פרוטוקול של ישיבת ועדה הכנסת העשרים-וחמש הכנסת 29 הוועדה לפיקוח על הקרן לאזרחי ישראל 29/06/2025 מושב שלישי פרוטוקול מס' 97 מישיבת הוועדה לפיקוח על הקרן לאזרחי ישראל יום ראשון, ג' בתמוז התשפ"ה (29 ביוני 2025), שעה 10:30 סדר היום: << נושא >> סיור במרכז הרפואי מזור לבריאות הנפש << נושא >> נכחו: חברי הוועדה: ניסים ואטורי – היו"ר חברת הכנסת: מיכל מרים וולדיגר מוזמנים: ענבל ירקוני – אחראית על אשפוז לבריאות נפש, חטיבת המרכזים הרפואיים הממשלתיים, משרד הבריאות קובי – רפרנט, משרד הבריאות רויטל אורדן – מנהלת המערך האמבולטורי, אגף בריאות הנפש, משרד הבריאות עומר – משרד הבריאות נועם גרינברג – רכז פרלמנטרי, ממ"מ ד"ר קרן גינת – מנהלת, מרכז רפואי מזור לבריאות הנפש ד"ר לורה שרוני – סגנית מנהלת, מרכז רפואי מזור לבריאות הנפש ד"ר עידו פלג – עוזר מנהלת בית חולים, מרכז רפואי מזור לבריאות הנפש צורית גוטפריד – עוזרת מנהלת בית חולים, מרכז רפואי מזור לבריאות הנפש נאהי דאוד – סגן אחות ראשית, מרכז רפואי מזור לבריאות הנפש גלי סימון – רכזת עמיתים מומחים, מרכז רפואי מזור לבריאות הנפש גדי נס – דובר בית חולים, מרכז רפואי מזור לבריאות הנפש אייב צוקרמן – מנהל אדמיניסטרטיבי, מרכז רפואי מזור לבריאות הנפש שי מור – אח אחראי, מחלקת עוגן, מרכז רפואי מזור לבריאות הנפש קרן דניאל – מלווה, מחלקת עוגן, עמיתה מומחית, מרכז רפואי מזור לבריאות הנפש נינה שלשסקי – מלווה, מחלקת עוגן, מרכז רפואי מזור לבריאות הנפש אבנר מלכה – יושב-ראש ועד, ארגון מלווה נכי צה"ל דורון אטיאס – יועץ לסגן יושב-ראש הכנסת וחבר כנסת ניסים ואטורי אתי – יועצת לחברת כנסת מיכל מרים וולדיגר נחמה וויס – דוברת חברת הכנסת מיכל מרים וולדיגר אבי כהן – עוזר אור דניאל – הבת של קרן דניאל מנהלת הוועדה: נטלי שלף רישום פרלמנטרי: מעיין שבתאי, איטייפ רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> סיור במרכז הרפואי מזור לבריאות הנפש << נושא >> (1. מרכז רפואי מזור לבריאות הנפש) << דובר >> קרן גינת: << דובר >> ברוכים הבאים לחברי הוועדה המכובדים. שמי קרן גינת, אני מנהלת את בית החולים. נעשה סבב קצר לפי הסדר ולאו דווקא לפי החשיבות, שכל אחד יציג את שמו ותפקידו. כולם פה בגדול מכירים את כולם אבל כשאני באה אליכם ולורה באה אליכם, אנחנו מייצגים עם שלם וחשוב שתראו את הפנים. << דובר >> גדי נס: << דובר >> גדי נס. << דובר >> קרן גינת: << דובר >> דובר בית החולים. << דובר >> אייב צוקרמן: << דובר >> אייב צוקרמן, המנהל האדמיניסטרטיבי. << דובר >> קרן גינת: << דובר >> האחד והיחיד. << דובר >> ענבל ירקוני: << דובר >> ענבל ירקוני, אחראית על אשפוז ובריאות נפש, משרד הבריאות, חטיבת המרכזים הרפואיים. << דובר >> קרן גינת: << דובר >> בת-בית במזור. << דובר >> קרן דניאל: << דובר >> אני דניאל, מלווה במחלקת עוגן עמיתה מומחית. זאת אור, הבת שלי. היא באה במיוחד בשבילכם, היא ביום חופש, היה לנו חשוב שהיא תבוא. << דובר >> צורית גוטפריד: << דובר >> צורית גוטפריד, עוזרת מנהלת בית החולים. << דובר >> קרן גינת: << דובר >> זה פרויקט חדש עם משרד הבריאות. צורית היא מרפאה בעיסוק במקצועה והיא הייצוג של פרה-רפואי בתוך הנהלה, בתוך האמירה הכללית זו שבירה של תקרת זכוכית שחשובה בפסיכיאטריה. << דובר >> עידו פלג: << דובר >> ד"ר עידו פלג, עוזר מנהלת בית החולים. << דובר >> קרן גינת: << דובר >> כרגע בגלל המחסור ברופאים וכדי להחזיק את רציפות התפקוד, עידו מנהל את מרפאת נהרייה, שאין בה עוזר בית חולים. הוא גם מפתח את הגישה של דיאלוג פתוח, עומר מכיר אותו, נדבר עליו קצת יותר אחר כך. << דובר >> גלי סימון: << דובר >> גלי, רכזת עמיתים מומחים. << דובר >> קרן גינת: << דובר >> גלי פה כבר עשור. עמיתים מומחים אלה אנשים עם ידע וניסיון שהיו מאושפזים במחלקות אחרות, נדבר עליהם במצגת. גלי היא חברת הנהלה לכל דבר. אנחנו פעם בשבוע נפגשים כל ראשי הסקטור, גלי היא ראש סקטור עם קול מאוד דומיננטי שבעיקר מלמד אותנו המטפלים על סטיגמות של עצמנו. << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> אני חייבת לומר שהחמישה אצלכם, אולי יש לכם כבר יותר מחמישה. וגם אלה שהיו - - - הם היו עד לא מזמן עובדי קבלן, ידענו שייכנסו ויהיו חלק מעובדי חלק בית החולים, עובדי מדינה. בהחלט משהו שדאגנו לעשות אותו וכל הכבוד. << דובר >> קרן גינת: << דובר >> כאן אני רוצה להודות למנכ"ל, לבעלים וגם לנציב, דניאל הרשקוביץ, ששיתפו איתנו פעולה. הם הגיעו לפה ראו את גלי, התאהבו והבינו שזה הדבר. << דובר >> אבי כהן: << דובר >> אני העוזר של - - - שמי אבי כהן. << דובר >> קרן גינת: << דובר >> אבי, נעים מאוד, ברוך הבא למזור. << דובר >> דורון אטיאס: << דובר >> אני דורון אטיאס, היועץ של סגן יושב-ראש הכנסת ויושב-ראש הוועדה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אני ניסים ואטורי, יושב-ראש הוועדה לפיקוח על הקרן לאזרחי ישראל. הגענו לסיור בדרך כלל אנחנו באים לפני, עכשיו באנו בהיכרות אחרי כשכבר קיבלנו החלטה מסוימת. אני מקווה שגם בעתיד יהיו לנו שיתופי פעולה רבים ופוריים בינינו. אני בקשר טוב גם עם גדי הדובר. << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> מיכל וולדיגר, חברת כנסת. לא חברה בוועדה של ניסים אבל חברה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> חברה של כבוד. << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> תודה לניסים, עושה עבודה נהדרת וכמובן תודה לכל מי ששותף לאירוע. מקדמת, הלוואי שיכולנו לתת יותר כסף לכל הפרויקטים הנפלאים שאני יודעת שאתם עושים פה במזור. תודה גם לגדי. << דובר >> נטלי שלף: << דובר >> נטלי שלף, מנהלת הוועדה של הקרן לאזרחי ישראל. << דובר >> נועם גרינברג: << דובר >> אני נועם גרינברג, חוקר במרכז המחקר והמידע של הכנסת, - - - אנחנו עובדים גם בנושאים של בריאות הנפש. << דובר >> נאהי דאוד: << דובר >> אני נאהי דאוד, סגן אחות ראשית בבית החולים. << דובר >> קרן גינת: << דובר >> הצוות הסיעודי הוא בערך שליש מהצוות הטיפולי. נעשו פה שינויים ומהפכים שלא היו קורים לולא הרצון הטוב של הצוות הסיעודי שמוביל את המקום ומלווה את המקום בכל צעד. כאשר בגלל לוחות זמנים היה נדמה שלא יגיעו היום לפה נציגי הצוות סיעודי, לורה ואני מייד אמרנו שלא ייתכן שיש דיון רחב בלי נציג מהצוות. כי הכול פה זה הוא . תודה שהתפנית ובאת. << דובר >> שי מור: << דובר >> שי מור, אני אח אחראי של מחלקת עוגן. << דובר >> אבנר מלכה: << דובר >> אבנר מלכה, יושב-ראש ועד של מלווי נכי צה"ל, 3,000 עובדים. לפני כמה חודשים הבן שלי אושפז פה במחלקת עוגן. זה הדבר הכי טוב שקרה לנו כמשפחה, שהוא קיבל טיפול במחלקה מסודרת וחדשנית, משהו שמאוד הקל עלינו במשפחה ומכאן נתמוך בבית החולים שעזר לנו. תודה רבה. << דובר >> נינה שלשסקי: << דובר >> נינה, מלווה במחלקת עוגן. << דובר >> נחמה וייס: << דובר >> אני נחמה, הדוברת של חברת הכנסת מיכל וולדיגר. << דובר >> אתי: << דובר >> אני אתי, היועצת של חברת הכנסת וולדיגר. << דובר >> רויטל אורדן: << דובר >> רויטל אורדן, אני מנהלת את המערך האמבולטורי באגף בריאות הנפש של משרד הבריאות. << דובר >> קובי: << דובר >> אני - - - קובי, רפרנט תכנון בינוי ופיתוח, משרד הבריאות. - - - << דובר >> לורה שרוני: << דובר >> אני לורה שרוני, סגנית מנהלת בית החולים. << דובר >> קרן גינת: << דובר >> היא יזמית פורצת דרך. - - - אני כבר הצגתי את עצמי, קרן גינת, מנהלת בית החולים. (הצגת מצגת) בכותרת מופיעות המילים מרפאות של שינוי. אספר מעט על עצמי. הייתי בצבא שנים רבות, פרשתי בדרגת אלוף-משנה - - - בריאות הנפש. אחרי מלחמת צוק איתן. לי זה הרגיש מלחמה. הלכתי הביתה, גיל פרישה, הייתי שנתיים בבית. הציעו לי כל מיני תפקידים, אבל אני הייתי עסוקה במדיטציה, בבילוי בחיק המשפחה, בפגישות עם המטופלים שאני אוהבת, חיים שקטים. סירבתי לתפקידים רבים עד שקיבלתי טלפון מאילנה קרמר ששכנעה אותי וסיפרה לי שמזור עושה פה תהליכים נפלאים. אחר כך גם לורה שרוני שוחחה איתי ושוכנעתי. כשהגעתי פגשתי צוות מדהים ונפלא והתחיל תהליך משמעותי מאוד מול חסמים רבים ודברים שמנעו את הצמיחה, ויחד התחלנו לחשוב איך אפשר אחרת. דיברנו קודם בחוץ, ואחד הדברים שנאמרו ונכון לכל בית החולים, משתקף מאותה שיחת טלפון שהייתה לי עם לורה. היא סיפרה איך באומץ גדול היא אמרה גם בהרצאות שהיא שאלה את עצמה אם היא הייתה מאשפזת את הבן שלה במחלקה שהיא אחראית עליה. אם התשובה היא 'לא', לא נישן בלילה עד שזה ייראה אחרת. היום 20% מבית החולים התשובה לא, ועדיין 80% כבר במקום טוב יותר. אנחנו עוד לא לגמרי שם. להגיד בהמון אומץ שזה כן, מביא לשינוי טקטוני. בית החולים הזה נוסד ב-1954, הפרט הזה חשוב כי חלק מהבניינים הם מ-1940. בהתחלה היו שמועות רבות שבית החולים נמכר למשפחת שטראוס, לכל מיני מקומות. הלכנו לגרמושקה וזה אכן של משרד הבריאות וכעת עומד בשאלת מכירה. אתם רואים על איזה נכס אנחנו נמצאים, יש עבודה רבה מאוד. ועדת התכנון האזורי כבר עשו הסכם עם האוצר וכו'. המטרה היא מצד אחד כאן למכור ומצד שני לעבור למתקנים חדשים, ותכף נספר עוד. בית החולים אחראי על האזור מעכו וצפונה. זה המקום היחיד עם מחלקות סגורות ויש לנו גם את כל הרצף הטיפולי האחר באחוזים שונים. עידו אחראי על האמבולטוריקה. בפריפריה אנחנו אחראים על 40% מהאמבולטוריקה כאן. דבר ראשון, כשאני לא מוכנה לאשפז את המשפחה שלי, ברור שצריך להעלות את הסטנדרט הטיפולי שלי. הסטנדרט הטיפולי הוא קודם להגיד מה צריך, קודם אבן בוחן. לא היה שום מקום שבו כתוב, כך המטופלים צריכים להיות במחלקה, כך מטרים צריכים להיות פר מטופל, כך הצוות צריך להיות פר מטופל. מדד מסוים שגם אם לא נגיע אליו נגיד שזה סטנדרט הזהב, אל זה אנחנו שואפים. תוכנית קלאסית מסוימת. דבר שני, אני חשבתי שאם נצמצם את מספר המאושפזים, יהיו יותר מטפלים פר מאושפז. יהיה טוב יותר. יהיה יותר מקום, יותר קשר וכו'. אבל אנשים פה אמרו לי כבר אז, שזה לא יספיק והיום גם אני מבינה את זה. אם נעשה עוד מאותו הדבר רק בקטן יותר, נקבל עוד מאותו הדבר רק קטן יותר. צריך לייצר גישה חדשה, שיטה חדשה. להשתחרר מהתפיסה שרק כך אפשר. בחזון של מנכ"ל משרד הבריאות יש היגיון רב מאוד. הוא נבחן כרגע במקומות שונים וגם יצא בחקיקה. זהו חיבור חזרה של הפסיכיאטריה לרפואה הכללית. יהיה מיון משותף, יהיו יועצים שניים, וזו דרך להוציא את הפסיכיאטר מהחצר האחורית. יש לזה יתרונות וחסרונות, לא נדבר על זה כאן. הסטנדרט הטיפולי הוא מצפן עבורנו. כשהתחלנו לשרת פה במזור, הגיע לכאן מנכ"ל משרד הבריאות דאז, חזי לוי, שהיה גם קרפ"ר. הוא הסתכל ואמר "ככה אין סיכוי לקבל תרומות, אין סיכוי לקבל כלום. זה נורא, אני לא יכול להיות חתום על זה". הוא הקים את ועדת מלמד שעבדה במשך שנים, לכולנו הייתה את הזכות להשתתף בה. זה שאני חתומה על דברים זה לא אומר שלא כל מי שיושב פה בחדר קרא את זה קודם לפני שהחזרתי. נקבע שם סטנדרט. לא חיכינו, יצרנו את הסיטואציה, הראינו שזה עובד. עבדנו גם - - - יצרנו מציאות. הדרכה רבה, חניכה רבה, שיקום רב לקהילה, דגש על אוטונומיה, אגפים פתוחים, שימור עובדים, הפחתת ההגבלות. עוד טרם הגעתי, בית החולים הוביל דברים רבים עם קרן מרציאנו ועם המשרד, עם מיכל. הם שילבו כוחות ובית החולים הוביל את ההפחתה בהגבלות, את צמצום הזמן בהגבלה ואת הנוהל שקיים, אם כבר מגדירים אדם. כלומר לימדו אותנו, כמה שפחות להתערב, לתת את מרב האוטונומיה ולהתערב רק כשצריך. רק כדי לסבר את האוזן, מאלפים רבים בשנה, אנחנו מגיעים למשהו כמו 15. << דובר >> לורה שרוני: << דובר >> 14, השנה. << דובר >> קרן גינת: << דובר >> אגב, כשבדקנו לעומק, נאהי אחראי על המעקב, - - - במקרים רבים זה אותו מטופל כי כך הוא יודע מפעמים קודמות וקשה לו להתמודד אחרת. ועוד דבר, צמצום האשפוז. זה לא שזרקנו מישהו חולה. עשינו פרויקטים, רופאים וצוות סיעודי ועובדים סוציאליים וכל הפרה-רפואיים, כל פעם התמקדנו במחלקה אחרת ועשינו טיפולים לא דחופים, אלה שכאשר יש 60 מטופלים במחלקה אתה לא מצליח לעשות. זירזנו את הטיפול בסלי שיקום, בחיבור לקהילה, ומאז שצמצמנו את זה, המחלקה משמרת את הקצב שהיא יכולה לטפל בו. מהי הפסיכיאטריה החדשה? גישה ממוקדת לטיפול בבריאות הנפש. בעיקר נזכור, אנחנו מטפלים באנשים ולא באבחנה. יש להם אימא, אבא, תחביבים, רצונות, פחדים. נכון, הם לפעמים עם סמים ואנחנו רואים לפעמים דברים משוגעים אבל אפשר לדבר איתם גם על כדורגל. פטרישיה דיגן אמרה את זה במשפט אחד, "מטופלים הם אנשים". אני לומדת. השינוי של הנרטיב במזור, ואני כבר מובילה להרצאה של נורה, התחיל לפני עשור כשהגיעו המטפלים המומחים. פתאום התפקיד הוא לא לטפל אלא לייצג את הקול של המטופל ולתת למטופל תקווה. "אני הייתי במקום שלך, אני במקום אחר עכשיו", אבל ממש לא במקום רופא. להיפך. גלי לא אוהבת שאני אומרת את זה, אבל הפעמים שגלי התנגדה למהלך, שינתה מהלך, עזרה לנו להגיב וכו', ולא רק גלי כמובן, הפכן אותנו למטפלים טובים יותר. עיקר הסטיגמות הן אצלנו ואני רואה הורים לילדים חולים שמדברים איתם על המחלה ולא על כדורגל. יש פה שינוי בתרבות הארגונית, תקווה, פרספקטיבה חדשה, שינוי בסטיגמה, שימוש בידע מהניסיון האישי, גם לצוות וגם למטופלים. לא רק לדבר על זה יותר, פסיכיאטריה חדשה עוסקת על קהילתיות, עצמאות, החלמה, משפחה, על המטופל הכי פחות סגור, הכי קצר, הכי מחבר שרק אפשר. זו תמונה שלנו. גם זאת רופאה בעוגן שבטח לורה תראה תמונה דומה. - - - הדיאלוג הפתוח של עידו, ואחר כך אני מציעה שתדברו איתו בנפרד. הוא מכיר את הנושא הזה, נדבר על זה מאוחר יותר, על זה שזו תוכנית למניעת אשפוז, להחזקה של אנשים בתוך המסגרת המשפחתית שלהם, בתוך המסגרת של מערך התמיכה, עם דיבור אוטונומי, דיאלוגים והחלטות משותפות. מקלחות פתוחות 24/7, טלפונים יש לכל המטופלים. פרויקט התחתונים, אחד הדברים שהתפוצצו ואני חייבת לספר את המאורע. שמנו לב שיש מטופלים ששמים את הכביסה במכבסה ומקבלים חזרה מה שיש. הפרויקט הקטן הזה של למספר את הכביסה ושאין דבר כזה תחתונים צבעוניים, זו המצוינות של המקום הזה של להסתכל אסטרטגית וגם טקטית על הדברים הכי קטנים, בשביל זה שמתי את זה כאן. לא שתחתונים זה הדבר הגדול, אלא מראה על האנשים, כמה התמודדויות. חסמים. הצללה. לא נשתף כי תעברו או לא תעברו כי מסובך, והנה 30 שנים אין. רבים עם עכו כי הם רוצים את האדמה. היה שינוי ייעוד קרקע, פרגולה אי אפשר לבנות כאן. מיכל מכירה, עשינו יבילים כל מיני, גדי בטח יודע. קצת פרצנו, אבל עדיין קיים וב-2026 יהיה בית משפט שיחליט מה קורה. עם זאת ובאותו זמן, לורה ואיהב התחילו לנתח את המצב ושאלו "מה יהיה כשנעבור לנהרייה עם חולים שגרים באזור הכינרת, במג'ד אל שמס, בכל האזור הצפון מזרחי?". זה חמישה אוטובוסים למחלקה הסגורה, עם הסייעים, זו נסיעה שלוש שעות לשם ושלוש שעות לכאן. זה בית החולים היחיד בעולם שבא למשרד ואמר, 'אנחנו מוותרים על מקור ההכנסה שלנו, מוותרים על מיטות, יש שם בית חולים שיקים מרכז שיקומי בלי פסיכיאטריה, קחו מאיתנו ושימו שם'. הצענו ש-50 מיטות יעברו, 25 יגיעו מהחטיבה. התכנון קיים. לורה, תעדכני. << דובר >> לורה שרוני: << דובר >> הכול מוכן. << דובר >> קרן גינת: << דובר >> רק צריך את הכסף להתחיל. << דובר >> לורה שרוני: << דובר >> הנהלת בית חולים פורייה יחד עם משרד הבריאות ואגודת ידידים מנסים לגייס עוד תרומות כדי להתחיל את הבנייה. << דובר >> קרן גינת: << דובר >> הלכתי להרצות, לגייס תרומות לבית חולים פורייה בשביל האגף לבריאות הנפש. זה לא הפורום שאני צריכה להרחיב למה יותר קשה לנו בפריפריה. יש לנו פחות רופאים, פחות מיטות, פחות אמצעים, פחות משאבים, כמו בכל הרפואה הפסיכיאטריה הייתה חצר אחורית. בחרנו עמדות אסטרטגיות, מקורות השיטה, כסף. הרבה השתנה בזכות חברי הכנסת ופעילות והמנכ"ל. היום יש Fixed price והקאפ, - - - נקווה שזה יעזור לקיים את האנשים האלה ביותר כבוד. קודם על לי פחות שלא לאשפז מישהו. תשתיות תחת איומי פינוי. משרד הבריאות התחייב, כרגע יש לנו תוכניות בינוי וכו' כמעט על כל המחלקות. היו פה שינויים מאוד גדולים, אתם תראו את זה, ועדיין אנחנו זקוקים לעזרה ולנסות להפיץ את הפסיכיאטריה החדשה הזו ואת הסטנדרט הטיפולי אצלנו כמה שיותר וגם במקומות אחרים. היום המשרד הכיר בלורה מומחית לנושא. ענבל ולורה יחד עם - - - ליצור הנחיות וסטנדרט ויש הנחיה שקודם - - - << דובר >> לורה שרוני: << דובר >> יחד עם גלעד. << דובר >> קרן גינת: << דובר >> סליחה, מנכ"ל מבחינתי זה גם גלעד. יש תקווה. אני לא רוצה להגיד דברים רבים, רק להכיר תודה לאנשים. 2021 קורונה, 2022, זה לא משנה באיזה צד של האירוע הזה היית. זה היה אירוע שעורר סבל רב מאוד ופיצול בתוך הצוות. ההרגשות קשות כשאנחנו צריכים להיות מאוחדים אל מול מחלות נפש, זה אחד הדברים הקשים ביותר. מה שעוזר לנו במצבים קשים זה קהילה וחוויית הקהילה התערערה. 7 באוקטובר מלונות, פינוי, התחלה של טיפול בנפגעי פוסט טראומה מ-7 באוקטובר. רק לציין בכוכבית, ב-1 בנובמבר אני חזרתי לטיפול בציפרלקס. הלוחמים שמו קסדה קרמית ואני התחלתי ציפרלקס, הבנתי לאן אני הולכת. 2024 לא צריך לציין, גם 2025 עוד אין לי את התמונה. << דובר >> גלי סימון: << דובר >> אנחנו בתוך התמונה עכשיו. << דובר >> קרן גינת: << דובר >> הסמל של התמונה הריקה עם סימן השאלה, זו התמונה הכי מייצגת. בתוך כל זה, בעצם היותכם פה, הצלחנו לעורר את התהודה, ההכרה, ועכשיו אני פונה אליכם כי אנחנו מזור קטנים, יודעים מאפס לעשר. מי שפה, צריך לעלות מעשר למעלה. צריך עזרה לקחת את זה הלאה. לא צריך להציג את לורה, היא יודעת להציג את עצמה אבל ההובלה, ההנהגה והחדרת רעיון חדשני. << דובר >> לורה שרוני: << דובר >> אני רוצה לעבור על זה מהר כי אני יודעת שממהרים ואני רוצה שיהיה לנו זמן להיכנס למחלקות. << דובר >> קרן גינת: << דובר >> הכניסה למחלקות, בעשר דקות אתם מבינים ותכננו שעה. << דובר >> לורה שרוני: << דובר >> קיצרנו את זה. בדרך כלל אני מציגה את המצגת על מחלקת עוגן. לכבודכם שיניתי את הכותרת של הרחבת הטמעת המחלקות בדגם סוטריה אל מחלקות סגורות במזור. כמו שקרן אמרה, מתחיל תהליך מחוץ לבית החולים. לא כולם פה מכירים איך נראות מחלקות סגורות, אתם תראו אותן. בכל זאת להגיד מה המאפיינים שגורמים לקושי הרב של מטופל שנכנס למחלקה סגורה. הרעיון שלי היה לשפר מחלקות סגורות. מחלקות סגורות הן בעיקר מטופלים שמאושפזים בכפייה בניגוד לרצונם. כשאני מדברת על מחלקת עוגן שהיא בהחלט גאוות חיי, עדיין זו מחלקה שמאושפזים בה אנשים בניגוד לרצונם. יש לפעמים אנשים שאומרים "כלוב של זהב זה עדיין כלוב". התחושות הקשות קיימות. הן בנויות בתוך זה כחלק ממקום שאתה מגיע אליו, כשאתה לא רוצה להגיע אליו וגם לא מודע לצורך שאתה רוצה להגיע אליו. לתוך זה צריך לשנות מציאות שקיימת. מה קורה היום ברוב המחלקות הסגורות למרות שדברים רבים מנסים להשתנות? חללים גדולים ולא נורמטיביים. גם במחלקות החדשות, המחודשות והמשופצות, עדיין החללים גדולים ולא נורמטיביים, עוד מעט נראה. רוב שעות היום מטופלים לא עושים שום דבר. אנחנו מגבירים את הצוות, יש עוד שעת טיפול ועוד שעת טיפול. אבל מתוך 24 שעות רוב הזמן מטופלים במצוקה נפשית קשה, יושבים ומסתובבים סביב עצמם. יש הפרדה כמעט מלאה בין מטופלים לצוות. לא חשוב כמה אנחנו מנסים לעשות אחרת ומוציאים החוצה אנשי צוות בפנים ובחוץ, ברגע שיש בפנים ובחוץ, יש בפנים ובחוץ. ברגע שיש בפנים ובחוץ, יש סטיגמה. יש אותם החולים ואותנו הבריאים, הדבר זה מגביר את הסטיגמה. כל הדבר הזה יוצר למטופלים שמתאשפזים תחושה קשה של תלישה מהמשפחה שלהם, מהמערכת שלהם, מהחיים הנורמטיביים. אני מראה לכם דוגמאות של מחלקות שנראות טוב סך הכול. מחלקות סגורות שנראות טוב, ובכל זאת הדבר הזה, תראו את תחנת האחיות שהיא סגורה, זה מה שמדגים את בחוץ ובפנים. תראו את הכיסאות של אנשים, צריכים למצוא את עצמם בתוך המצוקה, להסתובב בין הכיסאות האלה. אלה מחלקות שהן כבר משופצות. זה הדור החדש של המחלקות הסגורות ועדיין הן לא נותנות את המענה. כשהצגתי את זה בוועדה, עברנו מהר ולא אמרתי, אלה דברים שמטופלים אמרו לנו. אני פתחתי לפני שבע שנים מרפאה לטיפול בפסיכוזה ראשונה, טיפול אמבולטורי אינטנסיבי אחרי פסיכוזה ראשונה, אלה דברים שמטופלים סיפרו אחרי שיצאו ממחלקות סגורות – "כל האשפוז הייתי לבד עם הקולות שלי", אנשים שומעים קולות. "פחדתי לדבר עליהם כדי שלא ישאירו אותי פה לנצח". "לא יכולתי להיכנס למקלחת כי רדפו אחרי". מה שנקרא דמיונות בתוך הפסיכוזה, "לא יכולתי לספר לצוות כי לא ידעתי אם אני יכול לסמוך עליהם. פחדתי שאקבל זריקה אז פשוט לא נכנסתי למקלחת וכעסו עליי". יש משהו בזה ובעוד ציטוטים רבים אחרים שאנשים מספרים, לא רק בארץ, בכל העולם, שמרגישים שמשהו במחלקות סגורות לא עובד טוב. יש לנו אנשים שיושבים פה והיו מאושפזים במחלקות סגורות. עוד רגע אתן למי שירצה להגיד משהו על התחושה הזו. כתנועת נגד לתחושה הזו השינוי מתחיל ב-1971. לורן מושר פיתח את המחלקה, הבית הראשון בית סוטריה שאמר, "בואו ניקח את אותם אנשים פסיכוטיים ונשים אותם במקום מסוים נורמטיבי, יפה, שיכבד אותם וייתן להם להרגיש בבית". והוא אכן עשה את כך, וזה תפס תאוצה, אומנם באמצע הייתה איזו עצירה. מה שחשוב שהסביבה היא נורמטיבית, מורידה את הסטיגמות ומתוך זה התפתחו בתי סוטריה שקיימים עד היום ובעשור האחרון במדינת ישראל מאוד התפתחו, מה שנקרא "הבתים המאזנים". העיקרון של הבתים המאזנים שהחללים נורמטיביים, אנשים יושבים, אין הפרדה בין מטופלים לצוות. אתה יכול לעבור תהליך מסוים של החלמה במקום טוב יותר. המקומות האלה מדהימים ומדינת ישראל מקום ראשון בעולם מבחינת מספר הבתים המאזנים באוכלוסייה. לא סתם, בערך המוחשי המוחלט וגם היחסי, אנחנו מקום ראשון בעולם. אין אף מדינה בעולם שיש כל כך הרבה בתים מאזנים. הבעיה של הבתים המאזנים, שהם רק לסוג מסוים של אוכלוסייה. המגבלה היא שזה רק לאנשים שמבינים שהם צריכים עזרה ומסכימים להיות שם ואין שם אלימות. הם אומנם מקבלים סמים. אבל מטופלים שלא מבינים שהם צריכים עזרה, שנמצאים במצב חריף, עם אובדנות או אלימות קשה, לא יכולים להתקבל לבתים המאזנים, לא בארץ ולא בעולם. המגבלה הזו משמעותית כי היא אומרת שמטופלים במצב הנפשי הקשה ביותר שלהם לא יכולים ליהנות מהתנאים האלה. << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> מוחרגים. << דובר >> לורה שרוני: << דובר >> הם מוחרגים. אומנם, שיפרנו וזה חשוב וטוב שיש את הבתים האלה, שיפרנו לחלק מהאוכלוסייה את התנאים. גם פה בצפון יש לנו מקומות מדהימים שאנחנו נעזרים בהם ושולחים לשם אנשים, לא למטופלים ממחלקות סגורות. מה שאנחנו עשינו פה, פתחנו מחלקה שהולכת על אותם עקרונות שיכולה לטפל בכולם. בגלל שיש לנו מוגבלות של מקומות, אנחנו מטפלים רק במטופלים בכפייה. מטופלים עם הכי הרבה מסוכנות, אובדנות או מצוקה קשה, כמעט עד כפייה, אנחנו מאשפזים. יש פה תמונה שלנו של מטופל שהובא אלינו מהצפון שהיה צריך את כיבוי אש ויס"מ כדי להביא אותו אלינו ותראו כמה אנשי ביטחון, כל זה בגלל התנגדות ואלימות מאוד קשה. האלימות נבעה מזה שהוא היה בטוח שרוצים לפגוע בו ולהרוג אותו ועדיין הוא נכנס למחלקה הזו. במחלקה הזו יש אותם הדברים של הבתים המאזנים, חללים ביתיים ונורמטיביים, אין הפרדה בין מטופלים לצוות. מטופלים יחסית הומוגניים. עכשיו יש לנו פסיכוזה ראשונה, מה שאנחנו עומדים לפתוח בזכותכם, מטופלים שאנחנו מרחיבים את האינדיקציות, עדיין זה יהיה הומוגני לכל חלק. הפחתה למינימום של סימני התמסדות, כמעט ואתה לא מרגיש שאתה בבית חולים ותחושת הרוגע הזו שמפחיתה את אי-השקט ואת האלימות. החוויה הזו מביאה לכל הדבר הזה שאנחנו אומרים נס, בחיי שזה נס. כשאנחנו התחלנו אני לא חשבתי שזה מה שיהיה. במחלקה יש לנו אנשי צוות לא כל כך אנשי צוות רבים אבל אתה רואה כל הזמן אנשי צוות בקרב המטופלים כי אין מקום אחר. צוות ומטופלים נמצאים כל הזמן ביחד. הם הולכים לפי עקרונות של "לעשות עם ולהיות עם", להיות עם המטופל, לעשות עם המטופל. הם נמצאים עם המשפחה ועם המטופל עצמו. אנחנו שמים דגש מאוד חזק על לא להסתכל רק על הסימפטומים אלא על תהליך של החלמה, על התחושה העצמית, העצמת האדם. ממש לא מזמן שלחו בקבוצה שלנו של המחלקה, ציור שמטופל צייר בצורה מדהימה, זה מה שחשוב. אנחנו לא יודעים מה הסימפטומים. אולי עדיין הוא במצב פסיכוטי, מצב לא טוב אבל חזר לצייר מדהים ומבחינתנו זה הישג בלתי ייאמן. יש פה מילה שקוראים לה "יתר-אפויטי", זה ליצור תחושה בתוך המחלקה שבלי לעשות כלום המטופלים מחלימים והצוות מצליח לעשות את זה. עובדים שם מנהלת מחלקה, רופאה, צוות פרה-רפואי, צוות סיעודי ומלווים כשעיקר האנשים שם, רוב המטפלים הם מלווים וסיעוד. המלווים והסיעוד עובדים יחד גם במשמרות מקבילות, בשיתוף פעולה בינם. אחד הדברים הכי חשובים שאנחנו מנסים זה להשטיח את ההיררכיה בתוך הצוות וגם בין הצוות למטופלים. אלה תהליכים מקבילים ולא דבר כל כך פשוט. אנחנו כל הזמן נלחמים על זה כי אנחנו חושבים שזה קריטי לכל התהליכים שעוברים בתוך הבית. משלב זה, יש פה את הצוות, לא סתם הבאתי אותם, אשמח ששי ונינה, תעברו לפה ותספרו קצת גם איך אתם מיישמים את כל העקרונות. דניאל הייתה פה עמיתה מומחית, הייתה בצוות של גלי וחטפנו לה אותה לצורך הליווי. שי ודניאל היו ממש מתחילת הדרך כולל לעשות ראיונות וגיוס של הצוות וכל גיבוש הצוות. נינה הצטרפה אלינו בהמשך, היא גם מלווה עם ידע וניסיון. כמחצית מהמלווים שלנו הם אנשים עם ידע וניסיון, יש לזה ערך מטורף. הבמה שלכם. << דובר >> שי מור: << דובר >> אתחיל מהמקום האישי שלי, זה מה שהכי הרבה מדבר לאנשים. לא הייתי מאושפז במחלקה הסגורה, אבל אני 25 שנים בפסיכיאטריה במחלקות סגורות, מרגיש בבית. מתפקיד של כוח עזר, אח במקצוע במספר תפקידים, בינם אחראי על מיון אני מגיע למחלקה סגורה במשך 15 שנים. במהלך השנים האלה היו לי מפגשים עם מאות אם לא אלפי משפחות במשבר העיקרי שלהן כשהן מביאות את היקיר שלהן לאשפוז. פעם ראשונה שהוא מגיע למחלקה פסיכיאטרית - - - וצריך לאשפז אותו. בשיא המשבר צריכים להיכנס למשבר אחר. להיכנס למחלקה שיש בה בממוצע 36 מטופלים ובעבר הגענו גם ל-60-50 מטופלים, חמישה אנשים בממוצע בחדר, וזה הגיע גם לשבעה ולשמונה. כמו שתראו, מרחב גדול מאוד. אנשים, רובם במצב פסיכוטי סוער, משבר בפני עצמו. תמיד האמנתי וידעתי שאפשר אחרת. אם תנסו להגביל את זה, להוריד את זה קצת למציאות, מישהו שמביא את בן המשפחה שלו לסיטואציה כזו, הדבר הראשון שהוא אומר לי זה – "זה הדבר האחרון שרציתי לעשות". אני בעצמי אם הייתי מגיע לסיטואציה כזו הייתי רוצה לטפל בו בבית. לצערי רוב האנשים לא יכולים לטפל במצב הזה בבית ואז מביאים אותו אלינו. הרעיון של הפרויקט הזה, משהו מבפנים גרם לי לדעת שכל החיים הכינו אותי למקום הזה. תיכף אגיד לכם, שני הבדלים עיקריים בין מחלקה רגילה ומחלקה שלנו. אחד, שינוי מבני. שני, שינוי תפיסתי והם לא הולכים לחוד. מבחינת שינוי מבני, המחלקה שלנו בנויה בצורה של בית לכל דבר עם מטבח מאובזר לחלוטין. אני מדבר על מחלקה - - - אנשים במצב פסיכוטי שבאים נגד רצונם. יש לנו במחלקה, שישה חדרים בודדים ועוד שני חדרים זוגיים כאשר בכל חדר למטופל יש טלוויזיה חכמה. יש לו מיטה כולל מיטה נפתחת כשהרעיון של מיטה נפתחת זה להלין בן משפחה. אם מטופל מגיע, רוצה שאבא או מישהו יקר לו יהיו איתו בתקופה הראשונה, הוא מוזמן לזה. בכל חדר מזגן, שירותים ומקלחת צמודים. דיברתי על מטבח מאובזר לגמרי, זה אומר כולל תנור, כיריים אינדוקציה, מקרר. עד לפני כמה שנים מטופלים היו מגיעים להגבלות, על זה שלא היו מקבלים כוס מים חמים, עד כדי כך. השינוי לגמרי מהותי. יש בתוך המחלקה מכונת כביסה ומייבש כביסה. ממש אווירה של בית כולל שינוי תפיסתי שזה הצוות שנמצא שם. כמו בכל מחלקה יש צוות רפואי, צוות פרה-מקצועי, צוות של מלווים, אין באף מחלקה בארץ. ענף מקצועי, צוות של מלווים. << דובר >> לורה שרוני: << דובר >> פסח. << דובר >> שי מור: << דובר >> פסח התחיל אחרינו. צוות מלווים תיכף יפרטו על זה, מקצועות חופשיים. חצי מהם עם ידע וניסיון ואנשים שעברו אשפוז בעצמם. ביחד אנחנו מנסים להתנהל בצורה כמה שאפשר יום-יומית, עם השטחת היררכיה. אני מסתכל על מטופל בגובה העיניים, משתף אותו בתהליכים טבעיים. מחלקה שבה את ארוחת הבוקר ואת ארוחת הערב הצוות והמטופלים מכינים יחד ואוכלים יחד. דברים סטנדרטיים של מפגשים ביחד בקבוצות באמצע המחלקה, תיכף תראו את המחלקה, סלון מרכזי. מצד שמאל אתם יכולים לראות תמונה מהמונדיאל שהיה. ישבנו ביחד עם המטופלים וצפינו, דברים שגרתיים שלא קורים באף מחלקה אחרת. סוני, פלייסטשיין, פינג-פונג, שק אגרוף. << דובר >> לורה שרוני: << דובר >> אני רוצה להוסיף משהו. לשי זה נראה טבעי אך יש הבדל מהותי של תכלית הסיעוד במחלקה הזו. זה סיעוד במחלקות אחרות, הוא מתנהל אחרת לגמרי. יש להם את הדברים שהם צריכים לעשות, רישומים ומתן תרופות. הסיעוד זה שהוא כל הזמן נוכח, או שרוב הזמן או כשהוא יכול, זה משהו שאנחנו לא רואים בתפיסה הרגילה של מחלקה סגורה שההפרדה היא כמעט חלק קונספטואלי למרות שאנחנו מנסים לשנות את זה. << דובר >> שי מור: << דובר >> מעבר לכך, זו מחלקה סגורה שאין בה חדר קשירה, אין בה חדר מרופד, אין בה תחנת אחיות. לא קיים כזה דבר. צוות, ברגע שלא נמצא - - - הוא נמצא ביחד במרחב עם כל המטופלים. הם נמצאים כולם ביחד, שינוי תפיסה אחר לגמרי. - - - פתאום עם המחלקה הראשונה מצד אחד לא היה לנו שום מחקר, לא ידענו לאן אנחנו הולכים והאמנו, אבל לא היה משהו לראות שזה מצליח. מצד שני יכולנו לבחור את הצוות שרוצה להיות שם. העברנו אותם תהליך הכשרה, בחרנו צוות, גם של סיעוד, גם מלווים. יצאנו לתהליך הדרכה. בהתחלה זה היה אמור להיות כמה שבועות, יצאנו חודש וחצי. תהליך הדרכה ועוד מפגש של כולם ביחד כדי לבנות את המקור, הדבר הזה. << דובר >> לורה שרוני: << דובר >> שי, אפשר להקשיב לו לזמן רב, אני שולחת אותו אליכם לוועדה בכנסת. אפסיק אותך עכשיו כי אנחנו רוצים לשמוע את נינה גם. << דובר >> נינה שלשסקי: << דובר >> אני מלווה במחלקת עוגן, שנה וחצי. תפקיד ייחודי. << דובר >> לורה שרוני: << דובר >> תספרי גם על חוויה שלך מהידע וניסיון. << דובר >> נינה שלשסקי: << דובר >> שי סיפר על תפקיד המלווים. אנחנו מחזיקים את הסדר יום במרחב המצומצם, יחד עם המטופלים. ארוחות בוקר, צוהריים וערב, ביחד. יש פה שיחת בוקר, שיחת ערב. אנחנו נמצאים שם 24/7, גם בלילות, ממש כל הזמן. זה ברמה הטכנית. ברמה שיותר, כשאני רואה את זה, גם אני שם, ועברתי אשפוזים פסיכיאטריים במחלקות סגורות. לי היו חסרים מאוד האשפוזים האלה. אני לא בוחרת בכלל צוות באשפוזים שלי. זה קצת מראה על משהו. << דובר >> קרן גינת: << דובר >> אנשים שלא נמצאים בבית חולים פסיכיאטרי, אני רוצה להדגיש את זה, מה שהיא אמרה עכשיו זו אחת הטענות הקשות שיש לנו מהאנשים שמאושפזים שאומרים שאין צוות, שאין צוות עם המטופלים, זה בדיוק מה שנינה אמרה בלי שהתכוננו לזה מראש, זו הטענה העיקרית. << דובר >> נינה שלשסקי: << דובר >> לי החוויות היו טראומטיות מאוד כי ברגעים הכי קשים של החיים שלי, במשברים הכי גדולים, הגעתי למקום שידעתי שיענישו אותי. אני מרגישה שהיום נעשה גם תיקון לחוויה האישית שלי, בעבודה עכשיו. פעמים רבות אני שואלת את המאושפזים, המטופלים, "איך אתם רואים את המלווים?" הם אומרים, "אוזן קשבת, מישהו שיהיה אמפתי ויהיה איתנו". מבחינתי זה התפקיד שלי מעבר לדאגה לסדר היום ולפעילויות שזה חשוב מאוד. שיהיה שם מישהו בגובה העיניים ואם יש לי ניסיון משלי, צריך לתת תקווה ומבחינתי עשיתי את שלי ואני מרגישה זכות לעבוד במחלקה הזו. << דובר >> קרן גינת: << דובר >> דניאל, את איתנו מהתחלת הדרך. << דובר >> קרן דניאל: << דובר >> בהמשך למה שנינה אמרה, גם אני עברתי אשפוזים בעברי והתחלתי לעבוד פה בתור עמיתה מומחית. אחד הדברים שהכי חשובים לי הוא שמאושפזים שיגיעו למחלקה, יגיעו ויחוו עדיין חוויה קשה. הם עדיין עוברים בשערי בית חולים פסיכיאטרי. החוויה היא עדיין חוויה משברית בחיים שלהם. אני נכנסתי לבית חולים עם חוויה של משבר ויצאתי אדם חולה. אני רוצה שאנשים שמגיעים אלינו כשהם נכנסים במשבר, יצאו עם משבר וכוחות. זה לא יסגור להם את העתיד, את מה שהם יכולים או יכלו או דמיינו שהם יכולים להיות. מבחינתי זו השליחות שלי. המטרה שלי, הסיבה שאני נמצאת בעוגן. אנחנו מדברים הרבה ואני מבינה כמה שיש דברים רבים שהם לא מובנים מאליהם. הדבר הכי בסיסי של לשבת ולאכול ארוחת צהרים ביחד עם מטופלים וצוות. אנחנו יושבים ואוכלים ביחד, דבר כל כך בסיסי שכשהוא לא קיים תדמיינו מה זה שאני רואה צוות הולך רגע ועושה את אותה פעולה אבל עושה אותה מאחורי חלון זכוכית. זה אוטומטית מייצר את ההפרדה הזו. << דובר >> נינה שלשסקי: << דובר >> חס וחלילה שהצוות לא ייגע בכלים של המטופלים כי זה מידבק. ההפרדה הזו מייצרת תפיסה סטיגמטית אצל המטופלים כלפי עצמם. << דובר >> קרן גינת: << דובר >> לפני עשור כשהגענו לפה, היו כיסאות שלנו שהיה רשום עליהם "כיסא מטופל", כדי שצוות לא ישב על הכיסאות האלה. << דובר >> קרן דניאל: << דובר >> זה ממש בדברים הכי ראשוניים והכי בסיסיים. פעמים רבות הם שקופים לנו ואני חושבת שבתור אנשים שהיו שם, המטרה שלנו היא לבוא ולשים סימני שאלה איפה שאנשים אחרים שמו סימני קריאה. למה זה כך? כי כך זה כבר שנים וככה זה גרוע יותר. ככה זה כי זה מה ששומר שהמטופלים חס וחלילה לא יתפרצו או לא יעשו משהו שאסור. אנחנו באים ושמים - - - << דובר >> קרן גינת: << דובר >> קרן, אני רוצה לחזק אותך. תמיד אמרו שהם ישברו או יקלקלו חפצים. ואמרנו "בסדר, אז יש בלאי של טלוויזיה". אצלנו הבלאי של הטלוויזיה הוא פי ארבעה, עדיין יהיה לאנשים טלוויזיה. מה מסתבר? כשמכבדים את האנשים, אולי יהיו פחות בהרבה ממה שחשבנו מראש ואמרנו, זה שהוא שובר את הטלוויזיה לא אומר שאסור לו טלוויזיה, נקנה שוב, יעלה פי שניים. << דובר >> לורה שרוני: << דובר >> בשנתיים שהמחלקה קיימת, שי תמיד אומר את זה, הטלוויזיה היחידה שנשברה הייתה כשעברנו למרחב הממוגן והצוות דאג להעביר את הטלוויזיה ממקום אחד לשני. אני רוצה להתחבר למה שאתם אמרתם ורק שנייה להראות את התוצאות של המחקר. יש לנו כמותי ויש לנו מחקר איכותני. אני רוצה להראות את הדברים שחשבנו שלא יהיו כל כך טובים. חשבנו שלא נוכל למנוע התפרצויות אלימות, שעלולה להיות עלייה באירועי אלימות במחלקה כזו, שאולי יהיו מטופלים שנצטרך להעביר אותם למחלקות רגילות ולקשור אותם או לבודד אותם שם. התוצאות מדהימות, אפס מטופלים בשנתיים, לא עברו הגבלה פיזית ולא בידוד. אין לנו חדרים לזה ואף מטופל לא נאלצנו להעביר מסיבה זו למחלקה רגילה. שתי מטופלות היחידות שעברו לאחרונה למחלקה אחרת, עברו רק כי היה צורך בהפרדה מגדרית. המחלקה הזו לא מופרדת מגדרית. החלוקה במחלקה החדשה שעוד מעט תראו אותה, שם כן תהיה הפרדה מגדרית, יהיה לנשים ולגברים בנפרד. הדבר הנוסף הוא הדבר המדהים של אפס ימי מחלה של צוות מפציעות אלימות בשנתיים שהמחלקה קיימת. זה מדד מדהים מה יכול להגיד פה, כל כך הרבה אחים ואחיות יוצאים לימי מחלה בגלל אלימות. לא זוכרת כמה בשנה, מאות של ימים, מאות ימי מחלה בשנה ופה יש לנו אפס בשנתיים, זה דבר מדהים. << דובר >> נינה שלשסקי: << דובר >> חשוב להזכיר שאלה מטופלים פסיכוטיים פעילים שלא רוצים להיות פה. << דובר >> לורה שרוני: << דובר >> נכון. אלה אותם מטופלים שאנחנו מאשפזים בכפייה במקומות אחרים, מתאשפזים גם פה. 90% מהמטופלים משתחררים ממיצוי זכויות. הסיבה לכך שדי מהר הם מסכימים לחתום על הסכמה לאשפוז ואפשר להתחיל לעשות איתם מיצוי זכויות, ביטוח לאומי, סלי שיקום, מה שבמחלקות סגורות רגילות זה לא קורה כי מטופלים עד הסוף הם בהתנגדות. בשנייה שכבר אין את הכפייה הם בורחים מהמחלקה. פה הם מסכימים להישאר. זה גם מדד שלא חשבנו, יש לזה חיסרון קטן שאנחנו קצת מתמודדים איתו עכשיו, דווקא של הארכת זמן האשפוז, אנשים רוצים להישאר מאושפזים כדי למצות את כל האפשרויות עד שהם עוברים. אנחנו צריכים לאזן את הדבר הזה. בהחלט הדבר הזה שהם יוצאים עם מיצוי זכויות ולרצף הטיפול זה עושה דבר מדהים. מטופל ומשפחה, יש לנו כרגע גם מחקר איכותני אבל עוד לפני המחקר האיכותני אנחנו רואים שהחוויה של המטופל והמשפחה היא מדהימה. אשמח שאתה תגיד על זה כמה מילים. << דובר >> קרן גינת: << דובר >> שנייה לפני שתוסיף את זה. לכל אנשי הכלכלה, אני יודעת שלא בדקנו, זה הפסד ימי עבודה של המשפחות. ברגע שיש צוות כזה ויש מיטה כזו, אתה ישן שם יום וישן שם יומיים, ואני לא רוצה לתאר כמה אנשים באו לשי ואמרו, אנחנו סומכים עליכם והולכים לעבודה. << דובר >> לורה שרוני: << דובר >> לא בדקנו את הפסד ימי מחלה של הסיעוד, זה גם לא נכנס לתחשיב הכלכלי. לדעתי זה רווח מטורף. << דובר >> קרן גינת: << דובר >> בשנה שעברה במחלקות האחרות זה היה כמעט חמישה תקנים מלאים. << דובר >> לורה שרוני: << דובר >> זה הרבה. יש לנו פה אבא. << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> לפני אבא, מחקר דומה מקביל נעשה בכפר שאול כי עובדים ביחד - - - << דובר >> לורה שרוני: << דובר >> אני העברתי לו את כל הדברים שאנחנו רוצים למדוד. אני לא יודעת בדיוק, הוא עושה מחקר, אני יודעת אבל אני לא יודעת בדיוק איזה מחקר. מחלקה חדשה מה שעכשיו אנחנו נעשה בעשר, עוד מעט תראו את ההדמיות ואת הכול. שם אנחנו נרחיב את המחקר לאוכלוסיות חדשות, זה מה שיהיה מדהים. פה במחלקה הזו אלה מאושפזים בכפייה עם פסיכוזה, אשפוז ראשון. אני לא יודעת איזה נתונים הוא בודק. העברתי לו את כל מה שאנחנו בודקים. << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> לדעתי הוא פתח קודם נכון? המחלקה, פתחתם במקביל? << דובר >> לורה שרוני: << דובר >> לא. << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> אתם לפניו? << דובר >> לורה שרוני: << דובר >> אנחנו פתחתנו הרבה לפניו. << דובר >> קרן גינת: << דובר >> גאוות הנשים יוצאת. << דובר >> לורה שרוני: << דובר >> הוא פתח את הבתים המאזנים, מה ששלו שלו, זה אדיר. עמותת סוטריה בהתחלה התנגדה מאוד לתהליך הזה. הם טענו שמה שאנחנו מנסים לעשות זה להכניס חזרה פנימה את המאושפזים שכבר הוציאו אותם החוצה, והבהרנו להם שזו לא אותה אוכלוסייה. << דובר >> אבנר מלכה: << דובר >> כיושב-ראש ועד מלווי נכי צה"ל אספר את הסיפור הזה בפעם הראשונה. לפני שנתיים וחצי ביקשו ממני עזרה ממושב, אתם מכירים את הבחור, לא אגיד את השם שלו. עזרתי לו אני אישית, הייתי צריך לבוא לפה לאשפז אותו. פוסט-טראומה מצוק איתן, מחלקה תשע או עשר שהיו פה. הטראומה שלו הייתה יותר מהפציעה שלו, ואחד הקשיים איתו היה עם איזה אנשים הוא נמצא שם והסביבה שלא התאימה לו. נהייתה לו פוסט-טראומה מהמחלקה עצמה, הוא פחד מאנשים שם. << דובר >> קרן גינת: << דובר >> המשפחה מרשה להגיד את השם, זיכרונו לברכה. המשפחה התפרסמה בעיתון. << דובר >> אבנר מלכה: << דובר >> אמיר ירדנאי ממושב נהלל, היה אדם משכמו ומעלה. נפצע בצוק איתן, קיבל פוסט טראומה מהפינוי של - - - ומאז לא התאושש. << דובר >> קרן גינת: << דובר >> מתאמן אולימפי ברכיבת אופנוע. << דובר >> אבנר מלכה: << דובר >> אחד הדברים הקשים שלו שהוא היה בוכה לי, היה מאוד קשור אלי, נתתי לו רק מרחוק, הקושי שלו להיות במחלקה שם. - - - עם אנשים כל מיני טיפוסים שלא תמיד התאימו למסגרת שלו. הוא מסכן, בא רק מהטראומה שלו מהצבא ופתאום היה צריך להתמודד עם עוד טיפוסים בסביבה שלו. נחזור לבן שלי שגם הוא התחיל פוסט-טראומה בצבא. אנחנו ההורים תמיד חשבנו שעוד רגע זה יסתיים ויהיה בסדר ולא היה בסדר. הוא הגיע למצב שהוא התחיל עם סמים. פתאום אני מוצא את עצמי אישית מתמודד עם זה. הקושי הכי גדול שלנו היה לחשוב לאשפז אותו. היו באים אליי אנשים ואומרים לי, "אבנר, צריך לאשפז אותו". אמרתי, "איך אני יכול לאשפז אותו במחלקה הזאת? אני ראיתי אותה". רק לחשוב על זה שהבן שלי יהיה שם עשה לי תחושה הכי נוראה. קיבלנו אומץ, לקח לי שלוש פעמים לאשפז אותו, בפעם השלישית הצלחנו לאשפז אותו בכאב רב. הייתי בעבודה, אני עובד במרכז עם נכי צה"ל, עם פגועי ראש ועם פוסט-טראומטיים. פתאום אשתי אומרת לי, "אתה לא מאמין איזו מחלקה חדשה בנו, עוגן". רק אמרה לי את זה, ירדה לי אבן מהלב. היא שלחה לי שתי תמונות, פתאום התחלתי להרגיש טוב. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> כמה זמן הוא היה בבית לפני אשפוז? << דובר >> אבנר מלכה: << דובר >> שלוש שנים התמודדנו איתו. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> לפני האשפוז? << דובר >> אבנר מלכה: << דובר >> לפני האשפוז. תמיד הסתרנו. אין לו בכלל בקופת חולים פסיכיאטרים פרטיים, אמרתי שאני לא רוצה לפגוע בו. הוא ישתפר עוד קצת ועוד קצת, הזמן יעשה את שלו. לא עשה, זה רק הלך והחמיר. המחשבה הזו שהבן שלי היה פה בעוגן - - - פתאום התחיל להכין אוכל עם הצוות, כשבבית בקושי כוס קפה היה מכין לעצמו, ואת החיבוק שלהם. לקחו חמישה, שישה ימים, פתאום ילד אחר. לא הרבה, חמישה, שישה, שבעה ימים. הוא לא רצה לראות אותי, כעס עליי וכל פעם האשים אותי שאשפזתי אותו. הכול היו דמיונות שלו והוא הפיל את הכול עליי. אחרי חמישה ימים הוא ביקש שאבוא אליו. זה היה חשוב לי מאוד לבוא היום כי אנחנו חייבים לעשות עוד כמה כאלה עוגן, אנחנו המשפחות, זה למעננו, לא למען בית החולים. למעננו שלפחות אנשים במצב הנפשי הזה, שהם בכלל אנשים חדשים, אני משווה אותם לפגועי ראש. גם פגועי הראש חלשים, לא יודעים לדבר ולא יודעים לצעוק את הצעקות. כך גם פגועי נפש. אנחנו הקול שלהם ואין סיבה שפגוע נפש יחיה ויגור במקום שלא תמיד נעים לגור בו ולא רוצים לגור בו. אני - - - של הפחדים לשנות את זה, לעשות הרבה כמו עוגן. תודה רבה. << דובר >> לורה שרוני: << דובר >> תודה. הוא ממש העביר אותנו לשקפים של הסיכום. מה שאנחנו אומרים, שכדי לקיים את הרעיון הכה מרגש הזה, היטבת לתאר אותו מכולנו, צריך שהכול יהיה ביחד, זה לא יכול ללכת אחד בלי השני. צריך את העיצוב, צריך את האנשים הנכונים עם ההכשרה הנכונה ואת המלווים. יש לנו פה שני חסמים. אחד מהם, להפוך את המחלקות לכאלה. יש את ההשקעה הכספית של העיצוב והשני זו התוספת של התקנים של המלווים, תוספת משמעותית כי היא של כל שנה לכל מחלקה. זה מה שעושה את ההבדל וזה מה שצריך להיות, כל דבר אחר לא יצליח. נעשה רק עיצוב, רק מלווים או רק זה ושום דבר לא ילך. חייב ללכת הכול יחד, אחרת זה לא עובד. עד היום שנתיים מהפתיחה אנחנו ממשיכים בתהליכי הדרכה והכשרה שנמשכים כל הזמן. כשזה עובד, כשהעיצוב פוגש את הפרדיגמה, החזון מתממש וזה משפט שמישהו מהמאושפזים אמר לי, "ובמקום בדידות יש ביחד. במקום לתת אוכל למטופלים, מתחברים דרך ההכנה והארוחות", אתה חיברת אותנו לזה אבנר. יש מושג במחלקות סגורות, "השגחה ושמירה". במקום זה פה יש ליווי ותמיכה. זה גם מדהים, כמו ששמעתם פה, אחרי חמישה ימים פתאום משהו השתנה. משהו במבנה הטיפולי הזה, בסביבה הטיפולית הזו, גורם לרגיעה, לירידה באירועי אלימות, ירידה בתוקפנות, ירידה באי-שקט. יש פחות צורך במה שאנחנו קוראים הגבלה כימית, זה אומר טיפולים תרופתיים במינונים גבוהים מאוד. הטיפול מותאם אישית, חלק מטופלים מפחדים לבוא בגלל הסטיגמה, כמו שאמרת. אם היית יודע שיש כזו מחלקה אולי לא היית מחכה שלוש שנים בבית. מה שאנחנו מאפשרים עכשיו בגלל שמטופלים לא בורחים מאיתנו לשמחתנו, מטופלים רבים נשארים אצלנו באשפוז יום, באים פעמיים-שלוש בשבוע. הם באים למחלקה ואנחנו ממשיכים בכל תהליכי הרצף שלהם והם ממשיכים גם למרפאות. יש לנו שתי מרפאות מיוחדות לפסיכוזה להתערבות שזה - - -ליום הפתוח של עידו. עכשיו אנחנו יותר מרוצים, אלה דברים שאנשים אומרים, "בעוגן קיבלתי עוגן לכל החיים", "היו פה אנשים שליוו אותי כל האשפוז, הרגשתי שאני חשובה להם". "אני חלק מהתהליך של עצמי", "הרגשתי שיש לי קול במחלקה למרות שזו מחלקה סגורה. הרגשתי שמכירים אותי". מפה אני הולכת ישר למחלקה שאנחנו הופכים אותה, מחלקה סגורה, פעילה, מעורבת גברים ונשים, היא הולכת להפוך לשתי מחלקות סגורות בדגם סוטריה או שתי יחידות בדגם סוטריה עם הפרדה מגדרית, אחת לנשים ואחת לגברים. קצת על התהליכים שאנחנו עומדים לעבור ועל המקום שלנו היום. צריך את השינוי המבני, עוד מעט נראה לכם איפה אנחנו בזה. דבר נוסף, פתיחת תקני מלווים וגיוס מלווים. בלי מלווים אי אפשר לפתוח את המחלקה הזו, זה גם מסר לכל הנציגים של משרד הבריאות, חייבים את התקנים של המלווים. תהליך האיתור, כבר התחלנו למרות שעכשיו עובדים על התקנים, אנחנו התחלנו בתהליך איתור של המלווים ועושים ראיונות אישיים ולאחר מכן נתחיל בחירת אנשי צוות מתוך בית החולים. האם אלה יהיו אותם אנשים שעובדים כרגע במחלקה או שניתן בחירה לאנשים אם לבוא או שלא לבוא? זה תלוי, נראה איך זה הולך וכמובן שברגע שיהיו לנו מלווים, מבנה ואנשי צוות, אנחנו מתחילים את התהליך של הדרכה והכשרה. אם הכול הולך ואם נתחיל בזמן, נקבל את התקנים ונתחיל את הגיוס, אנחנו בערך בתוך חצי שנה יכולים לפתוח את המחלקה. המחלקה היום נראית כך, נבקר שם. זה חלל אחד גדול, תחנת אחיות סגורה בדיוק כמו שהראינו לכם קודם. בסך הכול לא מחלקה שנראית כל כך רע, אבל אותם הרעיונות שלא יכולים להתקיים כרגע. האדריכל כבר עשה את הפרוגרמה. הכול מוכן, כל התכנון מוכן. זה הופך להיות לשתי יחידות מופרדות לגמרי. במקום 28 מטופלים במחלקה, שתי יחידות של 14 מיטות ועוד אשפוזי יום עם כניסות נפרדות והכול מופרד. חדרים עם מטופל אחד או שניים בחדר. אותם רעיונות של מטבח וסלון משותף. ללא תחנת אחיות. כך יש לנו כבר את ההדמיות איך שזה הולך להיראות. רצפה בלי נקודות צבעוניות. כך תיראה מחלקה עשר החדשה. הבאת את ירדנאי לשם, כך היא תיראה. זו עומדת להיות מחלקה מדהימה ואפילו אמרו לי בעוגן שהצבעים יותר יפים ממה שיש אצלנו בעוגן. האדריכל התחבר מאוד לרעיון, האדריכלים שמכינים את זה ישבו במחלקת עוגן שעות רבות כדי להבין את התפיסה. אם אנחנו מדברים על המחקר, אנחנו הולכים להרחיב את המחקר כאחת הבעיות שיש, שאנחנו חייבים להכניס אוכלוסיות חדשות. בתי חולים רבים רוצים לקחת את המחלקות האלה, אנחנו לא יודעים לאיזה אוכלוסיות זה מתאים, כרגע אנחנו יודעים על סוג מסוים של אוכלוסיות. אנחנו כולנו מאמינים שזה מתאים לכולם, בהתאמות מסוימות. << דובר >> קרן גינת: << דובר >> יכול להיות שיש מחלקות שמתאים להן משהו אחר. חייב להיות שונה מהקיים. כל רעיון חדש יפה וכו', מי שמציע לכם את הרעיון הקיים ושפצורים, זה לא טוב. << דובר >> לורה שרוני: << דובר >> אחד הדברים שאני תמיד אומרת שמה שיש היום זה בור בלי תחתית. אנחנו יכולים לשים שם כסף רב, תקנים. ברעיון הקיים זה בור בלי תחתית. המחקר הזה, אני מקווה שהוא ירחיב את האוכלוסיות, נראה אם זה עובד טוב, מקווה שכן. אם לא, נראה איזה התאמות צריך. << דובר >> גלי סימון: << דובר >> גם מטופלים שנמצאים שנים בדלת מסתובבת, אנחנו מכניסים אותם חזרה למחלקות כמו שהם היום, עושים עוד מאותו הדבר שאנחנו יודעים שלא עובד. גם כאלה שהיו - - - << דובר >> קרן גינת: << דובר >> מאידך, במחלקה ארבע ובמקום חדר קשירה, לורה הייתה - - - עכשיו במקום חדר יש דירת מעבר. << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> המחלקות שאתם בונים, לא יהיה רק להתקף ראשון? << דובר >> לורה שרוני: << דובר >> מיכל שואלת על עשר, החלוקה של עשר, שתי מחלקות יהיו נשים. לנשים מאושפזות בכפייה, לא חשוב איזה אשפוז. נשים פעילות לכל המגוון של הנשים שמאושפזות בכפייה. לא כי לא הייתי רוצה לאשפז בהסכמה. בהסכמה הם יכולים ללכת לבתים מאזנים ולכל המקומות האמבולטוריים. המחלקה השנייה היא לגברים. מכיוון שיש מאושפזים גברים רבים מאשר נשים, בינתיים נגביל את אשפוז הגברים לשנתיים הראשונות של המחלה. סתם בגלל שאנחנו צריכים לעשות הגבלה כי אנחנו לא יכולים להכניס את כולם. << דובר >> לורה שרוני: << דובר >> גם מטופלים אחרי 20 אשפוזים, אנחנו נעשה משהו אחר. << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> את מדברת על לעשות משהו אחר לא במחלקה של - - - אלא בכלל בבית החולים. << דובר >> גלי סימון: << דובר >> גם המחלקה ברוח סוטרית. << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> אין מקום. היא אומרת שכרגע אין. << דובר >> לורה שרוני: << דובר >> גלי, יש לה חזון. << דובר >> גלי סימון: << דובר >> אני לא רואה רק את מחלקה עשר מתפצלת. אני רואה את כל בית החולים. << דובר >> שי מור: << דובר >> לא כל מי שצריך פתוחה יכול להיות בבית המאזן. גם את זה צריך להגיד כי יש אנשים שהחומרה שלהם היא גדולה מדי בשביל שיקבלו אותם בבית המאזן. היא מאפשרת להשאיר אותם אצלנו בתוך מחלקה פתוחה ולא לסגור אותם, כך שגם את זה צריך. << דובר >> לורה שרוני: << דובר >> אולי זה מסר ולא קשור לעכשיו, אבל יש לפעמים דעות כאלה שאין צורך במחלקות פתוחות בכלל בבתי חולים פסיכיאטריים. אנחנו לא חושבים כך. אנחנו חושבים שצריך מספר מצומצם כי יש אנשים שלא יכולים להיות בבתים מאזנים, גם אם הם בהסכמה, כי הם ממש על הגבול. צריך לעשות את החשיבה איך עושים את זה. מבחינתי סיימתי. אני מציעה, אפשר לשבת לדבר. אם לא, ללכת לעוגן לזמן קצר, לא צריך שם זמן רב. אחר כך ללכת למחלקה עשר שמיועדת לחלוקה לשתי מחלקות וזו מחלקה סגורה טיפוסית. אם תרצו עוד מחלקה אין בעיה. אם לא, אחר כך לעשות סיכום. << דובר >> גלי סימון: << דובר >> אפשר להשוויץ בארבע. << דובר >> קרן גינת: << דובר >> ארבע כבר לא נקרא ארבע. הצוות והמטופלים בחרו בשם "מפרשים", כי לבית - - - << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. << דובר >> לורה שרוני: << דובר >> תודה שבאתם, זה מאוד מרגש. << דובר >> קרן גינת: << דובר >> בטוח, תודה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה לכם, מאוד מרגשת העבודה שאתם עושות ועושים, גם שליחות. כיף לעשות עבודה כזו שתורמת גם לאזרחים ולפעמים זה ממש חסד. אני שמח שהצלחנו לתת לכם תקציב כי לא כולם יצאו עם תשובה חיובית. היו בקשות רבות, פתחתי בוועדה את הנושא הזה לדיונים מול כל עם ישראל, היו בקשות רבות. ארגונים, משרדי ממשלה - - - שלכם. במקרה הזה יש לנו שיתוף פעולה יפה עם משרד הבריאות שעזרו ועוזרים. << דובר >> קרן גינת: << דובר >> התכנון כבר קיים. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> גם בוועדת הגז. אנחנו שמח שעשינו את זה, חשוב מאוד לעם ישראל, לאזרחים. אנחנו מנסים להגיע לנקודות שיהיה חשוב לאזרחי ישראל. אוצר זה אוצר. האוצר יש לו כסף רב, הם עשירים. הם מחלקים מלמעלה איפה שהם חושבים שהם צריכים להיות ואנחנו נותנים את הערך המוסף. פה מצאנו את הערך המוסף והחלטנו לתת, זו התרומה שלנו לחברה. אשמח לשיתוף פעולה גם בעתיד, יש לנו תוכניות גדולות, גם בנושאים האלה לגבי חיילי צה"ל, אם יש דברים שתוכלו לעדכן. << דובר >> לורה שרוני: << דובר >> הצענו ודיברנו על זה שנפתח מחלקה בדגם כזה למטופלים חיילי צה"ל במצב הכי קיצוני שלהם שצריכים אשפוז, לא כולם. רובם לא צריכים אשפוז. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> השאלה אם נראה לי שזה הכיוון, בעקבות המלחמה לטפל בחיילי צה"ל. << דובר >> קרן גינת: << דובר >> לא סתם ב-1 בנובמבר התחלתי את הציפרלקס. יש לי מרפאה גדולה - - יש בה גם טיפול יום, יש לנו סגן-אלוף במילואים שבמקרה אני מכירה אותו שנים. הייתי אחראית - - - עושים טיפול יום ואנחנו עושות יחד מרפאה. יום בשבוע מנכ"ל אפשר כי זה חלק מהזהות שלי שאני אישית - - - << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> למרות שיש כאן פרוטוקול, הוא מקליט את השיחה, עדיין האירוח שלכם, זו גם ישיבה מן המניין של הוועדה. בעתיד אנחנו נמשיך לשתף פעולה, נשמח לשמוע הצעות לעזרה לחיילי צה"ל. יש לנו נפגעים רבים ואנחנו רוצים לטפל בהם והשנה אנחנו נתמקד בזה כמו שעשינו שנה שעברה בנגב גליל, נמשיך הלאה עם חיילי צה"ל וכמה נושאים שחשובים בעקבות המצב הזה. איפה שחשוב לאזרחי ישראל להרגיש אצלנו בלב, שם נהיה. מיכל בבקשה. << דובר >> לורה שרוני: << דובר >> רגע מיכל, אני רואה שהגיע אבא של עוד מטופל ואני רוצה לתת לו שתי דקות לשוחח כי הוא בא במיוחד מהבית אם לא אכפת לכם, כמה דקות ואז תוכלי לסכם גם אותו. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> הגעתי להגיד כמה מילים. אני מרגיש חובה לעשות את זה כי יש לי הכרת הטוב למקום הנפלא הזה. הבן שלי אושפז לפני כשנתיים, הוא זה שפתח את מחלקת עוגן, בין הראשונים. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> מאיפה אתם? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> כרמיאל. קיבלנו פה יחס מדהים. הוא היה פה ארבעה חודשים, לקח תהליך עד שנהיה מאוזן. לאחר תקופה הוא יצא מעוגן והתחיל תוכנית של נוויגייט. הוא היה שנתיים בתוכנית הזו, היה כבר מזמן. חזר לעצמו בצורה כל כך טובה שמצחיק שהוא סיים את נוויגייט ממש לפני תקופה קצרה והלך לקהילה תומכת בבני ברק ונפל שוב. << דובר >> לורה שרוני: << דובר >> חושבים שזו המלחמה, העומס של המלחמה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> המלחמה וגם המעטפת שהייתה לו פה. הוא היה רגוע שיש לו פה את לורה, את העובדת הסוציאלית שלו אריאלה, ואת גיל. הייתה לו מעטפת והוא הרגיש נוח. התוכנית הזו נתנה לו שלווה. גם המלחמה כמובן וגם העובדה שהוא עזב את התוכנית, נתן לו ערעור והוא היה צריך לחזור לפה. התוכנית הזו מאוד מבורכת. אנחנו מאוד נהנינו מהתוכנית. הוא היה שליו ורגוע תקופה מאוד ארוכה. זה מודל שצריך להעביר אותו לא רק לפה, לכל מקום שאפשר. << דובר >> לורה שרוני: << דובר >> בעוגן, עכשיו הוא מאושפז במחלקה אחרת? אתה רואה את ההבדל בין עוגן לבין מחלקה אחרת? << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> הוא מאושפז פה? << דובר >> לורה שרוני: << דובר >> הוא מאושפז פה במחלקה אחרת כי זה לא אשפוז ראשון. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> הלוואי שיחזור לעוגן. << דובר >> לורה שרוני: << דובר >> אני מלווה אותם מהיום הראשון פה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> מהיום הראשון קיבלנו מעטפת יוצאת מן הכלל. << דובר >> לורה שרוני: << דובר >> הדבר הזה שקשה לנו כי אנשים נכנסים לעוגן ואנחנו יודעים שחלקם יצטרכו אשפוז חוזר, מעט יחסית. הספרות מדברת על זה ש-40% מהמטופלים תוך חצי שנה חוזרים פעם שנייה. אצלנו אלה אחוזים נמוכים בהרבה יותר, בכל זאת יש חזרות. זה שהם חוזרים אחרי שהיו בעוגן, צריכים לחזור למחלקה רגילה, זה מאוד קשה, עוד אחת הסיבות שאנחנו מנסים לעשות, שנוכל שהמחלקות יקבלו את זה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> הוא לא הסכים בהתחלה לבוא למחלקה רגילה, הוא אמר, "אני רוצה עוגן", הוא התעקש. << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> תודה לניסים, תודה לכם על האירוח ועל החשיבה. כמוכם אני מתפללת ומחכה ליום שכל המחלקות ייראו כמו עוגן. כמובן שלא מבחינת צבע כזה או אחר, אלא מבחינת הרעיון שעומד מאחורי החשיבה. הרעיון והתוכנית שעומדים מאחורי עוגן בהחלט מבורכים, חשובים, נכונים. זה מדויק ויעשה טוב לא רק למתמודדים, לא רק למשפחות אלא בכלל למדינת ישראל. גם כלכלת ישראל, העלויות, נראה אותן מתקצצות אם לא בחצי אז בלא פחות. אני רוצה לגעת בעוד שתי נקודות שאמרו לי שנעלה את זה פה ולא העלינו, אלה פרויקטים קטנים יותר שהם מביאים לרווחת - - - << דובר >> קרן גינת: << דובר >> חשבתי שזה בפגישת הסיכום, תוכלו לדבר. יש מצגת על זה. << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> רק כמה מילים, לא משהו משמעותי. יש את המחלקות ולפצל את מחלקת עשר. אני מסכימה עם מה שאמרה פה גלי, כדי לעזור גם לאדם הנחמד הזה כל המחלקות צריכות את זה ואני בטוחה שאתם נותנים בכל המחלקות את היחס האישי ומה שצריך. אבל מה שחסר ולא רק פה, אלא גם בבתי החולים הפסיכיאטריים, זה הנושא של הנגשת חדרי משפחות. הוא בא לבקר את הבן שלו. בחדר של הבן שלו יושב עוד מטופל והוא באמצע סערה, במצב אקוטי ואין איפה לשבת. בעיניי המקום שבו מייחדים חדר בתוך כל המחלקות, לאו דווקא במחלקה הזו, אולי לא צריך, אבל בכלל המחלקות האחרות צריך חדר ייעודי ייחודי שבו המשפחות יוכלו לשבת, שתמיד יהיה מזמין לישיבה, לעבודה עם בני המשפחה שבעיניי היא קריטית. זה פרויקט אחד של הנגשת חדרי משפחות שיהיו במחלקות שאינן מחלקות ברוח סוטריה. לדעתי לא מספיק משתמשים בזה, לא עושים מספיק עבודה. יש בתי חולים שאין בהם את זה ודווקא שם כן עושים עבודה ואלה מרכזי תרבות. לא כולם מסוגלים להתבטא בפה. חלק מזה, זה באומנות, שירה, כל מיני דרכים אחרות, אני לא רואה את זה בבתי החולים הפסיכיאטריים. הדבר השני הוא להכניס את הקהילה לתוך בתי החולים כדי לטשטש את אותה סטיגמה נוראה שיש וגם למתמודדים עצמם כלפי עצמם ולכן הם לא מדברים. גם הציבור בכלל, כשאתה עושה מרכזי תרבות, חיבור, להקה מבחוץ יכולה לבוא, היא צריכה מקום מקצועי כדי לבוא ולהביא את האומנות שלה לתוך בית החולים ולהזמין את הציבור לבוא ולקנות כרטיסים בתוך בית החולים יחד עם מתמודדים שיכולים לבוא לאותן הופעות. בעיניי זה חשוב מאוד, ובהשקעה מינימלית אפשר להפוך אולם לדו-שימושי או רב-שימושי עם קצת עבודת שיפוצים לא קשה במיוחד. אלה שני דברים שיוסיפו לרעיון הכללי של לקרב את הקהילה פנימה ולהוציא את המתמודדים החוצה, מעין דיאלוג. << דובר >> עידו פלג: << דובר >> בהמשך למה שאמרת על חללים, מרחבים למשפחות. אני חושב שיש מקום לחשוב על תקצוב אנשי צוות שמתמחים בעבודה עם המשפחות. בכל השנים שאני במקצוע זה הדבר שהכי חסר ויכול להיות שזה עוד נושא שיהיה כדאי לחשוב עליו. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. << דובר >> קרן גינת: << דובר >> תודה רבה לכולם. רוצים להתחלק לקבוצות או שכולם ילכו לאותו מקום? << דובר >> לורה שרוני: << דובר >> הם לא כל כך הרבה, אפשר ביחד. << דובר >> קרן גינת: << דובר >> ברשותכם אני שולחת אתכם עם לורה ובלי הצוות של - - - והאנשים שמגיעים לראות, שמביאים דוברים, כי אני לא רוצה שנעשה אירוע רב משתתפים. << דובר >> לורה שרוני: << דובר >> בכל זאת זה הבית שלהם. (2. מרכז רפואי מזור לבריאות הנפש) << דובר >> שי מור: << דובר >> לפני זה היה מאוד קשה להאמין, שבתוך מחלקה סגורה במצב פסיכוטי, אנשים סוערים, לקיים מחלקה שאין בה תחנת אחיות, אין חדר מרופד, אין חדר בידוד ועדיין להכיל את כל האלימות, זה משהו שלא יהיה מלווה באלימות רבה. שמעתי שבשנתיים שאנחנו פה יש לנו אפס תאונות עבודה ואפס פגיעות במקרי אלימות. << דובר >> קרן גינת: << דובר >> חשוב להגיד ששי הוא אותו אח אחראי שהיה פה. זה לא קשור לטיב הצוות, להתייחסות. הוא בא מפה ועדיין צריך לשנות את המבנה ואת השיטה. << דובר >> לורה שרוני: << דובר >> אני מאמינה שיהיו התנגדויות, חלק מהצוות יושב פה איתנו. אני מאמינה שיהיו התנגדויות. אנחנו עדיין בהחלטה שנייה בבית החולים שפותחת את השיטה הזאת, לכן יכול להיות שיהיו אנשים שבשום פנים ואופן לא יסכימו לעבוד במחלקה מהסוג הזה ונצטרך לעשות החלפות. אנחנו עדיין בפריווילגיה שרוב המחלקות עובדות אחרת ולכן נוכל לעשות את זה. מצד שני יש לנו מחקר שמראה שיש לנו תוצאות טובות ויש לנו את הדבר עצמו. << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> המחקר התפרסם? << דובר >> לורה שרוני: << דובר >> הוא התפרסם חלקית כי התוצאות שלנו הן רק של חצי שנה וזה לא פתוח לכל הזמן. אני הצגתי אותו בכנס הלסינקי ממש לפני שפרצה המלחמה. מאז פונים אלינו מכל העולם. << דובר >> קרן גינת: << דובר >> שברנו את המחקר. המחקר היה אמור להיות ברנדומיזציה בין המחלקות. בשלב מסוים אמרנו, כל עוד יש מקום פנוי בעוגן ילכו לעוגן, גם כדי להקל על המחלקה. << דובר >> לורה שרוני: << דובר >> ועדת הלסינקי אמרה שזה כבר לא אתי לעשות רנדומיזציה כי ברור ששם התוצאות טובות יותר. אני חושבת, אנשים טובים מאוד, כל הצוות רוצה שינוי ורוצה לעזור למטופלים. ברגע שרואים שאפשר, אולי אני טועה, אני חושבת שעכשיו לא יהיו התנגדויות רבות. << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> אצלכם ספציפית או בכלל בתי החולים? << דובר >> לורה שרוני: << דובר >> לא. אני מדברת פה. בבתי חולים בארץ - - - << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> הוא אומר, שי, שכולם רוצים היום להגיע לעוגן, למה שתהיה פה התנגדות? << דובר >> שי מור: << דובר >> בית החולים עצמו, במיוחד פה, השינוי קרה הרבה לפני. אני תמיד אומר שעוגן לא צץ משום מקום. << דובר >> קרן גינת: << דובר >> במובן הזה כשדיברנו בכנסת ומישהו שאל, חבר כנסת בעצמו, על הדרום. דווקא לבאר שבע זה בית החולים התאום שלנו בפריפריה ויש שם כבר עמיתים מומחים. זה סוד התחלת השינוי, נרטיב. שם נניח התשתית כבר קיימת מאוד ובירושלים יש מחלקה כזו של פסח. << דובר >> לורה שרוני: << דובר >> מצד שני בבאר שבע שניסו להוריד את תחנות האחיות ולפתוח את התחנות, היו הפגנות גדולות מאוד. << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> כי לא עושים חצי עבודה. אין חצי הריון. או שזה מלא או שלא. << דובר >> קרן גינת: << דובר >> אתה מחפש את המקום הכי בשל. << דובר >> לורה שרוני: << דובר >> את ממש אומרת את הדברים שלי. אפשר לעשות את זה רק כשעושים את הכול ביחד, אחרת זה לא עובד. << דובר >> קרן גינת: << דובר >> כששואלים על בשלות, מי שחי עשר שנים בין עמיתים מומחים ומגיע לכנסת ושומע, זו בכל זאת אולי בשלות אחרת. פסח קיים בירושלים, הם גם רואים את הדבר הזה עובד, לא ששאר בתי החולים לא מצוינים. אני אומרת איפה יש להרים את זה. << דובר >> לורה שרוני: << דובר >> אחת הטרגדיות של מערכת בריאות הנפש, שהאנשים כולם עובדים קשה מאוד. הם נותנים את הנשמה שלהם ומשהו בדבר הזה, המטופלים מרגישים שאין צוות. שמעתם שהיא אמרה המלווה, שהיא לא הרגישה שיש צוות. משהו בדבר הזה לא עובד, בשיטה הזאת. הסוד הוא לנסות להחליף את השיטה. האם זה יעבוד בכל המחלקות? נראה. כמו שקרן אמרה, אם לא זה, צריך לחפש משהו אחר. << דובר >> גלי סימון: << דובר >> וזה לא פתרון קסם, זה משהו תהליכי. בתי חולים אחרים שיאמצו עמיתים מומחים וגם את הדגם של עוגן. רק לאמץ את החיצוני זה לא - - - << דובר >> קרן גינת: << דובר >> מכיוון שהוועדה מדברת על החלוקה של עשר ושתי סוטריות, אני חושבת שספציפית המחלקה הזו, אין בשלה ממנה. אנחנו מחזיקים אותם עם ההבטחה הזו שוב ושוב וכבר יש תסכול לקצב הביצוע. אני עדינה. << דובר >> לו << דובר >> לורה שרוני: << דובר >> אני חושבת שאנשים עובדים בתנאים קשים מאוד שהם לא לטובת המטופלים. אנחנו לא יכולים לעשות עבודה טובה כאן. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> במחלקה הזו או בשינוי? << דובר >> קרן גינת: << דובר >> זו המחלקה שאנחנו רוצים לשנות. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> איזה התנגדויות יכולות להיות? << דובר >> קרן גינת: << דובר >> לורה זהירה. אחרי שחטפנו את ההתנגדויות היא לא רוצה להגיד שאין. היא זהירה מאוד. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> זה לא ירתיע אותנו. << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> זה גם סותר את מה שאמר שי. << דובר >> קרן גינת: << דובר >> אתה כן מבין שבשינויים יש התנגדויות. << דובר >> גלי סימון: << דובר >> אם היו מורידים לנו עכשיו, היו אומרים לנו אנחנו עושים שינוי גדול ומורידים את הזכוכיות של תחנת האחיות, היו התנגדויות רבות מאוד. גם אני בתור פסיכולוגית שלא אהיה חשופה כמו הסיעוד, לא הייתי מוכנה לעבוד בלי תחנת אחיות שבנויה כמו שצריך. בלי לשנות את כל המבנה ואת כל המודל, אי אפשר לעשות פה את השינוי. << דובר >> קרן גינת: << דובר >> זו חבילה. << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> לכן אני מסכימה עם ניסים, לחבילה לא אמורה להיות התנגדות. אם רבים רוצים לעבור היום למחלקת עוגן מהצוות, מביאים להם את עוגן לפה, למה שירצו לעזוב? << דובר >> קרן גינת: << דובר >> במזור לא. << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> דיברנו על מזור. << דובר >> קרן גינת: << דובר >> תל השומר אולי כן. << דובר >> לורה שרוני: << דובר >> עכשיו היינו מוכנים לצאת למוגן ולהתחיל את השיפוץ. יש פרוגרמה, יש הכול, רק צריך את כל הכסף וזהו. << דובר >> נינה שלשסקי: << דובר >> להתאושש מהממוגן קודם. עוד לא יצאנו מהטראומה. << דובר >> קרן גינת: << דובר >> אני אופטימית שחמש תהיה תוך חודשיים מוכנה ואז נעשה את זה. << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> חמש זו מחלקה נוספת? << דובר >> נטלי שלף: << דובר >> נבוא שוב לבקר. נבוא שוב כשהכול יהיה מוכן. << דובר >> שי מור: << דובר >> לא יודע אם אמרו, מחלקה עשר היא מחלקה שמורכבת גם מאשפוזים ראשונים, אוכלוסייה שנכנסת מגיל 18, אשפוזים ראשונים כולל כובע של מחלקה אקוטית נשים. דווקא המפגש הראשון עם פסיכיאטריה והאשפוזים הראשונים - - - << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> לא הבנתי. לא אמרו שזו מחלקת מיון? << דובר >> גלי סימון: << דובר >> כן. << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> למיון מגיעים גם לא עם התקף ראשון, אתה מגיע למיון גם עם התקף עשירי. << דובר >> לורה שרוני: << דובר >> זה בלי השהייה. הם עושים את הסינון וזה מתחלק למחלקות אחרות בבית החולים. << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> אז זו לא מחלקת מיון. << דובר >> גלי סימון: << דובר >> יש לנו כן שילוב שהוא מורכב. << דובר >> לורה שרוני: << דובר >> בגלל זה ההפרדה. << דובר >> גלי סימון: << דובר >> הרבה מאיתנו בעד להפריד בין האשפוזים הראשונים - - - << דובר >> לורה שרוני: << דובר >> בגלל זה ההפרדה לנשים וגברים תעשה פה שכל, גם מגדרית וגם ברמה של הומוגניות של המטופלים והתחלואה הנפשית, גם לנו כדי להבין האם זה יתאים לנשים לא רק בפסיכוזה ראשונה. זה יהיה פה כול הנשים החריפות ייכנסו ואז נוכל לנסות. << דובר >> קרן גינת: << דובר >> זו המחלקה עם התחלופה הכי גדולה שיש בבית חולים. << דובר >> לורה שרוני: << דובר >> קבלות בשחרורים של מטופלים. 35 בחודש. << דובר >> קרן גינת: << דובר >> כמו מחלקה פעילה מאוד. << דובר >> לורה שרוני: << דובר >> זה כמו פנימית. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> השתכנענו. << דובר >> קרן גינת: << דובר >> אשמח להיפגש בפעם אחרת כדי לדבר - - - של פוסט-טראומה. << דובר >> לורה שרוני: << דובר >> ניפגש עוד חצי שנה כשהמחלקה בנויה, זה מה שאנחנו צריכים. << דובר >> קרן גינת: << דובר >> לא גונבת מבית החולים על הדבר הזה, זו הזהות השנייה שלי, כולם יודעים. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> צריכים משהו מחוץ לפרוטוקול? גם אפשר. << דובר >> לורה שרוני: << דובר >> כל מה שיש, יש בכל מקום. << דובר >> קרן גינת: << דובר >> לטוב ולרע אנחנו אומרים לפרוטוקול. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אני צוחק, אלה בדיחות שלי. אמרתי לפרוטוקול שהשתכנענו. << דובר >> לורה שרוני: << דובר >> לא השתכנעו לשישה מיליון, השתכנענו ל-12 מיליון, זה מה שצריך להגיד לפרוטוקול. << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> 12 מיליון אתם צריכים כדי לסיים את הפרויקט? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> המשרד משתתף איתנו, לא רק מה שאנחנו נתנו. << דובר >> לורה שרוני: << דובר >> נכון, ה-12, והם נותנים את הצוות והגיבוי. הם נתנו את התכנון. זה מתמחר לעוד 12. << דובר >> קרן גינת: << דובר >> עומר רצה להגיד משהו. << דובר >> רויטל אורדן: << דובר >> << דובר >> רואו אעביר את השרביט אליך עומר ולענבל. במסגרת הוועדה, משרדי ממשלה רבים הגישו בקשות, ומשרד הבריאות, נלחמתם שנקבל תקצוב. קיווינו ליותר, גם להפרשים. בבקשה שלנו דרגנו לפי תעדוף את הפרויקטים הרבים כאשר המחשבה הייתה לשים כמה שיותר נקודות על המפה בהסתכלות של אגף בריאות הנפש. כן להביא את הבשורה לכמה שיותר מקומות. ביחד עם זה החזקנו שמזור - - - << דובר >> קרן גינת: << דובר >> רויטל, זה בניגוד לפרוטוקול שקיים בכנסת שעמדנו והתחייבנו. << דובר >> רויטל אורדן: << דובר >> אני לא אמרתי כלום עדיין. << דובר >> קרן גינת: << דובר >> אני אומרת. << דובר >> רויטל אורדן: << דובר >> לא שמעתם ממני מילה עדיין לגבי התמחור וגם לא תשמעו ממני מילה לגבי התמחור. מספר לא תשמעי ממני היום. << דובר >> יצחק קרויזר (עוצמה יהודית): << דובר >> בשביל זה עומר פה. << דובר >> רויטל אורדן: << דובר >> יחד עם זאת, מזור הוא השורה הראשונה בתיעדוף. מזור היה אחד הפרויקטים המרכזיים שאנחנו רוצים שיקרה. << דובר >> קרן גינת: << דובר >> ועדיין חצי הריון לא יעזור לי. יש לי חצי מהכסף לבנות. << דובר >> רויטל אורדן: << דובר >> קיבלנו פחות ממה שקיווינו והתחייבנו לחברת הכנסת וולדיגר לפרויקטים ברווחת המטופל במרכזי משפחות. לכן אני חושבת שכן הדיון הזה של תעדוף וגם מול חברת הכנסת וולדיגר ביחס לפרויקטים הרבים, איך אתם עושים את זה? נצטרך לשבת בינינו וגם איתכם ולא בפורום הזה. עומר אתה רוצה להוסיף? << דובר >> עומר: << דובר >> להגיד תודה, לא רק על השיק. להגיד תודה על השותפות והראייה, להגיע לפה ולראות את הדברים בעיניים, זה מוערך ואני יודע כמה פעמים זה התבטל בדרך. << דובר >> לורה שרוני: << דובר >> לא סתם זה מתבטל. זו הייתה יוזמת הוועדה להחזיר את התאריך הזה מיד כשהסתיימה המלחמה. הייתי המומה כשנטלי כתבה לי כי באותו רגע שהיא כתבה לי אני גם הקלדתי. פתאום אני רואה שהיא מקלידה. << דובר >> עומר: << דובר >> תודה לנטלי שעושה עבודה מצוינת. << דובר >> לורה שרוני: << דובר >> זה מה שרציתי להגיד, נטלי נתנה את הנשמה. << דובר >> עומר: << דובר >> ולהשלים מעבר לתודות לכם, תודה לכל האנשים פה שעושים את זה ביום יום והופכים את הדבר הזה למציאות וזה אתם, החזון שלכם ושלך לורה, זו עבודה היום-יומית והסיזיפית שלכם. קצת משתדלים לשפר אותה ולהקל עליה, בזכות עבודתם הנאמנה של חברי הכנסת. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה לכם, מה שאתם עושים ביום יום וגם ספציפית על הסיור היום. << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> אני עדיין לא קיבלתי תשובה מבית החולים מול משרד הבריאות, מה התקציב? << דובר >> עומר: << דובר >> תקציב הפרויקט הוא 12 מיליון שקלים. << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> על הבינוי? << דובר >> עומר: << דובר >> בינוי 12 מיליון שקלים. מתוך הועדה שמה חמישה מיליון שקלים. היום אנחנו מקווים לקבל גם תרומה מהאפוטרופוס כדי שהשיפוץ יהיה קצת יותר נרחב ויאפשר את כל החלומות של קרן ולורה. << דובר >> קרן גינת: << דובר >> על האפוטרופוס אני שומעת כבר שנתיים ועוד לא הבשיל. אם הוועדה תוכל לסגור ושהפרויקטים באשקלון יהיו מהאפוטרופוס, זה יהיה נהדר. << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> חמישה מיליון מהוועדה, אפוטרופוס, ואז מאיפה כל היתר? << דובר >> עומר: << דובר >> השלמה, המשרד מתחייב להשלים. << דובר >> קרן גינת: << דובר >> את שבעת המיליון הנותרים? תצעק לפרוטוקול. << דובר >> עומר: << דובר >> הפרוטוקול שמע, מיכל כתבה, היא תכף תשלח לי את זה בוואטסאפ. << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> חוץ מה-12, 12 זה לבינוי. היא דיברה על תקנים ועל דברים נוספים שצריך. << דובר >> עומר: << דובר >> זה בשוטף שהוועדה לא מתקצבת. << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> אני לא מדברת על הוועדה. עוד כובעים. - - - << דובר >> לורה שרוני: << דובר >> אגיד מה שאני יודעת. הצוות של המחלקה חוץ מהמלווים, מתחלק. הצוות הזה מתחלק ואנחנו לא מבקשים תוספת תקינה מלבד אח אחראי כי אנחנו צריכים לשתי המחלקות עוד אח אחראי. אנחנו מבקשים את התקנים של המלווים. 11 מלווים לכל אחת מהמחלקות. שימו לב שבעוגן יש עשרה מטופלים, פה אמרנו 14 מטופלים. זה יהיה יותר משתלם כלכלית ואנחנו חייבים את המיטות האלה, יש מטופלים, אין מה לעשות. אני יודעת שבחטיבה כרגע מחלקת משאבי אנוש עובדת על פתיחת התקנים האלה. אני לא יודעת באיזה שלב של אישור זה אבל כן עובדים על זה. כמו שאמרת נכון וגם אני אומרת על הזמן אומרת את זה, אין פה חצי חבילה. יש פה או חבילה שלמה או שאין חבילה. << דובר >> קרן גינת: << דובר >> הא בהא תליא, כיוון שהתשובות שמקבלים מהתקנים, נראה את הבינוי מתחיל ואז ניתן את התקנים, אין טעם לתת תקנים לפני בינוי. << דובר >> עומר: << דובר >> בעזרת השם בשנה הבאה. << דובר >> לורה שרוני: << דובר >> התקנים הובטחו. כולם מבינים שאין טעם להשקיע פה 12 מיליון בלי תקנים כי אי אפשר לפתוח מחלקות בדגם סוטריה ללא מלווים. בסך הכול זו יחסית הוצאה קטנה של תקנים בשביל שיפור בטיפול וגם על מה שדיברנו קודם, ירידה באלימות, חופשת צוות, דברים רבים. << דובר >> קרן גינת: << דובר >> היום התקצוב של המלווים, מכיוון שזה בלי תוספת אקדמית ומקצועות טיפול וכדומה, לבושתנו אלה מחירים יחסית נמוכים מאוד. << דובר >> עומר: << דובר >> לא רק זה, הקאפ החדש מהווה בשורה גם בהיבט הזה ויכול לאפשר את הרווחה הזו. << דובר >> לורה שרוני: << דובר >> עומר איתנו לגמרי, הוא הבין את העניין. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. << דובר >> לורה שרוני: << דובר >> תודה רבה לכם ותודה על שאלות. << דובר >> נטלי שלף: << דובר >> תעדכנו אותנו מתי לבוא לגזור את הסרט. << דובר >> לורה שרוני: << דובר >> אתם תהיו הראשונים לגזור את הסרט. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 12:23. << סיום >>