פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



14
ועדת הכלכלה
03/03/2025


מושב שלישי



פרוטוקול מס' 616
מישיבת ועדת הכלכלה
יום שני, ג' באדר התשפ"ה (03 במרץ 2025), שעה 12:16


סדר היום:
סדר-היום: << הצח >> הצעת חוק המועצה לענף הלול (ייצור ושיווק) (תיקון מס' 18 והוראת שעה) (תיקון - דחיית ביטול התכנון בענף ההטלה), התשפ"ה-2025, של ח"כ ששון ששי גואטה << הצח >> 

נכחו:
חברי הוועדה: 
דוד ביטן – היו"ר
אברהם בצלאל
אליהו ברוכי
ששון ששי גואטה
שלי טל מירון
אלון שוסטר

חברי הכנסת:
עודד פורר
מטי צרפתי הרכבי

מוזמנים: 
	אוראל פיין
	–
	רפרנט תמ"ס וחקלאות, אגף התקציבים, משרד האוצר

	אבינועם ביר
	–
	עו"ד, המחלקה למשפט ציבורי-מינהלי, משרד המשפטים

	סיגל ירדני צורן
	–
	עוזרת ראשית, משרד החקלאות וביטחון המזון

	יובל ליפקין
	–
	ראש מינהל ביטחון המזון, משרד החקלאות וביטחון המזון

	תמר חובל
	–
	יועצת מנכ"ל בכירה, משרד החקלאות וביטחון המזון

	יובל ליפקין
	–
	ראש מינהל ביטחון מזון, משרד החקלאות וביטחון המזון

	שמואל לויט
	–
	מנכ"ל, המועצה לענף הלול

	ערן שנקר
	–
	רופא הרשות, רשות התעופה האזרחית

	מיכאל לסר
	–
	מנכ"ל, יצרני ומשווקי ביצים

	טלילה דביר
	–
	עו"ד באגף הכלכלי, התנועה למען איכות השלטון בישראל

	דור שדה
	–
	רכזת אגף כלכלי, התנועה למען איכות השלטון בישראל

	לי צוקר
	–
	רכזת אגף כלכלי, התנועה למען איכות השלטון בישראל

	בת אור הופמן
	–
	מנהלת מדור תקינה, רשות ההסתדרות לצרכנות

	חיים חבלין
	–
	ראש תחום חקלאות, התנועה הקיבוצית

	עמית יפרח
	–
	מזכ"ל תנועת המושבים

	שמעון ביטון
	–
	מגדל, ארגון מגדלי עופות

	מוטי אלקבץ
	–
	מזכ"ל ארגון מגדלי העופות

	חן שופן
	–
	ראש צוות מזון וקמעונאות, רשות התחרות

	ירון סולומון
	–
	המחלקה להתיישבות, תנועת האיחוד החקלאי

	עמית סופר
	–
	ראש המועצה האזורית מרום הגליל

	נועה רחמים
	–
	משפחות החטופים

	עדי אנגרסט
	–
	משפחות החטופים

	אופיר אנגרסט
	–
	משפחות החטופים

	חגי אנגרסט
	–
	משפחות החטופים

	מיכל לביא
	–
	משפחות החטופים



ייעוץ משפטי: 
איתי עצמון

מנהלת הוועדה:
עידית חנוכה

רישום פרלמנטרי:
אליחי כנפו


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.


 << נושא >> הצעת חוק המועצה לענף הלול (ייצור ושיווק) (תיקון מס' 18 והוראת שעה) (תיקון - דחיית ביטול התכנון בענף ההטלה), התשפ"ה-2025, פ/5415/25 << נושא >> 

 << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> 

אני פותח את הישיבה בנושא: הצעת חוק המועצה לענף הלול (ייצור ושיווק) (תיקון מס' 18 והוראת שעה) (תיקון - דחיית ביטול התכנון בענף ההטלה), התשפ"ה-2025, של חבר הכנסת ששון ששי גואטה, בבקשה.

 << אורח >> נועה רחמים: << אורח >> 

קודם כול, אני רוצה שנראה את הסרטון של אלי שרעבי. זה הסרטון שהמטה העביר וזה אושר לנו.

 << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> 

אנחנו ראינו אותו.

 << אורח >> נועה רחמים: << אורח >> 

גם אני רוצה לראות אותו, אני רוצה שנראה אותו ביחד, כי אני רוצה להגיד עליו אחרי זה כמה דברים. אז אם אפשר לראות אותו, זה שלוש דקות.

 << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> 

תראו אותו, בבקשה.

(הקרנת סרטון)

 << דובר_המשך >> נועה רחמים: << דובר_המשך >> 

אני בת דודה של מתן אנגרסט. מתן נחטף כחייל מצוות פרץ. אני לא יודעת אם זה מעניין אותך או אם אתה שומע את החטופים ואת העדויות, אבל כבר כמה מהם חוזרים ואומרים שרק חשבו שהם חיילים והתעללו בהם. אני רק רוצה לשאול אותך, מה אתה חושב שעושים לחייל באמת? אם הוא הלך בשלשלאות, מה מתן עובר? מה מתן עובר עם האוכל? מתן אוכל? אני יודעת שאני אקבל את מתן רבע עוף, אם בכלל נקבל אותו. 

אני יודעת, אתם יכולים לדבר, אתם מדברים. אתם אומרים שאתם איתנו ומחבקים, בפועל, אתם חתמתם על הסכם שביום ה-16 מתחילים לדבר על בן דוד שלי. היום ה-16 הגיע והגיע גם היום ה-50. יש דיבור עליו? לא. יש דיבור על להחזיר עוד חצי, ואיפה מתן? נשאר מאחור.

היום בבוקר חשבתי מה יקרה אם אני אשתחרר ואני אני אבוא לפה ואני אגיד לכם: הייתי חיילת ועכשיו השתחררתי, ובן דוד שלי עדיין לא פה. מה תגידו לי? זה יבוא? זה יקרה? שוב נחכה? מתי זה יקרה? מתי? אתם נתתם לי הבטחה, אתם חתמתם עליה, שביום ה-16 מתחילים לדבר עליו. לא התחלתם לדבר עליו, ולא רק זה, זה לא שהתחלתם עכשיו ואמרתם טוב, בסדר, נחתום על זה. גם את זה אתם הורסים.

חמאס אמר, בואו, תחתמו על העסקה, תחתמו על מה שאמרנו, ואת כולם תקבלו במכה אחת. בשבת הקרובה יכולתי לקבל את בן דוד שלי. אני לא רואה שזה קורה. אני רק מבקשת ממך בקשה אחת, באמת, מהלב שלי – אני יושבת ליד אחים של מתן – בבקשה תגרום לנו לשבת כמשפחה שלמה בליל הסדר. אתה יודע מה זה חגים בשבילנו? אתה יודע מה זה חגים במשפחת אנגרסט? זה צחוקים, זה אוכל. איך אני יכולה לשבת בשולחן חג כשהוא לא אוכל? כשהוא לא אוכל? אני מבקשת, תעשה לי שולחן חג, בבקשה. תחזיר לי אותו לחג. אני רוצה לחגוג חג בישראל, זו המסורת שלי, זו המסורת של כולנו. כשאתם תשבו עם המשפחה שלכם, ליד מה אני אשב? ליד עוד כיסא ריק במסדרון בכיכר החטופים? אני רוצה לשבת עם המשפחה שלי. אני רוצה לראות את מתן לובש חולצה לבנה וצוחק איתנו.

אני מבקשת, אני מתחננת, אני באמת מתחננת, תחזירו את מתן, תחזירו את כולם. אנחנו מתים כבר, אנחנו מתים, הלב שלי. אני ילדה בת 18, הלב שלי לא פה. הלב שלי לא פה. אני כל היום במחשבות מה בן דוד שלי עובר, ואם הוא אוכל. הוא לא אוכל. 

ראינו מה זה, לפתוח מקרר, לקחת מלפפון. באיזה עולם אנחנו חיים, ב-1940 או ב-2025? מה קורה פה? מה קורה פה? איפה המדינה שלי? איפה המדינה שההורים שלי לימדו אותי עליה? איפה המדינה שסבא וסבתא שלי גדלו בה? איפה זה? איפה הערכים שלנו? אני באמת שואלת, איפה הם? אני ילדה, אני רוצה להתקיים פה, אני רוצה לגדל פה את הילדים. איך? ככה? ככה? כשההורים שלי לא יכולים לשמור עליי? כי איך אפשר לשמור במדינה כזאת?

ביטחון לאומי, כלכלה, מדברים פה על הרכבת הקלה. קחו את הרכבת הקלה עם מתן ותטיסו אותו לפה. זה מה שאני מבקשת. די לדבר על שטויות. יש עוד מדינה, אני מבינה, אבל עוד מעט לא תהיה מדינה. מה אתה חושב, אם הם לא יחזרו, אתה תמשיך לשבת פה? אז אתה טועה, כי אם הוא לא יחזור ואם הוא יחזור בארון, אני אדאג אישית שאתה לא תשב פה יותר. אתה תשב בבית שלך ותחשוב טוב טוב, ועם כל הדם על הידיים, אני מבטיחה. אז תעשה הכול, הכול שמתן ישב איתי בשולחן החג לידי, הכול.

 << אורח >> עדי אנגרסט: << אורח >> 

אני רוצה, לפני שאני מתחילה לדבר, שתסתכל מאחוריך על התמונה. תסתכל, למה אתה לא מסתכל?

 << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> 

אני מכיר, זה לידנו כל הזמן.

 << אורח >> עדי אנגרסט: << אורח >> 

כתוב שם נשים, תינוקות, קשישים וגברים. נשים החזרתם; שכחתם קצת מאחור, אבל החזרתם; תינוקות – החזרתם בדרך שלא מקובלת עלינו; קשישים – חלק חזרו ככה וחלק חזרו ככה, ואלה שחזרו בחיים, ראינו איך הם נראים. אלה שחזרו בארון, לך תעמוד מול המשפחה שלהם ותגיד להם: סליחה שלא הצלחתי להציל אותם. ואיפה הגברים? איפה הגברים הצעירים? איפה אח שלי?

אני ילדה בת 19. לפני שנה הגעתי לכאן, סיפרתי שיש לי פרופיל 21, ואני אעשה הכול בשביל להעלות פרופיל ולהתגייס לשירות משמעותי. אני דרשתי שאני אחזור לפה לשלום, ולפני שאני אחזור, שאח שלי יחזור. הגיע אוגוסט האחרון, אני התגייסתי, ואח שלי עדיין לא חזר. אח שלי עדיין לא חזר. ואיפה אתם? איפה אתם? מספרים לנו שאם נחזיר אותם אז יהיה 7 באוקטובר הבא. אתה תדאג שלא יהיה 7 באוקטובר הבא; אתה תדאג שלא יהיה 7 באוקטובר הבא; אתה תדאג לביטחון המדינה, ולפני זה תדאג לאח שלי, כי כל יום שהוא לא פה, אתה לוקח רובה ואתה יורה לו ברגליים, ואתה הורג אותו. אתה הורג אותו. 

אח שלי יצא להילחם. הוא לא חשב מי עומד מולו – לא שמאלני, לא ימני, לא למה הוא מצביע, לא איפה הוא גר ולא על הכיסאות שלכם. אח שלי הוא חייל, ולפני שהוא חייל הוא ילד. ילד שנחטף בן 20, עכשיו הוא כבר בן 22, ועוד כמה ימי הולדת הוא יחגוג שם? אח שלי יצא לקרב, לקרב אמיץ שאתם עוד תשמעו עליו, וכנראה כשאתם תשמעו אתם תגידו: איך לא נלחמנו עליו? זה קרב שיסופר עוד הרבה. אח שלי איבד את כל החברים לצוות שלו; אח שלי הוא השורד היחיד שנשאר מנחל עוז. כולם חזרו, התצפיתניות חזרו, ואיפה הוא? איפה הוא? אח שלי קבור חי מתחת לאדמה. מחטופים שחזרו אנחנו יודעים שהוא פצוע, פצוע קשה. אנחנו יודעים שהוא נחטף מחוסר הכרה. איפה הוא? ואיפה אתם? איפה אתם לקום ולהילחם על האזרחים שלכם? למה אנחנו משלמים לכם אם אתם לא דואגים לו?

 אני כל-כך מאוכזבת, אני כל-כך מאוכזבת מכם. אני כבר חודש וחצי לא בצבא, אני לא מסוגלת. אתה יודע מה? אתם רוצים לחזור ללחימה? שרים שלא עשו צבא רוצים לשלוח חיילים למות? אין בעיה, שייכנסו הם ראשונים, עם כל החיילים, ואני אחריהם כשאח שלי שם. אני נכנסת איתם. שרים שלא עשו צבא שולחים חיילים להילחם, ואני אחריהם. שייכנסו, שיהיו אמיצים כמו הדיבורים החזקים שלהם. אני אחריהם. אבל הם פחדנים. ואתם, כל יום שאתם לא עושים הכול בשביל להחזיר אותם, אתם פחדנים, וזאת פאדיחה של המדינה. זאת פאדיחה של המדינה, ואתה יודע מה? זו גם פאדיחה שלי שעדיין לא הצלחתי לשכנע אתכם כמה חשוב להחזיר אותו.

 אח שלי חייל. האינטרס היחיד שיש לו הוא לא לשמור על הכיסאות שלכם, אלא לשמור עליי, לשמור על המשפחה שלי ולשמור עליך, לשמור על כולנו. ואתם נכשלתם. כל יום שאתם לא מחזירים אותו אתם נכשלתם ואתם ממשיכים להיכשל, כי אח שלי עדיין לא כאן.

 איך זה יכול להיות שאתם משאירים את החיילים מאחור ואתם נותנים לזה לקרות? ואתם נותנים לזה יד? אז להוציא עוד שלושה חטופים, שאתם יודעים שהוא לא ביניהם, להילחם על אלה שקל להוציא? מה זה ייתן לכם? תחתמו על עסקה טובה, עסקה חזקה, בשביל כולנו, שתחזיר את אח שלי, שתחזיר את כל החיים לשיקום ואת כל החללים לקבורה ראויה. ועכשיו. אין להם זמן. עכשיו. תעשו את זה, תעשו את זה. הלוואי והיה לי מקום לקום ולהגיד: די. די לסבל הזה שאני עוברת, די לסבל שאתם עוברים. למה זה לא גם הכאב שלכם? תשימו לזה סוף. איך אני יכולה לקום מחר וללכת לצבא ולהילחם, כשעל אח שלי אתם לא נלחמים? אתם משאירים אותו מאחור. וכמו שאמרתי, אתם יורים בו כל יום מחדש. כל יום שהוא לא כאן, אתם רוצחים אותו. די, תחזירו אותו, תחזירו את כולם. תחזירו לנו את הנפש שלנו הביתה. אני לא חיה, אני כלום. די, פשוט די.

 << אורח >> אופיר אנגרסט: << אורח >> 

לצערי, עוד פעם אני צריך להציג את עצמי, כשאני חושב שהפרצופים שלנו, אחרי הפרצופים של אח שלי ו-58 חטופים צריכים להיות הפרצופים הכי מוכרים במדינת ישראל. אני אח של מתן אנגרסט. עוד פעם, בפעם המיליון אני התאכזבתי ממדינת ישראל, אבל הפעם זאת הייתה הסטירה הכי קשה. שנה וארבעה חודשים האמנתי באמת שהגורם האשם פה זה לא ישראל, זאת לא הממשלה ולא הקואליציה, אלא חמאס. לפני כמה ימים זה התנפץ לי, לצערי. שלב א' הסתיים, שוחרר בו 40 חטופים. כל-כך קיווינו שסוף-סוף שלב ב' שלנו יבוא, וביום אחד אתם אומרים לנו: לא, חמאס הפר את העסקה. 

 חמאס לא הפר את העסקה, אתם הפרתם את העסקה. איפה שלב ב' הזה? אתם יותר גרועים מחמאס, ואין מילה אחרת לומר את זה – יותר גרועים מחמאס. חמאס אמר לכם: אנחנו מוכנים לשחרר לכם את כל החטופים, זה מה שכל אחד מהחברי כנסת חלם ואמר, ברגע שזו תהיה עסקה כוללת, אני הראשון שאגיד כן. אז איפה הכן שלכם? איפה? איך זה הגיוני שאנחנו במצב שאנחנו צריכים לסמוך על חמאס שיעמוד על שלו, שתהיה עסקה כוללת ולא עסקה של עוד ארבעה חטופים שיוצאים, ועוד פעם הסלקציה? אתם השארתם את אח שלי, חייל בצבא ההגנה לישראל, לסוף. יש לכם פשע מלחמה, לא פחות, לא פחות מזה.

 אתם אומרים כל הזמן, אנחנו ניתן גיבוי לחיילים – הוראות פתיחה באש. קודם כול, חיילי צה"ל לפני הכול, ואתם משאירים את אח שלי לסוף, כשאנחנו יודעים שבשלב א' המוארך הזה הוא לא צפוי לצאת. איך אתם חיים עם עצמכם ככה? איך?

בשלב ב' מוכח שאח שלי אמור להשתחרר, ופתאום, יום אחד, אתם קמים על הצד ההפוך ואומרים: לא, נעשה שלב א' מוארך ונשחרר עוד שלושה חטופים שהיו בנובה, בזמן שאח שלי נלחם עליכם. עם כל הכבוד, איך זה ייאמן? אני צריך לסמוך על חמאס שיעמוד על שלו שיהיה שלב ב', עסקה כוללת? מה שכל אחד ואחת מכאן אמרו: ברגע שתהיה עסקה כוללת, אנחנו נעמוד ונגיד כן. למוטט את חמאס? היו לכם 15 שנה, ועוד בשירות של אח שלי, כשיורים עליו פצמ"רים בשומר חומות – 2021. ואתם אומרים לו: אל תירה, אסור לירות, מושיבים אותו בשקט. אתם חיכיתם שחמאס יבוא ויחטוף את אח שלי, וירצח לו את כל החברים. חיכיתם, אז למה עכשיו מוטלת עליי האשמה הזאת? למה זה עליי? זה לא אמור להיות עליי. אנחנו לא אמורים לשאת באבל הזה. 

שלחנו את אח שלי לצבא. הוא נלחם ואמר: המדינה לפני הכול. בצוות שלו היו שמאלנים שהצביעו ללפיד והיו ימנים שהצביע לבן גביר. זה משנה? מה זה משנה? בסוף הדבר הכי חשוב, והדבר שאמור להיות הכי חשוב לכם, הוא ביטחון מדינת ישראל ולשם זה אתם כאן. אז איפה הביטחון שכשאח שלי מורעב ואין לו את בקבוק המים הזה? הוא מקבל מי ים. זה נראה לך הגיוני? קיבלנו ידיעות שאח שלי מקבל מי ים. לוקחים מים מהים עם דלי, ומביאים לו לשתות אותם. ככה הוא שורד.

אתם תפסיקו לעשות את מה שאתם עושים ותפסיקו להפחיד את הציבור. עסקה מופקרת, לא עסקה מופקרת – אין לזה מחיר. זה לא המחיר של אח שלי. אח שלי יכול היה גם להיות בבית בג'וב בקריית ביאליק, והוא בחר להיות בעוטף ולשרת את המדינה. אתם תתחילו לקחת על עצמכם אחריות, ותגידו: את החייל הזה, את מתן אנגרסט שהגן והציל בגופו את עם ישראל וסיכל חוליות כבדות מאוד של מחבלים, אנחנו דורשים אותו בבית.

וכן, היינו גם לפני שבוע בתחקיר על נחל עוז, שממנו אח שלי נחטף. ראינו קצינים בדרגות גבוהות בורחים מהבסיס. ראינו אותם עושים אחורה פנה. בצילום רואים את אח שלי והטנק שלו עושים קדימה פנה להסתערות. הוא גיבור ישראל, אח שלי, אבל אני לא מחפש את התודות והכפיים, ואני בטוח שגם אח שלי לא. דבר אחד בסיסי אני רוצה – את זכות החופש שלו להתקיים ולחיות כאזרח וכחייל, ושיהיה לו ביטחון. ולי, שבעוד שנה אני עומד להתגייס. שאני אדע שאני עומד להתגייס למדינה ששמה בצד את הפוליטיקות, ושמה את ערך האדם לפני הכול. אני חושב שזה צריך להיות מובן מאליו, ואם לא אנחנו בבעיה. אנחנו בבעיה. 

 אז חלאס עם הפוליטיקות בשקל, זה לא קונה אותנו. קיבלנו עוד פעם, לצערי, את העדות הזאת, שאנחנו, מדינת ישראל, סירבנו לשלב ב'. ועוד פעם אני אגיד: זה השלב שכולנו חלמנו עליו, כי כולם אמרו, וכולם הסכימו על זה – כולם דיברו על העסקה הכוללת, חמאס לא רוצה עסקה כוללת. עכשיו כשהוא רוצה, איפה אנחנו? למה אנחנו לא אומרים כן? בואו לא נהיה תמימים, חמאס הפר את הפסקת האש ב-7 באוקטובר; גם אנחנו יכולים להיות חכמים ולהפר אותה אחרי שכל החטופים חוזרים. הינה, אני אומר לך שאפשר לחזור להילחם בעזה ולהשמיד אותה מהאוויר אחרי שהחטוף האחרון חוזר. זה לא אמור להיות במקום החטופים.

 אני מסכים איתך שאין בן אדם אחד חף מפשע בעזה. הינה, אני מסכים, אבל השתגענו? איך זה שמוות של מחבל הוא לפני חיים של בן אדם יהודי, חייל בצבא ההגנה לישראל, שבא להילחם למעננו? איפה נשמע דבר כזה? ממתי אכפת לנו יותר מחיים של מחבל מאשר מחיים של יהודי? של ישראלי? של ציוני? אנחנו איבדנו את הערכים שלנו, אבל אנחנו לא נוותר עליהם. אנחנו נחזיר את האחים שלנו, ואנחנו נחזיר אח שלי. במקום שהוא יהיה האחרון בעסקה, אני מצפה שתדרשו אותו כממשלה ראשון בעסקה. איך זה הגיוני שהוא האחרון בעסקה? איך? על דגל ישראל הזה שאתה רואה שהוא עטוף בו, עליו הוא יצא להגן, על דגל ישראל שהוא עטוף בו. הוא ידע למען מה הוא נלחם, למען ביטחון מדינת ישראל. רק זה, זה הדבר הכי חשוב לנו. 

קח אחריות, תקום ותגיד לביבי: אנחנו הולכים עכשיו לשלב ב', להשמיד את חמאס נשמיד אחר כך. 15 שנה שתקנו ונתנו להם לעשות מה שבא להם, אז כשהחטופים נחטפו, פתאום אתם אומרים שזה הזמן להשמיד את חמאס? נקמה אחר כך, חיי יהודים קודם כול, בראש ובראשונה. תודה רבה.
 
 << אורח >> נועה רחמים: << אורח >> 
 
יש לי משפט אחרון להוסיף. אתם כל הזמן מוכרים לנו את זה שאם הם יחזרו, אז יהיה שוב 7 באוקטובר. מתן וכל החטופים, לא בגללם קרה 7 באוקטובר, אלא בגלל הכישלון שלכם. אתם רק מפילים עלינו אחריות. טוב, תהיו בשקט, אם הם יחזרו, יהיה שוב 7 באוקטובר. לא, האחריות שלך ושל כל מי שאיתך היא שלא יהיה שוב 7 באוקטובר. לא בגלל שמתן לא יחזור. תחזיר את מתן, ולא יהיה שוב 7 באוקטובר אם אתה תדאג לזה שלא יהיה 7 באוקטובר, ועם כל האנשים שאיתך ואחראים לזה. כי אתם אחראים לזה, לא משנה כמה תברחו מזה. בסופו של דבר אתם ישבתם שם ואתם מפקירים אותו עכשיו שוב.

אחרי שהייתה שמחה בבית – טוב, שלב ב', מתן חוזר. אתה יודע איזו שמחה? אתה יודע כמה זמן לא חוויתי שמחה? שנה וארבעה חודשים. הודיעו לי שיהיה שלב ב', שאמור להיות שלב ב', אני שמחתי כמו שלא שמחתי כל השנה הזאת וכל החיים האלה. בגללכם, בגללכם הוא לא פה בשבת הקרובה, והוא היה אמור. אני מאוד מקווה שבחג פסח, כמו שאמרתי לך ולכל חברי הכנסת פה, הוא ישב לידי. כי אם לא, כבר לא יהיה לך זמן להחזיר אותו. הם מתעללים בהם כל יום וכל שעה. אני יודעת שקשה לשמוע את זה, אבל ככה אני חיה את זה, וככה אנחנו חיים את זה כבר שנה וארבעה חודשים. לכן אנחנו באים ומציקים לכם בימי שני ושלישי. זה יושב עליכם. ראיתי מה קרה לך כשנכנסנו, לא היה לך נוח בכיסא. לא נוח. לא נוח לשמוע אותנו, גם לנו לא נוח לבוא לפה. לא מבין? זה בסדר להתכחש. אתם מתכחשים גם לאחריות שלכם, זה בסדר. תחזירו את מתן, בבקשה, כמה שיותר מהר, ואת כל החטופים.

 << אורח >> חגי אנגרסט: << אורח >> 

אני אבא של מתן, חייל חטוף בעזה. המאבק שלנו הוא לא פוליטי, אני מדגיש את זה כל הזמן, למרות שמתן בחר בכם. למרות שמתן בחר בכם, אני כן אדגיש את זה. מתן נחטף פצוע קשה לעזה. אחרי שהבנות חזרו, הוא השורד היחיד מהקרב בנחל עוז. מקיבוץ נחל עוז הגיעו להגיד לנו תודה שהבן שלנו הציל הרבה חיים.

אנחנו מרגישים שמבדילים בין דם לדם. הבן שלנו נלחם, אנחנו לא מבינים – מה, אתם הולכים למשהו חלקי? יש עסקה. ראש הממשלה חתם על עסקה שבשלב ב' הבן שלי יוצא. אז מה אתם מעדיפים? אתם רוצים לראות את הבן שלי חלל? אתם לא רוצים עדות חיה? ככה זה נראה. נראה לי שאתם הולכים לקבור את הבן שלי בעזה. עדיף לכם, הוא יחזור בתוך ארון, שימו אותו בפנים, לא ידבר. לא תהיה לכם עדות כמו של אלי שרעבי גיבור ישראל, שעכשיו עושה הרבה רעש. הוא מגיע עכשיו לנשיא טראמפ, הא קצת מטלטל את ביבי.

 חבר הכנסת ביטן, אנחנו הצבענו לך. קח אחריות, דפוק על השולחן של ראש הממשלה, תגיד לו: אתה חתמת על עסקה, תעמוד מאחוריה. אל תפקיר את הילדים. למה החייל שלי? למה אני שלחתי ילד שיילחם, הוא יכול להיות הבן של כל אחד מכם, ואתם לא נלחמים עליו. איפה אתם? למה אתם שותקים? מה יותר דחוף לכם?

 אני רואה כל מיני ועדות אידיוטיות על איזה כפתור emergency, איפה האחריות שלכם? ככה אתם זורקים חיילים לכלבים? תתעסקו בבניית המדינה, לא בפירוק. איזו אימא תשלח את הילדים שלה? אני שומע שמועות במסדרונות פה: אבל החזרנו את רוב החטופים. איך זה יהיה אם אני אגיד לך: אני מאחל בריאות לחלק מהילדים שלך, שהם הילדים שלי? זה לא הגיוני בכלל. אתם צריכים לדאוג לכולם. מתן הוא כמו הילד שלך. הוא הילד שלי, אבל זה יכול היה לקרות גם לילד שלך. אני מצפה ממך, קח אחריות. אתם אנשים רציניים, אתם נבחרתם, אתם מייצגים אותנו, ואם לא תייצגו אותנו כמו שצריך אתם לא תהיו פה. בינתיים אתם לא ראויים לאנשים שיושבים פה.

אין פה מאבק. מתן נלחם בטנק שלו – שמאל, ימין, יהודים, ערבים, דרוזים שהם אחים שלנו. כולם ביחד. אנחנו כולנו ביחד, אנחנו נלחמים עבור כולם, שכולם יצאו. אותנו לא מעניין, המאבק שלנו לא פוליטי, אנחנו רוצים לראות את כולם ורק אחרי זה יהיה לנו שיקום פה במדינה. אחרת, אתם ממשיכים לפרק את כל המדינה, לא יישאר פה כלום. אתם תישארו פה לבד, לא יישארו לכם פה אנשים. כל האנשים הטובים לא יישארו. אנחנו רואים את זה. 

תודה רבה לך ואנחנו מצפים ממך, אנחנו סומכים עליך. אנחנו רוצים שביבי יחזיר לנו את הילד. אנחנו בחרנו בו. אני לא בחרתי בנשיא טראמפ, אני בחרתי בבנימין נתניהו. אני רוצה שבנימים נתניהו יחזיר לי את הילד, איתכם ביחד. תבואו אליי הביתה עם הילד. תודה.

 << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> 

נצא להפסקה ונחדש את הישיבה. 

 << אורח >> אופיר אנגרסט: << אורח >> 

סליחה, האם יש לך תשובה להגיד לנו, בבקשה?

 << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> 

אין לי תשובה כרגע.

 << אורח >> רינה אנגרסט: << אורח >> 

עשית משהו היום בשביל החטופים?

 << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> 

אני לא עושה דיון על הדברים האלה.

 << דובר_המשך >> רינה אנגרסט: << דובר_המשך >> 

לא, אני שואלת.

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >> 

היא סבתא של מתן, היא צריכה לתת תשובה.

 << דובר_המשך >> רינה אנגרסט: << דובר_המשך >> 

אני סבתא של מתן.

 << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> 

דקה הפסקה.

 << דובר_המשך >> רינה אנגרסט: << דובר_המשך >> 

אנחנו לא חיים. אתה לא מבין את זה, אתה לא בסיטואציה הזאת.

 << אורח >> חגי אנגרסט: << אורח >> 

אימא, זה לא מעניין אותו. מבחינתו שמתן יחזור בארון, זה לא מעניין אותו. זאת ההרגשה, חבר הכנסת ואטורי.

 << דובר >> ששון ששי גואטה (הליכוד): << דובר >> 

אני לא ואטורי.
 
 << אורח >> חגי אנגרסט: << אורח >> 

זאת ההרגשה שאנחנו מקבלים. בואו תעשו פעולה, תעשה פעולה שאני ארגיש אחרת, ששלחתי חייל.

 << אורח >> נועה רחמים: << אורח >> 

זאת שאלה הכי לגיטימית, אם באמת עשיתם. אם קמתם בבוקר, עשיתם משהו בשביל החטופים? התקשרתם לילדים שלכם? אמרתם, טוב, הם בגן, הם בבית הספר, איפה? חגי יכול להתקשר לבן שלו? חגי יכול כשהבן שלו בשלשלאות? אתם יכולים. זה הדבר הכי טבעי שנראה לכם? הדבר הכי טבעי לבוא, לסיים וללכת לאכול צוהריים.

 << אורח >> רינה אנגרסט: << אורח >> 

אתם גם לא מבינים באיזו סיטואציה אנחנו נמצאים – שנה וחצי אנחנו באותו מצב, זה משהו נורא, זה נורא. אתם פשוט מרדימים אותנו.

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >> 

אנחנו ממוטטים, אבל אנחנו לא העניין, העניין הוא - - 

 << דובר_המשך >> רינה אנגרסט: << דובר_המשך >> 

שיחזור.

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >> 

- - החיים שלנו שנמצאים שם.

 << אורח >> נועה רחמים: << אורח >> 

אתם מוטטתם אותנו בכלל בשנה וארבעה חודשים האלה.

 << אורח >> חגי אנגרסט: << אורח >> 

יש לנו עם מדהים. אנחנו נפגשים עם אנשים, ואנחנו לפעמים מגיעים למסקנה שהממשלה לא ראויה לעם שיושב פה. יש פה אנשים מדהימים שמחבקים אותנו בכל מקום. כולם באים להגיש עזרה. איפה העזרה שלכם? אתם רואים אותנו מתמוטטים. אתם מתים לזה שנתמוטט, שלא יהיה מי שיבוא לפה לעשות בלגן. תנו לי את הילד חזרה, אני לא אגיע לפה יותר. אני לא אכנס לפה. נכנסנו ביראת כבוד ואני מתבייש להיכנס למקום הזה.

 << אורח >> רינה אנגרסט: << אורח >> 

אנחנו צריכים להודות לכיכר החטופים. כל המתנדבים שם שעוטפים אותנו, שיש לנו עם מי לדבר. פה עם מי אנחנו מדברים? הינה, אין לך תשובה. אתה לא יכול להגיד לנו שום דבר. אני רוצה לדעת מה מישהו מכם עשה פה היום לחטופים? חשב עליהם? הזיז משהו? כלום. ככה עוברים עוד יום ועוד יום, ועוד חודש ועוד חודשיים, ועוד שנה. 

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >> 

אנחנו לא מוכנים שמתן שלנו ייעקד על המזבח של השלטון, לא יהיה.

 << אורח >> רינה אנגרסט: << אורח >> 

תנו לנו את מתן וכבר לא תראו אותנו, רק תנו לנו את הילד. אתה יודע מה זה סבתא וסבא שלא יכולים לישון?

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >> 

אתה יודע מה זה לעמוד בסלקציה פעם אחרי פעם כשמוצאים את הילד שלך מהרשימות האלה? 
אתה יודע מה זה לחיות במשך 514 יום, ביום אחד ב-7 באוקטובר?

 << אורח >> רינה אנגרסט: << אורח >> 

אנחנו בשואה שנייה.

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >> 

תתעוררו. ואם אתם לא יודעים לעשות את זה תפנו את המקום שלכם, כי אתם נכשלתם. 

 << אורח >> רינה אנגרסט: << אורח >> 

תניחו את המפתחות.

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >> 

514 ימים אתם נכשלתם אם 59 חטופים לא נמצאים פה. אם זה כן מזיז לכם משהו תעשו. עוד לא מאוחר, תעשו ותחזירו לנו את כולם הביתה בפעימה אחת. אחרי זה תעשו מה שאתם רוצים בעזה. תכבשו, תמוטטו, תעשו מה שאתם רוצים. 

 << אורח >> עדי אנגרסט: << אורח >> 

זה לא הגיוני, להתחנן על חיים של בני אדם. תראה כמה שלטים. מה זה? אלה אנשים שסבלו באותו בוקר וממשיכים לסבול. למה?

 << אורח >> רינה אנגרסט: << אורח >> 

ופצועים, והרוגים.

 << אורח >> עדי אנגרסט: << אורח >> 

למה? אני באמת שואלת. אתה לא יכול להגיד לי למה? זה כישלון שלכם בסופו של דבר. הוא לא עשה שום דבר, הוא נלחם, הוא בא להציל אותך, הוא בא להציל אותנו. למה לא עושים בשבילו שום דבר? אתה יכול, בבקשה, לענות לי? כי זה באמת חשוב לי, אני רוצה תשובה.

 << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> 

אני לא אענה.

 << דובר_המשך >> עדי אנגרסט: << דובר_המשך >> 

אין לך תשובה?

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >> 

ארבע לוויות בשבוע, אנחנו נמצאים בארבע לוויות בשבוע.

 << אורח >> נועה רחמים: << אורח >> 

זה לא חשוב לך?

 << אורח >> עדי אנגרסט: << אורח >> 

אין לך תשובה, אבל אני מבטיחה לך שאני לא אשב ולא אשתוק עד שאח שלי וכל החטופים יהיו בבית.

 << אורח >> נועה רחמים: << אורח >> 

ואני מאחלת לך שלילה-לילה תעצום את העיניים ותראה את הפנים שלו שם בשלשלאות, ושל כל החטופים. כפיר, אריאל ושירי חזרו אחרי שהם היו בחיים, ובגלל שלא עשיתם את המצור שהחלטתם לעשות בשבוע האחרון. כי חמאס הפר? לא, אנחנו הפרנו. ביום ה-16, אנחנו היינו צריכים לבוא ולדבר על העסקה. ילדים קטנים חזרו בארונות.


 << קריאה >> קריאה: << קריאה >> 

כולכם פה, בני עמנו, תבואו, תתמכו בנו, תזעקו את הזעקה שלנו, כל אחד מכם. תזעקו את הזעקה שלנו. תחשבו שהילד שלכם נמצא שם, שהילד שלכם כבול בשלשלאות, שהילד שלכם לא נושם ולא חי 514 ימים. קומו, תפסיקו לשבת ולהסתכל עלינו.

 << אורח >> אופיר אנגרסט: << אורח >> 

חייל בצה"ל הוא ייצוג של כל אחד ואחד שיושב כאן. חייל צה"ל הוא נציג של מדינת ישראל. ואתם כנציגי ציבור, למה אתם לא באים אלינו? קופצים, אומרים לנו – אין לכם אולי כל-כך מה להגיד לנו, אבל באים. זה המינימום של נבחר ציבור שנלחם, שמייצג את אח שלי כחייל בצה"ל. זה המינימום. לבוא לשתות קפה, קצת לשמוע אולי את הסיפור שלו – סיפור הגבורה, שבזכותו אני נמצא כאן היום. מה שעשיתם פה עם שלב ב' זו תעודת עניות ענקית למדינת ישראל. ניפצתם לנו, אבל הפעם עם סכין שמסתובבת 1,000 פעם, את התקווה שמתן ישוב הביתה, כי אנחנו ראינו חטופים צעירים בגיל שלו מתחילים לצאת, ובשנייה אחת הכול מתנפץ לנו. והפעם אין איך להתחמק מזה. הפעם לא חמאס סיכל את זה, מדינת ישראל סיכלה את העסקה הזאת. הזדמנות של פעם בחיים לשחרר את כל החטופים, תיגמר בשחרור של שלושה חטופים מסריחים.

 << אורח >> עדי אנגרסט: << אורח >> 

ובפעם הבאה אם אתה מהסס אם להסתכל או לא, מאחורי תמונה של חטוף עם אפקטים, זה בן אדם, זה ילד. זה יכול להיות הילד שלך, ואני מבטיחה לך שאם זה היה הילד שלך היית עושה הכול. ואני מבטיחה לך שגם אם יקרה מצב שמתן יחזור לפני שאחרון החטופים יחזור, למרות שזה לא יקרה כי הוא חייל, ומבחינתכם הכי קל להילחם על מי שלא חייל, אני אהיה כאן. גם אם הוא יחזור לפניהם וגם אם אחריהם. אני אהיה כאן. אני לא אפסיק להילחם, אני לא אתן לך לישון בשקט. אני אגרום לך ללכת לישון כל לילה עם התמונה של אח שלי. מה אני צריכה לעשות? לפרסם תמונה של אח שלי מהשבי? פצוע בכל הפנים כשהוא נחטף מחוסר הכרה? מה אני צריכה לעשות עוד בשביל שאתה תגיד די? די לסבל הזה שאתם עוברים – אנחנו; די לסבל הזה שאתה עובר כל בוקר. מה, אתה רוצה שנמשיך לבוא ולהיות לך על הראש כל ימי שני ושלישי? אנחנו נהיה. אני לא אפסיק עד שאח שלי יחזור.

 אני חיילת ואני אמרתי לך: אם אלה שדורשים לחזור למלחמה והם בכלל לא עשו צבא שולחים את החיילים שלנו להילחם, אם הם היו נכנסים ראשונים, אני איתם כשאח שלי שם. אני איתם. אני נכנסת, אבל תהיו אמיצים ותיכנסו קודם אתם לפני שאתם שולחים חיילים למות. 

 << אורח >> חגי אנגרסט: << אורח >> 

עדי, הם לא לוחמים כמוך, תשכחי מזה. הם לא לוחמים כמוך, הם שולחים אותך, הם לא לוחמים כמוך.

 << אורח >> עדי אנגרסט: << אורח >> 

אפילו לא אגיד תודה על זכות הדיבור, כי זה אמור להיות מובן מאליו. בפעם הבאה תסתכל על הפרצופים היפים שיש מאחוריך, כי מה שהולך פה זה הפרצוף המכוער של עם ישראל. אלה לא הערכים שגדלתי עליהם.

 << אורח >> חגי אנגרסט: << אורח >> 

אני אבא של עדי ואופיר, ואני גידלתי גם את מתן. אני גידלתי ילדים לוחמים שנלחמו בשביל המדינה הזאת. יש אנשים שלא ראויים שהם נלחמו עבורם. תודה רבה פה לכולם.

 << אורח >> מיכל לביא: << אורח >> 

שלום, אני רואה פה שהקשב קצר, יום ארוך. אני גיסתו של עמרי מירן שנחטף לעיניהן של אחותי לישי והאחייניות שלי רוני ועלמה מנחל עוז ב-7 באוקטובר – היה יום כזה. הן היו בנות ערובה במשך שעות ארוכות. לקח עשר שעות עד שהגיעו לחלץ אותן, להציל אותן. במזל גדול קיבלנו אותן במתנה. עמרי נקרע מזרועותיה רוני, האחיינית שלי בת השנתיים, שהיום היא בת שלוש וחצי,  ועלמה, שהייתה בת חצי שנה ועוד פחות מחודש תחגוג יום הולדת שנתיים.

ילדים וילדות מראים לנו בצורה הכי ברורה כמה הזמן עובר – מה המשך. מה המשך של הזוועה הזאת. אני גרה כ-3 קילומטר מהגיהינום, זה מה שמפריד ביני לבין הגיהינום. המשפחה בנחל עוז גרה 700 מטר מהגיהינום. כרגע יש דייר קבוע בעזה – שזה עומרי – ביחד עם עוד 58 חטופות וחטופים בחיים ושאינם בחיים. ויש לי שאלה אחת, כבוד היו"ר, אני רואה שזה ממש מעניין אותך, מה שאני אומרת, אני מבינה את הקשב.

 << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> 

לא, אני מקשיב.

 << דובר_המשך >> מיכל לביא: << דובר_המשך >> 

יש לי שאלה אחת: איך אפשר לחיות במדינה שבה ילדים וילדות חיים בידיעה ברורה, ודאית, שאם ייחטפו, כנראה שלא ישובו, או אולי לא ישובו, יש סיכוי שלא ישובו? כל התשובות נכונות. אני אשמח אם תענה לי על השאלה הזאת, כי אני מגדלת את הבן שלי, שהוא בן 11, 3 קילומטר מהגיהינום, כשדוד שלו חטוף. ביום שישי, החבר הטוב שלו אביב, שנרצח בשבי חמאס, נקבר – הובא לקבורה בישראל בסיום שלב א'. עמרי הדוד שלו נמצא בשלב ב', והוחלט כרגע להקפיא אותו, למרות שנחתמה עסקה. כרגע לא מדובר על שלב ב', פתאום מדברים על חזרה למלחמה. אני אשמח אם תגיד לי איך מגדלים ככה ילדים. על אלו ערכים אנחנו מגדלים אותם ואיך אפשר לגדול פה בידיעה שאם תיחטף לא תשוב? אם אתה יכול לענות לי?

 << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> 

אני לא מתכוון לענות.

 << אורח >> מיכל לביא: << אורח >> 

למה? זו שאלה מאוד לגיטימית.

 << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> 

השאלה נכונה, אבל אני לא עונה לאף אחד.

 << דובר_המשך >> מיכל לביא: << דובר_המשך >> 

אתה לא עונה לאף אחד?

 << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> 

לא, לא עונה.

 << דובר_המשך >> מיכל לביא: << דובר_המשך >> 

אתה נבחר ציבור?

 << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> 

כן.

 << דובר_המשך >> מיכל לביא: << דובר_המשך >> 

למה אתה נבחר ציבור?

 << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> 

אמרתי, אנחנו לא נמצאים עכשיו בדיון. אמרתי לך שאני לא מתכוון לענות.

<< דובר_המשך >> מיכל לביא: << דובר_המשך >> 

אני שואלת. אז מה שוות המילים?

<< יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> 

תגידי כל מה שאת רוצה.

 << דובר_המשך >> מיכל לביא: << דובר_המשך >> 

איזה ערך יש למילים? מה אנחנו עושים פה? איזה ערך יש לנוכחות כאן? אולי אין לזה ערך. למילים שלך יש ערך? אני מאוד אשמח לשמוע את התשובה שלך. אולי חבר הכנסת שוסטר, שביום הרביעי או החמישי למלחמה, פניתי אליך ולא עזרת. נזפת בי, שאלת אותי איך אני מעיזה לדבר על האם המדינה עוזרת או לא עוזרת? זה משהו שנצרב בליבי לנצח – יש עוד 100 כמוהו, לא, יש עוד 251 כמוהו. אז אולי, אדון שוסטר, שהיה שכן שלי במשך שנים רבות, יכול לענות: איך אתה מגדל את הנכדים שלך במדינה הזאת? ומה אתה עושה כאופוזיציה כדי להחזיר את עומרי ואת 58 החטופים והחטופות שנמקים ונרקבים בשאול, קילומטר וחצי מהבית שלך? 

 << דובר >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << דובר >> 

אני כן אגיד דבר אחד, וזה בתור מי שחי שם וימשיך לגור. מה שאנחנו לוקחים זה להיות מוכנים בחודשים, אולי בשנים הבאות לחיות עם ביטחון שהוא לא מלא, כי לפני שמרחיקים את חמאס, צריך להחזיר את החטופים. זה מה שאני אומר, זה מה שהממשלה צריכה לעשות, אבל צריכים לעשות את זה כולנו ביחד, ואני מקווה שזה מה שיקרה.

 << דובר_המשך >> מיכל לביא: << דובר_המשך >> 

איך אנחנו עושים את זה? כי כרגע המדינה החליטה משהו אחד, משהו שאתה ואני לא חולקים.

 << דובר >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << דובר >> 

אני מקווה שהממשלה, גם הממשלה הזו, שאני לא חלק ממנה, תחליט לתת עדיפות בציר הזמן להשבת החטופים, והמשימה הבאה של הרחקת חמאס תהיה בשלב השני. 

 << דובר_המשך >> מיכל לביא: << דובר_המשך >> 

אתה מסכים לתעדוף הזה או שאין ערך למילים שלך, אין ערך לדעה שלך?

 << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> 

אני לא מקיים דיון עם המשפחות, אני מאוד מצטער. 

 << דובר_המשך >> מיכל לביא: << דובר_המשך >> 

יש ערך לדעה כלשהי בעולם הזה? בפעם האחרונה שבדקתי, זה בית העם. אני העם, אתה העם, כולם פה העם. אתה נבחר ציבור ואתה צריך לתת תשובות. זו המשימה שלך כנבחר ציבור, להעניק תשובות.

 << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> 

עניתי לך שאני לא מתכוון להיכנס איתך לדיון.

 << דובר_המשך >> מיכל לביא: << דובר_המשך >> 

אז זה לא דיון, יש פה ערך של הצלת חיים. יש פה ערך עליון של הצלת חיים, של בני אדם שנחטפו מהמיטה שלהם, כאשר מדינת ישראל לא הייתה שם, והם עדיין שם 514 ימים – או סובלים מייסורי שאול וגיהינום או נרקבים באדמת אויב. חייבת להיות לך דעה על זה, כי אם אין לך דעה, מה אתה עושה כיו"ר? את מי אתה מייצג? יש לי זמן, זו העבודה שלי, להחזיר את עמרי ואת כל החטופים, כי בלעדיהם אין לנו מדינה. אני אודה לתשובה. אתה נבחר ציבור?

 << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> 

אמרתי, אין לי שום כוונה להיכנס איתך לדיון.

 << דובר_המשך >> מיכל לביא: << דובר_המשך >> 

אנחנו לא בדיון, אנחנו בשיחה על ערכים.

 << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> 

לא נכנס איתך לדיון, בסדר?

 << דובר_המשך >> מיכל לביא: << דובר_המשך >> 

אתה נבחר ציבור?

 << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> 

כן.

 << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> 

אוקיי, את מי אתה מייצג?

 << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> 

טוב, רבותיי - -

 << דובר_המשך >> מיכל לביא: << דובר_המשך >> 

את מי אתה מייצג?

 << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> 

- - אני מפסיק את הישיבה. אם את לא נותנת לי לנהל אותה, אז אני - - -

 << דובר_המשך >> מיכל לביא: << דובר_המשך >> 

לא, אני מתכוונת, אני מתכוונת שתיתן תשובה.

 << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> 

תודה רבה, זה הכול.

 << דובר_המשך >> מיכל לביא: << דובר_המשך >> 

זו האחריות שלך ברגע שהפכת להיות חבר כנסת ונציג ציבור. זו אחריותך.

 << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> 

חמש דקות הפסקה.


<< סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 13:03. << סיום >>