פרוטוקול של ישיבת ועדה הכנסת העשרים-וחמש הכנסת 2 ועדת החינוך, התרבות והספורט 19/05/2025 מושב שלישי פרוטוקול מס' 426 מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט יום שני, כ"א באייר התשפ"ה (19 במאי 2025), שעה 11:03 סדר היום: << נושא >> החינוך הבלתי פורמלי בעדה הדרוזית << נושא >> נכחו: חברי הוועדה: יוסף טייב – היו"ר סימון דוידסון – מ"מ היו"ר חברי הכנסת: חמד עמאר מוזמנים: איה חיראדין – מנהלת, אגף חינוך דרוזי וצ'רקסי, משרד החינוך איתן טימן – מנהל, אגף חברתי קהילתי ברשויות המקומיות, משרד החינוך אמיר רימון – מנהל, מרכז הדרכה ארצי חברתי, מנהל חברה ונוער, משרד החינוך פטין ביראני – מפקח רשותי, מנהל חברה ונוער מגזר דרוזי, משרד החינוך ג'מאל שווי – מפקח, מנהל חברה ונוער דרוזים וצ'רקסים, מחוז צפון, משרד החינוך והיב סייף – ראש מועצה מקומית יאנוח ג'ת, מזכיר, פורום ראשי הרשויות הדרוזיות עלאא גדבאן – מנהל חינוך בלתי פורמלי, מרכז השלטון המקומי פרופ' זהבית גרוס – דיקנית הפקולטה לחינוך, וראש המגמה לחינוך בלתי פורמלי, אוניברסיטת בר אילן אחמד ח'יר אל דין – אביו של סא"ל מ' (מחמוד ח'יר אל דין) ממדוח ח'יר אל דין – יו"ר עמותת סא"ל מ', אחיו של סא"ל מ' (מחמוד ח'יר אל דין) שאדי ח'יר – יו"ר, התוכנית ללימודי תואר שני במנהיגות וניהול מערכות חינוך ע"ש סא"ל מ' (מחמוד ח'יר אל דין), אוניברסיטת בר אילן אמל עאמר – רכז, התוכנית ללימודי תואר שני במנהיגות וניהול מערכות חינוך ע"ש סא"ל מ' (מחמוד ח'יר אל דין), אוניברסיטת בר אילן אכרם ח'יר אל דין – סטודנט, התוכנית ללימודי תואר שני במנהיגות וניהול מערכות חינוך ע"ש סא"ל מ' (מחמוד ח'יר אל דין), אוניברסיטת בר אילן ננסי אבו פארס – סטודנטית, התוכנית ללימודי תואר שני במנהיגות וניהול מערכות חינוך ע"ש סא"ל מ' (מחמוד ח'יר אל דין), אוניברסיטת בר אילן טלי עאמר – סטודנט, התוכנית ללימודי תואר שני במנהיגות וניהול מערכות חינוך ע"ש סא"ל מ' (מחמוד ח'יר אל דין), אוניברסיטת בר אילן מיקי קצבורן – סטודנט, התוכנית ללימודי תואר שני במנהיגות וניהול מערכות חינוך ע"ש סא"ל מ' (מחמוד ח'יר אל דין), אוניברסיטת בר אילן ביאן אלקאסם – מנהל תחום חברה וקהילה, הרשות לפיתוח כלכלי וחברתי ביישובים הדרוזיים והצ'רקסיים אמיר עלי – ס' יו"ר, התנועה הדרוזית בישראל רועי תשובה – סמזכ"ל, מועצת תנועות הנוער בישראל יהונתן מרגוליס – שדלן, מועצת ארגוני הילדים והנוער שמעון אור – דודו של אבינתן אור שחטוף בעזה חיים היימן – אבא של ענבר היימן שנרצחה ומוחזקת בעזה חנה כהן – דודתה של ענבר היימן שנרצחה ומוחזקת בעזה יוסף אבי יאיר אנגל – סביו של אופיר אנגל שחזר מהשבי צביקה מור – אביו של איתן מור שחטוף בעזה בועז מירן – אחיו של עמרי מירן שחטוף בעזה אלון שניר – אחיו של סרן לירון שניר ז"ל שנפל בקרב, פורום הגבורה בן ציון שניר – אחיו של סרן לירון שניר ז"ל שנפל בקרב, פורום הגבורה משתתף באמצעים מקוונים: יאסר גדבאן – ראש מועצה מקומית כסרא סמיע, ויו"ר פורום ראשי הרשויות הדרוזיות והצ'רקסיות ייעוץ משפטי: תמי סלע מנהלת הוועדה: אתי דנן רישום פרלמנטרי: נועם כהן, חבר תרגומים רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> החינוך הבלתי פורמלי בעדה הדרוזית << נושא >> << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט, כ"א באייר תשפ"ה, 19 במאי 2025, בנושא החינוך הבלתי פורמלי בעדה הדרוזית. לפני שאנחנו נצלול לדיון ואני אתן לחבר הכנסת חמד עמאר שביקש את הדיון, משפחות החטופים, בבקשה. << אורח >> שמעון אור: << אורח >> שלום לך, חבר הכנסת יוסי טייב. שמעון אור, אני דוד של אבינתן, חטוף בעזה. ירון אור אחי התאום הוא אבא, דיצה היא גיסתי. לצערי, אני צריך להגיע לפה לא פעם ראשונה, למקום הזה. אני מגיע לפה בתחושה מאוד, מאוד קשה, בתחושה מאוד קשה. אתה חלק מהקואליציה, ואתה כמוני יודע שראש הממשלה כפה גם על הקבינט להכניס כאילו סיוע הומניטרי בלי שהסיוע הזה מגיע דרך מדינת ישראל, בהשגחה שלה, כמו שהיא הבטיחה, דרך חברות אמריקאיות, אלא באופן כזה שלמעשה מגיע בסופו של דבר לחמאס. ואני חייב לומר דברים ברורים. ראש הממשלה "מתבכיין" ואומר שהוא חייב לבצע את המהלך הזה מכיוון שיש לחץ מטראמפ ומארצות הברית על העניין הזה. אבל אנחנו זוכרים שטראמפ אמר, עוד בתוך העסקה של ה-63, הוא אמר, תעצרו את העסקה, תנו להם אולטימטום על כולם ותביאו אותם. ראש הממשלה למעשה מורח את הזמן מאותו זמן שטראמפ נתן לו את האופציה הזאת, מורח את הזמן, ממשיך במשא ומתן עם חמאס, כשאנחנו יודעים, כמו שאתה יודע, שארגון דתי שיש לו חזון על מדינת ישראל שהוא מקום הקדש, בחיים, בחיים לא יוותר על החזון, והחטופים הם מבחינתו הדרך לממש את החזון. הוא ממשיך לחזר אחריהם. מה שהוא עשה ב-6 באוקטובר הוא ממשיך לעשות גם אחרי 7 באוקטובר. כן, והתירוצים תמיד קיימים. אני עושה איתם משא ומתן כי יש חטופים. גם לפני כן, אני עושה איתם משא ומתן והסכמים ומכניס להם כסף כדי שיהיה שקט. שקט, חטופים, לא משנה מה. התוצאה היא אותה תוצאה, מריחה של הזמן. אבינתן וכל 58 החטופים האחרים נמצאים בתוך עזה, שום דבר לא השתנה, חמאס לעולם לא יוותר על החטופים. ועכשיו, בגלל שלא התקדמת קדימה, מתחיל הלחץ. אני זוכר שהשר כץ דיבר כבר כשהוא נכנס לתפקיד, הבטיח לנו שתהיה שליטה שלנו על הסיוע האזרחי. ואנחנו אמרנו לו שלהוציא את החטופים החיים והחללים יהיה אפשר רק אם ממשלת ישראל תהיה בשליטה מלאה, גם צבאית וגם אזרחית על עזה. היא חייבת להיות זאת שאחראית על הוצאת החטופים, באולטימטום מלא לחמאס ומאזן אימה שאם תגעו בחטופים, אנחנו ניגע בכם. אבל זה לא קורה. ועכשיו אתה שותף, בין אם תרצה ובין אם לא תרצה, למצב קשה ואכזרי שמכניסים לחמאס סיוע כשאלפים של חיילי צה"ל נכנסים פנימה והולכים להיכנס פנימה. זה גם מסכן את החטופים כי החמאס מתחזק מזה, וגם מסכן את החיילים. ואנחנו דורשים ממך, מבקשים ממך, אתם בתוך הסיעה, עזבו את הקטע להפסיק את המלחמה, אני לא מאמין שחמאס יחזיר את החטופים, אבל גם אם אתם מאמינים או לא משנה מי מאמין, אתם יודעים שזה לא יקרה. תגידו לראש הממשלה: הלכת בדרך מסוימת, תסגור אותה, תסיים אותה, לך איתה עד הסוף, אתה לא יכול לג'נגל, להכניס אלפים של חיילים ובמקביל אני רוצה וויטקוף. אתה לא יכול להגיד אני מחסל את החמאס ומצד שני אני גם מחזר אחריהם. זה לא הולך, זה לא מביא כלום. אנחנו מבקשים ודורשים מכם, אתם בתוך הסיעה, תגידו לראש הממשלה: אמרת משהו? הלכת בדרך מסוימת? אתה הולך בדרך של מיטוט חמאס והבאת החטופים ביחד? תעשה את זה לגמרי. כשאתה מתמהמה, הלחצים מתחילים. כשאתה מתמהמה, אבינתן בסכנה. כשאתה מתמהמה, החיילים בסכנה כי מכניסים להם אוכל, כשמכניסים להם אוכל, חמאס יודע שהוא יכול להמתין. הנקודה שהוא כל פעם אומר, בעצם אני רוצה לחזור למשא ומתן, זה כדי למרוח את הזמן, הזמן משרת רק את חמאס. בבקשה ממך, תיקח את הכוח שיש בידכם ותציבו לראש הממשלה אולטימטום. הלכת בדרך המסוימת? נתמוך בך, אבל רק אם אתה מביא את כולם ורק אם אתה הולך בדרך שהיא מוחלטת ולא מגמגם באמצע. תודה רבה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תודה. יוסף אנג'ל, בבקשה. << אורח >> חנה כהן: << אורח >> שלום לכולם. זאת ענבר, ענבר היא אחת משלוש נשים שנמצאות בשבי חמאס: עפרה, ג'ודי, וענבר היא הכי צעירה היום בשבי והאישה היחידה מהצעירות שנמצאת בשבי חמאס. את זה לא ידעתם, אף אחד לא ידע כי לא מדברים על ענבר, כי ענבר הפכה לשקופה. למה היא הפכה לשקופה? כי היא נרצחה. במדינת ישראל מי שנרצח הופך לשקוף, הוא כבר לא בן אדם. זה מה שקורה במדינת ישראל. אתמול קיבלנו חותמת לזה, קיבלנו חותמת. הייתה עסקה הומניטרית של 33 חטופים לפני חודשיים בערך, שלושה חודשים, וענבר לא הופיעה בעסקת הנשים, למרות שיצאה אישה שהיא לא בין החיים ויצאו שמונה חללים, אבל ענבר לא הופיעה ברשימה הזו. ואז באנו ושאלנו, רגע, למה לא הופיעה ענבר ברשימה? אמרו לנו כי זו רשימה שהייתה כבר מזמן ואי אפשר לפתוח אותה. חלק אמרו לנו בגלל שהם חלוטים והיא לא חלוטה. טענתי שחליטה יש רק בתה וזו האמת, כי כולם ידעו שיוצאים שמונה חללים בעסקה. מה זה אכפת לי מי יוצא מהחללים? יוצאים חללים? איפה ענבר, הכי צעירה שנשארה? ענבר התאדתה, לא יצאה בעסקה הזו. מדינת ישראל הפקירה אותה. אי אפשר לפתוח, כן אפשר לפתוח, חלוטים, לא חלוטים, ענבר עדיין בעזה. מישהו מכיר אותה? לא. למה לא מכירים אותה? התקשורת לא עוסקת בה. התקשורת לא עוסקת בנשים שנשארו בשבי. אף אחד בטוח מכם לא ידע שיש שלוש נשים בשבי, גם מטה החטופים לא עוסק בהן, בשוליים. למה? כי הן שקופות, שקופות. ואני היום בבוקר קיבלתי הוכחה לזה שראש הממשלה שלנו הוא כל יכול והוא לא מושפע מאף אחד. איך קיבלתי את זה? ראש הממשלה הכניס סיוע הומניטרי לעזה בלי לשאול לא את סמוטריץ' ולא את בן גביר, פתאום הוא המחליט הבלעדי על מה שיהיה ומה לא יהיה. אם הוא המחליט הבלעדי, למה ענבר לא יצאה בעסקה הקודמת? הרי הוא יכל להחזיר אותה. הוא יודע שיש ילדה בשם ענבר, היחידה מהנשים שהוא השאיר מאחור. למה הוא לא החזיר אותה? << אורח >> חיים היימן: << אורח >> כמה היא הייתה עולה לו? << אורח >> חנה כהן: << אורח >> כמה היא הייתה עולה לו? ענבר עבורנו היא כל העולם. אני בשביל ענבר דורשת את כל פתח תקווה ואת כל הארץ וגם את כל העולם, איך אני? אבל ביבי, ראש הממשלה שלנו, בשבילו היא עולה שניים וחצי מחבלים, גופות של מחבלים. הוא לא יכל להחזיר אותה? היא לא עולה יקר למדינה, המדינה לא תשלם עליה הרבה. << אורח >> חיים היימן: << אורח >> זה לא מצטלם טוב. << אורח >> חנה כהן: << אורח >> למה הוא לא החזיר אותה? אתה יודע למה? אני אענה לך. כי ראש הממשלה שלנו לא שם על חללים, זה לא מצטלם יפה, זה לא מצטלם טוב, הוא לא יכול להצטלם איתה, הוא לא יכול, לכן היא הפכה לשקופה. אתה יודע למה עוד הוא לא מחזיר אותה? כי ענבר היא הפנים של המחדל של 7 באוקטובר. היא הפנים של המחדל, היא הפרצוף של המחדל של 7 באוקטובר. ענבר הופקרה ב-7 באוקטובר, נרצחה. ענבר הופקרה שוב בעסקת הנשים, וענבר מופקרת היום שוב כשהיא שנה ושבעה חודשים בעזה. ענבר מופקרת על ידי התקשורת, ענבר מופקרת על ידי מקבלי ההחלטות, ענבר מופקרת על ידי ממשלת ישראל, ענבר מופקרת על ידי מטה חטופים, ענבר מופקרת בתקשורת, ענבר מופקרת בכל מקום. אבל אנחנו, המשפחה שלה, נעשה הכול, הכול, ואתם תחזירו את ענבר ותחזירו אותה עכשיו, בעסקה הזו, בעסקה הזו. כי אם לא, היא תהיה הפרצוף של ביבי נתניהו, הוא יראה אותה כל היום מולו. הנה בבקשה, מר בנימין נתניהו, אם אתה רואה, זאת ענבר, כן, המחדל של 7 באוקטובר, הילדה שלא הרמת להורים שלה טלפון אפילו להתנצל, לא הרמת טלפון להשתתף בצערם. זאת הילדה, זה המחדל שלך, זאת האישה שהפקרת בעסקת הנשים וזאת הילדה והמשפחה שאתה ממשיך להפקיר, זאת הבושה שלך. עכשיו אני רוצה להגיד עוד משהו. המחיר שמשלמות משפחות החללים הוא המחיר הגבוה ביותר. סבתא של ענבר נפטרה לפני שלושה חודשים משברון לב, אימא של ענבר חולה מאוד. היום התבשרנו על מותה של תמר קוץ שאיבדה את משפחתה ב-7 באוקטובר מכפר עזה. מישהו דיבר על זה היום? לא, לא דיברו על זה. אני מזכירה שהמשפחות של האומללים האלה, אחרי כל אחד כזה יש הורים, יש משפחה שהולכים ונעלמים איתו, קחו את זה בחשבון. ואם מר בנימין נתניהו לא מבין את זה, אני אסביר לו. אני אבוא עם התמונה של ענבר, עם המחקר שעשתה ד"ר עיינה ממטה המשפחות החטופים, מהמחקר של פרופ' חגי לוין, מה הוא רושם על משפחות החטופים החללים. אני אבוא עם התמונה הזו, אני אשב מולו ואני אסביר לו. תודה רבה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תודה. אבא של ענבר. << אורח >> חיים היימן: << אורח >> אני חושב שחנה אמרה הכול, את כל התחושות, מה שאנחנו מרגישים בתור משפחה. אני רק יכול להגיד שאחרי שנה ושבעה חודשים יש פה כישלון שענבר לא חזרה ויתר החטופים לא חזרו. אני לא הולך וקובע מה הדרך. אם אפשר להגיע לעסקה, אבל הדרישה היא ברורה, שצריך להביא את כל החטופים בפעימה אחת. אין כבר אפשרות לעשות עסקאות חלקיות, שלא יפקירו את מי שנשאר מאחור. בעסקה ההומניטרית נקבעו פרמטרים, אפשר לאהוב אותם, אפשר לא לאהוב אותם, אבל איכשהו הצליחו להגיע לפרמטרים שהגדירו מה זה הומניטרי. איך עכשיו נבחר שמונה, עשרה חטופים? איך? אנחנו כבר נוגעים פה בגבול חוסר המוסריות. איך נקבע? מה יהיו הקריטריונים? נסובב רולטה? איך נבחר את השמונה עכשיו? << אורח >> חנה כהן: << אורח >> צבע עיניים. << אורח >> חיים היימן: << אורח >> לפי מה? איך נבחר אותם? חייבת להיות פה עסקה אחת כוללת. ואם חמאס עדיין לא מוכרע, ועדיין לא נמצא במצב, והוא עדיין נמצא על צמרות העצים ועדיין הוא חושב שהוא מנצח פה, צריך להוריד אותו על הברכיים ולשבת בעסקה מול חמאס רק כשידנו על העליונה, רק כשברור לחמאס גם שהוא הוכרע. ועם הדרישות של חמאס כיום, כנראה שהוא לא שם. ולחץ צבאי זו לא מילה מגונה, לחץ צבאי הוא כלי כדי להביא את חמאס לעסקה כוללת. אם חמאס לא נמצא כרגע בעסקה כוללת, צריך להגביר את הלחץ כדי לשחרר את כל החטופים. אי אפשר עכשיו לבחור חמישה, שישה, שבעה, שמונה חטופים, לא בא בחשבון, זה לא מוסרי. במיוחד שאם אנחנו נביא שמונה חטופים, אנחנו נגזור את דינם של כל השאר. אנחנו נמצאים בחלק האחרון, בפרוסה האחרונה של הסלמי, אם נחתוך עוד חתיכה מהסלמי, זהו, כל השאר יופקרו. צריכה להיות פה עסקה אחת כוללת. אין חטופים שהדם שלהם סמוק יותר וחטופים שהדם שלהם פחות סמוק. כולם צריכים לחזור למשפחות שלהם, מי בחיים לשיקום, והחללים לקבורה ראויה באדמת ישראל, הם לא פחות חשובים. אני רוצה להדגיש, אני נלחם על הבת שלי בדיוק, אבל בדיוק, במילימטר זה לא זז, בדיוק כמו שהייתה בחיים, ואפילו אולי המאמץ שלי הוא קשה יותר וגדול יותר, כי משום מה חללים לא נספרים, למרות החשיבות שלהם, הם לא נספרים, למרות המשפחות שלהם, למרות הסיכון של המשפחות שלהם. על תמר קוץ ועל סבתא של ענבר, אלה המחירים שהמשפחות משלמים על הצער. אחרי כל משפחה של חטוף חלל יש משפחה שמקיפה אותו ומשלמת בחיים שלה, וזה עובדתיות. הסבתא של ענבר שמתה משברון לב זו עובדה. ועכשיו אני קורא בבוקר, לצערי, על תמר קוץ שמתה משברון לב אחרי שאיבדה את כל המשפחה שלה. כל החטופים חשובים וכולם צריכים לחזור בפעימה אחת. תודה רבה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תודה. יוסף, בבקשה. << אורח >> יוסף אבי יאיר אנגל: << אורח >> כמה קשה לכתוב את אותם תכנים כל שבוע מחדש ומה שמשתנה בעיקר זה מספר הימים. אני מרגיש חובה להגיע לכאן כל שבוע עד שאחרון החטופים ישוב למשפחתו. 591 ימים קשים מנשוא ל-58 החטופים והחטופות ומשפחותיהם ולא נראה שזה מרגש או מעניין את חברי הקואליציה שממשיכים בניהול ענייניהם כאילו כלום לא קרה במשמרת שלכם. במה אתם עוסקים, חברי הכנסת, כש-58 ישראלים נמקים במנהרות החמאס, הארגון הקיקיוני לדברי מר הפקרה, שצמח להיות אחד מארגוני הטרור הקשים על ידי פיטום כספים מקטאר, מדינת האם של הארגון שהועברו אליו בהסכמה מלאה של מר הפקרה ובניהול קטארי בלשכתו על פי המידע הקשה המתפרסם חדשות לבקרים המכונה קטארגייט? במה אתם מתעסקים? בכל חוץ מהחזרת החטופים והחטופות שאינה עולה כלל לסדר היום שלכם. עד מתי תחרישו, חברי הכנסת, לנוכח המחדל הגדול בהיסטוריה של המדינה ואף אחד מכם לא לוקח אחריות, לא שואל שאלות הבהרה על המציאות הקשה שמשפיעה על אי החזרת החטופים והחטופות? חברי הכנסת מהקואליציה שמצהירים משכם וערב שאתם בעד החזרת החטופים והחטופות כי זו מצווה יהודית, בכוחכם לגרום לשינוי ולהביא לעסקה שתציל את כבודה של החברה הישראלית עוד קודם לכל חוק המעניק זכויות יתר למגזר זה או אחר. צאו החוצה, ראו את המשפחות היושבות כבר 591 ימים, אינן רואות את הסוף לסיוט המתמשך שאתם, חברי הכנסת, שותפים לו. שאלו אותי מדוע אני ממשיך במאבק אחרי שהנכד חזר. ובכן, הדבר הראשון שאופיר עשה כשיצא משניידר היה לבקר במטה חטופים בתל אביב ולהצהיר שהוא נרתם למאבק יחד איתם עד שאחרון החטופים יחזור לביתו. הוא יודע טוב יותר מכם, חברי הכנסת, באיזה מצב נמצאים החטופים ומה מרגישה נירה שרעבי ובנותיה יום-יום, שעה-שעה. חיזוק לעמדה זו קיבלנו עם שובם של החטופים אחרי מאות ימי שבי, בין היתר מאלי שרעבי שחזר אחרי 490 ימים ומיד התגייס למאבק להחזרת כל החטופים, או עידן אלכסנדר שחזר בעסקה של טראמפ עם החמאס. יש ביניכם המפנטזים על ניצחון מוחלט, על איזה ניצחון אתם מפנטזים אחרי 591 ימי לחימה בארגון הקיקיוני? מהו בכלל ניצחון במצב המדורדר של המדינה בכל החזיתות, חברתית, כלכלית, ביטחונית, הסברתית ומדינית? אין חלקה אחת במערכת שלא פגועה מהמצב. צאו מהקונכייה בה אתם חיים והאזינו לקולם של כלל ישראל, ש-84% חושבים שצריך קודם להחזיר את כולם ולסיים את המלחמה. אם לא תפעלו מהר להשבת החטופים והחטופות והצלת החברה הישראלית, יהיה סופנו כסופה של ממלכת החשמונאים אחרי כ-77 שנות עצמאות. והערה לשר בן גביר שכה חושש מ-7 באוקטובר נוסף אם לא נכריע את חמאס גם על חשבון החטופים והחטופות. אם לא תיתן להם את מה שמר הפקרה נתן להם באמצעות מדינתם קטאר, לא יקרה שוב אותו חורבן. יש לנו צבא חזק ואין לו תחליף. כמו כן, האם ראוי בעיניך להקים התנחלויות על גופם של החטופים והחטופות שמקום הימצאם אי שם מתחת לאדמת עזה לא ידוע? חברי הכנסת, 591 ימים זה הרבה מדי זמן לחטופים ומשפחותיהם. ברור היה כפי שהיה ברור כבר מהשבוע הראשון שהניצחון לא יגיע אם החטופים והחטופות לא יחזרו כולם ומייד. אני רוצה, כבודו, לתת לך דו"ח בריאות, גם של המשפחות וגם של החטופים, שכתב פרופ' פרופסור חגי לוין ופרסם את זה רק השבוע. כדאי לקרוא את זה ולהבין איפה אנחנו נמצאים. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תודה. צביקה מור, בבקשה. << אורח >> צביקה מור: << אורח >> שלום לכולם. השבוע ביום שישי יום ההולדת של איתן, איתן בן 25 ביום שישי, כ"ה באייר, וכפי הנראה, לצערנו, יחגוג את יום הולדת השני שלו בשבי. אני לא רוצה להגיד לממשלה מה לעשות כי אני לא מבין ביטחון ולא מבין במדינאות, זה לא העולם המקצועי שלי, אבל אני חושב שזכינו בוועדה הזאת היום שיש כאן נציגים מבני בריתנו, מהעדה הדרוזית, שנמצאים איתנו כאן לצורך הדיון בנושא הוועדה. ומה שאני הולך עכשיו להגיד, הדברים האלה אצלם הם פשוטים ומיוסדים, ואיך אומרים? אם אצלם היה חס וחלילה משבר כזה, הם היו פותרים אותו כעבור שעתיים, הם יודעים בדיוק איך פותרים דבר כזה. לא מדברים עם ארגוני טרור, אסור לדבר עם ארגוני טרור. בדיוק כמו שראש הממשלה יצחק רבין זכרונו לברכה אמר להוריו של נחשון וקסמן, השם יקום דמו, אני לא הולך לדבר איתם, כי מחר הם יחטפו חייל ויגידו לי לפנות יישוב. אסור לדבר עם ארגוני טרור, צריך רק ללחוץ עליהם עד שהם יכנעו. צריך לעשות להם את אותו דבר, למרר להם את החיים. במקום שהם יהיו עסוקים בשאלה אם לבוא לשולחן המשא ומתן או לא לבוא, הם צריכים להיות עסוקים אך ורק בהישרדות שלהם. וזה מה שישיב את החטופים, וזה מה שידאג גם לדורות הבאים שלנו. איזו ירושה אנחנו הולכים להשאיר לילדים שלנו כאן? אני מגיע מתחום הטיפול, טיפול בילדים ובני נוער. אתם חשבתם על זה שהילדים ובני הנוער שלנו איבדו אמון במבוגרים בטבח הנורא הזה שמאז הטבח הנורא? המבוגרים שלא יודעים לשמור עליהם. מישהו חשב על זה, מישהו דיבר על זה? אף אחד. כדי להשיב את החטופים וכדי להבטיח את הדורות הבאים צריכים אך ורק ללחוץ על חמאס, להפסיק לדבר איתם. לסגור להם את החשמל, לסגור להם את המים, אין תרופות, שום דבר, עד שהם יכנעו. ועוד משהו, לא לדבר על השבת החטופים כמטרת מלחמה, כי זה מה שגורם לחמאס להמשיך לשמור את החטופים, זה הפוך על הפוך. ככל שאנחנו מדברים על החטופים, כמה הם חשובים לנו, ככה אנחנו מתרחקים מהחטופים. אך ורק לעסוק בהשמדת חמאס עד שחמאס יילחץ אל הקיר ויבין שנגמר הסיפור, אנחנו באנו לקחת את הכול, כל השטח הזה עובר למדינת ישראל והאפשרות היחידה שלהם לצאת בחיים היא למסור לנו את החטופים ולצאת למדינה שלישית תומכת טרור, טורקיה, קטר, תוניס, איראן, כל מדינה מהסוג הזה, תמורת כל החטופים. אנחנו מאמינים שזה מה שישיב לנו את כל החטופים. כל ההתרפסות כלפי חמאס, כל הרצון שחמאס יגיע לשולחן המשא ומתן משחק לרעתנו. אני רוצה לדרוש מממשלת ישראל לסיים כבר את הסיפור הזה, מספיק. ולסיים את הסיפור הזה באופן כזה שמרכבות גדעון הוא בהחלט המבצע האחרון, אין יותר מבצעים אחר כך. ולעשות אותו במינימום סיכון לחיילינו. להשמיד, להרוג ולאבד את הכול עד שחמאס יכנע. תודה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> בועז מירן, בבקשה. << אורח >> בועז מירן: << אורח >> שלום, אני אח של עמרי מירן שנחטף מביתו בנחל עוז. ממשלת ישראל ביצעה היום עוד פשע, עוד הפקרה של החטופים. הכנסת ההומניטרי שהיא החליטה עליה גורמת להפקרת החטופים, מאריכה את המלחמה והורגת לנו חיילים, אפשר להגיד את זה. הוכח במשך המלחמה שהכנסת ההומניטרי מחזקת את חמאס, מחמשת, מתדלקת אותו בכספים שאיתם הוא מממן את הלוחמים שלו והם הורגים לנו חיילים. לא ברור למה ממשלת ישראל עושה את זה. מצד אחד היא פותחת במבצע, ועם היד השנייה היא מכניסה הומניטרי שכאמור מחזק את חמאס. איזה מסר היא מעבירה? מסר של חולשה. היא לא מעבירה לחמאס את המסר שהוא הולך להיות מוכרע, שביום שאחרי הוא לא יישאר ריבון בעזה. ואנחנו צריכים לשכנע את חמאס וממשלת ישראל עושה הכול הפוך כדי שחמאס לא ישוכנע. ואז היא מגיעה איתו למשא ומתן, ומה קורה? חמאס מתבצר בעמדות שלו, למה? כי הוא לא שוכנע שהוא לא יישאר ביום שאחרי ברצועת עזה. הוא הרי חטף את החטופים בייחוד למטרה הזאת, הוא ידע שהתגובה של ישראל תהיה עוצמתית והוא חטף אותם כדי שהם ישמשו תעודת ביטוח להמשך שרידותו השלטונית. ישראל צריכה להפוך, לעשות לו סוויץ' בראש שזו לא שרידותו השלטונית, אלא זו שרידותו האישית. לשמחתנו, כבר לא נשארו מהם הרבה, אבל אלה שנשארו צריכים להבין שאם הם רוצים להישאר, יש להם רק דרך אחת – להיכנע, למסור את הנשק, להחזיר את כל החטופים ולהיות מוגלים למדינה שלישית. תודה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תודה רבה. אלון נמצא? << אורח >> אלון שניר: << אורח >> כן, תודה. אני רוצה באמת לחזק את הדברים של צביקה ובועז, כל מילה ומילה שהם אמרו. אני אלון שניר, אני תאום של סרן לירן שניר, השם יקום דמו, התאום שלי, כל העולם שלי. לירון היה קצין בסיירת גולני. יש מטרה קדושה, כמובן שזה להחזיר את החטופים ובכלל זה לא אמור להיות בדיון, זה היה צריך להיות לפני כמעט 600 ימים, כמו שאומרים, בפעימה אחת וכמה שיותר מהר. עם זאת, חייבים להמשיך עד הסוף, עד הניצחון, שיותר לא יהיו חטופים לעולם ויותר לא יהיו אנשים שייכנסו לעולם השכול, שאני בכלל לא יכול לתאר לכם מה זה הדבר המטורף הזה והכאב הזה. לירון התאום שלי לא היה צריך להיכנס לעזה, הוא היה צריך להתקדם לתפקיד סמ"פ בבא"ח גולני והוא התעקש במשך כמה שבועות מול המפקדים הבכירים ביותר להיכנס ללחימה, הפך את העולם, הוא כל כך רצה להגן על המדינה ולהחזיר את החטופים. כרמלה מנשה ראיינה אותו ממש כמה ימים לפני שהוא נכנס לעזה, אשמח להשמיע מה שהוא ענה לה. (מושמעת הקלטה, להלן התמלול) "אנחנו עם ישראל, אנחנו חזקים, אנחנו מחכים כבר להיכנס לעזה, להחזיר את החטופים, להילחם, בעזרת השם, לנצח, ואם צריך אותנו, גם נעבור צפונה, נעשה מה שצריך. עם ישראל חזק, הלאה סיירת." זה לא עניין כלום את לירון, יש לו פה משימה, וכמו שאמרתי, להגן על המדינה, להחזיר את החטופים, גם אם זה יעלה בחייו, יום-יום הוא התעקש על זה. רבע שעה לפני שהוא נכנס הוא כתב צוואה והוא השאיר אותה לא רק למשפחה, לכל עם ישראל. אני אשמח להקריא אותה, ברשותך. הוא כותב ככה, ממש רבע שעה לפני הכניסה לעזה. "זה סוף-סוף קורה, כבר התחלתי לאבד תקווה שנכנס, וברוך השם יש לי את הזכות לקחת חלק במלחמה ולהיות בתוך עזה, להילחם, להחזיר את הכבוד של צה"ל ועם ישראל, ובעיקר לדאוג שלעולם לא עוד, מה שהיה זה לא מה שיהיה, ואנחנו חזקים יותר, טובים יותר, מוסריים יותר, ולנו יש את התביעה האמיתית על החיים ועל הקיום שלנו בארץ ישראל. וזה הזמן לומר זאת בבירור לעצמנו ולכל העולם, עם ישראל חזק, וכל מי שינסה או ירצה לפגוע בנו, יקרה לו מה שקרה לחמאס. יש עוצמות בעם, יש אחדות, וכואב שהקדוש ברוך הוא היה צריך להראות לנו את זה בדרך הקשה, אבל אני שמח שמתגלות ויוצאות לפועל כל העוצמות ואחדות העם. "ועכשיו זה תורי להיות, להילחם, להעז ולפקד על הצוות בעת הזאת, במלחמה הזאת. בעוז וענווה אמלא את התפקיד ואוביל את הצוות בקרב. אנחנו חזקים ומלאים בעוצמות, שמח על הזכות לקחת חלק. אם חלילה יקרה לי משהו, אני אוהב את המשפחה שלי ובזכותם אני מי שאני. צריך לזכור להיות בגדלות, לאהוב את החיים, ותמיד להוסיף טוב בעולם, לשמח אנשים, לראות את החלש ולעזור לו, לחייך לאנשים, לזרוק מילה טובה. להיות טוב, זאת השאיפה, טוב לכול, וזה לא עולה לנו כלום, להיות טובים ולעשות טוב. שמח על החיים ועל מה שעשיתי והייתי עבור העם שלי, עבור מי שהיה סביבי לאורך השנים והצלחתי להשפיע עליו טוב. אנחנו צריכים להיות טובים ולעשות טוב". תמיד אמרו ללירון לפני הכניסה, למה אתה מתעקש להיכנס ללחימה? למה אתה צריך את הסיכון הזה? עזוב, תתחיל את התפקיד הבא שלך, ראש שקט. ומה שלירון היה עונה לאותם אנשים שהיו אומרים לו את זה, הוא ענה להם, מה זאת אומרת, אחי? עם ישראל צריך אותנו. והיום אנחנו בימים וכבר תקופה ארוכה שעם ישראל צריך פה אחד-אחד, זה כבר לא ימין, שמאל, דתי, חילוני, כולם צריכים להיות פה מאוחדים כדי שנוכל לנצח את המלחמה הזאת, להחזיר את החטופים, לנצח עד הסוף ובאמת שלעולם יותר לא יהיה 7 באוקטובר. תודה רבה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תודה. בנצי, בבקשה. << אורח >> בן ציון שניר: << אורח >> "זה סוף-סוף קורה, כבר התחלתי לאבד תקווה שנכנס, וברוך השם יש לי את הזכות לקחת חלק במלחמה ולהיות בתוך עזה, להילחם, להחזיר את הכבוד של צה"ל ועם ישראל, ובעיקר לדאוג שלעולם לא עוד, מה שהיה זה לא מה שיהיה, ואנחנו חזקים יותר, טובים יותר, מוסריים יותר, ולנו יש את התביעה האמיתית על החיים ועל הקיום שלנו בארץ ישראל. וזה הזמן לומר זאת בבירור לעצמנו ולכל העולם, עם ישראל חזק, וכל מי שינסה או ירצה לפגוע בנו, יקרה לו מה שקרה לחמאס. יש עוצמות בעם, יש אחדות, וכואב שהקדוש ברוך הוא צריך להראות לנו את זה בדרך הקשה, אבל אני שמח שמתגלות ויוצאות לפועל כל העוצמות ואחדות העם. "ועכשיו זה תורי להיות, להילחם, להעז ולפקד על הצוות בעת הזאת, במלחמה הזאת. בעוז וענווה אמלא את התפקיד ואוביל את הצוות בקרב. אנחנו חזקים ומלאים בעוצמות, שמח על הזכות לקחת חלק. אם חלילה יקרה לי משהו, אני אוהב את המשפחה שלי ובזכותם אני מי שאני." ועכשיו אני רציתי להשמיע לכם פה הקלטה, כרמלה מנשה שראיינה את לירון. (מושמעת הקלטה, להלן התמלול) "הוא נלחם והתעקש על זה, למטרה העליונה, להחזיר את החטופים. כרמלה מנשה כמה ימים לפני שהוא נכנס ראיינה אותו וזה מה שלירון ענה לה, אחי התאום: "אנחנו עם ישראל, אנחנו חזקים, אנחנו מחכים כבר להיכנס לעזה, להחזיר את החטופים, להילחם, בעזרת השם לנצח, ומשם אם צריך אותנו, גם נעבור צפונה, נעשה מה שצריך. עם ישראל חזק. הלאה סיירת". זה מה שהוא ענה לה." ואני רציתי ממש להגיד, באמת, מגיל אפס, שלירון לקח משולש פיצה אחד, מה עשה? הוא התחלק עם אלון, הוא אמר לו, אני אקח את המשולש האחרון ולא אתה, והוא התעקש איתו ואמר לו, אני מוותר לאלון שייקח את המשולש האחרון והוא הביא לו את המשולש של הפיצה. אני בכלל לא ידעתי שהוא נפל בעזה, רק עכשיו אני יודע. זה מה שאלון הראה לנו, שהוא נפל בעזה. אבל הנה מה שהוא אמר גם: "עם ישראל צריך אותנו, סרן לירון שניר". ובאמת אני אומר לכם שלירון היה, איך נגיד? זורם. וגם ביום שלישי כשאלון הגיע אליי לבית הוא סיפר לכל המשפחה, אתה אלוף, אתה תותח, אין עליך בעולם, וכל המילים המחזקות שלו. הנה, הוא פה מתרגש גם, אני רואה, אני גם. יום שלישי כשהוא בא, הוא ריגש אותי, בא למשפחה וסיפר לכולם איך אני והמשפחה אמרו לי, באמת אין עליו. מה שהוא אמר לי, הנה, יש לי פה את ההודעה שהוא רשם לי שיורדות לו דמעות בעיניים, הנה. זה מה שהוא רשם לי לא מזמן: "בנצי היקר, אני רואה את זה והדמעות שלי יורדות. תודה רבה, אתה דוגמה והשראה לכולם, בעל לב טוב, חיוך תמיד ודואג לכולם תמיד, עושה אווירה טובה. כולם רוצים להיות בחברתך, כולם רוצים להיות לידך. זכיתי להכיר אותך. כמו שאמרתי לך מזמן כבר, אח שלי הקטן, אני עוד מעט אתקשר אליך ואגיד על זה יותר, שתשמע את קולי שלי." ופתאום הוא התקשר אליי ואמר לי, אתה אלוף. הייתי בוועדה של זכויות הילד, הלכתי לדבר שמה ביום שני שעבר ושלחתי לו את הסרטון, זה מה שהוא רשם לי, אלון. באמת, אין עליו בעולם ובזכותו, כל יום שני הוא אמר לי, אני בא ובזכותך אני בא כל יום שני מטעם פורום הגבורה. פורום הגבורה מתעקש לא לבוא והוא בסוף בא ויזם ודיבר. באמת אין עליו בעולם. (מחיאות כפיים) << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תודה רבה, בנצי. אנחנו עושים הפסקה חמש דקות ונחזור. << הפסקה >> (הישיבה נפסקה בשעה 11:40 ונתחדשה בשעה 11:45.) << הפסקה >> << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> חזרנו. חבר הכנסת חמד עמאר, בבקשה. << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >> צוהריים טובים לכולם. קודם כול אני רוצה להודות ליושב ראש הוועדה על קיום הדיון הזה. חבר הכנסת יוסי טייב, ביקשתי ממנו את הדיון הזה ובאמת נענה מהר ואנחנו מקיימים את הדיון. תודה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אין על מה. << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >> ואני באמת רוצה לברך את הסטודנטים שהגיעו, סטודנטים מבר אילן לתואר שני למנהיגות וניהול מערכות חינוך על שמו של סא"ל מחמוד ח'יר אל דין ומשפחתו של מחמוד ח'יר אל דין שהגיעה גם לדיון. מחמוד, אחד הקצינים, סא"ל מ', כולם מכירים סא"ל מ', כשאני אומר סא"ל מחמוד, לא הרבה מכירים, אבל כשאתה אומר סא"ל מ', ישר נופל האסימון וכולם יודעים מי זה סא"ל מ', איפה הוא נפל ואיך הוא נפל. הוא עשה רבות למען ביטחונה של מדינת ישראל, שיהיה זכרו ברוך. אני מודה לכם שהגעתם לדיון הזה, אני מודה לבר אילן שמקיימת קורס על שמו של הגיבור, גיבור ישראל, תודה לכם. אנחנו מקיימים דיון על החינוך הבלתי פורמלי. בעיניי, חינוך בלתי פורמלי לא נופל מחינוך פורמלי. ואחת הבעיות הגדולות שאני ראיתי בהתייחסות של משרד החינוך לחינוך הבלתי פורמלי, במיוחד בתוכנית החומש של העדה הדרוזית, כאילו חינוך בלתי פורמלי, שמו אותו בצד. שנבין, ילד אחרי לימודים נגמר החינוך הפורמלי בצוהריים, בשעה 15:00, 16:00, 14:00, אם לא תהיה לו מסגרת ולא ידע איפה ללכת ומה לעשות, אנחנו מאבדים אותו. אנחנו רואים את האלימות המשתוללת היום בכל החברה הישראלית, בכל החברה הישראלית משתוללת אלימות, הילדים לא מוצאים את המקום שלהם. אני בעצמי אין לי ניגוד אינטרסים. נכון, ייסדתי את תנועת הנוער הדרוזית וייסדתי את הצופים הדרוזים בני מערוף, אבל אני לא נושא בשום תפקיד בשניהם, כך שאין לי שום ניגוד עניינים בנושא הזה. אבל אני מאמין גדול בחינוך בלתי פורמלי, ואני אומר שהחינוך הבלתי פורמלי הוא המסגרת שיכולה להציל את הנוער שלנו. ואני הלכתי לנושא הזה של החינוך הבלתי פורמלי אחרי שהייתי מאמן קראטה וראיתי כמה אני משפיע בתור מאמן קראטה, ואותם ילדים שלמדו אצלי קרטה, איפה הגיעו ולאן הגיעו. ואמרתי, אני רוצה להשפיע על יותר ילדים, לכן החלטתי אז להקים את תנועת הנוער הדרוזי, ובאמת ראיתי כמה אני משפיע בתור איש שמוביל חינוך בלתי פורמלי. אחרי זה הקמתי את הצופים הדרוזים בני מערוף וראיתי עוד יותר כמה אני משפיע. ואני הזכרתי את הצופים, אני רוצה להזכיר לאבא, אני גם אמרתי לו את זה, פעם אחרונה שפגשתי את מחמוד, זה היה בצעדה של הצופים בחורפיש. הוא הגיע לשם, כיבד אותנו, דיברנו, ואחרי איזה שבועיים אני חושב הוא נפל בעזה, שיהיה זכרו ברוך. זה מזכיר לי את מחמוד. ולכן מאוד חשוב לי לשמוע את משרד החינוך, קודם כול למה הוציא את תנועות הנוער וארגוני הנוער מהתקציב של העדה הדרוזית. למה התקציב של כל החינוך הבלתי פורמלי בעדה הדרוזית הוא רק 10 מיליון שקל לשנה? זה דבר שהוא בלתי נתפס. ומי שמחליט זה משרד החינוך. התייעצות עם הפורום. אני קראתי את ההחלטה, לא הפורום מחליט, מי שמחליט זה משרד החינוך, הרשות לפיתוח כלכלי של החברה הדרוזית ובהתייעצות עם פורום ראשי הרשויות. מי שיבוא ויגיד לי עכשיו שראשי הרשויות החליטו, שיביא לי מסמך שראשי הרשויות החליטו ושישנה את החלטת הממשלה, שראשי הרשויות מחליטים. מי שמחליט זה משרד החינוך ומי שהכין את התוכנית פישל בהכנת התוכנית. לכן, לא יכול להיות מצב ש-10 מיליון שקל רק לחינוך בלתי פורמלי בשנה, ולא יכול להיות מצב שארגוני נוער ותנועות נוער שעושים עבודה מעולה וכולם מעידים ומשרד החינוך מעיד על זה, יוציאו אותם מתוך התקציב. לכן אני רוצה לשמוע את משרד החינוך ורוצה לשמוע את הרשות, למה הוציאו את שניהם מתוך התוכנית ולמה הם לא נמצאים בתוך התוכנית ולמה הם לא מתוקצבים. ואם אני אקח לדוגמה, מאות מיליונים מושקעים בשנה בחינוך בלתי פורמלי במגזר הערבי, למה אצל הדרוזים לא? למה? מי החליט שלא? למה משרד החינוך החליט שלא? כי משרד החינוך הוא המחליט, אף אחד אחר לא מחליט. פורום ראשי הרשויות, מתייעצים איתו, ובדרך כלל מי שמתייעצים איתו לא מחליט, רק מתייעצים איתו. תודה רבה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> יאסר גדבאן, בבקשה. יו"ר פורום הדרוזים. טוב, עד שהוא יתחבר לזום, משרד החינוך, בבקשה. בבקשה, איה. << אורח >> איה חיראדין: << אורח >> שלום לכולם, בוקר טוב לכולם. אנחנו במשרד החינוך באמת מחשיבים בסדר גבוה את הנושא של הבלתי פורמלי, אפילו אנחנו לא קוראים לזה בלתי פורמלי, אנחנו קוראים לזה חינוך מעצים. אנחנו מסתכלים על התלמיד על כל רצף היום, מהבוקר ועד הערב, אין לנו הבדל בחשיבות בין הפורמלי והבלתי פורמלי, ההפך. אנחנו מאמינים וחושבים שהפעילויות הבלתי פורמליות מעצימות, מחזקות, מפתחות מנהיגות, כל המסוגלות העצמית דרך הפעילויות בחינוך הבלתי פורמלי. החלטת הממשלה היא החלטה תוספתית לתקציבים. כולנו יודעים, הייתה החלטה 716 בעבר ו-1975 כתקופת מעבר, 2024, ועכשיו אנחנו לקראת 2029-2025, החלטה חדשה, 2856. בהחלטה הקודמת, ב-716, הייתה החלטה כן להוסיף תקציב תוספתי לתנועות הנוער ולארגונים מתוך התקציב של הבלתי פורמלי, ובאמת ביצענו את זה, זה מבוצע, זה עבר, בהחלטה של המעבר גם יש החלטה להעביר. אומנם ההחלטה הייתה מקוצצת מאוד, אבל החלטנו כן להעביר, זה נמצא בפנייה התקציבית וזה אמור לעבור. ברגע שתאושר הפנייה התקציבית, זה נמצא, ממה שהבנתי, כבר בוועדת הכספים. ברגע שתאושר, הכסף גם יעבור השנה. לגבי ההמשך, תקציב הבלתי פורמלי לא גדל מ-10 מיליון שקל. אנחנו במשרד החינוך - - - << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >> עדיין אין פנייה תקציבית. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אני מתייעץ עם חמד כי הוא חבר ועדת כספים. << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >> אין עדיין פנייה תקציבית בנושא הזה. ואני מדבר גם על הנושא של 10 מיליון שקל לחינוך בלתי פורמלי. כשאנחנו מדברים על 10 מיליון ל-40,000 ילדים, אני חושב שיושבים כאן מפקחים של החינוך הבלתי פורמלי ומבינים את זה. כשאני יושב איתם והם משווים את התקציב שלהם לתקציב של התוכנית של המגזר הערבי הם נופלים מהכיסאות, אומרים, לא יכול להיות שילד דרוזי יקבל בהרבה, הרבה פחות מילד ערבי. והצרכים של הילד הדרוזי הם גם אותם צרכים של ילד ישראלי. למה 10 מיליון שקל? אם אני אחלק 40,000 ילדים על 10 מיליון שקל בשנה, כמה יצא לי לילד בשנה? << אורח >> איה חיראדין: << אורח >> אני מסכימה איתך מאוד, זה ממש כסף שלא מספיק, מה עוד שאנחנו בצפון וכל הדרוזים נמצאים בצפון, עברנו את המלחמה, יש צורך בצמצום פערים ויש צורך בהמון, המון פעילויות כדי לעבור ולשקם את מה שהילדים שלנו עברו בתקופה האחרונה, במלחמה. לגבי ה-10 מיליון, אנחנו במשרד החינוך ביקשנו 15 מיליון שקל, להעלות מ-10 ל-15 מיליון שקל כדי לצמצם את הפערים ולהעלות את התקציב של הבלתי פורמלי, אבל לצערי, לא אושר. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> ביקשתם על מה? על הפנייה הזמנית או על החלטת הממשלה העתידית של 285? << אורח >> איה חיראדין: << אורח >> לא, בהחלטת הממשלה. << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >> מי לא אישר את ה-15 מיליון? << אורח >> איה חיראדין: << אורח >> מי שמאשר את ההחלטה, אתה יודע מי מאשר את ההחלטה, אלה לא אנחנו במשרד החינוך, אנחנו מבקשים. אגב, בתקציב הפורמלי, החינוך הפורמלי קוצץ ב-2.5 מיליון שקל בשנה לעומת 716. היה 36.5 מיליון שקל בשנה, אנחנו קיבלנו 34 מיליון שקל בשנה בהחלטה הבאה ל-2029-2025. כך שהקיצוץ, כמובן שלא משרד החינוך מחליט עליו. אנחנו בעד הוספת תקציבים, אנחנו מגישים תוכניות, ומי שמאשר זה לא משרד החינוך. << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >> למה הוחלט להוציא את ארגוני הנוער ותנועות הנוער מהתקציב? << אורח >> איה חיראדין: << אורח >> בבקשה, ביאן, ראשי רשויות, אתם מוזמנים לענות. << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >> אבל מי שמכין את התוכנית זה משרד החינוך, את רוצה שאני אקריא את ההחלטה? מתייעצים עם פורום ראשי רשויות, מי שמכין זה משרד החינוך. ברגע שאני מתייעץ עם מישהו, אני בעצמי הכנתי תוכנית, ואני מכיר את זה כשר במשרד האוצר. אני המחליט בסופו של דבר ואני נתתי למשרד החינוך, אני זוכר שאת ישבת איתי גם ואני נתתי לכם את כל הסמכויות להחליט בנושא ולהתייעץ איתם, לא מעבר להתייעצות. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> בוא נשמע את פורום ראשי הרשויות, בבקשה. << אורח >> והיב סייף: << אורח >> שלום. והיב סייף, מזכיר הפורום, יושב ראש מעצת יאנוח ג'ת. אני מאוד מעריך את יקיר העדה, את חמד עמאר, חבר הכנסת, אבל קצת אני חולק עליו. כל התוכנית, לפחות הכסף התוספתי של תוכנית החומש, כן נעשה בתיאום מלא, וחודשים אנחנו ישבנו על התוכניות, עברנו על כל הדברים. וגם אם רוצים, הייתי מצפה שזה יעשה בתיאום מהפורום ונעשה ישיבה, ואז אם צריך להסיט ממקום אחד לשני, אפשר לעשות את זה. אבל לבוא ככה ולהפתיע אותנו, אני בדרך דיברתי עם יאסר, אני מאחל לו החלמה, לא יודע אם הוא יוכל לעלות לזום, אבל בכל זאת, גם אם רוצים לעשות שינוי, אנחנו לא נסכים אם זה לא יהיה בדיון איתנו ונשב ונחליט ביחד. ואני כן חולק עוד פעם, ההחלטות, אנחנו עומדים מאחורי זה, גם תוכנית החומש נעשתה אחרי חודשים שישבנו והתייעצנו ודנו עם כל משרדי הממשלה. זוהי העמדה של הפורום נכון לעכשיו. << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >> בעיניך, 10 מיליון שקל זה מספיק כנציג של הפורום? << אורח >> והיב סייף: << אורח >> גם 100 מיליון לא מספיק, את זה כולנו יודעים, אבל מה לעשות? יש לנו קופה שצריך לחלק אותה בהתאם לתיעדוף, לצרכים וגם לחזון של כל הרשות. וזו לא רשות אחת, זה פורום שלם של 14-13 רשויות שחייבים בסופו של דבר לנווט את התקציבים בהתאם לסיכומים הפנימיים שלנו. אני לא אומר שלא חשוב, נהפוך הוא, גם תנועות הנוער הן חשובות, אבל כשישבנו, הנושא הזה, עד הרגע הזה אף פעם לא היה על שולחן הדיונים ולא דיברנו על זה. << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >> מפתיע מאוד, כי בתוכנית הקודמת התנועות והארגונים היו שם. אם לא דיברתם, הייתם צריכים לעשות העתק-הדבק לתוכנית הקודמת ואז היו בפנים. למה הם בחוץ? הוחלט להוציא אותם, לא משהו שנפל מהשמיים. הם היו שם בתוכנית הקודמת. אם אתה אומר שלא דנתם בנושא ועדיין לא עלה בנושא, היה צריך להיות העתק-הדבק לתוכנית הקודמת ואז היה ממשיך אותו דבר. אבל ברגע שהם הוציאו החוצה, סימן שהתקיים דיון והוחלט להוציא אותם החוצה, או על ידי משרד החינוך או על ידי הרשות לפיתוח כלכלי, והם נמצאים כאן איתנו, או על ידי פורום ראשי הרשויות. נכון או שאני טועה? << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תכף נשמע את איתן טימן גם, מנהל אגף חברתי קהילתי. סימון, בבקשה. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> תודה. קודם כול, אני מתנצל, אני צריך לנשיאות ללכת ואני אחזור לפה, אני לא עוזב את הדיון הזה כי הוא חשוב לי מאוד. קודם כול, אני מסתכל בשולחן ואני לא רואה את משרד התרבות והספורט וחבל לי מאוד, כי זה חלק מאוד משמעותי במה שאני הולך לדבר עכשיו. אני רוצה להודות לחמד עמאר על הדיון הזה. אני חושב בדיוק כמו חמד, גדלנו באותם עולמות. אני יודע ואנחנו יודעים מה המשמעות של ילד עסוק במדינת ישראל. והכותרת הראשית שצריכה להיות בראש של כל מי שמתעסק בחינוך במדינת ישראל היא ילד עסוק, ילד בריא, קודם כול זאת הכותרת. וזה לא משנה אם בתנועת נוער או באגודת ספורט או במוזיקה, אנחנו צריכים לדאוג לזה והמדינה חייבת לדאוג לזה שדקה אחרי שהוא יוצא מבית הספר, הילד הזה יהיה עסוק ולא יסתובב ברחובות, כי ההסתובבות ברחובות היא זו שמובילה לפשע, לאלימות, לסמים, לאלכוהול ולכל הדברים שאנחנו לא רוצים שיגיעו אליהם. זה ככותרת. עכשיו איך אנחנו עושים את זה? אני מסתובב הרבה מאוד, וחמד יודע, בחברה, לא רק הדרוזית, גם בחברה הערבית. אני חושב שהנושא הזה, בעיקר של ספורט, דווקא במקומות האלו הוא הפתרון הכי טוב שיכול להיות, ואני אפתיע אתכם, הוא גם הכי זול, כי כל שקל שנשקיע בילד בכל הפעילויות האלו, אנחנו נחסוך הרבה מאוד שקלים בעתיד, כי הילד הזה יהיה במסגרת חינוכית בריאה שתשפיע עליו לטובה. אתמול, אדוני היושב ראש, הייתי בחורפיש, בבית ג'ן ובסאג'ור, הייתי בשלושת היישובים האלו. אני אספר לך שלפני כמה חודשים, ואתה יודע את זה, בזמן המלחמה הכי, הכי עצימה הגעתי לחורפיש, ישבתי עם ראש המועצה, עם אנואר עאמר, ובסיום הדיון הדבר היחיד שהוא ביקש ממני, מגרש לילדים. איך יכול להיות שיישוב של מעל 7,000 אזרחים, שבכניסה לישוב הזה יש תמונות של חללי צה"ל, ש-37 חללים מהמלחמות יש ביישוב הזה, ואין לילדים איפה לשחק? איך יכול להיות שמגרש כדורגל שהפך להיות לצבא מהיום הראשון ונפלו עליו שני טילי כטב"מים נמצא במצב שהוא נמצא ויש רק הבטחות והבטחות והם לא מצליחים להחזיר את המגרש הזה? איך יכול להיות שאני צריך לקושש כסף למועצה הזאת לא מהמדינה, מגורמים אחרים כדי להקים מגרש שחבק? איך זה יכול להיות? איך זה יכול להיות שאני מגיע לבית ג'ן ואני רואה אגודת כדורגל של 500 שחקנים, ולכו תראו איך הם משחקים, באילו תנאים? איך יכול להיות שאני הולך לסאג'ור ואני רואה שמה מרכז טניס מדהים של המרכז הישראלי לטניס שהוא מתקיים כמעט כולו מתרומות? מה, המדינה לא מבינה כמה המקומות האלו יכולים להשפיע לטובה על הילדים? תאמינו לי, זה הכסף הכי קטן, הכי קטן שיכול להשפיע הכי הרבה. יש במשרד החינוך היום, הצלחתי, אני גאה בזה, להעביר את ההתאחדות לספורט לבתי הספר, היא אצלכם, היא עברה למקום החשוב שצריך להיות, במשרד החינוך. יש לכם כלי של מאות מאמנים, מדריכים, אגודות שרק צריך לחבר אותם, לתת להם כמה גרושים, והם יעשו פלאים. אני אגיד לכם משהו. המגזר השלישי, כל העמותות והארגונים האלו יודעים לעשות הרבה יותר טוב מהמדינה, הרבה יותר טוב. למה? כי הנשמה שלהם שם. אנחנו צריכים משוגעים לדבר, לא משנה באיזה ענף, אם זה יהיה בסיף, בקראטה, בשחייה, באתלטיקה. כשיש לך משוגע לדבר ואתה עוזר לו תקציבית, הוא עושה פלאים, מה שהמדינה לא יכולה לעשות. ואני שמח שעלאא מחורפיש נמצא פה, שהוא אחראי על החינוך הבלתי פורמלי. תשמעו אותו, תשמעו את האנשים, תנו להם את האפשרות, את התקציבים. תאמינו לי, בעוד עשר שנים כשנפגש פה, תגידו, וואו, זה שינה לא רק את החברה הדרוזית, זה צריך להיות בכל מקום במדינת ישראל. אבל בעיקר אנחנו צריכים לדאוג לילדים בחברה הדרוזית, כי מגיע להם, פשוט מגיע להם, לכל ילד מגיע. תודה. אני רץ לישיבה ואני חוזר. << אורח >> איה חיראדין: << אורח >> אני גם מתנצלת, כבוד היושב ראש, יש לי מכרז במשרד ואני חייבת לצאת. תודה. יש עוד נציגים של המשרד. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> איתן, בבקשה. << אורח >> איתן טימן: << אורח >> תודה רבה, כבוד היושב ראש. גם חברי, חבר הכנסת עמאר. עצם העלאת הנושא הזה, זה כבר נותן הרבה נחת, כל מילה שאתם אומרים, אני מצדד בה. כבוד היושב ראש, עשית הרבה דיונים ואתה יודע עד כמה יש תת תקצוב לבלתי פורמלי, על כל המערכות. יותר מזה, אנחנו נמצאים היום גם אחרי תקופה מאוד קשה בצפון שהבלתי פורמלי תפס תאוצה בצרכים, אבל לא במענים התקציביים. אנחנו נמצאים לפני הקיץ, שהקיץ הוא סופר סביבת סיכון שמחייבת אותנו. לי היה חשוב גם כדי להביא לפה את התמונה הכללית, ואני שמח שיש פה גם מישהו מהשטח. יש לנו שני מפקחים שמנהלים את הבלתי פורמלי, עמאר מכיר אותם, והייתי רוצה שכל אחד מהם יביא כמה מילים, שתבינו מה המדינה עושה היום עבור המגזר הדרוזי. יש את ידידנו מהצפון, שווי, כמה מילים, ויש לנו את פטין מחיפה, ומתנועות הנוער הגיע אמיר לתת גם בשורה לדרוזים שבא מהמבנים, שזו בשורה גדולה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> בבקשה. << אורח >> ג'מאל שווי: << אורח >> שלום, בוקר טוב. ג'מאל שווי, מפקח מנהל נוער, דרוזי מהצפון. חינוך בלתי פורמלי, אתה צודק, חבר הכנסת עמאר, ואני מאוד מכבד אותך, שהוא לא רק תנועות נוער, אלא גם עוד כמה דברים, גם בוקר וגם ערב. אנחנו במחוז, מאז שהתחילה המלחמה, מעבר לתקציב התוספתי של החומש, אנחנו דואגים שהביצוע שלו גם נכון. הביצוע התקציבי של 91% בשלוש השנים האחרונות זה אחוז מאוד גבוה יחסית למשרדי ממשלה בביצוע תקציבי. כמובן אנחנו דואגים שיחידות הנוער, בעיקר מנהלי יחידות נוער שמתוקף חוק הנוער גם נמצאים תחת הפיקוח שלנו בביצוע עצמו, מלווים אותם גם מקצועית, גם פדגוגית כדי להגיע לביצוע תקציבי. כל הכסף שניתן, נכון, זה לא מספיק, אבל זה מה שנותנים, זה מה שאנחנו מבצעים. מעבר לזה גם יש תקציבים שאנחנו העברנו בקיץ האחרון, גם הקיץ הזה, על מכרז החירום, נתנו להם הרבה כסף, הרבה כסף. << אורח >> איתן טימן: << אורח >> את התוספתי אנחנו נותנים מהחירום. << אורח >> ג'מאל שווי: << אורח >> מהחירום. מאז אוגוסט האחרון, הפגות, פעילות לנוער, הוצאנו אותם לימי שיא. גם בהמשך השנה נתנו מסוף אוקטובר עד היום תקציבים פר תלמיד מכיתה ד' עד י"ב. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> מה גובה התקציב? << אורח >> ג'מאל שווי: << אורח >> גודל התקציב בכל פעימה פר רשות לא פחות מ-250,000 שקל, זה כמה פעימות עד היום. עכשיו אנחנו גם עוסקים ברוח צפונית, שגם זה אומר תקציב, פעילות. << אורח >> איתן טימן: << אורח >> מפעלי קיץ. << אורח >> ג'מאל שווי: << אורח >> לא רק קיץ, עד סוף יוני, רוח צפונית בית ספרית וגם רוח צפונית, חינוך בלתי פורמלי, גם תקציב וגם ביצוע. נושא של הוצאת התלמידים לטיולים של יום אחד, יומיים, וגם סדנאות של ODT וחוסן נפשי בתוך בתי הספר עד סוף יוני. וכבר בפתח של אוגוסט עד סוף דצמבר יהיה לנו תקציב תלמיד מחמש עד 13, ישובים שהם במרחק של חמש עד 13, גם תקציב פר תלמיד עד סוף דצמבר שמדבר גם חוגים, גם פעילות חוסן, וגם סדנאות, ולהגביר את הפעילות הבלתי פורמלית בתוספת לתקציב החומש שגם יתחיל לפעול ב-1 בספטמבר. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> מה גובה התקציב שאמור להיות מאוגוסט עד דצמבר, התוספתי פר תלמיד? << אורח >> ג'מאל שווי: << אורח >> פר תלמיד 600 שקל, מד' עד י"ב. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> טוב. << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >> בשנה? << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> עד סוף דצמבר, מאוגוסט עד דצמבר. << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >> לשנה 600 שקל? << אורח >> איתן טימן: << אורח >> לא, מאוגוסט עד דצמבר. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> חצי שנה. << אורח >> איתן טימן: << אורח >> אבל זה בזכות החירום. << אורח >> ג'מאל שווי: << אורח >> זה תחת מכרז החירום. << אורח >> איתן טימן: << אורח >> זה כי הכול בא מחירום, החירום מאוד עזר לבלתי פורמלי. << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >> בלי חירום, מה התקציב של בלתי פורמלי למגזר הדרוזי? << אורח >> פטין ביראני: << אורח >> לחלק כל רשות לפי. קודם כול, כבוד היושב ראש, שלום לכולם, אני פטין ביראני, אני מפקח מנהל חברה ונוער וגם מרכז את רשויות המגזר הדרוזי דליה ועוספיה. אני רוצה לאמר שאנחנו כפיקוח, אנחנו זרוע ביצוע ופיקוח על התוכניות שמשרד החינוך ומנהל חברה ונוער מביאים אותן. אנחנו מברכים על כל תקציב שמגיע, והנוער הדרוזי צריך את זה. אני רוצה לומר גם, בהיותי סא"ל במילואים ואני עושה מילואים עד היום, חשוב לי גם הנושא של ההכנה לצה"ל בקרב בני העדה והנוער הדרוזי כי הוא משולב, חלק מהתוכנית. אם אנחנו מדברים על תקציבים, אכן התקציב הוא באמת לא עשיר למה שניתן לבני נוער וצריך לתת יותר. ובמילוי תפקידי גם כמפקח אני מפקח על חברה יהודית, אני מפקח על חדרה, על הקריות, יש להם גם תקציבים שם, אבל שמה הרשויות והערים הן חזקות והן מתקצבות את זה לנוער, תקציב הנוער בא מהתקציב העירוני של הרשות, והם מתקצבים במיליונים, לא צריכים אפילו את הכסף של המשרד. אבל ברשויות הדרוזיות, כשמממנים תקציב למנהל חברה ונוער, הם לא חושבים על כך ש-70% מהרשויות הדרוזיות הן רשויות עם תוכנית הבראה ועם חשב מלווה, מה שמונע מהרשות לעגן תקציב לבלתי פורמלי מתוך תקציב הרשות. ככה התקציב של הנוער רק בנוי על התקציב שהמדינה נותנת נטו, לא מעבר לכך. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אולי היה ראוי לעשות את זה דיפרנציאלי לאותן עיריות. << אורח >> פטין ביראני: << אורח >> נכון. אני לא סתם אומר את זה, מה שמגיע ממשרד החינוך מבוצע על הצד הטוב ביותר, ניצול תקציבי מעולה. ומנהל חברה ונוער נותן מעבר לתקציב של החומש לדרוזים, הוא נותן עוד תקציבים של פעילויות בקיץ, תוכניות לקיץ, כל פרויקט שיוצא ונושא שהוא על סדר היום, הוא גם מתקצב את המגזר הדרוזי. אבל אני רוצה להעלות סוגיה שהיא גם חשובה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> רק ברשותכם, זו אולי לא שאלה אליך, אבל איתן, אני מבקש שהוועדה תקבל את הפירוט המדויק, מה הם מקבלים דרך תקציבי החומש ומה הכסף התוספתי. << אורח >> איתן טימן: << אורח >> בסדר. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> גם מה היה ב-2024 ומה הצפי ל-2025. << אורח >> פטין ביראני: << אורח >> נכון. מה שכן, הרשויות, ברגע שהן מקבלות תקציב, אני אומר, אני אביא דוגמה, גם דלית אל כרמל ועוספיה, שהן עם חשב מלווה, הן מקבלות תקציב. הבעיה נופלת שבשביל לקבל את הכסף מהמשרד הן צריכים לבצע את הפעילויות, חוגים, סדנאות, סיורים והכול, הרשות צריכה לשלם לספקים כסף על מנת שיעבדו, ואחר כך מגישים חשבוניות והמשרד צריך לשלם להם בסוף השנה. רשות שבאמת עם חשב מלווה, אף חשב ואף גזבר לא ישלם כסף לספק. הרבה ספקים כבר לא רוצים לעבוד, לא רוצים להגיע לסדנאות כי הם כבר חייבים להם כסף משנה שעברה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> לזה יש פתרון, יש חברה למתנ"סים שיכולה לקחת את זה על עצמה. << אורח >> פטין ביראני: << אורח >> יפה, אבל כאן אנחנו נתקלים בעוד בעיה, שהחברה למתנ"סים גם עובדת תחת זרוע של משרד החינוך ותחת מנהל חברה ונוער, ואסור לתת כפל תקציבים על אותן משימות. << אורח >> איתן טימן: << אורח >> לא, זרוע ביצוע. << אורח >> פטין ביראני: << אורח >> זרוע ביצוע. << אורח >> איתן טימן: << אורח >> זרוע אפשרי, בטח שאפשרי. << אורח >> פטין ביראני: << אורח >> הבנתי. אבל לא בכל רשות יש מתנ"ס. << אורח >> איתן טימן: << אורח >> זה משהו אחר. << אורח >> פטין ביראני: << אורח >> זו כבר בעיה. << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >> בכל הרשויות הדרוזיות כמה מתנ"סים יש? << אורח >> פטין ביראני: << אורח >> שלושה-ארבעה מתנ"סים אולי יש. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> בצפון יש שישה. << אורח >> איתן טימן: << אורח >> אין הרבה, בצפון יש שישה. << אורח >> פטין ביראני: << אורח >> בחיפה אחד. << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >> שבעה מתנ"סים מתוך 20 רשויות. << אורח >> פטין ביראני: << אורח >> נכון. אני לא רוצה להרחיב יותר מדי. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> בסדר, אבל לא כל הרשויות עם חשב מלווה. << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >> כל הרשויות עם חשב מלווה? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> לא. << אורח >> והיב סייף: << אורח >> חברת המתנ"סים גם גובה תקורה. זה כסף שצריך ללכת לילדים, למה להעביר את זה לחברות משנה? << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> לא, בסדר, אבל אם יש לי לבחור בין אי ביצוע לביצוע שיעלה תקורה של 5%, צריך לבחור בתקורה של 5%. אני רק שואל - - - מהן הרשויות שיש חשב מלווה? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> למי יש חשב מלווה? << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> שנייה, אני יודע מה אני שואל, שאלה מדויקת. באותן רשויות שיש חשב מלווה, יש גם מתנ"ס? ואם לא, מהן הרשויות שיש להן חשב מלווה שאין להן מתנ"ס? בואו נדבר על דברים קונקרטיים. יהיו נתונים מונחים בפני הוועדה, אנחנו נעשה שיח מול משרד החינוך, מול הרשות, מול הפורום, ננסה להביא לפתרון. << אורח >> איתן טימן: << אורח >> יותר מזה, אם רוצים עוד מתנ"סים, לנו יש מגמת פתיחה, עשינו את זה המון בחברה הערבית דרך אגב, באתגרים פתחנו כ-20, גם פה, אין לנו בעיה. ואתה צודק, הנושא של התקורה הוא חלק מזרוע הביצוע, אבל אמר לך כבוד היושב ראש דבר נכון, זה מבטיח אבל את הכסף ב-100% של מיצוי מאשר יש לך חסכים מלהוציא את הכסף. << אורח >> והיב סייף: << אורח >> לא, אני לא בדיוק מסכים עם זה כי עם כל הכבוד, גם לי יש חשב מלווה הרבה שנים ואנחנו כן יודעים להתנהל, יש לנו סעיפים תקציביים שלוקחים את זה מראש בתקציב, לוקחים את זה, ואחר כך אנחנו משלימים את הכסף. גם מועצה יכולה להתנהל והכסף הזה יגיע לילדים בסופו של דבר. << אורח >> פטין ביראני: << אורח >> נכון. כשיש תקציב לנוער שמעוגן בתקציב רשות, זה בסדר גמור. אבל אני רוצה להגיד עוד משהו. אני שמעתי את חבר הכנסת חמד עמאר ידידי, אני מצדיק אותו, תנועות נוער גם חייבות להיות מתוקצבות וצריך למצוא להן סעיף תקציבי, כי אני רואה בחברה הדרוזית, התנועות הגדולות הן בקרב תנועות בני מערוף והצופים הדרוזים, ונעשית עבודה יפה, גם בית ספרית, כצופים גם בית ספרית, שהוא תומך בהם, התנועה של חמד תומכת בתנועות של הצופים, הם גם רוכשים להם. דרך אגב, כבוד היושב ראש, יש בתי ספר שלא מסוגלים לרכוש סטים של תופים וגם לצופים, והתנועה של חמד גם מממנת את זה לבתי הספר מתקציב של התנועות שלו. לכן זה דבר חשוב וחשוב לנו גם ומברכים על כל תנועה שתכנס וגם תקבל תקצוב כי זה ממלא פונקציות של נוער שימצא זמן של פנאי בתנועות האלה. תודה רבה. << אורח >> איתן טימן: << אורח >> תודה. אמיר ייתן לכם את הפריסה של תנועות הנוער במשרד, כולל בשורת המבנים. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אמיר רימון, בבקשה. << אורח >> אמיר רימון: << אורח >> שלום, כבוד היו"ר. אמיר רימון, מנהל מרכז הדרכה ארצי חברתי. אני אגע ממש בקצרה, אם יש עוד שאלות, אני אשמח לענות. מה שיש לי לחדש פה בתוך הדיון זה שבמסגרת הפעולה שלנו עם קרן האושר בשנים 2024-2023 אנחנו אישרנו חמישה מבנים להקמה של תנועות נוער בחברה הדרוזית. שניים לתנועה הדרוזית בחורפיש ושפרעם, שלושה לנוער העובד והלומד בירכא, בוקעתא ומג'אר. וזו בשורה אדירה, זה אחד הקשיים הכי גדולים היום של תנועות הנוער וארגוני הנוער בחברה הדרוזית בגלל היעדר מבני ציבור. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> בכל המגזרים. << אורח >> אמיר רימון: << אורח >> בכל המגזרים, אבל בחברה הדרוזית - - - << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אבל בפרט, זה נכון. << אורח >> אמיר רימון: << אורח >> אני אומר, יש פה משהו באמת ייחודי, הם משכירים את המבנים שלהם, הם ממש משכירים מבנים, כמעט ולא קיים ברשויות היהודיות, אפילו בערביות יש יותר מבנים, הדרוזיות באמת עושות מאמץ אקסטרה כדי להשיג מרחבים לפעילות. זהו, אנחנו מקווים שבתקציבים הבאים נוכל גם להשקיע עוד. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> קודם כול, בשורה טובה. << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >> אם נשווה את תוכנית החומש של המגזר הערבי לתוכנית החומש של המגזר הדרוזי בהשקעה בתנועות נוער וארגוני נוער, איזה הבדל אנחנו נמצא? << אורח >> אמיר רימון: << אורח >> בחברה הערבית כמובן שמגיעים תקציבים נוספים. << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >> באילו סכומים? << אורח >> אמיר רימון: << אורח >> בחברה הערבית יש לנו בשנים האחרונות באזור ה-10 מיליון שמגיעים לתנועות ועוד כ-4 מיליון לארגונים. << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >> אתה מדבר על 14 מיליון שקל בשנה תוספתי על החינוך הבלתי פורמלי לעומת כל החינוך הבלתי פורמלי במגזר הדרוזי 10 מיליון. << אורח >> אמיר רימון: << אורח >> לא רק לעומת הדרוזי. זאת אומרת, הישובים הערביים שבתוך החלטת ממשלה 550 מקבלים, זה גם אל מול היהודי ומול מגזרים נוספים. << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >> רק לתנועות וארגונים 14 מיליון שקל. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אם נשווה במספר תלמידים, מה ההשוואה? אצל הדרוזים דיברת על 40,000? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> 40,000. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> במגזר הערבי? << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >> לא, אבל אנחנו מדברים על התנועות. בתנועות אצל הדרוזים והארגונים יותר מאשר אצל הערבים לעומת המספר שלהם שהוא פחות בהרבה. << אורח >> אמיר רימון: << אורח >> אבל החלטות המשרד הולכות לשלוש עד 18 ופה יש פערים, אין פה ספק שפערי החברה הערבית בישראל מאוד גבוהים. אתה צודק שגם אם נעשה השוואה, עדיין אמרתי לאמל, צריך להילחם, מה שאמרה גם איה, למינימום 15 מיליון, זו בדיקת המשרד, במינימום כדי - - - << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אוקיי. רועי תשובה, בבקשה, סמזכ"ל תנועות וארגוני נוער. << אורח >> רועי תשובה: << אורח >> שלום. רועי תשובה, סמזכ"ל מועצת תנועות הנוער, ארגון הגג של תנועות הנוער וחלק מארגוני הנוער. אני שמח שלא צריך להסביר פה את חשיבותו של החינוך הבלתי פורמלי, אדוני היושב ראש, ועל זה כולנו מסכימים. צריך להבין שבתוך הפערים האלו, במספרים הנמוכים שציינו כאן, בסופו של דבר, ראשי הרשויות, או מי שקובע את התקציב, המעט שמגיע, צריך להחליט לאן זה ילך, והנטייה היא תמיד לומר, טוב, תנועות הנוער, אתם כבר מקבלים ממשרד החינוך, נפנה את זה למקומות אחרים. וגם המעט שקיבלו בשנים האחרונות, אם עכשיו ירד, זה ממש לגזול את כבשת הרש. אנחנו נמצאים רגע לפני הקיץ, תלמידי ישראל ובתוכם חניכי תנועות הנוער יצאו לחופשה, רבים מהם ירצו לצאת למחנות הקיץ, לפעילויות. הכסף הזה - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> הוא קריטי. << אורח >> רועי תשובה: << אורח >> - - ששימש לסבסוד משמעותי של מחנות הקיץ, של הטיולים, לא יהיה קיים. בפועל, כנראה שהתוצאה תהיה פחות חניכים שיוכלו לקחת חלק באירועים האלו. אנחנו יודעים באיזה מצב נמצאים היישובים, המשפחות, המצב הכלכלי, בטח לאור המלחמה שהייתה. אם לא נוכל לעזור להם לצאת, הם פשוט לא יצאו. איפה הם יהיו? שאלה מצוינת. אני מקווה שבחוגי הספורט, אבל סביר להניח שמי שלא הלך כל השנה לחוגי הספורט לא יצטרף אליהם בקיץ. מי שהיה בתנועת הנוער כל השנה רוצה להיות עם החברים שלו במחנה הקיץ ופה זה קריטי ומשמעותי, חשוב להבין את זה. תודה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> פרופ' זהבית גרוס, בבקשה. << אורח >> זהבית גרוס: << אורח >> תודה רבה. שמי פרופ' זהבית, אני דיקנית הפקולטה לחינוך באוניברסיטת בר אילן וראש המגמה לחינוך בלתי פורמלי וראש המסלול לתוכנית למנהיגות על שם סא"ל מ'. כמו שאתה ציינת, אנחנו אומרים סא"ל מ' ואז כל הארץ יודעת וכולם יודעים בדיוק, זה הפך להיות קוד שכולם יודעים מי הוא. ברשות יושב ראש ועדת החינוך של הכנסת, ברשות חבר הכנסת חמד עמאר, שותפה למערכת החינוך, נציגי החברה הדרוזית, האבא של סא"ל מ' והאח שלו היקרים, חברותיי ורעיי, אני עומדת כאן היום בשם חזון, חזון של שותפות עמוקה, של ברית ערכית וחינוכית, של עשייה אמיצה עם ולמען החברה הדרוזית שהיא חלק בלתי נפרד מהמרקם הישראלי, בשר מבשרנו, ברית דמים וברית ערבות הדדית. הדיון החשוב שמתקיים כאן היום בנושא החינוך הבלתי פורמלי בחברה הדרוזית נוגע בליבה הפועם של החברה הישראלית והוא הזדמנות להאיר לא רק אתגרים, אלא גם יוזמות פורצות דרך ותקווה לעתיד. החינוך הבלתי פורמלי בכלל ובחברה הדרוזית בפרט הוא הרבה מעבר להשלמה למערכת הפורמלית, הוא החינוך הערכי, המשמעותי, המחנך לזהות, לשייכות, לתרומה ולמנהיגות, ובמסגרתו מתעצבים עולמות הערכים של הדור הצעיר. אני כל כך שמחתי לשמוע שאתה בוגר תנועת נוער, ואני לא מתפלאת, כל החבר'ה האלה של תנועות הנוער הפכו להיות המנהיגות של מדינת ישראל, ואתה הדוגמה הכי טובה לעניין הזה. שם, בחינוך הבלתי פורמלי, מתרחש החינוך האמיתי, חינוך שמתרחש לא רק בין כותלי הכיתה, אלא בלב הקהילה, מתוך מפגש אנושי, תוך עידוד יוזמה, התמודדות עם אתגרים, חיזוק החוסן האישי והחברתי והעמקת תחושת השליחות. בחברה הדרוזית החינוך הבלתי פורמלי מהווה עוגן תרבותי וזהותי ומחזק את הקשר בין הדור הצעיר למורשת, לערכים של כבוד, נאמנות, מחויבות ותרומה. זהו חינוך שמקדם לכידות חברתית, מצמצם פערים ומחולל שינויים מבפנים על ידי טיפוח תחושת מסוגלות, מעורבות ואחריות אישית ולאומית. מתוך ההבנה הזו בחרנו בפקולטה לחינוך באוניברסיטת בר אילן להקים תוכנית חדשנית וראשונה מסוגה גם בארץ וגם בעולם לפיתוח מנהיגות חינוכית אקדמית בחינוך הבלתי פורמלי בחברה הדרוזית. התוכנית שנושאת את מורשתו של סא"ל מ', לוחם אמיץ, מחנך ומנהיג, גיבור ישראל, מנהיג מופת ודמות חינוכית ערכית שעלתה כעמוד ענן לפני מחנהו. התוכנית שלנו שמה לה למטרה להכשיר את הדור הבא של המנהיגים החינוכיים שיקחו אחריות, יובילו ויבנו עתיד טוב יותר לחברה כולה. התוכנית משלבת בין התיאוריה המתקדמת ביותר על מנהיגות חינוכית לבין פרקטיקה יישומית רלוונטית לשטח ומעניקה לסטודנטים כלים חשובים ליזום, להוביל ולהשפיע. הם לומדים על החברה הישראלית, על בניית מדיניות חינוכית, על חינוך לערכים, על יזמות חברתית ועל מנהיגות קהילתית. הסטודנטים רובם לוחמים, אנשי מילואים ביחידות עילית, עברו תהליך סינון קפדני. הם מביאים איתם עוצמה, אידיאליזם, מחויבות למדינה וחזון לעתיד טוב יותר לחברה הדרוזית. הם השקיעו את כל כולם בלימודים, כולל מעבר מוצלח של מבחנים מאתגרים בסטטיסטיקה, שיהיה לכם ברור. ובכך הם הוכיחו שאקדמיה ומנהיגות אינם סותרים זה את זה, אלא מזינים זה את זה. אבל דווקא עכשיו, דווקא עכשיו כשהתוכנית מתפתחת ומוכיחה את עצמה ומובילה שינוי אמיתי, אנחנו ניצבים בפני קשיים כלכליים, ואני מאוד מקווה שנתגבר עליהם. אני פונה אליכם, חברי הכנסת, בבקשה, מעומק הלב, היו קשובים לתוכנית החינוכית המיוחדת הזאת שהיא מופת חברתי. זו איננה רק השקעה באקדמיה, זו השקעה בזהות, בלכידות, במנהיגות ובחברה משותפת. כאשר עמדתי השנה בטקס יום הזיכרון לחללי צה"ל בחורפיש לצד משפחתו של סא"ל מ', לצד האבא המקסים הזה והאח הנהדר, וזכיתי להכיר את האימא אצילת הנפש, ראיתי בעיניהם גאווה ישראלית ואהבת מולדת חוצת מגזרים. כשהם איחלו זה לזה בסיום הטקס חג עצמאות שמח, הם קראו אחד לשני, חג עצמאות שמח, הבנתי כמה עמוקה ברית החיים והדם בין החברה הדרוזית למדינת ישראל. חברים וחברות, זו איננה תוכנית אקדמית בלבד, זו תוכנית של צדק, של הכרת טובה, של בניין עתיד משותף, ברית דמים מחייבת אותנו למעשי חיים. זו לא רק שותפות בגורל, אלא גם שותפות בבחירה להקים פה במדינת ישראל מפעל חיים משותף המבוסס על יסודות של צדק, אחווה, כבוד הדדי ואהבת מולדת. זו לא רק מחויבות מוסרית, זו הזדמנות לאומית. כשפגשתי לראשונה את סאפי ואת שאדי היה לי ברור שאנחנו יוצאים לדרך גדולה. למען החברה הדרוזית ולמען מדינת ישראל, עזרו לנו, עזרו להם, ועזרו למדינת ישראל. תודה רבה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תודה רבה. אמל עמאר, בבקשה. << אורח >> אמל עאמר: << אורח >> שלום. האמת, ליבי עדיין תקוע עם דברי משפחות החטופים. בשם כולם, בשם התוכנית על שם סא"ל מ', מאחלים חזרה מהירה לכולם הביתה. אני מצטרף לדברים של פרופ' זהבית בבקשה שלה לחשיבות התוכנית, פרויקט לאומי ממדרגה ראשונה ומצפה שבעקבות הדיון היום בוועדת החינוך שכן הפרויקט הזה יפתח את המחזור השני שלו כבר בשנה הבאה. האמת, הנוכחות בהתאם למוזמנים כשהסתכלתי באתר הכנסת מאוד מאכזבת אותי, ואולי זה הסימן של ההתייחסות לתחום החינוך הבלתי פורמלי בחברה הדרוזית. והרבה מן המוזמנים כמו ארגוני מנהלים וארגוני מורים והורים, המרכז למורשת הדרוזית, סטודנטים, תנועות וארגוני נוער. בחברה הדרוזית. יש נציג אחד. טוב, הציפייה שלי היא להרבה יותר שיהיו מעורבים בחינוך הבלתי פורמלי. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> אני רציתי אתמול להצטרף לעדה הדרוזית, אמרו לי שאי אפשר, זה מועדון סגור. << אורח >> אמל עאמר: << אורח >> אי אפשר להצטרף, המועדון סגור ואתה לא יכול להצטרף. אני גם אגיד לך שמגרש בחורפיש אין מאז שנת 2000, אני לא בדיוק יודע על מה דיברת מקודם, אבל מגרש בחורפיש, מאז שנת 2000 אין מגרש כדורגל. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> אמרתי. << אורח >> אמל עאמר: << אורח >> כשאנחנו מדברים על חינוך בלתי פורמלי ומדברים על ההשקעה הקטנה המשתלמת הזאת בחינוך הבלתי פורמלי, אני חושב שראוי ליישם יותר ולדבר פחות. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> רק בנושא הזה, אדוני היושב ראש, יש הבטחה של שר הספורט לראש מועצת חורפיש של 20 מיליון ש"ח להקים את המגרש הזה. אני רוצה שזה יהיה רשום בפרוטוקול. אני מבקש מהשר להגיב ולהגיד למה זה תקוע ולמה לא מקדמים את מגרש הכדורגל. << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >> אני לא רוצה להפתיע אותך, אבל בתוכנית שאני הכנתי תקצבנו 12 מיליון שקל למגרש כדורגל בחורפיש, והכסף, כי ב-2024 לא הייתה תוכנית, הסתיימה התוכנית ב-2023, לקחו את הכסף של מגרש הכדורגל, משרד האוצר, והעבירו אותם לשוטף לרשויות המקומיות הדרוזיות כי לא היה להם תקציב תוספתי. << אורח >> אמל עאמר: << אורח >> בסדר גמור. א', מאוד חשוב לי שהדברים האלה יכנסו לפרוטוקול ובאמת נראה אחר כך שהשורה התקציבית. << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >> גם בבית ג'ן, שני מגרשים היו צריכים להיות, ושניהם תוקצבו ושני התקציבים נלקחו והועברו לשוטף על ידי משרד האוצר. << אורח >> אמל עאמר: << אורח >> אוקיי. עלאא ידידי וממדוח, ילידי 1981, אנחנו גדלנו באותה כיתה, הם ידעו להגיד הכי טוב כמה לי חשוב שיהיה מגרש כדורגל בחורפיש, כמנהל קבוצת הוותיקים בכדורגל בחורפיש מעל לעשר שנים. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> כשהייתם בליגה א'. << אורח >> אמל עאמר: << אורח >> ואנחנו משחקים בכל המגרשים באזור. כמעט אין מגרש אחד תקני בכל הכפרים הדרוזיים לליגה. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> נכון. << אורח >> אמל עאמר: << אורח >> אבל אני בכובע קצת אחר היום כראש התוכנית או המסלול על שם סא"ל מ', ותרשו לי תחילה להוקיר את ההשתתפות המכבדת והמרגשת של שייח' אחמד ח'יר אל דין, אביו של סא"ל מחמוד, כמובן הקצין ששירת בסיירת מטכ"ל ונהרג במבצע סודי בח'אן יונס בנובמבר 2018. תודה גם לממדוח, אחיו, ולשאדי וסאפי, החברים הטובים של מחמוד. כולנו כאן היום למען מטרה משותפת שלשמה התכנסנו והיא לדון בקידום החינוך הבלתי פורמלי בחברה הדרוזית, אותו חינוך אשר זכה לשמות רבים בשל חשיבותו המיוחדת. חינוך משלים, חינוך חלופי, חינוך לערכים, חינוך מעצים, חינוך מוסרי ועוד. בלשון אחרת, החינוך של החיים, או החינוך לחיים. זה החינוך שמתרחש בשעות שאחרי הצלצול, אך השפעתו חורגת הרחק מעבר לזמן ולמקום. הוא ממלא תפקיד קריטי בחייה של כל חברה אנושית, ועל אף כן, החברה הדרוזית בישראל סובלת מפער עמוק ומתמשך בתחום זה. פער תקציבי, פער של תשתיות, פער של גישה להון תרבותי ולמרכזי התרבות וגם לתוכניות העצמה איכותיות. פער זה, על אף ההצלחות וההתקדמות בשנים האחרונות, - - - במנהל חברה ונוער, הגוף האחראי מטעם משרד החינוך, מוליך לפספוס של פוטנציאל אדיר, פוטנציאל עצום. האחריות על פער זה השתקפה בקביעת בג"ץ האגודה לזכויות האזרח נגד משרד החינוך ובה נקבע כי המדינה מחויבת להבטיח גם את רכיבי החינוך הבלתי פורמלי כחלק מהזכות לחינוך כזכות יסוד. בפסק הדין אשר דן בעתירה נגד מדיניות משרד החינוך בקיצוץ תקציבים לפרויקטים של העשרה בחינוך הבלתי פורמלי בפריפריה נכתב כי מערכת החינוך במדינה דמוקרטית אינה מוגבלת לכיתה בלבד, חינוך משמעותי כולל גם מרכיבים משלימים של תרבות, זהות, חברה וערכים, המדינה מחויבת לדאוג להם. עוד נכתב בפסק הדין כי הפערים הכלכליים אינם מצדיקים פערים חינוכיים. יש להבטיח מסגרות חינוכיות משלימות המאפשרות העצמה, גישור וצמצום פערים. זה היה לגבי המדיניות. כאיש חינוך, חוקר, וכמנהל בית ספר שפעל במשך שנים רבות בשדה החינוך, אני רואה את המחיר של הפער הזה, אני רואה אותו בעיניי כמי שניהל בית ספר בחברה הערבית ואחר כך ניהל בית ספר בחברה היהודית. במיעוט המסגרות החינוכיות בחברה הערבית אחרי הצהריים, בהיעדר תוכניות תהליכיות, לא משהו נקודתי שעושים איזה ביקור או איזה משהו ואז ממהרים להצטלם ולציין את האירוע הנקודתי, אלא משהו תהליכי בדמות תנועת הנוער שהובלת, חבר הכנסת חמד עמאר, למעלה משני עשורים. וזה בהחלט הדבר התהליכי שאני רוצה לראות בחינוך הבלתי פורמלי. חסרות הרבה תוכניות באמנות, ביזמות, במדעים, במנהיגות, תוכניות ברוח ובאיכות התוכניות שפועלות ביישובים היהודיים ונהנות מתקציבים ומתקנים ומשאבים רחבי היקף. לכן, ילד דרוזי במדינת ישראל אינו זוכה להזדמנות שווה לצמוח כמנהיג, כיזם או כיוצר. במחקר שפרסמתי לאחרונה על מדיניות החינוך בחברה הדרוזית הראיתי כיצד ההפרדה המבנית שהונהגה בשנות ה-70 בין החינוך הדרוזי לשאר מערכות החינוך בישראל לא לוותה במדיניות אמיתית של פיתוח, השקעה וצמיחה. וכתוצאה מכך, אחוזי הזכאות לבגרות אומנם עלו והגיעו לצמרת של 91%, 91% אחוזי זכאות לבגרות אינם באים לידי ביטוי בכניסה לאוניברסיטאות, במיוחד בפקולטות הנחשבות בהן תנאי הסף גבוהים יחסית, ועולה השאלה מדוע. והתשובה היא פשוטה, כי הנדבך השני, המקביל לחינוך הפורמלי ולהצלחה שהייתה בחינוך הפורמלי, לפחות ברמת התוצאות, זו ההכנה החברתית של הילד הדרוזי או התיכוניסט הדרוזי לקראת האקדמיה, שהוא יגיע מוכן לחברה הרב תרבותית אותה יפגוש לראשונה בחייו רק בקמפוס. הפער בין מה שהתלמיד בחינוך הדרוזי חושב או מצפה לבין מה שהוא מגלה עם כניסתו לאקדמיה, פער אשר מתבטא בתסכול ואכזבה, ובכ-20% מהמקרים אף מגיע לנשירה, במיוחד בשנה הראשונה ללימודים. וזאת לא בגלל הסיבות ההישגיות, אלא בעיקר בגלל הסיבות החברתיות, היות והמפגש המתמשך הראשון של הנער או הנערה הדרוזים עם החברה הישראלית על כל גווניה קורה לראשונה באקדמיה, כשסטודנט הדרוזי נחשף לראשונה בחייו באופן יום-יומי לתרבויות השונות והמגוונות. מכאן, השקעה בחינוך הבלתי פורמלי שבונה אדם וחברה, בכוחה לצמצם את הפערים בחברה רב תרבותית תוך הכרה והוקרה הדדית בין האוכלוסיות שמבוססת על שוויון אמיתי. השונות בין האוכלוסיות השונות עוד בגילאים הרבה יותר צעירים וליצור מציאות של שותפות חיים אמיתית ותהליכים מתמשכים סביב פרויקטים ותהליכים משותפים כמו למידה סביב שולחן החקר או עושים ביחד חדשנות. כלומר, שהמפגש לא יהיה נקודתי ולא רק לשם היכרות שטחית וראשונית. לסיכום, החינוך הבלתי פורמלי טומן אוצרות שעשויים להצמיח דור חדש בעל כישורי חיים ומיומנויות חברתיות שיאפשרו לו להשתלב וגם להוביל בחברה רב תרבותית. השקעה בחינוך שכזה תתרום באופן ישיר גם להצלחות רבות בחינוך הפורמלי. כאשר אני אומר חינוך פורמלי, אני מתכוון גם להשכלה הגבוהה. לאור זאת ובשל החשיבות הרבה, אני יחד עם קבוצת הסטודנטים לתואר שני במנהיגות וניהול מערכות חינוך במסלול על שם סא"ל מחמוד ח'יר אל דין שמתקיים באוניברסיטת בר אילן בשיתוף מנהל האוכלוסין ועמותת סא"ל מ' ועמותת אופקים לעתיד פונים אנו לנציגי המשרדים השונים, שרובם לא נמצאים כאן, לפעול לשינוי המדיניות, אבל לאלה שכאן אני פונה, לפעול לשינוי המדיניות בכל הקשור לחינוך בלתי פורמלי בחברה הדרוזית. כי אם נרצה עתיד אחר, נדרשת מדיניות אחרת ואולי גם אמיצה יותר שמבוססת על העדפה מתקנת וצדק חלוקתי, כאשר מי שצריך יותר, נכון וצודק יהיה שיקבל יותר. << מנהל >> (היו"ר סימון דוידסון, 12:36) << מנהל >> << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה. << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >> אני מבקש רק שנציג של הרשות לפיתוח כלכלי של המגזר הדרוזי, שהוא היה חלק בהכנת התוכנית, שיסביר לנו בדיוק למה ההחלטה הייתה כך. << אורח >> אמל עאמר: << אורח >> ברשותך, אני אומר את המשפט האחרון ומסיים. לסיום, נזכור כולם כי חינוך בלתי פורמלי איננו מותרות, הוא מנוע צמיחה, גשר לזהות ורב תרבותיות, ובמובנים רבים מפתח לשוויון ותקווה. תודה רבה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה, אדוני, רק החסרת בכל הנאום הבאמת מאוד רציני שלך עולם שלם שנקרא ספורט שחייב להיות כלול בנושא החינוך הבלתי פורמלי. בכל משפט שמוציאים מהפה לגבי כל העולם הזה הוא דרמטי בחשיבות שלו. עלאא מייצג את חורפיש, הוא אחראי על החינוך הבלתי פורמלי, בבקשה. << דובר >> עלאא גדבאן: << דובר >> שלום, אני עלאא, מנהל את החינוך הבלתי פורמלי בכפר חורפיש. קודם כול, מחמם את הלב שבר אילן באמת פתחו חוג על שם סא"ל מ', אני מאוד מכבד אתכם, אני קשור למשפחה, אני באמת מכבד אתכם, כל הכבוד, וכל הכבוד לבר אילן. מחמם את הלב, באמת. בואו נדבר תכל'ס בשטח. המילים כל כך נכונות, אחי אמל, ואגב, דיברנו על מגרש ספורט ואתה נתת לו הערה. הוא מבין היחידים בחורפיש שלקח כלים חקלאיים ובידיים רצה. אתה זוכר את המיזם הזה? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> 2018, נכון. << דובר_המשך >> עלאא גדבאן: << דובר_המשך >> ואני הייתי שותף אליו, ובאמת כל הכבוד לו, ולכולם חשוב. רציתי להתחיל דווקא בדברים, לא בתקציבים ולא בעשייה ולא בכלום, בכפרים הדרוזים אין תשתית, לא לספורט וגם לא לתנועות נוער. רק עכשיו אושר בחורפיש מבנה לתנועת נוער דרוזית. וזה החוסר, זה החוסר שאנחנו מדברים עליו, לפני שאנחנו מדברים על תקציבים. זו נגזרת, בסדר. << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >> התקציב מביא את המבנים, לא המבנים באים בלי תקציב. << דובר >> עלאא גדבאן: << דובר >> כן, אם דיברנו על תקציב. << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> זה העיקר, אם אין תקציב, אין לך כלום, התקציב הוא שמוביל את הדברים האלה. << דובר_המשך >> עלאא גדבאן: << דובר_המשך >> אני יודע. הכבוד הוא לי שהייתי רכז תנועת הנוער הדרוזי ואחרי זה רכז הדרכה, אני מכיר מקרוב ועבדנו בשטח ואני מכיר את השטח ממש מקרוב. אבל התקציב עצמו שדיברנו עליו, חברי, חבר הכנסת חמד, גם התקציב, אני לא יודע על מה אתם מדברים, אני באמת גם לא הבנתי אותך. אנחנו לא מרגישים את התקציב בשטח. זאת אומרת, החומש, מה שקיבלנו בחורפיש, זה מצחיק. מה אנחנו מתייפייפים? החומש של החינוך הבלתי פורמלי בחורפיש זה סכום מצחיק. חבר הכנסת סימון, ב-300,000 שקל אתה יכול לבנות מגרש כדורגל? אי אפשר. איך אפשר? << דובר >> ג'מאל שווי: << דובר >> זה לפעילויות. << דובר >> עלאא גדבאן: << דובר >> אני יודע שזה מיועד לפעילויות, אוקיי, בסדר. אבל גם 300,000 שקל. זה לא משהו שיכול לתת מענה, לא בחורפיש ולא בכפרים אחרים. זה לגבי תקציב וחוסר תשתיות. לאירועים נקודתיים, חברי אמל נגע בנקודה שאני רציתי לגעת בה, וגם אתה, אדוני חבר הכנסת סימון, אירועים נקודתיים ואחרי זה תהליכיים. אני רואה את זה בספורט כחוגים ומשם ממשיכים לספורט הישגי. וספורט הישגי אנחנו לא מצליחים לעשות מכיוון שאין לנו את התשתיות האלה. שוב פעם אנחנו חוזרים על אותו מעגל. מתחילים בתשתיות, לא יודע מה לפני מה, תשתיות לפני תקציב? תקציב לפני תשתיות? בסופו של דבר אנחנו נעלמים. הילדים שלנו. << קריאה >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << קריאה >> תקציב בונה תשתית. << דובר_המשך >> עלאא גדבאן: << דובר_המשך >> תקציב בונה תשתית, איפה התקציב כל השנים האלה? אנחנו לא רואים תשתית. << דובר >> איתן טימן: << דובר >> נכון. אם יהיה כסף, תהיה תשתית, תהיה פעילויות, יהיה הכול. << דובר >> עלאא גדבאן: << דובר >> כל המילים היפות האלה שאנחנו אומרים כאן, אבל בסוף בשטח אנחנו לא רואים כלום, מגרש כדורגל אין בחורפיש. אתם רוצים את הרשימה שלי? אין בעיה. אני אחראי על החינוך הבלתי פורמלי בחורפיש ואני אגיד לכם, הדברים הבסיסיים, מה חסר. אולם ספורט אין בכלל, מגרש כדורגל, דיברנו על זה רבות, מרחבי ספורט, לאו דווקא לצעירים, יש גם את הגילים מעל 18. בריכה אין בחורפיש, מגרש טניס אין בחורפיש. אתם רוצים שאני אמשיך את הרשימה? יש רשימה ארוכה. מה אנחנו מדברים על תקציב ותשתיות? בסופו של דבר זה אין. לילדים בחורפיש, ואני בטוח שגם בכפרים אחרים, אין. בעוספיה יש מגרש כדורסל, יש בחורה בנבחרת הכדורסל של ישראל. מחמם את הלב, כי יש תשתית, משם זה מתחיל. וזה מה שאנחנו רוצים לראות. אני רוצה להעלות עוד דבר קטן. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> עוד דקה. << דובר_המשך >> עלאא גדבאן: << דובר_המשך >> פחות מדקה אפילו. יש לנו אולם ספורט בבית ספר תיכון, הוא מורה בתיכון. אתם יודעים שבית ספר תיכון בחורפיש הוא פסול? זאת אומרת, חס וחלילה, לא עלינו, מחר אם תהיה רעידת אדמה, או אם תחזור המלחמה, מקווים שלא, והילדים יהיו בבית הספר הזה והוא יקרוס על הראש של הילדים, אנחנו נהיה בשיחה אחרת בכלל, ואת זה חשוב להעלות כאן. אולם הספורט נמצא בתוך מתחם בית הספר הזה, והנה אני אמר את זה כאן, ואני בטוח שזה מוקלט, שמחר זה לא יקרה, ואני מקווה שזה נגמר רק פה, ואני מבקש, מי שצריך כן לתת מענה בעניין הזה, שיעשה את זה היום, כמה שיותר מוקדם. תודה רבה לכם על ההזדמנות. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה, אדוני. אחרון הדוברים יהיה, אנחנו פשוט עוד חמש דקות חייבים לסיים, אנחנו באיחור. << דובר_המשך >> עלאא גדבאן: << דובר_המשך >> אני רק רוצה להגיד עוד משהו. היה השר מיקי זוהר והיה גם השר אלקין, שניהם היו ושניהם הבטיחו ועד עכשיו לא קוים. << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >> לא יקיימו. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> בבקשה, אדוני. << דובר >> ביאן אלקאסם: << דובר >> ביאן אלקאסם מהרשות לפיתוח הישובים הדרוזיים והצ'רקסיים. קודם כול, יש בעיה פה של הבנה מה אנחנו עושים. אנחנו לא הגוף שקובע את הסעיפים, אנחנו לא הגוף המקצועי. כל משרד ומשרד, הוא קובע את התוכן של הסעיף שלו, אנחנו סך הכול הגוף המתכלל. << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >> אתה זורק את זה על משרד החינוך. << דובר_המשך >> ביאן אלקאסם: << דובר_המשך >> ברור, הוא הגוף המקצועי. אני יודע מה הצרכים של הכפרים הדרוזיים? משרד החינוך הוא הגוף המקצועי, הוא הקובע ביחד הם ראשי המועצות. זה הסעיף שהם החליטו עליו, אנחנו רק מיישמים את זה. << דובר >> איתן טימן: << דובר >> מסבירים לראשי הרשויות שבלי הסכמה איתם הם לא - - - << דובר_המשך >> ביאן אלקאסם: << דובר_המשך >> יש הסכמה עם ראשי מועצות. זה אחת. << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אני אקרא לך, אתה הכנת את התוכנית. << דובר_המשך >> ביאן אלקאסם: << דובר_המשך >> כן. << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> חינוך פורמלי, או חינוך בלתי פורמלי, אותו דבר. משרד החינוך יגבש יחד עם הרשות ובהתייעצות. << דובר_המשך >> ביאן אלקאסם: << דובר_המשך >> זו תוכנית הפעולה, זה לא הסעיף. << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> כן, אתם יחד עם משרד החינוך מכינים תוכנית. << דובר >> ביאן אלקאסם: << דובר >> אלה שני דברים שונים. תוכנית הפעולה - - - << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >> אתם יחד עם משרד החינוך מכינים את התוכנית. << דובר_המשך >> ביאן אלקאסם: << דובר_המשך >> אדוני, אתה הכנת תוכנית, אתה יודע איך זה. << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> ישבתם אצלי 24 שעות. << דובר_המשך >> ביאן אלקאסם: << דובר_המשך >> נכון. אני רוצה להזכיר לך - - - << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> שבע, עד שהכנו את התוכנית. ישבתם אצלי, אתם מחליטים גם. << דובר_המשך >> ביאן אלקאסם: << דובר_המשך >> אדוני, אני רוצה להזכיר לך שאתה ידעת לפני קבלת ההחלטה על הסעיף הזה שתנועות הנוער לא שם. הייתה לך שיחת ועידה עם המנהל של הרשות ועם - - - << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> מה הובטח לי? שיכניסו אותם, נכון או לא? << דובר_המשך >> ביאן אלקאסם: << דובר_המשך >> ידעת על העניין הזה. אלה לא אנחנו מחליטים, אלה ראשי המועצות והגוף המקצועי. << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> כל אחד זורק על השני? << דובר_המשך >> ביאן אלקאסם: << דובר_המשך >> לא זורקים. << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> משרד החינוך אומר אני לא מחליט, אתה אומר אני לא מחליט, והרשות אומרת אני לא ידעתי. מי ידע? אני? << דובר_המשך >> ביאן אלקאסם: << דובר_המשך >> לא התפקיד של הרשות לרשום את הסעיף של - - - << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אני לא הכנתי. << דובר_המשך >> ביאן אלקאסם: << דובר_המשך >> אנחנו מבינים בשיכון? אנחנו מבינים בתשתיות? << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> כשאני הכנתי את התוכנית אני נתתי גם מגרש כדורגל בחורפיש, גם מגרש כדורגל בבית ג'ן, ואני ידעתי מה החוסרים וגם שמתי הרבה כסף לספורט. << דובר_המשך >> ביאן אלקאסם: << דובר_המשך >> רק שהמגרש של חורפיש הוא מחוץ לתוכנית המתאר, כך שנתת כסף שאי אפשר לנצל אותו, בוא נתחיל מזה. תכנון ובנייה, זו הבעיה. אין לנו שטחים ציבוריים בשביל כל התשתיות שאתם רוצים להקים. במשרד התרבות והספורט יש כסף לתשתיות ספורט לכל היישובים, היישובים לא יודעים להגיש, ליישובים אין שטחים ציבוריים בשביל להקים את המגרשים האלה, זה משהו אחר. כסף יש, תקציבים יש, זה לא שיש תקציב - - - << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אתה אומר שהרשויות לא יודעות להגיש? << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> אתה יודע כמה מתקני ספורט בנו מקולות קוראים של משרד הספורט בשנת 2024-2023? << דובר_המשך >> ביאן אלקאסם: << דובר_המשך >> נכון, אבל אין שטחים ציבוריים ביישובים הדרוזיים. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> אתה יודע כמה מתקנים? << דובר_המשך >> ביאן אלקאסם: << דובר_המשך >> צריך שטח. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> 2024-2024, אתה יודע כמה? אפס. << דובר_המשך >> ביאן אלקאסם: << דובר_המשך >> אין שטח. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> במדינת ישראל בשנת 2023 ו-2024 בנו אפס מתקני ספורט מהקרנות של משרד הספורט. זה המספר, אפס, בכל מדינת ישראל. << אורח >> והיב סייף: << אורח >> גם חילקו אפס חלקות. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> נכון. << דובר_המשך >> והיב סייף: << דובר_המשך >> כנראה זה מגמתי ומובנה, כל הנושא הזה. << דובר_המשך >> ביאן אלקאסם: << דובר_המשך >> זו לא בעיה של תקציב, זו בעיה של שטחים ציבוריים שצריך לתת בשביל להקים דברים ציבוריים. זה אחת. אני רק רציתי להסביר שהרשות לא קובעת את נוסח הסעיף, את נוסח סעיף קובע הגוף המקצועי, שזה המשרד הרלוונטי, שיכון, תרבות, ספורט, חינוך, ומול ראשי המועצות. רק רציתי להבהיר את זה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה. << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >> רק משפט אחד. טוב מאוד שהזכרת שקיימתי שיחת ועידה לפני אישור ההחלטה והובטח על ידי יושב ראש הרשות וגם על ידי איה שההחלטה תתוקן. אני מקווה להביא את ההחלטה לתיקון כמה שיותר מהר, כי אמרתי להם שאני אגיד לארגונים ולתנועות שילכו לבג"ץ, ואמרו לי, אל תלך על זה, אנחנו נתקן את ההחלטה בתקופה הקרובה ביותר, זה מה שהובטח. אני מקווה, ואני מוקלט כאן וזה נכנס לפרוטוקול, אני מקווה שבאמת יביאו את ההחלטה לתיקון. << דובר_המשך >> ביאן אלקאסם: << דובר_המשך >> גם צריך להזכיר שפעילות בלתי פורמלית נמצאת גם בנגב גליל, גם במדע. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> זו הבעיה אבל, אדוני, זו הבעיה של כל הבניין הזה. << דובר_המשך >> ביאן אלקאסם: << דובר_המשך >> ממש לא. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> בסוף צריכים לחבר, יש פה עולמות שצריכים לחבר אותם, שולחן עגול. << דובר_המשך >> ביאן אלקאסם: << דובר_המשך >> לא, לכל אחד יש פעילות. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> כי זה נוגע לרווחה וזה נוגע לבריאות ונוגע לספורט. << דובר_המשך >> ביאן אלקאסם: << דובר_המשך >> יש שולחן עגול בכל אישור. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> גם בנושא הזה? << דובר_המשך >> ביאן אלקאסם: << דובר_המשך >> בחינוך בלתי פורמלי יש שולחן עגול שמאגד את כל הגופים האלה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> איפה? אני לא רואה את האנשים האלו בכלל פה. אין פה נציגים של המשרדים האלו בכלל. איזה מין שולחן עגול זה? שולחן משולש? הם היו צריכים להיות פה. << דובר_המשך >> ביאן אלקאסם: << דובר_המשך >> חינוך בלתי פורמלי, יש לך נעורים, יש לך צעירים, יש לך במשרד המדע עכשיו נכנס גם חינוך בלתי פורמלי. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> לא, אבל הם לא פה, הם לא פה בדיון הזה. << דובר_המשך >> ביאן אלקאסם: << דובר_המשך >> לא אני הזמנתי את הדיון הזה, מה אתה רוצה ממני? << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> בסדר, אני לא מתלונן אליך. יוני, דקה ומסיימים. << דובר_המשך >> ביאן אלקאסם: << דובר_המשך >> לטעון שאין כסף לחינוך בלתי פורמלי זה לא נכון, מה עוד שיש את התקציב הבסיסי של משרד החינוך לחינוך בלתי פורמלי. התוספתי זה לא הכסף היחיד שיש לחינוך בלתי פורמלי. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> טוב, תודה רבה. יוני, דקה. << אורח >> יהונתן מרגוליס: << אורח >> תודה על רשות הדיבור, יושב ראש הוועדה. יוני מרגוליס, שדלן, יועץ, מועצת ארגוני הילדים והנוער. אני רוצה בפתח דבריי קודם כול להביא תודה ממני, משלומי קסטרו, מנכ"ל המועצה, בשם המועצה, קודם כול לחבר הכנסת חמד עמאר, על היוזמה של הדיון, על השותפות ארוכת השנים איתנו במועצה, בטוב, ברע, בימים טובים יותר וטובים פחות, ותודה על זה. זה בשמי ובשם שלומי. גם חבר הכנסת דוידסון שרואה חשיבות ענקית בחינוך הבלתי פורמלי באופן כללי ובוודאי גם בחברה הדרוזית. אני מתעכב על התודות האלה כי כל מי שבילה יום או יומיים כאן בכנסת ישראל יודע שהדרך היחידה להוביל תהליכים ולעשות שינויים זה רק בשותפות, לכן אנחנו מאוד, מאוד, מאוד מוקירים על השותפות הזאת. הנוער הדרוזי בישראל הוא ההשקעה החשובה והצודקת ביותר למדינה, דווקא בעת הזו, ואותה השקעה אמורה לשקף את היחס הראוי והצודק שהחברה הדרוזית אמורה לקבל מהמדינה, מהכנסת, מארגוני חברה אזרחית, ובשביל זה אנחנו כאן. מועצת ארגוני הילדים והנוער גאה לעבוד ולייצג את הצופים הדרוזים, את נוער לתת, את מרכז מעשה, את אות הנוער, את אחריי הכנה לצה"ל, ועוד ארגוני נוער נוספים שפועלים ביחד בהובלת הקהילה. אנחנו כאן ואנחנו גאים על השותפות ארוכת השנים ביחד עם המגזר לקידום הנושא. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה. אני מבקש שיירשם לפרוטוקול שאנחנו מבקשים דיון המשך, אבל אנחנו נעשה גם דיון, אני כבר אומר לך, חמד, ביוני, בוועדת המשנה לספורט. נביא את כל העולמות וכל מי שצריך לפעול בעולמות הספורט, כל המשרדים, גם את אדוני ממשרד ראש הממשלה, אתה צריך להיות פה גם כן. כולם צריכים להיות פה, כי כמו שאמרתי, אנחנו חייבים לקדם את הנושא של הספורט בחברה הדרוזית. תודה רבה לכולם, אנחנו עוברים לדיון הבא. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 12:48. << סיום >>