פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



44
הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי
17/02/2025


מושב שלישי



פרוטוקול מס' 133
מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי
יום שני, י"ט בשבט התשפ"ה (17 בפברואר 2025), שעה 11:09



סדר היום:
 << נושא >> זעקת הנשים והאימהות - 500 ימים שבהם 73 חטופים וחטופות נמצאים בשבי החמאס - הסיוע והמעטפת למשפחות החטופים << נושא >> 


נכחו:
חברי הוועדה: 
פנינה תמנו – היו"ר
יואב סגלוביץ'


חברי הכנסת:
קארין אלהרר
דבי ביטון
סימון דוידסון
חילי טרופר
רון כץ


מוזמנים: 
	יעל גורן חזקיה
	–
	ראש אגף ממשל, מדיניות וקשרי חוץ, מנהלת החטופים, הנעדרים, השבים ומשפחותיהם, משרד ראש הממשלה

	אושרה גדרון
	–
	ראש תחום ממשל, מנהלת החטופים, הנעדרים, השבים ומשפחותיהם, משרד ראש הממשלה

	יעל קסטן רבסקי
	–
	ממונה ארצית - ביטוח לאומי, הסיוע המשפטי, משרד המשפטים

	הדס גבריאל
	–
	הסיוע המשפטי, משרד המשפטים

	רועי בבאי
	–
	רפרנט רווחה, אגף תקציבים, משרד האוצר

	שירה אתגר
	–
	אגף משפחות, משרד הביטחון

	איילת כהן גבאי
	–
	אגף משפחות, משרד הביטחון

	מירב שטרן
	–
	מנכ"לית, הרשות לקידום מעמד האישה

	אילת אטיאס סיון
	–
	עו"ד, יועצת, הרשות לקידום מעמד האישה

	מאשי סנדרוביץ'
	–
	מנהלת אגף השיקום, המוסד לביטוח לאומי

	מאירה בסוק
	–
	עו"ד, לשכה משפטית, נעמת

	פרופ' חגי לוין
	–
	ראש מערך הבריאות, מטה המשפחות להחזרת החטופים והנעדרים

	רן מלמד
	–
	מנכ"ל, נקודת מפנה - המרכז לקידום מדיניות של רווחה כלכלית

	הילה מור זהבי
	–
	עמותת "בונות אלטרנטיבה"

	איריס שפירא
	–
	תנועת "אימהות בחזית"

	איציק פיטוסי
	–
	אביו של ישי פיטוסי הי"ד שנפל בקרב בנחל עוז ב-7 באוקטובר 2023

	אסתר בוכשטב
	–
	אימו של יגב בוכשטב ז"ל שנרצח בשבי חמאס בעזה

	יסמין אבוקסיס
	–
	אימו של סמ"ר אביתר אוחיון אבוקסיס הי"ד שנפל בקרב במוצב כיסופים ב-7 באוקטובר 2023

	נופר בוכשטב
	–
	אחותו של יגב בוכשטב ז"ל שנרצח בשבי חמאס בעזה

	אלון שניר
	–
	אחיו של סרן לירון שניר הי"ד שנפל בקרב בעזה

	לישי מירן
	–
	אשתו של עמרי מירן החטוף בעזה

	חירות נמרודי
	–
	אימו של החייל תמיר נמרודי החטוף בעזה

	ניבה ונקרט
	–
	אימו של עומר ונקרט החטוף בעזה

	דבורה עידן
	–
	אימו של צחי עידן החטוף בעזה

	נעם עידן בן עזרא
	–
	אחותו של צחי עידן החטוף בעזה

	ורדה בן ברוך
	–
	סבתו של עידן אלכסנדר החטוף בעזה

	מכבית מאייר
	–
	דודתם של גלי וזיו ברמן החטופים בעזה

	יואב אנגל
	–
	אביו של אופיר אנגל ששב משבי חמאס בעזה

	הדר בר
	–
	בת קיבוץ ניר עוז




משתתפת באמצעים מקוונים:
	עידית אהל
	–
	אימו של אלון אהל החטוף בעזה 




מנהלת הוועדה:
דלית אזולאי

רישום פרלמנטרי:
א.ב., חבר תרגומים


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.

 
<< נושא >> זעקת הנשים והאימהות - 500 ימים שבהם 73 חטופים וחטופות נמצאים בשבי החמאס - הסיוע והמעטפת למשפחות החטופים << נושא >>


 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

שלום לכולם. קשה לומר בוקר טוב כשאנחנו ביום ה-500 מאז פרוץ המלחמה, מאז אנשים, נשים, ילדים, קשישים, בנים ובנות של בני עמנו נגררו פצועים, מדממים, מבוהלים לעזה, לידיים האכזריות של חמאס. 500 ימים לא מטשטשים את הכאב של המשפחות ואסור שהם יטשטשו את הכאב שלנו כעם, כמדינה, כאחים, כאחיות. 500 ימים בלתי נתפסים כשיש פה אנשים שלא עוצמים עין – נשים לחטופים, אימהות לחטופים, אחיות, דודות, סבתות. כמה הסבתות שם בשביל המשפחות, שבעל כורחם הסבים והסבתות הפכו להיות עוגן של המשפחה. ביום הזה אני בחרתי יחד איתכן וברשותכן, המשפחות של החטופים והחטופות, לציין את זה בזעקת האימהות, הנשים של המשפחות וגם האבות, בתפילה גדולה שנראה את כולם חוזרים הביתה. כשם שאנחנו רואים את התמונות של מי שחוזרים על אף מצבם, כל אחד ואחת שחוזרים אלינו מחזירים עוד פיסה מין הלב.

לבקשת מטה המשפחות אני רוצה להקרין סרטון ואז נפתח בדיון. תודה.

(הקרנת סרטון)

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אני רוצה לפתוח איתך, לישי מירן, אשתו של עמרי מירן. בבקשה.

 << אורח >> לישי מירן: << אורח >> 

500 ימים שאני מתעוררת לשלוש שאלות. השאלה הראשונה של רוני זה מתי יחזירו את אבא מעזה? השאלה השנייה של רוני זה למה אבא שלי עדיין בעזה? את השאלה השלישית אני לא מעיזה לכתוב. השאלה השלישית היא, אימא, הצלחת להחזיר את אבא? ואני צריכה לענות לה על השאלות האלה. לא באמת אני צריכה לענות על השאלות האלה, כי מקבלי ההחלטות שיושבים בבניין הזה צריכים לענות על השאלות האלה, ו-500 ימים אנחנו לא מקבלים תשובה לאף שאלה. 

עמרי, גבר צעיר. אנחנו עשינו את הקטגוריה הזאת. אנחנו, לא הם. אנחנו קבענו רשימות. אנחנו עשינו סלקציות והחלטנו מה יותר חשוב ומי יותר חשוב. אנחנו. בחודש האחרון התווסף לי כינוי חדש. אני לא רק אישה של חטוף, אני לא רק אימא של שתי קטנטנות שאבא שלהן נחטף אל מול עיניהן, אני גם אישה שלב ב', ולאישה שלב ב' אין אופק. אין לה מושג. אני צריכה להגביר את הכוח שלי ולהגביר את המאבק שלי אחרי 500 ימים למרות שאין לי כוח. אין לי כוחות כבר, אבל אני לא אוותר כמו שהבנות שלי לא מוותרות כל יום על אבא שלהן. כל יום הן מדברות איתו. עלמה הייתה בת חצי שנה, אני רק מזכירה. עלמה הייתה בת ערובה בת חצי שנה. היא היום בת שנה ו-11 חודשים. היא עוד חודש חוגגת שנתיים. רוני הייתה בת ערובה בת שנתיים וחודשיים. היא היום בת שלוש וחצי, וכדי לדבר עם אבא שלה היא מסתכלת על הפוסטר שלו ומדברת איתו ומספרת לו. 

במקום הזה, במשכן הזה, במקום שאמורות להתקבל החלטות יש אנשים שחושבים שיש להם זמן, שיש לילדים שלנו זמן. מתמהמהים אם להמשיך או להפסיק או מה לעשות. התמונות של החטופים החוזרים, של הגברים הצעירים, לא שמעתם אותם מספיק פה. לא שמעתם גם אותנו כנראה מספיק פה. אותם הגברים הצעירים שאנחנו אמרנו כל הזמן איזה התעללות הם עוברים, ולא הקשבתם. אף אחד לא הקשיב. הם לא יחזיקו מעמד שם עוד. הם לא יחזיקו. התפקיד שלכם, של כל מקבלי ההחלטות וכל מי שיושב פה בחדר זה להעביר את המסר הזה. 

היום בערב יהיה קבינט ביטחון. אני לא צריכה יותר טיפולים. אני לא צריכה שיתנו לי מענקים. אני לא צריכה כלום. הייתי פה לפני חצי שנה בערך. ביקשתי מכם, אני לא רוצה להגיש בכלל. יושבות כאן כמה נשים שגם היו בפעם הקודמת. אני לא רציתי להגיש לעצמי נכות ולא לבנות שלי, והייתי צריכה לעשות את זה. הייתי צריכה ללכת לפסיכיאטרית שתיתן לי אישור. הייתי צריכה לקחת את הבנות שלי לרופאה, כי מבחינתכם זה לא מספיק שהן היו בנות ערובה וזה לא מספיק שאבא שלהן חטוף. אנחנו צריכים לעבור את כל התהליך ועכשיו אני לא רוצה כלום. גם אז לא. אחרי 500 ימים אני רוצה לדעת מתי יחזירו את אבא של רוני ועלמה הביתה. זה הכול. תודה רבה.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

תודה, לישי. 

חירות נמרודי, אימא של תמיר נמרודי. 

 << אורח >> חירות נמרודי: << אורח >> 

בוקר טוב, קשה לי להיכנס אחרי לישי. אני טעונה. אני שומעת את הזעקה שלה. אני כואבת את הזעקה שלה ואני פה לא כבת זוג, אני כאימא לילד שנחטף בגיל 18. הוא רק סיים את התיכון כמה חודשים לפני, התחיל את הצבא כמו כל אחד מהילדים שלכם ולצערי זה נפל במשמרת שלו, חייל לא קרבי, מש"ק חינוך שיושב על הגבול עם עזה ללא נשק, ללא יכולת הגנה עצמית. מופקר. ילד שכותב לי 20 דקות לפני שהוא נחטף, בלי מודעות בכלל שמחבלים נמצאים כבר בתוך הבסיס שלו, "אימא, אני בטח עוד מעט חוזר הביתה. הטילים לא מפסיקים". "תשמור על עצמך, תמיר". "אני אשתדל". אלה המילים האחרונות, וכל מה שאני לא מסוגלת לראות חמש שעות אחר כך זה את החטיפה המזעזעת שלו, שביתי בת ה-14 צריכה להיחשף אליה באינסטגרם, לראות את אח שלה במצוקת חייו מבועת, מפוחד, בפיג'מה, יחף, ללא משקפיים, מתחנן על חייו. 

אני כבר לא מתעסקת בשאלה כרגע איפה היה הצבא. זה לא הזמן כרגע לשאול. הדחיפות המיידית היא לחלץ אותם משם. הילדים שלנו, בני הזוג, הנכדים נמקים שם. שלא יספרו לנו, לא ידענו, לא קראנו, המידע לא היה לפנינו. גם אם לא נחשפתם למסמכים, באוגוסט האחרון נחשפתם במו-עינכם לששת החטופים שהוחזרו לכאן ירויים, במצב פיזי אנוש, אז אל תגידו שלא ידעתם. אנחנו לא יכולים לדרוש רק ממקבלי ההחלטות. איפה אתן, כל האימהות? איפה הזעקה שלכן? מחר זה יהיה הילד שלכן. אם אנחנו לא נשנה את ההתנהלות במדינה הזאת, מחר זה הילד שלכן. 

אני לא מאמינה שאני נמצאת במקום הזה שאני צריכה להתחנן לחיי הבן שלי שיצא לשרת את המדינה שלו והוא נשאר אחרון. למה? כי זה לגיטימי להחזיק חייל? הוא לא שבוי מלחמה. הוא חטוף. הוא נחטף מהמיטה שלו עם פיג'מה בזמן של הפסקת אש. 500 ימים שאין בוקר, אין צוהריים, אין ערב. את כל בוקר קמה ל-7 באוקטובר. אני מתחננת להתעורר ב-8 באוקטובר. הבן שלי צריך להיות בן 20 היום. אין לי סימן מה קרה לבן שלי. מעבר ליום החטיפה שבו אני רואה אותו נסחב בכוח על הרגליים לעזה, מועמס על ג'יפ ונעלם, אין לי מושג מה קרה לבן שלי. אף אחד מהשבים לא ראה אותו. לאף אחד אין מידע על תמיר. אני לא יודעת אם הוא שורד שם, ואם הוא שורד הוא שורד לבד. תנסו לחשוב על הילדים שלכם מורעבים, מוכים, מושפלים לבד בחושך. איך אתם יכולים לעבור לסדר-היום? אנחנו חייבים לעשות משהו עכשיו. אנחנו לא יכולים להפסיק את המשך החזרה של החטופים ולחזור ללחימה. אנחנו חייבים לוודא שכולם חוזרים עכשיו עד האחרון שבהם, כי גם לחללים אין זמן. עוד מעט לא נמצא אותם. לא יהיה זכר. משפחות שלמות שיישארו ללא סגירת מעגל. אנחנו חייבים לעשות את כל מה שאפשר עכשיו. זה לא סלוגן. תחושת החירומיות חייבת להיכנס בכל אחד ואחד מכם. אנחנו צריכים אותם עכשיו הביתה. תודה.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

תודה, חירות. 73 חטופים וחטופות, כולם הומניטרי. 

ניבה ונקרט, אימו של עומר ונקרט. בבקשה.

 << אורח >> ניבה ונקרט: << אורח >> 

אני ניבה, אימא של עומר ונקרט שכבר 500 ימים נמצא בשבי. אני מאימהות ברות המזל שהבן שלהן נמצא ברשימה, רשימה שלא הייתה צריכה להיות, כי כמו שאמרת, כולם הומניטריים בטח אחרי 500 ימים. אני רוצה לספר מנקודת המבט של אימא של חטוף. קודם כל אני לא יודעת להיות אימא של חטוף. אני לא יודעת מה זה להיות אימא של חטוף כבר 500 ימים. אם אני אנסה קצת לתאר לכם, זה לחיות 500 ימים בדאגה, בחרדה, באשמה, בכעס, באכזבה, בתסכול, בפחד מוות כל שנייה, כל דקה. אם הכלבה פתאום נובחת, אז אולי יש מישהו בשער שמגיע, ומי זה בשער שמגיע? אם יש פתאום איזו שהיא ידיעה שקופצת, אז מה זה אומר, מה המשמעויות? אם ימשיך המשא ומתן או לא ימשיך המשא ומתן? כן הפעימה תימשך, הפעימה לא תימשך? הבן שלי חוזר או לא חוזר? הוא ברשימה, הוא לא ברשימה? זה 24/7 להסתכל לחירות בעיניים ולהגיד לה, אני מתנצלת שהבן שלך לא ברשימה. 

אנחנו 500 ימים אחרי. אנחנו 500 ימים בתוך המלחמה האיומה הזאת. לכולם ברור שהגענו להישגים מטורפים במלחמה הזאת, שעל מבצע הביפרים ילמדו דורות, של עוד הרבה הישגים טובים וחזקים בזכות החיילים הגיבורים שלנו שחירפו נפשם, מה-7 באוקטובר ועד היום מוכנים לשלם בטיפת דמם האחרונה גם כדי לשמור על ביטחון ישראל וגם כדי להחזיר את החטופים. הם נכנסו עם רעל בעיניים כדי להחזיר את החטופים. 

היום בנקודת הזמן הזאת כבר אפשר להניח רגע את הנשק ולהחזיר אותם הביתה. להחזיר אותם הביתה זאת מטרת המלחמה העליונה ביותר והיא זאת שתשמור על הגבול שלנו. זה הגבול החזק ביותר. חברה חזקה, לא משוסעת. ביחד. מאוחדת. זה הגבול החזק ביותר. חזרו התצפיתניות ואמרו, אחד הדברים שמפחידים את חמאס זה שאנחנו מפולגים. הם חוגגים על הפילוג הזה. הם נכנסים בתוך. גם המסר האכזרי של חמאס בשבת האחרונה לאימא של מתן, זה בדיוק ההמשך של הפירוד, להיכנס בתוך השסע. 

אני חוזרת על הדברים שלי. זה הזמן להחזיר את כל החטופים הביתה. אנחנו לא נוכל להכיל עוד רון ארד. גם לא רון ארד אחד. אנחנו חייבים את זה. זאת הערכה המוסרית, הערכית, היהודית והחברתית והמדינית החזקה ביותר. אין מטרה עליונה מזה. להציל חיים ולהביא לקבורה את מי שלא בין החיים. יש פה חיילים שעזבו חיים מאוד נוחים בלונג איילנד, למשל עומר נאוטרה שנלחם עד טיפת דמו האחרונה. אנחנו חייבים לו. אנחנו, לא רק המדינה, חייבים לו קבורה בישראל. יש פה את סבתא של עידן אלכסנדר, חייל שעזב חיים מאוד נוחים בארצות הברית ובא להילחם בשבילנו. אסור לנו לוותר. אסור לנו לנרמל 500 ימים. אסור לנו לנרמל את הדבר הזה, את המציאות הזאת. אסור. 

לקום בבוקר, להגיד, שמתי סיכת חטופים או שמתי דיסקית, הנה אני מזדהה איתם זה לא מספיק, חברים. בנקודת הזמן הזאת זה לא מספיק. אתם לא תיראו אותי עם אקססוריז של חטופים. היום אנחנו צריכים פעולות. זה חשוב לשים. שלא תחשבו שאני חלילה יוצאת נגד זה. זה חשוב כדי להזכיר, אבל היום אנחנו צריכים פעולות. צאו לרחובות. אל תתעייפו. זה הילדים שלכם. אתם רוצים שיחיו פה דורות חזקים, בטוחים וללכת לישון בשקט? תחזירו את החטופים. אין לי עוד מה להגיד מעבר לזה שעייפנו. אנחנו צורחים את זה כבר כל כך הרבה ימים, כבר כל כך הרבה זמן. כולם הומניטריים. אנחנו חייבים להחזיר את כולם. חברי הכנסת והשרים, יש לכם תפקיד. נבחרתם. רציתם להיות בממשלה הזאת, תפעלו. אל תנוחו. תשביתו.

אני אמרתי לילדים שלי ברגע הקשה ביותר בחיי כשהבנתי שעומר נחטף, מה שלא יהיה, יהיה בסדר, ואני יודעת שגם המדינה הזאת תהיה בסדר, אבל התנאי שיהיה בסדר זה שנחזיר את כולם הביתה ונוכל אז להתחיל להסתכל קדימה למדינה חזקה, בטוחה לדורות הבאים. תודה רבה.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

תודה על הדברים שלך.

 << אורח >> ורדה בן ברוך: << אורח >> 

יש לי בקשה. סליחה, פנינה. אני מבקשת לדבר מכיוון שאני הולכת לצום. היום זה 500 ימים. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

ורדה בן ברוך, סבתא של עידן אלכסנדר, בבקשה.

 << אורח >> ורדה בן ברוך: << אורח >> 

חשוב לי מאוד העניין הזה. אני רוצה להזדהות עם עידן, עם הנכד שלי שהוא חטוף בעזה 500 ימים ולילות. זה לא פשוט, פנינה. עידן הגיע לארץ באמת בשביל לשרת בצבא. הייתה לו כוונה מאוד טובה ואנחנו גאים בכוונה הזאת שלו, וגאים בכל מה שהוא עשה, אבל לצערנו הוא נחטף ב-7 באוקטובר. עידן חטוף שם. אימו יעל הגיעה לארץ עכשיו. אני מסתכלת פה על משהו שמתפרסם היום, שהיא אומרת, כבר 500 ימים אני מחכה להניח שוב את הראש על הכתף של עידן בבית, ואני מתפללת. באמת אני לא רוצה להאריך בדברים. אני מתפללת שזה יקרה במהרה. תודה רבה לך על הלב הרחב שלך, פנינה. שירבו כמותך חברי כנסת.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אין צורך להודות.

 << אורח >> ורדה בן ברוך: << אורח >> 

באמת אני מודה לך. אני הייתי בדרך לוועדת עבודה. הביאו אותי לכאן ואני שמחתי לבוא לכאן כי את בן אדם עם לב ולב רחב, ותודה רבה לך.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

תודה, ואתם לא לבד.

 << אורח >> ורדה בן ברוך: << אורח >> 

תודה גם לחילי שיושב פה, וחברי הכנסת שכאן. תודה רבה לכם. בעזרת השם תהיו בעד המשפחות, בעדנו, ותעזרו לנו להמשיך את העסקה ולתת תאריך יעד מתי אחרון החטופים יוצא, אחרון החללים יוצא. חשוב לנו מאוד הדבר הזה, להקפיד על זה. לא להשאיר דברים בערפל חס ושלום. כולם רוצים את כולם בבית. תודה וסליחה.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

תודה, ורדה. אין לך על מה להתנצל. תודה על המאבק העיקש שלך, לצערנו ובעל כורכך.

עידית אהל. עידית איתנו בזום. עידית, תודה רבה שאת עולה. אני יודעת שאת חזרת מארצות הברית. 

 << אורח >> עידית אהל: << אורח >> 

תודה רבה. תקופה מאוד קשה, בלתי נסבלת ואני עדיין לא מאמינה שאנחנו ביום ה-500. אנחנו ביום ה-500 ולא רק שכל החטופים עדיין לא פה. אנחנו ביום ה-500 ולא רק שאלון לא פה, אנחנו אפילו לא יודעים מה האופק. אני מסכימה עם לישי. מהרשימות או נקרא לזה הסלקציה שיצאה עם הרשימות, הרגשתי אזרח סוג ב'. מה זה הדבר הזה? זה משהו שאני לא מסוגלת להכיל, ובטח ובטח הבן שלי שעובר את הגיהינום בשבי. עם החזרה של אלי ואור התבשרנו על דברים מאוד קשים שאלון עובר שם. אלון לא נמצא במקום שהוא מקבל את התנאים הבסיסיים, המינימליים שהוא אמור לקבל. הוא רזה ברמה מטורפת, חלש. הוא אוכל בקושי פרוסת לחם ביום והוא כבול בשלשלאות ברגליים. לא נדבר על הפציעה בעין שלו שאנחנו לא יודעים עד כמה, אם אפשר בכלל לתקן את זה. לפי מה שהרופאים אומרים יש סיכוי שגם בעין השנייה יהיה עיוורון. 

אנחנו חייבים לעשות הכול כדי שהם יחזרו הביתה. אני לא מקבלת שום תשובה אחרת. אני לא מוכנה להמשיך ורק לדבר. ראש הממשלה, כשהוא יצא עם העסקה הזאת, הוא אמר בצורה מאוד ברורה, זאת עסקה כוללת. איפה זה מתבטא היום? מתי אני אקבל תאריך לבן שלי? מתי אני אדע שהבן שלי מקבל את כל מה שהוא צריך כדי לשרוד ולחיות? זה לא אנושי ויש פה עוול מאוד גדול שצריך לתקן. ממשלת ישראל היא זאת שבוחרת בדרך הלא הגיונית הזאת עם הסלקציה של הרשימה, עם השלביות ועוד המון דברים אחרים. מה זה אומר עלינו? סבא רבא של אלון יצא 30 קילו מאושוויץ. אנחנו היום ב-2025 ומה שהיה שבוע שעבר לא תקין. יותר מכך, זה לא תקין כי זה העם שלנו. 

הקמנו את מדינת ישראל כדי להגן עלינו, ומה שקורה עכשיו, אני שואלת את עצמי הרבה פעמים מי מגן על מי, האם המדינה שלי שומרת על הבן שלי ודואגת לשלומו? ולא רק לבן שלי. מה קרה פה? אני חושבת שיש פה מישהו שהתבלבל. אתם נציגי הציבור. העם רוצה את החטופים בבית. 75% מהעם רוצה אותם עכשיו. מה שקורה וממשיך לקרות זה לא דמוקרטיה. צריכים לשנות המון דברים, ואני שואלת את עצמי ומבקרת את מה שקורה סביבי מה-7 באוקטובר ועד עכשיו, אז בבקשה.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

עידית יקרה, הזעקה שלך בשבוע האחרון והזעקה שלך עכשיו מהדהדת כאן והיא צריכה להדהד בכל בית. צריכה קודם כל להדהד בקרב מקבלי ומקבלות ההחלטות ומשם לכל בית בישראל. לא בכדי קראנו לזה זעקת האימהות והנשים, במטרה להעיר את נשות ישראל. אומרים שבזכות נשים צדקניות עם ישראל נגאל ועתיד להיגאל. אני רוצה לומר לכולכן, גם לאבות, אתם לא לבד. כולם הומניטרי. כולם צריכים לחזור הביתה עכשיו. אני רואה את דבורה, אימא של צחי עידן, שנלחמת ובאה, וגם שבוע שעבר היית כאן בוועדה. תיכף אנחנו נעבור אליך כדי לשמוע את דבריך, אבל לפני כן ביקשו ממני להצהרה של המשפחות, להעביר את רשות הדיבור לניבה. בבקשה.

 << אורח >> ניבה ונקרט: << אורח >> 

בשם מטה המשפחות, הצהרה של המשפחות. 500 יום ולילה בגיהינום, עינויים, פחד, שלשלאות, כלובים, מנהרה, ריקבון, בדידות, רעב, ייאוש, 500 יום ולילה. נגמר להם הזמן. כל דקה יכולה להיות האחרונה. אהובים שלנו, אם אתם שומעים אותנו, דעו שעם שלם דואג לכם. עם שלם נלחם עליכם. החל מעכשיו, מדקה זו ממש אנו פותחים בצום עד השעה 20:00, 500 דקות. זה הוא צום של הזדהות עם הסבל שלכם שזועק להסכם מהיר ומיידי שיחזיר את כולכם הביתה. בבקשה, אל תאבדו תקווה. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

פתיחת צום מעכשיו עד 20:00, שאני משערת שגם תהיו פה בהרבה מאוד מהוועדות. יש כאן חברי כנסת שנמצאים איתנו, שלהם אני רוצה להודות, מי שכן בחר לבוא ולשמוע את זעקת הנשים, האימהות, הסבתות, הדודות והאחיות. תודה לכם. 

דבורה, בבקשה, אימא של צחי עידן.

 << אורח >> דבורה עידן: << אורח >> 

האמת, אין בי קול ואין מילים. כולנו שומעים את כל הסיפורים הקשים כבר 500 יום. זה לא עכשיו. 500 ימים אנחנו יודעים שהילדים שלנו, הבנים שלנו, הבן שלי נמצא במקום שאין לנו מושג איפה הוא, מה קורה איתו, מי השובים שלו שם. יותר מזה אני אגיד, אנחנו באי-ודאות שקשה לתפוס אותה. קשה לתפוס את המצב הזה שאתה לא יודע מה קורה עם הילד שלך. הוא חי? הוא לא חי? הוא יגיע? הוא יגיע בחיים? הוא לא יגיע? איך אפשר ככה בכלל לנשום? האוויר נגמר. 

אני שמה פה את התמונה של צחי. צחי הוא אבא לארבעה ילדים. ב-7 באוקטובר כל המשפחה הזאת חוותה חוויה של רצח. רוצה לשאול אתכם איך ממשיכים לחיות ככה? צחי שם איבד את הבת הבכורה שלו שהוא כל כך טיפח ואהב אותה, ולא היה לו רגע בשביל להיפרד ממנה אפילו, כי השאירו אותה בחדר והוציאו אותו ולקחו אותו כאילו הוא, מה?

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

נטבחה יום אחרי יום ההולדת שלה.

 << אורח >> דבורה עידן: << אורח >> 

שלושה ימים אחרי יום ההולדת שחגגנו לה 18, אז אני יודעת מה עובר לו במוח, אני יודעת מה קורה איתו. אנחנו יכולים לראות את השבים מבחינה גופנית, איך הם נראים. מה קורה בפנים ומה עם שאר הילדים, ומה עם גלי? שאר הילדים שאחותם נרצחה להם מול העיניים. אני רוצה לשאול איזה שיקום? איך אפשר לחיות ככה? והם מחכים כל שבת אולי צחי יצא. אולי. אני שואלת באמת עם איזה כוחות או מה צריך לאסוף כדי להבין שהמציאות הזאת היא מציאות בלתי נורמלית שחייבים לשנות אותה ולתקן אותה כמה שיותר מהר בשביל כולם, בשביל המשפחה, בשביל הקהילה, בשביל החברה, בשביל מדינת ישראל? זה מצב הזוי שכולנו חטופים וכולנו פגועים. אנחנו נמצאים במצב של עינויים 500 ימים. חטיפה זה עינויים. צריך לשחרר את כולם. אין לי מילים בעצם להסביר את המציאות הנוראית הזאת. 

אני רק אסיים בעניין הזה ששיקום לא רק למשפחות. שיקום למדינה הזאת, אין צ'אנס שיתחיל לפני שהחטוף האחרון יגיע הביתה, או למשפחה לשיקום או למנוחה נכונה, לקבר במדינת ישראל כפי שאנחנו עשינו את זה שנים קודם, כפי שבני ישראל סחבו 40 שנה במדבר את העצמות של יוסף. אז 40 שנה. היום אנחנו לא יכולים להגיד שצריך להביא גם את החללים, כי מגיע גם למשפחות וגם לחלל שיהיה לו מקום שאיתו יוכלו להתייחד. הבקשה שלי פה, אני אפילו לא יודעת מה לבקש. אני לא יכולה אפילו לזעוק. אין לי מספיק קולות או כוחות להגיד מה צריך לעשות כאן בבית הנבחרים הזה.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אני אבקש בשמך. היה לנו מפגש עם שרות לפני בערך שנה, אם אתם זוכרים או זוכרות, ביום שישי, כולל נשים של נבחרי ציבור. אני אבקש בשמך שכל השרות ישמיעו את קולן, אלה שאמרו באותו מפגש ובחדרים הסגורים שהן תומכות בהחזרת כולם וכניסה לשלב ב'. האחריות שלהן היא לא רק להצביע בממשלה. היא להשמיע קול ולדרוש את זה, כי הן כוח. הן כוח בתוך הממשלה. 

 << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> 

פנינה, נתחיל עם זה שבחדר הזה אין נציג או נציגת קואליציה אחד. לא באים להסתכל לפרצוף של משפחות החטופים בעיניים. זה בושה גדולה מאוד לכנסת ישראל.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

הם ישמעו אותנו ואנחנו נמשיך, כי בסוף שלא תחשבו שזה הולך על חלל ריק. יכול להיות שזה מתיש אתכם. הרבה פעמים אני אומרת, אני לא רוצה למכור לכן ייאוש. זה לא יקרה. המאבק שלכן מביא תוצאות והמאבק הזה יצליח וכולם יהיו בבית. אתן לא לבד. 

אני רוצה לומר שיש פה גם משפחות מפורום גבורה, משפחות שכולות. אני רוצה להודות לכן שאתם כאן. איציק, אני תיכף אאפשר לך לדבר. אני רק רוצה שנאפשר למכבית, דודה של גלי וזיו, שנלחמת פה ימים ארוכים ולא רק כאן, בכל מקום להחזרתם. יש אירוע קשה מאוד עם אחים, שאנחנו יודעים ששניים מאותם בני משפחה נמצאים בשבי. זה בלתי נתפס. אתם, הדודים ובני דודים שמגיעים לכאן, אין מילים בכלל להתחיל להעריך את המאבק שלכם. בבקשה. 

 << אורח >> מכבית מאייר: << אורח >> 

שלום לכולם, שמי מכבית, אני דודה של גלי וזיוי. אני גם הקול של אחות שלי ושל אבא של גלי וזיוי. אני שומעת פה את הזעקה של האימהות. אני מלווה אותן לאורך כל כך הרבה זמן. לאחות שלי נדם הקול. פשוט הוא לא יוצא פיזית, אבל היא מחזיקה את אבא שלהם בחיים כדי שהוא יספיק לראות אותם ושהם יספיקו לראות אותו, אז מבחינתי יש אך ורק תמונת ניצחון אחת, תמונה שאני מסתובבת איתה כבר כל כך הרבה זמן ומייחלת שזה יקרה.

אנחנו קיבלנו אות חיים מגלי וזיוי. אות חיים, אני מנסה להבין את המונח הזה. ברגע שקיבלנו נכנס אוויר. פיזית הלב התחיל לפעום אחרת. הנשימה נהייתה יותר קלה. ממש משהו קרה בגוף כששמענו שהם בחיים. תנסו לדמיין שני בנים שהיו ברחם החם ביחד, מעולם לא נפרדו, ובמקום הארור הזה הם נפרדו בפעם הראשונה בחיים שלהם, וגם באות חיים הזה שקיבלנו הם לא ביחד. הם לא יכולים לחזק אחד את השני, הם לא יכולים לנחם אחד את השני, הם לא יכולים לגעת אחד בשני ולהגיד שאולי יהיה טוב, וזה קרע אותנו ממש, המחשבה שהם לא שם ביחד, אבל הם בחיים ואין לנו דרך להושיט יד ולשלוף אותם משם, מהגיהינום הזה. אין דרך להציל אותם.

אתם שומעים פה את בני משפחות האציליים האלה. אין לי בכלל מילה לתאר פה אנשים. יש כאן אנשים שיושבים איתנו, שלכאורה סגרו את המעגל. אולי אפילו אסתר המדהימה שכבר הביאה לקבורה הבן שלה והיא יכולה כבר באיזה שהוא אופן להתנחם, והיא צעדה איתי היום בבוקר שני קילומטר בקור, אז אני חושבת שגם מי שחזר לא באמת יכול לסגור מעגל, כי הוא יודע מי נשאר מאחור ובאיזה מצב הם נמצאים. זאת הרשימה כפי שכולכם אמרתם. איזה רשימה איומה. מצד אחד מה שמחוק בצהוב זה אנשים שכבר בחוף מבטחים ומתחילים בתהליך הריפוי לפחות, והשיקום, ואני רואה אנשים שהמשפחות שלהם, פתאום הפנים שלהם נראות אחרת, פתאום חזר להם צבע לפנים, וגלי וזיוי מספר פה. יש פה מלא מספרים. יש את המספר של עומר ואת המספר של צחי והם כולם מספרים. לכל הרוחות. צריך לסיים את העינוי הזה. צריך להחזיר את כולם. צריך תאריך שבו כולם מגיעים לאדמת ישראל, מי לקבורה ראויה, מכבדת, ומי לשיקום. אני מוכנה שגלי וזיו יגיעו כחושים, חיוורים, שהמפלצות יחזיקו אותם כדי שהם ילכו, אבל אני יודעת שכשהם יגיעו, הם יגיעו לידיים האלה והיא תרפא אותם והיא תשקם אותם והיא תוריד להם את הירח. 

פנינה, תודה רבה על כל מה שאת עושה. אני יודעת שאת מבקשת לא להודות, אבל אנחנו כל כך מחפשים נקודות אור בחשיכה, ואנחנו מוצאים, אז תודה רבה ותודה לכל בנות המשפחה המדהימות, בני המשפחה שיש כאן, משפחת השבים הכי נוראית במדינה הזאת. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

תודה, מכבית. 

איציק פיטוסי שבנו ישי נפל בקרב בהגנה על כולנו, פורום הגבורה.

 << אורח >> איציק פיטוסי: << אורח >> 

שמי איציק פיטוסי, אביו של סמ"ר ישי, חייל גולני. ב-7 באוקטובר, כ"ב בתשרי, בדיוק לפני 500 יום, אני דווקא בחרתי לציין את היום הזה פה בבית הנבחרים עם המשפחות שנמצאות פה ביחד. אני רוצה להגיד לכם שאנחנו עד היום רוצים להישאר מועדון סגור, אבל המועדון הזה כרגע מונה 846 חללים, משפחות, אלמנות, יתומים. 

הבן שלי, ישי, בתחילת הבוקר, למעשה שלושה חודשים לפני כן היה על הגדר, מ"כ בגולני. ב-7 באוקטובר ב-05:00 יצא לסיור עם הנמ"ר שלו, כשבשעה 03:00, והיום אני יכול לציין את זה כי אחרי מלחמות קיבלנו קצת הקלטות מהקשר שהיו באותו יום. לא מוכנים לתת לנו יותר עד שעה 07:00, אבל ב-03:00 ניתנה פקודה לא לעלות לגדר, אין כוננות עם שחר, ובכל זאת שילה המ"פ שלו קורא לכלים והם נמצאים במוצב נחל עוז והם יוצאים לסיור רכוב בכבישים הפנימיים, כי על הגדר מול המפלצות לא ניתן להגיע. מישהו נתן פקודה שעד היום אף אחד לא מוכן להודות מה הפקודה הזאת שאנחנו שומעים בקשר, והם יוצאים והם עושים סיורים ומתחילים בבארי, בעלומים, בכפר עזה, ומגיעים לאנטנה 57 ב-06:28, ואז פורצת מלחמה במדינת ישראל, ושילה מצטרף לנמ"ר שלו והם מקבלים מהתצפיתניות בנחל עוז קווי דיווח שהם חשבו לרגע שהיא משתגעת כי הן חדשות, ובכל זאת הם יוצאים לכיוון הגדר. 

נמ"ר, מתפעלים אותו מבפנים, והם במרחק של 300 מטר מהגדר אבל המפלצות, מחבלי נוח'בה הולכים ומגיעים בנגלות שבלתי נתפס, ומתחילים להקיף אותם. שילה נותן פקודה להגיע לגדר, והם נלחמים על הגדר והם חוטפים טיל אר.פי.ג'י והנמ"ר מושבת. בתוך הנמ"ר הזה, אני אומר, זה הפסיפס של כל מי שיושב פה. זה הכיפות השקופות, זה הכיפות הסגורות, זה חרדים, זה חילונים, זה קיבוצניקים, מהעיר, מהכפר, עשרה לוחמים שנמצאים בתוך הנמ"ר הזה, ואתם יודעים מה? הם המשיכו להילחם אחרי קריאת שמע שהם קראו בתוך הנמ"ר, ונמ"ר תקול והם נוסעים, מה שנקרא באיטיות לכיוון מוצב נחל עוז. 

הם מגיעים לנחל עוז והם נכנסים לנחל עוז אבל הם מבינים שזה נמ"ר וזה גדול, והמוצב, שבילים צרים, ומחבלי הנוח'בות כבר הולכים וגוהים, ורק אחד מתוך הצריח נלחם כשהוא חוטף את הכדורים. הם יוצאים חזרה מנחל עוז 600 מטר לחורשה, ופורקים מהצריח - - - . יש להם דעה אחת, אנחנו חוזרים להציל את מי שנמצא. זה היה רוח הלחימה. זה האחדות. יש תצפיתניות, יש עוד חיילי גולני שנלחמים במיגוניות, ואיפה הצבא היה עד שעה 12:30? 14:30? והם חוזרים ונלחמים עד הכדורים האחרונים. כשנגמרים הכדורים הם כבר לא יכולים ופשוט מורידים אותם אחד-אחד, ואני אבא שכול פה כבר לא יכול לחכות. לי אין כבר. אני יכול לחבק את המצבה של הבן שלי.

כשהם זעקו לעזרה, חיילי גולני, אף אחד לא הגיע, ואת יודעת מה כואב לי? שאנחנו 500 יום אחרי, אני לא קיבלתי תחקיר. אנחנו ההורים צריכים לבצע תחקירים? את יודעת איך חטיבת גולני צריכה להעמיד מתוכה מפקדים במילואים כדי לבצע תחקיר פנימי כדי לענות לרמטכ"ל שרוצה עוד פעם להאשים את הש"ג? את יודעת מה הוא כתב בתחקיר? הנמ"ר של ישי ברח החוצה. הוא ברח ממדינת ישראל. כבר שלושה ימים הוא נמצא בארצות הברית כדי לתפור את התפקיד שלו הבא. לא מצא לנכון 500 יום להעמיד 846 משפחות ולהצדיע להן, לכל הגיבורים שנלחמו כדי להביא גם אותם, גם את החטופים, גם להגן עליהם ב-7 באוקטובר בכ"ב בתשרי ב-05:00 בבוקר, שאף אחד עד היום לא מעז להוציא תחקירים. 

תדעו לכם, אני לא סתם קראתי לבן שלי ישי. ישי זה ראשי תיבות – יחד שבטי ישראל. אנחנו אתכם ביחד כי כולם צריכים לחזור ביחד. אם אנחנו נהיה ביחד כולנו במטרה אחת, זה להביא את החטופים, למוטט את החמאס, אבל את כל החטופים. אני רק אזכיר לכם, אנחנו גורשנו לפני 19 שנה. לפני עשר שנים הדר גולדין ואורון שאול נלחמו בדיוק במבצע צוק איתן. הדר גולדין היה צריך להיות גיסי. הוא היה ארוס של אחות של אשתי, עדנה. 

אנחנו חיפשנו את ישי שבוע. צה"ל הגדול לא ידע להגיד לי איפה הבן שלי. דפקו לי בדלת ואמרו לי, הוא נהרג. לא יודעים אבל איפה הוא. אנחנו אמרנו, לא יהיו עוד חטופים במשפחה הזאת. אנחנו בעצמנו הלכנו לחפש את ישי שלנו. הגענו לשורה כי רק לשם הובילו כל הצעדים, ורק שם פתחנו שקיות כדי למצוא את הבן שלנו, ועד היום אין תחקיר. בני העוולה האלה לא רק רוצים להרוג את החיילים. הם רוצים להרוג את כולנו. הם לא רוצים משהו אחר. תשמעו את מי שיצא משם. הם קמים בבוקר במטרה אחת, מוות ליהודים. אנחנו מקדשים חיים, הם מקדשים את המוות. אל לנו לשכוח את זה. 

אני יושב פה בבית הנבחרים ביום ה-500. היום יש ישיבת קבינט. די. תגמרו כבר. העם כבר עייף. אנחנו משפחות השכולות, אין לנו כבר כוח למה לקום בבוקר. אתם, יש לכם פה מנדט להביא את האחדות הזאת במדינת ישראל, את האחדות הזאת שנדרשת, לא משפחות שעומדות מהצד מול משפחות אחרות. יש מישהו שלא רוצה לראות את כל היהודים במדינה חזרה, את כל החטופים, את כל מי שנמצא? די. מספיק. מספיק לעשות את הסלקציות. למה אימא כן, למה אימא לא? הסבים והסבתות שלנו עברו כבר את השואה. די. תביאו את כולם ותמוטטו את החמאס עד הסוף. מספיק. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

תודה, איציק. ישי – יחד שבטי ישראל. תודה על המסר המאחד. 

אני רוצה לשלוח מפה החלמה מהירה לסילביה, אימא של אריאל ודוד קוניו. אני שולחת לך, סיליביה וגם לשרון חיבוק גדול. נמצאת כאן הדר שאת כמו אחותה. יש דברים שאת רוצה להביא בשם סילביה. 

 << אורח >> הדר בר: << אורח >> 

תודה רבה לכולם. לי קוראים הדר, אני בת קיבוץ ניר עוז, שורדת הטבח ב-7 באוקטובר. אני היום רוצה להביא דברים שסילביה ביקשה ממני להגיד. "אני סילביה קוניו מקיבוץ ניר עוז. אני אימא ששני הילדים שלה נמצאים בשבי, דוד ואריאל קוניו. אתם מכירים את זה שהילד שלך לא מגיע הביתה בלילה ואתם מתמלאים בדאגה ואתם נשארים ערים עד שהם יחזרו, שכל סרט רע עובר לכם בראש, כל תרחיש אימה? אז תכפילו את זה במאות אלפים ואז תתחילו אולי להבין איך נראה יום בחיי. אלו 500 הימים שעברו עליי, 500 יום של דאגה, 500 יום של חוסר שינה, 500 יום שלא נושמת, 500 יום שאני לא חיה. אנחנו משפחה מגובשת. תמיד היינו. אני רק מחכה שנחזור להיות אותו הדבר בקרוב, אבל זה יקרה רק אם אתם תיתנו לנו את זה. אתם חייבים. אני דורשת מכם כאזרחית, ומתחננת בפניכם כאימא להמשיך עם העסקה, לקדם אותה כמה שיותר מהר ולא לעצור עד שכולם יחזרו. אני מקווה שאתם תחשבו עם הראש ועם הלב, ושתעשו את הדבר הנכון בשביל להחזיר את הילדים שלי ואת כל החטופים והחללים לקבורה ראויה. את כולם עכשיו כמה שיותר מהר. תודה רבה."

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

תודה. 

אלון שניר, אח של לירון ז"ל שנפל בקרבות. 

 << אורח >> אלון שניר: << אורח >> 

אני אחיו של סרן לירון שניר הי"ד, קצין בסיירת גולני. יש פה מטרה קדושה, להחזיר את החטופים. אין פה בכלל שאלה. זה היה צריך לקרות לפני 500 ימים. עם זאת חייבים עד הניצחון, עד הסוף כדי שהדבר הזה לא יקרה עוד פעם והילדים שלנו לא יצטרכו למות ולא יהיו עוד חטופים.

ברשותך, אני אשמח להשמיע הקלטה של עשר שניות. כרמלה מנשה ראיינה את אחי התאום במקרה, כמה ימים לפני שהוא נכנס לעזה, וזה מה שהוא ענה לה. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

את לירון ז"ל?

 << אורח >> אלון שניר: << אורח >> 

כן, וזה מה שהוא ענה לה. לירון לא היה אמור להיכנס לעזה. לירון היה צריך להתקדם תפקיד, סמ"פ בבא"ח גולני, והוא הפך את העולם והתעקש יום-יום מול המפקדים הבכירים להיכנס, כי ללירון היה חשוב להגן על המדינה ולהחזיר את החטופים, וזה מה שהוא ענה לה. 

(השמעת הקלטה)

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אור של גיבורים.


 << אורח >> אלון שניר: << אורח >> 


זה היה המטרה שלו. זה המטרה הקדושה להחזיר את החטופים, ועם זאת עד הסוף, שזה לא יקרה עוד פעם לעולם יותר. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

תודה. משתתפת בצער המשפחה. 

אני רוצה גם להזכיר שירדן ביבס, ברוך השם בבית, אבל אנחנו צריכים לזכור, שירי, אריאל וכפיר לא כאן ואנחנו כולנו מתפללים שהם יהיו בבית. לדעתי אין פה נציגות של משפחת ביבס כי הם כרגע עוטפים את ירדן, אבל אתם, כל מי שנמצא פה, המתנדבים והמשפחות, אתם הקול שלהם. 

יסמין אבוקסיס, אימא של סמ"ר אביתר אוחיון אבוקסיס. פורום הגבורה.

 << אורח >> יסמין אבוקסיס: << אורח >> 

בוקר טוב.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

בוקר טוב. תודה שאת כאן.

 << אורח >> יסמין אבוקסיס: << אורח >> 

תודה. אביתר נהרג ב-7 באוקטובר בבוקר במוצב כיסופים, ביומו האחרון בשירות הצבאי. כפי שנאמר על ידי פיטוסי, בדיוק אותו עניין. הבן שלי הופקר באופן חד משמעי על ידי הצבא. עד היום אני שומעת סיפורים מחברים שהיו איתו. הצבא בעצמו לא יודע, ומבחינתי מה שאנחנו רואים היום ביום ה-500 זה המשך של ה-7 באוקטובר. כמו שהבן שלי הופקר וכל החיילים שהיו במוצב ובמוצבים אחרים, כך גם אזרחי מדינת ישראל והחטופים בפרט שעד היום אנחנו מחכים להם. מבחינתי זה שהם לא מגיעים, גם אצלי לא נסגר המעגל. גם אני לא יכולה לנוח ואני בטוחה שגם אביתר לא נח. 

הרצון העמוק והחזק שלי כאימא זה שכל אחד ואחד מהחטופים ישוב הביתה בעזרת השם בחיים, ומי שלא, לקבורה, כי אני יודעת מה זה לקבור בן. אני יודעת כמה זה חשוב וכמה הודיתי לקדוש ברוך הוא שקברתי את הבן שלי. מה שקורה היום ובמצב העגום שאנחנו נמצאים בו, מבחינתי זה כאב יום-יומי. אני ממשיכה ולא נרגעת עם מות הבן שלי, כי מבחינתי היהודים האחרים, שלא נדבר על הילד הקטן הג'ינג'י הזה שיושב לי ממש כאן מול הפנים, שאני בכלל לא יכולה לחשוב. אני לא מסוגלת לדמיין ולתאר ולעוף עם הדמיון שלי, כי אני לא מסוגלת להכיל את הכאב הזה. אני יודעת מה זה לאבד בן אבל אני יודעת שהבן שלי קבור, שהוא הגיע לקבורה ברוך השם. אני לא יכולה לתאר מה עוברת אימא, סבתא, אחות, בת, אישה במצב הזה, ואני חושבת שכל מי שקשור, אם זה הצבא, אם זה השב"כ, אם זה הממשלה בעצמה, כשלו באופן נחרץ וממשיכים להיכשל. 

אני מבקשת מכאן, מהכאב העמוק של אימא שקברה את הבן שלה, שהפקרתם במו-ידכם את הילד שלי שהיה על הגדר כחייל גולני ללא נשק, שזה היה הפחד הגדול שלו וככה הוא מצא את מותו, ללא הגנה בסיסית, ילד שהיה בחברון, המון זמן על הגדר, אם זה נחל עוז, פעם זה היה כיסופים, רמת הגולן. לא משנה איפה. יודעים מה גולני. ללא נשק? זה משהו שאיתי ילך על יומי האחרון כי אביתר מאוד חשש מזה. הוא היה נהג אמבולנס בסוף השירות שלו, וככה הוא מצא את מותו. אתם לא הגעתם עליו. אתם לא הצלחתם להציל אותו, אז לפחות תצילו את מי שנמצא עוד עכשיו בשבי, את החיים שיגיעו בעזרת השם כמה שיותר בצורה, לא יודעת איך להגיד. 

ראינו את החטופים. זה זעזע את כל נשמתי. כל עסקה כזאת מטלטלת אותי. אני לא נרגעת. אני יושבת במיטה שלושה ימים, מחכה לראות את הפנים של השמות האלה שמגיעים, בסבל הארור הזה שהם עוברים שם. אי אפשר להמתין עם זה. זה שאני קברתי את הבן שלי, זה לא נגמר. האחים שלו נמצאים בשבי. אני מבקשת, את מה שלא עשיתם עד היום תעשו כבר. את כולם בבת אחת כי המחיר של יהודי, אין לו מחיר מבחינתי. זה לא מעניין אותי בכלל. אין מחיר לחיים וגם למתים. בכל מחיר תביאו אותם תיכף ומייד. אני מבקשת. גם אנחנו רוצים לנוח. תודה רבה.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

יסמין, תודה על הדברים המאוד מרגשים שלך. אני חושבת שרק ביחד אנחנו יכולים לנצח את הרוע השפל הזה, את זה שהגענו למצב מוטרף שבשביל הורים, בשביל משפחות לקבל גופה זה נהיה חסד בתוך המקום האיום, הנורא, הקשה ביותר. 

לישי, בבקשה.

 << אורח >> לישי מירן: << אורח >> 

אני רוצה להודות לך על הדברים שלך, ממש. אני לא מגיעה לפה הרבה, ותודה שאמרת את הדברים שאמרת. באמת תודה. אנחנו באמת רק ביחד נצליח להביא אותם. אני רוצה להגיד לך סליחה ולבקש את הסליחה הזאת ממך על מה שקרה לך ולמשפחתך. אנחנו יודעים כל הזמן וכל הזמן זוכרים. אני אגיד בשם עצמי. אני הייתי בנחל עוז באותו יום. אני הייתי בת ערובה. אני יודעת מה קרה, ובקרוב אני ממש מקווה שנקבל כבר את התחקיר ונבין מה קרה בתוך הקיבוץ. אני רוצה להודות לך ולכל המשפחות של החללים ושל החיילים האמיצים שלנו שחירפו את הגוף שלהם ואת הנפש שלהם באותו היום וכל יום מאז, ואת אלה שמחרפים את הנפש שלהם עכשיו ברגעים אלו, בתקווה שלא יצטרפו למעגל השכול. תודה. 

 << אורח >> יסמין אבוקסיס: << אורח >> 

אמן. תודה רבה. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

תודה רבה. 

לפני שאני עוברת לדיון, בבקשה, חבר הכנסת סימון דוידסון. אני רק אומר את שמות חברי הכנסת שהיו כאן, ואם פספסתי מישהו אז אני מתנצלת. הייתה כאן חברת הכנסת קארין אלהרר, חבר הכנסת חילי טרופר, סימון שתיכף ידבר. תודה לך, חברת הכנסת דבי ביטון שאת נמצאת כאן. חבר הכנסת רון כץ. 

בבקשה. 

 << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> 

תודה, פנינה. כשאני נמצא בדיון כזה אני מנסה מאוד להתרחק מפוליטיקה, אבל מה לעשות שאנחנו נמצאים בבניין שהוא כל כולו פוליטי. זה הכנסת, הפרלמנט של מדינת ישראל. יושבים פה 120 חברים וחברות כנסת שבסוף צריכים להרים את היד, והחלטות כאלו ואחרות. לכולם כואב, אין לי ספק, אבל ביום כזה, 500 ימים מה-7 באוקטובר הייתי באמת מצפה לראות את חברי הקואליציה יושבים מול משפחות החטופים, מסתכלים להם בעיניים בלי לדבר, ומביעים איזו שהיא סולידריות עם המשפחות. אני לא רואה את זה. 

אני קראתי היום בבוקר לחברי הקואליציה לבוא איתנו בערב לכיכר החטופים, לעמוד איתנו ביחד עם משפחות החטופים ולהביע סולידריות ואיזה שהוא רגש לכאב שאי אפשר לתאר אותו, של משפחות החטופים. אני אעשה את זה גם בוועדה הבאה וגם ועדה אחרי זה וגם במליאה עצמה. שהיום בערב יעמדו יחד איתנו כי אנחנו נהיה שם עם חלק מחברי האופוזיציה. אני לא יכול להגיד בשם כולם, אבל המפלגה שלי בטוח תהיה שם, יש עתיד, לעמוד איתנו ביחד. כל הזמן מדברים על ביחד ננצח, אחדות. תראו אחדות. אנחנו מושיטים יד. בואו ביחד נעמוד ביחד עם המשפחות. תסתכלו להם בעיניים. תחבקו אותם. אל תדברו. אל תוציאו מילה מהפה אבל תהיו ביחד היום בערב בכיכר החטופים. אני בטוח שפנינה שותפה לדבר הזה, ואנחנו מזמינים אתכם להראות מה זה ביחד. זה דוגמה להיות ביחד. תודה.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

תודה, סימון.

חברת הכנסת דבי ביטון, בבקשה. הצטרף אלינו חבר הכנסת יואב סגלוביץ'. 

 << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> 

תודה, היושבת-ראש. תודה לך על היוזמות והחשיבות. הזעקה של האימהות והאבות מדברת בעד עצמה. כל כך עצוב לי. התחלתי את הבוקר היום בעצרת בשער הנגב, בעצם המקום הכי קרוב לחטופים שטרם שבו, הכי קרוב לבית שלי, לבית של הבת שלי בכפר עזה, ואני אומר לך שאני התבוננתי לשמיים ואמרתי, לא יעלה על הדעת, 500 ימים מדינת ישראל לא מסוגלת להביא את החטופים הביתה. אני מצפה שמהפגישה היום בקבינט תצא הודעה אחת, כולם ועכשיו. לא פעימות, לא חצאים ולא סלקציה. די. עייפנו, גבירתי היושבת-ראש. אנחנו עייפים נפשית. אנחנו עייפים פיזית. את מתבוננת ולא יעלה על הדעת שאין אפילו קבורה להורים שיוכלו לגשת, או לילדים. 

ראינו את התמונות המרגשות והבוקר גם ראיתי תמונה של שגיא עם ביתו ואשתו מכורבלים. לישי, אני מתפללת, ולכל האבות וההורים האחרים שיחזרו, ומי ייתן ומהקריאה הזו באמת תצא רק הודעה אחת, אין 501 יותר. אין להם זמן. אי אפשר להשתמש במילה הם סובלים אבל לא מתים. כן, הם סובלים והם מתים ולכן הקריאה מכאן, גבירתי היושבת-ראש, תנו החלטה היום, ייגמר כל הסיפור הזה. כל החטופים השבוע חוזרים הביתה. תודה.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

תודה. 

אימהות בחזית, בבקשה.

 << אורח >> איריס שפירא: << אורח >> 

רציתי להגיד שעם כל האהבה שלי והכבוד, ואני מצטערת שהגענו ומבקשת את סליחתכם שלא הצלחנו קודם, זה לא מאבק רק של המשפחות, זה של כולנו. זה בכלל לא צריך להיות מאבק. הם היו צריכים לשבת בבית ולטפל בעצמם ובמשפחות שנשארו, וכל האזרחים וכל חברי הקואליציה שלא נמצאים כאן היו צריכים לדאוג להחזרת האזרחים שלנו, להחזרת הערכים שלנו, כי זה לא רק מאבק על אנשים חיים או מתים. זה איזה צביון אנחנו רוצים במדינה הזאת, כי אני כאימא ללוחמים לא יכולה לשלוח את הילדים שלי ללחימה, לגיוס פעם הבאה כשהמדינה לא עומדת מאחורינו. חינכנו על ערבות הדדית וחינכנו על לא תעמוד על דם רעך וגם פדיון שבויים, וכל כך הרבה ערכים שנזרקים עכשיו. איפה החברה שלנו? איפה השייכות? 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

תודה, איריס. 

אני רוצה להזכיר גם את שמות הנשים שנמצאות בשבי. אני לא רואה פה את משפחת הימן שמידי שבוע פוקדת את הכנסת. 

לא ראיתי את חנה. אני אחר כך אראה אותה. ענבר הימן, עפרה קידר, ג'ודי ויינשטיין, שירי ביבס. אנחנו רואים את התמונות. אנחנו מחכים שגם הן יהיו בבית. 

אני רוצה לפתוח את הדיון בסדרת הדיונים שאנחנו עושים, ואני כאן גם חושבת, למרות שלפעמים הדיונים פה לא פשוטים, יואב יודע את זה, גם נעם ואחרים. לעיתים הדיון הוא מורכב ולא פשוט, שהוא לצד המשימה החשובה ביותר, השבת החטופים והחטופות, ולצד זה למדינת ישראל אין את הזכות ואת הפריבילגיה להפקיר את המשפחות להתמודדויות קשות מאוד, כאשר כבר אנחנו אומרים לכם, יש מי שלא יכול היה לה כוחו ופשוט נפטרו, סבים וסבתות שנפטרים, אנשים שלוקים בנפשם, בליבם, בגופם, אנשים שהמצב הבריאותי שלהם מתדרדר.

נופר, את נמצאת איתנו כאן. נופר בוכטשב, אחותו של יגב ז"ל. אסתר הייתה כאן קודם, מלווה את הדיונים האלה באצילות נפש ובהתמדה למרות שבנה כבר אינו בחיים. אנחנו חייבים בזמן שהמשפחות טסות לחו"ל ונמצאות בכל מקום, נאבקות בארץ, לדאוג שהמעטפת שצריכה להינתן, ניתנת כחובה שלנו כמדינה, כממשלה. 

לפני שאנחנו צוללים, אני רוצה לאפשר בבקשה לפרופ' חגי לוין. קודם כל להודות לך בהזדמנות הזאת כמי שמייד, בסמוך לפרוץ המלחמה, עם הידע והניסיון הרב שיש לך בבריאות הציבור התגייסת כדי לסייע למשפחות בכל מה שקשור בביטחון הבריאותי, הפיזי והנפשי שלהן. בבקשה.

 << אורח >> חגי לוין: << אורח >> 

אני חושב על כל מה שנאמר פה בדיון הכול כך חשוב הזה ובאמת שאין מילים. אנחנו צמים, עושים כל מה שאפשר. אני אחבר את זה לדיון המקצועי כמובן, מה אנחנו עושים. נלמד מהמסורת שלנו. אנחנו אומרים, איזה הוא גיבור הכובש את יצרו? איזה הוא מכובד המכבד את הבריות? אני חושב, איזה שהוא אדם המתענה במנהרות ברעב קיצוני תחת עינויי גוף ונפש, בחושך, עם אוויר מעופש ומים דלוחים למעלה מ-43 מיליון שניות? אזל הזמן. ראינו כאן את בני המשפחות ואני נמצא איתן כבר 500 יום. מה עובר עליהן? איך הן יכולות לשרוד בתנאים כאלה? מה שהמעקב שלנו, ואנחנו מנסים גם לבסס את זה על ראיות מדעיות ולאסוף נתונים, ואני אגיד גם שאנחנו קיבלנו מאות פניות בצרכים בריאותיים של המשפחות שאנחנו מטפלים בהן, ואנחנו בקשר טוב עם המנהלת וגורמי המדינה ועובדים ביחד באמת בשביל - - - 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

איפה היית לפני שבועיים? אני מתווכחת איתם על דוחות רפואיים. יואב ניסה קצת לעזור.

 << אורח >> חגי לוין: << אורח >> 

כאשר הבעיות, ואני יכול לפרט על זה, אבל אני באמת חושב שזה תפקיד המדינה. תפקיד המדינה לעקוב ולהביא את הנתונים הפרטניים. דיברתי היום בבוקר על מצב השיניים של החטופים. אני יכול לספר לך, יושב-ראש הוועדה, גם על מצב השיניים של בני המשפחות. כמו שהן לא דואגות באופן כללי לבריאות שלהן כי הן לא יכולות כשהן בתוך המאבק, וראינו, גם המשפחות שכאילו יש להן איזו שהיא סגירה, שחזר החטוף לטיפול או שחזר החלל לקבורה, גם הן כחלק מקהילת המשפחות ממשיכות לעסוק ולא יכולות להשתקם עד שחוזרים כולם, ולכן כעקרונות אנחנו חייבים לתת להן את כל מה שהם צריכים בדחיפה. אנחנו צריכים לעשות את זה על בסיס נתונים. אנחנו צריכים לעשות את זה בצורה כוללת שנותנת מענה לכל בני המשפחה, כי בני המשפחה הקרובים מטפלים. בני המשפחה במעגל היותר רחב מטפלים בהם וגם לא דואגים לילדים שלהם. 

אני כן רוצה להגיד מבחינת העקרונות. יש כאן נפגעי חטיפה. נפגעי חטיפה זה לא דומה לדברים אחרים. החוקים שיש לנו על נפגעי פעולות איבה וחוקים אחרים, וניסינו כולנו ביחד לקחת מתוך זה ועל בסיס זה לתת מענה מיידי. עברו 500 יום. אני באמת אומר, אני מבין ברמה המקצועית שאנחנו חייבים מענה ייעודי, חוק ייעודי שנותן את המענה לצרכים הפרטניים שהם שונים. אנחנו עכשיו כותבים דוח על משפחות החטופים החללים, מה שעובר עליהן. יש צרכים ייחודיים ושונים ואנחנו נצטרך לתת אותם לתמיד, אז צריך שהמענים יהיו לא זמניים אלא לטווח ארוך. נכון, מותאמים לאורך ציר הזמן, וכן, אנחנו לא יכולים לתת להם 50% בשום דבר. אנחנו צריכים לתת 100% ויותר מ-100% וכל מה שהם צריכים.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

נכון, בלי לשאול אותנו שאלות – זה הולך להשליך לקבוצה הזאת או הולך להשליך על קבוצה אחרת, ואיפה המסגרת? המדינה צריכה לעבוד.

 << אורח >> חגי לוין: << אורח >> 

שמענו פה את לישי ושמענו גם היום בבוקר בוועדת הבריאות. כן, מה לעשות? ברגע שעושים להם, וזה לא מכוונה רעה. אני מבין, המדינה צריכה לעבוד בצורה מסודרת. אני גם ישבתי בוועדות. רוצים מסמכים. זה ברור, ועדיין בתוך המציאות קודם כל שיחזירו את כל החטופים. עד שמחזירים את כל החטופים תנו את כל הזכויות. אחרי שיחזרו כולם, בסדר גמור, אז נתחיל להתווכח אם אחוזים כאלו ואחרים. בינתיים כשהם בתוך הגיהינום והמשפחות גם של אלה שהוחזרו, הן עדיין בתוך הגיהינום, תנו להם הכול כי הם צריכים הכול כדי להתמודד במציאות. האמירה הזאת, אתם לא לבד, אנחנו אתכם, היא צריכה גם לבוא לידי ביטוי בזכויות. תודה.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

תודה, פרופ' לוין.

יואב, אתה יודע, כשנפגשנו אז מפתח תקווה מהאירוע של הילדים שחזרו מהשבי, שאלת אותי, בכלל יש לזה סיכוי? אני אגיד לך מה לקחתי מהשאלה שלך. הרגשתי את הסקפטיות לגבי היכולת של המדינה להזיז את הדבר הזה, במיוחד בין ההבנה שלא מורידים מ-100 ל-50, ומ-50 שצריך למצוא דרך להשלים את הפער וללבן גם את השאלות שעלו פה, חלקן בצדק. לדוגמה, העובדה שאנחנו לא רוצים שזה יהיה תחת נכות ושלא תהיה את התווית הזאת שגם עלולה להשליך על הרבה מאוד דברים אחרים בעתיד, אבל הכול פתיר. כמו שאמרתי אז, שום דבר הוא לא הדיבר ה-11 מתורה מסיני. כמי שגם עורכת דין, גם מחוקקת, גם הייתה בממשלה וגם בכנסת, כשרוצים, הייעוץ המשפטי במדינת ישראל עובד מאוד מהר, מתקן הכול, מסדר. אני לא אומרת שהדברים לא מורכבים. לצד זה, זה עניין של שאלת הדחיפות.

אני לא הרבה חסרת אמונה מהמקומות שאני באתי ולאן שהגעתי. אני מאמינה שיש קיר, אז גם עוברים את הקיר, אבל אני אגיד לך מה לקחתי. זה לא יכול להיות מצב כזה, ואמר את זה גם חגי. כשאנחנו אומרים אנחנו אתכם, אני יודעת שאתם איתם, והיה לי פה פיצוצים אתכם ודין ודברים כולל תלונות שהגשתם, שדיברנו עליהם. אתם צריכים להגיד להם, אנחנו כאן אתכם, זה ייפתר – בשפה העממית, ביי הוק אנד ביי קרוק הדבר הזה ייפתר. המספר מאוד מוגדר. האנשים האלה, אנחנו יודעים מי הם בדיוק. כשהוא יושב פה, ותאמינו לי מה שעובר עליו וההשלכות שיש על המאבק שהוא עשה לבן שלו, ויוסי שעדיין נמצא, גופתו לצערנו בשבי, אז הציפייה היא שמשפחות החטופים והחטופים ששבו לא יצטרכו לשאול שאלות כאלה, כי זה באמת כבשת הרש, המעט שבמעט שבמעט שבמעט. 

נציג האוצר, תודה ששלחת לנו כתוב. בסוף זה 6 מיליון. 

 << אורח >> רועי בבאי: << אורח >> 

6 רק לקצבה. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

בסדר. זה מה שרצינו לדעת. שאלנו על הקצבה.

 << אורח >> רועי בבאי: << אורח >> 

לכן פירטתי.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

ידענו לדייק את הדבר ותודה על הפירוט. אני לחלוטין שמחה כשיש מול עיניי טבלאות.

יואב אנגל, אבא של אופיר אנגל שחזר מהשבי, בבקשה.

 << אורח >> יואב אנגל: << אורח >> 

אני יואב אנגל, אני אבא של אופיר שחזר אחרי 54 ימים בשבי. האמת היא, נכנסתי לפה כאילו סבבה, ואחרי ששמעתי פה את כולם יש לי כאבים בכל הגב. גם כשהיה לי את זכות הדיבור קודם, לא הרגשתי שאני יכול לקחת אותה וחיכיתי לדיון המקצועי, ואני אגיד. 

אתמול היה לי פסיכולוגית בבוקר. היא שאלה אותי מה עניינים ואמרתי לה, את האמת? הכי טוב שהיה לי בזמן האחרון. הגעתי למצב, נשאר לי 5% בבטרייה. שמתי על הגוף שלי, והראש שלי הפך להיות על מצב חיסכון וכאילו אני לוקח הכול בסבבה בשביל לא לגמור את ה-5%. כאילו באמת היה לי שבוע הכי כיפי בעולם. עזבתי הכול וכאילו לא נשאר לי יותר. יש לי 5%. ב-5% האלה אני דואג למשפחה שלי פה ודואג למשפחה שלי באופן כללי. היה לי גם די שבוע מחורבן בבית אבל אין מה לעשות, כאילו גם זה בסבבה. אני אומר מצב חיסכון.

נפגשנו בפתח תקווה. זה מחבר אותי גם לשיחה. מישהי עושה עכשיו כתבה על התנאים שמקבלים השבים, אז דיברה איתי ואחת השאלות שהיא שאלה אותי, כמה המדינה עוזרת וכמה זה פילנטרופיה? אז אני מנסה לחשוב. בצד אחד יש לי המון מילים טובות למדינה וגם למנהלת וגם לביטוח לאומי, ובאמת הם היו איתי בשנה וחודשיים האלה בהרבה צמתים, ובאמת ההרגשה מעומק הלב, עשו איתי באמת כל צעד אפשרי ואפילו מעבר לאפשרי שהם יכלו לעשות. אפילו אחת הנציגות באחת הוועדות אמרה, אם היו יודעים מה אנחנו עושים מעבר למה שאנחנו יכולות, וזה לא במקרה של החטופים, כבר מזמן לא היינו בעבודה, כאילו ממש מסכנות את עבודתן, ואני לא אומר את זה בציניות.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

ביטוח לאומי באמת עובדות קשה. אחרי שגם העברנו ביקורת, להגיד גם מילה טובה. 

 << אורח >> יואב אנגל: << אורח >> 

אני באמת מרגיש ככה. כל נקודה שהיינו צריכים, באמת עשו את הכי טוב עד שחלק מהדברים פשוט באמת כנראה לא יכולות. יש איזה שהוא ארגז כלים שממנו הן יכולות לתת. הערכה רבה וגם במנהלת. כל הצד של העזרה והתמיכה והחיבור בין המשרדים והמענה המיידי לכל מיני צרכים כאלה ואחרים, באמת היו שם בכל נקודה שהיינו צריכים. יש לנו מת"מית מדהימה משם. מצד שני, אם אני בודק לאורך השנה וחודשיים כמה מזה המדינה סגרה לי את הדברים שאני צריך וכמה פילנטרופיה, אז הרבה יותר מ-50% זה פילנטרופיה. אין מה לעשות. כשיש לי צרכים בבית לבנות שלי, לאשתי, ואני גם אגיד, אפילו למעגלים יותר רחבים במשפחה, אני מנסה לחשוב איך אני הולך לכיוון הפילנטרופי כמו שנפגשנו ב"להושיט יד" באירוע של עמותה שלקחה את הילדים תחת כנפה, הילדים החטופים עד גיל 19, ובאמת עושה איתנו ועוזרת לנו בכל דבר שאנחנו צריכים, ובאמת יש עוד גופים שעושים את זה. כששואלים אותי אני אומר, הפילנטרופיה היא טובה, אבל את המדינה אני לא אעזוב לרגע. ב-5% שנשארו לי אני אגיע לכל ועדה ואדרוש מהמדינה את מה שאני חושב שאני צריך, והמשפחות, לא רק אני באופן אישי. אני עושה את זה בשם עוד הרבה משפחות, ואני כאן. 

אני אגיד עוד דבר שאמרתי פעם שעברה. אמרו לי השבוע שהולך להיות תיקון לחוק וכבר יש תיקון לחוק שרוצים להעלות מ-50% ל-100%. כבר בשבוע שעבר אמרתי שאחת הבעיות זה שיש תיקון לחוק פדויי השבי שעשו איתו תיקון, אבל הוא לא מסגיר בתוכו כמעט כלום חוץ מעזרה של טיפול אחד בשבוע, פסיכולוג, היא של רפורמת "נפש אחת". כל התיקון שנעשה שם הוא רק בשביל השב עצמו, ואז צריך פעם אחת על השב עצמו ופעם אחת על המשפחה. 

אני אומר בפעם המי יודע כמה, כשהשב שב, השיקום הוא על משפחה שצריכה להשתקם כמו בעזרה ראשונה שניגשים לפצוע לעזור לו, קודם תדאג לעצמך אחרת אין מי שיעזור לפצוע.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

מה למשל אתה מציע לגבי המעטפת למשפחות?

 << אורח >> יואב אנגל: << אורח >> 

כבר דיברנו כמה פעמים מה אנחנו רוצים לעשות, והובטח שזה יידון. כבר עברו שנה וחודשיים ובאמת דנו הרבה פעמים ואמרו במענה קבוע למשפחות, במענק שיקום גדול למשפחות. כבר דובר על זה כמה פעמים. מה שאמרתי לך בפתח תקווה זה לא שנתייאש חלילה.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אין היום מענק שיקום למשפחות, נכון? יש רק מענק לשב. זה היה 50% והעליתם קצת עכשיו. 

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >> 

זה בדיונים כרגע. 

 << אורח >> יעל גורן חזקיה: << אורח >> 

פורסם כבר תזכיר. אני יכולה להתייחס תיכף. 

 << אורח >> יואב אנגל: << אורח >> 

זה לא חלילה שאמרתי שנפסיק, כי ה-5% האלה זה 5% אבל הם יהיו ארוכי טווח. אני לא אפסיק להילחם ב-5% האלה. לא באתי ואמרתי שנפסיק. אני פשוט אומר שנה וחודשיים. השאלה איך מגיעים לסוף? היו דיבורים והיו ניסיונות לעזור, והיה אפילו אמפתיה ממלא חברי כנסת ומלא ועדות.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אני מאמינה שיהיה.

 << אורח >> יואב אנגל: << אורח >> 

ההצעה שלי זה כמו שחגי אומר, לעשות חוק חדש וארוך ומתאים, מה שרצינו בהתחלה והורידו אותנו כי אמרו שזה הרבה זמן, ולעשות חוק לנפגעי ה-7 באוקטובר. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אני רוצה להציע הצעה למשפחות. אל תביאו להם את הפתרונות. סמכו עליי מהניסיון שלי. הם צריכים להביא את הפתרונות. שלא תסתבכו עם הפתרונות וזה יהפוך את זה לדרך ארוכה. 

 << אורח >> יואב אנגל: << אורח >> 

אבל את שאלת אותי מה אני מציע, אז אני מנסה.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

מה אתה מציע בתור סיוע. לא איך לעשות. תאמין לי שאני יודעת מה אני אומרת. 

 << אורח >> יואב אנגל: << אורח >> 

אני מציע בתור סיוע פשוט לתת איזה שהוא מענק שיקום וקצבה חודשית לכל המשפחות שצריכות את זה, וכל אחד לצרכיו הוא, ושכל אחד ייקח את הכסף ועם הכסף הזה יקנה את השירות שהוא צריך, כי הצרכים של המשפחות ממה שאני שומע הם מאוד רחבים. כל אחד יוכל לקנות את השירות שהוא צריך בשביל לפתור לעצמו את הבעיות. גם ככה הם לא יצליחו לפתור לעצמם את כל הבעיות, אבל לפחות חלק.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

תודה, יואב. 

נעם יקרה, אחות של עידן. 

 << אורח >> נעם עידן בן עזרא: << אורח >> 

אני ממש אשמח לשמוע את משרדי הממשלה. אני ממתינה לזה, ואתייחס לדבריהם.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

בסדר גמור. 

יעל גורן חזקיה, מנהלת החטופים, משרד ראש הממשלה. פרסמתם תזכיר חוק. מתי הוא פורסם?

 << אורח >> יעל גורן חזקיה: << אורח >> 

לפני שבוע.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אחרי הדיון הוא פורסם. בדיון הקודם לא הזכרתם את התזכיר. 

 << אורח >> יעל גורן חזקיה: << אורח >> 

הזכרתי אבל היה קשה קצת לדבר. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

קשה יש רק בלחם, אומרים.

 << אורח >> יעל גורן חזקיה: << אורח >> 

נכון.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

בבקשה.

 << אורח >> יעל גורן חזקיה: << אורח >> 

למרות שאני כמובן רוצה לומר שהימים הם ימים קשים מאוד, אנחנו עוטפים את המשפחות ככל שאנחנו באמת יכולים ומאפשרים לנו. אני גם רוצה להתייחס לדברים של פרופ' חגי לוין. אנחנו למדנו לקחים מהעבר ואנחנו עוטפים את המשפחות האלה גם ברמה הבריאותית. אנחנו יצרנו תהליכים עם קופות החולים. לכל משפחה, מי שרצתה כמובן, הוצמדה אחות מלווה שיודעת גם לעשות את ההליכים של טיפולים רפואיים ככל שצריך. למרות שאנחנו מבינים שלמשפחות אין את הראש לזה, אנחנו גם מנסים לייצר איזה שהוא מנגנון של פרואקטיבית, ואם תרצה שרון ממשרד הבריאות להתייחס לזה, אני אשמח, אחרי זה. זה רק לעניין הזה. כמובן שגם למדנו מלקחי עבר, ובכל בית חולים הוקמה מרפאת שבים שכל שב ששב, בין אם לבית חולים הזה או לבית חולים אחר, זכאי לטיפול הוליסטי בתוך מרפאות השבים הללו.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אני עוזבת רגע את החלק הזה. לי חשוב המעטפת.

 << אורח >> יעל גורן חזקיה: << אורח >> 

אוקיי. פשוט היה לי חשוב להתייחס לדברים של פרופ' חגי לוין כי הדברים יצאו מהקשרם. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

והשיקום היום-יומי, ואני אסביר למה. אומרים לפעמים רחוק מהעין, רחוק מהלב. לא בחלק שהם עטופים כשהם בבית החולים. כשהם בבית, שם הסיפור מתחיל.

 << אורח >> יעל גורן חזקיה: << אורח >> 

אוקיי, אני אתייחס. קודם כל התזכיר שפרסמנו לפני שבוע בשיתוף כמובן עם משרד הביטחון, ביטוח לאומי וכמובן בעבודה מאומצת עם האוצר ומשרד המשפטים, התזכיר הזה הוא בא לתקן איזו שהיא עוולה מבחינתנו. משפחות החטופים, יש להן את חוק תגמולים למשפחות חטופים, חוק מימון משפחות, זכאויות מאוד נרחבות גם לקצבאות ומענקים וגם לזכאויות, אך מה קורה כשהשב שב בין אם בחיים ובין אם לא בחיים? אם הוא שב בחיים אז בעצם כל המעטפת הזאת למשפחות נפסקת, ובאמת כמו שאמר יואב, הפוקוס כביכול עובר לשב. עדכנו את חוק פדויי שבי. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אז הסיוע הרבעוני פוסק.

 << אורח >> יעל גורן חזקיה: << אורח >> 

נכון. 

 << אורח >> יואב אנגל: << אורח >> 

רק לציין, להסביר - - - 

 << אורח >> יעל גורן חזקיה: << אורח >> 

רגע, שנייה, יואב, תן לי לסיים. אני מאוד מתחברת לדברים שלך. אגב, יש לציין שאנחנו מנהלים פורומים קבועים כדי להבין את הצרכים ולנסות לתת להם את המענה. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

יעל, תהיי איתי רגע. 

 << אורח >> יעל גורן חזקיה: << אורח >> 

אני איתך.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

לא, יעל, תתקדמי. את כבר חמש דקות מדברת. לא נגעתי בכלום. באמת. אני מצטערת, הזמן שלנו בכנסת ישראל הוא קצוב. אני רוצה לתת לך את הזמן, אבל אני מבינה שהמשקל עובר מהסיוע למשפחה לסיוע לשב, ואנחנו היום מבינים ואנחנו נתקן את עצמנו, שהסיוע עובר גם למשפחה, לא רק לשב. את זה אנחנו מבינים? 

 << אורח >> יעל גורן חזקיה: << אורח >> 

אוקיי.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אנחנו מבינים או לא?

 << אורח >> יעל גורן חזקיה: << אורח >> 

לא הבנתי.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אתם מבינים שהמשפחות צריכות סיוע? 

 << אורח >> יעל גורן חזקיה: << אורח >> 

כנראה שאם לא היינו מבינים לא היינו מפרסמים תזכיר. פרסמנו תזכיר. אני מנסה רגע לספר. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אז תגידי לי מה יש בתזכיר. 

 << אורח >> יעל גורן חזקיה: << אורח >> 

אני מנסה לדבר. המעטפת שיקומית, תעסוקתית, כלכלית ורפואית תמשיך להינתן למשפחות השבים. יעמוד לזכותם למשך שנתיים, ואנחנו גם מפרטים את זה. אתם יכולים להסתכל בתזכיר. גם יש פירוט והפנייה לסעיפים מסוימים בחוק.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אז שנתיים זה משהו חדש בתזכיר.

 << אורח >> יעל גורן חזקיה: << אורח >> 

נכון.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

שעכשיו מרחיבים סיוע של שנתיים, הוליסטי.

 << אורח >> יעל גורן חזקיה: << אורח >> 

לכל מי שהוא בן משפחה. זה אומר כל מי שמוגדר בחוק תגמולים למשפחות חטופים, שזה הורים, בני/בנות זוג, ילדים ואחים. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אוקיי, אז עכשיו אני רוצה לשאול שאלה בחלק הזה. 

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >> 

אלה שהושבו לקבורה. 

 << אורח >> יעל גורן חזקיה: << אורח >> 

אני אגיד כבר על זה. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

שאלה שהיא טובה. 

 << אורח >> יעל גורן חזקיה: << אורח >> 

להם יש את המעטפת של משפחות שכולות.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

יש משפחות שלמות שנמחקו ויש מעגלים שניים, לא דרגה ראשונה, שהיא נתנה מעטפת. היא זו שנלחמה. השאלה אם יש לכם ועדה חריגים, וזה משהו שתרשמו, כי חלק מהדיונים פה זה לדעת לעבוד על זה ולייצר פתרונות נוספים. 

 << אורח >> יואב אנגל: << אורח >> 

מה בפועל מקבלים?

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

שנייה, אני אגיע לזה. תרשמו את ההערה הזאת. 

 << אורח >> יעל גורן חזקיה: << אורח >> 

אנחנו מכירים אותה. לא יהיה לזה מענה כמענק כספי. המנהלת עוטפת אותם בדברים אחרים. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אני מצטערת, אבל כשיש זוג דודים שמגדלים את האחיין שלהם - - - 

 << אורח >> יעל גורן חזקיה: << אורח >> 

אנחנו מטפלים במקרים הספציפיים האלה. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

בסדר, אז אני רוצה תשובה שגם הם, אם חזר הילד מהשבי וההורים נרצחו, לא הגיוני - - - 

 << אורח >> יעל גורן חזקיה: << אורח >> 

אז הם מקבלים בוודאי. הם מקבלים אבל זה מתוקף חוק אחר, מתוקף משפחת אומנה.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

בסדר, אז אני רוצה לדעת תשובות על כל הדברים האלה. לא סתם אנחנו שואלים. 

 << אורח >> יעל גורן חזקיה: << אורח >> 

אני לא אכנס למקרים פרטניים כי להם יש מענה אחר.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

מי גבירתי? ראיתי שאת לוחשת לה.

 << אורח >> יעל גורן חזקיה: << אורח >> 

מאשי מביטוח לאומי. היא תיכף תתייחס.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

מה השם?

 << אורח >> מאשי סנדרוביץ': << אורח >> 

מאשי סנדרוביץ', אני מנהלת אגף השיקום.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אוקיי. איפה חדווה? 

 << אורח >> יעל גורן חזקיה: << אורח >> 

היא הבוסית של חדווה, לצורך העניין. חדווה מלווה משפחה עכשיו.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אוקיי. אז קודם כל אמרנו תקופת הזמן שנתיים. עכשיו תפרטי לי נותנים בשנתיים.

 << אורח >> יעל גורן חזקיה: << אורח >> 

זה כולל את מה שנותנים למשפחות החטופים. נותנים שיקום תעסוקתי שזה יכול גם לכלול מימון לימודים. טיפולים רפואיים, טיפולים נפשיים. מימון טיפולים נפשיים.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

מה זה טיפולים רפואיים? 

 << אורח >> יעל גורן חזקיה: << אורח >> 

יש עד 'גג' מסוים. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

טיפול פסיכולוגי אתם תסבסדו באופן מלא לכל בן משפחה?

 << אורח >> יעל גורן חזקיה: << אורח >> 

טיפול פסיכולוגי נמצא. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אוקיי.

 << אורח >> יעל גורן חזקיה: << אורח >> 

טיפולים רפואיים גם על פי ההוראות בחוק. השתתפות בטיפולי שיניים.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

חגי, אתה איתנו?

 << אורח >> חגי לוין: << אורח >> 

אני אתכם. אני עובר על התזכיר. תיכף נשמע את הפירוט הנוסף. אני רק רוצה להגיד בהסתכלות הרחבה כי זה מעבר לעניין הפרטני. בעניין המקצועי של למשל מעקב רפואי ארוך טווח, ואני אומר לדוגמה, יעל, שאחות הקשר במקומות שזה עובד, זה יכול לעבוד מאוד טוב. צריך לראות שזה באמת קורה ושגם המידע חזרה חוזר אליכם. 

 << אורח >> יעל גורן חזקיה: << אורח >> 

אנחנו רואים שזה קורה וזה אכן קורה, ושרון תתייחס לזה. אנחנו עוקבים אחרי זה. יש לנו דסק בריאות במנהלת. אנחנו על פי ועדות העברת מידע העברנו את כל המידע של קופות החולים. הצמדנו אחות מלווה. מי שרצה להשתמש בזה, השתמש. מי שלא, אנחנו לא הכרחנו אבל אנחנו עדיין מתזכרים ונותנים את האופציה. האחיות האלה פועלות באופן פרואקטיבי. שרון תתייחס לזה. אנחנו גם מנהלים על זה מעקב צמוד. זה חשוב לומר. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

זה גם למשפחות השבים?

 << אורח >> יעל גורן חזקיה: << אורח >> 

זה גם למשפחות החטופים וזה גם לשבים עצמם. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אמרנו, שנתיים יש לנו שיקום תעסוקתי שזה כולל נגיד סבסוד לימודים וכיוצא בכך. מה קורה עם מי שאיבד את פרנסתו? איך אתם עוזרים?

 << אורח >> יעל גורן חזקיה: << אורח >> 

מי שאיבד את פרנסתו ורוצה לדוגמה או לשקם את העיסוק הנוכחי שלו - - - 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

העסק נגיד קרס כתוצאה מהמאבק של ההורים. אני מכירה את זה. 

 << אורח >> יעל גורן חזקיה: << אורח >> 

הוא יוכל לקבל סיוע. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

דבורה, את סגרת את העסק. דבורה סגרה את העסק. 

 << אורח >> יעל גורן חזקיה: << אורח >> 

אגב, גם עכשיו דבורה יכולה, אבל שוב, הראש שלהם לא פה ואנחנו מבינים את זה.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

בשביל זה אנחנו פה. אנחנו פה לשמוע.

 << אורח >> יעל גורן חזקיה: << אורח >> 

הוא יוכל לקבל סיוע ואם הוא ירצה גם לשנות כיוון, זה הכוונה כשאנחנו אומרים שיקום תעסוקתי. אם עכשיו גם שב או גם משפחת שב או גם משפחת חטוף, אגב, כי לה יש את המעטפת, עכשיו מחליט שהוא רוצה לשנות כיוון, ויכול להיות שיהיה נכון לעשות איזו שהיא הסבה מקצועית כזו או אחרת, גם זה.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

רגע, אנחנו נגיע לזה. אני שאלתי שאלה. נסגר לה העסק. היא מפסידה כל מה שהיא בנתה במו-ידיה בגלל שהיא נכנסה לסיטואציה מוטרפת שהמדינה לא הייתה שם בשביל שלא יגררו את הבן שלה לעזה. מה עושים? יכול להיות שצריך קרן מיוחדת של המדינה, לא עכשיו פילנטרופים.

 << אורח >> יעל גורן חזקיה: << אורח >> 

אנחנו כן בתהליך עם משרד הכלכלה, עם רשות לעסקים קטנים בהקשר הזה ויש תוכניות. גם עם הג'וינט אנחנו עכשיו מתחילים שיתוף פעולה כן לשיקום עסקים קטנים כגדולים, אגב. יש לומר שכל מי שנפגע בהיותו תושב העוטף, אז יש לו את המנגנון פיצוי מרשות המיסים שאני לא אכנס אליו, שכל עסק - - -

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

לא על זה אני מדברת. יעל, אל תלכי לשם. 

 << אורח >> יעל גורן חזקיה: << אורח >> 

יש גם את זה. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אתם מדברים כל הזמן קפסולה. משפחות החטופים זה קפסולה. 

 << אורח >> יעל גורן חזקיה: << אורח >> 

נכון. הרי זה מכלול של מענים. יש גם מכלול של מענים של ייעוץ עסקי שניתן ואנחנו נותנים ועושים אותו, וייעוץ כלכלי. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

טוב, נתקדם. אחר כך אני אכנס לזה. אז שיקום תעסוקתי. 

 << אורח >> יעל גורן חזקיה: << אורח >> 

יש גם תהליך שמי שבוחר ללכת לצורך העניין על אובדן כושר עבודה - - - 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

מה קורה עם אובדן כושר עבודה?

 << אורח >> יעל גורן חזקיה: << אורח >> 

אנחנו עושים תהליך יחד, והסיוע המשפטי יוכל להתייחס לזה גם. הרבה פעמים תהליך מול חברות הביטוח, ומייצרים איזה שהוא תהליך של הכרה באובדן כושר עבודה זמני בשביל האנשים שנמצאים. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

מי מכיר בהם? זרקת אותי לחברות ביטוח, אז אני לא יודעת. אני שואלת את הסיוע המשפטי. למי אתם הולכים, לחברות הביטוח?

 << אורח >> יעל קסטן רבסקי: << אורח >> 

שלום, אני יעל מהסיוע המשפטי. ככל שיש משפחה שנפגע לה כושר העבודה וזה מוגבל למי שיש לו פנסיה פעילה, זאת אומרת פנסיה שאפשר להגיש בעבורה תביעה, אז מגישים תביעות לאובדן כושר עבודה. בודקים גם את שאר המענים הרלוונטיים.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אתם מצפים מהמשפחות שילכו עכשיו לתבוע? 

 << אורח >> יעל גורן חזקיה: << אורח >> 

אנחנו מסייעים. ודאי שאפשר, ועשינו את זה עם לא מעט משפחות, פנינה. 

 << אורח >> יואב אנגל: << אורח >> 

אני חייב להגיד שגם אשתי עד היום, ואני אגיד את זה בפורום הזה. אשתי לא יכולה לעבוד מה-7 באוקטובר. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

מה עשיתם?

 << אורח >> יואב אנגל: << אורח >> 

הלכנו לביטוח לאומי ועד היום היא מוכרת אובדן כושר עבודה מלא דרך ביטוח לאומי. עד היום זה נקודת אור. ביטוח לאומי עזר לנו בזה ועשה לנו מסלול מהיר בשבילה, וגם את השנה השנייה, אבל אני לא יודע מה יהיה עוד כמה חודשים. אנחנו מחפשים מענה יותר ארוך טווח כמו עם האחים שכל פעם - - -

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >> 

שיקום תעסוקתי.

 << אורח >> יואב אנגל: << אורח >> 

לא יודע מה זה שיקום תעסוקתי.

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >> 

זה מה שהן מציגות פה.

 << אורח >> יואב אנגל: << אורח >> 

קודם שנתחיל להצליח להשתקם. אחר כך נלך לשיקום, אבל מחפשים מענים ארוכים. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

יכול להיות שהשנתיים האלה צריכים לכלול, גם אם זה נשמע שיקום תעסוקתי, שאובדן כושר העבודה יהיה לשנתיים האלה. לפעמים לוקח זמן לאנשים להתאפס.

 << אורח >> יעל גורן חזקיה: << אורח >> 

בסוף המקרים הם מאוד פרטניים. יש דוגמאות וזה מאוד אינדיבידואלי. יש משפחות שדווקא בחרו לחזור למעגל העבודה, אז אני לא אתן להם אובדן הכנסה אם הם בחרו לחזור למעגל העבודה.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

ברור. גם אין לי ציפייה כזאת. 

 << אורח >> יואב אנגל: << אורח >> 

את צודקת מאה אחוז ואני נלחם יום-יום לקום לעבודה, ללכת. אני עובד בשלווה עם ילדים עם צרכים מיוחדים, את יודעת.

 << אורח >> יעל גורן חזקיה: << אורח >> 

יכול להיות שזה עושה לך גם טוב ולא, ויכול להיות שיש כאלה שזה לא יעשה לו טוב.

 << אורח >> יואב אנגל: << אורח >> 

אני נלחם כל יום ללכת. 

 << אורח >> יעל גורן חזקיה: << אורח >> 

לכן אנחנו מטפלים פרטנית. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

שאלה נוספת. מה קורה עם אנשים שלא יודעים לבוא לבקש? זה לא הרבה משפחות.

 << אורח >> יעל גורן חזקיה: << אורח >> 

אנחנו בקשר איתם.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אני אומרת לך שיש כאלה שלא יודעות. הן מרוסקות. אין בכלל לגרד את הזכויות שלהן.

 << אורח >> יעל גורן חזקיה: << אורח >> 

פנינה, ברור שיש גם מקרים כאלה. אני רק אומרת איך אנחנו עובדים במנהלת. יושבות פה כל חברותיי למשרדי הממשלה. לכל אחת מהן יש נציגה בכירה במנהלת. יש לנו מולקולה שמלווה את המשפחות. אם אנחנו מזהים איזו שהיא בעיה ואנחנו מבינים שנכון שזה יבוא לפתחו של הסיוע המשפטי או לפתחו של ביטוח לאומי או לפתחו של משרד הבריאות, אנחנו יודעים לנתב את זה. כמובן אנחנו מנסים גם לדברר את המשפחות ולהיות פרואקטיביים. ברור שדברים נופלים בין הכיסאות. תמיד יהיו כאלה לצערי הרב.

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >> 

אי אפשר שמשפחות חטופים יפלו בין הכיסאות.

 << אורח >> יעל גורן חזקיה: << אורח >> 

נופלים בין הכיסאות כי הם לא רוצים לשתף. יש דבר כזה.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אני מבקשת, לא מהצד. מי שרוצה לדבר, לשבת בשולחן. בואי תשבי בשולחן.

צריך להיות שאלון מאוד מסודר – תעסוקה, רווחה, בריאות. 

 << אורח >> יעל גורן חזקיה: << אורח >> 

יש לנו ועדות חוסן ואנחנו מנהלים את זה.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

את רוצה לתת לי לדבר? תקשיבי קצת. תלמדי גם מאנשים אחרים. 

 << אורח >> יעל גורן חזקיה: << אורח >> 

אתן פשוט מטעות.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

יעל, צר לי. את לא מסוגלת לקבל ביקורת ואת תקבלי את הביקורת.

 << אורח >> יעל גורן חזקיה: << אורח >> 

אני מאוד מסוגלת לקבל ביקורת.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

את לא תקפצי כשאני מדברת. 

 << אורח >> יעל גורן חזקיה: << אורח >> 

אבל אני גם לא מסוגלת עם זה שטועים ומטעים.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אני רוצה להגיד לך, חוץ מלהגיד את זה לאורך כל הדיונים ולייצר אנטגוניזם, את לא מסוגלת להקשיב ולשמוע. גם כשמפרגנים לך זה לא מספיק. 

 << אורח >> יעל גורן חזקיה: << אורח >> 

אני לא צריכה שתפרגנו. אני לא צריכה תודה ולא פרגון. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

תקשיבי טוב, את עושה את העבודה שלך יפה מאוד.

 << אורח >> יעל גורן חזקיה: << אורח >> 

אני עושה אותה מכל הלב מתוך תחושת שליחות, ועדיין מתוך תחושת שליחות תפקידי פה לומר שיש דברים שנאמרים פה שהם לא מדויקים. אני גם פונה אליך, מי שמתנדבת במטה. אנחנו עושים ככל שביכולתנו. ככל שיש מקרים שלעיתים לא מגיעים לפתחנו, קורה גם מקרים כאלה. כשהם מגיעים אנחנו מטפלים בהם במלוא העדינות ובמלוא המסירות.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אז תסבירי לי בבקשה האם אתם מתקשרים לא כשאנחנו שמים לב? זה 200 משפחות. פחות. להתקשר, לשאול, איפה את עובדת? האם את עובדת היום? מה המצב הבריאותי שלך? מה את צריכה עזרה? זה הסיפור של המולקולה, ואת יודעת שאנחנו באנו למנהלת לשמוע. 

 << אורח >> יעל גורן חזקיה: << אורח >> 

זה מה שקורה.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אז תגידי שאתם עוברים משפחה-משפחה ויודעים סטטוס-סטטוס, כי אני אומרת לך, יש כאלה שלא יודעים לבקש, יש כאלה שלא יודעים בכלל שמגיע להם, יש כאלה שלא נמצאים בכלל שם באווירה.

 << אורח >> נעם עידן בן עזרא: << אורח >> 

ויש כאלה שהם אחים.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

נכון. 

 << אורח >> נעם עידן בן עזרא: << אורח >> 

אני ממש אשמח להתייחסות כי עוד שנייה צריכה לצאת לעוד ועדה. אני ממש אשמח להתייחסות בנושא המשפחות שהחטוף שב לקבורה. 

 << אורח >> יעל גורן חזקיה: << אורח >> 

אוקיי, אני אתייחס לזה. להתייחס לזה עכשיו, פנינה?

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

על החטוף ששב לקבורה? לעניין התזכיר, התזכיר הזה בעניין המעטפת של המשפחות, האם הוא חל גם על מי ששבו, כי נקודת המוצא שלנו, כמה שקשה להגיד את זה, גם מי שחזר לקבורה, אנחנו מסתכלים על המשפחות, הסיוע שהם צריכים. כשהם בשבי אתם הרי מסתכלים על זה אותו דבר. אני חושבת שגם התזכיר צריך לחול אותו דבר.

 << אורח >> יעל גורן חזקיה: << אורח >> 

מי ששב לקבורה יש להם את ההכרה כמשפחה שכולה.

 << אורח >> נעם עידן בן עזרא: << אורח >> 

לאחים אין.

 << אורח >> יעל גורן חזקיה: << אורח >> 

נכון. פה אנחנו נגשר על הפער שקיים. לא יהיה פער. 

 << אורח >> נעם עידן בן עזרא: << אורח >> 

תחת משפחות שכולות או תחת חוק תגמולים? 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

תיראי, כפל סיוע לא יינתן. 

 << אורח >> נעם עידן בן עזרא: << אורח >> 

לא, אני לא רוצה כפל סיוע. מעולם לא ביקשתי.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

היא אומרת שיכירו בזה בתזכיר הזה ואני רוצה שיירשם לפרוטוקול. תגידי את זה. 

 << אורח >> יעל גורן חזקיה: << אורח >> 

אנחנו יודעים. אנחנו מטפלים בזה כבר.

 << אורח >> נעם עידן בן עזרא: << אורח >> 

נופר שואלת מה זה אומר. 

 << אורח >> יעל גורן חזקיה: << אורח >> 

אנחנו מבינים שמשפחות החטופים החללים מבחינתנו עברו איזה שהוא תהליך של שנה פלוס. אנחנו יודעים מה אתם עברתם. באופן מסוים מבדיל אותם מהמשפחות השכולות בהקשר הזה. ככל שאנחנו ניתן את המעטפת למשפחות השבים שבחיים, מי שנמצא בפער, שלא מקבל דרך משפחות שכולות, אנחנו נדייק את התזכיר הנוכחי כדי לתת את המענה הזה. דיברנו על זה גם. אמרתי את זה גם לאימא. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אז אמרנו שיקום תעסוקתי. תמשיכי לפרט מה עוד יש בתזכיר.

 << אורח >> יעל גורן חזקיה: << אורח >> 

התזכיר הוא נותן מענק התארגנות למשפחות השבים.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

של כמה?

 << אורח >> יעל גורן חזקיה: << אורח >> 

זה חישוב שנעשה על פי מועד החזרה ביחס למענקים שמקבלים המשפחות בהיותם - - - 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

תעזרי לי להבין. אני רואה פה שלושה - - - 

 << אורח >> יעל גורן חזקיה: << אורח >> 

אני לא יכולה לדון על התזכיר עכשיו לפרטי פרטים שלו. זה ידון בוועדה הרלוונטית. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

סליחה, את טועה, גברת. את תעני על השאלות שלי. אני רוצה לדעת מה יש בתזכיר, ואני רוצה להבין מה זה ה-13,000 שקלים, מה המעטפת שהם עומדים לקבל? אני מרגישה איזה נימה של התנשאות, יעל.

 << אורח >> יעל גורן חזקיה: << אורח >> 

לא, אין שום נימה של התנשאות. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אז אל לא תגידי לי על מה את עונה ועל מה לא עונה. מה זה ההתנשאות הזאת? תגידי, את רצינית? 

 << אורח >> יעל גורן חזקיה: << אורח >> 

צר לי, אבל אני ממש לא מתנשאת. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

נעים מאוד, יושבת-ראש הוועדה, וכשאני שואלת שאלה את תעני. את לא תבחרי על מה את עונה ועל מה את לא עונה, זה ברור? משהו מאוד מוזר. לא קרה לי דבר כזה. 

 << אורח >> יעל גורן חזקיה: << אורח >> 

בסדר, אז סיימתי לדבר כרגע. צר לי. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אני רוצה ללכת לביטוח לאומי. את תעני על השאלות ששואלים אותך, ואם את לא מסוגלת תשלחי את הבוס שלך לפה שהוא יגיע לפה. 

 << אורח >> יעל גורן חזקיה: << אורח >> 

אני אשלח. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

מה זה הדבר הזה?

 << אורח >> יעל גורן חזקיה: << אורח >> 

אין בעיה. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

בבקשה, נציגת ביטוח לאומי.

 << אורח >> מאשי סנדרוביץ': << אורח >> 

נעים מאוד, שמי מאשי סנדרוביץ', מנהלת אגף השיקום. קודם כל אני רוצה להתייחס לדברים שפתחת, יואב, כי עובדי השיקום, העובדים הסוציאליים בביטוח לאומי בעצם מלווים את המשפחות מאז ה-7 באוקטובר. הם נכנסים למשפחה כשמשפחה חטופה, ואז כשהחטופים שבים הם ממשיכים ללוות בדרך כלל את השב, אז ההסתכלות היא תמיד משפחתית. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

מראש, לפני התזכיר היא הייתה משפחתית?

 << אורח >> מאשי סנדרוביץ': << אורח >> 

הסתכלות משפחתית, כן, כי בעצם אנחנו מכירים את ההורים של חטוף ששב ואז את האחים, אז כשהמשפחה מתאחדת ההסתכלות היא משפחתית. יואב יודע את זה טוב ואני חושבת שהרבה אחרים. כל מה שאנחנו יכולים למתוח ולמתוח לקצוות, ואתה מהנהן כי אתה יודע ואני יודעת, אנחנו משתדלים מאוד לעשות. אנחנו במציאות שלא הייתה קיימת לפני ה-7 באוקטובר. גם לא היה חוק של פדויי שבי לפני ה-7 באוקטובר. היה. אנחנו יודעים איך זה היה נראה, וגם התוכניות שלנו היו מותאמות לטיפול במשפחות שכולות ובנפגעי פעולות איבה בקנה מידה שהיה אז. אנחנו באמת משתדלים לתת את היקף המענים המקסימלי. לפעמים עובדי השיקום מאתרים צורך ומפנים לוועדת למ"ד. אנחנו אומרים, החוק כרגע לא יכול לתת מענה, בואו נפנה לוועדת חריגים וננסה לתת מענה בדרך הזו.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

ברור לכם לדעתי, ביטוח לאומי, שהרבה מאוד מההשלכות הן על המשפחות כולל התמודדויות נפשיות.

 << אורח >> מאשי סנדרוביץ': << אורח >> 

פנינה, אני מסכימה איתך לגמרי. אני יכולה להגיד שהמדבררים המאוד מוצלחים שיש זה העובדים הסוציאליים בשטח שאנחנו עובדים bottom up, זאת אומרת מה שאני יודעת, אני מכירה משפחות ומדברת איתן, אבל מה שאני יודעת זה הזעקה של העובדים הסוציאליים שמבטאים את הקושי. בכל משפחה זה נראה אחרת. משפחה אחת זה כי יש ילדים קטנים שהם מאוד פוחדים וחרדתיים. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

כמה התזכיר הזה, השינויים שהולכים להיות הולך לעזור למשפחות?

 << אורח >> מאשי סנדרוביץ': << אורח >> 

זה נותן מעטפת של מספר דברים. בראש ובראשונה, אולי כי אני נציגת אגף השיקום, אז קודם כל ההסתכלות שלי היא גם מאוד שיקומית. 

אני רוצה להגיד, יואב. ציינת שיש זכאות לשעה אחת טיפולית בשבוע, אם שמעתי נכון. אתה מדבר עבורך? 

 << אורח >> יואב אנגל: << אורח >> 

אני מדבר עבור ההורים, כן. 

 << אורח >> מאשי סנדרוביץ': << אורח >> 

אוקיי. היה חשוב שאתם תדעו שכל השבים זכאים למענה של טיפול פסיכולוגי - - - 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

לא השבים. אנחנו רוצים לדעת אם ההורים.

 << אורח >> מאשי סנדרוביץ': << אורח >> 

ההורים זכאים גם היום. הם זכאים היום במסגרת "נפש אחת" לקבל טיפול. ההורים, בני הזוג - - - 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אבל "נפש אחת" זה נכי צה"ל.

 << אורח >> מאשי סנדרוביץ': << אורח >> 

נכון, אבל אנחנו הקשנו את זה משם.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

עשיתם את אותו דבר שגם ההורים.

 << אורח >> מאשי סנדרוביץ': << אורח >> 

לקחנו את הפלטפורמה.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

לכמה זמן?

 << אורח >> מאשי סנדרוביץ': << אורח >> 

כל החיים. 

 << אורח >> יואב אנגל: << אורח >> 

אבל האחים לא שם. 

 << אורח >> מאשי סנדרוביץ': << אורח >> 

הלקונות כרגע שקיימות זה לגבי האחים ולגבי ילדים שמעל גיל 30. לא צריך לשכנע אותי שחייבים לתת לאחים טיפול. 

 << אורח >> נעם עידן בן עזרא: << אורח >> 

שנאמר שהם בעלי משפחה. יש להם ילדים, בני זוג משלהם ועוד בית שקורס. רק לצייר את התמונה שנבין. זה לא אחים, ילדים בני חמש. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אחים לא מקבלים?

 << אורח >> מאשי סנדרוביץ': << אורח >> 

אחים שכולים מקבלים. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

לא אחים שכולים. יש אחים שהם בטראומה. דרגה ראשונה.

 << אורח >> מאשי סנדרוביץ': << אורח >> 

אני רוצה רגע לדייק. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

לפי החוק, דרגה ראשונה זה גם אחים. 

 << אורח >> מאשי סנדרוביץ': << אורח >> 

פנינה, אני רוצה לדייק משהו. כל עוד שהחטוף נמצא בשבי המשפחה מקבלת את כל הזכויות - - - 

 << אורח >> נעם עידן בן עזרא: << אורח >> 

חשוב להגיד שאנחנו לא יכולים לבצע את הדברים האלה שאת מדברת, כאחים. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

טוב, אנחנו מבינים את הבעיה.

 << אורח >> מאשי סנדרוביץ': << אורח >> 

אחים זכאים לטיפול נפשי, גם הילדים וגם האחים וכל המשפחה. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אחים יכולים או לא לקבל? 

 << אורח >> מאשי סנדרוביץ': << אורח >> 

כל עוד שהחטוף בשבי הם זכאים לקבל. כשהם לא בשבי, הם לא זכאים לקבל בגלל שזה ישב על "נפש אחת". 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אני אומרת לכם, אתם צריכים להתריע. 

 << אורח >> מאשי סנדרוביץ': << אורח >> 

לגמרי. אנחנו התרענו. מה שכן, הם יקבלו דרך הוועדה הציבורית.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אני רוצה לפרוטוקול. את אומרת שאתם הולכים לטפל באירוע הזה. אושרה, שתענה לי על זה. 

 << אורח >> אושרה גדרון: << אורח >> 

עבר לפני שלושה שבועות בוועדת העבודה והרווחה הסכם לפי סעיף 9 עם הביטוח הלאומי, ובעצם השארנו את מסקנות הוועדה הציבורית, הוועדה של סמוטריץ', של פרופ' אביעד. שם נתנו סל משלים שזה מענה לאחים בכל גיל ולילדים מעל גיל 30, סל טיפול של 15,000 שקל. ביקשנו מהמשפחות דרך עו"ס שיקום ודרך המלווים להמשיך עם הטיפולים, לאסוף קבלות והם יקבלו את ההחזרים. זה מענה זמני עד אשר יעבור תזכיר החוק ובעצם ייתן - - - 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

בתזכיר הזה יש סיוע לאחים?

 << אורח >> אושרה גדרון: << אורח >> 

כן. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אוקיי. 

 << אורח >> נעם עידן בן עזרא: << אורח >> 

15,000.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

זה נרשם לפרוטוקול ואני רוצה לראות שזה קורה. אנחנו רגע יורדים לחיים עצמם. אחים מעל גיל 30 זה אומר שההורים מבוגרים. הציפייה שההורים המבוגרים האלה שנשאו על כתפיהם - - - 

 << אורח >> נעם עידן בן עזרא: << אורח >> 

אני רגע רוצה להסביר את נושא סוגיית האחים. נעם עידן בן עזרא בת 46, אימא לארבעה. צחי בן 50, אחי היקר נחטף מקיבוץ נחל עוז. אני מנהלת את המאבק של צחי, תומכת במשפחתו, באשתו ובילדים, פחות בילדים שלי. כרגע גם להתפנות לטיפול מעבר למסאז', שזה הטיפול היחידי שאותו אני יכולה כרגע להכיל, לא יקרה. גם אותו אני גם לא יכולה להכיל, אז ברגע שצחי יחזור, כי כרגע הוא לא חוזר ואנחנו לא יודעים מתי הוא חוזר, יש לי 15,000 ומעבר, אני צריכה להתחיל להתחשבן?

 << אורח >> אושרה גדרון: << אורח >> 

לא. יש לך סל שיקום של 15,000 כי עדיין תזכיר החוק לא נכנס לתוקף, המעטפת של משפחות שבים. 

 << אורח >> יואב אנגל: << אורח >> 

נכון, אבל גם ה-15,000 שקל עוד לא נכנס לתוקף וכבר יש קבלות בהרבה יותר. כבר עברה שנה ושלושה חודשים. 

 << אורח >> אושרה גדרון: << אורח >> 

קודם כל כמשפחת חטופים את כרגע מקבלת. את זכאית. 

 << אורח >> נעם עידן בן עזרא: << אורח >> 

למה אני זכאית?

 << אורח >> אושרה גדרון: << אורח >> 

לטיפול.

 << אורח >> נעם עידן בן עזרא: << אורח >> 

אבל אני לא מסוגלת לטפל, אז מה נעשה עם הטיפול שאני לא יכולה לטפל?

 << אורח >> אושרה גדרון: << אורח >> 

את זכאית לטיפול - - - 

 << אורח >> נעם עידן בן עזרא: << אורח >> 

הוא נמצא בקופה ואני לא יכולה לטפל. לא נגעתי. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

רגע, אני ממליצה משהו במקום שיהיה חילופי דברים. 

 << אורח >> נעם עידן בן עזרא: << אורח >> 

נופר אולי גם יכולה להסביר.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

הרי אתם פוגשים אותם כל הזמן. הדברים צריכים להיות ברורים. המספרים ברורים לנו. אנחנו יודעים כמה משפחות יש. אתם חייבים להוציא דברים שהם ברורים ולשמוע איפה חסר. 

 << אורח >> אושרה גדרון: << אורח >> 

אני אשמח להתייחס לזה כי העניין בסוף של המנהלת, ואני מכוונת בכוונה לנעם. יהיה תמיד רצף. בסוף העיסוק שלנו, בין זה שזה בא מחוק של משפחות החטופים לבין זה שזה הוועדה הציבורית לבין זה שזה תזכיר החוק, אבל בסוף אתם לא אמורים להרגיש את ההבדל. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

נכון. בסוף הם צריכים לקבל את הסיוע.

 << אורח >> אושרה גדרון: << אורח >> 

את בצוות מדיניות, אז את יודעת ואנחנו בקשר ואת מכירה את זה.

 << אורח >> נעם עידן בן עזרא: << אורח >> 

אנחנו עושים את זה לא בשביל זה שאני בצוות.

 << אורח >> אושרה גדרון: << אורח >> 

אני יודעת. 

 << אורח >> נעם עידן בן עזרא: << אורח >> 

אנחנו מפשטים את הדברים כי אני באמת מבינה, אבל יושבים לידי אנשים שפחות. 

 << אורח >> אושרה גדרון: << אורח >> 

בסוף למשפחות בקצה לא אמור להיות הבדל אם הטיפול ניתן דרך התזכיר עכשיו שפורסם, לבין - - -

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

מעניין אותי אם משפחת הישאם ומנגיסטו מקבלים בכלל את הדברים האלה. עשר שנים לא קיבלו כלום.

 << אורח >> יואב אנגל: << אורח >> 

הם זכאים.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

מעניין אם יש להם מולקולה, כי אני דיברתי עם משפחת מנגיסטו, אם אתם רוצים דוגמה חיה למי שלא יודע לדרוש את מה שמגיע לו. חיכו שהמשפחה הזו תתרסק כולה. 

 << אורח >> יואב אנגל: << אורח >> 

יש לי רעיון. יש תזכירים. בתזכיר, המענק שרוצים לתת אחרי שנה ושלושה חודשים זה בין 10,000 ל-30,000 שקל, תלוי מתי השתחרר. בזמן האחרון אני בכלל מתחיל להגיד תודה שאופיר ישב רק 54 ימים. יש כאלה שכבר ישבו 500, ורק שלא יגידו להם שהם ישבו רק 500 כי יש את גלעד שליט שישב חמש וחצי שנים. זה בכלל הפך להיות מין כזה תלוי מתי השתחררו, אז מדובר בין 10,000 ל-30,000 שקל. אני רוצה להיכנס למספרים כי זה המספרים בתזכיר. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

מספרים, אני מעדיפה שאנחנו ניכנס אולי לא בוועדה אלא אנחנו באמת נשב. אולי צריך לעשות פה פגישה טיפה יותר רחבה, יכול להיות שעם חברי הכנסת. יכול להיות שאנחנו נגיע עוד פעם כוועדה למנהלת. 

 << אורח >> דבורה עידן: << אורח >> 

פנינה, אני רוצה רק משפט אחד להוסיף לעניין של נעם, ואולי צריך לראות איפה כותבים את העניין הזה. אנחנו כל הזמן מדברים על אחים. אני חושבת שאחים צריך להיות רשום – בתי אב. לנעם יש ארבעה ילדים. יש לי ארבעה ילדים. כל אחד, יש לו משפחה שם. הילדים עכשיו לא במקום שהם יכולים להיות בכלל פתוחים לטיפול. אני פשוט מעלה פה את העניין שבמקום להיות רק בהתייחסות לאחים, שיהיה רשום גם אחים ובתי האב של האחים. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

הלוואי, אבל בואי נתחיל באחים. 

 << אורח >> דבורה עידן: << אורח >> 

אני חושבת שזה לא בהתחלה. זה צריך להיות יחידה. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אתם שומעים את הדבר הזה שנאמר פה, שהוא חשוב. דבורה אומרת את זה, נקרא לזה כראש שבט. כל האימהות שלנו בסוף רואות את כל הנכדים, רואות את כל הילדים ורואות מה קורה, וזה לא סתם אמירה. זו אמירה של מי שעומדת בראש. 

האוצר, כמה זה עולה, 6 מיליון?

 << אורח >> רועי בבאי: << אורח >> 

16 ולכל ההשוואה. בסופו של דבר במעבר מ-50% ל-100% נכות יש הטבות נוספות כמו שמפורט בתחשיב ששלחתי לך, שמתווספות להטבות שכבר קיימות ב-50% ולכן ככלל הצעד הזה, עלותו מוערכת ב-16 מיליון שקל. הגדלת הקצבאות בלבד שזה הכפלת גובה הקצבה, היא מוערכת בכ-6 מיליון שקל.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אוקיי. המאבק שאני ביקשתי, אושרה ויתר נציגות משרדי הממשלה, הסיפור הזה זה 6 מיליון בשנה. 

 << אורח >> רועי בבאי: << אורח >> 

זה 16 מיליון כי בסופו של דבר אם אנחנו נשווה לכ-100%, יש עוד הטבות שהן נכללות.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אני מסתכלת כרגע על הקצבה.

 << אורח >> רועי בבאי: << אורח >> 

ככל שמוחלט שרק הן מאשרות את הקצבה, אז העלות היא 6 מיליון, אבל זה באמת חידוד שחשוב לעשות.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

תודה לך על הפילוח שהגיע אליי, באמת פילוח שראוי לציון. ככה צריך לבוא לוועדות עם דברים ברורים ושקופים לציבור. היתר, איזה זכויות כפי שנאמר? 

 << אורח >> רועי בבאי: << אורח >> 

סיוע בדיור, סיוע - - - 

 << אורח >> יואב אנגל: << אורח >> 

יש את זה ב-50%. 

 << אורח >> רועי בבאי: << אורח >> 

אבל הסכומים גדלים משמעותית. 

 << אורח >> יואב אנגל: << אורח >> 

למה כל הזמן אמרו שאין הבדל? 


 << אורח >> מאשי סנדרוביץ': << אורח >> 

ההבדל הוא מאוד מינורי אבל יש הבדל. 

 << אורח >> יואב אנגל: << אורח >> 

הם אמרו כל הזמן, אין הבדל. 

 << אורח >> רועי בבאי: << אורח >> 

ההבדל הוא כמעט פי שניים.

 << אורח >> יואב אנגל: << אורח >> 

אמרו כל הזמן, אין הבדל. גם לפני שנה כשהיה ויכוח על 50 או 100 אמרו שאין הבדל. 

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >> 

זה לא מה שאמרו.

 << אורח >> יואב אנגל: << אורח >> 

זה כן מה שאמרו. 

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >> 

יש לך טבלאות. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

יש לי פה בטבלה. 

 << אורח >> אושרה גדרון: << אורח >> 

בסל הזכויות, יואב.

 << אורח >> מאשי סנדרוביץ': << אורח >> 

הבנצ'מרק הוא 50% אבל כשעולים ל-100 זה כמובן לא חצי, זה לפעמים עוד 10% תוספת.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אני אקריא את זה. קצבה, חישוב שנתי, עזרת הזולת. זה באלפי שקלים? אני לא כל כך הבנתי מה יש פה. טוב, אני לא אכנס לזה. אני רואה פה את הטבלה. אני רק אגיד מה הנושאים. יש אובדן כושר עבודה. הם תמחרו פה את ביטוח לאומי? 

 << אורח >> אושרה גדרון: << אורח >> 

זה מענה משותף.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

מה שמצוין פה שהמדינה מוציאה.

 << אורח >> אושרה גדרון: << אורח >> 

כן.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אז זה החלק של ביטוח לאומי. סיוע בדיור?

 << אורח >> אושרה גדרון: << אורח >> 

גם זה דרך ביטוח לאומי. כמובן ביטוח לאומי או משרד הביטחון.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

מענק נישואים?

 << אורח >> אושרה גדרון: << אורח >> 

גם ביטוח לאומי או משרד הביטחון. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

מענק הבראה?

 << אורח >> אושרה גדרון: << אורח >> 

אותו דבר הכול. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

את הפערים האלה אמרתם, אז תגידו לי עכשיו לסיכום. אני לא ארד לרזולוציה של המעטפת של המשפחות. לדעתי צריך לעשות את זה בישיבה נפרדת. מה ההתקדמות בנושא המנגנון של ההשוואה?

 << אורח >> אושרה גדרון: << אורח >> 

קיימנו עוד דיון בין-משרדי. כמו שאמרנו עוד בדיון הקודם, יהיה מענה. אנחנו מבינים שצריכים לעשות התאמות ובחינה מחודשת עם הזמן ובשחרור של הפעימה הזאת, ואנחנו נביא את זה במסגרת חוק ממשלתי כמובן במושב הקרוב.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

מה זה במושב הקרוב? אמרו לי תוך שבוע ימים אתם תציגו את הפתרונות. המושב הקרוב זה המושב הנוכחי. 

 << אורח >> אושרה גדרון: << אורח >> 

כן.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

בסדר. הכנס הזה. הוא מסתיים תוך חודש ימים.

 << אורח >> אושרה גדרון: << אורח >> 

כן.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אוקיי, אז תוך חודש. סוף מרץ. זה כבר חודש וקצת. עד סוף המושב הנוכחי שזה סוף מרץ - - - 

 << אורח >> נעם עידן בן עזרא: << אורח >> 

אולי החטופים יהיו עד סוף מרץ. תחשבי.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אמן. 

 << אורח >> אושרה גדרון: << אורח >> 

נעם, תמיד זה רטרו כל החוקים שהיו. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

יהיה רטרו, שזה גם הבהרה חשובה. עד סוף מרץ אתם מתכוונים להביא את התיקונים שמשווים מ-50% ל-100%. 

 << אורח >> אושרה גדרון: << אורח >> 

לא מדויק.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

תדייקי אותי. 

 << אורח >> אושרה גדרון: << אורח >> 

אנחנו נותנים מענה ממשלתי. אנחנו בדיונים סביב זה. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

שהוא מכסה את הפער?

 << אורח >> אושרה גדרון: << אורח >> 

שהוא נותן מענה יותר מוגדל לשבים עצמם, כן.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

מה זה יותר מוגדל? הוא מכסה את הפער? נגיד הקצבה 2,500. 

 << אורח >> אושרה גדרון: << אורח >> 

זה עדיין בדיונים. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

כמה אפשר להיות בדיונים? תקשיבו, זה לא רציני. אמרתי את זה בפעם הקודמת. עברו שנה ושלושה חודשים מאז הפעימה הקודמת, מאז השחרור הקודם, הראשון של הילדים - - -

 << אורח >> נעם עידן בן עזרא: << אורח >> 

היום ה-49.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

450 יום עברו.

 << אורח >> אושרה גדרון: << אורח >> 

פנינה, אבל כרגע יש מענה. גם המענה שעכשיו הוא מענה מוגדל. ביטוח לאומי נותן עכשיו תט"ר אוטומטית. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

תט"ר הוא זמני.

 << אורח >> אושרה גדרון: << אורח >> 

נכון, אבל הוא מוגדל למשך שנה.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

זה לא הסיפור. אל תחזרי איתי לדיון הקודם של מה יש ומה קיים. אני שאלתי כמה זמן לוקח לפתור את הדבר. השבוע לא דנתי בזה, שימי לב. אני אמנם עכשיו שואלת שאלות. בשבוע הבא יש לנו דיון ואמרו לי ששבוע הבא יהיו פתרונות. 

 << אורח >> אושרה גדרון: << אורח >> 

אני מקווה שנוכל להביא את זה. ההתחייבות זה באמת להביא את זה בכנס הקרוב. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

שזה עד סוף מרץ, תוך חודש. בשבוע שעבר אמרה נציגת משרד ראש הממשלה, יעל, שבחרה לנטוש את הדיון, שאתם תכסו את הפער. תקנו אותי אם אני טועה, יואב. 

 << אורח >> יואב אנגל: << אורח >> 

אמרו שזה יעלה מ-50 ל-100. כשל 100. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

כן.

 << אורח >> יואב אנגל: << אורח >> 

איך יכסו את הפער הזה? לא ברור. או שיבנו עכשיו עוד מנגנון? 

 << אורח >> דבורה עידן: << אורח >> 

יש משהו ב-100% שלא כל כך מדברים עליו, אבל זה הפטור ממס שזה עיקר הכסף. 

 << אורח >> יואב אנגל: << אורח >> 

פטור ממס זה מעל 90%. 

 << אורח >> אושרה גדרון: << אורח >> 

הפטור ממס צריך להיות בגין אחוזי נכות רפואיים ולא כ"של", לכן עדיין דנים בכל הסוגיות. זה לא שיוצאים עם איזה סיסמה.

 << אורח >> יואב אנגל: << אורח >> 

נחכה שנה ושלושה חודשים. הרבה סוגיות. עוד פעם אני מזכיר שהחוק הזה הוא דן רק לשב ולא למשפחות. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

יואב, קודם כל יש פה בשורה למשפחות, צריך גם לומר, ברגע שהם אמרו שהתזכיר הזה פורסם והוא הולך להכיל בתוכו הרבה מאוד זכויות של המשפחות. מה כן אני רוצה? פירוט, טבלת מכולת לאנשים כמוני, פשוטי העם. טבלה מה מקבלים. גם אם אתם רוצים לפי פר תחומים, תעשו את זה פר תחומים. אי אפשר לבוא ולדבר ככה וככה וככה. דברו פשוט גם עבור המשפחות שיושבות בבית וצופות בנו, והן משפחות שלא היו מסוגלות להגיע לדיון, נכון? אז לדבר פשוט. לא לדבר לי גבוהה-גבוהה. המשפחות האלה צריכות בצורה הכי פשוטה לדעת מה מגיע להן. לכל אחת צריך לשלוח דף פשוט, מגיע לך א', ב', ג', ד', ה', ו' והלאה. תפשטו את העניין.

 << אורח >> מאשי סנדרוביץ': << אורח >> 

אנחנו הגענו עם כל הזכויות בצורה הכי פשוטה בטבלה אפילו לבית החולים, אבל זה לא מספיק. 

 << אורח >> נעם עידן בן עזרא: << אורח >> 

לטובתכם ייאמר שהאתר של המנהלת והזכויות כתובים בצורה מאוד ברורה ובהירה. מה שיש קיים בצורה מאוד טובה.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

למי שיודע להיכנס.

 << אורח >> נעם עידן בן עזרא: << אורח >> 

כן, מי שיודע. אבל חשוב. לא היה. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אני אומרת שצריך להנגיש בכל דרך. אני כן רואה את זה כבשורה שסוף-סוף תתחיל מעטפת למשפחות. הכרה של שנתיים זה בעיניי ראוי. יהיו דברים שזה יהיה לכל החיים כמו הטיפולים הרגשיים והנפשיים. תקנו אם אני טועה.

 << אורח >> אושרה גדרון: << אורח >> 

לא.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

זה מה שנאמר. אני שמעתי באוזניי. להורים ולבני הזוג לכל החיים. אושרה, נציגת משרד ראש הממשלה הבטיחה שהסיפור של האחים בטיפול, במיוחד אלה מעל גיל 30, תקני אותי אם אני טועה. 

 << אורח >> אושרה גדרון: << אורח >> 

אחים בגיל גיל, ילדים מעל גיל 30. 

 << אורח >> נעם עידן בן עזרא: << אורח >> 

חסרות עמותות של אחים. אנחנו הולכים לפתוח אחים של חטופים – חטופים ששבו, חטופים של חללים ששבו. 

 << אורח >> יואב אנגל: << אורח >> 

אני אסיים רק אולי בדבר אחד גם שהיה לי השבוע. מצד אחד כאילו קצת כתם שחור אולי עלינו, אבל למדו לקח, כל העניין של גיוס המונים שהתחילו.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

זה מעיד משהו. זה מעיד שהמשפחות במצוקה, ריבונו של עולם.

 << אורח >> יואב אנגל: << אורח >> 

כששאלו אותי איך אני מרגיש, אמרתי, איזה מפגר אני. אני שנה וחודשיים מנסה לדבר במקום לסגור את הכול ב-24 שעות. 

 << אורח >> אושרה גדרון: << אורח >> 

קודם כל אני אגיד שאנחנו זהירים בהקשר הזה של הגיוס המונים. אנחנו יודעים שיש כאלה שהם תרמיות.

 << אורח >> יואב אנגל: << אורח >> 

לא, לא. לעשות את זה באמת, לא בתרמית. 

 << אורח >> אושרה גדרון: << אורח >> 

יש כל מיני כאלה, אז צריך גם לקחת את זה בחשבון, וחוץ מזה שהמדינה נותנת מעטפת רחבה. כל משפחה שרואה לנכון לעשות גיוס - - - 

 << אורח >> יואב אנגל: << אורח >> 

היא לא מספקת משפחתית ולא לשב, מתוך ניסיון של שנה. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אני רואה את התזכיר הזה כבשורה. אנחנו נעמיק בו. הדבר הנוסף, דווקא הייתי אופטימית ועכשיו אני טיפה צעד אחד אחורה עם הסיפור של כ-100%. זה לא נראה שאת אומרת שאתם עומדים במילה שלכם. 

 << אורח >> אושרה גדרון: << אורח >> 

אמרתי, יהיה מענה רחב יותר.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אתם לא יכולים כל שבוע לסתור את עצמכם. 

 << אורח >> אושרה גדרון: << אורח >> 

אנחנו לא סותרים.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אני אומרת לך ששבוע שעבר נאמר שאתם תיתנו מענה של כ-100%. 

 << אורח >> אושרה גדרון: << אורח >> 

אנחנו לא אמרנו דבר כזה.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

נאמר כזה דבר. יש לי זיכרון מאוד טוב.

 << אורח >> נעם עידן בן עזרא: << אורח >> 

פנינה, בואי נחכה ונראה. 

 << אורח >> מאשי סנדרוביץ': << אורח >> 

אני רק רוצה להוסיף שיש פה קולות של שבים שמאוד קשה להם להיות מוגדרים בביטוח לאומי עם 100%.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

הורדנו את הדבר הזה. לא למחזר. 

 << אורח >> יואב אנגל: << אורח >> 

"כשל". גם 50% לא רוצים להיות. גם 1% לא רוצים להיות.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

מישהו מנציגי משרדי הממשלה רוצה לומר משפט לסיכום? פרופ' חגי לוין, תרצה לומר מילה לסיכום? כי זה לא באמת סיכום. 

 << אורח >> חגי לוין: << אורח >> 

זה לא סיכום, אבל שוב, אנחנו רואים את זה בסוגיית המס. בסוף כשזה מגיע לתכל'ס, לא נותנים להם את מה שמגיע להם. המדינה לקחה מהם כל כך הרבה. שתתכבד ותיתן להם את הפטור מהמס ולא להתקטנן עכשיו על דברים כאלה. בסוף זה אוכלוסייה סגורה של אנשים שנפגעו בצורה הקשה ביותר לכל החיים והמדינה חייבת להם, אז את המינימום שבמינימום שאפשר לתת להם. זה בשבילנו, זה לא בשבילם. בשבילי כאזרח מדינת ישראל לדעת שאת המעט שאפשר לתת כן נתנו בלי שהם צריכים לקושש אחר הפתחים.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אוקיי. 

רן מלמד, לסיכום.

 << אורח >> רן מלמד: << אורח >> 

תודה. האמת, גבירתי, שאני יושב כאן קצת עצוב כי אני שומע את הדיונים הדומים, אם לא להגיד כמעט זהים כמו שאמר יואב, שנה וארבעה או חמישה חודשים, ואני מנסה לחשוב איפה אפשר לתקן את הדברים, ולא שלא נעשים דברים טובים. נעשים, אבל אני חושב שהם מעט מידי וחלקם הגדול מאוחר מידי. אני אגיד לך מה ההמלצות שלי לפחות, כי אני חושב שכמו הקורונה, משברים מהסוג הזה מייצרים הזדמנויות לשינויים מערכתיים גדולים. אפשר לתקן דברים. בקורונה כשהיו צריכים להאכיל אזרחים ותיקים ולא היה כסף מאיפה, לקחו 140 מיליון שקלים מארוחה חמה של תלמידים בבתי ספר כשלא היו בתי ספר פתוחים, ואפשר היה להעביר את הכסף ממשרד אחד למשרד שני ולתת אוכל למי שהיה צריך. 

אני אתחיל בדוגמה קצרה, וסליחה, אני חייב להביא אותה. שאלתי את אחת מהאימהות שהייתה כאן מקודם אם היא מגיעה היום להשתתף במשמרת 101. היא אמרה, אני לא יכולה, אני צריכה ללכת להוציא את הילדות ולעשות הסעות כי אין מישהו שיעשה, אימא של חטוף. אמרתי, מה זאת אומרת? אין מי שעוזר? היא אומרת, הן מתביישות לבקש. אמרתי, אין מישהו שמקשיב ויודע לתת מענה? הן לא יודעות למי לפנות. אמרתי, אין לכם מישהו שמטפל ויכול לעזור מהרשות המקומית, מהמנהלת, העובד הסוציאלי שאתם דיברתם עליו, איזה קייס מנג'ר שאולי אחראי על כל הטיפול של כל הדברים? אולי יש בעיה כלכלית שצריך לטפל בה? היא אמרה, כרגע אין לי שום בעיה אבל גם אם יפתרו לי את בעיית הכסף, אני מפחדת שבגלל שבאזור שלי יש בעיקר נהגי מוניות ערבים, הילדות לא ירצו לנסוע. 

כל הדברים האלה הם דברים ברי פתרון אם קודם כל היה קייס מנג'ר אחד ולא שמונה קייס מנג'רים לכל משפחה, ויש היום לצערי, גבירתי, מספר קייס מנג'רים, כל אחד בתחומו. במקום שיהיה אחד שמטפל בכל המשפחה, בכל המעגלים שלה, אז זה הכשל הראשון שצריך לטפל בו. הכשל השני, התחלת ודיברת עליו מאוד נכון, זה הרחבת מעגל הזכאים. צריך לעשות שינוי בתפיסה. אין פה שום דבר חדש. מעגל הזכאים חייב להשתנות. הדבר השלישי זה הרחבת המענים הכספיים. לא צריך לדבר על השוואות למה שקיים. צריך לתת לפי מה שצריך. הדבר הרביעי שאני מביא אותו ותיכף אני מסיים, זה הנושא של לוחות זמנים. אני יושב פה איתך בוועדה שבועות וחודשים ארוכים, ואני שומע כל הזמן שמביאים תזכירים והצעות חוק ואנחנו עושים דיונים כאלה ודיונים כאלה ושום דבר לא קורה, אבל כשהקואליציה רוצה להעביר איזה חוק בנושא תקשורת או משהו, היא פשוט תוקפת את המשרד הממשלתי ומגישה אותו בפרטי.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

חד משמעי, תוך כמה ימים.

 << אורח >> רן מלמד: << אורח >> 

יפה, אז אני מציע שחלק מהדברים יפתרו על ידי חקיקה פרטית כדי לחסוך את הפגישות, את הדיונים הארוכים והמיותרים שלא צריך אותם. 

הדבר האחרון זה באמת חוסר בוועדות חריגים. לא בכל דבר יש ועדות חריגים שיכולים לטפל בהם, כולל לא במס הכנסה שלא מפעיל ועדות חריגים - - - 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

גם התזכיר הזה חייב להכניס בתוכו מקרים חריגים מאוד של מי שמשפחותיהם, בכלל אין להם דרגה ראשונה או שנספו, נרצחו. יש לנו כל כך הרבה מעגלים של תופת. 

 << אורח >> רן מלמד: << אורח >> 

הדבר האחרון כמו שביקשת, גבירתי, לקבל רשימה של כל הזכויות. הייתי מציע שתבקשי מהמשפחות שיתנו לך רשימה של כל הצרכים ואז תעשי השוואה בין הזכויות. אני בטוח שהם עשו. 

 << אורח >> נעם עידן בן עזרא: << אורח >> 

היופי במשפחות החטופים זה שאנחנו לא יודעים מה אנחנו צריכים. זה ההתחלה הבסיסית שלנו לאירוע. תגיד לי מה אתה רוצה, אני אגיד לך אם אני צריכה. 

 << אורח >> רן מלמד: << אורח >> 

בתור מי שעוסק במיצוי זכויות כ-30 שנה ורואה את עצמו קצת מבין בתחום, אני חושב שכן אפשר להכין רשימה של מה שצריך וגם מה שרוצים, ולא בושה להגיד שמה שרוצים הופך להיות למה שצריך, ואני אשמח לעזור לכם לעשות את זה, אבל צריך את הרשימה הזאת שהיא תהיה. הדבר הראשון זה לקצר את לוחות הזמנים. אי אפשר עם לוחות הזמנים האלה של הממשלה, בטח לא שיושבת פה פקידה ואומרת, הכול בסדר, ביהירות וזחיחות.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אני רוצה לסכם את הדיון הזה. אנחנו נעשה דיון בשבוע הבא כדי לקבל פשוט תשובה ברורה לגבי ה-50. 

 << אורח >> יואב אנגל: << אורח >> 

הלוואי ורק שבוע הבא.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אני אתכם יד ביד על הדבר. 

 << אורח >> נעם עידן בן עזרא: << אורח >> 

תודה, פנינה. אני רוצה להגיד תודה כי יש תזכיר חוק. לקח הרבה זמן אבל תודה באמת. הוא מרגש, הוא נוגע, הוא מאחד את המקומות של העוולות וזה לא מובן מאליו, וגם תודה, פנינה, על מה שאת עושה עבורנו. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

מאהבה, לצערי בנסיבות שהיינו כולנו מוותרים עליהן. הוועדה לקידום מעמד האישה היא ועדה חשובה ואנחנו נדרוש תמיד תשובות רציניות ועבודה מסורה. אנחנו יודעים שאתם עושים עבודה מסורה, ועדיין אין לכם את הפריבילגיה להתחמק מתשובות, אז אנחנו נעשה דיון רק על ה-50% וה-100%. יכול להיות שאנחנו גם נרחיב את זה לסיפור של המעטפת.

 << אורח >> נעם עידן בן עזרא: << אורח >> 

תלכי על אחיות.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

נלך על אחיות, דודות, הכול. אני רק אומר, בסך הכול יש פה התקדמות. הדבר הכי חשוב זה שיתוף ציבור. יש לכם פה מומחים. קודם כל אין חכם כבעל ניסיון. יש פה את דבורה, יש פה אחים ויש פה את נופר ואת יואב ונעם שאתם צריכים לשמוע מהם. יכול להיות שלא הכול אנחנו נקבל. גם להגיד, אנחנו את זה לא מוכנים לתת זה בסדר. אז יחליטו אם הם יוצאים למאבק, ואנחנו נחליט כנבחרי ציבור אם אנחנו יוצאים למאבק, אבל תנהלו איתם את הדיאלוג. יש לכם את פרופ' לוין. גם מטה המשפחות, יש לו ידע עצום ואני חושבת שהדבר הזה הרבה פעמים פותר את הדברים לפני שהם מגיעים בכלל לכאן.

אני רוצה להודות לכל הנשים, האימהות שהיו פה בתחילת הדיון, הדודות והסבתות שבאו להשמיע קול זעקה, להודות למתנדבים ולמתנדבות שבמסירות רבה נמצאים ונמצאות מאחורי הקלעים. זה לא מובן מאליו. אתן נותנות המון תקווה למשפחות. 

אני נועלת את הישיבה. אנחנו נקיים דיון המשך. הישיבה נעולה. 


 << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 13:26. << סיום >>