פרוטוקול של ישיבת ועדה הכנסת העשרים-וחמש הכנסת 25 ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות 04/06/2025 מושב שלישי פרוטוקול מס' 325 מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות יום רביעי, ח' בסיון התשפ"ה (04 ביוני 2025), שעה 9:44 סדר היום: << נושא >> מעטפת התמיכה שניתנת למשפחות השכולות של החללים העולים החדשים << נושא >> נכחו: חברי הוועדה: גלעד קריב – היו"ר ולדימיר בליאק יבגני סובה מוזמנים: אפרת שפע דור – מנהלת מחוז משפחות טבריה (אחראית על משפחות חו"ל), משרד הביטחון עדי וולס – מנהלת שירות רווחה, משרד העלייה והקליטה תמנע מזרחי חיים – מנהלת שירות נפגעי מלחמת חרבות ברזל, משרד הרווחה והביטחון החברתי הדס גבריאל זני – ממונה ארצית נפגעי עבירות המתה וחרבות ברזל, משרד המשפטים סנ"צ שרי צחי – ר' מחלקת תנאי שירות, משטרת ישראל אהוד קוגן – מפקח משרד ראשי, המוסד לביטוח לאומי ענבר דוד – ראש אגף נפגעי איבה, המוסד לביטוח לאומי ליאת קסלר – עובדת סוציאלית בכנפיים, הסוכנות היהודית אליסה יפימוב – מנהלת תחום קליטת עלייה, לובי המיליון מרדכי בטניק – מנכ״ל, חייל אל חייל סופיה פלוט – מנהלת אגף בוגרים, נעל"ה - נוער עולה לפני הורים דב ליפמן – חבר הכנסת לשעבר, מנכ"ל, יד לעולים ליאת קליין – מנהלת תחום מדיניות, עמותת חמניות - הבית ליתומים בישראל אליוט יאנג – אח של סמל נתנאל יאנג ז"ל ניקול יאנג – אבא של סמל נתנאל יאנג ז"ל שונטל יאנג – אימא של סמל נתנאל יאנג ז"ל אנה בלשוב – אלמנתו של רס"ל ולדיסלב סרגיינקו ז"ל אלנה סרגיינקו – אחות של רס"ל ולדיסלב סרגיינקו ז"ל משתתפים באמצעים מקוונים: ריקי מורד – ס' בכירה לר' אגף שיקום ור' היח' לתגמולים ורווחה, משרד הביטחון רן קלדרון – מנהל תחום צה"ל ותפקידים מיוחדים, משרד העלייה והקליטה מנהלת הוועדה: שלומית אבינח רישום פרלמנטרי: נועם כהן, חבר תרגומים ‏‏רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> מעטפת התמיכה שניתנת למשפחות השכולות של החללים העולים החדשים << נושא >> << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> בוקר טוב לכולם, תודה לכל המתכנסים והמתכנסות, תודה לחבר הכנסת ולדימיר בליאק שהצטרף אלינו. אני בפתח הדברים אבקש להודות לשתי המשפחות שנמצאות כאן איתנו הבוקר ועשו מאמץ להגיע לדיון הזה, משפחתו של לוחם המילואים ולאד סרגיינקו, תודה שאתם איתנו, משפחתו של סמל נתנאל יאנג שגם היא הגיעה. אנחנו מעריכים מאוד את ההגעה שלכם אלינו, הדברים שלכם מייד יישמעו וחשוב לנו מאוד לשמוע. וכמובן בשם כל חברי הוועדה ובשם כל הנוכחים כאן, אנחנו משתתפים באבל הכבד ובצער הכבד, ואני מקווה שמהדיונים שאנחנו מקיימים בוועדה באופן כמובן כללי תעלה גם איזושהי בשורה שתסייע למשפחות שלכם, למשפחות נוספות. ובאמת תודה על המאמץ להגיע לכאן, ואנחנו מייד גם נפנה אליכם. אנחנו, מכובדיי, נמצאים ביום ה-607 למלחמה. לצערנו הרע, הבוקר הזה, בדיוק כמו אתמול, התבשרנו בבשורה המרה שלוחם המילואים רס"ר אלון פרקס, בן 27, בן קיבוץ כברי שבצפון, נפל בקרב בשג'אעייה אתמול. אלון היה לוחם בגדוד הסיור 6646 בעוצבת שועלי מרום, בחטיבת הצנחנים במילואים. הוא החלל ה-862 מתחילת המלחמה. באותו אירוע נפצע קשה לוחם אחר במילואים, הייתה תקרית נוספת בג'בליה שבה נפצעו שלושה חיילים של גבעתי, אחד מהם קשה. ליבנו עם משפחתו של אלון, ואנחנו נושאים איחולי החלמה מלאה לכל הפצועים. המחיר הוא כבד, מחיר דמים כבד שחייב לעורר אצל כולנו את המחויבות גם לחתור לסיומה של המלחמה, והדבר כמובן קשור גם לעובדה ש-607 ימים עברו ועדיין 58 אחים ואחיות נמצאים בידי ארגוני המרצחים. מכובדיי, אני מבקש לפתוח בדברים מאוד קצרים, מייד לאחר מכן חבר הכנסת בליאק יאמר את דברי הפתיחה שלו, ואז אנחנו נשמע את שתי המשפחות, נשמע את הארגונים שאיתנו, ונפנה כמובן לגורמים המקצועיים. זה הדיון הראשון שהוועדה מקיימת בסוגיית הליווי שניתן למשפחות שכולות שהן משפחות עולים. הוועדה הזו בראשותו של חבר הכנסת עודד פורר וגם לאחר כניסתי לתפקיד עסקה בסוגיית הליווי של חיילים עולים, בין אם הם חיילים בודדים ובין אם הם לא חיילים בודדים, גם בעת שירותם בסדיר וגם בעת שירותם במילואים, לאור העובדה שעשרות אלפי צעירים היום משרתים שירות מילואים ארוך ומשמעותי וקשה, ובתוכם יש גם מאות רבות של חיילים עולים. והסוגיה הזו היא סוגיה חשובה מאוד ואנחנו מתכוונים להמשיך ולטפל בה. אבל עד היום הזה לא שמנו על שולחן הוועדה את שאלת מעטפת התמיכה הייחודית שצריכה להינתן למשפחות שכולות שהן משפחות עולים. משפחות שכמובן בצד הכאב הגדול, הצער, השבר הגדול שמשותף לכל המשפחות השכולות, נדרשות פעמים רבות להתמודד עם עוד מעטפת של אתגרים שנובעת מכך שהן נקלטות בעצמן היום בארץ. הדברים נוגעים כמובן גם לפעמים לפערי שפה, עוברים לאתגרים של מיצוי זכויות, שאלות של תרבות הנצחה ואופן הנצחה, לא אחת משפחות עולים עושות את הצעדים הראשונים בבניית רשת קשרים חברתית וקהילתית, ואנחנו יודעים עד כמה הקשרים הללו חשובים ליכולת של משפחות שכולות לא להתאושש, כי קשה להתאושש מהשבר הגדול, אבל להתחזק ולמצוא את הדרך לנהל שגרת חיים גם אחרי האסון. אנחנו מתכוונים לפתוח בסדרת דיונים שהמטרה שלה היא לעמוד על המענים הייחודיים שניתנים על ידי רשויות השלטון השונות שעוסקות גם בתחום של ליווי משפחות שכולות, וגם בתחום של ליווי עולים לישראל. אני אציין שב-20 החודשים האחרונים, במסגרת לא מעט ביקורי ניחומים שערכתי, אני מניח שזה גם המצב עם חבר הכנסת בליאק וחברי כנסת נוספים, הגענו ללא מעט בתי אבלים של משפחות עולים. אני גם בשבועות הראשונים של המלחמה השתתפתי מטעם הכנסת בלא מעט, לצערי, לוויות של חיילים עולים שנפלו בשדות הקרב, נרצחו גם ביום 7 באוקטובר, ודי בביקורים הללו כדי להבהיר שיש אתגרים ייחודים ושישנן סוגיות מיוחדות. ביקרתי לפני שבועיים בבית האבלים של משפחתו של איגור באשקלון, אותו שוטר שמת בנסיבות טרגיות אחרי שהציל חיים רבים ב-7 באוקטובר. כל ביקור כזה מחדד את העובדה שיש מעטפת שלמה של צרכים ייחודיים שמחייבים מענים ייחודיים או תשומת לב ייחודית למשפחות של עולים. והמטרה שלנו, ביחד עם משרדי הממשלה הרלוונטיים, משרד הביטחון, משרד העלייה והקליטה, המוסד לביטוח לאומי שמלווה את נפגעי פעולות האיבה, וביחד עם ארגוני החברה האזרחית, נצליח לוודא שיש מענים הולמים, ואם ישנם פערים, לעבוד יחד על מנת להשלימם, ואנחנו נפתח פה כדרכה של הוועדה איזושהי סדרה של דיונים בנושא. אני רק אזכיר שעל פי הנתונים שקיבלנו ממשרד העלייה, נכון למרץ 2025 אנחנו מדברים על כ-49 חיילים חללים ואזרחים חללים שהם עולים חדשים ובני משפחות של עולים חדשים, וזה בהחלט מספר שמחייב איזשהו מענה מערכתי. תודה עוד פעם בראש ובראשונה למשפחות, אנחנו מייד נפנה אליכן, ולכל יתר הנציגים. חבר הכנסת בליאק, בבקשה. << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב ראש, אני רוצה להודות לך על הדיון החשוב הזה. המלחמה הזאת גובה מהחברה הישראלית מחירים מאוד כבדים, אני מסתכל על המספרים האלה, הם בלתי נתפסים. גם אני מאז פרוץ המלחמה השתתפתי בלא מעט לוויות, הלוויה הראשונה שהתקיימה ב-8 באוקטובר במודיעין שהשתתפתי בה הייתה הלוויה של יונתן גוטין, זכרונו לברכה. משפחה של עולים שבמקרה גם היו שכנים שלי ואימא שלו הייתה לקוחה שלי בעבר במשרד רואה חשבון, ולאחר מכן כמובן עוד לא מעט לוויות. ואין ספק שלמשפחות עולים יש צרכים ייחודים. הכנסת עוסקת לא מעט בצרכים של המשפחות השכולות, גם בוועדת כספים, ועדת חוץ ביטחון, ועדת העבודה והרווחה, אבל אין ספק שיש כאן נושא שצריך לדבר עליו, ומעבר לזה אני לא רוצה להאריך, הרבה יותר חשוב שהמשפחות ידברו. תודה רבה. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> תודה, חבר הכנסת בליאק, ואני בטוח שתמשיך ללוות איתנו את הנושא הזה. מכובדיי, אנחנו נבקש לפנות עכשיו לנציגי שתי המשפחות, המשפחה היקרה של ולאד ומשפחתו היקרה של נתנאל. אנחנו נבקש לשמוע מנציגי המשפחות כמובן גם על ולאד ועל נתנאל, אבל נשמח במיוחד לשמוע האם בתחושה שלכם ניתנה לכם מעטפת של ליווי שבין השאר רגישה לעובדה שאתם משפחות של עולים על כל האתגרים שכרוכים בכך. אני יודע שישנן גם סוגיות ייחודיות לכל אחת מן המשפחות, ואנחנו כוועדה ננסה גם לסייע בטיפול בעניינים הפרטניים ונהיה איתכם בקשר סביב אולי סוגיות פרטניות שעולות, אבל כמובן נרצה להבין מכן כיצד אתן חוות את המגע עם כל מערכת התמיכה והליווי שניתנת למשפחות שכולות שהן גם משפחות של עולים. נמצאות איתנו פה רעייתו ואחותו של ולאד, זכרו לברכה, אנה ואלנה, ונודה לכן אם תפתחנה. << אורח >> אלנה סרגיינקו: << אורח >> שלום לכולם, תודה שאתם באמת דנים בנושא החשוב כל כך הזה, וכן, יש לי לא מעט דברים לשתף מהניסיון המר, רשמתי לי כמה דברים. אני אתחיל מזה שבאמת בתחילת המלחמה חווינו כולנו פה פחד אמיתי ולצד הפחד הקיומי נדרשנו גם לשחרר את הגבר היחיד במשפחה שלנו, שהוא האב, הבעל, אחי היקר, וגם הבן היחיד של אימא שלי. הבנו טוב מאוד שיש פה סיכון מאוד, מאוד גדול לאבד אותו, ויחד עם זאת, עדיין קיימנו את חובתנו למדינה הזו שאנחנו גם כל כך, כל כך אוהבות אותה. ב-13 בנובמבר 2024, לאחר 238 ימי מילואים, אחי האהוב ששירת בגדוד 9263, שייך לחטיבת הצנחנים הצפונית 226, הוא שירת כחייל בודד, גם אני רוצה לציין, הוא לא עמד בעומס הנפשי ושם קץ לחייו. הוא השאיר אחריו את אנה עם שני הילדים החורגים של אחי, זאת אומרת, מהנישואים הקודמים של אנה, יש להם תינוק משותף שבאותה תקופה היה רק בן שנה וארבעה חודשים, את אימא שלי שהיא בת 60, אימא של אנה בת 70, ואותי. זו כל המשפחה הקטנה שלנו. אני גם רוצה לציין ששתי האימהות לא דוברות את השפה ומאוד מתקשות בקליטה המלאה כאן. קשה לי לדבר על זה כי זה מחזיר אותי שוב פעם לדבר הזה. באמת נאלצנו להתמודד עם כאב בלתי נתפס ונתקלנו במלא קשיים. אבל לפני שאני צוללת לקשיים שהתמודדנו איתם כמשפחה שכולה, אני רוצה להתחיל עוד לפני, כששמנו לב שבאמת יש שינוי בהתנהגות של אחי, פנינו למשרד הביטחון, לא קיבלנו משם מענה, פנינו לפסיכיאטר פרטי, משם כן קיבלנו מענה וגם הוא היה מאוד נקודתי, בואו נגיד ככה. וכאן אני רוצה לציין שבאמת אף אחת במשפחה שלנו, אף אחת מהנשים לא שירתה בצבא, אנחנו הגענו בגיל מאוחר ואנחנו לא מכירות את המערכת הזו. שזה אומר שאנחנו לא ידענו שאנחנו צריכות להעביר את המידע הזה בכוחות עצמנו למפקדים. ואני באמת שואלת, למה אין קשר בין משרד הביטחון למפקד של אחי? למה המפקד של אחי לא ידע בכלל שיש פנייה כזו? בעיניי זה משהו שהוא חייב להיות, או שהמשפחות צריכות לדעת שזו האחריות שלנו, ואנחנו לא ידענו את זה. זה הדבר הראשון שבאמת חשוב לי להניח כאן. אני כן רוצה להגיד שמהרגע של ההודעה עד לתום השבעה באמת קיבלנו תמיכה מדהימה ומאוד, מאוד מקצועית, ואני באמת, באמת מודה על כך. זה היה שבוע שחור של חיינו, ושם אנחנו הרגשנו שאנחנו עטופות ובאמת מקבלות את כל מה שאנחנו צריכות. תודה רבה, כאן באמת אין שום שאלה. אבל כל הקשיים באמת החלו מהיום הראשון שלאחר השבעה. אני אגיד שלצד כל הכאב והקושי, נאלצנו באופן אקטיבי לחפש עזרה. כן, אני אחרי השבעה קמה וההודעה הראשונה שאני מקבלת, שבגלל המקרה המיוחד שלנו, שהוא גם לא היחיד, כן? אפרופו איגור שדיברת עליו, זכרונו לברכה, אנחנו לא נחשבות משפחה שכולה באופן אוטומטי מטעם משרד הביטחון ואנחנו נצטרך עכשיו להצטייד בעורך דין שילווה אותנו בהגשת הבקשה למשרד הביטחון כדי שנקבל את התמיכה הראויה, ועד היום עוד לא קיבלנו תשובה. שתבינו, מהמקרה כבר עברו שבעה חודשים, אנחנו עדיין צריכות להתמודד בכוחות עצמנו. א', היינו צריכות להבין את זה ולחפש עורך דין, כמובן שזה כרוך בכסף, זה כרוך גם במשאבים נפשיים שאני צריכה להמציא מאיפשהו. << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> ואתם עדיין עם עורך דין שמלווה אתכם? ואין מענה? << אורח >> אלנה סרגיינקו: << אורח >> אנחנו עדיין עם עורך דין, עדיין אין מענה. אנחנו רק עכשיו קיבלנו את דו"ח החקירה, זהו, עדיין אין לנו תשובה. << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> כמה זמן עבר? שבעה חודשים? << אורח >> אלנה סרגיינקו: << אורח >> שבעה חודשים. << אורח >> אנה בלשוב: << אורח >> מהקצינות אנחנו מבינות שהחקירה נגמרה, זה ממש, ממש מהר. ועדיין אף אחד בצבא, גם עורך הדין, אף אחד לא יודע כמה זמן התהליך הזה מול משרד הביטחון ייקח. אנחנו לא יודעות, עוד שנה, עוד חצי שנה, לא מכירות את זה. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> צריך לומר שוולאד נקבר בבית העלמין צבאי. << אורח >> אלנה סרגיינקו: << אורח >> כן, נכון. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> בלוויה צבאית והמשפחה מלווה על ידי קצינת נפגעים. אבל אין לכם הכרה של משפחה שכולה. << אורח >> אנה בלשוב: << אורח >> מצד הצבא אנחנו כן משפחה שכולה, מצד משרד הביטחון אנחנו לא משפחה שכולה. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> מייד נשמע התייחסות. << אורח >> אלנה סרגיינקו: << אורח >> זאת אומרת, באגף המשפחות של משרד הביטחון אנחנו לא מוכרות כמשפחה שכולה ואנה והילדים לא מקבלים את התמיכה. גם אימא שלי, אני אציין פה שאימא שלי קרסה נפשית אחרי האירוע, היא לא מצליחה לחזור לתפקוד מלא, וגם היא בעצמה צריכה תמיכה. כל הסיפור הזה של עורך דין ולהמציא את הכוחות הנפשיים לחפש ובאופן יזום לעשות את זה, זו נקודה אחת. הנקודה השנייה היא שאחרי השבעה אני מגלה שיש זכויות ושאני יכולה לקבל עזרה, אבל המידע הזה לא כל כך נגיש, זאת אומרת, הוא לא מגיע עד הבית. אחרי השבעה אני מבינה שאני צריכה לחפש ובאופן יזום לפנות למשרד הקליטה, לפנות לעירייה, לחפש תקשורת עם עובדים סוציאליים. היה מאוד, מאוד עוזר אם אחרי השבעה או במהלך השבעה היה מגיע אלינו עובד סוציאלי ובשפה הרלוונטית לאותה משפחה מסביר טוב מאוד מה בדיוק הזכויות שלנו והיה עוזר למצות את הזכויות האלה. זה דורש המון כוחות והמון, המון משאבים למצוא את זה. עוד נקודה שאני רוצה לדבר עליה היא על המצב הנפשי של המשפחה. גם זה תקף לדעתי לכל משפחה, לא רק משפחה של עולים, אבל ספציפית משפחה של עולים, וכאן בסוגריים אני אציין שמדובר במנטליות אחרת, ספציפית עולים מברית המועצות לא כל כך רגילים לבקש עזרה, הם מאוד רגילים לעשות הכול בכוחות עצמם, ולפנות לעזרה נפשית זה לא משהו שמקובל בחברה הזו. תודה לאל באמת שאנחנו מבינות את החשיבות של הדבר, יש פה ילדים בתמונה, יש פה אימהות שקרסו נפשית ואנחנו התחלנו לחפש את התמיכה הנפשית. מצאנו אותה בסופו של דבר, יש עמותה נהדרת שנקראת "בשביל החיים" שהם אלה שעוזרים לנו, אבל עד שלא פנינו לעמותה, זה לא גוף מדיני, עד שלא פנינו לעמותה ולא הסברנו, לא קיבלנו שום תמיכה נפשית. אלה הנקודות שאני חשבתי עליהן, ואני רוצה להגיד שאני באמת מודה לאל על הקליטה המוצלחת שלי ועל החברים המדהימים שיש לי שהתגייסו מייד ועזרו בכל המהלך הזה במצב הלא פשוט. אני מאוד, מאוד, מאוד שמחה שזה המצב שלנו, אבל לא כל המשפחות הן כאלה, משפחות של עולים בדרך כלל הן במצב שונה לחלוטין. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> אלנה, בתוך המגע שלכם עם הצבא אחרי השבעה, כי קצינת נפגעים מלווה את המשפחה, אני מבין, האם ההרגשה שלכם הייתה שישנה התייחסות לצרכים המיוחדים של המשפחה כמשפחת עולים? << אורח >> אלנה סרגיינקו: << אורח >> אני רוצה להגיד שמהצד שלנו, באמת, הצבא 100, פשוט באמת ציון 100. יש לנו קצינת נפגעים שהיא דוברת את השפה, הן מתקשרות, שם יש באמת התייחסות מלאה לדבר הזה ואנחנו מקבלות שם תמיכה מאוד, מאוד טובה. תגידי לי אם את חושבת אחרת, אני אישית מאוד מרוצה. אם מדובר בצבא, בצה"ל, אין שום בעיה. << אורח >> אנה בלשוב: << אורח >> כל הנקודה שאנחנו קיבלנו מהצבא זה מעולה, מכל הלב, וגם החבר'ה מהגדוד כל הזמן בקשר איתנו, אין מילה אחרת מול הצבא. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> ונכון לרגע זה, כל סוגיית מעטפת הזכויות של אימא ושלך ושל הילדים לא נפתרה עדיין. << אורח >> אלנה סרגיינקו: << אורח >> לא. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> בסדר גמור. אני רוצה - - - << אורח >> אלנה סרגיינקו: << אורח >> יש לי עוד משהו קטן להוסיף. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> כן, בבקשה. << אורח >> אלנה סרגיינקו: << אורח >> בעקבות המצב אני נאלצתי לעזוב את העבודה שלי, נאלצתי ממש להשקיע את כל כוחותיי לדבר הזה, כי אני היחידה שהשפה שלה וגם הקשרים שלה פה יותר עמוקים, והבנו שיש פה משפחה שלא מקבלת גם תמיכה כספית. הדבר היחיד שמצאנו, מצאנו פתרון, להקים קמפיין גיוס המונים. ואני מודה ממש לעם המדהים הזה שהוא באמת עוזר לקום למשפחה שלנו בתקופה הקשה הזו, אבל בלי העם ובלי היוזמה הזו אני לא יודעת איפה היינו, אני באמת לא יודעת איפה היינו. ואני באמת שואלת, איפה המדינה שלנו כשאנחנו באמת, באמת צריכות אותה, כשהמשפחה שלי קורסת? << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> אני רוצה להודות לך. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> אפשר לשאול שאלה? לא דיברתי איתך, דיברתי עם החברה של המשפחה שפנתה אליי. אני הבנתי שחברת הכנסת מזרסקי פנתה למשרד הביטחון, קיבלתם תשובה? << אורח >> אלנה סרגיינקו: << אורח >> נכון. לא, אנחנו עדיין לא קיבלנו תשובה. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> כי אני שוחחתי, לא איתך, אבל שוחחתי עם מישהי מהחברות של המשפחה והבנתי שחברת הכנסת מזרסקי כן פנתה אמרתי, אני לא אפנה פעם שנייה. תשאירי לנו פרטים, אנחנו פשוט נפנה. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> שנייה, אנחנו נעשה את זה - - - << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> לא, צריכה להיות תשובה לזה. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> בסדר גמור. א', אנחנו תכף נשמע את משרד הביטחון, הם נמצאים איתנו כאן בזום. אני רוצה רגע לומר, א', גם מתוך כבוד למשפחה, אנחנו נדאג כמובן להמשיך ללוות אתכם, גם חברת הכנסת מזרסקי שהיא חברת הוועדה, ונדבר, חבר הכנסת סובה. הוועדה, גם כוועדה, אנחנו נראה, בוודאי אחרי שבעה חודשים צריכים לקבל תשובה. יש פה כמובן סוגיה גדולה מאוד למול הצבא, איך הצבא ומערכת הביטחון והמדינה מתמודדים עם האתגר הקשה הזה, ואי אפשר לקבל התעלמות לאורך זמן מפנייה של משפחה. ואני אומר עוד פעם, אנחנו נדאג להמשיך ללוות את הסוגיה הזו למול אגף המשפחות במשרד הביטחון. << אורח >> אלנה סרגיינקו: << אורח >> תודה. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> את רוצה להוסיף? << אורח >> אנה בלשוב: << אורח >> באמת שבלי הילדה הזאת אני לא יכולה, אין לי כוחות הרבה, כי גם אני אימא של שלושה ועכשיו עם כל התסכול שהעבודה שלי לחיות, עדיין אימא ויש לי עוד כמה בנות בבית, בת 70 ו-60 שהן גם צריכות עזרה. ואני ממש, ממש מודה לילדה הזאת שגם בכל הוועדות יש לה כוח לדבר על כל הנקודות האלה. וממש תודה לכם שאנחנו עוד פעם כאן בוועדה. ואולי יש לי עוד שאלה על החוק. אני מבינה מהחבר'ה מהצבא שיש חוק לגבי למה אנחנו לא משפחה שכולה, אולי לעשות עוד ועדה כדי לדבר על זה. יש עוד אלמנות שאני מכירה עכשיו וזו ממש הזיה לחיות כשהחברות החדשות שלי אלמנות מהמלחמה הזאת ויש עוד אלמנות שגם בתסכול וגם בטאבו לדבר על ההתאבדות, וזה חשוב, ממש חשוב. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> תודה על הדברים האמיצים האלה שלך, אנה. אנחנו מודעים לזה שהסוגיה הזו מחייבת התייחסות ואי אפשר להתעלם מן התופעה הזו שמאפיינת במיוחד את מה שקורה בעקבות 7 באוקטובר, בעקבות המלחמה. אני הזכרתי את איגור, אותו שוטר אמיץ שאת משפחתו ביקרנו. ואנחנו נצטרך לתת על העניין הזה את הדעת ואנחנו נצטרך לעשות את זה ביחד עם ועדות נוספות בכנסת שמטפלות ומלוות משפחות שכולות ואת ההכרה בהן. ועוד פעם, אנחנו נעמוד בקשר גם סביב העניין הזה וגם סביב התשובה שמגיעה לכם. אני רק אומר פה, תכף נשמע את נציגי משרד העלייה והקליטה, ללא קשר לשאלת ההכרה של אגף המשפחות ומשרד הביטחון, שאלת המעטפת למשפחות שמתמודדות עם הסוגיה הזו היא הנושא המרכזי שאנחנו מבקשים לעסוק בו. תודה, ואנחנו נמשיך ללוות אתכן באופן פרטני. אני מבקש לעבור למשפחת יאנג, נמצאים איתנו אליוט, ניקול ושונטל. << אורח >> שונטל יאנג: << אורח >> בוקר טוב. אני אדבר באנגלית. (נושאת דברים בשפה האנגלית, להלן התרגום החופשי) אני מקווה שאתם מבינים אנגלית. תודה רבה שהזמנתם אותנו ונתתם לנו את ההזדמנות לדבר. לבננו קוראים נתנאל יאנג, הוא נפל ב-7 באוקטובר, ואנחנו היינו בצרפת באותו זמן בחופשה. ילדיי, אליוט, גבי ודניאל היו בישראל והם אלה שקיבלו את הבשורה הנוראה ונאלצו לבשר אותה. לאחר מכן, עשינו עלייה ב-22 בנובמבר 2023. תכננו לעשות עלייה בכל מקרה, היינו מוכנים. ואני חייבת לומר שמההתחלה הצבא עזר מאוד, מהרגע שארגנו טיסות, מהרגע שירדנו מהמטוס, הסבירו לנו הכול. זה היה בערך ב-3:00, אלה לא היו שעות מאוד נוחות, וגם ארגנו מקום לינה, זה היה מאוד חלק ועזר מאוד. אני חייבת לציין שגם הסוכנות היהודית עזרה מאוד. כשחזרנו לאנגליה, הכול נעשה באופן חלק כדי שנקבל את הוויזה שלנו במהירות ונבצע עלייה כמה שיותר מהר. לא היה ספק בליבנו, היינו נחושים לעשות עלייה, ואני חושבת שמותו של נתנאל הפך את זה לוודאי עוד יותר שאנחנו רוצים לעשות עלייה, כי אין מדינה אחרת ואני מברכת על כל יום שעשינו עלייה. אני מאוד אסירת תודה שאני בישראל וזה הדבר הכי טוב שעשיתי בחיי. כשהגענו לישראל, הסוכנות היהודית ומשרד העלייה היו מאוד מועילים, במיוחד העוזרת שלנו יעל, היא הייתה מאוד מועילה והסבירה מה אנחנו צריכים. למרות שלפעמים לא קיבלנו את כל המידע בזמן, למשל כשקנינו דירה, בנוגע למס, לפעמים היינו צריכים לחקור קצת בעצמנו, אבל באופן כללי זה עזר מאוד, הצבא, משרד הביטחון, הסוכנות היהודית ומשרד הקליטה. עם זאת, דבר אחד שאני רוצה לומר הוא שהמערכת הנוכחית לתמיכה במשפחות שכולות מתמקדת בהורים ומשאירה את האחים מחוץ לתמונה, במיוחד את אלה שנשואים או גרים בחו"ל. כפי שאמרתי קודם, אליוט וגבי, אליוט ישב בבית החולים ומישהו היה צריך לבשר לו את החדשות והוא היה צריך להיות זה שנמצא שם עם אחותו. ובתי גבי שהייתה כבר בחודש שישי להריונה היא זו שנאלצה לשמוע את הדפיקה בדלת, כך שזה היה די מלחיץ. והם נאלצו לעשות את הדבר הכי קשה, הם נאלצו לבשר לנו את הבשורה. הטראומה הזו השפיעה עליהם עמוקות, ועם זאת, הם מקבלים מעט מאוד הכרה וסיוע. אחים נשואים מודרים מרוב אירועי הזיכרון ותוכניות הריפוי. ארגונים רבים דואגים לנו, שולחים אותנו לחופשה, לתוכניות ריפוי ולתוכניות בידור, אבל לעיתים קרובות האחים לא נכללים, ברוב המקרים האחים לא נכללים. וזה חבל, כי הם צריכים את זה והם לא יכולים להרשות לעצמם לשלם על הפסקה או חופשה. הנכדה שלי הושפעה באופן משמעותי, היא הייתה בת חמש בזמנו, ובתי משלמת באופן פרטי על הטיפול שלה, לא הוצע שום סיוע כלכלי. בתי מרים בלונדון קיבלה מעט מאוד סיוע כדי לעזור לה לנסוע לישראל בתדירות גבוהה יותר כדי להיות עם המשפחה ולהשתתף באירועי זיכרון כמו אזכרות או ימי הולדת. לגבי הטיסה שמרים קיבלה, היה מאוד לא ברור איך היא אמורה להזמין את הטיסה ומי במשפחה מכוסה, ובעלה נאלץ לשלם על הטיסה שלו. ועד שהיא קיבלה את התשובה, המחיר עלה, וזה היה תהליך די יקר. המעגל הרחב יותר של האבל, אחים, אחיינים, אחייניות, ואני אוסיף, אנחנו לא הושפענו מזה, אבל דיברתי עם משפחות אחרות, לעיתים קרובות מתעלמים מסבים וסבתות, גם רגשית וגם מעשית. זה חייב להשתנות, לדעתי. אני שואלת את הוועדה, האם תרחיבו את ההגדרה של משפחה שכולה כך שתכלול אחים וילדיהם? האם תדאגו שיקבלו את התמיכה, ההכרה והמשאבים המגיעים להם, בין אם הם גרים בישראל ובין אם בחו"ל? לדוגמה, יש לנו תעודת שכול, ורציתי לעזור לבתי לעבור במהירות בבידוק הביטחוני, ואמרו לי, לא, את לא נוסעת, היא לא זכאית, למרות שהיא הייתה אחותו. והם אמרו לי בצורה מאוד תקיפה, אסור לה לקבל שום טיפול מועדף כי אין לה את הכרטיס בעצמה, בגלל שהיא גרה באנגליה. זה לא היה הוגן. << אורח >> ניקול יאנג: << אורח >> (נושאת דברים בשפה האנגלית, להלן התרגום החופשי) היו עוד כמה דברים שרציתי לציין, אחד הוא המערכת של רישיון הנהיגה. אם יש לך רישיון נהיגה בריטי, ככל הנראה, כי חושבים שיש סיכון להונאה, לוקח בערך ארבעה או חמישה חודשים להוציא רישיון ישראלי, בדרך כלל. מה שאומר שבמקרה שלי הייתי צריך לשלם 2,000 שקלים נוספים בביטוח כי היה לי רישיון נהיגה בריטי במקום רישיון ישראלי כדי להחזיק רכב. אם הייתי שוכר רכב, אין בעיה, הם מקבלים את רישיון הנהיגה הבריטי, ואני חושב שזה לא הגיוני לחלוטין. בכל מקרה, אם המשטרה צריכה לדעת אם רישיון הנהיגה מזויף, הם יכולים לגלות את זה ביום, לא בכמה חודשים. עוד כמה דברים שרציתי לציין לפני כן, זה היה לפני שהגשנו בקשה לגור בישראל, לפני 7 באוקטובר 2023, כלומר, לפני המלחמה, יכול להיות שדברים השתנו. כשהתקשרנו למשרד העלייה לקבל מידע בישראל, היה לנו אדם אחד או שניים שעזרו מאוד, לפעמים היה קשה להשיג אותם בטלפון, לפעמים בלתי אפשרי. אדם אחד או שניים שהצלחנו לתפוס עזרו, והרבה אנשים, לא רק שלא עזרו, אתה שואל שאלה והם מנתקים את הטלפון עוד לפני שהספקתי לשאול שאלה שנייה, אפילו לא בדקו אם יש עוד משהו שאני צריך לשאול. כפי שאמרתי, זה היה לפני שנתיים, זה לא בהכרח אותו דבר עכשיו, אבל זו הייתה בעיה לא קטנה באותו זמן. עוד דבר שהיה לנו קשה זה שכאשר ממלאים את טופס הבקשה לגור בישראל, צריך לציין תאריכים של חמש שנים של נסיעות לישראל וממנה. יכול להיות מאוד קשה להשיג את המידע הזה, זה דורש הרבה מחקר ואפשר לטעות. ואנחנו מרגישים שכיוון שלישראל, למחשבים שלכם וכולי יש כבר את המידע הזה, קשה להבין למה אנחנו מתבקשים לספק אותו. << אורח >> אליוט יאנג: << אורח >> אני אח של נתנאל, אני רוצה להוסיף. תודה רבה שהזמנתם אותנו להגיד את המילים, תודה רבה. מה שאבא אמר עכשיו, הרבה דברים קשורים לבירוקרטיה ואנחנו מבינים את זה שזו המדינה, אבל במקרה הזה שמאבדים מישהו, הכול קצת או הרבה יותר קשה, כי הכול כואב יותר והכול יותר קשה וצריכים עזרה לעשות אפילו דברים יותר פשוטים, צריכים עזרה כי הכול קשה, להגיע למדינה חדשה שלא מכירים זה קשה. והרבה נפל על הילדים שפה במערכת, ואפילו אנחנו, אני עליתי לארץ בגיל 24, לא שירתי בצבא. האח הגדול שלי כן שירת, אבל הוא היה במילואים, הוא לא היה. הכול נפל עלינו, לתרגם דברים ולהבין דברים. אני שמח לעזור להורים, אבל זה לוקח זמן. אני גם רוצה לדבר קצת על האחות שגרה בלונדון. עם כל משפחה שכולה יש סיפור, עם משפחות עולים, לכל משפחה יש סיפור משלהם, יש בני משפחה שלא גרים במדינה, יש שכולם גרים במדינה. הסיפור שלנו הוא שהאחות שלי, מרים, היא גרה עם הבן שלה ועם הבעל שלה, אבל היא הילד היחיד שלהם שגר שם. זה קשה שהיא לא יכולה להגיע, זה עולה כסף וזה קשה להגיע לפה, אולי שההורים יוכלו לנסוע לשם יותר, זה משהו שקשה לה. מה שאני מבין, שהיא מקבלת מהמדינה טיסה אחת כל חמש שנים להגיע לאזכרה או יום הזיכרון. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> אתה מתכוון לאחות. << אורח >> אליוט יאנג: << אורח >> על אחות, כן. זה לא היה ברור מה הבעל שלה והבן שלה מקבלים. זה לקח זמן לברר, והיה איש קשר במייל, לא חושב שהיא דיברה איתם בטלפון, ובסוף כשגילינו מה מקבלים הטיסות כבר עלו בכסף וזה יותר יקר, זה אפילו היה אותו מחיר שבהתחלה קנינו את הטיסות לכולם. אני רוצה לסיים ולהגיד עוד פעם תודה. אני רוצה גם, כמו שאמרת, בשבוע של השבעה וגם אפילו עד עכשיו, הצבא היו מדהימים, באמת, גם הארגונים, יש פה יד לבנים, יד לבנים עזר לנו מאוד בלוויה ולהבין איך הלוויה עובדת, גם הסוכנות היהודית כמו שההורים אמרו. כל הארגונים עזרו לנו, להורים, ואני רוצה להודות למדינה, וגם תודה שהזמנת. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> תודה רבה, אליוט. ושוב, אני מודה לשתי המשפחות שבאתן והצפתן את הדברים. אין לי ספק שלכל משפחה יש את הסיפור הייחודי שלה, אבל כן ישנה גם איזושהי הבנה כללית שהמדינה צריכה ליצור מערכת שיודעת להתייחס לצרכים המיוחדים של משפחות העולים. כפי שציינתי, אנחנו גם נמשיך לעסוק בעניינים היותר קונקרטיים שאתם תציפו ואנחנו נעמוד איתכם בקשר. באמת תודה שבאתם. מכיוון שיש לנו 40 דקות, אנחנו נשמע את נציגי הארגונים ומייד אחרי זה אנחנו נעבור למשרד הביטחון ולמשרד העלייה והקליטה, נשמע את כולם. אני מבקש מנציגי שני הארגונים, לובי המיליון וחמניות. << דובר >> שלומית אבינח: << דובר >> וגם בטניק. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> בסדר. אני רק מבקש, בצורה ממוקדת, כי אנחנו צריכים גם לאפשר כמובן לנציגי הממשלה להתייחס לעניין. אליסה, בבקשה. << אורח >> אליסה יפימוב: << אורח >> תודה. אני אליס, מנהלת תחום קליטת עלייה בעמותת לובי המיליון, אנחנו מקדמים זכויות וצרכים של ישראלים דוברי רוסית. אני גם לא רוצה לחזור על הדברים שנאמרו פה וממש תודה שבאתם ושיתפתם במקרים שלכם. קצת נתונים: בצה"ל משרתים היום כ-3,900 עולים חדשים, מתוכם 2,500 הם חיילים בודדים, ורובם ממדינות יוצאי ברית המועצות לשעבר. מאז פרוץ המלחמה, לפי הנתונים שלנו, נפלו מעל 70 חיילים ומשרתי כוחות הביטחון שהם עולים. מדובר באמת באוכלוסייה שהיא פגיעה גם בגלל שהיא עדיין חווה קשיי התאקלמות, וגם מבחינה תרבותית זה באמת משהו שלא מקובל תרבותית, גם לחשוף וגם כל הדבר הזה של השבעה ודברים כאלה, זה משהו שהמשפחות לא התמודדו איתו וכנראה גם לא ראו איך להתמודד עם זה. אנחנו בעמותה הקמנו מיזם הנצחה שלא היה משהו כזה שהמדינה עשתה. ליווינו 57 משפחות מתוך 70 המשפחות האלה, חיברנו אותן עם סטודנטים עולים, ובאמת היה שם איזשהו אירוע שיא שנתן חיבוק לאותן המשפחות וראה שמחבקים אותן ואת מה שהם נתנו, אנחנו מכירים להם תודה. אנחנו פנינו למשרד הביטחון ולצה"ל לשתף איתם פעולה והאמת היא שגם לא קיבלנו כל כך מענה אם הם מעוניינים או לא, ואנחנו מאוד חושבים שצריך לעשות את זה ולהמשיך את המיזם הזה, ולקראת יום העלייה אנחנו נשמח לשתף פעולה, כי זה באמת חשוב למשפחות האלה. אני אדגיש עוד פעם את עניין המעטפת. כמו שנאמר פה, הרבה דברים ניתנים מהמגזר השלישי, וכמה שזה חשוב שזה יהיה מותאם שפתית ותרבותית למשפחות האלה. בסוף המדינה כן צריכה גם להיות אחראית לזה ובאמת המגזר השלישי לא אמור להיות תחליף למענים האלה. אני גם אתייחס לעניין ההתאבדויות. הנתונים האלה לא חשופים, אבל ממה שגם אנחנו יודעים לא בזמן מלחמה, שליש מהמתאבדים בצה"ל הוא חיילים דוברי רוסית. זו אוכלוסייה שהיא בסיכון גבוה ואיכשהו צריך שצה"ל גם ייקח את זה בחשבון, ולא יודעת, לעשות אילו שהן תוכניות או לתת על זה איזשהו דגש. אני גם קוראת בכל הדיון החשוב הזה שאנחנו מדברים להכניס גם את נפגעי פעולות האיבה. במלחמה הזאת גם יש הרבה משפחות שאיבדו את יקיריהן במתקפה עצמה, ואני חושבת שגם שם יש את הבעיות האלה של הליווי והתמיכה. באמת לראות את הדברים הייחודיים שהמשפחות העולות צריכות לקבל. אנחנו עובדים הרבה עם אתר כל זכות, פנינו אליהם ואמרנו, האם הדפים של כל עניין משרתי מילואים מתורגמים נגיד לרוסית? הם אמרו, אבל משרתי מילואים יודעים את הזכויות שלהם, הם מדברים עברית. אמרנו, נכון, אבל בסוף מי שרואה את האנשים האלה, מי שאיתם ורואה את הבעיות שהם נתקלים בהן זו בסוף המשפחה. הם תרגמו את הדפים לרוסית, אבל זה לא מספיק, גם כל מה שהמדינה נותנת, כל מה שהמשרד הביטחון נותן צריך להיות מונגש שפתית בכל השפות, כי באמת המשפחה בסוף מתמודדת עם קשיים שהיא פשוט לא יודעת מאיפה להתחיל. תודה. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> תודה. אנחנו כמובן נמשיך גם לעבוד איתכם בנושא הזה, ותודה על העבודה של לובי המיליון, זו עבודה חשובה מאוד בהקשר הזה. ואני רוצה לומר שההבנה שאנחנו צריכים לייחד זמן עבודה של הוועדה לנושא הזה עלה מתוך פגישת עבודה שקיימנו עם הצוות של לובי המיליון, וזו עדות לחשיבות של החברה האזרחית בכלל, אבל במיוחד בתחום הזה של קליטת העלייה. באמת תודה ללובי המיליון שבזכותכם ובעזרתכם אנחנו מודעים לצורך לנהל פה סדרת דיונים סביב הנושא הזה. עמותת חמניות, בבקשה. << אורח >> ליאת קליין: << אורח >> תודה רבה, ושוב תודה רבה על הדיון המאוד חשוב הזה שמתקיים פה היום. דיברת אתה בתחילת הדיון, היושב ראש, על המחיר הכבד של המלחמה הזאת, ואנחנו קרובים ל-1,000 ילדים יתומים מתחת לגיל 18 מהמלחמה הזאת. המלחמה הזאת גובה מחיר גדול מאוד, מספר החללים בכל יום רק עולה. וצריך לזכור שכשהורה נהרג זה לא רק אותו הורה, זה לא החלל, אלה משפחות שלמות שנשארות מאחור, אלה משפחות שלמות שמתרסקות. אלה הורים ואלה אחים ואלה אלמנות ואלה ילדים קטנים, ואולי הילדים בעיקר הם אלה שמשלמים את המחיר הגבוה ביותר, הם אלה ששילמו את המחיר הגבוה ביותר בשביל שאנחנו נוכל לשבת פה היום ולקיים את הדיון החשוב הזה. ויש לנו חובה כל כך בסיסית ומוסרית כלפי המשפחות האלה ללוות ולתמוך. וזו לא בקשה לעזרה, זו חובה שלנו לאותן משפחות ששילמו את המחיר הגדול ביותר. ובאמת זה עלה כאן בצורה כל כך חזקה שאובדן ושבר ואובדן של הורה זה משהו שגובה מחירים כל כך גדולים, גם מחירים כלכליים ורגשיים וטלטלה לכל המשפחה והרבה התמודדות עם בירוקרטיה בנקודת הזמן הכי כואבת והכי קריטית של החיים, בזמן האבל להתמודד גם עם בירוקרטיה. וזה נכון תמיד, אבל זה קשה עוד יותר כשמדובר במשפחות של עולים שהצרכים שלהן לפעמים שונים, וההכרה עם המערכות היא שונה, וגם ככה, וזה עלה פה נורא חזק, כל הנושא של מיצוי זכויות בכל מה שקשור לאובדן ושכול, ואגב, צריך לדבר על כל הנושא של יתמות ופערים של עולים לא רק בהקשרים של מלחמה, כי הפערים נמצאים כל כך הרבה, אבל אנחנו עוסקים בזה היום. יש קושי גדול מאוד להבין את הזכויות, זה כל כך מסובך להבין פה בישראל מה הזכויות, אין פה מערך של מיצוי זכויות. ואני כן יכולה להגיד שבשבועות הקרובים אנחנו בחמניות הולכים להשיק קו מיצוי זכויות שאמור לתת את כל המידע בנושא של אובדן ושכול, ובין היתר להיות מתורגם כמובן לשפות השונות ולתת מענה, זה ממש אמור להיות בימים הקרובים. לובי המיליון מאוד הזכירו את זה בצורה מאוד טובה, אנחנו מדברים פה על חללי צה"ל, אבל כשמדובר בנפגעי פעולות איבה הצורך הוא גדול הרבה יותר. כאן יש הרבה פעמים קצינת נפגעים שמלווה את המשפחה. הקושי לעבוד מול ביטוח לאומי והזכויות שם הוא הרבה יותר מסובך ושם הנגישות, שם באמת צריך מעטפת וליווי מותאמי שפה, מה שלא קיים שם תמיד, ומעטפת הרבה יותר רחבה שמלווה את המשפחות, והצורך הזה הוא מאוד, מאוד חשוב. אני אגיד שבאמת עולות פה הרבה מאוד סוגיות גם על הנושא של ילדים של בת הזוג וילדים של משפחות אומנה שלא תמיד מקבלים הכרה ולוקח שנים, והרבה מאוד סוגיות גם של תעסוקה. כל הדברים האלה חונים וצריכים להיות מוכנסים גם לתוך התזכיר שאמור לעסוק בדבר הזה שלא מגיע לכנסת כבר ימים רבים. כל הנושא, אנחנו כבר כמעט שנתיים למלחמה, והחוק הזה תקוע. משפחות ממשיכות לשלם את המחיר, כבר שנתיים נאבקות, ולכנסת החוק הזה לא מגיע ואמור לתת מענה. ואני חושבת שאפילו בהיבט המסוים הזה של עולים חדשים, שלהם הקושי הוא גדול יותר, צריך לפנות לוועדת הרווחה לקדם את הדבר הזה, כי לא יכול להיות שהם נשארים באוויר. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת סובה ביקש להעיר הערה. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> אני רוצה להגיד שני דברים קצרים. תודה רבה, אדוני היושב ראש על הדיון הזה. הנתונים שהצגת מתייחסים לשירות סדיר, אבל יש לא מעט חיילי מילואים שגם ממשיכים מייד אחרי שירות סדיר וכאן בוועדה אנחנו דנו בסוגיה הזאת שלא מעט חיילים בודדים ממשיכים בשירות המילואים ואז לא מתייחסים אליהם, ולכן המספר של החללים העולים והחיילים הבודדים הרבה יותר גבוה ממה שהוצג כאן, מדברים על מספרים של קרוב ל-10,000 שהם סך הכול במלחמה בשנה וחצי, זה הנתון שהוצג כאן, קרוב ל-10,000 איש סך הכול. כי לוקחים חייל שהוא עולה עד 15 שנה וחייל בודד, גם דיברנו על להקפיא את הזכויות שלו בזמן שהוא עושה את המילואים והמשתמע מכך. אני רוצה להגיד, כולנו כחברי כנסת שנה וחצי לא מפסיקים להגיע ללוויות והשבעות, ואני בקשר אישית עם הרבה משפחות. אני חייב לציין פה שהמספרים שאני רואה במצגת של משרד הקליטה גם לא נכונים. כלומר, נכונים, אבל לא נכונים מבחינה מציאותית, אני אסביר למה. יש גם עולים ויש גם ילדי עולים. כשיש ילד שנולד לפני 19-18 שנה במשפחה של עולים, הוא צבר לכל דבר, אבל ההורים שלו עדיין עוברים תהליך קליטה. יש כאלה, אני נפגשתי עם לא מעט משפחות שאבא או אימא אחרי 20 שנה, כשהילד נולד כאן ושילם את המחיר ונפל על המדינה, האימא עדיין לא עברה תהליך קליטה, 20 שנה, אבל העברית שלהם מאוד חלשה, היא לא מבינה חלק מהדברים. וחשוב מאוד פה לשים לב לסוגיה חשובה, משרד הביטחון נותן מעטפת, אני לא בא בטענות למשרד הביטחון, אני רואה בכל המשפחות, לפחות שאני ביקרתי, אני ראיתי שאכן תמיד יש נציג, אם זה מקצינת הנפגעים או נציג של משרד הביטחון, מסבירים הכול. אני תמיד אומר למשפחות של העולים, תיזהרו מנוכלים שמציעים לכם עזרה, תיזהרו מאנשים שבאים, תן לי את הפרטים שלך, אני אטפל מול הבנק, מול ביטוח לאומי. זו סכנה, כי אנשים ברגע הכי קשה של החיים שלהם נופלים גם בתוך רשת של נוכלים, והיו מקרים כאלה. יש כאלה שעושים גיוס המונים ומשתמשים בשם של המשפחה ואז משפחה אחרי שהיא קמה משבעה מגלה שהיא לא קשורה בכלל לגיוס ההמונים הזה. לכן זה מאוד חשוב לקחת בחשבון ולוודא שמשפחה תקבל רק בן אדם אחד מטעם המדינה שהוא ירכז את כל העבודה, אם זה משרד הקליטה, משרד הקליטה, אם זה משרד הביטחון, משרד הביטחון, מאוד חשוב לעשות את זה. אם יש לכם מקרים שאתם נתקלים, תפנו אלינו. גם לנו, לחברי הכנסת, יש גישה, יש יכולת לדרוש דברים, ותפנו אלינו. ודבר אחרון אני עוד רוצה להגיד, שאנחנו כואבים כל חייל, גם הבוקר. אני משתתף בצער המשפחה של חייל מילואים שנפל. יש אוכלוסיות שזקוקות לטיפול יותר. כמו שאמרתי, אם אלה ילדי עולים חדשים, לאו דווקא מחבר המדינות, גם מארצות הברית, גם ממדינות אחרות, ילדי עולים מאוד חשוב. יוצאי אתיופיה זו קהילה שבאחוזים משלמת מחיר כבד במלחמה, רק אתמול הייתה הלוויה של חייל מגבעתי. ולכן חשוב פה לתת מענה גם בשפות וגם מבחינה מנטלית, להבין שאחרי 20 שנה, להורים קשה גם לעבור את תהליך הקליטה. מאוד חשוב לשים לב לדבר הזה. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> חבר הכנסת סובה, תודה, אני חושב שחידדת לנו נקודה חשובה מאוד של איך אנחנו מגדירים את הקבוצה שצריכה את אותו היחס. אם אני לא טועה, ואני מקווה שאני מדייק, אתמול הובאו לקבורה שלושה חללי צה"ל. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> של גבעתי, כן. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> שנפלו, חללי גדוד רותם. שניים מתוך השלושה הם ממשפחות של עולים. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> כן. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> הם שניהם צברים. אני חושב שהדוגמה שאתה נגעת בה היא מאוד, מאוד חשובה. הם שניהם נולדו בארץ או התחנכו בארץ את רוב שנותיהם, הם בוודאי לא מוגדרים כרגע כעולים כי חלפו 10 שנים, בוודאי מהעלייה, ואני אומר, לדעתי שניהם, אם אני לא טועה, הם ילידי הארץ. אבל שתי המשפחות, שמענו את ההספדים, אין ספק ששתי המשפחות הן משפחות שהן בסופו של דבר משפחות עולים. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> נכון. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> על כל מה שזה אומר מבחינת אותה רשת תמיכה שהוזכרה כאן, שהיא כל כך משמעותית. הרבה פעמים גם מקום העבודה משמש כרשת תמיכה, גם עניינים של תעסוקה מאוד רלוונטיים לדיון. שציינתם באמת שיש שתי אימהות במקרה של המשפחה שלכן, ושסוגיות של תעסוקה, סוגיות של קליטה חברתית. אנחנו בראשיתו של מסע, אני אומר לנציגות משרד העלייה והקליטה, תכף נשמע גם ממשרד הביטחון. אנחנו ביקשנו הארכה. << דובר >> שלומית אבינח: << דובר >> עוד אין לנו אישור. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> אני מבקש משני הנציגים הנוספים לדבר בקצרה ואז אנחנו חייבים לעבור לשמוע את נציגי המדינה. << אורח >> מרדכי בטניק: << אורח >> מרדכי בטניק מחייל לחייל. אני גם הייתי חייל בודד ב-2009 והקמתי עמותה לחיילים בודדים, לפני 15 שנה כבר התחלנו לעבוד עם חיילים בודדים, ולצערנו כבר איבדנו הרבה חיילים. אני חושב שחשוב, גם ממה שאמרו, שחשוב שהתמיכה לא תעצור בסוף השבעה, אלא שיעטפו אותם, שהם לא יצטרכו למצוא את הזכויות שלהם, אלא שיגיעו אליהם, שיהיה מישהו שיהיה אחראי למצוא להם את כל הזכויות ולהגיד להם את כל הזכויות, שהם לא יצטרכו ללכת לחפש. זה דבר ראשון. דבר שני, אני לא יודע בדיוק אם זה המקום הנכון, אבל יש כמה משפחות שגם קשה להן, יש משפחות מאמצות בארץ של חיילים בודדים, ולפעמים יש הרבה תמיכה למשפחות מאמצות ופחות להורים שנמצאים בחו"ל. יש תחושה של כאב שיש כל כך הרבה טיפול למשפחות המאמצות שהיו פה, שליוו את החיילים פה, ולהורים שלהם שנשארים בחו"ל יש פחות יחס. אני חושב שזה מקום שצריכים להיות רגישים לזה, זה משהו שעלה ורציתי פשוט לשתף כאן. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> בסדר גמור. אני רוצה לחדד בעקבות מה שאתה אמרת ואנחנו עכשיו פונים לשני המשרדים המובילים. חידדת בדברים שלך שאנחנו צריכים להתייחס לשני סוגים של משפחות, סוג אחד הוא משפחות שעלו לארץ, שהן חיות פה, הן משפחות עולים שחיות בארץ, וזו סוגיה שהיא מרכז הדיון שלנו. אבל ישנה עוד סוגיה שאולי פחות רלוונטית למשרד העלייה והקליטה, מאוד רלוונטית אבל לצבא ואולי לסוכנות היהודית וצריך לתת לה את הדעת, מה קורה כאשר הנופל או הנרצח הם עולים, אבל המשפחה נשארה בחו"ל. וגם כאן אני חושב שיש לנו חובה לוודא איך מלווים את המשפחה. << אורח >> ליאת קליין: << אורח >> וגם כאן יש שני סוגים. יש תמיכה בחו"ל, אבל גם צריך להגיד שאין הכרה למשפחות המאמצות לפעמים פה. חוקית יש בהן הרבה תמיכה, אבל צריך גם את זה להסדיר. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> אני רוצה לעבור לנציגי הממשלה. אני אומר עוד פעם, אנחנו בראשיתו של דיון. אנחנו נקבע בתיאום איתכם גם דיון המשך שיתמקד מטבע הדברים יותר במענים של הממשלה, אז אנחנו נפתח את הדיון בתשובות הממשלה או בעדכוני הממשלה ולא בדברי הארגונים. אני רוצה ברשותכם, מכיוון שעיקר האחריות נופלת על משרד הביטחון, כי הוא אחראי למעטפת הבסיסית, אני מבקש קודם כול לפנות למשרד הביטחון, הם איתנו בזום, מעריך מאוד שהצטרפתם אלינו לכאן. אנחנו נשמע קודם כול את נציגת משרד הביטחון, את אגף המשפחות. אני רוצה ברשותכם קודם כול לשמוע את ריקי מורד שאנחנו פוגשים גם בוועדות אחרות שמובילה את התחום הזה. שלום, ריקי, תודה על ההצטרפות שלך. אנחנו נשמע את משרד הביטחון, אנחנו נשמע לאחר מכן את המוסד לביטוח לאומי כי הוא אחראי על כל מעטפת הזכויות הבסיסית לגבי נפגעי פעולות איבה, ואז אנחנו נשמע את משרד העלייה והקליטה, ואם נקבל את האישור, אנחנו נשמע את כולם. ריקי, בבקשה. השאלה שמעסיקה אותנו היא להבין כמובן האם ישנה מערכת ליווי ייעודית למשפחות של עולים, או אילו פתרונות אתם נותנים לצרכים הייחודיים של משפחות של עולים. << אורח >> ריקי מורד: << אורח >> בוקר טוב לכולם. עלו המון דברים, אני אנסה לעשות קצת סדר. בנימה אישית אני רוצה לומר שלמרות שאנחנו נפגשים באופן שוטף עם משפחות שכולות, זה תמיד, תמיד, תמיד כואב נורא ועצוב להיפגש עם מי ששילם את המחיר האישי ואיבד בן משפחה. בהקשר הזה, חבר הכנסת קריב, אני חייבת לתקן איזשהו נתון שהעברת בתחילת הדיון, אתה דיברת על 863 חללים? << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> כן. << אורח >> ריקי מורד: << אורח >> אתה מנית למעשה רק את חללי צה"ל, חללים ששירתו בצבא. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> נכון. << אורח >> ריקי מורד: << אורח >> ואסור לשכוח גם את השוטרים. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> לא, בוודאי, אנחנו ציינו. << אורח >> ריקי מורד: << אורח >> לא, המספר הזה לא כולל אותם. צריך להבין שאנחנו מדברים על למעלה מ-1,030 חללים מ-7 באוקטובר, ותמיד צריך לקחת בחשבון את כל כוחות הביטחון, ואגף משפחות מטפל במשפחות של כל כוחות הביטחון ולא רק של צה"ל. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> תודה על התזכורת החשובה הזו. << אורח >> ריקי מורד: << אורח >> זה מאוד, מאוד חשוב, תמיד אני מתקנת בכל ועדה ואיכשהו תמיד הנתון שמביאים מתייחס רק לחללים ששירתו בצבא. זה דבר ראשון. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> תודה. << אורח >> ריקי מורד: << אורח >> בהקשר הזה, אני מתנצלת שאני נשמעת עכשיו קצת לקונית ויבשה, אבל אין מה לעשות, כי חייבים לצאת משני חוקים שלאורם אנחנו פועלים: חוק בתי קברות צבאיים, שקובע מי הוא חלל צה"ל או חלל כוחות הביטחון, וחוק משפחות חיילים שנספו במערכה שמסביר את הזכויות של המשפחה השכולה ובכלל מכיר בה. המשפחות שדיברו כרגע עדיין לא מוכרות לצערנו, וכאן חסר לי הצבא, דרך אגב. על מנת להכיר במשפחה כמשפחה שכולה אם סיבת המוות איננה מוטלת בספק, זאת אומרת, אנחנו קוראים לזה הכרה אוטומטית, יש לא העברת מקל, אבל המשרד, כי הצבא נשאר תמיד בתמונה, או כוחות ביטחון אחרים, משטרה, שב"כ, מוסד, שב"ס נשארים תמיד בתמונה. אבל משרד הביטחון נכנס עוד בשבעה, כשההכרה היא ברורה, ונותן מעטפת רגשית שניתנת גם על ידי עובדים סוציאליים וגם על ידי אלפי מטפלים שאנחנו מעסיקים והמשפחות נעזרות בהם, קבוצות תמיכה, מתנדבים. זאת אומרת, יש מעטפת שלמה רגשית וגם יש מעטפת כלכלית שמתחילה בתגמולים ועוד כל מיני זכויות. מאז 7 באוקטובר, ואני מדברת על זה לא מעט בוועדה בוועדת העבודה והרווחה, משרד הביטחון כל הזמן נע בין מיפוי קבוצות מקרב משפחות החללים וגיבוש מענים, גם כלכליים וגם רגשיים לקבוצות האלה, אבל הוא מאוד קשוב לצרכי הפרט, ויש לנו מכשירים של ועדות חריגים וועדה לפנים משורת הדין ועוד כל מיני מיזמים שאנחנו עושים. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> ריקי, עלה כאן מקרה ספציפי, אני אומר עוד פעם, אנחנו נמשיך כוועדה לטפל במקרה הספציפי הזה, אבל הוא לא מוקד הדיון. אבל אני רק אומר, יש כאן משפחה שמדברת על כך ששבעה חודשים הם לא מקבלים מענה במקרה שבו הבן שנפל נקבר בלוויה צבאית ובבית עלמין צבאי ומלווה על ידי קצינת נפגעים של הצבא. אני רוצה רגע לומר, דווקא מתוך כבוד למשפחה שנמצאת כאן, אם יש לך התייחסות לעניין הזה, בבקשה. אנחנו נמשיך לטפל בעניין הזה ואנחנו נבין ביחד עם חברת הכנסת מזרסקי למה שבעה חודשים ישנה המתנה. אבל אני רוצה גם לשמוע את ההתייחסות הכללית לסוגיית המענה למשפחות למשפחות העולים. אני כן רוצה לדעת כמה משפחות כרגע נמצאות בסיטואציה הזו של המתנה להכרעה האם האגף מלווה אותן והאם הן מוכרות על פי חוק התגמולים. << אורח >> ריקי מורד: << אורח >> רגע, כשמדברים על מענים, אנחנו מדברים על שני סוגים של מענים. קודם כול, בדיקת הכרה, ולזה אני לא רוצה להיכנס, כאן אנחנו תלויים בתחקירים לא ביטחוניים, אבל בתחקירים של סיבת המוות ועוד איסוף מידע שאנחנו אוספים מכל מיני מקומות. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> לא, אני לא רוצה להתייחס למקרה פרטני, יש פה איזשהו תהליך משפטי, אני לא רוצה. << אורח >> ריקי מורד: << אורח >> נכון, אני גם לא רוצה לומר, ואם אתה תרצה, אחרי הדיון, אני לא רוצה בפרהסיה לומר את מספר הממתינים. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> עשרות? מאות? << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> לא ברור לי למה זה לא נתון ש - - - << אורח >> ריקי מורד: << אורח >> אני אשמח לדבר איתך אחר כך. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> אנחנו נדבר אחר כך. אני אומר, לא ברור לי למה זה לא נתון שכדאי לדעת. מתוך כבוד באמת לעבודה הקדושה והמאומצת שלכם, אני נוטה, בגלל שאת מבקשת לומר, בסדר, אבל אנחנו נבדוק את העניין הזה. << אורח >> ריקי מורד: << אורח >> אני אסביר לך אחר כך. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> בסדר גמור. << אורח >> ריקי מורד: << אורח >> באופן אישי אני אתן לך את הנתון ואתה תחליט אם אתה רוצה לפרסם אותו. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> בסדר. את יכולה לומר? אני מניח שלא מדובר במאות. << אורח >> ריקי מורד: << אורח >> לא יותר. אבל רגע, הדבר היותר מהותי - - - << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> לא, לא מדובר במאות או עשרות מקרים? זה חשוב לנו להבין אם אנחנו צריכים פה להיכנס לתמונה, זה העניין. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> מה הפרופורציות? אלה מקרים בודדים? << אורח >> ריקי מורד: << אורח >> חבר הכנסת קריב, אני אתן לך את הנתון המדויק באופן אישי בשיחת טלפון, במיידית אפילו. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> טוב, ואז אנחנו נקבל החלטה אם זה יעלה בדיון הבא, בסדר. << אורח >> ריקי מורד: << אורח >> כן, אחרי הדיון. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> מתוך רגישות הנושא, כן. << אורח >> ריקי מורד: << אורח >> מה שיותר מהותי ואנחנו פועלים לגשר את זה, מה שנורא, נורא מטריד אותנו, זה שמשפחה שממתינה להחלטה בדבר הכרה, או אני לא יודעת, יש מקרים גם שנדחים, החוק לא מאפשר לנו להעניק להם - - - << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> מצב ביניים. << אורח >> ריקי מורד: << אורח >> מעטפת, והכי בוערת זאת המעטפת הרגשית. אנחנו פנינו, אנחנו מנסים לשנות את זה, אנחנו מבקשים להעניק שירותים רגשיים למשפחות שממתינות להכרה או שהדיון לגביהן עוד לא הושלם. אנחנו חושבים שזה מאוד, מאוד חשוב. אני חושבת שבכלל דרך אגב, לא רק לגבי משפחות של עולים, אין ספק, אובדן הוא דבר כואב ועצוב וטרגי ונורא, אנחנו מדברים על אובדן פתאומי, וההתמודדות איתו היא מסע מאוד קשה. זה ברור שכאשר המסע הזה יושב על משפחה שמאותגרת בהתמודדות אחרת, כמו למשל משפחות של עולים חדשים, זה הופך להיות להרבה יותר מורכב. אבל אנחנו מבקשים להעניק טיפול רגשי לכל משפחה שאיבדה במסגרת השירות בכוחות הביטחון, לא משנה מה נסיבות המוות, לא משנה כן קשור, לא קשור, כרגע אנחנו חושבים שחובה להמשיך לפחות לשנתיים בהנחה ובתקווה שהבירור יהיה הרבה יותר מוקדם. שבעה חודשים זה באמת לא מעט, אבל אנחנו נקבל את הפרטים המדויקים וניתן גם תשובות מדויקות איפה זה עומד. אבל אני חושבת שזה אישיו מאוד מהותי שתהיה לנו אפשרות להעניק טיפול רגשי למשפחה גם אחרי השבעה וגם לצד המעטפת הצבאית שניתנת. קצינת נפגעים מלווה, אין ספק, הן עושות עבודת קודש, אבל הן לא נשות מקצוע, הן לא פסיכולוגיות, הן לא עובדות סוציאליות. ואנחנו מבקשים שתהיה לנו האפשרות להשתמש באנשי מקצוע שיתנו את השירות הזה. נמצאת גם איתנו אפרת שהיא אחראית - - - << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> רגע, ריקי, לפני שעוברים לאפרת, שנייה, אני רוצה רגע להבין. סוגיה אחת, הבנתי, סוגיה כללית, היא לא נוגעת רק למשפחות עולים, והיא אותה קומה של מענה ביניים, שאנחנו נצטרך לראות איך בינינו לבין ועדת עבודה ורווחה וגורמים נוספים, זה דבר שצריך לקבל מענה, זה מענה מערכתי, הוא לא רק רלוונטי למשפחות העולים. אנחנו נעשה שיחה לאחר מכן על מנת להבין את היקף האירוע, האם מדובר במספר בודד של משפחות, האם מדובר בעשרות, אני רוצה להבין את גודל האירוע ואנחנו נחליט אחרי זה עם יושבי ראש הוועדות האחרות איך יתנהל המשך הדיון. עכשיו לפני שעוברים למשפחות שנמצאות בחו"ל, אני מבין שאפרת מרכזת את נושא הקשר עם משפחות בחו"ל, אני רוצה להמשיך בשאלה ולהבין, האם למשרד הביטחון היום יש פרוטוקול מיוחד לליווי וטיפול למשפחות של עולים, גם למשפחות של חיילים שהוגדרו כעולים בזמן נפילתם, וגם כאלה שלא הוגדרו כעולים בזמן נפילתם, אבל ברור שהמשפחה, שההורים השכולים, שהאחים השכולים יכול להיות, הם עולים, הם אנשים עם אתגר של שפה, אתגר של היקלטות בארץ. תכף נגיע לחו"ל, אני בכוונה רוצה להתמקד בסוגיית המשפחות של העולים שחיות בארץ. האם יש למשל פרוטוקול שגורם לכם לומר, קצינת הנפגעים או האגף מגלה שמדובר במשפחת עולים ולכן אתם יוצרים קשר ביוזמתכם עם משרד העלייה כי למשרד העלייה יש רפרנטים שיכולים להגיע, ואולי יש רפרנט ברשות המקומית שהוא רכז מחלקת עולים שאפשר להפעיל אותו. מה הפרוטוקול? אם ההורים השכולים לא מדברים עברית, אימו של איגור, אותו שוטר שביקרתי בבית המשפחה, לא יודעת מילה בעברית, מה הפרוטוקול בכזה מצב? האם יש הנחיות כתובות? יש איזה פרוטוקול מסודר בעניין? << אורח >> ריקי מורד: << אורח >> תראה, חבר הכנסת קריב, אני חושבת שאתה מכיר את האגף ואתה יודע שהמשפחה במרכז תמיד, ותמיד כשיש צרכים מיוחדים, לא משנה על רקע מה, יש קשב מאוד גדול ויש ואנחנו עונים על הצרכים. אם המשפחה לא יודעת את השפה, העובדת הסוציאלית שמלווה אותה תדבר את השפה שלה. יש לנו עובדים ממוצא רוסי ויש לנו עובדים מהחברה האתיופית, יש לנו עובדים דוברי ערבית. מראש - - - << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> אני שואל עוד פעם, א', אני אמרתי, אתם בעיניי זרוע ממשלתית שעושה עבודת קודש תמיד, ומאז 7 באוקטובר העומס, הנטל, האתגר שמונח לפתחכם כמו לפתח גורמים נוספים הוא אדיר, והערכת כולנו לעשייה שלכם. אבל המטרה שלנו היא בדיוק לברר האם למשל הנושא הזה של הצמדת גורם שמדבר את השפה של ההורים, האם זה חלק מפרוטוקול, האם אתם היום ערוכים לתת מענה לכל המשפחות, האם אתם יודעים היום להעמיד איש קשר שדובר את השפה, לטובת משפחה של עולים. << אורח >> ריקי מורד: << אורח >> אני לא יכולה לומר לך, אתה יודע, יש לנו גם, כפי שאתה יודע, בעיות כוח אדם שעוד לא הושלמו, אבל לפי הנתונים שקיבלתי אתמול לצורך המפגש הזה, לא ידוע לי על משפחה שלא דוברת את השפה העברית ואין לה קשר מטעם משרד הביטחון עם מישהו שדובר את השפה שלה. זאת אומרת, תקשורת זה הדבר הראשון במעלה שאתה חייב אותו כדי בכלל להתחיל לטפל, ללוות, לתמוך. אתה שואל אותי אם יש פרוטוקול מדויק על כל צעד ושעל? אין פרוטוקול. אבל כאגף שמטפל, שכנר לרגליו זו טובת המשפחה והמשפחה היא המרכז, אנחנו עובדים עם הארגונים היציגים ואנחנו עובדים עם הצבא ועם בתי ספר ועם כל מי שנוגע בטיפול או בליווי המשפחה. כאגף כזה, אנחנו רואים, בודקים מה הצרכים של המשפחה בכל התחומים, גם המעטפת הטיפולית, גם השפה, צרכים רגשיים, צרכים כלכליים מיוחדים, ומגבשים את תוכנית הטיפול למשפחה הספציפית. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> כל החומרים שלכם מונגשים שפתית? האם בסופו של דבר כל החומרים שהפקתם בשפה העברית שניתנים למשפחות שכולות, חוברות, אני מכיר משפחות, אני רואה את החוברות מונחות אצלם, האם הכול למשל מתורגם לרוסית? << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> אבל יש את מיזם כל זכות לדעתי. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> אני רוצה רגע לומר, אני ידיד גדול של המיזם כל זכות, מאמין גדול בו, רוצה שהמדינה תתמוך בו. עם כל הכבוד, מיזם כל זכות הוא מיזם מאוד, מאוד חשוב, לצאת מנקודת הנחה שזו הדרך להנגיש נתונים, זכויות למשפחה שכולה, אני לא מקבל את זה. אני חושב שבסופו של דבר, במשפחות שכולות בענפים השונים, מסלולי ההנגשה הם לא האתר כל זכות, זו היכולת - - - << אורח >> ריקי מורד: << אורח >> אני מסכימה איתך לגמרי. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> ואני יודע שגם אתם לא נוהגים בזה. יש חוברות, יש דפי הסבר, יש דפי מידע. האם הם בשפה הרוסית? האם הם בשפה האמהרית? באנגלית? א', אני מבקש שנבדוק את זה, בסדר? ברשותך, ריקי. האם ישנו קשר ביניכם לבין משרד העלייה והקליטה במובן הזה שכשאתם מזהים שיש משפחה שכולה שהיא משפחת עולים, האם המידע הזה עובר למשרד העלייה בצורה מסודרת? << אורח >> ריקי מורד: << אורח >> לא. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> כרגע אין דבר כזה, בסדר. ריקי, ברשותך, אני רוצה רגע לומר, אני בכוונה, מכיוון שיש לנו עוד כרבע שעה, את נושא המשפחות השכולות שחיות בחו"ל, הנושא הזה ירון בו בישיבת המעקב שתיקבע, כולל הסוגיות שאתם העליתם לגבי האחות, כי אני רוצה לשמוע את משרד העלייה והקליטה ואת המוסד לביטוח לאומי. ריקי, עוד התייחסויות? << אורח >> ריקי מורד: << אורח >> רגע, עוד משפט אחד שחשוב לי לומר. אני חושבת שהלקח מהמלחמה הזאת, אם אני נכנסת מתוך נקודת מבט של האזרח הקטן, הלקח מהמלחמה הזאת הוא איך המדינה מלמעלה דואגת להנגיש את כל הזכויות הרלוונטיות לכל אחד ואחד, בטח שלעולים חדשים, אבל לא רק לעולים חדשים, לאזרחים שיש להם זכויות ממספר גורמים. אני חושבת שצריך להיות איזשהו כלי שמרכז את המידע מכל המשרדים לכל מיני סוגי אוכלוסיות באופן שינגיש להם את הזכויות שלהם מכולם, ואני חושבת שזה נורא, נורא חסר. אנחנו מתעסקים בזה, משתדלים מאוד, אני לא יודעת כמה אנחנו מצליחים. במקרה של עולים חדשים, אם עובדת סוציאלית תגיע למסקנה שיש צורך בקשר עם משרד הקליטה, היא תעשה את זה, אבל אין איזשהו משהו. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> בסדר גמור. תודה, ריקי. אפרת, אני מתנצל שאנחנו נשמע את ההתייחסות למשפחות חו"ל בדיון הבא. שונטל, רצית לומר משהו? << אורח >> שונטל יאנג: << אורח >> (נושאת דברים בשפה האנגלית, להלן התרגום החופשי) מניסיוני עם משרד הביטחון, מישהו דיבר אנגלית וגם קיבלנו פסיכולוג דובר אנגלית, אבל יש לי חברים, אנשים צרפתים, שבגלל שהם לא מדברים אנגלית היה להם הרבה יותר קשה. אם אתה דובר אנגלית זה בסדר, אבל עם צרפתית או שפה אחרת זה יותר קשה. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> תודה. משרד העלייה והקליטה הראה לנו את זה. תודה למשרד הביטחון, אנחנו כמובן נשמע אתכם גם בדיוני ההמשך. משרד העלייה והקליטה, חשוב לנו לשמוע אתכם, אחרי זה נשמע את המוסד לביטוח לאומי, בבקשה. << אורח >> עדי וולס: << אורח >> שלום, נעים מאוד, אני עדי, אני מנהלת את אגף הרווחה במשרד העלייה והקליטה. אני אגיד שאגף הרווחה במשרד העלייה והקליטה העמיד מערך ליווי למשפחות באמצעות עובדים סוציאליים דוברי שפות החל מ-7 באוקטובר. ומה שאני לומדת מהדיון הזה, ותכף אני אציג את מערך הליווי שלנו, זה שכמובן יש עוד הרבה מאוד מה להעמיק. אנחנו מכירים את שתי המשפחות שיושבות פה, היינו בקשר ברמה כזו או אחרת ותכף אני אציג, אבל בפירוש יש עוד מה להעמיק ויש הרבה מה לעשות. לפני שאני אפרט על מערך הליווי, חשוב לי לציין שהעולים, ככלל האזרחים במדינת ישראל, כשהם מגיעים לכאן, הם זכאים לקבל את כלל הזכויות שלהם ממשרד הביטחון, מהביטוח הלאומי, ממשרד הרווחה, כולם צריכים לקבל את הכול. התפקיד שלנו, אני רואה את זה גם באגף הרווחה וגם במשרד העלייה והקליטה, זה קודם כול לפקח על המענים ולראות שהם מצליחים לקבל את זה, ובמידת הצורך לייצר מענים משלימים שחלק מהם זה מה שאנחנו רואים פה בדיון ואנחנו נייצר אותם בהמשך. מבחינת המספרים, אני אגיד את הרישומים כמו שהצגת אותם, של משרד העלייה והקליטה, כמובן שאנחנו מדברים רק על עולים שבזכאות. אם אנחנו מדברים על 32 חיילים חללים ו-17 אזרחים חללים, זה עשר שנים לכלל הארצות ו-15 ליוצאי אתיופיה ובני המנשה. כמובן שכמו שהציג חבר הכנסת, יש פה מה להרחיב בהיקפים מאוד, מאוד גדולים, גם לדור שני, גם לבני, גם להורים, כלומר, אפשר מאוד, מאוד להרחיב את זה ולתת את הליווי. אבל אוכלוסיית היעד של משרד העלייה והקליטה, כידוע, היא מי שבזכאות של עשר ו-15 שנים. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> כן, אבל המספרים הללו מתייחסים רק לשאלה האם החלל עצמו הוגדר כעולה. << אורח >> עדי וולס: << אורח >> חד משמעית, נכון. ברור שיש לזה הרבה הסתעפויות. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> לא, אבל היה אפשר גם לבוא ולומר, אנחנו כרגע מגדירים את אוכלוסיית היעד הראשונית כאותן משפחות שבהן או החלל נמצא בתוך תקופת הזכאות או אחד מבני המשפחה הקרובים שנמצאים בארץ. << אורח >> עדי וולס: << אורח >> בוודאי כשאחד מבני המשפחה מתמודד, הוא גם בזכאות. פה נתתי לא את המשפחה. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> את החללים, בסדר גמור. << אורח >> עדי וולס: << אורח >> את החללים, בדיוק. ברור שבמשפחות יש היקפים נרחבים וזו החלטה שצריך לקבל אותה. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> כיצד אתם מבינים את הפער מהנתון שעלה מלובי המיליון? << אורח >> עדי וולס: << אורח >> זה לא בזכאות, זה עולים בכלל, כלומר, עשה עלייה, בין אם בשנה, בשנתיים, בשלוש, בגיל. אני מדברת רק על מי שבתקופת הזכאות, שעלה לפני עשר שנים. אם הוא עלה לפני 15 שנים, הוא בנתונים של לובי המיליון. אגב, גם צה"ל סופר ספירה אחרת. אלה הנתונים של המשרד. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> בסדר. << אורח >> עדי וולס: << אורח >> מבחינת מערך הליווי, אני אגיד שהליווי מתחיל החל מהשתתפות בהלוויה, שהגיע או עו"ס או נציג הנהלה. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> איך אתם יודעים? << אורח >> עדי וולס: << אורח >> זה נורא להגיד שככה אנחנו יודעים, אבל אנחנו מאתרים את השמות מהתקשורת, בודקים זכאות ובהתאם לזכאות אנחנו משתתפים. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> כלומר, כמו שריקי אמרה, לא בשלב הראשוני, אבל גם לא מאוחר יותר, אין בהכרח הצלבת מידע ברורה. << אורח >> עדי וולס: << אורח >> נכון, אבל בלוויות זה צריך להיות מאוד, מאוד במיידי ולכן אנחנו מהר על השמות כדי לקבל את המידע כדי להשתתף בהלוויה. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> ברור. << אורח >> עדי וולס: << אורח >> זו השתתפות של עו"ס או נציג הנהלה, כמובן יש הזמנה של זר ניחומים והנחה, כל זה מתבצע בהלוויה. לאחר מכן תמיד יש ביקור ניחומים בשבעה עם עו"ס שדוברת את שפת המשפחה שעושה איזשהו מיצוי זכויות מאוד, מאוד ראשוני, משהו מאוד התחלתי. בתום ימי השבעה עו"ס דוברת שפה יוצרת קשר עם המשפחה לבירור האם הם רוצים ביקור בית כדי להתחיל איזשהו תהליך. לרוב יש המשך ומשפחות רוצות את הליווי הזה ועו"ס מגיעה, אם היא לא דוברת את השפה תמיד מתלווה אליה דובר שפה, תמיד יש מישהו שהוא דובר את השפה כשמגיעים לבקר משפחות. ובשלב הזה ישנם שני צירי התערבות. יש משפחות שמעוניינות בליווי קצר מאוד וממוקד של מיצוי זכויות, שאת זה אנחנו עושים. אני אגיד שזה ליווי חסר, לנו חסר כשאנחנו מתערבים באופן מאוד ממוקד של מפגש-שניים, כי תמיד, תמיד מתעוררים דברים אחר כך, ויכול להיות שהיינו לפני שנה וכעבור שנה יש מיליון דברים שהמשפחה צריכה ולא היינו שם. ויש גם משפחות שזקוקות לליווי ארוך טווח, שזה גם ליווי נפשי מעמיק, שזה או באמצעות העובד הסוציאלי, או שאנחנו מממנים טיפולים באמצעות מטפלים דוברי שפה. אנחנו עושים את זה בכל השפות, יש לנו יכולת לייצר את הרכש את זה באופן מאוד, מאוד מהיר, ואנחנו מממנים טיפולים. היא דיברה על צרפתית, בצרפתית, באמהרית, באיזו שפה שצריך אנחנו מממנים טיפולים. שתי נקודות נוספות. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> מכיוון שהבירוקרטיה אצלכם פחות קשורה בהגדרות חוק, האם אתם יודעים לתת מענה בתקופת הביניים למשפחות שממתינות להכרה? << אורח >> עדי וולס: << אורח >> בוודאי, המשפחה מלווה. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> בסדר. << אורח >> עדי וולס: << אורח >> שתי נקודות חשובות להגיד הן גם שהיו משפחות שוויתרו על הליווי שלנו, מעט משפחות, אבל יש גם משפחות כאלה שאומרות לא רוצות. זה מגיע מהתנגדות, זה מגיע מכעס, זה מגיע מליווי מאוד צמוד של משרד הביטחון. לפעמים אומרים לנו, אנחנו לא צריכים את הליווי שלכם. ואני כן אגיד שאנחנו הרבה מגיעים למשפחות ורואים שם נזקקות כלכלית מאוד, מאוד קשה, ועד שהמענקים של משרד הביטחון מתחילים להיכנס יש שם איזשהו בור. אנחנו מנסים להשלים אותו, אנחנו מנסים לעשות את התיווך למשרד הביטחון מאוד, מאוד מהר. אנחנו כן בקשר עם העובדים הסוציאליים של משרד הביטחון, אבל זה באמת במחוזות, זה לא ברמת המטה שיש קשר שוטף כל הזמן עם העובדים הסוציאליים של משרד הביטחון, של נפגעי איבה בביטוח הלאומי. כמובן שאנחנו עובדים ביחד, אבל אנחנו כן רואים נזקקויות כלכליות שהרבה פעמים ישבו לפני כן על צרכים כלכליים שונים ואחרים, וזה מאוד מתעצם עם האובדן. אנחנו מנסים לתת מענה בהמון, המון צרכים שונים שמשפחות צריכות. זה יכול להיות אבחונים לילדים, טיפולים נפשיים לילדים, מימון תרופות לעתים. כלומר, יש כל מיני דברים שנכנסים בתוך האירועים האלה שאנחנו שם כדי לתת את זה. אבל כמו שאמרתי בהתחלה, אני מהדיון הזה רק לומדת כמה עוד יש להעמיק ולעשות עוד ועוד, וזהו. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> עדי, אני רוצה לשאול, מכיוון שאני גם יודע את הרגישות הגדולה של השר לנושאים האלה ותמיד יש לנו איתו ציר של דיון בנושא הזה, מה כרגע מתוכנן מבחינת תוכנית העבודה שלכם על מנת לתכלל בצורה יותר טובה את הטיפול במשפחות? איפה אתם רואים דברים שלהערכתכם צריך - - - << אורח >> עדי וולס: << אורח >> אני אגיד קודם כול שגם מאגר המטפלים שלנו הוא מאגר שלא בהכרח תמיד מומחה בטיפול בטראומה ושכול ואנחנו מרחיבים את מעגל המטפלים שלנו. אנחנו רוצים לתת טיפול שהוא זמין מאוד, במיידי, ולפעמים ההתקשרות הזאת כן לוקחת זמן, על אף שזה זמן שהוא יחסית סביר, אבל למשפחה שמתמודדת זה זמן שהוא לא סביר. אני אגיד שבהליכי הבירוקרטיה, הם העלו פה כל מיני צרכים בירוקרטיים שהם לא בהכרח יושבים באגף הרווחה, אבל יש המון מה לפתור גם בהליכים בירוקרטיים. כל הדברים האלה נכנסים בתוכנית העבודה שלנו. אני אגיד שאגף הרווחה גם מטפל בנפגעי מלחמה ובחיילים פצועים והליווי שם הוא מאוד, מאוד אינטנסיבי. זה גם זה וגם זה, וכל זה חלק מתוכנית העבודה שלנו. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> קודם כול אני רוצה לדעת איך אנחנו מוודאים שגם כאשר החלל הוא לא בטווח הזכאות שלכם ובהגדרה שלכם. << אורח >> עדי וולס: << אורח >> אם יש בן משפחה עולה הוא מקבל את הליווי, חד משמעית. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> הוא מקבל, איך אתם יודעים על זה? << אורח >> עדי וולס: << אורח >> בסוף זה מגיע מיועצי הקליטה, זה מגיע מאוד מהר. כשיש משפחה עולה, זה מגיע בטווח של שבוע, אנחנו מקבלים את המידע הזה שיש משפחה עולה שמתמודדת. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> מה אנחנו עושים עם מצב, אני חושב שזה רלוונטי בעיקר להורים שכולים, מבחינה גילאית, בסופו של דבר, לאנשים שהם בגיל 65, להיקלט בשפה חדשה, בתעסוקה, זה אתגר גדול יותר מקליטה של צעירים. איך אנחנו מוודאים בסופו של דבר שגם אם אימא עלתה עם הבן לפני עשר שנים, כך שהיא לא בתוך טווח הזכאות שלכם, אבל היא יושבת עכשיו באוהל האבלים ולא מדברת עברית. אני בכוונה חוזר, כי הביקור הזה - - - << אורח >> עדי וולס: << אורח >> אנחנו מכירים הרבה משפחות כאלה. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> אני אומר, הביקור אצל איגור פיבנב, באוהל האבלים של משפחתו של איגור פיבנב, אותו שוטר, אני אומר עוד פעם, אני מודה, הותירה בי רושם מאוד, מאוד מטלטל. משפחה באמת מיוחדת, הוא גיבור גדול, אבל אתה עומד למול אימא שעלתה לפני עשר שנים. << דובר >> שלומית אבינח: << דובר >> בוא נשאל את המשטרה. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> המשטרה תדבר. << אורח >> עדי וולס: << אורח >> יותר, יש משפחות מאוד ותיקות, יש משפחות של 30-20 שנה. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> אני אומר עוד פעם, ההורה השכול לא מוגדר כעולה חדש יותר כי עברו עשר שנים, אבל ברור שצריכה להיות פה מעטפת, ברור שהעובד הסוציאלי שמדבר את השפה והמטפלים מאוד רלוונטיים. אני מעלה רגע את השאלה ואני אשמח לקבל על זה תשובה, אנחנו נוציא את זה בסיכום, האם בסיטואציות האלה לא צריך להתייחס אחרת לשאלת הגדרת הזכאות? האם בהקשר הזה של משפחות שכולות, ההגדרה של עשר השנים - - - << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> יש לי הצעה פרקטית. אתה הבאת דוגמה של איגור, זכרונו לברכה, אבל הוא היה בעצמו עולה. אני מכיר משפחות מאשדוד שהאימהות של הילדים שנולדו כאן לא הצליחו ב-20 שנה להשתלט על השפה. אני יודע, אני יכול להביא לך את השמות של המשפחות האלה. לכן אני חושב שבמקרה של משפחה שמאבדת בן או בת, לא עלינו, חייל או חיילת, צריך לא להתייחס לנתון הזה של 15 שנה של העולים, צריך לראות את זה בהגדרה אם אפשר לשנות את זה. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> אני מבקש לקבל לדיון הבא, ואנחנו נוציא סיכום מסודר, אבל אחד הדברים שאני מבקש לקבל עליו התייחסות הוא האם בנושא הספציפי הזה משרד העלייה - - - << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> - - - << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> בסדר. משרד העלייה יכול להתייחס אחרת לסוגיה. אני גם אבקש התייחסות שלכם, לא עכשיו, לתפקיד של מחלקות הקליטה המוניציפליות. יוצא בימים אלו קול קורא לנושא של הרשויות, האם הסוגיה הזו של התמקדות וליווי פרטני, כי שמה יש גם את מחלקות הרווחה העירוניות, אז יכול להיות שהנושא הזה, לאור 7 באוקטובר והמלחמה, צריך להיכנס לתפיסת ההפעלה גם של המחלקות המוניציפליות. אני אבקש. ברשותך, אני מבקש לשמוע את נציגת המשטרה כי הזכרנו אותם ואז אנחנו נשמע הערה אחרונה שלכם ואני אסכם. שרי צחי, תודה שעלית, אני מבקש התייחסות שלכם לסוגיה. << אורח >> שרי צחי: << אורח >> שלום. באמת תודה רבה ואני מתנצלת על העלייה באיחור שבגינה גם אין לי נתונים. הוצגו פה נתונים על שוטרים ועל סוגיות של משרתים פעילים שהם עולים חדשים וכולי. אני כן יכולה לומר שכמי שאמונה, אני רמ"ח תנאי שירות במשטרת ישראל ואמונה על התחום של הטיפול בנפגעים, מערך ת"ש ונפגעים. ואם אנחנו בוחנים את חללי משטרת ישראל, למשטרת ישראל יש כ-1,666 חללים נכון להיום, וכשבדקנו את הנתונים, אנחנו רואים שמבחינת ההגדרה, וזו סוגיה מאוד, מאוד חשובה פה, אין לנו חללים שמוגדרים כחללים שהם עולים חדשים. יש לנו את רוז לובין, זכרונה לברכה, שנפלה אחרי 7 באוקטובר במסגרת שירותה במג"ב, היא הייתה חיילת חובה בודדה, ואנחנו כמובן בקשר ועוטפים את המשפחה שלה. אבל זו סוגיה שאני מבינה שאתה תתייחס אליה קצת בנפרד. הסוגיה של משפחת פיבנב, של המשפחה של איגור, אכן אנחנו מתעסקים בה היום ברמה היום-יומית, טרם חלפו 30 יום מאז התקרית. המשפחה הזו כמובן מלווה על ידי מערכת הרווחה, קציני הרווחה והנפגעים שלנו במחוז ש"י. אנחנו עוד לא הגענו לשלב אפילו של להציג להם את הזכויות שלהם, כי עוד לא חלפו אפילו 30 יום, אבל אני כן יכולה לומר שככל שעולים קשיים שפתיים בכל משפחה שמטופלת על ידי מערך הרווחה והנפגעים, תמיד אנחנו מצרפים איש קשר שמתווך את המידע ומתרגם אותו. זה משהו שקיים והוא ממש פיבוט מרכזי בתהליך טיפול במשפחות שהעברית שלהן היא אינה שוטפת. אבל זה לא משהו שמגובה בתו תקן, וזה מחזיר אותי לסוגיה שדיברת עליה, שאתה מדבר על הצורך בהגדרה, ואני באמת שמחה שהשתתפתי בדיון הזה כדי להבין שיש פה באמת סוגיה מורכבת שדורשת הגדרה אולי מסוג אחר. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> בהחלט. << אורח >> שרי צחי: << אורח >> משפחת פיבנב עדיין לא מוכרת על ידי משרד הביטחון, זה פשוט נאמר פה על ידי נציגה של אחת המשפחות, אנחנו עדיין בתהליך מולם להכיר אותו במשרד הביטחון, ככה שאנחנו עדיין בתחילתו של תהליך. אבל אני מאוד מקווה שהדיון הזה באמת יאיר לנו כמה זרקורים איך נכון לייצר את הקשר הזה ואת המשך המעטפת בעיניים הרגישות והנכונות. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> בסדר גמור. א', תודה שעלית, ואנחנו נמשיך גם לעקוב אחרי הטיפול במשפחתו של איגור פיבנב, וכן גם כאן מתחדדת שאלת הקשר בין המשטרה לבין משרד העלייה והקליטה. עוד פעם, אנחנו נדבר על כל זה בדיון הבא. ביקשה אלנה לומר עוד הערה ואני מסכם ברשותכם. << אורח >> אלנה סרגיינקו: << אורח >> כן, תודה. אני רוצה להתייחס למה ששאלת מקודם את עדי לגבי ההגדרה של משפחה של עולים שהיא כבר לא מוגדרת כמשפחה של עולים חדשים. אנחנו בדיוק המשפחה הזאת, אימא שלי עלתה לפני 11 שנה, אנה עלתה עוד לפני כן, ושתיהן מקבלות תמיכה של משרד הקליטה. זה פשוט דיווח מהשטח שזה משהו שהוא כן קורה למרות שהן שתיהן לא מוגדרות כעולות חדשות. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> א', תודה, קשה לומר אני שמח לשמוע, אבל טוב לשמוע שהמשרד מלווה ומעורב. אני כן חושב שאנחנו צריך להסדיר את זה, כי זה יגרום לזה שהאיתור של המשפחות הללו והיכולת לשים אליהן לב הוא משהו יותר מובנה. אני בהחלט חושב שבסוף, ואין לי ספק שישנן הרבה מאוד משפחות שזוכות למעטפת המלאה, האתגר שלנו הוא לראות שהמשפחות שלא זוכות למעטפת המלאה מצורפות לאותו מעגל מיטיב. אני אומר עוד פעם, בסופו של דבר, אנחנו צריכים לייצר מערכת שבה כשקצינת נפגעים או קצין נפגעים שמלווה את המשפחה מאתר עוד בשבעה שיש כאן חלק מהמשפחה או כל המשפחה שהיא משפחה של עולים, שיש אתגר שפתי, שיש אתגר של שילוב, בסופו של דבר לא משרד העלייה והקליטה צריך לדוג מתוך מודעות האבל וההותר לפרסום ואנחנו צריכים את הציר הזה לסגור. בסופו של דבר, קציני הנפגעים, גם המשפחה שלכם שהיא עדיין לא מוכרת על ידי משרד הביטחון, מלווה על ידי הצבא. את המעגל הזה אנחנו צריכים בסופו של דבר לסגור. << אורח >> תמנע מזרחי חיים: << אורח >> אני יכולה רק להוסיף משהו קטן? משרד הרווחה, תמנע. רק לדבר על מיזם שאנחנו הולכים להוציא לפועל שמתייחס, משהו שעלה גם בקרב המשפחות על המעגלים הנוספים, מעגל שני, שלישי, אחיינים, נכדים, סבים, סבתות. אנחנו יודעים שההדף של הפגיעה והאובדן והטראומה מכיל מעגלים הרבה, הרבה יותר רחבים שלא מקבלים מענה חוקתי, כי ההתייחסות היא בעיקר למעגל הראשון. ובאמת אנחנו יוצאים למיזם של מעגל משפחתי שיחד עם קרנות הביטוח הלאומי, הסוכנות היהודית, משרד הרווחה, הקרן לנפגעי טרור, ואנחנו הולכים דרך קול קורא של ספקים לפתח מענים קבוצתיים, קהילתיים, משפחתיים לנפגעי 7 באוקטובר, שכול אזרחי, והם יוכלו להשתלב במגוון רחב של תוכניות. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> האם באפיון הקול הקורא או המכרז יש גם התייחסות למענים שפתיים? וזו שאלה שאני גם רוצה לשאול אתכם ובזה אנחנו מסיימים, האם קיימות היום קבוצות תמיכה שמוצעות למשל להורים שכולים בשפות שונות? כי זה לא רק עניין שפתי, זה גם עניין תרבותי. זאת אומרת, אני מניח שיכול להיות שכשמדברים על הורים שכולים שהם עולים חדשים מחבר המדינות, שיש שם צורך מעבר לעניין השפתי גם בהבנת איזושהי אוריינטציה תרבותית של התמודדות עם מושגים של שכול, של המפגש בין שכול לבין אתגרי הקליטה. האם בקול הקורא שלכם, שאלה המעגלים היותר רחבים, והאם אתם למשל היום, מפעילים, אם יש 80-70 משפחות רלוונטיות, האם יש הצעה לקבוצת תמיכה? << אורח >> תמנע מזרחי חיים: << אורח >> קודם כול, במיזם המשותף הזה באמת יש התייחסות אפילו ברמה של התא המשפחתי. כלומר, אם יש משפחה שרוצה כמשפחה לעבור איזשהו תהליך קבוצתי, אישי, פרטני, בהחלט זו אופציה. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> עם הנגשה שפתית והתאמה שפתית? << אורח >> תמנע מזרחי חיים: << אורח >> כן, תופרים חליפה אישית. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> אני מבקש שתבדקו, אני מבקש שהנושא הזה ייבדק לפעם הבאה. << אורח >> תמנע מזרחי חיים: << אורח >> וגם יש ברשויות קבוצות תמיכה לסבים וסבתות. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> נכון, אבל פה אני די יוצא מנקודת הנחה שהן לאו דווקא מותאמות שפתית ותרבותית, ולכן אני גם מבקש, לא נפתח, אין לנו את הזמן, אני מבקש שנבדוק את זה לפעם הבאה, בסדר? הרעיון הזה של האם אנחנו יודעים להציע, תראו, יש נופשים למשל שמוצעים למשפחות שכולות, אני מניח שלפעמים גם צריך להציע נופש שמותאם שפתית, אנשים רוצים להיות מסוגלים לשוחח ולשתף בחוויות. נבדוק את זה בפעם הבאה, בסדר? אני מסכם. אני קודם כול מתנצל בפני כל אלה שלא הספיקו לדבר, הם בעיקר בזום. נציגי עוד גופים, הביטוח הלאומי וכולי, ידברו בפעם הבאה. אנחנו נמשיך בסדרת הדיונים, אני מניח שעד תום הכנס בסוף יולי אנחנו נקיים עוד שני דיונים בנושא הזה, כשהמטרה שלנו היא תמיד להתקדם פרקטית. יצא סיכום כתוב בעזרתה של מנהלת הוועדה לכל הסוגיות הקונקרטיות שעלו כאן. הסוגיות המרכזיות שאני מבקש שניקח את תשומת ליבנו הן כן הגדרה ברורה שבנושא של ליווי משפחות שכולות הפרמטר המרכזי הוא לא עשר שנים, אלא הוא מספר אחר של שנים, או בכלל לא להגדיר שנים. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> לא להגביל פשוט. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> כל משפחה שכולה שבה יש אתגרים וצרכים נכנסת גם לרדאר של משרד העלייה והקליטה. זאת סוגיה אחת. סוגיה שנייה היא סוגיית סגירת המעגל בין הצבא, משרד הביטחון ומשרד העלייה והקליטה, או המוסד לביטוח לאומי ומשרד הקליטה, משטרה, כל הגופים הרלוונטיים, סגירת המעגל למול משרד העלייה והקליטה בצורה יותר ברורה. סוגיה שלישית היא הכנסת מחלקות הקליטה ברשויות המקומיות. סוגיה רביעית היא הנגשת המידע, ואני אומר פה, עם כל הכבוד לאתר כל זכות, אני לא מדבר על אתר כל זכות, אני מדבר שכל דבר שיוצא בנושא ליווי משפחות שכולות בעברית יוצא גם באנגלית, גם ברוסית, גם באמהרית, גם בערבית הוא צריך לצאת, צרפתית, בהחלט דבר חשוב, וספרדית. אבל בואו, נושא ההנגשה השפתית של כל המידע. הסוגיה של קבוצות תמיכה וליווי מותאם שפתית ותרבותית. אני אומר כאן שאני אהיה בקשר עם אגף המשפחות, אני רוצה את הנתון לגבי כמה משפחות ממתינות ומה זמן ההמתנה להכרה, ומה עם מענה הביניים. בינתיים, עד שיהיה פתרון למענה הביניים הכללי, הנושא שמשרד העלייה והקליטה ייקח על עצמו את מענה הביניים בליווי הנפשי והרגשי, בליווי התעסוקתי, במעטפת התמיכה, גם החומרית אם צריך, אני מבקש שזה יגיע לשר ולמנכ"ל לגבי המצב הזה. אנחנו נמשיך ללוות באופן פרטני, ובאמת תודה לשתי המשפחות שהגיעו לכאן, זה לא טריוויאלי בעיניי. תודה, אנחנו מסיימים את הדיון. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 11:23. << סיום >>