פרוטוקול של ישיבת ועדה הכנסת העשרים-וחמש הכנסת 1 52 הוועדה המיוחדת לפיקוח על תהליכי הסרת חסמים 09/06/2025 מושב שלישי פרוטוקול מס' 9 מישיבת הוועדה המיוחדת לפיקוח על תהליכי הסרת חסמים יום שני, י"ג בסיון התשפ"ה (09 ביוני 2025), שעה 9:00 סדר היום: << נושא >> בחינת יישום החלטת ממשלה 1731 בנושא: חיזוק מערכת הבריאות הציבורית והרחבת מערך האשפוז הציבורי בדרום << נושא >> נכחו: חברי הוועדה: מיכאל מרדכי ביטון – היו"ר מוזמנים: יהודה צוראל – מנהל אגף פיקוח על מערך האשפוז, משרד הבריאות משה ביטון – מנהל תחום בריאות, אגף החשב הכללי, משרד האוצר יעל פיילס – רפרנטית בריאות, אגף התקציבים, משרד האוצר רונית שרון – ס' מנהל מרחב דרום, רשות מקרקעי ישראל ד"ר רחל קטושבסקי – סגנית מתכנן מחוז דרום, מנהל התכנון פיאנה קרנץ – רפרנטית, מנהל התכנון ד"ר גל מרז'ן צימן – מנהלת המחלקה להכשרת כוח אדם רפואי, שירותי בריאות כללית ירדן נבו – משנה למנהל, שירותי בריאות כללית חיים פרננדס – מנכ"ל, לאומית שירותי בריאות חן לוי – מנהל רגולציה, קופת חולים מאוחדת אורלי וויינשטיין – מנכ"לית, שיבא נגב, בית חולים שיבא אורי פליישמן – סגן יו"ר האגף לאיגוד מקצועי בהסתדרות הכללית ומנכ"ל, ההסתדרות החדשה משה בן תאום – ההסתדרות החדשה עידן אורון – פורום ארלוזורוב בקי כהן קשת – הפורום למאבק בעוני חנה רובינשטיין – חברת קיבוץ נירים, נציגת משפחות החטופים מור סגל – PMO, חברת פרס נגב משתתפים באמצעים מקוונים: ישי טלאור – מנהל פיתוח תשתיות, מחוז דרום, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים ורד גושן – מנהלת האגף לתכנון אסטרטגי, עיריית באר שבע מנהלת הוועדה: אפרת מורלי רישום פרלמנטרי: נועם כהן, חבר תרגומים ‏‏רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> בחינת יישום החלטת ממשלה 1731 בנושא: חיזוק מערכת הבריאות הציבורית והרחבת מערך האשפוז הציבורי בדרום << נושא >> << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> בוקר טוב, מתחילים את דיוני הוועדה המיוחדת לפיקוח על תהליכי הסרת חסמים והחלטות ממשלה. היום אנחנו נתמקד בסוגיית הבריאות הציבורית, בדגש על הפריפריה והנגב. לפני שאנחנו צוללים לנושא, ראשית, אני מבקש להשתתף בצערו של שר הבריאות, חבר הכנסת אוריאל בוסו, חברי, על האובדן של אחיו, רבי אבא מאיר, אבי בוסו, זכרונו לברכה, הוא בן חמישים בלבד. אבי הוא גם הבן של הרב ניסים בוסו ובנה של חפציבה, שהיא בתו של הבבא חאקי, רבי יצחק אבוחצירא, זכר צדיק לברכה. אבי סבל ממחלה, היה בן אדם אהוב, תמיד בשקט ובצניעות כחלק מהמשפחה שלו. אנחנו מחבקים את המשפחה בשעתה הקשה. הלוויה תיערך היום בשעה 12:00 בבית העלמין הישן ברמלה. לפני הכול, אנחנו מעלים וזוכרים שעדיין לא השבנו את כל החטופים הביתה. היום אני לובש את החולצה של אוריאל ברוך. אוריאל ברוך, זכרונו לברכה, בן 35 מגבעון החדשה, נשוי לרחלי, אותה הכיר במסיבת טבע דרך חברים משותפים, יחד הביאו שני ילדים, היום בני חמש ושמונה. אוריאל אהב לנצל כל רגע, מספרים עליו שהוא לא ויתר על אף מסיבה. לנובה הוא נסע עם חברו מיכאל, כשהחלו אזעקות הם מיהרו לצאת בחזרה לכיוון המרכז. בדרך מיכאל התקשר לאשתו, סיפר לה שהם יצאו לדרך. רבע שעה לאחר מכן התקשר שוב, נשמע שהוא צועק "סע, סע", ואז השיחה נותקה. רחלי התקשרה כשעה ומי שענה לה היה מחבל. מיכאל ז"ל נמצא יומיים לאחר מכן ירוי ברכב שבו נסעו, את אוריאל לא מצאו. בהמשך התפרסמו בסרטון של חמאס תמונות של מיכאל ירוי למוות ואוריאל שוכב על הקרקע. שלושה שבועות לאחר אותה שבת הם קיבלו הודעה רשמית מהצבא שהוא חטוף. משפחתו של אוריאל סיפרה עליו שהוא היה אדם שמח ואהוב על הבריות. כל דמות וכל חטוף זה אובדן אדיר, ויש לנו עדיין 55 חטופים בשבי, מתוכם עשרות שבחיים. אנחנו צריכים להציל חיים ולהביא את מי שנרצח לקבר ישראל. נציגים של משפחות החטופים, אתם רוצים להגיד משהו? << אורח >> חנה רובינשטיין: << אורח >> כן. בוקר טוב לכולם ותודה על ההזדמנות. אני חנה רובינשטיין, אני חברת קיבוץ נירים, חברה של משפחת בוכשטב שיגב בנם נחטף מהבית, מהבית של כולנו, מקיבוץ נירים, יחד עם אשתו רימון. רימון שוחררה ויגב הושב לקבורה, שזה לא בדיוק הושב, גופתו הושבה. אנחנו עדיין מפונים, קיבוץ נירים עדיין מפונה בבאר שבע, כבר 20 חודשים נראה לי. אני רוצה באמת לספר לכם, אני פיזיותרפיסטית ילדים, אני עובדת באזור אשכול ופזורותיו, כי יישובים רבים מאיתנו עדיין מפונים. אם זה עין השלושה בנתיבות, בארי בחצרים, ניר עוז בקריית גת, נירים בבאר שבע. הילדים שלנו צריכים טיפול, ואני משוטטת בין כולם ושומעת את כולם, סיפורי הזוועה שאין להם שיעור ואין להם סוף. אנחנו אמורים לחזור לנירים בסוף החודש הזה, תחילת החודש הבא, כאשר המלחמה בעיצומה. אני רוצה לנצל את הבמה הזאת להשתתף בצערן העמוק והבלתי נתפס של שמונה משפחות שאיבדו את יקיריהן בשבוע החולף. אני בת למשפחה שכולה, והכאב שלהן מגרד כל פעם את הצלקת הפרטית שלי. אנחנו אמורים לחזור לנירים, נירים נראה כמו כפר בשוויץ, אבל המוזיקה אחרת. פיצוצים ויריות ומסק"רים מעל הראש. והמחשבה שהחטופים, 55, מתוכם 20 ומשהו שעדיין בחיים, וגם השאר שצריכים להיות מושבים לקבורה ראויה, הולכים ונעלמים שם לנגד עינינו במרחק של קילומטר או שניים מהבית שלנו. ואנחנו צריכים לחזור לבית הזה, לגדל שם ילדים, לעבוד בגינה, לחזור לעבודה שלנו, לתת שירות לציבור כשאנחנו פשוט מרגישים בוגדים בחטופים ששם כשאנחנו מנסים לחזור לשגרה. ומצד שני, מה אנחנו אמורים לעשות? הלב פשוט נקרע ואנחנו באים לפה וזועקים פעם אחרי פעם אחרי פעם כבר 20 חודשים ואין מושיע. וזה לא נתפס שמדינת ישראל לא רואה את הפנים של אלון אהל, של מתן צנגאוקר, של כל האחרים, לא רואה את הפנים האלה ומתחרפנת. ראש הממשלה אמר שהוא ישן טוב בלילה ואין לו רגשות אשם, אני מקווה לחשוב שכל אחד מאיתנו לפני שהוא נרדם, ליבו נקרע. אני באמת רוצה להגיד גם לנושא של הדיון בוועדה, הצרכים של האזור שלנו גברו ועלו. אנשים שחוזרים מפינוי כל כך ממושך, בין אם אלה ילדים, שאני מכירה את עולם הילדים, אבל אני גם מכירה את עולם הזקנים, שחוזרים אנשים אחרים. אנחנו לא חוזרים אותם אנשים, אנחנו חוזרים אנשים אחרים, שפופים יותר, כפופים יותר, חולים יותר, נזקקים יותר, לבית שרוצה להיות בית ולא יכול, כי החטופים עדיין שם, וכל זמן שהם עדיין שם, הלב שלנו עדיין קרוע, עדיין מתקשה לחשוב על איך משתקמים. ובאמת, אני רוצה לחזור ולומר, זו תחושת בגידה, לחזור ולהשתקם זו תחושת בגידה. מצד אחד זאת מצווה לחזור ולהחזיק את חבל הארץ היקר הזה, ומצד שני, איך אפשר? אני חושבת שמדינת ישראל, הרבה לפני כל דבר אחר, חייבת להשיב את כולם ועכשיו. רק באמת מהמקום המקצועי, הצרכים עלו, הם לא ירדו, הם עלו ויעלו. כי הטראומה והנזקים הבריאותיים, אנחנו רואים יותר זקנים חולים, יותר זקנים שנפטרים, יותר אנשים בכל הגילים שלא מצליחים לחזור לעבודה, יותר ילדים עם צרכים שונים. הצרכים מאוד גברו והם יגברו גם, אבל דבר ראשון לכל, השיבו אותם עכשיו, אין יותר זמן כבר מזמן. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> תודה רבה לך, אנחנו מצטרפים לדברים שלך. אסתר בוכשטב היא אישה נאצלת וגם ניחמתי אותה בביתה, והיא ממשיכה להיאבק למען שאר החטופים. אנחנו עוברים לנושא שלנו. מדינת ישראל לא השכילה לייצר שוויון בבריאות. אם הפערים בין מרכז לפריפריה היו 10% או 20%, עוד היה אפשר לחיות עם זה, אבל בתחומים רבים הפערים הם של 100%. פי שניים רופאים במרכז לפי אלף מיטות, לפי אלף תושבים, וכך באופן דומה גם מיטות אשפוז, אחיות. בית חולים אחד קיים בנגב בלבד, התחרות לא חזקה בנגב, 70% מהמרפאות – כללית, ובית החולים של כללית. התורים אינסופיים לרופאים מומחים. תושבי הנגב משלמים מס בריאות כמו תושבי המרכז, משלמים מס בריאות מלא ומקבלים חצי בריאות, ותוחלת החיים בנגב קטנה ביותר מדי שנים ביחס לתוחלת החיים במרכז. זו מציאות שמדינה שרוצה שיהיו בה אחדות וערבות הדדית לא יכולה לקבל. המציאות הזאת לא נוצרה עכשיו, ולא שר הבריאות הנוכחי ולא צוותו נושאים באחריות, אלה עשרות שנים של פערים. אבל אם הממשלה רוצה לתקן את זה, היא צריכה להיות הרבה יותר מסיבית, הרבה יותר אגרסיבית, ועם דיפרנציאליות אדירה בהשקעות שלה כדי להביא לצמצום הפערים. בתפקידי כראש עיר נדרשתי לתת פתרונות בריאות במקום הממשלה ולממן אותם. גם רפואת חירום, גם רפואת שיניים, גם גיוס רופאים מומחים תושבי ירוחם למשמרות מיוחדות במרפאות שלנו. כשהקמנו את מועצת הנגב עם קבוצה של אנשים, אחת הפעולות הייתה מאבק למען שוויון בבריאות. והגשנו בג"ץ נגד מדינת ישראל על אי שוויון בבריאות, כולל דרישה להקמת בית חולים נוסף בנגב. הממשלה התכנסה ב-2014 והחליטה שיקום בית חולים, שזה דבר מצוין. ואחרי זה בסדרת החלטות שלה היא קידמה את בית החולים, שוב פעם באופן איטי מדי, כך שמ-2014 עד למועד הראשון שתהיה מיטת אשפוז חדשה זה 2028. 14 שנה מההחלטה עד למיטת אשפוז זמינה, והיום נרצה לדעת שאכן ב-2028 המיטה הזאת זמינה. סדרת החלטות הממשלה מ-2014, מ-2021, מ-2022, 2023, 2024 מאשרת ומאששת את מה שהוחלט קודם וקובעת יעדים. בהחלטה של 2022 נקבעים תאריכים ומועדים, כך שיש חמישה חדרי ניתוח במחלקות אשפוז כירורגי כבר ב-2028, תוספת חדרי ניתוח, מרכז אמבולטורי, אשפוז יום אונקולוגי, דיאליזה ב-2030, השלמה של 600 מיטות ומיון ב-2032. במאמר שולי הוועדה מציינת שהתקציב הראשון לקידום התכנון נלקח מעליית בסיסי צה"ל לנגב. כשהיינו שרים במשרד הביטחון רצינו לעודד את אמ"ן לבוא לנגב, ואת התקשוב, ואת עיר הבה"דים שכבר הייתה בנויה. כמו שמגרדים את האוזן באופן עקום, מתוך ההחלטה להעתיק את בסיסי צה"ל לנגב נמצאו 40 מיליון שקל לתכנון בית החולים. זאת אומרת שעד שלא יבואו קצינים וחיילים לנגב, הנגב לא נמצא ראוי לבית חולים, ועכשיו כשהם באים, אולי הוא ראוי. הדבר הזה הוא לא מקובל. ויחד עם זאת, יש פה איזו פעולה שאני כן מחשיב אותה בשנה-שנתיים האחרונות, של האצת הטיפול בבית החולים הנוסף. ואני גם דיברתי עם שר הבריאות ואני יודע שהדבר הזה בנפשו והוא דוחף אותו. אנחנו מבקשים בעיקר להתמקד היום בתוכניות, במדיניות ההפעלה, באיכות ההפעלה העתידית, ובלוחות הזמנים לעמידה ביעדים שהממשלה הציבה לעצמה. בית חולים שיבא אמור להיות אחד המנהלים של הבית חולים הזה, נכון? יש פה שותפות. תסדרו ביניכם, מנכ"ל לאומית, שיבא, את הדוברים, הבנתי שאמור להגיע עוד אדם. תהיו תמציתיים, בואו נגיד ככה, רבע שעה-20 דקות, ואחרי זה נוכל לאפשר לעוד גופים ולשאלות העמקה. בבקשה. << אורח >> חיים פרננדס: << אורח >> בוקר טוב לכולם, שמי חיים פרננדס, אני המנכ"ל של קופת חולים לאומית. בפתח הדברים גם אני רוצה להביע צער גדול על ארבעה חיילי צה"ל שנפלו בסוף השבוע האחרון בעזה, וגם לקרוא מכאן, כמו כולם, להחזרת כל החטופים, זה הדבר שצריך לעשות עכשיו. זו המשמעות של, כמו שאמרת, חבר הכנסת ביטון, ערבות הדדית וסולידריות בחברה הישראלית. זה מה שצריך לעשות, ואני מקווה מאוד שאלה ההחלטות שיתקבלו בזמן המאוד קרוב. (מוקרנת מצגת) במצגת שהכנו פרופ' ויינשטיין ואני, אנחנו נציג, חבר הכנסת ביטון, את נקודת המבט שלנו לגבי הפרויקט להקמת בית החולים על שם שמעון פרס בנגב. אני אתחיל עם כמה שקפים ואחרי זה פרופ' ויינשטיין תמשיך משם. יש פה בשקף הזה תוכן העניינים, על אילו דברים נרצה לשים דגש, ואנחנו פשוט נתחיל. כמו שהתייחסת בדבריך, חבר הכנסת ביטון, יש צורך ברור בהרחבה והעצמה של שירותי בריאות בנגב. ראשית, אנחנו מדברים על אוכלוסייה שהיא למעלה מ-1.3 מיליון אנשים שגרים בנגב, ועל הדבר הזה צריך להוסיף קומה נוספת כשאנחנו מדברים על ריבוי טבעי גבוה באזור הזה שהוא גבוה משמעותית מהריבוי הטבעי שאנחנו מכירים באזורים אחרים בארץ. עוד צריך להזכיר, בצד שמאל של השקף למעלה כתבנו שהיום יש בית חולים מצוין בנגב, בית החולים סורוקה, אבל הוא בית חולים יחיד, ואנחנו כולנו מבינים מה המשמעות ששחקן אחד נותן שירותים, מבחינת ההתפתחות של השירותים, מבחינת הנמרצות של השירותים, זה דבר שהוא פחות רצוי. אנחנו גם מכירים את זה מתחומים אחרים, למשל בתחום הטלוויזיה, בתחום הגז, האנרגיה, הסלולר, כשנכנסת תחרות, דברים טובים קורים. ואני חושב שתכף תראו את המודל שהוצע פה, אבל בכל מקרה, הבשורה פה היא גם מוטיבציה שמגיעה מעולם של תחרות, ותכף נגיד על זה כמה מילים. יש פה עוד פרמטר שמשווה את המרכז והפריפריה גם מבחינת מספר המיטות, בדרום יש פחות מבמרכז, ואפשר להסתכל בדוחות של משרד הבריאות על הרבה מאוד פערים נוספים, ומי שרוצה יכול להיכנס לאתר של המשרד ולראות את הדברים המופיעים שם. לגבי תהליכי העבודה לקראת החלטת הממשלה, זו הייתה העבודה שהזכרנו את זה בכותרת המשנה, של צוות מנכ"לים, מנכ"ל משרד הבריאות משה בר סימן טוב ומנכ"ל משרד האוצר לשעבר, שהם עמדו בראש צוות שבחן את הנושא הזה של איך לקדם את בית החולים בבאר שבע, ובעקבות ההמלצות שלהם התקבלה גם החלטת ממשלה במאי 2024, לפני שנה, שמדברת על בית חולים חדש בנגב. מוטיבציות או רציונל שעמד בבסיס המלצות הוועדה, דיברו, קודם כול, כמו שאמרתי מקודם, תחרות שמובילה גם לשיפור באיכות ובשירות. דיברו על כך שחשוב שבית החולים הזה יהיה בבעלות קופות חולים, וסימנו את קופת חולים מאוחדת ואת קופת חולים לאומית כשתי קופות קטנות שרוצים לחזק אותן מתוך תפיסה שחיזוק שלהן יעשה טוב לכל האקוסיסטם במערכת הבריאות בנגב, ולכן הצביעו על שתי הקופות הללו כבעלים של בית החולים. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> יש לכם שותפויות כאלה בעבר ביניכם? << אורח >> חיים פרננדס: << אורח >> כן, יש לנו שותפות אחת שעובדת כבר היום, יש רשת שנקראת רשת מדיקה, היא רשת שמפעילה בתי חולים וחדרי ניתוח בכל הארץ, למשל אלישע בחיפה, מדיקה בתל אביב, רפאל בתל אביב, RMC בעפולה. זו רשת שיש בה הרבה מאוד שירותים, מאוחדת ולאומית שותפים ברשת עם שותפים נוספים. זו דוגמה אחת. דוגמה שנייה, בימים אלה יחד עם מאוחדת אנחנו מקדמים פרויקט של בית מאזן, שירותים בעולם של בריאות הנפש. אנחנו ככה משתפרים והולכים לכל מה שקשור בשיתוף הפעולה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> מה נתח השוק של לאומית ומאוחדת היום בנגב? << אורח >> חיים פרננדס: << אורח >> בנגב סדר גודל של ביחד 15%, אנחנו, לאומית, סדר גודל של 9%-10% ומאוחדת סביב ה-5%, סך הכול ביחד 15%. בס' 3 אנחנו מדברים על הסיכויים להצליח בפרויקט הזה, והממשלה מחליטה שהתכנון, ההקמה וההפעלה תיעשה על ידי שיבא, שזה בית חולים גדול, משמעותי, רציני, בוודאי בישראל, בוודאי גם אפילו בקנה מידה - - - << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אני רוצה להבין את הדבר הזה. שיבא הוא בית חולים ממשלתי. << אורח >> חיים פרננדס: << אורח >> נכון. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> ואתם קופות חולים. ולכאורה הממשלה יכולה הייתה להחליט שבית החולים יהיה ממשלתי לחלוטין. מה זה הכלאיים הזה והאם יש בכלל דבר כזה בעוד מקום? << אורח >> חיים פרננדס: << אורח >> אוקיי. קודם כול, הכלאיים הזה הוא באמת פעם ראשונה בתוך מערכת הבריאות בישראל שאני מכיר שיש את שיתוף הפעולה הזה. ראשית, חבר הכנסת ביטון, שתי קופות שמתחרות ביום-יום וצריכות לשבת ביחד ולקדם את הפרויקט הזה. ושנית, שיתוף הפעולה עם שיבא, שגם הוא כשלעצמו לא דבר טבעי בתוך המערכת. אני אתקדם רגע לשקף הזה, אתם יכולים לראות בצורה סכמטית איך זה אמור להיראות. בחלק הימני יש את מאוחדת ולאומית, שאנחנו הקמנו חברה שנקראת חברת פרס נגב. המנכ"ל שלה - - - << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> זו חברה שהיא מלכ"ר? << אורח >> חיים פרננדס: << אורח >> לא, חברה - - - << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> לתועלת הציבור? מה זה? מה הסטטוס המשפטי שלה? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> חברה בע"מ. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> חברה בע"מ? אבל מאוחדת ולאומית הם מלכ"רים, ובתי חולים בדרך כלל הם מלכ"רים בישראל. מה, זו הפעם הראשונה שבית חולים הוא חברה בע"מ? << אורח >> חיים פרננדס: << אורח >> אני לא יודע להגיד אם זו פעם ראשונה, אני יודע להגיד מה זה כן. חברת פרס נגב היא חברה בע"מ וחברה ללא מטרות רווח. יש מודל כזה בתוך המודלים האפשריים. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> יש חברה לתועלת הציבור, אבל זה לא נראה לי. << אורח >> חיים פרננדס: << אורח >> זו לא חברה לתועלת הציבור, ואני לא רוצה להיכנס רגע לכל הצדדים המשפטיים, ואם צריך, חבר הכנסת ביטון - - - << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> למה אבל? לא, מאוד קשה לנו. << אורח >> חיים פרננדס: << אורח >> לא, לא רוצה - - - << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> תקשיב, מה שטוב זה סבבה, מה שמדאיג אנחנו רוצים לשאול. אם זו הפעם הראשונה שמישהו מקים חברה עסקית ולא מלכ"ר על בית חולים, אנחנו רוצים לחפור בזה. מה הרציונל? מה הסיבה? יש פה נציגי משרד הבריאות, משרד האוצר, אתם תתכוננו להשיב גם מצידכם מה הרעיון המסדר של חברה בע"מ במקרה המיוחד הזה. << אורח >> חיים פרננדס: << אורח >> אוקיי, אני אגיד בשתי מילים, ואם תרצו, אפשר יהיה להעביר נייר מסודר לוועדה. כשהחלטנו להקים את החברה במודל הזה של חברה בע"מ ללא מטרות רווח, בחנו את כל האפשרויות, נעזרנו ביועצים חיצוניים. יש פה מומחיות גדולה בהיבטים של דיני חברות, סוגיות מיסוי, יש כאן השקעה של כמה מיליארדי שקלים, יש תקציב מדינה, יש סוגיות של מיסוי ומע"מ ומס שכר. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> השקעה של המדינה. << אורח >> חיים פרננדס: << אורח >> נכון. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> ברוך השם. המדינה מסכנת את כספה. << אורח >> חיים פרננדס: << אורח >> המדינה משקיעה את כספה, אני חושב. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> בסדר, אבל היא יודעת להשקיע. << אורח >> חיים פרננדס: << אורח >> זה נכון. על כל פנים, אני אתקדם. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אני לא מכיר דבר כזה, בעיניי זה דרוש עיון, כפי שנאמר. בואו נבין את זה. << אורח >> חיים פרננדס: << אורח >> אם תרצו, נשמח לשלוח לכם חוות דעת מסודרת שיש בידינו שמסבירה מדוע זה המבנה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> לא, לא בהיבט המשפטי, לא עכשיו אם זה נכון משפטית. יש פה איזה אירוע תקדימי של מתן שירותי בריאות על ידי חברה פרטית, גם היא מגדירה את היעדים שלה ללא כוונת רווח, אבל היא לא רוצה להיות במעמד של מלכ"ר או חברה לתועלת הציבור. מה הסיבות? אני לא יודע, אבל הממשלה משתפת עם זה פעולה וצריך להבין את זה, דרוש עיון. אוקיי, בוא נמשיך. << אורח >> חיים פרננדס: << אורח >> התקדמנו. החלק הימני מתאר את הצד של קופות החולים, חברת פרס נגב. בחלק השמאלי אתם יכולים לראות את כל הצד של שיבא. יש מתחת לשיבא את תאגיד הבריאות, כמו שיש בהרבה בתי חולים ממשלתיים, ומתחת לתאגיד הבריאות הקימו את חברת שיבא נגב, שפרופ' ויינשטיין היא המנכ"לית שלה, תכף היא תציג את עצמה ותציג את כל המשך הפרויקט. יש פה את המבנה הזה. לא שרטטנו, אבל תדמיינו בעיניכם שיש קו שמחבר בין פעם אחת חברת פרס נגב לבין המדינה, פרס נגב צריך לייצר הסכם שלם עם המדינה, כי כרגע יש הסכם ראשוני, אבל צריך לייצר הסכם שלם עם המדינה על כל תכולת הפרויקט ועל ההיבטים השונים שלו, כמו שתיארת מקודם, תקציב, אבני דרך וכיוצא באלה, ותכולת הפרויקט. וחברת פרס נגב, גם יהיה לה הסכם עם חברת שיבא נגב שמדבר על תכנון של הפרויקט, הקמה של הפרויקט והפעלה של הפרויקט. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> תפקידה של שיבא הוא בתכנון וההקמה? << אורח >> חיים פרננדס: << אורח >> והפעלה. בדיוק כמו שכתבנו. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> הוא מפעיל גם? << אורח >> חיים פרננדס: << אורח >> הוא מפעיל, נכון. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אם כך, מה עושה חברת פרס נגב? << אורח >> חיים פרננדס: << אורח >> אז חברת פרס נגב היא נציג הבעלים, זו חברה רזה, אפשר לקרוא לזה, חבר הכנסת ביטון, שהיא נציגת הבעלים. שאלת מקודם מה מיוחד פה. א', את הייחוד אפשר לראות בדיאגרמה, שתי קופות שביחד ושתי קופות שמשתפות שיתוף פעולה עם בית חולים ממשלתי, ושנית, החלטת הממשלה באה ממקום שהיא לא רצתה בית חולים ממשלתי נוסף. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> למה? << אורח >> חיים פרננדס: << אורח >> א', יש פה את נציגי הממשלה שתכף יתייחסו יותר טוב ממני ויספרו את נקודת המבט שלהם על ניהול, על אחריות. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> עד שהגעתם לנגב לא בא לכם להקים בית חולים ממשלתי? בחיפה יש בית חולים ממשלתי, בתל אביב יש, ירושלים יש משהו? << אורח >> חיים פרננדס: << אורח >> לא, בירושלים הם ציבוריים, שערי צדק. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> טוב, יש להם הדסה, היה להם כסף, אחרי זה נהיו גירעוניים, אבל היה להם שפע פעם. עד שבאתם לנגב אתם לא רוצים בית חולים ממשלתי? הממשלה לא רוצה לבוא לנגב? אולי נפריט את הנגב. << אורח >> חיים פרננדס: << אורח >> הם יודעים להתייחס יותר טוב ממני, אבל אני רק אגיד במילה. צריך להפריד בין הכלי לבין ההשקעה והמהות. הכלי, הממשלה בוחרת להגיד שזה יהיה בית חולים בבעלות קופות חולים. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אני אוהב את הדרך שאתה מציג את זה. אני יכול לקרוא לך חיים? << אורח >> חיים פרננדס: << אורח >> כן, בטח, זה השם. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אתה מאוד ממלכתי ושותפותי ומאחד, וזה יפה, וזה גם יפה ששיבא מגיעים לנגב, הידע הזה חשוב, אבל מישהו בנה פה איזה מבנה סבוך. << אורח >> חיים פרננדס: << אורח >> יש פה מבנה סבוך ומורכב ויש פה אתגר גדול, על זה אין מחלוקת. כל מי שיושב סביב השולחן, אני חושב, וגם מי שלא יושב, יסכים ושותף לפרויקט הזה שיש פה, תכף תראו באחד השקפים - - - << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> לא מזמן הקימו בית חולים באשדוד. << אורח >> חיים פרננדס: << אורח >> נכון. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> ואמרו שהוא יהיה שייך לקופת חולים מכבי, לא? << אורח >> חיים פרננדס: << אורח >> הוא באמת שייך למכבי. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> בהתחלה הוא היה פרטי ואז החליטו שהוא יהיה ציבורי, היו כל מיני תהליכים שם. << אורח >> חן לוי: << אורח >> חן לוי, מנהל רגולציה בקופת חולים מאוחדת. כבוד היושב ראש, צריך להגיד שבאמת היו הרבה דיונים על אם להכניס קופות חולים או לא להכניס, ויש חשיבות לקופות חולים שיהיו גם בעלים על בתי חולים, ליצור רצף של קהילה ובתי חולים. חלק מהחלטת הממשלה ומה שנקבע שם זה שכשקופת חולים היא בעלות על בית חולים, היא יכולה למשוך גם מומחים לקהילה כחלק מזה שהיא מביאה אותם לעבוד בתוך בית החולים, וזה היה אחד מההיבטים של לשים את קופת חולים מאוחדת ולאומית. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אנחנו בעד שיהיו קופות ותחרות. בנגב העובדה ש-70% יש מרפאות קופות חולים של כללית לא יוצר תחרות. זה בניגוד למרכז שזה בערך 50% כללית ו-50% השאר, זה יוצר מוטיבציה גבוהה יותר של כללית לעמוד בתחרות במרכז. מה שכן צריך לזכור, את ההיסטוריה שכללית הלכה למקומות שאף קופה לא הסכימה ללכת. << אורח >> אורלי וויינשטיין: << אורח >> היא עדיין הולכת. << אורח >> גל מרז'ן צימן: << אורח >> זו לא רק ההיסטוריה, זה גם כרגע קורה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> גם במלחמה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> מאיפה את? << אורח >> גל מרז'ן צימן: << אורח >> מהכללית. וגם אורלי. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> עד שאנחנו מפרגנים לכללית. כשסיימתי צבא בשנת 1991 נרשמתי לקופת חולים מכבי שלא מופיעה פה בדיון, ואמרו לי כשרציתי לצרף את אימא שלי והיא הייתה כבר חולה, אמרו לי שהיא לא יכולה. אמרתי, איפה שאימא שלי לא יכולה להיות, אני לא נמצא, והעברתי את הכסף שלי לכללית, כאדם בריא, כדי שיטפלו בזקנים. חוק בריאות ממלכתי הכריח את כולם לקבל את כולם. אולם, מבחינת סוציו-אקונומית וחתכי אוכלוסייה, עדיין הכללית מטפלת בסוציו-אקונומי נמוך ובפיזור גבוה ובאתגרים גדולים, זה יאמר לזכותם. יאמר לאתגרים שלהם שלא בטוח לאורך השנים שבנגב הם נתנו עדיפות לתחרות בשקל הפנוי שלהם. אני אומר את זה בכאב, כן? << אורח >> גל מרז'ן צימן: << אורח >> אנחנו נשמח בהמשך. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> כן, ניתן לך להתייחס. בוא נמשיך. << אורח >> חיים פרננדס: << אורח >> המשכנו. ראינו את הסכמה, קצת לגבי הרציונל, אולי בהמשך לשאלה ששאלת. מבחינת בתי החולים, מה אנחנו יכולים לראות במודל שמוצע? ראשית, בצד הימני תיארנו את צד בית החולים, מערכת האשפוז, תהיה תחרות בתוך המערכת, כי לצד סורוקה יהיה בית חולים נוסף, בית החולים על שם שמעון פרס. כשיש עוד היצע, דברים טובים אמורים לקרות בזמני ההמתנה בכל התחומים שיהיו בתוך בית החולים. כמובן שסטנדרט הטיפול גם כן יכול ללכת ולהשתפר. ודברים נוספים, נתנו פה דוגמאות, מיטות ילדים ומיטות כירורגיות, יש משקים שחשוב שיתחזקו בנגב על רקע הצרכים של האוכלוסייה והביקוש. בצד הקהילה, כדאי להתעכב על זה בכמה מילים, ראשית, אנחנו חושבים שהבשורה הזו של פרס תחזק מאוד את שתי הקופות בנגב. כתבנו ראשית בנושא של רפואה ראשונית, רפואת משפחה ורפואת ילדים. אנחנו רוצים אותם מומחים, חבר הכנסת ביטון, בנגב, אפרופו צמצום פערים, רופאים מומחים ברפואת משפחה, רפואת ילדים, ולא רופאים כלליים. ואת ההתמחות הזו עושים בבית חולים, וכשיש לנו בית חולים פרס בעתיד בנגב נוכל להשתמש בבית החולים הזה כדי להביא אותם לקהילה אלינו עבור מבוטחי לאומית ומאוחדת, מה שלא מתאפשר היום בנגב, כי המתמחים בנגב בסורוקה נשארים בכללית ולא הולכים לקופות אחרות. כך שיש פה בשורה מאוד גדולה מבחינתנו כקופות חולים שהיום נמצאות בנגב. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> להערת ביניים, מאגר הרופאים הזמינים לכל הקופות הוא דל ונופל ממה שדרוש. << אורח >> גל מרז'ן צימן: << אורח >> והערה נוספת, יש חופש עיסוק. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> לא, את לא מעירה הערות, רק אני מעיר, אני היושב ראש. את עוד מעט תקבלי זכות לדבר. זה לא דיון פתוח, הם מציגים עכשיו. עוד מעט הכללית יתייחסו, בסדר? << אורח >> חיים פרננדס: << אורח >> זו הייתה הנקודה הראשונה, בנקודה השנייה בשקף אתם יכולים לראות את הנושא של רפואה יועצת, כלומר, רופאים בהרבה מאוד התמחויות שיעבדו בשעות הבוקר, מה שנקרא, בפרס. זה יכול להיות במחלקות עור, אף אוזן גרון, כירורגיה, וכיוצא באלה, ובשעות אחר הצוהריים יכולים לבוא לקהילה, עוד פעם, לקהילה עבור מטופלי מאוחדת ולאומית, לא רק, אבל גם. כי כרגע מאוד קשה לקבל רופאים מומחים מבית החולים הקיים היחיד בנגב לקהילה שהיא לא קופת חולים כללית. ציינת ובצדק, יש מחסור, ואני בטוח שיש מחסור גם בכללית, אבל אני עכשיו מדבר מנקודת המבט של לאומית, ואם מותר לי, גם מנקודת המבט של מאוחדת. ולנו חסר, ופרס יעזור לנו להתמודד עם המחסור הזה. נקודות נוספות שרצינו לדבר הן כמובן הנושא של שילוב בין רופאי קהילה ובית חולים, רצף טיפול. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אבל חיים, אני בכל זאת מכביד עליך. מטרת הבאת בית החולים היא לשפר את השירות לכלל החולים בנגב, לא לחולים של מאוחדת ולאומית. << אורח >> חיים פרננדס: << אורח >> אתה צודק, ואני בטוח שזה יקרה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אם אנחנו נייצר כאלה קאסטות של בית חולים מול קופות ולא תהיה סינרגיה, בסוף שני בתי החולים האלה צריכים להיות פתוחים לכולם ולתת שירות לכולם ובלי משחקים ובלי תיעדופים, אחרת מה נעשה פה? << אורח >> חיים פרננדס: << אורח >> אני אתייחס לזה בשתי רמות. אני מסכים איתך. ראשית, ברגע שיש שני בתי חולים, דברים טובים קורים כשיש תחרות. כשמישהו פועל לבד, ככל שהוא טוב וככל שהוא מצוין, וסורוקה מצוינים, כשמישהו פועל לבד, זה אחרת. ראינו את זה בתחומים אחרים במערכת הבריאות, אנחנו גם רואים את זה בתחומים אחרים. תחשבו על מונופולים כמו חברת החשמל, כמו בזק, בתחומים אחרים. כשנכנסת תחרות, דברים טובים קורים מבחינת איכות, מבחינת זמינות, מבחינת טכנולוגיה, מבחינת צמצום בירוקרטיה, דברים שהם מאוד חשובים בתוך מערכת הבריאות שלנו. זה פעם אחת. פעם שנייה, חבר הכנסת ביטון, בוודאי שפרס יהיה פתוח למבוטחי כל קופות החולים, זה האינטרס שלו להיות פתוח למבוטחי כל קופות החולים. גם אחרי זה הממשלה בטח תציין את זה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> השאלה היא אם הדבר הזה יהיה בירוקרטי או אוטומטי. האם תהיה הגדרה שכל חולה בנגב יכול ללכת לאיזה בית חולים שהוא רוצה, ולא תביא לי אישורים והתחייבויות, והקופה לא תביא לו את המכתב, תגיד לו תבוא אלינו. מישהו נתן על זה את הדעת? << אורח >> חיים פרננדס: << אורח >> זו שאלה שהולכת לעולם של הסדרי בחירה פעם ראשונה, כי יש הסדרי בחירה בתוך המערכת, ולכל קופה יש את הסדרי הבחירה שלה, איפה היא מפנה את המבוטחים שלה. זה פעם אחת. פעם שנייה, בהמשך הממשלה בוודאי תצטרך להתייחס לזה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> בגלל זה משרד הבריאות עשה כל מיני החלטות עד כדי כך שאפשר ללכת לכל רופא במדינה ולא להגביל את התורים בנגב, זה לגבי רפואת מומחים. לגבי הגעה לבית חולים, יש לכם מספיק שנים עד 2028 שהנוהל יהיה ללא תנאי. ביטוח בריאות ממלכתי הוא ללא תנאי וכניסה לבית חולים ולכל תהליך לא תהיה עכשיו משחק של קופות לשמר לעצמן לקוחות בבתי החולים שלהן, זה לא מאפשר לאדם לבחור בקלות. << אורח >> חיים פרננדס: << אורח >> אני אגיד על קצה המזלג. א', יש את נושא הסדרי הבחירה, שקובעת כל קופה ביחס אליה, עם רגולציה, הקופה לא יכולה לעשות מה שהיא רוצה, היא חייבת להיות פתוחה לבתי חולים מסוימים במקומות מסוימים, יש רגולציה בעניין. שנית, יש משהו משלים בצד הכלכלי שצריך לזכור שחייב להיות קיים. ברגע שבית החולים פרס יתחיל לפעול, תצטרך המדינה לקבוע חובת רכש של כל קופה מול בית החולים פרס. כי הכלכלה, יש בתוך בית החולים פרס הרבה מאוד הוצאות קבועות, וכדי לשרת את ההוצאות הקבועות יש מנגנון שנקרא מנגנון קאפ, חבר הכנסת ביטון, שכבר היום פועל בתוך המערכת ומחייב קופות לקנות מבתי חולים. גם ביחס לפרס יצטרכו לבנות את המודל שיחייב את כל קופות החולים לקנות מפרס. שיווי משקל כזה פלוס הסדרי בחירה, אני מקווה, יוביל למקום הנכון. אני מתקדם, אני נותן לפרופ' ויינשטיין להמשיך ולתאר את הדברים. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> בבקשה. << אורח >> אורלי וויינשטיין: << אורח >> בוקר טוב. לפני שאני מתחילה, אני מצטרפת לקריאה להשבת כל החטופים. נעים לי לראות אתכם פה, חבל שאתם צריכים להיות פה, אבל טוב לראות אתכם. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> עדיף שהם לא יידרשו להיות פה. << אורח >> אורלי וויינשטיין: << אורח >> חד משמעית. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> שהמשימה הזאת תיגמר. << אורח >> אורלי וויינשטיין: << אורח >> אבל עד שזה ייגמר, טוב שאתם יושבים כאן, זה חשוב. וכמובן משתתפת בצערו של שר הבריאות. מילה על עצמי, אני חודש וכמה ימים בתפקיד. גילוי נאות, הגעתי מכללית, הייתי חמש שנים סמנכ"לית בתי החולים של כללית, ולפני כן הייתי מנהלת כל בתי החולים הממשלתיים במשרד הבריאות. נולדתי בבאר שבע וגדלתי וגרתי בנגב עד לפני ארבע שנים, בשר מבשרו של הנגב, מאוד אוהבת אותו. ממש במקרה אני יושבת כאן ליד ירדן מסורוקה שנדבר עליו אחר כך ארוכות, על בית החולים הזה. במפה כאן רואים את אגן הניקוז. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> מה הגדרת התפקיד שלך עכשיו? << אורח >> אורלי וויינשטיין: << אורח >> אני מנכ"לית חברת שיבא נגב שהיא חברת בת, חברה לתועלת הציבור בתאגיד הבריאות של שיבא, חלק ממרכז רפואי שיבא הגדול. (מוקרנת מצגת) אנחנו רואים כאן את אגן הניקוז הפוטנציאלי של בית החולים, שהוא מן הסתם גם האגן של סורוקה. אנחנו מדברים עד עמקי הנגב, דרום הנגב, וצפונה, אזור גדרה. אפשר לראות כאן את המיקום של בית החולים, נמצא בדרום-מזרח העיר. מי שמכיר, מזרחית לאיקאה, מי שמכיר את באר שבע, צפונית לשגב שלום, בדרך לנבטים. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> וויינשטיין, זה צפון-מזרחית לאיקאה. אנחנו צריכים לדייק, מי שמכיר את הנגב. << אורח >> אורלי וויינשטיין: << אורח >> צפון-מזרחית לאיקאה, טיפה צפונית, נכון. הנה, אפשר לראות פה את שכונת הפארק, שהיא בצד שמאל של השקופית, שהיא צפונית לאיקאה, מי שמכיר את באר שבע. ואתם רואים במרכז השקופית את שטח האדמה שמוקצה לטובת בית החולים. ואני כבר אגיד שהעירייה או המדינה מקצה בסמוך שטח נוסף לפארק ביוטק שמבחינתנו יהיה חלק אינהרנטי מבית החולים ויאפשר פרויקטים משמעותיים של חדשנות ויזמות. ויש שם גם להבנתי הקמה של שכונת מגורים שמבחינתנו גם יכולה להיות פוטנציאל. אני לא אאריך כאן, אבל - - - << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> השכונה כבר קמה. המגורים צמודים לבית החולים, הבתים האלה בנויים. << אורח >> אורלי וויינשטיין: << אורח >> לדעתי יש גם שכונה פוטנציאלית. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> במתחם, בתוך השטח של בית החולים. כן, זה בהחלט תכנון טוב, הוא גם מתחבר לרכבת, כביש 6 אמור לעבור. << אורח >> אורלי וויינשטיין: << אורח >> תכף נדבר על הרכבת, חבר הכנסת ביטון, כי יש פה איזו סוגיה שנצטרך אולי את העזרה שלכם. << אורח >> חנה רובינשטיין: << אורח >> 20 דקות נסיעה מהכניסה לבאר שבע. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> מה? << אורח >> חנה רובינשטיין: << אורח >> שכונת הפארק. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> 20 דקות מאיפה? << אורח >> חנה רובינשטיין: << אורח >> מהכניסה הצפונית לבאר שבע. אני נוסעת את זה הרבה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> זו עיר גדולה כבר. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> לא, אתה לא נכנס, אתה הולך בעוקף. מאיפה את רוצה להגיע? << אורח >> חנה רובינשטיין: << אורח >> היא רוצה שנגיע מגדרה. << אורח >> אורלי וויינשטיין: << אורח >> לא. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> את באה בכביש 6, כביש 6 עובר ליד. << אורח >> אורלי וויינשטיין: << אורח >> אנחנו רוצים שתגיעו מכל מקום, מצידי שתגיעו מתל אביב, אני רוצה שתגיעו מתל אביב. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> כביש 6 העתידי מגיע לאזור נבטים. << אורח >> אורלי וויינשטיין: << אורח >> דרך אגב, זה לא מצחיק. אני אדבר תכף על האיכויות של בית החולים הזה, מבחינתי, שאנשים יבואו מכל הארץ, כי הוא יהיה כל כך טוב. קצת על מספרים, על שטח בית החולים הפוטנציאלי אתם רואים כאן את המספר, אתם יכולים לראות כאן את זכויות הבנייה וזכויות הבנייה בשלב א', אני תכף אדבר על השלביות של הבנייה שלו. אנחנו עובדים עם הרבה מאוד גופים בשיתופי פעולה, גם את זה תכף תראו באחת השקופיות הבאות, ואני גם אפרט על מספר המיטות. בית החולים במצב הראשוני שלו ייבנה ל-600 מיטות, בית חולים בינוני, משהו כמו קפלן פחות או יותר. הוא לא יהיה מרכז-על, סורוקה כמובן יישאר מרכז העל של הנגב. יש כאן שקופית שמתארת את עיקרי שיתופי הפעולה. אני רוצה רגע לנצל אותה כדי להגיד שאנחנו בשיבא מבינים שההקמה של בית החולים הזה היא הרבה מעבר לתוספת מיטות ולתוספת ניתוחים. יש כאן אירוע שהוא אירוע אסטרטגי מאוד, מאוד משמעותי על הנגב ויכולות להיות לו אדוות חברתיות, סוציאליות, אקדמאיות משמעותיות, כמו שאמרתי, מעבר לטיפול הקונקרטי בדלקת ריאות בתוך בית החולים. יש כאן הדמיה, כמובן לא מחייבת, של בית החולים. אני אגיד במילה שהכוונה היא לבנות בית חולים שיהיה בית חולים שתהיה בו אסטרטגיה של קיימות, שימוש באלמנטים, אתמול הייתה לנו לישיבה על זה, אלמנטים של מיקסום אור השמש וצמחייה וסביבה מעודדת החלמה וכולי וכולי. אנחנו ממש בראשיתו של תהליך התכנון, בפתחה של הכנת תוכנית אב לבית החולים, אני תכף אדבר על זה, והכול יהיה מוכוון ניצול מירבי של המיקום שלו בנגב, מקום שטוף שמש. אני אפרט על זה בהמשך. אפרופו מאיפה יבואו לבית החולים, ואני כותבת את זה כאן בלי להישמע יותר מדי יומרנית, אנחנו בשיבא הקמנו צוות שהמטרה שלו היא לכתוב את הספר של בית החולים העתידי, איך בית החולים הכי מתקדם בעולם צריך להיראות מכל ההיבטים, גם בהיבט הרפואי, בהיבט הטכנולוגי, בהיבט הדיגיטלי, השירותי, וכולי וכולי וכולי. הספר הזה, המשימה הזאת ניתנה לי, ובתוך שנה הספר הזה אמור להיות מוכן. מבחינתנו הוא אמור להיות המסמך הראשון שנכתב אי פעם, אנחנו לא מכירים מסמך כזה בעולם. והנענו תהליך של למידה לאומי ובין-לאומי כדי להכין את הנייר הזה. ומתוך הנייר הזה, אני מניחה שלא נוכל ליישם את כל החלומות שיהיו שם, אבל מתוך הנייר הזה אנחנו נגזור לתוך בית החולים, כי אנחנו רוצים שהוא יהיה בית החולים המתקדם בעולם. זאת הזדמנות חד פעמית לעשות אירוע כזה בישראל, ובטח בנגב. אנחנו רוצים שהוא ישנה את פני הרפואה בישראל, את תפיסת הטיפול, את תפיסת השירות, התפיסה התפעולית. בית חולים זה אירוע תפעולי מאוד, מאוד משמעותי מעבר לעניין הרפואי, והכוונה היא להכניס כאן שיטות עבודה חדשות שלא קיימות היום בישראל. כמו שאמרתי, יש כאן אירוע שהוא מעבר לעניין רפואי, יש כאן עניין תעסוקתי, עניין אקדמי. אנחנו בקשר עם המכללות בנגב, עם אוניברסיטת בן גוריון כדי לייצר כאן פלטפורמות של לימוד והכשרה. דרך אגב, כבר משנת הלימודים הבאה, תכף אדבר על נושא כוח האדם, ובעינינו זה יכול לעשות שינוי אסטרטגי הרבה מעבר לשיפור שירותי הרפואה. כמו שאמרתי, בית החולים הוא בית חולים של 600 מיטות, הוא בית חולים כללי, ציבורי, בבעלותן של שתי קופות. היום, אתם יודעים, חצי מבתי החולים שייכים למדינה, שליש שייכים לכללית, אחד שייך למכבי והשאר שייכים לגופים. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אורלי, תנסי לסיים בחמש דקות. << אורח >> אורלי וויינשטיין: << אורח >> אני מסיימת עוד פחות מחמש דקות. בתוך 600 המיטות אלה מערכי הליבה, מערכים שקיימים בכל בית חולים: פנימית, כירורגיה, ילדים, נשים. יהיו עמדות של חדרי ניתוח ודיאליזה, ויהיה מערך אמבולטורי מאוד גדול של מרפאות ומכונים כמו גסטרו, מכוני דימות וכולי. שלושה מערכים משמעותיים שכן יהיו בתוך בית החולים הזה: מערך אונקולוגי גדול, קרדיולוגי גדול ומערך נוירולוגי גדול. מה שלא יהיה בו אלה יחידות ששייכות למרכז-על, שאין בבתי חולים בינוניים, למשל לא תהיה מחלקה נוירוכירורגית, מחלקה נוירוכירורגית תהיה בסורוקה. אנחנו בשיבא פועלים בשישה צירי פעולה עיקריים, מאפיינים את שירותי הרפואה. יש מהלך תשתיתי מאוד גדול של בינוי בית החולים, יש מהלך מאוד גדול של גיוס כוח אדם, אנחנו צריכים 3,000 עובדים, בערך 500 רופאים, 900 אחיות, והכוונה היא, אני יודעת שזה נשמע אולי מאוד יומרני, הכוונה היא שלא יהיה צריך שיעברו אלינו עובדים מבתי חולים אחרים, הכוונה היא שלא יהיה צריך להוציא עובדים מסורוקה, ולכן אני מאמינה שהמספר לא יהיה אפס. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> מאיפה הם יבואו? << אורח >> אורלי וויינשטיין: << אורח >> המטרה שלי היא שמאחורי כל ראש מה-3,000 יהיה מסלול שמתחיל עכשיו. הרופא הגניקולוג שיעבוד ב - - - << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אבל הוא התחיל? << אורח >> אורלי וויינשטיין: << אורח >> התוכנית כבר קיימת. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> ב-2028 יש פה מיטות, אי אפשר בשלוש שנים להכשיר כלום. << אורח >> אורלי וויינשטיין: << אורח >> חבר הכנסת ביטון, 2028 זה לא התאריך. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> לא יהיה. << אורח >> אורי פליישמן: << אורח >> ב-2028 600 מיטות, אורלי? << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> לא. << אורח >> אורלי וויינשטיין: << אורח >> לא, זה לא יהיה ב-2028. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> שלב א', זה לא. אבל הוא לא יהיה את אומרת. << אורח >> אורלי וויינשטיין: << אורח >> לא, ב-2028 אין כרגע - - - << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אין כלום, נכון? << אורח >> אורלי וויינשטיין: << אורח >> לא. ב-2028 - - - << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> מתי המיטה הראשונה? << אורח >> אורלי וויינשטיין: << אורח >> ב-2028, אם הכול יהיה בסדר ונקבל את כל מה שאנחנו צריכים מהמדינה, נתחיל לבנות. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> כתוב כאן שהממשלה החליטה, לא מזמן, ב-2022, זה רק לפני שלוש שנים, שיש השלמת הבנייה של שלב א' ב-2028, זה מה שהיא החליטה, והיא מאששת את החלטותיה ב-2024, שזה לא היה מזמן, שזה בול לפני שנה, והיא לא שינתה את התאריכים. << אורח >> אורלי וויינשטיין: << אורח >> חבר הכנסת ביטון, אני יכולה רק להגיד לך מהם פני המציאות. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> מה זה, רק המלצה התאריכים האלה? << אורח >> אורלי וויינשטיין: << אורח >> אני יכולה להגיד לך מהם פני המציאות. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אני מעדיף לדעת את האמת אבל, מה התאריך שבו תהיה מיטה? מאז הבג"ץ שעשיתי. << אורח >> אורלי וויינשטיין: << אורח >> אני יכולה להגיד שהתאריך מותנה בשיתוף הפעולה שלנו ובקבלת האמצעים הנדרשים ממדינת ישראל, מהחברים שיושבים כאן מולי. קשה לנו להגיד מספר. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> את לא יודעת להגיד היום תאריך? << אורח >> אורלי וויינשטיין: << אורח >> אני יכולה להגיד. אני אגיד לך שאם הכול, הכול, הכול, התהליכים הרגולטוריים, התקציב יגיע - - - << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> לא קיבלתם כסף? << אורח >> אורלי וויינשטיין: << אורח >> לא, קיבלנו התחלה, זרזיף קטן. אם הכול יעבוד טוב, בדרך כלל הקמה של בית חולים לוקחת שש שנים, משהו כזה. אבל בשביל זה צריך שהכול יעבוד טוב. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> זאת אומרת? << אורח >> אורי פליישמן: << אורח >> 2034. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> וואי וואי. << אורח >> אורי פליישמן: << אורח >> 2034 לפי התוכניות. << אורח >> אורלי וויינשטיין: << אורח >> אני לא אמרתי 2034. << אורח >> אורי פליישמן: << אורח >> אנחנו אמרנו. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אמרת 2026. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> 2028 ועוד שש. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> ועוד לא התחלת לספור, כי לא קיבלת כל מה שאת צריכה. << אורח >> אורלי וויינשטיין: << אורח >> נכון. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> נו? עכשיו אנחנו ב-2025. << אורח >> אורלי וויינשטיין: << אורח >> נכון. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> היא מסתיימת, אני מניח. << אורח >> אורלי וויינשטיין: << אורח >> נכון. מתמטיקה פשוטה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> נגיד 2026, 2026 ועוד שש זה 2032, הוא לא היה רחוק. << אורח >> אורלי וויינשטיין: << אורח >> אני לא רוצה להגיד, קשה לי לנקוב בתאריך. << אורח >> אורי פליישמן: << אורח >> אני פשוט פחות אופטימי וראיתי כבר דברים בחיי. מהרגע שהניחו אבן פינה - - - << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> פרופ' וויינשטיין, אני יכול לקרוא לך אורלי גם? << אורח >> אורלי וויינשטיין: << אורח >> אתה יכול לקרוא לי אורלי. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> איך תכשירי את הצוותים? איפה? << אורח >> אורלי וויינשטיין: << אורח >> יש לנו רשימה של עשרות בעלי מקצוע שיעבדו בבית החולים, החל מרופאים, אחיות, פיזיותרפיסטים, ועד חשמלאים, גננים, משנעים וכולי. לכל אחד מהאנשים האלה, מהקודקודים האלה, נבנה, אני יודעת שזה נשמע מאוד גדול, מסלול הכשרה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אין לי בעיה, אני אוהב דברים שנשמעים גדול, אם הם מתרחשים גדול בסוף. << אורח >> אורלי וויינשטיין: << אורח >> אני אתן לך דוגמה. אני צריכה מיילדת בבית החולים הזה, להכשיר מיילדת לוקח לפחות ארבע שנים, היא צריכה ללמוד סיעוד ואז לעשות שנתיים קורס על בסיסי, זאת אומרת שאני צריכה להתחיל להכשיר אותה עכשיו. הכוונה היא להגדיל את מספר האחיות שלומדות גם במרכז הארץ וגם בדרום הארץ, לעשות להן הכשרה בתוך שיבא. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> איזו השפעה יש לך להגדיל את מספר האחיות בדרום שלומדות? << אורח >> אורלי וויינשטיין: << אורח >> אני אגיד לך מה אני צריכה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> איזו סמכות יש לך בדבר הזה? << אורח >> אורלי וויינשטיין: << אורח >> לי אין שום סמכות, אני צריכה שיתופי פעולה, אני צריכה שיתוף פעולה עם האקדמיה, אני צריכה שיתוף פעולה עם המל"ג, עם המוסדות האקדמיים. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אבל זה הוחלט? זה קורה? << אורח >> אורלי וויינשטיין: << אורח >> ועם מדינת ישראל. למה? כי מדינת ישראל צריכה לתת לי כסף להכשיר אותם. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> ברור. << אורח >> אורלי וויינשטיין: << אורח >> ואני צריכה שיתופי פעולה עם בתי חולים אחרים. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אבל בינתיים אין החלטות כאלה. << אורח >> אורלי וויינשטיין: << אורח >> נכון. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> לא ראיתי שיש החלטת ממשלה להגדיל את המחלקה לסיעוד בבן גוריון. << אורח >> אורלי וויינשטיין: << אורח >> נכון. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> גם לא ראיתי הגדלת התקנים לרפואה בנגב, לא ראיתי את זה. << אורח >> אורלי וויינשטיין: << אורח >> יש תוכנית להגדלה של 30 תקנים. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> 30 יציל אותנו? << אורח >> אורלי וויינשטיין: << אורח >> לא, זה לא מספיק. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> נו, זה מוות. זה לא רציני. << אורח >> אורלי וויינשטיין: << אורח >> אני רוצה לדבר רגע על תהליך העבודה שלנו מול המדינה, לא דיברנו על זה. המדינה מתנהלת מולנו באמצעות מנהלת, מנהלת המדינה, שיושב שם נציג חשב כללי, נציג אגף תקציבים, ונציג משרד בריאות. והמדינה כרגע מבקשת מאיתנו את מתווה הפעולה של בית החולים, כוח האדם הנדרש, ותקציב ההפעלה בהבשלה מלאה. ואני מקווה שברגע שהחומרים האלה יעברו, שזה אמור להיות בשבועות הקרובים, יגיע אלינו שיטפון של דולרים כדי לקדם את זה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> לאיזו מטרה? << אורח >> אורלי וויינשטיין: << אורח >> למטרה של יציאה לתכנון אדריכלי, למטרה של הכשרת כוח אדם, קבלת תקנים. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> תכנון מפורט, מה שנקרא. << אורח >> אורלי וויינשטיין: << אורח >> כן. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> ה-40 מיליון האלה היו תכנון ראשוני. << אורח >> אורלי וויינשטיין: << אורח >> ה-40 אלה מיועדים להקמת החברות וליציאה למכרז לתוכניות אב, ממש הבסיס, הבסיס. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> לתכנון מפורט. << אורח >> אורלי וויינשטיין: << אורח >> לתכנון מפורט אין לנו כרגע תקציב. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> כלומר, אנחנו אפילו מתעכבים בתכנון? כלומר, אין הזמנת תכנון מפורט? אין הזמנת עבודה על תכנון מפורט של בית חולים? << אורח >> אורלי וויינשטיין: << אורח >> לא, אנחנו לא מתעכבים, כי אנחנו עכשיו כותבים את המכרז לחברת אדריכלים שתעשה את התכנון המפורט. אבל ברגע שאנחנו נצטרך לפרסם את המכרז ולבחור חברה, אז אני אצטרך את הכסף. אנחנו לא מתעכבים כרגע. אנחנו מדברים פה על ועדה להסרת חסמים, נדבר על חמשת האתגרים המרכזיים. הנושא של הקרקע, הקרקע עקרונית מיועדת ומסומנת לטובת בית החולים, צריך להקצות אותה לחברת פרס נגב. מבחינה תשתיתית, צריך לקדם את הנושא של תשתיות ביוב וחשמל וכולי, ואנחנו עושים את זה ביחד עם עיריית באר שבע. תקציב ההקמה, דיברנו. דיברנו על הגישה ל - - - << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אולי צריך לכתוב כאן תכנון, זו אפילו לא הקמה, עוד לא. אפילו תקציב תכנון אין. << אורח >> אורלי וויינשטיין: << אורח >> נכון. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> שזה מאוד מדאיג. << אורח >> אורלי וויינשטיין: << אורח >> אתה צודק. מבחינת גישה, דיברו כאן על הגישה לבית החולים, כרגע הגישה אליו היא מאיזשהו צומת קטן על כביש 25, למיטב זיכרוני, זה המספר של הכביש, אבל אנחנו רוצים שכשיהיו שם 3,000 עובדים ואלפים, אלפים של חולים ובני משפחה שצריכים להיכנס כל יום, אנחנו מאמינים שזה לא יהיה אפשרי דרך הכביש הקטן הזה, בטח כשצריך להיכנס גם אמבולנס עם חולה עם התקף לב. ולכן אנחנו כן מבקשים, ואני יודעת שחברת פרס נגב פועלת כדי לשפר את המענה התחבורתי באזור ואולי אפילו לשים שם מחלף אחד או שניים. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> יש נכונות של התחבורה? << אורח >> אורלי וויינשטיין: << אורח >> אני מקווה שיש, אני לא יודעת. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> הם פה, התחבורה? בזום? << אורח >> אורלי וויינשטיין: << אורח >> וגם עניין הרכבת. בעינינו, הרכבת היא עניין אסטרטגי וצריך לקדם תחנת רכבת בבית החולים. כרגע יש איזשהו עניין רגולטורי שמקשה על הקמת התחנה בגלל מרחק בין תחנות, יש הנחיה על מרחק בין תחנות. צריך להחריג את ההנחיה הזאת ולשים שם תחנת רכבת. בעיניי זה עניין אסטרטגי, אני אוכל להביא ככה גם חולים וגם כוח אדם. והדבר האחרון זה הגיוס והכשרת העובדים, שדיברנו עליו, אולי האתגר הכי גדול. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> תודה רבה. לפני שנעבור, בכל זאת, כללית הוזכרה, זכות ההתייחסות, בבקשה. << אורח >> גל מרז'ן צימן: << אורח >> ירדן, אתה רוצה? << אורח >> ירדן נבו: << אורח >> ירדן נבו, משנה למנהל סורוקה. כמו שאורלי הציגה, ואורלי עד לא מזמן הייתה חלק מאיתנו, יש שלושה דברים שחסרים כרגע במצגת, ולב העניין הוא כוח האדם, אתה הזכרת את זה ושאלת שאלות מאוד נכונות. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> יהיה קניבליזם של כוח אדם. << אורח >> ירדן נבו: << אורח >> עד כדי שלדעתי בעשר השנים הראשונות שבית החולים יפעל רמת הרפואה אפילו יכולה לרדת מאשר לעלות. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אתם נותנים משכורת לפי כללים של מי? ואם זו חברה פרטית, היא יכולה לתת משכורת בכללים אחרים, לא? << אורח >> גל מרז'ן צימן: << אורח >> אנחנו מעריכים שלא, אנחנו מקווים שתהיה רגולציה על השכר בבית חולים ציבורי, כמו באסותא אשדוד. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> מקווים זה לא מספיק. << אורח >> גל מרז'ן צימן: << אורח >> זאת הכוונה של הממונה על השכר באוצר. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> תמשיך. << אורח >> ירדן נבו: << אורח >> זו סוגיה מאוד מדאיגה, במיוחד כשציינת את משך ההכשרה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> ירידה באיכות השירות? תסביר את האמירה הזאת. יהיה לך חסר כוח אדם שעבר לשם והם עוד לא התחילו לעבוד. << אורח >> ירדן נבו: << אורח >> גם אתה ציינת שחסר כוח אדם רפואי בדרום, וזה נכון, ובכל המקצועות. וברגע שאתה מחלק אותו, אם ניקח את אסותא אשדוד, שלא היה לו תהליך מכין של כוח אדם, לקחו מכל בתי החולים במרכז, קפלן נפגע, ברזילי נפגע, וגם וולפסון, איכילוב, שיבא ובילינסון תרמו כוח אדם רפואי, כי כוח אדם רפואי לוקח הרבה זמן לגדל. מנהל מחלקה - - - << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אם הביאו כוח אדם מאיכילוב ושיבא לאשדוד זה הישג בעיניי. << אורח >> ירדן נבו: << אורח >> אבל הביאו, זה היה - - - << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אם היית מביא מתל אביב, רוב בוגרי לימודי הרפואה של בן גוריון לא נשארים בנגב. << אורח >> ירדן נבו: << אורח >> זה נכון מאוד. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אני לא יודע מה אחוז הנשארים. << אורח >> ירדן נבו: << אורח >> קטן מאוד. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> בערך 12%. << אורח >> ירדן נבו: << אורח >> זה נכון מאוד, ולדמיין אוטובוסים - - - << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אנחנו מייצרים הון אנושי ומייצאים אותו. << אורח >> ירדן נבו: << אורח >> בתור אלו שחיים בנגב הרבה שנים, וגם אורלי מכירה את זה היטב, להביא רופא מהמרכז לנגב זה סיפור לא פשוט. << אורח >> אורלי וויינשטיין: << אורח >> ולכן אנחנו נצטרך לבנות מודלים שיגרמו להם לבוא או לגור או לנסוע מהמרכז. אחת האופציות היא - - - גני ילדים. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> לא מתעדפים אפילו תלמידים בני הנגב בהעדפה מתקנת. כי המל"ג והוות"ת לא רוצה לתעדף תלמידים מהנגב בלימודי רפואה. והסטטיסטיקה אומרת שעשרות אחוזים מבני הנגב שלומדים בבן גוריון נשארים בנגב. << אורח >> אורלי וויינשטיין: << אורח >> אתה צודק. יש לי בשבוע הבא פגישה עם יו"ר הוות"ת בדיוק על זה. אני הולכת עם דניאל פדון מאגף תקציבים כדי לבקש ממנו לייצר החרגה שמעולם לא נעשתה במדינת ישראל ולתעדף את תושבי הדרום בקבלה לבתי ספר לרפואה, אני מקווה שהוא יאשר. << אורח >> ירדן נבו: << אורח >> זה לא יספיק כדי לאייש בית חולים של 600 מיטות. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אל תייאש אותנו, ירדן. << אורח >> ירדן נבו: << אורח >> אני מנסה לשקף את האמת. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> למרות שאני מעדיף שתגיד לנו את האמת. תגיד את האמת ואז תיתן תקווה קצת. << אורח >> ירדן נבו: << אורח >> אני מנסה לשקף את האמת גם כי - - - << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אתה אומר שכרגע ההקמה הזאת עלולה בטווח קצר לפגוע בשירותים. << אורח >> ירדן נבו: << אורח >> אני אומר שהציגו פה את כל החלק הבינויי התכנוני, אבל לא הנושא של כוח האדם. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> ההון האנושי. << אורח >> ירדן נבו: << אורח >> וההון האנושי, בית חולים בסוף מורכב מבניינים, אבל בעיקר, בעיקר הוא מורכב מאנשים ומומחיות טכנולוגית, וזה לוקח הרבה זמן לגדל, במיוחד כוח אדם מקצועי מיומן, מנהלי מחלקות, מקצועות שהם במחסור, אחיות חדרי ניתוח, מיילדות. הייתה פגיעה מאוד משמעותית בחלק מבתי החולים כשאסותא אשדוד נפתח פעם, וזה בגלל שלא היה הליך הכנה של כוח האדם ובנייה נכונה שלו, ובנגב אין מאיפה לקחת חוץ מסורוקה. ולכן, אם לא נדע לייצר את התהליכים האלה באופן מקדים כדי שכוח האדם הזה יגדל ויהיו שומנים שיהיה אפשר להיבנות מהם, העסק הזה יהיה מאוד, מאוד בעייתי ביום שבית החולים יפתח. זה פעם אחת. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אבל לכאורה, סתם, ברופאים, לא חסר לך, הם רק לא נשארים. << אורח >> ירדן נבו: << אורח >> רופאים חסרים. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אם 12% נשארים והיית יכול להשאיר 40% בנגב מבוגרי בן גוריון לא הייתה לך בעיה. << אורח >> ירדן נבו: << אורח >> אין תיעדוף אבל לבוגרי הדרום בתוך בן גוריון, לצערנו. יש עכשיו תוכנית אילנות שקצת מנסה לפצות. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> כן, נגב גליל, אבל אלה מספרים קטנים. << אורח >> ירדן נבו: << אורח >> אבל זו טיפה בים. וגם שכחנו את רפורמת יציב שתכנס עוד מעט ותפסול הרבה מאוד. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> מקורות. << אורח >> ירדן נבו: << אורח >> מקורות הרפואה היום. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> נו, אבל זה האסון, לא? הבנתי שאחוז הרופאים שלמדו בחוץ לארץ, ולא תמיד במדינות חזקות, שעובדים בבתי חולים, בצפון הוא הכי גבוה, בדרום הוא גם מאוד גבוה, ובמרכז רוב הרופאים למדו בארץ, שאלה אותם 80%-90% מבן גוריון שחזרו הביתה לתל אביב. << אורח >> ירדן נבו: << אורח >> צריך לייצר מודלים. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> למה מקבלים לרפואה בבן גוריון מישהו שלא חותם התחייבות לעבוד בנגב? אולי נחתים אותו. אם הוא רוצה להיות רופא וללמוד בנגב, שיחתום על התחייבות שהוא יגור בנגב. אם לא, נקנוס אותו במשהו, אני לא יודע, בעלות המימון של תקן לימודי רפואה, זה עולה כסף למדינה. הכשרה של רופא עולה כמה שקלים למדינה. למה לא מחתימים? למה אומרים ככה: למשל, 50% מתקבלים כרגיל לבן גוריון, 50% חייבים לחתום שהם עובדים בנגב. אתה רוצה ללמוד רפואה? תחתום שאתה עובד בנגב. לא עבדת? 50,000 שקל על כל שנת לימוד, קנס. << אורח >> גל מרז'ן צימן: << אורח >> לא מספיק לנו שהם יעבדו כמתמחים, אנחנו רוצים שהם יעבדו אחר כך כמומחים. << אורח >> אורלי וויינשטיין: << אורח >> את מדברת על חלומות, אני מדבר על הבייסיק. אבל אם מישהו יהיה בנגב כמה שנים, אולי חלקם יישארו. << אורח >> גל מרז'ן צימן: << אורח >> לצערי, הם לא נשארים. << אורח >> ירדן נבו: << אורח >> התחילו ניצנים של התוכניות האלה כמו אילנות, אבל חייבים להגביר אותן בצורה מאוד משמעותית, כולל תוספת של תקינה לרפואה כבר היום בנגב כדי שהעסק הזה יצבור תאוצה. אורלי מכירה את זה היטב בתפקידה הקודם. אבל זה לא מספיק, אם הולכים לפתוח בית חולים שידרוש 500 רופאים לפחות, מומחים, זה לא משהו שהוא יהיה בן רגע. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אורלי, הרבה מוטל על כתפייך פה. << אורח >> אורלי וויינשטיין: << אורח >> נכון. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אפשר להגיד שאת מכירה את כל השחקנים די טוב. << אורח >> אורלי וויינשטיין: << אורח >> נכון. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> חוץ מהשחקנים החדשים שאת עובדת אצלם. << אורח >> אורלי וויינשטיין: << אורח >> גם אותם אני מכירה טוב. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> את לומדת אותם עכשיו. << אורח >> אורלי וויינשטיין: << אורח >> אני גם מכירה אותם די טוב, אנחנו לומדים לעבוד ביחד. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> יפה. << אורח >> ירדן נבו: << אורח >> רק עוד דבר אחד, ברשותך, אם אפשר. יש גם את טווח הביניים. זאת אומרת, זה לא יהיה 2028, ובתור אחד שמתעסק בתכנון ובבינוי, גם 2032, לפי מה שהוזכר פה, קצת מוטל בספק. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> זאת אומרת, אם המדינה הייתה מזרימה את הכסף ומקצה את הקרקע והוות"ת היה מתייחס ברצינות, וההוא וההוא, אז היא הייתה עומדת ב-2032. << אורח >> ירדן נבו: << אורח >> אולי. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אבל לפי האירוע הזה, יכול להיות שניפגש בו ב-2034. << אורח >> ירדן נבו: << אורח >> מה שאני רוצה להגיד, שאתה בא לעשות טוב וגורם יותר נזק. שלא נקפיא את פיתוח סורוקה בטווח הזה כי תושבי הנגב גדלים ואף אחד לא יחכה לנו ל-2034 שיקום בית חולים. גם את זה צריך לקחת בחשבון. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> מה הכוונה? תסביר את המשפט הזה. << אורח >> ירדן נבו: << אורח >> הכוונה היא שכבר היום צריך עוד מיטות אשפוז בדרום. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אתה אומר שסורוקה, יש לה את התוכנית האסטרטגית של עצמה של בינוי וצמיחה. מה, בולמים את התוכנית הזאת? << אורח >> ירדן נבו: << אורח >> אני אומר שלא יחשוב מישהו בטעות מאלה שיושבים מולי שאפשר להקפיא את סורוקה כי יש בית חולים חדש עוד שנייה. ואני אומר להפך, חייבים להגדיל את סורוקה, להגדיל את כוח האדם שבו כדי שבית החולים החדש הזה, יהיה לו מאיפה להיבנות. זה כמו מישהו שאתה לוקח ממנו עצם ובונה עליה עוד מישהו. חייבים להגדיל אותו ויש צרכים לאוכלוסייה, האוכלוסייה לא מחכה לאף אחד. האוכלוסייה גדלה, המיון שלנו גדל ב-4% כל שנה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> ואתם גם בכל פרמטר בצפיפות. << אורח >> ירדן נבו: << אורח >> נכון. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> ובעומסים. << אורח >> ירדן נבו: << אורח >> יש לנו תוכניות פיתוח שלנו וצריך לדעת לתקצב אותן כדי שהנגב לא יעמוד במקום ומצבו, מתוך מי שבא לעשות טוב, רק ילך יותר אחורה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אתה אומר שהתקווה לבית חולים חדש, א', מתעכבת והיא לא עמידה בשנים של הממשלה, היא חסרת סיכוי. מוזר לי, כי ב-2024 הממשלה איששה את 2022 והיא לא התייחסה ללוחות הזמנים, היא לא באה ואמרה, אני מאששת את ההחלטות אבל בוא נראה שלוחות הזמנים. << אורח >> חיים פרננדס: << אורח >> אני אגיד משפט על הדבר הזה. אם תסתכל, חבר הכנסת ביטון, על החלטת הממשלה, היא קובעת שבית החולים ייפתח בצורה מדורגת, בשלב הראשון חמישה חדרי ניתוח. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> 2028. << אורח >> חיים פרננדס: << אורח >> נכון. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> תאמין לי שאני יודע לקרוא, חיים. יש שם הערה שנתון לשיקול משרד הבריאות והקופות את מועדי הפתיחה וההפעלה. מה זה? זה להסתלבט עלינו, זה לקבוע יעדים ואחרי זה הוא אומר, אני בסוף אחליט מתי כן, מתי לא. זו הערת ביטוח כזאת. << אורח >> חיים פרננדס: << אורח >> אני אגיד בשורה התחתונה, אני חושב שבסוף השנה, סוף השנה הזו, בסוף שנת 2025, היעד שלנו, שיבא ופרס, הוא לחתום הסכם עם המדינה, ואז נהיה הרבה יותר חכמים לגבי לוחות הזמנים, תהיה לנו הרבה יותר וודאות ונוכל לשבת כאן ולהתחייב. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> זה בצד של כספי תכנון ואחרי זה הפעלה. << אורח >> חיים פרננדס: << אורח >> הרבה מאוד דברים צריכים להתברר בחצי שנה הקרובה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אבל אם לא יהיו עוד חסמים של הון אנושי והקצאת שטח והיתר בנייה בזמן, ותחבורה, ואני לא יודע מה עוד. << אורח >> חיים פרננדס: << אורח >> זו חצי שנה שהיא מאוד משמעותית מבחינתנו. << אורח >> אורי פליישמן: << אורח >> זה 28 חדרי ניתוח על 600 מיטות? << אורח >> חיים פרננדס: << אורח >> חמישה חדרי ניתוח. << אורח >> אורי פליישמן: << אורח >> לא, בסוף. << אורח >> חיים פרננדס: << אורח >> בסוף. << אורח >> אורי פליישמן: << אורח >> 28 חדרי ניתוח. << אורח >> חיים פרננדס: << אורח >> אני לא זוכר, אבל אפשר להסתכל. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> מה תפקידך, אדוני? << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אני סגן יו"ר האגף לאיגוד מקצועי בהסתדרות, אורי פליישמן. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אחלה אורי. רק תתאפק, עוד מעט אני אתן לכם. << אורח >> אורי פליישמן: << אורח >> אין בעיה. << אורח >> אורלי וויינשטיין: << אורח >> אני רק רוצה להגיד, חבר הכנסת ביטון, צריך תקציב גם להכשרת כוח אדם. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> את צודקת. << אורח >> אורלי וויינשטיין: << אורח >> כי אם אני רוצה עכשיו לבקש מירדן להכשיר בשבילי רופאים בבאר שבע, אני צריכה לתת לו תקנים, מישהו צריך לממן את התקנים. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> את צודקת, שאלתי את זה, האם יש החלטת ממשלה להגדיל את מחלקת הסיעוד ומחלקת הרפואה בבן גוריון, וזה בסורוקה גם, ההכשרה שלהם. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> נכון. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> לא שמעתי שיש החלטה כזאת. << אורח >> אורלי וויינשטיין: << אורח >> אנחנו בשיבא גם מוכנים להכשיר חלק מהרופאים. דרך אגב, אחד המודלים שאנחנו מקווים שיביא, יגייס אנשים לנסוע לבאר שבע, זו עבודה, זו תפיסת הרשת. שיבא ופרס נגב, בתי החולים האלה מבחינתנו יהיו רשת אחת רפואית. ורופא שידע שנגיד יום-יומיים בשבוע - - - << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אני אוהב את האופטימיות שלך, וויינשטיין, אבל בינתיים זה נשמע לא טוב. << אורח >> אורלי וויינשטיין: << אורח >> דווקא כאן זה משהו מאוד יישומי, לא צריך להיות מאוד אופטימי, צריך רק להחליט. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אבל את תלויה באחרים. סוף המשפט שלך זה אם כל אחד יעשה את תפקידו. << אורח >> אורלי וויינשטיין: << אורח >> על רשתיות? על רשתיות אני לא תלויה, שיבא זה בית חולים - - - << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אבל מה תעשי רשת, עם עצמך? << אורח >> אורלי וויינשטיין: << אורח >> לא, עם בית החולים. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אבל איפה הרופאים שאת צריכה ברשת? << אורח >> אורלי וויינשטיין: << אורח >> בשביל זה באנו לפה. << אורח >> ירדן נבו: << אורח >> גם אם תהיה תחנת רכבת שם, בכל זאת, לא רואה רכבות של רופאים. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> הרכבת זה Nice to have, זה לא. << אורח >> אורלי וויינשטיין: << אורח >> לא, זה מאסט. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> לא, אני לא חושב, בעיניי לא. כדאי שתהיה רכבת כי זה הגיוני שלבית חולים תהיה תחנת רכבת, אבל זה לא מה שיחליט אם זה בית חולים טוב או לא. << אורח >> ירדן נבו: << אורח >> צריך להיזהר ממצב שזו שלוחה קדמית של שיבא ולא בית חולים בפני עצמו. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> מה רע שזו שלוחה קדמית? << אורח >> אורלי וויינשטיין: << אורח >> בדיוק להפך. << אורח >> ירדן נבו: << אורח >> אני לא רואה אוטובוסים של רופאים מגיעים לשיבא, אלה רופאים שיצטרכו לגור בנגב. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> זו דאגה מוסכמת, היא לא מכחישה את הדאגה הזאת, בזה אתם מתואמים. דאגת כוח אדם וקניבליזם בכוח אדם היא דאגה אמיתית, אבל זה שיהיה לנו בית חולים של שיבא בנגב זה טוב לנגב. זה ידרוש גם מסורוקה להתחיל, אתה יודע, טובי חבריי הם רופאים בסורוקה, הלוואי שכולם היו רופאים כמו החברים שלי בסורוקה, רק לא מעמידים להם את התנאים להיות רופאים טובים, לא בתשתיות, אפילו משך התור לרופא מומחה בנגב הוא קצר יותר ממשך התור לרופא בירושלים. הידעת זאת? כי אין ברירה, מתקתקים את החולים בכמה דקות. << אורח >> גל מרז'ן צימן: << אורח >> עובדים בעומס קשה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> הרופאים והאחיות של סורוקה הם אנשי מופת, אבל זרקו עליהם את כל האתגרים שיש בתשתית ולא ברוחב לב ולא ברוחב זמן, וזו בעיה של המדינה. ההון האנושי בסורוקה, אלה אנשים מדהימים. << אורח >> אורלי וויינשטיין: << אורח >> אם אני יכולה רגע להצטרף למה שאמרת, למרות שאני כאילו בצד השני של המתרס. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> את עוד לא החלטת באיזה צד את. << אורח >> אורלי וויינשטיין: << אורח >> אני שייכת למערכת הבריאות הישראלית. בית החולים סורוקה הוא בית חולים אסטרטגי למדינת ישראל, מטפל בימים אלה ובדקות אלה בפצועי צה"ל מעזה, הקשים ביותר מגיעים אליו. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אנחנו ניקח אותך לסורוקה כדוברת וגם משנה למנכ"ל, הוא מוכן. קואוצ'ר. << אורח >> אורלי וויינשטיין: << אורח >> לא, אני מדברת בתור אזרחית מדינת ישראל, חבר הכנסת ביטון. חייבים לשמור עליו מאוד חזק, מאוד, מאוד חזק. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> בסדר, אבל הדאגה שנאמרה פה היא אמיתית. << אורח >> אורלי וויינשטיין: << אורח >> נכון. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> עוד הערה יש לך להוסיף? << אורח >> גל מרז'ן צימן: << אורח >> גל מרז'ן, אני מהמחלקה להכשרת כוח אדם רפואי בחטיבת בתי החולים של הכללית. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> בסורוקה את? << אורח >> גל מרזן צימן: << אורח >> לא. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> בכללית? << אורח >> גל מרזן צימן: << אורח >> בהנהלה הראשית, כן. אני רוצה להדגיש שזאת אחריות של המדינה להכשיר ולתמוך בהכשרת כוח אדם, כולל עד רמת רופאים מומחים. לא מספיק ליצור תחרות, צריך לטפל באתגרים. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> תודה. משרד האוצר, כמה שאלות. אחת, ב-2025 יש לך בתקציב המדינה את הכסף שהיא צריכה לתכנון? << אורח >> יעל פיילס: << אורח >> אני אתייחס. יעל פיילס מאגף התקציבים באוצר. אני אגיד שהוקצו כבר 70 מיליון שקל לצורך תכנון של בית החולים החדש. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> בואי נהיה רק בשפה המשותפת. הוקצו זה הועברו, תוקצבו, חוזה? עברית, איפה הכסף? אצל מי הוא נמצא? << אורח >> יעל פיילס: << אורח >> הכסף מועבר בהסכם לתוואי שנקבע. הועבר וימשיך לעבור. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> 70 מיליון למטרות תכנון מפורט ב-2025. זו השורה היחידה שיש לממשלה לבית החולים. << אורח >> יעל פיילס: << אורח >> לשלב התכנון. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> בסדר, לא, ב-2025 בשורה תקציבית יש 70 מיליון לתכנון, כמה מתוכו כבר שולם להם? << אורח >> משה ביטון: << אורח >> 10 מיליון. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> האם תעמדו ביעד של לשלם להם את כל ה-70 השנה? << אורח >> משה ביטון: << אורח >> משה ביטון, רכז בריאות בחשב הכללי, נעים מאוד. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> חשב. << אורח >> משה ביטון: << אורח >> נכתב הסכם מקדמה באמת עם החברה על סך 10 מיליון שקל. ה-10 מיליון שקל האלה מיועדים בעיקר להקמת החברות, גם של שיבא וגם של פרס, ולכוח אדם ראשוני שהם מגייסים עכשיו, וליועצים הראשונים שהם מגייסים עכשיו. המקדמה הזאת הועברה לחברה של פרס נגב וחלק ממנה צריך להיות מועבר לחברת שיבא נגב. בשבוע האחרון התבשרנו שהם באמת הגיעו להסכמות והם סיכמו על סכום המקדמה ביניהם שתועבר. ברגע שזה יסתיים, אנחנו במקביל עובדים על עוד הסכם. יש הסכם גדול מאוד של תכנון והקמה, שזה הכסף הגדול, וכנראה בשבועות ובחודשים הקרובים יהיה עוד הסכם מקדמה שיועבר לצורך בחירת אדריכל ותכנון ראשוני. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> 70 מיליון לא מספיק לתכנן את בית החולים הזה. << אורח >> משה ביטון: << אורח >> זה נכון. לשנת 2025 - - - << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> יש אומדן כמה עלות התכנון? << אורח >> משה ביטון: << אורח >> יש כמה אומדנים שנזרקים לאוויר, אבל זה בדיוק מה שהחברה בימים אלה עושה מול יועצים פיננסיים כדי לאמוד את הקמת בית החולים, זה צריך לבוא גם ממודל הפעלה עתידי. זה בדיוק מה שהם עושים, גם המדינה מייצרת מודל צל משלה. וברגע שהדבר הזה יוכרז, משרד הבריאות יחד עם משרד האוצר יגיעו לסיכום תקציבי וזה יהיה תקציב בית החולים. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אבל אני רוצה למקד את השאלה שלי. האם בגלל בירוקרטיה או הסכמים כספיים אנחנו לא רצים קדימה לתכנון? << אורח >> משה ביטון: << אורח >> בוודאות לא. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> בוודאות לא? כשהיא תגמור מכרז לאדריכלים יהיה לה כסף לשלם להם? << אורח >> משה ביטון: << אורח >> כן, המדינה כבר העבירה 10 מיליון שקל לצורך - - - << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> זה כסף קטן. << אורח >> משה ביטון: << אורח >> זה כסף קטן, אבל זה כסף כשהחברות רק הוקמו, צריך לזכור, ב-2024 התקבלה החלטת הממשלה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> ברור, הבנתי את זה. אבל סתם, האדריכל פה, ראיתי שם מספר שבונים 185,000 מטר רבוע מתוך 700,000 מותרים. 185,000 בנייה לפי תעריף של בית חולים, שהוא לא כמו בית רגיל, יש לך איזה מחשבון קטן פה? << אורח >> משה ביטון: << אורח >> כן, אבל צריך לזכור שהכסף - - - << אורח >> חיים פרננדס: << אורח >> מחשבון גדול. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> סתם, תעשה לי את החשבון. 185,000 מטר רבוע זה מה שכתוב שלב א', כפול, לא יודע, 30,000-20,000 למטר בבית חולים, ציוד. << אורח >> אורלי וויינשטיין: << אורח >> זה יוצר כמעט 4 מיליארד שקלים. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> 4 מיליארד, זאת אומרת, 400 מיליון שקל לתכנון מפורט. << אורח >> אורלי וויינשטיין: << אורח >> בדיוק, יצא בול. << אורח >> משה ביטון: << אורח >> כן, אני לא אכנס רגע לסכומים, אבל גם על סכומים שמדברים, זה לא סכום שאתה משלם מדיי וואן, זה רץ לתקופה ארוכה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> נכון, תהליך התכנון יהיה שנתיים-שלוש. << אורח >> אורלי וויינשטיין: << אורח >> שנתיים. << אורח >> משה ביטון: << אורח >> כשייבחר אדריכל לתכנון אנחנו נדע לעשות הסכמים עם החברות לצורך העברת התקציבים. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אבל איפה הכסף? שנה הבאה אתה תצטרך 200 מיליון, לא 70. << אורח >> משה ביטון: << אורח >> לא בטוח. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> לא בטוח? זה רק התכנון, היא למשל רוצה שתגדיל את התקנים של סטודנטים, יש לה חסמים אחרים. << אורח >> משה ביטון: << אורח >> משרד הבריאות יענה על מה קורה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> לא, אבל אתה חשב של האוצר, לא? << אורח >> משה ביטון: << אורח >> לא, אני רכז בריאות בחשב. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> רק מהבריאות אתה משלם, לא מהתשתיות ומל"ג וזה, לא אתה אחראי על זה. << אורח >> משה ביטון: << אורח >> עדיין לא. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אוצר, למה עשו את המבנה המורכב הזה? למה לא אמרו לשיבא, תקימו בית חולים ממשלתי בנגב? << אורח >> יעל פיילס: << אורח >> אני אתייחס, וכמו שציינו כבר לפניי, אנחנו ומשרד הבריאות רואים המון יתרונות למה שנקרא אינטגרציה אנכית. זאת אומרת שבתי חולים יהיו בבעלותם של קופת חולים, מה שגורם לקופת החולים לראות את התמונה הכוללת ולהשקיע גם בשירותי הקהילה וגם בשירותי האשפוז. מעבר לזה שיש גם עניין של כוח אדם שהרבה יותר אפשר לנווט אותו בין שירותי האשפוז לבין שירותי הקהילה. כמו שנאמר, דו"ח המנכ"לים פירט ביתר פירוט ממש על המבנה ולמה הוא נקבע להיות כמו שהוא אחרי חשיבה מעמיקה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אתם לא חוששים שכרגע כל היחסים בין כל הגופים האלה הם סוגה בשושנים, שפתאום, את יודעת, יריבו על כסף וזה יתקע את השירותים או את ההפעלה? או מישהו יגיד לא בא לי להפעיל כי אני לא מתוגמל כראוי. אפילו על 10 מיליון לקח להם חצי שנה להחליט כמה כל אחד יקבל. אני לא יודע מה יקרה כשנניח עולה להפעיל את בית החולים מיליארד שקל, מי יקבל את הכסף וכמה? שיבא? פרס נגב? כמה כל אחד יקבל? איך? מה? אני מודאג, אני אומר לכם. אני אשמח לדעת שיש תשובות מניחות את הדעת למבנה הזה, כרגע האווירה טובה, אבל חס ושלום בין גופים יכולים להיות סכסוכים או מורכבות, איך נציל את המצב אז? << אורח >> יעל פיילס: << אורח >> יש תהליך מובנה להסדרת היחסים בין חברת שיבא נגב לבין פרס נגב שבאמת נועד לענות על כל הבעיות שעלולות לצוץ, זה תהליך שקורה ממש עכשיו. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> ומישהו יכול להסביר להדיוט כמוני איך כספי ההפעלה יתחלקו ביניהם, מה השיטה? נניח יש כזה, אומרים פר קפיטה, נכון? ככה זה הולך בקופות חולים. לקופת החולים יש מבוטח, היא מקבלת כמה שקלים, והיא דואגת לבריאותו. מה יקרה פה עכשיו? איך זה יקרה? << אורח >> חיים פרננדס: << אורח >> אני אגיד בכמה מילים. תדמיין לעצמך, חבר הכנסת ביטון, שיש בית חולים שיש לו צד של הכנסות שרובו ככולו נשען על זרם של מטופלים שנכנסים לתוך בית החולים. בתוך מערכת הבריאות בישראל, בלי קשר לפרויקט של פרס נגב, יש מנגנון שלם שמסדיר את היחסים בין ארבע קופות חולים לבין עשרות בתי חולים ציבוריים במדינת ישראל, למנגנון קוראים מנגנון הקאפ. המנגנון הזה קובע שכל קופה חייבת לרכוש מבית חולים במדינת ישראל בסכום מסוים, בעיקר נשען על ההיסטוריה. כשפרס הצטרף לצד הזה של המשוואה ועוד בית חולים במדינת ישראל, כל קופה, ארבע קופות חולים, יקבלו ממדינת ישראל, מתוקף צו, חובה לרכוש מאותו בית חולים. זה צד אחד, צד ההכנסות. לגבי צד ההוצאות, בין פרס נגב לבין שיבא נגב יהיה הסכם שיסדיר את מערכת היחסים שאתה מדבר עליה, שיבא יפעיל את בית החולים. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אם הוא המפעיל, כל ההוצאות שלו. אילו הוצאות יהיו לקופות בגין בית החולים הזה? << אורח >> חיים פרננדס: << אורח >> בסופו של דבר, תדמיין לעצמך שיש בית חולים שעובד, שיש לו הוצאות, ורוב ההוצאות הן כוח אדם כמובן, יש גם דברים מסביב, ובית החולים הזה מקבל הכנסות מקופות החולים, משלם לעובדים, משלם לספקים, וגם שיבא שמפעילים את הדבר הזה - - - << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> כן, את המבנה הזה הבנתי, אבל אתם בעלים של בית חולים. << אורח >> חיים פרננדס: << אורח >> נכון. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> ויש פה חשיבה עסקית, כן? חס ושלום. זו חברה עסקית. << אורח >> חיים פרננדס: << אורח >> אנחנו רוצים להיות מאוזנים, זה במובן של עסקית. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> איזון. << אורח >> חיים פרננדס: << אורח >> נכון. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אבל בית החולים כמוקד רווח או כישות, הוא צריך שיהיו לו הכנסות והוצאות מאוזנות, אבל יש עוד שחקנים פה שהם גם בצד ההוצאות ואולי גם בצד ההכנסות. זאת אומרת, קופות החולים, לאומית ומאוחדת, ישלמו על החולים שלהם בבית החולים. << אורח >> חיים פרננדס: << אורח >> בוודאי. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אבל הן ירצו הכנסות, על מה ואיך? שמה אני חושב שיהיה פה סיפור מהסרטים. << אורח >> אורלי וויינשטיין: << אורח >> אני אענה לך. חבר הכנסת ביטון, המודל הזה עדיין לא הוסדר. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> נו, למה בונים משהו שאנחנו לא יודעים? << אורח >> אורלי וויינשטיין: << אורח >> זו האמת. נסדיר אותו. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> את אופטימית עוד פעם. << אורח >> אורלי וויינשטיין: << אורח >> מה לעשות? אם לא הייתי אופטימית לא הייתי באה לפה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אבל מדינת ישראל גם הלכה לבתי משפט על הסכמים בין גופים. << אורח >> אורי פליישמן: << אורח >> שאלה אחת. אתם מדברים פה על שיבא או על קרן המחקרים של שיבא? << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אתה הצחקת אותם בעיקר, פליישמן. << אורח >> אורי פליישמן: << אורח >> לא, אני שואל. << אורח >> גל מרזן צימן: << אורח >> על בית חולים פרס מדברים. << אורח >> אורי פליישמן: << אורח >> אני יודע, יש פה בעיות. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> תכף ניתן להם להשיב לך ברצינות. << אורח >> חיים פרננדס: << אורח >> בכל מקרה, אני רק רוצה להשלים את הרעיון. תיארתי לך את מודל ההכנסות של בית החולים, את מודל ההוצאות. קופות החולים משלמות עבור השירותים שהם מקבלים, עבור המבוטחים, ולפרס יש הסכם עם שיבא ששיבא מקבלת תמורה עבור ניהול בית החולים. לקופות החולים אין הכנסות מבית החולים הזה כשלעצמו. קופות החולים לא אמורות להרוויח מבית החולים הזה, קופות החולים, האינטרס שלהן לתת שירות מצוין ולשמור על איזון כספי של בית החולים. כי תזכור, חבר הכנסת ביטון, שזו חברת בת של קופות החולים, וכשהיא תפסיד זה ישתקף במאזנים שלנו, וכשהיא תהיה מאוזנת זה גם ישתקף במאזנים שלנו. זו נקודת המבט הכי בסיסית. כמו שפרופ' וויינשטיין אמרה, צריך להסדיר פה עוד דברים. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אם כך, למה אמרה לי פרופ' וויינשטיין שאין מודל הפעלה? << אורח >> אורלי וויינשטיין: << אורח >> עדיין אין מודל, צריך להגיד את האמת. << אורח >> חיים פרננדס: << אורח >> במודל הזה שהדברים לא הוגדרו עד הסוף וגם לא סוכמו, אבל ככה עובדת מערכת הבריאות בישראל. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> זה מדאיג. עושים שותפות, מקימים ישויות משפטיות, ואין מודל איך יתחלקו וכסף. וזו עלולה להיות אבן נגף. ואגיד לך את האמת, סתם, בהערת ביניים פה, האוצר חיכה ל-10 מיליון, איך תחלקו אותם ביניכם. לא הייתי בחדר, אבל כנראה זה לא היה פשוט ואוטומטי. וזה רק 10 מיליון, מה יקרה כשיגיעו מאות מיליונים? למה אתה צוחק? אתם בניתם את המודל הזה. האוצר אשם במבנה, מה אתה צוחק? זו אחריותכם. << אורח >> ירדן נבו: << אורח >> האירוע יהיה יותר מורכב כי כל בתי החולים במדינה הם בגירעון מובנה, בין 20% ל-25%. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> נכון, אבל בתי החולים הממשלתיים מגובים היטב בתקציב המדינה. << אורח >> ירדן נבו: << אורח >> על ידי המדינה, אבל פה אלה הקופות החולים, הרעיון שבית החולים יהיה מאוזן הוא לא רעיון שיתפוס במציאות. בעלמא יהיה מי ישא בגירעון, לא מי יישא באיזון, ושמה תהיה הבעיה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> לא כולל מע"מ. << אורח >> ירדן נבו: << אורח >> לא כולל מע"מ. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> זה עם מע"מ הדבר הזה, לא? מלכ"ר לא מחייב מע"מ. וחברה עסקית מחייבת מע"מ. << אורח >> ירדן נבו: << אורח >> פתרו את זה ועשו את אשדוד. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> מה? << אורח >> ירדן נבו: << אורח >> עשו את אשדוד, הייתה בערך אותה סוגיה, ובסוף - - - << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> יש עוד התייחסויות למבנה המיוחד הזה, של האוצר? << אורח >> יהודה צוראל: << אורח >> יהודה צוראל ממשרד הבריאות. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> תפקיד? << אורח >> יהודה צוראל: << אורח >> אני מנהל אגף פיקוח על מערך האשפוז במשרד הבריאות. המבנה הזה דורש גם רגולציה וגם אלמנט של הסכמים. בסוף גם חברות בת של קופות חולים נתונות לרגולציה של משרדי הבריאות והאוצר, וגם חברות בת של תאגידי בריאות של בתי חולים נתונות לרגולציה. שרי הבריאות והאוצר חתמו על היתרים ראשוניים להקמת הגופים, הגופים הוקמו, השלב הבא הוא השלב ההסכמי, שהגופים צריכים לחתום גם על הסכם מול המדינה וגם בינם לבין עצמם, והכוונה היא שכל הסוגיות שאתה מעלה פה יוסדרו במסגרת ההסכם. ככל והדבר הזה יוסדר, המנגנון יוכל לעבוד בצורה מיטבית. יש פה שני שלבים, השלב הראשון של ההקמה של הגופים, זה מה שנעשה בעיקר מאז החלטת הממשלה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אני שאלתי קודם, אתם משרד הבריאות, למה לא הקמתם בית חולים ממשלתי בנגב? עד שהגעתם לנגב עם בית חולים נוסף, למה שהוא לא יהיה ממשלתי בפשטות, לא מע"מ, לא בטיח? << אורח >> יהודה צוראל: << אורח >> אחד מהחידושים שהחלטת הממשלה האחרונה הוסיפה על גבי ההחלטה הקודמת הוא ההכנסה באמת. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> שיבא הוא ממשלתי, והוא מהטובים בעולם, לא? << אורח >> יהודה צוראל: << אורח >> נכון. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> זאת אומרת שממשלתי זה לאו דווקא גרוע. << אורח >> יהודה צוראל: << אורח >> נכון. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אם כך, למה לא הקמתם ממשלתי נטו? << אורח >> יהודה צוראל: << אורח >> צוות העבודה של מנכ"לי משרד הבריאות ומשרד האוצר, כמו שהציגו במצגת, דן במבנה של הבעלות של בית החולים וההפעלה של בית החולים, והמסקנה הייתה, כמו שפורט בדו"ח שצורף להחלטת הממשלה והממשלה סמכה את ידיה עליו, אלה היתרונות שיש במבנה הזה, שמצד אחד שיבא כבית חולים חזק ויציב ויודע להפעיל בתי חולים ייתן את ההפעלה וההקמה, אבל מצד שני כן נהנה גם מהיתרונות שיש בבעלות של קופת חולים על בית חולים, גם ברמת התחרות בדרום, לא רק בין בתי חולים. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> איפה ראיתם יתרונות שקופת חולים היא הבעלים? בינתיים אנחנו רואים ששיבא הוא ממשלתי והוא הכי טוב במדינה. אילו יתרונות יש לקופת חולים שהיא בעלים של בית חולים? רק שאני אדע. << אורח >> ירדן נבו: << אורח >> אולי באסותא אשדוד ידעו לספר לך. אולי מכבי ידעו לספר לך. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> למה, כי כללית לא ידעו לספר? << אורח >> ירדן נבו: << אורח >> באשדוד, לא. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> לא, אבל כללית לא יודעים לספר? הם גם בעלים. למה אסותא? למה שלחת אותנו לאסותא? << אורח >> ירדן נבו: << אורח >> כי שמה הקימו, בית החולים החדש - - - << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> לא, הוא אומר: אני, יש לי הנחת יסוד שבית חולים בבעלות קופת חולים זה יתרון. אני שואל מה היתרון. << אורח >> ירדן נבו: << אורח >> שהוא לא מסבסד את הגירעון. הם לא משלמים את הגירעון שלו. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> מה היתרון? לאזרח מה היתרון? << אורח >> חיים פרננדס: << אורח >> לאזרח יש יתרון, אפרופו מה שנאמר פה על סורוקה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> חיים מגן המדינה. << אורח >> חיים פרננדס: << אורח >> א', גילוי נאות, עבדתי הרבה שנים באגף תקציבים במשרד האוצר. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> כל אחד פה סובל מפיצול אישיות. החלפתם תפקידים, אתם לא יודעים את מה לייצג. << אורח >> אורלי וויינשטיין: << אורח >> כולנו רקמה אנושית אחת, חברים. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> רקמה אנושית אחת, אבל אני רוצה מיטת אשפוז אחת שהייתה צריכה להיות ב-2028 ובינתיים אני לא יודע מתי תהיה. אני רוצה לשכב על מיטת אשפוז עם רקמה, עם שמיכה רקומה, אז אני אהיה מבסוט. בסוף אידיאלים וערכים ומילים יפות, ובסוף לא עומדים, ממשלה שב-2024 מעדכנת את ההחלטות שלה, לא קובעת לוחות זמנים מעודכנים. << אורח >> יהודה צוראל: << אורח >> כמו שחיים הציג, יש יתרונות בעולמות הרפואה היועצת וחיזוק הקהילה בזה שבית חולים של קופת חולים יוכל לשתף פעולה הרבה יותר עם המרפאות של קופת החולים. אם לתת לקופת החולים - - - << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> חקרתם את זה? << אורח >> יהודה צוראל: << אורח >> כן, אני אומר, דו"ח המנכ"לים התייחס לזה במפורש. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> נו, אבל יש סורוקה שהוא בעלים של בית חולים. לפי זה ההמתנה לתורים לרפואת מומחים בנגב הייתה צריכה להיות קצרה יותר, היא מהארוכות ביותר במדינה. הנה בית חולים בבעלות קופת חולים עם סינרגיה למרפאות, והתורים לרפואת מומחים מהגבוהים ביותר במדינה. לא ראיתי את היתרון הזה. << אורח >> חן לוי: << אורח >> נראה לי, כבוד היושב ראש, גם שנאמר פה, שבסוף העניין של בית חולים, יש לו כמה משמעויות. א', אינטגרציה אנכית, ב', כל חיזוק התחרות בקהילה בין קופות החולים, שזה משהו שחשוב. אגב, מאוחדת יצאה בעבר לייעוץ חיצוני עם חברת שלדור וגם במסגרת הקול הקורא העבודה הזאת הוצגה, לצורך העניין על חיזוק התחרות וכמה זה משפר את השירות, כי בסוף תחרות משפרת שירות בשני הצדדים, א', לקופה הקיימת, כי קצת רועדת האדמה למטה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> תחרות בתנאים שווים. תחרות שמובילה לשיפור, לא לקניבליזם. << אורח >> חן לוי: << אורח >> נכון, בוודאי, אין ספק, ואם לא נתחיל מאיזושהי תחרות, לצורך העניין, לא נגיע בסוף לזה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אני בעד תחרות. << אורח >> חן לוי: << אורח >> חלק מהדבר הזה היה גם לחזק את התחרות. מעבר לזה, יש גם לאורך השנים דו"חות מבקר המדינה על כל הנושא בכלל של האם משרד הבריאות נכון שישמש גם כמאסדר וגם כבעלים של בתי חולים. הוקמה חטיבה בנפרד, חטיבת בתי החולים במשרד הבריאות בנפרד, הייתה אמורה לקום רשות, החליטו על חטיבה. גם הייתה החלטה לא להעמיק את הבעיה מהצד הזה של כפל כובעים של משרד הבריאות, אלא לשלב את שני הדברים. יש פה כמה וכמה סיבות למה חשוב שבתי חולים יהיו בבעלות של קופות חולים. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אבל למה הנגב צריך שיעשו עליו ניסיונות? << אורח >> חן לוי: << אורח >> אני לא חושב. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> למה בפעם הראשונה שממציאים בית חולים שהוא לא מלכ"ר זה בנגב? למה הפעם הראשונה שעושים בית חולים ממשלתי שהוא לא ממשלתי? למה הפעם הראשונה ששתי קופות ובית חולים שותפים באותו בית חולים? למה הכול עלינו? תעשו את הניסוי הזה בתל אביב. לנו סתם תביאו בית חולים ממשלתי טוב כמו שיבא, סתם תקימו אותו, בלי הרבה בלאגן. << אורח >> חן לוי: << אורח >> א', אני חושב שנכון לקרוא את ההחלטה של המנכ"לים שיצאה, והיא מסבירה שם ומפרטת את הדברים. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אפשר לתת לכם כסף, לקופות חולים, תמריץ לבוא לנגב, לעשות מרפאות, שיהיה קצת יותר לאומית. אבל בנו פה איזה מבנה ארגוני שעלול להתפוצץ לכולם בפנים. << אורח >> חן לוי: << אורח >> א', זה נכון, כבוד היושב ראש. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> ואני מקווה שהנבואה הזאת לא מגשימה את עצמה. כהנמן אמר שאי אפשר לנבא את הכלכלה של העתיד, ויש לך את הברבורים השחורים ועוד כמה קללות בכלכלה, אבל הוא אמר, איך אתה תעשה פרויקט שיצליח? תעשה דיון היום על הכישלון שלו בעתיד וכל אחד יגיד למה הוא נכשל. אם יהיה דיבור אמיתי. המבנה הזה מדאיג אותי, אני חייב להגיד לכם, לאוצר ולבריאות. אולי בסמוי הפחד הוא מגירעונות נוספים של בתי חולים, אבל המבנה הזה וההתחשבנויות בתוכו והאחריות עוד יביאו משברים. יכול שותף פה להגיד לא בא לי. נניח קופת חולים ניסתה ולא בא לה על הדבר הזה, מה עושים? נניח שיבא אומרת עוד שנתיים, לא מתאים לי הדבר הזה, מה עושים? מעניין. מה עוד רצית להוסיף, משרד הבריאות? << אורח >> יהודה צוראל: << אורח >> אם רוצים להתייחס למשהו ספציפי, אני יכול. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> לא, רק המודל הזה, למה לסבך את העניינים? << אורח >> יהודה צוראל: << אורח >> המודל הזה הוא באמת מודל מורכב, אבל הוא כן מביא לידי ביטוי את כל היתרונות שניסינו להביא בהקמת בית החולים החדש בדרום. זה כמובן לא אירוע שקורה הרבה, הקמת בית החולים חדש, ספציפית בית החולים הזה מדובר הרבה שנים, וזה המודל שבו באמת המשרדים הסכימו וגם הממשלה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> ולמה חברה עסקית ולא מלכ"ר כמפעיל? << אורח >> יהודה צוראל: << אורח >> לגבי הסוגיה הזאת יש גם התייחסות בהיתר של השרים לחברה, כמובן עם נושא של זה שהיא חברה עסקית לא אומר שהיא תוכל לחלק רווחים. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> לא אותה רגולציה עליה. למה מראש להקים אותה כחברה? << אורח >> יהודה צוראל: << אורח >> שוב, זה נעשה בדיון עם הגופים לגבי היתרונות והחסרונות שהם ראו בכל אחד מסוגי ההתאגדות השונים וניתן להם היתר להקים את החברה הזאת. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> מי דחף לכך שזו תהיה חברה עסקית ולא מלכ"ר? << אורח >> חיים פרננדס: << אורח >> אני אומר, כמו שאמרתי בהתחלה, זו ההחלטה שלנו, הבעלים של פרס, לרשום את החברה כחברה בע"מ, ואני אעביר אליך - - - << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> למה? << אורח >> חיים פרננדס: << אורח >> אני אסביר. אני אעביר אליך את השיקולים שעמדו בעניין הזה. זו חברה בע"מ ללא מטרות רווח, יש מודל כזה ללא מטרות רווח. שיקולים של מיסוי ושיקולים של השקעות. נעביר אליך, אדוני היושב ראש, נייר מסודר שמסביר את הרציונל. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> בסדר גמור, אני אשמח לראות את זה. אבל אתה יודע, חיים, מה שמובן אפשר להגיד מהר ובעל פה, מה שמסובך, שולחים לך נייר. << אורח >> חיים פרננדס: << אורח >> אמרתי הכי פשוט, זו חברה ללא מטרות רווח. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> זה מקשה את השאלה, לא מקל. אם זה ללא כוונת רווח, זה בעולמות ללא כוונת רווח. << אורח >> חיים פרננדס: << אורח >> אני לא מומחה במיסוי כדי לצטט את חוות הדעת החיצונית שקיבלנו. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אבל זו פעם ראשונה בהיסטוריה שעושים דבר כזה. מה, הנגב הוא איזה תגליות? נגב תגליות? << אורח >> חיים פרננדס: << אורח >> כל מה שצריך לזכור, שזה גוף ללא מטרת רווח, זה מה שצריך לעניין אותך, אדוני היושב ראש, למיטב הבנתי. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> בסדר, אבל עדיין, יש פה סימן שאלה על הדבר הזה. ההסתדרות, רוצים להגיד משהו? << אורח >> אורי פליישמן: << אורח >> כן, כמה נקודות. דבר ראשון, אני חושב שזו לא שיבא, זו קרן המחקרים של שיבא, שיהיה פה על השולחן. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> מה הכוונה? << אורח >> אורלי וויינשטיין: << אורח >> זה היה כתוב בשקופית. << אורח >> אורי פליישמן: << אורח >> לא, בסדר. אני אומר, יש הבדל מהותי. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> תסביר לנו, אנחנו לא מבינים מה אתה אומר. << אורח >> אורי פליישמן: << אורח >> יש הבדל בין גוף שהוא שייך למדינה, אורגן של המדינה, לבין תאגיד בריאות שהוא צמוד לשיבא, אבל אין לו רגולציה, אין מעליו רגולציה של המדינה ברמה גבוהה, בסדר? אני אגיד, רמת הרגולציה שיש מול התאגיד של שיבא או כל תאגידי הבריאות היא הרבה יותר נמוכה, ויש פה אנשים מהממונה על השכר לדוגמה ואגף התקציבים והם יוכלו לפרט לעומק את הדבר הזה. זה אולי מתחבר לשאלה של אדוני, ושאלה מאוד, מאוד טובה, לגבי למה לרשום את זה כחברה פרטית, כחברה, ולא אולי לתאגד את זה בצורה אחרת. אני מחבר את זה לרכבת, לקרבה לרכבת, וייתן לי שנייה לפרט את העניין, והעובדה שיש לנו 29 חדרי ניתוח. בית החולים תל השומר שיבא כולו עם 1,500 מיטות, יש 29 חדרי ניתוח. << אורח >> אורלי וויינשטיין: << אורח >> 40. << אורח >> אורי פליישמן: << אורח >> פה יש 29 ברישיון. רישיון בית החולים, 29. אתם 29 ברישיון ל-600 מיטות, שליש ממספר המיטות והוא מקבל אותם חדרי ניתוח. זה דבר אחד, זה צריך לעורר אצלנו איזושהי נורה. אני באתי פה בכלל לדיון אחר, לא ידעתי שזה הדיון, אני באתי לדיון שמתייחס לרפואה הציבורית בדרום. ככל שאני מחבר את הנתונים האלו אני טיפה מתרחק מציבורי, וזה מדאיג אותי. דבר נוסף, אני חייב להגיד על אשדוד. אסותא אשדוד, אני עשיתי את ההסכם הקיבוצי לכל העובדים למעט הרופאים. התמונה שאדוני צייר היא לא רחוקה מהמציאות. אם מישהו מתאר לעצמו שהוא יקים חדר לידה ובחדר לידה לא יהיו מיילדות שהן עם ניסיון ויודעות לעבוד זה לא יקרה. ולכן כן תהיה הסתערות על אותם אנשים. והיה משבר מאוד גדול בקפלן והיה משבר גדול מאוד בבתי חולים בברזילי, בתי חולים שהיו קרובים לבית החולים אסותא אשדוד, והעניין הזה גבה מחיר. אני חושב שדברים כאלה במדינה שלנו, עושים אותם, יורים, ואז מתכננים, והתכנון צריך להיות הרבה יותר הוליסטי. בוא נלך רגע אחורה. אני חושב שלהוסיף 600 מיטות בדרום זה צו שעה. מצד שני, צריך להבין, אני הסתכלתי על הנתונים טיפה של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ב-25 השנים האחרונות היה גידול של פי שניים באוכלוסייה ובמספר המיטות היה גידול של 30%, וזה לא במקרה. מספר המטפלים לאלף נפש בדרום הוא חצי ממה שקיים במרכז, חצי. מתוך החצי הזה, אם אנחנו מוסיפים את החצי הזה ומוסיפים את ההקמה של בית החולים, אין ספק שאם לא בונים את האירוע הזה, האירוע הזה יראה לא טוב. אני חושב עדיין שבפרספקטיבה של רפואה ציבורית, אני חושב שחייבים לתת לאדוני תשובות. מה גם שאני אומר, בפרספקטיבה של זמן, 2032, אשדוד, הייתי קצת מעורב בזה, קצת הרבה מעורב בזה, החלטת הממשלה 2002, ב-2012 הייתה הנחת אבן הפינה, וב-2018 הוקם בית החולים, התחיל לפעול. לא במלואו, אבל התחיל לפעול. אלה טווחי הזמן שאנחנו עובדים. קודם כול, זה לא היום, זה ימרח להרבה זמן, והמשמעות היא, בעיניי, ששוב, אנחנו בונים, וזה מה שמפריע לי בדיון כאן, שאנחנו בונים את כל הסיפור של שיקום הרפואה בנגב באפיזודה אחת שלדעתי התפיסה שלה היא פחות ציבורית וצריך לראות איך מחזקים את הצד הציבורי בתוך האירוע הזה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> או במילים אחרות, מרוב ציפייה וכמיהה לבית החולים הרחוק הזה, שהוא עדיין בשמיים, לא נעשות פעולות אחרות של צמצום פערים בבריאות בדרום. << אורח >> אורי פליישמן: << אורח >> חד משמעית. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> כי אומרים לנו, אל תדאגו, תכף יהיה לכם בית חולים. התכף הוא לא תכף והמשבר הוא משבר. << אורח >> אורי פליישמן: << אורח >> וכשאנחנו מסתכלים בתמונות, וזה לא פעם ולא פעמיים, ופרופ' וויינשטיין מכירה את זה מקרוב, אבל החולים במסדרונות בסורוקה, בהיעדר חלופה אשפוזית אחרת, היא לא קיימת, ולדעתי בית החולים גם לא ייתן פתרון בעניין הזה בכמות שצריך. אני לא בא בהאשמה חס וחלילה לבית החולים, אני אומר שמישהו צריך פה להתוות מדיניות ולהגיד, אני צריך להרחיב פה בפי שניים, להכפיל את כמות המיטות שיש כרגע בנגב, בדרום, בטווח מיידי. ומה שקורה כרגע, אנחנו מדברים על 600 מיטות שאולי יהיו ב-2034, אני כן אעמוד מאחורי 2034, אני אהיה מוכן לבוא לפה, אני כנראה אהיה, אני אבוא ב-2034, אני אגיד לכם לא הוקם. ודבר שני אני אגיד לכם, הדגש הולך להיות על חדרי הניתוח, והרכבת, אנשים יוסעו מהצפון לבוא, להיכנס לחדרי הניתוח, כי יש תורים בארץ בכל מקום שאתה לא מגיע, והאדם בדרום שיצטרך לקבל טיפול שהוא טיפול היקפי, שהוא לא בהכרח ניתוח, הוא לא יקבל אותו. במקביל יש את המעבר לקהילה, ובמעבר לקהילה לא נעשים מספיק מאמצים כדי לתת באמת גיבוי למערכת הציבורית בתוך הקהילה, וזו הנקודה השנייה. ואני לא אתן ציונים פה לכל הקופות, אבל יש קופות שיותר ויש קופות שפחות. אבל לא הרבה רואים, בגלל המרחקים, אני אקח קבוצות אוכלוסייה, אני לא אדבר באופן מפורש, יש קבוצות אוכלוסייה שהן מאוד מרוחקות אחת מהשנייה ופחות כדאי להשקיע בהן בשירותי קהילה, לא כולם משקיעים בהן. ובגלל זה, אדוני, חברה פרטית, חברה, ולא תאגיד אחר. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> שמת סימני אזהרה ונורות אזהרה רציניות על האירוע. יש פה מנהל מקרקעי ישראל, מה עם הקצאת הקרקע לפרויקט? << אורח >> רונית שרון: << אורח >> קודם כול נתחיל מזה שהתב"ע מומנה על ידי רשות מקרקעי ישראל בשיתוף עם עיריית באר שבע. התב"ע למעשה כבר מוכנה להקצאה, אנחנו מחכים כל הזמן הזה לדעת למי אנחנו מקצים. כבר נעשתה פנייה למשרד האוצר, ולנוכח המבנה הסבוך הזה אנחנו נצטרך לתת את הדעת גם מי יהיו בעלי הזכויות בקרקע. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> ומה כרגע מסתמן? יש ויכוח על זה? בין החברות השונות? מי יהיה הבעלים של הקרקע? << אורח >> רונית שרון: << אורח >> אנחנו מעדיפים כמובן שהקרקע - - - << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> לא, אני לא שואל אותך, אני שואל אותם. אתם מתואמים ביניכם מי יהיה הבעלים של הקרקע? מי החוכר של האדמה? << אורח >> חיים פרננדס: << אורח >> הבעלים של בית החולים הם קופת חולים לאומית וקופת חולים מאוחדת. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אתם תעשו חכירה? << אורח >> חיים פרננדס: << אורח >> אנחנו נעשה את כל מה שצריך. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> וזה מוסכם על האוצר שהקופות הן החוכרות של הקרקע? << אורח >> משה ביטון: << אורח >> זה הכיוון שהמדינה הולכת אליו, יש בעלים לבית החולים הזה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> מתי תהיה הכרעה? << אורח >> משה ביטון: << אורח >> אנחנו בדיונים מול רמ"י בשבוע הקרוב גם. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> הם שואלים אתכם למי לתת את הקרקע. << אורח >> משה ביטון: << אורח >> נכון, אנחנו בדיונים. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> מה התשובה שלכם? << אורח >> משה ביטון: << אורח >> התשובה מאוד ברורה, הקרקע צריכה להיות של החברה של הקופות, היא הבעלים, היא נושאת באחריות, הקרקע עוברת אליה. וזה בדיונים מול רמ"י, שאנחנו בוחנים את המודל, איזה מודל בדיוק, איך מעבירים אותם, האם זו הקצאה ישירה לקופות, האם זה כמו שנעשה בבית חולים אסותא אשדוד, שזה היה תהליך שהוא הדרגתי שרק בסוף ההקמה הם קיבלו את הקרקע ובהתחלה היה תהליך הקצאה. אלה דיונים שנעשים עכשיו מול רמ"י ובקרוב תהיה גם בזה החלטה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אבל ללא הקצאת קרקע לא יהיו היתרים. << אורח >> משה ביטון: << אורח >> קודם כול, כמו שהיא אמרה, יש תב"ע ויש הכול, התהליך של ההקצאה עצמה לא אמור לקחת הרבה זמן, זה נעשה היום מול רמ"י. כמו בתחבורה וכמו בקרקע וכמו הרבה דברים אחרים, מנהלת המדינה מקיימת דיונים מאוד רציניים עם כל הגופים הרלוונטיים, גם עם צדדי ג' של כל מה שאמור להיות באזור הזה, וזה קורה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> יש בזום את משרד התחבורה? אפשר להעלות אותם? יש עוד מישהו פה שרצה להוסיף משהו? << אורח >> אורלי וויינשטיין: << אורח >> אני רוצה רק להגיד, חבר הכנסת ביטון, קודם כול, תודה רבה על הדיון, ולהגיד משהו שאולי הוא נישתי, אבל בעינינו לא, לדבר שוב על הרכבת. כי אתה אמרת שאתה חושב שזה לא עניין מהותי, בעינינו הוא מהותי מאוד. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> לא, אני אמרתי שזה חשוב, זה לא יקבע את גורלו של בית חולים, ככה אני אמרתי. << אורח >> אורלי וויינשטיין: << אורח >> בהרבה מובנים יכול להיות שכן, כי אני אוכל להביא בעזרת הרכבת כוח אדם ואני אוכל להביא חולים מכל הארץ, בית החולים הכי טוב שיהיה בישראל, לכן זה חשוב. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אבל החצי השני של המשפט, אני פחות מתלהב. אני רוצה לטפל בחולים של הנגב שנדפקו 70 שנה. << אורח >> אורי פליישמן: << אורח >> ולספק עבודה לנגב גם. << אורח >> אורלי וויינשטיין: << אורח >> גם מגדרה וגם מקריית גת וגם מאופקים הם יוכלו לבוא ברכבת. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> לא. אני אומר לך, כל עוד אני בעסק, הרפואה שלכם צריכה להיות טובה לדימונה וירוחם ולבדואים ולמצפה רמון, לשם המבט שלכם. << אורח >> אורלי וויינשטיין: << אורח >> בסדר גמור. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> גדרה מסתדרת בלעדיכם, לגדרה יש שלושה בתי חולים לידה. << אורח >> אורי פליישמן: << אורח >> אבל אדוני היושב ראש, עוד נקודה משמעותית. גם אנשים שמספקים - - - << אורח >> אורלי וויינשטיין: << אורח >> בסדר גמור. כדי לטפל בהם אני צריכה להביא רופאים ואחיות וטכנאי רנטגן. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אין בעיה, תביאי את הרופאים, זה אנחנו בעד, אבל בית החולים הזה קם לצמצם פערים בנגב, ומי שרוצה להתבלבל - - - << אורח >> אורלי וויינשטיין: << אורח >> חד משמעית. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> ורד גושן. << אורח >> ורד גושן: << אורח >> תודה על הדיון החשוב הזה, אני חושבת שנגעת פה כמעט בכל הסוגיות החשובות שנמצאות על הפרק. אני אגיד מבחינת עיריית באר שבע, קודם כול, יש שיתוף פעולה מלא ויש ישיבות סטטוס גבוהות, גם עם החברה של הקופות וגם עם שיבא. מבחינתנו, צוינה הסטטוטוריקה, אנחנו קידמנו אותה והיא מקודמת ויש עבודה שוטפת של מנהל הנדסה שלנו, יחד, בשאיפה עם הצוות של תוכנית האב שהולך ומתגבש לו. אני אגיד שבמקביל יש התחלה של הכנת תוכנית. דיברתם פה על שכונת מגורים, לא מדובר על שכונת הפארק, יש את משרד השיכון שיחד איתנו מתכנן שכונה חדשה ממש בסמיכות לבית החולים, ואנחנו עסוקים בימים אלה גם בראשיתה של תוכנית אסטרטגית לפארק הביוטק שחייב להיות מתכונן ביחד עם בית החולים. שתי סוגיות משמעותיות, אחת היא סוגיית התחבורה, פרופ' וויינשטיין ציינה אותה. זה לא רק הסיפור של הרכבת. אגב, כשאנחנו מדברים על רכבת, אנחנו מדברים על לתכנן הארכה של קו הרכבת הקלה שאמורה לרוץ מליקית ולהמשיך את התכנון עד בית החולים, זו סוגיה קריטית מבחינתנו. אבל גם הסיפור של המחלפים, אני לא חושבים שזה עלה כאן, יש פה נציג של משרד התחבורה, אולי הוא ידבר על זה. אנחנו מחכים לתקצוב עבור תכנון וביצוע של מחלפים. לא ניתן לממש את בית החולים בהתאם לתב"ע ללא הנושא הזה של המחלפים. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> משרד התחבורה בזום, הם איתנו עדיין? אין. אנחנו נזמן אותם ספציפית לדיון הבא. ורד, תודה רבה, תמשיכי לעשות עבודה טובה בעיר באר שבע בכלל. אני רוצה לנוע לסיכום, יש מישהו שרוצה להעיר הערה? << אורח >> עידן אורון: << אורח >> כן. שלום, תודה רבה, כבוד היושב ראש, כיף להיות פה בדיון איתך. אני עידן אורון מפורום ארלוזורוב, אני אגיד כמה מילים שאני מקווה שיהיו קשורות קצת. אנחנו כמובן מאוד מברכים על הקמת בית החולים בדרום, הגיע הזמן. אני מסכים עם הקולות פה שאומרים שזה מאוד - - - << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> שימו בינתיים את השקף של האתגרים שהיה, האתגרים כלפי העתיד, חמישה אתגרים, במצגת שלכם. << אורח >> עידן אורון: << אורח >> אני רוצה להגיד שזה נראה מאוד רחוק ואני חושב שהיושב ראש אמר את זה, שאי אפשר להגיד רק, "טוב, בית החולים יפתור את זה", ויש המון דברים שאפשר לעשות עכשיו. אני לא אלאה אתכם בהרבה דברים, רק רוצה להגיד שלנו בפורום ארלוזורוב יש תוכנית שנקראת היום שאחרי שעוסקת בכל מיני תחומים, אני מאוד אשמח להפנות אתכם לזה. תחום הבריאות הוא תחום שאנחנו מתעסקים בו גם, איפה שאי שוויון דרך כשלים במערכת הבריאות ממש מתהווים ומחמירים. אבל בגדול, יש לנו גרפים, נתונים, אני לא יודע אם אני אחדש פה, שמתים יותר בפריפריה, ויש תמותה גדולה יותר של תינוקות, ושחסרים רופאים. ואנחנו בפורום כל הזמן מדברים על חיזוק המערכת הציבורית והשקעה כספית. אנחנו ביחס ל-OECD לא מספיק משקיעים במערכת הבריאות הציבורית, צריך להשקיע עוד. אני ממש מפנה אתכם לראות נתונים משם, כמו כמה רופאים חסרים. ודבר אחרון, חבר הכנסת ביטון, אולי אתה תרצה גם להוביל את הנושא הזה, שחוק בריאות ממלכתי דיבר על קבלת שירותי בריאות במרחק ובזמן סביר לכל אזרח, רק אף פעם לא הגדירו מה זה מרחק סביר, מה זה זמן סביר, אולי אתה והוועדה תוכלו. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אבל הכסף אותו כסף. האדם שאין לו טיפול נמרץ באיזו עיירה בדרום משלם אותו ביטוח בריאות כמו אדם בתל אביב. << אורח >> עידן אורון: << אורח >> נכון, אבל הוא לא מקבל את אותם תנאים ואותם שירותים. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> יש לו חצי מהרופאים, חצי מהאחיות, ומשלם את אותו ביטוח בריאות. << אורח >> עידן אורון: << אורח >> מערכת הבריאות וחוסר השוויון, אי השוויון, הוא הרבה יותר חמור מן הסתם בפריפריה. ואם אנחנו לא נשקיע, אם המדינה לא תשקיע ותוציא עוד כספים ותחזק, ולא תקרא לזה הוצאה ציבורית, אלא השקעה ציבורית. זה נהדר שבונים בית חולים, אבל בעוד חמש, שש, שבע שנים, לכו תדעו מתי הוא יקום, זה לא מספיק. חסרים רופאים, חסרים אחיות, וגם - - - בנתונים. ואני מאוד מודה לכם, ומיכאל, תודה רבה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> תודה רבה. אני מסכם את הדיון. הוועדה רואה בעין יפה את המאמץ להקים בית חולים חדש בנגב, הדבר הזה הוא חלום של הנגב וצורך אדיר של הנגב, ומזמן כבר היה צריך להיות בית חולים כזה. ויחד עם זאת, יש פה דאגה גדולה מהתמונה שעולה. ביקשתי את השקף הזה, להשאיר אותו. יש פה דאגה גדולה מהתמונה שעולה בכמה היבטים. אחת, המבנה הארגוני שנבחר להקמה והפעלת הפרויקט. שיבא הוא בית חולים מעולה, ואני חושב שגם הקופות שקיבלו את זה, לאומית ומאוחדת, יש להן שם טוב ושירות טוב, אבל המבנה שמשלב ביניהם לתכנון והקמה, עם חברות בת של כל אחת מהן, הוא דבר מורכב מאוד שלא נוסה בשום מקום, ואני מקווה שבמעלה הדרך זה לא יהווה חסם ליעילות ואפקטיביות של ההפעלה של בית החולים, כי זה ניסוי ראשון של דבר כזה בישראל. הניסוי השני שעושים הוא שבית החולים הוא חברה עסקית, עם ההסתייגות שהוא לא באמת לכוונת רווח, אבל מעמד עסקי. מה זה משרת ולמה זה נעשה, לא קיבלתי תשובות שמניחות את הדעת, כולל חששות של הימנעות מרגולציה ומחויבויות אחרות של גורם שהוא לא לכוונת רווח. מעבר לכך, עולים חסמים יסודיים בעמידה ביעדים שהממשלה הכתיבה. הממשלה חידשה את ההחלטות שלה על בית החולים הזה ב-2022 בצורה מפורטת, כולל לוחות זמנים, ונתנה תוקף להחלטה הזאת ב-2024, ולא תיקנה את לוחות הזמנים. בהחלטת הממשלה כתוב ששלב ראשון יהיה כבר ב-2028, ולפי מה שנאמר כאן זה רחוק מהמציאות, והסיכוי שב-2032 או 2034 נראה בית חולים מתפקד כרגע מוטל בספק כי פעולות שתומכות בהאצת לוחות הזמנים לא מתקיימות במציאות. יש דאגה כללית פה של עמידה ביעדי הממשלה, והממשלה צריכה להגיד את האמת לאזרחים. ואם היא התכנסה רק לפני שנה על בית החולים, שתודיע מה לוחות הזמנים האמיתיים שבהם יקום בית חולים כזה. וניכר, בכנות נאמר פה שמינימום שש שנים מיום שיהיה להם אדריכל. כנראה יהיה להם אדריכל ב-2026, כך שהמינימום הוא 2032, עוד קצת עיכובים, 2034. מה יעלה בגורל האזרחים והמטופלים של הנגב שממתינים עכשיו שש או שמונה שנים לבית החולים? האם ישביחו את השירותים הקיימים בסורוקה? האם יאפשרו לסורוקה להתרחב ולתת מענה מהיר לבעיות? האם מישהו יעסוק ברפואת מומחים בנגב, והמחסור, והתורים, או שאנחנו כולנו בני ערובה של המתנה לבשורה של בית החולים החדש? אני קורא למשרד הבריאות לעשות תוכנית ביניים של השבחת שירותי הבריאות בנגב שהיא איננה תלויה בבית החולים הזה. ויפה שעה אחת קודם, ויש מה לעשות. וכדי שבית החולים הזה יקום חייבים להגדיל את תלמידי הרפואה בסורוקה ובן גוריון ואת תלמידי האחיות. בלי הגדלת התקנים שם ללימודים יהיה קניבליזם של הון אנושי. חייבים לעשות מסלול של התקבלות לרפואה מותנית בהתחייבות לעבוד בנגב. לחלק מהתלמידים זה יהיה ללא התניה, וחלק, אתה רוצה רפואה? כולם רוצים רפואה, תחתום שאתה עובד בנגב, אם לא באת לעבוד בנגב, תחזיר למדינה 50,000 שקל על כל שנת לימודים. כמה עולה הכשרה של סטודנט לרפואה למדינה באומדן של ות"ת, נבו? << אורח >> גל מרזן צימן: << אורח >> דייקת, זה 400,000 לבית ספר לרפואה, 400,000 לכל - - - << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> בערך שש-שבע שנים, תלמיד רפואה שרוצה ללמוד בבן גוריון יהיה חייב לחתום על חוזה שהוא נשאר לעבוד בנגב חמש שנים לאחר סיום ההתמחות. לא נשאר? משלם 50,000 שקל על כל שנת הכשרה. תאמינו לי, יחתמו לכם מרוב הרצון ללמוד רפואה. הנה, נתתי לכם רעיון. תביא את זה, משרד הבריאות, אפילו תעשה את זה חלקית. הרי 12% מתלמידי בן גוריון נשארים, תעשה מסלול, 10% חייב לחתום, או 25% חייב לחתום כדי ללמוד רפואה בבן גוריון. ואז יש לך כבר במקום 12%, בעוד שש שנים 25% נשארים. אתה לא רוצה? תלמד במקום אחר. המדינה מממנת, המל"ג מממן, מגמת רפואה, הוא המסבסד. לא ה-10,000 שקל של הסטודנט, אלא 50,000-40,000 שקל לשנה, העלות האמיתית של הכשרת רופא. אתה רוצה לקבל את המתנה הזאת? תחתום שתעבוד פה חמש שנים אחרי התמחות. זו הדרך היחידה לשנות את המפה הזאת. כל עולם ההכשרה חייב להיות מתוקצב כבר ב-2026, הגדלת ההכשרות. משרד התחבורה חייב להתכנס לתוכנית אסטרטגית שבזמן הפעלת בית החולים עוד חמש-שש שנים, המחלפים האלה והזרימה של התנועה תומכת בבית החולים. האוצר והחשבות חייבים כבר שנה הבאה לא לשים 70 מיליון, כי אם זה שנתיים תכנון וזה פרויקט של 4 מיליארד בערך, צריך כבר בקופה מאות מיליונים גם לתכנון וגם לפעולות תומכות הקמה כמו הכשרה וכולי. זה לא התחום שלכם, אבל יש סינרגיה באוצר. סכום גדול יותר שתומך בהקמת בית החולים הזה, בין אם זה בכוח אדם ובתכנון ואולי משימות הסרת חסמים או אפילו מחלף. אם שר התחבורה יבוא ויגיד, אני צריך כסף למחלף, בסעיף בית החולים הזה תהיה הסדרת תחבורה. הקצאת הקרקע, נשמע שזה מתקדם, זה צריך להיות פשוט וצריך לסיים את זה כדי שיהיה ברור מי מוציא את היתר הבנייה ונושא באחריות לתהליך הזה ולשטח. אנחנו נעשה מעקב אחר הפרויקט הזה. אני לא יודע כמה זמן הכנסת והממשלה יתמידו, והמעקבים פה לא יהיו כל חודש, אני לא רוצה להטריד אתכם סתם, אבל יהיו כל שלושה-ארבעה חודשים, אנחנו ננסה לבדוק מה אתכם. ואני מתכוון לשבת עליכם גם כתפקידי הזה ובכל תפקיד אחר. באהבה אני אומר את זה, אני אשמח ב-2032 להיכנס לחדר ניתוח חדש. << אורח >> חיים פרננדס: << אורח >> כמבקר. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אפשטיין אומר. איך קוראים לך, פרלשטיין? << אורח >> אורי פליישמן: << אורח >> פליישמן. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> בסדר, גם לי קוראים ביטן, ביטון, אל תיעלב. הכול הולך, אחי. אנחנו מקווים שאתה טועה וב-2032 תהיה מיטה, בניגוד להתחייבות של הממשלה של 2028. אני דוחק בכולכם, כל אחד לעשות את מלאכתו נאמנה, להסיר חסמים ואגו, להקשיב למצוקה של מי שרוצה להקים את הבית החולים הזה ולתמוך בו בבירוקרטיה, בתקציבים, בכל מה שנדרש. אני כן מצפה מהמקימים לראות את תושבי הנגב לפני הכול, אלה שסבלו 70 שנה מרפואה פחות טובה, ולא באשמת הרופאים של סורוקה, פשוט בגלל חוסר ברופאים וחוסר באחיות וחוסר במיטות אשפוז פר אלף תושבים. נתונים אובייקטיביים שמוצגים כל שנה על ידי משרד הבריאות באומץ ובשקיפות. דו"ח אי השוויון בבריאות נכתב ומוצג על ידי משרד הבריאות. אבל זה לא רק תפקידו להציג את הדו"ח, תפקידו להראות צמצום דרמטי בנתונים שלו, ולא ראינו את זה בשנים האחרונות. פערים בבריאות זה לא באחריות שר הבריאות הנוכחי, אלה 70 שנות הזנחה. אבל יפה שעה אחת קודם. אני מודה לכם, ועוד ניפגש, תודה רבה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 10:56. << סיום >>