פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



42
ועדת הבריאות
18/03/2025


מושב שלישי



פרוטוקול מס' 327
מישיבת ועדת הבריאות
יום שלישי, י"ח באדר התשפ"ה (18 במרץ 2025), שעה 9:48



סדר היום:
 << נושא >> ממשקי העבודה בין בריאות ורווחה: מודלים חדשים בממשקי רווחה ובריאות נפש << נושא >> - דיון לרגל יום העו"ס הבין לאומי


נכחו:
חברי הוועדה: 
יונתן מישרקי – היו"ר
מיכל מרים וולדיגר


מוזמנים: 
שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי
	ינון אהרוני
	–
	מנכ"ל, משרד הרווחה והביטחון החברתי

	שרית ספיר
	–
	מנהלת שירות תוכניות טיפול במשפחה ובילד, משרד הרווחה והביטחון החברתי

	ד"ר טל אדיב
	–
	מנהלת מחלקת פסיכיאטריה, משרד הרווחה והביטחון החברתי

	רעות לוגסי
	–
	ראש אגף בכיר אוכלוסיות קצה, משרד הרווחה והביטחון החברתי

	שלומית בירנבוים
	–
	מנהלת תחום, משרד הרווחה והביטחון החברתי

	חוי כהן
	–
	מפקחת ארצית פרט ומשפחה, אגף רווחה, משרד העלייה והקליטה

	רחלי שרון גרטי
	–
	מנהלת, המחלקה הארצית לעבודה סוציאלית בבריאות הנפש, משרד הבריאות

	טובה כץ
	–
	מנהלת תחום עבודה סוציאלית, לאומית שירותי בריאות

	בת שבע פיק
	–
	מנהלת אגף הרווחה, מרכז השלטון המקומי בישראל

	אגמית גלב
	–
	ראש תחום בריאות הנפש, אימהות בחזית

	אליקו שליין
	–
	יו"ר ומייסד, התארגנות נפגעי תאונות עבודה למיצוי זכויותיהם

	ענבל חרמוני
	–
	יו"ר, איגוד העובדות והעובדים הסוציאליים, ההסתדרות החדשה

	אפרת רותם
	–
	מנהלת חט', איגוד העובדות והעובדים הסוציאליים, ההסתדרות החדשה

	רבקה ליאון זאדה
	–
	עובדת סוציאלית, איגוד העובדות והעובדים הסוציאליים, ההסתדרות החדשה

	צבי גוטשטיין
	–
	עו"ס קהילה ומשפחה, חבר ומייסד, איגוד העובדות והעובדים הסוציאליים, ההסתדרות החדשה

	נתנאל יעקבי
	–
	עו"ס קליני, איגוד העובדות והעובדים הסוציאליים, ההסתדרות החדשה

	ששי שדה
	–
	משנה למנכ"ל, ההסתדרות הלאומית

	מרים רייס
	–
	ארגון העו"ס, ההסתדרות הלאומית

	יונתן דהן
	–
	ארגון העו"ס, ההסתדרות הלאומית

	חן מטס
	–
	מקדמת מדיניות, פורום ארלוזורוב

	דביר כהן
	–
	נציג מועצת התלמידים והנוער הארצית

	אורית לוי למלמן
	–
	נציגת יה"ת, מטפלת באמצעות מוזיקה, מפונה

	תמי סמיש נמליך
	–
	עו"סית, דוקטורנטית, קבוצת בואו

	שירה כלפון
	–
	סמנכ"לית, מנהלת מחלקת מיצוי זכויות רפואיות, עמותת חברים לרפואה

	עדית סרגוסטי
	–
	ארגון בזכות

	הדס נתן
	–
	יו"ר, עמותת לשמה

	ד"ר עמיחי תמיר
	–
	יו"ר, ארגון הנכים זכויות נכים

	יהודה איינהורן
	–
	מנהל ומייסד, עמותת הורה מיוחד

	נופר בוכשטב
	–
	אחות של יגב בוכשטב ז"ל שנרצח בשבי

	ניב כהן
	–
	חבר של אביתר דוד שחטוף בעזה

	שגיא סלע
	–
	חבר של אביתר דוד שחטוף בעזה

	פרופ' חגי לוין
	–
	ראש מערך הבריאות, מטה משפחות החטופים

	ד"ר אורן ערן
	–
	רופא משפחה, מועצה אזורית אשכול

	

משתתפים באמצעים מקוונים:

	יוסף קוליק
	–
	נציג הממונה על השכר, משרד האוצר




מנהלת הוועדה:
מיכל דיבנר כרמל

רישום פרלמנטרי:
נועם כהן, חבר תרגומים


‏‏רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.



<< נושא >> ממשקי העבודה בין בריאות ורווחה: מודלים חדשים בממשקי רווחה ובריאות נפש << נושא >>  


 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת הבריאות שתעסוק הבוקר בנושא ממשקי העבודה בין בריאות ורווחה – מודלים חדשים בממשקי רווחה ובריאות הנפש. אני מבקש לפתוח את הישיבה הזו כפי שאנחנו נוהגים תמיד בתפילה לחזרתם הביתה של כלל החטופים, מי לשיקום, ומי לקבורה ראויה. כמו כן, אני מבקש לפתוח גם כן בתפילה לרפואתם השלמה של כלל הפצועים. לפני שאנחנו כמובן נצלול לתוכן הדיון היום, אני אבקש לפתוח עם דברי המשפחות. פרופ' חגי לוין, אתה תהיה ראשון הדוברים.

 << אורח >> חגי לוין: << אורח >>  

אולי קודם המשפחות.

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

נופר, בבקשה.

 << אורח >> נופר בוכשטב: << אורח >>  

בוקר טוב לכולם. אני פה היום כי התעוררתי באמת מבועתת, אין לי מילה אחרת להגיד. רגע אחד של הסתכלות בחדשות החזיר אותי בשנייה לרגע שבו הקצין דפק אצלנו בדלת, נכנס ואמר: "יגב אינו בין החיים", והמשיך ואמר: "יגב אינו בין החיים", וחזר על המשפט אינספור פעמים כדי שאולי נצליח להבין מה הוא אומר. והוא המשיך: "יגב אינו בין החיים, יגב אינו בין החיים". ויגב נחטף חי, היה בשבי במשך חודשים ושרד והחזיק מעמד, חיזק את אשתו והיא חיזקה אותו, והם הצליחו לשרוד שם חודשים. והיום אנחנו שומעים על חזרה ללחימה, והדבר שהכי מפחיד אותי, יגב כבר לא יחזור, יגב נרצח בשבי, הוא כבר לא יחזור אלינו.

נחכה לכבוד השר.

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

ברוך הבא, כבוד השר. אני מבקש לשמור על שקט, משפחות כרגע מדברות. ברוך הבא, כבוד השר. נופר, את יכולה להמשיך, בבקשה.

 << אורח >> נופר בוכשטב: << אורח >>  

והידיעה הזאת שיגב אינו בין החיים זו ידיעה שאני לא חושבת שאני עד היום מצליחה לעכל. 

אנחנו ביום כזה שאנחנו ממשיכים להילחם והפחד הכי גדול הוא שבעוד מספר שבועות, מספר חודשים, יגיעו למשפחה נוספת ויגידו להם: סליחה, לא ידענו איפה הם נמצאים, לא ידענו שהם נמצאים שם, לא ידענו שהם שם במנהרה, והצבא הפציץ. וזו ההודעה שאנחנו קיבלנו. ב-14 בפברואר, יגב, יחד עם עוד חמישה חטופים מנירים ומניר עוז היו במנהרה. הצבא לא ידע איפה הם נמצאים, הפציץ את מתחם התת-קרקע בו הם היו ובעקבות כך הם הוצאו להורג וכבר לא בין החיים.

ואנחנו היום חוזרים להילחם מתוך טענה שרק זה מה שיחזיר את החטופים. ואני אומרת, הלחץ הצבאי מוביל למותם ואין לנו דרך נוספת להסתכל על זה. 41 חטופים שהגיעו בחיים כבר לא יחזרו אלינו, יחזרו בארונות אולי. ואני יושבת פה ליד חברים של אביתר ואומרת, אנחנו חייבים לעשות הכול כדי שאביתר יחזור הביתה, כדי שהוא יוכל לחזור ולחבק את גליה, אימא שלו, לחזור למשפחה שלו, לחזור לחברים שלו. ואני יושבת פה ביום, באמת, אני מבועתת ומתה מפחד מהמחשבה של מה יכול לקרות, על זה שאנחנו נמצאים פה ולא עושים את מה שאנחנו צריכים בשביל להחזיר אותם הביתה. ואני יושבת פה כאחות של יגב, אבל גם כאזרחית במדינה שכל יום שואלת מה אני יכולה לעשות למען החזרה שלהם.

ואני לא מרגישה שאנחנו עושים את מה שאנחנו צריכים, אני לא מרגישה שאנחנו מבינים את גודל האירוע, אני לא מרגישה שאנחנו מבינים שהם כרגע יושבים במנהרות וסובלים שם, שבכל רגע אחד חטוף נוסף יכול לאבד את החיים שלו, ואנחנו פה ממשיכים כרגיל. ואני פשוט קוראת, אולי גם לכל מי שיושב פה, אנחנו חייבים להיות כולנו יותר אקטיביים, לעשות כל מה שאנחנו יכולים בשביל להחזיר את החטופים, להתפלל, לקרוא לשובם, אבל גם באמת להתחיל לעשות, כי אין לנו ברירה אחרת.

אני לא רוצה לדמיין חיים שבהם אני מסתכלת אחורה ואני אומרת: מה עשינו כדי שהם יחזרו? אנחנו צריכים אותם בבית, אנחנו חייבים להתחיל את השיקום הנפשי והפיזי, וזה יתחיל רק כשהם יהיו פה. זהו, אנחנו באמת צריכים את זה בשביל הנפש ובשביל כולנו.

אולי אני אגיד משפט אחד אחרון. מיכל, את יושבת פה לידי, והבוקר, בנוסף לחזרה ללחימה, נתקלתי בהצעת חוק שהגשתם, שאת בין החברים שהגישו אותה, חוק על פדיון שבויים שקובע כללים איך יחזירו חטופים, באילו מחירים, חלל חטוף לא יחזור תמורת חלל חי. ואני אומרת, איך אפשר לדבר במושגים כאלה כשיש לנו חטופים שעדיין נמצאים שם בשבי? אני חושבת שאתם לא מבינים במה מדובר. אנשים שנחטפו מהמיטות שלהם, שנחטפו ממסיבה, ועדיין לא חזרו, ואנחנו שמים כללים וחוקים של מי יחזור ואיך יחזור. אני פשוט לא מצליחה להבין איך אפשר להגיש דבר כזה. לא יודעת, הייתי שמחה לשמוע התייחסות. זה לא הדיון, אני מסכימה, אפשר לדבר על זה גם אחר כך.

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

אם היא תרצה, בסיום הדברים של המשפחות אני אאפשר לה, בסדר? תודה לך, נופר. ניב, בבקשה.

 << אורח >> ניב כהן: << אורח >>  

שלום, אני ניב כהן ואנחנו כאן כולנו חברים של אביתר. אנחנו נמצאים כאן כי אנחנו באמת כבר נמצאים בקצה. 529 ימים שאנחנו באי ודאות, חוסר אונים וחרדות. עד לפני כמה שבועות לא ידענו בכלל אם הוא חי או מת ויכולנו רק לדמיין איזה דברים הוא עובר.

לפני מספר שבועות ראינו את אביתר לראשונה יחד עם כל מדינת ישראל. בסרטון האכזרי שפרסם חמאס, שרגע לפני שהוא צולם הם אמרו להם שהם עומדים להשתחרר, הוא וגיא. אביה שאנחנו מכירים זה לא אותו אביתר שראיתם בסרטון. הוא נראה רזה, חלש, עם עיניים שחורות, מותשות ומבועתות. אביתר שאני מכיר הוא חזק, איתן, חייכן, מלא הומור ושמחת חיים, ופתאום כשאני רואה אותו שבור ומתחנן על חייו זה מראה ששובר אותי ואת כל מי שנמצא פה היום.

במקום לחשוב על בנות ולטייל ביחד איתו בעולם, אנחנו נמצאים פה מולכם כדי להילחם על החיים שלו. עכשיו אנחנו מתחילים לקבל עדויות מהחטופים ששהו עם גיא ואביתר ששוחררו בעסקה האחרונה, וכל הזוועות שרק יכולנו לדמיין, הן באמת הפכו למציאות.

בחודשים הראשונים הם היו כפותים, מכוסי עיניים, אכלו תמר ליום וקיבלו רק חצי ליטר מים לו ולגיא ליומיים. הם עברו והם עוברים התעללות פיזית ונפשית, ובאחת מן הפעמים הוציאו אותם פשוט מהמנהרה כפותים להמון עזתי שפוצצו אותם במכות עם כל חפץ שהיה ברשותם. מהאירוע הזה הם חזרו מדממים למנהרה, פצועים וחבולים בכל הגוף, עם שטפי דם.

הבוקר באמת קמנו לגלות שחזרנו ללחימה, ואי אפשר שלא לחשוב על אביתר שקם למכות, יריקות והשפלות, רעב וצמא שהוא נמצא בכל רגע נתון, בתוך מנהרה צפופה, חנוקה, מגעילה ומסריחה משתן וצואה. אי אפשר שלא לחשוב על הפחד שאביתר נמצא, את התקווה שהוא מאבד כל רגע שהוא שם. בין העסקה הראשונה לשנייה עברה יותר משנה, עכשיו כשחוזרים ללחימה, לאביתר אין את השנה הזאת, לא את החודש ולא את השנייה הנוספת, הוא נרקב שם במנהרה. מצבו הנפשי של אביתר רק הולך ומידרדר מיום ליום, ואני פשוט מקווה שהוא יודע כמה שאנחנו אוהבים אותו ועושים הכול כדי להחזיר אותו הביתה.

אנחנו כבר ראינו המון חטופים שיכלו לחזור בעסקאות קודמות, ולצערנו, היום הם כבר לא בין החיים. אביתר ועוד 23 חטופים עדיין חיים ואפשר להציל אותם. אנחנו מבקשים, אל תיפלו עוד פעם לאדישות הזאת. לכל אחד מהחטופים יש מעגל חברתי, משפחה וחיים משלו בבית, הם רק מחכים לחזור אליהם.

הפעם האחרונה שאני, ניב, ראיתי את אביתר, הייתה באמת כשהלכנו למסיבה ביחד, לנובה. היינו חמישה חברים, אביתר וגיא שנמצאים שמה, ועידן הרמתי ורון צרפתי, זיכרונם לברכה. תגידו לי, איך המשפחות של רון ועידן יכולות להחלים, לבנות את החיים שלהן מחדש כשהאירוע הזה עדיין לא נגמר? איך המדינה יכולה להתחיל לקום מהרצפה כשהחטופים שלנו עדיין מוחזקים שם מתחת לאדמה? וכן, זה לא נוגע רק למשפחות החטופים, זה נוגע לכל המדינה, ממשפחות החטופים, משפחות שכולות, האנשים שעדיין בלחימה והאזרחים שחיים פה. אין אחד שלא חי את זה, מדינה שכולה חיה בחרדה ממושכת, אנחנו במדינה בטראומה כרגע.

אנחנו מבקשים, כדי שנוכל להתחיל להחלים ולקום מהמשבר המטורף הזה, צריך שיחזרו כל החטופים החיים לשיקום מיידי, החללים לקבורה ראויה, וזה צריך לקרות עכשיו, לא בעוד יום-יומיים ולא בעוד שבוע. הם צריכים לחזור עכשיו, כי כל יום שעובר בשבי ללא עסקה זה יום שבאמת אנחנו מהמרים על החיים שלהם. אי אפשר לדעת איזו השפלה הם עוברים שם, ועכשיו כשאנחנו נכנסים ללחימה, אני בטוח שממשיכים במה שעושים להם, מורידים אותם על ארבע בשביל שהם יתחננו ביניהם מי יאכל את הפירור הבא ומכים אותם על הדרך רק בשביל שהם יקבלו את הפירור הזה ואת טיפת המים הזאת. ובאמת, עם הלחימה הזאת אנחנו צריכים להחזיר אותם כמה שיותר מהר, לחתור לעסקה, ואחר כך תעשו מה שצריך.

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

תודה רבה, ניב. שגיא סלע, בבקשה.

 << אורח >> שגיא סלע: << אורח >>  

אנחנו ביחד.

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

ביחד? אוקיי, תודה רבה. פרופ' חגי לוין.

 << אורח >> חגי לוין: << אורח >>  

תודה. תודה לך, יושב ראש הוועדה, ותודה לך, שר הרווחה והביטחון החברתי, שאתה איתנו כאן הבוקר. קודם כול אני רוצה להגיד תודה, תודה לעוסקים במלאכה, לעובדים הסוציאליים בכל מקום, למשרד הרווחה, שאנחנו יודעים שבאמת הלב שלכם והרצון שלכם לעזור לשורדי השבי, למשפחות ולכלל הנפגעים בשעה הקשה. אנחנו רואים במציאות הזאת של החטופים אתגרים שמעולם לא עמדנו בפניהם, של הפגיעה הכל כך קשה בגוף ובנפש, לא רק בשורדי השבי, אלא גם במשפחות שלהם, בקהילות שלהם, ובציבור הישראלי כולו.

אם ניקח כאן מהתחום המקצועי ונתאר מה מדובר כאן, מדובר כאן בהתעללות בחסרי ישע, זה המצב. בזמן שאנחנו יושבים כאן בחדר יש 59 חטופים שעוברים התעללות בחסרי ישע. זו סכנה עצומה עבורם, פגיעה שאין לתאר, גיהינום של ממש, אבל זו גם פגיעה בנו. כשאנחנו יושבים כאן וידינו קצרה מלעזור להם, אנחנו נפגעים בצורה מאוד, מאוד קשה. והלילה ישראל חזרה ללחימה, וחייבים להגיד את זה וחשוב שאתם תגידו את הדבר הזה בתפקידים שלכם, יש לזה מחיר בלתי נסבל לביטחון החברתי בישראל. 

החזרה למלחמה, שאני לא יודע שהיא התקבלה בהחלטת ממשלה, עכשיו להיכנס למלחמה, תקנו אותי אם זה אכן המצב. זאת אומרת, אתה, השר, לא ידוע לי שאתה עכשיו הצבעת על חזרה ללחימה שהמשמעות שלה היא הרג חטופים, זאת המשמעות. לכן, כל מי שהביטחון החברתי בישראל חשוב לו, חשוב שישמיע את קולו, יגיד את המחיר הזה, שזה יהיה שיקול בקבלת ההחלטות, כי נראה שיש רק שיקולים מסוג אחד והשיקולים האלה לא נמצאים על השולחן.

זאת המציאות בפועל, הם לא נמצאים, לא בקבינט הביטחוני ולא במקומות אחרים. ואני חייב להגיד שזה נכון גם לגבי החללים. גם החללים שאנחנו יודעים שההחזרה שלהם היא מצווה יהודית והיא מצווה עבור החברה הישראלית. אנחנו עכשיו מסתכנים בכך שלא נוכל להחזיר אותם ולא נוכל להחזיר אותם לעולם, והדבר הזה יהיה פצע פתוח שפורם את החברה בישראל. ולכן חשוב לא רק שתסכימו איתנו ברמה העקרונית, אלא שתשמיעו את קולכם דווקא היום בעד הרווחה והביטחון החברתי בישראל. כי כדי לטפל בעבודה שתדברו עליה היום, עבודת הטיפול הכל כך חשובה, הקשר הברור בין הרווחה לבריאות, חייבים קודם למנוע את הגורם לפגיעה. תודה.

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

תודה רבה. יש מישהו נוסף מבני המשפחות שמעוניין לדבר? טוב, אם ככה אני עובר ברשותכם לנושא הדיון.

 << אורח >> חגי לוין: << אורח >>  

נשמח אם תוכלו להתייחס לדברים, זה חשוב מאוד לשמוע.

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

כן, כמובן. אני עובר לנושא שעל סדר היום, כמובן שהנושא שעל סדר היום הוא גם בן היתר החוסן החברתי הלאומי שלנו ואי אפשר לנתק אותו מהמצב, כמו שהזכיר פרופ' לוין ואחרים. כמובן כל זמן שהחטופים אינם איתנו, הפצע פתוח, מדמם, החברה מדממת, והחובה להחזירם היא ברורה וחדה, בוודאי ביום כזה, יום שבו אנחנו מציינים את תרומתם של העובדים הסוציאליים ברמה הבין-לאומית, אבל בטח ברמה הלאומית בתקופת המשבר הזו.

אני מבקש לקבל בברכה את שר הרווחה והביטחון החברתי, הרב יעקב מרגי, שפועל כידוע ללא לאות לחיזוק מערך הרווחה בישראל, תוך דאגה אמיתית למי שזקוקים לכך ביותר. יחד איתו נמצא פה גם מנכ"ל המשרד, ינון אהרוני וצוות מקצועי נוסף מהמשרד.

הקשר הברור בין רווחה לבריאות, בטח בעולמות של בריאות הנפש, אנחנו כבר ניגע בזה ונצלול לעניין, אבל בין רווחה לבריאות הוא קשר חיוני וברור מאליו. אלה שתי מערכות למעשה שמטפלות באוכלוסיות הזקוקות למענה משולב, בטח ובטח בתקופה שבה אנחנו נמצאים, תקופה קשה ומורכבת שבה אנחנו נמצאים. התמודדות עם אתגרי המלחמה, לא רק למשפחות שיושבות כאן ולחברים הקרובים ולמי שמלווה את המשפחות, אני חושב שלכל ישראלי. לכל אזרח ישראלי יש קושי אמיתי וחוויה של התמודדות קשה, התמודדות נפשית כלשהי, בסדר? כל אחד עם החוסן שאיתו הוא נולד או בסביבה שבה הוא גדל. 

והצוותים הללו, העובדים והעובדות הסוציאליים, למעשה בתקופה הזו, במצב שבו אנחנו נמצאים, הם חלק ממערך החוסן החברתי הלאומי של מדינת ישראל ואנחנו זקוקים להם. וכמובן שאסור לנו לוותר עליהם וצריכים לחזק אותם. ודווקא ביום הזה אני מבקש לפתוח את הישיבה הזו ולהוקיר ולבטא את ההערכה הגדולה שיש לנו לעובדים והעובדות הסוציאליים.

אנחנו הרבה יושבים פה בוועדת הבריאות של הכנסת ועסוקים בעובדים הסוציאליים שנמצאים בתוך מערכת הבריאות, אבל זה לא רק בתוך מערכת הבריאות, זו מערכת רווחה, אלה מעגלים גדולים מאוד שלמעשה נפגשים באוכלוסיות במצב הקשה ביותר שלהן, הם מובילים מענה רגשי, חברתי, עבור ילדים, נשים, גברים, וכמובן גם כן נפגעי נפש.

ולפעמים הם גם כן חוזרים הביתה ונושאים איתם השלכות לא קלות ולא פשוטות. קיימנו כאן דיונים על מי מטפל במטפל בהקשר הזה. הם לוקחים איתם חוויות, הם למעשה מתווכים עם הכלים שיש להם את העזרה לאותו מי שזקוק, אבל בסופו של דבר הם גם סופגים, הם שומעים, ותיאורים ומראות קשים מאוד. לכן חשוב לי מאוד פה לומר שאנחנו לצידם בכל מה שניתן, ונבקש גם להמשיך ולהוביל את החיזוק שלהם, גם מבחינה כלכלית, חברתית, המעמד, כל מה שצריך.

נמצאים פה הרבה מאוד ארגונים סביב השולחן הזה ואנחנו כמובן ניתן ונאפשר לכולם לדבר. אבל אני אבקש, אני רוצה גם להודות על היוזמה של חברת הכנסת מיכל וולדיגר ביום הזה, לציין פה בכנסת את היום המשמעותי הזה. אנחנו יודעים שיש חוסרים רבים של למעלה מ-1,000 עובדים ועובדות סוציאליים, ולכן העומס על העובדים הקיימים הוא עומס רב. אנחנו גם בסוגיה הזאת נרצה לטפל.

אנחנו נפתח עם הדברים של השר ולאחר מכן נמשיך עם שאר הדוברים, בבקשה.

 << דובר >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << דובר >>  

תחילה אתנצל על הצרידות, האלטרנטיבה הייתה שאני אהיה במיטה, אבל לא יכולתי להרשות לעצמי ביום הזה, לכן אני כאן.

משפחות יקרות, חברים, אני יכול לומר משפט אחד שיכיל את כל האמירות שלכם שקשור לנושא הזה. לא יהיה ריפוי לחברה הישראלית ולמשפחות ולכל הנלווים, אם נשאיר אפילו חלל. בוא נאמר שהצלחנו להחזיר את כולם, כל החיים – אם יישאר חלל, הפצע יישאר פתוח. כך צריך להרגיש וכך אנחנו מרגישים.

ליבנו עם המשפחות, אנחנו מתאמצים, אני בכל אופן מנסה להרגיש מה שהם מרגישים, זה לא דומה. כדי לא להקהות את הרגש, הזמן לפעמים מרפא פצעים, לא נותנים לזה להתרפא, ואסור לנו לתת לזה. ואל תרגישו שכביכול אתם מטרידים אותנו שאתם כאן או באים אלינו למשרד, כי זה חשוב גם לנו. גם חשוב לנו כי השגרה במזרח התיכון ההזוי הזה היא מטורפת, שבוע פה זה חצי שנה בסקנדינביה. לכן אני מאוד מעריך ומודה לכם על זה. רק הערה קטנה, אבל אני לא רוצה להיכנס לזה. לא היה צריך את הממשלה, כי זו הייתה הפסקת אש, המלחמה לא הופסקה.

אני ביום הזה באמת רוצה לומר, בהקשר, חשבתי לומר דברים אחרים, אבל בהקשר למה שדיברתם קודם. אני רוצה להצדיע ולומר תודה, באמת, לעובדים הסוציאליים, ולא מהשפה ולחוץ. ואני רוצה לומר תודה מרוכזת גם על שנים עברו, שאנחנו כמנהיגים, כחברה, לא ידענו להעריך ולא ידענו את המרכזיות של העשייה שלכם.

ב-7 לחודש, ביום הארור הזה הייתה הערכת מצב כבר, טלפונית. ב-8 לחודש עשינו הערכת מצב במשרד, התייצבות מלאה. חילקנו מטלות כבר ל-9 לחודש במלונות. אני לא יודע מי כאן חווה מפגש פנים מול פנים אל מול אדם ששדדו ממנו הכול, שהופקר, אפשר לומר הופקר, הופקר בחוסר אונים, ראה את הגרוע מכל, בני המשפחות, חלקם חטופים. ואתה עומד מול אדם כזה, סליחה שאני אומר, כמעט במצב זומבי, סליחה שאני אומר. אלה העובדים הסוציאליים.

אני חוויתי את זה במלונות אל מול קהילת ניר עוז, ולא מובן מאליו. היו צריכים לזרוק אותי משם. אמרתי ועמדתי, אמרתי הכול לגיטימי, לכם הכול לגיטימי, מה שתאמרו. מה שתאמרו, לגיטימי, כי אף אחד לא יכול לשפוט אתכם. גם אם אני חלוק על הדרך ואני חושב אחרת, אין מקום לשפוט אמירות, כי אף אחד לא נמצא במקום. חז"ל אמרו: "אל תדון אדם עד שתגיע למקומו". למקומו, לסיטואציה שהוא נמצא בה. ואנחנו לא יכולים להיות בסיטואציה שהם נמצאים בה.

ואותם עובדים סוציאליים, רק שתבינו במושגים. אני אקח את העיר אילת, שהכפילה את עצמה בתושבים, וירדו לשם עובדות סוציאליות שחלקן חוו את התופת. הבעלים שלהן מגויסים, מערכת החינוך מושבתת, לא חודש, לא שבוע, לא שבועיים, לא חודש ולא חודשיים. ולא נתקלנו בתופעה של הרמת כתף או שקשה או שזה אי אפשר או בלתי נסבל. זו המחויבות של עובד סוציאלי.

זה בא לידי ביטוי, החברה הישראלית נחשפה לזה ב-7 באוקטובר, וחבל שכך. כי זה קורה כל יום. קורה בכביש 6, קורה בכביש 40, קורה בפיגוע ביהודה ושומרון, קורה בכל מקום. רואים את כולם, את הכחולים, את האדומים והשחורים, כיבוי אש, למי שלא הבין, רואים את זק"א, רואים את מד"א. אבל אחרי כמה דקות הכול מתנקה ונשארת אחת ויחידה בזירה, העובדת הסוציאלית ממשיכה. אבל היא הייתה בלי אפוד, אפוד של חמישה שקלים. היא הייתה בלי אפוד, אף אחד לא ידע שהיא עובדת סוציאלית. 

ולא עוד, ואני דורש את זה מהעובדים הסוציאליים, לא עוד. אנחנו נמתג כפי שראוי. וכפי שראוי זה שכר הולם, זו סביבת עבודה הולמת, ואלה עומסים, התמודדות עם העומסים. היושב ראש, ידידי, יוני מישרקי, הזכיר את החוסר בעובדים סוציאליים במחלקות. זה אתגר.

 << אורח >> אליקו שליין: << אורח >>  

תקנים.

 << דובר >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << דובר >>  

מבחינתי, שלא ישמעו, אל תעבירו להם את זה. אני לא מבין איך הן עובדות במחלקות לשירותים חברתיים. האתגרים הם בלתי נסבלים, קשה להתמודד, ואתה רואה שזו סיירת ערכית שאכן, תאמינו לי, בכל עמותה או בכל תפקיד אחר היו חוטפים אותם. אתם יודעים, אנחנו עכשיו בדילמות. אנחנו מקצים משאבים צפון-דרום לשימור עובדים. איך מרגישה עובדת סוציאלית באשקלון אל מול חברתה בעוטף? אנחנו בדילמות. או שהשלטון המקומי פתאום מחליט לעשות עידוד פרישה מרצון. בהורה עושים אחד קדימה, שניים אחורה, נכון? זה מה שאתה מרגיש.

אבל מה שיענה זה המיתוג, זה להביא אל קדמת הבמה, קדמת המקצועות. אל תיפגע, פרופ' חגי, אני אדע שהשגתי את המטרה הזו כשמיכל תשאל את הנכד שלה: "מה אתה רוצה להיות שתהיה גדול?", והוא לא יגיד רופא, הוא יגיד עובד סוציאלי. ואנחנו בדרך לשמה. רבותיי, זה בר השגה. הם ידברו במשך הדיון. איזה סיפוק זה. יש ברפואה גם סיפוק כזה כשאתה מציל חיים, כשאתה מצליח להוציא בן אדם מהמעגל, אם זה בבריאות הנפש, אם זה בתחום הסוציאלי, הכלכלי, קשיים כאלה ואחרים, בזוגיות, עם הילדים, עם המוגבלויות.

קודם כול באנו לומר את זה בצורה הכי ברורה, אצלנו אומרים פעם שלישית זה חזקה. היום הזה של יום העו"ס בכנסת הפך, לא יהפוך, הפך למנהג קבוע, ואני חושב שזה חשוב. על המהות בממשקים בין הרווחה לבריאות הנפש ידברו, אני אשאיר את זה למנכ"ל. אני רוצה להודות למיכל וולדיגר, באמת, שלקחה על עצמה את היום הזה. כי מי שמכיר את המצוקות של חברי הכנסת עם ימים מיוחדים, אלה מכסות ואלה משאבים וכוחות. ובינינו, התקשורת, כמה תשים את זה היום במהדורה? זה יפתח את מהדורות החדשות? מישהו חושב שזה יפתח את מהדורות החדשות? הנה, אני מאתגר אותם. אני אתנצל. מאתגר אותם, כן, כן. הן לוחמות, הן גיבורות. אני אומר לכם את זה ואני לא מחניף להן.

לשמאלי מנכ"ל המשרד, שבאמת כשאומרים לא יום ולא לילה, זה לא יום ולא לילה. אם זו כל סוגיית חרבות ברזל והנלווים והצעדת המשרד בשגרה. אני חייב לומר, סוד ההצלחה, אם הצלחנו, לפי מה שאומרים אחרים, סוד ההצלחה של המשרד בחרבות ברזל זה הודות לכך שמצאתי הון אנושי איכותי במשרד. מבחינתי, זו חוויה מתקנת על כל התפקידים שעשיתי עם המגזר הציבורי והמאבקים שהובלתי שם, חוויה מתקנת. וזה המקום לומר לכם תודה.

ואנחנו עוד עם יום ארוך היום, עוד עם האודיטוריום ועוד דיון אחד שיהיה בוועדת העבודה על הרשות למאבק בעוני. אני שומע כותרות שזה הולך למקומות לא רצויים, זה בכלל, בכלל לא שם. לכן ביקשתי מהמנכ"ל להיות נוכח בדיון לומר את כל מה שאנחנו. הרשות באה לתכלל ולהוביל תשומת לב של כלל משרדי הממשלה לצמצום פערים ומאבק בעוני, לא באה לעשות שום דבר אחר, ושום כותרת אחרת לא תסיט אותנו מכך.

אנחנו היום מחויבים כולם, כל היום הזה מחויבים לסוגיות הקהילתיות, החברתיות, ואסיים בתודה רבה שוב לכל העוסקים במלאכה ולידידי יו"ר הוועדה שמצא זמן בלוחות הזמנים להכניס את הדיון.

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

תודה רבה. מכובדי השר. אני מוכרח לומר שמרגישים שהדברים שנאמרו עכשיו על ידך הם נאמרו כמובן לא מהשפה ולחוץ, אלא מתוך הלב. גם מי שמכיר אותך יודע שהפעולות שאתה עושה והמשרד הזה שבו אתה יושב הוא משרד שמתאים לך, מתאים לרגישות שלך ולהובלה של הדברים במשך כל השנים כשליח ציבור ונבחר ציבור פה בכנסת. אבל התפקיד הזה שהגעת אליו ומה שאתה עושה היום בו בתפקיד, הוא מגיע עם כל הלב והנשמה, ויישר כוח על כך.

בהקשר של סיום הדברים שלך לגבי הרשות, אני כמי שליווה את החקיקה הזו ומלווה אותה בוועדת העבודה והרווחה, אני מוכרח לומר שהרי לא ייתכן שהחוק הכל כך מצוין הזה והכל כך ברור וטבעי, שנוצר כתוצר של ועדת אללוף, בטח ובטח כשהוא מקבל איזשהו גוון פוליטי, זה הרי הזוי ולא נתפס. אנחנו נגיד את הדברים שלנו שם. ואני מודה לך על הדברים ומצטרף כמובן להצדעה שלך לעובדים והעובדות הסוציאליים. זה יום באמת שמגיע, אנחנו נקדיש את היום הזה בשבילם. 

חברת הכנסת מיכל וולדיגר, בבקשה.

 << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >>  

כבוד יושב ראש, כבוד השר, המנכ"ל, משפחות יקרות, כל הנוכחים פה, בהחלט יום מרגש, חשוב. אני לא רוצה לגזול יותר מדי זמן, אני כן רק אומר בקצרה שאני לא אתייחס להצעת החוק הזו או הצעת חוק אחרת שהגשתי, אמרתי לך שנדבר בשמחה. אומר שכל הצעות החוק שאני מגישה באות לעשות טוב, הרבה טוב, ואז כשהן מגיעות, אם הן מגיעות וזוכות להגיע לוועדה הזו או לוועדה אחרת, אנחנו יושבים ומדברים ומדסקסים. עשינו את זה אתמול עד שהצלחנו להוציא חוק מצוין תחת ידינו. גם האירוע פה הוא מורכב, הוא לא פשוט, אבל הוא בא לעשות טוב. גם, חס וחלילה, קודם כול כדי למנוע, חלילה וחס, חטיפות או מקרים כאלה בעתיד, וחלילה ואם הן יקרו, איך אנחנו עושים את זה ומטפלים בזה בצורה הטובה ביותר.

אגב, אני יכולה לומר לכולכם פה משהו שנראה לי ברור מאליו, כולנו רוצים את החטופים הביתה, היום, אתמול ולפני 16 חודשים. אנחנו רוצים אותם פה. אנחנו עושים כל מה שאנחנו יכולים שאנחנו חושבים שצריך לעשות, איך לעשות את זה, עושים את זה. לעיתים זה מצליח ובהחלט חזרו לא מעט וכל חזרה של כל אחד ואחד זאת הצלחה אדירה וזה עולם ומלואו, ולצערי הרב, כן, אני לא ישנה בלילה על כל אחד ואחד שנמצא שם במנהרות ולא חוזר. ואני מקווה שנצליח להחזיר אותם, את כולם, בין אם הם חיים, כמובן לשיקום פה במדינה שלנו, ובין כחללים לקבורה.

אני כן רוצה לאחל בהצלחה לכל החיילים האמיצים שלנו שנלחמים כעת. והלחימה, בעיניי, נכון, היא מפחידה, היא מסוכנת, כל מלחמה, אבל תפקידה הוא בין היתר או אולי אפילו ברמה הגבוהה יותר, אבל לא נתחיל להתווכח איזה יעד מיעדי המלחמה הוא חשוב יותר, אבל להחזיר את החטופים זה בהחלט יעד מרכזי וחשוב שלנו במלחמה הזו.

לגבי הנושא, אני חייבת רק לומר למה שאמרת, כבוד השר, אני חושבת שריפוי וטיפול צריך תמיד להימשך לצד. כלומר, ברור שאנחנו לא נוכל, הפצע הזה, גם אם נחזיר את כולם הביתה, יישאר כמו צלקת אצל כולנו בצורה כזו או אחרת. אבל אנחנו לא יכולים להגיד: אוקיי, אנחנו נשאיר את זה רק אחר כך. אני כן מקווה, מתפללת, קוראת לכם, קוראת לכולם כן לטפל בעצמכם, לצד זה שאנחנו פועלים ורוצים שהם יחזרו הביתה.

לא לשים את זה בצד, כי צריך לטפל בעצמנו. כשמטפלים בעצמנו גם יותר, לא יודעת אם קל, כי קל זה לא, אבל להחזיר אותם חזרה הביתה. ולכן אני לא רוצה חלילה וחס לומר לא, לא מתחילים, לא נוגעים בזה עד שלא כולם חוזרים הביתה. כל מי שאנחנו מביאים זאת הצלחה ענקית, וכן, אני מקווה מאוד שאף אחד, אף אחד לא יישאר מאחור.

ביחס לדיון היום, הממשקים בין רווחה לבריאות זועקים לשמיים, זה ברור שהם ביחד. לצערי הרב, אין מספיק ממשקים. דיברתי מקודם עם המנכ"ל, כמה חשוב שבכל לשכה מוניציפלית יהיה עובד סוציאלי שיהיה עובד סוציאלי רפואי שיתעסק בתחום של בריאות הנפש, שידע לעשות את הקישורים הנכונים.

 << דובר >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << דובר >>  

שמשרד הבריאות ישים.

 << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >>  

כן, לא נשתף אותם, אני איתך, אני על זה. המאבקים בין המשרדים - - -

 << דובר >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << דובר >>  

אני לא מתנדב לקחת לו משימות.

 << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >>  

אתה לא תיקח, אני חושבת שזה חלק מתפקידי משרד הרווחה, בלי כמובן להוציא את האחריות ממשרד הבריאות, ואנחנו נביא את שניהם ביחד לשולחן ונגרום לזה לקרות. זה חשוב ביותר. 

אנחנו ביום העו"ס, אני רוצה לומר שמי שעושה את העבודה הזו של שיתוף בין רווחה לבריאות בצורה המושלמת אלה העובדים הסוציאליים. עם כל הכבוד לפרופ' חגי, הרופאים עושים עבודה נהדרת בתחום הרפואה, ויהיו מי שיעשו עבודה נהדרת בתחום הרווחה, אבל העובדים הסוציאליים - -

 << אורח >> חגי לוין: << אורח >>  

ביחד, כולנו ביחד.

 << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >>  

יודעים להחזיק את זה ביחד, להחזיק את זה ביחד ולעשות את העבודה הנהדרת הזו. גם ברמה הקלינית, מי שהוא קליני, גם ברמה החברתית, הקהילתית. בעיניי, באמת, אתם הטופ. אמר השר להביא אתכם לקדמת הבמה, לדעתי אתם נמצאים שם. נכון, אתם לא מספיק מתוגמלים על כך, אנחנו עובדים על זה קשה, השר עובד על זה מאוד קשה עם המנכ"ל שלו. בהחלט, בהחלט צריך לשפר יותר ולעשות את כל מה שהשר אמר ואני בטוחה שיעשה, כי כשהשר אומר, הוא מבצע. אבל אתם נמצאים במרכז הבמה. הנכד שלי, אוי ואבוי לו אם הוא לא יהיה עובד סוציאלי. באמת התפקיד החשוב ביותר. תודה ענקית לכם, היום הזה ובכל יום.

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

תודה רבה, מיכל. תאפשרי לנכד שלך לעשות מה שהוא מבין, אל תכריחי אותו.

 << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >>  

לא, לא, הוא יהיה עובד סוציאלי. הוא לא שומע, זה לא נורא.

<< יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

אני מבקש לאפשר את רשות הדיבור למנכ"ל המשרד. ואני רוצה לומר ברשותך, כבוד השר, בלי להמעיט חלילה ממה שאמרתי עליך מקודם, אבל ינון, אני חושב שאמרתי את זה עליך מקודם, אבל גם עליו אפשר לומר, הוא האיש הנכון במקום הנכון, באמת מלא רגש בעבודה שלו. מלבד העולם המקצועי שבו הוא באמת נותן את כל הכישורים שיש בו, אבל הוא גם מגיע לעבוד עם הרבה מאוד רגש ותשומת לב. אנחנו נתקלים הרבה מאוד, נפגשים הרבה מאוד בוועדות כאן במסדרונות הכנסת יחד עם המנכ"ל, והצוות המקצועי של המשרד, ואני מוכרח לומר שהמטה של משרד הרווחה הוא מטה שעובד עם לב, ומרגישים שהמדיניות, מה שנקרא רוח המפקד מלמעלה יורדת לכל השטח. זה מקצת שבחו בפניו. 

בבקשה, ינון. תודה, חברים, חברים של אביתר, תודה רבה. 

<< דובר >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << דובר >>  

אני חייב להתייחס במשפט. חז"ל הקדימו ואמרו: "אין אב מתקנא בבנו ולא רב בתלמידו". 

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

התכוונת עליי או עליו? שאני רק אדע.

 << דובר >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << דובר >>  

שניכם.

 << אורח >> ינון אהרוני: << אורח >>  

תודה רבה, כבוד היו"ר. תודה לשר. תודה לחברת הכנסת וולדיגר שהרימה השנה את היום הזה, את יום העו"ס, שהוא יום חשוב מאוד בעיניי. אני ברשותכם אתייחס דקה רק לממשקים, אני לא אפרט כי אנחנו תכף נעזוב. אבל כמו שאמרת, היו"ר, הצוות המקצועי של המשרד יציג מה המשרד עושה ביחד עם משרד הבריאות ומערכת הבריאות בכלל, אבל אני רוצה להגיד שאחת המשימות המרכזיות של משרד הרווחה היא הממשקים עם המשרדים התאומים הגדולים שלנו אגב, שאלה משרד הבריאות ומשרד החינוך.

אני אספר לכם שיש מדינות בארגון ה-OECD שיש שר הרווחה והבריאות, זה שר אחד, מיניסטריון אחד עם מנכ"ל אחד שרואה את המערכת הזאת בצורה מלאה והוליסטית ובאמת יכול לבצע את החיבורים האלה. על אף שאנחנו מדינה שגם בתוך המשרדים לעיתים קצת קשה לעבוד, אבל זה אחד היעדים המרכזיים של משרד הרווחה מזה שנתיים, ובמלחמה רק העצמנו את החשיבות של זה. אני יכול להגיד שברסי לא נמצא פה, אבל אנחנו עובדים בצמידות, עושים מאמצים עילאיים לעבוד בצמידות, גם הוא ואני וגם עם הצוותים.

 << דובר >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << דובר >>  

חגי, אני לא יכול להתאפק. שלא תבינו אותו, זה היה בדחיפה שלנו במאמץ פיזי לא מתון כדי שזה יקרה. משרד הבריאות שמרן, לא רצה.

 << אורח >> ינון אהרוני: << אורח >>  

נכון, אבל אנחנו ממש עושים מאמצים עילאיים כי אנחנו מבינים, ממש הבן היטב, שללא החיבור בין שתי המערכות האלה, הרבה מאוד אזרחים ואזרחיות נופלות ונופלים בין הכיסאות, וזה חבל. אין צורך כזה, כי ברוב המקרים זה לא עניין של משאבים או תקציבים, זה פשוט עניין של יכולת לשתף פעולה, ואני חושב שאנחנו הולכים ומשתפרים בזה. יש עוד הרבה מה לעשות, אבל אנחנו הולכים ומשתפרים בזה כיוון ששמנו את זה כיעד וזה חשוב לנו מאוד.

אני רוצה ביום הזה גם, א', להזכיר את החטופים ובני משפחותיהם. אני נוהג להגיד בכל מקום שזה צריך להיות ממש בחזקת מודה אני. כל יום, כל אדם צריך לקום ולזכור שיש לנו עדיין 59 אחים שנמצאים בעזה ולהזכיר לסביבה הקרובה שלו. ואם כל אחד יעשה את זה, כולנו נזכור, כי אני חושב שהסכנה הכי גדולה או הבעיה הכי קשה של החטופים היא השכחה. לא כי אנחנו שוכחים, אלא כי אנחנו מתרגלים לסיטואציה. והדבר הזה שאנחנו יום-יום מזכירים את זה לעצמנו ולסביבה שלנו יכול להועיל לכולנו כחברה. אני לא עובד סוציאלי, לצערי, אבל אני לומד מהם המון בשנים האחרונות.

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

זה לא הנכד של מיכל.

 << אורח >> ינון אהרוני: << אורח >>  

נכון, לא אזכה להיות הנכד של מיכל, אמרתי שזה אני כבר לא אזכה להיות. להיות עו"ס, קטונתי, הלוואי, אבל אני משתדל ללמוד, זה בטוח, ללמוד מהם. ומה שלמדתי, שאי אפשר לרפא פצע, העסק לא יכול להחלים אם לא כל החטופים יחזרו הביתה, פשוט לא נוכל לרפא את הסיפור הזה ואת החברה בישראל בכלל.

ואני באתי לפה רק כדי להגיד תודה. גם ינון, שהוא במקרה מנכ"ל משרד הרווחה, אבל גם ינון האזרח שגם גר בנגב המערבי, כמו השר, וחווים את זה יום-יום, שעה-שעה, את האירועים האלה, ואנחנו רואים מה העובדות הסוציאליות עושות כל השנים ובוודאי בשנה וחצי האחרונות, על זה אין עוררין ואין ספק בכלל. ואנחנו כהנהלת משרד עושים כל מאמץ לשפר את התנאים, לא רק תנאי השכר ולא רק תנאי העבודה, אלא בכלל מההכרה בצורך ובחיוניות של המקצוע ובחשיבות שלו לחברה בישראל, עד לשיתופי פעולה עם משרדים אחרים וכך הלאה.

זו הזדמנות להגיד או לברך את ענבל חרמוני, יו"ר איגוד העובדות הסוציאליות והעובדים הסוציאליים, על שיתופי הפעולה שלנו, וגם על זה שאנחנו לא מסכימים על הרבה דברים, וזה בסדר גמור. בסוף אנחנו יודעים לשבת באותו חדר ולצאת אחרי שאנחנו מגיעים להבנות והסכמות. וזהו, אני רוצה באמת לברך את כל העובדות הסוציאליות, זה יום חג, על אף התקופה הקשה. תודה רבה.

 << אורח >> אליקו שליין: << אורח >>  

אתם צריכים לצאת פה בהצהרה שמה שהיה לא יהיה.

 << אורח >> ינון אהרוני: << אורח >>  

אני לא שומע.

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

תודה רבה. גם אם הוא שומע, אליקו, תודה רבה.

 << אורח >> אליקו שליין: << אורח >>  

אחרת, לא עשינו כלום.

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

תודה רבה, מכובדי המנכ"ל. יגיע הזמן שלך, אליקו, ניתן לך לדבר.

 << אורח >> אליקו שליין: << אורח >>  

כן, אבל כולם בורחים, כל בעלי התפקידים יברחו.

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

יש דרכים נוספות, אם אתה רוצה ליצור איתם קשר, אתה יכול גם בחוץ עכשיו.

 << אורח >> אליקו שליין: << אורח >>  

אין בעיה, שיפתחו את החסימה.

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

תודה רבה, מכובדי המנכ"ל. אני ממשיך את הדיון.

 << אורח >> אליקו שליין: << אורח >>  

תפתחו את החסימות של הטלפונים שלכם.

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

תודה רבה. אתה יכול לתפוס אותם עכשיו אם אתה רוצה, אליקו. 

ד"ר טל אדיב, משרד הרווחה, בבקשה. ראיתי שיש לכם מצגת קצת ארוכה, אם תוכלי לתמצת אותה כדי שנוכל להספיק לשמוע את כולם, אנחנו נשמח. בבקשה.

 << אורח >> טל אדיב: << אורח >>  

(מוקרנת מצגת)

בוקר טוב, מה שנקרא, בהמשך לדברים שנאמרו קודם, לי קוראים ד"ר טל אדיב, אני פסיכיאטרית ראשית במערך הבריאות של משרד הרווחה, ואני מודה על ההזדמנות להיות פה. אני כבוגרת בית ספר לרפואה והתמחות בפסיכיאטריה רואה את עצמי כמומחית ברפואת הנפש, אך בתחום הרווחה והבריאות הנפשית עובדים במקביל וביחד איתי מומחים מפרופסיות נוספות. העובדים והעובדות הסוציאליים הינם מומחים בתחום הרווחה הנפשית וממלאים תפקיד משמעותי ורב-ממדי. העו"סים הם חלק משמעותי ברצף הטיפול בבריאות הנפש ותפקידם בא לידי ביטוי בתחום האבחון, בתחום הטיפול, ובתחום מיצוי זכויות.

אנחנו במערך הבריאות דואגים להעביר ולקדם את המסר שאל לנו לעשות מדיקליזציה של הייאוש. אנחנו חושבים שישנם תהליכים חברתיים ונושאים התנהגותיים שאינם צריכים להיות מוגדרים בשפה רפואית ועליהם להישאר מוגדרים במושגים חברתיים, סוציאליים ופסיכולוגיים. חשוב להזכיר במיוחד היום שוב ושוב את תפקידם המשמעותי ביותר של העובדים הסוציאליים והעובדות הסוציאליות במלחמת חרבות ברזל. כפי שמופיע בציטוט של מרכז טאוב: "מערכת הרווחה במדינת ישראל הייתה קורסת בימיה הראשונים של המלחמה אלמלא ההתארגנות המהירה של הדרגים המקצועיים במשרד הרווחה, ההתגייסות המרשימה של עובדות ועובדים סוציאליים מהמגזר הציבורי".

לפניכם מיקודי הדיון כפי שהוגדרו על ידי המנכ"ל ושר הרווחה. אתם רואים, אין צורך לקרוא. מערכת הרווחה, הבריאות, החינוך ומערכות נוספות הולכות יד ביד מאז ולתמיד, לאורך כל הרצף של מעני הבריאות והרווחה הנפשית. אם זה במניעה באמצעות תכניות חוסן קהילתיות, צח"י, שותפות עם משרד הבריאות במרכזי החוסן, אם זה במעני טיפול בסיסי בקהילה, במועדוניות לילדים עם סוגיות רגשיות, מוקדי התערבות לצעירים, תוכנית 360 עם החינוך והבריאות, מענה לקשישים, ועוד ועוד. ואם זה בפנימיות פוסט-אשפוזיות ועד מענה אינטנסיבי במרכזים האינטגרטיביים וברצף ההתמכרויות.

בהליכה המשותפת אנחנו נתקלים יום ביומו באינסוף אתגרים שיושבים על ממשקי בריאות-רווחה. אנחנו עובדים על בסיס חוקי שונה, יש אתגר במנגנוני תומכי רצף, יש אתגר גדול בשיתוף המידע, יש אתגר ביצירת שפה משותפת ואחודה, ויש פער בתפיסות התפקיד של הצוותים המטפלים, גבולות של אחריות וסמכות. ובתוך עולם האתגרים אנחנו מזהים אינספור הזדמנויות לשיפור ממשקי העבודה והשת"פ בין גורמי רווחה לבריאות, וחותרים לעשייה מתמדת. לנו זה ברור, אם רוצים להגיע מהר, הולכים לבד, רוצים להגיע רחוק, חייבים, חייבים ללכת ביחד.

אנחנו במערך הבריאות בתיאום עם הנהלת המשרד בחרנו שלושה מוקדי התערבות: שיפור המרחב המשותף רווחה-בריאות, תומכי רצף ומנגנוני עבודה משותפים למערכות, ועיבוי המענים בקהילה. בדקות הקרובות ומאוד בקצרה אציג בפניכם מספר דוגמאות לעשייה בתחומים אלה.

כדוגמה לשיפור המרחב המשותף רווחה-בריאות אני מציגה בפניכם את הוועדה הבין-משרדית רווחה-בריאות. מדובר בוועדה שהוקמה תחת כתב מינוי מנכ"לים, יש לה מנגנון עבודה קבוע, סדור ומתוזמן, וזו וועדה עצמאית שמתמודדת עם אתגרי השגרה והחירום. הוועדה נמצאת בהובלה משותפת של היו"ר, ד"ר שגית ארבל-אלון, רופאה ראשית של משרד הרווחה, וד"ר הגר מזרחי, ראש חטיבת הרפואה במשרד הבריאות. הוועדה מורכבת משלוש ועדות משנה: ועדת רוחב, ועדת גריאטריה, וועדת בריאות הנפש בהובלת ד"ר גלעד בודנהיימר ממשרד הבריאות ואנוכי.

בוועדת משנה בריאות הנפש החלטנו השנה להתמקד בשני צמתים מרכזיים בחייהם של ילדים ונוער המוכרים ברווחה ומקבלים מענה חוץ ביתי. שער הכניסה, מעבר ממחלקות אשפוז לפנימיות רווחה ולקהילה, ושער היציאה, מעבר מפנימיות הרווחה למסגרות סל שיקום והתאמת מענים קהילתיים. ברור לכולם שבשני הצמתים אם המערכות לא ינהלו בקפידה ובחוכמה את רגעי המעבר, הסיכוי לחוויית ילדות מיטיבה והשתלבות בחברה, לרבות שירות לאומי או צבאי, לימוד אקדמי ותעסוקה, עלול להיפגע. אני גם שמחה לומר ששני התהליכים נמצאים בשלבים מתקדמים עם כתיבה של נוהל אחוד ומשותף של שני המשרדים.

כדוגמה לשיפור ועיכוב מענים בקהילה אני רוצה להזמין את שרית ספיר שפה לידי, מנהלת שירות תוכניות טיפול במשפחה ובילד, מנהל שירותים אישיים וחברתיים, להציג את המרכזים האינטגרטיביים.

 << אורח >> שרית ספיר: << אורח >>  

שרית ספיר, מנהלת שירות במשרד הרווחה והביטחון החברתי. המרכז האינטגרטיבי נקרא מרכז מרחב. זה מודל משותף למשרד הרווחה, משרד הבריאות ומשרד החינוך. זה מענה בקהילה שנמצא כיום בבית חולים פסיכיאטרי. זה מענה בקהילה לילדים ובני נוער וגם למשפחה שלהם, להורים שלהם, באמת במטרה גם למנוע הוצאה, סידור חוץ ביתי, למנוע אשפוזים חוזרים ונשנים, וגם במצבים של ילדים שמסיימים סידור חוץ ביתי, לסייע להם להשתלב במסגרות בקהילה בחזרה.

והמענה הזה ממש כולל גם מרכיבים של חינוך, גם מרכיבים של בריאות וגם מרכיבים של רווחה, מודל מאוד מיוחד וחדשני. כרגע יש לנו מרכז אחד ואנחנו בתקווה להרחבה השנה לעוד שלושה, ככה שיהיה לנו אחד בכל מחוז.

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

הזכרת את משרד החינוך, הוא גם כן מעורב?

 << אורח >> שרית ספיר: << אורח >>  

כן.

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

זאת אומרת, כמו שיש לכם מודל של ועדה משותפת עם משרד הבריאות, יש לכם גם כן כזה סוג של שיתוף פעולה עם מערכת החינוך גם?

 << אורח >> שרית ספיר: << אורח >>  

בדיוק, זה מענה משותף. משרד החינוך נותן שמה מענים של צוות הוראה וצוות מטפלים, הילדים מגיעים יום בשבוע למרכז הזה לקבל מענים, גם חינוכיים, גם בריאותיים של פסיכיאטרים, וגם מענים טיפוליים של עובדים סוציאליים ומטפלים ממש לאורך כל היום. וההורים שלהם משולבים גם במענים כדי לשפר את התפקוד ההורי ואת הקשר בין ההורה לילד על מנת באמת שגם המצב של הילד ישתפר וגם שהמצב של ההורים שלו ישתפר. וככה אנחנו נשלב את הילדים בצורה הרבה יותר טובה, נמנע נשירה, נמנע סידורים חוץ ביתיים ונמשיך ונחזק את המצב שלהם בקהילה.

היום זה קיים בבית חולים זיו בצפת.

 << אורח >> עדית סרגוסטי: << אורח >>  

כמה ילדים מקבלים שמה מענה היום?

 << אורח >> שרית ספיר: << אורח >>  

40 ילדים, ואנחנו רוצים להרחיב ולפתוח עוד. זה בצפון, נותן מענה אזורי, אנחנו רוצים לפתוח עוד אחד בכל מחוז ככה שיהיו לנו ארבעה מרכזים בספטמבר 2025, וכל שנה זה יהיה בתוך בית חולים, הילדים יגיעו יום בשבוע, ואנחנו נרחיב את זה.

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

למה זה חייב להיות בתוך בית חולים? למה כדאי בכלל שזה יהיה בתוך בית חולים?

 << אורח >> שרית ספיר: << אורח >>  

זה כדאי שזה יהיה בבית חולים כי כבר בבתי החולים בילדים שנמצאים כבר באשפוז, יש להם מערך חינוכי וככה אנחנו מעבים את זה ומאפשרים לילדים להגיע.

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

כן, אבל ילד שנמצא בקהילה וסובל מקשיים, למה הוא צריך להגיע לתוך מוסד שהוא בית חולים?

 << אורח >> עדית סרגוסטי: << אורח >>  

זה התחיל כיוזמה מקומית של בית חולים זיו ולכן זה נשאר שם.

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

דרך אגב, זו ברכה.

 << אורח >> עדית סרגוסטי: << אורח >>  

לא, אני אומרת, זה התחיל כיוזמה מקומית של בית חולים זיו ולכן.

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

זו ברכה גדולה, בטח עבור ילדים שמאושפזים.

 << אורח >> עדית סרגוסטי: << אורח >>  

לא, אני מסכימה איתך, זה לא צריך להיות בבתי חולים.

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

אבל אני חושב שכתפיסת עולם לא צריך להכניס ילד בריא, סליחה שאני אומר, למיטה חולה. זאת אומרת, אמנם הוא לא ילד בריא נפשית, אבל בטח לא צריך להיכנס לתוך מערכת בית חולים. אני הייתי מבקש מכם לשים תשומת לב ספציפית על הנושא הזה, כי אם אתם מתכוונים לפתוח עוד מרכזים מהסוג הזה, אולי כדאי שזה יהיה בקהילה. בבקשה.

 << אורח >> טל אדיב: << אורח >>  

כדוגמה נוספת לשיפור רצף הטיפול אזכיר פרויקט בהובלת מנהל שלם אשר עוסק בהנגשת שירותי רפואה כללית ובריאות הנפש לאוכלוסיות קצה אשר בדרך כלל נמנעות מכך. הסיבות להימנעות, אנחנו מכירים, חשש משיפוטיות ותיוג, קבלת מענה שאינו מותאם לנזקי הטראומה והשלכותיה, חוויה לא מוגנת וקבלת מענה קונקרטי ולא הוליסטי, וקושי בשימור רצף טיפולי לאור המאפיינים של הטראומה המורכבת. 

אני לא אקריא את התכונות, אבל אני אשתף אתכם שמתקיימים שיתופי פעולה הדוקים עם בית החולים אברבנאל, עם מרפאת לוינסקי ובית החולים טירת הכרמל להנגיש ולשפר את המענה כך שיהיה מותאם ושתהיה צריכה של השירותים.

כדוגמה נוספת ואחרונה להיום בעיבוי מענים בקהילה, אני רוצה להציג בפניכם את פרויקט מגיבות ראשונות בקהילה. הפרויקט הוא בהובלת מערך הבריאות שלנו. אנחנו במערך מאמינים שכל אדם שיש לו השפעה רחבת היקף על סביבתו יכול לסייע במענה נפשי ראשוני אם קיבל את הכלים המתאימים לכך. פרויקט זה נעשה בשיתוף פעולה מלא ויד ביד עם משרד הבריאות ועם המגזר העסקי, במקרה הזה, נייל סטודיו.

עד היום כבר התקיימו שש הכשרות של מניקוריסטיות אשר קיבלו הכשרה בזיהוי ראשוני של מצבי סיכון והתערבות קהילתית שתמנע החמרה והידרדרות במצוקה. המניקוריסטיות קיבלו כלים מקצועיים, דרכים להנגשת מידע, שבירת סטיגמה והקניית כלי חמלה ואמפתיה. כמו שאמרתי, שש הכשרות כבר נעשו, 20 בכל סבב, שש הכשרות נוספות כבר תואמו והן באופק הקרוב. לציין כי כבר קבענו הכשרה לארגון הדולות הארצי ואנחנו במגעים עם משרד התחבורה על מנת להעביר את זה לנהגי תחבורה ציבורית ולאנשי דת דרך משרד הדתות.

לסיום, אני אזכיר שמערך בריאות הנפש של משרד הרווחה פרוס בכל מנהלי הליבה של המשרד ונמצא על שלוחותיו. אפשר לומר שלסיכום, רצף אחריות משותפת, זאת עובדה שאין בריאות בלי רווחה ואין רווחה ללא בריאות. תודה.

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

תודה.

 << אורח >> אליקו שליין: << אורח >>  

מתי אנחנו נוכל להגיב?

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

כשאני אאפשר לך את רשות הדיבור. אתה רשום לפניי כמו האחרים פה. תודה רבה. רחל גרטי, משרד הבריאות, בבקשה.

 << אורח >> רחלי שרון גרטי: << אורח >>  

האמת, לא התכוננתי, אבל אני אשמח לשתף בעוד משהו. אני רוצה להגיד - - -

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

המצגת התחילה עם כל מיני חריקות ואחרי זה שיתופי הפעולה בין המשרדים נראו מאוד, מאוד טובים.

 << אורח >> רחלי שרון גרטי: << אורח >>  

כן.

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

קודם כול, אני מקווה שזה יורחב כמה שיותר, כי אין ספק שרווחה ובריאות, זה חייב להיות חלק - - -

 << אורח >> רחלי שרון גרטי: << אורח >>  

נכון, ואני רוצה להוסיף ולומר שיש משהו מאוד טבעי, מאוד אלמנטרי לעובדים סוציאליים לחצות סיילוס בין מסגרות, בין שירותים, לנסות לעבוד באמת בשיתופי פעולה ולייצר שפה משותפת, ולכן זה נוח לנו ונכון לנו לעבוד בממשקים הללו. ורציתי לשתף בעוד ממשק נורא משמעותי שאני גאה להיות חלק ממנו בין בריאות נפש ורווחה שעוסק בקידום בריאות בשלטון המקומי באמצעות פונקציה שנקראת מתאמי בריאות שכבר קיימת בשלטון המקומי, ברשויות, הרבה פעמים מתוך הרווחה.

הם עוסקים בקידום בריאות ואנחנו היום במיזם גדול של מערך בריאות הנפש ביחד עם קידום בריאות הציבור, שלטון מקומי, ראש הממשלה, יש הרבה מאוד שותפים לשולחן עגול הזה. ואנחנו מייצרים הרחבה והעמקה של תחום הבריאות לבריאות הנפש ולחוסן. אנחנו בתוך המטווה הזה מלמדים את מתאמי הבריאות ומקדמי הבריאות איך למפות צרכים בשולחן הרשותי שקשורים בבריאות הנפש, הגוף והחוסן האישי והקהילתי, נותנים להם כלים מתוך סל מענים, יש בזה יש גם שותפות עם הג'וינט.

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

אלה לא בהכרח אנשי מקצוע, נכון? זאת אומרת, אלה אנשים מהקהילה, כן?

 << אורח >> רחלי שרון גרטי: << אורח >>  

מתאמי הבריאות הם אנשי מקצוע, הם בוגרי תואר ראשון, הם עוברים הכשרה. אני מפה עוברת לדון בהכשרה שלהם, מה אנחנו צריכים לתת להם כדי שיוכלו למפות את הצרכים ולהתאים מענים נכונים ואיך לגייס את המנהיגות המקומית ברשויות כדי לפעול עוד למען קידום בריאות נפשית, גופנית וחוסן. ואני חושבת שזו דוגמה נפלאה איך אנחנו מייצרים, מקדמים בריאות גופנית, נפשית וחוסן בתוך המרחב הקהילתי. כי הריפוי הקהילתי הוא באמת אחד הערוצים הכי חשובים, זה מתחבר לכל מה שנאמר כאן מתחילת הדיון, הריפוי הוא גם אישי וגם קהילתי.

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

הוא קודם כול מניעה ואחרי זה גם ריפוי.

 << אורח >> רחלי שרון גרטי: << אורח >>  

הוא גם מניעה וגם ריפוי, נכון. תודה רבה.

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

יפה מאוד. אני מברך וכמובן שכולנו מברכים על היוזמות הללו, כי בסופו של דבר, מה שיכול לעזור, השכן או האח הקרוב, לפעמים במניעה הוא הרבה יותר יכול להיות תועלתי מאשר חלילה הידרדרות ואחרי זה הטיפול וההוצאות סביב העניין הזה. תודה רבה, רחל.

ענבל חרמוני, בבקשה.

 << אורח >> ענבל חרמוני: << אורח >>  

תודה רבה. אני אתחיל בלברך את העובדות והעובדים הסוציאליים אותם אני מייצגת בגאווה גדולה ובהרכנת ראש ממש, תמיד, ובטח בשנים האחרונות. לפני המלחמה היה לנו גם קורונה, קצת שכחנו את זה כולנו כי קרו דברים חמורים מאז, אבל בהחלט על עומס המשימות הקיים ממילא נוספו בעקבות שני האירועים משני המציאות האלה המון, המון משימות לעובדות ולעובדים הסוציאליים בכל המערכות, גם במערכות הרווחה, גם במערכות בריאות הנפש, וכמובן בשירותים נוספים. ולצד זה, הן באמת עושות עבודה מאומצת, מאוד, מאוד מקצועית. וכמו שאמרתי, אני גאה מאוד להיות יושבת הראש של האיגוד הנפלא הזה מבחינת חבריו וחברותיו.

אני רוצה לציין כמה נתונים. איגוד העובדות והעובדים הסוציאליים, ערכנו סקר לכבוד יום העובד והעובדת הסוציאלית הבין-לאומי. ענו על הסקר מאות עובדות וחלק קטן מהממצאים, ברשותכם. 71% מהעובדות הסוציאליות מדווחות על עלייה בעומס העבודה בשנה החולפת. העלייה נובעת מעלייה במספר המטופלים, מעומק המצוקה שהעמיק. זאת אומרת, מטופלים שהיו לפני כן, העמיקה המצוקה שלהם.

40% ציינו כי היקף כוח האדם הצטמצם. שימו לב, הצטמצם במקום לעלות. 78% מציינות כי קיימות השלכות בריאותיות ונפשיות על חייהן כתוצאה מהעבודה. הנתון מזנק ל-98% בקרב עובדות סוציאליות שעובדות עם משפחות חטופים ושבים והשבויים עצמם. כמובן לצד זה יש לזה גם תרומה לגבי התחושה שהן חלק מהמאמץ הלאומי.

49% מהעובדות הסוציאליות הדגישו כי הפחתת העומס במקום העבודה היה יכול לסייע להן בחיזוק החוסן הנפשי. וככה אני אוסיף, גם להישאר יותר זמן בעבודה. אנחנו יודעים שהיום עובדים סוציאליים צעירים הרבה פעמים פורשים מהשירות הציבורי אחרי שנה-שנתיים ולא מחזיקים מעמד, ותכף אני גם אדבר על עוד סיבות. ו-43% ציינו שהעומס והלחץ כמובן מקשים עליהם לבצע בסוף את התפקיד שלהם. מי שנפגע מזה בקצה אלה המטופלים שלנו שכמובן אלה התושבים והאזרחים של מדינת ישראל.

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >>  

והמטפלים.

 << אורח >> ענבל חרמוני: << אורח >>  

בוודאי. חשוב לציין שיש פה איזשהו משהו מתגלגל. אם אין Wellbeing למטפלים, אנחנו כמובן בבעיה גם עם המטופלים.

התיאומים ושיתוף הפעולה בין משרד הרווחה והבריאות, אני כבר שנים, עוד מהיותי עו"ס בשטח, אני בעצמי עובדת סוציאלית, עבדתי הרבה שנים עם נערות, נחוץ מאוד, חד משמעית. זה אפילו קצת מצער שרק בשנת 2025 הצלחנו להגיע לזה, ואני באמת מברכת על זה.

אני חייבת להגיד אבל, העומסים הקיימים בשתי המערכות, גם במערכת הבריאות וגם במערכת הרווחה, כל מערכת עסוקה בהישרדות. מה שקורה כשמערכת נמצאת בהישרדות, זה כמו בן אדם, יש התכנסות לשימור אנרגיה. ולכן לפעמים נדמה שלא מצליחים לשתף פעולה פשוט כי כל מערכת נמצאת בהישרדות שלה. צריך לקחת גם את זה בחשבון בסופו של דבר, כי זה הכול תוצאה של מדיניות, זו לא גזירת גורל.

כדי לשפר ולהשתפר, אני אשים את הדברים על השולחן, צריך כסף, לא מכבסת את זה בשום מילים. צריך החלטת ממשלה שתעמיד את הנושאים החברתיים בראש סדר העדיפויות. אנחנו רחוקים מזה מרחק שנות אור. לצערי, ולא מהיום, גם לא מלפני שנתיים, ממשלות ישראל השונות אחזו ועדיין אוחזות במדיניות, לעיתים מכוונת אני אגיד, זה על השולחן, זה לא שמישהו מסתיר את זה, של צמצום מערכות השירות הציבורי בישראל מתוך תפיסה, מתוך אג'נדה. לכן כל מה שמשיגים העובדים הסוציאליים, בין אם זה עבור עצמנו, ובין אם זה עבור השירותים החברתיים והפונים, קורה למרות המדיניות הממשלתית ולא בזכותה.

גם היום, למרבה התדהמה יש לומר, אני כבר התרגלתי, אבל אני מניחה שאתכם זה ידהים, הפעימה השנייה של רפורמת הישג לשיפור שכר העובד הסוציאלי מתעכבת כבר ארבעה חודשים מאחר ובאוצר גוררים רגליים. הממונה על השכר, אדון אפי מלכין, טוען באופן תדיר באוזניי, שימו לב, שלעובדים לא באמת משנה מתי הם יתחילו לקבל את הכסף. דרך אגב, אמרתי לו שעוד שלוש שנים יהיו שוב בחירות לאיגוד ואם הוא כל כך יודע מה רחשי ליבם של העובדים, הוא יוכל להתמודד ואולי להחליף אותי. טענה תמוהה ללא ספק שלעובדים לא אכפת מתי הם מקבלים את הכסף, לא יודעת מאיפה הוא הביא את זה. 

בסוף לא הכול מסתכם גם בשכר, את זה גם אני יודעת לומר. סביבת עבודה מכבדת, אני יודעת שהמשרד מאוד משקיע בזה. המחלקות לשירותים חברתיים, אם אני משווה ללפני עשור ואפילו לפני שבע שנים, חל שיפור מאוד ברוב המחלקות באיך שהן נראות, זה חשוב מאוד. גם כמובן תוכנית המוגנות שופרה.

אבל המעמסה, כמו ששמעתם, נשארה ואפילו, כבוד יושב ראש הוועדה, גדלה, גם כתוצאה מהדברים שאמרנו וגם כתוצאה מנטישת עובדים. זאת אומרת, בוודאי שצריך יותר, אבל ככל שיש יותר ואז יש פחות משאבים, יש יותר עובדים שמתייאשים ואז זה מייצר עוד נטישה. זה כמו מעגל קסמים כזה, כמו מעגל בלתי נגמר. עובדת עוזבת, הכול נופל על חברתה שנשארה, ואז גם היא תעזוב בסופו של דבר, גם אם הייתה לה קצת יותר עמידות לפני כן.

אחד הדברים החשובים מאוד לעובדות, כמובן מעבר ללסיים את החודש בכבוד, אני חושבת שזה אמור להיות אלמנטרי, בכלל ובטח לכל משרתי הציבור למיניהם, בסוגריים אני אגיד שלפעמים משעשע אותי הביטוי שאומרים על העובדים, שצריך להיכנס מתחת לאלונקה. בואו, העובדים האלה ועובדים נוספים הם אלה שמתחת לאלונקה כל השנה, לא צריך להטיף לנו על זה. והעובדות בסוף רוצות לעבוד בשירות הציבורי, רוצות לגמור את החודש בכבוד, והן גם רוצות להצליח להוציא מהכוח אל הפועל את העבודה ואת האחריות שלהן. אין להן שום יכולת לעשות את זה עכשיו. אני אומרת את האמת, אנחנו לא מגיעים.

אתמול היה אייטם בכאן 11, דווקא מכיוון של רופא משפחה שמדבר על מאות, אם לא יותר, ילדים, שבשנה וחצי האחרונות לא מאתרים אותם, שהם נמצאים בסיכון, מצוקה, הזנחה והתעללות. חבר'ה, אנחנו גם לא נגיע אליהם, ואני אומרת את הדברים. לא בכוונה רעה, אבל זה פשוט בלתי אפשרי להגיע ככה לכל מי שצריך.

אנחנו מדברים על פעימה שחתמתי, עובדות גם דרך אגב נלחמו על זה ב-2020, זה כמובן לא הגיע, כי במשרד האוצר עשו תוכנית עבודה ואמרו: אוקיי, שמישהו ירים טלפון לאיגוד העובדים הסוציאליים, השנה מטפלים בהם. אבל אותה פעימה שנייה, אני חוזרת, מתעכבת. אנחנו כרגע כן דורשים את הסעד גם מהמשכן הזה במובן של מה שאפשר להפעיל את הלחץ על שר האוצר. כבוד יושב ראש הוועדה הוא גם חלק מהקואליציה.

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

אני מאוד מתפלא על הדברים הללו, כי אנחנו בשנה שעברה, בתחילת אפריל, עשינו פה דיון על מי מטפל במטפל, וכבר אז המשרד השיב לנו שאנחנו לפני הפעימה השנייה ומשרד הבריאות האשים.

 << אורח >> ענבל חרמוני: << אורח >>  

כן, אנחנו לפני, אנחנו עדיין לפני.

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

ואנחנו עדיין, שנה אחרי, כמעט שנה, עוד רגע זה אפריל, אנחנו נמצאים באותו לפני. כמובן שאנחנו נבקש גם את - - -

 << אורח >> ענבל חרמוני: << אורח >>  

חד משמעית. שימו לב שגם חברינו הפסיכולוגים נמצאים במצב דומה.

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

אוקיי. אני אעצור אותך שנייה אחת ברשותך בנושא הזה. נמצא איתנו בזום יוסף קוליק מהממונה על השכר בזום.

<< אורח >> ענבל חרמוני: << אורח >>  

אני מכבדת את יוסף, אבל הם שולחים אותם להיות בשר תותחים, את הדרג הכי זוטר.

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

גברת חרמוני, תקשיבי רגע, אני רוצה לקבל את התשובות.

 << אורח >> ענבל חרמוני: << אורח >>  

לא כלפיך, כן?

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

אני רוצה לקבל את התשובות הרשמיות של המשרד ואחרי זה אנחנו נלמד מזה מה אנחנו צריכים לעשות הלאה. אפשר להעלות אותו בזום?

 << אורח >> ענבל חרמוני: << אורח >>  

אני רוצה להשלים את הדברים שלי.

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

לא, אני אתן לך. התייחסות לפעימה השנייה.

 << אורח >> ענבל חרמוני: << אורח >>  

אין בעיה. זה חשוב מאוד, פשוט צר לי על יוסף.

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

שלום, אדוני.

 << אורח >> יוסף קוליק: << אורח >>  

שלום. אני פשוט רק עכשיו עליתי, אני אשמח אם תוכלו לחזור על השאלה.

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

אנחנו מדברים על הנושא של הפעימה השנייה בנושא הסכם השכר לעובדים סוציאליים, זה הנושא שמונח כרגע על השולחן. אנחנו רוצים לדעת מה אתם יודעים להגיד לנו. אנחנו שנה שעברה כבר קיימנו דיון בתחילת אפריל על הסכם הפעימה השנייה, זה היה במסגרת מי מטפל במטפל, וכבר אז אמרו לנו שתוך מספר חודשים אנחנו נהיה בפעימה השנייה. מה קורה עם זה?

<< אורח >> יוסף קוליק: << אורח >>  

שלום, היו"ר, ענבל. הייתי גם בוועדה שנה שעברה. במהלך השנה הוסכם בינינו לבין ההסתדרות, הפעימה הקרובה הייתה אמורה להיות בשתי פעימות, הוסכם לאחד את שתי הפעימות ולדחות את הפעימה הראשונה, להקדים את הפעימה השנייה ולדחות את הפעימה הראשונה, זו הפעימה שאנחנו מדברים עליה עכשיו. היו מספר עיכובים, גם זה היה בשיח מול ההסתדרות כי עסקנו בעוד אוכלוסיות, בן היתר ענבל עכשיו הזכירה את הפסיכולוגים. בדיוק עכשיו - - -

 << אורח >> ענבל חרמוני: << אורח >>  

בוא, גם את זה לא סיימתם עדיין, בוא נשים את הדברים על השולחן, יוסף.

 << אורח >> יוסף קוליק: << אורח >>  

שבוע שעבר היה טקס חתימה.

 << אורח >> ענבל חרמוני: << אורח >>  

חתמתם, אבל לא על ההסכם המלא, נכון?

 << אורח >> יוסף קוליק: << אורח >>  

אנחנו סוגרים דברים סופיים שאמורים להיסגר ממש - - -

 << אורח >> ענבל חרמוני: << אורח >>  

אוקיי, זה לוקח לכם רק שמונה חודשים מאז ההסכמות באוגוסט וזה הפסיכולוגים.

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

רגע, מכירים את העובדה שהסכמי שכר לא נחתמים כלאחר יד, בסדר?

 << אורח >> ענבל חרמוני: << אורח >>  

זה לא כלאחר יד, אנחנו התחלנו את הדיונים עם האוצר במרץ.

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

פשוט אני אומר, מרחק של שנה מ-2022 אני חושב, או אפילו לפני, לא יודע כמה זמן שאנחנו מדברים, זאת אומרת, זה היה משהו שהוא צפוי, פעימה ראשונה, שנייה וכולי.

 << אורח >> ענבל חרמוני: << אורח >>  

אגב, הדרישה שלנו, זה יפה שאתה אומר את זה, אבל הדרישה של ההסתדרות ואיגוד העובדים הסוציאליים הייתה להקדים את הפעימה גם לפני ינואר. זאת הייתה הפשרה לשים את זה בינואר. אבל בוא נגיד ככה, דחינו לאפריל, לא דיברתם איתנו כבר איזה שבועיים-שלושה.

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

אוקיי, ענבל, בואי נאפשר לו להשלים את התשובה. בבקשה.

 << אורח >> יוסף קוליק: << אורח >>  

אני אגיד, היו אילוצים, אילוצים ששני הצדדים הכירו, גם אנחנו וגם ההסתדרות, היו אילוצים של זמן, של יכולת להקדיש תשומות עבודה.

 << אורח >> ענבל חרמוני: << אורח >>  

איזה קטע.

 << אורח >> יוסף קוליק: << אורח >>  

הייתה הסכמה גם בתחילת ההסכם. אנחנו מאוד מקווים - - -

 << אורח >> ענבל חרמוני: << אורח >>  

הסכמה בגלל שהכסף אצלכם, אין לי ברירה.

 << אורח >> יוסף קוליק: << אורח >>  

אנחנו מקווים שבקרוב נוכל להתכנס להסכם של העובדים הסוציאליים יחד איתך ולהגיע להסכמות. אני לא יכול לתת עכשיו לוועדה תשובות מה יהיה ההסכם כי אנחנו - - -

 << אורח >> ענבל חרמוני: << אורח >>  

ברור שלא.

 << אורח >> יוסף קוליק: << אורח >>  

לא, אנחנו מאוד מקווים שנוכל בקרוב לתת תשובות יותר - - -

 << אורח >> ענבל חרמוני: << אורח >>  

דרך אגב, גם לעובדות סוציאליות שמטפלות בחטופים ובני משפחתם יש עומסים והיו עומסים השנה, אתה יודע? והן לא אמרו בואו נדחה את זה לאחר כך. איזה קטע.

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

ענבל, תודה רבה. יוסף, לפני שאתה יורד, אני רק רוצה לומר לך שאנחנו פה בכנסת ובכלל בחקיקה וגם השטח מייצר הרבה מאוד עומסים, בטח ובטח בתקופות מאתגרות כמו שאנחנו נמצאים בהן עכשיו, ולפני כן קורונה. אני מוכרח לומר, אנחנו דפקנו על השולחן בשביל הסכמי שכר אחרים שהזכרת מקודם, זה לא נופל, החשיבות של העובדים הסוציאליים לא נופלת מהפסיכולוגים והפסיכיאטרים שעסקנו בהם הרבה מאוד כאן במהלך הדיונים בכנסת. אנחנו ניתן על זה דגש, העבודה והמחויבות שלנו כלפיהם בתקופות האלה הן ברורות ואנחנו חייבים, חייבים לתת גז ולסיים את התהליך הזה, לתת להם את מה שמגיע להם. זו גם לא הפעימה האחרונה, יש אחרי זה עוד אני חושב, נכון? אני לא טועה, נכון? זו לא הפעימה האחרונה שאמורה להיות.

 << אורח >> יוסף קוליק: << אורח >>  

לא, איחדו את שתי הפעימות.

 << אורח >> ענבל חרמוני: << אורח >>  

לא, זה לא קשור, יוסף, זה לא מה שהוא שואל.

 << אורח >> יוסף קוליק: << אורח >>  

את מדברת על דברים אחרים, בסדר.

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

בכל מקרה, אנחנו נרצה לתת על זה דגש ושתסיימו את העבודה שלכם כמה שיותר כדי שיוכלו לתגמל את העובדים בצורה המגיעה להם. תודה רבה.

 << אורח >> ששי שדה: << אורח >>  

אני רק רוצה להגיד, אדוני, שזה אפילו לא חצי ממה שמגיע להם. מגיע להם הרבה יותר ממה שהם אמורים להוסיף להם.

 << אורח >> ענבל חרמוני: << אורח >>  

זה חד משמעית.

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

בבקשה, ענבל, תמשיכי.

 << אורח >> ענבל חרמוני: << אורח >>  

תודה רבה, אני רוצה להודות לך על זה, ועכשיו אני מבינה מה אנחנו הולכים לעשות, פשוט כל שבוע אנחנו נעלה אותם על הקו. אני מעדיפה שזה לא יהיה יוסף, לא כי אני לא מכבדת אותו, אלא כי אני חושבת שמי שצריך לתת דין וחשבון זה או סגן הממונה על השכר, חנן לזימי במקרה הזה, או אפי מלכין בכבודו ובעצמו. הכול בסדר, אם אני פה גם הם יכולים להרשות לעצמם לעלות לזום. ואני ממשיכה, ותודה רבה, כבוד יושב ראש הוועדה, על זה שהעליתם אותו.

אנחנו מדברים על זה שכדי להוציא מהכוח אל הפועל את העבודה והאחריות של העובדות הן רוצות שיהיה להן מה להציע למטופלים. והיום הרבה פעמים הן עומדות יחד עם המטופלים מול שוקת שבורה. אם יש עובדת שעשתה תהליך שלם עם משפחה במשך שנה לגבי הוצאה מהבית בהסכמה למשל של מבוגר או ילד עם מוגבלות כלשהי, שיותר יהיה לו טוב וגם למשפחה כאשר הוא יהיה באיזושהי מסגרת, בין אם בקהילה ובין אם מחוץ לקהילה, ואז היא צריכה לחזור אליהם ולהגיד: נכון, עבדנו על זה שנה, הכול נכון, אין מקום, בואו תחכו עוד תשעה חודשים. באמת? אז בשביל מה? הבנו את הרעיון, הבנו את הסיפור של מאות מטופלים לכל עובדת.

המאבק הבא של האיגוד, ואני אומרת מאבק כי אני כבר יודעת ששום דבר, גם זה דרך אגב, ייתכן מאוד שאני אצטרך להשבית את העובדים שוב פעם רק כדי לגמור את העסק. אבל המאבק הגדול הבא של האיגוד בהחלט יהיה על מפתחות מעמסה ותקינה. אני הייתי מאוד, מאוד שמחה שגם הממשלה, משרד הרווחה ומשרדים נוספים, בטח משרד האוצר, היו משתפים פעולה עם האירוע הזה. אני מעריכה שזה לא יקרה ולכן גם העובדים והעובדות, אני כבר מכינה אותם למאבק הבא שלנו שיהיה קשה, אבל אנחנו ננצח בו.

אני אגיד עוד דבר, ואתה היית לדעתי בחלק מהישיבות האלה. כבר בנובמבר 2023 איגוד העובדות והעובדים הסוציאליים, ובתחילת דצמבר, הניח על שולחננו של משרד הרווחה ושל אגף התקציבים תוכנית לשיקום מינימלי של השירותים החברתיים עם צופה פני עתיד למה שגם כשהמלחמה תיגמר, לא נראה שזה עומד לקרות, אבל גם כשהיא תסתיים, מחכות לנו עוד שנים ארוכות של שיקום. שמנו תכנית על השולחן, אני לא מתביישת לומר, בעלות של מיליארד וחצי שקל. צריך כפול, צריך פי שלוש. את המינימום הכנסנו. ואני חייבת להגיד שהתוכנית הזאת נדחתה על הסף. זה נכון שבשיא המלחמה לא יכולתי להוציא את העובדים, לצערי, למאבק. כי לצערי, שום דבר לא מתקבל פה בלי זה.

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

אחריות.

 << אורח >> ענבל חרמוני: << אורח >>  

וזה חבל, כי אלה עובדות שבדנ"א שלהן הן לא רוצות מבחינתן לנטוש את המטופלים, הן רוצות להיות שם, והן נאלצות לנטוש את המטופלים בשביל עתיד טוב יותר אם אנחנו נאלצות לצאת לצעדים ארגוניים. לבסוף, חשוב לומר שלצד זה, בטח כיו"ר איגוד מקצועי ועובדת סוציאלית והאזרחית שאני, אמרנו, כסף הוא חשוב, משאבים הם חשובים, שכר הוא חשוב. לצד זה אני אגיד שאין אגורה אחת או לא משנה, מיליארד וחצי שקל או 3 מיליארד שקל שיוכלו לעשות עבודה על תשתית רעועה. התשתית היא רעועה, כן.

התייחס לזה השר ואני מאוד מכבדת את זה, כי החטופים לא פה, וכי הרבה חלקים בחברה הישראלית סבורים שלא נעשה כל מה שאפשר על מנת שהם ישובו. וזה פצע שגם אם מחר בבוקר אנחנו מקבלים את כל המשאבים, ואני כמובן לא מוותרת עליהם, זה לא שאני אגיד להם, טוב, רגע. אנחנו נקבל אותם ונעשה איתם את הדברים הכי טובים שיש. אבל חייבים להבין, יש דברים שכסף בסוף לא קונה. והסיפור הזה של הפצע בחברה הישראלית, של אתוס ששבור, זה כבר באמת מעבר לכל סכום כספי כזה או אחר וזה ראוי לציין גם ביום הזה. זהו.

אני מאחלת לעובדים ולעובדות הסוציאליות יום עובד ועובדת סוציאליים משמעותי, שמח למרות המצב, יש לנו במה להתגאות, אנחנו עושות עבודה מצוינת. אנחנו עומדות לצד האוכלוסייה ברגעיה הקשים ביותר ולפעמים גם ברגעיה הטובים, שאלה הרגעים שקוצרים את הפירות וזה מצוין. אנחנו נמשיך לעשות את העבודה שלנו, העובדות בשטח, אנחנו כאיגוד ביחד עם העובדות בשטח, אנחנו נמשיך להיאבק על מדינת ומדיניות הרווחה הישראלית. ותודה רבה על הדיון הזה בוועדה.

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

תודה רבה על הדברים, ענבל. כמובן שאנחנו פתחנו ואמרנו שבאמת השיקום והחוסן, החוסן החברתי, כאן במדינת ישראל, אמר את זה גם השר ואני גם אמרתי את זה בפתח הדברים, לא יוכלו להשתקם ללא חזרתם הביתה של החטופים. תודה רבה.

מרים רייס, נציגת ארגון העובדים הסוציאליים מההסתדרות הלאומית, בבקשה.

 << אורח >> מרים רייס: << אורח >>  

אני עומדת כאן בשם העובדים הסוציאליים שצמחו מהשטח ורוצה לדבר על התפקיד שלנו והאחריות שלנו, העובדים הסוציאליים, לחוסן הלאומי בתקופה הזאת. אנחנו יודעים שהחוסן שלנו מורכב מהמסוגלות האישית של כל אדם, שזה משהו שאנחנו עושים בתהליך פרטני, וגם מהמעגלים של הזהות החברתית והלאומית, האתוס, הנרטיב שאנחנו בונים ביחד, ומהמעגלים הקהילתיים. החוסן שלנו תלוי באנשים שלצידנו, אנשים שנפגוש, וכידוע, העובדים הסוציאליים, כמעט כל אזרח במדינת ישראל, אם לא כל אזרח, יפגוש אותם במהלך חייו, כי הם נמצאים בכל מקום. כל אחד יש לו את סיפור החיים והמצוקות שלו שהוא מגיע. ובוועדת הבריאות יש לציין שכמובן עובדים סוציאליים נמצאים בשירות הציבורי במערכת הבריאות.

והמקום הזה, אני חושבת שיש לנו אחריות מאוד גדולה לנרטיב שאנחנו מטמיעים בתקופה הזאת. אנחנו חייבים להיצמד למסגרת המחקר והידע המקצועי שיש לנו, כי הנרטיב שאנחנו בונים ביחד הוא מסגרת ששומרת על החוסן עם משאב צמיחה, משאב חוסן עבור האוכלוסייה. ועל מה אני מדברת? אני מדברת על גוף הידע שקשור בחוסן ובצמיחה פוסט-טראומטית. רוב האנשים, יש להם חוסן באופן טבעי, גם במצבים מאוד, מאוד קשים. גם אם הוא מתערער לרגע, תוך פרק זמן הוא חוזר ויש להם את המעגלים הקהילתיים שתומכים ועוזרים לחוסן לחזור.

גם אנשים שהחוסן שלהם התערער, יש להם פוטנציאל מאוד גבוה לצמיחה פוסט-טראומטית. זה לא בא במקום, זה לא שאנחנו נשברים וזהו או צומחים וזהו, זה בא אחד לצד השני, הצמיחה באה יחד עם התסמינים הפוסט-טראומטיים. ואני רוצה להגיד פה משהו אישי, לא תכננתי, אבל אני אגיד אותו. יושב פה רופא המשפחה שלי – אני במקור מעוטף עזה – ד"ר אורן ערן.

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

הוא הדובר הבא.

 << אורח >> מרים רייס: << אורח >>  

הוא האדם הראשון שפניתי אליו אחרי 7 באוקטובר, כשעוד לא הבנתי כלום. הייתי מנותקת לחלוטין, כתבתי לו שאני לא מרגישה טוב, שאני לא מצליחה ללכת לעבודה. איזה שבוע אחרי זה היה. הוא כתב לי מענה מאוד רגיש ומקיף, אני לא יודעת איך היו לך כוחות באותו זמן, כי לי לא היה. ואני חייבת לך על זה. היום אני כבר לא גרה בעוטף, אבל בזמנו. ואני אומרת את זה דווקא מתוך המקום של מי שאיבד וחווה. וגם כשאתם מדברים פה על 7 באוקטובר, אני גם עכשיו קצת מתנתקת וקצת רואה שחור וקצת קשה לי. ועם זאת, אני יושבת פה מכוח הצמיחה הפוסט-טראומטית שלי באופן אישי.

אמנם התחלנו את ההתארגנות הזאת עוד לפני, אבל מה שנותן לי את הכוח אלה הדברים שאנחנו מגלים על עצמנו בדרך, המשמעות שאנחנו נותנים לדברים, והכוח שצומח לנו בפנים יחד עם זה. והמקום הזה, אני חושבת שמאוד כדאי לומר ויש לנו אחריות מקצועית להביא את הקול הזה אל הציבור, אל העובדים, קודם כול לעובדים הסוציאליים כדי שהם בתורם יחזיקו את זה עבור המטופלים והקהילות והמשפחות.

זה לא פשוט, זה לא קל, זה שבר, שבר מאוד קשה, עמוק שאנחנו נסחוב לעוד הרבה שנים, ועם זאת, יש צמיחה ויש חוסן ואנחנו חייבים את זה למדינת ישראל, את האמירה הזאת. יש אמירות שמגמתן אולי פוליטית, לומר דברים שהם אחרים בצורה נחרצת, ואת זה אני מבקשת, להיצמד לגוף הידע המקצועי, ואני ישבתי על זה המון וקראתי המון, זה הידע.

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

תודה רבה, מרים. אני חושב שהדברים שלך גם נותנים תקווה למי שנמצא באותם רגעים. תודה על זה. ד"ר אורן ערן, בבקשה.

 << אורח >> אורן ערן: << אורח >>  

שלום לכולם. כמו שכבר אמרו, קוראים לי אורן ערן, אני רופא משפחה, אני עובד בעוטף מאז 2010. ממתי הגעתם לשם?

 << אורח >> מרים רייס: << אורח >>  

קודם כול, אני גרתי קודם בחוף אשקלון, אבל אני עשר שנים אחורה.

 << אורח >> אורן ערן: << אורח >>  

אוקיי, תודה. באמת שלא תכננתי לדבר בוועדה, באתי ללוות את תמי, אבל תוך כדי הדברים שעלו אני מרגיש שאין לי ברירה, כרופא משפחה, כבן אדם וכרופא שעובד בעוטף. קודם כול, אני רוצה להגיד שבהתחלה דיברתם מאוד יפה, כולכם, אתה, כבוד השר, הצגתם את המצב. היה פה איזשהו ניסיון של כבוד השר גם להביע איזושהי אמפתיה, אני עוד מעט אדבר על זה, אבל אתם מתעלמים מהעיקר. כמה שחשובה הוועדה הזאת, כמה שחשוב לאחד את המערכות, ועוד מעט אני אספר מה אנחנו עשינו, איך הדברים עובדים מלמטה. עדיין הדבר הכי חשוב על הפרק שקשור ישירות למצב הנפשי של כל מדינת ישראל הוא החטופים שעדיין לא כאן והמלחמה שעדיין נמשכת.

ואני אולי לא נראה ככה, אבל אני כולו בוער מבפנים כל עוד אנחנו יושבים פה, מתעסקים בדברים מאוד, מאוד חשובים, אבל את כל הגורם למצב הנפשי הזה אנחנו ממשיכים. רציתי להגיד שכולם פה בחדר, לפחות באגף הזה, הם מטפלים. להיות מטפל מבחינתי זה הגדרה מאוד, מאוד בסיסית, היכולת להקשיב ולעורר אמפתיה. ואני אחזור לכבוד השר שבאמת ניסה לתת ולהראות עד כמה הוא מבין ועד כמה הוא מתחבר והראה איזושהי סימפתיה, אבל אמפתיה באה מתוך המקום של הזדהות בכאב.

אני השבוע בשבת נסעתי בעוטף, נכנסתי במושבים, אנשים עדיין בכיתות, לא סומכים על הצבא. לוחצים עליהם להחזיר את הילדים לבית ספר על הגבול, הם לא סומכים, לא על משרד החינוך ולא על הצבא. ואם נדבר על המענה הסוציאלי, אני מ-8 באוקטובר ב-8:00 נתתי שירות למטופלים שלי, 24/7, בימים הראשונים מהבית טלפונית, ברגע שצה"ל איפשר לנו להיכנס לאזור צבאי סגור, נכנסנו למרפאה ארעית בעין הבשור ויותר מאוחר בבני נצרים. שנה שלמה יום-יום אני יושב עם המטופלים שלי ושומע מה הם חוו ב-7 באוקטובר.

אני גר פעימה רחוקה יותר, לא חוויתי את 7 באוקטובר בבשרי, אבל שנה שלמה ישבתי כמו סיר גדול ומכיל את הסיפורים, לא את אלה שראיתם בתקשורת, גם, אבל יש עוד אלפי סיפורים אחרים, אלפי משפחות, אלפי ילדים שאנחנו לא מגיעים אליהם, שהמערכת לא מגיעה אליהם, שהם לא מטופלים, וזה כדור שלג שבסוף יתפוצץ לכולנו בפנים.

 << אורח >> מרים רייס: << אורח >>  

אני רוצה לחזק אותך. אני משלמת אלפי שקלים בחודש על טיפולים פרטיים לי ולבני המשפחה שלי, אלפי שקלים. ממשכורת של עובדת סוציאלית, דרך אגב.

 << אורח >> אורן ערן: << אורח >>  

רציתי קודם גם לתת איזושהי דוגמה איך מערכות יכולות לעבוד. נכון, אנחנו יצאנו לשביתה לפני חמישה חודשים והצטרפו אלינו עובדות סוציאליות ואנשי טיפול אחרים ופסיכואנליטיקאים, ואנחנו קוראים לעצמנו מקצועות הבריאות, הטיפול והרווחה. כולנו פועלים יחד כרגע להחזרת החטופים, זו הפעילות שלנו. בהמשך, אם יהיו עוד דרכים. אבל כן, אנחנו עובדים ביחד, וזה עובד מלמטה, כמו ב-7 באוקטובר. המערכות שדיברת, מי שהגיע לאילת אלה לא המערכות, אלה האנשים הפרטיים. נכון, הם עובדי ציבור, אבל הם הגיעו כי הם היו צריכים להגיע ולטפל בגלל צו השעה.

 << אורח >> אליקו שליין: << אורח >>  

חלקם בהתנדבות גם.

 << אורח >> אורן ערן: << אורח >>  

רובם בהתנדבות.

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

הוא דיבר על ההתנדבות. אני אבקש ממך רק אם תוכל לקצר, יש פה עוד משתתפים.

 << אורח >> אורן ערן: << אורח >>  

לקצר, כן, אני רוצה רק לראות שלא פספסתי פה ואני אקצר. שוב פעם, אני אסיים בעניין החטופים. החטופים הם העניין העיקרי והמטרה הראשית כרגע יחד עם סיום המלחמה והתחלה של שלב ג' של ההסכם שחתום. איך אתם, אתה עכשיו קצת לבד, אבל היו עוד כמה נציגי סיעת ש"ס שנתקעים שוב ושוב בוועדות פה במכשול העיקרי שלכם, להעביר את כל מה שצריך, משרד האוצר, ואתם משלבים ידיים איתם בקידום עתיד מדינת ישראל?

ולא אני אמרתי עליהם, אלא גלעד קריב אמר שהם לא יהודים, הם משחיתים את הדת שלנו ומבזים אותה בהתנהגות הזאת. אתם יודעים מה הערכים, מה היהדות, מה האנושיות אומרת, תפעלו ככה גם בממשלה, אל תתנו להם להוביל לאן שהם מובילים, לבזיון ולאסון מדינת ישראל.

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

טוב, תודה רבה. בבקשה, תמי, תורך.

 << אורח >> תמי סמיש נמליך: << אורח >>  

זה גם מתחבר. שמי תמי סמיש נמליך, אני עובדת סוציאלית, תואר שני, כרגע בשלבים מסוימים של הדוקטורט שהוקפא לצורך העיסוקים הנוכחיים שלי. ואני שותפה יחד עם ד"ר אורן נירן בקבוצה שנקראת "בואו". וזו באמת דוגמה, ולכן גם ביקשנו לדבר היום, זו דוגמה על שיתוף פעולה בין עולמות הרווחה ועולמות הבריאות, אבל בצמיחה מהשטח ולא רק בהחלטות משרד מלמעלה, שהן חשובות וראויות, אבל אני חושבת שחשוב גם להכיר את איך הדברים צומחים מלמטה ומה הפוטנציאל.

הקבוצה שלנו היא קבוצה שהתארגנה לפני כמה חודשים, כמו שאמרתי, רופאים, אנשי רווחה, אנשי בריאות הנפש, מטפלים, מגוון מאוד גדול של אנשי מקצוע, כשהמטרה שלנו היא להעלות למודעות של הציבור את ההשלכות של מצב החטופים על הציבור בכללותו. זה לא הסיפור של החטופים, זה הסיפור של כולנו כחברה. אני מאוד מסכימה, מרים, דיברת פה על הצמיחה הפוסט-טראומטית, אני מאוד, מאוד מסכימה איתך, ואני חושבת שיחד עם זה, ואמרת, יחד עם זה צריך להכיר גם את איפה זה משליך עלינו.

ואני רוצה לחבר את זה לעולם של עבודה סוציאלית כי זה נושא היום, זה יום העובדים הסוציאליים. בקוד האתי שלנו אנחנו מדברים על כך שאחד התפקידים שלנו, העובדים הסוציאליים, הוא למנוע את ההחרפה של בעיות אישיות, קהילתיות וחברתיות ולאתר אוכלוסיות בסיכון ולפעול לקידום איכות החיים שלהן. גם בדף הרשמי של משרד הרווחה אגב מופיעים דברים דומים, מניעה והגנה לכל אדם, משפחה וקהילה במשבר זמני או מתמשך על בסיס של ערכים, בהם גם זכויות האדם, צדק וסולידריות. 

הכלי שאני פה מרגישה שהתפקיד שלי כאן הוא כלי הסינגור. כל מי שהוא עובד סוציאלי מכיר את הכלי הזה, זה אחד הכלים שלנו, כאשר אוכלוסיית היעד שלי היא הציבור הרחב. כאמור, הוא גם מופיע כחלק מאוכלוסיות היעד שמופיעות בעבודה הסוציאלית באתר משרד הרווחה. כמו שאמרתי, זה לא הסיפור הפרטי, לא של החברים של אביתר פה, לא של משפחות החטופים בקשר אישי, אלא מדובר בחברה כולה. ויש לנו אחריות מקצועית, ואני מדגישה, אחריות מקצועית, לבוא ולדבר על ההשלכות של המצב הזה על הציבור, מעבר להשלכות על האנשים הפרטיים.

וועדת הבריאות בעיניי צריכה להכיר את הנושא הזה. דיברת על מחקר, מרים. לצערי הרב, יש מעט מדי מחקר ואני מקווה מאוד ואני חושבת שחייבים שיהיה באמת עוד מחקר בתחום הזה, אבל יש לנו כבר שני מחקרים על האוכלוסייה הישראלית שפורסמו בכתבי עת מאוד מוכרים וידועים שפורסמו ב-2024. אחד מתעסק בנושא של תגובות הציבור לנושא החטופים, ושם הוא מדבר במחקר הזה על הנושא של אובדן עמום, שזו התחושה הכללית בחברה, ולכן שהעבודה, מעבר לעבודה הפרטנית, היא צריכה להיות עבודה ציבורית. זה דבר אחד.

ומחקר אחר, שזה מדהים, כי הם בדקו שם את הנושא של פציעה מוסרית באוגוסט 2023, לפני שאף אחד מאיתנו לא דמיין את האסון של 7 באוקטובר. הם בדקו את זה בנובמבר 2024 והם בדקו את זה שנה אחרי. שתי הדגימות הראשונות כבר פורסמו בכתב עת, הדגימה השלישית קיבלתי מעורך המחקר, ושם הם מצאו שאחרי 7 באוקטובר יש לנו 50% ואחר כך 40% מהאוכלוסייה הכללית, זה מדגם מייצג, לא אוכלוסייה ספציפית, המדגם המייצג, בין 40% ל-50% עם פציעה מוסרית, כשפציעה המוסרית נמצאה כקשורה לפוסט טראומה ולדיכאון. זה הולך להיות פה נושא הוועדה בעוד שנה, שנתיים, חמש, עשר שנים. זה צריך לקחת בחשבון כאן כרגע.

אני רוצה תכף לסיים עם איזשהו דימוי שהקרדיט הוא לפרופ' מירב רוט, זה דימוי שהיא נתנה ואני חושבת שהוא מאוד מתאים למצב, ועובדים סוציאליים בוודאי יכירו את הרעיון הזה. זו חוויה של הציבור, זאת אומרת, הדימוי הוא שכמו שיש אחים במשפחה שיודעים שאחד מהאחים שלהם חווה התעללות לא במשפחה, חווה על ידי גורם חיצוני, והם פונים להורים שלהם ואומרים להורים: היי, אח שלנו סובל, תעשו משהו, תעצרו את זה. וההורים אומרים: אתם צודקים, זה לא בסדר שזה קורה, באמת ליבנו איתם. ואנחנו שומעים גם בחדר הזה וגם בכלל במשכן הזה הרבה אמפתיה, וזה מוערך וזה חשוב, אבל זה לא מספיק.

כשההורים האלה אומרים: כן, זה מאוד מעציב, זה מאוד מכאיב מה שקורה לאח הזה שלכם שעובר התעללות, אבל יש לנו משהו יותר דחוף כרגע להתעסק בו, אותם האחים האחרים שנמצאים בבית, הם לומדים מזה, הם לומדים לייצר אצלם קהות רגשית, ואת זה אנחנו מכירים מעולם העבודה הסוציאלית, והם לומדים לייצר ירידה בסולידריות שלהם. ואנחנו באיזשהו שלב עלולים לראות שלב מאוחר יותר של יותר אלימות של אותם ילדים שהם האחים במשפחה, של פחות יכולת שלהם של התערות חברתית. אנחנו רואים אפקטים מתמשכים.

ולאור כל הדברים האלה, וכאמור, יש לנו כבר התחלה של מחקר על הדברים האלה, אין בעולם מחקר על מה שקרה פה ב-7 באוקטובר, כי לא היה כדבר הזה, יש לנו להסתמך על מה שיש לנו כבר. אנחנו חייבים, אבל לא בסדרי הגודל אלה, גם לא בסדרי הגודל האלה.

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

תודה רבה, תמי.

 << אורח >> תמי סמיש נמליך: << אורח >>  

ואני אסיים, סליחה, שנייה אחת.

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

בבקשה, משפט לסיום, יש לנו עוד רשימת דוברים ארוכה. הנקודה שלך ברורה לחלוטין.

 << אורח >> תמי סמיש נמליך: << אורח >>  

כבוד היושב ראש, עוד משפט אחד לסיום. אנחנו צריכים כאנשי מקצוע, ואני פה פונה אליך, חבר הכנסת מישרקי ולחברי הסיעה שלך, קצת כמו שד"ר ערן אמר, יש לכם כוח מעבר לאמפתיה והתפילות והשלטים שנמצאים במשכן, ובאמת, אלה דברים מאוד, מאוד חשובים, גם למשפחות וגם לציבור, לראות שזה ישנו, אבל זה לא מספיק.

כדי להגן על הציבור, ככל שהדבר הזה יימשך זמן קצר יותר, כי מה שקרה, קרה, את מה שקרה אנחנו לא יכולים לשנות, גם לא את העובדה שאנחנו עכשיו במרץ 2025 ויש לנו עדיין 59 אנשים בשבי, בין אם בחיים ובין אם חללים. אבל יש לנו אפשרות לקצר את המשך שזה ימשיך להיות. האם זה ימשיך להיות עוד יומיים, עוד שבועיים, או לצערי הרב עוד שנתיים? ובזה הכוח שלנו והכוח שלכם גם כחברי כנסת. תודה רבה לכם.

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

תודה רבה. אורית לוי למלמן, בבקשה.

 << אורח >> אורית לוי למלמן: << אורח >>  

תודה. אני אורית לוי למלמן, אני מטפלת באמצעות מוזיקה, אני נציגת יה"ת, האגודה למטפלים באמצעות אמנויות בישראל. יש כ-9,000 מטפלים באמצעות אמנויות, אנחנו עובדים בבריאות הנפש עם כל הגילאים, מלידה ועד גיל 120. אנחנו נותנים הדרכת הורים, אנחנו מדריכים גם את הצוותים, אנחנו עוסקים, דיברו פה על קליני, חברתי, קהילתי, אנחנו עוסקים בטיפולים, גם פרטניים, גם בקבוצות טיפוליות, כשהראייה היא יותר חברתית, אנחנו עושים גם פרויקטים קהילתיים.

אנחנו מטפלים שעובדים עם כל האוכלוסיות, אנחנו נותנים מענים שונים במסגרות של רווחה, במסגרות של בריאות, במסגרות של חינוך. אנחנו נדרשים מאוד כאנשי בריאות הנפש שיש להם כלים ייחודיים שמותאמים למטופלים שלא תמיד מתאים להם לשבת ולדבר במפגש טיפולי, אנחנו עושים את זה עם מוזיקה, עם שיר, עם ציור, עם כל מיני כלים שיותר מדברים למטופלים.

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

את רוצה להציג אפשרויות טיפול נוספות? מה את רוצה להגיד ביום הזה?

 << אורח >> אורית לוי למלמן: << אורח >>  

עוד 10 שניות, אבל בסדר. יש דברים שאנחנו עושים ואין לנו תקנים. מדברים פה על עומסים, מדברים פה על חוסר במענים. כדי לייעל את המענה אנחנו רוצים תקנים למטפלים באמצעות אמנויות בכל המסגרות שיש. תודה.

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

מצטרף איתך ביחד לקריאה למשרד הבריאות להסדיר את הנושא הזה. הגיע מאוד, מאוד, מאוד הזמן כבר מזמן. תודה רבה. אליקו שליין, התור שלך, בבקשה.

 << אורח >> אליקו שליין: << אורח >>  

אני רוצה לשאול כמה שאלות. קודם כול, חובה שיהיה חיבור. לפני זה אני אקדים, כמובן שהלוואי שכבר יעבור כל החטופים והחטופות במהרה. חובה שיהיה חיבור בין משרדי הממשלה, הבריאות והרווחה. זה לטובת האוכלוסייה בשגרה, אך מאוד, מאוד חיוני לנו בחירום. הוספת תקנים למערך בריאות הנפש, המצב בשדרות, אני משקף את שדרות, אני מגיע משדרות, לי קל לעשות זום אין לעיר הזאת. העיר הזאת היא עיר מוכת אסון רב שנים, ולצערי הרב, מערך בריאות הנפש הולך ומידלדל מיום ליום במקום לקבל מענים. במקום לקבל עוד תוספת של תקנים, פשוט אנחנו מקבלים המתנה שהיא בלתי סבירה בעליל, מסכנת חיים וגורמת ועלולה לגרום לאנשים להתאבד.

אני שם את זה פה על השולחן כי הדברים מאוד, מאוד קריטיים ואין למי לפנות. גויסה אולי עובדת סוציאלית ב-50% משרה, יש אחת ב-50% משרה, זה לא רציני, זה לא אתי וזה לא הומני, וזה לא עומד באף סטנדרט.

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

אליקו, תהיה כאן בדיון היום ב-14:45 בנושא.

 << אורח >> אליקו שליין: << אורח >>  

ברור, נרשמתי גם לדיון הזה.

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

מצוין.

 << אורח >> אליקו שליין: << אורח >>  

המצב הוא שמבחינת פסיכיאטרים, אני יודע שאולי אנחנו מדברים על עובדים סוציאליים, המצב הוא שיש רופאה אחת שעובדת מ-8:00 עד 13:30.

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

אליקו, זה מתאים יותר לדיון של 14:45, אתה מודע לזה, כן? מה שאתה אומר כרגע.

 << אורח >> אליקו שליין: << אורח >>  

בסופו של דבר, אנחנו צריכים את העובדים הסוציאליים האלה, ואם הם לא נמצאים לנו, אני מתקשר ליונתן מישרקי אחר הצוהריים במצב אובדני.

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

בהחלט, או שולח וואטסאפ, זה נכון.

 << אורח >> אליקו שליין: << אורח >>  

או שולח וואטסאפ. אבל יונתן מישרקי לא יכול לטפל ב-30,000 או ב-100,000 אליקו שליין.

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

זה גם נכון. תראה, אני מצטרף כמעט לכל מה שאתה אומר.

 << אורח >> אליקו שליין: << אורח >>  

כן, אבל אם אמפתיה אני לא אלך למכולת.

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

צודק, נכון. לכן תהיה כאן בדיון ב-14:45 שיעסוק באובדנות.

 << אורח >> אליקו שליין: << אורח >>  

ואני לא רוצה, אנחנו לא רוצים לשים קץ לחיינו.

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

לכן אני רוצה שתהיה כאן בדיון ב-14:45 שעוסק בנושא האובדנות ובמענים.

 << אורח >> אליקו שליין: << אורח >>  

והוועדה מאשרת ומתעללת בנו, ואתם צריכים לדעת את זה. אנחנו 20 שנה חוטפים את הקסאמים ואת כל הטרור הזה, חטפנו את 7 באוקטובר ואנחנו פשוט על הקצה. אולי אני האמיץ ואני הנציג האמיץ הזה, ואני משתדל כל פעם לראות את החיים מחדש, אבל אתמול לא רציתי לחיות. לא רציתי לחיות, יונתן, רציתי לסיים את זה. נזכרתי בכל האנשים שנרצחו, כל החברים שלי, כל הזמן הפלאשבקים עולים ואין עם מי לדבר, ואין לנו עם מי לדבר, ואין לנו קו ייעודי. ואנחנו דורשים איזשהו משהו, מענה.

ופשוט מה שקורה עם ברזילי, עם הזה, הם צוחקים לנו בפרצוף. והדבר הזה, מחובתכם לעזור לנו לחיים, לנו, החיים עוד. אתם מחויבים כוועדה, יש לכם חובה סטטוטורית לרדת לשדרות, להבין את המערכת. לא להיפגש עם ראש העיר, תיפגשו עם מתמודדי הנפש. לא יכול להיות שמישהי מנסה להזיז תור וחוטפת מכות על ידי מאבטחת.

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

כן, שלחת לי את זה, בסדר גמור.

 << אורח >> אליקו שליין: << אורח >>  

שלחתי. המצב הוא חמור.

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

אליקו, תהיה כאן בדיון הזה, זה חשוב מאוד, אנחנו נרצה לשמוע אותך גם בדיון שעוסק בנושאים הספציפיים שאתה מדבר עליהם כרגע. תודה רבה. עדית סרגוסטי, בבקשה.

 << אורח >> אליקו שליין: << אורח >>  

רגע, רציתי עוד חצי משפט.

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

בבקשה.

 << אורח >> אליקו שליין: << אורח >>  

אני רוצה לדעת, כן, פה, איך גדלו מערך האובדנות של משרד - - -

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

אמרתי לך, יש דיון על האובדנות ספציפית.

 << אורח >> אליקו שליין: << אורח >>  

- - - ומערך התמיכה לאנשים שעוזבים את העוטף. כי אנחנו לא יכולים לחיות יותר בעוטף, יש אנשים שלא יכולים נפשית והם כלואים במצב הזה, בעוני שלא יכול לתת להם לעבור דירה.

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

טוב. אליקו, תודה רבה. עדית, בבקשה.

 << אורח >> עדית סרגוסטי: << אורח >>  

קשה לבחור על מה לדבר היום לאור הנושא של הישיבה.

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

צודקת.

 << אורח >> עדית סרגוסטי: << אורח >>  

כמובן הסיפור של החטופים צריך להיות הדבר העיקרי ואולי היחיד שנדבר עליו. דובר כאן על התוצרים של ההפרדה שקיימת היום בין בריאות ורווחה ונפילה בין כיסאות, ואני רוצה להתמקד בנושא של ילדים ונוער עם קשיים נפשיים. המרכזים האינטגרטיביים ששרית הזכירה, טל דיברה על זה, זו קבוצה שלא רק שהיא נופלת בין כיסאות, במידה מסוימת אפילו אין להם כיסאות ליפול ביניהם. ואני רוצה לתאר בכמה מילים את המצב.

משרד הבריאות אחראי על כל הנושא של הטיפול המרפאתי ואשפוז של ילדים ונוער עם קשיים נפשיים. חוק שיקום נכי נפש בקהילה, מתמודדי נפש בקהילה, מגיל 18 ומעלה. משרד החינוך אחראי על מערכת החינוך, ומשרד הרווחה בעיקר על פנימיות פוסט-אשפוזיות. מענים בקהילה, למעט מרכז אינטגרטיבי אחד ששמענו, אני כבר בערך עשור בעולם הזה ושומעת על הכוונות להקים עוד מרכזים אינטגרטיביים, זה לא קורה, אין מענים בקהילה.

והתוצר של זה הוא שילדים נאלצים להגיע במצבים מסוימים לפנימיות פוסט-אשפוזיות במקום לקבל את המענה בקהילה, או לחלופין, בחלקם, לצערנו, להישאר באשפוז. ושמעתי סיפורים על ילדים שנשארו באשפוז בלית ברירה כי הם לא יכלו לחזור הביתה מכיוון שהמשפחה לא הייתה מסוגלת, לא מצאה את הכוחות לעזור לילד לקום בבוקר, להתארגן וללכת לבית הספר. היה חסר שם את המישהו שיגיע לשעה בבוקר ומשפחות שלקחו מישהו כזה באופן פרטי. משפחות קורסות מהניסיון לתאם בין כל המערכות.

קרה נס לפני כמה שנים שסוף-סוף הדור החדש, באמת יש הידברות מצוינת בין משרד הבריאות, הרווחה, ובמידה מסוימת החינוך. גובשה תו כנית לאומית לילדים ונוער עם קשיים נפשיים לפני מספר שנים. טל מכירה אותה היטב והיא הייתה חלק מגיבוש התוכנית הזו. התוכנית תוקצבה, הייתה מאוד, מאוד מפורטת, לא תוקצבה, הייתה הערכה תקציבית, ולצערנו, כיוון שהיא לא תוקצבה, היא ירדה לטמיון.

זה צורך קריטי. ילדים בסוף מגיעים לאשפוזים שאפשר למנוע אותם, ילדים מגיעים לכל מיני מצבים מאוד, מאוד קשים, ושמענו כאן על ילדים שאפילו לא מגיעים לאתר אותם. חסר הדבר הזה, קשה לתאר כמה הדבר הזה חסר. יש לנו הצעת חוק שכבר כמה שנים אנחנו מנסים לקדם, נשמח אם תיקחו את זה על עצמכם ותקדמו. כמה פונקציות, החל במתאמי טיפול שילוו משפחה כדי לעזור לה להתמצא בסבך הבירוקרטיה הבלתי אפשרי, כלה בחונכות, עבור בשירותים אחר הצוהריים לילדים שכן נמצאים במערכת החינוך, והמרכזים האינטגרטיביים כדי למנוע נשירה, כדי למנוע התדרדרות למקומות הקשים.

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

תודה, עידית. בת שבע פיק.

 << אורח >> בת שבע פיק: << אורח >>  

אני בת שבע, אני עובדת סוציאלית, אני מנהלת אגף רווחה במועצה אזורית גזר.

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

נפגשנו.

 << אורח >> בת שבע פיק: << אורח >>  

חבל שהשר לא פה, כי אני קמה כל בוקר לעבודה בשמחה, במסירות ובגאווה מקצועית. לא חושבת שצריך לברוח מהאגפים, אני חושבת שאנחנו צריכים הרבה מאוד חיזוק. כל הנתונים שענבל הציגה הם נתונים נכונים לגמרי. ועדיין, אנחנו באות יום-יום, באמת בשמחה, באהבה לעשות את העבודה שלנו. הנושא של בריאות הנפש נמצא על שולחננו. צודקת רחלי, הוא של משרד הבריאות, אבל אין יותר טבעי מאשר עבודה משותפת. אנחנו יודעים לעשות את זה, אנחנו יכולים לעשות את זה. אנחנו צריכים כלים, אנחנו צריכים משאבים, אבל אנחנו יודעים לעשות את זה ברשויות המקומיות, אני חושבת שזה השחקן הטבעי והמרכזי בזירה הזאת.

אנשים כמו אליקו מגיעים אלינו מדי יום ומתקבלים באמת בחיבוק ובשמחה. אם נקבל את הכלים, נקבל את המשאבים, נוכל לעשות דברים, אני חושבת, מופלאים ביחד, על כל הרצף, כמו ש - - - אמרה, הרבה לפני האשפוז והקצה. בתחומים של מניעה, בתחומים של איתור, בתחומים של מודעות, של ליווי, של תמיכה למשפחות שמתמודדות לבד עם הסטיגמה, עם ההדרה, עם חוסר הקבלה בחברה ועם היעדר השירותים.

זה ממש בידיים שלנו. אם תצא מהוועדה הזאת קריאה לשיתופי פעולה, שכמובן, אני מסתכלת על ענבל, שיהיו מגובים במשאבים, שיהיו מגובים בתקנים, שיהיו מגובים בכוח אדם מוכשר ומיומן, זה לחלוטין בידיים שלנו. תודה.

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

תודה על מה שאתם עושים. זו גם הזדמנות נפלאה להגיד לך באופן אישי באמת על העבודה מכל הלב והתמיכה שאת נותנת לאותם אזרחים, למעשה את תורמת לחיזוק החוסן. אני אומר שוב פעם, אנחנו אף פעם לא מניחים אפילו לא לרגע את נושא החטופים בצד.

 << אורח >> בת שבע פיק: << אורח >>  

חד משמעית.

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

אין ספק שבלי זה אנחנו לא נוכל לראות שום חוסן ולא לדבר בכלל במונחים האלה, אבל תודה, תודה גדולה על מה שאתם עושים. הדס נתן, בבקשה.

 << אורח >> הדס נתן: << אורח >>  

בוקר טוב, או כמעט צוהריים. שמי הדס נתן, אני יושבת ראש עמותת לשמה, שזו עמותה של מתמודדים בבריאות הנפש, מנוהלת, פועלת על ידי מתמודדים, על מנת לשנות מדיניות שקשורה לבריאות הנפש וגם לקדם כל מיני פרויקטים ספציפיים לקידום ועזרה לאנשים ששייכים לבריאות הנפש. אם אני אגיד את כל מה שיש לי להגיד אני אדבר חצי שעה לפחות, אני אשתדל.

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

אין לך את חצי השעה הזאת עכשיו.

 << אורח >> הדס נתן: << אורח >>  

אני אשתדל מאוד, מאוד לדבר בכותרות. רציתי קודם כול, לפני בריאות הנפש עצמה, להתייחס למצב של פעילות של הרווחה בתחילת המלחמה דווקא לגבי אנשים עם מוגבלות ברמה גבוהה. יש לי בת ברצף האוטיסטי בתפקוד גבוה, נשואה, עם בן זוג, גם על הרצף האוטיסטי, הם גרים באשקלון. בתחילת המלחמה הם קיבלו הודעה שהם זכאים לפינוי וזה נגמר בהודעה הזו, לא קרה איתם שום דבר. בצר להם אחרי חמישה ימים תחת הפגזות הם עלו על ספינה לנופש חמישה ימים, בהתחלה זה לא מצא חן בעיניי במצב כזה שהם עולים לנופש, אבל הבנתי אחר כך שהם עשו הכי טוב בשבילם. אחר כך היו שבועיים במלון, אבל לא קיבלו שום מענה מהרווחה למרות שנאמר להם שהם זכאים.

רציתי לדבר על הרבה דברים כמו הנושא של הגישה שהרבה פעמים רווחת בין הגישה הרפואית לגישת ההחלמה, שיש עדיין הרבה התמקדות בנושא של טיפול תרופתי ושל סימפטומים ודברים כאלה, פחות גישת החלמה שמתמקדת בהעלאת או שיפור איכות חייהם בהשתלבות בחברה, בדברים כאלה.

יש עניין של נושא של התאמה בין שירותים ותוכניות של רווחה לבין הצרכים של אנשים שבבריאות הנפש. פיצול בין בריאות הנפש לרווחה, שהרבה פעמים - - -

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

זה הנושא שעל השולחן כרגע, בהחלט.

 << אורח >> הדס נתן: << אורח >>  

שאנשים ששייכים לבריאות הנפש מתקשים מאוד לקבל שירותים של רווחה. מדובר הרבה פעמים בגיל השלישי שאני אישית נתקלתי, כי אני גם אשת מקצוע, לא רק מתמודדת, יש לי תואר שני בבריאות נפש קהילתית.

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

משפט לסיום, ברשותך.

 << אורח >> הדס נתן: << אורח >>  

חבל שאני מקבלת את הזמן הכי קצר מכולם.

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

למה? דיברת אני חושב בסדר. הנקודות שגם העלית הן נקודות חשובות, חלקן אפילו חזרו על מה שנאמר פה. אל תיקחי את זה אישית, יש פה עוד רשימת דוברים ואנחנו נצטרך לסיים את הישיבה הזאת מתישהו, זה ברור, כן?

 << אורח >> הדס נתן: << אורח >>  

אני גם נתקלתי בחוסר ידע ברווחה. אני ליוויתי מישהי שמקבלת שירותים של בריאות הנפש, אתיופית, היא מתקשה מאוד בעברית, והיא ביקשה עזרה של חונכת לבת שלה שמתקשה מאוד בלימודים וקיבלה תשובה: בגלל שאת מקבלת שירותים של שיקום, את לא זכאית לחונכת לילדים.

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

אני לא יכול להפוך את הוועדה עכשיו למקרים פרטניים. אני יכול להסכים בגדול שהמערכת לא מושלמת ויש הרבה מאוד מה לעשות בהרבה מאוד נושאים, אבל כרגע אנחנו מתמקדים בנושא שעל סדר היום. אני מודה לך על הדברים שנאמרו כאן על ידך וגם מודה לך על כך שחידדת את הפערים שקיימים. תודה רבה.

טובה כץ, בבקשה.

 << אורח >> טובה כץ: << אורח >>  

שלום, שמי טובה כץ, אני מנהלת השירות לעבודה סוציאלית בלאומית.

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

אני רק אבקש לא לחזור על דברים שנאמרו פה קודם, בסדר? אם אפשר.

 << אורח >> טובה כץ: << אורח >>  

כן. הדבר היחיד שאני רוצה לחזור עליו בבקשה זה שהדבר הכי חשוב היום זה להחזיר את החטופים.

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

ודאי, זה כן, זה בהחלט.

 << אורח >> טובה כץ: << אורח >>  

היום, לא מחר. זה לא עניין של צדדים, כמו שאלי שרעבי אמר, זה ישר וקדימה, אחרת אנחנו נלך מאוד, מאוד אחורה. כמי שפוגשת את האנשים במערכת הבריאות, אני רואה גם את העובדים שלנו וגם את המטופלים שלנו, שזה מה שמעסיק אותם, לצד ההתמודדויות. במערכת הבריאות, אנחנו, העובדים הסוציאליים פוגשים אנשים או משפחות שמתמודדים עם חולי, יכול להיות חולי אקוטי או כרוני, אבל אתם יודעים שכשיש משפחה שנפל עליה אירוע של חולי, זה מערער את כל מה שהיה עד עכשיו. זה פוגע באישי, במשפחתי, בכלכלי, בחברתי, ובוודאי בפיזי, אוקיי? התפקיד שלנו הוא להושיט את היד ולעזור להם לצלוח ולעבור את הגשר הזה לתוכנית הסתגלות ושיקום לצד החולי או הנכות.

לצורך כך אנחנו נעזרים הרבה מאוד בגורמים שהם בתוך מערכת הבריאות ומחוצה לה, אנחנו נעזרים מאוד בשירותי הרווחה. ואם נחזור למטרת הדיון כאן, המקורית, לפחות בכותרת, לגבי הממשקים. הממשקים היום, להבנתי, מבוססים על היכרות אישית ועל תעשי לי טובה, תקדמי, תעשי, זה דחוף.

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

ולא מערכתית, זה מה שאת מתכוונת לומר.

 << אורח >> טובה כץ: << אורח >>  

לגמרי.

 << אורח >> אורן ערן: << אורח >>  

אני יכול להעיר ששנה שלמה עבדתי בעוטף ומי שעזר לי אלה אנשים שהגיעו לטלפון שלי והגיעו אליי והציעו עזרה. כמובן שהקופה גיבתה בכל מה שהיא יכולה, זה כלום. שני פסיכיאטרים למחוז דרום, לאשכול.

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

שספג הכי הרבה.

 << אורח >> אורן ערן: << אורח >>  

המתנדבים, האנשים, אנשי המקצוע, האנשים האמיתיים, עליהם אנחנו שורדים.

 << אורח >> טובה כץ: << אורח >>  

אנחנו מטפלים, אתם יודעים, לא רק בבריאות הנפש, בריאות הנפש זה דבר נוסף, אנחנו מטפלים באירועים של חולי פיזי, בהתפתחות הילד ובבריאות הנפש. בעקבות כל מה שקורה כרגע אנחנו רואים עלייה משמעותית באלימות במשפחה, אנחנו רואים ירידה ביכולת הכלכלית של משפחות רבות שמגיעות אלינו לקופות עם קושי ברכישת תרופות, זה או תרופות או אוכל. וחשוב לי להעביר את המסר הזה כדי שמי שיקבל את ההחלטות בסופו של דבר יחליט באמת להקצות את המשאבים המתאימים, להדק את השיתופים בין רווחה ובריאות כדי לעזור לאנשים שלנו, לחברה שלנו שנמצאת כאן. תודה.

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

תודה רבה, טובה. שירה כלפון, חברים לרפואה, בבקשה.

 << אורח >> שירה כלפון: << אורח >>  

יש פה גורם רווחה שלא מכיר את חברים לרפואה, שלא נעזר בנו?

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

את מי את שואלת? אני לא חושב שיש מישהו שלא מכיר את חברים לרפואה.

 << אורח >> שירה כלפון: << אורח >>  

אוקיי. אנחנו הכתובת הראשונה והכמעט יחידה לעובד סוציאלי וגם רופא, איש רפואה, כשהוא נתקל בחולה שלא יכול לרכוש תרופות. אנחנו מסייעים לכמעט 7,000 איש מדי שנה.

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

בהיקף של, את יכולה להגיד.

 << אורח >> שירה כלפון: << אורח >>  

בהיקף כולל של 106 מיליון שקל, זה על פי הדוח האחרון של שנת 2023. זה שווי ערך התרופות שחילקנו. כמעט 7,000 איש, 6,000 מתוכם הם נתמכי רווחה שלא יכולים לרכוש תרופות שהן בסל עבורם. התרופות ניתנות על ידי פרויקט של יד שנייה. כלומר, אין לנו ברירה אלא לאסוף תרופות שנשארו מהציבור. חלק גדול מהאנשים שמקבלים מאיתנו תרופות הם אנשים שמקבלים את הלפט-אובר של מי שיש לו.

דרך אחרת שיש לנו לגייס תרופות היא לבקש תרומות מחברות התרופות, דרך אחרת שיש לנו היא לאסוף תרומות וכסף. כמעט 7 מיליון ש"ח גיוס של כסף במימון ההשתתפות העצמית. אנחנו שולחים לחלק מהאנשים שנעזרים בנו צ'קים לפקודת הקופות, שווי ערך השתתפות העצמית לחולה כרוני הוא בערך 1,200 שקל לרבעון. יוצא מאיתנו כל רבעון כמעט 1,600 שקל לפקודת הקופות עבור החולים.

אני יכולה להגיד שהעדיפות שלנו מול גורמים תורמים היא תמיד קודם כול תתרמו לנו תרופות, קודם תתרמו לנו תרומות שיעזרו לרכוש תרופות. העמותה מתקיימת על אדים. אין שום מבחן תמיכה, לא של משרד הבריאות ולא של הרווחה לקיום שלנו. אני לא צריכה להגיד כמה עולה היום שכר של רוקח. המציאות הנוכחית שהתחילה מהקורונה ונמשכת למלחמה ועליית יוקר המחיה והצורך הגובר לתרופות בבריאות הנפש ששילש את עצמו בשנה האחרונה מביא לכך שכמות כוח האדם שאנחנו צריכים להחזיק, גם המקצועי, היא עצומה.

חלק גדול מהאנשים מקבלים מאיתנו את התרופות ישירות עד הבית ואנחנו ממש מרגישים שהאצבע על ההדק, אנחנו על הסכר. אין לעובד סוציאלי שום אופציה אחרת חוץ מלהגיע אלינו. ואם אנחנו לא מצליחים לעזור, מישהו נשאר בלי טיפול. חולה סוכרתי, יכרתו לו את הרגל, חולה עם קרוהן, קוליטיס, יעבור ניתוחים, חולה בדיכאון יתאבד. כלומר, אנחנו הכתובת היחידה, ולמרות שיש שיתופי פעולה ודיבור טוב ודלת פתוחה, היכולת שלנו לגייס כספים כדי לקיים את הפעילות היא מאוד נמוכה.

דבר נוסף שהוא קריטי, התפרסמה טיוטה שעוסקת בהשתתפויות העצמיות, וזה בעקבות הבקשה שלנו מול משרד הבריאות והרווחה, כמעט בחמש השנים האחרונות, שאומרת שיש ציבור מאוד גדול שלא מסוגל לממן את ההשתתפויות העצמיות ואנחנו לא יכולים להחזיק אותו ושאנחנו מבקשים שסוף-סוף תהיה איזושהי ירידה והכרה באנשים שלא יכולים לממן השתתפות עצמית.

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

נגיע לזה, נטפל בזה, בעזרת השם.

 << אורח >> שירה כלפון: << אורח >>  

אני יש לנו הערות, הרבה הערות שהגשנו, הערות לטיוטה של הדוח.

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

נגיע לזה, נטפל בזה, בעזרת השם. אני מבקש להודות לך, שירה.

 << אורח >> שירה כלפון: << אורח >>  

תודה רבה, שנהיה כולנו חזקים ביחד, וכמה שיותר אהבה וכמה שיותר רצון טוב, ככה נגיע כולנו. תודה רבה.

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

תודה, שיר. מי שלא מכיר את שירה לא יודע, אבל שירה מתנדבת כבר תקופה מאוד ארוכה בחברים לרפואה, אני חושב, שזו אולי העמותה שעושה, בלי לדרג אף אחד, אבל עושה המון, המון, המון, המון חסד והם פשוט מצילים חיי אדם בתרופות בסכומים - - -

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >>  

במקום שהמדינה הייתה צריכה להיות בו.

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

בנעלי המדינה כפשוטו. ואני מצטרף לקריאה שלך, שירה, לייצר מבחן תמיכה. לא משנה לי מי יהיה המשרד, אני קורא לממשלה בהקשר הזה. זה באמת לא משנה לי איפה זה יחנה.

 << אורח >> שירה כלפון: << אורח >>  

יש לאוכל, יש להסעות, יש להכול, אבל אין לתרופות.

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

חייבים לייצר מבחן תמיכה עבור העזרה לאנשים שזקוקים לתרופות.

 << אורח >> אליקו שליין: << אורח >>  

איפה העמותה הזאת יושבת?

 << אורח >> שירה כלפון: << אורח >>  

אנחנו יושבים בבני ברק, אבל אנחנו עוזרים לכל הארץ. אני סמנכ"לית בעמותה.

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

הם עוזרים בכל הארץ. תודה רבה. ד"ר עמיחי תמיר, בבקשה.

 << אורח >> עמיחי תמיר: << אורח >>  

תודה רבה. אתמול במסגרת קיצוץ רוחבי במשרדי הממשלה פורסם שהקיצוץ במשרד הרווחה יהיה 145 מיליון ש"ח. אנחנו מצפים מיושב ראש הוועדה, ממפלגתו ומהשר להילחם ולהגדיל את התקציב כדי לעמוד ביעדים. תודה.

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

תודה לך. קצר כתמיד, זה משהו מדהים. תמיד הנקודה אצלך ברורה. אני קראתי את התגובות של השר על העניין הזה והוא אמר שהוא מתכוון להילחם על זה. כמובן שאנחנו לא יכולים לאפשר לעצמנו, בטח לא בתקופה כזאת. אני קראתי גם את הדבר הזה, זה בלתי אפשרי ולא מתקבל על הדעת, לא בתקופה כזאת.

דביר כהן, מועצת התלמידים. הגענו אליך, אדוני, בבקשה.

 << אורח >> דביר כהן: << אורח >>  

תודה רבה. אני דביר כהן ממועצת התלמידים והנוער הארצית. דבר ראשון, תודה רבה לכל העו"סים בשם הנוער. יש לנו מספר נקודות שאנחנו נרצה לדבר עליהן כנוער. בגלל הקורונה, המלחמה, מה שהיה במערכת החינוך עם העיצומים, המדינה נמצאת בחוסר שגרה זה שש שנים. אנחנו בשטח רואים את המשבר בבריאות הנפש שמתקדם אלינו, אנחנו מרגישים אותו. בשביל להתחיל להתמודד עם האסון הזה אנחנו מברכים את חתימת הסכם השכר שהייתה עם הפסיכולוגים, פה הבנתי שזה כבר לא.

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

לא, זה כן, רק אולי לא מושלם.

 << אורח >> דביר כהן: << אורח >>  

כן, שזה עדיין לא מושלם. יש הרבה נוער שהתמיכה היחידה שלו היא בעיקר עובדים סוציאליים. ויש לי חברים אישית גם שאני יודע שהם עובדים רק עם עו"סים וגם לא גרים בבית, חיים עם עו"סים, נוער רווחה וכל אלה. אני אישית יודע שאם לעובדים הסוציאליים עכשיו לא ישפרו את התנאים ולא יעלו את השכר כמו מה שדיברנו פה, יהיה הרבה נוער עכשיו יגדל לטראומות ולא יהיה מי שיטפל בו.

דבר אחרון, נבקש לשים דגש בהתמודדות עם המשבר בבריאות הנפש הנוכחי על הדמויות החינוכיות בסיטואציה: מורים, מדריכי תנועות נוער וכולי. הנוער צריך עזרה ולא תמיד הוא יודע לבקש אותה. האנשים האלה הם מי שיודעים לזהות בשטח, אבל הגוף המטפל לנוער יישאר המערך הציבורי היקר שלנו וחובתנו לדאוג לו. תודה רבה ויום טוב.

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

תודה רבה, דביר, ותודה רבה שהבאת את הקול של הנוער בצורה ברורה. והגיבוי שאתה נותן, הם צריכים להגיד לך, העובדים הסוציאליים, על הגיבוי שאתה נותן להם. תודה רבה בשמנו לנוער שנותן את התמיכה לאנשים הכל כך חשובים הללו. תודה רבה.

אגמית, בבקשה.

 << אורח >> אגמית גלב: << אורח >>  

תודה. אני אגמית גלב ואני מתנועת אימהות בחזית, ובתחילת המלחמה הקמנו את החזית לבריאות הנפש שהפכה לחזית לחוסן לאומי. אני רוצה לשים כאן על השולחן את האימהות. אנחנו עסקנו הרבה בתחילת המלחמה במשרתים, בנשות מילואימניקים. כאימא ללוחם, אחות ללוחם ודודה ללוחמים, אני יכולה להבין את המיקוד הזה בנשות מילואימניקים, אבל האימהות הן משאב הבית, הן המשאב של המשפחה, הן המשאב של הלוחמים, ואנחנו כמדינה קצת הזנחנו אותן.

אני רוצה לספר לכם גם על סקרים שאנחנו עשינו וגם על אלפי פניות שאנחנו מקבלות. אימהות היום שמחזיקות את הבית, הן נמצאות במצבי חרדה קשים, יש תפקוד הורי נמוך. אני יכולה לספר לכם על מקרה מאתמול שבאה אימא לשני לוחמים שהיו גם בנובה ואחר כך לחמו בעזה תשעה חודשים ואמרה לי: אני התמקדתי בלוחמים, את הילד שלי הצעיר בבית הספר שכחתי. ואנחנו חייבים לשים לזה לב, כי זו תופעה לא חד פעמית. אימהות מאבדות את העבודה, יש צריכה של חומרים, יש שימוש בכדורים, יש המון תופעות שאנחנו נצטרך להסתכל עליהן בהיקף רחב יותר ממה שאנחנו רואים כרגע, בטח ובטח כשהלחימה ממשיכה.

אני אסיים בפרויקט שאנחנו עשינו. אנחנו הבנו שהאימהות זקוקות לנו והתגייסנו לנושא הזה ובנינו תוכנית הכשרה לאימהות שנותנת להן גם חוסן להתמודד עם המצב היום-יומי, אבל גם הופכת אותן לשגרירות בקהילה עבור אימהות אחרות ומשרתים. ובסופו של דבר, כל מחזור כזה, ואנחנו בשלהי המחזור השני כבר של התוכנית הזאת, כל אימא תהיה שם בשביל אימא אחרת כדי להפנות אותה למענים בתוך הקהילה. אנחנו צריכות אתכם פה מבחינת החיבור לרווחה, לקופות החולים, כל גוף שהוא גם בריאות וגם רווחה, אני יכולה לחבור אליו היום. ואנחנו מהוות היום מכפיל כוח.

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

אני חושב שהשלטון המקומי מאוד, מאוד רלוונטי בנוסף.

 << אורח >> אגמית גלב: << אורח >>  

נכון, אבל כשאתה שואל אותם היום מה המיקוד שלכם, אימהות הן לא אחד מהם, ממש לא. וגם לא אחים באיזשהו מקום. אני אומרת, אנחנו צריכים לשים את זה בפוקוס, לי יש תוכנית מוכנה, אני מוכנה להביא אותה לכל רשות שהיא. אני צריכה את הגיבוי שלכם, אני צריכה רגע שמישהו גם יעמיד את זה וייתן לזה מרחב. משאבים, כרגע, אני עובדת כבר שנתיים בהתנדבות, אוקיי? אני לא מבקשת את זה לעצמי, אני רוצה שהתכנית הזאת תהיה עבור כל אימא שיש לה בן לוחם במדינת ישראל ותומך לחימה, שהיא תוכל לקבל את זה מהמדינה. מגיע לה שיהיה לה שקט נפשי, כלים והיא תוכל לעזור לאימהות אחרות.

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

כן, אני חושב שזה אינטרס של הממשלה, של המדינה, שיהיה מנגנון כזה. זה גם יחסוך פגיעות קשות והתדרדרות למצבים שלא היינו רוצים להיות בהם.

 << אורח >> אגמית גלב: << אורח >>  

נכון. לקופות יש תפקיד גם בתוך הדבר הזה, כי בתחילת המלחמה הקופות ידעו לעשות איזשהו ריצ'ינג-אאוט לאנשים שהם, אני אקרא לזה מנויי הקופה, וקיבלו תוצאות מאוד יפות של הריצ'ינג-אאוט הזה והבינו שיש אנשים שזקוקים לעזרה. והקופות, יש להן את כל המידע. אני הייתי רוצה לראות מערכת בריאות ומערכת רווחה שמסתכלת רגע על היחידה הזאת של המשפחה ונותנת לה מענה. אני עושה את זה בצד שלי, חיבקתי את האימהות, נתתי להן בית, איפשרתי להן מענים, אבל עכשיו אתם צריכים לקחת את זה הלאה ולעזור לנו עם זה.

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

אתם רוצים להגיד משהו, משרד הרווחה, על הרעיון הזה שדיברה עליו אגמית?

 << אורח >> טל אדיב: << אורח >>  

רעיון מצוין, אם כי אני הייתי שמחה להתייחסות לשני ההורים ולא רק לאימהות. אנחנו מאוד - - -

 << אורח >> אגמית גלב: << אורח >>  

אני יותר מאשמח אם יהיו לי את המשאבים לעשות את זה. אבות זקוקים לזה לדעתי באותה מידה, אם לא יותר לפעמים. כי אנחנו יודעות, אני אגיד את זה בשפה סלנגית, אנחנו חופרות אחת לשנייה מהבוקר עד הערב, אנחנו יודעות להוציא את זה החוצה מהסיסטם, אבות זקוקים לזה.

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

יש ביניכם שיח היום, ביניכם לבין משרד הרווחה בהקשר הזה?

 << אורח >> אגמית גלב: << אורח >>  

לא, אנחנו ניסינו.

 << אורח >> טל אדיב: << אורח >>  

נשמח להיפגש.

 << אורח >> אגמית גלב: << אורח >>  

אנחנו ניסינו ואני מאוד אשמח.

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

טוב. אני שמח שהעלית את הנושא הזה ואני מקווה שעכשיו באמת נציגי המשרד, אני רואה שיש פה נכונות, אני מקווה גם שזה באמת.

 << אורח >> אגמית גלב: << אורח >>  

אני רק רוצה להגיד שהתוכנית הזאת נבנתה על ידי עובדים סוציאליים. אנחנו עובדים עם חוות חוסן בשם רטורנו. החיבור הזה הוא חיבור קסום, ואנחנו האימהות מודות להם באמת כל יום, כל שעה. תודה רבה לכם.

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

תודה רבה לך. יהודה איינהורן, בבקשה.

 << אורח >> יהודה איינהורן: << אורח >>  

צוהריים מבורכים לכולם. צוהריים מבורכים, כבוד היושב ראש, ח"כ יוני מישרקי, היכרות מהעבר עם כל הנושאים של כיסאות הגלגלים אם אתה זוכר, עם כל הדברים מסביב.

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

ביום ראשון אנחנו דנים שוב על הנושא.

 << אורח >> יהודה איינהורן: << אורח >>  

אני יודע, מקווה להגיע, אם אני אצליח. אני מתלבט עם מה להתחיל, בוא נשאל ככה, כמה זמן יש לי? כמה שתיתן, לפי זה יש לי מה לדבר.

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

תתחיל, נראה.

 << אורח >> יהודה איינהורן: << אורח >>  

אוקיי. אני אגיד משהו אחר בשונה מכולם. קודם כול, אציג את עצמי בקצרה. לי קוראים יהודה איינהורן, נשוי פלוס ארבעה, יש לי ילד עם שיתוק מוחין פיזי מורכב ויש לי גם עמותת הורה מיוחד שעוזרת ומקדמת חקיקה ודברים נוספים במה שקשור בעיקר להורים לילדים הנכים.

אני רוצה להגיד קודם כול תודה רבה לכל העובדים והעובדות הסוציאליים. בסוף אני צרכן שירות, נקרא לזה, ויש פה אבל גדול. אני רואה כמה הם מזיעים, כמה הם עובדים קשה, אבל יש פה טעות שורשית ויסודית. מי אומר שמשפחה עם ילד נכה צריכים עובד סוציאלי? אני יודע שזה שינוי מחשבתי, שינוי תפיסתי, אבל מי אומר? אולי הגיע הזמן לעשות ריסטרט למערכת? אתם יודעים כמה עובדים סוציאליים יש לי? יש לי אחד של הרווחה, אחד של המוסד, אחד של קופת החולים, אחד בבית החולים, יש עוד, אני כבר לא זוכר בעל פה, אבל ברעיון, יש לנו חמישה-שישה עובדים סוציאליים לכל משפחה עם ילד נכה, בשביל מה? בזבוז משאבים, בזבוז משאבי כוח אדם, כסף, כאבי ראש, אתם יכולים להוריד כמויות של מעמסה.

מה שכן, אם לפחות עושים ריסטרט למערכת, צריך לעשות את זה כמו שצריך. לפני שבוע יצא איזה סקר מטעם משרד הרווחה. ישבנו בקבוצה של 500-400 משפחות ומישהו שלח את הסקר הזה. וכולנו צחקנו, אוקיי, נשלח את הסקר ומה יהיה? בשביל מה? בשביל מי? לא תהיה תוצאה. ואני אומר, ריסטרט למערכת, אולי זה קצת קשה קצת לשנות, אבל הגיע הזמן.

אני לא צריך עובד סוציאלי, ממש לא. טוב לי בחיים, ברוך השם זכיתי. בעיקרון, עובדים סוציאליים עושים לי יותר בירוקרטיה, יותר נזק מתועלת, זו המציאות. יש לנו זכויות שמגיעות לנו מבחינה חוקית ובתקנות, אבל בסוף אנחנו לא מקבלים אותן, למה? כי מערכת בירוקרטית דורשת ממך עשרה טפסים, טופסולוגיה כמו שצריך. למרות שהעובדים הסוציאליים אמורים לפשט בירוקרטיה. בקיצור, הכול נכנס לתוך אותה מערכת שמתוקצבת במיליונים, ואותם מיליונים אפשר לתת לצרכנים שאלה המשפחות עם הילדים הנכים בלי כל הבלגן הזה.

אני לא רוצה להאריך הלאה, כי אני יודע שזה לא הזמן עכשיו, זה הזמן להוקיר, ובאמת אני מוקיר, אני יודע כמה עובדים קשה. עובדים סוציאליים לפעמים אומרים לי: יהודה, הרי אתה פעיל בנושא, בוא תעזור לנו. אני אומר להם, אני יכול לעזור לכם, אבל בשביל מה? אין לנו לאן להתקדם הלאה אם אנחנו לא צריכים אתכם. אנחנו אוהבים אתכם, תלכו למשפחות החטופים, תלכו לנכים הבוגרים, הם כן צריכים, יש מלא מקומות שצריכים, אנחנו לא.

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

אני לא יודע לומר בפירוש שהקול הזה שאתה משמיע הוא קול כל כך רחב. זאת אומרת, יכול להיות שאתה באמת ברוך השם בורכת ויש לך את היכולות להתמודד עם בן במצב הזה, אבל אני דווקא חושב שרוב האנשים מתקשים או שחווים את הקושי הזה במהלך כל שנות התפתחות הילד, ולא בטוח שיש להם את החוסן הזה שיש לך. זאת אומרת, אני לוקח את האמירה שלך בצורה רצינית, אבל אני אומר, צריך לצאת מנקודת הנחה שלא בטוח שכולם יציבים וחזקים כמוך.

 << אורח >> יהודה איינהורן: << אורח >>  

אני אתן אינדיקציה. קודם כול, בשביל מה חמישה עובדים סוציאליים? יש לנו במוסד.

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

על זה אני לא יודע להתייחס.

 << אורח >> יהודה איינהורן: << אורח >>  

יפה. בשביל מה? בזבוז כוח אדם.

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

אני לא מבטל את כל מה שאמרת.

 << אורח >> יהודה איינהורן: << אורח >>  

ברעיון, מה שרוב המשפחות משתמשות, זה רק בשירותים של משרד הרווחה. זאת אומרת, אנחנו לא צריכים עובד סוציאלי על תקן, אפשר לפתוח מערכת אינטרנטית ולהביא לנו את אותן זכויות. בשביל מה? למה לי להיפגש עם עובד סוציאלי? דרך אגב, כל עובד סוציאלי חייב פגישה עם המשפחה, של כמה זמן אתה צריך פגישה למשפחה בשביל להכניס? אם תעשו את השינוי הזה, אולי תרוויחו.

<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>  

זה בדיוק העניין של מערכות שונות.

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

שלא יודעות לדבר אחת עם השנייה.

 << אורח >> ענבל חרמוני: << אורח >>  

אבל אני אגיד, אפילו הדוגמה שנתת, ואני לא זה, דרך אגב, איגום המשאבים שאתה אומר, זה קצת דומה גם למה שאמרנו מקודם. זה גם נובע לפעמים באמת מחוסר תיאום אפילו, בתוך המערכות עצמן, ואתה צודק. לא משנה, גם אם אתה צריך עובד סוציאלי, אתה לא צריך חמישה, אני חושבת. אבל אני אגיד שיש גם אנשים כמוך למשל שיותר מסובך להם עם המערכת האינטרנטית, שאולי צריכים מישהו שיסייע להם אפילו במיצוי הזכויות. אני אגיד שאת הבירוקרטיה גם העובדים הסוציאליים היו שמחים להפחית.

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

חווים.

 << אורח >> ענבל חרמוני: << אורח >>  

אנחנו מנסים לעזור.

 << אורח >> יהודה איינהורן: << אורח >>  

הכול מלמעלה. כבר ישבנו בירמיהו בעבר, פגישה רחבת היקף, אבל לא יצא כלום.

 << אורח >> ענבל חרמוני: << אורח >>  

בירמיהו, פה בירושלים.

 << אורח >> יהודה איינהורן: << אורח >>  

פה בירושלים, כן.

 << אורח >> ענבל חרמוני: << אורח >>  

בקיצור, סביב העניין הבירוקרטי אני מסכימה, סביב העניין של חמישה עובדים סוציאליים, זה באמת עושר מופלא - - -

 << אורח >> יהודה איינהורן: << אורח >>  

אני רוצה לקרוא לזה בטמטום מערכת, כי לא צריך חמישה, צריך אחד, אחד נכון.

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

לא, תראה ד"ר אורן אמר מקודם שזו באמת הסוגיה שפה על השולחן, כשאין לך סנכרון בין מערכות, אתה נתקל ב - - -

 << אורח >> ענבל חרמוני: << אורח >>  

יש גם בזבוז משאבים.

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

יש גם בזבוז משאבים.

 << אורח >> בת שבע פיק: << אורח >>  

צריך לחשוב על מערכת שתתכלל את המידע ותקצר את הכפילות הזאת. יחד עם זאת, אני אגיד, כמי שיושבת בקהילה, בדרך כלל כשאנחנו מחפשים פרטנרים בבתי החולים, במסגרות, אני שומעת שזאת בחופשת לידה ופה חסר ופה קיצצו. ואני לא מלינה, כי זה קורה גם באגף שאני מנהלת אותו. אני עוד לא נתקלתי במשפחה שאמרה, יש לי עודף גורמים מטפלים.

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

אבל ברור שאם היה גורם מתכלל והיה דשבודד ברור, מי נמצא, איפה הוא נמצא, לא היינו - - -

 << אורח >> יהודה איינהורן: << אורח >>  

הרי לא כל משפחה במדינת ישראל נמצאת ברווחה. למה כל משפחה עם ילד נכה חייבת להיות ברווחה? מבחינת הבסיס.

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

שאלת שאלה טובה, העלית נקודה.

 << אורח >> יהודה איינהורן: << אורח >>  

מי אמר שחייבים? מי שרוצה, שיגש לרווחה, מי שלא, שלא יגש.

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >>  

אבל ממש לא חייבים.

 << אורח >> יהודה איינהורן: << אורח >>  

ילד עם נכות קשה חייב להיות ברווחה, אם לא, אני לא נכנס למעון שיקומי.

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >>  

בטח חייב.

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >>  

ממש לא.

 << אורח >> עדית סרגוסטי: << אורח >>  

אם רוצים שירותים, בוודאי שכן.

 << אורח >> בת שבע פיק: << אורח >>  

השאלה היא למה הוא זקוק.

 << אורח >> עדית סרגוסטי: << אורח >>  

השאלה אם הוא יכול לקבל שירותים, אבל - - - הוא באמת לא צריך.

 << אורח >> בת שבע פיק: << אורח >>  

השאלה היא למה הוא זקוק.

 << אורח >> יהודה איינהורן: << אורח >>  

אם אני רוצה שירותים, שזה אומר ימי הקלה, נופשון, צהרון. זה יכול לעבור דרך משרד החינוך, זה יכול לעבור דרך ביטוח לאומי.

 << אורח >> בת שבע פיק: << אורח >>  

אבל אני חושבת שזה קורה ככה בכל משרדי הממשלה וברשויות המקומיות. כשאתה רוצה לקבל שירות, אתה חייב להיות - - -

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

אבל זה יוצר גורמים נוספים - - -

 << אורח >> בת שבע פיק: << אורח >>  

אבל אגב אני אגיד שחוק המוגבלויות החדש יקל מאוד, מאוד, מאוד. בתקנות שנכתבו אני יודעת כי הן נכתבו בדם, ישבתי בוועדות האלה יותר משנה. כל הסיפור של נופשונים, ימי הקלה, כל הדברים האלה, הבירוקרטיה תתקצר, הדברים יהיו הרבה יותר פשוטים והם לא יהיו בהכרח קשורים בקשר עם עובד סוציאלי באופן קבוע.

 << אורח >> עדית סרגוסטי: << אורח >>  

שהתקנות יעברו פעם.

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

עושים פה עבודה מאחורי הקלעים, מאוד, מאוד גדולה. בין חברי הכנסת אני מכיר.

 << אורח >> עדית סרגוסטי: << אורח >>  

אנחנו באיחור של שנה פלוס מאז שהן היו אמורות להיות מאושרות.

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

כן, אבל אני יודע שהמשרד עושה על זה עבודת חריש עמוק.

 << אורח >> עדית סרגוסטי: << אורח >>  

לא, זה לא בגלל המשרד דווקא.

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

כן, אני רק אומר, שתכירו. יהודה, תודה רבה. רבותיי, אני עובר לסיכום הישיבה הזאת. אני קודם כול מבקש להודות לכל מי שהשתתף כאן ולכל מי שדיבר ואמר את דברו.

 << אורח >> ענבל חרמוני: << אורח >>  

גם לך.

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

תודה לך, ענבל.

 << אורח >> ענבל חרמוני: << אורח >>  

לא כל יושבי ראש הוועדות כך; אתה מנהל בהמון רגישות.

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

תודה, ענבל, תודה רבה. כמובן הוועדה מודה לשר הרווחה שהיה פה, מנכ"ל המשרד, הגורמים המקצועיים, כל המשתתפים שהזכרתי קודם, מברכת על שיתופי הפעולה הפורים בין משרד הרווחה ומשרד הבריאות, וקוראת להמשיך להדק את השיח הבין-משרדי ולסנכרן בין המערכות השונות לטובת עבודה בריאה וטובה ונכונה יותר.

הוועדה מבקשת מהממונה על השכר במשרד האוצר להתכנס כבר בימים הקרובים יחד עם איגוד העובדים הסוציאליים על מנת לצאת לדרך עם הפעימה השנייה של הסכם השכר. זה לא אכפת לי מה תהיה הצורה, פעימה שנייה, עם השלישית, לא משנה, רבותיי, צריך לסגור את זה, ובטח לא להתנתק שבועיים ולהגיד היינו עסוקים בדברים אחרים. הכול חשוב.

הוועדה מברכת על המיזם הלאומי לבריאות הנפשית והפיזית בקהילה ומבקשת ממשרד הבריאות להציג את יעילותו בעוד כחצי שנה. הוועדה מבקשת ממשרדי הרווחה והבריאות לפעול מול משרד האוצר ולעדכן את מפתחות התקינה לעובדים הסוציאליים. הוועדה מבקשת לקבל דיווח ממשרדי הממשלה על פעולות שנעשו בתוך חודש.

עד כאן מילות הסיכום לגבי התוכן המקצועי. 

לגבי הדברים שהעלו כאן החברים בנושא החטופים, אני כמובן פתחתי עם זה ואני מבקש גם לסיים עם זה, כי בסופו של דבר הנושא החשוב, המרכזי שבו אנחנו צריכים להתעסק, הוועדה פה לא מתעסקת אף פעם בשטויות או בדברים חיצוניים, תמיד זה בנושאים שקשורים לבריאות הכלל או הבריאות הנפשית של הכלל, שהם דברים חשובים מאוד. אבל הנושא הראשון שצריך להיות על סדר היום, ולהבין באמת שאנחנו לא נוכל לדבר על חוסן, לא נוכל לדבר על בריאות הנפש, לא נוכל לדבר על מושגים שקשורים לשוטף, מה שנקרא, בלי שהחטופים לא בבית, ולכן אנחנו צריכים ומחויבים - - -

 << אורח >> אורן ערן: << אורח >>  

כל עוד אתם מתעסקים בקואליציה, כספי קואליציה, בשמירה על הממשלה, זה מה שש"ס עושה, כל עוד אתם מתעסקים בזה, החטופים נשארים שם, נקודה. זה הכול.

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

תודה על ההערה הזו. אנחנו חייבים לעשות הכול. אני מודה לכולם על ההשתתפות בישיבה הזו. עד כאן, הישיבה נעולה.


 << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 12:06. << סיום >>