פרוטוקול של ישיבת ועדה הכנסת העשרים-וחמש הכנסת 26 ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות 22/04/2025 מושב שלישי פרוטוקול מס' 298 מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות יום שלישי, כ"ד בניסן התשפ"ה (22 באפריל 2025), שעה 14:20 סדר היום: << נושא >> עלייה בביטויי האנטישמיות כלפי יהודי התפוצות בעקבות מלחמת 'חרבות ברזל'- הצגת דו"ח 2024 של הליגה נגד השמצה (ADL) בנושא מצב האנטישמיות בארה"ב לקראת יום השואה והגבורה << נושא >> נכחו: חברי הוועדה: גלעד קריב – היו"ר מוזמנים: רותי כהן-דאר – מנהלת המחלקה למאבק באנטישמיות ושימור זכר, משרד החוץ ד"ר יעקב ליבנה – ראש אגף דיפלומטיה ציבורית, משרד החוץ רון ברומר – ראש אגף בכיר למאבק באנטישמיות, משרד התפוצות והמאבק באנטישמיות ד"ר רחלי ברץ – ראש המחלקה למאבק באנטישמיות, ההסתדרות הציונית העולמית קרול נוריאל – מנכ"לית, הליגה נגד השמצה בישראל אלון קובה – סמנכ"ל, הליגה נגד השמצה בישראל סיון סינרייך – מנהלת תחום החינוך, הליגה נגד השמצה רחל ברוידא – מנהלת פיתוח, הליגה נגד השמצה שירלי אביעד – רכזת אדמיניסטרטיבית, הליגה נגד השמצה ג'יימי גלר – דוברת, Aish יעקב שורץ – מנהל פיתוח אסטרטגי, Aish יעקב דלל – יועץ בכיר, התנועה למאבק באנטישמיות ברשת - FOA אריה אביטבול – מנכ״ל, אופק ישראלי - חברה לעידוד העלייה (חל"צ) תום יוחאי – מנהל CAMERA on Campus ישראל, CAMERA on Campus ליליה אוסטרובסקי – מייסדת, PointView Initiative גסטון אריאל סיידמן – חבר ועד, התאחדות עולי אמריקה הלטינית אנה אביטל – סמנכ"לית, התנועה הרפורמית שאנון סבן – חברת מועצת העיר רוני-סו-בואה בצרפת משתתפים באמצעים מקוונים: סקוט ריצ'מן – מנהל המשרד בניו יורק וניו ג'רזי, הליגה נגד השמצה רוברט אג'נס – מנכ"ל, CRIF מיקה טראמר – נשיאה, הפדרציה הצ'יליאנית של הסטודנטים היהודיים דייב ריץ' – ראש מחלקת מדיניות, CST בריטניה חנה ויילר – נשיאת איגוד הסטודנטים היהודים בגרמניה לשעבר וסגנית נשיא ארגון הסטודנטים היהודים באירופה מנהלת הוועדה: שלומית אבינח רישום פרלמנטרי: נועם כהן, חבר תרגומים ‏‏רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> עלייה בביטויי האנטישמיות כלפי יהודי התפוצות בעקבות מלחמת 'חרבות ברזל'- הצגת דו"ח 2024 של הליגה נגד השמצה (ADL) בנושא מצב האנטישמיות בארה"ב לקראת יום השואה והגבורה << נושא >> << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> מכובדיי, צוהריים טובים לכולם, תודה לכל המתכנסים והמתכנסות. מחר בשעות הערב אנחנו נתחיל בציונו של יום הזיכרון לשואה ולגבורה כאן במדינת ישראל וגם ברחבי הקהילות היהודיות בעולם. היום הזה קורא לנו להפנות מבט אל עבר העבר הכואב של העם שלנו, אבל היום הזה גם קורא לנו להביט באופן אמיץ בהווה ולחשוב כיצד אנחנו מבטיחים את עתידו של העם היהודי כאן בישראל ובכל רחבי העולם בעתיד. ואשר על כן, בתיאום עם הליגה נגד השמצה, אנחנו מקיימים את הדיון הזה לקראת יום הזיכרון לשואה ולגבורה, דיון שהכותרת שלו היא עלייה בביטויי האנטישמיות כלפי יהודי התפוצות בעקבות מלחמת חרבות ברזל. בדיון הזה יוצג הדוח המסכם של הליגה נגד השמצה לשנת 2024 בכל הנוגע לגילויי אנטישמיות בארצות הברית. אנחנו נשמע דוברים שיתייחסו גם לקהילות יהודיות אחרות מלבד הקהילה היהודית האמריקאית, נשמע כמובן את נציגיה של ממשלת ישראל, את נציגי המוסדות הלאומיים, ונציגי ארגונים ותנועות יהודיים שפועלים בתחום החשוב הזה של המאבק באנטישמיות. דומני שאנחנו לא נדרשים לדוח על מנת להכיר בעובדה שישנה עלייה מדאיגה מאוד בהיקפי גילויי האנטישמיות ושלא אחת גילויים של עמדות ודעות נגד מדינת ישראל ונגד הלגיטימציה של קיומה של מדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי הם מסווה לעמדות אנטישמיות, אבל הדוח ויתר הנתונים שיוצגו כאן על ידי הגופים השונים הם ראשית ההתמודדות שלנו עם הסוגיה הזו והם עדות לרצינות שבה גופים שונים, גם כאן במדינת ישראל, גופי שלטון וגופים אזרחיים, וגם ברחבי העולם היהודי, מייחסים לתופעה העתיקה והקשה הזו. אנחנו יודעים גם שמרבית אירועי האנטישמיות כלל לא מדווחים, ושפעמים רבות בני עמנו בוחרים לצערנו להחליק או להתעלם מגילויי אנטישמיות. עצם הדיווח על פגיעה אנטישמית לא אחת גם מעצימה את תחושת הפגיעה אצל הקורבן, ולכן הנתונים בפועל הרבה יותר מדאיגים מאלו שמשתקפים בדוחות השונים. אנחנו בהחלט שמים את ליבנו לעובדה שבעקבות טבח 7 באוקטובר ישנה לא רק עלייה בהיקפי גילוי האנטישמיות, אלא גם נוצרו זירות חדשות מובהקות של גילויי האנטישמיות. אחת מהן, הקמפוסים האקדמיים ברחבי העולם. אני לא אנצל את הבמה כאן על מנת להציג עמדה נרחבת ביחס לצעדים של הממשל האמריקאי, יש לי עמדה מורכבת ביחס לאותם צעדים מול העולם האקדמי האמריקאי. בחלק מהמקרים יצא הפסדנו בשכרנו, ובחלק מהמקרים גם יצא שכרנו בהפסדנו כתוצאה מן המהלכים הללו. כשם שאנחנו צריכים להתייצב בעוצמה נגד כל גילוי אנטישמיות, אנחנו גם צריכים לדאוג שהמאבק באנטישמיות לא ינוצל לטובת אג'נדות אחרות, גם זה מהלך שעלול לפגוע במאבק באנטישמיות. אבל בהחלט צריך לברך על כל גורם שלטוני ברחבי העולם שלוקח ברצינות את סוגיית המאבק באנטישמיות. בצד הדברים הללו, ואני מקווה שבדיון שלנו אנחנו לא נדבר רק על התופעה, אלא גם על הצעדים שאנחנו נוקטים על מנת להתמודד עם התופעה הזו, אני אבקש לומר עוד דבר אחד שהוא מענייני השעה. כמובן בצד הזכרת העובדה שאנחנו מציינים היום את היום ה-564 למלחמת חרבות ברזל, לטבח שמחת תורה, אסון 7 באוקטובר, 59 מאחינו עדיין מצויים בשבי אותו ארגון או ארגונים רצחניים, ברבריים ואנטישמיים, ששנאת העם היהודי היא חלק אינטגרלי מהאידאולוגיה שלהם. לא אהסס גם בדיון הזה לומר את מה שאני אומר בפתח כל דיון, האשמה כולה על כתפי החמאס, האחריות להחזרת האחים והאחיות שלנו היא על כתפי ממשלת ישראל. זה חלק מהישגה הגדול של הציונות, של העם היהודי, ישנה ממשלה ולאזרחים הישראלים ישנה ממשלה שאמורה להיות אחראית לגורלם. האשמה כולה של החמאס; האחריות להחזרת 59 אחים ואחיות – על כתפי ממשלת ישראל. אחרי שאמרתי את הדברים הללו, אני מבקש לומר עוד דבר אחד. אני מנצל את תפקידי כיושב ראש ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות. התנועה הציונית מיום לידתה הייתה תנועה דמוקרטית. התנועה הציונית הייתה אחת מן התנועות הלאומיות הראשונות שחרתה את הרעיון הדמוקרטי על דגלה, את הרעיון הזה שאנשים עם עמדות שונות ועם דעות שונות ועם תפיסות עולם שונות יכולים בו זמנית גם להתווכח מרות וגם לפעול ביחד כדי להשיג מטרות משותפות. ותרבות המחלוקת ותרבות הוויכוח היא אחת מאבני היסוד, היא חלק מאבני היסוד של הציונות. היכולת שלנו לבנות אוהל רחב שיש לו מכנה משותף, אבל גם מתקיימים בתוך האוהל הזה ויכוחים ואי הסכמות ודיונים נוקבים. ועדיין ישנם רגעים שבהם על מנת לשמור על האוהל המשותף צריך להעניק את הבכורה לגורמים שמביאים עמם מסר מאחד, מסר שתומך בתפיסת האוהל הרחב, מסר שמבקש להכניס אל תוך האוהל הציוני כמה שיותר גורמים ולא להדוף אל מחוץ לאוהל של הציונות שחקנים משמעותיים. ואת הדברים הללו אני אומר ביחס לבחירה הלא ראויה של ממשלת ישראל בעיתונאי ובפובליציסט בן שפירו כמדליק משואת התפוצות בטקס יום העצמאות הקרוב בהר הרצל. בן שפירו זכאי לכל דעותיו, בן שפירו עשה שירות גדול למדינת ישראל בלא מעט זירות תקשורתיות בהגנה על הלגיטימציה המלאה של מדינת ישראל להגן על אזרחיה. במובן הזה הוא ראוי לתודות ולשבחים, הוא בהחלט קול משמעותי וקול דומיננטי. אבל בן שפירו כאדם שלא מהסס להשמיע את דעותיו – ואני מברך אותו על כך – הוא אדם שבצד התבטאויות בלתי נסבלות ובלתי מקובלות כלפי הקהילה הגאה, השמיע אמירות מאוד-מאוד בוטות לגבי הקשרים שמדינת ישראל לא צריכה לשיטתו לקיים עם תנועות וזרמים מרכזיים מאוד בעולם היהודי. ומבחינתי, כרב רפורמי וכאחד ממנהיגיה של היהדות הרפורמית, העובדה שאת משואת התפוצות ביום העצמאות הקרוב ידליק אדם שקרא למדינת ישראל לא להשקיע בקשרים עם התנועות הדתיות הליברליות – מדובר בחרפה, מדובר בהדרה שלי ושל אין ספור ישראלים שמשתייכים לקהילות דתיות ליברליות, ושל מיליוני יהודים שמשתייכים לקהילות הללו מהחגיגה של יום העצמאות. ומדובר מבחינתי בבחירה שהיא חרפה. לא יעלה על דעתי שמדינת ישראל תבחר כמדליק משואת התפוצות אדם שקורא למדינת ישראל לנתק קשרים עם הקהילות החרדיות ברחבי העולם, הייתי מתנגד באותה מידה. להפקיד את משואת התפוצות בידי אדם שקורא לצמצום הקשרים של מדינת ישראל עם חלקים גדולים ביהדות התפוצות, זה באמת עיוות דרמטי של הרעיון הראוי והמתבקש להוסיף ל-12 המשואות של יום העצמאות גם את משואת התפוצות. ואני במובן הזה קורא לשרה האחראית על הטקס לסגת מהחלטתה. אני בצורה מאוד-מאוד ברורה ותקיפה אומר שהפקדת המשואה הזו בידי בן שפירו היא יריקה בפרצופם של מיליוני יהודים בתפוצות. והדבר הזה עומד בסתירה גמורה לכל הרעיון של לתת ליהודי התפוצות תפקיד ודריסת רגל בטקס הממלכתי של פתיחת אירועי יום העצמאות. ומי שרוצה לראות מה הציטוטים המדויקים שאני מדבר עליהם יכול לעשות חיפוש פשוט מאוד בגוגל. המאבק באנטישמיות, נחזור לנושא, מחייב גם סוג מסוים של סולידריות פנימית, ולדעת שלוויכוחים הנוקבים, ואני ידוע בבית הזה כמי שלא מהסס לנהל ויכוחים נוקבים, אבל מי שרוצה באמת להיאבק באנטישמיות צריך להבין שהסולידריות והתפיסה של כלל ישראל היא מרכיב מאוד-מאוד דרמטי ביכולת שלנו בסופו של דבר כאומה מגוונת להילחם ביחד בגילויי אנטישמיות. למיטב זכרוני, מי שאוחז בעמדות אנטישמיות ומבקש לחלל בית כנסת, לא מבחין בין בית כנסת קונסרבטיבי בפיטסבורג, או בית חב"ד בברוקלין, או קהילה רפורמית בסן פרנסיסקו. אוי ואבוי שהאדם שנבחר להדליק את משואת התפוצות בשם העם היהודי בתפוצות הוא בן אדם שעסוק מאוד בהבחנות בין הקהילה הקונסרבטיבית, בית חב"ד והקהילה הרפורמית. ואני לא אומר לכם באיזה מבתי הכנסת הללו מוצב דגל ישראל ליד ארון הקודש. אנחנו ניגשים לדיון שלנו. אם היו פה חברי כנסת אחרים, הם היו יכולים להגיב גם לדברי הפתיחה האלה. הדובר הראשון ידבר אלינו באמצעות סרטון שהוקלט – הנשיא של הליגה נגד השמצה, ידידי ג'ונתן גרינבלט, בבקשה. לאחריו אנחנו נבקש ממנכ"לית הליגה נגד השמצה בישראל, קרול נוריאל, להציג את הדוח, ואנחנו ניגש לסדר הדוברים. בבקשה. << דובר >> ג'ונתן גרינבלט: << דובר >> (באמצעות סרטון מוקלט, נושא דברים באנגלית, להלן תרגום חופשי:) יושב הראש קריב, חברי הוועדה, אורחים נכבדים, זהו כבוד עבורי לדבר בפניכם היום. בעודנו מתקרבים ליום השואה, העלייה המודרנית באנטישמיות היא תזכורת נוקבת נוספת מדוע עבודתנו המשותפת נותרה חיונית כל כך. הארגון שלי, ה-ADL, הליגה נגד השמצה, נוסד לפני יותר מ-110 שנים באמריקה עם המשימה לעצור את ההשמצה של העם היהודי ולהבטיח צדק ויחס הוגן לכל. ומשימה זו משרתת מטרה מרכזית, אשר נותרה נצחית וללא שינוי, להגן על העם היהודי. מטרה זו הניעה אותנו במשך יותר ממאה, והיא נותרה חשובה ורלוונטית מתמיד, כפי שמעידים הנתונים שאני עומד לחלוק איתכם היום. הליגה נגד השמצה אוספת מדי שנה רשימה של תקריות אנטישמיות בארצות הברית. אנו עוקבים אחר אירועים הכוללים הטרדה, ונדליזם ואלימות. אנו עושים זאת במשך עשרות שנים, פשוטו כמשמעו מאז שנות ה-70. כעת, ברצוני לנצל הזדמנות זו כדי לחלוק כמה מהממצאים העיקריים של הדוח על תקריות אנטישמיות שזה עתה פורסם עבור שנת 2024. הוא משמש כמדד מפתח לשכיחות האנטישמיות בחברה האמריקאית ונמצא בשימוש באופן נרחב על ידי קובעי מדיניות, פוליטיקאים, עיתונאים, סטטיסטיקאים והציבור הרחב כדי להבין את מצב השנאה באמריקה. ב-46 השנים שה-ADL עורך את הדוח הזה, אנו מתעדים בקפידה את התקריות הללו של דעות קדומות וצרות אופקים נגד יהודים. אנו בוחנים תקריות על פני כל הקשת, קטנות כגדולות, והנתונים שאנחנו אוספים הם המחקר המקיף והסמכותי ביותר על מצב הפעילות האנטישמית באמריקה. הוא היווה מודל לעמיתינו כאן בארצות הברית ולסוכנויות מקבילות ברחבי העולם. כעת, בעוד מספר רגעים, מנכ"לית ה-ADL ישראל, קרול נוריאל, תשתף בפרטים נוספים על ממצאינו האחרונים, אבל אני רוצה לקחת רגע היום כדי להדגיש כמה מהמגמות המדאיגות ביותר שראינו בשנה האחרונה כאן בארצות הברית. כפי שציינתי בפני ועדה זו בעבר, לאחרונה בינואר, הזינוק באנטישמיות שהיינו עדים לו ב-18 החודשים האחרונים הוא תופעה החורגת הרבה מעבר לאמריקה. למעשה, זה הפך לצונאמי עולמי המשפיע על יהודים בכל מקום. זה בא לידי ביטוי ברחובות, במקומות עבודה, בקמפוסים של מכללות, בבתי ספר יסודיים ותיכוניים, במרחבים פוליטיים, וכמובן, במדיה החברתית. סקר "גלובל 100" העשירי שלנו על עמדות אנטישמיות, מחקר שה-ADL פרסם בינואר האחרון, אישר את מה שחשנו מזמן. גילינו ש-46% מהאוכלוסייה הבוגרת בעולם, כ-2.2 מיליארד איש. כן, מיליארד, מחזיקים ברמות גבוהות או חריפות של עמדות אנטי-יהודיות. זה יותר מכפול מהנתון המקורי שמצאנו לפני עשר שנים שהיה קצת יותר ממיליארד. דוח התקריות שלנו לשנת 2024 בארצות הברית חושף מספר מגמות מדאיגות. תיעדנו 9,354 תקריות אנטישמיות שהתרחשו ברחבי המדינה בשנה הקלנדרית הקודמת, זה היה שיא כל הזמנים. למעשה, זו הייתה הפעם החמישית בשש השנים האחרונות ששברנו את השיא הזה. זו הייתה עלייה של 5% לעומת השנה הקודמת, שגם היא כשלעצמה הייתה שיא מדאיג, והמספרים קשים. באמריקה כיום אנחנו מוצאים שבממוצע יותר מתקרית אנטישמית אחת מתרחשת בכל שעה של כל יום בכל שבוע של כל חודש במהלך השנה. וכשמסתכלים על הפרטים של הדוח, כשמעמיקים, ישנם מספר דפוסים מטרידים ביותר הדורשים את מלוא תשומת הלב שלנו. ראשית, עלייה תלולה באנטי-ציונות, שהיא פשוט גרסה תחת מסווה דק ותקינה פוליטית של אנטישמיות. שנית, מצאנו סביבה עוינת יותר ויותר ליהודים בקמפוסים של מכללות, שם זה ממש הפך לעונת ציד נגד הילדים שלנו. ושלישית, מגמה גוברת של אנטישמיות אלימה. אני מדבר על תקיפות לאור יום, ומספר אנשים איבדו את חייהם. תראו, בעוד הנתונים הללו מרתיעים ומייאשים, אני חייב לומר שהם בהחלט מחזקים את נחישותנו, וכולנו צריכים להתחזק כעת יותר מתמיד אל מול שנאת יהודים משתוללת. ב-ADL אנחנו עובדים קשה כדי להדוף את האנטישמיות בארצות הברית, ושוב, ברחבי העולם. אבל כפי שחלקתי איתכם כשהצטרפתי אליכם כאן באופן אישי רק לפני שלושה חודשים, ADL לא יכול לעשות זאת בעצמו, וגם לא אף ארגון יהודי אחר. אין כדור כסף לעצירת האנטישמיות, אין נוסחה פשוטה שנוכל להציג שתשים קץ לשנאה הזו. למעשה, יהודי אמריקה, קהילות התפוצות ומדינת ישראל אינם יכולים להתגבר על האיום העולמי של האנטישמיות בבידוד, אנחנו חייבים לעבוד יחד, זה חשוב יותר מתמיד. אנחנו לא צריכים להסכים על הכל, זה בסדר שיש לנו חילוקי דעות, אבל אנחנו צריכים לשתף פעולה, להיות שותפים ולעבוד יחד. כי לא משנה היכן אנחנו גרים או איך אנחנו מתפללים, כולנו חולקים גורל קיומי וייעודים שזורים כעם יהודי אחד. תודה על תשומת הלב, אני מעריך את המיקוד שלכם, ואני באמת רוצה לברך על הדחיפות שהבאתם לנושא זה. כעת, אם תרשו לי, ברצוני להעביר את רשות הדיבור לעמיתתי הנכבדה, ראש משרדנו בישראל, המנכ"לית קרול נוריאל, שתוכל לספק מידע נוסף על ממצאינו ולענות על כל שאלה שתהיה לכם היום. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> תודה רבה למר ג'ונתן גרינבלט ובאמצעותו כמובן לכל המנהיגות, המתנדבת והמקצועית, של הליגה נגד השמצה, בוודאי אחד מהכוחות הבולטים בעולם היהודי בשנים האחרונות במאבק למען הביטחון של יהודים והעתיד של העם היהודי. קרול, בבקשה. << אורח >> קרול נוריאל: << אורח >> תודה רבה, כבוד היושב ראש, ותודה רבה שאתה מקדיש את הזמן ואת תשומת הלב לנושא החשוב הזה שאני הייתי מקווה – ואני מקווה, אני יודעת שזו פגרה – אבל הייתי מקווה שיהיו פה חברי כנסת וחברות כנסת, משום שהנושא הוא בעל חשיבות לאומית, לא רק למדינת ישראל, בוודאי לעם היהודי, ולמדינת ישראל כביתו הלאומי של העם היהודי, לדאוג למה שקורה אצל אחינו ואחיותינו בתפוצות. ואני חייבת לומר שהמצב הוא לא טוב כבר לאורך זמן ארוך מאוד. ותודה שאתה נדרש לנושא הזה. אני גם רוצה לומר קודם כול תודה כמובן על הזכרת נושא החטופים שלנו בכל ישיבה שאתה מנהל, ואני גם רוצה לומר שראוי כשאנחנו מדברים על אנטישמיות להבין שהחטופים שלנו נמצאים היום בידי הארגון האנטישמי ביותר בעולם. חשוב לומר את זה בראשית דבריי. אני רוצה לגשת לנתונים המרכזיים שאנחנו חושפים משנת 2024, למעשה השנה החולפת. ומה שאנחנו חושפים, ושוב אני אומרת את זה, צריך לזכור, כולנו צריכים לזכור שאנטישמיות היא תופעה שסובלת מתת דיווח, ולכן המספרים שאני אומרת אותם הם קצה קצהו של קרחון. אנחנו תיעדנו בשנה החולפת 9,354 תקריות אירועים אנטישמיים בארצות הברית. 9,354 אירועים אנטישמיים. אנחנו רואים עלייה של 5% לעומת השנה שלפני שהייתה שנה של שבירת שיא, אנחנו מדברים על שבירת שיא נוספת. וכשאנחנו מסתכלים בפרספקטיבה של עשור, בעשור האחרון אנחנו רואים עלייה של 893% בשיעור האירועים האנטישמיים בארצות הברית. כלומר, עלייה שהיא משמעותית ורציפה ומתמשכת. אנחנו צריכים לזכור דבר אחד, אנחנו כבר נורא רגילים לומר שאחרי 7 באוקטובר הייתה עלייה דרמטית, ואכן הייתה עלייה דרמטית, אבל היא הופכת להיות למציאות קבועה עבור יהודי התפוצות. בארצות הברית זאת מציאות קבועה ומתמשכת של הקהילות היהודיות. שימו לב שכשאנחנו מסתכלים על המספרים, אנחנו מדברים על 25 אירועים ביום, זה תקרית לשעה, תקרית אנטישמית לשעה במשך שנה שלמה. המספרים באמת קשים. אנחנו צריכים לזכור דבר נוסף. אנחנו מדברים פה על מספרים, מאחורי כל מספר כזה עומד בן אדם, איש או אישה שקשורים לקהילה היהודית, וזו אותה ילדה שמותקפת בבית הספר מכיוון שהיא יהודייה, בעל עסק יהודי שצריך לטאטא את החלון השבור של העסק שלו, סטודנט יהודי שמסרב לגלות את הזהות היהודית שלו בקמפוס. רק בסקר אחרון שעשינו בקמפוסים, 41% מהסטודנטים היהודים מסתירים את הזהות היהודית שלהם בקמפוסים. לא סמלים יהודיים, לא השתתפות באירועים יהודיים, לא השתתפות באחוות סטודנטיאליות, וכולי וכולי. באמת המצב הוא לא טוב, והקמפוסים כמובן נקודה מאוד-מאוד משמעותית. יש עלייה דרמטית, יותר מאשר בכל מקום אחר, באירועים אנטישמיים בקמפוסים, עלייה של 84%. נקודה נוספת ששוה להתעכב עליה מבחינת מגמות, זה לא חדש, אבל זה הפך להיות תופעה משמעותית הרבה יותר, אנטישמיות הפכה להיות חלק מהמיינסטרים. תופעה שהייתה בעבר בשוליים הפכה להיות נורמלית לחלוטין. יש נרמול מסיבי של תופעת האנטישמיות גם במרחבים מדינתיים וגם במרחבים ציבוריים. זה הופך להיות יותר בון טון. וכמובן, בהתאמה, קיצוניות אנטישמית, זאת שנמצאת בשוליים, זוכה לעידוד שהיא לא זכתה לו אי פעם בעבר. אני רוצה לסיים ולומר: אנחנו פה לא רק כדי להציף את האתגרים, אנחנו פה גם כדי לדבר על הפתרונות. ואני רוצה לתת פה קצת חדשות טובות. בסקר שעשינו לפני שלושה חודשים, סקר של עמדות אנטישמיות ברחבי העולם, גילינו נתונים מחרידים. כמעט אחד מתוך שניים מאזרחי העולם מחזיקים בעמדות אנטישמיות. כלומר, יש להם חשיבה סטריאוטיפית עמוקה נגד יהודים. אבל יש גם חדשות טובות. 57% מהנסקרים ברחבי העולם חושבים שאנטישמיות היא בעיה רצינית, ועם ה-57% האלה אנחנו יכולים לעבוד. חושבים שאנטישמיות היא בעיה שצריכה הידרשות וצריכה התייחסות, אז יש עם מה לעבוד. ויש גם כלים שאפשר לעבוד איתם. כל הנושא של אכיפה וחקיקה חייבים לקבל בוסט מאוד-מאוד רציני. כלומר, לא יכול להיות שאנטישמיות, גם כזו שחוצה את הרף הפלילי וגם כזו שהיא לא, הפכה להיות מקובלת ולא מתייחסים אליה באמצעים חקיקתיים ובאמצעים ציבוריים ולא משלמים מחיר על אנטישמיות. הדבר השני הוא כמובן השקעה בחינוך. מהסקרים שלנו אנחנו רואים שעמדות האנטישמיות רווחות בעיקר בקרב הדורות הצעירים. גבירותיי ורבותיי, דורות צעירים גדלים, וגדלים עם אינדוקטרינציה נגד יהודים ברחבי העולם. ובדבר הזה חייבים לטפל ולעשות את ההתערבויות החינוכיות בשלב הרבה יותר מוקדם. והדבר האחרון הוא עניין של מדיניות. יש מדינות רבות ברחבי העולם שהבינו שאנטישמיות היא לא בעיה של יהודים והיא לא בעיה של קהילות יהודיות. והדבר הזה דורש מהן יותר, דורש מהמדינות להתייחס, לבנות מדיניות, לייצר אותה, להצמיד לה תקציבים וכולי. ואנחנו רואים שמדינות נדרשות לזה יותר. כמובן אנחנו צריכים להבין שחייבים לסגור את הפער בין מה שמדינה מסוימת עושה לבין מה שקורה ברחוב, שהוא פער שעדיין קיים. אבל ככל שמדינות יבהירו שיש אפס סובלנות לאנטישמיות, אני חושבת שאנחנו נראה את הפער הזה מצטמצם גם ברמה הציבורית. תודה רבה. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> תודה רבה, קרול, על ההצגה החשובה. הנתונים באמת מטרידים, בהרבה מאוד מובנים הם מצביעים גם על מגמה מתמשכת שקפצה כמובן בעקבות 7 באוקטובר, אבל מדובר על מגמה מתמשכת. חשוב לנו גם לשמוע התייחסויות על מה שקורה מחוץ לארצות הברית, למרות היותה קהילה היהודית הגדולה בעולם. אבל לפני שאנחנו נשמע סקירה גם על המתרחש באירופה וגם על דרום אמריקה, אני רוצה להזמין את נציג משרד התפוצות במאבק באנטישמיות, ראש אגף בכיר למאבק באנטישמיות במשרד, את רון ברומר, להתייחס בשם ממשלת ישראל. נשמע בהמשך גם כמובן את משרד החוץ. בבקשה, אדוני. << אורח >> רון ברומר: << אורח >> תודה, אדוני היושב ראש. אני לא רוצה לחזור על שום דבר שנאמר, ADL עושים עבודה מופלאה בניטור של תופעת האנטישמיות מזה עשורים. יש כמה נקודות מעבר למספרים הבלתי נתפסים, קרול נגעה בחלקן אני חושב. אחת, האנטישמיות כיום היא בוודאי מסוכנת יותר, אלימה יותר ומשפיעה למעשה על חיי היום-יום של יהודים רבים מאוד ברחבי העולם, הרבה יותר מאשר בעבר. עצם העובדה שיהודים, אנחנו מכירים את זה, לא מסתובבים עם סממנים יהודיים, נתקלים בהפליות בקבלה למקומות עבודה או לאוניברסיטאות וכדומה, אלו לא דברים חדשים, אבל אלו דברים שהתעצמו מאוד בשנה וחצי האחרונות. אנטישמיות הפכה בסוף לממוסדת יותר. בסוף, אדם, אינדיבידואל, יש לו עמדה אנטישמית, אפילו אם הוא נוקט בפעולה אנטישמית חלילה, גם אם היא אלימה, הוא בסוף אדם אחד, אינדיבידואל. ברגע שאנטישמיות הופכת לממוסדת, במערכת של אוניברסיטאות, מוסדות תרבות חלילה, רמה מוניציפלית או מעבר לזה, הבעיה היא עמוקה ושורשית הרבה יותר. והדבר הכי משמעותי, וקרול התייחסה אליו, הוא תופעת הנרמול. בעוד שיש כמעט אפס סובלנות כלפי כל סוג של שנאה כנגד מיעוטים אתניים, מגדריים ואחרים במקומות רבים בעולם, הרי שלמול האנטישמיות יש תחושה של סובלנות רבה מאוד, שזה לא כזה נורא. 'כן, אני לא אנטישמי חלילה', יאמר האדם הממוצע, 'אבל בסדר, יש אנטישמיות, זה לא כל כך נורא כמו סוגי שנאה אחרים' – זאת תופעה שצריכה להדיר שינה מעיני כולנו. מעבר לתיאור הבעיה, כי רצית שנתייחס גם בסוף למה מה עושים, ראשית, אני חושב שנושא של הגנה על ביטחונן של קהילות יהודיות בחו"ל, ביטחונן הפיזי, לצד נושא החוסן הקהילתי, הוא דבר מאוד-מאוד משמעותי, משרדנו עוסק בכך בצורה אינטנסיבית וחשובה. למעשה, שוב אני מדגיש שני רכיבים. אחד, כמובן, כל נושא המיגון הפיזי, הביטחון, ולצד זה, נושא החוסן הקהילתי שהפך אפילו למשמעותי הרבה, הרבה, הרבה יותר במהלך השנה וחצי האחרונות. אנחנו כמשרד משיקים בשבוע הבא מיזם בשווי של 50 מיליון שקלים למאבק באנטישמיות לצורך יצירת שיתופי פעולה עם ארגוני חברה אזרחית. בסופו של דבר, עם כל הכבוד לממשלה וליכולות שלה, מדובר במאבקים של Civil Society מול Civil Society. מי שמוביל את האנטישמיות בצד השני אלה בדרך כלל ארגוני חברה אזרחית, אלה פעילים, אלה משפיענים, אלה אנשים, ועל כן, אנחנו צריכים צד פרו-ישראלי, חברה אזרחית פרו-ישראלית חזקה, עוצמתית, מוכוונת מטרה, אסטרטגית, עם יעדים, מטרות, שיודעת לתת פייט כמו שצריך. זה מבחינתנו דבר שהוא קריטי ומשמעותי. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> אתה יכול טיפה להרחיב? מדובר על רשת שתקשור ארגונים ברחבי העולם כמובן. << אורח >> רון ברומר: << אורח >> כמובן, מהארץ ומהעולם, תייצר פרויקטים משותפים בתצורה של מאצ'ינג, כפי שהממשלה יודעת לעבוד במיזמים משותפים אל מול ארגונים משמעותיים ורלוונטיים, ותנסה לייצר, אני חושב את הדבר שאנחנו הכי לוקים בו בסוף, את הסינרגיה, שיתופי הפעולה, הניסיון לדבר לא חלילה בקול אחד, אבל בכיוון שהוא מוגדר ואסטרטגי. אני רוצה לברך את משרד החוץ שאתמול יזם – ורותי, יושבת כאן לצידי, היא זו שיזמה את זה – דיון ראשון מסוגו, שדי מביך לומר שזה ראשון מסוגו, בנושא יצירת תשתית לאסטרטגיה לאומית של מדינת ישראל למאבק באנטישמיות. למרבה הבושה, אין למדינת ישראל אסטרטגיה כזו עדיין. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> יש שמועה שבעוד כמה תחומים. << אורח >> רון ברומר: << אורח >> אוקיי. לגבי נושא המאבק באנטישמיות, אני חושב שבאמצעות שיתוף הפעולה המצוין שיש בין המשרדים ועם גופים אחרים גם, אני מקווה מאוד שבסוף התהליך הזה נביא למצב שיש למדינת ישראל. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> וזה היה דיון ברמה של דרגי עבודה ושותפים על גיבוש - - - << אורח >> רון ברומר: << אורח >> דרגי עבודה, כמובן. << אורח >> רותי כהן-דאר: << אורח >> בערך חצי מהאנשים שיושבים. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> על דבר שבסופו של דבר לשיטתכם אמור להוביל להחלטת ממשלה, לקביעת איזושהי תכנית רב-שנתית ממשלתית. << אורח >> רותי כהן-דאר: << אורח >> נכון. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> בסדר גמור. נשמח כמובן שהדברים גם יוצגו בוועדה הזו, אבל בסדר. << אורח >> רון ברומר: << אורח >> ונקודה אחרונה, אנחנו דוחפים לזה כל הזמן, מי שעוסק בנושא הזה במשך שנים, זו ההחדרה למודעות שמדובר, אוהבים היום להגיד החזית השמינית, ראש הממשלה הגדיר שבע חזיתות צבאיות, זו החזית השמינית שיש לה חשיבות, בטח לא פחותה מחלק מהזירות הצבאיות האחרות, אם לא גבוהה יותר. וזו חזית משמעותית שהולכת ותופסת לצערנו, מכורח הנסיבות, יותר נפח גם בקרב ה-State of mind של מקבלי החלטות וגם בקרב הקצאת תקציבים ומשאבים וכדומה. אבל זה צריך לקבל עוד ועוד ועוד נפח, יחס, משאבים, מכיוון שאנחנו בעת חירום ומצוקה חסרת תקדים. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> תודה, רון, על הדברים. אני רק אשאל שאלה וגם אומר עוד דבר לזכות העשייה של המשרד. הנושא של המאבק, נקרא לו התודעתי-הסברתי, מרוכז היום על ידיכם, נכון? על ידי משרד התפוצות והמאבק באנטישמיות, וגם אצל משרד החוץ. מה הזיקה בין הפעולה שלכם לבין מערך ההסברה הלאומי? כי אני חושב שאחד הנתונים המעניינים מהדוח של ADL שמחייב את כולנו למחשבה יצירתית ונבונה זה הנושא הזה באמת של הסוואת עמדות האנטישמיות בביקורת לא לגיטימית על הלגיטימציה של מדינת ישראל. הנתון הזה, בעיניי, של ה-58%, של הפגנת אנטישמיות באמצעות ביקורת לא לגיטימית על מדינת ישראל, זה נתון שהוא מאפיין חדש. << אורח >> קרול נוריאל: << אורח >> למעשה רוב התקריות האנטישמיות היום מאפיינות על ידי זה. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> נכון. פה יש משימה מאוד מורכבת של איך אתה מבחין בין ביקורת שיכולה להיות מאוד נוקבת וארסית נגד מדינת ישראל, אבל שלא מסתתרת מאחוריה בהכרח עמדה אנטישמית, לבין גילוי אנטישמיות. אולי כבר נעשה את המעבר למשרד החוץ. את צריכה לצאת, נכון? בסדר. << אורח >> רותי כהן-דאר: << אורח >> תכף אני אתן לרחלי, אני רק אגיד מילה על הזיהוי. אין בעיה מורכבת, יש הגדרת IHRA לאנטישמיות, שזו הברית העולמית לזיכרון השואה. זו הגדרה המקובלת, היא מכסה את הקשת הרחבה ביותר של תופעת האנטישמיות, של המופעים של תופעת האנטישמיות. זו ההגדרה שמדינת ישראל אימצה ומקדמת בעולם. וברגע שמשתמשים בה ומקדמים אותה, וגם כל מי שמדבר על תופעת האנטישמיות ישתמש בה, יהיה הרבה יותר קל להטמיע אותה בזירות מסוימות ששם היא זוכה לפושבק של גורמים שהיא באמת מפריעה להם, כי היא מפריעה לביקורת כביכול נגד מדיניות מדינת ישראל, כשבפועל זו חתירה תחת עצם הלגיטימיות של מדינת ישראל. אני אתן לרחלי כי היא צריכה לצאת. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> ברור. רחלי צריכה לצאת ואחרי משרד החוץ גם נחזור לנציגים מרחבי העולם, חשוב לנו מאוד לשמוע את כולם. בבקשה, רחלי ברץ, ראשת המחלקה של ההסתדרות הציונית העולמית למאבק באנטישמיות, בבקשה. << אורח >> רחלי ברץ: << אורח >> תודה רבה, כבוד יושב ראש הוועדה. אני אתחיל דווקא אני אתחיל דווקא עם מה שרון ורות פתחו, הוועדה שהייתה אתמול ובערך חצי מהאנשים היו שם אתמול, אני ביקשתי שבאסטרטגיה הזאת, ואני הדגשתי את זה בפני כולם, שצריך להרחיב טיפה את זווית ההסתכלות של הוועדה. זאת אומרת, צריכים לזכור שבאמת רוב היהודים בארצות הברית לא שייכים לזרם האורתודוקסי, ולכן חייבים להסתכל בזווית הרבה יותר רחבה על כלל היהודים או מי שמגדיר את עצמו או מי שמוכן להזדהות עם העם היהודי. ולכן ההגדרה שלנו, כשתגיע הצעת מחליטים, חייבים לכלול כל מי שבחר להזדהות עם העם היהודי. ולכן ביקשתי לפתוח את הזווית הזאת. זה נאמר אתמול, אני חושבת שחצי מהאנשים כבר שמעו את זה, אני לא אחזור על זה. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> ותודה לך על כך. << אורח >> רחלי ברץ: << אורח >> אסור לנו להסתכל על הדיונים האלה כדיוני קשית. תודה רבה לקרול נוריאל, היא נתנה פה סקירה מאלפת, ואני חושבת שכל הנתונים, אנחנו פחות או יותר כמעט תמיד מסכימות על המגמות, לא תמיד על המספר הבודד, כי אנחנו מסתכלים על זה טיפה בקריטריונים אחרים, אבל אנחנו כל פעם באים ועושים כאן דיוני קשית, וכל פעם אנחנו כאן כוועדה בוחנים אספקט אחר, ואני חושבת שאנחנו צריכים להסתכל על תמונה הרבה יותר רחבה והרבה יותר קשה. בעשור האחרון נרצחו 39 יהודים ברחבי העולם בגלל שהם היו יהודים, 39 יהודים. נכון, זה לא העשור הכי גרוע שהיה, היה לנו לפני 30 שנה את הפיגוע ב-AMIA שהיה יותר, אבל עדיין אני חושבת שצריכים להסתכל על זה ש-39 יהודים נרצחים וזה משהו שאי אפשר לעבור בגרון. בשנת 2018 היה את האירוע בפיטסבורג שהזכרת אותו קודם, ובאותה שנה היו עוד פיגועים, וזה על כלל הגלובוס. זאת אומרת, יש לנו גם אחד באורוגוואי ואחד במקומות אחרים. זאת אומרת, זו לא רק ארצות הברית, זו לא רק אירופה, וזה זולג. יש שינוי של התמונה, שינוי של המגמות הכלליות. אנחנו רואים באוסטרליה ובקנדה, אזורים שבעבר נחשבו בטוחים ליהודים ושלא היו שם תקריות, אנחנו רואים מה קרה שם לאחר 7 באוקטובר. ולכן כשאני מדברת היום על אירועים, אסור לנו להקל בזה ראש. דיברתם פה על הנרמול, בעבר כשהיו מדברים סרה ביהודים, היו רוצים לעשות את זה, היו עושים את זה במחשכים, היום עושים את זה בפרהסיה, היום זה נמצא בכל מקום, וזה בעיקר נמצא ברשתות החברתיות. תראו, אני לא נביאה, ולא עשיתי קורס נביאים, אבל אני יודעת לקרוא את תמונת המצב, ולכן אני צופה שהמצב יהיה הרבה יותר גרוע. ובעוד חמש שנים המצב יהיה עוד הרבה יותר גרוע כי אני אגיד לכם מה קרה. אם שבוע שעבר היו דיונים בעיתונים הכלכליים על המדיניות הכלכלית של טראמפ ועל מה שקרה בבורסה, כמעט בכל עיתון בארצות הברית היו צריכים לציין שהיועץ שלו יהודי. לא ציינו את הדת של אף אחד משאר היועצים, לא ציינו אם הוא קתולי, פרוטסטנטי, ציינו אבל שהיועץ של טראמפ הוא יהודי. תבדקו את כל העיתונים. אותו דבר מה שקורה בארגנטינה. כל פעם שמדברים על האינפלציה ועל המצב הכלכלי, שמים תמונה של מיליי עם הרב שלו. לא משנה, הכתבה היא בכלל על אירועים כלכליים. ככה יוצרים תודעה וככה מעצבים את התודעה. ולכן אם אתם שואלים אותנו אם אנחנו יושבים פה כל כך הרבה אנשי מקצוע בתחום, מה שהולך לקרות יהיה הרבה יותר גרוע. ולכן אנחנו צריכים להסתכל מה צריך לעשות. צריך לטפל בנושא התודעתי, וחייב לקום, יש היום נתונים מדהימים של מודיעין שנאספים על אירועים שקרו, ומשרד התפוצות אוסף את זה ואנחנו מנטרים את האירועים שקוראים אחרי, אבל אין אף רגל שיודעת לסיים את האירוע, אין הרגל המבצעית. יש לנו אמ"ן נהדר שאוסף מודיעין, אבל אין חטיבת מבצעים שיודעת מה לבצע. והמוסדות הלאומיים על כלל היושבים שלהם, על כלל השליחים שלהם, כולל השליחים מתנועות הנוער, הם ה-Boots on the ground, הם העקב בקרקע של כל אחת מהקהילות בחו"ל. הקהילות שאנחנו בקשר איתן, וזה לא משנה מאיזו קהילה אנחנו מדברים, הם יודעים לתת את המענה, וזה אסור שזה יהיה ככה, אנחנו צריכים לתת להם גם את הכלים. דבר נוסף שחסר זה נושא החקיקה. אין היום מספיק חקיקה ברגולציה מה אפשר לעשות. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> ברחבי העולם. << אורח >> רחלי ברץ: << אורח >> גם ברחבי העולם, אבל גם פה אצלנו. כשמישהו מפרסם פוסטים אנטישמיים פה בארץ או כשמישהו מתבטא, אין לך שום כלים להעמיד אותו לדין. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> ה-DSA. << אורח >> רחלי ברץ: << אורח >> התחום האחרון שאני רוצה לדבר עליו הוא הנושא של החינוך. ההבנה שהאנטישמיות היא לא רק פגיעה ביהודים, היא פגיעה בערכי הדמוקרטיה, זה אחד הדברים שאנחנו מתמקדים בו היום במוסדות הלאומיים, זה אחד הדברים שאנחנו מנסים לשנות את התודעה, ואנחנו מנסים לייצר שחקנים חדשים בזירה. לא לרתום את אלה שנגדנו, לרתום את אלה שמוכנים לבוא ולשמוע אותנו ומוכנים לעבוד איתנו. ותודה רבה על הדיון החשוב הזה. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> רחלי, תודה לך. הזכרת את מערכת הניטור של משרד התפוצות, אני אחזור לעניין הזה ואני גם אעדכן בדברים שאנחנו עסוקים בהם כאן בוועדה. אנחנו נפנה לנציגת משרד החוץ, רותי כהן-דאר, ולאחר מכן נפנה למנכ"ל ארגון ה-CRIF בצרפת, ארגון הגג של יהדות צרפת שנמצא איתנו בזום, מר רוברט אג'נס. בבקשה. << אורח >> רותי כהן-דאר: << אורח >> תודה רבה, אדוני. ותודה רבה לקרול ואלון ו-ADL על הדוח שהם עדכנו אותנו עליו. אני פחות אתרכז בנתונים, אנחנו כולנו יודעים כמה המצב גרוע. אני רוצה להסתכל על תמונה קצת יותר גדולה ועל גם מה אנחנו עושים כמשרד החוץ, אני חושבת שזה חשוב להבין. בסוף אנחנו נלחמים באנטישמיות מחוץ לגבולות המדינה, וזה המנדט של משרד החוץ, העבודה מחוץ לגבולות המדינה. יש לזה רגליים בעולם המדיני, רגליים בעולם של היחסים, גם הבילטרליים וגם המולטילטרליים בארגונים בין-לאומיים. אנחנו עובדים דרך הנציגויות שלנו, כל דיפלומט ישראלי ברחבי העולם, יש לו על סדר היום שלו, אחד מעשרת יעדי משרד החוץ זה המאבק באנטישמיות וטיפוח חיים יהודיים, טיפוח הקשר של מדינת ישראל עם התפוצות. זה משהו שחשוב לדעת כי זה משהו שנמצא לא מהיום, לא מ-7 באוקטובר, אלא זה מאז עשורים שזה נמצא על סדר היום של משרד החוץ. הדבר השני שאני רוצה לדבר עליו הוא שני דברים שנעשים על ידי הדיפלומטים שלנו. אחד כבר אמרתי, זה הקידום של אימוץ הגדרת IHRA והשימוש בהגדרת IHRA לאנטישמיות כדי לטפל בתופעה כשהיא כבר קורית. אבל אני רוצה להסתכל גם על צד אחר של זה וזו החתירה להבנה מול גורמים, כי בסוף הדיפלומטים שלנו עובדים מול גורמי מדינה, עובדים מול גורמי ממשל, מקבלי החלטות, מחוקקים, מרמה מקומית ועד רמת מדינה. והיעד הוא להעביר את ההבנה שאנטישמיות היא לא בעיה יהודית, כמו שרחלי אמרה, זו פגיעה יסודית בערכי הדמוקרטיה, אבל זו גם פגיעה מאוד יסודית, היא סימפטום על מצב חברתי מאוד-מאוד יסודי. זה משהו שאנחנו מסתכלים כלפי חוץ. דבר נוסף שאני רוצה לשים פה על השולחן, וזה משהו שרון התייחס אליו, הזירה השמינית. אני חושבת שצריך להסתכל על אנטישמיות ועל מאבק באנטישמיות כעל בעיה אסטרטגית גם למדינת ישראל. בסוף בקצה נפגעים יהודים או נפגעים ישראלים שחיים בחו"ל או ישראלים שיוצאים למשחק כדורסל או כדורגל פה או שם, אבל בטווח הארוך הנזק לתדמיתה או למעמדה של מדינת ישראל במשפחת העמים הוא משמעותי, וגם את זה צריך לקחת בחשבון כשמתייחסים. ולטובת העניין, אני מקווה שבאמת התוכנית של מה שאנחנו קוראים במשרד 545, החצי מיליארד שקל שהשר הביא איתו, ימוקדו בעבודה על ההיבט התודעתי ושיפור מעמדה של ישראל ברחבי העולם. אני רוצה להגיד מילה דווקא על משהו חיובי שאני חושבת שצריך במצב החשוך הזה לדבר עליו, וזה משהו שגם אנחנו עושים בעיקר בדיאלוגים הבין-מדינתיים שלנו. אבל בהרבה מאוד מדינות יש עלייה מאוד משמעותית במודעות לבעייתיות של תופעת האנטישמיות. הרבה מאוד מדינות, בעיקר באיחוד האירופי, אבל גם מחוץ אליו, מנסחות אסטרטגיה לאומית למאבק באנטישמיות שהיא לא רק מילה כתובה על נייר, אלא גם יש בצידה כוח אדם וכסף שאמור לעמוד מאחורי המחויבויות האלה. וזו מגמה שהיא של העשור האחרון בערך שהולכת ומתעצמת והמשמעות שלה היא שיש עם מי לדבר בקצה השני, גם לנו כמדינה, אבל גם לקהילה היהודית באותן מדינות שהאסטרטגיה הזאת קיימת. והדבר האחרון שחשוב להגיד, המהלכים שלנו כמשרד חוץ הם בעיקר ברמה המדינית, אבל בין הגורמים הראשונים שאנחנו עובדים מולם הם הקהילות היהודיות בשטח, ארגונים יהודיים. אנחנו כמשרד חוץ עובדים עם כלל ארגוני החברה האזרחית, עם גורמים באקדמיה וגורמי מחקר, מכוני מחקר, כדי לאגם את הידע בצורה הטובה ביותר וביחד להוביל את המאבק באנטישמיות. זו לא עבודה לא לגוף אחד, לא למשרד אחד ולא למדינה אחת. תודה רבה. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> תודה רבה על הדברים החשובים. ואנחנו גם נעשה פה לא מעט דיוני מעקב בנושא הזה ונשמח לשמוע על התקדמות של העבודה. כדרך אגב, מלבד גרמניה, אנחנו גם אירחנו פה את הנציג הגרמני באמצעות הזום, אילו עוד מדינות אירופאיות היום כדוגמה הקימו סוג של נציבות או תוכנית ייעודית? << אורח >> רותי כהן-דאר: << אורח >> די הרבה. מתוך 27 מדינות, אם אני לא טועה, ל-20 יש כבר אסטרטגיה לאומית. האסטרטגיה כוללת בתוכה מינוי של ממונה על מאבק באנטישמיות, יש להם שמות שונים במדינות שונות. בגרמניה למשל בכל 16 הלנדרים יש. יש אותו דבר במשטרה. יש בצרפת ממונה על מאבק באנטישמיות, גם מסונף ללשכת הנשיא, וגם במשרד החוץ יש גורם מתכלל. הרבה מאוד מדינות בעולם. בארצות הברית רק מונה מישהי להחליף את דברה ליפשטט. בקנדה יש, באוסטרליה יש מישהי. זה הולך ומתפשט מתוך ההבנה הזאת שזה חשוב. ומילה אחת על הרשת הזאת של השליחים המיוחדים, גם לישראל יש, מיכל קוטלר וונש. אנחנו לפני כמה שנים היינו שותפים להקמה של קואליציה של שליחים מיוחדים, יש קבוצת וואטסאפ, יש מפגשים שמובלים על ידי הקונגרס היהודי העולמי והממונה באיחוד האירופי על מאבק באנטישמיות. יש משמעות מאוד גדולה לזה שעובדים בקואליציה. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> תודה רבה. כפי שאמרתי, הדובר הבא הוא רוברט אג'נס, מנכ"ל ה-CRIF בצרפת, נמצא איתנו בזום. << אורח >> רוברט אג'נס: << אורח >> (נושא דברים באנגלית, להלן תרגום חופשי:) שלום, תודה שהזמנתם אותי היום לדבר על אנטישמיות בצרפת. ולמרבה הצער, שנת 2024 שוב סומנה באירועים אנטישמיים חמורים ומטרידים ביותר. אלה תועדו בבירור בדוחות אחרונים ומחקרים של ארגוני הקהילה היהודית. על פי הדוח לשנת 2024 של ה-SPCJ, שירות ההגנה של הקהילה היהודית בצרפת שהוקם בשיתוף פעולה עם משרד הפנים, צרפת חוותה 1,570 פעולות אנטישמיות שדווחו למשטרה, החל מאיומים ותקיפות אלימות, ועד ונדליזם המכוון נגד יהודים ומוסדות יהודיים. לדוגמה, בינואר חולל בית ספר יהודי בליון בכתובות שנאה בגרפיטי. במרץ, נער יהודי צעיר בפריז הותקף באכזריות ונפצע קשה. ואולי המחריד מכל, נערה יהודייה בת 12 נאנסה, כאשר התוקף טען שהיא אשמה עקב שיוכה: "יהודייה שווה ישראלית שווה רצח עם". לאורך השנה היו עוד מקרים רבים של הטרדה ואיומים, במיוחד נגד אלו שיהדותם גלויה לעין. הדבר יצר אווירת פחד וחוסר ביטחון בקהילות שלנו. דאגה גוברת היא עליית האנטישמיות הפוליטית מהשמאל הקיצוני, שלעתים קרובות משדרת את התעמולה של חמאס ללא כל בדיקה או ביקורת עניינית. רטוריקה זו לעתים קרובות משחירה את ישראל ואת תומכיה, ומאשימה אותם באופן כוזב בפשעי מלחמה או ברצח עם. נרטיבים כאלה לא רק מטעים את הציבור, אלא גם מלבים עוינות כלפי יהודים בצרפת ומחריפים מתחים חברתיים, במיוחד בהקשר של האוכלוסייה המוסלמית הגדולה מאוד בצרפת. מחקרים של CRIF ו-ADL מאשרים מגמות מטרידות אלו. עמדות אנטישמיות נותרות מושרשות עמוק בחלקים מהחברה הצרפתית, ומוזנות על ידי תיאוריות קונספירציה, מידע שגוי ושיח שנאה, במיוחד ברשת. בתגובה לאיום זה, CRIF ומוסדות אחרים עבדו בשיתוף פעולה הדוק עם הדרגים הגבוהים ביותר בממשל הצרפתי, החל מהנשיאות ועד משרדים ממשלתיים, מוסדות ציבוריים וארגוני חברה אזרחית. יחד אנחנו מגיבים במהירות לאירועים, מאבטחים את מקומות הקהילה שלנו ומקדמים תוכניות חינוכיות שנלחמות בשנאה ובונות כבוד הדדי. הנהגת צרפת נקטה עמדה ברורה ונחושה נגד אנטישמיות, תוך שמירה על ערכים דמוקרטיים וזכויות אדם. מעבר למאמצים הלאומיים, קהילות יהודיות ברחבי העולם הגבירו את שיתוף הפעולה שלהן באמצעות הקונגרס היהודי העולמי בפגישות עם שליחים מיוחדים, ובאמצעות קבוצת ה-J7, שבע הקהילות היהודיות הגדולות ביותר, ו-ADL. אנחנו חולקים מידע, אסטרטגיות ונתונים כדי לשפר את האופן שבו אנו מגיבים יחד לאנטישמיות מעבר לגבולות. רשתות בין-לאומיות אלה הן חלק מרכזי בכוח שלנו היום, אך אנו גם יודעים שאיננו יכולים לנהל את המאבק הזה לבד. סולידריות בין ישראל לתפוצות היהודיות חשובה מתמיד. כאשר אנחנו עומדים יחד אנחנו משדרים מסר רב עוצמה: העם היהודי מאוחד, עמיד ונחוש להתגבר על שנאה, אלימות ואפליה. חברי כנסת יקרים, הבה נמשיך לחזק את הקשר בין ישראל לקהילות היהודיות ברחבי העולם. יחד, בנחישות ובאחדות אנחנו יכולים להתעלות ולהתמודד עם האתגר הזה. תודה רבה. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> תודה רבה לך, רוברט, על הדברים החשובים ועל העבודה המתמשכת של ה-CRIF. אכן יש לנו אתגר גדול עם הקצוות הפוליטיים מימין ומשמאל, גם באירופה, גם בחלקים אחרים של העולם. ובמובן הזה אנחנו צריכים כמדינה, זו העמדה שלי, הצגתי אותה כאן גם בדיון שהתקיים בנוגע לכנס החשוב של המאבק באנטישמיות שהתקיים לאחרונה, שבסופו של דבר מדינת ישראל צריכה לשמור על המדיניות ארוכת השנים שלה, שמפלגות שנמצאות בשתי הקצוות של הקשת הפוליטית ושורשיהן נטועים בתפיסות עולם גזעניות, אנטי דמוקרטיות ואנטישמיות לא צריכות לקבל לגיטימציה כלשהי ממדינת ישראל ומממשלת ישראל, בין אם מדובר בצד השמאלי של המפה ובין אם מדובר בצד הימני של המפה. תודה רבה על הדברים החשובים שלך. אנחנו נדלג בין הזום לבין המשתתפים כאן. נמצאת איתנו ג'יימי גלר, דוברת ארגון Aish. אני מניח שזו אש התורה. << אורח >> ג'יימי גלר: << אורח >> כן. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> בסדר גמור. זה הפך להיות מותג, רק אש. המותג היותר חשוב הוא התורה. אבל התורה זה של כולם. << אורח >> ג'יימי גלר: << אורח >> התורה הכי חשובה והיא של כולם, כמו שאמרת, בדיוק. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> נכון. ג'יימי, תודה שבאת, בבקשה, ונשמח לדברים שלך. << אורח >> ג'יימי גלר: << אורח >> (נושאת דברים באנגלית, להלן תרגום חופשי:) כבוד יושב ראש הוועדה, ח"כ קריב, תודה רבה. לכל חברי הוועדה והנוכחים, וכמובן לגברת קרול נוריאל, תודה רבה. רציתי להתמקד בנושא אחר שעדיין לא העלינו, בהנחה שהבנתי נכון את כל מה שנאמר בעברית – הקמפוסים בקולג'. אני חושבת שמכל הסטטיסטיקות שגברת נוריאל שיתפה, אלו היו המדאיגות ביותר. ואם הבנתי נכון, כי זה נאמר בעברית, אבל אני חושבת שהיא אמרה עלייה של 84% בקמפוסים, וכמעט חצי מסתירים את זהותם היהודית. אני חושבת שזה כנראה אחד הנושאים הגדולים ביותר שעלינו להתמודד איתם כ-Aish וכארגון וכמדינה כדי לחנך את העם היהודי. אני חושבת שלפני שאנחנו מבינים נגד מה אנחנו נלחמים, אנחנו, העם היהודי, כולנו צריכים לדעת על מה אנחנו נלחמים, לא רק נגד מה אנחנו נלחמים, אלא בשביל מה אנחנו חיים. ואני חושבת שזה כנראה הנושא הגדול ביותר שעומד בפנינו היום. ב-Aish, בדיוק סיימנו להפיק סרט בשם "Frontline Warriors", על המאבק באנטישמיות בקולג'ים, ובו שלושה מנהיגי סטודנטים מדהימים. ואני חושבת שאם נחשוב על העתיד כמזהיר, נוכל לראות את מנהיגי הסטודנטים האלה שעומדים בקמפוסים בקולג', אני המומה מהם, אני מרגישה שלעולם לא הייתי מסוגלת לשאת את האחריות הזו כשהייתי ב-NYU. התמקדנו בשבת קסטנבאום בהרווארד, שתובע את הרווארד, התמקדנו באיליי ציוויס ב-UCLA, ובאידן ידגר בקולומביה. ולשמוע מה הם עוברים, האיום הוא לא רק על אנטישמיות, זו בטיחות פיזית על חייהם. והסטודנטים האלה עמדו, כמו שאמרתי, ברהיטות, בנחישות ורוח. ואני חושבת שהבעיה הכי גדולה היא שאנחנו כממסד לא תומכים בהם מספיק. רבים מהם מתמודדים בבחירות לקונגרס הציוני העולמי, אנחנו יודעים שזו הרשימה והצירים הצעירים ביותר שראינו אי פעם מתמודדים, ואפילו הקולות שמגיעים הם מהצעירים ביותר שאי פעם ראינו מבחינת השתתפות בהצבעה. אם אוכל להציע, אני יודעת שהיושב ראש ביקש פתרונות, הייתי שמחה להציע שנגייס משאבים. מר ג'ונתן גרינבלט דיבר על כך בהתחלה, כולם אמרו זאת, האם נוכל להקים כוח משימה? הוא יכול להיות מונהג על ידי ה-ADL ועל ידי כולנו שפעילים בקמפוסים בקולג'ים, בין אם זה Stand with Us, בין אם זה Olami, בין אם זה AEPi, Aish, חב"ד, וכל שאר הארגונים הרבים. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> הלל. << אורח >> ג'יימי גלר: << אורח >> (נושאת דברים באנגלית, להלן תרגום חופשי:) הלל, כמובן, WUJS, הרשימה כל כך ארוכה. אבל מי שמעוניין, נשמח לעזור ליזום את זה. אני חושבת שגיוס משאבים, מודיעין, מימון, אני חושבת שפשוט נהיה הרבה יותר חזקים. היושב ראש דיבר על אחדות, אין דבר חשוב מזה, עכשיו יותר מתמיד, עבור העם היהודי. פתחת את דבריך והם הדהדו כל כך חזק עם Aish, ואני חושבת שאנחנו חייבים, חייבים להתאחד ולעשות את זה. זה כל כך מציף לשמוע על העולם ועל המאבק באנטישמיות בקנה מידה עולמי, אבל אם פשוט נחשוב על האוניברסיטאות, שם זה נראה הכי חמור, ואני חושבת שזה מקום שבהחלט אפשר לפעול בו, ויש לנו בסיס של לוחמים שכבר שם ורק צריכים יותר תמיכה ומשאבים, אשמח לקחת חלק בסיוע להקמת כוח המשימה הזה ולהיות חלק ממנו. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> פה אני רוצה לשאול אתכם, חברינו ממשרד התפוצות. א', אתם מעורבים הרי בעבודה גם עם אש התורה וגם עם הלל וגם עם חב"ד ותנועות אחרות. יש היום איזשהו מהלך שלכם ספציפי מעבר לעבודה ארוכת השנים עם אותם גורמים סביב הנושא של ההתמודדות עם המציאות בקמפוסים? << אורח >> רון ברומר: << אורח >> אנחנו משקיעים, כפי שאתה ודאי יודע, גם סכומים וגם המון תשומות לנושא הקמפוסים באמצעות הגופים שאנחנו עובדים איתם, באמצעות פלטפורמת מוזאיק, חב"ד עולמי והלל, הארגונים הגדולים ביותר בקמפוסים. אני חושב שהמיזם שהזכרתי קודם לכן יהווה דלת או כניסה לארגונים נוספים. כמובן שיש זירות פעולה שונות ומגוונות. חשוב לציין שנושא הקמפוסים, עם כל הנראות התקשורתית הרבה שלו, הוא נושא שיחסית, באופן יחסי, מטופל, מכיוון שיש ארגונים, הרי אמרנו עכשיו רשימה ארוכה של ארגונים. יש זירות אחרות שבהן - - - << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> אין אף אחד. << אורח >> רון ברומר: << אורח >> אין אף אחד. ולכן השאלה היא איפה אתה משקיע את התשומות והמשאבים שלך. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> בסדר גמור. כן, נכון. << אורח >> ג'יימי גלר: << אורח >> (נושאת דברים באנגלית, להלן תרגום חופשי:) אבל כשאנחנו חושבים על זה כמקום ומבצר לעתיד, לא רק של העם היהודי, אלא של מנהיגי העתיד, פוליטיקאים ואנשי עסקים של העולם, אלו שיסובבו את העולם, אני חושבת שזה אולי ראוי להתעניינות משמעותית יותר במשאבים. ואני גם יודעת שאנחנו מממנים ותומכים באופן אינדיבידואלי, אבל נהיה חזקים הרבה יותר יחד. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> אני אומר עוד פעם, בהחלט הייתה פה גם קריאה ל-ADL, גם לגורמים נוספים, המוסדות הלאומיים נמצאים כאן. בהחלט אני חושב שהמחשבה הזאת, אם אנחנו מצליחים לבנות באמת איזשהו שולחן עגול שעוסק במציאות בתוך הקמפוסים, גם בסור מרע, אבל גם בעשה טוב של חיזוק הזהות היהודית, בוודאי זה דבר שכדאי לעשות. עוד פעם, אני לא אפתח את הדיון הזה, אנחנו אולי נקיים על זה שיחה אחרת. אני חושב שזה מחייב אותנו מצד אחד לעבוד בצורה מאוד-מאוד ברורה נגד מה שאנחנו רואים בקמפוסים, זה מחייב אותנו גם בסוג מסוים של זהירות ובהבנה שנשלם מחיר מאוד כבד אם על הגב של המאבק באנטישמיות ובדה-לגיטימציה נגד מדינת ישראל, אם על הגב הזה יורכבו אג'נדות אחרות, בסדר? אני אומר את זה, לא מהסס לומר את זה. אני מברך על כל מאמץ של כל ממשלה ברחבי העולם, ופה הדברים של משרד החוץ הם מאוד-מאוד חשובים, שיש גם באירופה מאמץ מצד רוב הממשלות בתוך האיחוד האירופאי לטפל בתופעה הזו. אני מתריע מפני מצב שבו מנצלים את המאבק החשוב וההכרחי בגילויי אנטישמיות כדי לקדם אג'נדות אחרות. אנחנו נשלם לזה מחיר מאוד-מאוד כבד בזירה הזאת של מאבק באנטישמיות. תודה על הדברים החשובים, ואנחנו כנראה ניפגש בקונגרס הציוני. << אורח >> ג'יימי גלר: << אורח >> בעזרת השם. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> נהדר, תודה. אנחנו חוזרים ברשותכם לזום, שמענו את רוברט מצרפת, אני ברשותכם מבקש לפנות למיקה טראמר, נשיאת הפדרציה הצ'יליאנית של הסטודנטים היהודים מצ'ילה. << אורח >> מיקה טראמר: << אורח >> שלום, אני אדבר באנגלית כי אין לי עברית כל כך טובה. (נושאת דברים באנגלית, להלן תרגום חופשי:) שלום, שמי מיכאלה, ותודה על ההזדמנות, תודה על ההקשבה. אשתדל להיות קצרה בזמן שיש לי. כנשיאת הנוער היהודי של צ'ילה, שבה יש את הקהילה הפלסטינית הגדולה ביותר מחוץ למזרח התיכון, אני חושבת שיש לנו בעיה גדולה, שיש לנו סוגיה גדולה, וכיוון שאנחנו מדרום אמריקה, לרוב לא מתייחסים אלינו כאל בעיה גדולה, ואני מבינה את זה, אבל אנחנו צריכים באמת להבין את זה ולצלול לעומק הבעיה. כולנו אולי מכירים ושמענו את הגדרת האנטישמיות של הברית הבין-לאומית לזכר השואה, נכון? הסתכלתי עליה והבנתי שיש לי דוגמאות מצ'ילה לכל אחת מהדוגמאות שמופיעות בהגדרה. יש 11 דוגמאות בהגדרה, וגם לי יש 11 דוגמאות לאיך ההגדרה הזו באה לידי ביטוי בצ'ילה. אני לא אקריא את כולן ולא אקריא אותן באריכות, אבל הראשונה אומרת: קריאה להרוג יהודים בעיקרון. זה קרה אצלנו, זה קרה אצלנו בשנה שעברה, זה קרה בהרצאה של הנוער הפלסטיני באוניברסיטה הקתולית - Universidad Católica de Chile - שם אדם בגילי אמר את הדברים הבאים: "אם הם צריכים לקחת כמה בני ערובה ואז להחליף אותם באסירים פלסטינים, כן, שיעשו את זה. ואם הם צריכים להרוג כמה אנשים כדי להציל כמה פלסטינים, כן, שיעשו את זה. שמעתי הצהרות של מנהיג חמאס שנהרג שאומר: אנחנו מחזיקים את בני הערובה אצלנו, הם אוכלים את האוכל שלנו, גרים בבית שלנו, עושים את אותם הדברים שאנחנו עושים, אנחנו לא מתעללים בהם". זה נאמר בתוך כיתה ב-Pontificia Universidad Católica de Chile. והדבר הגרוע ביותר הוא שעשינו את ההליך המשפטי, עשינו כל מה שהיינו צריכים לעשות מול הרשויות, ועדיין אין לנו תשובה. זה היה באוגוסט 2024 ועדיין אין לנו תשובה כי אין מספיק ראיות. ובכן, אני אגיד לכם מהן בדיוק הראיות שיש: זה היה שידור חי באינסטגרם. זה היה באוניברסיטה, אבל זה היה גם שידור חי באינסטגרם. יש לנו את הסרטון עצמו, את הצילומים של האדם הזה שאומר את זה בתוך כיתה ב-Universidad Católica, ועדיין אין לנו מספיק ראיות. משהו לחשוב עליו. השנייה, אם נחשוב על האשמות שווא, יש הרבה פוסטרים בכל אוניברסיטה שאומרים שהעם היהודי שולט בעולם. ואנשים, לא רק סטודנטים, כי אנחנו שוכחים שבקמפוסים יש סטודנטים, יש מרצים, יש רשויות, אבל יש גם אנשים שעובדים, נכון? יש אנשים שמנקים, יש אנשים שמוכרים אוכל, יש אנשים שנמצאים שם כל יום ומדברים עם סטודנטים, הם יכולים להביע את דעותיהם. הייתה לנו סיטואציה ספציפית עם אישה שמוכרת אוכל באוניברסיטה, שקניתי ממנה, כולם קונים ממנה, שאמרה לנו, כשדיברנו על ההרצאה שכרגע הזכרנו, שהגרמנים עשו את הדבר הנכון כשניסו להרוג אותנו, הם עשו משהו כדי למנוע את מה שקורה היום, למה אנחנו בוכים על זה? אנחנו יודעים שזה היה הדבר הנכון, הגרמנים חוסלו, וכולי. ואנחנו ניתחנו את זה, האישה הזו מדברת עם סטודנטים כל יום, כל שעה ואנחנו לא באמת הבנו את המשמעות של זה עד שזה נאמר לנו בפנים. השלישית, להאשים את היהודים באחריות על הכול. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> (באנגלית) מיקה, יש לנו שתיים-שלוש דקות. << אורח >> מיקה טראמר: << אורח >> (נושאת דברים באנגלית, להלן תרגום חופשי:) אוקיי. אני אגיד את החשובות ביותר, כי אני חושבת שחשוב שתבינו איך זה לחיות עם אנטישמיות בדוגמאות שונות מצ'ילה. יש לנו האשמות אישיות שונות. לדוגמה, יש לנו מכתב שאומר שיש שני מרצים ציונים באוניברסיטאות של צ'ילה ושצריך לפטר אותם כי הם מפיצים את הנרטיב הציוני. גם היו עצומות בתוך ה-Universidad Católica שאמרו שצריך לנתק קשרים עם כל אוניברסיטה בישראל. כמובן שזה לא היה רק פוליטי, זו הייתה פשוט אנטישמיות. היו שם הנאומים הכי מלאי שנאה שאתם יכולים לדמיין בתוך אוניברסיטה. גם היו ציורים בתוך השירותים, ציורים של "היהודי הטיפוסי", ציורים שלא הוסרו מלכתחילה כי זה יכול להיות חופש ביטוי וכולי. יש לנו סמלים נאצים בתוך השירותים, מחוץ לתחנות המטרו של האוניברסיטה. לאחרונה, השבוע, נציגי הסטודנטים של האוניברסיטה דחו הזמנה למוזיאון היהודי בשבוע של יום השואה כי יש לנו קשרים ציוניים בתור FEJ, פדרציית הסטודנטים היהודים, יש לנו קשרים ציוניים. גם יש קורס שנקרא "רצח עם והתוכנית הציונית. הם צריכים לקרוא ספר בשם "חיזבאללה: מבוך המזרח התיכון". הקורס הזה הוא ב-Universidad de Chile, וזו לא השנה הראשונה או השנייה שהוא נלמד. זו בערך השנה העשירית שהוא נלמד ויש בו הרבה מאוד דברי שנאה. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> (באנגלית) מיקה, בבקשה סכמי את הדברים. << אורח >> מיקה טראמר: << אורח >> (נושאת דברים באנגלית, להלן תרגום חופשי:) אוקיי. אני באמת צריכה שתבינו שקורים הרבה דברים, אני אומר שהכול התחיל ב-7 באוקטובר, ב-9 באוקטובר ב-Universidad Católica, אני ועוד בחורה היינו באוניברסיטה, בקמפוס של Universidad Católica, והיה שם פוסטר ענק שאומר "שחררו את פלסטין, הפילו את הציונות". וזה לא זה, זה שכאשר אמרנו משהו על זה, היינו רק שתי בנות יהודיות מול 40-30 אנשים בפקולטה נגדנו. כולם צפו, כולם צילמו, ואף אחד לא עזר לנו, אפילו לא הרשויות. תודה רבה על הזמן שלכם. אני חושבת שזו הדרך שבה רציתי לעשות את זה, עם קצת מהדוגמאות שיש לנו כאן בצ'ילה מהשנה שעברה. תודה. אם יש לכם שאלות, כמובן. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> (נושא דברים באנגלית, להלן תרגום חופשי:) מיקה, תודה על ההצגה שלך. וזה נכון שאנחנו תמיד צריכים לזכור, כאן בישראל ומעבר לים, בצפון אמריקה, שהאתגר הגדול ביותר הוא של הקהילות היהודיות הקטנות יותר שלא נהנות מהגודל והתשתיות של הקהילות היהודיות הגדולות ברחבי העולם. (נושא דברים בעברית:) ואני אומר, בדיוני ההמשך שלנו, גם כאן אני אומר למשרד התפוצות ומשרד החוץ, נרצה באמת להבין איך אנחנו נותנים מענה שהוא באמת מתאים גם לקהילות יהודיות קטנות ברחבי העולם שהרבה פעמים מתמודדות עם אתגרים לא פחות מורכבים, לפעמים אפילו יותר. תודה רבה, מיקה. נמצאת איתנו שאנון סבן מצרפת, גם היא פוליטיקאית, חברת מפלגת המרכז הצרפתית. נשמח לשמוע את התייחסות שלך, בבקשה. << אורח >> שאנון סבן: << אורח >> תודה רבה. אני שמחה מאוד להיות פה. העברית שלי לא כל כך, אולי אעבור לאנגלית. (נושאת דברים באנגלית, להלן תרגום חופשי:) שמי שאנון סבן, אני חברת מועצת עיר בצרפת, בעיר רוני-סו-בואה, שנמצאת ממזרח לפריז, בערך 20 דקות ממרכז פריז, ובעל כורחי אני תחת אבטחת משטרה בצרפת בגלל היותי פוליטיקאית יהודייה שמתמודדת מול מפלגת השמאל הקיצוני בצרפת. למען האמת, מה שקרה לי ומה שגרם לי להבין שאנטישמיות היום צריכה להיות בראש סדר העדיפויות שלנו זה שלפני 7 באוקטובר הותקפתי על ידי פעיל ניאו-נאצי מהימין הקיצוני שאמר שיש לי "אף יהודי רצחני", האף שלי הוא - - -, ואז, אחרי 7 באוקטובר, כשהתמודדתי לפרלמנט הצרפתי והאירופי מול מפלגת "צרפת בלתי-כנועה", מפלגת השמאל הקיצוני בצרפת, הותקפתי על היותי "ציונית מלוכלכת". מאז אני תחת אבטחת משטרה, ומאז החלטתי לעבוד על בסיס יום-יומי במאבק באנטישמיות. המקום שבו אני גרה ידוע כמקום שבו רוב האוכלוסייה היא מהגרת, יש לנו בעיקר מוסלמים. כל היהודים באזור הזה החליטו לברוח, ואני עדיין גרה שם, ואני חושבת שכשקשה, אתה חייב להישאר. ואני יודעת שהרבה יהודים בצרפת היו רוצים לעלות לישראל וכולי, אפילו אח שלי עשה את זה לפני כמה חודשים, אבל המצב בצרפת – ואני עובדת הרבה גם עם רוברט שמקשיב לנו – הוא באמת מדאיג, באמת מדאיג כי אנטי-ציונות הפכה לפנים החדשות של אנטישמיות. בצרפת יש אחריות גדולה למפלגות הפוליטיות, לשמאל הקיצוני ולימין הקיצוני, והימין הקיצוני בצרפת גורם לאנשים להאמין שהוא המגן הכי טוב של היהודים, אבל זה לא נכון, כי אפילו במפלגה שלו יש כמה אנשים שהם אנטישמים. והשמאל הקיצוני בצרפת הוא פשוט מטורף לגמרי. ואתמול למשל הממשלה, הממשלה הישראלית החליטה לאסור עליהם להיכנס לישראל ולמנוע מהם גישה, כי מה שהם עושים בצרפת על בסיס יום-יומי זה לקדם את האידאולוגיה של חמאס, הם פוגעים בתדמית של המוסלמים עצמם, והם בשלב מסוים נותנים לאנשים לדעת שהאידאולוגיה של האחים המוסלמים היא נהדרת. ואני חושבת, כמובן דיברתם על קמפוסים, ואני משוכנעת שחינוך הוא המפתח, אבל כשמדברים על חינוך, אסור לשכוח את האחים המוסלמים. ואני רואה את זה מנקודת מבט אירופאית, כי מה שישראל עושה עכשיו זה להילחם בארגון טרור, לארגון הטרור הזה יש שם, חמאס. הם לא נלחמים את המלחמה הזאת כדי להילחם, זו מלחמת ציוויליזציות. ואנחנו צריכים לזכור את זה, ואני די בטוחה שהדברים ישתנו, אבל האחים המוסלמים מבחינתי, והאידאולוגיה של הטרור האסלאמי הם האיום העיקרי היום על הקהילה היהודית כמובן, אבל לא רק. הנקודה האחרונה שלי: אם נעבוד על דיאלוג בין-דתי, אני משוכנעת שזה יעזור. בצרפת למשל אני עובדת הרבה על מאבק באנטישמיות עם נוצרים, מוסלמים ויהודים, ואנחנו כולם עובדים יחד כדי להוכיח שאני יכולה להיות יהודייה ולהילחם בפעולות אנטי-מוסלמיות, שהוא יכול להיות מוסלמי ולהילחם באנטישמיות, וכולי, ואני חושבת שזה עובד טוב. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> (נושא דברים באנגלית, להלן תרגום חופשי:) תודה. אני חושב שההערה האחרונה שלך היא קריטית. אנחנו צריכים לבנות בריתות רחבות יותר, כאן בישראל ובחו"ל, כדי להילחם בשנאת זרים ובאנטישמיות. תודה לך על כך. << אורח >> שאנון סבן: << אורח >> לחלוטין, תודה. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> וברוכה הבאה לישראל. אנה אביטל, מי שעתידה להיות סמנכ"לית התנועה הרפורמית בישראל, בבקשה. << אורח >> אנה אביטל: << אורח >> תודה רבה, חבר הכנסת. ואני גם רוצה לחזק את שני המשפטים האחרונים שאת אמרת. אנחנו עובדים הרבה עם הקהילות שלנו מעבר לים, זה בסדר העדיפויות העליון שלנו, ממש לחזק את הקשר של התפוצות ועם ישראל. והחוזק שלהם בחו"ל הוא גם עבודה בתוך הקהילות, בקהילה היהודית עם המוסלמים, עם הנוצרים, ועם מקבלי ההחלטות. זה משהו שאנחנו, כל מדינת ישראל, יכולים לעזור היטב. אנחנו יודעים מה שקרה לפני 7 באוקטובר, הקושי של התפוצות שיסתכלו במדינת ישראל, וזו העזרה שלנו, גם כולנו מסביב לשולחן, אבל כל מדינת ישראל, איך אנחנו מדינה דמוקרטית, חזקה ויהודית ששומרת על היחסים בין כולנו, ובתנועה הרפורמית זה מאוד חשוב, באמת הדברים מאוד חשובים לנו. תודה רבה. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> תודה לך, אנה. אנחנו נחזור לזום ברשותכם ונשמע את דייב ריץ' שהוא ראש מחלקת המדיניות של ה-CST בבריטניה, קהילה יהודית משמעותית, חשובה, מובילה. דייב, הבמה שלך. << אורח >> דייב ריץ': << אורח >> (נושא דברים באנגלית, להלן תרגום חופשי:) תודה רבה. תודה שהזמנתם אותי לדבר בפני הוועדה היום, אחר צוהריים טובים לכולם. אני מדבר מטעם Community Security Trust, הארגון שאחראי על הביטחון של הקהילה היהודית ברחבי הממלכה המאוחדת. התמונה של האנטישמיות כאן דומה פחות או יותר למה ששמעתם מקהילות אחרות בתפוצות. ראינו גלים קודמים של אנטישמיות כשישראל הייתה במלחמה, אבל השנאה האנטי-יהודית שראינו מאז פיגועי ה-7 באוקטובר היא חסרת תקדים בהיקפה ובאופן שבו היא הגיעה לחלקים בחברה הבריטית שלא ראינו קודם. המספרים מדברים בעד עצמם. ב-2023 תיעדנו 4,296 אירועים אנטישמיים, כמעט כפול ממה שראינו בכל שנה קודמת, ושני שלישים מכל האירועים האלה התרחשו ב-7 באוקטובר או אחריו, והם התחילו ברגע שהתפשטה בבריטניה הידיעה על מתקפת חמאס הנוראית באותו יום. ב-2022 תיעדנו את המספר השני בגודלו של אירועי שנאה אנטישמיים בבריטניה – 3,528. למרות שרמת האנטישמיות הגבוהה ירדה מאז השבועות והחודשים הראשונים של סוף 2023, היא עדיין גבוהה יותר ממה שהייתה קודם. ראינו שיאים של התעללות והטרדה אנטישמית באוניברסיטאות, בבתי ספר, במקומות עבודה, בצורות שלא ראינו קודם. ברוב המכריע של המקרים זה לא אלים. למרבה המזל, לא ראינו מקרים רבים של אלימות קיצונית בממלכה המאוחדת ב-18 החודשים האחרונים, ומעל 90% מהאירועים שדווחו ל-CST כוללים התעללות מילולית שמופנית כלפי יהודים ברחוב, כתובות גרפיטי אנטישמיות, תגובות ברשתות החברתיות, דעות קדומות לא אלימות. אבל יש לזה השפעה עצומה על הביטחון העצמי של הקהילה היהודית לחיות את חייה היהודיים. אנחנו עובדים בשיתוף פעולה הדוק מאוד עם הממשלה ועם המשטרה כדי לנסות להתמודד עם זה. הממשלה בבריטניה מקצה 18 מיליון ליש"ט לשנה למימון מאבטחים מסחריים בבתי ספר יהודיים, בבתי כנסת, ובבניינים יהודיים אחרים, ואנחנו עובדים בשותפות עם הממשלה כדי להבטיח שהכסף הזה מחולק בצורה נכונה כך שהאבטחה תהיה טובה ככל האפשר. אנחנו עובדים בשיתוף פעולה הדוק מאוד עם יחידות פשעי שנאה ועם משטרת הלוחמה בטרור ברחבי בריטניה. אבל הנזק העמוק יותר שנגרם הוא ליחסים בין קהילות, ולמה שאנחנו קוראים לכידות קהילתית, המרקם שמחזיק את הקהילות יחד, שנותן לעם היהודי את הביטחון העצמי לחיות אורח חיים יהודי פתוח. וראינו שני דברים שונים שקורים לקהילה היהודית בבריטניה. מצד אחד, יש יהודים שמסתירים את זהותם, אין להם את הביטחון העצמי או את האמונה בביטחונם האישי כדי להמשיך ולענוד את שרשרת מגן הדוד שלהם מחוץ לחולצה במקום להכניס אותה פנימה, או שבמקום לחבוש כיפה הם חובשים כובע בייסבול, כשהם עוזבים את בית הספר היהודי שלהם, הם מורידים את הבלייזר של בית הספר. אבל ראינו גם - - - והייתה עלייה בהשתתפות באירועים קהילתיים יהודיים ובחיי הקהילה היהודיים. והאתגר שלנו עכשיו בבריטניה, אני חושב, בנוסף להתמודדות עם האיומים הפיזיים על הקהילה ועם פשעי השנאה, ולהבטיח שיהיו כתבי אישום ושההגנה על הקהילה תהיה כפי שהיא צריכה להיות, האתגר האמיתי הוא לבנות מחדש את הביטחון העצמי היהודי, את החוסן והגאווה בעובדה שיש לנו קהילה יהודית חזקה בבריטניה. היא לא אחת מהגדולות בעולם, אבל היא גם לא אחת מהקטנות ביותר. יש לנו כ-600 בניינים יהודיים ברחבי בריטניה שאנחנו ב-CST עובדים איתם כדי לוודא שיש להם אבטחה. זה סימן לקהילה משגשגת, אבל קהילה מפוחדת, ואנחנו צריכים לוודא שאנחנו מתמודדים עם האנטישמיות באופן שמחזיר לאנשים את הביטחון העצמי הזה. אני חושב שאנחנו יכולים לעשות את זה רק על ידי עבודה עם הממשלה ועם המשטרה, ואנחנו עובדים מול כל הקשת הפוליטית בבריטניה. ב-CST אנחנו לא מפלגתיים בשום צורה. ואנחנו גם עובדים עם קהילות אחרות בתפוצות שמתמודדות עם איומים דומים מאוד ובעיות דומות מאוד, ואנחנו רואים את ההשפעה ממדינה אחת לאחרת. אחרי שמחאות הקמפוס וההפגנות התחילו בארצות הברית בתחילת השנה שעברה, בערך בתקופה הזאת בשנה שעברה, ראינו מהר מאוד הפגנות דומות בקמפוסים בבריטניה, והפעילים למדו בצורה ישירה מאוד ממה שהם ראו בארה"ב. ואז היינו צריכים לעבוד מול הנהלת האוניברסיטאות כדי להבטיח שהסטודנטים היהודים יקבלו את ההגנה שהם צריכים, שההפרעה לחיי הקמפוס לא תהיה ברמה שתגרום להם לפחד לחיות את חייהם כסטודנטים יהודים. ואנחנו צריכים להתמודד עם הנושאים האלה בכל חלקי החברה וליצור את הקשרים האלה שלא ממש היינו צריכים קודם. הדבר היחיד שלדעתי פועל לטובתנו הוא שעדיין באופן כללי, אם מסתכלים על סקרי דעת קהל שנעשו על עמדות כלפי יהודים בבריטניה, על סקר ה-ADL 100 ועל אחרים, רוב האנשים בבריטניה רוחשים דעה חיובית מאוד כלפי יהודים, זו לא אוכלוסייה אנטישמית בכלל, ממש לא, לרוב האנשים בבריטניה לא באמת אכפת מכל זה בכלל. יש לנו הרבה חברים ובני ברית פוטנציאליים ברחבי החברה הבריטית, האתגר הוא למצוא אותם ולמצוא את המנגנונים הנכונים כדי להילחם באנטישמיות שכן מתרחשת עדיין ברמה הרבה יותר גבוהה ממה שהיה לפני שנתיים. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> (נושא דברים באנגלית, להלן תרגום חופשי:) דייב, תודה על ההצגה החשובה שלך. הקהילה היהודית הבריטית היא אכן אחת הקהילות היהודיות הגדולות בעולם, אל תצטנע, אתם עדיין אחת הקהילות היהודיות הגדולות ביותר וקהילה יהודית מובילה. תודה לך על המילים שלך. הזכרת משהו שהפך להיות תופעה ידועה, העלייה לעבר זהות יהודית עמוקה יותר כמפלט ממה שקרה מאז 7 באוקטובר, ואני חושב שאנחנו באמת צריכים לראות את זה גם כהזדמנות, הממשלה הישראלית, החברה הישראלית. אנחנו צריכים לעשות הרבה על מנת לחדש כמה מהתוכניות החינוכיות שנפגעו על ידי 7 אוקטובר והמלחמה שהתחילה מייד לאחר מכן. אני מדבר על Birthright ומסע. ואנחנו צריכים לראות איך אנחנו מתניעים מחדש את התוכניות האלה, איך אנחנו תומכים בתנועות הנוער הציוניות והיהודיות הכלליות בחו"ל. יש לנו דברים רבים לעשות כדי להשתמש בעת הזאת ולראות בה גם כעת של הזדמנויות ולא רק כעת של אתגר גדול ומטריד. תודה על המילים שלך, דייב. (נושא דברים בעברית:) חברים, אין לנו עוד הרבה זמן, יש לנו עוד שני דוברים בזום שנשמע ואז אנחנו נעשה סבב כאן של דוברים נוספים ונסכם. אני כבר אומר עכשיו שבמהלך המושב הקרוב של הכנסת אנחנו נקיים עוד דיון בנושא הזה ואני גם אתייחס לדברים שאנחנו מקווים לשמוע מהמשרדים השונים. חנה ויילר, לשעבר נשיאת איגוד הסטודנטים היהודים בגרמניה, סגנית נשיא של ארגון הסטודנטים היהודים באירופה, תודה שאת איתנו, נשמח לשמוע אותך. ולאחריה סקוט ריצ'מן, מנהל משרד ADL בניו יורק וניו ג'רזי. בבקשה, חנה. << אורח >> חנה ויילר: << אורח >> (באנגלית) תודה רבה. אני גם אדבר באנגלית, זה יהיה עדיף לכולם. תודה רבה שנתתם לי לדבר. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> (באנגלית) שפה יהודית ידועה, אנגלית, זה בסדר. << אורח >> חנה ויילר: << אורח >> (נושאת דברים באנגלית, להלן תרגום חופשי:) זה בסדר, יש לנו הרבה שפות יהודיות. אני עובדת על העברית שלי, אני מבטיחה. לפני שאני מתחילה את הנאום שהכנתי, אני רוצה להסכים מאוד עם משהו שנאמר קודם: סטודנטים יהודים וארגוני סטודנטים יהודיים צריכים עזרה, הם צריכים תמיכה, והם צריכים משאבים. אני מאוד בעד להקים כוחות משימה, לאחד כוחות ולתמוך בארגוני סטודנטים יהודיים עם סוגים שונים של משאבים. אבל אני גם מבקשת ומפצירה לשים סטודנטים יהודים וארגוני סטודנטים יהודיים במרכז כוחות המשימה האלה, כי סטודנטים יהודים, למרבה הצער, כפי שכבר שמענו פעמים רבות, הפכו למומחים לאנטישמיות בקמפוסים בשנה וחצי האחרונות. כולנו יודעים, כפי שכבר נאמר פעמים רבות, שהמצב בקמפוסים השתנה באופן דרסטי מאז 7 באוקטובר. מאז, סטודנטים יהודים בכל רחבי העולם חווים הטרדות, שנאה, אלימות, ופשוט אנטישמיות בחיי היום-יום שלהם בקמפוסים באוניברסיטאות. שמענו גם שהמצב הגיע למצב שבו לצעירים רבים שאמורים לדאוג לדברים אחרים לגמרי אין יותר את החופש לדאוג ללימודים שלהם, לדאוג לזמן הפנוי שלהם, לדאוג לעתיד שלהם, כי הם עסוקים במאבק בשנאה והם עסוקים במאבק על חייהם וקיומם בישראל ובתפוצות. רק בשבוע שעבר, אחת האוניברסיטאות הגדולות, החשובות והמפורסמות ביותר בגרמניה, אוניברסיטת הומבולדט בברלין, נכבשה באלימות וחוללה על ידי מה שנקרא סטודנטים פרו-פלסטינים, שלדעתי לא באמת אכפת להם מאזרחים פלסטינים, אלא למעשה מגלים סולידריות עם חמאס במקרים רבים. ומה שהם השאירו אחריהם בכיבוש הזה, שהוא ממש לא הראשון, יש פה דפוס, אלה אותן תמונות שאנחנו רואים בארה"ב, אלה אותן תמונות שראינו באוניברסיטת קולומביה וכולי. אני חושבת שזה הכיבוש העשירי או ה-12 כזה של בניין אוניברסיטה בגרמניה. ומה שהם השאירו מאחוריהם הוא מסר ברור שמאיים על חייהם של סטודנטים יהודים, כולל קריאות לאינתיפאדה, האדרת טבח 7 באוקטובר ושימוש בסמלים של חמאס. יש גם כמה חדשות טובות לשם שינוי. בפברואר 2024, סטודנט יהודי הוכה, הוא כמעט הוכה למוות על ידי אדם שלמד איתו, ובשבוע שעבר התוקף נידון לשלוש שנות מאסר על תקיפת סטודנט יהודי רק בגלל שהוא יהודי. אנחנו רואים גם כמה התפתחויות חיוביות ששולחות מסר ברור לסטודנטים יהודים שמתייחסים אליהם ברצינות, שבכמה מקרים שהם חמורים במיוחד יש תוצאות. אבל כמובן שזה מקרה בודד מתוך מקרים רבים, רבים, רבים שבהם עדיין ממתינים לצדק. באופן כללי, אני חושבת שאנחנו צריכים לראות שיש פרדוקס גדול בחיי הסטודנטים היהודים כרגע. מצד אחד, סטודנטים רבים, כפי שאמרתי, מרגישים ייאוש רב, הם עייפים, הם רק רוצים להיות צעירים רגילים ולחיות את חיי הסטודנטים שלהם, מה שהם לא יכולים. אבל מצד שני, סטודנטים יהודים הפכו באמת ללוחמים, לוחמים נגד אנטישמיות, למען זכויותיהם, למען צדק, למען דמוקרטיה. ולרוב ארגוני הסטודנטים היהודים מעולם לא היו כל כך הרבה חברים פעילים כמו שאנחנו רואים מאז 7 באוקטובר. יש הרבה מחאות, ורוב הסטודנטים היהודים מבהירים היטב שזו לא מציאות שבה נחיה. בינתיים, כמובן, העדיפות העיקרית של סטודנטים יהודים בכל העולם נשארת החזרה הבטוחה של כל בני הערובה. אף סטודנט יהודי, לא משנה היכן בעולם, אינו חופשי עד שכל בן ערובה יחזור. כל עוד יש אפילו בן ערובה אחד בעזה, אף אחד מאיתנו לא יכול פשוט להמשיך בחייו. כמובן שזה גם נושא בעל השפעה גדולה מאוד על חיי הסטודנטים היהודים בכל העולם, ואנחנו מקווים שייחתם הסכם בקרוב. לסיכום, בילינו את השנה האחרונה בדיונים על צעדים שונים למאבק באנטישמיות בקמפוסים: הצעות חינוכיות, פרוטוקולים שונים למאבק באנטישמיות באוניברסיטאות, שימוש בקוד התנהגות, גישה מחמירה יותר מצד הרשויות, ועוד. אבל מה שעדיין מדאיג אותנו, וזו אמת קשה, אבל זו האמת, שאנשים רבים כבר אבודים למידע כוזב ולתעמולה. ואנחנו יכולים לחנך רק את מי שמוכן להאמין לנו, ואנשים רבים לא מאמינים לשום דבר שאנחנו מנסים להסביר להם יותר. למה? כי קמפיין הדיסאינפורמציה האנטישמית היה כל כך חזק שכל מי שמסומן כציוני, לא משנה אם הוא יהודי או לא, הוא פשיסט בעיני האנשים האלה. והם לא רוצים לדבר או להקשיב לאלה שהם מחשיבים לפשיסטים. אגב, זה מגיע עם חוסר אמון כללי בעקרונות דמוקרטיים, חוסר אמון כללי במערכת. אנחנו צריכים לשאול את עצמנו, וממשלות שונות צריכות לשאול את עצמן במיוחד, איך אפשר לבנות מחדש אמון בדמוקרטיה, אמון בדיאלוג, אמון בעתיד טוב יותר לכולנו אצל אנשים שנפלו קורבן לתעמולה ולדיסאינפורמציה שמבוססת על ניצול הפחד של צעירים רבים. ואני מסכימה עם מה שנאמר קודם, אנחנו צריכים לעשות את זה יחד, ישראל והתפוצות צריכות לעבוד על זה יחד. תודה רבה על תשומת הלב שלכם, ואשמח לענות על כל שאלה, אם יהיו. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> (נושא דברים באנגלית, להלן תרגום חופשי:) חנה, תודה לך על ההצגה החשובה שלך. לצערי, אין לנו זמן לשאלות ותשובות, אבל זה חשוב. אני חייב לומר שאני מוכן לתת לך, או לשאנון, או למיקה, את הזכות לשאת את משואת יהדות התפוצות בטקס הקרוב, אבל לרוע המזל אני חבר אופוזיציה, כך שאני לא מקבל את ההחלטות לגבי הטקס הזה. אבל אתן מייצגות את הטוב המשותף של עמנו, ותודה לכן על המלחמה היום-יומית שלכן לחיזוק הזהות היהודית ולמען זכויות היהודים בכל העולם. אתן מנהיגות צעירות מעוררות השראה. תודה, ולכו לפוליטיקה. את כבר עשית את זה, תודה על כך. (נושא דברים בעברית:) יש לנו עוד מציג אחד מחו"ל ואז אנחנו נעשה סבב, אני יודע שיש פה עוד כמה דוברים. אנחנו תוך כרבע שעה נסיים, תודה על הסבלנות. סקוט ריצ'מן, מנהל משרד הליגה נגד השמצה בניו יורק וניו ג'רזי. (חוזר לאנגלית) לקחת שתי קהילות יהודיות קטנות תחת אחריותך, לעבוד גם עם ניו יורק וגם עם ניו ג'רזי. << אורח >> סקוט ריצ'מן: << אורח >> נכון. אני מצטער, אני גם אדבר באנגלית. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> הכול בסדר. יש שמועה שהקונגרס הציוני הראשון בבזל לא התנהל בעברית, הכול בסדר. << אורח >> סקוט ריצ'מן: << אורח >> (נושא דברים באנגלית, להלן תרגום חופשי:) היושב ראש קריב, חברי הוועדה, ואורחים יקרים, שמי סקוט ריצ'מן, וכבוד הוא לי לכהן כמנהל התוכניות של ADL בניו יורק וניו ג'רזי, כפי ששמעתם, ולדבר בפניכם היום. שלום מניו יורק, בה הקהילה היהודית רק עכשיו מתעוררת לחדשות על דו"ח ADL לגבי אירועים אנטישמיים, כפי ששמעתם, לחדשות שבשנה הרביעית ברציפות מספר האירועים האנטישמיים שדווחו הגיע לשיא חדש במדינה, כאשר לראשונה רוב האירועים היו אנטי-ישראליים או אנטי-ציוניים. זה מתחיל להרגיש כמו נורמה חדשה ולא דבר חריג. ואין מקום שמרגישים את זה יותר מאשר בניו יורק, בה אני גר. ADL עקבה אחר אירועים אנטישמיים והגיבה להם בכל 50 המדינות, אבל במדינה הזו יש יותר אירועים אנטישמיים מכל מדינה אחרת, עם יותר מ-1,400 אירועים מאומתים של הטרדה, ונדליזם ותקיפה רק במדינה האחת הזו. תפקידי היום הוא לתת לכם מושג מה המשמעות של זה בשטח. זה לא מחקר מדעי כמו הדוח, זו הדרך שבה אני רואה את האנשים סביבי חווים את הבעיה הזו. ראשית, אני רוצה לדבר על הצוות שלי, שלפני כמה שנים לא האמין שאנחנו מתמודדים עם 200, 300 או 400 אירועים בשנה, ועכשיו הם צריכים לעקוב ולטפל ביותר מ-1,400. וכמובן שזה לא המספר הכולל שמדווח לנו, המספר שמדווח הוא יותר מכפול מזה, 1,400 הוא רק המספר שאנחנו מאמתים בסופו של דבר כאירועים אנטישמיים. הצוות שלי עדיין צריך לטפל במספר כפול מזה. הם גיבורים אמיתיים שעובדים יומם וליל עם הקורבנות, מקדישים זמן בשיחות טלפון או פגישות אישיות עם אנשים שלרוב אין להם לאן לפנות. חשוב לזכור ש-ADL עוקבת הן אחרי פשעי שנאה והן אחרי תקריות שנאה. תקריות שנאה אינן פשעים, הן אנטישמיות, ובכל זאת, הן לא פשעים. אפשר להתקשר למשטרה רק כשמדובר בפשע. בלי ADL, לקורבנות האלה לא היה לאן לפנות. הצוות שלי הם באמת גיבורים בהתמודדות שלהם עם זה כל יום. אני חושב על אנשים כמו אשתי, שהיא מורה בחטיבת ביניים, כיתה ה', כמו רוב בתי הספר הציבוריים בניו יורק, מציאת צלב קרס נאצי הפכה לתופעה רגילה וכזו שמטילה אימה על הקהילה היהודית כשהיא מתגלה. אני חושב על אנשים כמו הבן שלי, שהוא מה שאנחנו מכנים "יהודי שניתן לזהותו", הוא מסתובב עם כיפה. קבוצה במנהטן ניגשה אליו והתחילה לצעוק "Free Palestine" אליו. מעשים אנטישמיים נגד יהודים אורתודוקסים הפכו לשכיחים מדי בניו יורק, אנשים יורקים עליהם, תולשים להם את השטריימל, זורקים עליהם ביצים, יורים עליהם באקדחי ג'ל, כמו שקרה בשבוע שעבר בפסח, ועוד. אני חושב על המתמחה מהקולג' שהיה אצלנו במשרד שהיה צריך להתמודד עם מרצה שהיה אנטי-ישראלי קיצוני והפך שיחה שלא קשורה בכלל לנושא לשיחה שבה הוא גינה את ישראל מול כל הסטודנטים. אני חושב על חבר שלי שאיגוד העובדים שלו העביר החלטה על חרם שגינתה את ישראל והביעה סולידריות עם העם הפלסטיני. הוא הרגיש שאין לו ברירה אלא להתפטר מהאיגוד. אני חושב על האמנים הישראלים שגרו זמנית בניו יורק כש-7 באוקטובר קרה, והם יצרו את הפוסטרים של החטופים שהפכו ויראליים במקומות כה רבים, ואני רואה בזום שהם תלויים על הקירות שלכם בכנסת. האמנים קיבלו איומי מוות במשך יותר משנה ונאלצו לעבור שבע דירות שונות בניו יורק תוך שנה עד שהרגישו בטוחים. היה לנו כבוד לארח אותם לתוכנית המנהיגות שלנו לפני כמה שבועות. אני חושב על הסנאטור שלי, שהיו מפגינים שצעקו מחוץ לביתו והאשימו אותו בשותפות לרצח עם של פלסטינים, לא נתנו לו ולאשתו רגע של שקט, וגם לא לאף אחד בבניין הדירות שלו. הקהילה היהודית הייתה מתוחה לפני 7 באוקטובר, כאשר האנטישמיות במדינה עלתה בהתמדה מאז 2013, ועכשיו אני אומר שהם מרגישים תחת מצור. כפי שכולנו יודעים, כמו טרור, שנאה לא פוגעת רק בקורבן, היא פוגעת בכל הקהילה שתוהה מי הבא בתור. אבל לפני שאסיים, אני רק רוצה להוסיף עוד ממד אחד מחווייתי האישית שמהדהד את מה שדייב אמר: כשיהודים מרגישים תחת מצור, הם גם נלחמים בחזרה, זה מה שראינו. יש יותר התעניינות בהתנדבות ב-ADL ממה שאי פעם זכרתי, יש הרבה יותר אחדות בקרב ארגונים יהודיים ממה שאי פעם ראיתי כשאנחנו עובדים למען מטרה משותפת. אני חבר בוועד המנהל של בית הכנסת שלי, וראינו הרבה יותר התעניינות בחיי בית הכנסת. בבית הכנסת הזה אנחנו אומרים תפילה בכל שבוע למען חיילי צה"ל האמיצים ואנחנו שרים את התקווה בסוף כל תפילה. היינו ציונים, אבל זה לא היה ככה לפני 7 באוקטובר. אנשים חינכו את עצמם בצורה מדהימה על ההיסטוריה והאקטואליה של ישראל. כל החברים שלי מקשיבים לפודקאסט "Call Me Back" של דן סינור כדי להיות בקיאים ולענות על השאלות הרבות שהן נשאלים במקום העבודה, בבית הספר או בכל מקום אחר שבו פתאום שואלים אותם. בחיי האישיים, אני אחד מיושבי הראש של אחת המפלגות בבחירות לקונגרס הציוני העולמי. הבחירות האלה צפויות למשוך לפחות פי שניים, אם לא פי שלושה, מצביעים מאשר בבחירות 2020, וזה מיוחס להתעניינות בישראל כרגע. חברים רבים שלי נסעו לישראל השנה כדי להתנדב, חלקם כמה פעמים, למרות שלא תכננו. מספר הנרשמים ל-Day Schools יהודיים גבוה בהרבה, ואלה רק כמה דוגמאות. זה רגע קשה, אבל אנחנו ב-ADL נלחמים בחזרה נגד אנטישמיות, ורבים בקהילה היהודית הרחבה יותר מתגייסים. היה לי הכבוד לפנות אליכם היום מטעם ADL. שלום וברכה ועם ישראל חי. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> תודה על הדברים המרגשים והחשובים. ובסופו של דבר, אני חושב שגם הדברים שלך, סקוט, וגם של מנהיגות הסטודנטים ששמענו, שבסופו של דבר הופכים את זה באמת מסטטיסטיקה שהיא חשובה, לתזכורת שישנם הרבה מאוד יהודים בתפוצות מכל הזרמים, כאלה ששייכים לבתי כנסת וכאלה שרק נושאים שם משפחה יהודי, שנתקלים בסופו של דבר באנטישמיות ברגעים הקטנים של החיים. ואני חושב שזאת חוויה שהרבה מאוד ישראלים לא מכירים ושאחד האתגרים שלנו הוא להנכיח באמת את הנושא הזה לחברה הישראלית. ויש פה תפקיד חשוב לתקשורת הישראלית, יש פה תפקיד חשוב לישראלים שנולדו בחו"ל ובחרו לעשות עלייה, להיות שגרירים של הקהילות שלהם ושל חוויית החיים היהודית בתפוצות, ויש לנו עוד דרך ארוכה לצעוד כאן בישראל בהקשר הזה. חברים, ישנם עוד שני אנשים, גם תום יוחאי וגם יעקב דלל ביקשו, ונשמע את שניכם, ואם אנשים רוצים להוסיף עוד הערות קצרות, ואז אנחנו מסכמים וממשיכים לדרכנו. את הזום אני חושב שסיימנו, תודה למפעיל הזום, זו הייתה ישיבה מאתגרת מבחינה זומית. תום, תציג את עצמך ואז נשמע את יעקב. << אורח >> תום יוחאי: << אורח >> שלום, תום מ-CAMERA, הוועדה לדיוק בדיווח וניתוח המזרח התיכון. הארגון שלנו כבר קיים מ-1982 ואנחנו עושים תיקונים לכלי תקשורת בין-לאומיים, BBC, ניו יורק טיימס, וכדומה, וגם פועלים בקמפוסים בצפון אמריקה, בריטניה וישראל. אחד מהדברים שאנחנו ראינו עוד הרבה לפני 7 באוקטובר, שארגונים פרו פלסטיניים/אנטי ישראליים כמו SJP שאולי רובכם לא שמעתם עליהם, אני מקווה אבל שכן, עושים Intersectionality, בעברית אפשר להגיד הצטלבות, בין ארגונים מהשמאל הרדיקלי כמו ארגונים של סביבה, להט"ב, Black Lives Matter וכדומה, ומשתמשים בשיח הזה של מדכא ומדוכא על הסכסוך הישראלי-פלסטיני. במחלקת חטיבת הקמפוסים שלנו בבריטניה אנחנו הגשנו דוח לוועדת החוץ של הפרלמנט הבריטי על הבעייתיות שיש בקמפוסים בבריטניה, ואני אתן לכם כמה דוגמאות קצרות. נשיאת אגודת הסטודנטים באוניברסיטת ברמינגהם השתמשה במצע אנטישמי מובהק כדי להיבחר לאגודת הסטודנטים שם, והיא נבחרה, והאוניברסיטה לא עשתה שום דבר לגבי הדבר הזה. דוגמה אחרת, עשינו שלושה חודשים מראש, התכוונו לעשות אירוע באוניברסיטת אקסטר, קיבלנו את כל האישורים שצריך, עם פעיל פרו ישראלי בשם שי דלוקה, ישראלי קנדי. הם בסופו של דבר לא אישרו את האירוע הזה, וברורות הסיבות, לגמרי. אוניברסיטה בשם קארדיף, יש להם מרצים שתומכים בצורה הכי פומבית בארגון הטרור חיזבאללה ואף אחד לא עושה שום דבר בנידון. ומשהו שצריך, לפי דעתי, להדיר שינה מעינינו, ולצערי הרב הוא לא מדווח מספיק בחדשות, הרבה מדברים פה על קמפוסים, יש לנו חטיבת חינוך ב-CAMERA שמנטרת את מה שקורה כבר לא בקמפוסים עצמם, אלא בבתי ספר תיכוניים ויסודיים בארצות הברית. ל-Ivy League, אוניברסיטאות הקיסוס בארצות הברית, יש להן קשרים ענפים עם אותם בתי ספר, והקוריקולום, הסילבוס של אותם בתי ספר מושפע רבות ממחלקות למזרח תיכון באותן אוניברסיטאות כמו אוניברסיטת בראון. ובסופו של דבר, מחנכים את הדור הצעיר, לא חברה בני 20-18, אלא כבר ילדים בגיל שבע, שש, על הסכסוך הישראלי-פלסטיני. ומדובר פה על דיון מאוד-מאוד לצד אחד, כשטוענים כבר שישראל מבצעת רצח עם בעזה, ישראל היא מדינת אפרטהייד. ולצערי הרב, הנושא הזה כמעט ולא מדובר בכלל, והדבר הזה משפיע על מיליוני ילדים ברחבי ארצות הברית, בבתי ספר ציבוריים, לא פרטיים, בתי ספר שממומנים על ידי הממשל האמריקאי. ואחד מהדברים הכי חשובים שגם רות כהן-דאר דיברה עליו, זה אימוץ ההגדרה של IHRA לאנטישמיות. ההגדרה הזאת היא לא פוליטית, היא לא עכשיו באה להדגיש צד ימני או שמאלי במפה הפוליטית, היא לא חוסמת ביקורת על ממשלת ישראל, היא לא מתנגדת למדינה פלסטינית וגם לא חוסמת קולות פרו-פלסטיניים. ההגדרה הזאת אומרת פר אקסלנס שאנטי ציונות היא אנטישמיות, והיום כשישראל היא הנשיאה של IHRA העולמית זה יותר ויותר חשוב שיותר מוסדות ישראלים, גם באקדמיה, כשבינתיים רק אוניברסיטת בן גוריון אימצה את ההגדרה הזאת, יותר ויותר מוסדות ישראלים יאמצו את ההגדרה כדי להיות דוגמה גם למוסדות אקדמיים בחו"ל וגם לכל העולם. תודה. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> תודה רבה. יעקב, בבקשה. << אורח >> יעקב דלל: << אורח >> נקנח במילה אחת או שתיים על אנטישמיות ברשת. אני מייצג כאן את התנועה למאבק באנטישמיות ברשת. אולי הנתון הכי מובהק פוסט 7 באוקטובר הוא עלייה מאוד חדה, פי שש, בתמיכה ואהדה לטרור, ובפרט לאירועי 7 באוקטובר, לחמאס. וזה מתחיל באהדה ברשת וזה יכול להסתיים בדברים פיזיים במציאות. עם זאת, האנטישמיות הקלאסית עדיין בעיצומה, היא ניזונה גם מ-7 באוקטובר. מספיק לגלול בטוויטר, באיקס, ובלי מאמץ למצוא דברים שהם אנטישמיים מובהקים מהימין. הפעילות מול הרשתות החברתיות מתקדמת כמובן בעצלתיים. יצוין לחיוב הצד של מטא לגבי המילה ציוני שהם עכשיו רואים אותה כמילה נרדפת ליהודי. זאת התקדמות, אבל פה אני חושב שגם ברמה הממשלתית, והתעסקתי בזה גם בעבר, הרגולציה יכולה להיות מנוף מאוד חזק שהשימוש בה בארץ הוא לא מספיק תקיף, ולו על מנת לזרז תהליכים בתוך החברות. ה-Digital Services Act של האירופאים מהווה איזשהו תו תקן לדבר הזה וישראל יכולה להצטרף, היא יכולה להביא גם מצטרפים. בארגון אנחנו גם נוגסים בכמה דברים קטנים, להוריד בוטים, שאנשים יזדהו ברשתות. אבל הדרישות האלה, כשמגיעות ממשרד המשפטים, יש להן משנה תוקף. ודבר אחרון, It takes a village. יש פה גם עלייה במתנדבים, יש בארגון כאן כבר אלפים שמוכנים לעזור ומוכנים לפעול. וגם צריך פה לנצל ולמנף את התחושה שדיברו עליה כמה מהדוברים, באמת של אכפתיות ואנשים שבאמת רוצים להצטרף, להדוף את מה שקורה, ולמצוא דרך לנצל את זה בצורה שתקדם דברים מאוד-מאוד מובהקים ולא באיזושהי תחושה. צריכים לנצל את השטח וצריכים אסטרטגיה למעלה וביחד אולי ננצח. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> בטוח. תודה, חברים. אני מבקש ברשותכם לסכם שתי דקות ואנחנו ממשיכים הלאה. א', תודה לכל מי שנטלו חלק בישיבה הלא קצרה הזו, גם כאן וגם במשרדים ברחבי העולם. תודה כמובן לנציגי הליגה נגד השמצה, גם על הדוח, גם על ההצגה, גם על העזרה בהבאת הקולות החשובים מכל רחבי העולם היהודי, שזה דבר שאני אשוב ואדגיש תמיד, שאנחנו והיהודים האמריקאים תמיד צריכים לזכור כשאנחנו עוסקים בנושאים הללו של העולם היהודי. תודה גם כמובן לנציגי משרדי הממשלה, משרד החוץ ומשרד התפוצות והמאבק באנטישמיות. אני רוצה עוד פעם לדבר על דברים שעלו כאן שבעיניי הם דברים שאנחנו נמשיך לעקוב אחריהם והם דברים שיותר הולכים לכיוון הפרקטי. רשמנו לפנינו בשמחה את האמירה של משרדי הממשלה לגבי התחלת הגיבוש של אסטרטגיה רב-שנתית של ממשלת ישראל. אנחנו נשמח לשמוע על התקדמות המהלך הזה ובאמת על הדרך שבה ארגונים יהודים, תנועות יהודיות משותפים גם בחשיבה ובהיזון החוזר של המהלך הזה. << דובר >> שלומית אבינח: << דובר >> במאבק באנטישמיות. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> כן, אסטרטגיה במאבק באנטישמיות, לא בתחום אחר. גם רשמנו לפנינו את ההודעה של משרד התפוצות על ההשקה של המיזם ואנחנו נשמח במושב הקרוב לקבל הצצה יותר עמוקה לגבי המיזם הזה, מה המשמעות ואיך הוא באמת מתקשר, הייתי אומר להרבה נקודות קצה בתוך הקהילות היהודיות בתפוצות כדי לרתום כמה שיותר כוחות פנימה. לא דיברנו היום על נושא מערכת הניטור של משרד התפוצות. הנושא הזה נידון כאן בוועדה, גם בדיונים גלויים, גם בדיונים חסויים, אבל גם כאן צריך לברך את המאמץ של משרד התפוצות. אנחנו עוד לא נמצאים במקום שאנחנו רוצים להיות בו מבחינת סגירת המעגלים למול כל היחידות הממשלתיות ובטח למול הגורמים בתפוצות, וזה דבר שאנחנו נמשיך לטפל בו, איך אנחנו באמת מוודאים שכשמורם דגל אדום במערכת הניטור שלכם או מערכת ניטור אחרת, יש סגירת מעגל מהירה, גם בעניין של אזרחים ישראלים בחו"ל, אבל גם בעניין של קהילות, מוסדות ואנשים יהודים ברחבי העולם. אני רושם לפניי את הנושא הזה של ארגוני הסטודנטים, זה גם דבר שהופנה ל-ADL. ד"ר רחלי ברץ לא נמצאת כאן, אבל אני חושב שזה בהחלט גם תפקיד שההסתדרות הציונית העולמית צריכה לתת עליו את הדעת. WUJS, ארגון הסטודנטים היהודי העולמי, יש לו מקום מובנה סביב השולחן של ההסתדרות הציונית העולמית, של המוסדות הציוניים, ואני חושב ששמענו כאן קריאה מאוד ברורה מארגוני סטודנטים וצעירים יהודים מזירות שונות בעולם היהודי, תבנו איתנו איזשהו קשר יותר רציף. ופה אני רוצה לומר, יש הבדל בין ארגון סטודנטים לבין חב"ד, הלל ואש התורה. אלה שחקנים חשובים שהמשרד עובד איתם וטוב שהוא עובד איתם בבניית תשתיות של חיים יהודיים בקמפוסים, אבל אנחנו צריכים לראות איך ארגוני הסטודנטים היהודיים היציגים הם בתוך הם בתוך הסיפור הזה, לא בהקשר של בניית הזהות היהודית, אבל בהקשר של העבודה נגד גילויי האנטישמיות, ופה אנחנו בהחלט נעקוב אחרי הנושא הזה. אני אנצל את הדיון שלנו כדי לומר, בייחוד לחברתי ממשרד החוץ, הדיון הזה גם מתקיים פה לפני החג, אנחנו חושבים שההקפדה על המדיניות ארוכת השנים של ממשלת ישראל שלא לתת לגיטימציה למפלגות קצה שיש להן גם שורשים וגם גילויים עכשוויים של עמדות אנטישמיות, אנחנו חושבים שהנושא הזה צריך להיות במרכז תשומת הלב שלנו. בעיניי, נעשו כאן קצת קפיצות דרך ועברנו מהר מדי ממצב שבו ישראל מתחילה דיאלוג זהיר, בחינה זהירה של הכשרת מפלגות שבעבר לא היו כשרות בעינינו כתוצאה מתהליכים שאותן מפלגות עברו. התהליך הזה צריך להתנהל מאוד-מאוד בזהירות ובאיטיות וצעד אחרי צעד ואסור לעשות בו קפיצות דרך. וכאן אני לא מהסס לבוא ולומר, יש לפעמים התנגשות אינטרסים. יש כוחות פוליטיים בעולם שמאוד-מאוד אוהדים את מדינת ישראל מסיבות כאלה ואחרות, אבל בזירה המקומית למול הקהילה היהודית הן לא תמיד משחקים את התפקיד של הקונסטרוקטיבי במאבק באנטישמיות, לפעמים להיפך. שמענו פה הצהרות מאוד ברורות מגורמים יהודיים מאוד משמעותיים ביהדות אירופה שדיברו על הפער הזה של פוליטיקאים שמאוד תומכים בישראל אבל גם עסוקים בלקדם חקיקה שאוסרת על שחיטה כשרה. ומדינת ישראל, כמדינת העם היהודי, צריכה לפעמים לבוא ולומר, נכון, אולי נרוויח רווח דיפלומטי במגע עם הפוליטיקאי הזה בכל מה שקשור לאינטרסים הישירים של מדינת ישראל, אבל יש לנו גם אחריות על העולם היהודי, ואנחנו לא נקדם אינטרסים של מדינת ישראל, דיפלומטיים, על חשבון האינטרסים של קהילה יהודית מקומית במקום כזה או אחר. לא קובע פה מסמרות, הסיפור הוא דינמי, הוא מורכב, אבל בגלל שהוא מורכב, הוא מחייב המון, המון זהירות. ופה אני אומר עוד פעם, יהיה דיון מעקב בדברים שעלו בדיון הקודם לגבי הזמנת פוליטיקאי מאירופה לכנס האנטישמיות, והדברים לא נאמרים, עוד פעם, לא כהטחת דברים, אבל התהליך צריך להיות מאוד-מאוד זהיר. ולא רק זהיר, הוא צריך להיות בדיאלוג מאוד-מאוד עמוק עם הקהילות ועם הארגונים היציגים של הקהילות היהודיות. מדינת ישראל יכולה להיות מדינת העם היהודי, היא לא יכולה לחשוב שהיא מדברת בשם כל יהודי העולם ולכן לא צריך לשמוע את מה שיש לארגונים היהודיים ולתנועות היהודיות ברחבי העולם לומר. אני רוצה לומר, אני תופס את תפקידה של הוועדה הזאת כדי להיות גייט-קיפר של הנושא הזה למול ממשלת ישראל. ואנחנו נדע פעם אחר פעם להעלות דמויות מרחבי העולם היהודי שיזכירו לנו את חובת הזהירות והרגישות של מדינת העם היהודי כלפי הקהילות והמוסדות בתפוצות. הנושא של דיאלוג בין-דתי, אני רואה אותו כבעל חשיבות מאוד-מאוד גדולה. אנחנו צריכים לראות איך ביחד עם הארגונים, הקהילות והתנועות ברחבי העולם אנחנו באמת בונים נטוורק של מנהיגות דתית, יהודית, נוצרית, מוסלמית, באירופה, בצפון אמריקה, בדרום אמריקה, שנלחמת ביחד באנטישמיות. ובאופן מובן, כשנלחמים ביחד באנטישמיות, נלחמים גם בצורות אחרות של שנאת זרים. אני חושב שלמדינת ישראל יש פה תפקיד חשוב, גם בנושא הזה של הדיאלוג הבין-דתי ויצירת חזיתות. מראות שראינו ביום שישי האחרון ברחבת כנסיית הקבר לא עוזרות לתפקיד שמדינת ישראל יכולה למלא בבניית דיאלוג בין-דתי שמקדם את המאבק באנטישמיות. והתופעה הזאת של צליינים נוצרים ואנשי דת נוצרים שפעם אחר פעם חווים תקריות של שנאה בדרכם לאתרי תפילה נוצריים בעיר העתיקה, ומדינת ישראל לא מצליחה לגדוע את התופעה הזאת, זה לא עוזר לנו בניסיון שלנו לבנות קואליציה רב דתית, בין-לאומית, למאבק באנטישמיות. וגם זה דבר שאני מתכוון שהוועדה הזאת תעסוק בו במסגרת ההבנה של איך בונים קואליציות בין-לאומיות שנאבקות בשנאת זרים. אנחנו נדבר על התפקיד של משרד החוץ, האגף לעדות לא יהודיות במשרד הפנים, בבניית הדיאלוג הבין דתי הזה לטובת המאבק באנטישמיות. אנחנו נקיים בדיון המעקב, נשמח לשמוע ממשרד החוץ על ההתקדמות הזו בעבודה עם הנציבויות ברחבי העולם, איך אנחנו מקדמים באמת את אימוץ ההגדרה של IHRA על ידי עוד מדינות ועוד מוסדות ונדבר על זה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> כמו ארקנסו, מושלת ארקנסו. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> נהדר, אני אומר עוד פעם, אלה דברים שאנחנו נשמח ללמוד, לעזור, לסייע. גם לכנסת יש תפקיד בדיאלוג הדיפלומטי הבין-לאומי, אגודות הידידים וכולי, ונשמח לחשוב איך אנחנו מסייעים בנושא הזה. ואני אסכם אולי ברוח דבריה של חנה מארגון הסטודנטים בגרמניה ואירופה. עם כל הדאגה שלנו מן העלייה בנתוני האנטישמיות, בסופו של דבר, יהודים במדינות שבהן הערכים הדמוקרטיים והערכים הליברליים חזקים ומבוססים חיים יותר מוגנים ויותר בטוחים. ובמובן הזה, מה לעשות? ההיסטוריה היהודית מלמדת שיש קשר הדוק בין רמת האנטישמיות והפגיעה ביהודים בקהילות יהודיות לבין, איך הייתי אומר? טיב החיים ועומק החיים הדמוקרטיים באותה מדינה. כשהדמוקרטיה חזקה, היהודים יותר מוגנים. חברים, תודה, שנתבשר בשורות טובות, ובראשן חזרת החטופים והחטופות. תודה לכולם. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 16:18. << סיום >>