פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



2
ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
13/05/2025


מושב שלישי



פרוטוקול מס' 308
מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
יום שלישי, ט"ו באייר התשפ"ה (13 במאי 2025), שעה 13:34

סדר היום:
 << נושא >> ישיבה מיוחדת לציון 80 שנה לניצחון על גרמניה הנאצית – יישום חוק הניצחון על גרמניה הנאצית במערכת החינוך ובצה"ל << נושא >>  

נכחו:
חברי הוועדה: 
עודד פורר – מ"מ היו"ר


מוזמנים: 
	אורלי נעים
	–
	מנהלת תחום חינוך קהילה ולימודי עברית, משרד העלייה והקליטה

	סא"ל אלה גוראל
	–
	ראש ענף כשירויות וערכים, צה"ל, משרד הביטחון

	יובל אוליבסטון
	–
	מנהל אגף לפיתוח פדגוגי וסגן יו"ר המזכירות הפדגוגית, משרד החינוך

	אורנה כ"ץ אתר
	–
	מנהלת תחום דעת היסטוריה ממלכתי, משרד החינוך

	טטיאנה מונסובה קנטורוביץ
	–
	יועצת מנכ"ל, יד ושם

	ד"ר יעל פרידמן
	–
	מנהלת פדגוגית, יד ושם

	אליסה יפימוב
	–
	מנהלת תחום חברתי כלכלי, לובי המיליון

	ד"ר אלכסנדר ברמן
	–
	יו"ר, חזית הכבוד - עמותה להשגת זכויות פנסיה בישראל

	יעקב ליברמן
	–
	יו"ר, האגודה הירושלמית לניצולי שואה

	גלינה יווטושנקו
	–
	חברה, האגודה הירושלמית לניצולי שואה

	יבגני גור אריה
	–
	חבר, האגודה הירושלמית לניצולי שואה

	סופיה גרינשטיין
	–
	חברה, האגודה הירושלמית לניצולי שואה

	מרי לוין
	–
	חברה, האגודה הירושלמית לניצולי שואה

	נינל מקובייב
	–
	חבר, האגודה הירושלמית לניצולי שואה

	ד"ר גנרייטה טורצנינוב
	–
	חברה, האגודה הירושלמית לניצולי שואה




מנהלת הוועדה:
שלומית אבינח

רישום פרלמנטרי:
ליאור ידידיה, חבר תרגומים

רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי -דיוקים והשמטות.


 << נושא >> ישיבה מיוחדת לציון 80 שנה לניצחון על גרמניה הנאצית- יישום חוק הניצחון על גרמניה הנאצית במערכת החינוך ובצה"ל << נושא >>  


 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>  

צוהריים טובים לכולם. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות. היום ה-13 במאי 2025, ט"ו באייר התשפ"ה. נושא הדיון הוא: ישיבה מיוחדת לציון 80 שנה לניצחון על גרמניה הנאצית – יישום חוק הניצחון על גרמניה הנאצית במערכת החינוך ובצה"ל. 

בטרם ניגע בדברים עצמם, אני רוצה להתייחס למה שאירע אתמול – לשחרורו המשמח של עידן אלכסנדר, ששוחרר משבי חמאס אחרי 584 ימים, אבל היום אנחנו כבר ביום ה-585 ועדיין 58 חטופים נמצאים במנהרות חמאס. 

עידן אלכסנדר עלה לארץ ושירת כחייל בודד; עזב את משפחתו שם כדי לבוא לכאן ולשרת. חשוב לי לציין שכמוהו יש עוד אלפים, שעשו ועושים את זה גם ברגעים אלה ממש. לצערי, במלחמה, 43 חיילים בודדים שילמו בחייהם. 

החבר'ה האלה לא שואלים שאלות; הם רואים את העם שלהם כאן נלחם – עוזבים, אורזים מזוודות ובאים להילחם איתנו. אני חושב שזו הדוגמה החיה לערבות ההדדית ולמחויבות המשותפת של עם ישראל כדי להגן על כולם כאן. 

אין מילים כדי להביע עד כמה שמחנו לראות את עידן חוזר, ועדיין, עד כמה אנחנו עצובים ש-58 חטופים עדיין שם. גם חשוב להדגיש שהקריטריון לחזרה לא צריך להיות האם יש דרכון דר או אין דרכון זר. ממשלת ישראל, שכשלה בהגנה על מדינת ישראל ב-07 באוקטובר, מחויבת להחזיר את כל החטופים, עכשיו.

אנחנו בתוך האירועים האלה, 80 שנה אחרי הניצחון על גרמניה הנאצית, ולצערי, לפני שנה ושבעה חודשים ראינו את התעמולה הנאצית רוקמת עור וגידים, ובאה לידי ביטוי בהתנהלות של חמאס כאן, אצלנו בבית. לצערי, דווקא כשכבר יש את צבא ההגנה לישראל – באותו יום ארור גם לא היה צבא.

אנחנו ראינו, במלחמת העולם השנייה, מה המחיר שהעם היהודי משלם כשאין לו מדינה, אז המחירים שאנחנו משלמים היום הם מחירים כדי שהמדינה הזו תמשיך להתקיים. 

ציינו את יום הניצחון על גרמניה הנאצית ב-09 במאי. זה היה 80 שנה לניצחון הגדול. רוב הווטרנים, ותיקי מלחמת העולם השנייה שחיים בקרבנו, חצו כבר את גיל ה-100. נכון ל-12 במאי 2025, חיים במדינת ישראל 2,011 וטרנים – 1,095 גברים ו-916 נשים. בחיפה מתגוררים 168; בירושלים – 151; באשדוד – 122; בנתניה – 108; ובבאר שבע – 107 וטרנים. 

סיפורי הגבורה שלהם צריכים להילמד במערכת החינוך, ולא רק כי אנחנו אומרים את זה עכשיו, אלא כי כך גם אומר החוק. כמי שחוקק את חוק יום הניצחון בשנת 2017, הדגש המרכזי ששמנו בתוך החקיקה היה דווקא נושא החינוך.

אני רוצה לציין בישיבה הזו את אברהם גרינזייד ז"ל, שנפטר בשנה שעברה, ב-08 באפריל, שפעל לרווחתם ותנאיהם של הווטרנים. אבל יותר מכך, המורשת המרכזית שעליה הוא נלחם היא המורשת של חינוך הדור הצעיר כדי שיכיר את יום הניצחון, ידע מה היה במלחמה הזו וידע שהעם היהודי לקח במלחמת העולם השנייה, וחלק חשוב, בקרב הלוחמים.

במלחמת העולם השנייה לחמו מיליון וחצי יהודים בצבאות בעלות הברית – חצי מיליון מתוכם לחמו בצבא האדום. למעלה מ-250,000 חיילים יהודים נהרגו במלחמת העולם השנייה, רובם חיילים בצבא האדום וביחידות הפרטיזנים. 200,000 מהלוחמים זכו באותות הצטיינות על לחימתם.

החוק "מעמד ותיקי מלחמת העולם השנייה", שאושר בשנת 2000, מעניק סיוע בשכר דירה, מענק שנתי, תרופות מוזלות. אני גם שמח שבממשלה הקודמת הגדלנו את הסיוע ואת המענק השנתי ב-50% נוספים, שחשובים כל כך כדי לאפשר לפחות את החיים, בטח בגילאים האלה, בכבוד.

החוק קובע, מעבר לנושא הפעילות במערכת החינוך, גם כי ביום זה ייערך בירושלים טקס אזכרה ותפילה לזכר היהודים שלחמו בנאצים בצבאות בעלות הברית, בשורות הפרטיזנים ובגטאות, ותפילת הודיה על שחרורו של העם היהודי מידי הצורר הנאצי. ביד ושם יתקיים טקס, ברחבת אנדרטת הלוחמים והפרטיזנים היהודים.

אני ביקשתי לייחד את הדיון הזה כדי לברר כיצד החוק הזה מיושם – כיצד הוא מיושם במערכת החינוך? כיצד הוא מיושם בצה"ל? מהי הבקרה שמתבצעת? האם בתוך תוכנית הלימודים בהיסטוריה נלמדים, כלימודי חובה, גם מלחמת העולם וגם חלקו של הלוחם היהודי במלחמת העולם השנייה? האם זה גם נכנס לתוך הבגרות?

נציגי מערכת הביטחון וצה"ל שנמצאים כאן, אני אבקש גם לשמוע האם, וכיצד, צוין יום הניצחון בצה"ל בשנה הנוכחית, על כל המורכבות שלה? בתוך כך – לא נמצאים כאן נציגים של מוזיאון הלוחם היהודי בלטרון, אבל הייתי שמח - - -

 << אורח >> אורנה כ"ץ אתר: << אורח >>  

למה הם לא כאן?

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>  

למה הם לא כאן? לרמת המעקב, אבל אני כן אבקש לדעת האם ישנם ביקורים סדירים גם בעניין הזה במוזיאון הלוחם היהודי. 

יש כאן שניים שביקשו רשות דיבור, ואולי אני אתן להם לפני משרדי הממשלה, ואז ניתן למשרדי הממשלה. אלכסנדר ברמן, בבקשה.

 << אורח >> אלכסנדר ברמן: << אורח >>  

סליחה שאני מדבר רוסית. 

(נושא דברים בשפה הרוסית. להלן תרגומם החופשי)

אירועי ה-7 באוקטובר הקרינו כמו זרקור על חשיבות החוק משנת 2015, על כך שיום הניצחון עבור ישראל הוא יום ההצלה של העם היהודי ושחרור מנאציזם. כאשר החוק נחקק, כמובן לאיש לא הייתה ולוּ מחשבה שעלול לקרות ה-7 באוקטובר. 

אזכיר כי בשנת 2004 ארגון האו"ם – העצרת הכללית – קיבל החלטה ביוזמת הפדרציה הרוסית ומדינות חבר העמים, על כך שיום הניצחון יוקדש כעת לזכרם של ההרוגים ולפיוס. כאשר צוין כעת יום הניצחון, בקרב העולים מברית המועצות לשעבר התנהלו הרבה מאוד ויכוחים ואפילו מאבק מעורר סערה. הוויכוחים, בין השאר, התנהלו מסביב לשאלה במה מדובר – האם מדובר ביום ההצלה והשחרור, או בזיכרון ופיוס? לעניות דעתי, כאשר מדובר בזיכרון ופיוס, זה מאוד מזכיר כשבכל המקומות בברית המועצות שבהם נקברו המוני יהודים נכתב "כאן נקברו אנשים סובייטיים שנפגעו נאצים". זוהי הסוואה. חשוב מאוד שעבור מדינת ישראל הניסוח חייב להיות דווקא "הצלת היהודים ושחרור מנאציזם". 

יתרה מזאת, אני סבור כי נכון להיום לא מספיק לדבר על השחרור, מכיוון שה-7 באוקטובר הראה כי אין שחרור מלא ושהנאציזם והאנטישמיות פורחים.

הדבר השני שברצוני לומר: עד כמה שאני מבין, בימים אלו יום הניצחון בישראל הוא קודם כל יום הניצחון שמציינים אותו בקהילת יוצאי ברית המועצות לשעבר. חשוב מאוד שברמת משרד החינוך תהיה הכרה שיש קשר רציף בין ה-7 באוקטובר לניסוח יום הניצחון. חשוב מאוד שנגיע לזה שבעתיד התלמידים שלומדים כעת בבתי הספר יכירו בעובדה שיש להבין את הנסיבות העמוקות שבזכותן הוקמה מדינת ישראל, שיש כל הזמן להבין שיש סכנה. תודה. 

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>  

תודה רבה, תודה. יעקב ליברמן, בבקשה.

 << אורח >> יעקב ליברמן: << אורח >>  

(נושא דברים בשפה הרוסית. להלן תרגומם החופשי)

חברים יקרים, יום הניצחון הוא היום שהודות לו אנו נמצאים כאן היום. הודות ליום הזה אנו, המדינה שלנו, הוקמה. אילולא יום הניצחון, מדינת ישראל לא הייתה קיימת, והכי חשוב – אנחנו לא היינו.

אני יו"ר התאחדות שורדי השואה מירושלים. תקשיבו: אנחנו הילדים שראו מלחמה, שראו פשיסטים ושבזיכרונם נותר פשיזם. אנחנו יודעים מהו פשיזם. אנחנו ראינו אותו. טוב מאוד שהיום הועלה העניין לפיו יש ללמד את הנושא הזה בבתי הספר. אנחנו – כלומר, הארגון שלנו – אנחנו מדי שנה הולכים ונושאים דברים בפני ילדים, בפני בני נוער, וכל פעם שואלים אותנו שאלה: איך אתם הצלחתם, אחרי ששם הסגירו אתכם, לחיות בקרבה לשכנים שלכם? ואנו אומרים – לא הייתה לנו ברירה אחרת. 

אני רוצה לעמוד מכאן על דיוקם של דברים נוספים: כאשר אנו אומרים "וטרנים, וטרנים, וטרנים", ואילו אנו – הארגון שלנו, כשאנו נושאים דברים – אנו אומרים שהגיבורות הן האימהות שלנו. אימהות שהצילו אותנו, שלא הסגירו אותנו לפשיסטים ושהביאו אותנו. הודות לכך באנו לכאן, ולא רק אנחנו – יש לנו כאן גם נינים, וגם ילדים, וגם נכדים. וזהו חוק מאוד מאוד מוערך. כלומר, אנחנו במהלך התקופה – למשל, אני חי כאן 31 שנה – לא זכורה לי ולו שנה אחת אפילו שלא נשאנו דברים בפני בני נוער, בפני תלמידי בתי ספר, מבלי שאנו מספרים את הסיפור שלנו כאשר אני בתור ילד הייתי בשטח כבוש, והם מקשיבים והם – הילדים מבינים את הילד ששרד בשואה. 

וזה מאוד חשוב, כי הזיכרון הילדותי הוא כה חזק שהם יוכלו להעביר את זה לילדים שלהם, לכן ממש חייבים להנהיג את נושא השואה בתור – אני לא יודע – בתור אחד המקצועות בבתי הספר, כי כעת נותרו רק 112 בני אדם שהם וטרנים, ומתוכם רק שני אנשים הצליחו להגיע לכנסת, ואילו אנו – כלומר, הארגון שלנו – מונים רק באזור ירושלים למעלה מ-1000 בני אדם. כלומר, אנחנו עכשיו צריכים לנהל הסברה כדי שהשואה לעולם לא תחזור על עצמה. 

ואני רוצה לומר כי רווחות דעות מסוימות שב 7 באוקטובר הייתה שואה – לא. שואה היא השמדת העם שלנו, ואילו ב-7 באוקטובר היה מעשה טרור גדול באשמת המדינה שלנו. שוב ושוב ברצוני לציין שזיכרון השואה יהיה – זה שהמדינה שלנו תמשיך לחיות. אם המדינה תשכח על השואה, אז המדינה שלנו לא תוכל להתקיים כשהיא מוקפת באויבים. זה כל מה שרציתי לומר, תודה. תודה לכם.       

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>  

תודה רבה. נשמע את משרד החינוך, שזה, אולי, הנושא המרכזי בעיניי. בבקשה, יובל.

 << אורח >> יובל אוליבסטון: << אורח >>  

אני אתחיל ואז אורנה תדבר. שלום לכולם, שמי יובל אוליבסטון, אני סגן יושב-ראש המזכירות הפדגוגית במשרד החינוך. אני רוצה להתחיל בלספר, ממש במילה – אני לא יכול בלי זה – על שכן שלי. אני גר במושב ניר גלים – זה מושב ליד אשדוד. המושב הוקם ב-1949 על ידי ניצולים מהונגריה.

היה לי שכן, שנפטר לפני כמעט שנתיים, שקראו לו דוגו לייטנר – מי שמכיר את מבצע דוגו. לדוגו היו שני ימי הולדת בכל שנה – אחד באמיתי שלו ואחד ב-18 בינואר. זה אומנם לא ה-09 במאי, אבל זה ה-19 בינואר; זה עוד יום של חגיגה של השחרור והניצחון – היום שבו הוא יצא מאושוויץ. 

עם הסיפור הזה אני מגדל את ילדיי, שרואים את השכנים – יש לנו עוד לא מעט ניצולי שואה במושב שעדיין חיים – והסיפור הזה הולך איתי בכל יום. לא יכולתי להתחיל פה, בוועדה המכובדת הזו, בלי להזכיר את זכרונו של דוגו.

במשרד החינוך, יום הניצחון על גרמניה הנאצית מצוין בכל שנה. אם פותחים את המרחב הפדגוגי – זה האזור באתר של משרד החינוך שבו יש חומרים – בתקופה האחרונה עולה באנר גדול מאוד, שבו כתוב, כמובן, "יום הניצחון", ובתוכו יש הרבה מאוד חומרים למורים כיצד לציין את היום הזה. 

יש להם שם שיעורים של שיעורי חינוך – איך מלמדים באותו יום את התלמידים; יש לא מעט סרטים להקרנה בכיתה; סיפורים של אנשי עדות וסרטונים היסטוריים שמתארים את היום הזה; ויש הרבה מאוד מערכים לקראת טקסים, איך עושים טקס ביום הזה בבית הספר, עם דגש גדול מאוד על רגישות לילדים שהם ממשפחות של יוצאי ברית המועצות – להתייחס אליהם באופן אישי ביום הזה, למצוא את הקישורים המשפחתיים ואולי להביא עוד אנשים שמכירים וזוכרים כדי שיהיו חלק מהטקסים בתוך בתי הספר.

זה קורה בכל שנה. אני יכול להגיד שבשנה האחרונה, ב-25 בפברואר, ערכנו יום עיון מיוחד מאוד, עם השתתפות של נציגים של יותר מ-700 בתי ספר מרחבי הארץ, שם הכנו אותם לקראת הטקסים, עשינו חיבור של זה והדגשנו את החשיבות של היום הזה. באותם בתי ספר – נערכו טקסים בכל רחבי הארץ.

בנוסף, ביצענו הכשרות של מובילי החינוך החברתי בכל בתי הספר ברחבי הארץ. שר החינוך בעצמו הגיע לאושוויץ ביום לציון 80 שנה לשחרור המחנות השנה, וגם הוביל משלחת של 140 בני נוער. לגבי שיעורי ההיסטוריה, אורנה, בבקשה.

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>  

רק לפני כן, אני כן רוצה להבין: זה וולונטרי, מבחינת המנהלים, האם להשתמש במערכי השיעור או לא? שוב, האם ב-09 במאי, בכל מערכת החינוך, מוקדשות – אפילו לא שיעור – 10 דקות בכל מערכי שיעורי החינוך, שבהן המורה עומד ומדבר: "היום זה יום הניצחון"? "ה-09 במאי זה יום הניצחון על גרמניה הנאצית. תדעו שמעבר לכל מה שאתם מכירים – מיליון וחצי יהודים לחמו בצבאות נגד המפלצת הנאצית"? האם קורה דבר כזה ברמה המערכתית הכוללת, ולא משהו שנשאר לרשותו של מנהל בית הספר?

 << אורח >> יובל אוליבסטון: << אורח >>  

ברמה העקרונית, ישנה הנחיה מפורשת שזה יקרה בהחלט. אנחנו גם מכינים חומרים עבור זה; אנחנו גם מכינים את המורים עבור זה. בנושא הזה, כמו בהרבה נושאים אחרים, אנחנו משקיעים בעיקר בפיתוח - - -

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>  

זה לא סקר. יש לי שלוש בנות במערכת החינוך – שלושתן לומדות בשלושה בתי ספר שונים בגילאים שונים. בכל שנה אני שואל אותן: "דיברו איתכן היום?". עוד לא נתקלתי, מאז שחוקקתי את החוק, בפעם אחת שבה אמרו לי: "כן, היום דיברו איתנו ואמרו לנו". 

 << אורח >> יובל אוליבסטון: << אורח >>  

זה עצוב לי מה שאתה מספר.

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>  

אני מניח שנשמע את זה פה עוד.

 << דובר >> שלומית אבינח: << דובר >>  

גם אצלי. גם אני שאלתי את הבן שלי בכיתה י"א.

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>  

אני אומר לכם את זה כי זו לא הפעם הראשונה שבה אני עושה ועדה ובאים ומספרים: "יש מערכי שיעור, ויש זה, ואפשר להוריד ולשים". פה, בירושלים – אתם יושבים בלב רם? – הכול עובד, אבל השאלה היא איך אנחנו מייצרים מצב שבו זה רץ בשטח. 

 << אורח >> יובל אוליבסטון: << אורח >>  

בנושא הזה, בעצם, אתה אומר שנדרש פיקוח יותר רחב?

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>  

איזה שהוא פיקוח. סתם, אפילו ברמת הטקס של 10 דקות – שהיום הזה הוא איזה שהוא יום שמצוין. לא על כל יום יש חקיקה בכנסת. יש חקיקה בכנסת – "ה-09 במאי מצוין". אפשר להגיד: "יהיו לנו מצגות ויהיו לנו סרטים באינטרנט" מפה ועד להודעה חדשה. אם אף אחד לא רואה אותם – זה לא משנה. זה לא עוזר. 

חלק מהילדים ילכו ללמוד יותר, חלק יעשו גוגל בטלפון וחלק לא, אבל לפחות אני יודע שכולם יודעים על יום הניצחון, שהיו לוחמים יהודים במלחמת העולם השנייה – זה קורה די בסמיכות ליום השואה, שעוסק במלחמה אבל באספקט מסוים מאוד וחשוב, אבל גם הניצחון הוא אספקט חשוב.

 << אורח >> יובל אוליבסטון: << אורח >>  

אני מסכים מאוד. אני אתייחס במשפט ואז אעביר את המיקרופון לאורנה. כלל ימי הלוח נעשים בצורה כזו במשרד החינוך – זו המדיניות העקרונית של הכנת מערכים ושל הטמעה של פיתוח מקצועי, ופחות דגש בנושא הפיקוח, בכל החוקים והמקרים של ימי הלוח, אבל זה נושא שאני אביא בחזרה לבחינה. תודה. 

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>  

אוקיי. בבקשה, אורנה.

 << אורח >> אורנה כ"ץ אתר: << אורח >>  

צוהריים טובים. שמי אורנה ואני אחראית על הוראת היסטוריה בארץ במגזר היהודי החילוני. אני אציין, בהתאם לשאלות שנשאלנו: קודם כול, הנושא הזה מופיע בתוכנית הלימודים כנושא חובה, כחובה לבגרות. 

בהוראה ישירה של השר, חבר הכנסת קיש – הנושא הזה הוא נושא חובה לבגרות. כלומר, הוא לא נכנס במסגרת הבגרות הגמישה – האפשרות לעשות דברים אחרים, כמו פודקאסט, נייר עמדה, מצגת וכו'; חייב לגשת לבגרות על הנושאים האלה.

מדובר בשני נושאים, למעשה: מלחמת העולם השנייה זה נושא שעומד בפני עצמו, והלוחמים היהודים בצבאות בעלות הברית זה נושא שעומד בפני עצמו. אנחנו רואים את הנושאים האלה, במיוחד הלוחמים היהודים בצבאות בעלות הברית, כנושאים ערכיים וחשובים מאוד.

אני תמיד אומרת: בשואה, העם היהודי הוא בוודאי קורבן אולטימטיבי – אין על זה בכלל עוררין – אבל הוא לא רק קורבן, וחשוב מאוד להראות לילדים שלנו את הכמות הגדולה והחשובה מאוד הזו של הלוחמים היהודים. זה לא משהו זניח – אנחנו מדברים פה על כמות משמעותית מאוד.

אנחנו נמצאים בקשר רציף עם צביקה קנטור – בגלל זה שאלתי מיד למה הוא לא פה. ה-24 ביוני הקרוב זה יום העיון של המורים להיסטוריה, שמתקיים בבית הלוחם היהודי, מוזיאון הלוחם היהודי, שלשמחתנו כמעט נשרף אבל לא נשרף בשריפה – עקבנו אחרי זה בלחץ גדול מאוד.

אנחנו מקבלים מצביקה כל הזמן סרטונים – הרי, הם גובים עדויות ולוקחים סרטונים כדי שישלבו את זה בתוך הלימודים במהלך הלימודים. יחידות הוראה מיוחדות – יש לנו תוכנית מקוונת, שנקראת "יהלום", וגם שם זה חובה, כמובן, ויש על זה שאלות בגרות. זה נבנה בשיתוף עם יד ושם, ממש כמו סיור.

גם עם מוזיאון הלוחם היהודי בנינו סיור מקוון, שהילדים שלא יכולים להגיע יושבים בכיתות ונמצאים שם. זה נבנה עם ד"ר תמר קטקו, שהיא האוצרת של מוזיאון הלוחם היהודי. כלומר, אנחנו יושבים על זה חזק מאוד ורואים בזה נושא ערכי חשוב מאוד. אין דבר כזה שלא לא יילמד – זה חשוב מאוד.

אני אגיד משפט אחד לסיום – יובל התחיל עם משהו אישי, ואני אסיים: אמא שלי נולדה תוך כדי גירוש טרנסניסטריה, ממש ליד מחנה המעצר מוגילב-פודולסק, אז זה מה שיש לה שם, ותעודת הזהות. הלוחמים היהודים, בין היתר, הם אלה ששחררו אותה והצילו אותה.

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>  

תודה רבה. אורלי.

 << אורח >> אורלי נעים: << אורח >>  

אני רוצה להציג קצת מה משרד העלייה והקליטה תורם למען יישום החוק הזה. ראשית, השנה חגגנו ב-11 במאי, מכיוון שה-09 יצא ביום שישי. עשינו טקס מרכזי בלטרון, שהזמנו אליו את הלוחמים, את הנינים, את הנכדים ואת תנועות הנוער. היה טקס מכובד.

יתרה מזו, יש לנו גם 56 חדרי הנצחה ברשויות - - -

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>  

סליחה, אורלי, איפה עשיתם את הטקס המרכזי?

 << אורח >> אורלי נעים: << אורח >>  

בלטרון. עד לפני שנתיים היינו עושים את זה במרכז העיר בירושלים, אבל מכיוון שראינו שזה קשה מדי לאנשים הבוגרים – החלטנו לעשות את זה בלטרון. 

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>  

אתם צריכים לתקן את החוק, אתם יודעים? החוק קובע שתהיה תהלוכה בירושלים. אני יכול להסכים ויכול שלא, אבל גם אם הגעתם למסקנה, עד כמה שאני מכבד את שר העלייה והקליטה ואת המנכ"ל – הם לא מעל החוק. זאת אומרת, אם הם רוצים – הם צריכים לשנות את החוק.

 << אורח >> אורלי נעים: << אורח >>  

אוקיי. אני אמסור את זה במשרד. אין שום בעיה.

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>  

החוק קובע שתהיה תהלוכת ניצחון ממלכתית בירושלים לרגל יום הניצחון.

 << אורח >> אורלי נעים: << אורח >>  

נכון. אני אומרת: זה היה קשה.

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>  

בסדר, אפשר לדון על זה, אבל אם רוצים – צריך לשנות את החוק. 

 << אורח >> אורלי נעים: << אורח >>  

אוקיי. יתרה מזו, יש לנו 56 חדרי הנצחה ברשויות – פה אני חושבת שאפשר לשלב את הילדים ובני הנוער לחשיפה בחדרי ההנצחה האלה. יש שם תערוכות; יש שיח עם - - -

 << אורח >> אורנה כ"ץ אתר: << אורח >>  

יש רשימה מסודרת?

 << אורח >> אורלי נעים: << אורח >>  

אני אעביר לכם.

 << אורח >> אורנה כ"ץ אתר: << אורח >>  

אני אשמח.

 << אורח >> אורלי נעים: << אורח >>  

תהיו איתי בקשר. ברור. יש לנו בדיוק איפה הם פועלים. יש תערוכות; יש שיח בין-דורי – זה דבר מהמם שקורה אצלנו. קודם כול, מכיוון שאנחנו לא בחינוך הפורמלי, אנחנו דואגים להעביר לכל מנהלי הפרויקטים של פל"א ויע"ל שיציפו וידברו עם הילדים באותו יום, וזה קורה אצלנו בוודאות. אני חושבת שיש מה לעשות בשיתופי פעולה. 

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>  

תודה. צה"ל.

 << אורח >> אלה גוראל: << אורח >>  

שלום, צוהריים טובים. אני אלה, רע"ן ערכים ומורשת בחיל החינוך והנוער. את יום הניצחון אנחנו מציינים במספר דרכים: קודם כול, יש לנו מערכי שיעור שעוברים בכלל צה"ל – זה נקרא "הקפסולה החינוכית", עם מערכי שיעור ייעודיים בנושא יום הניצחון.

בנוסף לזה, במסגרת - - -

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>  

הם קורים בשבוע הזה או שהם קורים לאורך כל השנה?

 << אורח >> אלה גוראל: << אורח >>  

בחודש מאי. כחלק מהקפסולה החינוכית של חודש מאי, אחד התכנים נקרא "יום הניצחון על גרמניה הנאצית". זה נראה כך – יש פה גם מערך שיעור וגם סרטון, שמגיע בתפוצה רחבה עד אחרון החיילים בצה"ל. זה מבולמס ובכף היד. 

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>  

יש לכם אפשרות לשלוח לנו העתק של זה? זה דווקא - - -

 << אורח >> אלה גוראל: << אורח >>  

בטח. תנו לי טלפון ואני אעביר את זה בשמחה. מלבד הקפסולה החינוכית, בכל מהלך חודש החגים הלאומיים – אנחנו מציינים את זה מפסח ועד יום ירושלים – אנחנו מציינים גם את הנחלת זיכרון השואה, ויום הניצחון על גרמניה הנאצית נכנס גם במסגרת הנחלת זיכרון השואה.

בנוסף לזה, יש לנו כלים חינוכיים, ימי עיון, מוזיאונים ומכונים שעוסקים גם בהנחלת זיכרון השואה, וגם את מוזיאון הלוחם היהודי. לפני כשלושה חודשים, מוזיאון הלוחם היהודי נכנס כמכון תוכן בעבור מפקדים וחיילים – יש בו גם הרצאות וגם ימי עיון. זה במסגרת הפעולה.

אנחנו גם כן משתמשים בכלים של דור שני - - -

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>  

עוד יש "תרבות יום א'"?

 << אורח >> אלה גוראל: << אורח >>  

בוודאי. 

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>  

זאת אומרת, יכולה להיות "תרבות יום א'" כשהם מגיעים למוזיאון?

 << אורח >> אלה גוראל: << אורח >>  

יכולה להיות "תרבות יום א'". אגב, במסגרת הטירונות וקורסי הפיקוד השונים, יש לבנת תוכן שהיא חובה בנושא הנחלת זיכרון השואה. לרוב, בחודש מאי, אנחנו משתדלים שזה ידבר על יום הניצחון. בנוסף לזה, בימי ראשון גם יש אופציה להגיע וגם ימי עיון בכירים. זאת אומרת שגם אם יש הכשרות של פיקוד בכיר – הן גם מגיעות למוזיאון הלוחם היהודי.

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>  

כן. פגשתי שם באחד הביקורים שלי את קורס חובלים, במקרה.

 << אורח >> אלה גוראל: << אורח >>  

אתה רואה? זה קורה. 

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>  

אוקיי.

 << דובר >> שלומית אבינח: << דובר >>  

יש מפגשים עם וטרנים?

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>  

יש איזה שהוא מצב שבו הם פוגשים עדות של אחד מהווטרנים?

 << אורח >> אלה גוראל: << אורח >>  

מבחינת מפגש, זה יכול לקרות, אולי, רק דרך הלוחם היהודי, אלא אם כן יחברו אותנו ואז נעשה מיזם, כמו שעשינו את "זיכרון בסלון" וכמו שאנחנו עושים עכשיו את "עדות בגוף ראשון" אבל של דור שני. אפשר לעשות הרבה מאוד דברים יפים, אבל נראה לי שחיבורים זה שם המשחק.

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>  

תודה. טניה, את רוצה להתייחס? בבקשה.

 << אורח >> טטיאנה מונסובה קנטורוביץ: << אורח >>  

כן. אני מתחברת למה שעודד אומר. אתם יודעים שאנחנו עושים הרבה פרויקטים ליד ושם; שיש תמיכה של התורמים, והייתה תמיכה שהסתיימה, לצערנו. עשינו פרויקט מצוין; עשינו תערוכות עם מפגשים, ועד לפני כמה שנים עוד היו הרבה יותר וטרנים. עשינו תערוכה של הביוגרפיות של הווטרנים, עם הסיפור שלהם ותמונות שלהם, שהוצגה בכנסת. אני חושבת שזה היה חשוב מאוד.

לפי דעתי, יש לנו עדיין חומרים ואפשר להשתמש, אם מישהו בבתי הספר. אני חושבת שזה קריטי, כי הנציגים של משרד החינוך הזכירו כאן את השואה, שבאמת מלמדים ומפתחים הרבה חומר עם המרכז החינוכי של יד ושם – יעל תגיד על זה – אבל לניצחון יש ערך מוסף: לא הרבה אנשים מבינים איך מיליון וחצי הלוחמים היהודים הצילו את העולם מהנאצים. 

אם אתם צריכים חומרים או טכנולוגיה – אני חושבת שזה חשוב מאוד, כי מה שנשאר לנו, ושיישאר בשנים הקרובות, זה הזיכרונות של הווטרנים. אני מודה לך מאוד, בכלל, על היוזמה הזו; על הוועדה, כי גם בצבא וגם בבתי הספר, שכשהבת שלי למדה – היא כבר בת 26 – אני יודעת שלא צוין שום דבר. אני אשמח מאוד, כי זה דף חשוב מאוד בהיסטוריה שלנו. באמת תודה.

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>  

תודה רבה. בבקשה, ד"ר יעל פרידמן.

 << אורח >> יעל פרידמן: << אורח >>  

תודה רבה. קודם כול, כמו שנאמר כאן, אנחנו עובדים ביחד עם משרד החינוך בצורה משמעותית מאוד על חומרים בנושא הזה. אני רוצה להגיד שזה אחד מהנושאים שלמדנו עליו יותר ויותר בעשור וקצת האחרון, ואנחנו משלבים אותו מתוך תחושה שזה באמת אחד מהנושאים המשמעותיים לדבר עליהם. אנחנו בהחלט עושים את זה מהרבה מאוד כיוונים.

אני אספר לכם שבשנה וחצי האחרונות, כשאנחנו מציעים לתלמידים ולמורים את הנושאים השונים שאנחנו עוסקים בהם ביד ושם, אנחנו מציעים להם: סביב איזה יום הם רוצים לבנות את יום העיון שלהם? ואחד מהימים עוסק בעניין של לחימה, יוזמה, התנגדות, התנגדות מזוינת של היהודים בתקופת השואה. 

זה בהחלט אחד מהדברים שבתי הספר צמאים אליו עכשיו – הם צמאים לדבר על המקום הזה, של העשייה ושל נקיטת היוזמה. במובן הזה, זה אחד מהנושאים המשולבים בצורה משמעותית מאוד בתוך יום העיון. אנחנו מקפידים להגיע איתם לאנדרטת הלוחמים היהודים ולדבר על המגוון של הדרכים של הלחימה של היהודים באותה תקופה.

גם במוזיאון אנחנו מרחיבים על זה כשאנחנו מגיעים לנקודות הרלוונטיות – גם אם זה בשביל להבין מי נגד מי במלחמת העולם השנייה ואם זה בשביל להבין את המשמעות של הלחימה של היהודים שמשתלבים ונוקטים יוזמה בתוך הלחימה. זה בהחלט דבר שאנחנו פוגשים יותר ויותר כמשמעותי, וגם מעלים אותו יותר ויותר. 

זהו. האמת היא שכולם סיפרו כאן משהו אישי, אז גם אני אספר: אני מהישראלים שלא ידעו שום קשר שלהם לגולה. זאת אומרת, סבא עלה לארץ בשנות ה-30, וזהו, זה מה שידענו. האמת היא שבמשך שנים גם אפילו לא ידעתי בדיוק מאיפה הוא עלה.

לפני מספר שנים הבנתי – מ-"רז'יטשה", שזו "רזיקנה", עיירה קטנה בלטביה. אני לא יודעת אם קטנה, אבל בלטביה. לאט-לאט התחלתי להבין את הסיפור שם, והבנתי שבסופו של דבר, ניצלו שם רק שני יהודים. סבא עלה לפני כן; אחותו נשארה שם ונרצחה שם. 

התחלתי לספר את הסיפור, את כל מה שהתחלתי להבין, בהשתלמויות של מורים שאנחנו מקיימים. באחת מהפעמים אני שמה את התמונה של רז'יטשה – תסלחו לי, אני קוראת לזה כך כי כך קראו לזה במשפחה; אני יודעת שאולי עדיף "רזיקנה" – ואחת מהמורות מסתכלת עליי ואומרת לי: "אני לא מאמינה". 

אני אומרת: "מה קרה?", והיא אומרת: "אבא שלי היה מהלוחמים היהודים ששחררו את האזור, ותמיד כשהוא רצה להגיד שיש מקום אחד שהיה מקום יהודי, פורח, מדהים, שהוא הגיע אליו וראה את ההרס – הסמל שלנו בבית היה "מה קרה לרז'יטשה? איך רצחו את כולם?". היא אומרת לי: "ואני רואה פה עכשיו ישראלית שיודעת את הסיפור של רז'יטשה?". 

זהו. מבחינתי, התחושה של השיקום, שאבא שלה נשאר באזור בשביל לעזור לשקם את האזור – התחילה להבהיר לי את המשמעות הזו, של לוחמים יהודים – אחר כך גם בנינו על זה מערך נפרד – שמגיעים לאזורים שבהם היה רצח, רואים ולוקחים אחריות גם על המשך ההנצחה. אנחנו יודעים את המקום המשמעותי של זה, וזה דבר שפתאום מתחבר לי אל הסיפור האישי.
 
 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>  

תודה. יש לי עוד שאלה אחת למשרד הקליטה: מה היה התקציב השנה של חדרי ההנצחה ברשויות המקומיות?

 << אורח >> אורלי נעים: << אורח >>  

כ-900,000 שקלים.

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>  

שחולקו בין כמה רשויות?

 << אורח >> אורלי נעים: << אורח >>  

בין 56.

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>  

זה מספיק? זאת אומרת, זה בכלל מאפשר להן פעילות?

 << אורח >> אורלי נעים: << אורח >>  

זה לא מספיק.

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>  

כן. בבקשה.

 << אורח >> גלינה יווטושנקו: << אורח >>  

(נושאת דברים בשפה הרוסית. להלן תרגומם החופשי)

הרשו לי בבקשה להציג את עצמי. קוראים לי גלינה יווטושנקו, אני עולה חדשה, הגעתי ממוסקבה רק לפני שנתיים. במוסקבה הייתי במאית קולנוע, פרופסור באוניברסיטה למדעי הרוח ואשת אמנות מצטיינת. 

אני מכירה את הניסיון שנעשה במוסקבה כדי להנציח את זכרם של ימי הזיכרון של ה-9 במאי וזכרם של הלוחמים שלנו שנהרגו. בנימה אישית: אבא שלי נלחם, עבר את כל תקופת המלחמה בהיותו קצין בן 24, והפך לנכה של החזית המזרחית במלחמת העולם השנייה. לכן באחד הימים, כאשר מקרן השואה במוסקבה הוצע לי לפגוש גיבור אחד שניתן להפיק עליו סרט, אמרתי "לא, אני לא רוצה לעשות את זה, אני עסוקה", אבל בתי אמרה "לא, הייתי רוצה שנפיק את הסרט הזה", ואכן הפקנו אותו. 

האסיר הקטין של העיר האוקראינית באר במחוז ויניצה איבד את אימו בתקופת השואה, הקפיא את רגליו בגטו, הגיע לגטו כאשר רגליו קפואות, ולאחר מכן יצא מהגטו והפך לאחר מכן למדען, נלחם, והתחיל להיאבק נגד שנאת זרים, נגד הקיצוניות ונגד נאציזם. הגשנו בקשה למשרד התרבות של רוסיה, והקצו לנו כסף כדי שאנו נפיק את הסרט הזה, וגם יד ושם קצת עזר לנו בפרויקט הזה הודות לטניה מונסובה, ואני רוצה לנצל את ההזדמנות ולהודות לה כאן על כך. לאחר מכן יצרנו את הסרט הזה, והסרט הזה הועלה בכל האקרנים בכל העולם. זהו סרט צנוע, צנוע, על בן אדם אחד שסיפר על עצמו בצורה מאוד פשוטה. בהתחלה הוא היה פשוט ילד, לאחר מכן הפך למדען, ולאחר מכן התחיל להיאבק נגד שנאת זרים, ולאחר מכן הפך ליועץ יד ושם וכו'. 

וכעת – על המציאות, והמציאות היא שהסרט הופק בשנת 2014, גיבור הסרט כבר נפטר. אגב, במוסקבה הזמינו אותנו לכל השגרירויות – גם לשגרירות ישראל, וגם לשגרירות ארה"ב, ובכל מקום – וכאשר אותו בן אדם עדיין היה בחיים, הוא ברצון רב היה נושא דברים, היה מתנייד בעזרת שני מקלות הליכה והיה מספר את הכל. המציאות כאן ועכשיו היא כזאת שכאשר הגעתי לכאן לישראל לאור העובדה שלא ניתן היה להיות שם יותר בגלל תנאים אידאולוגיים קשים, הכירו בי כבר כעבור 10 ימים – הכירו בכל התארים שלי בתור פרופסור, והכירו בכל התארים שלי במלואם. 

אולם כאשר התחלתי לחפש כיצד ליצור קשר עם משרדי החינוך ומשרד הקליטה על מנת להראות את הסרט הזה ולתרגם אותו לעברית ולהציג אותו לאנשים, לחיילים, – אפרופו, בסרט שלי מדובר ברב שהיה מגיע לחיילים אחרי ה-7 באוקטובר והיה מברך אותם למעשי גבורה, גם זהו מעשה גבורה, והיה מספר על הגיבורים שלנו – אני נתקלתי בזה שבמשרד החינוך כל הזמן היו משיבים לי: "לא מתנהלת אצלנו עבודה כזאת, אנחנו לא צריכים אותה". אני לא יכולתי לעשות שום דבר, אני חיפשתי בעיון רב, אני פניתי ליוצאי ברית המועצות כמוני, ומה אני שמעתי? נגיד, אצל יעקב ליברמן שהוא עצמו ילד מלחמה, וגם אני סיפרתי על אותו ילד מלחמה – הבת שלו עובדת בבית הספר, והיא בשיעורי הציור שלה – שימו לב, לא בשיעורי היסטוריה – מספרת את סיפור אביה, והילדים יושבים עם פה פעור כשמגלים את מה שהיה קורה. אבל מה עושה באותה העת הסגל האדמיניסטרטיבי? הסגל האדמיניסטרטיבי אומר: "אתם יודעים? לא צריך לספר, זה קשה מאוד עבור הילדים שלנו". כיצד יש להבין זאת? 

לכן יש לנו – ורק הדבר היחיד שברצוני שוב לחזור ולומר: על סמך הקשרים הישנים שהיו לי, אני פניתי לסינמטק תל אביב. הם ראו את הסרט הזה ואמרו "אנו נתרגם את הסרט הזה לעברית, ונקרין אותו בימי הזיכרון לשואה", והסרט הזה אכן הוקרן, ואתם יודעים מה? הגיעו ישראלים צעירים. הייתם צריכים לשמוע איך הם דיברו על גיבור הסרט שלנו, באיזה חום ובאיזו הבנה. 

אני משוכנעת שחייבים להגיע לבתי הספר ולספר על מה שקרה, וצריך גם ללכת לצבא כדי לשוחח, כדי לספר על האמת, על האנלוגיות ההיסטוריות שהן כה רבות עכשיו בהשוואה שבין המצב שהיה בשנת 1945 למה שקורה בימינו. תודה.

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>  

תודה רבה. אני באמת אבקש אחר כך לייצר את הקשר בין גלינה לבין משרד החינוך. אולי, טניה, את תוכלי להיות הגשר לקשר הזה דרך יד ושם, כדי שהמערך הזה גם יעמוד לרשותם לטובת התלמידים. אליסה, בבקשה.

 << אורח >> אליסה יפימוב: << אורח >>  

תודה, שלום. אליסה יפימוב, מנהלת תחום קליטת עלייה בלובי המיליון – אנחנו מקדמים זכויות וצרכים של ישראלים דוברי רוסית. אני רציתי להתייחס לנושא בכמה נקודות. קודם כול, תודה על הדיון בוועדה. 

אנחנו בקשר עם הרבה עולים חדשים, וגם אנחנו קיבלנו עדויות מהשטח שאין מספיק, או אין בכלל את הנושא הזה במערכת החינוך. אני חושבת שזו הזדמנות טובה מאוד גם לקליטה של תלמידים חדשים, כי כמו שאנחנו יודעים, בשנים האחרונות עלו המון עולים חדשים ממדינות ברית המועצות לשעבר, וקשה להם להיקלט חברתית.

אני חושבת שהנושא הזה צריך להיות מדובר או מפוקח. בסוף, צריך להבין שיש מהלכים, וגם אנחנו עשינו מערך שיעור מושקע מאוד, אבל אם לא יהיו שעות מסודרות שהמורות וגם צה"ל יהיו מחויבים ללמד – כנראה שזה פשוט לא יקרה. לקחת את ההזדמנות הזו, שכנראה להרבה מהתלמידים החדשים האלה שיש במערך החינוך יש סבים שלחמו, והם יכולים לספר את זה לחברים שלהם בכיתה, ואולי גם כך להיות חלק מההיסטוריה.

זה אחד. רציתי לשאול גם שאלה: הדבר הזה של צה"ל, שכל חייל מקבל את מערך השיעור – האם הוא מחויב גם לעבור אותו או שהוא רק מקבל אותו? ודבר אחרון, ראיתי שיש תיקון לחוק ב-2018 שגם צריך לעבור טקס בכותל. המשרד לענייני דת אמון על זה, או שזה כבר עבר למשרד העלייה והקליטה? זהו, רק שבאמת ילמדו על זה.

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>  

תודה. נתייחס לנושא הטקס אחר כך, ואחרי זה נבקש גם מהצבא להתייחס. 

 << אורח >> אלכסנדר ברמן: << אורח >>  

(נושא דברים בשפה הרוסית. להלן תרגומם על ידי טטיאנה מונסובה קנטורוביץ:) 

אני רוצה לשאול שאלה. השאלה שלי היא למשרד החינוך, כי ב-2015 הם הוציאו לאור את ספר הזיכרונות של שורדי השואה שהיו ילדים בזמן השואה. אני רוצה להזכיר שהודות למבצע הפינוי שעשו בברית המועצות – ניצלו יותר מ-2 מיליון יהודים מפונים, אפילו שלמשטר הסובייטי לא הייתה מטרה להציל את היהודים.

יהודים לא היו מפונים – הם פינו את עצמם. לפי הערכות שונות, כמה מאות אלפי אנשים מהאנשים האלה, שניסו להינצל – פשוט נהרגו בדרך, אבל זו עובדה היסטורית שניצלו 2 מיליון יהודים. אנחנו פנינו למשרד החינוך עם בקשה לתת סימון אצבע לאירוע הזה, של אנשים שניצלו בגלל שהם היו מפונים.

יש לי ספר זיכרונות, והם הוציאו את זה לאור בשפה העברית – אפילו בארבע שפות, כולל פינית. והנה השאלה – שאלה עקרונית: האם יש סיכוי שמשרד החינוך יכלול את הנושא הזה בתוכנית הלימודים?

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>  

תודה.

 << אורח >> יובל אוליבסטון: << אורח >>  

אני אגיד במשפט: אנחנו לא מכירים את הפנייה או את הספר. נשמח להכיר אותו מקרוב.

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>  

אז גם כאן, טניה, את תצטרכי להיות הגשר.

 << אורח >> טטיאנה מונסובה קנטורוביץ: << אורח >>  

(נושאת דברים בשפה הרוסית. להלן תרגומם החופשי)

אני רוצה לומר שלצערי אנו לא שמענו, לא קיבלנו את פנייתכם הזאת ואנחנו לא יודעים על הספר הזה, ואנו נשמח אם - - -

 << אורח >> יובל אוליבסטון: << אורח >>  

נבחן את הדברים. נכיר את הספר ונבחן את הדברים.

 << אורח >> אורנה כ"ץ אתר: << אורח >>  

אני רק אציין שיצא לפני כמה שנים ספר שעסק בעדויות של אנשים מהמצור על לנינגרד. עשינו יום עיון למורים על הנושא הזה.

 << אורח >> טטיאנה מונסובה קנטורוביץ: << אורח >>  

(נושאת דברים בשפה הרוסית. להלן תרגומם החופשי)

אני רוצה לומר שלפני כמה שנים – שהספר של אמיל לרין, לצערנו, לא הגיע.

 << אורח >> אלכסנדר ברמן: << אורח >>  

(נושא דברים בשפה הרוסית. להלן תרגומם החופשי)

זה הספר על לנינגרד, והשני זאת היסטוריה.

 << אורח >> אורנה כ"ץ אתר: << אורח >>  

עשינו יום עיון, חילקנו עשרות ספרים למורים והבאנו עדים. אנחנו רק צריכים לדעת על זה, זה הכול.

 << אורח >> טטיאנה מונסובה קנטורוביץ: << אורח >>  

(נושאת דברים בשפה הרוסית. להלן תרגומם החופשי)

הספר שהכיל עדויות, שאתם תדעו שהספר שנעשה שהעורכת שלו הייתה ד"ר אמיליה לרינה על זיכרונות השורדים במצור לנינגרד – אנו הכללנו בתכנית את הספר הזה בעברית. סאשה, מזמינים אותך להעביר את הספר. 

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>  

תודה.

 << אורח >> אלכסנדר ברמן: << אורח >>  

(נושא דברים בשפה הרוסית. להלן תרגומם על ידי טטיאנה מונסובה קנטורוביץ:)

אני רוצה להדגיש עוד ועוד שבין המפונים שניצלו – היו 2 מיליון איש.

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>  

תודה. אני רוצה לסכם את הדיון. בגלל שיש לנו תקלה בתרגום – אני אעשה את זה קצר, ואני כן אבקש ממך לתרגם, טניה, כי חשוב לי שגם הם ישמעו את הסיכום.

אני אתחיל ממשרד החינוך. התפקיד שלנו הוא להוריד את מה שקורה כאן, בירושלים, לשטח – לבתי הספר. מה שאני מבקש זה שמעבר למערכי השיעור שכבר יש, לפי מה שאני מבין, לפחות המינימום הוא שב-09 במאי, מחנך הכיתה באותו היום, ואם לא המחנך אז מורה אחר של הכיתה באותו היום, יקדיש רבע שעה מהשיעור כדי להסביר.

אפילו ברמת הטקס; זה יכול לקרות גם ברמת טקס. זו הבקשה שלי – 09 במאי? יודעים שיש טקס 09 במאי ובאים עם חולצות לבנות. זה חשוב מאוד. 

הדבר השני, לגבי משרד העלייה והקליטה: בחוק, יש שני סעיפים נפרדים – יש סעיף לטקס מרכזי, שמלכתחילה לא צוין איפה הוא צריך להיות, כי כשכתבנו את החוק, המוזיאון בלטרון היה בבנייה; היה ברור שלקיים את הטקס המרכזי בלטרון זה הדבר הטבעי, אבל בתוך כך גם הייתה אותה תהלוכת ניצחון ממלכתית בירושלים. לא קבענו איך לעשות אותה. 

זה ברור שכרגע, ככל שהווטרנים מתבגרים, האופי של התהלוכה משתנה. זה לא אומר שלא צריכה להיות תהלוכה – עשינו אותה פעם אחת פה, בכנסת, ברחבת הכנסת, כשחבר הכנסת יולי אדלשטיין היה יושב-ראש הכנסת.

 << אורח >> אורלי נעים: << אורח >>  

בלטרון עשינו תהלוכה.

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>  

בסוף, יש גם משמעות לציון בירושלים. שוב, גם כאן, החוק אומר; הוא לא אומר "תיערך תהלוכה", אלא "תיערך תהלוכה בירושלים". יש חשיבות לכך שבבירת ישראל יש איזה שהוא אירוע מרכזי.

לגבי הציון ברמה הדתית, בכותל, הכניסו פה גם את התאריך העברי, שהוא כ"ו באייר, בתוך החקיקה, כחלק מהרצון לאפשר גם לקיים טקסים בעלי אופי דתי, אבל אני פחות רואה את הנושא הזה כמשהו שנאכף, בהכרח. אני אבדוק את זה – אני חושב שצריך לנסות ולראות האם נעשה הטקס הזה או לא, גם ברמה הדתית. 

אני מבקש מטטיאנה לסייע לגשר בין גלינה לבין משרד החינוך, וגם בין ד"ר ברמן לבין משרד החינוך, כדי שלפחות יכירו את החומרים. בסוף, למשרד יש את הסמכות להחליט האם הוא רוצה או לא רוצה, אבל לפחות שתהיה את האופציה.

הדבר האחרון זה גם לסייע לצה"ל לחבר וטרנים שיכולים לתת סיפורי עדות. אנחנו כבר בהיקפים הרבה יותר מצומצמים, אבל עדיין, לכל עדות כזו – יש משמעות הרבה יותר גדולה. אגב, היא יכולה להיות גם בקשר עם המוזיאון או איזה שהוא מקום שנגיש להגיע אליו. כשמגיעים אליו – גם יש עדות.

הדבר האחרון: חשוב שיום הניצחון יצוין גם כאן. כמו שאני מבקש ממשרד החינוך שיהיה טקס – גם כאן, בכנסת, הוא מצוין, והיום בשעה 16:00 יהיה דיון במליאה, שבו המליאה תדון ותציין באופן רשמי את יום הניצחון. ציינו את זה גם כאן, בוועדת העלייה והקליטה, וגם ננצל תמיד את היום הזה כדי לבצע את המעקבים. אני מניח שניפגש כאן, בעזרת השם, גם בשנה הבאה. 

תודה רבה. הישיבה נעולה.


 << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 14:27. << סיום >>