פרוטוקול של ישיבת ועדה הכנסת העשרים-וחמש הכנסת 52 ועדת החינוך, התרבות והספורט 06/05/2025 מושב שלישי פרוטוקול מס' 419 מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט יום שלישי, ח' באייר התשפ"ה (06 במאי 2025), שעה 13:21 סדר היום: << נושא >> 1. הכרה בעבודת סייעות וגננים, במסגרות הגיל הרך ובחינוך המיוחד, כעבודה נדרשת << נושא >> << נושא >> 2. בקשה לדיון שליש בנושא הקיצוץ בתקצוב הסייעות בגני הילדים והשפעתו על מערכת החינוך בגיל הרך << נושא >> בהשתתפות חה"כ הפונה – משה פסל נכחו: חברי הוועדה: יוסף טייב – היו"ר רון כץ נעמה לזימי יוסף עטאונה קטי קטרין שטרית חברי הכנסת: משה פסל מוזמנים: אורנה פז – מנהלת אגף א' חינוך הגיל הרך, משרד החינוך סוהיר שקרו – מנהלת תחום בכיר רישוי ואכיפה, משרד החינוך רום בר אב – רפרנט תעסוקה באגף תקציבים, משרד האוצר דן פיקמן – רפרנט חינוך באגף תקציבים, משרד האוצר דינה בן לביא – עו"ס, מנהלת תוכן גיל הרך, משרד הרווחה והביטחון החברתי אסף יונוביץ – עו"ד, ייעוץ וחקיקה חוקתי, משרד המשפטים אלינה מילקין קזקביץ – מהלת אגף, המוסד לביטוח לאומי רות לוי – עו"ד, ראש חטיבת החינוך, ההסתדרות החדשה שני שפיר – עוזרת מנכ"לית, ויצ"ו סתיו סעד – מנהלת תחום אסטרטגיה באגף הגיל הרך, ויצ"ו יניב בר אור – מנכ"ל התאחדות מעונות היום קרן אוחנה איוס – עו"ד, מנכ"ל חיב"ה - ארגון הגנים הפרטיים רווית אקשטיין – אימהות בחזית החינוך רויטל לן כהן – עו"ד, מנהלת קשרי ממשל וחברה בצוות המנהל, קואליציית הורים לילדים עם צרכים מיוחדים חנן דגן – מנכ"ל איחוד גני הילדים יעל חג'בי – יו"ר ועד גנים ארצי, הנהגת ההורים הארצית קונסטנטין שוויביש – מהנדס, מנכ"ל איגום - ארגון מורים עולים נועה שאואר – ראש ענף הגיל הרך, כוח לעובדים יעל רלוי – עו"ד, ראש תחום מדיניות, בריאות וביטוח לאומי, אלו"ט עידן אורון – פורום ארלוזרוב איילת קציר – יו"ר תנועת מובילי חינוך בישראל מור דקל – יו"ר העמותה הישראלית למען הילד בגיל הרך משתתפים באמצעים מקוונים: מיכל מנקס – סמנכ"ל חינוך, רווחה וחברה, מרכז השלטון המקומי ייעוץ משפטי: תמי סלע מנהלת הוועדה: אתי דנן רישום פרלמנטרי: חבר תרגומים, מיטל פורמוזה רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> הכרה בעבודת סייעות וגננים, במסגרות הגיל הרך ובחינוך המיוחד, כעבודה נדרשת << נושא >> << נושא >> בקשה לדיון שליש בנושא הקיצוץ בתקצוב הסייעות בגני הילדים והשפעתו על מערכת החינוך בגיל הרך << נושא >> << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אני פותח את ועדת החינוך, התרבות והספורט, ח' באייר התשפ"ה, 6 במאי 2025. לקחתי החלטה לאור הנושאים שמתחברים אחד לשני, מאתמול אנחנו עוסקים פה בוועדה באמת בנושא של הגיל הרך. התחלנו אתמול עם הנושא של עלייה בהתעללות בילדים במסגרות הגיל הרך, במעונות היום. והיום יש לנו שני נושאים על הפרק, שתי בקשות דיון, אחד מהיר, אחד שליש. לדיון שליש בנושא קיצוץ בתקציב הסייעות בגני הילדים והשפעתו על מערכת החינוך בגיל הרך, של חה"כ נעמה לזימי. ובקשה לדיון בהכרה בעבודת סייעות וגננים במסגרות הגיל רך ובחינוך המיוחד, כעבודה מועדפת, של חה"כ משה פסל. משה, ברשותך, פשוט נעמה צריכה ללכת לדיון נוסף. << דובר >> משה פסל (הליכוד): << דובר >> בטח. גם בלי דיון נוסף. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> תודה רבה. אני מקיימת דיון בוועדת צעירים על פנימיות הנוער והמדריכים הצעירים. זה גם קשור בסוף לחינוך ובסוף הכול באותם נושאים: תנאים, שכר וקריסת המערכות. הדיון שליש הזה הוגש לפני כשבועיים. וזה התחיל ככה תסיסה של הרבה סייעות, הגיעו אליי פניות ציבור ובאמת היה קל להחתים עליו, כי הרבה חברי כנסת קיבלו את אותן פניות ציבור. את כל הקולות הללו של מצב הסייעות. אגב, אני רק אגיד, גילוי נאות, חמותי סייעת. אני שומעת כל הזמן על מה קורה עם סייעות ועל הקיצוצים בשעות והכול. גיסתי גננת. אני חווה את זה. בעלי מורה ואבא שלי היה מנהל בית ספר. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> מזל שיש מפרנסת למשפחה שלכם. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> ממש. כמה את צודקת, את לא מבינה עד כמה. אני רק אומרת, הדבר הזה, האישי או הפוליטי פה, על אמת, כי אני שומעת כל הזמן את כל מה שקורה. אז הדיון הזה מתקיים גם בצל המאבק עכשיו של המורות, המאבק הכי מוצדק שיש. רק שאתה יודע מה כותבות לי עכשיו, עשיתי איזה שהיא הפעלת רשת. אמרתי מורות וכל עובדות שירות ציבורי שרוצות שנפרסם בעילום שם או בשם מה התנאים והשכר שלהן מוזמנות. אני מוצפת בפניות מאז. כל שעה או חצי שעה עולה עוד פוסט. ומלא מהתגובות "אם את חושבת שלמורות קשה, בואי תראי מה קרה לסייעות". מלא מהתגובות. חייב לומר את זה, אנחנו עוד לא מבינים, העמוק, ההזנחה והייבוש התקציבי. ובסוף, הרי זה לא קלישאה. זה לא רק המטפלות ביקר לנו ביותר והכול. לסייעת מתוגמלת, שגם משקיעים בה פדגוגית ובהכשרות, יש כוח עצום, כי היא נמצאת עם הילדים שלנו מרבית הזמן, כוח עצום בכל מה שקשור בשוויון הזדמנויות, בהתפתחות, ביצירת באמת אופק וצמיחה. הדבר הזה חוזר למערכת בגדול, אבל גם חוזר לילדים שלנו בגדול. זה לא רק הסיפור האם תהיה שביתה ואני לא אוכל לצאת לעבוד בגלל שזה גיל שבו המשק נסגר אם האוכלוסייה הזאת לא נמצאת. זה האם עכשיו תת ההשקעה שלי בהם מגולגלת לילדים. חד משמעית כן. תת השקעה הזאת שגורמת לתסיסה עכשיו שיש והחוק השערורייתי של הקיצוץ בעובדי השירות הציבורי – זה משהו שאנחנו בכלל לא מבינים מה יבוא אלינו. ואני אומרת לך יוסי, נכון שזה לא רק הדיון הזה. סייעות, גננות, מורות, עו"סיות, רופאות, אחיות, נהגי תחבורה ציבורית. כולם מבינים. פיזיותרפיסטים. אני שומעת את כולם, אנחנו רואים את כולם. מי שנדמה לו שזה משהו שאולי איום של שר החינוך שלך שייקחו אותם לשמוע זה משהו שירגיע אותו, אין. מי שמתבריין על המורות ועל הגננות מתבריין גם על הסייעות ומתבריין על כל האנשים הכי חשובים. הרי מה זה משרד החינוך בלי העובדים? מה הוא שווה המשרד הזה בלי העובדים שלו? מה, תוכניות? לא הבנתי. מה כל המשרדים שלנו שווים בלי העובדים? מישהו פה יכול להוביל מערכת בלי העובדים? תעשו פדגוגיה עד מחר. בלי עובדים משהו שווה כאן? מקצועות בקריסה, אנחנו מקריסים אותם עוד יותר בגלל שאנחנו מאיימים עליהם? אז מה קרה? משרד החינוך לא ידע לאיים בזמן על כל הביזה התקציבית, מתבריין על העובדות? נתן פה לרמוס הכול. אתה יודע טוב מאוד כמוני. לא מביא נתונים לביקורת המדינה. הנתונים של המוסדות לא בפיקוח, בלי בקרה, בלי ליבה. התקציבים לא חוקיים, חד משמעית. עובדה, בית המשפט הקשיב לבג"ץ שלי ובינתיים עצר 153 מיליון שקלים קואליציוניים. כל זה משרד החינוך יישר קו עם השלטון. על מי הוא מתבריין, על העובדות של המערכת? פתאום גילה עמוד שדרה? השביתה לא מתאימה לו? מה הוא חושב, שזה ישאיר מורות? אני רוצה לספר לך, בעלי שנה הבאה יחנך כיתה. הוא לא רצה לחנך כיתה, הוא רצה להשקיע את השנה הזאת גם בכתיבת הדוקטורט שלו. ואמר אני מעדיף את השעות. אמרה לו המנהלת שהוא מאוד אוהב: "אני צריכה אותך, אין לי מחנכים. אין. אני לא יודעת מה לעשות, אני צריכה". הוא אמר לה: "אני לא יכול להגיד לך לא". אבל אני רוצה שתבינו, המצב קשה. אני אגיד לך יותר מזה, כאשר עברנו לחולון מחיפה, אני רוצה לספר, אישית. הגיש קורות חיים לבתי ספר בחולון. הוא התקבל תוך שבוע לארבעת בתי הספר שהוא הגיש אליהם. התראיין בזום ובשיחת טלפון. אמרו לו אין מורים, רק תבוא. לא עניין אותם שהוא מצטיין, איזה תארים יש לו. רק אין מורים. מורה לתנ"ך בכלל חסר. << אורח >> קריאה: << אורח >> ואנגלית. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> ברור. אני אומרת, המצב קשה. אתם מאיימים עליהם? נדפקתם? באמת, אני לא הבנתי. תחבקו אותם, תעלו את השכר, את התנאים. מה נראה לכם? המצב קשה. קשה. והסייעות זה מחפיר. הן סוג לא ב', הן סוג ד'. הכול פוסח עליהן. וכל קיצוץ שלהם ברשויות המקומיות מגולגל עליהן. ואז מורידים שעה, שבסוף מה זה הורדת השעה? זה העובדת והעובד. על מי אתם מורידים? הבאתם גזרות לאדם העובד והמשרת בשווי של כ-10,000 ש"ח בשנה, אם לא יותר. נכון? << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> לדעתי הפגיעה של השעה הזאת שאתה מוריד מכל עובד ועובדת, בסיפור הזה, תעלה למדינה פי. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> נכון. החוק בגרוש שזו מתנהלים. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> וזה כשאתה מדבר על עכשיו. תחשוב מה הנזק לטווח הארוך - - - שסובל ככה. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> מסתכלים הכול עם הגרוש בחור. עכשיו מה קורה? מעונות לגיל הרך נסגרים כל יום. ויצ"ו, נעמ"ת אנחנו יודעים את זה, גם הפרטיים. את בטח יודעת את זה. נסגר כל יום. אז הורים כל יום בתמרון נסגר, אין יום, אין עובדת, מישהי חולה, אין, נגמר. סייעות כל פעם זה. עכשיו, שעות עבודה זה שעות עבודה. אתם מקצצים שעה אז זה פוגע. יום שישי פתאום מבוטל. כל המערכת בקריסה, הכול תמרונים, הכול פלסטרים במקום למנוע גזרות. ואני רוצה להגיד כאן, גם כשאתה ח"כ קשוב מאוד ויו"ר ועדה קשוב מאוד, אני חייבת להגיד, אתה חלק מקואליציה. את החמישה מיליארד הללו של המגזר הציבורי היה צריך למנוע עם סגירת משרדים מיותרים וכספים קואליציוניים והיה אפשר. היו סדרי עדיפויות אחרים באותה עוגה תקציבית. באותה עוגה תקציבית. אתם בחרתם לבזוז במקום שיקום, בזמן שהמערכת חייבת שיקום. היום שאחרי המלחמה הוא השקעה בשירות הציבורי. מי שהפגיע את זה בגד בעמו ועשה מעשה נפשע. והסייעות הן קורבן והמורות הן קורבן והגננות הן קורבן. וכולם קורבן של סדרי עדיפויות חולים, מעוותים, בזמן מלחמה. בזמן חטופים, בזמן משבר לאומי. בזמן ציבור שיוצא לשרת והאישה, כאשר בן הזוג במילואים היא כמו אם יחידנית ומשבר בחינוך שאתם יצרתם. הדבר הזה לא נתפס וזה לא יכול להסתיים בוועדה. כי אני אומרת לך, יוסי, זה כבר לא קשור אלינו. הרכבת יצאה. השטח מבעבע. זה לא כי יזמתי דיון, זה לא רלוונטי. הרכבת יצאה. או שתתקנו ותתאפסו על עצמכם ותפסיקו לחמוס, או שזה יתהפך עליכם. אין מדינה בלי עובדי השירות הציבורית. אין מדינה בלי עו"סיות, פסיכולוגיות, רופאים. אין דבר כזה. אין. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> אגב, הרופאים גם כנראה יהיו חולים. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> בדיוק, אני ראיתי את הכתבה ב-ynet עכשיו שגם הרופאים חולים. אתמול עשינו דיון על המחסור ברופאים בפריפריה. עכשיו תגידו, מישהו יכול לדמיין פה, נגיד אין רופאים במדינה, מישהו יכול לדמיין קיום? לא. למה אנחנו מקבלים את זה ש-3,000 רופאים חסרים בתקנים? למה זה כן מתקבל על הדעת? מישהו יכול לדמיין מדינה בלי אחיות? למה אנחנו מקבלים את זה שחסרים 30,000 אחיות? למה אנחנו מקבלים את זה? << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> ופסיכולוגים ופסיכיאטרים במדינה בטראומה מתמשכת. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> טראומה לאומית קולקטיבית. וכולם חלק מהאסון הזה, כולנו נחשפנו לדברים. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תצטרפי אליי. אני חלק מהפתרון. אני חושב שיש פה עולים מדהימים שהמדינה לא השקיעה בהם שקל. מדינות זרות השקיעו בהם. הם מוכשרים. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> אבל זה גם תקינה. תקינה ושכר. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> הם צריכים רק להכיר ולתת להם רישיון עבודה. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> יוסי, אני אסיים במשפט אחרון. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> מה שהמדינה עושה כרגע זה גורמת לאנשים לרדת מהארץ. זה מה שהיא עושה. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> אני רק רוצה להגיד משפט אחרון, רגע. אני רק רוצה משפט אחרון ואני מסיימת, כי אני הולכת לוועדת הצעירים. אני רוצה להגיד משהו על הסיפור של שליחות. שליחות הפך לשם קוד להתנדבות וזה חרפה. שליחות צריכה להיות מתוגמלת. אין שום ערך לשליחות אם היא לא מתוגמלת. שליחות לא מתוגמלת היא שליחות בחסר, היא שליחות פיקטיבית. רוצים לדבר על שליחות – תתגמלו אותם. מי שרוצה לדבר על שליחות בלי תגמול שישתוק. תודה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תודה רבה. חה"כ משה פסל. אגב, אני חיברתי את שני הדיונים כי הא בהא תליא. << דובר >> משה פסל (הליכוד): << דובר >> כן, כן. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> זה ממש מתחבר. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> אני עוד חמש דקות רצה לוועדת הצעירים, כי דחיתי בחצי שעה. אני מצטערת. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> בבקשה משה. << דובר >> משה פסל (הליכוד): << דובר >> אדוני יושב-הראש, קודם כל תודה על ההיענות המהירה והזריזה. רצינו לפני המושב, אבל מיד בתחילת המושב. תראה, המצב הוא כזה: אין רצף של גנים בישראל, זה המצב. למעשה גן ורד, גן יפה, גן ציף ציף, גן זה, אין רצף של גנים. כל יום בקבוצות הווטסאפים "היום אין סייעת אז הגן לא יעבוד, כן יעבוד". הורים ביחד מנסים למצוא פתרון למצוא מחליפים וכו'. זה מצב שהוא בעייתי. ויש לו נזקים נפשיים, יש לו הרבה נזקים. אבל גם נזק כלכלי. כשאין גן, הילדים בבית, ההורים לא הולכים לעבודה. ולכן תכף אני אגיע לראייה של האוצר. אני רוצה להיות תכליתי ולהתקדם לפתרונות. יש את העניין של עבודה מועדפת. מה ההצדקה שבן אדם שיצא עכשיו מצבא הגנה לישראל יקבל תגמול עבור זה שהוא הולך להיות מתדלק או מתדלקת ולא תקבל תגמול על זה שהיא הולכת להיות סייעת בגן? אנחנו צריכים סייעות בגנים. מה הבעיה? זה מאוד פשוט. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> אבל לחברות הדלק יש לוביסטים ולסייעות אין. << דובר >> משה פסל (הליכוד): << דובר >> אז הנה, אנחנו הלוביסטים של הסייעות. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> אתה יודע כמה שנים אני שומעת את זה? << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> חברים. << אורח >> איילת קציר: << אורח >> אבל לפני זה, משווים צעירים שהולכים לתדלק לנשים שצריכות להיות סופר מקצועיות עם גישה לילדים - - -. << דובר >> משה פסל (הליכוד): << דובר >> מה הבעיה לתדלק? << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אפשר להעביר להם הכשרה. << אורח >> איילת קציר: << אורח >> אני לא מבינה את זה. אין בעיה לתדלק, אבל יש בעיה לעבוד - - - << דובר >> משה פסל (הליכוד): << דובר >> צעירים מתדלקים, אין בושה בלהיות מתדלק. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> יעל, אני אוציא אותך. די עם ההתפרצויות האלה. אני גם ישבתי כמוכם שלוש שעות ואני לא מתפרץ. השתדלתי, כמעט לא התפרצתי. << דובר >> משה פסל (הליכוד): << דובר >> אדוני יושב-הראש, לכן אני חושב שבוודאי ובוודאי אם אנחנו הולכים, לדוגמה יש עבודה במלונות באילת. בסדר? ואנחנו מתגמלים בן אדם ואנחנו מסיטים את המשתחררים ללכת ולעבוד בעבודות האלה בזמן שיש מחסור בסייעות. ואני כרגע לא מדבר, יכול להיות שצריך להעביר אותם הכשרה מסוימת. אבל המצב היום הוא הרבה יותר גרוע. אתה מבין? סייעות בגיל לא מתאים בכלל, שלא עברו שום הכשרה, שלא זה, מביאים. הרעיון הוא פשוט. יושבת פה מור ידידתי שיושבת לצידי, ואנחנו חשבנו על הרעיון הזה. ואני מציע בפרקטיקה, אני פונה גם לאוצר פה, לא הכול צריך להסתכל מה-"אהה". אז ינצלו עוד 10,000 אנשים את העבודה המועדפת וייצא לי עוד, לא יודע מה, עוד 15 מיליון שקלים, 20 מיליון שקלים. זה תורם למשק. אין רצף של גנים היום. אני אומר לכם שהורים שנמצאים בעבודות מאוד מכובדות, מרוויחים הרבה כסף, הם לא מייצרים ערך, כי הם בבית בגלל הילדים. וזה גם לא צפוי. זה לא שאומרים לך שמע, עוד שבועיים יהיה יום שלא. לא, זה מהיום להיום. אי אפשר להתנהל ככה. לכן אתם צריכים להכניס פה את היד לכיס בנושא הזה, חוץ מעוד עבודות שיש לעבודה מועדפת להכניס את הציבור הזה של הסייעות. ואני מודה לך, מור, על הרעיון הזה. אני גם מציע לך, אדוני יושב-הראש, יש ממשלה, אנחנו שומעים פה תלונות על הממשלה כל הזמן. אבל יש גם פרלמנט, יש כנסת, ויש לוועדה הזאת כוח. ואתה יכול באמצעות פרקטיקה מאוד פשוטה לקדם חוק של הוועדה. אגב, אני הנחתי את הצעת החוק הזאת, אבל זה לא מעניין אותי. זה לא כזה חשוב לי. אם הוועדה תקדם אותו אני ביחד עם הוועדה, כמו שעשינו גם בחינוך הפיננסי. אני בשמחה. אני חושב שהוועדה יכולה תוך שבועיים-שלושה, חודשיים, להביא בשורה אמיתית להורים בישראל. ואם הממשלה לא עושה, בואו אנחנו נקדם. זה לא כסף גדול. << אורח >> קריאה: << אורח >> אתה זה הממשלה. << דובר >> משה פסל (הליכוד): << דובר >> תודה רבה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> לא, הוא לא הממשלה. תודה רבה. << דובר >> משה פסל (הליכוד): << דובר >> לא, לא, פה זה פרלמנט, זה לא ממשלה. << אורח >> קריאה: << אורח >> אתה קואליציה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תודה רבה. << אורח >> קריאה: << אורח >> אבל אני הורה. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> אבל הבן שלך גם ככה - - - << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> רויטל, אני לא אתן את ההתפרצויות האלה. די, מספיק. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> טוב. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תודה. כן, בבקשה תמי. << דובר >> תמי סלע: << דובר >> בלי להתייחס רגע לעלויות ולפתרונות האפשריים, רק לתת את המסגרת המשפטית של הנושא של עבודה מועדפת. הנושא הזה מוסדר בחוק הביטוח הלאומי. ובעצם בלי תיקון חוק, היום באמצעות צו, השר שזה שר העבודה מי שממונה על חוק הביטוח הלאומי, באישור של ועדת העבודה, יכול להוסיף בתוספת ששם מנויים התחומים וסוג העבודות שנחשבות לעניין עבודה מועדפת יכול להוסיף שם תחומים. בעצם זה לא דורש תיקון חקיקה ראשית, אלא פנייה לשר העבודה כדי שיוסיף את זה. אני לא יודעת אם הייתה פנייה ומה עמדתם. אנחנו כן הזמנו אותם לדעתי, את משרד העבודה. << אורח >> מור דקל: << אורח >> היו פניות במשך שנים. והייתה התנגדות מטעמים דווקא פדגוגיים. << דובר >> תמי סלע: << דובר >> מעבר לזה, יש שאלה של כאילו את סכום הכסף שזה יעלה, אנחנו לא יודעים גם כמה אנשים ילכו בסוף ויעבדו בזה. << דובר >> משה פסל (הליכוד): << דובר >> כבוד היועצת המשפטית תמי. << אורח >> איילת קציר: << אורח >> גם ילדים זה לא דלק. << דובר >> משה פסל (הליכוד): << דובר >> קודם כל, אני מאוד מכבד את דרך המלך ואיך זה צריך להיות. אבל זה בדיוק העניין. הכנסת תפקידה לפקח על עבודת הממשלה. ואם הממשלה לא מסוגלת 15 שנים לעשות משהו כאשר חוזרים, פונים, חוזרים, פונים, פונים ואין שום מענה – אז הכנסת צריכה לקחת את הנושא לידיים שלה ולבצע. זה הכול. ואם לא, אז לפחות להפעיל לחץ, להתחיל להתקדם בחקיקה. << דובר >> תמי סלע: << דובר >> בסדר, רק אני שואלת אם הייתה פנייה לשר העבודה. << דובר >> משה פסל (הליכוד): << דובר >> היו עשרות פניות. << אורח >> מור דקל: << אורח >> היו פניות גם מהעמותה שלנו וגם מעוד גורמים במהלך השנים. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> תמי, אני 20 שנה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> הנושא הזה גם עלה פה בוועדה. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> נכון. אני יכולה לשלוח לכם ניירות עמדה ובקשות קרוב ל-20 שנים. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תודה. << אורח >> מור דקל: << אורח >> והנה, זה עלה כהצעת חוק ויש דיון במיוחד בשביל זה. איזה יופי. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> כן אדוני, אני מבין שאתה צריך לצאת, להוציא את הילד מהגן, לא? << אורח >> עידן אורון: << אורח >> אני רוצה להגיד כמה משפטים. << דובר >> משה פסל (הליכוד): << דובר >> אצלך הייתה סייעת היום, אגב, בגן? << אורח >> עידן אורון: << אורח >> עידן אורון, פורום ארלוזורוב, ומפה אני שולח תודה רבה לסייעות ולגננות בגן של הילדים שלי איתן ואלה. תומכות החינוך ונשות החינוך. כולנו אתכם, תודה רבה. אני אהיה ממש קצר ואני אולי אחבר את זה לדיון הקודם. אני מפורום ארלוזורוב. יש מחקרים, אנחנו באים על פי מחקרים של כמה חסר, מה חסר, איפה חסר. לגבי הדיון הקודם, חסר 14 מיליארד שקלים להקים מעונות מפוקחים. תביאו 14 מיליארד שקלים יקימו מעונות מפוקחים וכולם יהיו במעונות מפוקחים, ככה צריך. חינוך לגיל הרך נמצא במשבר מתמשך. משבר שמתחיל בתשתית וכוח אדם, באי שוויון עמוק, בגישה לחינוך איכותי בגיל הכי קריטי להתפתחות הילד. מאז שנות ה-80 המדינה מצמצמת אחריות על האזרחים שלה. ההוצאה האזרחית בישראל היא מהנמוכות ב-OECD. גם לפני המלחמה נכנסנו כאשר מערכת החינוך היא לא בשיאה והמלחמה, כמו בכל דבר, החליפה וגילתה גם חולשה של שירותים אזרחיים שצריך לחזק. אני כמובן מתחבר מאוד לדברים של חה"כ נעמה לזימי קודם. נורא קשה לדבר אחריה, כי היא צודקת הרבה פעמים. אנחנו בסך הכול רוצים להגיד, ואני בטוח חה"כ משה פסל, שההצעה שלך באה ממקום הכי טוב וברצון הכי אמיתי לעזור. אני מכיר את מור דקל שאין לי ספק מאיפה זה בא ואין לי שום דבר נגד מתדלקים ואין לי שום דבר נגד צעירים. אני פשוט חושב כמו כולם פה, שזה פלסטר. והפלסטר הזה, הנזק שבו הוא להנציח את המצב הקיים. << אורח >> רות לוי: << אורח >> אבל זו חשיפה לדור חדש שאולי יטעם וירצה, זה כוח אדם שיעבור מסננת. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תודה. << אורח >> יעל חג'בי: << אורח >> יש לי הצעה שתשפר את ההצעה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> יעל, תודה. תודה. << אורח >> עידן אורון: << אורח >> אני מסיים והולך להוציא אותם, אז שנייה. << אורח >> קרן אוחנה איוס: << אורח >> אני יוצאת אותך, כי לי אין מחליפה במעון. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> קרן, אנא, באמת. << אורח >> עידן אורון: << אורח >> הכוונות טובות ויכול להיות שזה יחשוף אנשים טובים וחדשים לתחום החינוך. אבל קחו רגע - - - << אורח >> מור דקל: << אורח >> קראת את התוכנית. << אורח >> עידן אורון: << אורח >> זה לא העניין. << אורח >> מור דקל: << אורח >> בטח שזה עניין. << אורח >> עידן אורון: << אורח >> אני אומר שבסוף זה פלסטר, זה זמני. זה עלול להיות מונצח. ייקחו את הקריאה הזאת, תעלו שלב ותדרשו ממי שצריך ומאיפה שצריך, מהממשלה, ממשרד החינוך, משרד האוצר, לתחזק ולתקצב את מערכת החינוך, לתת עוד ולתת איפה שצריך וזהו. לתת לצוותים שכר הוגן. להביא אנשים טובים, להביא אנשים מעולים. לשמר אנשים. הוגן זה גבוה, שכר מחיה. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> לא, לא מחיה. גבוה. << אורח >> עידן אורון: << אורח >> שכר גבוה. << אורח >> קריאה: << אורח >> זה לא במקום. << אורח >> מור דקל: << אורח >> כשחסרות מטפלות במעון, לפעמים באות נשים שאתה בכלל לא יודע מיהן, מאיפה הן באו ומה הן עשו לפני. << אורח >> עידן אורון: << אורח >> אז בואו נתקן את זה. << אורח >> מור דקל: << אורח >> גם סייעות לגני ילדים. << אורח >> עידן אורון: << אורח >> משפט אחרון. אנחנו צריכים בישראל לחזק את המערכות הציבוריות, לתקצב יותר ולא למצוא פתרונות שהם זמניים. << אורח >> קרן אוחנה איוס: << אורח >> אבל צריך עזרה. צריך להרחיב את המעגלים אפילו לבנות שירות לאומי, לא רק עבודה מועדפת. כל מי שיבוא לרמת חשיפה ויטעם מהענף הזה וירצה אולי לעשות אופק של לימודים. אני מאמינה שגם בעבודה מועדפת יעשו להם סינון מקדים, בדיקות של אי רישום פלילי. << אורח >> קריאה: << אורח >> היום יש סינון? אין היום סינון. << אורח >> קרן אוחנה איוס: << אורח >> היום אין כלום. היום 'מי פנוי באלנבי'. אז בוא נגיד שאם תבוא מישהי בת 20, חיילת משוחררת, זה עדיף על כלום. ויסלח לי כבוד יושב-הראש, אני חייבת ללכת, כי המחליפה שלי שלחה לי הודעה שהיא הולכת. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אני חשבתי שזה נכון לעשות רצף של דיונים שהם עוסקים באותו תחום. אבל אני מבין שאם כולנו, יש לנו בעיית קשב וריכוז. << אורח >> קרן אוחנה איוס: << אורח >> לא, זה לא קשב וריכוז, זה בעיית כוח אדם. אני חוזרת למעון. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> גם וגם. אני מדבר אני, ראשון. פתאום אני רואה שהסבלנות שלי, יוסף בבקשה. << דובר >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> זה ניסיון לא מוצלח לקיים את שני הדיונים ביחד, כי המהות שאנחנו הגשנו פה הוא שונה במהות בכלל. כי זה נוגע למעמד של הסייעות ולכוונה שהייתה לקיצוץ הרחב מאוד בתוך התקציב של הסייעות שמשרד החינוך והאוצר מתכוונים לבצע. וגם ההודעה שלהם של שנת 2026 על עוד קיצוץ. וגם שיטת המימון לסייעות ובכלל הדיון הוא על פגיעה בסייעות שקיימות במערכת, שממילא אנחנו חושבים שיש מאוד בעיה עם הסייעות האלה, עם תנאי השכר שלהם, עם תנאי העבודה. וידיד משה פסל, שמדברים שצריכים סייעת, אני חושב איזה סייעת אני צריך בגן. זו שאלה שצריך לשאול. בתנאים שקיימים ובכוונה לקצץ ולפגוע בשכר שלהם, בתקציב שלהם, אי אפשר להביא למערכת החינוך מתוך גני הילדים סייעות איכותיות ברמה בשכר הזה. בחברה הערבית אין מחסור בסייעות בתוך החברה הערבית עצמה. יש סייעות, כי המציאות היא כך שם. אבל התנאים שהסייעות מועסקות ברשויות המקומיות הם כל כך קשה לתאר אותו. לכן כבוד יושב-הראש, וכל הכבוד לך כיושב-ראש על קיום הדיונים בקשר לגיל הרך בכל ההיבטים. גם אתמול וגם היום, וזה ממש על השולחן של הוועדה ובסדר עדיפות. לכן הנושא של השכר, וזאת החלטת ממשלה, זו לא החלטה שלנו כחברי כנסת לדבר הזה, כי זה סדר עדיפות. האם הגיל הרך הוא בסדר עדיפות וחשיבות שלו, כי זה משליך על כל המערכת, על ההתפתחות של המערכת, על ההתפתחות של הילדים בתוך המערכת. ולכן סדר עדיפות עוד צריך להשקיע בגיל הרך. לפי דעתי אי אפשר להשקיע ולהשפיע בגיל הרך ללא סייעות איכותיות בתוך המערכת עצמה. צריך להיטיב עם התנאים שלהן ושיהיו בתוך המערכת אנשים איכותיים שיכולים לתרום. זה הדיון. כאן הדיון שלך זה מאוד חשוב, אבל זה לא בהקשר הזה. אנחנו חשוב שהאיכות והחשיבות של הסייעות במערכת החינוך. והכוונה לקצץ זה פגיעה. אני חושב - - - הגיעו לסיכום ביניים בינתיים לא מתקדמים עם הקיצוץ הזה. לכן צריך לעקוב אחרי זה שלא יהיה קיצוץ. כי ממילא התנאים שקיימים היום לסייעות אי אפשר לעבוד בתנאים האלה ואי אפשר לפתח מערכת איכותית, ראויה בתנאים כאלה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> בשביל לענות על השאלה. יש פה שני נושאים שנוגעים. יש את היצוץ בשכר הסייעות. יש אי מתן, לצורך העניין, המשך המענק התמדה, לצורך העניין. מינואר הוא כבר הפסיק, נכון? אני לא טועה, דן? מענק התמדה לסייעות ממשיך? << אורח >> יעל חג'בי: << אורח >> והוא עבר? כי בדיון הקודם אמרנו שהוא לא עבר. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> מטפלות, סליחה. היה שנה אחת, הוא הפסיק. זה חלק, אתם מבינים? << אורח >> יעל חג'בי: << אורח >> אבל כבודו ביקש פעימה חמישית, לא? << אורח >> קריאה: << אורח >> גם לא שולם במלואו עדיין. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אני ביקשתי, לא קיבלתי עדיין. לכן אני אומר, יש פה מנגנון, ואני באמת פונה ללב של האוצר וגם משרד החינוך. בסוף יש פה כוח אדם מדהים, שלא שורד, לא מצליח להביא רצף תעסוקתי. הוא עוצר. הוא פוגע גם במשפחות עצמן, גם בסייעות עצמן, גם בילדים ובתלמידים, בפרט בתלמידים של החינוך המיוחד, שהם לא מצליחים להתמודד עם התחלופה המשוגעת הזה מיום יום ולא מצליחים להתרגל למי שנמצא מולם. ובסוף הן נשארות בבית ואז ההורים גם נשארים בבית. פוגעים בכלכלת מדינת ישראל ואנחנו יושבים על זרי הדפנה ואומרים הכול יהיה בסדר. לכן אני אומר, שני הדיונים הם קשורים אחד לשני: אחד, הקיצוץ בשכר הסייעות. שני, מגיע חה"כ פסל ומציע בואו נהפוך את זה לעבודה מועדפת, עם הכשרה. יתחיל להביא לנו לתוך הצינור כמות חדשה של חיילים וחיילות משוחררים, בנות שירות לאומי. אפשר להרחיב את היריעה ולהכניס אותם לתוך המערכת. להכשיר אותם, לתת להם שכר הולם, להשאיר אותם למספר שנים. לחייב את ההכשרה בהתניה של שנתיים-שלוש לעסוק בתחום. לתת רצף תעסוקתי ולהתחיל להרגיע את המערכת. המערכת בטירוף. << אורח >> רווית אקשטיין: << אורח >> אבל אפשר להכשיר גם את הסייעות הקיימות. << אורח >> קריאה: << אורח >> אם יש להצעה אופק תעסוקתי היא כבר הופכת להיות יותר יעילה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אני אומר, גם הסייעות הקיימות. משרד האוצר, דן, תגיד לי איפה האוצר עומד היום? גם מול הקיצוץ, תן לנו את הסקירה. וגם מול ההצעה להפוך את זה לעבודה מועדפת. אחר כך כמובן נציגים של ביטוח לאומי. << אורח >> דן פיקמן: << אורח >> קן פיקמן, אגף תקציבים. בנוגע לקיצוץ – אין קיצוץ בשכר הסייעות. הסכם השכר, השכר משולם בהתאם להסכם השכר שנחתם ב-2023. השינוי הוא במנגנון התקצוב של משרד החינוך לרשויות, שהן אלה שמעסיקות את הסייעות והן אלה שחתומות על הסכם השכר מולן. הדבר הזה היה בשיח מול השלטון המקומי. בעצם מה שיש פה זה איזה שהוא שינוי של מודל התקצוב. רק לרשויות במדד סוציואקונומי 6 עד 10. והוא נובע מכך שמדינת ישראל לא מתקצבת צהרונים ברשויות הללו, לכן עבודת הסייעת היא עד 14:00. לכן אנחנו מתקצבים עד השעה 14:00 ולא מעבר לזה. זה העניין. הרשויות ממשיכות להעסיק את הסייעות באותם תנאים לפי הסכם השכר. << אורח >> קריאה: << אורח >> אז בואו נדבר על העלאת שכר. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> זאת אומרת, דן, אתה אומר לי שהסייעת עצמה בסוף הרצף לא נפגעת? זאת אומרת התקצוב, במקום להגיע ישירות מהאוצר הוא מגיע דרך הרשות המקומית? << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> לא הבנתי, זה תמיד היה ככה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> חברים, רגע, אני מנסה להבין. << אורח >> דן פיקמן: << אורח >> רשות מקומית בסוציו 6 עד 10, ככל שהיא מפעילה צהרון היא צריכה להמשיך לשלם לסייעת. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> מישהו מחייב אותה להפעיל את הצהרון או היא אומרת אני לא מתוקצבת, אני לא מפעילה. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> רק אם זה ניצנים. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> רויטל. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> אבל רק אם זה ניצנים. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> רויטל, תודה. << אורח >> דן פיקמן: << אורח >> מדינת ישראל לא - - - << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> לא, אני לא מצליח לנהל ככה דיון, באמת. << אורח >> דן פיקמן: << אורח >> מדינת ישראל לא מתקצבת או יש לה איזה שהיא נגיעה בצהרוני ניצנים או בצהרונים בכלל ברשויות הללו. לכן אנחנו לא מתקצבים את הסייעות עבור השעות של הצהרון. זה השינוי שעשינו. זה שינוי שהיה ידוע וזה היה - - - << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> סייעת שעובדת כרגע ברשות סוציואקונומית מ-1 עד 6 ממשיכה לקבל את התקצוב? << דובר >> תמי סלע: << דובר >> 1 עד 5. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> רק אם זה ניצנים. << אורח >> דן פיקמן: << אורח >> אנחנו מעבירים את התקצוב. משרד החינוך מעביר את התקצוב לרשויות באותה צורה. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> רק לניצנים. << אורח >> יעל חג'בי: << אורח >> משרד האוצר רואה את המצוקה של כוח האדם. מה משרד האוצר מתכוון לעשות בקשר לזה? << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> יעל, תודה. דן, לגבי עבודה מועדפת, מה העמדה של האוצר? << אורח >> רום בר אב: << אורח >> אני אשמח להתייחס לזה. אני רום מאגף תקציבים, משרד האוצר. אני אשמח להסביר רגע בשתי מילים על המסגרת הכוללת של העבודה המועדפת, כי זה מאוד קשור ומשליך על היכולת של התאמה של מקצועות מסוימים למסגרת הזאת. עבודה מועדפת זה בעצם סוג של מענק שניתן ליוצאי שירות צבאי או שירות לאומי בגין עבודה במקצועות מוגדרים בחוק הביטוח הלאומי, כפי שהגדירה היועצת המשפטית. מענה כזה ניתן לתקופה מוגבלת ותוקף המימוש שלו הוא גם לתקופה מוגבלת. זאת אומרת, בתום שנתיים מסוף השירות ניתן לממש את המענק ואורך התקופה המזכה הוא חצי שנה. זאת אומרת ש-א', אם אני רוצה להתחיל לעבוד בענף מסוים אני חייב לעשות את זה בתוך השנתיים שלאחר סוף תקופת השירות. זה רגע בפעם הראשונה. בפעם השנייה, ביום שאחרי מחצית השנה הראשונה אני כבר לא מקבל את המענק. המסגרת הזאת היא מסגרת שמייצרת רלוונטיות למענק הזה לענפים בעלי מאפיינים מסוימים והממשלה עוסקת בזה בצורה די ענפה. הזכיר פה חבר הכנסת את הצעת החוק שלו. יש הרבה הרבה הצעות חוק שעוסקות בהחלת עבודה מועדפת על ענפים רבים: אבטחה, מסעדנות, חינוך, שמירה. בערך כל שבוע בוועדת שרים לחקיקה יש הצעה בדבר הזה והממשלה נדרשה לנושא הזה פעמים רבות. << דובר >> משה פסל (הליכוד): << דובר >> היה שינוי פעם? << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> לא. << דובר >> משה פסל (הליכוד): << דובר >> מה השינוי האחרון שהיה בעבודה מועדפת? << אורח >> רום בר אב: << אורח >> אני לא יודע להגיד. אולי נציגת הביטוח הלאומי תדע להגיד. << דובר >> משה פסל (הליכוד): << דובר >> אז מישהו כנראה חוסם את זה, את הדבר הזה. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> הכניסו את המתדלקים. << דובר >> משה פסל (הליכוד): << דובר >> מה מתדלקים? מתדלקים זה 20 שנים כבר. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> וזה היה האחרון. שאלת מה היה אחרון, זה האחרון. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> רויטל, תודה. << אורח >> רום בר אב: << אורח >> הממשלה בחנה את הנושא הזה וכל משרדי הממשלה הרלוונטיים לנושא ישבו, קיימו ועדה והוציאו דוח בנושא הזה. הם הוציאו מסקנות וקווים מנחים, לאיזה ענפים נכון להחיל עבודה מועדת ולאיזה ענפים לא נכון. אני אשמח להעביר את הדוח הזה לוועדה. מה שהם הסבירו שיש למקד את מענקי העבודה המועדפת בענפים שבהם מועסקים עובדים זרים ובהם קיים מחסור בעובדים ישראלים באופן תקף. שוב, ענפים שבהם יש עובדים זרים, מתוך רציונל לעודד תעסוקת ישראלים בענפים האלה. הם נתנו שם דוגמאות לבניין, חקלאות וסיעוד, דוגמאות מהסוג הזה. בנוסף לזה, הצוות הזה דן בכל מיני הצעות להרחבת התכולה של מענקי עבודה מועדפת, גם בענף החינוך, גם בחינוך בלתי פורמלי, דרך אגב, גם בענפים נוספים. ההמלצה הייתה לא לתמוך בהרחבה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אין בעיה, אז תתקצבו, תתחילו להביא שכר הולם לסייעות. << דובר >> משה פסל (הליכוד): << דובר >> המלצה של מי? << אורח >> קריאה: << אורח >> אין הבנה שאנחנו במצב חירום לאומי. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> חברים, אני לא צריך עזרה. אני יודע להתנהל מול האוצר לבד. << דובר >> משה פסל (הליכוד): << דובר >> אבל של מי הייתה ההחלטה? << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> של אותה ועדה. אני לא חולק. אני לא יודע מה היה באותה ועדה, אבל אני אקרא את הדוח. אני רק אומר אין בעיה, אתם לא רוצים להכניס את זה בעבודה מועדפת? תתקצבו את הסייעות כמו שצריך. תנו שכר הולם, תנו להם להמשיך. אין רצף. תבינו, זה פוגע בסוף בכלכלת המדינה. רום, אני אומר לך כאיש אוצר. אתם פוגעים בכלכלה עצמה. ההורים האלה לא יוצאים לעבוד. היא מסיימת שעתיים לפני כי היא צריכה להוציא את הילד שלה מהגן. << אורח >> רום בר אב: << אורח >> אז אני עוד רגע אתייחס לזה. אני רק רוצה להמשיך להתייחס לעבודה המועדפת ככלל, למנגנון הזה. אז אמרנו, דיברנו על זה שעבודה מועדפת תקפה לחצי שנה. זאת אומרת שככלל, רוב הענפים שבהם מועסקים האנשים בעבודה מועדפת, הם באים לתקופת המענק, לחצי שנה. << דובר >> משה פסל (הליכוד): << דובר >> נו, מה הבעיה בזה? << אורח >> מור דקל: << אורח >> יש לך היום סייעות שנשארות חודשיים ובורחות. << דובר >> משה פסל (הליכוד): << דובר >> הם ייחשפו. << אורח >> רום בר אב: << אורח >> הדבר הזה לא נותן מענה. << דובר >> משה פסל (הליכוד): << דובר >> לא, אתה טועה. הם ייחשפו למקצוע. וחלק מאותם אלה שהולכות והולכים להיות כסייעים וכסייעות אולי פתאום יתאהבו בזה ויגידו וואלה, מתאים לי להיות סייעת. היא קיבלה את המענק - - - << אורח >> קריאה: << אורח >> על הילדים שלנו הסיפור הזה. << דובר >> משה פסל (הליכוד): << דובר >> אתה שולח יותר לידים. << אורח >> קריאה: << אורח >> איך בסיעוד זה עובד ובגן לא? אני לא מבינה. << אורח >> קריאה: << אורח >> זה על ילדים. << אורח >> רום בר אב: << אורח >> מבחינת המצב בשטח היום, א' אנשים באים לתקופת המענק ולא מעבר לה. ב', אנחנו לא רואים שהדבר הזה מגדיל את היקף המועסקים בענפים האלה. כלומר, הכלי הזה לא מיישם את - - - << דובר >> משה פסל (הליכוד): << דובר >> אתה יודע כמה אנשים הגיעו בעבודה מועדפת לעבוד באילת ונשארו לעבוד במלונות והיום הם סמנכ"לים ומנכ"לים. << אורח >> קריאה: << אורח >> אבל אין אופק בחינוך. הרי אתם בעצמכם אומרים שאין משכורת, אז לפי מה הם יישארו? << אורח >> רום בר אב: << אורח >> אני יכול להגיד שמועסקים בעבודה מועדפת סדר גודל של 12,000 איש בשנה למשך חצי שנה. זה אומר שזה תוספת מועסקים על פני כל המשק של 6,000 מועסקים. זו כמות מאוד לא גדולה. << דובר >> משה פסל (הליכוד): << דובר >> ברור, זה מאוד לא גדולה כי אתם מאפשרים רק במלונות ורק בתחנות דלק, במקום לפתוח למקצועות אלטרנטיביים. 20 שנה לא שיניתם. << אורח >> רום בר אב: << אורח >> מי שמאפשר הוא המחוקק שקבע בחוק את המקצועות. זה לא המשרד. << דובר >> משה פסל (הליכוד): << דובר >> לא, לא, אתה אמרת. רגע, אז יש פה חלוקה. לא הבנתי, זה המחוקק או שהשר יכול לשנות? << אורח >> רום בר אב: << אורח >> זה המחוקק כפי שקבע בחוק ביטוח לאומי. << דובר >> משה פסל (הליכוד): << דובר >> לא הבנתי. אני בשביל להוסיף מחר את הסייעות לעבודה מועדפת, אני חייב את זה בחוק או שאני יכול לקבוע את זה כתקנה כשר? << דובר >> תמי סלע: << דובר >> אפשר בצו. השר יכול בצו באישור הוועדה. << דובר >> משה פסל (הליכוד): << דובר >> אוקיי, אז זה לא חקיקה. << דובר >> תמי סלע: << דובר >> ולהוסיף לתוספת. << אורח >> רום בר אב: << אורח >> באישור הוועדה. << דובר >> תמי סלע: << דובר >> אישור ועדה. זה לא חקיקה ראשית. << אורח >> רום בר אב: << אורח >> אוקיי. אישור ועדה מבחינתי עובר את המחוקק. מה שאני רוצה להגיד רגע, עבודה מועדפת, שוב, אנחנו לא רואים שהיא מגדילה את כמות המועסקים בענפים בהם יש עבודה מזכה. ולכן יש לנו יסוד סביר להניח שהדבר הזה יקרה גם בענפים נוספים, ככל ועבודה מועדפת תורחב. הדבר הנוסף שנאמר זה מה שאמר יושב-הראש בעצמו. בסוף רגע שכר העבודה של הסייעות מתוקצב מתקציב המדינה. האופן שבו הוא מתוקצב היום זה כפי שנקבע בהסכם השכר בין השלטון המקומי להסתדרות. ככל ויש איזה שהן טענות לעניין השכר, הפלטפורמה הנכונה לדון בה זה הסכם השכר. ולא לנסות לייצר את אולי הפתרונות בכלים שהם לא נכונים. הם חלים באופן שונה על מועסקים בענף. כלומר, אם יש לי סייעות שהן בוגרות שירות לאומי וצבאי וסייעות שהן לא, אז סייעות שהן לא בוגרות הן לא יוכלו להיות מוטבות מהמענק הזה. כלומר, זה מפלה חלק. << דובר >> משה פסל (הליכוד): << דובר >> אתה אמרת שהרעיון המסדר מאחורי עבודה מועדפת הוא איפה שיש מחסור או תחלופה של עובדים זרים. << אורח >> רום בר אב: << אורח >> אמרתי תחלופה של עובדים זרים. << דובר >> משה פסל (הליכוד): << דובר >> אנחנו בדיוק כאן במחסור. << אורח >> רום בר אב: << אורח >> אמרתי תחלופה של עובדים זרים. << דובר >> משה פסל (הליכוד): << דובר >> לא, לא, אמרת שני פרמטרים. << אורח >> רום בר אב: << אורח >> מחסור שמתייחס לתחלופה של עובדים זרים, זה מה שאמרתי. זאת הייתה הכוונה. אז אם צריך, אני מחדד את זה. << אורח >> מור דקל: << אורח >> אוי ואבוי. אם אתה יכול לתפוס חיילות משוחררות שיכולות להיות עתיד לחינוך בישראל ולהתחיל להכניס אותן למערכת מההתחלה, למה לא? << אורח >> רום בר אב: << אורח >> ככלל אנחנו רואים שזה לא מייצר אפקט - - - << אורח >> מור דקל: << אורח >> אפשר שאלה לרום? רום, מבחינת תקציב. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> כי עשיתם את זה על תחומים לא נכונים. << אורח >> מור דקל: << אורח >> מבחינת תקציב, אם הדבר הזה עכשיו נכנס. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> רגע, תעצרי. הבא שמתפרץ אני מוציא. די, מספיק, יש גבול. אין לדיון הזה לא התחלה ולא סוף. כן בבקשה מור. << אורח >> מור דקל: << אורח >> אני רק רוצה לשאול שאלה. הרי כל שנה יש תקציב מיועד לעבודה מועדפת. הרי יודעים כמה חיילים משוחררים או חיילות אמורים להשתחרר. << אורח >> רום בר אב: << אורח >> נכון. << אורח >> מור דקל: << אורח >> כלומר יש תקציב כבר קיים. זה לא משנה אחר כך לאן החייל או החיילת המשוחררים בוחרים ללכת. אתה לא צריך להוסיף תקציב לאירוע הזה. << אורח >> רום בר אב: << אורח >> אני אחדד את זה. מה שאת מתארת זה אומר שאנחנו גם נצטרך להוציא. << אורח >> מור דקל: << אורח >> למה להוציא? << אורח >> רום בר אב: << אורח >> התקציב היום מתאים לסך אנשים מסוים שזכאים למענק מידי שנה. << אורח >> מור דקל: << אורח >> אוקיי. מאה אחוז כולם משתמשים בו? << אורח >> רום בר אב: << אורח >> לא, מתוך סך האנשים הנוכחי. אבל התקציב מותאם לסך המממשים מידי שנה. אם אתם עכשיו מדרים על הגדלת מספר המשתמשים, בוודאי שנדרש שם הגדלת התקציב בהתאם. אם את אומרת שאת מניחה או את רוצה לייצר סיטואציה שבה התקציב שיוצא בגין המענק הזה לא יגדל, צריך לצמצם את היקף המממשים מענף אחר. << אורח >> מור דקל: << אורח >> אני מניחה שהקרן להכוונת חיילים משוחררים, ביטוח לאומי, יש להם את הנתון שאמורים להשתחרר השנה 20,000 חיילים וחיילות משוחררים. << אורח >> רום בר אב: << אורח >> לא, אנחנו יודעים בדיוק כמה יממשו. << אורח >> מור דקל: << אורח >> רגע. אתה אומר אני נותן את התקציב בהתאם למה שאני יודע פחות או יותר שבאים לעשות את העבודה המועדפת. לא בהתאם ל-20,000. << אורח >> רום בר אב: << אורח >> לא, לא. << אורח >> מור דקל: << אורח >> זה מה שאמרת עכשיו. << אורח >> רום בר אב: << אורח >> אני נותן בהתאם למספר המממשים היום בהתאם - - - << אורח >> מור דקל: << אורח >> המממשים. לא החיילים. הרי השנה פתאום יכול להיות שיהיה לך יותר מממשים. << אורח >> רום בר אב: << אורח >> בוודאי. << אורח >> מור דקל: << אורח >> ולאו דווקא אם הכנסת עוד מקצוע נוסף. אם השארת את המקצועות הקיימים. אבל אתה מחויב לתת את התקציב הזה מראש. << אורח >> רום בר אב: << אורח >> אבל הצפייה שאני לוקח בחשבון לתקציב היא בהינתן המקצועות הקיימים. ככל שאתם לוקחים, שנייה רגע. התקציב לוקח בחשבון את זה שיכולה להיות סטייה מסוימת בהיקף המימוש בהינתן המקצועות הקיימים. ככל שמוסיפים מקצועות חדשים בוודאי שנדרש להגדיל את התקציב בהתאם. << אורח >> מור דקל: << אורח >> אבל התקציב מלכתחילה היה אמור להיות תקציב שמותאם לכמות החיילים והחיילות המשתחררים במדינת ישראל. אם אתה נותן את זה כהטבה - - - << אורח >> רום בר אב: << אורח >> לא. << אורח >> מור דקל: << אורח >> מה לא? אם אתה נותן אופציה לכל חייל וחיילת משוחררים או שירות לאומי שאתה יוצא מהשירות אתה זכאי לעשות עבודה מועדפת, אתה חייב שיהיה לך מלכתחילה תקציב מותאם לכל הכמות של החיילים והחיילות. << אורח >> רום בר אב: << אורח >> וזה מה שקורה. << אורח >> מור דקל: << אורח >> אם הם מממשים את זה או לא - - - << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> מור, יש הבדל בין המצוי לרצוי. << אורח >> מור דקל: << אורח >> לא, אבל אני אומרת, זה לא אמור לתת לו עוד תקציב. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> המצוי הוא שהאוצר מתקצב מתקציב המדינה לפי הממוצע שהיה בשנים הקודמות. ומבחינתו לצורך העניין אם 6% מכלל המשתחררים נכנסים ומבקשים את המענק שלהם - - - << אורח >> מור דקל: << אורח >> זה לא אמור להיות תוספת תקציבית, זה אמור להיות תקציב קיים. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אוקיי. << אורח >> מור דקל: << אורח >> למה זה קל? כי משנה לשנה זה פחות מתדלקים, פחות אנשים רוצים לעבוד במלונות. אני רוצה לדעת כמה - - - << אורח >> קריאה: << אורח >> גם מזמן כבר אין דבר כזה מתדלק, הכול בשירות עצמי. << אורח >> מור דקל: << אורח >> חצי אחוז שבוחר לעבוד בסיעוד. חצי אחוז, תראו את הנתונים. אולי 500 חיילים משוחררים. בין 150 ל-250 חיילים וחיילות משוחררים בוחרים ללכת לעבוד בסיעוד. אז למה אנחנו משאירים את זה שם? או שאולי דווקא כדאי להגדיל עוד. גם ה-150-250 האלה הם אוויר למערכת. גם 200 סייעות שייכנסו הן אוויר למערכת החינוך. צריך להסתכל על זה ככה. << אורח >> רום בר אב: << אורח >> רק אשמח, חבר הכנסת, לגבי השאלה שאלת. תוספת של, ניתן דוגמה 5,000 מממשים למענק עבודה מועדפת מידי שנה העלות שלה היא סדר גודל של 60 מיליון שקלים. << אורח >> מור דקל: << אורח >> שוב פעם, אני אומר, זה אמור להיות תקציב שמלכתחילה אתה אמור לייעד אותו. אם אתה יודע שיש לך X חיילים משוחררים אז אתה צריך לשים את הכסף הזה בצד. << אורח >> רום בר אב: << אורח >> בהינתן סך המקצועות הקיים, הצעת החוק המועדפת - - - << אורח >> מור דקל: << אורח >> אתה יודע מה אתה עונה לי עכשיו? אתה עכשיו ענית לי למה כנראה יש אינטרס לא לשנות את המקצועות הקיימים. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> חד משמעית. << אורח >> יעל חג'בי: << אורח >> ברור, זה לא ברור לכם? << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תודה רבה. המוסד לביטוח לאומי, בבקשה אלינה. << אורח >> אלינה מילקין קזקביץ: << אורח >> שלום, אני אלינה מילקין, מנהלת אגף גמלאות מחליפות שכר. קודם כל אני חדשה בתפקיד, אז לי אין את כל ההיסטוריה. אני מבחינתי זה דף חדש. אני אישית חושבת שיש מקום לבחון את המקצועות. אנחנו לאורך שנים רואים שכמות האנשים שמממשים את המענק לא כמות גבוהה. אבל לצד זאת אני חייבת לציין עוד משהו שלא ציין הנציג של האוצר, שהעבודה המועדפת מחויבת שמונה שעות עבודה. שאני לא יודעת אם זה מסתדר בדיוק עם עבודה כזאת או אחרת, אבל גם את זה צריך לקחת בחשבון. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> זה בדיוק מה שצריך. מ-8:00 עד 16:00. << אורח >> אלינה מילקין קזקביץ: << אורח >> זה צריך להיות שמונה שעות עבודה חצי שנה. אני גם אציין שבאמת ההיסטוריה מלמדת שהרוב המוחלט לא ממשיכים בהכרח את העבודה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> חברים, כשיש דימום קודם כל שמים חוסם עורקים. << אורח >> מור דקל: << אורח >> תודה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> כרגע המקצוע הזה והצורך בסייעות המדינה מדממת. אין. אתם לא מבינים? זה לא מחר ייסגרו גנים, זה אתמול נסגרו גנים. << אורח >> איילת קציר: << אורח >> זה בדיוק מתחבר למה שעידן אמר, שאנחנו כל הזמן יוצרים פלסטרים. וכשאתה שם חוסם עורקים, רגע, אני לא מתנגדת לגמרי. אבל בסוף כשאתה שם חוסם עורקים יותר מידי זמן אתה צריך לכרות את הרגל או את האיבר. << אורח >> מור דקל: << אורח >> למה חוסם עורקים? אני עשיתי זום עם השלטון המקומי - - - << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> איילת, לכן אני מצאתי לנכון לחבר את שני הדיונים. ומצד אחד לקדם את הנושא הזה של עבודה מועדפת, מצד שני לעצור את הקיצוץ בסייעות. << אורח >> מור דקל: << אורח >> שלטון מקומי מכשיר סייעות, יש כבר הכשרה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> ואם מחר בבוקר ייכנסו 600 סייעות לתוך המערך, ומצד שני ניתן להם שכר הולם, אז הן ימשיכו. מה לעשות? זה טבע הדברים. << אורח >> יעל חג'בי: << אורח >> לעבוד על השכר. << אורח >> איילת קציר: << אורח >> העניין הוא אחר. אנחנו כל הזמן מייצרים פלסטרים. כל הזמן, רגע, מור. באמת, את מדברת מדם ליבך. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> איילת, אנחנו לא מייצרים פלסטר ואנחנו לא באים לקבע מצב. אנחנו אומרים כרגע יש דימום, החולה עומד למות ואנחנו צריכים להציל את החולה. זהו. יש מספר פעולות שצריך לעשות. << אורח >> איילת קציר: << אורח >> אז כל פעם מחדש זה אותו דבר. ומוצאים פתרון והופכים אותו לקבוע. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> הפעולה הראשונה היא חוסם עורקים. הדבר השני, לשים תקרות תקרה או מה שצריך ולהתחיל להעלות את השכר. שני הדברים צריכים להתקדם בד בבד. << אורח >> איילת קציר: << אורח >> ואז זה נשאר בזה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> לא, זה לא יישאר בזה. אנחנו צריכים בד בבד להתקדם. ודנו בדיון הקודם, צריך להקים רשות לגיל הרך וצריך מישהו שיתכלל את זה וצריך שסוף סוף המדינה הזאת תבין. בסדר, אז אנחנו שם. אנחנו שם והוועדה שם ולשם אנחנו חותרים. << אורח >> אלינה מילקין קזקביץ: << אורח >> אני אסיים רק משפט אחד. אני התחלתי מזה שאני יחסית חדשה בתפקיד. ואני חושבת שכן הגיע הזמן לפתוח את זה ולחשוב על זה ולדון בזה ולהביא איזה רפורמה. אני לא יודעת אם זה מתאים לחינוך, לא מתאים לחינוך, אבל סתם לאפשר לחבר'ה בהתאם לכל השינויים שקרו בשנים האחרונות, לבחון את כל הסוגייה הזאת מחדש. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> משרד החינוך בבקשה. אחרי זה נתחיל לעשות סבב. בבקשה. << אורח >> אורנה פז: << אורח >> לגבי עבודה מועדפת – כמו שאתה אומר, אנחנו צריכים חוסם עורקים כרגע. אבל לאור מה שהציגו פה האוצר לא נוכל לעמוד בזה. כלומר, אם חצי שנה, אז מה עשינו בזה? צריך לעשות איזה שהם שינויים והתאמות. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אורנה, מחר בבוקר יש לך סייעות? << אורח >> אורנה פז: << אורח >> אבל חצי שנה זה עוד פעם חוסר יציבות. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אני שואל. אני לא אומר לקבל, שנייה. תעצרו שנייה. << אורח >> מור דקל: << אורח >> אפשר לומר שחצי שנה זה על חשבון המענק ועוד חצי שנה - - - << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> חברים, אתם מאלצים אותי, אני אעצור את הדיון. או להוציא. << אורח >> אורנה פז: << אורח >> - - - בפורמט הזה זה לא נכון. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אורנה. << אורח >> אורנה פז: << אורח >> אנחנו מדברים על הסייעות בגני הילדים או על מטפלות במעונות? << אורח >> יעל חג'בי: << אורח >> גם וגם. << אורח >> אורנה פז: << אורח >> אני אגיד שוב. אני בעד, אנחנו כמשרד בעד להכניס, אבל יש כמה סייגים. כלומר, אם זה יהיה, עוד פגם, פלסטר לחצי שנה ללא הכשרה אז אנחנו לא נרצה לקבל את זה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אני גם לא שם. << אורח >> אורנה פז: << אורח >> אנחנו רוצים שזה ישמר, יעשה יציבות בתוך המערכת. לפחות שאני יודעת שיש לי שנה. אני כן חושבת שזה יכול להביא לנו אנשים טובים למערכת שיבחרו אחר כך בחינוך, והלוואי. אבל בתנאים האלה לא נוכל לעמוד בזה. << אורח >> יניב בר אור: << אורח >> אבל אורנה, בשנה הראשונה גם ככה היא לא חייבת הכשרה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> יניב, אתה תקבל זכות דיבור בהמשך. << אורח >> אורנה פז: << אורח >> אנחנו נרצה להכשיר אותה ונרצה שזה יהיה מינימום לשנה. << אורח >> מור דקל: << אורח >> על סייעות או על מטפלות? אבל סייעות, לי הייתה שיחה - - - << אורח >> אורנה פז: << אורח >> סייעות היום לפי ההסכם החדש מקבלות הכשרה מהרשות המקומית. << אורח >> מור דקל: << אורח >> יפה. כי זו השיחה שהייתה לי עם השלטון המקומי והם אמרו לי סייעות של גני עירייה, אנחנו יש לנו, אנחנו מכשירים אותם. רק תביאי לי את העוד 100,150 האלה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> מור, אתם רוצים לנהל שיח, אני מיותר, אני אסגור את הדיון. מה שיהיה לה כסף זה הכשרות למטפלות. << דובר >> רון כץ (יש עתיד): << דובר >> מה האוצר אומר? << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> האוצר לא בעד. בואו חברים, תבינו. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> אם היה אפשר להפריט את המדינה. << דובר >> רון כץ (יש עתיד): << דובר >> לא, זה לא יפה ככה. הם עושים עבודה חשובה גם. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> לא אמרתי שהם לא עושים עבודה חשובה וזה לא קשור לדעות הכלכליות. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> יש פה בעיה אמיתית בחוסר כוח אדם. גנים נסגרים, מעונות נסגרים, מטפלות בסוף פוגעות, אני אומר, עשבים שוטים, פוגעים בילדים. אין מספיק הכשרות. אנחנו צריכים לשים סוף לדבר הזה. אני לקחתי על עצמי במושב הזה לקדם את הנושא הזה של הגיל הרך. אנחנו כבר בדיון השלישי או הרביעי מתחילת המושב, מאתמול. אני הולך לקחת את הדבר הזה עד הסוף. אבל אנא מכם, בואו ניתן לדיונים האלה להתקדם, להתנהל כמו שצריך. הביקורת שלי נשמעה. יש לי ביקורת כלפי הממשלה, כלפי האוצר. אין מספיק תקציבים. התקציב, השכר של הסייעות ושל המטפלות לא הגון, לא נכון והוא פוגע בסוף גם בכלכלת המדינה. אני אמרתי לכם חד משמעית שאמא או אבא יוצאים שעתיים לפני כן מהעבודה זה פוגע קודם כל בכלכלת המדינה. ב', זה פוגע בסייעת עצמה, ג' זה פוגע בילדים. << אורח >> אורנה פז: << אורח >> ופוגע בעתיד המדינה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> נכון. אז שמישהו יתאפס פה על עצמו ויגיד אתה יודע מה? אני שומע. אני מבין ואני שומע את מה שאיילת אומרת. אנחנו לא צריכים לקבע את זה ולשים פלסטר ולהגיד טיפלנו בבעיה. אני אומר, צריך חוסם עורקים, צריך להעלות את השכר של המטפלות והסייעות. משרד החינוך בעד, הביטוח הלאומי אומר אני מוכן לשקול את זה. בואו נעשה שולחן עגול, בואו נתחיל להתקדם. אם צריך, נקדם את זה בחקיקה. יש פה אופוזיציה-קואליציה. כולנו במטרה אחת, בכיוון אחד – לפתור את המשבר הזה. המשבר הזה היום מתחיל לגדול ואנחנו לקראת פיצוץ. אמרתי את זה גם במושב הקודם. << אורח >> נועה שאואר: << אורח >> אבל אתה חושב שזה יפתור אותו? << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> כן. << אורח >> נועה שאואר: << אורח >> אתה באמת חושב שזה יפתור לטווח הארוך? << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> כן, לטווח הארוך כן. << אורח >> נועה שאואר: << אורח >> אבל עכשיו מקצצים - - - << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> חד משמעית כן, לטווח הארוך זה יפתור. נציג הרווחה ואחרי זה לפי סדר הנרשמים, חנן דגן. דינה בן לביא, בבקשה גברתי. << אורח >> דינה בן לביא: << אורח >> שלום לכולם, אני דינה בן לביא, מנהלת תחום גיל הרח, מינהל מוגבלויות משרד הרווחה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אצלכם אתם מרגישים גם חוסר? << אורח >> דינה בן לביא: << אורח >> יש גם חוסר במעונות היום השיקומיים. אני כן אגיד שאני תומכת בעמדה הזאת של עבודה נדרשת. במעונות יום שיקומיים אני קצת פחות חוששת מוסר הכשרה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אני אגיד לכם, את האמת אני שואל את עצמי, שנייה חברים. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> כל הבנות שירות שמגיעות למעונות היום, איזה הכשרה? << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> רויטל, אני אוציא אותך. << אורח >> דינה בן לביא: << אורח >> את מוכנה לא לצעוק עליי? מה זה? שוק? << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אני באמת שואל את עצמי, אם הצעות חוק כאלה של עבודות מועדפות בחינוך, חינוך בלתי פורמלי, סייעות, מגיעות לוועדת שרים לחקיקה ואני שומע פה ששם יש התנגדות ולא מוכנים לקדם את זה והוועדה מתנגדת. מגיעים לפה אנשים, נציגים של המשרדים לוועדה. המוסד לביטוח לאומי מוכן לשקול את זה, מגיע משרד הרווחה אומר אני בעד. משרד החינוך אומר אני בעד בתנאים ש-. אז מי חוסם את זה? << דובר >> משה פסל (הליכוד): << דובר >> האוצר. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> האוצר והלוביסטים. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> בסדר, אז אנחנו יודעים לקדם את זה גם בלי האוצר אם צריך. מה זה השטויות האלה? אנחנו פה במשבר. אם האוצר לא ייכנס לזה איתנו ביחד ונפתור את זה בצורה הוגנת, בצורה טובה – אהלן וסהלן. אם לא – אנחנו נקדם חקיקה. אם צריך להביא 50 ח"כים, נביא 50 ח"כים. << דובר >> משה פסל (הליכוד): << דובר >> צריך לדעתי להתקדם בחקיקה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> נביא 50 ח"כים, חלאס. חבל על הזמן. << דובר >> משה פסל (הליכוד): << דובר >> בוועדה אתה יכול לקדם חקיקה של הוועדה עצמה, אתה לא צריך לחכות לאף אחד. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> לא, לא, רק ועדת חוקה. ועדת כנסת וועדת החוקה בלבד. דינה, בבקשה. סליחה. << אורח >> דינה בן לביא: << אורח >> כמו שאמרתי, במעונות יום שיקומיים יש צוות מאוד רחב של אנשי מקצוע מהרבה מאוד תחומים. יש גננת שהיא מנהלת כיתה, מנהלת גם שלוש וחצי משרות של סייעות. יש מקצועות הבריאות שנמצאים במשך הרבה מאוד שעות במהלך השבוע. והם בעצם מכשירים את הצוותים בהתאמה לצרכים של הילדים. נותנים להם הדרכות לאורך השבוע והסייעות יכולות להיות שם. אבל במצב כפי שתיארת, שיש באמת מחסור מאוד קשה של כוח אדם, אז לצערי גם אנחנו מתקשים לפתוח כיתות, הגם שיש מבנים לפעמים. בחלק מהמקומות יש מבנים מסודרים, בנויים. אבל אין כוח אדם ולצערי אנחנו לא מצליחים לתת מענה מלא לכל הפעוטות שנזקקים לכך. ברגע שתהיה באמת הצעה כזאת של עבודה נדרשת, ואני פחות חוששת. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> יש הצעה כזאת, היא עברה כבר פ' ההצעה שלך? << דובר >> משה פסל (הליכוד): << דובר >> כן. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אוקיי. אני מציע שתעלה אולי לוועדת שרים השבוע. אני אעבוד במישור שלי כדי שהיא תתקדם לטרומית. בבקשה, רון. << דובר >> רון כץ (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה אדוני. אני חייב לומר שאם היינו חיים בשוויץ אז הדיון התיאורטי הזה היה אחלה. אבל אנחנו חיים במדינת ישראל, במדינה שנסגרים בה גנים על בסיס יומי. אנשים, זוגות צעירים קמים בבוקר והדבר הראשון שהם עושים זה בודקים את הווטסאפ שלהם לראות אם יש גן או אין גן. זה המצב. עד שלא יכריזו על זה כתוכנית חירום במדינת ישראל ויגידו אנחנו חייבים לתעדף את נושא הגיל הרך, כמו שאתה עושה, אדוני היו"ר, אנחנו חייבים לתעדף את נושא הגיל הרך – זה לא יקרה. ואני אומר לך, האוצר צריך לתעדף את נושא הגיל הרך ובכלל את הצוותים החינוכיים במדינת ישראל. לא יכול להיות שמורות וגננות צריכות לעשות שביתות כי הן מרוויחות פחות כסף משליח בוולט. לא יכול להיות שאנחנו שמים את הדבר שהכי חשוב לנו בסוף במערכת החינוך כזאת. ולנושא הזה שאנחנו מדברים עליו, על הצעת החוק הזאת, אין ספק בכלל שאנחנו צריכים לסייע כמה שניתן, לפתוח את כל הדלתות, את כל החסמים, את כל הבירוקרטיה, בשביל לתת בסופו של דבר יציבות לילדים של מדינת ישראל. בלי היציבות הזאת, עם העובדה שכל יום נסגרים, נפתחים, מחליפים נשות צוות על בסיס יומי, אי אפשר לבנות חברה טובה. אי אפשר לבנות מערכת חינוך טובה. אני לא יודע כמה יודעים, אבל השקעה בגיל הרך בסופו של דבר, לאוזני האוצר, חוסכת כסף בעתיד. ככל שמשקיעים כסף בגיל הרך, כך צריך להוציא פחות כסף ככל שהילד גדל. זו המתמטיקה, אין מתמטיקה אחרת בעולם. לא רק במדינת ישראל, בכל העולם. לכן אני אומר לך, האופוזיציה, קואליציה ושאר הארגונים החשובים שיושבים סביב השולחן הזה, חייבים לעשות הכול לתת יציבות למערכת החינוך של מדינת ישראל. ולפתוח את הדלת לכל מי שיכול לעזור לטובת רווחתם והשכלתם של ילדי מדינת ישראל, זה מתחיל בגיל לידה. זה לא מתחיל בגיל שש, זה לא מתחיל בגיל שמונה, זה לא מתחיל בגיל 12. זה מתחיל בגיל לידה. כשאנחנו נייצר להם מערכת למידה טובה, איכותית, שעובדת ברצף מלידה עד סוף המסלול, אז נקבל מערכת חינוך ראויה וטובה במדינת ישראל. ואני מקווה שמשרד החינוך יסכים איתי הפעם בדברים האלה. תודה רבה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תודה רבה. חנן דגן, בבקשה, איחוד גני הילדים. שלוש דקות לרשותך. << אורח >> חנן דגן: << אורח >> קודם כל, בנושא של עבודה מועדפת, צריך לוודא שהמעונות נמצאים בפנים. כי מדברים על גני ילדים, מדברים על סייעות, לא על מטפלות ולא על מעונות. המצוקה היא בכל המקומות וחייבים לוודא שזה ייכנס. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> מדברים על כולם. << אורח >> חנן דגן: << אורח >> יפה. כדי שזה לא יחמוק מתחת לרדאר. עכשיו לגבי עבודה מועדפת, ומדברים פה על יעזבו המטפלות או לא. אפשר לבוא ובעצם למנף את הדבר הזה ולראות איך עושים את זה דבר משוכלל יותר. בואו, תוך כדי תעברו הכשרה, תקבלו איזה אופק עתידי. לבוא ולעשות את זה משהו שהוא משולב כמה דברים יחד ואנחנו יכולים באמת להשאיר הרבה יותר אנשים בתוך הענף הזה מאשר בכל מצב אחר. צריך לעבוד ולחשוב על זה ביחד איך מקדמים את זה בנוסף. אבל עם כל זה שזו בעיה נוראית, אנחנו נמצאים בבעיה הרבה יותר גדולה. נכון להיום, גם עם המטפלות הקיימות לא ניתן לחדש את הרישיונות לגנים. עד ה-30 לחודש יש לנו לסיים. אין לנו הכשרה למטפלות. יש הרבה מטפלות שלא עברו את קורסי ההכשרה ולא ניתן על פי החוק, החל מהשנה, לחדש את הרישיון. עומדים מאות גנים לפני חידוש ולא יכולים לחדש. אנחנו חייבים להכניס פה, צריך לשנות את כל הדיון על זה. זה סוף חודש, נגמר. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אורנה, את יכולה להתייחס לנקודה הזאת? זאת נקודה חשובה. << אורח >> סוהיר שקרו: << אורח >> אני סוהיר, מאגף הרישוי, מינהלת אגף הרישוי של מעונות יום במשרד החינוך. לגבי הכשרות, נכון, הייתה הקלה בתקנות החוק. תוקף התקנה הסתיים השנה. המשרד פועל להאריך את תוקף התקנה, לתת עוד שנתיים עד שהמטפלות הוותיקות ישלימו את ההכשרה. אנחנו נמצאים בדיונים מול משרד המשפטים. אני מקווה שבשבועות הקרובים אנחנו נקבל תשובה לגבי ההכשרות. << אורח >> חנן דגן: << אורח >> שבועות הקרובים? כבר נגמר האפשרות להגיש את הבקשה. << אורח >> סוהיר שקרו: << אורח >> מקסימום אנחנו ניתן הארכה, אל תדאג. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> נטפל בזה, בסדר? אני מבקש ממשרד החינוך, במידה ועד ה-25 לחודש – פתרתם את הבעיה, פתרתם. במידה ולא, הוועדה תתכנס ואני מבקש למצוא פתרון מיידי. לא יתכן שיגיע 30 לחודש ואנשים לא יוכלו לקבל את הרישיון. אמרתי, אנחנו במשבר. אם אתם לא פותרים את הבעיות אז אתם מחריפים אותו. לא מספיק שאין סייעות - - - << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> זה עניין סטטוטורי, את לא יכולה לסגור את זה כשיחת מסדרון. זה סטטוטורי. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> עכשיו גם לא יהיו רישיונות. אז מה עשינו? << אורח >> סוהיר שקרו: << אורח >> חשוב לי לחדד שאנחנו גם פעלנו לפתיחת קורסים מקוצרים, של 120 שעות. אז גם המטפלות יכולות להירשם. 120 שעות זה לא בשמיים. אפשר את הקורס הזה לעשות בחודשיים-שלושה לסיים אותו ולקבל את התעודה. אבל הם לא נרשמים. גם פה יש בעיה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> למה הם לא נרשמים? << אורח >> סוהיר שקרו: << אורח >> הנה, חנן יכול להגיד. << אורח >> יעל חג'בי: << אורח >> הן לא מתוגמלות. להביא אותן אחרי שמונה-תשע שעות עבודה? לעשות קורס. מי משלם להן על זה? << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> מישהו משלם, מתגמל אותן על ה-120 שעות האלה? << אורח >> קריאה: << אורח >> לא. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אז מה אתם מצפים? אחרי שמונה שעות קשות - - - << אורח >> אורנה פז: << אורח >> הלימודים הם על חשבוננו, הזמן הוא שלהן. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> בדיוק. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אז אתם צריכים לקחת בחשבון, אין בעיה. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> עובדי משרד החינוך גם עושים דברים על חשבון הזמן הפרטי שלהם? << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> רויטל. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> נו, באמת. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> זו בדיוק הבעיה. ולכן הגיעה ההצעה הקודמת, בדיון הקודם, של הרשות, מסיבה אחת. שמה שקורה, מצד אחד רוצים שהכול יהיה במשרד החינוך. מצד שני אומרים אוקיי יסודי ועל יסודי יש לנו התנהלות מסוימת, תגמולים על השתלמויות והכול. ומה שקשור לגיל הרך אנחנו מממנים את ההשתלמות, אבל אתם לא מקבלים תגמולים. אם אתם רוצים את הכלה, אז הכלה מגיעה עם כל הנדוניה. אי אפשר להחליט מה לוקחים ומה לא לוקחים. << אורח >> איילת קציר: << אורח >> אבל אתה יודע שהשמיכה קצרה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> בסדר. << אורח >> קריאה: << אורח >> לא, היא לא כל כך קצרה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אז אנחנו פה. << אורח >> איילת קציר: << אורח >> ברור, אני לא סתם אומרת את זה, כי זה צריך לחזור לבית הזה. תראה כמה שעות אנחנו יושבים פה וצריך ללכת להביא כסף. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> נכון. ולכן אנחנו פה. בבקשה. סליחה שעצרתי אותך באמצע. << אורח >> סוהיר שקרו: << אורח >> אני רוצה להסב את תשומת ליבכם. לא החוק ולא התקנות מחייבים את משרד החינוך להכשיר את המטפלות על חשבונם. אוקיי? סייעות, מטפלות, אני מדברת על המטפלות. אבל משרד החינוך, מאז שעברנו למשרד החינוך ממשרד העבודה, הוא לקח יוזמה ומכשירים. גם בהכשרה פדגוגית על חשבון המשרד, גם קורס התנהלות בטוחה ועזרה ראשונה, על חשבון המשרד. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> מצוין. << אורח >> סוהיר שקרו: << אורח >> אני חושבת שזה יפה מאוד. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> חשוב, התקדמות. זה לא מספיק. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> מעולה. עכשיו תשלמו להם השעות האלה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אני מסכים איתך, התקדמות. כברת דרך. אבל יש עוד. יש עוד מה לעשות. << אורח >> סוהיר שקרו: << אורח >> אוקיי, אנחנו נבדוק את זה. אם תהיה אפשרות, האוצר פה, יתקצב. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תהיה אפשרות, לא תהיה ברירה. בואו, תבינו, אני הודעתי את זה גם הבוקר. ואני כאן יד ביד עם חה"כ ינון אזולאי. אנחנו כסיעת ש"ס לקחנו את ההחלטה הזאת ללכת לרשות. האוצר רוצה לשלם 60 מיליון על הקמה? תפדל, תקימו. אתם לא רוצים, אנחנו מוכנים לבוא לקראתכם. הנה, אני אומר לכם. התרשמתי הבוקר ושמעתי את זה לראשונה, ואני שמח על זה אורנה, שאתם מתחילים לבנות כיוון של הקמת אגף, יחידה, מה שיהיה. אם ההקמה הזאת לא תהיה עם תקציבים בצידה, משמעותיים, הגדלת שכר הסייעות והמטפלות, תגמולים על ההשתלמויות וכל מה שכרוך בכך, אני אומר לכם, אני לא אלך לשם. אנחנו נלך על חקיקה. חד משמעית על הרשות ונגמור בזה את הסיפור. חנן, בבקשה. << אורח >> חנן דגן: << אורח >> זאת אומרת עד ה-25. 25 מבחינתי זה כבר מאוחר מידי. צריך דבר ראשון, פעולה ראשונה, לבוא ולדחות, לאפשר להאריך את הזמן להגשת הרישיונות לחודש נוסף לפחות בשביל שעד ה-25 זה ייפתר. כי אם ב-25 כבר יהיה מאוחר מידי לעשות את זה. דבר נוסף שצריך לעשות לאחר ההארכה, צריך לתת צו שעה בשביל לפתור את הבעיה הנוכחית ואז להתחיל לטפל בהכשרות עצמן. יש לנו הרבה בעיות. אם אנחנו באים ואומרים קשה למשרד החינוך לבוא ולהכשיר את הבנות, יש לזה סיבה. אנחנו צריכים לפתור את הסיבה. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> למה בנות? אל תקרא להן ככה. הן נשים. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> רויטל, נו מה יהיה? << אורח >> חנן דגן: << אורח >> אל תפריעי לי. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> מספיק. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> זה מזלזל. אני לא מוכנה - - - << אורח >> חנן דגן: << אורח >> יש לו עוד דקה וחצי. כשתהיה זכות דיבור שלך - - - תודה רבה. << אורח >> חנן דגן: << אורח >> אני לא הפרעתי לך, אל תפריעי לי. אנחנו צריכים לקחת בחשבון את כל הדברים האלה ולהתחיל לראות איפה הבעיות. למה באמת יש בעיה להכשיר סייעות. אם אנחנו אומרים יש לנו סייעות מאוד מאוד מבוגרות, שנשאר להן שנה-שנתיים והן לא רוצות ללכת ללמוד, צריך לראות איך פותרים את הבעיה. לא רק זה, יש גם סייעות צעירות שלא רוצות ללמוד. עכשיו מה קורה? אין מספיק כוח אדם. אין מספיק כוח אדם, אוקיי, שיישארו, אין לי מישהו אחר. אם אנחנו נבוא ונפתור את הבעיה של הכוח אדם ונביא עוד כוח אדם לשוק, גברתי היקרה, את לא רוצה ללכת ללמוד, תודה רבה, מכתב פיטורים, לכי הביתה. יש מישהי אחרת. אבל אין היום מישהי אחרת. אנחנו צריכים לעשות פה ריסטארט בכל התפיסה. דברים שהעלינו אותם לפני שלוש וחצי שנים ולא טופלו. קודם כל לא צריך להתחיל מלהכשיר את הסייעות, צריך להתחיל קודם כל בקורסים של ניהול גן לבעלות הגנים, למנהלות הגנים. להתחיל משם. שהם יבואו ויכשירו את הצוות ההתחלתי. להם לתת את הכלים הראשונים. אנחנו עובדים בפירמידה הפוכה ולא נכונה. אנחנו איפה שהוא קוראים לזה המון המון זמן לחשוב איך עושים את הכול בצורה נכונה ומריצים את זה קדימה. יש פה המון בעיות. אני חושב שצריך לבוא ולעשות ישיבה רק על נושא ההכשרה. איך לבוא ואיפה הבעיות ואיך לפתור אותן. תודה רבה. << אורח >> איילת קציר: << אורח >> כבוד יושב-הראש, אני רוצה להקריא לך משהו. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> לא, לא, תכף. << אורח >> איילת קציר: << אורח >> חשוב מאוד. אנחנו יושבים פה ומנותקים קצת מבחוץ. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תכף, אני לא מנותק. תודה איילת. יעל חג'בי. תאמיני לי, אני גם עוקב איתך ביחד. הטוויטר שלי עובד. יעל חג'בי, בבקשה. << אורח >> יעל חג'בי: << אורח >> לגבי הצעת החוק, אמרתי את זה גם לחבר הכנסת. בעיניי ההצעה הזאת יכולה לעבוד רק אם יהיה איזה שהוא אופק מקצועי רציני, שבו אותם אנשים, אותם חיילים משוחררים שיבואו ויעבדו בעבודה מועדפת. קודם כל צריך לבנות איזה שהוא מסלול שבו כן, גם אם המענק מוגדר להם כחצי שנה עם כל המגבלות של ביטוח לאומי, עדיין אותם אנשים ימשיכו לעבוד למשך שנה, כחי אי אפשר לטלטל את הגנים ואת המעונות באמצע השנה ולהחליף להם צוותים. עם כל הכבוד, זה לא לעניין. וכאמור, לדעתי זה אמור לבוא ביחד עם אופק מקצועי באופן הזה שבעצם מתאפשרת להם טעימה ואז מתאפשר להם גם ללכת ללימודים, מסובסדים אולי, אוקיי? << אורח >> קריאה: << אורח >> לא קראתם את ההצעה. << אורח >> יעל חג'בי: << אורח >> על ידי המדינה, על ידי מי שצריך, בתחומים הרלוונטיים כדי להכניס עוד כוח אדם פרש לתוך המערכת. זה מהבחינה של ההצעה. אני קוראת למשרד האוצר לבדוק שוב פעם את התעדוף שלהם. אני יודעת שזה לא אתם ספציפית, אבל אתם אלה שצריכים להעביר את המסר. אנחנו רואים את זה פעם אחרי פעם שבסוף ההחלטות שאתם מקבלים דופקות את המשק באופן רחב בעיניי הרבה יותר. וזה הוכח גם לא על ידי. נגיד שאני לא מבינה בכלכלה. אני מבקשת באמת שנתחיל לדבר על השוואות השכר של המטפלות והסייעות, שזה משהו שאנחנו מדברים עליו כבר המון זמן. ועל העלאת שכר של המטפלות והסייעות. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> אבל תקשיבי, המצב הוא כזה, שנעשתה עלייה והיא לא מספקת וזה ידוע. אבל כרגע מנסים לחפש דרכים יצירתיות ואת לא - - - << אורח >> יעל חג'בי: << אורח >> אני לא נגד. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> לא, אני יודעת שאת לא נגד. אבל אני שומעת אותך. אגב, אני גם בתחום החינוך, אז אני קצת מבינה. אני יכולה להגיד לך למשל על הגן של הנכדה שלי, יש שם שתי סייעות, שתי מורות גננות שמתחלפות. זה יומיים זה יומיים, לפי השיטה הזאת של היום החופשי ועוד יום. והם רואים הרבה פרצופים שמתחלפים, זה לא כזה נורא. זה לא כזה נורא. גם אני בזמנו חשבתי שזה נורא שמתחלפים. וגם אם זה לחצי שנה. הרי מה האלטרנטיבה? בחורה שמסיימת או בחור, אגב, אני חושבת שגם בחור שסיים צבא יכול לעשות עבודה מועדפת בגן ילדים. אדרבא, רואים גם דמות גברית, זה אחלה של דבר ואחלה רעיון. אני מסתכלת על זה ואני אומרת, איפה יש עבודה מועדפת? בתחנות דלק, אני לא זוכרת מי מכם - - - << אורח >> יעל חג'בי: << אורח >> קטי, את קטעת אותי. אבל את כל זה כבר דיברנו. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> את תמשיכי לדבר, את תמשיכי. אני רוצה להתייחס, כי אחרת, זה התפקיד שלי כחברת כנסת, אני יכולה לקטוע. << אורח >> קריאה: << אורח >> לא, אבל דיברנו על זה. << אורח >> יעל חג'בי: << אורח >> לא, זה בסדר שאת קוטעת אותי, אבל את מחזירה אותנו אחורה בדיון. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> חברים, מה לעשות? חברי כנסת יכולים להתפרץ ואני נותן במשורה. כן, בבקשה. << אורח >> קונסטנטין שוויביש: << אורח >> אנשי חינוך במיוחד. << אורח >> יעל חג'בי: << אורח >> למה מתוך מה שאמרתי את מתייחסת? << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> אף אחד מכם לא מתדלק באמצעות חייל משוחרר. כל אחד מאתנו כבר מתדלק בשירות עצמי. לכן יש המון כוח אדם מבוזבז. הוא מבוזבז. כשיש כזאת מצוקה גם תוספת כוח אדם, את מתייחסת לזה כאילו הן הופכות להיות הגננות, הן הפוכות. זה לא, זאת לא הכוונה של החוק. אתם פשוט לא קראתם אותו כנראה. << אורח >> יעל חג'בי: << אורח >> אני קראתי הכול וזה לא מה שאמרתי. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> זה לא הכוונה של החוק. << אורח >> יעל חג'בי: << אורח >> זה לא מה שאמרתי. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> זה כוח עזר. עכשיו אני באה מדיון - - - << אורח >> יעל חג'בי: << אורח >> זה לא מה שאמרתי. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> עכשיו אני באה מדיון שמסביר - - - << אורח >> יעל חג'בי: << אורח >> לא, שלא ייכנס אחרי זה לפרוטוקול. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> אני עכשיו באה מדיון שמסביר על מצילים. אין מצילים במדינת ישראל. אין. ואנחנו רוצים להכשיר תלמידים בכיתות 16-17 שיוכלו ללכת כעבודה אחרי הצוהריים. הכול בסדר. << אורח >> רווית אקשטיין: << אורח >> איך הכול בסדר? איזה לקחת בני נוער שהם יצילו אנשים? << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> ובמד"א את יכולה לקחת? << אורח >> רווית אקשטיין: << אורח >> אתם אמיתיים? << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> למד"א את יכולה לקחת? << אורח >> רווית אקשטיין: << אורח >> מד"א הם לא נמצאים לבד, יש איתם מבוגר אחראי. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> הם מצילים חיים. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תעצרי, תעצרי קטי. תודה רבה. מה קרה? קטי, אני רק אתן לה לסיים את הדברים שלה, להנהגת ההורים. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> לא, לכן הייתי חייבת להתייחס. להערות שלך. << אורח >> רווית אקשטיין: << אורח >> כי הם לא יודעים לנהל את המדינה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> רווית. יעל. << אורח >> רווית אקשטיין: << אורח >> מותר לי גם להתפרץ היום, אני הייתי שקטה עד עכשיו. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> לא, ממש לא. אין לאף אחד זכות להתפרץ, מה לעשות? << אורח >> יעל חג'בי: << אורח >> בגלל הערותיה של חברת הכנסת קטי שטרית שאני מאוד מכבדת, אני אחדד שוב פעם. אנחנו לא נגד הצעת החוק. אנחנו רוצים להציע על גבי ההצעה יישום רחב יותר, סדור יותר, שייתן יציבות למערכת ולא יטלטל את המערכת. אנחנו קצת לא מסכימות על עניין היציבות וגם על עניין המוגנות, אבל זה נדבר בהזדמנות אחרת כאשר נגיע ליישום עצמו. שוב, כאפיק אחד שמטפל, זה לא יכול להיות הפתרון הסופי. בנוסף צריך לדבר על תקצוב של הקיים ואיך אנחנו מטפחים את הקיים. אי אפשר אחרת. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> זה לא הדיון אבל. << אורח >> יעל חג'בי: << אורח >> זהו, סיימתי. זה גם הדיון. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תודה רבה. יניב בר אור, בבקשה. << אורח >> יניב בר אור: << אורח >> יש המון פתרונות לפתור את עניין כוח האדם. אנחנו סבורים שקודם כל צריך להאיץ את הנושא של תהליכי הכשרה ולפתח אופק מקצועי ומסלולי התקדמות. צריך לאפשר פטור למטפלות מבוגרות, בעלות שנות ותק, עם ניסיון. לתת להן פטורים. דיברו פה אי אפשר לדרוש מאנשים שעוד מעט פורשים לפנסיה ולהגיד להם לכו עכשיו ללמוד. אנחנו צריכים כוח אדם צעיר ואיכותי, אבל לא רק עבודה מועדפת. אפשר עוד הרבה לפני. אני התנדבתי במגן דוד אדום, עשיתי עבודה - - - << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> לפני שהיא התנפלה, אנחנו דיברנו על עוזרי מציל אבל היא התנפלה כדי להגיד את מה שהיא רצתה להגיד. << אורח >> יניב בר אור: << אורח >> נכון. אז יש את הפרויקט של הנוער. אנחנו צריכים כוח עזר נוסף. אנחנו לא מדברים, שנייה, ביקשת שלא יפריעו לך, אז אל תפריעי לאחרים. אנחנו צריכים כוח עזר נוסף. יש לנו את המטפלות שלנו, המטפלות הקבועות. אבל אי אפשר לדרוש ממטפלת, כמו שאחות בבית חולים לא הולכת לשטוף רצפה וחלון, אלא יש לה כוח עזר נוסף, גם במעונות מחנכת/מטפלת צריכה לעסוק בחינוך. ואנחנו צריכים כוח עזר נוסף. אז הנוער הזה שיכול לבוא לכמה שעות ולעזור, אוקיי? אם אנחנו מדברים, אז יש גם את השירות הלאומי. וכמו שעושים במשטרה שח"ם. מורות גננות, מטפלות שיהיו חיילות. שיעבדו במעונות. הצעירים האלה יכולים להיחשף למקצוע הזה ובסופו של דבר הם יחליטו אם הם רוצים להישאר או לא רוצים להישאר. וזה שהאוצר או מישהו בא ומחליט עבורם איזה ערוץ לפתוח להם ואיזה ערוץ לסגור להם, אני חושב שזה לא הוגן, לא כלפי החינוך ולא כלפי הילדים ולא כלפי אף אחד אחר. בנוסף לזה, אני חושב שהגיע הזמן, ודיבר כאן נציג האוצר, שפותחים את האופציה של עבודה מועדפת רק אם יש עובדים זרים. חברים, אנחנו כבר מזמן שם. אנחנו צריכים עובדים זרים, אנחנו צריכים לעודד עלייה של אנשים מבחוץ שיבואו להיות כאן מטפלות וכוח עזר נוסף. כי הנשים שלנו, אוקיי? הנשים שלנו חונכו על חמש יחידות מתמטיקה ופיזיקה ותואר ראשון ותואר שני. ובסופו של דבר, אם התדמית המאוד לא טובה שנוצרה למקצוע הזה כאן בארץ, וההקלטות והאזנות סתר, וכל מה שקורה כאן, אנחנו צריכים כוח עזר נוסף. וכוח העזר הנוסף הזה כנראה לא יגיע מבנות ישראל. כי בנות ישראל לא מעוניינות לעבוד במקצוע הזה שהן חשודות, הן חשודות מראש. והעובדה היא שהן לא רוצות לבוא לעבוד במקצוע הזה, כי אף אחד לא רוצה לעבוד בתור חשודה. << אורח >> רווית אקשטיין: << אורח >> כי מדינת ישראל הוזילה את המקצוע הזה והיא לא משקיעה במקצוע הזה. ואין כבוד למקצוע הזה. ואין כסף במקצוע הזה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תודה רבה. << אורח >> יניב בר אור: << אורח >> עוד משפט אחד. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> משפט סיכום. << אורח >> יניב בר אור: << אורח >> משפט סיכום. בנוגע להענקת מענקי התמדה וכל הנושא שדיברת על הקיצוץ הזה. אז כל עוד ימשיכו להסתכל על הגנים הפרטיים לא כאל שותפים ובמעונות הפרטיים לא יקבלו את אותן זכויות, אז אנחנו עדיין נמצאים כאן בבעיה. ומשרד החינוך חייב, בוודאי אם הוא לא היה רוצה שהכנסת תחוקק חוק שייקח ממנו את הסמכויות, אלא שייתן לו סמכויות נוספות. אז הגיע הזמן שמשרד החינוך יתחיל להסתכל על המעונות הפרטיים כאל שותפים. תודה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תודה רבה. סתיו סהר, בבקשה, ויצ"ו. << אורח >> סתיו סעד: << אורח >> אני מהאגף לגיל הרך, ויצ"ו. אני רוצה להתחבר למה שמור אמרה קודם, שאנחנו בסוף זקוקים לכל דבר. אנחנו צריכים את האוויר לנשימה הזה. וגם אם זה יהיה מספר קטן של עובדות שיצטרפו אלינו זה בטוח יעזור. דיברו פה הרבה על עניין ההכשרה. יש לנו בנות שירות לאומי ב-ויצ"ו והן מקבלות הכשרה תוך כדי. ואין ברירה, הן באות אלינו לשנה, הן באות אלינו לשנתיים. ובסוף גם ה-70 בנות שנמצאות אצלנו במהלך שנה או שנתיים, עוזרות לנו מאוד ואנחנו מכשירים תוך כדי. אז אם אנחנו נעצור את סיפור העבודה המועדפת בגלל הכשרה – זה סתם עוד משהו שיעכב אותנו. << אורח >> איילת קציר: << אורח >> אבל ההכשרה הזאת נותנת כלים. זה לא הכשרה, אם רוצים לתת פטרו - - - << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תודה רבה. איילת, את עוד מעט בזכות דיבור. מור דקל, בבקשה. << אורח >> מור דקל: << אורח >> קודם כל, אני מודה על הדיון הזה. אני רק אגיד שאני רוצה להודות לחה"כ משה פסל, כי באמת אנחנו כעמותה מדברות, ויש עוד חברים משותפים כאן שמדברים על הנושא הזה של הכרה בעבודה מועדפת. גם אתה מכיר את זה כבר שנים, שאנחנו מדברות, ועוד גופים. ובאמת משה פסל החליט שהוא שם את זה על השולחן. ודווקא עכשיו צריך לדבר על זה ואני אסביר למה. כי אנחנו כבר לא במצב חירום שאנחנו עכשיו צריכים להביא נתונים. אנחנו צריכים חמצן. כבר לא, אי אפשר את הדיונים שנבקש כמה ולמה ואיך ומתי. אם קראתם את מה שהעלינו לאתר הכנסת בשביל הדיון, זה המסמך שלנו, שזה גם המסמך שאנחנו כל הזמן משדרגות אותו במשך שנים. אנחנו מתאימות אותו למצב. אנחנו מחלקות את זה לשניים: אחד, לסייעות בגילאי שלוש עד שש. סייעות בגני עירייה. ושתיים, מעונות גילאי לידה עד שלוש. כל מי שבעל רישיון הפעלה על פי חוק הפיקוח, שבעה פעוטות ומעלה, גם פרטיים וגם מפוקחים. יש פה משמעות שהיא לא רק להכניס חמצן. כי אנחנו כל הזמן מדברים על משבר כוח אדם. יש פה גם ראייה קדימה. איך מכניסים כוח אדם לעתיד. אנחנו כל הזמן דיברנו, גם בדיון הקודם, והכי ראינו את זה בדיון של אתמול. כמה אנשים, נשים, לא רוצים לבחור במקצוע הזה. התדמית שלו, סליחה, יותר גרועה מסמרטוט רצפה. סליחה שאני אומרת את זה ככה, אבל זה מה שנהיה. אני שמעתי אימהות שמתקשרות אליי, ותאמינו לי, בואו תראו את הטלפון שלי, כל יום מתקשרים אליי הורים. אצלי בגן, בזה, תתקשרי, תעזרי לי, תחברי אותי למפקחת. אני אומרת לה אז למה את לא בוחרת לעבוד בחינוך? נראה לך? אנחנו קצת צריכים לבחור חשיבה אחרת. ולא, יש פה כמה מטרות להצעת החוק הזאת. אחד זה להכניס חמצן לתוך המערכת ולהכניס חמצן איכותי. אם ראיתם, אנחנו דרשנו שיהיה לזה סינון, שיעשו בדיקה. לא כל חייל וחיילת משוחררת שרוצה לבחור בזה יכול להיכנס. כמו שאגב, איך בוחרים סייעת היום לגן עירייה? איך השלטון המקומי בוחר? אתם יודעים? 12 שנות לימוד וגם על זה כבר מתפשרים היום. אז בואו, סליחה רגע תסתכלו על מה שאנחנו כתבנו. לבדוק, לעשות את הבדיקה. שיעבור סינון מסוים לראות שהוא מותאם להיכנס. וגם אחד, השלטון המקומי שעשינו איתו שיחה על זה הוא אמר אני מכשיר את הסייעות שלי בשטח. כל סייעת בגני עירייה עוברת הכשרה דרך השלטון המקומי. כלומר, הם כן יקבלו הכשרה על הדרך. שתיים, ההצעה שלנו לגבי מעונות היום, שזה קצת אחרת, כי זה אין מה לעשות, זה להכניס חברה לטפל בפעוטות, שגם ככה צריך לעבור 120 שעות, 60 שעות הכשרה. אפשר לתת להם לאחר הסינון, לפני הכניסה למעון, 60 שעות הכשרה מרוכזות שהם כבר ייכנסו עם הכשרה מסוימת לתוך המעון שיש לו רישיון דרך משרד החינוך. יתרה מכך, כל מי שמסיים את תקופת העבודה המועדפת שלו, אחד אולי יכול להיות, אני בטוחה שגם ויצ"ו פה יגידו לי, יכול להיות שיש גם כאלה שנשארו לעבוד אחרי התקופה של השנה-שנתיים. ועל כל אחד או שניים שנקבל רק נרוויח. ושתיים, איזה יופי שאם אחרי שהם עברו תוך כדי העבודה הזאת גם הכשרה מסוימת הם גם יקבלו נקודות זיכוי או זכות כדי ללכת ולבחור ללמוד באקדמיה חינוך לגיל הרך. הדבר הזה גם להכניס חמצן וגם להתחיל להניע גלגל לשינוי לעתיק. זה לא הפתרון להכול, זה לא מה שיפתור את הבעיה של הגיל הרך במדינת ישראל. אבל אני, לצערי, יושבת פה שנים. שבוע שבוע, וכל הזמן שומעת רק למה לא. בואו נתחיל טיפה לפעול עם הלמה כן. גם אם עשינו עכשיו פסיק מתוך אלף פתרונות, בואו נתחיל איתו. בואו נתחיל להניע את המערכת. אי אפשר רק להגיד למה לא. אני עכשיו שמעתי, ובאמת, אני יודעת ממידע, כמעט כל יום מתחילת השנה מעל 100 גנים במדינת ישראל לא נפתחים בגלל מחסור בכוח אדם. שלא נדבר על תינוקיות במעונות פרטיים ומפוקחים, שאין. כי אם כבר מצליחים לפתוח שנה פלוס, אבל לא את התינוקיות של שלושה חודשים עד שנה. אם אנחנו נצליח, רום, להכניס את זה לעבודה מועדפת ונביא בשלב הראשוני, 100 נשים גברים, נשים, שיצליחו להיכנס, זה בדיוק שווה ערך ל-100 גנים שלא נפתחים לך כל יום. אולי בשנה השנייה כבר תצליח להכניס 150, אולי אחר כך 200. אבל תתחילו להניע את הגלגל. בסיעוד אנחנו בדקנו, יש בין 100 ל-200 כל שנה שבוחרים ללכת לסיעוד. גם זה חמצן למערכת. ואם יש כאלה שנשארו לעבוד בזה, המערכת רק הרוויחה. כי מי שכבר נשאר אחרי העבודה המועדפת, כנראה שהוא באמת אוהב את זה, באמת ראוי לזה וזה באמת בראש מעייניו ובכל ליבו. ואנחנו צריכים את כוח האדם הצעיר הזה והחדש. כי עוד כמה שנים, בקצב הזה, אפילו אני אגיד את זה יותר גרוע, כנראה גם שנה הבאה, המצב יהיה פי ארבע יותר גרוע. ואנחנו רואים את זה עכשיו במחאה. כי המחאה שהייתה ביום ראשון היא הייתה של יפה בן דוד. אבל מה שקורה ביום שני ושלישי זה של הצוות בשטח נגד יפה בן דוד. אז צריך להבין שהשטח מתהפך ונמאס לו שאנשים מעל הראש שלו מנהלים לו את החיים ואת העניינים ולא בוחרים את טובתו. אז בואו נתחיל גם להכניס חמצן למערכת וגם לדאוג שיהיה לנו דור חדש למערכת הזאת. אני באמת מבקשת שאם יש אופציה לפתוח את זה בחוק, בצו, בתקנה, לא משנה מה, ולהכניס לפחות 100 אנשים בשלב הראשוני לתוך המערכת, אין אחד פה שלא יקפוץ. הנה, אחד אומרים לי. 50. זה מדהים. וככה עושים שינוי, ככה משנים תפיסה. ככה גם משנים תדמית. אם אחנו נלך עם ההרחבה ונגיד שהם גם יקבלו נקודות זיכוי ללכת ללמוד תואר, אז אולי פתאום יהיה גם תדמית לאירוע הזה. ובשנה אחר כך אתה כבר לא תקבל רק סייעות עם 12 שנות לימוד, אולי תבוא אליך מישהי עם באמת תעודה. ככה עושים שינוי. תודה כבוד היו"ר. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תודה רבה. מיכל מנקס מהשלטון המקומי, בבקשה. אני רגיל לראות אותך בוועדה, שכחתי שאת בזום. זה לא מונח מולי. בבקשה. << אורח >> מיכל מנקס: << אורח >> אני שמחה להיות מהאחרונים חביבים. אני רוצה לבקש, לפני שאני מודה על קיום הדיון ובכלל, לעשות רגע סדר. אנחנו לא מדברים על סייעות לגני הילדים ויש להבדיל בין המטפלות במעונות היום לסייעות גני הילדים, שהיום ולאחר ההסכם החדש, שמן בישראל תומכות חינוך. << אורח >> קונסטנטין שוויביש: << אורח >> הן מקבלות יותר שכר? תומכות חינוך מאשר סייעות? << אורח >> מיכל מנקס: << אורח >> כן, דאגנו גם לזה באותו הסכם. אני אומרת שוב, אחד מהדברים בהסכם שחתמנו, היה לחבר בין ההכשרה שלהן ליכולת שדרוג ועלייה בשכר. זאת אומרת, אין יותר קרבות. תצאי ללימודים, את חייבת ללמוד. הרצון של הלמידה הוא של תומכת ההוראה וכך גם נבנו קורסי ההכשרה. אז אני חושבת שהמורכבויות, על אף שאנחנו רוצים לעשות רצף מגיל לידה ועד שש לפחות – המורכבויות של כל תחום הן רבות והשונות מאוד רבה. הדבר המאחד ביניהם הוא מה שאדוני יושב-הראש, אתה מוביל ולא מהיום, הוא הצורך בהכרה בגיל הרך כמשהו שהוא אפילו ברמת ביטחון. אוקיי? ממש בראיית עתיד. לכן אני אומרת כך: העבודה רבה. צריך לפתור כל מקרה לגופו. אחד ההבדלים למשל שגילאי גני הילדים הם מתוקף חוק המדינה חייבת לקיים אותם, חייבת לאייש את הגננות ולהעסיק אותם. הרשות המקומית מגייסת ומעסיקה את תומכות ההוראה. אני רוצה לבקש להודות, אמרתי שאני אתחיל בזה, לך יושב-הראש על הדיון הזה והחשיבות שאתה נותן לדבר הזה. ואני רוצה להודות לתומכות החינוך, שבימים האחרונים בזכותן ובזכות השחיקה - - - אפשר היה לפתוח הרבה גנים כשגננות בחרו שלא להגיע. אני לא נכנסת לדיון מי צודק ומה צודק. צר לי כמחנכת בישראל, ואני כזו, עם תעודת הוראה, נאלצו אנשי חינוך להסתכל בעיניים של התלמידים שהם מחנכים ולומר שהן חולות. << אורח >> איילת קציר: << אורח >> לכן השלטון המקומי לא היה צריך לעשות ככה, לנהוג כמו שהוא נהג. << אורח >> מיכל מנקס: << אורח >> סליחה? << אורח >> איילת קציר: << אורח >> אם מכבדים את המחנכות אז לא היה צריך לנהוג כך. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> איילת, תודה. << אורח >> מיכל מנקס: << אורח >> סליחה? << אורח >> איילת קציר: << אורח >> כן, לא לשלוח אותן לקאנטרי, כן. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> בבקשה מיכל. << אורח >> מיכל מנקס: << אורח >> אז רגע אני רוצה להשלים. אני אתעלם מההערה הלא ברורה שמעידה רק על חוסר ידע. אני רוצה להתחבר במספר דברים. הדבר הראשון הוא לשמר את אותו כוח מדהים בגני הילדים. אותן תומכות הוראה, ויש לנו מחסור במקום הזה ולכן אני מסכימה עם מור, הייתה לנו גם שיחה מאוד ארוכה. אני מצדיקה אותה בהרבה מאוד דברים ואני תכף אתייחס להצעת החוק הזאת. אבל בכדי לשים את המקצוע הזה במקום הנכון אנחנו חייבים להסתכל בתפיסת עולם רחבה. אנחנו רואים את החשיבות בדימוי העצמי וביכולת קידום וראיית העתיד של תומכת ההוראה, עד כדי כך שפתחנו קורס בשיתוף האקדמיה להסבה של מה שהיה פעם סייעות גני הילדים, היום תומכות החינוך, לגננות. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> איך זה עוזר לתפקיד של תומכות? << אורח >> מיכל מנקס: << אורח >> אני כשלטון מקומי זה לא האינטרס שלי. גננות הן לכאורה יחצו את הקווים מה שנקרא למשרד החינוך. אבל אנחנו בראייה שהצורך והגיל הרך באמת הוא החשוב ולא כל אחד והרצון או הצורך שלו. אז אני אומרת, יש הרבה מאוד פתרונות. אני חושבת כן שצריכה להיות הצעת חוק של חינוך כעבודה מועדפת. משום שחסרות במערכת החינוך הרבה מאוד, או חסרים הרבה מאוד כוח אדם בהרבה מאוד תחומים. חסרות גם סייעות בחינוך המיוחד, גם שמן הן לא סייעות יותר, אבל בשביל שאני אהיה ברורה. בין אם זאת סייעת שילוב. ילד שיושב בבית כי אין למצוא סייעת. בין אם סייעת בכיתות החינוך המיוחד. אז הצורך הוא רחב. אני כבר לא מדברת על לבורנטים וספרנים, כי לכאורה אם אין לבורנט רק אי אפשר לגשת לבגרות. לא נורא, אבל ההורים יוכלו ללכת לעבודה. זאת אומרת, יש לנו פה הרבה מאוד דברים. פתרון של חצי שנה הוא יותר טוב מכלום, זה נכון. אבל זה להסתפק במועט. אני הייתי שמחה, אדוני יושב-הראש, אם היית מקים שולחן עגול לכתוב איזה שהוא נייר עמדה שנותן את כל המבט הרחב. להגדיר משהו חדש, אני לא מפחדת, בוודאי שאתה לא מפחד בהכירי אותך, להגיש הצעות חוק. למה לא להגיש הצעת חוק חדשה, אחרת. מה שהיה טוב במלחמת יום כיפור ואחריה כבר לא מתאים. לא מתאים. חצי שנה זה לא מספיק טוב. אם אנחנו רוצים לעשות מקצוע חינוך כמקצוע מועדף בואו נחשוב שאולי אנחנו רוצים לממן חלק מהלימודים? בואו נתחיל לממן חלק מהלימודים במהלך תקופת הצבא בתפקידים כאלה או אחרים. כל כך הרבה רעיונות יכולים להיות ואנחנו יכולים להראות פה אופק הרבה יותר רחב להרבה יותר מהאנשים. אני רוצה להתייחס לנושא השני שהתווסף אתמול לדיון היום. נגעו בו לא נגעו בו. יש לי הרגשה שאנשים לא מכירים את המטריה. השלטון המקומי עצר, בלם, שביתה שהוא התכוון לעשות בגני הילדים משום, או לא שביתה, אני ב-fine tuning של הניסוחים, השבתת עבודתן של תומכות ההוראה וכו', בגין שני דברים: האחד התפוצץ בפנים לפני יומיים וזה דיווחים של היעדרויות של כוח אדם מגני הילדים. לא העובדים שלנו. אני מקווה שזה יוסדר. והסיבה השנייה הייתה משום שבהסכם השכר של תומכות החינוך נכתב שבדור ג', הווה אומר כל תומכות החינוך החדשות שיתחילו להיות מועסקות מספטמבר 2021 יועסקו והרשות תתוקצב בהתאם לאחוז ההעסקה שלהן. כל זה למה? וציין את זה בהגינות דן, אלא שהוא הראה רק את חצי התמונה. משום שמדינת ישראל, שעשתה את הצהרונים המסובסדים לטובת ההורים, חשבה שההורים שגרים באשכולות סוציואקונומיים 6 ומעלה לא זכאים להנחה מהמדינה. הם יכולים לשלם. לא רק זאת, היום בא on top חתימת ההסכם הכול כך מדהים הזה, בא משרד האוצר ואמר כך: לא רק שאני לא מכיר בהורים הללו, לא הכרתי אז, אלא היום אני גם לא מכיר בכם, רשויות מקומיות, שנותנות להם שירות בתשלום שלהם, של אותם הורים. זאת אומרת צהרונים ברשויות באשכולות 6 עד 10, ומדובר רק בכ-120 רשויות שכאלה, הרשויות הללו הצהרונים שהן מעמידות להורים לא מוכרים על ידי משרד האוצר. לכן משרד האוצר אמר היות ואני לא מכיר בצהרונים אז אין צהרונים. ואם אין צהרונים הגן נסגר ב-14:00. אז אני אתקצב את הסייעות הללו ב-87%, משום שהן ב-14:00 לא עובדות מבחינתי. על הפרשנות הזאת, באופן מאוד נוקשה ולא נכון, קוזזו מאות אלפי שקלים ברשויות, לסכומים מצטברים של כמה מיליונים. רטרואקטיבית מספטמבר. אני לא צריכה לספר לכם מה מצב הרשויות המקומיות. כמה מתוכן עם חשב מלווה וכמה מתוכן ללא מענקים, ללא יכולת לקבל הלוואות משום שכבר אי אפשר וכו'. אז אני לא ארחיב את היריעה על הדבר הזה. אני רק רוצה אבל לחדד. המשמעות של כל ההסכם שעשינו ביכולת שלי לגייס סייעות לגני ילדים הלכה והצטמצמה. זה אחד. וכל זאת למה? משום שאני לא יכולה לנופף - - - << אורח >> קריאה: << אורח >> לא עברו שלוש דקות? אין לה הגבלת זמן? << אורח >> מיכל מנקס: << אורח >> אם יש מישהו שאני מפריעה לו, בשביל זה יש יושב-ראש והוא יחליט מתי אני אסיים. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> בבקשה מיכל. << אורח >> מיכל מנקס: << אורח >> הסיפור של גיוס סייעות, היום אני יכולה לבוא, הייתי יכולה להגיד לסייעת במאה אחוז משרה ובתנאים הסוציאליים שאני נותנת לך, אני הרשות המקומית, את מתחילה ב-7,200 שקלים ברוטו וכבר מידי ימים או חודשים יש לך עוד יכולות להעלות. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> אבל לא נותנים לה משרה מלאה, זה מה שהיא אומרת. << אורח >> מיכל מנקס: << אורח >> בוודאי שלא נותנים. משום שהאוצר החליט שהגן מסתיים ב-14:00. באותן רשויות, אני לא צריכה לומר לכם, שאותן רשויות שני העובדים הורים. הורים שגם משרתים במילואים וגם תורמים למדינה. אז פעם אחת המדינה אומרת להם תודה, שלמו גם מחיר מלא לצהרון. אחרי זה יהיו דיונים בכל מיני ועדות, אולי יתנו להם הנחה. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> סבסוד. ואז יסבסדו אותם. << אורח >> מיכל מנקס: << אורח >> אז באותה נשימה אמר האוצר חברים, סייעות אצלכן עובדות רק 84%. היות ויש לי סייעות שכבר התחלתי להעסיק, חלקן קבועות מאותו תאריך, אני הייתי צריכה לקצץ בשכרן. לאוצר לא אכפת שאני אוסיף מכיסי, ברור שלא. אבל אי אפשר יותר. הרשויות לא יכולות יותר לעמוד במקום המדינה ולתת את הכספים שמגיעים לעובדים. התחיל הדיון בלדבר על העובדים היקרים. ואני רוצה לומר לכם, אלה הם העובדים הכי יקרים שיש לנו. סייעות גני הילדים, סייעות החינוך המיוחד, סייעות האישיות בשילוב. הם יקרים מפז. והם הולכים ופוחתים. ואם כבר השגנו הסכם נהדר אז יש מי שבא מצד אחד נותן את הכסף ומצד שני פשוט מרוקן אותו. אנחנו לא שבתנו, לא סגרנו, לא מנענו את הדבר מכמה טעמים. בעיקר מהטעם שהוסכם על עצירה של הדבר, על החזר של חלק מהכספים ועל דיון מחודש במודל ההקצאה. ואני שמחה מאוד שנושא עלה על סדר היום. לא יכול להיות שימנעו מאתנו לתת לסייעות בגני הילדים את ההסכמים והדברים שהן צריכות לקבל. תודה רבה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תודה רבה. רווית אקשטיין, בבקשה, אימהות בחזית. << אורח >> רווית אקשטיין: << אורח >> תודה. אני כתבתי כמה דברים. קודם כל, אנחנו פה מדברים את אותם דברים כבר הרבה מאוד שנים. אני באופן אישי מבקרת פה בוועדה למעלה משנה. ומור, אגב, אני חושבת שזה רעיון מבורך וכל יוזמה היא מבורכת, אבל אנחנו הרבה מעבר ליוזמות האלה. ואם יישמו את זה זה יהיה מצוין. אדוני יושב-הראש, אתה חלק מקואליציה. סליחה, אבל הדברים שלי מכוונים גם אליך, ואני יודעת שאתה אדם ראוי והלב שלך במקום טוב ואתה מנסה לעשות את השינוי. אני חושבת שאפשר יותר. תסלח לי על הדברים. ב-28 באוקטובר 2024 ישבתי פה והזכרתי לכל חברי הכנסת והממשלה שהם פה אורחים בבית הזה ונבחרו לעבוד עבור כולנו, כולל הילדים שלנו. הכישלון שנעשה בממשלה הזאת, בקואליציה הזאת, הוא כישלון חרוץ בכל פרמטר ובכל תחום. ואנחנו בימים האחרונים מרגישים ביתר שאת את ההתרסקות. יש פה ריסוק סופי של מערכת החינוך עם יד מכוונת, לאורך שנים, על כל זרמיה: החינוך הממלכתי, הממלכתי דתי. ואני רוצה להזכיר, החינוך הממלכתי זה החינוך שמחנך לעבודה, דרך ארץ, מחנך לגיוס ותרומה. אותם ילדים שאחר כך גדלים והולכים לצבא ועובדים ומפרנסים. החיילים שלנו עכשיו נלחמים, מקריבים את חייהם. הם תוצר של חינוך ממלכתי של בן גוריון, רבין, בגין. והאזרחים העובדים שמשלמים מיסים הם תוצר של החינוך הממלכתי ורק שלו. זה שדוגל בערכי מדינת העצמאות ועשרת הדברות. כל הערכים שהממשלה הזאת מבקשת לרסק, כמו שאמר יריב לוין "לוקח זמן להשמיד מה שנבנה פה בעשרות שנים". אני אומרת את זה כי הישיבה פה לאורך כל כך הרבה זמן ולהגיד את אותם דברים לאורך הרבה זמן בלי לחשוב איך עוצרים, ואני ישבתי פה באחת הוועדות ואמרתי יש אירוע חירום במערכת החינוך, צריך לעצור הכול. לא עצרנו. דיברתי על זה שתהיה שביתה בתחילת ספטמבר או כבר לא זוכרת מה, והיה שם אירוע ולא עצרו. אי אפשר להמשיך את השיח הזה. אדוני יושב-הראש, אני ממש, אנחנו נמצאים במצב של תחנונים. תעצרו את המדינה, תעצרו הכול. יש פה ילדים שנפגעים, הורים שנפגעים, מורים שהם באמת, חלקם שובתים ומוציאים מחלה, חלקם באמת חולים. הם באמת מרגישים את הקושי הנפשי, את הקושי הרגשי. עם התקפי חרדה. לא יכול להיות להמשיך לדבר, לדבר, לדבר אותם דברים ועולם כמנהגו נוהג, ממשיכים הלאה. אז אני תומכת ומודה לכל צוותי ההוראה, לכל הגננות, תומכות החינוך. לכל המורים והמורות שחולים, לבריאות. תמשיכו, תוציאו ימי מחלה. ההורים, אנחנו האימהות מאחוריכם ואני מקווה שכל ההורים במדינת ישראל יעצרו, יוציאו מחלה ויעצרו את כל האסון הזה שקורה עלינו מאז ה-7 באוקטובר. תודה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תודה רבה. איילת, קציר בבקשה. << אורח >> איילת קציר: << אורח >> שני חלקים לדברים שלי. החלק הראשון זה שפה ביקשו לוותר על לימודים לתומכות למידה או מטפלות מבוגרות ומצד שני יש לנו גם את הצעירים. צריך להבין שההכשרה הזאת שאנחנו ככה מוותרים עליה יחסית בקלות היא הכשרה שבאמת מצמצמת אלימות, מביאה להבנה של התפתחות של הגיל הרך, של ילדים בגיל הרך. זאת הכשרה שהיא מאוד מאוד קריטית. << אורח >> יניב בר אור: << אורח >> לא מוותרים עליה. << אורח >> איילת קציר: << אורח >> מבקשים הנחות והקלות. << אורח >> יניב בר אור: << אורח >> ממש לא מוותרים. הנחות והקלות לבעלות ותק שיכולות ללמד אותי, אותך ועוד כמה פה. << אורח >> איילת קציר: << אורח >> בסדר. אני לא יודעת, עבדתי רק 25 שנה בתור גננת, מורה, מפקחת. << אורח >> יניב בר אור: << אורח >> מישהי שעובדת 30 שנה היא גם כן, אפשר לבוא לקראתה. << אורח >> איילת קציר: << אורח >> לא, אני לא מסכימה. אני באה ואני אומרת זה שברגע שאנחנו מתחילים, זה שוב פעם, אנחנו חוזרים לפלסטרים. אנחנו מוותרים על הכשרה, אנחנו מוותרים על כלים שהם מאוד משמעותיים לעבודה עם ילדים. אסור לעשות את זה. וסליחה, גם כשאני עבדתי בתוך המערכת הזאת ו-25 שנים עבדתי במערכת החינוך, כל הזמן למדתי. זה לא רק הניסיון. זה לקבל עוד ידע, עוד רעיונות, עוד הבנה, עוד הבנות, עוד להתעדכן במחקרים עכשוויים. אי אפשר לוותר על זה. אנחנו בשעת חירום, אבל עדיין צריך לראות איך אנחנו מוצאים את הפתרונות. הביאו כאן כל מיני, צריך לראות איך משכללים את זה. אף אחד לא נגד. צריך לראות איך משכללים את זה. הדאגה הגדולה שלי זה שכאשר מצרפים את החיילים הצעירים האלה, את המשתחררים הצעירים האלה זה שבמדרג העבודה בתוך גן ילדים או בתוך מעון זה במדרג הכי נמוך. וזה לא כזה מפתה. ופה צריך לראות באמת איך עושים את זה. << אורח >> מור דקל: << אורח >> אם תהיה להם אופציה ללמוד אחר כך. << אורח >> איילת קציר: << אורח >> זה לא רק זה, זה מעבר לזה. << אורח >> יניב בר אור: << אורח >> גם כף היד שלנו לא שווה ואנחנו צריכים את כל חמש האצבעות וגם בצבא לא כולם מפקדים בצבא. והצבא זקוק לכולם, גם למי שמחליף גלגלים. << אורח >> איילת קציר: << אורח >> אנחנו בעד, אנחנו רוצים רק לייצר איזה שהוא ערך ולגרום להם לרצות להישאר. זה דבר אחד. אבל בעודנו יושבים כאן אני מקבלת הודעה ואני רוצה לדבר שוב על גבהות הלב של שר החינוך, של שר האוצר, של כל האנשים שיש להם מה שנקרא יד בתוך מערכת החינוך ויכולת להשפיע על מערכת החינוך. שתדעו שאף אחד לא מדבר עם הגננות, עם המורות, עם המורים, שבאמת לאור הקיצוץ ולאור ההתייחסות ולאור המקום שאנחנו שמים אותם במדרג, גם החברתי. בסוף המורות האלה עומדות לפני הילדים שלנו, כשהן מה שנקרא נמצאות שם באמת בתחתית. כולם מתעלמים מהם, ולא רק שמתעלמים מהם, גם מאיימים עליהם שלא יכירו בחופשת מחלה שהוצאה כחוק, על ידי רופא. ולא בכירים במשרד החינוך ולא בכירים במשרד האוצר יכולים להחליט האם הגננת חולה או לא חולה. וזה גם לא חוקי. במקום לחבק אותם ובמקום לגשת איתם ובאמת לראות, לשבת איתם מה שנקרא לשולחן הדיונים, אנחנו ממשיכים לחבוט בהם בימים האחרונים. אז נכון לעכשיו, 2,100 מורות ומורים חתומים על מכתבי התפטרות שייכנסו לתוקף ביום אחד. יש עוד 50 מכתבי התפטרות מגננות וגננים, שרק שתדעו שגם ייכנסו לתוקף ביום אחד, וזה כנראה יקרה בימים הזה. היה אמור להתקיים דיון חירום שבוטל בעקבות ההסכמות שהגיעו. אבל שתדע לך, כבוד יושב-ראש ועדת החינוך, שאף אחד מלבד הורים שתומכים, וכולנו תומכים במורות, במורים, בגננות של הילדים שלנו. אף אחד בממשלה הזאת, אף אחד בבית הזה לא באמת תומך בהם ולא מטפל בסוגייה הזאת. אנחנו מדברים פה על העלאת שכר, מדברים על העלאה בתנאים. בואו תראו מה קורה. מחר בבוקר זה יקרה. והיום שולחים להם מכתבי שימוע, הזמנה לשימוע, איום בפיטורים. למי? אין לנו אנשים שעובדים. אין מי שיעבוד במקומות האלה עם הילדים שלנו. ואם אין חינוך אין מחר, אין עתיד למדינת ישראל. << אורח >> רווית אקשטיין: << אורח >> איילת, לא אכפת לממשלה הזאת מהילדים שלנו ולא מהמורים. << אורח >> איילת קציר: << אורח >> אני מבקשת לקרוא לדיון חירום. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> רווית, את כבר לא בזכות דיבור. << אורח >> רווית אקשטיין: << אורח >> 2,000 מורים - - - << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> לא יעזור לך, את כבר לא בזכות דיבור, עם כל הכבוד. אני לא עצרתי אותך, נתתי לך לדבר חמש דקות ברצף. << אורח >> רווית אקשטיין: << אורח >> אני רוצה שאתה תעשה משהו למען המורים האלה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תודה רבה. איילת, אני רק אגיד. יש ארגון יציג שעומדת בראשו יפה בן דוד. היא נבחרה על ידי אותם מורים. עם כל הכבוד, לא כל אחד בא עכשיו לנהל משא ומתן עם האוצר. שר החינוך נתן גיבוי מלא למורים ולמורות, ישב בשולחן משא ומתן, הגיעה מי שמייצגת את אותם מורים. אי אפשר שכל אחד יבוא ויגיד ההסכם הזה מתאים לי או לא מתאים לי. אין בעיה, יפה בן דוד לא מתאימה לך? יהיו בחירות להסתדרות, תחליט אם אתה רוצה אותה או לא רוצה אותה. << אורח >> איילת קציר: << אורח >> זה לא פותר לך את הבעיה. << אורח >> רווית אקשטיין: << אורח >> לתמוך במחאה שלהם, זה שאתה תמכת - - - << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> עם כל הכבוד, יש ארגון יציג במדינה שמתנהלת כחוק. יש חוק במדינה. << אורח >> איילת קציר: << אורח >> מחר אי אפשר יהיה לפתוח, זה רק ילך ויחריף. << אורח >> רווית אקשטיין: << אורח >> אז אולי זה מה שצריך. << אורח >> איילת קציר: << אורח >> נכון. << אורח >> רווית אקשטיין: << אורח >> מורי ומורות ישראל צריכים כולם עכשיו לעצור ולצאת מבתי הספר, מהגנים. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> רווית, תודה. << אורח >> רווית אקשטיין: << אורח >> ולעצור את המדינה, כולל ההורים. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אנחנו מעריכים מאוד את הקריאה שלך. רווית, תודה. מספיק. איילת, בבקשה. דברי סיכום. << אורח >> איילת קציר: << אורח >> אז שוב, תשמע, אפשר לבוא ולהגיד, תראה, זה בדיוק כמו שאני יושבת פה ומדברת על הממשלה ומה היא עושה לעם הזה. וזו ממשלה שמתייחסת רק באופן מגזרי. אי אפשר לבוא ולהגיד 'חתמו על הסכם'. יש פה, אתה יודע, איך אמר רבי יהושוע? אחרי רבים להטות. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אחרי רבים להטות. << אורח >> איילת קציר: << אורח >> אחרי הרוב חייבים להטות, אבל לא לרעה. ומה שקורה פה זה שמטים לרעה. ואנחנו נמצא את עצמנו, אנחנו כבר עומדים בפני שוקת שבורה. אי אפשר לבוא ולהגיד 'יש להם ארגון יציג'. ההחלטה שהתקבלה על ידי שר החינוך בלחץ האוצר, ביחד עם הסתדרות המורים, היא לא החלטה טובה. היא לא החלטה טובה. היא לא ההחלטה הכי רעה, אבל היא החלטה שגם פוגעת. בסופו של דבר באים אנשים ואומרים אוקיי, לא רוצים להקשיב לנו, לא רוצים להושיב אותנו מסביב לשולחן הדיונים, כי לפעמים גם נציגי ציבור מתרחקים מהציבור שלו. וזו הרמת הדגל. מה שהמורות והמורים והגננות עשו היום, הם הרימו דגל. הם באים ואומרים אנחנו לא יכולים עוד. צריך לכנס דיון דחוף. וחבל שבוטל הדיון הקודם. צריך לכנס דיון דחוף. תראה, אתמול היו כ-50,000 מורים שלא התייצבו לעבודה. 50,000 מורים. זה לא יירד, ולא רק זה, גם ציבורים נוספים יצטרפו לזה. אי אפשר. נבחרי הציבור שלנו גבה ליבם והם מתרחקים מהבוחרים שלהם. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תודה רבה. קונסטנטין, בבקשה. << אורח >> קונסטנטין שוויביש: << אורח >> תודה רבה. ראשית כל, אני חייב להגיד שמה שקורה פה זה בושה וחרפה לחינוך. זה נקרא ועדת חינוך וההתפרצויות האלה והצעקות האלה זה פשוט בלתי נסבל. אני מצטער מאוד, אבל זה נורא ואיום. דרך אגב, אני נגד שביתות בחינוך. כמו שאני נגד שביתות בצבא. חינוך, אם אנחנו רוצים להשוות חינוך לביטחון אז צריך להשוות גם שביתות בצבא ושביתות בחינוך. אין זכות לאנשי חינוך להשבית ולהפסיק לימודים. << אורח >> רווית אקשטיין: << אורח >> מזל שאנחנו לא - - - << אורח >> קונסטנטין שוויביש: << אורח >> סליחה, סליחה. לא. אין זכות. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> רווית, אני אצטרך להוציא אותך. << אורח >> יעל חג'בי: << אורח >> סליחה, אבל בואו נשאיר את הפוקוס על הדיון. יש פה אנשים שנמצאים שבע שעות, זה לא לעניין. << אורח >> קונסטנטין שוויביש: << אורח >> הנה. זה נשות חינוך. אלה אנשים שמתיימרים שהם אנשי חינוך. לא. אנשי חינוך הם אנשים מנומסים, לא מתנהגים ככה. מצטער. לגבי תקצוב של סייעות תמיכה, מיכל, אם היא רואה אותנו, טולסטוי פעם כתב שכל המשפחות מאושרות דומות אחת לשנייה. אז ברוכים הבאים למועדון. אני משלם, אני כמוכר שאינו רשמי משלים 100,000 שקלים בשנה על כל איש צוות, עובדי הוראה. כיוון שמה שאני מקבל ממשרד החינוך ומה שאני משלם, ההפרש הוא 100,000 שקלים בשנה. ואף אחד לא צעק ואף אחד לא השבית ואף אחד לא דיבר ויפה בן דוד ישבה בשקט. למה? כי אנחנו ילדים חורגים של מערכת החינוך. מי זה מוכר שאינו רשמי? אז אנחנו לפני חודש קיבלנו פחות כסף. ואז הייתי צריך ללכת לבנק ולבקש מהם הלוואה כיוון שאף אחד לא הזהיר אותנו שככה זה יהיה. אז בבקשה, להשוות תנאי העסקה של גננות במוכר שאינו רשמי עם רשויות מקומיות. אם כבר. דבר שלישי, לגבי עבודה מועדפת. אני לא יכול להבין, יכול להיות שזה חוסר חמצן במוח. את מי אנחנו רוצים לשכנע? אמרתי לעצמי שהחיינו. כיוון שמשרד החינוך בעד, ביטוח לאומי בעד, חברי כנסת בעד. כולם בעד. את מי אנחנו משכנעים? משרד האוצר נגד? נו, הפתעה. אבל הצדקנים, הצדקניות שאומרות זה פחות איכותי, סליחה, זה לא פחות איכותי. אני בזמנו לקחתי משרתות של שירות לאומי, 40% הצלחה. כלומר 60% לא התאימו. 40% נשארו, עבדו שנה-שנתיים, אחר כך חלק מהן נשארו. בודדות, לא הרבה. אבל נשארו. וזה מאוד עזר לי. אז למה אנחנו צריכים לשכנע את המשוכנעים? אני לא יכול להבין את זה. מי שיושב בחדר ולא הריח חוסר עובד כל בוקר שמתקשרת אומרת אני לא מגיע, אז הוא יכול רק להגיד זה לא מתאים לנו. זה מאוד מתאים לנו. גם לגנים, גם לסייעות. ברגע שהם יקבלו כמו גננות אז הן יהיו תומכות הוראה, תומכות חינוך. נכון להיום הן סייעות. אתם יכולים לקרוא להן מה שאתם רוצים, איך שאתם רוצים. הן סייעות, כיוון שאף אחד לא שיפר להם שום תנאים. בבל"ת, בנייר אולי, בתלוש לא. דבר שלישי, לגבי קורסי הכשרות. אני הבטחתי לעובדות שלי, מי שתסיים קורס תקבל העלאה בשכר. אין לי תמריץ אחר. זה מה שאני אומר. אז מי שמשלם עבור זה זה אנחנו. לא משרד החינוך, לא המדינה, לא אף אחד. אני יודע שאני צריך את זה, אני משלם יותר. חוץ מזה, אני משלם עבור שעות הלימוד, כיוון שמישהו צריך לעבוד עם הילדים. אז טוב שבפתח תקווה למשל עושים את זה בצורה מסודרת, תודה לצפנת. זה כמו שצריך. אבל במקומות אחרים זה פחות טוב. אז אני משתדל לעשות את זה בשעות העבודה. אז מי שמשלם עבור החגיגה הזאת זה בינתיים המעסיקים, לא מישהו אחר. גם בזה כדאי שמשרד החינוך היה חושב על זה. סליחה שהארכתי יותר. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תודה רבה. יעל רלוי, בבקשה. << אורח >> יעל רלוי: << אורח >> שלום. עו"ד יעל רלוי, ראש תחום ביטוח ביטוח לאומי באלו"ט, האגודה הלאומית לילדים ואנשים עם רצף האוטיזם. אני אוותר על המחאה שלי על האופן שבו הדיון מתנהל, כולנו מאוד עייפים. תודה על רשות הדיבור. קודם כל בנושא העבודה הנדרשת. שאלת הליבה בהקשר הזה היא שאלת מחסור בכוח אדם ומעת לעת צריך לבצע בדיקה לגבי הרלוונטיות של מה שכלול ואיפה אכן השתמרה תלות בידיים עובדות ואיפה פחות ולהשאיר את הפוקוס על התחומים שבהם אין תחליף לגורם האנושי, כמו תחום של סיוע וטיפול באנשים עם מוגבלויות. ששם אנחנו באמת רואים מצוקה קשה לאורך ולרוחב, גם בתחום החינוך המיוחד, גם במסגרות דיור בקהילה, במסגרות תעסוקה לאנשים עם מוגבלויות. ובניגוד לגופים מסחריים מדובר במענים שפועלים תחת מכרזים ממשלתיים שרכיב השכר בו מוגבל וגם היכולת לייצר תמריצים מחוץ לתנאים של המנגנון הממשלתי היא מוגבלת. זה כמובן לא במקום טיפול במרכיב השכר במסגרות הללו. אבל אם יש תמריץ שיכול לעודד עובדים להיכנס בדלת צריך להפעיל אותו וכן יש אחוז ניכר שנשאר לעבוד אחרי קבלת המענק ורואים את זה, כפי שעולה מדוח הצוות לבחינת ענפי התעסוקה המזכים במענק עבודה מועדפת. בהתייחס למה שנציג האוצר אמר פה קודם, ברמה היותר קונקרטית מבחינתנו זה אומר להרחיב את הקטגוריה של סיוע לאנשים עם מוגבלויות, כפי שמוגדר כרגע בחוק. היום לצערי הקריטריונים די מרוקנים את הקטגוריה הזאת מהתכלית שלה. ובהתאם אנחנו רואים את המספר הזניח של עובדים שנכנסים דרך המסלול הזה וחבל. זה אומר מעבר להרחבה באמת לתחומים של שילוב בחינוך מיוחד ודברים בדומה, קודם כל לא להתנות את הזכאות בתנאי הלא רלוונטי של החזקה בהיתר לעובד זר. אני לא ארחיב על זה מפאת קוצר הזמן. וכן במקביל לאפשר את התמריץ הזה גם עבור עבודה בהיקף חלקי, שהיא כן רווחת בהרבה מהמסגרות הללו. בין היתר בגלל שמדובר בעבודה עם מרכיב שחיקה מאוד גבוה. אני כן אגיד שהיו כאן כמה ניסיונות בעבר בתמיכה מלאה של המוסד לביטוח לאומי וחלקם גם בגיבוי הקואליציה. להרחיב את הקטגוריה של סיוע לאנשים עם מוגבלויות וכך צריך להיות. בהקשר התקציבי, נאמר פה על ידי נציג משרד האוצר שכדי להכניס צריך להוציא. אז הלכתי לבדוק את התחום של מתדלקים רק עם מדגם. ואפשר לראות שלפי הדוח של הממ"מ היקף העובדים במסלול של עבודה מועדפת ירד בשליש מ-2009 עד 2019. אני משערת שזה יחד עם עלייה במספר החיילים המשוחררים. ואני מניחה שבין 2019 להיום עוד שש שנים, עם כל ההתקדמויות והחלופות הדיגיטליות שיש אנחנו גם נראה עוד פחות. ואם כבר מדברים על מתדלקים, אז אותם מתדלקים שמשרד האוצר ראה לנגד עיניו לפני 20 שנה כשהם נכנסו לקטגוריה הזאת, הם היום מוכרים בחנות נוחות. ואם המעסיק שלהם מאוד יצטרך אז הוא יכול לקחת מה-15 שקלים שהוא לוקח על פחית משקה ולהעלות לו את השכר. הם לא צריכים את המדינה שתפרוש עליהם חסות. ומי שכן צריך שהמדינה תפרוש עליהם חסות זה אותם ילדים ואנשים עם מוגבלויות שנאלצים להישאר בלי טיפול ובלי תמיכה, בגלל שפשוט אנשים לא רוצים להגיע. ואנחנו כן מאמינים שאם יהיה את התמריץ הזה לחבר'ה אחרי שירות צבאי ולאומי להיכנס בדלת, אז אנחנו גם נראה אותם נשארים. אנחנו רואים שאפילו מתנדבים שמגיעים למסגרות הרבה פעמים ממשיכים והולכים ללמוד חינוך מיוחד. וזה מה שאפשר לעשות צריך בהחלט להוציא לפועל. מעבר לזה, שוב, בעניין התקציבי, אנחנו לא מדברים פה על סכומים גדולים. מדובר על כמה עשרות מיליונים בשנה לפי הערכה מאוד גסה. משהו שמבחינת עלות תועלת אני חושבת שהוא מאוד ראוי ובהחלט מאוד מינורי לעומת אלטרנטיבות שיש בחוץ לאיך לעודד עובדים להישאר בתחומים האלה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תודה רבה. רות לוי, בבקשה, הסתדרות מעוף. << אורח >> רות לוי: << אורח >> צוהריים טובים. כתבתי כמה מילים. אני לא ארבה, אבל אני רוצה לפני שאני אקריא לומר לך כבוד יושב-הראש, שתומכות הלימוד צמאות ללמוד. מי שעוצר תקציבים זה חבריי שיצאו להפסקה, משרד האוצר. אלה שמקבלות את ילדינו, נכדינו, בבוקר באהבה, בחיבוק, בחום. שמעתי פה מילים קשות, אני לא מקבלת אותן. מדובר על נשים מדהימות ואני מכירה אותן כבר עשור. אני מלווה אותן ואני מוחזקת אותן. לפני כשנתיים עשינו הסכם ובהסכם גם העלינו את השכר וגם נתנו אופק לימודי. והן הולכות והן לומדות, כשמאפשרים להם, כשנותנים את התקציב. אני מבקשת להקריא. מערכת החינוך בישראל נשענת באופן יום יומי על עבודתן של תומכות החינוך בגני הילדים ובבתי הספר, אשר פועלות במסירות, אחריות ומקצועיות לצד עובדות ההוראה. ידוע לכול כי קיימת מצוקת כוח אדם חריפה בתחום הזה, המאיימת על שגרת הפעילות של מוסדות חינוך רבים. כיתות גני הילדים נשארות לעיתים קרובות מידי ללא מענה מספק והילדים נותרים חשופים לפערים חינוכיים, רגשיים ותפקודיים עד כדי מצב של סגירת הגן בכלל עקב מצוקת כוח אדם. אנו סבורים כי הכרה בעבודת תומכת החינוך כעבודה נדרשת וכן עידוד ההצטרפות באמצעות קמפיינים ממשלתיים תסייע למצוקת כוח האדם הקיימת בתחום ותסייע בגיוס כוח אדם איכותי. בנוסף למהלך הזה אנחנו תומכים בשיתופי פעולה עם מוסדות להכשרה מקצועית ותוכניות קליטה סדורות שילוו את העובדת הפוטנציאלית מעבר לשנת העבודה הנדרשת. דיברנו על חצי שנה. אני אומרת מעל שנה. בואו נלווה אותה קדימה. וזאת על מנת שתישאר במערכת החינוכית, לטובת העובדת ולטובת המערכת החינוכית שסובלת, כאמור, ממצוקת כוח אדם. משבר כוח האדם בקרב תומכות החינוך אינו רק עניין תעסוקתי. הוא משבר מערכתי שעלול לפגוע באיכות החינוך במדינה. אם ברצוננו להבטיח עתיד חינוכי ואיכותי לילדי ישראל עלינו לפעול מיידית. בין היתר על ידי הכרה בעבודה זו כעבודה נדרשת שתעודד את העיסוק בתחום. הכרה בעבודתן של תומכות החינוך כעבודה נדרשת היא צעד ראשון חשוב. תודה. << אורח >> יניב בר אור: << אורח >> ואם אנחנו רוצים לעזור לחיילים האלה שמשתחררים מהצבא, במקום לפגוע בהם ולקחת להם מענקים שמגיעים להם, אז צריך לתת להם את האפשרות לעבוד. << אורח >> רות לוי: << אורח >> אני מודה לך. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> בבקשה. רויטל לן, בבקשה. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> תודה אדוני. עו"ד רויטל לן כהן, קואליציית הורים לילדים עם צרכים מיוחדים. בפתח דבריי אני אגיד את מה שאני אומרת בהמון דיונים. התחלתי ב-2007 כשהבן שלי היה בן פחות מארבע. אלעד השתחרר לפני כמעט שנה מהצבא. כשהוא היה בן ארבע וכבר אז היה קשה למצוא משלבות, נפגעתי עם כל מי שיכולתי בתחום הזה. עוד היה אפילו עם השר שלום ג'רבי על בנות שירות ועל הנושא הזה של עבודה מועדפת. וכבר אז אמרו לי 'לא'. מעולם הילדים שלנו, של כל מדינת ישראל, לא היו בסדרי העדיפויות הממשלתיים. זה פשוט לא יאומן הדבר הזה. עבודה מועדפת צריכה להיות נגזרת של סדרי עדיפות ציבוריים. לא יכול להיות שחינוך הוא לא סדר עדיפות ציבורי. מעבר לזה, חייבים להיות קריטריונים של סדרי עדיפות ציבוריים גם באיזה משרות מקבלות את העדיפות הזאת וגם מי צריך ובאיזה קריטריונים לקבל את המענק. לא חצי שנה בתור מתדלק. שנה או שנתיים בתור עבודה בתוך המגזר הציבורי. במשהו שתורם לאזרחים ותורם למדינה. העיקרון צריך להיות רק תפקידים בתוך המגזר הציבורי. חשיבות בהכנסה של צעירים שמשתחררים מהצבא לתוך התחום הזה היא פנומנלית. אני בחרתי במשך כל השנים האלה את המשלבים והמשלבות של הילד שלי. יותר מ-60%, 60% או 70% מהם נשארו בתוך התחומים. חלקם הלכו ללמוד חינוך מיוחד, חלקם הלכו ללמוד חינוך, פסיכולוגיה, עבודה סוציאלית, קלינאיות תקשורת, מרפאים בעיסוק. הם עבדו איתו מגיל ארבע עד גיל 18 במשך 14 שנה. אתם יודעים כמה אנשים צעירים אני חשפתי לתחומים האלה? אני תרמתי לתוך התחום הזה, במקום שמדינת ישראל תעשה את זה. איך? בזה שהשלמתי להם שכר, כי מה שהמדינה משלמת זה ביזיון. כי אם אני רציתי שם חבר'ה איכותיים לא הייתה לי ברירה. אז גם הפסקתי ב-2007 לעבוד, אז המדינה הפסידה עליי מס הכנסה, ביטוח בריאות, ביטוח לאומי וגם מהאין כסף אני תרמתי להם כאילו הם עבדו באיזה עבודה מועדפת. גם היום יש בתוך התחום הזה בנות שירות לאומי, ש"ש, הם עושים עבודה מדהימה. הם לא קיבלו הכשרה, אבל הם היו מדריכים בתנועות הנוער והם עשו דברים נהדרים. לכן גם מישהו שהשתחרר מהצבא יש לו כישורים. ומעבר לזה, גם אם הוא לא למד כלום, הוא לפני שנתיים היה בתוך המערכת. הוא מכיר את הילדים, הוא יודע לשחק איתם, הוא יודע לדבר איתם. הוא למד, הוא היה תלמיד. הוא יכול לפעמים לעזור מבחינה אקדמית יותר מכל אחד אחר. לכן כן, יש חשיבות בזה שהם יישארו בתוך המערכת. לעומת זאת, אני רוצה להזכיר לנו את התפקיד של מורה מחליפה או גננת מחליפה, עושים אנשים שלא למדו הוראה ולפעמים הם עושים את זה במשך שנים. מורה מחליפה או גננת מחליפה שנים, הם בעצם מתוך המערכת, לפעמים יותר מאנשים שנכנסים כמקצוע ופורשים מרוב ייאוש. אין להם הכשרה, לפעמים אין להם 12 שנות לימוד. אבל הם מלווים את הילדים יום יום. אז הם יכולים ומישהו אחר שהשתחרר מהצבא לא יכול? דיברו פה על זה, הבחור מהאוצר דיבר על זה שכ-5,000 משרות מועדפות זה מעל 60 מיליון שקלים. והנזק שנגרם מזה שהורים לא עובדים, זה לא 60 מיליון? << אורח >> קריאה: << אורח >> הרבה יותר. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> ברור שהרבה יותר. אני רוצה להגיד שחוץ מהחבר'ה שמשתחררים מהצבא ויכולים לעבוד בעבודה מועדפת, יש גם את התיכוניסטים במחויבות אישית. גם הם יכולים להיכנס לתוך המערכת במקום לעשות שטויות אחרות שגוזרים מפה. אני התנדבתי במשך שלוש שנים בתור חובשת במד"א. לא תרמתי בזה למשק? חיילים בתפקידי עורף שמסיימים בשעה 17:00 את התפקיד שלהם בצבא יכולים ללמוד לימודי תעודה שקשורים לחינוך, לטיפול, לליווי. ויכולים מיד ברגע שהם מסיימים את השירות הצבאי שלהם להיכנס לתוך תפקידים שחסרים לנו בהם היום אנשים. גם זה תמריץ שאנחנו יכולים לתת להם. מי שבתור חייל בתוך המערכת לומד לימודי תעודה או תואר ראשון בתפקידים האלה, תנו לו תמריץ. כדי שמיד בשנייה שהוא מסיים את השירות הצבאי, במקום לנסוע לטיול בעולם ייכנס לעבודה. בנושא הקיצוץ בשכר הסייעות אני חייבת להגיד פה כמה דברים. הקישור שעושים בחלק מהדברים למצב הסוציואקונומי של הרשות המקומית הוא אידיוטי, אין לי מילה אחרת. כי המצב הסוציואקונומי נגזר מהמצב הסוציואקונומי של התושבים. אבל רשות שאין לה ארנונה מעסקים זה לא משנה מה המצב הסוציואקונומי של התושבים שלה, היא לא יכולה לתת מענקים, תמריצים ועוד מיליון דברים אחרים. ולכן היא לא יכולה לעשות את מה שעושה רשות מקומית שכביכול מקבלת. זאת אומרת שברשויות כאלה אי אפשר שיהיו סייעות בקייטנות, אי אפשר שיהיו סייעות בצהרונים. אבל אני, גם אם אני מרוויחה מיליון שקלים בחודש כאמא לא יכולה להכניס סייעת לצהרון. כי אי אפשר להכניס פרטי לתוך הציבורי. לא יכול להיות שיש קשר בין הדברים האלה. צהרון של הרשות המקומית הוא צהרון של הרשות המקומית. זה לא קשור לכמה ההורה מרוויח. תנתקו את הקשר הזה, זה קשר מטומטם. זהו. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תודה. יש עוד מישהו שלא דיבר? << אורח >> מור דקל: << אורח >> יוסי, תודה לך על שני הדיונים האלה. זה ממש לא ברור מאליו שזה כל כך הרבה שעות ואתה - - - << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> זה ברור מאליו. << אורח >> מור דקל: << אורח >> לא, לא ברור מאליו. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> חזרנו עם כוחות מחודשים. << אורח >> מור דקל: << אורח >> בסדר. אבל אתה יודע, עברנו הרבה שנים פה, אנחנו יודעים איך זה עובד. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> הוועדה שולחת תנחומים למשפחות החללים. איחולי החלמה מהירה לפצועים. הוועדה מתפללת ומקווה לחזרתם לשלום במהרה של כל החטופים והחיילים. הוועדה מחזקת את תומכות החינוך והגננות, מודה להם על עבודתם החשובה. הוועדה קובעת כי פגיעה בתומכות החינוך היא פגיעה ישירה בילדים ובעקיפין גם בכלכלת המדינה. הגיל הרך נמצא במצוקת כוח אדם. עבודה מועדפת היא מסלול גיוס כוח אדם צעיר שיהווה עתודה לעבודה עם הגיל הרך. הוועדה דורשת ממשרד האוצר לבחון את הכללת תומכות חינוך כמקצוע מוגדר ומזכה בעבודה מועדפת. הוועדה מבקשת ממשרד האוצר להעביר לה את רשימת ענפי המקצוע שמזכים בעבודה מועדפת. הוועדה מברכת את המוסד לביטוח לאומי על כוונתו לבחון את רשימת המקצועות המוכרים בעבודה מועדפת. הוועדה רשמה לפניה כי משרד החינוך רואה חשיבות וצורך בהכרה במקצועות תומכות חינוך כעבודה מועדפת בהתאמה ולפי התנאים שהועלו פה בוועדה. הוועדה מבקשת ממשרד החינוך לבחון את בקשת ארגוני הגנים להארכת זמן להגשת בקשות לרישיונות. ברשותכם אני נועל את הדיון ואנחנו ננהל כמובן דיון מעקב. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 15:29. << סיום >>