פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



67
הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי
27/05/2025


מושב שלישי



פרוטוקול מס' 147
מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי
יום שלישי, כ"ט באייר התשפ"ה (27 במאי 2025), שעה 11:10


סדר היום:
 << נושא >> סיוע ומעטפת לנשות ומשפחות הפצועים ממלחמת חרבות ברזל - דיון מעקב << נושא >> 


נכחו:
חברי הוועדה: 
פנינה תמנו – היו"ר
יואב סגלוביץ'


מוזמנים: 
	סרן אור אברג'יל
	–
	רמ"ד מיצוי זכויות נכי צה"ל, משרד הביטחון

	טוראי שירה אייזנברג
	–
	נ' דוברות אכ"א, צה"ל, משרד הביטחון

	אבי וייס
	–
	ר' חט' תגמולים והטבות, משרד הביטחון

	יעקב מורלי
	–
	ר' החטיבה ואיפיון השירותים הסוציאליים, משרד הביטחון

	חיים פיטוסי
	–
	יועץ ר' אגף השיקום, משרד הביטחון

	רפ"ק הילה ביתן
	–
	ק' מע"ן מחוז דרום, משטרת ישראל, המשרד לביטחון לאומי

	רפ"ק חגית מלמד
	–
	ס' ר' מע"ן, משטרת ישראל, המשרד לביטחון לאומי

	סג"ד ליאת נפש
	–
	רע"ן נפגעים, שב"ס, המשרד לביטחון לאומי

	רב כלאי שלומית נוטע
	–
	ר"צ נפגעים, שב"ס, המשרד לביטחון לאומי

	זהרה פלורסהיים
	–
	מנהלת אגף ייעוץ, שפ"י, משרד החינוך

	שירה לוי קמינס
	–
	חברה, פורום נשות הפצועים ממלחמת חרבות ברזל

	מוריה אילן זר-כבוד
	–
	חברה, פורום נשות הפצועים ממלחמת חרבות ברזל

	אביטל שינדלר
	–
	יו"ר פורום נשות הפצועים ממלחמת חרבות ברזל

	יעל זרח
	–
	מובילת חזית הלוחמים, אימהות בחזית

	אגמית גלב
משה אשר
	–
–
	ראש תחום בריאות הנפש, אימהות בחזית
מייסד העמותה ואב לפצוע, עמותת אדוות

	שרית כהנא
	–
	מנכ"לית עמותת אדוות - קהילת משפחות הפצועים

	רן מלמד
	–
	מנכ"ל נקודת מפנה

	ד"ר ענבל בר סלע
גיא אקוקה
	–
–
	פסיכולוגית קלינית, עמותת בואו
עו"ד, אימא לביאה




מנהלת הוועדה:
דלית אזולאי

רישום פרלמנטרי:
חבר תרגומים, יפית גולן


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.


<< נושא >> סיוע ומעטפת לנשות ומשפחות הפצועים ממלחמת חרבות ברזל - דיון מעקב << נושא >> 


 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אנחנו ביום ה-599 מאז פרוץ המלחמה, מאז הטבח. 599 ימים למלחמת חרבות ברזל שבהם 58 חטופים וחטופות חיים ומתים, אלה שנרצחו באכזריות על ידי המרים שבאויבינו, תתי-האדם, מוחזקים במנהרות, רק אלוקים יודע איפה עוד, ואנחנו מחויבים לזכור כל העת שהם משוועים לעזרה, משוועים שנחזיר אותם הביתה לצד המשפחות היקרות. 

וגם המתנדבים, אני רואה שיש פה כמה מתנדבים ממטה המשפחות שעושים לילות כימים כדי שלא נעז לשכוח שהמשימה העליונה שלנו זה להחזיר אותם הביתה, להשיב אותם לגבולם. אנחנו כולנו בתפילה עמוקה שאנחנו נזכה לראותם הכי מהר שאפשר. 

ומכאן, כנבחרת ציבור, אני גם קוראת לממשלה לפעול ביתר שאת ובמהירות האפשרית כדי לייצר את התנאים להחזיר אותם הביתה בתוך סדרי העדיפויות שלעיתים נדמה שיש בהם סוג של ליקוי מאורות ושיבוש ערכים, לא מפקירים אחיות ואחים. 

אנחנו בדיון הרביעי של הוועדה בנושא הסיוע והמעטפת לנשות ומשפחות הפצועים. נושא חשוב מאין כמותו, שמזכיר לנו שאסור לנו לשכוח את מי ששילמו ומשלמים יום-יום מחיר מאוד מאוד כבד בשל גבורתם, בשל העובדה שהם אמרו הנני והתייצבו בשליחות עם ישראל, מדינת ישראל, צבא ההגנה לישראל. ולא רק, גם משטרת ישראל וכוחות הביטחון האחרים. 

אנחנו עשינו דיונים. הנושא, מצד אחד אפשר לראותו כלא מורכב, ומצד שני אנחנו מבינים שהוא דורש את הזמן כדי שאנחנו גם נלבן את הפערים, את הצרכים בעיקר, ונגשר על שני אלה כדי להביא אותם לכדי פתרונות אמיתיים, ראויים, הולמים את הקרבתם, כבודם שלהם ושל בני המשפחות, ובעיקר נשים שעומדות בחזית, בחזית המאבק בשיקום, וגם גברים, שיקום של הפצועים והפצועות. ואימהות ואבות שבן רגע החיים שלהם מופקעים לטובת הטיפול ומילוי הצרכים, כדי שבאמת הפצועים והפצועות יוכלו להתרפא ולהשתקם. 

אנחנו היינו עם משרד הביטחון וגם אור עם הצבא. אני לא זוכרת שסיימנו את המצגת של משרד הביטחון, ככל שזכור לי, דלית. מי נציג משרד הביטחון היום? יש לי פה, שמו ביחד גם את צה״ל וגם את אבי וייס, ראש חטיבת תגמולים והטבות. אתה עם מצגת פה? 

 << אורח >> אבי וייס: << אורח >> 

לא. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

בפעם הבאה לבוא עם המצגת, כדי שאנחנו כל הזמן נעקוב. אבל יש לי פה חלק מהמצגות. אני אגיד לך שהנושא העיקרי שעמדנו בו, ואני אגיד שגם שחררתי מהדיון הזה את האוצר, הנושא העיקרי שנגענו בו זו העובדה שלאחר האשפוז, יש את אשפוז היום ואת התהליך של השיקום, ששם כבר אין את הסיפור של אובדן הכנסה של בני משפחה שמלווים. 

עמדתם על הסיפור שיש מלווה, תשלום למלווה, בין אם זה בן משפחה, בין אם זו העסקה ישירה או על ידי חברת כוח אדם, ככל שזכור לי, תקן אותי, ובאתם עם בשורה בעקבות הדיונים, ששלושה חודשים של אובדן הכנסה אתם תיתנו לאחר האשפוז. אני עמדתי על זה שבאשפוז הרבה פעמים דווקא יש מעטפת שהיא מקלה יותר על המשפחות ואי אפשר לנטוש אותן אחרי, ושלושה חודשים אינם מספיקים. 

התשובה שקיבלתי, חבר הכנסת סגלוביץ', שחסרים 11 מיליון שקלים. אבל בשיחה שלי עם האוצר אנחנו מבינים שזה פער שהוא לא מספיק רציני לבוא ולהגיד חסר 11 מיליון שקלים, לא חלילה שאנחנו מוזילים מערכם של תקציבי מדינה, אבל אנחנו יודעים מה היחס ומה הערך של 11 מיליון שקלים מול תקציבים רבים אחרים. 

אני רוצה שנסיים את הסוגיה הזאת כדי שגם נגיע למשטרה. את החינוך אני פתרתי כי התחילו דיון. חינוך פה? יופי, בסדר. אז אנחנו גם אחר כך נשמע. וכמובן נמצאות פה פורום הנשים, ופורום האימהות, אדוות, המנכ״לית של אדוות, שרית כהנא. מאז הספקנו גם להיפגש. 

השרביט שלך. תגיד לי איפה הפערים העיקריים. אני הבנתי שהייתה פגישה רבת משתתפים, שעל כך אני מעריכה ושמחה לשמוע שנפגשתם עם הארגונים, עם האימהות. זה היה גם עם פורום הנשים, נשות הפצועים? נשים יקרות, אתם הייתם במפגש? 

 << דובר >> קריאה: << דובר >> 

אנחנו כבר בתהליך מולם. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

נכון. אז אמרתם בינואר או משהו, התחלתם את ההליך. כן. מה, למה אתה מופתע, אבי? 

 << אורח >> אבי וייס: << אורח >> 

אני מופתע כי אני לא הייתי פשוט בפגישה. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

עזוב את הפגישה. בטח הכנת את עצמך לדיון. 

 << אורח >> אבי וייס: << אורח >> 

מכיר את הפערים, מה שהם יעלו, אני אענה. הפערים שיש להם, אני מוכן לענות על כל הפערים שיש.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אז עם איזה מידע אתה בא אלינו? חוץ מלענות על הפערים. אתה עשית שיעורי בית, ראית את הדיון שהיה פה?

 << אורח >> אבי וייס: << אורח >> 

לא. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אז פעם הבאה כדאי לצפות. זה נמצא גם באתר האינטרנט, וגם אפשר לקחת מאיתנו פרוטוקול כדי להגיע טיפה יותר מוכנים. אור, בבקשה. סייע לקולגה שלך, אתה היית בכל הדיונים. 

 << אורח >> אור אברג'יל: << אורח >> 

אני אעדכן מה אני שמעתי מהסיכום של הדיון. קודם כל, כמו שאביטל אמרה, בעצם זה ציר נוסף, של דיון שמתקיים עם אימהות הפצועים במקביל לנשות הפצועים. זה התקיים עם ראשת האגף, עלו שם כל מיני פערים. רוב הפערים, היא הסבירה להם שזה באמת דברים שהיא הייתה שמחה לעזור, אבל הם דורשים חקיקה. הפער שעלה גם זה התשלום רטרואקטיבית על מה שדרשו, על אובדן הימים, שכרגע החזירו להם תשובה רשמית שאי אפשר לתת את זה רטרואקטיבית, כי החוק זה מה שחל קדימה. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

זה לא נכון.

 << אורח >> אור אברג'יל: << אורח >> 

זאת התשובה שניתנה, אני רגע מעדכן בתשובה הרשמית שניתנה. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

לא, התשובה היא שלכם. מה זו התשובה שניתנה? אני רק אומר דבר כזה, כל דבר שאנחנו משיגים פה, כולל אובדן ההכנסה בימים שאינם באשפוז, הם יחולו רטרואקטיבית. פצוע הוא פצוע הוא פצוע. זה שהייתה לקונה ולא דאגנו לתת מעטפת, זה לא אומר שאתם לא תיתנו את התשלומים האלה. זה לא עומד גם מבחינה, לדעתי, גם אם ייעתרו נגדכם זה לא יעמוד. אתם צריכים לתת את זה רטרואקטיבית.

 << אורח >> אבי וייס: << אורח >>  

בדרך כלל שינוי מדיניות הוא מכאן ואילך, לכן אנחנו לא יכולים לתת. 

 << אורח >> אביטל שינדלר: << אורח >> 

אני יכולה לתת דוגמה אחרת. אביטל שינדלר, יו"ר עמותת חברות ברזל. אנחנו באיזשהו מהלך פתחנו עם מיכל וולדיגר להכניס בתי חולים פסיכיאטריים ובתים מאזנים שיקבלו אובדן ימי עבודה תוך כדי אשפוז. זה נכנס והם קיבלו את כל התשלומים רטרואקטיבית. 

 << אורח >> אבי וייס: << אורח >> 

זה אמור להיות מכאן ואילך. אם הוא כבר היה תוך כדי הפציעה בבית מאזן, אז אנחנו כבר ניתן אחורה. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

שוב, זה לא ויכוח. אנחנו אומרים לכם כמקבלי ההחלטות, אנחנו לא נקבל מצב שבו פצוע, משפחה של פצועים, אישה של פצוע, לא תקבל את הזכויות שלה כי נזכרנו מאוחר שיש מצוקה אמיתית וחובה של המדינה על אובדן הכנסה או סיוע כלכלי או סיוע נפשי, רגשי, כל מה שיוצא בכך. זה לא מתקבל על הדעת. גם תבינו ותלמדו ותשכילו ממקרים אחרים ואירועים אחרים, ששם ידעו לגשר ולתת את הרטרואקטיבית. ההקרבה היא אותה הקרבה. המחיר הוא אותו מחיר. 

 << אורח >> אור אברג'יל: << אורח >> 

הבנו את הדרישה, נצא לעבודה ביחד עם אגף השיקום, שבועיים נחזיר התייחסות מסודרת לגבי המצב.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

כן, אבל יש לי קושי, אור. אני אסביר למה. ואנחנו תכף נשמע גם את האימהות. אני מרגישה שאנחנו קצת במקום דרוך. חוץ מהבשורה של השלושה חודשים, שאני אומרת לכם שאתם תגדילו אותה וכדאי מאוד לשבת עם האוצר ולנהל את הדיון, לא נעים לי להגיד, הוא קצת פתטי, כן? 11 מיליון. לא יודעת, תקן אותי, סגלוביץ', אם אתה מרגיש שאני מקלה ראש בעניין התקציב הזה. 

אבל זה לא יכול להיות שאנחנו לא בהתקדמות. זה גם לא נכון. גם ציבורית, גם ערכית, אנחנו מביאים לפה את הנשים היקרות האלה. ואם יש התקדמות, תגידו איפה יש התקדמות. אבל להסתכל עליי כאילו אני הפתעתי, לא הפתעתי אף אחד. 

 << אורח >> אור אברג'יל: << אורח >> 

לא, אני רק אגיד שזה מענה שניתן דרך האגף, לכן הוא צריך להחזיר את התשובה. אנחנו ביחד איתכם, אבל זה חונה באגף. אני אעדכן על הדיון שהיה אתמול. אתמול התקיים דיון חשוב גם בנושא שעלה פה בוועדה, בעצם על הסיוע המשפטי לנכי צה״ל. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

נכון, אצל חבר הכנסת מיכאל ביטון.

 << אורח >> אור אברג'יל: << אורח >> 

נכון, אצל חבר הכנסת מיכאל ביטון, על החלטת המחליטים, החלטת הממשלה 981, שבעצם לפני ארבע שנים הוחלט שיינתן סיוע בחינם לנכי צה״ל. מה שהסתכם אתמול בוועדה זה באמת נשאלו השאלות, אותן שאלות שנשאלו פה, למה זה לא קרה כבר במשך ארבע השנים האלה. 

האוצר, משרד המשפטים, משרד הביטחון, הוחלט סופית שתוך חודש משרד הביטחון ומשרד המשפטים יציגו מודל שיודע לתת מיידית מענה של ייצוג, ולצד המענה המיידי יהיה גם מענה ארוך טווח של חקיקה, שזה יהיה דרך הסיוע המשפטי. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

למרות שיש את זה בתוכנית של נפש אחת. 

 << אורח >> אור אברג'יל: << אורח >> 

נכון. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אז אני לא הבנתי למה צריך עוד חוק. 

 << אורח >> אור אברג'יל: << אורח >> 

בגדול, מה שהוחלט בנפש אחת, שתוך שלושה חודשים יעבירו בחוק את הסיוע המשפטי והדבר הזה לא קרה. 

 << דובר >> קריאה: << דובר >> 

ומתי נפש אחת יצאה? 

 << אורח >> אור אברג'יל: << אורח >> 

ב-9 במאי 2021. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

יפה. שאלה שאומרת את הכול. אבל אמרתי, החלטת ממשלה כמוה כחוק, ועל כן זה לא רלוונטי כל פעם להגיד חסרה חקיקה, יש לקונה בחוק, כי ברגע שיש החלטת ממשלה צריך רק לבצע, ואנחנו זוכרים את הדיון ודברים שהיה לנו בפעם הקודמת עם נציג המשפטים. אני שמחה לשמוע שהייתה התקדמות בוועדה של חבר הכנסת מיכאל ביטון, בעניין של הייצוג של עורכי הדין של הסיוע לפצועים. כמובן שמנהלת הוועדה עקבה אחרי מה שקורה בדיון ואמרה לי שאין צורך שאנחנו ניכנס לנושא הזה, כל עוד זה מטופל באופן ממוקד בוועדה שם. אני רוצה לאפשר לשירה לוי קמינס, בבקשה. 

 << אורח >> שירה לוי קמינס: << אורח >> 

אני שירה. מאיר בעלי לחם בעזה מה-7 באוקטובר. הוא הספיק שני סבבים. הוא חזר הביתה עם כאבי גב ותסמינים שונים של חרדה. הוא היה בבית, כביכול חזרנו לשגרה, ואחרי כמה חודשים המצב של הגב מאוד התדרדר. ב-1 ביולי הוא אושפז לניתוח חירום בעמוד השדרה, ולאחר מכן שיקום. 

וכאילו אני אומרת, באיזשהו מקום הפציעה הפיזית הייתה אצלנו נס, כי באשפוז הפיזי המצב הנפשי שלו מאוד התדרדר, מה שהיה אז בבית חרדה וכל מיני תסמינים שונים שראינו, מאוד החמירו. גם שם לא ידעו להגיד לנו האם זה פוסט טראומה, לא פוסט טראומה, אולי זה מהניתוח, ושחררו אותו אחרי שלושה שבועות של שיקום. 

בבית היה מאוד מורכב, התפקוד ירד יותר ויותר. ולמה אני אומרת נס, הפציעה הפיזית? כי הייתה לנו את המקשרת שהתחילה איתו את ההכרה של הפציעה הפיזית במשרד הביטחון. היא התחילה איתו את ההכרה וככה קיבלנו גם את ההכרה הנפשית, ועזרה לנו בתהליך של מציאת פסיכיאטר, ולא היינו צריכים לעבור את זה דרך הקופה. ב-22 בספטמבר היה לו מקרה רצון אובדני, והוא אושפז בבית מאזן, מאז הוא שם שמונה חודשים. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

הוא עדיין שם? 

 << אורח >> שירה לוי קמינס: << אורח >> 

הוא עדיין שם, ואנחנו בשאיפה. אנחנו מקווים שהוא ישתחרר בעוד שלושה שבועות. הסיבה שהגעתי לפני חודש, בבית המאזן הרגישו שהוא במצב שבו אנחנו יכולים להתחיל תהליך של שיקום וחזרה לעבודה, אבל כמובן בצורה הדרגתית, תוך כדי המשך שיקום, המשך תהליך וליווי של הבית המאזן, ובאופן כללי גם בקהילה לאחר מכן. פנינו לעבודה שלו, יש לו עבודה מאוד חמה, מאוד מקבלת, מאוד מחכה לו, מאוד רוצים שיחזור. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

מאוד משמח לשמוע. 

 << אורח >> שירה לוי קמינס: << אורח >> 

וביחד עם הרופא התעסוקתי של העבודה, הוחלט שהוא יוכל לחזור ב-25% משרה כרגע, כדי לאפשר לו את המשך השיקום שהוא צריך. באמת, בתמימות פנינו לאגף השיקום וביקשנו שמאיר יוכל לקבל, כרגע הוא מקבל את ימי המחלה 100%. ביקשנו שהוא יוכל לחזור 25% ושאגף השיקום ישלים 75%. 

התשובה שקיבלנו הייתה שאגף השיקום מסוגל לעבוד רק במספרים של 100%, 50% או 25%. הם לא יודעים לעבוד עם 75%, אי אפשר לתת 75%, ובעצם הם מצפים ממנו לחזור לעבוד, או לחזור לעבוד ל-50% משרה ובעצם לפגוע בשיקום שלו, כי הוא כרגע לא מסוגל לעבוד 20 שעות שבועיות, או לחזור ב-25% משרה, או להפסיד את הכסף, או לנצל ימי מחלה וימי חופשה שיש לו על חשבונו, או להישאר בתט"ר מלא ולוותר כרגע על תהליך השיקום התעסוקתי שלו. 

אני לא היחידה, זו לא תשובה שרק אנחנו קיבלנו. ניסינו לערער, יש לנו באמת אשת קשר מדהימה באגף השיקום, אני מאוד אוהבת אותה, היא מאוד מנסה לעזור לנו והיא להילחם, באמת. יש לי רק דברים טובים להגיד עליה. אבל פה נתקענו במין מחסום, וכאילו אני אומרת, בסוף אגף השיקום מטרתו היא שיקום. 

נכה שרוצה לעבוד וכרגע מסוגל עשר שעות בשבוע, מצוין, תעבוד עשר שעות בשבוע. זה חלק מהתהליך, זה חלק מהעבודה. אם אני רואה את בעלי חוזר עכשיו ל-20 שעות, אני רואה את הקריסה הבאה ואת האשפוז הבא. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

רגע, ממה שאת אומרת, תקנו אותי אם אני טועה, הוא יעבוד את ה-25% וזה השכר שלו? 

 << אורח >> שירה לוי קמינס: << אורח >> 

לא, הוא יקבל 50% מאגף השיקום ו-25% הוא יאבד, כי הם יודעים לעבוד ב-100%, 50% ו-25%. אז בעצם הוא יעבוד 25, יקבל 50% מאגף השיקום ו-25% יהיה הפסד. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אני רוצה שנפתור את הבעיות האלה. וייס, אתה פעם ראשונה, המטרה היא לפתור את הבעיות האלה. מי היה בפעם הקודמת?

 << אורח >> אבי וייס: << אורח >> 

עינב הייתה פעם קודמת. היא מלווה אותם בעצם, את כל הנושא. היום היא לא יכלה להגיע. אני וקובי הגענו לכאן. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

קובי היה אצלנו, העובד הסוציאלי. עו"סים אני תמיד זוכרת. 

 << אורח >> אור אברג'יל: << אורח >> 

בגלל אחותך. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

בגלל שתי האחיות שלי. 

 << אורח >> אביטל שינדלר: << אורח >> 

זה לא מקרה יחיד, כאילו זה לא משהו נקודתי. בגלל זה הבאנו אותה לפה. 

 << אורח >> אבי וייס: << אורח >> 

עוד פעם, זה משהו שהוא נדיר. 

 << אורח >> אביטל שינדלר: << אורח >> 

תמיד אתם אומרים נדיר. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

שירה, עוד משהו שתרצי להוסיף?

 << אורח >> שירה לוי קמינס: << אורח >> 

בהזדמנות זו, אם אני כבר פה, כמייצגת את משפחות הפוסט טראומטיים, הייתי שמחה לוועדה שעוסקת בסיפור הזה. כי הסיפור הזה הוא מאוד שונה, גם בתהליך ההכרה שלו, גם בהתמודדות שלו. בכל התחומים הוא מאוד שונה מהפציעה הפיזית. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

מחר יש, לדעתי, דיון להלומי קרב בוועדת הרווחה. רק שתכירו. זה חשוב להיות שם ולהביא את ההיבט הזה. אני רק אומרת לכם, כי לא תמיד יודעים, מי שבא מבחוץ לא תמיד יודע איך זה מתנהל כאן בכנסת. כדאי אולי אחר כך, היועצת שלי תיקח אתכם כדי שיידעו שאתם מגיעים ויאפשרו לכם להעלות גם את הסוגיה. זה לא שאנחנו מתנערים, אנחנו גם נדון בזה. שרית כהנא, מנכ״לית אדוות.

 << אורח >> שרית כהנא: << אורח >> 

 תודה רבה. אני רוצה להפנות את הדיון טיפה למשרד החינוך, שלא ראיתי שהיה לזה ככה הרבה דגשים. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אנחנו נמתין. אני רוצה לשמוע מי עוד מהאימהות. אביטל, את רוצה לומר עוד כמה דברים? 

 << אורח >> אביטל שינדלר: << אורח >> 

אני רוצה משהו קטן. אני חייבת קודם כל להגיד תודה, גם לך על הוועדה, שאת לא מתייאשת וממשיכה. אנחנו רואים את המשמעות של זה בשטח. זה מאוד חשוב. גם לאור, שהוא ממש נציג משמיים, שפשוט עוזר לנו בכל דבר שאנחנו רק מבקשים. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

נאמר שהוא גם מאוד בולט גם כאן בכנסת באופן מאוד חיובי, עם האנרגיות והרצון לפתור. שלא תחשוב שאנחנו לא שמים לב. לא שאנחנו מחלקים ציונים, כן? אבל ובכל זאת. 

 << אורח >> אביטל שינדלר: << אורח >> 

כן. וגם למשטרה, אני אפתח בדברים טובים הפעם. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אה, נפגשתם? 

 << אורח >> אביטל שינדלר: << אורח >> 

קיימנו מפגש ראשוני שהראה הרבה מאוד נוכחות, נכונות לפעול ביחד, ואנחנו מקווים שגם נראה תוצאות של זה בהמשך. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

זה מאוד משמח לשמוע שנפגשתם. ואגב, אור הייתה לו גם יום הולדת. אם כבר להביך אותו, אז עד הסוף. אנחנו לא עושים חצי עבודה, עד הסוף.

 << אורח >> אביטל שינדלר: << אורח >> 

איפה העוגה?

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

עד כאן.

 << אורח >> אביטל שינדלר: << אורח >> 

אין תקציב. והדבר האחרון שאני רוצה להגיד זה שאנחנו בשבוע שעבר פתחנו חשבון בנק לעמותה שלנו. כפי שאת רואה, זה העיסוק שלי בשנה האחרונה, בתוך כל הלגדל שישה ילדים, להיות עם בעל פצוע, להיות מפונה והכול. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

כמה נשים עכשיו חברות בעמותה של הפצועים? 

 << אורח >> אביטל שינדלר: << אורח >> 

מעל 500. ואנחנו הולכים וגדלים מיום ליום. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

שזה מדהים, מדהים, מדהים, מדהים. כמה זמן זה לוקח מהזמן שלך?

 << אורח >> אביטל שינדלר: << אורח >> 

זה כל יום לפחות כמה שעות טובות. זה מה שאני עושה בשנה האחרונה בהתנדבות מלאה, כמובן, ביחד עם עוד חברות נאמנות. והבקשה שלי זה למדינת ישראל, אנחנו פונים לתורמים, אנחנו נעזרים באנשים טובים מעם ישראל וזה חשוב, אנחנו רוצים שגם המדינה תעזור לנו. אנחנו צריכים את הסיוע הזה בקולות קוראים, בתקציבים. אנחנו לא יכולים לפעול לבד. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אני אגיד כזה דבר, אביטל. אנחנו בפעם הקודמת גם ביקשנו שתחשבו בדרך יצירתית. יש פה רק שלוש עמותות, שלושה ארגונים שעוסקים בנושא הזה, ואני חושבת שמן הראוי שתמצאו גם דרכים לשתף פעולה במקומות שהמדינה לא יודעת לעשות את הדברים. לא עכשיו סתם, אין לנו איזה קפריזה שיעבירו כספים לעמותות, עם כל הערכתנו הרבה ל-NGO, אלא כי באמת הן לוקחות נשים להפוגה, ויש הורים שהולכים עם אדוות, והאימהות, שאומנם לא נמצאת איתנו מיכל אסבן, אבל זה דברים שהם מצילי חיים. 

 << אורח >> אביטל שינדלר: << אורח >> 

דבר אחרון זה גם לקדם את העניין של סעיף 46, שדיברנו עליו כבר כמה פעמים, ממש כמה שיותר מהר. אנחנו נתקעים עם תרומות בדיוק בגלל הסיבה הזאת, וזה ממש חבל. אם כבר מישהו מסכים לתת, אנחנו אומרים לו לא, וזה פשוט פספוס. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אוקיי. חבר הכנסת סגלוביץ' ייגע בנקודה הזאת. 

 << דובר >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר >> 

אני אעדכן אתכם. לא שיש לי איזה חדשות, אבל אנחנו נעשה משהו ביחד. זה נכון לכל העמותות. היום הכללים, או החוק הוא, באמת דיברתם על סעיף 46, ופעם קודמת זה עלה, אז אמרתי אני אבדוק את זה. עמותה שנרשמת היום, יש פרק זמן של שנתיים. ובבדיקה שאני לפחות עשיתי, לא עד הקצה, אבל כמעט עד הקצה, אין חריגים לדבר הזה. למעשה, עמותות שנרשמו מיד לאחר חרבות ברזל, התקופה של השנתיים לא מאפשרת קבלה. גם אם רוצים, אי אפשר לקבל. 

יש פה תסבוכת משפטית, שברור לי מאיפה היא באה. ננסה לייצר אולי, פנינה, לא בדיון הזה, כנראה צריך לעשות איזה תיקון חקיקה על מנת שעמותות שנרשמו מחרבות ברזל ומה שאחריהן, יוכלו לקבל תרומות. כי היום לא בגלל שלא רוצים, פשוט זה בלתי אפשרי נכון לרגע זה. אלא אם כן אני רואה פה, רן, אתה אומר משהו.

 << אורח >> רן מלמד: << אורח >> 

 שני טיפים. אחד, העיקרון נכון, אבל דווקא אפרופו חרבות ברזל, רשות המיסים כן מתגמשת. 

 << דובר >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר >> 

כן, אבל זו לא רשות המיסים. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

לא, אבל מתגמשת זו בעיה.

 << אורח >> רן מלמד: << אורח >> 

46 א' זה רשות המיסים. 

 << דובר >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר >> 

לא. עוד פעם, אני אגיד ככה, זה לא לדיון הזה, אבל מאחר וזה עלה בפעם הקודמת, אז אני יכול להגיד לכם שזה לא נשאר באוויר. אני ניסיתי לעשות משהו, למצוא איזושהי דרך עוקפת. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

לא הבנתי, אבל מה הקושי, סגלוביץ'? 

 << אורח >> רן מלמד: << אורח >> 

לקצר את התהליך של עד שנתיים.

 << דובר >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר >> 

לא, הקושי הוא חוקי. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

מה שהיה לפני או שנהיה יותר קשה? 

 << דובר >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר >> 

לא, לא יותר קשה. תקופת הכשרה של שנתיים. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אה, תקופת הכשרה של שנתיים? 

 << דובר >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר >> 

יש לא מעט עמותות במדינת ישראל. אני לא רוצה לדבר חס וחלילה על דברים מהעבר שאני התעסקתי בהם, שיש בעיות איתם עם הרישום, עם הפיקוח וכו'. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אז החליטו לעשות תקופת הכשרה של שנתיים. 

 << דובר >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר >> 

לא סתם. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אבל יש תקופת חירום, כמו שאנחנו יודעים להתאים את החירום לזה. 

 << דובר >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר >> 

בסדר, אבל אני רק מעדכן שזה שינוי חקיקה. זה לא בגלל שאנשים לא שמים לב. צריך פה שינוי חקיקה. זה לא רק רשות המיסים. זה סיפור יותר מורכב, מה שאני אומר בקול רם, ואני בלי כל קשר לדיון הזה. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אז מה, רן, אתה יודע שיש איזה מסלול מיוחד שהחליטו?

 << אורח >> רן מלמד: << אורח >> 

כן. הסיפור הוא שנתיים ניהול תקין בשביל לקבל 46. רשות המיסים, בגלל חרבות ברזל, נתנה ללא מעט עמותות שקמו מאז חרבות ברזל את האישור המיוחד הזה. אפשר להגיש בקשה. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אתה תלווה אותם להגיש את הבקשה? 

 << אורח >> רן מלמד: << אורח >>  

כן, אבל אני רוצה לתת להם עוד טיפ אחד, ברשותך, למקור על הכסף. במשרד המשפטים יש קרן שנקראת קרן תובנות ייצוגיות, שאליה נכנסים כספים של גופים שהפסידו בתביעות. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

כן, זה כמו אפוטרופסות, ואז מקצים כספים. 

 << אורח >> רן מלמד: << אורח >> 

יש הקצאות היום של כספים.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

כן, אבל הקצאה כזאת לא תלך בניגוד לחוק. אתה מדבר, אחד, על מקור, ושתיים, אתה מדבר על פרוצדורה. 

 << אורח >> רן מלמד: << אורח >> 

מה שאני אומר זה שבמקביל אפשר להתחיל, ואני אשמח לסייע, תהליך, להכין תוכנית לנושא של הקרן, במקביל לטפל בנושא של העמותה שלכם. לדעתי זה בר פתרון. 

 << דובר >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר >> 

אנחנו נשב אחר כך. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אנחנו נמצא את הפתרון לדבר הזה. חבר הכנסת יואב סגלוביץ', אני חושבת ששלוש העמותות הן סופר משמעותיות וחשובות. סופר משמעותי ואינטרס שלנו כמדינה שימשיכו לפעול, כי הם נכנסים לתוך ואקום. זה לא אומר שאתם לא עושים, אבל בתוך ואקום של ימי הפוגה וקבוצת תמיכה ולהיות שם, זה לא דומה. זה לא דומה לדבר אישה לאישה של פצועים או אימא לאימא לפצועים, לבין לדבר עם נציגה או נציג מופלאים ככל שיהיו. 

 << אורח >> אביטל שינדלר: << אורח >> 

זה לא רק זה, זה ממש מיצוי זכויות. אני השבוע כתבתי בקבוצה שלנו הודעה ממש תמימה – מי שיש לה בעיה ביורוקרטית עם משרד הביטחון, שתכתוב לי הודעה. את יודעת כמה פניות היו אליי? אני לא אגיד מספר. ופניתי לאור, ובאמת הוא התחיל לעזור לי. הוא לא יודע כמה עבודה עוד יש לו. אבל המון נשים שלא מקבלות כספים שהן צריכות לקבל, נכנסות למינוסים בתוך התקופה של הפציעה. באמת, מצבים מאוד קשים. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אנשים לא יודעים ולא מונגש. אנחנו גם דיברנו על זה, אחר כך תגידו לי איפה התקדמתם, אם יש בשורות בעניין. ביקשתי להנגיש ולעשות קמפיין, ובדחיפה גם לנשים ולמשפחות. התקדמתם?

 << אורח >> אור אברג'יל: << אורח >> 

את רוצה שנתייחס עכשיו?

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

לא, עוד מעט. אבל לא שכחנו את החלק הזה, כדי שיהיה מיצוי זכויות צריך להנגיש את הדברים. מי מהנשים והאימהות שרוצות? כן. 

 << אורח >> אגמית גלב: << אורח >> 

אגמית גלב, תנועת אימהות בחזית. אני אימא ללוחם ואחות ללוחם במילואים, ואני מנהלת קהילה של מאות אימהות בתחום של חוסן. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

כולל גם אימהות לפצועים? 

 << אורח >> אגמית גלב: << אורח >> 

כולל אימהות לפצועים. תכף אני אסביר רגע איך הן משתלבות בתוך הקהילה שלנו. אנחנו תנועה של 70,000 אימהות ברחבי הארץ, קמנו הרבה לפני המלחמה. אבל יש לי כמה נקודות סופר חשובות. קודם כל, אימהות חוזרות לבייסיק. כשילד נפצע והיא חוזרת להאכיל אותו במזרק ולקלח אותו ופתאום יש לה גבר בבית. זה לא ילד. 

וצריך להבין את המשבר הגדול הזה שאימהות, הן בכלל לא בספקטרום של השיח, אימהות היום. יש הרבה נשות מילואימניקים, ואחי מילואימניק, אני מבינה את הדברים האלה, אבל חייבים לשים את האימהות בשיח הזה. זה סופר חשוב. 

דבר אחד שחשוב לדעת בנושא הזה של פצועים, זה גם הנושא של התעסוקה. הוא סופר חשוב. בתוך הקהילה הכללית שלנו, 20% מהאימהות או איבדו את העבודה שלהן או ירדו בכמות השעות שהן עובדות, ואלה לא רק אימהות לפצועים. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

לא, אני לא נוגעת בנושא של אימהות של המילואים. על זה אנחנו עושים דיונים אחרים, ויהיה לנו בקרוב גם על נשות אנשי הקבע וגם על המילואים. 

 << אורח >> אגמית גלב: << אורח >> 

אוקיי. אני רוצה להגיד משהו שאין לאימהות האלה, וזה שני דברים סופר חשובים. אחד, אין להן תמיכה היום, או שהן לא מוצאות תמיכה היום שהיא ספציפית להן. אנחנו פתחנו תוכניות חוסן וקבוצות תמיכה, שהן יושבות אצלנו בתוך הקבוצות, ואנחנו תומכות בהן מקצה לקצה, גם בנושא של מיצוי זכויות, אבל גם בנושא של תמיכה, כי הן לבד. הלבד הזה זה משהו ששובר, והן לא מסוגלות לתפקד. אנחנו כבר סיימנו מחזור שני כזה. 

דיברנו על תמיכה של המדינה, בבקשה, קולות קוראים, תתמכו בנו, אנחנו חל"צ. אנחנו עושות את העבודה של המדינה. תעזרו לנו לתמוך באימהות האלה. דבר שני, זה האחים הצעירים בבית. אנחנו מדברים המון על מילואימניקים. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

סליחה, לא, לא. אנחנו נעצור.

 << אורח >> אגמית גלב: << אורח >> 

זה חשוב מאוד.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

הדברים שלך סופר חשובים, אבל אני חושבת שהדברים שלך יותר חשובים בנשות המילואים ואימהות המילואים. 

 << אורח >> אגמית גלב: << אורח >> 

לא, יש פצועים בסדיר.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

שמה? 

 << אורח >> אגמית גלב: << אורח >> 

ממש חשוב לי להגיד את זה. יש לא מעט פצועים בסדיר שלא רואים אותם ולא מסתכלים עליהם.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

שמה? שחיילים בסדיר פצועים? 

 << אורח >> אגמית גלב: << אורח >> 

כן. ואני אומרת, אני חייבת להביא את כל זה, כי הוא לא מגיע מספיק לכאן. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אנחנו תכף נגיע למשרד החינוך. 

 << אורח >> אגמית גלב: << אורח >> 

ותראו את האחים שנושרים ממערכת החינוך. יש לי עשרות פניות כאלה של אחים צעירים שלא מגיעים למערכת החינוך. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

את יכולה להעביר לנו פניות של אחים פצועים? 

 << אורח >> אגמית גלב: << אורח >> 

כן. שנפלטו ממערכת החינוך. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

שנפלטו ממערכת החינוך, ואנחנו רוצים לראות באמת איך אנחנו למדים מזה. 

 << אורח >> אגמית גלב: << אורח >> 

ובכלל, אימהות סדיר. אי אפשר לשכוח אותן. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

את צודקת. יעל. 

 << אורח >> יעל זרח: << אורח >> 

שמי יעל זרח. אני מייצגת פה גם את אימהות בחזית וגם פעילה מאוד בעמותת הסיירת הצפונית של לוחמי אגוז. אני אימא של לוחם קומנדו שנפצע בעצמו. אמנם פציעה קלה, אבל לקחתי על עצמי ליווי של כל פצועי היחידה, ואני מסתובבת המון בבתי חולים ותומכת. 

אני באתי לדבר על נושא שהוא לא עלה אף פעם. אור יודע, כי אני רודפת אחריו כל הזמן. יש את הנושא של בנות הזוג של הפצועים שאינן נשואות. אני מאוד אשמח אם אתן תוכלו לשלב אותן, כי כרגע אין להן יכולת מפאת גילן להקים בעצמן איזשהו גוף. בנות הזוג של הפצועים, שהן ברובן בחורות מאוד צעירות, לא מקבלות תמיכה. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >>  

אנחנו מדברים על לא נשואות.

 << אורח >> יעל זרח: << אורח >>  

לא נשואות. הן לא מקבלות. יש לי פה הקלטה של אחת מהן, אני אשמח להשמיע אותה, על המענים שהן צריכות, והן לא מקבלות. אני אתחיל מהדבר הפשוט ביותר, הטריוויאלי, אבל משום מה הוא לא טריוויאלי באף אחד מהגופים. הבחורות האלה לא מקבלות ליווי נפשי בכלל. הן לפעמים חיות עם בן הזוג שלהן חמש שנים, שנתיים, שלוש, גרים ביחד, והן הופכות להיות טיפוליות. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אבל יש ידועות בציבור, לא? הן יכולות להיות מוכרות כמו בנות זוג כידועות בציבור. 

 << אורח >> יעל זרח: << אורח >> 

אנחנו פה בבעיה של הנגשה, כי הן לא יודעות. אין מי שמרכז את הזכויות שלהן. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

לא, יש הבדל בין הנגשה לבין לא מוכרות. מי שידועה בציבור, אנחנו במדינת ישראל מבחינה משפטית, זה מוכר כבת זוג בכל דבר ועניין. אני טועה? 

 << אורח >> יעל זרח: << אורח >> 

אולי זה מוכר, אבל הן לא מוכרות. 

 << אורח >> יעקב מורלי: << אורח >> 

גם אם הן לא במעמד משפטי של ידועות בציבור, נשואה או ידועה בציבור, אז ודאי הן זכאיות, כי ידועה בציבור זה כמו נשואה מבחינת אגף שיקום. גם חברות של פצועי חרבות ברזל, אנחנו נותנים את החבילה של הטיפולים, כמו בני המשפחה. 

 << אורח >> יעל זרח: << אורח >> 

אז הן טוענות שהן לא מקבלות, אני אשמיע לכם הקלטות. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אוקיי, אנחנו שוב רואים שזה פער שאתם רושמים לעצמכם, סיפור ההנגשה. 

 << אורח >> יעל זרח: << אורח >> 

יש פה פער בתקשורת, בהנגשה, והן ממש מגדירות את עצמן כשקופות. אני רואה שהן שקופות. מאוד חשובה לי הנקודה שכשנותנים להן כבר שיחות, זה חייב להיות עם פסיכולוגים או פסיכיאטרים שיקומיים שמבינים את התהליך שהן עוברות. מדובר במיוחד בבנות זוג של פצועים קשים. 

אני מתעכבת על הפצועים הקשים, כי הן מקבלות בן זוג אחר לגמרי ממה שהן הכירו לפני כן. הן כל יום, ברמה היומיומית נמצאות שם איתו בבתי החולים, והחלק שלהן בשיקום שלו ומה שיש על הכתפיים שלהן, הוא לא יסולא בפז. זה לפעמים הרבה יותר מאימא או אחות או אח. מה שאני מבקשת זה שהן לא יהיו שקופות. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

תודה. תראו, חברות, בכלל, כל מי שמשתתף פה, כשאני אומרת תודה ולסיים, לסיים. יש לי את הזמנים ואת הקצב שאני צריכה. לא נעים לי להגיד לאנשים לעצור, אבל מכיוון שאני מנהלת את הדיון, כשאני אומרת תודה, זה תודה. הדברים שלך מאוד ברורים. הסיפור של החברות, אני שמחה לשמוע שאתם אומרים שגם אם זו ידועה בציבור, גם אם זו חברה, אתם כן לוקחים את זה בחשבון. בעניין המטפל השיקומי, אני פחות מבינה בדבר הזה. 

 << אורח >> יעקב מורלי: << אורח >> 

אנחנו מאפשרים שהם יבחרו את המטפל שהם רוצים. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

מצוין. אבל אני כן אומרת לכם, יש פה פער מאוד גדול בהנגשת זכויות, וזה נקרא לפעמים או ישראבלוף, או שיטת מצליח, או שבאמת בתום לב אתם לא יודעים איך להנגיש. בואו נעזור לכם להנגיש. אבל לא יכול להיות שרק מי שיודעת, או שההורים שלה עורכי דין, או שיש לה, לא יודעת, מעטפת חזקה, או שהיא באה מרקע נכון, אז הם מקבלים את הזכויות. 

אתם מבינים מה אתם עושים? אתם תעזרו ליותר חזקים, והחלשים ייפלו בין הכיסאות. והעליתי את הנקודה הזאת בפעם הקודמת בעניין עולים חדשים, לדוגמה, בזווית אחרת לחלוטין. אז אני מבקשת מכם, ואני רוצה לראות מה התוכנית האופרטיבית, כי אחרת אני מרגישה שמסבנים אותי, זה דיון רביעי. לא קרה לי שבדיון רביעי יש כל כך הרבה פחות תוצאות. זה ממש מתסכל, אני צריכה להיות מתוסכלת, הן בוודאי מתוסכלות. 

אני רוצה לאפשר למשה אשר. תודה, משה, שאתה נמצא איתנו, יו"ר עמותת אדוות, בעיקר מי שייסד את זה מאז המלחמה, אחרי שהבן שלך נפצע. בבקשה. 

 << דובר >> משה אשר: << דובר >> 

אני לא אאריך, אני רק אומר שיש פה 62 נקודות שאספנו הן מניסיוננו והן מניסיון של הרבה מאוד משפחות של פצועים. רק אומר משפט אחד מאוד חשוב, אנחנו בוועדה מאוד מיוחדת של מעמד האישה. צריך להבין שהחוסן של האישה מתחיל מזה שהבית הוא חסון, מתחיל מזה שכל המרכיבים של הבית חסונים, ואנחנו פועלים למען העניין הזה. אני לא אאריך, המסמך הזה נמצא אצלך. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

כן, אני אעבור על זה סעיף-סעיף. יש עוד אחד בשביל חבר הכנסת סגלוביץ', בבקשה? תודה. אתה רוצה שנעבור על זה? אני אעשה את זה. מרכז מידע, שוב עולה הסיפור הזה של מרכז מידע אחוד, המרכז את כל הקשור בזכויות הפצועים ובני משפחותיהם. זה משהו שאנחנו נגענו בו, ובינתיים הייתי רוצה תשובה מכם. 

 << דובר >> משה אשר: << דובר >> 

רק לפני שאומרים, מילה אחת על הדבר הזה, יש פתרונות טכנולוגיים, אנחנו עובדים על זה, פתרונות מדהימים. אני פעם שנייה נפגש השבוע במטא. יש לי פתרונות באמת מדהימים על הדברים האלה. הבעיה המרכזית היא שהמידע, או שהוא משפטי, או שקשה מאוד למצוא מחט בערמה של שחת. אני רוצה תשובה על המקרה הספציפי שלי, וקשה לי מאוד. אתם צודקים, כל המידע קיים. אבל הוא קיים בגוגל, וזה קשה מאוד להבין מה קשור אליי. ועל זה יש לנו פתרונות ואנחנו עובדים.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

תודה. לעניין מרכז מידע אחוד, המרכז בתוכו כמובן את כל שלל הגורמים והארגונים שאמורים לתת את הסיוע. אני רוצה תשובות קצרות. 

 << אורח >> אור אברג'יל: << אורח >> 

קודם כל, אני מטעם הצבא, אני אגיד רגע גם מילה על מה שהאגף עשה כי הציגו את זה גם, וגם זה משהו שקורה בימים האלה. קודם כל, כמו שהוא אמר, שהוא רוצה מידע שהוא ייעודי אליו. אז יש את מצפן הזכויות. אממה, מה היה מורכב עם המצפן? שלהרבה פצועים אין אחוזי נכות. היום המצפן גם עובר איזה שדרוג, שהוא יהיה ייעודי ויידע לתת את המענים גם למי שאין אחוזי נכות. זה קורה ממש בימים הקרובים. זו נישה אחת למשהו ייעודי. 

לגבי משהו שקרה מהוועדה הזאת, תוצאות. אנחנו הקמנו בצבא פרויקט חדש שנקרא 'כל זכות'. ממש שיחות טלפון יזומות שמתקשרות לפצוע-פצוע ועוברות איתו – תגיד, אתה יודע שאתה זכאי לזה? 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

כן, אבל אתה מסתכל שוב בזווית של הפצוע כשאני מדברת איתך לפעמים, חלקם הלומי קרב. קל לקחת אותנו לפצוע.

 << אורח >> אור אברג'יל: << אורח >> 

רגע, אני מתייחס גם לזה. כל מי שאנחנו מזהים שהוא לא כשיר או שהוא פגוע נפש, אנחנו גם נפנה לבני המשפחה שלו. וגם מרכז הפניות שלנו, מרכז קשר עד, הוא גם לבני המשפחה. הוא כבר לא רק לפצוע, אלא המוקד של מערך הנפגעים פתוח גם לבני המשפחה לכל פנייה שלהם. עכשיו אנחנו מוציאים הודעות אסמס וזה יבוא בדחיפה, זה משהו שקרה בוועדות.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

למי? 

 << אורח >> אור אברג'יל: << אורח >> 

ייצא לבני המשפחה. סוכם אצלי. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

הו, זו בשורה. 

 << אורח >> אור אברג'יל: << אורח >> 

סוכם עם הרמ״חית שלי, שאת ביקשת שזה ייצא הודעת אסמס לבני המשפחה ולא רק לפצוע. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

מצוין. לכולם? 

 << אורח >> אור אברג'יל: << אורח >> 

לכולם. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

שיירשם לפרוטוקול לכולם. תוך כמה זמן? 

 << אורח >> אור אברג'יל: << אורח >> 

אני לא יודע להתחייב פה על זמנים. אני אחזיר לכם תשובה לוועדה. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

לא, אבל מה, אני צריכה את זה עוד שנתיים? 

 << אורח >> אור אברג'יל: << אורח >> 

לא, ברור. אנחנו על קבועי זמן מאוד קרובים. אני אעשה שיעורי בית אצלי, תוך כמה זמן אנחנו יכולים להתחייב.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >>  

והזמנים?

 << אורח >> אור אברג'יל: << אורח >>  

אני מאמין בין שבועיים לחודש גג אנחנו נצא עם ההודעה. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

מצוין. גם אם זה ייקח חודש וקצת, זה כבר מצוין שכל בני המשפחה יידעו שאתם אומרים להם, פה יש לכם ריכוז, אפרופו, אבל זה רגע מחזיר אותנו למה ששאל אשר. בעצם, האם המרכז או האתר, תקן אותי אם אני טועה, חוץ מהקו.

 << אורח >> אור אברג'יל: << אורח >> 

הוא שאל על האתר, שהאתר זה האזור האישי. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

באזור האישי הכול מפורט? לינק, נגיד, הזכויות של בני הזוג, ההורים. 

 << אורח >> אור אברג'יל: << אורח >> 

תראו, אם אתה כותב אפילו בגוגל טיפול רפואי לבני משפחה, הדבר הראשון שקופץ, אני עכשיו חיפשתי. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

לא, זה משהו אחד. לא טיפול רפואי, שנייה. זה אמור להיות מענה או זכויות לקרובי משפחה אשר מלווים את הפצוע. פשוט וקל. ואז שם אתה שם ממש פירוט על אובדן הכנסה, פירוט על סיוע רגשי, פירוט לילדים, שתכף אנחנו גם נגיע לחינוך. זה צריך להיות מאוד פשוט. ואני אומרת לך, זה הפשוט כלפי קבוצות שזה פשוט עבורן, כי אני עוד לא הגעתי איתך לזה שזה צריך להיות גם מתורגם לאנגלית, לצרפתית, לשפות נוספות. רגע, אבל הוא אמר ששולחים, לא לחזור על דברים שנאמרו.

 << אורח >> אור אברג'יל: << אורח >> 

אנחנו נשלח. אנחנו גם שולחים וגם אפילו שיחות טלפון יזומות. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אני מבקשת, הוא אמר שהם הולכים לעשות תוך שבועיים-חודש גג, הם הולכים לתת אסמסים בדחיפה לבני המשפחה. זה אחד. שניים, אמרת שהקמתם מוקד טלפוני כל זכות ב...?

 << אורח >> אור אברג'יל: << אורח >> 

לא, זה פרויקט חדש שהוקם בתוך המוקד. הפרויקט הזה הוא בעצם שיחות יזומות על ידי או עובדים סוציאליים או קציני נפגעים שמתקשרים לפצוע, ומסבירים לו על איזה זכויות הוא זכאי ועל איך הוא מממש אותן, לראות שהוא באמת יודע איך הוא מממש בפועל. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

שזה לא היה עד עכשיו. 

 << אורח >> אור אברג'יל: << אורח >> 

זה לא היה עד עכשיו, זה משהו שצמח מהוועדה, ואנחנו הבנו את הצורך ואנחנו רצים עם זה.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

בסדר גמור. כולל, אתה מדגיש להם שהם יכולים להגיד שההורים יכולים לקבל. 

 << אורח >> אור אברג'יל: << אורח >> 

נכון.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אוקיי, ואם אתם מזהים שהוא בהתמודדות נפשית, אתם מבקשים את קרוב המשפחה? 

 << אורח >> אור אברג'יל: << אורח >> 

נכון. אנחנו מבקשים את קרובי המשפחה, או שיש לנו גם רשימות לפי הפגימות, אנחנו יכולים לזהות מי כשיר ומי לא. ועוד דבר נוסף, מילה עוד על הפרויקט הזה, שאנחנו אפילו פונים לאנשים שהם בתהליך הכרה. בסוף רוב מי שנמצא פה זה פצועים שמוכרים. אנחנו אפילו פונים למישהו שהוא בתהליך הכרה, הוא רק התחיל, בשביל שהוא יידע גם הוא למה הוא זכאי. 

הדבר האחרון שאמרתי זה רק שאנחנו פונים בעצם לפצועים שהם בתהליך הכרה, שהם עדיין לא מוכרים, הם לא נכנסו בשער הכניסה לאגף השיקום ולא זכאים לכל הזכאויות, אז אנחנו פונים גם לפצועים האלה, לאוכלוסייה הזאת. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

כן, רן, מה רצית לשאול? 

 << אורח >> רן מלמד: << אורח >> 

יש שני מודלים היום שאני חושב שאפשר להשתמש בהם במקום לנסות להמציא את הכול מההתחלה. אחד, זה אתר כל זכות המקורי, שמופעל אומנם על ידי ארגון חיצוני, אבל במימון ממשלתי. המערכת עובדת מבחינת התכנים, מבחינת היכולות הטכנולוגיות. צריך פשוט להתלבש על זה פנימה, כולל התרגומים. 

השני זה מה שנקרא מנוע הזכויות הלאומי, שזה כבר מערכת פרואקטיבית, שלא רק אתה מחפש מה מגיע לך, אלא זאת מערכת ממשלתית שבודקת אותך ונותנת לך את הזכויות שלך. עכשיו, המערכת הזאת היום, יש בה בסך הכול שניים או שלושה נושאים עם כל מה שצריך. 

אני אשמח להפנות אתכם למי שצריך, אני יזמתי את זה לפני הרבה שנים, זה סוף סוף גומר את הפיילוט שלו. אפשר לקחת את מנוע הזכויות הלאומי, שמופעל על ידי יחידת הדיגיטל הממשלתית, להכניס לתוכו את כל המידע שלכם, עם כל הנתונים האישיים של האנשים, וזה יפתור לכם. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אבל הוא אומר משהו, מה בגדול? תשתמשו במשאבי המדינה ובמומחיות שקיימת ובידע שקיים ברשויות המדינה ובמשרדי הממשלה. 

 << אורח >> אור אברג'יל: << אורח >> 

ואני אגיד הערה אחרונה למה שאמרת לגבי הקטגוריות, אני יודע שהאגף עכשיו הכניס, תיחם את הזכויות לפי קטגוריות, פגועי ראש, מה הם זכאים, פגועי נפש, פגועים פיזיים, עכשיו הקטגוריה שפנינה ביקשה, שזו תהיה קטגוריה לבני משפחה. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

מה קרה עם פציעת העין שהייתה אז? 

 << אורח >> אור אברג'יל: << אורח >> 

זה טופל כבר באותו יום, המעמד עודכן לפצוע בינוני. המשפחה עודכנה, גם כל הזכויות ברטרו, אני בקשר ישיר איתם, ובאותו יום זה כבר טופל. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

איך אתם מוודאים שלא תהיה תקלה כזאת? 

 << אורח >> אור אברג'יל: << אורח >> 

בגדול, אמרתי את זה גם בדיון הקודם, מי שמעריך את עוצמת הפגימה זה בית החולים ולא אגף השיקום ולא צה״ל. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

איך אתם מחדדים מול בית החולים, נגיד הספציפי הזה, או הרופא הספציפי הזה, שבגללו אותה אישה איבדה כמעט את כל הזכויות שלה? איך עושים? בודקים מי הרופא, אומרים לו אדוני הרופא, במקרה הזה אתה שגית וטעית, ומפנים את תשומת הלב של בית החולים. ואחרי זה, אם מגדילים ראש עוד יותר, מוציאים שהיה אירוע של פציעת עין, ומוציאים לכל בתי החולים שמטפלים בחיילים, ואומרים להם שזה המסקנות, שלא יכול להיות שפציעת עין, של אדם שאיבד עין, זו תהיה פציעה קלה ואותה אישה לא קיבלה כלום.

 << אורח >> אור אברג'יל: << אורח >> 

אין בעיה, אני אדאג שאנחנו נוציא תחקיר כתוב לכל הגורמים. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

תודה רבה. 

 << דובר >> משה אשר: << דובר >> 

אור, רוב הפגיעות במלחמה הן פגיעות רב מערכתיות. אז אני לא בדיוק יודע איך אתם מסווגים. קחו את זה בחשבון. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אז סיווג נוסף צריך להיות רב מערכתי. 

 << אורח >> אור אברג'יל: << אורח >> 

נכון. יש לזה מושג, יודעים לתת לזה מענה. זו הערה טובה, אנחנו יודעים לתת לזה מענה. עוד משהו קטן, זה על המשטרה. אני יכול להגיד שביום שלישי הבא יש לנו פגישה משותפת עם המשטרה. אנחנו, צה״ל, מחזקים איתם את הקשר גם בשביל הפריה הדדית וגם בשביל לעזור להם מול המנגנונים הקיימים אצלנו. וזה חשוב להגיד, זה גם צמח פה בוועדה, שצריך לראות איך המשטרה נכנסת לתוך הסיפור, והנה זה קורה בימים האלה. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אוקיי. נקודות משמעותיות נוספות, אשר? למשל על ההנגשה. על זה אמרתם שאין דבר כזה שאתם תגבילו מבחינת המשפחות שאחר כך צריכות להוציא עוד סכומי כסף כדי להנגיש, כאילו זו איזו תקרה מסוימת שהיא לא מותאמת למציאות. 

 << אורח >> אבי וייס: << אורח >> 

לפי החוק יש לנו תקרה, אבל בפועל כל בקשה עולה לוועדת חריגים. כל הוועדות אושרו. כל הבקשות שביקשו אושרו. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

מה התקרה? 

 << אורח >> אבי וייס: << אורח >> 

התקרה היום היא בסביבות ה-55,000 שקל, ואפשר להגדיל את זה ל-60,000 ומשהו. בסביבות ה-60,000 שקל. אבל כל בקשה, היו עשרות מקרים כאלה שעלו לנו לוועדת חריגים וכולם אושרו.

 << דובר >> משה אשר: << דובר >> 

צריך לקחת בחשבון שנושא של הנגשת בית זה דבר מאוד מורכב. בוודאי לאוכלוסיות קצת יותר חלשות, הן לא יודעות לקבל את התוספת, הן מקבלות את ה-55,000 שקל ואומרות לכם תודה. הן לא יודעות להילחם על זה. והרבה יותר משמעותי מזה, הן גם לא יודעות איך ליישם את זה. זה אומר, לי בבית, אשתי היא מעצבת פנים. לקחנו את זה כפרויקט. 

אני בא מתחומים קצת דומים, מוניציפליים וכו', וידענו להרים את הפרויקט הזה. אנחנו היינו צריכים להביא קבלנים מורשים, מוכרים, היינו צריכים לעקוב אחרי הבנייה ואיכותה ולהגיש את החשבונות כמו שצריך. מכיוון שכבר עשינו דברים כאלה בחיינו, אז לנו זה היה יחסית פשוט, כולל בקשה מיוחדת על הוספה של ריהוט כי עשינו שם שינויים. אבל זה גם לא מספיק, זה גם מאוד מורכב, ובוודאי בוודאי למי שגר בקומה רביעית בלי מעלית, שזה סיפור, ה-55,000 שקל. יש פה עניין של דיפרנציאציה וצורך למצוא את הפתרונות הספציפיים. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

מה עושים במצב כזה של משפחה שגרה בקומה רביעית, אין מעלית? 

 << אורח >> אבי וייס: << אורח >> 

אז עושים התאמה כמה שאפשר. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

לא, כמה שאפשר לא עוזר, מה? 

 << אורח >> אבי וייס: << אורח >> 

אם אין אפשרות להקים, אז מקבלים שכר דירה לגור בדירה חלופית. יש לנו אפשרות לתת שכר דירה לדירה חלופית. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

מה עם לעזור לקנות לחייל בית?

 << אורח >> אבי וייס: << אורח >> 

יש גם אפשרות לקנות, הכל תלוי, לפי הזכאות שלו. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

דיור ציבורי. 

 << אורח >> אבי וייס: << אורח >> 

גם זו אפשרות, יש לנו גם דירות משרד. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

תראו, אני ממליצה דווקא בעניין הזה, למרות שזו דילמה, כן? אני לא כל כך רוצה לקחת צעירים שעוד יכולים להשתקם ולשלוח אותם לנתיב של דיור ציבורי, אבל יכול להיות שאתם צריכים להיפגש עם משרד השיכון, כי הפצועים קשה שצריכים הנגשה, פעם שעברה אמרו פה מספר שהוא, אנחנו מדברים על נכים פיזית. לדעתי אמרו סביב ה-200. 

 << אורח >> אבי וייס: << אורח >> 

נכון. 

 << דובר >> משה אשר: << דובר >> 

קטועים יש כ-100. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

עכשיו. בתוך זה, אם ניקח מי באמת לא גר בדירת קרקע, בקומה רביעית, תעשו מיפוי, זה מעט, ותיפגשו בבקשה, תרשמו לכם, עם משרד השיכון שייתנו כמו דירות נר והעדפה לאנשים עם נכות, שייתנו אולי דיור ציבורי שהוא מותאם בעיר שלהם בשביל אותם חיילים. נראה לי ראוי ביותר הדבר הזה, וכמובן שזה יכול לעזור למשפחה. 

לא בהכרח שכולם ייקחו את הפתרון הזה. יכול להיות שיש משפחות שיגידו ממש לא רוצים. אבל יש בוודאי, אני בטוחה שיהיו גם משפחות שיגידו אנחנו מעדיפים לעבור לדירה ציבורית שתעזור. זו תהיה זכאות של הפצוע, אבל יכול להיות שזה יעטוף את כל המשפחה ויעזור. תנסו לעשות פגישה על הדבר הזה, אני חושבת שתהיה נכונות.

 << אורח >> אור אברג'יל: << אורח >> 

 הייתה ועדה מאוד רצינית שהתקיימה בנושא בתחום הדיור, אז כבר, בנפש אחת. וקודם כל לגבי המנגנון, אני אתן דוגמה. פצוע ממשפחה יחסית חלשה מהדרום, שנפצע מאוד קשה והיה צריך התאמה שהיא מאוד מאוד חריגה. אז במסגרת ועדת למד אושרו לו מאות אלפים. באמת, אני עד לזה. ורגע, איך זה עבד במנגנון? שלחו לו שמאי חיצוני, בעצם מרפא בעיסוק שהעריך את זה. אז הוא לא היה צריך שבני המשפחה יבואו ויילחמו. הוא העריך, העביר דו"ח לאגף.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

השניים.

 << אורח >> אור אברג'יל: << אורח >> 

לא. השניים שנתנו בהתייחסות הקודמת, הם השניים שהם במטה. יש אבל נציגים שבאים לשטח שיודעים לבוא מיידית, בפרק זמן מאוד קצר. הם מעבירים את הדו"ח לשניים האלה, ובעצם מקבלים את ההחלטה. אז המנגנון עובד והוא קיים, ורגע, פנינה, לגבי מה שאת אמרת. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

רגע, אבל כשאתה אומר המנגנון עובד והוא קיים, זה קצת לבטל את הטענות. 

 << אורח >> אור אברג'יל: << אורח >> 

זה לא מבטל. אולי אנחנו צריכים להנגיש את זה יותר.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

לא, זה ממש לא סיפור ההנגשה. כשזו הנגשה, אנחנו אומרים שזו הנגשה, כמו למשל עם בנות הזוג והחברות. פה לא מדובר בהנגשה, פה יש תקרה. התקרה הזאת לא מותאמת למציאות, עם כל הכבוד, כי אם אין מעלית, אז אין מעלית. אז תנגיש ותקבור אותו בבית, את הפצוע או את הפצועה? מה, זה מה שאנחנו רוצים? 

 << אורח >> אור אברג'יל: << אורח >> 

לא, גם לזה יש מענה. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

לא, הרי אנחנו לא רוצים להיות בכלל במקום הזה. מי? ההורים המבוגרים שלו יתחילו להוריד אותו עם כיסא גלגלים, אם הוא על כיסא גלגלים? הנגשה זה עולם שלם של מעטפת. גם שטחים ציבוריים, זה לא רק בבית הפרטי. 

 << אורח >> יעקב מורלי: << אורח >> 

פנינה, בגלל שאני יושב גם בוועדה מייעצת, אני אגיד ככה, הכוונה של תקרה, שזה סכום מסוים שלא צריך ועדה, שום דבר. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

ה-55,000. ואז הוא אומר עם ועדה אפשר להעלות ל-60 ומשהו. 

 << אורח >> יעקב מורלי: << אורח >> 

הוועדה המייעצת, אישרנו לאחרונה קרוב למיליון וחצי לפצוע להתאמה של הבית, כי זה מה שהוא היה צריך. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

לאותו אחד. 

 << אורח >> יעקב מורלי: << אורח >> 

לאותו אחד. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אוקיי, אבל השאלה היא כמה אתם הצלחתם. תראו, בגלל שזה לא הרבה. אני אומרת, צריך עבודת מטה. 

 << אורח >> יעקב מורלי: << אורח >> 

אני לא חושב שיש מישהו שהיה צריך התאמה ולא קיבל. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

סבבה, אז במקום לנחש אם יש מישהו כזה.

 << אורח >> יעקב מורלי: << אורח >> 

אין כזה דבר. אפס סירובים. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

רגע, אז אני אומרת, לקחת את הטבלה של הפצועים קשה של ההנגשה, לעבור לוודא בטבלה שהכול באמת נמצא. 

 << אורח >> יעקב מורלי: << אורח >> 

אין פצוע שהיה צריך התאמה ולא קיבל מימון. 

 << דובר >> משה אשר: << דובר >> 

סליחה, זה לא נכון. מגבילים, מוסיפים על ה-55, אבל גם זה מאוד מוגבל. לא נותנים מענה לכל הצרכים. 

 << אורח >> יעקב מורלי: << אורח >> 

הוא צריך להגיע הביתה, צריך שתהיה נגישות. 

 << דובר >> משה אשר: << דובר >> 

אבל לא נברח רגע ממה שאמרתי. כל תהליך הליווי, מעבר לאותו נציג שמגיע צ'יק צ'אק ועושה עבודה מצוינת, אין שאלה בכלל, בסדר? מעבר לזה, אתה צריך להתמודד לבד עם כל התהליך. באמת, זה תהליך מקצועי שאין מי שילווה אותו. 

 << אורח >> אבי וייס: << אורח >> 

אז אנחנו עובדים על זה, רגע. אנחנו עובדים על פתרון. אנחנו רוצים להכניס חברה שתיקח משלב המרפא בעיסוק ועד לסיום השיפוץ. חברה אחת תעשה את זה בשביל הפצוע. 

 << דובר >> משה אשר: << דובר >> 

מצוין. 

 << אורח >> אבי וייס: << אורח >> 

בסדר? אנחנו עובדים על זה, אנחנו באמת מתקדמים עם הנושא. 

 << דובר >> משה אשר: << דובר >> 

זה חברות פיקוח, פיקוח בנייה.

 << אורח >> אבי וייס: << אורח >> 

שהנכה לא יתעסק בכלל עם עבודות השיפוץ. על זה אנחנו עובדים, אנחנו מתקדמים עם זה מאוד.

 << אורח >> שירה לוי קמינס: << אורח >> 

אבל אני גם חושבת שהרבה מקרים, כשמישהו בא ומגיע לאגף השיקום, אומרים לו התקרה היא 55, הוא לא ילך להתווכח. הרבה אנשים לא ילכו ויתווכחו עם הדיון ויבקשו ערעור. כאילו זה שבן המשפחה, עם כל הסיפור של הפציעה ועם כל הבלגן שקורה מסביב, ויש המון בלגן מסביב והמון דברים שקורים מסביב, צריכים עוד להתחנן, ובבקשה, ותגישו אותי לוועדת חריגים. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אני רוצה רגע לסכם את החלק הזה. אני חושבת שאתם כן צריכים להעיף מבט בזום אין. זה לא באמת להעיף מבט, זה להעמיק ממש בסיפור הזה, במיוחד כשאנחנו מבינים את המספרים, לוודא ולבוא ולראות שאין שם מי שנופלים בין הכיסאות, לקדם את הנתיב הזה של משרד השיכון ולראות שזה יהיה לכם איזה... אגב, זה יכול להיות לכם נכס אדיר, במקרים אפילו היותר מורכבים, לעזור לאותו חייל ולאותה המשפחה. 

אבל שלא ייווצר מצב כמו שאנחנו מבינים, שבמציאות יש פער אדיר. סעיף 1, 2, 3, אנחנו על הדברים, נכון? ויש לנו, אין להם את זה מול העיניים. ארבע, כיצד אגף השיקום מתמודד עם מקרים שבהם משפחות מקבלות זכאות עודף בתשלומים? אחרי זה אתם מבקשים מהם להחזיר את הכסף? 

 << אורח >> אבי וייס: << אורח >> 

מה זאת אומרת? 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

באו, אמרו הבן שלך פצוע קשה, העברתם להם תשלומים מסוימים, ואז גיליתם לא כצעקתה הפציעה. אתם מבקשים כספים חזרה ממשפחות כאלה? 

 << אורח >> אבי וייס: << אורח >> 

כרגע החוב הזה עומד, כרגע אנחנו חייבים לעשות חוב. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

למה אתם עושים להם חוב? למה שתיתנו כסף ואז תיקחו חזרה? גם להם יש שיטת מצליח. נגעת – נסעת. נתת, אין, תישאו בתוצאה. 

 << אורח >> אבי וייס: << אורח >> 

כרגע לא לוקחים, כרגע לא לקחו לאף אחד. הנושא הזה בבדיקה. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

חיים, איך אתה יודע? אתה דובר. 

 << אורח >> אבי וייס: << אורח >> 

לא, אני אומר לך. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

איך אתה יודע? 

 << אורח >> אבי וייס: << אורח >> 

הוא יודע, אני אומר לו. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

חיים, זה נכתב בפרוטוקול. לא סתם עולות הסוגיות. 

 << דובר >> משה אשר: << דובר >> 

פנינה, צריך להגיד לזכותם שזה בגלל שיש ועדת הערכה לפני הוועדות הרפואיות.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

שזה יפה, אנחנו מברכים על זה.

 << דובר >> משה אשר: << דובר >> 

על זה יישר כוח גדול. אני רק אומר, הסיטואציה אחר כך כשלוקחים את הכסף חזרה.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >>  

ואם זה נבלע בחשבון? ואם הוציאו הוצאות? ואם לא הבינו נכון ועשו עם זה בכלל את ההנגשה ההיא פלוס ל-55,000?

 << אורח >> אבי וייס: << אורח >>  

אנחנו לא גובים את החובות האלה. לא גובים. אין דבר כזה. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אז אל תגבו. זו עוגמת נפש אדירה עם האוברדרפט במדינת ישראל.

 << אורח >> אבי וייס: << אורח >> 

אנחנו בעד. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

ועם יוקר המחיה ועם כל ההתמודדויות. תראו, רבותיי, אני לא מכירה משפחות של פצועים ממה שאני מכירה, שהם נותנים לזה פשוט לעמוד בחשבון. זה ממש צרכים.

 << אורח >> אבי וייס: << אורח >> 

כולם מסכימים, זה האוצר. זו שאלה לאוצר. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

לא, אתה לא יכול להגיד מצד אחד אנחנו לא גובים, ומצד שני זו שאלה לאוצר. 

 << אורח >> אבי וייס: << אורח >> 

אנחנו לא גובים, כי אנחנו צריכים אישור של האוצר. 

 << דובר >> קריאה: << דובר >> 

אבל אל תוציאו מכתב כזה.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

לא להלחיץ אותם. עד סעיף 7 אנחנו כבר דנו בזה, בגלל זה אני מדלגת. האם התשלומים המיועדים להורים מועברים לחשבון ההורים או לחשבון הפצוע, על זה דיברנו, זה עם ה-5,000, שזו כלכלה. אם אתם רואים שיש שם אירוע, להעביר את זה למשפחות.

 << אורח >> אור אברג'יל: << אורח >> 

עובר. קורה כבר.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

זו בשורה. אתם לא יודעים לשווק את הבשורות, אני חייבת להגיד לכם. קודם כל, אני זוכרת שבפעם הקודמת, מה אמרו לנו? לפרוטוקול, אור, תדעו לכם שהכל רשום בפרוטוקול. תיזהרו במילותיכם, לא להבטיח הבטחות שווא, כי האנשים אחר כך נכנסים ורואים את הפרוטוקול ואת הדיונים. היה את ה-14,000, נכון? 

 << אורח >> יעקב מורלי: << אורח >> 

יש את ה-14 וגם ה-5,000. צריך לדעת שזה מועבר לפצוע. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אבל דיברנו על זה. לא אקבל את זה.

 << אורח >> יעקב מורלי: << אורח >> 

הוא יכול לקבוע שזה יעבור לבן משפחה אחר. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

לא, אבל אנחנו דיברנו על זה, ואני אמרתי בפעם הקודמת שאת ה-5,000 שקל של הכלכלה, של המשפחות שנמצאות שם, כשיש בעיה, אתם צריכים לדעת להעביר את זה לבני המשפחה. לא את ה-14,000. נכון? תקנו אותי. 5,000 זה היה הוצאות כלכלה והכול. 

 << אורח >> אבי וייס: << אורח >> 

הוצאות אשפוז זה 11,000. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

והיה 5,000 תוספת של חודש? 

 << אורח >> אבי וייס: << אורח >> 

מה הכוונה ל-5,000? זה לא הוצאות אשפוז. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

היה חודשי. אז אמרתי לא את הסכום הגדול, את הסכום שיכול לעזור כשהפצוע לא משתף פעולה עם בת הזוג או עם ההורים, ויש שם הוצאות. אנחנו שמענו פעם שעברה, אני גרועה בשמות, אימא מדהימה שבאה לפה, ששלושת בניה היו פצועים כל השנה, היא הסתובבה ממיטת חולי אחת למיטת חולי שנייה, בין טיפול לבן אחד לבן השני.

 << אורח >> יעקב מורלי: << אורח >> 

אלישבע פדרמן. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אלישבע היקרה, שבאה ובאומץ וסיפרה באמת, ורואים איזו אישה מדהימה. היא אפילו לא באה כדי להתלונן, היא רק באה לשקף מצב. אז זה לא יכול להיות. היא לא אמרה חלילה מילה רעה על הבנים שלה, אבל צריך למצוא איזה משהו מאוזן, כי אנחנו רואים פה, אף אישה לא נוח לה לבוא לפה ולדבר על איך ההתמודדות עם האיש שלה לאחר הקרבות, הפציעה והטראומה והטיפולים. אבל אם נשים אומרות לכם, אנחנו נמצאות בסיטואציה. צריך למצוא, להיות יצירתיים.

 << אורח >> אבי וייס: << אורח >> 

הזכאות, עוד פעם, היא של הפצוע. אם הוא מאשר להעביר את המוטב למשפחה.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

לא, לא, לא. אז אני אומרת לך, זו מנגינה של שלשום, זו מנגינה של פעם. לא מקובל עליי. אתם תכירו במשפחות האלה, אלא אם כן, וייס, אתה באת לחרב את העבודה של משרד הביטחון. חיים, אתה לא מספיק עירני. אנחנו מתקדמים, ואתם מביאים לי נציגים חדשים? אני לא מבינה, מה? באמת, אני לא יכולה להוציא את הנשמה שלי כל פעם מחדש, ואתם כל פעם מחדש מחליפים לי נציגים, ואז אני צריכה לחזור על אותה מנטרה. אני לא יכולה עם הוויכוח המטופש הזה. זה לא רק הפצוע. 

 << אורח >> אבי וייס: << אורח >> 

אבל עוד הפעם, אנחנו לא יכולים להיכנס בין הפצוע לבין המשפחה. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אתה ועוד איך תסדיר את זה כמדינת ישראל. אתם תסדירו את הסוגיה הזאת. נשים הן פרסונות בפני עצמן. 

 << אורח >> אבי וייס: << אורח >> 

אם הוא אפוטרופוס, אין בעיה.

 << דובר >> משה אשר: << דובר >>  

יש מושג שנקרא בני משפחה מטפלים. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

לא, סליחה, ממש לא. האישה לא חייבת להיות אפוטרופוס על הבעל, ואני אומרת לך באופן חד וחלק. 

 << אורח >> אבי וייס: << אורח >> 

לא חייב, היא אומרת במצב שהוא לא בהכרה. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אני מצטערת, לא מקובלת עליי התשובה הזאת, ואני אסביר לך למה. אתה מוחק פה אלפי נשים, עשרות אלפי נשים, ואומר אתן לא קיימות. בזמן שהן מחזיקות את הבית ואת הילדים, ומתרוצצות בין בתי החולים למוסדות החינוך, ואז אתה אומר, לא, אני רואה רק את הפצוע. 

ממש לא. אדוני, תואיל בטובך לראות את הקושי ואת המורכבות. אם אין מורכבות, לא צריך אותך. אפשר להביא מכונות, יעבירו כל היום את הכספים ולא צריך אתכם. מי צריך את המוח האנושי? ואת החמלה? ואת ההבנה? אבל אני צריכה עוד הפעם להסביר את עצמי מחדש בדיון הרביעי? חיים, זה לא רציני. 

 << אורח >> אור אברג'יל: << אורח >> 

רגע, פנינה, אני רק אגיד איזו עבודה אנחנו עשינו בצבא. חלק מהאוכלוסיות, אגף השיקום שלהן וחלק צה״ל. אצלנו אנחנו נותנים את האופציה שזה יעבור אוטומטית לבן המשפחה. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אז זה מה שאתם צריכים להתאים. אני לא אומרת במצב דברים שהפצוע בא באופן קוהרנטי ואומר האישה ברחה ממני, לא הגיעה לבקר אותי כבר חצי שנה. אני לא מכירה מקרים כאלה, אבל אני לא מוכן שהכסף יעבור אליה. הנה, תכף נטפל בסיפור של עורך הדין, עורך הדין ירשום מכתב, לא תעבירו שקל. 

זה לא הסיפור, אבל יש סיפורים שהם יותר מורכבים, והאתגר של הפציעה הפיזית נלווה לאתגר של חרדות רגשיים ונפשיים, ויש התבצרות של, חס וחלילה, אנחנו כולנו אוהבים את החיילים, אבל התבצרות בשיתוף פעולה מול קרובי המשפחה מדרגה ראשונה, בין אם זה ההורים ובין אם זו האישה. ואנחנו פה מפקירים אותם. ואם האישה תקרוס, תדעו לכם שלא תצליחו לשקם את אותם פצועים.

 << דובר_המשך >> משה אשר: << דובר_המשך >>  

חברים, יש מה שנקרא בני משפחה מטפלים. צריך לקבל החלטה מי בן המשפחה המטפל. אגב, הם מתחלפים ביניהם לפעמים, וגם לזה צריך להיות ערניים. ופנינה, הגשנו על שולחנך גם הצעת חוק בנושא של בני משפחה מטפלים במקרים הספציפיים של משפחות הפצועים. בסדר? אז בואו נתקדם ביחד.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >>  

זה החוק שמתן כהנא מריץ? יש פה חוק שהופנה למתן כהנא על ידי אגף השיקום, הבנתי. 

 << אורח >> אבי וייס: << אורח >> 

שהוא מדבר פה, מה? על הוצאות? 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

על תיקון גמלת אובדן שכר חלקי לבן משפחה של פצוע. הבנתי שהעברתם. 

 << אורח >> יעקב מורלי: << אורח >> 

יש פה שאלה שצריך באמת לשים לב אליה. כשאנחנו אומרים את הסכום לבני המשפחות להעביר לבני הזוג, לבנות הזוג, להורים. כלומר, יש פה משהו שבאמת צריך לתת עליו את הדעת. עכשיו, זה נראה לי מקרים שהם ממש בשוליים.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

נכון. גם אמרתי שזה מקרים בשוליים שצריך אולי לפתור אותם. 

 << דובר >> משה אשר: << דובר >> 

הם לא בשוליים. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אז רגע, תספרו לי. בואו, אני רוצה שתשמיעו את הקולות בשטח. כי מצד אחד יש לנו חובה להגן על הזכויות של הפצוע, חד משמעית. אף אחד מאיתנו לא חושב לרמוס אותם, לקחת להם את הזכויות, את יכולת שיקול הדעת שלהם והכול. לצד זה אנחנו מבינים שיש בעיה שהיא עולה, ולא בהכרח בשוליים, אבל נבין מכן. 

 << אורח >> אביטל שינדלר: << אורח >> 

אני חייבת להגיד רגע משהו. יש הרבה מקרי שוליים, זו הבעיה, ויש עובדות סוציאליות שלא מטפלות במקרי השוליים האלה. זו גם בעיה. ברגע שלמשפחה יש בעיה בתוך הנגזרת המשפחתית, היא אומרת אני עם פצוע, אוטומטית.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

מי? הצבא? ומשרד הביטחון. 

 << אורח >> אביטל שינדלר: << אורח >> 

כן, למשפחה אין שום ייצוג. אין אף אחד שרואה אותם. 

 << דובר >> משה אשר: << דובר >> 

הפצועים הם הלקוח, המשפחה היא לא הלקוח. 

 << אורח >> אביטל שינדלר: << אורח >> 

אין להם שום יכולת להתמודד עם הדברים האלה, אתה מבין? 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >>  

אבל זה גם לא שני צדדים שהם נגד.

 << אורח >> אביטל שינדלר: << אורח >>  

לפעמים זה כן נגד.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

רגע, חבר'ה. אני לא רוצה רגע להתעסק בנגד. אני אומרת לכם אמיתי, אני רואה את זה כמכלול, כהוליסטי, שלפעמים גם אם יש התנגשות, זה לא כי יש, שניהם, אני חושבת שהמטרה שלנו זה לשקם אותו ולדאוג שהתא המשפחתי לא מתפרק. אם הוא מתפרק, לא עשינו כלום. 

 << אורח >> יעקב מורלי: << אורח >> 

אני אומר משהו, אנחנו מדברים על מקרים שהפצוע אומר אני רוצה שהכסף ייכנס אצלי, ואנחנו אומרים, לא, זה ייכנס לבן משפחה אחר. כי אם הפצוע אומר אני רוצה שהכסף ייכנס להורים, לאבא, לאימא או לבת הזוג, ודאי שמכניסים. אבל מה קורה כשהפצוע אומר אני רוצה שהכסף ייכנס אצלי, כי...?

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

בסדר גמור, ואם הוא לא מעביר שקל לבת הזוג? ואם היא לא עובדת כי היא מטפלת בו? רצה אחרי זה לאסוף את הילדים?

 << אורח >> יעקב מורלי: << אורח >> 

אז מה יכול להיות הפתרון? לא להכניס לפצוע? 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

מה אתם אומרים לה? אומרים לה לכי תתבעי אותו, קחי אותו לבית משפט?

 << אורח >> יעקב מורלי: << אורח >> 

לא, אני אומר שזו שאלה. 

 << אורח >> אביטל שינדלר: << אורח >> 

את דמי הכלכלה הפצוע לא צריך, הוא באשפוז. 

 << אורח >> יעקב מורלי: << אורח >> 

אז לא לשאול את הפצוע?

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

לא, יש לי רעיון. אחד, כן לשאול. 

 << אורח >> אביטל שינדלר: << אורח >> 

צריך שיהיה תשלום גם למלווים. 

 << אורח >> יעקב מורלי: << אורח >> 

לא, יש תשלום אחד.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

זה כבר ברמת המדיניות. במצב כזה, אתם לא מביאים שום פתרון. דווקא אור כן הביא. אני אומרת כזה דבר, צריך למצוא סוג של מטפל מגשר שיגיע לבית החולים, כן? גם עם הפצוע, גם עם האישה. למשל, שבא יושב איתם, שומע את המכלול של הדברים ומוצא פתרונות לעזור ומתרשם מהסיטואציה. עכשיו, אני דווקא כן חושבת שזה מקרים חריגים. מה, משה? תדבר. הנה, משה מייצג את ההורים.

 << דובר >> משה אשר: << דובר >> 

הם לא חריגים בכלל. משפחה נורמטיבית לחלוטין. אנחנו עם תשעה ילדים, אנחנו עשרה מילואימניקים, כולל אני. הבן הצעיר שלנו נפצע במלחמה. הוא קיבל דמי כלכלה, מה שנקרא. הגיעו לחשבונו. הסתבר שהם היו מיועדים אלינו. ואנחנו בשמחה, גם בדיעבד, שמחים שהוא לקח את זה, כי הוא חיזק את כמות הכדוריות האדומות שלו. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

לא, דמי הכלכלה הם אומרים לך מיועדים בשביל הפצוע. 

 << דובר >> משה אשר: << דובר >> 

בסדר, עכשיו אני מדבר, הוא אכל בשר בחוץ מלא מלא כי הוא היה צריך בשביל להתחזק, בסדר? אנחנו שמחים, הוא השתמש בזה לצרכים חשובים ואנחנו מסתדרים. לנו אין בעיה. אני אומר לך, זה מקרה נורמטיבי לחלוטין, נודע לנו על זה רק בדיעבד אחרי שנה וחצי. 

 << אורח >> יעקב מורלי: << אורח >> 

ומה היה צריך לעשות אחרת, לדעתך? 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

בתור האבא. 

 << דובר >> משה אשר: << דובר >> 

אני חושב, עובדת סוציאלית, או מישהי שמבינה קצת במבנה משפחתי או איזושהי מלווה, יושבת עם המשפחה ומנסה להבין את הסיטואציה. פנינה אמרה את זה בצורה מצוינת. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אני אספר לך, ובמיוחד שזה בהתמודדות נפשית, יעקב, אתה יודע, שיש כאלה שיכולים לשרוף את הכסף ביום ועל דברים ממש בעייתיים. אז לא בטוח שזה הפתרון. אני לא אומרת שזה לא מורכב, וצריך למצוא פתרונות יצירתיים בליווי גם ייעוץ משפטי. אבל למצוא לזה פתרון למקרים הספציפיים, אני שוב אומרת, החריגים. בעולם נורמטיבי זה לא אמור להיות חריג. 

 << אורח >> שירה לוי קמינס: << אורח >> 

אני חושבת שאנשים לא יודעים על זה. כמו שהוא אמר, הוא לא ידע שזה קיים בכלל, שזו אופציה. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

כן, האופציה היא, האמת היא שהכלכלה, אומרים לכם, הם לא מייעדים את זה לבני משפחה. זה לא שזה אמור לעבור. למשל, אובדן הכנסה הולך היום לחשבון של מי שמאבד את הכנסתו ומטפל. זה אנחנו מבינים. אבל בסיפור של הכלכלה, וסך הכול כ-15,000 שקלים, אולי צריך למצוא איזה איזון. בגלל זה אמרתי לכם, קחו את המענק היותר קטן ותנסו לעזור עם זה. זה מה שאני חושבת. 

 << אורח >> אבי וייס: << אורח >>  

אנחנו נבדוק.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >>  

אני רוצה רגע לעבור למשטרה, אבל לפני כן אני אשאל, מה קרה עם מה שפתחתי? עם אובדן ההכנסה? 

 << אורח >> אבי וייס: << אורח >> 

עם התט"ר? 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

לא, עם אובדן ההכנסה. השגנו שלושה חודשים, ומה קרה מאז? אם אתה לא יודע, אתה יכול להגיד אני לא יודע. 

 << אורח >> אבי וייס: << אורח >> 

אנחנו מאשרים לבן משפחה לקבל המשך אובדן הכנסה שלושה חודשים לאחר תקופת האשפוז. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

לא, אז אני שלחתי אתכם לשיעורי בית. אמרתי, לא מקובל עלינו שלושה חודשים. אמרתם שחסר עוד 11 מיליון. אנחנו מאוד מעריכים את לימור לוריא, שעושה עבודת קודש, אבל אמרנו לכם לפתור את הדבר הזה. 

 << אורח >> אבי וייס: << אורח >> 

אז כרגע אנחנו עדיין עם שלושה חודשים. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

בסדר, אז מה עשיתם מאז הישיבה? 

 << אורח >> אבי וייס: << אורח >> 

מקרים חריגים. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

רגע, אני לא סתם עשיתי פער של חודש מאז הדיון הקודם. זה בשביל שתעשו שיעורי בית, לא רק שתקפאו על השמרים. מה עשיתם מאז? יעקב? לא עשיתם כלום.

 << אורח >> יעקב מורלי: << אורח >> 

אני אגיד שני דברים. אני יודע שגם, דרך אגב, זה אושר בחקיקה החדשה להוסיף את השלושה חודשים, זה לפני זה לא היה. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

כן, אבל זה כבר לא מרשים. פעם אחת זה הרשים.

 << אורח >> יעקב מורלי: << אורח >>  

לא, בוא נסתכל גם על מה מקדמים. א', נותנים שלושה חודשים, זה ודאי. עכשיו אני אגיד גם כן יותר מזה. זה גם כן חשוב, ויש כאלה מקרים שבאמת ההורה צריך להישאר יותר, ואנחנו דנים, ויש אפשרות לאשר את זה בוועדת חריגים.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >>  

לא אוהבת ועדות. 

 << אורח >> יעקב מורלי: << אורח >> 

בסדר. לא, אני אומר שאיפה שצריך את זה, ויש בקשה.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

כן, אבל ועדות הסברנו לכם. ועדות זה לחזקים שבחלשים. זה לא, די עם ועדות. אני דיברתי איתכם על, אתם רוצים שאני אביא לכם עוד פעם את הדוגמה? זה מה זה לא נעים להביא את הדוגמה כי אנחנו לא נגדם, אנחנו בעדם. תקשיבו, אימהות בחזית ואימהות ערות, אימהות לביאות. כל האימהות תותחיות. נשות המילואים, אז אנחנו עשינו מאבק, והן מקבלות עד 10,000 שקלים אובדן הכנסה למשך כל תקופת המילואים. ידעתם את זה? 

איך יכול להיות שחייל פצוע, אנחנו נותנים רק באשפוז ועוד שלושה חודשים שהואלתם בטובכם, ואתם לא מסוגלים לפתור לנו את הבעיה עם משך זמן ארוך יותר?

 << אורח >> אביטל שינדלר: << אורח >> 

 והשאלה גם מה עם רטרואקטיבית? 

 << אורח >> אבי וייס: << אורח >> 

שוב, ככה האגף החליט, שהכלל מספיק לו שלושה חודשים. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

לא, הם לא אמרו שמספיק להם שלושה חודשים. אתה גם מעוות את הדברים של חברים שלך, לא נעים לי להגיד לך, כי גם היו לי שיחות. הם אמרו שחסר כסף. השאלה, אני חשבתי שאני שואלת אתכם מתוך הבנה. אור, לא אמרתם שחסר כסף? אדון וייס, הם לא אמרו שהם מאמינים בזה שזה רק צריך להיות שלושה חודשים.

 << אורח >> אבי וייס: << אורח >> 

חוץ מהכסף, גם חשוב לנו שההורים יחזרו לעבודה.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

לא, זה לא תפקידך. 

 << אורח >> אבי וייס: << אורח >> 

למה? 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

סליחה, זה נורא פטרוני מה שאמרת. אתה רוצה לחנך אנשים מעל גיל 50 לחזור לעבודה? מה נראה לך, שכיף להם לא להיות בעבודה? נורא מקוממת האמירה שלך. זו גישה של מדינה שחושבת שהאזרחים שלה הם גנבים ושודדים. אתה תקשיב לי עד הסוף כי האמירה שלך, לפעמים העדיפה השתיקה. להגיד – אנחנו גם רוצים שההורים יחזרו לעבודה. נראה לך שההורים לא רוצים לחזור לעבודה? נראה לך שמשה לא רוצה לחזור לעבודה? 

אף אחד מהם, באמת, זה בדרך כלל אנשים שמחנכים את הילדים שלהם לצאת לקרבות, ובזכות החינוך הזה הילדים האלה נמצאים בקרבי אל מול משתמטים, אל מול מי שחושבים שהם לא יישאו באלונקה. להגיד להם, אנחנו רוצים שיחזרו? מה זו עבודה? עבודה זו משמעות של אדם. אתה תחנך אותם לחזור לעבודה? 

הם רוצים שהילד שלהם יהיה בריא. ואני אימא לשני ילדים, ברוך השם. גם אתה בטוח אבא לילדים, או אולי לא. אבל סליחה, אין הורה שלא רוצה שהילד שלו יהיה בריא ושהוא עצמו ילך לעבודה. הוא, ההורה עצמו. אז להגיד את זה, תחזור בך. זה לא תפקידך, אפילו לא התפקיד שלנו, אף אחד לא מחנך אותם, אנחנו פה כדי להגדיל את הסיוע. 

אני מצטערת, אבל לא עשיתם עבודה בעניין הספציפי הזה. ודווקא משרד האוצר, אפילו שהם לא התייצבו, והיו לי שיחות איתם אתמול, הם מבינים את הצורך, ואתם לא עושים את העבודה שלכם בזה שאתם לא מנהלים את המשא ומתן איתם, ויושבים איתם, ומוצאים את מקורות התקציב לעניין. זה נקרא קצת עצלנות. אני הייתי מאוד ממוקדת, וזה דיון רביעי, אני הייתי ממוקדת בסוגיה הזאת, תקנו אותי אם אני טועה, אביטל. 

 << אורח >> אביטל שינדלר: << אורח >> 

הם פשוט לא משתכנעים. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

לא, זה לא תפקידו. מנהלת האגף משוכנעת שצריך יותר. אבל אני לא מוכנה שייאמרו אמירות כאלה. אני אומרת לכם, מבחינתי אני לא מקבלת את זה, זה קצת לסבן את הוועדה. זה דיון רביעי. אני חושבת שגיליתי המון סבלנות מבחינת הפתרונות שאתם אמורים למצוא. אני לא מבינה את העניין הזה. אתם הרשות המבצעת, אנחנו רק הרשות המפקחת. לא לעניין. 

אני רוצה לעבור למשטרה. קודם כל, אני רוצה להודות לכם. אני מבינה שאתם עשיתם צעדים קונקרטיים. גם הנציגה הקודמת, מיכל, היא לא פה, אבל אני גם רוצה להודות לה. היא הלכה, עשתה שיעורי בית, היה לה מאוד אכפת והיא הגיעה עם הטבלה הקודמת. אז תמסרו לה את דרישת השלום שלי, כי אני רואה שהיא לא פה. אני מקווה שזה לא בגללי. 

המשרד לביטחון לאומי, רפ״ק הילה ביתן, רפ״ק חגית מלמד, סג"ד ליאת נפש ורב כלאי שלומית נוטע. משטרת ישראל, תציגו את עצמכן, אני מבינה שדווקא אתן לא נוגעות באופן ישיר בסיפור של הפצועים. 

 << אורח >> חגית מלמד: << אורח >> 

נכון. לי קוראים חגית, אני סגנית מערך בריאות הנפש במשטרה, ואנחנו אחראים על בריאות הנפש בעצם של השוטר. אוקיי. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

והילה, מה תפקידך?

 << אורח >> הילה ביתן: << אורח >> 

אני ראש הצוות של מרפאת בריאות הנפש בדרום. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

כן, אבל למה רק הבאתם לי נפש? בפעם הקודמת זה היה ממש כל המכלול.

 << אורח >> הילה ביתן: << אורח >>  

כן, לתת את כל המעטפת ההוליסטית. 

 << אורח >> חגית מלמד: << אורח >> 

פעם שעברת את שאלת גם מה נעשה מבחינת בריאות הנפש.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

תוכנית, כן.

 << אורח >> חגית מלמד: << אורח >> 

כן, אנחנו באנו כדי להציג את כל מה שנעשה עד היום. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אה, בסדר, כי מיכל הציגה לנו, מה הייתה הדרגה שלה? רפ״ק מיכל פיקל. נכון, היא הביאה את הטבלה הזאת, שזו התחלת עבודה ושינוי המצב, והרחבת סל הטיפולים הנפשיים לפצועים ובני משפחותיהם. היא הציגה את זה ב-6 מיליון שקלים. בבקשה, תתייחסו לזה. 

 << אורח >> חגית מלמד: << אורח >> 

אנחנו נתייחס יותר לכל המעטפת. קודם כל, מהוועדה הקודמת, מה שאנחנו עשינו זה שאנחנו הולכים ומייצרים באמת את המענה ההוליסטי שדיברת עליו, שבעצם אצלנו השוטר במרכז הוא זה שנפצע, אבל מתוך הבנה שכדי שהוא ירגיש יותר טוב ויתפקד יותר טוב, אנחנו צריכים את המעטפת. אנחנו צריכים שהאישה בבית תהיה במצב טוב, שהמשפחה תהיה במצב טוב, ולכן אנחנו מייצרים את התהליך הזה של יצירת מעטפת גם לשוטר וגם למשפחה. 

אני כן רוצה לציין שמאז המלחמה אנחנו נגענו בזה במהלך כל השנה וחצי. זאת אומרת, אנחנו עשינו גם זומים לנשים. אנחנו גם עשינו מפגשים עם נשים, זאת אומרת, לא בצורה כמו שאתם מדברים עכשיו כי כרגע המציאות משתנה והקשיים, אנחנו לא באותו זמן. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

הגעתם לכל הנשים של הפצועים? 

 << אורח >> חגית מלמד: << אורח >> 

לא הגענו לכל הנשים של הפצועים. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אבל אם עושים זום, אז איך אתם בוחרים? 

 << אורח >> חגית מלמד: << אורח >> 

אנחנו מציפים את זה. אני אגיד את המילה שעלתה פה די הרבה לאורך כל הוועדה, והקשבנו בקשב רב, את הנושא של ההנגשה. אנחנו עושים הרבה, לא תמיד אנשים רוצים לעלות. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

כמה פצועים יש לכם של המשטרה? 

 << אורח >> חגית מלמד: << אורח >> 

אין לי פה את הנתון הזה, כי אנחנו במדור אחר. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

את יודעת שזה דבר בסיסי? 

 << אורח >> חגית מלמד: << אורח >> 

נכון, את צודקת. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אולי לנו יש. 

 << אורח >> אור אברג'יל: << אורח >> 

בדיון הקודם אמרו 5,000.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

של מה? של משטרת ישראל? 

 << אורח >> אור אברג'יל: << אורח >> 

כן.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

למה מיכל לא הגיעה?

 << אורח >> חגית מלמד: << אורח >> 

מיכל נמצאת כיום ביום אחר.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אוקיי, פעם הבאה אני מבקשת לחדד שמיכל צריכה להיות פה, כי לה יש את הנתונים. 5,000? זה נראה לי נתון מאוד גבוה.

 << אורח >> אור אברג'יל: << אורח >> 

לא, זה עלה לאזור המספר הזה. אנחנו ישבנו איתם.

 << אורח >> חגית מלמד: << אורח >> 

יש לי את הנתון של 2024, לא את ה-2025, אנחנו כבר ביוני.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

לא, 2023-2024, מאז פרוץ המלחמה.

 << אורח >> חגית מלמד: << אורח >> 

לא, אז סוף 2024 רשום לנו 1,750, אבל זה עלה הרבה.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

לא, אבל זה מפרוץ מלחמת חרבות ברזל?

 << אורח >> חגית מלמד: << אורח >> 

נכון, כן. אבל זה רק הנתון על 2024. עברה חצי שנה ויש הרבה מאז. 

 << אורח >> הילה ביתן: << אורח >> 

נפש. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

נפש? תנסי בבקשה, תסמסו לה להבין כמה פצועים יש. אני לא אוהבת את העניין הרנדומלי. אתם פניתם לכל הנשים? 

 << אורח >> חגית מלמד: << אורח >> 

אנחנו פונים לשוטרים ומציפים את זה בפני השוטרים, את כל הזכויות שמגיעות. זאת אומרת, אם יש זום, אנחנו פונים לשוטר. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

לא, זה לא מספיק. 

 << אורח >> חגית מלמד: << אורח >> 

מה שאמרתי לך קודם, שחלק מהתהליך זה כל הנושא ההוליסטי. לדעת להנגיש את זה גם למשפחה, ואיך להנגיש את זה למשפחה. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

שזה בעצם מה שביקשנו ודרשנו. 

 << אורח >> חגית מלמד: << אורח >> 

אחד מהתכנונים זה לבנות גם איזושהי פונקציה שנקראת רמ"ד פצועים אצלנו, שהיא לא קיימת, שתתכלל ברמה ההוליסטית, שתפנה לכולם. זה חלק מהתוכנית שאנחנו בונים. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

כן, אבל זה לא מספיק תקן של אדם או אישה. זו צריכה להיות גם מערכת. זה שילוב, בוודאי, של אחריות אנושית של הארגון, לצד פיתוח מענים של קו שבני משפחה יכולים להתקשר, ולא אומרים להם אתה לא שוטר, אין טלפון. לייצר. מה יש לכם באתר? 

 << אורח >> חגית מלמד: << אורח >> 

אז זה מה שאנחנו מתכננים, חלק מהדברים שאני אמרתי. זה חלק, רמ"ד הפצועים והכיוון שיהיה, זה רק יתכלל את זה. בנוסף אנחנו הולכים לעשות קו. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

לא, זה מלחיץ אותי כשאומרים תכלול. תכלול זה שנתיים, שנה, שלוש. שוב, זה דיון רביעי, באמת. אז אנחנו נתחיל לעבור, אלא אם כן זה מסמך פיקטיבי. אני רוצה דברים ביצוע, לא תכלול, תכנון וזה. 

 << אורח >> חגית מלמד: << אורח >> 

לא, יש לנו ביצוע. אנחנו כבר על בנייה של מרכזי חוסן בכל הארץ לפי מקומות אזוריים. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אוקיי, שמה זה אומר?

 << אורח >> חגית מלמד: << אורח >> 

אנחנו כבר בכמה ישיבות ותכנונים, גם ברמת הבנייה וגם ברמת הכתיבה, שמרכזי חוסן יהיו מקום לשוטרים, מקום מונגש בין שלושה לארבעה מקומות בארץ, שבו השוטר והמשפחה יקבלו את כל המעטפת הטיפולית ברמה של סדנאות, ברמה של קבוצות, ברמה של טיפולים פרטניים. זאת אומרת, שזה יהיה מבנה שבו בעצם כלל הטיפולים יהיו לא רק לפצועים, דרך אגב, של השוטרים.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

נשמע רעיון, אני חייבת לומר, מקסים. השאלה היא כזאת, מן הסתם אתם תמצאו את המיקום המדויק שיוכל להכיל את הפעילות, אבל התכנון הזה, מתי הוא ייצא לפועל? יש לנו עכשיו פצועים שזקוקים לעזרה. הייתה פה בפעם הקודמת אשת שוטר, באמת, ליבי יצא אליה. זה לא הגיוני. אני עצמי יכולה לומר, בלי לחשוף פרטים, מכירה שוטרים שקשורים באופן אישי אליי, שהנשים שלהם לא בתמונה בכלל. השאלה היא מתי, זמנים. 

 << אורח >> חגית מלמד: << אורח >> 

זה קורה. אנחנו ממש יושבים על התהליכים. יום חמישי יש לנו כבר דיון איך אנחנו מחברים את כל הדברים ברמה ההוליסטית, איך אנחנו מכפרים את המשפחות, איך אנחנו מחברים את הנשים לכל התהליך.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

המקומות כבר יש לכם? 

 << אורח >> חגית מלמד: << אורח >> 

יש מקום אחד בבאר שבע. 

 << אורח >> הילה ביתן: << אורח >> 

יש מרכז חוסן אחד בדרום, ראשון מסוגו בארץ במשטרת ישראל. הוא כבר קיים מנובמבר.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אוקיי, ועכשיו אתם תפתחו עוד שלושה או ארבעה? 

 << אורח >> חגית מלמד: << אורח >> 

אחד המרחבים יהיה במרכז, אחד יהיה בירושלים, וכמובן המטרה שזה יהיה בצפון. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

מתי?

 << אורח >> חגית מלמד: << אורח >> 

יש הצעה כבר, אנחנו מחכים גם לנושא התקציבי. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

תקשיבו, אני אגיד לכם מה, קודם כל אני אוהבת את זה, זה בעיניי מקסים, בפן באמת של העיסוק שלכן והמומחיות שלכן, שזה יותר המענים הנפשיים. אבל את מבינה בדיוק כמוני, אתן מבינות, שאם המרכזים האלה יפתחו עוד שנתיים, יעזור למי שייפצע בעתיד, לא עלינו. אבל אתן מפספסות זמן מאוד יקר, ואני שואלת את עצמי מה המענים עכשיו הקונקרטיים חוץ מזה. 

 << אורח >> חגית מלמד: << אורח >> 

אני רגע אגיד שכל הנושא, זאת אומרת, שכל הפצועים, כי המרכזים האלה זה לא רק לפצועים, זה לשוטרים. זאת אומרת, המטרה שלנו לעזור ולסייע לשוטרים. 



 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

לא, זה לא רציני. אם זה לכל השוטרים ולא לפצועים, אז זה תפסת מרובה, לא תפסת. תעשו מה שאתם רוצים כארגון. אני, מעניין אותי מה המענים שאתם נותנים למשפחות של השוטרים שנפצעו? 

 << אורח >> חגית מלמד: << אורח >> 

אני אתן לך עוד מענה אחד לדוגמה שיוצא לדרך כבר בחודש הבא. אנחנו מקימים בשיתוף פעולה עם צה״ל ומשרד הביטחון, קורס הכשרת מנטורים, ששוטרים פוסט טראומטיים ילוו שוטרים פוסט טראומטיים אחרים ואת בני משפחותיהם. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

שזה מקסים. אבל אני אומר לכם, ואני אחזור, ואני מצטערת שאני מתעקשת. עלה פה פער אדיר בין הטיפול בנשים של פצועים מהמשטרה לבין נשות צה״ל. אני כאילו לא מצליחה להחזיק את הדבר עצמו, את הבסיס של התוכנית, כשעליה אתם צריכים לשים את השכבות שזה התוכניות השונות. 

 << אורח >> חגית מלמד: << אורח >> 

מה שעלה בדיון הקודם שמיכל העלתה, זה היה הנושא של הפער בין הפציעה להכרה של משרד הביטחון. זאת אומרת שיש את התקופה הזאת. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

לא רק. שאף אחד לא פנה אליה, אף אחד לא עזר לה, המשטרה לא התקשרה אליה. זה נראה לי לא הגיוני. עכשיו אני אגיד לך, חגית, איפה גם הבעיה. כשאת אומרת לי אני עושה זום לנשים, זום זה דבר מאוד מרוחק, אבל בסדר. אבל נגיד ועשיתם זום, ואני אברך גם על זה. אבל אני שואלת אותך אם זה לכל הנשים, ואת אומרת לא, לחלק. מה זה לחלק? מה זה, משפט שלמה? 

 << אורח >> חגית מלמד: << אורח >> 

לא, לא לחלק. כולן מוזמנות, חלק עולות, לא כולן באות. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אה, טוב שאת מחדדת. ועוד דבר, ואם השוטר לא אמר? אני אשת מילואימניק, אף פעם הוא לא אומר לי על הטבות. כל חודש אני נוזפת בו. לא כולם אומרים, אני אומרת לכם אמיתי. אמרתי לו, מה, בגלל שאני חברת כנסת אני לא יכולה לבוא להופעה? ורוב הפצועים קשה, ובטח מתמודדים נפשית, לא יגידו לנשים, וזה אומר שאנחנו עלולים לפספס את הנשים שהכי הרבה צריכות. 

 << אורח >> הילה ביתן: << אורח >> 

אז אנחנו פתחנו גם קו חם. היה לנו קו חם טלפוני שעבד שנה שלמה ונתן מענה טלפוני לנשים ולבני המשפחה. 

 << אורח >> חגית מלמד: << אורח >> 

לכולם, לשוטר ולמשפחה, והמון נשים עלו שם. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

למה סגרו אותו? 

 << אורח >> הילה ביתן: << אורח >> 

אנחנו נתקלות בסופו של דבר באותה תשובה. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אתן מה זה יקרות, אבל אני חייבת לומר לכם, לא. את במערכת, את אחראית. את לא נתקלת בתשובה. כאילו, הייתי רוצה להגיד לך, אוי, רק המפכ״ל אשם. לא, האחריות שלכן, בנות. אני פשוט לא מצליחה להבין. לדעתי, אולי תגידו לי מענה כזה לא עבד. 

 << אורח >> הילה ביתן: << אורח >> 

עבד.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

תגידו, פנינה לא עבד כמו שצריך. עבד? 

 << אורח >> חגית מלמד: << אורח >> 

הוא עבד, והוא עבד הרבה. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אז אתן תדרשו שהמוקד הזה ייפתח, עם יכולת לחבר למטפלים, תוך הרצה של מרכזי החוסן. 

 << אורח >> הילה ביתן: << אורח >> 

זה בדיוק מה שהיה. 

 << אורח >> חגית מלמד: << אורח >> 

אגב, במרכז חוסן, חלק מהתוכנית של המרכז, שיהיה שם קו חם. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

איפה? 

 << אורח >> חגית מלמד: << אורח >> 

בתוך מרכז החוסן. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אבל אין מרכזים, אז אין חוסן. 

 << אורח >> חגית מלמד: << אורח >> 

אנחנו ביקשנו שחלק מהתוכניות יתחילו לפני הקמת המרכזים. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

חגית, את יודעת, אנחנו ישראלים, אנחנו יודעים. חזון זה דבר חשוב, אני אפילו מברכת על חזון, אבל יש צרכים מיידיים. קודם כל, צורך מיידי שאתם יכולים להחזיר אותו, בהובלה שלכם יחד עם מיכל היקרה שלא נמצאת כאן, זה לדאוג שהקו הזה מוקם. אבל הוא צריך להיות מוקם תוך הבנה שאתם גם יודעים שהאנשים שמאיישים את העמדות, יודעים לחבר גם למטפלים ולמענים. אם יהיה קו בלי מענים, זה לא שווה כלום. 

כי הייתה לנו, למשל, דוגמה מעולם אחר. אני יו"ר השדולה למאבק בחרמות בבתי ספר ובריונות בין ילדים, והוקם לאחרונה קו מאוד חשוב שיכול להציל חיים. רק אממה, הנציגים שעונים, אומרים להם תחזרו לבית ספר. אז מה עשינו בזה? אז גם כשיש מענה, הוא צריך להיות מאוד מדויק. מה אני כן ממליצה? תעזרו למשטרת ישראל, שהמומחיות יותר בידיים שלכם, גם לתת את העצות הנכונות מבחינת הידע שכבר קיים. תקימו את המערך הזה, ותראו אבל מה המענים שקיימים אצלכם. 

 << אורח >> אור אברג'יל: << אורח >> 

פנינה, אני חייב רגע להגיד משפט. קודם כל, סימסתי למיכל, יש להם באמת 5,000 פצועים, 5,530. זה המספר. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

מסרת לה ד"ש? 

 << אורח >> אור אברג'יל: << אורח >> 

מסרתי לה, ואמרתי גם אפילו שאמרת שהיא יקרה. ראית? הרמתי לה. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אתם מוציאים אותי מה זה לא נחמדה. 5,000 זה הרבה. צריך עבודה ומחשבה, בטח לא לסגור כזה מוקד. בגלל זה הוא עבד.

 << אורח >> חגית מלמד: << אורח >> 

כמישהי שהייתה שם, המוקד עבד מאוד חזק לאורך כל תקופה מאוד ארוכה, ואני כן אגיד שבאיזשהו שלב גם לא היה מענה, זאת אומרת, לא היו הרבה כמו שהיה בתחילת המלחמה ובחודשים הראשונים. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אז מצמצמים את המענה.

 << אורח >> חגית מלמד: << אורח >> 

לגמרי. אבל חלק מהרציונל שבאמת היה, זה להקים את זה מחדש. וזה נכון שאנחנו צריכים לעשות את זה בהקדם האפשרי. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

בהקדם. תנסו תוך חודש ימים. 

 << אורח >> חגית מלמד: << אורח >> 

זה היה לכולם, נשים דיברו איתנו, משפחות דיברו איתנו. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

תודה חגית, בואי נעבור. מה עם יום כיף לילדים? ועוד מעט קייטנות. 

 << אורח >> חגית מלמד: << אורח >> 

כן. כל שנה יש לטובת ילדי השוטרים, מפגשים בתחנות, ימי כיף, כל הדברים האלה. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

שנייה, את זה אני יודעת כי אני עצמי פעם התלוויתי למישהו ולקחתי את הילדים ליום כיף. אנחנו מדברים על ילדי הפצועים, שחלק מהפצועים לא יוצאים מהבית, ואתם צריכים לעשות תוכנית ייחודית. יכול להיות, ואני אגיד לכם, שאותם ילדים בכלל לא רוצים להיות בקייטנה של המשטרה, אם יש דבר כזה, ואתם תצטרכו לתת סבסוד אולי ועזרה לקייטנות. 

 << אורח >> הילה ביתן: << אורח >> 

זה כבר קיים. יש כבר היערכות לקייטנות מסובסדות במוקד חיצוני לגמרי.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

פעם ראשונה?

 << אורח >> הילה ביתן: << אורח >> 

אני לא יודעת להגיד לגבי פעם ראשונה, זה לא תחום שאנחנו ספציפית עוסקים בו.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

תבדקו את זה. זה לא משנה פעם ראשונה, לא ראשונה, תדאגו שהילדים האלה הולכים לקייטנות שהאימא רוצה, שהם רוצים. לא להכריח אותם לבוא לקייטנה של המשטרה, יכול להיות שזה טריגר רגשי לילד כזה או אחר, או סתם לייצר בדידות כי הרבה פעמים ההורים השוטרים מתלווים לילדים. לא סתם אני אומרת לכם, תשקיעו בזה רגע מחשבה. זו הרגשה ממש טובה כשבסוף נותנים לילדים האלה סבסוד לקייטנות. מה בעניין הזה? יהיו קייטנות לילדים של הפצועים?

 << אורח >> אביטל שינדלר: << אורח >> 

רוצה לשמוע משהו? עיריית ירושלים נותנת סבסוד לילדי המילואימניקים.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אני יודעת, זה לא להאמין. חבר'ה, תלכו, זה הדברים הקטנים. אלוקים נמצא בפרטים הקטנים. ואם יש ארבעה ילדים לפצוע, זה דברים שגם התקציבים הם לא כאלה גדולים. תראו מה אתם יכולים לעשות למען ילדי הפצועים. אם לא להם, אז למי? 

 << דובר >> משה אשר: << דובר >> 

גם אחים. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אחים קטנים. 

 << דובר >> משה אשר: << דובר >> 

אחים צעירים גם, לא רק ילדים. 

 << אורח >> אור אברג'יל: << אורח >> 

משהו על המשטרה, פנינה. אני נגיד שאני קיימתי פגישה עם מיכל אחרי הדיון פה בוועדה, ובעצם היא סיפרה לי שהמשטרה שמה המון משאבים, הם הולכים להקים פונקציה שנקראת קצינת קשר לפצועים.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >>  

כן, היא אמרה את זה. היא פחות מציירת את זה פומפוזי. 

 << אורח >> אור אברג'יל: << אורח >>  

לא, אבל זה כן פומפוזי, כי בסוף הם הולכים להתחקות אחרי המערך שלנו. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אריה דורון יכול לקחת אותו למערך הדוברות של המשטרה. 

 << אורח >> חגית מלמד: << אורח >> 

אנחנו הולכים ללמוד להנגיש אחרי הדבר הזה.

 << אורח >> הילה ביתן: << אורח >> 

אור, אנחנו נקבע אחרי הדיון הזה. 

 << אורח >> אור אברג'יל: << אורח >> 

להוריד, כמו מערך הנפגעים בצה״ל. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אוקיי, שזה אומר שזו לא בעצם פונקציה אחת, אם היא תצטרך עזרה. קודם כל זו בשורה. עכשיו אחרי שאור עשה את זה, זו בשורה. אז אמרנו, אחד, מחזירים את הקו. שניים, בודקים את הסיפור של הקייטנות לילדים. 

 << אורח >> חגית מלמד: << אורח >> 

חשוב להבין אבל שברגע שהם מוכרים במשרד הביטחון, האחריות הכספית על הסבסוד היא של משרד הביטחון. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

תפתרו את זה, לא תהיה פה אפליה בין ילד לילד. אני רק אומר, לדעתי 50% או 70% הם מתחת לגיל 35. לאור העובדה שגיל הנישואים התעכב בימינו, אז אני משערת שהרבה מאוד מהמספרים יירדו. אבל יש גם את הסיפור של משה, שאמר, לא לשכוח את האחים, אפשר להחליט באיזו תצורה. המספרים פחות גדולים ממה שאתם חושבים בעיניי. 

ובהסתייגות, בכל זאת יש הרבה הורים צעירים שהתגייסו, זאת אומרת שהם הראשונים להתגייס. זו נשמעת סתירה בין מה שאני אומרת, אבל זה בגלל שקבוצות הגיוס הן מצומצמות. אנחנו גם יודעים מי, גם בצער, לפי נתוני הנופלים, שיש הרבה נופלים שהם מורים. אז תבדקו את הנתון הזה, שגם אני לא אטעה בהערכה שלי. 

 << אורח >> אור אברג'יל: << אורח >> 

זה הנתון. הציגו את זה באחד הדיונים פה, זה 50%. 

 << אורח >> אביטל שינדלר: << אורח >> 

פנינה, אפשר משהו קטן ממש על המשטרה? יש לי בקשה בשם החברות היקרות שלי, תתקנו את מה שכבר עשיתם. יש בנות שממש הבעלים שלהן נפגעו, כי רוב הנשים שנמצאות אצלנו בקבוצה הרגישו שפשוט ניסו לבעוט אותם. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

כן, התחושה של השוטר. זה חבל. 

 << אורח >> אביטל שינדלר: << אורח >> 

אמרו להם תלכו, אנחנו לא רוצים אתכם במערכת. ומשם הכול הולך ומידרדר. כשהבן אדם יודע שאין לו לאן לחזור, שאף אחד לא רוצה אותו, שכל מה שהיה עולמו במשטרה פתאום נעלם.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

פתאום הוא לא שווה כלום, יצא מכלל שימוש. 

 << אורח >> חגית מלמד: << אורח >> 

את מדברת על השוטר? 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

כן, על השוטר. במקרה של השוטרים אני אפילו כן מתייחסת. 

 << אורח >> חגית מלמד: << אורח >> 

אני הייתי פה בוועדה שדיברנו ביחד עם משרד הביטחון, ואנחנו מאוד עוסקים בזה, לנסות לשקם אותו, להשאיר אותו במשטרה, למצוא את התפקידים.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אבל היא אומרת לך את השטח, חגית יקרה. זה בדיוק הפער שאנחנו מדברים עליו. בנושא התפקידים הבכירים לבין רמת השטח, הרבה פעמים יש פערים תהומיים, ומה שמשנה מבחינתי זה מה שבסוף קורה עם האזרח והאזרחית, ומה שהם מרגישים וחווים, כי מה לעשות? אני גם מלמטה, מלמטה, מלמטה ראיתי את כל החסמים, את כל הבירוקרטיות, את כל היחסים השונים שיש בחברה הישראלית וברשויות המדינה, וזה לא המצאות. 

אין להם, לא משעמם להם עכשיו לשבת שעתיים פה בזמן שהם צריכים לטפל במשפחה שלהם. יש פער, ולכן כדי לצמצם את הפער, אחד, זה טוב שקצינת הנפגעים תהיה. גם זה, תרשמו לכם, זה צריך להיות בטיפול, מעקב וגם כתובת לתלונות. אם יש איזה מפקד, תחנה, שיום אחרי שהשוטר שלו נפצע זה היחס שהוא מקבל, הוא לא ראוי יהיה להיות מפקד תחנה. וזה מצריך טיפול אישי, וצריך לראות שיש כתובת לפניות ציבור של המשפחה, שלהם, מעבר לסיוע ההוליסטי. איזה אירועים עשיתם עד היום חוץ מהזום? 

 << אורח >> חגית מלמד: << אורח >> 

הזומים שהיו לנשות השוטרים היו מפגשים לפצועים והמשפחות שלהם, אבל זה מיכל פירטה לך גם בזה, כל הנושא של מה שהם עשו. גם שבוע אחרי הוועדה שהייתה פה, ראש מחלקת פרט נפגשה איתם בבאר שבע ביחד, כדי לשמוע אותם.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

את הנשים. הייתה לכם פגישה, בואו תגידו לי מה היה בפגישה. העליתם את הצרכים? לא העליתם את הצרכים? 

 << אורח >> חגית מלמד: << אורח >> 

לא, היא נפגשה עם הפצועים. 

 << אורח >> מוריה אילן זר-כבוד: << אורח >> 

היה זום שעשינו עם מיכל ועם המפקדת שלה, ונכנסה עם אשת שוטר אחת משלנו. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

מי המפקדת של מיכל? 

 << אורח >> מוריה אילן זר-כבוד: << אורח >> 

שירי. שזה היה משהו מקדים לזום שיהיה, כדי שהם יבינו קצת את ההרגשה. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אז לא היה זום, יהיה זום. 

 << אורח >> מוריה אילן זר-כבוד: << אורח >> 

עוד לא היה הזום עם הרבה נשים. 

 << אורח >> חגית מלמד: << אורח >> 

לא, אבל גם שירי בעצמה ירדה לדרום לפני שבועיים, והיא נפגשה עם הפצועים של רעים כדי לשמוע אותם. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

בסדר, הפגישות לא מעניינות אותנו, אנחנו אוהבים ביצוע. אז אני אומר כזה דבר, כרגע התוכנית היא, רואים שיש לכם נכונות, ואתם מנסים להתקדם. קודם כל תקימו את מרכזי החוסן. אנא תשלחו לנו עוד היום, למנהלת הוועדה, כמה זמן אתן משערות שייקח לאתר את המקומות, כי מן הסתם אתם לא בונים בניין חדש. ואולי אפשר להשתמש גם במרכזי צעירים, לא יודעת, תעשו שיתוף פעולה, זה סתם רעיון שאני נותנת לכם. או אולי בתחנות עצמן, יש להן אולמות, אם זה לא מפריע לנשים. בקיצור, תמצאו את המתקנים הראויים והנכונים למפגשים האלה. 

תשלחו לנו תוכנית, לפעם הבאה, תוכנית מפורטת, מה הולך להיות במרכזים האלה, מי המטפלים שיישבו, איזו פעילות הולכת להיות, מטפלים זוגיים, או אולי קבוצת תמיכה, אני לא יודעת. לא הכול אני יודעת. הדבר הנוסף, לגבי הקו, אמרנו שמחזירים, כמה זמן לדעתכן? תוך כמה זמן תצליחו להחזיר את זה? חגית? 

 << אורח >> חגית מלמד: << אורח >> 

אנחנו ננסה לעשות את זה כמה שיותר מהר. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אוקיי. מה זה כמה שיותר מהר? 

 << אורח >> חגית מלמד: << אורח >> 

לפי היכולות שלנו. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

מה זה היכולות של משטרת ישראל? כמה זמן? 

 << אורח >> חגית מלמד: << אורח >> 

אין לי אפשרות כרגע לתת לזה מענה, אבל אנחנו ננסה לעשות את זה כמה שיותר מהר.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >>  

לא, זו לא תשובה. תוך חודש ימים אתם תספיקו?

 << אורח >> חגית מלמד: << אורח >>  

ננסה. 



 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

לא. חגית, אני צריכה זמנים, כי מפה אנחנו הולכים לעסוק בעוד נושאים. השאלה היא, תוך כמה זמן נראה לך סביר? 

 << אורח >> חגית מלמד: << אורח >> 

אנחנו זקוקים לתקציבים, אנחנו נלחץ כדי לקבל תקציבים. זאת התשובה האמיתית. הדברים יכולים לקום גם מחר בבוקר. אנחנו נפעל שזה באמת יקום כמה שיותר מהר. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אוקיי, תעדכנו אותנו אחרי שתעשו שיעורי בית מול המפקדות והמפקדים שלכם. אני מבינה שיש איזו היררכיה שאולי שם אתן מוגבלות לתת תשובה, בלי לדעת אם בכלל אתם מקבלים אור ירוק, אבל אתם אומרים שיש נכונות. 

 << אורח >> חגית מלמד: << אורח >> 

לא, יש את זה, זה כתוב כבר. למשל, כמו תוכנית החוסן, כתובה כבר, המרכזים כתובים. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

טוב, את הולמפלייס הורדנו, נכון? 

 << אורח >> חגית מלמד: << אורח >> 

זה היה למשפחות, לילדים. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אבל יום אחד להיכנס לחדר כושר, להשתמש במתקנים, 400,000 שקל? סתם, זו רק עצה, זה נראה לי לא משהו. נראה לי שאנחנו נסתפק בזה. אבל הדבר היותר חשוב, יש לכם שולחן עגול שלכם? תעשו שולחן עגול, במקום כל פעם כזה פגישות, התייעצות, קצת שיתוף. אגב, לכם זה גם טוב, זו גם לכם תרפיה. 

 << אורח >> הילה ביתן: << אורח >> 

שבוע שעבר התקיימה פגישה של משרד הביטחון עם מחלקת הנפגעים שלנו. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

מה, ראשונה? 

 << אורח >> הילה ביתן: << אורח >> 

לא, לדעתי זה משהו סדור שמתקיים, וגם הקשר הוא יומיומי. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

סדור? 

 << אורח >> הילה ביתן: << אורח >> 

כן. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

לא להגיד תשובות שהן לא נכונות, כי אני רואה לפי הפנים. אור, יש לכם פגישות סדורות? 

 << אורח >> הילה ביתן: << אורח >> 

אור, אתה מצה״ל, לא? אני מדברת על משרד הביטחון. 

 << אורח >> אור אברג'יל: << אורח >> 

אני מצה"ל.

 << אורח >> אבי וייס: << אורח >> 

לנו הייתה פגישה עם מחלקת תגמולים.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

כמה פעמים?

 << אורח >> אבי וייס: << אורח >> 

פעם אחת.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

פעם אחת, אז לא להגיד לי סדור. אני, תאמיני, יש לי חושים. לא סדור. אני רוצה סדור. אני רוצה שולחן עגול. חלק מההנחיה. 

 << אורח >> אור אברג'יל: << אורח >> 

ב-6 ביוני יש דבר כזה. 

 << אורח >> אבי וייס: << אורח >> 

בשבוע שעבר הייתה פגישה גדולה. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

בסדר, אבל אני אומרת שהשולחן הזה, אני לא מצפה עכשיו, אבל אני חושבת ששולחן עגול להפריית ידע ושיתופי פעולה, שאפשר ללמוד אחד מהשני. אני לא אומרת שכל שולחן אתם תזמינו את ארגוני החברה האזרחית, אבל אחת לכמה זמן זה גם הדופק שלכם, שיתוף הציבור. ואני חושבת שזה דבר שהוא נכון, וזה ווין-ווין. 

אגב, מי שמהדהד בסוף את התוצאות שלכם זה הם ולא אף אחד אחר, ומי שאחר כך הולכות לנשים ומספרות שהן נפגשו, וגם הן אמרו מילה טובה, הן ישר אמרו שהמשטרה נפגשו והכול. אני מאמינה שיש עוד עבודה לעשות. אני רוצה לעבור למשרד החינוך. אני יודעת שיש פה אנשים שעוד לא דיברו, אנחנו ניתן להם לדבר. משרד החינוך, מי רוצה לגעת בסיפור הזה? 

 << אורח >> שרית כהנא: << אורח >> 

אני מאוד אשמח. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

בבקשה, שרית כהנא, מנכ״לית אדוות. 

 << אורח >> שרית כהנא: << אורח >> 

כן, אני אתחיל ככה קודם כל, שאני מאמינה שהאנשים הכי טובים נמצאים במשרד החינוך. אבל אני אקריא, ברשותכם, משפט ממסמך שיצא שבוע שעבר למנהלי בית ספר, המשפט הראשון – 'אנחנו נמצאים בתקופה מטלטלת ומתמשכת המביאה עמה צורך למתן מענים מותאמים למעגלי פגיעה נרחבים. (מי מעגלי הפגיעה? שכול, חטופים, שבים, מפונים, משפחות מגויסות ועוד)'.

איפה משפחות הפצועים? מישהו כאן לא מבין שיש אירוע של 17,000 משפחות פצועים, שסביר להניח שרבים מהאחים, ילדים, נמצאים בתוך האירוע הזה עדיין? אין לו התייחסות? אני יכולה להביא עוד דוגמאות, אני אחסוך מכם, של כל מיני רעיונות ודברים שיש במשרד החינוך שמזכירים קבוצות שגם הן זקוקות באמת לעזרה, תמיכה, ולא מוזכרות שם לגמרי משפחות הפצועים. 

בשבוע שעבר כאן בוועדה הייתה אלישבע פדרמן, ואני נעזרת בסיפור שלה, שהיא דיברה על זה שבנוסף לטיפול בילדים שלה הפצועים, היא נאלצה לטפל באופן פרטי בבן שלה, התיכוניסט, כדי שהוא לא ינשור מבית הספר. ובתור אימא, כמה מאמצים, אנרגיות, היא צריכה להשקיע כדי שהבן שלה לא ינשור. 

עכשיו, היא ממש לא סיפור יחידאי. אנחנו שומעים את זה כל הזמן מהרבה מאוד משפחות שמדברות על זה שיש נשירה, גלויה וסמויה, והם לא מרגישים שיש טיפול הולם מצד משרד החינוך. אני רוצה לדעת האם אתם מכירים את התופעה, אם יש לכם מיפוי של התופעה, מה המנגנונים של הטיפול, האם יש לכם מנגנונים לתוך בית הספר, מענים לתוך בית הספר, וזה עוד לפני השאלה על התאמות, שהיא לדעתי בימים האלה קריטית, התאמות לבגרויות, שהיא קריטית ביותר, שגם שם.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

 תודה. 

 << דובר >> קריאה: << דובר >> 

אני רק מבקשת, אני רגע מוסיפה רק עוד חלק קטן לשאלה שלך, זה הנושא של האיתור. אני מבינה שמשרד החינוך בכלל לא יודע מי הילדים המדוברים. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

תודה. אנחנו תכף נדע. 

זהרה פלורסהיים, מנהלת אגף ייעוץ שירות פסיכולוגי ייעוצי במטה. את מנהלת את זה באופן ארצי?

 << אורח >> זהרה פלורסהיים: << אורח >>  

כן, צהריים טובים. כן, אני אחראית על מערך הייעוץ החינוכי במדינת ישראל ל-7,500 יועצות, כמעט בכל המוסדות, להוציא אוכלוסיות, חברות מיוחדות, ששם אנחנו קצת בתת יועצות. שרית, קודם כל, אני אשמח לקבל את המסמך כי זה חד משמעי דורש תיקון. אין על זה בכלל שאלה. 

אני אגיד ככה, שהדיונים פה עזרו לנו לקדם דברים בין הוועדות. אני ישבתי עם מיכל באופן אישי כדי ללמוד את הצרכים הספציפיים. שבוע שעבר אני לא הייתי, אבל הייתה פגישה נוספת עם נציגות, עם נחמי ועוד אחת.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אוקיי, ומה העליתן?

 << דובר_המשך >> זהרה פלורסהיים: << דובר_המשך >>  

יש שתי תובנות מרכזיות שאנחנו עכשיו מטפלים בהן. אחת, מול אגף עובדי הוראה, כוח אדם בהוראה, בכל הנושא של היעדרויות של נשות ואימהות הפצועים, שצריכים למצוא לזה פתרון, כי הן לא יכולות לזלול את כל ימי המחלה שלהן.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >>  

בתוך המערכת. אנחנו מדברים על עובדי המערכת שלכם. 

 << אורח >> זהרה פלורסהיים: << אורח >> 

בדיוק, כשהן אימהות או נשות. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

על כמה אתן יודעות להצביע? על כמה מדובר? 

 << אורח >> זהרה פלורסהיים: << אורח >> 

אני לא יודעת להגיד לך כמה נשות לפצועים או אימהות לפצועים. אני לא יכולה עדיין להגיד את זה. אנחנו מאתרים את זה.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אתם תאתרו את זה? 

 << אורח >> זהרה פלורסהיים: << אורח >> 

אנחנו נאתר את זה, ואני אגיד לך איפה הבעיה המרכזית שלנו. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אני אגיע למה, אם לא תאתרו את זה, איך הם ידעו? 

 << אורח >> זהרה פלורסהיים: << אורח >> 

רגע, שנייה. אנחנו לא יכולים, בגלל בעיות משפטיות של חיסיון, לקבל מידע ממשרד הביטחון – תקשיבו, בית ספר X נפצע כך וכך, הוא אבא של תלמידים. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אחר כך הם יגידו לנו.

 << אורח >> זהרה פלורסהיים: << אורח >> 

ואנחנו עובדים איתם על זה, איך נייצר מערכת שהיא תהיה הרבה יותר זורמת בהעברת הנתונים, כי כיום בית הספר אוסף נתונים. אז אם זה בקהילה סגורה, מיד כולם יודעים. אבל אם זה בית ספר של 500 תלמידים - - -

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

לא, זו לא השאלה אם יודעים. השאלה מה הנהלים, מה עושים. 

 << אורח >> זהרה פלורסהיים: << אורח >> 

הנהלים, משרד הביטחון לא יכול לתת אותם.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אני משערת שכל, באופן טבעי, לא תמיד, אבל בוודאי יש חריגים שיודעים אם יש ילד.

 << אורח >> זהרה פלורסהיים: << אורח >> 

נכון, אבל בזבוז זמן מבחינת המענים והטיפולים. אם הייתה לנו מערכת סדורה שהיינו מיד מקבלים את המידע, אז אם אתמול - - -

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

טוב, אנחנו נפתור את זה בסוף. לא רוצה להתחיל עם זה. 

 << אורח >> זהרה פלורסהיים: << אורח >> 

בדיוק. אנחנו התחלנו. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אני רוצה שתגידי לי מה אתם נותנים. 

 << אורח >> זהרה פלורסהיים: << אורח >> 

אוקיי. במהלך 2024 אנחנו נתנו 1,200 סלי תגבור לטיפולים בתלמידים, בכללם תלמידים שהם ילדים לפצועים ואחים של פצועים. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אביטל, אתם מכירים את זה, מה זה אומר? 

 << אורח >> אביטל שינדלר: << אורח >> 

1,200 אמרת?

 << אורח >> זהרה פלורסהיים: << אורח >> 

1,200 סלי תגבור. 

 << אורח >> אביטל שינדלר: << אורח >> 

גם לילדי מילואימניקים?

 << אורח >> זהרה פלורסהיים: << אורח >> 

 כן, בכללם ילדי הפצועים. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

לא, דווקא אני לא אוהבת את הגישה הזאת של ילדי מילואים בכללם. לא. זה לא אומר לי כלום. זה יכול להיות פצוע אחד.

 << אורח >> זהרה פלורסהיים: << אורח >> 

את צודקת. 

 << דובר >> משה אשר: << דובר >> 

והוא כבר לא פצוע, הוא כבר לא חייל, הוא לא לוחם, הוא לא מילואימניק כבר. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

טוב, היא מבינה את הנקודה, רבותיי. 

 << אורח >> זהרה פלורסהיים: << אורח >> 

אני לא מתייחסת בציניות.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

כמו שאני הבנתי את הנקודה, לא לגעת במספרים, למרות שעשיתי ארבע יחידות. 

 << אורח >> זהרה פלורסהיים: << אורח >> 

חברת הכנסת, אני רוצה להגיד שילדי הפצועים, מבחינת המשאב שיש לנו, צריכים לקחת בחשבון שילדי הפצועים מקבלים טיפול, ואנחנו ראינו את זה גם בנתונים שהוצגו, ואנחנו לא נעשה דאבל בוקינג לטיפולים.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

 זה לא מה שאמרתי, זהרה, בואי נעשה רגע יישור קו. אני לא אוהבת את המילה בכללם, כי זה לא נותן לי תמונת - - -

 << אורח >> זהרה פלורסהיים: << אורח >> 

הבנתי, את צודקת. 

<< יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אני רוצה לדעת כמה ילדים לפצועים, או כמה אחים לפצועים, קיבלו טיפול, ואת לא יודעת להגיד לי את המספר הזה. 

 << אורח >> זהרה פלורסהיים: << אורח >> 

אני לא יודעת להגיד לך את המספר. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אז אני אגיד לך מה זה מלמד אותי, מהניסיון שלי. כשלא יודעים להגיד לי את המספר הזה, זו בעיה מאוד קשה. זה אומר אולי שאין מספיק, שיש תת טיפול. או שאת רוצה לתקן אותי ולומר לי, לא, אנחנו נביא את הנתונים, ככל שידוע לי, דווקא יש רבים שמקבלים טיפול. 

 << אורח >> זהרה פלורסהיים: << אורח >> 

אז אני עונה לך שיש רבים מאוד שמקבלים טיפול בשתי רמות. אחת, ברמת הליווי היומיומי של יועצות בתי הספר, שאין ילד שלא מקבל התייחסות של יועצת.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >>  

שזה חשוב שתהיה התייחסות.

 << דובר_המשך >> זהרה פלורסהיים: << דובר_המשך >>  

גם בהיבט של מענים פרטניים ומענים קבוצתיים, ויש לנו לא מעט קהילות שיש עבודה קבוצתית. בנוסף לזה, יש מענים וקשר רציף בין היועצות לבין המטפלים שנותנים טיפול עומק לילדים. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

מי? מי מהמטפלים? 

 << אורח >> זהרה פלורסהיים: << אורח >> 

שמשרד הביטחון נותן.


 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אז זהו, פה יש לי איזה פער בידע אצלי. מה, אתם שולחים מטפלים לבתי הספר? 

 << אורח >> זהרה פלורסהיים: << אורח >> 

לא, זה לפי בחירת המשפחה. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אוקיי, אז איך זה קשור אליכם? 

 << אורח >> זהרה פלורסהיים: << אורח >> 

שאנחנו נמצאים בקשר רציף עם המטפלים, עובדים לפי ההנחיות שלהם. אם יש מטפל שיגיד הילד הזה צריך עכשיו יותר הפסקות, או תגבור לימודי, אנחנו נותנים את המענים האלו. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

מתי הוצאת חוזר מנכ״ל שקשור לילדי הפצועים? לא מילואים.

 << אורח >> זהרה פלורסהיים: << אורח >> 

לא. לא יצא חוזר מנכ״ל לגבי פצועים. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

מה זה אומר?

 << אורח >> זהרה פלורסהיים: << אורח >> 

זה אומר שאנחנו עובדים על זה.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

רגע, לא זהרה. אני הייתי שרה, אני מכירה, תאמיני לי, עשיתי כמה וכמה תפקידים. זה אומר שזה לא טוב. זה אומר שהנושא לא מקבל תשומת לב, ואני חושבת שההוכחה החיה זה שהגברת כהנא הקריאה לך פה את ההודעה. אני לא מצליחה להבין איך בכלל אין התייחסות כשאנחנו מדברים על עשרות אלפים של פצועים, ריבונו של עולם, שבתוכם כנראה לא מעט מהם הם מורים, ולא מעט מהם יש להם אחים. 

זהרה, אל תגידי לי. אני רוצה שתלכי תעשי עבודה אמיתית לגבי הפצועים. צריך להיות חוזר מנכ״ל מאוד מדויק שאומר על תשומת הלב שהמחנך צריך לתת, על זה שצריך לדווח על זה, שהיועצת תיתן ליווי אישי. מה ההטבות? אני כבר הייתי מצפה שנהיה במקום איך בית הספר בא לקראת הילד הזה, אפילו, את יודעת, בתשלומי לימודים. וואלה, הוא נפצע בשבילנו, שבית הספר יוותר על הדבר הזה. 

 << אורח >> זהרה פלורסהיים: << אורח >> 

אני רק רוצה להשלים, אם תרשי לי. אנחנו עכשיו עושים תיקון לחוזר המנכ״ל של המילואים בסעיף ייחודי. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

לא, חוזר מנכ״ל לפצועים. 

 << אורח >> זהרה פלורסהיים: << אורח >> 

את רוצה חוזר מנכ״ל נפרד? אוקיי. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

כבודם במקומם מונח של אותם פצועים, שכל חייהם עלו עכשיו על מסלול אחר. 

 << אורח >> זהרה פלורסהיים: << אורח >> 

אין ספק.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

באמת, זה מפתיע אותי. זה שונה בתכלית, במיוחד אחרי שמשרד הביטחון והצבא פולט רבים מהם מהמערכת, ואומר, לא, הם כבר לא בשירות מילואים פעיל גם אם הם פצועים. זאת אחת השאלות שעלו פה. למה, תיקנתם את זה? חוץ מהסדיר והקבע, אני מדברת. 

 << אורח >> זהרה פלורסהיים: << אורח >> 

חברת הכנסת, אני רק רוצה לתקן דבר אחד, להגיד, אולי לא הבנתי אותך נכון, אבל אין ילד במערכת החינוך, ילד לאח פצוע או בן פצוע שלא מקבל את הליווי. אולי זה לא מספיק מקצועי.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

את לא יכולה לדעת, ואני אסביר גם למה, זהרה. כי את אמרת שאין לכם את הידע או המידע. 

 << אורח >> זהרה פלורסהיים: << אורח >> 

אין לי את המספרים. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אבל מה זה אומר? מבחינתי אז את לא יכולה לדבר באופן כל כך מוחלט. 

 << אורח >> זהרה פלורסהיים: << אורח >> 

אני יכולה לדבר באופן מוחלט על עבודת היועצות ועבודת המחנכות שעושות עבודת קודש. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

כן, יכול להיות שאת פוגשת את אלה שעושות. להיות שאת מדברת על אלה שאת חשופה שעושות, אבל מה עם אלה שנפלו בין הכיסאות? את לא יכולה לדעת עד שאת לא יודעת כמה ילדים כאלה יש לך במערכת. זה מה שאני מנסה לומר. ואין צורך להתגונן, המטרה שלי ושלך היא אחת. אנחנו לא רוצות לפספס אף ילד, ואנחנו רוצות לעזור למי שצריך עזרה. יש ילד גם שיגיד, אני לא מעוניין לעזרה, תפסיקו, תרדו לי מהווריד. יש כאלה שיש להם חוסר רגשי, שזה רק מעיק עליהם אם מתלבשים עליהם.

 << אורח >> זהרה פלורסהיים: << אורח >> 

נכון, אנחנו פוגשים את זה. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אבל אני באמת ממליצה, אחד, לנסות לעשות מיפוי של הילדים האלה מתוך המערכת לפני שמשרד הביטחון עוזר לכם, ואחרי זה לראות. מה התשובה שלכם, מערכת הביטחון, מבחינת איך אתם יכולים לעזור להם לאתר בכל זאת, שידעו שיש ילדים כאלה? 

 << אורח >> אור אברג'יל: << אורח >> 

אני אתייחס כי אנחנו הובלנו מהלך כזה. לפי חוק הגנת הפרטיות יש לזה פתרון, יש טופס שנקרא טופס א', העברת מידע בין גופים. גם אנחנו, צה״ל, רצינו את המידע לדעת מי ילדי הפצועים. מילאנו את הטופס, הגשנו לוועדה. הוועדה, ייאמר לזכות משרד הביטחון, מתכנסת מאוד מהר. החזירו לנו תשובה, הסברנו את הצורך וקיבלנו את הפרטים האלה. אותו דבר צריכים לעשות משרד החינוך, להעביר את הטופס הזה לוועדה ולהסביר את הצורך. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

איזו ועדה? 

 << אורח >> אור אברג'יל: << אורח >> 

זו ועדה להעברת מידע בין גופים, טופס א'. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

הו, פתיר. זהרה, אני ממליצה להיפגש עם אור החרוץ שלנו, לפתור את הסוגיה הזו.

 << אורח >> זהרה פלורסהיים: << אורח >> 

בסדר, אנחנו נעשה את זה. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

ואז בעצם עד המפגש הבא כבר לדעתי תהיה לך תמונת מצב. 

 << אורח >> זהרה פלורסהיים: << אורח >> 

תהיה לנו. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אני שמחה לשמוע שהיועצות נמצאות בתמונה. 

 << אורח >> זהרה פלורסהיים: << אורח >> 

היועצות והפסיכולוגים החינוכיים. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אני רוצה שתגידי לי, מה ההטבות שאתם נותנים לילדי פצועים? 

 << אורח >> זהרה פלורסהיים: << אורח >> 

הטבות כספיות?

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

כן. תשלומי הורים, אני רוצה להביא לך רעיון. 

 << אורח >> זהרה פלורסהיים: << אורח >> 

אני אבדוק את זה, לא אענה לך בלי בדיקה. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

תלכי למנכ״ל. הילדים האלה משלמים מחיר מאוד כבד. יכול להיות שהדרך שלנו לפרגן לאימהות שרצות, מתרוצצות וזה, שאותו בית ספר, שגם באמת ההורים האחרים לא יתנגדו אם הוא נפצע בזמן שהוא מגן עליהם. תנסו, משהו יצירתי. תשלומי הורים היום מגיעים לכמה? ל-1,000 פלוס. 3,000. 

 << אורח >> זהרה פלורסהיים: << אורח >> 

תלוי באיזו מסגרת. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

תלוי באיזה בית ספר. 

 << אורח >> זהרה פלורסהיים: << אורח >> 

נכון. אנחנו נבדוק את זה. בסדר גמור. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

בדיוק. אבל אני לא יכולה לשמוע בסוף על ילדים שבגיל 17 יוצאים מהבית לפנימייה, כי כל כך קשה להם עם ההורה.

 << אורח >> זהרה פלורסהיים: << אורח >> 

נכון, כמו שהיה.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

יש עוד משהו שאתם נותנים במעטפת? ועכשיו אני אפתח את זה לשאלות שלכם.

 << אורח >> זהרה פלורסהיים: << אורח >> 

אני רק אגיד שיש לנו את הקו הפתוח של המשרד, שהוא פתוח הרבה שעות לפניות צוותי החינוך.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

מה זה הקו? איזה מספר? 

 << אורח >> זהרה פלורסהיים: << אורח >> 

זה אותו קו של החירום, יש לו שלוחה לכל פונה, תלמיד, הורה, אנשי צוות, יכולים לפנות ושם יושבות נשות מקצוע שמפנות. אם זה בעיות טכניות של תלמידים, אם זה בעיות של הורים שמבקשים טיפול. בלי קשר, פצועים או לא פצועים.

 << אורח >> אביטל שינדלר: << אורח >> 

אבל אם הפצוע התקשר ומשרד החינוך לא מכיר בפצועים, אז למי יפנו אותו?

 << אורח >> זהרה פלורסהיים: << אורח >> 

מה זאת אומרת לא מכיר בפצועים? לא, אם אימא מתקשרת ואומרת, הבן שלי לא רוצה ללכת יותר לבית ספר ואנחנו טרודים, אנחנו דרך נשות המקצוע האלה חוברים לבתי הספר ומנסים לתת את כל המענים. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

מתי פעם אחרונה נפגשתם עם אימהות לפצועים, עם נשים לפצועים? 

 << אורח >> זהרה פלורסהיים: << אורח >> 

לפני שבוע. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

עם מי? 

 << אורח >> זהרה פלורסהיים: << אורח >> 

עם אלה מוזס, מנהלת אגף על-יסודי, שהיום נמצאת בכנס שדרות. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

לא, מי נפגש? 

 << אורח >> זהרה פלורסהיים: << אורח >> 

נחמי. 

 << אורח >> אביטל שינדלר: << אורח >> 

בזכות הפגישה פה. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אה, בזכות האירוע הזה. 

 << אורח >> זהרה פלורסהיים: << אורח >> 

כן, מפה יצאנו. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אתן הבאתם לה נקודות? אתן רוצות להעלות נקודות? והגברת כהנא, כמובן, ניתן לך, ואז אביטל. שרית, בבקשה. 

 << אורח >> שרית כהנא: << אורח >> 

את אומרת שהיועצות מלוות כל ילד וילד. במציאות, ממה שאני שומעת מהאימהות, לא כולן מרגישות ככה. ואני אגיד שהמסמך, אני ביקשתי מכמה יועצות, איזה מסמך עומד בפניהם? האם הם קיבלו השתלמות על משפחות הפצועים? מה היה? המסמך הוא מ-2019, על ליווי של משפחות פצועים. משהו התרחש מאז. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

היועצות לא עברו הכשרה מותאמת? 

 << אורח >> זהרה פלורסהיים: << אורח >> 

היועצות מאז המלחמה עברו הכשרה מאוד מותאמת, גם בליווי משפחות לילדים פצועים ולבנים פצועים. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

מאיפה הוצאת את המידע הזה, שרית? 

 << אורח >> שרית כהנא: << אורח >> 

אני התקשרתי לשלוש יועצות ממחוזות אחרים. אני גם לקחתי, שאלתי, ואני שאלתי לצורך הוועדה, אני ניגשתי למדריכה מחוזית, אמרתי לה תגידי לי איזה ידע יש לכם לטפל במשפחות פצועים? 

 << אורח >> זהרה פלורסהיים: << אורח >> 

שרית, אני ממש אשמח להעביר לך חומרים שנכתבו לפני חצי שנה.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

זהרה, אולי זה לא הגיע לכולם. 

 << אורח >> זהרה פלורסהיים: << אורח >> 

לכולם. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אבל זהרה, אולי לא הגיע לבית הספר הספציפי של אותם...

 << אורח >> זהרה פלורסהיים: << אורח >> 

אנחנו מעבירים ליועצות, אני אשמח לשמוע שמות, לדייק את זה אם משהו התפקשש.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

איך אתם מעבירים את זה? במיילים?

 << אורח >> זהרה פלורסהיים: << אורח >> 

גם במייל, גם בוואטסאפ, גם באתר שפינט. זה נמצא, מונגש לכולם, נעשה בדיקה. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אני אגיד את האמת, זהרה, אני בטוחה שאתם עושים עבודת קודש, אבל זה ממש לא יצירתי. 

 << אורח >> זהרה פלורסהיים: << אורח >> 

לא יצירתי? חבל שאת לא רואה את החומרים, באמת. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

זהרה, לשלוח זה לא עוזר. 

 << אורח >> זהרה פלורסהיים: << אורח >> 

אבל אני לא סיימתי להגיד על ההשתלמויות שנתנו. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אל תתפרצי לדברים שלי. אני רוצה השתלמויות, ולדעת כמה עברו את ההשתלמויות פיזית. כמה הבאתם להם הרצאות, כמה הבאתם להם פצוע, כמה הבאתם אשת פצוע. בואי תגידי לי. 

 << אורח >> זהרה פלורסהיים: << אורח >> 

אז אני אומרת שמתחילת המלחמה, מה-9 באוקטובר ועד היום, היו לכל המחוזות השתלמויות ייעודיות. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

פיזית? 

 << אורח >> זהרה פלורסהיים: << אורח >> 

כשהיה אפשר פיזי היה פיזי, וכשלא היה אפשר פיזי זה היה בזום. כל נושא של חיזוק החוסן ומתן מענים הוא לאורך כל השנה וחצי און גוינג.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

על מי אבל? על המילואימניקים או הפצועים? אני לא סתם שואלת. 

 << אורח >> זהרה פלורסהיים: << אורח >> 

גם וגם. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

לא, זה בדיוק, שם אתם נופלים. זהרה, אני מצטערת לומר, שם בדיוק הנפילה שלכם. יש הבדל בין הכשרה לאנשי מילואים, וזה אני בטוחה שקיים. את יודעת שאנחנו היינו בין הראשונים והחלוצים של הוועדות, וחברי הכנסת, להרים את הדגל של נשות המילואים. אבל זה לא אותו דבר. 

 << אורח >> זהרה פלורסהיים: << אורח >> 

טוב. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אז אני מבקשת לא להטעות את הכנסת. 

 << אורח >> זהרה פלורסהיים: << אורח >> 

אני לא מטעה את הכנסת. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

זו הטעיה בלי שאולי את מתכוונת. אני אומרת לך, אני רוצה לדעת כמה רק על הפצועים היה. 

 << אורח >> זהרה פלורסהיים: << אורח >> 

לא היו השתלמויות רק על ילדי הפצועים. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אז מבחינתי זה לא היה. אני מבקשת לעשות שיהיו הכשרות וסדנאות, ושיופץ לכולם. ויכול להיות שמי שיעלה בסוף זה בדיוק אותם מורים לתלמידים שההורים שלהם נפצעו. ואת יודעת מה? פתאום נזכרתי שהמנהלת של הבן שלי, עכשיו הוא בכיתה ז', אבל בסוף ו' ביסודי, הבן שלה הוא גם, בסוף קטעו לו את הרגל, גם נפצע קשה בצבא. אבל כן לאפשר את זה. זה לא אותו דבר. 

לפעמים, את יודעת, אני אומרת, השיח בין אימהות או נשים למילואים לנשים של פצועים, זה משהו אחר בתכלית. אז זה עניין של כמה אתה מפקס את המערכת. מה אנחנו רוצים לתת דגש? איזה מסר אנחנו מעבירים למורים? אני בטוחה שאולי עכשיו, כשאת רואה שהצורך הזה הוא חשוב, תפתחו איזה תוכנית. אנחנו לא נגדכם, אנחנו איתכם.

 << אורח >> זהרה פלורסהיים: << אורח >> 

יטופל.



 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

ושיהיה חוזר מנכ״ל. זה שני דברים שהם חשובים. לבדוק את הסיפור של תשלומי ההורים, בעזרת השם. נראה לי, אם נתחיל בזה, זה כבר דבר טוב. עוד משהו, באתר שלכם זה הפנים שלכם. לא רק שיופיע לינק או איזו רובריקה או משהו שרץ, לא יודעת, אני לא ראיתי את האתר שלכם, לא נכנסתי אליו הרבה זמן. 

 << אורח >> זהרה פלורסהיים: << אורח >> 

תיכנסי, כדאי.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אבל שיהיה משהו, משפחות הפצועים, משהו לילדים. קודם כל, זה להכיר בהם. זה להראות להם שאנחנו רואים אותם. ואני בטוחה שאתם רואים, כי היועצות עושות. כן, משה.

 << דובר >> משה אשר: << דובר >> 

רק להגיד, זהרה, אנחנו פרטנרים שלכם, אין לך מושג כמה. שרית מצטנעת, היא סיימה עכשיו תפקיד של 17 שנה ראש אולפנה.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אה, באמת? 

 << דובר >> משה אשר: << דובר >> 

בתוך המתנדבים המרכזיים שלנו יש שישה אנשים בכירים, שחלקם, אגב, עדיין בתוך המערכת, מהתחום של חינוך. תיעזרו בנו בשמחה, נבוא לכל הדיונים ונעזור אחד לשני. 

 << אורח >> שרית כהנא: << אורח >> 

ויש חוזר מנכ״ל. ב-2014 יצא חוזר מנכ״ל, שיש בו אומנם סעיף אחד על הפצועים, אבל יש סעיף 3.1, הוא על הפצועים. 

 << אורח >> זהרה פלורסהיים: << אורח >> 

אנחנו נתקן, נעשה חוזר מנכ״ל. לא, רק חשוב לי שתהיה פה הערכה.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

הערכה למי? 

 << אורח >> זהרה פלורסהיים: << אורח >> 

שנייה, שנייה. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

סליחה, זהרה. לא מטיפים למשפחות של פצועים שתהיה פה הערכה. אני לא מבינה.

 << אורח >> זהרה פלורסהיים: << אורח >> 

את לא נתת לי לסיים. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

ההערכה היא קודם כל להם, ולמשפחות, ולנשים.

 << אורח >> זהרה פלורסהיים: << אורח >> 

 אין ספק. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

שנייה, אל תיכנסי לדברים שלי. ולפצועים, ולפצועות. נראה לי פשוט לא לעניין להגיד אני רוצה שתהיה פה הערכה.

 << אורח >> זהרה פלורסהיים: << אורח >> 

אבל אם היית נותנת לי לסיים את המשפט, אז לא הייתי, חס וחלילה. אני שייכת למשפחות הפצועים, תאמיני לי שאני יודעת על מה אני מדברת. רק אני אומרת, אנשי החינוך, אני מרגישה שהם עובדים 24/7, והם צריכים לעשות את זה. והיועצות מחוברות ועושות, אולי לא מספיק, אולי אנחנו צריכים להכשיר יותר. בטוח. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אנחנו לא מחקנו את העבודה שלכם, ואת תלמדי לעמוד בביקורת עניינית. 

 << אורח >> זהרה פלורסהיים: << אורח >> 

אני עומדת בביקורת. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

בביקורת של מה שאנחנו יודעים לבקר אותה, בהתאם למה שמציגים לנו פה בכנסת. ולהגיד למשפחות של פצועים שתהיה הערכה, אני חייבת להגיד. 

 << אורח >> זהרה פלורסהיים: << אורח >> 

אני לא אמרתי את זה. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אני חושבת שבתוך עמנו אנחנו חיים. שרית עצמה, רק לפני שנייה הוא אמר לך שהיא הייתה ראש אולפנה. אני עצמי למדתי באולפנה, אבל אני יודעת כמה זו אחריות גדולה להיות ראש אולפנה. אז אני חושבת שזה לא במקום. את תבחרי את דרכך אם את חושבת שזה במקום או לא במקום. אני אומרת לך שזה לא במקום, אצלי בוועדה אף אחד לא יטיף להורים של פצועים. ההערכה תהיה כשנראה שיש יחס הולם לפצועים ולפצועות. ומבחינתי כרגע אפשר לדייק את זה הרבה יותר מקצועית, בסדר? במילים הכי עדינות שאני יכולה למצוא. 

אבל זה לא אומר שאנשי החינוך לא עובדים, לא זה. תתקשרי ליפה בן דוד, תגיד לך כמה פנינה מעריכה את אנשי החינוך והעו"סים. זה לא רלוונטי בכלל. אנחנו לא פה בשביל ללטף לעצמנו את האגו, גם לא לנו, חברי הכנסת. אל דאגה, גם לי, אני יכולה להגיד להם אף אחד לא מעריך אותי. זה לא רלוונטי. אביטל, ואנחנו נעבור לגיא אקוקה.

 << אורח >> אביטל שינדלר: << אורח >>  

שתי נקודות קטנות. אמרת שהולכים להוסיף את זה לעניין של המילואימניקים, אז בתור אשת אזרח שנפצע מהביטוח הלאומי, אם יוסיפו למילואימניקים, הילדים שלי לא יקבלו את הזכאות והם ילדי פצועים בדיוק כמו ילדי מילואימניקים. בעלי ב-7 באוקטובר נפצע בתוך הבית שלנו כשהילדים שלי היו בתוך אירוע הטרור. אז זה כן עניין להתייחס לפצועים בכלל של המלחמה ולא רק לזה. 

ודבר שני, ההנחה שכל ילד של פצוע מקבל טיפול בחוץ היא דורשת בירור מאוד מאוד יסודי. להרבה אימהות אין זמן לקחת את הילדים לטיפול. אז יש הרבה ילדים שנמצאים במערכת החינוך והם לא מטופלים בחוץ. אם היה אפשר להכניס את הטיפולים לבתי הספר, אולי הם היו מטופלים. אם אי אפשר, לא לצאת מתוך נקודת הנחה כזאת, כי זה לא קורה. 

 << אורח >> זהרה פלורסהיים: << אורח >> 

אביטל, הרעיון הזה עלה משום שעלה הצורך שהרבה אימהות, אין להן זמן לקחת את הילדים החוצה והטיפול יבוא לתוך בית הספר. זה בתהליך הבניה של זה. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

של מה זה? מה הסוגיה?

 << אורח >> זהרה פלורסהיים: << אורח >> 

שהפסיכולוגים והמטפלים יבואו לתוך בית הספר כדי לחסוך לאימהות.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

יכול להיות שהילד לא רוצה. 

 << אורח >> זהרה פלורסהיים: << אורח >> 

במידה והוא ירצה, במידה והוא יסכים. 

 << אורח >> אביטל שינדלר: << אורח >> 

הילדים שלי מקבלים, באמת ייאמר לזכות - - - רמת גן, הם באו והציעו לי, היועצת שם, אם את רוצה טיפולים לבנות שלך, אנחנו ניתן אותם בתוך בית הספר. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

בסדר, זה יכול לעזור ברגע שיהיה חיבור יותר חזק בין משרד הביטחון לזה. וגם לא לכפות על הילדים, גם להעמיס לפעמים זה לא עוזר. צריך לדעת למצוא את הטיפול המתאים. גיא, ידידי הוותיק משכבר הימים, מהמרכז לעיוור. 

 << דובר >> גיא אקוקה: << דובר >> 

גם, נכון. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

תודה על הפעילות שלך למען עם ישראל, ועכשיו אתה גם עם אימא לביאה, פעיל עם מיכל. 

 << דובר >> גיא אקוקה: << דובר >> 

כן, גם נכון. מיכל לא יכלה להגיע, כמובן. אני רציתי להעלות נקודה אחת שלא נתנה מספיק דגש ומענה, זה נושא של הסתייעות בוועדה, ובך, פנינה, בנושא של אימהות עובדות. אימהות לפצועים קשה מאוד שהן גם עובדות, ומגיעות הרבה פניות לעמותה שקשורות בפיטורין, זימונים לשימוע ואי התחשבות בימי המחלה או בצרכים נוספים. 

אנחנו צריכים באמת עזרה, אולי בהוראת שעה, אולי בתיקון חקיקה, על הנושא של הגנה מפני פיטורין. זה נושא מאוד חשוב וזה נושא שעולה. אני שומע הרבה מאוד אימהות שזומנו לשימוע במערכת החינוך ובמקומות אחרים. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

לא, מערכת החינוך, זהרה אמרה שעכשיו זה יטופל, נכון? שלא יביאו למצב של פיטורין וכאלה. 

 << דובר >> גיא אקוקה: << דובר >> 

ותוספת של ימי מחלה, מחלת ילד, מחלה, חל״ת, כל האפשרות הזו שתאפשר לפחות בשנה או השנתיים הראשונות עד שנושא השיקום יתבסס ויגיע למצב מיטבי יותר. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אין לנו תוספת ימי חופש או מחלה, נועה? 

 << דובר >> גיא אקוקה: << דובר >> 

ימי המחלה לא מספיקים ויש הרבה מאוד גופים ומוסדות, כולל מוסדות עירוניים או ממשלתיים.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

לילד מאושפז יש תוספת? אתם יודעים? אני לא אגע בזכויות עבודה כי כנראה אנחנו גם לא הבאנו לפה את היועצת המשפטית לוועדה, ואם אנחנו נרצה לגעת בזכויות עבודה אנחנו נביא את היועצת.

 << דובר >> גיא אקוקה: << דובר >> 

זה חשוב. אני חושב שאם אפשר לגעת בנושא של הגנה מפני פיטורין, אני חושב שזה המעט שנוכל לעשות בתחום הסעד המשפטי, בתחום דיני העבודה עבור אותן משפחות. תודה.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

קודם כל, תודה רבה לך ולמיכל. היא גם העלתה את עניין הארנונה וההנחה בחשמל. לדעתי זה בחוק, לא? 

 << דובר >> גיא אקוקה: << דובר >> 

לא. הנחות בחשמל זה דרך השר. שר האנרגיה יכול להתקין תקנה. יש תשע קבוצות זכאיות, אפשר להוסיף קבוצה נוספת, תקנה שהוא צריך להעביר אותה בוועדת הכלכלה. 

 << אורח >> רן מלמד: << אורח >> 

בדיוק עכשיו עוברת, בימים האלה, פנינה. התקנה בדיוק עוברת. 

 << דובר >> גיא אקוקה: << דובר >> 

בחשמל צריך את הסכמת רשות החשמל, התגבשות עם האוצר, ואפשר להריץ את זה קדימה.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >>  

שפיגלר יכול לתת הנחה. 

 << דובר >> גיא אקוקה: << דובר >> 

הבעיה זה לא שפיגלר, שפיגלר יתמוך בזה. הבעיה זו הרשות. רשות החשמל צריכה לאשר את זה, להעביר את זה דרך האוצר ולהעביר את זה קדימה. 

 << אורח >> יעקב מורלי: << אורח >> 

והנחות בארנונה זה בעמוד 7.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

כן, אבל אני לא אגע בזה עכשיו. כל דיני העבודה והארנונה, ואמרתי לכם בתחילת הפתיחה. 

 << דובר >> גיא אקוקה: << דובר >> 

יש תקנות הנחות בארנונה, וארנונה זה שר הפנים בתקנות. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

כן, אבל גיא, אני לא אגע בזה מהסיבה הפשוטה, תפסת מרובה – לא תפסת בכלל. אני רוצה צעד-צעד.

 << דובר >> גיא אקוקה: << דובר >>  

הנושא הכי חשוב עכשיו הוא הנושא של הגנה מפני פיטורים. זה הנושא הכי בוער בעמותה בתחום הזה. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

כן, האלמנות אנחנו העברנו. 

 << דובר >> גיא אקוקה: << דובר >> 

לגבי נופלים כן, לגבי פצועים לא.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

לגבי משפחות הנופלים, אנחנו העברנו חוק, אני וחברת הכנסת דבי ביטון, שנותן הגנה בשנה הראשונה, שנת האבל, מפני פיטורים בצורה גם הדרגתית. כל נושא דיני העבודה בדרך כלל נידון בוועדת העבודה והרווחה. ובכל זאת אנחנו נבדוק את זה, ואנחנו גם נביא לידיעת חבר הכנסת אייכלר. גם נראה אם יש משהו שאנחנו יכולים לקדם בחקיקה. מי האישה הנכבדה? 

 << אורח >> ענבל בר סלע: << אורח >> 

אני ד"ר ענבל בר סלע, אני פסיכולוגית קלינית. 

אני באה גם כפסיכולוגית וגם חלק ממיזם 'בואו', שאת כבר מכירה אותו, מיזם בואו הוא מיזם של אנשי בריאות הנפש והגוף, שפועל להשמיע את הקול של נושא החטופים, מצב החטופים וההשפעה של המלחמה ושל אי החזרת החטופים על החברה הישראלית כולה. 

ואני רוצה לדבר על הפצועים בנפש, זה התחום שלי, שאינם מוכרים. דיברנו על אלה שמוכרים, שכבר מאובחנים, כבר מטופלים. יש המונים שמסתובבים בינינו, ומשפחותיהם חוות את ההשפעה של הפגיעה שהם חוו, והם אינם מוכרים ואינם מאובחנים ואינם מטופלים. 

ומה שאנחנו, אנשי בריאות הנפש, רואים בקליניקות שלנו, זה משפחות שמגיעות אלינו לא בגלל שהאבא פונה לטיפול, אלא בגלל שהאימא בקריסה, במתח מאוד מאוד גדול בגלל שהזוגיות מתפרקת. חזר הביתה ממילואים בעל שהוא לא כמו שהוא היה, הוא במתח מאוד גדול, הוא עצבני, הוא עם התפרצויות, או הוא מדוכדך, או הוא מסוגר, או הוא מנותק רגשית. זה לא אותו אבא, זה לא אותו בעל. והאישה שנשאה בעול לאורך תקופת המילואים, ממשיכה לשאת בעול של החוויה המאוד קשה הזאת. 

ואנחנו רואים ילדים עם חרדות, ילדים שלא הולכים לבית הספר, ילדים עם הפרעות אכילה, ילדים בגיל הרך שיש רגרסיה בכל מיני היבטים של התפתחות. אנחנו רואים ילדים עם צרכים מיוחדים, אוטיסטים ואחרים, שהסימפטומים שלהם מחמירים. כל אלה מגיעים, לא בגלל הבעל שהיה במילואים, אבל אם רגע בודקים מה קורה שם במשפחה, אז אנחנו מגלים שיש הרבה פעמים את הרקע הזה, והרבה משפחות מתפרקות. 

והאדוות האלה של הפציעה הנפשית הן מאוד רחבות, המעגלים. עכשיו, למה הם לא פונים? אז יש הרבה סיבות. גם קודם כל, כי ההישרדות קודמת. אנשים חוזרים הביתה ורוצים לחזור לתפקוד, לחזור להרים את העסק, לחזור לעבודה, לחזור לתפקד ככל יכולתם. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

מה המלצתך? 

 << אורח >> ענבל בר סלע: << אורח >> 

אתם תעזרו לי במה המלצתי, אבל אני רגע אגיד עוד כמה נקודות, בסדר? חלק מהקושי זה שהנושא הזה לא מונגש ולא ידוע, ואנשים גם מתביישים. מדובר על אנשים מתפקדים, אנשים חזקים.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

את מטפלת בכאלה? 

 << אורח >> ענבל בר סלע: << אורח >> 

בוודאי. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

ושם זה בעצם המפגש שלך עם כאלה שלא מוכרים? 

 << אורח >> ענבל בר סלע: << אורח >> 

שלא מוכרים, והם גם לא מגיעים לטיפול. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

כולנו מבינים שמדינת ישראל, גם לא רק ברובד של החיילים, נמצאת בטראומה והפוסט טראומה הלאומי הוא כל כך הרבה רבדים. אני, בדיון הזה עוסקת במי שאנחנו מכירים. מה המלצתך? וכאילו, את באה מהדיסציפלינה המקצועית של טיפול, אבל אני בטוחה שאת כאן כי את מבינה שברמה הפרקטית, משרד הביטחון והמשרדים האחרים שנמצאים, היית רוצה להנגיש בקשה. 

 << אורח >> ענבל בר סלע: << אורח >> 

אני חושבת שגם יש את עניין ההנגשה ברמה של המודעות הציבורית.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

איזה סימנים יש לטראומה? 

 << אורח >> ענבל בר סלע: << אורח >> 

כן, לאיזה סימנים יש. זה אפילו לא ברמה של דווקא פוסט טראומה. יש הרבה מאוד סימפטומים שלא נאבחן אותם כפוסט טראומה, אבל הם בהחלט תגובה, כמו חרדה, כמו מתח, כמו דכדוך, כמו קשיי שינה. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

עצבים. 

 << אורח >> ענבל בר סלע: << אורח >> 

כמו עצבים, כל מיני דברים כאלה. וחשוב שתהיה מודעות לזה. דבר נוסף, זה העומס על מערכות הטיפול, הוא בלתי אפשרי. יש מעט מדי מטפלים, מעט מדי חדרי טיפול. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

זה היה גם לפני, ולצערנו עכשיו עוד יותר. 

 << אורח >> ענבל בר סלע: << אורח >> 

יש רשימות המתנה ארוכות מאוד, אז גם זה עניין שחשוב מאוד לטפל בו. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

בזה אני לא מטפלת, זה משרד הבריאות, אבל אנחנו דוחפים הרבה מאוד חברי כנסת בכל מה שקשור למערך הפסיכיאטרי בישראל והפסיכולוגי. 

 << אורח >> שירה לוי קמינס: << אורח >> 

אני אשמח להוסיף על מה שהיא אמרה. זה בדיוק מה שאמרתי על הנס שקרה לנו בגלל הפציעה הפיזית, שהייתה לנו את היכולת לקבל את ההכרה בזכות המקשרות. אנשים נמצאים בבית. אני פתחתי קבוצה עכשיו של נשות מילואים שהבעל חזר והן לא כל כך יודעות מה קורה, והוא קצת שונה והוא קצת כמו שהיא תיארה. תוך 24 שעות היו לי 200 נשים בקבוצה. אז זה משהו שהוא קיים, הוא נוכח, משהו שצריך לטפל בו. 

וההכרה היא מורכבת, אנשים לא יודעים. אין להם כמו בפציעה פיזית, שאתה מגיע ויש מקשרת שמלווה אותך. אתה נמצא בבית עם בן אדם שהוא מתפקד, לא מתפקד. וגם לא קיבלתי מענה על הנושא שלי. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

זה נושא חשוב. נמצאת פה נציגה של אימהות בחזית. אבל זה לא הנושא הרלוונטי לפה. זה נושא עולם שלם של מי שלא מוכרים, ומי שלא יודעים, ומי שלא מודעים. השלכות על המשפחה, נושא מאוד חשוב, אני חלילה לא מבטלת אותו, רק אני אומרת שזה פחות רלוונטי ברמה הפרקטית לדיון הזה, ולכן אני מודה לך על ההתרשמות המקצועית שהבאת ד"ר. אני רוצה לסכם את הדיון, אלא אם כן יש מישהו שהיה רוצה להוסיף.

 << אורח >> שירה לוי קמינס: << אורח >>  

שוב, אני לא קיבלתי מענה על נושא העבודה.

 << אורח >> אבי וייס: << אורח >>  

היא לא נתנה לי. 

 << אורח >> שירה לוי קמינס: << אורח >> 

כן, היא לא נתנה לך לענות. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

מה?

 << אורח >> שירה לוי קמינס: << אורח >> 

על הסיפור של העבודה, של בעלי, של החזרה לעבודה בצורה הדרגתית. לא ענינו על זה.

 << אורח >> אבי וייס: << אורח >> 

אני אענה לה?

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

כן. תענה, אם התשובה לא מעצבנת. אם התשובה מעצבנת, לך תעשה שיעורי בית.

 << אורח >> אבי וייס: << אורח >> 

יש לנו תגמול טיפול רפואי, ניתן מטעם החוק, בסדר? מתקנות. ואנחנו יכולים לתת או חצי משרה, או שלושת רבעי משרה, או משרה מלאה. ורבע משרה, לא נתקלנו אף פעם במצב כזה.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אבל הנה, יש.

 << אורח >> אבי וייס: << אורח >> 

 לכל נושא חריג יש לנו ועדה. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

לא, הוועדה הזאת, אני הסברתי לך. 

 << אורח >> שירה לוי קמינס: << אורח >> 

אבל אני כבר חודש מחכה לזה, ובעלי נתקע. חודש הוא כבר נתקע, והוא לא יכול להתקדם בשיקום שלו. על ועדה. הוא כבר חודש רוצה לחזור לעבודה בליווי של המטפלים שלו, והוא לא יכול, ותכף נגמר האשפוז והוא תקוע. הוא תקוע, בפועל הוא תקוע. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

חבר'ה, צריך להכיר בזה בלי ועדה. תלמדו, אתם לא צריכים כל דבר. בשביל הרחבת אופקים לא צריך ועדה, בשביל הרחבת אופקים צריך לטפל בבן אדם ולומר, אוקיי.

 << דובר_המשך >> אבי וייס: << דובר_המשך >>  

הוא יטופל. אני מבטיח לך שהוא יטופל.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אז תבדוק את זה ואז תשנו נהלים. אני למדתי, גם אצלנו, חברי הכנסת, אנחנו לומדים כשיש לנו פניות ציבור. מפניית ציבור אחת, מטפלים בה, ואז משנים חוק בשביל שזה יסייע רוחבית. תיקחו את הנושא הזה כסטאדי קייס, תעזרו לו, ואז תתקנו את הנוהל. זה באמת סתם משהו שהוא פתיר.

 << אורח >> אבי וייס: << אורח >> 

ברור. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

קודם כל, אני רוצה להודות לכל הנציגים של משרדי הממשלה, למשרד הביטחון, לצה״ל, למשרד החינוך, לביטוח לאומי שהיו בזום, כי הם לא יכלו להיות כאן ונעדרו. ביטחון לאומי, משטרת ישראל, גם לכם אני רוצה להודות שאתם כאן. 

כולנו מבינים שמדובר בדיון מאוד חשוב, והנושא של סיוע ומעטפת לנשות ומשפחות הפצועים במלחמת חרבות ברזל הוא נושא שאנחנו נמשיך ללוות אותו, כשאנחנו לא מסתפקים רק בדיונים. בתוצאות, חברים יקרים. 

לסיכום, הוועדה רואה בנשות ומשפחות הפצועים המטפלות והמלוות אותם כחלק מהחלמת הפצוע ושיקומו, ועליהן לקבל את מלוא הסיוע והמעטפת בתקופה קשה זו, שמי שאמון לתת את המעטפת והסיוע זו מדינת ישראל באמצעות משרדי הממשלה וזרועותיה. 

הוועדה קוראת למשרד הביטחון להרחיב את התקופה שבה תינתן גמלת אובדן הכנסה לאחר האשפוז מעבר לשלושה החודשים שהובא בפני הוועדה, ולפעול מול משרד האוצר להשיג את הפער התקציבי הנדרש. 

הוועדה קוראת למשרד הביטחון להנגיש את מלוא הזכויות למשפחות הפצועים בדחיפה, כפי שנאמר כאן בדיון, כפי שעושה צה״ל, כדי שהמשפחות יידעו על הזכויות שלהן ויוכלו למצותן. הוועדה קוראת למשרד הביטחון לייצר את מלוא הפלטפורמות הראויות כך שההנגשה תהיה מפורטת דייה, שמספקת מידע על כלל הזכויות שלהן. 

הוועדה קוראת למשרד הביטחון לפעול מול משרד השיכון, למתן סיוע בדיור ציבורי לפצועים נכים שלא ניתן להנגיש להם את הבית. הוועדה קוראת למשרד הביטחון לערוך מיפוי של הפצועים קשה, והצרכים בעניין זה, ולוודא שכולם מקבלים את הסיוע הנדרש. 

הוועדה קוראת למשרד הביטחון לבחון שוב את נושא החזר הוצאות הכלכלה לפצוע ולמשפחה, ולנסות לפתור את הבעיה הקיימת בהעברת חלק מסכומי הכלכלה כדי לסייע למשפחה בעומס הכלכלי, ולמצוא פתרונות יצירתיים בעניין הזה. 

הוועדה קוראת למשטרת ישראל לפתוח שוב את הקו החם למשפחות, ומבקשת לקבל עדכון על מועד חזרת הקו בשבוע הקרוב, שאנחנו נקבל את התשובה היום, מחר. הוועדה קוראת למשטרת ישראל לקדם את הבשורה על הקמת מרכזי החוסן, ארבעה במספר, כפי שדווח לוועדה, ולהודיע על המקומות שבהם יוקמו המרכזים, הזמן לפתיחתם והתוכנית המפורטת כדי לסייע למשפחות שישולבו במענים שיינתנו שם. 

הוועדה קוראת למשרד הביטחון, למשטרת ישראל, לקיים שולחן עגול שיתוף פעולה עם משרד הביטחון וצה״ל וגופי ביטחון אחרים, אם נראה לכם שצריך, וכמובן לדאוג שיהיה גם ייצוג של החברה האזרחית על מנת להפרות את שיתוף הציבור. 

הוועדה קוראת למשרד החינוך להוציא חוזר מנכ״ל מפורט, מדויק, לנושא ילדי ואחי הפצועים, שיפרט את המענים והסיוע שהמערכת יכולה להנגיש להם. הוועדה מבקשת ממשרד החינוך לעשות מיפוי של ילדי הפצועים מתוך המערכת והאחים ולהביא לדיון הבא תמונת מצב, זאת בשיתוף פעולה כפי שהוצג כאן על ידי הנציגים של משרד הביטחון וצבא ההגנה לישראל. 

הוועדה מבקשת ממשרד החינוך לבחון את האפשרות לסייע בלפטור מתשלומי הורים את מי שהאב או האימא נפצעו בבית, או אחים לפצועים. הוועדה קוראת למשרד החינוך לערוך הכשרות וסדנאות ייעודיות שלא כחלק מהסדנאות וההכשרות לנשות ואנשי המילואים, משפחות המילואים, אלא במיקוד על ילדי ומשפחות הפצועים. 

הוועדה מברכת את משרד החינוך על כך שהוא הודיע לוועדה שהם יתחשבו במשפחות של פצועים שהם חלק מעובדי המערכת, כך שיוגדלו ימי החופשה או שלא יבואו על חשבון ימי החופשה. תסבירי לי מה. 

 << אורח >> זהרה פלורסהיים: << אורח >> 

זה בבדיקה מה ניתן לעשות.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אוקיי. אז הוועדה מנחה את משרד החינוך להעביר תוך שבוע ימים מה משרד החינוך מתכוון לתת למשפחות הפצועים שהם עובדי המערכת, כך שזכויותיהם לא ייפגעו והמערכת תתחשב במצבם שהוא פועל יוצא של התרומה שלהם למדינת ישראל וביטחון ישראל. 

הוועדה תקיים דיון מעקב בקרוב. המשטרה, אתם הבנתם שאני רוצה תוכנית יותר מפורטת, נכון? הוועדה מודה לכל הנציגים, מודה לפורום נשות הפצועים, מודה לעמותת אדוות, מודה לאימא לביאה, אימא ערה, אימהות בחזית, למיכל אסבן שלא נמצאת כאן, ולרן מלמד, כמובן, היועץ הבכיר לוועדה. כולנו כאן במטרה משותפת, ואני חושבת שבסך הכול התקדמנו. אנחנו נתקדם עוד יותר, רק לא הכנסנו את הקייטנות. 

הוועדה מנחה את כלל הגורמים והרשויות שנמצאים כאן לבדוק את נושא הקייטנות. אגב, משרד החינוך, גם אתם יכולים, יש לכם הרי את בית הספר שהוא עולה כסף, נכון?

 << אורח >> זהרה פלורסהיים: << אורח >> 

 מדורג לפי רשויות.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

לתת להם חינם, בסדר? תודה רבה, נתראה בקרוב. 

 << אורח >> אביטל שינדלר: << אורח >> 

תודה רבה לחברת הכנסת פנינה תמנו שטה, שלוקחת ברצינות את הנושא הזה. היחידה בכנסת כרגע, באמת פועלת בלי הפסקה ומקדמת דברים, וזה עושה באמת הרבה חוסן למשפחות שמתמודדות. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

בעזרת השם, רק שיהיה טוב וכולם יחלימו. 


 << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 13:34. << סיום >>