פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



8
ועדת הכלכלה
26/05/2025


מושב שלישי



פרוטוקול מס' 677
מישיבת ועדת הכלכלה
יום שני, כ"ח באייר התשפ"ה (26 במאי 2025), שעה 9:00



סדר היום:
 << נושא >> הצעת תקנות מקורות אנרגיה (סימון אנרגטי לתנורי חימום חשמליים)(ביטול), התשפ"ה- 2025 << נושא >>   


נכחו:
חברי הוועדה: 
אברהם בצלאל – מ"מ היו"ר



מוזמנים: 
	אוריאל בבצ'יק
	–
	מנהל אגף בכיר הנדסה וביצוע, משרד האנרגיה והתשתיות

	שבתי אלבוחר
	–
	עו"ד, ממונה ייעוץ משפטי, משרד האנרגיה והתשתיות

	יניב גיאת
	–
	הנדסה, רישוי ותקינה, משרד האנרגיה והתשתיות

	רחל טרגין
	–
	עוזרת ראשית- המחלקה למשפט כלכלי, משרד המשפטים

	שלומי אביסרור
	–
	מהנדס, מנהל תחום חשמל, משרד הכלכלה והתעשייה

	חיים הימן
	–
	משפחות החטופים

	חנה כהן
	–
	משפחות החטופים

	אסתר בוכשטב
	–
	משפחות החטופים

	תמר שרייגר
	–
	ארגון אמהות הלוחמים





ייעוץ משפטי: 
ורד קירו זילברמן
דור כפיר - מתמחה

מנהלת הוועדה:
ד"ר עידית חנוכה

רישום פרלמנטרי:
טלי רם



רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.



 << נושא >> הצעת תקנות מקורות אנרגיה (סימון אנרגטי לתנורי חימום חשמליים)(ביטול), התשפ"ה- 2025 << נושא >>   


 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >>   

בוקר טוב לכולם. יום ירושלים שמח. למה אני אומר את זה? אם היינו חושבים לפני 59 שנה, לפני 60 שנה, לפני 70 שנה, ההורים שלי, שכל כך היו כמהים להגיע לשריד בית מקדשנו, והיום הזה שנכנסו והדגל הראשון ששמו ואמרו, הנה אנחנו נמצאים. מי שמכיר את כל התמונות והמראות וההסרטות שהגענו לכותל המערבי, שמאז עד היום פוקדים אותו כל יום, כל רגע, אני חושב שאין דקה או שנייה שהכותל ריק, אין כזה דבר. גם כשהייתה קורונה, הייתי סגן ראש עיריית ירושלים אז, בערב פסח פשוט הלכתי ליד הכותל להתפלל, אומנם לא הצלחתי להיכנס לתוך הכותל עצמו אבל מחוץ לכותל עמדתי וראיתי גם אנשים בפנים. 

הכותל עצמו הוא מקום שריד בית מקדשנו. למה אני מזכיר את זה היום? מצד אחד, זה יום חג גדול היום וזה יום שמח. הרב עובדיה היה אומר שלא אומרים תחנון ביום הזה, ובאמת שחרורה של ירושלים זה לא משהו של מה בכך. במה דברים אמורים? שאנחנו מחכים ומצפים ומייחלים שנוכל לרקוד ולשמוח ולעשות יום חג, שיחזרו כל חטופינו. 

הבוקר ראיתי את המילים שטראמפ אמר אתמול ואני מקווה ומאמין ומייחל, לנו, לכולנו, לכל מי שיושב פה וכל עם ישראל יחד, שבאמת יגיעו לעסקה טובה ויחזירו את כל החטופים שלנו במהרה. 

אז היום כ"ח באייר. זה גם יום האזכרה של שמואל הנביא, שגם זכותו תגן עלינו, שקבור לא הרחק מכאן. 26 במאי 2025, אנחנו כפי מנהגנו תמיד מתחילים את הדיון עם משפחות החטופים, אמהות לוחמים. בבקשה.

 << אורח >> חיים הימן: << אורח >>   

שלום. אני חיים, אבא של ענבר הימן. אני רוצה קודם כול לברך ולחזק את חיילי צה"ל האמיצים שלנו, שיחזרו בשלום, שנלחמים ברגעים אלה כדי שיהיה לנו בטוח יותר במדינה ולייצר את התנאים שהחטופים יחזרו. 

ענבר הייתה ילדה של אור, אהבה ונתינה. היא הייתה סטודנטית מצטיינת, מאוד יצירתית. בשנה שעברה היא הייתה אמורה לסיים את הלימודים, את השנה הרביעית. החיים שלה נגדעו.

ב-7 באוקטובר ענבר מגיעה למסיבת הנובה, היא מתנדבת כהלפרית לעזור למבלים שחשים במצוקה. אני אקצר את השתלשלות האירועים. ענבר נסעה במשך ארבע שעות, היא מגיעה למטעים שליד אזור המסיבה, כשבדרך היא מופקרת, לא רואה צבא, אף אחד שיכול לבוא לעזרתה. היא מקווה למצוא מחסה במטעים שם, ולרוע מזלה בתוך המטעים עובר ציר מרכזי שממנו נכנסים המוני הנוח'בות שאחרי זה פולשים לאזור המסיבה ולבארי, והם חושפים אותה, מגלים אותה, מקיפים אותה ורוצחים אותה באכזריות. ענבר נחטפת לעזה.

ב-7 באוקטובר ענבר הופקרה ועדיין מופקרת בעזה במשך 598 ימים. ראש הממשלה מחויב להוציא את ענבר בכל דרך. אני פונה לראש הממשלה ואומר: מבחינתי לא משנה כמה חטופים חזרו, לי ולמשפחתי זה לא יעזור. אתה צריך לראות את הכישלון שלא החזרת עד עכשיו את ענבר ויתר 57 החטופים אחרי שנה ושמונה חודשים. אתה מחויב להשבתה של ענבר במהרה בכל דרך. אתה מחויב כלפי השבתה של ענבר בדיוק באותה הדחיפות והחשיבות שאתה מחויב כלפי החטופים החיים. אתה מחויב לתת ודאות לי ולמשפחתי. 

ראש הממשלה צריך לחתור לעסקה כוללת, בלי סלקציות, כי אי אפשר כיום לקבוע מי דחוף יותר כשכולם הומניטרי, גם המשפחות נהפכו להומניטריות. אין חטוף שדמו סמוק יותר מהאחר, כולם שווים וצריכים לחזור בעסקה אחת.

אני מזמין את ראש הממשלה להתלוות אליי ליום אחד בחיי משפחתי ולהכפיל את זה ב-598 ימים כדי להבין מה אנחנו עוברים ולהבין את הדחיפות. 

אני לא אחבק את ענבר. לפחות תגאל את משפחתי ואותי מהייסורים שאנחנו עוברים כל עוד ענבר לא הושבה, שמתווספים לאובדן הבלתי נתפס והבלתי נסלח. תודה רבה.

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >>   

תודה. 

 << אורח >> חנה כהן: << אורח >>   

שלום. אני הדודה של ענבר. אני ככה מלווה את המשפחה שלי על בסיס יומיומי ואני רואה את הגסיסה האיטית של האמא שלה, הגסיסה הנפשית, לאבד ילד וגם לא לקבור אותו, והכול בשל מחדליה של מדינת ישראל, אני מדגישה. 

לילדה שלנו היו הרבה שנים לחיות, היא הייתה רק בת 27. מדינת ישראל הפקירה את הילדה שלנו. במשמרת של הממשלה הזו קרה האסון הגדול, אני לא יודעת מה חלקה – גדול יותר, קטן יותר – אין לי מושג, תהיה ועדת חקירה. אנחנו נדאג כמשפחות שכל האמת תצא אל האור ואנחנו נדאג שכל אלה שהיו אשמים בהירצחה של ענבר ובהירצחם של עוד רבים אחרים, ישלמו על זה.

אני רוצה להגיד שהמחיר שאתם משלמים בעבור החטופים, אתם יושבים פה ודנים, אני שמעתי את זה לא פעם ומכל מיני אנשים – לא אתה, אני לא מדברת עליך ספציפית, אני מדברת על הממשלה, על חלקים בממשלה – שיושבים ודנים, לשלם על חללים, לא לשלם על חללים. לי אמרו בפרצוף, אחד השרים: אנחנו על חללים לא משלמים, הם יגיעו בדרך אחרת. 

אז בואו אני אסדר לכם את המחשבות שלכם. אתם תשלמו גם את כל פתח תקווה על הבת שלנו. אתה יודע למה? כי היא נרצחה בגלל אלה שיושבים פה היום ואומרים לי, אנחנו לא נשלם וכן נשלם. זה מחיר המחדל. היה פה מחדל. אתם לא משלמים פה מחיר של ילדה שנכנסה לקטוף תותים בעזה או לטייל שם. לא. זה מחיר המחדל שאתם חייבים לשלם. ויותר מזה, אתם גדעתם חיים של ילדה, גדעתם המשכיות שלה, לקחתם את הנכדים שיכלו להיוולד למשפחה של אחי. את כל זה אתם לקחתם. 

המחיר שאתם תצטרכו לשלם פה הוא מחיר כבד מאוד, אני כבר מודיעה. אתם תחזירו לנו את ענבר, ואותי לא מעניין איך תחזירו אותה, בכל דרך, בכל דרך אתם תחזירו אותה. זהו. תודה.

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >>   

תודה, חנה. בבקשה, אמא של יגב.

 << אורח >> אסתר בוכשטב: << אורח >>   

בוקר, עוד בוקר. אנחנו אחרי 598 יום של סיוט. אני פה, מי שלא מכיר אותי שמי אסתר, אני אמא של יגב. יגב, הבן הבכור שלי, נולד וגדל בנירים, נחטף מהבית שלנו, מהבית שלו בנירים, יחד עם אשתו רימון. רימון חזרה בעסקה הראשונה אחרי 53 יום של סיוט. יגב נשאר במנהרות, וב-14 בפברואר הוא נרצח על ידי החוטפים שלו בעקבות הפגזות צה"ל. 

לחץ צבאי מביא חטופים, זה מה שהצבא אמר לנו, זה לא אמירות שלנו. הצבא בתחקיר התנצל שהוא התקיף ליד המנהרה. הם חשבו שהם יודעים איפה החטופים אבל הם לא ידעו. החטופים היו מתחת להפגזות והחוטפים הוציאו אותם להורג. יגב הוצא להורג.

אני פה, ויגב הוחזר, הושב במבצע צבאי באוגוסט 2024 והוא נקבר בנירים, בבית שלו, הבית שלנו. ואני פה כדי להזכיר לכולם, לכל מי שנמצא פה, כל מי שיכול לעשות מעשה, שהסיפור הזה של החטופים חייב להסתיים בטוב, ואני אומרת בטוב, זו קצת מילה אכזרית מדי לאנשים שיושבים פה לידי כי אני יודעת מה זה להחזיר בן כחלל. זה לא טוב, זה לא סיום טוב, אבל זה הסיום היחידי שיכול להיות פה. 

אנחנו נמצאים בסיוט ואני רוצה להגיד לכם שכל מי שלא עבר את הסיוט הזה לא יודע מה זה להיות הורה לחטוף – הורה שלא ישן בלילה, הורה שלא נושם, לא נושם בשום יום, זה פחד מצמית, זה פחד שאי אפשר להסביר אותו במילים. זה פחד של 598 יום, שאין יום ואין לילה כי אתה מפחד מה קורה לבן שלך. 

אנחנו היינו חודש בסיפור – יגב כבר לא בין החיים. בפעם השנייה שהודיעו לנו והפעם השנייה שהייתה ודאית, החודש הזה, הוא לא הקל עליי. הוא לא הקל עליי בפחד. הייתי בפחד גם כשהוא היה כבר לא בין החיים. ואני רוצה להבהיר פה ולהסביר. אנשים אומרים לי: אבל החללים. החללים זה מפחיד. זה לא מפחיד כמו בן חי, זה סיפור אחר, זה שני סיפורים שונים, אבל שניהם מפחידים, שניהם סיפורים שחייבים להסתיים כי אי אפשר להשאיר אותם שם. הפחד ממה עושים ומה קורה להם זה בשני המקרים. 

אנחנו חייבים להביא את כולם הביתה, את כל ה-58, כל אחד לביתו, למשפחתו. אנחנו חייבים לסגור את הסיפור הזה כי יש לנו סולידריות וערבות הדדית בינינו, לפחות בין האזרחים במדינה. אם אני לא מרגישה את זה מראש הממשלה, והרעל שיוצא ממנו כל פעם, ואני רוצה להגיד לך – אתם חייבים להתחיל להגיב כי אנחנו כאזרחי המדינה מרגישים מופקרים כל יום מחדש, שראש הממשלה מגמד את ה-7 באוקטובר ואומר לנו שזה היה סיפור בכפכפים וקלצ'ניקוב. זה לא היה סיפור בכפכפים. אני הייתי בממ"ד ושמעתי את המחבלים ליד הבית שלי. הם לא היו בכפכפים, הם לא היו בקלצ'ניקוב. הם היו במלחמה, הם היו צבא. יגב, בפעם האחרונה שהוא דיבר הוא אמר יש פה מחבלים חמושים. הם נראו כמו חיילים, הם לא נראו כמו אספסוף. האספסוף הגיע אחר כך כי הצבא לא בא, אז הם הגיעו, אבל זה לא היה אירוע – אני לא יודעת איך להגיד, מה זה אספסוף עם כפכפים? זה היה צבא, שאנחנו הזנחנו את ההתייחסות אליו לאורך שנים. 

אני גרה בעוטף, אני יודעת, ואנחנו התרענו על זה. אז אני חושבת שאתם – אתה היחידי פה אז אני פונה אליך – אתם חייבים להגיב כי הפגיעה בנו, בתושבי העוטף, במשפחות היא גדולה. אל תגמדו את האירוע. האירוע היה אירוע חמור, אירוע של הפקרה. אני לא יודעת אם אתם יכולים להבין. כל מי שלא היה שם לא יכול להבין מה זה להיות בתוך הבית שלך בשטח כבוש כשמסביב לבית שלך רצים מחבלים. 

אני לא יודעת לתאר את התיאורים כי התיאורים האלה מפחידים, מחזירים אותי ליום הנורא הזה. מחבלים שרצים מסביב לבית בקולות בערבית, אתה לא שמעת את הכפכפים. אני אומרת שוב, כפכפים זה משהו אחר. זה מחבלים, זה צבא שכבש את הקיבוץ שלנו, את קיבוץ נירים לאורך שעות, ובאותו זמן חטפו את הבן שלי ואת אשתו, ועוד.

אז אני אומרת, את הרעל הזה שיוצא מהכיוון הזה צריך לעצור כי אנחנו גם אזרחי המדינה. והדבר הכי חשוב קודם כול זה להחזיר את החטופים, לעשות הכול כדי להחזיר את החטופים, את החיים ואת החללים, את כולם. תודה. 

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >>   

תודה, אמא של יגב, אסתר. נציגה של ארגון אמהות הלוחמים, בבקשה.

 << אורח >> תמר שרייגר: << אורח >>   

בוקר טוב. שמי תמר שרייגר, אני מארגון אמהות הלוחמים. אני אמא לשני לוחמים וחמות ללוחם אחד. קודם כול, אני רוצה לברך את כולנו ביום ירושלים שמח ואני רוצה להודות לממשלה על הסיוע שהעבירו לאחרונה למילואימניקים וגם על ההעצמה המבצעית בעזה שיצאה לא מזמן.

פרס נותנים בתמורה למשהו טוב שמישהו עושה, הרבה פעמים זה ילד שעושה משהו טוב, רוצים להכיר בזה אז נותנים לו פרס כדי שהוא יקשור את זה עם משהו חיובי, אבל פרס לסיוע הלא הומניטרי לאויבים שלנו זה ההיפך, זה ללא מחיר וללא תמורה. אין לזה שום תקדים בכל מקום בעולם, ובעוד שחטופינו נמקים במנהרות זה לא המקום וזה לא הזמן לתת להם פרס.

בנוסף, זה לא מוסרי. זה לא מוסרי לתת לאויב שלנו פרס שלא מגיע להם ובנוסף לזה גם גורם באופן ישיר להרג לוחמים שלנו. 

אנחנו קוראות לממשלה לחלק סיוע למהגרים מרצון על פי התוכנית של הנשיא טראמפ, לטובתם של העזתים ולטובתנו. 

לגבי הפצ"רית, הגברת יפעת תומר ירושלמי, אנחנו דורשות להחליפה. רק שתי דוגמאות: היא שותפה מלאה למריחת החקירה בפרשת ההדלפה בשדה תימן, שהביאה לנזק עצום לחיילינו ולישראל בכל העולם, היא גם מנעה לאחרונה חיסול קצין בכיר בארגוני הטרור בעזה. אנחנו יודעים שבכל מלחמה יש תמותה של אזרחים, זה קורה בכל מלחמה ומלחמה, ואין אפשרות למנוע את זאת. 

דבר אחרון, שיותר אולי נוגע לוועדה הזאת, אתגרי התקציב. אנחנו מציעות, הגיע הזמן לסגור את גלי צה"ל שעולה למדינה מיליונים בתקציב הביטחון ולהעביר את הסכום הזה ללוחמים. תודה רבה.

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >>   

תודה. אני אומר שוב, אנחנו מתפללים ומקווים לשובם. אסתר, אני רק רוצה להגיד מילה אחרי שאמרת שזה לא היה כפכפים אלא באמת זה היה אנשים וצבא, זה רק מראה עד כמה אנחנו צריכים באמת להילחם, פעם אחת ולתמיד. אמרת ששנים הפקירו ולא טיפלו בזה כמו שצריך, אז באמת הגיע הזמן לטפל.

 << אורח >> אסתר בוכשטב: << אורח >>   

לא כשיש חטופים. לא כשיש חטופים בעזה. תעשו את הכל אחרי. 

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >>   

לא על חשבון חטופים, לא על חשבון חיילים, ולכן התחלתי בדבריי ואמרתי שראיתי – מקווה שזה נכון – שכן מדברים על עסקה בקרוב ממש, גם על חללים בפנים, אז אני חושב שזה דבר חשוב מאוד, מאין כמוהו.

 << אורח >> חנה כהן: << אורח >>   

זה מתבקש, זה לא חשוב מאוד. 

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >>   

ברור שמתבקש.

 << אורח >> חנה כהן: << אורח >>   

אני לא יודעת למה תמיד לדבר עליהם כאילו זה משהו שאתם עושים לנו טובה.

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >>   

אני לא אמרתי שעושים טובה, רק אמרתי שאני שמח ואני חושב שזה חייב להיות. 

 << אורח >> חיים הימן: << אורח >>   

בכל זאת, בטרמינולוגיה משהו קצת מציק לי. אני יודע שאתה לא התכוונת ואתה לא מתכוון, כשאתה אומר את המושג "גם" זה נשמע משהו מובן מאליו. 

 << אורח >> חנה כהן: << אורח >>   

זה נשמע לא טוב.

 << אורח >> חיים הימן: << אורח >>   

אני מבין מה שאתה אומר, זה רק לפרוטוקול. 

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >>   

אמרתי ששמחתי לראות שבדיבורים לגבי העסקה יש גם חללים רבים שאמורים לחזור. בתחילת דבריי אמרתי שאני מקווה שכולם יחזרו, ומייד ובעסקה, אני חושב שזה מה שצריך להיות. רק אני אומר, בד בבד צריכים לא לשכוח שהאנשים האלה, חלק מהם גם נכנסו עם כפכפים אבל ודאי שזה צבא שנכנס לפה, וצריך והגיע הזמן פעם אחת ולתמיד להילחם בו עד הסוף, אי אפשר לעצור את זה באמצע ובעוד עשר שנים נגיד: אוי, חבל שלא גמרנו ולא סיימנו את הדבר הזה.

ולכן, במלחמה הזאת צריכים פעם אחת ולתמיד להכניע את החמאס. זה בהסתכלות שלי. אמרתי, לא על חשבון החטופים ולא על חשבון שום דבר אבל צריכים לדעת שלבוא ולהגיד, להניח להם ולתת להם, והם טובים ולא כולם וחלק מהם, אני חושב שהגיע הזמן. ראינו את זה במו עינינו, כל מדינת ישראל חשה והרגישה את זה ב-7 באוקטובר.

 << אורח >> אסתר בוכשטב: << אורח >>   

אני רוצה להגיד עוד דבר.

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >>   

אני אומר עוד פעם, אני לא רוצה לפתוח את זה לדיון. אנחנו לא נוהגים בוועדה לפתוח דיון. אני כן התייחסתי למה שאמרתם במובן הזה.

 << אורח >> אסתר בוכשטב: << אורח >>   

אני רוצה להגיד עוד שני דברים. אחד, אנחנו גם משפחות החיילים. יגב היה חייל בעופרת יצוקה בעזה. אני אומרת שוב, הבן שלי השני חייל, הבעל שלי חייל, גם אנחנו משפחות החיילים, אנחנו לא משפחות החטופים רק. אנחנו מייצגים פה את החטופים אבל כולנו – ענבר הייתה חיילת בקרקל – כולנו ממשפחות החיילים, אז אנחנו גם חטופים, גם חיילים. 

דבר שני, אני רוצה להזמין אותך לכיכר החטופים, לבוא אלינו, לשבת איתנו בכיכר, לשמוע את המשפחות. 

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >>   

חנה הייתה אצלי בחדר.

 << אורח >> אסתר בוכשטב: << אורח >>   

לא בחדר. שאתה תבוא אלינו.

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >>   

אני רק אומר, אני נפגש ושומע את כולם.

 << אורח >> חנה כהן: << אורח >>   

כן, הייתי אצלך.

 << אורח >> אסתר בוכשטב: << אורח >>   

אני יודעת אבל אני רוצה שאתה תבוא אלינו, תבואו אלינו לכיכר. ואני רוצה להגיד עוד מילה לגבי מה שאמרתי שצריך לסיים את המלחמה בעזה. חייבים לטפל בסיפור של עזה. אנחנו כמשפחה מפונה – אני לא גרה בבית שלי, אני גרה בחדרון של צעירים, כבר מ-8 באוקטובר אני לא בבית שלי – אז אני מוכנה לחכות עוד. תחזירו את החטופים, אחרי זה תילחמו בעזה, תטפלו באירוע בכל מה שקורה שם אבל קודם כול תחזירו את החטופים. אנחנו כתושבי עוטף מוכנים לחכות עוד קצת, ורק שיחזירו את החטופים. תודה.

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >>   

תודה.

 << אורח >> חנה כהן: << אורח >>   

היום זה 58 שנה לשחרור ירושלים. 58 חטופות וחטופים בשבי חמאס. בואו נגמור את זה, שיהיה שחרור גם לנו השנה הזו.

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >>   

בזה התחלתי את הדיון היום בוועדה. 

 << אורח >> חנה כהן: << אורח >>   

תודה רבה.

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >>   

ונקווה כולנו ביחד.

 << אורח >> חנה כהן: << אורח >>   

אמן.

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >>   

בשורות טובות שיהיו בקרוב. 

אנחנו במעבר חד לדיון, ואני אגיד לכם את האמת בפתח הדברים. אני אוהב שמורידים רגולציה.  נושא הדיון היום הוא הצעת תקנות מקורות אנרגיה (סימון אנרגטי לתנורי חימום חשמליים), לבטל את הסימון הזה. כשנכנסתי לכנסת שאלו אותי מה אני רוצה לעשות, אמרתי שהדבר הראשון והמשמעותי שאני רוצה להתעסק בו זה לפשט בירוקרטיה.

אני חושב שכמעט בכל ועדה וכמעט בכל דיון נפגשים עם הדבר הזה שיש יותר מדי רגולציה, יש יותר מדי בירוקרטיה, ואני שמח שיש גם דיונים שמבקשים להוריד ולהפחית במקומות שלא צריך. אנחנו נשמע את משרד האנרגיה, תציגו את התקנות, בבקשה. 

 << אורח >> אוריאל בבצ'יק: << אורח >>   

בוקר טוב. אוריאל בבצ'יק, מנהל אגף בכיר בחטיבת אנרגיה מקיימת במשרד. אנחנו כאן בעניין ביטול תקנות מקורות אנרגיה (סימון אנרגטי בתנורי חימום חשמליים). מדובר על חלק, צעד נוסף בתהליך של המשרד להפחתת נטל רגולטורי ונטל בירוקרטי בייבוא, מכירה ושיווק של מוצרי חשמל בישראל. 

מדובר בתקנות ותיקות מאוד, שמבקשות לסמן סימון מידע על הספק החשמל של תנורי חימום, ספירלה, תנורי חימום כמו רדיאטורים, מפזרי חום. מדובר בתקנות ותיקות שמפנות לתקינה מ-1982, והיא גם חופפת לתקינה אחרת שמספקת את המידע הזה. 

בנוסף, זה צעד משלים לתהליך שלנו של אימוץ רגולציה אירופית, שבעצם מבטלת את התקינה הייחודית הישראלית שהייתה בעבר למכשירי חשמל, ובכך, מתוך תהליך הRIA אנחנו ראינו שזה מקל על היבואנים, על משווקים בהליך המכירה והייבוא של המוצרים, זה חוסך להם שבועות של התעסקות בנושא, מאפשר להם לעבור בין מספקי מוצרים ומפעלים שונים בצורה קלה יותר. הכול כתוב בתוך מסמך ה-RIA. 

זה לא מבטל את דרישות סימון המידע לצרכן, כמו ההספק החשמלי, המידע הזה קיים, ואנחנו מבקשים לבטל את התקנות. אם יש שאלות, כמובן נמצא איתנו היועץ המשפטי של המשרד, שבתי אלבוחר, ויניב גיאת שהוא מהנדס בחטיבה.

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >>   

אוקיי. יש למישהו שאלות? ורד, יש לך משהו להוסיף?

 << דובר >> ורד קירו זילברמן: << דובר >>   

לא. 

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >>   

היועצת המשפטית, מהדגולות פה בבניין. תקריאו בבקשה.

 << אורח >> שבתי אלבוחר: << אורח >>   

קודם רציתי לציין את הזכות להיות פה בוועדה בכ"ח אייר, ביום שחרור ירושלים. זו זכות גדולה ואני מאוד מאוד מעריך את זה. 

אני אקריא את התקנות. אגב, בהמשך למה שאוריאל אמר, זה לא רק בעקבות אימוץ רגולציה אירופאית, זה פשוט מביא למצב שכן אפשר להביא גם מארצות הברית וגם ממקומות אחרים את התנורים האלה, זה פותח את השוק.

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >>   

יש עדיין את התנורים האלה, ספירלות? מוכרים אותם?

 << אורח >> שבתי אלבוחר: << אורח >>   

בטח. הרבה אנשים קונים אותם. 

 << אורח >> אוריאל בבצ'יק: << אורח >>   

200,000 בשנה.

 << אורח >> שבתי אלבוחר: << אורח >>   

"תקנות מקורות אנרגיה (סימון אנרגטי לתנורי חימום חשמליים) (ביטול), התשפ"ה – 2025

	
	
	בתוקף סמכותי לפי סעיף 3 לחוק מקורות אנרגיה, התש"ן–1989, לאחר התייעצות עם השרה להגנת הסביבה ובאישור ועדת הכלכלה של הכנסת, אני מתקין תקנות אלה:

	
	
	

	ביטול תקנות
	1. 
	תקנות מקורות אנרגיה (סימון אנרגטי לתנורי חימום חשמליים), התשנ"ג–1993– בטלות."



 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >>   

אנחנו נעבור להצבעה. מי בעד אישור התקנות של משרד האנרגיה? 

הצבעה

אושר.

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >>   

אני אצביע בעד. מישהו נגד? אין מתנגדים. מישהו נמנע? אין נמנעים. אני קובע שתקנות מקורות אנרגיה (סימון אנרגטי לתנורי חימום חשמליים), התשפ"ה–2025, מאושרות. 

תודה רבה, הישיבה נעולה.


 << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 09:30. << סיום >>