פרוטוקול של ישיבת ועדה הכנסת העשרים-וחמש הכנסת 54 הוועדה המיוחדת לזכויות הילד 12/05/2025 מושב שלישי פרוטוקול מס' 108 מישיבת הוועדה המיוחדת לזכויות הילד יום שני, י"ד באייר התשפ"ה (12 במאי 2025), שעה 12:00 סדר היום: << נושא >> מצוקת כוח האדם במעונות היום לפעוטות - פערים ופתרונות << נושא >> נכחו: חברי הוועדה: אליהו רביבו – היו"ר אלי דלל חברי הכנסת: צבי ידידיה סוכות מוזמנים: סוהיר שקור – מנהלת תחום בכיר רישוי ואכיפה, משרד החינוך אורנה פז – מנהלת אגף א' חינוך הגיל הרך, משרד החינוך פארס טויל – סמנכ"ל ומנהל מינהל רישוי, בקרה ואכיפה, משרד החינוך זאב אלדר – מנהל תחום פיתוח פדגוגי מינהל עו"ה, משרד החינוך ענת גרייפנר – מנהלת שירות לילדים ומתבגרים, מינהל מוגבלויות, משרד הרווחה והביטחון החברתי איילת כהן רונן – מפקחת מרכזת במחוז, שיקום פעוטות עם מוגבלויות, משרד הרווחה והביטחון החברתי רום בר אב – רפרנט תעסוקה באגף תקציבים, משרד האוצר שובל דהאן – עו"ד, המוסד לביטוח לאומי מריה רבינוביץ' – מרכז המחקר והמידע של הכנסת ראובן פינסקי – מנהל כללי, רשות השירות הלאומי אזרחי דב שפלר – ראש המועצה אפרת ענבל בכר – מנהלת לידה עד שלוש, מועצה אזורית אשכול עינת בניטה – מנהלת מחלקת גיל רך, עיריית רחובות סתיו סעד – מנהלת תחום אסטרטגיה באגף לגיל הרך, ויצ"ו קרן אוחנה איוס – עו"ד, מנכ"ל חיבה - איגוד הגנים הפרטיים מור דקל – יושבת ראש העמותה הישראלית למען הילד בגיל הרך אופירה בן שלמה – מנהלת המכון הישראלי לחינוך בגיל הרך ד"ר יערה שילה – מומחית בגיל הרך, מכללת אפרתה, העמותה למען הילד בגיל הרך יניב בר אור – מנכ"ל התאחדות מעונות היום הפרטיים ליאור בר ניר – עו"ד, אחראית תחום חינוך, המועצה הלאומית לשלום הילד גלעד אמשלום – מטה היחידה לגיל הרך, ברנקו וייס ד"ר אורית דרור – חינוך בגיל הרך, החמ"ל האזרחי קונסטנטין שוויביש – מנכ"ל איגום, ארגון מורים עולים נועה שאואר – ראש ענף הגיל הרך, ארגון כוח לעובדים רויטל לן כהן – עו"ד, מנהלת קשרי ממשל וחברה בצוות המנהל, קואליציית הורים לילדים עם צרכים מיוחדים חמדת קב – מנהלת קשרי ממשל, עמותת "אותי" חנה קטן – רופאה בכירה, שדולת הנשים החרדית והדתית בישראל מיכל לביא – גיסתו של עמרי מירן החטוף בעזה בנצי קדמי – עובד בכנסת ייעוץ משפטי: שמרית גיטלין שקד מנהלת הוועדה: תמי ברנע רישום פרלמנטרי: חבר תרגומים, מיטל פורמוזה רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> מצוקת כוח האדם במעונות היום לפעוטות - פערים ופתרונות << נושא >> << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> בוקר טוב, ברוכות וברוכים הבאים. אני שמח ונרגש לפתוח את הדיון הראשון בראשותי. הנושא שהיום נעסוק בו הוא מצוקת כוח האדם במעונות היום לפעוטות. אנחנו נשמע את הפערים, נבחן חלופות ופתרונות. לפני שנפתח בדיון, כדרכנו, נזכור ונזכיר שגם בחלוף 584 ימים מאז פרוץ הטבח הנורא והאכזרי כאשר 59 חטופים נמצאים במרתפי החמאס דאעש ואחד מהם, בעזרת השם, בדרך חזרה לארץ. בליבנו ותפילותינו אנחנו נמצאים ונושאים תפילה לשחרור כל החטופים, מי בחיים לארצו, למשפחתו, לשיקומו. מי מבין החללים לרגבי אדמתו. לפני שנפתח בדיון אנחנו נאפשר לנציגות משפחות חטופים שנמצאות פה לשאת דברים ולהתייחס. נמצאת פה הגב' מיכל לביא. מי גברתי? << אורח >> מיכל לביא: << אורח >> גיסתו של עמרי מירן. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> ברוכה הבאה מיכל. << אורח >> מיכל לביא: << אורח >> יש סרטון שנשלח לכל הוועדות, במידה וזה מתאפשר. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אני בדרך כלל לא מאפשר הקרנת סרטונים. << אורח >> מיכל לביא: << אורח >> זו בחירה שלך. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אבל אני באופן חריג אישרתי את ההקרנה, בין היתר בגלל שאני גם מזדהה עם התוכן שנאמר בסרטון. אבל זאת לא ערובה. בכל מקרה, היום אישרנו, הדיון הראשון. בבקשה. (מוקרן סרטון) << אורח >> מיכל לביא: << אורח >> שמי מיכל לביא. גיסתו של עמרי מירן, שנחטף לעיניהן של אחותי לישי ואחייניות שלי רוני ועלמה מנחל עוז. לישי, רוני ועלמה שרדו את הטבח ואת התופת. עמרי נחטף אל מול עיניהן. רוני הייתה בת שנתיים, עלמה בת חצי שנה. רוני היום בת שלוש וחצי והיא זוכרת את הכול. עלמה בת שנתיים. כשאני אומרת שרוני זוכרת את הכול, אז רוני זוכרת את ה-RPG שהופנה כלפי משפחתה. היא זוכרת את כל הנשקים שהופנו לרקתה, לרקה של אחותה, לרקות של ההורים שלה. היא זוכרת את כל השעות שהיא הייתה בזרועותיו של עומרי. היא זוכרת שהיא רצה אחרי אביה, שמחבלי החמאס לקחו אותו והיא רצתה ללכת איתו. היא זוכרת שלישי אחזה בה ומנעה ממנה מללכת. היא זוכרת את הבכי. היא זוכרת הכול. זו הפעם האחרונה שהיא הייתה בזרועותיו של אביה, של עמרי. ואני מסתכלת פה, אנחנו נמצאים בוועדה לזכויות הילד והילדה. אני מסתכלת ואני רואה את כל הילדות והילדים, את התמונות שלהם. ואני רק חושבת על עם מה הם צריכים להתמודד. כל אחת ואחד מהילדים פה חווה פה אימה. חווה הורים שנרצחו, כמו אביגיל עידן. יש פה עוד ילדים שההורים שלהם נרצחו. משפחת אור, יונת ודרור. דרור עדיין בשבי, חלל. אני רואה פה את הילדים של יאיא יאיר יעקב, שעדיין בשבי, חלל. אני רואה פה את יולי ואמה קוניו, שאבא שלהם דוד שבוי בשבי החמאס, נמק שם. כמו שציינת אדוני, כבוד היו"ר, 584 ימים. גם הן היו שם. ואני רואה פה את כפיר ואת אריאל ביבס שנרצחו בשבי. ואני לא יכולה שלא להיזכר בתמונות, בצילומים המרגשים של כל עם ישראל שיצא החוצה ללוות אותם למנוחת עולמים. ואני שואלת אתכם כאזרחיות ואזרחי ישראל, ואותך כבוד היו"ר, איפה אתם כדי לא ללוות למנוחת עולמים, אלא ללוות לחיים. להצלת חיים, להצלת נפשות. איפה אתם? כרגע אני חושבת שהוועדה הזאת היא אחת הוועדות החשובות ביותר שצריכה להיות בראש סדר העדיפות של מדינת ישראל. לצערי היא לא. אני לא רואה פה חברות וחברי כנסת, אני לא רואה פה שרים ושרות. אני לא רואה פה מקבלי החלטות בכירים ובכירות. וזה מעיד על המצב העגום של זלזול בחיי אדם, של זלזול בחיי הילדים והילדות שלנו, שנחטפו מהמיטות שלהם. שהוריהם נרצחו ואנחנו לא משיבים אותם. אנחנו עם שמקדש מוות ולא מקדש חיים כמו שאוהבים להגיד. אני לא מצליחה לתפוס את הדיסוננס זה של לנחם, אבל לא להציל. אחייניות שלי רוני ועלמה, יולי ואמה, ראם, ילדיו של יאיר יעקב ועוד, זכאים וזכאיות לאבות שלהם בחיים או אלה שאינם כבר בחיים, כי אנחנו לא הצלחנו להציל אותם. מדינת ישראל לא הצליחה להציל אותם. ואתה, כבוד היו"ר, שותף לסיעה שלא מצילה. סיעה שכרגע יוצאת למבצע שלישי, סליחה, הייתה מלחמה שאני אקרא לה ה-7 באוקטובר, כי חרבות ברזל זה נשמע כמו מאיזה משחק D&D שילדים וילדות משחקים בהם. אחר כך היה עוז וחרב. ועכשיו יש מרכבות גדעון. אני אקריא לכם את מרכבות גדעון, את שישה דברים או שש המטרות העיקריות של מרכבות גדעון: 1. הכרעת החמאס. 2. שליטה מבצעית על השטח. 3. פירוז השטח. 4. פגיעה ביעדי שלטון של חמאס. 5. ריכוז והנעת האוכלוסייה. 6. השבת בני הערובה. אני אוסיף בנות הערובה. יש שם שלוש מתות, שאינן בחיים, שאין ודאות לגביהן. חברים וחברות, אתם אלה שדואגים לעתיד הילדים והילדות שלנו פה במדינת ישראל. שימו לב איפה נמצא ערך הצלת החיים. שימו לב מה המדינה, המדיניות של מקבלי ההחלטות, איפה הם שמים את ערך החיים. איפה הם שמים את ערך הילדים והילדות שלנו וגם שלהם אומר, גם ילדיהם הם חלק מאתנו. זה הערך שהם מעניקים לילדיהם כנראה, לילדותיהם. כי אחרת אני לא יכולה להבין את זה. היום אנחנו חיים במדינה שבה ילדים וילדות יודעים שאם ייחטפו יכול להיות שלא ישובו. שאם ייחטפו יכול להיות שיירצחו או יהרגו בשבי. האם זה הבסיס הערכי שעליו מושתת מדינת ישראל? כרגע כן. התשובה היא כן. כי המעשה, המעשים שמדיניות מקבלי ההחלטות כרגע היא כזו. יש מעשים ויש דיבורים. מס השפתיים לא עובד יותר. הכרעה, קבלת החלטות, הובלת מדיניות של ערך החיים העליון. לפני שבועיים התבשרנו בידי ראש הממשלה שהחזרת החטופים בהחלט חשובה. אך הערך העליון הוא הניצחון על אויבינו. ואני אשאל אותך כבוד היו"ר, האם אתה מוכן שילדותיך וילדיך יחיו במדינה שבה הם יודעים ויודעות שאם ייחטפו אולי לא ישובו? שאם ייחטפו, יירצחו או ייהרגו בשבי? האם אתה מוכן לענות על השאלה הזאת? << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תודה רבה גברתי. << אורח >> מיכל לביא: << אורח >> לא, אני מבקשת תשובה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תודה רבה גברתי. << אורח >> מיכל לביא: << אורח >> אתה כנציג ציבור - - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> ברשותך. << אורח >> מיכל לביא: << אורח >> לא, אני לא גברתי, אני מיכל, גיסתו של עמרי מירן. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> מיכל היקרה. << אורח >> מיכל לביא: << אורח >> שנחטף אל מול עיניהן של אחותי ואחייניות שלי ששרדו את הטבח הנורא שבו מדינת ישראל לא הייתה נוכחת. ואני הציבור ואני זכאית לתשובה ממך כנציג ציבור. כשותף לקואליציה, כשותף למפלגת השלטון. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> לא תהיה לך ברירה אלא לאפשר לי להשיב. אין ברירה. << אורח >> מיכל לביא: << אורח >> אז אני אודה לך מאוד. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תודה. הקשבנו כולנו בקשב רב, עם מלוא הכבוד וענווה הנדרשת. אני משוכנע שלא הטרחת את עצמך עד לכאן עכשיו רק בשביל לשמוע את עמדותיי. את מוזמנת לעקוב אחר עמדותיי. << אורח >> מיכל לביא: << אורח >> כמובן שהטרחתי את עצמי. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אני מבטא. << אורח >> מיכל לביא: << אורח >> איפה? << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אני מבטא את עמדותיי - - - << אורח >> מיכל לביא: << אורח >> בוא תבטא אותן פה עכשיו. זה דיון על זכויות הילד והילדה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> מיכל, אני שב, אני מבטא את עמדותיי באופן נחרץ. << אורח >> מיכל לביא: << אורח >> איפה? מה המעשה? << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אם את לא - - - << אורח >> מיכל לביא: << אורח >> מה המעשה שאתה עושה? אני לא שמעתי את עמדותיך מעולם. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> צר לי. << אורח >> מיכל לביא: << אורח >> זה אומר שהן לא הושמעו. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> את מוזמנת לשאול את חמך. << אורח >> מיכל לביא: << אורח >> שהן לא הודהדו כראוי. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> את מוזמנת לשאול את חמך. את יכולה לבדוק מה עמדותיי. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> קודם כל דני מירן הוא לא חמי. דני מירן, האיש האהוב והמוכר, אביו של עמרי, אני גיסתו של עמרי. באנגלית אומרים sister in law, אז נכון. בעברית המילה גיסה הוא כל כך רחוק, אבל לא. he is my brother-in-law and I am his sister-in-law. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אני מודה לך. << אורח >> מיכל לביא: << אורח >> לא. אתה נציג הציבור ואני הציבור. ואני מבקשת ממך, אנחנו עוסקים פה בחיי אדם. אנחנו עוסקים פה בחיים של הילדים והילדות שלנו. מה הולכת להיות המדיניות שלך? איך אתה, בזמן שאתה שותף לקואליציה שמובילה אותנו למלחמת נצח, ל-הותר לפרסום, ואנחנו לא יודעים מתי עמרי יחזור, מתי דוד יחזור, מתי אלקנה יחזור. מתי יאיר יחזור. אנחנו לא יודעים מתי כולם יחזרו. מתי מתן יחזור, מתי בר יחזור. אנחנו לא יודעים מתי הם יחזרו. רוני כל יום שואלת מתי אבא יחזור מעזה. כל יום רוני בת השלוש וחצי קמה לחוסר ודאות. האם יש פה מישהו מבריאות הנפש שיכול להסביר לכבוד היו"ר מה זה אומר לילד וילדה לחיות - - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> מיכל, תודה. סיימת את רשות הדיבור. << אורח >> מיכל לביא: << אורח >> - - - בחוסר ודאות? << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> מיכל, פעם ראשונה, סיימת רשות דיבור. << אורח >> מיכל לביא: << אורח >> האם יש פה? << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> פעם שנייה, סיימת רשות דיבור. << אורח >> מיכל לביא: << אורח >> יש פה פסיכיאטרים? איך אין פה פסיכיאטרים? << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תראי. << אורח >> מיכל לביא: << אורח >> איך אין פה פסיכיאטריות? איך יכול להיות שיש פה דיון - - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> הפרופגנדה שאת עושה עכשיו מבזבזת - - - << אורח >> מיכל לביא: << אורח >> - - - על פעוטון, על הצוות בפעוטונים. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> את לא מקדמת שום דבר. << אורח >> מיכל לביא: << אורח >> ובמעונות. איך אין פה מישהו מקצועי? שידבר על הילדים והילדות שלהם, על העתיד שלהם. איך ילדים גדלים פה במצב שהם לא יודעים איפה אבא שלהם. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> מכובדיי, הוועדה יצאה להפסקה. תודה רבה. << אורח >> מיכל לביא: << אורח >> איך יכול להיות שהילדים פה יודעים - - - << הפסקה >> (הישיבה נפסקה בשעה 12:15 ונתחדשה בשעה 12:20.) << הפסקה >> << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> צר לי שהדברים הכואבים שביטאה נציגת משפחות החטופים, הגב' מיכל, נותבו ונווטו למקום שממנו אני כל כך משתדל שלא ניכנס אליו. אנחנו צריכים למצוא את הקו המאחד והמחבר, כדי שאויבינו לא יחככו ידיים בהנאה יתרה. רק נשיא עצה למי שמגיע בטרוניה ומבקש רשות דיבור, וגם מקבל אותה בקשב רב, שלפני שהוא שופך קיתונות אישיים ומתבל אותה בהתנשאות, שילמד מעט על העמדות המאוד ברורות שמקבלות ביטוי חזור ואמור. החל לכל הפחות מנובמבר 2023, לפני שהוא משתמש בו ככלי ניגוח. אני רוצה לאפשר לד"ר חנה קטן, נציגת אימהות ללוחמים, רשות דיבור. סיכמנו שזה יהיה ממוקד. אנחנו רוצים להתחיל דיון. << אורח >> חנה קטן: << אורח >> אני קודם כל רוצה לברך אותך על הישיבה הזאת. אני יכולה לספר באופן אישי, אימי הייתה גננת. היה לה תואר שלישי, אבל היא בחרה להיות גננת. בארצות הברית דאז הפירמידה הייתה הפוכה. דווקא בגיל הרך היה צורך ביותר השכלה וגם ההכנסה הייתה יותר גבוהה, כי הייתה הערכה מאוד גדולה באמת לנושא הזה של גירסא דינקותא. ואני רוצה לברך את כל העוסקים בצורכי ציבור. אני רוצה לספר באופן אישי על מציאות החיים שלי. יש לי בערך 30-40 נכדים, זה משתנה כל הזמן, שנמצאים בלי אבא בבית. ברוך השם, האבות בריאים ושלמים, אבל מגויסים. וילדים שאבא לא בבית הם ילדים שיש להם גם צרכים מיוחדים. יש להם מלא פחדים, יש להם כל מיני חסכים. יש להם התנהגויות שבאמת קורות בעקבות השהייה המאוד ארוכה, הסבב השני, השלישי, רביעי, חמישי. ואת זה צריך לקחת בחשבון. יש גם מטפלות, אני יכולה להגיד רק השבת הזאת אירחנו את אחת הבנות שבעלה מגויס והיא עם כמה וכמה ילדים. יש לי שבעה לוחמים ועוד חייל. הילדה מספרת, שאלתי אותה על המעון. אז היא אומרת זה מאוד נחמד - - - בעלי, אבל יש ארבעה ימים בשבוע שאני שמחה ויומיים בשבוע שאני לא שמחה. והיא סיפרה לי על מנהלת, על אותה עובדת מעון. היא אמרה אני יודעת, מאוד קשה לה. הבעל שלה בצבא וקשה לה מאוד. ולכן אין לה סבלנות והיא צועקת עלינו וכו'. אז אני רוצה מהכובע הזה לדבר על הנושא הזה של אימהות הלוחמים. אנחנו מייצגים עשרות אלפי נשים שהן אימהות ללוחמים, בין אם מילואימניקים, בין אם סדירים, שעושים סבב שוב ושוב. עושים את זה מתוך בחירה חופשית. אצלי בכל אופן מתוך השבעה שישה מתנדבים. ובאמת הם עושים את זה מתוך רצון גדול מאוד. משפחות מאוד גדולות שהולכות באמת ללא שום קריאה חוקית, הם מעל הגיל של הגיוס. והם עושים את זה מתוך תחושת שליחות מאוד גדולה, מתוך התורה, מתוך מצוות מלחמת מצווה וכו'. אבל יש כמה דברים שאנחנו ממש רוצים לבקש. א', לשמור על שלום חיילינו. הנושא הזה של לחימה שבה עושים טיהור רגלי בתוך הבתים והפירים הוא פשע כלפי החיילים שלנו. אנחנו מבקשים שיחסלו מבחוץ את האויבים שלנו. אנחנו דווקא דורשים שימנעו מהם דלק ומים ואוכל וסולארי ולתת לחמאסניקים לראות, עד שהם ייצאו מהמחילות מותשים אל מותם. אנחנו מתחננים לחוס על הבנים שלנו ועל המשפחות שלהם. וזה דבר שהוא נראה לכאורה פשוט. יש אסטרטגיה, אבל לפי האסטרטגיה הזאת אנחנו מבינים שאם יש בניין שעומד אז יש חייל שנופל. ואם יש בניין שנופל אז יש חייל שלא מת. ואנחנו מספיק בקיאים כבר בפשיטות הרגליות ובכל מה שעבר עלינו. אנחנו מבקשים שוב, היות ומתחילה עכשיו מערכה חדשה. היא לא באה מתוך בחירה, היא באה כדי להשיב את החטופים, בניגוד למה שנאמר פה. ויש עוד כמה וכמה מטרות כדי שלא יהיו עוד חטופים. כדי שהגבולות יהיו חזקים. אבל אני לא מתעסקת כעת בכל המרחב הפוליטי שעסקו בו עד עכשיו. וזה המסר שאני רוצה להעביר. אבל המסר האחרון הוא שאני רוצה לברך את מדינת ישראל הטובה. אני רוצה לומר שהשפה העברית היא השפה שלנו, ולהגיד גיסה זה הרבה יותר נאה בעיניי מאשר להגיד sister-in-law. אני באה מארץ שבה דיברו אנגלית. נולדתי בארצות הברית. << אורח >> קריאה: << אורח >> - - - << אורח >> חנה קטן: << אורח >> למה את מפריעה לי? אני לא הפרעתי. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> סליחה, את לא ברשות דיבור. << אורח >> חנה קטן: << אורח >> יש אנשים שלא יודעים להיות דמוקרטיים ולשמוע גם כשלא נעים. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> את לא ברשות דיבור. << אורח >> חנה קטן: << אורח >> מה לעשות? מה לעשות, לא נעים לך לשמוע, אבל אני רוצה להשמיע. המיקרופון בידיים שלי. כן. אז השפה העברית היא השפה שלנו ואני רוצה לחבר אותנו לזהות שלנו, למדינה הטובה שלנו, לארץ הקדושה שלנו, לעם הקדוש שלנו וכל הערכים שלנו, שאיתם אנחנו יוצאים למלחמה הזאת. תודה רבה שנתת לי זכות דיבור ותודה רבה על אצילות הנפש שלך. התבוננתי בך. באמת, על המידות שלך, למדתי ממך. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תודה רבה גברתי. ונישא תפילה שמי ייתן שהקדוש ברוך הוא ישים את ידי כוחות הביטחון על העליונה ויחזירם בשלום לביתם, כשידינו על העליונה וזכינו גם להחזיר את כלל החטופים וגם להכניע ולהכריע את שלטון החמאס דאעש בכלל כלל אויבינו. נמצא איתנו חבר שעובד איתנו כאן במשכן, בנצי קדמי, שבאופן חריג אפשרתי לו לבטא את רחשי ליבו. אז אנחנו בקשב רב בנצי היקר. << אורח >> בנצי קדמי: << אורח >> זה סוף סוף קורה. זה סוף סוף קורה, כבר התחלתי לאבד תקווה. מי שנכנס, בעזרת השם, יש בי את הזכות לקחת חלק בלחימה ולהיות בתוך עזה ולהילחם ולהחזיר את חטופינו, הכבוד של צה"ל ועם ישראל ובעיקר לדאוג שלעולם לא עוד. מה שהיה זה לא מה שיהיה. אנחנו חזקים, יותר טובים ויותר מוסריים. ולנו יש את התביעה האמיתית על החיים. על הקיום שלנו בארץ ישראל. וזה הזמן לומר זאת וברור, לעצמנו, לכל העולם. עם ישראל חזק וכל מי שניסה או ינסה לפגוע בנו אוי מה שיקרה לחמאס. יש עוצמות בעם, יש אחידות - - - הקדוש ברוך הוא צריך להראות לנו את זה בדרך הקשה. ועכשיו זה תורי להיות, להילחם, להעז - - - בעת הזאת, בלחימה הזאת. בענווה והתפקיד להוביל - - - בקרב. אנחנו חזקים ומלאים בעוצמות. שמח על הזכות לקחת חלק. אם חלילה יקרה לי משהו אני אוהב את המשפחה שלי. בזכותם אני מי שאני צריך לזכור להיות וגדולות לאהוב את החיים ותמיד להוסיף טוב בעולם. ולשמוח לאנשים לראות את הטוב ולעזור לו ולחייך לאנשים ולזרוק מילה טובה ולהיות טוב. זאת השאיפה. טוב לכול כדי לא - - - כלום. להיות טובים, לעשות טוב. - - - החיים מה שעשית והיית עבר. העם שלי עבור מי שהיה - - - לאורך השנים הצלחתי להשפיע עליו. אנחנו צריכים להיות טובים ולעשות טוב. ועכשיו יש לי משהו להחליט פה ההקלטה, של לירון שמצאה לנו את הנפש שלנו. ובאמת מגיע לו את כל השאיפה הזאת. באמת, אני רוצה להקדיש את ההקלטה שלו עכשיו, מה שהוא אמר. הנה, אני אשמיע לכם את ההקלטה שלו. (מושמעת הקלטה) מה שאני רציתי להגיד באמת ללירון, שממש מסר את הנפש. אני לא ידעתי מה שקרה לו. לי סיפרו חבר, קראו לו אלון, שהוא באמת איש טוב. הוא לא בא כל יום. זה יום שלו שהוא בא כל יום שני לדבר על - - - יום. הוא באמת הוא מגיל אפס אני זוכר אותו. שניהם הלכו לאכול בבאר שבע ושם אכלו משולש פיצה אחד. הוא לא ויתר, באמת שהוא לא ויתר. באמת. מה שהוא אמר לו אם אתה רוצה את המשולש האחרון אז תיקח. הוא אמר לאלון אתה תיקח את המשולש האחרון של הפיצה. באמת אני אומר לכולם, תודה רבה. ומפה מסביר לכולם איך לחנך את לירון. לירון משהו מיוחד. באמת מסר את הנפש שלו וגם את מסירות הנפש, יש לו לב רחב, יש לו לב זהב. באמת יש לו את האור שממש השמש זורחת. ובאמת זהו, באמת. עכשיו הוא לא פה לידינו. הוא עכשיו נפל בעזה. אז מה נעשה? כל יום שישי אלון הגיע אליי לבית, סיפר לכולם איך אני ואמרו אין עליו, איזה אלוף אתה. אתה משמח את כולם. אתה בכנסת, אתה עובד תמיד כשצריך. ובאמת אתה אלוף, הוא אומר לי. באמת, המציאות הזאת עושה לי את הרגש, באמת. תודה רבה גם לאליהו שאני מסביר פה מה שאני מרגיש פה כלפי לירון. באמת, תודה רבה שאני מדבר פה. זו זכות לדבר פה, באמת. ורק יום שני אחת בכמה פעמים אני בא לדבר. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> בנצי היקר, ריגשת אותנו מאוד. אתה מדהים, אתה טהור. אתה מנציח את זכרו של לירון הגיבור באופן מעורר השראה, עם המון כבוד. אני רוצה לספר לנוכחים כאן שבנצי צנוע, כי הוא גם פעל רבות מאז תחילת המלחמה, הוא סייע באריזת מזון לחיילים ועשה את זה בחן. הוא התייחס לכולם במאור פנים ובחיוך כובש. ואני מאוד מודה לך על השפיות שנתת לנו ככה לפני שמתחילים את הדיון. תודה רבה לך. << אורח >> בנצי קדמי: << אורח >> תודה רבה לכולם. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> במעבר חד. הוועדה המיוחדת לזכויות הילד ברשותי מבקשת לבחון היום את הפערים הקיימים ואת הפתרונות האפשריים לעניין מצוקת חוסר במטפלות וסייעות. חוסר כזה שפוגע ביכולת להעניק יחס ראוי ובטוח לכל פעוט ופעוטה, ביחס גילאים של אפס עד שלוש. ובמחיר שפוי. כי בהיעדר כוח אדם החלופה היא חלופה פרטית שהיא הרבה פעמים פחות מבוקרת, פחות מפוקחת. << אורח >> קרן אוחנה איוס: << אורח >> ממש לא. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> טוב, נבחן את זה. נלמד את זה. בסדר? << אורח >> קרן אוחנה איוס: << אורח >> אין בעיה ללמוד. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> נלמד את זה. אני אשמח להוציא מפה בשורה שמסגרות פרטיות זמינות יותר, זולות יותר, מפוקחות יותר ומבוקרות יותר. אני שמח. שמח, בסדר גמור, שמח. אז הנה, אנחנו מקיימים דיון. אני אספר לכם איך זה עובד, בסדר? << אורח >> קריאה: << אורח >> אנחנו פה 12 שנה, אנחנו יודעים איך זה עובד. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אני אספר לכם איך זה עובד אצלי, תודה. מקיימים דיון כדי לבאר נושא, להציף אותו לדיון פתוח, ללמוד, לגלות כשלים, לשמוע על פתרונות, להמליץ עליהם ובמידת הצורך לחוקק אותם בקידום הצעות חוק. כך אני מכיר. את מכירה את זה יותר טוב, אז לכי תתמודדי ותשבי פה במקומי. << אורח >> יערה שילה: << אורח >> הייתה לי הזדמנות וויתרתי. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> ראית מה זה? אני לא ויתרתי. << אורח >> יערה שילה: << אורח >> ראית? יופי. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תודה. << אורח >> יערה שילה: << אורח >> הייתי חברת מועצת עיר. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> משהו. << אורח >> יערה שילה: << אורח >> יש פה אנשים שהם 12 שנה בדיון ויודעים - - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> מה שמך גבירתי? << אורח >> יערה שילה: << אורח >> שמי ד"ר יערה שילה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> ד"ר יערה שילה, גברתי, נעשה את זה ככה: באותם הזה, כשאני מנהל את הדיון, מדבר רק מי שאני נותן לו אישור. << אורח >> יערה שילה: << אורח >> ברור. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תודה. מכבד אותנו בנוכחותו חברי ורעי חה"כ אלי דלל, יושב-הראש המוצלח מאוד, הקודם של הוועדה. בהמשך לסקירה הראשונה שקיבלנו סיכמתי עם תמי, מנהלת הוועדה, שאנחנו נקיים דיון המשך לדיון שקיימת בעבר בעניין ההתמודדות והמענה שמקבלים נפגעי המלחמה במעגל הראשון והשני. כלומר, חטופים, משוחררים, בני חטופים ובני נפגעים. אני מקווה שנוכל לתת מזור ולו הקטן ביותר. אז בהמשך לנושא המקורי שלשמו התכנסנו, אחד הרעיונות שהוצגו וקיבלו ביטוי הוא הצבת בנות שירות לאומי בתפקיד סיוע במעונות היום, כדי לתת מענה למחסור בכוח האדם. אולם ברשות השירות הלאומי האזרחי מדגישים ובצדק את המגבלות שקובע החוק. על פי חוק השירות האזרחי, שירות לאומי והתנדבות קהילתית, השירות יתבצע בגוף שמפעיל שהוא רשות ציבורית או בגוף שהוא אינו רשות ציבורית רק בתחומים מוגדרים, ובתנאי שתהיה תועלת ציבורית. עוד קובע החוק כי מתנדב לא ימלא את מקומו של עובד או תפקידו, אלא יסייע לעובדים הקיימים בלבד. כלומר, שמכסת העובדים לא יכולה להתמלא באמצעות בנות ובני השירות הלאומי או האזרחי, אלא לסייע למצבת כוח האדם הקיימת בין כה. ולהבטיח שהבנות תקבלנה הכשרה ראויה ולא תוצבנה במקום עובדות מן המניין. במהלך הדיון היום אני אבקש לקבל מכם, נציגי כלל המשרדים הרלוונטיים והגופים המוזמנים מענה לשאלות הבאות: באופן כללי, זאת שאלה שאני מפנה אותה לכלל הנציגויות שהגיעו, גם מהמשרדים השונים וגם מהגופים הרלוונטיים. מהו המספר המדויק של סייעות ומטפלות החסרות היום במערכת? על פי איזה פרמטר. האם קיימים נתוני עומק על היקף העזיבה של מטפלות, יש מי שמביא אותן גם כסייעות. << אורח >> קריאה: << אורח >> אנחנו קוראים להם מחנכות מטפלות. << אורח >> קריאה: << אורח >> או תומכות חינוך. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> בטווח של השנתיים האחרונות. << אורח >> מור דקל: << אורח >> הדיון הוא על לידה עד שלוש, שלוש עד שש או לידה עד שש? << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> לידה עד שלוש. << אורח >> קריאה: << אורח >> אז מחנכות מטפלות לגיל הרך. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אז מחנכות מטפלות לגיל הרך. בכל מקרה, כולנו מבינים לאיזה כוח אדם נחוץ והכרחי אנחנו מתכוונים. למשרד החינוך, אנחנו נעביר את שאלות ההמך. אשמח לדעת מה גובה השכר הממוצע של בעלת התפקיד המדוברת במוסדות הגיל הרך. האם יש הבדל בין התגמול שמקבלת בעלת תפקיד במסגרת של אפס עד שלוש והשוואה לשלוש עד שש. האם לדעתכם יש צורך להעלות שכר זה כדי למשוך כוח אדם איכותי למקצועות אלו? זאת אומרת, אני אבקש שבמתן התשובה תתייחסו האם לגישתכם הנטישה ו/או האתגרים בגיוס פחות מוצלח של עובדות למילוי התפקידים האלה עומד בבסיסם חוסר תגמול השתכרותי. משמע שבהנחה שמשפרים את יחס התשלום ואת תנאי ההעסקה, יכולת הגיוס תהיה מוצלחת יותר. האם לדעתכם ניתן להכשיר בת שירות לאומי באופן מזורז אך יעיל כבעלת תפקיד בפעוטון מבלי לפגוע באיכות וביטחון. כמובן שגם זה יהיה בהתניה שבמידה ונוכל להתאים את החקיקה שבת שירות תדע לתת מענה כחלופה ולא כתגבור לכוח אדם קיים. תענו לי על זה. אנחנו אחרי כן נפתח את זה לשאר השאלות שהכנו. אז מכבד אותנו בנוכחותו מנכ"ל השירות הלאומי אזרחי, מר ראובן פינסקי. ברוך הבא. << אורח >> ראובן פינסקי: << אורח >> תודה רבה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> נתונה לך רשות הדיבור. << אורח >> ראובן פינסקי: << אורח >> תודה רבה. ראשית, בהצלחה לך. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תודה רבה. << אורח >> ראובן פינסקי: << אורח >> תודה שהזמנתם אותנו לוועדה הזאת. הנושא הוא כמובן חשוב וכל הזמן נמצא בשיח. בתור סבא רק לשני נכדים, דיברה פה מישהי שהיא אמרה 30-40. אבל המצוקה מורגשת. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> 30-40 שהוריהם בשירות פעיל. << אורח >> ראובן פינסקי: << אורח >> בדיוק. כשהיא אמרה 30-40 אמרתי וואי, וואי, רק שניים אצלנו. אבל בסדר. אז אנחנו נענה כמובן גם לשאלה האחרונה ששאלת, האם אפשר להכשיר בנות שירות לתפקידים בכל מיני מערכים. אבל ברשותך, אני אתן רגע סקירה ואת עמדתנו העקרונית בנושא הזה. השירות הלאומי אזרחי היום מונה כ-20,000 מתנדבות ומתנדבים שקיבלו פטור משירות צבאי או שלא נקראו לשירות, שזה בעצם כל החברה הערבית והדרוזית. בנוסף אליהם כ-1,400 משרתים חרדים שהם במעמד אחר, הם לא בפטור, הם במעמד אחר ובוועדה סמוכה אנחנו דנים בדחיפות. מתוך ה-20,000 יש חלוקה לכל האוכלוסיות במדינת ישראל. היום אנחנו נמצאים כ-5,500 מתנדבות ומתנדבים מהחברה הערבית והדרוזית. כ-20% מהמחזור של צעירות בחברה הערבית היום עושה שירות לאומי. זה נתון שלא כל כך מכירים אותו. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אני מניח שפנים מגזרי, כן? << אורח >> ראובן פינסקי: << אורח >> גם וגם. בתיכונים, משרדי הממשלה, אבל בעיקר מי שמתנדבות במערכות חינוך זה כן, כמובן, בתוך היישובים. זה גם מה שמקל עליהם מאוד את האפשרות להיכנס. כשאני לפעמים עושה את המתמטיקה ואנחנו מנסים לחשוב איפה השירות הלאומי במערך הכולל של, אנחנו מכנים את זה החזית האזרחית, אבל בעצם איפה אנחנו תורמים למדינה ומה אנחנו תורמים למדינה, המספרים האלה זה 40 מיליון שעות התנדבות בשנה. זאת אומרת, המתנדבים בשירות לאומי, לא כולם מכירים את זה, הם במשרה מלאה. הם לא באים להתנדב שעתיים פה, שעתיים שם. הם ב-40 שעות שבועיות והדבר הזה הוא מאוד משמעותי. כשאנחנו מסתכלים על הייעוד של השירות הלאומי אנחנו מנסים להסתכל תמיד על סדרי עדיפויות לאומיים בכמה וכמה היבטים. כמובן גם מוטל עלינו בחוק להציג את זה לממשלה ולשרה הממונה וכו'. אבל כשאנחנו מסתכלים על הצורך הלאומי אנחנו מסתכלים קודם כל איפה המדינה צריכה מתנדבים. בסדר? סך כל הצרכים. מה בסוף הצעירים צריכים בשביל שהשירות שלהם יהיה מוצלח. הכשרות טובות, ושוב, מאוד תלוי מאיזה אוכלוסייה. צעיר חרדי מאוד חשוב לי שבשירות שלו, שאנחנו נשתדל שיהיה בגופים ביטחוניים, יקבל הכשרה שתכין אותו לרמת תעסוקה בשביל שנמשיך את הרצף שלו ואני רואה בזה רצף מהעניין של השירות הלאומי. וכמובן, חוץ ממה שהצעירים צריכים, מה שוק התעסוקה הטבעי צריך. אנחנו מנסים להסתכל על כל הדברים האלה ולייצר תהליכים גם של צמיחה במספרים, אבל אני אומר את זה בפריון למדינה מהשירות הלאומי. לכן לקחנו סדרה של תפקידים בשנים האחרונות, לדוגמה סייעות רופא בבתי חולים. לוקחות דמים וכו', דברים שאנחנו יושבים עם משרד הבריאות, מגדירים צרכים, מגדירים הכשרה. זה מצריך הכשרה הרבה יותר משמעותית. בסוף צריך היתר רפואי לקחת דמים. ויותר ויותר מקצועות בשירות הלאומי הולכים ועולים מדרגה. בתחומים שאנחנו נמצאים, אנחנו נמצאים בחינוך, בריאות, רווחה, ביטחון, בגופים הציבוריים, ממשלה ורשויות מקומיות. ברשויות המקומיות הרבה מאוד מוקדים ביטחוניים. הגנת הסביבה ועוד. כשאנחנו מסתכלים על סך כל התפקידים, וזה חשוב מאוד מאוד לומר, סך כל המקומות או אפשרויות השירות הוא הרבה יותר גדול מסך המשרתים. שתיים, אין לנו יעד לגדול במשרתים מהציבור היהודי הכללי שאינו חרדי. תכף אני אומר על זה מילה. כי כולם צריכים ללכת לצה"ל ורק מי שמקבל פטור בא אלינו. אנחנו לא מעודדים אנשים להוציא פטור מצה"ל. צה"ל קודם לשירות הלאומי, זה ברור. איפה פוטנציאל הגידול שלנו? בעיקר בחברה החרדית ובחברה הערבית והדרוזית. בדרוזים יש לנו יחסית, בדרוזיות, מיצוי גם בדואים צפון. אבל יש לנו מקום לגדול משמעותית, בוודאי בחברה החרדית ובחברה הערבית והדרוזית. כשאנחנו מדברים על סדרי עדיפויות לאומיים, כמובן מה-7 באוקטובר אנחנו שינינו מאוד את תחומי הפעילות שלנו. ברגע שהחליטה הממשלה על פינויים למלונות 600 צעירות וצעירים הוצבו במלונות לסייע בבתי הספר וגם במעונות וגם החליפו טיטולים. פגשתי הרבה מאוד מהם במלונות. צעירה שבאה עם ג'ינס ובלנסטון וזה ובאה להיות מדריכת טיולים ואמרה לי חשבתי שאני אהיה מדריכת טיולים ואני מחליפה טיטולים. אבל אם זה מה שצריך עכשיו זה מה שנעשה. אנחנו עכשיו הקצנו הרבה מאוד תקנים לצפון ולדרום, לשבים. גם גרעינים שמגיעים לשם. פה המקום להגיד תודה גם לכל השותפים שלנו וגם למשרד האוצר ולרום שנמצא פה מאגף תקציבים, על הסיוע בדבר הזה. אנחנו מסייעים בתוך תקנות החירום גם לחקלאות. יש לנו גרעינים שמסייעים גם לחקלאות וגם לחינוך בדרום. השנה נכנסנו מאוד חזק עם אגף משפחות והנצחה ועם השיקום, גם לבתים של משפחות שכולות, גם לפדויי שבי. הזכרתם את זה פה. יש לנו מתנדבות שנמצאות בבתים האלה, כמובן מלוות ומוכשרות לדבר הזה, ועם פצועי צה"ל. אחד הדברים שמאוד חשוב לומר, זה לא שיש בנק עכשיו של משרתים שמחכים שיגידו להם לאן ללכת. כל החלטה על הקצאה, במידה ורוצים עכשיו להגדיל בעוד 1,000 בבתי החולים, עזבו רגע, תכף נגיע למעונות היום, או לגני ילדים או לבתי ספר – בא מתוך ההקצאה הזאת. התחום הכי גדול שלנו, שאנחנו נמצאים בו, זה תחום החינוך כמובן. אגב, גם אולי סלע היסוד של השירות הלאומי. הוא הוקם על ידי עמותות, לא על ידי הממשלה, לפני 50 שנה. והתחום של החינוך הוא תחום הגדול ביותר. בריאות אחריו, רווחה, גופי הביטחון – דבר שנכנס יותר ויותר. יש לנו היום קרוב ל-1,000 משרתים ומשרתות בגופי הביטחון, שב"כ, מוסד. מתנדבים, כן. אנחנו מתלבטים אם לקרוא להם משרתים או מתנדבים, כי זה שירות. ברגע שהחלטת שלמרות הפטור אתה מתנדב יש לך חובות, אתה צריך להיות, אתה גם תיתן שירות מאוד משמעותי. נכון שהפעולה היא פעולה התנדבותית והם לא חייבים, אף אחד מהם. אבל הם נמצאים בכל הגופים הביטחוניים ועושים שירות מאוד משמעותי. כאשר אנחנו מדברים על סדרי עדיפויות לאומיים אנחנו צריכים להביא בחשבון את כל האירוע הזה. נכון להיום מבחינת החוק, אחד, מותר להתנדב במעונות שהם או ציבוריים או בגופים שהם עמותות, גופים שאינם לכוונת רווח. בתוך התחום, תחומים של השירות הלאומי שמנויים בתקנות מותר להתנדב במעונות יום כל עוד זה לא עסק פרטי. הנושא של עסק פרטי זה עוד סוגייה ואני אומר עליה עוד רגע משפט. אבל כבר היום אפשר להתנדב במקומות האלה. כמובן שחבר'ה צעירים שכל העניין שלהם הוא התנדבות ואחד הדברים שתמיד מאוד מרגשים אותנו זה לראות שלהתקבל לתקנים הכי קשים יש תור הכי ארוך ולתקנים הכי פשוטים יש מעט מאוד דורשים. זה דומה מאוד לרוח של הסיירות ושל היחידות הקרביות. רואים את זה גם כמובן בנות הציונות הדתית ובכלל, כל מי שמצטרף לשירות הלאומי. << אורח >> יערה שילה: << אורח >> צריך להפוך את הגיל הרך לסיירת. << אורח >> ראובן פינסקי: << אורח >> בדגש מהאוכלוסייה היהודית כדבר מאוד משמעותי. ובסוף אם יש לבת, היום אני אומר, אפשרות לבחור אם להיות בגן תקשורת או להיות סייעת למטפלת במעון יום, בדרך כלל ממה שאנחנו מכירים, הבחירה שלה לא תהיה סייעת ומטפלת במעונות יום. אחד. << אורח >> יערה שילה: << אורח >> זה התפקיד שלנו. << אורח >> ראובן פינסקי: << אורח >> ברור. אני לא מדבר על התפקיד שלכם. אני שנייה נותן סקירה של המצב אצלנו. מחפשים תפקידים מאוד משמעותיים. כשישבנו עם מינהלת החטופים, שהכנסנו לשם בנות שירות מהר מאוד, בהתחלה התפקיד לא היה מוגדר. היה מאוד קשה לאייש. ברגע שנתנו תפקיד מאוד תובעני ומאוד משמעותי, ראינו כניסה למקומות האלה וזה דבר מאוד משמעותי. בהקשר של מעונות היום, ושאלת לגבי העניין של הכשרות. ברמה העקרונית כל דבר שהוא לא מוגבל בחקיקה אפשר לעשות הכשרות יותר משמעותיות ולו היה סיפק בידינו היינו רוצים שיהיו הכשרות של חודשיים ושלושה בכניסה לשירות לאומי. זה שיש היום מקומות שיש ארבעה ימים בגלל אילוצי תקציב – זה רחוק מאוד ממה שצריך להיות. אבל אם צעיר בגיל הזה בדיוק יכול לעבור הכשרה ולהטיס F35 צעירה שמקבלת הכשרה רלוונטית יכולה לעשות כמעט כל תפקיד. במיוחד כשיש רצון גדול מאוד ולכן אנחנו מאפשרים היום יותר ויותר תפקידים עם הכשרות יותר משמעותיות. אנחנו בשיח מאוד עמוק עם משרד החינוך איך לייצר איזה שהיא הכשרה שבת שירות בתוך גופי בתי ספר יוכל להיות לה תפקיד יותר משמעותי שעדיין לא מחליף כוח אדם. תכף אני אגע בעניין של החליפי לכוח אדם. אבל האם אפשר להכשיר צעירה בת 18 לעשות תפקיד משמעותי? אם היא יכולה לפתח דברים שלא מדברים בתקשורת בגופים כמו מפע"ת, שב"כ, מוסד, היא יכולה לעשות גם תפקידים אחרים. זאת אומרת, מבחינת הכשרה אני לא מוטרד מהאירוע הזה. כרגע אין, ממה שאני יודע, מהדיונים הקודמים שהשתתפנו, הדבר הזה הוא עדיין לא פרופסיה עם הכשרה מוגדרת ולכן גם יהיה קשה להגדיר מה ההכשרה הנדרשת לבנות השירות במידה וייכנסו. אבל בת שירות כבר היום, כמו שאמרתי, בעמותה או בגוף ציבורי יכולה לשרת במעונות יום. העניין של החלפת כוח אדם, אנחנו מתנגדים לזה פעמיים: פעם אחת, אין לנו שום עניין להפריע לשוק העבודה. ויש מקומות שיותר זול להם. עזבו רגע, מעונות יום יש מצוקה אמיתית, גם בהוראה, מצוקה אמיתית. אבל יהיו מקומות הרבה יותר זול בת שירות. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> ברשותך, אנחנו מתמקדים כרגע אבל במעונות יום. << אורח >> ראובן פינסקי: << אורח >> מאה אחוז. לא, אני רק מסביר את הרציונל למה לא חליפי לכוח אדם. אנחנו לא רוצים להתערב בשוק התעסוקה וליצור מצב שבו אני במקום להעלות "פריון" למדינה מהשירות הלאומי אני מוריד אותו. זה אחד. << אורח >> קרן אוחנה איוס: << אורח >> אנחנו לא רוצים חלופה לכוח אדם. << אורח >> ראובן פינסקי: << אורח >> כמובן ההסתדרות והגופים המקצועיים כשנחקק החוק, גם הם מאוד התנגדו לזה כי דאגו מהדבר הזה. הדבר השני זה בגופים שאינם גופים מה שנקרא שלא למטרות רווח, או גופים ציבוריים. בעצם באמצעות שירות לאומי, אני אומר משהו ואל תקפצו עליי, כי דיברנו על זה גם בחקלאות. לשפר שורת רווח, כי זה יותר זול. ואז יותר כלכלי להפעיל את המעון ואז לא צריך להעלות את העלויות של המעונות. כי אם יהיה עובדים זה יעלה יותר ואם זה בנות שירות זה יעלה פחות. << אורח >> קריאה: << אורח >> אתם לא מבינים - - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> סליחה, סליחה, בואו נעשה פה סדר. << אורח >> ראובן פינסקי: << אורח >> קודם כל, אני באמת לא מבין. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> ברשותך מכובדי. סליחה, תעצור רגע. תקשיבו, הערות הביניים האלה לא יימשכו. בסדר? אז אני מודיע, כל צקצוק ביניים, גם ביניכם, מתחיל עם קריאה ראשונה ומסתיים בשלישית באותו רגע. תאפשרו לבן אדם לסיים את הסקירה שלו. מבטיח לכם שתקבלו רשות דיבור באופן נכבד ומורחב. בבקשה. << אורח >> ראובן פינסקי: << אורח >> תודה. אז העניין הזה של לא לשרת בגוף שאינו למטרות רווח או ציבורי זה אחד מערכי היסוד של השירות הלאומי. אין מקום שפרצנו את זה. וניסו הרבה פעמים במקומות של מצוקה. גם חקלאים במצוקה, אי אפשר להתנדב אצל חקלאי פרטי. עמותות שמסייעות וכו' זה דברים שאנחנו עושים. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> ברשותך, אני רק פותח סוגריים. עמותה בחלק לא מבוטל מהמקרים היא כסות לפעילות עסקית שמסתתרת תחת הגדרה של עמותה. אני מדבר על התחום הרלוונטי שבעניינו אנחנו מקיימים דיון. אז להגדיר כל רגע שלא למטרות רווח, צריך רגע לבדוק את זה קצת יותר לעומק. << אורח >> ראובן פינסקי: << אורח >> היה מישהו שאמר לי בחצי חיוך שגוף שמרוויח ללא כוונה הוא נחשב ללא כוונת רווח. אני שומע, אבל בסוף אנחנו חיים לפי הכללים. רשם העמותות קובע מיהו גוף כזה. אנחנו מקבלים את האישור. אנחנו לא קובעים מיהו גוף כזה. מי שקובע זה מוסדות המדינה. בהקשר הכולל, ודיברנו קודם, הייעוד של השירות הלאומי זה לתרום לחוסן הלאומי של מדינת ישראל במקומות שהכי צריכים אותו. ברור שפה יש צורך משמעותי. בסדרי עדיפויות הלאומיים האם זה יקבל מחר מקום כזה או כזה בגלל החוסר בשוק העבודה? שאלה שכמובן תבוא לשרה הממונה שלנו, אורית סטרוק, ונדון איתה. כי בסוף מי שקובע את המדיניות זה לא המנכ"לים, עם כל הכבוד, זה הכנסת והממשלה. גם בחוק אנחנו צריכים להביא את זה לכנסת והממשלה. אז אנחנו נביא את זה בפניהם. רק עוד נתון אחד, ברשותך אני אנצל את ההזדמנות על שני דברים. ניפוצי מיתוסים. אחד, למעלה מ-50% ממי שמתחיל שירות לאומי ממשיך לשנה שנייה בשירות לאומי. זה נתון מאוד משמעותי שגדל עם השנים ומשמח אותנו. והדבר האחרון, למרות סקירות שניתנו, שנה שעברה השירות הלאומי במגזר היהודי גדל ב-900 מתנדבים ולא קטן וזה לא דבר שקרה. עד כאן הסקירה שלי אדוני. תודה לכם. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> מבלי שהשאלה שאני מפנה אליך תתפרש כאילו שאני חולק על המסקנה שלכם, שאת כוח האדם הראוי, הערכי והחשוב הזה, צריך להמשיך לכוון לייעודים נחוצים יותר למשך ולחברה. בכל זאת אני שואל, האם כחלק מהמדיניות שלכם במקרה צורך, במה שמוגדר בענף במצוקה, כתחום במצוקה, נשללת אפשרות הבחירה כזכות סירוב ראשונים של המשרתים, אלא מציגים להם את זה כעובדה שיצטרכו לבחור בין אפשרות אחת לשלוש אפשרויות שהן פחות מבוקשות מעצמן. << אורח >> ראובן פינסקי: << אורח >> אני ארחיב טיפה את הסקופ של השאלה שלך. בהקשר של הבחירה, בסוף ברגע שזה התנדבות, בכל יום נתון כל מתנדב שירות לאומי, נכון לחקיקה הקיימת כרגע, יכול ללכת הביתה. זה אחד. שתיים, אנחנו פועלים, עכשיו אנחנו מקימים ובספטמבר השנה אנחנו בעצם מקימים מערך מיונים לאומי חדש, מעין בקו"ם לאומי שיצמצם עוד את האפשרויות. תוכל לבחור בין X תפקידים שמתאימים לה שהם שכלול של כל הנ"ל. בעתות חירום קרה יותר מפעם אחת שאמרנו, כמו שהיה עם המלונות, למרות שהיה רצון גדול, אבל היו כאלה שחששו. אמרנו זה מקום השירות שלכם. אז זה לא גולני או כלא, זה או גולני או הביתה. וכולם בחרו בדבר הזה. אז בעתות חירום אנחנו יותר יכולים להפעיל לחץ. אבל היסוד של שירות לאומי הוא ההתנדבות והבחירה. לכן אין לנו יכולות לכוף ממש. אנחנו יכולים לכוון לשם, לתת מוטיבציה לשם, לתת הטבות מסוימות. אנחנו לא יכולים לכוף את זה ממש. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> הבנתי. אני מודה לך. << אורח >> קרן אוחנה איוס: << אורח >> כבוד יושב-הראש, סליחה על ההתפרצות, אני פשוט יוצאת כי אני עם מעון במצוקה. אני מנהלת מעון, אבל אין לי, עו"ד קרן אוחנה איוס, ואני מתחברת לכל מה שנאמר פה מתחילת הדיון. אני אמא שכולה, אני עכשיו סבתא שכולה לנכד שנולד לי מהבן היחיד שלי שנהרג במלחמה. יש לי לוחם שקיבל הצטיינות עצמאות, אז יש לי גם לוחם בשטח. מזדהה עם זאת ועם זאת, אבל נורא קשה לי הדיון הזה, כי היה צריך להיערך אליו מראש. אנחנו ענף לא רק במצוקה, אנחנו בחירום. אנחנו עומדים על פי תהום. ואני מעריכה שיהיו כאן איזה שהם פתרונות שיסתכמו בדיבורים. כרגע אני מעידה על עצמי שלי אין איך לפתוח את שנת הלימודים. יש לי מעון, 20 שנה בשכונת שיקום. זאת אומרת שאם לא אני, לאף ילד בשכונה אין מסגרת. חמישה חודשים אני מפרסמת מודעת דרושים, לא קיבלתי טלפון אחד. אני מציעה לכבוד היו"ר לעקוב אחרי החוט. לראות קודם כל למה הן לא באות ואיך אפשר לשמר את אלה שנמצאות. בנות שירות לאומי יתנו לנו כוח עזר לתת אוויר למי, סליחה על הביטוי, קורסת תחת הנטל. אבל זה הרבה יותר רחב והרבה יותר מהותי והרבה יותר משמעותי מהדברים שנאמרים פה. אני ממש ממש אשמח שהדיון הזה יעלה שלב, כי אנחנו לא נצליח לפתוח ככה את השנה. וסליחה שאני מדברת מדם ליבי, אנחנו בעיכוב של דיון של שעה ולי יש ילדים בגן, שתכף צריכים להתעורר מהשינה ואני לא אהיה שם. יסלח לי כבודו, מצטערת על חוסר הנימוס, אבל אני צריכה ללכת. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> ראשית, אני כואב את כאבך ומשתתף בצערך. ורוצה לאחל לך גם כוח וגם הצלחה. << אורח >> קרן אוחנה איוס: << אורח >> הלוואי שתהיה לי. הנכד שלי גר בגן יבנה. הודיעו להם מהמעון המפוקח, היחידי שיש בעיר הזה, שלא תיפתח שנה הבאה כיתת תינוקות. זה אומר שגם כלתי שהיא אלמנה גם תהיה מובטלת. הלוואי שתמצא פתרון. זה הרבה יותר רחב ממה שיש פה על השולחן. כיתות לתינוקות לא יהיו שנה הבאה, כי באחד לשש אנחנו לא נחזיק מטפלת. אולי באחד ל-11 אנחנו נצליח לשרוד. פרטי, ציבורי, לא משנה מה. המצוקה כאן על השולחן היא של כולנו. והלוואי שזה יפרק קצת רגולציה. אני לא יודעת אפילו איך לקרוא לזה. מצלמות, האזנות סתר, הקלטות, הורים עומדים בפתח, תקשורת, תדמית רעה. כל זה נכנס למקום הזה. ואז תשאלו למה מטפלת לא מוכנה לבוא לעבוד גן ילדים. חשודה כבר מראש. מיותר, מיותר. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> גברתי. << אורח >> קריאה: << אורח >> למה בנות שירות לא בוחרות? << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אפשר רגע? שנייה. אני מניח שאת יודעת שזה הדיון הראשון שאני מקיים. << אורח >> קרן אוחנה איוס: << אורח >> תודה עליו, סליחה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> זה מסביר מתוך כלל הנושאים שהוצגו בפניי עד כמה שאני רואה בנושא הזה חשיבות ודחיפות. ואני מודה ומתוודה שזה נושא שהוא חדש לי. לא עסקתי בו בעבר. אני לומד אותו כרגע, למדתי אותו טיפה לפני כן, אבל רק לצורך ניהול הדיון. לא עסקתי בנושא קודם. לכן אנחנו נצטרך לעבור את זה ביחד. אני אשמח אם תוכלי להישאר, כי מעבר לקיטור האנושי שהוצאת, אני אשמח - - - << אורח >> קרן אוחנה איוס: << אורח >> זה לא קיטור, זאת מצוקה אמיתית. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אני ממש מבין. << אורח >> קרן אוחנה איוס: << אורח >> הדיון נקבע ל-11:30. אנחנו התחלנו אותו באיחור מטורף. בלו"ז שלי אין לי מחליפה. << אורח >> קריאה: << אורח >> קרן, את רוצה שנציג את נייר העמדה שלכם? << אורח >> קרן אוחנה איוס: << אורח >> אני אשמח, יש כאן גם נציגים שיוכלו להגיד את הדברים. הלוואי שתתנו להם את זכות הדיבור. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אני רוצה רגע לפני שהם מציגים את נייר העמדה. בואי, דברי רגע מהלב שלך. מה לפי דעתך - - - << דובר >> צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית): << דובר >> ומהניסיון שלה, יושב-הראש. מהלב ומהניסיון. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> כן, כן. מה לפי הבנתך וניסיונך ניתן וצריך לעשות מחד ומאידך להימנע מרגולציות, מפעולות כאלה ואחרות. בואי תמני בפניי. אם תיכנסי רגע לנעליה של מי שאת מחפשת לקלוט. << אורח >> קרן אוחנה איוס: << אורח >> אז אני אגיד ככה: ברוב עוונותיי אני פוקדת את השולחן הזה 20 שנה, תעיד מי שיושבת לשמאלך. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> זכות גדולה, למה עוונות? << אורח >> קרן אוחנה איוס: << אורח >> אני יושבת ראש פורום הגנים הפרטיים בישראל ותחת המעטפת שלי כ-2,000 מעונות. המצוקה היא רווחת, היא לא רק ברמה הפרטנית שלי. ואני אגיד לך ככה לאורך השנים, 27 שנים גננת, תשע מתוכן בתוך משרד החינוך. יצאתי לשוק הפרטי כדי לתת מענה לילדיי אני, עם הכשרה יתרה. אני over qualify למקום שבו אני נמצאת. גם אני מחליפה חיתולים, עורכת דין עם דוקטורט. ואני עושה את זה באהבה גדולה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אשרייך. << אורח >> קרן אוחנה איוס: << אורח >> אני לא מצליחה למצוא מישהי שתהיה מוכנה לבוא לעשות את העבודה הקשה הזאת, השוחקת הזאת. תדמיתית נמוכה, שכר נמוך. ההורים על כל פיפס. היום הילדים הולכים הביתה, אתה מקבל הורה לגן שאומר לך תפתחי לי מצלמות, אני רוצה לראות. היא אומרת אני לא יכולה, תיגש למשטרה. מגיע שוטר, לוקח DVR. המעון מקבל צו סגירה ל-30 יום, היא יושבת בבית. אחר כך מגיע הממונה, והראיתי את זה לפארס, שאני מאוד מעריכה את העבודה שלו. הראיתי לו הבוקר מכתב מאתמול. אחת מבעלות המעון ישבה 30 יום בבית בצו סגירה, אתמול קיבלה החלטה שלא נמצא דבר בעניינה. המעון שלה סגור, הילדים התפזרו. הצוות שלה אמר בזנטי, ימות העולם. אנחנו נטאטא רחובות במטאטא כביש, אנחנו לא חוזרים לעבוד בעבודה הזאת. לכן אנחנו צריכים להבין למה הן לא רוצות לבוא. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> או, בואי תעבדי איתי שם. << אורח >> קרן אוחנה איוס: << אורח >> קודם כל, להוריד קצת רגולציה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> כמו? << אורח >> קרן אוחנה איוס: << אורח >> אנחנו מסכימים שהן צריכות הכשרה ואקדמיה. אבל הן צריכות רגע אוויר. והאוויר הזה אומר יותר פרקי זמן ללמוד, מעבר לשעות הפעילות. שמישהו יממן להן את ההכשרה כי הן on going, הן כבר בעבודה. אלה נשים שעובדות 10-15 שנים. הורידו להם מענקים שהובטחו להן. אנחנו, בעלי המעונות שצריכים להגיש בקשות לרישיונות עם הצוותים שלנו בפנים גם נתקלים במשוכות. אנחנו לא יכולים להעביר אותם תחת הגשר כי לא כולם עדיין בעלי הכשרה. אנחנו צריכים שיח פתוח מול ההורים. לאפשר לבעלי המעונות גם לצפות במצלמות. לייצר תוכניות מניעה ולא רק אכיפה וענישה, כדי לתת להן יכולת לשליטה במערכת שלהן. אנחנו צריכים לחזור לשולחן הזה בצורה שהיא קצת אחרת. תדמיתית, קחו גם גנים טובים. תעזרו לנו גם בתקשורת. לא רק את מקרי הקיצון. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תעצרי רגע שנייה. קחי בחשבון שהמטענים, הידע והניסיון שאת מביאה איתך זרים לפחות לחלקנו. בסדר? הצטרף לשאלתי חה"כ צבי סוכות. << אורח >> קרן אוחנה איוס: << אורח >> סליחה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> שגם רוצה רגע להבין. את מביאה איתך מטען כזה, את צריכה ליצור כלי קיבול. בסדר? אז שנייה, בואי ננשום רגע. תספרי לי בפשטות מהן הסיבות שבעטיין קשה לך לקלוט עובדת. מהן הסיבות שבעטיין קשה לך לשמר עובדת. ממה צריך להימנע ומה צריך לקדם. כאשר בצד העניין אנחנו חייבים לזכור, אי אפשר לשכוח ולא לרגע, שבסוף בסוף את מפעילה עסק פרטי. << אורח >> קרן אוחנה איוס: << אורח >> אני מפעילה עסק פרטי שנותן שירות למדינת ישראל. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> שנייה, שנייה. ויצ"ו עוד מעט אנחנו ניגע. << אורח >> קרן אוחנה איוס: << אורח >> לא, אני לא פרטי כבר. אני כבר לא פרטי. אני מפוקחת על ידי משרד החינוך במדינת ישראל. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> עדיין פרטי. עדיין פרטי מפוקח. << אורח >> קרן אוחנה איוס: << אורח >> נכון. << אורח >> גלעד אמשלום: << אורח >> קרן, אל תלכי לשם. בואו נישאר שנייה, אני יכול את רשות הדיבור? << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> לא, לא, היא צריכה לסיים. << אורח >> גלעד אמשלום: << אורח >> לא, לא. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> מה זה לא לא? היא תצטרך לסיים, היא ברשות דיבור. << אורח >> קרן אוחנה איוס: << אורח >> אני אסיים ואני אעביר את רשות הדיבור. אני אסיים בקצרה, אני לא רוצה לתפוס זמן של אנשים מכובדים שיושבים לצד השולחן ויש להם הרבה מה להגיד. אני חושבת, כבוד היו"ר, שבשורה תחתונה אנשים צריכים ערך ומשמעות כמו שאמר אדוני. ולנו יש מכה רצינית בכנף שממנה אנחנו לא מצליחים להתרומם, מעת שנכנס חוק המצלמות. חוק הפיקוח עשה דברים טובים שנחקק על השולחן הזה בוועדת זכויות הילד, עבר לוועדת חינוך. תקנותיו בחלקן לא מיטיבות עם מעונות יום לפעוטות. יש דברים שנצטרך לשנות, בין אם לשולחן הזה ובין אם לוועדת חינוך. ועדיין, מצוקת כוח האדם יכולה להיות מטופלת כאן. בין אם בעבודה מועדפת, בנות שירות לאומי, מורות חיילות. << דובר >> צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית): << דובר >> היום אין עבודה מועדפת כזאת? << אורח >> קריאה: << אורח >> לא. << אורח >> קרן אוחנה איוס: << אורח >> מחויבות אישית, סטאז'ריות בגיל הרך וכו'. אנחנו צריכים להכניס אנשים אלינו, שיהיה להם אופק תעסוקתי, שיבואו לטעום. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> זה חלק מהפתרונות שאני חושב להציע ולבחון אותם. << אורח >> קרן אוחנה איוס: << אורח >> אני שמחה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אבל אני קודם כל רוצה רגע להבין. << אורח >> קרן אוחנה איוס: << אורח >> הנה, אני אתן למישהו שיציג נתונים ואז יהיה לך את היכולת גם לחבר בין מה שחסר. כי מספרים זה דבר חשוב. << אורח >> גלעד אמשלום: << אורח >> אני אשמח. שמי גלעד אמשלום, אני קלינאי תקשורת במקצועי. עם המון שנים בתחום של הגיל הרך. יש לי את הכבוד לחלוק ביחד עם קרן ועוד חברות פה, אנחנו חלק מתוכנית שנקראת תוכנים כרם. תוכנית מנהיגות לגיל הרך של משרד ראש הממשלה. חלק מתוכניות של עתודות ישראל. אחת מהמשימות שלנו זה לקחת נושא, לחקור אותו לעומק ולהביא חלופה. הגשנו אתמול את הנייר עמדה. לגבי מדוע מחנכות הגיל הרך נוטשות את עבודתן במשרד החינוך כמובן, אז אני אתחיל עם תנאי העסקה. זה גם מופיע מבחינת נתונים. אנחנו מדברים על שכר נמוך ביחס להיקף האחריות שלהן. אנחנו מדברים על היעדר זכויות סוציאליות בסיסיות. כי בעצם בגלל שיש כוח אדם כל כך מצומצם יש ממש חוסר נעימות לפעמים לקחת ימי חופשה או מחלה. מגיעות לעבוד חולות. יש את הנושא של אי הכרה בשעות הכנה ופיתוח מקצועי שקורה מעבר לשעות העבודה שלהן. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> גלעד, שנייה ברשותך. מאוד מעניין מה שאתה מציג. הכשלים שאתה מדבר עליהם הם מנת חלקם של המפעילים הפרטיים או של - - - << אורח >> גלעד אמשלום: << אורח >> אז אני רוצה להגיד מילה על הפרטיים. צריך לקחת בחשבון ש-75% מילדי ישראל בגילאי לידה עד שלוש נמצאים במסגרות - - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> זה לא רלוונטי, זה לא מה ששאלתי. << אורח >> גלעד אמשלום: << אורח >> זה רלוונטי, כי זה אחריות של כולנו. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> מכובדי, זה לא מה ששאלתי. << אורח >> קרן אוחנה איוס: << אורח >> זה גם למפוקחים. << אורח >> גלעד אמשלום: << אורח >> זה גם למפוקחים. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> מפוקחים, אין צל של ספק - - - << אורח >> גלעד אמשלום: << אורח >> המעון של קרן הוא מפוקח. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> חברים, המעון של קרן מפוקח. הוא עדיין פרטי. << אורח >> גלעד אמשלום: << אורח >> פרטי, אוקיי. << אורח >> קרן אוחנה איוס: << אורח >> מעונות היום בעלי הסמל - - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אני אסביר רגע משהו, בסדר? << אורח >> קרן אוחנה איוס: << אורח >> - - - מצוקה יותר גדולה מאתנו. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> מכבד אותנו בנוכחותו ידידי רפרנט בכיר במשרד האוצר רום בר אב. אם אתה כרגע מדבר על כשלים בהפעלה של פעוטון במסגרת רשות מוניציפלית או עמותה, ויצ"ו, נעמ"ת וכן הלאה ואתה נותן לי נתונים מחקריים אנחנו נלמד אותם. אני ישר פונה אליו ואומר לו איפה אתם פה בתמונה. תשפו. הסברתי לכם שזה עולם תוכן חדש לי. אתם צריכים לאפשר לי להיקלט בתוכו וללמוד אותו. אז לכן אני מייצר הפרדה ברורה. בכל ההשפעות שכרגע אתה דיברת עליהן ונמצאות באזור הפרטי המסחרי, אין לי מה לפנות אליו. << אורח >> גלעד אמשלום: << אורח >> הם לא רק שם. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> לא, לא, אין לי מה לפנות אליו. << אורח >> גלעד אמשלום: << אורח >> אני מבין. אז יש לי נתון אחד - - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> כי זה נושא שמתבסס - - - << אורח >> גלעד אמשלום: << אורח >> כבוד יושב-הראש, אני אשמח לשתף אותך בנתון שהוא רלוונטי לכולם והוא לא קשור לגיוס של כוח אדם. דיברנו על זה מקודם, על השימור. יש נתון שבעיניי הוא הנתון הכי חריג. כבר מגיעה מטפלת מחנכת לעבוד, מכירה את התנאים, מבינה את הקושי, את המשמעות, את האתגרים. כבר עשתה את הצעד הזה. יותר מ-50% מהן לא שורדות את השנה הראשונה. יותר מ-50% מהן לא שורדות את השנה הראשונה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> למה? תסביר לי. אתה עשית עבודת מחקר, תסביר לי. << אורח >> גלעד אמשלום: << אורח >> אני אסביר. אחד הדברים המשמעותיים ביותר זה הנושא של העומס הפיזי והרגשי. שחיקה של התפקיד הזה. זה קשור לתקינה, זה קשור לשכר. ואחת מההמלצות לפתרון שאנחנו נתנו בנייר עמדה זה משהו שהוא רלוונטי לעשות בלי שינויי חקיקה, בלי עכשיו לצאת לתקציבי ענק, זה באמת לייצר איזה שהוא מנגנון שנותן גם לרשויות את המקום. גם למנהלות המעונות. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אני ממש מתנצל, סליחה. לא, לא כרגע, סליחה. תנסה רגע להתפקס. יש כשלים. << אורח >> גלעד אמשלום: << אורח >> יש המון כשלים. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> יש כשלים. אנחנו רוצים לדעת מהם הכשלים שמקורם ברגולציות, לבחון אותם אחד לאחד, להקל, כדי שיסייעו. בהנחה שהעבודה המחקרית שאנחנו נצטרך לטובת העניין להסתייע גם בגברת מריה מהממ"מ כדי ללמוד באמת, לראות שזה באמת אוחז במחקרים. ולטפל בהם. כל מה שלא קשור בכשלים בירוקרטיים למדינה אין צד לעניין. כל עוד שלא מדובר במוסד שללא מטרות רווח. כוונות רווח, בסדר? כל מה שדיברת עליו עד עכשיו, עד עכשיו, לא מה שקרן אמרה. חלק ממה שהיא אמרה, כי היא דיברה באמת על מצלמות, פיקוח, אז יכול להיות שיש השפעה. אדם מרגיש שהוא מצולם באח הגדול, לא נעים לו, בגלל זה הוא עוזב. מבין. אבל כל מה שדיברת עליו עד עכשיו הוא בין המעסיק למועסק. אם אני שולח את הנכד שלי למעון פרטי, אני צריך, אני מצפה שהעובדת תגיע נינוחה, שהיא לא תישחק, שיתייחסו אליה יפה, שישלמו לה שכר הוגן. כדי שהנכד שלי שמטופל דרכה באותו מוסד פרטי יקבל את מלוא השירות שעליו אני משלם באופן פרטי. אם הילד שלי מגיע, הנכד שלי מגיע לויצ"ו לצורך העניין ואומרים תשמע, יש לנו תקן של אחת לשמונה ילדים, ולכן - - - << אורח >> קרן אוחנה איוס: << אורח >> אבל זה אותו דבר. הדרישה מהמטפלת אותו דבר, בין אם בפרטי ובין אם בציבורי. דרישות החוק לגבי השכלתה, הכשרתה, תפקודה, הם זהים גם בפני ההורים, בפני החוק, בפני המשטרה, בפני משרד החינוך, אין הבדל. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> עזבי רגע משטרה ופיקוח. << אורח >> קרן אוחנה איוס: << אורח >> אבל אין הבדל. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> לא, לא, אני שואל שאלה. אני שואל רגע שאלה. את מפעילה מעון פרטי. << אורח >> קרן אוחנה איוס: << אורח >> נכון. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> את מבקשת על כל ארבעה ילדים להעסיק סייעת מטפלת. אסור לך? << אורח >> קרן אוחנה איוס: << אורח >> אצלי על כל ארבעה. במעון מפוקח במינימום אחת לשש, בתינוקות. אבל דווקא יש לי יכולת יותר גבוהה. אבל הדרישות של המטפלת בתוך העבודה שלה, בסף הראשון לעבור, הם אותם התנאים. היכולת שלי לקלוט מטפלת כמו - - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אז את אומרת מכיוון שרף הקליטה ממני כמוסד מפוקח שהוא זהה לשל ויצ"ו, שם גנרי, מכיוון שהרף הוא גבוה קשה לי לקלוט. << אורח >> קרן אוחנה איוס: << אורח >> אני לא אמרתי גבוה. אמרתי שאנחנו on going בחקיקה. וכרגע אנשים שנמצאים בשוק, המוכשרים, קטן מכמות האנשים הנדרשים. צריך למצוא פתרון מה שנקרא לדור מדבר. לתקופת הביניים. עד שיהיו הכשרות. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אנחנו לא מדינה בהקמה. << אורח >> קרן אוחנה איוס: << אורח >> אבל החקיקה היא יחסית חדשה. חוק הפיקוח הוא יחסית חדש. << אורח >> יערה שילה: << אורח >> כבוד היו"ר, זה הדוקטורט שלי, אם תיתן לי דקה אני אעשה הסבר ואולי זה יעשה לך סדר. נעים מאוד, אני ד"ר יערה שילה. הדוקטורט שלי עוסק בין חזון ומדיניות בגיל הרך בישראל. זה מה שעשיתי. בסדר? במדינת ישראל כיום נולדים מלידה עד שלוש כל מחזור, יום העצמאות היה, 177,000 ילדים. בסדר? זאת אומרת שבערך חצי מיליון הם מלידה עד שלוש, כי כל שנה זה 177. בתוך חצי מיליון האלה, 75% מהילדים נמצאים במסגרות פרטיות. השאר במסגרות של סמל. זה בערך 476 מפעילים נכון לאתמול שאני בדקתי לפני שבאתי לדיון. בסדר? זאת אומרת 477 מפעילים שאני משערת שכולם מכירים את ויצ"ו, אמונה, התחלה חכמה, את הגדולים. אבל יש לך את טף מרים ואליהו חכים וכל מיני שיש להם רק שלושה-ארבעה, שהם הצליחו בעצם לקבל סמל. כי כדי לקבל סמל אתה צריך פרוגרמה יותר מעמיקה, יותר מורכבת. << אורח >> קונסטנטין שוויביש: << אורח >> וקשרים. << אורח >> יערה שילה: << אורח >> סוהיר תגיד את זה. סוהיר אלופה, 20 ומשהו שנה. המצוקה היום, קודם כל שלחתי לתמי ואני מוכנה להיות עבדך הנאמן, מה שתרצה, 24/7 אני לשירותך ללמד וללמוד איתך. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תודה. << אורח >> יערה שילה: << אורח >> זה קודם כל. שלחתי לתמי מסמך שיתוף ציבור שנעשה ב-2019, שאני חושבת שכל מי שפה כבר היה במסמך הזה שמסביר למה אין היום. זה לא רק מה שהם אמרו. זה תדמית. מי רוצה היום? אני שמחה וגאה להחליף טיטולים. לגעת בילד ביום הראשון שלו זה לעשות את אזרח העתיד. את זה שיהיה אחר כך בסיירת מטכ"ל ואת זה שיהיה אחר כך מנהיג וזה שאחר כך ישרת אותי במסעדה וזה שיישב ברכבת וייתן מקום לאמא שלי, כשהוא קם. כי אנחנו מחנכים את הדור הבא. לידה עד שלוש זה החוסן הלאומי שלנו. וכרגע החוסן הלאומי שלנו במשבר בלתי סביר. כי המבוגרים המשמעותיים שהילדים פוגשים, אלה שנלחמו ואלה שלא נלחמו הם לא פוגשים. אין. אני אראה לך, יש לי סטודנטיות. אני מרצה באפרתה, סליחה, אני על סף דמעות כבר. שסטודנטיות לא מגיעות כי סגרו להן את הכיתה. אין להן איפה לשים את הילד. אני אומרת להן תבואו עם הילד. באמת, תבואו עם הילד ללמוד. אז אני מקבלת על הראש מהמכללה כי אסור. << אורח >> קריאה: << אורח >> כמה הולכות ללמוד? << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> גברתי, את אומרת דברים מאוד מעניינים, אבל הם עדיין לא משלימים את מה ששאלתי את גלעד ואת קרן. << אורח >> עינת בניטה: << אורח >> כבוד היו"ר, אני אשמח לענות לך. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> כולם רוצים לענות לי, אבל לוקחים אותי לטיולים במקום אחר. << אורח >> יערה שילה: << אורח >> מה? לא, תגיד לי מה ואני אענה לך בדיוק. << אורח >> עינת בניטה: << אורח >> אני אענה לך בדיוק לנקודה. << אורח >> יערה שילה: << אורח >> תגיד עוד פעם את השאלה הספציפית אני אענה. של למה אין? << אורח >> קריאה: << אורח >> למה השוק הפרטי לא יכול לגבות יותר כסף? << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> חבר'ה. << אורח >> יערה שילה: << אורח >> לא, הוא כבר גובה המון כסף. << אורח >> קונסטנטין שוויביש: << אורח >> לא. << אורח >> יערה שילה: << אורח >> התפוסה והתקינה, רגע, הוא מדבר על תפוסה ותקינה. היום התקינה במדינת ישראל היא בעצם תינוקות אחת עד שש. << דובר >> תמי ברנע: << דובר >> מטפלת אחת על שישה תינוקות. את צריכה לדבר שהפרוטוקול יבין. << אורח >> יערה שילה: << אורח >> מטפלת אחת על שישה תינוקות. ואני יכולה להגיד לך שפעם באמת בפרטי הייתה יכולת, הפרטיים היו מנסים באמת לתת תקינה יותר ריאלית. אבל הם לא מצליחים לגייס כוח אדם ולכן התקינה היא התקינה המקובלת. היא הסף. זאת אומרת, אם הורה בא זה הסף. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> כמה מקבלת מטפלת? << אורח >> יערה שילה: << אורח >> מחנכת מטפלת? << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> מחנכת מטפלת מאפס עד שלוש, בוויצ"ו? התחילה היום, כמה היא מקבלת? << אורח >> קריאה: << אורח >> 6,000-6,500. << אורח >> עינת בניטה: << אורח >> ממה שאני יודעת היא מקבלת שכר מינימום עם תוספת של שני שקלים יותר והסכם כץ. בסדר? אני רק רוצה לענות למה ששאלת, כי זה ממש חשוב. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תכף. אני אגיע לזה. << אורח >> עינת בניטה: << אורח >> בסדר, תודה. אני אומר שמוסדות כמו דוד בן ישי מציעים 55 שקלים. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> לא, לא. תראי, את נציגת ויצ"ו? << אורח >> עינת בניטה: << אורח >> לא. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אז אם אני שאלתי שאלה את ויצ"ו אל תעני לי כי את חושבת שאת יודעת. << אורח >> עינת בניטה: << אורח >> צודק לגמרי. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אני רוצה להקשיב למה שיש לך לומר, אבל שנייה. את נציגת ויצ"ו? << אורח >> סתיו סעד: << אורח >> כן. אני מהאגף לגיל הרך. שמי סתיו, אני מהאגף לגיל הרך של ויצ"ו. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> נעים מאוד, ברוכה הבאה. שאלות קצרות, תשובות קצרות. << אורח >> סתיו סעד: << אורח >> אוקיי. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> עובדת שנקלטת עכשיו באפס עד שלוש, מה השכר ההתחלתי שלה? << אורח >> סתיו סעד: << אורח >> לידה עד שלוש, השכר ההתחלתי שלה, כשאין לה שום רקע ושום הכשרה ושום ותק בתחום הוא שכר מינימום פלוס שני שקלים תוספת כץ. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> מה זה כץ? << אורח >> סתיו סעד: << אורח >> אז היא מתחילה מ-36 שקלים. << אורח >> סתיו סעד: << אורח >> הוותיקים פה ידעו להסביר יותר ממני. << אורח >> קריאה: << אורח >> 37 שקלים. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> 37 שקלים? << אורח >> סתיו סעד: << אורח >> 36 שקלים. והיא מתחילה משם. << אורח >> קונסטנטין שוויביש: << אורח >> שכר מינימום זה 35. מאפריל. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אחרי שלוש שנים כמה היא מקבלת? << אורח >> סתיו סעד: << אורח >> ככל שיש לה ותק היא עולה - - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> ממוצע אחרי שלוש שנים? << אורח >> סתיו סעד: << אורח >> עוד שני שקלים. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> עוד שני שקלים. זאת אומרת מגיעה גרוסו מודו ל-39 שקלים לשעה. << אורח >> סתיו סעד: << אורח >> אם היא בעלת תואר - - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> לא, לא. לא בעלת תואר. יופי. אקוויוולנטי, תפוחים מול תפוחים. פרטי, אתה, נכון? << אורח >> יניב בר אור: << אורח >> כן, יניב בר אור, התאחדות מעונות היום. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> כמה מקבלת אותה עובדת? << אורח >> יניב בר אור: << אורח >> זה תלוי מאוד באיזה - - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> לא, לא, עם אותם נתונים. << אורח >> יניב בר אור: << אורח >> באיזה אזור. תלוי באיזה אזור. יש את הפריפריה ששם אפשר להתחיל מסביבות ה-35-40. ויש את תל אביב וערי הלוויין ששם השכר נע בין 60 ל-80 שקלים ועדיין לא מצליחים למצוא עובדים. זאת אומרת הבעיות הן הרבה יותר עמוקות מרק שכר. אם יורשה לי גם, יש לי תחושה - - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תכף נגיע לזה. אתה אומר שלהבדיל ממקום כמו ויצ"ו, נעמ"ת וכל מי שיש לו סמל, האפשרות שלהם מוגבלת לעומת המפעילים הפרטיים המפוקחים, שאז זה נע בין פריפריה אקוויוולנטי אליהם, למרכז שזה כמעט פי שתיים. << אורח >> חמדת קב: << אורח >> אני רק אומר שזה לא מדויק, סליחה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> שנייה. את גרה בתל אביב? רעננה? << אורח >> חמדת קב: << אורח >> לא, אבל אני גרה ברחובות. ויצ"ו לדוגמה, שהוא מאוד מפוקח, משלם אחרת מאשר נעמת לפעמים ומשלם אחרת מאשר מוסדות דוד בן ישי, שגם הם תחת סמל של משרד העבודה. לדוגמה מוסדות דוד בן ישי מציעים היום 50 עד 55 שקלים. הם נמצאים בדיוק תחת אותה רגולציה כמו ויצ"ו וגם הם נמצאים אצלנו במחסור. לצורך העניין, מעון של ארבע כיתות רק שתי כיתות פתח השנה. זאת אומרת ששתי כיתות עומדות ריקות עם 67 ילדים שנמצאים בהמתנה, כי אין להם נשות ואנשי צוות. << אורח >> יערה שילה: << אורח >> כרגע הנתון ש-10,000 ילדים זה הכיתות הריקות. << אורח >> חמדת קב: << אורח >> גם אמונה לא משלמים באופן זהה וגם ויצ"ו לא משלמים באופן זהה אחד לשני. כל ארגון מנסה לעשות את המקסימום שהוא יכול. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> רק לצורך הבהרה, לא כל המפוקחים הם עם סמל. אבל כל הפרטיים הרשמיים הם מפוקחים. << אורח >> יערה שילה: << אורח >> משבעה ילדים ומעלה. << אורח >> קונסטנטין שוויביש: << אורח >> לא כולם. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אין בעיה, בסדר. אני והמנהלת שלי גם נכנסים לאירוע. << אורח >> יערה שילה: << אורח >> הסמל זה 25% שמתוכם 10,000 ילדים - - - << אורח >> חמדת קב: << אורח >> והנתונים שנתתי לך כרגע הם נתונים של מעונות סמל, זהים אחד לשני מבחינת הרגולציה. << אורח >> יערה שילה: << אורח >> ובסמל יש 10,000 ילדים שיכולים להיכנס. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> לא, לא כולם עם סמל. << אורח >> יערה שילה: << אורח >> והכיתות לא נפתחות. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> בלי הערות ביניים לא מבוססות. לא כולם עם סמל. << אורח >> יערה שילה: << אורח >> לא, אני מדברת על הסמל, כבוד היו"ר. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> חבר'ה, יש מי שמהצד הזה של השולחן שהכריז שלכולם יש סמל. ואמרתי לא לכולם יש סמל. << אורח >> יערה שילה: << אורח >> צודק. << אורח >> אורנה פז: << אורח >> לכולם יש סמל. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> לכולם יש סמל? << אורח >> אורנה פז: << אורח >> יש מוכרים ויש פרטיים. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> שנייה. תכף מריה תיתן סקירה מלומדת ומנומקת. מי גברתי? << אורח >> אורנה פז: << אורח >> אני אורנה פז, מנהלת האגף לגיל הרך במשרד החינוך. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> נעים מאוד. היא אשת המקצוע שלנו. ברוכה הבאה. את אומרת שכל מי שמפעיל פעוטון מפוקח יש לו סמל. << אורח >> אורנה פז: << אורח >> משבעה ילדים ומעלה, שאנחנו איתרנו אותו והוא ביקש בקשה מהרישוי, הוא יש לו סמל. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> לא, לא. << אורח >> אורנה פז: << אורח >> יש כאלה שהם מסובסדים ויש כאלה שאינם מסובסדים. אבל לשניהם יש סמל. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> חצי שעה סיפרו לי משהו אחר, אני אצטרך רגע לבנות את זה. << אורח >> חמדת קב: << אורח >> יש רישיון וסמל. << אורח >> יניב בר אור: << אורח >> הבלבול הוא בהגדרה. << אורח >> חמדת קב: << אורח >> כבוד היו"ר, זה רק מראה עד כמה התחום הזה זקוק לעזרה, כי הוא מפוזר ומבוזר בין כל כך הרבה גורמים. << אורח >> אורנה פז: << אורח >> זה לא קשור. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> יש הבדל בין מבוזר למפוזר לבין מציאות כאילו אנחנו מדברים על יקום שונה בעת שונה. שנייה. נאמר לי עד עכשיו חזור ואמור שזה ככה: יש מלכ"ר, שמן הסתם הוא מוצהר, מבוקר, מפוקח, עם רישיון וסמל. << אורח >> אורנה פז: << אורח >> כן. ומאז 2022, מאז שהמעונות עברו למשרד החינוך אנחנו נותנים סמל ורישיון גם למעונות פרטיים. אנחנו קיבלנו 2,200 - - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אז למה פה מישהו צעק ואמר רק למי שיש קשרים? << אורח >> קונסטנטין שוויביש: << אורח >> אני צעקתי. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אתה אמרת? << אורח >> קונסטנטין שוויביש: << אורח >> כן. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> מי אדוני? << אורח >> קונסטנטין שוויביש: << אורח >> מנכ"ל רשת איגום, מלכ"ר, מוסד ללא כוונת רווח. ואני רוצה עוד להגיד לך. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> שנייה, תכף. רציתי שתציג את עצמך. על בסיס מה אתה קבעת את הקביעה הזאת? כי היא סותרת אותה ב-180 מעלות. << אורח >> קונסטנטין שוויביש: << אורח >> אני אגיד לך. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> שנייה אדוני. מבוסס? שם ותפקיד? << אורח >> קונסטנטין שוויביש: << אורח >> קונסטנטין שוויביש, מנכ"ל רשת איגום. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> יופי. מה שאמרת מבוסס? << אורח >> קונסטנטין שוויביש: << אורח >> אני מבוסס על כך שכל - - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> לא, לא. אני שאלתי אם מה שאמרת, טענת טענה – האם היא מבוססת? << אורח >> קונסטנטין שוויביש: << אורח >> כן. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> יופי. תעצור, יש לנו פה חוקרת. << אורח >> קונסטנטין שוויביש: << אורח >> לא, כי אני רוצה - - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> לא אדוני, ברשותך שנייה. אנחנו נצטרך להמשיך להיפגש בעתיד. << אורח >> קונסטנטין שוויביש: << אורח >> בעזרת השם. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> בהתאם למה שהחוקרת, שכל מה שהיא אומרת לי זה קדוש, אני יודע איך אנחנו ממשיכים תקשורת בינינו. הבנת? כי דיברת באופן בוטח, נחרץ. << אורח >> קונסטנטין שוויביש: << אורח >> אני עוד לא דיברתי. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> שללת את מה שאומרת נציגה רשמית של משרד החינוך. << אורח >> קונסטנטין שוויביש: << אורח >> גם לא שללתי. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> סליחה? << אורח >> קונסטנטין שוויביש: << אורח >> מה, אני מתאבד? לשלול משהו של משרד החינוך? בחיים לא. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אוקיי. אז מריה, ברשותך. בסדר? יש פה שתי גישות, שתי הבהרות. אני אצטרך שבמסגרת הבדיקות שלך שתתייחסי אליהם או שתוכלי להתייחס כבר עכשיו. בסדר? אני רק אומר, תכף, אין בעיה, אנחנו עוברים. אני לאט לאט לומד להכיר. אני בינתיים מקבל חזיתות שונות שלא יושבות ברבדים שונים, שהן פשוט מנוגדות באופן תהומי בין אחת לשנייה כאילו לא מדובר באותה מערכת, באותה מדינה, באותו זמן. ואני רוצה רגע לדעת. << אורח >> יניב בר אור: << אורח >> זה מאוד פשוט, יש סמל עם תקצוב ויש סמל בלי תקצוב. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> חבר'ה, לא מעניין. תחריג, תגיד אני סמל ללא תקצוב. אבל אל תגיד אני לא סמל בגלל שאני לא תקצוב. עכשיו אני אומר לכם, תצטרכו רגע להכיר חלק מההפרעות שלי. מי שמתגלה בדיונים או כתוצאה ממה שהוא אמר, גם בדיעבד, כלא מקצועי או כלא אמין, סיים את המניה שלו לדבר פה. הוא יכול להגיע אם הוא ישמע שיש דיון. לפעמים אפילו הוועדה תזמין אותו. אצלי הוא לא יקבל רשות דיבור. אז תקפידו מאוד. כי אני למד מכם. אתם דוקטורים, מנכ"לים, דוקטורים, למדתם, רצתם. עשרות שנים בתחום. אני עולה חדש. אם לא תלמדו אותי נכון אני אלמד עקום, אתם מכשילים אותי. תקפידו. תעשו את זה הגון, תעשו את זה מנומס. תעשו את זה נגיש ומדויק. אני לא אסבול לא כל מיני שרלטנות ולא כל מיני סיסמאות ולא כל מיני מסירת מידע כוזב רק בגלל שיש איזה שהוא אינטרס חבוי. << אורח >> יערה שילה: << אורח >> אבל אני רק אגיד להגנת השולחן הזה שעד 2022 מעונות סמל נחשבו מעונות שמסובסדים. לכן אני חושבת הבלבול הזה וצריך רגע לדייק. פעם היה הבדל בין סמל ללא סמל. מה היה הכוונה? מי שהיה לו סמל הוא בעצם היה מסובסד. ברוך השם, קצת התקדמנו - - - << אורח >> יניב בר אור: << אורח >> מי שהיה לו פיקוח. << דובר >> תמי ברנע: << דובר >> מסובסד ומפוקח, כן. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> לא, אבל הפיקוח הוא לכל מי שקיבל - - - << אורח >> יערה שילה: << אורח >> נכון, אבל זה חדש. << אורח >> חמדת קב: << אורח >> כל מי שיקבל רישיון ממשרד החינוך מעל שבעה ילדים. << אורח >> יערה שילה: << אורח >> כל מי שקיבל רישיון זה רק מעכשיו, זה חדש. לכן אני חושבת שאף אחד לא התכוון, כבוד היו"ר, לא לכזב אותו, יש מילה כזאת בעברית? לא יודעת. לשקר או להכשיל חס וחלילה. באמת המושג סמל היה, לפחות לדורות, שמי שהיה לו פיקוח וסבסוד הוא היה מעונות הסמל. כך קראו לזה. היום, ברוך השם, יש לנו עוד הרבה להתקדם, אבל התקדמנו ותודה למשרד החינוך על ההכשרות ועל כל מה שקורה ועל שיתופי הפעולה, משבעה ילדים ומעלה כן צריך, כל הילדים צריכים להיות במסגרות האלה. אבל כך הוחלט בחוק. משבעה ילדים ומעלה זה מפוקח, יש לו רישיון. זה התקדמות אדירה. זה לא הרבה שנים. לכן לדעתי הסיפור הזה של הבלבול. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> זה בין שלוש לארבע שנים דוקטור, שכל מי שמפוקח ומוסדר והוא מעל שבעה ילדים יש לו גם סמל. << אורח >> יערה שילה: << אורח >> אבל לא כולם, עדיין לא כולם. יש לנו הרבה הרבה. << אורח >> יניב בר אור: << אורח >> כן, אבל יש סמל לרישיון ויש סמל של משרד העבודה והרווחה לתקצוב. אלה שני סמלים שונים. << אורח >> יערה שילה: << אורח >> בדיוק, אלה שני סמלים שונים. << אורח >> יניב בר אור: << אורח >> ולפעמים אפילו שלושה סמלים. << אורח >> יערה שילה: << אורח >> שזה אגב, אם אתה שואל אותי, זו גם הבעיה החולה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> משרד החינוך נותן מעמד והכרה באמצעות הסמל. << אורח >> יערה שילה: << אורח >> נכון. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> סמל לתקצוב לא חונה במשרד החינוך. << אורח >> יערה שילה: << אורח >> נכון. << אורח >> חמדת קב: << אורח >> נכון. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> בסדר? << אורח >> יערה שילה: << אורח >> עכשיו הבנת. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> לא, לא, את זה הבנתי קודם. רק אתם עד עכשיו אומרים לו יש קשרים אז יש לו סמל. ולזה יש סמל, אבל לנו אין סמל. בסדר? אז אני לא רוצה רגע לומר איך זה מתפרש ואיך זה נקלט. אז אנחנו מבהירים ככה: כל מי שמפעיל מוסד מפוקח עם רישיון ויש לו שבעה ילדים ומעלה, יש לו סמל – מוגדר מטעם משרד החינוך. לחלקם יש גם סמל תקצוב, אולי משרד העבודה והרווחה או תמ"ת. << אורח >> יניב בר אור: << אורח >> יש או של הרווחה או של העבודה או שניהם. זה תלוי איזה ילדים יש במעון. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> יופי. לא ניכנס עכשיו לטרמינולוגיה הזאת. << אורח >> יערה שילה: << אורח >> לא, אל תיכנסו לרווחה זה יעשה עוד בלגן, חבר'ה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> עדיין הפיקוח זה דרישות סף מינימום של הרגולטור. אבל הפיקוח לא מגביל בעלת גן פרטי לקלוט יותר עובדים כדי להקל על הקיימים. נכון? היא לא מגבילה. << אורח >> חמדת קב: << אורח >> הוא גם לא מגביל גן מפוקח. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> ודאי. אנחנו מדברים על מפוקח ומעלה. בואו, מי שפרטי והוא מתחת לרדאר מה שנקרא לא נמצא פה על השולחן עכשיו. אנחנו נצטרך להפעיל עליו פיקוח, אבל הוא לא הדיון. לכן אנחנו רוצים רגע ללמוד מהם הכשלים האובייקטיביים של המלכ"רים שמשפיעים בקשר ישיר גם על הלא מלכ"רים ובוודאי שהמפוקחים עם הרישיונות. מהם הכשלים האובייקטיביים. עד עכשיו 80% או 85% ממה ששמעתי לא חוסה תחתיו גם המפעיל של המוסד הפרטי. בסדר? זאת אומרת, יש שחיקה? לא מעניין, אל תפתח את העסק. מי אמר לך לפתוח עסק בתחום? לא רוצים לבוא עובדים? אתה לא מעסיק טוב, אתה לא מעניין. אני מכיר גנים פרטיים שמעסיקים ועובדים לא רוצים לעזוב אותם. אני לא נכנס לך לשיקולים, בסוף זה עסק פרטי. אם יש רגולציה שבאופן מחקרי מוכח היא מכשילה מלקלוט עובדים או לשמר עובדים, זה באמת נפרש באופן שווה בין המלכ"רים לבין הפרטיים. וזה הבידול שאני מנסה לייצר, כדי שנדע פעם אחת לתת מענה רוחבי ופעם שנייה באופן ממוקד. רק שאת המלכ"רים לא מעניין הנסיבות העסקיות של הפרטיים. זה מה שאני מנסה רגע להבהיר פה לאורך הדיון. << אורח >> יניב בר אור: << אורח >> זה גם לא מדויק. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> גם לא מדויק. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> בבקשה, שם ותפקיד. << אורח >> פארס טויל: << אורח >> פארס טויל, סמנכ"ל רישוי, בקרה ואכיפה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> ברוך הבא. << אורח >> פארס טויל: << אורח >> גם יושבת פה לידי סוהיר, מנהלת אגף הרישוי של מעונות היום. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> במשרד החינוך. << אורח >> פארס טויל: << אורח >> במשרד החינוך. אני חייב לשים פה את הדברים בצורה ברורה. קודם כל, חוק הפיקוח על מעונות היום הוא אומר שכל מסגרת שיש בה שבעה ילדים ומעלה, מגיל לידה עד שלוש, חייב לעבור הליך רישוי בהתאם לחוק הפיקוח. להליך הרישוי יש שתי מסגרות, שני מסלולים: מסלול אחד שהוא מסלול רישוי, שעומד בסטנדרטים, כל מה שיש שם. דרישות החוק והתקנות. מעבר לזה, המעונות שרוצים לקבל סבסוד מהמדינה עוברים עוד הליך שנקרא הליך הכרה. מי שקובע מי יסובסד זה משרד החינוך, לא משרד העבודה. אנחנו נותנים רישיון והכרה וזה עובר למשרד העבודה, אומרים להם אלה מעונות שעברו הליך רישוי וסבסוד ואז אפשר לפתוח להם את כל סוגיית הסבסוד. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תודה רבה. שאלת ביניים. << אורח >> פארס טויל: << אורח >> כן. אבל תן לי לסיים. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> לא, לא, אני לא רוצה שתפסיק, אני רוצה שתמשיך. אני רק שואל האם תנאי מתלה בדרך לקבל את ההכרה לצורך זכאות לסבסוד יש גם הגבלה לגבייה מההורים? << אורח >> פארס טויל: << אורח >> ברור. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אוקיי, ענית לי. << אורח >> פארס טויל: << אורח >> זה ועדת המחירים, מה שרום היה אמור לדבר על זה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> ענית לי. זאת אומרת, אומרים לבעל פעוטון פרטי 'אדוני, אתה יכול לקבל או סבסוד או לקחת כמה שבא לך. אתה לא יכול גם וגם'. הבנתי. << אורח >> קונסטנטין שוויביש: << אורח >> כמעט. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> כל דבר יש לו עוד התפצלות. אתה לא מגיע למיצוי באף נושא. << אורח >> פארס טויל: << אורח >> נכון להיום יש עוד שלישי, שזה מעונות פרטיים מתחת לרדאר. ואנחנו עושים עבודה כדי להכניס אותם או כאן או כאן. הבעלות בוחרת איפה להיות. יש סטנדרט כזה וסטנדרט כזה, היא תבחר איפה להיות. מה שכן, ומה שפה הטעות, שבמסובסדים יש לך מלכ"רים, אבל יש לך גם חברות. << אורח >> קונסטנטין שוויביש: << אורח >> ונהפוך הוא. << אורח >> פארס טויל: << אורח >> בסדר? ונהפוך הוא, גם. גם כאלה שמקבלים סבסוד יכולים להיות כמו ויצ"ו ונעמ"ת שזה מלכ"רים. אבל גם יכולים להיות סוהיר בע"מ ותקבל גם כסף, העיקר הסטנדרט. אין הגבלה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> את זה הבנתי כבר מהסקירה שלך. ברור לי. אתה אומר שכל מי שעומד במכסת הצ'ק ליסט הבסיסי מקבל סמל. הואיל והוא משבעה ומעלה והוא עומד בתנאים. כל מי שמבקש לעבור מדרגה וגם לקבל הכרה לצורך סבסוד צריך לעמוד ב-X תנאים מורחבים יותר, שכאשר הוא עומד בהם אתם מעבירים את זה הלאה. ואז הוא אקוויוולנטי כבר לכל אותם המלכ"רים. לי זה היה ברור מההסבר שלך. אני רק מנסה רגע להבין, אוקיי, אז אנחנו נחלק את זה לשניים: מלכ"ר לצורך העניין הרגולטורית יחסה בצילו גם כן כל מי שהוא עסק פרטי שעבר את ההכרה, כי אז הוא ממש אקוויוולנטי. ומהצד השני כל מי שלא פועל לצורך הכרה, לצורך סבסוד והוא עסק עצמאי שגם חופשי לתמחר את המחירים והשירותים העודפים שהוא נותן שהם מעבר לרף המינימום שאתם מחייבים אותו. ברור, מקובל עלינו? פה יש סופיות סוף סוף. << אורח >> ענבל בכר: << אורח >> אני רק אגיד שזה לא ממש. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> גם זה לא ממש? << אורח >> ענבל בכר: << אורח >> אני אגיד לך למה. כי גם אלה שהם מפוקחים ומסובסדים עדיין יכולים להחתים את ההורים על סל שירותים נרחב. אני אציג את עצמי. שמי ענבל בכר, אני מנהלת תחום לידה עד שלוש במועצה אזורית אשכול. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> ברוכה הבאה. << אורח >> ענבל בכר: << אורח >> תודה רבה. אצלנו יש 17 מעונות, כולם מעונות סמל מסובסדים ומוכרים. וחלק מהמעונות שלנו הם מחתימים את ההורים על תוספת סל שירותים נוסף, שהם גובים דרכו יותר כסף כדי לממן כוח אדם נוסף או שירותים נוספים, ימים נוספים או כל דבר אחר. << אורח >> חמדת קב: << אורח >> נעמ"ת פלוס. << אורח >> ענבל בכר: << אורח >> גם לזה יש עוד. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אני מבין ועדיין זה לא משנה את סוג האפיון לצורך בחינת גישת מתן מענה. בסדר? זה עדיין, סליחה? << אורח >> ענבל בכר: << אורח >> חשוב לי להגיד שמעונות היום זה גחל לוהט. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אני שם לב. << אורח >> ענבל בכר: << אורח >> שעוד רגע הוא יתפוצץ לנו בפנים, באמת. אני חרדה למה הולך להיות עוד כמה שנים. כמות הכיתות שנסגרה השנה בגלל מחסור בכוח אדם היא לא הגיונית. אני רוצה להגיד שבמועצה אזורית אשכול אנחנו בתהליך שיבה הביתה ויש הורים שפונים אליי ואני לא יכולה לקלוט את הילדים שלהם כי אין לי כוח אדם. לא בגלל שאין לי מבנים, בסדר? גם משרד החינוך מעביר לנו קולות קוראים לבניית מעונות וזה אחלה. אבל בסוף זה לא הבעיה העיקרית. הבעיה העיקרית היא שאנחנו צריכים להבין שמדינת ישראל צריכה לקחת אחריות על מעונות היום. והיא צריכה לשים את זה תחת הכנף שלה, בתקציב המדינה. אין מה לעשות. אחרת אנחנו יכולים להמשיך לדבר ולדון ולחפש. כי באמת, בסוף כל עוד ההורים הם אלה שמשלמים, היום הורה בתקינה מורחבת, משלם 4,185 שקלים לחודש לתינוק. כדי שאני אוכל לתת לו תקינה יותר טובה יש אצלנו מעונות שגובים גם 6,000 שקלים לחודש. הורה לא יכול לעמוד בזה. המדינה חייבת לקחת אחריות. היא חייבת להבין שאם היא לא תעזור לנו לא נוכל לעשות את השינוי הזה. << אורח >> קריאה: << אורח >> אבל רגע ענבל, תגידי גם משהו על החזרה הביתה. בעצם בגלל שאין מעונות גם באשכול וגם בשער הנגב החזרה הביתה מתעכבת. << אורח >> ענבל בכר: << אורח >> אמרתי. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אני מצפה ממינהלת תקומה שתהיה ערה. << אורח >> ענבל בכר: << אורח >> זה לא יעזור. והם עוזרים לנו עם תקציבים והכול. אבל קודם כל רגע בואו, יש גם את הבעיה הביטחונית. יש עוד פרמטרים שמשפיעים על גיוס כוח אדם במועצה אזורית אשכול. בסדר? אני לא אפיל את הכול רק על הבעיה הזאת. אבל אני אומרת שקשה וזה בגלל הדברים האלה שנאמרו. מוניטין, איזה אמא היום תבוא ותגיד אני רוצה, אני חולמת שהבת שלי תהיה מחנכת שנות ינקות? יערה, רגע. אני אומרת, כמה מההורים היום רוצים שזה יהיה, ככה הם מסלילים את הילדים שלהם. אני אגיד רגע עוד משהו שאני חושבת שכן כדאי לשים אותו על השולחן. אחד הדברים גם שפגעו בתפקידים האלה ותפקידים אחרים זה סגירת בתי הספר המקצועיים. כי אם היינו יכולים לקחת ילדים ולהסליל אותם לתפקידים כאלה ולתת להם משמעות. << אורח >> אורנה פז: << אורח >> זה גם לא מדויק. זה לא מדויק. יש לנו מסלולים לבגרות, יש לנו 2,000 בוגרות בכיתה י"ב שלומדות במסלול טכנולוגי מטפלות. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> מה אחוז השילוב שלהן תוך כדי המסגרת הלימודית? << אורח >> אורנה פז: << אורח >> אנחנו עובדים עכשיו להסדיר את זה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> למה רק עכשיו? התופעה שאנחנו מדברים עליה היא חדשה? << אורח >> ענבל בכר: << אורח >> כמה זמן זה בית הספר? אורנה, כמה זמן זה? << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> שנייה, אבל אני באמצע שאלה. סליחה. כמה זמן משרד החינוך ובעלי התפקידים האמונים על התחום מכירים את המצוקה? << אורח >> אורנה פז: << אורח >> מהרגע שקיבלנו את מעונות היום. ואמרתי, בפברואר 2022. מאז אנחנו עובדים בקצב מסחרר. אני יכולה לסקור את כל מה שעשינו. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אני מכיר בחור, חבר אישי שלי, טייס קרב. שהוא שר החינוך. אני יודע שהוא יודע לבצע כמה פעולות בו זמנית בצורה מדהימה. ממש וירטואוז. לקבל החלטה שבית ספר תיכון שמכשיר תלמידות ותלמידים כתהליך מוסלל לתחום, ואפילו ניגשים בזה לבגרות, בלי שום בעיה, החל מכיתה י"א לכל המאוחר, יכולים לקבוע יום-יום וחצי בשבוע, שהפעילות ההכשרתית שלו - - - << אורח >> אורנה פז: << אורח >> זה קורה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> זה קורה? << אורח >> אורנה פז: << אורח >> כן. יש להם עבודה מעשית במסגרת העבודה. << אורח >> יניב בר אור: << אורח >> מחויבות אישית אורנה? << אורח >> אורנה פז: << אורח >> לא, במסגרת המסלול שלהם. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> זה לא קשור למחויבות אישית. << אורח >> יניב בר אור: << אורח >> אבל אפשר לפתוח את זה גם למחויבות אישית. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אנחנו עוד לא נמצאים שם. יש 2,000 ניגשים לבגרות כל שנה. אנחנו מדברים על 6,000 איש לשנתון. אם זה שני שנתונים, י"א-י"ב זה 12,000 איש מ-2022. זה לכולי עלמא. כמה מה-12,000 הגיעו ובכמה שעות מצרפי - - - << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> איך הגענו ל-12,000? יש 2,000. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אני אסביר. לא משהו מסובך, לאט לאט. יש 2,000 שניגשים לבגרות. אבל לכל המאוחר מהשביעית, מ-י"א הם יכולים לצאת ולהשתלם חלק מתהליך הלימוד שלהם בפעוטונים כאלה ואחרים. אגב, גם להיות מתוגמלים על זה במשהו. בסדר? אז זה הופך את זה כבר ל-4,000. 4,000 לשלוש שנים, כי אנחנו כבר מ-2022 הגיע למשרד החינוך, בשנת 2022 נושא התחום הועבר למשרד החינוך. << דובר >> תמי ברנע: << דובר >> מכניסת החוק לתוקף. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> מכניסת החוק לתוקף, 2022, באותה שנה היו 4,000. בשנה שלאחר מכן היו עוד 4,000. << אורח >> אורנה פז: << אורח >> לא, זה לא 4,000, זה תוספת של 2,000. אתה סופר את אותם 2,000 פעמיים. מי שהיה ב-י"א הוא ב-י"ב, ספרת אותו כבר. << אורח >> קריאה: << אורח >> הן נכנסות לשנה-שנתיים ויוצאות. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אין בעיה. זאת אומרת שכל שנתיים הם שלוש. כל שנתיים זה שלוש. מצניח אותנו ל-9,000 לכולי עלמא. זאת אומרת י"א-י"ב, י"א עלה ל-י"ב, נכנס עוד שנה אחת. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> אדוני, אני רוצה להוסיף על מה שאתה אומר. עו"ד רויטל לן כהן, קואליציית הורים לילדים עם צרכים מיוחדים. סליחה, פשוט הגעתי, שלושה דיונים ברצף כל אחד עקב בצד אגודל. שבוע שעבר היה דיון בכנסת בוועדת החינוך נדמה לי, על הנושא של עבודה מועדפת. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> לא, לא, אבל אנחנו עוד לא שם. לא גברתי. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> אני רוצה להגיד לך. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תני לי, אני רק רוצה לומר לך משהו. הגעת משלושה דיונים, אבל אנחנו מנסים לבנות רגע איזה שהוא סדר. אני מבין שאנחנו לא ממצים את הנושא בדיון הזה. לי זה ברור. נראה לי שגם לתמי זה ברור. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> לא, אבל מה שאני אומרת שמה שיש ל-י"א-י"ב - - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> לא. אבל כשאת ביקשת להיכנס לאמצע החישוב שאני בונה עם נציגי משרד החינוך היה נדמה לי שאת רוצה לתקן אותי או לשפר את מה שאני אומר. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> לשפר, אני רוצה לשפר. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> זה קשור אבל? << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> לזה, לזה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> רק לזה. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> לזה, אדוני, לזה. תאמין לי, אני מעודכנת מתוך הדיון שלך, בדיון שהייתי יודעת איפה אנחנו עומדים. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> בבקשה. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> כבר הרבה שנים אנחנו בדיוק בדברים האלה מבקשים. תאפשרו מעבר לזה שזה דבר נהדר, כי אנחנו באמת לא חושפים את הדור הצעיר בכלל לתפקידים האלה. גם מי שלא למד את זה לבגרות, אבל משתחרר מהצבא, אם כעבודה מועדפת היינו - - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> ברור לי. בואי, תשמעי. לא, לא, לא. אני מצטער. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> היה לנו עוד כמה אלפים. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> לא, לא, סליחה, סליחה. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> במקום 9,000 היה יכול להיות - - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> עו"ד רויטל, אל תטעי איתי עוד פעם בטעות הזאת. הנה, עכשיו, את דוגמה לכולם פה. כאשר ביקשתי להישאר במשהו מסוים - - - << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> אני נשארת בזה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> לא, את לא. לא את לא. כי עבודה מועדפת זה עוד פלח נוסף שאנחנו צריכים לדון בזה. אני כרגע מדבר על תהליך המשתלמים, על מי שלומד בבית ספר את הנושא ואנחנו מנסים להסליל אותו לתחום ולהיעזר בכוח אדם שיש כתוצאה מהבית ספרי - - - << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> אני גם רוצה - - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> לא. לא רלוונטי. סליחה, סליחה. גם להביא עובד זר מחו"ל להיות נני בגן זה גם תהליך הסללה. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> לא, ממש לא. אני רוצה - - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> עבודה מועדפת - - - << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> אני רוצה לחשוף צעירים למקצוע. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> בואי תקשיבי. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> זה מה שאני אומרת. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אבל תראי, את מכלה זמן יקר לריק של דיון חשוב מאוד. ליצור מקורות זה גזל. את צודקת שזה אחד מהענפים. אבל זה לא קשור למה שאני מדבר איתה. כי באותה מידה אני מבקש לדעת סטודנטים שלומדים, איך אפשר לשלב אותם. ואולי מורות חיילות ואולי מתוך הקהילה ואולי כאלה שיצאו לפנסיה. ואולי כאלה שכשלו בעבירות צווארון לבן ויש להם מה לתרום. ואולי תלמידים. נחשוב. נחשוב ונפרה. אבל זה לא שייך למה שאני מדבר איתה. כי את אמרת לי תעצור. איך אתה אומר, זה לא זה. אז אמרתי אין בעיה, את צודקת, זה 9,000. ואת אומרת לא, אני אסביר לך איך. ואת לוקחת אותי לעבודה מועדפת. אני אומר לך סליחה זה לא שייך. ואת אומרת לא, ודאי, רק קטעת אותי באמצע. תן לי להסביר לך שזה זה. ואני עוד פעם מקשיב ואני אומר מה אני מפספס פה? מה אני מפספס פה? סתם, שש דקות יקרות, לא מתאים לי. אל תעשו את זה יותר. נציגי משרד החינוך, אני אשמח בבקשה לדעת, 9,000 תלמידות ותלמידים שזה תחום העיסוק שלהם העתידי או לפחות בפוטנציאל, כמה מהם שולבו, באיזו תוכנית ומה היקף המצרפי השעתי בכל שנתון? << אורח >> זאב אלדר: << אורח >> זאב אלדר, אני ממינהל עובדי הוראה. זה לא התחום המיידי שלי וגב' אורנה פז נאלצה לצאת לשנייה. בסופו של דבר אני רק רוצה להגיד, הנתון הזה יימסר לוועדה ונעשה את זה יחד עם המפמ"רית, שהיא מפמ"ר לימודי חינוך וטיפול שממונה על התחום הזה. אבל רק כדי לסבר את האוזן, מדובר אכן על כ-2,000 לומדות בשנה. הן מקובצות ברובן המוחלט במגזר החרדי ובמגזר הערבי. לכן יש פה גם השלכות. צריך גם לזכור שהלומדות הללו, התיכוניסטיות הללו ברובן הגדול גם אנחנו עושים מאמצים להביא אותן לבגרות מלאה. אז אי אפשר להוציא אותן ליום וחצי. זה גם ככה בנות שמתקשות. צריך לקחת בחשבון. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> מכובדי, תקשיב. הואיל ואתה לא בר הסמכה לענות לי אז זה לא הוגן שאני אכביד עליך עוד יותר. אני הבאתי יום וחצי כפי הבנה. אתם יכולים להגיד לי שזה רק חצי יום וזה בסדר. תנו לי תוכנית. אני רוצה לדעת מה מימוש הפוטנציאל שמשרד החינוך הצליח להוציא - - - << אורח >> זאב אלדר: << אורח >> כפי שאמרתי ליושב-הראש, יימסר הנתון יחד עם המפמ"רית, נביא את זה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> הנה, המפמ"רית הגיעה. << אורח >> זאב אלדר: << אורח >> לא. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> לא? << אורח >> זאב אלדר: << אורח >> מפמ"רית לימודי חינוך היא ממונה על מסלול להכשרת הבגרות. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> ואיפה היא? << אורח >> זאב אלדר: << אורח >> לא נמצאת היום. לא חשבנו שזה חלק מהדיון. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> הבנתי. << אורח >> קריאה: << אורח >> חשוב רק להדגיש שהוא אמר שזה רק בחרדי ובערבי. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> לא, לא. חבר'ה, אני לא צריך פרשנויות על פרשנויות. בסדר? לא צריך. לא צריך פרשנויות. הם ימסרו נתוני אמת, מדויקים, אנחנו נגיב להם בהתאם ולא נשלול. ואגב, גם בת שלומדת במגזר הערבי יכולה לתת למגזר הערבי. ואם לא, אז היא יכולה לתת בערים מעורבות. ואם לא, עדיין ילד צורך חינוך וסיוע בלי שום קשר למוצאו, גזעו ומינו. << אורח >> קריאה: << אורח >> ברור, אבל הם לא תמיד לידינו. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> בבקשה, נציגת עיריית רחובות. << אורח >> עינת בניטה: << אורח >> תודה רבה על רשות הדיבור. שמי עינת בניטה, מנהלת המחלקה לגיל הרך בעיריית רחובות. ברשותך אני רוצה לפתוח בנתון. אנחנו סגרנו בתחילת השנה ברחובות שמונה כיתות תינוקות בעיר בגלל מצוקת כוח אדם וחוסר יכולת לתת מענה בגלל התקינה ובגלל שהצוותים שמגיעים כורעים תחת העול והעומס, בעיקר בכיתות האלה. מעבר לזה, מתוך 30 מסגרות שנדגמו, יש לנו 79 מסגרות מפוקחות, מאושרות, עם רישיון. אני אשתמש בכל השמות לטובת הוועדה. 32 מהן עם סמל וסבסוד ורישיון של משרד החינוך ומשרד העבודה. 30 מהן ענו לנו על שאלות וחסרות בהן למעלה מ-80 מטפלות. נכון לאוקטובר-נובמבר אני יכולה להגיד לכם שהמצב החמיר מאז. אני אומר שבסופו של דבר הוועדה לזכויות הילד היא ועדה שעוסקת היום במשבר כוח האדם במעונות. והמעונות הם מעונות שכוללים גם, ואני אסביר למה נורא חשוב שנסתכל על הפרטיים ועל המוכרים כאחד. בסוף כולם זקוקים לחינוך הזה, כמו שכבוד היו"ר אמר. 30% מהילדים שנמצאים היום בחינוך מיוחד על פי דוח ועדת שפירא מגיעים אליו אך ורק בגלל שהם היו במסגרות לא מיטיבות איתם. זאת אומרת שכוח האדם התחלף או לא היה מקצועי או לא היה מיטיב. אם לא נטפל וניתן מענה עכשיו אז אנחנו נמצא את עצמנו בבור עמוק יותר שהולך ומעמיק בכל שנה. אני רק אומר שבסופו של דבר לי בעיר יש 8,100 פעוטות. היום אני בקושי יכולה לתת שירות ל-3,500 מהם, כאשר למעלה מ-400 ילדים נמצאים היום בהמתנה לכיתות שנסגרו השנה. זאת אומרת יש לי כ-32 מסגרות, שמתוכן 26 כיתות לא נפתחו בגלל מצוקת כוח אדם. כל הנושא של יוקרה הוא כמובן הדבר שבעינינו צריך לשים תשומת לב אליו. אני שותפה לגלעד ולאופירה שהיו פה והציגו את המסמך של קרן. אבל אני רוצה גם להגיד משהו קטן על הסבסוד של משרד החינוך. משרד החינוך, קוצץ הסבסוד שסייע לנו בהדרכות ובהכשרות ב-200 מיליון שקלים. מ-10 שעות בחודש למעון שסייעו בהכשרה ירדנו לארבע. חשוב לי לומר לכבוד היו"ר ולכל הנוכחים, לחמש, נכון. כי ארבע פלוס supervision. ארבע בפועל, נכון, אנחנו משתמשים גם ב-supervision, את צודקת אורנה, סליחה. חשוב לי לומר לך, כבוד היו"ר, כשאנחנו לפני שנה וחצי ניגשנו למטפלת שהיא הייתה בת 56, אחת מהמטפלות הוותיקות, היא פנתה אלינו ואמרה הסיבה היחידה שהצלחתי לשרוד כאן עוד שנה היא כי הייתה לי תמיכה. הילדים היום, ההורים היום, בעיות ההתנהגות, גרמו לי לקרוס ממש תחת הנטל. בעלי אמר לי אל תישאר במקצוע בגלל המצלמות. בזכות הליווי וההכשרה והתמיכה תוך כדי עבודה שרדתי כאן עוד שנה. אנחנו קיצצנו להם את זה בלמעלה ממחצית, כשהן נאלצות להתמודד לבד בשטח. השטח בשווע לעזרה ואין לנו מה לתת. וזה כולל את כל המסגרות. תודה על רשות הדיבור. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תודה רבה לך. << אורח >> אורנה פז: << אורח >> אפשר לדייק בבקשה? << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> כן. << אורח >> אורנה פז: << אורח >> אנחנו קיבלנו את מעונות היום, כמו שאמרתי, ב-2022 עם 220 מיליון שקלים. שנה אחר כך קיבלנו 200 מיליון שקלים נוספים שהם לא בבסיס התקציב. את קוראת לזה סבסוד, אבל זה לא סבסוד. קיבלנו תוספת כזאת. עם פרוץ המלחמה התוספת הזאת נלקחה. תקנות החוק קובעות שעל מעון לממן ארבע שעות הדרכה חודשיות. בשנה שהיה לנו את ה-200 מיליון שקלים הצלחנו לתת 10 שעות וכרגע ירדנו לחמש שעות. זה עדיין מעבר למה שקובעת התקנה. חשוב להגיד שאנחנו מממנים את זה, המשרד. מי שצריך לממן את זה זה בעל המעון. המפעיל. ואנחנו, משרד החינוך - - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> את מי את מגדירה כמפעיל, הפרטי או המלכ"ר? << אורח >> אורנה פז: << אורח >> גם וגם. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> ומה עם אלה שמופעלים על ידי הרשויות המקומיות? << אורח >> אורנה פז: << אורח >> גם, גם. אותו דבר. ואנחנו מממנים גם את ההכשרה של 220 שעות, שגם זה בתקנות מי שמחויב לממן את השעות האלה הוא בעל המעון. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> למי אתם מממנים? גם לפרטיים? << אורח >> אורנה פז: << אורח >> לכל מי שיש רישיון. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> למה? אני שואל אתכם שאלה. << אורח >> אורנה פז: << אורח >> לכל מי שיש רישיון. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> לא יודע, אני שואל שאלה. תראי, אני רוצה רגע לומר לך משהו. בואי נדמה את זה רגע, להבדיל, לבריכות שחייה. יש בריכה לשירות הציבור של מועצה מקומית. ויש גוף הכשרות במשרד העבודה שרוצה לעשות השתלמויות והתמגנות משמש ופגיעות השמש, יעשה את זה מצילים ולמפעילי הבריכות ברשות המוניציפלית, מה שנקרא של המדינה. מי שיש לו קאנטרי פרטי אני לא אגיד לו בוא תביא את צוות העובדים שלך, אני אכשיר אותם ואני אעזור להם להיות מקצועיים יותר, אתן רווחה והשלמויות ואני לא יודע למה. אתה תעמוד בתנאים, כפי שמשרד הבריאות דורש. איך אתה עומד בהם, מה אתה משלם, זה שלך. אתה בעל הבית. אני לא מתחלק איתך ברווחים. << אורח >> קריאה: << אורח >> מסתכלים על הילד. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> סליחה, סליחה. סליחה, על הילד, מי שהחליט ובחר לפתוח עסק שבמהותו הוא חינוך, סליחה, לסיים. << אורח >> יניב בר אור: << אורח >> היום הן בוחרות לסגור ואתה תישאר ללא מעונות בגישה הזאת. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> לא, לא, לא. מי שעושה טובה שלא יפתח עסק. הנה, אני אומר לך. אני לא מכיר בן אדם שקם בבוקר ואמר מה אני הולך לעשות היום? אני רוצה להיות בעל עסק. אולי אני אפתח זה. לא, אני אפתח גן ילדים אני רוצה לעזור למדינה. << אורח >> דב שפלר: << אורח >> אדוני יושב-ראש הוועדה, אני כראש רשות אומר לך - - - << אורח >> יניב בר אור: << אורח >> אני אשמח להכיר לך. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> עושות המון. מי אדוני? << אורח >> דב שפלר: << אורח >> אני דובי שפלר, ראש מועצת אפרת ואני אומר לך יש לנו רשת אחת שמפעילה חמישה מעונות אצלנו. 27 מעונות פרטיים והן עושות לנו טובה, כי הרשת לא מצליחה לעמוד והרשת, למרות שאפשר לקבל בה הנחה - - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אתה יכול להיעזר, תקשיב אדוני. אני מתנצל שאני קצת פחות תמים. אני לא פגשתי, לא פגשתי מעודי בכלל התחומים מי שהחליט לפתוח עסק שבתכליתו היא להיטיב עם הזולת ולא משהו רע, קודם כל להתפרנס ולעשות את זה באופן מכובד. באופן כזה שיטיב עם הזולת גם. באופן כזה שהוא יהיה חלק מבניית דור העתיד. באופן כזה שהוא גם נעים לסביבה והוא שומר על סביבה ירוקה והכול. אבל המהות הראשונה שעומדת בבסיס ההחלטה לפתוח את אותו עסק היא בשביל להרוויח כסף. << אורח >> יניב בר אור: << אורח >> כבוד היו"ר, ההגדרה של עסק היא הגדרה לא נכונה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אל תספרו לי סיפורים אחרים. << אורח >> דב שפלר: << אורח >> אם לא היינו מסייעים להם - - - << אורח >> יניב בר אור: << אורח >> היא לא מתאימה בחינוך. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תשמע מכובדי, מה שמך? << אורח >> יניב בר אור: << אורח >> יניב בר אור. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> ואתה מייצג את הגנים הפרטיים? << אורח >> יניב בר אור: << אורח >> התאחדות מעונות היום הפרטיים, כן. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> התאחדות מעונות היום הפרטיים. אתה לא צריך להצביע כל רגע, אדוני, אתה לא בגן ילדים. תכף אני אתן לך. << אורח >> יניב בר אור: << אורח >> יניב בר אור מנכ"ל התאחדות מעונות היום. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> יניב, סליחה רק רגע, נלמד ביחד. אתה בעלים של מעון? << אורח >> יניב בר אור: << אורח >> אני בעלים לשעבר של מעון שעבד 15 שנים, כן. ונסגר בתקופת הקורונה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> ואתה עדיין מייצג את ההתאחדות. << אורח >> יניב בר אור: << אורח >> ואני עדיין מייצג את ההתאחדות, נכון. כי הן לא יכולות - - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> לא משנה למה, לא שאלתי למה. פגשתי כבר כמה מקרים כאלה. לפני 19 שנה פתחת את המעון? << אורח >> יניב בר אור: << אורח >> ב-2006. אשתי גננת, בוגרת אורנים עם תואר ראשון שרצתה - - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אין בעיה. מעריך את זה מאוד, מוקיר. שנייה. לפני 19 שנים, כמו שהערכתי, פתחת את המעון הראשון. << אורח >> יניב בר אור: << אורח >> אמת. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> כשפתחת אותו איפה פתחת אותו, באיזה מקום? << אורח >> יניב בר אור: << אורח >> בכרמיאל. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> בכרמיאל. לפני שפתחת אותו הלכת לראש העיר, אמרת לו אדוני ראש העיר, אני רוצה להיטיב עם הציבור, בוא תגיד לי מה הנושאים שאפשר להיטיב איתם? << אורח >> יניב בר אור: << אורח >> ואתה יודע מה אמרו לי? << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> כי אני הולך להשקיע, לא, לא, לא, שאלתי שאלה. << אורח >> יניב בר אור: << אורח >> אמרו לי תעשה מה שאתה רוצה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> שאלתי שאלה. האם אתה ניגשת לראש העיר ואמרת 'שלום, אני רוצה להיטיב עם הציבור על ידי פתיחת עסק' - - - << אורח >> יניב בר אור: << אורח >> ניגשתי לוועדת תכנון ובנייה, כן. לא לראש העיר עצמו, לוועדת תכנון ובנייה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> מה קשורה ועדת תכנון ובנייה? << אורח >> יניב בר אור: << אורח >> זה המקום שמעונות היום צריכים לגשת אליו אם הם רוצים לפתוח מעון בתוך - - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אם אתה כבר רוצה לפתוח מעון. << אורח >> יניב בר אור: << אורח >> נכון. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> לא אם אתה רוצה להיות פילנתרופ. הבנת? אתה רצית לפתוח עסק. והמסלול של לפתוח עסק מתחיל בוועדה לתכנון ובנייה, זה נכון, ברישוי עסקים. אבל אתה קודם כל רצית לפתוח עסק. אם לא חשבת שאתה הולך להתפרנס מזה לא היית הולך לפתוח אותו. לא פתחת אותו בשביל להוציא כסף מהכיס. פתחת כי רצית לקיים את משפחת ולעשות את זה בצורה - - - << אורח >> יניב בר אור: << אורח >> מעונות היום הפרטיים קיימים מאז קום המדינה במקום שהמדינה לא רצתה להיות שם. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> לא רלוונטי. << אורח >> יניב בר אור: << אורח >> לא, זה רלוונטי. ותרשה לי רגע - - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> לא, זה לא רלוונטי. << אורח >> יניב בר אור: << אורח >> תן לי רגע להשלים את הדברים בבקשה. אוקיי? בוא תפתח רגע את הראש גם לכיוון אחר. בסדר? אנחנו נמצאים כי המדינה לא רצתה להיות במקום הזה. והיום פועלים כ-2,400 מסגרות מסובסדות, מפוקחות, איך שתקרא להן, כי המדינה לא רצתה להיות במקום הזה. המגזר הפרטי נכנס לתוך הוואקום הזה ונתן מענה להורים כדי שהם יוכלו לצאת לעבודה ולעמוד בהתחייבויות שלהם. זה היה הבסיס למעונות היום. נכון להיום, מעון פרטי שלא מקבל את ההכרה מהמדינה הוא נאלץ לשלם כמו כל עסק. אבל אצלנו זה 70% שכר, 18% מע"מ, 30% מס ויותר. בסופו של דבר, איך שלא תהפוך את זה, אין שום קורלציה בין עסק שמזמין משהו מחו"ל בחמישה סנט ומוכר אותו ב-50 דולר לבין מעון פרטי, שיש לו תקרת זכוכית שהוא לא יכול לעבור אותה והוא צריך להעסיק עובדים והוא צריך לעמוד בכל מיני רגולציות. בסופו של דבר הגננת הזאת שאתה קורא לה מנהלת עסק, היא צריכה להוציא כסף מהכיס כדי לממן למדינה הזאת את החינוך של הילדים שלה. זה מה שקורה. וככל שהרגולציה הזאת מכבידה עליה היא נאלצת לסגור. אם אנחנו מדברים על שימוש חורג ואם אנחנו מדברים על עוד רגולציות כמו מצלמות. ואתה אומר למה מממנים? << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אתה נוגע פה בכשל אובייקטיבי שהוא מצריך בדיקה. אבל זה עדיין לא משנה את המהות. << אורח >> יניב בר אור: << אורח >> יש הרבה מאוד כשלים והרבה מאוד מכשולים שבגללם מעונות היום נסגרים ובגללם מעונות לא מצליחים להעסיק עובדים. כי אם הגננת בעצמה לא מצליחה לתת את השכר הראוי למטפלת שלה, אז המטפלת לא תבוא לעבודה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אוקיי. ברשותכם, תודה רבה. אני אתייחס לזה עכשיו בדברי הסיכום שלי. אנחנו נעבור לדברי סיכום. כן, בבקשה? << אורח >> חמדת קב: << אורח >> אני עו"ד חמדת קב, מנהלת קשרי ממשל בעמותת "אותי". העמותה הישראלית לאוטיזם. אני רוצה להביא את הזווית של מעונות היום השיקומיים באוכלוסייה הזאת. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אני נותן לך מקום לדבר. בדרך כלל לנציגי קשרי ממשל, מה שנקרא לוביסטים. << אורח >> קריאה: << אורח >> סליחה, היא בתך הארגון, היא עובדת בתוך הארגון. היא לא לוביסטית. << אורח >> חמדת קב: << אורח >> בטח שאני עובדת העמותה, חד משמעית. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> שאלתי. << אורח >> חמדת קב: << אורח >> עובדת העמותה. גם יש לי עבר ארוך כעורכת דין בלשכה משפטית במשרד הבריאות, אני מהשטח. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אוקיי. מכבד את בקשת רשות הדיבור שלך ונותן לך. רק אומר שאת מדברת על נושא בוער וחשוב מאוד ולכולם מדליק איזה משהו. אבל הוא לא חלק מהדיון. בסדר? אבל יש לך את רשות הדיבור. << אורח >> חמדת קב: << אורח >> תודה רבה. אני ביקשתי את רשות הדיבור כי ראיתי את הפתח שאתה נותן בעתיד כדי לחקור ולהעמיק. אז אני בדיוק נוטעת את הזרעים עכשיו. תודה לך על זה. יש הרבה כשלים בהפעלה של מעונות יום בעמותות ללא כוונת רווח, לא רק במוסדות פרטיים. למשל בעמותת "אותי". יש מצוקת כוח אדם נוראית. משלמים למדריכים בכירים יקרים יותר, כי המטפלים והמטפלות לא מגיעים. מעונות יום שיקומיים הם גם ככה גרעוניים. לעמותה יש מעונות יום שיקומיים פרוסים ברחבי הארץ, בדגש על פריפריה. ומדברים איתנו על קיזוז. מעונות יום שיקומיים לאוכלוסייה הזאת מקבלים את המימון משלושה מקורות: ממשרד הרווחה, מקופות החולים ומשרד הבריאות. ומכל כיוון מנסים לאכול עוד חלק מהעוגה. ממשרד הרווחה לא מזמן יצא מכתב שמבקשים להקפיד על מקסימום שעות ורק אז יינתן התקצוב. וקופת חולים כל שבוע שילד היה חולה מבקשים קיזוז מהתשלום. ואנחנו מדברים בתחום הזה על מגעים ולא על שעות עקיפות. זאת אומרת, מי שמכניס את היד לכיס זה עמותה ללא כוונת רווח, זה הכול תרומות, בשביל לתת הדרכה מקצועית, קשר עם ההורים, קשר עם מנהלות הגן. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> המשרד שהוא נמל הבית שלכם הוא משרד הרווחה? << אורח >> חמדת קב: << אורח >> משרד הרווחה, כן. משרד הרווחה ומשרד הבריאות. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> משולב עם משרד הבריאות. << אורח >> חמדת קב: << אורח >> כן, 14 שעות תב"מ ממשרד הבריאות ומשרד הרווחה. אנחנו באים עם שני כיווני מחשבה: אחד, תקצוב קבוע ולא מותנה בכל מיני ומיני תנאים. גם ככה אנחנו קורסים תחת הנטל, גם ככה כל מעונות היום השיקומיים האלה הם גרעוניים. ודבר שני, אני גם לא רואה פה נציגות של משרד הבריאות, יצאה אתמול סקירה - - - << דובר >> תמי ברנע: << דובר >> אני חייבת להגיד שהם נרשמו ולא הגיעו. << אורח >> חמדת קב: << אורח >> בסדר גמור. יצאה אתמול סקירה של ועדה שדנה במקצועות עוזרי בריאות. אז השאלה, אם הם היו פה אז הייתי שואלת איך זה ישפיע. זה פתרון שצריך לחשוב עליו ופתרון שיכול להיות שיוכל לסייע ולתת מענה. כמובן אם הוא יהיה איכותי ונצרך לשלל המקצועות הפרא רפואיים שנמצאים במצוקת כוח אדם חמורה מאוד. תודה רבה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> מודה לך. כן, מי גברתי? << אורח >> ליאור בר ניר: << אורח >> שלום, שמי ליאור בר ניר, אני עורכת דין במועצה לשלום הילד. אני רוצה להגיד דברים. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אנחנו חייבים להתכנס, על פי החלטת נשיאות הכנסת אני חייב כבר לסגור את הדיון. ואני רוצה גם לסכם ולתת אפשרות דיבור לראש הרשות שמכבד אותנו בנוכחותו. אז בואי נתכנס באופן ממוקד. << אורח >> ליאור בר ניר: << אורח >> בסדר גמור, זה יהיה מאוד קצר. קודם כל, ברכות על תפקידך החדש. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תודה. << אורח >> ליאור בר ניר: << אורח >> זכית פה בוועדה הכי חשובה בכנסת בעינינו. אני רוצה לחזק את הדברים של המשתתפים פה. הם כולם שחקנים חוזרים ומביעים שוב ושוב את המצוקה והמדינה חייבת להיכנס לאירוע ולהקצות משאבים. אלו הילדים שלנו. יש כאן מצוקה אקוטית. אלה זכויות של ילדים לחינוך, להגנה, לכבוד, לביטחון. אני מקווה מאוד שמהוועדה הזאת תצא בשורה. תודה ובהצלחה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תודה רבה לך. בבקשה אדוני. << אורח >> דב שפלר: << אורח >> שלום אדוני, שמי דובי שפלר, ראש מועצה מקומית אפרת. אני כאן כי אנחנו צריכים פתרונות. סיפרתי קודם על כך שיש לנו גם רשת מעונות של אמונה באפרת, שלטובת זה השגנו תקציבים בשנים עברו ובנינו מעונות. בנוסף יש לנו 27 מעונות פרטיים. לצערי הרב למרות שדרך רשת אמונה אפשר לקבל הנחות של אלפי שקלים בחודש ממשרד העבודה ובפרטיים אי אפשר לקבל ברובם המכריע, עדיין ההורים מצביעים ברגליים למעונות הפרטיים. אני חושב שהבעיה נמצאת בערך המקצוע. ערך המקצוע זה אומר שאנחנו חייבים למצוא דרך לעשות פרופסיה במקצוע הזה. למצוא דרך שבמקצוע הזה יעבדו, בעיקרון זה נשים, בעלות תואר ראשון. אני אספר מה קרה בעבר. פשוט אנחנו העסקנו בעבר נשים מהמושבים מסביב. לאחר מכן שהם עברו והתחילו ללמוד בעצמן, וברוך השם תופעה מבורכת שהיום גם גברים וגם נשים לומדים לתואר ואין אפליה בעניין הזה. לאחר מכן עברו לעבוד אצלנו מהמגזר החרדי, מהעיר הסמוכה. וגם הם ברוך השם, רבות מהן עושות תואר. ואנחנו נשארים בסופו של דבר בלי כוח אדם. אם היה לנו תואר למקצוע הזה היינו במקום אחר לגמרי. כמובן שתואר מחייב שכר אחר. אנחנו כרשות משתדלים לעשות מעבר לשעות שמשרד החינוך נותן לנו, אנחנו עושים השתלמויות למעונות הפרטיים. אנחנו לא חייבים. אנחנו לא גובים מהם כסף. אבל יש לנו עניין שהמעונות האלה, בגלל הביקוש הגבוה אליהם, יהיו מעונות כמה שיותר מקצועיים. בגלל שבסופו של דבר הם לוקחים את האחריות על רוב הילדים הקטנים שלנו. קודם כל מה שאמרה ד"ר יערה שילה מקודם על דור העתיק חשוב לנו. וכמובן גם הדבר המרכזי היום שמאפשר לשני בני הזוג לצאת לעבודה. אנחנו רוצים מדינה פעילה ויצרנית וכמובן שזאת הדרך ואנחנו מאוד נשמח שהבשורה שתצא מהדיונים בוועדה הזאת בעניין הזה זה פרופסיה של המקצוע והפיכתו למקצוע מבוקש עם תואר, עם שכר בהתאם לדרישות. תודה רבה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תודה רבה לכם. ברשותכם, נתפנה לדברי סיכום. אני מודה לכל מי שהטריח את עצמו והגיע. אני מודה למנהלת הוועדה, היועצת המשפטית, נציגת הממ"מ וכל הצוותים המקצועיים שסייעו בהכנת הדיון ובהתאמתו בהתאם להתפתחויות. פתחנו היום בדיון הראשון בנושא שאיתו אנחנו מתחילים את המשך שרשרת הדורות שלנו מילודה עד גיל שלוש. שמענו על המאפיינים השונים, הקשיים, האתגרים והכשלים. למדנו על ההבדלים בהגדרת העיקר בין פרטי לפרטי מוכר עם סמל וסמל לצורך סבסוד לבין מלכ"ר. אנחנו נחלק את האתגר כך: בראשית אנחנו מבינים שיש משבר בהיקף כוח האדם, בפרקי זמן ההישרדות שלו, בתהליכי השחיקה המואצים שלו ובקושי האובייקטיבי, באתגר האובייקטיבי לקלוט חדשים. אנחנו נזמין מהממ"מ מחקר שיבחן האם התופעות האלה מכירות במדינות ה-OECD, האם המעמד של המטפלות החינוכיות מוגדר אחרת. מה יחס השכר שלהן בממוצע השתכרות בהתאם למדינת המוצא. כך שאנחנו נאפיין באופן אובייקטיבי מהם הכשלים, נלמד תוך כדי הזמנת מחקר מותאם, האם הרגולציות המדוברות שחלקן חדשות הן הסיבה. ואנחנו נלמד את זה, כי אנחנו נרצה ללמוד מה קרה בתקופה המקבילה להחלת אותה רגולציה. כי אם המצוקה היא מצוקה בעקבות הרגולציה אנחנו נראה את השחיקה, הירידה וסגירת הכיתות בעקבות החלת אותן התאמות רגולטוריות. מעבר לכך, אנחנו מצפים לקבל ממשרד החינוך תוך חמישה ימי עבודה, נראה לי שזה די והותר זמן, את הנתונים המספריים לעניין התלמידות ותלמידים. מפולח על פי פילוח אוכלוסייה ואזור גיאוגרפי. אני אשמח לדעת האם יש תוכנית שילובם כחלק מהתוכנית הלימודית. מה דרך השתכרותם ומה אחוז הנכונות של אותן תלמידות ו/או תלמידים להשתלב בכך. הדיון הזה הוא דיון ראשון וראשוני. אנחנו נמשיך, נעקוב, נלמד. במידת הצורך אנחנו נזמן את המשרדים הרלוונטיים. אני אשמח לשמוע בעתיד גם כן את עמדת השלטון המקומי. איפה הוא רואה את עצמו בחלק מהמטלה ומהאתגרים. ואני מקווה שאנחנו נדע להגיע עם בשורות טובות. מבטיח שהנושא הזה חלילה שיהיה כאסקופה. אנחנו נלמד, ננטר, נחקור, נבקר. נגבש מסקנות ונפעל בהתאם. תודה רבה, הישיבה נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 14:17. << סיום >>