פרוטוקול של ישיבת ועדה הכנסת העשרים-וחמש הכנסת 18 הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל 09/04/2025 מושב שלישי פרוטוקול מס' 141 מישיבת הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל יום רביעי, י"א בניסן התשפ"ה (09 באפריל 2025), שעה 11:00 סדר היום: << נושא >> סיור הוועדה בגליל המזרחי << נושא >> נכחו: חברי הוועדה: עודד פורר – היו"ר מוזמנים: סנ"צ דוד תורג'מן – סגן מפקד מרחב, אגף צפון, המשרד לביטחון לאומי סנ"צ רותי האוסליך – רמ"ד חקירות, המשרד לביטחון לאומי ד"ר גיא נגר – מנהל תחום, מחקר מדעי ההתנהגות, המשרד לביטחון לאומי ניסים טויטו – סמנכ"ל אסטרטגיה, המשרד לביטחון לאומי ראסם נאטור – ראש תחום תשתיות, משרד הכלכלה והתעשייה דמיטרי אפרצב – ראש אגף קשרי ממשל, מינהלת צפון אורלי אלמגור לוטן – ראש צוות, ממ"מ רמי שוורץ – חוקר, ביטחון פנים, ממ"מ אסף יהודה לנגלבן – ראש מועצה אזורית, גליל עליון יריב בן עמי – בעלים, ארגון קהילתי, עמותת עד כאן אפרת – ארגון קהילתי, עמותת עד כאן זהר כהן – מנכ"ל, מנהל פעילות, עמותת עד כאן גרשון שרון – מנכ"ל, קולחי גליל עליון, מועצה אזורית גליל עליון אוריאל גזית עו"ד, יועץ משפטי וקשרי ממשל, השומר החדש שלום – יועץ תקשורת חיים – יו"ר, קיבוץ מלכיה לבב ויינברג – חקלאי, מטולה ישראל רזניק – חקלאי, מטולה אליעזר טרפלר – חקלאי, מושב דישון גיא ברזילי – חקלאי, מושב רמות נפתלי שמעון בוז'ו – תושב, כרם בן זמרה עדן בוז'ו – תושב, כרם בן זמרה איתי חיניץ – תושב גליל, רמות נפתלי לירון וייס – דוברת הוועדה מנהל הוועדה: אמל ביבאר רישום פרלמנטרי: מעיין שבתאי, איטייפ רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> סיור הוועדה בגליל המזרחי << נושא >> (1. אזור תעשייה צח"ר) << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> נעשה סבב היכרות. << דובר >> יריב בן עמי: << דובר >> אני שותף של אפרת שלצידי פה. אנחנו יריב ואפרת בן עמי, כבר 130 שנים במטולה. אנחנו בעלים של המקום הזה. לכאן חדרו מחבלים עם נשק רב, זרקו לפה רימונים, שרפו פה ציוד במיליוני שקלים. אנחנו חיים תחת איום מתמשך. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> מה המקום הזה עושה? << דובר >> יריב בן עמי: << דובר >> אנחנו מספקים ירקות לכל תעשיית הקפואים והשימורים בארץ. אנחנו חקלאים, אגרונומים, עובדים מאילות ועד קריית שמונה. אנחנו חיים תחת איום מתמשך, חווים פיגועים בלי סוף, פחד. עם עוד אנשים טובים פה באזור הקמנו התארגנות עממית, קהילתית, קוראים לה "עד כאן". קבענו שלושה עקרונות, אנחנו קוראים לכל הציבור לקיים את העקרונות האלה. לא משלמים, בפנים גלויות וביחד. אנחנו לא נוותר, לא נזוז מפה. לא חונכנו לוותר ולא נשאיר מורשת של כניעה. אנחנו מצפים מכל המערכות להיכנס לאירוע. אני לא רוצה להיות כמו התצפיתניות שאף אחד לא הקשיב להן. הבת שלי לומדת 200 מטר מפה, על בית הספר שלה ירו עבריינים. פה יש מצבורי נשק ואם הנוח'בות בטעות היו נכנסים לפה הם היו יוצאים עם הזנב בין הרגליים. זו לא כיתת כוננות, זה גדוד של אמל"חים. איך אנחנו יכולים לחיות במקום כזה? איך אנחנו יכולים לגדל ילדים במקום כזה, לקיים עסקים במקום כזה? אני צריך לחיות תחת לחץ? הסבא-רבה שלי בא מקרמנצ'וג באוקראינה ב-1896 בשביל שאני אשלם דמי חסות? בשביל זה באנו לפה? אם כן שנדע. אני צריך להקים עמותות, התארגנויות, על מה? אם הייתי בוחר לעבוד בפשע, מעולה, חלק מסיכוני המקצוע שלי. יש לנו בעיות של בצורת, מיליון בעיות של אקלים, להגיע ליבולים. אני צריך להתמודד מול עבריינים? הם מתעשרים, נהיים בעלי הבית ואנחנו נהיים עניים ומאוימים, זו המציאות שאנחנו חיים בה, אנחנו לא נחיה במציאות הזו. << דובר >> רמי שוורץ: << דובר >> שמי רמי, אני חוקר במרכז מחקר של הכנסת. עוסק בביטחון פנים - - - << דובר >> אורלי אלמגור לוטן: << דובר >> אורלי, אני ראש צוות בממ"מ. << דובר >> איתי חיניץ: << דובר >> איתי חיניץ, תושב הגליל מרמות נפתלי. בעברי הייתי קב"ט במועצה אזורית מבואות חרמון. אני רץ פה עם החברים מתחילת הדרך. כבר כמה שנים אני יוצא נגד הסיפור הזה בפומבי לא פעם ולא פעמיים. אני מהראשונים שיצאו עם סרטונים בפנים גלויות. זו הבעיה העיקרית היום שצריכה להיות על סדר היום בגליל. אנחנו בפוסט-מלחמה, אם אפשר לקרוא לזה כך. המלחמה הזו הייתה לפני המלחמה, הייתה בזמן המלחמה. אם לא ייעשה פה שינוי אדיר בכמה גורמים, אני מניח שיריב אמר אותם, אבל כדי לחדד את זה – אנחנו יכולים להגיד כבר היום שלום לכל מה שהשגנו פה ב-77 שנים האחרונות. תושבים פה חיים בפחד, עסקים פה לא רוצים להיפתח, לא משתלם להם. תחבר את זה למצב שאנחנו נמצאים בו, ותראה שאין פה עתיד. אין פה עתיד לצעירים, להמשכיות. ההתיישבות פה בסכנה. אני אומר את זה כמי שבכל יום בתוך ביתי דן עם אשתי בנושא. גדלתי פה, נולדתי, חייתי פה כל החיים. אם אני דן בזה היום עם אשתי, להיות או לחדול פה, צריך להבין שזה רוחבי, נוגע בכולם, ואנחנו לא דקה, אלא כבר שעה אחרי הפעולה שהיינו צריכים לעשות כאן. פה חייבת מדינת ישראל לפעול כי לא יעזרו כבר הקלשונים שלנו, צריך משהו הרבה יותר רציני ומערכתי. << דובר >> זהר כהן: << דובר >> אני זהר, מנהל את הפעילות של עמותת עד כאן מזה כשנה וחצי. בעיקר מנסה לאגם את כל מה שאנחנו יכולים לעשות כעמותה מולכם, מול מוסדות השלטון, מול גורמי החקיקה. כששמנו לעצמנו מטרה, לפחות לטווח הזמן המיידי, לנסות להוביל כמה שינויים שנצטרך, לרתום את כל מי שרק יכול, מכל הרשויות ומכל הגופים, לסייע לנו. אנחנו היום מנסים להתמקד בכמה טיפולים מרכזיים שיכולים לשנות פה את המציאות. בדגש על זה שהצפון נכנס לשיקום זו הזדמנות חד-פעמית לנצל את כל הפוקוס שיש על האזור הזה כדי לטפל בדברים שקורים בתוך הבית, מעבר לדברים שקרו מבחוץ והכוונה למצוא פתרונות יצירתיים ומשמעותיים. בראש ובראשונה לפצות, לשפות, לבטח את הנפגעים. אני אומר את זה בכוונה כאמירה המרכזית ביותר בסיפור כי האנשים מרגישים לבד כי ברגע שמישהו מאוים או נפגע, גם חברת הביטוח נעלמת לו ודיברנו על זה, אין אף אחד שיכול לבוא ולהגן עליו. גם לא מי שאמור להגן עליו לא מצליח, כי הוא מפחד להגיש תלונה וברגע שלא נפתחת תלונה, אז לא עושים טיפול. סיפור אחד ארוך, כואב ועצוב. אנחנו מבינים שביום שהאנשים ירגישו שהם לא לבד, ברגע שנצליח לעשות את השינוי הזה שיהיה להם מס רכוש, גוף שיבוא ויבדוק את הנזק שנגרם להם ויפצה אותם, אני מעריך שבמאות אחוזים מהאנשים שאם הם נפגעים או מאוימים, בכלל לא יתייחסו לפרוטקשן. זה יהיה החסם הראשון או המעצור הראשון בפני פרוטקשן, להצליח לערבב את הכסף הקל שלו. כאן אנחנו מדברים על חקיקה וענישה והחמרת החקיקה שהיא עוד פקטור שיכול לסייע פה. אני אומר את זה במיוחד אחרי שלפני כשלושה שבועות, היה תקדים של השופט אלרון שהכפיל, שילש עונש למבצעי פרוטקשן. זה משהו שיכול ממש לנצח את המלחמה. עונשים חמורים וקשים ורשות שופטת שהיא פעילה. זה גם מקום שאנחנו רוצים לנסות להשפיע בו, ולנסות להסביר את השילוב של פיצוי, חקיקה מחמירה והגברת משילות ברמה דרסטית, אז יש עתיד לצפון. כי בינתיים אתה יושב עכשיו בדאחייה של טובא. אזור התעשייה שאתה יושב בו, זה אזור תעשייה מוכה פרוטקשן, שנים. יש פה רשויות, גופים מסביב, אנשים חיים עם זה. אנחנו לא רוצים לחיות עם זה, רוצים לשים לזה סוף. דבר נוסף שעשינו בתקופה האחרונה, אנחנו ארגון של אזרחים, קמנו מלמטה ונכון שלרוב השינויים מתחילים מלמטה, אבל יש פה רשויות מקומיות שאני לא זוכר פעם אחת שמישהו ברשויות האלה שם את הסיפור הזה של פרוטקשן כמשפט מרכזי במצע הבחירות או במצע המחויבויות שלו לתושב. זה אומר הכול, שאנשים לא נוגעים בזה. אתה מזכיר לאיפה חדר הפרוטקשן, עברנו רשויות, קבלני עבודות, פרויקטים גדולים, זה בכול מקום. מי שרוצה לחשוב על שיקום הגליל או על הפיתוח שלו, לא יכול שלא לחשוב על זה שיש פה כבר את הציידים של הפרוטקשן שמחפשים את הקבלנים שמתחילים להסתובב פה בהצעות מחירים ומכרזים, והרשויות שמקבלות תקציבים כאלה ואחרים, יש כבר סעיף פרוטקשן שהולך לאכול חלק מהכסף הזה. אם לא נעצור את זה עכשיו, אם לא נגרום לפרויקט הזה להציב את המשימה של חיסול הפרוטקשן כחלק ממשימת השיקום, אני לא יודע לאן יצליחו לפתח את היישוב הזה, אם אנשים ירצו לחזור שוב לתשלומים ואיומים ומה שיריב הסביר והציג. זו תמונת המצב, לא יכולים ליפות את זה. כך אנחנו נמצאים מהרגע שהסתיימה המלחמה וכך האזרחים שחוזרים למקום הזה, חוזרים לאזור שמתעורר בו מחדש הפשע הזה. << דובר >> דמיטרי אפרצב: << דובר >> דימי אפרצב. אני ממינהלת שיקום הצפון ארוך-טווח. עד לפני שנה, ראש מועצה מקומית קצרין. אני מתחבר מאוד לדברים שנאמרו ומברך על שאתה בא לבדוק ולהתרשם מהנעשה כאן. הנושא הספציפי הזה מהווה חסם לפיתוח האזור, לא פחות ממחסור בתשתיות או בכל דבר אחר. גם בקצר-טווח, לאורך ההיסטוריה וגם בוודאי בארוך-טווח. מניסיוני, אפשר לטפל באירוע הזה. אומנם יותר קל לטפל בו כשאתה נמצא בטווח גיאוגרפי מסוים ומנותק, במרכז הגולן, עדיין גם שם הנושא מורגש. יש דרכים לטפל, צריך רצון ונחישות. << דובר >> לירון וייס: << דובר >> אני לירון מהוועדה בכנסת. << דובר >> דוד תורג'מן: << דובר >> דודו, סגן מפקד מרחב, אגף צפון. << דובר >> רותי האוסליך: << דובר >> רותי, ראש מדור חקירות, חטיבת החקירות, מטה ארצי. << דובר >> ראסם נאטור: << דובר >> ראסם נאטור, משרד הכלכלה. << דובר >> גיא נגר: << דובר >> ד"ר גיא נגר, מנהל תחום מחקר, המשרד לביטחון לאומי. אנחנו עורכים בימים אלה מחקר מקיף על תופעת הפרוטקשן ביחד עם הלמ"ס, ביחד עם המשטרה. בתחילת היום דיברנו על כך שיש בעיית דיווח, אנשים לא מדווחים למשטרה. אנחנו עושים מחקר גם בקרב החקלאים, כמה אלפי חקלאים. גם ארגון עד כאן משתתף בחלק מהרעיונות שלנו ועוד ארגונים של עסקים. מקווה שבחודש ומשהו הקרובים נוכל להציג את הממצאים, היקף התופעה, המאפיינים שלה. << דובר >> אמל ביבאר: << דובר >> אמל, מנהל הוועדה, כנסת. << דובר >> גרשון שרון: << דובר >> גרשון שרון. אני מנהל את חברת קולחי גליל עליון של מועצה אזורית הגליל העליון. זה לא רק החקלאים. גם משרדי ממשלה למיניהם משלמים פה. זה מופיע, יש פה אישור לסיפור של שמירה. נרמול, אישור של הסיפור הזה. כל משרדי הממשלה משלמים פרוטקשן, זה רשום להם, מוכר להם. רשות המים, משרד השיכון, כל הקבלנים שעובדים פה, הגדולים. כשאתה רואה שמשרדי ממשלה משלמים, אתה הקטן מתחיל לתהות איפה אתה נמצא. יש פה בעיה קשה מאוד וגם המחקרים שלכם לא יראו את עומק התופעה, חשוב שתדעו. אני לא מזלזל חלילה, אני אומר מתוך בעיה, מצוקה. אין פה מישהו שגר בגליל שלא מכיר ולא מודע לתופעת הפרוטקשן. אם זה מאוים באופן בסיסי כחברה עירונית, אם זה מאוים ברמה העניינית של קרובים ואנשים שמסתובבים פה. יש פה בעיה לאומית. אנחנו הקטנים יושבים מולכם. יש פה בעיה לאומית שאם היא לא תיפתר היא רק תחמיר. יש פה מעט מדי משטרה, מעט מדי פיקוח. אני לא בא בטענות, השוטרים עושים עבודה מצוינת, שלא יהיה ספק בזה בכלל. זה לא מתוך ביקורת אלא מתוך מצוקה. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> יש מעט מדי משאבים. << דובר >> גרשון שרון: << דובר >> מעט מדי משאבים ויכול להיות שצריך לחשוב על מקרים אחרים לגמרי. לצאת למערכת שמירה אזורית שתעשה את הנושא הזה, שתהיה מתוקצבת על ידי המדינה, אחרת אנחנו מאבדים את עצמנו לדעת. << דובר >> ישראל חסון: << דובר >> ישראל חסון. אני נדרשתי לסיפור הזה משנת 2007-2006 פה במקום הזה, - - - את המקום הזה, 2007. הפעולות שעשינו בעבר החזיקו מעמד טוב לזמן מסוים של עשר שנים, 15 שנים ושוב. מה שלא הצליחו הסורים לעשות, מצליחות פה לעשות כמה חבורות. קיבוצים שלמים, אני מדבר איתך על סדר של 17 קיבוצים, מפקירים את השטחים שלהם, בתוך הדבר הזה. יש פה תהליך שדומה לשלטון זר ששולט בתא שטח הזה. אל מול זה, הדיון הוא לא המשאבים. הדיון הוא על תפוסה והנעת תהליך נגדי. בתהליך הנגדי מדינת ישראל צריכה לייצר אלטרנטיבה לאדם שניגשים ומאיימים עליו. היום אין לו אלטרנטיבה, או שהוא מסתכן בלאבד את העסק או שהוא משלם. יש פה כשל ביטוח, בימים שהייתי בכנסת נפגשתי עם הממונה על הביטוח והוא ענה לי בתשובה כלכלית או תשובה לקונית. פה צריכה לבוא הצעת חוק של הקמת קרן, שהמדינה מבטחת את מי שמאוים או שנפגע. המדינה נותנת, כמו שהיה ענבל, כך צריך ליצור פה. זה לא דורש הרבה מאוד כסף. וזה יניע תהליך נגדי. הדבר שחסר מאוד זו פעילות מערכתית. אתה מדבר פה על חמש-שש חברות, שהן חברות השמירה. על מה כל הדיון? שש, שבע חברות שמירה. אם אנחנו לא יודעים להתארגן מערכתית, להתמודד עם שש-שבע חברות שמירה שהן מזוהמות, מזוהות, ממוקדות. פה זה לטיפול של מס הכנסה, לטיפול של גורמים שונים. הדברים נמצאים בידיים. לא חושב שיש פה שאלה שצריך משאבים והתארגנויות מיוחדות. מישהו צריך לקבל את ההחלטה שיוצאים לתהליך נגדי. הדבר הראשון, הקמה של קרן ביטוח, משם יש על מה לדבר עם האוכלוסייה. אנחנו לא יכולים לדעת, נפגשתי עם נציגי 17 קיבוצים, עם כל הדרגים שלהם. שאלו אותי מה האלטרנטיבה. אמרתי להם "חברים, ההורים שלכם העבירו לכם את המקל כשהסורים החריבו את גדות 20 פעמים והם לא ויתרו. אתם מבינים מה אתם עושים פה?" אבל צריך אלטרנטיבה. << דובר >> אסף יהודה לנגלבן: << דובר >> אסף, ראש המועצה של גליל עליון. רק להוסיף בהקשר של מה שאמרת, פעם ראשונה שאני תופס את המושג "הכול צפוי והרשות נתונה". הכול צפוי, כולם יודעים בדיוק מי, וגם הרשות נתונה לעשות את זה, כי אף אחד לא מאמין. כולם יודעים מי ותמיד יושבים באותו החדר אותם אנשים שמסכימים על הפתרון, בטח כשאני נוכח. אלה שלא מסכימים בדרך כלל לא נוכחים בחדר ולכן זה לא מתקדם. יושבים פה מחברת הדסים, אולי הם ירימו את זה כי הם נפגעו בגדול. יש לך פה אנשים שמלמטה מזיזים מערכת, בדרך כלל זה בא מהלב, אין ברירה. זה משהו שחייב להרעיד. אתה אומר שאתם עושים עכשיו ועדת בדיקה, זה אומר שממתי הנתון האחרון על הנושא הזה בכנסת? << דובר >> אורלי אלמגור לוטן: << דובר >> הנתון שכאן בכנסת לא רלוונטי. << דובר >> אסף יהודה לנגלבן: << דובר >> זה בדיוק העניין. פה צריך לבוא עם נתונים ולא לעשות בדיקה, כשבאה אתי וקבעה את המועצה בעבר, ובא מפקד המחוז דאז שהיו, שמעון, והביא את הנתון שאני נדהמתי על טובא. אחוז הפשיעה הגבוה בארץ. אני זוכר איך הוא הציג לנו את הנתונים וגם אז הציגו שזה נתון חדש, הנתון הזה, שזה המקום פר נפש מאוד משמעותי - - - זה האירוע. מה שגרשון אמר, אין אדם שלא משלם כנראה, או שמקים עסק, לא חושב פעמיים בנושא הזה. רק כל הגופים, כולל בית משפט חזק שנותן עונשים ארוכים מאוד להעלות את רף החקיקה. אני לא רוצה שום דרך אחרת באירוע הזה. אני כבר 13 שנים בביטחון כחבר המועצה וראש המועצה, זה פשוט לבכות. הם עומדים פה בצומת הם יורים פה באמצע כביש 90 על המסעדה, דבר מתחבר לדבר, אין פה משילות. - - - שם באמצע היום כשאנשים יוצאים, בבית ספר כשהוא ריק. אין משילות, לא הייתה פה במלחמה. בתחום הזה אין ממשלה, אין משטרה. יש רצון טוב אבל זו לא תוצר. << דובר >> אפרת: << דובר >> אני מבקשת להוסיף כמה דברים. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> מה שמך? << דובר >> אפרת: << דובר >> אנשים שמשלמים אלה אנשים שלא מזדהים. הם מתביישים, הם לא מתלוננים. מרגע שהגשת תלונה במשטרה, יש לך ועידה שאתה ברמת סיכון אחרת ומאותו רגע יש לך חובה לדווח לביטוח ובאותו רגע מבטלים לך את הפוליסות עוד לפני שקרה משהו בעסק. זו חובת טוב הלב והגילוי הנאות. אנשים מוכרים בית, הם צריכים לשלם פרוטקשן. אני לא יודעת איך המידע עובר. אנשים חושבים פעמיים אם להחליף אוטו כי אתה מושך תשומת לב ויבואו אליך לבקש פרוטקשן. אנשים פותחים בבית, נערה פותחת מכון לק ג'ל, היא משלמת פרוטקשן. אלה לא רק חברות כמו הדסים. זה כל אחד שיש לו תזרים מזומנים, הכנסה, צריך להעלות מעשר לפרוטקשן. אין עסק פה שלא משלם. אזורי תעשייה בקריית שמונה, עוברים בשעות יום וגובים את הפרוטקשן. זה בכלל לא בסתר ואין אחד שמעז לקום ולהתנגד. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> אתם רוצים להתייחס, משרד הביטחון? << דובר >> דוד תורג'מן: << דובר >> גילוי נאות, דיברנו על רוב הדברים במפגש לפני. זה כואב, אנחנו חיים את הכאב שלכם. לא רק שחיים את הכאב, אנחנו גם מכירים הרבה וקשה להביא את הראיה עצמה ולהתמודד עם הכנופיות האלה לאורך השנים. צריך פה שילוב זרועות מערכתיות, דיברנו על זה גם לפני, כדי לנצח ולהפקיע לאורך טווח, לאורך זמן, אנחנו יודעים את זה. << דובר >> יריב בן עמי: << דובר >> אנחנו רוצים לראות אוטובוסים ריקים נכנסים ויוצאים עם עבריינים, ולא רוצים לראות אותם פה. << דובר >> דוד תורג'מן: << דובר >> דיברנו לפני, לא הייתם נוכחים במפגש. לפני חודש וחצי, הרסו פה שני בתים היסטוריים למשפחה שהייתה עושה פה טרור בנושא הפשיעה החקלאית. היא השתלטה על 7,000 דונם. עשינו גם החדרה של אורי כהן וכו', חוות דבש, אלה קרקעות מדינה ומשילות שהצלחנו והפקענו בעניין הזה, כולל הבקר והכול. אנחנו נמצאים פה כרגע, מג"ב, יש פה מפקדה גדולה שנמצאת פה ואני מאמין שאתם מרגישים שיש פה כוחות משטרה של מג"ב מעבר לשגרה, בצורה חריגה בשלושה וחצי ארבעה - - - << דובר >> אפרת: << דובר >> בצומת פה, בארז. << דובר >> דוד תורג'מן: << דובר >> הכול, מה שאתם רואים זה פה. יש פה ברובד הסמוי, ברובד הגלוי, בשכבות פעילות. הבלון הזה התחיל לרדת באזורים אחרים. אני יודע שהאירועים התחילו לרדת לאזורים יותר דרומיים, כי קשה להם פה בתקופה הזאת. אני מאמין שתהיה הצלחה לפחות בהיבט שלנו, כי אנחנו עובדים על כנופיות גם ברובד הסמוי כאמור, כתפיסה של מפקד המחוז ומפקד מג"ב עם משאבים רבים שמנותבים לפה. יחידות שלמות נמצאות פה ברובד הסמוי וזה על חשבון מקומות אחרים. << דובר >> יריב בן עמי: << דובר >> אנחנו מאוד מעריכים את זה אתם השוטרים שלנו, אנחנו איתכם, אתם לוחמים בשבילנו. שלא ישתמע חלילה אחרת בכל פעם שאומרים "משטרה". האחריות היא על כולנו. הקהילה חלשה והיא המשלמת על המצב. ראשי רשויות סירבו להיפגש איתנו ומשלמים. מינהלת צח"ר, המקום שאנחנו יושבים בו, לא מסוגלת לסגור שני שערים. אני לא מאמין בשערים אבל לפותים. זה לא נגדכם, חס וחלילה. אתם שלנו, אתם הלוחמים שלנו, אנחנו מחזקים את ידיכם. כשאני רואה את השוטרים בצומת אני מצפצף להם לשלום. << דובר >> דוד תורג'מן: << דובר >> גם אם התסכול הוא אלינו, זה בסדר גמור. << דובר >> יריב בן עמי: << דובר >> הוא לא אליכם. כולנו אשמים. << דובר >> דוד תורג'מן: << דובר >> אנחנו יודעים, זה מערכתי, אנחנו יודעים את זה. << דובר >> יריב בן עמי: << דובר >> קהילה שמשלמת זאת קהילה חלשה. << דובר >> דוד תורג'מן: << דובר >> אני יכול לומר שאנחנו לוחצים, אנחנו עושים את הלחץ ואז במחיר של תגי מחיר גם לחקלאים, מטעים וכדומה וזה קרה ואנחנו עושים את הפעילות, אנחנו יודעים. יש לזה גם מחיר בצורה כזו או אחרת. << דובר >> יריב בן עמי: << דובר >> אנחנו מוכנים להקריב, רוצים לנצח. << דובר >> דוד תורג'מן: << דובר >> מכיר את המקרה פה היטב, את העניין שלכם. אני מקווה שיהיה טוב, אני מאמין שיהיה טוב. << דובר >> זהר כהן: << דובר >> צריך להבין שההתמקדות היא לא בחקלאות. החקלאות היא חלק מזה, אפשר להגיד, אם אתה שואל על תמונת הנזק - - - << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> הפרוטקשן הוא אירוע שהוא גם בחקלאות. אני פה כיושב-ראש הוועדה המיוחדת לענייני נגב וגליל, הוא גם בנגב ובגליל. אם מישהו חושב שלא משלמים פרוטקשן בערים מרכזיות במדינת ישראל, הוא טועה. האירוע הזה זלג בצורה חסרת תקדים. יש פה אירוע לאומי, יש אנשים שמשלמים מס הכנסה, מע"מ ופרוטקשן. יש עוד רשות שגובה מס. אני מתחבר למה שאמרת בהתחלה, הם נהיים עשירים יותר ואנחנו נהיים עניים יותר. הכוח של הממשלה הוא במשאבים, כמעט בלתי מוגבלים בהשוואה לאזרחים שלה. המשאבים זורמים כל הזמן מהאזרחים שלה כדי שהיא תוכל לפעול. האזרחים משלמים לטובת האזרחים. כך קורה גם בפשע. אם הפשע המאורגן מקבל תזרים קבוע מהאזרחים, כל שקל שעובר - - - של המדינה, הוא הופך להיות הגוף החזק שאליו פונים. זה לא כדי לבוא בטענות למשטרה, זה עניין של מדיניות כוללת. כשהאזרח פונה למשטרה ונשאר לבד, אז הוא הולך למשטרה של הפרוטקשן, זו פשוט המשטרה האחרת. במקום לשלם. << דובר >> רותי האוסליך: << דובר >> הוא בדרך כלל לא פונה כמו ששמעת. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> זו המציאות, בדרך כלל הוא לא פונה. << דובר >> רותי האוסליך: << דובר >> זו ביצה ותרנגולת. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> בדרך כלל הוא לא פונה כי אין לו אמון ביכולת להגן עליו. בדיוק כמו שאתה ראש רשות, יש לך מוקד עירוני במועצה? << דובר >> אסף יהודה לנגלבן: << דובר >> אני נכנסתי לפני שבועיים ועוד חודש אני מקווה שהוא יצא לעולם. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> יש רשות שיש לה מוקד עירוני ואין פניות. הנה ראש הרשות. אם אין פניות למוקד העירונית, סימן, לא שהרשות לא עובדת טוב, סימן שלא מאמינים בה. רשות שעובדת טוב, המוקד העירוני כל הזמן עובד. למה? אנשים יודעים, אם אני מצלצל למוקד העירוני ופותרים לי את הבעיה, אני מצלצל. אם לא פותרים, אחרי פעם, פעמיים, מפסיק לצלצל. << דובר >> שלום: << דובר >> יש הרבה שפנו למשטרה ואנחנו כולנו מכירים את הסיפורים. אני שלום, אני יועץ תקשורת של - - -. פנו למשטרה ובתחנות יצא איתם החוקר ואמר להם, אם אתה יודע מי זה, עדיף שתסתדר איתו. כשזה מחלחל לשטח וכולם שומעים את זה, אנשים יודעים שאין להם טעם לפנות. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> יש פה אירוע ברמת מדינה, לא ברמת אזור בלבד. וזה קורה, אתה מפעיל את הלחץ פה אז הם יורדים דרומה. הלחץ צריך להיות לחץ בכל הגזרות, הוא לא יכול להיות אבל ורק בגזרה אחת וגם לא יכול להיות במבצע אחד. דיברנו מה שדיברנו על נצרת. זה לא בנצרת, לא יודע מתי תהיה הפעם הבאה שיהיו בנצרת, אם זה לא יהיה בטווח החודש הקרוב, כל מה שעשיתם היה טוב ליחסי ציבור ולא מעבר לכך. האירוע הזה צריך להיות אירוע מתמשך. מה שאני מנסה לגבש באמצעות הוועדה, ככל שיש רעיונות או אפשרויות, אלה נושאים שיקלו עלינו לדחוף את הדברים. אחד הדברים הם מעטפת, דיבר על זה ישראל קודם, יש כמה אפשרויות, שנותנת פתרון לאזרח המתלונן ברמה הכלכלית קודם כול, המעטפת הכלכלית. כמו שיש קרן נזקי טבע, שיודעים לבוא לאזרח שנפגע, לחקלאי שנפגע מנזקי טבע ולפצות אותו, צריכה להיות קרן כזו שגם תיתן תמריץ להתלונן. אם לא התלוננת אתה לא יכול לפנות לקרן, אם הגשת תלונה אתה הולך עם התלונה עד הסוף, אתה יודע שכל זמן שאתה באירוע, בלי התלונה המשטרה לא יכולה לעבוד, בלי שיש מתלוננים. בצד השני צריכים להיות קצת יותר ברמת היכולת לייצר הגנה. אני לא מצפה לשמירה של 24/7 על כל מתלונן אבל לפחות מי שהתלונן, שלא ירגיש שנשאר לבד בתוך האירוע הזה, עם איומים. << דובר >> יריב בן עמי: << דובר >> אנחנו לא רוצים הגנה, אנחנו רוצים התקפה. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> עדיין, המתלונן רוצה לדעת שהוא יכול לישון בלילה, לשים את הילדים שלו בבית הספר והם לא בסכנה. אם המדינה לא יודעת לספק לו את הביטחון הזה, הוא ילך למישהו שיספק לו את הביטחון. אנחנו באירוע מערכתי מאוד קשה מבחינת מדינה. לא אפרוס לכם את הטענות שלי על הרבה דברים על איך המדינה מתנהלת, זה תהליך שמגיע לקצה. << דובר >> דמיטרי אפרצב: << דובר >> אני לא אומר את זה בכובע העבודה שלי. כרגע העדפתי כתושב וכמי ששותף שנים רבות לתהליכים אזוריים רבים מאוד. אני מודה שבתוכניות שתכננתי לחמש השנים הבאות, זה להיכנס לנושא הזה. לפני זה פעלתי בנושא של תיירות, בנושא של ביטחון. אני מרים לך את זה ראש המועצה להנחתה, כי כשאנחנו מסתכלים על התופעה הנוראה הזאת מדן ועד אילת, פה באזור של גליל מזרחי, עם כל הקושי וכל הבלגן, זה אירוע יחסית מינורי. אני אומר כך כי אנחנו יודעים מי, יודעים איפה. רק צריך התארגנות נכונה, אזורית, כמו שצריך בשילוב ידיים מול המשטרה באופן מוחלט, לא לייצר פה מיליציות פרטיות, בהחלט יכולים לייצר כאן אווירה אחרת ושינוי מצב. זה לא רק עניין של כסף, זה גם עניין של כסף. כל המערך הטכנולוגי של גידור, מצלמות, רחפנים. אלה הכול צעצועים, משחקי מחשב וכל השאר. גם ברמה של הפגנת נוכחות במקומות. אני לא איש ביטחון. ניהלתי מערכות שהיו בתוכן גם ענייני ביטחון. אני יודע בוודאות שגם גנבים וגם פושעים מסוגים אחרים, באים למקומות שקל בהם. למקומות שהם רואים שמורכב בהם יותר, הם לא מתקרבים. ביום שלישי בקצרין יש שוק, גנבים באים ואיפה שהדלת סגורה, הם מתקדמים לדלת הבאה. לצערי הרבה דלתות עדיין פתוחות. כך גם כאן, ברגע שביישוב שלי, התחלנו לטפל באזור תעשייה בעיקר ולצערי גם שם התופעה הזאת מוכרת וידועה התקשינו ולא זכיתי לשתף פעולה עם בעלי עסקים כי הם לא רצו להשתתף. יש מגבלות, רשות לא יכולה לנהל מכרז לפי כל חוק ודין ולקבל "כנפי עטלף" ב-1,000 שקלים בשנה בתשלום עם חשבונית ואחר כך כולם יודעם מה קורה. התארגנות של מינהלת – לא כאן, כאן זה מורכב אבל במקומות אחרים – אפשר להתנהל אחרת. המינהלת יכולה לבחור חברות טובות ולהיות תחת פיקוח נכון, להיות במתקפה בגבולות הגזרה. יש מה לעשות. אם אני מסכם בהקשר לאזור הזה, דווקא בגלל שהמצב כאן אפשרי לשליטה ואפשר להגיע לתוצאה יחסית מהר - - - << דובר >> זהר כהן: << דובר >> איך? אני לא מבין מה אתה אומר. איך זה אפשרי לשליטה? << דובר >> דמיטרי אפרצב: << דובר >> צריך לקחת את האזור הזה כאזור פיילוט ולנסות ללמוד עליו. בינתיים לפתור את הבעיות האלה מהכיבוש שכרגע אנשים פה עוברים. חברת שמירה אזורית שמשולמת על ידי תושבים באופן כללי וגם התושבים לא תמיד מעוניינים בזה. בעלי עסקים שנפגעים הם פרנסי כל יישוב וכל אזור ובמקום לשלם פרוטקשן אפשר להחזיק פה חברת שמירה טובה ורצינית. לי אין ניסיון צבאי פה, בעזרת השם אולי אצליח סוף-סוף להתגייס אחרי 40 שנים למילואים. רק פה בחדר הזה בין היושבים פה יש חצי פיקוד צפון. אני משוכנע שאתם יודעים איך צריך לטפל בעניין הזה ומי שלא יודע, יושבים פה אנשי מקצוע בתחום. זה דורש התארגנות אזורית. זה לא יכול לשבת על הכתפיים של צח"ר ולא חקלאי פה ושם. פה נדרש ראש רשות שייקח את זה כפרויקט אישי ויוביל את זה לאן שצריך, אני משוכנע שאפשר להגיע לתוצאות. << דובר >> זהר כהן: << דובר >> אני מרגיש שיש פה משחק כדורעף. בכל פעם זורקים את הכדור למקום אחר. זו תופעה, היא בכלל לא מינורית. זה מחלחל פה שנים, אנחנו לא המצאנו את הגלגל. העסק של הפרוטקשן בצפון שנים ארוכות. כל פעם הלהבה עולה, כולם נלכדים תחת רשת העכביש של העבריינים. להגיד עכשיו שנעשה פה התארגנות אזורית, אני קורא לזה פתרונות הגנתיים בדיעבד שאולי יצמצמו במקום מסוים. זה לא ממגר תופעה, לא גומר את הפרוטקשן, לא משנה את האווירה ואת אורח החיים של האנשים פה. פה צריך טיפול שורש. טיפול השורש הזה כמו שאמרתי בהתחלה, מתחיל בחקיקה דרקונית, מסתיים במדינה שעומדת מאחורי האנשים האלה שנפגעים והם לבד. אני מרגיש כמו פסיכולוג, אני אומר את זה מהכיוון הטוב. אני הולך ומדבר עם אנשים, עוטף אותם ואין לי הרבה מה להציע להם. אני לא יכול להציע להם 24 שעות שמירה כי אין לי אנשים כה רבים. אני נותן להם כלים, דבר ראשון להבין שהם יכולים להתמודד, דבר שנותן להם את האומץ. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> מה אתם נותנים? << דובר >> זהר כהן: << דובר >> אני נותן היון כהתארגנות, בא ועוטף את הבן-אדם, איתו. הוא לא לבד. בן אדם שנפגע מפרוטקשן מה קורה לו דקה אחרי שהתלונן או אחרי שזה קרה לו? אין אף אחד סביבו. משטרה באה, תשאל את יריב מה קרה לו אחרי שנפגע. << דובר >> יריב בן עמי: << דובר >> שאלת, אגיד לך מה אנחנו נותנים, קודם את האומץ שלא לשלם. שלושת העקרונות. לא משלמים, בפנים גלויות וביחד. יש פה את שמעון מכרם בן זמרה, הבן שלו חזר אחרי יותר מ-200 ימי מילואים בעזה, לוחם גיבור. בחור ביישן. תשאל אותו מה זה נותן כשהוא לא לבד. שמעון, דבר בבקשה. << דובר >> עדן בוז'ו: << דובר >> מה שנתנו לי כאן, כמו שהוא אומר מעטפת, זו מילה רחבה. לבד אי אפשר להתמודד עם האירוע הזה. אם אין לך אנשים סביבך, לבד, כמו שאנחנו רואים, רובם רצים לשלם. פה מה שיכלו במעט לתת לנו, יצא הרבה. זוהר הגיע לפני השוטר הראשון, אני תמיד מספר שהתלוננו במשטרה, התקשרנו לזוהר, אמרנו לו איימו עלינו, הגיע לפני השוטר הראשון שהגיע. אם זו הייתה חברה של מצלמות אבטחה, חברים של יריב, בתרומות, אם זו חברת שמירה, "כלבי אשמורת" של בר, פיזרו לנו כלבים בשטחים ובעסק שלנו. הייתה כתבה בטלוויזיה שעזרו לנו להפיק. רשימה ארוכה. << דובר >> שמעון בוז'ו: << דובר >> קראנו לכל היישוב. כל היישוב שלנו התארגן לשמירות. יש לנו מתנדבים כל יום, 24/7 - - - << דובר >> יריב בן עמי: << דובר >> עוד דבר אחד. קראנו לכל הקהילה שלנו של הגליל העליון, לבוא ליקב. קראנו לכל הקהילה לבוא ביום שישי ליקב ולתמוך ביקב. באו לשם 400 אנשים ומעלה ותמכו במשפחה. כשתומכים בך והקהילה תומכת בך אתה חזק יותר. כשאתה חזק יותר אתה מעז שלא לשלם. כשאתה מעז שלא לשלם, גם השכן שלך מעז אולי שלא לשלם. זה מה שאנחנו רוצים לעשות. << דובר >> שלום: << דובר >> שלא נשכח שזה גוף התנהגותי קהילתי שלא מתוקצב על ידי שום גוף. << דובר >> יריב בן עמי: << דובר >> אנחנו לא לקחנו שום תקציב מאף גורם. << דובר >> שלום: << דובר >> אלה לא הגופים שהוקמו כדי לתת מענה ומתוקצבים במיליוני שקלים. << דובר >> זהר כהן: << דובר >> נשמע קצת מוזר, אני אומר את זה ומקווה שלא אתבדה מחר בבוקר. בכל פעם שטיפלנו במישהו שהתנגד בפנים גלויות ועשינו בעזרתו, גם של שלום וגם של אחרים את המהומה הזו ואת כל המרכוז והפנים הגלויות תקשורתית, הציפורניים פתאום התקפלו. הם מחפשים כסף קל, לא מחפשים מריבות. אחת הבעיות הקשות שלי כמנהל ההתארגנות זה להגיע לכמה שיותר מאוימים ונפגעים שאנחנו יכולים לעזור להם עם תשובה פשוטה – ככל שהם יותר גלויים, בוטים ובפנים גלויות, כך הפרוטקשן עושה צעד אחורה, זה הוכיח את עצמו. זה עוד משהו שאנחנו נותנים להם. ברגע שהם מבינים את היתרונות של החשיפה, שזו תעודת ביטוח שהם באים מתראיינים, כולם פתאום סביבם ויש תהודה תקשורתית ואנשים שבאים לכרם. זה גם משהו יש מאין. אני לא רוצה להסתמך רק על זה, אבל זה עוד משהו שאנחנו מנסים לתת לאנשים. זה לא פתרון מערכתי ולא פתרון עומק. זה לא מה שיעצור את התופעה. מה שיעצור את התופעה זה שוועדות וגופים יבואו ויחליטו לכנס שולחן עגול וישימו את גורמי הפשע שכולם מכירים, על השולחן, ויחליטו איך משרד הפנים, משרד התחבורה ורשות המיסים יושבים על הבן אדם הזה עד שאין לו חשק לצאת מהבית, לקום בבוקר מהמיטה. זה מה שצריך לעשות פה. עשו את זה במקומות אחרים, לפני כמה שנים פה. שולחן עגול, סיכול ממוקד לכל אלה שהשמות שלהם ידועים לכולם ולסיים עם הסיפור הזה, מדובר ב-200 אנשים. << דובר >> יריב בן עמי: << דובר >> עדיין אנחנו לא יודעים, יושבים פה, שני משוגעים ממטולה, לא יודעים אם נבוא לפה למשרד היפה הזה ששילמנו עליו במטבע. למטבע שלנו קוראים תירס. עובדים קשה בשביל לשלם איתו, בדם יזע ודמעות. אם אנחנו לא נבוא מחר למרות כל מה שנאמר פה, העסק שרוף. מי מבטיח לי את זה? << דובר >> אפרת: << דובר >> כשהעסק בשמירה של 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע לרבות חברת אבטחה, מצלמות, מצלמות תרמיות ושנינו כל הזמן על המצלמות, על כל ציפור. << דובר >> זהר כהן: << דובר >> זה לא יעצור את הבקת"ב של הילד בן ה-15 שמקבל 200 שקלים בשרשור של 8 קילומטרים מראש כנופיית הפשע. הוא מבדל את עצמו כדי לא להיפגע והוא זרק את הבקבוק. כל הטכנולוגיות האלה לא - - - << דובר >> אפרת: << דובר >> בשני האירועים אצלנו, היה שומר בשטח וזה היה בשעות אור. איימו עליו בנשק חם ופשוט שרפו. << דובר >> יריב בן עמי: << דובר >> עפו לפה 50 כדורים במקום הזה. << דובר >> זהר כהן: << דובר >> תכף נעשה סיור למטה. << דובר >> שמעון בוז'ו: << דובר >> הפעילות הזו מפריעה להם. בהודעות כתבו לנו לצאת מארגון עד כאן ולבוא להסתדר. הארגון הזה כן מפריע. << דובר >> גרשון שרון: << דובר >> כשרק התחלנו ההתארגנות התרחשה תוך שבועיים-שלושה והגיעה למספרים גדולים מאוד. באוקטובר לפני המלחמה, צילמו פה שני חברים צעירים שהסתובבו עם טרקטורון. מסתובבים עם טרקטורון לאיסוף - - -. אחרי ששלחנו מכתב לטובא ואחרי שהם שמעו על ההתארגנות, זיהינו מי הילד ומי האבא. האבא הוא הפרוטקשנאי של צומת כוח. הייתי בחו"ל ויריב התקשר לספר לי. שאלתי אם הם זיהו אותו הוא אמר שכן. ביקשתי שיעלה את האבא על הקו. אמרתי לו "תשמע, אני אומר לך בשביל שכנות טובה שהבן שלך הסתובב. קורה משהו, לנו יש כתובת". לא, לא, כן, כן. אמרתי לו "שום דבר, אני אומר את זה רק על תקן של שכנות טובה, יש לנו כתובת, אנחנו יודעים לזהות". כמה דקות אחרי זה הוא התקשר למפקד תחנת ראש פינה ואמר לו תשמע, בוא קח את הילד שלי כי הוא הולך לעשות לי צרות. אנחנו חייבים לייצר תהליך נגדי. המדינה צריכה לעשות את שלה. התושבים צריכים להאמין בעניין הזה. הם יעשו את שלהם. יש פה תושבים נפלאים. הם צריכים את המשענת וזה לא יום לימודים ארוך, זו חקיקה פשוטה, טכנית, שתפיח פה רוח. אני לא מאמין שיהיה חבר כנסת אחד שלא יחתום על הצעת חוק כזאת של הקמת קרן ביטוח. אחרי זה, מה שתעשה המשטרה, הם יודעים טוב ממני מה הם צריכים לעשות. הם ידעו לשים שולחן עגול כמו שהיה בעבר, הם ידעו לקחת את המשפטים, לא פה בצפון אלא לדרום, למרכז יהיה יותר קל. השופט פה הולך לכפר. << דובר >> יריב בן עמי: << דובר >> זו בעיה קשה. << דובר >> רותי האוסליך: << דובר >> זו גם חקיקה בפני עצמה. << דובר >> זהר כהן: << דובר >> הבנתי שעשו את זה כבר כמה פעמים. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> יש לנו עוד סיור? << דובר >> זהר כהן: << דובר >> רציתי לרדת למוסך, איפה שנפגע, שתבין איך זה קרה. יריב יספר את הסיפור הקטן שלו. או אם אתה רוצה לסכם עכשיו ולאחר מכן לרדת, מה שתחליט. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> אסכם עכשיו. אנחנו בהמשך של משהו שראינו בבוקר. הדברים הם די דומים וגם לצערי מוכרים. כאשר לא היית פה קודם ישראל, אמרתי, זה לא רק בצפון, זה גם בדרום. אני מסכים שגם הפתרונות ידועים. אנחנו לא המדינה היחידה שמתמודדת עם פרוטקשן, התמודדו עם זה במקומות אחרים. איפה שהתמודדו בהצלחה, צריך ללמוד ממה שהתמודדו. הדבר הבסיסי והראשון, שלא מעלימים עין משום תופעה. כשאומרים טוב, בתופעה הזו לא נטפל, זה קטן, זה לא מספיק, זה רק טפטופים. ג'וליאני נקט פעולה ברוח התיאוריה של החלונות השבורים, שלפיה איפה שיש חלונות שבורים גם מתחיל פשע. צריך לבדוק שלא יהיו חלונות שבורים, מזה זה מתחיל. מהעבירות הקטנות ברחוב מגיעות העבירות הגדולות. יש פה כמה דברים שצריך לעשות ברמת בממשלה. הדבר הבסיסי והראשון הוא, אני לא מרגיש שזה מתקיים מספיק בממשלה הנוכחית, זה אותו שולחן עגול של כל הגורמים שנוגעים בדבר ברמה השוטפת, בנושא שינויים שצריכים להיות גם מבחינת פעולות אבל גם מבחינת חקיקה. לאירוע הזה צריך את משרד המשפטים במחויבות מלאה, צריך את רשות המיסים במחויבות מלאה, צריך את כל המערכות שנוגעות מסביב וגם את הרשויות המקומיות שיש להן אמצעי אכיפה לא קטנים בנושא הזה. בעברי כשר חקלאות עשיתי את זה בנושא אחר, של השתלטות על קרקעות באזור של כפר תבור. גם מוכרי הקרקעות הבינו שברגע שרשות המיסים נכנסת לאירוע, לא יכולים למכור את הקרקע כמו שהיו מוכרים אותה בעבר ופתאום אתה רואה את האירוע הזה מתחיל להתנהל אחרת. זה ברמת הממשלה, חייב להיות שולחן עגול קבוע שמתכנס אחת לשבוע בדרגים הכי בכירים. בממשלה הקודמת עיכב את זה רם בלינקוב ממשרד האוצר. אם המשרד - - - רשות המיסים - - -. ברמת החקיקה, אני אגיש הצעת חוק לגבי הפעלה של קרן. לא יודע להגיד לכם בדיוק איך זה ייראה, הכוונה היא לקרן מתלוננים. המטרה היא לעודד אנשים להתלונן. לייצר מצב שבו אדם שמתלונן לא לבד. הקרן הזו צריכה לתת לו מענה ראשוני ביטוחי, גם מענה של מעטפת. מה שאנחנו לא נדע לייצר ושמחתי לשמוע שזה מצליח פה כי זה הדבר הכי חשוב וזה המעטפת הקהילתית. זו שאלה של קהילה, כמה הקהילה מוכנה לעטוף אותך ולהיות לידך באירוע הזה. כשבאים לגבות ממישהו וקצת קשה, עוברים לשכן שלו, זה לא שבזה הסתיימה התופעה. המעטפת הקהילתית חשובה. יישר כוח על ההתארגנות הזו. אני אומר את זה גם לך, ראש הרשות. לרשות המקומית יכול להיות פה תפקיד חשוב מאוד. גם עבור התושבים אתם הכתובת הראשונה לפני הממשלה. לפעמים תגלה בתפקידך גם דברים שהם לא בסמכותך, אבל מבחינת התושבים אתה השלטון. אפילו בנושאים שהשלטון המרכזי אחראי עליהם, הם רואים בך חלק מהשלטון. ככל שהשלטון המקומי יבין את זה, הוא ידע לייצר את זה. יש ראש רשות אחד בדרום ששם לא הצליחו לחדור המחבלים, בנתיבות. הוא בנה לעצמו מבעוד יום מערכת ביטחון עם כיתות כוננות, חמ"ל. ברגע שקרה מה שקרה ב-06:30, הוא פרס כוחות. היו לו כוחות לפרוס, היה לו עם מה לצאת להילחם. לכן להתארגנות המקומית יש פה משמעות רבה. בגזרה שלנו, ככל שנוכל לסייע והיכן שנוכל לתת, נעשה את זה, כולל ההגנה מכאן. היה לי חשוב לכנס פה את הוועדה גם אחרי הדברים שקרו וגם אחרי חלק מהדברים שעלו בוועדה כדי להגיד שהנושא הזה על סדר היום בכנסת, על סדר היום הציבורי. כל מי שמתמודד עם זה, ההתמודדות היא לא לבד. אם יש פניות, בעיות בעניין הזה, אתם יודעים את הכתובת שלנו. גם אנחנו יודעים להפעיל חלק ממשרדי הממשלה. תודה רבה. << דובר >> זהר כהן: << דובר >> אפשר לרדת למטה, יריב יוביל אתכם לסיור. << הפסקה >> (הישיבה נפסקה בשעה 12:20 ונתחדשה בשעה 13:00.) << הפסקה >> (2. רמות נפתלי) << דובר >> אסף יהודה לנגלבן: << דובר >> צוהריים טובים לכולם. אנחנו מאוד שמחים לארח את ועדת נגב-גליל בגבול הצפון. נתחיל בסקירה גיאוגרפית של בעל המשק ונעבור לסיור שטח במטעים שנפגעו במלחמה. לאחר מכן דיון על שיקום המשקים, על הטיפול בפרוטקשן אחרי הפסקת האש ובזה נסיים. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> הסוגייה המרכזית שבגללה באנו לפה. מרגע שירד המצב הביטחוני קצת מצד אחד, התחילו לעלות הבעיות האחרות מהצד השני. << דובר >> גיא ברזילי: << דובר >> שמי גיא ברזילי, מושב רמות נפתלי. כאן אני גר. חקלאי בעל נחלה במושב, בן ממשיך. הוריי ממייסדי המושב. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> מה אתה מגדל? << דובר >> גיא ברזילי: << דובר >> אני מגדל בעיקר אגסים. השטחים שלי פה, חלקם, רובם מתחתינו אחרי הכרם, זה שטח שלי. יש לי שטחים ממש בפאתי הכפר בלידא. שם באזור של שתי שדרות הברושים הרחוקות, 100-50 מטרים מהגבול, גם שם יש לי שטחים. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> בסך הכול כמה דונם? << דובר >> גיא ברזילי: << דובר >> אני מעבד כ-300 דונם. 85% אגסים. התבקשתי לספר על כל מה שעברנו פה בתקופת המלחמה. אעשה בקצרה בלי קשר לפרוטקשן. גם אני נפגע פרוטקשן. היו אצלי שלושה אירועי טרור בבית האריזה, יש לי פה בית אריזה. ניסו לשרוף לי, תלו בקבוקים, שברו לי קולטים, אם תרצו ארחיב בנושא הפרוטקשן בהמשך. בנוגע למלחמה, אסביר על הגזרה. אנחנו מסתכלים צפונה, רכס נפתלי, מתחתיו קריית שמונה, גליל עליון, רכס רמים. המפעל שם זה בית אריזה של בראשית, תפוחים. מאחוריו קיבוץ יפתח. כל השטחים פה זה בקעת קדש. ברוב בקעת קדש מגדלים אגסים וענבים ליין. אזור טוב לענבי יין, יש פה יקבים במושב. ארבעה יקבים עם יינות מאוד טובים. אתם מוזמנים, יש פה פסטיבל פעם בשנה. אנחנו ממשיכים הלאה. רואים מעלינו את הכפרים הלבנוניים. בדרום הכפר באוכף זה עיתרון, כפר של חיזבאללה. בלידא לידו לא פחות. זה גבול גזרה בין שתי חטיבות של חיזבאללה, שני הכפרים האלה. אם תסתכלו טוב צפונית, רואים באוכף, מבנה עם גג רעפים אדום בעומק יותר, זה כפר בשם מחיביב, כפר איראני לכל דבר ועניין עם כל הסממנים. בכל כיכר שלטי ענק של חמינאי וכל מה שקשור. את הכפר הזה הרסו לגמרי. בשאר הכפרים טיפלו בכל מתחמי הטרור. עדיין רואים בתים רבים אבל את בדברים העיקריים טיפלו. ממשיכים דרומה. אחזור עוד קצת צפונה. מתחת לאנטנות יש מוצב שושן, מוצב שיושב ממש על הגבול. אחרי זה, בהמשך הסיור נהיה מתחתיו. זה מוצב שיושב על הגבול. ממשיכים דרומה, מוצב תורמוס. תורמוס ושושן הם שני המוצבים שאמורים לסגור את כל הגזרה שלנו, רמות נפתלי, מלכיה, יפתח. קיבוץ מלכיה, קצת דרומית לנו. אם אתם קצת דרומה ולמטה, מושב דישון. זו פחות או יותר הגזרה שלנו. החקלאות שלנו מתמקדת כאן בכל בקעת קדש. האזור הזה הפך לשדה קרב, יום-יום היו פה אירועים של נפילות טילים, של רקטות. לא צריך להסביר, אנחנו נמצאים בקו ישיר של נ"ט. הבית שלי כמו כל השכונה המערבית של רמות נפתלי, מאוימת נ"ט בקו ישיר. באופן אישי, הייתי פה כל המלחמה למרות שהיה לי אסור. נשארתי לישון בבית. בלילה נכנסתי ללא אורות, ללא תנאים. זה מה שנאלצנו לעשות. הדבר העיקרי שהתמודדנו איתו מעבר לכול, המושב שלנו אולי לא כמו מטולה אבל גם חטפנו טילי נ"ט, בתים נהרסו, רקטות פגעו בבתים. עמדנו פה יום-יום בפני אירועים ביטחוניים. האירוע הכי מורכב וקשה היה לשמר את החקלאות. מה שאתם רואים פה זה מפעל חיים, זה לא עניין של כסף או מה שווה כלכלית או לא שווה. אנשים פה יצאו כדי לשמור על מפעל החיים שלהם. אנשים פה 30, 40, 50, 60 שנים, בנו משקים ולמרות שההנחיה של הממשלה הייתה להתפנות מפה, אישית הייתי מפקד כיתת כוננות, מה שהייתי אמור לעשות זה עם אשתי והילדים לצאת מפה, לעזוב, לנטוש את האזור והמקום – אבל לא ויתרתי. ומה שרואים פה, את העמק הירוק הזה, זו תוצאה של דברים רבים מאוד שעברנו פה. קשה לי להתחיל לתאר מה. סכנת חיים עצומה, דברים מחרידים. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> איך עבדת בשדות? << דובר >> גיא ברזילי: << דובר >> לדוגמה, אדבר על השטח הכי קרוב לגבול. למרגלות בלידא עובר הגבול, מתחת לרכס. אפשר לראות שהגבול מטפס, בהמשך בתוך הוואדי ימינה זה הציר הלבן. הציר הלבן יורד והולך מתחת לכל הרכס. החלקה הקרובה ביותר שלי היא שם, ליד הברושים, 100 מטר מהגבול. חמישה חודשים לא הגעתי, לא הייתי שם. הגעתי לזמן שהעצים התחילו לפרוח, הייתי חייב להציל את העסק. צומת ישע היא פה מתחתינו, היא צומת שהייתה חסומה עם בטונדות. כל מעבר מצומת ישע מערבה, אתה בתוך טווח הנ"ט. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> שטח השמדה. << דובר >> גיא ברזילי: << דובר >> שטח השמדה. בלית ברירה נכנסנו. אתה נוסע בתוך הרכב שלך ומרגיש שבכל רגע הטיל עומד לרדוף אותך. זו ההרגשה. הצבא לא עבר. תראו בין שתי השלוחות, אחת קרובה לנו וזו שאחריה של עיתרון, יש ואדי שנקרא ואדי אל-עצי. אני בלילה יושב בחמ"ל ובטח גם לבב נמצא איתנו, קצין הגמ"ר שלנו. בחמ"ל יושב שם צוות של גולני במערב. בבוקר אתה מניע את האוטו ונכנס לפתחת ואדי אל-עצי, בתוך המובלעת. הרבה סכנה, אירועים. לצערנו איבדנו חברים, חבר טוב ממטולה, עומר וינשטיין. זו רולטה רוסית, אנחנו הצלחנו להינצל והוא לא. הרבה מקרים היינו עם נפילות שהיו ממש 200-100 מטרים מאיתנו ולא פגעו ובעומר לצערנו זה מה שקרה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> שבועיים לפני הפסקת אש. << דובר >> גיא ברזילי: << דובר >> עומר, אני רוצה להתמקד בעומר ובחברים. עוד שני חקלאים, ברק אילון מכפר יובל. אייל אוזן ממושב נטועה במקור. שני חברים שהגיעו ולא התמזל מזלם, חטפו ונהרגו. תאילנדים, הרבה אירועים שהיו, הסתיימו באסון והרבה אירועים שהסתיימו בכמעט אסון. זה כל מה שעברנו פה. אירועים שנכנסת משאית ללולים, יש לנו בצד הצפוני לולים, משאית חוצה את הש"ג, במקרה עמדתי שם. אחרי חמש דקות פיצוץ, משאית חוטפת נ"ט לתוך הקבינה. 100 מטרים ממני, מזל גדול. שני חברים טובים שהיו צריכים לשווק את העופות, במקרה הלכו הצידה למלא תעודת משלוח ועובדים כבר ירדו ללול להתחיל. עניין של שתי דקות. זה סגנון הדברים שעברנו פה. בבקשה חיים. << דובר >> חיים: << דובר >> רואים את מלכיה מתחת לרכס השקד, היה שם מוצב של חיזבאללה. אני יושב-ראש מלכיה, עובד במטעים גם. המטעים אצלנו הם של קיבוץ, לא כמו גיא שהוא מושב, אנחנו קיבוץ. צוות אנשי המטע. חלק גדול מהצוות התפנה אבל חלק נשאר. בתחילת המלחמה גויסתי לגיבור, לחטיבה. באתי אחרי חודש וחצי, הצלחתי לצאת מגיבור, עליתי למעלה וראיתי במלכיה אנשים מאושרים. למה מאושרים? מה הדבר הכי טוב שאתה יכול להגיד לילד? לא לקום לבית ספר. מה הדבר הכי טוב שאתה יכול להגיד למבוגר? לא לקום לעבודה. אני בא, רואה אנשים מאושרים. אמרתי להם "דבילים, אני לא יודע מה אתם עושים, אבל אם אתם רק משחקים פוקר ומתרבים, כנראה שבעוד שנה לא תהיה לכם פרנסה. אם אתם לא עושים קורס סייבר או הסבה, בואו תצאו למטעים כי לא יהיו פה מטעים עוד שנה או חצי שנה". לקחתי טרקטור, עליתי על הגדר, צילמתי את עצמי, אמרתי לא כל כך נורא, בואו נתחיל לעבוד, לעשות תוכנית עבודה. לקחנו כל בן אדם והוא סימן לנו על קו הגבול איפה הוא מוכן להיות ואיפה הוא לא מוכן להיות. כיבדנו את זה, לא פיטרנו אנשים שאמרו, "אני עובד רק במדרון האחורי". אמרנו שכל אחד יעשה את המיטב במסגרת מה שהוא מוכן לתת וכך התחלנו לבנות את המטע מחדש. הצלחנו להציל חצי מהשטחים, 60% מהשטחים הצלחנו להציל, חלק מהשטחים על הגדר, לא היה אפשר לגשת אליהם, הצבא מלכד אותם והתחנן בפנינו לא ללכת בתוך התיל העמיד ולתוך המלכודים. רק אחרי שלושה חודשים, ארבעה חודשים כשאמרו לי שפירקו את התילים, התחלנו לחזור לשטחים האלה של הגדר. חלק הצלחנו להציל, חלק פחות. שמרנו על מסגרת של צוות. היום ההוכחה לנאמנות שלנו כלפיהם, שלא פיטרנו אף אחד. גם כשאנחנו עובדים בתפוקה יותר נמוכה, החזרנו את כולם לעבוד. כל אחד יש לו את הזכות להמשיך להתפרנס. החשיבות היא לשמור על הרוח, על הגרעין ועל העבודה. מתנדב שבא לעזור לנו, חטף נ"ט לתוך הרכב. היו אין-סוף אירועים, רקטה, בורכאן לתוך קטיף דובדבן אבל משהו הצלחנו לעשות. אמרתי להם, כל טון שיורד פה, כל טון דובדבן, תפוח, זה הישג אישי של כל אחד מכם. קחו את זה, זו הציונות. חסן נסראללה רוצה שנעוף מפה. אנחנו דווקא נהיה פה, נציב את הגוף שלנו מול הגבול כי זו הציונות האמיתית. תמרנתי בין גיבור לבין השטח. ניסיתי לשמור על השטח כצוות עובד. כיום אנחנו משקמים את המטעים. ההרגשה מצוינת. החשיבות של לשמר את הקיים ואת מה שעשינו לפני כן, זו חשיבות אדירה. זו הציונות שלנו, מה שאנחנו יודעים לייצר. ננסה לעשות את זה הכי טוב שיש. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> ישראל או לבב, התייחסות של חקלאי מטולה, לפני שאנחנו ממשיכים בסיור. << דובר >> << דובר >> לבב ויינברג: << דובר >> ישראל, תמשיך אותי אחר כך. שמי לבב ויינברג, אני בן 44. לצערי הרב אני החקלאי הצעיר ביותר במטולה, אין היום חקלאים צעירים ממני, אין כמעט בנים ממשיכים. זו הבעיה המהותית וכשאנחנו מדברים על תוכניות פיתוח ועל ההמשכיות של החקלאות, זה אחד הדברים העיקריים שצריך להעלות על סדר היום. אני לא הייתי רוצה שהילדים שלי ימשיכו את החקלאות. אני לא רואה חברים צעירים שממשיכים. אני שואל את עצמי בעוד עשר שנים, 20 שנים, האם לגיא יהיה דור המשך? לא בטוח. האם לישראל יהיה דור המשך? לא בטוח וזו השאלה הגדולה. המלחמה, עם כמה שהיינו משוגעים, מפגרים והתנהגנו כולנו כמו ששי כרגע תיאר ושגיא תיאר לפניו, זה לא עשה טוב לדור הממשיך, לא עשה לו חשק לבוא. הסיפורים על הגבורה ועל זה שכמעט נהרגתם היום וכמעט נהרגנו בשבוע שעבר וחבר פתאום נהרג והולכים ללוויה. זה לא גורם לילדים שלי לרצות לבוא לחקלאות. זה האתגר הגדול בראייה עתידית קדימה. << דובר >> ישראל רזניק: << דובר >> אני דור רביעי במטולה. שמי ישראל רזניק, אני חקלאי ממטולה. מה שעברנו פה בשנה וחודשיים אלה זה דבר שלא העליתי בדעתי שיכולים להיות. ההתמודדות היום-יומית, כל מה שתיאר פה גיא, הכול ב-100% נכון, במטולה תוסיף על זה פי עשרה, אנחנו מוקפים שם בשלושה-ארבעה כפרים. שמעתם את זה בחדשות כל יום, בוקר, ערב כשהיינו מטרות, נ"ט, מכל הבא ליד. התמודדנו כל יום, היינו צריכים לקום בבוקר יחד עם העובדים שלנו, ללכת עם 1,000 טון על הגב, שאף אחד לא ייפגע. אנחנו בסך הכול אזרחים, לא חיילים. שנה וחודשיים עד שהתחילה כניסה ללבנון, הלכנו יום-יום קדימה למטעים, לפני הצבא. סיכנו את החיים שלנו, במיוחד העובדים שלנו, מגיע להם כל הכבוד שעבדו איתנו כדי להציל את מפעל החיים הזה. אם לא היינו עובדים, לא היה לנו לאן לחזור. זה לא עניין של כסף, מה שגיא אמר, או דברים אחרים. זו בנייה של 20, 30, 50 שנים אחורה. הכול נהרס, אם אתה לא מטפל במטעים, הם לא יהיו. מה שעברנו, אני חוזר על זה, דבר מטורף, ויכולנו לו. כי תמיד הסתכלתי אחורה, על אבי, על סבי, על סבא-רבה שלי שהיו בזמן הטורקים ולפני קום המדינה ואמרתי זה הזמן שלנו, שעת המבחן. ועמדנו בה. לצערי איבדנו חברים, פועלים. קמתי בבוקר כל יום בתפילה שכולם יחזרו הביתה בשלום. הצלחנו ואנחנו מצפים היום שמדינת ישראל תחבק אותנו, תראה אותנו, תעזור לנו, נתקדם קדימה כדי שבמיוחד לדור הבא, מה שלבב אמר, שתהיה פה המשכיות ויהיה פה כמו שצריך. כל קו הגבול הזה הוא צורך אסטרטגי של מדינת ישראל. אם לא יהיו פה אנשים ויהיה פה רק צבא ולא יהיו פה קהילות, לא צריך להגיד מה המשמעות. חשוב מאוד היום שסיימנו את האירוע ורוב החקלאים עבדו להציל את מפעל החיים שלהם כדי שהמדינה תחבק אותנו, שנמשיך קדימה. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> אף אחד מכם לא דיבר על הבעיות שנגענו בהן היום. << דובר >> גיא ברזילי: << דובר >> אני אגע בזה קצת. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> ברשותך. נסיים את סיור השטח ונתחיל דיון מסודר לעניין שיקום המשקים ליישובים. אליעזר. << דובר >> אליעזר טרפלר: << דובר >> אליעזר טרפלר, אני חקלאי ממושב דישון. יש לי מטעים, בעיקר אגסים ואפרסקים, גם ביצים. אני מהבודדים במושב דישון עם ביצים, וגם פטם. אדבר על זווית שונה מעט. אנחנו כחקלאים פה על הגבול, לפני המלחמה החיים שלנו לא היו דבש. כחקלאים, אני מנטרל כרגע את הכול. כחקלאים היה לנו קשה ממקומות אחרים. לא הייתה תמיכה של המדינה. לא היה תענוג להיות חקלאי. זו מלחמה יום-יומית של הישרדות. עסק לא מי-יודע-מה רווחי. שנה מרוויחים, שנה מפסידים, מנסים לצוף. זה המצב שהתמודדנו איתו, הרבה בעיות בירוקרטיה, התמודדות מול המדינה. כל מה שביקשנו זה שהמדינה לא תפריע לנו. זאת הייתה הבקשה הצנועה של החקלאים פה. הגענו למלחמה הזאת בהפתעה גמורה. אף אחד לא הכין אותנו לכזה דבר, לא דמיינו שיכול להיות כזה דבר, בטח שלא לתקופה כה ארוכה. אף אחד לא ידע איך להתמודד עם זה. מה שקרה פה בשטח, כל אחד לפי יכולתו, לפי רמת האלתור שלו, האומץ שלו, החליט שהוא מתמודד ומנסה להציל את עצמו. אני חוזר לנקודת ההתחלה. המצב לא היה מי-יודע-מה. לא מדובר בחקלאים אמידים שיכלו להתמודד עם לסגור את העסק לשנה אחת ולחכות לפיצויים של המדינה, זה לא המצב. כל חקלאי פה ניסה להתמודד. זה התחיל עם זה שאין עובדים זרים, הם ברחו. ספקים לא רצו להגיע. בעיות קשות מאוד של מים, בעיות של כניסה לשטחים חקלאים. שרשרת הטיפול שלנו במטעים נפגמה בצורה קשה. הכול היה באיחור, הכול היה מאולתר. נגרמו נזקים לא פשוטים, בעיקר במטעים ובכרמים. עוד מעט ניסע לשם, תראו שטחים שנשרפו, מתו והם לעקירה. יוצא לכם פה לדבר עם חקלאים שנלחמו בשביל להציל את מה שיש להם. זו הייתה התמודדות יום-יומית, גם ברמה הנפשית. כל מי שעמד פה ודיבר, המשפחה שלו לא הייתה פה. המשפחות עברו למקומות אחרים, מי שבחר להישאר פה נשאר לבד. אני הייתי פה כמה ימים בשבוע לבד. לבד אתה מתמודד עם המלחמה וגם עם הקשיים הבלתי אפשריים שהיו פה. אני יכול לתאר לכם איך נראה חקלאי שהיו לו כמה עובדים זרים והם עשו חלק גדול מהעבודה, ונאלץ לעלות על הטרקטור בעצמו ולסכן את עצמו בלילות ובימים. הוא לא הגיע לרמת הטיפול המירבית, זה גרם לנזקים לא קלים. כרגע אנחנו בשלב שלא קיבלנו פיצויים. עדיין לא קיבלנו את הפיצוי שמגיע לנו, אפילו פיצוי מינימלי. מקווים שזה ייפתר בתקופה הקרובה, למרות שיש כבר הסכם ואמרו שחתמו. יש משקים שנסגרו, יש משקים שקרסו כלכלית. יש מטעים שנשרפו ועדיין לא שוקמו. זה המצב שאנחנו מתמודדים איתו. לבב דיבר על העניין של בן ממשיך, זה סוג של זווית אחת והיא מאוד חשובה. החקלאות פה על הגבול, אם היא לא כדאית היא תסתיים. אם היא לא תהיה כדאית ולא תהיה סוג של תמיכה או הבנה שבשביל להחזיק פה חקלאות, ציונות, זה צריך להיות כדאי. זה אומר שצריכה להיות תמיכה גם ברמה הבירוקרטית, גם ברמה הכספית. צריכה להיות הבנה שלא מקבלים החלטות וגורמים לחקלאים לקרוס. פתאום מייבאים יותר מדי אגסים או תפוחים והורסים ענפים שלמים. צריך להתייחס לאזורים האלה בצורה שונה. זה מה שאנחנו מבקשים ורוצים. האינטרס של כולם, שתהיה פה חקלאות. החקלאות מחזיקה את הצפון. אין פה מפעלי הייטק, יש פה חקלאות ותיירות. התיירות גם במצב קשה מאוד. אני בעל צימרים במושב דישון, זה עסק שסגור. אנחנו לא יודעים איך זה יתאושש בעתיד. חקלאות ותיירות הם שני ענפים שצריך להרים אותם. אם זה יהיה כדאי ויהיה אטרקטיבי ורווחי – אין מה לעשות, אנשים עובדים בשביל להרוויח כסף – אז יהיה דור המשך. כרגע אנחנו לא שם ועל זה נדבר בהמשך. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> אנחנו נעשה דיון על מה אני חושב שצריך לעשות או איפה יש בעיות, לא כל כך נגענו בבעיות הקיימות ומה צריך לעשות בהמשך. קודם צריך להגיד לכם תודה לכל מי שהיה פה בתקופה הזאת. הגענו לפה כמה וכמה פעמים, היינו במטולה כמה פעמים, בכפר גלעדי. מה שעבר על הצפון הוא אירוע חסר תקדים ובזה נעסוק גם בוועדה, מעבר לעיסוק במניעה של פרוטקשן. צריך פה תוכנית אסטרטגית משמעותית שנותנת אופק, זה אחד הדברים המשמעותיים. יש פה משבר גדול מאוד. צריך לייצר ממנו הזדמנות לתפיסת עולם ארוכת טווח שתיתן ודאות. ולא שבכל שנה, היום זה כך, מחר זה כך. היום זה שר כזה, מחר זה שר אחר. צריך לתת משהו שנותן ודאות. מעבר לזה, הוכחתם את הציונות של טרומפלדור מלפני 124 שנים, זה פשוט אותו הדבר. אותו קרב שניהלו בעבר, אתם מנהלים היום. הכלים השתנו אבל המצב והמאבק ברורים לפחות מבחינת תפיסת העולם. יכול להיות שיש מחלוקת איך מיישמים אותה אבל מבחינת תפיסה העולם ברור לחלוטין שעד איפה שנעבד את האדמה, שם זה שלנו וזה קו הגבול, על כך אין מחלוקת. מגיע כל הכבוד לכל התושבים פה שהחזיקו בשיניים את חבל הארץ הזה. החוכמה היא לנצל את המשבר הזה. איפה שהרסו הרבה המדינה צריכה לתקן הרבה, לתקן ולתת. זה לא שאתם תצטרכו כל הזמן לבוא כעניים בפתח, לבקש דברים. צריך לתת פה אפשרויות פיתוח שיאפשרו לעסק הזה לעמוד בזכות עצמו. בין אם זה פוטו-וולטאי, דו-שימושיות בקרקע. אני מכיר את הבעיות עם המינהל וכל המשמעויות האלה, כמה שיותר לפתוח את הדברים האלה. השאלה של הדור ממשיך, תהיה שאלה כלכלית. אם הילדים שלך יודעים שהם מרוויחים פה ויכולים להתפרנס פה בכבוד ולבנות פה בכבוד, הם יהיו פה. אם לא ניתן להם את האפשרות הזאת, הם לא יהיו פה. הדבר הבסיסי הוא לייצר ביטחון. יש לי טענות להסכם הפסקת האש, אמרתי אותן פעמים רבות, אין צורך לחזור על זה פה. המטרה שלי בסיור הזה, לגעת בסוגיה של הפרוטקשן כי אם מישהו צריך להתמודד עם אלימות ופשע מבפנים, זה לא יעבוד. צריך להתייחס לנושא הזה של הפרוטקשן והפשיעה ברמת טרור. הפשיעה הזאת, לכאורה לא לאומנית בהתחלה, בהמשך עלולה להפוך ללאומנית ואת זה צריך לקחת בחשבון. בואו נראה את הדברים. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 13:50. << סיום >>