פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



3
ישיבה משותפת של ועדת הכספים ושל ועדת הכלכלה
05/05/2025


מושב שלישי


פרוטוקול מס' 637
מישיבת ועדת הכספים
ופרוטוקול מס' 656
מישיבת ועדת הכלכלה
יום שני, ז' באייר התשפ"ה (05 במאי 2025), שעה 12:30



סדר היום:
 << נושא >> 1. יוקר המחייה בישראל- העלאת מחירי מוצרי החלב המפוקחים << נושא >>   
 << נושא >> 2. עליית המחירים במדינת ישראל בחסות המלחמה << נושא >>   


נכחו:
חברי הוועדה: 
משה גפני – יו"ר ועדת הכספים
דוד ביטן – יו"ר ועדת הכלכלה
ינון אזולאי – מ"מ היו"ר
קארין אלהרר
ולדימיר בליאק
אברהם בצלאל
אלי דלל
אחמד טיבי
מאיר כהן
רון כץ
נעמה לזימי
טטיאנה מזרסקי
שלי טל מירון
שרון ניר
חמד עמאר
יסמין פרידמן
אורית פרקש הכהן
יצחק קרויזר
נאור שירי


מוזמנים: 
	סיון ינקוביץ'
	–
	מנהלת אגף בכיר תקציבים, משרד החקלאות וביטחון המזון

	עפרי אשל
	–
	רפרנטית פיננסים באג"ת, משרד האוצר

	ציפורה בניטה
	–
	מנהלת תחום תקציב, משרד הכלכלה והתעשייה

	אביב חצבני
	–
	מאיגוד המזון, התאחדות התעשיינים

	ליאור לוי
	–
	מאיגוד המזון, התאחדות התעשיינים

	עמיר עופר
	–
	מנהל ענף המזון והמשקאות, איגוד לשכות המסחר

	יובל קנטור
	–
	כלכלנית, רשות התחרות

	חן שופן
	–
	ראש צוות מזון וקמעונאות, רשות התחרות

	אורן בוטא
	–
	יו"ר תנועת העצמאיים, תנועת העצמאיים

	אלי שלום סתוי
	–
	יור, פורום מזון ומכולות

	חן מטס
	–
	פורום ארלוזורוב - מקדמת מדיניות

	בועז גור
	–
	פורום ארלוזורוב

	לינור דויטש
	–
	מנכ"לית לובי 99

	אריאל פז סוויצקי
	–
	מנהל המחקר, לובי 99

	לאה האריס
	
	

	מיכל לביא
	
	

	אסתר בוכשטב
	
	

	לאה האריס
	
	

	שי דיקמן
	
	

	אורנה שמעוני
	
	




ייעוץ משפטי: 
שלומית ארליך
עופרי נודל

מנהלי הוועדה:
טמיר כהן – מנהל ועדת הכספים
ד"ר עידית חנוכה – מנהלת ועדת הכלכלה

רישום פרלמנטרי:
הדס ליפמן


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.


 << נושא >> 1. יוקר המחייה בישראל- העלאת מחירי מוצרי החלב המפוקחים << נושא >>   
<< נושא >> 2. עליית המחירים במדינת ישראל בחסות המלחמה << נושא >>


 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >>   

בוקר טוב, אני מחדש את הישיבה. הישיבה הזאת היא ישיבה משותפת לוועדת הכספים ולוועדת הכלכלה. ראשית אני מברך את חבר הכנסת נאור שירי שחוגג היום 40. אתה נראה בן 19. שיהיה לך בשעה טובה ומוצלחת. 

אנחנו סיכמנו, יושב-ראש ועדת הכלכלה ואני – אנו דנים על יוקר המחיה בישראל ומי שיציג את הנושא יהיה דוד ביטן, יושב-ראש ועדת הכלכלה. יש משפחות חטופים. אם אפשר, בקצרה. בבקשה. מיכל לביא.

 << דובר >> מיכל לביא: << דובר >>   

בדיוק סיימנו את ועדת הכלכלה. סיימנו עם השאלה, אם זו הייתה בתך שם. ביקשתי ממך להביע דעתך, כי אני לא יודעת מה דעתך, כבר 577 ימים אני לא יודעת מה הדעה שלך. אולי מישהו אחר בעם יודע מהי. אני כן יודעת את הדעה של חבר הכנסת גפני כי הוא כן הקפיד לומר את דעתו. יש אנשים שאומרים את דעתם, נציגי ציבור שנוהגים בסוג של אחריות, גם אם היא מוגבלת, אז אני מודה לפחות על העניין הזה. 

הפעם אדבר בקצרה. אצלך בדיונים אתה טוען שאני תמיד עושה זאת וגורמת לך לצאת החוצה איכשהו, אז פה אני רוצה להפנות שאלה אליכם, חברות וחברי הכנסת, אליך, יושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת גפני, האם אתה מוכן לגור במדינה שבה הילדים והילדות שלך, הנכדים והנכדות שלך יודעים ויודעות שאן ייחטפו אולי לא ישובו, אולי יירצחו מהשבי, אולי ייהרגו מאש כוחותינו בשבי? האם זו המדינה שאתה מעוניין לחיות בה? האם זו המדינה שרק לפני יומיים היה ה' באייר. האם זו המדינה, שהוקמה בעקבות פוגרומים, גירושים, רצח עם, וחרטה על דגלה לעולם לא עוד? האם מדינת ישראל מקיימת את הערך הזה? לדעתך. אני אודה לתשובה. 

<< יור >> היו"ר משה גפני: << יור >>   

אנחנו לא משיבים פה בוועדה. אני נותן לכל משפחות החטופים אפילו לא מדרגה ראשונה לומר דברם אך אני לא עונה פה. נדמה לי שהיום גם יש לי פגישה. אני אומר את דעתי. לא פה. תודה רבה.

 << דובר_המשך >> מיכל לביא: << דובר_המשך >>   

לא סיימתי. אבל מה המעשה? חוץ מדיבור. האם חוץ מדיבור יש מעשה? 

<< יור >> היו"ר משה גפני: << יור >>   

כן.

 << דובר_המשך >> מיכל לביא: << דובר_המשך >>   

מהו? כי יש שני דברים שאני רוצה לסיים איתם. אחד, על חוק הגיוס הסיעה שלך איימה להפיל את הממשלה. שתיים, על הצלת נפשות אתה דבק בשתיקה. עומד מנגד, אתה וסיעתך. איך זה מתיישב עם הערכים הבסיסיים שעליהם הושתתה והוקמה מדינת ישראל שזה ערך החיים של לעולם לא עוד? תודה. ותודה על זה שלא דיברת ולא ענית ולא נתת דעה.

<< יור >> היו"ר משה גפני: << יור >>   

לא אני ולא סיעתי לא איימנו בחוק הגיוס. אני יושב-ראש ועדת כספים. הייתי יכול לא להעביר את התקציב.

 << דובר_המשך >> מיכל לביא: << דובר_המשך >>   

אז למה העברת? על הצלת נפשות.

<< יור >> היו"ר משה גפני: << יור >>   

את צודקת.

 << דובר_המשך >> מיכל לביא: << דובר_המשך >>   

הצלת נפשות. מה זה את צודקת? זה המובן מאליו. רק המובן מאליו לא ברור בבית העם של מדינת ישראל. רק בבית העם של מדינת יאארל צריך להילחם על המובן מאליו. 577 ימים. על המובן מאליו. על הצלת נפשות. 

<< יור >> היו"ר משה גפני: << יור >>   

תודה רבה. אסתר בוכשטב.

 << דובר >> אסתר בוכשטב: << דובר >>   

אחרי כל כך הרבה זמן אני מצפה שתלמדו לומר את שם המשפחה. אני אימא של יגב ואני פה כי אני חלק מקבוצה – התחלתי ב-7.10 כאימא של חטוף חי. יגב נחטף מקיבוץ נירים יחד עם אשתו רימון. היו במנהרות חמאס יחד עם הרבה מאוד חטופים מניר עוז. רימון חזרה בעסקה הראשונה, חזרה בחיים עם עוד נשים וילדים. יגב נשאר במנהרות החמאס עם עוד גברים. במקום שאמרו לנו: אל תדאגו – אנו יודעים איפה הוא, יודעים איפה הוא. 

ב-14.2 מדינת ישראל החליטה שחייבים להפגיז את המנהרות המסוימות האלה, כי יש שם בכירים מהחמאס. חשבו על הבכירים מהחמאס שצריך להוציא אותם להורג, לפגוע בצדק אך לא חשבו על החטופים. החטופים, שהיו שם באזור, היו – אף אחד לא ידע על החטופים האלה. גם לא ידעו איפה הם, גם לא ידעו איפה הם לא. החליטו להפגיז את המנהרה. החמאס, אנשי החמאס החליטו שאם מפגיזים אותם, הם יוציאו להורג את כל החטופים שהיו שם, שישה חטופים. הוציאו אותם להורג. ובתחקיר הצבאי גם הסבירו לנו שבכל מקרה הם היו מתים החטופים כי הגזים מההפגזות חדרו למנהרה, והחוטפים גם נהרגו, אז הפגזות צה"ל ולחץ צבאי הורג חטופים. 

אני פה כי אני בקבוצה של 41 שאיכשהו מצליחים להתעלם מהקבוצה הקשה הזו של חטופים שנרצחו שהגיעו בחיים ונרצחו שם. לא לוקחים על זה אחריות. אמרתי את זה כבר הבוקר שאפילו מכתב תנחומים מראש הממשלה לא קיבלנו. נהוג לשלוח מכתב תנחומים למשפחות שכולות. אנחנו כנראה לא שם, ברשימות של ראש הממשלה.

אני פה כדי להזכיר לכולם, שיש עוד 59 חטופים בעזה. יש חטופים שבחיים. יש חללים. חייבים להחזיר את כולם. אין זמן לחטופים. אני הייתי שבוע שעבר ביום הזיכרון, ועוד יום. אני מגיעה לנירים פעם בשבוע. יש שם מלחמה. לא יודעת מה מטרתה. היא לא ברורה. אבל מפגיזים. ואמר הבן של מיכל שבוע שעבר, שעומרי הדוד שלו נמצא בעזה, הוא שאל: מה קורה כשמפגיזים? מה קורה לעומרי כשמפגיזים? הם גרים באור הנר שזה קרוב. שומעים את ההפגזות. אנו שואלים, במלחמה הזאת העצימה מה מטרותיה? מה קורה לחטפים ששם? כי גם לי אמרו – אל תדאגי לבן שלך. שבוע קודם ישבו אצלנו ואמרו: אל תדאגו. הכול בסדר. שומרים עליהם. אנחנו יודעים איפה הם. אז אני לא מבינה בדיוק מה קורה עכשיו, מי שומר על החטפים כי על החמאס אני לא סומכת אבל אני רוצה לסמוך על צה"ל, על המדינה אך לא יכולה כי המדינה מפקירה את החטופים. אני מ-7.10 רק באכזבה שהולכת וגדלה מהמדינה זאת. מהמדינה אני מתכוונת מהממשלה. לא מהאנשים. תראו כמה אנשים מגיעים לפה להיות אתנו. כמה אנשים יגידו לי שאני צודקת כשאצא מפה, אבל איפה אתם, חברי הממשלה וחברי הקואליציה? איפה אתם? ואיך אתם דואגים לחטופים שעוד שם?

יש חטופים שחיים. חייבים להוציא אותם לפני שיהיה מאוחר, כפי שקרה לבן שלי. תסתכלו על הבן שלי, על הפנים שלו, על העיניים שלו. הוא היה צריך לחזור בחיים. בחור בן 35 גמר את חייו מירייה בראש במנהרות. זה הגיוני? ויש שם חללים. משפחות החללים לא יכולות לחיות כשבן המשפחה שלהם שם. עד שלא יוחזרו כולם לקבורה ראויה אי אפשר לנשום. הייתי חודשיים בסיפור הזה. אי אפשר לנשום. הפחד על החללים גדול. נכון הם לא סובלים כמו החיים אבל הפחד מאוד גדול וגם אין סגירת מעגל. כל עוד יגב היה שם לא האמנתי שיגב לא בחיים. רק כשראיתי את הארון בבית הקברות הבנתי שהסיפור מבחינתנו נגמר, יגב כבר לא יחזור אלינו בחיים.

ואני מבקשת מכל אחד שיש לו פה כוח, שיעשה מעשה ויחזיר את ה-59. סיימו את הסיפור הזה כבר ואני אומרת את זה ממקום שאני גרה בעוטף. אני רוצה לחזור לבית שלי. יש לי רק בית אחד במדינה, רק בנירים. אין לי בית בשום מקום אחר. אני רוצה לחזור אך מבינה שקודם כל צריך להחזיר את החטפים. אנו מעל שנה וחצי לא גרים בבית שלנו אך מוכנים לחכות עד שיסתיים סיפור החטופים, ורק אחרי זה נחזור.

<< יור >> היו"ר משה גפני: << יור >>   

תודה רבה. שי דיקמן. 

 << דובר >> שי דיקמן: << דובר >>   

תודה רבה לכל מי שנותן מזמנו ומקשיב לנו. כפי שמיכל אמרה לפניי, אני קיבלתי הרבה מאוד תקווה מדבריך, משה גפני,  ואני רוצה להשמיע אותם לכולם.

<< יור >> היו"ר משה גפני: << יור >>   

אבל אני לא הנושא עכשיו.

 << דובר_המשך >> שי דיקמן: << דובר_המשך >>   

אבל החטופים הם הנושא ואתה הצלחת לשים אותם על השולחן בצורה שאותה אתה חושב וגם 75% מעם ישראל.

(מושמעת הקלטה)

 << דובר_המשך >> שי דיקמן: << דובר_המשך >>   

קודם כל אני רוצה להודות לך, שאתה אומר את הדברים הללו, והבוקר גם חבר הכנסת יעקב אשר אמר אותם, גם הוא מדגל התורה. ואומנם דוד ביטן לא הסכים לומר את עמדתו, החליט שהוא עמד מנגד אבל הדברים שלכם מאוד מחזקים אותנו, ומייצגים את העם אז תודה לך, יושב-ראש הוועדה משה גפני שאמרת אותם קבל עם ועדה. זה מה שהציבור מרגיש, במיוחד, כששמענו את הרמטכ"ל מזהיר את ראש הממשלה שהרחבת התמרון לא תביא את החטופים בהכרח. אנחנו עלולים לאבד אותם. 

ואני יושבת פה לצד אסתר, שהבן שלה יגב, ביחד עם נדב ועם אלכס ועם יורם ועם חיים ועם מונדר היו בחיים במנהרה בחודש פברואר, עד שהמנהרה הופגזה בשוגג על ידי חיל האוויר והם הוצאו להורג. אני יושבת פה בעצמי אחרי שבת דודתי כרמל הייתה במנהרה, חודש אוגוסט, ביחד עם הירש ועדן ואלמוג ואלכס ואורי. וכשהלחץ הצבאי הגיע אליהם, לפני שהגיעה העסקה, עשו מה שאיימו עליהם כל הזמן, עשו מה שלקראתו החטופים שנמצאים שם עכשיו כבולים בשלשלאות אחד לשני עם קלצ'ניקוב מכוון לראש. הם סחטו את ההדק. ומה שאמרו לנו ב-1.9 זה - אנחנו נלמד ממה שקרה פה. אז תגידו לי עכשיו, כשמרחיבים את התמרון בעוד החטופים עדיין נמצאים שם באותן מנהרות כבולים באותן שלשלאות עם אותו קלצ'ניקוב מכוון לראש על ידי מחבל, מה למדנו? ומי הבא בתור? מי הבא בתור? תסתכלו על התמונות מאחוריי. מי הבא בתור? בעסקאות החלקיות שישראל מבקשת כי עוד לא ביקשנו את כולם, מי הבא בתור שנבקש? את החייל? את האבא? את החלל שלא בטוחים אם הוא חלל או חי? ומי הבא בתור שייהרג או יירצח? כמו שנהרג סהר ברוך בניסיון חילוץ, כמו שנהרג יוסי בהפצצת צה"ל, כמו שהוצא להורג יומיים אחר כך איתי על ידי המחבל, כמו שנהרגו בשוגג מאש צה"ל יותם חיים וסמר טללקה ואלון שימריז? יושבת מולכם אימא, ששבעה מבני משפחתה מסכנים את חייהם למעננו. מסכנים את חייהם למעננו. 577 ימים. שבעה מבני משפחתה ושני ילדים. כפי שהיא עוד רגע תגיד ותקשיבו לה טוב, הם לא משועממים. יש להם משפחה בבית והם אנשים שמקדשים חיים בעצמם ומחזיקים את המדינה הזאת ויוצאים כדי להגן עלינו. הם לא יוצאים כדי לצאת להיכנס מאותם מקומות ותוך כדי שהם נכנסים, לסכן את עצמם, להיות בסכנת צלפים שיירו בהם במטעני צד שמסכנים אותם ולא במטרה לסכן את החטופים, את האחים שלהם שבכלל למענם הם יצאו.

יושב-ראש הוועדה משה גפני, מה שאתה מאמין בו, עם ישראל מאמין בו. פיקוח נפש, ערבות הדדית, קדושת החיים, הצלת נפשות, כפי שמיכל אמרה. כי אסתר הסבירה זאת טוב מאוד. אלי שם במנהרה כשהוא פצע את עצמו כדי לדמם והלך לשירותים כשרגליו קשורות במרחק 15 ס"מ אחת לשנייה והתעלף כדי להשיג תמר – את התמר הזה הוא חלק בין ארבעת האנשים שהיו שם במנהרה. כי במדינה שלנו אנו לא אומרים: החזק שורד ומי שבידי המחבלים כבר - נקריב אותו. אנחנו מצילים אותם. וכשהוא חזר הנה וגילו שאשתו נרצחה ושתי הבנות שלהם נרצחו, ואחיו שהיה חי והיו 97 ימים למדינה שלו להציל אותו נהרג בהפצצת צה"ל, הוא לא עסוק בלהתאבל. אפילו לא עסוק בלכעוס. הוא אומר: תצילו משם את מי שאפשר, ואת אחי יוסי, שאת בתו שמעתי מדברת בשער הנגב במוצאי שבת, אומרת: אני לא בטוחה אם אבי יחזור או לא. אני מקווה. אני עוד מקווה שאבא יחזור הביתה לבארי כמו שאלי חזר. הבת שלו עמדה ביום הזיכרון מול חלקה ריקה. 

אנחנו מבקשים מעשים. הם במרחק החלטה. 

<< יור >> היו"ר משה גפני: << יור >>   

תודה רבה. אורנה שמעוני.

 << דובר >> אורנה שמעוני: << דובר >>   

תודה רבה. שלום לכם. אני רוצה את עיקר דבריי לדבר לוועדת כספים ולעומד בראשה, חבר הכנסת גפני. אני כבר דיברתי פה כמה פעמים, אבל לצערי בפעם שעברה שדיברתי פה, יושב-ראש הוועדה, לא היית. פתחת היום שנקצר בדברים. אז אני דבר ראשון רוצה – נעלבתי מזה מפני שזה רק מראה ששנה ושבעה חודשים מדברים בוועדות, ומה שנקרא חותכים להם מסדר-היום. סדר-היום יותר חשוב מהחטופים, מכל מה שפרסו כאן המשפחות. ואני רוצה לדבר אליך, בעיקר משום שאת דעתך אנו יודעים לא מהישיבה הזו ולא מזה ששמענו עכשיו את קולך אומר את דעתך. אנו יודעים מההתחלה שאתה אומר שאתה בעד השבת החטופים מהר ככל האפשר.

ואני שואלת, אני יודעת שאמרת שגם לא עונים בוועדה. לא עונים לדברי המשפחות. ודאי גם אני לא אקבל תשובה. אני חושבת שזה אחד מהדברים שלא נכונים בבית העם, שלא מדברים יחד, גם אם זה דוחה את סדר-היום, על נושא שאולי הוא חייה של המדינה, השבת החטופים. אבל כיוון שזה לא יעזור לי, אני באה אליך בתביעה, בדרישה שאתה, שמפלגתך תודיע שאתם עוזבים את הממשלה, אם לא מחזירים את החטופים, מפני שזה הדבר הכי חשוב כפי שאמרת. אם זה הדבר הכי חשוב, כפי שאמרת, אני יודעת שיש למפלגתך הרבה פעמים דברים שהם לא מסכימים והם אומרים שאם לא יסכמו איתם הם יעזבו את הממשלה. אני לא אפרוט את הדברים, כדי לא להיכנס לוויכוח בזה, כי זה באמת לא חשוב. חשוב לי שתראה את הדברים כחשובים כמו שאמרת אותם. כמו 75% מהעם, אולי 70%, גם בזה שלא יתקנו אותנו, ותודיע שאתם עוזבים את הממשלה, את התמיכה בממשלה, אם לא מחזירים את החטופים עכשיו ומייד כי אחרת הם בפירוש יירצחו. אנחנו יודעים שכל יום נוסף – שמענו את זה מאשת ראש הממשלה שיש פחות. ולא ייתכן שיהיו פחות. צריך להחזיר בחיים את כל החיים ואת החללים לקבורה בבית שלהם. במדינה שלהם. לא ארחיב על זה כי כולכם יודעים מה הרעות אומרת לגבי החללים והודות לרעות אנו מנצחים במלחמותינו. אני שוב חוזרת ותובעת ממך, חבר הכנסת ויושב-ראש הוועדה גפני להודיע ולהכריז ברשתות החברתיות וגם בגלי האתר שאתם תפרשו מהממשלה אם לא יחזירו את החטופים. זה אומר הפסקת המלחמה כי זה התנאי להחזרת החטופים. הייתי מאוד מודה לך אם היית נותן לזה גם תשובה אבל גם אם לא, שתביאו את זה לדיון במועצת גדולי התורה שלכם ותכריזו שזה חשוב יותר מכל סעיף אחר שעולה בממשלה, החזרת החטופים כולם עכשיו ומייד כי זה תנאי לקיומה של המדינה.

<< יור >> היו"ר משה גפני: << יור >>   

תודה רבה. לאה האריס.

 << אורח >> לאה האריס: << אורח >>   

שלום. כפי ששי אמרה, אני לאה האריס מארגון אימהות הלוחמים, ואני אימא לחמישה לוחמים, ארבעה במילואים, אחד בסדיר בסיירת גולני. הבנים במילואים, עשו ועושים מאות ימי מילואים, עכשיו כל צווי 8 שמדברים עליהם בתקשורת מגיעים. אחד התגייס בצו 8 הבוקר, אחד אמרו לו שיתחיל ביום חמישי. יש עוד שניים שאמרו להם שהצווים בדרך, יש אחד בקורס מ"פ, והם עשו ועושים למען העם והארץ. הבנים והחתנים שלי, כמו חיילים רבים אחרים, משלמים מחיר כבד כשהם מתייצבים שוב ושוב ושוב – לרובם זה סבב רביעי או חמישי, לשירות מילואים ארוך ומורכב - מחיר אישי, משפחתי, וכלכלי. חמישה מתוך השבעה הם נשואים, הורים לילדים. זה שהתייצב הבוקר הוא אחרי 350 ימי מילואים מתחילת המלחמה, התייצב עכשיו שוב, נשוי ואב לשלושה אבל הוא עושה את זה כי הוא יודע שהוא צריך. 

אך הם ממשיכים להגיד "הנני" ולהתייצב כשקוראים להם. לא כי משעמם להם ולא כי הם "אוכלי מוות" כפי שחלק מנסים לתייג אותם, אלא כי הם אזרחים אחראיים שמבינים שזה תפקידם - לשמור על מדינת ישראל בעת צרתה.

אבל אל תבינו מהנכונות שלהם לשרת שהם תמימים – כי הם לא. הם איבדו כל כך הרבה חברים, רבים מהם במקומות שכבשו שוב ושוב, נכנסו ויצאו, כמו רפיח, שהם אומרים בקול ברור וצלול - עד כאן. לא ניתן לחזור על טעויות העבר, אותן טעויות שסיכנו אותם ואת חבריהם. הגיע הזמן לשנות את כללי המשחק. 

לאחר שיחות רבות עם חיילים במילואים ובסדיר, אנו, אימהות הלוחמים, מבקשות ואף דורשות מכם, נבחרי הציבור, וגם ממך, חבר הכנסת גפני את הצעדים הבסיסיים הבאים:

	1. מספיק עם שיטת הפשיטות. תנו לחיילינו המסורים לנצח באופן מוחלט, כמו שצריך, ולא לסכן את עצמם בכניסות ונסיגות אין סופיות. רק אתמול הבאנו למנוחת עולמים שני חיילים יקרים, נועם רביד ויהלי שרור הי"ד שנהרגו ברפיח, מקום שנכבש ארבע, חמש פעמים? למה אנחנו כל פעם נותנים לאויב להתחזק שוב ולמלכד מקומות שכבר כבשנו?

2. החיילים המסורים מתקשים לעמוד בנטל הכבד, אך יש כל מיני אנשי ציבור לא אחראים כולל 
אנשי ביטחון לשעבר, שמשום מה עדיין נהנים מפנסיה מנופחת על חשבוננו, שבמקום לתמוך בהם, קוראים לחיילי המילואים לסרב פקודה. מי שקורא לסירוב פקודה בעת מלחמה מסכן את חיילי ואזרחי מדינת ישראל, ומקומו בכלא. זה אחריותכם.

3. מדאיג מאוד לשמוע את הרמטכ"ל אייל זמיר דורש את הכנסת הסיוע הלא הומניטרי - אותם משאיות אספקה שחיזקו את החמאס מאז תחילת המלחמה, וגרמו באופן ישיר להרג חיילינו ולכך שהחמאס לא מרגיש צורך לשחרר את אחינו החטופים. אין אף צבא אחר בעולם שמחזק את האויב תוך כדי לחימה. זה מטורף. אנחנו דורשות ממקבלי ההחלטות לעמוד איתן ולא להסכים לחידוש הטרלול הלא הומניטרי הזה.

ואחרון חביב, ואני באמת לא יודעת למה זה לא מובן מאליו - פחות מ-3% מהאוכלוסייה, ושמעתי היום בוועדות וזה יוצא יותר על כאחוז או אחוז וחצי, למרות שאמרו – הבוקר יצאו נתונים שבגיוס הנוכחי, בצווי 8 שיצאו יש 102% התייצבות למרות המחיר המאוד כבד. זה אומר משהו על האזרחים שלנו, על הנוער שלנו. 

הם יוצאים בלי הפסקה כבר מעל שנה וחצי. במקום להוריד להם את המוטיבציה בדיבורים רעילים על אי-ציות ומרי אזרחי, בואו נפרגן להם אבל בצורה מוחשית. ואני יושבת פה ואנו מדברים על יוקר המחיה, ובתור אימא ללוחמים וחמות ללוחמים אני יכולה לומר שזה מאוד קשה, לכולנו. גם אני נכנסת לסופר ונחנקת מכל המחירים, אבל מי שיוצא, הבן הגדול שלי, שעוד לא קיבל עכשיו את הצו הרביעי, אבל אמרו לו שזה בדרך. הוא עצמאי, אדריכל נוף, הוא גנן. כל התקופה שיכל להכין את הגינות לקראת החורף היה במילואים. גם שנה שעברה. עכשיו הוא מתחיל לעבוד, זה אביב, ואמרו לו: חכה, אתה הולך לקבל עוד צו גיוס. הבן שלי קיבל חינוך ממש טוב גם מהבית, גם מהישיבה. הבנים שלי הם בני תורה אגב והם מתגייסים. זה לא פוגע להם, זה תורם לעבודת השם שלהם. אבל הוא יודע שאם עכשיו הוא עובד את העסק, העסק לא עובד והלקוחות שלו ייקחו מישהו אחר כי מישהו צריך לטפל בגינות שלהם. אז במקום להגיד כל הכבוד ולתת טפיחה על השכם בוא ניתן הנחה של 50% או 80% למעונות יום, בוא ניתן להם 50% או 80% על קרקעות המדינה. בוא נפרגן להם בכסף בצורה מוחשית. זה משהו שכן באפשרותכם לעשות. קצת להחזיר תודה לבחורים שלנו. הם מוותרים על הכול למעננו. תפקידכם ותפקיד כולנו להכיר להם תודה. תודה.

<< יור >> היו"ר משה גפני: << יור >>   

תודה רבה. יושב-ראש ועדת הכלכלה חבר הכנסת דוד ביטן, תציג את הנושא. ועדת הכלכלה היא הועדה שמבחינת התקנון עוסקת בנושא יוקר המחיה ואני מודה לך שהסכמת שתהיה ישיבה משותפת.

 << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >>   

הסכמנו שנעשה ישיבה משותפת, אין לי שום בעיה עם זה, במיוחד כשמדובר בך. 

קודם כל, לגבי נושא הישיבה כפי שהוגדרה, לגבי העלאת מוצרי החלב לאחרונה, אתם יודעים שהמחיר המפוקח של החלב עלה אוטומטית. כשהיה בזמנו עם כחלון שלא היה מוכן לחתום על עליית מחירי החלב קרוב לשנתיים, החוק תוקן באופן שהשר לא יצטרך לחתום אלא ההעלאה תהיה אוטומטית. אני לא זוכר איזו ממשלה תיקנה – שלנו או של בנט, לא זוכר מי תיקן את זה אבל החוק תוקן. בהרבה מאוד דברים, חלב, הלחם המפוקח, דלק, תחבורה ציבורית – כל הדברים האלה ההעלאה היא אוטומטית לפי פרמטרים שנקבעו מראש. יש ועדת מחירים והיא עושה את זה. כלומר גם מחיר החלב לא היה צרךי אישור לא של ועדה בכנסת או של שר אלא הדבר נעשה אוטומטית. לכן עצם ההעלאה הדיון הזה לא יעזור וגם לא בקשת חברי הכנסת.

איפה הבעיה – בתחבורה הציבורית הממשלה עשתה תרגיל לא יפה בכלל. אם יש עלייה אוטומטית גם בתחבורה הציבורית, למה צריך לעשות העלאות בצווים בין לבין? מה הם עשו? כדי לסגור פער תקציבי במשרד התחבורה חתמו צו והעלו את המחירים בקרוב ל-30% כבר עכשיו שזה עלה בלי לבטל את העלייה ביוני. התוצאה היא שבשנה האחרונה מחירי התחבורה הציבורית באמצעות צווים חוץ מהעלייה האוטומטית יעלה כמעט ב-50%. זה עלייה שנוגדת כל היגיון בריא על מנת – זה מס מוסווה. לכן בוועדת הכלכלה כשעשינו דיון על זה הגענו למסקנה שכל צו שנעשה לא במסגרת העלייה האוטומטית צריך לקבל אישור ועדת הכלכלה או ועדת כספים, כל ועדה שקשורה לכנסת כי לא יכול להיות שהממשלה בתרגילים כאלה תעלה את המחיר בניגוד לחוק שאומר שהעלייה היא אוטומטית. לכן בעניין הזה נבקש תמיכה של חברי הכנסת של ועדת הכספים וכו' שצווים כאלה שנעשים בין לבין בניגוד לחוק הקיים יצטרכו לקבל אישור של ועדה בכנסת ולא חתימת שר כזה או אחר לפי סמכותו.

לגבי הדבר השני, שדובר על עליית המחירים במדינה בחסות המלחמה, אני מחדש לכם שאנחנו לפני שמונה חודשים, באמצע המלחמה לאחר ויכוחים עם משרד האוצר ומשרד המשפטים בתמיכת משרד הכלכלה חוקקנו חוק שמדבר על עליית מחירים לא סבירה תוך ניצול מצב המלחמה. לצערי הרב, לאחר שהגענו להסכמים גם עם משרד המשפטים וגם עם משרד האוצר וכו', והכנסנו בתהליך גם את משרד האוצר כי בלי זה אי אפשר היה לקבל הסכמת הממשלה להעביר את החוק הזה, הם מסמסו בתהליך את לוחות הזמנים כך שעבר המועד שבו החוק מתייחס לתחשיבים שעושים חישובים לגבי העלייה ואז במצב הזה במקום ש-170 מוצרים בסיסיים ייכנסו לסל שנבחן, רק 17 או 18 מוצרים נכנסו ולכן הגשנו עוד הצעת חוק שמשנה את כל התהליך כי האוצר ניצל את המעמד שלו במסגרת החוק, ראש אגף תקציבים וגם ההתייחסות של משרד המשפטים - פחדו מבג"ץ של החברות ואז עיכבו גם את ההכרזה על מצב החירום כדי לבדוק. כלומר אנו נמצאים במצב שבגלל האג'נדה של הפקידים במשרד האוצר, של שר האוצר, של חלק משרי הממשלה, האג'נדה של התחרות, אנו לא מצליחים להילחם בנושא של יוקר המחיה כרגע. זה שעושים כל מיני רפורמות שמתייחסות לשילוב התחרות ולכל מיני דברים כאלה או רפורמות מבניות זה לא דבר שפותר את הבעה עכשיו. זה תהליך שלוקח זמן. יכול להיות שעוד כמה שנים נראה איזה שינוי. אני אומר, שהתחרות היחדה היום במדינה זה מי מעלה את המחיר יותר מהר. אין תחרות אמיתית, שבאה לידי ביטוי בסל המוצרים הבסיסי שלא יעלה.

אני הגשתי הצעת חוק שתכיל את המע"מ ב-OECD. המע"מ ב-OECD הוא למוצרי בסיס, יסוד זה מ-0 עד 8%. בישראל קבוע היום 8% על כל המוצרים כולל מוצרי הבסיס. הצעת החוק הזו בינתיים אני לא מעביר אותה רק כי העלות שלה היא 4.5 מיליארד שקל, ובגלל הוצאות המלחמה אמרתי: יש דברים חשובים לא פחות - שמתי אותה בצד. אבל בגדול על מנת להילחם ביוקר המחיה לפחות במוצרים הבסיסיים נצטרך ללכת פי ה-OECD. נצטרך לעשות שהמע"מ על מוצרי יסוד לא יהיה דיפרנציאלי לפי המוצר ולא קבוע. אבל משרד האוצר כמובן מתנגד לכל דבר. יש להבין שהמלחמה ביוקר המחיה היא מלחמה שלוקחת זמן והיא חייבת להיעשות בהרבה מאוד דברים. זה לא נותן פתרון לעשת רפורמה מבנית אחת אלא יש לעשות המון רפורמות ושינויים וכל אחד ואחד נוגע בנקודה מסוימת. אתן דוגמה. במוצרי חקלאות 70% מעלות המוצר החקלאי זה למשל התערובת, שבעצם או בעלי החיים או שצריך לעשות את זה בגידולים עצמם, 70% מהעלות זה מזה. אף אחד לא נלחם שמחיר התערובת יהיה כמה שיותר נמוך. למשל בתקופת מלחמת אוקראינה רוסיה, מחיר התערובת עלה בגלל השינוע מ-2,000 דולר ל-20,000 דולר אבל כשירד המחיר חזרה ל-2,000 דולר, מחיר התערובת לא ירד. יש דברים שאנו צריכים לעשותם מוצרים ברי פיקוח. הדברים שמשפיעים על יוקר המיה, על העלויות המרכזיות – למשל בחקלאות מחיר התערובת, צריך להיות מחיר מפוקח. מחיר החלפים במכוניות שזה מעלה את יוקר המחיה בתחום הפיתוח וכו' גם צריך להיות מפוקח אבל משרד האוצר  מתנגד לכל פיקוח על המחירים, לא משנה, גם בזמן מלחמה וגם לא בזמן מלחמה. כשאנחנו נלחמים באג'נדה מסוימת, ואני אומר - לפוליטיקאים צריך שתהיה אג'נדה. זה חלק מהתהליך. הם באים לבחירות, הם אומרים את האג'נדה שלהם במהלך מערכת הבחירות, הם מצביעים להם בגללה, אבל לפקידים בכירים ככל שיהיו, הם לא צריכים ללכת לפי אג'נדה. זה שיש להם אג'נדה של תחרות לא אומר שאנו צריכים לבטל את כל המלחמה ביוקר המחיה בגלל האג'נדה הזאת. הם צריכים להיות המצב הנתון לאשורו. איך אנו גורמים להורדת יוקר המחיה עכשיו. לא ברפורמה שתחול עוד 5 שנים וישנו אותה 4 פעמים בדרך ויתחלפו ממשלות בדרך כל הזמן. אנו צריכים לעשות את הלחימה באופן משולב יחד. 

אבל לצערי הרב סמכויות לא בידינו אלא בידי השרים. השרים לא עושים עבודתם כמו שצריך. זה שזה הממשלה שלי לא עושה את העבודה. לא נלחמת ביוקר המחיה באופן הנכון. לא עושה את המלחמה באופן משולב בכל מיני מצבים. אנחנו צריכים להחזיר לעצמנו את הסמכויות. צריכים להחזיר לוועדות הכנסת את הסמכויות כדי שהשרים יבינו שהם תלויים גם בחברי הכנסת. אם זה הפרדת רשויות – היא צריכה להיות הפרדה אמיתית. לא רק שבית המשפט יוכל לטעון נגד בית המשפט שהוא מבטל חוקים של הכנסת או מבטל החלטות של הממשלה. גם ה ממשלה מבטלת את הכנסת באופן כזה שכל חוק שצריך להביא לוועדת שרים אם לא עובר, לא עובר בכנסת. בעניין הזה יש לעשות זאת בצורה משולבת ואם השרים לא יבינו שהמלחמה ביוקר המחיה היא חשובה באופן שאפשר להילחם בה, לא עשינו כלום.

<< יור >> היו"ר משה גפני: << יור >>   

תודה רבה. אני מבקש מחברי הכנסת שהגישו את הבקשה. ולדימיר, בבקשה.

 << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >>   

תודה רבה. ראשית, אני רוצה להודות גם ליושב-ראש ועדת הכלכלה וגם ליושב-ראש ועדת הכספים שנענו לבקשתנו באופן מהיר מאוד וקבעו ישיבה  משותפת של שתי הוועדות הכלכלית הכי חשובות בכנסת שזה לא אירוע תדיר. אני מודה לכם. ודווקא בגלל שלא קורה הרבה שיש פה ישיבות משותפות, גם של ועדת הכספים וגם של ועדת הכלכלה, חשבתי לתומי שצריך להיות פה שר האוצר ושר הכלכלה ואולי גם שר החקלאות בדיון החשוב הזה על יוקר המחיה. אבל נוכחנו לדעת כבר, ודיברת בצדק, חבר הכנסת ביטן, שהשרים לא עושים עבודתם כפי שצריך וגם פחות או לא נמצאים בכלל בוועדת הכנסת וזה חלק מהזלזול של הממשלה הזאת בכנסת באופן כללי.

הסיבה המיידית לדיון הזה מבחינתנו הייתה עלייה מדאיגה במוצרי החלב המפוקחים. אני רוצה להזכיר לכם מה קרה פה עם מוצרי החלב מיום הקמת הממשלה הזאת שקמה בין היתר על האג'נדה של הורדת מחירים. במאי 23' מחירי החלב עלו בכמעט 10%. במקרה שר האוצר ישב פה במקומך. הראיתי לו את הקרטון הזה. שאלתי אותו מה עושה כדי להוריד את המחירים. הוא אמר שלא התפנה לטפל בנושא הזה כי טיפל בארנונה ובחשמל ובמים. למה זה משעשע – כי הכול עלה. רק השנה הארנונה עלתה ב-5.3 וחשמל ב-3.8 והמים ב-3.4 וזה לא נגמר. 

 << דובר >> היו"ר דוד ביטן:<< דובר >>   

זה העלאות אוטומטיות. אתה יודע את זה. 

 << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >>   

אתייחס לזה. במאי 24' מחירי החלב המפוקחים עלו פעם נוספת ב-4.5% כמעט. בינואר 25' המע"מ עלה באחוז ועכשיו אנו מדברים על עלייה שקרובה לאחוז וחצי. בסופו של דבר מיום הקמת הממשלה הזאת מחיר הקרטון הזה עלה ביותר מ-15%. ביותר מ-15%. נחמד מאוד לדבר על נוסחה אוטומטית. גם אני למדתי אותה בזכות זה שיש לי כמה תארים אקדמיים, וזה נוסחאות מאוד נחמדות, אבל זה הפתרון הקל, לומר שזו נוסחה אוטומטית ושאין לנו מה לעשות. בהשתוללות הבלתי נתפסת הזו של המחירים, לממשלה ולנבחרי ציבור יש תפקיד גם אם מדובר בנוסחאות אוטומטיות כביכול.

בתחילת הקדנציה של הממשלה הזאת דיברתי שעל הפער הזה במחירים בין ישראל לאירופה נוצר מ-2009 בכל שנות הכהונה של נתניהו, כהונה כמעט רציפה, ועמד לפני שנתיים על 38% בין ישראל לאירופה. היום כבר לדעתי יותר מ-40% ולא עוצר. בעיניי יש 2 או 2 וחצי סיבות לדבר הזה. קודם כל, בדרך כלל מדובר בכשל במבנה השוק. גם בשוק החלב, ויש לדבר על זה. והסיבה השנייה היא אוזלת ידה של הממשלה בכל הקשור ליוקר המחיה. יש עוד סיבה שכמעט לא מדברים עליה, ואולי צריך לדבר עליה – ביטלתם את הרפורמה בכשרות אבל מערך הכשרות של הרבנות הראשית היום הוא אחד המחוללים הראשיים של יוקר המחיה במדינת ישראל. בנושא החלב מדובר בלפחות 3% והבנתי שגם לאחרונה עלו עוד דרישות. גם במינויים חדשים ובדרישות של פירוט הייצור שמייקרות את הייבוא. זה גם מחולל מאוד חשוב שכמעט יש 0 שיח עליו מאז שביטלתם את הרפורמה ויש לדבר על זה.

מה אפשר לעשות – אני בטוח שיש פה אנשים שהעלו הרבה מאוד רעיונות. אדבר רק על צעד אחד מיידי שאפשר לעשות לפני כל הרפורמות, נושא שאני מנסה לקדם מזה כמעט 3 שנים. העברתי הצעת חוק בטרומית בקדנציה הקודמת, מדבר על פרסום הדוחות הכספיים של המונופולים של חברות פרטיות בשוק המזון, הספקים הגדולים בשוק המזון שהיום לפי החוק אין להם חובה לפרסם את דוחותיהם לציבור. אני חושב שבכנסת הזאת העליתי את הצעת החוק הזו כבר 3 פעמים. בפעם הראשונה שר הכלכלה הבטיח לי לקדם הצעת חוק ממשלתית. זה היה לפני שנתיים. לא קרה כלום כמובן. פעם אחר פעם משרד הכלכלה חוסם את הצעת החוק החשובה הזאת שבהחלט יכולה להוות אחד הכלים במאבק שלנו ביוקר המחיה. יש עוד הרבה מאוד צעדים מעשיים שאפשר לעשות והממשלה הזאת פשוט לא עושה אותם. לא שר האוצר שמתעלם לגמרי מיוקר המחיה, לא שר הכלכלה, לא שר החקלאות ואני חושב שמהדיון הזה אני מאוד מקווה שנצא עם מסר מאוד ברור לקואלימציה – תפסיקו להתבטל בנושא מאבק ביוקר המחיה כי הציבור כבר לא מוכן לסבול את זה. תודה רבה.

 << דובר >> אורנה שמעוני: << דובר >>   

אפשר לומר משפט? אני לא מבינה כבר שנה ושבעה חודשים איך אפשר לגמור כל ישיבה ששומעים את כאב המשפחות, שהוא כאב עם ישראל ומזילים – חלק – מזילים פה דמעות ועוברים לסדר-יהום כאילו לא נאמר דבר, ואף אחד לא מגיב, לא מהממשלה, וסלחו לי, גם לא מהאופוזיציה. עוברים כאילו אין לנו חטופים ומלחמה. כאילו לא נפלו אתמול שני בנים. כאילו לא בסכנת חיים עכשיו 59 חטופים ומשפחות נמקות כבר שנה ושבעה חודשים בכאב שאין דומה לו. יודעים מה? זה שואה ואני אומרת שהשואה הזאת היא כמו השואה הגדולה, בלי להשוות למספרים. ואתם ממשיכים כאילו לא קרה דבר. כלום. לא מגיבים. אפילו אף אחד לא אומר מילה. זה הכול.

דוברת:

סיום המלחמה גם תביא להורדת מחירים, לשחרור חיילי המילואים, לחזרה של אנשים למקומות עבודתם, ליצירת מקומות עבודה חדשים. הפסקת המלחמה היא אחת הדרכים שלנו לקבל חזרה את החיים שלנו, בעיקר הציבור שנושא בנטל כל כך הרבה זמן. המגזר הציבורי, המורות, הגננות, העובדות הסוציאליות, משרתי המילואים - כולנו כורעים תחת הנטל. מבקשים מכם, תעשו משהו. אי אפשר ככה יותר.

<< יור >> היו"ר משה גפני: << יור >>   

תודה רבה. חברת הכנסת טל מירון.

 << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >>   

כתבתי דברי פתיחה וקלעתי לדעת גדולים ממני. כתבתי לעצמי שאני מרגישה מטומטמת לשבת דיונים בכנסת. באמת מרגישה ככה. מחקה את דבריו של מאמן הכדורגל הפועל ירושלים, נדמה לי, זיו אריה, שאמר שמרגיש מטומטם להתראיין, מרגיש מטומטם לעמוד שם כל שבוע, מרגיש מטומטם שהמשחקים מתנהלים. אני מרגישה מטומטמת בכנסת שאנו מנהלים את כל הדיונים והדיון הזה סופר חשוב. אני מיוזמיו. קשור לכל אזרחי ישראל. אבל החטופים במנהרות היו רוצים להתעסק בזה שיקר להם בסופר ושקשה להם לקנות חלב ומוצרים לשבועות ויהיה קשה להכין עוגות גבינה כי יקר. הלוואי שבזה הם היו עוסקים. לי באופן אישי אמוד קשה נפשית המעברים האלה. הרגשתי ככה גם בדיונים הקודמים, גם בבוקר בוועדת חוקה. היושב-ראש החליט - בדיון הראשון אפשר למשפחות החטופים לדבר ובדיון שאחריו החליט שלא. הפצרתי בו ואמרתי לו שאני חושבת שעושה טעות והוא צריך לאפשר ואמר שאין לו זמן ולקצר ואמרתי לו: בסוף להם זמן ויצאתי. לא יכולתי לשאת את זה. גם פה קשה לי. אומרת את זה בלב שלם. המצפון שלי הפנימי – אני יודעת בקול צלול וברור מה צריך לקרות. צריך לסיים את המלחמה ולהחזיר את החטופים. אני חושבת שכנסת ישראל כשפותחת את הכנס הזה צריכה בטח ובטח לעסוק בזה. היה חשוב לי לומר את הדברים. זה יצא במקרה אחרי הדברים החשובים שנאמרו פה.

כן אומר בנושא הדיון עצמו, לצערי, כי אני צריכה להתייחס לדברים שאנחנו עוסקים בהם, אני מודה לכם על הדיון המשותף הזה. דיון חשוב. לצערי צריכה להודות שאפשרתם למשפחות לדבר כי יש מקומות שלא מאפשרים להם. בסוף מוצרי חלב הם מוצרים שהם בכל בית ישראלי. זה נוגע בכל אזרח ואזרחית. ואנו רגע לפני חג השבועות, ושוב התייקרות במחירים. ושוב מי שסובלים אלה הצרכנים אזרחי ישראל. ובסוף חשוב לזכור, שזו לא גזירת שמים. זו גזירת ממשלה שמחליטה כל פעם לגזור מחדש על האזרחים שלה. זה לא נפל עלינו מלמעלה. אם איני טועה, יש ועדה שראש הממשלה הקים, קבינט יוקר המחיה. מילה מאוד יפה לקרוא לזה קבינט. ראינו מה הקבינט שלנו עושה. מתי פעם אחרונה שמעתם את הקבינט הזה מתכנס ועוסק ביוקר המחיה? עשרה חודשים. בעשרת החודשים האלה אזרחי ישראל נאנקים תחת יוקר המחיה. בינתיים הכול עולה – החשמל, הארנונה, המים, הסופר, המע"מ. בכל מקום המחירים רק עולים אבל יש קבינט יוקר המחיה. מזל גדול שהוקם הקבינט.

חבר הכנסת בליאק התייחס לנושא המונופולים, ואני בעד כלכלה משגשגת ובעד התעשייה שלנו וזה כמובן לא אישי אבל בסוף יש פה חברות גדולות ששולטות בשוק הזה וכשרוצים לפתוח את השוק לתחרות, כולם אומרים: ייבוא, ייבוא כאילו זה הפתרון לכול אבל איך אפשר לעשות ייבוא כשהרגולציה חונקת לחלוטין ושאי אפשר בכלל להיכנס לתוך התחרות וכשנושא הכשרות מביא – איך אפשר לומר ייבוא, כשהמכסים הם בגובה 220%? תגידו לי מי ירצה לייבא לפי מוצרים ומי ירצה להכניס לשוק מוצרים חדשים ומי ירצה לקנות את המוצרים האלה במחירים המטורפים האלה?

אנחנו בעיצומו של משבר קשה במדינת ישראל. משבר לאומי, משבר מוסרי, משבר כלכלי, והציבור דורש מנהיגות. לא מנגנונים. מנהיגות עם לב שרואה את האזרחים שלה, שרואה את החטופים שלה, שרואה את החיילים שלה, שרואה את שמפונים שלה, שרואה את העניים שלה, שרואה את המוחלשים שלה, שרואה את הנשים שלה. אבל את זה אין בממשלה הזאת. 

וכמובן שמכאן אני קוראת להקפאה מיידית של ההתייקרות הזו ולהסרת חסמים שמונעים תחרות. בוועדת כלכלה היו לנו מלא דיונים בנושא יוקר המחיה. ניסינו לעשות כל מיני דברים אבל הממשלה שהסמכויות בידיה פשוט לא עושה. התפקיד שלנו זה לפקח על הממשלה ולשים את הדברים על השולחן ולדרוש אבל בסוף הרשות המבצעת – איפה היא? הם לא פה. בינתיים החלב נשפך והאחריות עדיין על שולחן הממשלה. 

אני רוצה לסכם במילים הכי חשובות: ש-577 ימים החטופים שלנו עדיין שם. האחים והאחיות שלנו. עכשיו כשאנחנו פה, יושבים פה ושותים קפה ומדברים במזגן מילים, הם שם מתפללים לאלוקים שנציל אותם. מתפללים. ואני דורשת מכם גם, חברי הקואליציה, לדפוק על השולחן ולאיים להפיל את הממשלה על זה. לא על כספים, לא על שום דבר אחר. על זה. על פדיון שבויים. על הנפש והחיים של יהודים ולא רק יהודים, אחים ואחיות שלנו, שמחכים שנציל אותם. אין חשוב מזה. תודה.

 << מנהל >> (היו"ר ינון אזולאי, 13:03) << מנהל >>   

 << יור >> היו"ר ינון אזולאי: << יור >>   

תודה רבה. זה דיון משולב גם בנושא עליית המחירים במדינת ישראל בחסות המלחמה, הצעתם של חברי הכנסת אורית פרקש הכהן, ולדימיר בליאק, נאור שירי, אחמד טיבי, יצחק קרויזר, חנוך דב מילבצקי. גם אני מצטרף. משום מה נשמטתי פה. אמרתי את זה גם אז. בבקשה, אורית פרקש, ראשונת המציעים.

 << דובר >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר >>   

תודה רבה על הדיון החשוב הזה. גם אני רוצה להזכיר את נושא החטופים שהולך ויורד מסדר-היום. הוא לא יורד מסדר-היום שלנו במחשבות שלנו, בדברים שלנו וזה המינימום שאנחנו יכולים לעשות.

לגבי נושא הדיון, אני מודה גם ליו"ר ועדת הכספים וגם ליו"ר ועדת הכלכלה. ינון, דיברנו על זה שבוע שעבר והינה קבעו את זה תוך כמה ימים כי הנושא הזה הוא באמת חשוב.

אני רוצה להתחיל מדברי חברי חבר הכנסת ביטן שאמר שהתפקיד של הממשלה לטפל בנושאים האלה. יש גבול למה שיכולה הכנסת לעשות, וזה אחרי הרבה דיונים וגם הצעת חוק שקידם חבר הכנסת ביטן, אבל לבד הוא לא יכול וגם אנחנו לא, אבל לא נרפה ולפחות נקיים את הדיון הזה, ואני רוצה קודם כל, לפתוח את הדיון ולשאול אותך ינון, איפה שר האוצר? איפה שר הכלכלה? דיון משותף של שתי הוועדות. אז עכשיו אדבר על הבעיות שמטרידות אותי, שבגינן יזמתי את הדיון הזה.

אני פונה בגלל השתוללות המחירים הכללית במוצרי הצריכה במשק בחסות המלחמה. בוא נראה כמה עלו המחירים מאז פרוץ המלחמה. ספרתי. לפי הספירה שלנו, סך הכול היו 78 הודעות על עליות מחירים על ידי חברות שונות מתחילת המלחמה. היית מאמין? 78 הודעות על השתוללות מחירים. חברת שטראוס העלתה 5 פעמים את המחירים מאז תחילת המלחמה. עד 18% מהמוצרים שלה בעליית מחירים. תנובה העלתה פעמיים מתחילת מלחמה עד 10% את המוצרים. דיפלומט העלתה מחירים שלוש פעמים, עד 15% התייקרויות. שסטוביץ שתי העלאות מחירים, עד 20%. יוניליבר שלוש העלאות מחירים מאז תחילת המלחמה, עד 16%, רק שנה וחצי. אלו חברות שמחזיקות בידן צבר של מאות רבות של מוצרי צריכה הכי בסיסיים שלנו, מוצרי מזון, מוצרי צריכה וכו'. 

את כל הדבר הזה אנו עושים אחרי שבוועדה הזאת העברנו תקציב כה קשה וכה קשוח. העלינו את מע"מ, העלינו את מס הבריאות, העלינו את הביטוח הלאומי, הקפאנו שכר, הקפאנו נקודת זיכוי, לזוגות עובדים, לזוגות צעירים, לזוגות משרתים במדינת ישראל אז לא רק שנשאר להם פחות כסף - גם הכסף שלהם שווה הרבה פחות. דוח של ה-OECD שפורסם כבר מראה שישראל היא אחת מארבע המדינות היקרות בארגון. סל הצריכה הישראלי הוא השלישי הכי יקר ב-40% לעומת המחירים הממוצעים ב-OECD ובמוצרי החלב אנו יודעים שזה פערים של 60% ו-70% הרבה מאוד שנים. העברנו בוועדה הזו שישה תקציבים. מה היה שנגע ליוקר המחיה בתקציב הזה? להפך. אני יכולה לספר על הצעה לסדר שעשיתי במליאה. ביקשתי תשובה משר האוצר שלנו, מה הוא עושה כדי לוודא שעליית המע"מ לא תהווה תירוץ לעוד התייקרות מחירים בחסות העלייה הזאת. אתה יודע מה ענה לי? אתם הייתם בדיון הזה. לדעתי שניכם הייתם במליאה. אמר לי: אורית פרקש הכהן, אין בעיה. אין ניצול של עליית המע"מ להשתוללות מחירים. זה מה שאמר שר האוצר שלנו. אמר - וחוץ מזה שמי שלא טוב לו, שיחליף סופר. יקר לו בסופר – שיחליף. זו התשובה.

 << יור >> היו"ר ינון אזולאי: << יור >>   

יש כאלה שהלכו להחליף סופר וגם שם כבר קיבלו התייקרות.

 << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >>   

זו תשובה מעליבה, ובעיקר מה שעצוב בה, שזו תשובה של שר האוצר שלנו שגם לא ראה לנכון להגיע לכאן.

עכשיו אני רוצה לסיים ולומר, ראש הממשלה שלנו נבחר בין היתר, על בסיס זה שהוא מר כלכלה. אני זוכרת את הסרטונים שלו בתחנת דלק. ביולי 22' הוא אומר ואני מצטטת מהסרטון שלו ביבי – החלב עולה, הירקות עולים, הלחם עולה, הבשר עולה, המשכנתאות עולות. אתם רוצים להוריד את המחירים? הקהל צועק לו בקמפיין: כן. אז הוא אומר: בואו להצביע לי כי התחייבות שלי – אנחנו נוריד את המחירים. אז אחרי 78 הודעות על העלאת מחירים בימי מלחמה, כינסו קבינט יוקר מחיה שהתכנס בפעם האחרונה לפני עשרה חודשים, היו"ר שלו אומר: שחררו אותי. יש לנו שר אוצר שאמר: אני אטפל ביוקר המחיה אחרי רפיח – איפה הוא? איפה שר הכלכלה? היחיד שעשה משהו הוא באמת חבר הכנסת ביטן שהעביר הצעת חוק מסוימת. אתה יודע את דעתי על הצעת החוק הזו. הוא עבד עם הממשלה והלך איתם ויצר כזה מנגנון שגם יציאת מצרים הייתה לוקחת פחות זמן מהמסלול שלו לטפל בעליית המחירים. אמרתי לך את זה בוועדה בזמן אמת. לא הקשבת לי. הייתי רגולטורית. כל כך הרבה שחקני וטו. האוצר אומר לא, הכלכלה תגיד לא. ההוא יגיד לא.

 << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >>   

את טועה כי הבעיה בהצעת החוק זה לא התהליך אלא מי שבעל תפקיד השתמש באג'נדה שלו לא לעשות את התפקיד.

 << דובר >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר >>   

אני בעד לעשות הצעות חוק שלא נותנות לבעלי תפקיד לטרפד אותו ולא מסלול של ויה דולורוזה, ואני הצעתי בתחילת המלחמה הצעת חוק שהפילו אותה פעמיים – אגב לדעתי אתה חתום עליה והרב גפני חתום עליה – שאמרה: רק בימי מלחמה – ב"ה זה לא קורה הרבה – כשהקשב הוא רק במלחמה, בואו נשנה את המנגנון ובתחומים שבהם יש כשלי שוק וב"ה בארץ יש קבוצות ריכוז של יבואנים, של רשתות שיווק, כשבאים להעלות מחירים, לכו לוועדה לפיקוח מחירים, תראו שיש סיבות כלכליות לכך ועד אז לא תהיה השתנות מחירים. אני מבקשת שנקבל פה תשובות. לא יודעת איך נעשה את זה. אין שר אוצר, אין שר הכלכלה אבל הגיע הזמן שיחד נאחד כוחות ונעשה תיקון בעניין הזה.

 << יור >> היו"ר ינון אזולאי: << יור >>   

לגבי תשובות בדיון הזה יש פתגם שאומר: אם יהיו ציפיות יהיו אכזבות. 

 << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >>   

אז למה יש ממשלה במדינה? לא נצפה מהממשלה? אז מה דעתכם? הציבור נותנים להם משכורות.

<< יור >> היו"ר ינון אזולאי: << יור >>   

את מכירה את דעתי. נצא עם תשובות שהם מורידים את המחירים בסופר - אני לא חושב שזה כך. אני כן חושב ונדבר על זה, קודם כל לשלוח אותם עם שיעורי בית שהם חייבים לעשות ולהמשיך להביא את החוקים שאנו חושבים שכן יכולים להועיל.

 << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >>   

אבל שנתיים וחצי אנחנו בתוך האירוע. איפה הם היו שנתיים וחצי?

 << דובר >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר >>   

אם הממשלה לא עובדת בואו נעשה חקיקה.

 << יור >> היו"ר ינון אזולאי: << יור >>   

חבר הכנסת ביטן קיים דיונים והריץ הצעת חוק וזה גם פה עשו דיונים.

 << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >>   

הוא עשה את שלו. הם לא.

<< יור >> היו"ר ינון אזולאי: << יור >>   

לכן אנו פה היום. 

 << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >>   

בוא נקדם הצעת חוק שיש לנו.

 << יור >> היו"ר ינון אזולאי: << יור >>   

חברת הכנסת קארין אלהרר, בבקשה.

 << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >>   

תודה רבה, אדוני היושב בראש. אנחנו 577 ימים מטבח 7.10. יש עדיין 59 חטופים במנהרות החמאס. אני מזכירה, אתמול הרמטכ"ל אמר: אם נמשיך במבצע יכולים לאבד אותם. תזכרו את זה. והיה פה קודם גפני, שאמר אתמול בגילוי לב: קודם יש לדאוג לחיים. לא למתים העתידיים. וזו באמת בושה. 19 חודשים, כמה אנחנו? ועדיין באירוע הזה? מה זה? 

ולעניין של ההצעה שעומדת פה לסדר-היום, תגידו, במקום להילחם ביועצת המשפטית לממשלה, בשב"כ, בבית המשפט, בתקשורת, במקום לסמן מוצרים כמו בתיה עוזיאל, אולי שיילחמו במחירים? איפה קבינט יוקר המחיה? מה הם עשו? כשהם רוצים הם יודעים להיות מאוד מדויקים. כשהם רוצים לסכל דברים – סופר טובים. איפה הצעות החוק הפרטיות שהם שולחים את כל האנשים שלהם? שלא יעשו בעצמם. למה לא שולחים איזה ח"כ תורן עם הצעת חוק פרטית? שלא יעשו ממשלתי. שיעשו פרטי. איפה הם? או שזה טוב רק לחוקים נגד התאגיד? שם זה עובד פיקס, נכון? למה? 

 << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >>   

או העלאת השכר שלהם.

 << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >>   

למה להעלות מיסים ולהוריד את ערך הכסף? עם מה אנשים ילכו לסופר? גם שולחים אותם לצבא למאות ימים, גם אין גן ובית ספר לילדים וגם אם הצלחתם לעבוד, ויש לכם משכורת, זה לא שווה המון.

הכנסת היא סופר חשובה, אבל אתם יודעים טוב מאוד - אם הממשלה לא תהיה באירוע, חבל על הדיון. מה, נדבר פה בינינו? נעשה קומביא? למה? למה הם לא מתעשתים? תודה.

 << יור >> היו"ר ינון אזולאי: << יור >>   

תודה. חבר הכנסת חמד עמאר. רק מזכיר שהדיון עד 14:00 ואנו רוצים לשמוע גם את משרדי הממשלה והארגונים, אז קחו בחשבון בבקשה.

 << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >>   

כל אחד יקצר. לפני הדיון עצמו, בדרך כלל, אני יושב פה מאז 7.10 בוועדות פה. המשפחות היו מדברות בנושא החטופים שהוא הנושא החשוב ביותר. 


 << מנהל >> (היו"ר משה גפני, 13:15) << מנהל >>   

 << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >>   

טוב שהגיע היושב-ראש. אתחיל מההתחלה. מאז שהתחילו להגיע משפחות החטופים ודיברו על נושא החטופים. תמיד אחרי ששמענו אותם יצאנו להפסקה של 5 דקות. היום לא עשינו את זה. מציע שאף פעם לא נתחיל בדיון ישר כי אתה שומע את הכאב שלהם. זה כאב של כולנו. אנו רוצים לראות את החטופים שלנו כאן, ומאוד קשה להתחיל בדיון אחרי שאתה שומע אותם.

לנושא עצמו, אפשר לסכם אותו במשפטו אחד, שאמר אותו יושב-ראש ועדת הכלכלה. השרים לא עושים את עבודתם. הממשלה לא עושה את עבודתה. הם לא באירוע. אני חושב, סמכויות שמקבלת הממשלה, ואני רוצה לומר לך, יושב-ראש ועדת הכלכלה וגם ועדת הכספים, אתם חלק מהקואליציה – סמכויות שמקבלת הממשלה היא מקבל דרך הכנסת מחוקים שחוקקנו פה. לכן יש לנו הסמכות לחוקק את החוקים שיחייבו את הממשלה להתייחס לדיוני הכנסת ולהחלטות שהכנסת תחליט ולא שהממשלה תחליט כי אתה אמרת שהכול עולה אוטומט, אין לנו שום סמכות, אפילו השר לא יכול לחתום כי זה החוק אבל מי אישר את החוק? חברי כנסת. אנו יכולים לעשות את זה. ואתם קואליציה, אתם יכולים לעשות את זה. היום עליית המחירים במדינת ישראל - דבר בלתי נתפס. היום מי שיכול לאכול בשר במדינת ישראל זה העשיר. מי שיכול לאכול פירות וירקות ולהרשות לעצמו לשים את זה על השולחן זה רק עשירים. מוצרים בסיסיים היום במדינת ישראל לא כל אחד יכול לקנות אותם. 

<< יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >>   

לא לגבי מוצרים מפוקחים. באמת.

 << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >>   

מוצרים בסיסיים במדינת ישראל לא יכולים להיות על השולחן של כל אחד במדינת ישראל. אתה רוצה לומר לי שיכולים לקנות בשר טרי היום במדינת ישראל אנשים שמרוויחם 8, 9, 10,000 שקל? 

<< יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >>   

זה לא מפוקח.

 << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >>   

אני יודע אבל אמרתי – בשר היום במדינת ישראל לא כל אחד יכול לאכול כי המחירים שלהם זה בלתי אפשרי. לא נתפס. אתה נגעת בנושא עליית התערובת וכל מה שקשור בזה. זה עלה ב-70% בגלל המלחמה, בגלל השינוע. במקום 2,000 דולר ל-20,000 דולר. אבל זה חזר. המחיר לא ירד. תפקיד הממשלה לעשות את זה.

 << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >>   

בגלל שמחיר התערובת הוא 70% ממחיר המוצר החקלאי, צריך לעשות את זה מוצר פיקוח. בגלל התחרות לא רוצים לעשות.

 << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >>   

אם הממשלה הייתה מתעסקת באיך להדיח את היועצת המשפטית בלהתעסק איך להוריד את המחירים תאמין לי שהיו מחירים אחרים אבל הממשלה מתעסקת איך להדיח את היועצת המשפטית, להדיח את ראש השב"כ במקום להתעסק בדברים החשובים שנוגעים לכל אחד ואחד. לא ימין, לא שמאל, לא חרדי, לא דתי, לא ערבי, לא יהודי. לא דרוזי. זה נוגע לכל אחד ואחד מאתנו. זה המזון אנשים אוכלים. זה מה שצריך להיות בכל בית במדינת ישראל.

לכן אנו ככנסת ואתם כקואליציה, צריך להתעורר. לשנות את החוקים שמפריעים שאנחנו נפקח על הדברים האלה. אנחנו חיים את הציבור. לא פקידים שולטים. יש ממשלה במדינת ישראל, יש שר. מתי שר האוצר קיים דיון על נושא יוקר המחיה? מתי הממשלה קיימה דיון על יוקר המחיה? 

 << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >>   

אף פעם.

 << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >>   

מתי שר הכלכלה התעסק בנושא הזה? 

 << דובר >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר >>   

קבינט לפני עשרה חודשים. אבל הם לא מתפקדים. במה מתפקדים – רק בכוח של עצמם. יש תחום שבו הם מתפקדים?

 << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >>   

אף אחד לא מתעסק בנושא הזה. אם היו מתעסקים בנושא הזה לא היינו רואים את המחירים האלה. יש לכם תפקיד חשוב ביותר כקואליציה, לשנות מה שקורה היום במדינת ישראל.

 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >>   

תודה רבה. ינון. סליחה, אני תמיד עושה הפסקה בין משפחות החטופים לדיון. אבל זו ועדה משותפת, היום לא יכולתי. בבקשה.

 << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >>   

אני חושב שיוקר המחיה פוגע בכולם, בעיקר בציבור החלש. שנה וחצי, שנתיים כמעט שמלחמה גם אני חושב שלא עשינו מספיק. גם כממשלה לא עשינו מספיק. אבל יותר מכך, היה דברים שיכולנו לעשות אותם. היה למשל ארנונה, יש הטייס האוטומטי – אפשר היה להביא גם הצעת חוק שלא יחול. נאמר שאי אפשר. הייתה עלייה בארנונה שהאוצר לא היה מוכן לשפות. יש ארנונה לבעלי עסקים שאמרנו שלפחות להם נעזור. אמרו שנמצא בפיצויים. אגב בפיצויים זה נמצא רק בתוך מכלול שאם זה לא מספיק בהגשה שלו, יוכל להוסיף את זה גם כקריטריון לרשות המיסים שהייתה לו ירידה במחזורים. אז גם בארנונה לא עשינו מספיק.

בדלק, למשל, היו כמה פעמים עליות, ירידות. אם היינו מחליטים שהדלק לא יעלה, דרך הבלו המדינה הייתה מרוויחה פחות – במקום 21 מילארד שקל בשנה היה אפשר לעשות פחות ולמצוא את הדרכים איך לסדר את זה. נכון שבמלחמה כולם צריכים להכניס את היד לכיס אולי, אך היה ציבור שהיה אפשר יותר לעזור לו במובן הזה שהיו צריכים לשלם פחות.

אומרים על החברות הגדולות – אני לא חוסך משבטי בחברות המזון שמשתוללות ובכל רגע נתון שרק יכולות להעלות מחירים עושות זאת. אל על מנצלת את עליית המחירים. אתמול שסגרו כמה חברות, תבדקו, בלי לבדוק המחירים כבר עולים ומגיעים לשמים תרתי משמע. אולי גם לאל על ניקח כסף מהכיס כמו שלקחנו למשל בנקים? וכשהבנקים ממשיכים זה גם תלוי בנו כי אם אנחנו נותנים להם מכה והממשלה הייתה מסכימים לחוקים שאנו מביאים על הבנקים היינו רואים אותם אחרת. הבנקים לוקחים מהציבור בסופו של דבר. ואם נדבר עלינו כממשלה, אמרה אורית פרקש שהעלינו באחוז. הריר ברור שכשאתה מעלה באחוז, אתה מתיר את הרסן והחברות אומרות – אם הממשלה מעלה כולנו יכולים להעלות. אז הרווחנו את האחוז שזה כ-7 מיליארד הכנסה או 5 מיליארד, אבל ב-20%, 30% עליית מחירים מישהו מפקח על זה? אז אמרו – מה שטוב לאירופה טוב לישראל. נכון, זה רפורמה טובה והיא צריכה לתת אותותיה חצי שנה, אבל מה יקרה למשל, שאם פתחנו את הייבוא, הורדנו את המכסים, יש מישהו שבסופו של דבר עוקב לראות שבארץ סגרו את העסקים ואין אף אחד שמפקח למשל בייבוא שהיבואנים נעשו הגדולים ביותר כי בארץ כבר אין מישהו שמביא אותו מוצר ואז אין מי שמפקח עליהם ואז שוב הם מעלים את המחירים. יש פיקוח על זה? לא. יש מישהו במשרד הכלכלה שיכול לומר שמפקחים על זה? אם כן, תנו לנו תוצאות. אלה ששחררנו את כל הרסן וכשאנחנו באים בתלונות, למה מחירי הסופר עולים – נכון, צריך לעשות חוקים שמחירי הסופר לא יעלו ולתת להם את המכה הניצחת כי אלה המיליונרים הגדולים והטייקונים. כשמרוויחים ביושר זה בסדר אבל לנצל את החולשה זה לא ביושר אבל גם אנחנו כממשלה היינו צריכים לעשות מעשה. יש דברים שיכולנו לא להעלות. יש דברים שיכולנו לתת לציבור העצמאיים, לעזור להם במלחמה הזאת, לחקלאים למשל. עגבנייה – אתה לא יודע במה אתה סוחר – במניית עגבנייה או במניית אבוקדו. על מה אתם מדברים? סל קניות בפסח. אני רואה אנשים לוקחים 3 עגבניות ובודק את המשקל כל רגע. נראה לך שמציאותי במדינת ישראל שכך יקרה בערב חג? והביקורת מופנה גם אליי כחבר בכנסת וכחבר בקואליציה הזו. לצערי לא מצליח לעשות את זה. אבל הביקורת על כולנו, ואני מסתכל על האוצר ואומר אתם הייתם צריכים, היה קבינט חברתי כלכלי. מה עשה בשנה וחצי האלה? תנו לנו מסקנות. מה עשיתם? כולנו אשמים בזה, והגיע הזמן שתשימו את הדברים פה ותגידו: באנו עם תוכנית אמיתית וראויה. נעזור. אתם לא יכולים, אנחנו מביאים חוקים - אל תדחו לנו אותם. תעזרו לנו בחוקים האלה, שלא יחזור עוד ועדה ותגידו: עוד שבועיים, שלושה שבועות. מספיק. אותם אלה מסכנים. תודה.

 << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >>   

אתה נגעת בנושא הארנונה. בדיוק על זה אני מדבר. חוק מהטייס האוטומטי נותנים העלאות חריגות. או באמצעות צווים או באמצעות החלטות שרים. ארנונה יש טייס אוטומטי. 50% זה האינפלציה, 50% זה עליית השכר. המגזר הציבורי שהסכם שנעשה לפני כמה שנים. מה עשה שר הפנים הפעם – אישר לעיריות להעלות הרבה יותר מהטייס האוטומטי. זה העניין. זה גם מעלה את יוקר המחיה. לכן אני אומר, זה דבר שעלה למשל בנושא התחבורה שנתנו צווים מעבר לטייס האוטומטי.

 << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >>   

לכן צריך תוכנית כוללת, לכול, אבל אף אחד לא דן על זה.

 << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >>   

נגיד שיש טייס אוטומטי כי השרים לא כל כך רוצים לחתום על העלאות המחירים האלה ואז הם מעכבים. לכן צריך שכל אישור, בין החלטת שר או חוק או צו שנעשה מעבר לטייס האוטומטי, יבוא לאישור ועדה בכנסת. אין דבר כזה שהם חותמים ובזה נגמר הסיפור. זה דבר שאנו צריכים לעצור. עזבו רגע את הטייס האוטומטי.

 << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >>   

בדיוק על מה שאתה מדבר אני דיברתי – בלי טייס אוטומטי.

<< יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >>   

זה קורה בארנונה, בחלב.

 << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >>   

בוא נמנה את הטייס האוטומטי לראש ממשלה. מה אנחנו צריכים ראש ממשלה?

 << דובר >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר >>   

יש עוד דברים שאפשר לעשות. זה חוסר טיפול.

<< יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >>   

מה הטענה של האוצר עם פיקוח – אומר: אם תעשה פיקוח לא ייצרו. מה שקרה בחמאה – הפסיקו לייצר ואז היה חוסר ואז עשו ייבוא.

 << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >>   

מה קרה במחירי החלב המפוקחים – אומרים: את זה המדינה יכלה לספוג על עצמה והלכו על מחיר מטרה.



<< יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >>   

הכול המדינה יכולה לספוג. לא חוכמה.

 << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >>   

יש דברים שאפשר יותר, אפשר פחות.

 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >>   

בבקשה.

 << אורח >> ליאור לוי: << אורח >>   

בוקר טוב, שמי ליאור לוי, אני יו"ר איגוד תעשיות המזון ובעלים של מפעל מזון משפחתי קטן.

אני כאן עם אביב מנכ"ל האיגוד ואנו מייצגים את התעשייה כולה – כולל המחלבות, קטנים וגדולים.
 
לגופו של עניין, ברור שישראל היא מדינה יקרה, ויוקר המחיה – גם מחירי המזון – מכביד על כולנו. אנו נמצאים בעשור משבש, חמש שנים שבהם חווינו מגפה עולמית, מלחמות באירופה וישראל, שעדיין נמשכות וכעת מלחמת סחר עולמית. 

בעולם הזה, יצרני המזון של ישראל, הם הדבר היציב שפועל בזהירות רבה, שמייצר מזון גם כאשר טילים נורים על מפעלנו או מחבלים ארורים חלילה פורצים שם. יצרני המזון קטנים וגדולים הם גורם בולם אינפלציה, תתפלאו. לא מחולל אינפלציה, והמדינה היא הגורם האינפלציוני מספר 1, ועוד דקה אתייחס גם למספרים.

מאז 2011 מדברים רבות על יוקר המחיה בכלל – זה הרי סל גדול – ובתוכו גם מחירי המזון. ועדות, דיונים, מחקרים, כתבות, והזרקור מופנה אל היצרנים – במקום לבחון את כל שרשרת האספקה, לרבות חלקה של הממשלה עצמה.

ולראיה, היום מתקיים דיון על יוקר המחירים בסופר בעת מלחמה שנמשכת כבר שנה וחצי ועל עליית מחירי החלב על ידי היצרנים, אך בשבוע הבא תעלה בוועדת הכלכלה כמדומני הצעה להקל על חלק מהקמעונאים שהיום נחשבים גדולים. ולגבי מחירי מוצרי החלב, הם עלו כי מחיר המטרה, שנקבע בחוק על ידי המדינה, עלה, כפי שאמר חבר הכנסת ביטן, יושב-ראש ועדת הכלכלה. מדובר במחיר הגלם של החלב – ביטוי מובהק למדיניות ציונית של תמיכה ברפתות ישראליות, קטנות וגדולות. יחד עם זאת הטכניקה שהתאימה בעבר אולי היום צריכה להשתנות.

 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >>   

אבל אם לא הייתם מעלים את המחירים, הייתם מפסידים? מה היה קורה?

 << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >>   

תנובה היא יצרן קטן? ואם כך תסביר לי למה גם מחיר חלב הסויה עלה. מחיר הסויה ירד בעולם. מדוע חלב סויה עלה?

 << אורח >> ליאור לוי: << אורח >>   

אמשיך ברשותכם. היצרנים, ממה שאני שמעתי, יצרני החלב העלו מחירים בהתאם לשינוי במחיר המטרה בלבד, אך אולי בין עשרות או מאות מוצרים – יש יוצאים מהכלל. אבל לא באמת מפרסמים בעיתון את המחירונים כולם.

יצרני המזון אינם תחילת שרשרת האספקה. גם הם לקוחות של ספקים רבים, שכולם העלו מחירים: כמו למשל המדינה עצמה – דרך עלויות חשמל, ארנונה, מים, ולאחרונה אפילו העלאת שכר המינימום ב־6% באפריל.

לפי נתוני הלמ"ס, מדד תפוקות היצרנים (מזון) עלה בכ־17% בלבד בחמש או שש השנים האחרונות, פחות ממדד מחירי המזון שעלה בכ-20%. אולי כדאי גם להזכיר ולזכור, שבתקופה המקבילה ב- OECD מדד המזון עלה בכ-40%. שיהיה ברור, ניתן לעשות טוב יותר, צריך לעשות טוב יותר. ומה לעשות? 

 << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >>   

האם אתה מרגיש שהיצרנים לוקחים אחריות לטובת אזרחי מדינת ישראל?

 << אורח >> ליאור לוי: << אורח >>   

אני פה בשביל לקחת אחריות.

 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >>   

מספיק.

 << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >>   

שומעים את זה ואי אפשר לשאול שאלות.

 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >>   

לא אותו.

 << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >>   

למה? הוא מייצג את כל היצרנים פה.

 << אורח >> ליאור לוי: << אורח >>   

מה לעשות, הראשון, כפי שאמר דוד ביטן, להפחית את המע"מ על מזון – כמו באירופה, להשקיע סוף-סוף אחרי 15 שנים של התעלמות במפעלי מזון קטנים ובינוניים שהם  מייצרי התחרות האמיתיים, ולא לברוח כל הזמן לייבוא שהוא ההבטחה הנשגבת, והיום אני מזכיר, 45% מהמזון שלא על בסיס חקלאי הוא מזון מיובא.

והדבר האחרון אדוני, להקים תוכנית לאומית להצלת עודפי מזון – זה יחסוך מיליארדים.

 << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >>   

כולנו מסכימים לרעיון האחרון, במיוחד שהוא חשוב ומדינה שרוצה גם קיימות, גם סביבה, גם חברה וגם כלכלה צריכה למצוא גם פתרונות.

 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >>   

בבקשה.

 << דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >>   

קודם כל תודה על הדיון, לשני יושבי-הראש, לדוד ביטן ולך הרב גפני. לא יכולתי להישאר אדישה ולא להגיע לדיון כה חשוב כי אני רואה יום-יום משפחות שמתקשות עוד יותר ועוד יותר שמגיעים לסופר ובוחרים מה יכולים לקנות ומה לא, במיוחד אנשים מבוגרים וקשישים שהקצבאות שלהם לא עלו והם ממש נמצאים במצוקה. שנה וחצי אנחנו במלחמה, ומשפחות, עובדים שכירים, עצמאיים, אלה שמשרתים, משלמים מיסים, משלמים עוד ועוד יותר, נכון שיש עלייה אוטומטית. לא הייתי משווה את זה עם העלייה האוטומטית של הארנונה. 

כשרשות מקומית מעלה מחיר לארנונה, היא נותנת שירות חזרה – מחזירה לאזרחים. כשאנו מדברים על עליית מחירי מזון זה הולך נטו ליצרנים.

 << דובר >> היו"ר דוד ביטן (הליכוד): << דובר >>   

לא מבין את הטענה. אנשים קונים חלב ושותים אותו. ברור שמי שמשלם מקבל תמורה. השאלה כמה צריך לשלם.

 << דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >>   

למה זה מחיר מפוקח – כי זה משהו בסיסי שאדם לא יכול להישאר רעב. גם בארנונה. גם במיסים של רשות מקומית יש הנחות אז בואו נעשה פיקוח ונעשה הנחות גם למזון בסיסי, או שנבחר מה יהיה סל מזון – להרחיב סל מזון מפוקח שהוא גם בריא וגם יותר רחב. לאפשר לאנשים לחיות. 

אפשר לנהל את זה. גם עלייה אוטומטית ממשלה יכולה לעצור. זה בסמכות הממשלה. ואם אנו לא עושים את זה, אנו נותנים לאזרחים לשלם עוד יותר וזה מעמד ביניים, הציבור שנושא בנטל ואנו עוזבים אותם בלי לדאוג להם. זה היה קשה לממשלה. אם אתם לא יכולים לעשות את זה, תעבירו למישהו שכן יודע.

 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >>   

תודה רבה. נעמה לזימי.

 << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >>   

תודה. אני מברכת על הדיון הזה אם כי יש לי ביקורת על עקרות הכנסת בתקופה בה הממשלה הפקירה את הציבור בצורה לא נתפסת. אני רוצה להזכיר שיוקר המחיה לא עומד בחלל ריק, שכן זה יושב ע לסדרת דברים שחייב להזכיר את כולם לפני שנדבר על הסיפור עצמו. שכר עובדי השירות הציבורי שקוצץ, ארנונה, חשמל, מים עלה. העלו מע"מ. דמי ביטוח לאומי, ביטוח לאומי ועוד גזירות – הכול קרה כאן. בלי בושה, בלי חמלה. יכלו לבטל מלא מהגזירות האלה. לא קרה. אבל אז גם את הדברים שהם רגולציה, שהם פיקוח.

 << דובר >> היו"ר דוד ביטן (הליכוד): << דובר >>   

בממשלת בנט החשמל לא עלה?

 << אורח >> אורן בוטא: << אורח >>   

זה התחיל בממשלה הקודמת נעמה שמחירי הדיור עלו ב-20% בשנה.

 << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >>   

מי נתן לך זכות דיבור?

 << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >>   

החנופה שלך לגפני אחר כך.

<< אורח >> אורן בוטא: << אורח >>   

שום חנופה. את יודעת להתחנף לקהל בקפלן.

 << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >>   

למה אתה מתפרץ? מי אתה?

 << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >>   

אני רוצה לומר את הדברים. בסופו של דבר היו מי שניצלו את המשבר והאסון לגלי עליות מחירים חסרות תקדים.

<< דובר >> היו"ר דוד ביטן (הליכוד): << דובר >>   

זה נכון.

 << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >>   

ודאי שזה נכון. התקופה הזאת היא חריגה בכל קנה מידה. מה שציינתי לפני כן זה כדי לומר שהצבר של הדברים לא מאפשר יותר קיום בכבוד בשום צורה. מעמד בינוני לא רק פסע מלהיות נמוך. הוא הופך להיות נמוך ימים אלה. הורדנו מטה מעמד שלם. אז לא הייתה רגולציה. לא טיפלו בשרשרת האספקה, במונופולים, בריכוזיות. אבל את המינימום. המחירים בפיקוח. הדברים שהסכמנו עליהם שהם בסיס שחייב לאפשר עבור הקיום הבסיסי לאוכלוסיות גם שידן אינן משגת, גם על זה לא פיקחתם ועלה מעבר. אבל אין פה דיונים מספקים על דברים שנעשים בדרך. הרי הייתה התרעה מראש שעליית המע"מ תגולגל הרבה יותר מהעלייה עצמה, ואכן סל של מוצרים עצום שהציבור זקוק לו, עלה חלקוב-10% יותר. זה לא נתפס. לא אחוז בודד. אין פה כלום שנעשה. אני אומרת חד משמעית. ניזום דיונים ונעשה דיונים למרות שאנו פה חברי האופוזיציה יודעים שאלה דיוני ראווה. אתם לא באירוע. שנה וחצי מהמלחמה, ורק גזירות ועוד תחבורה ציבורית גם העליתם. תגידו לי, על מי אתם עובדים? משהו קרה פה? תנו לי דבר אחד טוב. אחד. בבקשה. אחד. מה שנקרא הכול פה ייעשה כמו שצריך, אבל בסוף הבן אדם משלם. אתם רואים בציבור פרה חולבת עבור הקומבינות שלכם, השחיתויות שלכם, ההישרדות שלכם. זו האמת. ועלה לכולם. אין יותר אפשרות.

<< דובר >> היו"ר דוד ביטן (הליכוד): << דובר >>   

זה לא דיון אמיתי על יוקר המחיה.

 << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >>   

אין דיון אמיתי. תכירו במציאות. בחייאת. תכירו במציאות לפחות. אה, סליחה פגעתי בכם.

<< דובר >> היו"ר דוד ביטן (הליכוד): << דובר >>   

אם את רוצה לדבר על המציאות, חלב בפיקוח זה מוצר בהפסד. החברות לא רוצות בכלל לייצר חלב בפיקוח. למשל שטראוס לא מייצרת בכלל. היא לא בלופ של חלב בפיקוח. אי אפשר להכריח אותה. תנובה היא היחידה שמייצרת 70% מהחלב בפיקוח. דוגמה נוספת -  

 << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >>   

אחרי שהשתלטה על מחלבות קטנות וסגרה את התחרות. יש לזה סיבות. פגעו בתחרות ואז אחרי שהפכנו למונופול אנחנו באים בטענות על חלב בפיקוח.

<< דובר >> היו"ר דוד ביטן (הליכוד): << דובר >>   

לא בא לעשות ויכוח פוליטי. גם אני יודע לעשות ויכוח פוליטי. 

 << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >>   

את הנתונים גם אני מכירה.

<< דובר >> היו"ר דוד ביטן (הליכוד): << דובר >>   

חלב בשקיות לא רוצים בכלל לייצר. זה החלב הזול ביותר. רוב החרדים השתמשו בזה. רוב החברות שמייצרות חלב בשקיות צריכות עכשיו להשקיע כספים אדירים בהחלפת המכונות שעושות את זה. זה השקעות עתק. הממשלה צריכה לעזור בזה. אחרת לא ייצרו. בעוד 5, 6 שנים לא יהיה חלב בשקיות.

 << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >>   

הממשלה עושה משהו?

<< דובר >> היו"ר דוד ביטן (הליכוד): << דובר >>   

אין לה ברירה. 

 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >>   

עם כל הכבוד תשבו אחרי זה ותנהלו דיאלוג אם זה חשוב לך. 

 << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >>   

מי שישמע, אתה הולך להיות אפקטיבי פה.

 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >>   

שמענו. מה יש לך עוד להגיד על גפני?

 << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >>   

הרבה.

 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >>   

מאה אחוז. אמרת. אין לי בעיה, כולם יודעים מי את.

 << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >>   

בסדר גמור. אתה לא מעליב אותי בפעם האלף. אתה מפקיר את האזרחים שלנו פה. אתה מפקיר את הכלכלה. אתה לא מעליב אותי.

<< דובר >> היו"ר דוד ביטן (הליכוד): << דובר >>   

החברות שמייצרות חלב בפיקוח מרוויחות, לא אומר שלא, אבל על מוצרים אחרים. החלב בפיקוח בעצמו הן לא רוצות לייצר אותו. למשל רמת הגולן הפסידה כספים אדירים כשייצרה את החלב בפיקוח ופשטה כמעט את הרגל. אחר כך קנו אתה. אתם צריכים להבין - הנושא הזה של המוצרים בפיקוח זה דבר שצריך לטפל בו ללא קשר לעניין.

 << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >>   

מישהו עושה את זה? מישהו מטפל? לפזר אמירות - אתם הממשלה, אתם הכוח. אתם הקואליציה. טפלו בזה. אנשים נאנקים תחת יוקר המחיה.

<< דובר >> היו"ר דוד ביטן (הליכוד): << דובר >>   

גם אתה בעמדת שר האוצר, הכול תחרות?

 << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >>   

האחרון שאפשר לומר עליו שהוא בעמדת שר האוצר זה אני. יש לנו שר אוצר סוציאליסט. על מה אתה מדבר?

 << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >>   

סוציאליסט מעבר לקו הירוק. 

 << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >>   

פיקוח זה רע?

<< דובר >> היו"ר דוד ביטן (הליכוד): << דובר >>   

לפעמים זה רע, לפעמים זה טוב. תלוי איזה מוצר.

 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >>   

בבקשה.

 << אורח >> עפרי אשל: << אורח >>   

שלום, אני מרכזת ועדת המחירים של משרד האוצר. אתייחס לדברים שעלו פה סביב השולחן. ברשותכם, אני רוצה להמשיך מהנקודה האחרונה שאמר יושב-ראש ועדת הכלכלה חבר הכנסת ביטן, שנוגע לאחד המחירים של פיקוח המחירים, והוא שלוועדת המחירים וגם לשרים אין סמכות להכריח על ייצור מוצר כזה בפיקוח או מוצר אחר. ניתן לקבוע מחיר מרבי אך לעולם אין להכריח על ייצור מוצר. במקרה זה יכול להיווצר מצב – זה לא המצב שקיים במשק החלב אבל חלילה יכול להיווצר מצב במוצר מפוקח כזה או אחר שיווצר למשל מחסור בהיצע אותו מוצר כי המחיר שייקבע יהיה כזה שלא יהיה רווחי ליצרנים ולכן הם יפסיקו לייצר אותו. הנקודה הזו רק נועדה לחדד נקודה עמוקה יותר של אותה דוגמה של מחסור והיעדר ייצור של מחיר פיקוח.

<< דובר >> היו"ר דוד ביטן (הליכוד): << דובר >>   

הטענה הזאת בתחבורה הציבורית שהעליתם ב-33% עכשיו מעבר להעלאה האוטומטית ולא ביטלתם את ההעלאה האוטומטית. זה לא מוצר שלא מייצרים אותו ואתם החלטתם להעלות את המחיר בשנה אחת ב-50%. זה סותר את מה שאת אומרת. זה נכון בחלב, נכון בחמאה אך לא נכון בדברים אחרים.

 << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >>   

זה נכון איפה שנוכח להם.

 << אורח >> עפרי אשל: << אורח >>   

הנקודה שחשוב לי לבסס, כפי שחבר הכנסת ביטן אמר בתחילת הדיון – בסופו של דבר אין תחליף לשינויים מבניים ולשכלול של ענפים.

 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >>   

לפני שאת הולכת לתחילת הדיון ולדברי חבר הכנסת ביטן – הוא שואל שאלה. יש דברים שיש עליהם פיקוח ועולים אוטומטית ואתם באמצע השנה או בין לבין מעלים שוב. איך מותר לעשות דבר כזה? בלי אישור ועדה? איך זה קורה? תעני קודם על השאלה הזאת. איך העליתם מחירים, בשעה שיש העלאה אוטומטית?

 << דובר_המשך >> עפרי אשל: << דובר_המשך >>   

ברשותך ארחיב על התכלית של המנגנון של העדכון האוטומטי.

 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >>   

תסבירי איך אתם מפרים את החוק.

<< דובר >> היו"ר דוד ביטן (הליכוד): << דובר >>   

בתחבורה הציבורית הפרתם את החוק. יש העלאה אוטומטית. הכנסתם באמצע, באפריל, העלאה של 30% בצו כי הייתה לכם בעיה תקציבית. מי מחר תוקע כף לידי שמחר לא תעלו את מחיר החלב המפוקח ב-30% כי נוח לכם? מה יהיה עם זה?

 << דובר_המשך >> עפרי אשל: << דובר_המשך >>   

מנגנוני העדכון האוטומטיים אינם פוגמים בסמכות שיש לשרים.

<< דובר >> היו"ר דוד ביטן (הליכוד): << דובר >>   

אז למה הם לא מורידים את המחיר? כמו שמעלים – שיורידו. שיעשו צו – מורידים את המחיר. אבל אתם לא נותנים כי יש העלאה אוטומטית. אתם לא יכולים לשחק משחק כפול לטובת צד אחד של העלאה. תורידו את המחיר. אם יש בעיה היום ביוקר המחיה תורידו את המחירים בניגוד להעלאה האוטומטית. אתם מוכנים לזה? שר האוצר יחתום על זה? תיתנו לו לחתום על זה? מספיק עם זה.

 << דובר_המשך >> עפרי אשל: << דובר_המשך >>   

אשמח להתייחס. מנגנון העדכון האוטומטי לא נועד להבטיח מחיר נמוך לצרכנים. הוא מנגנון שנועד לעמוד בתכלית של פיקוח המחירים ולקדם את מחירו של מחיר מפוקח לפי סל התשומות שמייצג היקף העלות של מוצר כזה או אחר.

 << דובר >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר >>   

אבל הדיון הוא לא רק על הפיקוח אלא על כלל השתוללות המחירים. זה שני דיונים.

 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >>   

את אחראית על המחירים. מה אתם עושים משרד האוצר כדי למנוע את עליית המחירים הזאת וכל מה שקורה בתקופה הזו כפי שקרה בתקופות אחרות גם קודם, כדי למנוע את יוקר המחיה? מה אתם עושים? נושא הפיקוח - השר יכול להעלות את זה כעבור חודשיים בלי קשר לעניין הפיקוח. 

 << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >>   

יש גם עליות מחירים של מוצרים ללא פיקוח וגם על זה הדיון.

 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >>   

במה אתם נלחמים ביוקר המחיה? אני חבר בקואליציה נכון לשעת צהריים זאת. מה אני עונה לבוחרים שלי?

 << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >>   

אדוני היושב-ראש, איפה שר האוצר והכלכלה? הם צריכים לתת את התשובות. את הדיון הזה אנחנו מנהלים עם עצמנו? ככה נראית הממשלה.

 << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >>   

הם לא מגיעים בכלל.

 << דובר >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר >>   

האם ניסית להזמין את שר האוצר לדיון הזה?

 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >>   

לא.

 << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >>   

כי קל לנו לתקוף את הדרג המקצועי. בסוף יש פה הדרג הנבחר שלא נמצא.

 << אורח >> עפרי אשל: << אורח >>   

אני נציגת ועדת המחירים במשרד האוצר, לכן אוכל להתייחס לסוגיות שנוגעות למחירים מפוקחים. רשמתי את הנקודות שהועלו על ידי חברי הכנסת ואוכל להעבירן וקולגות שלי במשרד האוצר.

 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >>   

טוב. מיכל שיר, בבקשה. 

 << דובר >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << דובר >>   

תודה, אדוני היושב-ראש. אקצר. משפחות החטופים, שהיו פה בתחילת הדיון, פתחו ושאלו ואמרו, איך יכול להיות שסדר-היום פה מתנהל כרגיל כאילו דבר לא קורה ושאלו האם יש דברים יותר חשובים, אז לא. אין דבר חשוב יותר מהחטופים שלנו, אך מאחר שהוועדה התכנסה עבור הנושא הכה חשוב הזה, אני באמת שואלת, מה תפקיד הועדה הזו בכנסת? אדוני היושב-ראש, הייתי חברה בוועדה הזו שש שנים ולכן שאלתי אם לא חסרתי לכם. זה מרגיש לי קצת כמו שעת פסיכולוג ולא ועדה עם שיניים, עם ביקורת אמיתית. יושב פה יושב-ראש ועדת הכלכלה שאני מאוד מכבדת ואומר: יש פה כישלון של השרים ועדיין לא קורה. ואתן לכם תקציב הדברים - לא בטוח שיקרה. 

פנתה אליי בחורה בת 26 וסיפרה לי, שיש ימים שהיא לא מצליחה לשים אוכל על השולחן, ומסתירה את זה מהבן שלה. שולחת אותו לשכנה. שלא ירגיש במחסור. באמת לא מצליה לשים אוכל על השולחן. המקרר ריק. הוועדה ליוקר המחיה לא התכנסה כבר שנה שלמה. לא התכנסה. זה מצביע על סדרי עדיפויות. מקצצים לכולם. למורים, למילואימניקים. המשכורות יורדות, המחירים רק עולים, ואז שולחים אנשים לקחת הלוואות, והם לא מצליחים לצאת מהמעגל הזה של ההלוואות. וככה ציבור שלם טובי. אין מעמד ביניים. הוא נחנק, ומי שלא נחנק אומר שעדיין מסוגל לשלם את הלוואתו. שים לב, אדוני היושב-ראש. 

אנו אומרים ביום שישי, כניסת שבת – סוף מעשה במחשבה תחילה. יש פה כל מיני פתרונות של האוצר. הכול נחמד ויפה. יש לי שאלה. אני אומרת, זה עניין של ניהול וסדרי עדיפויות. לצורך העניין, ידענו שהצפון שלנו מושבת, שהמפעלים שם מושבתים. מפעלים שלמים שיודעים לייצר את הקרטון, אותו קרטון שמחזיק את הביצים, את החלב. אם אין המפעל הזה כי הצפון מושבת צריך לייבא את זה מטורקיה או ממדינה אחרת. עולה יותר כסף. המדינה לא ידעה לצפות את זה, סוף מעשה במחשבה תחילה? כלומר בסוף מדובר פה על ניהול, ואם הממשלה הזו הייתה חברה פרטית היא הייתה קורס והיו מפטרים את היושב-ראש.

אדוני היושב-ראש, ישבתי פה תחתיך בוועדה הזאת קרוב לשש שנים. לוועדה הזאת היו שיניים אמיתיות. הגיע הזמן להראותן שוב. תודה.

 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >>   

תודה רבה. יסמין.

 << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >>   

אשתדל ממש לקצר. ראשית דעה לא פופולרית - חלב הוא לא בריא ולא מוסרי אבל אני מביננ שהרבה אנשים צורכים אותו. הבעיה שגם חלב סויה העלו את המחיר למרות שמחירי הסויה ירדו.

<< דובר >> היו"ר דוד ביטן (הליכוד): << דובר >>   

חלב סויה ניקר מאוד.

 << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >>   

זה מה שאמרתי, מחיר הסויה ירד. שתי תודות. אחת לינון אזולאי. כל כך מרענן לראות אנשים מהקואליציה לוקחים אחריות. אני מודה לך. אומרת את זה מכל הלב, לא בציניות. אני בטוחה שתילחם אתנו כתף אל כתף בכל מה שאפשר.

התודה השנייה היא ללובי 99, כי הם ממלאים את התפקיד שהממשלה הזאת צריכה לעשות. הם אלה שרצים לבית משפט, הם אלה שחושפים, הם אלה שנלחמים, הם שמגיעים לוועדות. כולם יודעים מה הבעיה ומה הפתרונות אבל 0 עשייה. עוד מעט אני 4 שנים פה. יודעים כמה דיונים קיימנו? המחירים רק עולים ועולים.

דיברת על הממשלה הקודמת, בנט לפיד. המחיר של הלחם עלה בכמה אגורות. ישבו כל הלילה וניסו לפתור את זה. לפחות היה למישהו אכפת. פה התחושה היא שלאף אחד לא אכפת. אנו מביאים חקיקות. הבאנו חקיקות על פגי תוקף שיכולים לעזור גם לאנשים שאין להם כסף לקנות, גם פחות צמצום זריקת מזון. אף אחד לא נותן לנו להעביר את החקיקות האלה.

לסיום לגבי היצרנים והיבואנים, אני רוצה שתרוויחו כסף. לא רוצה שהשומן ייזל לכם מהשפתיים על חשבון אזרחי מדינת ישראל וזה מה שקורה. ואני מתחברת לנושא שצריך להקים מפעלים קטנים ולתמוך בהם והכול אבל היום המצב הוא שהיצרנים והיבואנים חוגגים חגיגה מושחתת ונוראית על חשבון הציבור.

 << אורח >> אורן בוטא: << אורח >>   

מה שאת אומרת לא נכון. בטח לא היצרנים ובטח לא העצמאיים הקטנים והבינוניים. זה ריבית מטורפת שעלתה בממשלה הקודמת. כשמחירי הדיור עלו ב-20%, המשמעות למשק בישראל אלפיים שקל בחודש.

 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >>   

אני מציע לא להפוך את זה לנושא פוליטי. אני מבקש לומר, הנושא הזה אינו פוליטי. הוא נושא שאנו סובלים ממנו כל הזמן. חברות מנצלות מצב כזה שבו יש עליות מחירים. אני לא מדבר שהיה בקדנציה הקודמת שמחירי הדירות עלו בלמעלה מ-20%.

 << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >>   

אבל בלי פוליטיקה.

 << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >>   

אי אפשר רק להאשים יצרנים. אפשר לקחת אחריות.

 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >>   

אני חוזר על העניין הזה.

 << אורח >> אלי שלום סתוי: << אורח >>   

יש פתרון.

 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >>   

תכף. אני עכשיו מדבר. אני חושב שהמציאות הזו שחברות, והממשלה עומדת מנגד – חברות עושות מה שהן רוצות בעליות המחירים. זה דבר שאיננו יכולים לעבור עליו לסדר-היום. לא נכנס למי אשם ומי לא. אנחנו אשמים. אנחנו חברי הכנסת, קיבלנו פה בדיון האשמות למה אנו לא מנצלים את כוחנו כדי שנילחם בזה. לא פשוט. 

אני רוצה להציע, אדוני יושב-ראש ועדת הכלכלה, שאנחנו נבחר ארבעה חברים, שניים מוועדת הכלכלה, אחד מהקואליציה ואחד מהאופוזיציה ושניים מוועדת הכספים שיכינו לנו תוכנית לראשי הוועדה שנביא לדיון משותף כדי שתהיה חקיקה. למשל הנושא שאי אפשר להעלות מחירים כאשר יש פיקוח.

<< דובר >> היו"ר דוד ביטן (הליכוד): << דובר >>   

זה כבר אנחנו מכינים ועדת הכלכלה הצעת חוק מסודרת.

 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >>   

חלק מהמערך הזה שנדע איפה אנו עומדים בעניין של עליית המחירים, מה אנו יכולים לעשות. נעמוד מול הציבור ונראה את הדברים האלה, להילחם בזה.

 << אורח >> אלי שלום סתוי: << אורח >>   

כבוד היושב-ראש, אני מייצג 10,000 הקמעונאיים הקטנים. ועדת קדמי וועדת טרכטנברג פסקו שצריך לעשות תחרות ולהחזיר את 10,000 הקמעונאים הקטנים לתחרות. משרד הכלכלה נתן לי את המנדט לבצע. פניתי ליצרנים בראשותו ואמרתי להם: גם המכולות רוצות מבצעים. גם הן רוצות לקנות בזול. גם הן זכאיות לקנות בזול. כך תהיה תחרות. הם לא מוכנים לשתף פעולה.

 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >>   

תודה רבה. לינור דויטש.

 << אורח >> לינור דויטש: << אורח >>   

אני חושבת שבאופן מאוד נוח אנו רואים שהחברות לא שלחו נציגויות לדיון. באופן לא מפתיע – שלחו את נציגי איגוד המזון, שהביאו בחור מאוד נחמד שאומר: אני מייצג מפעל משפחתי קטן ואז יותר קשה לכעוס עליו כי זה לא תנובה ולא שטראוס.

 << אורח >> ליאור לוי: << אורח >>   

אני כבן 60.

 << אורח >> לינור דויטש: << אורח >>   

אז בחור מתבגר. ואז הוא מנסה לתרץ את הסיבות לכאורה להעלות מחירים שכולנו יודעים שבסופו של דבר אין להם באמת דרך להתמודד, כשמדבר איך על מדד המחירים בעולם. לך לעולם. לך לישראל, מדד מחירי המזון התנתק ממדד המחירים הכללי. מדד המחירים הכללי שזה המדד שמשקלל את הארנונה והמיסים, כל מה שציינתי פה זה מדד המחירים הכללי עלה ב-16.2%. מדד מחירי המזון עלה ב-20.1%. למה – הוא התנתק. מה לכאורה ההבדל היחיד – מחירי הסחורות שלא מצדיקים את ההתנתקות הזאת. לא רק זה, המחירים ירדו. אורז ירד 12% השנה. תירס ירד ב-27%. סויה ירדה ב-24%. את מדברת על תחליפי חלב. קנולה ירד ב-40% בשלוש השנים האחרונות. חיטה – 27% בשלוש השנים האחרונות. 19% בשנה האחרונה. במקביל כל המוצרים האלה מועלים באופן חסר כל פרופורציה. החברות מנצלות את העובדה שכפי שאמרתם, כל הח"כים פה אמרו מפורשות, הממשלה משכה את ידיה מהאירוע, וזה לא שלא ניסינו. וזה לא שאנו לא רודפים אחרי שר האוצר ושר הכלכלה ושלא רדפנו אחרי ועדת סלבין שיו"ר הוועדה אחרי שנתיים סלבין, שקיבל את המנדט לבדוק נושא של פירוק המונופולים ואנחנו רדפנו אחריהם – ניירות, פגישות הכול, אמר: מצטער, אני מתפטר כי אף אחד לא מתייחס אליי. לא מתייחסים אלינו כי לממשלה לא אכפת אז מה יגיד ארגון כמו לובי 99, ארגון צרכנים, כשיו"ר ועדה שמונה על ידי הממשלה: אני לא יודע מה לעשות? ואתה גפני בא ולוקח אחריות כח"כ. אתם רוצים ועדת משנה – אנחנו בעד. גם נביא את ההצעות. אני גם חושבת וגם כתבנו בנייר שהגשנו לכם שיש דברים שאתם יכולים לקדם באופן קונקרטי עכשיו כדי להכריח את הממשלה לפעול כי הממשלה לצערנו לא באירוע והחברות מנצלות את זה. ראינו ערב יום הזיכרון, דקה לפני, ארבע חברות, אחרי שתנובה, הקונצרן הגדול במשק, הודיעה על העלאת מחירים, מספר ימים אחר כך ארבע חברות העלו תוך שעה וחצי. לא הספקנו לייצר תגובות. פושים, קוקה קולה, שטראוס, פוס, פריגת וחברות הבת של קוקה קולה ואז גם מחלבות גד. מאשימים את הצרכן הישראלי ופונים אלינו המון: למה אתם לא עושים חרם צרכנים? אנחנו יזמנו את מרד הפסטה, מרס הקורנפלקס שהיה ב-22'. אמרו לנו: למה לא עושים שוב? אמרנו: איך נעשה שוב? יש לך שלוש חברות בשוק החלב עם עוד אחת יותר קטנה, גד. כולן מעלות בו זמנית. 

קריאה:

כשאת מעלה את מחירי המטרה שזה חומר גלם את לא יכולה להימנע מכך.

 << אורח >> לינור דויטש: << אורח >>   

באמת. איזה חלב יש במוצרי סויה? אלפרו עלה ב-9.4% רק השנה. מה אתה מדבר?

מה שאני רוצה לומר זה, שאם אתם תיכנסו לאירוע אבל באמת, שתגישו הצעת חוק משותפת של ועדת כלכלה וועדת כספים ותעבדו על זה ואנו  מוכנים לשבת על הצעות כתובות, יש לנו הדברים, השקפת דוחות מונופולים של המזון, אנחנו אומרים לצמצם רק על המזון. רק על חברות המזון. הן טוענות שמפסידות – שיראו את הדוחות. תראו לי אחוזי רווח. אני רוצה לראות את ההפסד - ארד מכם. אנו יודעים שזה לא נכון. יודעים שיש פה שקר, ניצול לרעה. קח את זה בשתי ידיים. אלוקים יודע שכשאתה רוצה לקדם הצעת חוק, גפני, אתה יודע לקדם. ביטן בטח יודע, אבל אל תסתפקו בהצהרות. הצעות חוק כתובות – קחו אותן ותקדמו אותן אבל תעשו עם זה משהו ותגרמו לשרי הכלכלה והאוצר שאלוקים יודע שאנו לא הצלחנו, לעשות משהו בנדון. תודה רבה.

 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >>   

תודה רבה. אני חייב לסיים את הדיון כי יש ישיבות סיעות. אני חוזר על הצעתי. אני יודע שכל דבר שאומר אצטרך לקחת אחריות. אני חבר בקואליציה. החברים בקואליציה בקדנציה הקודמת גם היו צריכים לקחת אחריות, גם היו בעיות שאני מכיר אותן כל הזמן. בעלי החברות מנצלים את השינוי שיש בכלכלה ומעלים מחירים בלי פרופורציה ומרוויחים הרבה יותר ממה שצריכים להרוויח. שיהיה כמה חברים מוועדת הכלכלה שהיא זו שעוסקת בעניין הזה, כמה חברים מועדת הכספים. ניקח גם את הנושא הזה בחוק שלך עם הנושא שהחברות צריכות לתת דיווח על הרווחים.

 << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >>   

אתם רוצים להעביר אותם – בבקשה. אני מבטל מהקרדיט.

 << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >>   

לעשות תוכנית כוללת. עזוב עכשיו את הקרדיט. קודם כל נראה אם אנחנו מתקדמים עם זה. תודה רבה על הדיון, הישיבה נעולה.


 << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 14:10. << סיום >>