פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



6
ועדת הפנים והגנת הסביבה
25/03/2025


מושב שלישי



פרוטוקול מס' 355
מישיבת ועדת הפנים והגנת הסביבה
יום שלישי, כ"ה באדר התשפ"ה (25 במרץ 2025), שעה 14:40



סדר היום:
 << הצח >> הצעת חוק להגדלת היצע הדיור ברשויות מקומיות (תיקוני חקיקה), התשפ"ה-2025 (פ/5508/25), של חה"כ יעקב אשר << הצח >>  


נכחו:
חברי הוועדה: 
יעקב אשר – היו"ר
יוראי להב הרצנו
מטי צרפתי הרכבי

חברי הכנסת:
מיקי לוי

נוכחים: 
	נתן אלנתן
	–
	יו"ר מטה התכנון הלאומי, משרד הפנים

	מאיר דויטשר
	–
	מנהל תחום הון אנושי ברשומ"ק, משרד הפנים

	מרב אמיר
	–
	ייעוץ משפטי, משרד הפנים

	ליאור עמרם-קאהן
	–
	עוזר ראשי, משרד הפנים

	נוי סופר
	–
	אגף השכר והסכמי עבודה במשרד האוצר, משרד האוצר

	לירון סביון
	–
	רפרנטית פנים באגף התקציבים, משרד האוצר

	הגר סלקטר
	–
	ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

	טובה שלג
	–
	מתמחה משפט מינהלי, משרד המשפטים

	עידן ורטהיים
	–
	מנהל אגף שיווק, רשות מקרקעי ישראל

	לינור דויטש
	–
	מנכ"לית, לובי 99

	מלי טופצ'יאשוילי
	–
	עו"ד, לובי 99

	מיכל לביא
	–
	גיסתו של החטוף עמרי מירן




ייעוץ משפטי: 
תומר רוזנר
רוני טיסר

מנהלת הוועדה:
לאה קריכלי

רישום פרלמנטרי:
רעות חביב, חבר תרגומים


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.


 << נושא >> הצעת חוק להגדלת היצע הדיור ברשויות מקומיות (תיקוני חקיקה), התשפ"ה-2025, פ/5508/25 << נושא >>  


 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

אני פותח את ישיבת הוועדה. על סדר היום הצעת חוק להגדלת היצע הדיור ברשויות מקומיות (תיקוני חקיקה), התשפ"ה-2025, פ/5508/25, של חבר הכנסת יעקב אשר. הכנה לקריאה ראשונה. נמצאת איתנו מיכל לביא, גיסתו של עמרי. בבקשה.

 << אורח >> מיכל לביא: << אורח >>  

שלום, נעים מאוד. שמי מיכל, גיסתו של עמרי מירן, שנחטף לעיניהן של אחותי, לישי, ואחייניות שלי, רוני ועלמא. הם כולם היו בני ובנות ערובה במהלך שעות ארוכות. הן ניצלו ועמרי נחטף. רוני, בת השנתיים אז, לפני שנה וחצי כבר, עלמא הייתה בת חצי שנה. רוני הייתה בזרועותיו של עמרי כל השעות האלה. היא ממש נתלשה מזרועותיו. היא רצה אחריו ולישי עצרה אותה. זהו. 

אני מספרת את הסיפור הזה הרבה. כבר שנה וחצי. גם אתמול הייתי פה וגם היום, ואני יכולה לשתף אתכם שהתחושות הן מאוד קשות, שבעצם אנחנו ממשיכים, ולי יש תחושה של כשל מוסרי מאוד עמוק, שבעצם אנחנו מעבירים תקציב, אנחנו מסיימים מלחמה בלי להגיד את זה ופותחים במבצע. בעצם יש לנו מלחמה, הייתה מלחמה שקוראים לה 'חרבות ברזל', שזה תמיד מזכיר, הבן שלי הוא בן 11 והוא משחק "מבוכים ודרקונים", זה שם כזה שלקוח מעוד איזושהי הרפתקה כזאת של ה-D&D - כל כך לא מתאים ל-7 באוקטובר. 

עכשיו יש מבצע 'עוז וחרב', כאילו זה תת נושא של 'חרבות ברזל'. בין 'חרבות ברזל' ל'עוז וחרב' היו שלושה שבועות של הפסקת אש, שפעם ראשונה באמת הייתה לנו איזושהי תקווה. היה מן פתח כזה. הרשינו לעצמנו, אחרי 17 חודשים, לפתוח את התקווה עוד קצת. אמרנו שאין מצב שהבית הזה, שהעם הזה יאפשר לתנועה המדהימה הזאת של חטופים וחטופות חיים ושאינם בחיים, שיכולנו להציל אותם. יכולנו אם היינו פועלים אחרת. אבל, הם שבו אלינו. וסליחה, זה בקול, כי אני רוצה להשמיע לכם הקלטה. אמרנו שאין מצב שהבית הזה, בית העם הזה יכול לעצור, וזה עצר. זה עצר, ולא רק שזה עצר. אני גרה שלושה ק"מ מהגיהינום באור הנר. ב-03:00 התעוררנו בלי שום הקדמה לקולות פיצוצים – קולות שאנחנו מכירים היטב. כמו שהבן שלי, בן ה-11, יודע שיש משמעות אחת, המשמעות היא שעמרי לא חוזר. 

חזרה ללחימה מסכנת את עמרי ואת כל החטופים. את כל 59 החטופים שעדיין שם. היא מסכנת אותם. היא מסכנת אותם בעינויים נוספים, היא מסכנת אותם ברצח, היא מסכנת את החללים בהיעלמות. היא מסכנת את כולם, את כל ה-59, וזה לא משנה אם הם נמקים או נרקבים. התחושות הן קשות. אני פה לשתף את התחושות האלה, בעיקר, וכן לשאול איך בעצם אנחנו מצליחים לצאת מהסיטואציה הנוראית הזאת. אנחנו חיים באיזשהו הווה מסויט. הווה מתמשך. הווה מתמשך מסויט לכולם. אני מאמינה שלכל המדינה, ואני בטוחה שגם אתה, כבוד יושב-הראש, שותף לתחושות האלה. ההבדל הוא שלך יש את הכוח לשנות. לך יש את הכוח לשנות כי אתה נמצא שם, בתוך הקואליציה הזאת, בקרב מקבלי ההחלטות. 

הורמו עכשיו הרבה ידיים בעד ונגד. הידיים החסרות שלא הורמו זה בעד הצלת נפשות. זה משהו שהמוח לא מצליח ליישב. איך יכול להיות שאנחנו ממשיכים ונותנים ל-59 חטופים וחטופות, בשר מבשרנו. עמרי הוא הגיס שלי, אני תמיד אומרת את זה באנגלית כי זה לזה הרבה יותר משמעות – "Brother in law". עמרי הוא בשר מבשרה של המדינה הזאת, הוא חלק ממנה. כמו כל 59 החטופים. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

בן כמה עמרי?

 << אורח >> מיכל לביא: << אורח >>  

עמרי עוד שלושה שבועות יציין יום הולדת 48. הוא כרגע החטוף המבוגר ביותר החי, ככל שאנחנו יודעים. אני אספר קצת על רוני ועלמא. עמרי זכה להיות אבא יחסית מבוגר, אבל זו הכמיהה שלו והוא זכה לזה. הוא בעצם בהרבה מובנים המטפל העיקרי ברוני ועלמא. לישי, עד ה-7 באוקטובר, הייתה עסוקה יותר בקריירה שלה. עמרי בעצם הגשים את כל משאלות ליבו, כשיש לו את רוני ואת עלמא. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

השלים את האיחור, מה שנקרא. 

 << אורח >> מיכל לביא: << אורח >>  

כן. והוא שם איתן בבוקר ואחר הצוהריים. ורוני היא ממש עמרי קטן בבת. היא זוכרת הכול. זה מה שגם חשוב להגיד – היא זוכרת הכול, היא זוכרת איך הפנו נשקים לרקה שלה, לרקות של ההורים שלה, של אחותה הקטנה. היא זוכרת הכול, היא זוכרת את כל השעות. ללישי הייתה תקווה שהיא לא תזכור. אבל, היא זוכרת הכול, עוד פרט ועוד פרט. והיא הייתה בסך הכול בת שנתיים, אבל היא זוכרת הכול. היא זאת שביקשה להניח מעל מיטתה את התמונה של אבא. עלמא מכירה את עמרי מתמונה. היא לא באמת יודעת מה זה אבא. עלמא חוגגת עוד שבועיים יום הולדת שנתיים. היא הייתה ממש תינוקת ועכשיו היא פעוטה שמדברת. 

אני רוצה להשמיע לכם הקלטה קטנה מאתמול, אני אסביר אחר כך. ב-09:10 לישי שלחה והיא כתבה "טוב, עלמא התחילה לקרוע את הלב" עם לב שבור. 

[השמעת הקלטה]

וככה היא הלכה לישון אתמול. ככה היא הלכה לישון אתמול. זו ילדה בת שנתיים שמכירה את אבא מתמונה והיא לא באמת, היא לא יודעת. היא יודעת שיש את אבא עמרי, הוא נמצא והוא נוכח. רוני מספרת לה מה היא אהבה לעשות עם אבא. אני אגיד מה היא אוהבת לעשות עם אבא. אבל, הנוכחות שלו היא באמת נוכחות נעדרת, נוכחות חסרה מאוד. אנחנו מדברים פה כל כך הרבה. 

אני אגיד את זה ברבים – אנחנו מדברים ומדברות כל כך הרבה, המשפחות. אני מודה על המקום שנותנים לנו בבית הזה, אבל זה לא מה שאני צריכה, או מה שרוני ועלמא צריכות במיוחד, מה שלישי צריכה. אני חושבת שכל העם צריך אותם פה. התחושה הקשה היא שיש פה איזה בלבול עמוק בסדרי העדיפויות. זו תחושה מפרקת. זו תחושה מפרקת, זו תחושה שוברת, תחושה שאי אפשר להמשיך לחיות פה. 

כי אי אפשר לחיות במדינה שהבן שלי בן ה-11, ורוני בת ה-3.5 היום, ועלמא בת השנתיים, הן יודעות והבן שלי יודע שנחטפים פה אנשים. שזו מדינה שהיא לא בטוחה, שהיא במלחמה תמידית. הם יודעים שאם ייחטפו אולי לא ישובו, כי אבא עמרי לא חוזר. הוא לא חוזר. וגם לא ישרים איתנו. יש איזשהו חוסר יושרה כבר 17 חודשים. 

ואתה, כבוד יושב-הראש, אתה חלק מהקואליציה הזאת. אתה חלק מזה. אתה שותף מלא למהלך העניינים, גם אם לא באופן ישיר אז באופן עקיף. האצבע שמורה זו האצבע. אני חושבת שיש גם לך הרבה מאוד כוח לשנות. כבר אין לי יותר מידי מה לומר חוץ מלבקש את הדבר הפשוט – לעשות פה סדרי עדיפויות. יש סדר עידפות של הצלת חיים, הוא העליון. כרגע הוא לא קיים. זה לא באמת קיים, זה מס שפתיים להגיד "הצלת חיים". כי במעשה זה לא קורה. 

אז מילים הן נחמדות, אבל בסוף המעשים שלנו הם המעשים היום שראינו היום במליאה. זה המעשה. כי יש את העובדות בשטח. והפער הוא אדיר. האמת שאני ממש מותשת כבר, זהו. אני מודה. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

אני מבין אותך. 

 << אורח >> מיכל לביא: << אורח >>  

זו התשה. אני תמיד אומרת, במשפחה שלנו אין דבר כזה. אין דבר כזה. קמים. קמים גם אם מותשים. אין דבר כזה להיות בחוסר אונים. אמרתי את זה גם אתמול. אין דבר כזה. ולזה לא משנה כמה "מכות" נקבל, קמים. קמים כי עמרי צריך לחזור. והוא לא יכול לחזור לבד. הוא לא יכול לחזור לבד. אנחנו פה כולם צריכים להחזיר אותו. הערך הזה של הצלת חיים חייב להיות עליון. הוא חייב להיות עליון. 

ואני באמת לא מצליחה ליישב את זה, מה קרה לנו כחברה. אני רק שואלת את השאלה שוברת הלב באמת, כי יש לי בן בן 11, והאחייניות שלי שאני מודה על זה שהן קיימות, הן מחזיקות אותנו. הילדים האלה – הילד שלי והילדות האלה – הם הסיבה. הם הסיבה, כי אנחנו צריכים לייצר להם עתיד טוב יותר. כרגע אנחנו חיים במדינה שהערכים שלה והמעשים שלה הם רחוקים כל כך ממה שאנחנו מאמינים. ואבא שלהן חטוף. אבא שלהן חטוף ואנחנו לא יודעים מתי הוא יוחזר. 

אנחנו לא יודעים כי בעיקר, אמרתי את זה גם קודם, לא ישרים איתנו. לא ישרים איתנו בהסכמים, לא גלויים איתנו, לא שקופים איתנו. אנחנו ראויים להנהגה שקופה, להנהגה שחומלת ולהנהגה שמובילה אותנו לעתיד טוב יותר שבו, שוב, ערך הצלת החיים הוא עליון. זהו, תודה. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

תודה רבה. 

 << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >>  

תודה לך. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

קודם כול, אני מוכרח לומר, הכאב נשמע לא פחות מדברים אחרים ששמענו במשך כל התקופה הזאת, אבל אני מוכרח לציין את הצורה והדרך שאת מביאה את זה, שזה לא מוריד טיפה מהכאב. אני, כמו שאני נוהג תמיד, אני לא מתכוון לתת תשובות בפומבי. אם את תרצי, אני אשמח להיפגש איתך, בשמחה רבה, ולענות לך על דברים שהשארת סימן שאלה. בפומבי זה יותר בשביל החלק השני. 

 << אורח >> מיכל לביא: << אורח >>  

אני מודה על זה, אבל אני באמת, כבוד יושב-הראש - - -

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

תמיד הבינו כולם, כולל אני. 

 << אורח >> מיכל לביא: << אורח >>  

אתם כנציגים ואנחנו כציבור, כי זה מורכב מנציגי ציבור – אתה הנציג, אני הציבור. ה-ללא תשובה הזה בוועדות - - -

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

לא, לא. אני לא אמרתי ללא תשובה. 

 << אורח >> מיכל לביא: << אורח >>  

לא, ללא תשובה הפומבי גם. כי מה שאתה אומר לי בחדר, זה צריך להיות גם פה. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

לא, לא. לא בגלל חסוי או לא חסוי. אני אסביר לך גם את זה, בסדר? אני אמרתי את זה גם לא פעם פה. אני חושב שדיונים שנעשים תוך כדי שמיעת הכאב האדיר שלכם, שאנחנו נותנים לזה במה, ואני חושב שזו כמעט הוועדה היחידה שלא היה פה אף פעם - - -

 << אורח >> מיכל לביא: << אורח >>  

אבל, אנחנו לא צריכים את הבמה. 

 << דובר >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר >>  

הם רוצים עשייה. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

מיקי, תודה. תעשה לי טובה. אתה תקבל זכות דיבור כשאני אתן לך, זה הכול. 

 << דובר >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר >>  

אני מחכה. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

לא כל דבר זה פוליטיקה. 

 << דובר >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר >>  

ממש לא פוליטיקה. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

זה הכול. לא כל דבר זה פוליטיקה. 

 << דובר >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר >>  

משפחות זה לא פוליטיקה. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

אל תלמד אותי. עכשיו את מבינה למה אני מתכוון?

 << דובר >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר >>  

אני כן אלמד אותך. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

זה מה שאני מתכוון אליו. 

 << דובר >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר >>  

היה צריך להחזיר אותם מזמן. אתם לא הולכים לשלב השני. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

אני הזמנתי אותך לבוא ולדבר איתי. 

 << דובר >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר >>  

בושה. איך להסתכל לאנשים האלה בעיניים, איך כחברה נצליח להתקיים?

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

פוליטיקאי קטן אתה. אני סוגר את הישיבה לא כשהיא דיברה. היא דיברה ואמרה את שלה ואני גם אשב איתה. 

 << דובר >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר >>  

תודה רבה על זה שאני קטן. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

אתה באת לפה כי אתה לא רוצה שיהיה דיון. 

 << דובר >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר >>  

אני באתי לכאן כדי לשמוע, לתת את הכבוד.

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

לא, כי גם לחצתם על יושב-ראש הקואליציה שלא יהיה דיון עכשיו. אז לא יהיה דיון. 

 << דובר >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר >>  

אתם פחדנים. אתם פחדנים. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

פוליטיקאי קטן. היית פעם יושב-ראש כנסת. 

 << דובר >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר >>  

אל תבלבל את המוח. 

 << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>  

זהו, אני סוגר את הישיבה. 

 << דובר >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר >>  

אני מדבר על משפחות בכאב. אתם בורחים מהחזרת החטופים. אתם תשלמו על זה. ההיסטוריה לא תסלח לכם, לא תסלח לכולנו. בושה. אתה לא מבין מה היא אומרת? אתה לא מבין שאין אבא לילדים שלה? לא, אתה לא מבין.


 << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 15:00. << סיום >>