פרוטוקול של ישיבת ועדה הכנסת העשרים-וחמש הכנסת 2 ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות 27/05/2025 מושב שלישי פרוטוקול מס' 318 מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות יום שלישי, כ"ט באייר התשפ"ה (27 במאי 2025), שעה 10:02 סדר היום: << נושא >> 1. סטטוס גיורים במערך הגיור- משך טיפול בבקשות ומענה לפונים << נושא >> << נושא >> 2. סטטוס גיורים בצה"ל << נושא >> << נושא >> 3. הכרה בגיורי חו"ל- הקריטריונים והתבחינים לאישור גיורים מחו"ל << נושא >> << נושא >> 4. עיכוב בחתימה על תעודות המרה << נושא >> נכחו: חברי הוועדה: גלעד קריב – היו"ר יבגני סובה אלעזר שטרן מוזמנים: דב ליפמן – חבר כנסת לשעבר, מנכ"ל, יד לעולים אלמו אבנט – מרכז קליטת קבע, משרד העלייה והקליטה חן דור – מנהלת אגף קהילות, משרד העלייה והקליטה הרב ד"ר רפאל דיין – ראש תחום תעודות ואישורים, נציג הרב הראשי, משרד ראש הממשלה יסמין אגמון – עו"ד, ייעוץ משפטי, משרד ראש הממשלה סא"ל קובי גרידיש – קצין בית הדין הצבאי לגיור, צה"ל, משרד הביטחון רס"ן רננה אליצור – ממ"ג נתיב, צה"ל, משרד הביטחון מעוז ביגון – מנהל אגף חינוך מבוגרים, משרד החינוך רונית אליאן – מנהלת אגף אשרות ומעמד, רשות האוכלוסין וההגירה, משרד הפנים בתיה כהן – ראש דסק חוץ וגיור, אגף אשרות ומעמד, רשות האוכלוסין וההגירה, משרד הפנים ליאת בכר – אגף מרשם וביומטרי, רשות האוכלוסין וההגירה, משרד הפנים יעקב הרשקו – עו"ד, הלשכה המשפטית, רשות האוכלוסין וההגירה, משרד הפנים דסי צנגן – עו"ד, הלשכה המשפטית, רשות האוכלוסין וההגירה, משרד הפנים ד"ר נתי קנטורוביץ' – ראש תחום מידע ומחקר, ארגון נתיב יוסף שיף – יועץ ליושב-ראש, ארגון נתיב אריאל די פורטו – מנהלת רצף שירותי עלייה, הסוכנות היהודית ורד אחיהון – מנהלת תחום תוכן, הסוכנות היהודית אוהד וייגלר – עו"ד, מנהל המחלקה למדיניות ציבורית, ארגון עתים עפרה סיטסמר בן משה – עו"ד, המחלקה המשפטית, ארגון עתים יאיר מבורך שאג – עו"ד, המחלקה המשפטית, ארגון עתים ניקול מאור – עו"ד, מנהלת המרכז לסיוע משפטי לעולים, המרכז הרפורמי לדת ומדינה פרץ רודמן – הרב, אב בית דין בדימוס, כנסת הרבנים בישראל מרדכי אסקין – מנהל תחום דת ומדינה, לובי המיליון שחר לאה גליציאנו – תלמידת חטיבת ביניים, עלתה לתורה בבת המצווה כרמל אגר – אמה של שחר לאה גלציאנו ד"ר דוד מיקלטי – התגייר בתפוצות סבסטיאן פרז' – התגייר בתפוצות מרים מריאן בלינה – התגיירה בתפוצות סבסטיאן מנשה חאג'ספרס – התגייר בתפוצות מרים מריה מלמן – התגיירה בתפוצות לביא מלמן – בעלה של מריה מלמן שהתגיירה בתפוצות אסתר (טטיאנה) צ’באננקו – התגיירה בתפוצות משתתפים באמצעים מקוונים: עמיחי עיטם – מנכ"ל, נתיב - המרכז הלאומי לזהות וגיור דוד אלמאני – התגייר בתפוצות מנהלת הוועדה: שלומית אבינח רישום פרלמנטרי: ליאור ידידיה, חבר תרגומים רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי -דיוקים והשמטות. << נושא >> סטטוס גיורים במערך הגיור- משך טיפול בבקשות ומענה לפונים << נושא >> << נושא >> סטטוס גיורים בצה"ל << נושא >> << נושא >> עיכוב בחתימה על תעודות המרה << נושא >> << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> מכובדיי, בוקר טוב לכולם. תודה לכל המתכנסים והמתכנסות כאן, בחדר הוועדה. יש עמנו גם מספר מצטרפים מצומצם באמצעות מערכת הזום. אנחנו מציינים היום מלאת 599 ימים לאסון שמחת התורה, לפרוץ מלחמת חרבות ברזל. 599 ימים שבהם 58 אחים וגם אחיות עדיין חטופים בידי ארגוני המרצחים – חלקם בחיים, ואנחנו חייבים להשיב אותם לחיק משפחותיהם, לטובת שיקום, שיהיה ארוך, כואב וקשה, אבל כמובן שיקום שכל מגמתו חזרה לחיים. חלקם, לצערנו הרב, נרצחו, וכדי שמשפחותיהם תוכלנה להתחיל במסע החזרה לחיים – יש להביאם אל קבר ישראל. כפי שאני אומר בחלק גדול מהימים, האשמה כולה של ארגוני המרצחים, אבל האחריות היא על כתפינו; על כתפי כל היושבים בבית הזה, ובמיוחד על כתפיה של ממשלת ישראל. אנחנו מציינים, ממש בימים האלה, 58 שנים למלחמת ששת הימים. אתמול ציינו את יום ירושלים. המלחמה הקצרה ביותר בתולדות מדינת ישראל – 58 שנים, והנה, עכשיו, אנחנו מדברים על 58 פעם נוספת, אבל בהקשרה של המלחמה הארוכה ביותר בתולדות מדינת ישראל. ארוכה פי 100 ממלחמת ששת הימים. בלתי נתפס; בלתי יאמן. חובתה של ממשלת ישראל, שהרבתה לחגוג אתמול 58 שנים לאיחודה של ירושלים, לדאוג, אחרי 600 ימים, שנוכל "לחגוג" – במרכאות, כמובן, כי המחיר הוא בלתי נתפס – יחד עם משפחות החטופים את החזרת יקיריהן. אין לי אלא לתהות ולהצר על אותו סרטון שפורסם אתמול, שבו ראש הממשלה הודיע על אולי הודעה טובה שתתפרסם היום, מחר או מוחרתיים. לא כך מתנהלת ממשלה שמבינה את גודל השבר ואת גודל הכאב של אותם 58 משפחות. ולא הכול מותר במסגרת הניסיון לדבר עם הציבור ובמסגרת הניסיון לקדם מעמד פוליטי. צר לי שבעיצומו של היום הזה, של יום ירושלים – זה הסרטון שפורסם מתוך המנהרה, מתחת לעיר דוד, בשעה ש-58 אחים ואחיות עודם מצויים במנהרות החמאס. ארשה לעצמי גם לומר עוד משפט אחד על אירועי יום ירושלים. ביום חמישי האחרון קיימנו כאן, בוועדה, דיון מעקב בנושא של התנכלויות לאנשי דת לא יהודים ברחובות העיר העתיקה; תופעה שמתמשכת כבר לא מעט שנים; תופעה שיש לה השפעה על מעמדה הבין-לאומי של מדינת ישראל, אבל חשוב מכך, על דמותה של מדינת ישראל כמופקדת על השמירה על המקומות הקדושים לכל הדתות האברהמיות בירושלים. במסגרת הדיון הזה, אני התייחסתי ישירות לסוגיית מצעד הדגלים – מצעד שבו הרוב המכריע של המשתתפים באמת חוגג את יכולתה של מדינת ישראל להעמיד את ירושלים על ראש שמחתה. אבל שנה אחרי שנה, מיעוט מבין משתתפי המצעד הזה עושה דברים שמכערים את ירושלים; פוגעים בקדושתה; פוגעים בצביונו של היום הזה; פוגעים בתדמיתה; ובעיניי, פוגעים ביכולת שלנו לחגוג באמת את ירושלים ולהעלותה על ראש שמחתנו. לצערי הרב, למרות שמדובר במיעוט – ואני מדגיש שמדובר במיעוט – מבין החוגגים הרבים שגדשו אתמול את רחובות ירושלים – לא מדובר בבודדים. לא מדובר בקומץ קטן מאוד של אנשים שאינם יודעים כיצד להתנהג; מדובר במאות רבות. הסרטונים שיצאו אתמול מרחובות הרובע המוסלמי, וגם מרחובות הרובע הנוצרי בירושלים, לא מביאים כבוד למדינת ישראל ולעיר ירושלים. מכיוון שהדברים ידועים מראש, והם חוזרים על עצמם שנה אחר שנה, אי-אפשר שלא לתהות: מדוע אין היערכות מקדימה מספקת, גם של המשטרה אבל גם של אותם צוותי חינוך, שבסופו של דבר שוקדים בשגרה על חינוכם של הקטינים? ומדוע גם אין תגובה עוכרת למראות הללו שאנחנו רואים? מעין אדישות חינוכית; אדישות רבנית; אדישות של פוליטיקאים; אדישות של גורמי אכיפת חוק לתמונות שאסור להן להיראות במדינת העם היהודי, נקודה. וכל מי שעוצם את עיניו – בסופו של דבר מעניק מעין רוח גבית או הסכמה בשתיקה, כי התופעה הזו חוזרת על עצמה שנה אחרי שנה. שמענו את מפכ"ל המשטרה, אחרי שיצאו אליו מכתבים מהבית הזה שמבקשים ממנו את ההיערכות המקדימה, עומד בשער שכם ואומר: "אני לא שמעתי שירים גזעניים אולי בגלל ששירתי בתותחנים", כשכך הרשתות החברתיות בשפה העברית מלאות בסרטונים של אותם שירים גזעניים ושירי הסתה. בוודאי, אני אדגיש פעם אחר פעם: מדובר במיעוט, והשירה שעלתה מאין-ספור רחובות אחרים בירושלים הייתה שירה קדושה, שמחה וחגיגית; שירה שכולנו יכולים להיות שותפים אליה בשמחה הגדולה של ירושלים ושל כולנו, אבל לעצום את עינינו ולומר כזו תשובה, מצד השוטר מספר 1 במדינת ישראל – "לא שמעתי. לא ראיתי. לא ידעתי" – שמגיע בעיצומם של האירועים לשער שכם, כשקיבל את כל ההתראות? ואיפה אותם מחנכים? ואיפה הרבנים והרבניות? ואיפה הפוליטיקאים שחגגו אתמול על הבמות? הם לא יכלו, בצד דברי הברכה לחוגגים שחוגגים כראוי את חגה של ירושלים, גם להוסיף משפט אחד מעל בימות החגיגה שמסתייג ממצב שבו תושבים ואזרחים סוגרים את החנויות שלהם בשעה 12:00 מפחד מהתנכלויות? אותה תמונה של כספומט, שעליו כתב בעל הכספומט: "זה רכוש של יהודים, אז אנא אל תזיקו" – לאן אנחנו מגיעים? עוד פעם, הטענה לא מופנית כלפי אותם מאות פורעים צעירים. הטענה מופנית כלפי המחנכים שלהם, הרבנים שלהם והפוליטיקאים, והטענה מופנית כלפי כולנו – מדוע אנחנו מאפשרים את הכתם הזה שדבק במחנה שלנו דווקא ביום חגה של ירושלים? עכשיו, מכובדיי, לעניינו של הדיון. ראשית, אני רוצה להודות לכל מי ששוב טרחו ובאו; אני מודה לצוות הוועדה ששקד על הדיון; לצוות שלי; ולהרבה מאוד גורמים וארגונים אזרחיים שטרחו ושלחו אלינו את דפי העמדה שלהם ואת הנתונים שהם אספו. לצערי הרב, אני לא יכול לומר את אותו הדבר על משרדי הממשלה ורשויות השלטון שנמצאים כאן בדיון. ובצד התודה לכל מי שטרחו ובאו, אני לא יכול שלא לציין שבניגוד לרוב המכריע של הדיונים שמתקיימים בוועדה הזו – לא זכינו למענה מקדים מצד משרדי הממשלה והרשויות השונות ביחס לשאלות שהנהלת הוועדה הוציאה, כבר לפני שבוע ימים, לקראת הדיון הזה. יש בליבי תחושה, מכיוון שאני מעורב בדיונים מסוג הדיון הזה כבר לא מעט שנים בוועדות השונות של הבית, שלא בכדי דווקא סביב הסוגייה הזו של הגיורים – גם כאן, במדינת ישראל, וגם ההכרה בגיורים שנערכים מעבר לים – אנחנו או לא מקבלים תשובות מרשויות השלטון או מקבלים תשובות חלקיות מאוד. לא זכור לי דיון, בשלושת החודשים שבהם אני מנהל את הוועדה, שקיבלנו אליו כל כך מעט התייחסויות מצד משרדי הממשלה ורשויות השלטון לשאלות שהם התבקשו לתת לנו מראש כדי שנוכל להכין את הדיונים כפי שצריך. אני מבקש שלהבא – הדברים ייראו אחרת. לצערי, או שלא לצערי – זו עובדה – הוועדה החשובה הזו, ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות, קיימה את הדיון האחרון בסוגיית הגיור לפני כשנתיים. זה לא אומר שהנהלת הוועדה, ומי שעמדו בראשה, לא עסקו בנושא הזה; להיפך, אני יודע שהם עסקו בנושא, היו אצל שר הפנים והעבירו פניות ציבור. אבל דומני שהדברים שנשמע בשעות הקרובות מעידים על הצורך שלנו, כוועדה, לחזור לעיסוק בנושא הזה בצורה סדירה ורציפה. באופן כללי, אני נוהג לנהל את רוב דיוני הוועדה – כפי שגם עשה קודמי, חבר הכנסת עודד פורר, בלא מעט נושאים – במתכונת של דיוני המשך ומעקב. יש מעט מאוד נושאים שאפשר לקיים בהם דיון אחד, ואם לא רוצים להישאר תמיד באיזה שהוא גובה של 40,000 רגל ולחזור בכל שנה או שנתיים על ההצהרות הגדולות, אלא באמת לגעת בדברים ולקיים את תפקידנו כרשות מפקחת על הרשות המבצעת – צריכה להיות מתכונת של דיונים קבועים ודיוני המשך. אני מודיע כבר, בפתח הדיון, שנושא הגיור חוזר לשולחנה המרכזי של ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות. זה יהיה אחד מהנושאים שיתקיימו בו דיוני מעקב סדורים. אנשים ידעו לא ימים אחדים אלא ידעו על התאריכים מספיק זמן מראש, ובגדול, אני מניח שעוד במושב הזה אנחנו ניפגש לפחות לדיון מעקב אחד בנושא הגיור – יכול להיות שיותר מדיון אחד. אנחנו נראה מה יעלה בדיון הזה – וגם בפגרה הארוכה שצפויה לנו לא נשקוט אלא נשב על המדוכה, ונדאג לקדם את הנושאים שאנחנו עוסקים בהם. הכוונה הזו מחייבת לא רק אותנו, חברי הוועדה, ותודה לחברי עתיר הניסיון והמעש בנושא הגיור, חבר הכנסת אלעזר שטרן, ראש אכ"א לשעבר – ממובילי המעורבות של צבא ההגנה לישראל במשימה הלאומית של מתן סיוע לאזרחים ואזרחיות צעירים בישראל להשלים את מסעם אל עבר העם היהודי. הדברים שאמרתי לא מכוונים רק אל עבר חברי הוועדה – אני מבקש מכם לראות את זה גם כקריאת כיוון לכם. בהרבה מאוד מדיוני הוועדות ישנה איזו שהיא נטייה לחזור כל פעם על נקודות הפתיחה; על איזה שהן הצהרות כלליות. זה ברור לי, אני מבין למה זה קורה, אבל אם אנחנו רוצים להתקדם ביחד – חברי כנסת והוועדה, משרדי הממשלה, הארגונים שמטפלים בנושא הזה, המוסדות הלאומיים – מהר מאוד אחרי הצהרות הפתיחה – ואל תלמדו מהיו"ר, שיש לו נטייה להאריך בהצהרות פתיחה – צריך לעבור לתכל'ס. צריך לדבר על הבעיות שקיימות, צריך לדבר על הפתרונות האפשריים, וצריך לשמוע מרשויות הממשלה כיצד הן מתכוונות לפתור את הבעיות. מכיוון ששנתיים לא נפגשנו במליאת הוועדה בנושא הגיור, אני מניח שנשמע היום גם עדויות של גרי וגרות צדק, ונשמע גם דברים כלליים מצד ארגונים, אבל אני באמת מבקש שמעבר לעדויות האישיות, שהן עדויות אישיות – כל הגורמים, גם הממשלתיים וגם האזרחיים, נדע גם להצביע על הבעיות הממוקדות וגם על פתרונות אפשריים, ולאן אנחנו מתכוונים להתקדם. אני בטוח שיחד עם חבר הכנסת שטרן, שמיד יאמר גם הוא דברי פתיחה אם ירצה, מטרתנו היא לקיים את המצווה השכיחה ביותר בתורת משה, אולי – אהבת הגר, על כל מופעיה וצורותיה. אני מזכיר שהמצווה הזו כוללת איסור חמור על הונאת הגר; על הונאת דברים אל מול גרי הצדק. אינני יכול לומר שאנחנו, כמדינת העם היהודי, מקפידים מאוד במצווה הזו של קירוב הגרים, של אהבת הגרים ושל איסור הונאת הגר, אבל הדברים בוודאי יישמעו כאן בעדויות. המועד של הדיון נקבע, בראש ובראשונה, מחמת סדרי עבודתה של הוועדה. בכל מקרה היינו מגיעים לדיון הזה, אבל אי-אפשר, כמובן, להתעלם מן העובדה שבעוד ימים אחדים נציין את חג השבועות – חג מתן תורה, שעומד כולו בסימן אהבת הגר. לא צריך להרחיב כאן בדברים – ידוע הקשר העמוק בין קריאתה של מגילת רות בחג השבועות לבין עובדת היותו של החג גם חג מתן תורה, לבין עובדת גרותה של רות, כפי שעולה מן המגילה. נזכיר לכולנו שמגילת רות מספרת את סיפור המעבר מן היחס הראשוני כלפי רות כגיורת והגדרתה כמואבייה גם אחרי גיורה, עד לרגע שבו היא הופכת להיות אם מלכות בית דוד. המהפך הזה קורה הרבה בזכותו של בועז והרבה בזכותה של נעמי, והרבה בזכות זקני העיר שישבו בשער. בסופו של דבר, היחיד ששמו לא ידוע לדורות במגילה הזו הוא אותו פלוני אלמוני, ששכח את הכלל הגדול שדרך ארץ קדמה לתורה, וכשאין דרך ארץ – גם אין תורה. אנחנו ננהל את הדיון הזה ברוח חג השבועות, וברוח העולה ממגילת רות, שתיקרא כל עדה על פי מנהגיה במהלך חג השבועות. לשם ייעול הדיון, אנחנו מחלקים את הדיון הזה לשני חלקים. מתקיימים פה, למעשה, שני דיונים. הדבר יבוא לידי ביטוי גם בפרוטוקול – אנחנו נעצור דיון אחד, ניקח הפסקה של כמה דקות ונתחיל בדיון השני, למרות שאני מניח שרבים מהמשתתפים ישארו לשני הדיונים. אני מפצל את הדיון הזה לשני דיונים במטרה להעיד על המגמה הפרקטית – שאנחנו רוצים לנוע קדימה אל עבר פתרונות. הדיון הראשון יתמקד בגיורים הנערכים בישראל במסגרת מערך הגיור הממלכתי, על כל זרועותיו ושלוחותיו. אני אומר מראש: ישנה סוגיה שנוגעת לגיורים בישראל שאינם מתקיימים דרך המערך הממלכתי על שלוחותיו השונות – הנושא הזה לא יידון היום. הנושא הזה נמצא בתוך תהליך של שיג ושיח ושל הסדרה, בעקבות פסיקותיו החשובות מאוד של בית המשפט העליון מלפני כמה שנים. אנחנו לא ניגע בנושא הזה היום, ואני מבקש גם מהנוכחים, לשם הפרקטיות של הדיון והפרגמטיות שלו, לא להתייחס לנושא הזה. כשתגיע העת, אם נידרש, נקיים פה דיונים רציניים מאוד בנושא. החלק הראשון עוסק במערך הגיור הממלכתי על כל שלוחותיו וזרועותיו. הדיון השני יעסוק בסוגיית ההכרה של מדינת ישראל בגיורים הנערכים מעבר לים. ההכרה הזו נוגעת בעיקר להליכים של עלייה למדינת ישראל על פי חוק השבות וקבלת מעמד בישראל מכוח השבות. חלק גדול מהעדויות שאנחנו נשמע מפי גרים וגרות צדק נוגעות לנושא השני, אז אנא, כל מי שהגיע לכאן וכל מי שנמצא בזום שעיסוקו בגיורים שנערכו בחו"ל – המתינו בסבלנות. קולכם יישמע, אבל זה יהיה בחלק השני. הערה אחרונה שלי, ושוב, סלחו לי על דברי הפתיחה הארוכים – יש לי מעורבות אישית בנושאי גיור כבר 30 שנים, כרב של לא מעט קהילות שעסקו בסוגיות הגיור; כאדם שליווה חלק גדול מהמאבקים המשפטיים בנושא הגיור בתפקידיי מחוץ לכנסת כאיש המוסדות הלאומיים. בימים אלו אמורה ממשלת ישראל לגבש עמדה לגבי הצעת חוק, שהוגשה כהצעת חוק פרטית, לצמצום יריעתו ופריסתו של חוק השבות. הנושא הזה אומנם הובא אל הכנסת במסגרת הצעת חוק פרטית של חבר הכנסת אבי מעוז, אבל לצערי, ממשלת ישראל, בעיצומה של מלחמה שבה אולי הדבר הגדול ביותר שעומד לרשותנו זו הלכידות החברתית כאן, במדינת ישראל, אבל גם בתוך העם היהודי כולו, במקום לומר אמירה ברורה ונחרצת שאין בכוונתה לגרור את עם ישראל אל תוך המשברים הגדולים שמלווים אותנו עשרות שנים סביב חקיקת "מיהו יהודי?" – אמרה: "אנחנו נשקול ונשיב בעוד חודשיים". הנושא הזה גם מופיע בהסכמים הקואליציוניים. אני מנצל את הבמה הזו כדי לומר לממשלת ישראל: אל תעזו. אל תעזו לגרור את החברה הישראלית ואת העם היהודי למלחמה המיותרת, שאין בה מחלוקת לשם שמים; שכל כולה, בסופו של דבר, עניינים של כוח ושליטה, ולא של אהבת ישראל, ובטח לא של אהבת הגר. אל תעזו, בעיצומה של מלחמה, לגרור את העם היהודי ואת מדינת ישראל אל תוך המחלוקת המכוערת הזו. כל הניסיונות בעבר הביאו רק לקרע גדול מאוד בתוך העם היהודי, ולא לחקיקה, וכך גם יהיה הפעם. העם היהודי לא יאפשר למדינת העם היהודי לפגוע בחוק החשוב ביותר שמגדיר את המקום הזה כמדינתו של העם היהודי כולו – חוק השבות. המסר שאני מעביר הוא תקיף; הוא נחוש; יש שיאמרו שהוא אפילו לא דיפלומטי. בעניין הזה – לא נהיה דיפלומטיים. לא היינו דיפלומטיים במשך עשרות שנים, ולא נהיה דיפלומטיים גם עכשיו. ואני אומר את הדברים על דעת לא מעט מחבריי בתפוצות, שהם הראשונים להתייצב למען מדינת ישראל, להגנתה של מדינת ישראל, ולמען עתידו של העם היהודי. אל תגררו אותנו לקרב מיותר בענייניו של חוק השבות. חברי, ואני אפילו מרשה לעצמי לומר מורי בנושאים החשובים של הגיור בישראל, של הגיור בצה"ל, של מערך הגיור – חבר הכנסת אלעזר שטרן. לאחר מכן, חבר הוועדה, חבר הכנסת יבגני סובה, ואנחנו ניגש ישר להתייחסויות של משרדי הממשלה. תודה לרב ד"ר רפאל דיין, נציג מערך הגיור הממלכתי, משרד ראש הממשלה. אנחנו נשמע את דברי נציגי משרדי הממשלה הרלוונטיים, שיציגו את הנתונים ונשמע את ההתייחסות של הגורמים האזרחיים המובילים. וכמובן, אם יש איתנו גרי וגרות צדק שסיפורם רלוונטי לשלב הראשון של הדיון – נשמח גם לשמוע אותם. בבקשה, חבר הכנסת שטרן. << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >> תודה, יושב-ראש הוועדה, הרב גלעד קריב. אני אהיה קצר מאוד, מכיוון שאני חושב שהנושא הכי חשוב זה הנתונים, כדי שנבין איפה אנחנו עומדים, או יותר נכון – למה אנחנו עומדים איפה שאנחנו עומדים, ולא קדימה יותר? יש אצלי, במשרד, שני מספרים שמתעדכנים – אחד מהם קשור בתרומות למח עצם, כמה חיים ניצלו, והשני זה כמה אנשים התגיירו בצה"ל בפרויקט נתיב מאז שהקמנו אותו. פעם הרב דרוקמן אמר לי: "אלעזר, לך יש את העולם הבא בגלל הגיור. תתעסק איתנו לאט יותר". הרב דרוקמן היה חסיד גדול של הגיור בצבא, ייאמר לזכותו. אני נכנס בכל בוקר למשרד ורואה את המספר – אנחנו בקרוב ל-20,000 – בטח תכף יגידו את זה – ושלא נדבר על עשרות אלפי הילדים שלהם. אתה רוצה שאני אבוא ואגיד: "וואו, מה עשיתי", ואהנה, אבל אני אומר לך, כבוד הרב, שאני נכנס למשרד בכל בוקר, רואה את המספרים ושואל: "למה רק?". זה מה שמאתגר אותנו – אותי, באופן אישי, ואת יושב-ראש הוועדה, ואני מניח שגם את כל מי שהגיע לכאן. גם את חבר הכנסת יבגני סובה. אני שואל "למה רק?", ואני באתי לדיון הזה בשביל להבין איך ה-"רק" הזה נהיה עם הרבה יותר. אני אסיים בשני דברים: א', הגיור הוא סוגיה אסטרטגית לקיומה של מדינת ישראל, בהיבט הכללי. אני חושב שהראשון שהבין את זה הכי טוב היה ראש הממשלה אריאל שרון – ייאמר לזכותו. הוא עבד עם הרב דרוקמן יד ביד. לצערי, את ראש הממשלה הזה – זה פחות מעניין. אני אומר "לצערי" בהיבט הכי עמוק של המילה, והיו לו הרבה הזדמנויות. הדבר השני זה בהיבט הפרטי. זאת אומרת, כשאנחנו מקשים על הגיור – אנחנו, כמובן, מקדמים התבוללות. כשנצברות ערמות של בקשות של גיור במשרדים שונים, מכל מיני סיבות, שהן עלובות ביחס לגודל ולחשיבות האתגר – אנחנו פוגעים גם באנשים. אני לא אומר שאנחנו פוגעים באנשים שאולי התייאשו מהתהליך, אלא גם באנשים שיכלו כבר אתמול להנות או להירגע מהיותם יהודים. אני אסיים במשפט אחד: הלכתי בתוך המלחמה הזו לנחם משפחה. אני פותח את הדלת ויודע שהאבא נהרג, והוא שירת את המדינה בדרכים שאנחנו לא מדברים עליהן. אני בא לנחם, ובאה לקראתי האם השכולה. לפני שאני מספיק להגיד מילה, היא אומרת לי: "אני רציתי להגיד לך תודה". אני מסתכל עליה ואומר לה: "את אומרת לי תודה? אני באתי להגיד לך תודה", אז היא אומרת לי: "בזכותך נשארו לי שני נכדים יהודים". הבנתם? ומי שמעכב גיור, ומי שלא מקדם גיור, ומי שלא מסתכל בעיניים של האנשים האלה ולא צופה פני הווה, אבל גם לא צופה פני עתיד – יש לו את ההיפך ממה שהבטיח לי הרב דרוקמן, שאמר לי: "לך יש עולם הבא מובטח". יכול להיות שמי שפוגע, מי שמעכב גיורים, מי שיש לו הזדמנות ולא תורם להחשת התהליך – אולי, אני לא שופט. להבדיל מהרבה אנשים בבניין הזה, אני לא חזרתי מפגישה עם הקדוש ברוך הוא שאמר לי מה יותר חשוב ומה פחות חשוב – העולם הבא זה לא שלו. תודה. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> תודה, חבר הכנסת שטרן. חבר הכנסת סובה, בבקשה. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> אני ממש בקצרה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש; תודה גם לחברי אלעזר על הדברים. אני לגמרי מצטרף לאמירה שלך, היושב-ראש, בנושא של חוק השבות. אני כאן שש שנים, בכנסת. שש שנים שאני נלחם ומסביר לחבריי כאן, בקואליציה – היום. אז באופוזיציה – שכל פגיעה בחוק השבות זו פגיעה ביחסים שלנו עם התפוצות. ואז, מה אני שומע בתגובה? "אבל למה אתה נלחם על זה? אתה יהודי לפי הלכה, מה זה קשור אליך?". אמרתי: כן. דווקא כיהודי לפי ההלכה, שהתחתן דרך הרבנות, שעמד מתחת לחופה עם כל מה שצריך – אני נלחם על האנשים האלה, שאני יודע שהם רוצים להיות יותר ציונים ויותר יהודים מאשר יהודים לפי ההלכה. אני אסביר גם למה. זה לא סוד שהעם היהודי מתמודד עם התבוללות הרבה שנים. גם בברית המועצות היו נישואי תערובת – הרבה נישואים היו חצאים – אבל זה לא אומר שבן אדם צריך להיות מנותר מהקשר שלו לעם היהודי, וגם למדינת ישראל. כשבאים לפה אנשים ורוצים להיות חלק מההוויה הישראלית – הוויה ציונית וגם יהודית, כי אני יודע על לא מעט אנשים שהם לא יהודים לפי ההלכה אבל מגדלים את הילדים שלהם כמו יהודים לכל דבר – אני חושב שאנחנו כמדינה, כחברה, צריכים להושיט להם יד ולקרב אותם, על מנת שבדור הבא לא תהיה את הבעיה הזו של הרישום. אני חושב שצריך להבדיל ולחלק את הנושא הזה לשני חלקים: יש את החלק ההלכתי, ואני לא נכנס להלכה – אני לא מומחה להלכה, ובוודאי אף פעם לא אגיד מה צריך לעשות לפי ההלכה. אני מסתכל על זה כציוני; כיושב-ראש שדולת העם היהודי; כאחד שמבין מה זה תפוצות וכאחד שגם מסתובב בעולם ושומע את האכזבה מהיהודי התפוצות על כך שיש שם התבוללות. אני חושב שגיור בצבא זה ה-מסלול, ושצריך להגדיל אותו לכל אחד מגיע ורוצה – אם אמא שלו הייתה יהודייה לפי האבא, או שאבא שלו יהודי, והוא רוצה להתגייר בצבא – הדבר הראשון שצריך זה לשאול אותו: "אתה רוצה להירשם לקורס בצבא או לא?", וכך לפתור את הבעיה. זה לא משנה כמה הוא ישמור או לא ישמור אחר כך. הוא רוצה להיות חלק מעם היהודי? תקבלו אותו. תקלו עליו. אל תעשו דברים שבסופו של דבר יגרמו לבן אדם הזה גם להתאכזב וגם להגיד: "למה התחלתי את כל התהליך הזה?". לכן אני מסתכל דווקא בהיבט הציוני, אדוני היושב-ראש. בהיבט הציוני, אנחנו שונים מאוד. יש קהילות בעולם שהן שונות מאוד. אני אגיד משפט לסיכום: מי שמציע היום לבטל את סעיף הנכד כי הוא חושב שבכך הוא דואג למדינת ישראל – יעשה נזק בלתי הפיך בקשר שלנו עם התפוצות. מכיוון שרוב הקהילות – אני מדגיש את זה – ורוב החיים שלנו, כיהודים בתפוצות, תלויים דווקא באותם אנשים שהם לא יהודים לפי ההלכה. מה לעשות? בצרפת – יש התבוללות; באמריקה – יש התבוללות; במדינות חבר העמים, שרובם כבר עלו – דווקא שם יש פחות בעיה כי רובם כבר פה. אנא מכם, מי שמקדם את הדבר הזה – ואני פונה לממשלה ולחברי הקואליציה – אל תעשו את הנזק בלתי הפיך. אתם תגרמו לכך שהרבה יהודי תפוצות לא יוכלו להגיע לפה וגם להיות חלק מהעם היהודי. << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >> אני מציע להוסיף את סעיף הנין – זה נראה לי יותר חשוב מאשר לבטל את סעיף - - - << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> יש את התהליכים. אלעזר, בשביל שלא תהיה בעיה לנינים – צריך שהנינים כן יעברו את כל התהליך של הגיור וכן יעשו את זה ברמה של הנכדים. אם נכד עובר גיור ויש לו ילדים קטינים – זה חל גם על הילדים, אז הכול בסדר. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> בעוד שנייה אנחנו מקימים פה בית דין של שלושה חברי כנסת. אני לא בטוח שזה יהיה בית דין מיטבי. אני רק אציין – יבגני סובה הזכיר את ההיבט הציוני – המקום שבו נזכרת לראשונה מגילת רות בהקשר של חג השבועות היא מסכת סופרים, שם אנחנו גם מוצאים את האמירה שארץ ישראל "מכשרת" את הגרים; שהגיור בארץ ישראל ראוי להיות יותר מכיל, מקרב ומהיר, מכיוון שמעלתה של ארץ ישראל ידועה. איכשהו הדברים קצת התהפכו, אבל אנחנו ננסה, ביחד, להשיב דברים למסלולם התקין. אנחנו פונים אליכם, חברינו ועמיתינו ממשרדי הממשלה. ברשותכם, אני אבקש לפתוח עם מערך הגיור הממשלתי, ולאחר מכן נעבור לנציגי צה"ל – לנציגי מסלול נתיב. אנחנו מבקשים מכם, מכובדינו, להתייחס בראש ובראשונה לנתונים ולהיבטים. היינו שמחים לקבל את הדברים מראש. לא קיבלנו אותם. העברנו שאלות ברורות לגבי הנתונים של הגיורים במסגרת המערך הממלכתי, מספרית, בחמש השנים האחרונות; ביקשנו לקבל את אחוזי סיום התהליך; ביקשנו לקבל נתונים לגבי משך הזמן שבו גרים ממתינים לקבלת תעודת ההמרה; וביקשנו, כמובן, את אותם הנתונים גם לגבי צה"ל, וגם התייחסות למה קרה מאז התרגש עלינו האסון הגדול וצה"ל עסוק, בראש ובראשונה, במשימת החזרת החטופים והכרעת האויב. אני מציע שנציע עם משרד ראש הממשלה, ואז נעבור לצה"ל. אז, נבקש גם התייחסויות, אם ישנן, מרשות האוכלוסין וההגירה, ממשרד הפנים, למרות שהנושא הזה פחות נוגע אליכם; הנושא השני יותר נוגע, אבל אם תרצו להתייחס – כמובן. אז, נעבור לארגונים האזרחיים. בבקשה, אדוני הרב, הרב ד"ר רפאל דיין. << אורח >> רפאל דיין: << אורח >> בוקר טוב. שיהיה לנו, בעזרת השם, חודש טוב, בשורות טובות. נתפלל, בעזרת השם, לחזרת השבויים, רפואה שלמה לחיילי צבא ההגנה לישראל ולחיילינו, שיחזרו בריאים ושלמים. באופן אישי, עניין הגיור הוא בנפשנו – אני חושב שאני ישן וקם עם הגיור. אני משתדל לעשות כמיטב יכולתי כשאני בא, ולעשות "ואהבתם את הגר". 36 פעמים נכתב בתורה: "ואהבתם את הגר", ולכן המשימה היא משימה לאומית. אני מקווה, בעזרת השם, שאנחנו נצליח במשימה הזו – שכל בן יהודי יוכל להתגייר, במדינת ישראל ובגולה. ברשותך, היושב-ראש, אני רק מתנצל – לא הבנו איך אנחנו שייכים לשאלות ששלחו לנו, כי מה שכתוב בשאלות זה איך מאשרים גיורים בחו"ל; ההכרה בגיורים בחו"ל. כמו שהיושב-ראש יודע, אנחנו מגיירים במדינת ישראל – אנחנו עוד לא מגיירים בחו"ל – ולכן לא הבנו על מה אנחנו מוזמנים. אנחנו שמחים שאנחנו מוזמנים לפה, ונשמח מאוד לתת יותר נתונים, אבל השאלות לא רלוונטיות אלינו, חוץ משאלה אחת שהייתה רלוונטית. אני מצטער, אני מתנצל – בפעם הבאה נשמח מאוד להיות עם הנתונים. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> לא צריך להתנצל. א', אם קרתה תקלה – היא תתוקן, למרות שיש לפנינו את השאלות שנשלחו. חלקן באמת נוגעות לגיורי חו"ל, אבל ישנן הרבה מאוד שאלות לגבי סטטוס הגיורים. אם הדברים ידועים לכם – אנחנו נחזור אליהם עכשיו, ואם לא, כפי שאמרתי, יהיה פה דיון בשבועות הקרובים ואנחנו נבהיר את השאלות. ברשותך, אדוני הרב, אני כן בטוח שאתם מכירים את הנתונים לגבי גיורים במערך הממלכתי – לפחות בשנתיים האחרונות. אני מניח שהסיכום של 2024 היה רק לאחרונה, אז בוודאי תוכלו להמציא לנו את הנתונים, גם לא על חמש השנים האחרונות, כדי להבין כמה אנשים מתגיירים במערכת הממלכתית מדי שנה – ב-2024 וב-2023. אני בטוח שתשלפו, ואם צריך שנמתין כמה דקות ותבקשו שישלחו לכם את הסיכומים מהמשרד – אני בטוח שיוכלו לעשות זאת. אני כן אשמח גם לדעת את ההבחנה בין כמה אנשים התגיירו במערכת האזרחית. תכף נדבר על המערכת הצבאית. כמה אנשים התגיירו דרך האולפנים שמפעיל המערך הממלכתי? כמה אנשים התגיירו באולפנים פרטיים – לא בתי דין פרטיים; אני מדגיש – שעובדים עם מערך הגיור הממלכתי? מה האחוזים בין האולפנים? אני גם אציין שיש לנו, מתוך הנתונים שכן יש בוועדה, שיש מספרים, ואבקש את התייחסותכם לשני דברים שאני מבקש להבין מכם. אנחנו רואים ירידה במספר תיקי הגיור שנפתחו במערך בין 2023 ל-2024. אנחנו רואים גם ירידה במספר מסיימי תוכנית הלימודים. אנחנו רוצים להבין: האם, להערכתכם, זה קשור במלחמה? האם יש סיבות אחרות? מה הצעדים שאתם עושים כדי להתמודד עם הירידה במספרים? אני רוצה להזכיר שהגיעו למדינת ישראל קרוב ל-150,000 עולים מאז פרוץ המלחמה בין אוקראינה לרוסיה. אלה נתונים שמתאימים לעשור של עלייה מהמדינות הללו. בגלל המלחמה, הגיעה לכאן כמות באמת עלייה של עולים – חלקם אינם יהודים על פי ההלכה. האם ישנה פעולה למול גל העלייה הזה? הגברה של מאמצי הפרסום? הגברה של מאמצי ההסברה? פתיחה של אולפנים ברוסית ובאוקראינית בריכוזי האוכלוסין של אותה עלייה, כשכן אפשר לדבר על ערים שקלטו הרבה מאוד עולים? הדבר האחרון שאני כן אבקש עליו התייחסות זה סוגיית תעודות ההמרה. אנחנו יודעים שישנו אתגר בירוקרטי – אנחנו מדברים על דבר שקורה כבר אחרי העמידה בבית הדין – שאיננו קשור כהוא זה לסוגיות דתיות. אנשים עברו את בית הדין אבל ממתינים חודשים ארוכים מאוד לתעודת ההמרה. למיטב ידיעת הוועדה, יש כרגע רשימת ממתינים של 263 לתעודת המרה – זו התשובה שקיבלנו מכם. אני מבקש להבין מה קורה עם אותם אנשים, שבלי תעודת ההמרה לא רק לא יכולים לשנות את רישומם במרשם האוכלוסין, אלא לא יכולים, למשל, להינשא ברבנות. ואנחנו יודעים שהרבה אנשים שמתגיירים – מתגיירים כי הם רוצים להעמיד חופה על פי דת משה וישראל. אני מבקש, אם ניתן, להתייחס לנקודות הללו – בוודאי לסוגיית הפקק של תעודות ההמרה. בוודאי, אני מניח, שהמידע מצוי אצלכם. << אורח >> רפאל דיין: << אורח >> בקשר לתעודות ההמרה, כמו שנאמר, יש 263 תעודות שמחכות. כל הזמן הזה הוא לפני חודש – זה לא שמחכים כמה חודשים. זה רק לפני חודש. אני מקווה מאוד שזה יקרה בזמן הקרוב. כמובן, אני איש מקצועי, ולכן אני מקווה מאוד שהעניין ייפתר בקרוב – בשבוע הקרוב או בימים הקרובים. אני מקווה, בעזרת השם, שאלה שכבר עברו את התהליך – יקבלו את התעודה לפני שבועות ויחגגו איתנו כעם ישראל, כאיש אחד בלב אחד. אני מקווה שהעניין ייפתר. << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >> למה זה רק "מקווה", הרב? << אורח >> רפאל דיין: << אורח >> כמובן שהם יכולים להינשא – אין שום בעיה להינשא. הוא לא צריך לחכות לתעודת ההמרה. מבחינתנו, אם בית הדין מקבל אותו וזה זוג שנשוי אזרחית או שעומד להינשא – אנחנו משיאים אותם. זו לא הבעיה. מבחינתנו, אנחנו מוציאים להם תעודת נישואים והכול. כל מה שקורה, הנפקא מינה הכי קטנה של תעודת ההמרה, זה ממשרד הפנים, כמובן – להחליף את הלאום מלא יהודי ליהודי. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> בזמנו, היה שורש בירוקרטי סביב משבר תעודות ההמרה, שנבע ממינוי ממלא מקום וכו'. אנחנו מעבר לעניין הזה? << אורח >> רפאל דיין: << אורח >> אנחנו עוד באותו מצב. אנחנו כל הזמן בממלא מקום, וזו הייתה הבעיה. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> וכיצד נפתר העניין כרגע? << אורח >> רפאל דיין: << אורח >> אני מקווה, בעזרת השם - - - << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >> הרב, מה זה "מקווה"? << אורח >> רפאל דיין: << אורח >> אני מקווה ומתפלל שהעניין ייסגר. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> אני רוצה לשאול רגע – זה לא כדי להקשות, אלא פשוט כדי שנדע איפה אנחנו עומדים: האם, נכון לרגע זה, יש אפשרות משפטית לגורם כלשהו לחתום על תעודות ההמרה? דרך אגב, אם זכרוני אינו מטעה אותי, בעצם, הפקודה המנדטורית מסמיכה את העומדים בראש העדה הדתית – אלה הרבנים הראשיים – על פי חלוקת העבודה ביניהם – אני מניח שזה נופל בטריטוריה של ראש מועצת הרבנות ולא של נשיא בתי הדין, אבל יכול להיות שאני טועה. האם אחד מהם הוא זה שאמור לחתום על התעודה? סוגיית ממלא מקום נציב שירות המדינה – מה הקשר בין הסוגיה הזו לבין הסוגיה של החתימה על תעודות ההמרה? אני מבין שגם נמצאת איתנו יועצת משפטית. עו"ד אגמון, רק כדי להבין, יש היום איזה שהוא קושי בירוקרטי, משפטי, עם חתימה על תעודות המרה? << אורח >> יסמין אגמון: << אורח >> אני אסביר. << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >> שנייה, אני רק מבקש להוסיף דבר אחד: כשהרב אומר "עד שבועות", או "אני מקווה" – על מה זה מסתמך חוץ מעל התפילות, שגם אותן הזכיר? << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> בלי התפילות - - - << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >> זה לא נכון. אנחנו לא בונים על התפילות. אנחנו מקווים, אבל לא בונים על התפילות. אני שמעתי; האזנתי לכל אות. כשהרב אמר "אני מקווה שעד שבועות זה ייפתר" – עד שבועות יש לנו בערך שלושה ימי עבודה. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> הוא אמר "תוך שבועות". << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >> "עד שבועות". אני שמעתי גם את זה. << אורח >> רפאל דיין: << אורח >> קיוויתי שעד שבועות או בתוך כמה ימים. << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >> כן. ולכן אני מבקש לדעת: על מה התקוות האלה? כבודן של התפילות במקומן מונח – התפללנו גם הבוקר – אבל אנחנו גם הולכים לרופאים, וגם חיילים שלנו, שמתפללים שיהיה שלום, הולכים להילחם. התפילות הן לא דבר שאפשר להגיד פה לאנשים "אנחנו בונים עליהן". לכן אני שואל – אולי זה חלק מהתשובה של היועצת המשפטית? אולי זה מגולם בתוך התשובות האלה? אני באמת רוצה לדעת – חוץ מהתפילות, תגידו לי איך זה קורה. תודה. << דובר >> קריאה: << דובר >> בבקשה. אולי היועצת המשפטית, ואז נעבור. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> כן. בבקשה, גבירתי. << אורח >> יסמין אגמון: << אורח >> יושב-ראש הוועדה, פקודת העדה הדתית (המרה) מדברת על שני אישורים: האישור הראשון הוא האישור של ראש העדה – זה האישור הדתי, שאיתו אין שום בעיה. ועל האישור הדתי – ניתן אישור אזרחי - - - << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> הבירוקרטי; הממשלתי. << אורח >> יסמין אגמון: << אורח >> כן, וזה נותן את התוקף החוקי להמרת הדת הדתית. את האישור הזה נותן הממונה על המחוז, שהוא מינוי של ראש הממשלה, בעצם, כשראש מערך הגיור הוא זה שחותם על תעודות ההמרה. מכיוון שכרגע אין מי שנושא בתפקיד ראש מערך הגיור – בתקופה האחרונה לא נחתמו תעודות המרה. פנינו להנהלת המשרד בנושא והם מסרו לי, גם למסור לוועדה, שהנושא נמצא בטיפולם והם פועלים לפתרון. הם יעשו את זה בזמן הקרוב, בתיאום עם הרב הראשי, ואנחנו מקווים שזה אכן - - - << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> כמה זמן נמשך? << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> בדיוק. כשאתם אומרים "תקופה" – על מה אנחנו מדברים? אותה תקופה שכרגע יש בה מחסום בירוקרטי, שטוב שאת מבהירה שהוא לא בשטחה של הרבנות הראשית אלא בשטחה של הממשלה, של המערכת האזרחית. על איזו תקופה אנחנו מדברים שלא ניתן לחתום על תעודות המרה בישראל? << אורח >> יסמין אגמון: << אורח >> כחודש. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> כחודש. מה הערכת הזמנים לפתרון? << אורח >> יסמין אגמון: << אורח >> בזמן הקרוב ממש. אני מבינה שממש עובדים על זה. זאת אומרת, זה נמצא בתהליכים. זה מה שנמסר לי. בזמן הקרוב. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> בסדר. אני רוצה לומר שהנקודה הזו תקצר את המועד עד הישיבה הבאה. אנחנו נדאג שתהיה ישיבה, גם אם היא תהיה רק בנושא הזה, קצרה, כדי לקבל עדכונים על ההתקדמות. מכיוון שאין כרגע נציב שירות מדינה, וגם אין ממלא מקום לנציב שירות המדינה – מה מסלולי הפתרון שנשקלים במשרד ראש הממשלה? << אורח >> יסמין אגמון: << אורח >> עוד פעם, זה לא בהכרח קשור לנציב שירות המדינה, זה לא בהכרח תלוי, ולכן הפתרון הזה נבחן. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> רק כדי להבין את המצב המשפטי, אני מבין שמבחינה משפטית, בעצם, מערך הגיור הממשלתי זה לא דבר שחקוק בחוק – אלה החלטות של הממשלה. בעצם, מבחינת הפקודה המנדטורית, כל פקיד ממשלה שיוסמך לעניין הזה – גורם במשרד הפנים, למשל. אני לא יודע. מה אומרת הפקודה? אני מבין שראש העדה הדתית חותם על המסמך, ופה – אני מבין שאין בעיה. הרב הראשי לישראל חותם על תעודות הגיור ואין בזה עיכוב, נכון? אז העיכוב כולו הוא בטריטוריה של ה-Civil Service, ולא של העדה הדתית. אני מבקש לדעת מהיועצת המשפטית כאן, ומהייעוץ המשפטי של משרד הפנים ורשות האוכלוסין וההגירה, מי אותו גורם שחותם מבחינת הפקודה המנדטורית? הרי, לא כתבו "ראש מערך הגיור" בפקודה המנדטורית. מה אומרת הפקודה המנדטורית? מי חותם? ומי בא בנעלי הפקודה המנדטורית? שר החוץ אמר רק לאחרונה ש-77 שנים כבר אין מנדט בריטי, ובפקודת המרת הדת – אנחנו עדיין עם הפקודה המנדטורית. << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >> לדעתי זה עוד תורכי, עות'מאני. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> אני רוצה רגע להבין את העניין המשפטי. מי הגורם? << אורח >> יסמין אגמון: << אורח >> זה מינוי של ראש מהמשלה, כי מערך הגיור נמצא תחת שטח הפעולה שלו. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> ברמה העקרונית, ראש הממשלה יכול היה להסמיך כל פקיד במשרד ראש הממשלה. << אורח >> יסמין אגמון: << אורח >> זה לא בדיוק פשוט, "כל פקיד". לכן נמסר לי מהנהלת המשרד שהם מטפלים בזה. הם רוצים לעשות את זה בתיאום עם הרב הראשי, כי תעודת המרה היא לא תעודה של - - - << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> זה ברור לי, אבל אני רוצה להזכיר שתעודת המרה נחתמת אחרי שהרב הראשי חתם. << אורח >> יסמין אגמון: << אורח >> נכון. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> מה אכפת לרב הראשי מיהו הפקיד האזרחי, שלא מהווה אוטוריטה דתית? הוא לא מאשר את הגירו של העדתה הדתית; הוא בסך הכול בא ונותן חותמת קיום מבחינת הבירוקרטיה הממשלתית. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> זו שאלה למשרד ראש הממשלה. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> עמיתתנו כאן היא נציגת משרד ראש הממשלה. בפעם האחרונה שהזמנתי את ראש הממשלה לבוא לדיונים שאני מנהל – הוא לא הגיב. אני רק רוצה לומר עוד פעם, כי אנחנו בתחילת התהליך: אני מריח הסתבכות רצינית. אני אשמח תמיד לטעות בחוש הריח שלי. אני בא ומתריע מפני הסתבכות. זו לא הפעם הראשונה שישנם עיכובים גדולים בחתימה על תעודות המרה מסיבות בירוקרטיות כאלה ואחרות. אני לא רוצה לשים כרגע סימנים יותר מטרידים בעניין. אני רק בא ואומר, ויסכימו איתי כאן התלמידים והתלמידות החכמים, שאם צריך דוגמה למושג "הונאת גר" – זה המושג. אדם עבר את כל התהליך המפרך; עמד בפני בית הדין; השלים; ברך "שהחיינו"; "טבל ועלה", כמו שאומרים במסכת יבמות, בדפים שהולכים בהלכות גרות. "טבל ועלה" – הרי הוא בקהל ישראל. אדוני הרב אומר: "האיש יכול אפילו להעמיד חופה וקידושין", אבל חתימה של פקיד על פתק - - - << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >> אני רוצה לשאול שאלה פשוטה יותר. הרי, בן אדם לא יכול לפתוח, במדינת ישראל, בתהליך גיור בלי שהוא עבר פרוצדורה מסוימת, שקשורה למשרד הפנים. הוא עבר את הפרוצדורה ועבר את הרב הראשי. כמה מהאנשים שעברו את הרב הראשי עד עכשיו, בשנה, שנתיים, חמש שנים האחרונות – לא נחתמו להם תעודות ההמרה? אני לא מדבר על העיכוב עכשיו. כמה יש? << אורח >> רפאל דיין: << אורח >> 263. << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >> זו לא השאלה שלי. את זה שאלתי לא עכשיו. אני שואל: עד כמה הבירוקרטיה הזו היא בירוקרטיה מיותרת? אני אשאל עוד פעם: עזבו עכשיו את ה-263 האלה – בחמש או 10 השנים האחרונות, כשחתם על התעודות ראש העדה הדתית, כמה אנשים לא קיבלו תעודת המרה? << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> יש עוד כאלה מעבר ל-263? << אורח >> רפאל דיין: << אורח >> לא. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> לא. << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >> סליחה, אני מחדד את השאלה. אני לא יודע אם אתה הבנת, היושב-ראש. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> כנראה שלא הבנתי. << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >> אני אגיד עוד פעם: ממה שאני מבין – התהליך הזה מיותר, בגלל שאם כל אלה שעברו את הרב הראשי נחתמות – סימן שהתהליך מיותר. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> נכון. << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >> זו השאלה שלי. << אורח >> רפאל דיין: << אורח >> ברשותך, חבר הכנסת שטרן, מקודם אמרת שהפקודה היא - - << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> מנדטורית. << אורח >> רפאל דיין: << אורח >> - - לא מהאנגלים אלא מהעות'מאנים. << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >> אני אגיד לך למה - - - << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> אבל השאלה היא אחרת – האם העמדה של הממשלה היום היא שאפשר לעשות תיקון חקיקה שמייתר את הצורך בשתי חתימות? << אורח >> יסמין אגמון: << אורח >> לשנות את הפקודה? << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >> ברור, מה קרה לכם? "הפקודה", "הפקודה". אתה התפללת שחרית הבוקר? התפללת על הפקודה? << אורח >> רפאל דיין: << אורח >> כמובן. גם כן. גם חלק מהדוקטורט שכתבתי היה על הפקודה. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> שטרן, איך חקיקה תעזור כאשר אתה רואה מי מתנגד למימוש שלה? << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >> אבל אם אתה מבין שלאורך 20 שנה, בתעודת ההמרה הזו, אין שום חתימה של רב ראשי – הנה, אני עושה כבוד לרב הראשי. הם עושים תהליך נהדר – למה התהליך הזה צריך להיות? << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> רגע, אלעזר, בוא נפתור את זה; בוא נלך על פי הצעתך. לפגישה הבאה, אני מבקשת חוות דעת משפטית – פה, המשרד האחראי זה משרד ראש הממשלה. אני מבקש התייחסות של משרד ראש הממשלה. אין פה נציג משרד המשפטים – נדאג לפנות גם לייעוץ וחקיקה. אני גם מזמין את עמיתיי בחברה האזרחית שיש להם מחלקות משפטיות וידע משפטי. האם יש דרך, באמצעות תיקון חקיקה? << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >> ברור שכן. זה מה שנעשה. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> בסדר. הפקודה זה לא לוחות חקוקים. יכול להיות שאפילו הממשלה תבוא ותאמר שהיא מקדמת. מה שחבר הכנסת שטרן שואל זה למה אנחנו צריכים להנציח את הכפל הבירוקרטי. הרב הראשי במדינת ישראל הוא נושא במשרה ממלכתית – הוא לא דמות פרטית. למה לא די בחתימה של הרב הראשי במדינת ישראל כדי להתניע את כל המהלכים? חבל לדוש בזה כרגע. אני מבקש התייחסות של הממשלה ושל הארגונים האזרחיים לעניין – האם יש פה מים להוציא מהסלע? << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >> ברבנות הראשית תהיה התרגשות גדולה כשישמעו שהרב גלעד קריב ואני מציעים להסתפק ברב הראשי לישראל. ימות המשיח. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> האם, בשלב הזה של הדיון, יש ביכולתם להוסיף ולהתייחס לאיזה שהם נתונים שאתם יודעים כרגע? אחד מהנתונים שמעסיקים אותנו – אני לא יודע למה ארגון נתיב לא כאן. הם כאן? נהדר. לא נתיב משרד ראש הממשלה. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> אתה מדבר על קורס נתיב? << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> חברת נתיב. << דובר >> קריאה: << דובר >> הוא קצין בחאן יונס. הוא בזום. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> בסדר גמור. אחד הנתונים שעולים מהנתונים שכן יש לוועדה – אולי נציג חברת נתיב יוכל להתייחס אליו. אני הייתי חבר דירקטוריון נתיב הרבה שנים – זה שעדיין קיים פער גדול בין אחוז מסיימי התהליך – אני לא מדבר על הצבא. תכף מגיעים לצבא. ישנו פער גדול בין אחוז הלומדים באולפנים פרטיים בישראל שמסיימים את הליך הגיור לבין אחוז המסיימים שלמדו באולפנות אזרחיים של נתיב. אני אבקש להבין, בין אם ממערך הגיור ובין אם מנציג נתיב, איך הם מתייחסים לפער הזה? יכול להיות שניתן להסביר אותו בפער בין האוכלוסיות וכו'. מי אדוני? << אורח >> מעוז ביגון: << אורח >> אני נציג משרד החינוך, אחראי על האולפנים - - - << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> על האולפנים הפרטיים? << אורח >> מעוז ביגון: << אורח >> לא. על האולפנים הממלכתיים במרכזי הקליטה. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> האולפנים הממלכתיים שהם לא דרך נתיב? << אורח >> מעוז ביגון: << אורח >> נכון. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> בסדר גמור. אני וחבר הכנסת שטרן שאלנו את השאלה: האם יש לכם נתון מספרי לפחות על 2024? על מה קורה ב-2025? << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >> לא הבנתי כמה התגיירו. לא רק כמה מעוכבים – גם בצבא וגם באזרחות. << אורח >> רפאל דיין: << אורח >> אני מבקש מאוד, כדי שלא תצטרכו פרוטוקול מוקלט – בכמה השנים האחרונות התגיירו בערך 6,439. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> באילו שנים? << אורח >> יסמין אגמון: << אורח >> מהנתונים באתר מערך הגיור. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> הבנתי. << דובר >> שלומית אבינח: << דובר >> בכמה שנים? << אורח >> יסמין אגמון: << אורח >> שלוש שנים. << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >> וכמה מתוך ה-6,000 בקורס נתיב? << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> תכף נדבר על כמה נתונים של הצבא. חברים, יש פה גם את ארגון "עתים" שיוכל לתת לנו עוד מספרים, אבל אני בכוונה רוצה שנציגי המדינה ידברו קודם. אם אין כרגע – אנחנו מאמינים בעבודה מסודרת מאוד בוועדה – בדיון הבא אנחנו נוודא שעוד לפני חג השבועות אתם מקבלים רשימה מפורטת מאוד של שאלות, ונבקש את המצאת המסמכים והמספרים כמה ימים לפני הדיון הבא. אנחנו נבקש ממערך הגיור הממלכתי מצגת שלכם – בזה תיפתח הישיבה הבאה – על מספר המתגיירים, על מספר התיקים, על מגמות. הישיבה הבאה תיפתח במצגת של מערך הגיור הממלכתי על כל מה שקורה בשנים האחרונות. עמיתיי מצה"ל, בבקשה. << אורח >> רננה אליצור: << אורח >> סליחה, ראש נתיב, עמיחי, רוצה להגיב, אבל צריך לאשר לו - - - << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> אנחנו נגיע מיד. קודם כול נשמע את נציגי צה"ל, ואז נשמע את נתיב ואת משרד החינוך. << אורח >> קובי גרידיש: << אורח >> בוקר טוב. ברשות יושב-ראש הוועדה, הרבנות הצבאית, באמצעות בית הדין הצבאי לגיור, ממשיכה לפעול בשיתוף פעולה עם הרבנות הראשית לישראל, מערך הגיור הממלכתי, נתיב חיל חינוך, שיושבת לידי, ונתיב המרכז הלאומי לזהות וגיור, ביתר שאת במלחמת חרבות ברזל במשך התקופה האחרונה, תקופת המלחמה. לגבי המספרים, בשנת 2023 טבלו במקווה במהלך הגיור הצבאי 920 מתגיירים, וב-2024 – 923. אנחנו רואים בזה עלייה גדולה, ברוך השם - - - << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >> מ-920 ל-924? << אורח >> קובי גרידיש: << אורח >> מ-920 ל-923. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> עלייה גדולה זה לא. זה מובן על רקע המלחמה. << אורח >> קובי גרידיש: << אורח >> עלייה גדולה. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> בוא נסתפק במילה "עלייה" – לא עלייה גדולה. << אורח >> קובי גרידיש: << אורח >> בשנת 2023 הנפקנו 992 תעודות המרה, וב-2024 – 969 תעודות המרה. לגבי השאלה ששאלתם, לגבי ההשפעה של המלחמה – כמובן שבעקבות מלחמת חרבות ברזל לא חלו שינויים בדרישות הגיור מהמתגיירים, אבל עם זאת נעצרו התאמות שיאפשרו למתגיירים, לחיילים הנוספים, להצטרף לעם ישראל ולסיים את תהליך הגיור. אחד הדברים, לדוגמה, זה חתימת שירות סדיר נוסף, התאמה של דיוני בתי הדין, וקביעת טבילה במקווה בהתאמה לתהליך הגיור. אפשר לראות שהנתונים של הגיורים עלו ביחס ל-2022, ואני חושב שזה באמת משפיע מצד המלחמה. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> כמה זמן חייל נמצא בקורס? בעבר, אנחנו ידענו שלא כל חייל היה מקבל הפנייה לקורס, או בגלל שהוא פנה באיחור, או שיש כאלה שמשרתים פחות משלוש שנים. אתה יכול להגדיר לנו זמנים? לוח זמנים? << אורח >> קובי גרידיש: << אורח >> לא, אין שינוי בזמני הקורס. קורס נתיב בסיסי אחד אורך שבעה שבועות במסגרת פתוחה, ואם זה במסגרת סגורה – זה שישה שבועות; קורס סמינר א' – שלושה שבועות במסגרת סגורה וארבעה שבועות במסגרת פתוחה; וכנ"ל סמינר ב' – שלושה שבועות במתכונת סגורה וארבעה שבועות במתכונת פתוחה. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> סך הכול, 11 שבועות שחייל נעדר מהיחידה שלו ונמצא בקורס. << אורח >> קובי גרידיש: << אורח >> זו תקופת הלימודים. נכון. בין לבין יש הפסקות – הוא חוזר ליחידה או בחזרה לקורס. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> שנייה, מכובדיי. אני רוצה להבין: האם בעקבות המלחמה יש ירידה בכמות הקורסים ובכמות החיילים שמגיעים לקורסים? ובצד המספר המשמח של תעודות ההמרה, אני מבקש לדעת כמה חיילים נכנסו לקורסים וכמה סיימו, בסופו של דבר, כי אני חושב שזה הפרמטר הכי חשוב מבחינת העמידה על הצלחת התהליך. << אורח >> רננה אליצור: << אורח >> בתחילת המלחמה לא יכולנו לפתוח את הקורסים, וזה חזר בהמשך. היום, כל הקורסים מתקיימים במתכונת רגילה – אין קורס שאנחנו לא מקיימים. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> קודם כול, זו אמירה משמחת, שחשוב לומר ולברך את צה"ל על כך שגם בתוך התקופה המורכבת מאוד הזו – הוא ממשיך לקיים את הקורסים ולאפשר לחיילים לצאת. תודה לכם על המשך המאמץ הזה, לשני החילות. מבחינת היקפים – היקפים מספריים, לא של המסיימים אלא של המתחילים? << אורח >> רננה אליצור: << אורח >> ב-2023 התחילו 1,765 חיילים, וב-2024 – 2,337 חיילים. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> זאת אומרת, אנחנו עדיין נמצאים במצב שבו בצד השמירה או העלייה המתונה מאוד במספר – שזה גם משמח, שהצלחתם לשמור על אותו מספר בתקופת המלחמה – אנחנו דווקא רואים ירידה מבחינת שיעור המסיימים, כי ב-2024 - - - << אורח >> קובי גרידיש: << אורח >> ההיפך, רואים עלייה. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> אנחנו רואים עלייה בשיעור הנכנסים. << אורח >> רננה אליצור: << אורח >> המתחילים והמסיימים. שיעור עלייה. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> אז מה אחוז ההצלחה? << אורח >> קובי גרידיש: << אורח >> פחות או יותר באזור ה-65%-67%. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> 65% מהחיילים שנרשמים – מסיימים? מה קורה עם ה-35% הנוספים? << אורח >> קובי גרידיש: << אורח >> שוב, השאלה מאיפה אתה סופר את זה; מאיזה שלב בתהליך אתה סופר. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> מה הסיבות לפרישה? למה 35% לא מסיימים? << אורח >> קובי גרידיש: << אורח >> יש הרבה סיבות לנשר. << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >> שני דברים: א', אני מכיר את המספרים האלה של האחוזים. אני חושב שמה שחסר באמת – ואני מכיר, בהמשך לשאלה של חבר הכנסת סובה, ששואל אתכם מה הסיבות ואתה אומר "או-אה" – קשה להיות יהודי, ואנשים באים ורואים, ו-1,000 סיבות שבעולם. מה שאני אומר זה שמעבר אלינו ולשאלה הזו – גם אתם צריכים לראות בזה אתגר; שבמידה מסוימת זה גם יהיה הצלחה, לצד ההתרגשות הגדולה מכל אחת ואחד שמתגייר. אני מניח שזה כ-76% נשים, כמו כל הזמן. תמיד אמרתי: א', זה יותר חשוב להמשך, ו-ב', זה פחות כואב, כששואלים על הסיבות. אני רוצה להגיד עוד משהו בתוך זה: ה-35% שעוזבים בתהליך – בכל בוקר כל אחד מכם צריך לקום ולשאול "למה? מה אני לא עשיתי טוב ש-35% שכבר דרכו בפתיחה – עוזבים?". למרות שהיהדות לא כופה והכול – עדיין, זה חייב להיות אתגר קבוע. הדבר השני, שמחתי לשמוע, וכבר שמענו את זה כאן, גם בוועדה, על השס"נ למי שהתחיל גיור. למה לא עושים את זה כמילואים בכלל? לחייל מילואים שעושה היום 200 ו-300 ימים, וכשהוא היה בסדיר – הוא היה חלק מה-35% שהתחילו ולא סיימו? או שזה אפילו לא היה בראש שלו בגלל שהוא רצה להישאר עם החברים בגבעתי בלחימה? הצבא יודע לפזר כל כך הרבה מילואים, בצדק, לאותו מיעוט באוכלוסייה שמשרת מאות ימים. למה לא להגיד לו: "אנחנו מעריכים מאוד את ה-200-300 ימים. הנה, קח עוד 100 ימים, או עוד 200 ימים, אם אתה רוצה להתגייר"? << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> בסדר גמור. מכובדיי, התייחסות שלכם לתהליכים שאתם עושים לבדיקת הנשירה, והדבר השני – הרעיון של חבר הכנסת שטרן לנושא המילואים. אם אין על זה תשובה כרגע – אנחנו נבקש את זה לפעם הבאה. << אורח >> קובי גרידיש: << אורח >> לגבי הנשר, ישנן הרבה סיבות גם להצלחה הגדולה בתקופת המלחמה, ברוך השם. ראינו הרבה מקרים של חיילים שמגיעים משדה הקרב ממש כדי להתגייר בבית הדין. אני יכול לספר סיפור – כמובן בעילום שם – של משפחה שכולה שליוותה מתגיירים. היא הגיעה לבית הדין, וזה היה מרגש מאוד, והבחור שהתגייר גם בחר לבחור את השם היהודי שלו כשם של החלל שנפל. רואים הרבה מקרים מיוחדים בבית הדין לגיור שלא פגשנו בעבר, כמו משפחה שכולה שתרמה את התפילין של הבן של למתגייר. זה מרגש מאוד בתהליך, ואני חושב שהמספרים מעידים בעד עצמם. זה מביא את המתגיירים למקום אחר בתהליך הגיור – זה עוזר להם להגיע לבית הדין מוכנים יותר; זה עוזר להם בתהליך יותר; הם מרגישים בטוחים יותר. יחד עם זאת, יש הרבה סיבות לנשר שחבר הכנסת שטרן מכיר אותן, ואנחנו עושים ככל יכולתנו כדי לצמצם את הנשר הזה. אחד התהליכים זה עבודת מטה שעשינו לאחרונה, בנושא הקמה של מדור ליווי מתגיירים – זה עדיין בעבודת מטה – שיעסוק בנושא הנשר. כלומר, בתהליך ליווי המתגיירים. זה פרויקט שחשוב לנו מאוד, ואנחנו משתדלים, בכל דרך שאפשר – דרך רבני יחידות בצבא, דרך משפחות מארחות – לעזור למתגיירים בתהליך. כמובן, נתיב של חיל חינוך עושים את העבודה בצורה נפלאה. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> אז מהן הסיבות? אתה יכול להגיד? << אורח >> קובי גרידיש: << אורח >> אני יכול לפרט. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> סובה, יש לי עוד 20 דקות. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> משפט קצר. << אורח >> קובי גרידיש: << אורח >> משפט קצר – זה יכול להיות החלטות אישיות; זה יכול להיות חשש מתהליך הגיור; זה יכול להיות החלטות של "אני לא רוצה להיות יהודי - - - << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> אבל אתה יודע. יש לך סטטיסטיקה? << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> לא, יבגני, עכשיו עצרנו, שמענו, ויהיה דיון המשך. אני מבקש התייחסות לנושא המילואים. יש התייחסות? << אורח >> קובי גרידיש: << אורח >> לגבי נושא המילואים – לא, אין התייחסות. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> אני אבקש מכם לבוא בפעם הבאה. השאלה של חבר הכנסת אלעזר שטרן היא ברורה מאוד. גם בפעם הבאה אני אבקש טיוב של המספרים, כי השאלה מאיפה אתם מתחילים לספור היא קריטית מאוד. אם נכנסים 2,300 לתהליך ובסוף יש לנו 920 תעודות המרה – השיעור מתחילת הדרך הוא לא שני שליש; השיעור יותר קרוב ל-40%. השאלה היא אם אתה סופר מסמינר ב', ואז אתה בודק כמה עברו את בית הדין. מבחינתי, הספירה מתחילה מהרגע שבו חייל יצא לקורס נתיב הראשון, ובא ואומר: "אני רוצה להתגייר". עוד פעם, אני שמח על כל מי שהתגייר, אבל אם הנתונים הם של 2,300 מתחילים ו-920 מסיימים – צריך לשים את הדברים בקונטקסט מספרי אחר. פה, עוד פעם, כל אחד משמח אותנו, אבל אחוז הנשירה מתחילת הדרך ועד סיומה הוא גדול מאוד, וצריך לחשוב על ההיבט הזה. הנציג של נתיב נמצא איתנו בזום, עמיחי. << אורח >> עמיחי עיטם: << אורח >> שלום. שומעים אותי? << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> שומעים. תודה על שירות המילואים. נשמח לקבל את התייחסותך? << אורח >> עמיחי עיטם: << אורח >> גם בנתיב – אני אתחיל קודם באגף הצבאי ואמשיך לאגף האזרחי – בשנת 2024, 2,334 החיילים שהתחילו זה המספר הכי גבוה מאז 2018 – זו לא רק עלייה משנת 2023, שנסגרה באמצע בגלל פריצת המלחמה, אלא אלה הכי גבוהים מאז 2018 של מתחילי נתיב. הדבר השני, גם אנחנו רואים, בשלוש-ארבע השנים האחרונות, עלייה גם במסיימים. זאת אומרת, גם מבחינתנו, משנה לשנה, זו לא עלייה גדולה, אבל כמות המסיימים, העוברים, עולה משנה לשנה ברמה של בין 30 באגף הצבאי לסביבות 60-70 באגף האזרחי. מבחינת אנשי מילואים, או הדברים שהשתנו בעקבות המלחמה, אנחנו רואים יותר אזרחים שבאים לסיים את התהליך בתור אזרחים, בכל אחד מהקורסים הצבאיים. מאז תחילת המלחמה, יש יותר ויותר אנשים כאלה שמסיימים כי לא הצליחו לסיים בגלל המלחמה. מבחינת האגף האזרחי, גם שם אנחנו רואים עלייה. בשנת 2024, התגיירו באגף האזרחי בנתיב 970 אנשים. צריך להגיד שבשנה, מתחילים בנתיב, בכיתות האזרחיות, 3,654 אנשים, תלמידים, כש-15% מתוכם הם יהודים שהם בני או בנות זוג של המתגיירים. לכן, זה לא אחד לאחד כמות המתגיירים מתוך המתגיירים, אבל אנחנו סופרים את התלמידים כולל היהודים ואת המתגיירים – רק מבין אלה שאינם יהודים. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> ברור. ושוב, כמה התגיירו במסלול האזרחי? << אורח >> עמיחי עיטם: << אורח >> במסלול האזרחי התגיירו 970 אנשים. מבחינת אחוזי נשירה, עשינו מחקר על זה, בעיקר באגף האזרחי, כי בצבא קצת יותר קשה. יש בסביבות ה-4% אנשים שנשרו בגלל המלחמה. זאת אומרת, בגלל המלחמה זה לא רק חיילי מילואים שעזבו, אלא גם אנשים שחיים בצפון ובדרום, ובגלל המצב המיוחד בעורף החליטו שהם לא יכולים להמשיך. << יור >> הטיפול שלנו בכלל הנושרים זה לדבר איתם; לאבחן ביחד איתם איפה הבעיה ואיך אפשר לתת פתרון. שוב, לאנשים שעברו בגלל המלחמה קצת יותר קשה, אבל בדרך כלל, אם מדובר על שפת לימוד, יום לימוד, בעיות כאלה ואחרות – אנחנו מנסים למצוא פתרון. אנחנו גם מצליחים להחזיר אנשים שנשרו במהלך התהליך לכיתות חדשו ולנסות להמשיך לטפל בהם. גם מבחינתנו, כמו שאמרתי, באגף הצבאי ובאגף האזרחי ראינו עלייה קטנה מבחינת כמות המסיימים. עוד הערה אחת מבחינת המסיימים והבעיה של חוסר בחתימה בתעודת ההמרה. אני רק מחדד: כבר עשור, נדמה לי, שבתוך מערך הגיור יש רשמי נישואין, ולכן כל עוד אותם שסיימו את התהליך רוצים להתחתן – הם יכולים להתחתן דרך אגף הגיור. הם רשומים שם ומתחתנים שם. לכן, נושא החתונה לא נתקע לחלוטין, גם עם כל הבעיה הבירוקרטית שקורית היום. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> עמיחי, תודה. תודה גם על המאמץ לעלות תוך כדי שירות פעיל. אני רק אומר שבדיון הבא – ואנחנו נוציא את הכול בכתב – אנחנו נבקש פילוח יותר מעמיק מכם לגבי הנושא של הנשירה במסלול האזרחי, ולהבין האם הנשירה היא תוך כדי הלימודים, או שהנשירה נובעת מכך שכמות גדולה מסיימת אבל מגיעה לבית הדין ולא צולחת את בית הדין. אני אומר עוד פעם: אנחנו נבקש את הנתונים האלה לקראת הדיון הבא, כדי להתמקד בצורה יותר טובה באיפה שנמצא האתגר. תודה, עמיחי. נציג משרד החינוך שאחראי על האולפנים – בצדק אתה קורא להם "ממלכתיים", אבל הם לא חלק מאולפני נתיב, שזה המפעל הממשלתי. הם מופעלים בעמותות פרטיות? << אורח >> מעוז ביגון: << אורח >> לא. אני אסביר בדיוק. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> בבקשה. << אורח >> מעוז ביגון: << אורח >> מעוז ביגון, מנהל האגף לחינוך מבוגרים. אנחנו אחראים על האולפנים הממלכתיים להנחלת הלשון העברית, ובתוכם יש גם כיתות גיור, בעיקר לעולים מאתיופיה אבל לא רק – יש גם עוד דוברי ספרדית וכו'. אני אגיד נתונים עכשוויים – זאת אומרת, נכון להיום, ולא מה שהיה ב-2023 וב-2024. כיום, יש לנו 879 תלמידים בכיתות הגיור, מתוכם 445 שהם לפני דיון ראשון בבית הדין ו-436 שהם מעוכבי בית דין – לפחות דיון אחד, אם לא שניים ויותר, שלא עברו את תהליך הגיור מסיבות של בית הדין, ואנחנו מטפלים גם בהם עד שהם יעברו את תהליך הגיור. יחסית לנתונים משנים קודמות, זו ירידה משמעותית מאוד בכמויות אצלנו – בשנים הקודמות היו 1,500 ו-2,000 תלמידים בכל שנה. הסיבה המרכזית לירידה בכמות היא שמדינת ישראל החליטה לעצור, או להמעיט, בעלייה מאתיופיה. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> נושא שמטריד מאוד את הוועדה הזו. התקיים עליו דיון בשבוע שעבר. << אורח >> מעוז ביגון: << אורח >> נכון. זו הסיבה המרכזית לירידה בכמות, והסיבה הנוספת היא שבעבר היו לנו הרבה כיתות של דוברי רוסית, ספרדית וכו', והיום, כשנתיב נכנס למערכה – הם לקחו נתח נכבד, ואנחנו מברכים על כך. אני חושב שיש להם את המומחיות היותר מדויקת לדבר. יש לנו שיתוף פעולה מלא עם מערך הגיור ברוה"מ, ויש ימי עיון משותפים עם הדיינים ועם המורים שלנו, כי גילינו פערים, כדי להבין ולעשות תיאום ציפיות – כשמתגייר מגיע לבית הדין, מה מצופה ממנו לדעת? נבנתה תוכנית לימודים שאושרה על ידי מערך הגיור, כדי שתוכנית הלימודים תהיה בהלימה לשאלות שיישאלו בבית הדין ולא מנותקת בדבר, ועוד. הדבר האחרון שרציתי להגיד זה שבשנה שעברה, ביוזמה של נתיב – עמיחי, שדיבר פה קודם, פנה אלינו בעניין – יש לנו הסכמה ממשרד החינוך – שר החינוך נתן את ההנחיה הזו – שנתיב תוכל להיכנס את הכיתות בכל האולפנים לעברית בכל הארץ, ולהנגיש מידע. לכשתרצה ואם תרצה להתגייר – זוהי הדרך להתגייר, ויש מערך שיעור, של שלושת-רבעי שעה, שנכנסים לכל כיתה פעם אחת וחושפים את העולים החדשים בפני האפשרות להגיע לגיור. אני לא יודע מה ההשלכות של זה ואיך זה יהיה, אבל יש הסכמה וזה עובד בפועל. תודה. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> תודה. אני מבקש עדכון ממשרד החינוך על העניין הזה בפעם הבאה. אני פונה לארגון עתים, שמסר לנו תמונה – גם מספרית – רחבה מאוד. לצד הברכות לארגון עתים, שעוסק במעקב אחרי הגיור הממסדי בישראל, אנחנו נבקש שנתמקד בזה, ולא בנושא של מערך הגיור החוץ ממסדי – זה יידון בנפרד – ואנחנו גם נשמח אם בצד הצגת הנתונים, תוכלו לעזור לנו בהצבעה על האתגרים שדורשים את התייחסות הוועדה בישיבות הבאות. << אורח >> אוהד וייגלר: << אורח >> בשמחה. תודה רבה ליושב-ראש הוועדה, גם על הדיון הזה וגם על הנכונות לקחת את הנושא הזה ולהמשיך ללוות אותו בהמשך. אני אפתח בעניין הנתונים שבהם עסקנו ודיברנו עד עכשיו. חשוב להבין שגם כשהנתונים מפורסמים בצורה כזו או אחרת – ההליך הוא לא עקבי. חשוב להבין שבין השיחות ובין הדברים שהדוברים השונים אמרו – יש שני הליכים מקבילים מבחינת נתונים: יש את ההליך של הלימודים ויש את ההליך של התיקים. זה לא שלב אחד אחרי השני. למה אני מתכוון? מי שנספר במכוני הלימוד שמוכרים ומפורסמים על ידי מערך הגיור הממלכתי, למשל, כמו נתיב ומכונים פרטיים – הם לא כוללים את הנתונים שדיברנו עליהם עכשיו, של מרכזי הקליטה, שנכנסים למספרים רק בשלב פתיחת התיקים. כלומר, האפשרות לסנן בין השלבים השונים היא נצרכת מאוד, וצריך לפרק את ההליך הזה לשלבים השונים. עוד נקודה – בין נקודה לבין שאלה למערך הגיור: כשמפורסמים מספרים של תעודות המרה – בשורה התחתונה, כמה תעודות המרה התקבלו בשנה מסוימת? האם זה כולל את המספרים של המערך הצבאי? ואותם 263 שדיברנו עליהם, שממתינים, האם גם הם כוללים את אותם חיילים שסיימו את בתי הדין הצבאיים ולא קיבלו תעודות המרה? יכול להיות שהן לא הועברו; יכול להיות שהן כן הועברו – אני לא יודע. זה גם משהו שהוא משמעותי מאוד – לפרק את הנתונים האלה. אני כן אבוא ואגיד שלראשונה השנה, למיטב ידיעתנו, מערך הגיור פרסם חלק מהנתונים באופן יזום – נתוני סיכום של הדברים. הדוח שפרסמנו מעבד חלק מהנתונים האלה ונתן את הרקע ואת הקונטקסט הכללי והרחב. מעבר לבעיות ולנתונים, אחת הנקודות שלנו הן משמעותיות מאוד היא המתגיירים שסיימו את ההליך ההלכתי ולא מועברים לקבלת תעודת המרה. כלומר, לא אנשים שמעוכבים לתעודת המרה, אלא מתגיירים. אנחנו מכירים לא מקרה אחד ולא שניים של אנשים שטבלו במקווה, סיימו את ההליך ההלכתי, אבל בתי הדין – כלומר, מערך הגיור, בתי הדין עצמם – לא מעבירים אותם לשלב של תעודות ההמרה כי הם רוצים לעשות איזה שהוא פיקוח. אנחנו יודעים שלפני כשנה וחצי-שנתיים, הרב הראשי דאז הוציא איזה שהוא נוהל על העניין הזה. כלומר, הוא הכיר בעובדה שיש מתגיירים שסיימו את ההליך ההלכתי המאתגר והמורכב, ובכל זאת יש הרכבים מסוימים שהחליטו "להגדיל ראש" ולפקח על ההמשך – עד כמה הם באמת שומרי מצוות – לפני שהם מועברים לקבלת תעודת המרה. כלומר, עדיין במגרש - - - << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> זאת אומרת, להוסיף עוד פרק. << אורח >> אוהד וייגלר: << אורח >> כן. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> עד כמה התופעה הזו רווחת? << אורח >> אוהד וייגלר: << אורח >> אין לנו מספרים. אנחנו יכולים להגיד שקיבלנו פניות. יש פה לידי את עו"ד יאיר מבורך שאג שיכול לתת את מספר הפניות שקיבלנו. אלה פניות יזומות אלינו – אין לנו נתונים. << אורח >> יאיר מבורך שאג: << אורח >> אנחנו קיבלנו בערך 20-30, אני חושב, אבל אנחנו לא יכולים להגיע לכולן. אלה רק מי שפנו אלינו ואנחנו טיפלנו. אני אגיד שהנוהל של הרב הראשי שיצא הורה למערך הגיור עצמו לבחון את כל התיקים ולהעביר אותם לשולחנו של הרב הראשי, מה שהיה אמור לייתר את המשך ההליך. כלומר, לא היו אמורים להגיע אלינו עוד אנשים מאז. ממש בשנה האחרונה הגיעו אלינו עוד – רק השבוע הגיעו אלינו עוד שני מקרים. אני חושב שמערך הגיור פשוט יכול לעשות בחינה עצמית ולהעביר את התיקים האלה בעצמו. לא צריך שכל התיקים יגיעו אלינו. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> אני רוצה להבין: ישנם הרכבים בבתי דין מיוחדים לגיור שאחרי שהגר עמד בפניהם והמבחן צלח הם מפנים אותו לטבילה, ואם זה גבר – גם למילה, אם צריך, או להטפת דם. אחרי זה ישנה תקופת השהייה מכוונת, כדי לעמוד על מה? על התנהלותו? << אורח >> אוהד וייגלר: << אורח >> כן. בעצם, הם באים ואומרים: "אחרי שאתה טובל – אתה צריך לחזור אלינו, אל ההרכב, לדיון נוסף" – הם לא אומרים את זה במילים האלה, כמובן, אבל "לפקח שאתה באמת מספיק שומר מצוות". << אורח >> יאיר מבורך שאג: << אורח >> בדרך כלל מבקשים להראות עוד הליך לימודים; עוד ליווי של משפחות. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> טוב. אדוני מכיר את הפרוצדורה הזו? << אורח >> רפאל דיין: << אורח >> א', כמו שאומר עורך הדין כאן, של עתים – זה בודד לגמרי. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> לא. << אורח >> יאיר מבורך שאג: << אורח >> זה לא בודד. אנשים שפנו אלינו. << אורח >> רפאל דיין: << אורח >> 30 מקרים מתוך 6,000 - - - << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> לא מ-6,000. הרבה פחות. << אורח >> רפאל דיין: << אורח >> כל מקרה הוא מקרה חשוב – שלא יובן אחרת. מבחינת כללי הדיון, הדברים כתובים – לא צריך להתלות לו אחרי שלוקחים למקווה וכו'. מה שקרה בתיקים הבודדים האלה, ממה שאני יודע – חלקם. עובדה שישבנו ופתרנו את הבעיה, ועובדה שיצא עוד פעם הנוהל. זה לא של נוהל – זה היה כתוב בכללי הדיון. הרב הראשי הקודם נתן עוד יותר תוקף לכך שזה לא צריך להיות. << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >> אלה גיורים על תנאי? מה זה הדבר הזה? << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> אנחנו לא מנהלים פה התנצחות. חברים, אנחנו לא ישבנו על הנושא הזה שנתיים, ולכן אנחנו לא נעמיק כרגע בכל נושא. המטרה שלי היא לסרוק את התחום ולהבין את הבעיות. אני מבקש לקבל מארגון עתים – אני לא יכול להורות לכם, אתם ארגון אזרחי – פנייה מסודרת בנושא הזה, עם נספחים של כל הנהלים שאתם מדברים עליהם וכו'. אנחנו נעמוד על הנושא הזה, כי גם אם זה בהיקף קטן – לתופעות קטנות יש נטייה להתפשט. וכשהרכב אחד רואה שחברו מחמיר ממנו – יש איזו שהיא דינמיקה כזו שגורמת לכולם לרצות להגדיל תורה ולהאדירה. זה טוב מאוד לטפל בתופעות לא ראויות כשהן קטנות, בניגוד למחשבה שהבית הזה צריך לטפל בתופעות רק כשהן גדולות. לא. החוכמה היא לעלות עליהן כשהן קטנות מאוד. אנחנו נבקש לקבל התייחסות של מערך הגיור ושל הרבנות הראשית לתופעה הזו, ואם אנחנו באמת יכולים להותיר אותה כתופעה שולית וכטעות – כך נשמח. אני מבקש לקבל על זה פנייה. << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >> סליחה, אני עוזב. אני מתנצל – יש לי פה עוד משהו שאני צריך לעשות. אני רק רוצה להציע לכם עוד משהו, בהמשך למה שאמר היושב-ראש: שתעשו אתם, בעתים – אני מקווה שגם בצבא יעשו את זה – בנק שאלות מכשילות. << אורח >> אוהד וייגלר: << אורח >> יש לנו, ונשמח להעביר אותו לוועדה. << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >> זאת אומרת, בהמשך למה שנאמר פה, על אילו שאלות הכשילו מתגיירים? אני אתן לכם רמז: את התשובות עליהן – כנראה שגם אני לא יודע. << אורח >> אוהד וייגלר: << אורח >> וגם אני לא יודע. << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >> תודה. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> אני רוצה שארגון עתים ישלים את הסקירה שלו, ואנחנו צריכים עוד מעט כבר לעבור לנושא השני, אז בבקשה. << אורח >> אוהד וייגלר: << אורח >> אני אגיד שוב, בקצרה מאוד, שבשורה התחתונה, מתוך אוכלוסיית חסרי הדת – ואני אקרא לה כך, כי כך הם מוגדרים מבחינת רשות האוכלוסין. זה לא שאני אוהב את ההגדרה הזו, וזה לא שהיא נכונה בהרבה מובנים, אבל לצורך ההגדרה הזו, סיימו בשנים האחרונות, בכל שנה, 1,200-1,400 אנשים שמוגדרים כחסרי דת מתוך כ-560,000 אזרחים במדינת ישראל שהם קהל היעד המרכזי של המערך. יש, כמובן, עולים מאתיופיה – ידייק אותי חברים פה – שלא מקבלים אזרחות אם הם לא מסיימים את הליך הגיור. זו נקודה משמעותית. הם מקבלים תושבות ארעי, קבע וכו'. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> ברור. הם גם לא יוצאים ממרכזי הקליטה. << אורח >> יאיר מבורך שאג: << אורח >> כי מראש הם לא באים לפי חוק השבות. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> נכון. << אורח >> אוהד וייגלר: << אורח >> ולכן, מבחינה מספרית, המספרים הם נמוכים מאוד. לצורך הדיון אני אסיים את דבריי כאן, ובהמשך, כשיעלו נתונים נוספים או כשיתעוררו דברים רשמיים – נשמח להתייחס לדברים. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> בסדר. מכובדיי, אני בכוונה פונה פה באופן כללי ושואל: האם ישנם אנשים נוספים שמבקשים להתייחס לסוגיה הזו, של הליכי הגיור בישראל, של אזרחים ושל תושבים כשהם כאן, בישראל, במסגרת המערך הממלכתי? בסדר. ברשותכם, אני רוצה לסכם, ואם אתם יוצאים בתחושה שרק גירדנו את הקצה – היא משותפת גם לי, אבל אין מה לעשות. זה נושא שהכנסת עוסקת בו כבר עשרות שנים, בטח מאז העלייה הברוכה. אנחנו נחזור לנושאים האלה, ואמרתי – הנושא הזה יהיה נושא קבוע על שולחנה של הוועדה. קודם כול, בהמשך למשפט האחרון שלך, אוהד, בצד התודות להצגה שלכם אני אומר שבדברי הפתיחה שלי, כשנבחרתי לתפקיד יושב-ראש הוועדה והחלפתי את חברי הטוב, חבר הכנסת עודד פורר, אמרתי שבוועדה הזו, הביטוי "חסרי דת" – לא רלוונטי יותר, ואני אקפיד שבפרוטוקולים שלנו, לפחות, האוכלוסייה החשובה הזו לא תכונה בדרך הזו. מבחינתי, הם בנים ובנות לעם היהודי שלא מוכרים יהודים על פי ההלכה, אבל הם בנים ובנות לעם היהודי. זו המשמעות של הקמת מדינת לאום לעם היהודי. דרך אגב, תמיד, בעם היהודי – קל לראות את זה לאורך הדורות – היה איזה שהוא מעגל נוסף על הליבה ההלכתית שאחזה בכל היוחסין. היו תקופות שבהן עם ישראל ידע לקיים את רוחה של תורת משה ולפתוח את זרועותיו ולהכניסם פנימה, והיו גם תקופות אחרות. אנחנו מכירים את השיחה בין הכהן הגדול לבין שמעיה ואבטליון על מי מקיים את מידותיו של אהרון הכהן ומי לא, והכול בסדר. התפקיד שלנו הוא שבעידן הזה, כשיש מדינת לאום לעם היהודי – נחזור להלכה שארץ ישראל מכשרת את הגרים ולא דוחה את הגרים. אז אין "חסרי סיווג דתי" – יש בנים ובנות לעם היהודי שבונה את ביתו במולדתו. עכשיו, השאלה היא האם המדינה הזו תדע להשלים את מסע העלייה שלהם לארץ האבות והאימהות גם באותו נדבך דתי, אם הם בוחרים לעשות את הדבר הזה. אני רוצה לסכם את הפרק הזה. אנחנו ניקח חמש דקות של הפסקה ונמשיך לנושא השני. קודם כול, אני רוצה לומר תודה לכל העוסקים במלאכה. זה לא דבר טריוויאלי שבתקופה של מלחמה, בוודאי הצבא אבל גם מערכות אזרחיות ממשיכים לעסוק במלאכה. אנחנו צריכים לברך על כל אדם שמשלים את המסע, והדברים אמורים במיוחד לנציגי צה"ל. צריך שהוועדה תאמר, והבית הזה יאמר, תודה לפיקוד של צה"ל, שבשעה הזו מבינים את חשיבות המשימה, ואחרי איזו שהיא תקופה של חודשים אחדים – חזרו לפעילות סדירה, גם של חיל החינוך, גם של חיל הרבנות הצבאית ושל בית הדין לגיור. אנחנו מאמצים את ידיכם ומודים לכם. הדיון הבא שייעשה במסגרת הזו, ואנחנו נודיע על מועדו עוד לפני חג השבועות, יתחיל בסקירה יותר מקיפה של הנתונים. נוציא רשימת שאלות חוזרת, ואפילו יותר מפורטת, למערך הגיור הממשלתי. אחת השאלות תיגע גם בנושא התקציבי, ואנחנו נזמין את הרפרנט הרלוונטי ממשרד האוצר לדיון הבא. אני אבקש גם את הנתונים התקציביים לגבי תקציב שנת 2025 – מה היקף ההשקעה הממשלתית? האם הייתה ירידה? האם היה גידול? נבקש התייחסות גם לגבי תקציבי מערכת הביטחון בנושא הזה. אנחנו נבקש את כל הנתונים. הדבר השני שאנחנו נבקש התייחסות אליו זה ניתוח הנתונים – גם בצבא וגם במערכת האזרחית של נתיב – בהקשר של ההשוואה בין מספר המתחילים ומספר המספרים. שם, להערכתי, צריכה להיות התעקשות שלנו על טיפול בפער שם, שהוא הרבה יותר גדול מ-35% בשני המסלולים. אנחנו נבקש להבין האם הצניחה קורית בהגעה לבית הדין או בשלבי הלימוד. האם אנחנו רואים את הירידה בחוויה של דיון ראשון שלא מצליח – ולפעמים דיון ראשון לא מצליח – ואז אנחנו יודעים שצריך לעסוק בסוגיה הזו? איך משכנעים את הלומד או הלומדת לחזור גם לדיון שני, ומה עושים בין לבין? או שאנחנו רואים נשירה בתוך תהליך הלימוד? אני אבקש שנעמוד על הנתונים הללו. אנחנו נבקש התייחסות לפתרון שכבר נמצא לסוגיית החתימה על תעודות ההמרה. אני מקווה מאוד שבדיון הבא אנחנו נשמע שהנושא נפתר. אני אבקש גם התייחסות לשאלתו של חבר הכנסת שטרן – למה אנחנו זקוקים לכפל הבירוקרטי, והאם ניתן לתקן אותו? אפשר דרך שינוי חקיקה. האם לא די בחתימה של הרב הראשי, שיש לו כובע אחד של ראש העדה הדתית, אבל יש לו גם כובע שני של נושא תפקיד ממלכתי? האם לא די בחתימה הזו כדי שההליך במרשם האוכלוסין די בו? אני מחדד את השאלה מכיוון שהנפקות הכמעט בלעדית היא המרשם. הרי, מדובר באנשים שהם אזרחים או תושבי קבע – אלה מי שלומדים במסלולים האלה. לגבי נושא הנישואין שמענו מהרב רפאל דיין שנושא הנישואין לא תלוי בתעודת ההמרה – הם יכולים להתחתן גם בלי תעודת ההמרה. אם זה לא כך – אנחנו נלמד, אבל אני אומר עוד פעם: כל הסיפור הוא המרשם. << דובר >> קריאה: << דובר >> סמכות השיפוט של בית הדין הרבני. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> סמכות שיפוט של בית הדין הרבני? בסדר. אני מבין את האמירה הזו, ולא מקל בה ראש, אבל אני חושב שמבחינת המתגייר, הסיפור המרכזי זה המרשם, מכיוון שממילא ברור שאם הוא יתחתן כדת משה וישראל דרך המערכת הממלכתית של הנישואין – פשיטה שהוא יגיע לבית הדין הרבני ולא לשום מקום אחר. אני מבקש את ההתייחסות גם שלכם. אנחנו נבקש גם רפרנט של ייעוץ וחקיקה של משרד המשפטים לפעם הבאה, ואני אבקש שגם אתם תתנו את דעתכם: האם אפשר לפשט את הסיפור הבירוקרטי, ותיקון חקיקה יוביל לחתימה אחת? אני מוטרד מאוד ממה שאתם הזכרתם כאיזו שהיא תופעה שמכה שורש בהרכבים מסוימים מאוד. אני מקווה שזה מיעוט מההרכבים, אבל אני מבקש מארגון עתים להעביר עוד מידע בנושא הזה, ונבקש את התייחסות מערך הגיור. יש נהלים ברורים של הרב הראשי, וישנם הרכבים שהם תחת אחריות הרבנות הראשית – כי אלה לא בתי הדין הרבניים. אני מזכיר שבתי הדין המיוחדים לגיור לא נמצאים בתוך המערכת השיפוטית של בתי הדין הרבניים. אלה בתי דין "של הרשות המבצעת"; אלה בתי דין לא אדמיניסטרטיביים, אבל הם לא בעלי מעמד שיפוטי – הם ת.פ הרבנות הראשית. אז אם אנחנו שומעים כאן על הרכבים שלא פועלים על פי הנהלים של הרבנות הראשית – פשיטה שצריך לטפל בזה בתוך המסגרת עצמה. הרי, הרב הראשי יכול להחליט שבית הדין המיוחד לא יזמן את אותו מתגייר פעם נוספת. זה באמת חידוש הלכתי מרשים – לזמן יהודים לדיון בגיורם, או גיור על תנאי, זו באמת רפורמה גדולה בדיני גרות בעם ישראל. אני אבקש התייחסות של צה"ל, מכובדיי, לסיפור הזה שהזכיר האלוף במיל' אלעזר שטרן. האם יש לנו משהו שאפשר לעשות גם בהקשר של ימי מילואים? האם בעידן הזה, שבו אנשים מזומנים למילואים, אדם שלא עמד בפני בית דין צבאי, למשל – כי הוא לא הספיק לסיים את התהליך, או סיים ונכשל בדיון אחד, ולא עבר לאזרחות – יכול להתייצב פעם נוספת בבית דין צבאי אם הוא יבקש? אני מבקש שתחשבו על כל הסוגיה הזו. יש כאן אנשים שבהגדרה לא ישלימו במסלול האזרחי כי הם 300 ימים בימ"מ, ואז, כשהם יצאו מהמילואים, הדבר האחרון שהם יעסקו בו זה גיור – הם יחזרו לחיים שלהם, לעסק, ללימודים. בואו נראה אם יש לנו מה לעשות עם הדבר הזה. אנחנו נשמח לקבל גם עדכון מנתיב על הסיפור של הקמת מדור הליווי – איך זה מתקדם ומה קורה בהקשר הזה. הערות למישהו מהנוכחים על סוגיה שצריכה לעלות בדיון הבא שלא הספקנו לדון בה? << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> אפשר להוסיף עוד בקשה: לדעת כמה תקציב לפרסום. בזמנו הייתה בעיה עם הקורס בצבא שקיצצו בפרסום, וכך חלק מהחיילים חשבו שהקורס בכלל נסגר. זה היה לפני כמה שנים. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> בצבא זה פחות עניין של פרסום, אלא כיצד הצבא מפיץ את המידע. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> הסוגיה הזו נדונה כאן, בין היתר, אבל אני רוצה לדעת, לדיון הבא, האם יש כוונה להפיץ מידע – אני לא יודע איזה משרד אחראי על זה ומי נותן. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> משרד ראש הממשלה. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> אני לא יודע. אולי גם משרד העלייה רוצה להקצות משהו? עושים את זה בדרך כלל דרך לפ"מ, אז אפשר להוסיף גם את השאלה הזו. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> בסדר גמור. אנחנו גם נדבר, בדיון הבא, על האם יש היערכות מיוחדת לאותו גל עלייה תחום מאוד? מאז פרוץ המלחמה באוקראינה יש פה הרחבת מספרים, שאם נעבוד – הם יתבטאו בגידול זעיר. אין פה גידול דרמטי במספרים של הנכנסים, אבל הגיעו לכאן 150,000 עולים שחלק לא מבוטל מהם לא מוכרים הלכתית כיהודים, וצריך לחשוב מה קורה איתם. מכובדיי, אנחנו נחדש את הדיון הבא ב-11:50. תודה לכל מי שהצטרפו. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 11:40. << סיום >>