פרוטוקול של ישיבת ועדה הכנסת העשרים-וחמש הכנסת 23 ועדת הבריאות 09/06/2025 מושב שלישי פרוטוקול מס' 356 מישיבת ועדת הבריאות יום שני, י"ג בסיון התשפ"ה (09 ביוני 2025), שעה 9:04 סדר היום: << נושא >> שמירה על צנעת הפרט של חולים במערכת הבריאות << נושא >> נכחו: חבר הוועדה: יונתן מישרקי – היו"ר מוזמנים: ד"ר מרים פינק לביא – סגנית ראש חטיבת רפואה, משרד הבריאות טליה בן אבי שטיינברג – ממונה על שוויון מגדרי, משרד הבריאות טל פלדמן – עו"ד, לשכה משפטית, משרד הבריאות יואב סטשבסקי – עו"ד, ייעוץ וחקיקה, המחלקה למשפט ציבורי-חוקתי, משרד המשפטים פרופ' מאיר ליברגל – יו"ר הוועדה הלאומית לטראומה ורפואה דחופה ענבר קמחי לוי – עו"ד, יועצת משפטית, הלשכה לאתיקה רפואית, ההסתדרות הרפואית בישראל ד"ר זאב פלדמן – יו"ר אר"מ, ארגון הרופאים עובדי המדינה נועה דיאמונד – עו"ד, הקליניקה לפרטיות, הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת תל אביב יעל שרר – מנכ"ל, הלובי למלחמה באלימות מינית טלאור ושדי – מנהלת מדיה, הלובי למלחמה באלימות מינית נטע גורי – עו"ד ועו"ס, מקדמת מדיניות וקשרי ממשל, איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית דניאלה סער – מנהלת קשרי ממשל, הלובי למלחמה באלימות מינית הדס נתן – יו"ר, עמותת לשמ"ה ניקיטה מרגוריט גרומברג – סטודנטית, הקליניקה לפרטיות, אוניברסיטת תל אביב בן לוי דיבנר – סטודנט, הקליניקה לפרטיות, אוניברסיטת תל אביב מיכל פנצק – מנהלת מחלקה לתכנון ובקרה, שרותי בריאות כללית משתתף באמצעים מקוונים: ניר גרסון – סגן מנהלת מחלקת ייעוץ משפטי ואסדרה, הרשות להגנת הפרטיות מנהלת הוועדה: מיכל דיבנר כרמל רישום פרלמנטרי: א.ב., חבר תרגומים רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> שמירה על צנעת הפרט של חולים במערכת הבריאות << נושא >> << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> שלום לכולם, אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת הבריאות הבוקר שתעסוק בנושא שמירה על צנעת הפרט של חולים במערכת הבריאות. אני מבקש לפתוח את הישיבה הזו כפי שאנחנו נוהגים תמיד, בתפילה לשובם הביתה במהרה של כל החטופים, מי לשיקום ומי לקבורה ראויה, וכן בתפילה לרפואתם השלמה של כלל הפצועים במערכה הקשה הזו. אני מבקש גם כן לפתוח בשליחת תנחומים לשר הבריאות על פטירת אחיו. אחיו סבל במשך הרבה מאוד שנים ואני מכאן מבקש בשמי ובשמכם למסור תנחומים. נושא הדיון היום הוא ישיבת מעקב. אני רואה בה כישיבת המשך לישיבה שנערכה אמנם מזמן, אבל מבחינתנו הנושא לא ירד מסדר-היום. ההתקדמות הטכנולוגית מאפשרת היום כמעט לכל אחד להוציא את המכשיר מהכיס שלו ולצלם או לעשות פעולות כאלה שיכולות או עלולות לפגוע במטופלים. יש לזה אמנם יתרונות כי כשרוצים להתייעץ עם רופאים או בין לבין, אז משתמשים גם בטכנולוגיה הקיימת, אבל צריך לדעת שאנחנו צריכים לשים לזה גבולות ולתקן את הנושא כך שלא יזלוג החוצה ויפגע במטופלים או המטופלות. אנחנו נבקש לפתוח את הישיבה הזו בהצגת העבודה שכבר נעשתה לגבי חדרי טראומה ומרל"ד, ואחרי זה אנחנו נמשיך הלאה לצלול גם לשאר הנושאים. ד"ר מרים פינק לביא, בבקשה. << אורח >> מרים פינק לביא: << אורח >> בוקר טוב, מצטרפת קודם כל לניחומים לשר, וחיבוק ואהבה גדולה למשפחות גם של הנופלים בעזה, גם של החטופים. התכנסנו פה היום לדיון על שני נושאים, בעצם הרחבה של בכלל ההסתכלות שלנו על צנעת הפרט, נושא שמבחינתנו הוא בראש סדר העדיפות. אנחנו מבינים את החשיבות שלו ועוסקים בו בהרבה מובנים כרגע במשרד. אני חושבת שבוועדות הקודמות העלו פה נושאים מאוד כואבים של שימוש לרעה וניצול לרעה של מעמד הרופאים. אנחנו חושבים שבכל דרך צריך לצאת נגד תופעות כאלה. רופאים שלא מתנהגים בצורה אתית, הם לתפיסתנו השוליים של מערכת הבריאות. מערכת הבריאות היא מערכת איתנה ומערכת שרואה חשיבות על בנושאים של אתיקה ועיסוק פעיל בכך. בתוך התחומים אנחנו מחלקים את זה רק לצורך הדיון. כמובן שהכול קשור אחד בשני. קודם כל הנושא של צילום בחדרי הטראומה. הנושא של טראומה היום במדינת ישראל הוא אחד הנושאים הכי קריטיים בנושא של הצלת אדם. אנחנו יודעים שב-7 באוקטובר כל המערכות נבחנו על איך הן פועלות בזמן אמת ואיך אנחנו יכולים לשפר את ההתנהלות שלנו בטראומה. ישראל היא מדינה רווית טראומה. לצערנו היא רוויה גם של אלימות, גם של תאונות דרכים, של פיגועים, וכל המצבים האלה, לרוב כשאנחנו מנסים להציל חיי אדם מגיעים ממש לחדר המיון, וכשהמקרים הם חמורים לחדר הטראומה. בתוך הלמידה של הטראומה יש משהו מאוד ייחודי כי הטראומה היא משהו שקורה מאוד מהר. היא מצריכה צוות גדול ומסונכרן. יש בה המון קבלת החלטות שאי אפשר להשתהות בהן ולכן אנחנו רוצים שהמתמחים שלנו והמומחים שלנו יובילו בעולם בתחום הטראומה. אנחנו ראינו מפרקטיקות בעולם וגם אצלנו שהדרך ללמידה מסיטואציה כל כך כאוטית קודם כל עבור היכולת שלנו לבקר את הסיטואציה, היא גם יכולה להפוך למקצועית יותר בעזרת הצילום. הטכנולוגיה כאן יכולה לאפשר התמקצעות גבוהה של המתמחים, של המומחים בזה שאנחנו נתעד את הסיטואציה. אחר כך אנחנו מנתחים אותה, מבינים אותה, מסיקים מסקנות ועושים פעם הבאה יותר טוב, זאת אומרת הצילום הזה הוא לגמרי לצרכי הצלת חיים. מצד שני יש לנו פה באמת נושאים של אתיקה והנושאים של צילום מטופלים, ולכן ניסינו להגיע לאיזה שהוא איזון בין הדברים. אני לא אחזור על הוועדה הקודמת כי כבר עסק החוזר, אבל עשינו פה עבודה משמעותית יחד עם המועצה לטראומה ויחד עם איגוד הטראומה ויחד עם ההסתדרות הרפואית ויחד עם המשרד כדי להגיע לאיזה שהן מסקנות איפה אנחנו יכולים להוציא חוזר שיהיה במינימום פגיעה ביכולת שלנו לנהל את הסיטואציה, ובמקסימום אפשרות ללמוד ולהתפתח בתחום הטראומה. הגענו למסקנות איפה אפשר לדייק את החוזר גם מבחינת ימי השמירה, גם מבחינת לצמצם את האנשים שיכולים לצפות. קודם כל זה וב"א, ועדות הבקרה של בתי החולים ורק אנשים שהיו בסיטואציה והמנהל הבכיר, ואנחנו עובדים כרגע על הכנסת השינויים, על לכתוב טיוטה חדשה. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> החוזר שאת מדברת עליו הוא חוזר שנעשה ללא שיתוף כלל הגורמים? << אורח >> מרים פינק לביא: << אורח >> הוא נעשה עם שיתוף הגורמים המקצועיים, אבל בדיעבד הבנו שהיו לנו שם דברים שלא היו מספיק מהודקים. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> מאיפה קיבלתם את התשתית שעליה נסמכתם בהוצאת החוזר הזה? יש נוהל שמקובל בעולם בנושא שמירה על פרטיות? מה היו הכלים הבסיסיים שלכם להניע את הדבר הזה? << אורח >> טל פלדמן: << אורח >> טל פלדמן מהלשכה המשפטית במשרד הבריאות. רגע ניתן רקע. בעצם מדובר על חוזר שהעבודה שלו ארכה כמה שנים. היוזמה שלו הייתה של המועצה הלאומית לטראומה בעקבות צורך משמעותי שהם ראו. זה תיקן חוזר ישן שגם הוא עסק בצילום במסגרת ועדת בקרה ואיכות בחדר טראומה, והחוזר הנוכחי שיפר הרבה הוראות בהיבטי הפרטיות. היו הרבה דיונים של המועצה. נמצא איתנו גם פרופ' ליברגל, יו"ר המועצה . המשרד עסק בזה הרבה. הצילום נעשה רק בנסיבות הספציפיות של חדרי הטראומה וחדרי ההלם ורק במסגרת ועדת בקרה ואיכות. ממה שאנחנו מכירים זה דבר מקובל. זה כלי בקרה אפקטיבי, מקובל וגם מוכח אמפירית בעולם. בישראל המסגרת שלו היא ועדת בקרה ואיכות שזה דבר מוסדר בחוק זכויות החולה. זו איזו שהיא נקודת איזון שהמחוקק מצא בצורך לעשות בקרת איכות אפקטיבית לטובת כלל המטופלים בישראל. הדברים נקבעו בחוזר. החוזר כולל הרבה מגבלות. קודם כל מבהיר את זה רק במסגרת הוב"א, וגם הרבה מגבלות על השמירה, על המחיקה, על הבטחת המידע. למרות זאת לאחר הוצאת החוזר שכן נעשה שיתוף ציבור כמקובל, וכאמור, עבודה ארוכה ורבת שנים, בעקבות פניות שקיבלנו החלטנו לבחון את הדברים מחדש וגורמי המקצוע במשרד בוחנים את הדברים. אנחנו באמת רואים איפה אפשר עוד יותר לשמור על הפרטיות, אבל גם היום החוזר מבחינתנו הוא תקף, הוא שומר על הפרטיות. אנחנו פשוט רואים איפה אפשר לשפר. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> הסיבה שזה נעשה דווקא על חדרי טראומה ומרל"דים זה בגלל שאתם מבינים ששם נמצא עיקר האירוע? << אורח >> טל פלדמן: << אורח >> אנחנו מבינים שבקרה ואיכות אפשר לעשות בכל מיני דרכים במוסד רפואי וזה נעשה בכל ההיבטים. ספציפית הנושא של חדרי טראומה, שם בקרת איכות אפקטיבית יכולה להיעשות על דרך צילום. בגלל הנסיבות המאוד ייחודיות, וזה גורמי המקצוע יוכלו להסביר יותר לעומק, טיפול אינטנסיבי ורב-מקצועי עם הרבה מטפלים, הרבה מטופלים במקביל, אפשר לומר קצת כאוטי ולכן אנחנו רוצים לקדם את איכות הרפואה בחדרים האלה, ולכן בנסיבות הספציפיות האלה מצאנו שנכון לאפשר את הצילום. צריך לומר, החוזר לא מחייב בתי חולים להציב מצלמות בחדרי טראומה אלא הוא אומר, מי שרוצה לעשות את זה, אלה התנאים המינימליים. זה מה שהחוזר אומר, כי בעצם באמת רצינו לעשות פה מהלך שנותן קרקע יציבה לארגונים. מי שרוצה לנקוט בכלי הזה, לאפשר לו. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> אוקיי. << אורח >> מרים פינק לביא: << אורח >> יש לנו את הנושא השני אבל אני מציעה שהמומחים יתנו ושזה יהיה מסודר. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> מאה אחוז. תודה רבה. פרופ' ליברגל, קודם כל ברוך הבא לוועדה. אני מוכרח לומר שנעזרתי בך רבות בלי שתדע עבור מטופלים כמובן. אני קודם כל מקבל אותך כמובן בברכה כיושב-ראש הוועדה הלאומית לטראומה ורפואה דחופה, ואני אשמח לשמוע את דבריך. << אורח >> מאיר ליברגל: << אורח >> אני רוצה לחדד את הסיטואציה הקלינית שבה אנחנו מדברים. חשוב להבהיר שלא מדובר פה על תיעוד או צילום כל הפעילות שמתבצעת בחדרי המיון, שהיא פעילות עמוסה ולפעמים כרוכה בהחלטות קשות, אלא פעילות כפי שציינה הדוברת הקודמת, שהיא הרבה פעמים כאוטית בחדר הטראומה, בחדר ההלם. אנחנו מדברים על מצבים שהם למעשה מצב של החייאה, זאת אומרת החולה מגיע במצב שאנחנו בספק לגבי הסימנים החיוניים שלו ועלינו לעשות כמיטב יכולתנו להציל חיים. זאת המשימה שלנו כרופאים ולשם כך הוקמו חדרי ההלם וחדרי הטראומה. חדרי ההלם והטראומה שהוקמו ולמעשה קיימים היום בכל בית חולים במדינת ישראל, ללא ספק שיפרו את היכולת שלנו להציל חיים בסיטואציות שכאלה. אני מניח שרבים מכם שרואים הן בחדשות ובסרטים את האירועים, מבינים עד כמה המצב כאוטי. ראינו מספר צילומים שנעשו מקסדות ראש של מגישי טיפול ראשוני, ואנחנו מבינים כמה אנחנו יכולים ללמוד ולהפיק ולשפר את איכות הטיפול הכללי וגם הרבה פעמים פרטני בצורה של רופאים או צוות רפואי אחר שעסוק בהצלת חיי החולה, כשאנחנו דנים על האירוע לאחר שהסתיים או שנרגע בהקשר של חדר טראומה, זה החולה הולך או לחדר ניתוח או לטיפול נמרץ. מניסיון של הרבה שנים שאתה עושה תחקיר, ורפואה לומדת ורפואה חוקרת היא ללא ספק רפואה יותר טובה, בסיטואציות כאלה אתה נמצא במצב של רשומון שאנשים זוכרים דברים אחרים לפעמים ממה שהם עשו למרות שהם הלכו לפי העקרונות שהם למדו, והיכולת ללמוד ולהעיר היא קריטית להבנתנו והיא בהחלט כפי שצוין על ידי אלה שדיברו לפניי, קיימת במקומות רבים ומובילים של רפואה בעולם. המועצה שאני עומד בראשותה היא מועצה חדשה. המועצה שקדמה לה למעשה ניסחה את המסמך, אני מבין מרוח הדברים שהוא גם עלה פה לדיון כזה ואחר, במשך מספר שנים של עבודה. כל חברי העבודה או מרביתם הם אנשים שעוסקים במצבי קיצון בטראומה, ושתי המועצות, הקודמת והוועדה שלנו תמימות דעים לגבי חשיבות הנושא. לגבי הבטחת פרטיות וזכויות החולה, אז באמת עשינו כמיטב יכולתנו על פי ההערות שקיבלנו וביחד עם גורמי המשרד. אני מסכם שאנחנו חושבים שמדובר פה בכלי שהוא הכרחי לעשות רפואה טובה יותר בחדרי ההלם. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> היות ואתה כבר מה שנקרא חי את הנושא, אני אשאל אותך האם אתה חושב שיש צורך להגביל או לתקן או לחדד יותר נהלים כאלה או אחרים? דיברת על הצד החיוני בצורך לצלם ובצורך לתעד ולשמור ולזכור וללמוד, אבל אני שואל, ישנו מן הסתם את הצד השני של המתרס שבו הוא עלול לזלוג ולצאת שלא לצורך הטיפול ולפגוע במטופל. << אורח >> מאיר ליברגל: << אורח >> אני חושב שהסוגיה של פרטיות וההסכמה מדעת, בסיטואציה שתיארתי לכם הסכמה מדעת היא לא רלוונטית. אני חושב שהמגבלות שהוספנו בעקבות הדיון גם לגבי משך הזמן שהתיעוד נשמר וגם ההקפדה על מי אלה שרשאים לצפות בו, הם הדברים המרכזיים בשמירת פרטיותו של החולה ובשמירת התהליך כתהליך שנועד לעשות רפואה טובה יותר ולא לפגוע או לא לשמש כנגד מי מהמשתתפים בו. אני רוצה אולי להוסיף כאן שבמרבית המרכזים הרפואיים שלוקחים על עצמם לעשות את הדברים האלה, מרבית הצוות הרפואי שמסכים וכמובן מודע לזה שיש מצלמות כאלה, אנשים רוצים ללמוד וזה חשוב להם יותר מאשר נניח הגנה על מעשיהם. אני חושב שגם בהסתייגויות שעלו הנקודה הזאת לא עלתה, אלא הנקודה המרכזית להבנתי בהתנגדויות זה הפרטיות וההסכמה. כפי שציינתי, אני חושב שקשה, כמעט בלתי אפשרי בסיטואציה הזאת לקבל הסכמה. עד שמבקשים החומר אמור כבר להימחק ולא להישמר. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> טוב, תודה רבה. אני אבקש לאפשר רשות דיבור למשתתפים, רק שאני מזכיר, כאמור, הדיון יתחלק לשניים. אנחנו כרגע עסוקים בחוזר הקיים. אנחנו בהמשך נצלול גם לשאר הנושאים ולפגיעות האפשרויות במקומות שהם אינם מרל"דים או חדרי טראומה. נתייחס כרגע לחוזר עצמו. עו"ד ענבר קמחי לוי. << אורח >> ענבר קמחי לוי: << אורח >> בוקר טוב לכולם, אני ענבר קמחי לוי, היועצת המשפטית של הלשכה לאתיקה בהסתדרות הרפואית. אנחנו במהלך שמונה החודשים האחרונים מאז שהחוזר יצא לציבור, נמצאים באיזה שהוא שיח מול משרד הבריאות בשביל לשנות נקודות שבעינינו מאוד פוגעות בעיקר בפרטיות, בהסכמה. לקח זמן. היינו בשיח ארוך מול משרד הבריאות והצלחנו להגיע איתם לכמה נקודות שינוי שהן משמעותיות לנו וגם חשוב לי לציין אותן כאן. משרד הבריאות התחייב שהוא ישנה את משך הזמן, בעצם שלא ישמרו לשלושה חודשים את ההקלטות אלא רק שלושה ימי עסקים וכל זמן נוסף יצטרכו הסכמה מפורשת של המטופלים לעניין מי יהיה חשוף לחומרים, שזה גם נקודה שהייתה לנו מהותית. כמו שגם טל ציינה לפניי, סיכמנו שרק ועדת הביקורת תהיה חשופה וכל מישהו נוסף שירצו להעביר לו את החומרים, גם יצטרכו הסכמה מדעת של המטופל. אנחנו עוד בשיח על עניין ההסכמה. לדעתנו זה מאוד מורכב שבחוזר של משרד הבריאות יהיה כתוב באופן גורף שאין צורך בהסכמה. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> מול הרצון הטוב והחשוב יש את הפרקטיקה שהצביע עליה קודם פרופ' ליברגל. בואו תתייחסו עניינית לעניין. מגיע בן אדם פצוע במצב אנוש, ללא הכרה. מה ההסכמה? << אורח >> ענבר קמחי לוי: << אורח >> נכון, ולכן לדעתנו צריך להגיע לאיזה שהוא נוסח שכן יאפשר במקרים רלוונטיים שכן תתבקש הסכמה מאותו מטופל. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> גם אם זה עלול לעכב את התהליך של הביצוע בסד הזמנים הלחוץ שיש לאותם מטפלים, אותם רופאים? מי לוקח את האחריות על זה? הרצון לשמור ולהגן יכול לבוא על חשבון הצלת חיים. בהקשר הזה אני רוצה שאנחנו נהיה מאוד מפוקסים. << אורח >> ענבר קמחי לוי: << אורח >> לגמרי. אנחנו מסכימים ולכן אנחנו חושבים שכן אפשר לעשות איזה שהוא שיח ולחשוב יחד עם משרד הבריאות על נוסח שכן יהיה מוסכם, שכן יתאים לפרקטיקה. רק ביום חמישי האחרון דיברנו על הדברים האלה עם משרד הבריאות. אני חושבת שכן צריך לעשות איזה שהוא שיח נוסף בינינו לבין משרד הבריאות על הנושא הזה בשביל לאפשר. אנחנו לא נגד החוזר. אנחנו חושבים שזה חשוב ללמוד. אנחנו חושבים שזה חשוב שתהיה בקרה, אבל אנחנו כן חושבים שיש משמעות למילים שכתובות בחוזר, ולכתוב את זה באופן גורף זה פוגעני. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> טוב. אני לא יודע אם להסכים כי בסופו של דבר אני מניח שגם לא את עומדת באותו לחץ שנמצא בו הרופא, ואני לא הייתי רוצה לקשור את ידיו. << אורח >> ענבר קמחי לוי: << אורח >> לחלוטין. בסופו של דבר כן הגענו להסכמות מסוימות על דברים אחרים שהיה לנו חשוב, וגם כמו שטל ומרים אמרו קודם, כן היה איזה שהוא שיח בניסיון לעדן את הדברים. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> אוקיי, בסדר גמור. אני אמשיך הלאה. אנחנו נתייחס כרגע לשלב הזה של החוזר. יעל שרר, בבקשה. << אורח >> יעל שרר: << אורח >> תודה רבה. אני שמחה מאוד שמתקיים דיון מעקב בנושא הזה. פנינו הרבה פעמים מאז הדיון הקודם. אני חייבת להגיד שקראתי במהלך השבועיים האחרונים את חומרי הרקע, ואני חייבת להגיד שמה שקורה כאן היום זה בניגוד להסכמות שהיו בדיון הקודם, שבהן משרד הבריאות התחייב לסד זמנים שבו הוא מסדיר את הנושא. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> את מתייחסת כרגע לחוזר הקיים. << אורח >> יעל שרר: << אורח >> אני אשמח לדבר אחר כך על נושאים אחרים ויש לי מה להגיד. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> אני מתאר לעצמי, לכן אני רוצה להבין. את מדברת על החוזר הקיים. << אורח >> יעל שרר: << אורח >> על החוזר הקיים. הלוואי והוא לא היה קיים. אני חייבת להגיד שמשרד הבריאות התחייב פה לשיתוף ציבור של מטופלים וזה ממש לא קרה עם החוזר הזה. בעיניי זה ממש מחריד כשאומרים פה גורמים מקצועיים, כולם מדברים בינם לבין עצמם ומסכימים לצלם אנשים בשמם בשעתם הקשה ביותר כשהם חשופים בזמן רגיש, כשהם בפירוש לא יכולים לתת הסכמה. אדוני אמר שהוא לא היה רוצה לעכב את הטיפול הרפואי. חס וחלילה. אף אחד מאיתנו לא היה רוצה לעכב את הטיפול הרפואי בדקה, אבל אין הסכמה, אין מצלמה. זה אומר שכל עוד אין הסכמה מהמטופל או מבא-כוחו, משפחתו, אפוטרופוס, המצלמה הזאת לא מודלקת. הטיפול הרפואי ממשיך כרגיל. אז יהיה פחות משהו לוועדת ביקורת להיתלות בו, זה בסדר גמור, אבל אוי ואבוי לנו אם אנשים אחר כך יצאו ממצב של הרדמה או חס וחלילה תרדמת והם יגלו שצילמו אותם בעירום בצורה חשופה ועכשיו אומרים להם שזה כן נמחק או לא נמחק. איזה מן דבר זה בכלל שהתהליך הזה יתנהל בלי ארגוני מטופלים? משרד הבריאות התחייב כאן בדיון הקודם שלא יהיה צילומים בניגוד להסכמת המטופל בתוך חדרי הניתוח. בעיניי חדר ההלם וחדרי הטראומה זה היינו הך לדבר הזה. מבצעים שם פרוצדורות. זה בניגוד גמור להסכמה שהייתה וזה מוביל קו ששוב ושוב ממדר את המטופלים, לא שומר על הפרטיות שלהם ולא שומר על הצניעות שלהם. אני חייבת להגיד שקראתי את החוזר הזה ופשוט התחלחלתי מכמות האנשים שעוד לפני שבן אדם חוזר להכרה, כבר ראו אותו בעירום בלי שהוא הסכים. זה דבר מחריד. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> מלבד ההסכמה שאת דורשת וזה גם עלה פה קודם, איזה עוד נקודות היית מצפה לתקן בחוזר הזה? << אורח >> יעל שרר: << אורח >> קודם כל זה לא מקובל. העדיפות הראשונה צריכה להיות המטופל. אני מבינה שזה נעשה לצרכי למידה, אבל משרד הבריאות הסדיר מלא דברים שקשורים לצרכי המטופל שזה כרוך בהחלטתו. דווקא בנקודה הזאת שהיא כל כך רגישה והמטופל חד משמעית לא יכול, לא מסוגל לתת הסכמה, זה לא הנקודה להתחיל ממנה לצלם לצרכים לימודיים ולצרכים של בקרה וביקורת. פשוט לא. זה לא נכון לעשות. נטען כאן שמדינות אחרות ומובילות בעולם עושות את זה, אז טרחתי והרמתי טלפונים לעמיתיי. הקראתי להם מה משרד הבריאות רוצה לעשות ומה משרד הבריאות כתב בחוזר הזה. כל עמיתיי התחלחלו. באף אחת מהמדינות זה לא מופיע ככה. אין גישה. זה פרוץ. אני חייבת גם להגיד לך. בעקבות מה שהיה בדיון הקודם ואני לא אפתח את זה כי אנחנו נפתח את הנושא הזה אחר כך, משרד הבריאות לא טוב בלבלום הדלפה של החומרים האלה. הם יוצאים. החומרים שצוותים מצלמים יצאו. צוותים סחרו בחומרים תמורת כסף, כולל בצילומי עירום של קטינות מורדמות לפני ניתוח. זה לא אירוע שאני מדברת עליו בפעם הראשונה. למשרד הבריאות אין היום את היכולת לבוא ולהגיד, תסמכו עליי, אנחנו מצלמים וזה ישמר בצורה מאובטחת, זה יימחק. סליחה, אבל זה פשוט לא היכולת הטכנולוגית שיש להם. אין להם בסיס להסתמך עליו כשהם מבטיחים את זה. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> אוקיי. מי יודע להתייחס לדברים שנאמרו פה כרגע מהמשרד? הנקודה הראשונה זה הנושא של שיתוף הציבור, והנקודה השנייה זה נושא ההסכמה. << אורח >> מרים פינק לביא: << אורח >> קודם כל אני חושבת שיעל מדברת על הרבה דברים מאוד נכונים וחשוב שאת מביאה את הפרספקטיבה הזו. אני חושבת שזה משהו שהוא סופר קריטי בתוך המערכת שלנו. אנחנו אנשי מקצוע ואנחנו כל הזמן צריכים לבדוק את עצמנו כמה אנחנו יוצאים מאיזון ביכולת שלנו לראות בעיניים של המטופל, וזו פרספקטיבה מאוד חשובה. אני חושבת שהתהליך הספציפי הזה, ובאמת הפרופ' הבהיר כמה הוא קריטי להצלת חיים. אני מבינה את הסיטואציה ברמה הכי אנושית. אם אנחנו רוצים להגדיר סיטואציה של הצלת חיים בתוך מערכת הבריאות, זו הסיטואציה. אני חושבת שיש פה האשמות מאוד חמורות ומאוד גורפות שצובעות מערכת שלמה שהיא מערכת ציבורית של אנשים שמקדישים לה את החיים שלהם לתת שירות ציבורי. אני חושבת שהיא נצבעת באיזה שהוא צבע, וזה בסדר גמור, של המקומות של החולשה, של המקומות של מקרי הקצה של רופאים שהם פועלים באופן לא תקין ולא אתי, שלצערנו בכל מערכת בין אם זה מורים או אנשי הייטק או חברי כנסת, בכל מקצוע יש לנו את האנשים שסורחים. לא בגלל זה אנחנו שופכים את התינוק עם המים. אנחנו צריכים להיות עם אצבע על ההדק. אני חושבת שהיכולת שלנו לעבוד עם הציבור היא קריטית. אנחנו גם מבינים שעכשיו עם התיקונים אנחנו נבדוק את האפשרות אחרי שאנחנו מסיימים את הטיוטה של התיקונים, לבדוק גם מול הציבור. אנחנו גם שומעים כאן את הקולות. זה גם דיון שפתוח כבר זמן מה. אני באמת חושבת שיש פה איזונים. יש לנו בעולם היום איזון בין הסתכלות על צנעת הפרט כזרקור וכמקום ראשון, ויש לנו את המקומות האחרים של למשל ערך החיים או הצלת החיים, וזו התנגשות ערכית. אני לא חושבת שיש פה שחור או לבן אבל אני חושבת שאנחנו מנסים למזער את הפגיעה ולנסות ככל הניתן באמת להבין. נכון שאפשר להסתכל על מערכת דרך החורים שבה ודרך מקומות בחולשה שבה. כעובדת ציבור אני מקבלת את זה. להערכתי מרבית המערכת הרפואית פועלת באופן תקין ואתי והגיוני ובשיקול דעת, וגם הטכנולוגיות מתקדמות בהדרגה ואנחנו לא יכולים להשאיר את מדינת ישראל מאחור. זה נשמע כמעט מזלזל, לצורך וב"א או לצורך הרופאים. לא. זה תהליך הלמידה שלנו. אנשים שמקדישים את כל חייהם 24/7 זה אנשים שלא ישנים בלילות. מי שמכיר מומחי טראומה, זה אחד המקצועות הקשים ביותר שיש ברפואה. אין להם זמן פנוי והם רוצים ללמוד ולהשתפר. זה לא לצורכי לימוד, כאילו העשרה זה היה נשמע. אנחנו מדברים פה על משהו סופר קריטי של היכולת של מדינת ישראל להציל את האנשים בזמן אמת. אני מקבלת את ההערות גם לגבי שיתוף ציבור וגם לגבי ההסתייגויות שהיו ואנחנו מנסים לתקן. באנו ברצון להתדיין על הדבר ולתקן אותו. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> האם נבחן אצלכם נושא ההסכמה? << אורח >> טל פלדמן: << אורח >> אני רוצה לתת את המסגרת המשפטית לעניין ההסכמה. קודם כל נקודת המוצא היא שיש סודיות רפואית בטיפול. זו נקודת המוצא גם בחוק זכויות החולה, אבל הזכות לפרטיות וגם לסודיות רפואית היא לא זכות מוחלטת, היא זכות יחסית. זה נקבע בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו ויש לזה ביטוי גם בחוק זכויות החולה. יש כל מיני מצבים שבהם כן אפשר להעביר מידע רפואי גם בלי הסכמה, והחוק מגדיר את זה. זה כל מיני נקודות שהיה איזה שהוא אינטרס אחר, ונקודת האיזון הביאה את המחוקק לקבוע למשל העברה של מידע בין מטפלים לצורך טיפול, כבוד היושב-ראש מכיר, חוק ניהול מידע. יש אפשרות גם להעביר את המידע הזה בלי הסכמת המטופל בגלל האינטרס של הרצף הטיפולי. אותו דבר וב"א. וב"א מוגדרת בחוק זכויות החולה ככלי בקרה שחשוף למידע מזוהה על מטופלים. יש לה חיסיון מוחלט ומאוד מיוחד ומחמיר גם בהליכים משפטיים, וזו איזו שהיא נקודת איזון שגם המחוקק קבע כדי שיהיה בקרת איכות אפקטיבית במוסדות הרפואיים לא לצורך לימוד במנותק, אלא לצורך המטופלים עצמם כדי שהטיפול בהם יהיה טוב יותר והחיים שלהם והבריאות שלהם ישתפרו. מבחינה משפטית אנחנו סברנו שחלק מסמכויות וב"א בהקשר הספציפי של הטיפול בטראומה, בגלל כל מה שדיברנו פה על האופי הייחודי, אפשר לעשות את זה בלי הסכמה בכל הגדרות שבחוזר שעוד עובדים עליהו. זה לא אותו דבר כמו צילום לצורך לימוד בחדר ניתוח רגיל שבו אין את לחץ הזמן הזה ואפשר לקבל הסכמה מדעת, זאת אומרת אנחנו מדברים על סיטואציה מאוד ייחודית. זו המסגרת. ברור שאנחנו תמיד מעדיפים הסכמה. גם באופן כללי כשאנחנו בוחנים פגיעה בפרטיות ומידתיות, אנחנו תמיד נעדיף הסכמה. פה באמת יש בעיה ספציפית לקבל את ההסכמה בסיטואציה הזאת. זה חלק מהדברים שנבחנים כי זה ההערות שקיבלנו, אז בוחנים את זה, אבל מבחינה משפטית אנחנו חושבים שבסיטואציה הזאת לא חייב הסכמה מראש. אנחנו מנסים להגיע לאיזו שהיא נקודת איזון שהמקצועי וזה יפגשו ועדיין יהיה את האפקטיביות. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> אוקיי. עו"ד נועה דיאמונד, בבקשה. << אורח >> נועה דיאמונד: << אורח >> בוקר טוב, תודה על רשות הדיבור. אני רוצה לחלק את ההתייחסות שלי לשני חלקים, החלק הפרוצדורלי יותר והחלק המהותי. אני אתחיל דווקא בפרוצדורלי שיש בו גם מהות. חוזר כאן הרבה הביטוי של קריטי להצלת חיים. אנחנו כמובן מכירים ומבינים את התכלית המאוד חשובה של הלמידה לצורך שיפור טיפול בטראומה. אנחנו חושבים שזו תכלית ראויה ביותר. הביטוי הזה של קריטי להצלת חיים, צריך לחשוב על הצלת חיים של מי? לא מדובר על הפציינט הספציפי שנמצא בחדר הטראומה או בחדר ההלם. מדובר על הצלת חיים של החולים הבאים. כשאנחנו נמצאים כאן בסיטואציה, סליחה על הבוטות, אבל שימוש באדם כאמצעי לתכלית אחרת, לתכלית של הצלת חיים של מישהו אחר כי הצילום לא נדרש כדי להציל את חייו של המטופל שנמצא על שולחן הניתוחים באותו רגע. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> הנקודה הזאת לא ברורה לי. פרופ' ליברגל, הצילום הזה שאנחנו מדברים עליו הוא בהכרח רק להבא או שיש צילומים שהם מתבצעים מה שנקרא באון-ליין עבור התייעצויות עם רופאים, עבור מה שנקרא צורך טיפולי מיידי? << אורח >> מאיר ליברגל: << אורח >> אני חושב שהצילום בחדר הלם לא נועד לשרת את המטופל הספציפי שנמצא תחת המצלמה, למעט מצבים חריגים שכן יכול להבהיר בהמשך טיפול שהוא נמצא בטיפול נמרץ, אירועים מסוימים שהיה. זה לא שולל לחלוטין אבל זה לא המטרה. משתמשים פה הרבה במונח של בקרה. לדעתי נכון יותר להשתמש במדיניות של תחקור, ומערכת שלא מתחקרת היא מערכת שחוטאת לעשייה שלה. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> בבקשה, תמשיכי. << אורח >> נועה דיאמונד: << אורח >> זאת אכן גם התכלית המוצהרת של החוזר. אם פותחים את החוזר, אז בפתח הדברים ממש כתוב שם, המטרה של הצילום זה לצורך למידה וזה כמובן אלמנט עתידי. כשאנחנו מדברים על שימוש בצילומים ופגיעה בזכות לפרטיות שתיכף אני אגיע אליה, של אדם אחד כדי לשפר את הטיפול באדם אחר, אנחנו צריכים לגשת לנושא הזה בזהירות יתרה. אנחנו כמובן צריכים לגשת לנושא הזה בזהירות אבל כאן בזהירות יתרה, לכן כמו שיעל אמרה, היעדר שיתוף של המטופלים עצמם צורם במיוחד. בנוסף, מה שחסר כאן בפרוצדורה זה שמיעה של מומחים מתחומים אחרים. אני מאוד מוטרדת מההומוגניות עד עכשיו של הגורמים שדנו בנושא הזה. הייתה כאן התייחסות של פרופ' ליברגל להרכב של המועצה שדנה בנושא. נאמר שם שהייתה תמימות דעים לגבי חשיבות הנושא. זה חיובי אבל זה גם יכול להיות מאוד בעייתי. כשיש תמימות דעים אולי כדאי לפתוח ולשמוע דעות אחרות. הפרוצדורה של שיתוף ציבור בעינינו הייתה צריכה להיות מלכתחילה פתוחה, ולא שנגלה על החוזר הזה דרך התקשורת באופן באמת מקרי ואקראי, ולאחר מכן גם היעדר תקשורת מול משרד הבריאות גם לאחר שהגבנו לנושא הזה. זה לעניין הפרוצדורה. לעניין המהות, תיראו, אנחנו כולם כאן יודעים אבל אני אזכיר בכל זאת שפרטיות היא זכות יסוד, והפגיעה כאן בפרטיות היא פגיעה ברף הגבוה של הזכות. אנחנו לא מדברים על עניין מה בכך. אנחנו מדברים על צילום במצב מאוד פגיע ומאוד רגיש בסיטואציה שבעינינו היא מהווה צילום ברשות היחיד. כשאדם נמצא בחדר טראומה ואין לו שליטה אם להגיע לשם, ואין לו בחירה לאיזה חדר טראומה הוא מגיע, לכזה שמצולם או כזה שלא מצולם, כי דובר כאן על זה שהחוזר הוא אופציונלי. כשמפנים אותי לחדר טראומה אני לא יכולה להגיד, טוב, אני רוצה שתיקחו אותי לבית חולים שאין בו צילום. זה לא עניין של בחירה, אז היעדר הבחירה כמובן משפיע כאן מאוד על הפגיעה בזכות וגם היעדר השליטה. דובר כאן רבות על הנושא של הסכמה. הסכמה היא כידוע דרך לאיין את הפגיעה בזכות. בעינינו המבנה שקיים כרגע, החוזר כמובן לא עומד בתנאים של הסכמה ואנחנו גם לא כל כך רואים אופציה לממש כן את החובה הזאת. החלופה האחרת היא חלופת ההסמכה. דובר כאן על סעיף 22 לחוק זכויות החולה שמעגן את הסמכויות של וב"א. זה תשובה שלא קיבלנו עד עכשיו, אבל לפי מה שאני מבינה עכשיו, המשרד רואה בוב"א כמקור הסמכה לחוזר הזה, לצילום. אנחנו חולקים על זה. ההתייחסות לוב"א בחוק זכויות החולה היא לא מספיק מפורשת כדי לפגוע בזכות יסוד בצורה כל כך חמורה. ההסדר הזה צריך להיות הסדר מפורש. הפסיקה אומרת את זה שוב ושוב, שפגיעה ככל שהיא חמורה יותר בזכות יסודית יותר, ההסמכה צריכה להיות מפורשת. כאן אין הסמכה מפורשת, ושוב, זה מחזיר אותי לראשית דבריי שיש כאן פגיעה בזכות של אנשים כדי לשרת תכליות של אנשים אחרים. כשאני קוראת את סעיף 22 ואני קוראת את הסמכויות של וב"א, להבנתי הרעיון הוא לעזור למטופל הנוכחי, אבל יש כאן טענה שיש כאן מקור סמכות כדי לעשות בקרה ואיכות לגבי מטופלים עתידיים, וזה מאוד בעייתי. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> אני רוצה התייחסות של יואב לעניין הזה. יואב, בבקשה, משרד המשפטים. << אורח >> יואב סטשבסקי: << אורח >> שלום. לעניין הנוהל הזה לא בוצעה פנייה או התייעצות עם משרד המשפטים. זה נוהל פנימי של משרד הבריאות. זה לא הצעת חוק או חקיקת משנה. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> אולי זה צריך להיות. בגלל זה אני מבקש. טל, מה יש לכם להגיד בעניין הזה? << אורח >> טל פלדמן: << אורח >> אני רגע רוצה להתייחס לדברים שנאמרו על ידי הקליניקה לפרטיות, קודם כל לתהליך. צריך להבין את המסגרת. זה לא שהמועצה הלאומית לטראומה הוציאה את החוזר. המועצה היא גוף מייעץ למשרד הבריאות. בסוף זה חוזר מנכ"ל של משרד הבריאות. התהליך היה כזה שהמועצה הניעה את התהליך ועסקה רבות בדברים והסתמכנו הרבה על עמדתה, אבל זה לא רק זה. החוזר הופץ להערות ציבור כמקובל בכל חוזרי משרד הבריאות. היה התייעצות לאורך הדרך. כאמור, שנים רבות עסקו בחוזר הזה עם כל מיני גורמים לא רק בתחום הזה, והוא גם לווה משפטית, אז רגע לומר, זה לא רק המועצה. דבר שני, אני רוצה להתייחס לעניין של וב"א. וב"א לא אמורה לעסוק בהכרח במטופל הספציפי. בשביל זה יש את ועדת הבדיקה. זה פרק הוועדות בחוק זכויות החולה שוועדת הבדיקה, הממצאים שלה גם נמסרים למטופל. זה בדרך כלל תקלה נקודתית שקשורה למטופל. וב"א, בדיוק התכלית שלה להיות איזה שהוא גורם שלוב בפעילות הארגון ועושה בקרת איכות לאורך כל רוחב ואורך הארגון כגורם צופה ומשפר את התהליכים בכל הארגון. זה נכון שאגב כך הם גם חשופים למקרים על מטופלים ספציפיים. גם החוק קובע שאם הם מגלים משהו שצריך לתעד ברשומה הרפואית, אז הם צריכים לעשות את זה. גם מטופל יכול להגיש השגה על זה לוועדת האתיקה, אבל זה שתי ועדות שונות והתכליות שלהן שונות. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> טוב, תודה רבה. ד"ר זאב פלדמן, בבקשה. << אורח >> זאב פלדמן: << אורח >> תודה. אני מתלבט מה להגיד. אני אחרי מעל 35 שנות קריירה. התחלתי כסטודנט וכרופא צעיר בעולם שבו התחקור הרפואי היה נר לרגלינו, והדרך שבה למדנו בצורה יום-יומית על כל מקרה מידי שבוע ברצף, מהחולה הקודם לחולה הבא כדי לדעת איפה אפשר לשפר ואיך אפשר להציל את החיים של החולה הבא. העולם הזה נעצר עם חוק זכויות החולה. אני עוד זוכר את מצלמות הווידאו שהיו בחדרי ההלם או חדרי המיון אז, שהוסרו בן לילה כשנחקק חוק זכויות החולה, והפך את כל המידע הרפואי לנגיש לכולם, לחולה, לרופא, לעורכי הדין. אני רוצה שבמקרה הזה ימנע העיכוב של 30 השנים האחרונות שבהם לטעמי נשפך התינוק עם המים, כי התרבות הזאת של התחקור כמעט עברה מן העולם מאז שנחקק חוק זכויות החולה. אנחנו מצאנו את הדרכים לעשות אותה עדיין, אבל לא בהיקף ולא בעוצמות שאני זוכר כרופא צעיר וכסטודנט, שהיו נר לרגלינו. לשבת בחדר שמתחקרים אירוע שאתה היית מעורב בו ולהיות נתון לבקרה וביקורת של עמיתים זה אירוע לא נעים, אירוע לא פשוט, אבל כל אחד מאיתנו שם את עצמו במקום שזה חלק מלהיות רופא ולהיות מטפל. יש עולמות שונים, עולמות המשפט, שאין לי מילה אחת להגיד נגדם. אני בעד פרטיות ובעד שמירת זכויות ואני נגד כל העוולות ופריצות הגדר שנעשות בזכות הטכנולוגיה הקיימת. אני אישית התלוננתי כנגד רופא, לאחרונה, ללשכה לאתיקה על לטעמי התנהגות לא הולמת שלא פגעה בפרטיות אבל ביזתה לטעמי מטופלות בתחום הכירורגיה הפלסטית. אני חושב שצריך למצות את הדיון ואת השיתוף של הציבור בתהליך. אי אפשר בסוף להגיע להחלטות בלי לעשות את הדברים, אבל בסופו של דבר לא כל טענה סופה להתקבל. אני חי את החיים האלה והלכתי למקצוע הזה להציל חיים. זאת מטרת העל לנגד עיניי. צריך למצוא את האיזון בין שמירה על פרטיות לבין הפגיעה ביכולת שלי להציל חיים. אני אסכם ואגיד שגם בתחום הזה צריך לנסות להגיע להסכמות, להטיל את המגבלות והמגבלה של משך זמן שהתיעוד נשמר ומי זכאי לראות אותו. חייבים להעמיק ואולי לחדד, אבל אסור בגלל הדברים האלה למנוע את קיום התהליך ואת קיום האפשרות לתחקר אירוע. אמר ליברגל, זה יכול להיות באותם מקרי קצה, לא כל מקרה, אבל זה יכול לעזור גם למטופל עצמו. אם אנחנו מסתכלים על הווידאו ורואים שנעשתה טעות בחדר הלם ולא הבנו למה מצבו א' במקום להיות מצבו ב', ואפשר להסתכל ולהבין ולשפר ולתקן את מה שנעשה בחדר הלם, אני רואה גם שימוש ישיר לטובת אותו מטופל ולהצלת חייו. לסיכום, אומנות הפוליטיקה היא למצוא את השילוב של כל הצרכים של כולם, אבל אני רק קורא לכולם לא לגרום לזה שהאפשרות לתחקר תיעלם מן העולם. תודה. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> אוקיי. אני תוך כדי הדברים שלך חשבתי שאולי הייתי צריך לפתוח איתך כי סיכמת היטב את כל הדיון עם פרטי פרטיו, אז תודה רבה לך על זה, וכמובן אומנות כמו שאמרת, אנחנו תמיד משתדלים כאן בוועדה לנסות למצוא. קצת מאתגר האירוע פה בגלל צנעת הפרט, בגלל הנקודה הכואבת הזו שאנחנו מכירים ויודעים שישנם נפגעים, בעיקר נפגעות במקרה הזה. תודה רבה. עורכת דין ועובדת סוציאלית נטע גורי, בבקשה. << אורח >> נטע גורי: << אורח >> אני פה מטעם איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית. דובר פה על החשיבות של הצילום בחדרי הטראומה. אני לא רופאה או מומחית בתחום הטראומה, לכן אני מאמינה וסומכת על משרד הבריאות בהקשר הזה, אבל נראה שמשרד הבריאות לא מצליח להבין את המומחים האחרים שיושבים פה כמו בתחום הפרטיות. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> לא התרשמתי שהם לא מבינים. << אורח >> נטע גורי: << אורח >> אני אסביר למה, כי בסופו של דבר כשהמשפט שנכתב בנוהל זה בפירוש שאין צורך ליידע או לקבל הסכמה, זה מרגיש קצת שלא נעשו האיזונים שצריך. אני אדבר בתור מומחית לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית. בסופו של דבר מי שעברו פגיעה כזאת, פגיעה מינית, הביקור בבתי החולים הוא חוויה קשה בפני עצמה. הוספה של מצלמות לסיטואציה כזאת, גם אם זה נעשה לצרכים של לימוד ולצרכים מקצועיים, היא מאוד פוגעת באמון. היא מחמירה תגובות טראומטיות ובסופו של דבר היא גורמת לנשים וגברים להימנע מלהגיע לטיפול רפואי חיוני. אני מבינה את הצורך, אבל כשרשום במפורש שאין צורך ליידע או לקבל הסכמה, זה אומר משהו על ההסתכלות של משרד הבריאות על פרטיות ועל הבנה של המטופלים. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> בהקשר הזה שמענו קודם את המשרד שבא ואומר, אנחנו בתהליכים נוספים לדיוק החוזר. נכון, אני לא טועה? טל, אם אני טועה תגידי לי שאני טועה, או ד"ר מרים. תהליכים גם כדי לשמוע אתכם. זה דרך אגב יכנס גם כן לסיכום הדיון. אני שומע דווקא כן הבנה שיש מה לחדד בהקשר הזה. תודה רבה. גב' הדס נתן. << אורח >> הדס נתן: << אורח >> אני רוצה להתייחס לנושאים אחרים. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> לחלק השני. אוקיי. << אורח >> הדס נתן: << אורח >> כן. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> בסדר גמור. מישהו פה רוצה להוסיף משהו בחלק הזה של הדיון, החלק שעוסק בחוזר הקיים? אוקיי, אנחנו נעבור לחלק השני כפי שהציעו כאן בתחילת הדיון, החלק של השמירה על צנעת הפרט ביתר מחלקות בתי החולים, במרפאות, בצורה שבה מעבירים תמונות בין רופאים, וכדומה. בישיבה הקודמת שהייתה לפני שנתיים בערך, המשרד בא ואמר שיוצאים לעבודה ושבעקבותיה אמור להיות תוצרים שאמורים לחדד את העניין בצורה של חוזר או נוהל או לא משנה מה. המשרד, בבקשה. << אורח >> מרים פינק לביא: << אורח >> אנחנו מדברים עכשיו על הנושא של צנעת הפרט בצילום במטופלים. קודם כל אני כן רוצה שנייה להתחבר לוועדות הקודמות שעסקו בנושא, כי שוב, הנושא כפי שהוצג הוא באמת מהפרספקטיבה הכי כואבת שלו, זאת אומרת מהמקום שבו יש ניצול לרעה של רופאים בצורה הכי ברורה עד כדי פלילית. רופא שמצלם או מצטלם עם מטופל בשביל איזו שהיא טובת הנאה פנימית שלו, לא משנה אם זה האגו שלו או הפרסום שלו או סטייה שלו, זה דבר לא תקין בצורה גורפת. מצטרפת למה שפרופ' זאב פלדמן אמר. זה המקומות שבהם אנחנו פועלים בצורה הכי ברורה. אני אגיד שבעקבות הדיון שהיה אז, מנכ"ל משרד הבריאות הוציא מכתב לבתי החולים וקופות החולים ב-3.2.2023 שבו הוא מגדיר בנידון, לא ראוי בצילום מטופלים והפצת התמונות ללא הסכמה, והוא מפרט שם בצורה, אני חושבת הכי ברורה שאפשר, ו"מבקש ממנהלי בתי החולים לטפל בנושא בקרב כל העובדים במוסדכם ולפעול ליישום מיידי של הקוד האתי, להגיב בחומרה לכל מקרה כזה שמובא לידיעתכם כי ארע במוסד, ולנקוט בכל האמצעים האפשריים כלפי העובדים המעורבים במעשה." משרד הבריאות מתעדף את הנושא הזה של פגיעה. טליה תפרט את הצעדים גם כאחראית וממונה על הנושא. אני רוצה להצטרף לכל מי שרוצה פה לפעול בנושא. אנחנו שותפים בעניין. בנוסף, הקמנו את הצוות התוך-משרדי שעסק בכלל בהסתכלות קצת יותר רחבה על נושא הצילום, לא הצילום הפלילי אלא השימוש בצילום שגם עלה בוועדת הבריאות לפני כמה שבועות בנושא של גם שימוש בטכנולוגיות. אנחנו יודעים שאנחנו נמצאים היום בעידן, וזה גם ממחקרים בעולם, מרביתם המוחלט של רופאים משתמשים בטלפון הנייד ככלי עבודה. הטכנולוגיות שרצות קדימה הן רצות בקצב שאנחנו מכירים אותו ולא תמיד הטכנולוגיות הרפואיות מדביקות את הקצב. היום מי מאיתנו לא יודע שכשהילד שלו מרגיש לא טוב, הוא רוצה לשלוח תמונה לרופא ושהרופא יגיד לו באותו רגע אם הוא צריך לפנות למיון או לא. גם מדובר בעיקר במקומות שבהם אין זמינות הרבה פעמים של רופאים מקצועיים. למשל אם אני ראיתי כרגע מטופל בתור רופאת ילדים ואני רוצה להתייעץ עם רופא עור והזמינות של רופא עור יותר נמוכה, ואני רוצה להתייעץ עם מומחה שלא נמצא באזור שלי ולא נמצא עכשיו. אני חושבת שהשימוש, אני יכולה להגיד כרופאה שמגיעה ממש מהשטח, זה שימוש שאי אפשר ממש לחסום שור בדישו כי בעצם זה היום משפר את הנגישות, את המענה בזמן אמת, את השירותיות. זה מאפשר היוועצות עם מומחים, זה מאפשר שיפור הרפואה. יש לנו פה המון דברים ואנחנו לא רוצים להשאיר את הרופאים במדינת ישראל מאחור. יחד עם זאת יש לנו פה מורכבות כי אנחנו נמצאים בסיטואציה קלינית מורכבת, כי אנחנו רוצים לעמוד בכל האתיקה שאפשר, ובאמת השימוש של רופאים בכלים האלה הם תוך השימוש בכלים האתיים, וטליה תרחיב, גם של הסכמה ושל שמירת פרטיות ושל סודיות. חילקנו את נושא הצילום לשלושה חלקים. אחד זה שימוש קליני בצילום, זאת אומרת שאנשי מקצוע משתמשים בצילום כדי להתייעץ, כדי להחזיר תשובה למטופל. הנושא השני הוא שימוש בצילום לצורך תעמולה ופרסום, והנושא השלישי, נקרא לזה צילום אקראי. אולי זה לא מילה מדויקת, שבתוך מוסד רפואי יכול להיות שיש מבקרים שבטעות מצלמים מטופלים. אני יכולה להגיד כפסיכיאטרית שבמקומות הכי רגישים, שזה יכול להיות גם מחלקות שאנחנו לא רוצים שיהיה איזה שהוא צילום רקע, נקרא לזה, והציבור לא מספיק מודע לנושא. טליה תציג עכשיו את העבודה של הצוות הפנימי ואת המסקנות שהגענו אליהן, ואחר כך כמובן התייחסויות. תודה. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> תודה רבה. בבקשה, טליה. << אורח >> טליה בן אבי שטיינברג: << אורח >> בוקר טוב, כמו שמרים אמרה, אנחנו גיבשנו איזה שהוא צוות רב-מקצועי שהוא בא מתחום הרפואי, חטיבת הרפואה, ממונה על הטרדות מיניות בנציבות תלונות הציבור, מקצועות רפואיים. אני אומרת לכם בכוונה את הדברים שתיראו את הפרספקטיבה שהסתכלנו על זה. אני כממונה, הלשכה המשפטית, טל הייתה גם בצוות, מישהי שאחראית במשרד על המוגנות. בריאות דיגיטלית הייתה. מדובר על טלפונים ניידים, אז באמת תיראו את הפריזמה שהסתכלנו עליה. הנושא הזה של שמירה על פרטיות מטופלים במערכת הבריאות זה בליבנו וזה בנפשנו. זה חלק מהבסיס של העבודה הרפואית ככלל, ולכן על כל דבר כזה אנחנו מתייחסים בכובד ראש ומשקל אפילו עודף, כמו שנקרא, לכן הקמנו את הצוות והתחלנו להסתכל בפרספקטיבה יותר רחבה. אפילו הסתכלנו על מעבר למה שהוועדה ביקשה. ניצלנו את ההזדמנות הזאת כדי לבוא ולהגיד איפה אנחנו נמצאים היום, מה עוד אנחנו צריכים לעשות כדי לטייב את הדברים מתוך מה שבאמת גם עלה בוועדה. לקחנו את זה מאוד ברצינות. כמו שמרים אמרה, חילקנו את זה לשלושה מסלולים. המסלול הראשון זה צילום מטופלים למטרות טיפוליות. המסלול השני זה צילום מטופלים לצרכי יחסי ציבור לדוגמה של ארגוני בריאות, לצורך העניין קופות חולים, בתי חולים, אנחנו יודעים שיש עבודת יח"צ, וגם פרסום של עבודת רופאים ורופאות שבעצם הם מציגים את מרכולתם, הנה אני טוב, תבוא אליי, לצורך העניין בהיבט הזה, וגם צילום אגבי של מטופלים שבעצם אתה בא לבקר מטופל במוסד בריאות ואתה מצטלם איתו, ותוך כדי זה נכנסים לצילום עוד מטופלים שלא בטוח שהם רוצים להיות שם והם צריכים להיות שם, לצורך העניין. אני קוראת לזה היד השלישית שלנו, שזה כל כך זמין וכל כך בשליפה מייד. אפילו לא בשליפה. זה כל הזמן נמצא ככה. איך אנחנו באים ואיך אנחנו מטייבים את זה ומסתכלים על כל התמונה המלאה. עכשיו קצת נצלול. בצילום מטופלים למטרות טיפוליות גם כמו שמרים אמרה, הטלפון הנייד הוא גם משפר את האיכות הרפואית, הקלינית, זאת אומרת שאתה יכול להתייעץ. זה נעשה למטרות התייעצות רפואית. אנחנו יודעים שמעבירים תמונות ודברים כאלה. זה משפר את האיכות הקלינית שאתה יכול להתייעץ אפילו עם מומחה בקצה השני של העולם בזמן אמת ולתת מענה, ומצד שני זה משפר את הנגישות הרפואית, זאת אומרת שאתה יכול להתכתב עם הרופא שלך, לצלם תמונות ולא לחכות לתור שבעוד שבעה חודשים או משהו כזה, אבל אתה צריך לעשות את זה תחת כללי אתיקה ותחת שמירה על פרטיות ותחת שמירה על כבוד האדם וכבוד המטופל, לצורך העניין. בכל נתיב שאני ציינתי הסתכלנו קודם כל על ההיבטים הרגולטוריים, האם קיים רגולציה בנושא הזה? כי בהחלטה של הוועדה היא אמרה, תבדקו גם את הרגולציה, אם צריך לעשות חקיקה, אם צריך לעשות נהלים ודברים כאלה. טל פה הייתה שותפה ואם תירצו לעשות זום-אין על רגולציה, היא תשמח לענות על זה. הסתכלנו על רגולציה ואמרנו, יש רגולציה בנושא הזה. הבעיה היא לא הרגולציה. הבעיה לא שצריכים עכשיו לבוא לחוקק משהו. במכתב של המנכ"ל הוא הפנה לדירקטיבות הרגולטוריות, אבל איפה הבעיה כנראה? הבעיה ביישום שבעצם אנחנו צריכים לשמור להקפיד יתר הקפדה על הדברים האלה, לכן ההצעה שלנו פה זה לבוא לארגונים הרפואיים, לבתי חולים, לקופות חולים. מרים הסתכלת, גם אתה, כבוד היושב-ראש הסתכלת על פרספקטיבה רחבה יותר, לא רק טלפון נייד אלא בכלל טכנולוגיות. יש את הרגולציה ואנחנו מציעים הסברה והדרכה לצוותים רפואיים כדי שהם יכניסו את זה למודעות ולסיסטם של העבודה על שמירה על פרטיות בנושא הזה. זה אחד. כשאנחנו מסתכלים על הנדבך השני שאנחנו זיהינו, על צילום המטופלים לצרכי יחסי ציבור של מוסד רפואי או לצורך עניין של שיווק ופרסום, הסתכלנו גם כן וראינו שיש רגולציות. יש דירקטיבות רגולטוריות בנושא הזה. אין כרגע מה להתעסק יותר מזה. אם אני מסכמת על הדירקטיבות הרגולטוריות, יש אפשרויות לעשות את זה על פי רגולציה, אבל יש סייגים לדברים האלה. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> החמרת ענישה בעניין הזה כשזה רגולציה, אתם לא חושבים? << אורח >> טליה בן אבי שטיינברג: << אורח >> יש לי עוד כובע היום במשרד, שאני גם ממונה על הטרדות מיניות ונציב תלונות הציבור למקצועות רפואיים, אז זה המצב שאני מסתכלת על שני הכיוונים האלה. גם כשמגיעים לנציב תלונות הציבור למקצועות רפואיים ומגישים תלונות על הדבר הזה, כן המדיניות של המשרד היום זה אקטיביות וגם החמרת ענישה, דרך אגב בהיבט הזה. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> החמרת ענישה זה רגולציה. בסוף אתה תצטרך לחוקק. << אורח >> טליה בן אבי שטיינברג: << אורח >> היא קיימת. עשו גם תהליכים מול בתי הדין של משרד הבריאות בנושא הזה של העלאת המודעות לדוגמה, וכל הדברים האלה כדי כן להביא - - - . זה המדיניות. זה קיים כבר בהיבט הזה. בעצם יש מגבלות. דיברו על הסכמה וגם לא לחשוף את הזהות של המטופל, נניח. במידה וכן שולחים משהו, אז לשמור מאוד על ההסכמה של המטופל. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> את מדברת עכשיו על תוצרים של העבודה? << אורח >> טליה בן אבי שטיינברג: << אורח >> אני מדברת על הכיוונים, מה אנחנו צריכים לעשות. פה קיימת הרגולציה. אנחנו כמשרד, ברגע שמגיעה תלונה צריכים לברר אותה, צריכים להיות אקטיביים, צריכים להיות אפקטיביים. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> אבל זה לא משהו חדש. זה משהו שאני מניח שהיה עד היום. << אורח >> טליה בן אבי שטיינברג: << אורח >> ההחמרה, לדעתי זה יותר התחיל בתקופה האחרונה. החלק השלישי זה צילום מטופלים ומטופלים על ידי מבקרים, צילום אגבי כזה שאתה מצלם את הקרוב שלך, את החבר שלך או משהו בסגנון הזה, ונכנסים כל מיני אנשים. כשאני וכל אחד מאיתנו בא למוסד רפואי, אנחנו לא רוצים להיות חלק מהעניין הזה, שלא יצלמו אותי לא כדרך אגב ולא שום דבר. פה גם כן יש חקיקה בנושא הזה וצריכים פה להעלות מודעות. אם אנחנו מסכמים את הכול, אנחנו אומרים, בנושא הזה של צילום מטופלים על ידי מבקרים ההמלצה זה באמת להעלות מודעות בנושא הזה שאנשים שמגיעים לביקור באותם המוסדות הרפואיים, שיזהרו ביתר שאת. בנושא הזה של הפרסום והפרסומים, צרכי שיווק ודברים כאלה יש רגולציה. ברגע שיש תלונה אנחנו מחויבים לטפל בזה ואנחנו רוצים לטפל בזה באמת באפקטיביות, גם בצורה יעילה וגם בצורה נכונה. לגבי הצילום למטרות טיפוליות אנחנו באים ואומרים, אנחנו צריכים להגיע לצוותים ולהעלות בפניהם את המודעות גם בהדרכה, לא רק בסיסמאות, באמת להכשיר אותם איך הם אמורים להתנהל עם הטלפון הנייד ועם הטכנולוגיות האלה, לשמור על כבוד האדם וגם על הנושא הזה של פרטיות של האדם. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> מה התוצרים של העבודה? איפה זה נמצא בתהליך? << אורח >> טליה בן אבי שטיינברג: << אורח >> אנחנו עכשיו הגענו להציג את זה בפניכם, ואחרי זה אנחנו נתקדם עם העבודה, להוציא אותה מהכוח לפועל. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> באיזה צורה אתם רוצים להביא את ההמלצות האלה? << אורח >> טליה בן אבי שטיינברג: << אורח >> המלצות זה יכול להיות מכתב. חוזרים יש. זה לא אמור להיות בחוזר. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> דווקא הייתי רוצה שהמעמד של התוצר הזה של העבודה שלכם יהיה כמה שיותר משמעותי, לכן חוזר זה המינימום לדעתי. מכתב זה הרבה פחות. התוצר חייב להיות כל כך חד משמעי. אני עוד לא נכנסתי לתוכן. אנחנו נשמע פה את ההתייחסות של כולם אבל התוצר חייב להיות כל כך משמעותי ואפקטיבי, כזה שלא יהיה רופא או מבקר בבית חולים שלא ידע על החובות שיש עליו על פי חוק וגם לענישה. מה אתם חושבים על התוצר? לאיפה זה אמור להגיע, לאיזה רמה? << אורח >> מרים פינק לביא: << אורח >> אנחנו בהחלט נבחן את זה. אני חושבת שהמקום שבו אנחנו מתלבטים הוא בגלל שאנחנו חושבים שיש עוד פתרונות שאנחנו בוחנים מבחינה טכנולוגיות, פתרונות יותר עתידיים שהיינו רוצים גם שיכנסו לתך החשיבה הזאת, אבל מסכימה איתך. אנחנו נבדוק את הנושא ונחזיר תשובה. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> אני רוצה לבקש שלוחות הזמנים יכנסו לתוך מסלול ברור וחד משמעי כי אנחנו מדברים על נושא שכבר עלה פה מזמן. אני לא יודע להאשים. אני יודע שאנחנו באמצע מלחמה ואני מכיר את כל המגבלות שיש למשרד בהקשר הזה, אבל עדיין אני רוצה להיכנס ללוחות זמנים, כי אם אנחנו לא ניכנס ללוחות זמנים זה לא יקרה אף פעם. ניר גרסון איתנו בזום, הרשות להגנת הפרטיות. << אורח >> ניר גרסון: << אורח >> שלום לכולם, בוקר טוב, תודה, אדוני. אני ניר גרסון, סגן מנהל מחלקת ייעוץ משפטי ואסדרה ברשות להגנת הפרטיות. בנוהל בנושא הצילום בחדרי טראומה אנחנו לא שותפנו בגיבוש שלו וחבל מאוד, כי הוועדה קצת מכירה אותנו. בכלל המומחיות שלנו היא בתחום של התפר בין פרטיות לטכנולוגיה. במיוחד יש לנו המון ניסיון בתיעוד וצילום טכנולוגיה גם במגזר הרפואי, ואכן הצילום במוסדות רפואיים הוא דבר מאוד חריג. יש פרויקטים ודברי חקיקה אחרים שעוסקים בנושא והיינו מאוד מעורבים בהם. בגלל שזה חריג אנחנו ממש עמדנו על כך שנקבל הסבר בדיעבד ממשרד הבריאות מה הבסיס החוקי ומה הכוונה, ואנחנו בוחנים את התשובה שקיבלנו לפני כמה שבועות. חשוב לנו לראות מה השינויים שעליהם גם הודיעו לנו ממשרד הבריאות, מספר שינויים לחוזר. אפשר לשפר את מצב ההגנה על הפרטיות ולהגיע ולאיזון משמעותי. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> אתה קטוע לנו. בוא נעשה עוד ניסיון, בבקשה. << אורח >> ניר גרסון: << אורח >> אני אדבר בקצרה. קודם כל אני מקווה שגם בשיח איתנו החוזר יתוקן, וכשהוא יפורסם אני חייב להגיד שאנחנו גם נאכוף. מכוח חוק הגנת הפרטיות נאכוף גם את קיום הוראות החוזר הזה, את היישום שלו על בתי החולים כי זה חלק מהסמכויות שיש לנו בתיקון 13 לחוק הגנת הפרטיות. << אורח >> הדס נתן: << אורח >> לגבי הנושא השני של החלק השני של הדיון בתחום של שימוש בצילומים גם למטרות קליניות אחרות, גם זה אנחנו נשמח מאוד אם ינצלו גם את המומחיות שלנו ואת הידע שלנו בנושא, כי יש כאן המון שאלות פרטיות וטכנולוגיה, כמו באיזה מכשיר מותר לצלם למטרות קליניות? האם המכשיר הפרטי של הרופא? האם המידע נמחק ממנו? איך הוא מאבטח אותו? האם הצילום במכשיר הפרטי הוא חלק מאבטחת המידע בו חייב בית החולים? יש המון סוגיות אפילו בתחום הזה. תודה רבה. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> אוקיי, תודה רבה לך. אנחנו נכניס כמובן את ההמלצה הזו עבור המשרד לסיכום הדיון. גב' הדס נתן, אנחנו חייבים לך מהחלק הראשון. בבקשה. << אורח >> הדס נתן: << אורח >> תודה רבה על זכות הדיבור. אני הדס נתן, יושבת-ראש עמותת לשמ"ה, עמותה של נפגעים בבריאות הנפש. אם מתייחסים לצילום, למרות שחשבתי על נושאים אחרים גם של צנעת הפרט שלא קשורים לצילום, יש דברים שונים. קודם כל בבריאות הנפש הנושא של האם יש או אין צילום בתוך המחלקות הפסיכיאטריות, לפעמים יש לכאן או לכאן. יש עניין של צנעת הפרט אם יש מצלמה או אין מצלמה. מצד שני לפעמים יש חשיבות דווקא למצלמה מהבחינה הזו שלעצרנו קורים מקרים של פגיעה של אנשי צוות במטופל, ופה המטופל עומד בין איש הצוות שאומר לא היה, לא פגעתי, לבין המטופל שבעמדת חולשה הרבה פעמים, שאומר, הוא היכה אותי, הוא דחף אותי, נעשה לי מצב שפוגע בתוך המחלקה על ידי איש צוות. יש מצבים שאיש צוות יכול לטעון שהמטופל תקף אותו, ויכול להיות, נתקלתי בזה, מטופל הגיע מרצונו לאשפוז פסיכיאטרי, הפכו את זה לאשפוז כפוי כאשר איש הצוות טען שהמטופל תקף אותו ולא הוא את המטופל. מהבחינה הזו מאוד חשוב שכן יהיה תיעוד במצבי אלימות בתוך מחלקה פסיכיאטרית. דבר נוסף שרציתי לציין שדווקא לא קשור לבריאות הנפש. אם הוזכר נושא של כירורגיה פלסטית, אז מצבים למשל שקופת חולים מבקשת תמונות של האזורים שאמורים להיות מנותחים על מנת לתת אישור של ועדה לניתוח. לאן הצילומים האלה מגיעים? איזה שימוש נעשה בהם חוץ מאשר אם לאשר ניתוח או לא לאשר ניתוח? אותו דבר מצבים שרופאים מצלמים, שלא תמיד מסבירים למטופל לצורך מה הצילום, אם זה באמת לצורך למידה, להראות לסטודנטים את המצבים השונים, אם זה לצורך מעקב לראות מה היה קודם, איך זה עכשיו, הצלחה של ניתוח. דבר נוסף שכן קשור לבריאות הנפש שאנחנו כעמותת לשמ"ה עושים, אמנם זה כן באיזה מקום קשור לבריאות. אנחנו עושים הרבה פעמים מבצעים של חלוקת שי לדיירי הוסטלים לקראת החגים. הרבה פעמים אנחנו כן מצלמים דיירים שמקבלים את השי, החיוך לפעמים, ואז מאוד מתחשק לפרסם את הצילום הזה, אבל אנחנו כן מנסים לראות אם יש מחווה שהיא לא פנים של מטופל. אנחנו מקפידים לטשטש פנים על מנת לשמור על הפרטיות של דיירי ההוסטל שבעצם הם נפגעי נפש. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> אוקיי, תודה רבה. כל העולם של בריאות הנפש בנושא של צנעת הפרט הוא נושא שהוא מאוד מאוד מהותי, מאוד חשוב. יש בו הרבה מאוד אלמנטים שגם לפעמים גורמים למטופלים לא לגשת לטיפול בגלל החשש שהמידע יזלוג החוצה. אנחנו עסוקים בזה הרבה מאוד בהקשרים אחרים פה בוועדה, ותודה רבה שהעלית את הדברים. אני לא יודע מי רוצה לדבר בסבב הזה. אני אבקש להרים ידיים. אני אתחיל איתך, ד"ר פלדמן. מי שירצה יוכל להרים את היד ולקבל את רשות הדיבור. << אורח >> זאב פלדמן: << אורח >> אני שמח על העבודה שנעשית במשרד ועל הקטגוריות שהוזכרו כאן. אני חושב שהיום כשאני כונן ואני צריך לקבל החלטה על טיפול בפצוע עם דימום בראש, ומעבירים לי את צילום הסי.טי שלו, זה א-ב של עזרת הטכנולוגיה לקידום ומהירות הטיפול ושיפורו. אין לי הרבה מה להוסיף חוץ מלברך על השלמת התהליך. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> מה אתה חושב שצריך להיות התוצר של אותה ועדה? זה צריך להיכנס כמכתב והוראות? זה צריך להיכנס כחוזר מנכ"ל? << אורח >> זאב פלדמן: << אורח >> תראה, יש את החיים שהרבה פעמים מובילים אותנו למקומות לא טובים כמו שראינו, של פגיעה בפרטיות, של שימוש לרעה לצרכי פרסום אישי וקידום וכו', ששם חד משמעית צריך שזה יהיה ברף הכי גבוה. זה לא יכול להיות מכתב. זה חייב להיות קביעת סטנדרטים וסנקציות כנגד אלה שפורצים את הגדרות האלה. מצד שני אסור לפגוע ביכולת התקשורת בין אנשי צוות רפואי, וצריך למצוא את המנגנון שהסי.טי שאני מקבל מהתורן שלי, הטכנולוגיה צריכה למחוק אותו אחרי שאני השתמשתי בו ונתתי את חוות הדעת שלי, ויש היום גם את הטכנולוגיות ששולחים את הצילומים האלה והם נעלמים אחרי פרק זמן קצר. חד משמעית בכל הנושא של צילום אקראי צריך לחדד ולהדריך ולהטמיע את המודעות של הציבור בזה שהם עלולים לפגוע באחרים בנושא של קידום אישי ופגיעה ושימוש לרעה בחומרים עם הסנקציות, עם הרף הכי גבוה של הסנקציות, ובנושא של השימוש המקצועי חייבים לאפשר אותו ולא למנוע עם העזרה של הטכנולוגיה למנוע. ביקשתי להגיד עוד מילה. אנחנו מנהלים מאבק רב-שנים בעוולה של תת תקצוב מערכת הבריאות, הרעבתה, שזה נראה כאילו כותרת ראשית, למה אנחנו אומרים שצריך יותר מ-7.3% מההוצאה הלאומית לתל"ג וצריך להגיע לממוצע של ה-OECD. אנחנו לאורך השנים ניסינו להראות איפה זה פוגע ביום-יום של האזרחים. אחד המקומות זה האשפוז במסדרונות. כשחולים מאושפזים במסדרונות, לא רק הפרטיות נפגעת, גם כבוד האדם נפגע ויש לזה שני חוקי יסוד. אני קורא לוועדה לקיים דיון על עצם המהות של הדבר הזה, ולקצוב למשרד הבריאות, לממשלה את לוחות הזמנים להעלמת התופעה הזאת. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> תופעה בלתי אפשרי ובלתי אנושית. << אורח >> זאב פלדמן: << אורח >> בדיוק. כולם מצקצקים בלשון ובאמת מתכוונים לזה. אני לא אומר את זה בהיבט של אנשים ציניים אומרים, זה באמת לא בסדר. אני חושב שכולם מתכוונים לזה אבל לא נעשה שום דבר אמיתי כתוכנית וכגאנט פעולה למנוע ולעקור את זה, ואפשר לעקור את זה. אני יכול לבשר לכם שיש בתי חולים שעשו עבודה ניהולית פנימית, ואני אזכיר פה את אסף הרופא שלאחרונה עשה את זה, שאין יותר אשפוזים במסדרון. זה מטיל עומס ומטיל היערכות אחרת על התנהלות, אבל אפשר לעשות את זה. צריך שתהיה מדיניות ולוחות זמנים לעקור את התופעה הזאת מהיסוד. אני קורא לוועדה לקיים דיון על הנושא. תודה. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> תודה רבה. בחלק הראשון של הדיון נתתי לך ראשון לדבר כדי שתתמצת את הנתונים, אז קודם כל באמת תודה על מה שהעלית בסיפה של הדברים שלך. בהחלט נושא ראוי וחשוב. אי אפשר לדבר בכלל על הגנת פרטיות כשמאשפזים במסדרונות. זה לא מתחיל אפילו, ואנחנו נשתדל באמת להיכנס לזה כמו שאמרת. יעל, בבקשה. << אורח >> יעל שרר: << אורח >> תודה רבה. אני רוצה לרענן את זיכרוננו מה בעצם מביא לדיון הקודם. מה שהביא לדיון הקודם זה העובדה שהגיעו אליי באופן אישי קרוב ל-200 תמונות של צוותים רפואיים שצילמו מטופלים, רובם בחדרי ניתוח כשחלק מהמטופלים ניתנים לזיהוי, רובם, וחלקם בעירום חלקי או בעירום מלא. זה מה שהביא לדיון הקודם. המטופלים האלה לא ידעו שהצוות הרפואי מצלם אותם ובוודאי לא נתנו הסכמה לכך שהתמונות שלהם יופצו כשהם חשופים או עירומים, ואת רוב התמונות האלה הצוותים הפיצו בקבוצות וואטסאפ של הצוותים, והם הגיעו אליי מצוותים בעצמם שרצו להפסיק את התופעה הזאת במערכת הבריאות. אני אומרת את זה כי אני מרגישה שמה שמשרד הבריאות עונה כאן, זורה חול בעיניי הוועדה והמשתתפים בה. זה ממש לא תופעה שולית כשמגיעות אליי קרוב ל-200 תמונות, כי 200 תמונות שמגיעות אליי זה אומר לנו כמה תמונות לא הגיעו אליי. היו מעורבים בזה יותר מעשרה בתי חולים. כשמעורבים בזה יותר מעשרה בתי חולים זה אומר מה שהגיע אליי באופן אישי. אני חייבת להגיד שהקטגוריות שעלו בדיון הקודם לא היו הקטגוריות שהמשרד מציג פה. אני אקריא את הקטגוריות שעלו בדיון הקודם. ראשית צילום של מטופלים על ידי מטפלים, שזאת הייתה הבעיה העיקרית. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> לצורך שימוש קליני? << אורח >> יעל שרר: << אורח >> לא לצורך שימוש קליני, לצורך צילומי מורל. מה שתואר בתמונות האלה לפרוטוקול היה צוותים רפואיים וצוותים בחדר ניתוח עושים סימון של "וי", מרימים מתוך מטופל כשזה עדיין מחובר אליו, את המעיים שלו, מרימים מתוך מטופלת כשזה עדיין מחובר אליה, את השחלה שלה, מראים לסטוריז בפייסבוק את אבני הכליה שהם הוציאו מהמטופלת כשהמטופלת עדיין שוכבת מאחוריה. היא נראית בפריים. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> אני מודה שהתיאורים האלה הם תיאורים קשים מאוד. << אורח >> יעל שרר: << אורח >> אני מצטערת אבל אני רוצה שאנחנו נבין מה נעלם פתאום בקטגוריות ממה שמנה פה משרד הבריאות, כי הקטגוריות שאנחנו מנינו היו צילום על ידי מטפלים, שנעשה תוך הפרת פרטיות המטופלים לצורך שאינו רפואי, וקראנו לזה צילומי מורל, צילומים של התרברבות, של עבודה בצוות שעלו בקבוצות הוואטסאפ שלהם. זאת הייתה הקטגוריה העיקרית והבעייתית ביותר. שלחנו תיעודים רבים שבהם נראים אנשי צוות. אני יודעת להגיד וגם משרד הבריאות יודע להגיד אילו חדרי ניתוח אלו, אילו חדרי מיון אלו, אילו בתי חולים אלו, וגם כיוון שאנשים הצטלמו בפנים גלויות, מי אנשי הצוות. הקטגוריה השנייה שעלתה בדיון הייתה צורך פרסומי, ובעיקר זה עלה גם מבתי החולים שפרסמו תמונות של מטופלים תוך הפרת הפרטיות שלהם, גם מצורך לפרסם את עצמם. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> זה הוזכר, נכון? << אורח >> יעל שרר: << אורח >> נכון, אבל גם הוזכר פה הסיפור של המטפלים הפלסטיים שעברו על החוק וצילמו צילומי תועבה של מטופלים שלהם, הרבה פעמים תוך הפעלת לחץ. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> לצורך פרסום? << אורח >> יעל שרר: << אורח >> לצורך פרסום, ואין מתן הסכמה חופשית כשהמטפל אומר לך שהוא יוריד במחיר של הגדלת החזה או שהוא יעשה אותה בחינם אם את תסכימי להצטלם בעירום למודעות שלו. זאת לא הסכמה מדעת. הדבר השלישי הוא הצורך הלימודי, וזה הוזכר פה ועם זה אין לנו בעיה. צריך להסדיר את זה. זה ברור שהטכנולוגיה מתקדמת, אבל זאת לא הבעיה. הדבר הרביעי שהוזכר פה ואני הזכרתי גם קודם זה הצילומים שמיועדים לצרכי פשיעה והפצה תמורת כסף, וזאת בעיה שמערכת הבריאות סובלת ממנה ואנשים נעצרים. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> הנקודה האחרונה הזו, בחוק קיים מענה. זה לא משנה אם זה רופא, אם זה בן אדם - - - << אורח >> יעל שרר: << אורח >> בוודאי שקיים מענה ויש ענישה כלפי האנשים האלה. זה אומר שמערכת הבריאות לא צריכה למנוע את זה? היא לא צריכה לסנן? << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> מה הבקשה? << אורח >> יעל שרר: << אורח >> אנחנו פנינו למשרד הבריאות ואנחנו ביקשנו לדעת איך הם מסננים אנשים שנכנסים לתוך בתי החולים? איזה הכשרה הם נותנים? איזה הבטחה הם נותנים לנו שהמטופלים בטוחים שם? משרד הבריאות רוצה להציב עכשיו מצלמות לצרכי תחקור בחדרי הטראומה, אבל הוא לא מסכים להציב מצלמות בשטחים הפתוחים כדי לפקח על פגיעה מינית ועל הפצת תמונות שהיא פלילית במטופלים. זה הוא לא מוכן לעשות. אני חייבת להגיד, נאמר פה, רופאים וזה חריג, ואם רופא עושה. סליחה, אני לא מבינה את ההיטפלות לרופאים. אנשי צוות רבים לקחו חלק בפרקטיקה הזאת. זה ממש לא הוגן להצביע באצבע מאשימה על רופאים בלבד. צוות של חדרי ניתוח לא מורכב רק מרופאים וזה לא בעיה רק של רופאים של ההסתדרות הרפואית. אני גם אגיד שמשרד הבריאות הורה לבתי החולים לדווח לו על אירועי אירוע חריג כשהוא מתחיל עם הליכי משמעת כלפי האנשים האלה, אבל משרד הבריאות, אלף, לא קיבל אירועי אירוע חריג מבתי החולים, שזה אומר שהם לא מדווחים על זה, וזה אומר שמשרד הבריאות לא יכול לדעת מה היקף התופעה וגם לא לטפל בה. דבר נוסף, אנחנו העברנו למשרד הבריאות את השמות של המטפלים, את הפרצופים, את התיעוד. משרד הבריאות פעל אפס הליכי משמעת, אפס עגול כלפי עשרות האנשים שמופיעים בתמונות האלה, והוא אמר, אנחנו פעלנו באופן נמרץ. גם טליה אמרה פה, זה בראש מעיינינו. זה לא נכון. אלו מילים ריקות כי הקטגוריות שהם בחרו לטפל בהם, שים לב מה התעופף מהם באורח פלא. צילום של צוותים רפואיים את המטופלים עצמם לא מופיע פתאום בקטגוריות שלהם למרות שעל זה היה הדיון, והצילום לצרכי פשיעה שהוא רעה חולה. אלה אנשים רעים שנכנסים למערכת הבריאות. מערכת הבריאות לא עושה מספיק כדי לפקח עליהם, לא כדי לעצור אותם. היום אנשים שהם משנעים יכולים להיכנס בלי שום בקרה או פיקוח. זה לא תקין. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> הנקודות מאוד ברורות. << אורח >> יעל שרר: << אורח >> אין הסכמה? אין מצלמה. זה לא יכול להיות. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> אני רוצה לשמוע התייחסות המשרד. תודה רבה. בבקשה. << אורח >> מרים פינק לביא: << אורח >> קודם כל אני מקבלת את מה שיעל אומרת, שאנחנו לא מדברים רק על צוותים רפואיים וגם אנחנו נפרט את זה כמובן. באותה תלונה היו גם רופאים, אבל יכול להיות בכל מקצוע אחר, אז אנחנו מקבלים כמובן את ההערה הזו. דבר שני, אנחנו פתחנו ואמרנו. את שלושת הקטגוריות אנחנו עשינו אחרי שפתחנו ואמרנו לגבי הפליליות והחומרה שהמשרד רוצה לראות את המקרים שבהם רופאים מצלמים שלא לצרכים טיפוליים, זאת אומרת בדיוק הקטגוריה של יעל בה פתחנו והרחבנו בה ונתתי בה הקדמה. יכול להיות שאנחנו לא עושים עבודה מספיק טובה אבל זה היה הפתיח שלנו. שלושת הקטגוריות היו על דברים שאנחנו חושבים שצריך להסדיר, שהם דברים שקורים, שהם חלק מהמציאות של חיינו היום בתוך השימוש בטכנולוגיות. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> באיזה קטגוריה נכנס צילומי מורל שהזכירה יעל? << אורח >> מרים פינק לביא: << אורח >> אנחנו הכנסנו את זה בהקדמה. אנחנו יכולים להפוך את זה לקטגוריה אבל זה היה חלק משמעותי ממה שאמרנו בהקדמה, שזה החלק הכי חשוב בעינינו והוא גם היה החלק שבעצם דיבר על הדיון הקודם. כמו שטליה אמרה, לקחנו את זה והרחבנו את זה לנושאים שאולי נקרא להם יותר נורמטיביים כדי להסדיר את כל האתיקה והשימוש בטכנולוגיות, כי גם בלי להתכוון אפשר להגיע למקומות כמו שפירטו, שהם לא טובים, אבל אנחנו מחלקים את זה בין ההקדמה שאמרנו שזה האזורים המשמעתיים, הפליליים שהם באמת גורמים לנו פה לצמרמורות לשמוע אותם רק, לבין שלושת הקטגוריות האלה. ממש לא הזנחנו. לא שכחנו את הקטגוריה המרכזית שגם היא הייתה בעצם הסיבה להתכנסות אז הוועדה והדיון. אני מסכימה לגמרי. זה נושא סופר קריטי. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> אוקיי. יעל העלתה שהיא שלחה למשרד תיעודים. כביכול נענתה בכך שהנושא טופל באופן כללי. לא הייתה ירידה לפרטים או ענישה ספציפית בהקשר הזה? << אורח >> מרים פינק לביא: << אורח >> כרגע אין לנו מספיק מידע כדי לתת לגבי זה. אנחנו יכולים להחזיר תשובה. << אורח >> טליה בן אבי שטיינברג: << אורח >> זה המחלקה הממונה על הטרדות מיניות בנציבות תלונות הציבור על מקצועות רפואיים בתוך המשרד. << אורח >> יעל שרר: << אורח >> אז בעצם יש הכרה בזה שזה עבירת מין. << אורח >> טליה בן אבי שטיינברג: << אורח >> אני עכשיו ממלאת את המקום, אז לא אכפת לי להידרש לזה. << אורח >> טל פלדמן: << אורח >> רק חשוב לי לומר את המסגרת. כשיש מקרה חריג כמו שאמרו פה, איך אנחנו מכירים את מערכת הבריאות, זה תופעה בשוליים, אבל כשיש מקרה חריג כזה אז באמת הכלים הם אולי פליליים ופה צריך לשמוע גם את המשטרה, והמשמעתיים, והגורם במשרד הבריאות שעוסק בזה זה נציבות קבילות מקצועות הרפואה שהם מוסמכים לנהל הליכי משמעת כלפי בעלי מקצועות הרפואה ברישיון. אני לא מכירה את הפרטים של תלונות ספציפיות ואפשר לברר אם אכן היו תלונות כאלה ומה הן. << אורח >> יעל שרר: << אורח >> כמו שהיו"ר יודע כבר הרבה זמן, אין נציב וטליה הזכירה שעכשיו היא לקחה בתור ממלאת מקום את הסמכויות. המון זמן לא היה נציב, אבל אני חייבת להגיד שפניתי שוב ושוב לגורמים במשרד כולל טליה עוד לפני שהיא הייתה ממלאת מקום הנציב, וגם לגורמים אחרים. לא נענינו. אנחנו הזכרנו את נושא ארבע הקטגוריות האלה שוב ושוב. המשרד לא מטפל בזה. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> זה שאין תשובה לא אומר שלא מטופל. אני מכניס את זה לסיכום. אני ארצה לקבל על תשובות. << אורח >> יעל שרר: << אורח >> אפס הליכי משמעת בשנתיים האחרונות. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> אני חושב שזה חמור מאוד. אני מקווה שזו לא תהיה התשובה של המשרד, אבל אני רוצה לשמוע את התשובה לפני שאנחנו שופטים או לפני שאנחנו מעירים הערות מהסוג הזה. << אורח >> טליה בן אבי שטיינברג: << אורח >> סליחה, יעל, אין לי בעיה שתעבירי לי את הצילומים ואני אעבוד איתך על זה. << אורח >> יעל שרר: << אורח >> אנחנו לא שנתיים באיחור? << אורח >> טליה בן אבי שטיינברג: << אורח >> כיום אני בתפקיד. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> תודה. בבקשה. << אורח >> ענבר קמחי לוי: << אורח >> חשוב לי להדגיש שלנו בלשכה לאתיקה הנושא של פרטיות מטופלים הוא ליבת העשייה וזה משהו שאנחנו עוסקים בו באופן תדיר. גם מגיעות אלינו ללשכה לאתיקה לא מעט פניות ואנחנו באמת עוסקים ומדברים וכותבים. כבר ב-2019 כתבנו איזה שהוא מסמך שמדבר על כללי אתיקה לטיפול רפואי מרחוק, שהעקרונות שלו של הסכמה מדעת, של פרטיות המטופלים, של סודיות רפואית הם בעצם העקרונות שצריכים לחול. ככל שמתקדמת הטכנולוגיה כן חשוב לשמור על הכללים האלה, על העקרונות האתיים האלה. חשוב לי גם להגיד שבכל ועדה של משרד הבריאות, כל נושא שאתם כן תירצו, כל גוף, מאוד חשוב לנו לקחת חלק, לייעץ. אנחנו יודעים שהיום אין איזה שהוא גוף נוסף חוץ מהלשכה לאתיקה שמתעסקת באתיקה של רופאים, אז כן חשוב לנו לקחת חלק. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> אתם מכירים את התלונות האלה ששמענו פה קודם מיעל על צילומי מורל ודברים כאלה? << אורח >> ענבר קמחי לוי: << אורח >> אני לא מכירה באופן אישי. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> הבנתי. << אורח >> יעל שרר: << אורח >> הייתי בקשר עם ערגת כל צפון באופן אינטנסיבי. היא הייתה מאוד בעניין. << אורח >> ענבר קמחי לוי: << אורח >> זו מישהי שהייתה קודמת לי לתפקיד. אני אבדוק את זה אצלנו בלשכה לאתיקה ואנחנו נשמח לסייע. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> חשוב מאוד. זה חלק מאותו מסלול שאנחנו מדברים עליו. << אורח >> ענבר קמחי לוי: << אורח >> בדיוק. גם אצלנו בלשכה לאתיקה מגיעות תלונות על רופאים שהם מבצעים. אנחנו באמת מטפלים בדברים האלה. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> אגב, אני קצת מרגיש שאנחנו קצת נסחפים לרעת הרופאים, כי בסופו של דבר אנחנו צריכים לזכור שיש פה רופאים שבאמת כמו שאנחנו יודעים, מסורים ומטפלים. הכי ראויים שיש. << אורח >> ענבר קמחי לוי: << אורח >> חד משמעית. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> יש בשוליים ויעל גם תסכים איתי בעניין הזה. מדובר פה על תופעה שולית. << אורח >> יעל שרר: << אורח >> אני אמרתי חד משמעית שאסור להפנות אצבע מאשימה לרופאים. זה עניין מערכתי וצריך פשוט את התרבות הזו, לטפל בה. << אורח >> ענבר קמחי לוי: << אורח >> בדיוק. אנחנו פשוט הלשכה לאתיקה של ההסתדרות. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> מאה אחוז. יעל, קודם כל נפתח לך פה עוד דלת בהקשר הזה. << אורח >> יעל שרר: << אורח >> אני לא ידעתי שהן התחלפנו. מאוד אהבתי את ערגת קול צפון. נאהב גם אותך. << אורח >> ענבר קמחי לוי: << אורח >> אנחנו נשמח לסייע. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> תודה. בבקשה. << אורח >> נועה דיאמונד: << אורח >> אני אגיד רק בקצרה לגבי הפורמט שכבוד היושב-ראש שאל. אני חושבת שלפחות לגבי השימוש הקליני וגם אולי לגבי השימוש הדוברותי, חשוב שהכללים יעוגנו בנוהל עם אלמנט משמעתי, עם אלמנט שהוא בר אכיפה ולא רק מכתב שיוצא לצוותים. יש כאן הרבה שאלות שצריכות גם מענה פרקטי. אם אנחנו חושבים על המכשיר שלנו ואיך אנחנו מצלמים בו, רובנו מגבים את החומרים. זה עולה לפלטפורמות אחרות שאנחנו צריכים לקחת אותן בחשבון, פלטפורמות כמו גוגל, גוגל תמונות, וואטסאפ מקושרת למטה. יש לנו פה עוד שחקן טכנולוגי שהוא חשוב. אנחנו נמצאים בעולמות של בינה מלאכותית, עולמות של זיהוי פנים. כשאנחנו מצרפים את זה לגיבוי ושימוש במכשירים אישיים, הדברים האלה חייבים להיות מוסדרים בנוהל שהצוותים יהיו מודעים אליהם, ושגם יתבצעו פיקוח ואכיפה של הנוהל ולא רק הסדרה אני מצטרפת לעו"ד גרסון מהרשות להגנת הפרטיות. אני חושבת שכמובן שהם צריכים להיות שותפים לתהליך ואנחנו בקליניקה גם נשמח לסייע. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> הערות נוספות, בבקשה? בבקשה, טל. << אורח >> טל פלדמן: << אורח >> רק לומר לגבי עניין הנציבות. משרד הבריאות נמצא בעיצומו של הליך למינוי נציב חדש. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> אוקיי. רבותיי, אני רוצה לעבור לסיכום הדיון, ברשותכם. קודם כל אנחנו כוועדה ואני באופן אישי מודה למי שהאיר ומעיר את תשומת ליבנו בעניין הזה כל הזמן, יעל, עוד ארגונים נוספים אבל בעיקר יעל, ואני רוצה להודות לך על זה. לגבי החוזר בעניין צילום מטופלים בחדרי טראומה, הוועדה מבקשת ממשרד הבריאות לקיים שיח עם כלל הגורמים, ובכלל זאת הרשות להגנת הפרטיות וארגוני המטופלים על מנת לטייב את החוזר ולפרסם את החוזר המעודכן להערות הציבור. לגבי המלצות בנוגע לצילום מטופלים באופן כללי, הוועדה מבקשת ממשרד הבריאות, אחד, לקיים שיח עם הרשות להגנת הפרטיות בנוגע להמלצות. כפי שנאמר פה, לבחון החמרת הענישה על מנת להרתיע רופאים וצוותים מטפלים מצילום ושימוש לרעה בתמונות, לעגן את ההמלצות בחוזר או בנוהל ולפרסמו כנדרש להערות כלל הציבור. לקבוע לוחות זמנים ברורים וקצרים לפרסום החוזר. הוועדה מבקשת לקבל את התייחסות המשרד בנוגע לאופן הטיפול בתלונות שהועברו למשרד לגבי מטפלים שצילמו או פרסמו תמונות מורל של מטופלים. הוועדה מבקשת לקבל דיווח בתוך חודש ממשרד הבריאות על פעולות שנעשו, וכמובן שהוועדה תמשיך לעקוב אחר הנושא החשוב הזה. אני מודה שוב לכולם. תודה רבה. עד כאן להיום. הישיבה נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 10:37. << סיום >>