעת עמדה לפני היחידה לשחרור ממאסרים קצרים יקבל נפגע העבירה" ואחרי "ממאסר" יבוא "ועל זכותו להביע את עמדתו בכתב במועד ובדרך שיקבעו השרים";	

כאן מדובר על הוועדה לשחרור ממאסרים קצרים. כאן אין תיקון ואין הוספת הבעת עמדה בעל פה מאחר שגם האסיר רק מעביר את בקשתו בכתב ולא נשבע בפני הוועדה בכלל ולכן אין תיקון בעניין הזה. זו ועדה שנועדה לעשות את הדברים בצורה יעילה ומהירה יותר כי מדובר במאסר קצר ולכן אין תיקון לנושא הזה. אני עוברת ל-(3) ששם כן מדובר על ועדת השחרורים.

(3) בפסקה (2), לפני "הודעה" יבוא "לעניין הבעת עמדה לפני ועדת השחרורים יקבל נפגע העבירה" ואחרי "ועדת שחרורים" יבוא "ועל זכותו להביע את עמדתו בכתב או בעל פה, לפי בחירתו, במועד ובדרך שיקבעו השרים; בחר נפגע עבירה להביע את עמדתו בעל פה, יודיע על כך מראש במועד ובדרך שיקבעו השרים";

זה התוספת שנתבקשה על ידי הממשלה שנפגע עבירה יודיע מראש על כך שהוא מתכוון להביע עמדתו בעל פה כדי שיוכלו להיערך לכך. אציין שמאוד חשוב – מבינה שיהיה בתקנות - לאן הוא פונה, עם דרכים קלות.

 << אורח >> נילי פינקלשטיין: << אורח >>   

אשמח להבהיר, שהתיקון הזה דורש כל מיני תיקונים נלווים לתקנות. ננצל את התקופה הזו כדי לנסח את התיקונים האלה ולהביא את התקנות לאישור הוועדה מבעוד מועד.

 << דובר >> נועה ברודסקי לוי: << דובר >>   

בדרך כלל אנו מבקשים שיהיה ברור כבר לאן נפגע עבירה צריך לפנות. זה בתקנות ונדון בזה כשנצטרך לעשות את התקנות אך חשוב שיהיה ברור וקל ונגיש לנפגע העבירה.

 (ב) אחרי סעיף קטן (ב) יבוא: "(ג) בחר נפגע עבירה שקיבל הודעה על מועד הדיון להביע את עמדתו לפני ועדת השחרורים בעל פה לפי סעיף קטן (א)(2), לא יידחה לשם כך הדיון אם הנידון ריצה כבר שני שלישים מתקופת המאסר שעליו לשאת או אם דחיית מועד הדיון תגרום לכך שהדיון יתקיים לאחר מועד ריצוי התקופה האמורה.";
	
זה גם תוספת שהופיעה בקריאה ראשונה שהתבקשה על ידי הסנגוריה על כך שלא בגלל שנפגע העבירה מבקש זאת ידונו מאוחר ממדי בבקשת אסיר. ביקשנו גם בדיון הקודם לשקול אפשרות בכל זאת להבהיר שזה כשנפגע עבירה קיבל הודעה מראש. ברור שהולך להיות פה מהלך שהמטרה שלו היא לדאוג לכך שנפגע העבירה גם יקבל את ההודעה במועד אך לצערנו אנו יודעים שעד כה משך 20 שנה קרה הרבה פעמים שלא קיבל את ההודעה במועד. השאלה האם אי אפשר לעגן את זה שהתנאי היה שקיבל את ההודעה מראש, גם אם פרק זמן לא ארוך אבל לפחות שיהיה ברור שגם אם לא קיבל את ההודעה המצב הוא בעייתי.

 << אורח >> נילי פינקלשטיין: << אורח >>   

אנו סבורות שהנוסח שמדבר על נפגע עבירה שבחר להביע את העמדה לאחר שקיבל הודעה הוא מחיל, מגדיר את המצב בצורה מפורשת שמדובר בנפגע שקיבל את ההודעה. אם לא קיבל את ההודעה מראש לצערי לא נימצא במצב שהנפגע מבקש לממש את זכותו ולהביע את העמדה בעל פה. לכן לטעמנו לא נדרשת ההבהרה המוצעת.

<< דובר >> נועה ברודסקי לוי: << דובר >>   

אם ברור מבחינתכם שזו הפרשנות של זה.

 << דובר >> חילי טרופר (המחנה הממלכתי): << דובר >>   

נראה לי בסדר.

 << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >>   

הסנגוריה, רוצים להתייחס?

 << אורח >> גיל שפירא: << אורח >>   

הסוגיה של מועדי העברת ההודעה על ידי נפגע עבירה היא משמעותית לכל הצדדים המעורבים בכל הנוגע לאפשרות להיערך לקיום הדיון בדרך הראויה. הנוכחות הפיזית של נפגע עבירה משנה דברים מבחינת האופן שבו הנהלת צריכה להיערך לזה, מבחינת האופן שבו הוועדה צריכה להיערך וכמובן גם מבחינת האופן שבו הצדדים נערכים. יש לא מעט אסירים שעולים לדיוני ועדות שחרורים כשהם בכלל לא מיוצגים. ההופעה של נפגע העבירה או החלטתו להופיע בפני הוועדה יכולה לשנות את המצב בכל הנוגע לייצוג גם מפני שאני חושב שזה לא תמיד רצוי שמעמד כזה יהיה כאשר אין ייצוג באולם. לכן מתבקש שפרק זמן משמעותי או מספיק זמן מראש של הודעה על הכוונה לממש את הזכות להופיע בפני הוועדה כדי שכל הצדדים המעורבים יוכלו להיערך לכך בצורה מיטבית והדיון יוכל להתקיים לגופו. זה אינטרס גם של נפגעי עבירה – הם לא רוצים לבוא סתם ובסוף יתברר שאין דיון או שאי אפשר לקיימו. לכן אנו חשבנו שיש לקבוע מועד ברור בהקשר הזה. אני מבין שמשרד המשפטים סבור שהדבר הזה צריך לבוא לידי ביטוי בתקנות. אני חושש ממצב שבו החוק ייכנס לתוקף ועדיין לא יותקנו תקנות – מצב לא בלתי מוכר לכל מי שעוסק בחקיקה. יש הרבה מקרים שבהם תקנות לא מותקנות בסופו של דבר ואז חוק נכנס לתוקף ואין המהלך המשלים של התקנות ועלולות להיווצר תקלות חמורות. 

זה לא בא להכשיל, אפשר לעשות הכול יחד אבל יש להצמיד את הדברים – או לקבוע מועד ברור, עד מתי נפגע עבירה צריך להעביר את ההודעה. אפשר לעשות את זה עד 30 יום לפני, 14 יום לפני – לא משנה, יש לקבוע מועד, או פשוט לקבוע שהחוק ייכנס לתוקף יחד עם התקנות כדי שההסדר יוכל להיות מופעל באופן מלא ומיטבי. אלה שתי ההערות שלנו בהקשר הזה. שוב, זה לא בא לחתור תחת ההסדר. זה בא כדי ליישם את ההסדר בצורה נכונה יותר.

 << דובר >> חילי טרופר (המחנה הממלכתי): << דובר >>   

נילי, אולי נקבע משהו – לא משנה, 14 יום, אלא אם ייקבע בתקנות אחרת, ואז יש לכם מספיק זמן.

 << אורח >> נילי פינקלשטיין: << אורח >>   

אני מודה שאני קצת חוששת כי התחלנו בהיערכות לדיון הזה לדבר על המועדים. יש פה הרבה דברים שיש להתחשב בהם. נרצה גם לשמוע את הארגונים בעניין הזה כדי להציע מתווה שהוא פשוט ליישום. אני קצת חוששת מעיגון של המועדים בצורה הזו בחקיקה הראשית. יש פה גם עוד מועדים.

 << דובר >> חילי טרופר (המחנה הממלכתי): << דובר >>   

אני מבין אותך אבל אם זה יוצמד לתקנות זה הכי גרוע. אבל אין לי בעיה שיהיו תקנות- -

 << אורח >> נילי פינקלשטיין: << אורח >>   

בנדיבותכם ובהתחשבותכם אפשרתם לנו 18 חודשים של דחיית תותה. זה פרק זמן משמעותי.

 << דובר >> חילי טרופר (המחנה הממלכתי): << דובר >>   

את משוכנעת שבזמן הזה יהיו תקנות?

 << אורח >> נילי פינקלשטיין: << אורח >>   

אני לא רוצה להבטיח שיהיו תקנות. זה לא באפשרותי להבטיח דבר כזה. זה לא שליטתי. כפי שעשינו במהלך החודשים האחרונים תוך דיוני הוועדה, בחנו הרבה מאוד היבטים טכניים של יישום הצעת החוק. אנו מבטיחים להמשיך לעשות זאת במרץ כדי להביא ניסוח של התקנות לאישור הוועדה. לא בשליטתי לומר מתי השרים ומתי הוועדה תאשר את התקנות האלה ולכן איני יכולה להתחייב אך רואה חסרונות בזה שאנחנו עכשיו על רגל אחת נקבע מועד בחקיקה הראשית כשיש פה היבטים נוספים של מועדים לא רק לגבי הודעת הנפגע. אני חוששת מהמשמעויות של זה. הוועדה תחליט כהבנתה. אני מציגה את החסרונות והיתרונות של מהלך כזה.

 << דובר >> חילי טרופר (המחנה הממלכתי): << דובר >>   

אני לא רוצה שיהיה תלות בתקנות. אפשר ללכת בפרוטוקול, להכניס שב-18 חודשים האלה יישבו על התקנות. לא רוצה לייצר את התלות המוחלטת.

 << אורח >> גיל שפירא: << אורח >>   

בהקשר הזה יש לשים לב - זה תקנות שאמורות להיות מותקנות על ידי שני שרים יחד. מצב מאוד מורכב. 

 << דובר >> חילי טרופר (המחנה הממלכתי): << דובר >>   

לכן אני לא רוצה לייצר תלות לכניסת החוק לתוקף.

 << אורח >> גיל שפירא: << אורח >>   

ובכל זאת כדי שההסדר הזה יעבוד חייב להיות לו גם ההיבט הפרוצדורלי. אם לא יהיה ההיבט הפרוצדורלי וההסדר ייכנס לתוקף, זה יביא לכשל במימוש. כל מי שיודע איך ההליכים הללו מתנהלים מבין למה אני מתכון כי הנהלת בתי המשפט צריכה להיערך, גם הוועדה צריכה להיערך, גם הצדדים צריכים להיערך. זה לא יעבוד טוב כי תהיה הוראה אבל לא יהיה ברור איך ליישם אותה. זה המצב הכי גרוע מבחינת כל מי שנוגע להליך הזה. כשמדובר בתקנות שצריכות להיות מוסכמות ומותקנות על ידי שני שרים יחד, וזה קשור בהרבה היבטים שאולי חורגים מהדיון המקצועי, גם בהיבטים אחרים שקשורים לקשר בין השרים זו סוגיה מאוד מורכבת. אני שם את זה כאן כי חושב שהוועדה צריכה לתת על זה את הדעת כי אנו עלולים להגיע למצב שבו ההסדר הזה ייכנס לתוקף ולא יהיה איך להפעילו. מהמצב זה צריך להיזהר. זה מהלך משמעותי שנעשה פה. כדי שיעבוד טוב יש לתת לו גם את הגיבוי הפרוצדורלי.

 << דובר >> נועה ברודסקי לוי: << דובר >>   

אולי אפשר לעשות פה שני דברים – אחד, לקבוע שתקנות ייקבעו עד הכניסה לתוקף ושנית לקבוע שיהיה דיון מעקב, נגיד כבר אולי שיהיה דיון מעקב עוד שנה או משהו כזה.

 << דובר >> חילי טרופר (המחנה הממלכתי): << דובר >>   

דיון מעקב בסדר. גם תקנות – מאמץ וכו'. לא רוצה לייצר תלות בין כניסת החוק לתוקף לבין התקנות. נמצא ניסוח שזו לא התניה.

 << דובר >> נועה ברודסקי לוי: << דובר >>   

ברור. אנו גם לא מפנים לחקיקת משנה שתקבע את הכניסה לתוקף, לכן זה מתנה את זה אלא קביעה שהממשלה תביא תקנות עד מועד הכניסה לתוקף.

 << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >>   

חילי, מקובל עליך?

 << דובר >> חילי טרופר (המחנה הממלכתי): << דובר >>   

כן.

 << דובר >> נועה ברודסקי לוי: << דובר >>   

(2) בתוספת הרביעית – (א) בפרט 3, המילים "או מועד הבאת הנידון לפני ועדת השחרורים, לפי הוראות אותו חוק" – יימחקו, ובמקום הסיפה החל במילים "או לפני ועדת השחרורים" יבוא "לפי הוראות סעיף 19(א)(1)";	(ב) לפני פרט 4 יבוא: "3ב. מועד הבאת הנידון לפני ועדת השחרורים לפי הוראות חוק שחרור על־תנאי ממאסר; יידוע לגבי שלב זה יכלול גם הודעה על זכותו של הנפגע להביע את עמדתו לפני ועדת השחרורים לפי הוראות סעיף 19(א)(2); זה יהיה באחריות הנהלת בתי המשפט".
		
3. עוברים לחוק השיפוט הצבאי שהוסף, שנוגע לעצם הבעת העמדה, אפשרות להביע עמדה בעל פה. בחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955, בסעיף 513כ – (1) בסעיף קטן (א) במקום "513ח(ג)(1)" יבוא 513י - אציין שזה תיקון טעות שהיה באותו סעיף, ההפניה לא הייתה נכונה ובהזדמנות זו מתקנים את זה. ובסופו יבוא "לשלומו וביטחונו של נפגע העבירה. ואולם, לעניין הבאת עניינו של נידון לפני הוועדה לעיון בעונש, זכאי נפגע העבירה להביע את עמדתו בכתב או בעל פה, לפי בחירתו, במועד ובדרך שייקבעו בפקודות הצבא.".  

 (2) אחרי סעיף קטן (ב) יבוא – "(ג) בחר נפגע עבירה שקיבל הודעה על מועד הדיון, להביע את עמדתו לפני הוועדה לעיון בעונש בעל פה לפי סעיף קטן (א) סיפה, לא יידחה לשם כך הדיון אם הנידון נשא כבר מחצית מתקופת המאסר שעליו לשאת. הסיבה שפה זה מחצית ולא שני שליש – כי בצבא האפשרות היא אחרי מחצית הזמן - או אם דחיית מועד הדיון תגרום לכך שהדיון יתקיים לאחר מועד נשיאת התקופה האמורה.".

4. תחילה ותחולה. תחילתו של חוק זה – לבקשת הממשלה -  18 חודשים מיום פרסומו. 

נקבע פה שתקנות ראשונות יובאו עד מועד הכניסה לתוקף. לא מתנה את הכניסה לתוקף בהבאת התקנות אבל זה כן קובע שהממשלה צריכה לעשות את זה. מציעה שנקבע תאריך ברור. 1.12.26.

 << אורח >> נילי פינקלשטיין: << אורח >>   

חצי שנה לפני התחילה.

 << דובר >> נועה ברודסקי לוי: << דובר >>   

תאריך הכניסה לתוקף – נקבע תאריך ברור, אז 1.12.26. לגבי התקנות, נקבע שייקבעו עד הכניסה לתוקף ודיון מעקב ייקבע כמובן בהמשך בסמוך.

 << אורח >> נילי פינקלשטיין: << אורח >>   

אם אפשר 1.1.27 זה יקל על המערכות.

 << דובר >> חילי טרופר (המחנה הממלכתי): << דובר >>   

1.12.

 << דובר >> נועה ברודסקי לוי: << דובר >>   

התקנות יובאו עד אז, ונקבע דיון מעקב בהמשך.

 << אורח >> ניר שני: << אורח >>   

בדקתי. מבחינתנו אפשר להחיל עלינו את החוק.

 << דובר >> נועה ברודסקי לוי: << דובר >>   

אז התיקון לחוק השיפוט הצבאי ייכנס לתוקף עם פרסומו של החוק ביום התחילה.

 << אורח >> חנית אברהם בכר: << אורח >>   

לגבי תחילת החוק חשוב לנו להבהיר שזה צריך להיות על בקשות חדשות שמוגשות ממועד תחילה. אם לצורך העניין נקבע מועד דיון 4 חודשים קודם, ככל שתהיה אפשרות, נעשה את המאמץ מחשובית להעביר את העדכון הזה באמצעות מערכת מנע אבל אני מניחה שהמערכת האפיונית תהיה שבקשות חדשות נכנסו, יש מועד דיון, מועבר העדכון למערכת מנע אוטומטית ולא אחורה על תיקים שנפתחו בעבר.

 << דובר >> נועה ברודסקי לוי: << דובר >>   

נוסיף שיחולו רק על בקשות שיוגשו מיום זה ואילך.

עוד שני דברים קטנים. הנושא של קטינים, כפי שהציגה נילי, חלות התקנות, אותה תקנה 18 שחלה על חוק זכויות נפגעי עבירה בנושא הזה. אצטרף למה שנאמר פה שכדאי לבחון עד הכניסה לתוקף את כל ההתאמות אם אפשר לעשות, מה שאפשר לעשות עבור קטינים.

עוד נקודה שעלתה פה ואני מבינה שזה לא ייכנס לחוק עכשיו אבל זה כן משהו שאני חושבת שכדאי שנחשוב עליו להמשיך, הנושא של האם אפשר יהיה לפחות לגבי הבעת עמדה בכתב, לגבי נפגעי עבירה, לשקול לעשות פרפראזה שעוברת לאסיר כמו שנעשה לגבי תזכירי נפגע. זה לא לחקיקה עכשיו אבל זה משהו שבמסגרת אותו צוות שדן בנושאים הללו לחשוב על הנושא הזה.

 << אורח >> שמרית גולדנברג: << אורח >>   

הנושאים הללו עלו בצורה זו או אחרת גם במסגרת דיוני הצוות שדובר בו קודם וההבנה היא שהנושא הזה מעורר הרבה מאוד מורכבויות והשאלות והכוונה היא כן להידרש לזה בהמשך.

 << דובר >> נועה ברודסקי לוי: << דובר >>   

ברור שזה מורכב ולכן אני חושבת שזה דורש חשיבה ולכן נכון שישקלו את הנושא.

 << אורח >> שמרית גולדנברג: << אורח >>   

לנו יש שתי הערות נוסח קלות אם זה לא נדרש כרגע שנוכל ב-19ג לעשות שינוי בנוסח שהצענו.

 << דובר >> נועה ברודסקי לוי: << דובר >>   

ענייני נוסח, נבקש מהוועדה להסמיך אותנו. נציין שהוגשו בקשות רשות דיבור של המחנה הממלכתי ושל חד"ש תע"ל ושל ישראל ביתנו ויש עתיד.

 << דובר >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר >>   

גם אנחנו.

 << דובר >> נועה ברודסקי לוי: << דובר >>   

אמרתי חד"ש תע"ל.

 << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >>   

גם אני. מיה, רוצה אחרי ההצבעה? אז לפני שנעבור להצבעה אני מודה לנפגעות, לנפגעים בהערכה עצומה על היכולת מתוך המצוקה והאירוע המאוד קשה שהם עברו להרים את הראש ולצאת למאבק ביחד עם ארגוני הסביבה וביחד איתך, חבר הכנסת טרופר, וכמובן המצטרפים, חברי הכנסת שלי טל מירון, מטי צרפתי הרכבי וקטי שטרית. הובלתם פה מאבק חשוב מאוד עם בשורה, נפלה בידי הזכות לשבת פה כממלא מקום יושב-ראש הוועדה.

 << דובר >> חילי טרופר (המחנה הממלכתי): << דובר >>   

תודה לך.

 << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >>   

הצעה מאוד חשובה עם האפשרות של הבעת עמדה בעל פה בנוגע לשחרור על תנאי של נפגעי עבירות מין ואלימות, וגם הנושא של הערכה של הסיכון הצפוי לשלומו של הנפגע מהשחרור המוקדם של הפוגע. זכות שלי לשבת פה ולנהל את הדיון ולהיות נוכח ולהצביע בעד הצעת החוק, וגם היכולת שלכם ביחד עם הנפגעים והנפגעות וארגוני הסיוע להוביל את החקיקה הזו, לקדמה. בהמשך לפתיח המאוד קשה שהיה לנו בבוקר עם המשפחות והבשורה על עוד לוחם שנופל, בהמשך לסדר-היום כאן, עולים על שולחן הוועדה נושאים מאוד חשובים. קואליציה, אופוזיציה, בנושאים הללו כולנו תומכים ומאוחדים, כפי שאמרתי זכות גדולה של כולנו לאשר ולהצביע על הצעת החוק הזו.

 << אורח >> מיה אוברבאום: << אורח >>   

ברשותך כן ארצה – מתנצלת, צריכה לצאת להניק את הבן שלי.

<< יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >>   

מזל טוב.

 << אורח >> מיה אוברבאום: << אורח >>   

תודה, לפני שלושה שבועות. רק אומר שכתבנו את ההצעה הזו לפני שנתיים אחרי שהגיעו אלינו נפגעות ונפגעים קונקרטיים שקולם לא נשמע כראוי ואנו ממש מודות לחבר הכנסת חילי טרופר שהבין את המשמעות של הדבר הזה. לא לכולם זה היה ברור. ניסינו לתת את ההצעה הזאת לעוד חברי כנסת. לא כולם הבינו את החשיבות של זה וכמה זה משמעותי. כולכם היום שמעתם את הקולות שלהם, עד כמה זה משמעותי עבורם. אנו גם מודות למשרד המשפטים שהוביל את העמדה הממשלתית ובפרק זמן לא ארוך, הביא את הצעות החוק המתוקנות, ואנו מקוות שזה יהיה פתח עבור נפגעות ונפגעים וקצת צדק בהליך המשפטי. תודה.

 << אורח >> חנית אברהם בכר: << אורח >>   

לגבי מועד התחילה, כל עוד לא נקבע מועד דיון – שנעדכן אליו ונעביר את העדכון הזה- - 

 << דובר >> חילי טרופר (המחנה הממלכתי): << דובר >>   

כל מה שטרם נקבע.

 << אורח >> חנית אברהם בכר: << אורח >>   

כל מועד דיון שטרם נקבע, מועד חשד.

 << דובר >> נועה ברודסקי לוי: << דובר >>   

גם בזה שתהיה לנו סמכות כי יש גם הבעת העמדה. נדייק את זה. יש פה עניין העברת האחריות. יהיה צריך להדק את הנוסח בנושא הזה.

 << דובר >> חילי טרופר (המחנה הממלכתי): << דובר >>   

תודה לחבר הכנסת קרויזר.

 << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >>   

תודה לך על ההובלה. אני חושב שאתה ראוי לכל שבח על הצעת החוק הזו. 

נעבור להצבעה. מי בעד הצעת החוק – ירים את ידו. נגד? נמנעים?

הצבעה


 << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >>   

4 בעד, עבר פה אחד. תודה רבה, בשעה טובה.


 << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 11:00. << סיום >>