פרוטוקול של ישיבת ועדה הכנסת העשרים-וחמש הכנסת 2 ועדת הכספים 10/06/2025 מושב שלישי פרוטוקול מס' 668 מישיבת ועדת הכספים יום שלישי, י"ד בסיון התשפ"ה (10 ביוני 2025), שעה 9:00 סדר היום: << נושא >> סיוע כלכלי למשפחות החטופים << נושא >> נכחו: חברי הוועדה: ינון אזולאי – מ"מ היו"ר אלי דלל סימון מושיאשוילי אורית פרקש הכהן אלון שוסטר נאור שירי חברי הכנסת: סימון דוידסון מאיר כהן שלי טל מירון מוזמנים: רועי בבאי – רפרנט רווחה אגף תקציבים, משרד האוצר יעל גורן חזקיה – ראש אגף ממשל מדיניות וקש"ח, משרד ראש הממשלה ירון כהן – יו"ר מנהלת החטופים, הנעדרים והשבים, משרד ראש הממשלה יואב סטשבסקי – משפטן ייעוץ וחקיקה, המחלקה למשפט ציבורי-חוקתי, משרד המשפטים תמנע מזרחי – מנהל שירות, משרד הרווחה והביטחון החברתי אור צוברי – מנהלת אגף "חרבות ברזל", משרד הרווחה והביטחון החברתי שרית כזמה – מנהלת מטה מנהל אסדרה ואכיפה, משרד העבודה מאיר דוד – מנהל מינהל אסדרה ואכיפת חוקי עבודה, משרד העבודה אילת שטרן – עובדת סוציאלית מחוז ירושלים, משרד הביטחון ריקי מורד – ס' בכיר לר' אגף שיקום ור' היח' לתגמולים ורווחה, משרד הביטחון שרית דמרי דבוש – סגנית היועץ המשפטי, המוסד לביטוח לאומי אייבי מוזס – יושב ראש ארגון נפגעי פעולות איבה רותי פרמינגר – נציגת הארגון בכנסת וחברת ועד, ארגון נפגעי פעולות האיבה רן מלחד – "נקודת מפנה" פנינה ברודר מנור – עו"ד, מטה המשפחות להחזרת החטופים והנעדרים יעל דרור – מתנדבת, מערך הבריאות של מטה משפחות החטופים אסתר בוכשטב – משפחות החטופים יזהר ליפשיץ – משפחות החטופים חנה כהן – משפחות החטופים נועה רחמים – משפחות החטופים שלמה אלפסה גורן – משפחות החטופים יואב אנגל – משפחות החטופים אייל קלדרון – משפחות החטופים אבירם מאיר – משפחות החטופים יוני אשר – משפחות החטופים ישראל שור – משפחות שכולות ייעוץ משפטי: עפרי נודל מנהל הוועדה: טמיר כהן רישום פרלמנטרי: יפעת קדם רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> סיוע כלכלי למשפחות החטופים << נושא >> << יור >> היו"ר ינון אזולאי: << יור >> בוקר טוב לכולם. היום יום שלישי, י"ד בסיון תשפ"ה – 10 ביוני 2025. על סדר היום: סיוע כלכלי למשפחות החטופים במסגרת ציון יום מיוחד בנושא ההשבה של החטופים. היום 613 ימים לחטופים, למלחמה. לא מזמן סיימנו את ספירת העומר. יש הבדל קטן בין ספירת העומר שאנחנו עושים לבין ספירה כזאת. לגבי ספירת העומר אנחנו יודעים מתי היא מתחילה ומתי היא מסתיימת, פה אנחנו סופרים עוד יום ועוד יום ולא רואים את כל אחינו, אחיותינו וילדינו שבים. כל אחד בא ומביע את הכאב שלו, שזה כאב של כולנו, ועלו פה לא פעם בעיות שהמשפחות מעלות תוך כדי שהחטופים נמצאים בעזה ולאחר שהם שבים, בעיות מבחינה כלכלית, מבחינת תמיכה נפשית וכל דבר אחר. יש לפעמים חוסר תקשורת ואולי אי הבנות ובעיות כלכליות. את הדיון הזה נשתדל למסגר לנושא הכלכלי, לראות מה ניתן לעשות כדי להקל במעט כי הרי זה כלום, זה שום דבר, הייתם מוכנים לוותר על הכל ועוד לשלם כדי לראות את כל יקירינו חוזרים הביתה. אני ממסגר את הדיון בלי כל קשר לזה שצריך לעשות הכל על מנת להחזיר אותם. מה שפה אנחנו רוצים לעשות זה לדבר על הסיוע, מה ניתן ומה לא ניתן, מה חסר ומה עוד אפשר לשפר ולייעל. תוך כדי המלחמה הייתי שותף להצעות חוק, ועדיין יש לי הצעות חוק שנמצאות בקנה, נמצאות על שולחנה של ועדת העבודה והרווחה, כשאתמול היה דיון בנוגע ל-100% נכות לשבים. נמצאים איתנו משרדי הממשלה, נציגי מינהלת החטופים והמשפחות. אני רוצה להודות לחברת הכנסת שלי. תודה רבה לך על היוזמה של היום הזה. את תמיד נמצאת שם, תמיד באה יחד עם כל החברים ופעילה מאוד בעניין של השבת כל החטופים והסיוע למשפחות. לפני שנתחיל תפתחי בכמה מילים. תודה רבה לך. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב בראש. אני מאוד מאוד מתרגשת. אני חושבת שלעשות יום מיוחד ורשמי של כנסת ישראל אחרי 613 ימים שבו אנחנו רגע עוצרים, מכירים בדבר, מקיימים דיונים בוועדות שונות בכנסת ובמליאה, זה מבורך - זה הנושא שכל הכנסת צריכה לעסוק בו יום יום וכל יום עד שכולם יחזרו - אבל זה גם אבסורד שאחרי 613 ימים אנחנו עדיין צריכים לעצור, להזכיר ולהעלות את זה על ראש סדר העדיפויות של הכנסת. אני רוצה לברך על כך שהכנסת עורכת את היום הזה, על כך שוועדות הכנסת, וביניהן הוועדה המאוד חשובה הזאת, עורכות את הדיון. אני רוצה לפנות מכאן ל-55 האחים והאחיות שלנו שאולי ישמעו אותנו באיזו שהיא דרך, אם באחד הדיונים או במליאה, ולהגיד להם שלא שכחנו אותם, שאנחנו זוכרים אותם בכל רגע ורגע, שלא נעצור עד שכולם יחזרו הביתה, החיים לשיקום והחללים לקבורה ראויה. אני רוצה להודות למשפחות שהגיעו לפה - הן נורא מתאמצות ובאות לפה ביום יום, אבל היום הן עשו מאמץ מיוחד - וכמובן לכל הפעילים והנציגים שאני רואה מסביב שהם פשוט אנשים טובים, אזרחים טובים שכואבים את הכאב של החטופים והמשפחות, שרוצים לעשות הכל כדי שכל החטופים יהיו כאן. אני רוצה להבטיח לכולכם שאנחנו לא נעצור עד שזה יקרה, עד שכולם יגיעו הנה. אני רוצה גם להודות למטה משפחות החטופים וכל הגורמים שעבדנו איתם על היום הזה. זו הייתה עבודה מאומצת בזמן מאוד מאוד קצר. אנחנו ניגע בדיונים גם בנושאים המקצועיים שלשמם התכנסנו, ננסה לתת פתרונות. אני מברכת על כך שמינהלת החטופים גם נמצאת כאן, עובדת ורוצה לטייב את העבודה ואת הסיוע, אבל בעיקר להגיד לכל המשפחות שפה ולכל מי שצופה בנו מהבית שזה הדבר הכי חשוב במדינת ישראל היום. במקביל לדיון הזה יש פה יום מיוחד לקהילת הלהט"ב - אני שותפה לשדולה למען הלהט"ב - שאני לא יכולה לקחת חלק בו כי אני בדיונים של היום המיוחד שלי. יש פה דיונים גם על סחר בזנות ועל כל מיני דברים אחרים מאוד חשובים, אבל אין דבר יותר חשוב מהחטופים. זה צריך להיות בראש סדרי העדיפויות של מדינת ישראל, של ממשלת ישראל, של הקבינט ושל כנסת ישראל. תודה לכם שבאתם, ואנחנו לא נעצור עד שזה יקרה. << אורח >> שלמה אלפסה גורן: << אורח >> אני הגיס של מיה גורן. אני אתחיל בזה שאני לא נפרד מהחטופים שעדיין שם. אביב אצילי, זכרונו לברכה, הוא בן קיבוץ ניר עוז, וחשוב להחזיר אותו כמו את כל 55 החטופים האחרים. המפגש האחרון שהיה לי איתו היה בשבילים, כשהכלב שלו נשך את אבנר ז"ל – סיפור לא נורמלי. כולנו משפחה אחת. אנחנו רוצים אותם חזרה. אבנר ומיה נרצחו באותו יום של השביעי באוקטובר, כשמיה גם נחטפה וגם נרצחה. משביעי לאוקטובר, בגלל שאני המשפחה היחידה שקרובה, אני ומשפחתי עוטפים ומלווים ארבעה יתומים בגירים. אני יודע, חבר הכנסת ינון, שאתה מוביל חקיקה בנוגע לזכויות של יתומים בגירים להורה יחידני, אבל יש לא מעט מקרים של משפחות שנאלצות ללוות יתומים בגירים. כל הורה מלווה את הבן שלו כשהוא בן 18 לשכור דירה, מלווה אותו כשהוא דופק את האוטו. פה יש יתומים בגירים שהם ואנחנו שרוטים. מה יקרה אם אחד מהם, ואת זה אסור שאשתי תשמע, או אפילו הבן שלי עם כל השריטות שעברנו בשביעי לאוקטובר, ייסע להודו ולא יחזור? מי יחזיר אותו? מי יביא אותו? מי ישלם על הכסף שאני מפסיד כי אני חודשיים לא עובד? יש לי דפיציט של 10,000 שקל כל חודש. מי יפצה אותי בנושא הזה? תבינו, אני גיס של חטופה ואשתי היא אחות שכולה. נקלענו לסיטואציה שאנחנו חייבים לטפל בהם. יש לנו הצעת חוק שעולה לוועדת שרים. מה הבעיה? שכשאני מנסה להיות בקשר עם מספר יועצי שרים אף אחד לא עונה לי. למה? אני מתכתב עם ישראל אוזן, מנכ"ל משרד העבודה, והוא לא עונה. ברק קרוננפלד, היועץ של שר האוצר, שלא תמחר את הדברים האלה לאתי עטייה ולקרויזר, לא עונה. למה הם לא עונים? מה כל כך קשה? אם מקבלים הצעת חוק, תענו, תתנו איזה מענה כספי. אני צריך לשערך את הכסף, להראות לכם שאני מהנדס ויכול לעשות שערוך כלכלי? יש 80 משפחות פוטנציאליות שאת כולן צריך לתקצב. זה יוצא 1,200,000 שקל בשנת 2024, 2,000,000 שקל בשנת 2025, ו-3,500,000 שקל בשנת 2026. מה כל כך קשה? << יור >> היו"ר ינון אזולאי: << יור >> אתה מדבר על המעגל השני כשאין מעגל ראשון שנמצא, נכון? << אורח >> שלמה אלפסה גורן: << אורח >> נכון, אין הורים, וגם עם הסבים, שהם בני 75, אין קשר. אפילו אם היה קשר עם הסבים, לא הייתי מפיל עליהם את היתומים. << יור >> היו"ר ינון אזולאי: << יור >> יזהר, בקשה. << אורח >> יזהר ליפשיץ: << אורח >> אני בן של חטוף וחטופה. אנשים שלא היו בנקודה שבה קרתה החטיפה, אם זה בקיבוץ או בנובה, הם לא נפגעי פעולות איבה ישירים. מהרגע שאימא שלי חזרה ואבא שלי הוחזר אחרי שנרצח בשבי לא מגיע לי כלום. לפני זה הגיע לי מענק רבעוני. << דובר >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר >> מה זה "לפני זה"? << אורח >> יזהר ליפשיץ: << אורח >> כשאבא שלי היה חטוף, קיבלתי אני ושלושת אחיי מענק רבעוני. ברגע שהחזירו אותו, נשללו ממני כל הזכויות. אנחנו ממשיכים במאבק כי לקיבוץ ניר עוז יש עדיין 12 חטופים. יש גם את כל יתר החטופים שצריך להיאבק עד שהעסק הזה ייגמר. במידה ואימא שלי, תבדל לחיים ארוכים, לא תהיה בין החיים, אני אקבל מענק. כשהחזרתם לי את האבא, שללתם ממני את המענק, אבל אם אימא שלי, רחמנא ליצלן, לא תהיה בין החיים, אני אקבל מענק. רותם, חבר שלי, שאת אבא שלו עמירם לא מצאו והוא נשאר בפנים, מקבל עוד שנה או עוד שנתיים מענק, כמה שזה לא ייקח. זה לא שעינינו צרה במשהו, אבל צריך לראות שאנשים שחזרו היקירים שלהם לא יישארו בלי כלום. << יור >> היו"ר ינון אזולאי: << יור >> האם חוץ ממענק יש ליווי ותמיכה? << אורח >> יזהר ליפשיץ: << אורח >> לא מעניין אותי. אם היית עובר את המקרה של הרצח של אבא שלי ואת זה שהייתי בקיבוץ וחיפשתי אנשים, היית נכנס לפסיכולוג לנסות להסביר לו? << יור >> היו"ר ינון אזולאי: << יור >> יזהר, יכול להיות שאתה חזק. << אורח >> יזהר ליפשיץ: << אורח >> לא קשור. << יור >> היו"ר ינון אזולאי: << יור >> אני רוצה לדעת אם יש עוד מעטפת שקיבלו שמפסיקה מלבד המענק הזה. ידוע לך? << אורח >> יזהר ליפשיץ: << אורח >> אני מקבל כל הזמן מהביטוח הלאומי וממינהלת החטופים הודעות על מה שמגיע לי. אני לא צריך דברים בחוץ. אני רוצה שיהיו לי כמה אלפי שקלים, כי אני נוסע לפה עם האוטו הלוך וחזור ואני לא עובד. אני מממן את זה כבר שנה ושמונה חודשים. אחרי חודשיים היו מפקדים בכירים שאמרו שמדינת ישראל תצטרך לחיות עם חטופים. שמתי סכום שיספיק לשנתיים או שלוש, וגם מכרתי משהו כי הבנתי בדיוק את הסיטואציה. אני שוחה בדיוק במה שידעתי שיקרה. זה מעוות. יש משפחות שקורסות בגלל זה, יש אנשים שנלחמים על הקיום שלהם. אתה מחייב אותם לחזור לעבודה כשהם לא תפקודיים. יש פה מגה אירוע שקשור גם לנובה, גם לקיבוצים, גם לחטופים, גם לסתם אנשים שעברו בתוך האירוע הזה שהם לא תפקודיים. צריך שיהיה חוק של השביעי באוקטובר שמוצא כל אחד ומטפל בו. עשו פה חיים קלים בכך שעשו שיפוצים לחוקים קיימים בביטוח לאומי. הוסיפו 10%, הורידו 10%, העיקר שיהיה נוח. כל תהליך כזה גם לוקח שנה עד שהוא נחתם. תברר את מצב הבריאות של משפחות החטופים, את מצב הנפגעים, את כמות הלומי הקרב, המילואימניקים. כל המדינה במצב קשה. הזמן רק מחמיר את התופעות. המחלות יוצאות, כולל מחלות מאוד קשות. חטופים ומזור אין. אנחנו לא נדבר על איך להחזיר את החטופים, אנחנו נדבר על זה שאלה שנמצאים בסיטואציה צריכים שהמדינה תגבה אותם. בוועדה הזאת ראיתי את כמות הכספים שעוברת מאוד בקלות להמון דברים, לא לאותם חטופים, משפחות, אלמנות ויתומים, שזה עיוות של יהדות ושל אנושיות. << אורח >> יואב אנגל: << אורח >> אני אבא של אופיר שנחטף מבארי, מבית יובל שרעבי, חברתו, יחד עם אבא שלה יוסי שעדיין שם. יוסי ישב עם אופיר 53 ימים בשבי. כשאופיר חזר יוסי היה במצב בריאותי תקין יחסית לישיבה של כמה עשרות ימים. אחרי 97 ימים יוסי נהרג בהפצצת צה"ל. הוא עדיין שם, ואנחנו מצפים להשבתו ולהשבת כל 54 החטופים האחרים. 613 ימים עברו ו-55 חטופים עדיין שם. זה כישלון שלכם, כישלון של הממשלה. אמרת שזה הדבר הראשון הכי חשוב? אז קדימה, זה הדבר הראשון הכי חשוב, וזה אף פעם לא מאוחר. גם אם יביאו אותם היום עדיין אלה יהיו 613 ימים של כישלון. האירוע הוא אירוע חריג, יוצא דופן בכל קנה מידה. ההשלכות שלו רחבות וקשות בכל המעגלים - של השב, של המשפחות שחזרו אליהן השבים בחיים או כחללים, של משפחות יתומים, של משפחות שנאלצו להמשיך לגדל ילדים שלא נשארו להם הורים. כל אחד עם הסיפור הזוועתי שלו. זה בנוסף לכל האנשים שנשארו אחרי כל התופת הזאת ללא בית, ללא קהילה, שהכל נשמט תחת רגליהם. אני חושב שצריך לטפל בסיפור הזה כמו בכל נושא חריג - לצערי לא ככה מטפלים. המאבק לא מפסיק עם חזרתו של השב. אנחנו לא יכולים לצאת מהמאבק, כי יש לנו משפחה גדולה שהייתה איתנו. אנחנו נהיה איתה עד החזרת החטוף האחרון. הוציאו איזה חוק חדש למשפחות, רק שתמיד הכל עד ש.., מש.., מגיל מסוים, רק לכמה שנים, מוגבל. אגב, גם כדי לצרוך את כל המעטפת שנותנים צריך תמיכה כלכלית כי אף פעם ההחזרים הם לא מלאים, הטיפול לא מלא ולא מספק. אני נאלצתי, ואני לא יודע אם זה טוב או לא טוב, אחרי חודשיים לחזור לעבודה. אני לא יכול כל כך לעבוד – אני מנהל מרכז ספורט לילדים עם צרכים מיוחדים בעמותה – ובכל זאת אני מנסה כל יום לקום ולחזור. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> איפה? << אורח >> יואב אנגל: << אורח >> בשלווה. אולי התמזל מזלי באופן אישי, אבל קשה לי להגיד שראשי וליבי בעבודה. קשה לעבוד במקום בו אני עובד בלי לב. עם ראש עוד אפשר לעבוד אבל בלי לב זה קשה. אשתי לא חזרה לעבודה ולא יכולה לחזור, קשה לה מאוד. בשנה ושבעה חודשים מאז שאופיר חזר קורים דברים, רק הכל לאט, הכל מסורבל, הכל דרך בירוקרטיות, הכל ניתן במענים חלקיים, במענים זמניים, לפי גילאים. יש איזה מענק שמשרד האוצר חילק שהחליטו שנותנים רק לאחים מגיל 14. לאופיר יש אחות שהייתה ב-7.10 ולא מגיע לה. אני לא יודע איך, אני לא יודע מי החליט, אבל כשביררתי אמרו לי שזה לפי חוות דעת מקצועיות. אני אשמח לדעת את חוות הדעת המקצועית, לראות מי החליט שילדים מתחת לגיל 14 לא נפגעו כתוצאה מאירוע מתמשך של עשרות ימים של אי ודאות של אח שלהם. אלינו איש מהממשלה לא התקשר עד היום, לא לקח אחריות, לא הביע הכרה, לא הסביר למה ילד בן 17 צריך להילקח ממיטתו ולשבת עשרות ימים בתנאים לא תנאים בשבי חמאס. איש לא לקח אחריות, איש לא הסביר לנו למה הוא נלקח. מה שהכי חשוב ובאמת מציק לנו זה שלא הסבירו לנו איך זה לא יקרה שוב, איך מחר הילד שלי, הילד של השכן וכל ילד אחר במדינה לא יילקח עוד פעם ממיטתו. אתמול היה דיון שהופסק בגלל ציבורים אחרים. הכל מתערבב בהכל, אי אפשר לטפל ונצטרך לחכות עוד כמה חודשים או מי יודע כמה זמן. הדבר שאני צריך זה תמיכה כלכלית, שזה הכי פשוט לממשלה להעביר והכי טוב למשפחות לקבל. אי אפשר לפתור עם זה את כל הבעיות, לצערי, אבל הרבה בעיות נפתרו בזה להרבה משפחות, כל אחד עם הקשיים והמורכבויות שלו. << אורח >> שלמה אלפסה גורן: << אורח >> אלה שיושבים לצידי הם משפחות חטופים פרופר. למרות שאנחנו לא משפחת חטופים, אנחנו מהשביעי באוקטובר תמכנו ביתומים בלי לקבל שקל מהמדינה - יש כמה מקרי קצה כאלה - ומאז אנחנו על אדי דלק. << אורח >> חנה כהן: << אורח >> אני הדודה של ענבר הימן שנרצחה, נחטפה ונמצאת בעזה כבר שנה ושמונה חודשים. אנחנו מהשבעה באוקטובר, מאז האסון הנוראי, מאז השואה שפקדה את עם ישראל ואת המשפחה שלנו בפרט, לקחנו תפקיד של אבא ואימא לאחי ולגיסתי. אנחנו מתפקדים כאבא ואימא שלהם לכל דבר, פלוס המאבק המתיש שאין לו סוף להבאתה של ענבר לקבורה בארץ ישראל. איך ייתכן שהורים שמאבדים ילדה בצורה כל כך אכזרית ובאשמתה המלאה של מדינת ישראל מקבלים 8,000 שקל קצבה מהמדינה? מה אמורים לעשות עם זה בדיוק? לא הבנתי איך אפשר לחיות עם זה, מה הם אמורים לעשות עם זה. מדינת ישראל היא אותה מדינה שגזלה להם את הילדה. למה הורים לנרצחים, הורים שחווים טראומה נוראית, סבל נוראי, גיהינום עלי אדמות, שחיים בתוך חשכה, שנרצחים עם הילדים שלהם יום יום, שחווים סיוטי לילה, שנעזרים בכדורים פסיכיאטריים, לא מקבלים באופן אוטומטי 100% נכות? הם צריכים להשתטח על הרצפה ולהוכיח? לא מספיק מה שהם עברו? האם אלה דברים שהם ממציאים? הם צריכים ללכת לפסיכיאטר ולקבל אישור על מה שקרה להם? אני לא מבינה את זה. אנחנו מדברים על השבים שצריכים לקבל 100% נכות, ובצדק, אבל היכן נמצאים ההורים של החטופים שנרצחו? הם יחיו עם הצרה הזאת עד סוף חייהם. מי יתגמל אותם? מי יפרנס אותם? מי ידאג להם? עכשיו אני אעבור אלי ואל בעלי. אני ובעלי מהשביעי באוקטובר לקחנו על עצמנו, כפי שאמרתי, להיות האימא והאבא של יפעת, חיים ועידו הילד שנפגע נפשית מכל הסיפור הזה. אנחנו עזבנו מקומות עבודה. אני הייתי רכזת תעסוקתית באלו"ט שנים ולבעלי הייתה משרה בכירה בהייטק. שנינו עזבנו מקומות עבודה בכדי להציל את הבית של אחי וגיסתי. כשאני אומרת "להציל", זה להציל, זו המילה. אנחנו כבר שנה ושמונה חודשים לא עובדים. אני לא מתביישת להגיד שאנחנו שנה ושמונה חודשים חיים מהיד אל הפה. מעולם לא באתי, לא דרשתי ולא יצאתי במסע תרומות כי אני לא כזו ובעלי לא כזה, אבל אם הוועדה הזאת עוסקת בזה אני מרשה לעצמי לדבר ולהגיד. אני אוספת אגורה-אגורה כדי שיהיה לי למאבק, לא לצרכים האישיים שלי שהם בטלים ומבוטלים. אנחנו מסתובבים סביב המאבק בלבד. אנחנו, הדודים, הדודות, האחים, שהם היד העוזרת והתומכת שמנהלת את המאבק, לא מקבלים שום דבר מהמדינה, שום כלום. זה עצוב וכואב שמדינת ישראל זרקה אותנו. לא רק את החטופים שלנו היא זרקה, גם את משפחותיהם, ופה צריך להיות מענה. צריך לתת 100% נכות להורים של הנרצחים, ולתגמל לא רק את המעגל הראשון, גם את המעגלים האחרים שנרתמו למאבק הזה. תודה. << אורח >> נועה רחמים: << אורח >> אני בת דודה של מתן אנגרסט, חייל חטוף מהטנק בנחל עוז. אתמול נחשפנו לעוד עדות של החטיפה והלינץ' שמתן עבר. מתן נחטף מעולף, מחוסר הכרה, ולאחר מכן הוא חושמל ממצברים של הטויוטות שאיתן המחבלים באו לפה. מתן סובל מזיהום מאוד מאוד קשה בגוף, זיהום עמוק ואי אפשר לטפל בו שם. מתן נמצא שם 613 ימים ומת כבר 613 פעמים. אנחנו מתים עם מתן כל יום. אני בת 19 ולוקחת כדורים פסיכיאטריים כי אני לא מצליחה לישון בלילה מהמחשבה שמתעללים בבן דוד שלי. יש לנו עדויות שהוא צורח בחקירות, שהוא הועלה מעל הקרקע כדי לנשום. העדויות לא מפסיקות עליו, על כמה המצב שלו קשה. אח של מתן, אופיר, היום בן 17. אופיר לא הולך לבית ספר. ילד בן 17 שצריך להתעסק בחיים שלו ובבגרויות שלו, בא לכנסת כדי להתחנן על החיים של אח שלו. הוא כל שבוע נמצא פה ומפסיד בית ספר. מה עם העתיד שלו? מה יהיה? איך אפשר להמשיך לגור פה? איך הוא יוכל להתגייס עוד שנה ולסמוך על המדינה שלו כשלא מחזירים את אח שלו כבר שנה ושמונה חודשים? כשאח שלו, ילד בן תשע, רואה רכב, הוא חושב שזה מחבלים ושמחזירים את מתן. איך מסבירים לו שלא? איך מסבירי לילד בן תשע למה ההורים בוכים כל יום, למה אימא לא ישנה בלילה, למה אבא שלו לא מחבק אותו כשקשה לו? למה הוא לא מקבל תשומת לב? כי ההורים לא עסוקים בו, אין להם זמן, הם עסוקים בילד החטוף שמתעללים בו בעזה. הקואליציה והאופוזיציה, זו אשמתכם, אתם לא החזרתם לנו אותו. הוא עדיין חי. עדיין יש לכם אפשרות להחזיר אותו. אין לנו את כל הזמן שבעולם. על הכיסאות האלה יש את כל הזמן לשבת. למה פוליטיקה יותר חשובה מהחטופים? למה היא יותר חשובה מהנשימה הבאה שלו? יש מצב שהוא עוד חצי שעה כבר לא יהיה פה, לא יהיה בחיים. לחץ צבאי לא יחזיר אותו. לחץ צבאי הרג 41 חטופים. עוד כמה פעמים אני אצטרך לבוא לפה כדי שיחזירו לנו אותו, כדי לראות אותו בבית? אם באחד מהילדים שלכם או הנכדים שלכם היו מתעללים במכות חשמל לא הייתם יושבים פה בכזה שקט. תחשבו שהיו חושבים שאתם משוגעים, שמכניסים אתכם לפוליטיקות. אשמתנו שהוא נחטף? לא. הוא חייל שנלחם בשביעי באוקטובר. הוא הניצול היחידי מנחל עוז שחטוף בעזה. הוא כרגע נושם, יש לו זיהום עמוק והוא כולו כוויות מחשמולים של מצברים. זה לא דבר שנכנס לראש. אני כל לילה עם סיוטים. ההורים שלו לא ישנים בלילה. אני לא יודעת מי מכם ישן לילה שלם, אבל אני לא מכירה כבר שנה ושמונה חודשים מה זה לישון. לחשוב שמתעללים בו, שמחשמלים אותו והוא צורח, זה לא דבר שהייתי מאחלת לכם. באמת אין לו זמן, וזו ממש לא סיסמה. אני רוצה לראות אותו בחיים, אני רוצה לחבק אותו בבית חולים, אני לא רוצה לקבל אותו בארון. << אורח >> אבירם מאיר: << אורח >> אני דוד של אלמוג. אלמוג הושב לפני שנה, ב-8 ביוני. אני נמצא במצב יחסית נוח מחבריי פה מימין ומשמאל. צריך לשנות את הגישה במדינת ישראל. היחס לנפגעי פעולות איבה זה קיר אחד שצריך לסדוק, לשבור, לעקוף. ראיתי את הדיון שהיה אתמול בוועדה העבודה והרווחה, דיון שהגיעו אליו הרבה מאוד אוכלוסיות במצב קשה. הקיר השני שצריך לשבור זה הסיפור של מעגל שני ושלישי. במעגל ראשון צריך לטפל ובמעגל השני והשלישי שמעורבים, אם זה בת דודה, דוד וכן הלאה. אני עצמאי. אמנם אלמוג חזר לפני שנה, אבל אני רק עכשיו מתחיל להבין מה אני עושה מבחינה עסקית, לאן אני לוקח את זה. הממשלה מתרכזת ונותנת תשומת לב לשבים. אפשר להתווכח אם השבים מקבלים מספיק או לא מקבלים מספיק, אבל מה שבטוח זה שהממשלה לא שמה מספיק פוקוס על המשפחות מסביב שתומכות בשבים. << אורח >> יוני אשר: << אורח >> אדוני היושב-ראש, חברי הוועדה, תודה על קיום הדיון הזה. אני אביהם של רז ואביב, שתי ילדות קטנות שהיו בנות שנתיים וחצי וארבע וחצי כאשר הן נחטפו עם אימן דורון בעת ביקורן בקיבוץ ניר עוז אצל סבתן אפרת כץ, זכרה לברכה, שנרצחה במהלך אירוע החטיפה. צפיתי, לצערי, באותו יום מביתי בשרון בסרטון המזעזע שלהן נחטפות שהחמאס העלה לרשתות. זו איזו שהיא נקודת שיא טראומטית שמן הסתם מלווה אותי עד היום. אני מרגיש איזו שהיא פריבילגיה לא נוחה לשבת כאן ולדבר על תמיכה כזו או אחרת בשבים - משפחתי שבה לאחר כמעט חודשיים – כאשר מצויים כאן אנשים שנמצאים פי עשרה מהזמן בחוסר ודאות, בעינוי יום יומי, בסבל וכאב יום יומי. אני לא יודע איך הם עומדים על הרגליים. אני עברתי את זה כמעט חודשיים, 10% מהזמן, ואני באמת לא יודע איך הם יכולים עדיין להחזיק. יש לזה השלכות פיזיות, נפשיות וכלכליות. אני מרגיש צורך להתנצל שאני בכלל מדבר כאן על תמיכה במשפחות של שבים בנוכחותם. בתור מי שמצוי באינטראקציה מול הגופים האחראים - המינהלת שהיא גוף מתכלל, שירותי הרווחה המקומיים, ביטוח לאומי - מזה שנה וחצי מאז שובה של משפחתי, אני חושב שיש בניסיון הזה כדי להעיד למען אלה שיחזרו אלינו במהרה ולגבי אלה ששבו לאחרונה ונכנסים כרגע לאותו תהליך. גם אני כמו אבירם הייתי עצמאי. הפעילות העסקית שלי חדלה לחלוטין משביעי באוקטובר. עד היום אני עוסק במזעור נזקים. גם אני מכרתי רכוש לאחר תקופה שבה הבנתי שאין ברירה ושצריך לקצץ את ההפסדים כדי לפרוע את כל התחייבויותיי. אני מודע לחקיקה האחרונה שנכנסה בנוגע למשפחות השבים, חקיקה זמנית. אני לא רוצה חלילה להקל בה ראש, אבל העובדה שהיא הגיעה לאחר שנה וחצי ונלקחו מספר סעיפים קטנים מחוק חיילים שנספו במערכה, מעיד על טיפול לא נכון, מעיד על תשומת לב לקויה בנושא. אנשים העידו על ההשלכות הנפשיות. קשה מאוד לשקם עסק תוך כדי שאתה משקם את עצמך. אמרו פה, וזה מאוד נכון, שזה לא נפסק כאשר המשפחה חוזרת. שלחתי הודעה להורים שהילדים שלהם חזרו שבה אמרתי להם לשמור על עצמם כי הם ירגישו את ההשלכות בקרוב, גם נפשית וגם כלכלית. אני רוצה פחות לדבר פה על כמה כסף, על איך ולמה אלא על המענה שניתן למשפחות השבים. בכל מה שקשור למענה עצמו למשפחות מטעם המינהלת, מטעם כל הגופים וכל מי שישב אצלנו בבית והפציר להגיד מה אנחנו צריכים, הפער בין השטח להצהרות הוא גדול. כשאתה נכנס לאתר של המינהלת, אתה רואה גן עדן, אבל כשאתה פוגש את המציאות, אתה רואה שהמציאות בשטח רחוקה מזרח ממערב, שלא כך הם פני הדברים. << יור >> היו"ר ינון אזולאי: << יור >> תן לי דוגמה. << אורח >> יוני אשר: << אורח >> אם תיכנס לאתר המינהלת תראה שנכתב שם שיש סיוע לעסקים מול רשויות המס. עד היום ידעתי להגיש את הדוחות בעצמי באמצעות רואה חשבון. בדוח של שנת 2023 הרגשתי שנכנסו אלמנטים שאני לא יודע לבטא. כשביקשתי ליווי מהנציגה, מהדסק הכלכלי, נאמר לי שהם לא מייצגים מול רשויות המס. כשאמרתי שאני לא מעוניין בייצוג אלא בהכוונה להגיש את הדוח כי אין ספק ש-2023 היא נגזרת של הדבר הזה, נתקלתי בסירוב. דוגמה נוספת היא ההקלות וההטבות בחברות האשראי והבנקים. באתר המינהלת מפנים אותך ישירות לחברות האשראי והבנקים. כשפניתי לשלושה בנקים, אף אחד לא ידע במה מדובר. בזמנו היה מדובר בדחייה של הלוואות קיימות, עמלות עו"ש. אני לא נתפס לכל דבר קטן, אבל יש פער במציאות בשטח בין מה שמופיע ובין מה שהמינהלת מציגה. לא יכול להיות שכשאני מבקש ליווי ועזרה בהגשה של דוח לשנת 2023, התשובה שאני מקבל היא "אנחנו לא מייצגים, אנחנו לא מחליפים את רואי החשבון". למען הבאים ואלה ששבו לאחרונה אני מבקש שהדברים האלה לא ייפלו על אוזניים ערלות. << אורח >> יזהר ליפשיץ: << אורח >> כל הכבוד לכבודו שיש לו את היכולת בכלל להיכנס לאתר המינהלת ולהבין אם זו הלוואה, אם זה נכנס לתוך הדברים. << אורח >> יוני אשר: << אורח >> אני שנה וחצי בתוך זה. << אורח >> יזהר ליפשיץ: << אורח >> עצוב שזה המצב. << אורח >> יוני אשר: << אורח >> התנסיתי יותר מכולם. << אורח >> יזהר ליפשיץ: << אורח >> יש אנשים שאפילו לא יודעים את הבעיה. אתה מודע לבעיה שלך, למה שקורה. << אורח >> יוני אשר: << אורח >> למדתי בדרך הקשה. << אורח >> יזהר ליפשיץ: << אורח >> יש אנשים שנסוגו מהדרך הקשה, לא הגיעו לדרך הקשה. אפשר לספר פה הרבה על טיפולים, הלוואות ובנקים, אבל מה ששמענו פה זה שאנשים אומרים שהם צריכים קצבה קיומית, פחות פדיקור לציפורניים, פחות טיפולים ועניינים. תמירו לי את שלושת הטיפולים שהיו מגיעים לי בשקלים כדי שאוכל להשתמש בהם לדלק. אנחנו רוצים לדעת כמה אפסים יש אחרי האחד כל חודש. << אורח >> ישראל שור: << אורח >> אני בן למשפחה שכולה מלפני 52 שנה. אחי הבכור אבידע נהרג במבצע "אביב נעורים". אני רוצה להודות על קיום הדיון המאוד חשוב הזה וגם להודות לך, חברת הכנסת שלי טל מירון, על היוזמה הזאת. היום הוא יום חשוב מעין כמוהו, יום שלישי, מכיוון שהוא בא לפני יום רביעי שבו מוגשת הצעה לפיזור הכנסת. אני מאוד מקווה שהיא תתקיים, זו הזדמנות פז כדי להפסיק את מה שקורה במדינה הזאת. אני חושב שהקואליציה מיום היווסדה, בטח מאז מלחמת השבעה באוקטובר, לא עשתה דבר כדי לתקן, כל מה שהיא עשתה זה לקלקל. אנחנו כולנו בנים של אותה מדינה, מדינת ישראל, אנחנו כל כך רוצים להיות גאים בה ומתפללים לאותו האלוהים. מחר, אם וכאשר תתקיים אותה הצעת חוק לפיזור הכנסת, כל חברי הקואליציה צריכים רגע לפני שהם לוחצים על הכפתור לחשוב על כל מה שנאמר כאן, לקחת את הכל בחשבון, את משפחות החטופים ואת החטופים, את אלה שבחיים ואת אלה שאינם בין החיים. אני רוצה שאחד הדברים החשובים ביותר שיעבור לכם בראש זה שחייה ונשמת אפה של הקואליציה הזאת חשובים פחות מחייהם ונשמת אפם של החטופים שנשארו בחיים. אמרה פה נועה, בת הדודה של מתן, שחייה של הקואליציה הזאת חשובים פחות מנשמתו הבאה של מתן. אני רוצה שתחשבו לפני שאתם לוחצים על הכפתור על החטופים ומשפחותיהם, על משפחות הנרצחים, על כל העצמאים שנאלצו ונאלצים לגרד כספים מכל מיני מקומות, על המשפחות שנהרסו, על הילדים שלא ישנים, על האנשים שהחלו לשלוח יד בנפשם. תפסיקו את הדבר הנורא הזה שמתקיים כאן. אמנם זו לא יוזמת המפלגות החרדיות והדתיות, זו יוזמה של האופוזיציה, אבל אתם הבעתם תמיכה בעניין הזה. אני רוצה לבקש מכם שתהיו במקום הנכון, שתעשו את המעשה הנכון, כדי שהממשלה הזאת שקלקלה תיתן לממשלה אחרת להתחיל לתקן. << אורח >> יעל דרור: << אורח >> אני רוצה לספר על אירוע שממש מתחבר כמו כפפה ליד לדיון שנערך פה, לדיון החשוב הזה שמתבצע כרגע. חם של חטוף חלל שטרם הוחזר, שגופתו עדיין בעזה, עובד בעבודה פיזית קשה שכוללת עבודה ליד תנורים ושמן רותח. מרוב שהוא לא יכול להתרכז הוא קיבל כבר המון כוויות. הוא לא מסוגל לעמוד שעות במשך משמרות מאוד ארוכות. הוא פנה לביטוח לאומי כדי שידונו בעניין של כושר עבודה ונדחה, אמרו לו שהוא "רק" החם של אותו חלל חטוף. הוא אומר שהוא מרגיש שיש לו משקולות על הרגליים. אחרי ששוחחתי איתו שעתיים בטלפון גם נסעתי לפגוש אותו. העברתי את המצב שלו, כי זו נורה אדומה שמאיימת על חייו ממש ברגעים אלה. הפניתי אותו לרשויות למניעת התאבדות, כי הוא אמר לי שהוא לא יכול יותר. כשאומרים לו שהוא "רק" החם, הוא אומר שהבת שלו נשארה עם ילד בן ארבע – עכשיו הוא בן שש – שהוא הפך להיות האבא שלו ושהוא רוצה לחזור להיות סבא שלו. הוא אומר שהוא לא יכול לעזוב את הבת שלו אפילו לשבת אחת, שהוא חייב להיות איתה, שאין מי שיעשה את זה, ושהוא גם צריך להמשיך לפרנס. אני מבקשת מהוועדה לעשות משהו בעניין, כי האיש הזה, שהוא "רק" החם של מישהו, בסכנת חיים ממשית. << יור >> היו"ר ינון אזולאי: << יור >> מינהלת החטופים, אני מבקש להתייחס לבקשות ולדרישות שעלו כאן, להגיד איפה חסרה העזרה שלנו, הפעלת הלחץ שלנו כלפי המשרדים, כלפי הממשלה. איפה אתם רואים שלא צריך לתקן ואיפה צריך לתקן? << אורח >> ירון כהן: << אורח >> תודה רבה על היום הזה. במקרה הזה אנחנו דנים בנושא הכספי, אבל יש עוד נושאים שונים וחשובים שנידונים בוועדות נוספות. לאור העובדה שהאירוע הזה הוא באמת חריג, אין לו תקדים גם בהיקף וגם בעובדה שאנחנו מדברים על אוכלוסייה אזרחית שנחטפה, חלק גדול מהדברים אנחנו לומדים במעלה הדרך. אנחנו לומדים את זה דרך הצרכים של השבים שחזרו בפעם הקודמת, דרך הצרכים של משפחות שלצערנו יקיריהם חזרו לא בין החיים, ודרך הצרכים שעולים לאור הזמן המתמשך בליווי משפחות החטופים. ברגע שאנחנו מזהים את הצרכים ביחד עם המשפחות, אנחנו ניגשים פה לתהליכי חקיקה. תהליך חקיקה לוקח זמן הרבה יותר ארוך ממה שהמשפחות וכולנו היינו רוצים לראות. אנחנו משתדלים להסתכל על המענים כמענים רוחביים ולצידם להיכנס לתוך המענים הפרטניים. יש פה לא מעט נושאים שעלו, חלקם נושאים פרטניים. כששלמה אלפסה מדבר על הבעיה שלו, מדובר על בעיה פרטנית שמייצגת קבוצה מאוד קטנה של משפחות. אם יוני צריך עכשיו ליווי בהגשת דוח - - << אורח >> יוני אשר: << אורח >> זה לא פרטני, כי הבנתי את מה שכתוב בדיוק כמו אחרים. << אורח >> ירון כהן: << אורח >> לא אמרתי שמה שאמרת הוא פרטני, אמרתי שהמענים שניתנים הם מענים רוחביים. כשאנחנו מעבירים חקיקה בדבר חלף שכר חטוף, כל החטופים ממשיכים לקבל את שכרם באופן גורף. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> איזה הליכי חקיקה ביקשתם מהכנסת או דרך הרגולציה לגבי מעגל שני ושלישי שהם תקועים? << אורח >> ירון כהן: << אורח >> את כל מה שקשור במעגל שני ושלישי התחלנו בשביעי באוקטובר, כשהבנו שהיקף הפגיעה הוא מאוד מאוד גדול. התחלנו עם חוק התגמולים שנגע בהורים ובאחים. << אורח >> שלמה אלפסה גורן: << אורח >> זו קרבה ראשונה. זה בעייתי. << אורח >> ירון כהן: << אורח >> נכון. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> דיברתי רק על שני ושלישי. << אורח >> ירון כהן: << אורח >> אנחנו נותנים שירותים שהם לאו דווקא שירותים כספיים. אנחנו נותנים מענים חינוכיים לכל המעגלים, נותנים קבוצות חוסן וטיפול לסבים וסבתות. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> דיברת על הליכי חקיקה. << אורח >> ירון כהן: << אורח >> הליכי החקיקה נוגעים לקרבה ראשונה בלבד. << דובר >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר >> למה לא יזמתם? << אורח >> ירון כהן: << אורח >> הצרכים הם לפעמים צרכים חדשים שאנחנו לומדים יחד עם המשפחות, כמו המעבר מ-50% ל-100%. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> זו קצבה הנכות? << אורח >> ירון כהן: << אורח >> כן. << אורח >> חנה כהן: << אורח >> זה לא מדבר על כלל החטופים. << אורח >> ירון כהן: << אורח >> ה-50% עבר. על ה-100% היה אתמול דיון. זה יחזור לדיון נוסף. לגבי האירוע הזה, לצד זה שהוא אירוע ייחודי וחריג, יש אנשים שאומרים שיש השלכות רוחב. אנחנו מייצגים את משפחות החטופים בדיון הזה - - << יור >> היו"ר ינון אזולאי: << יור >> כל חקיקה שמגיעה בנושא הזה עוברת כמה שיותר מהר. אתם צריכים ליזום. << דובר >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר >> הוא אומר לך שיש השלכות רוחב בממשלה שעוצרות אותם. << אורח >> ירון כהן: << אורח >> השתתפנו אתמול בדיון בוועדת העבודה והרווחה וראינו שיש משפחות שנפגעות. האירוע הזה הוא אירוע גדול מאשר רק האירוע של החטופים. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> אתה יודע למה זה היה אתמול? כי התיקונים הם בקצבת נכות. היינו צריכים אחרי 600 ימים להשכיל לייצר חוק ספציפי לאירוע הזה, עם השלכות רוחב, ואז לא היה עולה מה שעלה אתמול בדיון בוועדת העבודה והרווחה. אני בהלם שחנה לא מקבלת שום דבר. היא אף פעם לא אמרה כלום. זה לא מהיום, זה לא אירוע חדש, היא 600 ימים פה. מה, לא נתקלתם בזה? << אורח >> ירון כהן: << אורח >> אני לא רוצה להתייחס פרטנית לסוגיה. המצוקות שעולות פה הן מצוקות אמיתיות שנובעות ממצב ארוך ומתמשך. הן נוגעות לעובדה שכל עוד האירוע הזה לא מסתיים, ויזהר דיבר על זה שהוא בתוך התהליך, היכולת להשתקם לא קיימת. << יור >> היו"ר ינון אזולאי: << יור >> אני לא מסתכל על זה כפרטני. 80 משפחות זה לא פרטני. יעל דרור סיפרה לנו פה על אותו חם של חטוף שצריך לעזוב את העבודה בשביל לטפל בבת שלו. יזהר אמר פה שהוא לא צריך טיפול ושתמירו לו את עלות הטיפול בכסף. אם אתם אומרים שאין לדבר סוף, תגידו שאתם מוכנים לשנה קדימה רק בטיפול - גם זו תשובה, גם זה דבר שאפשר לחשוב עליו. אני מכיר את מה שמינהלת החטופים נותנת, אני יודע שכל פעם הם מוסיפים על פי הצרכים שהם שומעים ועולים מהשטח. << אורח >> יעל גורן חזקיה: << אורח >> אני לא אתייחס לנושאים מאוד פרטניים כמו חם. את האירועים הפרטניים ניקח לבדיקה. המינהלת מטפלת גם במעגל הזה. את החקיקה שנעשתה בשיתוף עם ביטוח לאומי, עם משרד הביטחון ועם כלל משרדי הממשלה לגבי המענקים הכספיים אתם רובכם מכירים, אני לא אכנס לזה שוב. בהקשר של משפחות החטופים הייתה הרחבה של המעגלים, של מעגל ראשון. אם הייתם בדיון המאוד קשה שהיה, הייתם רואים ומבינים שאחים וילדים של חטופים מקבלים מענקים רבעוניים. עשינו הרחבות למשפחות חטופים, כי אנחנו מבינים את האירוע הייחודי, כי אנחנו מבינים שהמעגלים רחבים יותר. באשר למעגל שני ושלישי – נכון, לא קודמה הצעת חוק שנותנת מענק כספי למעגל הזה, אבל היו ניסיונות, בוודאי גישושים ושיח בין כל המשרדים. ההבנה הייתה שיש השלכות רוחב שלא נדע להסביר אל מול אוכלוסיות נוספות אם ניתן מענקים כספיים למעגל כזה. << דובר >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר >> באיזה סוגיות ספציפיות? על מי דיברת שיעשה לך בעיות? << אורח >> יעל גורן חזקיה: << אורח >> את מבינה שאם ניתן מענק כספי כזה או אחר לדוד או לבן דוד של חטוף, אנחנו מגדילים את המעגל באופן כזה - -? << אורח >> שלמה אלפסה גורן: << אורח >> יש מקרים ספציפיים שצריך לטפל בהם. << אורח >> יעל גורן חזקיה: << אורח >> מה שקרה פה בשביעי באוקטובר, וגם היו אוכלוסיות כאלו עוד לפני השביעי באוקטובר, זה אירוע חסר תקדים. יש פה את נרצחי הנובה, את נפגעי הנובה, שורדים, משפחות פצועים, חיילים וכו'. << יור >> היו"ר ינון אזולאי: << יור >> כשאת מטפלת במשפחות החטופים את מתרכזת בזה. << אורח >> יעל גורן חזקיה: << אורח >> זה לא קל. << יור >> היו"ר ינון אזולאי: << יור >> נכון. << אורח >> יעל גורן חזקיה: << אורח >> אחרי הדיון אתמול הגיעו אלי האוכלוסיות הנוספות שהיו שם – הלומי קרב, משפחות שכולות - ששאלו למה להם אין מינהלת, למה להם אין מי שיקדם את האינטרסים שלהם. זה לא כזה פשוט. << יור >> היו"ר ינון אזולאי: << יור >> את חושבת שיש מקום למעגל השני והשלישי? << אורח >> יעל גורן חזקיה: << אורח >> כן. יש לנו מנגנון ליווי של משפחה – הוא נקרא בשפה שלנו "מולקולה" - שיושבים בו כל נציג של משרד ממשלתי שמלווה את המשפחה, אם זה רווחה, חינוך, ביטוח לאומי, משרד הבריאות, סיוע משפטי ככל שצריך, נציג המינהלת. הבעיות שעולות שם הן בעיות שנוגעות לא רק לקרבה הראשונה של החטוף, גם מה שצריך לקרבה הנוספת. ככל שעולות בעיות שנוגעות למיצוי זכויות מול ביטוח לאומי, לעבודה שקשורה להיבט בריאותי כזה או אחר, לסוגיה שקשורה לגורמי הרווחה ברשות המקומית, הן מטופלות במלוא היכולות של כל משרדי הממשלה. זה עדיין לא שווה ערך לסיוע כלכלי חודשי שיקבל בן דוד או דוד. אני מכירה את חנה היטב, אני רואה מה היא עושה. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> איך חנה לא מטופלת? << אורח >> יעל גורן חזקיה: << אורח >> סיוע כספי היא לא מקבלת מהמדינה. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> למה? << אורח >> שלמה אלפסה גורן: << אורח >> כי אין חוק. << אורח >> יעל גורן חזקיה: << אורח >> למעגל שני ושלישי אנחנו עושים המון דברים עם משרד הרווחה, עם ביטוח לאומי, עם קרנות כמו הג'וינט וקרן קמים שעוזר גם בסיוע כלכלי, ליווי תעסוקתי, קבוצות תמיכה. בימי הפגה המעגל המשפחתי הרחב מוזמן ותמיד לוקח חלק. זה נכון שמענקים כספיים למעגל שני ושלישי זה לא משהו שקיים כרגע, ואני בספק אם מבחינת השלכות הרוחב והתקדים של זה הוא יוכל להיות קיים. << יור >> היו"ר ינון אזולאי: << יור >> עשיתם עבודה לגבי הדרישות והעלויות התקציביות שיכולות להיות? << דובר >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר >> כולל השלכות רוחב. כמה כסף זה יוסיף לשנה? << יור >> היו"ר ינון אזולאי: << יור >> אני מבקש מכם להעביר לוועדה את השלכות הרוחב שאתם מדברים עליהן. יכול להיות שעם השלכות הרוחב אפשר להתמודד. << אורח >> יעל גורן חזקיה: << אורח >> קשה לאמוד את זה, זה משתנה לפי הקרבה. << אורח >> אייל קלדרון: << אורח >> העניין של ה"מולקולה" לא תמיד נפגש עם המעגל הראשון. לעניין של לצפות מהמעגל הראשון שבדחיפה ידבר ויראה את המעגל השני והשלישי אין שום אחיזה במציאות, זה לא קורה. << אורח >> יעל גורן חזקיה: << אורח >> אנחנו לא מצפים שהכל יעלה ממעגל ראשון, לכן המענים שלנו מפורסמים ואנחנו דואגים בדחיפה לעדכן את המשפחות. בני משפחות של חטופים, גם אם הם מעגל שני, יכולים להיות חברים ברשימת התפוצה שלנו, בעדכונים שאנחנו מוציאים, במענים שאנחנו נותנים. אנחנו מעדכנים ומשפרים אותם כל העת וכל הזמן עם מיזמים משותפים, עם קרנות וכו'. אנחנו בדחיפה מביאים את המידעים האלה. תמיד יש מקום לשיפור, זה אין ספק. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> כשאת אומרת "בדחיפה", מה בעצם את אומרת? הרי מדובר על 250 חטופים ועל עוד נפגעים. הביטוח הלאומי יודע לחלק כל חודש מעל שני מיליון קצבאות. מינהלת החטופים, שזה גוף קטן יחסית, לא מתעסקת עם עשרות אלפי אנשים. האם יש לכם רשימה מסודרת של מעגל שני ושלישי? האם יושבים טלפנים שיודעים להתקשר לאנשים האלה, להגיד להם מה הזכויות? האם יש אנשים שיכולים לקבל אותם תוך שעתיים ולפתור להם את הבעיה? לא כל קצבה צריכה להיות לכל החיים. האם העליתם אפשרות לבוא לוועדות ולהגיד, "חברים, בואו לחצי שנה-שנה נכתוב תקנה שכן מאפשרת לאנשים כמו חנה לקבל סכום מסוים שמכסה על הנסיעות ועל אלף ואחד דברים", "בואו לחצי שנה-שנה נייצר משרד שמטפל באנשים"? אתם לא אמורים רק לתכלל, אתם אמורים ליזום. מינהלת אמורה ליזום. לצערי הגדול עקב האכילס שלכם, ואני לא מבקר אתכם, אני חושב שאתם עושים עבודה טובה, זה חוסר היוזמה שבאה מכם. אל תחכו לצרות שיתעוררו מהשטח, תנסו לחשוב. כל בר דעת יודע שלהיות חם של מישהי שאיבדה את בעלה זה להיות האבא שלה. << אורח >> ירון כהן: << אורח >> אני מזמין אותך לבקר במינהלת. להגיד שהמינהלת היא רק מתכללת ולא יוזמת זה לא להכיר את מה שהמינהלת עושה. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> אתם יכולים ליזום נהדר במעגל הראשון, אבל לא בזה עסקינן. אנחנו עוסקים במעגל השני והשלישי. אני שומע כאן את הבעיות ולא רואה יוזמה. << אורח >> יעל גורן חזקיה: << אורח >> לקח זמן להבין, בעיקר לאחר הפעימה האחרונה, שמשפחות שבים לא ביום אחד חוזרות למסלול החיים. אנחנו מבינים שיש שוני במעטפת בין אדם שעכשיו חזר בחיים והמשפחה מאושרת לבין אדם ששב לקבורה. משפחתו של השב ששב לקבורה היא משפחה שכולה לכל דבר, מעתה ועד סוף החיים היא מקבלת את הזכאויות של משפחות שכולות. על הרובד הזה חוקקנו חקיקה שמכירה במשפחות האלו. בסופו של דבר, כמו שאמר יזהר, אנחנו לא לוקחים וסוכמים את השירותים או את הזכאויות כך שאפשר להמיר אותם בכסף, ואני לא צריכה להסביר לכם, חברי כנסת, שזה לא עובד ככה. הזכאויות שהמדינה נותנת באות מתוך הראייה השיקומית והחזרה למסלול החיים. אני לא אומרת שלא צריך לתת מענקים כשצריך, אבל בהקשר הזה ראתה המדינה את הצורך בשיקום וחזרה למסלול חיים של משפחות השבים. החוק הזה נתן מענק התארגנות מסוים ונתן רטרואקטיבית לאחים וילדים של חטופים ששבים איזו השלמה למענק הרבעוני שהם מקבלים. אגב, את המענק הרבעוני שאחים וילדים של חטופים מקבלים האחים השכולים האחרים לא מקבלים. << יור >> היו"ר ינון אזולאי: << יור >> זה רק, כמו שאמר יואב, לילדים מעל גיל 14. << אורח >> יעל גורן חזקיה: << אורח >> מה שדיבר עליו יואב זה בכלל הוועדה הציבורית של סמוטריץ' שדנה במענים מיוחדים לאוכלוסיות שנמצאות בפער בעקבות השביעי באוקטובר, לאו דווקא משפחות החטופים. למה ילדים מגיל 14 מקבלים? כי זה הגיל שאפשר לתת תט"ר. ילדים מהגיל הזה קיבלו את המענק החד פעמי הזה. הוועדה הזאת דנה גם במענה למעגל שני ושלישי, כשמה שהוחלט זה שמענקים כספיים לא יינתנו למעגל שני ושלישי אלא רק שירותים שהמדינה יכולה לתת. << אורח >> יזהר ליפשיץ: << אורח >> תלך לנמרודי, שיש שם קומה שלמה שנותנים תט"ר, טיפולים ופדיקור, ותבדוק את תלושי המשכורת לעומת מה שמקבלים האנשים שעובדים כאן. תבדוק אם אין פה איזה עיוות. חנה שיושבת פה קורסת מבחינה כלכלית ואין מענה. השיחה הזאת הייתה גם לפני שנה וחודשיים. אני מציע לשים קו, לתת משהו מיידי, להפסיק להקשיב לכל הנתונים האלה. << אורח >> חנה כהן: << אורח >> יעל, אמרת שמשפחות של חללים יקבלו סכום מסוים. אחי ורעייתו מקבלים 8,000 שקל. << אורח >> יעל גורן חזקיה: << אורח >> זה מענק רבעוני. << אורח >> חנה כהן: << אורח >> הילדה עדיין חטופה. מה הסכום שהם יקבלו אחרי שהילדה תחזור? << אורח >> יעל גורן חזקיה: << אורח >> אותו דבר בלי המענק הרבעוני. << אורח >> חנה כהן: << אורח >> את חושבת שאפשר לחיות מ-8,000 שקל? << יור >> היו"ר ינון אזולאי: << יור >> אורית, בקשה. << דובר >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר >> אדוני היושב ראש, אני רוצה להודות לך על הדיון הזה שאתה מקדיש לו הרבה זמן, להודות גם לחברת הכנסת שלי. אני יודעת שברמה האישית הנושא הזה מאוד חשוב לך, שהנושא של עסקת חטופים מאוד חשוב לך, ואני יודעת שאתה משמיע את הקול הזה בתוך הסיעה שלך ובבית הזה, משהו שלא כולם עושים בקואליציה. אני יושבת כאן כמעט שעה וחצי ושומעת את יעל מהמינהלת, שומעת את ירון מהמינהלת. ועדת כספים היא כמעט הוועדה הכי עסוקה בכנסת, היא היחידה שמקיימת דיונים כמעט חמישה ימים בשבוע. אנחנו יודעים ליזום דברים כשאנחנו רוצים. הגיע הזמן שנפעיל את כובד משקלנו בנושא הזה, ויש לנו את היכולת לעשות את זה. אנחנו שומעים כאן את נציגי המשפחות, בעיקר את מעגל שני ושלישי. ככל שעובר הזמן למעגל ראשון אין כוחות. אנחנו שומעים את חנה שמספרת על אימא של ענבר, וזאת רק דוגמה אחת. אנחנו יותר ויותר רואים את המעגל השני והשלישי, כמו בת הדודה של מתן אנגרסט. המעגל הראשון פשוט בקריסה. << אורח >> שלמה אלפסה גורן: << אורח >> יש כאלה שלא היה להם מעגל ראשון מלכתחילה. << דובר >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר >> נכון, אבל הדיון מתרכז בתמיכה הכלכלית של המאבק הזה, במחירים של 613 יום של הדבר הזה. תקשיבי, יעל, אני באמת מעריכה אותך, אני בטוחה שאת עושה עבודת קודש, אבל את המיליארדים הרבים בממשלה הזאת שאני כחברת ועדת כספים ראיתי, והם באמת כסף "טיפש", אני אפילו לא יכולה לספור. היו מיליארדים לכספים קואליציוניים, היו המון דיונים על לתקן העברות ליישובים ששייכים לסקטור כזה וסקטור אחר. תאמיני לי, העברנו פה מיליארדים בשביל פוליטיקה בימים של מלחמה. אני חושבת שהכסף הזה פה, ואנחנו נמצא פתרון להשלכות הרוחביות, הוא ממש לא כסף "טיפש". מה שקורה כאן עכשיו הוא אירוע חריג, אירוע שלא היה כדוגמתו. אני מבינה שעד לרגע זה לא ישבתם ועשיתם חישוב של כמה העלות התקציבית של לטפל ב-80% מהבעיות של המעגל השני. אני מבינה שתמיד יהיו, וזו טבעה של חקיקה כלכלית, מקרים שייפלו מתחת לשולחן, אבל אפשר למצוא פתרונות – לעשות את זה בשיתוף עם עוד מגזרים, לעשות את זה בצורה של מצ'ינג. המדינה יודעת לעבוד כשהיא רוצה לעבוד, כשהיא רוצה להיות אקטיבית. אני הייתי מבקשת, אדוני היושב ראש, הערכה תקציבית. << יור >> היו"ר ינון אזולאי: << יור >> ביקשתי שישלחו לוועדה. << דובר >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר >> הערכה תקציבית לגבי כמה כסף יעלה לטפל במעגל שלישי בחלופה כזאת, בחלופה אחרת. << יור >> היו"ר ינון אזולאי: << יור >> תכנית והעלויות שלה. << דובר >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר >> אנחנו לא יכולים לסבול מציאות שבה חטופים ומשפחותיהם עושים גיוסי המונים. אני חושבת שזה בידיים שלנו. << יור >> היו"ר ינון אזולאי: << יור >> משרד הרווחה, בבקשה. << אורח >> אור צוברי: << אורח >> אנחנו במשרד הרווחה מזהים את הקולות שעולים גם מהמעגל הראשון וגם מהמעגל השני והשלישי. מכיוון שהבנו שאין כרגע היתכנות לחוק, עשינו מיזם משותף בסך של 14 מיליון יחד עם הקרנות של הביטוח הלאומי והסוכנות היהודית עבור המעגל השני והשלישי של משפחות הנרצחים מהשבעה באוקטובר ומשפחות החטופים והשבים. זה מענים שהם יותר משפחתיים, קבוצתיים, קהילתיים. << אורח >> אסתר בוכשטב: << אורח >> תסבירי איזה מיזם. << אורח >> אור צוברי: << אורח >> זה עדיין לא הועבר למשפחות. כרגע אנחנו מגייסים את העמותות שיתנו את השירות הזה. << יור >> היו"ר ינון אזולאי: << יור >> המשפחות שותפות לזה? << אורח >> אור צוברי: << אורח >> ברור. עשינו מפגש חשיפה עם חלק מהמשפחות. << אורח >> אסתר בוכשטב: << אורח >> אחד הדברים שקשה לי לשמוע זה שכל פעם אומרים שמגייסים את העמותות, שמגייסים את הקרנות. אני לא רוצה להיות נסמכת על קרנות. << אורח >> אור צוברי: << אורח >> אני משרד הרווחה. << אורח >> אסתר בוכשטב: << אורח >> צריך להיזהר מזה. יעל, את הזכרת את קרן קמים. << אורח >> יעל גורן חזקיה: << אורח >> אנחנו איתה בתהליך של מצ'ינג. כדי לעשות דברים מהר צריך לשים מצ'ינג עם קרנות קיימות. זו דרך העבודה של המדינה. << יור >> היו"ר ינון אזולאי: << יור >> ביטוח לאומי, יש לכם מה להוסיף? << אורח >> שרית דמרי דבוש: << אורח >> אנחנו יודעים על קשיים רבים של המשפחות, כמו אחים וילדים בוגרים שהם יתומים שזה משהו שאנחנו תקופה ארוכה יחד עם משרד הביטחון מנסים לתת לו מענים. יש הצעת חוק ממשלתית שיושבת על השולחן - - << אורח >> שלמה אלפסה גורן: << אורח >> איזו הצעת חוק? << אורח >> שרית דמרי דבוש: << אורח >> בנוגע לחוק משפחות חיילים שנספו במערכה, שיחול - - << אורח >> שלמה אלפסה גורן: << אורח >> שקשור ליתומים בגירים? << אורח >> שרית דמרי דבוש: << אורח >> שקשור ליתומים בגירים, שקשור להרחבת המענים שנותנים למשפחות שכולות. << אורח >> שלמה אלפסה גורן: << אורח >> זה כולל דודים שמאמצים אותם? << אורח >> שרית דמרי דבוש: << אורח >> זה לא כולל. << אורח >> שלמה אלפסה גורן: << אורח >> עוד פעם נפלנו בין הכיסאות. אנחנו בכלל לא בעניין. << אורח >> שרית דמרי דבוש: << אורח >> אנחנו יודעים שיש קשיים פרטניים. אנחנו סבורים שכדי לתת מענים מיוחדים צריך להיות חוק נפרד. ככל שיכולנו למצות זכויות בקרב חקיקה אחרת של ביטוח לאומי, בין אם זה נכות כללית, בין אם זה דמי אבטלה, עשינו ופעלנו. ברור לנו שזה לא מספיק. << יור >> היו"ר ינון אזולאי: << יור >> יש פה מישהו ממשרד האוצר? << אורח >> רועי בבאי: << אורח >> אנחנו כבר העברנו ארבעה תיקוני חקיקה שנבעו מכל מיני צרכים שעולים מהמשפחות. << יור >> היו"ר ינון אזולאי: << יור >> יש מצב שאתם מעבירים תיקון חקיקה אחד שכולל הכל, שכולל מעגל שני ושלישי? אנחנו בתוך שנה אספנו טלאי ועוד טלאי. אני יודע מה האוצר עכשיו יגיד, הרי אנחנו מכירים. זו לא פעם ראשונה שאתם יושבים פה סביב השולחן. בדרך כלל התשובה שלכם היא שאין כסף. האם לא נכון להביא חקיקה רוחבית ששמה את כל החוקים האחרים תחת קורת גג אחת, תחת חקיקה אחת שכוללת בתוכה את הקרובים בקרבה שנייה ושלישית? אתם יכולים להגביל את זה. לא ביקשתי לכל בני הדודים. אפשר להגיד שהמשפחה מהמעגל הראשון תצביע על משפחה מסוימת מהמעגל השני והשלישי שתקבל את זה. ככה נדע לקראת מה אנחנו הולכים, נדע תקציבית, נדע שזה אירוע שלא נפתח לנו. אתם מסוגלים להביא דבר כזה? << אורח >> רועי בבאי: << אורח >> זה בסופו של דבר אירוע שהוא גם משפטי. << יור >> היו"ר ינון אזולאי: << יור >> הרגת את האירוע. תביא לי הצעה כזאת, אנחנו נתמודד עם המשפטי. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> הוא לא צריך להביא שום הצעה. אנחנו צריכים להביא את ההצעה. << אורח >> שלמה אלפסה גורן: << אורח >> הממשלה צריכה להביא את ההצעה. << דובר >> אלי דלל (הליכוד): << דובר >> שיביא המלצה. << יור >> היו"ר ינון אזולאי: << יור >> כל נציג של משרד מסוים מייצג את השר שלו. אני מבקש ממנו להעביר את זה לשר. << אורח >> רועי בבאי: << אורח >> מנכ"ל המשרד הקודם והשר נמצאים בשיח עם המשפחות ועם הארגונים. הדברים הפרטניים שיכולים להישקל הם במסגרת החוק של משפחות החטופים. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> יש חוק למשפחות חטופים? << אורח >> רועי בבאי: << אורח >> כמובן. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> איפה החוק? << אורח >> רועי בבאי: << אורח >> יש חוק מימון הוצאות וגם - - << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> זה לא חוק לחטופים. << יור >> היו"ר ינון אזולאי: << יור >> אייבי מוזס, בקשה. << אורח >> אייבי מוזס: << אורח >> תודה, ידידי היושב ראש. אני עברתי אירוע קשה מאוד לפני 38 שנים, בקבוק תבערה נזרק לעבר המשפחה שלי ברכב. אשתי שהייתה בהריון נשרפה למוות מול העיניים שלי. בני בן החמש, שהצלתי מהרכב עם שאר הילדים, לא שרד. אני הייתי שם, לכן אני מבין כל אחד ואחד מכם כאן, מבין את מה שאתם חווים. אדוני, מגיעה להם כל העזרה שהם צריכים. אז, לפני 38 שנים, לא ידעו איך לטפל בנו. אני הייתי פצוע אנוש וגם שני ילדיי היו פצועים אנוש. אמנם היינו חיים ברוך השם, אבל לא קיבלנו את המענה. מה שאני דורש בשביל האנשים האלה זה לקבל כי מגיע להם, הם עברו את התופת. אני יודע את זה כאב שכול, כאלמן, כנכה. שני ילדיי יתומים מאם ושכולים מאח. צריך לטפל באחים השכולים, בילדים. איך נרים אותם? אני רוצה להודות לחבר הכנסת דלל שהרים את הכפפה לשים את השדולה לאחים השכולים וליתומים. מה זה אח שכול? זה אח שאיבד את אח שלו. אח שהיה המודל שלו פתאום איננו. במי ההורים מטפלים? באח שנהרג. האח שבחיים לא מקבל את המענה. הגיע הזמן לתת את המענה לאנשים האלה, לילדים המקסימים האלה, הם דור העתיד שלנו. << אורח >> יוני אשר: << אורח >> דיברו פה על כסף "טיפש". כסף אי אפשר לזרוק על בעיה, וכל מי שעסק בדברים חשובים בחייו יודע את זה. אני יכול להגיד שאף גורם לא יזם איתי שום קשר כבר שנה. כשנולדה לי תינוקת לפני כמה חודשים אף אחד לא הרים אלי טלפון כדי לשאול מה קורה, אם אני צריך משהו. מביטוח לאומי אני לא מקבל מענה, אני לא מוכר על ידי ביטוח לאומי. באתר האישי של ביטוח לאומי אני לא יכול להוציא אישור להכרה בשתי הבנות שלי בנות שש וארבע. אני על הנושא הזה עם נציגת השיקום של נתניה כבר חצי שנה. אחרי כמה חודשים היא נתנה לי את השם של היועצת המשפטית, כי רחמנא ליצלן למחלקה המשפטית אסור לדבר עם אף אחד, אסור לכתוב. אני לא מקבל מענה. המינהלת כגורם מתכלל מחזיקה את ביטוח לאומי, מחזיקה את משרדי הממשלה השונים, זה התפקיד שלה. אני מבקש לדעת מה ההכשרה שהנציגים המלווים שלהם קיבלו. לי נראה שהם לא קיבלו הכשרה. << אורח >> שלמה אלפסה גורן: << אורח >> אני עובד על חקיקה באופן עצמאי. אמנם המינהלת עוזרת לי טיפה עם החוק וכל הזמן מדברת איתי, אבל לא ייתכן שברגע שזה מגיע למשרד האוצר הוא לא נותן תגובה במשך שבועות. מסובבים את יוני בדברים מסוימים, מסובבים אותי בדברים אחרים. או שהמינהלת הזאת תפעל בנושא או שמשרד האוצר יתחיל לענות. << אורח >> יוני אשר: << אורח >> לפני חקיקה הגורם המתכלל צריך לתפקד. << אורח >> אסתר בוכשטב: << אורח >> הגיע הזמן שנחשוב על חוק שייתן מענה לנפגעי החטיפה, מדובר באירוע אחר. כולכם אומרים שזה אירוע חריג. האירוע החריג הזה הוא אנחנו. צריך לתת תשובה לכל המעגלים שדובר פה, כי תיקונים לחוקים קיימים מעוררים כעס אצל אנשים אחרים - מי שהיה אתמול בוועדה חווה את החוויה. אתמול היה אחד הימים הכי נוראיים שלי בכנסת, לא קל היה פה. אני לא רוצה לקחת ממישהו אחר, אני רוצה שיהיו תשובות למעגל משפחות החטופים ולחטופים ששבו. אנחנו יושבים ומדברים במינהלת, אנחנו מנסים להעלות את הצרכים, אבל חייבים למצוא חוק אחד שיכלול את כל הצרכים. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> אני באמת לא מבין על מה האירוע. הרי מדובר פה על כל כך מעט אנשים בתוך עולם של כל כך הרבה כסף. אנחנו יושבים בחדר שעפים בו עשרות מיליארדים מעל הראש. היושב ראש, אני מכיר את הדעות שלך. אתה צריך לשים את היד על השולחן ולהגיד לכל הפקידים ולכל המשרדים תאריך, מתי הסאגה הזאת צריכה להסתיים. את כל מה שהאנשים האלה צריכים מגיע להם לקבל בלי דיונים, בלי משפטים, בלי חקיקות, בלי תקנות. הכל הם צריכים לקבל. לא מדובר פה על עשרות אלפי אנשים, מדובר במספר קטן של אנשים שנפגעו בסיוט הכי גדול שיכול להיות. מדובר על שנה-שנתיים של טיפול, לא על כל החיים. תעזרו להם, תטפלו בהם, תנו להם. << יור >> היו"ר ינון אזולאי: << יור >> אני רוצה לסכם את הדיון שתם ולא נשלם. אני לא יודע אם המענה מקל על הכאב, אבל זה נותן לכם, המשפחות, להתמודד איתו, להוריד משהו מהעול. הוא לא אמור להחליף את הפרנסה, הוא אמור לתת לכם מענה לקיום היום יומי שלכם. יעל ויורם ממינהלת החטופים, אתם אלה שבסופו של דבר מתכללים את האירוע הזה. יש פה את משרד הרווחה ואת ביטוח לאומי, ואני יודע שהעובדים שלהם נותנים את הנשמה בשביל המשפחות האלו, אבל מינהלת החטופים היא זו שמתכללת. האם יש לכם איזו שהיא הערכה תקציבית על המעגל השני והשלישי? חשוב יותר מהתכנית והסכום שעליו אנחנו מדברים שבאחד השולחנות העגולים שלכם יהיה משרד הרווחה, ביטוח לאומי, משרד האוצר ונציג משפחות החטופים, שתכינו חוק אחד שכולל הכל. כשאתם מכינים כזה חוק, תיקחו בחשבון שנבטל את החוקים האחרים, שנכניס את הכל תחת קורת גג אחת. ייתכן שבמידה מסוימת זה גם יחסוך מלעשות עוד חוק ועוד חוק. תביאו הצעה שאומרת שבמעגל השני והשלישי אתם חושבים שצריך לתת לעוד משפחה אחת, לגיס אחד מהצד הזה, לדוד אחד. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> זה התפקיד שלנו. << יור >> היו"ר ינון אזולאי: << יור >> לי אין את העבודה ואת הנתונים שיש אצלם. אין לי בעיה לכתוב חוק. בשנייה אנחנו כותבים את החוק. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> זה בדיוק מה שצריך לעשות. << אורח >> שלמה אלפסה גורן: << אורח >> זה מה שצריך לעשות. << יור >> היו"ר ינון אזולאי: << יור >> יעל, תוך כמה זמן אתם יכולים לבוא לפה? אני מאמין שרוב הנתונים נמצאים אצלכם. << אורח >> יעל גורן חזקיה: << אורח >> אתם רוצים הערכה תקציבית על המעגל השני ועל המעגל השלישי? << יור >> היו"ר ינון אזולאי: << יור >> אני רוצה הצעת חוק כוללת שיש בתוכה גם מעגל שני ושלישי. במקום שכל פעם תביאו עוד איזה חוק או כל חבר כנסת יקום ויעשה עוד איזה חוק, אני רוצה לתכלל את זה במקום אחד. אמרת שיש לכם איזו שהיא הערכה על המעגל השני והשלישי. << אורח >> יעל גורן חזקיה: << אורח >> לא הערכה כספית. אנחנו מכירים את האנשים. << אורח >> רותי פרמינגר: << אורח >> תגדירי כמה יש כאלה. << אורח >> יוני אשר: << אורח >> לפני חקיקה חדשה צריך ליישם חקיקה קיימת. << אורח >> רותי פרמינגר: << אורח >> אם תאפייני את האנשים שאת יודעת שהם קיימים, שהם באים לפה עוד פעם ועוד פעם - - << אורח >> יעל גורן חזקיה: << אורח >> אני אספור את מי שמגיע לכנסת ואת מי שלא מגיע לכנסת? << אורח >> רותי פרמינגר: << אורח >> לא. תאפייני את הסטטוס הזה. << יור >> היו"ר ינון אזולאי: << יור >> אני מבקש תוך 14 יום שתשלחו לוועדה הצעת חוק מסודרת, אם יש לכם, והערכה תקציבית שכוללת את המעגל השני והשלישי. אני הייתי רוצה לדעת בנפרד את המעגל השני והשלישי, כי יכול להיות שנעזור לכם בהצעת חוק משלנו. תודה רבה על כך שאתם נותנים את הנשמה שלכם, תודה על מסירות הנפש. נאחל כולנו לשובם של החטופים, שזה הדבר הטוב ביותר והחשוב ביותר. כל 55 החטופים, לא משנה אם הם חללים או חיים, צריכים לחזור לפה מהר. תודה רבה לכם ובשורות טובות. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 10:45. << סיום >>