פרוטוקול של ישיבת ועדה הכנסת העשרים-וחמש הכנסת 2 ועדת החינוך, התרבות והספורט 23/03/2025 מושב שלישי פרוטוקול מס' 413 מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט יום ראשון, כ"ג באדר התשפ"ה (23 במרס 2025), שעה 14:30 סדר היום: << נושא >> 1. חוסר מענים נפשיים במערכת החינוך << נושא >> << הלסי >> 2. הצעה דחופה לסדר היום בנושא: "אלימות חמורה בבתי ספר יסודיים וכשל מערכתי בטיפול באירועי אלימות" << הלסי >> << הלסי >> 3. הצעה דחופה לסדר היום בנושא: "התמודדות מערכת החינוך עם תופעת החרם והשיימינג בקרב תלמידים" << הלסי >> נכחו: חברי הוועדה: יוסף טייב – היו"ר קטי קטרין שטרית חברי הכנסת: ירון לוי מוזמנים: אסף יונוביץ – עו"ד, מתמחה, יעוץ וחקיקה חוקתי, משרד המשפטים עומר שוהם – מנהל תחום בכיר מחוז דרום, המשרד לביטחון לאומי עינב לוק – מנהלת אגף בכיר, שירות פסיכולוגי ייעוצי, משרד החינוך מיכל אנגלרט – מנהלת אגף פסיכולוגיה חינוכית, משרד החינוך סיגל ראש – מנהלת בית ספר נווה דליה, ראש העין, פורום מנהיגים נמרוד בן נוח – מנהל בית ספר, ארגון מנהלי בתי ספר ליאור בר-ניר – עו"ד, אחראית תחום חינוך, עמותת המועצה לשלום הילד פנינה בן ארי – מתנדבת, עמותת טוב בלב לנוער דניאל עמירם – מייסד, ה.ל.ב, עמותה לשוויון בהורות יוסף פרטוק – סמנכ"ל אסטרטגיה, קרן ידידות טורונטו דוד אלבז – יו"ר ראש נוער הליכוד, ארגוני תלמידים ונוער אילת פלר מימון – מובילת תנועה אימהות בחזית אור שמיסיאן – יו"ר מועצת התלמידים והנוער הארצית עינב דלח – סגנית יו"ר, הנהגת ההורים הארצית דיאנה רחל דאבוש – חברת צוות מוגנות בהנהגת הורים, הנהגת ההורים הארצית אתי בן סעדון – יו"ר צוות מוגנות, הנהגת ההורים הארצית דיאנה רחל דאבוש – חברת צוות מוגנות, הנהגת הורים ארצית רויטל לן כהן – עו"ד, מנהלת קשרי ממשל, חברה בצוות המנהל, קואליציית הורים לילדים עם צרכים מיוחדים לאה רחל יעקב – מרפאה בעיסוק ויועצת התפתחותית, יו"ר מדברים אוטיזם ישראל יובל דרוקמן – מייסד פרויקט Shinuy IL בני פרץ – פעיל חברתי ישראל בולטון – אביה של מנדי בולטון ז"ל ה"ש – תלמידה בבית ספר דתי א"ב – תלמיד, בית ספר דמוקרטי מוזמנים באמצעים מקוונים: יפעת זיו – אם שכולה לילד שהתאבד, פעילה בתחום מאיר יצחק הלוי – חבר כנסת וסגן השר לשעבר ייעוץ משפטי: תמי סלע צח בן יהודה מנהלת הוועדה: אתי דנן רישום פרלמנטרי: מעיין שבתאי, איטייפ רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> חוסר מענים נפשיים במערכת החינוך << נושא >> << הלסי >> הצעה דחופה לסדר היום בנושא: "אלימות חמורה בבתי ספר יסודיים וכשל מערכתי בטיפול באירועי אלימות" << הלסי >> << הלסי >> הצעה דחופה לסדר היום בנושא: "התמודדות מערכת החינוך עם תופעת החרם והשיימינג בקרב תלמידים" << הלסי >> << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> צוהריים טובים. אני מתכבד לפתוח את ועדת החינוך, התרבות והספורט, כ"ג באדר התשפ"ה 23 במרס 2025, בנושא הצעה דחופה לסדר היום. המשך דיון של שבוע שעבר, התמודדות מערכת החינוך עם תופעות החרם והשיימינג בקרב תלמידים, של חברי הכנסת ינון אזולאי, נאור שירי ויצחק קרויזר. צרפנו הצעה דחופה לסדר אלימות חמורה בבתי ספר יסודיים וכשל מערכתי בטיפול באירועי אלימות, של חברי הכנסת טור פז, יוסף עטאונה וואליד אלהואשלה. חוסר מענים נפשיים במערכת החינוך, דיון לפי סעיף 111 לתקנון הכנסת, של ירון. כידוע ישיבת הוועדה מוקלטת ומשודרת לפרוטוקול וגם שידור הישיבה, יפורסמו באתר האינטרנט של הכנסת ויישמרו במאגר המידע של הכנסת. לאור העובדה שעלולים לעלות בישיבה נושאים הנוגעים לצנעת הפרט של קטינים, אנו מבקשים את כלל הגורמים כולל ההורים, להקפיד על שמירת פרטיותם ולהימנע מלחשוף מעבר לנדרש. אם יעלה דבר הנוגע לקטינות וקטינים המקשר אותם לבדיקה, טיפול או אשפוז פסיכיאטריים, לטיפול והשגחה של עובדים סוציאליים לפי חוק, לחלילה התאבדות או ניסיון התאבדות או הליך פלילי המתנהל בבית המשפט, חל איסור פרסום על הפרטים המזהים שלהם ולכן הם לא יצולמו, יוקלטו ולא יכללו פרטים מזהים שלהם בפרוטוקול הדיון. לאור האמור אני קובע כי בהתאם לסעיף 120 לתקנון הכנסת, ככל שתהיה בקשה מטעם חבר כנסת, שר או נציגו, או אם יעלה צורך לשם הגנה על קטין או חסר ישע, יימחקו מהפרוטוקול המפורסם לעיון הציבור, פרטים מזהים של דוברות או דוברים, קטינות או קטינים לבקשתם, או לבקשת משתתף אחר, אם העמדת הפרוטוקול לעיון הציבור עלולה לגרום להם נזק. ירון בבקשה. << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >> אנחנו בשליש חתימות, חוסר מענים נפשיים במערכת החינוך. בדיון הקודם משרד החינוך התחיל להציג לנו לגבי הנתונים של קול לכולם, המוקד הטלפוני לחרמות. אולי לפני, כשתמשיכו בהצגה של הדברים, אשאל אתכם האם לא היה נכון, לפני שיוצאים בהצהרות מאוד גדולות וחשובות של פרויקט שאמור לתת מענה לילדים ולבני הנוער, לעבות ולהכניס בחזרה את הפסיכולוגים ולגרום לכך שתהיה תקינה ליועצים חינוכיים. אין בדיוק הגדרה לתקינה של יועץ בבית הספר. ביסודי אנחנו יודעים שזה 1.7. ישנו מוקד טלפוני שמפנה ליועץ בית ספר ולפסיכולוג. אנחנו יודעים שישנו מחסור ב-30% כמעט בפסיכולוגים במערכת החינוך בשפ"ח. האם לא היה נכון יותר, לגרום לכך שאנחנו מחזירים את הפסיכולוגים ומגדירים את תפקידם, מעמדם של היועצים? עבודה ממש טובה, חייב ציין, גם ברמה האישית שאני פוגש. אנחנו יודעים שלמנהל בית הספר יש את הסמכות להחליט כמה שעות במהלך השבוע יהיה לייעוץ, וכמה שעות מורה יועץ כהגדרה, בתור מורה. אשמח לקבל את התשובות על זה וכמובן נתייחס לכל הנתונים שתציגו. הרעיון של המוקד הטלפוני הוא מעולה וטוב. מאחוריו צריך לראות בקצה של אותו אחד שעונה לאותו בן נוער או ילד שמתקשר, שיהיה מישהו שיטפל בנושא ולא יעביר אותו לדבר שגם כך אנחנו יודעים שחסר. לא לטיפול, ייעוץ פסיכולוגי ולא ליועצת בית הספר. תודה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> עינב, בבקשה. << אורח >> עינב לוק: << אורח >> (הצגת מצגת) צוהריים טובים. אני שמחה שאפשר להציג עכשיו לאט ובנחת. חשוב לנו להציג את הדברים על בוריים. כמובן אתייחס לכל הסוגיות שהעלית, חבר הכנסת. נגעת בסוגיות מהותיות, תשתיתיות, ונתייחס אליהן. ברשותכם נעשה את זה קצת מסודר ונגיע גם לשאלות. כפי שהתחלתי להציג בפעם הקודמת, התוכנית "קול לכולם" במהותה רצתה לתת מענה לסוגיות חברתיות רגשיות, להגביר את תחושת השייכות לבית הספר ולהתמודד במצבים של דחייה חברתית ומצבים של חרם, כשכמובן היא לא עומדת רק על המוקד. המוקד הוא דרך מסוימת לאתר ולאפשר לאנשים לפנות. יש לה רכיבים נוספים שקשורים בעבודה פרואקטיבית, מהותית בתוך מוסדות החינוך. פעילות חינוכית בכיתות זה הדבר המשמעותי, לדבר על הדברים בכיתות, לדון בהן ולבנות תוכניות התערבות רלוונטיות לכל מוסד חינוכי. התוכנית כוללת גם עבודה עם ההורים. אנחנו עובדים באופן צמוד עם הנהגת ההורים הארצית, יוצאים בהרצאות שבועיות להורים כי אנחנו חושבים שסוגיות השייכות, דחייה חברתית וחרם, זקוקים לכלים, לצוותים החינוכיים, להורים וגם לילדים. זו תכנית מורכבת, ארוכת טווח ולא רק מוקד יכול לתת את המענה אך הוא בהחלט דרך לאתר את האירועים ולהגיע אליהם. התוכנית, רכיביה, גם פרואקטיביים וגם ריאקטיביים. אלה כל הרכיבים, אתם יכולים לראות. אציג את הנתונים, אנחנו יכולים לראות כאן את הנתונים שהגיעו עד סוף פברואר. יש לנו נתונים שמתייחסים לכל הפניות שהגיעו למוקד. מגיעים למוקד גם אירועים רגשיים וגם אירועים חברתיים. אפשר לראות שמדובר במעל 600 מקרים בסך הכול. כ-400 בתחום החברתי, וכ-250 אירועים בתחום הרגשי. אפשר לראות כאן שהפנייה על פי שלבי חינוך, רואים ייצוג בהחלט ליסודי, חטיבת הביניים וחטיבה עליונה. זה הפילוח לפי שלבי החינוך ואפשר לראות מי הם הפונים. רוב הפונים הם הורים שמתקשרים בנוגע לקשיים של הילדים שלהם, הורים מודאגים שמבקשים עזרה וסיוע. גם ילדים, תלמידים ותלמידות מתקשרים למוקד. אני נחשפתי לכמה שיחות מרגשות שילדים פונים, מתייעצים, מבקשים עזרה. זה מעודד שילדים מתקשרים. עובדי הוראה אלה מקרים מועטים שפונים. גורמים חיצוניים מגיעים אלינו, עמותות או כל מיני גורמים שפונים. אלה המקרים שהגיעו עד פברואר. << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >> סליחה שאני קוטע אותך. ישנו פילוח גם לפני מגזרים? << אורח >> עינב לוק: << אורח >> כן. אין לי להציג את זה פה, אך יש. << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >> גם שפות, אמהרית, ערבית. << אורח >> עינב לוק: << אורח >> אני יכולה לבדוק. הכול מתועד במערכת CRM. << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >> השאלה אם אתם יודעים לתת מענה? << אורח >> עינב לוק: << אורח >> אנחנו יודעים. << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >> יודעים לתת מענה בכל השפות, לכל המגזרים? << אורח >> עינב לוק: << אורח >> כן. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> אחרים, עמותות? << אורח >> עינב לוק: << אורח >> לא. גורמים אחרים, פונים כל מיני. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> את יכולה להגיד לי בבקשה ולתת לי הסבר, מה אתם מגדירים פנייה רגשית, מה אתם מגדירים פנייה חברתית? << אורח >> עינב לוק: << אורח >> חברתי זה על כל הרצף בין תחושת שייכות, בדידות, יש לי חברים, פגיעות חברתיות, דחייה חברתית, חרם, כל הסוגיות החברתיות. יש ילדים שמתקשרים, חסרות להם מיומנויות חברתיות, אין להם חברים, לא יודעים איך להתנהל. לאו דווקא פגיעה חברתית אך כל הסוגיות החברתיות. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> זה ברור, מה הרגשי? << אורח >> עינב לוק: << אורח >> הרגשי אלה ילדים שעדיין מתקשרים בעקבות אזעקות, חוששים. ילדים שחוששים לישון בלילה בעקבות המצב במדינה, או דברים רגשיים אחרים. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> זה בעיקר במצב ביטחוני, או שיש דברים נוספים? << אורח >> עינב לוק: << אורח >> בעיקר אך ישנם עוד דברים. התקשר ילד לגבי משהו בדימוי עצמי שלו, דימוי גוף. כל מיני סוגיות אישיות שמתקשרים אליהן. הרבה מאוד גם בנושא של המלחמה, בעיקר לאחרונה שוב אנחנו רואים בעקבות האזעקות. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> אתם יכולים לדעת האם זה באזור מסוים? הורים מתגרשים, מצב כזה? << אורח >> עינב לוק: << אורח >> זה פחות אך ישנם מקרים בודדים, שמנו את הכול תחת הסוגייה של רגשי, גם לרגשי יש לנו פילוח. הוצאתי פילוח של החברתי. יש לי גם פילוח כזה על הרגשי. בגלל שדנו בסוגיות החברתיות, זה מה ששמתי כאן. גם על הרגשי יש לנו תתי קטגוריות. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> הרגשי לא פחות חשוב. << אורח >> עינב לוק: << אורח >> בוודאי. יש לנו פילוח גם כזה. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> כי ברגשי, אשמח לדעת באזור גיאוגרפי איפה זה מתמקד יותר. האם זה מתמקד צפון, דרום? האם מרכז? << אורח >> עינב לוק: << אורח >> קשה לנו להגיד את זה, מכיוון שחלק מהשיחות הן אנונימיות. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> זה אנונימי? << אורח >> עינב לוק: << אורח >> הרבה מהשיחות הן אנונימיות ואנשים לא רוצים לתת את הפרטים. גיל אנחנו שואלים, אחרת יהיה לנו קשה להתייחס, בכל גיל ההתייחסות היא שונה. אנחנו שואלים גיל, גם אם זה אנונימי. לעתים הם לא רוצים להזדהות מבחינת מיקום. מה שיש לנו, נוכל להציג. << אורח >> ישראל בולטון: << אורח >> סליחה, ישראל. זה מפריע לי אישית. ישראל בולטון, אני אבא של מנדי בולטון זכרונו לברכה. המספרים, הם 415 פניות כלליות ואז חלוקה. << אורח >> עינב לוק: << אורח >> לא. 600. << אורח >> ישראל בולטון: << אורח >> 415 רגשי. << אורח >> עינב לוק: << אורח >> חברתי. << אורח >> ישראל בולטון: << אורח >> חברתי. לפי הפניות, אלה 217 גורמי פניה וכאן ישנם 405. איך זה מחולק, מה הסדר? זה לא יושב לי בראש, מפריע לי. << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >> עשיתי את החישוב של מספר הפניות ויש פער. לי יצא 271 סך הכול פניות. << אורח >> ישראל בולטון: << אורח >> 271, נכון. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> עוד נקודה לפי הנתונים שציינת, מפריע לי. אם את שמה לב לנתונים שאתם חילקתם, 154 פניות של הורים ורק 87 פניות של תלמידים. זה אומר שהתלמידים לא פתוחים עדיין לסיפור. << אורח >> סיגל ראש: << אורח >> אני לא חושבת שהם יודעים. אנחנו מנהלי בתי ספר, אם יורשה לי. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> לא יודעים שקיים מוקד כזה? << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> קודם כל לא להתפרץ. להציג את עצמכם לפרוטוקול. קטי לא סיימה לדבר ועינב באמצע ההצגה. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> הנורה שדולקת לי, שכנראה בתוכניות הלימודים צריך לתת דגש ואפשר לעשות את זה לגבי פתיחות הילדים, לא רק המוקד, בכלל, פתיחות. אתן דוגמה. בקדנציה הקודמת דיברנו על בריאות הנפש ומניעת אובדנות, דיברנו על לשבור את הסטיגמה. מה זאת אומרת לשבור את הסטיגמה? לשבור את הסטיגמה שכבר לא מפחדים לדבר על בעיות שיש לי. אני לא מרגישה טוב, מרגישה שיש לי מתחים, דיכאון, לדבר. לא הגיוני שכשאדם הולך, שובר את הרגל והולך לאורתופד, כל הסביבה הקרובה שלו יודעת שהוא שבר את הרגל. אולי אתן משהו אחר, אולי לא חזותית. פצע בתוך העור והוא מגרד לדוגמה והוא הולך לרופא עור, הוא יכול להגיד את זה לכל הסביבה הקרובה שלו, שיש לו בעיה מאוד מטרידה והוא מגרד. למה כשישנה בעיה נפשית אנחנו לא מצליחים לדבר עליה? לכן הדגש הוא דווקא על תכנית לימודים בנוסף למוקד. הנתונים מפחידים כי אם בחודש וחצי זו הכמות, זה אומר שיש לנו בעיה מאוד קשה של נושא החרם והבריונות. << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >> הנתונים, מציגים אותם קצת באיחור. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> עד שפתחו, עד שהפרסומת עבדה, לוקח קצת זמן. << אורח >> עינב לוק: << אורח >> הנתונים כאן, מה-5 בינואר עד סוף פברואר. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> גם חודשיים זה הרבה. אנחנו מדברים על 668, זה הרבה. << אורח >> ישראל בולטון: << אורח >> אני חושב שזה מעט מדי, יחסית לכמות הקיימת. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> זה מה שאמרתי. מצד אחד זה הרבה. מצד שני אני בטוחה שאם הם היו פורקים את העול שיש להם בפנים והיו מדברים על זה בפתיחות, המספרים היו הרבה יותר גדולים. כאן מה שצריך זה שינוי בתוכניות הלימודים. אני זוכרת שכשאני הייתי מורה דיברנו על ציפור הנפש, לא יודעת עד כמה אתם זוכרים את התוכנית הזו. בטוחה שיש תוכניות נוספות, לא כל כך מעודנת כי אני זמן רב כבר לא במשרד. יש פה נורה אדומה שדולקת, מהבהבת לי. חייבים לשנות את תוכניות הלימודים או להוסיף לתוכניות הלימודים את הנושא של לדבר על זה, תדבר על זה. אתן לכם דוגמה קטנה, אנחנו, ביום שישי אין טלוויזיה וטלפונים, כלום. יושבים לארוחה, יושבים שלוש שעות ורק מדברים אחד עם השני. אתם לא מבינים, גדולים כקטנים, את הצורך בלדבר. << אורח >> ישראל בולטון: << אורח >> השאלה מי נמצא להקשיב להם? מי מעודד אותם לזה? << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> אנחנו מדברים עכשיו, עסקינן במוקד. אם עסקינן במוקד, צריכים לבדוק מה עוד צריך לעשות. כשאני פניתי למשרד החינוך, ואני חייבת להגיד לך כל הכבוד, קיבלתי ממך את כל הפירוט של מה שעשיתם בטווח של חודשיים. אהבתי מאוד כשכתבתם מה עוד אתם צריכים לעשות, כמו עדכון הפרוטוקול של השיחה והרחבת תהליכי הדרכה, בקרת איכות שיחות וכולי. יש לי עוד הרבה שאלות. כאן את צריכה לדפוק על השולחן למזכירות הפדגוגית ולהגיד, צריך להביא תוכניות לבתי הספר, אין מנוס, מגיל גן. אם הנכדה שלי אומרת לי, אגם לא מדברת איתי כי יש לי צמה ואין לי קוקיות, היא לא מדברת איתי. זה מטריד. אנחנו צריכים להבין שזה אפילו מגיל גן. צריך לדבר על ביחד. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אלה לא תוכניות רק, אלה שעות. זו משמעות אחרת לחלוטין ועינב יודעת שזקוקים לזה. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> אני גם כאימא וגם כסבתא, הייתי אומרת, חצי שעה פחות לשחק בארגז החול, ולדבר. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> קטי, כשיש לך שעה אחת בתיכון ושעתיים ביסודי ובחטיבות הביניים, זה לא מספיק כשמסתכלים על משבר כמשבר לאומי. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> צריך לעשות בקרה על מה שמלמדים בבית הספר. אני אומרת את זה לא מעכשיו. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> לחלוטין. צריך להוסיף שעות בקרה, אנשים, משאבים. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> עוד מ-2010 כשהייתי ראש מטה של שר החינוך, אמרתי שצריך לעשות בקרה. אני הייתי מורה, ישנן הרבה שעות שהייתי מוותרת עליהן וכן עושה את הדברים האלה כי הנפש של הילד חשובה מכל דבר. אם הנפש שלו תהיה פנויה, זה לא משנה אם הוא ילמד ארבע שעות מתמטיקה או שלוש שעות מתמטיקה, כי הנפש שלו תהיה הרבה יותר פתוחה ללמוד. כשהוא לא פנוי לא רגשית ולא שכלית, זה לא יעזור גם אם תתני לו 20 שעות מתמטיקה. << אורח >> אתי בן סעדון: << אורח >> נכון, אך מוקד לבד לא עוזר. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> זה מה שאמרתי עכשיו. << אורח >> אתי בן סעדון: << אורח >> אני מסכימה אתך. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תודה רבה. חברים, ניתן למשרד החינוך להמשיך להציג. לרשום הערות, כל אחד ידבר בתורו. << אורח >> עינב לוק: << אורח >> התחלתי להציג את המוקד אך כבר אעבור לתוכניות החינוכיות. אנחנו מתעדים ומתמללים את האירועים כדי שנוכל ללמוד מהם. כפי שציינת חברת הכנסת שטרית, עשינו תהליך מאוד מהותי בחודש האחרון, לטייב את המוקד, גם לראות שהאנשים שעונים אלה אנשים שיודעים לענות בסטנדרטים הגבוהים ביותר, וכשזה לא בסטנדרטים הגבוהים אנחנו לא מאפשרים את המשך ההעסקה. שינינו את הפרוטוקול. אני רוצה לשתף אתכם ולהגיד לכם שזה מוקד מיוחד. עד עכשיו הפעלנו מוקד רגשי. מה שאנחנו מכירים אלה מוקדים רגשיים שעוסקים בסוגיות שאנשים מתקשרים בעקבות מצוקה. כשאנחנו מקימים מוקד לחרם, אנחנו מחברים שני עולמות של ידע. גם איך נותנים מענה טלפוני, רגשי לפונה, אך בעיקר איך ממשיכים את המשך הטיפול כי זה לא דבר שבשיחת טלפון ולא דבר שבפגישה אחת אפשר לפתור. כיועצת חינוכית לשעבר, אלה תהליכים מורכבים, צריך לפעול בתוך המרחב החינוכי, איפה שמתרחשת הפגיעה, לייצר מערכות יחסים טובות יותר. לעשות תכנית מערכתית בית ספרית, תכנית כיתתית, תוכניות לקידום מיומנויות רגשיות. עבודה עם ההורים, עם כלל ההורים, עבודה מותאמת לגיל, לתרבות. אני מדברת רק על אירוע אחד שמגיע ושאנחנו ממשיכים ללוות אותו, כנראה ייקח הרבה זמן, הליווי. הקמנו, מעבר למוקד ולמי שעונה למוקד, צוות התערבות. מה זה צוות התערבות? הקמנו צוות שיש בו מדריכים מומחים בתחום, פסיכולוגים מומחים בתחום. ברגע שהפונה מסכים, מעוניין לא להישאר אנונימי ומעבר לשיחה, שגורם מקצועי יתקשר אליו, יצור אתו קשר, קשר עם בית הספר ויעזור לו ולבית הספר לבנות תוכניות התערבות, שם מתחילה עבודה מהותית. לא כל הפונים מעוניינים ומסכימים שנמשיך את התהליך. חלקם מהנסיבות שלהם. חלקם כבר חוו קושי עם בית הספר ולא רוצים המשך. עדיין אנחנו אומרים אין בעיה, אפשר להיפגש בשפ"ח, אפשר להיפגש עם גורם מומחה. כדי שנוכל לעשות עבודה מהותית, נשלח גורם מקצועי שיגיע למרחב של מוסד חינוכי שבו מתרחשת הפגיעה, כדי לעשות שם את השינוי. צריך להבין שזה תהליך ארוך ומורכב. << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >> מי זה הגורם המקצועי? זה חשוב. << אורח >> עינב לוק: << אורח >> בצוות ההתערבות יש מדריכים מומחים שזו ההתמחות שלהם ופסיכולוגים חינוכיים שמומחים בתחום של דחייה חברתית וחרם. הקמנו צוות, ישנו בכל מחוז צוות כזה, ונציגים ארציים. מהמוקד, מי שהסכים לצוות ההתערבות, מגיע למדריכה ארצית שמרכזת את כל הפניות, מווסתת את זה לצוותי ההתערבות ואנחנו ממשיכים ללוות. ביקשנו מצוות ההתערבות אחרי פרק זמן, לעשות מעקב, לראות האם חל שינוי? האם ישנם עוד צרכים שעולים? תנו לי לתאר את כל התהליך. אני מזכירה שמדובר במוקד שהתחיל לפעול לפני חודשיים ואנחנו לומדים מאירוע לאירוע, מדייקים ומתקנים. נשמח לשמוע כל מחשבה, כל הערה, כדי להמשיך ולדייק. הפרוטוקול השתנה, אנחנו עושים שיחות לקוח סמוי. עשינו מכוון, מהי שיחה מיטבית? ומדרגים. עושים הדרכות שבועיות לאנשי המקצוע שיושבים במוקד. לומדים מתוך אירועים, עושים סימולציות כדי לנסות לטייב וללמוד איך לעשות מוקד ברמה הגבוהה ביותר, בסטנדרטים הגבוהים, להגיע לקצה. לא כל המקרים, תקראו חלק מהמקרים. לא אקריא אך בחלק מהמקרים ההורים אומרים, אני לא רוצה שהילדים שלי ידעו שפניתי, לא רוצה שבית הספר. אני רוצה להישאר בעילום שם. אנחנו מכבדים את זה, גם מזמינים אותו לחזור אלינו ולבקש את אותה מישהי או מישהו שדיבר אתם כדי שיוכלו להיות עם רצף וגם לדבר עם פסיכולוג או מדריך מומחה שלא קשורים לבית הספר אלא זו ההתמחות שלהם, כדי שזה יהיה ארוך טווח. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> איך אתם יכולים לדעת שהטיפול אכן צלח? יש לכם אינדיקציה לדעת? << אורח >> עינב לוק: << אורח >> היכולת שלנו לעקוב אחרי משהו, הוא רק על המקרים שמגיעים לצוות ההתערבות. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> אליכם. << אורח >> עינב לוק: << אורח >> גם הצלחה זה דבר יחסי מכיוון שאנחנו מדברים על תהליך ארוך טווח. כרגע אנחנו מגדירים הצלחה כשבית הספר התגייס לתהליך, צוות ההתערבות שלנו הצליח להגיע ולייצר עבודה, ההורים והילד מרגישים שיש מי שרואה אותם ומנסים לחשוב איתם ועם הצוות החינוכי על פתרונות, על תחושה. זה אחד מהדברים שעושים חוויה מאוד גדולה ממה שאנחנו מבינים. הרבה פעמים זה לא רק הפתרון, אלא עוצרים רגע ורואים אותם, מנסים לחשוב יחד איתם. זה הדבר המהותי. תחושת השייכות היא לא רק מהפגיעה אלא מכך שאני מרגיש מאוד לבד ובודד וזה לא רק הילד פגוע, הוריו פגועים. החוויה שאתה לבד בסיפור הזה ויש מישהו שמגיע יחד אתך למערכת הבית ספרית כדי לתת מענה, כבר אנחנו רואים שזה עושה הבדל גדול בחוויה. נמשיך ונחשוב איך ללמוד, להגדיר מה היא הצלחה אחרי פרק זמן מסוים ולעקוב אחרי המקרים. זה מה שבאנו לעשות. << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >> אגף החינוך הרשותי מעורב בזה? << אורח >> עינב לוק: << אורח >> לא. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> שאלה מצוינת. << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >> האם מנהלי בתי הספר גם מעורבים בחשיבה הזאת? << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> שאלתי שאלה, אני מרגיש שהיא צפה בחדר. << אורח >> עינב לוק: << אורח >> אתייחס. מי שמעורב בזה הוא השירות הפסיכולוגי חינוכי, הוא חלק מהרשות המקומית, חלק ממחלקת החינוך, במידת הצורך הוא מערב. אני טיפלתי בשבוע שעבר באופן אישי בשני מקרים שהשלטון המקומי היה הכרחי, הרשות המקומית הייתה הכרחית. עירבנו אותה בתהליך וכמובן שזה תלוי בתוך האירוע עצמו. אין ספק שצריך לעשות עוד, להרחיב את השותפויות עם כל - - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> כמה אירועי התערבות כאלה מבין כלל האירועים, יש? << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> חברים, תרשמו. << אורח >> עינב לוק: << אורח >> אסיים להציג ואשמח להגיב. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> רק על אירועי התערבות, כי היא דיברה על זה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> רשמי את השאלה. ישנן שאלות מהותיות, זה צף, אני שאלתי. אני רוצה לתת לעינב להמשיך, לא הספקנו בפעם הקודמת. כל השאלות, ההערות, יתקבלו בברכה. כולם ידברו, בעזרת השם. << אורח >> עינב לוק: << אורח >> אפשר לראות כאן את המענים העיקריים. כמו שתיארתי, מדובר על תהליך ארוך, כמובן במידה וההורים מעוניינים והילדים מעוניינים. הוא כולל עבודה עם הילדים, עבודה עם ההורים, גם בניית התערבות כיתתית, בית ספרית. מענה על ידי השירות הפסיכולוגי, מענה על ידי הייעוץ החינוכי. יש לנו הרבה מאוד קבוצות ילדים שמעוניינים להיכנס לקבוצות רגשיות, לחזק את המיומנויות החברתיות שלהם, זה דבר שאנחנו רואים בו הצלחה גדולה. ילדים שנכנסים לקבוצות כאלה משפרים את המיומנויות, היחסים, את איך הם מגיבים למצבים חברתיים. לא כל זה דחייה חברתית וחרם. הרבה מאוד מצבים הם יותר מצבים חברתיים ולכן אחת המשימות היא לחזק את המיומנויות החברתיות והדינמיקה החברתית. אנחנו יכולים לראות את התוכניות, ריכזנו כאן - - - << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> רגע עינב. בכל מה שאת עכשיו מראה, יש גם את הסקטור החרדי והערבי. לפחות בחרדי, פחות בערבי, ברגע שמישהו מאיים להתאבד, זה יכול להשפיע אחר כך על השידוך של המשפחה. אני לא רואה בנושא הזה של החרדים פעילות יוצאת דופן. << אורח >> ישראל בולטון: << אורח >> אני מוכן להרחיב על זה. אנחנו מקימים כעת עמותה שתיקרא החברים של מנדי. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> אבל זה לא הפתרון רק עמותה. הפתרון צריך לבוא גם ממשרד החינוך. שהפיקוח יקבל הוראות להסתכל על דברים, להדריך. << אורח >> ישראל בולטון: << אורח >> אני מחזק אותך. כרגע אין משהו בציבור החרדי. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> אני מכירה לפחות שני מקרים של תלמידות שאיימו בהתאבדות וסולקו מהמוסד. כדי שלא ידבק לנו, בואו נסלק אותן מהמוסד. << אורח >> ישראל בולטון: << אורח >> זה לא רק במגזר החרדי. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> השאלה היא, האם יוצאות גם הנחיות למגזר החרדי? << אורח >> עינב לוק: << אורח >> כן. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> צריך לשמור על הילדים האלה וצריך לטפל בהם. לא ייתכן שהפתרון של המוסד, שמקבל תקציבים ממשרד החינוך, לא הגיוני שהפתרון יהיה בואו נוציא אותן מבית הספר ואז אנחנו מוציאים את הבעיה מאתנו. זה נושא שחייבים לדבר עליו אדוני היושב-ראש, שתלמידים רבים מוצאים את עצמם מחוץ למוסד כי הם אמרו שיש להם מצוקה נפשית כזו או אחרת והם לא מטופלים. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> זה לא רק בחרדי. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> אני יודעת אך בחרדי זה מאוד בולט. << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >> אני חושב שזה חוצה מגזרים. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> שם יש את הפחד תמיד מהסכין, מהחרב. בבתי הספר הממלכתיים - - - << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> לכל קבוצה ישנו פחד אחר. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> זה נכון. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> התופעה קיימת לצערי. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> אנחנו צריכים להציל את הנשמות האלה, זה חשוב מאוד. להגיד לנו מה במגזר החרדי. << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >> כבוד היושב-ראש, לא הבנתי, ומאוד חשוב לי להבין מאחר ואני אוהב להבין דברים. האם צוות ההתערבות הוא חלק מהשפ"ח וחלק מהמורים בבית הספר? הבנתי שישנו צוות התערבות בנפרד. אני רוצה להבין כי במצגת זה קצת מראה לי באופן שונה. << אורח >> עינב לוק: << אורח >> אסביר, לכל בית ספר וכמו שאתם יודעים, ישנה יועצת חינוכית בהיקף כזה או אחר. יש שפ"ח ברשות. << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >> ברוב בתי הספר. << אורח >> עינב לוק: << אורח >> אדייק את דבריי. ברוב בתי הספר ישנה יועצת חינוכית וישנו שירות פסיכולוגי ייעוצי וכמובן הם הגורם החינוכי שאמור לטפל. הקמנו צוות התערבות ארצי, יש נציג בכל מחוז וצוות ארצי שמרכז את האירועים, מפנה אותם לצוות ההתערבות במחוזות ודואג שתהיה התערבות בתוך מוסדות החינוך. אנחנו מנהלים את הצוות הזה, אחרת לא יכול להיות לנו מעקב למה שיקרה. << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >> השאלה ששאלתי בתחילת הדיון והתשובה שקיבלתי לא מסתדרת לי כי זה בדיוק מה ששאלתי. האם המוקד הזה בשרשרת שלו, מוביל לזה שהיועצת הבית ספרית והפסיכולוג של אותו בית ספר יטפל במקרה? והתשובה היא כן, מהתשובה שעכשיו אני מקבל. << אורח >> עינב לוק: << אורח >> אני מסבירה. באופן עקרוני, ואני חוזרת למה שניסיתי להגיד על מורכבות האירוע. כדי שיהיה טיפול מיטבי בילד זה צריך לקרות בתוך המרחב הבית ספרי על ידי ההנהלה, צוות בית הספר וגורמי הטיפול בתוך המוסד החינוכי. במקרים שזה הגיע למוקד מתוך חוויה של הילד והוריו, שהמענה שקיבל בתוך בית הספר אינו מספק, אנחנו מפעילים את צוות ההתערבות כדי שיוכל להיפגש עם ההורים, לדאוג שיקבל מענה בשפ"ח וגם להנחות את צוות בית הספר. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> עינב, העומס עובר לבית הספר. ניסינו להוציא את זה מבית הספר, אז העומס חוזר לבית הספר. << אורח >> אתי בן סעדון: << אורח >> ללא שעות וללא משאבים. << אורח >> אתי בן סעדון: << אורח >> זה לא רק עניין של עומס. לפעמים בית הספר יודע, מאפשר ושותק. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> זה החלק השני של החוק שלי, שהיינו צריכים להוסיף את הפונקציה שרציתי ואתם לא הייתם איתי עינב. << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >> מדריכי מוגנות, על זה באתי לדבר. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, אם אתה זוכר החלק הראשון של החוק שלי זה הקמת המוקד. החלק השני זה שתהיה פונקציה שתשב בבית הספר ותטפל רק בנושא הזה. לא היועצת, ליועצת יש בעיות נוספות. היועצת של בית הספר עמוסה עד לכאן. גם לפעמים זו חצי משרה, רבע משרה. זו לא הפונקציה הנכונה לטפל בזה. << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >> זו הפונקציה הכי מתאימה. << אורח >> עינב לוק: << אורח >> זו הפונקציה של בעלת ההכשרה, הידע והמומחיות בתחום. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> חייבים למצוא פתרון נוסף כי זה עומס, יש לה עומס. בית ספר של 1,000 ילדים, של 600 ילדים. אני מסתכלת על אחותי שהיא מנהלת בית ספר, יש לה מעל 700 ילדים, ישנה יועצת אחת. יש לה ילדים לנישואים מעורבים, יש לה ילדים עם בעיות של גירושים, עם בעיות של זהות, וגם מבקשים ממנה ללמד, מעבר לזה גם ללמד. << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >> הדיון לא עוסק רק במוקד, הוא עוסק גם בחוסר מענים נפשיים במערכת החינוך. << אורח >> סיגל ראש: << אורח >> למה לא מעבירים את רשות הדיבור גם לאחרים? << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אנחנו ניתן את רשות הדיבור. אני רוצה שמשרד החינוך יציג את הדברים. תרשמו את השאלות, כל אחד ידבר בתורו. מה הבעיה לרשום שאלה? << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> מתקיים פה דיון פנימי. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> זה לא דיון פנימי, אנחנו חברי כנסת, זה התפקיד שלנו. << אורח >> עינב לוק: << אורח >> תיכף מיכל תשלים את דבריי, מנהלת אגף פסיכולוגיה. היה לנו חשוב להציג כאן גם את התוכניות שמתקיימות במערכת החינוך. אספנו את הנתונים, ההיקפים. אנחנו רוצים לראות יותר ויותר היקפים של מוסדות חינוך שמפעילים את התוכניות. אתן כמה דוגמאות, התוכנית הבסיסית, הכוחות שבדרך, זו תכנית כישורי חיים החדשה. יש בה תכנים לכל שלבי החינוך. יש לנו תכנית שנקראת גיבורי אל. אל ב-א'. אל תעמדו מהצד, אל תפגעו. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> כוחות שבדרך, פועלת גם ברשתות? << אורח >> עינב לוק: << אורח >> פועלת בכל מערכת החינוך בהיקפים כאלה ואחרים. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> הגיבור הוא זה שבא לדווח. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> השעה השבועית הזו פועלת גם ברשתות? גם במוכשר? << אורח >> עינב לוק: << אורח >> כן. זו תכנית שמופעלת. ישנו חוזר מנכ"ל שמחייב להפעיל את התוכנית הזו, תיכף אראה את התכנים. << אורח >> אתי בן סעדון: << אורח >> זו הכוונה לכישורי חיים ומפתח הלב. << אורח >> עינב לוק: << אורח >> קישורי חיים החדשה, נכון. ישנה תכנית שנקרא גיבורי אל, מי שמפעיל אותה הם תלמידים כי אנחנו חושבים שלא רק המורים צריכים להיות אלה שמפעילים תוכניות להגברת תחושת השייכות, החברות ומניעת אלימות, אלא גם תלמידים. תכנית שנקראת גיבורי אל, פועלת במוסדות חינוך, בכמה מוסדות חינוך. קבוצות רגשיות לתלמידים בהיבטים של מיומנויות. זה מה שהיא פועלת, אנחנו עסוקים עכשיו בהרחבה. אני מראה לכם את ההיקפים והשאיפה שהיא תופעל בכמה שיותר. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אשמח לקבל את המיפוי, איפה הם עובדים? כמה בפריפריה, כמה על פי מחוזות, באיזה רשויות? << אורח >> עינב לוק: << אורח >> הכשרנו אנשי מקצוע להפעיל קבוצות רגשיות, לחזק את המיומנויות החברתיות של תלמידים. יש לנו למעלה מ-5,000 קבוצות רגשיות שבכל קבוצה בין חמישה עד שמונה ילדים שמשתתפים בתוכנית. ישנן הרבה מאוד תוכניות בגפ"ן שעוסקות בסוגיות חברתיות ורגשיות בהיבטים חברתיים. מיפינו, בהיבטים שעליהם אנחנו מדברים, אתם יכולים לראות את ההיקפים ותוכניות, מספר בתי ספר שמלווים בהדרכה, בהיבטים של מניעת אלימות, דחייה חברתית וחרם. אלה מספר בתי הספר המלווים בהדרכה. פיתחנו כלים חדשים שניתן להשתמש בהם. כלי אחד פועל, הרבה מאוד שנים שאנחנו מעבירים אותו. פיתחנו כלי חדש יחד עם ה-ראמ"ה, שנקרא מה נשמע, מורה יכולה להעביר את השאלון הזה, עם עשר שאלות פשוטות שהילדים עונים איך הם מרגישים בכיתה, מה מצבם. הוא אנונימי אך הם יכולים לכתוב למורה משהו שאיננו אנונימי והיא יכולה לראות מה תמונת המצב שלה בכיתתה, בנפרד מהכלי. זה כלי מיפוי חדש, מתשפ"ד. ברגע שהיא מקבלת תמונת מצב, זה מפנה אותה לכלים ולתוכניות שהיא יכולה להשתמש בהם בהתאם למיפוי הכיתתי. יש כמובן את שאלון העוגן שממלאים אותו הצוותים החינוכיים. יש לנו מיפויים ארציים, גם שאלון ראמ"ה, גם שאלון של HBSC, שמדבר על בריאות נפשית ובודק היבטים שונים. אנחנו בודקים כל הזמן, לא רק את מצבי הפגיעה אלא את תחושת השייכות. הציפייה של כולנו כאן, לא רק למנוע מצבים של דחייה ולא רק לאתר מי מרגיש דחוי אלא נהפוך הוא. אנחנו רוצים לדאוג שהילדים ירגישו במדינת ישראל שרואים אותם, שתחושת השייכות שלהם למוסד החינוכי, לחברה, לבית הספר, היא גבוהה, ולכן זו המשימה. לצד זה לטפל באירועים של תלמידים שמרגישים מצבים של דחייה. יש כאן את כל הנושאים שנלמדים בתוכנית הכוחות שבדרך, לפי שלבי החינוך, לפי השלב ההתפתחותי. כל שיעור מופיע לממלכתי, ממלכתי דתי, חברה ערבית וחרדי. כל השיעורים בהתאמה תרבותית ובהתאם לשלב ההתפתחותי. אתם יכולים לראות את כל הנושאים לפי שלבי החינוך. << אורח >> מיכל אנגלרט: << אורח >> אני רוצה להתייחס להיבט המקצועי כשרואים מי צריך לטפל בילדים ובחוויית הדחייה. כמו שעינב הדגישה, צריכים לעבוד בו זמנית בחיזוק השייכות של כל ילד לכיתה שלו. שכל ילד ירגיש שיש לו חבר אחד לפחות שרואה אותו. שהמבוגרים המשמעותיים שאלה כל המורים שנמצאים בכיתה, במיוחד מחנכת הכיתה אך לא רק. ישנם ילדים שדווקא ישנו מורה אחד אחר, מקצועי, שהוא זה שעבורו הוא עוגן משמעותי וצריך לחזק את הקשר אתו. כששאלתם חברי הכנסת, הנושא של להחזיר את המקרים שגם מגיעים למוקד, לבתי ספר, יש לזה ערך עליון. תהליך העבודה הוא מערכתי כשהכוחות הפנימיים שזה המוסד החינוכי, מנהל בית הספר, הכוחות של בית הספר, צריכים לעזור לאותו תלמיד ולהורה שלו, להרגיש שייך לקהילה ממנה הוא מגיע. גם לרשות המקומית אך גם לקהילת ההורים שזה חלק משמעותי בחבירה שלנו להנהגת ההורים, זה מה המשמעות כשישנו חרם, בעבודה גם עם הורי הכיתה, הורי בית הספר כדי למגר את התופעה הזו. לכן כל הסיפור המערכתי והכוחות של היועצת, הפסיכולוג מהשפ"ח, גם אם אין פסיכולוג בבית הספר, ברגע שיש לנו מקרה של חרם או מקרה קשה, השירותים הפסיכולוגים החינוכיים יודעים להתגייס ולהצטרף כמענה קודם כל מערכתי. בתוך המענים הטיפוליים, משרד החינוך הקצה כמו שאתם יודעים, בשנת 2024 סלי תגבור למענים רגשיים כוללים, גם למצבים של תחושת שייכות וגם בשל המלחמה. בשנת 2024 הוקצו 1,200 סלים שאלה 48 שעות של מענים פסיכולוגים. אנחנו עכשיו יוצאים עם עוד 600 סלים עד סוף שנת הלימודים, זה יקנה עוד 24,000 שעות של סלים תוספתיים שיתגברו את המענים. יש את הבשורה הטובה, אני חייבת להודות גם לכם, חתימת הסכם השכר ב-13 במרס, שבו אני רוצה להודות לשר החינוך ולמנכ"ל שהיו שותפים מלאים בכך שהפסיכולוגים החינוכיים. << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >> שר הבריאות גם. << אורח >> מיכל אנגלרט: << אורח >> שר הבריאות, שר האוצר, ההסתדרות. כל השותפים, היו הרבה מאוד שותפים, זה עלה בכמה וכמה דיונים גם בוועדות שהייתי נוכחת. כולם ביחד חברו להבנה שהפסיכולוגיה הציבורית זה אחד הדברים החשובים ביותר להשקיע בהם למען ילדי ישראל. אנחנו שמחים שגם אנחנו, הפסיכולוגים החינוכיים, כחלק מהמערך הזה, ישנו הסכם שכר שווה וזהה. לכן אנחנו מקווים שהסכם השכר, רק לפני כשבוע הוא נחתם, יביא לגיוס חזרה של פסיכולוגים שאינם עובדים בשירות הציבורי, חזרה. לשמר את העובדים ולהגדיל את המשרות. אנחנו קוראים לפסיכולוגים להתגייס ולקחת חלק במהלך הזה. אנחנו מקווים מאוד שזה יישא פרי. גם סלי התגבור שאלה מענים תוספתיים וגם הסכם השכר, מקווים שאלה שתי תוספות מאוד חשובות, שירחיבו את המענים. בתוך זה אנחנו צריכים לדעת, זה נאמר גם פה קודם. זה לא שכל ילד צריך פסיכולוג. כל ילד צריך שיראו אותו ויתנו לו מענה מותאם ותואם. חלק מהנורמה זה לדעת איך אנחנו מגייסים את כל צוות המורים, התלמידים, הנהגת ההורים, מועצת התלמידים בתוך בית הספר, כדי שיהיה אקלים חיובי מיטבי בתוך בית הספר, כדי שכל ילד בכל מוסד חינוכי ירגיש שייך וחלק. זו משימה לאומית של כולנו. << אורח >> עינב לוק: << אורח >> להוסיף לדברי מיכל, התגבור שיש לנו השנה אלה 5,000 שעות ייעוץ חינוכי במערכת, שתוגברו השנה במוסדות החינוך. 600 סלי תגבור שיפורסמו ממש השבוע למענים בשירותים הפסיכולוגים תוספתיים לאירועים מורכבים, למצבים מורכבים, לשפ"חים. אלה 600 סלי תגבור עד סוף אוגוסט, יפורסמו השבוע. כל המענים האלה ביחד, נוסיף אותם כמשאבים תוספתיים לשוטף. אנחנו מודעים שקיים פער בין צרכים למענים. התקציבים התוספתיים האלה מיועדים למקרים המורכבים ולאזורים שבהם נדרש מענה תוספתי. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תודה רבה. נעשה סבב שולחן, שלוש דקות לכל אחד. נא להקפיד על הזמן כדי שכל אחד יוכל לדבר. מועצת תלמידים והנוער הארצית, אור, יעל או שניכם. << דובר >> אור שמיסיאן: << דובר >> שלום לכולם, צוהריים טובים. אני שמח להיות בדיון על נושא כל כך חשוב. אני אור שמיסיאן, בן 18 מפתח תקווה, סגן יושבת-ראש מועצת התלמידים והנוער הארצית. נתחיל מהסוף, קראתי את דף המידע של הממ"מ, של מרכז המידע. 4% מכל התלמידים במדינת ישראל לפי דף המחקר, תקנו אותי אם אני טועה, חווים חרם. זה נתון מזעזע וצריך להדיר שינה מעיניי כולנו. בסטטיסטיקה פשוטה ישנם כאן 25 הורים סביב השולחן הזה, זה אומר שיכול להיות שאחד או יותר מהילדים - - - << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> פשוט מאוד. קח מספר תלמידים במדינת ישראל ותוציא מזה 25%. אתה מגיע ל-500,000 או 600,000 ילדים. זה הרבה. << דובר >> אור שמיסיאן: << דובר >> אם דיברנו על 600 פניות בחודשיים של המוקד, אמנם זה הרבה, אמרת חברת הכנסת שטרית. זו טיפה בים וזה מה שמטריד. היוזמה של המוקד קול לכולם היא מבורכת. שמחנו ואני שמחתי באופן אישי להיות הפנים שלה בפרסומת היפה שיצאה אך זה לא הסוף. לגבי המוקד והסערה שהייתה סביבו וגם בתחקירים שפורסמו, גם אנחנו ערכנו בדיקה סביב המוקד, נתקלנו במספר מקרים שראינו התנהלות לא מקצועית מבחינת המוקד. מהר מאוד הרמנו טלפון למנכ"ל המשרד בנושא והייתה לנו שבוע שעבר ישיבה גם עם נציגי השפ"י אצל מנכ"ל משרד החינוך. שמחנו לראות את השיפור במנגנון. עינב, הצגת גם עכשיו. הנקודה המהותית שצריך להבין זה איך יוצאים מרמת השיחה לתוך בית ספר? איך הופכים את השיחה שהגדרנו אותה כשיחה טובה, שהגדרנו עבור התלמיד מה הוא יכול לעשות כדי לשפר את המצב, מה משרד החינוך יכול לעשות, איך משרד החינוך יכול לשלוח את היד הארוכה שלו ולהגיע לתוך בית ספר? להלן קרי, צוות ההתערבות שהמוקד בנה. חשוב מאוד לחזק את הצוות הזה, לראות איך אפשר להגיע דרכו לתוך בית הספר. לגבי המספר הקטן של התלמידים ביחס לסך הפניות שתלמידים פנו למוקד, אנחנו נשמח לעבוד על עוד קמפיין שיגיע גם לתלמידים עצמם כדי שיוכלו לפנות למוקד עצמו, זה משהו שצריך לחזק. התלמידים צריכים להרגיש בנוח, לדבר, לפנות למוקד, זה כלי נהדר. צריך להבין, המוקד הוא טיפה בים. במצב אידיאלי, הם הולכים לתרחיש האידיאלי, הוא לא צריך להיות. הוא המוצא האחרון. המוקד מגיע במקרים שהתלמיד מרים ידיים ואומר טוב, בית הספר לא עזר לי, אני צריך את משרד החינוך, את המדינה שתבוא ותעזור לי, הקטן. מכאן גם האחריות שמוטלת על מי שיושב במוקד עצמו, לענות ולתת מענה אמין ומהיר לכל אחד שפונה. יחד נמשיך להילחם בתופעה הרעה הזו ונקווה לבשורות טובות בקרוב, כמה שיותר מהר. תודה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תודה רבה. יובל דרוקמן בבקשה. מייסד פרויקט Shinuy IL. << דובר >> יובל דרוקמן: << דובר >> תודה לך יושב-ראש הוועדה, לחברי הכנסת שכיבדו אותנו כאן בנוכחותם. ישנו פרויקט יחד עם עוד שני שותפים, דניאל נאור שמתגורר בטקסס ועלה היום בזום, ומירב זילפה, אנחנו במקור מהעיר מודיעין. אני מייצג כאן פורום הרבה יותר רחב, פורום ארגוני המאבק בחרמות. הנהגת ההורים הארצית חברה בו. ישראל היקר, כנפי דרור, עוד רבים וטובים. מבלי לגזול מזמנם של אחרים הייתי רוצה להעלות כמה שאלות חשובות. בראש ובראשונה איך אנחנו מגדירים טיפול? זה מאוד קריטי. איך אנחנו מגדירים טיפול ואיך אנחנו מודדים את האפקטיביות שלו? צריך להיות אינדיקטור. העומס על היועצות שדובר עליו רבות, צריכים להגיע לדרך שכן תאפשר טיפול. כולם עושים את זה בקו החד, מיישרים קו. צריך להיות סנכרון מסוים בין בתי הספר, צוותי החינוך לבין משרד החינוך. עד כמה משרד החינוך, שאלה שצריכה להישאל לדעתי, מוכן להתערב במקרה הצורך, להתערב במקרים ולסייע באופן אישי ופרטני הרבה מעבר לפיקוח, לאותו ילד או ילדה שעוברים דחייה חברתית. מה כולל אותו מעקב אחריהם? מניח שזה לא מסתכם בתזכורת אלא שזה הרבה מעבר לזה. שווה לשקול עירוב של מנהלי החינוך, מאוד משמעותיים ברשויות המקומיות, ובכלל הצורך במדיניות אחידה לכולם. דובר על זה בעבר, גם החקיקה שחברת הכנסת שטרית העלתה, מדיניות אחידה לכולם תקל על כל הגורמים. גם הנושא של חובת דיווח שדובר עליו בעבר יכול לעזור. בעיקר כמו שאור העלה, הילדים צריכים להרגיש שהנושא, לא רק ברור ופשוט להם אלא גם שהם סומכים על מערכת החינוך. לפעמים יכול להיות מורה, בנוגע לחקיקה שדובר עליה, אפילו מקצועי בבית הספר. אני לא מזלזל חלילה בהכשרה, אני בן למורה. גורם בבית הספר שהילד סומך עליו יכול לעשות פלאים. אם יתקבלו פידבקים טובים בנוגע לפעילות המוקד ולגם לפעולות הנוספות. תודה רבה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תודה רבה. עינב בבקשה, הנהגת ההורים הארצית. << אורח >> אתי בן סעדון: << אורח >> אני אתי, יושבת ראש צוות מוגנות בהנהגת הורים הארצית. אתחיל בכמה דברים שאני מתחברת מכולם, שחשוב להגיד. ילד שפנוי רגשית יהיה פנוי ללמידה. ילד צריך לדעת ששומעים אותו, מאמינים לו. לא תמיד ישנם אנשי צוות שיש למי לפנות. גם ברמת הכמות פניות שהיו, חלקן נובעות מכך שהילדים לא מכירים, לא יודעים, פוחדים לפנות, אין אמון. ההתערבות החכמה שדיברתם עליה, הקבוצה הזו, חשוב לחשוב, להכניס בפנים נציגים של הורים. כשהורה ירצה לפנות, לטפל, או גם הילד. אם אלה בני נוער, בוגרים, גדולים, הורים שיכולים להיות חלק. לא תמיד יודעים שישנו איש מקצוע עם ההגדרה שלו וכל המקצועיות שיש לו, לא תמיד זה מה שיגרום להורה או ילד לפנות מתוך בעיית האמון שנוצרה בעקבות המצב, חשוב מאוד להגיד את זה. חשוב להבין מעבר לעומס שקיים על היועצות, אצלי ברשות ישנם בתי ספר שאין להם יועצות. נכון שמביאים פסיכולוג מהשפ"ח לעזור מדי פעם, זה לא נותן מענה כי זה לא בין-אדם שהוא דמות קבועה שאפשר לייצר בו את האמון. בזמן הקורונה היו נאמני קורונה, היום נאמני מוגנות בבתי הספר יכול להיות מענה מצוין לילדים. זו כתובת, מישהו שיהיה שם קבוע שהילדים יראו ויפנו אליו, יקשיבו לו. בתוך השאלון שדיברתם עכשיו, איפה נמצא הקול של ההורים? הם גם עונים על שאלות, הם גם נמצאים. זה כמו שאלון האקלים שההורים מקבלים, בית הספר ממלא וגם התלמידים. איפה בשאלון הזה זה קיים? כי ישנם הורים שאין להם למי לפנות. צריך לחשוב על דבר אחד, צוותי בית הספר כשהם צריכים כלים, צריכים מישהו שיגבה וילווה אותם, הם פונים לשפ"ח. השפ"ח בדרך כלל במרבית הפעמים לצערי מניסיוני, מגבה את הצוות ולהורים לפעמים אין את הכלים. הם פנו לבית הספר, לא קיבלו מענה. נוצר מצב שנשארים ההורים לבד, לכן אני אומרת מהמקום שכשיהיו הורים בתוך אותה התערבות, להורים תהיה תחושה שיש להם למי לפנות, שמישהו יקשיב להם ולא ישפוט אותם. אני משאירה את שאר הדברים לחברותיי להוסיף. << אורח >> עינב דלח: << אורח >> עינב. יש לי מספר שאלות בנוגע לסקר שהצגת. צוות התערבות, כמה מקרים הגיעו לאותו צוות התערבות הוליסטי שנותן את המענה הכולל? אשמח לקבל את המענה על זה. גיבורי אל, זו תכנית בחירה או חובה בבתי ספר? אותם 600 סלי תגבור לשפ"ח, לכמה רשויות זה מתחלק? כמה כל רשות מקבלת? יש לכם תוכניות מדהימות. משרד החינוך מעלה תוכניות מדהימות, ישנו צוות נפלא בשפ"י, אתם עושים יופי של עבודה. הבעיה היא שהפער ממה שקורה למעלה אל איך שמורידים את הדברים למטה, הוא פער עצום ושם זה נופל. זה נופל בכך שאין מספיק שעות להעברה של תוכניות שאתם מציגים אותן, או שבכלל לא מחייבים את התוכניות האלה ונותנים אופציה. היום הכי קל לברוח למקומות אחרים כי ישנו צמצום פערים שכולם רצים אחריהם בבתי הספר בגלל המצב. או שאין בשפ"ח מספיק שעות וכשהורה צריך ומבקש פסיכולוגית, אומרת לו הפסיכולוגית שהיא כבר סיימה, לא יכולה להגיע כי אין לה שעות להגיע לבית הספר כדי לתצפת או לראות בעיה ומורכבות. יש בעיה של משאבים. אפשר ללכת ביחד ולחשוב איך אנחנו נאבקים על המשאבים האלה. משאבים חייבים לייצר במערכת. בקשה אחרונה, יש מוקד שאתם מריצים אותו בחודשיים האחרונים. את מדברת על תהליך שאני מניחה שהוא גם ישתפר עם הזמן. בהתחלה אנחנו יודעים שהוא לא היה כך והשתפר עם הזמן וכל הכבוד. אפשר שנגיע לבקר במוקד הזה? לראות, לעשות סיור במוקד? להבין, לראות בעיניים איך זה עובד, מה קורה, איך קורה? בשולחנות העגולים שאנחנו מדברים בהם, בואו נדבר אחרי שאנחנו רואים את המקום, על מקצה שיפורים, מה עוד אפשר לעשות, איך עוד אפשר לפתור מורכבויות, במה אנחנו יכולים לעזור? רק אחרי שנראה אפשר יהיה גם לשבת ושולחנות עגולים זה עוד פתרון. פחות לדבר, יותר לעשות. צריך פתרונות מעשיים בפועל כי רק תוכניות על תוכניות שאף אחד לא מיישם אותן, לא יביא כלום. תודה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תודה רבה. בני פרץ בבקשה. << אורח >> בני פרץ: << אורח >> כבודו, כבר היו דיבורים של 3,000 זוכר? פסיכולוגים וכל אלה, הקימו הרבה דיבורים. מחכים כל הזמן בחרמות עד שישנה התאבדות ואז כולם מתעוררים ובאים. כל אחד עובד עלינו פה. ישנה מועצת תלמידים, יושב-ראש מועצת תלמידים, בכל בית ספר ישנה מועצה, אחר כך ישנה ארצית. אני שואל אתכם, מועצת התלמידים. יש בכל בית ספר מועצה נכון? אתם לא שומעים מה קורה שם? אתם מתערבים בשביל התלמיד? אתם מתמודדים מול ההוא? אתם מפחדים שלא יחרימו אתכם בעצמכם. שואל שאלה, חוץ מלקבל תפקיד ולהגיד אני יושב-ראש. << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >> כמה כסף? מה השכר שלך בתפקיד? << דובר >> אור שמיסיאן: << דובר >> בגלל זה אני מיליונר. << אורח >> בני פרץ: << אורח >> הרבה חלטורה. אני מכיר גם כאחד שהיה בוועד ההורים ואני מכיר מה קורה בבתי הספר. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> בני, אני מבקש ממך לחזור מהמילים שלך כלפי מועצת התלמידים. ילדי ישראל שעושים עבודה מדהימה ולוקחים אחריות, מה שאנחנו לא לקחנו. תחזור מהדברים שלך מיד. << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >> לא, אתה לא יכול להמשיך לדבר, תהיה בשקט. הוא לא יכול להמשיך לדבר אחרי מה שהוא אמר. << אורח >> בני פרץ: << אורח >> אני בני פרץ, פעיל חברתי. << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >> כבוד היושב-ראש, הוא לא יכול להמשיך לדבר עם כל הכבוד. אתה לא יכול לדבר כך לבני הנוער, הם עושים את זה בהתנדבות וטוב שיש אותם וטוב שהם באים לכאן. אל תטיף להם. << אורח >> בני פרץ: << אורח >> עכשיו אנחנו נדבר מציאות. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> בני. תעצור שניה. מפציר בך, תחזור מהדברים שאמרת כלפי מועצת התלמידים. זה לא היה במקום, לא יודע מאיפה זה בא לך. לא היה במקום ולא מתאים. << אורח >> בני פרץ: << אורח >> מועצה וגם הנהלה, הוא צריך לדעת ולהתמודד בתוך בית ספרו ולעזור לאותו ילד שמחרימים אותו. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> הם עוזרים בכוחם, מה שהם יכולים, מה אתה רוצה? הם יכולים לקחת אחריות, הם פסיכולוגים? הם מפנים ועושים את העבודה שלהם נאמנה וחבל על הדברים. לגופם של דברים בבקשה. << אורח >> בני פרץ: << אורח >> לגופם של דברים. אני מניסיון חיים ומספיק גידלתי את הילדים שלי, אני שואל היכן ההורים? כשאני הייתי יושב עם ילדיי בימי שישי, הבוגרים יותר, ובאים החברים שלהם והייתי נותן להם דרכי חיים, הילדים האחרים, החברים היו אומרים איזה ידע, איך נתת לנו את הדרך. אני תמיד שאלתי למה הורה אחר לא עושה את זה לילדים שלו, שגם הילד שלי יקשיב? ממני, אם אדבר אתו, תמיד את ההורה לא מקבלים אך אם מישהו זר אומר הם מקבלים יותר. כמו שהתרעתי והזהרתי ואני יכול להגיד לך הרבה דברים. בבתי הספר ישנה הסתרה גם בוועדי הורים. ועדי הורים שהם יחד עם המנהלים, העיקר לטובת הילדים שלהם. הרבה השתקות, עברתי את זה אני אישית, ראיתי ולכן אני נלחם בדברים האלה. אני מצפה שיקימו בתוך בית הספר. ישנה שעת חינוך, ספרות, חברה. אז שהמורה תחליט שיהיה בכל שיעור כזה, 20 דקות שיחה בנושא של חרמות בתוך הכיתה ולשאול את הילד, ואם הילד דיבר שם, ללכת להורים ולמה אין בין הורה להורה שיכול לדבר? אני יודע מה זה חרם. כשהבן שלי בא הביתה ואחר כך יוצא עם חברים ומבקש כסף ואני נותן לו לצאת עם חברים. יומיים אחרי זה הוא מבקש ממני עוד הפעם כסף כשהוא אומר לי שהוא צריך לצאת עם חבר. אני שואל מה? הוא אומר ביציאה הקודמת לא רצו שיבוא. מה אמרתי לו? תקשיב טוב. מה שאתה רואה עליו, מחר יכול להיות עליך, מחר יכול להיות עליו. אני לא מסכים לתת לך שתצא בנפרד, או שבאותה יציאה אתה אומר לחברים שלך שהוא יבוא. אתם לא רוצים לדבר אתו אל תדברו, אך הוא יבוא ואני אדבר אתו ונלך ביחד. כשאתה תלך אתם ואחר כך תלך אתו, עוד לא מכונה כספית אך גם לא מסכים לדבר הזה. מזה ראיתי ומזה פניתי להורים של אותם חברים של הילדים. זה נפתר. פה ישנה השתקה, כל אחד צריך לדאוג לבושה שלו. נותנים להורה עד שמתאבד מישהו. חינוך, זה לדבר ההורים גם. << דובר >> אור שמיסיאן: << דובר >> אני מתעקש. בגלל שהשתמע מדבריו של האדון הנכבד, אני מודה, לא מכיר אותך וכנראה שאתה לא מכיר אותי. אני מכבד אותך אך השתמע מדבריך אמנם שמערכת החינוך היא של אבא שלי. אני רוצה להגיד לך שהיא לא. כבר ב-8 באוקטובר אני והחברים שלי בילינו בכל הארץ בכל מרכזי מפונים. מהדברים המכוערים והמגעילים שאתה מוציא מהפה שלך שכביכול הנוער הוא אדיש. << אורח >> בני פרץ: << אורח >> לא קשור לזה. אני לא מדבר על זה, אני מדבר בתוך בית הספר. << דובר >> אור שמיסיאן: << דובר >> שמענו אתכם ואמרו עלינו שאנחנו דור עתיד פה ואמרו עלינו הרבה דברים. אנחנו עושים הרבה. לא היית אתמול ב-24:00 בשיחות עם ילדים שחווים התקף חרדה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אור, תודה רבה. בני אני אוציא אותך. לא מקובל, אתה לא תגיע לוועדה ותשתלח בכל מי שעומד פה, די עם זה. מספיק. << דובר >> אור שמיסיאן: << דובר >> בושה וחרפה, אנחנו היינו הראשונים בכל תחום. << אורח >> נמרוד בן נוח: << אורח >> אני נמרוד בין נוח ולידי סיגל, מארגון מנהיגים, ארגון מנהלי בית הספר. מכיוון שכולכם כל הזמן מדברים על כך שכל המענים צריכים להיות בבתי הספר, כדאי להקשיב למנהלי בתי הספר כי כשעשו חרם על הילד או הנכד שלכם, תתקשרו אלינו ותרצו שנטפל בעניין ובצדק. אני שומע פה הרבה דברים והרבה קולות. אנחנו רוצים להגיד שהנושא הזה מאוד כואב. כואב לנו מאוד. << אורח >> סיגל ראש: << אורח >> אנחנו ממש נשמח, ישבנו והקשבנו ואנחנו רוצים שתקשיבו כי מדברים פה כולם ואנחנו מנהלי בית ספר. << אורח >> נמרוד בן נוח: << אורח >> הבאתי את התלמיד שלי. כשהיינו בדיון הקודם סיפרתי לו על הדיון ומה הלך פה. הוא אמר לי אני יודע את הפתרון, אחר כך נשמע אותו, כדאי לכם להקשיב. מה שאנחנו כמנהלי בית ספר רוצים להגיד לכם, אין ספק שישנה פה בעיה שהולכת וגדלה בחברה הישראלית. השיח של החרם מנורמל לחלוטין בחברה, בכנסת, בכל מקום במדינה. אנשים מרגישים ביטחון מלא להגיד עושים עלי חרם או אנחנו מחרימים את זה או את ההוא. אנחנו שותפים בארגון שלא מחרים אף אחד וכולם מוזמנים לשולחן, מכל מגזרים, מכל המגדרים. כולם, כמו שצריך. השיח הזה מנורמל בחברה. אנחנו בתקופה מאוד אלימה והאלימות הזאת מסביבנו פוגעת בכולם, בנו המבוגרים ובילדים ולא פוסחת על אף אחד. ההורים לא נגד המערכת והמערכת לא נגד ההורים. ההורים הם שותפים שלנו לטובת הילדים של כולנו. הרבה פעמים אנחנו במצב בעייתי עם הורים כי כל אחד הורה של הילד שלו ולאף אחד אין סבלנות עד שבית הספר יבדוק ועד שיעשה תהליך תקין ועד שיזמין את כל הילדים המעורבים לעומק. רוצים כאן ועכשיו. הילד הזה פגע בילד שלי? עכשיו תעיפו אותו, עכשיו תרחיקו אותו. אני מזכיר לכולם, שגם הילדים הפוגעים וגם הילדים הנפגעים הם כולם נפגעים. כולם הילדים שלנו והדבר היחיד שיעזור הוא בואו נלמד אותם לדבר ולהכיר אחד את השני. אני בתור מנהל של בית ספר דמוקרטי, אני בפוזיציה מאוד מוזרה כי כל שבוע אני מקבל עשרות טלפונים מהורים שבורים שמתחננים, תציל את הילד שלי, הילד שלי לא הולך לבית הספר יותר, הוא עבר חרם. קח אותו לבית הספר שלך, בבקשה תציל את הילד שלי. יש גבול כמה ילדים אפשר לקבל ולהציל. זה משגע אותי, ההורים מסכנים ואומרים לא מעניינת אותנו הדמוקרטיה. כל מה שאנחנו רוצים זה ילד מאושר. הורה לילד שעבר חרם, לא מעניין אותו אם הילד יודע שפה או לא יודע שפה, אם זה ילד אורייני או לא, הוא רק רוצה שהילד שלו יחייך בבוקר וילך לבית הספר. מכיוון שהבעיה הזאת הולכת וגדלה ושהמענים שאנחנו מקבלים הולכים וקטנים כי אין תקן, אני כמנהל בית ספר צריך לבחור, האם אני נותן תקן ליועצת שלי או תקן למורה? משרד החינוך מאוד ברור לגבי מה חשוב לו. לפני חודש היה חודש הבינה המלאכותית. בינה מלאכותית לא הצילה אף ילד מאובדנות. כל המערכת עסקה בזה עם לוחות מחוונים מפונפנים והרבה משאבים. אנחנו צריכים יועצות ותקן ליועצות, מטפלים פרא רפואיים, מחנכות לכיתות, מיומנות. איפה נשמע דבר כזה מחנכת אחת לשתי כיתות ואיך היא תיתן מענה לילדים, איך זה בכלל הגיוני? מחנכת אחת על כיתה של 34, לא נתפס בכלל. על מה אנחנו מדברים פה? מדברים על כיבוי שרפות. הייתי בדיון הקודם, פעם ראשונה ששמעתי על המוקד. המוקד זה לא מה שיפתור לנו את הבעיה, המוקד יכבה את השריפה אך אנחנו צריכים לעבוד על מניעה, להביא את הדברים האלה לתוך בית הספר. אנחנו מנהלי בית הספר, לא יודעים מה לעשות. אחר כך תקשיבו לתלמיד שלי, הוא יגיד לכם בדיוק מה קורה אצלנו בבית הספר. מאוד חשוב, וסיגל אחר כך תחבר אותנו, שמעתי פה עוד כמה דברים. ההורים שותפים, הרשות המקומית שותפה, החינוך הבלתי פורמלי חייב להיות מעורב בזה. לא יודע להגיד לכם כמה מקרים בחיים שלי שעזרתי לילדים הכי הרבה, עם המאמן של הכדור-רגל. כשילד הפעיל אלימות חברתית על חברים שלו, התנהג כמו בריון, מה שפתר את זה הוא שדיברתי עם מאמן הכדור-רגל וביחד אמרנו שמים פה גבול והילד ישב על הספסל עד שהתנהג כמו שצריך. אתם רוצים לפתור את הבעיה? תנו לנו להוביל את זה, תערבו אותנו בדיונים, תנו לנו להשתתף בקבלת ההחלטות. אתם תרצו שאנחנו נעשה את זה וזה התפקיד שלנו לעשות את זה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תודה רבה, דיאנה בבקשה. << דובר >> דיאנה רחל דאבוש: << דובר >> תודה. התעקשתי להשחיל כמה מילים. אני מגיעה לפה, מתמידה מאוד ובאופן קבוע לוועדות, מחיפה. אני מרגישה את הצורך הזה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אני חייב להבהיר. אין לי בעיה שיבואו גם 30 אנשים ממקום אחד והנהגת ההורים חשובה מאוד. עם כל הכבוד ישנם הרבה משתתפים בדיון. אני לא יכול לתת בארגון אחד, לעשרה דוברים לדבר. תתאמו ביניכם, תביאו נציג ותביאו את הדברים. << דובר >> דיאנה רחל דאבוש: << דובר >> אני מבינה. התעקשתי לדבר אך ורק אחרי שניתנה פה זכות דיבור למילים שלא היו צריכות להיאמר, הרשיתי לעצמי גם לבקש זכות דיבור. אני יושבת מול משרד החינוך, כולנו פה מאמינים במשהו אחד. אנחנו מדברים בגבוה ומדברים בגדול. אולי כדאי שנסתכל גם על הדברים הפשוטים יותר. מאותו יום, מהוועדה הקודמת, מה שהכי כאב לי זה לראות בטבלאות אצלכם את שמונה אנשי הצוות, זה ליווה אותי עד היום. שמונה אנשי צוות שפנו למוקד ואני שואלת למה? הם לא שמונה אנשי צוות שפנו למוקד בגלל שהם יודעים לטפל בכל הבעיות ואז אין צורך. אולי כי אלה האנשים הבודדים האלה, כולם רואים את זה, שידעו לנכון להתקשר למוקד ולהודות בזה. זו הבעיה, להודות בזה שהם צריכים עזרה. צריכים שכולנו בתוך הסירה הזו, שלכולנו ישנו קושי במיוחד אחרי המלחמה והקורנה, לכולם. כשאני יושבת בכל מיני ועדות אצלי ברשות ואני שומעת מורים שקשה להם, מנהלים שקשה להם, והמשפט הבא, מה עושים עם ההורים או איך בונים תכנית מסוימת שתגרום להורים לדבר אחרת למורים ולצוות? זה לא ילך עד שכולנו לא ניכנס מתחת לאלונקה ונודה בזה שכולנו צריכים את העזרה והכלים. בגיל 44 לא הייתה לי ברירה והחלטתי ללכת ללמוד תואר ראשון בחינוך בלתי פורמלי, בגיל 44. המנהל הנכבד אמר שהחינוך הבלתי פורמלי מציל נפשות, וזה חד-משמעית מציל נפשות. תתנו לזה עוד אופציה. תפתחו גם את המורים שצמאים לזה, לאפיק הזה, לנקודות אור אלה שיכולות להציל אותם כדי לא לחטוף את השיח הלא נעים מצד ההורים ואת הילדים האלה שזקוקים לזה. אני שמחה שאני יושבת מולך, אני מסתכלת לך בעיניים ואני יודעת שכולנו פה למטרה אחת טובה. אנחנו חייבים לפעול ולהפסיק לדבר. אנחנו מגיעים לפה ומדברים הרבה, בפועל אנחנו לא רואים תוצאות. תודה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תודה. מאיר הלוי בבקשה, סגן השר לשעבר. אחרי מאיר, רויטל. אחרי זה יוסף פרטוק. << אורח >> מאיר יצחק הלוי: << אורח >> אדוני היושב-ראש, תודה רבה. אני ממש שמח להיות שותף בדיון הכול כך חשוב הזה. אני רוצה כתזכורת לספר למי מהאנשים שזוכרים, שנושא השיימינג, חרמות, ביוש, דה-לגיטימציה שעוברת על ילדינו הרכים, היא לא מהיום ולא מאתמול. היא החלה לפני חמש, שש שנים, קיבלה תאוצת יתר בתקופת הקורונה בהם הילדים היו צמודים למרקעים ולמחשבים, והפכה להיות מבחינתי הלקונה החברתית הקשה, המסוכנת, גם ברמה האסטרטגית, לילדי מדינת ישראל. אני שומע פה את הדיון בקשב רב פעם שנייה. אל נתבלבל לשנייה, האירוע לא נתון באחריות בלעדית של בית הספר. מי שהולך ומכוון לשם טועה ומטעה. כדי לטפל בלקונה חברתית כל כך מורכבת, כל הקהילה חייבת להתגייס לעניין. דיברו פה על החינוך הבלתי פורמלי, אני קורא לה החינוך המעצים, וישנם גם הורים בתמונה, משטרה, פעילות מניעתית, פעילות אכיפתית וגם פעילות ענישתית. כל הדברים הללו חייבים לחבור להם יחדיו אדוני היושב-ראש. אין כאן פעולה כירורגית, ישנה כאן פעולה הוליסטית שמדברת כמו שאני אומר על הלקונה החברתית הקשה ביותר העוברת עלינו. אם נזכור שב-2017 על פי המועצה לשלום הילד, 680 ילדים חוו חוויה אובדנית. חוויה אובדנית אומרת שהילדים הלכו להתאבד, לא איימו. בתקופה הקורנה פי שלושה ילדים חוו חוויה אובדנית כתוצאה מחרמות, שיימינג, דה-לגיטימציה ומכל אותם דברים. כבר נאמר, זה מסוג הבעיות שאנחנו יכולים לראות את הוויברציות שלהן רק עשר שנים אחרי כי הפגיעה היא נפשית, זה לא כמו שקיבלת מכה אז אתה יודע לטפל בה. דה-לגיטימציה, אנחנו יכולים לקבל טריגרים בעוד חמש, שש שנים ואנחנו יודעים את זה. אני ממליץ מאוד להרים את הדיון עד לרמת האחריות רק של משרד כזה או אחר, צריכה לבוא כאן קהילה שלמה ולטפל בעניין הזה. הדרך היא, לשים את הנושא הזה על סדר היום הקהילתי. מי שמעבירים אותו שיימינג, אותו עבריין שעושה את זה, לא משנה אם זה חבר או גורם אחר. ישנם גורמים שעושים את זה כדי לסחוט ילדים. סחיטה זו עבירה פלילית. אספר לכם על ילדים או בעיקר לצערי הרב נערות שהתמונות שלהן הגיעו בדרכים כאלה ואחרות לכל מיני אנשים חסרי אחריות ומאותו רגע הן הפכו להיות מאוימות סדרתיות משום שקרה מה שקרה ואני מניח שכל אחד מפעיל את אשר הוא מבין במוחו הקודח. האירוע הזה הוא אירוע הרבה יותר חמור ממה שהוא נשמע פה ואני שומע אתכם עכשיו מאילת הרחוקה. המשטרה צריכה להתגייס, בתי המשפט, היועצים, ההורים צריכים להיות בתמונה, החינוך המעצים צריך להיות בתמונה, וכל הקהילה. כשהייתי סגן שרת החינוך, עשיתי סקר. אנחנו מגיעים כמעט לכל בית רביעי שעובר חוויית שיימינג אדוני היושב-ראש. זה לא אירוע קטן, זה מגה אירוע וכך צריך להתייחס אליו. אמליץ ואציע שכבודו יקים ועדה שחייבת להיות ועדה רב זרועית. זה לא יכול להיות אירוע שמשרד החינוך הוא האחראי הבלעדי. זו ראיה שגויה בתכלית השגיאה, צריך לראות פה מרחב שלם של הטיפול בסוגיה. הנחתי בעבר הצעת חוק שמדברת על ענישה פלילית למי שפועל בדרכים לא לגיטימיות, למשל בסחיטה כלפי ילדים ונוער. עברה קריאה טרומית לידיעתכם. אני מאתגר את מי מחברי הכנסת ששומע אותי, קחו אותה ותקדמו אותה כדי שידע אותו גורם מחרים, מנדה, מבזה או מבאיש, שאם ינהג בדרכים שיש בהן חלילה את הממד הפלילי, ידע שיבוא על עונשו, זה דבר שמתבקש. הדבר האחרון שאגיד, הגיע הזמן להפוך את האירוע הזה לאירוע לא לגיטימי. מי שפועל להחרים, הוא הופך להיות הלא לגיטימי וזו כבר פעולה חברתית, קהילתית. זו לא פעולה של שפ"י, עם כל ההערכה והכבוד ויש לי הרבה הערכה וכבוד לשפ"י. זו צריכה להיות פעולה הוליסטית שכל הקהילה מגויסת לה ומטפלת בה. משפט אחרון אדוני היושב-ראש. את התופעות של הקורונה, של החרמות, הביוש והדה-לגיטימציה, ניתקל בהן בעוד שלוש, ארבע, חמש שנים, נראה את זה. את מה שקורה גם היום נראה בעוד כמה שנים. ככל שנגדיל כן ייטב. אני מסיים כפי שאני מסיים תמיד כשאני אומר את זה כגמלאי מהכנסת. אני לרשותכם בכל עת, בכל נקודת זמן, בכל מה שצריך לסייע כדי לדעת למגר את מגה האירוע הקשה הזה. תודה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תודה רבה. רויטל לן. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> תודה אדוני. עו"ד רויטל לן כהן, קואליציית הורים לילדים עם צרכים מיוחדים. אני רוצה להאיר תופעות שעוד לא עלו פה. הרבה פעמים תלמידים עם מוגבלויות הם הקורבנות של החרמות, ההתעמרות, ההתעללות. אחד הדברים הכואבים זה לשמוע, בין כשהילד פונה או בין כשההורים שלו פונים, הוא לא הבין את הסיטואציה, זה לא מה שקרה, הוא לא הבין. חברים הוא הבין נהדר, ההורים שלו הבינו מעולה. דלת היציאה הקלה הזו היא בלתי נסבלת, להגיד לילד אתה לא הבנת, זה לא רק מעליב, זה גורם להכפלה בחזקה של החוויה שהוא עבר והופך את המצב שלו להרבה יותר פגיע כי באותו רגע הוא מבין שאין עם מי לדבר, אף מבוגר לא יעזור לו. מעבר לזה, הרבה מהילדים, ההתנהלות החברתית שלהם, או כתוצאה מתסכולים, ההתנהלות שלהם היא מה שאוהבים להגיד, אתה גרמת לזה, אתה משכת אש, הצקת, עשית. פעמים רבות זו התקשורת שלו וזה הניסיון שלו להיות חלק מהחברה. במקום להגיד לו אתה ילד מציק, לכעוס עליו, להעניש אותו, צריך לעשות שם פעולה חברתית. מה קורה במיוחד בהפסקות? ישנן מורות תורניות שהתפקיד שלהן לשמור שהילדים לא יהרגו אחד את השני. אין שם מדריכים חברתיים שיסתובבו בהפסקות, שיתווכו, שיניעו פעילות חברתית. << דובר >> עומר שוהם: << דובר >> ישנם כאלה. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> בסדר. הילדים שלי למדו בבית הספר הדמוקרטי שנמרוד לימד בו. לא היה מצב, כי ילדים יכולים גם לבחור בשיעור שהם לא נמצאים בתוך כיתה. לא היה מצב שבכל רגע נתון לא היה מורה בכל נקודה בבית הספר. זה בית ספר ענק, יושב על חווה חקלאית. לא היה מצב כזה, לא יכול להיות שבמקום שמסתובבים ילדים לא יהיה מבוגר שמקשיב, רואה, שם לב. לא ששומר בהפסקה, שמעורב חברתית במה שקורה. להיות מדריך חברתי זה מקצוע. היועצת, משיתים עליה כל הזמן, גם כך היא לא בתקן מלא, אם היא בכלל נמצאת ועוד משיתים עליה 1,000 דברים, בעיקר דמוקרטים. או שתעזבו אותה להיות רק יועצת, 100% משרה יועצת או שתפסיקו להפיל את זה עליה. היא לא יכולה להיות גם המורה שממשמעת בכיתה ואז גם היועצת שהילד צריך להרגיש בנוח ללכת אליה. אחד הדברים שכואבים לנו, כשילד או הורה נתקלים בחומה בצורה של צוות שמאשים את הילד או מאשים את ההורה ונמצאים במקום של חוסר אמון, וכשהוא פונה לפיקוח, המפקחת אומרת שהיא המלווה של המנהלת. כשפונים לרשות המקומית, הרשות המקומית אומרת היא חייבת לעמוד מאחורי הצוותים שלה וכך הילד וההורה מוצאים את עצמם לבד. כשהילד מגיע למצב שבו הוא מגיב, עושים את מה שקוראים לו ועדת היוועצות, מזמנים אותם למה שההורים מכנים כיתת יורים. ההורה והילד מול 12-11 אנשי מקצוע והם לבד בסוגיה הזאת. אני מבקשת מאוד, צריך לתת את הדעת על ההתנהלות הזאת. היא התנהלות קשה מאוד, היא מכניסה את ההורים למצבי תסכול ומצוקה. לא יכול להיות שאני מקבלת טלפונים מאנשים מבוגרים בוכים. לא יכול להיות מצב כזה. תודה אדוני. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תודה רבה. יוסף פרטוק, ידידות טורונטו, לאחר מכן פנינה בן ארי. בבקשה. << אורח >> יוסף פרטוק: << אורח >> שלום, צוהריים טובים. יוסף פרטוק, אני סמנכ"ל של ידידות טורונטו, עמותה שמפעילה בכל שנה מענים לעשרות אלפי ילדים ברחבי הארץ. בעקבות המלחמה עיקר הפוקוס שלנו בדרום ובצפון ובתקופה האחרונה ביתר שאת בצפון. אני רוצה להעלות קול שאנחנו מרגישים מאוד חזק מהשטח, בעיקר בצפון אך גם בדרום. הקול הזה הוא שני דברים מרכזיים. א', השטח לא עובד כרגע לפי נתונים. מנהלי בתי הספר והרשויות, הרשויות אני מתכוון מינהל חינוך ברשויות, פועלים בעיוורון מוחלט בנוגע למצבם הרגשי והחברתי של הילדים, זה הוזכר כאן קודם במילה בתחילת הדיון. ב', אין מספיק מענים. הרשויות הן אלה שאמורות להוביל את השיקום של הקהילות שלהן. הרשויות בצפון, בגולן, צפת, טבריה, מעלה יוסף, רשויות שפונו, אמורות להוביל את השיקום. אין להן מושג על מצבם הרגשי והחברתי של הילדים, אנחנו עובדים אתם על זה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> המחוז לא מעביר את המידע לרשויות? << אורח >> יוסף פרטוק: << אורח >> ישנו מיפוי עוגן, הציגו כאן קודם נציגי המשרד את מיפוי עוגן. מיפוי עוגן מגיע לבית הספר, המורים ממלאים את המיפוי, הם צריכים למלא לפחות 85% מהילדים כדי שיקבלו תמונת מצב. מנהל בית הספר לא מקבל תמונת מצב בית ספרית על המצב הרגשי של התלמידים בבית הספר. הרשות בוודאי שלא מקבלת תמונת מצב רגשית. כך זה בנוי, בצורה רגולטורית. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> נמרוד, אתה לא מקבל מהמשרד את מצב התלמידים? << אורח >> נמרוד בן נוח: << אורח >> לא. אנחנו לא מקבלים. << אורח >> יוסף פרטוק: << אורח >> כך זה עובד, לא מקבלים. אולי המורה מקבלת את תמונת המצב הכיתתית אם היא הייתה מאוד חרוצה ומילאה על כל התלמידים שאלון מאוד מקיף. הרשות לא יודעת לתכלל את המענים. << אורח >> עינב דלח: << אורח >> בסקר אקלים אתה גם לא מקבל. אתה מקבל כללי. << אורח >> יוסף פרטוק: << אורח >> אמרתי, זו בעיה רגולטורית קבועה. איך רשות אמורה לשקם קהילות שלמות בצפון ובדרום בהיעדר נתונים? כשהם כבר אמורים להפעיל מענים, איך הם יודעים איזה מענים להפעיל? לשפוך סתם מענים? אני לא חושב שאף אחד רוצה שזה יקרה. אחד הדברים המרכזיים שחייבים להחליט מה עושים עם זה, זה מה עושים עם אתגר הנתונים, איך רשויות אמורות לקבל מידע על התושבים שלהם כדי לתת להם את המענים? ישנם מענים דרך תנופה ודרך תקומה אך איך הם יודעים למה לתת אותם? בשביל שהמערכת תוכל לתת מענים בצורה רחבת היקף, כמו שעכשיו נדרש בעקבות המלחמה, צריך מישהו שיוביל אותה. אנחנו חושבים שמי שצריך להוביל את המאמץ הזה זו הרשות המקומית שמכירה היטב את הקהילות, את האתגרים ויכולה לתת את המענה הזה, כל גורם אחר לא מצליח כרגע. לא משרד החינוך, השפ"חים בוודאי עמוסים לעייפה, מרכזי החוסן שאמורים להיות תשתית עירונית, לא מצליחים לתת את המענה, בוודאי לא דרך מערכת החינוך. מערכת החינוך לא מצליחה להתמודד עם היקף הבעיה ולכן נדרש פה פתרון מורכב יותר, חדשני יותר כדי שאפשר יהיה לתת ולשקם את הדרום והצפון. תודה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תודה רבה. עינב, אתן לך להגיב בסוף. פנינה בן ארי בבקשה. עמותת טוב בלב לנוער בסיכון. << אורח >> פנינה בן ארי: << אורח >> עמותת טוב בלב לנוער בסיכון. אעשה את זה קצר כי אין לי כוחות להיכנס לכל ההתעללות הנפשית שעברתי בבית הספר ועברתי לא מעט. חטפתי מכות, חטפתי כל מה שאפשר בערך לדמיין בתוך בית ספר דתי, חרדי. גם אם זה לפעמים ממש בנושא של לבוא ולאיים שאני ארצח. אני בת 24, שזה יהיה לפרוטוקול. כשאני פניתי לבית הספר, מה שקרה באותו רגע, אמרו לי תסדרי לבד. הייתי בת 16-15, הייתי אמורה להסתדר לבד עם כל העניין של התעללות. אני את ההתעללות שלי התחלתי לעבור בגיל יסודי, בכיתה א'. מאחר וכך, רציתי לשים קץ לחיי, דבר שלא פסק. נכנסתי גם לאשפוזים פסיכיאטריים בגלל שהייתי במצב מאוד רע. אני שואלת בנוגע למצב החינוך החרדי. קטי העלתה דבר נכון, היא אומרת שאין לי דרך לעשות לכל הנושא הזה של החרם בבית ספר חרדי והיא צודקת. למדתי בבית ספר דתי, למדתי בבית ספר חרדי, לא הייתה שום התייחסות. כשאני איימתי להתאבד והלכתי למנהל של בית הספר ואמרתי לו שאני רוצה להתאבד, הוא אמר לי קחי את הדברים שלך, צאי מהפנימייה, זה הדבר היחיד שהוא אמר לי. למה זה צריך להגיע למצב כזה שנערות, נערים שנמצאים בבית ספר חרדי, בית ספר דתי, צריכים להתמודד עם זה לבד ואין מי שמפנה אוזן קשבת בשביל הדבר הזה? איפה התוכנית אמורה לעמוד מבחינת בית ספר חרדי ודתי, איפה זה אמור להיכנס? האם זו אמורה להיות תכנית שהיא חובה? איך זה הולך להיות מוצג בפניהם? כמובן בית ספר חרדי, דתי, ישנם דברים שלא ישמחו לשמוע וצריך להכניס את זה במקום שיתקבל על שני הצדדים גם מבחינת הצוות החינוכי. יושבת לידי ה"ש, בת 17, עוברת חרם כבר שבע שנים. לא הולכת לבית הספר, היא לומדת בבית ספר דתי. היא לא הולכת לבית הספר בכלל והייתי שמחה שיתנו לה רשות דיבור כדי לראות מה מתוך הדברים שלה אפשר לקחת ולטפל. אני מקווה שיענו לי גם על השאלות שלי, מה אמור להיכנס לתוך בית ספר דתי חרדי ואיך זה אמור להיכנס לתוך התוכניות שלהם במסגרת הלימודים? תודה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> דניאל עמירם, העמותה לשוויון בהורות, בבקשה. << אורח >> דניאל עמירם: << אורח >> שלום לכולם. שמי דניאל עמירם מעמותת ה.ל.ב, עמותה לשוויון בהורות. אנחנו פועלים בתחום של לעשות שוויון. אני קודם רוצה להגיד תודה לירון ולעוזר שלו יוהאן ששמע לדרישתי והקשיב לי ויש את הדיון הזה. << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >> אלה כמה דיונים משולבים. יש לנו את חברי הכנסת. << אורח >> דניאל עמירם: << אורח >> העניין שישנו עכשיו דיון על השפ"ח זה משהו מעולה. אני רוצה לספר לכם על ילדה שעברה אלימות בבית האימא ועברה למשמורת האבא. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> בלי לציין פרטים. << אורח >> דניאל עמירם: << אורח >> אני לא מציין שמות. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> אסור לציין פרטים. << אורח >> דניאל עמירם: << אורח >> אסור לציין שמות. היא עברה בית ספר. בבית הספר עברה חרם, מה שגרם לה לא ללכת לבית הספר. האבא התחנן לעזרה ואף אחד לא עזר לו ולילדה. הגיע קצין ביקור סדיר, נכנס לתמונה, הופעל חוק נוער. הילדה כרגע נמצאת במקלט, במרכז חירום ונמצאת שם לצערי עד היום. אני כילד בן שמונה, תשע, לצערי הרב הייתי בקבוצה שעשתה חרם נגד ילד בכיתה. כילד, לא ידעתי את ההשלכות של הדבר הזה. מערכת החינוך בתקופה שהייתי ילד, לא ממש תפקדה ולצערי גם כרגע היא לא ממש באירוע. ברוב הזמן אני ואותו אדם היינו חברים. כיום, כל פעם יוצא לי לחשוב על זה. לפני כמה שנים שלחתי לו הודעה והתנצלתי על ההתנהגות שלי, על מה שעשיתי לו כילד. התנצלתי בפניו קודם כל כבן-אדם ואחר כך כאבא לילדים. המצב כיום הרבה יותר גרוע. המצב כיום, כשיש את קבוצות הוואטסאפ, כשישנם שם ילדים בני שמונה, תשע, עשר שכבר נחשפים לוואטסאפ, פותחים קבוצות. זה לא הפך להיות חרם, זה הפך להיות בריונות וצריך לעצור את זה. משרד החינוך חייב להיכנס בכל הכוח בתמונה, לדבר הזה. בעיקר כל הדבר הזה של המודעות, החרמות וכל הדברים האלה, הוא לא הגיע ממשרד החינוך. הוא הגיע מהרשת, מסדרות, תוכניות טלוויזיה, מהצינור. מאותה ילדה מסכנה שעברה חרם ועשתה את הסיירת הזאת שעברה בין בתי ספר. משרד החינוך פשוט לא באירוע. אני פה כמייצג של הורים גרושים. הילדים של הורים גרושים נמצאים בקבוצת סיכון אולי הכי גבוהה שיש. לא מספיק המשבר שהם עוברים בתהליך הגירושים, הבית שלהם, המשפחה שלהם מתפרקת, הם עכשיו צריכים להתמודד עם כל ההשלכות שעוברים ילדים נורמטיביים. תופעה של חרם זה משהו שיכול לשבור ילדים כאלה ולא מעט לצערי הרב, ילדים של הורים גרושים מתאבדים. לא רק שהם עוברים את החרם, יש להם גם את הסיכון להשתתף בקטטות, לסבול אלימות או להיות ילדים אלימים. יש פה טיפול ואת השפ"ח שיכול לתת מענה. השפ"ח חייב להיכנס לאירוע של גירושים בין בני זוג ולטפל בילדים האלה, אפילו טיפול ראשוני כדי לתת להם את העזרה הזאת להתמודד עם המשבר שהם עוברים אך אין מטפלים. אין טיפולים. לא יכול שבית הספר של הילדים שלי, יש שם תקן לילד אחד בשנה, לעבור טיפול דרך השפ"ח, לא יכול להיות מצב כזה. השפ"ח, ישנה שם קבוצה של אנשים מדהימים. הפסיכולוגים עושים עבודה נהדרת אך גם הם קורסים תחת הנטל, גם תחת העול, כל הבלגאן הזה. חייבים לבוא ולמלא את התקנים, לעשות את זה כמו שצריך. ישנן שם כמה נקודות שצריך לתקן. אחד הדברים החשובים שצריך לתת למטפלים, לפסיכולוגים, זו היכולת לזהות מה לעשות. ילדים בתהליכי גירושים הופכים להיות כלי נשק לא מעט פעמים. השפ"ח חייב לבוא ולקבל כלים כשהם מתמודדים עם מצבים מורכבים כגון ניכור הורי. הם חייבים לזהות ולתת את הכלים האלה לילדים. ישנה גם בעיה, לא יודע אם זה קשור לשפ"ח, טיפולים לילדים מגיל 6-3, זה משהו שצריך לתת חיזוק, במיוחד בהליכי גירושים. עוד דבר חשוב, צריך בכל הליכי גירושים להוציא את הרווחה מכל העניין שקשור לטיפולים הפסיכולוגים של הילדים. תנו למטפלים לטפל בילדים האלה בשקט. קורה לא מעט שהרווחה מתערבת בטיפולים, שהרווחה היא זאת שאומרת למטפלים מה לעשות, מה לכתוב. יש לי סיפור על אבא שהפסיכולוגית באה ואמרה דברים בוועדת תכנון טיפול כשהיא אפילו לא פגשה את הילדה, איך יכול להיות דבר כזה? ומה אומרת אותה פסיכולוגית? שהיא הסתמכה על הדיווחים של הרווחה. לא. הרווחה לא צריכה להיות בתמונה. אם יש טיפול, יש חוות דעת של פסיכולוג, הפסיכולוג צריך לתת את הבדיקה ולתת את חוות הדעת המקצועית שלו, לא משהו שקשור לרווחה, הוא צריך להיות גורם אובייקטיבי. צריך לעצור את זה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> משפט סיכום בבקשה. << אורח >> דניאל עמירם: << אורח >> אשמח שמשרד החינוך, כי אני מכיר את משרד החינוך, פעלנו גם לשנות את חוזר מנכ"ל להורים גרושים. אני יודע שמשרד החינוך מקשיב אך לוקח לו זמן ליישם לצערי הרב. אנחנו מבקשים מכם, תיכנסו לעובי הקורה בנושא הזה, תנו יותר טיפולים. זה דחוף, זה צריך להיות אתמול. לא יכול להיות שבעיר כמו חולון לצורך העניין, ישנו תקן ל-100 אך רק 80 מטפלים נמצאים וגם אותם 80 לא כל יום שם. הם על חצאי משרה. אנחנו מבקשים שתיכנסו לעובי הקורה ותתנו את הטיפול שהילדים שלנו צריכים. תודה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תודה רבה. ה"ש בבקשה. << דובר >> ה"ש: << דובר >> שמי ה"ש, אני בת 17. << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >> ניקח כמה דקות. אני בינתיים יכול כבוד היושב-ראש? סמני כשאת יכולה, אעביר לך את זכות הדיבור. כבוד היושב-ראש, זה מסוג הדיונים שיש כאן כל כך הרבה מידע, כל כך הרבה נושאים. חשוב לי לציין את הדברים, אמרתי גם בוועדה הקודמת. הדבר המסתכל הוא, שמערכת החינוך יש לה את היסודות המצוינים והרבה תוכניות. הדבר שמפריע כאן, שאנחנו לא נוגעים בבעיה, שישנו מחסור, למעלה מ-30% פסיכולוגים ואין הסדרה לגבי התקינה של היועצים בבית הספר. אלה העוגנים הראשונים שאנחנו צריכים לדבר עליהם. אמר כאן נמרוד, אני מסכים עם הדברים שלך. זאת לא צריכה להיות שנה של AI, זו צריכה להיות שנה של חוסן אחרי ה-7 באוקטובר. מערכת החינוך צריכה להשתנות ולא רק לתת מוקד טלפוני, אולי גם יותר להגביר את פעולות הספורט. ישנם כל כך הרבה פרמטרים ואין כאן שום חיבור בין-משרדי. נאמר כאן כבר שאין כאן רצף טיפולי כי אם המוקד עונה לטלפון ונותן מענה, איך זה פוגש את הרווחה, איפה הנתונים מתכנסים? יש כאן כשל של רצף טיפולי אם זה עובר לשפ"ח. את יורדת לסוף דעתי, מבינה? אשמח לקבל על זה גם תשובה. כל האירוע הזה, הייתי מסכם אותו בפוקוס שאנחנו צריכים לשים על החוסן הנפשי של בני ובנות הנוער והילדים שלנו. AI יכול לחכות, הוא יתפתח ואנחנו נלמד ונבין. אין כמו נפש טובה שיכולה להתמודד עם הרבה אתגרים ומערך שיעור. << אורח >> ישראל בולטון: << אורח >> לפני AI צריך בני אדם. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> וגם הצוותים שלפעמים נמצאים ממש על הקצה. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> יש לי כמה שאלות, יותר נכון הצעות. לצערי אנחנו מחולקים למספר ועדות, אני צריכה לחזור להצבעות בוועדה אחרת. עינב, ציינת שישנן תוכניות גפ"ן. מנהלים הם אלה שקובעים את התוכניות, לא אתם. אתם מציעים, הם בוחרים. בדרך כלל בגלל שהם רוצים לתחזק יותר את הרמה הלימודית קוגניטיבית של הילדים אז הם לא כל כך בוחרים את הנושא של תוכניות רגשיות. יש לפעמים רשות וחובה. כאן אתם כן צריכים להתערב ולנסות לבדוק בית ספר ובית ספר, זו לא בעיה. במשרד החינוך, כשהייתי ראש מטה של השר, ישנו בניין במשרד החינוך בתל אביב, יושבים שם בערך 500-400 מנהלים ומפקחים שאין להם בדיוק הגדרת תפקיד. אפשר לתת להם לעשות ביקורת, להקים סוג של בקרה לבדוק את התוכניות האלה. אני יודעת בוודאות שלא מנצלים את זה לנושא רגשי. הם יותר מתעסקים עם תוכניות לימודים מאשר עם תוכניות רגשיות. כדאי לשים על זה דגש. << אורח >> סיגל ראש: << אורח >> קטי, אני יכולה לענות על זה? << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> אני חייבת ללכת, יש לי הצבעות. מתנצלת. << אורח >> סיגל ראש: << אורח >> זה לא מדויק. אנחנו כמנהלי בית ספר יכולים לתת מענה כבר. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> אל תיקחי את זה ברמה האישית. << אורח >> סיגל ראש: << אורח >> לא ברמה האישית, חשוב לי לדייק את הדברים. לדייק אותה, את הבחירה. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> כשישנה בחירה, בדרך כלל נוטים ללכת לכיוון הלימודי ופחות ללכת לכיוון הרגשי. אצלך יש פעילות של טיפול בסוסים ובעלי חיים. עזבי, אני לא באה אליך כביקורת. << אורח >> סיגל ראש: << אורח >> ברור, אך אנחנו צריכים להסביר. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> אני מנסה להגיד משהו אחר. לאור העובדה שאנחנו מציפים את הנושא הזה של חרמות ובריונות, לנסות להתערב, אפשר להתערב בתוכניות גפ"ן. למשל אם יש לך אפשרות של ארבעה, חמישה, שישה כאלה, לנסות לנתב את זה שלפחות שליש מזה יהיה לחוסן הנפשי, למניעת בריוניות ולאחדות, אחידות וכולי. ישנן תוכניות נפלאות. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אמרתי במספר דיונים פה, קטי, ישנם דברים שהם במהות של מערכת החינוך. צריכים להבין שאנחנו צריכים לשלוף אותם מהגפ"ן, המקום שלהם הוא לא בגפ"ן. צריך להיות ניטרלי במערכת החינוך. אמרתי את אותם דברים שאת אומרת בלי לצעוק. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> יש מצוי ויש רצוי. אתה יודע בגימטרייה מה ההפרש בינם? כסף. יש מצוי ויש רצוי. עוד נקודה ועוד הפעם אני חוזרת לנתון שנתת לי לגבי ההורים. כמות כזו גדולה של הורים זו נורה אדומה. הייתי כשפ"י, פונה וממליצה להתחיל שוב לפתוח את הנושא הזה של בית ספר להורים. זו לא בושה, בתקופה שהייתי מורה היה בית ספר להורים. לא זוכרת חרמות, מנסה להיזכר. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> היה תמיד. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> אני מדברת על התקופה שלי. זה היה מזמן, אני מדברת על עשורים שלא יודעת כמה מכם נולדו. אני זוכרת מעט מאוד חרמות ובריונות. היה שם גם קשר בין צוות ההוראה לבין ההורים כי ישבו ביחד, פתרו בעיות. כל בית ספר יכול להקים אחר הצהרים. זה שווה את כל ההתייחסות הזו וכל בזבוזי הזמן של שעות על גבי שעות שהרבה פעמים אנחנו מוצאים את עצמנו ולא מגיעים לשום נקודה. הנושא הזה של בית ספר להורים צריך לחזור כמו שאני תמיד אומרת בכל מקום. גם תנועות נוער, צריכים לתת לזה יותר דגש במשרד החינוך, כל זה כדי למנוע. אני חסידת המניעה, היה פה מישהו שדיבר על מניעה. את המניעה, צריך להתחיל לעשות אותה דרך תוכניות הלימודים. שיעורי תקשורת בין אישית, שיח פורה. הדברים האלה נעלמו ממערכת החינוך. אנחנו הופכים את הילדים לסוג של רובוטים, מתמטיקה, אנגלית, פיזיקה. יש דברים שאי אפשר לאור מלחמה, לאור החוסן הביטחוני שצריך והחברתי. אני בעצמי חוויתי עם הצוות שלי, יש לי יועץ אחד שחזר מהמלחמה הפוך לגמרי, לא מסוגל לעבוד. התקרית בג'באליה השאירה לו בעיה קשה מאוד. היום הוא בהולנד, נסע, לא רוצה להישאר. תנסו להגיע ללב של התלמידים. אני אומרת חד משמעית, לימודים זה משהו שיכול לקרות ויקרה כשהנפש שלו תהיה נפש שזמינה לזה. כשהיא לא זמינה לזה לא יעזרו כל התגבורים שתעשו. תנסו לעבוד על זה, זה הרבה תלוי בכם. הרבה חושבים שהשרים הם אלה שמתווים את הכול. זה לא נכון, הפקידות הבכירה במשרד מתווה 90% מהדברים. השר מוסיף עוד משהו, לא חלילה כדי לפגוע בשר, לחלוטין לא. הפקידות, אם היא מגיעה עם תוכנית מסוימת ואם אתם תיקחו בחשבון שצריך להקדים תרופה למכה, כי תהיה מגפה, אחרי שהמלחמה הזו תסתיים. עדיין אנחנו לא במצב של מגפה אך יתחילו בריונות, חרמות, דברים שלא תצליחו להשתלט עליהם. << אורח >> ישראל בולטון: << אורח >> זה המצב הקיים. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אני יוצא להפסקה של שלוש, ארבע דקות. אני חוזר, מאריך את הדיון. << הפסקה >> (הישיבה נפסקה בשעה 15:39 ונתחדשה בשעה 15:47.) << הפסקה >> << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> כן בבקשה, רק שם לפרוטוקול. אחריך דור אלבז. << דובר >> עומר שוהם: << דובר >> עומר שוהם, אני מנהל מחוז דרום ברשות הלאומית לביטחון קהילתי במשרד לביטחון לאומי. אנחנו כרגע קצת בסערה, אתם בטח שמעתם, יודעים. באתי להתייחס מקצועית. אני מנהל מחוז דרום, אחראי על תוכניות מניעה ב-40 רשויות מקומיות. אני איש שטח, באתי בכוונה לוועדה הזאת כי מה שאגיד עכשיו, בעיניי נותן מענה הכי אפקטיבי לכל מה שעלה פה בשולחן הזה. אנחנו מפעילים בכל הארץ מעל 300 מדריכי מוגנות. אצלי במחוז מעל 80. מדריך מוגנות, מי שלא יודע, זה מדריך נוער בתוך בית הספר שפועל כל יום בבית הספר, בדרך כלל במשרה מלאה. התפקיד שלו להוות אח בוגר לתלמידים ולתלמידות, לייצר קשר אישי. הוא חלק מצוות בית הספר והכול בשיתוף פעולה עם משרד החינוך באופן מלא, אך נתפס בעיניי התלמידים כגורם בלתי פורמלי כאח בוגר. לכן המטרה שלו לייצר את הקשר האישי. דרכו הוא עושה איתור, זיהוי ומניעה. אנחנו צריכים לדבר על מניעה. זה עלה פה בשולחן וזה נכון. זה שיש מחסור במטפלים זה מאוד חשוב. אנחנו צריכים להבין מי מונע. אם ניקח את תופעת החרמות באופן ספציפי, המדריך מונע את כל התופעות. אלימות, אלימות ברשת, חרמות. חרם, מתי הכי טוב לעצור אותו? כשהוא רק מתחיל. מדריך המוגנות יודע, מקים את כל המרקם החברתי, יודע מי החבורות. ברגע שעולה משהו משתפים אותו כי הוא כמו אח בוגר, לא מסתירים ממנו דברים. מבחינת אפקטיביות זה המענה הכי אפקטיבי שקיים בתוך בתי ספר. זה לא שאני אומר את זה, אומרים את זה מנהלי בתי ספר, מנהלי אגפי חינוך בעיריות, ראשי ערים. אני שם את זה על השולחן. אתן כמה מילים על המדריך. התפקיד שלו להיות נוכח בבית הספר. הוא מקבל בבוקר את התלמידים, בהפסקות הוא איתם, בין השיעורים הוא נמצא. המנהלים יודעים שברגע שיוצא ילד משיעור, אין חלל ריק, המדריך שם, יהיה מי שידבר אתו. זו מניעה, אפקטיביות. הוא מוביל תוכניות, קבוצת מנהיגות בתוך בית הספר, שגרירי מוגנות. הוא מסייע בתיווך בין תלמידים לצוות החינוכי לפעמים כי הוא גורם בלתי פורמלי. אנחנו יודעים, עם כל העומס על היועצות שעושות עבודת קודש, היועצת בדרך כל לא במניעה, היא בטיפול, בדברים יותר אקוטיים. אתן דוגמה קטנה כדי שזה ייחרת לנו בראש. בית ספר במרכז הארץ, מגיעים הילדים בבוקר, המדריכה מקבלת אותם, בוקר טוב. משהו בבוקר טוב של אחת הילדות נראה לה קצת שונה, כי הן בקשר, היא מכירה אותה. מגיעה אליה לפני תחילת הלימודים, שואלת אותה המדריכה, הכול בסדר, קרה משהו? לא, הכול בסדר. מה אומרת לה המדריכה? אין בעיה, תרצי לדבר אני פה. זו אמירה של מניעה, אמירה משמעותית. נכנסת הילדה בת ה-15 לכיתה, יוצאת תוך כדי השיעור ומחפשת אותה, אומרת לה תקשיבי אני צריכה לדבר אתה. משתפת אותה שהיא נפגעה מינית. היא לא שיתפה את זה עם אף אחד, לא את ההורים, לא צוות חינוכי. למה? כי היא מרגישה אתה בנוח. זה פרויקט שאם אנחנו כמדינה, ממשלה, נוכל לקחת אותו, לשים אותו במרכז דיון, לבחון אותו מכל הכיוונים ולראות איך אנחנו מרחיבים אותו, זה המענה הכי אפקטיבי. אנחנו כרשות לביטחון קהילתי מכשירים אותם, יש להם מעטפת. אנחנו עובדים בשיתוף עם שפ"י, הכול מתואם. אין פעולה שהמדריך או מדריכה עושים בבית הספר שזה לא בתיאום עם מנהל בית ספר ויועצת, אין דבר כזה. ישנה חובת דיווח וכולי. אני ממליץ ומציע לשים את זה במרכז כדיון, לראות איך כולנו מתגייסים לתוך הדבר הזה. לצערי אני אומר עכשיו, אנחנו הולכים להפחית את כמות המדריכים בגלל הקיצוץ שאנחנו הולכים כנראה לעבור. שווה לשים את זה אדוני היושב-ראש במרכז דיון, נביא את המדריכים לפה, נשמע אותם, נביא ילדים, נביא מנהלי אגפי חינוך והם יעידו עד כמה זה חשוב. דיבר המנהל על החיבור לבלתי פורמלי, זה מה שהמדריך עושה. << אורח >> סיגל ראש: << אורח >> יש בתיכון. << דובר >> עומר שוהם: << דובר >> גם ביסודי. << אורח >> סיגל ראש: << אורח >> עכשיו זה נכנס. בראש העין לפחות. << דובר >> עומר שוהם: << דובר >> נכון, בראש העין יכול להיות. << אורח >> עינב לוק: << אורח >> בעיקר בבתי ספר על יסודיים. << דובר >> עומר שוהם: << דובר >> בעיקר בעל יסודי אך גם ביסודי. יש לנו גם בחילוני, דתי, אולפנות, ישיבות תיכוניות, גם בחרדי. בתפקיד קודם הייתי אחראי על המערך בחינוך החרדי. החיבור לבלתי פורמלי, זה התפקיד של המדריך כי יש עם מי לדבר. הוא מדבר עם הילד, רואה שישנן בעיות בבית הספר ואומר בסדר, אתה בחוג כדור-רגל? מרים טלפון למדריך כדור-רגל ואומר לו בוא נדבר. ישנו חיבור, מענה, רצף. לכן זה חשוב מאוד. תודה רבה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תודה עומר. דור אלבז, אחרי זה עינב אתן לך לסכם. חשוב לי שהדיון ימשיך. << אורח >> עינב לוק: << אורח >> יש את ה"ש. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אני רוצה לתת לה כשהיא תרצה. אני קשוב לה, כשהיא מסמנת לי, היא תדבר. << דובר >> דוד אלבז: << דובר >> אדוני היושב-ראש, תודה. אני מבקש שנעצום רגע את העיניים. תדמיינו ילד שיושב לבד בהפסקה, אף אחד לא מדבר אתו, לא מסתכל עליו, כביכול הוא לא קיים, רוח. ההודעות בקבוצות הוואטסאפ שהוא מקבל שורפות לו את הנשמה, אם הוא בכלל נשאר בקבוצות הוואטסאפ האלה. כל יום בבית הספר הופך לסיוט וכל לילה מסתיים בדמעות בכרית ורק הכרית יודעת כמה בכי היא ספגה. תפקחו את העיניים בשביל עשרות ומאות אלפים לפי הסטטיסטיקה בישראל. זה לא דמיון, זו המציאות, אלה מאות אלפים וזה קורה כל יום בכל בית ספר בכל עיר בכל שעה. חרם זו לא רק מילת גנאי, זה נשק קטלני ומסוכן. נשק שקט שמוחק לילדים את האישיות, הביטחון העצמי, הרצון לקום בבוקר. אנחנו כחברה וכמערכת חינוך, חייבים לעצור לפני שיהיה מאוחר מדי. עשרות אלפים ואפילו מאות אלפים עוברים חרם. ראוי שכולנו פה, בשמי ואני מאמין בשם כל אזרחי ישראל, לבקש מהם סליחה. סליחה שלא עמדנו לצידם ברגעים הקשים, שלא הייתה להם אוזן קשבת, שלא טיפלו במקרה שלכם כדרוש. סליחה שאתם סובלים ועודכם עוד סובלים מתופעת החרם שהורסת את הנפש. כמה ילדים צריכים להרגיש שקופים כדי שנתעורר? אני מדבר על כל הארגונים, על כל משרדי הממשלה. כמה תלמידים צריכים לחזור הביתה עם עיניים כבויות, עם גרון חנוק? וראינו את זה פה. חרם זו אלימות, יותר קשה מאלימות פיזית. זה פוגע בנפש של הילד עשרות שנים קדימה. אנחנו כחברה וכמערכת חינוך, לא יכולים לעמוד מנגד. אנחנו חייבים להתגייס בכל הכוח, כל הכלים, כל המסגרות, כדי להילחם בתופעה ההרסנית הזו. היום אנחנו יודעים יותר מאי פעם, שכל מה שנכתב פה בטלפון הזה, כך קטן, כך מסוכן, זה יכול לגרום להתאבדויות, לתחושה מגעילה בנפש, זה שורף את הנפש. זה הזמן שלנו להתעורר ולהפסיק להסתכל מהצד. זו הסיבה שהצטרפתי לפורום נגד החרמות שמוביל אותו יובל דרוקמן, ישראל ועוד רבים וטובים ועוד הרבה ארגונים כדי לעזור להילחם בחרם הזה. זה הזמן שלנו לנקוט עמדה נחרצת נגד חרמות, לפעול למיגור התופעה ולהחזיר את החיוך לפני הילדים שלנו. אדוני היושב-ראש, תודה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תודה רבה. ה"ש אתה רוצה עכשיו? בבקשה. << דובר >> ה"ש: << דובר >> אני ה"ש, בת 17. מאז שאני זוכרת את עצמי, לא היו לי הרבה חברים. היו לי שתיים, שלוש בערך וגם הם פעם בכמה זמן היו פה בשבילי. אני זוכרת את עצמי בהפסקות מתחבאת בשירותים ומתחננת שלא ירביצו לי. אני יודעת שזה יקרה גם היום, המכות האלה יקרו גם היום. הלכתי לצוות של בית הספר, הראיתי להם את המכות. אמרו לי את עשית את זה לעצמך, אף אחד לא עשה לך את זה. אף אחד לא האמין לי למה שעברתי בבית הספר עד שהפסקתי להגיע. כשהגעתי שוב, קיבלתי עוד הפעם מכות. אמרתי להם, אני מקבלת כאן מכות בבית הספר ואף אחד לא מתייחס ואתם לא מאמינים בי שמישהי חווה כאן מכות יום-יום בבית הספר ואף אחד אפילו לא מסתכל לכיוון שלה. הייתה לי שיחה עם המנהלת ועם המורה שאמרו לי את יכולה לעזוב את בית הספר כי אין כאן את הכלים לעזור לך. עברתי לבית ספר חדש ועדיין היו תלמידים שממשיכים יום-יום. אני יום-יום מקבלת הודעות ולא יודעת מה לעשות בנוגע לזה. אני מטפלת אצל פסיכולוגים יום-יום, תוקעים לי כדורים ודברים שאפילו לא מתאימים לי. אני יודעת מה טוב עבורי, יודעת שיהיו לי חברים או חברה אחת שיעזרו לי זה הכי טוב עבורי. טיפול של פסיכולוגים או אשפוז פסיכיאטרי או כל השיחות האלה עם ההנהלה זה לא מה שיעזור לי. הם לא רואים את הילד, הם רואים את העזרה אחר כך. אני כאן כדי להשמיע את כל אלה שאין להם קול, שבבית הספר יושבים לבד בהפסקות, מקבלים מכות, מקבלים הודעות שמחרימים להם כל דבר אפשרי שהם עושים. ימי הולדת, גישה חברתית וחופשים שלהם, עם מי לצאת. זה מה שיש לי להגיד. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> ה"ש, תודה רבה ששיתפת אותנו, אנחנו מחזקים אותך. אנחנו פה לכל מה שאת צריכה. אתן לך את הטלפון האישי שלי, כל מה שאת צריכה באיזו שעה שאת צריכה, את יכולה להרים טלפון, אלך אתך יד ביד. עינב בבקשה. << אורח >> עינב לוק: << אורח >> ה"ש, שמעתי אותך, כאב לי ואני פה בשבילך. תיכף אגש אליך ואתן לך את הטלפון שלי ואנחנו נדבר. אני רוצה להגיד תודה על הדיון החשוב הזה ועל השמעת הקולות מכל נקודות המבט של ההורים, המנהלים, הארגונים, מועצת התלמידים, של השותפים מהמשרדים האחרים. הרבה אנשים אמרו את זה, שזה נושא שצריך כפר שלם כדי לתת מענה. צריך את הקהילה, את התלמידים, ההורים, המנהלים. הרבה מאוד שותפים. אנחנו מקיימים ונמשיך לקיים שולחנות עגולים עם כל השותפים ונקיים את השולחנות העגולים האלה כדי לחבור יחד עם כל הגורמים שיכולים לסייע בתהליך. הצגנו את המוקד והגענו לכאן להציג את הנתונים. התוכנית במהותה היא בבסיסה קודם כל תוכנית מניעתית. המוקד אמור לתת בקצה למי שמרגיש שהוא לא מקבל מענה. התוכנית היא תוכנית מערכתית, מניעתית, עבודה קהילתית. זו המהות של התוכנית הרחבה והגדולה ותפקידנו כמשרד חינוך, להמשיך ולהדק את הדברים, להגיע לכל מוסדות החינוך, כל צוותי החינוך, לדאוג שילדים יגיעו ונשמע על המקרים שלהם לאחר שעשינו את כל התהליכים של המניעה. תוך כדי גם להיות מסוגלים לתת להם מענים ולא רק בטלפון אלא ארוכי טווח. אנחנו לוקחות אחריות מלאה להמשיך לטייב את התוכנית, המענים. תודה על כל ההערות. רשמתי כל מילה ואנחנו לוקחות לתשומת ליבנו את כל הדברים שנאמרו. נמשיך להזמין אתכם לשולחנות העגולים, יש לנו כבר מפגש עם הארגונים ועם נושאים, שותפים נוספים כדי להמשיך ולדייק את המענים. תודה רבה יושב-ראש, על הדיון החשוב. אנחנו לומדים מדיון לדיון ונמשיך להעמיק ולדייק את המענים. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> לשאלות ששאלנו לפנות אליכם בכתב, תחזירו לנו תשובות בכתב, איך נעשה את זה? << אורח >> עינב לוק: << אורח >> במפגש בארגונים נוכל לענות לכם על כל השאלות. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> גם בסיכום, רשמתי חלק מהדברים. << אורח >> עינב לוק: << אורח >> נענה לוועדה ונענה לכל מי שדרוש. סליחה, אנחנו צריכות ללכת. << אורח >> סיגל ראש: << אורח >> מנהלים הם חלק מהשולחנות העגולים, אפשר לדעת? << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> כן, בוודאי. ישראל בולטון בבקשה. << אורח >> ישראל בולטון: << אורח >> אני ישראל בולטון, אבא של מנדי בולטון. ביום חמישי האחרון זו הייתה חצי מאז שנפטר. מנדי נפטר משברון לב באירוע חברתי, בר-מצווה של חבר אחרי שחווה דחייה חברתית. הוא יצא החוצה, בכה עד שהלב שלו לא יכול היה לשאת את זה יותר. לצערי הגעתי עכשיו, הגיע תורי. אני רשמתי לעצמי שאלות, ישנם דברים שמפריעים לי. אשאל אותם למרות שהם לא פה. בפעם שעברה שהייתי פה, לא בוועדה הזו, בוועדה לשלום הילד, קצת צעקתי מקירות ליבי, אל תעשו את זה לבד. אל תיקחו את התוכנית על עצמכם ותנסו ליישם אותה בעצמכם כשישנם עמותות וארגונים שעושים את מה שהעתקתם מהם כבר זמן ויש להם את הניסיון, קחו מהם את הידע. זה לא קרה. המוקד וההתערבות החכמה אלה כנפי דרור לכל דבר ועניין. שירי קניגסברג עם הקבוצות הרגשיות. ישנם הרבה ארגונים שפועלים ולמיטב ידיעתי ומהבירור שעשיתי, חוץ מההבטחה להיפגש בשולחן העגול, לא נעשה שום ניצול ידע קיים, זה ידע עצום וחבל שלא. בטח שלא נעשה שימוש בכלים הקיימים, שילוב. לכנפי דרור ישנם מתנדבים פזורים בכל הארץ. אפשר לעשות בזה שימוש, זה כוח אדם שיכול לתת מענה. בוועידה הקודמת הנציגות טענו שהיה 98% טיפול. לאין זה נעלם, איך זה פתאום הגיע למציאות שטיפול הוא טיפול ארוך ואי אפשר לסיים טיפול בשיחת טלפון? אני שמח שתוך שבוע למדנו את זה. שאלון מה נשמע, זו חובה? משהו שבתי ספר מחויבים לעשות, כיתות מחויבות? הוא מדווח? ישנם נתונים שנוכל להוציא מזה? 5,000 שעות ייעוץ שנתיות כשיש 5,700 בתי ספר, זה אומר פחות משעה למוסד, זה לא אפילו תחילתו של משהו. עוד משהו שאני רוצה לציין. ישנה נטייה קבועה להזכיר את הסכום הקטן יותר, את ה-4%, זה הסקר של הממ"מ. הסקר השני, אני שוכח את האותיות, SH ומשהו, מדבר על 8%-9%. רשמית אנחנו יודעים בוודאות, אנחנו מקבלים פניות, אני לא רשמית בזה ומקבל עשרות פניות מהורים, מורים, ילדים, על הנושא הזה. זה שהמוקד קיים חודשיים, נניח חודש וחצי וקיבל 400 ומשהו פניות כשהמוקד של כנפי דרור שהוא לא מפורסם ב-7 מיליון שקלים מקבל 100 פניות בחודש, אלה לא מספרים שנראים לי הגיוניים. ציינו גם את העניין שילדים לא סומכים על המערכת, הם לא פונים הילדים בעצמם. עלו פה הרבה רעיונות, דברים שפועלים. זה פועל בשטח, קיים, עובד, תעזרו במה שקיים, קחו ידע, ניסיון של אנשים שמשיגים תוצאות. אל תיקחו את הזמן ללימוד על עצמכם. קיים זמן לימוד, אנשים כבר עבדו, למדו, פיתחו שיטות והתמודדו עם זה. לקרוא לנו עכשיו לשולחן עגול אחרי שהמוקד יהיה קיים שלושה חודשים זה רעיון נחמד. שלושת החודשים האלה זה זמן שבו אולי היינו יכולים להציל עוד ילד אחד. כל מה שאני עושה, עושה כמו כולם. אנחנו קבוצה של אנשים שתורמת מהזמן שלנו, יש לנו גם חברים בזום אתנו, דניאל, יפעת. הם גם רוצים זכות דיבור אם זה יינתן יהיה מבורך. כל מה שאני עושה, עושה לזכות ובזכות מנדי שלי. אני יודע שזה מה שהוא היה רוצה, מרגיש אותו איתי בכל רגע נתון. ישנן הרבה פעמים, בעיקר כשאני במקומות כאלה, אני שומע את הקול שלו שואל מה קורה, מדברים ומה? מנדי היה ילד סקרן בטירוף, היה רוצה לדעת הכול. מה כל אחד מכם עושה, מה השם שלו, במה אתם עובדים, איך זה מתבטא? הוא היה לומד הכול, זוכר הכול, אומר לכם הכול אחר כך. אם בתחושה הזו אני יוצא מבולבל, אני שואל מה עם ילדים? ילד שנמצא במערכת והוא כרגע חווה חרם ואמרתי ואחזור ואגיד, הם לקחו פה משהו והתלבשו עליו מאוד חזק, זו השייכות. שייכות זה לא השלב הכי קריטי בחרם, לבד זה הדבר הכי קריטי. ילד שעובר חרם הוא לבד. הוא פונה להורים שלו, הם מתמודדים לבד. הם פונים לבית הספר ותתפלאו גם בית הספר מתמודד לבד. אם בית הספר פונה למשרד החינוך לקבל עזרה, מפנים אותם. יש לכם גפ"ן, שפ"י. עזוב את זה שכשהורים פונים למשרד החינוך אומרים להם תדברו עם המוסד, היועצת, שפ"י. אני רוצה לחזור לנקודה מסוימת שקצת דיברו עליה אך לא מספיק. האשמת הקורבן קורית כי כולם לבד, אף אחד לא יודע איך להתמודד. בית הספר עומד לבד, אני אמור להיות עכשיו מואשם ויהיה שם על בית הספר שלי? אז הילד בעייתי וההורים שלו בעייתיים. כמה פעמים אנחנו שמענו את זה, מנדי לא מבין. מנדי נזכר באירועים שקרו מאוחר מדי אז אין לנו איך להגיב לזה בזמן. אנחנו מדברים על ילד שעבר חרם כמעט שלושה רבעים של שנה עד שהבין שהוא עובר חרם, כי ילדים לא יודעים מה זה חרם. לבוא ולהאשים, להפנות אצבע מאשימה לילדים זה הדבר האחרון שאנחנו צריכים לעשות. ישנם הורים, מערכת חינוכית ועל שניהם ישנה אחריות חינוכית. מערכת החינוך לקחה על עצמה, משרד החינוך לקח על עצמו את השם חינוך. זה מוסדר אקדמי לחלוטין שמלמד בצורה אקדמית. זה מוסד לימוד שקורא לעצמו חינוך, קחו את האחריות, דבר ראשון חינוך. מה זה משנה לי כמה קיבלתי בתעודה? דיברו איתי אנשים, מישהו אמר לי אני בן 54, נושא צלקת מחרם שעברתי בילדות, זה לא מחלים. אם אנחנו רוצים דור עתיד, דור שיוביל את המדינה, שינהיג את המדינה, שיגיע לדברים, אנחנו לא יכולים לבנות דור מצולק של צלקות שלא מחלימות. אלה לא צלקות של גבורה, אלה צלקות נפשיות שמלוות את הילד לנער, לבן-אדם ותופסות אותו, אוכלות אותו וזה פצע מדמם. << אורח >> אתי בן סעדון: << אורח >> זה גם פנימי ולא רואים אותו, זה יותר גרוע. << אורח >> ישראל בולטון: << אורח >> נכון. אם דיברנו קצת על העניין של התאבדויות, הרבה התאבדויות קורות כשהם מבוגרים. הם כבר מבוגרים, פתאום יש להם את היכולת לקחת את הכוח ולהתמודד אך אין להם את היכולת הזו כי כל הכוח הזה נבנה על צלקת, על בסיס רופף. אנחנו עומדים פה, מבקשים את הדבר המובן מאליו. אני מקווה שדברים יצאו, יתקדמו, יקרו. אם זה ממשיך להיות בצורה של אנחנו נעשה את זה לבד על בסיס מה שנראה לנו נכון, אני לא רואה לזה שום עתיד. הייתי שמח לעוד נתונים על תוכנית ההתערבות שלהם, זה היה מאוד כללי, לא משהו ששמענו עליו אף פעם. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תודה רבה ישראל. א"ב נכון? << דובר >> א"ב: << דובר >> אני א"ב, תלמיד בכיתה ז' בבית הספר דמוקרטי לב השרון. אצלי בבית הספר לא נתקלתי בחרם. זה קשור לזה שהקהילה קרובה. ברגע שמתחיל משהו, ההורים וגם המורים משתפים פעולה ביחד כדי לעצור את זה. בית הספר שלנו מהגן ועד יב'. כל הילדים מכירים את כל המורים. זה מעולה שזה מהגן ועד יב' כי אז אתה מכיר את המורים שלך מהתחלה ועד הסוף. פקטור נוסף שעוזר הוא השעות החופשיות שיש לי בבית הספר. נותן לילדים לבלות יותר אחד עם השני. הגישה של בית הספר, שהחיבור החברתי לא פחות חשוב מלמידה, גורמת לזה שמורים מקדישים תשומת לב לסיטואציות שקורות בין ילדים. המורים מכירים את הילדים וכל הילדים מכירים את כל המורים. הרבה ילדים משחקים עם המורים ומרגישים יותר קרובים, מרגישים בנוח לשתף אותם בכל מה שהם חווים. יש בבית הספר משהו שנקראה חונכות אישית. אלה 15 דקות בשבוע שילד נפגש עם החונך שלו שהוא מורה. משחקים ומדברים ביחד ופותרים בעיות. אם אתה צריך לפנות למישהו אתה תמיד יכול לפנות לחונך שלך. למורים ישנה תמיד אפשרות לעצור קטטה אך הם לא יכולים להעניש. הם צריכים לעלות לוועדת משמעת, שם ישנם שלושה שופטים שהם שני ילדים ומורה ששומעים את שני הצדדים של הסיפור ומחליטים על עונש. הרעיון הזה הוא יותר טוב ממורה שמעניש על המקום כי ישנם שלושה אנשים שחושבים על זה ביחד וזה מביא להחלטות יותר טובות. זה כמו הפרדת הרשויות, שאין אצל אדם אחד את כל הכוח. זה גם חלק מהעיקרון שמורים שווים לתלמידים בבית הספר שלנו. בנוסף, ילדים מרגישים בנוח להגיד לילדים אחרים שמשהו לא מתאים ולא בסדר. חשוב לי להגיד את הדברים האלה כי מה שחלק מהילדים עוברים בבתי הספר הוא לא מתקבל על הדעת וצריך שינוי. תודה על הזמן ועל ההקשבה. אם ישנן שאלות אתם מוזמנים לשאול. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תודה רבה א"ב. המועצה לשלום הילד, עו"ד ליאור בר-ניר בבקשה. << דובר >> ליאור בר-ניר: << דובר >> תודה. ברשותך אני רוצה קודם לפנות לה"ש. את מדהימה, התרגשתי מאוד לשמוע אותך. זה קשה מאוד לבוא לפה ולדבר בפני כולם ואת עשית את זה וכולם הקשיבו לך, כולם רואים אותך. כל הכבוד לך קודם כל. אנחנו מקיימים שיח על מה שנעשה במערכת החינוך, חבל לי שמשרד החינוך לא כאן. בחוץ הכול גועש וקשה מאוד להתעלם מזה. כולנו בתוך כל זה, חייבים לשמור על הילדים. לא מספיק שישנה מלחמה בחוץ, אנחנו צריכים להילחם על ההווה והעתיד של הילדים שלנו. אדוני, אני מאוד מעריכה את העשייה שלך, מאוד רוצה להאמין שמכאן תצא בשורה. בסקר שערכנו במועצה לשלום הילד, כשהורים התבקשו לסמן את הדמויות המשמעותיות ביותר שסייעו לילדם מאז פרוץ המלחמה, השיעור הגבוה ביותר של הורים ציינו את גורמי מערכת החינוך ככתובת אליה פונים הילדים עת הם נתקלים בקשיים רגשיים, חברתיים ולימודיים. התוצאות האלה ממחישות את החשיבות המכרעת של בית הספר בחייהם של ילדים. העשייה של משרד החינוך למאבק בחרמות ובאלימות ולמתן מענים רגשיים לתלמידים, ניכרת ומשמעותית. חייבים לעבות את המענים, זה לא מספיק. הקיצוץ הרוחבי שדובר עליו בימים האחרונים, לפיו מסתמן שמאות מיליוני שקלים יקוצצו מתקציב החינוך. משמעו ניתוק מוחלט מהצרכים של הילדים. בשביל לתת מענה נפשי מיטבי, לטפל באופן מקיף ויעיל באלימות וחרמות, צריך כוח אדם. למרות כל המצוקות החריפות, עדיין אין מספיק יועצות, אין להן שעות תקן, אין מספיק פסיכולוגים חינוכיים. מפתח התקינה לא תואם את הצרכים שמכתיבה המציאות. אי אפשר להשאיר את המצב כמו שהוא. אדוני, אני מבקשת שייקבע דיון מעקב על המענים הנפשיים במשרד החינוך. השינוי הזה חייב להגיע במהירות. תודה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תודה רבה. מנהלת בית הספר סיגל ברוש בבקשה. << אורח >> סיגל ראש: << אורח >> תודה. שמעתי את כל הדיון, בסך הכול כולנו מכווננים לילד, בין אם אנחנו הורים, צוותים, ארגונים, לא חשוב מה. נמרוד דיבר על הדברים, אני לא רוצה לחזור על הדברים שהוא אמר. אני כן רוצה להתייחס לדברים שנאמרו כאן. יש שני דברים. אחד, הוא המניעה שאנחנו צריכים לעשות עם כלל ילדי בתי הספר. ויש לצערי עליה מאוד חדה של אירועי חרם ואלימות בבתי הספר, במיוחד בשנה הזו. זו מגמה של כמה שנים אך אנחנו מרגישים את ההתפרצות וההתפוצצות השנה שאין ספק שלמלחמה ישנה השפעה על הדבר הזה. צריך גם להתמודד עם מי שחווה אלימות היום וחרם, אי אפשר להפריד את זה, האלימות והחרם הולכים אחד עם השני. אני מוצאת את עצמי מתמודדת עכשיו בבית הספר עם שני אירועי חרם. אחד שממש מתחיל להתבשל ועוד אחד. לא הכרתי את זה קודם. אני עוצרת ושואלת את עצמי איך אני מתמודדת עם חרם? לא היה לי חרם לפני כן בבית הספר. לא בטוח שאני יודעת להתמודד עם חרם, אני מתייעצת עם מי שצריך להתייעץ אך זה תהליך שהוא תהליך ארוך, לא משהו שמסתיים בטיפול של זבנג, זה מסוכן. אני מצטערת, אני על המוקד לא שמעתי. כשהבחור הנחמד הזה דיבר מקודם ואמר שהיה בפרסומת, אמרתי בסדר, עכשיו אני מחברת. אני כמנהלת בית ספר בכלל לא ידעתי שיש כזה דבר וגם לא חשפתי את זה, לא לצוות שלי ולא לתלמידים שלי, אף אחד לא יודע. אם התלמידים שלי הגיעו למצב שהם התקשרו למוקד, אני צריכה ללכת. איך אני לא זיהיתי את זה? קודם כל אנחנו צריכים לזהות את זה אצלנו. איך אנחנו מזהים את החרם אצלנו, מטפלים בחרם אצלנו, איך אנחנו עושים את הדברים האלה? יש כאן בעיה מאוד גדולה. מקודם דיבר, לא זוכרת מי, ואמר שזה מגה אירוע. אני לא חושבת שכולם מבינים, זה ממש כמו שישנה מלחמה אז ישנה מלחמה על הנפש של הילדים. הילדים נמצאים במלחמה יום יומית בבית הספר, הם מגיעים לבית הספר. לא כולם חווים אלימות, אני מדברת כללית, לא רק על בית הספר שלי. אספנו נתונים קצת לפני שהגענו לכאן ושאלנו מנהלים מה החוויה שלהם? ישנה פה חוויה מאוד קשה שילדים מגיעים לשדה קרב לפעמים וצריכים להתמודד אתו כל יום. לא לכולם יש את האומץ, או כמו שאמרת מקודם על הבן שלך שלא ידע אפילו שהוא חווה חרם. אנחנו צריכים כצוותים חינוכיים לדעת איך אנחנו בכלל מזהים את זה. בנתונים ראינו שפנו רק שמונה אנשי צוות. עצוב מאוד שפנו רק שמונה אנשי צוות ואני שאלתי את עצמי למה? היו פה כל מיני תשובות, אני יכולה להגיד לכם מתוך בית הספר שלי, שאלתי את הבנות אצלי בבית הספר. אמרתי להן שאני הולכת לוועדת החינוך, מה אתן רוצות שאגיד, מה עולה? תנו לי דברים. צוותי החינוך, צר לי ואולי זה לא כזה יפה להגיד את זה, איבדו אמון במערכת. גם צוותי החינוך איבדו אמון במשרד החינוך. זו ספינה כל כך גדולה שתקועה במקום מסוים ולא מצליחה להשיט את עצמה. צריך קצת לפרק ולראות איך אנחנו עושים. זה מקסים, יש לי תחושה שהם דיברו על דברים מאוד יפים, אין לי ספק שהיו כוונות מאוד טובות. התחושה שיושבים שם על אולימפוס ולא בדיוק יודעים מה קורה בשטח. לתת כסף, להוציא תקציב על מוקד. אנחנו צריכים להתמודד עם זה כל יום בבית הספר, אנחנו לא מחכים למוקד, גם המוקד יחזיר את זה אלי אז עדיף שאהיה מסוגלת לטפל בזה בעצמי. אמרו גפ"ן, צריך לעשות דיון על הגפ"ן הזה. אני כן אתייחס לגפ"ן בהקשר הזה. אנשים שהציעו את עצמם בגפ"ן בכל מיני תוכניות, למדו שיטה איך אפשר לעשות כסף מאוד טוב על גבי מערכת החינוך. אני אקנה את העצומות, מצמיחים, אנשים פרטיים, ישנן כל מיני תוכניות מקסימות, מדהימות. הם מגיעים, עובדים עם חצאי כיתות, המורה צריכה להיות עם החצי השני. סיימנו את 20 המפגשים, הלכנו על משהו גדול, לא הלכנו על משהו קטן. הלכנו על משהו גדול, הם הלכו, זה הסתיים. המורה לא יודעת, אין המשך לזה. אני רוכשת מדריך מוגנות מכספי שלי בגפ"ן. רכשתי סייעת לכיתה שהבנתי שאם לא יהיה שם, צריך כוח אדם. << אורח >> עינב דלח: << אורח >> כי מצאת לנכון להקדיש לזה. אם לא היית מוצאת לנכון להקדיש לזה, זה לא קיים. << אורח >> סיגל ראש: << אורח >> זה הרבה כסף. לוקח לי מהתקציב משהו כמו חמישית מהתקציב שלי. << אורח >> אתי בן סעדון: << אורח >> בגלל זה לא כולם עושים את זה. << אורח >> סיגל ראש: << אורח >> נכון, כי אנחנו לא יכולים לעמוד בזה. גפ"ן, עם כל הכבוד לו, לא יכול לעמוד בדבר הזה. צריך להפריד בין גפ"ן לבין מענים שהם חובה. זה כמו שתגידו לי עכשיו תקני שעות מתמטיקה. אני לא אקנה שעות מתמטיקה, אני אמורה לקבל שעות מתמטיקה. אין כוח אדם, על זה קם ויושב הכול. אי אפשר לעשות תוכניות גיבורי אל. מקסים, אני מכירה את כל התוכניות האלה, הן קיימת. צריך כוח אדם שייקח ויעשה את זה, אין כוח אדם. לי יש עכשיו מחנכת שמחנכת שתי כיתות, אני ממש מבקשת להתייחס לדברים האלה. אני מרימה פה דגל ואומרת שאנחנו חייבים לטפל בזה כאן ועכשיו. לא עוד חודש ולא עוד שבוע. איך בנו תוכנית בלי שמנהלי בתי ספר יושבים אתם? אני לא מצליחה להבין איך מנהלי בתי ספר לא מקבלים פה במה. לא פה במקום הזה, במשרד. אלה אנחנו, אנחנו שם ואם משהו לא קורה אצלי בבית הספר, זאת אני. תודה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תודה רבה. יפעת זיו בבקשה. << אורח >> יפעת זיו: << אורח >> תודה רבה. בשבוע שעבר הזכירו כאן את קולם של אלה שכבר אינם בין החיים בגלל אלימות חברתית, כבר לא תוכלו לשמוע. אני רוצה להשמיע לכם את קולו של בני נתנאל זיכרונו לברכה. אציין שאת הדברים האלה מצאנו אצלו בנייד רק אחרי מותו. זו אולי הפעם השלישית בלבד שאני קוראת אותם בעצמי. קשה לי מאוד לקרוא בפירוט על מה שהוא חווה. זה מה שבני כתב לפי התאריך שהיה רשום, בערך שנה לפני שהוא מת. "עברתי חרם. במשך שנה שלמה עברתי חרם שבו ילדים מהכיתה שהייתי בה העליבו אותי ופגעו בי בכל דרך אפשרית דרך אלימות מילולית. אתה אפס, אתה מכוער, לעולם לא תהיה חלק מאתנו, תצטרך לעשות הרבה דברים בשביל להיות אדם נורמלי. דרך אלימות פיזית, אנשים פשוט הרביצו לי סתם כך. בתחילת השנה ישבתי ליד חבר, החבר היחיד שהיה לי באותה תקופה. בשלב כזה או אחר המחנך החליט להעביר אותי לשבת ליד ילד אחר. ברגע שעברתי, הילד הזה עזב את המקום, העיקר לא לשבת ליד המנודה. כמובן שבכיתי כמעט כל יום, כמובן ששנאתי את עצמי על זה שאני "מכוער", על זה שאני "אפס", למרות שאני ממש לא כזה ואף פעם לא הייתי כזה אך הם גרמו לי להאמין בזה. שנה אחרי זה היו חילופי כיתות ובכיתה החדשה הכרתי חבר מאוד טוב, מלאך קראתי לו. קראתי לו מלאך בגלל שהוא לא התייחס אלי שונה והתחבר אלי ובהמשך הביא לזה שעוד אנשים התחברו אלי. לכאורה החרם הסתיים והתחילו חיים חדשים, אך לא, שום דבר לא הסתיים. בעקבות החרם נהיו לי חרדות חברתיות חמורות. הרגשתי שאני אפס, מכוער, מנודה, הרגשתי שונה מאחרים. זה התבטא בזה שאף פעם לא הזמנתי חבר אלי וגם כשחברים הזמינו אותי אליהם לא הלכתי כי הרגשתי שהם עושים את זה מתוך רחמים. זה התבטא בזה שהרגשתי שהחברים שלי הם 100,000 רמות מעלי והם מלאכים בגלל שהם רוצים להתחבר אלי. כך אני מרגיש עד היום, שש שנים אחרי השנה של החרם. זה מתבטא בזה שאני מתקשה להתחבר לאנשים, מתקשה להזמין חברים אלי מתוך הרגשה שאני שונה מהם. זה מתבטא בזה שאני עדיין מרגיש שישנם אנשים שהם 100,000 רמות מעלי ואני כלום לעומתם, גם עם החברים הטובים מאוד שלי. זה עוד כלום. בנוסף לכאבים בנפש נוספו לי כאבים פיזיים, אני מרגיש כאבים בכל הגוף. תבינו, הלכתי לכל הרופאים האפשריים, משפחה, עיניים, אורולוג, אורתופד. עשיתי את כל הבדיקות האפשריות. כולם זיהו שאין לי כלום, אין לי שום דבר רפואי. הדוגמה הכי טובה למצב שבו אני נמצא היא אם אריה ירדוף אחריכם, אם מחבל ינסה להרוג אתכם, אתם תרגישו בלחץ אדיר, תהיו בפאניקה. כך אני מרגיש 24/7. יש לי בעיות שינה חמורות. היו הרבה מאוד לילות שלא ישנתי בלילה, כמובן שזה מחמיר את המצב שלי. אני בטוח שאם המצב ימשיך כך ואני לא אצא מהמצב הזה, אני לא אישאר בחיים. אני לא מתכוון להתאבד אך הגוף שלי לא יצליח לעמוד בלחץ. כרגע אני מנסה כל מה שאני יכול בשביל לצאת מהמצב הזה ולפרסם את המקרה זה חלק מאוד גדול מהתהליך. החלום הראשון שלי זה להתאמן בחדר כושר ולחזק את הגוף שלי בשביל לנצח את כל מי שקרא לי מכוער, בשביל שהביטחון העצמי שלי והאהבה העצמית שלי יהיו בשמיים כי כרגע הם בתחתית. החלום השני שלי זה שכל הבעיות תיפתרנה וכך לא יהיו לי יותר כאבים בשום מקום, שאשכח לגמרי מהשנה הזוועתית שעברתי. אני בסך הכול רוצה להיות מאושר". את כל הדברים האלה נתנאל שמר בבטנו ולא סיפר לנו ההורים בזמנו מכיוון שהתבייש בכך וידענו על כך רק אחרי כמה שנים כשהכול התפרץ. בגלל הפספוס הזה שלנו, בעלי ואני נחיה עם רגשות אשם עד ליומנו האחרון, למרות שכשנודע לנו הדבר נלחמנו ביחד אתו על חייו והוא נלחם. היכן היו המחנך, החברים, הצוות החינוכי, כשכל זה קרה? מדוע להם אין שום רגשות אשמה כשדבר כזה אירע מתחת לאפם ולא טופל, חוץ מהאמירה של המחנך, אתם גדולים, תסתדרו לבד. אף אחד מהם לא לקח אחריות, לא בזמן שזה קרה ולא לאחר מותו. אני מתחננת בפניכם, קחו אחריות, אל תתנו לאף ילד לעבור מה שהבן שלי עבר. אל תתנו לאף משפחה לעבור את מה שאנחנו עברנו ועדיין עוברים. הייתי כאן בוועדה לפני שנתיים אם אני לא טועה, בעקבות מקרה התאבדות נוסף אך נראה שכלום לא השתנה. מדובר על פיקוח נפש, על הצלת נפשות. מה בסך הכול הילדים המקסימים האלה רוצים? להיות מאושרים. לסיום, אני רוצה לציין משהו קצת חיובי. למרות שהשנה כמו שציינו, משרד החינוך בחר דווקא בנושא AI כנושא המוביל, שמחתי לראות המיזם של סיסמא לכל תלמיד, שבזכותם בתי ספר רבים ישתמשו ב-AI בשביל העלאת מודעות לנושא החרמות. כל מיזם כזה, כל לפעולה כזאת, בטוחה שעושה קצת נחת בשמיים לבן שלי. תודה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תודה רבה. אנחנו חייבים לסגור. הבטחתי שכולם ידברו ואני בדרך כלל מקיים את מה שאני אומר. עוד שלושה דוברים, שלוש דקות לכל אחד. בבקשה. << דובר >> אילת פלר מימון: << דובר >> אני אילת פלר מימון. אני מתנועה שנקראת אימהות בחזית. אימהות בחזית אלה גם אימהות בחזית החינוך. לא יודעת איך להתחיל אפילו לדבר אחרי הדברים הכול כך נוקבים וקשים שנאמרו פה כרגע. מחסור בצוות מקצועי זו לא גזירת גורל, זה עניין של תקציב, סדרי עדיפויות. אני שואלת את יושב-ראש הוועדה, כי עומד לעבור תקציב ממש בזמן הקרוב, כמה כסף מיועד למלחמה השנייה שלנו? וזו המלחמה על מה שקורה במערכת החינוך. החוסן הלאומי שלנו אלה הדברים האלה, ילדי ישראל. החוסן הנפשי שלהם זה החוסן הלאומי שלנו. הורה שיש לו ילד שעובר חרם הוא הורה שלא חושב על שום דבר אחר חוץ ממה שעובר על הילד שלו. אם חלילה הוא מפספס והילד לא שיתף, הוא הולך לשאת את זה כל חייו. אני רוצה לדעת מה בתקציב שעומד לעבור בקרוב, מיועד למלחמה הזו באלימות ובצורך הזה במוגנות עבור הילדים שלנו. יש לי שלושה בנים במערכת החינוך בישראל ומה שאני רואה פה זה אובדן אמון מוחלט במערכת ולא כי אין לנו מנהלים מדהימים ולא כי אין לנו מורות ומורים מדהימים אך הם לבד במערכה והם מעט. מורה על שתי כיתות כשבכיתה בחינוך הממלכתי ישנם לפחות 35 תלמידים, איזו מורה יכול לטפל ב-70 ילדים ולעשות את זה כמו שצריך, ללכת הביתה לישון ולדעת שהיא עשתה הכול? אדוני יושב-ראש ועדת החינוך, אין פה אף נציג נוסף לממשלה, לקואליציה, אז אפנה את הדברים אליך ואגיד שאני ממש מבקשת לדעת כמה כסף? כי כסף זה סדר עדיפויות, אלה עוד מורים, עוד פסיכולוגים, אנשי חינוך, אנשים כמו שאתה דיברת, המשרד לביטחון לאומי. אם יש שם אח גדול עבור הילדים האלה, אח גדול לא על כל כיתה, על כל שתי כיתות, כל שלוש כיתות. אח גדול, אחות גדולה, דמות. אחד בבית הספר, בבקשה. אחד, הרי זה הפתרון. ילד בגיל ההתבגרות אולי לא יפנה למורה שלו אך אם יהיה לו אח גדול בבית הספר, הוא יפנה אליו. אתה מהנהן אך זה קורה לאט מדי, אנחנו במלחמה. אסיים ואגיד שאני ממש מבקשת ותודה על הדיון אך להבין, זה בידך, בידי שר החינוך לעמוד על הרגליים האחוריות ולהגיד, אנחנו צריכים תקציב בשביל להילחם את מלחמת ילדי ישראל בכל החרמות. תודה רבה. << דובר >> לאה רחל יעקב: << דובר >> שלום, שמי לאה רחל יעקב, אני מרפאה בעיסוק ויועצת התפתחותית. אני בת 58 וכשהייתי בת 12 עברתי חרם. חרם הוא אף פעם לא פשוט אבל בצורה כזו או אחרת צלחתי לו. אני גם אימא לבת שעברה חרם קשה ביותר, אלמלא ידעתי עליו היא לא הייתה ביננו היום. הצלקת שלי מפעם ויותר גרוע, מזו של בתי, הן האש מאחורי המוטיבציה שלי להגיע לכאן ולפעול על מנת למגר את התופעה הקשה הזו. האירוע שהצית מחדש את הכאב האישי שלי, היא הסיבה שבגללה אלרואי שבת ז"ל בחר לעזוב את העולם והגעתי לדיון כאן לפני שנתיים. הבנתי שמשהו חייב להיעשות ולהשתנות ופעלתי בכמה חזיתות. פניתי ליושב ראש, חבר הכנסת יוסי טייב. התכתבנו. הוא הבין את צורך השעה ונתן לי אפשרות לעבוד עם שניים מעוזריו על מנת לקדם הצעת חוק שתמנע הישנותם של אובדני חיים קשים שכאלה. הגעתי לחומרים שמשווים את ישראל לעומת הנעשה בעולם במישור החוקתי. הבנתי שאנחנו כמו שבט אינדיאני שחי על פי דרכו ולא נחשף לאדם הלבן, טרם נחשף. ברשותכם אתן הצצה קטנה למה קיים בנושא בעולם, בלי להיכנס לעומק, בריף. בעולם ישנה חובת דיווח גם של ילדים ובטח של מבוגרים, על תופעת החרם והתעללות נפשית. בעולם גיל האחריות והענישה הורד לעשר, ובטח של מורים שמיודעים והורים שילדם משתתפים בחרם, מורחקים בית ספר. בעולם מדרגים ומנקדים בתי ספר לפי האקלים החברתי שלהם ודירוג נמוך מוביל להפחתה בתקציבים. בעולם ישנם חוקים בנושא שמשרד החינוך חקק ואצלנו ישנן רק תקנות והן גם לא ספציפיות. בעולם נעשה עוד הרבה ולנו יש מה ללמוד ואני קצת למדתי. בחזית שנייה פניתי ליועצות בתי ספר, עשיתי סקר דרך המדיה. שוחחתי אתן והבנתי שאין מצב בעולם שהטיפול בנושא הזה יופל עליהן ושהן תוכלנה במסגרת העומס הרב שכבר מוטל עליהן, לעשות אותו נאמנה. בחזית שלישית ניסיתי ליצור קשר עם משפיענים ועם המדיה החברתית, כוכבי ילדים, כדי שיוציאו מסר תקשורתי ברור דרך מוזיקה או סרטון טיק טוק לילדים, לראות שלשתוק זה כמו לשתף פעולה, שאסור להם לקחת חלק בפעולה הנורא הזה ולעודד קטיעה שלו. צריך לפמפם לתודעת הילדים והציבור שהתעללות נפשית דינה כהתעללות פיזית ואפילו יותר. לא מספיק שישנו קו חם לפניות ילדים בנושא הזה, זה פלסטר. צריך להתחיל קודם במניעה. להכניס קורס חובה לפרחי ההוראה שיעזור להם לזהות מצבים כאלה וייתן להם כלים מינימליים למענה ראשוני מותאם. המורה של הבת שלי בכלל לא שמה לב שזה קורה. חייבת להיות בבית הספר דמות שיש לה הכשרה לעסוק בנושא והיא לא היועצת. אפשר מבחינתי להכשיר עובדי הוראה שיקבלו גמול ריכוזי כזה או אחר או כמה שעות. צריך להכניס לתוכנית הלימודים כבר מגיל הגן או בהתאם לגיל, תוכנית לימודים כזו שתעזור לילדים לפתח חמלה ואמפתיה, להבדיל בין מותר ואסור גם בהיבטים של כאבים נפשיים. יש תוכניות כאלה ושמעתי על כמה מהן כאן, בדיון לפני שנתיים וגם היום. חייבת להיות הרתעה בדמות ענישה ואולי אפילו בדמות קלון ולנו אין הרתעה. בתהליך כתיבת ההצעה נחשפתי להצעת החוק של חברי הכנסת מאי, ברק וגם לזו של עידן רול. הן היו הצעות טובות אך לא מספקות לטעמי. אני עוסקת בנושא מתוך תחושת מחויבות חברתית ואשמח אם נוכל נשלב כוחות על מנת שנראה סוף-סוף חקיקה בנושא. המלחמה עצרה את התנופה והמעוף שהיו לי בנושא. הנה חזרתי והלוואי ויחזרו גם כולם. תודה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תודה רבה. בבקשה אדוני, אחרון הדוברים. << דובר >> אסף יונוביץ: << דובר >> אני מייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים. אין לי כרגע משהו להוסיף בנושא. נשמח לעזור בכל דבר שיצטרך כמובן. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> הפגיעה במצבי החרם עלולה להיות בלתי הפיכה. הוועדה רואה בחומרה ובדאגה את תופעת החרמות, האלימות והשיימינג בקרב תלמידים ובני הנוער. הוועדה קוראת להעלות את המודעות לתופעות החרם ולמיגורה, מברכת את משרד החינוך על תוכנית הקידום, שייכות ומניעת דחייה חברתית בחרם, מבקשת לקבל נתונים מדויקים בנושא. הוועדה קוראת למשרד החינוך לפרסם את התוכנית ודבר קיומו של מוקד קול לכולם, קוראת למשרד לבחון את בקשת נציגת ההורים לבקר במוקד קול לכולם. אני כמובן אשמח להשתתף. הוועדה קוראת למשרד החינוך למנות אחראי לנושא החרמות והאלימות בכל מוסד חינוכי שזהותו תהיה ידועה לתלמידים. קוראת למשרד החינוך לקיים שולחנות עגולים, נציגי תלמידים, הורים וארגונים, ארגון למנהלים למניעת חרמות. מבקשת לקבל ממשרד החינוך מיפוי של תוכנית גיבורי אל, באיזה רשויות פועלת התוכנית? הוועדה מברכת על הסכם השכר של הפסיכולוגים החינוכיים, מצפה להרחבת המענים של משרד החינוך בתחום החרם החברתי. הוועדה מצטרפת לקריאת משרד החינוך ופסיכולוגים להצטרף למערך הפסיכולוגים החינוכיים במשרד החינוך. קוראת למשרד החינוך להגדיל את התקנים ליועצות בתי הספר, דורשת ממשרד החינוך לדאוג שיהיה רצף טיפולי למען החוסן הנפשי של בני הנוער. הוועדה תקדם הצעת חוק למניעת חרם חברתי בבתי ספר, שמונחת על שולחנה. הוועדה קוראת למשרד החינוך לשתף ולהכניס את הצוותים הקיימים בעמותות, כמו כנפי דרור ועם פורום ארגוני המאבק בחרמות. הוועדה קוראת למשרד החינוך לנצל את שנת הבינה המלאכותית גם למיזמים למניעת חרמות. אני נועל את הדיון. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 17:08. << סיום >>