פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



45
ועדת החינוך, התרבות והספורט
18/03/2025


מושב שלישי



פרוטוקול מס' 406
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שלישי, י"ח באדר התשפ"ה (18 במרץ 2025), שעה 11:50



סדר היום:
 << הצח >> הצעת חוק יום הוקרה לפצועי מערכות ישראל ופעולות האיבה, התשפ"ד-2024, של ח"כ מיכאל מרדכי ביטון, חה"כ יצחק קרויזר, חה"כ חילי טרופר, חה"כ מיקי לוי, חה"כ אלעזר שטרן, חה"כ אפרת רייטן מרום << הצח >>  
ייתכנו הצבעות


נכחו:
חברי הוועדה: 
יוסף טייב – היו"ר


חברי הכנסת:
מיכאל מרדכי ביטון


מוזמנים: 
	רחלי לוי
	–
	עו"ד, עוזרת ייעוץ משפטי בלשכה המשפטית, משרד החינוך

	יעל קופרשטוק
	–
	מנהלת מרכז הדרכה חמ"ד מינהל חברה ונוער, משרד החינוך

	זוהר זפרני
	–
	מנהל תחום מוזיאונים, משרד התרבות והספורט

	דור הראל
	–
	משרד האוצר

	סרן אור אברג'יל
	–
	רמ"ד מיצוי זכויות נכי צה"ל, משרד הביטחון

	סגן רן טואיטו
	–
	ע' רמ"ד חקיקה, משרד הביטחון

	הילה מן רותם סימון
	–
	ע' ליועמ"ש שיקום נכים, משרד הביטחון

	איתי גרנק
	–
	מנכ"ל משרד המורשת

	חנן ארליך
	–
	עו"ד, ייעוץ משפטי, משרד המורשת

	ישכר וייס
	–
	עו"ד, עוזר משפטי ליועמ"ש המשרד לביטחון לאומי

	רב כלאי לילך ינוביץ
	–
	יועמ"ש אמ"ש שב"ס, המשרד לביטחון לאומי

	כלאי ליטל שטרית
	–
	מדריכת היכל הזיכרון שב"ס, המשרד לביטחון לאומי

	יהודה הריס
	–
	עו"ד, לשכה משפטית, המוסד לביטוח לאומי

	עפרה גולני
	–
	פקידה, המוסד לביטוח לאומי

	דבורה מרגוליס
	–
	ראש מינהל, ור"ה

	דנה פנחסוב
	–
	יו"ר מחוז ירושלים, ארגון נכי צה"ל

	רותי פרמינגר
	–
	עו"ד, נציגת הארגון בכנסת וחברת ועד, ארגון נפגעי פעולות איבה

	ענבר חן מאירי
	–
	עו"ד, מנהלת מח' מדיניות ציבורית וקשרי ממשל, ארגון נפגעי פעולות איבה

	אייל טל
	–
	אלקטור, הנהגת ההורים הארצית

	דני אלגרט
	–
	אח של איציק אלגרט שנחטף ב-7 באוקטובר ונרצח בשבי חמאס, הושב לקבורה בישראל לאחר 509 ימים

	אילה מצגר
	–
	כלתו של יורם מצגר שנחטף חי ונרצח בשבי חמאס וגופתו הושבה לקבורה בישראל





	משתתפים באמצעים מקוונים:

	עמרי גולן
	–
	עו"ד, לשכה משפטית, המועצה להשכלה גבוהה




ייעוץ משפטי: 
שמרית גיטלין שקד

מנהלת הוועדה:
אתי דנן

רישום פרלמנטרי:
חבר תרגומים, מיטל פורמוזה		


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.



 << נושא >> הצעת חוק יום הוקרה לפצועי מערכות ישראל ופעולות האיבה, התשפ"ד-2024, פ/4835/25 << נושא >>  


 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

בוקר טוב, אני פותח את הישיבה. יום שלישי, י"ח באדר התשפ"ה, 18 במרץ 2025. הנושא הצעת חוק יום הוקרה לפצועי מערכות ישראל ופעולות האיבה, התשפ"ד-2024, של חה"כ מיכאל ביטון, חה"כ יצחק קרויזר, חה"כ חילי טרופר, חה"כ מיקי לוי, חה"כ אלעזר שטרן וחה"כ אפרת רייטן מרום. 

אני רק אגיד בשמו של חה"כ מיכאל ביטון, קבעו לו ישיבה שהוא יושב שם כיו"ר, אז הוא מתנצל על היעדרותו ויכול להיות שהוא יצטרף במשך הדיון. בבקשה, שמרית. 

 << דובר >> שמרית גיטלין שקד: << דובר >>  

מונח בפנינו נוסח לדיון להכנה לקריאה ראשונה, על בסיס כמובן הצעת החוק שעברה בקריאה הטרומית. יחד עם זאת, הוספנו סעיף מטרה שלא היה קיים בנוסח של הטרומית. וגם הטמענו בנוסח הערות שקיבלנו גם מיוזם הצעת החוק וגם ממשרדי הממשלה. כמובן אנחנו נשמח להערות והארות של המשתתפים בדיון לגבי הנושא. 

גם לנו יש עוד כמה הערות לגבי הנוסח הזה, אנחנו נציין אותם כשנקריא. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

משרד הביטחון, בבקשה. 

 << אורח >> הילה מן רותם סימון: << אורח >>  

עו"ד הילה רותם סימון, יועמ"ש משרד הביטחון. הנוסח שנשלח אחרון על ידי שמרית מקובל עלינו, לדעתנו. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

ארגון נפגעי פעולות האיבה, בבקשה. 

 << אורח >> רותי פרמינגר: << אורח >>  

שלום, עו"ד רותי פרמינגר, יושבת-ראש ועדת החקיקה של הארגון. קודם כל, אני מוכרחה להגיד שאני לא יכולה להגיד נעלבתי, זה הרבה יותר חמור מזה. כי אנחנו הלכנו לישון עם חוק מסוים וקמנו עם חוק אחר. אני לא ממש מבינה, בכלל לא מבינה, מאיפה נבע כל הדבר הזה וכל הרצון הזה לבדל אותנו, להפריד בינינו ולקבוע שני טקסים. אני חושבת שזה פשוט, אני מוכרחה להגיד שאני מנסה להבין אתכם, משרד הביטחון, אני לא מבינה. 

אדוני יושב-הראש, הייתי מאוד שמחה לשמוע איזה שהיא הצדקה לדבר הזה. אנחנו כל השנים ביחד, אנחנו אחד מול השני. כאשר המחוקק קבע את מה שהוא קבע והממשלה קבעה מה שהיא קבעה, בכוונת מכוון, כי אין הבדל בין נפגעי פעולות איבה לבין נכי מערכי מערכות ישראל, נכי צה"ל. אנחנו מכבדים אותם, תכבדו גם אותנו. עם אחד אנחנו. אני לא מבינה למה ההפרדה הזאת. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

משרד הביטחון, למה ההתעקשות לשנות את זה מהמקובל כיום?

 << אורח >> הילה מן רותם סימון: << אורח >>  

אני אסביר. היסטורית אירועים היו יחד. לפי החוק הנוכחי יהיה אירוע בכנסת ביחד ואירוע בבית הנשיא יחד. המציאות אחרי 7 באוקטובר היא מציאות שונה שבה מספר נפגעי האיבה עלה בצורה דרמטית. אם עד כה נפגעי האיבה היוו משהו כמו 10% לעומת פצועי צה"ל, היום המצב השתנה. כרגע נכון להיום יש 78,000 פצועי צה"ל ונפגעי איבה יש כרגע 20,000 מוכרים ועוד 30,000 בקנה. ויש גם שמדברים על 70,000. מדובר, לצערנו הרב, בסדר גודל מאוד גדול, שמצדיק בהחלט הפרדה. תחשבו מה זה לעשות טקס או כנס או אירוע ל-140,000. זה דבר אחד. 

התכנים הם קצת שונים. אין כאן שום עניין של הפרדה. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

הבעיה היא כמותית, מה?

 << אורח >> הילה מן רותם סימון: << אורח >>  

עכשיו. תמיד זה היה יחד. אחרי המצב הזה, גם שנה שעברה, דרך אגב, זה עבד בשני אירועים נפרדים. 

 << אורח >> רותי פרמינגר: << אורח >>  

חד פעמי. חד פעמי. 

 << אורח >> הילה מן רותם סימון: << אורח >>  

בסדר. בכלל כל העניין הזה הוא חדש יחסית. 

 << אורח >> רותי פרמינגר: << אורח >>  

בסדר, אני ארצה להגיב. 

 << אורח >> הילה מן רותם סימון: << אורח >>  

גם מבחינת התכנים זה מעט שונה. סדר הגודל הוא כזה שמצדיק הפרדה וזו עמדתנו. 

 << אורח >> רותי פרמינגר: << אורח >>  

אדוני, אני רוצה להגיד ככה: ראשית, זה שזה היה פעם שעברה חד פעמי, אני לא חושבת שצריך לקחת את זה ולהחיל את זה על כל השנים שהיו וקדימה. זה פעם אחת. פעם שנייה, להיפך, זאת אחדות העם. זה השוויון שלנו. זה ה-ביחד שלנו. אנחנו כולנו ביחד. 

אם את אומרת ואת מדברת על מספר של הפצועים של מערכות ישראל ושל נפגעי פעולות איבה, אז מה זה רלוונטי לטקס? הטקס הוא יחד. את לא מכילה את כל הנפגעים בטקס. 

 << אורח >> הילה מן רותם סימון: << אורח >>  

מדברים על אירוע. 

 << אורח >> רותי פרמינגר: << אורח >>  

רגע, אני מדברת על האירוע. את לא מכילה את כולם ביחד, אוקיי? את מכילה מספר אנשים. יש לך מספר הזמנות לאלה, מספר הזמנות לאלה והתכנים צריכים, להיפך, אני חושבת שככל שאני עכשיו מנסה להבין, כשאת מדברת על תכנים, היא הנותנת. יש את התכנים של אלה שנלחמים, מחרפים את נפשם, משלמים בגופם. ואת אלה שמשלמים בגופם על רצונם להישאר במדינה הזאת שלנו ולתבוע אותה לנו. ואנחנו כולנו יחד. זה מה שאני אומרת. 

אני חושבת שזה לא ראוי. אני מצטערת שחברי הכנסת לא נמצאים פה. כי אני דיברתי למשל עם חה"כ קרויזר, הוא אמר לא מקובל עליי. אז אני לא מבינה, את מי אתם מייצגים? אבל יש פה חברי כנסת שהציעו את הצעת החוק. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

הכול בסדר. 

 << אורח >> רותי פרמינגר: << אורח >>  

לא, אני מתנצלת, אדוני יושב-הראש, אני פשוט נעלבת. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

היא מייצגת את משרד הביטחון והביעה את עמדת משרד הביטחון. 

 << אורח >> הילה מן רותם סימון: << אורח >>  

אבל אין שום מקום להיעלב, כי זה לא עניין, לא יודעת, שמעתי במסדרון שווים יותר, שווים פחות. אין כאן שום דבר מהתוכן הזה. אין כאן, בעיניי אין כאן מקום לרגשות. זה עניין שהוא טכני ושהשוני הוא ברור. השוני בתכנים הוא ברור. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

אני אביע את דעתי. 

 << אורח >> הילה מן רותם סימון: << אורח >>  

רק דבר אחרון בבקשה. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

עכשיו כיו"ר הוועדה. השוני היה קיים גם מקום המדינה ועד היום והוא יהיה קיים גם אחר כך. והצורך של להקים את האירוע הזה, טקס משותף, אירוע משותף, אני אומר, הטקס הוא משותף. אתם מבקשים כרגע בהצעת החוק לעשות שני אירועים נפרדים. לא, הטקס יהיה משותף ושני אירועים יהיו אירועים נפרדים. 

אני יודע לקרוא, סעיף 2, 3 ו-4, טקס מרכזי אחד ואירוע הוקרה שיערוך משרד הביטחון בשליחות שר הביטחון ואירוע הוקרה שייערך על ידי המוסד לביטוח לאומי. ועוד אחד על ידי משרד המורשת. 

 << דובר >> שמרית גיטלין שקד: << דובר >>  

זה אירועים ברחבי הארץ. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

לא מקובל. 

 << אורח >> הילה מן רותם סימון: << אורח >>  

דרך אגב, האירועים עצמם מאורגנים על ידי משרדים שונים. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

בסדר, לא רלוונטי. העמדה של משרד הביטחון מבחינתי לא מקובלת עליי ואני מבקש לאחד את זה כפי שהיה, טקס אחד לאירוע אחד. מפה אנחנו יכולים להמשיך בהקראת החוק.

 << אורח >> רותי פרמינגר: << אורח >>  

תודה רבה. תודה רבה אדוני. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

בבקשה. עוד מישהו רוצה להתייחס?

 << אורח >> רותי פרמינגר: << אורח >>  

אני חושבת שכולם ששומעים אותך מברכים אותך. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

אין מה לברך. זו עמדתי, אני חושב שהיא מוצדקת. 

 << אורח >> רותי פרמינגר: << אורח >>  

הרבה אנשים. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

אם מישהו חולק וחושב שעמדת משרד הביטחון מוצדקת, מוזמן כמובן להביע את דעתו פה. 

 << אורח >> אור אברג'יל: << אורח >>  

אני גם אתייחס. אני אור, ראש מדור מיצוי זכויות מטעם צה"ל. אנחנו כן תומכים בעמדה של משרד הביטחון לגבי ההפרדה. אנחנו חושבים שבסוף, אני אוסיף שגם קיימנו שיח מקדים גם עם ארגון נכי צה"ל וגם הם תומכים בעניין של ההפרדה. אני אסביר רגע למה: אחד זה הטיעון של המספרים. אבל טיעון יותר מרכזי גם לדעתי זה עניין של שני גופים נפרדים. יש את ביטוח לאומי ויש את אגף השיקום שמטפלים באוכלוסיות שהן אוכלוסיות שונות. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

ידעתם לעשות את זה במשך עשורים. 

 << אורח >> אור אברג'יל: << אורח >>  

לכן אני חושב שצריך לתת עצמאות לכל גוף. כי כל אוכלוסייה יש לה מענים אחרים, יש לה מאפיינים אחרים. לכן כל גוף צריך לקבל את העצמאות בניהול של אותו יום. ולכן אנחנו תומכים באותה עמה. אני חושב, אני מבקש מהוועדה להעמיק בזה טיפה יותר רגע, כי יש פה משהו שלא סתם אנחנו מתעקשים על זה. בסדר? 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

טוב. כן, בבקשה אדוני. 

 << אורח >> אייל טל: << אורח >>  

אייל טל, הנהגת ההורים הארצית. בטרם אני אפתח את הדברים שלי, תרשו לי לשאת תפילה להשבתם של כלל החטופים, החיים והחללים ולביטחונם של חיילי צבא הגנה לישראל וכוחות הביטחון, שנלחמים בשעות אלו על הגנת המדינה. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

אמן. 

 << אורח >> אייל טל: << אורח >>  

זאת ועדת החינוך גם. אני פה בתור נציג ההורים והתלמידים במדינת ישראל. לפני מספר שבועות התפרסם סיפורה של גיא זוהר, נערה בת 14, תלמידת חטיבת הביניים בית רוגוזין בקריית אתא, שאחיה גיבור ישראל, סמל ירון זוהר ז"ל, נהרג במלחמת חרבות ברזל ב-7 באוקטובר. סיפורה של גיא בתקשורת, ברשתות החברתיות משום שמחנכת הכיתה שלה הפחיתה לה ציון בגלל היעדרויותיה המרובות מבית הספר לאחר נפילת אחיה. כאשר גיא שאלה אותה האם היא לא מבינה שקשה לה? השיבה לה המחנכת על פי הפרסומים: 'לכולנו קשה'. וסירבה להעלות לה בחזרה את הציון. 

את הדבר שהיה נכון לעשות באותו מצב, אין לי ספק שברור לכל אחד ואחת פה בוועדה מהו, איש לא הצליח לעשות. רק בזכות התערבותו האישית של שר החינוך יואב קיש, הוא הגיע פיזית לחטיבת הביניים לפתור את העניין, הנושא טופל. 

אני חושב, ויסכימו איתי פה גם היושבים כאן, ששר החינוך של מדינת ישראל לא אמור לטפל אישית בסיטואציות כאלה, שאמורות להיפתר במתודיקה מובנית בתוך מערכת החינוך על ידי המנהלים, הצוות החינוכי והיועצות החינוכיות בבתי הספר. הרי מישהו בסופו של דבר צריך לעשות את הדבר הנכון בטיפול וביחס לילדים יתומים או לאחים יתומים, שלצערנו הרב, רבים מהם התווספו למשפחת השכול בשנה וחצי האחרונות. 

'לכולנו קשה', אמרה המחנכת. אם יש למישהו עדיין את האשליה שהמלחמה, השכול, חטופים והשבתם לא משפיעים ולא נוגעים לילדי ישראל בכל הגילאים, הוא חייב להתפקח ממנה. הצעת החוק ליום הוקרה מיוחד במערכת החינוך לפצועי מערכות ישראל ופעולות האיבה היא צעד נכון. בתהליך ארוך שאנו רק בתחילתו. 

הנהגת ההורים הארצית רואה חשיבות גדולה בהעלאת הנושא בתוך מוסדות החינוך במדינת ישראל, לא רק כמועד פורמלי להוקרת לוחמינו הפצועים, אלא כמהלך חיוני להעלאת המודעות בקרב הצוותים החינוכיים למצבם הרגשי והחברתי של תלמידי ישראל. גם אם נדמה שהם כל הזמן עם הראש במסכים, הם שומעים הכול, הם רואים הכול והם חווים הכול. 

מערכת החינוך בכלל וצוותי החינוך במוסדות החינוך בכל רחבי הארץ בפרט חייבים לתת את דעתם לעניין, אפילו יותר ממה שנעשה היום. שמצבים חסרי רגישות, כמו אלו שהתרחשו במקרה של גיא זוהר, לא יחזרו על עצמם. תודה רבה. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

משרד המורשת, בבקשה חנן. 

 << אורח >> איתי גרנק: << אורח >>  

קודם כל, אני מברך את חבר הכנסת מיכאל ביטון על יוזמת החוק. אנחנו יודעים זה התחיל בירוחם לפני עשור, איתך ועם אליעד אברכי. אז קודם כל, בתור מי שהוביל את זה בתחילת הדרך, את יום ההוקרה הראשון ועכשיו יוזם את החוק, אז תמשיך כך. 

לעניין משרד המורשת, המשרד קודם כל מברך על החוק, כמו שאמרתי, ורוצה לערוך אירועים גם באתרי מורשת ולא באתרי מורשת, מפגשים עם פצועים. אנחנו חושבים שהמפגשים עם הפצועים, מעבר להוקרה של הפצועים, כמו שדובר פה, אז יותר מאשר שהציבור נותן לפצועים עצמם הוא מקבל מהם. מקבל מהם עוצמות, מקבל מהם אהבת הארץ. מקבל מהם הקרבה למען המולדת. ערכים שבימים כאלה חשובים מאין כמותם וגם הם אלה שמובילים אותנו היום סביב המערכה שיש לנו בכל החזיתות. 

אני חושב שיש לנו את הזכות כמדינה להוביל את היום הזה, לתת ממנו. וכמו שנאמר פה על ידי נציגי מערכת החינוך, היום הזה הוא צעד אחד מתוך מכלול שלם שצריך להיות כל השנה של הוקרת פצועי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה. 

אני מסכים עם העמדה פה של החברים מארגון נפגעי פעולות האיבה. אין סיבה להפריד בין הפצועים במערכות ישראל לפצועים בפעולות האיבה. הפצע הוא אותו פצע, ההתמודדות היא אותה התמודדות. ויש כאלה שבחרו אמנם ויש כאלה שלא בחרו. אבל אנחנו עם אחד ואני חושב שאין שום סיבה להפריד. 

בנוסף לזה, בנוסח הראשוני משרד המורשת מבחינתנו גם רוצה לעסוק לא רק באירועים, אלא גם בתכנים. סרטונים, תיעוד, תוכן איכותי, גם ברשתות וגם שיופץ. ואנחנו נשמח אם הנוסח, נוכל לשנות אותו שיהיה גם בנוסף לאירועים גם תכנים שמשרד המורשת יפיק בנושא. תודה רבה. 

 << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >>  

תודה. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

לא ראיתי את זה בנוסח הראשוני. 

 << דובר >> שמרית גיטלין שקד: << דובר >>  

הנוסח כמובן תואם עם משרד המורשת. גם בנוסח הראשוני לא דובר על הפקת סרטונים ותכנים. דבר שלישי, אני לא חושבת שצריך לעגן את זה בחקיקה. כלומר, אפשר להפיק את הסרטונים והתכנים, אני לא חושבת שזה צריך לעלות לרמת חקיקה ראשית. 

 << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >>  

כן, אבל תראי, משרד בא ואומר אני שם את עצמי, אני רוצה. אני רוצה להתחייב לדורות הבאים. מצווה לכתוב שבסמכות שר המורשת יקודמו תכנים, סרטונים, תיעוד, יוזמות, באתר המורשת. למה לא? מה אכפת לנו שיהיה סעיף כזה? השר רוצה את זה ומתחייב. 

 << דובר >> שמרית גיטלין שקד: << דובר >>  

אולי כדאי לעשות איזה שהוא נוסח כללי יותר. 

 << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >>  

תכינו שורה לתוך החוק, שנוסיף את השורה הזאת. זה בא מרצון טוב. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

חה"כ מיכאל ביטון, בבקשה, יוזם החוק. 

 << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >>  

חברי חה"כ יוסף טייב, אין לך אדם שאין לו שעה ואין לך אדם שאין לו מקום. ככה כתוב ביהדות. והעובדה ששבוע וחצי לפני סוף המושב אתה מביא את החוק הזה לקריאה ראשונה זאת שליחות ציבורית. זאת לא פעם ראשונה שאתה יודע להפריד בין תפל לעיקר. יש לי כמה חוקים תקועים בקריאה טרומית בוועדות. אבל אני סמוך ובטוח שאתה תדע להכריע את החוק הזה עוד בכנסת הזאת, כדי שנברך על המוגמר. 

החוק הזה, כפי שנאמר, נולד מפרדוקס, משאלות נוקבות איך מדינה מתייחסת לפצועי צה"ל. והציון של מדינת ישראל ביחס לפצועי צה"ל היה נמוך מאוד וגם היום יש מה לשפר. אבל לפני עשר שנים היה יום הזיכרון למשפחות שכולות. ואני משפחה שכולה. ובאגף משפחות שכולות, שהייתי אמון עליו כשר במשרד הביטחון, הייתה תלונה אחת בשנה של משפחה על הטיפול בה. באגף פצועי צה"ל, כשהגעתי למשרד כשר היו 1,000 תלונות בשנה. בכל בסיס בצה"ל יש חדר הנצחה לנופלים. אבל אף מפקד יחידה צבאית לא חשב שכאשר הוא עושה יום ספורט או יום יחידה או אירוע משמעותי או טקס סיום של לוחמים, לקרוא להלומי הקרב שלו ולנכי צה"ל שלו ולהעלות אותם לבמה. 

צה"ל בכלל חשב שנכי צה"ל זו בעיה של משרד הביטחון, לא של צה"ל. אנחנו שינינו את זה, קבענו קציני פצועי צה"ל בתוך צה"ל. המפקדים צריכים לשנות את הגישה. 

השאלה הזאת עלתה מהשטח. אליעד אברכי, רכז מחוז דרום של בני עקיבא, עם נוער בירוחם, ועם יהודית לביא אחות של הלום קרב, שואלת מי מתייחס בכלל? מי יודע שחיים בקרבנו, היום נוספו במלחמה הזאת 16,000 פצועי צה"ל. חצי מהם גם טוענים למשבר נפשי כחלק מהפגיעה שלהם. אבל ה-16,000 נוספו לעוד 100,000 כבר של נכי צה"ל, גם במשרד הביטחון, גם בביטוח לאומי ועוד אלפי אלפים של נפגעי פעולות האיבה. 

שאלו מי מתייחס? מי עושה משהו בחדשות? מי זוכר שבקרבנו גיבורים שאיבדו רגליים ושכבו על רימונים כדי להציל חיים? ואז הם שאלו אותי אם אני וראש העיר של באר שבע, רוביק דנילוביץ', נעשה הוקרה, נודיע במועצה יש יום בשנה שאנחנו מוקירים את הפצועים. לקחנו את כ"ט בנובמבר, את הכרזת האו"ם על הקמת המדינה והצמדנו את זה ליום בתאריך עברי, י"ז בכסלו. כי זה יום בציונות שהעולם מכיר בזה שמגיעה לנו מדינה. הצמדנו את היום הזה וכך אנחנו מרוויחים את האזכור הזה. 

עשינו עשרות רשויות והבאנו את זה לממשלה והתקבלה החלטת ממשלה שיש יום הוקרה לפצועי צה"ל. אבל אנחנו לא צריכים שממשלות יחליטו, אנחנו צריכים שהכנסת בחוק תעגן את יום ההוקרה, כפי שיום הזיכרון מעוגן, גם יום ההוקרה. אני מברך על זה שזה כולל את נפגעי פעולות האיבה. גם בנוסח הראשון, לא יודע, מישהו אתמול התבלבל וחייג אליי בלילה וחשב שלא התייחסנו לנפגעי פעולות האיבה. בנוסח של החוק זה כולל את נפגעי פעולות האיבה. ראינו מה זה גבורה של אזרחים. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

התקשר אליך יותר מאוחר ממה שאני התקשרתי?

 << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >>  

כן, בלילות. בסדר, לשם שמיים, מצווה לעבוד בלילות. וראינו במלחמה הזאת מה זה אזרח שיצא להגן על ביתו. ראינו מה זה אזרח שעצר פיגועים. הם לוחמים, האזרחים. לוחמים במערכה. והראשונים להיפגע לפעמים, עוד לפני שצה"ל מגיע, הראשונים לעמוד מול מחבלים בחזית. 

אני רוצה לבקש ממך, קודם כל להודות לך שאתה דוחף. אני סומך עליך במאה אחוז. כל תיקון של החוק שתמצא לנכון לקריאה ראשונה תתקן. נביא אותו, הוא עוד יחזור לפה לשנייה ושלישית. יש עוד תחנה למבט נוסף ואחרון. אין לחץ, אפשר תמיד להשלים ולתקן בתהליך החקיקה. כל מה שתמצא לנכון לעגן בחוק אני סומך עליך בעיניים עצומות. 

אני רוצה להודות לחה"כ יצחק קרויזר, חילי טרופר, מיקי לוי, אלעזר שטרן, אפרת רייטן מרום. כולם חתומים איתי כיוזמי החוק הזה. רצינו שכל הבית הזה ישקף את האהבה שלו והמחויבות שלו לנכי צה"ל. ואתה, כמי שמוציא לפועל - - -

 << אורח >> רותי פרמינגר: << אורח >>  

ופעולות איבה. 

 << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >>  

את צודקת. 

 << אורח >> רותי פרמינגר: << אורח >>  

זה חשוב לנו. אנשים מקשיבים ומבינים. 

 << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >>  

את צודקת. 

 << אורח >> רותי פרמינגר: << אורח >>  

תודה, תודה. 

 << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >>  

אני רוצה להודות לך, יושב-הראש, שאתה תכריע את החוק. ולהיות בוועדה שבה החוקים מסתיימים. אני חושבת שיושב-ראש ועדה שהביא חוק הוא יותר מזה שכתב את החוק. כי השעות והזמן והתבונה להכריע ולסיים חוק היא מאמץ אדיר. לכתוב חוק לוקח כמה ימים ואפילו יום או חצי יום, תלוי איזה סוג של חוק. אבל להכריע אותו בכנסת זה חודשים ושנים. ומי שמכריע חוקים זה יושב-ראש ועדה בכנסת. 

אז אני רוצה להודות לך ולמנהלת, לאתי, לכולם, שנתתם לזה עדיפות. אני עכשיו יושב-ראש של ועדה אחרת, יצאתי רק להגיד לכם תודה והלוואי שנברך על המוגמר כבר בכנסת הזאת. ונביא חוק כהלכתו לדורות הבאים. תודה רבה. 

 << אורח >> רותי פרמינגר: << אורח >>  

תודה רבה, ברוך תהיה. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

תודה רבה. 

שמרית, בבקשה, בואי נתחיל בהקראה. אין על מיכאל, מי יכול עליו? 

 << דובר >> שמרית גיטלין שקד: << דובר >>  

הצעת חוק יום הוקרה ממלכתי לפצועי מערכות ישראל ופעולות האיבה, התשפ"ה-2025. רק נאמר מבחינה טכנית, כי אנחנו מחויבים לפי התקנון, שקיבלנו ממשרד האוצר, דור הראל, רפרנט ביטחון, מוסר כי הצעת החוק איננה בעלת עלות תקציבית. אני מציעה שהוועדה תקבע שהוועדה איננה הצעה תקציבית. 

נתחיל בהקראה. 

 << אורח >> דנה פנחסוב: << אורח >>  

אני יכולה רגע לשאול אותך שאלה? דנה פנחסוב, ארגון נכי צה"ל. למה אין לזה עלות תקציבית של הממשלה בעצם? מי אמור לממן את אירועי יום ההוקרה? אנחנו אמורים לממן את עצמנו? להוקיר את עצמנו?

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

מי מימן עד היום?

 << אורח >> דנה פנחסוב: << אורח >>  

אנחנו. קצת אגף שיקום עזר. אבל מי אמור להוקיר? אנחנו להוקיר את עצמנו, ארגו פעולות איבה להוקיר את עצמם? למה אין פה עלות תקציבית של המדינה? של רשויות מקומיות?

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

אני אבדוק את זה מול האוצר, שאלה טובה. 

 << אורח >> הילה מן רותם סימון: << אורח >>  

אגב, זה רק מחדד את הצורך בשני אירועים נפרדים. 

 << אורח >> רותי פרמינגר: << אורח >>  

איך בדיוק? 

 << אורח >> קריאה: << אורח >>  

זה מחדד את הצורך שהמדינה תממן את זה. 

 << אורח >> רותי פרמינגר: << אורח >>  

בדיוק, זה מה שזה מחדד. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

חברים, לא יעזור. אף אחד לא יצליח לשכנע אותי. יהיה אירוע אחד. בלי זה, החקיקה הזאת לא עוברת. אז תתמודדו. או שתרצו אירוע אחד או שלא תהיה חקיקה. בבקשה. 

 << דובר >> שמרית גיטלין שקד: << דובר >>  


	הצעת חוק יום הוקרה ממלכתי לפצועי מערכות ישראל ופעולות האיבה, התשפ"ה-2025

	מטרה
	1.
	מטרתו של חוק זה לקבוע יום הוקרה ממלכתי לפצועי מערכות ישראל ופעולות האיבה שחירפו נפשם, נלחמו ונפצעו בהגנה על מדינת ישראל ואזרחיה, להעלות על נס את אומץ ליבם, מעשי גבורתם ומסירותם, ולהביע הערכה לאלו שנושאים בגופם ובנפשם את המאבק על ביטחונה של מדינת ישראל ותקומתה, ושבהתמודדותם עם הפציעה מהווים מופת של נחישות ועוצמה. 



הייתי שמחה לשמוע אם יש הערות. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

בבקשה, נעשה סבב שולחן. משרד הביטחון? הערות לסעיף 1?

 << אורח >> הילה מן רותם סימון: << אורח >>  

מקובל. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

משרד מורשת, איתי, יש לך הערות לסעיף 1?

 << אורח >> איתי גרנק: << אורח >>  

לא, אין לנו הערות. 

 << אורח >> רותי פרמינגר: << אורח >>  

אחים אנחנו. בסדר, אנחנו מברכים. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

הלאה. רק אם יש למישהו הערה להרים יד, שאני אתן בבקשה. 

 << דובר >> שמרית גיטלין שקד: << דובר >>  

	הגדרה
	2.
	בחוק זה, "פצוע מערכות ישראל ופעולות האיבה" – מי שהוכר כנכה לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959, לרבות מי שהוחל עליו החוק האמור, וכן נפגע כמשמעותו בסעיף 4 לחוק התגמולים לנפגעי פעולות האיבה, התש"ל-1970. 



אולי אני אומר כמה מילים. בעצם אנחנו מדברים גם על חיילי חובה, גם על אנשי קבע, שנפצעו כאשר מדובר בחבלת שירות או מחלת שירות, אנחנו נקרא לזה סייג גורן. בעצם כל הנכים שהיום מוכרים לפי אגף השיקום. כמובן שאם יש אנשים שהוכרו לפני התיקון של גורן זה יחול עליהם כמובן גם, מובן מאליו. 

כמובן יש לנו חיילי מילואים, שוטרים, שב"כ, מוסד, סוהרים, משמר הכנסת, נפגעי איבה, גם הרבש"צים. 

 << אורח >> רותי פרמינגר: << אורח >>  

נזכיר גם את הימ"מ, משמר הגבול. 

 << אורח >> קריאה: << אורח >>  

כיתות הכוננות. 

 << דובר >> שמרית גיטלין שקד: << דובר >>  

מלש"בים בנסיבות מסוימות. אז בעצם התחולה של החוק הזה היא בעצם תחולה רחבה. 

	יום הוקרה ממלכתי לפצועי מערכות ישראל ופעולות האיבה
	3.
	(א)
	מדי שנה, ביום י"ז בכסלו, יקוים יום הוקרה ממלכתי לפצועי מערכות ישראל ופעולות האיבה. 

	
	
	(ב)
	חל י"ז בכסלו ביום חג, מנוחה או שבתון, ביום זיכרון או ציון ממלכתי, או ביום שלפני אחד הימים כאמור, יצוין יום זה ביום החול הראשון שאחרי אותו יום. 

	דרכי קיום
	4.
	יום ההוקרה הממלכתי לפצועי מערכות ישראל ופעולות האיבה יצוין, בין השאר - 

	
	
	(1)
	בדיון מיוחד במליאת הכנסת במועד האמור בסעיף 3 או במועד סמוך לו; חל יום ההוקרה לפצועי מערכות ישראל ופעולות האיבה במהלך פגרת הכנסת, רשאי יושב ראש הכנסת לקבוע מועד אחר לציון יום זה במליאת הכנסת;

	
	
	(2)
	בטקס מרכזי בבית הנשיא /בהשתתפות נשיא המדינה (גורם אחר יהיה מופקד על עריכתו). 



ראיתי שלשכת נתניהו הוזמנו. הם הגיעו? 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

יש נציג? 

 << דובר >> שמרית גיטלין שקד: << דובר >>  

לא הגיעו? הם לא בזום? 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

אני מציע בינתיים לרשום "בהשתתפות נשיא המדינה" ולקראת שנייה ושלישית נעשה את התיאומים מולם. כמובן שאם זה בסדר מבחינתם, נעשה את זה בבית הנשיא. 

 << דובר >> שמרית גיטלין שקד: << דובר >>  

אוקיי, אז בטקס מרכזי בהשתתפות נשיא המדינה. אבל אז בעצם אנחנו צריכים לקבוע מי יהיה מופקד על עריכת הטקס. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

מי היה עד היום?

 << דובר >> שמרית גיטלין שקד: << דובר >>  

מי?

 << אורח >> איתי גרנק: << אורח >>  

עד היום הארגונים ארגנו את זה. ארגון נכי צה"ל וארגון נפגעי פעולות איבה עשו את זה ביחד עם משרד הביטחון. בהתחלה לבד, אחרי זה משרד הביטחון. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

אבל מי היה אחראי על הביצוע בפועל?

 << אורח >> רותי פרמינגר: << אורח >>  

משרד החינוך נכנס אחר כך לתמונה. ושנה שעברה - - -

 << אורח >> הילה מן רותם סימון: << אורח >>  

משרד הביטחון. שוב, היו 10% פעולות איבה. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

אוקיי. אז אולי ראוי שזה יישאר במשרד הביטחון. כמובן שהם יעבדו בשיתוף פעולה עם ארגוני נכי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה. 

 << דובר >> שמרית גיטלין שקד: << דובר >>  

אני מקריאה נוסח לא סופי, אנחנו כמובן נערוך את הנוסח. אבל בגדול זה יהיה בטקס מרכזי בהשתתפות נשיא המדינה ומשרד הביטחון יהיה מופקד על עריכתו. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

כן. 

 << אורח >> איתי גרנק: << אורח >>  

עריכתו ומימונו. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

זה כבר משרד הביטחון לא בטוח שיסכים איתך, איתי. 

 << אורח >> הילה מן רותם סימון: << אורח >>  

ממש לא. 

 << אורח >> איתי גרנק: << אורח >>  

לא, כי בית הנשיא מבקשים כסף. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

לא, אבל יכול להיות שצריך למצוא את הנוסח המתאים. יכול להיות שצריך באמת להיות משאב משותף. גם משרד הביטחון, גם משרד מורשת. 

 << אורח >> איתי גרנק: << אורח >>  

אני מוכן. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

אני יודע שאתה מוכן, לכן אני מציע את זה. 

 << דובר >> שמרית גיטלין שקד: << דובר >>  

אולי אני אערוך את זה קצת אחרת: בטקס מרכזי שיערוך משרד הביטחון, בהשתתפות נשיא המדינה. בסדר?

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

כן. 

 << דובר >> שמרית גיטלין שקד: << דובר >>  

עכשיו אנחנו מגיעים לנושא השלישי. 

 << אורח >> הילה מן רותם סימון: << אורח >>  

למה משרד הביטחון אם זה הופך להיות, למה לא משרד הביטחון והמוסד לביטוח לאומי? על מי תיפול העלות התקציבית של הדבר הזה?

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

העלות התקציבית אמרתי נחדד את זה. 

 << אורח >> הילה מן רותם סימון: << אורח >>  

צריך לזכור שכל מה שנופל על תקציב משרד הביטחון הוא - - -

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

דעתי שזה צריך להיות תקציב משותף. יכול להיות ביטוח לאומי עם משרד הביטחון או משרד המורשת. 

 << אורח >> הילה מן רותם סימון: << אורח >>  

אז זה בהגדרה של מי אחראי על האירוע. האירוע בהשתתפות הנשיא, בית הנשיא? זה דבר אחד, לא חשבנו שזה עומד ליפול לפתחנו. 

שוב, כל התקציב שיש למשרד הביטחון יוצא מתגמולים שמגיעים לפצועים, זה צריך לזכור את זה. ולכן אנחנו מבקשים לחדד את זה. 

 << דובר >> שמרית גיטלין שקד: << דובר >>  

כרגע בטקס מרכזי שיערוך משרד הביטחון בהשתתפות נשיא המדינה. 

 << אורח >> רותי פרמינגר: << אורח >>  

שאלה רק. אם אנחנו מדברים על מי נוכחים מבחינת הממשלה, האם אמור להיות שר הביטחון ושר העבודה? שר הביטחון ושר העבודה?

 << דובר >> שמרית גיטלין שקד: << דובר >>  

רגע, אני מציעה שבואו נחליט לגבי פסקאות (3) ו-(4) ואז נעשה סדר. 

 << אורח >> רותי פרמינגר: << אורח >>  

טוב. 

 << דובר >> שמרית גיטלין שקד: << דובר >>  

עכשיו בפסקה (3) יש פה את ההצעה של משרד הביטחון לערוך בנוסף לטקס המרכזי, אם אני מבינה נכון, הילה? אירוע הוקרה שיערוך משרד הביטחון בהשתתפות שר הביטחון, שזה רק לפצועי מערכות ישראל. 

 << אורח >> הילה מן רותם סימון: << אורח >>  

נכון, על זה דיברנו קודם. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

זה יהיה אירוע הוקרה אחד שיערוך משרד הביטחון, המוסד לביטוח לאומי עם משרד המורשת, בהשתתפות שר הביטחון, שר העבודה ושר המורשת. 

 << אורח >> איתי גרנק: << אורח >>  

הנשיא?

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

לא, הנשיא נמצא בטקס. 

 << אורח >> הילה מן רותם סימון: << אורח >>  

האירוע הזה הוא אירוע ערב, של מוזיקה, של משהו, בהשתתפות השרים. לכן אני אומרת, צריך להבין, האירוע הזה הוא לא הציון. יש דיון בכנסת, יש אירוע בהשתתפות הנשיא. וזה אירוע ערב לפצועים. לכן כאילו ההתעקשות לעשות את זה יחד היא - - -

 << אורח >> איתי גרנק: << אורח >>  

לא, האירוע בבית הנשיא הוא אירוע מרכזי. 

 << אורח >> הילה מן רותם סימון: << אורח >>  

לא, אני לא מדברת על בית הנשיא, אני מדברת על האירוע שדיברנו, שביקשנו להפריד את האירוע של ביטוח לאומי מאירוע משרד הביטחון. מדובר על אירוע ערב לפצועים. ויש לנו כרגע 78,000 פצועי צה"ל ועוד משהו בין 50,000 ל-70,000, אנחנו לא יודעים את המספרים עדיין, של נפגעי פעולות איבה. לכן זה הופך להיות, החידוד ברור? האירוע הוא משהו אחר. 

 << אורח >> איתי גרנק: << אורח >>  

בין כה את לא יכולה לעשות אירוע ל-70,000 איש. 

 << אורח >> הילה מן רותם סימון: << אורח >>  

לא נכון, עשינו. 

 << אורח >> רותי פרמינגר: << אורח >>  

אבל את שמה לב שאת עושה הפרדה? במקום לעשות ביחד, במקום כולם ביחד. זה המהות. 

 << אורח >> הילה מן רותם סימון: << אורח >>  

ביחד, כל היום הזה ביחד. אנחנו לא רואים את זה ככה. 

 << אורח >> דנה פנחסוב: << אורח >>  

רות, אבל היום הוא ביחד. אין כוונה להפריד את הימים. 

 << אורח >> הילה מן רותם סימון: << אורח >>  

נכון. היום עצמו הוא ביחד, בכנסת ביחד, הנשיא ביחד. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

הטקס היום שרים לזכרם, שנערך פה בכנסת, ששותפים בו גם משרד הביטחון, המוסד לביטוח לאומי והכנסת, מה הבעיה שזה יהיה באותו קונספט?

 << אורח >> הילה מן רותם סימון: << אורח >>  

בבקשה, ברור שביחד. בכנסת ביחד, בבית הנשיא ביחד. אנחנו רק ביקשנו לעשות - - -

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

אז מה הבעיה שהוא יהיה גם בחוץ ביחד? 

 << אורח >> הילה מן רותם סימון: << אורח >>  

בגלל התכנים. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

אבל אתם רואים שהתכנים עובדים גם בטקס המרכזי ועובד גם בטקס פה בכנסת. מאיפה מגיע הרצון הזה להפריד?

 << אורח >> הילה מן רותם סימון: << אורח >>  

בין חיילים פצועים, לבין - - -

 << אורח >> דנה פנחסוב: << אורח >>  

זה גם בא מתוך מקום של רצון לאפשר ליותר מהפצועים, גם של פעולות איבה וגם של נכי צה"ל, לקחת חלק בדברים האלה. כשאתה עושה ערב אחד של הוקרה מעבר לערב בבית הנשיא או בהשתתפות הנשיא, באירועים עצמם כמות המשתתפים קטנה, בטח כשאתה מחלק 70,000 ו-50,000-60,000 איש, כמות האנשים שיכולים באמת לבוא ושיוקירו אותם, כי מגיע להם. התקווה 6 שרים אנחנו עם של גיבורי עם? אנחנו עם של גיבורי על בגבורה אזרחית ובגבורה צבאית ומגיע גם לגיבורים האזרחיים וגם לגיבורים הצבאיים ולכן ראוי לעשות כמה שיותר אירועים. בציון אירוע אחד שמחלק את זה חצי-חצי. כאילו, מאבדים הרבה בדרך. 

 << אורח >> אור אברג'יל: << אורח >>  

אני רגע אגיד, רגע מהאירוע האחרון. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

אני אומר שצריך להיות אירוע משותף שיתנהל בכלל הרשויות המקומיות במדינה. 

 << אורח >> רותי פרמינגר: << אורח >>  

נכון מאוד. 

 << אורח >> הילה מן רותם סימון: << אורח >>  

לא, אנחנו לא מפרידים. יש אירוע אחד שאליו כולם מוזמנים, זה כך היה עד עכשיו. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

לא, יש את הטקס ויש את האירועים שאתם מבקשים להפריד. אני מבין שהטקס, אני מבין מהר, רק צריך להסביר לי לאט. הטקס הוא משותף, על זה אין עוררין. 

 << אורח >> הילה מן רותם סימון: << אורח >>  

גם בכנסת וגם בבית הנשיא. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

נכון. אנחנו מדברים כרגע על האירועים הספציפיים שמשרד הביטחון מבקש. 

 << אורח >> הילה מן רותם סימון: << אורח >>  

אירועי ערב של אירועי כיף. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

הבנתי. 

 << אורח >> אור אברג'יל: << אורח >>  

רגע, בואו ניתן את הדוגמה של האירוע האחרון שקרה בדצמבר. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

שיהיו מופרדים. 

 << אורח >> אור אברג'יל: << אורח >>  

שתבין את זה יותר לעומק. 

 << אורח >> רותי פרמינגר: << אורח >>  

זה אירוע לא מייצג. 

 << אורח >> אור אברג'יל: << אורח >>  

האירוע האחרון שהיה, הוא היה בהיכל הטוטו בחולון וגם התכנים שהיו על הבמה, העלו פצועים שדיברו, הראו סרטונים. ואתה רוצה לתת לאותה אוכלוסייה קשב. ולאותם המאפיינים מענים וכבוד. וברגע שזה הופך להיות - - -

 << אורח >> הילה מן רותם סימון: << אורח >>  

קהילה. 

 << אורח >> אור אברג'יל: << אורח >>  

נכון, זו קהילה אחת שאתה מגבש. וברגע שאתה משלב בין שתי האוכלוסיות האלה אתה לא מצליח לתת את המענה המכובד לכל אוכלוסייה. אני אומר לך, אני הייתי בטקס האחרון. בטקס האחרון הראו סרטונים של פצועים, הראו פצועים על הבמה ואם אנחנו נאחד זה כבר לא יוכל לקרות. ובגלל זה אנחנו מתעקשים שזה מאבד מהכבוד ומהאיכות שזה היה עד היום. 

אין ויכוח שכל אוכלוסייה צריכה לקבל את המעמד ואת מה שצריך לקבל. אבל רגע ההתעקשות פה היא חשובה לאותם הדברים. אני אומר לך, אני הייתי בכנס האחרון וזה סופר חשוב. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

כן איתי?

 << אורח >> איתי גרנק: << אורח >>  

אני ברשותך, אני הייתי בטקסים הראשונים, אפילו הפקתי את הטקסים הראשונים. 

 << אורח >> הילה מן רותם סימון: << אורח >>  

לא מדברים על הטקסים. 

 << אורח >> איתי גרנק: << אורח >>  

אירוע בארנה, 6,000 איש. בסדר? האירוע הראשון היה בבית הלוחם, השני היה בארנה, השלישי היה בבית הלוחם, אני זוכר את האירועים האלה. אני מדבר איתך על לפני עשר שנים, ב-2014. 

 << אורח >> הילה מן רותם סימון: << אורח >>  

המספרים השתנו לגמרי. 

 << אורח >> ענבר חן מאירי: << אורח >>  

והם עוד ישתנו בהמשך. 

 << אורח >> איתי גרנק: << אורח >>  

רגע, רגע. שנייה. 

 << אורח >> ענבר חן מאירי: << אורח >>  

אנחנו נמצאים במדינה שזה עוד ישתנה. 

 << אורח >> איתי גרנק: << אורח >>  

בעזרת השם שלא ישתנו. אבל אני אומר, היה סרטונים על פצועי צה"ל, היו סרטונים על נפגעי פעולות איבה. אין הבדל בין האנשים. אלה נפצעו כי הם בחרו להסתער בקרב, ואגב, גם בתוך פצועי צה"ל, לא כולם הסתערו בקרב. חלק מפצועי צה"ל לא הסתערו בקרב. 

 << אורח >> אור אברג'יל: << אורח >>  

אבל בהיקפים אנחנו נמצאים - - -

 << אורח >> איתי גרנק: << אורח >>  

שנייה. אבל אתה גם ככה לא תעשה אירוע לא של 70,000 ולא של 80,000. נכון? אתה מכיר מקום שיכול להכיל 80,000? אין מקום שיכול להכיל 80,000 פצועי צה"ל. הטעמים פה הם רק טעמים, להערכתי, בירוקרטיים, שכל אחד רוצה לעשות את הזה שלו. 

 << אורח >> הילה מן רותם סימון: << אורח >>  

כל ארגון רוצה לשמור על הצביון שלו. 

 << אורח >> רותי פרמינגר: << אורח >>  

אבל במשקל שלכם, במשקל של משרד הביטחון, זה שאתם רוצים בצורה עצמאית לעשות, כנגד החשיבות של השותפות של הגורל במדינה שלנו, אז איזה אינטרס גובר? האם האינטרס של לעשות לבד? או האינטרס של ה-ביחד?

 << אורח >> הילה מן רותם סימון: << אורח >>  

אני חייבת להגיד שהכריכה הזאת של הצורך לנתק אירוע שמתאים לקהילה מסוימת, שהיא ביחד בבית הלוחם והם ביחד בארגון נכי צה"ל ובין כל היום הגדול הזה להפריד את הדבר הזה, אין בו שום דבר שהוא מפחית מכבודו של מישהו. אתם ארגון נפגעי פעולות איבה. אנחנו עובדים ביחד עם ארגון נכי צה"ל. יש איזה שהוא רצון להיות רגע יחד. 

 << אורח >> איתי גרנק: << אורח >>  

אבל היום הזה - - -

 << אורח >> רותי פרמינגר: << אורח >>  

החוק קבע את השותפות הזאת. 

 << אורח >> איתי גרנק: << אורח >>  

הארגונים דואגים לרווחה של האנשים. היום הזה הוא יום של הציבור הישראלי. 

 << אורח >> הילה מן רותם סימון: << אורח >>  

נכון. ולכן זה מוזכר בכנסת ומוזכר בבית הנשיא ובמשרד החינוך ובתכנים שבבתי הספר ובמשרד המורשת. כל הדברים האלה אחד הם. וגם יום הזיכרון הכול הוא אחד. הזכות הזאת לעשות איזה שהיא אירוע ספציפי לחברה שמעוניינת לעשות איזה שהוא אירוע יחד וזו ההזדמנות. 

 << אורח >> רותי פרמינגר: << אורח >>  

אבל את ממלכתית. את ממלכתית. זו לא איזה חברה שעושה אירוע. 

 << אורח >> דנה פנחסוב: << אורח >>  

אבל היא לא מדברת על האירוע הממלכתי, רות. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

חברים, אני מציע שנשאיר את הסוגייה הזאת לקריאה שנייה ושלישית. אבל לקריאה ראשונה אנחנו מכניסים כרגע בחוק רק טקס מרכזי אחד. הסוגייה הזאת של האירוע הנפרד, משותף, כן אירוע, לא אירוע, יכול להיות שלא צריך בכלל להכניס אירוע בחוק. מי שירצה לעשות אירוע שיעשה אירוע. את הסוגייה הזאת נשאיר. 

 << דובר >> שמרית גיטלין שקד: << דובר >>  

כרגע (3) ו-(4) נמחקים. 

 << אורח >> קריאה: << אורח >>  

רק הכוכבית של מי אחראי על הטקס המרכזי. 

 << דובר >> שמרית גיטלין שקד: << דובר >>  

גם (5) נמחק?

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

אני אומר, יהיה טקס אחד מרכזי. לגבי האירוע נכריע בקריאה שנייה ושלישית. ויכול להיות שלא צריך להכריע. יכול להיות שזה לא צריך בכלל להיות בחוק. אם משרד הביטחון, משרד המורשת, משרד התרבות, משרד הדתות, ירצו מחר לעשות אירוע, שיעשו אירוע. 

 << אורח >> חנן ארליך: << אורח >>  

זה המצב הנוכחי. החוק בא בין היתר לקבע בחקיקה את עריכת האירועים. 

 << אורח >> הילה מן רותם סימון: << אורח >>  

ממילא הוא לא מתקצב אותו. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

בגלל שאני רוצה להתקדם, ואנחנו, מה לעשות, גם בסוף מושב וגם הלו"ז של הוועדה מאוד מצומצם, אני לא אומר לא להכניס בכלל. אני אומר, נמשיך את השיח בין קריאה שנייה ושלישית. כרגע אנחנו מכניסים רק את הטקס. 

 << דובר >> שמרית גיטלין שקד: << דובר >>  

אז הקראתי את פסקה (2). (3), (4) ו-(5) נמחקות. 

 << אורח >> רותי פרמינגר: << אורח >>  

אדוני, אפשר לשמוע את עמדת הביטוח הלאומי?

 << אורח >> עפרה גולני: << אורח >>  

שמי עפרה גולני ואני עובדת בביטוח הלאומי באגף נפגעי פעולות איבה. בדיוק על העניין הזה, אתה הזכרת את זה לפני שאני רציתי להעלות את זה. ערב שירים לזכרם, זה ערב שמתקיים בכנסת ישראל, באמת עם השותפות של משרד הביטחון וביטוח לאומי וכנסת ישראל. זה טקס משולב, גם של סרטים וגם של משפחות שכולות שעולות על הבמה ביחד. ויש באחדות הזאת משהו מאוד חזק. 

דווקא באחדות הזאת של הביטוח הלאומי ושל משרד הביטחון, להביא משהו ביחד, משותף. האחדות הזאת, שכם אל שכם. את הגורל המשותף, לא לעשות הפרדה, אלא לאחד ולאגד. ואני מוצאת שפה יכול להיות על אותו משקל גם את הטקס של הנכים, טקס משותף. זה ערב, אני מדברת על ערב. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

מי מממן את האירוע הזה של שרים לזכרם?

 << אורח >> עפרה גולני: << אורח >>  

שליש, שליש ושליש. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

נהדר. 

 << אורח >> עפרה גולני: << אורח >>  

כנסת ישראל, משרד הביטחון וביטוח לאומי. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

נדון בזה בין קריאה שנייה ושלישית. אני אמרתי שיהיה אירוע אחד שיהיו בו קצת משלושה-ארבעה גופים, שכולם ביחד. 

 << דובר >> שמרית גיטלין שקד: << דובר >>  

כרגע אני לא רושמת, (3) עד (5) נמחקים. בסדר? 

 << אורח >> איתי גרנק: << אורח >>  

אז לגבי סעיף (5), אז אם - - - אז לפחות שיהיה הפקת תכנים. אנחנו כן רוצים לקבע את זה בחוק. גם את האירועים וגם התכנים. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

אין לי התנגדות.

 << דובר >> שמרית גיטלין שקד: << דובר >>  

מה אומר הייעוץ המשפטי שלכם? אולי שינסח את זה?

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

חנן, יש לך איזה שהיא הצעה לנוסח?

 << דובר >> שמרית גיטלין שקד: << דובר >>  

זו חקיקה ראשית. אני באמת לא מכירה בחקיקה ראשית. 

 << אורח >> חנן ארליך: << אורח >>  

החלטת ועדת שרים התייחסה לעניין הזה. 

 << דובר >> שמרית גיטלין שקד: << דובר >>  

אבל היא לא התייחסה לעגן את זה בחקיקה, תשים לב מה היא התייחסה. היא התייחסה לעגן בחקיקה - - -

 << אורח >> חנן ארליך: << אורח >>  

זו שאלה איך קוראים את ההחלטה. 

 << דובר >> שמרית גיטלין שקד: << דובר >>  

- - - ומה התייחסה להחלטה בפועל. ועדת שרים החליטה שיקרו דברים גם בלי קשר לחקיקה. 

 << אורח >> חנן ארליך: << אורח >>  

בסדר, אבל כמו שאמרנו כאן, הבקשה של המשרד כן לשלב את זה. 

 << דובר >> שמרית גיטלין שקד: << דובר >>  

רגע, אני מקריאה, בסדר? "להצעת החוק יתווסף סעיף אשר לפיו משרד המורשת תקיים קיום אירועי הוקרה מיוחדים" וכו'. "האירועים יתואמו עם האירועים", בסדר. "בנוסף לכך", כן? לא כתוב שיתווסף סעיף, "בנוסף לכך משרד המורשת יפיק תכנים, סרטונים המנציחים את סיפורי הגבורה". זה לא שוועדת שרים אמרה שיתווסף סעיף. 

 << אורח >> חנן ארליך: << אורח >>  

לא, בסדר. אבל לא אומרים, התוספת היא, כיוון שזו הכוונה וזה הרצון של המשרד. אנחנו לא אומרים שזה בהכרח שזו הנחיה של ועדת השרים. 

 << דובר >> שמרית גיטלין שקד: << דובר >>  

אוקיי. 

 << אורח >> איתי גרנק: << אורח >>  

אנחנו רוצים שיהיה את הסעיף הזה, שהסעיף הזה יתווסף. 

 << דובר >> שמרית גיטלין שקד: << דובר >>  

אני מציעה שחנן יחשוב על איזה שהוא נוסח שהוא ככה הולם חקיקה ראשית. 

 << אורח >> חנן ארליך: << אורח >>  

נציע. 

 << דובר >> שמרית גיטלין שקד: << דובר >>  

לשנייה ושלישית?

 << אורח >> חנן ארליך: << אורח >>  

אתה רוצה לסיים את זה עכשיו? 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

אם תצליח. אני אתן לך מקסימום כמה דקות הפסקה. 

 << דובר >> שמרית גיטלין שקד: << דובר >>  

או לפני שנייה שלישית. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

טוב. 

 << דובר >> שמרית גיטלין שקד: << דובר >>  

	
	
	(6)
	בפעילות חינוכית-ערכית שתתקיים במוסדות החינוך, לרבות טקסים ופעילויות לעידוד הגיוס לצבא הגנה לישראל, ובפרט לתפקידי לחימה (עמדת משרד החינוך: ככל שיחליט על כך שר החינוך);



קודם כל אני אגיד שזה בעצם נושא שהגיע מהצעת החוק הטרומית. זה היה קצת אחרת. הנושא של פעילויות לעידוד הגיוס בצה"ל בכלל ותפקידי לחימה הגיע מהצעת החוק הטרומית. יש לנו פה את עמדת משרד החינוך שמבקש לקבוע ככל שיחליט על כך שר החינוך. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

כן, בבקשה. 

 << אורח >> רחלי לוי: << אורח >>  

אנחנו עומדים על התוספת של הסיפה של "ככל שיחליט על כך שר החינוך", וזה בהתאם להחלטת ועדת שרים מדצמבר באחרון. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

גם חשוב לומר שזו עמדת המשרד בכלל ימי הזיכרון וההוקרה. 

 << אורח >> רחלי לוי: << אורח >>  

אמת. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

האחרונים לפחות שעברו פה בוועדה. 

 << דובר >> שמרית גיטלין שקד: << דובר >>  

מקובל על הוועדה?

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

למרות שאני כן רוצה לומר, אני חושב שדווקא בסוגייה הזאת היה ראוי לפחות, אם לא זה, אז כפי שיקבע השר. זאת אומרת, כן לחייב את שר החינוך שיהיה, רק שהוא יחליט איך. אני חושב שדווקא בסוגייה הזאת המשרד יכול היה לעשות צעד אחד קדימה, נושא של הוקרה של חללי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה ונכי צה"ל היא סוגייה ראשונה במעלה וראוי שכל ילד בישראל ייחשף לסוגייה הזאת. אני לא אומר לשר, לא מתערב לו איך לעשות את זה. אני חושב שהיה ראוי שהשר יעשה פה צעד אחד קדימה ואני מתכוון לדבר איתו על זה. 

 << אורח >> רחלי לוי: << אורח >>  

אז בהקשר הזה נמצאת איתי פה, אני אקדים ואומר שזאת העמדה, זאת אומרת בכל ימי הציון. נמצאת איתי פה הגב' יעל קופרשטוק, שהיא תספר על הפעילות שכן נעשית בהקשר הזה במשרד החינוך. אין הכוונה כמובן להפחית בחשיבות של היום הזה. תלמידי ישראל נחשפים, עוד רגע תשמעו בהרחבה. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

אין לי ספק. אבל אם זה מופיע, אז מה המניע?

 << אורח >> רחלי לוי: << אורח >>  

עניין קבילות שיקול דעתו של השר. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

אנחנו לא קובעים לכם איך לעשות את זה. אני חושב שראוי שיהיה רשום בחוק שבא מנציח ומוקיר את מי שנפגע ומי שלחם. ומי שנפגע אפילו על עצם רצונו להיות פה, אזרח במדינת ישראל ותושב. ואתם יודעים שבאף חוק ציון אני לא התעקשתי על זה, למרות שהיו סוגיות באמת מהותיות פה, מחוק הרב עובדיה, הרב דרוקמן, הרבי מילובביץ' עכשיו בדרך והפסיכולוגים ופגועי הנפש. באמת, הגיעו פה חקיקות משמעותיות. ולא התעקשתי. אני בנושא הזה אני גם מתכוון להגיד לשר. 

אני חושב שאם לא לחייב אתכם איך ובאיזה צורה, לפחות שיהיה רשום "כפי שיקבע השר". זאת אומרת כן יחייב את משרד החינוך להתייחס לסוגייה הזאת, למרות שאני יודע שמשרד החינוך ובגלל שמשרד החינוך כבר מתייחס לזה, שיהיה רשום, לשנות. אני מוכן להיות ערב שבנושא הזה אני אעמוד על המשמר שבשאר ימי הציון נמשיך "ככל שיקבע השר". בנושא הזה אני מתעקש ומבקש שיהיה כתוב "כפי שיקבע השר". 

אם תצליחו לעשות טלפון כדי שלפחות בקריאה ראשונה זה יופיע ככה, אני אשמח. 

 << אורח >> רחלי לוי: << אורח >>  

אני רק אגיד באמת בהקשר הזה, זה המקום להגיד שהמשרד מחבק את יום ההוקרה כבר שנים רבות, ביחד עם מינהלת יום ההוקרה, עם ארגון נכי צה"ל. עושים פעילויות רבות ומגוונות. ממש זה נכנס כיום לוח בתוכניות החינוך החברתי. 

 << אורח >> רותי פרמינגר: << אורח >>  

ואני מוכרחה להגיד לכם שאתם עושים עבודה מופלאה ואנחנו במינהלת המשותפת עושים באמת יפה. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

תמימות דעים בחדר שהמשרד כבר עושה את זה, רוצה לעשות את זה ומתכוון לעשות את זה. אז שיהיה רשום "כפי". תעשו טלפון, תבדקו. 

 << דובר >> שמרית גיטלין שקד: << דובר >>  

אז אנחנו מחכים לתשובה?

	
	
	(7)
	בפעילות חינוכית ערכית שתתקיים במסגרות החינוך הבלתי פורמלי;



פה אנחנו מציעים להוסיף "ככל שיחליטו על כך". חינוך בלתי פורמלי, כשמו כן הוא, זה תחום שהוא בלתי פורמלי ואנחנו מציעים כן להשאיר להם את האפשרות, ככל שיחליטו. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

טוב. 

 << אורח >> רחלי לוי: << אורח >>  

אני אבקש להתייחס גם לסעיף הזה. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

כן, בבקשה. 

 << אורח >> רחלי לוי: << אורח >>  

אמנם התיקון הזה הגיע אליי רק אתמול, אז לא הספקתי עדיין לאסוף את כל ההתייחסויות הרלוונטיות. אבל בדרך כלל פחות מקובל לחייב אזרחים, וגם אין פה איזה שהוא, אין בסעיף שום אלמנט של אכיפה. אז קצת מתרוקן. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

הצהרתי, נכון. אבל ההצהרה פה חשובה. 

 << דובר >> שמרית גיטלין שקד: << דובר >>  

אבל עם התיקון שהוספנו "ככל שיחליטו על כך"?

 << אורח >> רחלי לוי: << אורח >>  

היה לנו דיון דומה בחוק האחדות ושם הייתה איזה שהיא פשרה של "אם יבחרו לעשות כן". 

 << דובר >> שמרית גיטלין שקד: << דובר >>  

זה אותו דבר כמו "ככל שיחליטו".

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

בואו ניצמד לנוסח שהיה אז "אם יברחו לעשות כן".

 << אורח >> רחלי לוי: << אורח >>  

ככה נכתב. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

אני מבין את המשמעות של ככל, בסדר. 

 << דובר >> שמרית גיטלין שקד: << דובר >>  

את רואה הבדל?

 << אורח >> רחלי לוי: << אורח >>  

אפשר לחשוב אם יש הבדל, אין לי תשובה בשלוף מהשרוול על האם יש הבדל. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

אם לכאורה אין הבדל אני מציע שניצמד לנוסח שהיה בחוק האחדות. 

 << דובר >> שמרית גיטלין שקד: << דובר >>  

"אם יבחרו לעשות כן"?

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

כן. 

 << דובר >> שמרית גיטלין שקד: << דובר >>  

בסדר. 

	
	
	(8)
	באירועי הוקרה שייערכו במוסדות להשכלה גבוהה;



 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

מל"ג נמצאים פה?

 << אורח >> רחלי לוי: << אורח >>  

אני חוזרת שנייה לסעיף הקודם, אני מבקשת שבכל מקרה יהיה כתוב בפרוטוקול שאם תהיה כוונה להשאיר את זה "כפי" אנחנו נבקש לחזור לוועדת שרים. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

על מה? נפתור את זה. אני על זה. בסדר? כן, תעלו את עמרי גולן, יועץ משפטי למל"ג.

 << אורח >> עמרי גולן: << אורח >>  

שלום. לגבי תת סעיף (8) רק אני אציין, המוסדות להשכלה גבוהה הם מוסדות עצמאיים. חלקם גם לא מתוקצבים מתקציב המדינה בכלל. לכן כאשר אנחנו קובעים שהם יהיו מחויבים לקיים ימי הוקרה וזה יהיה בכפוף לתקנות שיקבע שר הביטחון אז יש פה איזה שהיא פגיעה באוטונומיה ובחופש המינהלי של המוסדות. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

ואם אני ארשום "במוסדות להשכלה גבוהה המתוקצבים"?

 << אורח >> עמרי גולן: << אורח >>  

שוב, תהיה לנו בעצם הבחנה בין מכללות כאלה ומכללות אחרות. אני לא בטוח שאנחנו רוצים ללכת ולעשות איזה שהיא הבחנה בעניין הזה, בין מוסד כזה למוסד אחר. כל המוסדות קולטים סטודנטים ומכל החברה הישראלית. לכן ברציונל אני לא חושב שכדאי להפריד. 

אבל הבעיה היא בעצם ההכפפה לשר הביטחון או כל שר אחר שיקבע תקנות לאופן ביצוע ההוקרה. אז אולי כן אפשר ללכת, כמו שניסחתם בעניין החינוך הבלתי פורמלי. אם זה מקובל, יש פה גם את נציגת האוניברסיטאות שאני יודע משתתפת אתכם בדיון. אולי ללכת לכיוון הזה. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

אוקיי. 

 << אורח >> דבורה מרגוליס: << אורח >>  

אפשר להעיר? 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

בבקשה. 

 << אורח >> דבורה מרגוליס: << אורח >>  

דבורה מרגוליס, ראש מינהל ור"ה. קודם כל תודה, אין לפקפק בכלל בחשיבות הדיון והחקיקה הזו. 

האוניברסיטאות, כפי שנאמר, מאוד ישמחו שהחיוב יהיה כפי שנאמר כאן קודם, שתישאר האפשרות למוסדות להשכלה גבוהה לקבוע את הצורה ואת האופן. סתם כדוגמה, האוניברסיטה העברית, אני לא יודעת מי זוכר, בשנת 2002 אם אני לא טועה, הפיגוע שבבניין פרנק סינטרה בהר הצופים, הרוגים ופצועים, סטודנטים, סגל אוניברסיטה. בקיץ זה היה. מקיימים בכל שנה אירוע זיכרון באותו יום עם משפחות וכו'. 

 << אורח >> רותי פרמינגר: << אורח >>  

זה לא זיכרון, זה הוקרה, דבורה. אנחנו לא מדברים על המתים, אנחנו מדברים על החיים. 

 << אורח >> דבורה מרגוליס: << אורח >>  

אני רק אומרת, הסטודנטים, סגל, סגל אקדמי, סגל מינהלי של האוניברסיטאות, בטח עכשיו בשנה וחצי האחרונות, הדבר הזה קיים ביום יום של כל המוסדות להשכלה גבוהה. מדובר באנשים מבוגרים שכמובן מקבלים גם סיוע בהתאם והאוניברסיטאות וכל המוסדות להשכלה גבוהה מודעים לדבר הזה. אין פה שום צורך בחיוב הזה ובטח לא בכפיפות, לא משרד ממשלתי ולא באיזה שהוא חיוב ככה מלמעלה. הדברים נעשים. מה שהכנסת תחליט, תחליט. אבל שוב, בהתאם, כמו שנאמר כאן, ככל שיבחרו לעשות כן הגדרה טובה מאוד והדברים נעשים. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

אוקיי. נלך על "ככל". 

 << אורח >> רותי פרמינגר: << אורח >>  

אדוני, אפשר להגיד שני משפטים קצרים? 

 << דובר >> שמרית גיטלין שקד: << דובר >>  

אני פשוט חושבת ש-"ככל שיבחרו לעשות כן" זה אפילו יותר חזק. זה גם מעיד על האופן של העניין וגם על עצם ההחלטה. אני חושבת שגם אצלך בסעיף הקודם, זה ניסוח שייתן לך יותר מרחב. אבל בינתיים ניצמד, כדי שיהיה נוסח אחיד "אם יבחרו לעשות כן" ונחדד את זה. 

 << אורח >> דנה פנחסוב: << אורח >>  

זה קצת נוסח פוטר. כל אחד מהם יכול לבחור שלא לעשות כן. אין שום דבר מחייב ושום דבר מעריך. 

 << אורח >> הילה מן רותם סימון: << אורח >>  

שמרית, במקום "ככל ש-" אפשר "באופן ש-".

 << דובר >> שמרית גיטלין שקד: << דובר >>  

לא, הוועדה רוצה להשאיר להם את הבחירה. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

באופן זה כפי. 

 << אורח >> רותי פרמינגר: << אורח >>  

שיערכו. למה שלא יערכו? אני רוצה להגיד שני משפטים, אדוני יושב-הראש. 

 << אורח >> דנה פנחסוב: << אורח >>  

ככל גם מאפשר את האפשרות שלא. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

אני רק אגיד, משרד המשפטים הביע את דעתו. נציגי משרד המשפטים, בואו סביב השולחן שנייה. כי בדיונים הקודמים, בהצעות חוק אחרות העמדה שלכם הייתה, אם אני זוכר נכון ותקני אותי אם לא, שבארגוני נוער ותנועות הנוער ומל"ג, כפי ששמענו עכשיו על ידי עמרי, יש איזה שהוא קושי משפטי לבוא ולחייב אנשים שבסוף עושים פעילויות שבחלקן לפחות הם לא מתוקצבים עליהם. לבוא בחקיקה ראשית ולחייב אותם לעשות איזה שהוא ביצוע זה בעייתי. 

 << אורח >> זוהר זפרני: << אורח >>  

אני צריכה לבדוק רגע לגבי ההצעות האחרות שבהן זה הופיע. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

הפוך, הטענה שלכם הייתה, לפחות עמדת המשפטים שנאמרה פה בוועדה הייתה שיש קושי משפטי לבוא ולחייב ארגונים, תנועות, מל"ג, לצורך העניין לפחות במוסדות הלא מתוקצבים, כמו ששמענו פה על ידי עמרי נציג המל"ג, שיש איזה שהוא קושי משפטי לבוא ולשים. 

 << אורח >> דני אלגרט: << אורח >>  

חברים, מה אתם עושים? לא הבנתי, מה אתם עושים פה?

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

דני, בוא תשב. 

 << אורח >> דני אלגרט: << אורח >>  

הורגים את החטופים בעזה. הורגים את החטופים בעזה ואתם יושבים פה ובמה אתם דנים? על מה. תתפזרו, הוועדה לא תתקיים. אני מפזר לכם כרגע את הוועדה. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

דני. 

 << אורח >> דני אלגרט: << אורח >>  

אני מפזר כרגע את הוועדה. לא תהיה פה ועדה, שיבואו להוציא אותי בכוח. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

דני, לא, אף אחד לא יוציא אותך, בוודאי לא בוועדה שלי. 

 << אורח >> דני אלגרט: << אורח >>  

הוועדה תתפזר, לא תהיה ועדה. אתם לא יכולים להמשיך בשגרה כאשר הצבא שלנו הורג חטופים בעזה. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

דני. 

 << אורח >> דני אלגרט: << אורח >>  

לא תהיה פה ועדה, טייב. אני מצטער. אני אוהב אותך, לא תהיה פה ועדה. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

אני מקשיב לך, אני רוצה שתקשיב לי שנייה. 

 << אורח >> דני אלגרט: << אורח >>  

לא תהיה פה ועדה, אתם יכולים להתפזר. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

דני, אנחנו עוסקים - - -

 << אורח >> דני אלגרט: << אורח >>  

או שאני יוצא או שאתם יוצאים. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

דני. דני. 

 << אורח >> דני אלגרט: << אורח >>  

או שאני יוצא או שאתם יוצאים. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

דני, אתה לא תצא, בוודאי אני לא אוציא אותך. 

 << אורח >> דני אלגרט: << אורח >>  

לא תהיה פה ועדה עכשיו בזמן שהורגים חטופים בעזה. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

דני, אנחנו דנים ביום הוקרה. 

 << אורח >> דני אלגרט: << אורח >>  

לא תהיה פה ועדה. 

 << אורח >> אילה מצגר: << אורח >>  

מה הטעם אם עושים יום הוקרה, אם כרגע הורגים ומייצרים עוד פגועים, לדבר על יום הוקרה?

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

חברים. 

 << אורח >> אילה מצגר: << אורח >>  

תסבירו לי, חבר הכנסת, סליחה. 

 << אורח >> דני אלגרט: << אורח >>  

את אחי הצבא הרג, את גיסי הצבא הרג. אתם תפסיקו להרוג חטופים בעזה. 

 << אורח >> אילה מצגר: << אורח >>  

מדינה שמקדשת מתים ופצועים. 

 << אורח >> דני אלגרט: << אורח >>  

תצאו מפה ותלכו מפה עד שתפסיקו להרוג חטופים. הכנסת לא תעבוד. 

 << אורח >> אילה מצגר: << אורח >>  

חברים, מה עם לשים מישהו - - -

 << אורח >> דני אלגרט: << אורח >>  

לא תעבוד הכנסת. 

 << אורח >> אילה מצגר: << אורח >>  

יום הוקרה לשלום. יום הוקרה לחשיבה על זה. 

 << אורח >> דני אלגרט: << אורח >>  

לא יכול להיות - - - מפקירים את החטופים. אילה, תני לי. לא יכול להיות שתהיה פה שגרה כשהם מפציצים את החטופים. אין מצב כזה. קומו, אתם לא מתביישים אתם?

 << אורח >> אילה מצגר: << אורח >>  

לא, יש אנשים שחוגגים את זה הבוקר. 

 << אורח >> דני אלגרט: << אורח >>  

קומו מפה וצאו החוצה. קומו וצאו החוצה. הורגים את החטופים שם ואתם יושבים פה ועל מה אתם דנים? תתביישו לכם. תתביישו לכם. יש בחוץ הפגנה, תצאו להפגין נגד אלה שהורגים את החטופים עכשיו. לא תהיה פה ועדה. לא תהיה פה ועדה. חוצפנים. יושבים ומנהלים שגרה כאילו לא קורה כלום בחוץ. מתים שם חטופים בהפצצות של צה"ל. מתים שם חטופים בהפצצות של צה"ל. 

 << אורח >> אילה מצגר: << אורח >>  

גם חיילים ימותו ויהיו גם פצועים. ויהיה עוד ועוד, כי אנחנו לא מנסים למנוע את זה, אנחנו רק מקדשים את הבאים בתור, אז עושים להם עוד טקס. אני מגיעה מהמערכת. אני קישטתי את הטקסים האלה, שנים. כמה אפשר לקדש את הטקסים האלה? אנחנו ברגע האמת, צריך להציל חיים ולדאוג שזה לא יקרה עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם. ובמקום זה אנחנו יושבים ומכינים עוד יום הוקרה ועוד טקסים ועוד מתנות. מתנות זה חשוב, לא כסף לרווחה, לא כסף לשיקום, על זה נלחמים כרגע ברגעים אלה ממש בוועדה אחרת. אבל מתנה כן. שעון, מחבת? 

 << אורח >> דני אלגרט: << אורח >>  

תפסיקי לדבר יפה, לא תהיה פה ועדה היום. 

 << אורח >> אילה מצגר: << אורח >>  

על מה אנחנו מדברים, חברים? על מה אנחנו מדברים?

 << אורח >> דני אלגרט: << אורח >>  

חבר'ה, תתפזרו. או שאתם מוציאים אותי עוד פעם עם שמונה אנשים בכוח במכות. אין בעיה. 

 << אורח >> אילה מצגר: << אורח >>  

נתניהו דורש מאתנו ללכת להתחנן בעולם. היום כבר 300 הרוגים בעזה. אין לי מושג מה הולך שם ומי מת, זה בטח לא כולם עם נשק. 

 << אורח >> דני אלגרט: << אורח >>  

לא ניתן לכם לחיות בשגרה. אתם לא תשבו פה ותדונו בשגרה. 

 << אורח >> אילה מצגר: << אורח >>  

איבדנו את הזכות לבקש את החיים של בני המשפחות שלנו. אנחנו נרצחו לנו במנהרות 41 איש, נרצחו במנהרות. 

 << אורח >> דני אלגרט: << אורח >>  

אחי נהרג על ידי צה"ל, גיסי נהרג על ידי צה"ל. בגלל שהם קיבלו פקודה לא חוקית בעליל. 

 << אורח >> אילה מצגר: << אורח >>  

יש פה מישהו שרואה עיתונות חו"ל. 

 << אורח >> דני אלגרט: << אורח >>  

אתם לא תדונו פה על כלום. פשוט עכשיו לאור סולידריות קומו וצאו מפה.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

הוועדה תצא להפסקה. 

<< אורח >> דני אלגרט: << אורח >>  

אני רוצה לראות את האמיץ הראשון שמזדהה איתנו ויוצא מפה. האמיץ הראשון שקם ויוצא. חוצפנים אתם, יושבים פה בשגרה. חוצפנים. 

 << אורח >> אילה מצגר: << אורח >>  

מדינת ישראל תחיה עוד שנה ועוד שנתיים ועוד שלוש בלי יום הוקרה. אבל ילד מעדיף את האבא שלו בבית מאשר בקבר. או שיעשו לו יום הוקרה אחר כך, עם טקסים או שעון על הקיר. אני לא צריכה את המדליות שלכם וגם לא את תעודות ההוקרה של הנשיא או של מדינת ישראל. אני צריכה את בני המשפחה שלי בבית. כרגע הילדים של מירן מחכים לו בבית. ואשתו בקושי מסוגלת לצאת ולדבר ולעשות משהו. בקושי. יש כוחות. לא ישנים, לא אוכלים. התעללות מתמשכת. על איזה יום הוקרה אנחנו מדברים? פצע שילך איתנו לדורי דורות, כי אנחנו מקדשים את הפצע הזה. מקדשים ומשמרים אותו, במקום לעשות לו סוף. 

יש הצעה מצרית על השולחן. למה ממשלת ישראל, למה ממשלת ישראל לא אומרת אני מתיישבת לדבר? אלה השכנים שלנו. עם מי נעשה הסדר? עם מי נעשה הסכם? 

 << אורח >> דני אלגרט: << אורח >>  

אנשים שרוצים להרוג את החטופים. לא תהיה ועדה היום, אין. 

 << אורח >> אילה מצגר: << אורח >>  

תהרגו אותנו, זהו. בית מקדש שלישי יהיה בנוי על דם, והרבה דם. וכמו שסמוטריץ' אמר עכשיו, כל שבטי ישראל מגויסים. לא. בחרתם להקריב שבט שלא רוצה להיות מוקרב. מי שמאמין בזה, שילך להקריב את עצמו. שילך להקריב את עצמו. ואתם הבאים בתור, ממשלת ישראל, משטרה, חיילים, כולם. כולם חוץ מי שאוהבים את המדינה. 

 << אורח >> דני אלגרט: << אורח >>  

אתם מבזבזים את הזמן שלכם, אתם יכולים לקום ולצאת. 

 << אורח >> אילה מצגר: << אורח >>  

והמדינה בוגדת בנו עכשיו. 

 << אורח >> דני אלגרט: << אורח >>  

לא תהיה ועדה. 

 << אורח >> אילה מצגר: << אורח >>  

בוגדת בנו. 

 << אורח >> דני אלגרט: << אורח >>  

לא תהיה ועדה, צאו החוצה. לא, נשמה, הורגים שם את החטופים. הורגים שם את החטופים. הם יושבים פה ומבלבלים את המוח. תצאו להפגין יחד איתנו בשער. 

 << אורח >> אילה מצגר: << אורח >>  

וסמוטריץ' לוקח פותחים ישיבה בחגיגיות. 

 << אורח >> דני אלגרט: << אורח >>  

תקשיב, אני עוד מעט מתעלף. 

 << אורח >> אילה מצגר: << אורח >>  

בשמחה. 

 << אורח >> דני אלגרט: << אורח >>  

אני לא מוכן שתהיה פה ועדה ולא מוכן שתהיה פה שגרה כאשר הפעילו מנגנון השמדה עצמית על החטופים. אין דבר כזה. 

 << אורח >> אילה מצגר: << אורח >>  

פעם זה היה צבא הגנה לישראל, היום זה צבא נקמות השם. צבא נקמות השם. ואנחנו משרתים את החרא הזה. באהבה, כי גידלתי ילדים לשרת בצבא. והבת שלי, אחרי שעות מתחת למיטה, כשבבית היו מחבלים, הלכה להתגייס לצה"ל, כן. בזמן שסבא חטוף, הלכה להתגייס לצה"ל. ואתם ממשיכים להפקיר. ומתעלמים. 

 << אורח >> דני אלגרט: << אורח >>  

למה את יושבת פה? למה את יושבת פה ואת לא קמה בזמן שמפציצים את החטופים שם? את יכולה להסביר לי למה את יושבת פה? למה אתם יושבים פה? אתה עם מדים, הולכים להפציץ את החטופים בעזה. מה אתה יושב פה עם מדים? לך תציל אותם. 

 << אורח >> אילה מצגר: << אורח >>  

אפשר אחרת, אל תשתפו פעולה עם המערכת. 

 << אורח >> דני אלגרט: << אורח >>  

צאו החוצה מפה. תצאו מפה. 

 << אורח >> אילה מצגר: << אורח >>  

המערכת בוגדת בנו עכשיו. 

 << אורח >> דני אלגרט: << אורח >>  

אתם לא יכולים לקיים ישיבה. 

 << אורח >> אילה מצגר: << אורח >>  

מערכת של פשיסטים. 

 << אורח >> דני אלגרט: << אורח >>  

עד שיפסיקו להרוג את החטופים. 

 << אורח >> חנה כהן: << אורח >>  

דני, לא מדובר רק על להרוג. יש 59 חטופים. 

 << אורח >> אילה מצגר: << אורח >>  

מערכת של פשיסטים מקדשת תעודות וסמלים. 

 << אורח >> דני אלגרט: << אורח >>  

אני את אח שלי קברתי אותו. 

 << אורח >> חנה כהן: << אורח >>  

אז אני עוד לא קברתי את הילדה. 

 << אורח >> דני אלגרט: << אורח >>  

בגלל צה"ל. 

 << אורח >> אילה מצגר: << אורח >>  

ומוקיר מלא סמלים. 

 << אורח >> חנה כהן: << אורח >>  

דני, אני עוד לא קברתי את הילדה וזכותי לקבור אותה. 

 << אורח >> דני אלגרט: << אורח >>  

את יכולה להגיד מה שאת רוצה. 

 << אורח >> חנה כהן: << אורח >>  

אז אני יכולה לדבר גם?

 << אורח >> דני אלגרט: << אורח >>  

תדברי, אני לא מפריע לך לדבר. אני מדבר את מה שאני רוצה. 

 << אורח >> אילה מצגר: << אורח >>  

המשטרה שלך נתנה שעון?

 << אורח >> חנה כהן: << אורח >>  

דני, 59 חטופים. 

 << אורח >> אילה מצגר: << אורח >>  

אני מורה במערכת החינוך, גם אתה, אנחנו לא רוצים עוד טקסים. 

 << אורח >> דני אלגרט: << אורח >>  

היום קראתי מה תאריך הפטירה של אחי, בשביל לרשום אותו על המצבה. אמרו לי לא ידוע. לא יודעים מתי אחי נפטר. אני לא יודע מה לרשום על המצבה. מה אני ארשום על המצבה? תגידו אתם. מה אני ארשום על המצבה? נולד ב-1 ביולי 1955, נפטר מתי? מתי? איך קוברים ככה בן אדם בלי לדעת מתי הוא נפטר? 

אז אחר כך זרקו לי תאריך, 15 במרץ תרשום. אמרתי למה 15 במרץ? מה קרה ב-15 במרץ? תרשום, לא משנה. קברת עכשיו איזה, אני לא יודע מה. 

 << אורח >> אילה מצגר: << אורח >>  

אנחנו מתנצלים. 

 << אורח >> דני אלגרט: << אורח >>  

מה קברת כאילו? תרשום. 15 במרץ תרשום. ואתם יושבים פה ומנהלים שגרה. אין פה ועדה. יושב-הראש יצא, הוא לא יחזור. אתם יכולים לצאת מפה. תצאו מפה. 

 << אורח >> אילה מצגר: << אורח >>  

אני מעדיפה לגדל ילדים שגדלים במקום של חיים ולא שכל יום במערכת החינוך יש טקס למתים אחרים. או טקס למקריבים אחרים. די, תעשו, תשנו פאזה. אפשר לעשות עולם אחר. אנחנו לא רוצים. יושבים פה אנשים שמקדשים את ה-6 באוקטובר. מקדשים את ישראל שהגיעה ל-7 באוקטובר, מקדשים אותה וממשיכים את אותו סדר. אנחנו בונים עוד מצבות ועוד טקסים. וברגעים אלה ממש הורגים אותם. וזה בסדר, תהיה להם מצבה יפה. 

כמה ימים אתם חושבים, גם הוא בא ממערכת החינוך, גם אני. כמה עוד ימים נעשה בשביל להנציח או להקריב או לדחוף בכוח לניצולי שואה עוגות? כדי להגיד שמתייחסים אליהם. ובזמן הזה נקצץ להם את כספי הרווחה. אז די, די עם מריחת הזמן הזאת. זה בולשיט. שמערכת החינוך, שוועדת חינוך תתעסק בדברים חשובים. איך מחנכים להסכמים. איך לוחצים ידיים כשיש בעיה. איך פותרים בעיות. ולא רק במכות. לא רק במכות. 

הבעיה היא שבעצמנו המבוגרים לא יכולים לתת דוגמה אישית. ממשלת ישראל מעדיפה רק מכות. רק מכות. גם כאשר השכן בא ואומר יש אלטרנטיבה, אני רוצה. לא, אנחנו נמשיך להרביץ. מעניין מתי ירדן יתייאשו מאתנו. אני מפחדת מהגבול ההוא. מתי? מתי יימאס להם מהשטויות שלנו? כמה חיילים עוד ימותו כי אנחנו היינו עיוורים והיה לנו נוח להישאר עיוורים במקום להגיד די, מספיק, תעצרו את החרא הזה. 

סליחה שאני מדברת ככה בכנסת ישראל. קומו, לכו מפה. לא לקדש טקסים. אני יצאתי מהשבי לדברי הנשיא. יצאתי מהשבי. בסדר? עוד תעודה, פולדר יפה. מספיק לקדש פולדרים, טקסים, מדליות. אין לזה ערך. חיים של בני המשפחות שלכם יש להם ערך, רק הם. רק זה. 

 << אורח >> קריאה: << אורח >>  

הם רוצחים אותם עכשיו, יש מלחמה. יהרגו אותם אחד-אחד, יוציאו אותם להורג. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

הוועדה יוצאת להפסקה.


 << הפסקה >> (הישיבה נפסקה בשעה 12:53 ונתחדשה בשעה 12:55.) << הפסקה >>  



 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

אז אמרנו, מוסדות להשכלה גבוהה, ככל או לא יודע איך כתבנו, ככל שיתאפשר?

 << דובר >> שמרית גיטלין שקד: << דובר >>  

אם יבחרו לעשות כן או ככל שיחליטו על זה. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

טוב. מה כתבנו בסעיף (7)?

 << דובר >> שמרית גיטלין שקד: << דובר >>  

אם יבחרו לעשות כן. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

וזה מה שכתוב ביום האחדות?

 << דובר >> שמרית גיטלין שקד: << דובר >>  

כן. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

אוקיי, אז גם פה נרשום אותו דבר, בסעיף (8). 

 << דובר >> שמרית גיטלין שקד: << דובר >>  

	
	
	(8)
	באירועי הוקרה שייערכו במוסדות להשכלה גבוהה, אם יבחרו לעשות כן;



 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

כן. 

 << דובר >> שמרית גיטלין שקד: << דובר >>  

רק היינו צריכים ב-(6) לקבל תשובה ממשרד החינוך. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

כרגע אני מבין שההתעקשות של משרד החינוך זה להישאר "ככל". אני עמדתי כרגע להעביר את זה בקריאה ראשונה "כפי" ואנחנו נדון בזה. 

 << אורח >> רחלי לוי: << אורח >>  

אז אני מבקשת לפרוטוקול שככל שאנחנו נשארים עם "כפי" שזה יחזור לוועדת שרים. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

טוב. זו עמדה של ועדת שרים? 

 << אורח >> רחלי לוי: << אורח >>  

החלטת ועדת שרים מיום 8 בדצמבר 2024 "לחלק בהצעת החוק העוסק בתחומי משרד החינוך יתווסף "ככל שיחליט על כך שר החינוך".

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

אוקיי, שיחזור לוועדת שרים. בסדר. 

 << דובר >> שמרית גיטלין שקד: << דובר >>  

באחריות המשרד. כפי שיחליט על כך שר החינוך, בפסקה (6). 

פסקה (7) אם יבחרו לעשות כן וגם פסקה (8).

	
	
	(9)
	בצבא הגנה לישראל, כפי שיחליט ראש המטה הכללי של צבא הגנה לישראל או מי שהוא הסמיך לעניין זה;



 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

יש נציג צה"ל? כן, בבקשה. 

 << אורח >> רן טואיטו: << אורח >>  

מיותר לציין לדעתי את חשיבות היום הזה לצה"ל ומערכת הביטחון בכלל. היום כבר מצוין, כמו שאנחנו יודעים, עוד מהחלטת הממשלה ב-2014, מצוין בצה"ל. חיל החינוך עושים עבודה נהדרת. המפקדים עושים שיח ביחידות. קצין החינוך הראשי גם מוציא איזה שהיא אגרת מידי פעם בנושא. שוב, יוצרים תכנים. יש עשייה רבה בתחום הזה בצה"ל. 

הנוסח כפי שעכשיו הוקרא מקובל עלינו, כמו גם בשאר ימי הציון שאנחנו שותפים להם. זהו, עד כאן. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

בסדר גמור. 

 << דובר >> שמרית גיטלין שקד: << דובר >>  

אני ממשיכה. 

	
	
	(10)
	במשטרת ישראל, כפי שיחליט המפקד הכללי של משטרת ישראל או מי שהוא הסמיך לעניין זה;



גם כאן הייתה הצעת המשרד לבט"פ.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

המשרד לביטחון לאומי רוצה להתייחס? 

 << אורח >> ישכר וייס: << אורח >>  

ישכר וייס מהלכה המשפטית של המשרד לביטחון לאומי. זה נוסח שאנחנו ביקשנו להוסיף. היה חשוב לגופים להיכלל בחוק החשוב הזה. זהו, הנוסח מקובל. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

אוקיי. 

 << דובר >> שמרית גיטלין שקד: << דובר >>  

	
	
	(11)
	בשירות בתי הסוהר, כפי שיחליט נציב בתי הסוהר או מי שהוא הסמיך לעניין זה;



 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

כנ"ל, ישכר?

 << אורח >> ישכר וייס: << אורח >>  

כן. 

 << דובר >> שמרית גיטלין שקד: << דובר >>  

	ביצוע ותקנות
	5.
	שר הביטחון ממונה על ביצוע חוק זה והוא רשאי להתקין תקנות לביצועו, ולגבי תקנות בעניין פצועי פעולות האיבה – בהתייעצות עם השר שהמוסד לביטוח לאומי נמצא בתחום אחריותו.



 << אורח >> חנן ארליך: << אורח >>  

לגבי התוספת שביקשנו. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

נגיע לזה, שנייה. 

 << אורח >> חנן ארליך: << אורח >>  

להכניס את זה קודם. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

ברור. יש נציג משרד העבודה? 

 << אורח >> יהודה הריס: << אורח >>  

עו"ד יהודה הריס, ביטוח לאומי. לא נציג משרד העבודה, אבל אנחנו כן חושבים שעדיף לכתוב בנוסח בהתייעצות עם שר העבודה ולא השר שבתחום אחריותו. כך זה בכל החוקים וכל החקיקה שבכנסת. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

אוקיי. 

 << דובר >> שמרית גיטלין שקד: << דובר >>  

ראינו גם את זה. זה נוסח שגם קיים בחוקים. 

 << אורח >> יהודה הריס: << אורח >>  

אנחנו פחות מעדיפים את הנוסח הזה. 

 << דובר >> שמרית גיטלין שקד: << דובר >>  

שר עבודה. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

חנן, משרד המורשת, בבקשה. 

 << אורח >> חנן ארליך: << אורח >>  

במקום הפסקה בדבר האירועים שיקיים משרד המורשת, שיו"ר הוועדה ביקש למחוק, אנחנו מבקשים להוסיף, בעצם זה צריך להיות אחרי סעיף 4. כי זה לא משהו שקשור לציון. זה לא מתחבר עם הפתיח של "יום ההוקרה יצוין באמצעות". להוסיף פסקה בסוף סעיף 4 שאומר, סעיף נפרד בין 4 ל-5, שאומר "לקראת יום ההוקרה יפיק משרד המורשת תכנים המנציחים את מורשת הגבורה של הפצועים". 

 << דובר >> שמרית גיטלין שקד: << דובר >>  

אני חייבת להודות שאני לא מכירה לזה תקדים בחקיקה. אולי אני אבדוק את זה? 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

אוקיי. אני נוטה להסכים לזה, אבל אם אתם צריכים לעשות עבודה אז תעשו עבודה ביניכם. בסדר גמור. 

 << דובר >> שמרית גיטלין שקד: << דובר >>  

נבדוק את זה ולקראת קריאה שנייה ושלישית נבוא עם נוסח שמקובל. 

 << אורח >> חנן ארליך: << אורח >>  

למה, מה הבעיה?

 << דובר >> שמרית גיטלין שקד: << דובר >>  

חנן, אתה מכיר משהו דומה לזה? 

 << אורח >> חנן ארליך: << אורח >>  

אני לא מכיר משהו דומה, אני לא אומר שאני מכיר את הכול. אבל זו בקשת המשרד. אני לא רואה בה קושי משפטי. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

אם אין קושי משפטי, אז בואו נרשום את הנוסח הזה ולקראת שנייה ושלישית, אם אתם תמצאו איזה שהוא קושי משפטי או בעיה כלשהי, נדון בזה שוב. 

 << אורח >> חנן ארליך: << אורח >>  

"לקראת יום ההוקרה יפיק משרד המורשת תכנים המנציחים את מורשת הגבורה של הפצועים".

 << דובר >> שמרית גיטלין שקד: << דובר >>  

פשוט היינו בקשר עם המשרד כמה וכמה פעמים וההערה הזאת לא הועברה אלינו, אז לא נערכנו כדי לנסח אותה. אז אולי לא צריך "לקראת יום ההוקרה". "משרד המורשת יפיק תכנים", בסדר? מנציחים את מורשת הגבורה של הפצועים. 

 << אורח >> רותי פרמינגר: << אורח >>  

אפשר להעיר לעניין הזה? אם וכאשר זה ייכנס כלשונו, אז היינו רוצים להגיד שאנחנו רוצים, ואני בטוחה שגם נכי מערכות ישראל, לקחת חלק בוועדה שתקבע את הנושאים, או לפחות כדי שאנחנו גם ופצועי מערכות ישראל נהיה ביחד, כדי שנסביר את סוג הפציעות, את האנשים, את המאבקים שלהם, את החיים היום יומיים שלהם ומה שהם עוברים. כדי שנהיה חלק. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

חלק ממה? מהפקת התכנים?

 << אורח >> חנן ארליך: << אורח >>  

זה אני לא יודע אם אנחנו צריכים להכניס לחקיקה ראשית. כמו שבטקסים, באירועים, לא כותבים בשיתוף. ברור שזה נעה, זה שכל בריא.

 << אורח >> איתי גרנק: << אורח >>  

ברור שזה ייעשה בשיתוף אתכם. 

 << אורח >> חנן ארליך: << אורח >>  

לא צריך להיכנס באופן מפורש לחקיקה. 

 << אורח >> רותי פרמינגר: << אורח >>  

אני אגיד לכם, מתוך הניסיון שלנו, בדרך כלל ארגון נכי צה"ל הוא היה מקיים את המינהלת הזאת. ישבנו איתם ולכולם היו נציגים. אז אם אתם לא תכניסו נציגים אחרים זה בסדר גמור, אבל לפחות שייכתב לפחות בפרוטוקול שאנחנו רוצים יחד עם נכי מערכות ישראל. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

חנן, אפשר להוסיף בהתייעצות עם הגורמים הרלוונטיים?

 << אורח >> דנה פנחסוב: << אורח >>  

כן, אולי ביחד עם הארגונים היציגים? משרד המורשת בשיתוף הארגונים היציגים. 

 << אורח >> חנן ארליך: << אורח >>  

זה פשוט מסבך את העניין. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

מדברים על התייעצות. 

 << אורח >> חנן ארליך: << אורח >>  

הסעיף עצמו הוא גם, אני מסכים בזה עם היועצת המשפטית של הוועדה, שהוא לא שגרתי. עצם הסוג הזה של הפעילות, נאמר ככה. אז להגיד, אני חושב שצריך לתת את המנדט למשרד. שהוא יכין את התכנים. המפעל יפעיל את שיקול הדעת הבריא והשכל הישר וישתף את מי שצריך. 

 << אורח >> רותי פרמינגר: << אורח >>  

אני אגיד לך, אני לא חס וחלילה אומרת נגד זה. אבל אני רק רוצה להגיד שהפצועים עצמם, לפחות מי שבארגונים היציגים, שחיים את היום יום, את הפצועים ואת חיי היום יום שלהם, אנחנו חושבים שזה נכון וראוי שניקח חלק. לא לעשות, אני לא אומרת שעושים פטרונייזינג, אבל אני אומרת, בכל אופן, אנחנו חלק מהפצועים. אנחנו חלק מאלה. אנחנו רוצים לפחות להיות בוועדה. אנחנו בשותפות גם נפגעי מערכות ישראל וגם נפגעי פעולות האיבה, לקחת חלק בזה. להיות חלק. 

 << אורח >> דנה פנחסוב: << אורח >>  

אני מסכימה. 

 << אורח >> רותי פרמינגר: << אורח >>  

אני חושבת שזה חשוב. אני חושבת שזה נכון. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

תראו, עקרונית אין למשרד התנגדות וכמובן שהם ישתפו אתכם פעולה והם יתייעצו. בסוף התכנים, הם הולכים להנפיק תכנים שיהיו אתכם בהבנה כלשהי. אני כן מבין את הקושי בכלל בסעיף הזה, שזה לכאורה לראשונה נכנס משהו בסגנון. ועוד להעמיס על הסעיף הזה שהם יהיו מחויבים בהתייעצות או הקמת ועדה. זה גם מורכב. 

אני מציע, בואו נשאיר את זה ככה לקריאה ראשונה. אוקיי?

 << אורח >> רותי פרמינגר: << אורח >>  

אוקיי. 

 << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >>  

יש לנו זמן לתקן, חברים. נחת רוח, הכול פה בהסכמות. זה חוק הכי מוסכם שיש בכנסת. 

 << אורח >> רותי פרמינגר: << אורח >>  

בסדר גמור. 

 << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >>  

לא נעשה כלום שיעורר פה מחלוקת. זה לא המטרה. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

נעשה סיעור מוחות בין הגורמים ואם נמצא לנכון שזה צריך להיכנס לסעיף זה כמובן ייכנס. 

 << דובר >> שמרית גיטלין שקד: << דובר >>  

אולי גם נוסיף אני חושבת תוך כדי ככה, "משרד המורשת יפיק תכנים המנציחים את מורשת הגבורה וההתמודדות"?

 << אורח >> חנן ארליך: << אורח >>  

מעולה. 

 << דובר >> שמרית גיטלין שקד: << דובר >>  

מה אתם מתכוונים רק לתכנים? אם אנחנו נרצה קצת לשנות את זה בניסוח אחר כך? למה אתם מתכוונים?

 << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >>  

אחרי זה תעשו נסחות. 

 << אורח >> חנן ארליך: << אורח >>  

סרטים, תוכן אינטראקטיבי, כל תוכן. 

 << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >>  

יצירת תוכן, מדיה, תוכן כתוב, תוכן של מדיה. ואחרים, תמיד תוסיפי. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

אני אחרי חשיבה, אני משתף אותך, מיכאל. 

 << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >>  

כן. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

לגבי סעיף (6), אני כן חושב שצריך שיופיע "כפי שיקבע השר". זאת אומרת, שהשר יהיה מחויב, רק אנחנו לא אומרים לו איך, שר החינוך. אבל לאור החלטת הממשלה שצריך לחזור לוועדת שרים אני כן רוצה שיעבור קריאה ראשונה במושב הזה. אני רוצה לחזור מהאמירה שלי שיהיה רשום "כפי". אני ארשום "ככל" ואנחנו נדון בזה בקריאה שנייה ושלישית. אני אשב עם השר, כדי לא לתקוע את זה. ויחד, מיכאל, ננסה לדחוף את זה שבניקוי שולחן במליאה יעבור כבר במושב הזה קריאה ראשונה. ואת החידוד הזה נעשה עם משרד החינוך ועם הגורמים הרלוונטיים. לשכת השר, השר, נעשה את זה ביחד. 

 << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >>  

כן. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

אני חושב שכן חשוב שלפחות בחקיקה הזאת יהיה כתוב "כפי". ננסה לעשות את זה ביחד. פשוט אם אני אחזיר את זה לוועדת שרים במושב הזה אנחנו לא נזכה. 

 << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >>  

לא, לא, הכול בהסכמה. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

אז משרד החינוך, כרגע אנחנו רושמים "ככל" ואנחנו נמשיך את השיח הזה. 

 << דובר >> שמרית גיטלין שקד: << דובר >>  

בסדר. וההצעה איננה תקציבית בינתיים. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

בינתיים. כמובן שאנחנו צריכים לנהל את השיח המחודש הזה. 

 << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >>  

למשרדים יש את החופש להשקיע בזה. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

לא, אבל פה אנחנו מחייבים את המשרד, מחייבים גם את משרד הביטחון להיות אחראי על האירוע. 

 << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >>  

אבל אז יתקעו. אנחנו לא רוצים את המריבה. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

לכן אני כן רוצה לעשות שיח נוסף. 

 << אורח >> דנה פנחסוב: << אורח >>  

משרד הביטחון והמוסד לביטוח לאומי. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

אני אומר, האחריות על החוק היא על משרד הביטחון. אנחנו מבינים שהאירוע הזה צריך להיות משותף של משרד הביטחון, ביטוח לאומי ומשרד המורשת. 

 << אורח >> הילה מן רותם סימון: << אורח >>  

מתוקצב גם בהתאם. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

לכן גם ברמת התקצוב. לא מקובל לרשום בחוק את הסעיף התקציבי בנושא ולכן נעשה שיח נוסף בין קריאה שנייה ושלישית עם משרד האוצר. 

 << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >>  

נסמיך את השרים לתקצב. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

ואם אנחנו נמצא לנכון שצריך לקבע את זה בחקיקה, גם נושא התקציב, אנחנו נעשה את זה. 

 << אורח >> רחלי לוי: << אורח >>  

שמרית, מה הנוסח בסעיף שמתייחס למסגרות החינוך הבלתי פורמלי?

 << דובר >> שמרית גיטלין שקד: << דובר >>  

"בפעילות חינוכית ערכית שתתקיים במסגרות החינוך הבלתי פורמלי, אם יבחרו לעשות כן". זה אותו דבר באירועי הוקרה שייערכו במוסדות להשכלה גבוהה. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

כמו ביום האחדות. בסדר?

 << דובר >> שמרית גיטלין שקד: << דובר >>  

הסעיף של התכנים של משרד המורשת כן נכנס?

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

כן. 

 << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >>  

אבל לדעתי זה רק מזיק, המשפט הזה. כי תדמיתית זה לא טוב למשרד החינוך. "אם יבחרו לעשות כן", כאילו שמטילים ספק בחובתם לעשות משהו לנכי צה"ל. הבנת את הבעיה? 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

בסדר, אנחנו נשב. 

 << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >>  

"אם יבחרו" זה לא טוב. משהו רך, לא כזה כפייתי. אבל לא "אם יבחרו", אלא משהו אחר. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

אנחנו רושמים כרגע "ככל" ואנחנו נמשיך עם השיח. 

 << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >>  

"באופן שיבחרו" זה מספיק טוב. 

 << דובר >> שמרית גיטלין שקד: << דובר >>  

ככל שיחליטו?

 << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >>  

לא, "באופן שיבחרו" ואז זה לא "אם יבחרו".

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

אז זה "כפי". זה בדיוק ההתנגדות כרגע של משרד החינוך. ובגלל שאני לא רוצה להחזיר את זה כרגע לוועדת שרים, לתקוע את זה, לפחות לתת לנו את האפשרות להעביר את זה במושב הזה. 

 << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >>  

אז תבחרי נוסח פחות רע תדמיתית למשרד. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

מיכאל, כרגע אנחנו רושמים "ככל" ואנחנו נמשיך את השיח הזה עם השר. ואין לי ספק שהוא ישתכנע שבנושא הספציפי הזה והחשוב הזה יהיה רשום "כפי".

 << דובר >> שמרית גיטלין שקד: << דובר >>  

רגע, אבל אני כן רוצה להבהיר ש-(7) ו-(8) זה כן נשאר "אם יבחרו לעשות כן", אלא אם כן אתם משנים את זה. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

כן. 

 << דובר >> שמרית גיטלין שקד: << דובר >>  

זה כן נשאר. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

אנחנו עוברים להצבעה. 

 << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >>  

אני מצביע מטעם נציגי ש"ס שלא באו. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

אני הנציג של ש"ס. 

 << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >>  

אה, אין לך עוד חבר ועדה פה?

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

למה? יש לנו נציג אחד. 

 << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >>  

אז אני מצביע בשם שאר החבר'ה. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

טוב. 

 << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >>  

מחליף אותם. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

הצעת חוק יום הוקרה ממלכתי לפצועי מערכות ישראל ופעולות האיבה, התשפ"ד-2025, של חה"כ מיכאל ביטון, חה"כ יצחק קרויזר, חה"כ חילי טרופר, חה"כ מיקי לוי, חה"כ אלעזר שטרן, חה"כ אפרת רייטן מרום. מי בעד? מי נגד? מי נמנע?

הצבעה

הצעת החוק עברה.


 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

פה אחד, עבר לקריאה ראשונה. 

 << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >>  

חזק וברוך, תודה רבה. 

 << אורח >> רותי פרמינגר: << אורח >>  

ברוכים תהיו, תודה. 


 << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 13:20. << סיום >>