פרוטוקול של ישיבת ועדה הכנסת העשרים-וחמש הכנסת 24 ועדת החינוך, התרבות והספורט 11/03/2025 מושב שלישי פרוטוקול מס' 401 מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט יום שלישי, י"א באדר התשפ"ה (11 במרץ 2025), שעה 10:00 סדר היום: << נושא >> אתגרים בחינוך הבלתי פורמלי ותרומתם של מתנדבי שנות השירות והמכינות הקדם צבאיות נוכח מלחמת חרבות ברזל – לציון יום למען תנועות וארגוני הנוער, ומתנדבי המסלולים הקדם צבאיים << נושא >> נכחו: חברי הוועדה: משה טור פז – מ"מ היו"ר סימון דוידסון מיכל מרים וולדיגר חבר הכנסת: ירון לוי מוזמנים: שלומית בירנבוים – מנהלת תחום, אגף חוץ-ביתי, משרד הרווחה והביטחון החברתי עומר צור – מנהל אגף מכינות קדם צבאיות, משרד ההתיישבות והמשימות הלאומיות קרן ליפשיץ זיתון – מינהל חברה ונוער, משרד החינוך חביבה סולומון – ראשת יחידת הנח"ל, ש"ש ומכינות קדם צבאיות, משרד הביטחון מיכה נוי – מרכז המחקר והמידע של הכנסת לביא רוזנטל – סמנכ"ל שותפויות וקשרי ממשל, מטה מועצת המכינות, מועצת המכינות הקדם צבאיות ניסים שלם – יו"ר, מועצת תנועות הנוער טל מדר – סמזכ"לית, מועצת תנועות הנוער סיון פדידה – עו"ד, מנהלת מרכז קהילתי אגמים איל גלס – סמנכ"ל, מועצת ארגוני הילדים והנוער ושנות השירות רועי גלוטמן – ראש המטה, מתנדבי שנות השירות רחל סעדון – רכזת בוגרים ומדיה, מכינת מיתרים לכיש צופית גולן – ס' יו"ר, הנהגת ההורים הארצית עינב דלח – הנהגת ההורים הארצית מור קרול – רכזת שנת שירות, הנוער העובד והלומד יעל בן לוי – קומונרית, הנוער העובד והלומד שירה רוזנברג – מתנדבת שנת שירות, חוגי סיירות, החברה להגנת הטבע אביגיל קליין – מתנדבת, שנת שירות, חוגי סיירות, החברה להגנת הטבע דביר פולסקי ספקטור – תנועת הצופים דניאלה ברודו – מדריכה, תנועת שאגת הנוער אלה אתר – חניכה, מכינת גליל עליון איתי אלימלך – חניך, מכינת גליל עליון צוף גוטליב – חניך, מכינת גליל עליון פלג פרידמן – חניך, מכינת גליל עליון דניאל דננברג – חניכה, מכינת גליל עליון עידו כליפא – חניך, מכינת גליל עליון ענבר כהן – נציגה, מועצת התלמידים והנוער הארצית משתתפים באמצעים מקוונים: מיטל שבת – מנהלת מחלקת נוער, עיריית חדרה מאיר יצחק הלוי – סגן שר החינוך לשעבר, וראש עיריית אילת לשעבר מנהלת הוועדה: אתי דנן רישום פרלמנטרי: א.ב., חבר תרגומים רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> אתגרים בחינוך הבלתי פורמלי ותרומתם של מתנדבי שנות השירות והמכינות הקדם צבאיות נוכח מלחמת חרבות ברזל – לציון יום למען תנועות וארגוני הנוער, ומתנדבי המסלולים הקדם צבאיים << נושא >> << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> בוקר טוב, שלום רב לכולם, אנחנו פותחים את ישיבת ועדת החינוך בנושא אתגרים בחינוך הבלתי פורמלי ותרומתם של מתנדבי שנות השירות והמכינות הקדם צבאיות נוכח מלחמת חרבות ברזל. היום יום שלישי, י"א באדר התשפ"ה, 11 במרץ 2025. יש לנו 59 חטופים בעזה ואנחנו כבר למעלה מ-520 ימים של מלחמה. דווקא ביום הכול כך הרבה אל תוך המלחמה, אנחנו מוצאים לנכון לציין את מקומם של מתנדבי שנת השירות, המכינות הקדם צבאיות, תנועות וארגוני הנוער, כל אותם נוער וצעירים שנושאים על כתפיהם כבר היום את מסע האומה, ועוד יישאו אותה בעתיד. אני רוצה לברך את חברי, חבר הכנסת ירון לוי שיזם את היום החשוב הזה, ואני אתן לו לפתוח את היום. בבקשה, ירון. << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, היושב-ראש, חבר הכנסת קינלי. תודה גם לחבר הכנסת, מנהל הוועדה, טייב, שהוא לא נמצא כאן ואפשר את קיום הוועדה. תיראו, זה יום מיוחד שאנחנו מציינים לתנועות וארגוני הנוער ומתנדבי המסלולים הקדם צבאיים, וביום הזה במהלך הוועדות יהיו דיונים על המשמעות ועל החשיבות של תנועות וארגוני הנוער. גם במליאה חברי כנסת וכמובן אני נדבר על זה. אחת ההתלבטויות כשמקיימים יום מיוחד, אז יש אפשרות גם לעשות אירוע באודיטוריום. למען האמת הוא היה תפוס, אבל גם אם הוא לא היה תפוס, כשדיברתי עם המנהלים והמנכ"לים של הארגונים, אמרתי להם שאני לא חושב שזה נכון לקיים באודיטוריום מול המליאה איזה שהוא דיון ולחלק תעודות, כי אני חושב שתודות לא מספיק. אתם שומעים כל הזמן תודה, איזה חשובים אתם, אתם העתיד של מדינת ישראל, אבל ביום הזה הייתי רוצה שאנחנו נדבר על כמה אנחנו צריכים להשקיע ולא רק להגיד תודה, כי אנחנו יודעים שב-7 באוקטובר אם למישהו היה ספק כלפי הנוער במדינה, הספק הזה נעלם. אתם החזקתם את החברה האזרחית עם המפונים, עם השכבות המוחלשות. עשיתם את זה בשוטף גם לפני ה-7 באוקטובר, ואני ממש מקווה ומאמין שביום הזה לפחות, מישהו אחד ממקבלי ההחלטות בבניין הזה יקשיב לדברים שלכם ושלנו, ולקראת התקציב יתייחס לזה ולא רק יגיד לכם תודה ושאתם העתיד של מדינת ישראל, כי אתם בני נוער שפגשו את הבגרות שלהם וגילו אחריות כלפי המדינה, ואני חושב שיש לנו מה ללמוד מכם ולו במעט כלפי אחריות ואהבה למדינה שלנו. תודה רבה, כבוד היושב-ראש. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת לוי. באמת ברכות לך על הנושא הזה שאתה יוזם ומלווה מאז שנכנסת לכנסת. אני חייב לומר כמי שיושב בוועדה הזו כבר כמה שנים, המקום של מה שמכנים חינוך בלתי פורמלי, הגדרה לא מדויקת ואולי גם לא החשובה ביותר, אבל היא לא ממחישה עד כמה התחום הזה של החינוך עומד במוקד העשייה. בתור בן אדם שגדל בתנועת נוער, הכיר את אשתו בתנועת נוער, ילדיו נמצאים כולם בתנועות נוער או מכינות או במסגרות ההמשך, אני מחובר מאוד לעולם הזה. אמר חבר הכנסת לוי שמעבר לטקס, ולא נזלזל בטקסיות שבאירוע, אנחנו נשתדל לעסוק באתגרים העיקריים. צריך לומר, אתם מגיעים לכאן, לכנסת, למעשה בשבועיים שבהם נסגר תקציב המדינה. אמנם אני חבר אופוזיציה, אבל גם כחבר אופוזיציה יש לך יד בעד או נגד, ותקציב המדינה מבטא את סדר העדיפויות של המדינה, מה המדינה חושבת על כל תחום, מה חשוב לה ומה לא חשוב לה. אני, דרך אגב, יושב אתכם עכשיו ולא יושב בוועדה השנייה שלי שזה ועדת החוץ והביטחון, שעוסקת בסוגיית ההשתמטות או הגיוס לצה"ל, דבר שהוא בליבת העשייה שלכם. אנחנו רוצים שכל צעיר וצעירה יתנו את חלקם למדינת ישראל, יישאו בעול הלא פשוט של שירות משמעותי, יחזרו בשלום ויגדלו כמבוגרים משמעותיים במדינת ישראל. זה חלק מהמשימה הייחודית של תנועות הנוער, ארגוני הנוער וכמובן המכינות ושאר המסגרות במדינת ישראל, וגם זה יהיה על ראש שמחתנו. אני מברך את חבר הכנסת דוידסון שהצטרף אלינו. אתה רוצה לדבר עכשיו, סימון? << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> כן. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> בבקשה. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> בוקר טוב, אדוני היושב-ראש. קודם כל אני רוצה לפרגן בגדול לחבר הכנסת ירון לוי. אני אגיד לכם למה. בכנסת הזאת יש 120 חברי כנסת. מעט מאוד לוקחים נושא ויושבים עליו עד הסוף. הנושא הזה של ארגוני הנוער, תנועות הנוער, שאני לא צריך להסביר בשולחן הזה כמה הוא חשוב, כמה הוא מהותי לעתיד מדינת ישראל וכמה אתם דוגמה ומופת לנוער הישראלי, ברגע שירון לקח את הנושא הזה והוא יושב עליו יום-יום בכל הדיונים, בכל הוועדות, אז הנושא הזה על השולחן בכנסת. מדברים עליו בנושא התקציבי, בנושא של המשמעות של זה. דנים בוועדות מסוימות שהדברים האלה נוגעים להם, לכן זה כל כך חשוב שחבר כנסת לוקח נושא, הוא מקדם אותו ואתם בטוח מרגישים את זה. אני באופן אישי מתעסק הרבה מאוד בנושא של החינוך הבלתי פורמלי בעיקר בספורט, ויש לזה איזה שהוא חיבור. הדוגמה של ספורטאים ודוגמה של תנועות הנוער הן זהות אחרי זה גם בתפקידים שלהם בצבא, גם באקדמיה. רואים את התוצאות של זה, ואני פה כדי לחזק אתכם ולומר לכם שיש לכם חברי כנסת שעומדים מאחוריכם בכל דבר ועניין, אם זה בחקיקה, אם זה בתקציבים. הדבר הראשון שהכי חשוב לעשות בכנסת הזאת, להפסיק עם הכספים הקואליציוניים. כל הנושא הזה של תנועות הנוער, ארגוני הנוער חייב להיות בתוך תקציב המדינה. אנחנו כל שנה רבים על זה, מתווכחים על זה, נאבקים על זה. הגיע הזמן שהנושא הזה יהיה בתוך תקציב המדינה, קבוע כל שנה ללא עניינים מסביב כדי להשיג עוד כמה גרושים, אז בהצלחה היום בכל הדיונים. הנושא הזה סופר חשוב ואנחנו אתכם. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת דוידסון. האתגר העיקרי שלנו כאן הולך להיות זמן, אני כבר מתריע, כי יש לנו הרבה מאוד דוברים. מי שרוצה לדבר ולא נרשם, נא ירשום את עצמו. בכניסה יש מחשב לרישום. אני אפתח ואני כבר אומר, אנחנו נעבור כאן בין אנשי השטח, הנוער והילדים, הארגונים, גם המשרדים הרלוונטיים. אני רוצה לפתוח בבקשה עם חביבה סלומון ממשרד הביטחון. חביבה, בבקשה, תציגי את עצמך. << אורח >> חביבה סולומון: << אורח >> אני ראש יחידת הנח"ל, שינשינים והמכינות הקדם צבאיות. בהחלט מרגש שאתם מבינים ומודעים למה שמתנדבי שנת השירות עושים. הגופים המשלחים שדרכם השינשינים מגיעים וגם המכינות הקדם צבאיות שגם שם בני הנוער מתנדבים ועוסקים בעשייה חשובה, אני אשאיר לאנשים היקרים שנמצאים כאן ולשינשינים שנמצאים כאן ולגופים לפרט ולשתף על העשייה המדהימה שלהם במיוחד במלחמת חרבות ברזל. אני כן אומר שהאגף ראה לנכון, מכיוון שהוא ראה את הפעילות המדהימה של השינשינים ושל המכיניסטים, אנחנו השנה יצאנו בקול קורא לגופים המשלחים וגם למכינות הקדם צבאיות להרחיב את השלוחות של המכינות ולהקים כמה שיותר קומונות. אני יכולה להגיד לכם שההיענות הייתה מדהימה. שנה שעברה הוקמו חמש שלוחות בעוטף ושלוחה אחת נוספת בקריית שמונה, ושלושה גופים שהקימו קומונות בעוטף. השנה יצאנו שוב לקול קורא וההיענות שוב הייתה מדהימה. עשרה גופים משלחים בחרו להקים שלוחות גם בעוטף, גם בצפון וגם בבקעה. הרחבנו את זה גם לבקעה, ואותו כנ"ל גם לגבי שלוחות למכינות קדם צבאיות שלנו היה חשוב שיחזקו את גבולות המדינה, אז גם בשלוחות אושרו השנה שש שלוחות חדשות. אני מודה לכל מי שנמצא כאן, ויישר כוח על העשייה המדהימה והחשובה שלכם. בלעדיכם אני לא יודעת איפה היינו פוגשים את מיטב הנוער במדינת ישראל, אז אני רוצה להודות לכם. תודה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> חביבה, תודה רבה על זה. יש לי בקשה אישית. הזכרתי את ועדת החוץ והביטחון. אנחנו עסוקים בימים אלה בהרחבת השורות הציוניות של מדינת ישראל, והדבר הזה עובר בחיבורם של הצעירים החרדים והצעירות שמעוניינים בכך, להיות חלק מהמפעל האדיר הזה של תנועות הנוער, שנת השירות, המכינות הקדם צבאיות, ישיבות ההסדר החרדיות, כל הדבר הזה. הם לא מיוצגים פה בחדר, אז אני אהיה להם פה ואני פונה אליכם במשרד הביטחון לעשות מאמץ מיוחד לחבר גם את הנוער הזה, אלה מתוכו שמעוניינים להיות חלק מהמפעל הציוני. להקים מכינות קדם צבאיות חרדיות נוספות על אלה שקיימות, ולעשות את כל מה שאפשר כי אנחנו רוצים אותם איתנו מתחת לאלונקה. זה עובר גם במפעלים המיוחדים האלה, אז תודה על זה ואני בטוח שתעשו. << אורח >> חביבה סולומון: << אורח >> אני רק ברשותך רוצה לומר שאם אתה מכיר גוף כזה שרוצה, הוא יכול לפנות. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> אני מכיר. << אורח >> חביבה סולומון: << אורח >> שיפנה. תודה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> טוב, תודה. רועי גלוטמן ממטה מתנדבי שנת השירות. בבקשה, רועי, תציג את עצמך, בן כמה אתה, מאיפה אתה? << אורח >> רועי גלוטמן: << אורח >> אני רועי, בן 19. אני ראש שותף במטה השינשינים השנה. לפני כל טייטל מפוצץ ככל שיהיה לי, אני שינשין מגרעין מעשה בקומונה דימונה, שמתנדב יום-יום בקידום נוער. אני מנחה את מועצת הנוער בעיר, ומתנדב כמדריך במועדון הנוער שנקרא גאדג׳ט. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> רועי, מאיפה אתה במקור? << אורח >> רועי גלוטמן: << אורח >> מפרדס חנה-כרכור. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> ואיך הגעת לשנת שירות של מעשה בדימונה? << אורח >> רועי גלוטמן: << אורח >> דרך מועצת הנוער. הייתי במועצות הנוער. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> יפה. זו הדרך. << אורח >> רועי גלוטמן: << אורח >> באמת אני לא מרוויח כסף משנת השירות שלי. אני חלילה לא מוותר על שירות צבאי. אני רק רוצה לתרום למדינה עוד שנה אחת מהחיים שלי. הגעתי לכאן היום כדי לדבר על המפעל האדיר הזה שנקרא שנת שירות, על התרומה שלו לנוער ולחברה הישראלית ועל הצורך הדחוף להסדיר את מעמדו בחוק. בכל יום אני פוגש בני נוער מרקעים שונים, כאלה שמתקשים בלימודים, כאלה שלא מוצאים את עצמם וכאלה שצריכים אוזן קשבת ומישהו שיאמין בהם. אני וכל שאר השינשינים במדינה שם בשבילם, בין אם זה בעזרה בלימודים, בין אם בהדרכה במסגרת מועצת הנוער או פשוט מפגש במועדון הנוער. אנחנו השינשינים תמיד שם בשביל החניכים שלנו לכל. החניכים שלי יודעים שאם הם צריכים אותי, אני אהיה שם גם באמצע הלילה גם כדי לוודא שהם קמו בבוקר ומגיעים לבית הספר, ואפילו כדי ללוות לרופא לפני הצו הראשון. הם יודעים שהם תמיד יכולים לפנות אלינו השינשינים, ונעשה את מיטב יכולתנו כדי לעזור או לייעץ או אפילו רק כדי להקשיב. אחד הרגעים המטלטלים ביותר בשנת השירות שלי, ואני מראש לא אגיד שם כי זה קצת מקרה אישי שלה אבל זה כמובן נאמר בהסכמתה. חניכה שלי, באמת נערה מופלאה, סיפרה לי שחניך אחר שלי ניסה לאנוס אותה. היא ברחה ממנו אבל הטראומה כפי שצפוי, נותרה. היא פנתה אליי, כי שלא כמו המורים שלה, אנחנו השינשינים קרובים אליהם בגיל. הם יכולים לפנות אלינו ומרגישים בטוחים. כשינשינים אנחנו גם בעמדה שבה אנחנו יכולים לעזור להם. המפגש הזה בעצם המחיש לי את החשיבות של שנת שירות. אנחנו לא שם רק כדי להעביר פעילויות, לא רק כדי להרים לחניכים פורימון בלתי נשכח. אנחנו פה גם כדי להיות דמויות משמעותיות עבור הנוער. ללוות אותם, לשמור עליהם ולפעמים אפילו כדי להיות הכתף היחידה שהם יכולים להישען עליה. לא רק בני הנוער מרוויחים משנת השירות שלנו. גם אנחנו, המתנדבים. שנת השירות מכשירה אותנו לחיים, כי כשבבית הספר לא היה לנו חינוך פיננסי, בשנה הזאת אנחנו לומדים לנהל תקציב. אנחנו לומדים גם לעבוד בצוות, לקחת אחריות אישית, להוביל ולפתור בעיות בעצמנו. הנתונים מראים את ההשפעה העצומה. לפי מחקר של מרכז המידע של הכנסת, אחוז הגיוס לשירות קרבי בקרב בוגרי שנת השירות גבוה פי 1.8 מהאוכלוסייה הכללית. אחוז היציאה לפיקוד גבוה פי 2.8, ואחוז היציאה לקצונה גבוה פי 3.2. אנחנו יודעים היום שמי שעושה שנת שירות, ממשיך להוביל ולתרום לחברה ולמדינה גם בהמשך הדרך, אבל למרות התרומה האדירה שלנו שנת השירות נמצאת תמיד תחת איום. התקציב שלנו, סליחה, מגוחך. אני יכול לומר שהתקציב שלי בקומונה הוא 575 לאוכל. 375 לאוכל לפי שינשין לחודש, ועוד 200 תקציב אישי. אני מזכיר, לשינשינים אסור לעבוד בשבתות היחידות שהם יוצאים הביתה. אני יוצא פעמיים בחודש הביתה. זה אומר שמתנדבים שחוזרים פעם בשבועיים הביתה, צריכים לחשוב האם הם יכולים אפילו לצאת לבלות עם חברים שלהם. זה אומר שגם כאן נוצר פער חברתי, כי לא כולם יכולים להרשות לעצמם להתנדב ולצאת לשנת שירות. משפחות שלא יכולות לתמוך כלכלית, הילדים שלהם פשוט לא יכולים לצאת למפעל המטורף הזה שנקרא שנת שירות. לא רק אנחנו נסבול אם המפעל ייסגר. אנחנו נתגייס, נמשיך את החיים שלנו, השינשינים, אבל מערכת החינוך הבלתי פורמלית גם תיפגע, כי המועדון שבו אני פועל לא יוכל לפעול בלי השינשינים. גם מסגרות אחרות שתלויות בשינשינים יסגרו בזמן שיש מחסור עצום בכוח אדם בחינוך. אני אמרתי פה לפני חצי שנה בוועדה, שלי התחלפו חמישה מרכזים בוגרים בשנה. אני הייתי בצופים. נראה לי שיושב איתנו שינשין שהוא בעצמו בצופים. הוא מרכז בוגר להבנתי. לפה מגיעים באמת אנשים שרוצים לקחת שנה בלי כסף, רק לבוא ולתרום לחברה הישראלית. כדי לתת עוד קצת למדינה אנחנו לא יכולים לאפשר שהמפעל הזה פשוט ייסגר. אני בא היום באמת בקריאה אליכם, חברי הכנסת. הגיע הזמן לחוקק חוק, להסדיר מה זה שנת שירות, מה התקציב, איך הדבר הזה מתנהל. זה לא יכול להיות שזה כספים קואליציוניים משנה לשנה, וכל שנה מחדש יש איום שזה ייסגר. << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >> רועי, רק אני אזכיר לך שהחוק הזה, העליתי אותו לפני מספר חודשים. הוא אמור לעלות במושב הבא ואני ממש מקווה ששר החינוך וכל הקואליציה ירתמו ויבינו את גודל השעה. אם הם לא מוכנים להצביע בעד החוק הזה, שיגישו במקביל אותו חוק שיהיה שלהם ההישג, העיקר שאתם תיהנו מזה. << אורח >> רועי גלוטמן: << אורח >> אנחנו מקווים מאוד גם כן. אני מאמין ומקווה שבאמת יום אחד כל נער ונערה בישראל יוכלו לבחור אם הם רוצים לצאת לשנת שירות. שזה לא יהיה כל כך קשה. שזאת תהיה אפשרות ריאלית לכל נער ונערה לצאת לשנת שירות, למכינה, לאיזו שהיא שנה של תרומה לחברה הישראלית ותרומה לעצמם. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> רועי, תודה רבה. קודם כל אני חייב לומר לפני שנתייחס לגוף הדברים. זרקת פה פצצה ואני חייב לומר. אני עוד נתקעתי במשפט שסיפרת על ההתמודדות שלך כאיש חינוך צעיר עם טענות של חניכים שלך. אני אומר כאן, באמת אני מקווה ובטוח שאתה מקבל גם את הליווי וגם את הסיוע המקצועי כדי להתמודד עם דבר כזה, וכמובן שהנושא מטופל גם ברמה החוקית וגם ברמה הטיפולית. הזכרת כאן בעיניי שתי נקודות ואני אוסיף עליהן שלישית מעבר לעניין עצמו. ראשית, סוגיית התקציב שכולנו כמו בכל שנה מוטרדים ממנה וחשים שהוא לא מבטא את גודל המפעל, את שוויון ההזדמנויות שהזכרת, את הצורך לתמוך, ובעובדה שיש פה השקעה של המדינה שהיא נושאת פרי כמעט מיידי, אין ספק שהיא אחת ההשקעות הטובות ביותר. השנייה שכבר רמזתי עליה זה הליווי כשאתם, בסך הכול בני 19 זקוקים לו בעשייה החינוכית שלכם, כי באמת אתם מצד אחד הכי קרובים לילדים, ומצד שני גם אתם צריכים ליווי ועזרה, דרך אגב, כמו כל איש חינוך. הזכרת פה סוגיה שלצערי עלתה בשנתיים האחרונות על סדר-היום שלנו בעיקר מתחילת המלחמה, וזה סוגיית חיתוך אמצע השנה של שנת השירות והמכינות, נושא שבעינינו הוא בלתי כביל. הבענו את עמדתנו בשנה שעברה. הצלחנו רק למזער אותו. השנה לשמחתי רוב מוחלט של אלה שהתחילו את השנה גם מסיימים אותה, והמסר שלנו אל גופי הביטחון של מדינת ישראל, לא לגעת בשינשינים ובמכינות. מי שמתחיל שנה כזו בידיעה שיש לו שנה של עשייה, הוא חייב לסיים אותה, ואני כבר לא נכנס כאן לסוגיה הרחבה יותר של עולם המכינות והשינשינים למול הישיבות. אני שותף למשפט שאמרת, אנחנו רוצים שכל בן ובת נוער בסוף כיתה י"ב יהיו זכאים לשנה כזו מהמדינה. אני גם אומר כאן להורים, זו המתנה הגדולה ביותר שאתם יכולים לתת לילדים שלכם והמדינה צריכה לאפשר את זה לכם. זה המסר החד משמעי, וחוק השינשינים, אני מקווה שיעזור לזה, וגם על זה תודה לך, חבר הכנסת לוי. אני רוצה לשמוע בבקשה את לביא רוזנטל ממועצת המכינות. בבקשה. << אורח >> לביא רוזנטל: << אורח >> בוקר טוב, הכנו איזו שהיא מצגת. אני לא יודע אם יש לכם אותה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> כן. היא זמינה לנו. בבקשה. << אורח >> לביא רוזנטל: << אורח >> בסדר. אני לביא, מועצת המכינות הקדם צבאיות, מטה מועצת המכינות, סמנכ"ל שותפויות, קשרי ממשל. אני אספר בכמה דקות את הסיפור של המכינות במלחמה כדי לתת איזו שהיא תמונת על. בהמשך יש פה חבר'ה נהדרים. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> לביא, אחלה. אני רק אמקד אותך כי את רועי לא קטעתי. כל הדוברים הבאים, נא להיצמד לשלוש דקות כדי שנספיק לפחות את רוב הדוברים שביקשו, בסדר, לביא? << אורח >> לביא רוזנטל: << אורח >> (הצגת מצגת) בסדר גמור. אפשר לעבור הלאה. תחילת המלחמה, אני אתאר את תמונת המצב. בתחילת המלחמה גייסו את כל הצוותים שלנו. נשארנו עם מעט מאוד אנשי צוות, אתגר מאוד גדול. מפעל כזה, מפעל המכינות שאל את עצמו כבר בתחילת המלחמה מה התפקיד שלנו? מה אנחנו צריכים לעשות בתחילת המלחמה? התשובה הגיעה תוך ימים, שני דברים שנעשו באופן מיידי. היה לנו ברור שכשצה"ל מוציא את האוגדות שלו לשטח, החברה האזרחית צריכה להוציא את האוגדות שלה ואת הכוחות שלה ואת העוצמות שלה לשטח. המכינות התגייסו מייד לעורף האזרחי. מועצת המכינות הקימה חמ"ל משימות שתיעדף את הצרכים. באופן כללי נלקחה החלטה אסטרטגית – עוזבים את המסלול הרגיל של הלימוד במכינה, את התוכנית הרגילה שתכננו, פעילות, סדרות וכו' ועוסקים בהתנדבות. חניכי המכינות בשנת 2023–2024 ביצעו כמעט 200,000 ימי התנדבות. אני באמת לא יודע אם יש עוד ארגונים דומים. זה כמובן תחרות חיובית וטובה, אבל 200,000 ימי התנדבות בחקלאות וברפואה ובתעשייה ובכל תחום שרק היו צריכים אותנו. זה דבר אחד. אני אספר עוד החלטה מאוד משמעותית שלקחנו והיא גם חלק מהאתגר שלנו, זה ההבנה שכשנפגעים היישובים, חוטפים פגיעה כל כך קשה של חטופים ונפגעים, ואיבוד הביטחון והאמון שאפשר לחיות במקומות האלה ולגדל ילדים, לנו היה ברור שהדבר הכי חשוב שאנחנו יכולים לעשות כדי לשקם ולהרים את העסק חזרה קדימה ולחשוב בכלל על השיקום, זה חייב לבוא יחד עם הקמה של מכינות ושלוחות חדשות בקווי העימות. בכל מקום שתהיה בו מכינה, זה ישוב שיוכל להשתקם ולעמוד על הרגליים. חביבה הזכירה את זה, הקמנו שבע מכינות כבר בשנה הזאת, והתוכנית היא להקים עוד בערך 15 בשנתיים הקרובות, מרוכזות גם בצפון, גם בדרום, בעוטף, גם במזרח, בבקעת הירדן. בכל מקום שיהיו המכינות, אנחנו מאמינים שלקהילה יהיה חוסן ויהיה אפשרות לדחוף את הקהילה להשתקם ולצמוח מחדש. אני אזכיר אתגר אחד מאוד משמעותי בעינינו. אני חושב שאתה גם נגעת בזה, אתגר התקנים. בסופו של דבר היום אחד הדברים שחוסמים אותנו מלצמוח ולהקים עוד מכינות ולהתרחב יותר, יש לנו בכל רגע נתון לפחות עוד חמישה-שישה מקומות שהיינו רוצים לפתוח מכינה. אנחנו צריכים עוד תקנים. שנה שעברה היינו בהקפאה בגלל המלחמה, והשנה הזאת קצת יותר תקנים השתחררו. באמת זה היה מהלך מאוד חיובי, בערך 4% גידול. אנחנו רוצים לחזור לפחות ל-10% גידול בתקנים בשנה כדי לעשות את מה שאנחנו יודעים לעשות, להגיע למקומות, לדחוף אותם קדימה ולשקם את היישובים. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> תודה רבה, לביא רוזנטל. מור קרול מהנוער העובד והלומד. << אורח >> מור קרול: << אורח >> שלום, אני רכזת שנת השירות של הנוער העובד והלומד. יש לנו שנת שירות של 400 מתנדבים, מתוכם 150 פועלים בקו העימות הצפוני והעוטף. שנה שעברה עשינו פעילות במלונות. ממש הקמנו קנים בתוך המלונות של המפונים, והשנה לשמחתנו אנחנו פועלים עם הקהילות בחזרה שלהם הביתה, בהקמה של הפעילות ביישובים שאליהם הם חזרו. מצטרפת אליי יעל שהיא קומונרית בנוער העובד במודיעין, לדבר על החשיבות של המשך הפעילות ותמיכה של הפעילות במקומות שלכאורה המשיכו בשגרת הפעילות תוך כדי המלחמה, ואנחנו יודעים שגם הם מאוד הושפעו. << אורח >> יעל בן לוי: << אורח >> אני יעל, אני גרה בקומונה באזור ואני קומונרית במודיעין. כחלק מתפקידי בתוך הקן אני גם מדריכה קבוצה בי"א. אני ממש מרגישה כמו אחות גדולה בשבילם. המטרה שלי זה שהקן יהיה כמו בית שני, בעיקר כשהבית הראשון יכול להיות סביבה מאוד לחוצה כשרוב ההורים והרבה הורים של החניכים האלה נמצאים במילואים. הפעילות היום-יומית שלנו בקן מאפשרת לחניכים מכלל השכבות, מד' ועד י"ב לצאת משגרה אחת להיכנס לשגרה אחרת, שגרה שהיא חופשית יותר ונותנת אפשרות לביטוי עצמי. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> מעולה. תודה רבה לך. אני רוצה לברך אתכם ולומר לנוער העובד, כל העבודה שאתם עושים זה נוגע כאן לכל התנועות כמובן, ובעיקר אני חושב שנגעת בנקודה של להחזיק את השגרה בכל מקום - במודיעין, בעוטף עזה, בצפון. זה מה שאנחנו צריכים ובוודאי בתקופה שאנחנו עוד לא יודעים איך היא תיראה בעתיד, אז תודה לך. תודה לכן. מאיר יצחק הלוי, סגן שר החינוך לשעבר אמור להיות איתנו בזום. גם יוזם חקיקה בתחום הזה של ארגוני תנועות הנוער. חבר הכנסת הלוי לשעבר, שלום לך. << אורח >> מאיר יצחק הלוי: << אורח >> שלום, אדוני היושב-ראש. תודה רבה שאתה מאפשר לי לדבר. תודה רבה לכל מי שיוזם את הדיון הכול כל חשוב. דרך אגב, אני אפתור לך את הבעיה. אנחנו כבר קבענו שמשנים את השם מהחינוך הבלתי פורמלי לחינוך המעצים. אני מציע לאמץ זאת. אני חושב שבחינוך, מה שהוגדר כבלתי פורמלי, אם נתעל את ילדינו לעוצמות שיש לכל ילדה וילד במדינת ישראל, אז יהיה נכון לקרוא לחינוך – החינוך המעצים ולא הבלתי פורמלי ושאר מיני אמירות שאני חושב שלא מכוונות נכון למטרה. בתקופת כהונתי, ואדוני היושב-ראש, אתה מכיר את זה היטב, העברנו באישור של משרד החינוך את מה שנקרא תוכנית החינוך המעצים. זו אותה תוכנית שבעצם יודעת להגיד בוודאות שבכל ילדה וילד, בכל נערה ונער בעולם ובמדינת ישראל טמונות עוצמות. יש בו כוח פנימי. החוכמה שלנו לדעת לנטר אותם ולהנגיש את הילדים למוקדי השמה שיביאו לידי ביטוי את החוזקות ואת העוצמות. כשנדע לעשות זאת, וזה מאוד פשוט כי אנחנו מחברים פה משאבים. אנחנו מתווכים בין עוצמת הילד לבין המשאב שמביא לידי ביטוי את העוצמות כמו למשל תנועות וארגוני נוער. אם נדע ונשכיל לעשות זאת רק בכך שנדבר בין המסגרות החינוכיות הקיימות, אני יכול להניח שהפעולה הזאת כשלעצמה תוביל לכך שנקבל ילדים יותר מאושרים, יותר שלמים, יותר טובים. נקבל תושבי מדינת ישראל טובים יותר. בוודאי ובוודאי נקבל בני נוער צעירים שיגיעו למסגרות שעליהם אנחנו מדברים, שאין ספק שכמו שנות השירות וכמו תנועות הנוער וארגוני הנוער, הן מסגרות שמעצימות את העוצמות הפנימיות שיש לידנו. אני שב ואומר, אם בוחנים את הדברים בתשתית שלהם, ראוי ללכת לאותה תוכנית שאושרה על ידי משרד החינוך, שהייתה לי הזכות הגדולה להיות חלק מההובלה שלה, ובעצם לבוא ולהגיד את הדבר המאוד פשוט, אדוני היושב-ראש ומי ששומע אותי. בכל ילדה וילד, בכל נערה ונער יש עוצמות פנימית אישיותיות. בואו נדע לנטר אותם. בואו כקהילת חינוך נתעל אותם למוקדי ההשמה. אם יש ילד שיש לו כישורים מנהיגותיים, נדע להפנות אותו, ואם יש לו כישורים מוזיקליים ואם יש לו כישורים ספורטיביים וכן הלאה, ובכך נוכל לתת לילד את חוויית האושר, את חוויית המצוינות, את חוויית השלמות, ובעצם אנחנו נטפח פה דור שהוא דור בריא יותר. אתם מדברים על גיוס עם משמעות. אין לי ספק שפעולה כזאת תוביל לגיוס משמעותי שיצמצם עד כדי מינימום את אותו דיון איום ונורא שאנחנו עוברים עכשיו בשאלת הגיוס, לכן המפתח לכל דבר ועניין זה להאמין אמונה שלמה שבכל ילדה וילד טמונות עוצמות. לדעת להנגיש להם משאבים קיימים. לא צריך לייצר כאן משאבים מיותרים. אני מאמין שבזה אנחנו מטפחים דור המשך שיהיה לגאווה גם בתקופת הבגרות והבגירות שלו, ונקבל, ככה אני מקווה, חברה טובה יותר, פלורליסטית, מכילה ואוהבת במדינת ישראל. אלה הן התשובות שלדעתי צריך לבצע. שוב, אני מברך על היוזמה. בכל נקודת זמן שאני אוזמן, אני אשמח להציג את הדברים. אני יכול להגיד כמשפט מסכם, ועדת החינוך לפני מספר חודשים המליצה ליישם את תוכנית החינוך המעצים, ואני מאוד מקווה שנגיע כבר בימים הקרובים לראות את היישום במדינת ישראל. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> תודה רבה. אני רק אומר כאן שוב לכל הארגונים, אני מאוד משתדל לתת כאן לדור הצעיר עדיפות בדיבור, אז בואו ננסה כמו שאמרתי. שירה רוזנברג מחוגי הסיירות. שלום, שירה. << אורח >> שירה רוזנברג: << אורח >> קודם כל תודה רבה לחברי הכנסת וליושב-ראש הוועדה על הזכות להשתתף בדיון הזה. בשנה שעברה ובמהלך מלחמת חרבות ברזל הייתי שינשינית בחוגי הסיירות של החברה להגנת הטבע בירושלים. אשמח לספר מה עשינו, חבריי לגרעין ואני כחלק מהמלחמה. לפני זה אני ארצה לשתף בסיפור שהיה לי בשבוע שעבר, בו הראיתי תמונות מהפעילות שלי בשנת השירות למפקדים שלי, בעוד שהם כתגובה היו מופתעים מגודל החיוך שעל פניי. כשהם שאלו אותי מה גרם לי לחייך ככה, התשובה הראשונה שעלתה לי לראש הייתה העשייה, העבודה, העובדה שאני חלק ממשהו שגדול ממני. בתחילת המלחמה כשישבנו כל חברי הגרעין ואני, כל אחד בביתו, וממש טיפסנו על הקירות מרוב שעמום, חוסר מעש ורצון לתרום למדינה, לא הופתעתי כשהגענו כולנו ישר מבלי לחשוב פעמיים לעזור עם מפונים בכפר נופש בצפון יום המלח בשם מצוקי דרגות. הגענו לשם למין כאוס שנבע מהלם, פחד ואי-ודאות מוחלט, עד כדי כך שלאחר שתי דקות שם הייתה לי ילדה כבת ארבע על הידיים. בימים הראשונים המטרה שלנו הייתה לתת נחת להורים עד כמה שאפשר, כדי שיוכלו להתחיל לעכל את מה שעברו ולהיות עוגן עבור המשפחות שלהם. ארגנו פעילויות לכל הילדים, מנסים לאלתר בין כל המשחקים, הספרים והציוד הנוסף שכפר הנופש קיבל מתרומות של אזרחי המדינה, אך לאחר כמעט שבוע הבנו כי הילדים האלו צריכים מסגרת כלשהי במטרה שתכניס אותם לאווירה המדמה חזרה לשגרה במצב לא שגרתי. הקמנו בעזרת מורות, עובדות סוציאליות ותמיכה מסגל מנהלי שנת שירות כארבעה גנים פר-שנתונים אשר תפעלנו משעות בוקר מוקדמות עד שעות ערב מאוחרות. לא היה מרגש כמו לעבור עם המצלמה שלי, לראות ולצלם חברי גרעין שלי מרדימים ילדה בת חצי שנה, מחבקים ומשמשים דמות אם ואב לילד בן שלוש שרוצה הביתה, מלמדים ילדה שרק התחילה כיתה א' את אותיות ה-א'-ב' ופשוט תורמים מעצמם כשהם בוחרים במטרה ובדרך לשמה באו, לפני שהם בוחרים בעצמם. אני בטוחה כי אם הייתי מראה גם תמונות אלו למפקדים שלי, הם היו יודעים חיוך אמיתי מה הוא. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> איפה את משרתת היום, אם אפשר להגיד? << אורח >> שירה רוזנברג: << אורח >> אני בחיל המודיעין. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> יפה. << אורח >> שירה רוזנברג: << אורח >> במצוקי, כמו שנהגנו לכנות את המקום שהפכנו לבית במשך שלושה שבועות, זכינו להכיר משפחות מפונות מדרום ואחר כך גם מצפון. זכינו בביחד שלנו ובעיקר זכינו ברוח ההתנדבות שדבקה בנו. כך קרה שלאחר שכל קומונה חזרה לאזור שלה, היה לנו ברוח ובמוח רק מחשבה אחת, איפה אפשר לתרום למדינה וכמה שיותר. קומונת באר שבע הלכו להתנדב בצוקים ועסקו עם מפונים וגם בחקלאות. הקומונות במודיעין ובחיפה עזרו להרבה חקלאים נוספים ברחבי הארץ. קומונת תל אביב עזרה בבתי מלונות בעיר שבהם שהו מפונים, ואנחנו, קומונת ירושלים נתנו יד לכל מלון מפונים בקרבתנו, בין אם זה היה בעזרה בגנים שנפתחו שם, או פעילויות טבע כמו שאנחנו עושים הכי טוב, לילדים המפונים. המשימה שלנו כשנת שירות השתנתה מקצה לקצה כמו רבים ממי שיושב בחדר זה. בתוך השאלה כיצד המשימה האמיתית של שנת השירות משתלבת עם עשייה של צו השעה, אני בוחרת להסתכל על הזכות שנפלה בחלקי בכל מעשה שעשיתי, גם כשלא הבנתי מה גודל המעשה שאני עושה, וגם אם עד היום אני מסתכלת על זה כחופשה לנפש. לקראת סוף השהות שלנו במצוקי, הכנו סרטון עם תמונות מהתקופה במטרה לחזק את כל מי שיצפה בו. סיימתי עם ציטוט של יוהאן וולפגנג פון גתה, איתו גם ארצה לסיים את דבריי פה. "לעיתים גורל חיינו דומה לעץ פרי בחורף. מי היה חושב שענפים אלו יהפכו שוב לירוקים ויפרחו? אבל כך אנו מקווים, זאת אנו יודעים". תודה רבה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> תודה רבה. מקסים באמת. כל הכבוד. משרד החינוך, קרן ליפשיץ זיתון, בבקשה. << אורח >> קרן ליפשיץ זיתון: << אורח >> היי, בוקר טוב, רשמתי תוך כדי בשביל שזה יהיה ממוקד וזריז, כמה נקודות. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> תפקידך במשרד, קרן? << אורח >> קרן ליפשיץ זיתון: << אורח >> אני ממונה על תנועות הנוער, על ארגוני נוער ועל שנת שירות, כל הכיף במשרד החינוך, חייבים לציין. אני קודם כל אגיד, אני גדלתי אצל מאיר יצחק הלוי באילת, אז אני מרשה לעצמי להגיד שאני לא חושבת כמוהו. אנחנו מאוד שמחים על השם "חינוך בלתי פורמלי", כי הקסם הגדול של ההצלחה של המסגרות והמערכות בחינוך הבלתי פורמלי זה בבלתיות. זה הרעיון הגדול, אז אנחנו חיים בטוב עם השם הזה. אני אגיד קודם כל שבהיבטים של שנת שירות אנחנו לא מפקחים על כל הגופים המשלחים. חלק מהגופים המשלחים הם רק בחסות משרד הביטחון, אבל אנחנו כן מפקחים על רובם, על 26 גופים משלחים שזה בערך 2,700 שינשינים. אני אגיד שהאתגר הגדול הוא בעיקר בשנתיים האחרונות, שכל שנה מחדש צריך לדון בגיוס המוקדם, שזה אתגר. אנחנו לא יודעים אם הוא לא יקרה, הדיון הזה גם שנה הבאה, ואנחנו יודעים שיש לזה השפעה לי"א ולי"ב שהם מתעניינים לצאת לשנת שירות. זה משפיע גם על החבר'ה הצעירים יותר. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> קרן, אני אחזור על עמדת הוועדה הזו ואני אומר אותה לא רק בשמי. עמדת ועדת החינוך היא שלילה מוחלטת של האפשרות שמי שהתנדב לשנה, יקטע את ההתנדבות שלו. זה גם לא הוגן כלפי המתנדבים עצמם וזה בעיקר לא הוגן כלפי אלה שהם נותנים להם שירות בשנת השירות או בכל מסגרת אחרת, ולכן עמדת הוועדה הייתה ועודנה, זה גם עמדת ועדת החוץ והביטחון בחלק שעוסק בכוח אדם, שיש לאפשר למי שמתחיל את השנה, גם לסיים אותה עם מודעות לצרכי הביטחון של מדינת ישראל. << אורח >> קרן ליפשיץ זיתון: << אורח >> אנחנו לגמרי מודים על הגב הזה ועל העזרה. << אורח >> חביבה סולומון: << אורח >> סליחה, אני רק אומר שאני מחזקת את מה שאתה אומר, ואכן באמת השנה התקבלה החלטה וזה נעשה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> נכון. שימשיך ככה. << אורח >> קרן ליפשיץ זיתון: << אורח >> אני חושבת שעוד אתגר שיש לנו בעיקר בשנת שירות, אני מדברת בשם הגופים האלה, זה תודעה ציבורית, לאומית. זה בא לידי ביטוי גם בחלוקת משאבים, אבל בעיקר ראינו את זה גם בקורונה. אנחנו ראינו את זה גם במלחמה. הם הראשונים לקפוץ לחזית. אנחנו צוחקים עם השינשינים שאנחנו פוגשים בשטח, שהם לוחמים בחזית החברתית. הם הראשונים לקפוץ לחזית, אבל עד שאנחנו מניעים את המערכות, מאוד קשה. אתגר נוסף, אני רוצה להתייחס פה לגבי החוק של חבר הכנסת ירון. אנחנו בעד לעגן ולמצב את שנת השירות הכי טוב שאפשר, אבל אני רוצה להגיד שחשוב מאוד לשבת עם הגורמים המקצועיים, להעמיד רף שהוא מינימום גבוה. פעם היינו ב-28,000, עלות שינשין. היום אנחנו ב-23,000 כי הכסף הולך ונשחק. אני חייבת להגיד שמשרד החינוך עושה כל שביכולתו כל שנה להשלים בשביל שלא יהיה קיזוזים, אבל זה באמת מאבק כל הזמן עד הרגע האחרון והערך נשחק, לכן החוק, ככל שהוא יהיה, יצטרך להעמיד שני דברים, אחד, רף מינימום גבוה של עלות שינשין, והדבר השני זה לאפשר את הגמישות ואת העצמאות ואת הזמינות של הגופים כגופים בלתי פורמליים, ושהחוק לא יחנוק אותם בביורוקרטיה ורגולציה. זה נכון ששנת השירות, 95% ממנה זה באוכלוסיות יותר חזקות, אבל תקנת התמיכה שאני אמונה עליה כן מעמידה מערך מלגות שבמקרה הוא גם לא מספיק, אבל אנחנו לגמרי ככל שאפשר, מנסים להכניס עוד אוכלוסיות ולהגמיש ולראות איפה אפשר להקל עליהם. תודה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> תודה רבה, קרן, ובהצלחה בתפקיד החשוב הזה. << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >> אני רק משהו קטן רוצה בהתייחס לחוק. החוק, ברגע שהוא יעבור בקריאה טרומית, הוא חוזר לוועדה, ואת כל מה שאמרת אפשר לשנות ולתקן אותו למרות שהחוק הוא מאוד פשוט. הסוגיה שהעלית, שאנחנו לקראת סוף שנה מנסים לראות רזרבות וכספים קואליציוניים כדי להשלים לשנות השירות, זאת הבעיה. היום עסק לא יודע להתנהל אם אין לו תקציב מוגדר שהוא פורס תוכנית עבודה לשנה ולחמש שנים, אז גם שנות השירות והמפעל הכול כך חשוב הזה, הוא לא יכול להתבסס על שאריות. הוא צריך להיות מעוגן בחוק. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> תודה רבה. הדוברת הבא, טל מדר מתנועות הנוער. << אורח >> טל מדר: << אורח >> אני ממועצת תנועות הנוער, סמזכ"לית. הייתי רוצה, מכיוון שאני חושבת שאני לעולם לא אוכל להתחרות בסיפורים האישיים של בני ובנות הנוער שנמצאים פה, וכל סיפור וכל מפגש וכל אינטראקציה בשנתיים האחרונות הוא באמת עולם ומלואו, אני ברשותכם הייתי רוצה להתייחס ליום שאנחנו נמצאים בו, י"א באדר, יום נפילת תל חי, הקרב על תל חי, היום שבו גם עולים כמה שנים לאחר מכן לביריה, ליישוב המפונה. זה יום שעבור תנועות הנוער הוא יום חג. הנוער העובד והלומד עולה לתל חי ובני עקיבא עולים לביריה, אבל רגע בהקשר הדיון שלנו אני חושבת שאחת מהדמויות החשובות שזכורות לכולנו מהקרב על תל חי, יוסף טרומפלדור סביב אמירתו הידועה, פחות מוכר אולי על מה שהוא המפעל שסביבו אנחנו כולנו בזכותו יושבים פה היום, וזה מפעל החלוץ. יוסף טרומפלדור הוא זה שמקים באירופה בין מלחמות העולם את מפעלי החלוץ שאליהם מגיעים תנועות הנוער כולם כהכנה לקראת העלייה לארץ, לשנים בחוות הכשרה, שדרכם בונים את התשתית האישית, האידיאולוגית, המקצועית שמאפשרת להם להיות החלוצות והחלוצים אחר כך כאן בישראל ישראל. המפעל הזה שהוקם לפני 100 שנה או אפילו קצת יותר, הוא בעצם התשתית לשנות השירות כפי שאנחנו מבינים אותן היום. מדובר באותה רוח ציונית, חלוצית, נחשונית, פורצת דרך שעוזבת את הכול, עוזבת את המשפחה, עוזבת את הבית ומתמודדת על עצמה, על חיי הקבוצה שלה, על הבחירות הבלתי נוחות שצריך לעשות כדי ללכת אחרי האידיאל. בזכות אותם צעירים אז ומבחינתי אותם צעירים היום, החברה הישראלית מקבלת את המיטב וזוכה לראות בצמיחת הדורות ולא בירידתן. אני אתייחס ביחס לנושא של היום, של התרומה שלנו במהלך מלחמת חרבות ברזל. אנחנו לא הופתענו בכלל ממה שראינו ברמת ההתגייסות של בני ובנות הנוער, של תנועות הנוער, של חברי וחברות שנות השירות, אחד, מפני שהם פשוט המשיכו את העבודה הקהילתית שלהם. הם יצאו עם הקהילות, הם נשארו עם הקהילות, אגב, גם עם הקהילות המפונות, אבל כמו שהוזכר כאן קודם, גם עם הקהילות של העורף שהיה צורך להחזיק אותן ועדיין יש צורך להחזיק אותן בתקופה הקשה והסוערת הזאת, לא פחות. אנחנו ליווינו במחקר מלווה ומעמיק את התקופה של שלושת החודשים בין דצמבר לאפריל 2024, את חברי וחברות שנות השירות וחברי תנועות הנוער במוקדי הפינוי. המחקר האיר את מה שאנחנו שומעים ויודעים כולם על התרומה המשמעותית של אותם חברים לפרטים בקצה, אבל יותר מזה המחקר מאיר את מה שאנחנו טוענים ואומרים אותו שנים רבות, שבסופו של דבר המרחב החינוכי והמפגש והאינטראקציה בתוך תנועת הנוער עם המדריכים בתנועות הנוער, הוא מה שמקנה את המיומנויות החשובות ביותר לילדים ולבני הנוער, שגם את התקופה הסוערת והבלתי נתפסת שאנחנו עוברים כעת אפשר לעבור. המחקר בחשיבות שלו מבחינתנו שולח כמה וכמה המלצות שאנחנו מאוד היינו רוצים שיילקחו בחשבון – כמובן לייצר רציפות תפקודית ושגרה וודאות תקציבית שמאפשרת לנו, מה שנקרא, להיות בימי שלום שרק תמיד יהיו – בעלי היכולת להכין את התשתית לימי הסערה, אבל לא פחות חשוב מזה, המחקר גם מדגיש את החשיבות של ההתבוננות בנו, בתנועות הנוער, בגופים המשלחים כגופים קריטיים לזמן חירום וכגופי סיוע הומניטריים מהדרגה הראשונה לאנשים בעורף. כל המחקרים והמדיניות אפילו של האו"ם בנושא הזה ממש תומכת את הדבר הזה בעולם, איך הורים ואיך קהילות מחשיבות את היכולת לקבל גם בשעת חירום חינוך, כשוות ערך למים ומזון. זה הדרגה. יש לי כאן את המחקר אם תירצו. שלחתי לוועדה גם את המצגת המתמצתת, ואם תירצו אנחנו כאן לענות על שאלות. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> תודה, טל. אני חייב לשתף אותך שביום השני למלחמה ירדתי בדרך ממילואים למילואים, לאחד החמ"לים בבאר שבע, נדמה לי של לב אחד, וראיתי שם מאות מכיניסטים, אנשי תנועות נוער ועוד יורדים דרומה, עושים את דרכם לאילת, עושים את דרכם למרכזים שונים, הופכים תוך 24 שעות למוקד של עשייה. מרשים ביותר, ואני יודע שזה היה במקומות נוספים, אלפי בני נוער בכל רחבי הארץ. הבן המכיניסט שלי מצא את עצמו גם כן שם. זה בעיניי מרשים מאוד וזה חלק מהכוח. שנות השירות, כל הארגונים נרתמו בצורה בלתי רגילה, וכמו שאת אומרת, זה הכוח האזרחי של מדינת ישראל שהוכיח את עצמו ומוכיח את עצמו בכל יום. חברת הכנסת מיכל וולדיגר, בבקשה. << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> תודה, כבוד היושב-ראש, חברי, חבר הכנסת ירון לוי וכל הנוכחים. אני מתנצלת על האיחור ועוד יותר מתנצלת על כך שאני איאלץ לעזוב באמצע לדיון נוסף חשוב. לא יכולתי לדלג על הנושא הזה. אני חושבת שהחינוך הבלתי פורמלי, ויסלחו לי פה אנשי החינוך הפורמלי, חשוב לאין ערוך. יש סיבות רבות לדעה הזו, אבל בין היתר כמובן שהיעדר פער הגילים וכמובן עצם העובדה שזה בלתי פורמלי. אנחנו מדברים רבות. לירון ולי יש שדולה משותפת שנקראת "חיזוק החוסן בישראל". אני חושבת שהחוסן שהוא כל כך נצרך לכל אזרחי מדינת ישראל, בוודאי לילדים ונוער, נרכש, והכלים אליו אמורים להינתן במיוחד בחינוך הבלתי פורמלי. ראית גם אני בתחילת המלחמה את הנוכחות הבאמת כל כך משמעותית של השינשינים ושל המכינות בתוך האירוע הטראגי שחווינו כולנו, ואני חייבת לומר שלא פספסתי את מה שדיבר פה ירון לפניי, אבל כן אני ממש מאמינה בכך שהמדריכים בתוך החינוך הבלתי פורמלי, השינשינים שנותנים שנה מחייהם לצורך העניין, המכינות, הם אמורים לקבל כלים. הם אמורים לעבור סדנאות והכשרות איך מעבירים חוסן, איך נותנים לחבר'ה שנמצאים לצידם את אותם כלים להיגיינה נפשית. כמו שיש היגיינת הפה, מברשת שיניים, משחת שיניים, חוט דנטלי, ואז החבר'ה הצעירים שלי יודעים לתפקד עם ההיגיינה של הפה כמו שצריך, רובם, אם הם יעשו את זה כמו שצריך – לא יגיעו לאנשי מקצוע. לא יצטרכו אותם. יהיו כאלה שיש להם גנטיקה דפוקה, מה לעשות, אז הם כן יצטרכו להגיע לאירוע. זה אותו דבר עם הנפש. אם אותם שינשינים, אם אותם אנשי המכינות ובוודאי המדריכים בתנועות הנוער ידעו איך להעניק לעצמם כמובן, אבל גם להעניק ולהעביר הלאה את אותם כלים של היגיינה נפשית, אנחנו נהיה במקום אחר לגמרי. אנחנו נהיה מדינה הרבה יותר חזקה – גם חוסן לאומי, גם חוסן קהילתי וגם חוסן אישי. << אורח >> קרן ליפשיץ זיתון: << אורח >> אני חייבת להרגיע אותך שזה קורה. << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> אני שמחה. כנראה שצריך לתת יותר, בין השאר בעזרה בתקציבים ומשאבים כדי שזה יהיה עוד יותר ממה שזה קורה היום. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> תודה רבה, מיכל. צוף גוטליב ממכינת גליל עליון. << אורח >> צוף גוטליב: << אורח >> אני רוצה קודם לתת לאלה לדבר ואז תחזרו אליי. << אורח >> אלה אתר: << אורח >> שלום, אני אלה אתר, אני ממכינת גליל עליון, שלוחת אפיקים. אני באתי להציג את החמ"ל הצפוני. זה יוזמה שאנחנו כמכיניסטים הקמנו. קצת לפני הפסקת האש הבנו שצריך לשקם את הצפון, ושלנו כמכיניסטים יש את היכולת ואת האפשרות ואת הכוח, ובטח כבני נוער הכוח הוא אצלנו ואנחנו לא באים לבזבז את השנה הזאת, ואם יש שנה שבה אנחנו צריכים לעשות אותה, זה בזמן המכינה. הקמנו את החמ"ל הצפוני שהיום הוא גם הגוף המתנדב הכי גדול בצפון. בחמ"ל אנחנו מחברים בין אנשים שרוצים להגיע ולעזור ולשקם, לבין האנשים שצריכים שנגיע אליהם לבתים ונשקם, אם זה ישובים, אם זה קיבוצים וגם הערים הגדולות, מטולה, קריית שמונה, שלומי. בהמשך גם חברנו עם "לב אחד", ארגון "הביתה" וכמובן מועצת המכינות. התנדבו אצלנו למעלה מ-8,000 בני נוער דרך החמ"ל, שהגיעו לשקם את הצפון ולהתנדב. אנחנו בעצם הגוף המשלח. מי שמפעיל את החמ"ל זה אנחנו, המכיניסטים של מכינת גליל עליון, כלל השלוחות. אני ספציפית משלוחת אפיקים, אבל כל המכיניסטים מפעילים את זה. אנחנו עושים משמרות. מעבר לשיקום הפיזי אנחנו מנקים בתים, לא אנחנו, האנשים שמגיעים כמובן להתנדב שזה בעיקר יש לציין גם מכינות ובני נוער. זה כמעט 50% מהאנשים שמגיעים להתנדב דרך החמ"ל. זה גם חברות כמובן ואנשים פרטיים. חשוב לנו להדגיש שמעבר לשיקום הפיזי של הבתים זה גם התמיכה בתושבים. זה ההרגשה שהם לא שקופים. אנחנו מקבלים תגובות מדהימות שאנחנו נותנים להם את הכוח להמשיך ולחזור לצפון. יש לא מעט אשים שחזרו בזכותנו ובזכות החמ"ל לבתים שלהם בצפון. מבחינתנו אין משימה יותר חשובה מלשקם. אנחנו בעצמנו, שלוחת אפיקים מפונה ממעיין ברוך. במקור זאת שלוחת מעיין ברוך. אנחנו מבינים שזה הצורך ולשם הולך רוב השנה שלנו. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> יפה. כן, בבקשה. << אורח >> איתי אלימלך: << אורח >> שלום, שמי איתי אלימלך, חניך במכינת גליל עליון - "דרך רגב" שבשדה נחמיה, ותושב שדה נחמיה. פוניתי באופן יזום על ידי הוריי בתחילת המלחמה. אבי תפעל אז והיום עסק חיוני בעיר בה נולדתי, קריית שמונה, ואימי מתוקף תפקידה כראש ענף נפגעים, עודנה במילואים מה-7 ועד היום למעשה. ידעתי כבר אז שאת השנה הזו, שנת עשייה אעשה בצפון היכן שהלב שלי, היכן שישנו גם צורך לאומי, בקיבוץ, ילדים ובני נוער שאיבדו כל מסגרת למשך מעלה משנה – בית ספר, תנועות נוער, חוגים. ילדי הקיבוץ, לימים, אף למדו במקלטים בהם אנחנו, חניכי המכינה, התנדבנו, לעיתים שתי שכבות גיל באותו המקלט, לא תמיד בליווי אנשי חינוך והוראה, וכבר אז ניכר היה שהילדים מבולבלים מאוד, מלאי תסכול, עצבים ותחושת חוסר אונים כיוון שלא נכחו במסגרות הלימודים השונות קרוב לשנה, והנה לפתע הם כלואים בכיתה תת קרקעית ללא אוויר וחלונות ותמיכה מקצועית הולמת, כמו בשדה נחמיה, כך גם בהרבה יישובים בצפון. אני כחניך המכינה שלוקח חלק בפרויקט "שאגת הנוער" וכבן המקום, יכול להעיד בצורה הפשוטה ביותר –המכינה השיבה חיים בקיבוץ. אדבר בפרט על פרויקט "שאגת הנוער". אנחנו עובדים עם נוער בכיתות ז' עד ט'. מרבית החניכים שלנו משכבת ז', אולי השכבה הגדולה בקיבוץ כיום, ילדים שבתקופת המלחמה עלו מבית הספר היסודי לחטיבה, ואתם יכולים לתאר לעצמכם כמה זה מבהיל עבור ילד בתקופה כאוטית שכזו. אנחנו כמכיניסטים שבאים בחיכוך גבוה עם הקהילה, טרם הפרויקט לא פגשנו בילדי שכבת ז' מרחבי הקיבוץ, בין אם רוכבים על אופניים, משחקים במגרש, הולכים וחוזרים מהנחל. הילדים הפכו קהים בשל היעדר חברה ומסגרת, וגם בתוך מסגרת ישנו קושי להשתלב ולהתמצא. כיום יש לנו כ-30 חניכים רק בשדה נחמיה. אנחנו אוהבים כל אחד ואחת מהם ומתרגשים לראות את אדוות הפרויקט גם מחוץ לשעות המפגשים בשבילי הקיבוץ ומגרשי הספורט. לעיתים הם סתם באים לבקר בכיתת הלימוד שלנו. חלקם אפילו מתעניינים בתכני המכינה ושואלים אותנו שאלות בנושאי ציונות ושירות משמעותי בצה"ל. אחד מהם אף שיתף אותי לאחרונה שהוא רוצה להיכנס לקבוצת כושר קרבי, ילד בכיתה ז', וזה לא סתם. הפעילויות שלנו משלבות ערכים הנגזרים מערכי המכינה כדוגמת ציונות ואהבת הארץ. תודה רבה על ההקשבה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> תודה רבה. כן, בבקשה, מה השם? << אורח >> צוף גוטליב: << אורח >> אני צוף גוטליב. בניגוד לאיתי, אני תושב גבעת שמואל, בדומה לחברת הכנסת וולדיגר, אז יש פה ייצוג. אני הגעתי לצפון מתוך אידיאל גדול של ליישב יישובי ספר בתקופת מלחמה. הגעתי לעשות חקלאות ולדאוג לחינוך. המכינה ואנחנו כחניכים הקמנו את תנועת הנוער "שאגת הנוער". זה בעצם פונה לילדים מפונים ולילדים מקיבוצי השמונה שלא התפנו. אנחנו זיהינו צורך עצום לספק להם מסגרת שלא יסתובבו ברחובות ויפלו לדברים פחות טובים. אנחנו פועלים ב-15 קיבוצים, שישה מקיבוצי השמונה וכל השאר, קיבוצים מפונים שהתפנו לאזור הכנרת. יש לנו 22 קבוצות. אנחנו מונים היום כ-298 חניכים. להביא 298 חניכים בתקופת מלחמה זה אתגר מטורף ואני כל כך גאה שהצלחנו לעשות את זה. אנחנו עושים בין אחד לשני מפגשים בשבוע, כל מפגש באורך שעה וחצי. אתם יכולים לדמיין כמה זה לילד שאין לו כתף תומכת רוב הפעמים, לפגוש שלושה מכיניסטים שהוא יודע שהוא באמת צמוד אליהם. זה נותן להם המון. עד כה היו 56 מפגשים לאורך כל השנה. אנחנו פועלים מ-ז' עד ט'. יש לי סיפור שקרה לאחרונה וממחיש לי את הצורך. אני חושב שאחד מכל אחד מהילדים בשכבת גיל הזאת מגלה תסמינים של נוער בסיכון בשלל צורות ושלל סוגים. אנחנו רואים את זה בפועל. << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> איך אתה יודע מה זה התסמינים של ילד בסיכון? קיבלתם על זה הדרכות? << אורח >> צוף גוטליב: << אורח >> כן, קיבלנו על זה הדרכות. לא מזמן חניך בכיתה ז' בא אליי ואומר לי, אני רוצה בירה. אני שותה בירה. אני לא ידעתי מה לעשות באותו רגע, אבל מהר מאוד התעשתי והבנתי שפשוט להכווין אותו זו הדרך הנכונה, להגיד לו שזה לא המצב הנכון ומתי שהוא צריך, הוא יכול לבוא אליי, אני אענה לו על צורך שהוא צריך. הילד נפתח בפניי וגילה לי על בעיה ממש גדולה שיש לו בחיים, שבעקבות המלחמה התפוצצה ונהייה משהו ממש גדול. << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> צוף, כשגילית את מה שגילית, יש לך גם במי להיעזר? << אורח >> צוף גוטליב: << אורח >> כן, יש לי מי להיעזר. יש לו מדריך בבלתי פורמלי. יש לי ראש מכינה עם כלים. אנחנו נטפל בילד הזה. אני אקח אותו כפרויקט. זה מאוד חשוב לי. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> יפה. << אורח >> צוף גוטליב: << אורח >> במלאת 105 שנה לנפילת מורי ורבי, יוסף טרומפלדור, אני אסיים במשפט שלו – "במקום בו תחרוש המחרשה היהודית את התלם האחרון – שם יעבור גבולנו". היום המחרשה היהודית זה המכינות ושנות השירות. ככל שיהיו יותר מכינות ושנות שירות על הגבול, ככה המדינה תתפתח, הפריפריה תגדל ותצליח ואנחנו נשגשג. תל חי נפלה. אל תיתנו לה ליפול בשנית. תחזקו את הצפון, תחזקו את הדרום. לחזק את הבקעה. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> תודה רבה. מקסים. << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> אני שמחה שנשארתי. (מחיאות כפיים) << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> מגיע לך כפיים, צוף. המילים של חיים שבחרת זה גם מאוד משמעותי. תודה רבה לך. עו"ד סיוון פדידה, בבקשה. << אורח >> סיון פדידה: << אורח >> תודה. שימשתי היועצת לסגן שרת החינוך, מאיר יצחק הלוי, בממשלה הקודמת. אני רוצה להתייחס לשני נתונים חשובים. היום אני מנהלת מרכז קהילתי, חלק מהחברה למתנ"סים. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> איפה? << אורח >> סיון פדידה: << אורח >> בנתניה, באגמים, ומתחילה לנהל בעזרת השם בקרוב באלפי מנשה. אני רוצה להתייחס לשני נתונים חשובים. אחד, התקציב שהולך לחינוך הבלתי פורמלי מתוך תקציב משרד החינוך הוא אף לא 1% מתוך התקציב המפלצתי של המשרד. תבינו רגע בתפיסה של המשרד מה זה אומר. קרן פה איתנו והיא יודעת. היא מכירה את הנתונים. נעשים דברים, זה נכון. לא מספיק. זה אומר שאנחנו משקיעים מעט מידי. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> לסבר את האוזן רק את הסכום. תקציב משרד החינוך בשנה החולפת היה 85 מיליארד, אז אם 1%, זה היה 850 מיליון שזה פי כמה ממה שמוקדש לתחום הזה. << אורח >> סיון פדידה: << אורח >> זה לא נתפס. זה שקל שאנחנו שמים בבלתי פורמלי. אנחנו רואים השקעה פי שניים ושלוש מהפורמלי כשאתה שם שקל בפורמלי. צריך להבין את הנתון המטורף הזה. בעיניי זה מעיד על תפיסה רחבה יותר, שתמיד החינוך הזה נדחק לשוליים וזה לא משנה השם – העצים, בלתי פורמלי. אני מדברת על מחלקות הנוער ברשויות המקומיות, אני מדברת על מרכזים קהילתיים, על העצמה באופן כללי של ילדים. היום צריך להבין ש-30% מכלל בני הנוער משתתפים בפעילות מעצימה, פעילות בלתי פורמלית. בחברה הערבית עוד פחות, כלומר יש לנו עוד הרבה לאן לשאוף, עוד הרבה מה לעשות. זה נתונים שאנחנו צריכים להכיר. יש רפורמה מוכנה במשרד, עברה את הגורמים המשפטיים, עברה את הגורמים הכספיים במשרד האוצר, באמת עניין של לקחת ולקדם, להתחיל עם חוק הנוער, הרחבה של חוק הנוער. לתת עוד תקנים לרשויות המקומיות, למדריכים, לרכזי נוער. בתוך הרפורמה היה חלק כשדובר על מדריכי הנוער, איך ממצבים את התפקיד הזה. הם מלח הארץ. הם דור העתיד שלנו. הם החוסן. הם הלכידות. אני כל החיים שלי בבלתי פורמלי. אני ממש מתרגשת לראות אתכם, איך שאתם מדברים. התפקיד הזה של מדריך הנוער הוא פשוט מנטור. הוא היה מנטור בקורונה, הוא היה מנטור במלחמה. ילדים ונוער צריכים את זה יותר מהרשתות החברתיות. אגב, זה גם מפחית אלימות וזה מוכח, הדרה חברתית ברשתות וכל מה שקורה היום. התפקיד הזה צריך להיות במרכז, יוקרתי עם מסלול מסוים מאוד ברור, ובעזרת השם אנחנו נעשה ונצליח ואנחנו נתקדם. מלווים את הנושא הזה בכל פלטפורמה, ותודה על הדיון החשוב הזה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> תודה רבה, סיון. צופית גולן מהנהגת ההורים הארצית. בבקשה. << אורח >> צופית גולן: << אורח >> תודה. עינב תדבר במקומי. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> כן, עינב. << אורח >> עינב דלח: << אורח >> שלום, קודם כל אני חייבת להתחיל ולומר שזה דיון מעורר השראה. מה שקורה פה בחדר מעורר השראה לחלוטין וכל הכבוד לכם על כל מה שאתם עושים. כהורים אנחנו במקום שנאמר את זה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> נכון. << אורח >> עינב דלח: << אורח >> אני רוצה להתייחס לרמת החשיבות של מה שנאמר פה גם בחינוך הא-פורמלי, אבל גם בנושא המכינות וקצת להציג נתונים. החשיבות היא מאוד גבוהה. ערך התרומה של המכינות ושל השינשינים למדינת ישראל היא גבוהה מאוד והמדינה יודעת את זה, בין אם זה בשיעור הגיוס, בין אם זה בהכרת המדינה, מה שבכלל עושים בפעילויות האלה, בין אם זה בא-פורמלי ובין אם זה במכינות, בלהכיר את המדינה, להכיר את המקום שהם, אגב, הולכים לשרת אותו אחר כך, בין אם זה בהתנדבות ובכל מה שהציגו כאן, ובערך של איזה חברה אנחנו רוצים שתהיה לנו אחר כך. הבעיה היא לא בתרומה. הבעיה היא גם לא בחוסר הרצון של תלמידים להיכנס למכינות ולשינשינים וגם לא בתודעה. יודעים ומבינים מה המשמעויות ומה התרומה. הבעיה היא בהזדמנויות ובאפשרות, וצריך לשים את זה על השולחן. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> נכון. << אורח >> עינב דלח: << אורח >> יש פער מאוד גדול בין כמות התלמידים שמבקשים להיכנס למכינות לבין הכמות שניתן להכניס למכינות בגלל פערי תקנים עצומים. אני רוצה לשתף שהנהגת ההורים הארצית ביחד עם מכון מנור הגשנו עתירה לבג"ץ למתן צו על תנאי למפתח שוויוני גם בנושא של מכסות וגם בנושא של תקצוב למכינות, כי הפערים הם מאוד גדולים. אני יכולה לתת נתונים רק בשביל שיבינו את הפערים. יש למעלה מ-75 תלמידי י"ב שמסיימים. למכינות בסוף נכנסים 3,600 תלמידים, כשכמות המבקשים היא גדולה פי כמה. ממועצות המכינות יודעים להגיד את המספרים. אגב, אם אנחנו רגע נסתכל בנושא של חינוך ממלכתי ששם נמצא רוב ציבור התלמידים, שם בכלל יש פער מאוד גדול כי אין מספיק מכינות לחינוך הממלכתי ואין מספיק תקנים. הבקשה מהוועדה זה להעלות את הנושא הזה על הפרק, להדגיש שרצון יש. תלמידים רוצים. החשיבות גבוהה מאוד. אנחנו רואים את הערך העצום שיש לדבר זה. המדינה חייבת לפתוח תקנים נוספים ולתקצב את זה בשביל שעוד ועוד תלמידים שרוצים יוכלו להיכנס, ותלמידים אחרים שלא רוצים יבינו את הערך ויכנסו. כאן אני חייבת לומר שדווקא פה אין בהכרח קשר אחד לאחד בין כל הארגונים הא-פורמליים למכינות, כי למכינות יכולים להגיע גם ילדים שלא היו בצופים ולא היו בתנועות נוער וכן רוצים לתרום וזו ההזדמנות שלהם, לכן צריך לפתוח את זה ליותר אפשרויות. שוב, תודה לכם על הדיון הזה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> תודה להורים, קול מאוד חשוב כאן. איל גלס, מועצת ארגוני הנוער ושנות השירות. בבקשה, איל. << אורח >> איל גלס: << אורח >> נעים מאוד. אני אנסה לעשות את זה קצר. אני אגיד בהמשך למה שעינב אמרה, אני מקבל, מסכים. זה נכון. יחד עם זה אני חייב להגיד בחוויה שלי. כשאני עשיתי שנת שירות, כמות האפשרויות הייתה מסוימת, והכמות היום - - - << אורח >> עינב דלח: << אורח >> נכון, לא במכינות. << אורח >> איל גלס: << אורח >> זה נכון, אבל המגוון היום הוא מאוד גדול. << אורח >> עינב דלח: << אורח >> האפשרויות, לא המגוון. << אורח >> איל גלס: << אורח >> צודקת. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> השתפרנו, זה מה שאתה אומר. << אורח >> איל גלס: << אורח >> כן. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> עדיין יש לאן לגדול. << אורח >> איל גלס: << אורח >> אפשר להמשיך את זה ואפשר להגדיל את זה. אני רוצה להגיד בקצרה תודה על היום הזה, תודה על השיחה הזאת, על הדיון הזה שמעלה סוגיות משמעותיות במפעל שנת השירות, שנותן מקום למתנדבי שנת השירות קצת לספר ממה שהם חווים וממה שהם עושים. אנחנו מתייחסים למפעל שנת השירות כמפעל שמחזק את החוסן החברתי שלנו במדינה. אנחנו רואים את זה בשנים האחרונות. ראינו את זה בקורונה, אנחנו רואים את זה בעת הזאת. בעיתות משבר זה כוח משמעותי. אני נזהר מלהגיד הכי משמעותי. אנחנו בתקופה של מלחמה. כשאומרים משמעותי זה גם זורק לכיוונים כאלה, אבל מבחינת חוסן חברתי והיכולת להגיע למשפחה או לילד ולהושיט עזרה זה מפעל מדהים. אני חושב שלפעמים יש הקטנה מסוימת כשמתייחסים למפעל התנדבותי. ההתייחסות אליו כאל מפעל שמה שעושים בו זו התנדבות, הוא לפעמים משחק לרעתנו. מדובר במפעל, אני רגע אחד אומר את זה דרך העיניים של תנועת נוער, של מכינה, של ארגון נוער, שמחזיק תשתית לשנת שירות. זה עסק רציני, זה עסק יקר, זה עסק שמחייב תכנון רחוק קדימה, התקשרויות משמעותיות והשקעה בכוח אדם שיוכל לתמוך את המערך הזה של שנת השירות. אני אומר את כל אלה כדי להצטרף לקריאה שקרן קראה קודם לחוק שנת השירות, חוק כזה שיאפשר למפעל להתבסס ולא להיחנק. << אורח >> קרן ליפשיץ זיתון: << אורח >> הוא המחוקק. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> כן, כן, אנחנו נתייחס לזה. בסדר גמור. תודה. << אורח >> איל גלס: << אורח >> היה פה שינשין שאמר את זה בהתחלה. אני מצטרף גם לקריאה שלו לאותו כיוון. אני חושב שאפשר לבסס ולהסדיר את השנה הזאת בצורה טובה יותר. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> תודה רבה, איל. רחל סעדון ממכינת מיתרים לכיש. << אורח >> רחל סעדון: << אורח >> אני מגיעה קצת יותר כנציגה של בוגרי המכינות. אני גם הייתי חניכה במיתרים לכיש, גם הדרכתי בנחל עוז ועכשיו אני רכזת בוגרים, באה לייצג את המקום של כמה החיבור בתור ילד בן 18, לוקח אותך לחיים קדימה. מה-7 באוקטובר אני ועשרות כמוני, חבר'ה שלא הקפיצו למילואים, התנדבו בקהילות בעיקר בנחל עוז. לקחנו את עצמנו ב-9 באוקטובר והגענו לקהילה במשמר העמק. החיבור קיים עד עכשיו. אני הקמתי את החינוך הבלתי פורמלי שם. עזרתי להקים את החינוך הפורמלי מתוך ההבנה שהקשר שלי לקהילה קיים, והאהבה שלי אליהם קיימת והם סומכים עליי ואני סומכת עליהם, אז רק לחזק כמה שלהיות ילד בן 18 במסגרת כזאת, גורמת לך לרצות לחזור לשם בעתיד. אנחנו גם עכשיו מקימים עמותה שמביאה אנשי חינוך לעוטף, וזה מטורף הכמויות. זה מטורף האהבה, זה מטורף הקשר שאנשים מקבלים מעשרה חודשים שהם שם וזה מלווה לכל החיים. בסוף הבוגרים הם כוח עצום. אני חושבת שהשנה הזאת נותנת כוח וגם נותנת כוח לקהילות, כי אנחנו האנשים שנמצאים שם ברגע שאין, ואנחנו כמכינה נמצאים שם כשהם יחזרו. נחל עוז, הקהילה שלנו עדיין לא חזרה אבל אנחנו כמכינה שם כדי להכין את הקיבוץ ולהביא אותם בחזרה. הקמנו מכינה גם בגבים השנה, והמטרה שלנו היא גם להקים עוד. כמו שעשינו אחרי צוק איתן אנחנו גם עושים עכשיו, אז בעיקר להגיד כל הכבוד להם וגם לחזק את זה שזה ממשיך קדימה, כי המשימה הזאת זה האש, נשארת איתנו לכל החיים והמטרה שלי לקחת את זה להמשך. אני סטודנטית בשביל זה עכשיו, עובדת בשביל זה עכשיו ורוצה להמשיך עם זה לכל החיים, אז ממש לחזק את הכוח של הדבר הזה ולהבין שהוא נותן אור ואוויר לנשימה לקהילות, כי בסוף הקשר הזה ממשיך לכל החיים. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> תודה רבה, רחל, מרשים מאוד. משרד ההתיישבות, עומר, בבקשה. << אורח >> עומר צור: << אורח >> שלום, עומר צור, מנהל אגף מכינות במשרד ההתיישבות והמשימות הלאומיות. מה זה בכלל להמשיך את הדברים המדהימים שאמרת? זה להגיע לנחל עוז, לבקר ולשמוע זוג מבוגר שגר שם, בין הבודדים, זה היה לפני קרוב לשבעה-שמונה חודשים, אומרים לי, האור לחיים שלנו יחזור וחוזר בעקבות הפעילות של החניכים שנמצאים ומדליקים את האור לפני החזרה של הקהילה. הם שומרים על קשר במשמר העמק איפה שנמצא הקיבוץ כרגע, והם מנקים את הבתים בקיבוץ ומסדרים את הנוי ונמצאים שם ומנגנים בגיטרה ב-00:00 בלילה. זה מקור לאופטימיות. עוד אנקדוטה קטנה. ב-6 באוקטובר 2024 הייתי במילואים בצפון. הלכתי לבקר את מכינת גליל עליון בשדה נחמיה. החניכים עשו טקס יחד עם הקיבוץ, יחד עם הקהילה שנמצאה בקיבוץ. הקיבוץ לא פונה. זה היה טקס מאוד מרגש. אני הבנתי גם במסגרת התפקיד, אבל בכלל פתאום נפל לי האסימון איך המכינה כל כך מחזקת את הקהילה, נותנת לה כלים להיות יחד ולחגוג ולשמוח גם בתקופות כאלה שהן מורכבות וקשות. זה מחמם את הלב. זה אנדרסטייטמנט לשמוע את הסיפורים גם של מיתרים לכיש וגם של החבר'ה פה, החניכים המדהימים מגליל עליון. << אורח >> צוף גוטליב: << אורח >> חשוב לציין שהטקס היה לזכרו של רגב עמר. זה עוד נספח ממש חשוב במכינה. << אורח >> עומר צור: << אורח >> נכון שהקמתם את השלוחה הזו ואתם נותנים לכך מקום ומחבקים את המשפחה. זה באמת היה מרגש, הנה, אני אומר לכם את זה גם כאן. שאלתי אותם, אתם מרגישים פה בטוח? היו אזעקות והיו בומים. הם אמרו לי, אנחנו מרגישים יותר בטוח מבבית, ולא משנה מאיפה הגענו. אנחנו מרגישים כאן בטוח. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> זה בזכות השליחות. << אורח >> עומר צור: << אורח >> בזכות השליחות. אני אומר בקצרה עוד כמה דברים קטנים. יחד עם משרד הביטחון אנחנו שנה שעברה פתחנו שלוחות בניר עם, בגבים, בסעד, במועצה אזורית אשכול בקיבוץ מגן, בשדרות, ביד מרדכי, בנתיבות. בשנת הלימודים הבאה אנחנו עושים מאמץ שיפתחו שלוחות במפלסים, בכפר עזה, בקיבוץ ארז, בצפון, בקריית שמונה, במועצה אזורית מעלה יוסף, בנהריה, בראש הנקרה, במעלות כנראה, ועוד, כי אנחנו מבינים שברגע נתון שמאות חניכים נמצאים בעוטף תקומה ולאורך גבול הצפון ומחזקים את הקהילות, זו הדרך הנכונה לחזור. אנחנו גם מתקצבים באמצעות מבחני תמיכה בסכומים לא מבוטלים בינוי, הצטיידות, שיפוץ של מבנים. בשבוע שעבר היינו פה בדיון של ועדה של קרן העושר כי ברור שהמכינות, אני מדבר כרגע על המכינות אבל גם יתר הגופים, צריכים בסיס איתן כדי לעבוד, וברגע שאנחנו נתקצב את הבסיסים האיתנים, את המקומות לעבוד מהם, אז החבר'ה האלה יפרחו ויעשו את מה שהם עושים הכי טוב. יישר כוח להם וגם לכם שנתתם את המקום ביום המיוחד הזה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> כן, זו נקודה שלא הוזכרה עד עכשיו. חשוב להזכיר אותה כי נשמע עוד מעט עוד משרדים, שהפער הזה הפיזי הוא משהו מאוד מרכזי באתגר שעומד היום בפני ארגוני הנוער, תנועות הנוער, המכינות. אני יודע שיש התקדמות בזה בשנים האחרונות, ועדיין הצורך אל מול - - - << אורח >> עומר צור: << אורח >> המשרד השקיע 30 מיליון שקל בשנים 2022 ו-2023 כדי לשפץ ולצייד ולבנות מכינות, סכומים שלא היו בעבר. אני מדבר רק על המכינות הקדם צבאיות. לא היה בעבר כזה פרויקט, שהמשמעות היא לתת לחניכים מתקנים בטוחים לפעול בהם. הפוקוס היה בטיחות. הפוקוס ימשיך להיות בטיחות. כשאנחנו מסתכלים דרומה וצפונה, הכוונה שלנו לאפשר כמו שאמרתי, מתקנים שהמכינות יוכלו לפעול בהם ולצאת החוצה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> כן, בבקשה. << אורח >> פלג פרידמן: << אורח >> שמי פלג פרידמן ממכינת גליל עליון. הפעולות שאנחנו הצגנו פה, החמ"ל ו"שאגת הנוער" שבאמת תמכנו בעשרות אלפי משפחות, הן לא נתמכות על ידי המדינה. זה דברים שהמכינה שלנו עשתה בעצמה, ואף גוף פה שיושב לא תמך בהן. << אורח >> דניאל דננברג: << אורח >> יותר מזה, בהחלטת הממשלה שעברה הקצו 19 מיליון שקלים לחינוך בלתי פורמלי שזה תנועות נוער ושנות שירות, אבל לא למכינות קדם צבאיות. כמו שראיתם, אנחנו באמת עושים פה עבודת קודש. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> הביקורת שלכם היא ביקורת מוצדקת. אני כבר רמזתי עליה ואני אתייחס אליה בסוף. האנשים שיושבים פה מהמשרדים הם אלה שעושים את העבודה. הטענה שלנו היא כלפי סדרי העדיפויות הלאומיים שאנחנו חלק מהם, חברי הכנסת, על כמה תקציבים משוקעים, מה סדר הגודל. אמר כאן בצדק עומר, אנחנו משקיעים 30 מיליון בשנה. החוסר הוא בערך פי 100%, רק להבין. אנחנו רוצים לבנות בית לכל מכינה, סניף או שבט לכל קן, לכל תנועת נוער. אנחנו צריכים לפחות פי 100 מזה, וזה סדרי עדיפויות לאומיים שהם כרגע לא שם. זו האמת. גם הפעילויות שהזכרת שלא ממומנות על ידי המדינה, אז אני אומר כאן, לא כל דבר המדינה תממן ויש כוח אדיר לחברה האזרחית. יחד עם זאת חלק מהמסר של היום הזה, שמדינת ישראל צריכה לשים הרבה יותר על המשימות החברתיות הלאומיות ועל אלה שממלאים אותם, שזה אתם. זה המסר החד משמעי. שלומית בירנבוים, משרד הרווחה, בבקשה. << אורח >> שלומית בירנבוים: << אורח >> אני מנהלת תחום באגף החוץ-ביתי, מצטרפת למפגש המרגש והמשמעותי מאוד הבוקר הזה. אני אתן אולי זווית נוספת שזה הזווית של המסגרות החוץ-ביתיות שלנו במשרד הרווחה והביטחון החברתי. הביטחון החברתי כשמו כן הוא. אני חושבת שהשילוב של השינשינים, של בנות השירות, של המכינות בתוך כלל המסגרות שלנו הוא פשוט אוויר לנשימה. מדובר בכוח אדם איכותי, מחויב, צעיר. קרוב ל-300 מתנדבים כאלה יש לנו במסגרות. הם משולבים גם במסגרות של ילדים ונוער, גם אנשים עם צרכים מיוחדים. אנחנו בשנה שעברה לאור המלחמה וצו השעה שהיה בזמנו להפסיק את שנת השירות באמצע, פנינו בבקשה להמשיך. לשמחתנו נענינו בחיוב שלא לפגוע ולו ביום אחד מהתקופה של השירות. איך אמרת קודם, חבר הכנסת, המשמעות היא לא רק לאותם חבר'ה צעירים שמגיעים אל המסגרות, אלא אל החוסים בתוכם, והחוסים שלנו והילדים, הקשר המשמעותי שנוצר בינם לבין בני ובנות השירות הוא כל כך קריטי ומהותי. הם מלווים, הם תומכים, הם קושרים קשרים משמעותיים שמבססים את האמון שלהם בכלל באמון בעולם. אחד מהדברים הכי משמעותיים שקרו במהלך השנה זה כשהצוותים לכל רוחב המסגרות שלנו נקראו לשרת בצבא. בני ובנות השירות הקודמים, הבוגרים הם אלה שהגיעו ונכנסו מתחת לאלונקה. המסגרות שלנו יצרו קשר או שהם בעצמם יצרו קשר ואמרו, אנחנו כאן. אנחנו כאן לתמוך וללוות וליצור מצב שלרגע אחד לא תהיה איזו שהיא מצב שמסגרת לא תמשיך לפעול, מה שלא סביר ולא יכול לקרות. ההשקעה היא לא רק במהלך השנה, אלא הרבה שנים אחרי שהם מסיימים את השירות הם ממשיכים והופכים להיות חלק ממערך המסגרות שלנו. מושקע הרבה מאוד ליווי ומקצועיות בבני ובנות השירות והשינשינים כמובן, ואנחנו מברכים ומודים על היום הזה ועל התרומה האדירה שיש למפעל האדיר הזה. תודה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> כן, בבקשה, מה שמך? << אורח >> דביר פולסקי ספקטור: << אורח >> אני דביר מתנועת הצופים. אני עושה שנת שירות בטירת כרמל. הרבה מאוד מבוגרים פה דיברו על כל הדברים הגדולים, אבל בתכל'ס אני רוצה לדבר יותר על הפרט ועל איך אני בא בתור שינשין, וגם אני חניך לשינשינים. אני במקור מפתח תקווה. בפתח תקווה יש שבט צופים שגם אותו מנהלת קומונה. האמת, בזכותם אני אישית יצאתי לשנת שירות. לפני שנה ירון ביחד עם חבר הכנסת אלי דלל עשו כנס של הוקרה למתנדבי שנות שירות ומכינות, וגם שם באתי ודיברתי והודיתי לשינשינים שלי. היום אני רוצה להודות לחברים שלי שיושבים פה מתנועות הנוער וארגוני הנוער והמכינות. אני לא חושב שכל האנשים עם החליפות יודעים באמת מה אנחנו עושים שם בשטח. האמת, בדרך ישבתי עם מישהו מתנועת הצופים ודיברתי איתה והסברתי לה שאני מוציא בכל יום שני ב-12:00 ילד בכיתה ה' שעובר התעללות בבית הספר. החברים שלו מחרימים אותו. אין לו חברים. הוא רוצה לשחק כדורגל ואומרים לו, לא, אני לא רוצה, לך הצידה, ואני בא ומשחק איתו כדורגל לבד. << אורח >> סיון פדידה: << אורח >> אתה האור שלו בחשיכה. << אורח >> דביר פולסקי ספקטור: << אורח >> בדיוק. זה ממש ככה וזה לא התפקיד שלי. אני לא אמור לעשות את זה אבל אני שם כי אין אף אחד אחר. נפתח שנה הבאה עוד קומונות בקווי העימות ובעוטף עזה. השנה פתחנו קומונה בחצור הגלילית ובקיבוץ מגן בעוטף עזה. אני רוצה להגיד תודה רבה כמובן לך, קינלי, וגם לך ירון, וגם לכל החברים שלי פה שבאים ותורמים שנה מהחיים שלהם בשביל האחר. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> תודה רבה. ענבר כהן ממועצת התלמידים והנוער הארצית, בבקשה. << אורח >> ענבר כהן: << אורח >> תודה. אני אספר על עצמי קצת. אני בת 16 מפתח תקווה. אני גם בצופים. זה יפה לראות שכולם פה מבוגרים או מעל גיל 18. << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >> סליחה, מה זה מבוגרים? אני נכלל בתוכם? << אורח >> ענבר כהן: << אורח >> אני עכשיו פה במקום שיעור מתמטיקה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> מה עדיף? << אורח >> ענבר כהן: << אורח >> את זה. כל מי שדיברו פה על כל הדברים שהם עשו, אתם נטעתם בי השראה. אנחנו בכיתה י"א. אחרי י"ב אני לא יודעת כל כך עוד מה אני אעשה. עלה לי במחשבה שנת שירות. בהתחלה זה היה יותר לכיוון לא. אתם עכשיו הפכתם את זה ממש ליותר כן. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> מצוין. כבר היה שווה את היום הזה. << אורח >> ענבר כהן: << אורח >> זה כבר צעד משמעותי שאתם עושים, ותודה על זה. אני עכשיו שכבגיסטית בשבט המושבה שבפתח תקווה. אנחנו ממש רואים את הצורך בשינשינים. כל הדברים שעושים כתרומה זה באמת משפיע על החניכים לטובה ממש. כל המרכזים הבוגרים זה משהו שגם לי בתור שכבגיסטית ממש עוזר. אם מדברים על תקציבים ודברים כאלה, גם השכר שלהם לא בדיוק מספק, וזה באמת חשוב כי צריך אותם. אני יכולה לומר שאת המרכז הבוגר שלי שמתי כאיש קשר לצבא. מאוד התחברתי למי שאמר פה לקרוא לחינוך הבלתי פורמלי חינוך מעצים, כי זה באמת מעצים. זה מעצים אותי וזה מעצים את החניכים שלי, ובשביל שאני אעצים אותם, אני גם אשמח כמו שחבר הכנסת אמר פה מקודם, לקצת יותר ליווי, הכשרות. הבנתי שאמרתם שזה קורה. אני ממש אשמח אפילו לדבר אתכן אחר כך, על מה זה, כי אולי אליי זה לא הגיע בתור שכבגיסטית. אני מדריכה של צמי"ד, של חניך עם צרכים מיוחדים. הייתי שמחה לקצת יותר ליווי בנושא, איך מתמודדים עם דבר כזה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> הערה מאוד חשובה, ענבר. << אורח >> ענבר כהן: << אורח >> תודה. מאוד מחזקת אתכם ואת כל מה שאמרתם. יש בזה צורך ענק. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> תודה רבה. מיטל שבת נמצאת איתנו בזום, מנהלת מחלקת הנוער בעיריית חדרה. מיטל, בבקשה. << אורח >> מיטל שבת: << אורח >> אני אשתדל להיות מאוד ממוקדת. מאוד חשוב לי לייצג את מנהלי מחלקות הנוער ברשויות המקומיות, כי אנחנו אלה שמיישמים בשטח. אנחנו נמצאים שם ומפעילים את השינשינים, את המכיניסטים, את תנועות הנוער בתוך הרשויות, ופוגשים את בני הנוער. אנחנו עובדים עם הנהגות ההורים העירוניות ומחברים את כל הגורמים. כמנהלי מחלקות נוער יש לנו הכרה מעמיקה עם התפקיד המרכזי של כל הגורמים האלה, בעיצוב בדור העתיד של המדינה שלנו. כשהתחילה המלחמה לא היה מקום ללמידה פורמלית וההתארגנות הפורמלית בהתחלה נסגרה. כל המערכת נסגרה. כבר ב-8.10 כל מנהלי מחלקות הנוער בארץ הוקפצו. אני הוקפצתי לחדרה וקיבלנו את פניהם של קיבוץ יד מדרכי. הראשונים להיכנס לפעולה היו מחלקות הנוער ביחד עם השינשינים ותנועות הנוער בלהפעיל את הילדים, לתת קצת נחת למשפחות שהגיעו, למשפחות המפונים. אנחנו הוקפצנו בכל הארץ. פה אני רוצה לשים על השולחן שכמו שאתם אמרתם, התרומה שלהם הייתה קריטית לכל הנושא החירומי. החינוך הבלתי פורמלי הוא לא תוספת. הוא לא nice to have למערכת החינוך הפורמלית. הוא עמוד התווך שמחזק את הערכים, את המנהיגות, את המחויבות החברתית של הנוער שבסוף הם יהפכו להיות הצעירים שיובילו את המדינה שלנו. אני בטח לא צריכה לספר לכם שמי שהוא משתתף בתנועת הנוער, ברובו ממשיך לשנת שירות או מכינה, ומשם לשירות משמעותי ולקצונה. זה המסגרות שמתניעות ציונות. אלו המסגרות שהן מפתחות את המנהיגות והמעורבות, וזו דרך של שליחות שמתחילה בכיתה ד'. קראתי קצת את חומר הרקע ואת המחקרים. אפילו שהנתונים מעידים על פריסה רחבה, אני רוצה לשים על השולחן שיש ירידה בשנים האחרונות. ההשתתפות היא עומדת על פחות מ-30%. אני רוצה לטעון ש-100% מהנוער היום הם נוער בסיכון. נכון שיש נוער קצה, אבל בעקבות המלחמה אין מי שלא נחשף לטלגרם ואין מי שלא פיתח חרדה. בני הנוער היום, התפוצצה להם הבועה של הביטחון, ואנחנו חווים את זה במחלוקת הנוער כי אנחנו גם אחראים על ההכנה לשירות המשמעותי, על המעורבות החברתית, על מרכזי הנוער בערב. אנחנו נמצאים בשטח עם הנוער ואנחנו חווים אתגרים משמעותיים, בין אם זה הפערים החברתיים והכלכליים שדיברו עליהם קודם הבחור החמוד מהמכינה. יש השתתפות נמוכה באוכלוסיות בעלי מצב סוציו-אקונומי נמוך. משפט אחרון שמסכם את כל הדבר הזה. אם הממשלה תשכיל להבין שעל כל שקל שמושקע בחינוך הבלתי פורמלי יחסכו לפחות שבעה שקלים, בין אם זה ברווחה, בשיטור, בהמשך גם בצבא ובשב"ס, אז באמת נוכל לייצר פה שינוי אמיתי בשטח שיבוא לידי ביטוי, ואנחנו קוראים לחזק ולמצב את מעמד החינוך הבלתי פורמלי ולהכיר במחלקות הנוער שאמונות על התחומים האלה כנדבך קריטי במערכות החינוך העירוניות. חשוב לי גם להגיד שאנחנו מוקירים תודה לכל מי שפועל, מדריך ומחנך, מתנדב, כי זה מה שמחזק את החברה הישראלית. בסוף אתם התשתית הערכית של הנוער שלנו, של העתיד שלנו, ותמשיכו להוביל את החברה והמדינה. תודה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> תודה, מיטל. חבר הכנסת לוי. << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >> מיטל, תיראי, השמעת כאן קול ממש חשוב של מנהלי מחלקות הנוער. בתפקידי הקודם כסגן ראש עיריית בת ים אני ממש מכיר את זה. אנחנו חייבים לדאוג לכל הפערים הכלכליים ולזכויות של אותם מנהלים כדי שאנחנו נוכל לבנות כאן חברה גדולה יותר וטובה יותר. ממש בקצרה על הדיון הזה. אני ממש מודה לכל מי שהגיע והשתתף כאן בדיון. אנחנו ממשיכים לעוד ועדות וכמובן במליאה. נקודה מאוד חשובה לגבי חוק שנות השירות. תיראו, הוא עלה לפני מספר חודשים והוא נפל כי אולי אני אופוזיציה והם קואליציה, אז אני כאן זורק לחלל החדר. יש כאן חבר'ה שמדברים עליכם שאתם מנהיגים את המחר, נכון? קחו מנהיגות. אני לא אגיש את החוק הזה כדי שלא ייפול. אנחנו נעזור לכם למצוא חבר כנסת מהקואליציה כדי להעביר את החוק, כי אם באמת אכפת למדינה מהנוער ואם באמת אומרים לכם שאתם העתיד של מדינת ישראל, אז בואו נראה אם סדרי העדיפויות תואמים למילים שיוצאות להם מהפה. אני לא מגיש את החוק כדי שהוא לא ייפול. זה בידיים שלכם להגיש את החוק הזה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> יפה מאוד. חבר הכנסת לוי, תודה רבה לך. ועדת החינוך מברכת על היום החשוב הזה ועל הדיון המשמעותי, ואת כל המשתתפים בו. הוועדה קוראת לעיגון תקציב הפעילות הבלתי פורמלית או בשמה הנוסף, המצמיחה, המעצימה, ולהגדיל אותו בצורה משמעותית על מנת לאפשר לכל ילד וילדה במדינת ישראל להשתתף בפעילות הזו. הוועדה קוראת לקידום חקיקת שנת השירות בשת"פ עם משרד החינוך ושאר משרדי הממשלה, וקוראת לקואליציה לאשר את החוק הזה. הוועדה מבקשת לקרוא לזכות לכל ילד להמשיך אחרי כיתה י"ב לשנה נוספת של התחנכות משמעותית, העצמה, צמיחה ותרומה למדינה בכל המסגרות הקיימות. הוועדה מעירה על האתגר שהועלה כאן בקצרה, של הפערים הפיזיים בתשתיות של הפעילות הא-פורמלית בישראל, ושואפת שתקציב הפעילות הזו יצמח ל-1% לפחות מתקציב החינוך על מנת לאפשר הזדמנות שווה לכל ילד וילדה. הוועדה מודה לכל המשתתפים, בדגש על הנוער והצעירים והצעירות פה על מה שאתם עושים. תדעו לכם שאתם נותנים הרבה, אבל את האמת, אתם מקבלים עוד הרבה יותר מזה. שיהיה בהצלחה. תודה רבה, הדיון הזה סגור. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 11:29. << סיום >>